Tehillim 53 – תהלים נג‏ – Mikraot Gedolot

(א) לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל⁠־מָחֲלַ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד׃

For the leader; upon Mahalath. Maschil of David.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לְשַׁבָּחָא עַל פּוּרְעָנוּת דְרַשִׁיעַיָא דִי מַפְסִין שְׁמָא דְקֵירִיס שִׂכְלָא טָבָא עַל יַד דָוִד.

For praise; on the punishment of the wicked who profane the name of the Lord; good teaching composed by David.

למנצח על מחלת – זה שאמר הכתוב (משלי י״ח:כ״ב) מצא אשה מצא טוב. אין סוף לאשה טובה. וכשם שאין סוף לאשה טובה כך אין סוף לאשה רעה. שנאמר (קהלת ז׳:כ״ו) ומוצא אני מר ממות וגו׳. טובה היתה אביגיל לדוד מכל הקרבנות שבעולם. שאילו עשה אותו מעשה שחשב אילו היה מקריב כל הקרבנות שבעולם לא היה לו כפרה והיא באת אליו ומלטתו. הוי שטובה היתה לו מכל הקרבנות. הוי למנצח על מחלת. שמחלה לו כשם שהקרבנות מוחלין. אמר הקב״ה תבוא הטובה ותהיה לטוב וילך הרע ברעתו. שנאמר (שמואל א כ״ה:ל״ח) ויהי כעשרת הימים ויגוף. מי גרם לו על ידי שהיתה ידו קצרה במצוות. וכן הוא אומר (שם כ״ה) אל ישים אדוני את לבו אל איש הבליעל. מהו בליעל זה עין הרע. וכן הוא אומר (דברים ט״ו:ט׳) פן יהיה דבר עם לבבך בליעל. אמרה לו אדוני דוד לא היה לך ללמוד משמו (שמואל א כ״ה:כ״ה) נבל שמו ונבלה עמו. א״ר סימון הוא נבל הוא לבן הן הן האותיות. מה לבן היה רמאי כך נבל היה רמאי. הואיל ושניהם רמאין אמר שלמה על שניהם אני מדבר (משלי י״ב:כ׳) מרמה בלב חורשי און וליועצי שלום שמחה. מי הן אלו שעושים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. אלו ישראל שניתן להם את השלום. שנאמר (תהלים כ״ט:י״א) ה׳ עז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום. אמרה לו אביגיל לדוד אדוני דוד אם יבוא הדין הזה לפניך מה אתה עושה. ילך העני ויאמר לבעל הבית עשה עמי צדקה ותן לי פת אחת ואינו נזקק לו והעני נופל עליו והורגו. אם הן באין אצלך לדין מה אתה אומר לו. ואתה מפקפק בדבר ואין אתה יכול להוציאו מפיך. והן אומרים לא עשה כן לנבל שלא נתן לו ואת מפקפק. שכן הוא אומר (שמואל א כ״ה:ל״א) לא תהיה זאת לך לפוקה. אל תפקפק בפיך ואל תאמר בשביל שאני מלך אין אדם מוכיחני. הוכח אתה לעצמך. וכן הוא אומר (צפניה ב׳:א׳) התקוששו וקושו. אם תרצה לקשט את אחרים קשט עצמך תחלה ואחר כך קשט אחרים. לא תהיה לך זאת לפוקה. זאת כבר מונחת לך אחת דייך באחת. מהו (שמואל א כ״ה:ל״א) וזכרת את אמתך. אמרה לו אל תשכחני אהיה כנגד פניך כשיבוא הדין הזה לפניך וכשאתה דן אותו. הוי אומר זכורה אותה לטובה שעשתה לי שלא באתי בדמים שאם הייתי עושה אותו מעשה לא הייתי יכול לכפרו. אמר לה אין זה ממך אל תתייהרי בעצמך הקב״ה שלחך אצלי שנאמר (שם ל״ב) ברוך ה׳ אלהי ישראל אשר שלחך וגו׳. ואף את צריכה להתברך. שנאמר (שם ל״ג) ברוך טעמך וברוכה את. דוד יצא מן העוון ונבל נכנס. לכך אמר נבל בלבו. כשפגע אותה דוד היה אומר נבל עליו אין אלהים וגו׳. בשעה שמצאה דוד השחיתו שניהם. כמה דאמר (בראשית ו׳:י״ב) כי השחית כל בשר. התעיבו (דברים כ״ג:י״ט) תועבת ה׳ גם שניהם. והכל צפוי לפניך כי אני משכיל דורש את ה׳. וכן הוא אומר (שמואל א י״ח:י״ד) ויהי דוד בכל דרכיו משכיל. לכך נאמר אמר נבל בלבו וגו׳. מהו השחיתו בהשחתה. וכן את מוצא בדור המבול (בראשית ו׳:י״ב) כי השחית כל בשר. וכן אביגיל אומרת לדוד (שמואל א כ״ה:כ״ה) אל הבליעל הזה אל נבל. מהו בליעל מגלה עריות. וכן הוא אומר (שמואל א ב יב-כב) ובני עלי בני בליעל. אשר ישכבון. דבר אחר מהו (משלי י״ב:כ׳) מרמה בלב חורשי רע. שהיה חורש רע שכפר בדוד. שאמר (שמואל א כ״ה:י׳) מי דוד ומי בן ישי. אף בהקב״ה כפר. שנאמר אין אלהים הכל סג יחדו נאלחו. ולהלן הוא אומר (תהלים י״ד:ג׳) הכל סר. כל שהוא סר מן הדרך יכול הוא לחזור בתשובה. וכאן אינו אומר אלא הכל סג. נעשו סיגים. יחדו נאלחו נאלחים מבחוץ ונאלחים מבפנים.

רמז תשסט

למנצח על מחלת משכיל לדוד – זה שאמר הכתוב מצא אשה מצא טוב אין סוף לאשה טובה ואין סוף לאשה רעה שנאמר ומוצא אני מר ממות את האשה. טובה היתה אביגיל לדוד מכל קרבנות שבעולם אילו עשה שחשב לנבל לא היה מתכפר בכל קרבנות שבעולם והיא באתה ומלטתו לכך נאמר למנצח על מחלת שמחלה לו כקרבנות הוי מצא אשה מצא טוב, וכן הוא אומר והאשה טובת מראה מאד, ודוד היה יפה עינים וטוב רואי, אמר הקב״ה תבא טובה ותהיה לטוב וילך הרע ברעתו ויהי כעשרת הימים ויגוף ה׳ את נבל, מי גרם לו א״ר נתן שהיתה ידו קצרה במצות וכן הוא אומר אל נא ישים אדוני את לבו אל איש הבליעל הזה, מהו בליעל עין רעה.

קול לדאוד תפהים חכמה יסבח בה אלמואט׳בין בטבול פי אלקדס.

מאמר לדוד הסברת חכמה משבח את המתמידים בתופים [רס״ג מפרש מחול: תופים שמתופפים עליהם במקלות] בתוך הקודש.

מאמר לדוד משכיל דברי חכמה ישירו בו התתמידים במשמרותם במחילות במקדש. תרגם מחלת ״טבול״ כדרכו לתרגם תמיד מחול ״טבל״ שהוא כלי הקשה.

(הקדמה)
סדר מזמור זה כמו הראשון כאשר אמר הרשע בלבו אין אלהים אמר לו ה׳ הלא ידעו כל פועלי און, עתידים לדעת בעולם האחרית אשר עליו רמז באמרו שם כי ה׳ היא אשר פזר עצמות.

(הקדמה)
נט׳אם הד׳א אלמזמור כאלאול אן אלג׳אהל למא קאל פי נפסה אין אלהים קאל אללה לה הלא ידעו כל פועלי און, סיעלמון פי דאר אלאכ׳רה אלתי אשאר אליהא בקולה שם אן אללה הו אלד׳י פזר עצמות.

למנצח על מחלת משכיל לדוד

ומחלת אבתדא אלמזמור אٓלה אליה אסם נאקץ מן דֺואת אלמתֺלין אעני והעם מחללים בחלילים (מלכים א א:מ) ועלי בה מכסת נפשות (שמות יב:ד) מן תכסו על השה (שמות יב:ד).

And “Māḥalath” The Psalm beginning with an instrument whose name is missing and is geminate. I meaning “and the people playing upon flutes” (I Kings 1:40). It (Māḥalath) follows the same pattern as “in proportion (mikhsath) to the number of persons” (Ex. 12:4) “from you shall contribute for the lamb” (Ex. 12:4). [i.e., geminate root KSS]

על מחלת – שם כלי שיר.

דבר אחר: על מחלתן של ישראל כשיחרב הבית. וכבר אמר מזמור אחר דוגמת זה: אמר נבל בלבו כו׳ (תהלים י״ד), הא׳ על חורבן בית ראשון וזה על טיטוס בבית שיני.

on machalath The name of a musical instrument. Another explanation: concerning the malady (מחלתן) of Israel when the Temple will be destroyed. He already recited another psalm resembling this one: "The fool said in his heart, 'there is no God, etc.'" (Tehillim 14:1), One relates to the destruction of the First Temple and this one, to the Second Temple.

מחלת – כלי שיר.

למנצח על מחלת – יש אומרים: כי מחלת מגזרת חלול, כמו: במכסת נפשות (שמות י״ב:ד׳) מפעלי הכפל וזה איננו נכון כי במכסת סמוך. והנכון: על נועם פיוט תחלתו מחלת משכיל כבר פירשתיו.

FOR THE LEADER; UPON MAHALATH. Some say that the word machalat is related to the word chalul¹ (hollow).⁠² It is like the word mikhsat (the number of) in according to the number of the souls (Exodus 12:4). It comes from a double root.⁠³ However, this is incorrect, for be-mikhsat⁴ is in the construct.⁠⁵ In reality upon mahalth means, according to the tune of a song opening with the word machalat.⁠⁶

I have previously explained the meaning of the term maskil.⁠⁷

1. From the root chet, lamed, lamed.

2. Machalat refers to a hollow instrument.

3. Machalat like mikhsat comes from a double root. The root of mikhsat is kaf, samekh, samekh. Its mem is a form letter. Similarly, the mem of machalat, for (according to this interpretation) machalat comes from the root chet, lamed, lamed

4. Lit. Be-mikhsat.

5. Hence it ends in tav. However, machalat is an absolute.

6. See Ibn Ezra on Ps. 4:1.

7. See Ibn Ezra on Ps. 32:1.

(א-ז) למנצח על מחלת משכיל לדוד. אמר נבל בלבו – כבר פרשנו זה המזמור למעלה בספר הראשון (רד״ק תהלים י״ד), ועתה שנה אותו הנה במלות שונות מעט, וכבר פרשנו אותו שהוא מדבר על הגלות ומסיים בישועה. והטעם אשר חבר אותו בין דבר דואג ובין דבר הזיפים להמשיל דבר דוד אל דבר משיח בנו כי כמו שהיה מקוה דוד למלכות גם הטובים שבישראל היו מיחלים למלכותו, והיו רעים בהם שהיו מתנכלים אליו להמיתו, כמו דואג והזיפים, והאל הפר את עצתם והשיב להם גמולם בראשם ומלכות דוד עמדה. כן הוא דבר ישראל היום שהאומות מתנכלים אלינו לכלותנו בכל דור ודור ומחרפין אותנו בתקותנו אל משיח בן דוד, ואומרים כי לא תקום ולא תהיה¹ המלכות. וכן אמר הכתוב: אשר חרפו אויביך י״י אשר חרפו עקבות משיחך (תהלים פ״ט:נ״ב) וגם בבוא המשיח יתנכלו האומות להמיתו ולבטל מלכותו, והוא נבואת גוג ומגוג כמו שאמר, ועליהם אמר בזה המזמור: כי אלהים פזר עצמות חונך – אמר כנגד ירושלם או כנגד ישראל. כלומר האומות החונות עליך, אלהים יפזר עצמותם. וכן אמר בנבואת זכריה ויצא י״י ונלחם בגוים ההם (זכריה י״ד:ג׳) ואמר כנגד ירושלם ובא י״י אלהי כל קדושים עמך (זכריה י״ד:ה׳).

ופירוש והתעיבו עול – התעיבו דרכם בעול שעשו, והוא חסר בי״ת השמוש, כמו הנמצא בית י״י (מלכים ב י״ב:י״א).

ופירוש הבישות כי אלהים מאסם – תי״ו הבישות כנגד המשיח, ר״ל הבישות אותם ושמת גאותם לחרפה ולבושה להם כי אלהים מאסם והיה עמך.

ובמזמור הראשון ישועתי לשון יחידה ובזה ישועות לשון רבות והענין אחד.

והנה המזמור מפורש עם הפירוש הכתוב במזמור הראשון.

1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו ז׳:ז׳.

על מחלת משכיל. זה המזמור נאמר על ׳מחלת׳ נפש משכילי התורה המתנהגים שלא כשורה:

(א-ה) לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת וגו׳, אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ וגו׳. אחר שהגיד דוד ברעת דואג במזמור הקודם, בזה המזמור יתן הסברא על מחשבותיו לרע, ואמר, הרע ירע לפי שאָמַר בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים משגיח על מעשה בני האדם. ׳נבל׳ ר״ל נבזה, מלשון ׳וינבל צור ישועתו׳ (דברים ל״ב:ט״ו). ולמה אמר ׳אין אלקים׳, לפי שהִשְׁחִיתוּ וְהִתְעִיבוּ עָוֶל אֵין עֹשֵׂה טוֹב, [וגם] אז אינם נענשים, כמו שאמר לעיל (תהלים נ׳:כ״א) ׳אלה עשית והחרשתי – דמית היות אהיה כמוך׳:

[המזמור נ״ג הלז משונה קצת ממזמור י״ד ורועה א׳ אמרן ברוח הקודש וניתנו לידרש קצתם באו במדרשי רבותינו ז״ל וקצתם פירשם אבן יחייא.]

מחלת – שם כלי נגון.

משכיל – האמור בהשכל רב.

למנצח על מחלת – מזמור זה כבר בא למעלה סי׳ י״ד בשינוי קצת, ובארתי שם שהראשון הוסד מדוד המלך על שניצול ממלך אדיר וחילו הגדול שבאו עליו, ובימי חזקיהו שנעשה להם נס במפלת סנחריב מצאו שמזמור הזה מכוון לענינם, ותקנוהו לאמרו על מחלת שהוא מין כלי זמר מיוחד, ואמרו שדוד ראה ברוח הקודש את העתיד ושרמז עליו, וע״כ אמר שהוא משכיל לדוד, שדוד השכיל על דבר בשכל טוב שהוא השגת רוה״ק, ונחזיר פה את הענין בקוצר.

למנצח וגו׳ – מזמור זה במעט שנוי נמצא בסימן י״ד ושם בארנוהו, ואין הפרש בין שניהם כי אם בפסוק ב׳ שם כתיב התעיבו עלילה, וכאן התעיבו עול, עול שעושים תדיר הפעם עשוהו מתועב ביותר, ובפסוק ד׳ ששם כתוב סר, וכאן סג ממקור נסוג אחור, נסוגו מאחרי ה׳, או הוא מלשון כסף סגים, היו כלם לסיג (כמהו ביחזקאל כ״ב:י״ח), ופסוק ו׳ שם כתיב כי אלהים בדור צדיק והוא פירש על מה שכתוב כאן כי אלהים פזר עצמות חנך, פזר החונים עליך ושם גויתם כעצמות היבשות, אתה דוד הבישת אותם מִשִּׂבְרָם כי אלהים מאסם, ואין ספק שזה יצא ראשונה מיד דוד, ובקראו בו שנית תיקן איזה דבר ונהיה ממנו מזמור י״ד והמעתיקים מצאו שניהם ונתנו להם מקום בספר תהלים, וכן בסימן ק״ח שמחציתו לקוח מסימן נ״ח ומחציתו מסימן ס׳, ואמר נבל בלבו אין אלהים וגו׳ ראוי ליאמר על דואג המכחש ע״ב מצא כאן מקומו.

(ב) אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽ֝שְׁחִ֗יתוּ^א וְהִֽתְעִ֥יבוּ^ב עָ֝֗וֶל^ג אֵ֣ין עֹֽשֵׂה⁠־טֽוֹב׃ ^ד

The fool has said in his heart, "There is no God". They have dealt corruptly, and have done abominable iniquity. There is no one that does good.

א. הִֽ֝שְׁחִ֗יתוּ א=הִֽ֝שְִׁחִ֗יתוּ (חטף חיריק בשי״ן)
• בכל מקום אחר, אין תחום שלטונו של רביע מוגרש מתחלק על ידי שום מפסיק. ואילו כאן נראה שיש רביע מוגרש (״הִֽ֝שְִׁחִ֗יתוּ״) המחלק את תחומו של רביע מוגרש הבא אחריו (״עָ֝וֶל״). ברויאר כתב על הטעמה זו שהיא ״חריגה ביותר, ואיננה מובנת כלל״ (טעמי המקרא י.19, עמ׳ 254 הערה 16). והשוו תופעה דומה בפסוק המקביל (תהלים יד,א); שם מדובר על רביע הבא לחלק את שמאלו של אתנחתא (במקום רביע מוגרש!), ובעוד רביע הבא לפניו כדי לחלק את תחום שלטונו.

ב. וְהִֽתְעִ֥יבוּ א=וְהִֽתְִעִ֥יבוּ (חטף חיריק בתי״ו)

ג. עָ֝֗וֶל א=עָ֝וֶל (השמטת נקודת הרביע)

ד. ‹ר4› פרשה פתוחה

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אֲמַר נָבָל בְּלִבֵּיהּ לֵית אֱלָהָא פְּרַע מִינֵיהּ מְטוּל הֵיכְנָא חַבִּילוּ רַשִׁיעַיָא אוּרְחַתְהוֹן רְחִיקוּ מִן טָבָא דְאִשְׁתְּכַח בְּהוֹן עִלָא לֵית דְעָבֵיד טָב.

The fool said in his heart, “There is no God taking retribution”; because of this the wicked have corrupted their ways; they have become estranged from goodness, for iniquity is found in them; there is none that does good.

אד׳ קאל אלג׳אהל פי נפסה ליס אללה יטאלבה, פאפסדו ואכרהו בג׳ור, פמא מנהם פאעל כ׳יר.

כאשר אמר הסכל בנפשו [בתוך לבו]: אין אלוהים שידרוש ממנו [על העונות שלו] אם כך השחיתו והרשיעו במרמה ואין בהם עושה טוב.

אמר, כיון שאמר הרשע בלבו אין אלהים שיתבענו לכן השחיתו והתעיבו במעשה העוול עד שאין בהם עושה טוב.

וכﹶל מסמ⁠[י] הדֺא אלפסוק אעני אמר נבל בלבו עלה לצאחבה לאן גחוד אלנבל אללה מן אגל אנה השחית והתעיב עלילה פעלי הדֺא יכון אٓכרה עלה לאולה אנה אנמא אפסד אלסירה וגיﹼﹶיר אלסﹸנﹼﹶה למא לם יכן פי אעתקאדה אלאהא יתֺיבה עלי אלחסנה ויעאקבה עלי אלסייה פיציר אולה עלה לאכׄרה.

… named this verse, I mean of “the fool thinks” the illness of his friends because the denial by the ‘nāvāl (foolish) of God as they (though it is singular in the Hebrew) “corrupt and loathsome,” there is illnesses. Based on this (reading, i.e., plural), the second illness (plural ones) is caused by the first (illness). Yet, he (the foolish) perverts the way and changes the tradition, as in there is no reward awaiting the righteous and punishment for the wicked. Therefore, the first (illness) causes the second.

אמר נבל בלבו – זה על טיטוס כשגידר את הפרכות וחרבו מטפטף דם, אמר הרג את עצמו.

The fool said in his heart This is Titus; when he cut into the curtain and his sword was dripping with blood, he said that he had killed [God] Himself.

ויאמר ר׳ משה: אמר נבל בלבו – בעבור שהשחיתו דרכו.

והנכון בעיני: שהדבר הפוך, ובתחלה אמר לשון יחיד ואחר כן לשון רבים, חוטא ומחטיא.

השחיתו – דרכם.

והתעיבו – בעול שיעשו, והבי״ת חסר, כמו: הנמצא בית י״י (מלכים ב ט״ז:ח׳). והפסוקים פירשתים^א במזמור הראשון.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״פירשתיו״.

[THE FOOL HATH SAID IN HIS HEART:] Rabbi Moses says that our verse is to be interpreted as follows: The fool, because he has corrupted his way,⁠¹ hath said in his heart [there is no God]. However, in my opinion the opposite is the case.⁠²

Our verse first employs the singular and then the plural,⁠³ because the wicked sins and causes others to sin.

THEY HAVE DEALT CORRUPTLY.⁠⁴ They have corrupted their ways⁵

AND HAVE DONE ABOMINABLY They have abominated⁶ by the iniquity which they have done.⁠⁷ The word aval (abominable) is lacking a bet.⁠⁸ It is similar to that was found in the house of the Lord (Kings II 12:11).⁠⁹

I have explained the next three verses in my comments on the earlier psalm.⁠¹⁰

1. Reading she-hischit (he has corrupted) rather than she-shishchitu (they have corrupted).

2. Our verse is to be interpreted: The fool saith in his heart there is no God therefore they have dealt corruptly.

3. Our verse opens with the singular viz., The fool saith... and then goes on to employ the plural, viz., They have dealt corruptly...

4. Heb., hishchitu. Lit., they have corrupted.

5. In other words “they have corrupted” is short for they have corrupted their ways.

6. They have abominated their ways. Radak.

7. Ve-hitivu avel (and have done abominably iniquity) is to be interpreted as if written ve-hitivu be-avel. Our verse reads: ve-hitivu avel. This literally means: they have abominated evil. However, this cannot be the import of our verse, for our text speaks of the wicked. Hence Ibn Ezra’s comments.

8. Avel is to be interpreted as if written be-avel, by the iniquity. Our phrase is to be read: ve-hitivu be-avel (and have abominated [their ways] by the evil [which they have done].

9. Here too the word bet (house) is to be read as if written be-vet (in the house). See Ibn Ezra on Ps. 3:8 and the notes thereto.

10. Ps. 14:2-4.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אמר נבל. החכם בתורה, כמו דואג, שהוא ׳נבל ולא חכם׳¹ בלי ספק, שאין תורתו אלא מן השפה² ולחוץ (סנהדרין קו:), ולא התבונן אל חלק העיוני והמופתים השכליים אשר בה: אמר בלבו אין אלקים. לגמול ולענוש³, כי אמנם⁴ האומות השחיתו את ישראל פעמים רבות: התעיבו עוול. ועשו עוול נמאס גם אצל הרשעים⁵: אין עושה טוב. להושיע את ישראל מידם, ובזה אמר ׳אין אלקים׳:

1. לשה״כ בדברים (לב ו). ורבינו שם פירש ׳נבל. בזוי בהיותך כפוי טובה ומשלם גמול רע למיטיב על היפך הנדיב הנכבד בהיטיבו למי שלא היטיב עמו מעולם: ולא חכם. במדיניות להבין אחרית דבר מה יהיה המושג:׳. וכן פירש בשיעורים כאן. וראה תרגום שם ׳עמא דקבילו אוריתא ולא חכימו׳.

2. בדפו״ר: ׳אלא מן רק השפה׳, והגהתי ע״פ כת״י פאריז.

3. אלקים - שופט. אך הנדפס פירש ׳משגיח׳.

4. זו טענתו של הנבל להוכיח שח״ו אין שכר ועונש.

5. ׳התעיבו עוול׳ – עשו עוול מתועב.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

נבל – אדם פחות ונבזה.

אמר נבל – המחריב את הבית אמר בלבו אין אלהים הכל לפי המקרה ואמר בל׳ עבר כדרך הנבואה במקומות רבות.

השחיתו – הוא ועמו השחיתו ועשו עול תעוב ואין בהם מי שיעשה טוב.

אמר נבל בלבו אין אלהים – סנחריב כפר בה׳ ושלח את שלוחיו לחרף אלהים חיים, וגם כל חילו כולם השחיתו והתעיבו עול, ואין עושה טוב גם טוב נימוסי.

(ג) אֱֽלֹהִ֗ים מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֢יף עַֽל⁠־בְּנֵי⁠־אָ֫דָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת⁠־אֱלֹהִֽים׃

God looked forth from heaven upon the children of men, to see if there was any man of understanding, that did seek after God.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

בְּרַם אֱלָהָא מִשְׁמַיָא אוֹדִיק עַל בְּנֵי אֱנָשָׁא לְמֶחֱמֵי הֲאִית דִי יַשְׂכִּיל בְּאוֹרַיְתָא תְּבַע אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ.

Yet God looked down from heaven on the sons of men to see whether there is one who will grow wise in the Torah, seeking instruction from the presence of the LORD.

אללה מן אלסמא אטלע עלי בני אדם, פהו, ינט׳ר מן פיהם עאקל, באן יטלב אללה.

וה׳ השקיף מהשמים על בני אדם. והוא מסתכל האם יש בהם משכיל או אם יש בהם דורש מאת ה׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

(ג-ד) והנה ה׳ השקיף על בני אדם בכלל לראות היש משכיל דורש את אלקים לפחות בישראל, והנה כולו סג - כל המין האנושי היה ל׳סיגים׳¹, ׳כולו׳ יחדו נאלחו ונמאסו, ישראל עם אומות העולם, באופן שאין עושה טוב גם בישראל, אין גם אחד דורש אלקים:

1. כלו סג - לשון סיגים (רש״י).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אלהים משמים – האל״ף בגעיא בס״ס.

על בני אדם – הבי״ת בגעיא בס״א מטוליטולא.

השקיף – ענין הבטה בכוונת הלב.

השקיף – לראות מעשה העם ההוא.

היש משכיל – למחות בדבר.

דורש – לדרוש ולחקור אלהים לדעת אשר השגחתו בכל.

אלהים – והגם שנמצא בינימו איזה שרים שנתנו כבוד לה׳ כמו שאמרו חז״ל שנצולו נבוכדנצר ועוד איזה שרים, והיה לנ״נ זכות שחס על כבוד ה׳ בעת ששלח מרודך בלאדן ספרים אל חזקיה והקדים שם חזקיה לשם ה׳ ורץ אחר השליח והחזיר אותו, שמזה נראה שלא כחש בה׳, בכל זה אלהים היודע תעלומות לב השקיף משמים על בני אדם לראות אם יש ביניהם אחד שידרוש את האלהים מצד שהוא משכיל – היינו שישכיל בשכל טוב להשכיל את ה׳ ושידרשהו באמת, וראה כי

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ד) כֻּלּ֥וֹ סָג֮ יַחְדָּ֢ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה⁠־ט֑וֹב אֵ֝֗ין^א גַּם⁠־אֶחָֽד׃

Every one of them is unclean, they have together become impure. There is none that does good, no, not one.

א. אֵ֝֗ין א=אֵ֝ין (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

כּוּלְהוֹן זָרוּ כַּחֲדָא אִטַנַפוּ לֵית דְעָבֵיד טָב לֵית אֲפִילוּ חָד.

All of them alike have turned aside¹; they have fouled themselves, there is none that does good, not even one.

1. Aside: +backwards.

דבר אחר: הכל סג יחדו נאלחו – אלה אנשי סדום שנעשו סיגים ועשו עצמן אחות. כמה דאמר (ירמיהו ל״ו:כ״ב) ואת האח לפניו מבוערת. אין עושה טוב אין גם אחד. אין שם אברהם נמנה עמהם ואין אחד אלא אברהם שנאמר (יחזקאל ל״ג:כ״ד) אחד היה אברהם. התחיל אברהם אומר (תהלים כ״ו:ד׳) לא ישבתי עם מתי שוא. שנאתי קהל מרעים. שנאמר (בראשית כ׳:א׳) ויסע משם אברהם. זהו שאמר הכתוב (איוב י״ד:י״ח) אולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקומו. הר נופל יבול זה סדום וחברותיה. וצור יעתק ממקומו זה אברהם. ואין צור אלא אברהם שנאמר (ישעיהו נ״א:א׳) הביטו אל צור חוצבתם. מיד (בראשית כ׳:א׳) ויסע משם אברהם. אמר לו הקב״ה אברהם אין לך עסק עמהם. שנאמר אלהים השקיף על בני אדם. הכל סג. דבר אחר נאלחו. נעשו אחים לאלהים אחרים. אמר הקב״ה למלאכי השרת צאו וראו מה בני אדם עושין בארץ. אמרו לו אין עושה טוב. אוכלי עמי אכלו לחם. זה ישראל שהן מברכים להקב״ה על הלחם ועל מה שהם אוכלין. ה׳ לא קראו. אלו אומות העכו״ם שהם אומרים שהטובה שהיא נאה אין הקב״ה קורא אותה. הוי ה׳ לא קראו.

רמז תשע

כלו סג יחדיו נאלחו – (ברמז תס״ג). להלן אומר הכל סר הסר מן הדרך יכול לחזור בתשובה, כאן כלו סג נעשו סייגם. יחדו נאלחו ר׳ יונתן אמר נאלחים מבחוץ ונאלחים מבפנים. נאלחו נעשו אחים לאלהים אחרים, אמר הקב״ה למלאכי השרת צאו וראו מה עשו בני אדם בארץ א״ל אין עושה טוב. אוכלי עמי אכלו לחם זה ישראל שהיו מברכין להקב״ה על הלחם ועל מה שהם אוכלים שנאמר קדש ישראל לה׳.

פאד׳א כלהם זאיגין וקד עצוה אג׳מעין ליס פאעל כ׳יר, חתי ולא ואחד מנהם.

והנה נמצאו כולם סרים מהדרך [סוררים] וכבר כולם יחד התמרדו במצוותיו. ואין [בהם] עושה טוב ואפילו לא אחד.

הכל, והנה כולם סוטים וכבר מרדו בו יחדו אין עושה טוב אף לא אחד מהם. תרגם סג ״זאיגין״ סוטים סוררים. וכך תרגם משגיא לגוים באיוב יב כג. וכתב באגרון סג – זאיל, וענינו אחד. ותרגם נאלחו ״עצוה״ מרי ומרד וכך תרגם נאלח באיוב טו טז.

כלו סג – לשון סיגים.

אין גם אחד – מכל חילו שמיחה בידו.

dross Heb. סג, an expression of סיגים, dross.

not even one of all his armies will protest against his deeds.

כלו סג – ובמקום אחר: הכל^א סר (תהלים י״ד:ג׳). ועל כן יסד הבבלי: סגנו סרנו נאלחנו (פיוטי ר׳ שלמה הבבלי, עמ׳ 315).⁠¹

1. השוו ר״י קרא תהלים י״ד:ג׳ ובהערה שם.

א. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: כלו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כלו סג – ולהלן הוא אומר בסימן י״ד הכל סר ויש בו דרש באגדת תילים.

נאלחו – ברוב הספרים האל״ף בחטף סגול וכן חברו לעיל בסימן י״ד.

אין עושה טוב – בציר״י וכן דינו כפי המסורת דמלכים ב׳ י״ז וכמהו אין עשה טוב שבסמוך.

סג – ענין חזרה לאחור כמו והוסג אחור משפט (ישעיהו נ״ט:י״ד).

נאלחו – נבאשו כמו נתעב ונאלח (איוב ט״ו:ט״ז).

כולו סג – כל העם חזרו לאחור ופרשו מדרך הטוב ויחדיו נבאשו ר״ל קלקלו מעשיהם.

כולו סג שהיה באמת כסף סגים מצופה על חרש, כי היה זה רק מן השפה ולחוץ כי יחדיו נאלחו ונתעבו ואין עושה טוב אין גם אחד גם האחד שנראה קצת שנתן כבוד לה׳ שהוא נבוכדנצר, לא דרש אותו באמת ולא עשה טוב כי היה רשע כחבריו.

(ה) הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א קָרָֽאוּ׃

Shall not the workers of iniquity know it, who eat up My people as they eat bread, and do not call upon God?

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

הֲלָא יְדַעוּן כָּל עָבְדֵי שִׁקְרָא דְמִן קֳדָמוֹי מִתְיְהִיב מְזוֹנָא וּמַה דֵין אָכְלֵי עַמִי סָעֲדִין לַחְמָא שְׁמָא דַייָ לָא בָּרֵכוּ.

Do not all the doers of lies know that food is given from his presence? And why then have the eaters of my people dined on bread, [but] not blessed the name of the LORD?

אלהים לא קראו – אמר רבי לוי אלו עו״א שהם אומרים שהטובה שהיא נאה אין הקב״ה קורא אותה. שם פחדו פחד (כי אלהים בדור צדיק) [לא היה פחד], אמר רב נחמן בר יצחק לעתיד לבא מתפחדין הצדיקים כשרואין את אחיתופל בגיהנם אומרים עשית לאותו צדיק כך לנו עאכ״ו, והקב״ה מראה את מעשיו ואחר כך הם שמחים עליו לכך נאמר (שם פחדו) [לא היה] פחד. אמר רבי יודן בשם רבי משום בר קפרא לעתיד לבא אומר הקב״ה למלכיות אני אמרתי שיהיו ישראל מעלין אנונא למלכות כשם שהגוים מעלין אני אמרתי פחד אנונא ולא אמרתי פחד של גזרה, להלן כתיב עצת עני תבישו וגו׳, אמר הקב״ה לעובדי אלילים בניתם בתי עבודת אלילים שלכם וכיון שאמרתי לכם לבנות ירושלים אתם אומרים לי עניה סוערה לא נוחמה הוי עצת עני תבישו וכן הוא אומר הבישות כי אלהים מאסם.

קאל אלא סיעלם פעלהֵ אלגל, ואכלי שעבי כאכל אלכ׳בז, ואלד׳ין לם ידעו אללה.

אמר: האם לא עתידים לדעת אלה העושים מרמה וגם אלה שאכלו את עמי כאילו הם אוכלים לחם [אוכלים אותם רק מתאוה לכך] (או א״ל:) [כאילו אוכלים דבר היתר כמו הלחם] ואלה שאינם מתפללים לה׳.

הלא, אמר עוד ידעו פועלי האון ואוכלי עמי כאכל לחם ואשר לא קראו את ה׳.

הלא – יש לידע לאוכלי עמי כמאכל לחם.

וי״י לא קראו, שסופם שיפחדו שם פחד באחרית הימים.

Did not Should not those who devour My people like a meal of bread, and who did not call upon the Lord, know that ultimately they will experience there a great fear at the end of days?

הלא ידעו – בהקב״ה, שלא הכירו בעצמם שחוטאים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

הלא ידעו. יודעי דת ודין: פועלי און אוכלי עמי. אשר בשוחד ישפוטו ובמחיר יורו¹, ובזה אכלו לחם והשיגו מזונותם: אלקים לא קראו. להתפלל על הציבור, גם לא לקרוא בשמו להבין ולהורות²:

1. ע״פ לשה״כ במיכה (ג יא) ושם כתוב: שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו: בנה ציון בדמים וירושלם בעולה: ראשיה בשחד ישפטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסמו ועל ידוד ישענו לאמר הלוא ידוד בקרבנו לא תבוא עלינו רעה: לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלם עיין תהיה והר הבית לבמות יער:

2. משמעות כפולה, קריאה בתפילה אל ה׳, וקריאה בשמו להודיע מציאותו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

פעלי און – כ״כ.

הלא ידעו – ר״ל איך יאמרו אין אלהים הלא יש לדעת לפועלי האון שמה שאוכלים את עמי באין מוחה כאוכל את הלחם שכ״ז הוא בעבור אשר עמי לא קראו לה׳.

(ה-ו) הלא ידעו – בארתי שם שבימי דוד נפל פחד על הדור בעבור חטא שמצאו שלא ברכו ברכת השבח על המזון ויתר הנאות העולם, ועשו תשובה ע״ז ותקנו מאה ברכות בכל יום, וא״כ הלא צריך לפועלי און אוכלי עמי לדעת שעם ה׳ בחטא שאכלו לחם וה׳ לא קראו שם פחדו פחד – שהם פחדו מה׳ ומענשו בעבור חטא קטן שהיה בידיהם שלא קראו וברכו את ה׳ על הלחם שאכלו, ומזה נראה איך היו ישראל צדיקים אז ועבדו את ה׳, והיה להם להתירא מגוי צדיק (וכמש״ש כי אלהים בדור צדיק), ע״ז אמר עתה באמת לא היה פחד – אחר שפחדו מה׳ ותקנו מעשיהם לא נתקיים הפחד שפחדו מסנחריב,

כי ה׳ פזר עצמות חנך – שמחנה סנחריב שחנו על ירושלים פזר ה׳ את עצמותיהם השרופות הבישתה בל יאספו ולא יקברו כי אלהים מאסם.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ו) שָׁ֤ם׀ פָּ֥חֲדוּ פַחַד֮ לֹא⁠־הָ֢יָ֫ה פָ֥חַד^א כִּֽי⁠־אֱלֹהִ֗ים פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ הֱ֝בִשֹׁ֗תָה כִּֽי⁠־אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם׃

There are they in great fear, where no fear was; for God has scattered the bones of him that encamps against you. You have put them to shame, because God has rejected them.

א. לֹא⁠־הָ֢יָ֫ה פָ֥חַד =א?,ל?,ש1,ב1 ובדפוסים
• בכתר ובכתי״ל סימן העולה תלוי בין האותיות יו״ד ורי״ש (וכן אצל דותן וברויאר ומג״ה).

תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

תַּמָן דְלַחוּ דְלוֹחָא מִן פְּסִילֵיהוֹן דְלֵית בְּהוֹן צְרוֹךְ לְמִדְלַח אֲרוּם אֱלָהָא מְבַדַר תְּקוֹף מַשִׁרְיָת חַיָבַיָא בְּהִתְתָא אֲרוּם מֵימְרָא דַייָ לָא רָחֲקִינוּן.

There they were greatly afraid of their idols, in whom is nothing to fear, for God scatters the might of the army of sinners; you put them to shame, because the word of the LORD abhors them.

שם פחדו פחד – הצדיקים פחדו שראו את אחיתופל בגיהנם. ואומרים לאותו צדיק עשה כך ולנו על אחת כמה וכמה. והקב״ה דנו ומראה את הצדיקים את מעשיו והם שמחים עליו. לכך נאמר לא היה פחד. דבר אחר לעתיד יאמר הקב״ה אני אמרתי שיהיו ישראל מעלין אנונא אני אמרתי פחד אנונא ולא אמרתי שיתנו עליהם פחד של שמד. לא היה פחד. להלן כתיב (תהלים י״ד:ו׳) עצת עני תבישו כי ה׳ מחסהו. מהו עצת עני. אמר להם הקב״ה בניתם בתי עבודה זרה שלכם. וכיון שאני אומר לכם בנו את ירושלים. אתם אומרים לי (ישעיהו נ״ד:י״א) עניה סוערה לא נוחמה. הוי עצת עני תבישו. וכן הוא אומר הבישות כי ה׳ מאסם.

והנאך אד׳א פזעו פזע לם יכון פי חסאבהם ד׳לך אלפזע, אן אללה אלד׳י בדד עט׳אם סכאנהם, וזהד פיהם למא אכ׳זו.

ושם כאשר פחדו איזה פחד שלא ציפו שיקרה הפחד ההוא לפי שה׳ פיזר את העצמות של תושביהם ומאס בהם לפי שהם עשו דברים מבישים בושות.

שם, שם כאשר יפחדו פחד אשר לא עלה על דעתם אותו הפחד כי ה׳ פזר עצמות תושביהם ימאסם מפני שביישו. וכחב רבינו בפירושו למשלי א כז כי הפחד הוא עונש ה׳ לעוזבי הדת כמו שנ׳ שם פחדו פחד.

ופירשתי חונך, משכנם, כמו חונה ויחנו. ואפשר לסמוך אמרו הבישות לפסוק מי יתן מציון, ורוצה לומר לפי שהבישותם את הדל המצפה מי יתן מציון השיגכם זה.

ופסרת חונך, סכנאהם, מת׳ל חונה ויחנו. ויתצל קולה הבישות בקול מי יתן מציון ויעני בה למא אכ׳זיתם אלצ׳עיף אלמתמני מי יתן מציון נאלכם הד׳א.

וקו׳ לא היה פחד יעני לא היה הפחד כמוהו [67 א] ומתֺלה הן ארץ כשדים זה העם לא היה (ישעיהו כג:יג) יעני לא היה כמוהו.

חונך פי מעני חונה עליך יעני מנאזל בלדך יא ולי אללה יעני דוד פאכׄזיתהם לאן אללה כרההם.

הבישותם כי אלהים מאסם לאן אלרבאעי פי הדֺא אלמעני מן אלמעתל אלעין מתעד ומשנאינו הבישות (תהלים מד:ח) ואל תבישני משברי (תהלים קיט:קטז). ומן אלמעתל אלפא גיר מתעד הובישו חכמים (ירמיהו ח:ט) הובישה הורתם (הושע ב:ז).

It states, meaning “there was no fear,” meaning ‘there was no fear like it (in its enormity)’ and identically; “Behold, the land of Chaldea – This is the people there was none” similarly (Is. 23:13) meaning; ‘there was none like it (in its enormity).’

“Your besiegers” to mean “besiege you”, meaning those who besiege of your land. O, God’s ruler – as in David, You must put them to shame as God despises them.

“You have put them to shame because God has rejected them;” a four root letters with this meaning, second weak radical and transitive, “Over our adversaries you have put them to shame,” (Ps 44:8) and “do not put to shame my hope” (Ps. 119:116). And those which are first radical weak and intransitive “The wise shall be put to shame,” (Jer. 8:9) and “She that conceived them has acted shamefully.” (Hos. 2:7)

לא היה זה כפחד הראשון שאירע לבלשצר, כי בגאולה זו פיזר הקב״ה עצמות חונך – החונים עלייך ירושלם, כעניין שנאמר: המק בשרו וגו׳ (זכריה י״ד:י״ב). [וכן פתרו מנחם, ודונש פתר אותו כמו: חנוך לנער על פי דרכו (משלי כ״ב:ו׳) וכ׳ של חונך היא יסוד במלה ככ״ף של חנוך.]

הבישותה – אתה י״י את אויבי כי מאסתם.

there was never such fear This fear was not like the first fear that came over Belshazzar, for in this redemption the Holy One, blessed be He, scattered the bones of חוֹנָךְ, those who camp around you, Jerusalem, as the matter that is stated: "His flesh will waste away, etc.⁠" (Zekharyah 14:12). Menachem (p. 91) interpreted it that way, but Dunash (pp. 63f.) interpreted it as: "Train (חנך) a child according to his way" (Mishlei 22:6); the "chaph" of חוֹנָךְ is a radical as the "chaph" of חֲנֹךְ, train.

You have put them to shame You, O Lord, have put all my enemies to shame, for You have rejected them.

שם פחדו פחד – ישראל בשעת המלחמה, לא היו צריכין לפחד.

חונך – חונה עליך.

לא היה פחד – כמוהו, כמו: זה העם לא היה (ישעיהו כ״ג:י״ג) – עם כמוהו.

ומלת חנך – מגזרת חנה והכ״ף לנכח השם או המשיח. ובעבור היות המלה מהפעלים העומדים, על כן פירושה החונים עליך.

ומלת חנך – בא על דרך: כשמעתו ענך (ישעיהו ל׳:י״ט).

ותי״ו הבישות לנוכח דוד הבישות אותם כי אלהים מאסם.

WHERE NO FEAR WAS. Lo hayah pachad (where no fear was) means, there was no fear like it.⁠¹ It is similar to this is the people there was not (Isaiah 23:13).⁠² The meaning of the aforementioned is; this is the people; there was not a people like it.

The word chonakh (that encampeth against thee) is related to the word chanah (camped).⁠³ The kaf⁴ refers to God or to the Messiah.⁠⁵ Chonakh is an intransitive verb.⁠⁶ Therefore chonekh is to be rendered, those that encamp against you.⁠⁷ Chonakh is similar to anakh⁸ (he will answer thee) in When he shall hear, He will answer thee (Isaiah 30:19).

The tav of hevishotah⁹ (thou hast put them to shame) pertains to David. Our clause means, you (David) have put them to shame because God has rejected them.

1. Lo hayah pachad literally means; there was no fear. Hence Ibn Ezra’s interpretation.

2. Translated literally.

3. From the root chet, nun, heh.

4. Here it has the meaning of thee. The kaf suffixed to a verb indicates the second person.

5. In other words thee in that encampeth against thee refers to God or to the Messiah.

6. Thus chonakh literally means, encamp you.

7. For “encamp you” makes no sense.

8. It too is an intransitive verb with the kaf suffixed to it. Furthermore, it too comes from a root ending in a heh, and drops the heh.

9. Which indicates that the verb is a second person perfect.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כי אמנם שם פחדו פחד. של גזירות האומות: לא היה פחד. אם היו מתפללים וקוראים בשמו¹: כי אלקים פזר עצמות חונך. כי הרבה פעמים ה׳אלקים פזר עצמות׳ האויבים ש׳חנו׳ וצבאו על ישראל², כמו שעשה לאסא מפני הכושים, וליהושפט במלחמת עמון ומואב, ולחזקיהו בדבר סנחריב, בהתפללם אליו³. אמנם אתה ה׳נבל׳ שלא התפללת כך, הבישותה את עמך מסברם ומתקוותם⁴, שקצתם היו מצפים לתשועה על ידי תפילתך, ולא באה, וזה כי אלקים מאסם מפני שנטה לבם לדבריך:

1. להבין ולהורות.

2. כן פירש רש״י לשון ׳חונך׳.

3. בדפו״ר: אלא.

4. מלשון ׳הובישו מסברו׳. ע״פ לשה״כ בתהלים (קיט קטז) ׳ואל תבישני משברי׳, ופירשו שם המפרשים שאל תביישני בזה שלא יתקיים מה שקיויתי. ורד״ק פירש ׳הבישות אותם ושַׂמְתָּ גאותם לחרפה ולבושה להם׳.

וכל פירוש יתר המזמור נאמר במזמור י״ד בספר הראשון, זולת פירוש פסוק שָׁם פָּחֲדוּ פַחַד לֹא הָיָה פָחַד שכך פירושו, ׳שם׳ בגלות, עַמי ׳פחדו פחד׳, ומן הדין ׳לא היה פחד׳, כי בכל מקום נעשו שרים לאדוניהם (סנהדרין קד.)¹, לולי היו לאחדים ביניהם ולעובדו שכם אחד². ונתן הטעם ואמר, הלוא תראה שאין להם לפחוד, שהרי אֱלֹהִים פִּזַּר עַצְמוֹת חֹנָךְ פעמים רבות, כמו פרעה וחילו סיסרא ויבין ורבים. [׳חונך׳] – חונה עליך למלחמה ולהרע לך, כמו ׳וכשמעתו ענך׳ (ישעיה ל׳:י״ט): הֱבִשֹׁתָה. יאמר לחסיד שבדור, אתה, לא די שלא השבותה ההמון מרעתו, רק ׳הבישותה׳ ריחו³: כִּי אֱלֹהִים מְאָסָם. כאמרו ישעיה הנביא ע״ה (ג יב) ׳עמי מאשריך מתעים׳ וגו׳⁴:

1. ׳רבתי בגוים שרתי במדינות, אמר רבא אמר רבי יוחנן, כל מקום שהן הולכין – נעשין שרים לאדוניהן׳, וראה מש״כ בבראשית (לה י, מ״ט:כ״ד).

2. אם היו מאוחדים והיו עושים כולם רצון ה׳. וזו שיטת רבינו, שאילו לא היו ישראל חוטאים בגלות לא היו סובלים, ראה פירושו ושיעוריו לבראשית (טו ג) ושמות (פרק א) שמה שנשתעבדו במצרים היה מפני קלקול מעשיהם במצרים, ולא היתה גזרה קודמת רק להיות בגלות בארץ לא להם, ולא ללקות ולהשתעבד שם. והיא שיטתו בזכריה (ב ד) ובישעיה (מ ב). ובנדפס: ׳שם פחדו פחד של גזירות האומות, לא היה פחד – אם היו מתפללים וקוראים בשמו׳.

3. ע״פ לשה״כ בשמות (ה כא) ׳אשר הבאשתם את ריחנו׳. ובנדפס פירש מלשון ׳הובישו מסברו׳. ויש כאן צחות הלשון באותן האותיות ׳השבותה׳ – ׳הבשותה׳.

4. מאשריך – מדריכיך שיש להם לאשרך בדרך טוב הם מתעים אותם (רש״י שם).

פחדו פחד – פחד הפ״א רפויה.

שם פחדו – כי הלא שם בירושלים עצמה בעת בוא סנחרב וצר עליה הלא פחדו פחד אשר לא היה כפחד הזה מעולם על כי כולם נפלו פגרים מתים.

כי אלהים – כאשר אלהים פזר עצמות החונים עליך ירושלים.

הבישותה – ומה שאתה טיטוס ביישת את ישראל בהרג ואבדן זה היה בעבור כי ה׳ מאסם אז ברוע מעלליהם ולא בא במקרה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

(ז) מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשֻׁע֢וֹת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב אֱ֭לֹהִים שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל׃

Oh that the salvation of Israel would come out of Zion! When God returns the captivity of His people, let Jacob rejoice, let Israel be glad.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

מַן הוּא דִיהֵב מִן צִיוֹן פּוּרְקָנַיָא דְיִשְׂרָאֵל אֱלָהֵין יְיָ כַּד יַחֲזִיר מֵימְרָא דַייָ גָלוּת דְעַמֵיהּ יְרַנֵן דְבֵית יַעֲקֹב יֶחְדֵי דְבֵית יִשְׂרָאֵל.

Who is it who gives the redemption of Israel from Zion but the LORD?

When the word of the LORD brings back the exiles of his people, those of the house of Jacob will be glad, those of the house of Israel will rejoice.

מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה׳ שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל – אמר הקב״ה לישראל כשלקו הבנים לקו האבות עמהם. שנאמר (שמואל א י״ב:ט״ו) והיתה יד ה׳ בכם ובאבותיכם. ואף כשתתנחמו יתנחמו האבות עמכם. הדא הוא דכתיב מי יתן מציון ישועת ישראל וגו׳.

מי יתן מציון ישועות ישראל – אמר הקב״ה ישראל כשקול הבנים קול האבות עמהן שנאמר והיתה יד הקב״ה ישראל כשקול הבנים קול האבות עמהן שנאמר והיתה יד ה׳ בכם ובאבותיכם, ואף כשתתנחמו יתנחמו האבות עמכם הדא הוא דכתיב מי יתן מציון ישועות ישראל וגו׳ יגל יעקב ישמח ישראל.

אלקאיל מן יעטיני מן ציון מגות׳את אסראיל, ואד׳א רד אללה מסביי קומה, יפדח אל יעקוב אלד׳י הו אסראיל ויסרון.

האדם האומר: מי יתן לי מציון את ישועת בית ישראל. ואם יחזיר ה׳ את שבויי עמו [אז] ישמחו בית יעקוב אשר הוא ישראל וגם ישישו.

מי, את האומר מי יתן מציון ישועות ישראל, וכאשר ישיב ה׳ את שבויי עמו יגילו בני יעקב שהוא ישראל וישמחו. והנה שבות⁠־השבויים. ורבינו הביא כמה דוגמאות בדומה לכפל זה יעקב – ישראל. בספרו אמו״ד מאמר ב פ״ג.

מי יתן – בשוב אלהים – שישוב עמו מן המלחמה, כמו: ושב י״י אלהיך וגו׳ (דברים ל׳:ג׳).

מי – פירשתיו.

OH THAT. I have previously explained this.⁠¹

1. See Ibn Ezra on Ps. 13:7.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

מי יתן מציון ישועות ישראל בשוב אלקים¹ (את) שבות עמו. יהי רצון שכאשר ישיב ה׳ את ׳שבות עמו׳, תהיה התשועה לכל ישראל²: יגל יעקב. באופן ש׳יגל׳ כל הדור אשר בעקב ובסוף אחר כליון האומות באחרית הימים: ישמח ישראל. צדיקי הדור אשר ישורו עם אלקים ועם אנשים, ולא יצטרכו להתאבל על הנספים, כאמרו (זכריה יג ט) ׳והבאתי את השלישית באש וצרפתים׳ וגו׳³:

1. בדפו״ר: ה׳.

2. שתהיה ׳מציון׳? יל״ע לעיל יד.

3. ראה סוף חבקוק כיוצ״ב.

ולפי שרבים אומרים ׳ליתי משיחא ולא אחמיניה׳ (סנהדרין צח:), אמר דוד ע״ה מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשֻׁעוֹת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב אֱלֹהִים שְׁבוּת עַמּוֹ, שאף על פי שיבואו חבלי יולדה, מ״מ לבסוף יָגֵל ׳יַעֲקֹב׳ – אותם שיעשו העקב, השרידים אשר ה׳ קורא¹, ויִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל – שיהיה ל⁠[שר] אחר עשיית [הסוף] והעקב, ש⁠[בשם] ישראל [יכונה, וכן] פירוש הגאון [על] ׳יעקב׳ [ו׳ישראל׳]⁠². ומה שאמר [׳ישועות׳] שתיים³, ר״ל [ישועת] קיבוץ גלויות [וישועה] הבא בבוא גואל וי⁠[מות המשיח]:

1. ע״פ לשה״כ ביואל (ג ה) ׳והיה כל אשר יקרא בשם ה׳ ימלט כי בהר ציון ובירושלם תהיה פליטה כאשר אמר ה׳ ובשרידים אשר ה׳ קורא׳.

2. ראה במצויין בזה לעיל פרק י״ד.

3. כי לעיל י״ד כתוב ׳ישועת׳.

בשוב – ענין הנחה ומשיבת נפש.

שבות – מלשון שיבה.

מי יתן – הלואי שתבוא מהרה תשועת ישראל מהשוכן בציון.

בשוב – בעת אשר ישקיט ה׳ את בני הגולה ר״ל שהכל יכירו אשר מאת ה׳ ההשקטה.

יגל יעקב – אז ישמחו כי גאולה שלמה תהיה.

מי יתן – באשר היו מקוים בעת ההיא על הישועה הגדולה לקבץ נדחי ישראל שהגלו אז ע״י סנחריב, ושיבא הגאולה העתידה שהיה אז עת הכושר לזה (כמ״ש ישעיה סי׳ י״א וסי׳ מ״ט) בקש שיתן שמציון יבא ישועת כלל ישראל ע״י שישיב ה׳ שבות עמו ויבא זמן הגאולה, ואז יגל יעקב שהם עשרת השבטים הנדחים,

וישמח ישראל שהם בני יהודה, וגיל מורה על דבר מתחדש, ושמחה היא השמחה התמידית, כי לישראל שהם שבט יהודה לא יתחדש דבר חדש, אבל ליעקב שהם עתה אובדים ונדחים יהיה זה דבר מתחדש שע״ז שייך לשון גילה.

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תהלים נג – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, תרגום כתובים תהלים נג, מדרש תהלים תהלים נג, ילקוט שמעוני תהלים נג, רס"ג תפסיר ערבית תהלים נג, רס"ג תפסיר תרגום לעברית תהלים נג, הערות הרב קאפח על תפסיר רס"ג תהלים נג, רס"ג פירוש תהלים נג – מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה (כל הזכויות שמורות), רס"ג פירוש ערבית תהלים נג – מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה ובסיוע פרויקט פרידברג (כל הזכויות שמורות), ר׳ משה אבן ג'יקטילה תהלים נג – ההדיר ותרגם ד"ר דניאל יצחק, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות). לדוקטורט שלו על הפירוש, הקליקו כאן., רש"י תהלים נג, מיוחס לרשב"ם תהלים נג, אבן עזרא ב׳ תהלים נג, רד"ק תהלים נג, ר"ע ספורנו תהלים נג – מהדורת הרב משה קרביץ (בהכנה), ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), שיעורי ספורנו תהלים נג – מהדורת הרב משה קרביץ, ספר אמר הגאון: שיעורי רבינו עובדיה ספורנו מכתב יד תלמידו על ספר תהלים (בית שמש, תש"פ), ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), מנחת שי תהלים נג, מצודת ציון תהלים נג, מצודת דוד תהלים נג, מלבי"ם ביאור הענין תהלים נג, הואיל משה תהלים נג

Tehillim 53 – Translated and annotated by Neima Novetsky (all rights reserved), Targum Ketuvim Tehillim 53 – The Psalms Targum: An English Translation, by Prof. Edward M. Cook, with the gracious permission of the copyright holder, © 2001 Edward M. Cook, Midrash Tehillim Tehillim 53, Yalkut Shimoni Tehillim 53, R. Saadia Gaon Tafsir Arabic Tehillim 53, R. Saadia Gaon Tafsir Hebrew Translation Tehillim 53, Rav Kapach Notes on Tafsir Rasag Tehillim 53, R. Saadia Gaon Commentary Tehillim 53, R. Saadia Gaon Commentary Arabic Tehillim 53, R. Moshe ibn Chiquitilla Tehillim 53 – Translated and annotated by Dr. Daniel Isaac (all rights reserved). This is a first draft of a forthcoming critical edition – all comments and corrections are greatly appreciated. For his dissertation about this commentary, click here., Rashi Tehillim 53 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), Attributed to Rashbam Tehillim 53, Ibn Ezra Second Commentary Tehillim 53 – Translated and annotated by Rabbi Chaim (H. Norman) Strickman, with the gracious permission of Academic Studies Press (all rights reserved) and Touro University Press (all rights reserved), Radak Tehillim 53, Sforno Tehillim 53, Shiurei Sforno Tehillim 53, Minchat Shai Tehillim 53, Metzudat Zion Tehillim 53, Metzudat David Tehillim 53, Malbim Beur HaInyan Tehillim 53, Hoil Moshe Tehillim 53

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון