"O give thanks to Hashem, for He is good, for His mercy endures forever."
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Sing praise in the presence of the LORD, for he is good, for his goodness is forever.
(א-ב)הודו ליי׳ כי טוב כי לעולם חסדו – יאמרו גאולי יי׳ אשר גאלם מיד צר. זה שאמר הכתוב (ישעיהו מ״ח:י״א) למעני למעני אעשה כי איך יחל. למעני אינו אומר פעם אחת אלא למעני למעני שני פעמים. אמר הקב״ה איני עושה אלא בשביל שמי שלא יתחלל. ולמה שני פעמים למעני למעני. אמר הקב״ה כשהייתם במצרים גאלתי אתכם בשביל שמי (תהלים ק״ו:ח׳) ויושיעם למען שמו. אף באדום אעשה בשביל שמי. וכשם שגאלתי אתכם בעולם הזה כך אני עתיד לגאול אתכם לעולם הבא. וכן הוא אומר (קהלת א׳:ט׳) מה שהיה הוא שיהיה. לכך אמר שני פעמים למעני למעני. ולמה (ישעיהו מ״ח:י״א) וכבודי לאחר לא אתן. אמר רבי הונא הכהן בשם רבי אבין זה הוא שמשה מוכיח להן לישראל בסוף ארבעים שנה (דברים ט׳:ה׳) וידעת כי לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא וגו׳ כי ברשעת הגוים האלה. הרי שאינו עושה אלא בשביל שמו הגדול. על זה אמר דוד הואיל ובשמו הוא נקרא נקלס לו. הודו ליי׳ כי טוב. אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו בשם רבי שמואל מה הוא יאמרו גאולי ה׳ אלו ישראל. וכן ישעיה מפרש (ישעיהו ל״ה:י׳) ופדויי ה׳ ישובון. ופדויי ה׳ ולא פדויי אליהו. ולא פדויי מלך המשיח. אלא ופדויי ה׳.
דבר אחר: הודו ליי׳ כי טוב – ומארצות קבצם. תעו במדבר. וזה קילוס הוא תעו במדבר. אמר רבי יהודה ברבי שלום מהו אומר למעלה הושיענו יי׳ אלהינו. ברוך יי׳ אלהי. אמר הקב״ה אף על פי שטעו אני גואלם כמו שעשיתי במדבר. (שם מ״ה:י״ז) ישראל נושע ביי׳ תשועת עולמים. עולם אינו אומר אלא עולמים. ואומר (זכריה י״ב:ז׳) והושיע ה׳ את אהלי יהודה. הוי תעו במדבר. ויצעקו אל ה׳.
דבר אחר: יאמרו גאולי יי׳ אשר גאלנו היה לו לומר. או אמרו גאולי ה׳ אשר גאלם. או יאמרו גאולי ה׳ אשר יגאלם. אמר רבי יהודה ברבי שלום כמה יפה הוא אומר לפי שמאמרו של הקב״ה מעשה. אמר רבי הונא בשם רבי דוסתאי בשם רבי שמואל בר נחמן וממקום אחר את למד שמאמרו של הקב״ה מעשה הוא. וממי את למד מאברהם. מה כתיב (בראשית ט״ו:י״ח) ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי. אתן אינו אומר אלא נתתי וכי עד עכשיו הוליד בנים. אלא שמאמרו של הקב״ה מעשה. אמר הקב״ה אמרתי דבר נעשה מעשה. אף כאן הוא אומר גאולי ה׳ שכבר גאלם.
אחמדוא אללה אנה אלג׳ואד, ואן אחסאנה אלי אלדהר.
תשבחו את ה׳ שהוא המטיב ושחסדו עד עולם.
כי טוב, כי הוא הטוב ואשר חסדיו לעולם.
(הקדמה) סוף הפרק הזה אשר אמר בו ישם נהרות ישם מדבר, הוא ספור טובת ה׳ על עבדיו ועונשו להם. ואחר כך תאר היאך הוא מעתיקם ממצב למצב אחר כאשר הם משנים את מעשיהם, והחל באותם השרוים בטובה כיון שהם קרובים יותר לתיאורו ואמר וימעטו וישוחו וגו׳, אחר כך חזר אל הראשנים המעונים וספר היאך הוא מעבירם ואמר וישגב אביון וכו׳. וסדר הקדמה ואיחור אלה כעין אמרו ותהר ותלד את קין, ותוסף ללדת את אחיו את הבל, והחל בהבל כיון שבו סיים ואמר ויהי הבל רועה צאן, ואחד כך חזר אל קין ואמר וקין היה עובד אדמה1. וכן בצאן האביביים והקיציים אמר ובהעטיף הצאן לא ישים, והחל ממקום שמגיע ואמר והיה העטופים ללבן והקשורים ליעקב2. וכך כאן וימעטו וישוחו ואחר כך וישגב.
1. בראשית ד א-ב.
2. שם ל מב.
(הקדמה) אכ׳ר הד׳א אלפצל אלד׳י קאל פיה ישם נהרות, ישם מדבר, הי חכאיהֵ נעמהֵ אללה עלי עבאדה ועקובתה להם. ת׳ם וצף כיף ינקלהם מן חאל אלי אכ׳ר ענד תגיירהם אעמאלהם, פבדא באלמנעם עליהם אד׳ הם אקרב אלי וצפה פקאל וימעטו וישוחו וגו׳, ת׳ם עאד אלי אלאולין אלמולמין פאכ׳בר כיף ינקלהם פקאל וישגב אביון וכו׳, והד׳ה פי אלתקדים ואלתאכ׳יר נט׳יר קולה ותהר ותלד את קין, ותוסף ללדת את אחיו את הבל, ת׳ם בדא בהבל אד׳ כאן אליה אנתהא פקאל ויהי הבל רועה צאן, ת׳ם עאד אלי קין פקאל וקין היה עובד אדמה. וכ׳דלך פי אלגנם אלרביעייה ואלכ׳ריפייה קאל ובהעטיף הצאן לא ישים, ובדא מן חית׳ בלג פקאל והיה העטופים ללבן והקשורים ליעקב. וכד׳לך ההנא וימעטו וישוחו ת׳ם וישגב.
הללויה הודו לייי כי טוב [111 ב] יאמרו גאולי ייי
Give thanks to the Lord because He is good, etc.
(א-ב)הודו לי״י – יאמרו גאולי י״יא – אמרו חכמים ז״ל: ארבעה צריכין להודות והם הנזכרים במזמור.
ומלת הודו לי״יב – יאמרו אותו אלה הגאולים. על כן אחריו: יאמרו.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. ״יאמרו גאולי י״י״ חסר בכ״י מנטובה 13.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. ״לי״י״ חסר בכ״י מנטובה 13.
(1-2) So1 LET THE REDEEMED OF THE LORD SAY, WHOM HE HATH REDEEMED FROM THE HAND OF THE ADVERSARY. The Sages of blessed memory said: “Four individuals have to offer thanks to God.”2 The four are mentioned in our psalm.
Those who are redeemed should say, O give thanks unto the Lord (verse 1). It is for this reason that So let the redeemed of the Lord say follows.3
FROM THE HAND OF THE ADVERSARY. The word tzar (adversary) is similar to the word tzar (trouble) in Trouble and anguish(Psalms 119:143) and the word ba-tzar (in … distress) in In my distress(2 Sam. 22:7).4
1. The word So is not found in the text. Our verse literally reads, Let the redeemed of the Lord say.
2. “Said Rav in the name of R. Yehuda: four have to give thanks: sea sailors (Psalms 107:23), desert travelers (Psalms 107:4), someone who was ill and recovered (Psalms 107:18), and someone who was imprisoned and released (Psalms 107:10)” (Berakhot 52b).
3. Verse 1 is connected to verse 2. The import of the verses is, “Let the redeemed of the Lord say, ‘O give thanks unto the Lord, for He is good, for His mercy endureth forever.’” According to this interpretation, verse 2 may be rendered, “So let the redeemed of the Lord say….”
4. Ibn Ezra renders mi-yad tzar (from the hand of the adversary) as “from the hand of adversity.”
הודו לי״י כי טוב כי לעולם חסדו – המזמור הזה נאמר על ארבעה שיצאו מצרה לרוחה. וצריכים להודות לי״י כי הוא המוציאם מצרה לרוחה. ואינו בדרך מקרה כאשר יחשבו חכמי המחקר והתועים, שיאמרו האדם תחת המזל, ואין אנו מאמינים בהם. אלא צריכים שיודו כי בעונש עונם היו בצרה ובחסד אלהים נצלו מהצרה בצעקתם לו.
וכן למדו רז״ל מזה המזמור ואמרו: ארבעה צריכים להודות ולברך האל ברבים. והם הנזכרים במזמור הזה: הולכי מדברות, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה יורד בים. וזכר גם כן במזמור הזה מי שהם בטוב במקומם, יביאם האל לחסרון הטוב והיותם ברע. ומי שהם ברע במקומם, ישגבם ויושיעם מצרתם ומרעתם, ויתן להם טובה גדולה. כל אלה חייבין להודות כי האל הוא המציל, ולו נאה להודות על רע ועל טוב.
(הקדמה) ספר חמישי
זה המזמור אמר המשורר בלשון בני קיבוץ גלויות שיראו מלחמת גוג ומגוג והתשועה ממנה, ואמר שיאמרו אותם1 הנגאלים אז, כי אמנם ארבעה צריכים להודות, כמבואר במזמור2, וכולם קרו לישראל3, ועל כולם יודו בקיבוץ גלויות הנגאלים משעבוד מלכויות, וכי4 במלחמת גוג יאבדו רשעי האומות ופושעי ישראל שלא עשו תשובה בימי קיבוץ גלויות וממנה יוושעו הנשארים, וכי5 ראוי גם לבני הגולה להתבונן בכל אלה6. אמר:
1. יל״ע בכת״י אולי ׳אותה׳.
2. בברכות (נד:): ׳אמר רב יהודה אמר רב, ארבעה צריכין להודות [כשיוצאין מן הסכנה] - יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא [תוספות: ובתהלים לא חשיב כזה הסדר אלא חשיב הולכי המדבר ראשון דקרא נקט סדר המסוכנין יותר תחלה וגמרא נקט המצויין תחלה]. יורדי הים מנלן - דכתיב יורדי הים באניות וגו׳ המה ראו מעשי ה׳, ואומר ויעמד רוח סערה יעלו שמים ירדו תהומות, ואומר יחוגו וינועו כשכור, ואומר ויצעקו אל ה׳ בצר להם וממצוקתיהם יוציאם, ואומר יקם סערה לדממה, ואומר וישמחו כי ישתקו, ואומר יודו לה׳ חסדו ונפלאותיו לבני אדם. הולכי מדברות מנלן - דכתיב תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו ויצעקו אל ה׳ וידריכם בדרך ישרה, יודו לה׳ חסדו. מי שחלה ונתרפא - דכתיב אוילים מדרך פשעם ומעונתיהם יתענו כל אוכל תתעב נפשם וגו׳, ויזעקו אל ה׳ בצר להם וגו׳, ישלח דברו וירפאם וגו׳, יודו לה׳ חסדו, מי שהיה חבוש בבית האסורין מנלן - דכתיב יושבי חשך וצלמות וגו׳, כי המרו אמרי אל וגו׳, ואומר ויכנע בעמל לבם וגו׳, ואומר ויזעקו אל ה׳ בצר להם, ואומר יוציאם מחשך וצלמות וגו׳, ואומר יודו לה׳ חסדו׳.
3. כן כתב המהרש״א בברכות שם שארבעת הסיבות הם כללים הכוללים הדברים המונעים לאדם מהגיע אל שלימותו ותכליתו, א׳, שטרוד בפרנסה, ב׳, שיש לו שונאים המציקים, ג׳ מי שבטבע חולה וחלש מלעסוק בתורה ומצוותיה, ד׳, ריבוי עושר וטרדה המבטלו מתורה ומצות, ולפי שד׳ מעיקים וצרות האלו הם חולאים שבישראל בגלות כמפורש בתוכחות, לכן על גאולת ישראל ממצרים תיקנו ארבע כוסות כנגד הכוסות שבחלום שר המשקים, וכנגד ארבע לשונות של גאולה, לפי שנגאלו מארבע צרות אלו, ולכן אמרו גם בב״ר שלעתיד ה׳ מביא ד׳ כוסות של תרעלה על הגוים ומשקה לישראל ארבע כוסות של ישועה, והתחיל הודו לה׳ כי טוב וגו׳ ע״פ מ״ש פ״ק דמגילה (י:) בצאת לפני החלוץ אומרים הודו לה׳ כי לעולם חסדו ולא אומרים כי טוב לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים, ע״כ אמר שישראל בגאולתן אומרים כי טוב לא על מפלתן של רשעים לעתיד אלא על שם גאולי ה׳ שנגאלו מיד צר ומכל ד׳ מעיקים וצרות שהיה עליהם, ואמר מארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים היינו משאר ד׳ גלויות מד׳ מלכיות כמפורש בב״ר, וז״ש ממזרח הוא מלכות מדי שהוא במזרחו של ארץ ישראל, מצפון הוא מלכות בבל שהוא בצפונו של ארץ ישראל, ממערב ומים הוא מלכות יון ומלכות אדום שהם במערבו של ארץ ישראל, ולכך נקט מערב ב׳ פעמים ולא נקט כלל רוח דרום, שאין באותו רוח מד׳ מלכויות, אבל התחיל בגאולת מצרים שהיא גאולה ראשונה והיא בדרומה של ארץ ישראל שאז נצולו ג״כ מד׳ המעיקים המונעים השלימות והיו ראוים לקבל התורה, וז״ש בגאולת מצרים עד שלא באו לא״י שהיא עיקר גאולתן שהיה להן מניעה מצד פרנסה תעו במדבר בישימון דרך שאין שם דרך כלל ועיר מושב לא מצאו שעקמו וסבבו כמה ארצות עד שהגיעו לעיר מושב בא״י ואמר שהיו במדבר רעבים גם צמאים וגו׳ כמ״ש ערכין (טו.) ב׳ פעמים חטאו במים וב׳ פעמים בשליו וב״פ במן ויצעקו אל ה׳ בצר להם וממצוקותיהם וגו׳ היינו שנתן להם המן והשליו והבאר ועל שתעו במדבר וידריכם בדרך ישרה וגו׳ היינו שנכנסו לא״י וע״ז יודו לה׳ חסדו וגו׳ שלא היה מדרך החיוב לפי חטאם במדבר אבל מצד חסדו הוא וע״ז תקנו בכל הולכי מדבר לברך ברוך גומל חסדים טובים לחייבים ואמר ונפלאותיו לבני אדם דלגבי הקדוש ברוך הוא מלתא זוטרתי היא כדאמר (ברכות לג:מגילה כה.) ומי יכלת לסיים כוליה שבחיה אבל יספר נפלאותיו שהם לבני אדם ואמר כי השביע וגו׳ היינו שמלא אותם כל טוב בא״י כמ״ש ובתים מלאים כל טוב והוא כוס ראשון ואמר יושבי חשך וגו׳ היא מניעה מצרות יד האויבים כמו שהיו משועבדים במצרים שהיו שם בחושך ע״י עבודת פרך וצלמות השלכת בנים ליאור ואסירי עני וברזל כמ״ש ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים וגו׳ כי המרו אמרי אל וגו׳ שהיו בהם רבים חוטאים גם פסל מיכה ויכנע בעמל וגו׳ היא עבודת פרך שעמלו בו וע״י כשלו ואין עוזר דגם מושיעם משה הוצרך לברוח מפני פרעה אך ויזעקו אל ה׳ וגו׳ כמ״ש ויזעקו ותעל שועתם וגו׳ ואמר שעל זה יודו וגו׳ כמש״ל ואמר מהו הפלא כי שבר דלתות וגו׳ כמ״ש שמעולם לא היה עבד יכול לברוח ממצרים והוא כוס ב׳ ואמר אוילים מדרך פשעם וגו׳ היא הצרה שמחמת חולי והיה להם בגלות מצרים כמו שהבטיח להם בגאולתן כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו׳ שבא מחמת עון וע״פ מ״ש פשע הוא המרד יומא (לו:) שאין היסורין ממרקין אלא המיתה ממרקת במרד כדאמרינן פי״ה (פו.) אבל העון הוא המזיד היסורין ממרקין וז״ש שזה האויל שנכנס בו רוח שטות כשהלך בדרך פשעם ולא נחשב לו כמרד אלא כעון דיסורין ממרקין דהיינו מעונותיהם יתענו ביסורין ואמר דאף בחליו דכל אוכל תתעב נפשו ולא יכול לאכול מ״מ נחשב לו לתענית ויסורין שממרקין העון והמזיד ואמר ויגיעו עד שערי מות ר״ל דגבי רשעים גמורים אמרי׳ ערובין (יט.) אפי׳ בפתחו של גיהנם אין חוזרין אבל זה כשהגיע עד שערי מות ופתח גיהנם מתחרטין ויזעק אל ה׳ וגו׳ כמ״ש במסכ׳ ר״ה (טז.) דזעקה מועלת אפי׳ לאחר גזר דין שהגיע לשערי מות ואמר ישלח דברו וירפאם וגו׳ דרפואת ב״ו צריך תחבושת וסממנין ושאר פעולות אבל רפואת ית׳ ב״ה בדבור בעלמא שמשלח ואמר יודו לה׳ וגו׳ כדלעיל ואמר ויזבחו זבחי תודה וגו׳ דלולי שנכפר מעונותיו ביסורין היה ראוי להביא קרבן אשם או חטאת לכפרה אבל כיון שנתכפר כבר בחוליו ע״י יסורין א״צ לו להביא רק קרבן תודה ומינה גם לאחרים שזכר שנצולו מהצרה שמביאין תודה ע״ש יודו לה׳ חסדו וגו׳ והוא כוס ג׳ ואמר יורדי הים באניות וגו׳ היא הטרדה הבאה מנבהל לעושר כיורדי הים באניות כו׳ כמ״ש במסכת עירובין (נה.) ולא מעבר לים היא לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרנים ואמר המה ראו מעשי ה׳ וגו׳ כמו שראו במצרים בקריעת ים סוף כן יורדי הים באניות רואים מעשי ה׳ שהם צבא השמים כמ״ש כי אראה שמיך מעשה וגו׳ ירח וכוכבים וגו׳ ונפלאותיו במצולה דהיינו למטה מתחת לארץ ואמר שזה בא ע״י רוח סערה שתרומם גליו ויעלו שמים וגו׳ כמפורש פרק הספינה (עג.) רומא דגלא ש׳ פרסי כו׳ ודלינן עד דחזינן כוכב זוטא כו׳ ושוב ירדו תהומות ומתוך ראיה זו חשב לידע מה למעלה ומה למטה אבל נפשם ברעה תתמוגג וגו׳ וכל חכמתם בזה תתבלע דא״א לידע מה למעלה ומה למטה כמפורש פ׳ אין דורשין (יא: טז.) ואמר ויצעקו אל ה׳ וגו׳ שע״כ אמרו בקדושין (פב.) הספנין רובן חסידים ואמר יקם סערה וגו׳ כי הסערה גופיה שאמר שמרומם גליו הרי הוא מקום לעשות דממה של הרוח סערה שיחשו גליהם שאמר וע״ד שאמרו (סנהד׳ צא.) בדבר שמוחץ הוא רופא ואמר יודו לה׳ חסדו וגו׳ כדלעיל והוא כוס ד׳ ועל זאת הכוונה שינה התלמוד סדרן של הד׳ צריכין להודות מסדר הכתוב שהם מדבר וחבוש וחולה וים והתלמוד סדרן ים ומדבר וחולה וחבוש ושינה הלשון בים ומדבר אמר בלשון הווה יורדי הים והולכי מדבר ובחולה ובחבוש אמר בלשון עבר ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש כו׳ לרמז בזה הכוונה שאמרנו בסוד ד׳ כוסות כמ״ש ע״פ ב״ר שנגאלו בגאולת מצרים מכל ד׳ המעיקים ומתחיל מיורדי הים שעל ידי שירדו לים ונצולו בקריעת ים סוף שם נתעשרו מביזת הים וע״ז יודו לה׳ וגו׳ היא השירה שאמרו בים וע״ז נתקן כוס של קידוש זכר ליציאת מצרים שהוא קריעת ים המורה על חידוש עולם ושני לו הולכי מדברות שבמדבר היה להם עינוי עד שזכו לכמה טובות כגון שליו ומן ע״ז נתקן כוס שני שקודם הסעודה וע״ז יודו לה׳ וגו׳ והיא שירת הבאר והג׳ חולה שזכו ביציאת מצרים בנתינת התורה שנתרפאו כל החולים מחולי שהיה להם כבר בצאתם ממצרים וע״ז נתקן כוס ג׳ שאחר הסעודה היפך שאמר בחולה כל אוכל וגו׳ והד׳ מי שהיה חבוש כו׳ שלא באו ישראל לידי חירות גמור עד אחר שכבשו א״י שניטל יד האויבים לגמרי מעלינו וע״ז נתקן כוס רביעי.
4. וגם אמר המשורר כי.
5. וגם אמר המשורר כי.
6. ׳מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ה׳ ׳.
הֹדוּ לַה׳ כִּי טוֹב וגו׳. כבר ביאר הגאון1 שזה הספר החמישי, כולו סובב סובב הולך על זמן יום הדין הקודם לביאת הגואל, ועל ימות המשיח.
אם כן יתחיל בזה [המזמור] לדבר עם הנקבצים מהגלות גאולי ה׳ המה, ויאמר שיודו לַה׳ כִּי טוֹב, שיודיעו לאחרים טוביות ה׳ יתברך, כאשר תּוֹרֶה מילת ׳הודאה׳ הבאה סמוך אל [הנושא, וכן] פירשנו לעיל (תהלים עה ב, ק״ה:ב׳): כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. והוא ה׳ לא שינה2, ותמיד מטה כלפי חסד3, ואילו היינו ראויים אנו קודם לכן – כבר היינו נושעים, ׳כי לעולם חסדו׳.
יאמר אם כן לגאולי ה׳ שיודו לה׳ וירוממוהו בקהל עם4, לפי שמצינו שארבעה צריכין להודות כאמרם ז״ל (ברכות נד:), ואסמכוה אל זה המזמור5, והם – ישראל – כבר אי[רע] להם כל אחד ואחד מאלה הדברים, נמצא שצריכין להודות על כולם. וכל העניין מוסב מן ׳יאמרו גאולי ה׳ ׳ עד אמרו ׳וירוממוהו בקהל עם׳ (פסוק לב):
5. ׳אמר רב יהודה אמר רב, ארבעה צריכין להודות [כשיוצאין מן הסכנה] – יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. יורדי הים מנלן – דכתיב יורדי הים באניות וגו׳ המה ראו מעשי ה׳, ואומר ויעמד רוח סערה יעלו שמים ירדו תהומות, ואומר יחוגו וינועו כשכור, ואומר ויצעקו אל ה׳ בצר להם וממצוקתיהם יוציאם, ואומר יקם סערה לדממה, ואומר וישמחו כי ישתקו, ואומר יודו לה׳ חסדו ונפלאותיו לבני אדם. הולכי מדברות מנלן – דכתיב תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו ויצעקו אל ה׳ וידריכם בדרך ישרה, יודו לה׳ חסדו. מי שחלה ונתרפא – דכתיב אוילים מדרך פשעם ומעונתיהם יתענו כל אוכל תתעב נפשם וגו׳, ויזעקו אל ה׳ בצר להם וגו׳, ישלח דברו וירפאם וגו׳, יודו לה׳ חסדו, מי שהיה חבוש בבית האסורין מנלן – דכתיב יושבי חשך וצלמות וגו׳, כי המרו אמרי אל וגו׳, ואומר ויכנע בעמל לבם וגו׳, ואומר ויזעקו אל ה׳ בצר להם, ואומר יוציאם מחשך וצלמות וגו׳, ואומר יודו לה׳ חסדו׳.
הודו – אחר שהזכיר קיבוץ גליות אומר כי השבים מן הגולה יזבחו זבחי תודה על כל הארבעה דברים שצריכים להודות ועל כולם יודו לה׳ כי טוב – ויודו חסדו אשר לעולם, ומבואר כי חסד יאמר על מה שעושה מבלי חיוב ומבלי הבטחה קודמת ואף שאין המקבל החסד ראוי לזה עפ״י מעשיו, וגם חסד אצל ה׳ במובנו המדויק בא על הנס למעלה מדרך הטבע, כמ״ש בסי׳ פ״ט ובכ״מ.
הודו – המשך שני המזמורים הקודמים.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
So let the redeemed of Hashem say, whom He has redeemed from the hand of the adversary;
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו יאמרו גאולי ה׳ אשר גאלם מיד צר – למה אשר גאלם מיד צר ז״ש הכתוב למעני למעני אעשה למה למעני למעני שני פעמים, אמר הקב״ה כשהייתם במצרים גאלתי אתכם בשביל שמי שלא יתחלל בגוים הה״ד וידעתם כי אני ה׳, אף מאדום איני עושה אלא למען שמי שנאמר וישיעם למען שמו, אמר רבי הונא הכהן הוא שמשה מוכיחן בסוף משנה תורה (וידעת כי) לא בצדקתך וביושר לבבך הרי שאמר הקב״ה לא עשיתי לא בזכות אברהם יצחק ויעקב אלא בשביל שמי הגדול אמר דוד הואיל ובשביל שמו עשה נקלס להקב״ה הודו לה׳ כי טוב, יאמרו גאולי י״י אלו ישראל, וכן ישעיה אומר ופדויי ה׳ ישובון לא פדויי אליהו ולא פדויי המשיח אלא ופדויי ה׳.
יקולון אוליא אללה, אלד׳י פכהם מן יד אלעדו.
יאמרו יראי ה׳ אשר פרק אותם מיד האויב.
גאולי, ״אוליא״ כן נקרא קרובו של אדם אשר לו משפט גאולתו, וכן תרגם רבינו לקמן קיט קנד וגאלני ״ותולאני״, וכך תרגם גואל, ברות ד, וראה שם חמש מגלות מהדורתי.
קו׳ גאולי יקתצֺי אמרהם בקול מא תקדם מן קולה הודו לייי כי טוב(תהלים קז:א) עלי אן אואילנא רצֺי אללה ענהם קאלו אלדֺי יתצֺמן הדֺא אלמ[ז]מור מן אלתאיהין פי אלברﹼﹶ אדֺא אתוא ורכאב אלבחר אדֺא נגוא אלאסרי אדֺא פכוא ו[א]למרצֺי אדֺא נקה [...]אל חקיק בחמד אללה כמא קאלו דֺ צריכין ל[הודות] יורדי הים והולכי מדברות ומי שחלה ונתרפא ומי שהוציאוהו מבית האסירים [..]אל צֺמה עלי מא קיל מן כאתמה גמיע [..] יודו לייי חסדו ונפלאותיו לבני אדם (תהלים קז:ח, קז:טו, קז:כא, קז:לא) [.אנ]א אל[..]ל מן הדֺה אלפﹺרﹶק אעני אלמקול פ[..]א.
It states; “the redeemed” connects their command to the preceding verse; “Praise the Lord, for He is good” (Ps. 107:1). According to our Rabbis God, May God be pleased with them, state that this Psalm is associated with the wandering in the wilderness. One who travels, has crossed the sea, one freed from gaol, one ransomed, and one who recovers from an illness … literally praise God, as they say (Berakhoth 54b); 'Four must give praise; go down to the sea, those who travel in the desert, those who were ill and recovered and one freed from gaol, … gathered together in … “Let them praise the Lord for His steadfast love, His wondrous deeds for mankind” … of these sections, I mean the words …
הודו לי״י. יאמרו גאולי י״י – כשיפדם מיד צר.
Those redeemed by the Lord shall say it when He redeems them from the hands of an oppressor.
יאמרו גאולי י״י – הולך ומונה1 ארבע שצריכים להודות: פירש ממדבר וחוזר, חולה ונתרפא, ופירש מן הים ליבשה, ויוצא מבית האיסורים.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]
יאמרו גאולי י״י – פירושו: יאמרו תהלה ותודה לאל אשר גאלם מיד צר, ויכירו כי הוא הגואל. לפיכך קראם: גאולי י״י.
צר – שם, כמו צרה.
יאמרו גאולי ה׳. בקיבוץ גלויות: אשר גאלם. משעבוד מלכויות:
ואמר, יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי ה׳ אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר, וגדול הרועה שהצילן1, שאינו מדרך אומה הנכבשת תחת אומה אחרת שלא ליכנס באמנת2 האומה הגוברת, כי כולם בוגדים3, זולת ישראל שתורתם אמת ואין להמירה [באחרת]4, ונגאלו ׳מיד צר׳ – ותורת ה׳ עמהם:
1. ראה תנחומא (תולדות ה) ׳אדריאנוס אמר לרבי יהושע, גדולה הכבשה העומדת בין שבעים זאבים, אמר ליה, גדול הוא הרועה שמצילה ושומרה ושוברן לפניה׳.
2. באמונת.
3. כל אומה שנכבשת על ידי אומה אחרת, בוגדת באלוהיה ומקבלת עליה את אמונת הגוי הכובש.
4. נוסף במקום מחיקה שמחמת הצנזורה.
יאמרו גאולי ה׳ – יאמרו הודו וגו׳ על אשר גאלם מיד צר.
(ב-ג)יאמרו – כן יאמרו גאולי ה׳ – אשר הפליא עמהם חסדו בשני דברים,
א. אשר גאלם מיד צר
ב. שקבצם מארצות והשיב נדחיהם ממזרח וממערב ומצפון ומים – היינו מאיי הים, ודרום לא חשב כי אין ישוב בדרום.
גאולי ה׳ – שרש גאל ישמש להוראת הוציא איש משעבוד בלי תת פדיון בעדו ומזה מליצת גואל הדם, לפי סברתם בימים ההם, שחשבו שנשמת ההרוג היא בצער כל זמן שלא נקמו נקמתה מיד ההורג.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
and gathered them out of the lands, from the east and from the west, from the north and from the sea.
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
And whom he gathered from the lands, from the east, and from the west, and from the north, and from the sea in the south.
מארצות קבצם – כשם שהצפור נתונה ביד הצייד אם מבקש ממיתה אם מבקש מחיה אותה. כך היו ישראל משוקעים ביד המצרים (שמות ג׳:ח׳) וארד להצילו מיד מצרים. וכן הוא אומר (שם י״ד:ל׳) ויושע ה׳ ביום ההוא. אמר ר׳ אבהו ברבי אחא בשם רבינו כך היו ישראל נתונין בתוך מצרים כעובר שהוא נתון בתוך מעיה של בהמה. וכשם שהרועה נותן יד בתוך מעיה ושומטו כך עשה הקב״ה שנאמר (דברים ד׳:ל״ד) לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי. אמר רבי איבו בשם רבי יוסי בן זימרא כשם שהזהבי הזה פושט ידו ונוטל הזהב מן הכור כך הוציא הקב״ה את ישראל ממצרים שנאמר (שם כ׳) ואתכם לקח ה׳ ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים. אמר הקב״ה לישראל כשהייתם במצרים הייתם מפוזרים וכנסתי אתכם לשעה קלה לרעמסס. ועכשיו שאתם מפוזרים בכל הארצות אני אקבץ אתכם לעתיד לבוא שנאמר (ישעיהו י״א:י״א) והיה ביום ההוא יוסיף יי׳ שנית ידו וגו׳. ואומר (שם י״ב) ונשא נס לגוים.
ומן אלבלדאן חשרהם, מן אלמשרק ואלמגרב ומהב אלשמאל ואלג׳נוב.
וגם קבץ אותם מהמדינות ממזרח וממערב ומצד צפון ומצד דרום.
מצפון, מרוח הצפון והדרום.
(ג-ה)ומארצות קבצם ופי תיחהם פי אלבר תעו במדבר ופי גו׳עהם ועטשהם רעבים גם צמאים והו קול אלכתאב ויענך וירעיב (דברים ח:ג) וצמאון אשר אין מים (דברים ח:טו).
(3-5) “whom He gathered in from the lands” their destiny in the desert “Some lost their way (Tāʾū) in the wilderness” and in their hunger (for meat) and thirst (for water); “Hungry and thirsty.” It is stated in the Torah “He subjected to you to the hardship of hunger” (Deut. 8:3) and “a parched land with no water in it” (Deut. 8:15)
ומארצות – הזכיר מזרח ומערב כי כן היישוב מן הקצה אל הקצה.
והזכיר מצפון – כי שם כל היישוב ולא הזכיר דרום בעבור חום השמש אין שם יישוב בראיות גמורות.
וטעם ומים – יורדי הים כי היורד כתוב מהארבעה הנזכרים. וכן הוא מזכיר יורדי הים (תהלים ק״ז:כ״ג) ואחר כן כתוב יודו לי״י חסדו (תהלים ק״ז:ל״א).
ויש אומרים: כי פעול.
יאמרו גאולי י״י – הוא אשר גאלם מיד צר (תהלים ק״ז:ב׳).
והודו לי״י – דברי המשורר לארבעה הנזכרים.
AND GATHERED THEM OUT OF THE LANDS. The psalmist mentions the east and the west; that is, the inhabited areas of the earth. The settled area of the earth extends from one end of the earth to the other end.1 The psalmist mentions the north because that is where all the inhabitants of the earth live. The psalmist does not mention the south because no one lives there, because of the heat of the sun. There is definite proof for the latter.
The meaning of and from the sea is “from those who go down to the sea,” for those who go down to the sea are among the above-mentioned four2 who must give thanks to God. The psalmist thus mentions those who go down to the sea and then says, Let them give thanks unto the Lord for His mercy (verse 8).
Some say that the object of Let the redeemed of the Lord say3 is whom He hath redeemed from the hand of the adversary,4 and O give thanks unto the Lord are the words of the poet to the four who are mentioned in the psalm.
1. From east to west.
2. See note 2.
3. See note 1.
4. According to Ibn Ezra’s first interpretation, the first verse relates what The redeemed of the Lord … should say: the redeemed of the Lord should say, “O give thanks unto the Lord, for He is good, for His mercy endureth forever (see note 3). According to the second interpretation, O give thanks unto the Lord, for He is good, for His mercy endureth forever, is said by the psalmist. He is calling upon the redeemed of the Lord to praise God. He says, “Let the redeemed of the Lord whom he hath redeemed from the hand of the adversary say.” According to this interpretation, “say” means say praises to God. – Filwarg.
ומארצות קבצם – החל בהולכי מדברות, כי הם נמצאים יותר מהשלשה, כי רגילים בני אדם ללכת בסחורה מארץ לארץ, ועוברים דרך מדברות. והוא בחסדו יקבצם מהארצות שהלכו אילך ואילך, וישיבם למקומם בשלום. וזכר מהפאות מזרח ומערב וצפון ולא זכר דרום כי הוא מעט היישוב מכל הפיאות, מפני חום השמש. ולא ילכו באותה הפיאה בסחורה אלא מעט.
ופי׳ ומים – אותם שעוברים דרך ים מארץ לארץ ישיבם לארצם בשלום. ועוד יזכור יורדי הים על הצרה שהם בים שיצילם ממנה. ועתה זכר אותם לפי שאמר: ומארצות קבצם, וכן אותם שעוברים אל עבר הים יקבצם ממקומם.
ומים. ים סוף, שהוא דרומי לארץ ישראל1:
1. ראה בשיעורים. אך אבע״ז כתב שלא הזכיר רוח דרום, ראה שם הטעם.
וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם. מארבע כנפות הארץ, מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם, ר״ל, מ[ים] סוף שהוא בנגב, דרומי לארץ ישראל1, כמבואר לבעלי המידות. ואמר לשון ׳ים׳, לפי שבאחד מאלה שצריכין להודות יש יורדי ימים2:
1. כ״כ בנדפס.
2. כי בדרך כלל בכתבי הקודש ׳ים׳ הוא המערב, על שם הים הגדול. ונראה כוונתו שכאן כינה ׳ים׳ לרוח דרומי על שם ים סוף, שכן ׳יורדי הים׳ מרמז לקריעת ים סוף, כמש״כ רבינו (פסוק לב).
מצפון – בלא וא״ו בראשית המלה.
ומארצות – האנשים אשר קבצם מארצות המזרח וכו׳ לשוב למקומם.
ומארצות קבצם – נראה שפסוק זה נוסף בראשית ימי בית שני להודות לאל שהשיב הגולים לארצם, והרשות היתה נתונה להם לשוב, ואם לא שבו האשמה בראשם, ודוד כתב פסוק אחר דומה לזה, או אחר מיד צר כתב בלי הפסק תעו במדבר; או בימי השופטים ובימי עלי ושאול היו נמצאים מבני ישראל בארצות סביבותיהם כשבויי מלחמה, בארם מצפון, בארץ מואב ועמון ממזרח, בארץ אדום ומדין ועמלק מנגב, ובארץ פלשתים ממערב, ושוביהם היו כובשים בם ובצאצאיהם ולא היו מניחים אותם לשוב, וכיון מלך דוד וכבש כל הארצות סביבותיו והכניעם עד שהיו לו לעבדים נושאי מנחה ניתן רשות לשבוים לשוב ושבו לארצם.
ומִיָם – נראה שכונתו היתה לכתוב מימין שהוא כמו תימן, שההופך פניו למזרח נמצא דרום לצד ימין שלו, וכן למעלה (תהלים פ״ט:י״ג) צפון וימינה אתה בראתם.
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
They wandered in the wilderness, in a desert way; they found no city of habitation.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Concerning the people of the house of Israel he prophesied and said, “The people of the house of Israel have wandered in the wilderness in a desolate path; they did not find an inhabited city.”
ואלד׳ין ט׳לוא פי אלבר פי טריק אלסמאוא, ולם יג׳דוא בלד עאמר.
אלה שתעו במדבר בדרך ישימון. ולא מצאו ארץ מיושבת.
תעו, ואשר תעו במדבר בדרך הישימון.
ותעו במדבר איה אנמא יריד בה אלכׄארגין מן מצר [א]ל[י א]לתאיהין פי אל[ב]ריה ומן גמע נסלהם בעדהם ב ב[...] פתרא[.. פי] אלבלאד כמא קאל פי פ[.א]הם [...]ויקול פי גמע [106 א] שמלהם בעד פרקתהם.
And “some lost their way in the wilderness;” as in those who exiled from Egypt to the wandering in the desert and all their descents … the land as stated …. And it states he rounded them up from the north follows their dispersal.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 3]
תעו במדבר וגו׳ – והולכי מדברות אף הם צריכים להודות שהרי פעמים שהם תועים ורעבים וצמאים.
They strayed in the desert, on a road of desolation, etc. Those who travel in the deserts must also give thanks because sometimes they stray and suffer from hunger and thirst.
תעו במדבר – התועים במדברות, ובתוך כך היו רעיבים וצמאים, שלא נשאו עמהם הוצאה כשיעור מהלך הדרך, ותעו במדברות, {ו}אכלו כל מה שהיו נשאים. וכן: ותלך ותתע {וגו׳} ויכלו המים מן החמת (בראשית כ״א:י״ד-ט״ו).1
תעו – דרך – דבק עם תעו והם גאולי השם יספר אשר קרה להם.
ישימון – פירשתיו.
THEY WANDERED IN THE WILDERNESS IN A DESERT WAY. The word darekh (way) is connected to ta’u (they wandered).1 Our verse speaks of the redeemed of the Lord. The psalmist relates what happened to them. I have previously explained the meaning of the word yeshimon (wilderness).2
1. Ibn Ezra renders our verse as follows: “They wandered (ta’u) in the way (darekh), in a wilderness, in a desert.”
2. See Ibn Ezra on Ps. 106:14
תעו במדבר – זכר הצרה שהם בה במדברות שהם הולכים בהם. ואחת מן הצרות שהם תועים בדרך במדבר, כי רב החול אשר שם מכסה הדרכים בנשיבת הרוח, והנה לא ימצאו דרך ללכת בה אל עיר מושב, שירצו ללכת שם.
הנה הולכי מדברות אשר תעו בישימון דרך - במקום שמם ונעדר מכל ׳דרך׳ נודע: עיר מושב לא מצאו. שידריכו אותם ושיתנו להם מזון:
(ד-ט) יאמרו אם כן אלה הגאולים מ[צרות], שמי שתָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ, שאין דרך לנטות ימין ושמאל1, ועִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ, רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים, יאמרו, מצינו ׳רעבים גם צמאים׳ ש׳תעו במדבר׳ ו׳לא מצאו עיר מושב׳ שיורו להם הדרך ויספקו להם די מחייתם, עד שנַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף, וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה׳ בַּצַּר לָהֶם – שהתפללו אל ה׳, כי ׳צעקה׳ היינו תפילה, ו׳זעקה׳ עם אות זיי״ן היא זעקת שבר בלי תפילה מרוב הצרות2.
וכן תמצא כי בחולים והאסורים כתוב ׳ויזעקו׳, עם זיי״ן, לפי שהם זועקים באמת, כי המכה היא בגופם, אבל ביורדי הים והולכי מדברות שאין הצרה בגוף – כתוב ׳ויצעקו׳ (פסוק ו, כח), שמתפללים לפי שפחדם נפל עליהם3.
יאמר, ומצינו שאלה הולכי מדברות רעבים גם צמאים התפללו אל ה׳ בצר להם, ומִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם, וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וגו׳, והם יוֹדוּ לַה׳ חַסְדּוֹ – יודיעו לאחרים טובו וחסדו שעשה עם עצמו, ויודו נִפְלְאוֹתָיו, כי ההצלה היתה באופן נפלא. ׳חסדו׳ וטובו – במה שהִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה ללכת אל מחוז החפץ, והיה באופן ׳פלא׳ – שנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא טוֹב בישימון דרך אשר אין לחם ומים. אם כן יודה טובו – מצד ׳חסדו׳, וגדלו – מצד ׳נפלאותיו׳.
וכן תמצא בכל אלה הארבעה, שיש ׳חסד׳ ו׳פלא׳.
ובמין הזה וכן ביורדי הים תמצא כתוב ׳יצילם׳ או ׳יוציאם׳, כי מציל אותם ומוציאם מן הצרה שיראים שלא תבוא עליהם ועדיין לא באה, אבל בחולים ויושבי מאסר כתוב ׳יושיעם׳, שמושיעם מן הצרה ש[באה] כבר עליהם4.
ויש הפרש בין עיר או ארץ ׳נושבת׳, ובין ׳עיר מושב׳, ש׳ארץ נושבת׳ היא כל עיר שיש שם יישוב, אף על פי שהוא בצרות ובקושי ובעוני, אבל ׳עיר מושב׳ יאמר על מקום שיש יישוב טוב ואנשים רבים ומזונות רבים בריווח:
1. ׳במקום שמם ונעדר מכל ׳דרך׳ נודע׳ (נדפס).
2. בשיעורים לשמות (ב כד): ׳בזעקת ההמון כתיב בזיי״ן ולא בצד״י, כי לא היתה תפילה כמו שמורה מילת ׳צעקה׳ בצד״י׳.
3. אך ברד״ק: ׳צעקה בצד״י וזעקה בזי״ן ענין אחד׳, ע״ש.
תעו – פעמים תעו במדבר שממה ולא מצאו דרך ההולך לעיר מיושבת.
במדבר בישימון – ישימון גרוע מן המדבר כנ״ל (ק״ו י״ד) ועי׳ ירמיה (ב׳) ור״ל תעו מדרך או בדרך.
(ד-ה)תעו – צייר כי בעת גלותם הלכו ונדדו דרך המדבר, ומשם באו לישימון – שהוא שמם יותר מן המדבר, ושם תעו מני דרך ולא מצאו עיר מושב והיו רעבים – ואח״כ היו גם צמאים כי המים אזל מכליהם עד שנפשם בהם תתעטף.
תעו – אותם שתעו במדבר וגו׳ וכל הפסוקים נמשכים יחד עד פסוק ט׳ כי השביע שהוא סיום הדבור, וכן ענין כל הבא אחר זה (י׳־ט״ז, י״ז־כ״ב, כ״ג־ל״ב, ל״ו־ל״ט) עד סוף המזמור, שופך בוז על נדיבים־וישגב אביון, וענין כזה (אך בקיצור) הוא ג״כ ענין תפלת חנה (קשת גבורים חתים וגו׳).
בישימון דרך – בדרך שוממת, ושמם ממקור שָׁם, שהמקום תהו, ונראים בו בריות זרות (חיות או לפי דעת הקדמונים שדים) שרואהם יפחד עד שיחסר ממנו כח הדבור ויקרא שם! שם!
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
א. תִּתְעַטָּֽף =ל,ש1 ובדפוסים • א!=תִתְעַטָּֽף (חסר דגש באות תי״ו הראשונה, וסימן הרפה תלוי בין שתי אותיות התי״ו)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
HUNGRY. This occurred when the food that they had prepared ran out. A similar thing happened to Hagar. Compare this to And strayed in the wilderness…. And the water in the bottle was spent(Gen. 21:14–15).
FAINTED. The word tit’attaf (fainted) is related to the word ha-atufim (that faint) in that faint for hunger(Lam. 2:19).
רעבים גם צמאים – כי הם נושאים עמהם צדה לדרך כשיעור מהלך הימים אשר בין ארץ לארץ כי במדבר לא ימצאו מים, ולא שום מאכל. והנה בתעותם שלא יראה להם הדרך, יארכו להם הימים במדבר, והנה הם רעבים גם צמאים.
נפשם בהם תתעטף – מרוב הרעב והצמא, ואין להם שום צד להנצל מצרתם אלא שיצעקו אל י״י.
גם צמאים – גם לרבות, כי ענוי הצמא גדול כפלי כפלים על ענוי הרעב.
תתעטף – עיין מה שכתבתי למעלה ק״ב:א׳.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And they prayed in the presence of the LORD went it went ill with them; he delivered them from their distress.
ויצעקו אל ה׳ בצר להם – א״ר יצחק ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם (כתוב בתרי עשר ברמז תקנ״א).
פצרכ׳וא אלי אללה אד׳ צ׳אק בהם, פהו מן מצ׳איקהם ינג׳יהם.
וכאשר הציק להם הענין (של הרעב וכו׳) הם צעקו אל ה׳. כי ה׳ יציל אותם מהצרות שלהם.
ויצעקו – אמר יצילם, כמו: להציל לו מרעתו (יונה ד׳:ו׳).
THEN THEY CRIED. Scripture reads yatzilem (delivered them). Its meaning is: “delivered them from the evil that befell them.”1
1. Literally, “delivered him from his evil.” Yatzilem (delivered) usually refers to delivery from enemies. Hence Ibn Ezra’s comment.
ויצעקו אל י״י בצר – שם, כמו בצרה.
ויצעקו. בתפילה1:
1. יש בכת״י גירסא ׳ויזעקו׳. אך בשיעורים מבואר שמה שפירש רבינו ׳בתפילה׳, אינו אלא על סמך לשון ׳ויצעקו׳, ש׳צעקה׳ היא תפילה, משא״כ ׳זעקה׳, ע״ש. אך בנדפס אין רבינו מבדיל בכך, ומפרש גם להלן (פסוק יג, יט) ׳ויזעקו – בתפילה׳.
ויצעקו – צעקה גדולה מזעקה, והצלה גדולה מישועה (כנ״ל ז׳ ב׳).
ויצעקו – במדבר ובים אמר ויצעקו – ובחולה ובית האסורים אמר ויזעקו – כי צעקה גדולה מזעקה, וכן אמר בשני אלה יצילם – ובחולה ומאסר אמר יושיעם – כי הצלה גדולה מישועה, כי סכנת הים והמדבר גדולה יותר מחולי ומאסר.
ממצוקותיהם יצילם – הם צעקו והוא הצילם, והראיה בפסוק כ״ח שכתוב וממצקותיהם בו״ו החבור, ובשלשה הנשארים יכלנו לפרש למען יצילם.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And He led them by a straight way, that they might go to a city of habitation.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
And he guided1 them on a straight way, to come to Jerusalem, the inhabited city.
1. Guided: conducted.
פסיירהם פי טריק מסתקים, ימצ׳ון פיה אלי בלד עאמר.
והוליך אותם בדרך ישרה שילכו בה אל עיר מיושבת.
וקו׳ ללכת אל עיר מושב עד בואם אל ארץ נושבת (שמות טז:לה) פאן צרפנא דֺלך פי גירהם פאקתדאו בהם אדֺא קארבת חאלהם הדֺה פהם אחﹺקﹼﹶא בחמד רבהם ענד איקאנהם באלנגאה פי מוצֺע אלעמראן. ואמא אלמסאפרין עלי דעה ואמן ואמתטא דואב וופור זאד וורוד משארב עלי קרב מחאלﹼ מעלומה באן מתֺל דֺלך לא ילזמהם בל הו אקרב אלי ברכה שאינה צריכה.
It states; “to reach a settled place.” “until they came to a settled land” (Ex. 16:35). We join that (verse) to others therefore they emulate them by approximating their circumstances. Regarding this, they were worthy (than us) to praise their Lord for they were certain of their deliverance to a settled land (whereas we are not). Whereas the traveler's invocation is for security, expedient means of transport by animal, a lot of supplies, to arrive at watering holes near to a known center of business. In such circumstances they did not need this (blessing), therefore it is almost a blessing in vain.
וידריכם – וינהגם לפיכך יודו לי״י חסדו.
And He led them And He led them; therefore, they shall give thanks to the Lord for His kindness.
וידריכם – הפך תעו.
אל עיר מושב – כנגד העליון הכתוב למעלה עיר מושב לא מצאו (תהלים ק״ז:ד׳).
AND HE LED THEM. This is the reverse of They wandered (verse 4).
TO A CITY OF HABITATION. This is in contrast to the above verse (verse 4) which states that1they found no city of habitation.
1. Literally, “in contrast to the upper, which is written above.”
וידריכם בדרך ישרה – יגלה להם הדרך שתעו בה.
(ז-ט)וידריכם [בדרך ישרה ללכת] אל עיר מושב. אף על פי שלא הגיעו עדיין למחוז חפצם1, יודו לה׳ - ראוי שיודו על חסדו ונפלאותיו בזה2, כי השביע נפש שוקקה - המתאווה למצוא דרך ישר3, ונפש רעבה מלא טוב - במזון4. וכזה קרה לישראל בצאתם אל המדבר, שהיו ׳צמאים׳ במרה5, ו׳רעבים׳ במדבר סין6, והוא יתברך ׳השביע נפש שוקקה׳ במרה – ׳וימתקו המים׳ (שמות טו כה), ׳ונפש רעבה מלא טוב׳ במדבר סין - בשליו ולחם שמים7:
1. לעומת הכתוב (פסוק ל) ׳וינחם אל מחוז חפצם׳. וראה רמב״ם (ברכות פ״י ה״ח) ׳והולכי דרכים כשיגיעו לישוב׳, וראה מש״כ ביד המלך (לנדא) שם, ומדוייק כדבריו בדברי רבינו.
2. ׳יודו׳ חסדו ו׳יודו׳ נפלאותיו (אבע״ז, ושיעורים). בזה בלבד שהדריכם, אף לפני שיגיעו אל מחוז חפצם.
3. לעומת זאת שהיו ׳בישימון דרך׳.
4. לעומת ׳עיר מושב לא מצאו׳.
5. שמות (טו כג) ׳ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם׳.
6. שם (טז א-ג) ׳ויסעו מאילם ויבואו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין וגו׳ וילונו וגו׳ כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב׳.
7. שם (טז יב-יג) ׳בין הערבים תאכלו בשר ובבוקר תשבעו לחם וגו׳, ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה׳.
וידריכם – ועשה להם נס במה שהראה להם דרך ישרה שיגיעו לעיר מושב.
יודו – לשון וידוי וספר דברים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Let them give thanks in the presence of the LORD because of his kindness, and tell his wonders to the sons of men.
פהם ישכרון אללה עלי אחסאנה, ויצפון אעג׳ובאתה לבני אדם.
והם יודו לה׳ על ההטבה שלו. והם יתארו את נפלאותיו לבני האדם.
יודו, והרי הם יודו לה׳ על חסדיו ויספרו נפלאותיו לבני אדם.
יודו – מלת יודו בעבור שנית וכן הוא ויודו נפלאותיו.
LET THEM GIVE THANKS. The word yodu (let them give thanks) also applies to the second half of the verse. The latter should be read, “And let them give thanks for His wonderful works to the children of men.”
יודו לי״י חסדו – כשיגיעו אל עיר מושב, יתנו הודאה לאל שהגיעם לעיר מושב.
For He has satisfied the longing soul, and the hungry soul He has filled with good.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כאשר הוא השביע נפש בוערת (מצמא) [ממה שקבלה מכת חום] והוא גם מילא טובה את הנפש הרעבה.
שוקקה, ״מתלט׳ייה״ וכך תרגם ודב שוקק במשלי כח טו, והוא גם שם הצמאון הגדול, וגם תנועת החי והלוכו ממקום למקום מחמת צמאון או מועקה ואי מנוחה נפשית. אבל בישעיה לג ד שקק בו, וכן משק ביתי בבראשית טו ב תרגם ״קיאד״ הנהגה ממשל ונהייה.
ושוקקה מן אלמצֺאעף אלעין מן ואל אישך תשוקתך (בראשית ג:טז). ועלי תשוקתו (שיר השירים ז:יא). וקד אנפרד שוקקה באלתשוק אלי אלמא מן פהו אלעטש אלא תראה יקול ען אלגיעאן ונפש רעבה מלא טוב וקאל כאשר יחלם הצמא הנה שותה והקיץ והנה עייף ונפשו שוקקה (ישעיהו כט:ח) וקד ימכן מתֺל הדֺא לפטֺ למא יפיץׄ עלי אלמעאצר ואלבדוד ואלגואבי [106 ב] מן אלעציר ואלדהן ואלמא מתֺל והשיקו היקבים תרוש ויצהר (יואל ב:כד) וגא מנה מצֺאעﹶפא כמשק גבים שוקק בו (ישעיהו לג:ד).
“Thirsty” is a geminate verb derived from; “Yet your urge shall be your husband” (Gen. 3:16) and “and his desire is for me” (Song. 7:11). “Thirsty” is distinct (in meaning) a long for water, as in thirsty, do you not see hunger is portrayed by; “filled the hungry with all good things.” It states; “Like one who is hungry and dreams he is eating, but wakes to find himself empty; and like one who is thirsty and dreams he is drinking” (Is. 29:8). It is possible it is similar to this word which (means) overflow of the press, and the separation and yields of the grape juice, oil and water as in “and vats shall overflow with new wine and oil” (Joel 2:24). It is in the geminate form; “It was amassed as grasshoppers are amassed” (Is. 33:4).
FOR HE HATH SATISFIED THE LONGING SOUL. With water.1 Compare this to The earth that is not satisfied with water(Prov. 30:16). This is the loving-kindness of God.
The psalmist backtracks and speaks of the captives.2
1. In Hebrew, al mayim (about water); that is, the verse refers to water.
2. The psalmist earlier spoke in general of the redeemed of the Lord. He now goes into details and speaks of a specific group.
כי השביע נפש שוקקה – שם תואר מנחי העי״ן, מן: ואל אישך תשוקתך (בראשית ג׳:ט״ז), ובמשקלו: משך ידו את לוצצים (הושע ז׳:ה׳), וכן הוא תואר מנחי העי״ן.
אמר הנפש שהיתה מתאוה במדבר למים, ועתה השם ית׳ השביע אותה, בהגיעה אל עיר מושב. וכן נפש שהיתה רעבה למאכל מלא טוב.
שקקה – למים והוא מגזרת פעל השקה, וכן למעלה (תהלים ס״ה:י׳) פקדת הארץ ותשקקה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Such as sat in darkness and in the shadow of death, being bound in affliction and iron,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Concerning Zedekiah and the leaders of Israel he prophesied and said, “O Zedekiah and the leaders of Israel, who were exiled to Babylon and dwelt in darkness and the shadow of death, and became prisoners in the pain of iron fetters.”
ואלמקימין פי אלט׳לאם ואלגבס, ואלאסארי באלעד׳אב ואלחדיד.
ואלה שגרים בחושך ובאפילה ואת אלה שאסורים בענויי ובברזל.
אסירי, והאסורים בענוי ובברזל.
(י-יא) ודֺכר פי אלאסרי ואלמרצֺי מן דון גואב אלברא[רי] ורכאב אלבחאר דֺנובא אוגבת עליהם אל[א]סר ואלמרץׄ כמא קאל פי אלאסרי ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזלכי המרו אמרי אל ועצת עליון נאצו.
(10-11) It mentions the prisoner of war and the sick but not the traveler through the dessert. Whilst the traveler by sea is punished for his sins with imprisonment or sickness as stated for the prisoner; “some lived in deepest darkness, bound in cruel irons, because they defined the word of God, spurned the counsel of the Most High.”
יושבי חשך וצלמות – אף האסורים בבית הסוהר צריכים להודות כשיוצאין מבית אסיריהם.
Those who sit in darkness and the shadow of death Also those imprisoned in a dungeon are required to give thanks when they emerge from their prison.
SUCH AS SAT IN DARKNESS. For most of them were in a dungeon. AND IN IRON.1 Compare this to His feet they hurt with fetters(Psalms 105:18).
1. Prisoners were kept in chains.
יושבי חשך וצלמות – עתה זכר האסירים, וזכר שנשבו בעונם, ובשובם לאל יתברך יוציאם מבית האסירים. ובאסירים ובחולים זכר עונם, כי בעונם נלכדו ונחלו. אבל הולכי מדברות ויורדי הים, לא זכר בהם עונם. כי תחילת דרכם אין בהם רע ונזק, ולא ילכו מדברות ולא ירדו ימים בעונם, אלא יבוא להם דבר צרה וסכנה בדרך כדי שישובו אל י״י ויתודו מעונותיהם ויושיעם.
ואמר: יושבי חשך – כי בית האסורים מקום חושך הוא.
אסירי עני וברזל – עני – שיקשרו יתרים עליהם ויענו אותם בהם. וברזל – כבלי ברזל שנותנים ברגליהם.
אסירי עני וברזל. בבית האסורים:
ויאמרו עוד גאולי ה׳, מצינו יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וגו׳ שהם האסורים ב[מאסר] לפי שהִמְרוּ אִמְרֵי אֵל וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ – כמו ׳ניאצו׳ (במדבר ט״ז:ל׳) מן הדגוש1, דלא חשיד הקב״ה דעביד דינא בלא דינא2.
ובאלה השני מינים האמצעיים3, לפי שהצרה בגופו, נתן טעם למה אירע להם ככה – לפי שחטאו, אמנם בהולכי מדבר ויורדי הים לא כתוב שחטאו, יען וביען אפשר שאירע להם כך במקרה כדרך הולכי דרך ויורדי ימים. ואם תאמר, גם בהולכי מדברות יש עוני4 בגופם, כמו שאמר ׳רעבים גם צמאים׳. יש לומר שזה נמשך במקרה לתועי מדבר, ולא בכוונה ראשונה5:
1. לשון בזיון, אלא ש׳נאצו׳ מבנין קל, ו׳ניאצו׳ בנין כבד.
2. ע״פ ברכות (ה:), וכ״כ רש״י: ׳כי המרו אמרי אל – אין פורענות באה על האדם אלא בעוונו׳.
3. מתוך ארבעת הצרות הנזכרות, שני האמצעיים, חולה ובית האסורים.
4. עינוי.
5. ואולי זו כוונת אבע״ז: ׳הנה הראה כי רובי השבויים לייסרם בעבור עונותיהם׳, וראה רד״ק.
וצלמות – צלו של מות והוא ענין חושך כחשכת הקבר.
יושבי – האנשים היושבים במקום חושך והמה אסורים בקשרים המענים ובכבלי ברזל.
יושבי – אולם בעת שבאו לעיר מושב ונצולו מסכנת המדבר, באו לסכנה אחרת ששם התעוללו עליהם עלילות ברשע והושלכו לבית האסורים, כמ״ש כאשר ינוס איש מפני הארי וכו׳, ושם מר להם,
א. מצד המקום, שנכלאו שם בחשך וצלמות,
ב. מצד שהם אסורים בעני שמענים אותם בענוים וכבלי ברזל לבל יברחו.
צלמות – צל לא למחסה רק למות והוא בית האסורים, וכן עני שאחריו הוא ענוי בית האסורים שמאכילים בו לחם צר ומים לחץ, ומענים גופם במלאכת פרך מלבד שמענים אותו בכבלי ברזל.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
because they rebelled against the words of God, and spurned the counsel of the Most High.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 10]
כי המרו אמרי אל – אין פורענות באה על האדם אלא בעונו.
For they rebelled against the words of God Trouble does not befall a person except because of his iniquity.
כי – הנה הראה כי רובי השבויים לייסרם בעבור עונותיהם.
ומלת המרו – או מרו קרובה בטעם.
וככה נאצו – מהקל או ניאץ הכבד.
ואמרי אל – הם פיקודי הלב שהשם נטעם בלב כל מדבר.
BECAUSE THEY REBELLED. The psalmist indicates that most of the captives suffered because of their sins.
REBELLED. Himru (rebelled) and1maru (rebelled) (Psalms 105:28) are close in meaning.2 The same applies to the word na’atzu (contemned)3 in our verse, which is a kal, and ni’etz4 (contemn)5(Psalms 10:3), which is a pi’el.6 THE WORDS OF GOD. They are the commandments which God planted in the hearts of all human beings.7 They are called pikkudim (charges).8
1. Literally, “or.”
2. Himru (rebelled) and maru (rebelled) come from the same root: mem, resh, heh. However, they belong to different forms, for himru is a hifil and maru is a kal. Words from the same root coming in different forms usually have different meanings. Hence Ibn Ezra’s comment.
3. From the root nun, alef, tzadi.
4. This is the case according to Ha-Keter. Mikra’ot Gedolot reads, o na’atz ni’atz ha-kaved.
5. From the root nun, alef, tzadi.
6. We thus see that at times words from the same root but in different forms are close in meaning.
7. Literally, “in the heart of all those who speak.”
8. The reference is to the rational precepts. See Ibn Ezra on 19:9.
כי המרו אמרי אל – הודיע כי בעונם נשבו, לפי שהמרו אמרי אל, והם המצות שצוה לבני אדם. כי לא לבני ישראל לבדם נאמרו, כי לכל הגוים נאמרו, אלא שהבדיל ישראל מן האומות במצות יתירות שצוה אותם, והקדישם בטהרת הגוף ובמאכלם. אבל המצות השמעיות נתנו לאדם הראשון ולזרעו אחריו והם: אמרי אל.
ועצת עליון – שיעץ לבני אדם שיעשו אותם וחיו בהם, והממרים אותם ישלח להם מוסרו בחלאים או יוליכם בשבי.
נאצו – מבנין הקל, בשקל: שמרו, זכרו, מפני ההפסק.
המרו – מלשון מרי ומרד.
נאצו – ענין בזיון.
כי המרו – וגמול העונש בא על כי המרו אמרי אל.
כי – ובאר שמה שבאה עליהם הרעה השנית, (אחר שעשה להם נס מרעה הראשונה), זה היה ע״י מה שאחר שנעשה להם נס ונצולו מן המדבר שבו על קיאם והמרו אמרי אל – ובזה נאצו עצת עליון – שמה שיעץ לעשות להם נס היה כדי שעי״כ ישובו אליו וישמרו מצותיו והם לא כן עשו, ולכן
ועצת עליון – עיין מה שכתבתי סימן א׳ על בעצת רשעים, ומצות ה׳ הם מועצות לאדם לטובתו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ויכנע – ולכן הכניע לבם בעמל המאסר וכשלו בצרה ולא מצאו עוזר.
הכניע את לבם לתשובה ע״י העמל – ולכן כשלו הזמין ה׳ לפניהם מכשול שינתנו בבית האסורים, ועל ידי שאין עוזר – ע״י כך (יג-יד) ויזעקו אל ה׳ ויחזרו בתשובה, ואז יוציאם מחשך וצלמות וגם ינתק מוסרותיהם.
בעמל – עיין מה שכתבתי סימן ז׳:ט״ו.
כשלו – בחילוף אותיות (אנכי־אנחנו) חשלו כמו חלשו, וכן כל הנחשלים אחריך (פרשת תצא).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
THEY CRIED UNTO THE LORD … AND HE SAVED THEM. Scripture reads and He saved them (yoshi’em) because they were in the hands of their enemies. Compare this to Thus the Lord saved (va-yosha) (Exodus 14:30).1
1. The term yoshi’a (save) means, “to save from enemies.”
ויזעקו אל י״י בצר להם – צעקה בצד״י, זעקה בזי״ן, [ענין אחד. לפיכך נכתב זה העניין פעמים בצד״י ופעמים בזי״ן].א ובזה המזמור: הולכי מדברות, וירדי הים – ויצעקו בצד״י. אסירים וחולים – בזי״ן.
They will give thanks in the presence of the LORD because of his kindness, and tell his wonders to the sons of men.
פהם ישכרון אללה עלי אחסאנה, ויצפון אעג׳ובאתה לבני אדם.
אם כך הם יודו לה׳ על ההטבה שלו ויתארו את נפלאותיו לבני אדם.
חסדו ונפלאותיו, על חסדו ויספרו נפלאותיו.
יודו – טעם לבני אדם שילמדו.א
א. ביאור זה מופיע לאחר הביאור לפסוק י״א בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896.
LET THEM GIVE THANKS. The meaning of to the children of men is “to teach1 the children of men.”2
1. Literally, “they will teach.”
2. According to Ibn Ezra, the second part of our verse should be understood as follows: “And they shall tell (teach) the children of men His wonderful works.”
יודו לי״י חסדו – כשיצאו מן השבי יתנו הודאה לאל.
ויספרו לבני אדם – נפלאותיו שעשה להם.
(טו-טז)יודו לה׳. ראוי שיודו חסדו שהושיע ממצוקות המאסר, ונפלאותיו - כי שבר דלתות נחושת, וזה קרה לישראל בצאתם ממצרים שהיתה מאסר עבדים1:
1. ראה ׳ברזל באה נפשו בפרק שקדם. ׳תכן עלילות שברחו ממדינה דלתיה נחושת כאילו נשברו׳ (אבע״ז). כלומר, יסובב להם סיבות, ויתכן להם עלילות שיברחו מן השבי, או יתן בלב שוביהם להתירם ממאסרם, או סיבות אחרות שינצלו (רד״ק).
For he shattered the doors of bronze, and cut down the bars of iron.
למא כסר מצארע אלנחאס, ועוארץ׳ אלחדיד ג׳דעהא.
כאשר הוא שבר דלתות נחושת וגדע (וחתך) את בריחי (מוטות) [ששמים אותם לרוחב] הברזל.
כי שבר דלתות נחשת – שהיו נעולים בפניהם.
For He broke copper doors that were shut before them.
כי – תכן עלילות שברחו ממדינה דלתותאנחושת כאילו נשברו ועתה יזכיר החולים.
א. כן בפסוק ובכ״י מנטובה 13. בכ״י פרמא 1870: ״דלתיה״.
FOR HE HATH BROKEN THE GATES OF BRASS. God arranged things so that the prisoners would be able to escape from a city whose doors were made of brass. The doors were, as it were, broken. The psalmist now goes on to speak of those who are ill.
ומה הם הנפלאות? כי שיבר דלתות נחשת – דרך בני אדם לתת השבויים בעיר מבצר דלתים ובריח.
ובאמרו: נחשת וברזל – דרך גוזמא, רוצה לומר חזקים מאד. וכן: קשת נחושה זרעותי (שמואל ב כ״ב:ל״ה). והנה אין להם תחבולה שיוכלו לברוח ולהנצל ממגדל חזק שנשבו בו. והאל ית׳ יסבב סיבות שיצאו משם, ולא ימנעם חוזק הדלתים והבריחים.
Crazed because of the way of their transgression, and afflicted because of their iniquities,
א. יִתְעַנּֽוּ =ל,ש1 וכמו כן בדפוסים וקורן • א?!=יִתְעַנּֽו׃ (חסרה נקודת השורוק באות וי״ו?)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Concerning Hezekiah, king of the tribe of the house of Judah, he prophesied and said, “Hezekiah, king of the house of Judah, who refused to take a wife, was punished as the fools are punished because of their rebellious way and because of their iniquities.”
ואלמולמין מן קבל ד׳נובהם, ומן ג׳רומהם יעד׳בון.
הנכאבים (או א״ל: אלה שבאים אליהם בטענות) מסיבת פשעיהם ומהעונות שלהם יקבלו ענויי.
אולים, והחולים המיוסרים מחמת פשעיהם ומעונותיהם סובלים ענוים. בכל מקום מתרגם אויל ״ג׳אהל״ וכאן חולה סובל ומצטער, לפי הענין, ושמא לפי הכתיב ״אולים״ בחלוף האלף בחית.
ופי אלמרצֺי אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו.
And for the sick; “There were fools who suffered for their sinful way and for their iniquities.”
אוילים מדרך פשעם – אשר מעונותיהם יתענו בייסורי חלאים אף הם מן הצריכים להודות. יש סימנייות בפרשה זו ובאים לידרש במקום אכין ורקין למעט, לומר צעקו קודם גזר דין נענין, אחר גזר דין אין נענין.
Fools, because of the way of their transgression and because of their iniquities, are afflicted with the agonies of illnesses. They too are among those who are required to give thanks. There are markers in this chapter (i.e., six inverted "nuns" are written) and they come to be expounded upon instead of "but"s and "only"s to limit [the power of the verse] meaning that if they [the prisoners] cry out before the verdict has been promulgated, they are answered; after the verdict has been promulgated, they are not answered.
אוילים – שהם כאוילים מתוך חולייםא על דרך פשעם.
א. השוו רש״י. בכ״י ס״פ: חיילים.
אוילים – גם הזכיר כי החולי בעבור פשע ותוכחות על עון וכן בדברי אליהוא.
וטעם אוילים – אפילו הם חכמים הם נחשבו אוילים בעבור פשעם.
CRAZED. The psalmist also mentions that illness comes as a punishment for transgression and as a chastisement for iniquity. Elihu1 says similar things.2
They are considered crazed even if they are wise. They are referred to as “crazed” because of their transgressions.
The word mi-derekh (because of the way) is to be read as if it were written twice. Our clause should be read, “and afflicted because of the way of their iniquities.”
1. One of the speakers in the Book of Job.
2. See Job, chapter 36.
אוילים מדרך פשעם – עתה זכר החולים, ואמר כי מדרך פשעם ומעונותיהם יחלו ויתענו. וקראם אוילים מה שלא אמר כן באסירים, בעבור כי השבי יהיה בבת אחת, ולא כן החולי, כי מתחילה הוא קל, ואחר כך יכבד יום אחר יום. והנה הם אוילים שלא יכירו וידעו כי החולי כמו מלאך שלוח עליהם (יחזקאל כ״ג:מ׳), שישובו בתשובה. והם לא ירגישו בדבר, כמו האויל שאינו מרגיש ברעה שתבוא לו ממעשה אולתו. ואם היו חכמים, היו חושבים בלבם מה זה החולי ששלח לנו האל, ובאיזה עון הוא, ויפשפשו במעשיהם, ויתקנו דרכיהם קודם שיכבד עליהם החולי. ואם לא ירגישו ביום ראשון, ירגישו ביום שני, או ביום שלישי. אבל האוילים לא ירגישו, ולא ישובו, אלא עד שיכבד עליהם החולי מאד, ויארך חלים, עד שיתענו מאד, ויתעבו כל מאכל. כמו שאמר אליהו: והוכח במכאוב על משכבו ורוב עצמיו איתן (איוב ל״ג:י״ט), וזהמתו חיתו לחם (איוב ל״ג:כ׳).
(יז-כב) ויאמרו עוד גאולי ה׳, ר[אינו] אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וגו׳, שהם החולים, כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וגו׳, וַיִּזְעֲקוּ וגו׳ מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם, שהם המקרים הנמשכים אחר עיקר החולי, כי החול[אים] החמים רישומן ניכר לעד לעולם, וה׳ יתברך ׳ממצוקותיהם יושיעם׳, יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם – היינו המצוקות הנמשכות אחר החולי כמו שאמרנו. וזה ׳פלא׳ שיחיו מחולי כזה, ולא עוד אלא שלא יניחו רושם בגוף, ולכן הם יוֹדוּ לַה׳ וגו׳, וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה. ומה ׳טובו׳, [כי] לחולה כזה אין רפואה למכתו בטבע שיוכל לספר מעשיו ברינה, שלכל הג׳ המודים האחרים אולי יש תקווה, אבל לחולי כזה אין תרופה לולא חסדי [ה׳]:
אוילים – ר״ל חוטאים.
אוילים – האנשים אוילים אשר מחטא דרך פשעם ומעונותיהם המה מעונים בחלי ומכאוב.
פשעם, עונותיהם – התבאר בכ״מ שהפשע הוא המרד והעון הוא עוות השכל, כמ״ש בס׳ התו״ה אחרי (סי׳ כ״א, וסי׳ נ״ה), וגדר אויל הוא המסתפק כמ״ש בפי׳ משלי בכ״מ.
אוילים – האויל הוא המסתפק ואינו מאמין שמה שהיה בסכנה ויצא ממנה הכל היה מאת ה׳, ותולים הכל במקרה, וזה בא או מדרך פשעם – מפני שכבר הורגלו בפשעים עד שאין לבם מוכן לקבל חקי המוסר, או מעונותיהם ע״י עוות השכל והמינות, אלה האוילים שעדן עומדים באולתם יתענו יכניעם ה׳ שלישית ע״י חולי.
אוילים וגו׳ – אותם הסכלים הסובלים ענוי ומכאוב בעבור דרכם שהיא דרך פשע, שפושעים ועוברים בה על מצות ה׳ כאילו הן דבר בלי יועיל עד שדשים עליו ברגליהם, ובעבור עונותיהם בדברים שבין אדם לחברו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
their soul abhorred all manner of food, and they drew near to the gates of death.
א. עַד־שַׁ֥עֲרֵי =ל וכך הכריעו ברויאר ומג״ה, וכמו כן בדפוסים וקורן • א!,ש1=עַד שַׁ֥עֲרֵי (חסר מקף) • ברויאר ציין מקף בתיבת משרת אחרי ״שערי״ אבל לא כך מופיע בכתב־היד.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
And they prayed in the presence of the LORD when it went ill with them, and he will redeem them from their distresses.
פצרכ׳וא אלי אללה אד׳ אשתד בהם פהו מן מצ׳איקהם יגית׳הם.
ואז הם צעקו אל ה׳ כאשר התחזק עליהם הענין. כי הוא יציל אותם מהצרות שלהם.
ויזעקוא – הזכיר זה המשורר כי אשר תעו במדבר לא יועילם יודעי הדרכים ולא המנחשים רק בצעקת השם הוא לבדו יכול להצילם. וכן האסורים לא יוכלו כל אנשי העולם עד עת שגזר השם. וככה החולים לא יוכלו כל הרופאים להועילם רק השם לבדו. וכן המלחים ועוברי הים וחובלי הים וכל חכמתם תתבלע (תהלים ק״ז:כ״ז).
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13: ״ויצעקו״.
THEY CRIED UNTO THE LORD. The poet notes that guides1 and magicians were of no use to them when they wandered in the wilderness (verse 4). Only by crying out to God could they be saved, for only the Lord was able to deliver them. The same was true of the captives (verse 10). All the people of the world could not save them until the time that God decreed for their liberation arrived.
The same was the case with the sick. All the physicians could not help them, only God alone. Similarly the sailors and men who go down to the sea (verse 23). This is all noted by the psalmist. Compare this to and all their wisdom was swallowed up (verse 27).2
1. Literally, “those who know the ways of the wilderness.”
2. Their wisdom could not save them; only God could.
ויזעקו אל י״י – וכשיגיעו אל שערי מות אז יזעקו אל י״י, כי ראו שלא יועילם רופא ומשקה ומרקחת.
(יט-כא)ויזעקו1. בתפילה: ממצוקותיהם2. ממצוקות החולי: וירפאם. רפואה שלימה: יודו לה׳ חסדו. שהעלה ארוכה3: ונפלאותיו. נגד הטבע4. וזה קרה לישראל במגיפת התלונה - כאמרם (במדבר יז ו) ׳אתם המתם את עם ה״ - שנרפאו בקטורת5, ובדבר הנחשים - שנרפאו בנחש הנחושת6:
1. בדפו״ר ׳ויצעקו׳.
2. בדפו״ר ׳וממצוקותיהם׳.
3. שלושה שלבים, ׳ממצוקותיהם יושיעם׳ – מצוקות החולי, שלא התגבר החולי יותר, ׳וירפאם׳ – רפואה שלימה, אך נוסף בזה ׳וימלט משחיתותם׳, שלא נשאר רושם מן המחלה, וזהו ׳שהעלה ארוכה׳, ע״פ לשה״כ בירמיה (ל יז) ׳כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך׳, ופירש המלבי״ם ׳ארוכה׳ על הרושם החיצוני של המחלה. וראה בשיעורים.
4. ראה מאמר סוכות.
5. אולי הכוונה ע״פ רש״י (במדבר יז יג) ׳לפי שהיו ישראל מליזין ומרננים אחר הקטרת לומר סם המות הוא, על ידו מתו נדב ואביהוא, על ידו נשרפו חמשים ומאתים איש, אמר הקדוש ברוך הוא תראו שעוצר מגפה הוא, והחטא הוא הממית׳.
He sent His word, and healed them and delivered them from their graves.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
He will send1 the words of his healing and will heal them, and deliver [them] from being harmed.
1. He will send: he pours out.
יבעת׳ באמרה פישפיהם, וינג׳יהם מן מהלכאתהם.
ומיד הוא שולח את פקודתו וירפא אותם. ויציל אותם מהדברים הממתים אותם.
ישלח, ישלח בפקודתו וירפאם וימלטם מן המשחיתים אותם. ומם משחיתותם במקום מן.
ויעני בקו׳ וימלט משחי]תותם[ וי[... ..... .... ..]ם אלצֺמיר ומשחיתותם יג[וז אן יכון] מן [...] [107 א] מן אפסאדהם ויכון ואחדה שחית או שחיתה פעל או פעילה ויגוז אן יכון מן אצל שחת כורה שחת (משלי כו:כז) פיכון שחית פעלית על וזן כרית1 ונחל כרית (מלכים א יז:ג) מן כרו לפני (תהלים נז:ז) כי יכרה איש (שמות כא:לג) וגמעה שחיתות ווזנה פעילתות.
1. Mss ברית.
And the meaning of the verse; “He delivered them from their pits” and … the subject and “their pit” … from … destroy them. Its singular aṣl is Sheḥîth or Sheḥîthāh. Peʾal or Peʾîlah. It is possible that its aṣl is SH-Ḥ-T; “He who digs a pit” (Prov. 26:27). Or that it is Sheḥîth from the pattern Berîth, and “and go into hiding by the Wadi Cherith” (Cerîth) (I Kings 7:3) from; “dug a pit for me” (Ps. 57:7 in; “digs a pit” (Ex. 21:33). Its plural aṣl is ‘Sheḥîthôth.’ Its pattern is ‘Peʿîlthôth.’
ישלח דברו – שיגזר ומיד יתרפא לא על ידי משקה ומעשה בן אדם וימלט אותם משחיתותם מגזרת השחתה.
או מן כרה שחת כנגד שערי שאול.
HE SENT HIS WORD. God decrees, and the ill are immediately healed. The ill are not healed by potions nor though the work of man.
AND DELIVERED. Them.1
FROM THEIR GRAVES. The word mi-shechitotam (from their graves) is connected to the word hashchtah (destruction).2 On the other hand, mi-shechitotam may be related to the word shachat (pit) in Whoso diggeth a pit shall fall therein(Prov. 26:27).3
And delivered them from their graves is in contrast to And they drew near unto the gates of death (verse 18).
1. The biblical text literally reads, And delivered from their graves. Ibn Ezra notes that the verse is to be understood as if it were written, “And delivered them from their graves.”
2. According to this interpretation, our verse reads, “And delivered them from their destruction.”
3. In this case, our verse reads, “And delivered them from their pits (graves).”
ישלח דברו וירפאם – לפי שרפואת הרופאים היא במעשה, אמר כי לא כן רפואת השם יתברך, כי בדברו לבד ירפאם.
ודברו הוא רצונו.
וימלט משחיתותם – ימלט נפשם משחת שהיתה קרובה לה, כמו שאמר: ויגיעו עד שערי מות (תהלים ק״ז:י״ח). וכן אמר אליהוא: ותקרב לשחת נפשו (איוב ל״ג:כ״ב). והאחד מן שחיתותם: שחיתה, ובא בו כנוי המ״ם, כי הם גרמו זה בעונם.
וימלט – הראוי וימלטם ומסרה מ״ם הכנוי מפני מ״ם של משחיתותם הבאה אחריה.
משחיתותם – מהשחיתות והקברים שכבר הוכנו להם כי חָלְיָם אָנוש.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
(כא-כב)יודו וכו׳ ויזבחו – הנה בשתי פעמים הראשונים לא הזכיר רק שיודו על הנס הפרטי שנעשה להם עתה, הגם שהדין הוא שמי שנעשה לו שני נסים כשמברך על נס אחד צריך לברך גם על השני כמ״ש בפרק הרואה, והיה ראוי שהיוצא מבית האסורים יזכיר גם נס הצלת המדבר, אולם הוא לא הכיר עדיין חסדי ה׳, כמ״ש אוילים מדרך פשעם, ולא הודה רק על הדבר שניצל ממנו בשעתו, ועתה שניצל זה שלשה פעמים,
יודו לה׳ חסדו ויספרו מעשיו – שיספר גם הנסים הראשונים, וכן עד עתה לא הביאו עדיין זבח תודה, ועתה יזבחו זבחי תודה זבחים רבים, גם בעד הפעמים הראשונים שלא השלימו הודאתם כראוי, ויספרו כל הג׳ נסים ביחד.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהכל
And they will sacrifice thanksgiving sacrifices, and will tell of his deeds in gladness.
ויד׳בחון ד׳באיח שכר, ויקצון צנאיעה ברנין.
וגם יזבחו קרבנות תודה. וגם יספרו את מעשיו ברננה.
ויזבחו – וחייבים לזבוח כי התועה והשבוי הוא בריא בגופו והחולה קרוב ממת ועתה יזכיר הכת הרביעית.
AND LET THEM OFFER THE SACRIFICES OF THANKSGIVING. They are obligated to offer sacrifices, for the one who wanders in the wilderness and the captive are [endangered even though they] are healthy in body. The ill person is close to death. The psalmist now goes on to speak of the fourth group.1
1. Those who go down to the sea.
ויזבחוזבחי תודה – הודאה שהושיעם. ואמר בזה ויזבחו, מה שלא אמר כן באחרים, לפי שהחולים יארכו ימי בריאותם, ובין כך הם נודרים זבחים בהתחזקם מעט מעט, ויזבחו זבחים כאשר ישלמו ימי בריאותם. וגם יורדי הים, והולכי מדברות, והאסורים אפשר ג״כ שיזבחו גם הם, אלא אמר בחולים לפי שנמצא בהם ברוב.
ויספרו מעשיו ברנה – יספרו לבני אדם מעשה החסדים שעשה עמהם בתוך קהל ברנה ובקול גדול.
Concerning the sailors of Jonah son of Amittai, he prophesied and said, “The sailors, those who go down to the sea in ships, those who do work on many waters ׀
יורדי הים באניות – אמר רב יהודה ארבעה צריכין להודות, יורדי הים, והולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית באסורים ויצא. יורדי הים מנא לן, שנאמר יורדי הים באניות וגו׳ יודו לה׳ חסדו. הולכי מדברות מנלן, דכתיב תעו במדבר בישימון דרך וגו׳, יודו לה׳ חסדו. מי שהיה חבוש בבית האסורין מנא לן, דכתיב יושבי חשך וצלמות וגו׳ יודו לה׳ חסדו. מי שהיה חולה ונתרפא כתיב אוילים מדרך פשעם וגו׳ כל אוכל תתעב נפשם וגו׳ יודו לה׳ חסדו. מאי מברך אמר רב יהודה גומל חסדים טובים לחייבים. וצריך לאמרו קמי עשרה שנאמר וירומוהו בקהל עם, אמר מר זוטרא והוא דאיכא תרי רבנן בינייהו שנאמר ובמושב זקנים יהללוהו.
ואלוארדי אלבחר פי ספן, ואלעאמלוא אלצנאעה פי אלמא אלכת׳יר.
והיורדים אל הים בספינות. ואלה העושים סחורה במים המרובים.
עשי, והעושים מלאכה.
יורדי – כל הולך אל הים יורד הוא.
THEY THAT GO DOWN TO THE SEA. All who go to the sea descend.
יורדי הים באניות – אף על פי שהים גבוה מן היבשה, יקרא עובר הים, יורד, לפי שהיבשה גבוה על שפת הים, וכנגד השפה יקרא יורד, כמו שפירשנו בפסוק: כונס כנד מי הים (תהלים ל״ג:ז׳).
ואדוני אבי ז״ל פירש: כי יקרא יורד כנגד האניה שהיא עמוקה ויורד בה, כמ״ש: וימצא אניה באה תרשיש וירד בה (יונה א׳:ג׳). וכן אמר הנה: יורדי הים באניות עשי מלאכה במים רבים.
והמלאכה – היא הנס והתורן והחבלים והמשוטות ושאר כלים שהם צורך הספינה, וכשהם במים רבים כמו גלי הים, הם צריכים מלאכה יותר.
(כג-לא)יורדי הים באניות [וגו׳] ויצעקו. וכמו כן ׳יורדי הים׳ שהתפללו בהיות סער בים, ונמלטו ממנו, וינחם אל מחוז חפצם, יודו [לה׳] חסדו - על שהצילם מן הסערה, ונפלאותיו - על שנחה אותם ׳אל מחוז חפצם׳. וכזה קרה לישראל בגלותם מארצם, כאמרו (דברים כח סח) ׳והשיבך ה׳ מצרים׳1, ובשובם לעתיד, כאמרו (ישעיה יא טו) ׳והחרים2 ה׳ את לשון ים מצרים׳:
1. בדפו״ר ׳ממצרים׳, ונראה שהוא טעות המעתיק, אך יל״ע כת״י. כלומר, אף שהוא עונש הגלות, עדיין צריכים להודות על שהגיעו למחוז חפצם ולא טבעו בים.
2. בדפו״ר ׳והחריב׳.
ויאמרו עוד גאולי ה׳, מצינו יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים, כי השטים באניות בלב ים עושים מלאכות רבות המשתייכות לספנים1:
1. ׳המלאכה היא הנס והתורן והחבל והמשוטות, ושאר הכלים שהם צורך הספינה, וכשהם במים רבים הם צריכים מלאכה יותר׳ (רד״ק).
יורדי הים באניות עשי מלאכה במים רבים.
באניות – אין דגש בנו״ן.
מעשי ה׳ – ביו״ד והוא אחד מן י״א דכתיבין כן במסורת.
יורדי הים – האנשים היורדים בים בספינות (ועל כי שפת הים הוא ממעל וממנו יורדים למטה אל הים לזה אמר יורדי הים).
עושי מלאכה – היא תחבולת הפנות האניה אל המקום הנרצה.
יורדי – עתה מצייר שאחר ששבו מגלותם והלכו דרך הים באניות הראם ה׳ נפלאותיו עוד הפעם, למען יודו לה׳ חסדו בבואם לארצם, ובאר כי יש בזה שני ענינים,
א. יורדי הים באניות
ב. יש מהם אשר המה עושי מלאכה במים רבים – שיודעים תחבולות ומלאכות להעמיד את האניה בעת הסער ולהנצל.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
They saw the deeds of the LORD, and his wonders in the deep.”
הם קד ראו כת׳ירא מן אעמאל אללה, ואעג׳ובאתה פי אלקער.
שהם כבר ראו רבות ממעשי ה׳ ואת נפלאותיו בקרקעית הים.
המה, המה ראו הרבה ממעשי ה׳.
המה – כי רגע אחד יחריד הים ומיד ישביחנו כרצונו.
THESE SAW THE WORKS OF THE LORD. For in an instant the Lord causes the sea to storm, and then quiets it down in accordance with His will.
המה ראו מעשי י״י...במצולה – במעמקי הים, שהם הפלגים, שם יראו מעשה י״י ונפלאותיו: בדגים הגדולים, וברעש הים, וכן נתן באדם חכמה ותחבולה לעבור במצולה על לוחות עץ, וכל שכן כשתסער הרוח בים, זהו שאמר:
For He commanded and raised the stormy wind which lifted up its waves.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
And he gave command by his word, and raised up the storm and the gale, and its waves were lifted up high.
אד׳ קאל ואוקף ריחא עאצפא, פרפעת אמואג׳ה.
לפי שאמר והעמיד את הרוחות הסוערות וכך התרוממו הגלים שלו.
ויאמר, כאשר אמר ויעמד.
(כה-כט) ווצף פי קו׳ ויעמד רוח סערה אבתדא אמואגא יעני חול אלבחר וא[..] כאן קבל סאכנא חתי אעצפת ריחא ואתֺארת אמואגה פכאן מנה מא דֺכר מן אלאזבאר ואלאהתיאג ומן רכא[כה] מן אלתח[...] אלא[...]אב אלי אן עאד אלי וצף חאל אלסכון בקו׳ יקם סערה לדממה(תהלים קז:כט).
(25-29) It describes in the verse “He raised a storm wind” the beginning of waves, as the might of the sea … was prior to it settled down. Then the wind blows violent and its waves swirl up. This is what was (meant) when it cites frothing and tumult. And from its weakness … a return to a description of its calm state; “He reduced the storm to a whisper.”
ויעמד רוח סערה.
ו״ו גליו – שב אל הים יורדי הים.
THE WAVES THEREOF. The vav (thereof)1 in galav (the waves thereof) refers back to the word the sea (ha-yam) in they that go down to the sea (verse 23).
1. The vav is a third person pronominal suffix meaning “his” or “its.”
ויאמר ויעמיד – אמר האל, כלומר: רצה וגזר, ויעמוד רוח סערה בים, ואותה הרוח תרומם גלי הים, ואז הספינה עולה וירדת וזהו שאמר:
(כה-כז)וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה. ׳ויעמד׳ – התמיד, שנתן לה העמדה וקיום זמן מה: וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו. של ים, אותה הרוח1, באופן שאלה האנשים יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת כפי עליית וירידת הגלים, עד שנַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג, יָחוֹגּוּ וגו׳ וְכָל חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע, שאין חכמתם שווה להם, שהרוחות משליכות אותם אל ארץ אחרת, ולא יראו עוד הכוכב שהוא מבטם, ולא ידעו איו:
1. ׳ואותה הרוח תרומם גלי הים, ואז הספינה עולה ויורדת׳ (רד״ק).
ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו.
ויאמר – כאשר אמר ה׳ תעמוד רוח סערה והיא תרומם גלי הים.
ויאמר ויעמד רוח סערה, והרוח תרומם את גלי הים.
ויאמר ויעמד – בדבור העמיד פתאום רוח סערה, שמבלי סבה הנודעת לאדם הפך שקט הים והאויר לסופה וסערה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
They mounted up to the heaven, they went down to the deeps; their soul melted away because of trouble.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 25]
יעלו – הגלים או יורדי הים.
THEY MOUNTED UP TO THE HEAVEN. The reference is to the waves or to those that go down to the sea.
יעלו שמים ירדו תהומות – יעלו אנשי הספינה עם הספינה שמים, כלומר ברום האויר, שמרומם הגל את הספינה. ואחר כך בעבור הגל, ירדו תהומות. ובין עליה וירידה נפש אנשי הספינה ברעה תתמוגג. כלומר: תמות נפשם באותה הרעה והדאגה שיש להם שיטבעו בים.
יעלו שמים – אנשי הספינה עולים למעלה לצד השמים וחוזרים ויורדים עד התהום כי הגלים מגביהים הספינה למעלה ואח״ז מורידים אותה למטה עם אנשיה.
ברעה – ברעת הפחד תמוג נפשם.
יעלו – ובזה היורדים באניות פשוטים הם יעלו שמים וירדו תהומות – כי כל גל ירומם את הספינה למעלה ואח״כ תרד למטה.
נפשם – אומץ לבם אבד מחמת צערם כדבר נמוג ונמס, והראיה וכל חכמתם תתבלע שאחריו שהוא כפל ענין זה, כמו שיחגו וינועו הוא כפל ענין יעלו שמים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
They reeled to and fro, and staggered like a drunken man, and all their wisdom was swallowed up.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
They were frightened Heb. יחוגו. This is an expression of breaking. Similarly: "in the clefts of (בחגוי) the rock" (Shir HaShirim 2:14); and similarly, "And the land of Judah will be to Egypt for a dread (לחגא)" (Yeshayahu 19:17).
יחגו – לשון שברון, כמו: והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא (ישעיהו י״ט:י״ז).
יחוגו – כי מזעף הים אין בהם כח לעמוד בספינה או לשבת.
תתבלע – תתכסה, לא תראה, כאילו לא היתה להם חכמה במלאכת המים.
THEY REELED TO AND FRO. For due to the storm of the sea, they did not have the strength to stand in the ship nor to sit down in it.
AND ALL THEIR WISDOM WAS SWALLOWED UP. Their wisdom1 was covered and not seen. It was as if they had never possessed the wisdom to navigate in waters.
1. Their knowledge of navigation.
יחוגו וינועו כשכור – כפל ענין במלות שונות.
כי יחוגו – ענין תנועה. כמו: והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא (ישעיהו י״ט:י״ז), שפירושו: תנועת הפחד.
וכמו השכור – שמתנועע בשכרותו ולא יוכל לעמוד על עצמו, כן אנשי הספינה, ואפילו החובלים לא יוכלו לעמוד ברוח סערה, שתנוע הספינה אילך ואילך ומעלה ומטה.
וכל חכמתם תתבלע – וכל חכמת רב החובל תשחת באותה שעה כי בכל חכמתם ותחבולתם לא יוכלו להעמיד הספינה אם לא ישקיט האל יתברך הרוח, ואין להם שום צד להנצל אלא שיצעקו אל י״י.
יחוגו – ענין רקוד ותנועה חזקה כמו המון חוגג (תהלים מ״ב:ה׳).
תתבלע – ענין השחתה כמו בלע ה׳ ולא חמל (איכה ב׳:י״ז).
יחוגו – והמה נעים ונדים בתוך הספינה בעבור גודל תנועת הספינה עד שא״א לעמוד במקום עמדם וכדרך השכור.
וכל חכמתם – אשר למדו והשכילו בהנהגת הספינה כל החכמה יהיה נשחת כי לא יועילו בחכמה.
יחוגו – מענין חוג ומחוגה (היושב על חוג הארץ), יעשו תנועה סביביית ומחוגה סביב עצמם כשכור.
יחוגו – ואלה שעושים מלאכה במים רבים הם יעמידו את הספינה ע״י שמשליכים הברזל לתוך הים שאז לא תתרומם הספינה בגובה אבל אז יחוגו וינועו כשכור הנה והנה במקום עמידתם,
וכל חכמתם תתבלע כי האניה חשבה להשבר במקומה.
יחגו – מלשון מחוגה, הלכים בקו עגול ולא ישר.
תתבלע – נתבלבלה דעתם ונתכסתה חכמתם מלשון כבלע את הקדש (פרשת במדבר) וכן נבלעו מן היין (ישעיה כ״ה:ז׳).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
(כח-לא)וַיִּצְעֲקוּ וגו׳, יָקֵם סְעָרָה וגו׳, וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ. והוא ה׳חסד׳ שעושה ה׳ עמהם. וה׳פלא׳ – שיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם ממקום אשר לא ידעו מה הוא ואנה הם, והמה יוֹדוּ לַה׳ חַסְדּוֹ וגו׳:
ויצעקו אל ה׳ בצר להם וממצוקותיהם יוציאם.
וממצוקתיהם יוציאם – רביעאה דענינא וממצוקתיהם בוא״ו בתחלת המלה ואמריני בלא וא״ו ודין הוא חד מן מלין דמשמשין ומ״מ ברישיהון ובמקצת ספרים כתובי יד זה האחרון מלא וא״ו אחר הצד״י וחסר וא״ו אחר הקו״ף ומסורת עליו לית נכתב כן.
(כח-כט)ויצעקו וכו׳ יקם סערה לדממה – ר״ל שלהראות נפלאותיו יקים את הסערה בהפלגה רבה, והגיעו לתכלית הרעש פתאום יהיו לדממה והגלים יחשו – להודיע כי יד ה׳ עשתה זאת.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימלבי״ם ביאור העניןהכל
He made the storm calm, so that its waves were still.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 25]
אמר ר׳ יהודה בן בלעם: היה ראוי להיות תחת יקם ישב.
והנכון בעיני: כי בתחלה אמר ויעמד רוח סערה (תהלים ק״ז:כ״ה) ועתה יקם סערה בלא רוח אז תהיה לדממה.א
ויחשו גליהם – גלי הים הפך ותרומם גליו. ובעבור כי הגלים ישאו קול, על כן דרך משל: לדממה ויחשו.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״לשממה״.
[HE MADE THE STORM A CALM.1] Rabbi Judah ben Balaam says, “Scripture should have read2yashev (He turned) rather than yakem (He made).”3
However, in my opinion, we should interpret our verse as follows: the psalmist first says that God raised (va-ya’amed) the stormy wind (ru’ach se’arah) (verse 25). He now says that God made (yakem) [a] storm (se’arah) without wind.4 The waves then turned calm.
SO THAT THE WAVES THEREOF WERE STILL. The waves of the sea were still. This is the reverse of which lifted up the waves thereof (verse 25). Scripture employs the terms quiet and still as metaphors for a calm sea, because the waves lift up their voice (Psalms 93:3).5
1. In Hebrew, yakem se-arah li-demamah. Literally, He made the storm to quiet.
2. Our verse should have read yashiv se-arah li-demamah (He turned the storm calm).
3. Rabbi Judah believes that it is not proper to speak of “making the storm into a calm,” for one does not “make” a calm storm.
4. To take the place of the storm with wind. – Bi’ur to Psalms.
5. The waves are noisy.
יקם סערה לדממה – יש מפרשים יקם – כמו: ישוב.
ויש לפרשו כמשמעו. ופירושו: הסערה שהקים, ישיבנה לדממה.
ויחשו גליהם – הכינוי כנגד אנשי הספינה. הגלים שהיו קמים עליהם, יחשו ישקטו מהתרומם ומהתנועע.
יקם סערה לדממה – ר״ל הסערה שהקים ישיבנה לדממה וגלי הים לא יהמו עוד.
(כט-ל)דממה, ויחשו, ישתוקו – הדמממה מציין ההפסקה מן הדבור או הרעש קודם לו, לא כן חשה מציין העדר הדבור או הסער לבד (ישעיהו ס״ב ו׳), ושתק מציין השתיקה שהוא הפך הריב או הרעש הגדול, באין נרגן ישתק מדון, וישתק הים מזעפו, שהשמחה תגדל כפי שהיה גדול הרעש תחלה, ובדברי חז״ל כולל במלת שתיקה העדר הדבור לבד כמלת חשה בלשון המקרא.
יקם – שרש קום יש לו הוראת היה, לא תקום ולא תהיה (ישעיה ז׳:ז׳) וכשם שהיה בשימוש למ״ד (היה־לְ) הוראתו התהפך מצב דבר כן הוראת קום־ל, וכן ויקם שדה עפרון... לאברהם למקנה (פרשת חיי שרה).
ויחשו – שרש חשה קרוב להסה (ויהס כלב, פרשת שלח) צווי לאחרים שיחדלו מדבר, גם אני ידעתי החשו (מלכים ב׳ ג׳) אף כאן חדשו המים מקולם ע״י צווי ה׳, בעוד ששרש שתק הוראתו הפסיק פתאום תוך דבורו, ובאין נרגן ישתק מדון (משלי כ״ו:כ׳) א״כ ישתקו שאחר זה ר״ל שקטו פתאום, ושקט ושתק קרובים בהברתם ובהוראתם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And they rejoiced, for they are silent; and he led them to the harbor they desired.
וינחם אל מחוז חפצם – הנכנס לכרך בחלום חפציו נעשין לו שנאמר וינחם אל מחוז חפצם.
שופך בוז על נדיבים, האי מאן דפגע באיתתא בעידנא דסלקא מטבילת מצוה אי איהו קדים ומשמש אחידא ליה לדידיה רוח זנונים, אי איהו קדמה ומשמשה אחידא לה לדידה רוח זנונים, מאי תקנתיה לימא הכי שופך בוז על נדיבים וגו׳.
פיפרחון אד׳א יסכתון, ויסירהם אלי מאחוז מראדהם.
וכך הם ישמחו כאשר שתקו מהם (הגלים והסערה) והוא הוליך אותם אל מחוז שהם חפצים בו.
ואמא וישמחו כי ישתקו פצֺמיר ישמחו עאיד עלי יורדי הים(תהלים קז:כג) וצֺמיר ישתוקו עאיד עלי אלאמ[.]א[. . כמא] קאל ויחשו גליהם(תהלים קז:כט).
וקו׳ אל מחוז חפצם יעני אלי חיז מראדהם וקד קיל מנה לא חזו ימיו (איוב כד:א) אי לם יחוזוא כמיתהא לאמתנאע דֺלך עליהם וקד כאן יגב עלי אבי זכריא צאחב כתאב אללין עלי ה אלוליד צאחב כתאב אלמסתלחק אדכׄאלהא פי אלמעתלה אלעין.
ואן כאן קד קיל תעו במדבר מלעיל פליס אל[ל]אם מא יצֺאף תעה [פי] אלמעתל אלעין כמא כאן חזו ימיו (איוב כד:א)מחוז חפצם(תהלים קז:ל) ולאן אלאכתֺר פי אלמעתלה אללאמת תכון אללחן פי אואכׄרהא פלמא לם יכן ב[ה] מן אצֺאפה תעו אלי אצלה אלמשהור מעניא קיל אנה שאד מן באבה ולמא וגדת משהורה פי אצֺ[א]פה חזו אלי אלמשדדה פי באבה אעני אלמעתלה אלעין אלמסתעלה אללחן בכון מענאיה [בא]צֺדאד אסתפעא[ל]ה אלמעגז גמיעהא מן ...
The subject of “they rejoiced when ll was quiet.” The subject of “they rejoiced” refers to; “Others go down to the sea” as it says “He reduced the storm to a whisper.”
It states; “to the port they desired” means to gain their desires. It is from “cannot foresee His actions” (Job 24:1), as in they were unable to control (knowledge) of their deaths so as to prevent that thing. Thus, he answered Abū Zakariyyā, author of The Book of Weak Letters, according to Abū Wālîd, author of The Complement, it is obligatory to include them in the hollow roots.
If “Some lost their way (Tāʾū) in the wilderness” was pronounced (paroxytone). Then the Lāmęḏ (of the root) would not connect Tāʾā to the hollow root as in “cannot foresee His actions” (Job 24:1) and “and he brought them to the port they desired” (Ps. 107:30) Furthermore, since the majority of weak Lāmęḏ have their stress in the final syllable, therefore Tāʾū cannot be admitted to the well-known aṣl. … It states, it is built from its class for it is found … join to Ḥāzū a doubling in its class, I mean the final stress of the hollow verbs. Its meaning is the opposite of the possible usages of all of them from ...
וישמחו כי ישתוקו – הגלים.
[וינחם – וינהגם.]
מחוז – לשון גבול, ומנחם חברו עם וחזותכם את שאול (ישעיהו כ״ח:י״ח) גבולינו שלא יכנס בתחומנו.
the region Heb. מחוז, an expression of a border, and Menachem (p. 86) associated it with: "and your limit (וחזותכם) with the grave" (Yeshayahu 28:18), your limit, that it should not enter our boundary. Similarly: "an edge (מחזה מול מחזה) opposite an edge" (Melakhim I 7:4), three times. In Tanchuma, I found [this].
וישמחו – האנשים.
וישמחו – יורדי הים.
כי ישתוקו – הגלים.
אל מחוז – כמו גבול, וכמוהו: לא חזו ימיו (איוב כ״ד:א׳) פירושו לא גבלו ימיו. והטעם לא ישיגו לדעת סוף ימיו.
THEN WERE THEY GLAD. The reference is to those who go down to the sea.
BECAUSE THEY WERE QUIET. Because the waves were quiet.
UNTO THEIR DESIRED HAVEN. The word mechoz (haven) means “boundary.”1 Compare this to lo chazu yamav(Job 24:1). The meaning of lo chazu yamav is, “they did not (lo) ‘boundary’ (chazu) His days (yamav)”; that is, they did not discern the end of His days.2
1. An area that is bounded.
2. They do not know what will occur in the future.
וישמחו – אנשי הספינה.
כי ישתקו – הגלים.
אל מחוז חפצם – אל גבול חפצם, וכן: ויודעיו לא חזו ימיו (איוב כ״ד:א׳) – לא גבלו ימיו. אמר שינחה אותם האל יתברך אל מקום שחפצם ללכת שם, בתתו להם הרוח שתוליך הספינה שם.
מחוז – מקורו חז מקור שרש אחז שממנו אחוזה, וחזה יש לו הוראת בחר כמו ואתה תחזה מעל העם, ובימי קדם במקום שבחרו שם קבעו דירתם ונאחזו בו, אף כאן מחוז חפצם מקום שבחרו וחפצו לבוא אליו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And they exalt him in the assembly of the people, the house of Israel; and in the Sanhedrin of the wise they will praise him.
וירפעונה פי ג׳וק מן קום, ופי מחצ׳ר מן משאיך׳ ימדחונה.
וירוממו אותו בתוך קבוצה מהעם. ובמושה הזקנים יהללו אותו.
[בתנחומא מצאתי: וירוממוהו בקהל עם – צריך לאודויי באפי בי עשרה.
ובמושב זקנים – ותרין מנייהו צורבא מרבנן.]
And they shall exalt Him in an assembly of people He must give thanks in the presence of ten.
and in a sitting of elders And two of them must be rabbinical scholars.
וירוממוהו – הוסיף להזכיר בעבור שרוב בני אדם לא ראו הים.
The psalmist elaborates on his praise of God because most people have not seen the sea.
וירוממוהו – טעמו אל יורדי הים או אל הארבעה, כי כולם כשיודו האל ית׳ על חסדו, בקהל עם יעשו זה, וירוממוהו ביניהם.
וכן במושב זקנים – וחכמים יהללוהו לפי שגם הם, בשמעם הנפלאות, יהללוהו וירוממוהו עמהם.
וירוממוהו בקהל עם. אמנם פדויי ה׳ בקיבוץ גלויות יפרסמו את רוממותו באבדן האומות, ובמושב זקנים - תופשי התורה1, יהללוהו כרוב גדלו, כי אמנם אז ישם נהרות - ישובי האומות על נהרות, ישימם למדבר2, וישם ארץ פרי למלחה, כאמרו (ישעיה לד ט) ׳(ושמתי) [ונהפכו] נחליה לזפת ועפרה לגפרית׳3, וזה במשפט, מרעת יושבי בה, כשתמלא סאתם של אומות העולם4:
1. כמבואר בברכות (נד:) שברכת הגומל הנלמד ממזמור זה צריך להיות במעמד רבנן: ׳מאי מברך? - אמר רב יהודה: ברוך גומל חסדים טובים. אביי אמר: וצריך לאודויי קמי עשרה, דכתיב: וירוממוהו בקהל עם וגו׳. מר זוטרא אמר: ותרין מינייהו רבנן, שנאמר: ובמושב זקנים יהללוהו. מתקיף לה רב אשי: ואימא כולהו רבנן! - מי כתיב בקהל זקנים? בקהל עם כתיב. - ואימא: בי עשרה שאר עמא, ותרי רבנן! – קשיא׳. וכן ציין רש״י כאן.
2. כ״כ רש״י.
3. ראה מש״כ רבינו בסדום כי גפרית עם מים נהפך למלח. ׳ארץ שעושה פירות ישימנה שתהיה ארץ מְלֵחָה, שלא יצמח בה כל עשב׳ (רד״ק).
4. אולי בישעיה שם מדובר שנתמלא סאתם עיי׳.
יאמרו אם כן הגאולים האלה, רואים אנו שכל אחד ואחד מאלה יודו לה׳ חסדו, ואנו אם כן שכולם אירעו לנו, אינו דין שנודה לו חסדו ונפלאותיו. ובאופן הזה יודו לו וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם להודיע נפלאותיו וגדלו לעם ההמוני, וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים אחר כך וחכמים יְהַלְלוּהוּ, לא על מה שעבר בלבד, אלא על העתיד גם כן, שיָשֵׂם מדבר וגו׳ כאשר נבאר בעה״ו:
וראוי לידע, כי לאבותינו אירעו כל אלה המאורעות, ראשונה, הלכו במדבר ארץ ציה ועייף בלי מים – ושם ׳רעבים גם צמאים׳ הספיק להם ה׳ יתברך מים ומזון, וינחם אחר כך אל מחוז חפצם.
והם היו במאסר תחת יד מצרים – וה׳ יתברך שיבר דלתות נחושת ויוציאם ביד חזקה ובמוראים גדולים.
והם היו חולים בעוונותיהם במדבר, כמו במגיפת בעל פעור – וה׳ יתברך אפילו מהמצוקות הושיעם ורפאם, כדכתיב (במדבר יז יג, כ״ה:ח׳) ׳ותעצר המגיפה׳ – ׳והמגיפה נעצרה׳ (שם י״ג:ט״ו)1, שאפילו מה שהיו חולים – נרפאו, וכן בנחשים השרפים כתיב (במדבר כ״א:ח׳) ׳כל הנשוך וראה אותו וחי׳, שאפילו מה שהיה נשוך כבר היה ׳חי׳ שלא כמנהג הטבע.
והם ירדו בים וראו מעשי ה׳ ונפלאותיו במצולה, וינחם אל מחוז חפצם.
נמצא אם כן שחייבים להודות על כולם ׳וירוממוהו בקהל עם׳.
1. לשון זה נאמר במגיפת המתלוננים אחרי קורח, ושם פירש: ׳ותעצר המגפה – שלא חלה עוד שום אחד מהם בחולי מגפה, והמגפה נעצרה – שנרפאו החולים במגיפה׳.
Concerning the generation of Joel son of Pethuel he prophesied and said: “When the house of Israel rebelled in the days of Joel the prophet, he brought a drought into the world; he made the rivers like the desert, and the sources of water like thirst.”
וקד יצייר אלאנהאר ברא, ועיון אלמא עטש.
והוא כבר עשה את הנהרות מדבר. ועשה עינות המים עשה אותם מקום צמא.
ישם, ויש שהוא שם נהרות.
ישם נהרות למדבר – כלומר נותן יישובי האומות לחורבן.
He makes rivers into a desert That is to say that He makes the settlements of the nations into ruins.
ישם נהרות למדבר – הולך ומספר נפלאות הקב״ה להוכיח את העולם.
(לג-לה) וישם מדבר – לרשעים: וישם נהרות למדבר,
ולצדיקים: וישם מדבר לאגם מים.
ישם – שב המשורר להזכיר גבורות השם כאילו עושה דבר והפך הדבר כפי חכמתו והשלים להזכיר הים ושב להזכיר הנהרות ההולכים אליו.
וטעם למדברא – ארץ ציה.
ומוצאי מים – הם המעיינים.
א. כן בפסוק ובכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״במדבר״.
HE TURNETH RIVERS INTO A WILDERNESS, The poet once again mentions the might of God. God in His wisdom does, as it were, something, and then does its opposite. The psalmist concludes with the sea and goes back to mention the rivers that flow into the sea. The meaning of into a wilderness is “into a dry land.” Water springs refers to fountains.1
1. Literally, “the fountains.”
ישם נהרות למדבר – כיון שזכר המשורר הארבעה שצריכין להודות האל יתברך, שהפך להם מספדם למחול וצרתם לרוחה, זכר גם כן כי כן יעשה במקומות אחרים, שיהפוך אותם מטובה לרעה לעונש היושבים בהם, ומרעה לטובה כשיעשו רצון האל ית׳, להודיע כי הכל ברצונו ובמצותו, ויהפך הטבעים כמו שירצה. לא כמו שחשבו הסכלים כי עניני בני אדם הם במקרה.
ואמר ישם נהרות – כלומר מקום שיש בו נהרות ומוצאי מים, ישם אותו למדבר ולמקום צמאון.
(לג-לד) ׳ובמושב זקנים יהללוהו׳ על מה שעתיד לעשות, היינו שיָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר וגו׳, ששרי האומות – שהיו נהרות גדולים וּמֹצָאֵי מַיִם, על דרך ׳נשאו נהרות ה׳ נשאו נהרות קולם׳ וגו׳ (תהלים צ״ג:ג׳), ישימם למדבר וצִמָּאוֹן, ואֶרֶץ פְּרִי ישם לִמְלֵחָה, שארץ רוב האומות ישימה מלחה, על דרך ׳(ושמתי את) [ונהפכו]1 נחליה לזפת׳ וגו׳ (ישעיה ל״ד:ט׳):
1. שינוי מלשון הפסוק הזה מצוי בכתבי רבינו עצמו, בישעיה (כה ב), ובפירוש תהלים הנדפס כאן ולעיל (תהלים ס״ט:כ״ו).
לצמאון – למקום צמא ויובש.
ישם נהרות – ר״ל מלבד הנסים האלה יעשה עוד פלאות דבר וחלופו כי ישם נהרות להיות מקום יובש כמדבר.
ומוצאי וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.
(לג-לד)ישם – אחר שדבר על חסדי ה׳ עם אנשים יחידים ידבר על השגחתו הנראית בכוללים, בין על מדינות שלמות בין על כתות אנשים הנה נראה לפעמים שע״י רעת היושבים יחריב ארצות הישוב, ומקום שהיה שם נהרות ישים אותם כמדבר – והמעינות שמשם היה מוצאי מים אל הנהרות ישים לצמאון – ועי״כ יהפך ארץ פרי למלחה – וכ״ז ע״י רעת יושבי בה.
ישם – השם נהרות למדבר וגו׳ הוא ג״כ כי השם מדבר לאגם מים, וגם שום־לְ הוראתו גרום הפיכת מצב כמו נתן־לְ או נתן את, הליועץ למלך נתנוך (דברי הימים ב׳ כ״ה:ט״ו) ונתנך ה׳ אליהך עליון (פרשת כי תבא), ושום ונתן נרדפים (ויתן אותם אלהים ברקיע השמים, פרשת בראשית).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
הזכיר הסבה שיעשה השם כי לא לחנם הוא עושה כי מרעת יושבי בה.
A FRUITFUL LAND. A land that was close to a river and fountains turned into a salt waste that is not sown and does not bring forth produce.
[FOR THE WICKEDNESS OF THEM THAT DWELL THEREIN.] The psalmist mentions the reason why God does this. He does not act for naught. He acts because of the evil of the inhabitants of the land.
ארץ פרי למלחה – וכן ארץ שעושה פירות ישימנה שתהיה ארץ מלחה, שלא יצמחו בה כל עשב, וכל זה מרעת יושבי בה.
HE TURNETH A WILDERNESS INTO A POOL OF WATER. He turneth a wilderness into a pool of water is the reverse of the above.1
1. Literally, “the reverse of the matter is He turneth a wilderness into a pool of water.” In other words, He turneth a wilderness into a pool of water is the reverse of He turneth rivers into a wilderness, and water springs into a thirsty ground (verse 33) and a fruitful land into a salt waste (verse 34).
ישם מדבר – והנה יעשה בהפך לטובים, וישים להם מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים.
ישם מדבר. ארץ ישראל שהיתה ׳מדבר׳, כאמרו (ויקרא כו לב) ׳והשימותי אני את הארץ׳, ישם אותה לאגם מים:
(לה-לו) ובהיפך יגביה שפלים, שישראל שהיו שחים עד עפר – יגביהם עד כוכבים, וזהו אומרו יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וגו׳ וַיּוֹשֶׁב שָׁם וגו׳.
ישם – וכן נראה בהפך שלפעמים ישים את המדבר לאגם מים, וארץ ציה שהיא יבשה יותר מן המדבר תהיה למוצאי מים, שמשם יצאו מקורות מים שעל ידם תהיה המדבר לאגם מים.
ציה – צמאה לך נפשי (למעלה ס״ג:ב׳) מתורגם צהיית, ואולי מזה ג״כ הר ציון שכן באמת ירושלים היא ארץ ציה, ובפרט הר ציון, ובסורי קורין לו צָהְיון (שד״ל באוהב גר) ובארץ ציה ומדבר שמו ציונים, לבלתי אבוד דרכם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ויושב שם – ובמקום ההוא מושיב אנשים שהיו רעבים עד הנה מבלי מצוא מקום להחיות נפשם.
ויכוננו – והם יכוננו את המקום ההוא להיות עיר מושב לבל תחסר כל בה.
(לו-לח)ויושב שם רעבים והם יכוננו שם עיר מושב – וגם יזרעו שם שדות ויטעו כרמים – ונגד מ״ש שיזרעו שדות, אמר ויעשו פרי תבואה – שהשדות והכרמים יעשו פרי נגמר לא בוסר, ונגד מ״ש ויכוננו עיר מושב אמר ויברכם וירבו מאד – שיברכם בנכסים, וירבו בבנים ובבנות, וגם בהמתם לא ימעיט.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
והם זרעו בה שדות אילן. ושתלו כרמים ועשו פירות תבואה (לאפוקי פירות סרק).
ויזרעו, זרעו בה שדות ונטעו כרמים. השמיט הוו מן ויזרעו כדי שיהא פסוק זה פירוש לקודמו, מהו ויכוננו עיר מושב – רעו שדות וכו׳.
ויזרעו – פרי תבואה – הפך ארץ פרי למלחה (תהלים ק״ז:ל״ד).
AND [THEY] SOW FIELDS. This is the reverse of A fruitful land into a salt waste (verse 34).
ויזרעו שדות – זרעו שם שדות ונטעו כרמים והצליחו, כי עשו הכרמים והשדות פרי תבואה.
פרי תבואה – חסר וא״ו השימוש, פרי ותבואה, והוא כפל ענין במלות שונות.
(לז-לח) ׳ויהללוהו׳ עוד במה שבעת ההיא, שהיא ימות המשיח, כבר בני ישראל זרעו שָׂדוֹת וַיִּטְּעוּ כְרָמִים, לפי שבני קיבוץ גלויות היו קונים מקנה וקניין1, וַיְבָרֲכֵם וַיִּרְבּוּ מְאֹד וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט, כי ביחס המזון היו רבות ופרות הבהמות, על דרך ׳ויברך ה׳ כל אשר לאיוב למשנה׳ (איוב מ״ב:י׳):
1. ע״פ יחזקאל (לח יב), ראה מש״כ בשה״ש (ח ח) ובביאור שם.
ויטעו כרמים – בדגש הטי״ת שרשים. (ה׳ פסוקים הראשונים מזה המזמור ק״ח נאמרו במזמור נ״ז וה׳ פסוקים האחרונים נאמרו במזמור ס׳ ואין ביניהם חילוק רק במקצת תיבות).
ויעשו – השדות והכרמים.
פרי תבואה – הכרמים יעשו פרי והשדות תבואה.
פרי תבואה – פרי נגמר ששם תבואה מורה שנגמר הפרי כמ״ש ס׳ התורה פ׳ קדושים.
Again, they are diminished and dwindle away through oppression of evil and sorrow.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
And when they sinned, they diminished and became poor because of the affliction of misery and pain.
וקד נקלהם פיקלון וינכ׳פצ׳ון, מן מכת׳ אלשר עליהם ואלחסדה.
ויתכן שיגלה אותם ממקום למקום אחר והם יעברו ויתדרדרו מהתעכבות הרעה שהיתה עליהם.
וימעטו, ויש שהוא משנה מצבם אז ימעטו וישוחו בגלל התמדת הרעה והיגון עליהם. תרגם עוצר ״מכת׳ ״ ענינה עכבת הדבר והתמדתו במקומו, וכן תרגם עצרת, בויקרא כג לו, במדבר כט לה, וראה פירושי רס״ג מהדורתי שם.
וקולה [.]מע[.] וישחו מקדם פי אלמעני עלי ויברכם וירבו מאד (קז:לח) לאנה בעד אן קלﹼﹶו [... .]אד[.] אללה פיהם.
It states… “and crushed by” is preceded in meaning by “he blesses them and they increase greatly.” As in following (their increase) they decreased … God them.
וימעטו וישוחו – והם מתחילה היו שחים ומועטים מעוצר רעה ויגון.
Whereas they were few and they sank down But they, from the beginning, sank down and were few because of dominion, trouble, and sorrow.
וימעטו – כשחוטאים.
וימעטו – עד עתה הזכיר שיחרים מדינות ויושיב שממות ועתה יספר כי הוא מוריש ומעשיר. ומצאנו בלשון הקדש שיזכירו הפעלים ולא יזכירו העצם כי אם באחרונה, כמו: אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב (במדבר כ״ד:י״ז). ומי הוא זה – זה כוכב שדרך מיעקב. ויותר מבואר הביטו אליו ונהרו (תהלים ל״ד:ו׳), ופסוק אחר פירש סמיכת ו״ו אליו, והוא: זה עני קרא (תהלים ל״ד:ז׳). וככה זה: וימעטו ומי הם הם הנדיבים הנזכרים אחר כן בפסוק השני (תהלים ק״ז:מ׳). והנה הפך ויברכם (תהלים ק״ז:ל״ח)וימעטו.
מעוצר – רחם, כדרך: כי עצר עצר י״י (בראשית כ׳:י״ח), הפך וירבו. ורעה הפך ויברכם.
והנה רעה – תחלואים בגוף. ויגון – בלב.
גם ו״ו ויגון מושך אחרונית, כמו: אדם פטדה וברקת (שמות כ״ח:י״ז), מעוצר ומרעה ומיגון.
AGAIN, THEY ARE DIMINISHED. Up until now, the psalmist noted that God wastes cities and populates wastelands. He now relates that God impoverishes and makes wealthy.
We find that there are instances in the holy tongue where the verb is mentioned first and the noun is not mentioned until the end.1 Compare this to I see him, but not now; I behold him, but not nigh(Num. 24:17). Whom does the verse speak of? It speaks of the star that shall step forth from Jacob (ibid.). This is even more clearly demonstrated by the following: They looked (hibbitu) unto Him (elav), and were radiant(Psalms 34:6).2 Another verse explains who3 is connected to the vav of elav (unto Him).4 [The next verse indicates that] This poor man cried (verse 7) is connected to “they looked unto Him.”5 The same is the case with what follows6They are dimin-ished. Who were diminished? The princes who are mentioned in the next verse. They are diminished is the reverse of He blesseth them (verse 38).7 THROUGH WITHHOLDING. Otzer (withholding) refers to the withholding of the womb. Compare this to For the Lord had fast closed up (atzor atzar) all the wombs(Gen. 20:18). And dwindle away through withholding is the reverse of So that they are multiplied greatly (verse 38).
And dwindle away through … evil is the reverse of He blesseth them (verse 38). Evil refers to sickness of the body. Sorrow refers to sorrow in the heart. The vav of ve-yagon (and sorrow) also applies to ra’ah (evil).8 It is like odem pitdah u-vareket (carnelian, topaz, and smaragd) (Exodus 28:17).9 Our verse should be read as if it were written, me-otzer u-me-ra’ah u-mi-yagon (through withholding, and through evil, and through sorrow).
1. In some cases, the person or thing to which the verb refers is found in the next verse.
2. The question is, who looked unto Him?
3. Literally, “what.”
4. That is, who “they” in They looked unto Him refers to. By “what is connected to the vav of elav,” Ibn Ezra means what is connected to elav.
5. The next verse explains to whom they looked (hibbitu) unto Him refers to. It refers to This poor man [who] cried (verse 7). The reference is to any of the poor. Hence the use of the plural in verse 6.
6. Literally, “this.”
7. According to Ibn Ezra, the word berakhah (blessing) refers to an increase in the good. See Ibn Ezra on Gen. 2:3. Hence blesseth is the opposite of diminished.
8. Our verse reads me’otzer ra’ah ve-yagon (through withholding, evil, and sorrow). A vav should have been placed before the word ra’ah (evil). Our text should have read me’otzer ve-ra’ah ve-yagon (through withholding, and evil, and sorrow), more specifically me-otzer u-me-ra’ah u-mi-yagon (through withholding, and through evil, and through sorrow).
9. Here, too, a vav should have been placed before the word pitdah.
וימעטו וישוחו – והנה כאשר ירצה האל ית׳, יהיה ענינם בהפך, וזה בעונם שנתגאו מרוב טובם. כמו שאמר למעלה: מרעת יושבי בה (תהלים ק״ז:ל״ד).
וישוחו – הפך שהיו הולכים קוממיות, עתה יהיו קודרים ושוחחים.
מעוצר רעה ויגון – חסר וא״ו השימוש, ופירושו: מעוצר ומרעה. ועוצר הוא ממשלת אחרים שהיה עליהם, והם יהיו שוחחים תחתיהם. וכמו זה: מעוצר וממשפט לוקח (ישעיהו נ״ג:ח׳) – ר״ל: ממשלת הגוים, וכן: יורש עצר (שופטים י״ח:ז׳) –פירושו: ממשלת הגוים. אמר שישוחו מעוצר ומרעה ומיגון. ורעה – היא רעת הגוף וחסרון הממון, ויגון – בלב.
והחכם ר׳ אברהם בן עזרא פירש מעוצר – מעוצר רחם, הפך: וירבו מאד (תהלים ק״ז:ל״ח).
וימעטו. במלחמת גוג, שיאבדו רבים מישראל: מעוצר רעה ויגון. שלא שבו אל ה׳ בכל לב בזמן קיבוץ גלויות וחירותם משעבוד מלכויות, אבל פנו איש לבצעו כמנהגם, כאמרו (יחזקאל לח יב) ׳עושה מקנה וקנין יושבי על טבור הארץ׳:
ואחר כך וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ – שתצא ׳חצי העיר בגולה ויתר העם לא יכרת מן העיר׳ (זכריה י״ד:ב׳), מֵעֹצֶר רָעָה ומעוצר יָגוֹן – אותם שיצאו בגולה מעטו ׳מעוצר רעה׳, ואותם הנשארים בארץ מעטו ׳מעוצר יגון׳ לבב על שאחיהם יצאו בגולה:
וימעטו – ולפעמים ימעטו וישחו – ע״י עוצר רעה – היינו שיכבשום ממשלה רעה, וימעטו ע״י שיהרוג הרבה מהם והנשארים ישחו מיגון, כי (מ-מא) שפך – העוצר והמושל שכבשם שופך בוז על נדיבים, ויתעם להוליכם לגולה, כמו שהיה בעת כבש נבוכדנצר את ירושלים שאת כל נדיבי העם הגלה ויהרוג רבים מהם, ומדלת עם הארץ אשר אין להם כל מאומה השאיר לכורמים וליוגבים, ואז וישגב אבין מעוני והם ישימו כצאן משפחות – ויפרו וירבו בארץ כצאן הפרים ורבים מאד.
וימעטו – בעוד שעד הנה מעטו ושחו.
מעצר – לשון זה יעצר בעמי (שמואל א׳ ט׳:י״ז) בעבור הרעה והיגון שהיו עוצרים ורודים בהם, ומשרש עצר נהיה ג״כ שרש ערץ ושם עריץ בהיפוך אותיות, או מעצר מופלג (נגד הטעמים), מעטו מחמת עריצים שרדו בם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
He pours contempt upon princes and causes them to wander in the waste, where there is no way.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהעודהכל
He pours contempt on the leaders, and made them wander in a void without a path.
ואלסאפך אלאזרא עלי אלנבל, וט׳להם פי תיה ליס בטריק.
והוא (ה׳ יתברך) השופך בזיון על הנכבדים. והתעה אותם במקום מתעה שאיננו דרך.
בתהו, ״תיה״, מדבר שממה רחב ידים שאין בו עקבות עוברי ארחות, וכן תרגם בדברים לב י. איוב ו יח, יב כד, כו ז, ישעיה מ יז וכג, מא כט, מד ט, מה יח-יט, מט ד, נט ד. אבל בבראשית א ב תרגם ״גאמרה״ כמו שתרגם תהום, כלומר מוצפה מים. ובישעיה כד י תרגם ״עבת׳ ״ לבטלה, עמל לשוא, ושם כט כא תרגם ״מהאל״ שקר ודברי כזב. ושם לד יא תרגם ״כ׳אליא״ ריק שאיו בו מאומה, אלא שהוסיף שם ״תראבא״ והכוונה עפר ריק שאין בו מאומה ורק אחר כך ותוצא הארץ וכו׳.
שופך – נדיבים – הם הנכבדים, כמו: להושיבי עם נדיבים וכסא כבוד (שמואל א ב׳:ח׳). על כן: בוז הפך כבודם.
ויתעם – שיסכל דעתם.
HE POURETH CONTEMPT UPON PRINCES. Nedivim (princes) refers to those who are honored. Compare this to to make them sit with princes (nedivim), and inherit the throne of glory(Samuel I 2:8). The meaning of shofekh buz al nedivim (He poureth contempt upon princes) therefore is, “in place of their honor1 is contempt.”2
AND CAUSETH THEM TO WANDER. He confuses their minds.
1. Literally, “their honor.”
2. According to Ibn Ezra, the meaning of our clause is, “He pours contempt upon the honored.”
שופך בוז על נדיבים – העשירים הנכבדים שהיו נקראים נדיבים, והנה האל ית׳ הופך עליהם הכבוד לקלון ולבוז.
ואמר שופך – רוצה לומר רב הבוז והקלון.
ויתעם בתוהו לא דרך – שאין לה עצה ותחבולה להנצל מן הרעה שהאל יתברך מביא עליהם, והנה הם הולכים וחשיכים בתוהו לא דרך.
שופך בוז על נדיבים. וכמו רגע ישפוך ׳בוז׳ על נדיבי גוג ומגוג, כאמרו (לעיל עו ו) ׳אשתוללו אבירי לב׳: [ויתעם בתוהו] לא דרך. לא בדרך הטבעי למלחמה:
׳ויהללוהו׳ עוד במה שאחר כך ה׳ יתברך שֹׁפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים – על שרי גוג הגיבורים1, וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ, כמו שאמר (תהלים ע״ו:ו׳) ׳אשתוללו אבירי לב וגו׳ ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם׳:
1. נדיבים – הם הנכבדים (אבע״ז).
שפך בוז על נדיבים ויתעם בהו לא דרך – טי״ת פסוקים אית בהון הדין סימן נו״ן הפוכה כזה וסימן ויהי בנסע הארון. ויהי העם כמתאננים. יורדי הים באניות. המה ראו מעשי ה׳. ויאמר ויעמד רוח. יעלו שמים ירדו. יחוגו וינועו כשכור. ויצעקו אל ה׳ בתראה. שפך בוז על נדיבים. ומקרין אכין ורקין בתורה ע״כ במסורת פרשת בהעלתך. ובפסיקתא דרבי טוביה ויה בנסע הארן מסומן מלמעלה ומלמטה נונין הפוכין שהן דומים לכי״ף ורש״י פי׳ אך רק כל מקום שנא׳ אך רק מיעט מה בא למעט לומר שאין זה מקום הפרשה הזו ורש״י כתב כאן יש החניות בפ׳ זו ובאין לידרש במקום אכין ורקין למעט לומר צעקו קודם גזר דין נענין לאחר גזר דין אינן נענין ע״כ. וכן בערוך ערך אך אכין ורקין מיעוטין וכו׳ הכי נמי עשה בתילים נוני״ן הפוכין כדין רק ואך ע״כ. ונונין אלו נקראין מבעלי המסרה נונין מנוזורות מלשון נזורו אחור שכן בתחלה מתחיל הסופר לכתבן כסדרן לפנים ואחר כך הופכן לאחור וסימניות הללו צריך לעשותן קודם הפסוקים כמו שכתבתי בפרשת בהעלתך ולא באמצע הפסוקים שהרי יש קצה מהם שאין בהם נו״ן וכן מצאתי בספר אחד קדמון מדוייק מספרד. ועיקרא דמילתא איתא בפ״ק דר״ה ת״ש יורדי הים באניות וגו׳. המה ראו מעשי ה׳ וגו׳. ויאמר ויעמד וגו׳. יעלו שמים. וגו׳. יחוגו וינועו וגו׳. ויצעקו אל ה׳ וגו׳. יודו לה׳ חסדו וגו׳. ואיכא בין גמרא ומסורת פסוק יודה לה׳ חסדו. ופסוק שפך בוז על נדיבים. דגמרא חשיב בגווייהו. יודו לה׳ חסדו ומסור׳ חשיב שופך בוז. ורש״י כתב במסכת ר״ה בין פסוק לפסוק יש סימנין הפוכין כזה. אכין ורקין באון לדרשה וכו׳. עוד מצאתי במסורת ישנה אותיות מנוזרות יש בקרי׳ הן תשעה ב׳ בתורה ויהי בנסע הארן וז׳ במזמור יאמר גאולי תחלתן יורדי הים באניות וסופן שופך בוז על נדיבים.
נדיבים – ר״ל שרים בעלי מתן.
שופך – פעמים יביא בזיון הרבה על נדיבים.
ויתעם – עושה אותם תועים ללכת באורח תוהו לא בדרך ישר ר״ל שוגים בדעתם.
שפך – כמים הרעים שאדם שופכם.
ויתעם – שמסכילים לעשות.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משההכל
He raises the needy from affliction, and makes his families like a flock.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודהואיל משהעודהכל
וישם כצאן – הפועל הוא האביון כמו: וישימו בנים (עזרא י׳:מ״ד).
YET SETTETH HE THE NEEDY ON HIGH. The needy are thus in a high fortress.
AND MAKETH HIS FAMILIES LIKE A FLOCK. Evyon (the needy)1 is the subject of va-yasem (and maketh).2Va-yasem (and maketh) is similar to va-yasimu banim (they had children) (Ezra 10:44).3
1. Mentioned in the first part of the verse.
2. Our verse literally reads, Yet setteth He the needy (evyon) on high from affliction, and maketh families like a flock. According to Ibn Ezra, our verse should be read, “Yet setteth He the needy on high from affliction, and the needy maketh families [that are numerous] like a flock.”
3. In that the term “make” is applied to the production of offspring. Thus, va-yasem mishpechot (and maketh families) is similar to va-yasimu banim (they had children).
וישגב אביון מעוני – הנה ישפיל העשירים, והאביון ישגב מהעוני שהיה בו. ישגבנו וירוממו – הפך וישוחו (תהלים ק״ז:ל״ט) שאמר.
וישם כצאן משפחות – הפך וימעטו (תהלים ק״ז:ל״ט) שאמר, כלומר משים האל יתברך לאביון משפחות לרוב כמו הצאן, רוצה לומר שלא יהיו בהם עקרות ומשכלות, והם ירבו לרוב. והנה הצאן ירבו מאד על שאר בהמות, לפיכך המשיל אותם לצאן. וכן אמר: מלאות צאן אדם (יחזקאל ל״ו:ל״ח).
ויש מפרשים טעם וישם – על האביון, כלומר שמוליד בנים לרוב, וכן נאמר בזה הלשון על התולדה: וישימו בנים (עזרא י׳:מ״ד).
[וישגב אביון מעוני]1. כאמרו (צפניה ג יב) ׳והשארתי בתוכך עם עני ודל וחסו בשם ה׳ ׳: וישם כצאן משפחות. המשפחות הנשארות מישראל, ירבה אותם ׳כצאן׳, כאמרו (יחזקאל לו לז) ׳עוד זאת אדרש לבית ישראל [לעשות להם] ארבה אותם כצאן אדם׳:
1. אינו בדפו״ר ובכת״י.
(מא-מב)וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן – שהוא ישראל – מֵעוֹנִי, וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת – וזוהי הפריה ורביה שאמר ה׳ יתברך (שמות כ״ג:ל׳) ׳עד אשר תפרה ונחלת את הארץ׳, ואז – יִרְאוּ יְשָׁרִים הנשארים וְיִשְׂמָחוּ, וְכָל עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ:
וישגב – ר״ל וכן בהפוך כי מחזק את האביון מן העוני שהיה בו ומוליד משפחות רבות כעדרי הצאן.
וישגב – הצילו מעני בהווה והבטיחו ממנו לעתיד.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודהואיל משההכל
shuts Heb. קפצה, closes up, like: "and not close up (תקפץ) your hand" (Devarim 15:7).
וכל עולה – וכל רשע.
יקפץ פיו – שלא יוכל לדבר מתוכו.א
א. בכ״י ס״פ: מתוך.
יראו – בעבור כי רובי האדם ידינם השם כמעשיהם בעולם הזה, על כן ישמחו הישרים כי בעבור היותם ישרים הם בשמחה ולא ידאגו או יפחדו שתבא עליהם צרה כזאת שבאה על הנדיבים ויקוו טובה שתבא אליהם כאשר לאביונים.א
וטעם כל עולה – כל אנשי עולה יקפצו פיהם כי אין להם תשובה בראותם זה.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״האביונים״.
THE UPRIGHT SEE IT AND ARE GLAD. For God judges the multitude of people in this world in accordance with their deeds. The upright are therefore glad. The upright are glad because they are upright and are therefore not worried. They do not fear that the same type of trouble that visits the princes will come upon them. They look forward to the good that God will bring upon them as He does to the needy (verse 41).
The meaning of and all iniquity stoppeth her mouth is: when the wicked see these things come to pass they will shut their mouths, for they will have no response.
יראו ישרים – שיראו נקמת הרשעים וישמחו.
וכל עולה קפצה פיה – וכל איש עולה יסגר פיו ויבוש מלדבר, כי יראה כי האל ית׳ רואה דרכיהם ומשיב גמולו בראשו.
יראו. בשוב ה׳ שבות ציון וירם קרן משיחו: ענוים.1 כאמרו (ישעיה סא א) ׳יען משח ה׳ אותי לבשר ענוים׳: וכל עולה קפצה פיה. כאמרו (ישעיה נב טו) ׳עליו יקפצו מלכים פיהם׳2:
1. לשה״כ ׳ישרים׳, ואולי פליטת קולמוס הוא משגרת הלשון לעיל (סט לג) ׳ראו ענוים ושמחו׳, ויל״ע כתבי יד.
Whoever is wise, let him observe these things, a nd let them consider the mercies of Hashem.
א. וְ֝יִתְבּוֹנְנ֗וּ א=וְ֝יִתְבּוֹנֲנ֗וּ (חטף)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
… he becomes blind to the troubled and indicates the might … of the proofs which he must submit to His judgments and the deference to His signs as stated; “The wise man will take note of these things.”
מי – וישמר אלה – שישים בלבו אלה הדברים, כדרך: שמר תם וראה ישר (תהלים ל״ז:ל״ז).
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״אמר״.
WHOSO IS WISE, LET HIM OBSERVE THESE THINGS. Ve-yishmar elleh (let him observe these things) means, “shall keep these things in his heart.” Compare this to shemor tam (mark the man of integrity)1u-re’eh yashar (and behold the upright) (Psalms 37:37).2
AND LET THEM CONSIDER THE MERCIES OF THE LORD. Ve-yit-bonenu chasde Adonai should interpreted, “and let the intelligent (ha-nevonim) consider (yitbonenu) the mercies of the Lord.”3 Compare this to and consider (ve-hitbonen) the wondrous works of God(Job 37:14). Rabbi Moses says that the meaning of ve-yitbonenu chasde Adonai (and let them consider the mercies of the Lord) is, “the mercies of God will be understood.”4
1. Shemor tam means, “Keep the man of integrity in mind.”
2. Keep the ways of the upright in mind.
3. According to this interpretation, yitbonenu is active.
4. According to this interpretation, yitbonenu is passive.
מי חכם וישמר אלה – מי שהוא חכם ישמור מאלה הדברים האמורים במזמור הזה, ישמרם בלבו, ויכיר כי ביד האל ית׳ הכל, והוא מעלה ומשפיל מעשיר ומוריש ומוחץ ורופא.
ויתבוננו חסדי י״י – שיעשה עם עושי רצונו, כי אף על פי שרואה אדם בעולם הזה שלום לרשעים ורעה לצדיקים, אם יתבונן האדם במעשה העולם, יראה ברוב כי האל אל אמונה ואין בו עול (דברים ל״ב:ד׳), ונותן לכל איש כדרכיו וכפרי מעלליו (ירמיהו ל״ב:י״ט) והמעט שיראה שלא ילך על סדר יאמר בלבו כי האל ית׳ יודע למה זה ואנחנו לא ידענו, ויסמוך הסכלות לו, ולא יסמוך העול לאל יתברך ויתעלה.
מי חכם. בימי הגלות: וישמר אלה. ימתין ויצפה לישועה: ויתבוננו. גם ההמון בהערתו1:
1. החכם יעורר את המון העם להתבונן בחסדי ה׳, ולכן ׳חכם וישמר׳ בלשון יחיד, ויתבוננו בלשון רבים.
מִי חָכָם וְיִשְׁמָר – ויבן אֵלֶּה, וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה׳, ואז יובנו חסדי ה׳ מה רבים הם1. או ׳ויתבוננו׳ – ר״ל הישרים או הגאולים שאמר לעיל, ׳יתבוננו׳ את ׳חסדי ה׳ ׳:
1. ׳יתבוננו׳ – ׳יובנו׳, התפעל. וזה ההבדל בין פירוש זה לפירוש השני.
מי חכם – מי אשר נשאו לבו בחכמה וישמור בלבו אלה הדברים יהיו מתבוננים אליו חסדי ה׳ ר״ל בשום אלה הדברים על הלב יהיו נגלים אליו חסדי ה׳ ויבן אותם.
מי חכם אשר קבל חקי החכמה, הוא ישמר אלה – כי מזה יביא מופת על השגחת ה׳, ועי״כ יתבוננו חסדי ה׳ שאין העולם הפקר, רק הכל בחסדי ה׳ ובהשגחתו.
וישמר – מלשון ואביו שמר את הדבר (פרשת וישב) ויעקב ראה והבין שאחי יוסף מקנאים בו וע״כ שלחו להם כעבד לשאול בשלומם, א״כ וישמר ישים לב ויבין, והראיה ויתבוננו שאחריו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
סוף הפרק הזה אשר אמר בו ישם נהרות ישם מדבר, הוא ספור טובת ה׳ על עבדיו ועונשו להם. ואחר כך תאר היאך הוא מעתיקם ממצב למצב אחר כאשר הם משנים את מעשיהם, והחל באותם השרוים בטובה כיון שהם קרובים יותר לתיאורו ואמר וימעטו וישוחו וגו׳, אחר כך חזר אל הראשנים המעונים וספר היאך הוא מעבירם ואמר וישגב אביון וכו׳. וסדר הקדמה ואיחור אלה כעין אמרו ותהר ותלד את קין, ותוסף ללדת את אחיו את הבל, והחל בהבל כיון שבו סיים ואמר ויהי הבל רועה צאן, ואחד כך חזר אל קין ואמר וקין היה עובד אדמה1. וכן בצאן האביביים והקיציים אמר ובהעטיף הצאן לא ישים, והחל ממקום שמגיע ואמר והיה העטופים ללבן והקשורים ליעקב2. וכך כאן וימעטו וישוחו ואחר כך וישגב.