Tehillim 140 – תהלים קמ‏ – Mikraot Gedolot

Loading text...

(א) ⁠לַמְנַצֵּ֗⁠חַ מִזְמ֥וֹר לְ⁠דָוִֽד׃ ⁠‹ר4› פרשה פתוחה

For the leader. A Psalm of David.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גפירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהואיל משה

לְשַׁבָּחָא תּוּשְׁבַּחְתָּא עַל יַד דָוִד.

For praise; a psalm composed by David.

מג׳ד לדאוד יסבח בה אלמואט׳בין.

הלל שמשבח את המתמידים לדוד.

מזמור לדוד ישירו בו המתמידים במשמרותם.

(א-ב) למנצח – יש מפרשים זה המזמור על שאול ודואג, ויש לפרשו על מעשה אבשלום ואחיתופל, ובעת צרה היה אומר: חלציני י״י מאדם רע מאיש חמסים – זה אחיתופל, או בלשון אחר דואג.

למנצח מזמור לדוד – זה המזמור חברו דוד על דואג ועל הזיפים שהיו מלשינים אותו אל שאול.

אחרי ששָׂם המחבר בזה הספר מזמורים מחוברים על אודות קיבוץ גלויות וימות המשיח, אשר בם תהיה תשועה לישראל אחר גלויות ורעות רבות וצרות, כי בקיבוץ גלויות יצאו משעבוד מלכויות, ובביאת המשיח יאבד גוג ומגוג ויגדל כבוד ישראל לעד, שָׂם המחבר הנזכר קצת מזמורים שחיבר דוד על עצמו בזמן שגברו עליו צרות רדיפת שאול בכל תוקף, וזה היה מעט קודם זמן הצלחתו אשר בה מלך ראשונה בחברון על יהודה לבדו ואחר מלך על ישראל

אבע״ז: ׳זה המזמור חברו דוד לפני מלכו בימי שאול כי היה מפחד מבני אדם שילשינוהו אל שאול וכן אומר איש לשון׳. והרד״ק כתב: ׳זה המזמור חיברו דוד על דואג ועל הזיפים שהיו מלשינים אותו אל שאול׳.

, כי אמנם כן יקרה לישראל בקיבוץ גלויות וביאת המשיח

ר״ש קושלבסקי כתב שרבינו רמז לרעיון נוסף והוא שבקיבוץ הגלויות שיהיה לפני ביאת המשיח יתקבצו בעיקר יהודים מבני שבט יהודה ובנימין ורק לאחר מכן יבואו לארץ ישראל גם בני עשרת השבטים כמו שדוד מלך בתקופת המלכות השניה על כל ישראל יהודה בנימין ועשרת השבטים.

. ואמר:

(א-ב) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד, חַלְּצֵנִי ה׳ וגו׳. לפי שהאומות שתישארנה בימות המשיח לא יוכלו למצוא דרך להשחתת ישראל ושפלותם רק בהחטיא אותם והביא ביניהם רכילות וקטטה, על זה התפלל המשורר ואמר, חַלְּצֵנִי ה׳ מֵאָדָם רָע – הולך רכיל, ומֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי [] להחטיאי:

למנצח – הוסד בעת גלו הזיפים לשאול הלא דוד מסתתר עמנו, ושאול רדף אחריו, וילך שאול מצד ההר מזה וכו׳ ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו לתפשם (שמואל א כ״ג).

יגורו מלחמות – יש לפרשו מלשון ויגר מואב (פרשת בלק) מראים בעצמם כאילו מפחדים מלחמה וקשר נגד שאול ומיחסים רדיפתם אותי לנאמנותם לו, ויש לפרשו מהוראת אגר ואסף כמו יגורו יצפנו (למעלה נ״ו:ז׳) רק שם הוא פעל עומד וכאן יוצא, ויש לפרשו מהוראת אל תתגרו בם (פרשת דברים) מגרים מלחמה נגדי בלב שאול ע״י שנון לשונם הרע, ופירוש זה נ״ל כנכון מכולם.

(ב) חַלְּ⁠צֵ֣נִי יְ֭הֹוָהי֭״י מֵאָדָ֣ם רָ֑ע⁠ ⁠מֵאִ֖ישׁ חֲמָסִ֣ים תִּנְצְ⁠רֵֽנִי׃

Deliver me, Hashem from the evil man; preserve me from the violent man,

תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור הענין

פְּצֵי יָתִי יְיָ מִבַּר נָשׁ בִּישׁ מִגְבַר חֲטוֹפִין תִּנְטוֹר יָתִי.

Deliver me, O LORD, from an evil son of man; protect me from the man of rapacity.

למנצח מזמור לדוד – חלצני ה׳ וגו׳. אמר שלמה (משלי ד׳:ו׳) אל תעזבה ותשמרך וגו׳. שם ו׳:כ״ב) בהתהלכך תנחה אותך וגו׳. כך אמר הקב״ה לדוד רצונך שאצרך נצור את התורה. שנאמר (שם ד׳:י״ג) נצרה כי היא חייך. רצונך שאפלטך מיד רשעים רנן לפני ואני מפלטך. (תהלים ל״ב:ז׳) רני פלט תסובבני סלה. חלצני ה׳ וגו׳. מי הוא זה עשו הרשע. ומה היא רעתו מות. כך אמר הקב״ה כשאפדה אתכם מידי מות אני אפדה אתכם. שנאמר (הושע י״ג:י״ד) מיד שאול אפדם ממות אגאלם אהי דברך מות. הרי מות עשו הרשע. לכך נאמר חלצני ה׳ מאדם רע וגו׳. (וכן יעקב אמר חלצני ה׳ מאדם רע וגו׳) וכן יעקב אמר (בראשית ל״ב:י״א) הצילני נא מיד אחי מיד עשו וגו׳. אי זה מות מאיש חמסים תנצרני. ומה היה חומס (שם יג-יד) וילן שם בלילה הוא ויקח מן הבא בידו וגו׳ עזים מאתים וגו׳. אין זה חמס. וכן הוא אומר (עבדיה א׳:י׳) מחמס אחיך יעקב תכסך בושה וגו׳. אמר ישראל הרי נכרת לעולם ומה שבלע בלע. אמר הקב״ה אני מוציא מבין שיניו. שנאמר (תהלים ס״ח:כ״ג) אמר ה׳ מבשן אשיב. לכך נאמר מאיש חמסים תנצרני. אשר חשבו רעות בלב וגו׳. מהו רעות בלב. אינו מוציא מפיו אלא טמון הוא בלבו. אשר חשבו רעות בלב. רעה בלב אין כתיב כאן אלא רעות בלב. וכשהן חושבין לא עלינו בלבד הן חושבין אלא גם עליך. שנאמר (שם כ״א:י״ב) כי נטו עליך רעה וגו׳. וכן הוא אומר (דניאל ז ז-ח) וארו חיוא רביעיא דחילה וגו׳. מסתכל הוית בקרניא וגו׳. מדבר כנגד אלהים מוציא דברים קשים וחרופים וגדופים. וכתיב (שם י״א) חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה. וכתיב (עבדיה א׳:י״ח) והיה בית יעקב אש וגו׳.

אללהם כ׳לצני מן אנסאן סו, ומן ד׳ו אלמט׳אלם אחפט׳ני.

ה׳! תציל אותי מאדם שכל מעשיו רעים. ומבעל חמס תשמור אותי.

למנצח מזמור לדוד – חלצני י״י מאדם רע – זה המזמור חברו דוד לפני מלכו בימי שאול כי יפחד מבני אדם שילשינוהו אל שאול. וכן אומר: איש לשון (תהלים ק״מ:י״ב).

ומלת תנצרני – שלמה, כמו: וכל עצביכם תנגושו (ישעיהו נ״ח:ג׳).

DELIVER ME, O LORD, FROM THE EVIL MAN. David composed this psalm before he became king. He produced it in the days of Saul. He compiled the psalm because he feared that people would slander him before Saul.⁠

In other words, this psalm is a prayer to God to save David from slanderers.

He thus goes on to speak of

Literally, “he similarly says.”

a slanderer (verse 12).

The entire root is present in tintzereni (preserve me).⁠

Tintzereni comes from the root nun, tzadi, resh. In such cases, the nun is dropped in the kal imperfect. We would thus expect titzreni. Hence Ibn Ezra’s comment.

The same is the case with the word tingosu (exact) in and exact all your labors (Isaiah 58:3).⁠

Tingosu comes from the root nun, gimel, sin. Here, too, we find that the nun is not dropped in the imperfect kal.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

חלצני י״י – שלא יזיקו לי דבריהם הרעים. והפסוק כפול בענין במלות שונות.

חלצני ה׳ מאדם רע. שהוא דואג, שהלשין אותו ואת כהני נוב לשאול: מאיש חמסים. שאול שהיה משלם לדוד רעה תחת טובה:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

חלצני – ענין הוצאה ושליפה.

מאדם רע – מיד אדם רע.

מאיש חמסים – מאיש עושה חמסים.

אדם רע, איש חמסים – רע בלב הוא מצד השכל האנושי שיתיחס אל האדם, והחמס מיוחס אל נפש הבהמית

(ב-ג) חלצני – יש שני מיני רודפים, א] המבקשים רק להרע מבלי תועלת עצמם, והם שהלשינו עליו בסתר, והמאמרים מקבילים, חלצני ה׳ מאדם רע אשר חשבו רעות בלב, ב] המבקשים לחמסו מצד הנאת עצמם, והם לחמו אתו בגלוי, ועז״א מאיש חמסים תנצרני (אשר) כל יום יגורו מלחמות.

(ג) אֲשֶׁ֤ר חָשְׁ⁠ב֣וּ רָע֣וֹת בְּ⁠לֵ֑ב⁠ ⁠כׇּל⁠־י֝֗וֹםכׇּל⁠־י֝֗וֹם א=כׇּל⁠־י֝וֹם (השמטת נקודת הרביע) יָג֥וּרוּ מִלְחָמֽוֹת׃

who devise evil things in their heart; every day they stir up wars.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור הענין

דִי חֲשִׁילוּ בִישָׁן בְּלִבָּא כָּל יוֹמָא מְגָרְגִין קְרָבַיָא.

Who have plotted evil things in the heart; all the day they incite wars.

אלד׳ין פכרוא אלשרור פי קלובהם, וטול אלנהאר יג׳אורון אלחרוב.

אלה שחושבים רעות בלבבות שלהם וכל היום הם מתכננים מלחמות.

אשר, אשר חשבו הרעות בלבם וכל היום בשכנותם ובקרבתם המלחמות, כלומר שדרכם ומנהגם לעורר סכסוכים ריב ומדנים ומלת יגורו כמו ומגרת ביתה.

יגורו מלחמות – יהיו מלחמות במגוריהם ומושבותם.

every day they gather to wage war There will be wars in their dwellings and in their settlements.

יגורו מלחמות – מתאספין.

אשר – יגורו – יקבצו, כמו: יגורו יצפונו

כן בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י פרמא 1870: ״יצפינו״, וכן בנוסח שלנו.

(תהלים נ״ו:ז׳).

ויש אומרים: שהוא

כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, פרמא 2062 חסר: ״שהוא״.

כמו אל תתגר בם (דברים ב׳:ה׳), והם שנים שרשים.

WHO DEVISE EVIL THINGS. Yaguru (stir up) means, “who gather.”

Ibn Ezra apparently renders our clause, “every day do they gather wars upon me.” See Radak and Metzudat David.

Compare this to yaguru (they gather themselves together) in They gather themselves together, they hide themselves (Psalms 56:7).

Others say that yaguru (stir up) is similar to titgar (stir up) in neither stir up war with them (Deut. 2:9).⁠

Translated according to Ibn Ezra

Yaguru and titgar come from two different roots.⁠

Yaguru and titgar have a similar meaning, even though they come from different roots. Yaguru’s root is gimel, vav, resh. Titgar’s root is gimel, resh, heh. It is possible that by noting that yaguru and titgar come from two different roots, Ibn Ezra is rejecting the second interpretation. What Ibn Ezra is in effect saying is, “Yaguru and titgar cannot have similar meanings, because they come from different roots.”

יגורו – מתאספים עלי, כמו: אגרה בקיץ לחמה (משלי ו׳:ח׳).⁠

בדומה במיוחס לרשב״ם, ובניגוד לרש״י שפירש מלשון מגורים, שיהיו מלחמות במקום מגוריהם.

מלחמות – כמו שתמצא בשמואל שיעץ עליו אחיתופל שנאמר: ויאמר אחיתופל אל אבשלום אבחרה נא שנים עשר אלף ואקומה וארדפה אחרי דוד וגו׳ (שמואל ב י״ז:א׳).

אשר חשבו – חושבים מחשבות הרעות בלב, ואומרים אותם בפה, זהו: כל יום יגורו מלחמות.

יגורו – יאספו, כמו: יגורהו בחרמו (חבקוק א׳:ט״ו), ואמרו לשאול: בזה המקום תמצאנו, לך והלחם בו. וזה היו אומרים לו תמיד.

חשבו רעות. על דוד שימרוד בשאול, ועל הכהנים שתהיה ידם עם דוד, ובכן בכל יום יגורו מלחמות לרדוף אותי באסיפת

יגורו- כי תאגור בקיץ. אבע״ז: יגורו - יקבצו כמו יגורו יצפונו.

אנשי מלחמה:

ועל הראשון – ההולך רכיל – אומר אֲשֶׁר חָשְׁבוּ רָעוֹת בְּלֵב, כָּל יוֹם יָגוּרוּ ויקבצו מחשבות

׳יגורו׳ – יקבצו.

יגורו – ענין אסיפה כמו יגורהו בחרמו (חבקוק א׳:ט״ו).

יגורו – יאספו עלי מלחמות.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

(ד) שָׁ֥נְ⁠נ֣וּשָׁ֥נְנ֣וּ א=שָׁ֥נֲנ֣וּ (חטף)
• ממ=שָֽׁנְנ֣וּ (געיה במקום מרכא) לְ⁠שׁוֹנָם֮ כְּֽ⁠מוֹ⁠־נָ֫חָ֥שׁכְּֽמוֹ⁠־נָ֫חָ֥שׁ =א ובקורן
• בכתר סימן העולה מימין הנו"ן למעלה (בתחילת השורה), אולי כדי שלא להתנגש בסימן הקמץ מהשורה מלמעלה, ואולי בגלל מחיקה של אות שהייתה למטה ממנו. ⁠חֲמַ֥ת עַכְשׁ֑וּב⁠ ⁠תַּ֖חַת שְׂ⁠פָתֵ֣ימוֹ סֶֽלָה׃

They have sharpened their tongue like a serpent; vipers' venom is under their lips. Selah.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משה

מְתַנְיָן בְּלִישָׁנְהוֹן הֵיךְ חִוְיָא אֵרְסָא דְעַכּוּבִיתָא תְּחוֹת סִפְוָתְהוֹן לְעַלְמִין.

They teach with their tongue like a snake; the venom of the spider is under their lips forever.

וקד אסנוא אלסנהם כאלחייה, וחמיהֵ אלרת׳ילה תחת שפתיהם סרמדא.

וכבר חדדו את לשונותיהם כמו הנחש. ותמיד תחת השפתים שלהם יש ארס כמו העכביש.

שננו, וכבר חדרו לשונם כמו נחש ורעל עכשוב תחת שפתימו סלה.

העכשוב היא דומה לעכביש ויש לה ארס ממית ומצויה הרבה במצרים.

אלרת׳ילה הי שביה באלענכבות להא סם קאתל וכת׳יר מא תכון פי מצר.

[חמת עכשוב – חמת לשון ארס, כמו: חמת תנינים יינם (דברים ל״ב:ל״ג), שאם תפרשהו לשון אף וכי לשון אף נופל אצל יין אלא לשון ארס, ויצוש בלעז. וכן נופל כאן לשון ארס תחת השפה.]

עכשוב – עכביש אירייניא בלעז.

the venom of a spider Heb. חמת. חמת עכשוב is an expression of venom, as: "the venom of (חמת) dragons is their wine" (Devarim 32:33), for if you interpret it as an expression of wrath, does an expression of wrath fit with wine? Rather, it is an expression of venom, venimos in Old French. Similarly, here the term venom relates to "under the lips.⁠"

a spider Heb. עכשוב, a spider, araignee in French.

חמת עכשוב – חמת עכביש.

שננו לשונם – שהוא נושך, כמו: נחש עכשוב – שם חיה רעה

כן בכ״י לונדון 24896, פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870 חסר: ״רעה״.

נושכת.

סלה – באמת.

THEY HAVE SHARPENED THEIR TONGUE LIKE A SERPENT. They have sharpened their tongue which bites like a serpent.

Akhshuv (viper) is the name of an evil beast that bites. SELAH. Selah means “in truth.”

See Ibn Ezra on Ps. 3:3.

אחיתופל, חמת עכשוב – ארס עכשוב, כמו: עכביש.⁠

בדומה ברש״י ובמיוחס לרשב״ם.

שננו – כמו: חץ שנון (משלי כ״ה:י״ח), שפירושו מחודד, כן הם חדדו לשונם לדבר רעות כמו הנחש שמחדד לשונו כשיבוא לנשוך.

חמת עכשוב – חמת – הוא הארס שמטיל הנחש, ועכשוב – הוא ממין הנחש, והוא קשה ורע מאד.

תחת שפתימו – כי בהתקצף האדם הרע ומדבר בחימה, תצא לו מפיו ליחה ותרד לו תחת שפתיו. ודמה אותו לארס שמטיל הנחש.

שננו לשונם כמו נחש. דואג בהלשנתו

ומה יתרון לבעל הלשון.

, ושאול בצוואתו להרוג את הכהנים: חמת עכשוב. בבזיון וקצף נגדי:

שָׁנֲנוּ לְשׁוֹנָם כְּמוֹ נָחָשׁ. בלשון הרע המפעפע

כמו ארס שמפעפע.

: חֲמַת עַכְשׁוּב תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ סֶלָה. יש מהם שאינם מביאים לשון הרע מפורסם, אבל מביאים אבק לשון הרע, וזהו אומרו ׳תחת שפתימו׳

׳חמת׳ היינו ארס, וכשהוא מוסתר תחת שפתימו רומז ללשון הרע מוסתר.

כמו נחש – בגעיא.

שננו – חדדו.

חמת – ארס כמו חמת זוחלי עפר (דברים ל״ב:כ״ד).

עכשוב – הוא מין פתן ונחש.

שננו לשונם – חדדו לשונם והכינו אותם לדבר לה״ר כמו נחש שמחדד לשונו כשבא לנשוך.

חמת עכשוב – ארס של עכשוב יש לעולם תחת שפתותיהם ר״ל אין פוסקין מלדבר לה״ר.

שננו – נגד הראשון אמר שננו לשונם כמו נחש, שהנחש אינו נושך להנאתו רק מצד טבעו להרע, ונשיכתו הוא בלשון שהוא פנימי מן השפתים, כן ידברו לשון הרע בסתר ושלא להנאתם ונגד הב׳ אמר חמת עכשוב תחת שפתימו, שהעכשוב חמתו גלויה תחת השפתים שהוא חיצוני בערך הלשון, כן יגורו מלחמות בגלוי, וכן העכשוב נושך להנאתו למוץ דם האדם, כן ילחמו בעבור החמס להנאתם, סלה סיום הענין.

עכשוב – נחש שיש לו עכס בזנבו, שבכל שנה מתנתקת לו חוליא אחת ונשארת נפרדת בתוך עור זנבו, ובהליכתו משמעת קול, וכל שיזקין ויוסיף גבורה תנתקנה עוד מחוליותיו וישמיע קול יותר חזק באופן שאדם השומע קולו ישמר ממנו, ונחש זה הוא ארסיי ביותר.

(ה) שׇׁמְרֵ֤נִי יְהֹוָ֨הי״י֨⁠׀ ⁠מִ֘ידֵ֤י רָשָׁ֗ע⁠ ⁠מֵאִ֣ישׁ חֲמָסִ֣ים תִּנְצְ⁠רֵ֑נִי⁠ ⁠אֲשֶׁ֥ר חָ֝שְׁ⁠ב֗וּ ⁠לִדְח֥וֹת פְּ⁠עָמָֽי׃

Keep me, Hashem from the hands of the wicked; preserve me from the violent man, who has thought to make my steps slip.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משה

נְטוֹר יָתִי יְיָ מִן יַד דְרַשִׁיעַיָא מִן גְבַר חֲטוּפִין תִּנְטוֹר יָתִי דִי חֲשִׁילוּ לְמִנְקוֹף אִסְתַּוְרָי.

Protect me, O LORD, from the hand of wicked men; protect me from the man of rapacity; who have plotted to attack my steps.

אללהם פאחפט׳ני מן יד אלט׳אלם ומן ד׳וי אלמט׳אלם, אלד׳ין פכרוא פי דחי קדמי.

ה׳! תשמור אותי מיד הרשע ומבעלי החמס אלה שחושבים על דחיפת רגלי.

מאיש, מבעל החמסים.

(ה-ו) טמנו גאים פח לי – כסו הפח בארץ שלא אראנו.

לדחות את פעמי – שחשבו פעמי לדחות בפח טמון וחבלים שהם מתחים ביד ולמעלה מן הקרקע, ואותם פרשו ליד מעגל רגלי.

שמרני – שב לפרש טעם שמרני ופירש: אשר חשבו לדחות פעמי, כמו: את

כן בפסוק ובכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, פרמא 2062: ״ואת״.

רגלי מדחי.

The poet goes back and elaborates on the theme of Keep me.

The poet goes back to his earlier theme of pleading before God. However, he now opens his plea with Keep me. Ibn Ezra points out that verse 5 is similar to verse 2. Verse 2 opens with Deliver me, O Lord, from the evil man. Verse 5 reads, Keep me, O Lord, from the hands of the wicked. Our psalm thus repeats the same idea using different words.

Who have purposed to make my steps slip is similar to and my feet from stum-bling (Psalms 116:8).⁠

“Stumbling feet” in Ps. 116:8 is not to be taken literally. Neither is it in our verse.

שמרני י״י – ואחר שספר רעותיהם, התפלל לאל יתברך שישמרהו מהם, שהם חשבו לדחות פעמיו ביד שאול.

לדחות פעמי. מארץ ישראל שהיא ארץ ה׳ מוכנת לעבודתו, כאמרו (שמואל א׳ כו יט) ׳כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳⁠ ⁠׳:

(ה-ו) ולפי שיהיו מן האומות שהם בעצמם לא [יהיו] רכילים, אבל יביאו קטטה [בשומם] בסתר ע״י אנשים אחרים, לכן התפלל ואמר, שָׁמְרֵנִי ה׳ מִידֵי רָשָׁע וגו׳ אֲשֶׁר חָשְׁבוּ לִדְחוֹת פְּעָמָי, לפי שאלה הגֵאִים, אף על פי שהם עצמם לא יביאו רכילות, מ״מ טָמְנוּ פַּח לִי ל⁠[] וַחֲבָלִים פָּרְשׂוּ רֶשֶׁת לְיַד מַעְגָּל ודרך אשר בה [אלך] מֹקְשִׁים שָׁתוּ לִי סֶלָה:

פעמי – רגלי על שם שצועדים בהם כמו פעמי דלים (ישעיהו כ״ו:ו׳).

אשר חשבו – חושבים מחשבות להיות רגלי נדחים מדחי אל דחי לברוח מפני שאול.

שמרני – (חלק ב׳) אחר שדבר דרך כלל נעתק אל הענין שעליו יבקש עתה, א] שמרני מידי רשע המריע בסתר שלא להנאתו רק מרשעו, ב] מאיש חמסים תנצרני העושה רע בגלוי בעבור החמס כנ״ל, והם כת הזיפים שהם הרעו ע״י לה״ר בסתר שלא להנאתם רק מרשעם, ושאול שהרע לו להנאתו בעבור החמס בדבר המלוכה אשר שני אלה חשבו לדחות פעמי אל הפח שהכינו לי.

לדחות פעמי – לאבדון.

(ו) טָ֥מְנֽוּ⁠־גֵאִ֨ים⁠׀ ⁠טָ֥מְנֽוּ⁠־גֵאִ֨ים⁠׀ =א,ל (מקף בתיבת משרת) וכן במג"ה
• ש1=<טָ֥מְנֽוּ גֵאִ֨ים ׀> (אין מקף) וכן אצל ברויאר (ובעקבותיו במכון ממרא וסימנים)
• קורן=<טָֽמְנֽוּ⁠־גֵאִ֨ים ׀> (געיות בתיבה המוקפת)פַּ֡ח לִ֗י⁠ ⁠וַחֲבָלִ֗ים⁠ ⁠פָּ֣רְשׂוּ רֶ֭שֶׁת לְ⁠יַד⁠־מַעְגָּ֑ל⁠ ⁠מֹקְ⁠שִׁ֖ים שָׁתוּ⁠־לִ֣י סֶֽלָה׃

The proud have hidden a snare for me, and cords. They have spread a net by the wayside. They have set traps for me. Selah.

כְּמַנּוּ גֵיוְתָנוּן פַּחָא לִי וְאַשְׁלַיָא פָּרְסִין מְצַדְתָּא לִסְטַר אוֹרְחָא תַּקְלִין שָׁוָן לִי תְדִירָא.

The proud have hidden a trap for me, and they spread out ropes as a net beside the path; they have placed snares for me always.⁠

Always: forever.

פאן אלמקתדרין קד דפנו לי אלפכ׳אך׳, ובסטוא לי אלשרך כאלחבאל עלי חק אלמסלך, וג׳עלוא לי אלאוהאק סרמדא.

והרי המתגאים כבר טמנו לי מכשולים ופרשו רשתות בחבלים מסביב לדרך שלי ותמיד הציבו לי מוקשים.

ממנו, כי הגאים כבר טמנו לי פחים ופרשו לי מלכודות כחבלים על מסלול המהלך ושמו לו מוקשים סלה.

וחבלים פרשו רשת – דרך הרשת לקשור חבל ארוך בראשה והצייד כשרואה העופות שוכנים תחת הרשת מושך החבל והרשת נופל על העופות.

ליד מעגל – אצל נתיבתי ופעמיי.

ליד – אצל, כמו: ראו חלקת יואב על ידי (שמואל ב י״ד:ל׳).

and [with] ropes they spread a net It is customary to tie a long rope to the end of a net, and when the hunter sees the birds resting under the net, he draws the rope, and the net falls on the birds.

beside [my] path Beside my paths and my steps.

beside Heb. ליד, like: "See, Joab's field is near mine (ידי)" (II Sam. 14:30).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

טמנו – ליד – מקום, כמו: ויד תהיה לך (דברים כ״ג:י״ג).

מעגל – המקום הישר הדרוך תמיד.

Yad (by the) means “a place.”

Yad literally means “a hand.” Hence Ibn Ezra’s comment.

Compare this to yad (place) in Thou shalt have a place (Deut. 23:13).

Ma’gal (wayside) refers to a flat area that is always walked upon.⁠

Compare this to ma’gele tzedek (paths of righteousness) (Psalms 23:3).

ליד מעגל – למקום הדרך.

טמנו – שאמרו: ולנו הסגירו ביד המלך (שמואל א כ״ג:כ׳).

ליד מעגל – למקום שיהיה מעגלי ואשורי בו, כמו שאמר: וראו את מקומו אשר תהיה רגלו מי ראהו שם (שמואל א כ״ג:כ״ב).

טמנו גאים פח לי. הזיפים: פרשו רשת ליד מעגל. כאמרו (שם כג כב) ׳ודעו [וראו] את מקומו אשר תהיה רגלו׳

רש״י: ׳דרך הרשת לקשור חבל ארוך בראשה והציד כשרואה את העופות שוכנים תחת הרשת מושך החבל והרשת נופל על העופות, ליד מעגל - אצל נתיבתי ופעמי׳. רד״ק: ׳טמנו גאים, שאמרו (ש״א כג, כ): וְלָנוּ הַסְגִּירוֹ בְּיַד הַמֶּלֶךְ. ליד מעגל, למקום שיהיה מעגלי ואשורי בו, כמו שאמר (שם פסוק כב): וראו את מקומו אשר תהיה רגלו, מי ראהו שם׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

וחבלים – מיתרי הפח.

ליד – למקום.

מעגל – שביל ומסלה כמו ינחני במעגלי צדק (תהלים כ״ג:ג׳).

טמנו – הטמינו עלי הרשת לבל אהיה נשמר ואלכד בה.

וחבלים – גם חבלי הפח העשויים לסגור פי הפח גם אותם הטמינו לבל ארגיש כלל ור״ל מאוד מאוד הסתירו עצה ללכדני.

פרשו רשת ליד מעגל – במקום מעגלי ואשורי פרשו הרשת למען אפול בה וכמ״ש וראו את מקומו אשר תהיה רגלו שם (שמואל א כ״ג:כ״ג).

שתו לי סלה – רוצה לומר מבלי הפסק אף אם לא הצליחו בראשונה חזרו שוב לארוב.

פח, רשת – הרשת היא סביב הפח, עיין הושע (ה׳ ב׳). ומעגל הוא הדרך הסבובי בכ״מ, עי׳ ישעיה (כ״ו) והמוקש נמצא בהפח להמית הבע״ח הנצוד בפח.

טמנו מבאר שרוצים לדחות פעמי אל הפח וחבלים אשר טמנו לי – שבעת אבוא אל מקום הפח ימשכו בחבלים לצוד אותי, ומיראתם פן אלך במעגל שהוא הדרך הסבוביי ולא אלך במקום הפח. לכן פרשו רשת ליד מעגל – לצודד אותי שם ע״י הרשת, וגם שתו לי מוקשים שבעת אפול אל הפח אשבר תיכף ואמות ע״י המוקש, סלה סיום הענין הב׳.

מעגל – בדרכי הישרה שאני רץ עליה בלי דאגה ופחד (עיין מה שכתבתי למעלה י״ז:ה׳).

(ז) אָמַ֣רְתִּי לַ֭יהֹוָהי״י אֵ֣לִי אָ֑תָּ⁠ה⁠ ⁠הַאֲזִ֥ינָה יְ֝הֹוָ֗הי֝״י֗ ק֣וֹל תַּחֲנוּנָֽי׃

I have said to Hashem, "You are my God". Give ear, Hashem, to the voice of my supplications.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משה

אֲמַרִית לַיְיָ אֱלָהִי אַנְתְּ אֲצֵית יְיָ לְקָל בָּעוּתִי.

I said to the LORD, “You are my God.” Hear, O LORD, the sound of my petition.

וקלת ללה אנת רבי, אללהם אסמע צות תחנני.

ואני אמרתי לה׳ אתה אלוהי. אם כך ה׳! תשמע את קולי התחננותי.

אמרתי לי״י – כשהיו רודפים אחרי, אשר כל שעה היתה תקותי בי״י.

אמרתי – אין לאל ידי להמלט מהם או לעמוד כנגדם

כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י פרמא 1870: ״כנגד״. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״כנגדי״.

רק בך ואתה לבדך אלהי.

I HAVE SAID UNTO THE LORD. It is not possible for me to escape from them or to stand up to them. You are my only hope. You alone are my God.⁠

Ibn Ezra reads our verse as follows: “I have said unto the Lord, ‘Thou art my God (You alone are my God; You are my only hope).’ Give ear, O Lord, unto the voice of my supplications, for it is not possible for me to escape from my enemies or to stand up to them.”

אמרתי – כשהייתי שומע שהיו מארבים לי בכל המקומות אמרתי לי״י אלי אתה – אתה חזקי ותקפי, אין לי חוזק להמלט מידם אם לא תעזרני אתה.

אלי אתה. כי אליך אתפלל תמיד, לכן האזינה:

(ז-ח) אָמַרְתִּי לַה׳ אֵלִי אָתָּה. ועליך תמיד השלכתי יהבי, לכן תאזין קוֹל תַּחֲנוּנָי, אתה אלקי, שאתה היית עֹז יְשׁוּעָתִי [והוצאת] אותי מהגלות ב׳עוז׳ ומלכות

ש׳אין עוז אלא מלכות׳.

, שעתה העוז והמלכות נתת לי, ועוד שאתה סַכֹּתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק ומלחמת גוג ומגוג:

אמרתי – לזה אמרתי בתפלה הלא מעולם אתה אלי וחזקי האזינה גם עתה בקול תחנוני.

אמרתי (חלק ג׳) אני בוטח על שני ענינים, א] מצד שאמרתי לה׳ אלי אתה – והוא מושיעי תמיד, ב] מצד התפלה שה׳ יענה לכל קוראיו גם לאלה שלא הושיעם תמיד, ועז״א האזינה ה׳ קול תחנוני.

סכותה לראשי – במגן המסך על ראשי כסוכה.

נשק – כלי מלחמה, ויש לפרשו מהוראת נָשַק, לפי שמדי אנשי המלחמה עשוים חלקים חלקים הנושקים בדיוק זה עם זה או הוא מגזרת שק (שממנו שם נֵשֶק) הברה טבעית הנשמעת ע״י כשכוש חלקי המדים, או ע״י הנשיקה, ומגזרתו שם שוֹק והפֹעל הנגזר ממנו בעיר ישקו (יואל ב׳:ט׳).

(ח) יֱהֹוִ֣הי״י֣ אֲ֭דֹנָי עֹ֣ז יְ⁠שׁוּעָתִ֑י⁠ ⁠סַכֹּ֥⁠תָה לְ֝⁠רֹאשִׁ֗י בְּ⁠י֣וֹם נָֽשֶׁק׃

O God, Adonai, the strength of my salvation; You have covered my head on the day of battle,

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דוד

אֱלֹהִים יְיָ עוּשְׁנָא דְפוּרְקָנִי טַלֵלְתָּא עַל רֵישִׁי בְּיוֹם קְרָבָא.

God, the LORD, is the strength of my redemption; you have covered my head in the day of battle.

למנצח מזמור לדוד חלצני ה׳ וגו׳ סכותה לראשי ביום נשק – א״ר יוסי בר בון ביום נשק (שקציר) [שהקיץ] נושק את החורף. ד״א ביום נשק זה נשקו של גוג. ד״א באותו יום שישקו שני עולמות זה לזה העולם הזה יוצא והעולם הבא נכנס ואומר וסוכה תהיה לצל יומם מחורב.

אללהם יא רבי יא אללה יא עזי וג׳ותי, כמא ט׳ללת עלי ראסי פי יום אלחרב.

ה׳ אלוהים! הרי אתה עוז ישועתי כאשר סוככת על ראשי ביום מלחמה.

עז, אתה עזי וישועתי כמו שסכותה עלי ביום המלחמה.

ופירשתי נשק, חרב. לפי שהעיקר בו כלי זין כמו שאמר ועיר מבצר והנשק

מלכים ב׳ י ב.

ופסרת נשק, חרבא, לאן אלאצל פיה סלאח כמא קאל ועיר מבצר והנשק.

ביום נשק – יום דין, ביום מלחמה.

י״י – סכותה – שיסוך ראשו כמו הכובע ולא יזיקנו חץ.

והנה הטעם סכותה – כובע הישועה לראשי – על כן אמר: עז ישועתי.

O GOD, THE LORD. You covered my head

Literally, “He will cover his head.”

as a helmet

Literally, “a helmet.”

does, so that the arrows will not harm me. The meaning of sakkotah (screened) thus is, “You covered my head with a helmet of salvation.” The psalmist therefore says, O God, the Lord, the strength of my salvation.

Ibn Ezra reads our verse as follows: “O God, the Lord, the strength of my salvation, Who hast screened my head with a helmet of salvation in the day of battle.”

סכותה לראשי ביום נשק – ביום מלחמת יואב ואבישי ואיתי הגיתי, שנאמר: ויצא העם השדה לקראת ישראל ותהי המלחמה ביער אפרים וינגפו שם עם ישראל לפני עבדי דוד (שמואל ב י״ח:ו׳-ז׳).

ומי שמפרש על שאול ואנשיו אומר כך: סכותה לראשי ביום נשק – שלא נתפשתי בשעה שבא שאול ואנשיו עלי, דכתיב: ושאול ואנשיו עוטרים את דוד ואת אנשיו לתופשם (שמואל א כ״ג:כ״ו).

י״י אלהים – סכותה לראשי – ביום שיבוא עלי בכלי נשק – בחצים וברומח ובכל כלי מלחמה, תסך לראשי, כלומר שתהיה כובע ישועה לראשי. סכותה – עבר במקום עתיד, וכמוהו רבים.

סכותה לראשי ביום נשק. בהיות המלחמה עם פלשתים, הושעתני והצלת מידם

׳ביום שיבואו עלי בכלי נשק ברומח ובחיצים ובכל כלי מלחמה, תסך לראשי, כלומר שתהיה כובע ישועה לראשי׳ (רד״ק), אלא שנדחק לפרש עבר במקום עתיד, ורבינו מפרש על העבר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

סכותה – מלשון סכך וכסוי.

נשק – בכלי נשק ועניינו בכלי זיין.

סכותה – מעולם סככת על ראשי בעת באו עלי בכלי נשק הם כלי זיין.

(ט) אַל⁠־תִּתֵּ֣⁠ן יְ֭הֹוָהי֭״י מַאֲוַיֵּ֣⁠י רָשָׁ֑ע⁠ זְ⁠מָמ֥וֹ אַל⁠־תָּ֝פֵ֗ק יָר֥וּמוּ סֶֽלָה׃

Do not grant, Hashem, the desires of the wicked; do not further his evil device, so that they exalt themselves. Selah.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משה

לָא תִתֵּן יְיָ רִגוּגֵי דוֹאֵג רַשִׁיעָא מַחֲשַׁבְתֵּיהּ לָא תַסְפֵּק יִסְתַּלְקוּן לְעָלְמִין.

Do not grant, O LORD, the desires of Doeg the wicked; do not support his thoughts; let them be removed

Removed: +and not exalted.

forever.

אל תתן ה׳ מאויי רשע – (כתבו ברמז קכ״ו ובפסוק ויגש הפלשתי). א״ר יצחק אמר יעקב לפני הקב״ה רבש״ע אל תתן לעשו הרשע תאות לבו זממו אל תפק ירומו סלה זה גרממיא של אדם שאלמלי הם יוצאים מחריבים כל העולם כלו, דא״ר אחא בר חנינא תלת מאה מלכי קטרי תאנא איכא בגרממיא של אדם, ותלת מאה ושתין וחמש מרזבני איכא ברומי, וכל יומא נפקי הני לאנפי הני והני לאנפי הני, וקטלי חד מהני להני וחד מהני להני ומטרדי לאוקומי מלכא.

אללהם כד׳לך לא תעטי אלט׳אלם שהותה פיי, ולא תופק להם הממהם פירתפעון סרמדא.

ה׳! אל תתן לרשע את תאותו בי (תאותו להרע לי אל תתן לו). ואל תתן להם להצליח בכוונותיהם שכך הם יתרוממו תמיד (אם יצליחו).

אל, ה׳ כך אל תתן לרשע תאוותו בי ואל תפק להם זממם כי אז ירומו סלה. כי דרך הרשעים הארורים כשמשיגים מאויים על ידי מלשינות שקר עריצות ומרמה מוסיפים ברשעם ורומסים גדולים וטובים ברשע וכסל כפי שאנו רואים תמיד בכל מקום ובכל זמן.

מאויי רשע – עשו הרשע.

זממו אל תפק – מחשבתו אל תצליח.

ירומו סלה – כי יתגאו סלה. ורבותינו פירשו זממו לשון רסן הזומם את פה הגמל, ולשון משנה הוא.

אל תפק – אל תוציא מלחייו.

the desires of the wicked The wicked Esau.

for they are constantly haughty Heb. ירומו סלה, because they are arrogant always. Our Rabbis, however (Bereshit Rabbah 75:9) explained זממוֹ as an expression of a bit that muzzles the camel, and it is a mishnaic expression.

do not take out Heb. אל תפק, Do not take it out of his jaws.

זממו – מחשבתם.

(ט-י) אל – מלת אל תפק – ישרת

כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, פרמא 2062 חסר: ״ישרת״.

בעבור אחרת.

וכן הוא זממו אל תפק אל ירומו סלה – הוא והדומה לו.

או יהיה דבק תפק עם ראש ובא ירומו תחת ירום.

(9-10) GRANT NOT. The words al (not) in zemamo al tafek (further not his evil device) also serves the word yarumu (exalt themselves).⁠

Our verse reads zemamo al tafek yarumu (further not his evil device, so that they exalt themselves). This literally means, further not his evil device, they will exalt themselves. Ibn Ezra says that this should be understood as, “further not his evil device; may they not exalt themselves.”

Our verse is to be interpreted as if it were written zemamo al tafek al yarumu (further not his evil device; may they – he nor anyone like him

The subjects of the first part of the sentence are in the singular: rasha (the wicked) and zemamo (his evil device). However, the second part of the sentence is in the plural (yarumu). Hence Ibn Ezra’s comment.

– not exalt themselves).

On the other hand, it is possible that tafek (further) is connected to rosh (head) (verse 10),⁠

That is, zemamo al tafek yarumu is connected to the word rosh, which opens the next verse. – Filwarg. Our verse reads, zemamo al tafek yarumu. Selah. Verse 10 opens with rosh mesibbai. The latter literally reads, “the head of those that compass me about.” This opinion reads our verse as follows: zemamo al tafek [she] yarum selah rosh mesibbai (further not his evil device to the effect that the head of those that surround me be eternally lifted up).

and yarumu (they exalt themselves) is in place of yarum (he exalt himself).⁠

Yarumu is a plural. However, zemamo is in the singular. Hence, Ibn Ezra suggests that yarumu should be interpreted as if it were written yarum.

אל תתן י״י תאוות רשע – או אחיתופל או דואג.

זממו – מחשבתו, כמו: כאשר זמם (דברים י״ט:י״ט).⁠

בדומה ברש״י ובמיוחס לרשב״ם.

אל תפק – אל תוציא, כמו: ויפק רצון מי״י (משלי ח׳:ל״ה, י״ח:כ״ב).⁠

בדומה ברש״י שהוכיח זאת מלשון משנה.

ירומו – שאם תמלא מחשבתו אז ירומו, יהיה להם רומת ראש.

אל תתן י״י מאויי – היו״ד דגושה, על משקל: משמני הארץ (בראשית כ״ז:ל״ט). אמר: אל תתן לו תאותו, כי הוא ללכדני.

זממו אל תפק – אל תוציא לאור מחשבתו.

ירומו סלה – שאם תהיה מחשבתם, ירומו וישאו ראשם, הוא וחביריו.

תפק – תוציא, כמו: ויפק רצון מי״י (משלי ח׳:ל״ה).

(ט-יא) אל תתן ה׳ מאויי רשע. שאפול בידם

מאויי שאול, שאפול ביד הפלישתים.

, כאמרו (שמואל א׳ יח יז) ׳ושאול אמר אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתים׳: זממו אל תפק. כאמרו (שם פסוק יא) ׳ויאמר אכה בדוד ובקיר׳: ירומו סלה ראש מסיבי. ואל ׳ירומו ראש מסיבי׳

׳אל׳ משמש אחר עמו, אל תפק, ואל ירומו ראש מסיבי.

המסיתים את שאול לסבוב אותי, כאמרו (שם כג כו) ׳ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו לתפשם׳: עמל שפתימו. וכמו כן רכילותם יכסמו באופן ש׳שפתימו׳ ימיטו עליהם גחלים - יהפכו על עצמם גחלי רכילותם

יהיו מוטים הגחלים עליהם ישכבו בהם עד שיתמוטטו ויכבו מאליהם נמצא הגוף כלה ואבד (רש״י).

: באש יפילם. ו׳עמל שפתימו׳ ורכילותם הנזכר ׳יפילם באש׳ במהמורות – בקברים

במהמורות - מקום שפל (אבע״ז). בשוחות עמוקות יפילם שלא יקומו מהם. וכן בדברי רז״ל (ירושלמי מו״ק א, ה): בראשונה היו קוברים אותם במהמורות, נתאכל הבשר מלקטין את העצמות, וקוברים אותם בארונים (רד״ק).

, שייענשו בהם גם אחר המוות, כענין ׳כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה׳ (ישעיה סו כד):

אַל תִּתֵּן ה׳ מַאֲוַיֵּי רָשָׁע. שתיכנס קטטה בינינו, וזְמָמוֹ אַל תָּפֵק, כי ׳זממו׳ אינו אלא שיָרוּמוּ סֶלָה, וזה אל תתן לו:

מאויי – כתב רד״ק בפירוש שהיו״ד דגושה ובמכלול דף רכ״ו ור׳ יונה כתב כי מאויי רשע רפי ולא מצאנוהו אנחנו כן אלא בס״א ירושלמי ראיתיו רפי קמוץ הוא״ו והוא הספר אשר סמך עליו ר׳ יונה כי הוא מביא ראיה תמיד ממקרא ירושלמי וזהו שהיה בסיקוסטה וזה שנים רבות ע״כ. וגם אני מצאתיו כן בספר אחד כ״י ישן.

מאויי – מלשון תאוה וחשק.

זממו – מחשבתו כמו כאשר זמם (דברים י״ט:י״ט).

תפק – ענין ההוצאה כמו ויפק רצון מה׳ (משלי ט׳:י״ג).

אל תתן – לכן גם עתה אל תמלא תאות הרשע החפץ לראות ברעתי.

זממו אל תפק – אל תוציא מחשבתו אל הפועל ועד עולם יהיו מחשבותיו מרוממים ממנו לבל יוכל להשיגם.

אל תתן ה׳ מאויי רשע – וכן לא תפק זממו ומחשבותיו, שהוא מתאוה בלבו וזומם עצות ותחבולות אשר ירומו – ר״ל כי דוד הלך בצד ההר מזה ושאול מצד ההר מזה, ובענין זה לא יכול להגיע אליו כי ההר היה מפסיק ביניהם, ורצה שאול שאנשיו ירומו לעלות על ראש ההר ומשם ירובו

השוו לשון בראשית מ״ט:כ״ג.

על אנשי דוד בחצים שבזה יוכרח להתרחק מן ההר, ע״ז בקש שלא יתקיים זממו זה, סלה נשלם הענין.

ירומו – אל שקודם לכן מושך עצמו ואחר עמו, אל ירומו וכן ובחמתך תיסרני (למעלה ל״ח:ב׳), או הוא לשון תמיהה, וכי תניח להם שירומו לעולם!

(י) רֹ֥אשׁ מְ⁠סִבָּ֑⁠י⁠ ⁠עֲמַ֖ל שְׂ⁠פָתֵ֣ימוֹ [יְ⁠כַסֵּֽ⁠ימוֹ] (יכסומו)׃

As for the head of those that surround me, let the mischief of their own lips cover them.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משה

אֲחִיתוֹפֶל רֵישׁ סַנְהֶדְרֵי תַלְמִידֵי לֵעוּת מַלְשִׁינוּתָא דְסִפְוָתְהוֹן יַחֲפִינוּן.

Ahithophel, head of the Sanhedrin of disciples

Disciples: +who sit down to teach.

-- may the toil of the slander of their lips cover them.

ראש מסבי עמל שפתימו יכסמו – אלו ראשי סנהדרין שהם יגעים בתורה כל מה שמוציאין מפיהם הם אוכלין. ד״א אלו עובדי אלילים שהם משכימים ומעריבים ונוטלים עצה על ישראל ונותנים עיניהם על ממונם.

ואלפריק אלד׳י חאט בי, דגל נטקהם יגטיהם.

והקבוצה שהקיפו אותי שהמרמה שבדבורים שלהם תכסה אותם.

ראש, והקבוצה אשר סבבוני רשע שפתימו יכסימו. תרגם ראש ״פריק״ קבוצה, וכן תרגם בבמדבר ד יט איש איש ״כל פריק״.

ראש מסבי – חבורת חשבון גדודי עשו האומרים להסב אותי מעליך, עמל שפתיהם יכסם.

The numbers of those who surround me Armies of the number of the troops of Esau who plan to surround me, may the lies of their lips cover them. (I found.)

ראש מסיבי – הן בראש כל מסיבות.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

(י) ור׳ משה אמר: ראשית מה שיקרה מסיביי עמל שפתימו יכסימו. והטעם שהם מתפארים כי יאחזוני במוקשים.

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 9]

(10) Rabbi Moses says rosh mesibbai (the head of those that compass me) means, “the first of what shall occur to those who compass me [is that the mischief of their own lips will cover them.]”

Rabbi Moses renders rosh (head of) as “beginning of.” He reads our verse as follows: “Let the first punishment to befall those that compass me about be that the mischief of their own lips covers them.”

The mischief of their own lips in Let the mischief of their own lips cover them refers to their praising themselves that they will take me in their snare.⁠

See verse 6.

ראש מסיבי – אותו שהוא ראש לאותם המ⁠[ס]⁠בים אותי, [כלומ׳]⁠

רוב המלה קטוע בכתב היד.

אחיתופל. וללשון אחר דואג. אותו ואת מסייעיו, עמל שפתיו יכסמו.

ראש מסבי – לפי שזכר רשע יחיד, והוא דואג, כמו שפירשנו בפתיחת המזמור, אמר: ראש מסבי – זה הרשע שהוא ראש הסובבים לי ללוכדני.

עמל שפתימו יכסמו – השקר שמדבר עלי הוא וחביריו, השקר ההוא יכסה אותם ויפילם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

(י-יא) ואמר דרך קריאה לה׳, אתה שאתה רֹאשׁ מְסִבָּי וסיבותי, ר״ל עילת העילות, עֲשֵׂה שעֲמַל שְׂפָתֵימוֹ הוא בעצמו יְכַסֵּמוֹ ויִמּוֹטוּ גחלי רתמים של לשון הרע עליהם

׳עמל שפתימו – רכילותם יכסמו באופן ש׳שפתימו׳ ימיטו עליהם גחלים – יהפכו על עצמם גחלי רכילותם׳ (נדפס).

, ואותו ׳עמל שפתימו׳ יַפִּלֵם באש ובְּמַהֲמֹרוֹת באופן שבַּל יָקוּמוּ עוד, שאפילו כשיאמרו אמת לא יאמינו להם, שכך עונשו של בדאי (סנהדרין פט:):

יכסומו – יכסיימו קרי.

ראש מסבי – ראש המסבבים ללכדני והוא דואג האדומי.

עמל שפתימו – השקר שמדברים עלי הוא וסיעתו השקר הזה יכסה אותם ר״ל מה שרוצים לעשות לי יבוא עליהם.

ראש, (חלק ד׳) הראש של המסבבים אותי עתה לתפסני, (כמ״ש ויהיה שאול ואנשיו עוטרים את דוד), יכסו אותם העמל של שפתימו שהעון של הלה״ר ירד על ראשם.

ראש – יש לפרשו לשון ראש ממש, אתה מגן לראשי, והם עמל שפתיהם יכסה ראשם; ויש לפרשו מלשון מה עצמו ראשיהם במזמור הקודם, לשון סך, כל מסבי יחד, ויש לפרשו, הראשים והחשובים שבהם אנשי החיל המלשינים עלי אל שאול, כי ההדיוטות באנשי החיל אין להם אשמה, ולאשר יוליכום שם ילכו.

מסבי – הסובבים אותי מכל צד כמו במדבר מעון (שמואל א׳ כ״ג:כ״ו).

יכסימו – כתוב יכסומו לשון רבים כמו שפתימו הקרוב לו, וכן ומספר ימיך רבים (איוב ל״ח:כ״א) ודומיו, עיין מה שכתבתי למעלה ל״ח:ט״ז.

(יא) [יִמּ֥⁠וֹטוּ] (ימיטו) עֲלֵיהֶ֗ם⁠ ⁠גֶּחָ֫לִ֥ים⁠ ⁠בָּאֵ֥שׁ יַפִּ⁠לֵ֑ם⁠ בְּ֝⁠מַהֲמֹר֗וֹת בַּל⁠־יָקֽוּמוּ׃

Let burning coals fall upon them. Let them be cast into the fire, into deep pits, that they not rise up again.

יִמְטוּן עֲלַוֵיהוֹן גוּמְרִין מִן שְׁמַיָא בְּנוּרָא דְגֵיהִנָם יַפְּלִינוּן בְּגִיצִין דְמַחְמְרִין דְלָא יְקוּמוּן לְחַיֵי עַלְמָא.

May coals from heaven come upon them; may he make them fall into the fire of Gehenna, in sparks that glow, lest they rise to eternal life.

ותמיל עליהם אלג׳מור, ופי אלנאר יוקעהם, ופי מראראת לא יקומון.

[והמרמה שבדבורים שלהם] ימיטו עליהם גחלים וגם זה [המרמה וכו׳] יפיל אותם באש. ובמרורות שלא יקומו ממנה.

במהמורות, ״מראראת״. נראה לי שרבינו מפרש מהמורות מלשון מר ומרירות והכוונה יעברו עליו מאורעות קשים ומרים אשר לא יוכל להתאושש מהן, ובטוי משומש בערבית ״מרת עליה אמראר״ עברו עליו מאורעות מרים וקשים. ובכ״י כ. ו. ״מראדאת״ ונדמה לי שאין לה ענין לכאן בהקשר עם העברית כי ״מראד״ ענינה חפץ ורצון, ואין כל מקום לשלב מושג זה בתוך הענין לפי המשך התרגום.

ואמרו באש יפילם,

וקולה באש יפילם.

[מצאתי: ימוטו – יהיו מוטים הגחלים עליהם ישכבו בהם עד שיתמוטטו ויכבו מאליהם נמצא הגוף כלה ואבד.

באש יפילם – המפיל ונוקם] גחלים של גיהנם במהמורות יפילם לבל יקומו עוד.

במהמורות – במלחמות ותגר, לשון ממרים הייתם (דברים ט׳:כ״ד).

descend May the coals descend on them. Let them lie upon them until they sink and become extinguished by themselves. The body will thus disintegrate and disappear.

He will cast them into fire He Who casts and avenges [will cast them] into the fire of Gehinnom. in wars He will cast them so that they will no longer rise.

in wars Heb. במהמרות, in wars and strife, an expression of: "You have been rebellious (ממרים)" (Devarim 9:4).

במהמורות

כן בפסוק וכן משתלב בהקשר. בכ״י ס״פ: ומהמורות.

– כמו: במכמורת (ישעיהו י״ט:ח׳).

ימוטו – גחלים – מהשמים, כמו: גחלים בערו ממנו (שמואל ב כ״ב:ט׳), ברד וגחלי אש (תהלים י״ח:י״ג).

באש יפילם

כן בכ״י לונדון 24896, פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870 חסר: ״יפילם״.

– היא האבן שהיא ממיתה

כן בכ״י לונדון 24896, פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870: ״היא הממיתה״.

בריחה ואף בגופה.

במהמורות – מקום שפל, בעבור בל יקומו, ואין ריע לו בלשוננו.

LET BURNING COALS FALL UPON THEM. Let burning coals fall upon them from heaven. Compare this to coals flamed forth from Him…, hailstones and coals of fire (Psalms 18:9, 13).

LET THEM BE CAST INTO THE FIRE. This reference is to the stone that kills by its fumes

See Ibn Ezra on Ps. 18:13.

and also by its fire.⁠

Let them be cast in the fire caused by the burning coals.

Be-mahamorot (in deep pits) means, “in low places,” for that they rise not up again follows.

Mahamorot (deep pits) has no neighbor in our language.⁠

The word is not found again in scripture. We can know its meaning only from its context. Metzudat Tzion notes that the word is found in Talmud Yerushalmi, Mo’ed Katan, chapter 3. We there read koverin oto be-mahamorot.

ימוטו עליהם גחלים באש – ימוטו במעשיהם הרעים, עליהם יפלו גחלים עם אש.

יפילם הקב״ה במהמורות – במהירות

בניגוד לרש״י שפירש ״במלחמות״ ולמיוחס לרשב״ם שפירש ״במכמורת״.

עצתם שרצו להורגיני, כל כך יפילם בל יקומו עוד.

ימוטו – ינטו גחלים מן השמים עליהם, כלומר, אף י״י וחמתו באש יפילם, עמל שפתימו (תהלים ק״מ:י׳), שזכר.

במהמרות – בשוחות עמוקות יפילם שלא יקומו מהם. וכן בדברי רז״ל: בראשונה היו קוברים אותם במהמורות, נתאכל הבשר מלקטין העצמות, וקוברים אותם בארונים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ימיטו – ימוטו קרי.

ימוטו – מלשון נטיה.

במהמורות – כמו ובמהמורות ועניינו שוחות עמוקות ובדרז״ל בראשונה היו קוברין אותה במהמורות וכו׳ (ירושלמי מועד קטן ג׳).

ימוטו – הגחלים יהיו מטים עצמם לנפול אליהם.

באש יפילם – העמל שזכר הוא יפילם באש ובשוחות עמוקות לבל יוכלו קום.

ימוטו – מוסב על שפתימו.

ויפילם – מוסב על העמל.

במהמרות – שוחות עמוקות, ובדברי חז״ל בראשונה היו קוברים אותו במהמורות

ימוטו עד ששפתימו ימוטו עליהם גחלים, והם עצמם יפלו באש, ולא יוכלו לברוח מן הסכנה, כי יפלו במהמורות שלא יוכלו לקום משם, והמהמורות יהיו מלאים אש, שעליהם ימוטו גחלים מלמעלה.

ימוטו – כתיב ימיטו ונכון יותר כי גחלים הוא לשון נקבה (גחלי אש בוערות, יחזקאל א׳:י״ג) והיל״ל תמוטנה, וכן כתוב גם אחריו יפילם ולא כתב יפלו.

במהמורות – מגזרת חָמַר או חֵמָר (בחילוף אותיות הגרון) ששניהם מגזרת חם, בארות בארות חמר (פרשת לך לך), או מהוראת נחמרו מעי (איכה ב׳:י״א), חמימות גדול, והם נקבי ההרים המקיאים אש וגפרית וחמר.

(יב) אִ֥ישׁ לָשׁוֹן֮ ⁠בַּל⁠־יִכּ֢⁠וֹן בָּ֫אָ֥רֶץ⁠ ⁠אִישׁ⁠־חָמָ֥ס רָ֑ע⁠ יְ֝⁠צוּדֶ֗נּ⁠וּ לְ⁠מַדְחֵפֹֽת׃

A slanderer shall not be established in the earth; the violent and evil man shall be hunted with thrust upon thrust.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משה

גְבַר דְמִשְׁתָּעֵי לִישָׁן תְּלִיתַי לָא אֶפְשַׁר דְיִתְכַּן בְּאַרְעָא דְחַיֵי גְבַר חֲטוֹפָא בִישׁ יְצוּדִינֵיהּ מַלְאַךְ דְמוֹתָא יְנַקְפִנֵיהּ בְּגֵהִנָם.

The man who speaks with deceitful tongue ׀ they cannot dwell in the land of life; the angel of death will hunt down the men of evil rapacity,⁠

Men of evil rapacity: men of rapacity and who do evil.

he will smite them in Gehenna.

איש לשון בל יכון בארץ – א״ר לוי לעתיד לבא נוטל הקב״ה את עובדי אלילים ומוסרם לגיהנם ואומר להם למה הייתם קונסים את בני והם אומרים מהם ובהם היו באים ואומרים לשון הרע והקב״ה נוטל את אלו ואלו ומורידן לגיהנם. ד״א איש לשון זה הנחש שאמר לשון הרע על בוראו, בל יכון בארץ על גחונך תלך.

איש חמס רע יצודנו למדחפות – למדחפה אין כתיב כאן אלא למדחפות אדם נתקל וחוה נתקללה ונחש נתקלל. וכה״א איש תהפוכות ישלח מדון זה הנחש שהפך דברים על בוראו, ונרגן שרגן דברים על בוראו, לא מות תמותון, יפריד אלופו שהפריד אלופו של עולם ומיד נתקלל.

וד׳ו אללסאן אלסו לא ית׳בת פי אלארץ׳, וד׳ו אלט׳לם ואלשרור יצידה ד׳לך אלי מדאפע סו.

ובעלי הלשון הרע לא יתקיים בארץ. ובעלי הרשע והרוע זה יוביל אותו אל מדחפות רעים.

איש, ופעל לשון הרע לא יתקיים בארץ ובעל החמס והרשעות יצורנו דבר זה, חמסו ורשעו למדחפות רעות. מדחפות ״מדאפע״ לשון דחיפה כלומר יהי נדחף מרעה אל רעה יותר קשה מן הראשונה.

וכן יצודנו למדחפות, הכוונה בכך הרשעות והמעשים הרעים הם יפילום והם יצודו אותם.

ואיצ׳א יצודנו למדחפות, יעני בד׳לך אלשר ואלעמל אלסו הו יוקעהם והו יצידהם.

איש לשון – עשו, כי ציד בפיו – צד את אביו בפיו.

יצודנו – הרע שהוא עושה הוא יצודנו.

A slanderer Esau, who would trap with his mouth.

will trap him The evil that he does will trap him.

ייצודנו למדחפות – יצודנו

כן צ״ל. בכ״י ס״פ: יצודני.

הקב״ה על ידי מדחפות שדחפוני

כן אולי צ״ל. בכ״י ס״פ: שתחפוני.

לתוך הפח, מדה כנגד מדה, כמו שחשבו לדחות פעמי.

איש – יתכנו לו עלילות שלא יכון בארץ. והטעם ישב ביישוב.

יצודנו – יצוד נפשו.

למדחפות – שידחפוהו אנשי ארצו.

A SLANDERER SHALL NOT BE ESTABLISHED IN THE EARTH. Things will be so arranged

By God.

that the slanderer will not be established in the land. Be established in the earth means, “live among people.”

SHALL BE HUNTED. His life shall be hunted.

WITH THRUST UPON THRUST. His countrymen shall cast him down.⁠

The first half of the verse tells us that the wicked shall not live among people. The second part tells us why: namely, because his countrymen shall cast him down.

איש לשון זה אחיתופל, וללשון אחר דואג.⁠

בניגוד לרש״י שפירש על עשו.

יצודנו הקב״ה למדחפות – שיהיה נדחף מן העולם.

איש לשון – זה דואג שהוא בעל לשון.

בל יכון בארץ – כלומר לא יהיה נכון וקיים בארץ, אלא יבא לידי שפלות.

איש חמס רע יצודנו למדחפות – הרע שהוא עושה יצוד אותו עד שיטילנו למדחפות – שיהיה נדחף מרעה אל רעה.

איש לשון. דואג

כ״כ הרד״ק.

: איש חמס רע. שאול: יצודנו למדחפות. יצוד אותו לגרשו מעליו

משמע שמפרש ׳יצודנו׳, שהאיד חמס רע יצוד את האיש לשון.

אִישׁ לָשׁוֹן – הולך רכיל – בַּל יִכּוֹן בָּאָרֶץ, וגם כן אִישׁ חָמָס רָע המבקש להחטיא, ואותו ה׳חמס רע׳ עצמו יְצוּדֶנּוּ לְמַדְחֵפֹת

׳הרע שהוא עושה הוא יצודנו׳ (רש״י).

איש לשון – מהראוי שהאיש בעל לה״ר בל יהיה נכון בארץ על כנו ובסיסו.

רע – הרע שהוא עושה הוא יצוד אותו עד שיהיה נדחף מרעה אל רעה.

איש חמס רע – מציין הרע כעצם מופשט שהוא איש חמס, והוא יצודנו מן ההר לדחפו משם.

איש לשון – מוסיף שבעל לה״ר בל יכון בארץ – לא יוכל להתקיים בארץ ויברח לראש ההרים, ומשם איש חמס רע יצודנו למדחפות – מציין את הרע כעצם מופשט, וקורא אותו בשם איש חמס, הרע אשר הוא איש חמס הוא יהיה הציד שיצוד את האיש לשון מכל הר וגבעה שימצא שם, וידחוף אותו מן ההר הגבוה אל המהמורות העמוקים המלאים אש.

בל יכון – אני בטוח שלא יכון.

יצודנו – לא נזכר פועלו, מי שיהיה יצודנו, או יש לפרד בין חמס ורע, ורע הוא שם, איש חמס, הרע שהוא עושה יצודנו, או גם בהדבק שני התיבות, שם ותאר, החמס שהוא רע מכל חמס שנעשה בעולם יצודנו.

למדחפות – לאבדון.

(יג) [יָדַ֗עְתִּי] (ידעת) כִּֽי⁠־יַעֲשֶׂ֣ה יְ֭הֹוָהי֭״י דִּ֣ין עָנִ֑י⁠ ⁠מִ֝שְׁפַּ֗ט אֶבְיֹנִֽים׃

I know that Hashem will maintain the cause of the poor, and the right of the needy.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור הענין

הַבְּכֵן גְלֵי קֳדָמַי אֲרוּם יַעְבֵּד יְיָ דִינְהוֹן דַעֲנִיֵי דִינָא דַחֲשִׁיכֵי.

Then it is manifest before me; for the LORD will work justice for the poor, justice for the needy.

פאני אעלם אן אללה יעמל דין אלצ׳עיף, וחכם אלמסאכן.

כי אני יודע שה׳ עושה משפט המוחלש ואת דין המסכנים.

עני, חלש. יד) אך, וגם הצדיקים יודו שמך וישבו הישרים לפניך.

ידעתי – כי סוף הדברים יעשה י״י דין עם עני – ינקום נקמת עבדיו.

I know that ultimately the Lord will perform the judgment of a poor man, and He will avenge the vengeance of His servants.

(יג-יד) ישבו ישרים את פניך – מושב לשון קיימא.

אילו יעשה בהם דין שיהו כלים והולכים, אבל הצדיקים אינם כן, אבל יודו לשמך וישבו לעולם לפניך. וזהו לשון אך – לא יהיה כן, תכון מלכותו.⁠

ובניגוד ל״לא יכון״ בפסוק י״ב.

ידעתי – אז אדע.

ומלת יעשה – בעבור אחרת, יעשה משפט אביונים.

I KNOW. Yada’ti (I know) means, “then I will know.”

That is, “When the wicked are thrust down, then I will know that the Lord will maintain the cause of the poor.”

The word ya’aseh (will maintain) [is not only connected to the cause of the poor, it] also applies to another word; that is, our verse should be read: “He will maintain the right of the needy.”

Our verse literally reads, “I know that the Lord will maintain the cause of the poor, the right of the needy.” Hence Ibn Ezra’s comment.

ידעתי כי יעשה דין עני – כמוני.

משפט אביונים – אנשיו, שסבלנו הרבה, וכן עשה שנאמר: ואחיתו⁠[פל]⁠

סוף המלה קטוע בכתב היד.

ראה כי לא נעשתה עשתו ויצו אל ביתו ויחנק (שמואל ב י״ז:כ״ג).

ידעתי קרי, וכתיב: ידעת. פירש הכתיב כנגד האל יתברך: אתה ידעת מחשבות הרשע עלי, עשה לי דין ממנו. והקרי: ידעתי – פירש: אני ידעתי כי יעשה י״י דין עני ומשפט אביונים, כן יעשה דיני ומשפטי וינקם לי מהרשע.

ידעתי כי יעשה ה׳ דין עני. ובתפילתי זאת בקשתי כל אלה כי ׳ידעתי׳ כי מדרך ה׳ לעשות כך, כי אמנם באחרית הימים ׳יעשה דין׳ עַם עני, כאמרו (דברים לב לו) ׳כי ידין ה׳ עמו׳, וכן יעשה אז משפט אביונים - צדיקי הדורות התאבים לעבדו בקרב הנכרים המונעים:

(יג-יד) ואני המבקש זה, כבר יָדַעְתִּי כִּי יַעֲשֶׂה ה׳ דִּין עָנִי מִשְׁפַּט אֶבְיֹנִים, ואלה האומות אם יחטיאונו – הקב״ה יפרע מהם, אפילו הכי איני אומר זאת רק כדי שאני אוכל להתקיים, וזהו אומרו אַךְ צַדִּיקִים יוכלו להודות לִשְׁמֶךָ לפרסם גדולתך, ולא יהיה להם רשע מונע אותם מהודאתם, ויֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ, היפך שחשבו לדחות פעמי.

[ו׳צדיקים׳] הם אותם שהם בתכלית המעשה הטוב, וה׳ישרים׳ הם אותם האנשים שהם בדרך הישרה, אבל עדיין לא הגיעו אל גבול מה שאליו

ראה לעיל (תהלים קי״א:א׳) ובמצויין שם.

ידעת – ידעתי ק׳ ובמסו׳ ב׳ כתיב ידעת וק׳ ידעתי. והשני ידעת כי כל תוכל (איוב מ״ב) ואינון ראש פסוקא ולית דכותהון.

ידעתי – הן ידעתי שסוף הדבר אשר יעשה ה׳ דין עני לנקום נקמתו.

דין עני, משפט אביונים – המשפט הוא בדבר מבואר, והדין הוא בדבר שיש בו טענות ומענות, והאביון אין לו דבר לדון עליו רק אם יעשה לו רעה בגופו, כמ״ש עושקות דלים הרוצצות אביונים (עמוס ד׳) כמש״ש, וזה קרוי משפט שהוא דבר מבואר.

ידעתי כי יעשה ה׳ דין עני – שהוא דוד, ומשפט אביונים שהם אנשיו.

(יד) אַ֣ךְ צַ֭דִּ⁠יקִים יוֹד֣וּ לִשְׁמֶ֑ךָ ⁠יֵשְׁ⁠ב֥וּ יְ֝⁠שָׁרִ֗ים אֶת⁠־פָּנֶֽיךָ׃

Surely the righteous shall give thanks to Your name; the upright shall dwell in Your presence.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משה

בְּרַם צַדִיקַיָא יְהוֹדוּן לִשְׁמָךְ יֵתְבוּן תְּרִיצֵי לְצַלָאָה קֳדָמָךְ.

Truly the righteous will give thanks to your name; the upright will sit to pray before you.

אך צדיקים יודו לשמך – זה אחד משבע כתות בגן עדן (כתוב ברמז תרנ״ו).

ואיצ׳א אלצאלחין ישכרון אסמך, ויג׳לסון אלמסתקימון בין ידיך.

ואילו הצדיקים הם יתנו תודה לשם שלך וישבו הישרים לפניך.

אך – ימהר ויעשה כדי שיודו צדיקים לשמו.

But May he hasten and do it so that the righteous will thank His name.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

אך – טעם אך להוציא הרשעים, והישרים יתמידו לשבת את פניך – בבית התפלה.

SURELY. Scripture reads akh (surely) because it wants to exclude the wicked.⁠

Akh is a restrictive term. It emphasizes what follows. What our verse says is, “Surely the righteous and not the wicked shall give thanks unto Thy name.”

The upright shall dwell means, “the upright shall continuously dwell.” In Thy presence means, “in the house of prayer.”

אך צדיקים – הרשעים יאבדו, אך צדיקים יתק⁠[יימו]⁠

סוף המלה קטוע בכתב היד.

ויודו לשמך – על הטובות.

ישבו ישרים את פניך – כמוני ועמי.

אך צדיקים – בעשותך משפט ברשעים, הצדיקים יתנו שבח והודאה לשמך. ואמר: אך – הם יודו לך, ולא הרשעים.

ישבו ישרים את פניך – ישבו תמיד את פניך לדרוש אותך ולדעת את דרכיך.

אך צדיקים יודו לשמך. יתנו תודה על הטוב בלי שום פורענות, ולא כן ההמון

׳אך צדיקים׳ – רק הצדיקים, ולא המון העם. וכ״כ אבע״ז: ׳טעם אך להוציא הרשעים׳.

: ישבו ישרים את פניך. וה׳ישרים בלבותם׳ שעלה בידם אמיתה של תורה והתעסקו במצוות בכל לבבם, ׳ישבו את פניך׳, שיהיו מן הכתובים לחיים בירושלים ומהמזומנים לה:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

את פניך – לפניך.

אך צדיקים – הצדיקים לבד הם יודו לשמך והישרים ישבו לפניך להללך ולא כן הרשעים האלה כי ילכו לאבדון ולא יזכירו בשם ה׳.

צדיקים, ישרים – ע״ל סוף סי׳ ל״ג.

אך צדיקים יודו לשמך, והישרים שהם במדרגה יותר מצדיקים הם ישיגו אותך בעצמך, לא שמך לבד, וישבו את פניך כקרובים אל המלך היושב לפניו ורואה אותו בעצמו, כן ישיגו אלהותך וגדלך בעצמך ואת השגחתך הפרטיית.

אך – בלי ספק – כמו אך הנה אשתך היא (פרשת תולדות).

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון