A prayer that David prayed. Incline, O LORD, your ear; answer me, for I am poor and needy.
תפלה לדוד הטה ה׳ אזנך – אמר ר׳ לוי אגיסטרון זה נתן משה ליהודה בשעה שביקש ליפטר מן העולם שנאמר (דברים ל״ג:ז׳) וזאת ליהודה ויאמר. לפיכך הטה ה׳ אזנך ענני. שמרה נפשי כי חסיד אני. הקב״ה נקרא חסיד שנאמר (ירמיהו ג׳:י״ב) חסיד אני נאם ה׳. ודוד קרא עצמו חסיד. אמר רבי אבא בשם רבי אלכסנדרי כל מי ששומע קללתו ושותק וספק בידו למחות נעשה שותף להקב״ה שכן הוא שומע לאומות העכו״ם שמחרפין אותו לפניו והיה יכול לאבדן בשעה אחת ושותק. אף דוד כן היה שומע קללתו ושותק. לפיכך שמרה נפשי כי חסיד אני.
תפלה לדוד הטה ה׳ אזנך ענני – א״ר לוי אגסטריון זה התן משה ליהודה בשעה שהיה נפטר מן העולם שנאמר וזאת ליהודה וגו׳ לפיכך הטה ה׳ אזנך ענני.
והד׳א צלוה לדאוד, אסמע לי רב ואג׳בני, פאני צ׳עיף מסכין.
וזאת תפילה לדוד: אלוהים! תשמע אותי ותענה לי לפי שאני מוחלש ומסכן.
כי עני, כי חלש מסכן אני.
תפלה לדוד הטה י״י אזנך ענניאכי עני – דרך צחות.
ועני ואביון – בעיניו.
או כנגד מלכי הגוים.
או התפלל זאת התפלה לפני מלכו.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״ענני״.
A PRAYER OF DAVID. INCLINE THINE EAR, O LORD, AND ANSWER ME; FOR I AM POOR. [Our verse employs two words: aneni (answer me) and ani (I am poor) that sound the same but are different in meaning.] It does so for poetic purposes.
I am poor and needy in my eyes. Or, I am poor and needy in the eyes of the kings.1 It is also possible that David uttered this prayer before he became king.2
1. I am poor and needy in the eyes of the kings who attack me.
2. In this case I am poor and needy is a more or less accurate description of David’s circumstances.
תפלה לדוד הטה י״י אזנך ענני כי עני ואביון אני – זה המזמור חברו דוד בעודנו גולה ובורח מפני שאול ואמר תפלה לדוד זו שהתפלל לאל שישמרהו ויושיעהו מיד מבקשי נפשו.
ואמר כי עני ואביון אני – הכפל לחזק, וקרא עצמו עני, כי עני היה באותם המקומות שהיה הולך, לא היה לו ספקו אם לא שהיו עוזרים אותו קרוביו ואנשי יהודה בסתר. או הימים אשר היה עם אכיש שהיה מתפרנס משלל האומות כמו שכתוב, אז קרא עצמו עני, שהיה כמו עני שאין לו עוזרים, כך הוא לא היו לו עוזרים בישראל שיעזרוהו, שהיה שאול רודפו בחנם.
(הקדמה) בזה המזמור התפלל המשורר על צרות הגלות, ומבקש הגאולה ממנו. אמר:
(א)הטה ה׳ אזנךענני. במידת רחמים1, גם שאין תפילתי ראויה לעלות אליך, ׳הטה אזנך׳ לקבלה2, כי עני ואביון אני - כי אמנם ׳אני אביון׳ ומתאווה לעשות רצונך3, ואין לאל ידי מעוני ומרוב שעבוד גלות:
1. שם הוי״ה.
2. ראה לעיל לא ג. ובשיעורים כאן.
3. ותאב לישועתך כאביון התאב לכל דבר (שיעורים), וכאן הכוונה להשתוקקות לעהוד את ה׳, וכן להלן קט כב, קיג ז-ח.
תְּפִלָּה לְדָוִד הַטֵּה ה׳ אָזְנְךָ עֲנֵנִי. כשאני מתפלל בגלות: כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי. ותאב לישועתך כאביון התאב לכל דבר1. ואמר ׳הטה נא אזנך׳, כי כשהשכינה שוכנת בישראל – תפילתם עולה מאליה, וכן כתוב (שמות ב׳:כ״ג) ׳ותעל שועתם׳2, אמנם כשישראל נידונים בעוונותם בהסתר פנים – אין תפילתם נשמעת ואינה עולה מאליה, אבל צריך שש[ומע] תפילה כביכול יטה אוזנו לשמוע:
1. ראה נדפס כאן ולעיל (תהלים ע״ב:ד׳), ולהלן (תהלים קט כב, קיג ד).
2. אך שם פירושו נראה הפוך מכאן, ועוד יש להעיר משמואל א׳ (ה יב), שם כתוב על שוועת הפלישתים מן הטחורים ׳ותעל שועת העיר השמים׳.
תפלה לדוד – בספרים מדוייקים אין פסיק אחר לדוד.
הטה – לשמוע תפלתי וענני.
כי עני – אני מוכנע כעני.
תפלה לדוד – שיצילהו ה׳ מיד אויביו ומבקשי נפשו,
הטה ה׳ אזנך ענני – מבקש שיענהו מפני חמשה טעמים,
א. מצד הרחמים כי עני ואביון אני – ודרכך לרחם,
ב. מצד המשפט והדין,
תפלה לדוד – נראה שחבר דוד מזמור זה בברחו מפני אבשלום (פסוק י״ד) רק מאהבתו את בנו מבקש מאת האל הצלה לעצמו ואינו מבקש עונש עליו ועל בני בריתו.
כי עני ואביון אני – בשעה ההיא היו דוד ואהוביו מוטלים ברעב לולי ברזלי שפרנסם (שמואל ב׳ י״ז:כ״ט, העם רעב ועיף וצמא במדבר).
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Protect my soul, for I am pious; redeem your servant ׀ you, O my God ׀ for I do put my trust in you.
שמרה נפשי כי חסיד אני – הקב״ה נקרא חסיד שנאמר כי חסיד אני נאם ה׳, ודוד קרא עצמו חסיד שנאמר שמרה נפשי כי חסיד אני, רבי אבא ורבי אחא בשם רבי אלכסנדרי כל מי ששומע קללתו (ושותק) וספק בידו למחות ושותק נקרא חסיד ודוד קרא עצמו חסיד לפי ששמע קללתו ושתק וכו׳. ד״א שמרה נפשי כי חסיד אני. ר׳ לוי ורבי יצחק, חד אמר כך אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות ביום ואני חצות לילה אקום להודות לך וקו׳, ואידך (אמר) כך אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע לאו חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבין אגודות אגודות בכבודן לפניהם ואני ידי מלוכלכות בדם בשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה, ולא עוד אלא כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבשת רבי ואומר לו מפיבשת רבי יפה דנתי יפה חייבתי יפה זכיתי יפה טמאתי יפה טהרתי ולא בושתי. אמר רבי יהושע בריה דרב אידי מאי קראה ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש וכו׳ (לעיל ברמז תש״ז).
וגם תשמור את נפשי וכך אני אהיה חסיד. ה׳! תושיע את העבד שלך הבוטח בך.
שמרה, ושמרה נפשי שאהיה חסיד.
כי חסיד אני – שאני שומע גדופי וחרפתי ויכולת בידי להנקם ואני שותק, כך היא באגדת תלים.
דבר אחר פירשו רבותינו בברכות (בבלי ברכות ד׳.): ולא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבין בכבודן ואני ידיי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשילייא כול׳.
for I am a pious man that I hear my insults and my disgraces, and I am able to wreak vengeance; yet I remain silent. So it is in Aggadath Tehillim (Midrash Tehillim 86:1). Another explanation: Our Sages explained in Berachoth (4a): [David said,] "Am I not a pious man, when all the kings of the Orient and the Occident sit in their glory, and my hands are sullied with blood, with the sac, and with the afterbirth?"
כי חסיד אני – מחסד לאחריםא כדכתיב: ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (שמואל ב ח׳:ט״ו).
א. בכ״י ס״פ נכפלה מלת: לאחרים.
שמרה – יש אומרים: כי שמרה פועל עבר, כמו: זכרה ירושלם (איכה א׳:ז׳) כי נפשי שמרה מה שראוי לשמור עד היותי חסיד.
ויאמר ר׳ יהודה בן בלעם: כי הטעם שמור נפשי עד שאהיה תמיד חסיד.
והנכון: שמלת שמרה נפשי – כמו: שמרה נפשי והצילני (תהלים כ״ה:כ׳), כי אני חסיד. ואיננו זר, כי במזמור יש: זדים קמו עלי (תהלים פ״ו:י״ד). גם הוא אמר: לא תתן חסידך (תהלים ט״ז:י׳) יגמלני כצדקי.
KEEP MY SOUL. Some say that shamerah (keep) is a verb in the perfect.1 Compare this to zakherah (remembereth)2 in Jerusalem remembereth(Lam. 1:7). The meaning of shamerah nafshi, ki chasid ani (Keep my soul, for I am godly) is, “my soul has kept what it should keep. I thus became godly.”
Rabbi Judah ben Balaam says that the meaning of shamerah nafshi, ki chasid ani (Keep my soul, for I am godly) is, “Keep my soul so that I will always be godly.”3
However, in my opinion, the meaning of Keep my soul, for I am godly is, “Keep my soul and save me, for I am godly and not a stranger,”4 for the psalm goes on to say the proud are risen up against me (verse 14).5 The psalmist also says neither wilt Thou suffer Thy godly one to see the pit(Psalms 16:10), and The Lord rewarded me according to my righteousness(ibid. 18:21).6
1. Shamerah is not an imperative. It has the form of a perfect, and it is to be interpreted as a perfect – that is, it means “has kept.”
2. Zakherah is a perfect.
3. According to Rabbi Judah, our text reads shomrah, not shamerah, for the kamatz beneath the shin is a kamatz katan. Therefore, he argues, Shomrah is an imperative.
4. I am not alienated from the godly. I am one of the godly.
5. We thus see that David was in danger. Hence we may interpret Keep me as meaning “Save me.”
6. Hence David added for I am godly to his prayer asking God to save him.
שמרה נפשי – השי״ן נקרא בקמ״ץ רחב וגעיא עם הקמ״ץ להורות כי כן נקרא, ולא בקמץ חטף והוא צווי, כמו שמרה זאת לעולם (דברי הימים א כ״ט:י״ח), זכרה לי אלהי לטובה (נחמיה ה׳:י״ט), שהם חטופים כמשפט. אבל זה נמשך בשי״ן בטעם להאריך טעם הנגון, וכן שמרני אל כי חסיתי בך (תהלים ט״ז:א׳).
יש תמיהים איך קרא דוד עצמו חסיד. וכן רבותינו ז״ל הוצרכו לפרש: לא חסיד אני – שכל מלכי מזרח ומערב יושנים עד שלש שעות, ואני חצות לילה אקום להודות לך. לא חסיד אני – שכל מלכי מזרח ומערב יושבים בכבודם, ואני ידי מלוכלכות בדם שפיר ובשליה כדי לטהר אשה לבעלה.
ואין בזה תימה אם קרא את עצמו חסיד כי חסיד היה עם אלהים ואנשים, אף על פי שהוא לפעמים חוטא בלבו היה ישר ומתחרט בחטאו. ולא היה מתפאר אלא כנגד אויביו שהיו מריעים לו והוא אינו מריע להם, אבל מטיב להם, והם שמחים לאידו והוא שמח לטובתם, כמו שאמר: ואחלצה צוררי ריקם (תהלים ז׳:ה׳), ואמר נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו (תהלים ד׳:ח׳). וכן שאול שהיה רודפו, הצילו פעמים, וכן לשאר אויביו היה מתחסד עמהם. וכן אמר במקום אחר: לא תתן חסידך לראות שחת (תהלים ט״ז:י׳), ואמר: יגמלני י״י כצדקי (תהלים י״ח:כ״א), ורבים כמו אלה. ולא היה מתפאר אלא כנגד אויביו ואין בזה תמה.
ובדרש: אמר רב הונא בשם ר׳ אלכסנדרי: מי שהוא שומע קללתו ושותק, ספקה בידו לקרות עצמו חסיד.
הבוטח אליך – כאלו אמר אתה אלהי הושע עבדך הבוטח אליך. ונקשר לשון בטחון עם אל במקום בי״ת, וכן בטח אל י״י בכל לבך (משלי ג׳:ה׳), כי מלת אל תשמש במקום בי״ת לפעמים, וכן ואל הארון תתן את העדות (שמות כ״ה:כ״א) שהוא כמו ובארון.
שמרה נפשי. מגזירת1 המעבירים על התורה ומצוות, כי חסיד אני2 - חפץ להיטיב לזולת: הושע עבדך אתה אלהי. ׳כי אין זולתך לגאול׳ (רות ד ד): הבוטח אליך. ו׳הושע׳ כמו כן ההמון ׳הבוטח אליך׳ בגלות, אף על פי שאינו מתפלל:
1. יל״ע כת״י.
2. בדפו״ר ׳אני כי חסיד׳.
שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי. כי תמיד מידת גמילות חסדים היא בישראל יותר ויותר משאר אומה ולשון1, שהם בני גומלי חסדים ורחמנים זרע אברהם ידיד ה׳2: הוֹשַׁע עַבְדְּךָ אַתָּה אֱלֹהַי. שאתה לבדך יכול, ומושיע אין בלתך. והושע עוד הַבּוֹטֵחַ אֵלֶיךָ, שהוא כל ישראל3:
1. ׳חסיד׳ מלשון חסד, כלומר גומלי חסדים.
2. ביבמות (עט.) ׳שלשה סימנים יש באומה זו, הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים וכו׳, גומלי חסדים דכתיב [באברהם] למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו׳. הרי ששורש גומלי חסדים מאברהם.
3. ההמון ׳הבוטח אליך׳ בגלות אף על פי שאינו מתפלל (נדפס).
שמרה נפשי – בספר קדמון כ״י הנקרא לשון למודים שמכונ׳ לר׳ שלמה ירחי מצאתי כתוב לשון זה בכלל הקמץ חטוף אם תרצה לדעת איזהו השוא שאחר קמץ שהוא נח ראה אם תשחית כוונת המלה אם לא כמו במלת שמרה זאת לעולם (דברי הימים א כ״ט) שהוא צווי אז השוא ההוא נח שאם תקראנו בקמץ רחב יהיה פועל עבר והוא הפך כוונת הפסוק ועל זה נפל הספק במלת כרתו יערה (ירמיהו מו). כי יפלו בה שני פירושים אם צווי אם פעל עבר עכ״ל. נראה מדבריו דהדין נמי דכוותיה בקמץ חטף ומצאתי מסרה קדמונית מסייעא ליה וזו היא כל קריא שמרה קמץ בר מן א׳ חטף שמרה זאת לעולם וכל תילים דכוותיה חטף בר מן א׳ שמרה נפשי עדותיך וכל קריאה דכוותיה בר מן א׳ שמרה זאת לעולם והלין תרתי מסראתא חד אורחא אית להו אלא דמחלפי בגירסתהון ומתרוויהו שמעינן דקריאת שמרה נפשי בקמץ חטף כמו שמרה נפשי והצילני סימן כ״ה. שיתה ה׳ שמרה לפי סי׳ קמ״א. אבל דעת רד״ק אינו כן שהרי כתב בפי׳ על שמרה נפשי שהשי״ן נקרא בקמץ רחב וגעיא עם הקמץ להורות כי כן נקרא ולא בקמץ חטף והוא צווי כמו שמרה זאת לעולם זכרה לי אלהי לטובה סוף נחמיה שהם חטופים כמשפט אבל זה נמשך בשי״ן בטעם להאריך נועם הנגון. וכן שמרני אל כי חסיתי בך סימן ל״א י״ו. וכן כתוב במכלול דף י״ח ודף רי״ו ובשרשים שרש שמר. עוד כתב בישעיה סימן ל״ח ובשרשים שרש עשק על עשקה לי ערבני שלפי דעתו הוא צווי ואע״פ שאינו חטוף הנה כמוהו שמרה נפשי כי חסיד אני ונסחאותינו הם כדעת רד״ק במאריך ולדעת יש אומרים שהביא הראב״ע קריאתו גם כן בקמץ רחב כי הוא פועל עבר. ועיין מה שכתב החכם לונזאנו בפרק הליכות שוא שהדפיס בסוף ספר עבודת מקדש. ומה שכתבתי גם אני בסוף מאמר המאריך.
כי חסיד אני – וזהו במה ששומע חרפתו ובידו לנקום נקם ומעביר על מדותיו.
הושע וגו׳ – מקרא מסורס והוא כמו אתה אלהי הושע עבדך הבוטח עליך.
שמרה נפשי כי חסיד אני – ועם חסיד תתחסד, ואמר שמרה נפשי בל תתמוטט נפשו מן החסידות ע״י רדיפת אויביו,
ג. מצד הבטחון,
הושע עבדך מצד שהוא בוטח אליך – וזה נוגע לכבוד שמך לעזור הבוטחים בך,
ד. מצד התפלה, ועז״א
כי חסיד אני – עושה חסד עם העניים, וגם אתה שלם לי מדה כנגד מדה ושמור נפשי שלא אמות ברעב.
הושע – מיד אויב.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Be gracious to me, Adonai, for to You I cry all the day.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומלבי״ם ביאור העניןעודהכל
Have mercy on me, O LORD, for I will pray in your presence all the day.
חנני ה׳ כי אליך אקרא כל היום – וכי איפשר לו לאדם להתפלל כל היום אלא העולם הזה שהוא יום לאומות העכו״ם ולילה לישראל. הוי כי אליך אקרא כל היום. שמח נפש עבדך כי אליך ה׳ נפשי אשא. בר קפרא אומר אם יש לו לאדם עבד אם יאמר לו אני לוקח לך בגד מיד משמחו. מה אם בשר ודם אומר לו לעבדו כך משמחו אנו על אחת כמה וכמה שאנו עבדיך. הוי שמח נפש עבדך.
רמז תתלה
חנני אדני כי אליך אקרא כל היום – אפשר כל היום, אלא לעולם הזה שהוא יום לעו״א ולילה לישראל.
אללהם רפני, פאני אדעוך טול אלזמאן.
ה׳! וגם תחוס עלי. לפי שאני מתפלל אליך כל הזמן.
כל היום, כל הזמן.
כל היום – כל הגלות שהוא יום לאומות ולילה לישראל כך מפורש באגדת תלים.
all the days All the days of the exile, which is day for the wicked and night for the righteous. It is explained in this manner in Aggadath Tehillim (Midrash Tehillim 86:2).
חנני – אין לי מה אעשה רק שאקרא אליך כל היום – שתחנני.
BE GRACIOUS UNTO ME. I do not have the ability to help myself. I can only cry out to You all the day and ask You to be gracious to me.
חנני י״י – כל היום – כלומר תמיד כל הימים, וכן אותך קויתי כל היום (תהלים כ״ה:ה׳), כלומר קריאתי אינה לעוזר אחר אלא אליך, לפיכך חנני.
חנני ה׳ חיי שלום, כי אליך אקרא כל היום, שבכל יום עומדים עלינו לכלותינו1:
1. כל היום, כלומר תמיד, כל הימים (רד״ק).
חנני ה׳ כי אליך אקרא – ובשגם שאני מתמיד בקריאתי כל היום – ובאר שתפלתו היא מצד החנינה, (כמ״ש ואתחנן אל ה׳ שמבקש חנינה), ועל זה אמר חנני ה׳
ה. מצד שאני מתיאש מכל עניני העולם ואין לי דבר בעולם רק עניני עבודתך, וז״ש
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומלבי״ם ביאור העניןהכל
Gladden the soul of your servant, for to you, O LORD, will I lift up my soul in prayer.
שמח נפש עבדך כי אליך אדני נפשי אשא – בר קפרא אמר אדם שיש לו עבד ואומר לו אני לוקח לך בגד מן האיטלס אינו משמחו, ומה בשר ודם משמח עבדו, אני שאני עבדך ואתה חי וקיים עאכ״ו.
ופרח נפס עבדך, פאני אליך ארפע ט׳ני.
ותשמח את נפש עבדך לפי שאני מכווין את המחשבות שלי אליך.
נפשי, רעיוני ומחשבותי. וכן תרגם לקמן קמג ח.
נפשי אשא – לבי אכוון.
I lift my soul I direct my heart.
שמח – טעם אליך י״י נפשי אשא – כדרך: ואליו הוא נושא את נפשו (דברים כ״ד:ט״ו).
REJOICE THE SOUL. Essa (do I lift up) in For unto Thee, O Lord, do I lift up (essa) my soul is similar to and setteth (nosé) his heart upon it(Deut. 24:15).1
1. Essa and nosé come from the same root: nun, sin, alef. Essa is an imperfect. Nosé is a present form. Both words are in the kal. Deut. 24:15 literally reads, and lifts his heart to it. However, its meaning is, “sets his heart upon it.” Essa in our verse has a similar meaning. Our verse should be rendered: “For unto Thee, O Lord, do I set my soul.”
שמח נפש עבדך – שהוא ביגון ואנחה שמח אותה.
נפשי אשא – דרך תחנה בכל לב, כמו: נשא לבבנו אל כפיםא(איכה ג׳:מ״א).
או דרך תקוה ותוחלת, כמו: ואליו הוא נושא את נפשו (דברים כ״ד:ט״ו).
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207 נוסף כאן (כהמשך הפסוק): ״אל״.
(ד-ה)שמח נפש עבדך. בהודיעך שלא שכחתני: כי אליך ה׳ נפשי אשא.1 לא מפני שאחשוב שאהיה ראוי לזה שתקבל תפילתי2, אבל כי אתה ה׳ טוב וסלח - לנפש תדרשך3, ויותר למתוודים ושבים אליך4, ורב חסד - לשבים עדיך5 ומתפללים אליך:
1. בשיעורים פירש ׳בעת כי אליך נפשי אשא׳, ויל״ע לפי הנוסח האמיתי אולי גם כאן יש לפסק כך.
2. בדפו״ר: ׳לא מפני שאחשוב שיהיו ראוים לאומות העולם שיובל תפילתם׳, ואינו מובן כלל, ויל״ע כת״י.
For you are the LORD, good to the righteous and forgiving to those who turn to his Torah, and multiplying favor to all who pray in your presence.
כי אתה ה׳ טוב וסלח – אמר רבי פנחס הכהן כף מאזנים מעויין כאן עוונות וכאן זכיות. מה הקב״ה עושה חוטף שטר אחד מהחובות ומיד הוא מטה לכף זכות שנאמר (בראשית ל״ט:כ״א) ויט אליו חסד. ורבנן אמרי מסייע לכף של עוונות ומעלהו ומיד הזכיות מכריעות שנאמר (מיכה ז׳:י״ח) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע.
כי אתה אדני טוב וסלח – א״ר פנחס הכהן בר חמא למה הוא טוב שהוא סולח, למה הוא סולח שהוא טוב. ורב חסד לכל קוראיך. ריב אלעזר ורבי יוסי בר חנינא, רבי אלעזר אומר כף מעוינת עונות מכאן וזכיות מכאן, מה הקב״ה עושה חוטף אחת מן החובות ומטה אותו לכף זכות שנאמר מי אל כמוך נושא עון.
לאנך יא רב ג׳ואד גפאר, כת׳יר אלאחסאן עלי ג׳מיע דאעייך.
לפי שאתה ה׳! טוב סולח ומרבה להטיב על כל אלה שקוראים אותך.
כי – טוב – לטובים.
וסלח – לחטאים.
ורב חסד לכל קוראיך – כנגד כי אליך אקרא כל היום (תהלים פ״ו:ג׳).
FOR THOU, LORD, ART GOOD. To the good. AND READY TO PARDON. Sinners.
AND PLENTEOUS IN MERCY UNTO ALL THEM THAT CALL UPON THEE. This is parallel to For unto Thee do I cry all the day (verse 3).
כי אתה י״י טוב וסלח – טוב – לכל הבריות, כמו שכתוב טוב י״י לכל (תהלים קמ״ה:ט׳).
וסלח – לחוטאים.
ובדרש: אמר רבי פנחס: למה הוא טוב, שהוא סלח. ולמה הוא סלח, שהוא טוב לכל קוראיך – לכל קוראיך בצרתם, אף על פי שהרעו, כיון שהם שבים אליך בעת צרתם, אתה רב חסד להם, כל שכן לי.
כי אתה ה׳ – ר״ל שמניעת התשועה לא יצוייר רק באחד מג׳ פנים
א. מצד הנותן אם אין בטבעו להיטיב, אבל אתה ה׳ טוב
ב. מצד המקבל אם אינו ראוי אל הטובה ע״י חטאיו, אבל אתה ה׳ סלח ומוחל לחטאים,
ג. מצד הקשר שבין הנותן והמקבל, אם דרך הנותן שלא לתת רק כפי המעשה שבזה יכול להיות שאין אני ראוי מצד מעשי, אבל אתה ה׳ רב חסד לכל קוראיך – אינך נותן לפי הדין רק מצד החסד מבלי השקף על המקבל ומעשיו.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהכל
Give ear, Hashem, to my prayer; and attend to the voice of my supplications.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲצֵית יְיָ צְלוֹתִי וְקַבֵּל לְקָל תַּחֲנוּנָי.
Hear, O LORD, my prayer; and accept the voice of my supplications.
אסמע יא רב אלי צלותי, ואג׳ב צותי פי תחנני.
אלוהים! תשמע אל תפילתי. ותענה לבקשתי כשאני מתחנן אליך.
והקשיבה, וענה לקולי בהתחנני.
האזינה – שתעשה חסד עמי, כי אתה רב חסד.
GIVE EAR, O LORD, UNTO MY PRAYER. Act with loving-kindness to me, for You are plenteous in mercy.
האזינה י״י תחנונותי – תחינות רבות שאני מתחנן לפניך.
לכן, האזינה ה׳ תפילתי יום יום מצרת השעבוד: [והקשיבהבקול] תחנונותי. בעת גזירות האומות:
(ו-ז)הַאֲזִינָה ה׳ תְּפִלָּתִי וגו׳, ואז בְּיוֹם צָרָתִי אֶקְרָאֶךָּ כִּי תַעֲנֵנִי, שאם לא תענני – לא אקראך, כי לא חינם תמיד אתפלל לפניך:
האזינה – הטה אוזן לשמוע.
והקשיבה – ענין שמיעה.
האזינה תפלתי הקשיבה בקול תחנונותי – תפלה גדולה מן התחנה כנ״ל, והכלל שהאזנה גדולה מהקשבה, ובא על התפלה שהוא העקר האזנה, ועל התחנה שהיא טפלה הקשבה כמ״ש בפנים.
האזינה ה׳ תפלתי – התפלה היא שפיכת הנפש והדבקה במקורה, ובזה מובדלת מן תחנה ויתר לשונות שמורים על בקשת צרכיו, אבל התפלה היא התרוממות הנפש מכל עניני הגשם, רק שבעת שיאזין ה׳ את התפלה אז דרכו להקשיב גם קול התחנונים מה שיחנן גם הגוף בעת ההיא לצרכו, ועז״א שע״י שתאזין תפלתי תקשיב גם קול תחנונותי.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
(ז)בְּי֣וֹםצָ֭רָתִֽיאאֶקְרָאֶ֗ךָּכִּ֣יתַעֲנֵֽנִי׃
In the day of my trouble I call upon You; for You will answer me.
א. צָ֭רָתִֽי =א?,ל?,ש1? (דחי וקו של געיה להורות על מקום הטעם), וכך במהדורתו הראשונה של ברויאר (מוסד הרב קוק) ובמג״ה, וכמו כן בדפוסים וקורן וסימנים • א?,ל?,ש1?=צָ֭רָתִ֥י (דחי ומרכא?); הקו די נוטה לשמאל בכתבי־היד הקרובים, חוץ מכתי״ק-מ שאין בו קו בכלל באות תי״ו (צָ֭רָתִי), עובדה שמצביעה על געיה ולא מרכא. במהדורותיו האחרונות של ברויאר (חורב וכתר ירושלים) נדפסה התיבה במרכא, וכן במכון ממרא.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
On the day of my distress, I will call to you, for you answer me.
ופי יום שדה אד׳א אדעוך אג׳בני.
ואם הייתי קורא אליך ביום הצרה שלי אתה היית עונה לי.
אקראך, כי אקראך ענני.
כי תענני – ועל דבר זה אקראך כי תעניני.
(ז-ח)ביום – לא אקרא לנסותך ולא לשוא כי אני בצרה.
וטעם כי תענני – שאדע דעת אמת כי תענני, בעבור שאין כמוך באלהים י״י, כדברי משה: כי״י אלהינו בכל קראינו אליו (דברים ד׳:ז׳).
(7-8) IN THE DAY OF MY TROUBLE I CALL UPON THEE. I do not call upon You to test You or in vain. I call upon You because I am in trouble.
The meaning of for Thou wilt answer me is, “for I truly know that You will answer me,” for There is none like unto Thee among the gods, O Lord. Our verse is similar to the words of Moses: [For what great nation is there that hath God so nigh unto them, as the Lord our God is] whensoever we call upon Him?(Deut. 4:7).
ביום צרתי כי תענני – לפיכך אקראך ביום צרתי, כי ידעתי שתענני, כי כל קורא אליך בלב שלם אתה עונה, כי אינך כאלהים אחרים שקוראים להם עובדיהם ולא יענום.
(ז-י) כי אמנם ביום צרתי אקראך כי תענני. כאשר1 אראה ש׳תענני׳. ולך יאתה2, כי אמנם אין כמוך - יכול להושיע, ואין כמעשיך - מפליא לעשות, ובזה כל גוים ישתחוו לפניך - בהכירם גדלך, ויכבדו לשמך - על מידת טובך לשמוע תפילת קוראיך ולהצילם, כמו שעשה נבוכדנצר באמרו (דניאל ג כח) ׳בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו די שלח מלאכיה ושיזיב לעבדוהי׳, ויכירו כי גדול אתה, כי [כל]3 תוכל, ועושה נפלאות אתה אלהים לבדך - כמו שהודה אז נבוכדנצר באמרו (שם פסוק כט) ׳כל קבל די לא איתי אלה אחרן די יכל להצלה כדנא׳:
ביום צרתי – בפרט שאקראך ביום צרתי – ואז ודאי תענני כי דרכך להושיע בעת צרה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
There is none besides you among the angels on high,1 O LORD, and there is nothing like your deeds.
1. On high: of heaven.
אין כמוך באלהים ה׳ – מלך בשר ודם בונה את התחתונים ואחר כך בונה העליונים אבל הקב״ה אינו כן בנה את העליונים ואחר כך בנה את התחתונים שנאמר (בראשית א׳:א׳) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. בשר ודם אין צורתו עושה צורה אבל הקב״ה צורתו עושה צורה שנאמר (שם כ׳) ישרצו המים שרץ נפש חיה. ואדם בצורתו של הקב״ה ועושה צורה. ושמים וארץ צורתו של הקב״ה שנאמר (שם ב׳:ד׳) אלה תולדות השמים והארץ. הוי אין כמוך באלהים ה׳. כל גוים אשר עשית יבואו וישתחוו לפניך ה׳. בעון ולא בעון (פי׳ רוצים ולא רוצים) תבירי קדל. ויכבדו לשמך. למה כי גדול אתה ועושה נפלאות וגו׳. אמר רבי תנחום בשר ודם מקלסין אותו בפניו ומקלסין אפרכיו עמו למה שהם מקולסין עמו בקלוסו והם נוטלין עמו במשאו. אבל הקב״ה אין אדם נושא עמו במשאו. תדע לך שכן רבי חנינא ורבי יוחנן אמרי בשני או בחמישי נבראו המלאכים במזמור למעלה.
אין כמוך באלהים אדני ואין כמעשיך – בנוהג שבעולם מלך בשר ודם צר צורה ביבשה, אבל הקב״ה צר צורה במים ואומר ישרצו המים. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין משוה דיורין בעליונים ובתחתונים שמא בחלל, אבל הקב״ה אף בחלל ועוף יעופף. מלך ב״ו כשהוא בונה פלטין בונה את התחתונים ואח״כ בונה את העליונים, אבל הקב״ה אינו כן אלא ברא את העליונים ואח״כ ברא את התחתונים שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. בשר ודם אין צורתו עושה עושה צורה אבל הקב״ה צורתו עושה צורה שנאמר ישרצו המים שרץ נפש חיה. האדם הזה הוא צורתו של הקב״ה והוא עושה צורה.
פאנה ליס מת׳לך יא רב ולא כאעמאלך.
אלוהים! לפי שאין כמוך ואין כמו מעשיך.
אין, כי אין.
ואין כמעשיך – המקדים עליונים לתחתונים.
like Your works Who places the heavenly beings before the earthlings.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 7]
לפיכך אמר אחריו: אין כמוך באלהים אדני, כמו שאמר משה: ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כי״י אלהינו בכל קראינו אליו (דברים ד׳:ז׳). והאלהים הם השמש והירח והכוכבים ועובדיהם סבורים שהם יכולים להציל הצועק.
והם אף על פי שיש להם ממשלה בתחתונים, אין כמוך בהם, כי הם שלוחים ואתה שולחם, ואין בידם לעשות או לסתור אלא לפי שהם מצווים.
ואין בהם שיעשה כמעשיך – כי אתה עשית אותם ועשית כל הנבראים ויש בידך לעשות ולסתור והם אינם עושים אלא כפי מצותיך.
(ח-ט) ואיני שואל גדולות, גם כי אתה מלך מלכי המלכים ואֵין כָּמוֹךָ, לאמר שתשמע תפילת יתוש אחד, שכבר ידעתי שאֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים ה׳ בגדולה וגבורה ויכולת, וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ, שאפילו הכי אתה עונה לכל קורא, על דרך ׳המגביהי לשבת׳ – ׳המשפילי לראות׳ (תהלים קיג ה-ו)1:
1. ראה מש״כ שם. באור עמים (פרק השגחה) האריך בזה, ותוך דבריו שם כתב: ׳אמנם על טענת החולק השנית באמרו שאין ראוי לנכבד בתכלית שישגיח על הפחותים בתכלית, והם אישי ההווים ונפסדים, נשיב ראשונה, שגם שזה יצדק על כל נכבד אשר כוחו בעל תכלית, וזה כי אמנם בהשגיחו על הפחות יתפעל וילאה בצד מה ותמעט בהכרח השגחתו על הנכבדים, לא יצדק זה על הנכבד הראשון, כי בהיות כוחו בלתי בעל תכלית ובלתי מתפעל, ובכן לא יקרה לו ליאות, היה צרות עין בחוקו אם היה מתעלם מהשגיח בכל מקרני ראמים ועד ביצי כנים. וכן ביאר המשורר באמרו (תהלים קמ״ה:ט׳) ׳טוב ה׳ לכל׳ ׳. ובסופו כתב: ׳ועל טענות החולק הנזכר באמרו היות ההשגחה האלקית נמנעת באישי הנפסדים הן מצד היות בהם ההשגה נמנעת לנבדל אשר אין לו חושים הן לסיבת פחיתות הנפסד אשר אין ראוי לנכבד להשגיח עליו, השיב המשורר באמרו (תהלים קי״ג:ה׳) ׳מי כה׳ אלוקינו המגביהי לשבת – המשפילי לראות׳, כלומר שאלה ההיקשים לא יצדקו על ידיעת הבורא והשגחתו, מבלי אין דמיון וערך בין ידיעתו ואופן השגתו לידיעת והשגת כל נמצא זולתו׳.
אין כמוך באלהים, אדני – יש פסיק בין באלהים לאדני כי גדול כבוד ה׳ וכן הוא בפסיקתא דתהלות ובמקצת ספרים כ״י מצאתי י״י כמעשיך בשם המיוחד אבל במס״ג נחשב באותם שהם כשם של אדנות.
ואין כמעשיך – בגעיא הכ״ף.
באלהים – הם שרי מעלה.
ואין כמעשיך – אין בעולם מעשה נפלא כמעשיך.
אין כמוך – הנה בין העכו״ם היו כתות שהיו מכחישים הנהגתו, ואמרו שהגם שהוא לבדו ברא את העולם מסר ההנהגה לכחות אחרים גלגלים וכוכבים וכדומה שהם המנהיגים את העולם, ולעומת זה אין כמוך באלהים – בין אלהים השופטים ומנהיגים אין כמוך, כי אתה המנהיג העליון וכולם מקבלים כחם מאתך, ויש כתות שהיו אומרים שהיו פועלים רבים בבריאה ושנברא על ידי עילות ועלולים ולעומת זה אמר ואין כמעשיך – ולכן
באלהים – גם המאמינים באלהים אחרים יודו שאתה גדול על אלהיהם בגבורה וחסד, א״כ לו חכמו יעזבום ויבאו להשתחות לפניך.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
All the Gentiles you have made shall come and bow down before you, O LORD; and they shall give glory to your name.
כל גוים אשר עשית יבאו וישתחוו לפניך אדני – בעיין ולא בעיין תבירי קדל, ויכבדו לשמך למה כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה. אמר רבי תנחום בר חייא הנאד הזה אם יש בו נקב כחודה של מחט כל רוחו יוצא ממנו, והאדם הזה יש בו נקבים נקבים מחילים מחילים ואין רוחו יוצא ממנו, מי עשה כן, אתה אלהים לבדך. מלך בשר ודם מתקלס במדינה ובני המדינה מתקלסין עמו למה שנושאין עמו במשאו, אבל הקב״ה אינו כן אלא הוא לבדו ברא עולמו והוא לבדו מתקלס בעולמו הוי כי גדול אתה למה כי אתה אלהים לבדך.
רמז תתלו
אימתי נבראו המלאכים, רבי יוחנן אמר בשני נבראו הדא הוא דכתיב המקרה במים עליותיו וכתיב עושה מלאכיו רוחות. רבי חנינא אמר בחמישי נבראו המלאכים שנאמר ועוף יעופף על הארץ וכתיב ובשתים יעופף. רבי לולייני בר ניברים בשם רבי יצחק בין על דעתיה דרבי יוחנן בין על דעתיה דרבי חנינא הכל מודים שלא נברא ביום ראשון כלום שלא יהיו אומרים מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו והקב״ה ממדד באמצעיתו אלא אנכי ה׳ עושה כל רוקע הארץ מי אתי מי היה אתי שותף בברייתו של עולם. אמר רבי יודן ויהי ערב ויהי בקר יום אחד יום יחידו של עולם שלא היה בעולם אלא הוא הוי אתה אלהים לבדך.
וג׳מיע אלאמם אלד׳ין כ׳לקתהם, יג׳ב אן יקבלון ויסג׳דון בין ידיך יא רב, ויכרמון אסמך.
וכל האומות שבראת אותם חייבים לבוא ולהשתחוות לפניך אלוהים! [וגם חייבים הם] לכבד את השם שלך.
כי, וכל הגוים אשר בראתם ראוי שיבואו וישתחוו.
יבאו וישתחוו לפניך – על ידי שתעניני להושיע את ישראל מצרתי, ואז ידעו כי יש אלהים בישראל.1
כל – כאשר יראו הגוים שסבבוני כי איניני בצרה גדולה, כאשר יספרו לאחרים שהושעתני כי אני עני ואביון, אז יבואו אליך הגוים לכבוד שמך.
ALL NATIONS. The nations that are round about me shall see that I am in great trouble, for I am poor and needy. When these nations1 [see that You saved me,] they will let it be known that You delivered me. Peoples2 will then come to You to glorify Your name.
1. The nations that are around me.
2. The nations that are not in close proximity to me.
כל גוים – בזמן הזה הגוים תועים בעבודתם לאלהים רבים, אבל יהיה עוד זמן שכל הגוים אשר עשית יכירו כי אתה עשיתם ויבאו וישתחוו לפניך י״י, כי יכירו כי אתה אדון הכל.
ויכבדו לשמך – לא לשם זולתך, וזה יהיה בזמן המשיחו, כמו שכתוב בדברי הנביאים: והיה י״י למלך על כל הארץ (זכריה י״ד:ט׳), וכן פסוקים אחרים מבוארים בזה.
יבואו וישתחוו לפניך ה׳ ויכבדו לשמך – ר״ל כי המכחישים שאינו מנהיג את העולם יתנו לו כבוד מצד שהוא הסבה הראשונה, אבל לא ישתחוו לפניו, אחר שלדעתם אינו יודע מאומה מהעולם השפל, והכת השניה שאמרו שנמצאו פועלים רבים, לא יכבדו אותו לבדו אחר שיש בוראים רבים, אבל אחר שאין כמוך באלהים בהנהגה לכן כולם ישתחוו לפניך – וע״י שאין כמעשיך לכן יכבדו לשמך.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
For you are great, O God, and you do wonders ׀ you alone are God.
לאנך אלכביר עאמל אלאעג׳ובאת, אנך אללה וחדך.
לפי שאתה הוא הגדול העושה נפלאות. אתה ה׳ לבדך.
ועושה נפלאות אתה אלהים לבדך – עד שלא נבראו המלאכים נבראו השמים והארץ לפיכך יכבדו כל הגוים לשמך.
and perform wonders, You, O God, alone Before the angels were created, heaven and earth were created. Therefore, all the nations will glorify Your name.
כי – אז יספרו הגוים גדולתך, ויכחשו אלהיהם, ויודו כי אתה אלהים לבדך ואלהיהם אינם אלהים.
FOR THOU ART GREAT. The nations shall then relate Your greatness and deny their gods. They will confess that You are God alone and their gods are not divinities.
כיגדול – כי יכירו אז כלם כי אתה גדול על כל אלהים (תהלים צ״ה:ג׳) ואתה שעושה הנפלאות כמו שיראו שתעשה נפלאותא עם ישראל בהוציאך אותם מביניהם, אז יכירו כי אתה אלהים לבדך.
כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ. על דרך ׳די לא איתי אלה אחרן די יכול להצלה כדנה׳ (דניאל ג׳:כ״ט)1:
1. ׳כמו שהודה אז נבוכדנצר׳ (נדפס).
כי גדול – אז ידע אשר אתה גדול ועושה נפלאות לבדך.
כי גדול אתה ועושה נפלאות – שם גדול מורה אצל ה׳ שהוא ראש הסבות וסופם עד אחרית המסובבים, ואחר שגדול אתה לבדך א״כ מבואר שאין כמעשיך ואין שותף בבריאת העולם, ואחר שאתה עושה נפלאות לשדד הטבע ולהרסו מבואר שאתה המנהיג כל כחות הטבע,
ואין כמוך באלהים ה׳ – ור״ל שאחר שאתה הבורא והמשגיח ויכול להרוס סדרי הטבע אם כן בכחך להושיעני, לכן ביום צרתי אקראך כי תענני.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
Teach me, O LORD, your ways; I will walk in your truth; unify my heart to fear your name.
הורני ה׳ דרכך – אמר דוד לפני הקב״ה רבונו של עולם אם ראית אותי יוצא מן הדרך השטני בשבילך. הוי הורני ה׳ דרכך. אמר ר׳ יצחק אית דאמרי לה בשם ר׳ חנינא בר אבהו משל למה הדבר דומה לאדם אחד שהיו לו שתי פרות אחת חורשת ואחת שאינה חורשת מה הוא עושה נוטל העול מעליה ונותן על שתיהן ועושה לאותה שאינה חורשת שתחרוש. מה דבר שאינו מבקשת לקבל עול את עושה לה לקבל העול בעל כרחה ומדריך אותה להיכן הוא מבקש כך הוא ליצר הרע אין אתה מדריכו ליצר טוב שנאמר (תהלים כ״ז:י״א) הורני ה׳ דרכך. אודך ה׳ אלהי בכל לבבי. ביצר טוב וביצר רע שלא יהא בהם עקף. א״ר חייא מהו והצלת נפשי משאול תחתיה. רבי יודן אמר דרכן של מנאפים היא נתונה בעמקה של שאול. הוי כי חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתיה.
הורני ה׳ דרכך – אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע אם ראיתני יוצא מן הדרך השטני בשבילך. רבי יצחק ואית דאמרי לה בשם רבי חנינא אדם יש לו שתי פרות אחת חורשת ואחת אינה חורשת מה עשה נטל העול (מעת שתיהן) ונתן על שתיהן ועשה לאותה שאינה חורשת שתחרוש, דבר שאינה מקבלת ברצונה הוא עושה בעל כרחה ומדריך אותה להיכן שהוא מבקש, ויצר הרע אין אתה מדריך אותו שנאמר הורני ה׳ דרכך.
אללהם דלני מן טרקך עלי מא אסיר בה פי חקאיקך, ואכ׳לץ קלבי לתקוי אסמך.
ה׳! תכווין אותי ללכת בדרכיך כדי שאהיה הולך לפי האמת שלך. ואני אעשה את הלב שלי שלם ביראה שלך.
הורני, ה׳ הורני מדרכיך את אשר בו אהלך באמתך וטהר לבי ליראה שמך. והכוונה עזר וסיוע ומניעת מעצורים ולא הכרח. וראה לשונו באמו״ד לעיל כה ד, ולקמן קיט לז, ותרגם יחד ״אכ׳לץ״ טוהר המחשבה וייחודה לכך ללא שיור.
ויחד – לשון ייחוד, שלאא יטה לצד אחר.
א. בכ״י ס״פ יש סימן מחיקה מעל לאות ש׳, וצ״ע.
הורני – בראותי בדרך נבואה כי יענהו השם, והוא מתחנן לתקן לו סבות ועלילות להוסיף ליראה את שמך.
ומלת יחד – מגזרת יחיד.
או חבר מגזרת יחד.
TEACH ME, O LORD, THY WAY. When the psalmist sees by means of prophecy that God will answer him, he pleads with God to arrange things in a way1 that deepens his fear of God’s name.
The word yached (make one) is related to the word yachid (an only one). It might also mean “unite.” In this case, it is related to the word yachad (together).2
1. Literally, “prepare for him causes and deeds.”
2. In this case, our verse reads, “Unite my heart to fear Thy name.”
הורני י״י דרכך – אף על פי שאני יודע כי אתה אלהים לבדך מדרך הקבלה ובמעט ידיעתי, אני מתחנן לפניך שתורני דרכיך ותוסיף לי ידיעה בחכמת יצירתך ליצורים, וכי כולם עומדים בכחך.
וכשאדע זאת הידיעה שהיא חכמת הטבע, אהלך באמתך – שהיא חכמת האלהות.
ואמר אהלך – כלומר יהיה לי דרך ללכת בה, אף על פי שלא אוכל להשיג דעתה אהלך בה ואשכיל בה מעט מעט כפי שכל האדם.
יחד לבבי ליראה שמך – עזרני ויחד לבבי שלא יהא לבי פונה אילך ואילך, אלא יחד אותי ליראה שמך לבד ולא אירא מבני אדם המבקשים רעתי, אלא יהיה לבי בטוח בך לבדך, ולא אירא מבני אדם, אלא שמך לבדך אירא ובו אהיה נעזר.
הורני ה׳ דרכך. במעשיות, ולא תשתכח תורה מישראל ברוב המחלוקות: אהלך באמיתך. באמיתת תורתך, שלא ימנעני מזה שעבוד מלכויות וגזירותם: יחד לבבי. שלא אצטרך [לפנות]1 להשיג צרכי חיי שעה2:
1. אינו בדפו״ר.
2. ׳יחד לבבי׳, שזה יהיה הדבר היחיד שבלבבי. ויש לרבינו פירוש אחר, שאהי׳ מוכן ונעזר לעבודת הא ל יתברך [ר׳ ברא׳ מח טז].
(יא-יג)הוֹרֵנִי ה׳ דַּרְכֶּךָ. במעשים הטובים: אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ. בתורתך: יַחֵד לְבָבִי וגו׳, ואז אוֹדְךָ ה׳ אֱלֹהַי בְּכָל לְבָבִי – בשני יצרי1, וַאֲכַבְּדָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם – לקרוא בשם ה׳ ולדרוש את שמך כי טוב ברבים, ויהיה כבודך סגיא נגד כל עם ולשון בראותם כִּי חַסְדְּךָ גָּדוֹל עָלָי וְהִצַּלְתָּ נַפְשִׁי וגו׳ מצרות הגלות, ועוד ידך נטויה עלי2:
1. בברכות (ט׳:ה׳) דרשו ׳בכל לבבך – בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע׳. [כי שני הבי״תים שב׳לבבך׳, מורים לשני בתי הלב, שבהם משכן לשני היצרים (הון עשיר שם)].
2. ראה חגיגה (ה:) ׳אחוי ליה ידו נטויה עלינו׳. אך לשון ׳עוד ידו נטויה׳ הוא לשה״כ בישעיה (ה כה ועוד), ושם משמעותו לרעה.
ליראה שמך – בספרים מדוייקים אין כתוב בהם מלת את וכן ספרו בגוים כבודו סימן צ״ו וספרים שכתוב בגליוניהם את קרי ולא כתיב טעות הוא כי בעל המסורת הביא ברות ע״פ כי אמר אלי אל תבואי י׳ מלין דקריין ולא כתבן ולא נמנה בהם אלו השנים אבל בד״ה א י״ו כתוב ספרו בגוים את כבודו.
הורני – ענין למוד.
יחד – מלשון חד ואחד.
אהלך – למען אלך גם אני באמתך ר״ל ללכת באמתך כמוך.
יחד לבבי – עשה לי לב אחד ומחשבה אחת ליראה את שמך ולא אהיה תלוי ומסופק.
דרכך, אמתך – עי׳ למעלה כ״ה ג׳ ה׳.
הורני ה׳ בקש שיודיעהו ג׳ דברים,
א. דרכך – שהוא דרכי הנהגתו איך מנהיג העולם בחסד ורחמים, למען ילמד ללכת בדרכים אלה כמ״ש והלכתי בדרכיו מה הוא רחום וכו׳,
ב. שיודיעהו האמתיות הנעלמים משכל האדם והם האמתיות בענין הליכתו ומנהגיו שהם חקי התורה ומצותיה למען ידע ללכת בם ועז״א אהלך באמתך
ג. האמתיות באמונות ודעות שישיג בשכל העיוני אחדות ה׳ השגחתו ויכלתו וכדומה, שבזה תיחד לבבי ליראה שמך – שעי״כ לא יירא רק מה׳ לבדו.
באמתך – בדרכך שהוא דרך אמת, ושם אמת ישמש להוראת יושר וצדק שדרכם הוא הדרך האמתי שיש לו לאדם לבחור.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
I will give thanks in your presence,1 O LORD my God, with all my heart; and I will glorify your name forever.
1. In your presence: to you.
אודך אדני אלהי בכל לבבי – שלא יהא לבי נוקף. בכל לבבי ביצר הטוב וביצר הרע.
פאני אשכרך יא אללה יא רבי מכ׳לצא, ואכרם אסמך אבדא.
לפי שאני נותן לך תודה בלב שלם ה׳! אלוהי!. ולעולם אני מכבד את השם שלך.
אודך – על החסד שגמלתני. הכתוב אחריו הוסיף דוד במלת עצמו לעולם יותר מן הגוים שאמר עליהם ויכבדו, והוסיף על הגוים המכבדים שמו מלת לעולם.
I WILL THANK THEE. I will thank You for the loving-kindness which You extended to me. The loving-kindness spoken of by the psalmist is related in the verse that follows.
[AND I WILL GLORIFY THY NAME FOR EVERMORE.] When David speaks of himself, he adds the word evermore. [In other words, David says, I shall honor God more than] the nations concerning whom I said and they shall glorify Thy name (verse 9).1 David adds the word evermore when speaking on behalf of himself to what he says concerning the nations who glorify God’s name.2
1. David does not say and they shall glorify Thy name evermore.
2. See verse 9.
אודך י״י – ואז כשתיחד לבבי אליך אודך בכל לבבי שלא יהיה מקצת לבבי ומחשביא לזולתך, אבל בכל לבבי אודך ואכבדה שמך לעולם.
אודך ה׳ בכל לבבי – ההודאה היא על הטובות שהשיג, ולא תהיה ההודאה עם כונת מבקש, שיבקש עי״כ שיוסיף להיטיב לו שאז אינו מודה בכל לבבו, רק אודך בכל לבבי וכמ״ש למעלה (סימן ט׳),
וגם אכבדה שמך לעולם ע״י ספור תהלותיו וגבורותיו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהכל
For your goodness towards me is great; and you have delivered my soul from lowest Sheol.
אמר רבי אחא מהו והצלת נפשי משאול תחתיה – רבי יודן אמר דרכן של מנאפים נתונה בעמקה של שאול. רבי ברכיה אמר בשם רבי יצחק כי חסדך גדול עלי שהצלתני מדרכן של מנאפין.
לאן פצ׳לך כביר עלי, וקד כ׳לצת נפסי מן אלת׳רי אלספלי.
לפי שהחסד שלך גדול עלי וכבר הצלת את נפשי מהשאול התחתונה.
כי חסדך, כתב רבינו בהקדמתו לפירושו לאיוב ועצם מציאות היסורין והמחלות בעולם טובה ותועלת לבני אדם כדי שייראו מענשו וירהו מנקמתו כאמרו והאלהים עשה שייראו מלפניו (קהלת ג יד) ולפיכך נתן בתחושתם יתברך ויתעלה את היסורין כדי שכאשר יצילם מהם הרי הוא עושה עמהם טובה וחסד ועל זה אמר הנביא כי חסדך גדול עלי וכוק.
משאול תחתיה – דרך המנאפים לינתן בעומקה של שאול ומשם הצלתני שאמר לי נתן הנביא גם י״י העביר חטאתך (שמואל ב י״ב:י״ג).
from the lowest depths of the grave It is customary for adulterers to be put into the depth of the grave, and from there You saved me, for Nathan the prophet said to me: "Also the Lord has removed your sin" (II Sam. 12:13).
כי – תחתיה – תואר לשאול, כי לא שאול תודך (ישעיהו ל״ח:י״ח).
THE LOWEST NETHERWORLD. The word tachtiyyah (lowest) describes she’ol (the netherworld).1 Compare this to For the netherworld (she’ol) cannot praise Thee (todekha) (Isaiah 38:18).2
1. The word she’ol is masculine. Tachtiyyah is feminine. Thus, at first glance it appears that tach-tiyyah cannot describe she’ol. Ibn Ezra therefore points out that it does, for as he goes on to note, she’ol is sometimes treated as a feminine.
2. Todekha is a feminine. Nevertheless, it governs she’ol. We thus see that she’ol is at times treated as a feminine.
כי חסדך – והדין עלי שאודך ואכבדה שמך.
כי חסדך גדול עלי – יתכן לפרשו על שעבר שהצילו כמה פעמים מיד אויביו ומיד שאול (תהלים י״ח:א׳) שבקשו להרגו.
ומשאול תחתיה – פירושו:א הקבר, ובאמרו תחתיה הוא כפל הצרה, כי כל שאול הוא תחתיה אלא אמר תחתיה לרבות, כמו שאמר בעמקי שאול קרואיה (משלי ט׳:י״ח).
ויש לפרש הפסוק על העתיד: והצלת – כמו תציל, ורבים כמהו בדברי הנבואה.
משאול תחתיה – הוא הגיהנם וזהו במה שבשרו ע״י נתן הנביא שנמחל לו העון דבת שבע.
כי חסדך – ר״ל שעשה אתי טובות כפולות, בין לגוף בין לנפש, על טובות הגוף אמר כי חסדך גדול עלי – ועל טובות הנפש אמר והצלת נפשי משאול תחתיה – שהציל הגוף מאויביו, והנפש מיצר הרע וכחות המחטיאים אותה.
והצלת – ע״ד ומולדתך אשר הולדת אחריהם (פרשת ויחי) דבר עתיד שאדם מצייר לנגד עיניו כעבר.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
O God, arrogant men have risen against me, and mighty men have sought my soul; and they have not kept you in front of them.
אלהים זדים קמו עלי וגו׳ – ואתה ה׳ אל רחום וחנון. אמר רבי שמואל בר נחמני מאריך רוחו עם הרשעים וחוזר וגובה מהם מאריך רוחו עם הצדיקים וחוזר ומשפיע להם טובה ושלוה. אמר רבי אחא בשם רבי תנחום בר חייא מאריך רוחו תחלה אבל התחיל לגבות גובה וכשמאריך רוחו הוא מרחיק את האף שנאמר (ישעיהו י״ג:ה׳) באים מארץ מרחק ה׳ וכלי זעמו. משל למלך שהיה לו לגיונות רעים וכל מדינה שמורדת בו שולח אותן והולכין ומחריבין אותה. מה עשה אותו המלך הרחיק אותן ממדינתו שלא יחבלו המדינה. א״ר ברכיה בשם רבי לוי מלאך שהוא ממונה על האף רחוק הוא. שנאמר באים מארץ מרחק. אמר הקב״ה שאם אכעס על בני עד שיבוא האף לכלות הן באין בכנופיא ואני מקבלן ותוהא כביכול. הוי ארך אפים.
אלהים זדים קמו עלי וגו׳ – ולא שמוך לנגדם, זה דואג ואחיתופל, לא שמוך לנגדם לא נזכרו מה שאמרת לשמואל קום משחהו כי זה הוא.
O GOD, THE PROUD ARE RISEN UP AGAINST ME. The proud are in contrast to for I am godly (verse 2). Violent men are in contrast to poor and needy (verse 1).
אלהים זדים קמו עלי – הרודפים אחריו בזדון, ולא מוכרחים ואנוסים, כי רבים היו רודפים אחריו מיראתם אתא שאול שהיה מלך, ולא היו יכולים להמנע מלכת עמו. ורבים שהיו שונאי דוד והיו רודפים אותו ברצונם בזדון.
ורבותינו פרשוהו: זדים – זה דואג ואחיתופל.
ולא שמוך לנגדם – כלומר שקמו עלי ובקשו נפשי, לא פחדו ממך שתשלם גמולם.
אלהים – איני יכול להמלט משונאי ע״י צדקי כי זדים קמו עלי – אינם קמים עפ״י טענה רק מצד שהם זדים עושים רע בזדון, ולא יועיל צדקי לנגדם, וכן לא אוכל להתגבר נגדם בכח כי עדת עריצים בקשו נפשי – שהם חזקים ועריצים, וכן לא אקוה שייראו מה׳ כי לא שמו אלהים לנגדם.
ולא שמוך לנגדם – שאתה שונא הבוגדים ריקם.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And you, O LORD, are a God compassionate and merciful, putting away anger, and showing much favor and truth.
ואתה אדני אל רחום – אמר רבי שמואל בר נחמני מאריך רוחיה עד שלא יגבה, בא לגבות מאריך וגובה. אמר רבי חנינא מאן דאמר רחמנא ותרן הוא יותרו בני מעיו אלא מאריך רוחיה וגבי דיליה, אמר רבי לוי מהו ארך אפים דרחיק רוגזא. משל למלך שלגיוניו קשים אמר המלך אם דרים הם במדינה עמי עכשו בני המדינה מכעיסין אותי והם עומדים עליהם ומכלין אותם, אלא הריני משלחם בדרך רחוקה אם מכעיסין אותי בני המדינה עד שאני משלחם אצלם הם באים ומפייסין אותי ואני מקבל פיוסם הדא הוא דכתיב באים מארץ מרחק מקצה שמים ה׳ וכלי זעמו. אמר רבי יצחק ולא עוד אלא שנועל בפניהם שנאמר פתח ה׳ את אוצרו ויוצא כלי זעמו וגו׳ עד דהוא פתח והוא טריק רחמוי קריבין (כתוב ברמז תרל״ה ולעיל ברמז תקל״ה ותרל״ה).
ואנת יא רב אלרחים אלרווף אלטויל אלאמהאל, וכת׳יר אלפצ׳ל ואלאחסאן.
ואתה ה׳! הרחום החנון הארך אפים ומרבה חסד והטבה.
ואתה י״י אל רחום וחנון – ותמחול עונותי.
ואתה י״י אל רחום וחנון – שתרחם עלי.
וחנון – שתטיב לי.
ארך אפים – אם חטאתי הארך אפך לי ולא תענישני עד שאשוב בתשובה שלימה לפניך ותסלח לי כי מדתך ארך אפים.
וכן אתה רב חסד ואמת – תרבה חסדך לי ואמתך. וכבר פרשנו כמה פעמים חסד ואמת, והאמת עם דוד לקיים לו דבר המלוכה.
ואתה ה׳ אל רחום וחנון. המתנהג במידות אלה תמיד:
(טו-טז)וְאַתָּה ה׳ אֵל [רַחוּם וְ]חַנּוּן וגו׳. ובמידות אלה תמיד הצלת אותי מידם, וגם עתה פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי על צד החסד והחנינה, ותְּנָה עֻזְּךָ – מלכותך לְעַבְדֶּךָ, וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן אֲמָתֶךָ, כי בן האמה הוא אוהב יותר האדון מהעבד, כי בן האמה – יליד בית הוא, ולא הכיר מעולם אב אחר זולת אדונו1:
1. ראה לעיל (תהלים קט״ז:ז׳) ׳אני עבדך בן אמתך׳, ומש״כ שם.
(טו-טז)ואתה ה׳ אל רחום וכו׳ פנה אלי – מפרש מצד שאתה רחום פנה אלי לראות בעניי, ומצד שאתה חנון חנני – ומצד מדת אמת תנה עזך לעבדך – מצד שאני עבדך ועובד אותך, ומצד מדת חסד הושיעה לבן אמתך – ור״ל שעובד את ה׳ מצד בחירתו, שעז״א עבדך, ומצד שנוצר לזה בטבע מאבותיו שעז״א לבן אמתך, וזה חסד שיצרו באופן זה שיהיה מוכן בטבע לעבוד את ה׳.
O turn to me, and be gracious to me; give Your strength to Your servant and save the son of Your handmaid.
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ירד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
Turn unto me and pity me; give your strength to your servant, and redeem the son of your handmaiden.
פנה אלי וחנני – אמר דוד רבונו של עולם תפנה מכל עסקיך ופנה אלי וחנני. עשה עמי אות לטובה באחיתופל. כי אתה עזרתני בחושי הארכי. ונחמתני בנתן הנביא שאמר (שמואל ב י״ב:י״ג) גם ה׳ העביר חטאתך.
פולי אלי ברחמתך ורפני, ואעטי עבדך מן עזך מא תגית׳ בה אבן אמתך.
אם כך [שאתה הרחום וכו׳] תפנה אלי ברחמיך ותחוס עלי ותתן מהעוז שלך לעבד שלך דבר שבו תושיע את בן האמה שלך.
פנה, פנה אלי ברחמך וחנני ותנה לעבדך מעזך את אשר תושיע בו בן אמתך.
לבן אמתך – בן האמה משפיל את עצמו לפני אדוניו יותר ממקנת כסף שבן האמה יליד בית הוא וגדל בחיק אדניו.
the son of Your maidservant The son of the maidservant humbles himself before his master more than the slave purchased with money, because the son of the maidservant was born in the house and was raised in his master's bosom.
פנה אלי – כאדם הפונה מעסקו ונותן עיניו בדבר אחר.
לבן אמתך – זכר האם לפי שהיא עיקר היצירה לבן, וכן אמר אני עבדך בן אמתך (תהלים קט״ז:ט״ז). כי גידול העובר ימי יצירתו בבטן האשה, ושם מתגדל ומתיצר הזמן הקצוב, וגם אחרא צאתו נזון משדי האם, לפיכך טבע האם נקשר בבן יותר מטבע האב. לפיכך אמר במלכי ישראל: ושם אמו (מלכים א י״ב:י״ג) להודיע שמעשה הבן כמעשה האם ברוב, כי מעשה האדם הן לטוב הן לרע אף על פי שהם בבחירת האדם, ולפי הנהיגו עצמו ולפי למודו יהיו מעשיו, יש בהן קצת גם כן בטבע יצירתו. לפיכך אמר עבדך בן אמתך (תהלים קט״ז:ט״ז), אמר אני עבדך משני פנים: האחד שהרגלתי עצמי בעבודתך, ועוד כי היה בטבעי גם כן כי אמי היתה אמתך.
Perform for me a miracle for good; when my son Solomon shall bring the ark into the sanctuary, let the gates be opened on my account and my enemies will see that you have forgiven me, and they will be ashamed and confess; for you are the LORD, you have helped me and comforted me.
דבר אחר: עשה עמי אות לטובה – ביעקב נאמר הפסוק הזה. עשה עמי בעשו ואלופיו. כי אתה ה׳ עזרתני ברחל. ונחמתני בלבן. דבר אחר מדבר בישראל. בשעה שהיתה לשון של זהורית נתלה על פתח ההיכל מתלבן היו יודעים שנשמעה תפלתם. הוי עשה עמי אות לטובה. ויראו שונאי ויבושו שהיו אומות העכו״ם אומרים אינו נמחל להם. דבר אחר עזרתני בראש השנה. ונחמתני ביום הכפורים שנאמר (ויקרא ט״ז:ל׳) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם.
עשה עמי אות לטובה – באחיתופל, כי אתה ה׳ עזרתני בחושי הארכי, ונחמתני בנתן הנביא שאמר גם ה׳ העביר חטאתך.
דבר אחר: עשה עמי אות לטובה – מדבר ביעקב, אמר יעקב עשה עמי אות בעשו ואלופיו, כי אתה ה׳ עזרתני ברחל, ונחמתני ביוסף. ד״א עזרתני במלחמות, ונחמתני בברכת אבלים שנאמר וירא אלהים אל יעקב. ד״א מדבר בישראל עשה עמי אות לטובה בלשון של זהורית שהיה מתלבן, ויראו שונאי ויבושו אלו אוה״ע, כי אתה ה׳ עזרתני בראש השנה, ונחמתני ביום הכפורים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליהם לטהר אתכם.
ותעשה עמי סימן טוב כדי שהשונאים שלי יראו ויתאכזבו שאתה ה׳ עזרת לי ונחמת אותי.
עשה, ועשה עמי איזה סימן טוב כדי שיראו שונאי ויבושו. ואין בזה דרישה לעשות לו דבר פלא או נס.
עשה עמי אות לטובה – שיהא ניכר לאחרים שמחלת לי.
ויראו שונאי – האות ויבושו, ולא שמע לו הקב״ה ליתן האות בימיו אלא בימי בנו שלמה כשדבקו השערים זה בזה ולא נפתחו עד שאמר אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך (דברי הימים ב ו׳:מ״ב).
Grant me a sign for good so it may be apparent to others that You have forgiven me.
and let my enemies see the sign and be ashamed. But the Holy One, blessed be He, did not listen to him to grant the sign during his lifetime. Instead, [it came] in his son Solomon's lifetime when the gates clung to each other and did not open until he said: "Do not turn back the face of Your anointed; remember the kind deeds of David Your servant" (Divrei HaYamim II 6:42).
עשה – טעם אות שיפלא בעיני הרואים.
ונחמתני – מהצרות שעברו עלי.
A SIGN. Sign means something that will appear wondrous in the eyes of those who see it.
AND COMFORTED ME. From the troubles that came upon me.
עשה עמי אות לטובה – זהו המלוכה, והוא יהיה אות לשונאי כי אתה בחרת בי מאז.
ויבושו – כי יראו כי אתה עזרתני ונחמתני.
עשה עמי אות. ׳ויצא ה׳ ונלחם׳ (זכריה יד ג): עזרתני. במלחמה: ונחמתני. בביאת הגואל:
ומעתה, עד בוא יום ה׳ הגדול תשועת עולמים, עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה ה׳ עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי:
אות – סימן ומופת.
אות לטובה – סימן להודיע לכל שחפץ אתה בטובתי.
ויבושו – בראותם כי אתה עמדי.
כי אתה וגו׳ – ר״ל הלא מעולם עזרתני ונחמתני ע״י נתן הנביא בכפרת מחילת העון דבת שבע לזה שאלתי עשה לי גם אות לטובה להודיע לכל.
עשה – ונגד מדת ארץ אפים אומר הגם שחטאתי עשה עמי אות לטובה עד שיראו שונאי שמחלת את עוני ויבושו – (וכמו שפי׳ חז״ל שהיה האות בעת שהכניס שלמה את הארון לבית קדש הקדשים),
כי אתה ה׳ עזרתני נגד אויבי ונחמתני על הצרות שסבלתי.
ויבשו – ויחזרו בהם ויחדלו מהלחם נגדי אם ישמעו שהאל עזר את דוד אפילו בדבר קטן, ובזה הפחיד גם חושי את אבשלום (שמואל ב׳ י״ז:ט׳) והפר עצת אחיתפל.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל