Tehillim 95 – תהלים צה‏ – Mikraot Gedolot

(א) לְ֭כוּ נְרַנְּנָ֣ה לַיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑ה⁠ נָ֝רִ֗יעָה לְצ֣וּר יִשְׁעֵֽנוּ׃

Come,⁠¹ let us sing to Hashem; let us shout² to the rock of our salvation.

1. Come | לְכוּ – Though this verb is usually translated as "go", it can also act as a call to action. For some of many examples of such usage, see Bereshit 19:32, 31:44, and 37:20.

2. Let us shout | נָרִיעָה – See Hoil Moshe that the root "רוע" (to shout) and the root "רעע" (to break) stem from the same source, for a תרועה is a loud blast or shout that causes hearts (or objects) to break.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֱתוּן נְשַׁבַּח קֳדָם יְיָ נְיַבֵּב קֳדָם תַּקִיף פּוּרְקָנָא.

Come, let us sing praise before the LORD, let us shout aloud before the Mighty One of our redemption.

לכו נרננה לה׳ – זה שאמר הכתוב (צפניה ג׳:י״ד) רני בת ציון הריעו וגו׳ בת ירושלים. על איזה דבר (שם ט״ו) הסיר משפטיך פנה אויבך. הכל שמחין במפלתן של רשעים. וכן הוא אומר (ישעיהו יד ה-ו) שבר ה׳ מטה רשעים וגו׳ מכה עמים בעברה מה כתיב (שם ז׳) נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה. ואומר (יחזקאל ל״ה:י״ד) כשמוח כל הארץ שממה אעשה לך. אימתי הארץ שמחה כשאעשה אותך שממה. וכן הוא אומר וישב עליהם את אונם. מיד לכו נרננה לה׳. וכן הוא אומר (משלי י״א:י׳) באבוד רשעים רנה. נקדמה פניו בתודה בזמרות. גדול כח התודה. וכן יונה אומר (יונה ב׳:י׳) ואני בקול תודה אזבחה לך.

רמז תתנב

לכו נרננה לה׳ נריעה לצור ישענו – זה שאמר הכתוב רני בת ציון הריעי ירושלים, על איזה דבר הסיר ה׳ משפטיך פנה אויבך הכל שמחין במפלתן של רשעים, וכן הוא אומר שבר ה׳ מטה רשעים שבט מושלים מה כתיב בתריה נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה, ואומר כשמוח כל הארץ שממה אעשה לך, אימתי הארץ שמחה כשאעשה אותך שממה, וכן הוא אומר וישב עליהם את אונם מיד לכו נרננה לה׳, וכה״א ובאבוד רשעים רנה.

תעאלוא נרנן ללה, ונג׳לב למעתמד גות׳נא.

בואו נרנן לה׳. ובואו נרעיש למבטח ישועתינו.

כי בא לשפט, כי בא לשפוט בארץ ישפוט לאנשיה בצדק ולעמים באמונתו.

לכו נרננה – לכו אלי, כמו מלת סורו. דברי המשורר לישראל.

O COME, LET US SING UNTO THE LORD. Lekhu (come) means “Come to me.”¹ It is similar to suru (turn aside) (Gen.19:2).⁠² The poet addresses Israel.⁠³

1. Lekhu literally means, go. Ibn Ezra explains that in our context it means “go (come) to me.”

2. According to Ibn Ezra, the meaning of suru is “turn aside and come to me.” See Ibn Ezra on Gen 19:2.

3. Literally, “These are the words of the poet to Israel.”

לכו נרננה לי״י נריעה לצור ישענו – כן יאמרו ישראל בימות המשיח איש לאחיו שירננו לאל שהושיעם. וכבר פירשנו כי מלת לכו ולכה הוא במקומות ענין זירוז המעשה, לא הליכה ממש, כמו: לכה נא אנסכה בשמחה (קהלת ב׳:א׳), לכה נשקה את אבינו (בראשית י״ט:ל״ב), לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות (ירמיהו י״ח:י״ח), והדומים להם, וכן: לכו נרננה לי״י.

רוב המפרשים ראיתי שפירשו כוונת המזמור לזמן הגאולה שיאמרו איש לאחיו נלכה להודות לאל ולזמר לפניו. ולי נראה שכוונת המזמור היא ללמד בני דורו ולהשקיע לבבם באמונות התוריות. ורמז על אמונת החידוש והשגחתו ית׳ והיות עיניו משוטטות במעשינו אם טוב ואם רע, לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו.

ואמר לכו נרננה וכו׳, ונאמר כאן לשון הליכה על זירוז מעשה, כמו לכה נשקה את אבינו וכו׳ (בראשית יט, לב), לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות (ירמיה יח, יח). כלומר, הזדרזו להתרחק מהאמונות הרעות מתת חסרון בחוקי ית׳, ונעבדהו בשירה ובזמרה ובשמחה ובטוב לבב, כי התרועה משל לשמחה.

(הקדמה) זה המזמור נאמר על קיבוץ גלויות הקודם לימות המשיח, למען יוכלו המון ישראל לשוב בו בתשובה, כמבואר ביחזקאל (לו כד-כז)¹. ואמר:

(א) לכו נרננה לה׳. אתם בני קיבוץ גלויות, ׳לכו נרננה׳ בקול תודה על שהוציאנו מקרב האומות: נריעה. ׳תרועת מלך׳², שגבר על צבאות מעלה³, שזה עשה נגד המערכות:

1. סדר נבואות יחזקאל על העתיד לבוא: בפרק ל״ו ניבא על קיבוץ גלויות, בפרק ל״ז ניבא על תחיית המתים ועל תחילת מלכות המשיח, ובפרק ל״ח-ל״ט ניבא על מלחמת גוג ומגוג והישועה השלימה. לדעת רבינו, סדר הנבואות הן כפי סדר התרחשותן, כי מקודם יקבץ נדחי ישראל, ורק לאחר מכן ימלוך עליהם המשיח. ובעניין קיבוץ גלויות כתוב ׳וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם, וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם. וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר, וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם, וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ וגו׳⁠ ⁠׳. הרי שקיבוץ גלויות נועד כדי שישראל ישובו בתשובה. וראה בכ״מ שתלוי בזה אם יתקיימו במלחמת גוג ומגוג שיבוא אחרי כן.

2. לשה״כ בבמדבר (כג כא) ׳ותרועת מלך בו׳, ופירש רבינו ׳בנסוע המחנות הם תוקעים תרועה בנסוע המשכן לשמחה שיגילו במלכם׳. וראה איוב לח ז.

3. וכן כתב לעיל (פא א-ב) ׳הרנינו לאלקים עזנו. עשו באופן שתרנינו הכל בהיגלות מלכות האל יתברך עלינו, ולא יאמרו שבחר ב׳עם נבל ולא חכם׳ : הריעו. תרועת מלך לשמחה בהיגלות מלכותו, שכבר נלחם באויביו ואיבדם׳.

לכו – הוא ענין זרוז כמו ועתה לכו ונהרגהו (בראשית ל״ז:כ׳) והלא בא אצלם.

נריע – מלשון תרועה.

לכו נרננה לה׳ – לעתיד יזרזו זא״ז ויאמרו לכו נרננה וכו׳.

לכו – מזמורים אלה עד סימן ק׳ כולם מדברים מענין אחד, מדבר על שני מיני הנהגות שיניהג ה׳ עולמו,

א. השגחה באמצעות הטבע,

ב. השגחה נסיית שלא באמצעות הטבע, ומזמור צ״ה הוא הוצעה למזמורים הבאים אחריו, מודיע הבדל בענין זה בין ישראל לעכו״ם, ואח״ז ידבר במזמור צ״ו צ״ז, מענין הנהגה הראשונה באמצעות הטבע שבזה יעשה נסים נסתרים, ובמזמור צ״ח צ״ט ידבר מן ההנהגה השניה ובאו בם דברים נמרצים ונשגבים מאד, השני פסוקים הראשונים, הם כעין מפתח אל כל הענין. - אמר לכו נרננה לה׳ שנרנן לו,

א. מצד שהוא ה׳ בורא העולם וממציא כל המציאות,

ב. נריעה ביחוד, מצד שהוא צור ישענו – שהוא מצד ההשגחה הפרטיית, שהתרועה תהיה עת שבא המלך בתוך העם שאז יריעו תרועה גדולה, כמ״ש מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים וידעו כי ארון ה׳ בא אל המחנה (שמואל א ד׳), ויריעו העם ויאמרו יחי המלך (שם י׳), והנה הכרת ה׳ והשגחתו תהיה ע״י שני אופנים,

א. הכרת מעשיו המיוחדים ע״י הכוללים, ר״ל שע״י שיכירו תחלה ע״י כלל הבריאה שיש בורא שהוא סבת הסבות, עי״כ יחקרו במעשיו הפרטיים איך כולם ערוכים בחכמה ובחסד וברחמים על בריותיו, וידעו שהוא המשגיח ג״כ והמנהיג את העולם, והכרה זו היתה מיוחדת אל העכו״ם, ובזה קורא לבני העולם,

לרנן לה׳ תחלה – ששם הויה מורה על הבריאה הכוללת, ועי״כ נכיר גם השגחתו ונריעה לצור ישענו.

לכו – חמשה מזמורים אלה הם שני שירים, הראשון בעל ג׳ חלקים והשני בעל שנים, וענינם דומה, ומליצות הרבה שונות בשניהם, ונראה שחוברו ע״י דוד אחר תשועת ה׳ לו מבני עמון שחרפו מלאכיו ואח״כ התאזרו ג״כ להלחם נגדו ובטחו על אליליהם שיעזרו על ידם, וה׳ השונא חמס עשה בהם שפטים.

נרננה – רנן קרוב לרמם (תמוט⁠־תנוט) הרים קול, ונריעה – מוסיף עליו, ופעל הריע ורעע שניהם ממקור אחד, ותרועה היא קול גדול המשבר ומרועע לב שומעו, וגם גופים קשים על ידו יִשָּׁברו בהפרד חלקיהם זה מזה.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ב) נְקַדְּמָ֣ה פָנָ֣יו בְּתוֹדָ֑ה⁠ בִּ֝זְמִר֗וֹת נָרִ֥יעַֽ לֽוֹ׃

Let us greet Him with thanksgiving;⁠¹ with song we will shout to Him.

1. with thanksgiving | בְּתוֹדָה – The verse might refer ether to a thanksgiving offering (Rashi) or simply the giving of verbal thanks (Radak).

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

נְקַדֵם אַפּוֹי בְּתוֹדָתָא בְּתוּשְׁבָּחַיָא נְיַבֵּב קֳדָמוֹי.

Let us come before his face with thanksgiving, with hymns let us shout aloud before him.

נקדמה פניו בתודה – גדול כח התודה וכן יונה אומר ואני בקול תודה אזבחה לך.

ונתקדם בין ידיה בשכד, ובמג׳ד נג׳לב לה.

אנחנו נגש אל פניו בהודיה ובשבח נרעיש לשמו.

נקדמה, ונגש לפניו.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

בתודה^א – בקרבן תודה.

א. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: לתודה.

נקדמה – שנודה לו ותרועתינו תהיה עם זמירות כי זאת היא התודה והזמירות כי הוא תקיף.

LET US COME BEFORE HIS PRESENCE. To thank Him. Our shouting will be with songs, for this is the way we thank Him.⁠¹ Our songs will praise God’s might.

1. Literally, “for this (and not with sacrifices) shall be our thanksgiving.”

נקדמה – ענין הזמנה.

בתודה – בתודת שפתים, שנודה לו הטוב שעשה לנו.

וענין נקדמה פניו בתודה ר״ל בהודאה.

נקדמה פניו. קודם יום הדין¹, ובכן בזמירות נריע לו ביום הדין, כי מלפניו משפטינו יצא² לזכות³:

1. בזמן קיבוץ גלויות שקודם ליום הדין, כי יום הדין יהיה במלחמת גוג ומגוג.

2. ע״פ לשה״כ לעיל (יז ב).

3. ע״י שנקדים לרנן ולהריע לו לפני יום הדין, כשיבוא יום הדין נזכה בו. שכדי לזכות לימות המשיח ולהינצל מיום הדין, היא מלחמת גוג ומגוג, יש להודות לה׳ ולהריע תרועת מלך לשמחה על מלכותו כבר מעתה, קודם יום הדין, על גדולתו ומלכותו שתתגלה ביום הדין, בביטול מערכת השמים שתהיה על ידי התגלות מלכות שמים במלחמת גוג ומגוג. וזהו שאמר ׳נקדמה פניו בתודה׳, להקדים את התודה עוד לפני הגאולה, ובכך מעוררים את הגאולה, וביום הדין ׳בזמירות נריע לו׳ כאשר נראה בעינינו התגלות זו. [ואולי הוא על דרך המדרש (במדבר רבה יד ב) ׳מי הקדימני ואשלם וגו׳, א״ר תנחום ב״ר אבא, מי שאין לו נכסים ועושה צדקה וגמילות חסדים, מי שאין לו בנים ונותן שכר סופרים ומשנים, מי שאין לו בית ועושה מזוזה, מי שאין לו טלית ועושה ציצית, מי שאין לו בנים ומוהל ועושה ספרים ומשאילן לאחרים, אמר הקב״ה, זה הקדים וקיים מצותי עד שלא נתתי לו במה לקיימן, צריך אני לשלם ליתן לו ממון ובנים שיהיו קוראים כספרים, הוי מי הקדימני לעשות מצוה ואשלם לו שכרה׳]. רעיון זה, שכדי לזכות לגאולה יש לשמוח בגדולת ה׳, כתב רבינו גם בפירושו לישעיה (כד יד). שם כתוב ׳הֵמָּה יִשְׂאוּ קוֹלָם יָרֹנּוּ בִּגְאוֹן ה׳ צָהֲלוּ מִיָּם׳. ופירש רבינו שמדבר לעתיד לבוא, שאז: ׳יָרֹנּוּ אותם שצָהַלוּ בִּגְאוֹן ה׳ – מִיָּם – בעודם בגלות׳. וראה לעיל פ״א ׳הריעו [לאלהי יעקב] תרועת מלך לשמחה בהיגלות מלכותו, שכבר נלחם באויביו ואיבדם׳. כלומר, עצה נוספת כדי לעורר את הגאולה, תריעו כבר עכשיו בשופר ׳תרועת מלך׳ לשמחה על התגלות מלכותו לעתיד לבוא. ומהי התגלות מלכותו, זה ׳שכבר נלחם באויביו ואיבדם׳ במלחמת גוג ומגוג, וכמו שכתוב בזכריה (יד ג) ׳ויצא ה׳ ונלחם בגויים׳, וראה מה שכתבנו במאמרי חג הסוכות (פרק ט) שביארנו ע״פ דברי רבינו שמלחמה זו היא מלחמת גוג ומגוג שתהיה על ידי התגלות שכינתו. ולעורר זאת יש לשמוח ולהריע תרועת ניצחון על כך כבר עכשיו.

נקדמה – נקדם עצמינו לבוא מול פניו בהודאת שפתים להודות לו על הטובה הבאה.

נקדמה – ההכרה השנית שנשיג מעשיו הכוללים מן המיוחדים, וזה מיוחד לישראל, שהשגחתו הפרטיית דבוקה עמהם והרבה לעשות עמהם אותות ומופתים עד שהכירו מזה שהוא משגיח עליהם בהשגחה פרטית מופלאת, ועי״כ הכירו ג״כ שהוא הבורא שברא כל, כי מי שיוכל לשנות הטבע הוא בראה בהכרח, ושע״כ התחיל במעמד הר סיני אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אמר אני ה׳ אשר בראתי את העולם, כמ״ש הכוזרי, מפני שלנו נודע ה׳ על ידי הטובות הפרטיות שעשה עמנו וע״י השגחתו, ועז״א נקדמה פניו בתודה שתחלה נבוא בתודה והודאה על טובותיו הפרטיים אלינו, ואח״כ בזמירות נריע לו שהוא ספור שבחיו הכוללים.

נקדמה – נלך לקראתו (עיין מה שכתבתי סימן י״ח:ו׳).

(ג) כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה⁠ וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל עַל⁠־כׇּל⁠־אֱלֹהִֽים׃

For Hashem is a great God, and a great king, above all gods.⁠¹

1. above all gods | עַל כׇּל אֱלֹהִים – See Ibn Ezra on Tehillim 135:5 that, though there are no other gods, the Torah refers to entities that others think of as deities by the term gods since that is how they are perceived. Here, though, Ibn Ezra suggests that the word "אֱלֹהִים" refers to angels, God's messengers who do His bidding.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרוּם אֱלָהָא רַבָּא יְיָ וּמַלְכָּא רַבָּא עַל כָּל אֱלָהָא.

