×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
Moreover the word of Hashem came to me, saying,
תרגום יונתןרד״קאברבנאלעודהכל
וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר.
ויהי.
(א-ב) ויהי דבר י״י אלי לאמר בן אדם שים פניך על הר שעיר וגומר עד ואתה בן אדם הנבא על הרי ישראל. בפרושי לספר ישעיהו בנבואה השביעית תחילתה קרבו גוים לשמוע הוכחתי בראיות ברורות שהר שעיר הוא ארץ אדום הקרובה לירושלים, אבל מפני שיצא ממנה צפו בן אליפז וזרעו שמלכו באיטלי״א של יון ונתמלאה רומי וכל ארץ איטלי״א מאוכלוסין מבני אדום לכן כל ארצות איטלי״א היו ויוחסו לבני אדום להיותם מהם באמת ושאר ארצות המערב להיותם נכנעות לרומי שהיתה מושלת עליהם בימי שולטנותה וממשלתה נקראו גם כן בני אדום, הנה אם כן הנבואה הזאת התחילה לספר חרבן הר שעיר הסמוך לירושלים והמשיך הענין באדום כולו מהחרבן שיהיה בכל עמיו באחרית הימים וכמו שביארתי למעלה בנבואת נהה על המון מצרים כי היה אדום היא החיה הרביעית אשר הגלנו ובגלותו אנחנו היום הזה ולכן סמך מפלת שעיר לגאולת ישראל, וכבר תרגם יונתן שהר שעיר הוא הכרך הגדול שבאדום הנקרא רומי כי מפני שמשם יצאו מלכי הנוצרים ואוכלוסים רבים מבני אדום עמהם נקראו כולם בני אדום וראש ממשלתם נקרא הר שעיר
תרגום יונתןרד״קאברבנאלהכל
 
(ב) בֶּן⁠־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ עַל⁠־הַ֣ר שֵׂעִ֑יר וְהִנָּבֵ֖א עָלָֽיו׃
"Son of man, set your face against Mount Seir, and prophesy against it,
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בַּר אָדָם קַבֵּיל נְבוּאָה עַל טוּרָא דְשֵׂעִיר וְתִתְנַבֵּי עֲלוֹהִי.
שים פניך אלא הר שעיר – לפי שאומר בסמוך: והנבא עליו, צריך לומר לו: שים פניך. שאדם המדבר לחבירו משים פניו כלפי חבירו שיראה אותו ושיהא שומע ויבין, ואף הנביא המנבא על שעיר צריך להסב פניו על המקום שהוא מתנבא. וכן אתה מוצא: שים פניך על פרעה וגו׳ (יחזקאל כ״ט:ב׳).
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״על״.
בן אדם שים פניך על הר שעיר – סמך נבואת מפלת הר שעיר לנבואת ישועת ישראל כי בעת הישועה תהיה מפלת אדום כמו שכתוב בנבואת עובדיה ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו (עבדיה א׳:כ״א).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

על הר שעיר – כן כתוב בכל ספרים על הר ובס״א כ״י שהיה כתוב בתחלה על נמחק ונכתב אח״כ אל וקלקול הוא זה דבישעיה נ״ו מני במסורת כל אל דסמיכי למלת הר ולית דין בגווייהו.
על הר שעיר – היא ארץ אדום היושבת בדרומה של א״י אולם הנבואה ההיא נאמרה לפי שתולדותיהם מהר שעיר ומשם נפרדו לכן אמר הר שעיר.
שים פניך – מפני ששיבת שבות ישראל וחורבן אדום שהגלו אותם מארצם יהיו סמוכים, בחזותו שיבת ציון ראה ג״כ חורבן אדום, והנה אדום הרעו לישראל בחורבן בית ראשון שהיו שמחים על מפלתם והיו עונשם ע״י נבוכדנצר ואח״כ ע״י הורדוס שהחריבו את ארצם אבל זה לא היה חורבן עולם, עז״א
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ג) וְאָמַ֣רְתָּ לּ֗וֹ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־⁠הֹוִ֔ה הִנְנִ֥י אֵלֶ֖יךָ הַר⁠־שֵׂעִ֑יר וְנָטִ֤יתִי יָדִי֙ עָלֶ֔יךָ וּנְתַתִּ֖יךָ שְׁמָמָ֥ה וּמְשַׁמָּֽה׃
and tell it, 'Thus says Adonai Elohim, 'Behold, I am against you, Mount Seir, and I will stretch out My hand against you, and I will make you a desolation and an astonishment.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְתֵימַר לֵיהּ כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא אֲנָא שְׁלַח רוּגְזִי עֲלָךְ טוּרָא דְשֵׂעִיר וַאֲרִים מְחַת גְבוּרְתִּי עֲלָךְ וְאֶתְּנִינָךְ לְצָדוּ וְאִשְׁתְּמָמוּ.
הנני – אבוא אליך הר שעיר.
ונתתיך – את עצמך לשממה – לכלותך מן העולם.
ומשמה – את כל ארץ שלך, כמו שאומר בסמוך: עריך חרבה וגו׳ (יחזקאל ל״ה:ד׳).
ואמרת – מבואר הוא.
ולפי ששנאת אדום לישראל היתה מלידה ומבטן ומהריון מלידת עשו ויעקב לכן אמר כאן ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה ולא אמר זה כנגד ארץ אדום הסמוכה לירושלים אלא על כל הארצות המיחסות אל בני אדום באיטלי״א ובארצות המערב.
ומשמה – מלשון שממה וכפל הדבר לרוב השממון.
הנני אליך – הנה אני אלחם עמך.
ונטיתי ידי – להכות בך.
שממה ומשמה – ע״ל (ה׳ ט״ו, ו׳ י״ד).
הנני אליך הר שעיר וכו׳ ונתתיך שממה ומשמה זה חורבן נבוכדנצר, אח״כ
שממה ומשמה – עיין מה שכתבתי עליהם למעלה ל״ג:כ״ח.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) עָרֶ֙יךָ֙ חׇרְבָּ֣ה אָשִׂ֔ים וְאַתָּ֖ה שְׁמָמָ֣ה תִֽהְיֶ֑ה וְיָדַעְתָּ֖ כִּֽי⁠־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃
I will lay your cities waste, and you shall be desolate; and you shall know that I am Hashem.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
קִרְוָךְ חוּרְבָא אַשְׁוֵי וְאַתְּ לְצָדוּ תְהֵי וְתֵידַע אֲרֵי אֲנָא יְיָ.
עריך, ואתה שממה תהיה – שיכלו עם שעיר בכל מקום שיהיו.
עוד אמר עריך חרבה אשים כנגד העיר הגדולה רומי ושאר הערים אשר מלכו בהם בני אדום
חרבה – מלשון חורבן.
ואתה – ר״ל כל הארץ בכללה.
כי אני ה׳ – הנאמן לשלם גמול.
עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה ע״י בית חשמונאי,
וידעת כי אני ה׳ כי אז נכנסו לברית מילה וטבילה וקבלו אלהותו ונתגירו.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ה) יַ֗עַן הֱי֤וֹת לְךָ֙ אֵיבַ֣ת עוֹלָ֔ם וַתַּגֵּ֥ר אֶת⁠־בְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל עַל⁠־יְדֵי⁠־חָ֑רֶב בְּעֵ֣ת אֵידָ֔ם בְּעֵ֖ת עֲוֺ֥ן קֵֽץ׃
Because you have had a perpetual enmity, and have given over the children of Israel to the power of the sword in the time of their calamity, in the time of the iniquity of the end;
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
חֲלַף דַהֲוַת לָךְ דְבָבוּת עֲלָם וְתַבֵּיבְתָּא יַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי קָטוֹלֵי חַרְבָּא בְּעִדַן תְּבִירְהוֹן בְּעִדַן תּוּשְׁלְמַת חוֹבֵיהוֹן.
ותגר – ותשפל, כמו והגרתי לגיא אבניה (מיכה א׳:ו׳), שהיו מסגירים אותם לאויביהם כשהיו בורחים דרך ארצם וזו היא שאמר עובדיה: אל תעמד על הפרק (עבדיה א׳:י״ד).
בעת אידם – כשמסרתים ביד אויב.
בעת עון קץ – כשנגמר קץ עונם ונתמלאת סאתם.
and you hurled [Heb. וַתַּגֵר,] you cast down, as: "and I will cast (וְהִגַרְתִּי) its stones down into the valley" (Mikhah 1:6), for they would deliver them to their enemies as they fled through their land, and this is what Ovadyah (1:14) says: "And you should not have stood by the gap [to cut off their fugitives, nor should you have delivered their survivors on the day of distress].⁠"
on the day of their misfortune when I delivered them into the hands of the enemy.
at the time of the end of their iniquity when the end of their iniquity culminated, and their measure was full.
איבת עולםא – איבת ימים קדמונים שתחלתה לשנאותב יעקב על הברכה (בראשית כ״ז:מ״א), לא פסקה מעולם מזרעו.
ותגר את בני ישראל – ומתוך אותה שנאה שלא פסקה, מסרתג את ישראל לחרב.
בעת אידם – שבאו עליהם האומות כשהגיעד קץ עוונם ליפרע מהם עוונותן, שהשליטן המקום עליהם בעוונותם, גם אתה כאחד מהם.⁠1
ותגר – לשון משיכה, כמו והגירם על ידי חרב (ירמיהו י״ח:כ״א), וכמו מים המוגרים (מיכה א׳:ד׳).
1. השוו ללשון הפסוק בעבדיה א׳:י״א.
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״איבתי בעולם״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״לשנות״.
ג. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״מסרתה״.
ד. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״כשהיג״.
יען היות לך – בלבך על אחיך.
איבת עולם – קדמונית.
ותגר – לשון אל תתגר בם (דברים ב׳:ט׳) ומענין יגירהו על ידי חרב (תהלים ס״ג:י״א).
בעת אידם – נוספת גם אתה על שונאיו.
בעת עון קץ – שתפקד עליו עונו.
יען היות לך איבת עולם – ולא פירש עם מי רוצה לומר עם בני ישראל כמו שאמר ותגר את בני ישראל ופירוש ותגר כמו יגירוהו על ידי חרב (תהלים ס״ג:י״א) ענין ההתכה כי ענין הגרת הדם ממכות החרב.
בעת עון קץ – בעת שבא קץ גלותם בעונם.
ויונתן תרגם: בעידן תושלמת חוביהון.
וביאר הסבה באומרו יען היות לך איבת עולם רוצה לומר עם בני ישראל עד שמגרת ומסרת את ישראל ע״י חרב והענין שהרגו אותם הרומיים לפי חרב בחרבן בית שני, ומלת ותגר הוא מלשון יגירוהו על ידי חרב (תהלים סג, יא), ולרמוז לחרבן בית שני אמר בעת אידם בעת עון קץ כי מפני שהחרבן ההוא בא ביד אדום קרא יום החרבן עת אידם מלשון אדום, ועת עון קץ רוצה לומר עת קץ העון הקץ שסבב בעונם של ישראל.
איבת – ענין שנאה כמו ואיבה אשית (בראשית ג׳:ט״ו).
ותגר – ענין הזלה ושפיכה כמו וכמים הנגרים ארצה (שמואל ב י״ד:י״ד).
אידם – ענין צער ומקרה רע כמו הלא איד לעול (איוב ל״א:ג׳).
יען – בעבור שהיה לך על ישראל שנאה שמורה מימות עולם והזלת דמי ישראל על ידי חרב בעת בוא עליהם אידם בחורבן הבית בעת בוא העון הממלא את הסאה ומשלים את הקץ.
ותגר – כמו (מיכה א׳) והגרתי לגאי אבניה, תורידם לחרב.
יען – אבל אח״כ בעת נכנסו הרומיים לירושלים והם באו אז לעזרת ישראל, שמרו בלבם,
האיבה הכבושה בלבם מעולם, ותגר את בני ישראל ע״י חרב – כמ״ש גם אתה כאחד מהם, ואל תעמוד על הפרק להכרית את פליטיו, וזה היה בעת אידם ר״ל בעת החורבן, שאז היה עון קץ – שהיה קץ לעונם ואחרית העונשים, שאחר שכבר נשלם עונם, וגם נחתם אידם היה ראוי לרחם עליהם וכ״מ שעשית היה מתוך האיבה לא לשום תועלת.
איבת עולם – אולי מימי דוד שנצחם (שמואל ב׳ ח׳:י״ג), אף על פי שלשעה בימי יהורם בן אחאב ויהושפט מלך יהודה נתחברו עם ישראל למלחמה נגד מואב (מלכים ב׳ ג׳:ט׳).
ותגר את – דם בני ישראל, וכן בתהלים (ס״ג:י״א) ובירמיה (י״ט:כ״א).
בעת עון קץ – כשנתמלאה סאתם (רש״י ואחריו שד״ל למעלה כ״א:ל׳).
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) לָכֵ֣ן חַי⁠־אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־⁠הֹוִ֔ה כִּֽי⁠־לְדָ֥ם אֶעֶשְׂךָ֖ וְדָ֣ם יִרְדְּפֶ֑ךָא אִם⁠־לֹ֥א דָ֛ם שָׂנֵ֖אתָ וְדָ֥ם יִרְדְּפֶֽךָב׃
therefore, as I live,' says Adonai Elohim, 'I will prepare you to blood, and blood shall pursue you. Since you have not hated blood, therefore blood shall pursue you.
א. יִרְדְּפֶ֑ךָ א=יִרְדֲּפֶ֑ךָ (חטף)
ב. יִרְדְּפֶֽךָ א=יִרְדֲּפֶֽךָ (חטף)
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּכֵן קַיָם אֲנָא אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים אֲרֵי לִקְטוֹל אַעְבְּדִינָךְ וּדְקַטְלִין בְּחַרְבָּא יִרְדְפוּנָךְ אִם לָא דְמָא סְנֵיתוּן וְאָשְׁדֵי דְמָא יִרְדְפוּנָךְ.
אם לא דם שנאת ודם ירדפך – ועשו היה שונא את הדם ר׳ לוי בש״ר חמא בר חנינא זה דם המילה, ר׳ לוי בש״ר שמואל בר נחמני דם הבכורה וקרבנות, ורבנן אמרין שנאת דם אדם בגופו.
לדם אעשך – נופל בחרב.
דם שנאת – בזית את הבכורה שעבודתי היתה מסורה להם ושנאת להיות מלכלך עצמך בדם קרבן עבודתי, וליכלוך דם הרוגים ירדפך.
ויש אומרים: דם מילה שנאת.
ויש אומרים: רוצחים אתה ירא כשאר כל אדם ורוצחים ירדפוך.
ויש אומרים: דם שנאת – אחיך שהוא בשרך ודמך.
I shall make you into blood falling by the sword.
you hated blood You despised the birthright, for its sacrificial service was given to them, but "you hated" to filthy yourself with the blood of sacrificial offerings in worship of Me. And the filth of the blood of the slain will pursue you. Others say: You hated the blood of circumcision (Bereshit Rabbah 63:13). Others say: You fear murderers just as anyone else, and murderers will pursue you. Others say: "You hated blood,⁠" [meaning that you hated] your brother, who is your flesh and blood.
כי לדם אעשך ודם ירדפך – כי אני אפרע מידה כנגד מידה: אתה היגרת אותם לחרב, וגם אני אתקנך ואזמינך לחרב, שתהיה מזומן להורגים שרודפים להרוג אותך.
אם לא דם שנאת ודם ירדפך – דמו של אדם שנאת להיות בקרבו, והרגת אותו כדי שיהא נשפך לארץ, וגם דמך יהא נשפך.
אם לא דם שנאת – לדם ולהרג שנאת את אחיך.
לכן חי אני, כי לדם אעשך – כלומר אתקינך ואזמינך לחרב.
ודם ירדפך – כלומר שופכי דמים ירדפוך.
ירדפך – שניהם הדל״ת בחטף קמץ לבן אשר ובשוא ופתח לבן נפתלי.
אם לא דם שנאת ודם ירדפך – שנאת שופכי דמים ונשמרת מהם ועתה ירדפוך וישיגוך.
ויונתן תרגם: אם לא דמא סניתון ואשדי דמא ירדפונך.
ולכן ייעד לאדום שכמו שסבב דם הרבה בישראל כאילו דבר נמשך מטבעו כי אדום הוא מגזרת דם כן לדם אעשך ודם ירדפך שיבא עליהם החרב ויתרבה בהם דם החללים, כי אני ידעתי שאתה דם שנאת רוצה לומר ששנאת שישפכו דם בך ולכך יהיה עונשך שדם ירדפך, ואומרו אם לא דם שנאת הוא עיקר השבועה וראשונה אמר כי אני כי לדם אעשך ודם ירדפך כמדבר עמו אם לא דם שנאת, האם לא שנאת הדם וההריגה באמת שנאת מלקבלו ולכן דם ירדפך כמו שאמרתי, ובבראשית רבה (פס״ג יח) דרשו אם לא דם שנאת וכי עשו היה שונא את הדם רבי לוי בשם ר׳ חמא בר חנינא זה דם המילה רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמני אומר זה דם הבכורה והקרבנות.
ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך – ב׳ בפסוק ושניהם בחטף קמץ לב״א ובשוא ופתח לב״נ כן כתב רד״ק בפי׳ ובמכלול דף כ״א ובשרשים והגהת לוית חן שער ו׳ פ׳ ה׳ ותמיהני על רוב ספרים שלנו שהם בשוא ופתח כב״נ אמנם בחילופי ב״א וב״נ שבדפוס וגם בכ״י לב״א ירדפך ב״נ ירדפך וחושש אני להם מחטאת.
לדם אעשך – אעשה ארצך מלאה דמי הרוגים.
ודם – אנשי שופכי דם ירדפוך.
אם לא דם שנאת – וכי לא שנאת שופכי דם ומאד נשמרת מהם והנה עתה שופכי דם ירדפוך וישיגוך.
דם שנאת – שנאת שנאת דם.
לכן חי אני נחתם גזר דין בשבועה,
כי לדם אעשך – כמו ששפכת דם כן תהיה מלאה דם הרוגים,
ודם ירדפך – לא ירדפוך שבי ושלל, רק דם, ר״ל שמגמת רודפיך יהיה רק לשפוך דמך כמו ששמך אדום,
אם לא דם שנאת שנאתך היה שנאת דם לא שנאה מחמת תועלת ויראת נזק וכן דם ירדפך מדה כנגד מדה.
אעשך לדם – נופל בחרב (רש״י), ואולי (כדברי פיליפפזאן) יש במליצה זו רמז לשם אדום.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) וְנָֽתַתִּי֙ אֶת⁠־הַ֣ר שֵׂעִ֔יר לְשִֽׁמְמָ֖הא וּשְׁמָמָ֑ה וְהִכְרַתִּ֥י מִמֶּ֖נּוּ עֹבֵ֥ר וָשָֽׁב׃
Thus I will make Mount Seir an astonishment and a desolation; and I will cut off from it him who passes through and him who returns.
א. לְשִֽׁמְמָ֖ה א=לְשִֽׁמֲמָ֖ה (חטף)
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְאֶתֵּן יַת טוּרָא דְשֵׂעִיר לְצָדוּ וּלְאִשְׁתְּמָמוּ וֶאֱשֵׁיצֵי מִנֵיהּ דְעָדֵי וּדְתָאֵיב.
ונתתי, לשממה – שם בפלס שמלה שפחה ונמשך פ״א הפעל בטעם.
ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה שהוא הכרך הגדול שבאדום כמו שזכר יונתן, וכפל המלה באומרו לשממה ושממה להגיד שתהיה שוממותה מהיושבים עליה שיגלו ויצאו ממנה ומהעוברים ושבים שלא יעברו בה ולכן אמר כנגד יושבי הארץ ונתתי את הר שעיר לשממה וכנגד השוממות האחר מהעוברים ושבים אמר פעם שנית ושממה, והכרתי ממנו עובר ושב רוצה לומר וגם שיהיה שממה לפי שאכרית ממנה עובר ושב
לשממה – במקצת ספרים כ״י כתוב לשממה ובמדוייקים לשממה השי״ן בחירק ובמאריך ומ״ם ראשונה בשוא וזהו דעת רד״ק שכתב בפירוש ובמכלול דף רט״ו שם בפלס שמלה שפחה ונמשך פ״א הפעל בטעם ע״כ. ובקצת ספרים מ״ם ראשונה בחטף פתח כמנהגה אחר אמאריך או בעבור שתי אותיות דומות.
את הר שעיר – ר״ל שתולדותיהם מהר שעיר ומשם נפרדו.
לשממה ושממה – כפל המלה יורה על מרבית השממון.
לשממה ושממה – שממה שם בשקל שמלה, וכפל השם מורה שאחר שתהיה שממה יתן אותה לשממה שנית, כי יוסיף שממה על שממה.
ונתתי זה יהיה באחרית הימים והשממון יהיה עד שלא יהיה שם עובר ושב.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ח) וּמִלֵּאתִ֥י אֶת⁠־הָרָ֖יו חֲלָלָ֑יו גִּבְעוֹתֶ֤יךָ וְגֵיאוֹתֶ֙יךָ֙ וְכׇל⁠־אֲפִיקֶ֔יךָ חַלְלֵי⁠־חֶ֖רֶב יִפְּל֥וּ בָהֶֽם׃
I will fill its mountains with its slain. In your hills and in your valleys and in all your watercourses they who are slain with the sword shall fall.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וַאֲמַלֵי יַת טוּרוֹהִי קְטִילוֹהִי רָמָתֹהִי וְחֵילוֹהִי וְכָל פַּצִידוֹהִי קְטִילֵי חַרְבָּא יִתְרְמוּן בְּהוֹן.
ומלאתי את הריו חלליו – ואמר גבעותיך וגיאותיך וכל אפיקיך כי כן דרך המקרא לדבר לנכח ושלא לנכח במקום אחד כמו שמעו עמים כולם (מיכה א׳:ב׳), ואולם כולם תשובו (איוב י״ז:י׳) והדומים להם רבים.
חללי – חטוף.
ותהיה ההריגה כל כך עצומה שימלאו הריו מחלליו כי יעלו אל ההרים להשגב מהאויב ושם יהרגום וכן בגבעות והגאיות וכל האפיקי׳ חללי חרב יפלו בהם מאדום
גבעותיך – מלשון גבעה והר.
וגיאותיך – מלשון גיא ועמק.
אפיקיך – הם המקומות שהמים מוגרים שם בחוזק.
את הריו – כי ינוסו על ההרים ושם ישיגם האויב ויהרגם.
הרים, גבעות, גיא, אפיקים – עיין למעלה (ו׳ ג׳).
ולא שהעם ילכו בגולה, רק ומלאתי את הריו חלליו ולא לבד במקום שלחמו על ההרים רק גם גבעותיך וכו׳ חללי חרב יפלו בהם שגם אחרי הכיבוש יהרגו את כולם.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ט) שִֽׁמְמ֤וֹתא עוֹלָם֙ אֶתֶּנְךָ֔ וְעָרֶ֖יךָ לֹ֣א [תָשֹׁ֑בְנָה] (תישבנה)ב וִידַעְתֶּ֖ם כִּֽי⁠־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃
I will make you a perpetual desolation, and your cities shall not be inhabited; and you shall know that I am Hashem.
א. שִֽׁמְמ֤וֹת א=שִֽׁמֲמ֤וֹת (חטף)
ב. [תָשֹׁ֑בְנָה] (תישבנה) =ל,ק ובדפוסים (וכן הכריעו ברויאר ומג״ה)
• א-כתיב=תָושֹׁ֑בְנָה? (היו״ד קצת ארוכה וייתכן שהאות היא וי״ו)
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
צְדוּ עֲלַם אֶתְּנִינַךְ וְקִרְוָךְ לָא יִתְיַתְבָן וְתֵידְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ.
ועריך לא תשובנה – לא כמה שאמרתי למצרים: ושבתי את שבות מצרים (יחזקאל כ״ט:י״ד), ושבתי את שבות בני עמון (ירמיהו מ״ט:ו׳). וזו היא שאמר מלאכי: ואת עשו שנאתי ואתן את הריו שממה (מלאכי א׳:ג׳), שעיתדתים לשממות עולם.
and your cities will not return [Heb. תָשֹּׁבְנָה,] not as I said about Egypt: "And I will return the captives of Egypt" (Yechezkel 29:14); "And afterward, I will return the captivity of the children of Ammon" (Yirmeyahu 49:6). And this is what Malakhi (1:3) said, "And I hated Esau, and I made his mountains desolate,⁠" for I made them destined for everlasting desolations.
שממותא עולם אתנך – זאת למעלה אומר: ואת⁠{ה} שממה תהיה. ושמא תאמרב קץ יהיה לשיממון, כמו שמצינו למצרים: ועריה בתוך ערים נחרבות תהייןג שממה וגו׳ (יחזקאל כ״ט:י״ב), וסמיך ליה: מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים (יחזקאל כ״ט:י״ג)? לכך נאמר: שממות עולם אתנך – שאין קץ לשיממון.
ועריך לא תשובנה – לבניין לעולם, שעד עולם יהיו חריבות.
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, וכן בפסוק, וכן להלן. בכ״י לוצקי 777: ״שוממות״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״תאמין״.
ג. כן בכ״י פרמא 2994, לוצקי 777. בנוסח שלנו: ״מחרבות תהיינה״.
שממות עולם – נמשך פ״א הפעל בטעם.
תישבנה – כתיב ופירושו עניין ישוב וקרי תשובנה רוצה לומר לא תשובנה לקדמותן.
ולא ישוב אדום בשום זמן מהזמנים להתישב על אדמתם כמו שישובו בני ישראל כי הנה הר שעיר שממות עולם אתנהו ושאר עריך לא תשבנה עוד וידעתם כי אני השם כי תהיה המפלה כל כך עצומה ומופלגת שתכירו ותדעו שהוא פעל אלהי ולא מבני אדם.
שממות עולם – בספרים מדוייקים השי״ן במאריך והמ״ם בשוא לבדו וכן משמע מדברי רד״ק שלא כתב עליו רק שנמשך פ״א הפעל בטעם ובספרים שהמ״ם בחטף פתח הוא מהטעמים שכתבתי למעלה.
תישבנה – תשובנה קרי.
שממות עולם – עד עולם תהיה שממה ועריך לא תשובנה לקדמתן.
כי אני ה׳ – הנאמן לשלם גמול.
שממות עולם השממה האחרונה תהיה לעולם, עד שעריך לא תשבנה ואז וידעתם כי אני ה׳ המעניש כמ״ש המה יבנו ואני אהרוס (מלאכי א׳).
תשבנה – נמסר תישבנה, ויש אם למסורת ולמקרא כאחד, תשובנה להיות מיושבות; מלבד ששני הפעלים ישב ושוב מקורם שב, והיושב באיזה מקום שב אליו תדיר.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) יַ֣עַן אֲ֠מׇרְךָ֠ אֶת⁠־שְׁנֵ֨י הַגּוֹיִ֜ם וְאֶת⁠־שְׁתֵּ֧י הָאֲרָצ֛וֹת לִ֥י תִהְיֶ֖ינָה וִֽירַשְׁנ֑וּהָ וַיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה שָׁ֥ם הָיָֽה׃
Because you have said, 'These two nations and these two countries shall be mine, and we will possess it;' whereas Hashem was there,
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
חֲלַף דַאֲמַרְתְּ יַת תְּרֵין עַמְמִין וְיַת מְדִינָן דִילִי אִינוּן וְאֵירְתִינּוּן וְקָדָם יְיָ גַלְיָן מַחְשְׁבַת לִבָּא.
יען אמרך את שני הגוים – <צורת> מקור, וראוי להיות: ״אמרך״ – האל״ף בקמץ קטן והמ״ם בשווא, כמו ״ובשכבך ובקומך״ (דברים ו׳:ז׳).⁠1
1. כך ריב״ג, אללמע, עמ׳ 332 (רקמה, עמ׳ שמז-שמח).
שני הגוים – ישראל ויהודה. ומדרש אגדת ר׳ תנחומא דורשו כלפי שהלך עשו אל ישמעאל להתחתן בו להשיאו (בראשית כ״ח:ט׳), שיעורר על יצחק על ירושת אברהם ויהרוג ישמעאל את יצחק, ויהיה יעקב גואל הדם של יצחק ויהרוג את ישמעאל חמי, ואהיה אני גואל הדם של חמי ואהרוג את יעקב. וזהו: יקרבו ימי אבל אבי (בראשית כ״ז:מ״א) ואהרגה את יעקב אחי ואירש אני את יצחק ואת ישמעאל.
וי״י שם היה – ידע את מחשבותיך.
The two nations Israel and Judah. The Midrash Aggadah of Rabbi Tanchuma (source unknown) explains it regarding [the incident in] which Esau went to Ishmael to become his son in law in order to persuade him to contest Isaac concerning the inheritance of Abraham, and [in order that] Ishmael would kill Isaac, and [he thought] "I will be the avenger of blood and kill Ishmael.⁠" This is the meaning of: "Let the days of mourning for my father draw near" (Bereshit 27:41). And I will inherit both Isaac and Ishmael.
and the Lord was there He knows your thoughts.
יען – ולפיכך מסרתא אותם ביד האומות.
שאמרת את שני {ה}⁠גויםב – הן כל ישראל שנחלקו לשני גוים: עשרת השבטים לבד, ושבט יהודה ובנימן לבד, בימי ירבעם, וגם נחלקה המלוכה.
ואת שתי הארצותג – של עשרת שבטים ושל יהודה ובנימן. כלומר: מעולם עוררתד להם שנאה ומסרת אותם ביד האומות, מפני שאמרת בלבך אמסרם ביד האומות שיחריבם ויגרשם מן הארץ, ואני שוכןה בארצם. ואעלה בתוכם ויהיו נתונים בידי ויורש אותם ואת מלכם. כך פשוטו של מקרא זה. יען אמרךו אם יהיו חריבים שני העמיםז מיד שתי הארצות לי תהיינה, ולפיכך {מסרת} אותםח ביד האומות.
וי״י שם היה – באותו מעמד שאמרת כן ושמע אמירתך, וזהו: יען, על כן היגרת אותם לחרב.
א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״מסרתה״.
ב. כן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994: ״גוים״.
ג. כן בכ״י מינכן 5, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994: ״ארצות״.
ד. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״עוררתה״. בכ״י מינכן 5: ״שררתה״.
ה. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״שכן״.
ו. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״אמורך״.
ז. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״העם״.
ח. ההשלמה על פי תחילת הביאור. בכ״י לוצקי 777 (חסר ״מסרת״) רק: ״אותם״. בכ״י פרמא 2994: ״אתן אותך״.
שני הגוים ו⁠{את} שתי הארצות – יהודה וישראל.
וי״י שם היה – ואני שמעתי ולא תוכל לכחד ועלי לנקום.
יען אמרך את שני הגוים – ישראל ויהודה.
ואת שתי הארצות – ארץ יהודה ובנימין וארץ שאר השבטים כמו שהיו חלוקות במלכות, ואמר תהיינה על הדבק, וכן גרי ביתי ואמהותי לזר תחשבוני (איוב י״ט:ט״ו), הנה אפי וחמתי נתכת (ירמיהו ז׳:כ׳) ואמר אחר כך וירשנוה לשון יחידה כי שתי הארצות אחת אלא שנחלקה המלכות אחרי דוד.
וי״י שם היה – שמע דבריהם וישיב גמולם בראשם.
והנה יהיה כל זה לאדום יען אומרך את שני הגוים ואת שני הארצות לי תהיינה וירשנוה וה׳ שם היה רוצה לומר שישראל ויהודה שהם שני הגוים ושתי הממלכות אמרו בני אדום שהם הרומיים שהם ירשו אותם וכן היה שבחרבן בית שני משלו על כל ארץ ישראל והתמידו בממשלתם עליה חמש מאות וששים שנה ואתה אדום לא זכרת שהשם שם היה כלומר בית מקדשו אשר החרבת היה שם.
יען – בעבור שאמרת את שתי הגוים וכו׳ הם יהודה וישראל וארצותם הנה מעתה תהיינה לי ואנחנו נירש אותן עד עולם.
וה׳ שם היה – כאומר אבל לא כן יהיה כי ה׳ היה שם ר״ל מקום מקדש והיה שם ואיך אם כן יעזבנו בידך.
לי תהיינה – כמו הנה אפי וחמתי נתכת (ירמיהו ז׳).
וירשנוה – מוסב גם למטה ויוירשנו אותה ואת ה׳ [אשר] שם היה.
יען אמרך שאח״כ בימי הגלות רצית שישראל יהיו משועבדים תחתיך לעולם וא״י יהיה שלך עד שאמרת את שני הגוים שהם יהודה ועשרת השבטים ושתיא ארצותיהם לי תהיינה וירשנוה, וה׳ שם היה ואתה אומר שתירש גם את ה׳ אשר שם היה, כי אתה אומר שאדום נכנס תחת ישראל, שישראל חללו את ה׳, ואתם הגוי אשר בחר ה׳.
א. כן צ״ל. בדפוסים: ״ושני״. דף זה חסר בכ״י.
שני הגוים וגו׳ – שתי הארצות שעל כל אחד מהן מלך מיוחד. ותחלת שמוש גוי היה להוראת מלך, וממנה הושאל להוראת אומה (עיין מה שכתבתי באוצר נרדפי סימן תי״ח), וזאת היתה תאות אדום ונתמלאה בגלות בני יהודה שירדו מהר שעיר ונתישבו בארץ שני השבטים מעבר לירדן מזרחה, עד כי הוכרחו ליכנס בקרב בני ישראל בימי יוחנן הורקנוס ממלכי החשמונאים.
וה׳ שם היה – ושמע דבריך.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) לָכֵ֣ן חַי⁠־אָ֗נִי נְאֻם֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒יֱ⁠־⁠הֹוִה֒ וְעָשִׂ֗יתִי כְּאַפְּךָ֙ וּכְקִנְאָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתָה מִשִּׂנְאָתֶ֖יךָ בָּ֑ם וְנוֹדַ֥עְתִּי בָ֖ם כַּאֲשֶׁ֥ר אֶשְׁפְּטֶֽךָא׃
therefore, as I live,' says Adonai Elohim, 'I will do according to your anger, and according to your envy which you have shown out of your hatred against them; and I will make Myself known among them, when I shall judge you.
א. אֶשְׁפְּטֶֽךָ א=אֶשְׁפֲּטֶֽךָ (חטף)
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּכֵן קַיָם אֲנָא אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים וְאַעְבֵּד כְּרוּגְזָךְ וּכְחֵמְיתָךְ וַעֲבַדְתָּא מִדְסְנֵיתָא לְהוֹן וְאִתְגְלֵי לְאֵיטָבָא לְהוֹן כַּד אִתְפְּרַע מִנָךְ.
ועשיתי כאפך – כאותה האף שעשית – לישראל אעשה לך.
ונודעתי בם כאשר אשפטך – אז יכירו את גבורתי.
I shall commit [acts] like your [acts of] wrath like the [acts of] wrath that you exerted against Israel, I will exert against you.
and I shall be known among them when I judge you Then they will recognize My might.
ועשיתי באפך ובקנאתךא – בשבועה אני אעשה בך באפך ובקנאתך אשר עוררתב עליהם חרב מרוב שנאה ששנאתג אותם – שמסרת אותם ביד האומות לגרשם, מפני שהיה רצונך ליירשן.⁠ד גם אני אמסור אותך כמו כן לחרב, והם יורשים את ארצך, כמו שנאמר: וירשו הנגב את הר עשוה (עבדיה א׳:י״ט).
ונודעתי בםו כאשר אשפטך – ונודעתי לישראל להיות עליהם מלך, שאין ממליכין עליהן עוד שום אלהות, כשאני אשפוט אותך ופורע ממך חובתך. כמו שנאמר: ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו וגו׳ (עבדיה א׳:כ״א). וכן תירגם יונתן: ואיתגלי לאוטבא להון כד איתפרע מינך.
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״כאפך וכקנאתך״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״עוררתה״.
ג. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״ששנאתה״.
ד. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״לגרשם״.
ה. כן בכ״י מינכן 5, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994: ״שעיר״.
ו. כן בפסוק, וכן משמע מן ההמשך. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162: ״בם״.
כאפך – שהיה לך על אחיך.
לכן, ועשיתי כאפך וכקנאתך – כמו שהיה אפך וקנאתך על ישראל כן אעשה עמך.
אשר עשית משנאתיך בםמשנאתיך כתיב ביו״ד הרבוי ובא בסימן רבוי הזכרים לבד כמו למען אספרה כל תהלתיך (תהלים ט׳:ט״ו) וכן ונשאו את זנותיכם (במדבר י״ד:ל״ג), בזנותיך וברעתיך והדומים להם.
ונודעתי בם כאשר אשפטך, כי בעבורם אשפטך – ואז אהיה נודע בישראל שבחרתי בהם והם לי לעם.
ויונתן תרגם: ואתגלי לאוטבא להון כד אתפרע מינך.
ומפני זה חי אני נאם השם ועשיתי באפך ובקנאתך רוצה לומר ואעשה גם אני בך באפי ובקנאתי כמו שעשית אתה באפך ובקנאתך בישראל, ואין לך שתאמר שהם היו חייבים ברעה שמצאם מפני עונותיהם כי אתה לא עשית מה שעשית בהם אלא משנאתיך בם ולכן גם אני אעשה כן בך וכאשר אעשה בך כלייה ישראל עמי יכירו וידעו שאני משגיח בענינם וזהו ונודעתי בם כאשר אשפטך.
אשפטך – בהרבה ספרים כ״י ודפוסים ישנים הפ״א בשוא לבדו כדינו ועיין מכלול פתוחי אפקוד.
וכקנאתך – ענין כעס כמו הם קנאוני בלא אל (דברים ל״ב:כ״א).
ועשיתי – אעשה לך כפי אפך וקנאתך אשר עשית להם מרוב השנאה שיש לך עליהם ר״ל אעשה עמך בערך שעשית עמו.
ונודעתי בם – אהיה נודע וניכר בין בני ישראל למשגיח כאשר אשפטך מה שעשית לו.
בם – מוסב על פעל עשית.
ואמר נגד מ״ש את שני הגוים: לכן חי אני ועשיתי כאפך שעי״ז עשית לישראל רעות רבות בימי הגלות ע״י אף וקנאה כאילו קנאת קנאת אלהים וזה עשית משנאתיך ונודעתי בם שאז כאשר אשפטך אודיע שהם עמי ואנכי אלהיהם ויודע האמונה האמתית.
וכקנאתך – שקנאת בהם מחמת יפי ארצם.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) וְֽיָדַעְתָּ֮ כִּ֣י אֲנִ֣י יְהֹוָה֒יְ⁠־⁠הֹוָה֒ שָׁמַ֣עְתִּי׀ אֶת⁠־כׇּל⁠־נָאָֽצוֹתֶ֗יךָ אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛רְתָּ עַל⁠־הָרֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֣ר ׀ [שָׁמֵ֑מוּ] (שממה) לָ֥נוּ נִתְּנ֖וּ לְאׇכְלָֽה׃
You shall know that I, Hashem, have heard all your insults which you have spoken against the mountains of Israel, saying, 'They are laid desolate, they are given us to devour.'
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְתֵידַע אֲרֵי אֲנָא יְיָ שָׁמֵיעַ יַת כָּל אַרְגָזוּתָךְ דַאֲמַרְתְּ עַל טוּרֵי אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל לְמֵימָר צַדִיאַת לָנָא אִתְמְסִירוּ לְאִשְׁתֵּיצָאָה.
וידעת כי אני י״י – כשאעשה בך שפטים, כי אני שמעתי את כל נאצותיך וגו׳.
שממו לנו ניתנוא לאכלה – מעתה שהם שומימים בידינו, הן נתונים לעלות ולאכול פירותיהם.
א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״ניתנה״.
וידעת, נאצותיך – בקמץ הנו״ן והאל״ף והוא מן הדגושים לולי האל״ף נאצה בשקל אפרה וכן פרשה ופרשת גדולת מרדכי (אסתר י׳:ב׳) שלא בדגש מפני הרי״ש.
לאמר שממה – כתוב בה״א כמו לא שפכה (דברים כ״א:ז׳), וקרי בוי״ו.
וגם אתה אדום עצמך תכיר באלהותי וידעת כי אני השם שמעתי את כל נאצותיך אשר אמרת אל הרי ישראל שהיית אומר שממוהא כי לנו נתנו לאכלה רוצה לומר בני ישראל לאוכלה.
ומלבד כל הרעה הזאת אשר עשית לישראל הנה עוד שמעתי מה שדברת ופרסמת כנגדי בפנות אלהותי דברים אשר לא כן אשר לו כדת בענין ההגשמה ויתר האמונות ועל זה אמר
א. כן בדפוס ראשון, והוא כלאיים של הקרי והכתיב.
וידעת – הוא״ו בגעיא בס״ס.
נאצותיך – בקמץ הנו״ן והאל״ף.
שממה – שממו קרי.
נאצותיך – ענין בזיון כמו כי נאצו האנשים את מנחת ה׳ (שמואל א ב׳:י״ז).
וידעת – אז תדע ששמעתי את כל דברי בזיונך שאמרת על הרי ישראל הנה שממו כי אנשיהם נתנו לנו לאכלה ולא נשאר שם מי מהם.
ונגד מ״ש את שתי הארצות אמר: וידעת כי אני ה׳ שמעתי נאצותיך שבזה היית מנאץ אותי, במה שאמרת על הרי ישראל לאמר שממו – שאמרו שהם שוממים ע״י חטא ישראל שלא ימצאו ישראל יושבים שם, רק לנו נתנו לאכלה – והירושה לא לגור שם לבד רק לאכול הפירות הגדלים שם.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יג) וַתַּגְדִּ֤ילוּ עָלַי֙ בְּפִיכֶ֔ם וְהַעְתַּרְתֶּ֥ם עָלַ֖י דִּבְרֵיכֶ֑ם אֲנִ֖י שָׁמָֽעְתִּי׃
You have magnified yourselves against Me with your mouth, and have multiplied your words against Me. I have heard it.'
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאִתְרַבְרַבְתּוּן עֲלַי בְּמִלֵי פּוּמְכוֹן וְאַסְגֵיתוּן עֲלַי פִּתְגָמֵיכוֹן קֳדָמַי שְׁמִיעַ.
והעתרתם עלי דבריכם – דיברתם עלי קשות.⁠1
1. ראה הערה 2 בטקסט הערבי. [{כך נכתב שם:} כך אלפסי וריב״ג, אצול, ערך ׳עתר׳, והשווה ת״י ורד״ק על אתר. מנחם, ערך ׳עתר׳, ורש״י נוטים למשמעות של ריבוי.]
העתרתם – הרביתם, וכן ועתר ענן הקטרת (יחזקאל ח׳:י״א) – לשון עובי.⁠א
א. כן בכ״י לוצקי 778, שוקן 19526, אוקספורד פוק׳ 127, ברלין 122, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165: ״ערבי״.
and you have multiplied your words [Heb. וְהַעְתַּרְתֶּם,] you have increased. Similarly: "and a thick (וַעֲתַר) cloud of incense" (Yechezkel 8:11), an expression of increase.
ותגדילו עלי בפיכםא – ותגדילו עלי בדברי פיכם, שדברתם גדולות דברי גיאות, שאמרתם: אם היו חריבים שתי גוים, מיד שתי הארצות נתונות בידינו למורשה.
והעתרתם עלי דבריכם – דברי גיאות אמרתם עד שנתגדלו עלי.
העתרתם – הרביתם עלי. כמו ונעתרותב נשיקות שונא. ולשון לעז: העתרתם – אַנְקורונְטִי אַמִי פַרוֺלְש. וכן תירגם יונתן: ואתרברבתתוןג עלי במילי פומכון ואסגיתון עלי פיתגמיכון.
העתרתם עלי דבריכם – שאני שמעתי שיצאו מפיכם.
ענין אחר: ותגדילו עלי בפיכם – עד מאד גדל עלי שחוק ששחקתם בפיכם על מפלתם של ישראל, כלומר למשא היה עלי. ומתוך שמחה הרביתם עלי דברי ליצנות שהייתם מתלוצצים על מפלתם. ודע שכן הוא, שעל זה הדברד מגיד עליו ריעו בצידו: כשמח כל הארץ (יחזקאל ל״ה:י״ד) – כשהן היו עציבין לעת מפלתן, אתה שמחת. באותה מידה אני אפרע לך, שאף הם יהיו שמחים עליך בעת מפלתך.
א. כן בפסוק, וכן בהמשך. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994: ״בפיהם״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״נעתרות״.
ג. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״ואתרביתון״. בכ״י לוצקי 777: ״ואתבריתון״.
ד. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״דבר״.
והעתרתם – השאתם עלי למשא דבריכם אַנוּיַשְטְשְ. כמו ונעתרות נשיקות שונא (משלי כ״ז:ו׳) אַנוּיושְשְ, אינן מקובלות, למשא הן על האדם.
ותגדילו – שהייתם אומרים שאינני שומע דבריכם הרעים.
והעתרתם – ענין רבוי דברים חזקים וכן ונעתרות נשיקות שונא (משלי כ״ז:ו׳), ועתר ענן הקטרת עולה (יחזקאל ח׳:י״א) וכן תירגם יונתן ואסגיתון עלי פתגמיכון.
ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם רוצה לומר והרביתם עלי דבריכם אני שמעתי.
והעתרתם – ענין רבוי כמו ועתר ענן הקטרת (יחזקאל ח׳:י״א).
ותגדילו – ואשר הגדלתם עלי בפיכם לדבר גדולות ודברי גאוה ואשר הרביתים עלי דבריכם בדברי חרוף הנה אני שמעתי את הכל ואין דבר נעלם ממני.
ונגד מ״ש וה׳ שם היה שירשו גם את ה׳: ותגדילו עלי בפיכם – ענין הספורים המהביליםא באלהות, והעתרתם עלי דבריכם הפרטים שספרו על האלהות שיש בהם מהגנאי והדופי וההבל, גם זה אני שמעתי שנוגע לכבודי.
א. כנראה כן צ״ל, ובמקביל להמשך. בדפוסים: ״המבהילים״. דף זה חסר בכ״י.
ותגדילו וגו׳ – דברתם נאצות גדולות גם עלי.
והעתרתם – עתיר בלשון ארמי עשיר, שיש לו עשר ידות על הצריך לו, כמו שבע שאכל שבע ידות ממה שצריך להשקיט רעב איסטומכא שלו; א״כ כל לשון עתר (כדברי רש״י ריש פרשת תולדות) הוא לשון רבוי.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑היֱ⁠־⁠הֹוִ֑ה כִּשְׂמֹ֙חַ֙ כׇּל⁠־הָאָ֔רֶץ שְׁמָמָ֖ה אֶעֱשֶׂה⁠־לָּֽךְ׃
Thus says Adonai Elohim, 'When the whole earth rejoices, I will make you desolate.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים כְּמֶחְדֵי כָּל אַרְעָא צָדוּ אַעְבֵיד לָךְ.
כשמח כל הארץ – כשאטול אני את מלכותי כי אז תשמח הארץ, כעיניין שנאמר: י״י מלך תגל הארץ (תהלים צ״ז:א׳) אז שממה אעשהא לך.
א. מלה זו נכפלה בכ״י לוצקי 778.
When the whole earth rejoices when I claim My kingdom, for then the whole earth will rejoice, as the idea is stated: "The Lord has reigned; the earth will exult" (Tehillim 97:1). Then I will make you a desolation.
כשמח כל הארץ – כשמח כל בני ישראל.
שממה אעשה לך – שהן ישמחו במפלתך, לפי שהן יורשין את ארצך.
כה אמר, כשמח כל הארץ – כ״ף כשמח וכ״ף כשמחתך שני כפי הדמיון סמוכים כמו כעם ככהן (הושע ד׳:ט׳), כמוך כפרעה כמלוה כלוה והדומים להם רוצה לומר שמחת כל הארץ על שוממותיך ושמחתך על שממות נחלת ישראל שוין כלומר כמו ששמחת על נחלת ישראל כששממו כן תשמח כל הארץ על שוממותיך.
והנה בחרבנך תשמח כל הארץ.
כשמוח – בעת שתהיה שמחה בכל הארץ ואז אעשה אותם שממה וזהו בימות המשיח שיגולה מלכות שמים ותתרבה אז השמחה בעולם כמ״ש ה׳ מלך תגל הארץ וכו׳ (תהלים צ״ז:א׳).
(יד-טו) כשמח, כשמחתך – י״מ שהם שתי כפ״י הדמיון שמחת כל הארץ על שוממתיך ידמה לשמחה ששמחתי על ישראל.
כה אמר ה׳ (נגד מה ששמחת על מפלת ישראל) אעשה לך שממה, בעת שתשמח כל הארץ ע״י שישראל ישבו בשמחה ובשלוה, עד שתראה שמחת ישראל קודם מפלתך.
כשמח – לשון שמחה ענינו שקט בלי צער, והראיה איזהו עשיר השמח בחלקו (אבות פרק ד׳ משנה א׳) ולא כתב השש העלז ודומיהם; אבל הושאל גם להוראות ששון וגיל, וזה כשמחתך שבפסוק ט״ו: וכן בלשון איטלקי Contentezza.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טו) כְּשִׂמְחָ֨תְךָ֜ לְנַחֲלַ֧ת בֵּֽית⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל עַ֥ל אֲשֶׁר⁠־שָׁמֵ֖מָה כֵּ֣ן אֶעֱשֶׂה⁠־לָּ֑ךְ שְׁמָמָ֨ה תִהְיֶ֤ה הַר⁠־שֵׂעִיר֙ וְכׇל⁠־אֱד֣וֹםא כֻּלָּ֔הּ וְיָדְע֖וּ כִּי⁠־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃
As you rejoiced over the inheritance of the house of Israel, because it was desolate, so I will do to you; you shall be desolate, Mount Seir, and all Edom, even all of it; and they shall know that I am Hashem.'"
א. וְכׇל⁠־אֱד֣וֹם =ל,ק ובדפוסים
• א!=וְכׇל⁠־אֶד֣וֹם (סגול במקום חטף סגול), וכן הכריעו במג״ה
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כְּמָא דַחֲדֵיתָא עַל אַחֲסָנַת בֵּית יִשְׂרָאֵל דִצְדִיאַת אַרְעֲהוֹן כֵּן אַעְבֵיד לָךְ צָדוּ תְהֵי טוּרָא דְשֵׂעִיר וְכָל אֱדוֹם כּוּלָהּ וְיֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ.
כמו שאתה הייתה שמח על נחלת ביתא ישראל שהיתה שוממה, לפי שאמרת לי תהיינה, כן אעשה לך – כך הן משמחין על ששממה תהיה הר שעיר וכל אדום כולה – שלא ישאיר לה שריד ופליט. שבכל מקום שתמצא מפלת אדום, עד גמיראב הוא כמו שנאמר: ולא יהיה שריד לבית עשו כי פיג י״י דבר (עבדיה א׳:י״ח). והיכן דיבר? בכאן.
א. כן בכ״י מינכן 5, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994: ״בני״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״גמרא״.
ג. כן בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994. בפסוק לא מופיע: ״פי״.
הר שעיר וכל אדום – שתי ממלכות הנה.
כשמחתךתהיה הר שעיר. בא הר מכונה בלשון נקבה.
או פירושו: עדת הר שעיר וכן כל אדום כלה ר״ל עדת אדום כמו ותהי ישראל (שמואל ב כ״ד:ט׳), ותהי אדום.
כשמחתך לנחלת בני ישראל רוצה לומר לגודל כאבם ומכתם מלשון נחלה מכתי, ולכן על אשר שממה ארץ ישראל על ידך כן תהיה שממה הר שעיר וכל אדום כולה, והתבונן אומרו הר שעיר וכל אדום כולה שזה מורה ומוכיח שהר שעיר הוא רומי כדברי המתרגם וכל אדום כולה היא ארץ איטלי״א שנתמלאה אוכלוסין מבני אדום, ואפשר לפרש הר שעיר על ארץ אדום הקרובה לארץ ישראל וכל אדום כולה על ארץ איטלי״א ושאר הארצות שנתישבו בהם האדומיים כי הנבואה הזאת כוללת לכל אדום והותרה בזה השאלה הג׳.
כשמחתך – כערך השמחה שהיה לך על נחלת בית ישראל על אשר נעשית שממה בערך הזה אעשה שמחה על שממותך.
כי אני ה׳ – הנאמן לשלם גמול.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

ונגד ששמחת על חורבן הארץ: כשמחתך וכו׳ כן אעשה לך שישמחו כולם על חורבן ארצך (ונגד מה שדברת באלהות) שממה תהיה הר שעיר וכו׳ שתשאר שממה לעולם, ובזה ידעו כי אני ה׳ ויכירו אמתת אלהותי כמ״ש המה יבנו ואני אהרוס וקראו להם גבול רשעה והעם אשר זעם ה׳ עד עולם.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144