×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) אוַיַּ֧עַל מַלְאַךְ⁠־יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה מִן⁠־הַגִּלְגָּ֖ל אֶל⁠־הַבֹּכִ֑ים בוַיֹּ֩אמֶר֩ אַעֲלֶ֨ה אֶתְכֶ֜ם מִמִּצְרַ֗יִם וָאָבִ֤יא אֶתְכֶם֙ אֶל⁠־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתִּי֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם וָאֹמַ֕ר לֹֽא⁠־אָפֵ֧ר בְּרִיתִ֛י אִתְּכֶ֖ם לְעוֹלָֽם׃
The angel of Hashem came up from Gilgal to Bochim. He said, "I brought you up out of Egypt, and I have brought you to the land which I swore to your fathers; and I said, 'I will never break my covenant with you.
א. ‹פפ› א=פרשה פתוחה ברווח של שורה ריקה
ב. ‹פפפ› א=פרשה פתוחה בלי רווח של שורה ריקה
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּסְלִיק נְבִיָא בִּשְׁלִיחוּת מִן קֳדָם יְיָ מִן גִלְגְלָא לַבּוֹכִים וַאֲמַר אֲסֵקִית יַתְכוֹן מִמִצְרַיִם וְאַעֲלִית יַתְכוֹן לְאַרְעָא דִי קַיֵמִית לַאֲבָהַתְכוֹן וַאֲמַרִית לָא אַשְׁנֵי קְיָמַי עִמְכוֹן לְעֳלָם.

רמז מ

ויעל מלאך י״י מן הגלגל אל הבוכים – והלא פנחס היה, אמר רבי סימון בשעה שהיה רוח הקדש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים. ורבנן אמרין אשתו של מנוח מה היתה אומרת לו איש האלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים כסבורה בו שהוא נביא ואינו אלא מלאך. ודכוותיה ויאמר חגי מלאך י״י במלאכות י״י. ודכוותיה וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. ודכוותיה ויהיו מלעבים במלאכי האלהים.
ויעל מלאך י״י – שנינו בסדר עולם (סדר עולם רבה י״ט): זהו פינחס.
אל הבוכים – שם המקום.
אעלה אתכם – כך היתה דעתי מתחילה להעלותכם ממצרים, וכן עשיתי על מנת להוריש את אויביי.
Adonoy's emissary went up. We learn in Seder Olam that this was Pinchos.⁠12
To Bochim. The name of a place.⁠3
I took you up. This was My original intent,⁠4 to take you up from Mitzrayim – and I did so – with the stipulation that My enemies be ousted.⁠5
1. Son of Elazar, grandson of Aharon Hakohen. (Bemidbar, 25:11.)
2. Why is Pinchas entitled מַלְאַךְ י"י, lit. “an angel of Adonoy”? Because, when visited by the sacred spirit, he was enflamed with radiance. (Vayikra Rabah, A. See Rashi to Yehoshua, 2:4).
3. Not literally “weeping”. See vs.4,5.
4. The future tense, אַעֲלֶה, literally “I shall take”, indicates the intent which preceded the actual taking. See Rashi to Shemot, 15:1.
5. As indicated by the warning against covenants [v.2].
(א-ב) ויעל מלאך י״י מן הגלגל – וסליק נבייא בשליחות מן קדם י״י, זה פנחס.
ויאמר אעלה אתכם – כך היה דעתי מתחילה לעלות אתכם ממצרים וכך עשיתי על מנת ואתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ – דכת׳: לא תכרת ברית ליושב הארץ לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי (שמות כ״ג:ל״ג).
(1-2) AND THE ANGEL OF THE LORD CAME UP FROM GILGAL. [This is rendered by the Targum as follows:] And a prophet sent from before God came up [from Gilgal]. The reference is to Pinechas.⁠1
I MADE YOU TO GO UP [OUT OF EGYPT]⁠2. My first thought was to bring you out from the Land of Egypt. I did so on the following condition: And ye shall make no covenant with the inhabitants of this land (V. 2); for Scripture reads Thou shalt make no covenant with the inhabitants of this land; They shall not dwell in thy land--lest they make thee sin against Me (Exodus 23:33).
1. Seder Olam 19.
2. Literally, I will bring you up from the land of Egypt.
ויעל מלאך י״י – תירגם יונתן: וסליק נבייא בשליחות מן קדם י״י. ואמרו רז״ל כי פנחס היה זה הנביא.
מן הגלגל – שם נאמר לו נבואה הזאת שיאמר אותה לישראל בזה המקום. אולי הוא קבצם שם על פי י״י, או היו נקבצים שם על דבר אחר.
אל הבוכים – נקרא המקום כן לפי שבכו שם כמו שאומר.
אעלה אתכם – עתיד במקום עבר, ורבים כמוהו.
אעלה אתכם ממצרים – פירוש: העליתי, ודבר עבר בלשון עתיד.
ויעל מלאך י״י – זה היה איש נביא כי שם מלאך יגזר ממלאכה שהוא דמיון ראשון וטעמו כמו עשה מלאכה הוא (מלכים א י״א:כ״ח) כמו שאמרנו ששליח טעמו עושה שליחות, ולכן כל מלאך עושה מלאכה, אם מלאכת אדם זולתו כמו ועשי המלאכה אשר למלך (אסתר ט׳:ג׳), ואם עשה מלאכת י״י (ירמיהו מ״ח:י׳). ולכן כתיב ויאמר חגי מלאך י״י במלאכות י״י (חגי א׳:י״ג), ואין טעמו משליחות רק ממלאכה, ויותר מבואר וישלח י״י [איש] נביא אל בני ישראל (שופטים ו׳:ח׳), ויבא איש נביא אל עלי (שמואל א ב׳:כ״ז), ויותר נעלם ויאמר י״י אל בנ״י (שופטים י׳:י״א).
הבכים – על שם סופו.
אעלה אתכם – כבר הודעתיך איך מצד החכמה נכון לומר על כל עבר לשון עתיד והפך זה, ולכן נכון זה כמו שנכון אמרו עוד אנכי העליתי (שופטים ו׳:ח׳).
ויעל מלאך י״י מן הגלגל אל הבוכים – רוצה לומר: אל המקום אשר קראו בוכים אחר זה מצד הבכיה שבכו שם ישראל וזה המלאך היה נביא שלא יתכן שידבר מלאך י״י לרבים יחד בזה האופן כמו שזכרנו במקומות מה בפרושנו לדברי התורה וכן תרגם יונתן שזה המלאך היה נביא וידמה שזה הנביא היה פנחס כמו שאמרו ז״ל ואמר שעלה מן הגלגל לפי ששם היה כשבאה לו הנבואה הזאת.
ויעל מלאך ה׳ מן הגלגל וגו׳. ויעל מלאך ה׳ תרגם יונתן בן עוזיאל וסליק נביאה דיי׳. וזכרו חז״ל (וי״ר פר׳ א׳ דף קס״ה) שהמלאך הזה היה פנחס. ונראה שבאה לו זאת הנבואה בגלגל, ובאה לו למקום אחר שנקרא אח״כ בוכים מפני זה המאורע שבכו בו בני ישראל להגידה אליהם. והיה מאמרו אעלה אתכם וגו׳, ואביא אתכם וגו׳, והוא עתיד בלשון עבר, כמו (איוב א׳ ה׳) ככה יעשה איוב כל הימים, יאמר בשם האל שהוא ית׳ העלם ממצרים והביא אותם אל הארץ אשר נשבע לאבותיהם, ושאמר אליהם אל תחשבו שיש בי שנוי מהאהבה אשר אהבתי אתכם ושאשתנה ממנה, אינו כן, כי אני לא אפר בריתי אתכם לעולם.
אל הבכים ויאמר – במקצת ספרים יש פיסקא באמצעות פסוק.
מלאך – ענין שליח.
הבכים – אמר על שם סופו, שקראו המקום ׳בכים׳.
אפר – מלשון הפרה ובטול.
מלאך ה׳ – נביא ה׳, כן תרגומו ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ויקרא רבה א׳:א׳) שפינחס היה.
מן הגלגל – שמה באה לו הנבואה.
אל הבכים – שמה נקבצו ישראל.
ויאמר אעלה – אמר להם במקום ה׳, הנה הבטחתי לכם שאעלה אתכם ממצרים וכו׳.
השאלות: (ב) למה בא אעלה אתכם עתיד במקום עבר? (יא) למה חזר פה הספור ממיתת יהושע והזקנים שכבר נזכר בסוף יהודע?-מן פסוק יא עד סוף הקאפטיל באו דברים מכופלים ומיותרים ורובם אין להם שייכות לכאן כלל:
ויעל – אחר שכרתו ברית עם יושבי הארץ עלה מלאך ה׳ שהוא נביא במלאכות ה׳ להוכיחם ע״ז.
ויאמר אעלה אתכם – תוכחה זו סובבת על ב׳ דברים: א) מצד הרע שיש בהמעשה עצמה ע״ד תיסרך רעתך, ב) מצד הנזק הנמשך ממנה, (על הא׳) אומר, הלא חשבתי אעלה וכו׳ רצה לומר, א) ההרמה מן השפלות היותר גדול מעני מצרים, ב) ההגעה אל המעלה היותר גבוה שהיא ואביא אתכם אל הארץ ואומר עי״כ אמרתי כי תכירו טובה זו עולמית מה שחויבתם לי בעבורה הודאה ועבודה, ועי״כ לא אפר בריתי אתכם לעולם רק בתנאי.
אעלה – עתיד במקום עבר ורבים כמהו, רד״ק; והעתיד משמש בלשון הקודש להוראת עבר בלתי מושלם, או להודיע התמדת הדבר ע״ד ככה יעשה איוב, או לצייר מה שעבר כאילו הוא הווה עתה; וההווה הוא מחובר תמיד מעבר ועתיד, ד״מ האומר ״אני כותב״ כאילו יאמר ״כתבתי כבר ואכתוב עוד״ שאם אין לו לכתוב עוד יאמר ״כתבתי״ ואם עדין לא התחיל לכתוב יאמר ״אכתוב״ ע״כ לא בא בלשון הקודש זמן הווה, רק ישתמשו להוראתו בכנוי ובינוני פועל או פעול, או פעם בעבר ופעם בעתיד כפי מתק הלשון אל אוזן שומעת; וכן כאן אעלה יצייר הדבר לאזני השומעים כאילו הוא עתה, וכן אז ישיר משה, אז יבנה יהושע, אז יבנה שלמה במה, ודומיהם; רק לא יבא תמיד העתיד אחר מלת ״אז״ כמו אז ירדו לשערים, אז אמר שלמה (מלכים א ח׳) אז הצלתם את בני ישראל (יהושע כ״ב:ל״א) ורבים כמוהם.
וַיַּ֧עַל מַלְאַךְ נביא1 יְהוָ֛ה מִן הַגִּלְגָּ֖ל שם באה לו הנבואה2, אֶל הַבֹּכִ֑ים הוא המקום3 אשר שם נתקבצו ישראל4, והתחיל להוכיחם5 ולדבר בשם ה׳, וכך אמר6, וַיֹּאמֶר֩ ה׳, כך היתה דעתי מתחילה7, אַעֲלֶ֨ה להעלות8 אֶתְכֶ֜ם מִמִּצְרַ֗יִם, וכן עשיתי על מנת להוריש את אויביי9, וָאָבִ֤יא והבאתי אֶתְכֶם֙ אֶל הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתִּי֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם, וָאֹמַ֕ר לֹֽא אָפֵ֧ר אבטל10 בְּרִיתִ֛י אִתְּכֶ֖ם לְעוֹלָֽם, שאין בי שינוי מהאהבה אשר אהבתי אתכם, אבל היה לי תנאי11:
1. תרגום יונתן. ואמרו רבותינו (ויקרא רבה א, א) שפינחס היה, רש״י, ר״י קרא, רד״ק, מצודת דוד. ונקרא מלאך משום שפניו בוערות כמלאך, או שכל הנביאים כך נקראים, כלי יקר. ומלבי״ם ביאר שנקרא מלאך שהוא נביא במלאכות ה׳.
2. רד״ק, מצודת דוד.
3. רש״י. ונקרא כך על שם סופו שקראו למקום ״בוכים״, רד״ק, רלב״ג, אברבנאל, מצודת ציון.
4. מצודת דוד.
5. מלבי״ם.
6. מצודת דוד.
7. רש״י, ר״י קרא.
8. רש״י, ר״י קרא. ורד״ק ורי״ד ביארו בלשון עבר ״העליתי״.
9. רש״י, ר״י קרא.
10. מצודת ציון.
11. אברבנאל.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ב) וְאַתֶּ֗ם לֹֽא⁠־תִכְרְת֤וּ בְרִית֙ לְיֽוֹשְׁבֵי֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִזְבְּחוֹתֵיהֶ֖ם תִּתֹּצ֑וּן וְלֹא⁠־שְׁמַעְתֶּ֥ם בְּקוֹלִ֖י מַה⁠־זֹּ֥את עֲשִׂיתֶֽם׃
And you shall make no covenant with the inhabitants of this land; you shall break down their altars. But you have not listened to my voice; why have you done this?'
תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאַתּוּן לָא תִגְזְרוּן קְיָם לְיַתְבֵי אַרְעָא הָדָא אֲגוֹרֵיהוֹן תְּתָרְעוּן וְלָא קַבֵּלְתּוּן לְמֵימְרִי מָא דָא עֲבַדְתּוּן.
[ואתם לא תכרתו ברית ליושביא הארץ, אך את מזבחותיהם תתוצון – ומשוםב תחילתם בקללה, גם אני אמרתי וגומ׳.]⁠ג
א. כן בפסוק. בכ״י לונדון 26879: ״ליושב״.
ב. בכ״י לונדון 26879: ״ומשה״.
ג. תוספת זו מופיעה בכ״י לונדון 26879 בלבד.
{See Hebrew text.}
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

(ב) ולא שמעתם בקולי מה זאת עשיתם – שלא הורשתם את יושבי הארץ מפניכם.⁠1
1. השוו ללשון הפסוק בבמדבר ל״ג:נ״ה.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]

(2) BUT YE HAVE NOT HEARKENED UNTO MY VOICE; WHAT IS THIS YE HAVE DONE? You have not expelled the inhabitants of this land from your presence.
אבל יהיה בתנאי שאתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת, ר״ל אם תחפצו בבריתי לא תכרתו ברית לאויבי שהם יושבי הארץ, כי אין ראוי לאדם שיכרות ברית לאויבי אדונו המושל בו, והיה תכלית המאמר ולא שמעתם בקולי מה זאת עשיתם, ר״ל בחרתם בברית העמים ועזבתם בריתי ראו מה עשיתם?
ברית לישבי – במקצת ספרים ליושבי מלא וא״ו.
תתצון – מלשון נתיצה ושבירה.
ואתם – ובתנאי שגם אתם תשמעו לי, ולא תכרתו ברית וכו׳.
ולא שמעתם בקולי – לקיים התנאי.
מה זאת עשיתם – הלא סכלות גדולה היא.
ואתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת – אחר שברית הזה עם אויבי ה׳ מתנגד אל הברית אשר ביני וביניכם כי א״א שתתקיים אהבת האל עם אהבת אויביו ומחרפיו, ועתה כי לא שמעתם בקולי, ושכחתם כל תגמולי עליכם מה זאת עשיתם הלא מעשה כזו רעה מצד עצמה, כמו שאמר ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה׳ אלהיך.
והתנאי הוא שגם אתם תשמעו לי1, וְאַתֶּ֗ם לֹֽא תִכְרְת֤וּ בְרִית֙ לְיֽוֹשְׁבֵי֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את2, ושאת מִזְבְּחוֹתֵיהֶ֖ם תִּתֹּצ֑וּן תשברו3, וְאולם לֹֽא שְׁמַעְתֶּ֥ם בְּקֹלִ֖י לקיים את התנאי, מַה זֹּ֥את עֲשִׂיתֶֽם?! לא רק שלא הורשתם את יושבי הארץ מפניכם4, אלא גם כרתם איתם ברית, הלא סכלות גדולה היא5, כי איך אקיים ברית עם מי שמפר בריתו איתי וכורת ברית עם אויביי?!⁠6:
1. מצודת דוד.
2. כמו שכתוב (שמות כג, לג) ״לא תכרת ברית ליושב הארץ לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי״, ר״י קרא.
3. מצודת ציון.
4. ר״י קרא.
5. אברבנאל, מצודת דוד.
6. אברבנאל. מלבי״ם מבאר שהוכיחם מצד שני פנים, א׳ מצד הרע שיש במעשה עצמו שכרתו ברית עם אויבי ה׳, ב׳ מצד הנזק הנמשך ממנו שהם יזיקו אותם ויציקו להם.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ג) וְגַ֣ם אָמַ֔רְתִּי לֹא⁠־אֲגָרֵ֥שׁ אוֹתָ֖ם מִפְּנֵיכֶ֑ם וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְצִדִּ֔ים וֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם יִהְי֥וּ לָכֶ֖ם לְמוֹקֵֽשׁ׃
Therefore I also said, 'I will not drive them out from before you; but they shall be in your sides, and their gods shall be a snare to you.'"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאַף אַמְרֵית לָא אֲתָרֵיךְ יַתְהוֹן מִן קֳדָמֵיכוֹן וִיהוֹן לְכוֹן לִמְעִיקִין וְטַעֲוַתְהוֹן יְהוֹן לְכוֹן לְתַקָלָא.
וגם אמרתי – עתה אמרתי באפי.
לצידים – למצדדיםא בצידכם, בגדודיםב ובגייסות לשלול ולבוז.
א. כן בכ״י לונדון 26879. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פריס 163: ״למצוררים״.
ב. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777, פריס 163, לונדון 26879: ״לגדודים״.
Now I have also declared. At present I have declared, in My fury.⁠1
At your flanks. They will harass your flanks with bandits and troops, pillaging and plundering.
1. This is not part of the original intent stated in vs.1,2, but is a new declaration, made now because they sinned.
וגם אמרתי לא אגרש אותם מפניכם – מאחר שלא עמדתם בתנאי, גם אני אומר עכשיו שלא אגרש עוד אותם מלפניכם.
והיו לכם לצדים – למצדדים בצדיכם בגדודים וגייסות לשלול ולבוז.
WHEREFORE I ALSO SAID: I WILL NOT DRIVE THEM OUT FROM BEFORE YOU. Since you did not keep my conditions I now say to you that I will not expel the nations1 from before you.
BUT THEY SHALL BE UNTO YOU AS SNARES. As enemies. They will form troops and marauders to plunder and take spoil.
1. Literally, them.
לצדים – מקרא קצר, ופירושו: לצנינים לצדים.
ויונתן תרגם: למעיקים כמו ברי״ש. ויש מפרשים אותו מן: צוד צדוני (איכה ג׳:נ״ב), והדגש תמורת הנח עי״ן הפעל, כמו:״ופטורי ציצים״, ר״ל שיצודו וילכדו אתכם.
וגם אמרתי לא אגרש אותם מפניכם – פירוש: אם לא אגרש, ועל זה צויתי לכם לגרש כולם.
לצדים – מטעם לצודד נפשות (יחזקאל י״ג:י״ח) והטעם למוקש.
לפי שכמו שאני אמרתי לא אפר בריתי אתכם ג״כ אמרתי לא אגרש אותם מפניכם, ר״ל אם תכרתו אליהם ברית אין ראוי שאורישם מהארץ אבל שתשבו כלכם באהבה ואחוה כיון שבחרתם בבריתם, ואני ידעתי שהם יהיו לצדים, ר״ל צוררים אתכם, ואלהיהם יהיו לכם למוקש. והנה היה צורך ביאת זה הנביא להוכיחם ולהתרות בהם על אשר לא הורישו את האויבים אשר בנחלתם כמו שנזכר למעלה:
צדים – לשון צדיה, ורצונו לומר לצודד נפשות.
וגם אמרתי – רצה לומר, כמו שעשיתם אתם, אעשה כן גם אני, ואמרתי עתה, שלא תספיק בידכם לגרשם אף אם תרצו לגרשם מעתה.
למוקש – כי תהיו תועים אחריהם, ובזה תכשלו להיות נמסרים ביד האויב.
וגם – (מבאר ענין הב׳) הלא ימשך לכם נזק ממעשיכם כי עי״כ אמרתי לא אגרש אותם מפניכם, ויזיקו אתכם בין במדיניות כי יהיו לכם לצדים, בין באמונה כי אלהיהם יהיו לכם למוקש, ברר להם כי חטאו, א) נגד הטוב מצד עצמו, ב) נגד המועיל.
לא אגרש – בדרך פלא ע״י הצרעה, או כאשר יאזרו חיל וילחמו עליכם לא אושיע אתכם, או אביא מורך בלבבכם למען תיראו מהלחם בם.
לצדים – כפשוטו. יסובבו אתכם מכל צד.
וְכיוון שלא עמדתם בתנאי1, כפי שעשיתם אתם אעשה2 גַ֣ם אני3, וְאָמַ֔רְתִּי לֹֽא אֲגָרֵ֥שׁ אוֹתָ֖ם מִפְּנֵיכֶ֑ם אף אם תרצו לגרשם מעתה4, כי לאחר שכרתם איתם ברית אין ראוי שאגרשם5, וְאולם, הם הָי֤וּ יהיו לָכֶם֙ לְצִדִּ֔ים למעיקים6 בצידכם, בגדודים ובגייסות לשלול ולבוז7, וֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם יפגעו בכם באמונה8, וְיִהְי֥וּ לָכֶ֖ם לְמוֹקֵֽשׁ, כי תהיו תועים אחריהם, ובזה תכשלו להיות נמסרים ביד האויב9:
1. ר״י קרא.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. אברבנאל.
6. תרגום.
7. רש״י, ר״י קרא. ומצודת ציון ביאר לשון צדיה, לצודד נפשות.
8. מלבי״ם.
9. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ד) וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֞ר מַלְאַ֤ךְ יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֶת⁠־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֶֽל⁠־כׇּל⁠־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּשְׂא֥וּ הָעָ֛ם אֶת⁠־קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּֽוּ׃
It happened, when the angel of Hashem spoke these words to all the Children of Israel, that the people lifted up their voice and wept.
תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה כַּד מַלֵיל נְבִיָא דַייָ יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲרִימוּ עַמָא יַת קַלְהוֹן וּבְכוֹ.
(ד-ה) וזכר שישראל עצמם הודו בדבר ובכו בשמעם זה ויזבחו שם לה׳, והותרה בזה השאלה החמשית:
ויהי – אז התעוררו לבכות כי ראו שהסכילו עשו.
וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֞ר מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ אֶת הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֶֽל כָּל בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל, וַיִּשְׂא֥וּ הָעָ֛ם אֶת קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּֽוּ כי ראו שהסכילו עשוֹ1, והודו בטעותם2:
1. מלבי״ם.
2. אברבנאל.
תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ה) וַֽיִּקְרְא֛וּ שֵֽׁם⁠־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בֹּכִ֑ים וַיִּזְבְּחוּ⁠־שָׁ֖ם לַיהֹוָֽהי⁠־⁠הֹוָֽה׃
They called the name of that place Bochim; and they sacrificed there to Hashem.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וּקְרוֹ שְׁמָא דְאַתְרָא הַהוּא בּוֹכִים וּנְכִיסוּ תַמָן נִכְסַת קוּדְשַׁיָא קֳדָם דַיָי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

בכים – על שם הבכי.
ויזבחו – כי נתחרטו ממעשיהם והביאו קרבנות לרצות את ה׳.
וַֽיִּקְרְא֛וּ שֵֽׁם הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בֹּכִ֑ים על שם הבכי1, וַיִּזְבְּחוּ שָׁ֖ם קורבנות2 לַֽיהוָֽה לרצותו, כי התחרטו על מעשיהם3: (פ)
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(ו) וַיְשַׁלַּ֥ח יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶת⁠־הָעָ֑ם וַיֵּלְכ֧וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל אִ֥ישׁ לְנַחֲלָת֖וֹ לָרֶ֥שֶׁת אֶת⁠־הָאָֽרֶץ׃
Now when Joshua had sent the people away, the Children of Israel went every man to his inheritance to possess the land.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ יַת עַמָא וַאֲזַלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גְבַר לְאַחְסַנְתֵּיה לְמֵירַת יַת אַרְעָא.
(ו-ז) וישלח יהושע וגו׳ – זה מעשה היה מוקדם, אלא לפי שבא לומר: ויעשו הרע (שופטים ב׳:י״א), התחיל לומר כאן: יהושע כשמת וקיבלו לפניו לעבוד את י״י, שילחם איש לנחלתן, והם עבדו את י״י כל ימיו, וכל ימי הזקינים אשר האריכו ימים וגומ׳ – ואחר כך: ויעשו הרעא בעיני י״י (שופטים ב׳:י״א). ימים האריכו, שנים לא האריכו, לפי שנתעצלו בהספדו. הוא שנאמר: להר געש (שופטים ב׳:ט׳) – שגעש עליהם ההר להרגם.
א. מכאן עד תחילת הביאור על פסוק ט״ו חסר בכ״י פריס 163, פרמא 2994, ובמקומו מופיע: ״איני צריך להאריך הנה ולפרש מה היה במיתתו של יהושע שכבר פירשתיו בסוף ספר יהושע.⁠״ והשוו רש״י יהושע כ״ד:ל׳-ל״א.
(6-7) Yehoshua dismissed, etc. This incident had taken place previously, but, as Scripture intends to relate that they acted wickedly [v.11], it begins with the following statement: at Yehoshua's death, when they resolved, in his presence, to serve Adonoy, he dismissed them, each man to his ancestral property. They served Adonoy throughout his days and the days of the elders. Afterward, "The Bnei Yisroel acted wickedly.⁠"
Whose days extended. Their 'days' extended1 but not their 'years', as they neglected to eulogize him.⁠2 Thus it is said, "…of Mount Ga'ash"3 the mountain stormed at them4 to slaughter them.
1. In contentment. However, their lives were short. (Shabbos, 105b, see Rashi there).
2. Scripture omits any mention of a mourning period for Yehoshua, as with Aharon (Bemidbar 20:29) and Moshe (Devarim 34:8). This indicates that they were remiss in eulogizing him and mourning for him. (Tosafos to Shabbos, 105:b).
3. “They buried him (Yehoshua)…at Mount Ephraim, north of Ga’ash.” [v.9] Mount Ephraim was better known than G’ash. Why, then, does Scripture identify the famous Mountain by its proximity to the obscure Ga’ash? Evidently, “Ga’ash” is not an identifying landmark, but is intended as a homiletical allusion to “ra’ash”, “storm”, teaching that the mountain stormed against them. (Maharsha to Shabbos, ibid.).
4. Shabbos, ibid.
וישלח יהושע את העם – שמואל הנביא שכתב ספר שופטים מספר ומודיע לדורות היאך הכעיסו ישראל להקב״ה כל ימי השופטים והאיך נהג הקב״ה עמם שלא אבה השחיתם ולא להשליכם מעל פניו1 אעפ״י שהיו מכעיסין לפניו אלא היה מיסרם על ידי האומות והיה כאשר יצעקו אל י״י מפני לוחצים ישלח להם מושיע ורב והצילם2 כמו שמספר והולך לאחר שכיבשו וחילקו, וישלח יהושע את העם וילכו בני ישראל איש לנחלתו לרשת את הארץ.
1. השוו ללשון הפסוק במלכים ב י״ג:כ״ג.
2. השוו ללשון הפסוק בישעיהו י״ט:כ׳.
NOW WHEN JOSHUA HAD SENT THE PEOPLE AWAY. The prophet Samuel who wrote the book of Judges relates and tells the coming generations that Israel angered the Holy One Blessed Be He all the days of the Judges and how the Holy One Blessed Be He1 acted towards them, that is, God did not want to destroy them or cast them out from his presence even though they angered him. [Rather than casting them away] God punished Israel by using the nations [to oppress them]. When Israel cried out to God because of their oppressors, God, as Scripture relates and reports, sent them a liberator, who fought on their behalf and saved them.
After they conquered and divided the land, Joshua … sent the people away,] the children of Israel went every man unto his inheritance to possess the land.
1. Literally, how Israel angered the Holy One Blessed Be.
וישלח יהושע – כבר שלח. וכתב דברים אלה הנה לפי שעשו בני ישראל הרע בעיני י״י, ואמר כי כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחריו לא עשו הרע שראו מעשה הנסים שעשה לישראל (שופטים ב׳:ז׳), שהעבירם הירדן ביבשה, ועמידת השמש והירח, וניצוח המלכים.
וישלח יהושע את העם – כתב זה כותב ספר שופטים להצעה לזווג אל זה ויקם דור אחר (שופטים ב׳:י׳), ויעשו בנ״י את הרע. וזה למדו הנביאים ממנהג התורה.
וישלח יהושע את העם – רוצה לומר: שכבר שלח את העם קודם זה ושב להזכיר זה לפי שהיה צריך להזכיר שכבר עבדו ישראל את י״י כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע אשר ראו את כל מעשה הש״י במצרים ועל הים ובמדבר ובימי יהושע.
וישלח יהושע את העם וגו׳. כבר התעוררו המפרשים למה נזכרו כאן הדברים האלה? ואמרו שלפי שעשו ישראל את הרע בעיני ה׳ (כמו שיזכור) הקדים לזכור שכל ימי יהושע לא עשו הרע, אבל אחרי ששלח אותם יהושע איש לנחלתו ומת הוא וכל דורו ואז השחית כל בשר את דרכו ועשו את הרע בעיני ה׳, כמו שיזכור סמוך לזה, ויהיה לפי זה שיעור הפסוקים, עם היות שיהושע נלחם מלחמות ה׳ ולקח את הארץ והנחילה לבני ישראל, ושלח העם איש לנחלתו, איש תחת גפנו ותחת תאנתו.
וישלח וגו׳ – עם שכבר נאמר בסוף יהושע (יהושע כ״ד:כ״ח), חזר וכתבו כאן, לומר, עם היות שיהושע שלחם איש לנחלתו תחת גפנו ותחת תאנתו.
וישלח – כל הספור הקודם היה בעוד היו הזקנים שאריכו ימים אחרי יהושע, שבימיהם עדיין עבדו את ה׳, רק שהתרשלו בכבוש הארץ ובא מלאך והוכיחם ע״ז והם התחרטו ובכו וזבחו לה׳, עתה מתחיל לספר מה שהיה אחרי מות הזקנים, והקדים שתחלה שלח יהושע את העם לרשת הארץ כפי פקודת התורה והם החזיקו בעבודות ה׳.
המקרא חוזר לספר את קורותיהם מימות יהושע וכיצד התחילו לעשות הרע1, ובכל ימי יהושע לא חטא העם, ואז2 וַיְשַׁלַּ֥ח שלח יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶת הָעָ֑ם איש תחת גפנו3, וַיֵּלְכ֧וּ והלכו בְנֵֽי יִשְׂרָאֵ֛ל אִ֥ישׁ לְנַחֲלָת֖וֹ לָרֶ֥שֶׁת אֶת הָאָֽרֶץ, ורק אחרי פטירת יהושע חטאו4:
1. רש״י, רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד, מלבי״ם. מלבי״ם מבאר שכל הספור הקודם היה בתקופה שעדיין חיו הזקנים שהאריכו ימים אחרי מות יהושע, שבימיהם עדיין עבדו את ה׳ רק שהתרשלו בכבוש הארץ, ובא מלאך והוכיחם ע״ז והם התחרטו ובכו וזבחו לה׳. ועתה מתחיל לספר את מה שהיה אחרי מות הזקנים הללו, והקדים הכתוב לספר מתחילת כיבוש הארץ שיהושע שלח את העם לרשת הארץ כפי פקודת התורה, ולאחר מכן החלו לעזוב את דרך ה׳ בהדרגה.
2. רש״י, רד״ק, אברבנאל.
3. אברבנאל.
4. אברבנאל.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ז) וַיַּעַבְד֤וּ הָעָם֙ אֶת⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה כֹּ֖ל יְמֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ וְכֹ֣ל׀ יְמֵ֣י הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הֶאֱרִ֤יכוּ יָמִים֙ אַחֲרֵ֣י יְהוֹשׁ֔וּעַ אֲשֶׁ֣ר רָא֗וּ אֵ֣ת כׇּל⁠־מַעֲשֵׂ֤ה יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃
The people served Hashem all the days of Joshua, and all the days of the elders who outlived Joshua, who had seen all the great work of Hashem that he had worked for Israel.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּפְלַח עַמָא קֳדָם יְיָ כָּל יוֹמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יוֹמֵי סָבַיָא דִי אוֹרִיכוּ יוֹמִין בָּתַר יְהוֹשֻׁעַ דַחֲזוֹ יַת כָּל עוֹבָדָא דַייָ רַבָּא דִי עֲבַד לְיִשְׂרָאֵל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 6]

(ז-י) ואעפ״י ששלחם שלא היו מצויין אצלו, ויעבדו העם את י״י כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע אשר ראו {את} כל מעשה י״י הגדול אשר עשה לישראל. וימת יהושע בן נון וגו׳. ויקברו וגו׳. וגם כל הדור ההוא נאספו אל אבותיו – אותה שעה ויקם דור אחר אחריהם אשר לא ידעו את י״י וגם את המעשה אשר עשה לישראל.
(7-10) Now even though Joshua sent the people away, and they were no longer close to him, THE PEOPLE SERVED THE LORD ALL THE DAYS OF JOSHUA, AND ALL THE DAYS OF THE ELDERS THAT OUTLIVED JOSHUA, WHO HAD SEEN ALL THE GREAT WORK OF THE LORD, THAT HE HAD WROUGHT FOR ISRAEL.
AND JOSHUA THE SON OF NUN, THE SERVANT OF THE LORD, DIED, BEING A HUNDRED AND TEN YEARS OLD. AND THEY BURIED HIM IN THE BORDER OF HIS INHERITANCE IN TIMNATH-HERES, IN THE HILL-COUNTRY OF EPHRAIM, ON THE NORTH OF THE MOUNTAIN OF GA'ASH. AND ALSO ALL THAT GENERATION WERE GATHERED UNTO THEIR FATHERS.
ועם היות גם כן שעבדו העם את ה׳ כל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע (וביאר מי הם הזקנים, ואמר אשר ראו את כל מעשה ה׳ הגדול אשר עשה לישראל, והם אשר ראו קריעת ים סוף ומתן תורה והמן ושאר הנסים, והזקנים האלה הם שהיו קטנים פחות מעשרים שנה ביציאתם ממצרים), הנה עם כל השרשים האלה שהיו עמהם.
ויעבדו העם – וגם הם הכירו בהטובה ׳ויעבדו את ה׳ כל ימי׳ וכו׳, ומכל מקום מהר שכחו מעשה ה׳ ועשו הרע אחרי מות יהושע והזקנים, כמו שמפרש והולך.
אשר ראו – אלו הזקנים אשר ראו וכו׳, ובזה היו מיישרים לב ישראל לעבוד את ה׳.
ויעבדו – וכן החזיקו בשלמותם ויעבדו את ה׳ כל ימי יהושע והזקנים אחריו, יען אשר הזקנים ראו את מעשה ה׳ בעיניהם היו מורים את העם ומדריכים אותם במעגלי צדק.
כי בעודו חי, וַיַּעַבְד֤וּ הָעָם֙ אֶת יְהוָ֔ה כֹּ֖ל יְמֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ והכירו בטובת ה׳ עליהם1, וְגם כֹ֣ל | יְמֵ֣י הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הֶאֱרִ֤יכוּ יָמִים֙2 אַחֲרֵ֣י יְהוֹשׁ֔וּעַ, הם הזקנים3 אֲשֶׁ֣ר רָא֗וּ אֵ֣ת כָּל מַעֲשֵׂ֤ה יְהוָה֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל, את קריעת ים סוף ומתן תורה והמן ושאר הנסים4, והיו מיישרים את לב ישראל לעבוד את ה׳5:
1. מצודת דוד.
2. ימים האריכו, שנים לא האריכו, לפי שנתעצלו בהספדו, רש״י.
3. מצודת דוד, מלבי״ם.
4. והזקנים האלה הם שהיו קטנים פחות מעשרים שנה ביציאתם ממצרים, אברבנאל.
5. מצודת דוד, מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ח) וַיָּ֛מׇת יְהוֹשֻׁ֥עַ בִּן⁠־נ֖וּן עֶ֣בֶד יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה בֶּן⁠־מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים׃
Joshua the son of Nun, the servant of Hashem, died, being one hundred ten years old.
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּמִית יְהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן עַבְדָא דַייָ בַּר מְאָה וַעֲשַׂר שְׁנִין.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 7]

מיד כשמת יהושע בן נון עבד ה׳ שמת בן מאה ועשר שנים.
וימת – אבל יהושע מת וגם כל הדור ההוא נאספו, ויקם דור אחר אשר לא ידעו את ה׳ ע״י העיון והלימוד וגם לא ידעו את המעשה עפ״י ראות עיניהם ומאז התחילו לעזוב ארחות יושר ללכת בדרכי חשך.
וַיָּ֛מָת יְהוֹשֻׁ֥עַ בִּן נ֖וּן עֶ֣בֶד יְהוָ֑ה והוא בֶּן מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים:
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ט) וַיִּקְבְּר֤וּ אוֹתוֹ֙ בִּגְב֣וּל נַחֲלָת֔וֹ בְּתִמְנַת⁠־חֶ֖רֶס בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם מִצְּפ֖וֹן לְהַר⁠־גָּֽעַשׁ׃
They buried him in the border of his inheritance in Timnath Heres, in the hill country of Ephraim, on the north of the mountain of Gaash.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל
וּקְבַרוּ יָתֵיהּ בִּתְחוּם אַחְסַנְתֵּיהּ בְּתִמְנַת חֶרֶס בְּטוּרָא דְבֵית אֶפְרַיִם מִצִיפּוּנָא לְטוּר גָעַשׁ.
בתמנת חרס – על שם שהעמידו תמונת החרסא על קברו, כלומר: חבל על האדם שהעמיד חמה ומוטל בקבר.
א. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פרמא 3260. בכ״י לונדון 26879: ״החמה״.
At Timnas Cheres. So entitled because a likeness of the sun1 was placed over his grave, as if to say, "Alas, that a man who halted the sun2 lies in the grave.⁠"
1. ‘Timnas Serach’ is literally translated as ‘The likeness of the sun’.
2. Yehoshua ordered the sun to stand still, and the sun obeyed. (Yehoshua, 10:12,13.)
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 7]

(ט-י) ושקברו אותו בתמנת חרס, ושגם כל הדור ההוא נאספו אל אבותיו (כאשר קם דור אחר אחריהם אשר לא ידעו את ה׳, ר״ל בידיעה מושכלת, וגם את המעשה, ר״ל וגם לא ידעו אותו בידיעה חושיית) השחיתו בני ישראל את דרכם כמו שיזכור. הנה התבאר מזה שלא נאמרו הדברים האלה בכאן כי אם לצורך מה שירצה לספר ולפרסם מה שיזכרו מרשעת ישראל, והותרה השאלה הששית: וחז״ל אמרו (עיין רש״י) בתמנת חרס מלמד שהיה תמונת חרס שהוא השמש על קברו של יהושע, כאומר חבל על אדם שעמדה לו חמה ומוטל בקבר:
חרס – הוא סרח האמור בספר יהושע (יהושע כ״ד:ל׳), ומתהפך הוא, כמו כבש כשב.
וַיִּקְבְּר֤וּ אוֹתוֹ֙ ישראל בִּגְב֣וּל נַחֲלָת֔וֹ, בְּתִמְנַת חֶ֖רֶס1, בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם, מִצְּפ֖וֹן לְהַר גָּֽעַשׁ2:
1. הוא ״סרח״ האמור בספר יהושע (כד, ל), ומתהפך הוא, כמו כבש – כשב, מצודת ציון. ונקרא כך על שם שהעמידו תמונת החרס שהיא החמה על קברו, לומר זה הוא שהעמיד החמה, וכל העובר עליה אומר חבל על זה שעשה דבר גדול כזה ומת, רש״י, אברבנאל.
2. שרעש עליהם (על הזקנים שהתעצלו בהספדו של יהושע) ההר להרגן, רש״י.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותהכל
 
(י) וְגַם֙ כׇּל⁠־הַדּ֣וֹר הַה֔וּא נֶאֶסְפ֖וּ אֶל⁠־אֲבוֹתָ֑יו וַיָּ֩קׇם֩ דּ֨וֹר אַחֵ֜ר אַחֲרֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹא⁠־יָֽדְעוּ֙ אֶת⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וְגַם֙ אֶת⁠־הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃
Also all that generation were gathered to their fathers; and there arose another generation after them who didn't know Hashem or the work which he had done for Israel.
תרגום יונתןר״י קראר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וְאַף כָּל דָרָא הַהוּא אִתְכְּנִישׁוּ לְוַת אֲבָהָתוֹהִי וְקָם דָרָא אוֹחֲרָנָא בַּתְרֵיהוֹן דְלָא יַדְעִין לְמִדְחַל מִן קֳדָם יְיָ וְאַף יַת עוֹבָדָא דִי עֲבַד לְיִשְׂרָאֵל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 7]

(10) At that time "THERE AROSE ANOTHER GENERATION AFTER THEM, THAT KNEW NOT THE LORD NOR YET THE WORK WHICH HE HAD WROUGHT FOR ISRAEL.
אשר לא ידעו את י״י – כטעם ובני עלי בני בליעל לא ידעו את י״י (שמואל א ב׳:י״ב).
והנה נתבאר בדבר יפתח כי זמן יהושע והזקנים לא היה כי אם כמו ס״ו שנה ולזה יחוייב שיהיה אמרו וגם כל הדור ההוא נאספו אל אבותם הרצון בו שכבר נאספו אל אבותם ר״ל הזקנים כלם אשר ראו את כל מעשה י״י כי לא היה מיציאת מצרים עד זה העת כי אם ס״ו שנה ורחוק הוא שלא ימצא בישראל אז מי שהיו ימיו יותר מס״ז שנה אבל בלי ספק היו שם רבים בני שמונים שנה ויותר אבל מפני שלא היו חכמים לא הועילה אותם את כל מעשה י״י להציל ישראל מעשות הרע בעיני י״י ואמנם הזקנים מפני שהיו מנהיגים את העם הצילום מזה כל ימי היותם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

נאספו – ענין מיתה, כמו: יאסף אהרן (במדבר כ׳:כ״ד).
לא ידעו – בידיעה מושכלת.
וגם את המעשה – לא ידעו גם את המעשה, כי נשכח מהם.
וְגַם֙ כָּל הזקנים של1 הַדּ֣וֹר הַה֔וּא, אשר ראו את כל מעשה ה׳2, נֶאֶסְפ֖וּ כולם3, איש אֶל אֲבוֹתָ֑יו4, וַיָּקָם֩ דּ֨וֹר אַחֵ֜ר אַחֲרֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹא יָֽדְעוּ֙ בידיעה מושכלת5 אֶת יְהוָ֔ה, וְגַם֙ אֶת הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה ה׳ לְיִשְׂרָאֵֽל לא ידעו, כי נשכח מהם6: (ס)
1. רלב״ג.
2. רלב״ג.
3. רלב״ג.
4. וזמן יהושע והזקנים היה כשישים ושבע שנים, רלב״ג.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר שלא ידעו מפני שהם לא ראו בעיניהם את הנסים של יציאת מצרים. וראה ברלב״ג שמבאר שלא יתכן שלא נשארו בישראל אנשים שראו בעיניהם את הניסים, כי עברו רק ס״ז שנה מיציאת מצרים, אלא שמפני שלא היו חכמים לא יכלו להציל את העם כמו הזקנים שהיו מנהיגים.
תרגום יונתןר״י קראר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(יא) וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת⁠־הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וַיַּעַבְד֖וּ אֶת⁠־הַבְּעָלִֽים׃
The Children of Israel did that which was evil in the sight of Hashem and served the Baals.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יַת דְבִישׁ קֳדָם יְיָ וּפְלַחוּ יַת בַּעֲלַיָא.
[אין ויעשו הרע שעת מעשה אלא סיפור דברים.]⁠א
א. תוספת זו מופיעה בכ״י לונדון 26879 בלבד. והשוו ר״י קרא.
{See Hebrew text.}
(יא-יד) ויעשו בני ישראל את הרע וגו׳. ויחר אף י״י בישראל ויתנם ביד שוסים – דבר הווה הוא שכשהיו מכעיסין לפניו היה נותן אותם ביד שוסים.
(11-14) AND THE CHILDREN OF ISRAEL DID THAT WHICH WAS EVIL IN THE SIGHT OF THE LORD (v.11)…AND THE ANGER OF THE LORD WAS KINDLED AGAINST ISRAEL, AND HE DELIVERED THEM INTO THE HANDS OF SPOILERS (14). Va-yitenem be-yad shosim (and He delivered them into the hands of spoilers) is to be taken as a present tense. Its meaning is, when Israel angered God he would deliver them into the hands of spoilers.⁠1
1. Va-yitenem be-yad shosim literally reads, and He delivered them into the hands of spoilers. The later implies a one-time action, that is Va-yitenem be-yad shosim means God delivered them into the hands of spoilers, end of episode. However, God delivered them into the hands of spoilers every time they sinned. Hence Rabbi Yosef Kara tells us that Va-yitnen is to be taken as a present form meaning "delivers". For in Hebrew a past tense can at times be employed as a present tense. Thus Va-yitenem be-yad shosim is to be rendered God delivers them into the hands of spoilers.
ויעבדו את הבעלים – ויקראו הפסילים והעצבים בזה השם כי הם כאדון לעובדיהם.⁠א
א. ד״ה ״ויעבדו״ חסר בדפוס ונציה והושלם מכ״י.
(הקדמה) הפרשה השנית בספור עונות בני ישראל, איך עזבו את ה׳ פעמים רבות אחרי מות יהושע, ומה שקרה להם מהעונש בעבור זה. וספר זה בדרך כלל, ועוד יגיד בפרט ממשלת עתניאל בן קנז. תחלת הפרשה ויעשו בני ישראל את הרע, עד ודבורה אשה נביאה וגו׳, והנה שאלתי בפרשה הזאת בסדר הפסוקים שש שאלות:
השאלה הראשונה במה שזכר ויקם ה׳ שופטים ויושיעום וגו׳, וגם אל שופטיהם וגו׳, וכי הקים ה׳ אליהם שופטים וגו׳. והנה אמרו ויקם ה׳ שופטים ויושיעום הוא עצמו וכי הקים ה׳ שופטים והושיעם, והוא כפל. ועם זה יקשה עוד למה לא זכר מי היו אלה השופטים? ולמה העלים שמותם וספור התשועות ההם שעשו? כמו שזכר אחר כך ענין שאר השופטים ותשועותיהם בפרט:
השאלה השנית בכפל הפסוקים הראשונים, אמר ויעזבו את ה׳ אלהי אבותם וגו׳, ואמר אחריו מיד ויעזבו את ה׳ ויעבדו לבעל, ושני הפסוקים כחם אחד וענינם אחד:
השאלה השלישית במה שאמר שתי פעמים ויחר אף ה׳, כי הוא אמר בתחלת הפרשה ויחר אף ה׳ בישראל ויתנם ביד שוסים, ואחר כך אמר ויחר אף ה׳ בישראל ויאמר יען אשר עבדו וגו׳, והוא אם כן מותר מבואר בהם:
השאלה הרביעית באמרו שהניח ה׳ את הגוים לנסות בם את ישראל, ואמר בפירוש וינח ה׳ את הגוים האלה לבלתי הורישם מהר ולא נתנם ביד יהושע, ואם האל ית׳ הניחם בגזרתו איך נענשו ישראל על בלתי הורישם מהארץ? האם יוכלו ישראל להוריש את אשר יניח ה׳? ועל כיוצא בזה אמר יפתח (שופטים י״א כ״ג) ועתה ה׳ אלהי ישראל הוריש את האמורי מפני עמו ישראל ואתה תירשנו, הלא את אשר יורישך וגו׳?
השאלה החמשית בכפל גדול בא בפסוקים ההם, אמר מן הגוים אשר עזב יהושע ומת למען נסות בם את ישראל, ואמר ואלה הגוים אשר הניח ה׳ לנסות בם את ישראל, הנה אמר הנסיון שלשה פעמים ללא צורך:
השאלה הששית במה שאמר אחר זה ויעשו בני ישראל את הרע וגו׳, ויחר אף ה׳ בישראל וגו׳, וימכרם וגו׳, ויזעקו בני ישראל אל ה׳ ויקם ה׳ להם מושיע ויושיעם את עתניאל בן קנז, והנה יראה שהיה זה סמוך למיתת יהושע, ויקשה אם כן מה הם השופטים שזכר ביניהם שהקים השם ית׳ ושהיו מושיעים לישראל? והנני מפרש הכתובים באופן שיותרו השאלות כלם:
(יא) ויעשו בני ישראל את הרע וגו׳. ראוי שתדע שהפסוקים האלה אינם ספור מה שקרה בימי השופטים שהיו בישראל קודם עתניאל בן קנז, כי בין יהושע ובינו לא היה שופט כלל בישראל, אבל הם הקדמה למה שיזכור מספורי השופטים, וזה כי למה שבימי יהושע היו ישראל מצליחים במלחמותיהם, הנה במה שיספר שקרה אחרי מותו בימות השופטים שהיו אחריו יפלו ספקות: ראשון מה היה שבימי יהושע היה ה׳ עמהם והיו האומות נכנעים לישראל, ואחרי מותו היו ישראל נמנעים לאומות העולם והיו האומות מושלים בהם? האם עשה התשועה יהושע בעצמותו או טוב מערכתו ובמותו כיפר בריתו את מות? או מה היה הסבה בזה? הספק השני מה היה שגם אחרי מות יהושע לא היו ישראל תמיד מנוצחים, אבל פעמים קרה להם תשועה והצלה ופעמים הלכו בלי כח לפני רודף? האם היה זה במקרה? הספק השלישי בענין השופטים עצמם, מה היה שפעמים בימי השופטים היו ישראל נוצחים ונושעים ופעמים מנוצחים ונכשלים לפני אויביהם? ואם השופטים כלם היה מקים האל ית׳ למה יהיה עם שופט אחד ולא יהיה עם שופט אחר? ולמה לא יהיה עם השופט האחד תמיד? הנה להשיב על הספקות האלה להיותם כוללים כל ספורי השופטים, ראה שמואל הנביא (כותב הספר ומגיד עניני השופטים) להציע קודם ספוריהם סבת הטוב והרע שקרה להם בכלל, ואחר כך יבאר אותו בפרט, ולכן אמר כי אם ראינו שהיה ה׳ ית׳ את ישראל בימי יהושע ונפלו אויביהם לפניהם לחרב ולא עמד איש בפניהם, ואחרי מותו לא היה כן, הנה הסבה בזה לא היתה חיוב המערכה ולא המקרה, אבל היה מפעל ההשגחה, שבימי יהושע היו ישראל צדיקים וטובים ולכן משלו באומות והיה ה׳ עמהם, אבל אחרי מותו השחיתו ישראל את דרכם וחטאו לפניו ויעבדו אלהים אחרים ולכן באותו עון היו נכשלים לפני אויביהם וה׳ סר צלם מעליהם ויהי ערם, וזהו שאמר בתחלת הפרשה ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה׳ ויעבדו את הבעלים וזהו מאמר כולל.
[מן פסוק יא עד פסוק כ׳ הוא מאמר מוסגר והוא כעין הצעה והקדמה לכל הספר ולכל ספורי ימי השופטים.]
ויעשו – חושב כי התמוטטו בשלשה מדרגות זה אחר זה: א) תחלה עשו את הרע בעיני ה׳ שחטאו נגד מצות התורה, ב) אחר כך הגיעו לקצה המרי עד שעבדו את הבעלים. ועתה ביאר כי במרי זה שעבדו ע״ז היה ג״כ שתי מדרגות, כי יש העובד ע״ז בשיתוף, ויש ששוכח אלהים עשהו בהחלט. ותחלה עבדו בשיתוף. וזה שאמר –
בעלים – לשון רבים, כל האלילים הנקראים בשם בעל היו מציירים השמש, רק שמות מופרשים להם, בעל ברית, בעל זבוב, בל, בעל פעור, נבו, מולך, מלכום, ומי יודע עוד כמה! והעשתרות הם אלילים בדמות עשתרות הצאן, ועובדים אותם תחת האשרות (עשתורת ואשרה הן מלות דומות בשרשן) והאשרה עצמה היתה לפעמים אילן שקצצו כל ענפיו ונתנו לו צורה מיוחדת, ומאז קדש הוא וענפיו החדשים הצומחים ממנו, ותחת צלו בנו המזבחות; או היתה האשרה יער מֵצֵל מוקדש לתועבות זנות וניאוף לכבוד עשתורת ולהבריא כהניה.
וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לעזוב את דרכיו, עד שלאחר מכן1, וַיַּעַבְד֖וּ עבדו אֶת הַבְּעָלִֽים הם הפסילים והעצבים2:
1. מלבי״ם.
2. ונקראים ״בעלים״ שהם כאדון לעובדיהם, רד״ק.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יב) וַיַּעַזְב֞וּ אֶת⁠־יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה׀ אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתָ֗ם הַמּוֹצִ֣יא אוֹתָם֮ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ וַיֵּלְכ֞וּ אַחֲרֵ֣י׀ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֗ים מֵאֱלֹהֵ֤י הָֽעַמִּים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּא לָהֶ֑ם וַיַּכְעִ֖סוּ אֶת⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃
They forsook Hashem, the God of their fathers, who brought them out of the land of Egypt, and followed other gods, of the gods of the peoples who were round about them, and bowed down to them; and they provoked Hashem to anger.
א. וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ (נקודה בוי״ו עיצורית); במג״ה אין דגש, ואולי נפלה טעות.
תרגום יונתןר״י קרארלב״גאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁבַקוּ יַת פּוּלְחָנָא דַייָ אֱלָהָא דַאַבָהַתְהוֹן דְאַפֵּיק יַתְהוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם וּטְעוֹ בָּתַר טַעֲוַת עַמְמַיָא מִטַעֲוַת עַמְמַיָא דִי בְסַחֲרָנֵיהוֹן וּסְגִידוּ לָהֶן וְאַרְגִיזוּ קֳדָם יְיָ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 11]

וזכר כי אחרי מות הזקנים ההם עשו ישראל הרע ועבדו ע״ג.
ופרט ואמר ויעזבו את ה׳, לומר שהיה עשיית הרע בעיניו במה שעזבו את ה׳, עם היותו אלהי אבותם אברהם יצחק ויעקב שמפני זה היה ראוי שלא יעזבוהו, וגם שהוציאם ממצרים, והיא סבה אחרת מגודל ההטבה, ושעשו כל זה בהפך, כי הלכו אחרי אלהי העמים והוא סותר למה שאמר ה׳ אלהי אבותם, ואמר אשר סביבותיהם שהוא סותר למה שאמר המוציא אותם מארץ מצרים כי אלו האלוהות לא הביאו משם אבל היו מסביבותיהם, וזכר מה היה ההליכה אשר הלכו אחריהם, באמרו וישתחוו להם ויכעיסו את ה׳, ר״ל שישראל השתחוו לאותם האלוהות והיא ההליכה שזכר אחריהם, ובזה הכעיסו את ה׳, כי היה מכלל האזהרה (שמות כ׳ ג׳) לא תשתחוה להם.
ויעזבו את ה׳ אלהי אבותם – (יש הבדל אצלי בכ״מ בין כשמזכיר שם ה׳ סתם שאז ידבר עליו מצד היותו בורא העולם ומחדשו ובין כשיזכיר שם אלהים בכינוי (כמו אלהי ישראל אלהי אבותם) שאז ידבר עליו מצד הקשר שיש לו עם ישראל ועם אבותיהם שבחרם לחלקו והשגיח עליהם בהשגחה מופלאת) ומצד זה אסור להם לעבוד בשיתוף כי אינם נתונים תחת שום שר וכוכב רק תחת השגחת ה׳, כמו שאמר אשר חלק ה׳ לכל העמים ואתכם לקח ה׳, ובעת יעבדו בשיתוף הגם שאינם עוזבים את ה׳ מצד עצמו, כי עדיין מאמינים שהוא בורא העולם ומחדשו, בכ״ז עוזבים את ה׳ אלהי ישראל או את ה׳ אלהי אבותם, רצה לומר שעוזבים אותו מצד שהוא אלהי ישראל ואלהי אבותם שעי״כ הם תחת פקודת השגחתו ואין אתו אל נכר, וזה שאמר ויעזבו תחלה עזבו את ה׳ אלהי אבותם רצה לומר שהתחילו לעבוד בשיתוף ועזבו אלהי אבותם המוציא אותם מארץ מצרים שמאז השלם בהשגחה מיוחדת ויחדם לחלקו, וילכו אחרי אלהים אחרים ובזה הכעיסו את ה׳ במה ששתפו שם שמים ודבר אחר. ואחר כך התמוטטו יותר וירדו פלאים.
וההידרדות היתה בהדרגה1, תחילה וַיַּעַזְב֞וּ ישראל2 אֶת יְהוָ֣ה | אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתָ֗ם3, הַמּוֹצִ֣יא אשר הוציא אוֹתָם֮ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒, וַיֵּלְכ֞וּ ישראל אַחֲרֵ֣י | אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֗ים מֵאֱלֹהֵ֤י הָֽעַמִּים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם שאין בהם מועיל4, וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם ועבדו אותם בשיתוף5, וַיַּכְעִ֖סוּ אֶת יְהוָֽה בהתנהגותם, ובמה ששיתפו שם שמיים ודבר אחר6:
1. מלבי״ם.
2. רלב״ג.
3. אברבנאל ומלבי״ם מבארים כי יש הבדל כאשר המקרא מזכיר שם ה׳ סתם שאז ידבר על עם ישראל מצד היותו בורא העולם ומחדשו, לבין כשיזכיר שם אלהים בכינוי (כמו אלהי ישראל אלהי אבותם) שאז ידבר עליו מצד הקשר שיש לו עם ישראל ועם אבותיהם שבחרם לחלקו והשגיח עליהם בהשגחה מופלאת, ומצד זה אסור להם לעבוד בשיתוף כי אינם נתונים תחת שום שר וכוכב רק תחת השגחת ה׳.
4. כלי יקר.
5. אברבנאל, מלבי״ם.
6. אברבנאל, מלבי״ם.
תרגום יונתןר״י קרארלב״גאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יג) וַיַּעַזְב֖וּ אֶת⁠־יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וַיַּעַבְד֥וּ לַבַּ֖עַל וְלָעַשְׁתָּרֽוֹת׃
They forsook Hashem and served Baal and the Ashtaroth.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁבַקוּ יַת פּוּלְחָנָא דַייָ וּפְלַחוּ לְבַעֲלָא וּלְעַשְׁתָּרָתָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 11]

לבעל ולעשתרות – צלמים עשויים כצורת עשתרות, והם נקבות הצאן.⁠א
א. ד״ה ״לבעל״ חסר בדפוס ונציה והושלם מכ״י.
(יג-יד) עוד אמר: ויעזבו את ה׳ ויעבדו לבעל ולעשתרות ויחר אף ה׳ בישראל ויתנם ביד שוסים וגו׳, לפי שהעזיבה לאל יובן כאן משני פנים, אם בשותפם עמו אלהים אחרים שזהו עזיבתו, ואם בעבדם אותם האלהים אחרים ועזבו את האלוה ית׳ כלל שהיא העזיבה המוחלטת, ולכן אמר שבשני אופנים האלה עזבו את ה׳, רוצה לומר בהיותם הולכים ומשתחוים לאלהי העמים כמו שזכר, ומזה נמשך שהכעיסו את ה׳ אבל עדיין האריך אפו ולא הענישם, אבל אחרי שהם עזבו אותו באופן השני והוא היותר עצום, אז חרה אפו ויתנם ביד שוסים, לפי שעזבו את ה׳ מכל וכל ולא עבדוהו כלל, ועבדו לבד את הבעלים ואת העשתרות. וכן אמרו חז״ל ויעזבו את ה׳ ויעבדו לבעל שלא עבדו האלהים אפילו בשותפות, ירצו שויעזבו הראשון הוא בהליכתם אחרי אלהים אחרים, והשני הוא להודיע שאפילו בשותפות עם האלוהות ההם לא עבדו את ה׳, ומפני זה החטא החמור שזכר באחרונה אמר ויחר אף ה׳ בישראל, כי על ההשתחואה לאלהים אחרים נתכעס, ועל עבדם הבעל והעשתרות ועזבם את ה׳ חרה אפו בישראל מאד ומיד הענישם. והנה זכר בעונש שלשה דברים. האחד ויתנם ה׳ ביד שוסים וישוסו אותם, רוצה לומר שהקים האל יתברך באומות מלכים או פקידים אויבי ישראל וחפצים ברעתם, והם היו שוסים אותם, כמו כושן ועגלון וסיסרא, ואמר זה על הפקידים. ואחריו זכר העונש השני והוא אמרו וימכרם ביד אויביהם מסביב, רוצה לומר שעם היות שהם יכרתו ברית לאויביהם יושבי הארץ וחיו עמהם בשלוה, היה מעונש האל יתברך שהאויבים עברו על בריתם וילחמו עמהם ולא יאבו שלומם, וזהו וימכרם ה׳ ביד אויביהם, כי השליך ביניהם איבה וקטטה הרבה. העונש השלישי שעם היות שבמלחמות פעמים יהיה הנצחון עם אומה אחת, ועם כל זה כבר יקרה על המעט שהמנוצחים יכו בנוצחים, הנה לא היה כן בישראל, שכאשר היו האויבים יוצאים אליהם היו הם בורחים תמיד, וזהו ולא יכלו עוד לעמוד לפני אויביהם, שעל הרוב ועל המעט תמיד היו מנוצחים.
לבעל ולעשתרות – שמות עבודה זרה.
ויעזבו את ה׳ – גם מצד שהוא ה׳ בורא המציאות כי כחשו בה׳ ויאמרו לא הוא ויעבדו לבעל ולעשתרות.
ולאחר מכן, וַיַּעַזְב֖וּ ישראל אֶת יְהוָ֑ה וכיחשו לו1, וַיַּעַבְד֥וּ בלא שיתוף2 לַבַּ֖עַל וְלָעַשְׁתָּרֽוֹת3 הן העבודות הזרות4:
1. מלבי״ם.
2. מלבי״ם.
3. והם צלמים עשויים כצורת עשתרות והם נקבות הצאן, רד״ק.
4. מצודת ציון.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יד) וַיִּֽחַר⁠־אַ֤ף יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיִּתְּנֵם֙ בְּיַד⁠־שֹׁסִ֔ים וַיָּשֹׁ֖סּוּ אוֹתָ֑ם וַֽיִּמְכְּרֵ֞ם בְּיַ֤ד אֽוֹיְבֵיהֶם֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹא⁠־יָכְל֣וּ ע֔וֹד לַעֲמֹ֖ד לִפְנֵ֥י אוֹיְבֵיהֶֽם׃
The anger of Hashem was kindled against Israel, and He delivered them into the hands of plunderers who plundered them; and He sold them into the hands of their enemies round about, so that they could no longer stand before their enemies.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּתְקֵף רוּגְזָא דַייָ בְּיִשְׂרָאֵל וּמַסְרִינוּן בְּיַד בוֹזְזֵיהֶן וּבְזוֹ יַתְהוֹן וּמַסְרִינוּן בְּיַד בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן מִסְחוֹר סְחוֹר וְלָא יָכִילוּ עוֹד לְמֵיקָם קֳדָם בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 11]

ביד שוסים וישוסו אותם – הם שנים שרשים והענין אחד, וענינם ענין בזה.⁠א
א. ד״ה ״ביד שוסים״ חסר בדפוס ונציה והושלם מכ״י.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

שסים – דורכים ורומסים, כמו: ונשסו הבתים (זכריה י״ד:ב׳).
וימכרם – מסרם, וכאלו מכרם.
מסביב – היושבים סמוכים, הלוחץ יותר מן האויב הבא ממרחק והולך לו.
ולא יכלו עוד לעמד – היות באלו הדברים יספר בדרך כלל מעשיהם וגמולם כל ימי השופטים, ואמר, אם בתחלה היה להם תקומה מה, אולם בסוף לא יכלו לעמוד ולהתקיים.
ויחר – כמו שחטאו בג׳ מדרגות, כן העלה עונשם בג׳ מדרגות: א) תחלה ויתנם ביד שסים, שבאו לשוסס ממונם ורכושם.
ב) אח״כ וימכרם ביד אויביהם מסביב, שהיו אויבים להם עצמם באשר הם שכניהם הרעים, ופירוש וימכרם שמסרם בידם שע״י שסלק השגחתו מאתם סר צלם מעליהם ונעזבו ביד הטבע והמקרה, ולא יכלו עוד לעמד לפני אויביהם שהיו חזקים מהם בטבע.
ג) ואח״כ הוסיף להענישם בפועל לא ע״י סילוק השגחתו לבד, עד כי –
וַיִּֽחַר אַ֤ף יְהוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל, וַֽיִּתְּנֵם֙ ה׳ בְּיַד שֹׁסִ֔ים דורכים ורומסים1, וַיָּשֹׁ֖סּוּ ורמסו אוֹתָ֑ם, וַֽיִּמְכְּרֵ֞ם ומסרם ה׳2 בְּיַ֤ד אֽוֹיְבֵיהֶם֙3 אשר ישבו סמוכים4 מִסָּבִ֔יב לישראל, ובכך לחצם היה חזק יותר מאויב שבא ממרחק והולך לו5, וְלֹֽא יָכְל֣וּ ע֔וֹד ישראל לַעֲמֹ֖ד ולהתקיים6 לִפְנֵ֥י אוֹיְבֵיהֶֽם:
1. מצודת ציון.
2. מצודת ציון.
3. ועל אף שכרתו עימם ברית, ה׳ נתן בלב האויבים להפר בריתם וללחום נגד ישראל, אברבנאל.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד. אברבנאל ומלבי״ם מבארים כי כמו שחטאו ישראל בשלוש מדרגות (עשו הרע, עבדו ע״ז בשיתוף, עבדו רק ע״ז) כך הענישם בשלוש מדרגות, נתנם ביד שוסים, מכרם לאויביהם, ולבסוף הרעה הגיעה אליהם לא רק מהאוייב אלא ״בכל אשר יצאו יד ה׳ היתה בם לרעה״ (פס׳ ט״ו להלן).
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(טו) בְּכֹ֣ל׀ אֲשֶׁ֣ר יָצְא֗וּ יַד⁠־יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ הָֽיְתָה⁠־בָּ֣ם לְרָעָ֔ה כַּֽאֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וְכַאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה לָהֶ֑ם וַיֵּ֥צֶר לָהֶ֖ם מְאֹֽד׃
Wherever they went out, the hand of Hashem was against them for evil, as Hashem had spoken and as Hashem had sworn to them; and they were very distressed.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
בְּכָל אֲתַר דִי נְפַקוּ מָחָא מִן קֳדָם יְיָ הֲוַת בְּהוֹן לְבִישָׁא כְּמָא דְמַלֵיל יְיָ וּכְמָא דְקַיֵם יְיָ לְהוֹן וְעָקַת לְהוֹן לַחֲדָא.
בכלא אשר יצאו יד י״י הייתה בם לרעה – עלב אלימלךג מחלון וכיליון. נאמר בסדר עולם (סדר עולם רבה י״ב).
א. כן בפסוק ובכ״י לונדון 26879, פרמא 3260. בכ״י לוצקי 777, פריס 162: ״ובכל״.
ב. כן בכ״י פריס 163, לונדון 26879. בכ״י לוצקי 777, פריס 162: ״אל״.
ג. כן בכ״י לונדון 26879, פרמא 3260. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פריס 163: ״אבימלך״.
Wherever they went, the hand of Adonoy was destructive to them. This refers to Elimelech, Machlon, and Chilyon1 – Seder Olam.
1. Naomi’s husband and two sons, mentioned in the opening passages of the Book of Rus. They were punished with poverty and then death. See Rashi Rut 1.
(טו-טז) ויצר להם מאד. ויקם י״י שופטים ויושיעם מיד שוסיהם – פתרונו: כאשר צר להם מאד הקב״ה מקים להם שופטים ויושיעום על ידי השופט מיד שוסיהם.
ויושיעם – לא פעם אחת אלא בכל עת שיצר להם האויב היה מושיעם על ידי שופט.
ויושיעם – אדאייודימיט אל״ש בלעז,⁠1 כלומר כן יהיה תמיד שהקב״ה מושיעם בכל עת צר להם שהיה מקים להם שופט ומושיעם.
1. בלעז: adjuvit els.
(15-16) AND THEY WERE SORE DISTRESSED. AND THE LORD RAISED UP JUDGES, WHO SAVED THEM OUT OF THE HAND OF THOSE THAT SPOILED THEM. Its meaning is as follows: When they were "sore distressed" the Lord raised up Judges for them. God saved them from the hands of their spoilers via the Judges.
WHO SAVED THEM. Not once but every time that the enemy distressed them God would save them via a Judge.
WHO SAVED THEM. נו"ן אשקולטיווג"ט in the vernacular. In other words, this was always the case. God saved them whenever they were oppressed by an enemy. At such times God raised a judge for them and saved them.
בכל אשר יצאובכל מקום אשר יצאו להלחם היתה יד י״י בם לרעה והיו נגפים לפני אויביהם.
ודרך הדרש: כי על אבימלך ומחלון וכליון נאמר, שיצאו מארץ ישראל לגור בשדה מואב ומתו שם שלשתם.
ויצר להם – שרשו יצר, לא כדברי רבי יהודה חיוג. וכן: ויצר לו (בראשית ל״ב:ח׳), צרו צעדי אונו (איוב י״ח:ז׳), וענינם ענין צרה, שני שרשים והענין אחד.
וכאשר ישראל היו יוצאים להלחם בהם גם כן היתה מכה רבה בהם וזהו בכל אשר יצאו יד ה׳ היתה בם לרעה, כלומר בין שהיה ישראל היוצא נגד האויבים ובין שהיו האויבים יוצאים אלהם תמיד היו מנוצחים. כאשר דבר ה׳ וכאשר נשבע ה׳ להם, רוצה לומר שהאל ית׳ נשבע להם כאשר יעבדו אלהים אחרים להעניש אותם, ושירדוף אחד מהאויבים אלף מישראל, כמו שבא בפרשת אם בחקותי (ויקרא כ״ו) ובפרשת והיה כי תבא (דברים כ״ח). וזכר שמכל העונשים האלה קצו בחייהם ויצר להם מאד. הנה בזה השיב לספק הראשון, והודיענו הסבה הכוללת למה אחרי מות יהושע היה ישראל לשמצה בקמיהם:
ויצר – מלשון צר ודוחק.
בכל אשר יצאו – בכל מקום אשר יצאו למלחמה, בא עליהם רעה, וכרעו ונפלו.
בכל אשר יצאו יד ה׳ היתה בם לרעה – רצה לומר כי תחלה שהיה רק הסתרת פנים לא היתה הרעה ע״י יד ה׳, רק באה בטבע מעצמה ועתה הענישם בפועל ובמכת ידו, ותחלה שהיה רק הסתרת פנים יצויר שלפעמים יצליחו גם הם בדרך הטבע נגד אויב שחלש בטבע, ועתה שהענישם בפועל כפיו, הנה בכל אשר יצאו הגם שהיה ראוי שיצלחו בדרך הטבע יד ה׳ היתה בם לבל יצלחו כאשר דבר כו׳ להם שבעת יעבדו ע״ז יענישם בפועל, וכן התמיד להרע להם עד שהצר להם מאד והכירו את אשר הרעו והתחילו לשוב.
בְּכֹ֣ל מקום1 | אֲשֶׁ֣ר יָצְא֗וּ ישראל למלחמה2, וגם אם האויב היה יוצא נגד ישראל3, יַד יְהוָה֙ הָיְתָה בָּ֣ם לְרָעָ֔ה והיו נגפים לפני אויביהם4, ונענשו כַּֽאֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה וְכַאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה לָהֶ֑ם5, וַיֵּ֥צֶר6 לָהֶ֖ם מְאֹֽד והיו כורעים ונופלים7:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. אברבנאל.
4. רד״ק. ובדרך הדרש נאמר על אבימלך ומחלון וכליון נאמר שיצאו מארץ ישראל לגור בשדה מואב ומתו שם שלשתם, רש״י, רד״ק.
5. בפרשת בחקותי (ויקרא כו) ובפרשת כי תבוא (דברים כח), אברבנאל.
6. ענין צרה, רד״ק. מלשון צר ודוחק, מצודת ציון.
7. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(טז) וַיָּ֥קֶם יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה שֹׁפְטִ֑ים וַיּ֣וֹשִׁיע֔וּם מִיַּ֖ד שֹׁסֵיהֶֽם׃
Hashem raised up judges, who saved them from the hand of those who plundered them.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲקֵים יְיָ נְגִידִין וּפַרְקִינוּן מִיַד בָּזְזֵיהוֹן.
ויקם י״י – להם שפטים – תמיד מדור לדור, כמו שהוא מונה והולך בספר הזה, שופט אחר שופט.
Adonoy established judges. Continuously, in successive generations, as enumerated in this book, judge succeeding judge.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 15]

ויקם ה׳ שופטים ויושיעום וגומר. הנה עתה ישיב לספק השני אשר מפאת השופטים, למה היו מהם מושיעים ומהם לא יושיעום, ואמר שאין ספק שהיה מקים ה׳ שופטים לשיושיעום מיד שוסיהם, כי זה פירוש ויושיעום, רוצה לומר כדי שיושיעום, ולתכלית זה הקימם, אבל לא היה מספיק בידם לעשותו על חטאות ישראל.
ויושיעום – בכדי להושיעם מן האויב, כי הם יוכיחו את העם לשוב לה׳, ואם ישמעו יהיו נושעים.
ויקם – כבר כתבתי שמאמר זה בכללו מן פסוק יו״ד עד סוף הסימן היא כעין הוצעה כוללת לכל הספר, שספר ענין ישראל כל ימות השופטים עד שמואל הנביא כותב הספר, שבמשך הזמן ההוא נמשך חטאם בא׳ מג׳ מדרגות הנ״ל, ועונשם באחד מג׳ מיני עונשים הנ״ל, ועתה יספר איך היה ענין השופטים שקמו בכל דור להושיע לישראל, תחלה אמר דרך כלל ויקם ה׳ שפטים ויושיעום שתמיד עת צר להם הקים להם שופטים וכן השופטים שהיו להם הושיעום מיד שוסיהם, בזה הושוו כל השופטים שהגיע לישראל תשועה על ידם. אבל היה הבדל במשך זמן התשועה שמצאנו שופטים שהיה להם תשועה כל ימי חיי השופט, כמו עתניאל ודבורה ודומיהם, ומצאנו שופטים שעוד בחיי השופט חזרו האויבים לשלוט בהם, כמו אהוד ושמשון ודומיהם, ומבאר שזה היה תלוי לפי הדור שאם שמעו לקול השופט כל ימי חייו, ואז נושעו כל ימי חיי השופט עד מותו שחזרו לרשעתם, ולפעמים מרו וסרו מהר בעוד השופט חי, ושלט עליהם אויב בחיי השופט. וזה שאמר –
ובכל עת אשר היה צר לישראל1, וַיָּ֥קֶם היה מקים להם2 יְהוָ֖ה שֹֽׁפְטִ֑ים בכל דור ודור3, בכדי להושיעם מן האויב, כי הם היו מוכיחים את העם לשוב לה׳4, וַיּ֣וֹשִׁיע֔וּם והושיעו אותם שופטים אלו5 מִיַּ֖ד שֹׁסֵיהֶֽם:
1. ר״י קרא.
2. ר״י קרא.
3. רש״י.
4. מצודת דוד.
5. אבל היה הבדל במשך זמן התשועה, שמצאנו שופטים שהיה להם תשועה כל ימי חיי השופט, כמו עתניאל ודבורה ודומיהם, ומצאנו שופטים שעוד בחיי השופט חזרו האויבים לשלוט בהם, כמו אהוד ושמשון ודומיהם, ומבאר שזה היה תלוי לפי הדור שאם שמעו לקול השופט כל ימי חייו, ואז נושעו כל ימי חיי השופט עד מותו שחזרו לרשעתם, ולפעמים מרו וסרו מהר בעוד השופט חי, ושלט עליהם האויב בחיי השופט, מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יז) וְגַ֤ם אֶל⁠־שֹֽׁפְטֵיהֶם֙ לֹ֣א שָׁמֵ֔עוּ כִּ֣י זָנ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּא לָהֶ֑ם סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן⁠־הַדֶּ֜רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הָלְכ֧וּ אֲבוֹתָ֛ם לִשְׁמֹ֥עַ מִצְוֺת⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה לֹא⁠־עָ֥שׂוּ כֵֽן׃
Yet they didn't listen to their judges; for they prostituted after other gods and bowed down to them. They turned aside quickly from the way in which their fathers walked, obeying the commandments of Hashem; they didn't do so.
א. וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ (נקודה בוי״ו עיצורית); במג״ה אין דגש, ואולי נפלה טעות.
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאַף מִן נְגִידֵיהוֹן לָא קַבִּילוּ אֲרֵי טָעוּ בָּתַר טַעֲוַת עַמְמַיָא וּסְגִידוּ לְהוֹן סָטוּ בִּפְרִיעַ מִן אוֹרְחָא דַאֲזַלוּ אֲבָהַתְהוֹן לְקַבָּלָא פִּקוּדַיָא דַייָ לָא עֲבַדוּ כֵן.
וישראל מה היו עושים כשהקב״ה מקים להם שופטים, אינם שומעים אליהם, הה״ד: וגם אל שופטיהם לא שמעו – נו״ן אשקולטיווג״ט בלעז,⁠1 אין כל הענין משמש לשעבר אלא בהווה, כלו׳ כה משפטם כל ימי השופטים וכן כל תיבה ותיבה שבפרשה זו השמר לך שלא תסיבנה לשעבר אלא כולם בהווה לומר שכך נוהגים ישראל כל ימי שופטיהם אשר שפטו אותם וכמו שמספר בעניין שבכל צר להם הקב״ה מושיעם, בדבר זה נהוג הקב״ה לעשות עמהם כל ימי השופטים אשר שפטו את ישראל. ועל פרשה זו היה מזהיר ר׳ מנחם ב״ר חלבו אחי אבא את כל העומדים לפניו ושומעים את דבריו שלא לסבות את כל התיבות שבפרשה זו לשעבר אלא כתיבות שבפרשת מסעות שבהעלותך, ויש אשר יהיה הענן ונעלה הענן בבקר ונסעו (במדבר ט׳:כ׳-כ״א) שכולם בהווה ולא לשעבר.
1. בלעז: non oscultivent.
What did Israel do when God raised up judges to help them? Israel did not listen to the Judges. Thus Scripture states AND YET THEY HEARKENED NOT UNTO THEIR JUDGES, non-oscultivent in the vernacular. The verse is to be read as a present tense not as a past tense,⁠1 in other words, the verse is telling us that this was their mode of behavior all the days of the judges. Similarly, take care that you do not read any verb in this section as a past form, for they are all to be interpreted as in the present tense. The verse tells us that this is the way that Israel was acting all the days of the judges who led them.⁠2 Scripture makes this point when it says whenever Israel experienced distress the Holy One Blessed Be He saved them, this is the way the Holy One Blessed Be He acted all the days of the Judges who led3 Israel.
When Rabbi Menachem ben Chelbo4 taught this chapter he charged all those who stood before him and listened to his words not to interpret the words in this chapter that appear to be past tenses as perfects. He emphasized that they should be interpreted as present forms. He noted that we find the same in the Torah reading "Be-ha'alotekha.⁠" We there read, sometimes the cloud was (asher yiheyeh), … and when the cloud was taken up (ve-na'aleh he-anan)…in the morning, they journeyed (ve-nase'u) (Num. 9:20-21). All of these cases5 are in the present tense. They are not in the past tense.
1. Even though ve-lo shame'u (they hearkened not) is a past tense. The phrase is to be rendered and they did not listen.
2. Literally, who judged them.
3. Literally, who judged Israel.
4. Rabbi Menahem ben Chelbo (1015-1085) an 11th-century French tosafist. His writings influenced Rashi. He was Rabbi Jospeh Kara's uncle.
5. Yiheyeh, ve-na'aleh and ve-nase'u. Actually, yiheyeh is a future form. What Rabbi Yosef Kara means is that yiheyah which is usually not a present form is in this case to be taken as a present tense, for the future form like the past form at times has the meaning of a present form.
שהם גם אל שופטיהם לא שמעו כי זנו אחרי אלהים אחרים וגו׳, ומפני זה לא היה מושיעם השופט ההוא לאשמת העם. וכן נתן הטעם למה מצאנו אחרי כן תשועות לשופטים אחרים.
זנו – המשילם לזונה העוזבת בעל נעוריה, ותאהב זולתו.
וגם – רצה לומר, אבל לא הועיל בזה, כי גם אל שופטיהם לא שמעו.
סרו מהר – רצה לומר, במהירות רב, בפעם אחת סרו מכל וכל מן הדרך, ולא באיחור מעט מעט.
לשמע – אשר שמעו.
לא עשו כן – כאשר עשו אבותם.
וגם – רצה לומר לפעמים גם אל שופטיהם לא שמעו כי זנו וכו׳ סרו מהר בחיי השופט ובזה סרו מן הדרך אשר הלכו אבותם לשמוע מצות ה׳, שאבותם היה דרכם לשמוע מצות נביאיהם ושופטיהם, כמו שאמר (בפסוק ז׳) ויעבדו העם את ה׳ כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים והם לא עשו כן, ובעת הזאת גבר אויב בעוד השופט חי.
אשר הלכו אבותם – דור שבימי יהושע, וכמהו לא היה בישראל לעולם ששמר חוקי ה׳ בלי תוספת ומגרעת, כי קרוב לימי נתינת התורה הוא, ומצב בני ישראל לא שנה, ולא הוצרכו מנהיגי הדור לתקנות ולסייגים.
וְאולם, ללא הועיל, כי1 לפעמים2 גַ֤ם אֶל שֹֽׁפְטֵיהֶם֙ לֹ֣א שָׁמֵ֔עוּ, כִּ֣י זָנ֗וּ3 אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים, וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם, סָ֣רוּ מַהֵ֗ר במהירות רבה4 מִן הַדֶּ֜רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הָלְכ֧וּ בה אֲבוֹתָ֛ם, לִשְׁמֹ֥עַ אשר שמעו5 מִצְוֹת יְהוָ֖ה, והם לֹא עָ֥שׂוּ כֵֽן כאשר עשו אבותם6:
1. מצודת דוד.
2. מלבי״ם.
3. המשילם לזונה העוזבת בעל נעוריה, ותאהב זולתו, מצודת ציון.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יח) וְכִי⁠־הֵקִ֨ים יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה ׀ לָהֶם֮ שֹׁפְטִים֒ וְהָיָ֤ה יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ עִם⁠־הַשֹּׁפֵ֔ט וְהֽוֹשִׁיעָם֙ מִיַּ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֔ם כֹּ֖ל יְמֵ֣י הַשּׁוֹפֵ֑ט כִּֽי⁠־יִנָּחֵ֤ם יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ מִנַּֽאֲקָתָ֔ם מִפְּנֵ֥י לֹחֲצֵיהֶ֖ם וְדֹחֲקֵיהֶֽם׃
When Hashem raised up judges for them, Hashem was with the judge and saved them from the hand of their enemies all the days of the judge; for Hashem was grieved due to their groaning because of those who oppressed them and crushed them.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲרֵי אָקֵים יְיָ לְהוֹן נְגִידִין וַהֲוָה מֵימְרָא דַייָ בְּסַעֲדֵיהּ דִנְגִידָא וּפָרִיק לְהוֹן מִיַד בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן כָּל יוֹמֵי נְגִידָא אֲרֵי מְתִיב מִמֵימְרָא דַאֲמַר יְיָ וּמְקַבֵּל צְלוֹתְהוֹן וּפָרִיק לְהוֹן מִן קֳדָם דַחֲקֵיהוֹן וּמְשַׁעְבְּדֵיהוֹן.
וכי הקים – לשון הווה הכתוב מדבר, והיה כאשר מקים להם שופטים, והיה י״י עם השופט וגו׳.
כי ינחם – שהיה מתנחם להם על הרעה, כן תירגם יונתן.
מנאקתם – מפני נאקתם, העולה לפניו מפני אויביהם.⁠א
א. כן בכ״י לונדון 26879, פרמא 3260. בכ״י לוצקי 777, פריס 162 (חסר ״מפני נאקתם״): ״העולה לפניו מאויביהם״.
When He would establish – This describes an ongoing process – 'When He would establish judges for them, and Adonoy would visit with the judge, etc.'
For He would recant. He would recant, concerning them, from the destruction.⁠1 This is Yonatan's rendition.
From the outcry – As a result of their cry that went up to Him because of their tormentors.
1. Which He had intended to rain upon them. Accordingly, יְנַחֵם is not understood as ‘would find comfort,’ but as ‘would recant.’ See Rashi to Bereshit, 6:6, second interpretation.
וכי הקים י״י להם שופטים – פתרון: וכאשר הקב״ה מקים להם שופטים אקו״ם אדרצייו״ט בלעז.⁠1
והיה י״י עם השופט – א״ד איר״ט בלעז.⁠2
והושיעם מיד אויביהם – פתרון: ומושיעם אדייודוו״ט אל״ש בלעז.
כי ינחם י״י מנאקתם מפני לוחציהם – פתר׳: כי בכל פעם ופעם שהיו צועקים אליו היה מנחם על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה3 וכל זה מחמת נאקתם.
1. בלעז: quand cut adressé.
2. בלעז: ed ert.
3. השוו ללשון הפסוק ביונה ג׳:י׳.
AND WHEN THE LORD RAISED THEM UP JUDGES. Its meaning is: When the Holy One Blessed Be He raised judges for them. אקום אדרצייוט in the vernacular.
THEN HASHEM WAS WITH THE JUDGE אד אירט in the vernacular.
AND SAVED THEM OUT OF THE HAND OF THEIR ENEMIES. The meaning of ve-hoshi'am (and saved them) is and saves them,⁠1 ייודוו"ט אל"ש in the vernacular.
FOR IT REPENTED THE LORD BECAUSE OF THEIR GROANING BY REASON OF THEM THAT OPPRESSED THEM AND CRUSHED THEM. Its meaning is: For each and every time that they cried out to God, God repented the evil that he intended to do to them and He did not do it. He did not do it because they groaned.
1. ve-hoshi'am (and saved them) is to be taken as a present tense not, as as a past tense.
וספר דרך כלל איך היה מנהגם בימי השופטים עד שלא יתישבו לעבוד את י״י כי אם בימי השופט ובמותו ישובו להשחית דרכם.
ואמר וכי הקים ה׳ להם שופטים, רוצה לומר וכאשר תראה שהקים להם ה׳ שופט ושהיה ה׳ עם אותו השופט והושיעם, הנה היה הסבה בזה כי ינחם ה׳ מנאקתם מפני לוחציהם, רוצה לומר שהאל ניחם מהרע בסבת נאקתם וצעקתם שצועקים מלוחציהם, ולפי שהיו ישראל שבים בתשובה שלמה יושיעום שופטיהם, ואם אחרי כן ראינו עוד צרה ומצוקה באה עליהם אחרי תשועתם.
עם השפט – חסר וא״ו וחברו שבפסוק מלא וכן והיה במות השופט דבסמוך והם שנים מלאים על פי המסורת.
ינחם – ענין הפוך מחשבה.
מנאקתם – ענין צעקה מכאב לב, כמו: שמעתי את נאקת (שמות ו׳:ה׳).
לחציהם ודחקיהם – הוא כפל ענין במלות שונות ובא לחזק הדבר, והוא כלל גדול בדברי הנביאים.
וכי הקים – וכאשר היה מקים להם שופטים.
עם השפט – עם כל שופט בזמנו.
והושיעם – מוסב על ה׳.
מנאקתם – מחמת שצעקו להתפלל ולשוב לה׳ ולא מאהבת המקום, כי אם מלחץ האויב.
וכי – רצה לומר ולפעמים הקים כו׳ שופטים והיה ה׳ כו׳ והושיעם כו׳ כל ימי חיי השופט, וגם זה היה לפי מעשה הדור כי ינחם ה׳ מנאקתם מפני לוחציהם. כי עמדו בצדקם כל ימי השופט וצעקו אל ה׳ ונחם אל הרעה כל ימי השופט, ומ״ש לוחציהם ודוחקיהם, הלוחץ נגשו במס ועבדות, והדוחק בא במקומו וצר לו המקום כמו שאמר ואיש אחיו לא ידחקון (יואל ב׳), אבל בכ״ז.
וְכִֽי וכאשר היה1 הֵקִ֨ים מקים2 יְהוָ֥ה | לָהֶם֮ שֹֽׁפְטִים֒, וְהָיָ֤ה אז יְהוָה֙ עִם אותו3 הַשֹּׁפֵ֔ט וְהֽוֹשִׁיעָם֙ ה׳4 מִיַּ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֔ם, וזאת כֹּ֖ל יְמֵ֣י אותו הַשּׁוֹפֵ֑ט, וכל עוד ישראל הלכו בדרכיו5 כִּֽי יִנָּחֵ֤ם היה (כביכול) חוזר בו כל פעם6 יְהוָה֙ ממחשבתו7, מִפני8 נַּֽאֲקָתָ֔ם צעקת ליבם9, אשר צעקו להתפלל ולשוב לה׳10, והיו צועקים מִפְּנֵ֥י לֹחֲצֵיהֶ֖ם וְדֹחֲקֵיהֶֽם ולא מאהבת המקום כי אם מלחץ האויב11:
1. רש״י, מצודת דוד.
2. רש״י, מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. מלבי״ם בפס׳ טז לעיל.
6. ר״י קרא.
7. מצודת ציון.
8. רש״י.
9. מצודת ציון.
10. מצודת דוד.
11. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יט) וְהָיָ֣ה׀ בְּמ֣וֹת הַשּׁוֹפֵ֗ט יָשֻׁ֙בוּ֙ וְהִשְׁחִ֣יתוּ מֵֽאֲבוֹתָ֔ם לָלֶ֗כֶת אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעׇבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת לָהֶ֑ם לֹ֤א הִפִּ֙ילוּ֙ מִמַּ֣עַלְלֵיהֶ֔ם וּמִדַּרְכָּ֖ם הַקָּשָֽׁה׃
But it happened, when the judge was dead, that they turned back and dealt more corruptly than their fathers in following other gods to serve them and to bow down to them; they didn't cease from their doings or from their stubborn way.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה כַּד מָאִית נְגִידָא תַּיְבִין וּמְחַבְּלִין מֵאֲבָהַתְהוֹן לִמְהַךְ בָּתַר טַעֲוַת עַמְמַיָא לְמִפְלַחְהֶן וּלְמִסְגַד לָהֶן לָא שַׁבְקִין מֵעוֹבְדֵיהוֹן בִּישַׁיָא וּמֵאוֹרְחַתְהוֹן מְקַלְקְלָתָא.
לא הפילו – לא הניחו דבר להיות מתחרטיםא על כל הבא עליהם.
א. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פריס 163. בכ״י לונדון 26879, פרמא 3260: ״נוכחים״.
They fell nothing short. They omitted nothing deserving of the reproach inherent in everything that befell them.
(יט-כא) והיה במות השופט ישובו והשחיתו מאבותם – והיה כאשר מת השופט היו שבים ומשחיתים מאבותם וכל כך היו מכעיסין והולכין עד שלבסוף חרה {אף} י״י בישראל ויאמר יען אשר עבדו הגוי הזה וגו׳. גם אני לא אוסיף להוריש וגו׳.
(19-21) BUT IT CAME TO PASS, WHEN THE JUDGE WAS DEAD, THAT THEY TURNED BACK, AND DEALT MORE CORRUPTLY THAN THEIR FATHERS. [The verse is to be interpreted as follows:] But it comes to pass, when the judge dies, that they turn back, and deal more corruptly than their fathers.⁠1 They dealt so corruptly that ultimately God's anger was kindled against Israel; and He said: "Because this nation is transgressing My covenant which I commanded their fathers, and do not hearken unto My voice; I also will not henceforth drive out any from before them of the nations that Joshua left when he died.⁠"
1. Literally, But it came to pass, when the judge was dead, they will turn back, and will deal more corruptly than their fathers. In other words the verbs in the future forms in this verse are to be treated as in the present tense.
לא הפילו ממעלליהם – ממעללי אבותם לא הפילו דבר רע אחד, אלא ככל רעתם עשו.
היתה הסבה בזה לפי שבמות השופט ישובו והשחיתו הדור ההוא מאבותם ללכת אחרי אלהים אחרים, ולכן היה מיד מענישם ההשגחה האלהית. הנה התבארו הפסוקים והותרו השאלות ראשונה ושנית:
מאבותם – בספרים כתיבת יד ודפוסים ישנים מלא וא״ו.
לא הפילו – לא גרעו, ודוגמתו: לא נופל אנכי מכם (איוב י״ב:ג׳).
ממעלליהם – ממעשיהם.
והיה במות השופט – רצה לומר, גם התשובה ההיא לא היתה כי אם מתוכחות השופט, ומיד שמת ואיננו להוכיחם, שבו והשחיתו דרכם, מעין דרכי אבותם שהרעו לעשות טרם עמד השופט ההוא.
לא הפילו – לא גרעו ממעללי ומדרכי אבותם הקשה והרעה.
והיה במות השופט ישובו והשחיתו מאבותם – וזה היה הסבה שאחר מות השופט נתנו לבז ולמשסה.
והשחיתו מאבותם – שטרם הקים ה׳ להם שופט, עבדו עבודה זרה.
וְהָיָ֣ה | בְּמ֣וֹת וכאשר מת אותו הַשּׁוֹפֵ֗ט ולא היה מי שיוכיחם1, יָשֻׁ֙בוּ֙ שבו2 וְהִשְׁחִ֣יתוּ מֵֽעין דרכי3 אֲבוֹתָ֔ם שהרעו לעשות טרם עמד השופט ההוא4 לָלֶ֗כֶת אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעָבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹ֣ת לָהֶ֑ם, לֹ֤א הִפִּ֙ילוּ֙ גרעו5 ולא הניחו דבר6 מִמַּ֣עַלְלֵיהֶ֔ם ממעשיהם7 וּמִדַּרְכָּ֖ם הַקָּשָֽׁה של אבותיהם8, וככל רעתם עשו9:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. מצודת ציון.
6. רש״י.
7. מצודת ציון.
8. רד״ק, מצודת דוד.
9. רד״ק.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כ) וַיִּֽחַר⁠־אַ֥ף יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר יַ֩עַן֩ אֲשֶׁ֨ר עָבְר֜וּ הַגּ֣וֹי הַזֶּ֗ה אֶת⁠־בְּרִיתִי֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֣יתִי אֶת⁠־אֲבוֹתָ֔ם וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ לְקוֹלִֽי׃
The anger of Hashem was kindled against Israel; and He said, "Because this nation have transgressed my covenant which I commanded their fathers and have not listened to my voice,
תרגום יונתןר״י קרארלב״גאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּתְקֵיף רוּגְזָא דַייָ בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲמַר חֲלַף דִי עֲבָרוּ עַמָא הָדֵין עַל קַיָמִי דִי פַקֵדִית יַת אֲבָהַתְהוֹן וְלָא קַבִּילוּ לְמֵימְרִי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 19]

ולזה חרה אף השם יתברך בישראל. ואמר שלא יוסיף להוריש איש מפניהם מן הגוים אשר עזב יהושע וימות.
ויחר אף ה׳ בישראל וגו׳, אין הכוונה בזה שעתה אחר מות השופט חרה אף ה׳, כי מה שאמר בענין הנחת האויבים לנסות בם את ישראל הוא באמת דבר כולל וקודם לכל השופטים, אבל אחשוב כי ויחר אף ה׳ בישראל הנאמר כאן הוא עצמו ויחר אף ה׳ הנאמר למעלה, כי הוא ספר למעלה שחרה אף יתברך על הע״ז ויתן את ישראל ביד שוסים, ועתה יאמר (שג״כ היה מפעל אותו החרון אף הקודם הנזכר למעלה) שאמר ית׳ יען אשר עברו הגוי הזה את בריתי אשר צויתי אל אבותם ולא שמעו לקולי, רוצה לומר יען שעברו הברית אשר כרת האל בסיני עם אבותם, כשאמר (שמות כ׳ ג׳) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וגו׳, ולא שמעו בקולו במה שהזהירם עליו פעמים אחרות הרבה על ידי יהושע, שעל כן כמו שהם אינם שומרים בריתו כך יתברך לא ישמור הברית אשר כרת אתם לתת להם את ארץ הכנעני כלה.
ויחר – ענין כעס.
יען – בעבור.
ויחר – אחר שהקדים ההקדמה הזאת מן פסוק יא עד הנה שב למה שסיים בפסוק י׳ ויקם דור אחר אחריהם אשר לא ידעו את ה׳ וכו׳, ולכן ויחר אף ה׳ בישראל, שאחר שראה ה׳ שהתמוטטו מאמונתם חרה אפו על הדורות ההם ויאמר יען אשר עברו את בריתי (ולא שמעו לקולי, ולמעלה (ב) ולא שמעתם בקולי, שמיעה בקול הוא קבלת הפקודה או הדברים מצד עצמם, ושמיעה לקול הוא שישמע הטענה והראיה מצד השכל, כמו ושמע לקול יריבי (ירמיה יח) הקשיבו לקול שופר (שם ו׳) רצה לומר טענות שלהם, ועדות השופר, שמורה פורעניות, ומוסיף שלא שמו הלב לשמוע מצד הטענה והמופת).
וכל כך היו משחיתים עד1 וַיִּֽחַר שחרה אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל, וַיֹּ֗אמֶר ה׳, יַעַן֩ בעבור2 אֲשֶׁ֨ר עָבְר֜וּ הַגּ֣וֹי הַזֶּ֗ה ישראל אֶת בְּרִיתִי֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֣יתִי אֶת אֲבוֹתָ֔ם בסיני3, וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ לְקוֹלִֽי על מה שהזהרתי אותם ע״י יהושע4:
1. ר״י קרא.
2. מצודת ציון.
3. אברבנאל.
4. אברבנאל.
תרגום יונתןר״י קרארלב״גאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כא) גַּם⁠־אֲנִי֙ לֹ֣א אוֹסִ֔יף לְהוֹרִ֥ישׁ אִ֖ישׁ מִפְּנֵיהֶ֑ם מִן⁠־הַגּוֹיִ֛ם אֲשֶׁר⁠־עָזַ֥ב יְהוֹשֻׁ֖עַ וַיָּמֹֽת׃
I also will no longer drive out any from before them of the nations that Joshua left when he died;
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
אַף אֲנָא לָא אוֹסִיף לְתָרָכָא אֱנָשׁ מִן קֳדָמֵיהוֹן מִן עַמְמַיָא דִי שְׁבַק יְהוֹשֻׁעַ וּמִית.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 19]

ולכן לא יוסף להוריש את הגוים מפניהם, והם הגוים אשר עזב יהושע ולא כבשם לזקנתו: ואמר שיעשה זה, ר״ל שלא יוסיף להורישם.
להוריש – לגרש.
עזב – הניח.
גם אני – כאשר גמלו, אשלם כן גם אני.
אשר עזב וגו׳ – רצה לומר, מדעת עזבם במקומם ומת, כי לא רצה לגרש כולם בחייו, וכמו שאמר הכתוב (שמות כ״ג:ל׳), מעט מעט אגרשנו.
גם אני לא אוסיף להוריש איש מפניהם – רק ישארו הגוים בא״י להיות לצנינים.
אשר עזב יהושע – הוא מאמר מוסגר רצה לומר מה שיהושע עזבם ולא הורישם בחייו כבר היה סבה מאת ה׳, והוא –
לא אוסיף להוריש – בפרשת משפטים הבטיח לישראל מעט מעט אגרשנו מפניך וגו׳ כלו׳ אהיה בעזרכם וגם בלא כח וחיל תורישום; רק עתה השתמש בהבטחתו, (שהיא לטובת ישראל מהטעם הכתוב שם ״פן תרבה עליך חית השדה״ ומהטעם הכתוב כאן ״ללמדם מלחמה״) כעונש על עונם; וכן התעכבם במדבר מ׳ שנה סביבות משה היה מחסד האל עליהם לחק בלבם יסודי תורתו, שבהכנסם לארץ ובהתפזרם איש לנחלתו היו מתרחקים מעל משה, ולא בלבד שלא היו לומדים מחדש, רק שוכחים מה שלמדו, וצייר הדבר לעיניהם כעונש על תלונותם, ודרכי ה׳ הנשגבים יולידו תולדות רבות ומשונות, רק אין רע יורד מן השמים.
גַּם אֲנִי֙ כאשר עשו, אגמול להם1 וְלֹ֣א אוֹסִ֔יף לְהוֹרִ֥ישׁ לגרש2 אִ֖ישׁ מִפְּנֵיהֶ֑ם מִן הַגּוֹיִ֛ם אֲשֶׁר עָזַ֥ב הניח3 יְהוֹשֻׁ֖עַ לעת זקנתו4, וַיָּמֹֽת ומת מבלי לגרשם5:
1. מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
3. מצודת ציון.
4. אברבנאל.
5. ומדעת עזבם במקומם ומת, כי לא רצה לגרש כולם בחייו, וכמו שאמר הכתוב (שמות כג ל), ״מעט מעט אגרשנו״, מצודת דוד, ואולם בגלל חטאיהם הקב״ה לא נתן להם להמשיך לגרשם.
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כב) לְמַ֛עַן נַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל הֲשֹׁמְרִ֣ים הֵם֩ אֶת⁠־דֶּ֨רֶךְ יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה לָלֶ֣כֶת בָּ֗ם כַּאֲשֶׁ֛ר שָׁמְר֥וּ אֲבוֹתָ֖ם אִם⁠־לֹֽא׃
that by them I may test Israel whether they will keep the way of Hashem to walk by it, as their fathers kept it, or not.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
בְּדִיל לְנַסָאָה בְּהוֹן יַת יִשְׂרָאֵל הֲנַטְרִין אִינוּן יַת אוֹרְחָן דְתַקְנַן קֳדָם יְיָ לִמְהַךְ בְּהוֹן כְּמָא דִי נְטַרוּ אֲבָהַתְהוֹן אִם לָא.
השומרים – ה״א זו בחטף פתח היא נקודה, לפי שהיא לשון שאילה ונסיון.
Whether they observe. The letter ה is vocalized with the abridged pasach,⁠1 as it expresses the inquiry involved in testing.
1. This vocalization is used to express inquiry.
למען נסות בם את ישראל השומרים הם את דרך י״י – אם הולכים הם בדרך המקום היה מניח להם מן האומות, אם לאו היה משלח בהםא את הגוים האלה.
א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״בכם״.
THAT BY THEM I MAY PROVE ISRAEL, WHETHER THEY WILL KEEP THE WAY OF THE LORD. If they choose to walk in the way of God the Lord would give them rest from the nations. If they choose not to walk in the way of God the Lord would send these nations to afflict them.
למען נסות בם את ישראל – כטעם למען אנסנו הילך בתורתי אם לא (שמות ט״ז:ד׳), וזה דבק עם מה שלפניו. כלומר עזבם יהושע במותו למען נסות בם.
כי השאירם לנסות בם את ישראל השומרים הם את דרך י״י וזה שזה היה סבה לגלות מום ישראל והיותם בלתי חזקים באמונת השם יתב׳ ולזה לא היו ישראל ראויים אל שתשלם להם בימי יהושע השמדת כל הגוים האלה.
לנסות בם את ישראל השומרים הם דרך ה׳, רוצה לומר שהיה הנסיון לראות אם ישראל יעבדו את אלהיהם אם לא. ועם מה שפירשתי הותרה השאלה השלישית מאשר אמר ב׳ פעמים ויחר אף ה׳ וגו׳, וגם הרביעית (מהשאר האומות האלה לנסות בם את ישראל) הותרה ממה שיקל, לפי שלא היה הנסיון לראות אם יכרתו ברית עמהם כי כבר כרתו אותו, אבל היה אם יעבדו את אלהיהם, וגם לא אמר שהניחם כ״א אחרי היותם עוברים ברית האל והיותם עובדי ע״ז, אז ראה להניחם על צד העונש ועל צד הנסיון, כדי לראות אם ימשכו עוד אחרי אלהיהם אם לא, ובהיותם עובדי ע״ז יהיו אותם העמים שלוחי ההשגחה להענישם.
השמרים הם את דרך ה׳ ללכת בם – ד׳ סבירין בה וקריין בם וסי׳ נמסר במסרה גדולה ועיין מה שאכתוב (בישעיה סוף סי׳ ס״ג).
נסות – מלשון נסיון.
למען נסות – רצה לומר, בעבור זה בחר ה׳ בזה העונש ולא בזולתו, כי למען נסות בם את ישראל אם יעבדו את אלהיהם אם לא, וזה שכתוב ׳השומרים׳ וכו׳.
למען נסות – שרצה לנסות הדור שאחרי יהושע אם ישמרו דרך ה׳ להוריש את הגוים ושלא יכרתו ברית עמהם. ומטעם זה –
ובחר ה׳ בעונש זה1, לְמַ֛עַן כדי נַסּ֥וֹת לנסות2 בָּ֖ם אֶת יִשְׂרָאֵ֑ל, ולראות הֲשֹׁמְרִ֣ים האם שומרים3 הֵם֩ אֶת דֶּ֨רֶךְ יְהוָ֜ה, לָלֶ֣כֶת בָּ֗ם בציווי התורה, כַּאֲשֶׁ֛ר שָׁמְר֥וּ אֲבוֹתָ֖ם וְיוֹרִישׁוּ את הגויים כפי שֶׁמְּצֻוִּים4, אִם לֹֽא:
1. מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
3. רש״י.
4. מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כג) וַיַּנַּ֤ח יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֶת⁠־הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה לְבִלְתִּ֥י הוֹרִישָׁ֖ם מַהֵ֑ר וְלֹ֥א נְתָנָ֖ם בְּיַד⁠־יְהוֹשֻֽׁעַ׃
So Hashem left those nations, without driving them out hastily; and He did not deliver them into the hand of Joshua.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁבַק יְיָ יַת כָּל עַמְמַיָא הָאִלֵין בְּדִיל דְלָא לְתָרָכוּתְהוֹן בִּפְרִיעַ וְלָא מַסְרִינוּן בִידָא דִיהוֹשֻׁעַ.
ויהיה א״כ אמרו: וינח ה׳ את הגוים האלה לבלתי הורישם מהר, הוא מה שעשה אחרי חטאם, ואמר ולא נתנם ביד יהושע, אין פירושו שבעבור זה לא נתנם ביד יהושע, כ״א שעתה אחרי חטאם הניח ה׳ את כל הגוים לבלתי הורישם, והם האומות אשר לא נתנם ביד יהושע לזקנתו, כי אותם האומות שלא נתן ביד יהושע לסבת זקנתו וחולשתו אותם הניח ה׳ עתה לנסות את ישראל.
וינח – בעבור זה בחר בזה העונש והניח את הגוים האלה האמורים למטה.
לבלתי הורישם מהר – רצה לומר, אשר גזרה חכמתו לבל הורישם מהר, כי אם מעט מעט, ולזה לא ׳נתנם מאז ביד יהושע׳, ובעבור העונש, ולמען נסות וכו׳, הניחם מכל וכל ולא הוסיף להוריש איש מעתה.
וינח ה׳ את הגוים האלה לבלתי הורישם מהר – ונמשכו ימי הכיבוש עד אחרי מות יהושע, למען יראה אם הדור שאחריו ישמרו תורת ה׳ להורישם ושלא יכרתו ברית עמם, וכ״ז מאמר מוסגר, שמזה יוציא מ״ש שאחר שלא עמדו בנסיון ולא הורישו אותם, וכמו שאמר באורך בקאפיטאל א׳, לכן כשחרה אף ה׳ גזר שלא יוסיף להוריש איש מפניהם, ולא יכלו עוד להתגבר עליהם, וכמו שיעד להם יהושע (כג יב יג) אם שוב תשובון וכו׳ ידוע תדעו כי לא יוסיף ה׳ להוריש אותם והיו לכם לפח עד אבדכם וכו׳ וזה מתקיים אחרי מותו.
לבלתי הורישם מהר – רק הורישם לאט לאט, ואיים על בני ישראל שבסבת עונם לא יורישם עוד.
על כן בחר ה׳ בעונש זה1, גם מצד העונש וגם מצד הניסיון2, וַיַּנַּ֤ח ומה שהניח בתחילה3 יְהוָה֙ אֶת הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה לְבִלְתִּ֥י הוֹרִישָׁ֖ם מַהֵ֑ר כי אם מעט מעט4, וְלֹ֥א נְתָנָ֖ם אז5 בְּיַד יְהוֹשֻֽׁעַ, ונמשכו ימי הכיבוש עד אחרי מות יהושע, למען יראה ה׳ אם הדור שאחריו ישמרו תורתו להורישם ולא יכרתו ברית עמם6, ומפני שלא עמדו בנסיון הניחם ה׳ ולא הוסיף מעתה לגרש איש7: פ
1. מצודת דוד.
2. אברבנאל.
3. מצודת דוד, מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. מלבי״ם.
7. מצודת דוד, מלבי״ם.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144