For the LORD is the great God, and the great king over every god.⁠¹

1. Every god: all gods.

כי אל גדול ה׳ ומלך גדול על כל אלהים – וכי יש אלהים אחרים והרי הוא אומר (דברים ל״ב:ל״ט) ראו עתה כי אני אני הוא. אלא אוי להן לרשעים שיורדין לגיהנם הם ואלהיהם. וכן הוא אומר (תהלים צ״ו:ה׳) כי כל אלהי העמים אלילים שמביאים אללה לעולם. אשר בידו מחקרי ארץ אשר לו הים. מלך בשר ודם אם אומרים לו הים שלך אינו יכול לומר כמה מדות יש בו. אבל הקב״ה נאה לו לומר אשר לו הים למה כי והוא עשהו והוא יודע כמה מדות יש בו. וכן הוא אומר (ישעיהו מ׳:י״ב) מי מדד בשעלו מים. הוי אשר לו הים. ומהו מבקש מכם השתחויות. שנאמר בואו נשתחוה ונכרעה. כי הוא ה׳ אלהינו ואנחנו עמו וצאן מרעיתו. אימתי אנו עמו כשאנו צאן מרעיתו שנאמר (יחזקאל ל״ד:ל״א) ואתנה צאני צאן מרעיתי. אבל כשאנו אריות הוא שונא אותנו שנאמר (ירמיהו י״ב:ח׳) היתה לי נחלתי כאריה ביער.

כי אל גדול ה׳ ומלך גדול על כל אלהים – וכי יש אלהים אחרים והלא כבר נאמר ראו עתה כי אני הוא ואין אלהים עמדי והוא אומר על כל אלהים, אלא אוי להם לרשעים שיורדים הם ואלהיהם לגיהנם שנאמר כי כל אלהי העמים אלילים.

לאן אללה אלטאיק אלכביר ואלמלך אלעט׳ים עלי ג׳מיע אלאלאהאת.

לפי שה׳ הוא האל (הכל יכול) הגדול המלך העצום על כל האלילים.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

כי – גדול ומלך על כל – מלאכי שמים כי מלאכיו הם והם עושי מלאכתו.

FOR THE LORD IS A GREAT GOD. For the Lord is great. He is king over the angels of heaven,⁠¹ for they are His messengers and they do His bidding.

1. Ibn Ezra renders elohim (gods) as “angels.” See Ibn Ezra on Gen. 1:1.

כי אל גדול – זה נאמר אז, כי אז לא נמצא מכחיש כמו שהם מכחישים בזמן הזה על בלתי יכולתו או על בלתי השגחתו, כי אז בימות המשיח יהיה ניכר וידוע לכל כי הוא יכול גדול.

ומלך גדול על כל אלהים – והם צבא השמים שהם אלהים ושופטים בארץ, ואז יכירו כי הוא מלך עליהם ולא יעשו דבר אלא בשליחתו.

כי אל גדול ה׳ ומלך גדול על כל אלהים כלומר, שהוא בעל היכולת לשנות הטבעים לרצונו.

כי אל גדול ה׳. יורה גדולתו אז בכל צבאות מטה: ומלך גדול על כל אלהים. וזה יורה בהסירו שלטון שרי מעלה, כאמרו (ישעיה כד כא) ׳יפקוד ה׳ על צבא המרום במרום׳¹:

1. ׳אל גדול׳ – על כל התחתונים, ו׳מלך גדול׳ – על על אלהים, העליונים. ראה רד״ק: ׳כי אז לא נמצא מכחיש כמו שהם מכחישין בזמן הזה על בלתי יְכָלְתּוֹ או על בלתי השגחתו, ואז בימות המשיח יהיה ניכר וידוע לַכֹּל כי הוא יכול גדול ומלך גדול על כל אלהים, והם צבא השמים שהם אלהים ושופטים בארץ, ואז יכירו כי הוא מלך עליהם ולא יעשו דבר אלא בשליחותו׳.

אלהים – הם מלאכי מעלה.

כי אל גדול – מבאר ההבדל בין שני ההכרות האלה, לעכו״ם ה׳ הוא אל גדול ומלך גדול – (אל מורה על הכח והיכולת, ומלך מורה על ההנהגה והממשלה), העכו״ם יכירו תחלה שהוא אל גדול על כל אלהים – שהוא בעל יכולת והוא תקיף על כל אלהים, ר״ל כחות הטבע כולנה, מצד שברא הכל, ועי״כ יכירו שהוא מלך גדול על כל אלהים – ר״ל שמנהיג הכל ע״י השגחתו.

על כל אלהים – ע״ד כי מי אל בשמים ובארץ (פרשת ואתחנן) השמש והירח ושאר הגופים שהגוים עובדים הם תחת ממשלת האל והוא מלך גדול עליהם ומנהלם כרצונו.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) אֲשֶׁ֣ר בְּ֭יָדוֹ מֶחְקְרֵי⁠־אָ֑רֶץ⁠ וְתוֹעֲפֹ֖ת הָרִ֣ים לֽוֹ׃

In His hand are the depths of the earth;⁠¹ and the peaks² of the mountains are His.

1. depths of the earth | מֶחְקְרֵי אָרֶץ – See Ibn Ezra, Radak and Hoil Moshe. The noun "מֶחְקָר" appears only here, but the related verb "לחקר" means "to search", leading several exegetes to suggest that the noun refers either to areas not yet explored, or to the utmost reaches of the land that can be explored.

2. and the peaks of | וְתוֹעֲפֹת – See Rashi that the word is an expression of height, related to the noun "עוף", a bird.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

דִי בִידֵיהּ תָּלְיָן פִּשְׁפּוּשִׁין דְאַרְעָא וְתוּקְפֵי רוּם טוּרַיָא דִי לֵיהּ.

From whose hand the depths of the earth are suspended, and the strongholds of the mountain height are his.

אשר בידו מחקרי ארץ – מלך בשר ודם אם יאמרו לו הארץ שלך יכול הוא לומר כמה ארכה ורחבה, אבל הקב״ה אינו כן אשר בידו מחקרי ארץ ותועפות הרים לו אשר לו הים והוא עשהו, בשר ודם אם יאמרו הים שלך הוא יודע כמה מדות יש בו, אבל הקב״ה נאה לו לומר למה שהוא עשהו והוא יודע מה שיש בו, וכן הוא אומר מי מדד בשעלו מים, ואומר ומים תכן במדה, ומה הקב״ה מבקש מכם השתחויה שנאמר בואו נשתחוה ונכרעה נברכה כנגד שלש תפלות שאדם מתפלל בכל יום (ביהושע ברמז כ״ב).

אלד׳י פי ידה נהאיאת אלארץ׳, ותחליק אלג׳באל לה.

הוא אשר ביד שלו קצוות הארץ. ורוממות ההרים בידו.

מחקרי, קצוי ותכלית הארץ וגבהי ההרים לו.

פירשתי תועפות הרים, גובה, לפי שהעיקר בו כמו כתועפות ראם לו¹ אשר פירושו ״ארק״ הראם, והם הקרנים, וכאשר הועבר הדבר להרים פירשתיו גובה,

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

1. במדבר כג כב. וראה פירושי רס״ג שם מהדורתי.

פסרת תועפות הרים, תחליקא, לאן אלאצל פיה מת׳ל כתועפות ראם לו אלד׳י תפסירה ארק אלרים והי אלקרון, פלמא אנתקל אלכלאם אלי אלג׳באל פסרתה תחליקא.

ותועפות – לשון גובה כעוף המעופף.

and the heights An expression of height, like a bird that flies [up high].

מחקרי ארץ – גבולי ארץ, כל מקום שיחקרוה.

ותועפות – לשון גובה.

אשר – בעבור שהזכיר צבא השמים אמר כי ברשותו תחתיות ארץ גם ההרים הגבוהים על הארץ.

ותועפות – כח.

ויש אומרים: כמו קרניים.

IN WHOSE HAND ARE THE DEPTHS OF THE EARTH. The psalmist mentions the depths of the earth and also the mountains that tower above the earth in this verse because he earlier mentioned the angels¹ who are in heaven.

THE HEIGHTS OF THE MOUNTAINS ARE HIS ALSO. To’afot (heights) means “the power of.” Others say that it means “the horns of.”²

1. Literally, “the hosts.”

2. Literally, “the horns.” The reference is to the top of the mountains.

אשר בידו מחקרי ארץ – המ״ם בסגול, וכמו שגבוהים השמים והארץ בידו והוא מלך עליהם כן בידו תחתיות הארץ, ואמר בהם לשון מחקר על דרך: ויחקרו מוסדי ארץ למטה (ירמיהו ל״א:ל״ו).

ותועפות הרים לו – זכר תחתיות הארץ וזכר גבהי הארץ והם הרים הגבוהים, זהו: ותועפות הרים לו, כמו: ותועפות ראם לו (במדבר כ״ג:כ״ב).

וענין אשר בידו מחקרי ארץ פי׳ זולתי, כמו קצוי ארץ. כלומר, שכל הארץ בידו, או תחתיות הארץ כענין ויחקרו מוסדי ארץ למטה (ירמיה לא, לז). ואצלי בפי׳ מה שידוע שבעלי אמונת קדמות העולם נבוכו בהגלות הארץ איך היה, אחר שיצא להם במופת בהנחת טבע ביסודות להיותם כדוריים מקיף האחד את חברו, עד שיתחייב על הארץ בהיותה כבדה שביסודות כבדות מוחלט להיות המים מקיפים אותה על תכונה גלגלית מכל צד. וכן למים עם האויר, וכן לאויר עם האש עד שהצטרכו לזה למחקר גדול ולסבול הרחקות עצומות כמו שידוע למבינים בספרים הטבעיים. אבל אנחנו קהל בעלי הדת הנבחרת הדבקים בה׳ מאמינים ביכולתו והשגחתו, אומרים בודאי כי כן היה בעת הבריאה, אבל שברצון אלהינו קוו המים ונראה היבשה.

והוא אמרו הנה, אשר בידו מחקרי ארץ, ר״ל כי כל מה שיחקרו הפילוסופים במה שיראה להם בענין הארץ כנגד הטבע הוא אצלנו בלתי ראוי לחקור עליו. אבל שהוא במאמרו ורצונו שנה טבעה להיותה מונחת על זאת התכונה כמו שחידש העולם יש מאין. וכן ותועפות הרים לו. ואצלי בפי׳ ענין גלוי וזוהר כמו תעופה כבוקר תהיה (איוב יא, יז), עושה שחר עיפה (עמוס ד, יג), שהם ענין ההברקה והזוהר. כלומר, מה שיחקרו בהגלות הארץ וההרים הכל ברצונו היה ולא מצד הטבע.

מחקרי ארץ. כי ישפוט עמים מישור¹: ותועפות הרים. מלכי ארץ:

1. ע״פ לשה״כ לעיל (סז ה) בעניין דומה.

מחקרי – מלשון חקירה וחפוש.

ותועפות – ענין גבהות ע״ש העוף אשר יעופף בגובה האויר.

מחקרי ארץ – דברים הנעלמים בארץ אשר יחקרו בדעת להבינם.

ותועפות – גבהי ההרים המה לו.

(ד-ה) אשר – שיעור הכתובים,

לכל אלהים הוא אל גדול ומלך גדול מצד שבידו מחקרי ארץ ומצד שלו הים והוא עשהו – שהם ישיגוהו ע״י מעשיו הכוללים, מצד שברא ארץ והרים וימים, אבל אנחנו נשתחוה ונכרעה ונברכה מצד שהוא אלהינו ואנחנו עם מרעיתו – היינו מצד מעשיו המיוחדים וטובותיו הפרטים אלינו והנה באר הבדל גדול בזה, כי העכו״ם שהם יכירוהו רק מצד מעשיו הכוללים, שע״י שיראו שיסד את המציאות בחכמה נפלאה ולבעבור תכלית, עי״ז יכירו ג״כ שהוא משגיח על קיום הבריאה והתמדתה, הנה הם לא ישיגו רק שהוא מקיים הבריאה ומעמידה עפ״י חקים הטבעיים אשר יסד בעת היצירה, וכן לפי השגתם עשה כל מה שעשה לכונן את התבל מצד רצונו לבד, ואין לה קשר עם מעשים הבחיריים של בני אדם, וז״ש שהם יכירו שבידו מחקרי ארץ – שהם בידו וכחו, ושהם בידו לא ביד בני אדם, ר״ל שאין זה תלוי במעשיהם,

וגם תועפות הרים לו – שהגם שהארץ נשתנה אחר הבריאה הראשונה והולידה הרים וגבעות, (כי ההרים נולדו אחר הבריאה) בכל זאת אין זה מצד בחירת הארץ ורצונה רק הוא מיוחס לו להשם בלבד, אל חקים הטבעיים שיסד בארץ שעל פיהם יעמדו הרים על ידי רעש הארץ או הטבעת מקומות ודומיהם, וכן אשר לו הים שזה ג״כ מיוחס לו, מה שאחר הבריאה הראשונה אמר יקוו המים ונעשה הים והיבשה.

מחקרי ארץ – מעמקי ארץ שבני אדם לא הגיעו עוד לחקור אותם.

ותועפות הרים – ראשי ההרים שאדם ייעץ לעלות עדיהם; והחכם המליץ ר׳ יוסף ברזלי (במאמרו על הראם שהזכרנו סימן צ״ב:י״א) מוציאו מלשון מבין עפאים יתנו קול (ממקור לשון ארמי) ומפרשו ההרים הגדולים המסתעפים כענפי אילן, וכן שמשון ירד לסעיף סלע עיטם (שופטים ט״ו:ח׳).

(ה) אֲשֶׁר⁠־ל֣וֹ הַ֭יָּם וְה֣וּא עָשָׂ֑הוּ וְ֝יַבֶּ֗שֶׁת יָדָ֥יו יָצָֽרוּ׃

The sea is His, and He made it, and the dry land His hands formed.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

דִי לֵיהּ יַמָא וְהוּא עֲבַד יָתֵיהּ וְיַבֶּשְׁתָּא אַיְדוֹ בְרִיאוּ.

His is the sea, and he made it; and his hands created the dry land.

אלד׳י לה אלבחר והו צנעה, ואליבאס קדרתה כ׳לקתהא.

ואשר לו הים והוא [הים] מעשה ידיו. ויבשה היא גבורתו בראה אותה [את היבשה].

ויבשת, והיבשה יכלתו בראתה.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

אשר – הזכיר בפסוק הזה הים והיבשה כי הם כמו כדור אחד בראיות גמורות מחכמת התולדת.

THE SEA IS HIS AND HE MADE IT. The sea and the dry land are mentioned together because they form one globe. There is positive proof of this from the natural sciences.

אשר לו הים – זכר הארץ בכלל, ועתה זכר בפרט הים והיבשה, כי הכל לו – כלומר בידו וברשותו.

והוא עשהו – תקן אותו שיהיו נקוה המים אל מקום אחד (בראשית א׳:ט׳), ויצר היבשה להיות כל חי וצומח עליה, והואיל ובידו הכל, מעלה ומטה בידו להגביה ולהשפיל מי שירצה, ונתן אותנו שפלים בגלות ועתה רוממנו על כל עם.

ופרט הענין עוד באומרו אשר לו הים והוא עשהו ר״ל שציוה להקוות שם המים, וכן ויבשת ידיו יצרו. ובאה מלת יבשת בלתי סמיכה שלא כמנהג.

אשר לו הים. המקיף הארץ¹: והוא עשהו. כשאמר ׳יקוו המים׳ (בראשית א ט)², ובזה ויבשת ידיו יצרו, כאמרו (שם) ׳ותראה היבשה׳³, וכל זה שתהיה ראויה לדירת בעלי חיים⁴, אשר הבחור מכולם הוא המין האנושי אשר ברא ׳בצלמו כדמותו׳, למען יכונו יחדיו לעבודתו, וראוי שיעניש מי שיחטיא כוונתו זאת:

1. שבטבעו ובשעת בריאתו הקיף את כל הארץ וכיסה אותו.

2. ׳עשהו׳ היינו שעשה בו מעשה, כי על המצאתם מאין היה צריך לומר ׳בראו׳. והיינו שעשה בהם מעשה שיקוו כנגד הטבע, כמו שכתב רבינו בבראשית שם ובכמה מקומות שהמים גבוהים מעל הארץ.

3. שמתחילה היה יסוד המים מקיף את יסוד העפר, וכדי שתראה היבשה הקווה ה׳ את המים כנגד טבעם.

4. כ״כ הרד״ק: ופירוש והוא עשהו, תיקן אותו שיהיה נִקְוֶה אל מקום אחד, ויָצַר היבשה להיות כל חי וצומח עליה.

ידיו יצרו – בריש פ״ק דכתובות השיב בבלי אחד ורבי חייא שמו ויבשת ידיו יצרו ידו כתיב ובכל ספרינו כתוב ידיו גם לא נמנה במס״ג עם נ״ו מלין חסרים יו״ד באמצע תיבותא וקריין.

עשהו – ענין תקון כמו וימהר לעשות אותו (בראשית י״ח:ז׳).

והוא עשהו – תקנו על מקומו להיות נקוה במקום אחד.

עשהו, יצרו – מבואר אצלנו ההבדל בין בריאה יצירה עשיה, שבריאה הוא הוצאת עצם הדבר מאין אל היש, ויצירה הוא הוצאת הצורה המתדבקת, ועושה הוא גמר הדבר והוצאת הצורה הבלתי מתדבקת, והבחינה בין הצורה המתדבקת ובין הצורה הבלתי מתדבקת, הוא, שהצורה המתדבקת לא תסור מעצמה אם לא ע״י הכרח, למשל המתכת שהיא מקשה לא תותך רק ע״י האש, ובסור האש תשוב להיות מקשה כבתחלה, אבל הצורה הבלתי מתדבקת תוסר מעצמה, וכן צורת הים הוא בלתי מדובק אליו כי הוא מקובץ במקום אחד נגד טבעו, שטבע המים היו לכסות הארץ, רק ע״י דבר ה׳ המים נקוים נגד טבעם, ולולא פקודת ה׳ עליהם היו שבים לכסות הארץ, אבל צורת היבשה היא צורה מתדבקת ולא תסור רק ע״י מקרה אם יעלה הים ויכסה את הארץ.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

והוא עשהו – כי הוא עשהו, ואין לך משפט קניה לאדם יותר ממה שעשה ויצר בידיו.

(ו) בֹּ֭אוּ נִשְׁתַּחֲוֶ֣ה וְנִכְרָ֑עָה⁠ נִ֝בְרְכָ֗ה לִֽפְנֵי⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה עֹשֵֽׂנוּ׃

Come, let us bow and genuflect; let us kneel¹ before Hashem our Maker.

1. let us kneel | נִבְרְכָה – The verb relates to the noun "בֶּרֶךְ", a knee, though the choice of word might also be meant to invoke the image of blessing (which shares the same root letters: "ברך"). The verb is somewhat synonymous with the earlier "וְנִכְרָעָה" (genuflect), which also appears multiple times in the context of bowing on one's knees (though when used alone it might simply mean to bow down or crouch). Cf. Hoil Moshe who posits that the various verbs for bowing get progressively stronger as the verse continues, with "נִשְׁתַּחֲוֶה" referring only to an inclining of the head, "נִכְרָעָה" to bending the knees, and "נִבְרְכָה" to actual kneeling. Others think that "נִשְׁתַּחֲוֶה" is the most intense form, referring to prostration on the floor (Metzudat David).

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֱתוּן נִסְגוֹד וְנִגְחַן נַחֲמוֹט קֳדָם יְיָ דַעֲבִיד יָתָנָא.

Come, let us bow down and prostrate ourselves; let us kneel in the presence of the LORD who makes us.

תעאלוא נסג׳ד ונג׳ת׳וא, ונברך בין ידי אללה כ׳אלקנא.

אם כך בואו נכרעה [לכופף את הראש] ונשתחוה [כל הגוף] ונכרע על הברכים לפני ה׳ בוראינו.

עשנו, בוראינו.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

נברכה – לשון ויברך הגמלים (בראשית כ״ד:מ״ו).

let us kneel Heb. נברכה, an expression of: "He made the camels kneel (ויברך)" (Bereshit 24:11).

בואו – בעבור שהזכיר שהוא מלך, על כן אנו חייבין להשתחות לפניו.

נברכה – כמו ויברך על ברכיו (דברי הימים ב ו׳:י״ג).

וטעם עושינו – כי עשה הים והיבשה והם כללים, ומהם^א עשה הפרטים.

א. כן בדפוסים. בכ״י. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896: ״והם״. בכ״י פרמא 2062: ״גם״

O COME, LET US BOW DOWN. Since the psalmist earlier said that the Lord is king,⁠¹ he now says that we are obligated to bow before Him.⁠² AND BEND THE KNEE. Ve-nikhra’ah (and bend) is related to the word va-yivrakh (and kneeled) in and kneeled down upon his knees (2 Chron. 6:13).⁠³

The meaning of our maker is, “God made the sea and the dry land” (verse 5). They are the whole. From them He made the particulars.⁠⁴

1. Verse 3.

2. Literally, “we are therefore obligated to bow before Him.”

3. It comes from the root bet, resh, kaf.

4. Among them human beings. In other words, The sea is His and He made it, and His hands formed the dry land means, “God created the sea, the dry land, and everything in them.” Our verse speaks of God as our maker. However, verse 5 does not explicitly say that God formed human beings. Hence Ibn Ezra’s comment.

בואו נשתחוה – יאמרו איש לאחיו: בואו ונשתחוה כי חייבין אנו להודות לו ולכרוע לפניו בכל מיני כריעות.

נשתחוה – הוא שטוח כל הגוף בארץ בפישוט ידים ורגלים.

ונכרעה – כריעת הראש עם קצת הגוף, כמו שאנו כורעים בברכות.

נברכה – היא כריעת הברכים בארץ, כמו: ויכרע על ברכיו (מלכים ב א׳:י״ג) כרעו על ברכיהם (שופטים ז׳:ו׳).

לפני י״י עושנו – מגדלנו ומרוממנו, כמו: אשר עשה את משה ואת אהרן (שמואל א י״ב:ו׳).

ואחר כן בא להורות ענין ההשגחה וענין גמול ועונש. והוא אומרו בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה׳ עושנו.

לכן בואו נשתחוה ונכרעה. אתם ׳פדויי ה׳⁠ ⁠׳, ׳בואו׳ ו׳נשתחווה׳ להודות לשמו עתה על אשר גמלנו: נברכה. להיכנע לפניו תמיד¹:

1. ליישב כפילות ׳נכרעה – נברכה׳, כלומר נכרע ונישאר על הברכיים דרך הכנעה. ׳נכרעה, כריעות הראש עם קצת הגוף כמו שאנו כורעים בברכות. נִבְרְכָה היא כריעת הברכיים בארץ׳ (רד״ק).

לפני ה׳ – הלמ״ד במאריך בס״ס. (זה המזמור צ״ו כתיב ג״כ בגד״ה א׳ ט״ו סמוך למזמור הודו לה׳ קראו בשמו אחר פסוק ובנביאי אל תרעו ואמרו רבותינו שהחלק הראשון היו אומרים אותו בבוקר והחלק השני היו אומרים בערב ויש בין מזמור זה לאותו שבד״ה איזה חילופים במלות שונות כמו שנמצא גם במזמור הודו ובתרתי להעיר על קצת מהם כדי להבחין בין זה לזה ומי שיתן בהם טעם לשבח ישא ברכה מאת ה׳).

עושנו – ענין הרמה וגדולה כמו הוא עשך ויכוננך (דברים ל״ב:ו׳).

נשתחוה – הוא שטוח כל הגוף בארץ.

ונכרעה – הוא כפיפת הראש וקצת הגוף.

נברכה – הוא כריעת הברכיים על הארץ.

עושנו – המגדל והמרומם אותנו.

נכרעה, נברכה – כרע הוא כריעת הראש עם קצת הגוף, ונברכה היא כריעת הברכים בארץ, כמו כרעו על ברכיהם.

באו – אבל אנחנו אין אנו מכירים אותו תחלה ע״י מעשיו הכוללים, כי אנחנו,

באו ונשתחוה ונכרעה לפני ה׳ – לא בעבור שברא כלל המציאות רק בעבור שהוא עשנו – שעשה אותנו לו לעם, שאנחנו נשיג אותו תחלה על ידי טובותיו המיוחדים.

נשתחוה ונכרעה נברכה – כל אחד מוסיף על חברו, השתחויה (בלי מליצת אפים ארצה עמו) הוא מלשון ושח עינים יושיע (איוב כ״ב:כ״ט) שחיית הראש או הגב ג״כ כלפי הארץ; כריעה, כפיפת הברכים כדרך שעושים במודים בלי נפילה לארץ, בריכה, כפיפת הברכים עד לארץ.

(ז) כִּ֘י ה֤וּא אֱלֹהֵ֗ינוּ וַאֲנַ֤חְנוּ עַ֣ם מַ֭רְעִיתוֹ וְצֹ֣אן יָד֑וֹ הַ֝יּ֗וֹם אִֽם⁠־בְּקֹל֥וֹ תִשְׁמָֽעוּ׃

For He is our God, and we are the people of His pasture and the flock of His hand;⁠¹ today,⁠² if you will but listen to His voice!

1. the flock of His hand | וְצֹאן יָדוֹ – See Metzudat Zion that the formulation implies that God cares for the nation with mercy, like a shepherd who leads his flock with his hand rather than a staff. Cf. Ibn Ezra that the mention of Hashem's hand is meant to recall the previous mention of God's hand in verses 4-5.

2. Today | הַיּוֹם – The connotation might be that already today, if the nation heeds Hashem's words, He will care for them as a shepherd cares for his flock. Cf. the commentary attributed to Rashbam who suggests that the connotation is: "every day".

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרוּם הוּא אֱלָהָנָא וַאֲנַחְנָא עַמֵיהּ וְעָאָן רַעֲיַת אַיְדֵיהּ יוֹמָא דֵין אִם בְּמֵימְרֵיהּ תְּקַבְּלוּן.

For he is our God and we are his people and the flock of his hand's pasturing; today, if you accept his word ׀

היום אם בקולו תשמעו – אמר רבי לוי אם היו ישראל משמרין אפילו שבת אחת כתקנה מיד היו נגאלין שנאמר היום אם בקולו תשמעו. וכתיב (דברים ה׳:י״א) שמור את יום השבת לקדשו. אל תקשו לבבכם כמריבה. את מוצא עשר נסיונות ניסו ישראל להקב״ה שנאמר (במדבר י״ד:כ״ב) וינסו אותי זה עשר פעמים. שנים בים. וימרו על ים הרי על הים. בים סוף הרי בתוך הים. ושנים בשלו. ואחד במן. ואחד בעגל. ואחד בפארן. ואחד במרגלים והוא קשה מכולן. ועשר נסיונות נתנסה אברהם אבינו ואלו הן - אחד באור כשדים. ולך לך מארצך. ויציאתו מחרן. ויהי רעב. ושנים בשרה בפרעה ובאבימלך. ושל מילה. ושל בין הבתרים. ושל יצחק. ושל ישמעאל. עשר נסיונות נסו אבותינו להקב״ה במדבר שנאמר (דברים א׳:א׳) במדבר בערבה וגו׳. ואינן אלא שבע. והיכן עוד שלש בתבערה ובמסה ובקברות התאוה. ולמה לא סמך אלו לאלו שאלו קשים משבעה ראשונים. לכך נאמר אשר נסוני אבותיכם במדבר בחנוני גם ראו פעלי.

היום אם בקולו תשמעו – אמר רבי לוי אם משמרין ישראל אפילו שבת אחת כתקנה מיד בן דוד בא והן נגאלין, כתיב הכא יום וכתיב התם שמור את יום השבת, רבי אומר אם עושין ישראל תשובה לפני הקב״ה אפילו יום אחד מיד בן דוד בא שנאמר היום אם בקולו תשמעו. ר׳ יהושע בן לוי אשכחיה לאליהו דהוה יתיב אפתחא דמערתא דר׳ שמעון בן יוחאי אמר ליה לאימת בא משיחא אמר ליה זיל שי ליה לדידיה, אמר ליה והיכא יתיב, א״ל אפיתחא דרומי, אמר ליה ומאי סימניה אמר ליה יתיב בין עניים סובלי חליים וכלהו שרו ואסרו בחר זמנא ואיהו שרי חד ואסר חד, אמר דילמא איתבעינא ולא איעכב, אזל לגביה אמר ליה שלם עלך רבי ומרי אמר לי שלם עלך בר ליואי. אמר ליה לאימת אתי מר אמר ליה היום. למחר אשכיחה לאליהו אתא גביה אמר ליה חזיתיה אמר ליה אין, אמר ליה אמרתי לו שלם עלך רבי ומרי ואמר לי שלם עלך בר ליואי, אמר ליה אמרתי לו שלם עלך רבי ומרי ואמר לי שלם עלך בר ליואי אמר ליה חזי דאבטחך לך ולאבוך דאתון מבני העולם הבא. ועוד אמרי ליה לאימת אתי מר ואמר לי היום אמר ליה היום אם בקולו תשמעו.

פאנה רבנא ונחן קום רעיתה וגנם תדבירה אליום, אן קבלתם אמרה.

לפי שהוא אלוהינו ואנחנו עם מרעיתו (אנחנו העם שהוא מספק צרכינו) ואנחנו הצאן שתחת השגחתו היום [כל זה בתנאי] אם קבלתם את הצווי שלו.

וצאן, וצאן הנהגתו היום. בפסוק ה תרגם ידו ״קדרה״ יכולת. וכאן ידו ״תדביר״ הנהגה.

והסמכתי עם מרעיתו וצאן ידו היום. הכוונה בכך נהיה עם מרעיתו ומונהגים על פי דברו היום במהרה אם נשמע דברו.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ווצלתה עם מרעיתו וצאן ידו היום, יעני בד׳לך נכון רעייתה ואהל תדבירה אליום בסרעה אן קבלנא אמרה.

היום – בעולם הזה אם בקולו תשמעו.

today In this world.

היום – בכל יום.

כי אלהינו – מרחוק או אלהי אמונתו.

וצאן ידו – כנגד ידיו יצרו (תהלים צ״ה:ה׳).

וטעם היום – דבק עם בואו נשתחוה אם בלבבכם לשמוע בקולו השתחוו לו היום אם בקולו תשמעון וזה הוא קול השם.

FOR HE IS OUR GOD. From far off, of old.⁠¹ On the other hand, our God might refer to the faith of the psalmist.⁠²

AND THE FLOCK OF HIS HAND. This is parallel to and His hands formed (verse 5).

The word today is connected to O come, let us bow down (verse 6).⁠³ Its meaning is, “If you intend to listen to God’s voice, bow down to Him today.” His voice in If ye would but hearken to His voice refers to the voice of God.

1. From days of old.

2. Literally, “his faith.” That is, our God refers to the psalmist’s belief in God.

3. That is, Today, if ye would but hearken to His voice is connected to O come, let us bow down and bend the knee.

כי הוא אלהינו – ושופטנו מן הגוים.

ואנחנו עם מרעיתו – שרעה אותנו עד הלום.

וצאן ידו – שנחה אותנו בשבט אמונתו.

היום – קנה אותנו מבית עבדים ונהיה צאן ידו והוא אלהינו.

אם בקולו תשמעו – שלא תהיו כאבותיהם דור המדבר, כי תכף שגאלה מבית עבדים נסו אותו ברפידים, וכן אומר לכם ומזהיר אתכם האל שלא תהיו עוד קשי לב ועורף.

כי הוא אלהינו ר״ל מנהיגנו. ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו ורמז להדמות לצאן, השגחתו בנו והתמדתו בהבטחת ענינינו כל זמן שנשוב אליו בכל לב, והוא אמרו היום אם בקולו תשמעו.

כי הוא אדוננו¹. ולא שרי מעלה: ואנחנו עם מרעיתו. שרועה אותנו דעה והשכל² בתורתו בעיון ובמעשה: וצאן ידו. לשמרנו מן האומות: היום. בקיבוץ גלויות: אם בקולו תשמעו. ללכת בדרכיו ולדבקה בו³:

1. לשה״כ אלקינו׳, ויל״ע כת״י. [והפירוש גם מתאים ל׳אדוננו׳ ועיין].

2. ע״פ לשה״כ בירמיה (ג טו).

3. ע״פ לשה״כ בדברים (יא כב).

אם – כאשר וכן ואם יהיה היובל (במדבר ל״ו:ד׳).

עם מרעיתו – שהוא רועה ומנהיג אותנו.

וצאן ידו – ר״ל כמו הרועה הרחמני אשר ינהג הצאן עם נטיית היד ולא במקל.

היום – ר״ל היום ההוא ינהיג אתכם כן כאשר בקולו תשמעו.

עם מרעיתו וצאן ידו – היל״ל עם ידו וצאן מרעיתו, כי העם ימשול עליהם המלך בידו, והרועה ירעה צאנו, אמנם ה׳ ימשול עלינו מצד שהוא רועה אותנו לא בכח ויד, וירעה אותנו מצד שהוא בעל היכולת ר״ל בכח למעלה מן הטבע.

כי הוא אלהינו – אנחנו משיגים אותו מצד שהוא אלהינו המיוחד אלינו, לא ע״י הבריאה הכללית רק ע״י השגחתו הפרטית עלינו, שיש קשר בינינו ובינו, אם מצדו שהוא אלהינו – ואם מצדנו שאנחנו עם מרעיתו צאן ידו – שרועה אותנו כרועה עדרו ירעה והפליג טובותיו עלינו, עוד יש הבדל בזה, שיחוס הבורא עם הנבראים אינו תלוי בבחירתם החפשיית כי הוא ענין הכרחי מצד שבראם ואינו דבר מתחדש ולא דבר התלוי ברצונם ועז״א אשר בידו מחקרי ארץ ר״ל שהוא דבר התלוי בידו, וכן השנוים שנעשו כמו ההרים והים והיבשה מיוחס לו, אבל יחוס ה׳ וקשורו עם עמו הוא דבר התלוי בבחירתם, והוא דבר מתחדש עפ״י מעשיהם, שעז״א אבל מה שהוא אלהינו ומה שאנחנו עמו וצאן מרעיתו הוא דבר מתחדש היום ותלוי בבחירתנו אם בקולו תשמעו.

היום – היינו לשעבר ונוסיף להיות אם בקולו תשמעו.

(ח) אַל⁠־תַּקְשׁ֣וּ לְ֭בַבְכֶם כִּמְרִיבָ֑ה⁠ כְּי֥וֹם מַ֝סָּ֗ה בַּמִּדְבָּֽר׃

Do not harden your hearts as at Merivah, as on the day of Massah¹ in the wilderness,

1. Merivah... Massah | כִּמְרִיבָה כְּיוֹם מַסָּה – See Radak that both names refer to the place known as מַסָּה וּמְרִיבָה (Testing and Strife), where the nation had complained to Hashem regarding lack of water (Shemot 17:7). Cf. Ibn Ezra that the verse refers to the sin of the spies, with "מְרִיבָה" (strife) referring to the nation's complaint that they wanted to return to Egypt and "מַסָּה" alluding to Hashem's statement that the nation has "tested" Him ten times.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

לָא תַקְשׁוּן לִבְּכוֹן הֵיךְ בְּמַצוּתָא הֵיךְ יוֹמָא דְנַסֵיתוּן אֱלָהָא בְּמַדְבְּרָא.

Do not harden your heart as in the dispute, as on the day you tested God in the wilderness.

פלא תצעבוא קלובכם כמא כאן פי ד׳את אלכ׳צומה, וד׳את אלמחנה פי אלבר.

אם כך הדבר [המשך מהפסוק הקודם] אל תעשו את לבכם קשה כמו שהיה במקום המריבה ובמקום הנסיון [ששניהם] במדבר.

אל, לכן אל תקשו לבבכם כמו שהיה במריבה ובמסה במדבר.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

אל תרימו לבבכם – בסוף ארבעים שנה, בשעה שבקשו בני גד ובני ראובן ארץ הגלעד לאחוזה, ומשה כעס עליהם לפי שהיה סבור שלא יעברו את הירדן לעזר לבאי הארץ, או^א יעמדו מנגד ויניאו את לב בני ישראל,⁠¹ וזאת אמר להם אשר נשבע לאבתיכם, שנאמר: כה עשו אבותיכם (במדבר ל״ב:ח׳).

1. השוו ללשון הפסוק בבמדבר ל״ב:ט׳.

א. בכ״י ס״פ: אז.

אל תקשו – השתבשו המפרשים.

כיום מסה – והנכון בעיני: על ביאת המרגלים והמריבה היא נתנה ראש.

והמסה – כי שם כתוב וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי (במדבר י״ד:כ״ב).

HARDEN NOT YOUR HEART. The commentaries err with regard to as in the day of Massah.⁠¹ In my opinion, the reference is to the return of the spies.⁠² As at Meribah refers to Israel saying, Let us make a captain and let us return into Egypt (Num. 14:4).⁠³ The term Massah⁴ refers to yet have put Me to proof these ten times and have not hearkened to My voice (ibid. 22).

1. The commentaries believe that Massah and Meribah refer to the place where Israel tested and strove with God by asking for water. See Exodus 17:1–7. Scripture states, And the name of the place was called Massah, and Meribah, because of the striving of the children of Israel, and because they tried the Lord, saying, “Is the Lord among us, or not?”

2. The return of the spies to the camp of Israel after spying out the land of Canaan. See Num 13:26.

3. Meribah means “strife.”

4. Massah means “test.”

ואומר לכם: אל תקשו לבבכם כמריבה – כמו שעשו אבותיכם במריבה.

כיום מסה – שם המקום נקרא מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסותם את י״י לאמר היש י״י בקרבנו אם אין (שמות י״ז:ז׳).

ואחר זה הוכיחם להעתק מן האמונות אשר נעתקו מדבר בהם, והוא שהזכיר להם מעשה האבות המקשים ערפם אשר עם ראותם נסים ונפלאותיו תמיד היו מפקפקים באמונתו והשגחתו. והוא אומרו אל תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר, והם מקומות נקראו כן על שם פעולותיהם הרעות, כדכתיב ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה׳ לאמר היש ה׳ בקרבנו אם אין (שמות יז, ז).

אל תקשו לבבכם [כמריבה כיום מסה במדבר]. כמו שעשו דור המדבר, כאמרו (שמות לב ט) ׳ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא׳:

תקשו – מלשון קשה.

אל תקשו לבבכם – להרהר אחרי ה׳ כמו במי מריבה.

כיום – כמו במי מסה במדבר וכפל הדבר במ״ש כי היא היא כמ״ש ויקרא שם המקום מסה ומריבה וגו׳ (שמות י״ז:ז׳).

אל – ולפ״ז ראוי שאתם אל תקשו לבבכם – ר״ל כי העכו״ם שעליהם זרוע ה׳ לא נגלתה באותות ובמופתים, אם אין מכירים את ה׳ אין זה בגדר קישוי לבב, (שגדר קישוי לבב הוא כשרואה מעשה ה׳ ונפלאותיו ומקשה לבו כנגדו כמ״ש ואני אקשה את לב פרעה) אבל אתם שראיתם בעיניכם את כל מעשה ה׳ הגדול אשר עשה יהיה זה בגדר קישוי לב,

כמו שהיה במריבה וכיום מסה במדבר – כמש״ש כי כל האנשים הרואים את כבודי ואת אותותי וגו׳ וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי אם יראו את הארץ, וז״ש

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ט) אֲשֶׁ֣ר נִ֭סּוּנִי אֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם⁠ בְּ֝חָנ֗וּנִי גַּם⁠־רָא֥וּ פׇעֳלִֽי׃

when your fathers tried Me and tested Me, even though¹ they had seen My work.

1. even though they had seen | גַּם רָאוּ – See Rashi and Radak that the connotation is that despite having seen Hashem's wonders in Egypt the people still challenged God in the wilderness. Alternatively: "they also saw My deeds", with the verse saying that the people not only sinned but were also punished for it and saw the repercussions of their actions (Ibn Ezra).

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

דִי נַסִיאוּ יָתִי אֲבָהַתְכוֹן בַּחֲנוּ יָתִי לְחוֹד חֲמוֹן עוֹבָדָי.

For your fathers tempted me, they tried me; yet they saw my works.

אלד׳י ג׳רבוני אבאיכם ואמתחנוני, ת׳ם ראו פעלי.

ששם ניסו אותי אבותיכם בחנו אותי ואחר כך הם ראו את מעשי.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

בחנוני גם ראו פעלי – בחנוני חנם שכבר ראו פעלי במצרים.

tested Me for nothing.

even though they had seen My work in Egypt.

אשר – פירש מי הם המנסים.

וטעם ראו פעלי – שמתו כולם במדבר ככתוב אחריו.

WHEN YOUR FATHERS TRIED ME. The psalmist explains who tested God.

The meaning of they saw My work is, as the psalmist goes on to say, that all of them died in the wilderness.⁠¹

1. My work (fa’oli) means “my punishment.”

אשר נסוני – כמה פעמים נסוני, גם ראו שבקעתי להם הים, והמן שהורדתי להם, והצור שבקעתי להם, ואף על פי כן ניסוני. זהו פירוש: גם – כי אפילו אחר שראו פעלי, שהוצאתים מבית עבדים במסות גדולות ובנפלאות עצומות ובקעתי להם הים, אעפ״כ לא האמינו בי ונסוני, והם ראו פעלי קודם הנסיון ואחר הנסיון.

והוא אמרו אשר נסוני אבותיכם בחנוני גם ראו פעלי, כלומר, עם ראותם פעלי ונסי ונפלאותי.

בחנוני. מרוע לב, כאמרו (במדבר יד כב) ׳וינסו אותי זה עשר פעמים׳: גם ראו פעלי. בענין רע להם¹:

1. אבע״ז: וטעם ראו פעלי שמתו כולם במדבר ככתוב אחריו. וראה שמות (יז ב): ׳מה תנסון את ה׳. ואם ריבכם עמי הוא כדי לנסות המשלח, מה תנסון לרע לכם, כי זה הנסיון רב הסכנה, שאם יקצוף יראה פעלו להשחיתכם, ויהי הנסיון רע לכם, כאמרו בחנוני גם ראו פעלי (תהלים צה, ט), רצונו לומר לרע להם׳:

אשר נסוני – אם היכולת בידי ליתן להם מים כמה שנאמר שם.

בחנוני גם ראו פעלי – אפילו אחר שראו פעלי במצרים ועל הים ובמדבר עכ״ז לא האמינו בי וחזרו ובחנו אותי.

נסוני, בחנוני – כבר בארתי (מלאכי ג׳ י׳ ולמעלה כ״ו ב׳) שהבוחן יבחן את הדבר אם הוא כפי מהותו הרגיל, והמנסה ינסה אם יש בו כח חדש, ותחלה נסוני שחשבו שאין זאת בכחי, כמ״ש הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו, ואח״כ שכבר ידעו שיש זאת בכחי בחנוני אם ארצה לתת להם ואם אמלא דברי.

אשר נסוני אבותיכם הגם שראו פעלי – והיה זה מצד קישוי לבם, וגדר הפעל הוא שעדן פועל ועוסק בדבר, שהגם שראו פעלי איך אני עוסק תמיד בצרכם להיטיב להם בכל זה נסוני ובחנוני.

נסוני – נסה יפול במעפים, ובחן במחשבות, נסוני אם עושה אני להם נס ובחנו מחשבתי אם דעתי להוסיף לעשות להם נסים גם לעתיד.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(י) אַרְבָּ֘עִ֤ים שָׁנָ֨ה׀ אָ֘ק֤וּט בְּד֗וֹר⁠ וָאֹמַ֗ר⁠ עַ֤ם תֹּעֵ֣י לֵבָ֣ב הֵ֑ם⁠ וְ֝הֵ֗ם לֹא⁠־יָדְע֥וּ דְרָכָֽי׃

Forty years I loathed¹ a generation, and I said, "They are a people of errant heart,⁠² and they did not know My ways.⁠"

1. I loathed | אָקוּט – See Ibn Ezra that the word means "to be disgusted by", pointing to such usage in Yechezkel 36:31 and Iyyov 10:1. Alternatively: "quarreled with" (Rashi, Sforno, Hoil Moshe), as per the word's usage in Tehillim 139:21 and in Rabbinic Hebrew. Many verses (like ours) can sustain both meanings.

2. errant heart | תֹּעֵי לֵבָב – The root "תעה" can mean both to err (like the similar "טעה") and to wander.

אַרְבְּעִין שְׁנִין מְאַסֵית בְּדָרָא בְּמַדְבְּרָא וַאֲמַרֵית עַמָא דְטַעְוָתָא בְּלִבְּהוֹן הִנוּן וְאִנוּן לָא יָדְעוּ אָרְחִי.

Forty years I rejected the generation of the wilderness, and I said, “They are a people with error in their heart, and they do not know my ways.”

ארבעים שנה אקוט בדור – בדור המבול, אקוט לשון מאיסת, כמו נקטה נפשי בחיי (איוב י׳:א׳). ר׳ לוי אמר לשון נידוי הוא, שהיו מנודים מ״ח שנים.

ארבעים שנה אקוט בדור – רבי אליעזר אומר ימות המשיח לישראל ששים שנה וכו׳ (כדכתוב ברמז תת״ג). אל תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר, אתה מוצא עשרה נסיונות נסו ישראל להקב״ה שנאמר וינוסו אותי זה עשר פעמים, שנים בים שנאמר וימרו על ים בים סוף, על ים הרי על היום, בים סוף הרי בתוך הים, ושנים בשליו, ואחד במן, ואחד בעגל, ואחד בפארן, ואחד במרגלים, והיא הקשה שבהן. עשרה נסיונות נתנסה אברהם ועשרה נסיונות נסו להקב״ה במדבר שנאמר במדבר בערבה והם אינם אלא שבעה, והיכן השלשה בתבערה ובמסה ובקברות התאוה, ולמה לא סמך אלו לאלו שאלו קשים משבעה הראשונים.

ארבעין סנה אסתצגרת באלג׳יל, וקלת הם קום צ׳אלוא אלראי, והם לא יערפון טרקי.

[ואני (אומר ה׳ ית׳)] ארבעים שנה אני התנהגתי עם הדור כמו שמתייחסים לילדים קטנים (שאינם מבינים הרבה). ואמרתי עליהם שהם עם טועים בדעה שלהם ושגם הם אינם יודעים את הדרכים שלי.

ארבעים, ארבעים שנה הקטנתי את הדור ואמרתי הם תועי מחשבה. תרגם אקוט ״אסתצגרת״ ענין קטנות, וכמו שכתב בפירושו, ונראה לי ענינו שהיה ראוי לגזור עליהם גזרות קשות יותר, אלא שבגלל קטנותם שפלותם ואפסותם לפניו גזר עליהם רק שיהו רועים במדבר ארבעים שנה. ומענין קטנות תרגם גם לקמן קיט קנח ואתקוטטה ״אסתצגרת״ ראה שם. וכן תרגם אתקוטט לקמן קלט כא.

וגזרתי אקוט, מן קטן ולפיכך עשיתיו קטנות.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ואשתקקת אקוט, מן קטן פג׳עלתה אסתצגארא.

ארבעים שנה – קטתי בהם, רבתי עמהם לשון נקטה נפשי (איוב י׳:א׳) נלחמתי בם ארבעים שנה להמיתם במדבר כי אמרתי תועי לבב הם.

Forty years I quarreled with them and contended with them. [אקוט is] an expression of: "My soul quarrels (נקטה) with my life" (Iyyov 10:1). I strove with them for forty years to kill them in the desert, because I said, "They are of erring heart.⁠"

אקוט בדור – כמו: נקטה נפשי [בחיי] (איוב י׳:א׳).

ארבעים שנה אקוט – כמו ונקוטותם (יחזקאל ל״ו:ל״א), נקטה נפשי בחיי (איוב י׳:א׳), כמו געלה. כי לא מצאנו נבואה^א למשה בתוך הארבעים.

וטעם לא ידעו דרכי – כאשר אמר משה ולא נתן י״י לכם לב לדעת (דברים כ״ט:ג׳).

א. כן בכ״י פרמא 2062 וכן נוסף בין השיטין בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״נבואה״.

FOR FORTY YEARS WAS I WEARIED WITH THAT GENERATION.

The word akut (was I wearied) is similar to u-nekototem (and ye shall loathe) (Ez. 20:43), and to naketah (weary) in My soul is weary of my life (Job 10:1). It means “abhorred” (Lev. 26:43).

Scripture says For forty years was I wearied with that generation because we do not find any prophecy given to Moses during those forty years.⁠¹ AND THEY HAVE NOT KNOWN MY WAYS. Compare this to the following statement of Moses: but the Lord hath not given you a heart to know (Deut. 29:3).⁠²

1. The forty years that Israel was condemned to wander in the desert.

2. A heart that knows refers to knowing the ways of God. Moses told this to the Israelites close to the end of the forty-year sojourn in the wilderness.

ארבעים שנה אקוט בדור שהכעיסוני בדבר המרגלים עד שאמרתי שיהיו מתאחרים במדבר ארבעים שנה.

ופיר׳ אקוט – מן: ראיתי בוגדים ואתקוטטה (תהלים קי״ט:קנ״ח) – ענין קטטה.

ופירש בדור – בדור המדבר, אמר כל ארבעים שנה הייתי בקטטה עמהם ואמר:

עם תועי לבב הם – אמר שתועי לבב הם, ולבם למרע ולא יאמינו בי.

והם לא ידעו דרכי – לא הכירו כל הניסים שעשיתי עמהם, ופחדו להכנס לארץ ולא בטחו בי. על כן נשבעתי שלא יבאו שם ומתו במדבר מבן עשרים שנה ומעלה.

עד ששנאתים והתקוטטתי בהם ארבעים שנה שהעמדתים במדבר. ואומר עם תועי לבב הם, ר״ל נסכלי הידיעה. ומאשר לא ידעו דרכי, אירע להם פיקפוק והיפך באמונתו ית׳.

אקוט. אתקוטט ואריב: ואומר עם תועי לבב הם. בדעות משונות אשר בידם מן האומות, ולא ידעו דרכי במופתים שכליים אשר כתבתי להורותם¹:

1. לשה״כ בשמות (כד יב) התורה והמצוה אשר כתבתי להורותם׳.

אקוט – מלשון קטטה ומריבה.

תועי – ענין הפניה מדרך הישר כמו תעיתי כשה אובד (תהלים קי״ט:קע״ו).

אקוט בדור – היה לי קטטה באנשי הדור ההוא ואמרתי זהו העם אשר לבבם תועה מאחרי.

והם – אחר כל הקטטה לא ידעו הם את דרכי.

(י-יא) ארבעים – הגם שאריב ואקוט עם הדור הזה ארבעים שנה – ושיעור הכתוב,

ארבעים שנה אקוט בדור אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי ואומר עם תועי לבב הם – שעם הדור הזה שגזר עליהם שלא יכנסו לארץ והוליכם ארבעים שנה במדבר, התקוטט עמם כל משך הארבעים שנה ואמר להם שהם עם תועי לבב, כמ״ש ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר שלמותיכם לא בלו וכו׳ למען תדעו וכו׳ ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת ועינים לראות וגו׳ עד היום הזה.

אקוט – יש לפרשו מהוראת קטטה בלשון חכמים כמו ובתקוממיך אתקוטט (תהלים קל״ט:כ״א) הייתי בריב עם הדור ההוא. מ״מ מקורו קט בחילוף אותיות (טנא⁠־צנא) קץ, מלשון קצתי בחיי (פרשת תולדות) ודבר הנקצץ יקטן.

תעי לבב – ע״ד גוי אבד עצות (פרשת האזינו) שלבם תועה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון