(א-ב) {מהר״ל גבורות ה׳ ס״ד}

הללו את ה׳ כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו – כך פירושו הללו את ה׳ כל גוים על הנסים שעושה הקדוש ברוך הוא עם הנבראים, שבחוהו כל האומים על הגבורות שעושה הקדוש ברוך הוא עם הנבראים וכל שכן אנו ישראל שיש עלינו לשבח להקדוש ברוך הוא כי גבר עלינו חסדו, וכך איתא בערבי פסחים (פסחים קי״ח ע״ב) אומות מאי עבידתייהו דישבחו כי גבר עלינו חסדו ומתרץ הללו את ה׳ כל גוים שבחוהו כל האומים על הנסים וגבורות דעביד להו ומכל שכן אנו דבעינן לשבחוהו כי גבר עלינו חסדו, והפירוש הוא כמו שאמרנו. ונזכרו שלש מדות נסים גבורות וחסדים והם נגד שלש מדות אשר זכרנו אצל לא לנו, כי הנסים עושה בשמו הגדול כאשר ידוע, והגבורות נעשו במדת הדין, והחסדים נעשו במדת החסד, והאומות יש להם לשבח להקדוש ברוך הוא על הנסים ועל הגבורות שעושה עם ישראל ואף אם לא עשה אתם נסים שהנסים מורים על יכולתו של הקדוש ברוך הוא יש להם לשבח על יכולתו, אבל על החסדים יש לישראל לשבח שעשה אתם חסדים, ומפני שיש לחשוב שהנהגת השם יתברך היא על ידי חסד ואין האמת בהנהגתו, שודאי הדבר שהוא במדת הדין הוא אמת, אבל מאחר שהקדוש ברוך הוא מנהיג ישראל במדת החסד, יש לחשוב שלא יהיה הנהגתו באמת, שהחסד, אף על גב שאין ראוי לעשות מצד האמת, לכך אמר ואמת ה׳ לעולם כי הכל הוא באמת, שאף על גב שהקדוש ברוך הוא עושה חסדים החסדים שעושה הם במדת אמת, ורבותינו ז״ל פירשו כך שכאשר הקדוש ברוך הוא מחדש בעולמו דברים על פי חסד משוה הכל במדת האמת עד שלא יהיה יציאה מן מדת האמת. וכן אמרו ז״ל בערבי פסחים (שם) כשהשליך נמרוד את אברהם לכבשן האש אמר גבריאל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אלך ואציל את אברהם מכבשן אש ואמר הקדוש ברוך הוא אליו אני יחיד בעולמי ואברהם יחיד בעולמו נאה ליחיד להציל את היחיד, ומפני שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר של שום בריה נתן לו להציל שלשה מן בניו שהם חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש וכאשר הציל אותם מכבשן האש התחיל גבריאל ואמת ה׳ לעולם. פירושו כי הנהגה שמנהיג עולמו בחסד כאשר לפעמים הוא יוצא מן מדת האמת, כאשר היה בכבשן האש שראוי להיות גבריאל מציל לפי שהוא מלאך ממונה על האש, וכאשר הצילו הקדוש ברוך הוא מטעם אשר זכרו, השוה הקדוש ברוך הוא דבר זה במדת האמת במה שהציל את בניו ובזה נעשה מדת הקדוש ברוך הוא אמת, ואין להאריך בזה:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]