Shofetim 10 – שופטים י‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיָּ֩קׇם֩ אַחֲרֵ֨י אֲבִימֶ֜לֶךְ לְהוֹשִׁ֣יעַ אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֗ל תּוֹלָ֧ע בֶּן⁠־פּוּאָ֛ה בֶּן⁠־דּוֹד֖וֹ אִ֣ישׁ יִשָּׂשכָ֑ר וְהוּא⁠־יֹשֵׁ֥ב בְּשָׁמִ֖יר בְּהַ֥ר אֶפְרָֽיִם׃

After Abimelech, Tola the son of Puah, the son of Dodo, a man of Issachar arose to save Israel; and he lived in Shamir in the hill country of Ephraim.

תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְקָם בָּתַר אֲבִימֶלֶךְ לְמִפְרַק יַת יִשְׂרָאֵל תּוֹלָע בַּר פּוּאָה בַּר דּוֹדוֹ גַבְרָא מִשִׁבְטָא דְבֵית יִשָׂשכָר וְהוּא יָתֵיב בְּשָׁמִיר בְּטוּרָא דְבֵית אֶפְרָיִם.

בן דודו – כך שמו.

Ben Dodo. This was his name.

להושיע את ישראל – שגם אבימלך הושיע את ישראל, ואף על פי שלא נזכר, כיון שאמר אחרי אבימלך נראה שגם הוא הושיע ישראל מיד אויביהם, ואילו לא כן לא היה אומר אחרי, ולא היה נמנה עם שופטי ישראל. ולא נאמר עליו: וישר על ישראל.

תולע בן פואה בן דודו איש יששכר – כך שמו, וכן במקצת נסחאות, כתרגומו: בר דודו, ובמקצת הנוסחאות: בר אח אבוהי, ואם כן הוא ירצה לומר בן דוד אבימלך.

בן דודו – שם אדם.

ויקם אחרי אבימלך להושיע את ישראל וגומר. זכר שאחרי מות אבימלך קם אחריו תולע בן דודו של אבימלך למטה יששכר, וכן תרגם יונתן בר אחי אבוהי, או הוא שמו.

דודו – שם איש.

להושיע את ישראל – כי אבימלך לא הושיע אותם רק השתרר עליהם.

בן דודו – כך שמו. ורד״ק כתב שיש מפרשים בן דודו של אבימלך בן אחי אביו עיי״ש. ואיך היה איש יששכר?!

תולע בן פואה בן דודו – בנו ממש או נשתנו שמות בתי האבות והמשפחות במשך הדורות בסבות נעלמות ממנו, ותולע ופואה הם שמות שנים מבני יששכר בן יעקב.

וַיָּקָם֩ שופט אַחֲרֵ֨י¹ אֲבִימֶ֜לֶךְ לְהוֹשִׁ֣יעַ אֶת-יִשְׂרָאֵ֗ל, תּוֹלָ֧ע בֶּן-פּוּאָ֛ה, בֶּן-דּוֹד֖וֹ בנו של אדם בשם דודו², אִ֣ישׁ משבט יִשָּׂשכָ֑ר, וְהֽוּא היה -יֹשֵׁ֥ב בְּשָׁמִ֖יר אשר בְּהַ֥ר אֶפְרָֽיִם:

1. רד״ק לומד מהמילה ״אחרי״ שגם אבימלך הושיע את ישראל.

2. רש״י, רד״ק, רי״ד, מצודת ציון. ורד״ק כתב שיש מפרשים בן דודו של אבימלך, וכך גם מפרש אברבנאל. וחומת אנך מבהיר כי הכתוב גילה צדקתו שעם היותו בן דודו לא למד ממעשיו וכל כונתו היתה להושיע את ישראל. מלבי״ם לעומת זאת הקשה על זה שלא יתכן שהיה בן דודו משום שהיה משבט יששכר.

תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) וַיִּשְׁפֹּט֙ אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל עֶשְׂרִ֥ים וְשָׁלֹ֖שׁ שָׁנָ֑ה וַיָּ֖מׇת וַיִּקָּבֵ֥ר בְּשָׁמִֽיר׃

He judged Israel twenty-three years, and he died and was buried in Shamir.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

וְדָן יַת יִשְׂרָאֵל עַסְרִין וּתְלַת שְׁנִין וּמִית וְאִתְקְבַר בְּשָׁמִיר.

ושפט את ישראל עשרים ושלש שנה.

וימת – בתוך שנת העשרים ושלש, ועלה השנה לו וליאיר ששפט אחריו, כן כתוב ב׳סדר עולם׳ (סדר עולם רבה י״ב).

וַיִּשְׁפֹּט֙ תולע בן-פואה אֶת-יִשְׂרָאֵ֔ל עֶשְׂרִ֥ים וְשָׁלֹ֖שׁ שָׁנָ֑ה, וַיָּ֖מָת בתוך שנת העשרים ושלש¹ וַיִּקָּבֵ֥ר בְּשָׁמִֽיר: (פ)

1. מצודת דוד.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל

(ג) וַיָּ֣קׇם אַחֲרָ֔יו יָאִ֖יר הַגִּלְעָדִ֑י וַיִּשְׁפֹּט֙ אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם שָׁנָֽה׃

After him arose Jair, the Gileadite; and he judged Israel twenty-two years.

תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותעודהכל

וְקָם בַּתְרוֹהִי יָאִיר גִלְעָדָאָה וְדָן יַת יִשְׂרָאֵל עַסְרִין וְתַרְתֵּין שְׁנִין.

וקם אחריו יאיר הגלעדי וישפוט עשרים ושנים שנה, קרוב לימי תולע בן פואה:

וַיָּ֣קָם שופט אַחֲרָ֔יו, יָאִ֖יר הַגִּלְעָדִ֑י, וַיִּשְׁפֹּט֙ אֶת-יִשְׂרָאֵ֔ל עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם שָׁנָֽה¹:

1. ובתוך שנת העשרים ושלוש של תולע בן פועה התחיל יאיר הגלעדי לשפוט את ישראל, ושנה זו נספרה כשנת שפיטה גם לתולע בן פועה וגם ליאיר הגלעדי, אברבנאל (ומצודת דוד בפס׳ ב׳) ע״פ סדר עולם פרק יב.

תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותהכל

(ד) וַֽיְהִי⁠־ל֞וֹ שְׁלֹשִׁ֣ים בָּנִ֗ים רֹֽכְבִים֙ עַל⁠־שְׁלֹשִׁ֣ים עֲיָרִ֔ים וּשְׁלֹשִׁ֥ים עֲיָרִ֖ים לָהֶ֑ם לָהֶ֞ם יִקְרְא֣וּ׀ חַוֺּ֣ת יָאִ֗יר עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֥רֶץ הַגִּלְעָֽד׃

He had thirty sons who rode on thirty donkey colts, and they had thirty cities, which are called Havvoth Jair to this day, which are in the land of Gilead.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

חוות יאיר – במדבר ל״ב:מ״א, דברים ג׳:י״ד, יהושע י״ג:ל׳

וַהֲווֹ לֵיהּ תְּלָתִין בְּנִין רְכִיבִין עַל תְּלָתִין עוּלִין וּתְלָתִין קִרְוִין לְהוֹן לְהוֹן קְרַן כַּפְּרָנֵי יָאִיר עַד יוֹמָא הָדֵין דִי בְּאַרְעָא דְגִלְעָד.

עירים – עולין, סוסים בחורים.

ושלשים עירים להם – ושלשים ערים בלא חומה להם, לכך נקראו עירים, לשון עיירות.

Thoroughbreds.עוּלִין,⁠¹ the choicest horses.

They owned thirty towns. They owned thirty unwalled municipalities. This is why they are described as עַיָרִים, "towns", meaning the same as עַיָירָוֹת.⁠²

1. This is Targum Yonatan’s translation.

2. Rather than עָרִים meaning walled cities.

ושלשים עירים להם – שלשים ערים בלא חומה.

AND THEY HAD THIRTY CITIES. They had thirty unwalled cities.⁠¹

1. The term for cities employed in our verse is ayarot. Ayarot refers to unwalled cities. (Rashi).

ושלשים עירים להם – כמו ערים, ונראית בו עי״ן הפעל לזווגו עם עיירים שזכר, שהוא ענין אחר, והוא דרך צחות.

ספור זה להודיע סבת היותו שופט, כי גדול היה ונכבד בעושר ובבנים וכבוד, וכל אחד מבניו היה נכבד, רוכב על עיר אתון. והעיר הוא החמור הנער, כמו: אסרי לגפן עירה (בראשית מ״ט:י״א), ועל עיר בן אתונות (זכריה ט׳:ט׳). אולי הם הנבחרים בארצות ההם לרכוב, ואפשר גם כן כי עולי ימים מהסוסים יקראו גם כן עירים, כי מצאנו בזולתי החמור: ועיר פרא (איוב י״א:י״ב), ואפשר לפי שהפרא הוא חמור הבר.

חות יאיר – אם הם הנזכרים בתורה ויאיר זה הוא יאיר בן מנשה (דברים ג׳:י״ד), הדבר תימה, כי אם כן חיה יאיר יותר משלש מאות שנה. ונוכל לומר כי זה יאיר הגלעדי אינו יאיר בן מנשה (דברים ג׳:י״ד), והערים האלה א״כ אינן חוות יאיר הכתובות בתורה.

להם יקראו חוות יאיר – פירוש: אילו הם חוות יאיר האמורים בפרשת ראשי המטות, ויאיר בן מנשה האמור שם הוא יאיר האמור כאן, וסיפר שם המעשה שהיה לאחר מיכן, כי זה יאיר הלך עם בניו ולכדם, ולא היה בן מנשה ממש שלא היה למנשה בן אחר אלא מכיר כמו שכתוב בפרשת פינחס, אלא מהו בן מנשה משבט מנשה.

ושלשים עירים להם – כפל הענין בענינים מתחלפים על צד הצחות והנה הוא כמו ערים כמו שזכר להם יקראו חות יאיר.

ואמר שליאיר היו שלשים בנים רוכבים על שלשים עירים ושלשים עירים להם, וכתבו המפרשים שהוא דרך צחות הלשון, שהיו לו שלשים בנים רוכבים על שלשים עירים והיו להם שלשים ערים הנקראים עירים שהם בלא חומה. וידמה שלא זכר זה כי אם להודיע שהיה יאיר מכובד מאד, כי היו לו שלשים בנים כלם אנשים וכלם רוכבים אחריו והיו להם שלשים ערים, והיו אם כן כלם אדונים עשירים ונכבדים, ומפני זה אולי עשוהו שופט להיות מזרעו רבים ונכבדים, והעירים היו אצלם בהמות נאותות לרכוב שהם הפרדות והפרדים בזמן הזה. והמפרשים תמהו על מה שאמר הנה שיאיר קרא אותם חוות יאיר, כי אם הוא יאיר בן מנשה? חיה אם כן יאיר בן מנשה שלש מאות שנה והוא זר כפי הטבע, ואם היה בנס? הנה לא זכרו הכתוב. ושהנכון הוא שהיה זה היאיר אדם אחר, כי הראשון היה יאיר בן מנשה וזה יאיר בן הגלעדי, והערים האלה אינם חוות יאיר האמורות בתורה בסוף פרשת מטות (במדבר ל״ב מ״א). ואפשר לומר שאין יאיר הזה יאיר בן מנשה אבל היו אלה חוות יאיר האמורות בתורה, כי לא נזכר כאן שיאיר הגלעדי הזה לכדם ולא שהוא קראם חוות יאיר, כי יאיר בן מנשה אשר היה בימי משה לכדם וקראם כן, אבל יזכור כאן שיאיר הגלעדי הזה היו לו שלשים בנים ושהם היו מושלים באותם החוות יאיר שנזכרו בתורה שנקראו כן בעבר הגלעד תמיד, ואינו מהפלא שבני יאיר זה ישבו בערים שלכד יאיר בן מנשה בזמן אחר ושקראם אז חוות יאיר:

עירים – כן יקרא החמור בעודו קטן, כמו: עיר בן אתונות (זכריה ט׳:ט׳).

עירים – תניינא: כמו ערים, ובדרך צחות אמר ׳עירים׳, לזווגו עם עירים שזכר.

רכבים וגו׳ – והוא דבר חשיבות.

חות יאיר – על כי נאמר בתורה (במדבר ל״ב:מ״א) שיאיר בן מנשה קרא לעריו חות יאיר, ולפי שהיה שמו כשמו, וערי בניו היו מרובות, קראם גם כן חות יאיר.

להם יקראו חות יאיר – פי׳ כי יאיר בן מנשה הלך וילכד את חותיהן [חות הגלעד], ויקרא אתהן חות יאיר, ועל דוגמת גבורת יאיר זה אל יאיר הקודם, קראו ג״כ לעריו הכוללים בשם הכינוי חות יאיר, ויש הבדל בין קרא (המורה על קריאת השם) שבא אחריו מלת את ובין אם בא אחריו למ״ד, שקרא שאחריו את, היא קריאת שם העצם, וקרא שאחריו למ״ד הוא הכינוי הנטפל על שמו הקודם, ואצל יאיר הראשון היה שמם העצמי חות יאיר, לכן כתיב ויקרא אתהן, ואצל יאיר זה היה רק כינוי השם, ולכן אמר להם יקראו כי לא היה זה שמם העצמי.

להם יקראו חות יאיר – פסוק זה מתנגד למה שכתוב בפרשת מטות ודברים שיאיר שבימי משה קרא את הבשן על שמו חות יאיר, וכאן הוא מספר שליאיר השופט היו ל׳ עיר בארץ הגלעד ועל שמו נקראו חות יאיר עד היום הזה ר״ל עד ימי כותב הספר, וכאן חות יאיר הם ל׳; ובפרשת דברים חבל הארגב, הוא הבשן, הוא חות יאיר, וביהושע (י״ג:ל׳), הם ששים; ובד״ה (א ב׳:כ״ב) הן כ״ג, ועם קנת ובנותיה שארם וגשור לקחו מהם הן ס׳; ודעת רד״ק שחות אלה אינן הנזכרות בפרשה לא תצדק כי שם וכאן יספר שהיו במחוז קטן ורחוק הוא שתהיינה שם שתי חות יאיר; לכך אני אומר שהגלעד והבשן היו שני הרים קרובים זה לזה וחצי הגלעד נִתַן לראובני ולגדי וחציו האחר עם הבשן נִתַן לחצי שבט המנשי, הבשן ליאיר והגלעד למכיר (דברים ג׳), רק גם הבשן נקרא לפעמים בשם גלעד; ומה שספר לנו בד״ה שארם וגשור לקחו חות יאיר, היה קודם לחיי יאיר זה השופט, והוא ובניו לקחון שנית מהם אם לא כולן מקצתן, או בשתי המלחמות נשרפו הרבה מהן ונשארו ל׳ ונקראו שנית על שם יאיר השופט שלכדן, כמו שנקרא שם העיר באר שבע על אודות שבועת אברהם לאבימלך (וירא) וגם על אודות שבועת יצחק לו (תולדות); ואם תאמר והלא חסר העיקר מן הספר כי לא יסופר לנו כלום שבימי יאיר זה היתה מלחמה? תשובתי שבימי כל שופט אף שלא יסופר ממנו היתה מלחמה, שכן כתוב בראש הספר (ב׳:י״ח) שה׳ הקים השופטים בהיות ישראל תחת לוחציהם, וגם כאן הוא אומר ויקם אחרי אבימלך להושיע את ישראל תולע וגו׳ ויקם אחריו יאיר הגלעדי, א״כ גם יאיר ממושיעי ישראל הוא, ובשנים ששקטה הארץ בין עתניאל לאהוד ובין אהוד לדבורה ובין דבורה לגדעון לא מצאנו שבחרו בני ישראל להם שופט, ואולי על השנים ההן כתוב בימים ההם אין מלך בישראל (למטה י״ז:ו׳); ואף על פי שהוראת שרש שפט היא דון דין אמת, בהיות רוב שופטי ישראל אנשי חיל נקמי נקמת אחיהם מיד צר, נתוספה להוראתו הראשונה גם הוראת נקמה, כמו כי שפטו ה׳ מיד אויביו (שמואל ב י״ח:י״ט) ואנשים צדיקים הם ישפטו אותהם משפט נאפת (יחזקאל כ״ג:מ״ה), וכן ובאלהיהם עשה ה׳ שפטים (מסעי), נקמות; א״כ גם בימי תולע יאיר אבצן אילון ועבדון היתה מלחמה, רק בשביל שלא קשתה כ״כ יד הגוים על ישראל ולא יגעו כ״כ לפרק עולם מעל צוארם לא ספר לנו ממלחמות אלה מאומה.

ויאיר הגלעדי היה איש מכובד מאוד¹, וַֽיְהִי-ל֞וֹ שְׁלֹשִׁ֣ים בָּנִ֗ים רֹֽכְבִים֙ עַל-שְׁלֹשִׁ֣ים עֲיָרִ֔ים הם סוסים צעירים², וּשְׁלֹשִׁ֥ים עֲיָרִ֖ים ערים בלא חומה³ היה לָהֶ֑ם, לָהֶ֞ם יִקְרְא֣וּ קראו | ״חַוֹּ֣ת יָאִ֗יר⁴״, ונקראות כך, עַ֚ד הַיּ֣וֹם בו נכתב הספר⁵ הַזֶּ֔ה, והן ערים אֲשֶׁ֖ר נמצאות בְּאֶ֥רֶץ הַגִּלְעָֽד:

1. אברבנאל.

2. רש״י. ורד״ק ומצודת ציון ביארו חמורים צעירים.

3. רש״י, ר״י קרא, אברבנאל. ובדרך צחות אמר ׳עירים׳, לזווגו עם עירים שזכר, רד״ק, רלב״ג, אברבנאל, מצודת ציון.

4. על כי נאמר בתורה (במדבר לב, מא) שיאיר בן מנשה קרא לעריו חוות יאיר, ולפי שהיה שמו כשמו, וערי בניו היו מרובות, קראם גם כן חוות יאיר, מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר שחוות יאיר הכתובות בתורה כך היה שמן, ואילו חוות יאיר כך כינה אותם יאיר, והוא מדייק זאת מהכתוב ״להן יקראו״, ולא כפי שנאמר בתורה ״ויקרא אתהן״.

5. ראה ביאור בשמואל א׳ פרק ה׳ פסוק ה׳.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ה) וַיָּ֣מׇת יָאִ֔יר וַיִּקָּבֵ֖ר בְּקָמֽוֹן׃

Jair died, and he was buried in Kamon.

תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל

וּמִית יָאִיר וְאִתְקְבַר בְּקָמוֹן.

וַיָּ֣מָת יָאִ֔יר הגלעדי, וַיִּקָּבֵ֖ר בְּקָמֽוֹן: (פ)

תרגום יונתןמקראות שלובותהכל

(ו) וַיֹּסִ֣יפוּ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לַעֲשׂ֣וֹת הָרַע֮ בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָה֒יְ⁠־⁠הֹוָה֒ וַיַּעַבְד֣וּ אֶת⁠־הַבְּעָלִ֣ים וְאֶת⁠־הָעַשְׁתָּר֡וֹת וְאֶת⁠־אֱלֹהֵ֣י אֲרָם֩ וְאֶת⁠־אֱלֹהֵ֨י צִיד֜וֹן וְאֵ֣ת׀ אֱלֹהֵ֣י מוֹאָ֗ב וְאֵת֙ אֱלֹהֵ֣י בְנֵֽי⁠־עַמּ֔וֹן וְאֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיַּעַזְב֥וּ אֶת⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה וְלֹ֥א עֲבָדֽוּהוּ׃

The Children of Israel again did that which was evil in the sight of Hashem, and served the Baals, and the Ashtaroth, and the gods of Syria, and the gods of Sidon, and the gods of Moab, and the gods of the children of Ammon, and the gods of the Philistines; and they forsook Hashem and didn't serve him.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְאוֹסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֶעְבַּד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ וּפְלָחוּ יַת בַּעֲלַיָא וְיַת עַשְׁתְּרָתָא וְיַת טַעֲוַת אֲרָם וְיַת טַעֲוַת צִידוֹן וְיַת טַעֲוַת מוֹאָב וְיַת טַעֲוַת בְּנֵי עַמוֹן וְיַת טַעֲוַת פְּלִשְׁתָּאֵי וּשְׁבַקוּ יַת פּוּלְחָנָא דַייָ וְלָא פְּלָחוּ קֳדָמוֹהִי.

את הבעלים וגו׳ – שבע עבודות זרות נמנו כאן.

ויעזבו את י״י ולא עבדוהו – אפילו בשותפות עם אלו.

The Baals. Seven pagan gods are enumerated here.⁠¹

They abandoned Adonoy, and did not worship Him. Not even concurrently with these.⁠²

1. Beitzah, 25:b. “The deities of Aram, Tzidon, etc.” does not explain where the Baals and Ashteros were worshiped, but lists deities in addition to them. Hence, the total is seven.

2. Otherwise, “and did not worship Him” is redundant. (Beitzah, ibid).

ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני י״י ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם – ואילו היו יריאים את י״י ואת¹ אלהי הגוים היו עובדין עדיין, כדיי היה קצף עליהם, על אחת כמה וכמה עכשיו שלאחר שעבדו את אילו עזבו את י״י ולא עבדוהו.

1. השוו ללשון הפסוק במלכים ב י״ז:מ״א.

AND THE CHILDREN OF ISRAEL AGAIN DID THAT WHICH WAS EVIL IN THE SIGHT OF THE LORD, AND SERVED THE BAALIM, AND THE ASHTAROTH, AND THE GODS OF ARAM, AND THE GODS OF ZIDON. If they had feared the Lord and at the same time worshipped the gods of the nations they would have deserved God's anger to be upon them. How much more was it so was this the case, now that they served the gods of the nations and did not serve the Lord?

ולא עבדוהו – פירשו רז״ל ולא עבדוהו אפילו בשותפות.

עוד ספר שכבר שבו ישראל לעבוד ע״ג ונשקעו בה מאד עד שכבר עבדו כל אלהי הגוים אשר ישבו בארצם ועזבו את י״י מכל וכל עד שלא עבדוהו כלל ולזה מכרם ביד פלשתים וביד בני עמון ובשנה ההיא בעינה שנמכרו ישראל בידם הפליגו אויביהם לענותם ולרוצצם והתמיד זה הענין מן הענוי לכל בני ישראל בעבר הירדן בארץ האמרי אשר בגלעד ולא הספיק זה לבני עמון אבל עברו את הירדן להלחם ביהודה ובנימן ובבית אפרים.

(ו-ז) התועלת הראשון – לפרסם מה שנפלו בו ישראל מהרע תכף שהרשיעו לעשות – לעבוד את אלהי הגוים אשר הפילם השם ביד ישראל – עד שבשנה ההיא רעצו ורצצו פלשתים ובני עמון את ישראל, והתמיד השעבוד הזה החזק שמנה עשרה שנה, עד ששבו אל י״י בכל לבם כי בזה תתקיים אמונת ההשגחה והגמול והעונש, אשר היא גדולה שבפנות התוריות, ולזאת הסיבה גם כן זכר, כאשר שבו אל י״י בכל לבם, נעזרו מאת השם יתברך להכניע אויביהם.

(הקדמה) פרשה שביעית בעניני יפתח הגלעדי השופט, ואיך מנוהו אנשי מקומו, וכל המלחמות שעשה ומה שנדר, ומה שנלחם עם בני אפרים. תחלתה ויוסיפו בני ישראל לעשות וגו׳, עד ויהי איש אחד מצרעה וגו׳, וראיתי לשאול בפרשה הזאת שש שאלות:

השאלה הראשונה אם האל יתברך אמר לצעקת ישראל לא אוסיף להושיע אתכם לכו וזעקו אל האלהים וגו׳, מה היתה תשובתם חטאנו עשה אתה לנו ככל הטוב בעיניך אך הצילנו נא היום הזה? ואמרם עשה הטוב בעיניך הוא סותר להצילנו נא היום הזה, אם היה חפץ האל והטוב בעיניו להענישם, ומה ענין אמרו ותקצר נפשו בעמל ישראל? שלא תרגמו יונתן, לפי שלא מצא מקום להצילו מתוארי הגשמות הנמנעים בחקו יתברך:

השאלה השנית באמרם ליפתח לכן עתה שבנו אליך, ואם הוא אמר הלא אתם שנאתם אותי ותגרשוני מבית אבי, איך היתה התשובה לכן שבנו אליך? וזה אינו מסובב מאותה סבה. גם יקשה איך היה מיחס יפתח לאנשי גלעד וזקניה מה שעשו אחיו? ואיך אמר אליהם ותגרשוני כי הם לא גרשוהו כי אם אחיו? ואם אמר זה שלא כדין, איך הם לא התנצלו ממנו שלא עשו כדבר הזה?

השאלה השלישית אם היו האויבים האלה בני עמון ואליהם שלח יפתח מלאכים, והם השיבוהו כי לקח ישראל את ארצי וגו׳, א״כ למה השיבם יפתח לא לקח ישראל את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון, ומה לו לזכור ארץ מואב? וכן אמר אחר זה וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה, והענין עם בני עמון היה לא עם בני מואב:

השאלה הרביעית למה אחרי שחתם ספורו ואמר ועתה ה׳ אלהינו הוריש את האמורי וגו׳, חזר לומר ועתה הטוב טוב עתה מבלק וגו׳, בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה וגו׳, והיה זה קודם מלחמת סיחון ועוג שכבר זכר, ומה ראה להביאו באחרונה אחרי תשלום דבריו?

השאלה החמשית בענין נדר יפתח איך העלה בתו לה׳? והנה זה היה העברה על דת ונדר כזה לא היה נדר, ואיך עשה זה הפך הדין והתורה? ואיך לא גנהו עליו הכתוב? וגם מה ענין הליכת בתו בהרים שנים חדשים? ולמה היו הבתולות הולכות לתנותה כל הימים לנצח?

השאלה הששית מה ראו בני אפרים להתקבץ על יפתח אחרי התשועה שעשה הב״ה עמו? ולהתרעם נגדו ולאמר מדוע עברת להלחם בבני עמון ולנו לא קראת ביתך נשרף עליך באש, והנה יפתח היה קצין וראש לאנשי גלעד משבט מנשה שהיו מעבר הירדן, והיה נלחם עם בני עמון על ארץ ראובן וגד וחצי מנשה שהיו שואלים, וא״כ איך נתרעם אפרים מזה? כי הלוחמים והנלחמים והארץ הנדרשת אינה מנחלתם ולא מהראוי אליהם, ואיך לא עשו התרעומת הזה שאר השבטים? וגם יקשה למה יפתח לא פייסם בדברים טובים (ודברי ניחומים כמו שעשה גדעון להם? באמרו שם (לעיל סי׳ ח׳ ב׳) הלא טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר, ולמה יפתח השיבם קשות? והנני מפרש הכתובים באופן שיותרו השאלות כלם:

(ו) ויוסיפו בני ישראל לעשות וגו׳. זכר שבני ישראל הוסיפו לעשות הרע בעיני ה׳ ויעבדו את הבעלים אשר זכר בשם, ואמר עוד ויעזבו את ה׳ ולא עבדוהו ע״ד מה שאחז״ל (ביצה כ״ה ע״ב) שלא עבדוהו אפילו בשותפות, ולא כאנשי שכם שעשו להם בעל ברית לאלהים כמו שזכרתי, כי הם עזבו את ה׳ ולא עבדוהו כלל ושמו עבודתם כלה בבעלים.

ויעזבו – רצה לומר, עזבו את ה׳ מכל וכל, ולא עבדוהו אפילו בשתוף עם כל אלו עבודות זרות.

ויוסיפו – כי עד עתה בחיי השופטים עבדו את ה׳ וכמו שאמר והיה במות השופט (למעלה ב׳:י״ט).

ולא עבדוהו – אפילו בשותפות.

ובעוד בחיי השופטים עבדו את ה׳, לאחר מותם¹ וַיֹּסִ֣פוּ הוסיפו | בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לַעֲשׂ֣וֹת הָרַע֮ בְּעֵינֵ֣י יְהוָה֒ וַיַּעַבְד֣וּ את כל אלהי הגויים אשר ישבו בארצם² אֶת-הַבְּעָלִ֣ים³ וְאֶת-הָעַשְׁתָּר֡וֹת⁴ וְאֶת-אֱלֹהֵ֣י אֲרָם֩ וְאֶת-אֱלֹהֵ֨י צִיד֜וֹן וְאֵ֣ת | אֱלֹהֵ֣י מוֹאָ֗ב וְאֵת֙ אֱלֹהֵ֣י בְנֵי-עַמּ֔וֹן וְאֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים, שבעה סוגי עבודה זרה!⁠⁵ וַיַּעַזְב֥וּ אֶת-יְהוָ֖ה מכל וכל⁶ וְלֹ֥א עֲבָדֽוּהוּ אפילו בשותפות עם אלו⁷:

1. מלבי״ם.

2. רלב״ג.

3. עבודה זרה בה עובדים לשמש, ראה מלכים א׳ יח, כו במלבי״ם.

4. פסלים בצורה של כבשות צאן, ראה רד״ק שופטים ב, יג.

5. רש״י.

6. מצודת דוד.

7. רש״י, ר״י קרא, רד״ק, רלב״ג, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ז) וַיִּֽחַר⁠־אַ֥ף יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּמְכְּרֵם֙ בְּיַד⁠־פְּלִשְׁתִּ֔ים וּבְיַ֖ד בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃

The anger of Hashem was kindled against Israel, and He sold them into the hand of the Philistines and into the hand of the children of Ammon.

תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל

וּתְקֵיף רוּגְזָא דַייָ בְּיִשְׂרָאֵל וּמַסְרִינוּן בְּיַד פְּלִשְׁתָּאֵי וּבְיַד בְּנֵי עַמוֹן.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וזכר שמפני זה מכרם האל ית׳ ביד פלשתים ועמון.

עמון.

וימכרם – רצה לומר, מסרם.

וַיִּֽחַר-אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל על התנהגותם¹, וַֽיִּמְכְּרֵם֙ ומסרם² בְּיַד-פְּלִשְׁתִּ֔ים וּבְיַ֖ד בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן:

1. אברבנאל.

2. מצודת ציון.

תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמקראות שלובותהכל

(ח) וַֽיִּרְעֲצ֤וּ וַיְרֹֽצְצוּ֙^א אֶת⁠־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑יא שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֜ה שָׁנָ֗ה אֶֽת⁠־כׇּל⁠־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן בְּאֶ֥רֶץ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֥ר בַּגִּלְעָֽד׃

They distressed and oppressed the Children of Israel that year, for eighteen years, all the Children of Israel that were beyond the Jordan in the land of the Amorites which is in Gilead.

א. וַיְרֹֽצְצוּ֙ א=וַיְרֹֽצֲצוּ֙ (חטף)

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּדְחַקוּ וְשַׁעֲבִּידוּ יַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּשַׁתָּא הַהִיא תְּמַנְיָא עַסְרֵי שְׁנִין יַת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דִבְעִבְרָא דְיַרְדְנָא בְּאַרְעָא אֱמוֹרָאָה דִי בְגִלְעָד.

בשנה ההיא – כשמת יאיר.

אשר בעבר הירדן – ארץ ראובן וגד וחצי המנשה, שהיו שכניהם.

That year when Yair died.

Across the Yardein. The territory of Reuven, Gad, and half of Menasheh; they were neighbors.⁠¹

1. Of the Ammonites. See below, chapter 11.

וירעצו – כמו תרעץ אויב (שמות ט״ו:ו׳).

וירוצצו את בני ישראל בשנה ההיא שמונה עשרה שנה את כל בני ישראל אשר בעבר הירדן בארץ האמרי אשר בגלעד – פלשתים יושבים להם בארץ ישראל במערבה ומשנה ראשונה שגברה ידם על ישראל רעצו וירוצצו את בני ישראל אשר בארץ כנען ותלך יד פלשתים ויד בני עמון הלוך וקשה עליהם עד שפשטה ממשלתם אפילו על אותן היושבים בעבר הירדן בארץ האמורי אשר בגלעד ובני עמון שהיו יושבים להם בעבר הירדן מצד מזרח דרום של ארץ ישראל אף הם בתחילה לחצו את ישראל היושבים בעבר הירדן.

AND THEY DASHED.⁠¹ Va- yiratzu (And they dashed) is similar in meaning to tiratz (dasheth) in dasheth in pieces the enemy (Ex. 15:6).

AND THEY DASHED AND CRUSHED THE CHILDREN OF ISRAEL THAT

YEAR; EIGHTEEN YEARS [DASHED THEY] ALL THE CHILDREN OF ISRAEL THAT WERE BEYOND THE JORDAN IN THE LAND OF THE AMORITES, WHICH IS IN GILEAD. The Philistines dwelled in the western part of the land of Israel. They dashed in pieces and crushed the children of Israel living in the Land of Canaan from the first day that they overpowered them. The hand of the Philistines and the hand of the Ammonites waxed stronger and stronger over the Israelites [from the day that they overwhelmed Israel] until their rule extended even over the Israelites who dwelled in Transjordan in the land of the Amorites who lived in Gilead. Also, the Amonites who dwelled east of the Jordan and south of the land of Israel oppressed the Israelites who dwelled in Transjordan from the first day [that they overpowered them].

1. Translated according to Rabbi Yosef Kara.

בשנה ההיא – פירשו המפרשים כמו מהשנה ההיא, כי מה טעם בשנה ההיא שמנה עשרה שנה.

ויתכן לפרש כי בשנה ההיא לחצום ורעצום, ושמנה עשר שנה רעצום כמו בשנה ההיא, וחסר וי״ו השמוש מן שמנה, כמו: שמש ירח (חבקוק ג׳:י״א) והדומים להם.

בשנה ההיא – פירוש: בשנה שמת יאיר, או בשנה ראשונה שהתחילו לכבשם.

וירעצו את בני ישראל בשנה ההיא שמונה עשרה שנה, ופירשו המפרשים בשנה ההיא מן השנה ההיא עד י״ח שנה, ויראה לי שבי״ת בשנה משמש בלשון עם, כמו (שמות י׳ ט׳) בנעורינו ובזקנינו, יאמר שרועצו וירוצצו את בני ישראל עם השנה ההיא סכום ומספר שמונה עשרה שנה, ואמנם איך נמנו השנים האלה אחקור עליו אחר זה. ולפי שאמר בכלל בני ישראל פירש מי הם בני ישראל אשר היו מעבידים אותם, ואמר את כל בני ישראל אשר בעבר הירדן וגו׳, כי אותם העבידו לא שאר השבטים:

וירעצו – חצי הספר בפסוקים.

וירעצו – ענין שבירה, כמו: תרעץ אויב (שמות ט״ו:ו׳).

וירצצו – אף הוא ענין שבירה, כמו: קנה רצוץ (ישעיהו מ״ב:ג׳).

בשנה ההיא וגו׳ – רצה לומר, מיד בשנה שמת יאיר התחילו לרעוץ ולרוצץ את ישראל, ושמנה עשרה שנה התמיד הדבר, ורצה לומר, לא היה בהדרגה, כי אם בפעם אחת, ולא כדרך שאר המשעבדים.

את כל וגו׳ – יפרש מה שנאמר בתחלת המקרא, בני ישראל, הם כל בני ישראל אשר בעבר הירדן.

השאלות: (ח) מ״ש בשנה ההיא באורו קשה:

וירעצו וירצצו כו׳ בשנה ההיא – רצה לומר א) שתיכף נענשו, ב) שתיכף בשנה הראשונה היה קושי השיעבוד, ונמשך י״ח שנה.

וירעצו וירוצצו – מצאנו אותיות עי״ן וצד״י מתחלפות כמו צאן עאן, צר ער, ארץ ארע, א״כ שני השרשים רעץ ורצץ אחד הם והראשון נמצא ג״כ הפוך, ערץ, לא תעריצו (ישעיהו ח׳:י״ב) לא תיראו מיראתו.

בשנה ההיא – כדברי רש״י בשנת מות יאיר הכבידו עולם על רוב האומה, ועד עכשו מיראתם מפני מושיעם של ישראל לא לחצו כי אם השבטים הקרובים להם, ועיין מ״ש למעלה ה׳:ח׳.

וַֽיִּרְעֲצ֤וּ ודחקו¹ וַיְרֹֽצְצוּ֙ וריסקו² ושעבדו³ אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑יא מיד כשמת יאיר הגלעדי⁴, וכך למשך⁵ שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֜ה שָׁנָ֗ה, ולא היה שעבודם בהדרגתיות כדרך הכובשים אלא מיד התחילו לדחוק⁶ אֶֽת-כָּל-בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙, ואפילו את אלה⁷ אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן בְּאֶ֥רֶץ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֥ר בַּגִּלְעָֽד:

1. תרגום יונתן. ומצודת ציון ביאר מלשון שבר.

2. כך משמע ממצודת ציון כאן, ובישעיה מב ג, שם בואר מלשון מרוסס.

3. תרגום יונתן.

4. רש״י.

5. רד״ק, מצודת דוד.

6. מצודת דוד.

7. ר״י קרא. ואברבנאל מבאר שרק את השבטים שמעבר הירדן שעבדו ולא את שאר השבטים.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ט) וַיַּעַבְר֤וּ בְנֵֽי⁠־עַמּוֹן֙ אֶת⁠־הַיַּרְדֵּ֔ן לְהִלָּחֵ֛ם גַּם⁠־בִּיהוּדָ֥ה וּבְבִנְיָמִ֖ין וּבְבֵ֣ית אֶפְרָ֑יִם וַתֵּ֥צֶר לְיִשְׂרָאֵ֖ל מְאֹֽד׃

The children of Ammon passed over the Jordan to fight also against Judah, and against Benjamin, and against the house of Ephraim, so that Israel was very distressed.

תרגום יונתןר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל

וַעֲבָרוּ בְנֵי עַמוֹן יַת יַרְדְנָא לְאַגָחָא קְרָבָא אַף בִּיהוּדָה וּבִדְבֵית בִנְיָמִין וּבִדְבֵית אֶפְרַיִם וְעָקַת לְיִשְׂרָאֵל לַחֲדָא.

ואחר כך: ויעברו בני עמון את הירדן להלחם גם ביהודה ובבנימין ובבית אפרים.

And after this: THE CHILDREN OF AMMON PASSED OVER THE JORDAN TO FIGHT ALSO AGAINST JUDAH, AND AGAINST BENJAMIN, AND AGAINST THE HOUSE OF EPHRAIM.

ותצר לישראל – שרשו: יצר, וכן: ויצר לו (בראשית ל״ב:ח׳), יצרו צעדי אונו (איוב י״ח:ז׳), ויצר וצור בענין אחד.

ותצר לישראל מאד – פירוש: ותצר המלחמה לישראל מאד, וכן ויירא יעקב מאד ויצר לו, הצר לו המעשה הזה, ואילו היה כתוב ויצר בלא לו הייתי מפרשו כי אין הפועל יוצא באחר.

וזכר שבני עמון עברו את הירדן להלחם גם ביהודה ובנימין ובית אפרים היושבים בארץ ושבזה צרה היתה לישראל מאד.

ותצר – מלשון צר ודחק.

וַיַּעַבְר֤וּ בְנֵֽי-עַמּוֹן֙ אֶת-הַיַּרְדֵּ֔ן כדי לְהִלָּחֵ֛ם גַּם-בִּיהוּדָ֥ה וּבְבִנְיָמִ֖ין וּבְבֵ֣ית אֶפְרָ֑יִם היושבים בארץ, ובזה¹ וַתֵּ֥צֶר גרמה המלחמה² לצרה ודוחק³ לְיִשְׂרָאֵ֖ל מְאֹֽד:

1. אברבנאל.

2. רי״ד.

3. מצודת ציון.

תרגום יונתןר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותהכל

(י) וַֽיִּזְעֲקוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר חָטָ֣אנוּ לָ֔ךְ וְכִ֤י עָזַ֙בְנוּ֙ אֶת⁠־אֱלֹהֵ֔ינוּ וַֽנַּעֲבֹ֖ד אֶת⁠־הַבְּעָלִֽים׃

The Children of Israel cried to Hashem, saying, "We have sinned against you, for we have forsaken our God and have served the Baals.⁠"

תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּזְעִיקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קֳדָם יְיָ לְמֵימָר חַבְנָא קֳדָמָךְ וַאֲרֵי שְׁבַקְנָא יַת פּוּלְחָנָא דַייָ אֱלָהָנָא וּפְלַחְנָא יַת בַּעֲלַיָא.

אז זעקו בני ישראל אל י״י ושבו אליו ואמר השם להם ע״י נביאו והוא פינחס לפי שאחשוב בשכבר הושיע הש״י אותם פעמים רבות מלוחציהם כשזעקו אליו ושבו אליו וסרו מעבוד אלהים אחרים ולזה לא יוסיף עוד להושיע אותם והנה נכנעו ישראל על זה מאד לי״י והסירו את אלהי הנכר מקרבם ועבדו את י״י.

וצעקו אל ה׳, והיה וידוים חטאנו לך וזה בכלל, אחרי כן פירטו החטא ואמרו שהוא במה שעזבו את ה׳ מלעבדו ובמה שעבדו הבעלים, וז״ש וכי עזבנו את אלהינו ונעבוד את הבעלים, או יהיה כשואל סבה ואומר וכי עזבנו את אלהינו ונעבוד את הבעלים? רוצה לומר ומה התועלת אשר נמשך אלינו למה שעזבנו את ה׳ ונעבוד את הבעלים?

וכי עזבנו וגו׳ ונעבד וגו׳ – וי״ו הראשון מוסיף על הוי״ו השני, והשני על הראשון, ורצה לומר, עשינו חטא כפול, את ה׳ עזבנו, ואת הבעלים עבדנו.

השאלות: (י) הוי״ו של וכי עזבנו מיותרת:

וכי עזבנו – פי׳ הם חשבו שהגם שעבדו את הבעלים לא עזבו את ה׳ כי שמו את הבעל כממוצע בינם ובין ה׳, ואמרו הגם שחטאנו בכ״ז וכי עזבנו את אלהינו ונעבד את הבעלים?! בתמיהה, הלא חשבנו את הבעל כסרסור בינינו ובין ה׳.

וכי עזבנו – חטאתנו כפלים כי עזבנו עבודתך וגם לא נשארנו בלי עבודת שום אלוה, רק שמנו בטחוננו בבעלים שעבודתם היא הנתעבת מכל עבודות האלילים, דומה לתוכחת ירמיהו אותי עזבו מקור מים חיים (ב׳:י״ג).

וַֽיִּזְעֲקוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל-יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר, חָטָ֣אנוּ לָ֔ךְ, וְעשינו חטא כפול¹ כִ֤י עָזַ֙בְנוּ֙ אֶת-אֱלֹהֵ֔ינוּ ובנוסף² וַֽנַּעֲבֹ֖ד אֶת-הַבְּעָלִֽים: (פ)

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד. ואברבנאל ומלבי״ם מבארים בלשון תמיהה, וכי עזבנו את אלהינו ונעבוד את הבעלים?! בתמיהה, הלא חשבנו את הבעל כמתווך בינינו ובין ה׳.

תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יא) וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶל⁠־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל הֲלֹ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ וּמִן⁠־הָ֣אֱמֹרִ֔י וּמִן⁠־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן וּמִן⁠־פְּלִשְׁתִּֽים׃

Hashem said to the Children of Israel, "Didn't I save you from the Egyptians, and from the Amorites, from the children of Ammon, and from the Philistines?

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר יְיָ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל הֲלָא מִמִצְרַיִם וּמִן אֱמוֹרָאָה וּמִן בְּנֵי עַמוֹן וּמִפְּלִשְׁתָּאֵי.

הלא ממצרים – שבע תשועות יש כאן, כנגד שבע עבודות זרות שהיו עובדים.

Was it not from Mitzrayim. There are seven salvations here, corresponding with the seven pagan gods they worshiped.⁠¹

1. V. 6. See Rashi there.

הלא ממצרים – שבע תשועות יש כאן נגד שבע ע״ז האמורות למעלה שהיו עובדים ואינם נושעים בהם.

DID NOT I SAVE YOU FROM THE EGYPTIANS? Scripture here mentions seven salvations.⁠¹ The latter corresponds to the seven gods which Scripture earlier noted that Israel worshiped and was not saved by them.

1. See Verses 12-13:" Did not I save you from the Egyptians, and from the Amorites, from the children of Ammon, and from the Philistines? The Zidonians also, and the Amalekites, and the Maonites?⁠"

ויאמר י״י אל בני ישראל – על ידי נביא.

והשם יתברך השיבם על ידי נביא הלא ממצרים ומן האמרי וגו׳.

ויאמר ה׳ – על ידי נביא בא להם דבר ה׳.

ממצרים – רצה לומר, מקושי שעבוד מצרים.

השאלות: (יא) הלא מן בני עמון ופלשתים לא הצילם עדיין:

ויאמר ה׳ – הודיעם ע״י נביא שלא יאמרו שלא חטאו, אמר להם הלא ממצרים ומן האמורי רצה לומר כמו שהצלתיכם בימי קדם ממצרים ומן האמורי, הלא כן מן בני עמון ומן פלשתים הלוחצים אתכם עתה יכול אני להושיעכם, (ולכן אמר מן בני עמון בלא וא״ו החיבור, שרצה לומר כמו ממצרים כן מן בני עמון).

ממצרים וגו׳ – לפי דברי אברבנאל צריך לשום תיבת אשר קודם לחצו ושני המקראות מחוברים יחד, אך נראה לי יותר כדברי שד״ל שנפרדים הם וחסר הפֹעַל מן הראשון, שאל״כ תיבת מן שבפסוק הראשון או מידם שבשני מיותרת.

וַ֥יֹּאמֶר יְהוָ֖ה אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל ע״י פנחס¹ נביאו², הֲלֹ֤א מִקושי שעבוד³ מִּצְרַ֙יִם֙ וּמִן-הָ֣אֱמֹרִ֔י הצלתי אתכם בימי קדם⁴, וּמִן-בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן וּמִן-פְּלִשְׁתִּֽים⁵:

1. רלב״ג.

2. רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם.

3. מצודת דוד.

4. מלבי״ם.

5. מלבי״ם מבאר כי מעמון ופלשתים עדיין לא הצילם בעת ההיא אך אמר להם שיכול היה להצילם מהם כמו שהצילם ממצרים ומן האמורי.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יב) וְצִידוֹנִ֤ים וַֽעֲמָלֵק֙ וּמָע֔וֹן לָחֲצ֖וּ אֶתְכֶ֑ם וַתִּצְעֲק֣וּ אֵלַ֔י וָאוֹשִׁ֥יעָה אֶתְכֶ֖ם מִיָּדָֽם׃

The Sidonians also, and the Amalekites, and the Maonites, oppressed you, and you cried to me, and I saved you out of their hand.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְצִידוֹנָאֵי וַעֲמַלְקָאֵי וֶאֱנָשֵׁי מָעוֹן דָחֲקוּ יַתְכוֹן וּבָעִיתוּן קֳדָמַי וּפַרְקֵית יַתְכוֹן מִידֵיהוֹן.

ומעון – שם אומה.

And Maon. The name of a nation.⁠¹

1. But not, as generally translated, “a dwelling place.”

ומעון – שם אומה.

THE MAONITES. The Maonites are the name of a people.

וצידונים ועמלק אשר לחצו אתכם ותצעקו אלי מכלם אושיע אתכם מידם.

וצידונים ועמלק – בספרים מדוייקים מלא יו״ד ומלא וא״ו וכן כתוב בהדיא בהאי ספר במסורה סימן י״ח וצידונים ועמלק כן כתיב מלא דמלא.

לחצו אתכם – אשר לחצו אתכם, ומוסב גם על הנזכרים במקרא שלפניו.

ותצעקו – והנה צעקתם אלי והושעתי לכם.

וצידונים – רצה לומר ובל תאמרו כי חשבתם שרק בימי קדם עשיתי נפלאות לא בדורות אלה, הלא צידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם, וזה היה בדורות אחרונים ותצעקו אלי ואושיעה אתכם מידם.

ומעון – שם עיר ומדבר בארץ יהודה. ואולי טרם יירשום לחצו אותם, ולא בא מזה זכר בכתוב כמו שלא בא מלחץ הצידונים ועמלק, או שנשכחו המאורעות טרם יכתבון על ספר, או שלא נתנה המלחמה מקום להתגדר לשום אדם ולעשות לו שם, רק מעט מעט גרשום וכבשו ארצם מידם.

וְאף בדורות האלה הצלתי אתכם¹ מִצִידוֹנִ֤ים וַֽעֲמָלֵק֙ וּמָע֔וֹן² אשר לָחֲצ֖וּ אֶתְכֶ֑ם, וַתִּצְעֲק֣וּ והנה כאשר צעקתם³ אֵלַ֔י, וָאוֹשִׁ֥יעָה הושעתי⁴ אֶתְכֶ֖ם מִיָּדָֽם:

1. מלבי״ם.

2. שמה של אומה, רש״י, ר״י קרא.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יג) וְאַתֶּם֙ עֲזַבְתֶּ֣ם אוֹתִ֔י וַתַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים לָכֵ֥ן לֹֽא⁠־אוֹסִ֖יף לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶתְכֶֽם׃

Yet you have forsaken me and served other gods. Therefore I will not save you any more.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְאַתּוּן שְׁבַקְתּוּן פּוּלְחָנִי וּפְלַחְתּוּן לְטַעֲוַת עַמְמַיָא בְּכֵן לָא אוֹסִיף לְמִפְרַק יַתְכוֹן.

וכיון שעם כל זה אתם עזבתם אותי ותעבדו אלהים אחרים לכן לא אוסיף עוד להושיע אתכם.

ומה שאמרתם וכי עזבנו את ה׳, התשובה לזה ואתם עזבתם אותי באמת ותעבדו אלהים אחרים, לא כדבריכם, לכן לא אוסיף להושיע אתכם.

וְאַתֶּם֙ במקום לעבוד אותי על שבע התשועות שעשיתי לכם¹, עֲזַבְתֶּ֣ם אוֹתִ֔י, וַתַּעַבְד֖וּ ועבדתם אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים, שבע במספר!⁠², לָכֵ֥ן לֹֽא-אוֹסִ֖יף עוד לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶתְכֶֽם:

1. שהצלתי אתכם (ראה פסוקים יא-יב): א. ממצרים, ב. מהאמורי, ג. מבני עמון, ד. מפלשתים ה. מצידונים, ו. מעמלק, ז. ממעון, רש״י בפס׳ יא לעיל.

2. עבדתם (ראה פסוק ו): א. את הבעלים, ב. את העשתרות, ג. אלוהי ארם, ד. אלוהי צידון, ה. אלוהי מואב, ו. אלוהי בני עמון, ז. אלוהי פלשתים, רש״י בפס׳ יא.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יד) לְכ֗וּ וְזַֽעֲקוּ֙ אֶל⁠־הָ֣אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם בָּ֑ם הֵ֛מָּה יוֹשִׁ֥יעוּ לָכֶ֖ם בְּעֵ֥ת צָרַתְכֶֽם׃

Go and cry to the gods which you have chosen; let them save you in the time of your distress.⁠"

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

אֱזִילוּ וּבְעוֹ מִן טַעֲוָתָא דְאִיתְרְעִיתוּן בְּהוֹן הַאִם יָכְלִין לְמִפְרַקְכוֹן בְּעִידָן עֲקַתְכוֹן.

(יד-טו) לכו וזעקו לאלהים אשר בחרתם וגו׳. והנה ישראל השיבו אל האלהים חטאנו עשה לנו אתה ככל הטוב בעיניך, רוצה לומר כיון שחטאנו לך אתה תענישנו על ידיך בין בדבר בין ברעב או ביתר החלאים שהם בידי שמים, אבל בידי אדם על ידי אויבים אל תענישנו, וזהו אך הצילנו היום הזה, כי בחרו לנפול ביד ה׳ וביד אדם אל יפולו.

המה יושיעו – אמר בדרך לעג והתול.

לכו וזעקו אל האלהים – אחר אשר בחרתם בם הלא ראוי שהמה יושיעו לכם בעת צרתכם לא אנכי.

לְכ֗וּ וְזַֽעֲקוּ֙ אֶל-הָ֣אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם בָּ֑ם, הֵ֛מָּה הם יוֹשִׁ֥יעוּ לָכֶ֖ם¹ בְּעֵ֥ת צָרַתְכֶֽם כי לא ראוי שאני אעשה זאת במקומם²:

1. ואמר כך בדרך לעג והתול, מצודת דוד.

2. אברבנאל, מלבי״ם.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(טו) וַיֹּאמְר֨וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל⁠־יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ חָטָ֔אנוּ עֲשֵֽׂה⁠־אַתָּ֣ה לָ֔נוּ כְּכׇל⁠־הַטּ֖וֹב בְּעֵינֶ֑יךָ אַ֛ךְ הַצִּילֵ֥נוּ נָ֖א הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

The Children of Israel said to Hashem, "We have sinned. Do to us whatever seems good to you; only deliver us, we pray you, this day.⁠"

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל קֳדָם יְיָ חַבְנָא עֲבֵיד אַתְּ לָנָא כְּכָל דְתַקִין קֳדָמָךְ בְּרַם שֵׁיזַבְנָא כְעַן יוֹמָא דֵין.

אך הצילנו נא היום – מיד האומות ואחר כך עשה לנו אתה ככל הטוב בעיניך.

ONLY DELIVER US, WE PRAY THEE, THIS DAY. From the hand of the nations and then do to us as you wish.⁠¹

1. Literally, do Thou unto us whatsoever finds favor in Your eyes.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

ככל הטוב בעיניך – המשפט הישר בעיניך, רק נפלה נא ביד ה׳, וביד אדם בל נפול.

השאלות: (טו-יז) מ״ש עשה לנו כטוב בעיניך והלא לא חפץ להושיעם, ומ״ש ותקצר נפשו נלאו בו המפרשים, מ״ש שבני עמון חנו בגלעד סותר למ״ש למעלה שעברו את הירדן, וגם יקשה שבסי׳ יא פכ״ט אמר שיפתח עבר את הירדן ומשמע שבני עמון שבו לביתם ונלחם עמהם בעריהם:

ויאמרו חטאנו – התוודו חטאם, רק אמרו למה תעניש אותנו בידי אדם, עשה אתה לנו ככל הטוב בעיניך, כענין נפלה נא ביד ה׳ וביד אדם אל אפולה, ועל זה אמר אך הצילנו מידי אדם.

ככל הטוב בעיניך – דומה למאמר דוד נפלה נא ביד ה׳ וגו׳ (שמואל ב כ״ד:י״ד).

וַיֹּאמְר֨וּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל-יְהוָה֙ חָטָ֔אנוּ, וכיוון שחטאנו לך¹ עֲשֵׂה-אַתָּ֣ה לָ֔נוּ את המשפט², ועשה אותו כְּכָל-הַטּ֖וֹב בְּעֵינֶ֑יךָ, בין בַּדֶבֶר בין ברעב או ביתר החלאים שהם בידי שמיים³, אַ֛ךְ הַצִּילֵ֥נוּ נָ֖א הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה מיד האומות⁴, ונפלה נא ביד ה׳ וביד אדם בל נפול⁵:

1. אברבנאל.

2. מצודת דוד.

3. אברבנאל.

4. ר״י קרא.

5. מצודת דוד, מלבי״ם.

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טז) וַיָּסִ֜ירוּ אֶת⁠־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ מִקִּרְבָּ֔ם וַיַּעַבְד֖וּ אֶת⁠־יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וַתִּקְצַ֥ר נַפְשׁ֖וֹ בַּעֲמַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃

They put away the foreign gods from among them and served Hashem; and His soul was grieved for the misery of Israel.

תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְאַעֲדִיאוּ יַת טַעֲוַת עַמְמַיָא מִבֵּינֵיהוֹן וּפְלָחוּ קֳדָם יְיָ וְעָקַת נַפְשֵׁיהּ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל.

ותקצר נפשו בעמל – כביכול לא היה רחבת מקום לסבול ולכנס שם צרה שהיה לו בעמל ישראל.

Could not contain Himself at [Yisroel's] anguish. As if one could depict God as lacking the space to bear and encompass His pain at Yisroel's anguish.

ותקצר נפשו בעמל ישראל – לא תרגם יונתן לרחק התארים מהבורא יתברך, כמו שכתבנו, ולא מצא דרך לפרשו והניחו מלתרגם.

והחכם הגדול רבי משה בר מימון ז״ל פי׳ נפשו – רצונו, ופי׳ ותקצר נפשו – וחדל רצונו מלהגדיל עמל ישראל, כי בתחילה כשעשו הרע בעיניו היה חפצו בעמלם ובצרתם, וכשקרה להם מה שקרה צרות רבות ורעות, ונכנעו ושבו אל י״י ויעבדוהו, רחם עליהם וחדל רצונו מלהגדיל עוד עמלם. ובי״ת בעמל – כמו מ״ם, כמו: והנותר בבשר ובלחם (ויקרא ח׳:ל״ב), בגר ובאזרח הארץ (שמות י״ב:י״ט) והדומים להם.

ולפי דעתי כי בעמל – כמשמעו, ופירוש: ותקצר נפשו – כמו: המו מעי לו (ירמיהו ל״א:י״ט). וכן: ויתעצב אל לבו (בראשית ו׳:ו׳), והכל הוא דרך משל ודברה תורה כלשון בני אדם.

ותקצר נפשו – כביכול מרוב רחמיו שנכמרו עליהם קצרה נפשו.

והנה קצר רצון הש״י מהושיע אותם תשועה שלימה כמו הענין בתשועות הקודמות בסבת עמל ישראל אמר זה ע״ד דברה תורה כלשון בני אדם שהם כאילו סבבו לש״י עמל ויגיעות להצילם ולשוב להצילם פעמים רבות מצד היותם שונים במרים ככלב שב על קיאו וכאילו הלאוהו על זה.

או ענין עמל מענין שקר וכזב כמו עמל ואון וירצה בזה כי בסבת השקר והכזב שבחר בו ישראל והוא עבדם אלהים אחרים קצר רצון הש״י מהושיע אותם תשועה שלימה כמו הענין בתשועות הקודמות ולזה לא אמר להם בזה הענין.

ולפי שהתנאי העצמי בתשובה הוא עזיבת החטא, אמר שהסירו את אלהי הנכר מקרבם ויעבדו את ה׳ שהוא סור מרע ועשה טוב. ואמנם אמרו ותקצר נפשו בעמל ישראל, יונתן הרגיש בו כל כך מהדוחק והספק שלא מצא דרך לבארו ונמנע מלתרגמו. והרב המורה בח״א פמ״א כתב שנפשו רוצה לומר רצונו, ושפירושו ותקצר רצון האל יתברך מענות עוד את ישראל, כי בתחלתה לפשעיהם היה חפץ בעמלם, ועתה אחרי ששבו אל ה׳ ניחם האל יתברך על הרעה וקצר רצונו מענותם ומתת עוד עמל לישראל. ורלב״ג פירש שקצר רצון האל יתברך מהושיע אותם כי קצר ולא רצה להושיעם בעמל ישראל, רוצה לומר בסבת עמל ישראל ופשעיהם. ואחשוב אני שהנפש הנזכר בכתוב חוזר לישראל לא לאל, וזכר שהתחברו שלשה דברים. הא׳ שהסירו את אלהי הנכר מקרבם, והב׳ שעבדו את ה׳, והג׳ שקצר נפש ישראל בעמל השעבוד, ויהיה אם כן שיעורו ותקצר נפשו בעמל (ופירש מי הוא אשר קצר נפשו בעמל שהוא ישראל) כאלו אמר ותקצר נפשו של ישראל בעמל, ושלשת הדברים האלה הם אשר סבבו הרחמים והסליחות. ואין להקשות מאשר אמר ותקצר נפשו שיחזור לישראל וישוב לפרשו, כי הוא על דרך (שמות ב׳ י׳) ותפתח ותראהו את הילד ורבים כן, והותרה בזה השאלה הראשונה:

ותקצר – מלשון קצר.

נפשו – רצונו, כמו: אם יש את נפשכם (בראשית כ״ג:ח׳).

ותקצר נפשו – רצה לומר, קצרה רצונו של מקום בדבר עמל ישראל, כי מתחלה היה רצון המקום להרבות עמלם בעבור חטאם הרב, ועתה בשובם לה׳, קצרה רצונו מלהרבות עמל, רצה לומר, נחם ה׳ על הרעה.

ותקצר נפשו בעמל ישראל – ע״י תשובתם, נפשו ורצונו קצר את עמל ישראל בל יארך עוד, ובל יוסיף האויב לעבור את הירדן ולהאריך ולהוסיף את עמלם.

ובמורה נבוכים ח״א פמ״ח פירש ״רצה לומר רצון האל לא יכול לסבול ולראות עוד את עמל ישראל וצרתם״.

וחזרו ישראל בתשובה, ולפי שהתנאי ההכרחי בתשובה הוא עזיבת החטא¹, וַיָּסִ֜ירוּ הסירו ישראל אֶת-אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ מִקִּרְבָּ֔ם, ובכך קיימו תחילה ״סור מרע״, לאחר מכן קיימו ״ועשה טוב״² וַיַּעַבְד֖וּ אֶת-יְהוָ֑ה, ומרוב רחמיו של הקב״ה³ וַתִּקְצַ֥ר נַפְשׁ֖וֹ התקצר רצונו⁴ בַּעֲמַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל ונחם ה׳ על הרעה⁵: (פ)

1. אברבנאל.

2. אברבנאל.

3. רי״ד.

4. מצודת ציון, והכל הוא דרך משל ודברה תורה כלשון בני אדם, רד״ק. והוא כביכול שלא היה רחבת מקום לסבול ולכנס שם צרה שהיה לו בעמל ישראל, רש״י. הרמב״ם במורה נבוכים פירש כי רצון האל לא יכול היה לסבול ולראות עוד את עמל ישראל וצרתם, (מובא ע״י רד״ק, אברבנאל ומלבי״ם). רלב״ג ביאר לעומת זאת, קצר רצון הש״י מהושיע אותם תשועה שלמה.

5. מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יז) וַיִּצָּֽעֲקוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּגִּלְעָ֑ד וַיֵּאָֽסְפוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּמִּצְפָּֽה׃

Then the children of Ammon gathered together and encamped in Gilead. The Children of Israel assembled themselves together and encamped in Mizpah.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְאִתְכְּנִישׁוּ בְּנֵי עַמוֹן וּשְׁרוֹ בַּגִלְעָד וְאִתְכְּנִישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּשְׁרוֹ בְּמִצְפָּה.

ויצעקו – נאספו על ידי כרוז.

Were called together. They were assembled by proclamation.

ויחנו בגלעד – היא העיר שלכדו בני מכיר בן מנשה (במדבר ל״ב:ל״ט), ועתה נאספו בני עמון וחנו בגלעד שחשבו ללכדה, וכשראו בני ישראל זה, נאספו וחנו במצפה להלחם בבני עמון, וכיון שנאספו בני ישראל חדלו להם בני עמון ושבו להם לארצם. ויפתח כששלח מלאכים, אל ארץ בני עמון שלח, וכן כשהלך להלחם, אל ארץ בני עמון הלך, כמו שאמר: וממצפה גלעד עבר בני עמון (שופטים י״א:כ״ט), כי לא מצאם בארץ הגלעד כי כבר הלכו להם.

והנה זכר שצעקו ונאספו בני עמון ויחנו בגלעד, והיה זה להלחם בגלעד וללכוד אותה, ושבני ישראל נאספו להציל את הגלעד ויחנו במצפה, וכאשר ראו בני עמון שבא ישראל נגדם שבו לארצם, ומפני זה כששלח יפתח מלאכים, אל ארץ בני עמון שלחם ושם הלך להלחם בם. והנה אנשי גלעד ראו רצון אויביהם ושעם הליכתם מעליהם עתה קל מהרה ישובו להלחם בם, ולזה התקינו עצמם למלחמה.

ויצעקו – ענין אסיפה הבא בצעקת המאסף.

ויצעקו – זה היה מאת ה׳ שבני עמון שכבר עברו את הירדן להלחם ביהודה ובנימין (כנ״ל ט׳) שבו לחזרה ויחנו בגלעד, שם לחצום זה י״ח שנה, ובזה קצר עמלם בל יתפשט על כל השבטים.

ויאספו בני ישראל – אבל בני ישראל כבר התאספו ג״כ בעת עברו את הירדן, וגלעד שעבד אליו גם הוא בקש לו ראש.

במצפה – גם מצפה הוא בהר הגלעד, מקום מישור על ראש ההר שממנו יוכל אדם לצפות ולהביט למרחוק, וגם נקרא כן מפני דברי לבן (סוף ויצא) יצף ה׳ ביני ובינך כמו שנקרא גלעד מפני הגל, וכונת הפסוק בני עמון חנו בהר הגלעד במקום שלא היה לו שם מיוחד, ובני ישראל חנו במקום שנקרא מצפה.

ומאת ה׳ היה שלאחר שכבר עברו את הירדן להילחם ביהודה ובנימין¹, שבו² וַיִּצָּֽעֲקוּ֙ ונאספו³ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן ע״י כרוז⁴, וַֽיַּחֲנ֖וּ וחנו בַּגִּלְעָ֑ד כדי ללכוד אותה⁵, וַיֵּאָֽסְפוּ֙ אז נאספו בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּמִּצְפָּֽה להילחם בבני עמון, וכיוון שנאספו בני ישראל, חדלו להם בני עמון ושבו לארצם⁶, והנה אנשי גלעד ראו שעם הליכתם מעליהם עתה בנקל ישובו להילחם בם, לכן הכינו עצמם למלחמה. ולפי שלא היה להם שר צבא⁷:

1. כנזכר לעיל בפס׳ ט׳.

2. מלבי״ם.

3. ענין אסיפה הבא בצעקת המאסף, מצודת ציון.

4. רש״י.

5. רד״ק.

6. רד״ק, אברבנאל.

7. אברבנאל.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יח) וַיֹּאמְר֨וּ הָעָ֜ם שָׂרֵ֤י גִלְעָד֙ אִ֣ישׁ אֶל⁠־רֵעֵ֔הוּ מִ֣י הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֣ר יָחֵ֔ל לְהִלָּחֵ֖ם בִּבְנֵ֣י עַמּ֑וֹן יִֽהְיֶ֣ה לְרֹ֔אשׁ לְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֥י גִלְעָֽד׃

The people, the princes of Gilead, said one to another, "Who is the man who will begin to fight against the children of Ammon? He shall be head over all the inhabitants of Gilead.⁠"

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַרוּ עַמָא רַבְרְבֵי גִלְעָד גְבַר לְחַבְרֵיהּ מַן גַבְרָא דְיִשְׁרֵי לְאַגָחָא קְרָבָא בִּבְנֵי עַמוֹן יְהֵי לְרֵישׁ לְכֹל יַתְבֵי גִלְעָד.

ולפי שלא היה להם שר הצבא אמרו מי האיש אשר יחל להלחם בבני עמון יהיה לראש, ונראה שלא יצא איש לקחת הממשלה הזאת מיראתו להלחם בם:

יחל – היו״ד בקמץ וכן הוא יחל להושיע את ישראל בסימן י״ג וג׳ אחריני בשאר קריא בפתח כמו שנמסר במ״ג ריש מטות.

יחל – יתחיל.

מי האיש – רצה לומר, דעו מי האיש, יהיה מי שיהיה, אשר יחל וכו׳ יהיה לראש.

העם שרי – העם, כלומר השרים שהיתה הממשלה בידם ויש להם לברור מתוכם הנשיא על כל המחוז, והעם ענינו כאן אנשי המלחמה הנאספים להלחם בבני עמון.

וַיֹּאמְר֨וּ הָעָ֜ם שָׂרֵ֤י גִלְעָד֙ אִ֣ישׁ אֶל-רֵעֵ֔הוּ, מִ֣י הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֣ר יָחֵ֔ל יתחיל¹ לְהִלָּחֵ֖ם בִּבְנֵ֣י עַמּ֑וֹן יִֽהְיֶ֣ה לְרֹ֔אשׁ לְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֥י גִלְעָֽד יהיה מי שיהיה², ולא יצא איש לקחת את הממשלה הזאת מיראתו להילחם בם³: פ

1. מצודת ציון.

2. מצודת דוד.

3. אברבנאל.

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון