Tehillim 60 – תהלים ס‏ – Mikraot Gedolot

(א) לַ֭מְנַצֵּחַ עַל⁠־שׁוּשַׁ֣ן עֵד֑וּת ^אמִכְתָּ֖ם לְדָוִ֣ד לְלַמֵּֽד׃

For the leader, upon Shushan Eduth. Michtam of David, to teach,

א. ‹ר1› פרשה סתומה

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לְשַׁבָּחָא עַל עַתִּיק סַהֲדוּתָא דִי בְנֵי יַעֲקֹב וְלָבָן פַּרְשְׁגֶן עַל יַד דָוִד לְאַלָפָא.

For praise. Concerning the ancient testimony between Jacob and Laban. A copy made by David, for instruction.

למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד – זה שאמר הכתוב (ישעיהו נ׳:ח׳) קרוב מצדיקי מי יריב אתי. שהקב״ה נתן תורה לישראל להשיב בה לכל האומות. כשהלך יואב לעשות מלחמה עם ארם אמרו לו אין אתה בן בנו של יעקב ולא כך היו התנאים (בראשית לא מד-מה) ועתה נכרתה ברית אני ואתה. ויקח יעקב אבן וירימה מצבה. כיון ששמע יואב כך לא היה יודע מה לעשות ומה להשיבו. בא אצל דוד אמר לו כך וכך אמרו לי בני ארם. מיד הושיב סנהדרין שנקראו שושנים. וכן שלמה אומר (שיר השירים ז׳:ג׳) בטנך ערמת חטים וגו׳. אמרו שני בריתות כרתו אבותינו אחד כרת אברהם. וכן הוא אומר (בראשית כ״א:כ״ג) ועתה השבעה לי. (שם ל״ב) ויכרתו ברית. באו ליכנס בארץ פלשתים אמרו להם אין אתם זרעו של אברהם ואין אתם מקיימין מצות הברית שכרת אברהם את אבימלך. אמרו להם הן מקיימים אנו. אבל אין אתם פלשתים והפלשתים הלכו להן. וכן הוא אומר (דברים ב׳:כ״ג) העוים היושבים בחצרים עד עזה כפתורים. כפרתם באותה שבועה מיד נכנסו לארץ וירשוה. וכן ארם אמרו לו ליואב לא מבניו של יעקב אתה ולא כן התנה יעקב עם ארם (בראשית ל״א:נ״ב) עד הגל הזה. אמר להם ולא הם עברו תחלה שנאמר (במדבר כ״ג:ז׳) מן ארם ינחני בלק מלך מואב. ולא זו בלבד אלא בימי כושן רשעתים. שנאמר (שופטים ג׳:ח׳) ויעבדו בני ישראל את כושן רשעתים. שהרשיע שתי רשעיות. אחת בימי בלעם ואחת בימי כושן. כיון שלמדוה מסנהדרין וישב יואב וגו׳. מלמד ששב ופתח אותם. אמר אם אני מחריב אותם עכשיו מה אני מוצא כשאעלה מן המלחמה עם ארם לא אכילה ולא שתיה. אלא הריני מניחם עד שאעלה. כיון שחזר הכה אותם. שנאמר וישב יואב ויך את אדום. בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה. מהו בהצותו שהציתה באש. דבר אחר שירה בם חצים. דבר אחר שנטל את ארם נהרים ונתן בארם צובה. וארם צובה בארם נהרים.

למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה. כשהלך יואב לעשות מלחמה עם ארם אמרו אין אתם בניו של יעקב לא כן היו התנאים ועתה נכרתה ברית אני ואתה ויקח יעקב אבן וירימה מצבה, כיון ששמע יואב כך לא היה יודע מה להשיבן, בא אצל דוד א״ל כך וכך אמרו לי בני ארם, מיד הושיב דוד סנהדרין סנהדרין שנקראו שושנים, וכה״א בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים, שתי בריתות כרתו אבותינו ואחת כרת אברהם שנאמר ויכרתו ברית בבאר שבע, באו ליכנס לארץ פלשתים אמרו להן אין אתם בניו של אברהם לא כך וגו׳. כשהלך דוד לארם נהרים ולארם צובה פגע יואב באדומיים וכו׳ (ברמז קמ״ח), מהו בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה, רבי יוחנן אומר שנטל ארם נהרים ונתן בארם צובה ואת ארם צובה נתן בארם נהרים.

והד׳א טרק לדאוד יסבח בה אלמואט׳בין בלחן ילקב באלסוסן, וכאן סבח בה ליעלם אלג׳מע נצר אללה.

וזה מקצב [תיפוף] לדוד משבח בו את המתמידים בלחן המכונה ״שושנים״ והוא שבח בו כדי להודיע לכולם את הנצחון של ה׳.

וזה מכתם לדוד ישירו בו המתמידים במשמרותם בלחן המכונה שושן והוא שר אותו ללמד לקהל נצחונות ה׳. ומלת עדות מן עדה שהיא קהלת או קבוצת בני אדם.

למנצח על שושן עדות

וקו׳ שושן ואחד שושנים ואכׄתרה בחלם פי אלשין וקד גא שרק הנא פי קו׳ מעשה שושן באולם (מלכים א ז:יט) אלגזאה שהאדם עלי אכׄתצאץ לאללה לה ודלילא עלי רצֺאה ענה.

וקולה ללמד יעני אן עלם דֺלך מן יגהלהם מן חאלה.

It states “Šūšān.” A single example of Šūšānîm U (Šūrūq). Most are vocalized with a O (Ḥôlām), but here the Š (Šîn) (is vocalized with a) U (Šūrūq) is used in “were of Lily design” (I Kings 7:19). The reward: a testimony to God’s providence [ʾiḵtiṣâṣ] over him and His Will [riḍaʾ] over him. And it states “to teach” meaning to teach this on account of their ignorance of what happened to him.

And it states, “to teach;” meaning to teach this on account of their ignorance of what happened to him.

על שושן עדות מכתם לדוד ללמד, [תוספת: מכתם – לשון כתם פז (שיר השירים ה׳:י״א) דבר חמוד, ורבותינו דרשו על דוד שהיה מנהיג עצמו כמך ותם אפילו במלכותו ואגדה אחרת שהיתה מכתו תמה שנולד מהול] מכתם לדוד על עדותן של סנהדרין שנמשלו בשושנה, שנאמר: שררך אגן הסהר וגו׳ (שיר השירים ז׳:ג׳) סוגה בשושנים כשנצרך שילמדוהו מה יעשה כשנלחם עם ארם נהרים ושלח את יואב עליהם. אמרו לו: לא מבניו של יעקב אתם, היכן היא השבועה שנשבע ללבן עד הגל הזה (בראשית ל״א:נ״ב)? ולא ידע מה להשיב. בא לו אצל דוד, אמר לו: כך אמרו לי בני ארם באו ושאלו את סנהדרין אמרו להם והלא הם עברו השבועה תחלה שנאמר: מן ארם ינחני בלק וגו׳ (במדבר כ״ג:ז׳), ועוד כושן רשעתים (שופטים ג׳:י׳) ארמי היה.

on shushan eduth, a michtam of David, to teach (Addendum: Michtam is an expression of, "as finest gold (כתם פז)" (Shir HaShirim 5:11), a coveted thing. Our Sages, however, expounded this as referring to David, who behaved as a humble (מך) and innocent man, even when he occupied the throne. Another Aggadah explains that his wound (מכתו) was perfect (תמה), i.e., he was born circumcised (Sotah 10b). Michtam of David concerning the testimony of the Sanhedrin, who were compared to a rose (שושן), as it is stated: "Your navel is like a round basin, etc., fenced in with roses" (Shir HaShirim 7:3), when he required that they teach him what to do. When he fought with Aram Naharaim and sent Joab against them, they said to Joab, "Aren't you of the sons of Jacob? Where is the oath that he swore to Laban, 'this pile is a witness'" (Bereshit 31:52)? And he did not know what to answer. He came to David and said to David, "This is what the Arameans said to me.⁠" They went and asked the Sanhedrin, [who] replied to them, "Did they not transgress the oath first, as it is stated (Bemidbar 23:7): 'From Aram has Balak king of Moab brought me'? Moreover, Cushan-Rishathaim was an Aramean.⁠"

שושן – כלי שיר.

עדות – זה ללמד, שכתוב בסופו: שעשאו ללמד בני ישראל על ידי נסים.

למנצח על שושן עדות – על נועם פיוט תחלתו שושן עדות.

ויש אומרים: כי שושן שם כלי ניגון ויפרש עדות כמו: עדי, וכמוהו: את הנזר ואת העדות (מלכים ב י״א:י״ב).

וטעם ללמד – שצוה שילמדוהו המשוררים להזכיר תמיד חסד השם שגברה ידו במלחמה אחר שנחלש.

FOR THE LEADER; UPON SHUSHAN EDITH. This psalm was to be performed to the tune of a song beginning with the words shushan edut.⁠¹

Some say that Shushan is the name of a musical instrument. They say that the word edut means the same as the word adi (ornaments) (Ezk. 16:7). The word edut (insignia)⁠² in the crown and the insignia (Kings II 11:12) is similar to it.⁠³

The meaning of to teach is, the singers should learn the poem in order to continually mention God’s mercies, for after being weakened, David’s hand was victorious.

1. See Ibn Ezra on Ps. 4:1.

2. An insignia is a type of ornament.

3. According to this interpretation our verse should be rendered: For the Leader; A psalm to be played upon a musical instrument called shushan, a psalm as precious as an ornament (edut); a precious psalm (michtam) (See Ibn Ezra on 16:1) which is to serve as an instrument of teaching.

למנצח על שושן.

(א-ב) לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוּשַׁן וגו׳, בְּהַצּוֹתוֹ אֶת אֲרַם וגו׳. אמר הגאון, שדוד לחם תחילה עם עמון שהיה חיל כבד, ועמון קשר עם ארם ועם אדום, ובתחילה לחם דוד עם כל עם [] וינצחם, ואחרי הניצחון שבו אנשי אדום וישבו במארב ועלו על דוד, ואז דוד ואבישי הכה בהם והמית מהם י״ח אלף, ואז נהרגו גם כן רבים מהיהודים, ועשה לו [] דוד שם גדול בהכותו אלה הי״ח אלף לפי שבאו עליהם בפתע פתאום¹, ואחר כך שב יואב לקבור החללים מישראל שמתו בהכותם אלה הי״ח אלף, ובשובו לקברם אז מרד א⁠[דום] ועלו על יואב ועמו, ואז יואב היכה בהם והמית מהם שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף. וזהו אמרו וַיָּשָׁב יוֹאָב, לפי שהיה שב לקבור החללים ההם בְּגֵיא מֶלַח². וכששמע דוד ש⁠[יואב] היה נלחם עם אדום, התפלל לה׳ ואמר:

1. כלשה״כ בשמואל ב (ח יג) ׳וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם בְּשֻׁבוֹ מֵהַכּוֹתוֹ אֶת אֲרָם בְּגֵיא מֶלַח שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף׳.

2. מצינו פרטים סותרים במלחמות המתוארות במזמור זה בין הכתוב כאן לכתוב בשמואל ב׳ (פרק ח). שם מייחס את המלחמה בגיא מלח לדוד, ומספר הרוגיו שמונה עשר אלף, וכאן ייחסה ליואב, והרוגיו שנים עשר אלף. ובדברי הימים א׳ (יח יב) כתוב ׳וְאַבְשַׁי בֶּן צְרוּיָה הִכָּה אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא הַמֶּלַח שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף׳, הרי שאבישי הוא שהיכה באדום. [וראה רש״י ורד״ק, ובתנחומא (דברים ג)]. לכן מפרש שהיו שתי מלחמות שונות בגיא מלח, אותה שתיאר בשמואל ובדברי הימים נעשתה על ידי דוד ואבישי ׳בשובו מהכותו את ארם׳, אלא שנהרגו מישראל באותה מלחמה, ולכן הוצרך יואב לשוב לאדום לקבור אותם, ׳וישב יואב׳, ולפי שקמו למרוד – הרג בהם עוד שנים עשר אלף.

שושן – בשורק ובפתח ובמסורת ב׳ פתחין וזה אחד מהם וחברו מעשה שושן באולם (מלכים א ז׳) וכל שושן הבירה דכוותיה.

שושן – שם כלי נגון עשויה בתמונת שושן.

עדות – ענין קשוט ועדי וכן את הנזר ואת העדות (מלכים ב י״א:י״ב).

עדות מכתם – המזמור הזה היה אהוב לו כעדי מכתם פז.

ללמד – עשוי ללמד דעת את העם איך הכל בא בהשגחה.

למנצח – המזמור הזה הוסד על המלחמות שהיה לדוד עם ארם נהרים וארם צובה ואדום ביחד, כמו שנזכר בשמואל-ב ח׳ (ושם בארתי הסתירה שיש מכאן לס׳ שמואל ע״ש) וכפי הנראה פרצו האויבים תחלה בערי ישראל ושבו שבי בעיר שכם ובעמק סוכות, וזה היה סבה שהתעוררו גלעד ומנשה שבעבר הירדן שהיו סמוכים להר אפרים (כמ״ש שמואל ב׳, י״ח ו׳) ובאו לעזור לאפרים ששכם היה בגבולם ונצחו את האויבים.

ללמד – את בני אדם יראת שמים ובטחון בה׳, וכמהו ללמד את בני יהודה קשת (שמואל ב׳ א׳:י״ח) א״כ הוא כמו משכיל.

(ב) בְּהַצּוֹת֨וֹ׀ אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ וְאֶת⁠־אֲרַ֢ם צ֫וֹבָ֥ה וַיָּ֤שׇׁב יוֹאָ֗ב וַיַּ֣ךְ אֶת⁠־אֱד֣וֹם בְּגֵיא⁠־מֶ֑לַח שְׁנֵ֖ים עָשָׂ֣ר אָֽלֶף׃

when he strove with Aram Naharaim and with Aram Zobah, and Joab returned, and smote of Edom in the Valley of Salt twelve thousand.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהעודהכל

כַּד כְּנַשׁ דָוִד מַשִׁרְיָן וַעֲבַר עַל אַיְגַר סַהֲדוּתָא וַאֲגִיחַ עִם אֲרַם דִי עִם צוֹבָא וּמִן בָּתַר כֵּן תָּב יוֹאָב וּמְחָא יַת אֱדוֹמָאֵי בְּמִישׁוֹר מִלְחָא וּנְפַלוּ מִן חֵילֵיהוֹן דְדָוִד וְיוֹאָב תְּרֵיסַר אַלְפִין.

When David had gathered troops and passed by the Heap of Witness and fought with Aram-on-the-Euphrates and Aram Zobah, and afterwards Joab returned and smote the Edomites in the Plain of Salt, and twelve thousand from the army of David and Joab fell.

אד׳ גזא אלארמאן נהרים וארמאן נציבין, ת׳ם רג׳ע יואב פקתל מן אדום פי ואד אלמלח את׳ני עשר אלפא.

כאשר עשב מלחמה בפתע על ארם נהרים ועל ארם צובא [נציבין] ואחר כך חזר יואב והרג מאדום בנחל המלח שנים עשרה אלף.

בהצותו, כאשר פשט על ארמי נדרים וארמי נציבין ואחר כך שב יואב והרג מאדום בגיא מלח שנים עשר אלף. תרגם בהצותו ״גזו״ וכך תרגם בבמדבר לא ז ויצבאו ״גזו״. ובכל מקום מפרש רבינו ״הצה״ או ״חצה״ התקבצות התאספות והתארגנות כמו אשר הצו במדבר כו ט, וראה פירושי רס״ג מהדורתי שם ובהערה. וכן בחצצון תמר בראשית יד ז, ויצא חצץ כלו משלי ל כז, אף כאן כאשר אסף וארגן צבאותיו ופשט עליהם. ותרגם ארם צובה ״גציבין״ ולא כפי שרגילים לזהותה בטעות עם ״חלב״ וכבר רבו הדעות בזה, ראה מאמרו החשוב של ד״ר ח. בר דרומה בספר יובל לכ׳ הר״א ווייס ניו יורק תשכ״ד עמ׳ קסז והלאה.

וקאל בעץׄ קום פי בהצותו את ארם נהרים אנה מן מעני כי ינצו אנשים (שמות כא:כב) והו עבארה ען אלחרב ואייד דֺלך במא קאלה וירב בנחל (שמואל א טו:ה) מצֺאדא למן געלה מן ארב לין אלפא פי מעני אלכמון והו קול צֺעיף מן וגהין.

אחדהמא אנא לם נגד לפטֺ אלכׄצאם ידֺכל פי מעני אלחרב בוגה פאדֺא אמכן כׄצמה אן יקול פי [72 א] וירב בנחל (שמואל א טו:ה) קולא יכון אצחﹼﹶ פי אלמעני ואקרב אלי אללפטֺ לם ימכנה אן יחצרה עלי אן יקול אנה מתֺל וירב העם עם משה (שמות יז:ב) מסתעארא מן אלכׄצאם אלדֺי לם יגדה פי גירה ואיצֺא אנה מא דֺכר שי מן מעני אלמריבה אלא ידֺכר אלמנאזעין כמא קלנא וירב העם עם משה (שמות יז:ב) מסתעארא מן אלכׄצאם ויריבון אתו¹ (שפטים ח:א)

ואדֺא כאן אחד אלכׄצמין טֺאפרא באלתֺאני פיתעדיﹶ אליה בגיר וסיט מתֺל ריבה ייי את יריבי (תהלים לה:א) ואת יריביך אנכי אריב (ישעיהו מט:כה)

ואמא וירב בנחל (שמואל א טו:ה) פליס הו גיר מא דֺכר אלמכאן פאן כאן הו אלמפעול כמא קאל וירב בו הבעל (שופטים ו:לב) פאדֺא אנמא כׄאצﹶם אלואדי ויעוד דֺלך אלכׄצאם חרבא ואנמא דֺכר אלכתאב אלמכאן אלדֺי פיה אלכמון מתֺל ויארב בשדה (שופטים ט:מג).

ואלוגה אלתֺאני אנא לם נגד מן נצה פי מעני אלכׄצאם אלדֺי ידﹼעי בה אסתעארתה פי אלחרב גיר אלפאעל נחו נצים (שמות ב:יג, מלכים ב יט:כה, ישעיהו לז:כו) וינצו (ויקרא כד:י, שמואל ב יד:ו) פאי שי [ת]⁠כׄרגה אלי אצה אלתֺקיל אלא אלתעדי פיכון אלמעני אנה געל ארם נהרים מע ארם צובה מתכׄאצמין מתנאזעין במא מנאפקאן מתצֺאפראן עלי [72 ב] דוד.

פאן אעדי אנה מן מעני אלאנפעאל קיל לה אן מתֺל הדֺא אלמעני אנמא יכון מסמועא.

ומא אטֺן אנה יגד הפעיל ונפעל פי מעני ואחד ולו וגד לם נצֺף הדֺא אליה אדֺא אמכן פיה גיר הדֺא והו אן נקול אן בהצותו יריד אכׄלא בלאדהם ואٕﹺקפארהא בקתל רגאלהא לאן ארם נהרים הו אסם אלבלד כמא הו אסם אלקבﹺיל כמא קאל וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור (בראשית כד:י). והצותו מן עריך תצינה (ירמיהו ד:ז) כׄפיף דֺאתי והצותו תֺקיל מתעדי.

תֺם קאל וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח פדֺכרה נצרה פי אלג מואצֺע.

1. MSS אותו

One of the scholars opined that “when he fought with Aram-Naharaim” means “when men fight each other” (Ex. 21:2), and is an expression for war. He supports this with “and lay in wait in the wadi” (1 Sam. 15:5). [R-Y-B] This is contrary to the opinion which derived it from the root ʾ-R-B with a weak first radical [ʾālęp̄]; meaning ambush. This is a weak explanation for two reasons.

The first one is that we have not found an example of ‘quarrel’ including the meaning ‘war.’ Therefore, if it were possible for; “and lay in wait in the wadi,” to mean ‘quarrel’ it would clearer and closer to the lexical usage. It would be impossible to include; “The people quarreled with Moses” (Ex. 17:2); figuratively to meaning ‘quarrel’ which is not found elsewhere. Furthermore, when it does mention “merîḇâ” [R-Y-B] it is is only in connection with each other; “the people quarreled with Moses.”

[and] borrowed from ‘quarrel;’ “they quarreled” (Jud. 8:1).

If one of the antagonist’s triumphs over the other then it governs it without an intermediary, as “O God, quarrel with my adversaries” (Ps. 35:1) and “For I will quarrel with your adversaries” (Is. 49:25).

However, “and lay in wait in the wadi” (1 Sam. 15:5) is not [transitive] as it [Bęth] is no more than a citation of the place. If it were the object of the sentences, as stated “let Baal quarrel with him” (Jud. 6:32) then it would be [mean] a quarrel at [Bęth] the Oasis and that quarrel would refer to a battle. However, in truth the book mentions the place of the ambush as in “and lay in ambush in the fields” (Jud. 9:43).

The second one is that we cannot find N-Ṣ-H with the meaning quarrel, which he claims by transference (istiʿāra) to mean war, except for the active participle; as in “quarreling” (Ex. 2:13, II Kings 19:25, Is. 37:26 and “they quarreled” (Lev. 24:10, 2 Sam. 14:6). Therefore, either way he derived it from ʾ- Ṣ -H, in the Hip̄ʿîl form thought transitive. Consequently, the meaning is Aram Naharaim with Aram Zoba, are quarreling, clashing, whilst dissimulating, (and) making fraudulent packs with David.

Now, I claim this is the meaning of the Nip̄ʿal, that is to say, it is similar to this meaning, which is plain meaning.

I think that the Hip̄ʿîl and the Nip̄ʿal have the same meaning for it if it were so, it would not be included and it is (also) possible that it is not this, and it, we say “emptying it” means: ‘empty the cites and makes them desolate by killing their men;’ as Aram Naharaim is the name of the city just as it is the name of the tribe as its states; “he may his way to Aram-Naharaim, to the city of Nahor” (Gen. 24:10). And “ruined it” (Ps. 60:2) means “Your cities shall be ruined” (Jer. 4:7), except (there) it is a Qāl transitive with itself whilst “quarrel” (here) is a Piʿēl, transitive.

Moreover, he states “Joab returned and smote Edom, [an army] of twelve thousand men in the Valley of Salt.” He mentions his victory in three places.

וישב יואב ויך את אדום וגו׳ – שמונה עשר אלף הכתובים במלכים (שמואל ב ח׳:י״ג) ובדברי הימים (דברי הימים א׳ י״ח:י״ב) הרג אבישי פעם ראשונה,⁠^א ויואב שנים עשר אלף¹ כששב מהכות את ארם.

בהצותו – כמו בהצותם על י״י (במדבר כ״ו:ט׳), [שנלחם בהם על שעזרו לבני עמון.]

1. לדעת רש״י לפי הנוסח בכתבי היד, שנים עשר אלף אלו היו בנוסף לשמונה עשר אלף שהכה אבישי. לעומת זה, לפי הנוסח התוספת בדפוסים, הביאור הוא כדעת רד״ק שאבישי הרג ששת אלפים, יואב הרג שנים עשר אלף, וביחד הרגו סך הכל שמונה עשר אלף.

א. בדפוסים נוסף כאן: ״ששת אלפים״. המלים לא מופיעות בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, ברלין 122, אוקספורד 34, אוקספורד 142, פרמא 3204, מוסקבה 104.

and Joab returned and smote of Edom, etc. [of] the eighteen thousand stated in Scripture (II Sam. 8:13, Divrei HaYamim I 18:12), Abishai slew six thousand the first time, and Joab slew twelve thousand when he returned from battling Aram.

When he fought Heb. בהצותו, as: "when they quarreled (בהצותם) with the Lord" (Bemidbar 26:9), that he fought with them because they aided the Ammonites.

בהצותו – כמו: בהצותם על י״י (במדבר כ״ו:ט׳), את ארם נהרים.

ויש אומרים: בהחריבו,⁠^א מגזרת ערים ניצים.

וטעם וישב יואב – לאות כי נחלש דוד ואחרי כן החליש יואב את ארם.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. ״ויש אומרים בהחריבו״ חסר בכ״י מנטובה 13.

WHEN HE STROVE. The word be-hatzoto (when he strove) is similar to be-hatzotam (when they strove) in when they strove against the Lord (Num. 26:10).

WITH ARAM-NAHARAIM. Some say that the meaning of be-hatzoto (when he strove) is when he destroyed, for be-hatzoto is related to the word nitzim (ruinous) as in arim nitzim (ruinous heaps).⁠¹ And Joab returned is a sign that David was weakened.⁠² After this Joab defeated Aram.

1. Scripture reads: nitzim arim. See Kings II 25:19; Is 37:26. Ibn Ezra either quoted from memory and erred or he paraphrased. A scribal error is also possible.

2. For Scripture attributes the victory to Joab.

בהצותו את ארם נהרים – בהלחמו, כמו אשר הצו על משה ועל אהרן (במדבר כ״ו:ט׳).

ובדרש: שהצית בהם את האור. ועוד דרשו: כמו בחצותו בחי״ת, שנתן ארם נהרים בארם צובה וארם צובה בארם נהרים.

את ארם נהרים – את זה נקוד בסגול והוא במאריך בלא מקף, והוא שלא כמנהג. וכן באו שנים אחרים כמו זה: את גאון יעקב (תהלים מ״ז:ה׳), את אשר יאהב י״י (משלי ג׳:י״ב).

בגיא מלח שנים עשר אלף – ובספר שמואל אמר: בשובו מהכותו את ארם בגיא מלח שמונה עשר אלף (שמואל ב ח׳:י״ג), ובדברי הימים: ואבישי בן צרויה הכה את אדום בגיא המלח שמונה עשר אלף (דברי הימים א י״ח:י״ב). בספר שמואל אמר: ארם, ובשני הספרים אמר: אדום. ובספר שמואל ובדברי הימים אמר: שמונה עשר אלף, ובספר זה: שנים עשר אלף. נראה כי מלחמת אדום היתה כשהיתה מלחמת ארם, כי כן כתוב: בהצותו את ארם נהרים וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח, ומאדום ומארם היו אלה שמונה עשר אלף. ואמר בשני הספרים: אדום, ור״ל: אדום ואשר עמהם, והם ארם. ואמר בספר שמואל: ארם, ור״ל: ארם ואשר עמהם, והם אדום. ובאמרו בדברי הימים: כי אבישי עשה המלחמה והכה שמונה עשר אלף, ובזה הספר אמר: יואב ואמר שנים עשר אלף, אבישי עשה תחלה המלחמה והכה בהם ששת אלפים, ואחר כך בא יואב והכה בהם שנים עשר אלף. וזהו שאמר בזה הספר: וישב יואב ויך את אדום – כלומר שב אחר כך יואב אחרי אבישי. ולפי שהיה אבישי תחלת המלחמה זכר כל השמונה עשר אלף על שמו, ובספר שמואל זכר המלחמה בשם דוד כי הוא העיקר, וכן אמר בזה הספר בהצותו.

ובדרש: מהו ללמד (תהלים ס׳:א׳)? ללמד תשובה לכל האומות, נתן הקב״ה תורה לישראל. כשהלך יואב לעשות מלחמה עם ארם, אמר לו: אין אתה בן בנו של יעקב? לא כך היה התנאים בין לבן ובין יעקב: ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה (בראשית ל״א:מ״ד), ויקח יעקב אבן וירימה מצבה (בראשית ל״א:מ״ה). כיון ששמע יואב כן, לא היה יודע מה להשיבם. בא אצל דוד, אמר לו: כך וכך אמרו לי בני ארם. מיד הושיב סנהדרין. וכן שלמה אמר: בטנך ערמת חטים (שיר השירים ז׳:ג׳). אמרו: שני בריתות כרתו אבותינו, אחד כרת אברהם, וכן הוא אומר: ועתה השבעה לי באלהים הנה (בראשית כ״א:כ״ג). באו ליכנס לארץ פלשתים, אמרו להם: אין אתם מזרע אברהם, שאין אתם מקיימים את הברית שכרת אברהם את אבימלך. אמרו להם: מקיימים אנו, אבל אתם אין אתם מקיימים אותה, ואין אתם פלשתים, פלשתים הלכו להם. וכן הוא אומר: והעוים היושבים בחצרים עד עזה כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם (דברים ב׳:כ״ג). אבל אתם עברתם באותה שבועה, כך אמרו להם לבני ארם, ולא הם עברו הברית תחלה. לא כן הוא אומר: מן ארם ינחני בלק מלך מואב (במדבר כ״ג:ז׳). ולא זה בלבד, אלא בימי כושן רשעתים, שנאמר: ויעבדו בני ישראל את כושן רשעתים (שופטים ג׳:ח׳). למה נקרא שמו רשעתים? שהרשיעו שתי רשעיות: אחת בימי בלעם, ואחת בימי כושן. כיון שלמד יואב התשובה מסנהדרין, מיד וישב יואב.

ובדרש אחר אמר טעם וישב יואב, ואמר: כי שתי מלחמות היו בגיא מלח. במלחמה אחת הכה אבישי שמונה עשר אלף, ובמלחמה אחרת הכה יואב שנים עשר אלף. כיון שהלך להלחם עם ארם עבר על בני אדום. עמדו עליו בני אדום, אמרו לו: לא כך אמר הכתוב: אל תתגרו בם (דברים ב׳:ה׳). השיבם יואב: לא כך אמר הכתוב: אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשיו (דברים ב׳:ד׳), הניחו אותנו לעבר. לא רצו. אמר יואב: אם נחרים אדום עכשיו, אין אנו מוצאים בחזירתנו לא אכילה ולא שתיה, אלא נניח אותם עד שנכה את ארם ונחזר עליהם. לכך נאמר: וישב יואב ויך את אדום. אמר להם הקב״ה: מה אתם מועילים שתכו את אדום קימעא קימעא, אבישי הרג שמונה עשר אלף ואתה שנים עשר אלף. כשיגיע זמנה אני אכלה אותה ואחריבנה.

בהצותו. כששלח להלחם בארם, וישב יואב אחר שהרג אבישי מהם י״ח אלף, כמבואר בדברי הימים (א׳ יח יב)¹, ושב יואב באדום לקבור את חללי ישראל שמתו במלחמה, התפלל עליו בזה המזמור, והיכה י״ב אלף מהם שמרדו²:

1. ׳וְאַבְשַׁי בֶּן צְרוּיָה הִכָּה אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא הַמֶּלַח שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף׳.

2. כלומר, בשעה שעלה לקבור את ההרוגים מרדו בו אדום, ואז התפלל עליו דוד, והצליח אבישי להרוג במורדים עוד י״ב אלפים. בשמואל ב׳ (ח יג) מבואר שנהרגו י״ח אלף, ואילו כאן כתוב שנהרגו מהם י״ב אלפים, ועוד שכאן ובדברי הימים כתוב שהיה באדום ובשמואל כתב שהיה בארם ׳וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם בְּשֻׁבוֹ מֵהַכּוֹתוֹ אֶת אֲרָם בְּגֵיא מֶלַח שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף׳, לכן מיישב רבינו ששתי מלחמות היו. ורש״י כאן מפרש ששמונה עשר אלף הכתובים הרג אבישי פעם ראשונה ששת אלפים ויואב שנים עשר אלף כששב מהכות את ארם. והרד״ק כתב: נראה, כי מלחמת אדום היתה כשהיתה מלחמת ארם, כי כן כתוב: בהצותו את ארם נהרים וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח, ומאדום ומארם היו אלה שמונה עשר אלף. ואמר בשני הספרים אדום ורצונו לומר אדום ואשר עמהם, והם ארם. ואמר בספר שמואל ארם ורצונו לומר ארם ואשר עמהם, והם אדום. ובאמרו בדברי הימים כי אבישי עשה המלחמה והכה שמונה עשר אלף ובזה הספר אמר יואב ואמר שנים עשר אלף, אבישי עשה תחילה המלחמה והכה בהם ששת אלפים ואח״כ בא יואב והכה בהם שנים עשר אלף, וזהו שאמר בזה הספר וישב יואב ויך את אדום, כלומר, שב אח״כ יואב אחרי אבישי, ולפי שהיה אבישי תחילת המלחמה זָכַר כל השמונה עשר אלף על שמו, ובספר שמואל זָכַר המלחמה בשם דוד כי הוא העיקר, וכן אמר בזה הספר: בהצותו. [ויש להשוות דעתו לדעת רבינו ועיין]. ועוד הביא מדרש קרוב לפירוש רבינו: בדרש אחר (תנחומא דברים סוף סי׳ ג) אמר טעם וישב יואב, ואמר כי שתי מלחמות היו בגיא מלח, במלחמה אחת הכה אבישי שמונה עשר אלף ובמלחמה אחרת הכה יואב שנים עשר אלף. כיון שהלך להלחם עם ארם עבר על בני אדום, עמדו עליו בני אדום, אמרו לו: לא כך אמר הכתוב (דברים ב, ה): אל תתגרו בם? השיבם יואב: לא כך אמר הכתוב (שם פסוק ד): אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשיו? הַניחו אותנו לעבור. לא רצו. אמר יואב: אם נחריב אדום עכשיו אין אנו מוצאים בחזירתנו לא אכילה ולא שתיה, אלא נניח אותם עד שנכה את ארם ונחזור עליהם. לכך נאמר: וישב יואב ויך את אדום. אמר להם הקב״ה: מה אתם מועילים שתכו את אדום קימעא קימעא? אבישי הרג שמונה עשר אלף ואתה שנים עשר אלף, כשיגיע זמנה אני אכלה אותה ואחריבנה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

את ארם – את זה נקוד סגול והוא במאריך בלא מקף שלא כמנהג וכן באו שנים אחרים כמו זה את גאון יעקב. את אשר יאהב ה׳ יוכיח (משלי ג) רד״ק כאן ומסורת במזמור מ״ז ומשלי ג׳ ואכתוב עוד מזה באיוב סוף סימן מ״א.

בהצותו – ענין ריב ומלחמה כמו בהצותם על ה׳ (במדבר כ״ז:ג׳).

בהצותו – כשנלחם עם ארם.

וישב יואב – כשהיה דוד נלחם עם ארם יצא אדום לעזור לארם ושב יואב מן המערכה ללכת לקראת אדום לבל יעבור להתחבר עם ארם וערכו עמו מלחמה והכה יואב בהם.

בהצותו – מלשון וכי ינצו אנשים (פרשת משפטים) לשון ריב ומכה ביחד, ואולי שרש נצה בחילוף אותיות נשא, אנשים נצים ישאו קולם וישאו ידם להכות, ובי״ת בהצותי מורה שחבר המזמור קודם התשועה עליהם שאל״כ היה כותב כהצותו בכ״ף, ובי״ת לפני המקור תורה זמן ההווה והכ״ף זמן עבר, וכבלע את הקדש (סוף פרשת במדבר) יוצא מן הכלל.

וישב יואב – בני אדום בדעתם שדוד וצבאו היו נלחמים בארם לצפון א״י פשטו לבז בז בארצות הנגב ודוד נתעכב הוא ומחצית חילו להלחם עם ארם ושלח יואב למלחמה עם אדום, וזהו וישב יואב, אחר שנסע מירושלים עד ירכתי צפון א״י שב ובא לו לדרומה, וירושלים קרובה לגבול דאום יותר מלגבול צפון, ובשמואל ב׳ ח׳:י״ג מיחס מכה זו לדוד ואומר שעשה לו שם בזה, רק נכתב שם בטעות ארם במקום אדום, וי״ח אלף במקום י״ב, ובדברי הימים א׳ י״ח:י״ב מיחס המכה אל אבישי וגם שם בא מספר י״ח אלף, א״כ ערבוב דברים יש, מ״מ נוכל לסדר הכל על נכון בהניח שהמספר אינו מעלה ולא מוריד, ודוד עשה לו שם ע״י גבורת שרי חילו, ויואב היה שר הצבא שלמד תחבולות לאבישי איך יתגבר על האויב, אם כן גם לו ראויה תפארת ואבישי הוא הנלחם והמכה אותם.

בגיא מלח – ארץ אדום קרובה לים המלח בסופו לצד דרומי, ובגיא זה אולי היה הקרקע שטח ארץ ארץ מלחה.

(ג) אֱ֭לֹהִים זְנַחְתָּ֣נוּ פְרַצְתָּ֑נוּ אָ֝נַ֗פְתָּ תְּשׁ֣וֹבֵֽב לָֽנוּ׃

O God, You have cast us off. You have broken us down. You have been angry; restore us!

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲמַר דָוִד אֱלָהָא שְׁבַקְתָּנָא תְּקֵפְתָּא עֲלָנָא תְּקוֹף רוּגְזָא תּוּב בִּיקָרָךְ לָנָא.

David said, “O God, you have abandoned us, you have attacked us in fierce anger;¹ return to us in your glory.”

1. In fierce anger: You were greatly angry with us, you were enraged.

אלהים זנחתנו פרצתנו אנפת תשובב לנו – אמר הקב״ה אני זנחתי אתכם ואתם זנחתם אותי. שנאמר (הושע ח׳:ג׳) זנח ישראל. אמר לו אף על פי כן חזור ושוב אלי. וכן הוא אומר (ישעיהו י״ב:א׳) אודך ה׳ כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני. לכך נאמר תשובב לנו. בשעה שאמר למואב אלה הדברים נתפלצה עליהם ונתקפלה תחתיו ונמצא עומד להצותו. באותו שעה אמר (רפא) [רפה] שבריה כי מטה.

אלהים זנחתנו פרצתנו אנפת תשובב לנו – אמר הקב״ה אני זנחתי אתכם ואתם זנחתם אותי שנאמר זנח ישראל טוב אויב ירדפו ואע״פ שאנפת בי חזור ושוב אלי. וכן הכתוב אומר אודך ה׳ כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני.

אללהם טאל מא כ׳ד׳לתנא ואת׳גרת פינא, ווג׳דת עלינא מן עתיאננא.

ה׳! רבות שאכזבת אותנו ועשית בנו פרצה. וקצפת עלינו מההשתובבות שלנו.

אלהים, אלהים כאשר זנחתנו ופרצת בנו וכעסת עלינו הרי זה היה בגלל משובתנו.

אמרו אלהים זנחתנו פרצתנו, אינו תואם את הנצחונות שהנחילו וכבש לפניו בהצותו את ארם בהרים, אלא שהוא התחיל במה שהיה לפני שלטונו שהיו בגפים במלחמות בזמן עלי ובזמן שאול כפי שמבואר ויכו במערכה בשדה,⁠¹ וכן וילחמו פלשתים את ישראל². ופלשתים לקחו את ארון האלהים³. ואיש ישראל ראו כי צר לו⁴, והרבה בדומה לכך, וספר דוד תחלה ענינים אלה ואמר זנחתנו פרצתנו הרעשת ארץ, ואמר כי הסבה לכך הם העונות והמרדים והוא אמרו אנפת תשובב לנו כמו וילך שובב⁵ שהוא מרי, ועתה בגלל האמת כבר עשיתנו לנס כאמרו מפני קשט סלה.

1. שמואל א׳ ב ד.

2. שם א׳ ד י. וצ״ל וילחמו פלשתים וינגף ישראל.

3. שם א׳ ה א.

4. שם א׳ יג ו.

5. ישעיה נז י.

אמא קולה אלהים זנחתנו פרצתנו, פליס הו טבאק מא נצר ופתח לה בהצותו את ארם נהרים, ולכנה אבתדי במא קד כאן קבל מלכה מן אלהזימה פי אלמלאחם עלי עהד עלי ועלי עהד שאול כמא הו משרוח ויכו במערכה בשדה, ואיצ׳א וילחמו פלשתים את ישראל, ופלשתים לקחו את ארון האלהים, ואיש ישראל ראו כי צר לו, ואמת׳אל ד׳לך כת׳יר, פחכי דוד אוולא הד׳ה אלקצץ פקאל זנחתנו פרצתנו הרעשת ארץ, ואכ׳בר אן אלסבב פי ד׳לך הו אלד׳נוב ואלעתיאן הו קולה אנפת תשובב לנו מת׳ל וילך שובב אלד׳י ד׳לך עתיאנא, ולאן מן קבל אלחק פקד ג׳עלתנא עלמא כקולה מפני קשט סלה.

(ג-ד) ואמא אבתדאוה בקו׳ אלהים זנחתנו פרצתנו מן קﹶבל שכר אללה תע׳ עלי נעמתה עליה פכאנה פעל דֺלך לידֺכר עטֺם אלמחנה בתלך אלגיוש אלעטֺימה ואٴלים מכאבדתה להם אלי אן יוקע שכר אללה תע׳ מועקה ויצֺע אלחמד מוצֺעה והדֺא מתֺל מן ברי מן עלה עטֺמﹶי בעלאג טביב חכים פבדא בוצף עטֺם אלעלה ואנה כאן יאٓסא מן אלבﹸרוٴ מנהא חתי יכון דֺלך אוגב לשכר אלטביב ואٴﹸולﹶי בחמדה.

[73 א] ואנפת תשובב לנו יחתמל אן יכון פי מעני תעוד עלינא בעד אנפתך כמא קאל כי אנפת בי ישוב אפך (ישעיהו יב:א) פיכון קד אומﹶי הנא אלי דֺכר שי מן אלנצר קבל אן יסתופי דֺכר אלשדה פי אול אלחאל אלתי סיקול ענהא הרעשתה ארץ פצמתה יעני פצמתה¹ אי שקקתהא ודעא פי אתֺנא דֺלך פי קו׳ רפה שבריה כי מטה.

פאן כאן תשובב לנו מן תמאם קו׳ אנפת פיכון דֺלך עלי וגהין אן יריד תחמלנא עלי אללגאג ואלאצֺראם חתי נשתוגב ענה מא סכׄטך פיכון מא בעדה מוגבא למא קבלה ואן יריד תשעל עלינא אלחרב.

פיכון עלי אלוגה אלאול משתקא מן וילך שובב (ישעיהו נז:יז) ועלי וגה אלתֺאני מן שביב אשו (איוב יח:ה) וכﹶלי אלוגהין יחתמל איצֺא פי קו׳ ושובבתיך ושאשאתיך (יחזקאל לט:ב) ועלי וגה אלאול תכון רתבה אלפסוק תשובב לנו אנפת זנחתנו פרצתנו ואמא עלי וגה אלתֺאני פבחסבה.

1. פצמתהא

(3-4) Regarding the beginning of the phrase; “O God, You have abandoned us, You have made a breach in us;” prior to thanking God, may He be exalted for His blessing, as if he did this so as to recall the intensity of that experience of that might army and enduring struggle with them to fittingly praise God, may He be exalted, and offer thanks. This is analogous to one who recovers of a serious ailment through the treatment of a wise doctor. At the beginning he describes the serious ailment which he has given up hope of recovering from, so that he will even more obligated to thank the doctor, and he will be even more acceptable of praise.

“You have been angry, restore us!” one could infer the meaning “restore us following Your anger” as stated “Although You are wroth with me Your wrath has turned back” (Is. 12:1). Therefore, he indicated that he will relate something about the salvation, initially he describes the first circumstance which states; “You have made the land quake”, meaning that “You have broken up” means; ‘break it up into piece’s and he cites this when he says; “Mend its fissures for it is collapsing.”

Therefore, “visited flame upon us” is the continuation of the phrase “You have made angry”. There are two explanations, that is to say, we were intractable and obstinate, until we deserve Your anger. And what follows it causes what precedes it. And it means; ‘You visited the flames of war upon us.’

According to the first explanation it is derived from “they act stubborn” (Is. 57:17) (Š-W-B), whilst according to the second explanation it is derived from “The flame of his fire” (Job 18:5.) (Š-B-B). Both explanations (of the root) are also inferred for the phrase “I will turn you around/burn and drive you out” (Ez. 39:2). According to the first (explanation) the verse’s order is ‘Restore us, You were angry, You abandoned us, You broke us up into pieces.’ Whilst according to the second explanation it remains the same.

זנחתנו פרצתנו – [כשנפלה אדום בידו צפה ברוח הקדש שעתידים אדומיים למשול בישראל ולגזור בישראל גזרות רעות עמד וביקש רחמים על שעבוד הגליות] הרבה צרות סבלנו בימי השופטים מאויבינו סביב.

אנפת – קצפת עלינו מעתה תשובב רצונך לנו.

You have forsaken us; You have breached us When Edom fell into his hand, he foresaw with the holy spirit that they are destined to rule over Israel and to levy evil decrees upon Israel. He stood up and begged for mercy on account of the subjugation of the exile. "We suffered many troubles in the time of the Judges from the enemies around us.⁠"

You were angry You were angry with us. From now on, restore Your goodwill upon us.

זנחתנו פרצתנו – אע״פ שפרצם דוד, אי איפשר שלא היו נופלים על ישראל במלחמה עוד בכמה מלחמות – בימי שפטים ובימי עתניאל.

אלהים זנחתנו – טעם זנחתנו שלא נוצח עד עתה במלחמה וככה פרצתנו. וכבר הזכרתי כי כח השם הפועל בעבר ועתיד, כי תקראנה קורות במלחמה, וככה: אנפת – אנף תשובב לנו.⁠^א

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״תשובב לנו״.

O GOD, THOU HAST CAST US OFF. David says Thou hast cast us off because he had not been defeated in war until now. The same applies to, Thou hast broken us down.⁠¹

[THOU HAST BEEN ANGRY; O RESTORE US.] I have previously noted that perfect and imperfect verbs imply a noun.⁠² Compare, when there befalls us war³ (Exodus 1:10) which is to be interpreted as if written, when events of war befalls us.⁠⁴ Similarly anafta, teshovev lanu (Thou hast been angry, O restore us) is to be read as if written, anafta enef teshovev lanu (Thou hast been angry with anger, restore us).⁠⁵

1. David says Thou hast broken us because he had not been defeated in war until now.

2. Perfect and imperfect verbs imply the noun that they govern. However, the noun is omitted in the text. See Ibn Ezra on 3:8.

3. Translated literally.

4. The word mikrim (events) is implied in the Hebrew verb tikrenah (befalls).

5. Anafta is a verb in the perfect. A noun should thus follow. Hence Ibn Ezra points out that the noun enef (anger) is implied in the verb anafta.

אלהים זנחתנו – כשהלך הדדעזר מלך צובה להציב ידו בנהר פרת (דברי הימים א י״ח:ג׳) ולקח מארץ ישראל הסמוך לפרת. לפיכך אמר: זנחתנו.

פרצתנו – שפרץ מלך ארם בארצנו. ואין זה אלא שאתה זנחתנו ואנפת בנו.

ואתה תשובב לנו – תשוב אלינו ברחמיך.

אלקים זנחתנו. בחורבן שילה:

אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ פְרַצְתָּנוּ. במה שמתו רבים מישראל במלחמה השנית כאשר אמרנו: אָנַפְתָּ. ויהי רצון שתְּשׁוֹבֵב לָנוּ ותשוב מחרון אפך¹:

1. ראה רש״י.

זנחתנו – עזבתנו.

פרצתנו – מלשון פרצה.

אנפת – מלשון אף וחמה.

תשובב – ענין הנחה והשקט.

פרצתנו – ר״ל כמו עיר שנפרץ חומתה אז באים לתוכה מכל רוח כן באה המלחמה עלינו מכל צד.

אנפת – הנה עד עתה כעסת עלינו ומעתה העמד אותנו בהשקט ומנוחה.

אנפת – גדר פעל אנף שכלה חרון אפו עד לכלה (ישעיהו י״ב).

תשובב – מענין מנוחה והשקט, כמו בשובה ונחת תושעון וע״כ בא למ״ד אחריו, כי השבה בא עם יחוס הפעל בכ״מ.

אלהים זנחתנו – מה שזנחתנו תחלה ושבנו אחור מני צר ופרצתנו שהאויב פרץ בנו פרצות, בזה אנפת ר״ל כלית חרון אפך עלינו, ועי״כ תשובב לנו שבט לעשות חיל, ע״ד אודך ה׳ כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני.

זנחתנו – אולי מקורו זח נח, נזור אחור ונח מחשוב על הדבר, ומוסיף על שכח ועל לא זכר, ונאר מוסיף על זנח שהוא מקורו אר לשון ארור ומארה, וכן כתוב זנח ה׳ מזבחו נאר מקדשו (איכה ב׳:ז׳).

אנפת – הברת אַנְףְ תצא מטבע מפי אדם שלא יכול עוד להתאפק ואפו יחרה, וגם כאן ר״ל סבלת הרבה עונינו ולא יכולת להתאפק וחרה אפך בנו.

תשובב לנו – יש מפרשים אותו מלשון כי שבבים יהיה עגל שמרון (הושע ח׳:ו׳) ור״ל שברתנו לשבבים, ונכון ג״כ, רק נ״ל שיש לבחור בפירוש האומר שהוא מלשון שוב כמנהגו, ור״ל אם עתה פרצתנו, בקרוב תשובבנו לקדמותנו, ושבבים הוא מלשון ארמי, שביבא די נורא ר״ל ניצוץ האש, והשתמש במליצת פרצתנו להגיד כי הוצרך חיל בני ישראל להתפרד ולהתחלק לשנים.

(ד) הִרְעַ֣שְׁתָּה אֶ֣רֶץ פְּצַמְתָּ֑הּ רְפָ֖ה שְׁבָרֶ֣יהָ כִי⁠־מָֽטָה׃

You have made the land shake. You have torn it in two. Heal its breaches for it totters.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אַרְגֵישְׁתָּא אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל זַעֲזַעְתָּא וּסְדֵקְתָּא יָתָהּ אַסֵי תַבְרְיָהָא אֲרוּם אִתְמוֹטַטַת.

You shook the land of Israel, you made it quake and you flayed it; heal its wounds, for it has become unsteady.

הרעשת ארץ פצמתה – (כתוב בשמואל ברמז קנ״ו).

וזלזלת בלאדנא פצרעתהא, ואסתדכ׳ת עטופהא וקד מאלת.

והרעדת את הארץ וכך בקעת אותה וכך התרככו החתכים שלה וכבר נטתה.

הרעשתה, וזעזעת את ארצינו ועשית בה בקיעים ונתנופפו מסלותיה ונתעוותו. תרגם פצמתה ״צרע״, וכתב בביאורו ל״שבעים מלים״ שהוא כאמרם במשנה חרס כדי ליתן בין פצים לחברו (שבת פ״ח מ׳ ז). ותרגום וקרע לו חלוני (ירמיה כב יד) ופצים ליה חרכין.

ופירשתי שבריה פתוליה כלומר נפתולי הדרכים ומבואותיהם כעין אמרו וירדפום לפני השער עד השברים¹.

1. יהושע ז ה.

ופסרת שבריה עטופהא אעני עטוף אלטרק ומראג׳עהא מת׳ל קולה וירדפום לפני השער עד השברים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 3]

הרעשתה – ארצינו בכמה גייסות.

פצמתה – שיברת אותה, וראיתי בדברי דונש שהוא לשון ערב, אבל לא פירש אותו וביסודו של רבי משה הדרשן פירשו לשון קריעה וראיה הביא: וקרע לו חלוני (ירמיהו כ״ב:י״ד) מתורגם ופצים.

אך אני אומר: ופצים שתרגם יונתן לשון תיקון חלון הוא ככל הפתחים שיש להם פצימין.

רפה שבריה – לשון רפואה, ואף על פי שכתוב בה״י הרבה תיבות משמשות כן.

כי מטה – לשון שפלות.

You caused...to quake our land, with many troops.

You split it Heb. פצמתה, You broke it. I saw in Dunash's writings (p. 68) that it is Arabic, but he did not explain it. In the works of Rabbi Moshe Hadarshan, he explains it as an expression of tearing and cites evidence for that assertion: "And he cuts out windows" (Yirmeyahu 22:14), which Jonathan translates, וּפצים. But I say that וּפצים, as Jonathan translated, is an expression of the construction of a window, as "all the entrances that have door frames (פצימין).⁠"

heal its breaches for it has faltered Heb. רפה, an expression of healing. Although it is spelled with a "hey,⁠" many words are used in this manner.

for it has faltered An expression of lowliness.

פצמת – שברת.

הרעשתה^א ארץ – ישראל בשומעם כי נחלש דוד כמו הרעש.

פצמתה – אין רע לו וטעמו כעניין מקומו.

וה״א רפה תחת אל״ף כי אותיות אהו״י מתחלפין.

כי מטה – במוט הרים.

א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״הרעשת״.

THOU HAST MADE THE LAND TO SHAKE. The reference is to Israel’s reaction¹ to the report that David grew weak. It was like an earthquake.⁠²

THOU HAST CLEFT IT. Petzamtah (Thou hast cleft it) has no “neighbor.”³ Its meaning to be ascertained from its context. The heh of refah (heal) is in place of an alef⁴ for the letters alef, heh, vav, and yod interchange.

FOR IT TOTTERETH. When the mountains totter.

1. The land means the people of the land, the reference being to the people of the land of Israel.

2. Israel trembled upon hearing the bad news.

3. The word is not found again in Scripture.

4. The root of the Hebrew word for heal is resh, peh, alef. Hence Ibn Ezra’s comment.

הרעשתה ארץ פצמתה – הוא ענין פתיחה ובקיעה. ותרגום וקרע לו חלוני (ירמיהו כ״ב:י״ד) – ופצים ליה חרכין. ובעת הרעש תפתח הארץ ותבקע. ודמה בוא האויב בארץ ישראל וכבשו ערים מארץ ישראל כאלו רעשה הארץ ונבקעה. ואתה הוא שפצמתה ואתה תרפא שבריה.

כי מטה – לנפל ולהיות הפוכה אם לא תעמידנה אתה. ונכתב רפה בה״א במקום אל״ף, וכן ארפא משובותיכם.

הרעשתה ארץ. במיתת שאול¹: פצמתה. שברחו קצת יושבי ערי ישראל, ובאו פלשתים לשבת בהן, כמבואר בשמואל (א׳ לא ז)². ולשון ׳פצמתה׳ - לשון סדיקה וקריעה, מלשון חכמים (משנה שבת ח׳:ז׳) ׳כדי ליתן בין פצים לחברו׳³, כי בהפסיק ישוב האומות בין ישוב ישראל - היה⁴ כמו סדוק ובקוע⁵: כי מטה. התנודדה בלתי קיום:

1. [ראה שבת (קה:) ׳אמר רב יהודה אמר רב: כל המתעצל בהספדו של חכם - ראוי לקוברו בחייו, שנאמר ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח אשר בהר אפרים מצפון להר געש מלמד שרגש עליהן הר להורגן׳, וביבמות (עח:) מבואר שגם שאול לא נספד כהלכה].

2. ׳וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הָעֵמֶק וַאֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן כִּי נָסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וְכִי מֵתוּ שָׁאוּל וּבָנָיו וַיַּעַזְבוּ אֶת הֶעָרִים וַיָּנֻסוּ וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶן׳.

3. רש״י כתב: ׳וביסודו של רבי משה הדרשן פירשו לשון קריעה וראיה הביא לדבר וקרע לו חלוני (ירמיה כ״ב) מתורגם ופצים אך אני אומר ופצים שתרגם יונתן לשון תקון חלון הוא ככל הפתחים שיש להם פצימין׳. אך דעת רבינו בכ״מ (ראה עה״פ ׳לא יקרע׳) שקריעה היא פתיחה לאורך, וא״כ גם התרגום א״ש לדעת רבי משה הדרשן.

4. יישוב ישראל.

5. קרוב לזה פירש רד״ק: הוא ענין פתיחה ובקיעה..., ובעת הרעש תפָּתח הארץ ותבָּקע. ודימה בוא האויב בארץ ישראל וכבשׁוֹ ערים מארץ ישראל כאילו רעשה הארץ ונבקעה׳.

הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ, ועתה רְפָא¹ שְׁבָרֶיהָ כִי מָטָה, שהרי מתו רבים מחשובי ישראל ושריהם, ויכולים האויבים על נקלה – בראותם שמתו שרים רבים ונכבדים – לבוא עלינו ולכלותינו. ׳פצמתה׳ – מלשון רבותינו ׳פצימין׳ (עירובין צג.), שהם סדקי העץ, כמו ׳שיבא מכשורא׳ (סנהדרין ז:)², רק שה׳פצים׳ הוא יותר גדול מה׳שיבא׳. ׳פצמתה׳ אם כן ירצה לומר, סדקתה:

1. לשה״כ ׳רפה׳ בה״א, ומפרש לשון רפואה, וכ״כ רש״י ורד״ק.

2. נסורת קטנה מן הקורה (רש״ שם). ובנדפס: ׳ולשון ׳פצמתה׳ – לשון סדיקה וקריעה, מלשון חכמים (משנה שבת ח׳:ז׳) ׳כדי ליתן בין פצים לחברו׳⁠ ⁠׳.

פצמתה – ענין בקיעה ובדרז״ל בין פצים לחבירו (בבלי שבת פ״ב).

הרעשתה – הנה הרעשתה ארצנו ובקעת אותה עתה רפא נא שבריה כי נטה לעפר ובתכלית השפלות.

פצמתה – בקעת אותה.

רפה – כמו רפא, והוא מקור לרפאות.

הרעשת מה שהרעשת את הארץ ופצמת אותה – זה היה סבה לרפאות שבריה במה שמטה מאד – כי תכלית ירידתם היתה התחלת הצלחתם.

פצמתה – בצע פצע ופצם ממקור פץ שלשתם והוראתם הפרד דבר מדבר, ובחוזק הברת אותיותיו פצם מורה פירוד רב מחבריו, ובלשון משנה מצאנו שם פצים (משנה שבת ח׳:ז׳) ורש״י ור״ע פירשוהו לשון קורה, ורמב״ם פירשו חצי לבנה, ויש לפרשו כדברי בן זאב (אוצר השרשים ערך פצם) להוראת בקע וסדק, גדול כ״כ עד שלסתמו נותנים בתוכו חרס.

רפה שבריה וגו׳ – ה״א ואל״ף מתחלפות, והרופא מרפה ומחליש החולי.

(ה) הִרְאִ֣יתָ עַמְּךָ֣ קָשָׁ֑ה הִ֝שְׁקִיתָ֗נוּ יַ֣יִן תַּרְעֵלָֽה׃

You have shown Your people hard things. You have made us drink the wine of staggering.

תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אַחְמֵיתָא עַמָךְ קַשְׁיָא אַשְׁקֵיתָא לָנָא חֲמַר דִלְוָט.

You made your people see hardship, you made us drink the wine¹ of execration.

1. Wine: cup.

הראית לעמך קשה – מהו יין תרעלה. יין שהוא מתער את העולם שיתיר עולה של תורה. הושיעה ימינך וענני. אותה הימין שהשבת אחריך. שנאמר (איכה ב׳:ג׳) השיב אחור ימינו. אמר הקב״ה אתה מבקש אחת אני מוסיף לך אחרת. וכן הוא אומר (ישעיהו י״א:י״א) והיה ביום ההוא יוסיף ה׳ שנית ידו לקנות את שאר עמו.

ואורית קומך אמורא צעבה, ואסקיתנא כ׳מרא מסדרא.

והראית את העם שלך דברים קשים והשקית אותנו יין בכוונה להרעיל אותנו בו.

הראית, והראית עמך דברים קשים והשקיתנו יין הימום ומבוכה.

ופירשתי תרעלה, הימום, כמו שתה גם אתה והערל¹, והרי הוא ישר והפוך, וכן כוס התרעלה². ומה שהזכיר מקצת ערי ישראל שכם ועמק סבות רומז על הכל, וכן מה שהזכיר אפרים ומנשה ויהודה כוונתו לכל השבטים.

1. חבקוק ב טז.

2. ישעיה נא יז.

ופסרת תרעלה מסדר מת׳ל שתה גם אתה והערל פהו מסתוי ומקלוב, וכד׳לך כוס התרעלה.

ותרעלה פי קו׳ יין תרעלה בדל מן יין.

“You make us reel” in the phrase “You have given us wine” is separate to “wine.”

יין תרעלה – האוטם את הלב ועוטפו. רעל לשון עטיפה הוא, כמו: והברושים הרעלו (נחום ב׳:ד׳), ובלשון משנה: מדיות רעולות.

wine of bewilderment Heb. תרעלה. [Wine] that stops up the heart and envelops it. רַעַל is an expression of envelopment, as: "and the cypresses are enwrapped (הרעלו)" (Nachum 2:4), and the language of the Mishnah (Mishna Shabbat 6:6): "Median women shawled (רעולות).⁠"

הראית – גם זה בכח הפועל. הראית עמך – מראה קשה והיינו כשותים יין התרעלה.

ודרך השקיתנו יין התרעילה – כמו: ספר המקנה, וככה: זה יין תרעלה סמוך.

THOU HAST MADE THY PEOPLE TO SEE. Here too a noun is implied in the verb. Herita ammekha kashot (Thou hast made Thy people to see hard things)⁠¹ is to be read as if written, herita ammekha marah kashah (Thou hast made Thy people to see a hard sight).⁠² Our verse is to be interpreted as follows: Thou hast made Thy people to see a hard sight; and it was as if we drank the wine of staggering³.

Hishkitanu yayin tareleh (Thou hast made us to drink the wine of staggering) is similar to sefer ha-miknah (the deed of the purchase)⁠⁴ (Jer. 32:11). The same is the case here. Yayin (wine) is in the construct with tarelah (staggering).⁠⁵

1. Literally, Thou hast made Thy people see hard. The word “things” is not in the Hebrew text.

2. The word marah (sight) is implied in the verb herita.

3. They didn’t actually drink “the wine of staggering.”

4. Sefer is in the construct with ha-miknah. Yayin is similarly in the construct with tarelah.

5. Even though it is not vocalized as a construct, for the construct form of the Hebrew word for wine is yen. Filwarg asserts that there is an error in the printed texts of Ibn Ezra He believes that the proof text quoted by Ibn Ezra is Jer. 32:12 rather than Jer. 32:11. Jer. 32:12 reads: ha-sefer ha-miknah. According to Filwarg, Ibn Ezra says the following: ha-sefer ha-miknah should be interpreted ha-sefer, sefer ha-miknah, for a word in the construct does not come with the direct object prefixed to it. He similarly believes that yayin tarelah is to be read yayin, yen tarelah for the word yayin is in the absolute and thus cannot be in the construct with tarelah. In other words ha-sefer and yayin are similar for they are both irregular and have to be explained as implying a word that is not in the text.

הראית עמך קשה – כשנצחונו אויבינו ובאו בארצנו כאלו השקיתנו יין תרעלה. והנה חסר הנסמך, כי המשפט: יין יין התרעלה, וכן היין החמה (ירמיהו כ״ה:ט״ו) – היין יין החמה.

הראית עמך קשה. במלחמת אדום, שנהרגו רבים מישראל: יין תרעלה. כוס תנחומים על אֵבֶל הנהרגים¹:

1. התרעלה מלשון ערלה שעוטה ומכסה, התנחומים מכסים את האבילות.

הִרְאִיתָה וגו׳ הִשְׁקִיתָנוּ יַיִן תַּרְעֵלָה. שהם היין שנותנים לנחם האבלים, כדכתיב (משלי ל״א:ו׳) ׳תנו שכר לאובד׳¹:

1. ראה עירובין (סה.) ׳לא נברא יין אלא לנחם אבלים וכו׳, שנאמר תנו שכר לאובד׳. וראה רש״י בכתובות (ח: ד״ה עשרה).

תרעלה – מלשון ערל ואטום כמו ערלה אזנם (ירמיהו ו׳:י׳).

הראית – עד הנה הראית לעמך נפילה קשה והשקיתנו יין תרעלה המטמטם את הלב לרוע תכונתו והוא משל על מרבית הצרות.

(ה-ו) הראית – מה שהראית עמך קשה – זה היה הסבה שבזה נתתה ליראיך נס להתנוסס ולהתקבץ למלחמה וזה עשית מפני קושט – להראות אמתך קושט ואמת סלה סיום הענין.

תרעלה – געזעניוס ושד״ל פירשו לשון רעל בכל מקום לשון נדנוד ונענוע כשכור והוא מלשון סורי, ומזה ג״כ רעלות (ישעיה ג׳:י״ט) צניפים דקים המתנועעים ברוח קלה.

(ו) נָ֘תַ֤תָּה לִּירֵאֶ֣יךָ נֵּ֭ס לְהִתְנוֹסֵ֑ס מִ֝פְּנֵ֗י קֹ֣שֶׁט סֶֽלָה׃

You have given a banner to those that fear You, that it may be displayed because of the truth. Selah.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יַהַבְתָּא לְדָחֲלָיִךְ נִסָא לְאִתְנַסָאָהּ בֵּיהּ מִן בִּגְלַל קוּשְׁטֵיהּ דְאַבְרָהָם לְעָלְמִין.

You have given those who fear you a sign to be lifted up by, because of the honesty of Abraham forever.

נתתה ליראיך נס להתנוסס – נסיון אחר נסיון גידולין אחר גידולין בשביל לנסותם בעולם (הזה) בשביל לגדלם בעולם (הבא) כנסו של ספינה, וכל כך למה, מפני קשט סלה בשביל שתתקשט מדת הדין בעולמך, שאם יאמר לך אדם למי שהוא רוצה מעשיר למי שהוא רוצה מעני למי שהוא רוצה עושה אותו מלך, אברהם כשרצה עשאו עשיר וכשרצה עשאו מלך, יכול אתה להשיבו יכול אתה לעשות מה שעשה אברהם אבינו והוא אומר לך מה עשה אמור לו ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו ואחר כל הצער הזה נאמר לו קח נא את בנך את יחידך ולא עכב הוי נתתה ליראיך נס להתנוסס (כתוב ברמז מ״א). ד״א נתתה ליראיך נס להתנוסס וכו׳ מנוס שינצלו ישראל מדינה של גיהנם למה מפני קושט סלה כדי ליתן שכרם בקושט שנאמר ונתתי פעולתם באמת, לרשעים אין להם מנוס שנאמר ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם. בוא וראה מה בין ראשונים לאחרונים שהראשונים היו מתנסין ביד הקב״ה ואלהים נסה את אברהם, וכן אנשי דור המדבר למען אנסנו, למען ענותך לנסותך, אבל האחרונים נתנסו ביד עוה״א שנאמר ואלה הגוים אשר הניח ה׳ לנסות בם את ישראל למה לידע מי עושה רצונו באמת.

מפני קושט סלה – נתנסה ועמד בנסיונו, וכן אתה בדניאל וחבריו כשנגאלו גזר הקב״ה עליהם ואמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים עמד נבוכדנאצר וקיים הדבר התחיל אומר גוזרני שיהו אוכלים משלי שנאמר וימן להם המלך דבר יום ביומו, דניאל לא קבל עליו אמר הקב״ה בקש לנסות אותנו שאני מבני בניו של אברהם שנתנסה בעשר נסיונות שמא זכותו תעמוד לנו נס נא את עבדיך לא כבר מצאת לנו עשר ידות בזכות אברהם שנתנסה בעשר נסיונות וימצאם עשר ידות.

ואלאן אעטית אתקיאך עלמא יתעלמון בה, מן קבל אלחק סרמדא.

לפי שאתה נתת ליראים שלך דגל שיניפו אותו תמיד מפני הצדק.

נתתה, ועתה נתתה ליראיך נס שיתנוססו בו בגלל האמת סלה. תרגם נב ״עלם״ כמו ושים אותו על נס במדבר כא ח, ה׳ נסי, שמות יז טו. או הנסה אלהים, דברים ד לד, וראה פירושי רס״ג מהדורתי שם ובהערה, וראה גם לעיל ד ז. והכוונה כאן פרסמתנו והנחלתנו נצחונות שנוכל להתפאר בהם בראש מורם.

וקו׳ נתתה ליריאך נס להתנוסס אבתדא וצף אלחאל אלתֺאניה מן אלנצרה.

וקו׳ מפני קשט סלה יריד מן חיתהם אחקא באלנצרה אדֺ הם [73 ב] יריאיך ויגוז אן ינסב דֺלך אלי אל⁠[לה]

The phrases “Give those who fear a banner for rallying;” begin a description of the second set of circumstances of deliverance.

The phrase “because of Your truth” that is to say, their lives are deserving of salvation for they are “fear You”. It is possibly this is attributed to God. (i.e., You gave to those who fear You a banner for rallying).

נתתה ליראיך נס – נסיונות של צרות הרבה.

להתנוסס – להיות מנוסים בהם אם יעמדו ביראתך.

מפני קושט – לקשט מדותיך בעולם שכשתתן להם הטובה לא ידונו האומות אחריך אלא יקשטו דינך ויאמרו יפה היטיב להם כי הם עמדו לו בכמה נסיונות.

You have given those who fear You trials Trials of many troubles.

to be tested With which to be tested whether they would stand [steadfast] in awe of You.

in order to beautify forever To beautify Your standards in the world, so that when You give them goodness, the gentiles will not criticize You, but they will beautify Your judgments and say that He justly did good to them because they passed many tests for Him.

נתתה^א – בימים שעברו הרימותנו בעבור אמונתינו.

א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 1870, מנטובה 13: ״נתת״.

THOU HAST GIVEN. You raised us up in past years,⁠¹ because of our faith.⁠²

1. Ibn Ezra renders Thou hast given a banner to them that fear Thee as, You have turned those who fear You into a banner to be raised. The Hebrew reads natata li-re’ekha. This may be rendered, You have given to those who fear You, or You have made those who fear You. Ibn Ezra interprets natata li-re’ekha as, “You made those who fear You” because the word li-re’ekha (them that fear Thee) follows the word natata. Had the word nes (a banner) followed natata then he would have rendered the verse as Thou hast given a banner to them that fear Thee. See Ibn Ezra on Ps. 55:23.

2. Ibn Ezra interprets because of the truth to mean, because of their faith.

נתתה ליריאך – כמו תתן, ורבים כמוהו, ובדברי הנבואות ברוב.

להתנוסס – להתגדל על אויבינו, להרים נסנו עליהם.

מפני קשט סלה – מפני אמתך שאמרת להושיב עמך על אדמתם בשלום.

נתתה ליראיך נס להתנוסס. שנצחו את האויבים, ונשאו ׳נס׳ ודגל של תשועה: מפני קושט. מפני שעסקתי באמיתה של תורה, כאמרם ז״ל (סנהדרין מט.) ׳אלמלא עסק דוד בתורה - לא עשה יואב מלחמה׳¹:

1. כלומר אתה הוא מעלתם ורוממותם על כל מתקומם, בשמך נבוס קמינו ותרום קרננו ר׳ ש יז סו.

נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ וגו׳ מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה. יאמר, אתה עשית שישראל נצחו אלה המלחמות ׳מפני קושט׳ ואמת, כלומר, לא עשית זאת רק מפני מה שנשבעת להם להמשילם על שונאיהם, אבל נצחו באבדן רב:

נתתה – כמו תתן עבר במקום עתיד ורבים כמוהו.

נס להתנוסס – מלשון נס וכלונס והוא ענין הרמה והגבהה כנס הגבוה.

קושט – ענין אמת ותמים כמו קושט אמרי אמת (משלי כ״ב:כ״א).

נתתה – מעתה תתן ליראיך הרמה להתרומם בעולם.

מפני קשט סלה – ובעבור לאמת לעולם דבריך שאמרת להושיע עמך בשלום על אדמתם.

נס – סימן להתקבץ למלחמה.

קשט – עמ״ש משלי (כ״ב כ״א).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

נתתה ליראיך וגו׳ – אם לפעמים הראיתנו קשה כי נמוג לבנו (שמואל א׳ י״ג:ו׳) אחר כך נתת לנו נס להרים ולהראות וסביביו יתקבצו נדחינו, ושם המלחמת שאול אומץ לב יהונתן ונושא כליו אמצו את לב אחיהם החרדים.

מפני קשט סלה – למען הַאֲמֵת דבריך לעולם שהבטחתנו שלא תעזבנו.

(ז) לְ֭מַעַן יֵחָלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִינְךָ֣ [וַעֲנֵֽנִי] (ועננו)׃

So that Your beloved may be delivered, save with Your right hand, and answer me.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מִן בִּגְלַל זְכוּתֵיהּ דְיִצְחָק יִתְפַּצְיָן רְחִימָיִךְ פְּרוֹק מְטוּל חֲסִידוּתָא דְיַעֲקֹב וְקַבֵּל צְלוֹתִי.

Because of the merit of Isaac, those who love you will be delivered; redeem with your right hand because of the piety of Jacob, and accept my prayer.

רמז תשעח

למען יחלצון ידידך הושיעה ימינך וענני – אמר הקב״ה קץ נתתי לימיני כל זמן שבני משועבדים תהא ימיני משועבדת, גאלתי בני גאלתי ימיני, הוא שדוד אמר למען יחלצון ידידך הושיעה ימינך, אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע כל זמן שאין בישראל זכות עשה להם בזכות ידידיך אברהם יצחק ויעקב וכל זמן שאין להם זכות עשה להם בעבור ימינך הושיעה ימינך וענני. למען יחלצון ידידך, אמר דוד לפני הקב״ה למה למה כל דרחם לך תשיש ועובדיהון גברונין כמה דאת אמר ועצמותיך יחליץ בפסוק אם אשכחך ירושלים אלהים דבר בקדשו, קדוש בכל מיני קדושות (ביהושע ברמז ל״ג).

פלקבל אן יתכ׳לץ ודידיך. אגת׳ני בימינך ואג׳בני.

אם כך בשביל שינצל הידיד שלך. תושיע אותי בימין שלך ותענה לי.

הושיעה, הושיעני בימינך וענני.

וקול למען יחלצון ידידך ינבי עלי אנה אנמא ידע⁠[א] אלי אללה פי אלנצרה [י]⁠צותה ליכׄלץ מן ידבﹼ ענהם מן חזבה ושעבה.

It states, “that those whom You love might be rescued;” to indicate that he prays to God for salvation, crying out for aid against the troops of nations and tribes who creep among them.

יחלצון – ינצלו מרע.

הושיעה ימינך – אשר השיבות אחור בהתחזק אויביהם עליהם.

וענני – כי אם תענני יחלצו הם שאני נלחם בשבילם.

should be rescued Should be saved from harm.

save Your right hand which You brought back so that their enemies should overpower them.

and answer me For, if You answer me, they will be rescued, because I fight against them [the enemies] for them [Israel].

למען – תחסר אות בי״ת.

ור׳ משה אמר: כי הימין הוא^א הפועל דרך משל, הפך ותושע לי זרועי (ישעיהו ס״ג:ה׳).

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״הוא״.

MAY BE. The word yeminekha (Thy right hand)] is lacking a bet.⁠¹ Rabbi Moses says that yeminekha is the subject.⁠² It is a metaphor.⁠³ It⁴ is the reverse of Therefore Mine own arm brought salvation unto Me (Isaiah 63:5).⁠⁵

1. Our verse reads: Hoshi’ah yeminekha. This literally means, save Thy right hand. It should have read Hoshi’ah bi-yeminekha (with Thy right hand). Hence Ibn Ezra’s comment.

2. Hence it does not have a bet prefixed to it. Rabbi Moses interprets hoshi’ah yeminekha as; Your right hand (shall) save.

3. For God has no hand.

4. Save with Thy right hand.

5. Isaiah 63:5 speaks of God’s arm helping God. However, our verse speaks of God’s arm bringing salvation to Israel.

למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני – האויבים חושבים כי אין ימינך יכולה להצילנו מידם, וכאלו ימינך בצרה עמנו, לפיכך הושיעה ימינך כדי שיחלצון ידידיך, וענני בתפלתי זאת.

הושיעה ימינך. שהשבת אחור מפני אויב¹: וענני. ׳ימינך ה׳ תרעץ אויב׳² מכאן ולהבא:

1. כ״כ רש״י. אמר ׳הושיעה ימינך׳, כי כשישראל אובדים, כביכול ש׳ימין ה׳⁠ ⁠׳ היא שבה לאחור, על דרך ׳השיב אחור ימינו׳ (איכה ב ג) (שיעורים).

2. (שמות טו ו).

לכן, לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי. ואמר ׳הושיעה ימינך׳, כי כשישראל אובדים, כביכול ש׳ימין ה׳⁠ ⁠׳ היא שבה לאחור, על דרך ׳השיב אחור ימינו׳ (איכה ב׳:ג׳):

ועננו – וענני קרי.

יחלצון – ענין שליפה והוצאה.

למען יחלצון – בכדי שישראל ידידיך יהיו נחלצין מהצרות לזאת הושיעה לי בימינך וענני.

יחלצון – מענין חלוצי צבא.

למען – אחר ההצעה הזאת אומר,

למען יחלצון ידידיך – שישראל ידידיך יחלצון חלוצי צבא למלחמה נגד האויב, אני מבקש הושיעה ימינך – שתושיע להם ע״ד הפלא והנס, שזה מיוחס לימין ה׳ עושה חיל, וענני.

למען וגו׳ – גם עתה למען יחלצו ויושעו אהוביך הם בני ישראל צוה לימינך ותושיע; אם פעל בהפעיל יוצא לשני ולצטרך באיזה מקום להוראת יוצא לשלישי אין לנו כי אם ההפעיל עצמו, וכן וישלחו את כתנת הפסים ויביאו אל אביהם (פרשת וישב) אם שלחו לא הביאו בעצמם, רק צוו לאחרים והביאו, וכן בשרש שלא ימצא בבנין הפעיל כמו שרש אמר (שהאמיר יש לו הוראת גדולה) ישתמשו בבנין הקל להוראת ההפעיל, ויאמר אל משה אני חתמך יתרו בא אליך (פרשת יתרו).

(ח) אֱלֹהִ֤ים׀ דִּבֶּ֥ר בְּקׇדְשׁ֗וֹ אֶ֫עְלֹ֥זָה אֲחַלְּקָ֥ה שְׁכֶ֑ם וְעֵ֖מֶק סֻכּ֣וֹת אֲמַדֵּֽד׃

God spoke in His holiness that I would exult, that I would divide Shechem, and measure out the valley of Succoth.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֱלָהָא מַמְלֵל בְּבֵית מַקְדְשֵׁיהּ אַבּוּעַ אֲרוּם יִתְגַבְּרוּן דְבֵית יִשְׂרָאֵל אֲפַלֵיג בִּזְתָא עִם בְּנֵי יוֹסֵף דְיָתְבִין בִּשְׁכֶם וּבְמֵישַׁר סוּכּוֹת אֶמְשַׁח מִישְׁחֲתָא וַאֲפַלֵג עֲדָאָה.

God speaks in his sanctuary: I will be glad, for those of the house of Israel will prevail; I will divide the spoil with the sons of Joseph who dwell in Shechem, and in the plain of Succoth I will measure the measure and divide the booty.

ואכון למא כ׳אטב אללה פי קדסה וועדני אסר, אד׳א אקסם שכם ועמק סכות אמסח.

ואני אהיה כאשר אמר ה׳ בקודש שלו והבטיח לי במה שישמח אותי אם אחלק את שכם ואת עמק סוכות אמדוד.

אלהים, ואהיה כיון שדבר אלהים בקדשו והבטיחני אעלוזה כאשר אחלק שכם ועמם סכות אמדוד.

ווצפה בעץ׳ ארץ ישראל מן שכם ועמק סכות יומי אלי אלכל, וכד׳לך ד׳כרה לאפרים ומנשה ויהודה יעני כל אלאסבאט.

ומעני קו׳ אלהים דבר בקדשו אעלזה אן אללה קד ועדני באלאסתקראר ואלהדו פי בלאד קדסה ומלכני סאיר אלבלאד פאנפדֺ חכמי פי שכם וסכות ובלאד גלעד ומנשה ואפרים ויהודה.

וקו׳ אחלקה ואמדד כנאיה ען אנטיאעהא לה ונפודֺ חכמה פיהא.

The meaning of “God promised in His sanctuary.” God has promised me tranquility and calmness in the Holy city, the rest of my kingdom and mastery of Shechem, Succoth, and the lands of Gilead, Manasseh, Ephraim and Judah.

It states, “I would divide up” and “I measure”, expressions of submission to him and complete rule.

אלהים דבר בקדשו – שיקבץ הגלות וזרעו ימשלו בהם.

דבר אחר: אלהים דבר בקדשו שאהיה מלך עליהם.

אעלוזה – בישועתו.

[בפירוש אחר מצאתי: אלהים דבר בקדשו – לעזרני, כדכתיב: כי ביד דוד עבדי אושיע את עמי ישראל (שמואל ב ג׳:י״ח).]

אחלקה שכם – אחלק להם שכם בנכסי אויביהם.

[ועמק סוכות אמדד – סוכות זה איני יודע מאיזה אומה היא לא ידעתי סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן הוא. ובפירושים אחרים מצאתי: אחלקה שכם – אחזיר להם נחלת יעקב אביהם.]

ועמק סוכות אמדד – שאחלקהו לישראל שכם וסוכות בקצה ארץ כנען היו כמו שמצינו תחלת ביאתו של יעקב לארץ דרך סוכות ושכם.

[דבר אחר: ועמק סוכות אמדד – סוכות לשון צורות ודמיונות, כמו שנאמר: ואת סכות בנות.

אמדד – אני מודד את צורתם, כמו שנאמר: שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות (שמואל ב ח׳:ב׳).]

God spoke in His Sanctuary that He would gather the exiles and his [David's] seed would rule over them. Another explanation: God spoke in His Sanctuary [saying] that I would be king over them.

I will exult in His salvation. In another explanation, I found: God spoke in His Sanctuaryto help me, as it is written: for "by the hand of My bondsman David shall I deliver My people Israel" (II Sam. 3:18).

I will divide a portion I will divide for them a portion of the property of their enemies.

and I will measure the valley of Succoth I do not know of what nation this Succoth is, and I do not know where the Succoth is that Israel came to when they traveled from Rameses. In other commentaries I found (this is not in all editions): I will divide Shechem – I will restore to them the heritage of their father Jacob. Another explanation: And I will measure the valley of Succoth when I divide it for Israel. Shechem and Succoth were at the edge of the land of Canaan, as we find Jacob's entry to the land through Succoth and Shechem. Another explanation: and I will measure the valley of Succoth Succoth is an expression of shapes and imaginations, as is written: "Succoth – Benoth" (Melakhim II 17:30).

I will measure I measure their form, as is written: "two cord-lengths to put to death and one full cord-length to keep alive" (II Sam. 8:2).

שכם – שם עיר שהיתה בעבר הירדן, וכן סכות, והם היו לאדום שהיה מעבר לירדן, דכתיב בזאת חקת התורה (במדבר כ״א:ד׳). וכשלחם דוד על אדום, ויך את אדום (תהלים ס׳:ב׳).

אלהים – כמה פעמים הזכרתי כי כח שם הפועל בעבר גם בעתיד.

וככה זה אלהים דבר בקדשו – בדבר קדשו, בדרך נבואה לשמואל, שממלכתי תעמוד על ישראל לא כממלכת שאול.

וטעם שכם – היא העיר, וככה: סוכות.

וטעם אחלקה – שלעולם תהיה בחלקו ואפקיד עליה פקיד.

GOD. I have noted many times, that a noun related to the verb, is implied in verbs in the perfect and the imperfect.⁠¹ Elohim dibber be-kodsho (God spoke in His holiness) should be interpreted as if written Elohim dibber be-devar kodsho (God spoke with His holy word), that is, God spoke via prophecy to Samuel that my kingdom over Israel will, unlike that of Saul, endure.

Shechem refers to the city of Shekhem.⁠² The same is the case with the word Succoth.⁠³ The meaning of achallekah (that I would divide)⁠⁴ is, it will always belong to me⁵ and I will appoint my officials over it.⁠⁶

1. See Ibn Ezra on verse 3. Also see Ibn Ezra on Ps. 3:8.

2. The word Shekhem might be taken to mean a portion. See Gen. 48:22.

3. It is the name of a city. See Gen. 33:17.

4. Chelek means a portion. Ibn Ezra renders achallekah shekhem as, I will take shekhem as my portion (chelek).

5. Literally, him.

6. For the city is mine.

אלהים דבר בקדשו – דבר ברוח קדשו להיות ממלכת ישראל לי.

ואעלזה – בממלכתי.

אחלקה שכם ועמק סכות אמדד – אמר המקומות האלה לפי שהיו בחלק אפרים ולפי שהמליך אבנר את איש בשת בן שאול (שמואל ב ב׳:ח׳) על ארץ הגלעד ועל אפרים, לפיכך אמר: אלהים דבר בקדשו כי על כל בני ישראל אמלך, וכן עשה שהמליכני על הכל.

וטעם אחלקה ואמדד – ר״ל שהכל יהיה ברשותי.

כי¹ אמנם אלקים דיבר בקדשו. על ידי שמואל: אעלוזה. בשמן ששון, שמשחתני לנגיד²: אחלקה שכם ועמק סוכות אמדד. לעשות משפט וצדקה בין עיר לעיר³:

1. מזמור זה ופסוק זה בדיוק, להלן קח, ע״ש בהבדלים בפירוש רבינו.

2. ׳אלהים דבר בקדשו - דיבר ברוח קדשו להיות ממלכת ישראל לי. וְאֶעֱלֹזָה, בממלכתי׳ (רד״ק).

3. שכל עיר יקבלו הגבולות שהם שלה, שישפוט אותם דוד למי שייך מה. יש כאן הוספה בכמה כת״י ויל״ע.

ולפי שראה שאין ישראל ראוי לתשועה, התחיל לספר דוד המלך זכויותיו שלו. ואמר, אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ שאֶעְלֹזָה, כלומר, ׳אלקים׳ דיבר על ידי שמואל החוזה שאני ׳אעלוזה׳ ואמלוך על עמו ישראל: ואֲחַלְּקָה שְׁכֶם. יאמר, אפילו הכי איני מתגאה במלכותי, רק אני בעצמי מחלק שכם כראוי בין איש ובין אחיו: וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד. ואני בעצמי וכבודי הולך למדוד גבולי השכנים שיש ביניהם ריב על הגבולים לאפסי ארץ ישראל¹, ואפילו ב׳עמק סוכות׳ שהם מקום רוצחים ואנשי בליעל². כלומר, איני כשאר המלכים העומדים בחצרותם לאכול ולשתות ולהיטיב ליבם, אבל אני הולך אנה ואנה כדי להשקיט דברי ריבות:

1. ׳שכם וסוכות בקצה ארץ כנען׳ (רש״י).

2. ראה שופטים (פרק ח) בעניין אנשי סוכות.

אעלזה – המסרה עליו ג׳ ב׳ חסרים ואחד מלא וסימן ואני בה׳ אעלוזה דחבקוק. אלהים דבר בקדשו. וחברו בסימן ק״ח. דחבקוק מלא וכולן העי״ן בחטף סגו״ל בכמה ספרים ובספרדים כולן בשוא לבדו.

שכם – סכות הם שמות מקומות.

דבר בקדשו – ברוח קדשו דבר ע״י נביאיו אשר אעלוז ואשמח במלכותי ואמשול ממשל רב.

אחלקה – מקומות אלה אחלק לישראל ואמדד להם לחלקים.

אלהים – לעומת שאמר וענני יספר מענה אלהים,

אלהים דבר בקדשו ואמר לנו,

אעלזה אחלקה שכם – עת שאחלק עיר שכם ואמדד עמק סכות – ר״ל מה שהאויבים כבשו עיר שכם וחלקו שללה ביניהם ומדדו אדמת עמק סוכות לירש אותה, בזה אעלזה ואשמח כי עי״ז.

אלהים דבר – כבר הבטיחני שאמלוך על ישראל וקיים הבטחתו, ע״כ לא אירא גם היום.

בקדשו – בשמו הוי״ה הכולל כל תארי קדושתו כידוע.

אעלזה – דבר עלי דבר שבעבורו יש לי לעלוז ולא לירא.

אחלקה שכם – זה הוא דבורו עלי, שעיר שכם תהא תחת ממשלתי ואחלק שדותיה לנחלה למי שארצה, והזכיר שני מקומות אלה אולי שם נתנו לו נחלה רבה לפרנסתו ולפרנסת ביתו.

אמדד – להנחיל גם סכות למי שארצה.

(ט) לִ֤י גִלְעָ֨ד׀ וְלִ֬י מְנַשֶּׁ֗ה וְ֭אֶפְרַיִם מָע֣וֹז רֹאשִׁ֑י יְ֝הוּדָ֗ה מְחֹֽקְקִֽי^א׃

Gilead is mine, and Manasseh is mine. Ephraim also is the protection of my head; Judah is my scepter.

א. מְחֹֽקְקִֽי א=מְחֹֽקֲקִֽי (חטף)

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

עִמִי הֲווּן דְבֵית גִלְעָד וְעִמִי הֲווּן דְבֵית מְנַשֶׁה וְגִיבָּרִין דְבֵית אֶפְרַיִם עוֹשְׁנָא דְרֵישִׁי וּמִדְבֵּית יְהוּדָה סִפְרַיָא דְבֵית אוּלְפָנִי.

My people were of the house of Gilead, and my people were of the house of Manasseh; and the warriors of the house of Ephraim are the strength of my head, and those of the house of Judah are the scribes of my school.

רמז תשעט

לי גלעד ולי מנשה – דורשי רשומות אמרו לי גלעד זה אחאב שנפל ברמות גלעד, ולי מנשה כמשמעו, ואפרים מעוז ראשי זה ירבעם דאתי מאפרים, יהודה מחוקקי זה אחיתופל דאתי מיהודה, מואב סיר רחצי זה גחזי שלקה על עסקי רחיצה, על אדום אשליך נעלי זה דואג האדומי, עלי פלשת התרועעי אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע מי שהרג את הפלשתי והוריש בניך גת מה אתה עושה לו א״ל עלי לעשותם רעים זה לזה. ועם בניו אף אני אתן שכרכם לבניכם לעתיד לבא, כשעתיד הקב״ה לקבץ את ישראל ראשון הוא מקבץ חצי שבט מנשה שנאמר לי גלעד ולי מנשה. ד״א לי גלעד א״ר שמעון בן לוי אם יאמרו לך המינין שאין הקב״ה מחיה מתים אמר להם הרי אליהו מתושבי גלעד מעיד שהחייתי על ידו. ולי מנשה אם יאמרו לך שאין הקב״ה מקבל תשובה אמור להם הרי מנשה מעיד שקבלתי אותו בתשובה שנאמר ויתפלל אל ה׳ ויעתר לו וישמע תפלתו. ואפרים מעוז ראשי בן תוחו בן צוף אפרתי מעיד שפקדתי לחנה. יהודה מחוקקי ואם שהציל אותם מן האש שנאמר ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה. והקריב עליו וביהמ״ק היה קיים באותה שעה א״ל מה שעשה לשמו של הקב״ה עשה שנאמר ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה. ולי מנשה אם יאמר אדם הרי גדעון הקריב בבמה ושילה היה קיים אמור כל מה שעשה לשמו של הקב״ה עשה שנאמר ויאמר לו ה׳ קח את פר השור וגו׳. ואפרים מעוז ראשי אם יאמר אדם למה חלל יהושע את השבת אמר הקב״ה אני אמרתי להם וסבותם את העיר וגו׳ כה תעשה ששת ימים וביום השביעי תסבו וגו׳ ואין שבעה ימים בלא שבת. א״ר יוסי בן חלפתא ועוד דבר אחד עשה מדעתו מה לא אמר לו הקב״ה כיון שכבשה בשבת אמר ליהושע שבת קדש וכל מה שכבשנו בשבת יהיה קדש.

ולי אל גלעד ומנשה, ומן אל אפרים מעזי, ומן אל יהודה ראסמי.

ולי משפחת גלעד ומנשה ומבית אפרים המעוז שלי ומבית יהודה המחוקקים שלי.

לי, לי אנשי גלעד ומנשה ומאנשי אפרים מעזי ומאנשי יהודה מחוקקי.

ואמא תכׄציצה ואפרים מעוז ראשי לאנהם כאנו אۥٴולו באס שדיד ומסתכטֺין באלחרב ומלאקאת אלקתאל ואמא יהודה פאנהם סכׄטה ורהטה.

Efraim is singled out in “Ephraim my chief stronghold”. For they are first very brave and courageous in war, they are filled with rage for battle, whilst Judah are his (David’s) wrath and troops.

לי גלעד – למלוך עליהם.

מחוקקי – שרים שלי. [מחוקק – לשון שררה שמחוקק ושולח ספרים ומצוה, כמו: לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו (בראשית מ״ט:י׳).]

Gilead is mine to reign over them.

my lawgiver My ministers. מחקקי is an expression of administration, that he makes the law and sends scrolls and commands, as: "The scepter will not turn away from Judah, nor the lawgiver from between his feet" (Bereshit 49:10).

לי גלעד – כל אילו בעבר הירדן היו, דכתיב: גלעד בעבר הירדן שכן (שופטים ה׳:י״ז).

ומנשה – חצי שבט מנשה, אפרים ומנשה היו בירושלים.

וזהו: לי – עזרי היו, כשבאתי להלחם, המה עזרוני.

לי – טעם שכם וסוכות שהם ליוסף, על כן גלעד ומנשה ואפרים בעבור היות בית יוסף בצפון ארץ ישראל, ויהודה בנגב. וכן כתוב: יהודה יעמד על גבולו מנגב (יהושע י״ח:ה׳).

ומעוז – סמוך, ולא תשתנה בעבור היותו מפעלי הכפל.

MINE. David speaks¹ of Shekhem and Succoth because the latter belong to Joseph.⁠² Gilead,⁠³ Manasseh and Ephraim are therefore also mentioned.⁠⁴ [Scripture notes all of this,]⁠⁵ because the house of Joseph was in the north of the Land of Israel. Judah was in the South. Scripture similarly reads: Judah shall abide in his border on the south (Joshua 18:5). The word ma’oz (the defense of) is in the construct.⁠⁶ Its vocalization does not change,⁠⁷ for it is a verb that comes from a double root.⁠⁸

1. In the previous verse.

2. Shekhem belonged to the tribe of Ephraim and Succoth to the tribe of Manasseh. Ephraim and Manasseh were sons of Joseph. David is thus saying: I rule over Joseph.

3. Gilead belonged to the tribe of Manasseh

4. They too were in Joseph’s territory. `

5. It speaks of Gilead, Manasseh, Ephraim and Judah.

6. With the word roshi (my head).

7. The kametz beneath the mem does not change to a sheva, as is the case in the construct, in words of similar vocalization.

8. Its root is ayin, zayin, zayin.

לי גלעד – ואחר שזכר אפרים זכר כל ישראל. והפרטים שזכר הם לשבט יוסף, והם כל ישראל זולתי שבט יהודה.⁠¹

וטעם יהודה מחוקקי – כי המלך יקרא מחוקק, כמו ומחוקק מבין רגליו (בראשית מ״ט:י׳). והמלכות מיהודה היא, כלומר יהודה מושלי הוא בכל עת. והואיל והאל המליכני על כל ישראל, לטוב להם עשה להצילם על ידי מיד שוסיהם, שבאו עתה האויבים בארץ ואני מלך, לא יעמד זה כי ברצון האל, אתחזק אני עליהם ואשימם מרמס רגלי. וזהו שאמר: מואב סיר רחצי (תהלים ס׳:י׳).

ובדרש: כשעתיד הקב״ה לקבץ גליות, ראשון הוא מקבץ גלעד, לפי שגמלו חסד אנשי יבש גלעד עם שאול ועם בניו. אמר הקב״ה אני נותן שכרם לעתיד, ראשון אני מקבץ גלעד, שנאמר: לי גלעד.

1. השוו ללשון הפסוק במלכים א י״ב:כ׳.

לי גלעד. אף על פי שהם גבורים ואנשי מלחמה, הם נשמעים אלי¹: יהודה מחוקקי. שהוא עצמי ובשרי, ויודע סודותי²:

1. לי גלעד - למלוך עליהם (רש״י).

2. ׳מחוקקי –שרים שלי (רש״י).

לִי גִלְעָד. יאמר, גלעד שהיא קרית פועלי אוון¹ – ׳לי׳ היא, כלומר עומדת תחת ממשלתי, ואני רודה ומושל בהם ועושה בהם כרצוני. וכן לִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם שהיו אנשי חיל, כאמרו (תהלים פ׳:ג׳) ׳לפני אפרים ומנשה עוררה גבורתך׳². ומאלה שהם תחת ידי, קצתם אשימם ראשים על עמי ונותנם לאנשי משמרתי, כי אפרים ומנשה שהיו מישראל הם מָעוֹז רֹאשִׁי, שהם היו שומרי המלך, ויְהוּדָה הוא מְחֹקְקִי:

1. בהושע (ו ח) ׳גִּלְעָד קִרְיַת פֹּעֲלֵי אָוֶן עֲקֻבָּה מִדָּם׳, ובמכות (ט:) למדו מכאן שבגלעד שכיחי רוצחים.

2. ׳אף על פי שהם גבורים ואנשי מלחמה, הם נשמעים אלי׳ (נדפס).

מחוקקי – כן יקראו השרים ע״ש שהם נותנים החוקים וכן ומחוקק מבין רגליו (בראשית מ״ט:י׳).

לי גלעד – כי ראה ברוה״ק שבימי רחבעם יוחלק מלכות ישראל ואמר בימי יהיו כולם תחת ממשלתי.

מעוז ראשי – חוזק לראשי לשמרני מן האויב.

מחוקקי – יהיו שרים שלי ונכנעים אלי.

מחקקי – השרים הנותנים חקים ומשפטים.

לי גלעד ולי מנשה ואפרים – יתקבצו גלעד ומנשה ואפרים לי לעזרתי, והתאזרו לצאת לקראת (נזקש) [האויב] ומעוז ראשי יהיה יהודה מחוקקי – כי התחברו כולם אל דוד לצבא, ועי״כ.

לי גלעד וגו׳ – ממלכתי מתפשטת גם להלאה מן הירדן, או כתב כל אלה להודיע שהאל המשילו גם על בני יוסף שהיו השבט המרובה באוכלוסין אחר שבט יהודה ורואים בצרות עין שאיש משבט יהודה ימלוך עליהם כנראה משבע בן בכרי ומירבעם ששניהם היו מאפרים וגם ממקומות אחרים (עד״מ שמואל ב׳ י״ט:כ״א), וע״כ כתב ג״כ אפרים מעוז ראשי, ממשלתי על בני אפרים היא תתן עוז לראשי ובעבורה ארים ראש בגאות, או מעוז ראשי ר״ל נזרי דומה למחקקי שאחריו שר״ל שבט מלכותי, על בני שבטי אני מולך כרצוני ונוסף על זה שגם בני אפרים הקשים (שופטים ריש סימן ח׳ וי״ב) סרים אל משמעתי.

(י) מוֹאָ֤ב׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י עַל⁠־אֱ֭דוֹם אַשְׁלִ֣יךְ נַעֲלִ֑י עָ֝לַ֗י פְּלֶ֣שֶׁת הִתְרוֹעָֽעִי׃

Moab is my washbasin; upon Edom I cast my shoe. Philistia, cry aloud because of me!

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּעֶטְיַת מוֹאֲבָאֵי אִטַמָשׁוּ רִגְלַי בַּאֲרַם גִּבָּרֵיהוֹן הֵיךְ דוּד שְׁזוּנִי עַל פִּרְקַת קְדַל גִבָּרֵי אֱדוֹם טִלְקֵית מְסָנַי עִלַוֵי פְלִשְׁתָּאֵי יַבִּיבוּ כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל.

I trampled on the Moabites, my feet were dipped in the blood¹ of their warriors as in my washing-basin; on the nape of the neck of the warriors of Edom I set my shoe; shout² over the Philistines, O congregation of Israel.

1. Blood: Corrected text, MS Edom.

2. Shout: + and prevail.

ומן אל מואב מן הם לי כקדר אלחמים, וכאן עלי אל אדום אטרח נעלי, ומני יתרוע אלפלסטין.

ומבית מואב מי שהם אצלי כמו הסיר שיש בו מים חמים והייתי משליך את הנעל שלי על בית אדום. וממני היו רועדים הפלשתים.

מואב, ומאנשי מואב מי שהם לפי כסיר רחצה, וכאלו על אדום אניח נעלי ומפני ירעדו אנשי פלשת.

ומה שהזכיר אדום ומואב ופלשתים רמז לכל העמים וכמנהג העברים שמזכירים מקצת הדבר ומתכוונים על הכל כמו יחיל ה׳ מדבר קדש¹ וספוחים לו כל המדברות, וכן אמרו יחולל אילות נכללים עמהם שאר בעלי החיים, והרבה דומה לזה. ואפשר כי ענין הזכירו אדום ומואב ופלשתים דוקא לפי שבאותו הזמן היה כבוש ארצם, והיה מנשה ואפרים ויהודה הממונים על הכבוש, והיו שכם וסכות בדרכו, וזה יותר מסתבר וקרוב.

1. לעיל כט ח, וראה בפירוש שם.

וד׳כרה לאדום ומואב ופלשתים ישיר אלי ג׳מיע אלאמם עלי מסתעמל אלעבראניון אלד׳י יד׳כרון בעץ׳ אלשי ויכון אלאימא אלי כלה מת׳ל יחיל ה׳ מדבר קדש וינצ׳אף אליה ג׳מיע אלברארי, וכקולה יחולל אילות ינצ׳ם אליהם סאיר אלחיואן, ואשבאה ד׳לך כת׳יר. וקד ימכן אן יכון מעני דכ׳רה לאדום ומואב ופלשתים כ׳אצה לאנה פי ד׳לך אלוקת כאן פתח בלדהם, וכאן מנשה ואפרים ויהודה אלמתוליין אלפתח, וכאנת שכם וסכות עלי טריקה, והד׳א אליק ואקרב.

(י-יא) ואמא מואב סיר רחצי פאנה וצף אלבלאד אלתי גמעהא ספר שמואל בית קול ען פלשתים ויך דוד את פלשתים ויכניעם (שמואל ב ח:א) תֺם יקול ויך את מואב וימדדם בחבל (שמואל ב ח:ב).

יקאל הנא ויך את אדום בגיא מלח (תהלים ס:ב) פמעני מואב סיר רחצי אן בלד מואב הו ענדי כאלמרגל אנטפה מן אלוצר ווסכׄה כנאיה ען סטע צֺרהם.

וקו׳ על אדום אשליך [78 א] נעלי עלי מעני אנ⁠[י א]⁠טאהם בנעלי כמא קאל על במותימו תדרוך (דברים לג:כט).

ואמא קו׳ עלי פלשת התרועעי. צֺרב מן אלועיד ופי אלקול אלאכׄר עלי פלשת אתרועע (תהלים קח:י). והדֺא אלקול אלאٓכׄר אטֺהר פי אלשרח לאנה אולי באלגלבה עליהם אדֺ כאן אלטֺאפר בהם פכאן קול עלי פלשת התרועעי צֺרב מן אלועיד כאנה יקול להם גלבוא עלינא וכברוא באנכם טֺאפרון בנא סוף תכון עואקבכם רדיה וכאן לכם אלאתעאל באדום אלדֺין וטינא בלאדהם כמא קאל מי יובילני עיר מצור מי נחני עד אדום והדֺא מתֺל קו׳ חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד:יז) בואו בית אל ופשעו (עמוס ד:ד).

(10-11) “Moab, would be my washbasin.” A description of land which summarizes the Book II of Samuel, as stated in “David smote the Philistines and subdued them” (2 Sam. 8:1). Then it states, “He also smote the Moabites and he measured them off with a cord” (2 Sam. 8:2).

It states here ““and smote Edom, in the Valley of Salt.” And the meaning of “Moab a washbasin” is that the land of Moab is like a cauldron cleaned of filth and dirt, an expression for the glare of their injury.

It states, “on Edom I would cast my shoe;” meaning, ‘I trample them with my shoe’ as stated “And you shall tread on their backs.” (Deut. 33:29).

It states, “Philistia shout over me”. A threat of a beating. Also, elsewhere, “Over Philistia I shout,” (Ps. 108:10). This second statement, I will make plain in the commentary, since initially he vanquished them when he was victorious over them therefore it stated; “Philistia shout over me;” a promise of a beating, as if he (David) said of them (the Philistines); ‘they are victory over us and grew stronger; vanquished us, but your punished will be desolation and you will wail. as in Edom whose land we trampled as it says; “Would that I was brought to the bastion”. This is similar to “Ephraim is addicted to images, Let him be”” (Hos. 4:17) and “Come to Beth El and sin” (Amos 4:4).

מואב סיר רחצי – אשתמש בהם כסיר של נחשת המוכן לרחוץ בו.

נעלי – מסגר שלי.

עַלי פלשת התרועעי – התחברי על ממשלתי להיות משועבדים לי כי גת מארץ פלשתים וכן עזה שכבשן דוד.

Moab is my washbasin I will use them as a copper pot prepared for washing therein.

my lock Heb. נעלי, my imprisonment.

join me Join my kingdom to be subordinate to me, for Gath, and also Gaza, which David vanquished, are of the land of the Philistines.

מואב סיר רחצי – כשנצחתי את מואב, היה נושא את סיר רחצי – קדירות גדולות שהייתי רוחץ בהם.

עלי פלשת – כשחזרתי לארצי ועברתי בארץ פלשתים, שנאמר: ויך דוד את הפלשתים ויכניעם (שמואל ב ח׳:א׳), והיו מריעים לקראתי, כדרך שעושין לקראת מלך.

מואב – ארחץ ארצם כמו סיר הנה מצאנו פה עלי פלשת התרועעי הפוך.

ור׳ משה הכהן פירש בו: הנה על אדום שהוא חזק אשליך נעלי חשבי עתה פלשת שהתרועעי עלי, כדרך: שמח בחור בילדותיך (קהלת י״א:ט׳), בואו בית אל (עמוס ד׳:ד׳).

MOAB IS MY WASHPOT. Moab is my washpot means; I will wash their country like a pot.⁠¹

We find that Scripture here states: alai pleshet hitro’a’iy (Philistia, cry aloud because of me).⁠² Our verse says the opposite of what we expect it to say.⁠³ Rabbi Moses explains it as follows: Upon Edom who is mighty do I caste my shoe; Go ahead Philistia and imagine that you shout over me.⁠⁴ Our verse is similar to Rejoice, O young man, in thy youth (Ecc. 11:9)⁵ and to Come to Beth-el [and transgress] (Amos 4:4).⁠⁶

1. I will despoil Moab.

2. Literally, Philistia, shout over me i.e. Philistia, utter a victory cry over me. Now since our verse speaks of David defeating Israel’s enemies our verse should have read over Philistia do I cry aloud (See Ps. 108:10) rather then, Philistia, shout over me.

3. Lit. It is reversed.

4. In other words, “Philistia, shout over me” was said sarcastically.

5. According to Ibn Ezra this is a sarcastic statement.

6. This too is a sarcastic statement.

מואב סיר רחצי – כלי תשמישי יהיה שאעשה בהם כרצוני. ופירוש סיר – הכלי שישפך אדם בו מי רחיצת הכלים ומי תשמישו של אדם. לפיכך אמר: סיר רחצי לא סיר שמבשלים בו.

על אדום אשליך נעלי – שיהיו מרמס רגלי, וכן היה, כמו שאמר: ויך את מואב וגו׳ ותהי מואב עבדים לדוד (דברי הימים א י״ח:ב׳), ובאדום אמר: ויהי כל אדום עבדים לדוד (דברי הימים א י״ח:י״ג). ובכלל אדום היה ארם, ואף על פי שלא זכרו, כי ביחד היו במלחמה, ושניהם הכה יואב ואבישי כמו שפרשנו, וכן הוא אומר בארם: ותהי ארם לדוד לעבדים (שמואל ב ח׳:ו׳).

עלי פלשת התרועעי – דרך גזום או דרך לעג. דרך גזום כמו: שמח בחור בילדותך (קהלת י״א:ט׳), כלומר: ותראה מה יקרה באחריתך. או דרך לעג, כיון שהכניעם דוד כמו שאמר: ויך דוד את פלשתים ויכניעם (שמואל ב ח׳:א׳), אמר: התרועעי עלי כמו שהיית עושה בתחלה, לא תעשי כי כבר נכנעת תחתי. וזהו שאמר במזמור האחר הדומה לזה אשר בספר החמשי: עלי פלשת אתרועע (תהלים ק״ח:י׳), היא התרועעה מתחלה, אבל עתה אתרועע אני עליה.

מואב סיר רחצי. ׳מואב׳ שארצו קרובה ולא יוכל למרוד, אשתמש בהם בבזיון¹: על אדום. שהם רחוקים, ואנשי דמים²: אשליך נעלי. לנעול ולסגור מבצרים³, שלא יוכלו למרוד: התרועעי. השתברי והתמוגגי:

1. אשתמש בהם כסיר של נחושת המוכן לרחוץ בו (רש״י). ׳מואב סיר רחצי - כלי תשמישי יהיה שאעשה בהם כרצוני, ופירוש סיר - הכלי שישפוך אדם בו מי רחיצת הכלים ומי תשמישו של אדם, לפיכך אמר סיר רחצי, לא סיר שמבשלים בו׳ (רד״ק).

2. כ״כ רבינו בבמדבר (כ יח) ׳פן בחרב אצא לקראתך. כי המון עַם אדום אנשי דמים, ובסיבה מועטת ממריבה או זולתה שתיפול בין אנשי הארץ והעם העובר יתעוררו אנשי הארץ בחרב נגד העוברים:

3. כ״כ רש״י: נעלי - מסגר שלי. והכוונה לסגור אותם במבצרים.

ומוֹאָב שהוא מהאומות, אני נותן אותו לסִיר רַחְצִי, ועַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי, ועליהם אני דורך¹: עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרֹעָעִי. לפי שעדיין לא נצח הפלישתים, אמר להם, ׳עלי׳ – כלומר בעבורי, ׳פלשת התרועעי׳ והתרגזי, כי גם אותך אתן תחתי:

1. ראה ישעיה (סג ב-ג) ובשיעורים לעיל (תהלים כ״א:ט׳).

סיר – קדרה.

נעלי – מלשון מנעול העשוי לסגור בו כמו מנעוליו ובריחיו (נחמיה ג׳:י״ג).

עלי – בעבורי.

התרועעי – מלשון תרועה.

מואב סיר רחצי – ר״ל אעשה עמהם כל תשמישי כרצוני כקדרה המוכן לרחוץ בו.

אשליך נעלי – אשים ברגליהם לסגרם בהם.

עלי פלשת התרועעי – בעבורי יריעו פלשתים תרועת מלך ותהיה התרועה למעני לקבל עליהם עול מלכותי.

סיר רחצי – הסיר שארחץ בו.

התרועעי – התחברי.

מואב סיר רחצי – יהיו עבדים לי להשתמש בהם כמו בכלי הרחיצה, כי סימן העבד הוא חליצת נעל רבו והולכת כליו לבית המרחץ כמו שאמרו חז״ל ומואב ישמשו לרחיצה ועלי אדום אשליך נעלי – שזה סימן שיהיו עבדי,

עלי פלשת התרועעי התחברי אלי, כי את פלשת לא הכריע לעבדים רק שחדלו להלחם אתו

מואב סיר רחצי – אך בזה שלעת עתה אני מושל גם על מואב איני מתפאר כי בזיון לי למשול עליהם והרי הם בעיני כסיר שבו יחם אדם מים לרחוץ רגליו, ובודאי לא יתפאר בסיר זה ויסתירהו מעין כל כי כלי מכוער הוא.

על אדום – הוא בזוי בעיני כעבד שבשעה שאני חולץ מנעלי אני משליכם עליו למען יצניעם.

עלי פלשת התרועעי – אתם הפלשתים אינכם נבזים בעיני כי גבורים אתם, רק גם מכם לא אירא, ורבו צבאכם וצאו!

(יא) מִ֣י יֹ֭בִלֵנִי עִ֣יר מָצ֑וֹר מִ֖י נָחַ֣נִי עַד⁠־אֱדֽוֹם׃

Who will bring me into the fortified city? Who will lead me to Edom?

מַן הוּא דְיוֹבִיל יָתִי לְקַרְתָּא חֲרוֹבָא דְצוֹר מַן הוּא דְדַבְּרַנִי עַד אֱדוֹם.

Who is he that led me to the ruined city of Tyre? Who is he that guided me to Edom?

מי יובילני עיר מצור מי נחני עד אדום – עיר שמצרה לישראל ומבצרה לישראל. ד״א שמבוצרה מכל מקום שאין כאדם יכול לכבוש אותה. ד״א עיר שהכל מבצרין אותה, א״ר יוחנן היה דוד מתאוה מי יובילני עיר מצור מי יתן שאפרע ממנה, א״ל הקב״ה ויכיל את לה, אמר לפניו רבש״ע מי נחני עד אדום מי שכבר השליטני על אדום משליט אותי אף על זו, זימנין סגיאין ששלט דוד באדום שנאמר וישם באדום נציבים.

פבעד הד׳א מן יודיני אלי קריהֵ חצאר, או מן יסוקני אלי בלד אדום אסירא.

אחרי זה מי הוביל אותי עד עיר שיש עליה מצור או מי ינהיג אותי אסיר עד ארץ אדום.

מי, ואחרי כל אלה מי יובילני אל עיר מצור או מי יוליכני אל ארץ אדום אסיר. כלומר אחרי כל הנצחונות האלה מי יוכל להובילני ולהביאני במצור או לאסרי באזיקים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 10]

מי יובלני עתה לעיר מצור – [או לעיר מבצר לכבוש את בצרה] אם לא אתה תעזור אותי על מבצרי אדום מי יובילני ומי ינחני עליהם, [בפירושים אחרים מצאתי כן על מבצרי אדום אשר נחיתי עתה עליהם.]

Who will bring me to a fortified city then to a fortified city, to conquer the city of Rome; if You will not help me against the fortress of Edom, who will bring me and who will lead me upon them? (Shem Ephraim suggests this emendation: If You will not help me now to conquer Edom, upon which You have now led me.) In other commentaries, I found as follows: upon the fortresses of Edom, upon whom You have led me now.

כך הייתי אומר מתחילה שהיה יואב הולך לצור את העיירות, והיה שולח לדוד לעוזרו, והיה דוד מתפלל כך: מי ינחני.

מי – הייתי מחשב מי יובילני לעיר אדום שהיא במצור, אף אני הייתי משיב לנפשי יעשה זה השם שנחני עד אדום.

WHO. I used to ask myself the following: Who will bring me to the city of Edom, which was besieged?⁠¹² I used to tell myself that God would do this. God would lead me until Edom.

1. Hebrew ir, matzor. Ibn Ezra renders ir matzor, a besieged city.

2. I used to ask myself the following: Who will bring me victoriously into the city of Edom, which I besiege?

מי יובילני עיר מצור – כמו עיר מבצר, וכן ותבן צר מצור לה (זכריה ט׳:ג׳), ויבן ערי מצורה ביהודה (דברי הימים ב י״ד:ה׳). אמר: מי יובילני לערי הגוים האלה המצורות אשר כבשתי עד אשר נכנעו תחתי, בפלשתים ובמואב ובארם.

וכן מי נחני עד אדום – להכניעה תחתי. מי עשה זה אלא האל יתברך.

(יא-יב) מי יובילני עיר מצור. לשוב ולהלחם באדום, הלא אלקים זנחתנו, שנהרגו שם רבים מישראל¹:

1. והיו מוכרחים לשוב שם כדי לקבור אותם.

(יא-יד) ואמר כנגד ה׳ יתברך, מִי יֹבִלֵנִי עִיר מָצוֹר ומִי נָחַנִי עַד אֱדוֹם, כלומר, מי היה סיבה שאשוב עתה בגי מלח במקום אדום, הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים שזְנַחְתָּנוּ וגו׳. כלומר, אילו לא מתו מישראל במלחמה השנית, לא היה צריך יואב לשוב לקבור החללים בגי מלח באופן ששב אדום ומרד בו ולחם אתו. ול⁠[כן] ה׳ יתברך, הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר, לפי שאיני מתהלל באנשי חילי, ששָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם, ורק בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ ברחמיו וברוב חסדיו, אמן:

יובילני – ענין הבאה כמו לרקמות תובל למלך (תהלים מ״ה:ט״ו).

מצור – מבצר חזק שאין לכבשו מבלי מצור.

נחני – ענין הנהגה.

מי יובילני – מי המביא אותי אל עיר מבצר לכבוש אותה ולבוא בתוכה ומי הוא אשר נחני עד אדום להכניע.

עיר מצור – ולקמן (ק״ח) שבא שיר זה שנית כתיב עיר מבצר, והוא עיר בצרה ראש מלכות אדום כמ״ש (ישעיהו כ״ו).

יובילני, נחני – הנחה הולך ברגליו, והמוביל נושאהו על כתפו, ובא לרוב בדברים בלתי בעלי חיים, לך יובילו מלכים שי, ומצייר שעד אדום הלכו ברגליהם, ולעיר מבצר בצרה הוביל אותם על כתפיו, כי לא יכלו ללכת שמה.

מי – מזה מביא ראיה שה׳ לא עזבם גם בתחילה, ומה שהניח שיכבש האויב את שכם ועמק סוכות היה לטובתם כדי שעי״כ יפלו בידם מואב ואדום ופלשת, כי הלא מי יובילני עיר מצור – איך כבשתי את עיר בצרה אשר באדום שהיתה עיר מצור, וגם מי נחני עד אדום – הלא גם להגיע עד שם לא היה אפשר בדרך הטבע, והיה רק בישועת אלהים.

עיר מצור – מי יתן ואוכל לכבוש עיר זו של ארם שאני צר עתה עליה, ואח״כ ינחני עד אדום לעזרת יואב.

מי ינחני – יו״ד של מי עומדת במקום שנים, מי ינחני, עיין במשתדל על פסוק קצתי בחיי (פרשת תולדות).

(יב) הֲלֹֽא⁠־אַתָּ֣ה אֱלֹהִ֣ים זְנַחְתָּ֑נוּ וְֽלֹא⁠־תֵצֵ֥א אֱ֝לֹהִ֗ים בְּצִבְאוֹתֵֽינוּ׃

Have You not, O God, cast us off? You do not go forth, O God, with our armies.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

הֲלָא אַתְּ הוּא יְיָ שְׁבַקְתָּנָא וְלָא תִפּוֹק אֱלָהָא עִם חֵילְוָתָנָא.

Is it not you, O LORD? You have abandoned us; and you will not go out, O God, with our forces.

לולא אנך יא רב כ׳ד׳לתנא, ולא תכ׳רג׳ נצרך מע ג׳יושנא.

ה׳! לולא שאתה אכזבת אותנו. ולא הוצאת את הנצחון שלך יחד עם הצבאות שלנו.

הלא, אלמלי אתה ה׳ שזנחתנו ולא הוצאתה נצחונך עם צבאותינו.

ואמא קו׳ הלא אתה אלהים זנחתנו פיאתמל וגהין אן יריד אלי מא מצֺי מן אלחאל קבל תלך אלגיאה כאנה יקול אנת אלדֺי אוטאתנא בלאד אלעדו אלאן ואנת אלדֺי אמתֺלתנא ותכׄלפת ענא פי מא מצֺי.

ואן קלת אנה אראד ען מן יסתאנף גאז דֺלך יעני סקוטא אלמגבה ואנקטאע אלדולה.

It states, “But you have rejected us, O God.” There are two explanations. It is connected to the previous circumstance prior to these ones (as in it relates to 3-5 and not verses 8-11) as if he said; You, our homeland is now the enemies land, and You who punishes and abandons us because of what happened.

But if you I say that he wished to set out plundering, it is possible, meaning ruination of crops and desolation of the land. (i.e., “You do not march with our armies”)

ולא תצא – ואינך יוצא.

and [Who does] not go forth and You do not go forth.

והנה מחשבתי נהפכה בעבור הלא אתה אלהים זנחתנו – והטעם מה יעשו צבאותינו אם לא תצא עמהם.

Now the opposite of what I hoped for has come to pass for Hast not Thou, O God cast us off? The meaning of the latter is; what shall our armies do, if You do not go out with them?

זהו שאמר: הלא אתה שזנחתנו קודם לכן בהתגברם עלינו ולא היית יוצא בצבאותינו. עתה כשרצית בנו נתת אותם כלם תחתינו, כי איך היה בנו כח לכבש הגוים האלה ואנחנו מעט והם רבים, אם לא עזרתך שהיתה עמנו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

ולא תצא – בגעיא בס״ס.

זנחתנו – עזבתנו.

הלא אתה אלהים זנחתנו – הלא כ״ז ממך אלהים אשר עד הנה זנחתנו ולא יצאת בצבאותינו ר״ל כמו מה שהיינו מאז בצרה היה בעבור אשר זנחתנו וכו׳ כן התשועה באה ממך ולא בדרך מקרה.

(יב-יג) הלא מזה מבואר נגלה, כי מה שאתה אלהים זנחתנו תחלה ולא תצא אלהים בצבאותינו – זה היה לטובתנו, כדי הבה לנו עזרת מצר – כדי שתכין לנו בזה עזר נגד הצר, שע״י שזנחתנו תחלה הוא היה ההכנה אל העזר שבא לבסוף וגם שבזה הראית לנו כי שוא תשועת אדם – רק

הלא אתה וגו׳ – אולי ביום ההוא שחבר דוד מזמור זה נגפו ישראל לפני ארם מגפה קטנה שהוציאה מפי דוד דברים אלה.

(יג) הָֽבָה⁠־לָּ֣נוּ עֶזְרָ֣ת מִצָּ֑ר וְ֝שָׁ֗וְא תְּשׁוּעַ֥ת אָדָֽם׃

Give us help against the adversary; for vain is the help of man!

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

הַב לָן סַעְדָא מִמְעִיקָא וּמַגָן הוּא פּוּרְקָנָא דְבַר נָשָׁא.

Give us help against the oppressor, for in vain is the redemption of a son of man.

פאעטינא מגות׳ה מן אלעדו, פאן מגות׳ה אלנאס זור.

ואם כך תתן לנו את הישועה מהאנשים. לפי שישועת האנשים היא שקר.

הבה, לכן הבה לנו עזרה מן הצר כי שוא תשועת בני אדם.

ויומי בקו׳ ושוא תשועת אדם אלי אסתנצאר בני עמון בארם נהרים וארם [78 ב] צובה אלדֺין הלכוא מעהם מן גיר אן ינצרוהם.

It indicates in “for the help of man is worthless” the assistance of the Children of Ammon against Aram Naharaim and Aram Zoba both whom they destroyed without their help them (i.e., the Philistines).

הבה – תן.

עזרת – תי״ו עזרת תחת^א ה״א, כמו: ושבת לנשיא (יחזקאל מ״ו:י״ז).

או הוא חסר ה״א, והטעם עזרתה.

ושוא תשועת אדם – כנגד צבאותינו (תהלים ס׳:י״ב).

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״כמו״.

GIVE US. The word havah means give. The tav of ezrat (help) is in place of a heh.⁠¹ Compare ve-shavat² (then it shall return) in then it shall return to the prince (Ezk. 46:17). David says: For vain is the help of man, because he earlier mentioned our armies (12).

1. The word is usually written ezrah.

2. Here too the tav of ve-shavat is in place of a heh. The word is usually written ve-shavah.

הבה לנו עזרת מצר – וכמו שעזרתנו עד הלום, כן תעזרנו מכל צרה שתזדמן, כי אין תשועה אלא תשועתך כי תשועת אדם שוא היא. ועזרת בתי״ו כמו בה״א כי תבוא תי״ו שלא בסמיכות פעמים, כמו עזי וזמרת יה (שמות ט״ו:ב׳) וזולתו רבים.

(יג-יד) הבה לנו עזרת. עתה בשוב יואב שם, כי אמנם באלקים נעשה חיל - לא בגבורתנו:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

הבה – אתה תן לנו עזרת מצר אבל תשועת אדם היא שוא ואין בה תועלת.

הבה – מורה על הזמנה בכ״מ (כנ״ל פ״ט), להכין לנו עזרת מצר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

עזרת – סמוך במקום נפרד, ואולי היתה כונתו לכתוב עזרתך ונשמטה הכ״ף, רק למעלה (נ״ח:ט׳) נפל אשת ורבים כמהו.

ושוא תשועת אדם – בטחתי בגבורת חילותי רק אני רואה כי לא בחרב ובחנית יושיע ה׳ ואף אם נעשה חיל, מאתו הכל, והוא מעורר הגבורה בלבנו באופן שהוא ולא אנחנו יבוס וידרוך צרינו.

(יד) בֵּאלֹהִ֥ים^א נַֽעֲשֶׂה⁠־חָ֑יִל וְ֝ה֗וּא יָב֥וּס צָרֵֽינוּ׃

Through God we shall do valiantly; for He it is that will tread down our adversaries.

א. בֵּאלֹהִ֥ים =א,ל,ש1 (מרכא) וכך הכריעו ברויאר ומג״ה, וכמו כן בדפוסים.
• לפי ברויאר א?=בֵּ֭אלֹהִ֥ים (קו של דחי בנוסף למרכא?) אמנם לא כך נראה בצילום הכתר.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

בְּמֵימְרָא דַייָ נַעְבֵּד חֵילָא וְהוּא יִכְבּוֹשׁ מְעִיקָנָא.

By the word of the LORD we will exercise might, and he will subdue our oppressors.

באלהים נעשה חיל – רבי יודן בר׳ סימון בשם ר׳ לוי בן פרטא כשאין ישראל עושין רצונו של מקום וילכו בלא כח לפני רודף, אבל כשישראל עושין רצונו של מקום הם מוסיפין כח וגבורה שנאמר באלהים נעשה חיל והוא יבוס צרינו.

באללה חולנא וקותנא, והו ידחץ אעדאנא.

באלוהים כוחינו והחיל שלנו. והוא [ה׳] ירחיק (נ״א: ימעך ברגל) את המתקוממים נגדנו.

באלהים, בה׳ חילינו וכחנו.

יבוס – ירמוס.

will trample [as translated.]

באלהים – מתנבא ברוח הקדש שהוא ינצח באחרונה.

THROUGH GOD. David prophesied via the Holy Spirit that he would ultimately triumph.

באלהים נעשה חיל – אם אויבינו רבים, נעשה חיל וצבא באלהים, והוא יבוס צרינו.

ופירוש יבוס – רמס, כמו: בוסים בטיט חוצות (זכריה י׳:ה׳).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

חיל – כח ואומץ.

יבוס – ענין דריכה ורמיסה.

באלהים – בעזרת אלהים נעשה גבורה להתחזק על שונאיך והוא הוא הרומס צרינו.

באלהים נעשה חיל – שעל ידי זה ראינו שבלא עזר אלהי אין לנו תשועה, ולא נושע ברוב חיל רק באלהים נעשה חיל והוא יבוס צרינו ולא כחנו ועוצם ידינו עשו זאת.

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תהלים ס – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, תרגום כתובים תהלים ס, מדרש תהלים תהלים ס, ילקוט שמעוני תהלים ס, רס"ג תפסיר ערבית תהלים ס, רס"ג תפסיר תרגום לעברית תהלים ס, הערות הרב קאפח על תפסיר רס"ג תהלים ס, רס"ג פירוש תהלים ס – מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה (כל הזכויות שמורות), רס"ג פירוש ערבית תהלים ס – מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה ובסיוע פרויקט פרידברג (כל הזכויות שמורות), ר׳ משה אבן ג'יקטילה תהלים ס – ההדיר ותרגם ד"ר דניאל יצחק, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות). לדוקטורט שלו על הפירוש, הקליקו כאן., רש"י תהלים ס, מיוחס לרשב"ם תהלים ס, אבן עזרא ב׳ תהלים ס, רד"ק תהלים ס, ר"ע ספורנו תהלים ס – מהדורת הרב משה קרביץ (בהכנה), ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), שיעורי ספורנו תהלים ס – מהדורת הרב משה קרביץ, ספר אמר הגאון: שיעורי רבינו עובדיה ספורנו מכתב יד תלמידו על ספר תהלים (בית שמש, תש"פ), ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), מנחת שי תהלים ס, מצודת ציון תהלים ס, מצודת דוד תהלים ס, מלבי"ם ביאור המילות תהלים ס, מלבי"ם ביאור הענין תהלים ס, הואיל משה תהלים ס

Tehillim 60 – Translated and annotated by Neima Novetsky (all rights reserved), Targum Ketuvim Tehillim 60 – The Psalms Targum: An English Translation, by Prof. Edward M. Cook, with the gracious permission of the copyright holder, © 2001 Edward M. Cook, Midrash Tehillim Tehillim 60, Yalkut Shimoni Tehillim 60, R. Saadia Gaon Tafsir Arabic Tehillim 60, R. Saadia Gaon Tafsir Hebrew Translation Tehillim 60, Rav Kapach Notes on Tafsir Rasag Tehillim 60, R. Saadia Gaon Commentary Tehillim 60, R. Saadia Gaon Commentary Arabic Tehillim 60, R. Moshe ibn Chiquitilla Tehillim 60 – Translated and annotated by Dr. Daniel Isaac (all rights reserved). This is a first draft of a forthcoming critical edition – all comments and corrections are greatly appreciated. For his dissertation about this commentary, click here., Rashi Tehillim 60 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), Attributed to Rashbam Tehillim 60, Ibn Ezra Second Commentary Tehillim 60 – Translated and annotated by Rabbi Chaim (H. Norman) Strickman, with the gracious permission of Academic Studies Press (all rights reserved) and Touro University Press (all rights reserved), Radak Tehillim 60, Sforno Tehillim 60, Shiurei Sforno Tehillim 60, Minchat Shai Tehillim 60, Metzudat Zion Tehillim 60, Metzudat David Tehillim 60, Malbim Beur HaMilot Tehillim 60, Malbim Beur HaInyan Tehillim 60, Hoil Moshe Tehillim 60

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון