×
Mikraot Gedolot Tutorial
×
E/ע
בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot
  1. תורהTorah
  2. נביאיםNeviim
  3. כתוביםKetuvim
  1. יהושעYehoshua
  2. שופטיםShofetim
  3. שמואל אShemuel I
  4. שמואל בShemuel II
  5. מלכים אMelakhim I
  6. מלכים בMelakhim II

  7. ישעיהוYeshayahu
  8. ירמיהוYirmeyahu
  9. יחזקאלYechezkel

  10. הושעHoshea
  11. יואלYoel
  12. עמוסAmos
  13. עבדיהOvadyah
  14. יונהYonah
  15. מיכהMikhah

  16. נחוםNachum
  17. חבקוקChavakkuk
  18. צפניהZephanyah
  19. חגיChaggai
  20. זכריהZekharyah
  21. מלאכיMalakhi
  1. בחרו פרשהChoose a Parashah
  2. בחרו פרק שלםChoose a full chapter
  3. בחרו פסוקChoose a verse
    1. הקדמותIntros
    2. א1
    3. ב2
    4. ג3
    5. ד4
    6. ה5
    7. ו6
    8. ז7
    9. ח8
    10. ט9
    11. י10
    12. יא11
    13. יב12
    14. יג13
    15. יד14
    16. טו15
    17. טז16
    18. יז17
    19. יח18
    20. יט19
    21. כ20
    22. כא21
    1. א1
    2. ב2
    3. ג3
    4. ד4
    5. ה5
    6. ו6
    7. ז7
    8. ח8
    9. ט9
    10. י10
    11. יא11
    12. יב12
    13. יג13
    14. יד14
    15. טו15
    16. טז16
    17. יז17
    18. יח18
    19. יט19
    20. כ20
    21. כא21
    22. כב22
    23. כג23
    24. כד24
    25. כה25
    26. כו26
    27. כז27
    28. כח28
    29. כט29
    30. ל30
    31. לא31
    32. לב32
    33. לג33
    34. לד34
    35. לה35
    36. לו36
    37. לז37
    38. לח38
    39. לט39
    40. מ40
    ×
    E/ע
    בחרו פרשניםSelect Commentators
    הגדרות כלליותGeneral Settings
    הגדרות להערותNotes Settings
     
    (א) וְיִפְתָּ֣ח הַגִּלְעָדִ֗י הָיָה֙ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל וְה֖וּא בֶּן⁠־אִשָּׁ֣ה זוֹנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד גִּלְעָ֖ד אֶת⁠־יִפְתָּֽח׃
    Now Jephthah the Gileadite was a mighty man of valor, and he was the son of a prostitute. Gilead fathered Jephthah.
    תרגום יונתןילקוט שמעוניפירוש מחכמי צרפתרד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וְיִפְתָּח גִלְעָדָא הֲוָה גִבַּר חֵילָא וְהוּא בַּר אִתְּתָא פּוּנְדְקִיתָא וְאוֹלִיד גִלְעָד יַת יִפְתָּח.
    ויברח יפתח מפני אחיו וישב בארץ טוב – אריב״ל למה נקרא שמה טוב שהיא פטורה מן המעשרות.
    ויפתח הגלעדי – חוזר לעניין ראשון שאז היו ישראל בצרה מפני פלשתים ומבני עמון, שנאמר: וימכרם ביד פלשתים ובידא בני עמון (שופטים י׳:ז׳). ושבו בתשובה שנאמר: ויסירו את אלהי הנכר מקרבם ויעבדו את י״י (שופטים י׳:ט״ז). אז באותה שעה היה יפתח גיבור חיל.
    ויפתח הגלעד – דוגמתו נאמר במלחמת גולית הפלשתי: {ו}⁠דוד בן איש אפרתי הזה (שמואל א י״ז:י״ב).
    והוא בן אשה זונה – שגלעד לקח את אשה זונה וילד ממנה את יפתח.
    א. כן בפסוק ובכ״י ברסלאו 11. בכ״י סינסינטי 1: ובני.
    בן אשה זונה – בן פלגש גלעד היה, ונקראת זונה לפי שאינה עם בעלה בכתובה וקדושין, והיא כמו הזונה ואף על פי שהיא מיוחדת לו.
    ויונתן תרגם: פונדקיתא, כמו שתרגם ג״כ רחב הזונה – פונדקיתא, או הוא הענין בעצמו, כי הזונה כמו הפונדקית, שמפקרת עצמה.
    ובתרגום של תוספתא דא היא נימוסא הות בישראל מלקדמין דלא מיסתחרא אחסנתא משבטא לשבטא, ובכן לא הוה יכיל גברא למיסב איתתא דלא משבטא, וכד הות איתתא דרחמא גברא דלא משבטהא, הות נפקא מבי נשא בלא אחסנתא, והוו אנשי קרון לה פונדקיתא, דרחימת גברא דלא משבטהא, וכן הוה ליה לאימיה דיפתח.
    ודומה כי הצריכו כל זה למתרגם לפי שאמר: לא תנחל בבית אבינו כי בן אשה אחרת אתה (שופטים י״א:ב׳), וכן תרגם: ארי בר איתתא משבטא אוחרי את.
    ולפירושינו יהיה פי׳ לא תנחל – לפי שהיה בן פלגש, וזהו: בן אשה אחרת (שופטים י״א:ב׳), לפי׳ היו אומרים שלא ינחל עמהם, ושלא כדין היו מגרשין אותו, כי בן הפלגש יורש, כמו שאמרו רז״ל: מי שיש לו בן מכל מקום בנו הוא לכל דבר, חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית, ואמרו לכל דבר, למאי הלכתא? לירשו וליטמא לו. וכן אמר להם יפתח: ותגרשוני מבית אבי (שופטים י״א:ז׳), כלומר עשיתם עמדי שלא כדין.
    ויולד גלעד את יפתח – אין זה גלעד בן מכיר בן מנשה כי זה אחר שנים רבות כדכת׳ לפנינו שלש מאות שנה.
    ויקם י״י וגו׳ – והנה ספר כי יפתח היה בן אשה זונה ופי׳ בו שכבר היה בן אשה שהיתה משבט אחר ולפי שלא נשאת לאחד מבני השבט קראה זונה להיותה נוטה ממה שראוי להנשא לאחד ממשפחתה כדי שלא תסוב נחלה ממטה למטה והנה נשא גלעד אשה אחרת משבטו והיו לו בנים ממנה ובני האשה ההיא סבבו על יד זקני גלעד שלא ינחל יפתח עמהם בבית אביהם והיה זה עול כי היה ראוי שירש עמהם.
    (א-ג) התועלת השני – הוא להודיע שאין ראוי לרדוף החלושים, כי אין בשער עזרתם, הלא תראה מה שקרה לזקני גלעד, שרדפו יפתח בעבור אחיו שהיו קרוביהם, וגרשוהו מהסתפח בנחלתו, לסוף הענין נצטרכו אליו והיה מושל עליהם.
    ויפתח הגלעדי היה גבור חיל וגו׳. זכר הכתוב שיפתח הגלעדי היה בחור גבור חיל והיה בן אשה זונה, רוצה לומר שלא היתה בקידושין וכתובה, או שהיתה פונדקיתא כמו שתרגם יונתן ב״ע.
    ואמר שעם היותה זונה לא היה ספק וחשש בהיותו בן אביו, ולזה אמר ויולד גלעד את יפתח, רוצה לומר שודאי הוליד גלעד את יפתח והוא היה בנו. ונראה שגלעד הוליד הבן הזה קודם שילדה אשתו בנים אחרים ממנו.
    ויולד גלעד – בספרים כ״י ודפוסים ישנים מלא וא״ו.
    ויולד גלעד – רצה לומר, עם שאמו היתה זונה, מכל מקום היה הדבר ברור שגלעד הוליד את יפתח, ולא אחר הולידו.
    ויולד גלעד את יפתח – רצה לומר בכ״ז ידעו הכל שגלעד ילדו כי יחדה אליו לפילגש.
    ויולד גלעד – אחד מבני בניו של גלעד בנו של מכיר, ששמו כשם ראש משפחתו. ומשפחת הגלעדי היתה נחשבת כמשפחה מיוחסת בישראל ולכן לא רצו אחי יפתח שינחל עמהם וכבן גלעד יחשב, ומצאנו אח״כ שהם היו החשובים שבארץ כי יפתח משיב לזקני גלעד הלא אתם שנאתם אותי ותגרשוני מבית אבי, א״כ זקני גלעד אחיו היו, ובכל מקום שמצאנו בתורה זקני העיר הם החשובים היושבים ראשונה בשער העיר כי בישישים חכמה.
    וְיִפְתָּ֣ח הַגִּלְעָדִ֗י מארץ גלעד הָיָה֙ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל, וְה֖וּא היה בֶּן אִשָּׁ֣ה זוֹנָ֑ה פילגש לגלעד אביו1, וַיּ֥וֹלֶד גִּלְעָ֖ד מאישה זו אֶת יִפְתָּֽח, ובנוסף נשא גלעד אשה אחרת משבטו ונולדו לו בנים ממנה2:
    1. ונקראת זונה לפי שאינה עם בעלה בכתובה וקדושין, רד״ק, אברבנאל, מלבי״ם. ומצודת דוד ביאר כפשוטו. ויונתן תרגם פונדקיתא (פונדקאית) כמו שתרגם גם כן בְּרָחָב (לשון מזונות). ורלב״ג וכלי יקר מבארים אישה משבט אחר, ולפי שלא נשאת לאחד מבני שבטה קראה זונה להיותה נוטה ממה שראוי להנשא לאחד ממשפחתה כדי שלא תסוב נחלה ממטה למטה.
    2. רלב״ג. ונראה שגלעד הוליד את יפתח קודם שילדה אשתו בנים אחרים ממנו, אברבנאל ומצודת דוד בפס׳ ב׳.
    תרגום יונתןילקוט שמעוניפירוש מחכמי צרפתרד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ב) וַתֵּ֧לֶד אֵֽשֶׁת⁠־גִּלְעָ֛ד ל֖וֹ בָּנִ֑ים וַיִּגְדְּל֨וּ בְֽנֵי⁠־הָאִשָּׁ֜ה וַיְגָרְשׁ֣וּ אֶת⁠־יִפְתָּ֗ח וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹא⁠־תִנְחַ֣ל בְּבֵית⁠־אָבִ֔ינוּ כִּ֛י בֶּן⁠־אִשָּׁ֥ה אַחֶ֖רֶת אָֽתָּה׃
    Gilead's wife bore him sons, and when his wife's sons grew up, they drove out Jephthah and said to him, "You shall not inherit in our father's house, for you are the son of another woman.⁠"
    תרגום יונתןרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וִילֵידַת אִתַּת גִלְעָד לֵיהּ בְּנִין וּדְבִיאוּ בְנֵי אִתְּתָא וְתָרִיכוּ יַת יִפְתָּח וַאֲמַרוּ לֵיהּ לָא תַחְסֵין בְּבֵית אֲבוּנָא אֲרֵי בַּר אִתְּתָא אוֹחֲרִי אַתְּ.
    כי בן אשה אחרת אתה – פירוש: בן זונה אתה, ושמא זִנָתָה ונתעברה מאחר ואינך בן אבינו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ולכן אמר אחריו ותלד אשת גלעד לו בנים, שהולידם אחריו. וזכר שהם גרשוהו באמרם לא תנחל בבית אבינו כי בן אשה אחרת אתה, ועם היות שלא עשו זה כפי הדין כי בן פלגש יורש היה הנה עשוהו בחזקה.
    ויגדלו בני – הגעיא בבי״ת ולא בנו״ן.
    ותלד – אחרי זה ילדה לו אשתו הנשואה אליו.
    ויגרשו – בחזקה ובאלימות.
    בן אשה אחרת – חסו על כבוד אביהם, ולא זכרו שם זונה.
    ותלד אשת גלעד – שהיתה לו בחופה וקדושין.
    ויאמרו לו לא תנחל – והיה זה שלא כדין, א) כי בן פילגש יורש נחלה עם יתר הבנים, ב) מה שגרשו את יפתח מן העיר שזה חמס מבואר.
    וַתֵּ֧לֶד אֵֽשֶׁת גִּלְעָ֛ד שהיתה נשואה לו בחופה וקידושין1 ל֖וֹ לגלעד בָּנִ֑ים, וַיִּגְדְּל֨וּ בְֽנֵי הָאִשָּׁ֜ה הזו, וַיְגָרְשׁ֣וּ בחזקה ובאלימות2 אֶת יִפְתָּ֗ח, וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙, לֹֽא תִנְחַ֣ל בְּבֵית אָבִ֔ינוּ כִּ֛י בֶּן אִשָּׁ֥ה אַחֶ֖רֶת פלגש3 אָֽתָּה! ועשו שלא כדין במעשיהם4:
    1. מצודת דוד, מלבי״ם.
    2. מצודת דוד.
    3. מלבי״ם. ויש מרבותינו שביארו כי בן אישה זונה אתה, רי״ד. ומפני שחסו על כבוד אביהם, ולא זכרו שם זונה, מצודת דוד.
    4. שבן פילגש יורש נחלה עם יתר הבנים, אברבנאל, מלבי״ם. ועוד שמה שגרשו את יפתח מן העיר היה בזה חמס, מלבי״ם. וכלי יקר מבאר שגירשו אותו מבית אביהם דווקא אך לא עברו על דברי תורה ולא נישלו אותו מנחלת אביהם.
    תרגום יונתןרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (ג) וַיִּבְרַ֤ח יִפְתָּח֙ מִפְּנֵ֣י אֶחָ֔יו וַיֵּ֖שֶׁב בְּאֶ֣רֶץ ט֑וֹב וַיִּֽתְלַקְּט֤וּ אֶל⁠־יִפְתָּח֙ אֲנָשִׁ֣ים רֵיקִ֔ים וַיֵּצְא֖וּ עִמּֽוֹ׃
    Then Jephthah fled from his brothers and lived in the land of Tob. Worthless fellows gathered to Jephthah, and they went out with him.
    תרגום יונתןילקוט שמעוניפירוש מחכמי צרפתרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַעֲרַק יִפְתַּח מִן קֳדָם אֲחוֹהִי וִיתֵיב בְּאַרְעָא טָבָא וְאִתְכְּנִישׁוּ לְוַת יִפְתַּח גַבְרִין סְרִיקִין וּנְפָקוּ עִמֵיהּ.

    רמז סז

    ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים – מנא הא מילתא דאמרי אינשי מטייל ואזיל דקלא בישא לגבי קינא דשרכי דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים תנינן במתניתין ותנינן בברייתא. כתוב בתורה וילך עשו אל ישמעאל. שנוי בנביאים ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים. משולש בכתובים כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו. תנינן במתניתין המחובר לטמא טמא לטהור טהור. ותנינן בברייתא רבי אליעזר אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו.
    וישב בארץ טוב – כך שם הארץ, ארץ טוב.
    אנשים ריקים – שוטים שאינם משימים על לב על כל מה שיעשו.
    ויצאו עמו – מארץ ישראל לארץ טוב.
    בארץ טוב – אדון הארץ היה שמו טוב.
    ויונתן תרגם: בארע טוב, וכן: אם יגאלך טוב (רות ג׳:י״ג).
    והנה ברח יפתח מפני אחיו וישב בארץ איש ששמו טוב ויתלקטו אליו אנשים רקים ויצאו עמו וידמה שיפתח היה מנהיגם והיו הולכים למלחמה תמיד ומשם חפרו אכלם.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ולזה אמר ויברח יפתח מפני אחיו, ר״ל שמפני יראה ברח ולא מפני היות הדין כן:
    וישב בארץ טוב, רצה לומר בארץ טובה ורחבה, ומפני היותו בארץ טובה ושבעה התלקטו אל יפתח אנשים ריקים מבלי כסף ובלי שכר. המפרשים פירשו ארץ טוב שהיה אדון הארץ נקרא שמו טוב:
    ריקים – באיזה ספר חסר יו״ד קדמאה ועל פי המסורת דמלכים ב׳ ד׳ מלא.
    טוב – שם אדון הארץ, וכן מצינו: אם יגאלך טוב (רות ג׳:י״ג).
    ויתלקטו – ממקומות מחולפות.
    ויצאו עמו – בכל אשר יצא הוא.
    ויברח – וזה מורה שרצו להורגו עד שהוכרח לברוח, ושזקני העיר לא עשו משפט.
    בארץ טוב – הסמוכה לגלעד והיא מארצות ארם, וכן בשמואל (א י׳:ו׳) מזכיר איש טוב עם אנשי ארם.
    ויצאו אתו – לשלול שלל ולבז בז, כמו שהיה דוד עושה עם אנשיו, וזה לא היה נחשב בעיניהם כדבר מכוער, רק שישמרו מנגוע באנשי מולדתם ושבטם, ובעשות לו יפתח שם ביציאותיו אלה, נתנו זקני גלעד עיניהם עליו למנותו קצין עליהם.
    ומפני שרצו אחיו להורגו, וזקני העיר לא עשו משפט1, וַיִּבְרַ֤ח ברח יִפְתָּח֙ מִפְּנֵ֣י אֶחָ֔יו, וַיֵּ֖שֶׁב בְּאֶ֣רֶץ של איש ששמו2 ט֑וֹב, וַיִּֽתְלַקְּט֤וּ אֶל יִפְתָּח֙ אֲנָשִׁ֣ים רֵיקִ֔ים ריקנים מכל מעלה3, ויפתח הנהיגם4, וַיֵּצְא֖וּ עִמּֽוֹ למלחמה5 בכל אשר יצא6: (פ)
    1. מלבי״ם.
    2. רלב״ג. והיה האיש הזה ״טוב״, אדון הארץ, רד״ק, מצודת ציון. אברבנאל ביאר בארץ טובה ורחבה.
    3. מצודת ציון לעיל בפרק ט׳ פס׳ ד׳ וראה בביאורים שם. אברבנאל ביאר ריקים, מבלי כסף ובלי שכר.
    4. רלב״ג.
    5. רלב״ג.
    6. מצודת דוד.
    תרגום יונתןילקוט שמעוניפירוש מחכמי צרפתרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ד) וַיְהִ֖י מִיָּמִ֑ים וַיִּלָּחֲמ֥וּ בְנֵֽי⁠־עַמּ֖וֹן עִם⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃
    It happened after a while that the children of Ammon made war against Israel.
    תרגום יונתןרש״ימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וַהֲוָה מִזְמַן יוֹמִין וְאַגִיחוּ קְרָבָא בְּנֵי עַמוֹן עִם יִשְׂרָאֵל.
    וילחמו בני עמון – היא האמורה למעלה (י׳:ט׳).
    The Bnei Ammon waged war. As mentioned above (Shofetim 10:9).
    ויהי מימים וילחמו וגו׳ – רצה לומר, מה שלחמו בני עמון עם ישראל, היה מסוף ימים רבים אחר שנתגרש יפתח.
    ויהי מימים – שהעשק הזה נמשך ימים רבים עד שלחמו בני עמון.
    וַיְהִ֖י מִיָּמִ֑ים, לאחר שחלפו ימים רבים מגירוש יפתח1, וַיִּלָּחֲמ֥וּ נלחמו בְנֵֽי עַמּ֖וֹן עִם יִשְׂרָאֵֽל2:
    1. מצודת דוד, מלבי״ם.
    2. היא המלחמה המוזכרת בפרק י׳ פס׳ ט׳ לעיל, רש״י.
    תרגום יונתןרש״ימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (ה) וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁר⁠־נִלְחֲמ֥וּ בְנֵֽי⁠־עַמּ֖וֹן עִם⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּֽלְכוּ֙ זִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד לָקַ֥חַת אֶת⁠־יִפְתָּ֖ח מֵאֶ֥רֶץ טֽוֹב׃
    It was so, that when the children of Ammon made war against Israel, the elders of Gilead went to get Jephthah out of the land of Tob,
    תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וַהֲוָה כַּד אַגִיחוּ קְרָבָא בְּנֵי עַמוֹן עִם יִשְׂרָאֵל וַאֲזַלוּ סָבֵי גִלְעָד לְמִדְבַּר יַת יִפְתַּח מֵאֲרַע טָב.
    ולפי שכבר נתבאר לזקני גלעד שהיה יפתח מצליח במלחמותיו באו אליו ואמרו לו שיהיה להם לקצין אם יהיה נלחם בעבורם בבני עמון ובזה התנאי קבלו יפתח להלחם בבני עמון ואמרו כל אלו הדברים לפני י״י רוצה לומר שכבר אמרו שי״י יהיה שומע בינותם אם לא יקיימו מה שקבלו עליהם.
    וזכר שכאשר נלחמו בני עמון עם ישראל הלכו זקני גלעד לקחת את יפתח להביאו להיות להם לקצין.
    לקחת – להשיבו אל גלעד.
    ויהי כאשר נלחמו – רצה לומר לא מצד היושר החזירו את יפתח, רק מצד שהוצרכו אליו.
    וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁר נִלְחֲמ֥וּ בְנֵֽי עַמּ֖וֹן עִם יִשְׂרָאֵ֑ל, וַיֵּֽלְכוּ֙ זִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד לָקַ֥חַת אֶת יִפְתָּ֖ח מֵאֶ֥רֶץ טֽוֹב להשיבו אל ארץ גלעד1, ולא עשו זאת מצד היושר אלא כי היו צריכים אותו2 ששמעו שהוא מצליח במלחמותיו3:
    1. אברבנאל, מצודת דוד.
    2. מלבי״ם.
    3. רלב״ג.
    תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (ו) וַיֹּאמְר֣וּ לְיִפְתָּ֔ח לְכָ֕ה וְהָיִ֥יתָה לָּ֖נוּ לְקָצִ֑ין וְנִֽלָּחֲמָ֖ה בִּבְנֵ֥י עַמּֽוֹן׃
    and they said to Jephthah, "Come and be our chief, that we may fight with the children of Ammon.⁠"
    תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַרוּ לְיִפְתַּח אִיתָא וּתְהֵי לָנָא לְרַבָּא וּנְגִיחַ קְרָבָא בִּבְנֵי עַמוֹן.
    ושאמרו לו לכה והיית לנו לקצין ונלחמה עם בני עמון.
    לקצין – ענין שררה, וכן: קצין תהיה לנו (ישעיהו ג׳:ו׳).
    השאלות: (ו-יא) בפסוק וא״ו אמרו לקצין ובפסוק חי״ת אמרו לראש? תחלה אמרו ונלחמה ואח״כ ונלחמת? מה הטענה הלא אתם שנאתם אותי וכי בעבור זה לא יבקשו עזרתו אם יקוו ממנו תוחלת, ומה השיבו לכן עתה וכו׳ איך נמשך זה מהקודם? מ״ש אנכי אהיה לכם לראש מה חדש בזה הלא כבר התרצו לזה ומה השיבו כדברך כן נעשה והלא גם הם כן דברו אליו? עד עתה התנו שאם ילחם וינצח אז יהיה לראש, ואיך שמו אותו תיכף לראש טרם נצח וטרם לחם?
    לכה והייתה לנו לקצין – יש הבדל בין ראש וקצין, הקצין הוא העומד בקצה המחנה מחמת חשיבותו ומעלתו בגבורה, או בעושר או בחכמה הגם שאינו ראש ומושל עליהם, כמו שמלה לכה קצין תהיה לנו, והנה הם לא דברו אתו תחלה על שכרו אחרי המלחמה, רק על עתה, אמרו שיהיה הוא בקציהם מצד חשיבותו כי הוא גבור מכולם, ולכן אמרו ונלחמה בבני עמון בלשון רבים. כי הקצין אינו הראש שתתיחס המעשה אליו לבדו כי במלחמה כולם שוים עמו, רק הוא עומד בקציהם.
    לקצין – נגזר משרש קצה, וענינו איש נבחר ונבדל מהמון העם, וכן ומקצה אחיו (ויגש) לפי דברי שד״ל, ומקצותם יעמדו (דניאל א׳:ה׳), חמשה אנשים מקצותם (למטה ה׳:ב׳).
    וַיֹּאמְר֣וּ לְיִפְתָּ֔ח, לְכָ֕ה לך אתה וְהָיִ֥יתָה ותהיה לָּ֖נוּ לְקָצִ֑ין שאתה גיבור מכולנו1, וְנִֽלָּחֲמָ֖ה יחד2 בִּבְנֵ֥י עַמּֽוֹן:
    1. מלבי״ם.
    2. מלבי״ם.
    תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ז) וַיֹּ֤אמֶר יִפְתָּח֙ לְזִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד הֲלֹ֤א אַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אוֹתִ֔י וַתְּגָרְשׁ֖וּנִי מִבֵּ֣ית אָבִ֑י וּמַדּ֜וּעַ בָּאתֶ֤ם אֵלַי֙ עַ֔תָּה כַּאֲשֶׁ֖ר צַ֥ר לָכֶֽם׃
    Jephthah said to the elders of Gilead, Didn't you hate me, and drive me out of my father's house? Why have you come to me now when you are in distress?⁠"
    תרגום יונתןפירוש מחכמי צרפתאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַר יִפְתָּח לְסָבֵי גִלְעָד הֲלָא אַתּוּן סְנֵיתוּן יָתִי וְתָרִיכְתּוּנִי מִבֵּית אַבָּא וּמָא דֵין אֲתֵיתוּן לְוָתִי כְּעַן כַּד עָקַת לְכוֹן.
    ותגרשוני מבית אבי – אחי לא היו יכולים לגרשני, אלא אתם גרשתם אותי עמהם.
    ועכשיו אתם שולחים אלי למלוך עליכם כאשר צר לכם.
    והוא השיבם: הלא אתם שנאתם אותי ותגרשוני מבית אבי וגו׳, ויראה שהיו מכלל שרי גלעד הבאים אליו אחי יפתח, ולזה אמר אליהם הלא אתם שנאתם אותי ותגרשוני מבית אבי, ואם לא באו הם, ראוי שנאמר שהיה יפתח מדבר נגדם אלה הדברים לפי שהם עזרו לאחיו במה שעשו נגדו ולא מיחו בידיהם, ולכן היה ראוי שיהיו נתפשים באותו עון:
    באתם אלי עתה – מלעיל בספרים מדוייקים.
    ותגרשוני – עזרתם לאחי לגרש אותי.
    ומדוע וגו׳ – רצה לומר, ואם תאמרו שבאמת נחמתם על הרעה, אם כן למה איחרתם עד כה, ומדוע באתם ׳עתה כאשר צר לכם׳ ולא מקודם, ונראה מזה שעדיין האיבה במקומה עומדת, ומפני הדחק באתם.
    ויאמר יפתח – השיב להם איך תאמרו שאני אהיה לקצין מפני חשיבותי, כאילו לא קראתם אותי מפני הצורך רק מפני החשיבות ומפני אהבתכם אותי, הלא אתם שנאתם אותי, וגם ותגרשוני מבית אבי כי הייתי שפל ונבזה אצלכם, זאת שנית שאם הייתם באים אלי בעת שלוה הייתי מוחל על העבר, אבל אתם באתם אלי עתה רק כאשר צר לכם, באופן שלא הניעכם הנה החרטה על העבר, ולא אהבה וחשיבות, רק ההכרח, ולמה אלך לעזר אתכם חנם בלא בצע, כאילו ברית אהבה בינינו מה שאינו כן.
    וַיֹּ֤אמֶר יִפְתָּח֙ לְזִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד איך תאמרו שאהיה לקצין מפני חשיבותי ומפני אהבתכם אלי?!⁠1, הֲלֹ֤א אַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אוֹתִ֔י, וַתְּגָרְשׁ֖וּנִי ועזרתם לְאֶחָי לגרש אותי2 מִבֵּ֣ית אָבִ֑י כי הייתי שפל ונבזה בעינכם!⁠3 וּמַדּ֜וּעַ בָּאתֶ֤ם אֵלַי֙ עַ֔תָּה כַּאֲשֶׁ֖ר צַ֥ר לָכֶֽם?! שהרי אם התחרטתם על הרעה שעשיתם לי הייתם צריכים לבוא בעת שלוה, ובאמת רק מפני הדחק באתם, ועדיין האיבה במקומה עומדת4, ודעו כי אם הייתם באים אלי בעת שַׁלְוָה הייתי מוחל על העבר, אבל כעת שבאתם רק בגלל הדחק ולא מתוך אהבה, למה שאלך לעזור לכם חינם?!⁠5:
    1. אברבנאל, מלבי״ם.
    2. מצודת דוד.
    3. אברבנאל, מלבי״ם.
    4. מצודת דוד.
    5. אברבנאל, מלבי״ם.
    תרגום יונתןפירוש מחכמי צרפתאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (ח) וַיֹּאמְרוּ֩ זִקְנֵ֨י גִלְעָ֜ד אֶל⁠־יִפְתָּ֗ח לָכֵן֙ עַתָּה֙ שַׁ֣בְנוּ אֵלֶ֔יךָ וְהָלַכְתָּ֣ עִמָּ֔נוּ וְנִלְחַמְתָּ֖ בִּבְנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהָיִ֤יתָ לָּ֙נוּ֙ לְרֹ֔אשׁ לְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֥י גִלְעָֽד׃
    The elders of Gilead said to Jephthah, "Therefore, we returned to you now, that you may go with us and fight with the children of Ammon; and you shall be our head over all the inhabitants of Gilead.⁠"
    תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַרוּ סָבֵי גִלְעָד לְיִפְתָּח בְּכֵן כְּעַן תַּבְנָא לְוָתָךְ וּתְהַךְ עִמָנָא וְתַגִיחַ קְרָבָא בִּבְנֵי עַמוֹן וּתְהֵי לָנָא לְרֵישׁ לְכֹל יַתְבֵי גִלְעָד.
    לכן עתה שבנו אליך והלכת עמנו ונלחמת בבני עמון והיית לנו לראש לכל יושבי גלעד – ולא ביררו התנאי אם לנצח, שאם יהיה הוא מנצח את בני עמון שיהיה לראש ואם הם מנצחים אותו לא יהיה להם לראש אלא בין לנצח ובין להינצח ולבד שתלך עמנו ונלחמת בבני עמון תהיה לנו לראש.
    THEREFORE ARE WE RETURNED TO THEE NOW, THAT THOU MAYEST GO WITH US, AND FIGHT WITH THE CHILDREN OF AMMON, AND THOU SHALT BE OUR HEAD OVER ALL THE INHABITANTS OF GILEAD. They did not clarify their terms, that is, they did not state if their offer for Jephthah to be their leader was contingent on Jephthah being victorious over the inhabitants of Ammon. Thus if the Ammonites were victorious over Jephthah then he would not be their leader. Or, if Jephthah would be their leader whether he defeated the Ammonites or they defeated him. [They told Jephthah] "If you join us and fight the Ammonites" then you will be our leader [whatever the outcome].
    והם השיבוהו: לכן עתה שבנו אליך, ופירושו לכן שנתחרטנו ממה שגרשנו אותך באנו להמשילך עלינו להיות לנו לראש, כי אם לא גרשנו אותך לא היינו באים אחריך כי היינו שולחים לקרוא לך, אבל עתה לפי שגרשנו אותך לתקן אותו עוות וגרוש נצטרכנו לכבדך מאד ושבנו אליך והלכת עמנו ובסוף הענין והיית לנו לראש וגו׳. ואפשר לפרשו עוד שזקני גלעד אמרו הנה אחיך עשו הזלזול הזה נגדך, ולפי שלא ישר בעינינו לכן עתה שבנו אליך להמשילך עלינו, הפך מה שחשבו אחיך לעשות:
    לכן – רצה לומר, לבל תחשוב כזאת, שבאנו עתה אליך בעצמנו להראות הכנעה גדולה וחיבה יתירה, כי אם היה מפני הדחק, היה די לשלוח אחריך.
    והלכת – וכאשר תלך עמנו.
    לכל ישבי גלעד – רצה לומר, לא לנו הבאים לבד, כי אם לכולם.
    ויאמרו כו׳ לכן עתה שבנו אליך – רצה לומר אמת כדברך כי מקדם שנאנו אותך והרעונו לך, אבל לכן עתה שבנו אליך באופן שלא תלך בעבור אהבה ובעבורנו רק תקח משכורתך, שע״י שוהלכת עמנו ונלחמת כי אתה תהיה הלוחם והנצחון יקרא על שמך ומזה יחויב שאחר שתנצח והיית לנו לראש כדין המנצח במלחמה והמציל את העם שאף אם הוא מפחותי העם יושם לראש ומושל.
    לכן עתה וגו׳ – באנו לתקן מעוותנו שפסלנו אותך ממשפחתנו, ומעתה לא בלבד תהיה כמונו כי גם קצין תהיה לנו וכראש המשפחה תחשב, כי יושבי גלעד רובם ככולם מצאצאי מכיר היו.
    וַיֹּאמְרוּ֩ זִקְנֵ֨י גִלְעָ֜ד אֶל יִפְתָּ֗ח, אמת כדברך, כי מקודם שנאנו אותך והרעונו לך1, כי אם לא גרשנו אותך לא היינו באים אחריך כי היינו שולחים לקרוא לך2, לָכֵן֙ עַתָּה֙ שַׁ֣בְנוּ אֵלֶ֔יךָ באופן שלא תלך בעבור אהבה ובעבורנו, אלא תקח משכורתך3, וְהָלַכְתָּ֣ וכאשר תלך4 עִמָּ֔נוּ וְנִלְחַמְתָּ֖ ותלחם בִּבְנֵ֣י עַמּ֑וֹן, וְתנצח אותם5 אז הָיִ֤יתָ תהיה לָּ֙נוּ֙ לְרֹ֔אשׁ6, ולא רק לנו אלא7 לְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֥י גִלְעָֽד:
    1. מלבי״ם.
    2. אברבנאל.
    3. מלבי״ם.
    4. מצודת דוד.
    5. מלבי״ם. ור״י קרא ביאר בין שתנצחם ובין שלא תנצחם רק על היותך הולך עמנו למלחמה תהיה לנו לראש.
    6. מלבי״ם (בפס׳ ז׳) מבאר שיש הבדל בין ״קצין״ ל״ראש״, קצין הוא העומד בקצה המחנה מחמת חשיבותו ומעלתו למרות שאינו מושל עליהם, ואילו הראש הוא המושל. בתחילה בני גלעד אמרו ליפתח שיבוא עמהם ושכרו שיהיה קצין בשעת המלחמה כי הוא הגיבור מכולם, והמשכורת תהיה שלאחר הניצחון ימנו אותו לראש, ויפתח השיב להם (בפס׳ ט׳) שאין זה שכר, משום שמצד הדין המנצח יהיה לראש, ועוד שאין זה מראה את אהבתם כלפיו וחרטה על העבר, ולכן דרש שימנו אותו עוד קודם המלחמה לראש.
    7. מצודת דוד.
    תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ט) וַיֹּ֨אמֶר יִפְתָּ֜ח אֶל⁠־זִקְנֵ֣י גִלְעָ֗ד אִם⁠־מְשִׁיבִ֨ים אַתֶּ֤ם אוֹתִי֙ לְהִלָּחֵם֙ בִּבְנֵ֣י עַמּ֔וֹן וְנָתַ֧ן יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה אוֹתָ֖ם לְפָנָ֑י אָנֹכִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לְרֹֽאשׁ׃
    Jephthah said to the elders of Gilead, "If you bring me back to fight with the children of Ammon, and Hashem delivers them before me, shall I be your head?⁠"
    תרגום יונתןר״י קראפירוש מחכמי צרפתאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַר יִפְתָּח לְסָבֵי גִלְעָד אִם מְתִיבִין אַתּוּן יָתִי לְאַגָחָא קְרָבָא בִּבְנֵי עַמוֹן וְיִמְסַר יְיָ יַתְהוֹן קֳדָמַי אֲנָא אֱהֶוֵי לְכוֹן לְרֵישׁ.
    והוא לא קיבל עליו אלא אם כן מנצח הוא בבני עמון הה״ד: ויאמר יפתח אל זקני {גלעד} אם משיבים אתם אותי להלחם בבני עמון ונתן י״י אותם לפני אנכי אהיה לכם לראש – ואם לא יתן אותם לפני לא אהיה לכם לראש שאין רצוני להתגאות על הציבור בחינם.⁠א
    אם משיבים אתם אותי – הוא ברח תחלה מפני אחיו וישב לו בארץ טוב וזקני גלעד הלכו להשיבו מארץ טוב שישב שם בבורחו מפני אחיו.
    א. בכ״י וינה 23 של פירוש רש״י מופיעה כאן הגהה מקבילה של ר׳ יוסף קרא: ״ויאמר יפתח אל זקני גלעד אתם אומרים אם אלחם בבני עמון אהיה לראש ולשר – לא אתגאה חנם אלא אם אלחם ונתן י״י אותם לפני אז אהיה עליכם לראש.⁠״
    Jephthah took it upon himself to be their leader only on condition that he would defeat the Ammonites. JEPHTHAH SAID UNTO THE ELDERS OF GILEAD: ‘IF YE BRING ME BACK HOME TO FIGHT WITH THE CHILDREN OF AMMON, AND THE LORD DELIVER THEM BEFORE ME, I WILL BE YOUR HEAD.’ However, if the Lord does not deliver them before me, I will not be your head. I have no desire to incorrectly raise myself above the congregation.
    IF YE BRING ME BACK HOME. Jephthah first fled from before his brothers and he dwelt in the land of Tov. The elders of Gilead went to the land of Tov where Jephthah had settled after he fled from his brothers. The elders of Gilad went there to bring him back home.
    אם משיבים אתם – על מנת להלחם בבני עמון.
    ונתן י״י אותם לפני – אז לא תגרשוני ממלוך עליכם אלא אהיה לכם לראש.
    והיתה תשובת יפתח מה הכבוד הזה אשר אתם עושים אתי והתקון על אשר עשו אחי נגדי, באמרכם שאלחם עם בני עמון ושאם אחרימם אהיה לכם לראש? באמת ידעתי אני כי אם יתן ה׳ אותם בידי אנכי אהיה לכם לראש על כרחכם, כי איך לא אמשול על העם אשר אושיע אותם מאויביהם? וכמאמר העם אל גדעון (לעיל סי׳ ח׳ כ״ב) משול בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך כי הושעתנו וכו׳, וזהו צורך ההכפל אם משיבים אתם אותי להלחם וגו׳ אהיה לכם לראש, רוצה לומר אני בעצמי אהיה לראש מבלעדיכם.
    אהיה לכם – בלא מאריך באלף.
    אם משיבים – רצה לומר, אם יוגמר הדבר ואלך למלחמה ׳ונתן ה״ וכו׳, אז ׳אנכי׳, מעצמי ׳אהיה לכם לראש׳ מצד הדין ורצה לומר, עדיין אין זה הכנעה וחיבה במה שתאמרו להמשיל אותי אחר המלחמה, כי בודאי אם אהיה מנוצח, לא תאבו עוד להמשיל אותי, ואם אנצח אני, הנה מן הדין ראוי לי הממשלה, וכאלו אמר לא כן הוא, כי אם מיד קודם המלחמה תמשילו אותי.
    ויאמר יפתח – השיב להם, הנה בזה עדן לא הראיתם לי אות אהבה וסימן חרטה על העבר ויתראה כאילו אני הולך עם אויבי לעזור להם בעד משכורת, כי מה שהבטחתם שאחר המלחמה והנצחון תשימוני לראש, זה דבר שאינו תלוי בהסכמתכם שזה יהיה ממילא, שאם משיבים אתם אותי וכו׳ ונתן ה׳ אותם לפני אנכי אהיה לכם לראש מעצמי על כרחכם, כדין הנוצח. ומה תבטיחו לי אתם?
    וכוונתו מבוארת שהיה חפץ שישימו אותו לראש תיכף, עד שתיכף בלכתו לא ילך כקצין רק כראש, וכמו שאמר אל מלך בני עמון מה לי ולך כי באת אלי להלחם בארצי שזה אמר מצד שהיה כבר המושל ואדוני הארץ.
    וַיֹּ֨אמֶר יִפְתָּ֜ח אֶל זִקְנֵ֣י גִלְעָ֗ד, אִם מְשִׁיבִ֨ים מחזירים אַתֶּ֤ם אוֹתִי֙ כדי לְהִלָּחֵם֙ בִּבְנֵ֣י עַמּ֔וֹן וְנָתַ֧ן ויתן יְהוָ֛ה אוֹתָ֖ם לְפָנָ֑י, ברור כי1 אָנֹכִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לְרֹֽאשׁ, וכי זה יהיה תלוי בכם? הרי מן הדין הוא שמי שיושיע עָם יהיה לראש אותו עָם!⁠2, אלא עליכם לשים אותי לראש עוד לפני שאלך למלחמה3:
    1. מצודת דוד, מלבי״ם.
    2. אברבנאל.
    3. מצודת דוד, מלבי״ם.
    תרגום יונתןר״י קראפירוש מחכמי צרפתאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (י) וַיֹּאמְר֥וּ זִקְנֵֽי⁠־גִלְעָ֖ד אֶל⁠־יִפְתָּ֑ח יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה יִֽהְיֶ֤ה שֹׁמֵ֙עַ֙ בֵּינוֹתֵ֔ינוּ אִם⁠־לֹ֥א כִדְבָרְךָ֖ כֵּ֥ן נַעֲשֶֽׂה׃
    The elders of Gilead said to Jephthah, "Hashem shall be witness between us; surely according to your word so we will do.⁠"
    תרגום יונתןפירוש מחכמי צרפתרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַרוּ סָבֵי גִלְעָד לְיִפְתָּח מֵימְרָא דַייָ יְהֵי סָהִיד בֵּינָנָא אִם לָא כְּפִתְגָמָךְ כֵּן נַעְבֵּד.
    י״י יהיה שומע בינותינו – את הדברים הללו, והוא יהיה עד לדבר הזה.
    אם לא – בשבועה.
    כן נעשה – שאם יושיענו המקום על על ידך נמליך אותך.
    (י-יא) התועלת השלישי – הוא להודיע שראוי לאדם שיעשה דבר מה לתקות גמול, שיעשה דבריו בחכמה באופן שיגיע לו הגמול אחר עשותו המעשה, ולזה רצה יפתח שישימו זקני גלעד י״י עד ביניהם על תנאיהם, כדי שיתברר לו שלא יהתלו בו אחר נצחו בני עמון והיה זה מצפה שהיה מקום שהיו מתקבצים בו ישראל תמיד כי נגלו בו דברים נפלאים כאילו יצף י״י שם.
    והם השיבוהו אם לא כדברך כן נעשה, רוצה לומר שיגזור הוא כרצונו שיהיו הם חפצים בדבר, ומפני זה רצו לעשות אותו קצין ומושל עליהם קודם המלחמה, כי עם היות שבראשונה אמרו שאחרי המלחמה ימשילוהו, הנה מפני דבריו הוליכוהו ומיד קודם המלחמה שמו אותו לקצין עליהם. ואפשר לפרש אם לא כדברך כן נעשה, שלפי שאמר יפתח ונתן ה׳ אותם בידי אנכי אהיה לכם לראש, השיבוהו שאעפ״י שלא יהיה כמו שאמר, רוצה לומר שלא יתנם השם בידו עכ״פ יהיה להם לקצין, כי מבלעדי התשועה ירצו בזה.
    ה׳ יהיה שמע – ויהיה הוא לעד.
    כדברך – להמשיל אותך מיד.
    ויאמרו וכו׳ כדברך כן נעשה – רצה לומר שישימוהו לראש תיכף בבואו לגלעד.
    וַיֹּאמְר֥וּ זִקְנֵֽי גִלְעָ֖ד אֶל יִפְתָּ֑ח יְהוָ֗ה יִהְיֶ֤ה שֹׁמֵ֙עַ֙ בֵּֽינוֹתֵ֔ינוּ בינינו, ויהיה הוא לְעֵד1 אִם לֹ֥א כִדְבָרְךָ֖ להמשיל אותך מיד2 כֵּ֥ן נַעֲשֶֽׂה, ונשים אותך לראש עלינו מיד בבואך לגלעד3:
    1. מצודת דוד.
    2. מצודת דוד.
    3. מלבי״ם.
    תרגום יונתןפירוש מחכמי צרפתרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (יא) וַיֵּ֤לֶךְ יִפְתָּח֙ עִם⁠־זִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד וַיָּשִׂ֨ימוּ הָעָ֥ם אוֹת֛וֹ עֲלֵיהֶ֖ם לְרֹ֣אשׁ וּלְקָצִ֑ין וַיְדַבֵּ֨ר יִפְתָּ֧ח אֶת⁠־כׇּל⁠־דְּבָרָ֛יו לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה בַּמִּצְפָּֽה׃
    Then Jephthah went with the elders of Gilead, and the people made him head and chief over them. And Jephthah spoke all his words before Hashem in Mizpah.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראפירוש מחכמי צרפתרד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲזַל יִפְתָּח עִם סָבֵי גִלְעָד וּמַנִיאוּ עַמָא יָתֵיהּ עֲלֵיהוֹן לְרֵישׁ וּלְרַבָּא וּסְדַר יִפְתָּח יַת כָּל פִּתְגָמוֹהִי קֳדָם יְיָ בְּמִצְפַּיָא.
    את כל דבריו – התנאי שביניהם.
    לפני י״י במצפה – למקום שנאספו כולם, שהשכינה שורה על רוב צבור.
    All his stipulations. The conditions between them.
    Before Adonoy, at Mitzpah. Where everyone was assembled, as the Divine Presence rests upon multitudes.
    וידבר יפתח את כל דבריו – תנאי שהתנה עם זקני גלעד לפני י״י במצפה למקום שנאספו כולם שהשכינה שורה על רוב צבור.
    THEN JEPHTHAH… SPOKE ALL HIS WORDS BEFORE THE LORD IN MIZPAH.
    Jephthah repeated in Mizpah before the Lord, the conditions of the accord that he had made with the elders of Gilead. He stated them in Mizpah where they all gathered, for the Divine presence rests upon a gathering of the majority of the congregation.
    וידבר יפתח את כל דבריו – התפלל לפני הקב״ה.
    במצפה – היא היתה נחלתו.
    לפני י״י במצפה – במקום שהיה שם ביתו, כמו שאמר: ויבא יפתח המצפה אל ביתו (שופטים י״א:ל״ד).
    ומה שאמר לפני י״י – כמה שאמר: י״י יהיה שומע בינותינו (שופטים י״א:י׳). או: לפי שהשכינה שורה בישראל במקום שיתקבצו. או: הטעם כמו שפירשתי בספר יהושע, כי היא המצפה שנועדו המלכים להלחם עם יהושע, ומפני התשועה הגדולה שהיתה שם היה המנהג בישראל להקבץ שם, והיה שם מזבח ובית תפלה, ולאותה מצפה הלכו אנשי גלעד עם יפתח לדבר שם דבריהם לפני י״י במצפה.
    וידבר יפתח את כל דבריו לפני י״י במצפה – פירוש: העיד עליהם הבורא שינקם מהם אם יצאו מתנאם.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    ולכן אמר שמיד קודם המלחמה מנוהו עליהם לראש במצפה, וידבר את כל דבריו לפני ה׳ במצפה, לא שהיה המשכן במצפה, אבל הוא ע״ד ה׳ יהיה שומע בינותינו, רוצה לומר שבהיותו במצפה אשר שם היה ביתו דבר דבריו ועשה תפלתו אל האלהים שיושיע את ישראל על ידו. ונכון הוא מה שכתב רבי דוד קמחי שבעבור שבמצפה עשה האל יתברך תשועה גדולה ליהושע נגד המלכים אשר התקבצו נגדו, היה מנהג קדום ביניהם שבעת הצורך היו מתפללים ומבקשים שם מהאל יתברך תשועה שיושיעם מאויביהם כאשר עשה ליהושע באותו מקום, ולכן שמואל הנביא הוכיח את ישראל גם כן במצפה והיה שם מזבח ובית תפלה, ולכן הלכו שרי גלעד שם לעשות חזוקיהם, ואמר לפני ה׳, כי שמה היתה דבקה ההשגחה האלהית תמיד, והותרה בזה השאלה השנית:
    וישימו וגו׳ – מיד עשאוהו לראש טרם צאתם למלחמה.
    את כל דבריו – דברי תפלתו ותחנוניו.
    לפני ה׳ – כי שם נקבצו רבים מישראל והשכינה שורה על רוב צבור (בבלי סנהדרין ל״ט.) (ועל שבמצפה נצח יהושע כל המלכים הנאספים עליו (יהושע י״א:ד׳), לזה קבעוה למקום קבוץ. כן נקבצו שמה בפילגש בגבעה (שופטים כ׳:א׳), וכן בימי שמואל (שמואל א י׳:י״ז), כשהמליך את שאול.
    וזה שאמר וילך וכו׳ וישימו כו׳ עליהם לראש ולקצין – שבחרוהו תכף לראש, וגם לקצין מפני מעלתו, וידבר יפתח את כל דבריו לפני ה׳ כו׳, התנה עמהם משפטי הראשית עד כמה תגיע ממשלתו, כמו שדבר שמואל להם את משפטי המלוכה עת המליך את שאול.
    את כל דבריו – אם אתם משיבים וגו׳, או התפלל לה׳ שיושיעהו ויתן לו נצחון על מלך בני עמון, ואמר הטענות שיש לבני ישראל על שונאיהם שאם יוצאים למלחמה עליהם הדין אתם.
    לפני ה׳ – אולי בנו שם מזבח והעלו עולות, או לפי שמקום גבוה הוא וממנו העין צופה עד רחוק יתעורר הלב יותר ונראה כאילו במקום ההוא שכינת ה׳.
    וַיֵּ֤לֶךְ יִפְתָּח֙ עִם זִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד, וַיָּשִׂ֨ימוּ הָעָ֥ם אוֹת֛וֹ עֲלֵיהֶ֖ם מיד1 לְרֹ֣אשׁ וּלְקָצִ֑ין עוד טרם צאתם למלחמה2, וַיְדַבֵּ֨ר יִפְתָּ֧ח אֶת כָּל דְּבָרָ֛יו דברי תפילתו ותחנוניו3 וכן התנאי שביניהם4 ומשפטי ממשלתו5, ודיבר דבריו אלה לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה בַּמִּצְפָּֽה במקום שנאספו כולם, שהשכינה שורה על רוב ציבור6: (פ)
    1. מצודת דוד.
    2. מצודת דוד.
    3. מצודת דוד.
    4. רש״י, ר״י קרא.
    5. כמו שדיבר שמואל לעם את משפטי המלוכה עת המליך את שאול, מלבי״ם.
    6. סנהדרין לט., רש״י, ר״י קרא. ועל שבמצפה נצח יהושע את כל המלכים הנאספים עליו (יהושע יא, ד), לזה קבעוה למקום קבוץ, וכן נקבצו שמה בפילגש בגבעה (שופטים כ, א), וכן בימי שמואל (שמואל א׳ י, יז), כשהמליך את שאול, מצודת דוד. ורד״ק ביאר ששם היה ביתו.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראפירוש מחכמי צרפתרד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (יב) וַיִּשְׁלַ֤ח יִפְתָּח֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל⁠־מֶ֥לֶךְ בְּנֵֽי⁠־עַמּ֖וֹן לֵאמֹ֑ר מַה⁠־לִּ֣י וָלָ֔ךְ כִּֽי⁠־בָ֥אתָ אֵלַ֖י לְהִלָּחֵ֥ם בְּאַרְצִֽי׃
    Jephthah sent messengers to the king of the children of Ammon, saying, "What have you to do with me, that you have come to me to fight against my land?⁠"
    תרגום יונתןפירוש מחכמי צרפתרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וּשְׁלַח יִפְתָּח אִזְגַדִין לְוַת מַלְכָּא דִבְנֵי עַמוֹן לְמֵימָר מַה לִי וְלָךְ אֲרֵי אֲתֵיתָא לְוָתִי לְאַגָחָא קְרָבָא בְּאַרְעִי.
    ועתה השיבה אתהן בשלום – ולא אלחם עמך.
    והנה שלח יפתח מלאכים אל מלך בני עמון והראה לו בסוף הענין כי אין לו תרעומת כלל על ישראל מצד הארץ שלקח ישראל בעלותו ממצרים מארנון עד יבוק ועד הירדן וגומר כי לא לקחה ישראל מבני עמון אבל לקחה מסיחון מלך האמורי וידמה ששלח לו בראשי הדברים השניים כה אמר יפתח כי אולי יפתח היה מפורסם ביניהם בגבורה ורצה מפני זה להודיעו כי הוא המושל על ישראל כדי שישמר מלך בני עמון מלהלחם עם ישראל.
    התועלת הרביעי – הוא להודיע שאין ראוי להלחם עם האנשים, אם לא היתה שם סיבה ראויה תביא על זה, ועל זה ספר ששלח יפתח מה ששלח לבני עמון, והיה משיב לו מלך בני עמון תחלה, כי בסבת החמס שעשו לו ישראל בארץ ההיא שהחזיקו בה הוא רוצה להלחם עמם, ובסוף הענין נתבאר שלא היתה שם סיבה ראויה תניעהו לזה, ואמר יפתח שישפוט הש״י בינותיהם, כי עול היה עושה לו מלך בני עמון ונמשך מזה שכבר נצחהו יפתח, והכה בבני עמון מכה רבה מאד.
    וישלח יפתח מלאכים וגו׳. זכר שיפתח (אחרי שהושם עליהם לראש) עשה כמנהג המלכים והשרים ושלח מלאכי שלום למלך בני עמון קודם שילחם עמו, והיה תחלת אמריו מי לי ולך כי באת אלי להלחם בארצי, ר״ל מה האיבה והשנאה אשר בינינו? מה עשית לנו ומה חטאנו לך כי באת אלי להלחם בארצי? ובזה הודיעו שהוא קצין שוטר ומושל עליה.
    מה לי ולך – רצה לומר, מה האיבה והשנאה אשר בינינו, מה לי עליך ומה לך עלי, ולפי שמנוהו לראש, תלה הדבר בעצמו.
    מה לי ולך – כי מלחמה שתתהוה בין שני מלכים (אם תהיה כפי נמוסי המלכים לא בדרך עשק) יש לה בהכרח איזה עילה, כמו מריבה או טענה וכדומה, ולרוב יוכלו להתפשר ביניהם בטוב טרם נשקה המלחמה, ושאל שיודיעהו סבת המלחמה, ומה רוצה ממנו.
    לאחר שהתמנה עליהם לראש, עשה יפתח כמנהג המלכים והשרים בטרם צאתם למלחמה1, וַיִּשְׁלַ֤ח יִפְתָּח֙ מַלְאָכִ֔ים מלאכי שלום2 אֶל מֶ֥לֶךְ בְּנֵֽי עַמּ֖וֹן לֵאמֹ֑ר לו, מַה לִּ֣י וָלָ֔ךְ מה האיבה והשנאה אשר בינינו3 כִּֽי בָ֥אתָ אֵלַ֖י4 לְהִלָּחֵ֥ם בְּאַרְצִֽי? ומה הסיבה שבגינה אתה רוצה להילחם עמנו?⁠5:
    1. אברבנאל.
    2. אברבנאל.
    3. מצודת דוד.
    4. ולפי שמנוהו לראש, תלה הדבר בעצמו, מצודת דוד. ובזה הודיעו שהוא קצין שוטר ומושל עליהם, אברבנאל.
    5. מלבי״ם.
    תרגום יונתןפירוש מחכמי צרפתרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (יג) וַיֹּ֩אמֶר֩ מֶ֨לֶךְ בְּנֵֽי⁠־עַמּ֜וֹן אֶל⁠־מַלְאֲכֵ֣י יִפְתָּ֗ח כִּֽי⁠־לָקַ֨ח יִשְׂרָאֵ֤ל אֶת⁠־אַרְצִי֙ בַּעֲלוֹת֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם מֵאַרְנ֥וֹן וְעַד⁠־הַיַּבֹּ֖ק וְעַד⁠־הַיַּרְדֵּ֑ן וְעַתָּ֕ה הָשִׁ֥יבָה אֶתְהֶ֖ן בְּשָׁלֽוֹם׃
    The king of the children of Ammon replied to the messengers of Jephthah, "Because Israel took away my land, when he came up out of Egypt, from the Arnon even to the Jabbok, and to the Jordan; now therefore restore those [lands] again peaceably.⁠"
    תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַר מַלְכָּא דִבְנֵי עַמוֹן לְאִזְגַדֵי יִפְתָּח אֲרֵי נְסִיב יִשְׂרָאֵל יַת אַרְעִי בְּמִסְקֵיהּ מִמִצְרַיִם מֵאַרְנוֹנָא וְעַד יוּבְקָא וְעַד יַרְדְנָא וּכְעַן אֲתֵיב יַתְהֶן בִּשְׁלָם.
    השיבה אתהן בשלום – השיבה אתהן בלא מלחמה ויהיה שלום בינותינו.
    NOW THEREFORE RESTORE THOSE CITIES PEACEABLY. Restore the cities without war and there will be peace between us.
    ומלך בני עמון השיבו: כי לקח ישראל את ארצי, רוצה לומר אינני מריב עמך, כי מי אתה ומי בית אביך לשתהיה מושל הארץ? אבל תלונתי היא על ישראל כלו אשר לקח את ארצי כאשר עלה ממצרים:
    בשלום – מבלי מריבה ומלחמה.
    ויאמר מלך בני עמון כו׳ כי לקח ישראל את ארצי כו׳ – הודיע לו שיש לו טענה על הארץ שהיתה למואב בימי קדם טרם שכבשה סיחון ורוצה שישובו הערים אל בעליהם הראשונים (וכפי הנראה היה מלך בני עמון מושל אז גם על ארץ מואב) וטען בעד מואב שלקחו ארצו וגם שמה שלקחו מסיחון היה גם מבני עמו. כמו שאמר (יהושע יב) סיחון וכו׳ מערוער וכו׳ גבול בני עמון ושם (יג כה) ויהי להם הגבול יעזר וכו׳ וחצי ארץ בני עמון:
    את ארצי – סיחן כבש את ארצו מיד מואב (חקת) ולא מיד עמון, רק מלך מואב מפני סבות לא נודעו לנו לא יכול להציל ארצו מיד בני ישראל, ואזר חיל מלך בני עמון תחתיו מפני קרבת שני העממים עובדי אליל אחד, ועוד יש לומר שעיקר כבישת סיחון היתה מיד מואב רק איזה מחוז לקח ג״כ מעמון, וכן הוא אומר למטה לא לקח ישראל את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון.
    וַיֹּאמֶר֩ מֶ֨לֶךְ בְּנֵי עַמּ֜וֹן אֶל מַלְאֲכֵ֣י שליחי יִפְתָּ֗ח להשיב לו, אינני רב עמך, כי מי אתה ומי בית אביך שתהיה מושל הארץ?! אבל תלונתי היא על ישראל1, כִּֽי לָקַ֨ח יִשְׂרָאֵ֤ל אֶת אַרְצִי֙ בַּעֲלוֹת֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם2, מֵאַרְנ֥וֹן וְעַד הַיַּבֹּ֖ק וְעַד הַיַּרְדֵּ֑ן, ואם כן אל ארצי אני בא ולא אל ארצך3, וְעַתָּ֕ה הָשִׁ֥יבָה החזר אֶתְהֶ֖ן בְּשָׁלֽוֹם מבלי מריבה ומלחמה4, ויהיה שלום בינינו5:
    1. אברבנאל.
    2. והודיע לו שיש לו טענה על הארץ שהיתה למואב בימי קדם טרם שכבשה סיחון, ורוצה כעת שישובו הערים אל בעליהם הראשונים (וכפי הנראה היה מלך בני עמון מושל אז גם על ארץ מואב) וטען בעד מואב שלקחו ארצו, וגם שמה שלקחו מסיחון היה גם מבני עמו, מלבי״ם.
    3. כלי יקר.
    4. מצודת דוד.
    5. ר״י קרא.
    תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (יד) וַיּ֥וֹסֶף ע֖וֹד יִפְתָּ֑ח וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל⁠־מֶ֖לֶךְ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃
    Jephthah sent messengers again to the king of the children of Ammon.
    תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
    וְאוֹסִיף עוֹד יִפְתָּח וּשְׁלַח אִזְגַדִין לְוַת מַלְכָא דִבְנֵי עַמוֹן.
    וַיּ֥וֹסֶף והוסיף ע֖וֹד פעם יִפְתָּ֑ח לשלוח שליחים, וַיִּשְׁלַח֙ את אותם1 מַלְאָכִ֔ים שליחים אֶל מֶ֖לֶךְ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן:
    1. כלי יקר.
    תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
     
    (טו) וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֖ה אָמַ֣ר יִפְתָּ֑ח לֹֽא⁠־לָקַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ אֶת⁠־אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וְאֶת⁠־אֶ֖רֶץ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃
    He said to him, "Thus says Jephthah: 'Israel didn't take away the land of Moab or the land of the children of Ammon.
    תרגום יונתןפירוש מחכמי צרפתרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַר לֵיהּ כִּדְנַן אֲמַר יִפְתָּח לָא נִסִיב יִשְׂרָאֵל יַת אַרְעָא דְמוֹאָב וְיַת אַרְעָא בְּנֵי עַמוֹן.
    לא לקח ישראל את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון – כי ארץ סיחון לקח.
    את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון – מה לו להשיב לו על ארץ מואב, והוא לא היה שואל ממנו כי אם ארץ בני עמון? לפי שהוא היה שואל ממנו מארנון ועד היבוק (שופטים י״א:י״ג), לפיכך השיב לו כי אותה הארץ שאתה שואל בשם מואב היתה נקראת, ומלך האמורי לכדה ממואב, וישראל לקחה ממלך האמורי, והנה ישראל לא לקח לא ממואב ולא מבני עמון.
    ויפתח השיבו שנית: לא לקח ישראל את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון וגו׳, וכוונת דבריו אצלי הוא להנצל מתלונת מלך בני עמון בארבעה טענות:
    הטענה הראשונה היא שישראל לא הלך להלחם לא עם מלך מואב (שהארץ הזאת היתה ממנה ראשונה) ולא עם בני עמון ששואלים אותה עתה, וזכר מואב לומר שהארץ הזאת היתה ממנו בראשונה, ומלך האמורי לכדה ממנו, וישראל לקחה ממלך האמורי, וא״כ לא לקח ישראל את הארץ לא ממואב ולא מעמון כי אם מהאמורי, ואיך ישאל אותה עתה מלך בני עמון? והטענה הזאת הראשונה באה באמרו, לא לקח ישראל את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון, והותרה עם זה השאלה השלישית:
    ויאמר לו כה אמר יפתח – י״ב דסבירין ויאמרו ועיין מ״ש בסוף פרשת מטות.
    את ארץ מואב וגו׳ – רצה לומר, אם המחוז (ההיה) היתה מאז של מואב ועמון, הנה בעת שלקחה ישראל לא היתה עוד ארצם, כאשר יפרש במקראות שלאחריו.
    כה אמר יפתח – טען ארבעה טענות:
    א) שישראל לא לקח מארץ מואב ובני עמון מאומה (כי הוא אין לו טענה רק אם היו לוקחים מידו בלי אמצעי (ונהפוך הוא שעת שלחו מלאכים אל מלך מואב ואל מלך אדום ולא אבו לעזבם לעבור גבולם (הגם שהיה בזה עילה למלחמה) הסבו את ארצם ולא באו בגבול מואב כי ארנון היה גבול מואב בימים ההם:
    ב) הארצות שהזכיר כבשו מסיחון שהיו אז תחת ממשלתו, וגם זה לא היה שלא כדין עד שיוכל לטעון עליהם, כי בעת שלח מלאכים גם על סיחון, החל סיחון לתגר בם מלחמה, ולא הספיק לו מה שלא הניחם לעבור בארצו, רק ולא האמין סיחון את ישראל עבר בגבלו, רצה לומר שלא הניחם אף ללכת בגבול ארצו ולסבבה כמו שסבבו ארץ אדום ומואב כי לא האמין להם, ולכן אסף את עמו וילחם בם, באופן שהוא התחיל במלחמה וה׳ נתנו ביד ישראל ולקחו את ארצו שהיא ארץ האמורי, לא ארץ מואב כי הארצות האלה היו אז לאמורי.
    ג) ועתה ה׳ אלהי ישראל הוריש וכו׳, רצה לומר הלא מלחמת ישראל בעת ההיא היה ענין אלהי וכל העמים ידעו זאת כי ה׳ הורישם ואם ה׳ שכל הארץ שלו הוריש את האמורי איך אתה תירשנו?! הלא את אשר יורישך כמוש וכו׳. ומה לך לדבר שהוא מפלאי אלהים והשגחתו.
    ד) ועתה הטוב טוב אתה וכו׳ – הלא בלק היה מלך בעת ההיא והחריש וכן אחריו היו מלכים רבים וכבר עברו שלוש מאות שנה וישראל יושבים ומחזיקים בארץ ואתם החרשתם וזו חזקה גדולה ויש עמה טענה, וכן מהרי״א דרך דרך זה בכתובים האלה.
    וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ יפתח ע״י שליחיו, כֹּ֖ה אָמַ֣ר יִפְתָּ֑ח, לֹֽא לָקַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ אֶת אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב1 וְאֶת אֶ֖רֶץ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן, כי הגם שהמחוז הזה היה מאז של מואב ועמון, בעת שלקחוה ישראל היא כבר לא היתה עוד ארצם2, כי האמורי לכדה ממואב, וישראל לקחה מסיחון מלך האמורי, ולכן ישראל לא לקחה, לא ממואב ולא מבני עמון3:
    1. שכפי הנראה היה מלך בני עמון מושל אז גם על ארץ מואב, מלבי״ם בפס׳ יג.
    2. מצודת דוד.
    3. רד״ק, אברבנאל, וכן ראה מלבי״ם בפס׳ יג.
    תרגום יונתןפירוש מחכמי צרפתרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (טז) כִּ֖י בַּעֲלוֹתָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וַיֵּ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל בַּמִּדְבָּר֙ עַד⁠־יַם⁠־ס֔וּף וַיָּבֹ֖א קָדֵֽשָׁה׃
    Rather, when they came up from Egypt, and Israel went through the wilderness to the Red Sea and came to Kadesh,
    מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
    (טז-יח) סיבוב ארצות אדום, מואב, עמון (קישור לעיון) – במדבר כ׳:י״ד-כ״א, במדבר כ״א:ד׳, דברים ב׳:א׳-י״ט, דברים י׳:ו׳-ז׳, דברים כ״ג:ה׳
    אֲרֵי בְּמִסַקְהוֹן מִמִצְרָיִם וַאֲזַל יִשְׂרָאֵל בְּמַדְבְּרָא עַד יַמָא דְסוּף וַאֲתָא לִרְקָם.
    עד ים סוף – בדרומה של ארץ אדום, וארץ אדום בדרומה של ארץ כנען.
    Until the Reed Sea. South of the land of Edom, while the land of Edom is south of the land of Canaan.
    במדבר עד ים סוף – במדבר הידוע, והוא מדבר שור. וכן כתיב: ויסעו ממדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר (שמות ט״ו:כ״ב). והיא מדבר איתם, ושני שמות נקראו לו, כי כן כתיב: ויעברו בתוך הים המדבר וילכו שלשת ימים במדבר איתם ויחנו במרה (במדבר ל״ג:ח׳), והלכו המסעות ההם מרה ואלים עד שבאו עד ים סוף, וכן כתוב: ויסעו מאלים ויחנו על ים סוף (במדבר ל״ג:י׳).
    ומה שאמר: עד ים סוף, והם כבר עברו הים, ואחרי עברם הלכו בזה המדבר? דע כי ישראל לא עברו הים לרחבו, כי בפיאה שנכנסו ממנה לים סוף באותה הפיאה עצמה יצאו, כי הנה נכנסו ממדבר איתם לים סוף ומים סוף יצאו למדבר איתם עצמו. ואם תאמר, אחרי שלא הוצרכו לעבור הים לרחבו למה נכנסו בו? והם יצאו אל המקום שהיו בו מתחלה! לא עשה כן יתברך שמו אלא להראות עוצם גדולתו, שעברו ישראל בתוך הים ביבשה, ויטבעו המצריים בתוכו. ולאורך הים הלכו המסעות ההם אחר שעברו.
    ומה שאמר: ויחנו על ים סוף (במדבר ל״ג:י׳), ועד עתה במדבר ים סוף הלכו המסעות? עד עתה הלכו רחוק מן הים, ובמסע הזה חנו על שפת הים, לפיכך אמר גם כן הנה עד ים סוף, ומשם נסעו אל מדבר סין (שמות ט״ז:א׳).
    ומה שאמר הנה: ויבא קדשה – קצר המסעות, וכתב הצריך לו לכתוב, והוא קדש, כי משם שלחו המלאכים, כמו שכתוב: וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום (במדבר כ׳:י״ד).
    הטענה השנית היא כי בעלותם ממצרים וילך וגו׳. יאמר שישראל כאשר עלה ממצרים ובא עד קדש, מיד שלח מלאכים אל מלך אדום וגם אל מלך מואב לומר אעברה נא בארצך וגו׳, והם לא אבו לתת לו מקום לעבור בגבולו, ועם כל זה לא הלך ישראל להלחם בם אבל ישב ישראל בקדש, ועם היות שלא נזכר בתורה ששלחו מלאכים למואב, הנה נכלל באמרו (דברים ב׳ כ״ח) כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער.
    כִּ֖י בַּעֲלוֹתָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וַיֵּ֨לֶךְ עם יִשְׂרָאֵ֤ל בַּמִּדְבָּר֙ הידוע, הוא מדבר שור1 עַד יַם ס֔וּף בדרומה של ארץ אדום2, ולאחר המסעות3 וַיָּבֹ֖א בא העם קָדֵֽשָׁה עד קדש4:
    1. ונקרא גם מדבר איתם, רד״ק.
    2. וארץ אדום בדרומה של ארץ כנען, רש״י.
    3. רד״ק.
    4. אברבנאל.
    מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמקראות שלובותהכל
     
    (יז) וַיִּשְׁלַ֣ח יִשְׂרָאֵ֣ל מַלְאָכִ֣ים ׀ אֶל⁠־מֶ֩לֶךְ֩ אֱד֨וֹם ׀ לֵאמֹ֜ר אֶעְבְּרָה⁠־נָּ֣א בְאַרְצֶ֗ךָ וְלֹ֤א שָׁמַע֙ מֶ֣לֶךְ אֱד֔וֹם וְגַ֨ם אֶל⁠־מֶ֧לֶךְ מוֹאָ֛ב שָׁלַ֖ח וְלֹ֣א אָבָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקָדֵֽשׁ׃
    then Israel sent messengers to the king of Edom, saying, 'Please let me pass through your land'; but the king of Edom didn't listen. In the same way, he sent to the king of Moab; but he refused, so Israel stayed in Kadesh.
    מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יפירוש מחכמי צרפתרד״קמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

    וּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אִזְגַדִין לְוַת מַלְכָּא דֶאֱדוֹם לְמֵימָר אֶעְבָּר כְּעַן בְּאַרְעָךְ וְלָא שְׁמַע מַלְכָּא דְאֱדוֹם וְאַף לְוַת מַלְכָּא דְמוֹאָב שְׁלַח וְלָא קַבֵּל וִיתֵיב יִשְׂרָאֵל בִּרְקָם.
    אעברה נא בארצך – מדרום לצפון, ליכנס לארץ כנען.
    וגם אל מלך מואב – שהיתה ארצו בסוף ארץ אדום, במזרחה של אדום ובדרומה של ארץ ישראל.
    ולא אבה – משה רמזה בתורה: כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער (דברים ב׳:כ״ט), כשם שאדום לא נתנום לעבור, כך מואב לא נתנום לעבור.
    Please allow me to traverse your country. From south to north, in order to enter the land of Canaan.
    To the king of Moav as well. Whose country bordered the extremity of the land of Edom, east of Edom, and south of Eretz Yisroel.
    And he refused. Moshe alludes to this in the Torah, "As perpetrated against me by the Bnei Eisov residing at Sair, and the Moavites residing at Ar.⁠"1 Just as Edom refused them permission to pass, so did Moav refuse them permission to pass.
    1. Devarim, 2:29.
    וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה – אע״פ שלא ראינו בתורה ששלח למואב,⁠א מכאן למדנו ששלח.
    א. כן בכ״י ברסלאו 11. בכ״י סינסינטי 1: מואב.
    וגם אל מלך מואב שלח – והנה לא ראינו בתורה ששלח אל מלך מואב, רק מצינו שאמר: כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער (דברים ב׳:כ״ט). נראה ששלח להם כמו ששלח לבני עשו. ומה שאמר: כאשר עשו לי בני עשו (דברים ב׳:כ״ט), והם לא הניחום לעבור, וגם כן המואבים לא הניחום לעבור, כמו שאמר: וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה (שופטים י״א:י״ז), והוא אמר: כאשר עשו לי בני עשו והמואבים (דברים ב׳:כ״ט), כלומר שהניחום לעבור! פי׳ החכם ראב״ע ז״ל כי מלך אדום לא הניחם לעבור על דרך מדינתו, כי משם היתה ארץ כנען קרובה, אבל עברו על דרך שעיר, לפיכך אמר: היושבים בשעיר (דברים ב׳:כ״ט), כי כן כתיב: אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו היושבים בשעיר (דברים ב׳:ד׳), וכתיב: ונסב את הר שעיר (דברים ב׳:א׳), וכן מלך מואב לא הניחם לעבור, אבל המואבים היושבים בער הניחום לעבור, שנאמר: אתה עובר היום את גבול מואב את ער (דברים ב׳:י״ח).
    אבה – רצה, כמו: לא אבה יבמי (דברים כ״ה:ז׳).
    אעברה נא – לבוא אל ארץ כנען.
    וַיִּשְׁלַ֣ח יִשְׂרָאֵ֣ל מַלְאָכִ֣ים שליחים | אֶל מֶלֶךְ֩ אֱד֨וֹם | לֵאמֹ֜ר לו, אֶעְבְּרָה נָּ֣א בְאַרְצֶ֗ךָ מדרום לצפון1, כדי להיכנס לארץ כנען2, וְלֹ֤א שָׁמַע֙ הסכים מֶ֣לֶךְ אֱד֔וֹם, וְגַ֨ם אֶל מֶ֧לֶךְ מוֹאָ֛ב שהיתה ארצו בסוף ארץ אדום3 שָׁלַ֖ח ישראל שליחים וְגם הוא לֹ֣א אָבָ֑ה רצה4, ולמרות כל זה לא הלך ישראל להילחם בהם5, וַיֵּ֥שֶׁב והתיישב יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקָדֵֽשׁ:
    1. רש״י.
    2. רש״י, מצודת דוד.
    3. במזרחה של אדום ובדרומה של ארץ ישראל, רש״י.
    4. מצודת ציון. ואע״פ שלא ראינו ששלח למואב, משה רמז על כך בתורה, שנאמר (דברים ב, כט) כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער״ שכשם שאדום לא נתנום לעבור, כך מואב לא נתנום לעבור, רש״י, וכן אברבנאל בפס׳ טז לעיל.
    5. אברבנאל.
    מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יפירוש מחכמי צרפתרד״קמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (יח) וַיֵּ֣לֶךְ בַּמִּדְבָּ֗ר וַיָּ֜סׇב אֶת⁠־אֶ֤רֶץ אֱדוֹם֙ וְאֶת⁠־אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וַיָּבֹ֤א מִמִּזְרַח⁠־שֶׁ֙מֶשׁ֙ לְאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וַֽיַּחֲנ֖וּן בְּעֵ֣בֶר אַרְנ֑וֹן וְלֹֽא⁠־בָ֙אוּ֙ בִּגְב֣וּל מוֹאָ֔ב כִּ֥י אַרְנ֖וֹן גְּב֥וּל מוֹאָֽב׃
    Then they went through the wilderness and went around the land of Edom and the land of Moab, and came by the east side of the land of Moab, and they encamped on the other side of the Arnon. But they didn't come within the border of Moab, for the Arnon was the border of Moab.
    מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

    וַאֲזַל בְּמַדְבְּרָא וְאַקֵיף יַת אֲרַע אֱדוֹם וְיַת אֲרַע מוֹאָב וַאֲתוֹ מִמַדְנַח שִׁמְשָׁא לְאַרְעָא דְמוֹאָב וּשְׁרוֹ בְּעִיבְרָא דְאַרְנוֹן וְלָא עָלוּ בִּתְחוּם מוֹאָב אֲרֵי אַרְנוֹן תְּחוּם מוֹאָב.
    וילך במדבר – מן המערב למזרח, במיצר דרומי של אדום ומואב.
    ויסב את ארץ אדום – כל דרומה.
    ואת ארץ מואב – כל דרומה, וכשהגיע למקצוע דרומית מזרחית, פנה אל הצפון לסבוב את מיצר המזרחי.
    ויבא ממזרח שמש לארץ מואב ויחנון בעבר ארנון – לסוף מזרחה של ארץ מואב, ושם התחילה ארץ סיחון ועוג, וכבשו עבר הירדן במזרח ארץ כנען ועברו הירדן, ונכנסו לה לארץ כנען דרך המזרח.
    They then continued through the wilderness from west to east, along the southern borders of Edom and Moav.
    Circumvented the land of Edom. All of its southern border.
    And the land of Moav. All of its southern border. When they reached the southeastern corner, they angled northward along the periphery of the eastern border.
    Arrived at the east of the land of Moav, and camped opposite Arnon. At the end of the eastern border of the land of Moav. This was the starting point of the lands of Sichon and Og. They conquered the trans-Yardeinian territory east of the land of Canaan, crossed the Yardein, and invaded the land of Canaan by the eastern route.
    ויסב את ארץ אדום ואת ארץ מואב – על כורחו לפי שלא נתנום לעבור, וכאשר כילו לסבוב את ארץ אדום ואת ארץ מואב כלה לו משך ארץ ישראל בדרום וכל הימים שסבב לו את ארץ אדום ואת ארץ מואב היו מהלכין מן המערב למזרח וכשכילו לסבוב את ארץ אדום ואת ארץ מואב שאורך ארץ ישראל כלה כנגדו כלפי מזרח, אם ירחיקו עוד ללכת, נמצא שהיו מרחיקין עצמן מארץ ישראל. מה עשו הפכו פניהם כלפי מערב ואחוריהם למזרח ובאו להם לגבול ארנון ליכנס משם לארץ ישראל. הה״ד ויבא ממזרח שמש לארץ מואב ויחנו בעבר ארנון ממזרח נחל ארנון – ומעבר לנחל ארנון כלפי מערב כלה גבול מואב, שלא תאמר אף כשחנו ישראל בעבר ארנון נכנסו להם לארץ מואב מן המזרח, ומה לי אם נכנסו לה מן הדרום אם נכנסו לה מן המזרח, בכל צד שהם נכנסים בו הם עוברין על פי הדבור, לכך נאמר
    ולא באו בגבול מואב כי ארנון גבול מואב – סוף גבול מואב על שפת נחל ארנון למערב ארנון וישראל חנו מעבר ארנון למזרחו, נמצא נחל ארנון מפריד בין ישראל לארץ מואב כשחנו שם.
    AND COMPASSED THE LAND OF EDOM, AND THE LAND OF MOAB. AND CAME BY THE EAST SIDE OF THE LAND OF MOAB. Israel was forced to go around the land of Edom, and the land of Moab because the latter did not permit them to pass over their land. When Israel finished circling the land of Edom, and the land of Moab they finished going around the breadth of the southern part of the Land of Israel.⁠1
    All the time that Israel skirted the land of Edom, and the land of Moab they traveled west to east. If when Israel finished skirting the land of Edom, and the land of Moab they continued going east they would find themselves distancing themselves from the land of Israel, for the eastern side of the land of Israel ends at the border of Moab and Edom. What did they do? They turned their faces towards the west and their backs to the east and they reached the river Arnon from which they were able to enter the land of Israel. This is what Scripture means by: "and came by the east side of the land of Moab, and they encamped on the other side of the Arnon.⁠" The border of Moab comes to an end on the western side [of the Arnon]. [Scripture reports this so that you do not say] that Israel entered the land of Moab on the eastern side of the Arnon, when they camped on the other side of the Arnon, for what difference does it make whether Israel entered the Land of Moab from the south or the east? They would be breaking God's word whatever side they entered from.⁠2 Scripture therefore reads: but they came not within the border of Moab, for the Arnon was the border of Moab, the meaning of which is the border of Moab ends on the Western shore of the Arnon and Israel camped on the eastern side of the Arnon. Thus the Arnon divided between Israel and the Land of Moab when they camped there.
    1. Edom and Moab lie east of the land of Israel. Moab is locared above Edom. Israel entered the Holy Land from the east. It circled Edom- on the south and then turned north. Israel then skirted Edom and also Moab from the south to the North. They skirted the western side of Moab until they reached the Arnon river.
    2. See Deuteronomy 2:9: And the Lord said unto me: 'Be not at enmity with Moab, neither contend with them in battle; for I will not give thee of his land for a possession'.
    וילך במדבר – במדבר ים סוף, כמו שכתוב: ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבוב את ארץ אדום (במדבר כ״א:ד׳).
    ויחנון – הנו״ן נוספת, כנו״ן תשמרון תזכרון.
    וישראל הלכו במדבר ויסובו את ארץ אדום ואת ארץ מואב כדי להתרחק ממואב ושלא לבא בגבולו.
    ויחנון – כמו ויחנו, והנו״ן נוספת, כמו: תשמרון (דברים ו׳:י״ז).
    ממזרח שמש – במזרחה של מואב.
    כי ארנון וגו׳ – ארנון הוא התחלת גבול מואב, והמה חנו בהעבר מזה.
    וכדי להתרחק ממואב1, וַיֵּ֣לֶךְ הלך ישראל מן המערב למזרח2 בַּמִּדְבָּ֗ר במדבר ים סוף3, וַיָּ֜סָב והקיף אֶת כל דרומה של4 אֶ֤רֶץ אֱדוֹם֙ וְאֶת כל דרומה של5 אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב, וַיָּבֹ֤א מִמִּזְרַח שֶׁ֙מֶשׁ֙ מזרחה6 לְאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב, וַֽיַּחֲנ֖וּן וחנו7 בְּעֵ֣בֶר אַרְנ֑וֹן, וְלֹא בָ֙אוּ֙ בִּגְב֣וּל מוֹאָ֔ב כִּ֥י אַרְנ֖וֹן היתה תחילת8 גְּב֥וּל מוֹאָֽב והם חנו מהעבר השני9:
    1. אברבנאל.
    2. רש״י.
    3. רד״ק.
    4. רש״י.
    5. רש״י.
    6. מצודת דוד.
    7. כך משמע מרד״ק וממצודת ציון.
    8. מצודת דוד.
    9. מצודת דוד.
    מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (יט) וַיִּשְׁלַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל⁠־סִיח֥וֹן מֶלֶךְ⁠־הָאֱמֹרִ֖י מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֑וֹן וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל נַעְבְּרָה⁠־נָּ֥א בְאַרְצְךָ֖ עַד⁠־מְקוֹמִֽי׃
    Israel sent messengers to Sihon king of the Amorites, the king of Heshbon; and Israel said to him, 'Let us pass, we pray you, through your land to my place.'
    מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    (יט-כב) מלחמה עם סיחון (קישור לעיון) – במדבר כ״א:כ״א-ל״א, דברים ב׳:כ״ד-ל״ז, דברים ד׳:מ״ז-מ״ט, יהושע י״ב:ב׳-ג׳, יהושע כ״ד:ח׳
    וּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אִזְגַדִין לְוַת סִיחוֹן מַלְכָּא דֶאֱמוֹרָאָה מַלְכָּא דְחֶשְׁבּוֹן וַאֲמַר לֵיהּ יִשְׂרָאֵל נֶעְבַּר כְּעַן בְּאַרְעָךְ עַד אַתְרִי.
    ואחרי זה שלחו מלאכים אל סיחון מלך האמורי וגו׳, נעברה נא בארצך עד מקומי, ר״ל עד ארץ ישראל שהיא היתה הארץ הנתונה לישראל והמיועדת להם.
    עד מקומי – ארץ כנען, מקום אשר נתן לי ה׳.
    וַיִּשְׁלַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ מַלְאָכִ֔ים שליחים אֶל סִיח֥וֹן מֶֽלֶךְ הָאֱמֹרִ֖י שהיה גם1 מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֑וֹן, וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל נַעְבְּרָה נָּ֥א בְאַרְצְךָ֖ עַד מְקוֹמִֽי ארץ כנען2, אשר נתן לי ה׳3:
    1. כלי יקר.
    2. אברבנאל.
    3. מצודת דוד.
    מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (כ) וְלֹא⁠־הֶאֱמִ֨ין סִיח֤וֹן אֶת⁠־יִשְׂרָאֵל֙ עֲבֹ֣ר בִּגְבֻל֔וֹ וַיֶּאֱסֹ֤ף סִיחוֹן֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־עַמּ֔וֹ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּיָ֑הְצָה וַיִּלָּ֖חֶם עִם⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃
    But Sihon didn't trust Israel to pass through his border, and Sihon gathered all his people together, and encamped in Jahaz, and fought against Israel.
    מקבילות במקראתרגום יונתןרי״דאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

    וְלָא הֵימִין סִיחוֹן יַת יִשְׂרָאֵל לְמֶעְבַּר בִּתְחוּמֵיהּ וּכְנַשׁ סִיחוֹן יַת כָּל עַמֵיהּ וּשְׁרוֹ בְּיָהְצָה וְאַגִיחַ קְרָבָא עִם יִשְׂרָאֵל.
    ולא האמין סיחון את ישראל עבור בגבולו – פירוש: לא האמין בהם שיעברו בשלום אלא פחד שלא יקחו את ארצו.
    והנה סיחון לא די שלא אבה תת לישראל עבור בגבולו כאשר עשו אדום ומואב, אבל גם הפליג להרע, כי אסף כל עמו להלחם בישראל.
    ויאסף – בלא מאריך ביו״ד.
    ולא האמין – כי חשב לרמותו באו, ויכבשו ארצו.
    וְלֹא הֶאֱמִ֨ין סִיח֤וֹן אֶת יִשְׂרָאֵל֙ לישראל, שהוא רק מעוניין1 לַעֲבֹ֣ר בִּגְבֻל֔וֹ אלא חשב שישראל מרמה אותו במטרה לכבוש את ארצו2, והנה סיחון לא די שלא הסכים לתת לישראל לעבור בגבולו כאשר עשו אדום ומואב, אלא גם הפליג להרע3, וַיֶּאֱסֹ֤ף סִיחוֹן֙ אֶת כָּל עַמּ֔וֹ, וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּיָ֑הְצָה, וַיִּלָּ֖חֶם עִם יִשְׂרָאֵֽל:
    1. מצודת דוד.
    2. רי״ד, מצודת דוד.
    3. אברבנאל.
    מקבילות במקראתרגום יונתןרי״דאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (כא) וַ֠יִּתֵּ֠ן יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה אֱלֹהֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת⁠־סִיח֧וֹן וְאֶת⁠־כׇּל⁠־עַמּ֛וֹ בְּיַ֥ד יִשְׂרָאֵ֖ל וַיַּכּ֑וּם וַיִּירַשׁ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֚ת כׇּל⁠־אֶ֣רֶץ הָאֱמֹרִ֔י יוֹשֵׁ֖ב הָאָ֥רֶץ הַהִֽיא׃
    Hashem, the God of Israel, delivered Sihon and all his people into the hand of Israel, and they struck them. So Israel possessed all the land of the Amorites, the inhabitants of that country.
    מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

    וּמְסַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל יַת סִיחוֹן וְיַת כָּל עַמֵיהּ בִּידָא דְיִשְׂרָאֵל וּמְחוֹנוּן וִירֵית יִשְׂרָאֵל יַת כָּל אֲרַע אֱמוֹרָאָה יָתֵיב אַרְעָא הַהִיא.
    (כא-כב) ויתן י״י אלהי ישראל את סיחון ואת כל עמו ביד ישראל ויכום וירש ישראל וגו׳. וירשו את כל גבול האמורי מארנון עד היבוק וגו׳ – ועד שלא ירש ישראל את ארץ סיחון נלחם סיחון כבר במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו ועד ארנון (במדבר כ״א:כ״ו) וחזרו ישראל ונלחמו בסיחון וירשו את ארצו, וגם כל הארץ שנטל סיחון ממואב, וזה שאמרו רבותינו עמון ומואב טהרו בסיחון.
    (21-22) AND THE LORD, THE GOD OF ISRAEL, DELIVERED SIHON AND ALL HIS PEOPLE INTO THE HAND OF ISRAEL, AND THEY SMOTE THEM; SO ISRAEL POSSESSED ALL THE LAND OF THE AMORITES, THE INHABITANTS OF THAT COUNTRY. AND THEY POSSESSED ALL THE BORDER OF THE AMORITES, FROM THE ARNON EVEN UNTO THE JABBOK. Before Israel possessed the Land of Sihon, Sihon had already fought with the first king of Moab and took his entire land from his hand as far as the Arnon. Then Israel fought Sihon and possessed his land and all the land that Sihon took from Moab. This is what the Rabbis mean by "The [Land of] Ammonites and the Moabites were rendered pure via Sihon.⁠"1
    1. See Gittin 38a, Hullin 60b. The Israelites were commanded not to take the land of Ammon or Moab.
    ונתנו האלהים ביד ישראל וירש את ארצו, ר״ל ארץ האמורי, כי לו היתה כבר ירושה מארנון ועד היבוק ועד הירדן, ואם כן ראוי היה לישראל לקחת את ארצו, כיון שהוא קראו לשלום וסיחון יצא להלחם בו על לא חמס בכפיו ואין מרמה בפיו?
    ויירש – מלשון ירושה.
    וַ֠יִּתֵּן יְהוָ֨ה אֱלֹהֵֽי יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת סִיח֧וֹן וְאֶת כָּל עַמּ֛וֹ בְּיַ֥ד יִשְׂרָאֵ֖ל, וַיַּכּ֑וּם והיכו ישראל בהם, וַיִּירַשׁ֙ וְיָרַשׁ1 יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֚ת כָּל אֶ֣רֶץ הָאֱמֹרִ֔י אשר היה יוֹשֵׁ֖ב בתוך הָאָ֥רֶץ הַהִֽיא:
    1. מצודת ציון.
    מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותהכל
     
    (כב) וַיִּ֣ירְשׁ֔וּ אֵ֖ת כׇּל⁠־גְּב֣וּל הָאֱמֹרִ֑י מֵֽאַרְנוֹן֙ וְעַד⁠־הַיַּבֹּ֔ק וּמִן⁠־הַמִּדְבָּ֖ר וְעַד⁠־הַיַּרְדֵּֽן׃
    They possessed all the border of the Amorites, from the Arnon even to the Jabbok, and from the wilderness even to the Jordan.
    מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

    וִירִיתוּ יַת כָּל תְּחוּם אֱמוֹרָאָה מֵאַרְנוֹנָא וְעַד יוּבְקָא וּמִן מַדְבְּרָא וְעַד יַרְדְנָא.
    ויירשו וגו׳ מארנון ועד היבק – שאתה אומר שהוא שלך (שופטים י״א:י״ג), הם מסיחון לקחו.
    ומן המדבר ועד הירדן – מדברות היו שם לפני הירדן.
    They took possession, etc., from Arnon to the Yabok. Which you claim as yours, they annexed from Sichon.
    From the wilderness to the Yardein. There was a wilderness area adjoining the Yardein.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 21]

    מארנון וגו׳ – אם כן, המחוז ההוא לקחו מסיחון, אשר כבש הוא מאז ממואב ומעמון.
    מארנון – ד׳ תחומי ארץ סיחון, ארנון לדרומה, יבק לצפונה, המדבר למזרחה והירדן למערבה.
    וַיִּ֣ירְשׁ֔וּ ישראל אֵ֖ת כָּל גְּב֣וּל הָאֱמֹרִ֑י, מֵֽאַרְנוֹן֙ וְעַד הַיַּבֹּ֔ק שאתה אומר שהוא שלך1, וּמִן הַמִּדְבָּ֖ר המדברות שהיו לפני הירדן2 וְעַד הַיַּרְדֵּֽן, ואם כן ראוי היה לישראל לקחת את ארצו, כיוון שהם קראו לו לשלום, וסיחון יצא להילחם בהם על לא חמס בכפם3:
    1. לעיל בפס׳ יג, רש״י.
    2. רש״י.
    3. אברבנאל.
    מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (כג) וְעַתָּ֞ה יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה׀ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הוֹרִישׁ֙ אֶת⁠־הָ֣אֱמֹרִ֔י מִפְּנֵ֖י עַמּ֣וֹ יִשְׂרָאֵ֑ל וְאַתָּ֖ה תִּירָשֶֽׁנּוּ׃
    So now Hashem, the God of Israel, has dispossessed the Amorites from before his people Israel, and should you possess them?
    תרגום יונתןר״י קראפירוש מחכמי צרפתאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    וּכְעַן יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל תָּרִיךְ יַת אֱמוֹרָאָה מִן קֳדָם עַמֵיהּ יִשְׂרָאֵל וְאַתְּ מְדַמֵי לְמֵירְתֵיהּ.
    הוריש את האמורי מפני עמו ישראל ועתה תירשנו – בתמיה, כלו׳ איך דמית ליטול מישראל מה שנתן להם הקב״ה.
    ואתה תירשנו – לשון ירושה, תירשנו לישראל (?).
    SO NOW THE LORD, THE GOD OF ISRAEL, HATH DISPOSSESSED THE AMORITES FROM BEFORE HIS PEOPLE ISRAEL, AND SHOULDEST THOU POSSESS THEM? This is a question. How could you imagine that you could take from Israel that which the Holy One gave to them?
    AND SHOULDEST THOU POSSESS THEM? Tirashennu (thou shouldest possess them) is related to the word yerushah (possession).⁠1 The meaning of ve-attah Tirashennu is and shouldest thou possess them.
    1. The root yod, resh, shin can mean to inherite (posses) or to dispossess. It is employed here with the meaning of possess.
    ועתה י״י אלהי ישראל הוריש את האמורי – וארצך לא לקחנו כי אם ארץ אמורי.
    הטענה השלישית היא באמרו: ועתה ה׳ אלהי ישראל הוריש את האמורי וגו׳, ר״ל מלבד הטענות שקדמו הנה עוד אומר עתה שישראל לא לקח הארץ הזאת, אבל הקב״ה לקחה מיד סיחון ונתנה לישראל, וישראל מיד האל ית׳ ירשו את הארץ, ולכן אמר ה׳ אלהי ישראל הוריש את האמורי ואתה תירשנו? הנה יהיה זה כחולק על השכינה, ולזה אמר כלועג.
    הוריש – ענין גירושין.
    תירשנו – מלשון ירושה.
    מפני עמו ישראל – לשירשו הם, ולא שיוחזר לך, וזה שאמר ׳ואתה תירשנו׳, בתמיהה.
    והמשיך יפתח לומר לו בלעג1, וְעַתָּ֞ה יְהוָ֣ה | אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הוֹרִישׁ֙ גירש2 אֶת הָ֣אֱמֹרִ֔י מִפְּנֵ֖י עַמּ֣וֹ יִשְׂרָאֵ֑ל כדי שהם ירשו אותו ולא כדי שיוחזר לך3, וְאַתָּ֖ה תִּירָשֶֽׁנּוּ תירש אותו?!⁠4, איך דמית ליטול מישראל מה שנתן להם הקב״ה?!⁠5:
    1. אברבנאל.
    2. מצודת ציון.
    3. מצודת דוד.
    4. ר״י קרא, מצודת ציון.
    5. ר״י קרא.
    תרגום יונתןר״י קראפירוש מחכמי צרפתאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (כד) הֲלֹ֞א אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר יוֹרִֽישְׁךָ֛ כְּמ֥וֹשׁ אֱלֹהֶ֖יךָ אוֹת֣וֹ תִירָ֑שׁ וְאֵת֩ כׇּל⁠־אֲשֶׁ֨ר הוֹרִ֜ישׁ יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ מִפָּנֵ֖ינוּ אוֹת֥וֹ נִירָֽשׁ׃
    Won't you possess that which Chemosh, your god, gives you to possess? And whomever Hashem, our God, has dispossessed from before us, them we will possess.
    תרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    הֲלָא יַת דְיַחְסְנִנָךְ כְּמוֹשׁ טַעֲוָתָךְ יָתֵיהּ תַּחְסִין וְיַת כָּל דְתָרֵיךְ יְיָ אֱלָהָנָא מִן קֳדָמָנָא יָתֵיהּ נִירָת.
    כמוש אלהיך – והנה הוא היה אלהי מואב? רק זה אמר לו: אתה שואל הארץ שהיא ממואב, ומלך האמרי לקחה ממואב, ולא הצילו כמוש אלהיו, וכן היה בפי המושלים: אוי לך מואב אבדת עם כמוש (במדבר כ״א:כ״ט). ואם כן הוא שהארץ היתה לך, וכמוש היה אלהיך, את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש, כי הוא לא היה יכול להציל הארץ מיד מלך האמורי, וי״י אלהינו הוריש מלך האמורי מפנינו וירשנו את הארץ ההיא.
    הוריש – ענין גירושין, כתרגומו: דתריך, וכן כל אשר הוא דבק עם מפני הוא לשון גירוש, וזולתו הוא לשון ירושה.
    ואמר לו על צד הלעג הלא את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש כי לא יכול כמוש אלהיהם להצילם מיד סיחון כאומרו אוי לך מואב אבדת עם כמוש וגו׳.
    את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש, ר״ל שכמוש היה אלהי מואב כמ״ש (במדבר כ״א כ״ט) אוי לך מואב אבדת עם כמוש, ואם הוא לא הציל למואב והאל יתברך ירש את הארץ ונתן אותה לאויביו, איך אם כן עמון ינצחהו וירשהו?
    כמוש – שם עבודה זרה.
    הוריש – גרש.
    נירש – מלשון ירושה.
    אשר יורישך כמוש – בדרך לעג אמר.
    הלא את אשר יורישך כמוש וכו׳ – ומה לך לדבר שהוא מפלאי אלהים והשגחתו.
    והמשיך יפתח ללעוג לו באומרו1, הֲלֹ֞א אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר יוֹרִֽישְׁךָ֛ העבודה זרה2 ״כְּמ֥וֹשׁ״ שהיא אֱלֹהֶ֖יךָ3 אוֹת֥וֹ תִירָ֑שׁ4, וְאולם אֵת֩ כָּל אֲשֶׁ֨ר הוֹרִ֜ישׁ גירש5 יְהוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ מִפָּנֵ֖ינוּ, אוֹת֥וֹ אנחנו נִירָֽשׁ בירושה6, ומה לך להתערב בדבר שהוא מפלאי אלהים והשגחתו?!⁠7:
    1. מצודת דוד.
    2. מצודת דוד.
    3. והנה ״כמוש״ היה אלהי מואב? אלא שאמר לו כך, אתה שואל את הארץ שהיא ממואב ומלך האמרי לקחה ממואב, ולא הצילו כמוש אלהיו, ואם אכן הארץ היתה לך וכמוש היה אלהיך, את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש, רד״ק. כלי יקר מבאר כי יתכן וכמוש היה עבודה זרה גם למואב וגם לעמון.
    4. ואמר לו על צד הלעג, כי לא יכול היה כמוש אלהיהם להצילם מיד סיחון כאומרו (במדבר כא, כט) ״אוי לך מואב אבדת עם כמוש״ וגו׳, רלב״ג, אברבנאל.
    5. רד״ק, מצודת ציון.
    6. מצודת ציון.
    7. מלבי״ם. מלבי״ם מבאר שיפתח סתר את דברי מלך עמון בארבעה טענות: א׳ ישראל לא לקחו מאומה מידי עמון, ונהפוך הוא, בני ישראל ביקשו לעבור בארצם וכשנענו בשלילה הסבו את דרכם מעליהם. ב׳ הארצות שכבשו מידי סיחון היה זה רק אחרי שסיחון יצא כנגדם למלחמה. ג׳ היה ידוע ומפורסם שמלחמות ישראל בעלותם ממצרים היו ענין אלוהי, וה׳ הוריש את הארצות הללו לבני ישראל, וכיצד תטען שהם שלך. ד׳ כבר שלוש מאות שנה שישראל יושבים בארצות הללו וכל המלכים עד היום שתקו, ואין באפשרותך כעת לערער על כך.
    תרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (כה) וְעַתָּ֗ה הֲט֥וֹב טוֹב֙ אַתָּ֔ה מִבָּלָ֥ק בֶּן⁠־צִפּ֖וֹר מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֑ב הֲר֥וֹב רָב֙ עִם⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל אִם⁠־נִלְחֹ֥ם נִלְחַ֖ם בָּֽם׃
    Now are you any better than Balak the son of Zippor, king of Moab? Did he ever strive against Israel? Did he ever fight against them?
    מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראפירוש מחכמי צרפתרד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    נסיון בלק להרע לבנ״י (קישור לעיון) – במדבר כ״ב:ב׳-ה׳, דברים כ״ג:ה׳-ו׳, יהושע כ״ד:ט׳-י׳, מיכה ו׳:ה׳
    וּכְעַן הֲטַב טַב אַתְּ מִבָּלָק בַּר צִפּוֹר מַלְכָּא דְמוֹאָב הֲמֵידַן דַן עִם יִשְׂרָאֵל אִם קְרָבָא אַגִיחַ בְּהוֹן.
    אם נלחום נלחם בם – כשנטלוה ישראל מיד סיחון.
    OR DID HE EVER FIGHT AGAINST THEM? When Israel took the land from Sihon.
    הרב רב עם ישראל – וכי עשה בלק מריבה עם ישראל, או שמא נלחם עמם כמו שאתה מתלחם עם ישראל.
    הטוב טוב אתה – הזקף מלרע בתי״ו, ומקצת ספרים מדוייקים מלעיל הזקף באל״ף.
    הרוב רב – ענין מריבה.
    אם נלחם נלחם בם – הראשון מקור בחולם, בשקל נשאל נשאל דוד (שמואל א כ׳:כ״ח), והשני נפעל עבר שהוא פתח.
    והנה אמר ביהושע: ויקם בלק וילחם בישראל (יהושע כ״ד:ט׳), אלא כמו שפי׳ שם כי המלחמה היתה ששלח בלעם לקלל אותם, והנה הוא לא נלחם עם ישראל בעבור ארצו, וגם מלכי מואב אחרי כן לא נלחמו בישראל בזו הטענה, היום שלש מאות שנה שהארץ ביד ישראל.
    אם נלחם נלחם בם – כמו נחתום ונשלוח.
    ואמר לו שאיננו טוב מבלק בן צפור מלך מואב שלא רב עם ישראל על זה ולא נלחם בם עם היותם יושבים בימיו בחשבון ובבנותיה ובערער ובבנותיה ובכל הערים אשר על יד ארנון והנה נמשך זה עד שלש מאות שנה שלא קם אחד מהם להלחם עם ישראל על זה ואם היה דין להם על הארץ הזאת מדוע לא הצילו אותה מידם בכל זה הזמן הארוך.
    הטענה הרביעית באמרו: ועתה הטוב טוב אתה מבלק וגו׳, רוצה לומר כל השלשה טענות שזכרתי הם על ירושת הארץ. ואמנם אחרי ירושתה הנה יש טענה אחרת שאומר והיא, הטוב טוב אתה מבלק בן צפור שראה את ישראל שלקחו את הארץ כלה (והוא היה מלך למואב בעת ההיא) האם נלחם לישראל והריב עמם לקחת אותה מידיהם?
    הטוב טוב אתה – בספרים מדוייקי׳ כ״י וגם ברוב ספרי הדפוס מלרע ורד״ק בפירוש כתב מלרע הזקף בתי״ו. ומקצת ספרים מדוייקים מלעיל הזקף באלף ובמכלול דף רס״ב כתב הטוב טוב אתה מלעיל ובמקצת ספרים מדוייקים מלרע עכ״ל. ובמסרה גדולה מערכת אות האל״ף נמסר אתה דבטעם מלעיל סימן כי עפר אתה וגו׳. והיה נראה להכריע משם שזה מלרע יען לא נמנה עמהם לולא שמצאתי מהם מלת אלו מלעיל כגון ארור אתה מן האדמה כי עירם אתה ואין לומר דלא קא חשיב להו להיותם מלעיל כדין מפני שהם קמוצים ובהפסק שהרי מנה ואי מזה עם אתה דיונה וכן ותקם את דבריך כי צדיק אתה (ירמיהו ט) שהם בקמץ ובהפסק עוד יש כאן בפתח ומלעיל כמו אמר אלי בני אתה (תהלים ב ז) עזרתי ומפלטי אתה (שם מ׳) כמ״ש במכלול דף רס״ב ולא נמנו במסרה זו באופן שאין להשען עליה ועיין מ״ש בקהלת ז׳ וחבקוק ב׳.
    הרוב רב – מלשון מריבה.
    הרוב רב – וכי עשה הוא מריבה עם ישראל בעבור המחוז ההוא, עם כי יש בה גם משל מואב.
    הטוב טוב אתה – כפל מלת טוב לחיזוק ע״ד ירחק חק, פקח קח, ירקרק אדמדם ודומיהם.
    מבלק – שהיה בימי כיבוש בני ישראל את ארץ סיחון.
    וְעַתָּ֗ה הֲט֥וֹב טוֹב֙ האם טוב יותר אַתָּ֔ה מִבָּלָ֥ק בֶּן צִפּ֖וֹר מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֑ב?! הֲר֥וֹב רָב֙ האם עשה בלק מריבה1 עִם יִשְׂרָאֵ֔ל בעבור המחוז ההוא, הגם שהיה בו חלק ממואב?!⁠2 אִם נִלְחֹ֥ם נִלְחַ֖ם האם נלחם3 בָּֽם בלק כשנטלוה ישראל מיד סיחון?!⁠4:
    1. רד״ק, מצודת ציון.
    2. מצודת דוד.
    3. רלב״ג.
    4. ר״י קרא. ולמרות שנאמר ביהושע (כד, ט) ״ויקם בלק וילחם בישראל״, פירש רד״ק כי המלחמה היתה ששלח בלעם לקלל אותם ואולם לא נלחם עם ישראל בעבור ארצו, וגם מלכי מואב אחרי כן לא נלחמו בישראל בזו הטענה, ועברו כשלש מאות שנה (עד ימי יפתח) שהארץ הזו היתה ביד ישראל.
    מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראפירוש מחכמי צרפתרד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (כו) בְּשֶׁ֣בֶת יִ֠שְׂרָאֵ֠ל בְּחֶשְׁבּ֨וֹן וּבִבְנוֹתֶ֜יהָ וּבְעַרְע֣וֹר וּבִבְנוֹתֶ֗יהָ וּבְכׇל⁠־הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ עַל⁠־יְדֵ֣י אַרְנ֔וֹן שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ לֹֽא⁠־הִצַּלְתֶּ֖ם בָּעֵ֥ת הַהִֽיא׃
    While Israel lived in Heshbon and its towns, and in Aroer and its towns, and in all the cities that are along by the side of the Arnon, three hundred years; why didn't you recover them within that time?
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    כַּד יָתֵיב יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכַפְרָנָהָא וּבְעַרְעוֹר וּבְכַפְרָנָהָא וּבְכָל קִרְוַיָא דְעַל תְּחוּמֵי אַרְנוֹן תְּלַת מְאָה שְׁנִין וּמָא דֵין לָא שְׁזַבְתּוּן בְּעִדָנָא הַהִיא.
    על ידי ארנון – אצל ארנון, שהיו ממואב, וידעו שלא היה להם לעבור עליהם, שהרי מסיחון כבשום (במדבר כ״א:כ״ד), שלקחם ממלך מואב (במדבר כ״א:כ״ו).
    שלש מאות שנה – משכבשו את הארץ בימי יהושע עד יפתח מכאן יש ללמוד שנות השופטים הנזכרים עד הנה, אם שני השעבוד של כל אומה נמנים בתוך ימי השופט אם לאו. שנינו בסדר עולם (סדר עולם רבה י״ב): יהושע פרנס את ישראל עשרים ושמונה שנה, ואין לו מקרא ממי ללמוד. עתניאל (שופטים ג׳:י״א) ארבעים שנה, ושני שעבוד של כושן רשעתים (שופטים ג׳:ח׳) בכללן. אחריו אהוד (שופטים ג׳:ל׳), שמונים שנה, שמונה עשרה שני שעבוד של עגלון (שופטים ג׳:י״ד) בתוכם, הרי מאה ארבעים ושמונה שנה. דבורה (שופטים ה׳:ל״א) ארבעים שנה, ושני שעבוד יבין (שופטים ד׳:ג׳) בתוכם, הרי מאה שמונים ושמונה. אחריו, שבע שנים של שעבוד מדין (שופטים ו׳:א׳), וארבעים של גדעון (שופטים ח׳:כ״ח), ושלש של אבימלך (שופטים ט׳:כ״ב), הרי מאתים שלשים ושמונה שנים. אחריו, עשרים ושלש של תולע (שופטים י׳:ב׳), ועשרים ושתים של יאיר (שופטים י׳:ג׳), אלא שעלתה שנה אחת לשניהם, ושמונה עשרה של בני עמון (שופטים י׳:ח׳) עד שבא יפתח, הרי שלש מאות.
    Adjoining [lit. by the hands of] Arnon. Near Arnon. These cities had belonged to Moav, but they recognized that they could not lay claim to them, since they were confiscated from Sichon, who had annexed them from the king of Moav.
    Three centuries from the conquest of the land in the days of Yehoshua, until Yiftoch. This teaches us concerning the years of the Judges mentioned until now – whether the years of subjugation by the nations are included in the reckoning of the days of the Judge, or not.⁠1 We learn in Seder Olam:⁠2 Yehoshua directed Yisroel for twenty eight years – I am not aware of any Scriptural derivation for this. Asniel for forty years (Shofetim 3:11), the years of subjugation by Cushan Rishasaim are included3 (Shofetim 3:8). Afterward, Ehud for eighty years (Shofetim 3:30), with the eighteen years of subjugation by Eglon (Shofetim 3:14) included. This totals one hundred forty eight years. Devorah for forty years (Shofetim 5:31), with the years of subjugation by Yavin4 (Shofetim 4:3) included, totaling one hundred eighty eight years. Afterward, seven years of subjugation by Midyon (Shofetim 6:1), forty years of Gidon (Shofetim 8:28), and three of Avimelech (Shofetim 9:22), totaling two hundred thirty eight years. Afterward, twenty three years of Tola (Shofetim 10:2) and twenty two of Yair (Shofetim 10:3), with one year overlapping both, and eighteen years of the Bnei Ammon (Shofetim 10:8) until Yiftoch's appearance. This totals three hundred.
    1. The three hundred year total is only accurate if certain of the years of subjugation are included in the years of the judge, and certain years are not, as Rashi explains below.
    2. Ch. 12.
    3. Eight years.
    4. Twenty years.
    בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה בערער ובבנותיה ובכל הערים אשר על ידי ארנון – שכולם היו מתחילה משל מואב ובא סיחון ונטלו מהן, וישראל נטלום מסיחון וישבו בהם, וזה שלש מאות שנה מתחילת שבתם שם, שלש מאות משכיבשו את הארץ בימי יהושע עד יפתח, מכאן יש ללמוד שנות השופטים הנזכרים עד הנה אם שני השעבוד של כל אומה ואומה נמנים בתוך ימי השופט אם לאו, שנינו בסדר עולם, יהושע פירנס את {ישראל} עשרים ושמונה שנים ואין לי מקרא ממי ללמוד, עתניאל ארבעים שנה ושני שעבוד של כושן רשעתים בכלל, אחריו אהוד שמונים שנה, שמונה עשרה שני שעבוד של עגלון בתוכם הרי קמ״ח שנים, דבורה ארבעים שנה ושני שעבוד יבין בתוכם הרי קפ״ח, אחריו שבע שנים של שעבוד מדין וארבעים של גדעון ושלש של אבימלך הרי רל״ח, אחריו כ״ג של תולע וכ״ב של יאיר, אלא שעלתה שנה אחת לשתיהם, ושמונה עשרה של בני עמון עד שלא בא יפתח הרי שלש מאות שנה.
    ומדוע לא הצלתם בעת ההיא – אז היה לך לעורר על הערים הללו כשנטלום ישראל מיד סיחון ולא מצינו שהיו עמון ומואב מעוררין עליהם בעת ההיא ואף לא לאחר מיכן.
    WHILE ISRAEL DWELT IN HESHBON AND ITS TOWNS, AND IN AROER AND ITS TOWNS, AND IN ALL THE CITIES THAT ARE ALONG BY THE SIDE OF THE ARNON. All of the aforementioned originally belonged to the Moabites but were taken by Sihon. Israel then took them from Sihon and inhabited them. They have now been living in them for three hundred years. [He said the aforementioned] because three hundred years had passed from the time when these cities and towns were captured by Joshua until Jephthah came on the scene. From here we can learn if the years of the judges that [were mentioned up to this point] include the years that Israel was oppressed by the [surrounding] nations.
    "We read in Seder Olam (Ch. 12):
    "Joshua led Israel twenty-eight years, but I have no Scripture whence to derive it.⁠1 Othniel led them for forty years including the years of oppression by Cushan-rishathaim (Judges 3:11); after him was Ehud for eighty years (Judges 3:30) including the eighteen years of oppression by Eglon. This totals one hundred forty-eight years. Deborah led them for forty years (Judges 5:31) including the years of oppression by Jabin. This totals one hundred eighty-eight years; afterward were the seven years of oppression by Midian (Judges 6:1) and the forty years of Gideon (Judges 8:28), then the three of Abimelech (Judges 9:22), thus totaling two hundred thirty-eight years. Afterwards were the twenty-three of Tola, and the twenty-two of Jair (Judges 10:2,3), however one same year coincides for both of them; finally, adding the eighteen of Ammon before Jephthah’s appearance (Judges 10:8), this amounts to three hundred years.⁠"2
    WHEREFORE DID YE NOT RECOVER THEM WITHIN THAT TIME? You should have complained about these cities then, when Israel took them from the hand of Sihon. We do not find Amon and Moab complaining about the seizure of these cities then and not after that.
    1. We know this from tradition. However, we do not have a scriptural verse to support this tradition.
    2. From here we learn that the three hundred years mention by Jephthah include the years that Israel was oppressed by the surrounding nations.
    ג׳ מאות שנה – ג׳ מאות שנה ישבו בארץ הזאת עד היום מיום שנכבשה, ומדוע לא נלחמתם עליהם עד היום, ולא הצלתם אותה? ושלש מאות שנה בחשבון זה כמו שמפורש בסדר עולם: יהושע פרנס את ישראל כ״ח שנה, עתניאל בן קנז ארבעים שנה, אהוד שמונים שנה, דבורה וברק ארבעים שנה, גדעון ארבעים שנה, אבימלך ג׳ שנה, תולע בן פואה כ״ג שנה, יאיר כ״ב שנה, הרי רע״ו שנה, ושני השעבוד בכלל, וי״ח שנה ששעבדו בני עמון בישראל עד שלא קם יפתח, הרי ג׳ מאות שנה עם שש שנים של יפתח.
    שלש מאות שנה – מכאן למדנו ששנות השעבוד נכללים בשנות השופטים, כדאיתה בסדר עולם.
    בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה וגו׳, ר״ל בהיות ישראל יושבים בחשבון ובבנותיה שישבו שם שלש מאות שנה, וגם שהיה לו דין ומשפט בארץ, איך בכל אותו זמן לא הציל את הארץ מיד ישראל? והנה א״כ קנו ישראל חזקה גמורה לעיני הבעלים והיא טענה רביעית. ואמנם מספר השלש מאות שנה שזכר יפתח בכאן, הנה רש״י ז״ל בפירושו במקום הזה ורלב״ג בפירושו אליו כתבו עליו הרבה, ואם האמת אתם אני אחקור עליו בספר שמואל (שמואל א י״ג א׳) בפרשת בן שנה שאול במלכו וגו׳. והוליד יפתח מכל זה שלא היתה א״כ כוונת מלך בני עמון לכבוש הארץ מבני ישראל כמ״ש (כי לא היה בזה לו משפט) כי אם להרע ליפתח בפרט.
    ובבנותיה – הכפרים הסמוכים לה.
    על ידי – אצל מקומות.
    בשבת ישראל – רצה לומר, בהיות ישראל יושבין בחשבון וכו׳.
    שלש מאות שנה (רצה לומר, קרוב לשלש מאות שנה, ועיין בחשבון שנות הדורות ״סדר עולם״ פרק יב).
    ומדוע לא הצלתם – מיד ישראל.
    בעת ההיא – במשך הזמן הזה.
    ובערעור – הוא ערוער.
    בעת ההיא – במשך ש׳ שנה אלו.
    בְּשֶׁ֣בֶת יִ֠שְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּ֨וֹן וּבִבְנוֹתֶ֜יהָ ובכפרים הסמוכים לה1, וּבְעַרְע֣וֹר וּבִבְנוֹתֶ֗יהָ ובכפרים הסמוכים לה2, וּבְכָל הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ עַל יְדֵ֣י ליד3 אַרְנ֔וֹן במשך קרוב4 לְשְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה5! קנו ישראל חזקה על ארץ זו6, וּמַדּ֥וּעַ לֹֽא הִצַּלְתֶּ֖ם את הארץ מיד ישראל7 בָּעֵ֥ת במשך כל העת8 הַהִֽיא?!:
    1. מצודת ציון.
    2. מצודת ציון.
    3. רש״י, מצודת ציון.
    4. ועיין בחשבון שנות הדורות ״סדר עולם״ פרק יב, מצודת דוד.
    5. רד״ק, ומכאן למדנו ששנות השעבוד נכללים בשנות השופטים, כדאיתה בסדר עולם, רש״י, רי״ד.
    6. אברבנאל.
    7. מצודת דוד.
    8. ר״י קרא, מצודת דוד.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (כז) וְאָֽנֹכִי֙ לֹא⁠־חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ וְאַתָּ֞ה עֹשֶׂ֥ה אִתִּ֛י רָעָ֖ה לְהִלָּ֣חֶם בִּ֑י יִשְׁפֹּ֨ט יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה הַשֹּׁפֵט֙ הַיּ֔וֹם בֵּ֚ין בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃
    I therefore have not sinned against you, but you do me wrong to battle against me. May Hashem, the Judge, be judge this day between the Children of Israel and the children of Ammon.⁠"
    תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲנָא לָא חָטֵית לָךְ וְאַתְּ עָבֵיד עִמִי בִּישָׁא לְאַגָחָא קְרָבָא בִי יְדִין יְיָ דַעֲבַד דִינָא יוֹמָא דֵין בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבֵין בְּנֵי עַמוֹן.
    ולזה אמר עוד ואנכי לא חטאתי לך ואתה עשה אתי רעה להלחם בי, ר״ל בפרט לי, מה שלא עשית לבני ישראל עד הנה לכן ישפוט השופט, ר״ל מי שהוא שופט כל הארץ בין בני ישראל ובין בני עמון. הנה הותרה בזה השאלה הרביעית, והתבארו הפסוקים שיש בהם ארבעה טענות, אחת מצד השואל שאין למלך בני עמון דין ומשפט בבקשת הארץ הזאת, שנית מצד ישראל הנשאל שהם לא הלכו להלחם עם האמורי יושב הארץ לקחת את ארצו, אבל סיחון ועמו יצאו להלחם בו, השלישית מצד האל ית׳ הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים שהוא ירש את הארץ ולא ישראל, הרביעית מפאת החזקה שהיה להם ברוב הימים. ואפשר עוד לפרש זה הספור באופן אחר ולעשות בפסוקים שתי טענות בלבד. האחת מאשר לא לקחו ישראל את הארץ (כי הם היו רוצים לעבור בשלוה) אבל האל ית׳ לקחה מיד האמורי על זדונו ורוע ללבו, והתחילה הטענה הראשונה הזאת מאמרו לא לקח ישראל את ארץ מואב וגו׳, עד ואת כל אשר יוריש ה׳ אלהינו מפנינו אותו נירש. והטענה השנית מפאת החזקה והיא באמרו ועתה הטוב טוב אתה מבלק וגו׳, והפירוש הראשון יותר נכון אצלי:
    לא חטאתי לך – לחרחר ריב עמדי להתנקם בי, כי לא עשיתי לך מאומה רע.
    ישפט ה׳ השפט – רצה לומר, ה׳ שהוא שופט כל הארץ, ישפוט היום בין וכו׳, וסרס המקרא.
    ואנכי לא חטאתי לך – רצה לומר אחר שאין לך טענה על הארץ לא יצויר סבה למלחמה רק אם א׳ חטא נגד חברו בכבודו וכדומה וזה לא היה כי לא חטאתי, וא״כ אתה עשה אתי רעה להלחם בי הוא דבר רע נגד חוקי המלכים ונמוסי המדינות, ואם אין בינינו מוכיח ישפט ה׳ השופט וכו׳:
    וְאָֽנֹכִי֙ לֹֽא חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ וְאַתָּ֞ה עֹשֶׂ֥ה אִתִּ֛י רָעָ֖ה לחרחר ריב עמדי להתנקם בי1, וכך לְהִלָּ֣חֶם בִּ֑י, ודבר רע נגד חוקי המלכים ונמוסי המדינות אתה עושה, ואם אין בינינו מוכיח2, יִשְׁפֹּ֨ט יְהוָ֤ה הַשֹּׁפֵט֙ כל הארץ3 הַיּ֔וֹם בֵּ֚ין בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן:
    1. מצודת דוד.
    2. ר״י קרא.
    3. מצודת דוד.
    תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (כח) וְלֹ֣א שָׁמַ֔ע מֶ֖לֶךְ בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן אֶל⁠־דִּבְרֵ֣י יִפְתָּ֔ח אֲשֶׁ֥ר שָׁלַ֖ח אֵלָֽיו׃
    However the king of the children of Ammon didn't listen to the words of Jephthah which he sent to him.
    תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
    וְלָא קַבֵּיל מַלְכָּא דִבְנֵי עַמוֹן לְפִתְגָמֵי יִפְתָּח דִשְׁלַח לְוָתֵיהּ.
    והנה לא שמע מלך בני עמון אל דברי יפתח ורצה על כל פנים להלחם בישראל אז נתחדשה ביפתח רוח גבורה מאת י״י ועבר על בני עמון במקום שהיו נאספים ונלחם בם והכה אותם מכה גדולה מאד כמו שזכר באופן שכבר נכנעו בני עמון מפני בני ישראל.
    וזכר שלא שמע מלך בני עמון את דברי יפתח אשר שלח אליו, ירצה בזה שמלך בני עמון אמר בלבו, מי יפתח לעשות את עצמו מושל בישראל ולשלוח מלאכים? ולכן לא רצה לשמוע דבריו, באמרו אינו מלך ומושל ולכן אינני שומע את דבריו:
    וְלֹ֣א שָׁמַ֔ע מֶ֖לֶךְ בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן אֶל דִּבְרֵ֣י יִפְתָּ֔ח אֲשֶׁ֥ר שָׁלַ֖ח אֵלָֽיו, שאמר בליבו, מי הוא יפתח שהחליט לעשות את עצמו מושל בישראל ולשלוח שליחים?!⁠1, ורצה מלך בני עמון בכל אופן להילחם בישראל2: (פ)
    1. אברבנאל.
    2. רלב״ג.
    תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמקראות שלובותהכל
     
    (כט) וַתְּהִ֤י עַל⁠־יִפְתָּח֙ ר֣וּחַ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וַיַּעֲבֹ֥ר אֶת⁠־הַגִּלְעָ֖ד וְאֶת⁠־מְנַשֶּׁ֑ה וַֽיַּעֲבֹר֙ אֶת⁠־מִצְפֵּ֣ה גִלְעָ֔ד וּמִמִּצְפֵּ֣ה גִלְעָ֔ד עָבַ֖ר בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃
    Then the Spirit of Hashem came on Jephthah, and he passed over Gilead and Manasseh, and passed over Mizpeh of Gilead, and from Mizpeh of Gilead he passed over to the children of Ammon.
    תרגום יונתןרש״יפירוש מחכמי צרפתרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וּשְׁרַת עַל יִפְתָּח רוּחַ גְבוּרָא מִן קֳדָם יְיָ וַעֲבַר יַת גִלְעָד וְיַת מְנַשֶׁה וַעֲבַר יַת מִצְפַּיָא דְגִלְעָד וּמִמִצְפַּיָא דְגִלְעָד עֲבַר בְּנֵי עַמוֹן.
    עבר בני עמון – אל בני עמון.
    He crossed to the Bnei Ammon. "To" the Bnei Ammon.
    רוח י״י – גבורה.
    ויעבר את הגלעדא ואת מנשה – לקבץ החיילות.
    א. כן בפסוק ובכ״י ברסלאו 11. בכ״י סינסינטי 1: גלעד.
    ותהי על יפתח רוח י״י – ושרת על יפתח רוח גבורתא מן קדם י״י.
    עבר בני עמון – פי׳ אל ארץ בני עמון.
    ותהי על יפתח רוח ה׳ וגו׳. זכר שכאשר מלך בני עמון לא שמע לדברי יפתח היתה עליו רוח ה׳, והוא רוח הקדש המלוה לשופטי ישראל, כמו שתרגם יונתן רוח גבורתא מן קדם ה׳, וכמו שזכר הרב המורה (פמ״ה ח״ב דף קכ״א) שהיא המדרגה הראשונה ממדרגת הנבואה, ולא רצה להמתין שיבאו בני עמון להלחם בו, אבל יפתח עצמו עבר את הגלעד ואת מנשה ויעברו את המצפה ויבא עבר בני עמון להלחם בהם בארצם כאיש גבור החיל:
    רוח ה׳ – רוח גבורה מה׳ ואומץ הלב.
    עבר בני עמון – להלחם בהם בארצם.
    ויעבר את הגלעד – כבר אמר שמלך בני עמון חנה בגלעד, וכפ״ז הי׳ מחכמת יפתח שעבר בגלעד מן הצד דרך מצפה גלעד אל ארץ בני עמון, שבעוד שמלך בני עמון עם מחנהו עמדו בגלעד היה נקל לכבוש מדינת בני עמון ולהכות מכה גדולה בערי בני עמון ועי״כ נכנעו כי הוצרכו לשוב להגן על עריהם.
    וַתְּהִ֤י עַל יִפְתָּח֙ ר֣וּחַ גבורה מאת1 יְהוָ֔ה ואומץ לב2, ולא המתין שבני עמון יבואו להילחם בו, אלא הקדים3, וַיַּעֲבֹ֥ר אֶת הַגִּלְעָ֖ד וְאֶת נחלת שבט מְנַשֶּׁ֑ה עד מצפה גלעד, וַֽיַּעֲבֹר֙ אֶת מִצְפֵּ֣ה גִלְעָ֔ד, וּמִמִּצְפֵּ֣ה גִלְעָ֔ד עָבַ֖ר אל ארץ4 בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן כדי להילחם בהם בארצם5:
    1. רד״ק, מצודת דוד. ואברבנאל ביאר שהיא רוח הקודש המלווה לשופטי ישראל, כמו שתרגם יונתן ״רוח גבורתא מן קדם ה׳⁠ ⁠⁠״, וכמו שזכר הרמב״ם במורה נבוכים (פמ״ה ח״ב דף קכ״א) שהיא המדרגה הראשונה ממדרגת הנבואה.
    2. מצודת דוד.
    3. אברבנאל.
    4. רש״י, רד״ק.
    5. מצודת דוד. והיה זה מחכמת יפתח שעבר בגלעד מן הצד דרך מצפה גלעד אל ארץ בני עמון, שבעוד שמלך בני עמון עם מחנהו עמדו בגלעד היה קל לכבוש את מדינת בני עמון ולהכות מכה גדולה בערי בני עמון, וע״י כך נכנעו כי הוצרכו לשוב להגן על עריהם, מלבי״ם.
    תרגום יונתןרש״יפירוש מחכמי צרפתרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (ל) וַיִּדַּ֨ר יִפְתָּ֥ח נֶ֛דֶר לַיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אִם⁠־נָת֥וֹן תִּתֵּ֛ן אֶת⁠־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן בְּיָדִֽי׃
    Jephthah vowed a vow to Hashem, and said, "If you will indeed deliver the children of Ammon into my hand,
    מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
    (ל-לה) נדרים בשעת מלחמה (קישור לעיון) – במדבר כ״א:ב׳-ג׳
    וְקַיֵם יִפְתָּח קְיָם קֳדָם יְיָ וַאֲמַר אִם מִמְסַר תִּמְסַר יַת בְּנֵי עַמוֹן בִּידִי.
    וספר שכבר נדר יפתח נדר לי״י שאם יתן בידו את בני עמון יהיה לי״י אשר יצא מביתו בשובו בשלום מבני עמון ויעלנו עולה אם היה ראוי לזה.
    (ל-מ) התועלת החמישי – הוא להודיע שראוי לאדם שיעשה עניניו בחכמה ובהתישבות כדי שלא תשיגהו החרטה על זה. הלא תראה כי יפתח מהר לנדור נדר לי״י בזולת התישבות והשיגתהו החרטה, כי היה ראוי שיתישב תחלה אם היה שתצא בתו מדלתי ביתו לקראתו, שיקדש לי״י דבר אחר זולתה, ולא ימנע ממנה פרי בטן.
    התועלת הששי – הוא להודיע שראוי למי שיבקש טוב מה מהש״י, שידור לו נדר מה, כדי לפרסם בלב האנשים כי כל הטובות מאתו, ולזה זכר כי יפתח נדר לי״י, אם יתן בני עמון בידו.
    התועלת השביעי – הוא להודיע שמי שנדר לי״י יחויב לו שיקיימהו, ואע״פ שיכבד לו מאד, הלא תראה כי יפתח בעבור שפצה פיו לי״י, הוכרח לקיים את נדרו, אף על פי שהיה הדבר לו בתכלית הקושי, והנה יש לשואל שישאל: איך לא נשאל יפתח על נדרו כי כבר היה פינחס קיים, והוא היה יודע פירוש התורה בשלמות?
    ואפשר שנאמר שלא היה יודע יפתח שיש לנדרים היתר, גם לא ידעו זה אז אחד מאנשי גבולו, כי כבר נשקעו כלם בנמוסי הגוים ועזבו את התורה ימים רבים. והנה החכם אין לו להתיר הנדרים אלא כשישאל השואל היתר לנדרו, להיותו מתחרט בנדר. ואפשר שנאמר כי בקיום זה הנדר פרסום הנס שעשה לו הש״י, היה בלתי ראוי שיתחרט יפתח על זה הנדר לפי מה שחשב.
    התועלת השמיני – הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיקנא לחברו בראותו שהגיע ממנו פועל טוב, כשלא קרא לו בעשיית הטוב ההוא, כדי שיהיה נקרא על שמו גם כן זה הפועל הטוב.
    הלא תראה כי בני אפרים היו מקנאים על יפתח, כשלא קרא להם ללכת עמו וקרה להם מפני זה מהרע מה שקרה.
    (ל-לא) וזכר שנדר יפתח נדר לה׳ אם נתון תתן את בני עמון בידי והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום מבני עמון והיה לה׳ והעליתיהו עולה, והנה דעת חז״ל (תענית ד׳ ע״א ובב״ר פר׳ ס׳ ס״ו ע״ב) בענין הזה הוא, שנדר שהיוצא מביתו איזה דבר שיהיה יעלהו, ושהעלה בתו שיצאה לקראתו עולה לה׳, והנראה מפאת הכתובים מסכים לאמתתם. ולדעת המפרשים הוא שוי״ו והעליתיהו במקום או, כמו (שמות כ״א י״ז) ומקלל אביו ואמו, ואמר אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום והיה לה׳ ר״ל אם יהיה איש או אשה או דבר שאינו ראוי לעולה יהיה לה׳, שיתמיד בקדושה כל ימיו ולא ישתמש בחולין, ואם יהיה צאן או בקר יעלהו לעולה על מזבחו. וכן יראה שעשה יפתח, שבצאת בתו לקראתו לא המיתה ולא העלה אותה עולה, אבל הקדישה לגבוה כמו שאוכיח מהפסוקים:
    וַיִּדַּ֨ר ונדר יִפְתָּ֥ח נֶ֛דֶר לַיהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר, אִם נָת֥וֹן תִּתֵּ֛ן אֶת בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן בְּיָדִֽי:
    מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותהכל
     
    (לא) וְהָיָ֣ה הַיּוֹצֵ֗א אֲשֶׁ֨ר יֵצֵ֜א מִדַּלְתֵ֤י בֵיתִי֙ לִקְרָאתִ֔י בְּשׁוּבִ֥י בְשָׁל֖וֹם מִבְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהָיָה֙ לַיהֹוָ֔הי⁠־⁠הֹוָ֔ה וְהַעֲלִיתִ֖יהוּ עֹלָֽה׃
    then it shall be, that whatever comes forth from the doors of my house to meet me, when I return in peace from the children of Ammon, it shall be Hashem's, and I will offer it up for a burnt offering.⁠"
    מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

    וִיהֵי דְיִפּוֹק מֵפַק בַּר מִדָשֵׁי בֵיתִי לָקֳדָמוּתִי כַּד אֵתוּב בִּשְׁלָם מִבְּנֵי עַמוֹן וִיהֵי קֳדָם יְיָ וְאַסְקִינֵיהּ עֲלָתָא.
    והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי וארבעה שאלו שלא כהוגן (כתוב ברמז כ״ה).
    ולפי שלא היה בן תורה אבד את בתו. וכה״א פרי צדיק עץ חיים, אע״פ שאדם צדיק אם אינו עוסק בתורה אין בידו כלום שמתוך התורה הוא לומד היאך הוא לוקח נפשות. אמרה לו בתו שמא כתוב בתורה שיקריבו נפשות והלא כתיב מן הבהמה מן הבקר, אמר לה בתי נדרתי והיה היוצא. א״ל יעקב אבינו שנדר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ונתן לו הקב״ה שנים עשר שבטים שמא הקריב אחד מהם, ולא שמע לה. אמרה לו הניחני ואלך אצל בית דין שמא ימצאו פתח לנדריך שנאמר הרפה ממני שנים חדשים, אמר רבי לוי בן ברכיה וכי יש אדם יורד על ההרים והרי עולים על ההרים אלא מהו וירדתי אצל סנהדרין שנאמר שמעו הרים את ריב י״י.

    רמז סח

    רבי יוחנן ור׳ שמעון ב״ל, ר׳ יוחנן אמר יפתח הקדש דמים היה חייב, ור״ל אמר אפילו הקדש דמים לא היה חייב. דתנינן אמר על הבהמה טמאה הרי זו עולה ועל בעלת מום הרי (אלו) [זו] עולה לא אמר כלום. הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהם עולה. ולא היה שם פנחס שיתיר לו את נדרו. אלא פנחס אמר הוא צריך לי ואני אלך אצלו. יפתח אמר אני ראש קציני ישראל ואני אלך אצלו, בין דין לדין אבדה הנערה. הדא היא דברייתא אמרין בין חייתא למחבלתא אזיל ברא דעלובתא. ושניהם נענשו בדמיה יפתח מת בנשילת אברים בכל מקום שהיה הולך אבר נשול ממנו והיו קוברין אותו הדא הוא דכתיב וימת יפתח ויקבר בערי הגלעד, בעיר גלעד אין כתיב כאן אלא בערי הגלעד. פנחס נטלה הימנו רוח הקדש שנאמר ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים י״י עמו.
    ארבעה הם שנדרו, שנים נדרו ונשתכרו ושנים נדרו והפסידו. יעקב נדר והפסיד שמתה אשתו רחל. יפתח נדר והפסיד בתו. ישראל נדרו ונשתכרו שנאמר וידר ישראל נדר. חנה נדרה ונשתכרה שנאמר ותדור נדר ותאמר.
    יפתח הגלעדי נדר דבר שלא כהוגן להעלות בתו על גבי המזבח נתקבצו אליו אנשי אפרים לעשות עמו מריבה גדולה, היה לפנחס שיאמר להם להתיר את נדרו לא באתם אלא לעשות מריבה באתם אלא הוא לא מיחה בבני אפרים והוא לא התיר את נדרו ליפתח. יושב על כסא שופט צדק יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים אחר ששם זה נפשו בכפו ובא להציל את ישראל מבני עמון ומואב ובאו לעשות עמו מריבה מיד עמד והרג מהם שנים וארבעים אלף שנאמר אמר נא שבולת ואמר סבולת זה לשון ע״ז כאדם שאומר לחברו שא בל, ומי הרג אותם פנחס שהיה ספק בידו למחות ולא מיחה ולהתיר לו נדרו ליפתח ולא התיר וכל מי שספק בידו למחות ואינו מוחה להחזיר את ישראל למוטב ואינו מחזיר כל דמים שנשפכין בישראל נשפכין על ידיו שנאמר ואתה בן אדם צופה נתתיך וגו׳ ואתה כי הזהרת את הרשע מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה. אם תאמר אותם שנים ושבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו היה להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר עמהם שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם ויחזרו בכל עיירותיהם של ישראל, יום אחד ללכיש, יום אחד לעגלון, יום אחד לחברון, יום אחד לבית אל, יום אחד לירושלים, וילמדו אותם דרך ארץ בשנה בשתים בשלש בארבע בחמש עד שיתישבו ישראל בארצם, יתגדל ויתקדש שמו של הקב״ה בעולם כלו שברא מסוף העולם ועד סופו, הם לא עשו כן אלא כיון שנכנסו ישראל לארצם כל אחד ואחד רץ לכרמו ולזיתו ואומר שלום עלי נפשי שלא להרבות הטורח. שנו חכמים במשנה הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה והוי שפל רוח בפני כל אדם ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך. וכשעשו בגבעת בנימין דרכים מכוערים ודברים שאינם ראויים יצא הקב״ה להחריב את העולם כולו ונפלו מהם שבעים ושנים אלף ומי הרג אותם סנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס עמהם, ופלגש בגבעה בימי כושן רשעתים היתה באותה שעה נתנה הכהונה לבני איתמר בן אהרן כארבעים ושתים שנה וקלקלו בני עלי, באותה שעה אמר הקב״ה תחזור הכהונה לבעליה שנאמר אמור אמרתי, אמור לאהרן אמור לירמיהו והקימותי לי כהן נאמן זה צדוק הכהן לפני דוד המלך.
    והעליתיהו עולה – דעת רז״ל בזה ידוע.
    וא״א ז״ל פירש והעליתיהו – הוי״ו במקום או, ופירש: והיה לי״י הקדש אם אינו ראוי לעולה, או העליתיהו עולה אם ראוי לעולה. וכמו זה הוי״ו: מכה אביו ואמו (שמות כ״א:ט״ו) – או אמו. ויפה פי׳. וכן נראה מהפסוק כי לא המיתה, שאמר: ואבכה על בתולי (שופטים י״א:ל״ז), ולא אמרה: אבכהא על נפשי לאות כי לא המיתה, אך לא ידעה איש, כמו שאמר: והיא לא ידעה איש (שופטים י״א:ל״ט). ומה שאמר גם כן: ויעש לה את נדרו אשר נדר (שופטים י״א:ל״ט), ולא אמר: ויעלה עולה, לאות כי פרושה היתה, וזהו: את נדרו אשר נדר (שופטים י״א:ל״ט), והיה להשם. כך נראה לפי פשטי הפסוקים. ודברי רז״ל אם קבלה היא בידם עלינו לקבלה.
    א. ״על בתולי... אבכה״ הושמט ע״י הדומות בדפוס ונציה והושלם מכ״י.
    והנה היוצא מדלתי ביתו יהיה בהכרח בעל החיים ואם היה ממין האדם יהיה לי״י ויהיה מיוחד לעבודת הש״י לבד ואם יהיה זכר לא יצטרך שיהיה פרוש מן האשה כי כבר יהיה מיוחד לעבודת הש״י בזולת זה האופן כמו שנמצא בכהנים ובלוים ומצאנו ג״כ זה הלשון בשמואל עם לקחו אשה והולידו בנים ממנה ואמנם אם היתה אשה יחוייב שתהיה פרושה מאיש שאם היה לה בעל לא תהיה מיוחדת לעבודת הש״י אבל תעבוד על זה בעלה כמשפט הנשים הנשואות ולזה קרע יפתח את בגדיו בראותו בתו יוצאה לקראתו כי זה הנדר יחייב שלא תהיה לאיש ידמה שעשה לה יפתח בית מחוץ לא ראתה אדם בו ולא אשה וישבה שם אך המתין לה שנים חדשים תלך בהם עם רעותיה לבכות על בתוליה על ההרים ובזה הזמן הסגירה בבית הוא ולא היתה רואה אפילו אשה שם זולתי ארבעה ימים בשנה שהיה חק לישראל שתלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח על בתוליה והיא היתה פרושה מאיש כל ימיה.
    (סיום) וראוי שנעיין במה שאמר יפתח זה שלש מאות שנה עברו מעת שכבשו הארץ ההיא עד התחלת שנות יפתח ונעיין עם זה במה שנאמר בבנין הבית שהיה בת״פ שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים וזה ממה שיחייב שלא היה מעת צמיחת יפתח עד בנין הבית כי אם ק״מ שנה. ואם חקרנו בזה נמצא בו יותר וזה שכשנקבץ שנות יפתח ואבצן ואילון ועבדון יהיו ל״א שנה, ואם נקבץ עם זה שנות השעבוד ביד פלשתים שהיו מ׳ שנה, עם שנות שמשון שהם כ׳ שנה, ושנות עלי, ושנות שמואל ושאול שהם י״ג שנה, ושנות דוד ושלמה עד בנין הבית שהם מ״ג שנה, יהיו קפ״ז שנים.
    ואם אמרנו ששנות השעבוד ביד פלשתים נכללו בשנות שמשון ועלי, עדיין יהיו נוספים ז׳ שנה. ועוד כי יתכן שכבר התחילה השעבוד קודם הריון שמשון אחר שכבר נראה המלאך אל האשה ואמר לה והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים. וידמה שנאמר בהיתר זה כי ישראל היו ביד פלשתים גם בימי יפתח ובימי השופטים הבאים אחריו, אלא שלא היו פלשתים עדיין מושלים בישראל אך היו מתגברין עליהם במלחמותיהם. ולזה ספר קודם צמיחת יפתח שכבר מכרם הש״י ביד פלשתים, ובימיהם היה הריון שמשון. והתחיל השעבוד להיות פלשתים מושלים בישראל סביב צמיחת ממשלת שמשון, ולזה אמרו ישראל לשמשון: הלא ידעת כי מושלים בנו פלשתים. ועכ״ז הנה יהיו שם ז׳ שנים נוספות. ואפשר שנאמר כי אלו הז׳ שנים היו חסרים מהג׳ מאות שנה שאמר יפתח, והנה אמר על דרך הקירוב ג׳ מאות שנה כי לא חשש לז׳ שנים החסרות מזה.
    והנה ימצא זה מסכים על האופן שפירשנו בשנניח שיהושע והזקנים פרנסו ישראל כ״ז שנה, ואחר פרנס עתניאל בן קנז ישראל מ׳ שנה עם שנות השעבוד, ופרנס אהוד את ישראל עד פ׳ שנה עם שנות השעבוד, ופרנסו דבורה וברק את ישראל מ׳ שנה עם שנות השעבוד, ופרנס ירובעל את ישראל עד מ׳ שנה עם שנות השעבוד, ופרנס אבימלך את ישראל ג׳ שנים, ותולע אחריו כ״ג שנה, ויאיר כ״ב שנה, וי״ח שנות השעבוד, הרי רצ״ג שנים. וכשנחבר אליהם מ׳ שנה מעת יציאת מצרים עד כבישת הארץ ההיא, וקמ״ז שנה מצמיחת יפתח עד בנין הבית, יהיה הכל ת״פ שנה.
    ואם נפל ספק מתי היה פסל מיכה וענין פילגש בגבעה, שסיפר שם שהיו בעת שלא היה מושל בישראל איש הישר בעיניו יעשה, ולזה יחשב שיהיה בין שמשון ובין עלי זמן בלתי קצר עמדו בו ישראל בזולת שופט, הנה נתיר זה הספק בשנאמר שזה היה בשנות השעבוד שזכרנו שלא היה שופט, אם קודם צמיחת עתניאל בן קנז, או קודם צמיחת אהוד, או קודם צמיחת זולתם מן השופטים בשנות השעבוד שלא היה בישראל מושל. וכבר נאמר בזה עוד בע״ה בהגיענו לשם. ואפשר שנאמר שמה שאמר יפתח שלש מאות שנה היה אמת בלא שום קירוב, אך נבלעו קצת משנות שמשון בשנות עלי, שהרי בסוף היה יושב שמשון בארץ פלשתים, ויתכן שאז היה שופט עלי, ונחשבו אותם השנים בשנות שמשון כי הוא היה שופט אותם, אם היה עומד אצלם. והנה נבאר עוד זה בהגיענו שם בע״ה ונשוב למה שהיינו בו מביאור אלו הדברים.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

    והיה לה׳ – רצה לומר, אם יהיה דבר שאין ראוי להעלות לעולה, יהיה קדש לה׳, שיתמיד בקדושה ולא ישתמש לחולין.
    והעליתהו – אז אקריבו עולה, אם יהיה דבר הראוי לעולה.
    והיה לה׳ – פי׳ או שיהיה לה׳ אם הוא בלתי ראוי לקרבן, או אם הוא ראוי לקרבן והעליתוהו עולה, רד״ק:
    והעליתיהו עולה – אף על פי שדעת רבותי היתה שיפתח לא העלה את בתו עולה רק הקדישה לעבודת ה׳ כל ימי חייה מבלי היות לאיש, מוכרח אני לפרש לתלמידי שלא כן הדבר. ראשונה, לפי שהיתה קבלה ביד חז״ל שנשרפה ואין בהם מטיל ספק בדבר וקבלתם בדבר כזה שבודאי נשאר ממנו זכר לדורות מכרעת כל הסברות המתנגדות לה; וגם מהפסוקים נראה ברור שהדבר כן, וכותב הספר קצר בסיפורו כי מעשה אכזר הוא ומדאיב נפש כותבו וקוראו, כדרך שעשה משה במעשה ראובן ובלהה; ובעלי הדעה האחרת הואילו לפרש תיבות והיה לה׳ והעליתיהו עולה כשני דברים והו״ו בנתים כו״ו ומכה אביו ואמו שפירושה או, כלומר אם היוצא הוא מבני אדם יהיה לה׳, ואם בהמה הוא והעליתיהו עולה, וזה פירוש דחוק והעיקר חסר בו מן הספר; ואשה המקדשת עצמה לאלהי ישראל במה תעבדהו? האם בהשאר עגונה כל ימיה בתפלה ותחנונים? ח״ו! לא היתה ולא תהיה שוטות כזאת בישראל, ומוטב אלף פעמים כפלים להניח שפחות שבשופטים (יפתח בדורו כשמואל בודרו) העלה את בתו נגד צווי ה׳ בתורתו הנעלמה מדעתו; ואם היה הדבר כן למה תשאל מאביה שני חדשים לבכות, הלא יש לה פנאי לבכות על בתוליה כל ימי חייה, תשאל ממנו שני חדשים להתענג בשמחה ולראות בטוב, וגם יפתח לא היה מיצר כ״כ אם היה יודע שבתו תשאר בחיים; על כן נראה לי ברור שהדבר כקבלת חז״ל ויפתח הקריב את בתו עולה, ובעמים נהיתה כזאת פעמים רבות בימים הקדמונים ובפרט בעת מלחמה וצרה, ומלות על בתולי ר״ל אבכה שלא זכיתי להקים זרע ולהיות אם בישראל; ומלות ותהי חק בישראל, שממנו רצו להוכיח שמימי יפתח נשאר חק שוטות בישראל להשאר בתולות אשר נגע ה׳ בלבן עגונות ואדוקות בעבודת האל, נקשרות עם הכתוב אחריהן מימים ימימה וגו׳, ומלת לתנות כמו יתנו צדקות ה׳ (שירת דבורה) בנות ישראל ספרו צדקתה בשירים מימים ימימה.
    וְהָיָ֣ה הַיּוֹצֵ֗א ראשון אֲשֶׁ֨ר יֵצֵ֜א מִדַּלְתֵ֤י בֵיתִי֙ לִקְרָאתִ֔י בְּשׁוּבִ֥י בְשָׁל֖וֹם מִבְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן, אם יהיה דבר שאין ראוי להעלות לעולה1 וְהָיָה֙ יהיה קודש2 לַֽיהוָ֔ה, שיתמיד בקדושה ולא ישמש לחולין, ואם יהיה דבר הראוי לעולה3, וְהַעֲלִיתִ֖הוּ אז אקריבו4 עוֹלָֽה: (פ)
    1. רד״ק בשם אביו ר׳ יוסף קמחי, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם.
    2. שם.
    3. שם.
    4. שם. ורלב״ג ביאר שנדר שאם היוצא יהיה איש, לא יצטרך להיות פרוש מן האשה כי כבר יהיה מיוחד לעבודת הש״י ללא הפרישות, ואמנם אם תהיה אשה יחוייב שתהיה פרושה מאיש, וכך היה שיצאה בתו. וראה במסכת תענית (ד.) א״ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שלשה שאלו שלא כהוגן לשנים השיבוהו כהוגן לאחד השיבוהו שלא כהוגן ואלו הן אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי, אליעזר עבד אברהם דכתיב (בראשית כד, יד) ״והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך וגו׳⁠ ⁠⁠״ יכול אפי׳ חיגרת אפי׳ סומא, השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה, שאול בן קיש דכתיב (שמואל א׳ יז, כה) ״והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו״ יכול אפי׳ עבד אפילו ממזר השיבו כהוגן ונזדמן לו דוד, יפתח הגלעדי דכתיב (שופטים יא, לא) ״והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי וגו׳⁠ ⁠⁠״ יכול אפילו דבר טמא השיבו שלא כהוגן נזדמנה לו בתו... אמר רבי ברכיה אף כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן והקב״ה השיבה כהוגן שנאמר (הושע ו, ג) ״ונדעה נרדפה לדעת את ה׳ כשחר נכון מוצאו ויבוא כגשם לנו״ אמר לה הקב״ה בתי את שואלת דבר שפעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש אבל אני אהיה לך דבר המתבקש לעולם שנאמר (הושע יד, ו) ״אהיה כטל לישראל״ ועוד שאלה שלא כהוגן, אמרה לפניו רבש״ע (שיר השירים ח, ו) ״שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך״ א״ל הקב״ה בתי את שואלת דבר שפעמים נראה ופעמים אינו נראה אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם שנאמר (ישעיהו מט, טז) ״הן על כפים חקותיך״.
    מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (לב) וַיַּעֲבֹ֥ר יִפְתָּ֛ח אֶל⁠־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן לְהִלָּ֣חֶם בָּ֑ם וַיִּתְּנֵ֥ם יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה בְּיָדֽוֹ׃
    So Jephthah passed over to the children of Ammon to fight against them; and Hashem delivered them into his hand.
    מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

    וַעֲבַר יִפְתָּח לְוַת בְּנֵי עַמוֹן לְאַגָחָא קְרָבָא בְהוֹן וּמְסָרִינוּן יְיָ בִּידֵיהּ.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

    וזכר הכתוב שיפתח אחרי נדרו הכה את בני עמון ויכנעו מלפניו.
    ולאחר שנדר את נדרו1, אימץ את לבבו2, וַיַּעֲבֹ֥ר ועבר יִפְתָּ֛ח אֶל תוך תחום3 בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן לְהִלָּ֣חֶם בָּ֑ם ביד רמה4, וַיִּתְּנֵ֥ם יְהוָ֖ה בְּיָדֽוֹ כאשר ביקש5, ונכנעו מלפניו6:
    1. אברבנאל.
    2. כלי יקר.
    3. כלי יקר.
    4. כלי קר.
    5. שאמר (לעיל בפס׳ ל׳) ״אם נתון תתן את בני עמון בידי״, כלי יקר.
    6. אברבנאל.
    מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותהכל
     
    (לג) וַיַּכֵּ֡ם מֵעֲרוֹעֵר֩ וְעַד⁠־בֹּאֲךָ֨ מִנִּ֜ית עֶשְׂרִ֣ים עִ֗יר וְעַד֙ אָבֵ֣ל כְּרָמִ֔ים מַכָּ֖ה גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וַיִּכָּֽנְעוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
    He struck them from Aroer until you come to Minnith, even twenty cities, and to Abelcheramim, with a very great slaughter. So the children of Ammon were subdued before the Children of Israel.
    מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יפירוש מחכמי צרפתרי״דרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

    וּמְחָנוּן מֵעֲרוֹעֵר עַד מַעֲלָנָא דְמִנִית עַשְׂרִין קִרְוִין וְעַד מֵישַׁר כְּרָמַיָא מַחֲתָא רַבְּתָא לַחֲדָא וְאִתְבָּרוּ בְּנֵי עַמוֹן מִן קֳדָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
    אבל כרמים – מישר כרמיא.
    The Vineyard plains. The plain of the vineyards.⁠1
    1. This is Targum Yonatan’s translation.
    אבל כרמים – שם מקום.⁠א
    א. כן בכ״י ברסלאו 11. המלים ״שם מקום״ חסרות בכ״י סינסינטי.
    עשרים עיר – פירוש: עשרים עיר כבש מהם באותה המלחמה, שלא שב עד שכבש כל אותם העיירות.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

    מערוער – (אמר המגיה תמהני על המדפיס שהדפיסו חסר והלא לא נמנה במנין החסרים אשר נמסרו במלכים ב׳ י׳ ובשמואל א׳ ל׳ ע״כ).
    ויכנעו – מלשון הכנעה.
    ועד באך – עד המקום אשר תבוא בה אל מנית, וכאלו ידבר מול האדם היודע המקום.
    עשרים עיר – במרחק המקום ההוא היו עשרים עיר, והכה כולם.
    וַיַּכֵּ֡ם והיכה בהם יפתח מֵעֲרוֹעֵר֩ וְעַד בּוֹאֲךָ֙ המקום המוביל אל1 מִנִּ֜ית, ובדרך זו היו2 עֶשְׂרִ֣ים עִ֗יר ערים, והכה את כולם3 וכבש אותם4, וְהמשיך יפתח עַד֙ אָבֵ֣ל כְּרָמִ֔ים שהיה מקום מישור של כרמים5, וגם שם היכה בהם מַכָּ֖ה גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד, וַיִּכָּֽנְעוּ֙ ונכנעו6 בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (פ)
    1. מצודת דוד.
    2. מצודת דוד.
    3. מצודת דוד.
    4. רי״ד.
    5. תרגום יונתן, רש״י, כלי יקר.
    6. מצודת ציון.
    מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יפירוש מחכמי צרפתרי״דרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (לד) וַיָּבֹ֨א יִפְתָּ֣ח הַמִּצְפָּה֮ אֶל⁠־בֵּיתוֹ֒ וְהִנֵּ֤ה בִתּוֹ֙ יֹצֵ֣את לִקְרָאת֔וֹ בְּתֻפִּ֖ים וּבִמְחֹל֑וֹת וְרַק֙ הִ֣יא יְחִידָ֔ה אֵֽין⁠־ל֥וֹ מִמֶּ֛נּוּ בֵּ֖ן אוֹ⁠־בַֽת׃
    Jephthah came to Mizpah to his house; and behold, his daughter came out to meet him with tambourines and with dances. And she was his only child; besides her he had neither son nor daughter.
    מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

    וַאֲתָא יִפְתָּח לְמִצְפַּיָא לְבֵיתֵיהּ וְהָא בְרַתֵּיהּ נַפְקַת לָקֳדָמוּתֵיהּ בְּתֻפִין וּבְחִנְגִין וּלְחוֹד הִיא יְחִידָה לֵית לֵיהּ מִנֵיהּ בַּר אוֹ בְרַת.
    אין לו ממנו – תרגם יונתן כמו ממנה, לית ליה מינה, כלומר כי מבתו זאת לא היה לו בן או בת כי לא היה לה בעל עדיין, כמו שאמר: והיא לא ידעה איש (שופטים י״א:ל״ט). וכן אמר בעל המסורת: ה׳ סבירין ממנה, וקרינן ממנו.
    ויתכן לפרש ממנו – כמשמעו, כי אפשר שהי׳ לאשת יפתח בנים מאיש אחר קודם שנשאת ליפתח, והיה מגדלם יפתח בביתו, והיו חשובין כבניו, אבל ממנו לא היה לו בן או בת כי אם זאת.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

    ושכאשר שב לביתו שהיה במצפה יצאה בתו לקראתו ורק היא יחידה אין לו ממנו בן או בת, ויש מפרשים אין לו ממנו כמו ממנה, ויותר נכון שנפרשהו כמשמעו, ר״ל שעם היות לאשת יפתח בנים מאיש אחר קודם שנשאת ליפתח, והיה מגדלם יפתח בביתו והיו נחשבים כבניו, הנה ממנו ומעצמו לא היה לו בן או בת, ולכן היתה בתו יחידה אצלו.
    אין לו ממנו – ו׳ סבירין ממנה וקריין ממנו מסורת פרשת צו וכן צריך להגיה במסורת דהכא והסימן בלשון תרגום עיין במלכים ב׳ סימן ד׳ ובפרשת צו ומ״ש בריש פרשת תרומה.
    בתפים ובמחלות – שמות כלי ניגון.
    אין לו ממנו – יתכן שאשת יפתח היו לה בנים מבעלה הראשון, ויפתח גדלם ולבנים יחשבו לו, ולזה אמר ׳אין לו ממנו׳ רצה לומר, מעצמו, מפרי בטנו, לא היה לו בן וכו׳.
    ורק היא יחידה – ויען כי יקרא יחיד גם אם יש לומר בנים אחרים שאינם חשובים אצלו כ״כ כמו בני פילגשים כמו שאמר ביצחק את בנך את יחידך הגם שהיה לו ישמעאל, לכן אמר רק היא יחידה, ומפרש אין לו ממנו, רצה לומר לא נולד מיפתח בן או בת:
    ממנו – נולד ממנו, יוצא ירך, ושד״ל תרגם כאלו כתוב ממנה, אין לו מבלעדיה.
    וַיָּבֹ֨א יִפְתָּ֣ח אל הַמִּצְפָּה֮ אֶל בֵּיתוֹ֒, וְהִנֵּ֤ה בִתּוֹ֙ יֹצֵ֣את לִקְרָאת֔וֹ בְתֻפִּ֖ים וּבִמְחֹל֑וֹת הם כלי ניגון1 לכבוד נצחונו, וְרַק֙ הִ֣יא בתו יְחִידָ֔ה, אֵֽין ל֥וֹ מִמֶּ֛נּוּ מפרי בטנו2 בֵּ֖ן אוֹ בַֽת אפילו לא מפלגשים3:
    1. מצודת ציון.
    2. יתכן שאשת יפתח היו לה בנים מבעלה הראשון, ויפתח גדלם ולבנים יחשבו לו, ולזה אמר ׳אין לו ממנו׳, רצה לומר מעצמו מפרי בטנו לא היה לו בן או בת, רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם. ויש מבארים אין לו ממנו דהיינו ״ממנה״ מאשתו בן או בת זולת בת זו, אברבנאל. ויונתן תרגם אין לו ממנה דהיינו אין לו מבת זו נכדים כי לא היה לה בעל עדיין.
    3. ראה מלבי״ם הלומד זאת מהמילים ״היא יחידה״.
    מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (לה) וַיְהִי֩ כִרְאוֹת֨וֹ אוֹתָ֜הּ וַיִּקְרַ֣ע אֶת⁠־בְּגָדָ֗יו וַיֹּ֙אמֶר֙ אֲהָ֤הּ בִּתִּי֙ הַכְרֵ֣עַ הִכְרַעְתִּ֔נִי וְאַ֖תְּ הָיִ֣ית בְּעֹֽכְרָ֑י וְאָנֹכִ֗י פָּצִ֤יתִי פִי֙ אֶל⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וְלֹ֥א אוּכַ֖ל לָשֽׁוּב׃
    It happened, when he saw her, that he tore his clothes, and said, "Alas, my daughter! You have brought me very low, and you are one of those who trouble me; for I have opened my mouth to Hashem, and I can't go back.⁠"
    מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

    וַהֲוָה כַּד חֲזֵי יָתָהּ וּבְזַע יַת לְבוּשׁוֹהִי וַאֲמַר וַוי בְּרַתִּי אַכְרָעָא אַכְרַעְתִּינִי וְאַתְּ הֲוֵית בְּעָכְרִי וַאֲנָא פַּתְחֵית פּוּמִי בִּנְדַר קֳדָם יְיָ וְלָא אֵיכוּל לְמֵיתָב.
    הכרע הכרעתני – לשון נקבה, ודומה לו לבבתני אחותי כלה (שיר השירים ד׳:ט׳).
    היית בעוכרי – כל דמי נעכר, קפחת את רגלי.
    You are among those who ruined me. This is the feminine usage.⁠1 Similarly, "You captured my heart, my sister bride.⁠"2
    You have surely brought me to my knees All my blood is in turmoil, You have taken away my feet.
    1. הִכְרַעְתִּנִי, with the “cherik” vocalization under the ת, is generally translated as referring to the first person neuter, “I brought to the knees.” Here, however, the translation is the feminine “you brought to the knees.”
    2. Shir Hashirim, 4:9. Here, too, לִבַּבֽתִּנִי, with the “cherik” vocalization under the ת, is translated as the feminine “you captured my heart.”
    היית בעוכרי – כמו יעכרך דעכן (יהושע ז׳:כ״ה), וכן עכרתם אותי (בראשית ל״ד:ל׳) וכמו מים עכורים.
    פציתי פי – להעלותך עולה.
    AND THOU ART BECOME MY TROUBLER. Be-okhererai (my troubler) is similar to ya'arekha (shall trouble thee) (Joshua 7:25) which is written in regards to Achan (Joshua 77:1); to achartem in Ye have troubled me (Gen. 34:30) and to akhurim (foul) in mayim akhurim (foul water).⁠1
    FOR I HAVE OPENED MY MOUTH UNTO THE LORD. And vowed to offer you as a burnt offering.
    1. Berakhot 3:5.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

    ומפני זה קרע בגדיו ואמר הכרע הכרעתני, ר״ל העמונים לא נצחוני ולא הכריעוני ואת בתי הכרעתני והיית בעכרי, לפי שפציתי פה לה׳ ונדרתי שתהיה הקדש ולא תנשא עוד ולא אוכל לשוב מזה.
    היית – בספרים כ״י ודפוס ישן אין שוא בתי״ו בְּעכְרָי. בס״א כ״י בְּעָכְרָי העי״ן בקמץ ואין לחוש לו.
    אהה – ענין צעקת יללה.
    הכרע הכרעתני – מלשון כריעה ונפילה.
    בעוכרי – ענין השחתה ובלבול, כמו: מה עכרתנו (יהושע ז׳:כ״ה).
    פציתי – פתחתי, כמו: ופוצה פה (ישעיהו י׳:י״ד).
    ואת היית בעכרי – רצה לומר, מהראוי לחשוב אותך בין שאר העוכרים אותי, כי לא נופלת את מהם.
    פציתי פי – להקדיש לה׳ היוצא לקראתי.
    השאלות: (לה-מ) למה לא הלך להתיר לו את נדרו, והלא יש לומר פתח וחרטה? וכי נשתכח מאתם דין התרת נדרים? ובשגם כפי הדין אינו נדר כלל שהאדם אינו ראוי לעולה:
    אהה בתי – נראה פי׳ שרצה להתחרט ולשאול על הנדר כיון שיש לו פתח חרטה וזה שאמר: אהה בתי וכי הכרע הכרעתיני או את היית בעוכרי ואיך אעשה לך הדבר הזה ואנכי פציתי פי אל ה׳ ולא אוכל לשוב אתמהה? הלא הנדרים לה׳ נתרים בפתח וחרטה ואינם דומים כדברים שמבטיחים לבני אדם שמוכרחים לקיים הבטחתם, כי הנודר לה׳ יש לו התרה.
    הכרע הכרעתני, בעכרי – לשון נופל על לשון, ומי יודע שם בת יפתח? אולי שתי המליצות היו לשון נופל על שמה.
    וַיְהִי֩ כִרְאוֹת֨וֹ אוֹתָ֜הּ וַיִּקְרַ֣ע יפתח אֶת בְּגָדָ֗יו, וַיֹּ֙אמֶר֙ ביללה וצעקה1 אֲהָ֤הּ בִּתִּי֙! העמונים לא נצחוני ולא הכריעוני אבל את2, הַכְרֵ֣עַ הִכְרַעְתִּ֔נִי גרמת לי לכרוע וליפול3, וְאַ֖תְּ הָיִ֣יתְ כמו אלה שהם4 בְּעֹֽכְרָ֑י בהשחתתי5, שכל דמי נעכר וקפחת את רגלי6, וְגם אָנֹכִ֗י עכרתי את עצמי כי7 פָּצִ֤יתִי פתחתי8 פִי֙ אֶל יְהוָ֔ה להקדיש לו היוצא הראשון לקראתי9, ובכך נדרתי למעשה שתהיי הקדש ולא תנשאי10, וְכיוון שפתחתי את פי11 לֹ֥א אוּכַ֖ל לָשֽׁוּב לחזור מדברי12:
    1. מצודת ציון.
    2. אברבנאל.
    3. מצודת ציון.
    4. מצודת דוד.
    5. מצודת ציון.
    6. רש״י.
    7. כלי יקר.
    8. מצודת ציון.
    9. מצודת דוד.
    10. אברבנאל.
    11. מלבי״ם.
    12. ראה מלבי״ם (בפס׳ זה ובפס׳ לו) המבאר כי הנדרים לה׳ ניתן להתירם בפתח וחרטה, שלא כמו דברים שמבטיחים לפני בני אדם שמוכרחים לקיים הבטחתם, וכיוון שפתח יפתח פיו לפני אנשים, סבר שלא יכול היה להתיר נדרו, ואולם טעה יפתח בדבר כי במקרה זה יכול היה להתיר נדרו. יש מרבותינו שאמרו שיכול היה לפדותה ע״י הקדש כסף ויש שאמרו שאפילו זה לא היה צריך, כלי יקר בפסוק לו.
    מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (לו) וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אָבִי֙ פָּצִ֤יתָה אֶת⁠־פִּ֙יךָ֙ אֶל⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה עֲשֵׂ֣ה לִ֔י כַּאֲשֶׁ֖ר יָצָ֣א מִפִּ֑יךָ אַחֲרֵ֡י אֲשֶׁ֣ר עָשָׂה֩ לְךָ֨ יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה נְקָמ֛וֹת מֵאֹיְבֶ֖יךָ מִבְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃
    She said to him, "My father, you have opened your mouth to Hashem; do to me according to that which has proceeded out of your mouth, because Hashem has taken vengeance for you on your enemies, on the children of Ammon.⁠"
    תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמָרַת לֵיהּ אַבָּא פְּתַחְתָּא יַת פּוּמָךְ בִּנְדַר קֳדָם יְיָ ָעֲבֵיד לִי כְמָא דִי נְפַק מִפּוּמָךְ בָּתַר דַעֲבַד לָךְ יְיָ פּוּרְעָנוּתָא מִבַּעֲלֵי דְבָבָךְ מִבְּנֵי עַמוֹן.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

    (לו-לז) והיא השיבתהו שיקים נדרו, אך בקשה ממנו שיניחה לירד על ההרים שנים חדשים לבכות על בתוליה עם רעותיה, ואמרה וירדתי על ההרים מענין אריד בשיחי ואהימה, או להיות המצפה אשר שמה בית יפתח בעליון המקומות אמרה בתו שתרד משם ותהלוך על ההרים, והיה זה לפי שהיתה עתידה להיותה פרושה בבית אחד לא תצא משם כל ימי חייה, בקשה שתלך שנים חדשים באשר תרצה ותשביע רוחה מהנדוד וההליכה, יען לא תנוד ולא תלך עוד כל ימיה, וזהו ואבכה על בתולי שלא תנשא עוד וגם תלך לבחור מקום ישיבתה בפרישות. וכוונתי שמזה למדו אומת אדום לעשות בתי פרישות (קליסט״ר) לנשים שיכנסו שמה ולא יצאו משם כל ימיהם ולא יראו איש בעוד בחיים חיותם:
    אחרי – ענינו כמו הואיל, וכן: ואחר אם אינכם שמעים (יחזקאל כ׳:ל״ט).
    אחרי וגו׳ – רצה לומר, הואיל ונתקיים התנאי שאמרת (פסוק ל), אם נתון תתן וכו׳, אם כן, חל הנדר.
    ותאמר אליו – השיבה לו שאין דבר זה דומה לשאר נדרים שע״י חרטה דמעיקרא החכם עוקר הנדר מעיקרו אבל אתה אין לך חרטה דמעיקרא רק חרטה דהשתא, אחרי אשר עשה לך ה׳ נקמות מאויבך שע״י הנדר נצחת את אויביך וא״א שיהיה לך חרטה על גוף הנדר מעיקרא. וזה גרם טעות ליפתח שלא הלך אצל החכמים לשאול על נדרו כי באמת היא טענת הבל שגם חרטה דהשתא מועיל לעקור על כל פנים את הנדר מכאן ולהבא.
    וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו בתו, אָבִי֙, פָּצִ֤יתָה פתחת1 אֶת פִּ֙יךָ֙ אֶל יְהוָ֔ה, עֲשֵׂ֣ה לִ֔י כַּאֲשֶׁ֖ר יָצָ֣א מִפִּ֑יךָ, אַחֲרֵ֡י אֲשֶׁ֣ר הואיל2 וְעָשָׂה֩ לְךָ֙ יְהוָ֧ה נְקָמ֛וֹת מֵאֹיְבֶ֖יךָ מִבְּנֵ֥י עַמּֽוֹן ונתקיים התנאי של נִדְרְךָ3:
    1. מצודת ציון בפס׳ לה לעיל.
    2. מצודת ציון.
    3. מצודת דוד.
    תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (לז) וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל⁠־אָבִ֔יהָ יֵעָ֥שֶׂה לִּ֖י הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה הַרְפֵּ֨ה מִמֶּ֜נִּי שְׁנַ֣יִם חֳדָשִׁ֗ים וְאֵֽלְכָה֙ וְיָרַדְתִּ֣י עַל⁠־הֶהָרִ֔ים וְאֶבְכֶּה֙ עַל⁠־בְּתוּלַ֔י אָנֹכִ֖י [וְרֵֽעוֹתָֽי] (ורעיתי)׃
    She said to her father, "Let this thing be done for me. Let me alone two months, that I may depart and go down on the mountains, and bewail my virginity, I and my companions.⁠"
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַרַת לַאֲבוּהָא יִתְעֲבֵיד לִי פִּתְגָמָא הָדֵין שְׁבוֹק מִנִי תְּרֵין יַרְחִין וְאֵהַךְ וְאִתְנְגִיד עַל טוּרַיָא וְאֶבְכֶּה עַל בְּתוּלַי אֲנָא וְחַבְרָתִי.
    וירדתי על ההרים – לשון יללה הוא, ודוגמתו: על גגותיה וברחובותיה כולה ייליל ירד בבכי (ישעיהו ט״ו:ג׳), המתעצב בבכי עד שגופו משתבר.
    ובמדרש אגדה דורש רבי תנחומא (תנחומא בחוקותי ה׳): על ההרים – לפני סנהדרין, שמא ימצאו פתח לנדרך.
    To grieve on the hills. This word refers to bewailing. 1 Similarly, "On its roofs and thoroughfares, total wailing, weeping grief.⁠"2 Weeping so intense that it causes a physical breakdown.⁠3 Midrash Aggadah: R' Tanchuma expounded, On the hills; before the Sanhedrin – perhaps they may find a loophole in your vow.⁠4
    1. Not, as translated elsewhere, “To descend,” but “To grieve.”
    2. Yeshaya, 15:3.
    3. רד may also be translated as “crushing.” See Yeshaya, 45:1.
    4. Yalkut, 67.
    וירדתי על ההרים – תרגומו ואיתנגיד על טוריא, ופת׳: ואתנודד, כמו אריד בשיחי (תהלים נ״ה:ג׳).
    THAT I MAY… GO DOWN UPON THE MOUNTAINS. The targum renders ve-yaradeti al he-harim (that I may… go down upon the mountains) as ve-itnagid al turaya (I will wander upon the mountains). The meaning of ve-yaradeti is like arid (wander) in arid be-sichi (I wander in my complaint) (Psalm 55:3).⁠1
    1. Translated according to Rabbi Yosef Kara.
    וירדתי – י״מ מענין אריד בשיחי (תהלים נ״ה:ג׳), וירד ויריד בענין אחד, ורבים כמוהו.
    והנכון לפרש כמשמעו, כי המצפה ששם היה בית יפתח היה גבוהה על ההרים.
    או אמר: וירדתי – כנגד העמק אשר בין המצפה וההרים. וכן: ויעלו אותם עמק עכור (יהושע ז׳:כ״ד), וירד הסלע (שמואל א כ״ג:כ״ה) כמו שפירשנו.
    ויונתן תרגם: ואתנגיד על טוריא.
    ובדרש: וירדתי על ההרים – אלך לפני סנהדרין אולי ימצאו פתח לנדרך.
    וירדתי על ההרים – לשון בכייה הוא, כמו יורד והיא מילה הפוכה מן אריד בשיחי, אבל זה שרשו ריד וזה ירד והוא כמו כבש כשב.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לו]

    ורעיתי – ורעותי קרי.
    הרפה – מלשון רפיון.
    יעשה לי הדבר הזה – והוא שירף ידו ממנה שני חדשים, לבל עשות עמה מה שנדר, עד כלותם.
    וירדתי – כי מקום יפתח היה בהר הגבוה שבהרים אשר סביב, ולזה אמרה ׳וירדתי על ההרים׳, ולפי שהנדר היה להפרישה מבני אדם, ושתתבודד בעבודת ה׳ וכאשר עשה לה, לזה שאלה שעוד שני חדשים תלך לנפשה להשביע עינה, עד לא תתבודד.
    ואבכה על בתולי – רצה לומר, על שלא תנשא לאיש ותשאר בתולה (כי הבכיה מועלת להפיג הצער).
    אנכי ורעותי – אלך אני ורעותי עמי.
    ואבכה על בתולי – שהתיחדה ופרשה א״ע בל תנשא לאיש רק תעבד את ה׳ וזה שאמר...
    וירדתי – ממקום מושבה במצפה שהיא בראש הגבוה שבהרי הגלעד.
    וַתֹּ֙אמֶר֙ בת יפתח אֶל אָבִ֔יהָ, רק אבקש כי יֵעָ֥שֶׂה לִּ֖י הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה בטרם תקיים את נדרך1, היות ואני עתידה להסתגר בבית אחד ממנו לא אצא2, הַרְפֵּ֨ה מִמֶּ֜נִּי שְׁנַ֣יִם חֳדָשִׁ֗ים חודשיים, וְאֵֽלְכָה֙ וְיָרַדְתִּ֣י ביללה ובכי3 עַל הֶֽהָרִ֔ים להתרווח מההליכה4 וְאֶבְכֶּה֙ להפיג צערי5 עַל בְּתוּלַ֔י שלא אנשא לאיש6 אלא רק אעבוד את ה׳7, אָנֹכִ֖י אלך8 וְרֵעוֹתָֽי (ורעיתי כתיב) ילכו עמי9:
    1. מצודת דוד.
    2. אברבנאל.
    3. רש״י, רי״ד. והשתמשה בלשון ירידה שביתו של יפתח היה בהר הגבוה שבהרים אשר היו סביב, רד״ק, מצודת דוד. ורש״י פירש שירידה הוא לשון יללה.
    4. אברבנאל. ובמדרש על ההרים, לפני סנהדרין, שמא ימצאו פתח לנדרך, רש״י.
    5. מצודת דוד.
    6. כלי יקר, מצודת דוד.
    7. מלבי״ם.
    8. מצודת דוד.
    9. מצודת דוד.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (לח) וַיֹּ֣אמֶר לֵ֔כִי וַיִּשְׁלַ֥ח אוֹתָ֖הּ שְׁנֵ֣י חֳדָשִׁ֑ים וַתֵּ֤לֶךְ הִיא֙ וְרֵ֣עוֹתֶ֔יהָ וַתֵּ֥בְךְּ עַל⁠־בְּתוּלֶ֖יהָ עַל⁠־הֶהָרִֽים׃
    He said, "Go.⁠" He sent her away for two months, and she departed, she and her companions, and she mourned her virginity on the mountains.
    תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַר אֱזִילִי וּשְׁלַח יָתָהּ תְּרֵין יַרְחִין וַאֲזַלַת הִיא וְחַבְרָתָהָא וּבְכַת עַל בְּתוּלָהָא עַל טוּרַיָא.
    ותבך על בתוליה – מדלא כתיב על בתולותיה, משמע בתולים ממש.
    Wept over her maidenhood. Since it is not written "over her maidens,⁠" the inference is, over her actual maidenhood.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

    וזכר שעשתה כן ושאחר החדשים ההם עשה לה יפתח את נדרו, והוא מה שיזכור מיד.
    וישלח אותה – נתן לה רשות ללכת לנפשה.
    ונתן לה יפתח רשות ללכת לנפשה1, וַיֹּ֣אמֶר לה לֵ֔כִי כדברייך, וַיִּשְׁלַ֥ח אוֹתָ֖הּ שְׁנֵ֣י חֳדָשִׁ֑ים לתקופה של חודשיים, וַתֵּ֤לֶךְ הִיא֙ וְרֵ֣עוֹתֶ֔יהָ עמה, וַתֵּ֥בְךְּ בת יפתח עַל בְּתוּלֶ֖יהָ2 עַל הֶהָרִֽים:
    1. מצודת דוד.
    2. ומדלא כתיב ״על בתולותיה״, משמע בתולים ממש, רד״ק.
    תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (לט) וַיְהִ֞י מִקֵּ֣ץ׀ שְׁנַ֣יִם חֳדָשִׁ֗ים וַתָּ֙שׇׁב֙ אֶל⁠־אָבִ֔יהָ וַיַּ֣עַשׂ לָ֔הּ אֶת⁠־נִדְר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר נָדָ֑ר וְהִיא֙ לֹא⁠־יָדְעָ֣ה אִ֔ישׁ וַתְּהִי⁠־חֹ֖ק בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
    It happened at the end of two months, that she returned to her father, who did with her according to his vow which he had vowed, and she was a virgin. It became a custom in Israel,
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַהֲוָה מִסּוֹף תְּרֵין יַרְחִין וְתָבַת לְוַת אֲבוּהָא וַעֲבַד לָהּ יַת נִדְרֵיהּ דִי נְדַר וְהִיא לָא יָדְעַת גְבַר וַהֲוַת לִגְזֵירָא בְּיִשְׂרָאֵל. [בְּדִיל דְלָא לְאַסָקָא גְבַר יַת בְּרֵיהּ וְיַת בְּרַתֵּיהּ לַעֲלָתָא כְּמָא דַעֲבַד יִפְתַּח גִלְעָדָאָה וְלָא שָׁאֵיל לְפִינְחָס כַּהֲנָא וְאִילוּ שָׁאֵיל לְפִינְחָס כַּהֲנָא הֲוָה פָרִיק יָתָהּ בְּדָמִין:]
    ותהי חק – גזרו שלא יעשה אדם עוד כן, שאלו הלך אצל פנחס, או הוא בא אצלו, היה מתיר לו נדרו, עמדו בגדולתן, ומבין שניהם אבדה, ונפרע מהם, פנחס נסתלקה שכינה הימנו, שנאמר בדברי הימים לפנים י״י עמו (דברי הימים א ט׳:כ׳), למדנו שבסופו אינו עמו, ויפתח הוכה בשחין וניפול אברים, שנאמר: ויקבר בערי גלעד (שופטים י״ב:ז׳).
    ויש עוד לפתור: ותהי חק בישראל – מחובר למקרא שלאחריו.
    She became the subject of a law. Legislation was enacted prohibiting any repetition of this, for, had he approached Pinchos, or had Pinchos approached him, he would have released him from his vow.⁠1 But they refused to humble themselves,⁠2 and were, thus, both responsible for her ruin. They were punished. The Divine Presence departed from Pinchos, as it is said in Divrei Hayamim,⁠3 "Adonoy was with him previously.⁠" We learn that he was not with him later. And Yiftoch was afflicted with ulcerations and the loss of his limbs, as it is said,⁠4 "He was buried in the cities of Gilod.⁠"5 Another interpretation: "She became the subject of a law in Yisroel" relates to the following passage.⁠6
    1. By informing him that a human being cannot be designated as an offering.
    2. Pinchas, because it was Yiftoch who required his services; Yiftoch, because he was the supreme commander. (Yalkut, 68)
    3. Divrei Hayamim 1, 9:20.
    4. Below, 12:7.
    5. Individual limbs, like the entire body, require burial. The plural usage, “cities”, teaches that his burial took place in a number of cities – wherever his limbs fell. (Yalkut, ibid.)
    6. She was the subject of a law requiring the daughters of Yisroel to visit her yearly.
    (לט-מ) ותהי חוק בישראל – מהו החוק, זהו: מימים ימימה תלכנה בנות שילהא לתנות לבת יפתח הגלעדי וגו׳ – זהו החוק.
    א. כך במהדורת עפנשטיין. בפסוק: ״ישראל״.
    (39-40) AND IT WAS A CUSTOM IN ISRAEL. What was the custom? The custom was that the daughters of Israel went yearly to lament the daughter of Jephthah the Gileadite four days a year.
    ויעש לה את נדרו אשר נדר – שעשה לה בית והכניסה שם, והיתה שם פרושה מבני אדם ומדרכי העולם, והיה חק בישראל כי משנה לשנה היו הולכות אליה בנות ישראל.
    ותהי חק בישראל – פירוש: מה שאומר מקרא לפנינו: לתנות לבת יפתח בכל שנה ושנה, ופירוש לתנות – הוא סיפור כמו שם יתנו צדקות י״י.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

    ר״ל שהיא לא ידעה איש, אבל ישבה בפרישות ולא ראתה אדם עוד כל ימיה, ואמרו ותהי חק בישראל, הוא מה שיזכור אחריו.
    מקץ – מסוף.
    ידעה – הוא כינוי לשכיבה וביאה, וכן: ידעת איש (במדבר ל״א:י״ז).
    חק – דבר קבוע.
    ויעש לה וגו׳ – הפרישה מבני אדם לשבת בדודה עוסקת בעבודת ה׳, ורבותינו זכרונם לברכה אמרו (בבלי תענית ד׳.) שנדר להקריב עולה את כל היוצא וכו׳, וכן עשה נדרו.
    והיא לא ידעה איש – רצה לומר, כאשר נדר, כן עשה, והיתה פרושה מאיש.
    ותהי חק בישראל – הוא מה שיאמר במקרא שלאחריו.
    ויעש לה את נדרו כו׳ והיא לא ידעה איש – בזה עשה לה נדרה במה שלא ידעה איש ונשארה צרורה עגונה עד מותה, והיה זה מצוה לפי דעתו. ודעת חז״ל שהעלה עולה ממש.
    והיא לא ידעה איש – ולא היו לה בנים ובני בנים שיבכו על קברה, ע״כ היה חק בישראל שתלכנה הבתולות לתנות אותה.
    וַיְהִ֞י מִקֵּ֣ץ בסוף1 | שְׁנַ֣יִם חֳדָשִׁ֗ים החודשיים, וַתָּ֙שָׁב֙ בת יפתח אֶל אָבִ֔יהָ, וַיַּ֣עַשׂ לָ֔הּ אֶת נִדְר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר נָדָ֑ר, ועשה לה בית2 להפרישה, לשבת בְּדוּדָה ופרושה מבני אדם ומדרכי העולם ועוסקת בעבודת ה׳3, וְהִיא֙ לֹא יָדְעָ֣ה במשכב4 אִ֔ישׁ, והיתה פרושה5, ונשארה צרורה עגונה עד מותה6, וַתְּהִי חֹ֖ק ונהיה דבר קבוע7 בְּיִשְׂרָאֵֽל שבנות ישראל הלכו לבקרה8:
    1. מצודת ציון.
    2. רד״ק. ויש מרבותינו שביארו שהעלה אותה עולה ממש, ראה תענית ד., מובא במצודת דוד ומלבי״ם, וכן ראה רמב״ן בסוף פרשת ויקרא.
    3. רד״ק, מצודת דוד.
    4. מצודת ציון.
    5. מצודת דוד.
    6. מלבי״ם.
    7. מצודת ציון.
    8. רש״י, ר״י קרא, רד״ק. ובמדרש ״ותהי חק״, גזרו שלא יעשה אדם עוד כן, שאילו הלך אצל פנחס, או הוא בא אצלו, היה מתיר לו נדרו, עמדו בגדולתן ומבין שניהם אבדה, אמר פנחס הוא צריך לי יבוא אצלי! ויפתח אמר ראש קציני ישראל אני ואלך אצלו?! בין דין לדין אבדה הנערה, ונפרע הקב״ה מהם, פנחס נסתלקה שכינה הימנו, שנאמר בדברי הימים (דברי הימים א׳ ט, כ) ״לפנים ה׳ עמו״, למדנו שבסופו אינו עמו, ויפתח הוכה בשחין וניפול אברים, שנאמר (שופטים יב, ז), ויקבר בערי גלעד, רש״י, רד״ק בפס׳ מ. והטעם שהוכה יפתח בשחין כבד והיה נופל איברים מעיר לעיר ובכל עיר שהיה נופל איברו היה נקבר שם, היה על כי הרג בתו ולא נשאל על נדרו (ראה רד״ק ור״י קרא שם).
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (מ) מִיָּמִ֣ים׀ יָמִ֗ימָה תֵּלַ֙כְנָה֙ בְּנ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֔ל לְתַנּ֕וֹת לְבַת⁠־יִפְתָּ֖ח הַגִּלְעָדִ֑י אַרְבַּ֥עַת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָֽה׃
    that the daughters of Israel went yearly to lament the daughter of Jephthah the Gileadite four days in a year.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    מִזְמַן לִזְמַן אַזְלַן בְּנַת יִשְׂרָאֵל לַאֲלָאָה לְבַת יִפְתָּח גִלְעָדָאָה אַרְבְּעָא יוֹמִין בְּשַׁתָּא:
    מימים ימימה תלכנה וגו׳ – הדבר הזה קבעו עליהם לחוק.
    לתנות – לקונן.
    Journeyed annually. This was established as a law.⁠1
    To grieve. To weep.
    1. This follows Rashi’s second interpretation of v. 39. See fn.29.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לט]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 39]

    לתנות לה – כלומר לקונן ולבכות על בתוליה עמה, כתרגומו: לאלאה, ותרגום: ויקונן המלך (שמואל ב ג׳:ל״ג) – ואלא מלכא.
    או פירוש לתנות – להשיחה ולנחמה ארבעה ימים, כי כל השנה היתה מתבודדת כמו האנשים הפרושים הסגורים בבתים, והחק הזה עשו עמה כל ימי חייה.
    ומה שאמר ותהי חק (שופטים י״א:ל״ט) – לשון נקבה, ר״ל הליכת בנות ישראל היתה לחק בכל שנה.
    ויונתן תרגם: והות לגזרה בישראל בדיל דלא לאסקא גבר ית בריה וית ברתיה לעלתא כמה דעבד יפתח גלעדאה, ואילו שאיל לפנחס כהנא הוה פריק יתה בדמין.⁠א
    ומצאנו בזה מחלוקת. רז״ל אמרו וכי נדר היה? רבי יוחנן ור׳ שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר דמים היה חייב, וריש לקיש אמר אפילו דמים לא היה חייב, דתנינן אמר על בהמה טמאה ועל בעלת מום הרי אלו עולה לא אמר כלום, הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהן עולה. ולא היה שם פנחס שיתיר לו נדרו, כלומר שיאמר לו כי בדמים היה פטור. אמר פנחס: הוא צריך לי, יבא אצלי. ויפתח אמר: ראש קציני ישראל אני, ואלך אצלו! בין דין לדין אבדה הנערה. ושניהם נענשו, יפתח בנשילת אברים מת, שנאמר: ויקבר בערי גלעד (שופטים י״ב:ז׳), פנחס נסתלקה ממנו רוח הקדש, שנאמר: ופנחס בן אלעזר הכהן נגיד היה עליהם (דברי הימים א ט׳:כ׳) – הוא עליהם אין כתיב כאן, אלא היה עליהם, לפנים י״י עמו (דברי הימים א ט׳:כ׳) עכשיו לא היה עמו. ראינו מדבריהם כי מה שעשה יפתח בטעות עשה, והיה הוא סבור שנדרו היה נדר, כמו שאמר: ואנכי פציתי פי אל י״י ולא אוכל לשוב (שופטים י״א:ל״ה), ובתו גם כן רצתה בדברו כי חשבה גם כן שנדרו היה נדר כמו שאמרה: פצית את פיך אל י״י עשה לי כאשר יצא מפיך (שופטים י״א:ל״ו).
    א. ״לעלתא כמה... בדמין״ חסר בדפוס ונציה והושלם מכ״י.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

    שהיה חק ומנהג בישראל שמימים ימימה, רוצה לומר בכל שנה ושנה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח ארבעה ימים בשנה, ואין כוונת המאמר שהיה המנהג הזה בכל הדורות, אבל בימיה כל עוד היותה בבית הפרישות תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח, רוצה לומר לדבר עמה ולתנות על בתוליה, וידמה שלא היו רואות אותה אף הנשים, אבל היו הולכות שמה ושומעות דבריה ומקוננות עמה על פרישותה, או היו מנחמות אותה ומשיחות עמה ארבעה ימים בשנה, וזהו הנראה מפשטי הכתובים, והותרה השאלה החמשית: ואמנם יונתן נמשך לדעת המדרש (ב״ר פר׳ ס׳ דף ס״ו ע״ב) שיפתח העלה את בתו עולה לה׳ ונפל על זה שם מחלוקת לחז״ל, ר׳ יוחנן אומר יפתח טעה ודמים היה חייב, וריש לקיש אמר אפילו דמים לא היה חייב, דתנינן אמר על בהמה טמאה ועל בעלת מום אלו עולה, לא אמר כלום, אמר הרי אלו לעולה, ימכרו ויביא בדמיהם עולה. ולא היה שם פנחס שיתיר לו את נדרו ושיאמר לו שבדמים יפטר? אלא אמר פנחס יפתח הוא צריך לי והוא יבא אצלי, ויפתח אמר אני קצין וראש ישראל הוא יבא אצלי, ובין כך ובין כך אבדה הנערה. ושניהם נענשו, נענש יפתח בנטילת איברים שהוכה בשחין ונפל איברים אברים, שנא׳ (בס׳ י״ב ז׳) ויקבר בערי הגלעד, שהיה נופל ממנו אבר אבר והיה נקבר בעיר שהיה נופל שם, ונענש פנחס שנסתלקה ממנו רוח הקדש, שנא׳ (דברי הימים א ט׳ כ׳) ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם, נגיד הוא עליהם לא נאמר, אלא היה עליהם, ונאמר שם עליו לפנים ה׳ עמו, מכלל שענש ולא היה ה׳ עמו. הנה ביארו שיפתח עשה בתו עולה ושבטעות עשאו, ושבתו גם כן טעה בחשבה שכך היה הדין, ואשר כתבתי כפי הפשט הוא הנכון והמתישב בפשטי הכתובים:
    מימים ימימה – משנה לשנה, כמו: ושמרת וכו׳ מימים ימימה (שמות י״ג:י׳).
    לתנות – ענין שיחה ודבור, כמו: שם יתנו צדקות ה׳ (שופטים ה׳:י״א).
    מימים ימימה – בכל שנה ושנה כל ימי חייה.
    לתנות – לדבר על לבה, להפיג צערה ולשמחה.
    ארבעת ימים בשנה – בכל שנה נתעכבו אצלה ארבעה ימים.
    לתנות בארבעה ימים – הלכו לדבר ולספר אתה ואח״כ שבה אל התבודדותה, ולחז״ל לתנות לקונן קינות על מיתתה.
    לתנות – אולי אין עיקר הוראת שרש זה מספר שְנַים, לספר ולשנות, רק מלשון תנים ובני יענה, ר״ל השמיע קול חזק ביללה כחית היער (ובתהו יליל ישימון, האזינו) ואח״כ הושאל להוראת ספר בעוז כמו ושננתם לבניך, אז יתנו צדקות ה׳.
    ארבעת ימים – נמשכים זה אחר זה, וזהו שימוש הת״ו בסוף שמות המספר, ואף על פי שמצאנו במקרא הרבה מספרים יוצאים מן הכלל, מ״מ נ״ל שכלל אמתי הוא.
    מִיָּמִ֣ים | יָמִ֗ימָה משנה לשנה1, בכל שנה מימי חייה2 תֵּלַ֙כְנָה֙ היו הולכות בְּנ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֔ל לְתַנּ֕וֹת לשוח ולדבר3 לְבַת עם בת יִפְתָּ֖ח הַגִּלְעָדִ֑י לדבר על לבה, להפיג צערה ולשמחה, והיו נשארות אצלה4 אַרְבַּ֥עַת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָֽה בכל שנה5: ס
    1. מצודת ציון.
    2. מצודת דוד.
    3. מצודת ציון. ולרבותינו שביארו כי יפתח העלה אותה לעולה ממש, הביאור של ״לתנות״ יהיה לקונן קינות על מיתתה, מלבי״ם.
    4. מצודת דוד.
    5. מצודת דוד, אברבנאל ביאר כי נראה שאף הנשים לא היו רואות אותה אלא היו הולכות שמה ושומעות דבריה ומקוננות עמה על פרישותה.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
    → לפרק הקודםחזור לראש הפרקלפרק הבא ←
    ← Previous ChapterReturn to Top of ChapterNext Chapter →
    רשימת מהדורות
    © כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.    List of Editions
    © All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

    כותרת הגיליון

    כותרת הגיליון

    ×

    Are you sure you want to delete this?

    האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

    ×

    Please Login

    One must be logged in to use this feature.

    If you have an ALHATORAH account, please login.

    If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

    נא להתחבר לחשבונכם

    עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

    אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

    אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

    ×

    Login!כניסה לחשבון

    If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
    Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
    ×
    שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
    ×

    תפילה לחיילי צה"ל

    מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

    תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

    Prayer for Our Soldiers

    May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

    Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144