Now the war was long between the house of Saul and the house of David; and David grew stronger and stronger, but the house of Saul grew weaker and weaker.
תרגום יונתןמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
ותהיה המלחמה מאז נשקה המלחמה ביניהם זמן ארוך שהם חמש שנים האחרונים שמלך איש בושת ומאז בית שאול הלכים ודלים היינו שרבים מישראל עזבו את איש בושת ודבקו במלכות בית דוד כמבואר בדה״א י״ב וכמ״ש למעלה (ב י) שמטעם זה לא חשב רק שתי שנים לאיש בושת.
בית שאול – קרובי שאול היו מחזיקים ידי איש בשת וקרובי דוד היו מחזיקים ידי דוד.
ודוד הולך וחזק – כלו׳ מבלעדי קרוביו גם משבטים אחרים היו מחזיקים בידו.
ובית שאול הלכים ודלים – שגם מקרובי שאול היו עוזבים איש בשת לתת יד לדוד כמו שהולך ומספר שעשה אבנר.
וגם לאחר המלחמה שהיתה1וַתְּהִי – נמשכה הַמִּלְחָמָה אֲרֻכָּה – זמן ארוך2בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד, וְדָוִד היה הֹלֵךְ בכל עת3וְחָזֵק – ומתחזק יותר4וּבֵית שָׁאוּל היו הֹלְכִים וְנהיים דַלִּים – חלושים5 ושפלים6, כי רבים מישראל עזבו את איש בושת ודבקו במלכות בית דוד7: ס
1. ראה לעיל בפרק ב׳.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. מצודת ציון.
6. מצודת דוד.
7. מלבי״ם.
תרגום יונתןמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
ויולדו לדוד בנים בחברון – שנו רבותינו המלך אל ירבה לו נשים אלא שמונה עשרה. ר׳ יהודה אומר מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו. ר׳ שמעון אומר אפילו אחת ומסירה את לבו אל ישאנה, אם כן למה נאמר לא ירבה אפילו כאביגיל. שמונה עשר מנ״ל דכתיב ויולדו לדוד בנים בחברון ויהי בכורו אמנון לאחינועם היזרעאלית ומשנהו כלאב לאביגיל וגו׳ והשלישי אבשלום בן מעכה וגו׳ והרביעי אדוניה בן חגית והחמישי שפטיה בן אביטל והששי יתרעם לעגלה אשת דוד אלה יולדו לדוד בחברון, וכתיב ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה כהנה שית וכהנה שית דהוו להו תמני סרי, מתקיף לה רבינא ואימא כהנה י״ב וכהנה כ״ד. תניא נמי הכי לא ירבה לו נשים יותר מכ״ד, ולמאן דדריש וא״ו מ״ח הוו. ותנא דידן מ״ט, א״ר כהנא מקיש כהנה בתרא לכהנה קמא מה כהנה קמא שית אף כהנא בתרא שית. והא הואי מיכל, אמר רבי עגלה זו מיכל ולמה נקרא שמה עגלה שחביבה עליו כעגלה, וכן ה״א לולא חרשתם בעגלתי. ומי הות לה למיכל בנים והכתיב ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה, עד יום מותה לא היה לה ביום מותה היה לה, מכדי בנים היכא קא חשיב להו בחברון ואלו מעשה דמיכל בירושלים הוה דכתיב ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני י״י ותבז לה בלבה ואר״י ואיתימא רב יוסף שקלתה מיכל למטרפסה. אלא אימא עד אותו מעשה היה לה מכאן ואילך לא היה לה, והכתיב ויקח עוד דוד נשים ופלגשים בירושלים, למלויי י״ח. מאי נשים ומאי פלגשים, אר״י א״ר נשים בכתובה ובקדושין, פלגשים בלא כתובה ובלא קדושין. אר״י א״ר ת׳ ילדים היו לו לדוד כלם בני יפת תואר היו והיו מגדלי בלורית ומהלכי בראשי גייסות והן היו בעלי אגרופין של בית דוד.
ויולדו לדוד בנים וגו׳. ספר הכתוב שנולדו בנים לדוד בחברון, והיה הגדול שבהם אמנון בן אחינועם.
וילדו – ויולדו קרי.
ויהי בכורו אמנון וגו׳ – רחוק שנולד לו רק בן זכר אחד מכל אשה ואשה, אולי לא מנה כי אם הבכורים מאם או הגדולים שבאחים שלהם יאתה שררה ונשיאות.
וַיִּוָּלְדוּ (וילדו כתיב) לְדָוִד בָּנִים כאשר היה בְּחֶבְרוֹן, וַיְהִי בְכוֹרוֹ של דוד אַמְנוֹן אשר נולד לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת:
כלאב לאביגיל – א״ר יוחנן לא כלאב שמו אלא דניאל שמו ולמה נקרא שמו כלאב שהיה מכלים פני מפיבושת בהלכה, ועליו אמר שלמה בחכמתו בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, ואומר חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר. דבר אחר למה נקרא שמו כלאב לפי שהיו ליצני הדור אומרים אפשר שמדוד היא מתעברת אבל מנבל היא מתעברת, מה עשה הקב״ה צר צורתו כצורתו של אביו, וזהו כלאב כאלו אב, וכן אתה מוצא שאומרים ביצחק לכך כתיב אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק שהיה קלסתר פניו דומין לו והכל אומרים אברהם הוליד את יצחק.
ומשנהו כלאב – ובמקום אחר הוא קורא אותו: ומשנהו דניאל (דברי הימים א ג׳:א׳), ולמה נקרא שמו כלאב? אמר רבי יצחק: שהיו ליצני הדור אומרים: מנבל היתה אביגיל מעוברת, נהפך קלסתרו ונדמה לאביו.
ורבותינו אמרו: שהיה מכלים פני מפיבושת בהלכה (בבלי ברכות ד׳.).
His second [son] was Kilov. [But] in another place1 [Scriptures] calls him, "and his second [son] was Doniel".2 So why is his called [here] by the name of Kilov? Rebbe Yitzchok said [to answer this question]: Because the generation's cynics were saying that Avigail was pregnant from Novol,3 [consequently Hashem caused] his facial features to change and resemble his father.4 And our Rabbis said5 that [this name of Kilov was due to the fact that] he embarrassed Mephiboshes through Halakhah.6
1. Divrei HaYamim I, 3,1.
2. i.e., refers to the second son of Dovid not as Kilov but as Doniel, his true name.
3. That Doniel was the son of Novol and not Dovid.
4. His resemblance to Dovid earned him the name of כִלְאָב a play on כּוּלוֹ אָב, “completely his father.”
5. Berochos 4a.
6. Doniel’s superior knowledge became evident during the course of his halakhic debates with Mipiboshes. According to this Derosho, the letters כל of כִלְאָב stand for מַכְלׅים.
כלאב – ובספר דברי הימים: דניאל. שני שמות היו לו, וכמוהו רבים בכתוב.
ויש בו דרש כי לפי שלקח דוד אביגיל אחר מות נבל היו אומרים כי מעוברת היתה מנבל, וזה הבן שילדה אביגיל לדוד היה בנו של נבל, לפיכך יצא קלסתר פניו כקלסתר פניו של דוד להסיר החשד. לפיכך קראו כלאב: כלו אב, כלומר בכל צורותיו דומה לאביו. דניאל היה שמו העיקר, כי אמר דוד: דנני אל מנבל.
אבשלום בן מעכה – דרשו בו כי לפי שהיה בן יפת תואר שלקחה דוד במלחמה לפיכך היה אבשלום סורר ומורה באביו, לכך נסמכה פרשת סורר ומורה לפרשת יפת תואר לומר לך כל הנושא אותה או אשה שאינה הגונה יוצא ממנה בן סורר ומורה. ונכון הוא הדרש כי מאחר שהיא שבויה הרי היא כמוכרחת לשוב לדת ישראל, ולבה לא נכון אל הדת והנטע יוצא דמות השרש.
ומשנהו – אחר בזמן, כי יש בסדר ומדרגה.
כלאב לאביגיל אשת נבל – נכון שנקרא כן דרך צחות זכר לנבל שהיה כלבי.
ומשנהו כלאב לאביגיל, ובדברי הימים (דברי הימים א ג׳ א׳) קראו דניאל, ויורה ששני שמות היה לו, אביו קראו דניאל על שם שדנו האל ית׳ מחרפת נבל, וכאלו יאמר דנני אל. ואחז״ל במסכת ברכות (א״ה נ״ל שטעות הוא, כי לא תמצא במסכת ברכות בשום מקום המדרש הזה על כלאב, ר״ל שהיה דומה קלסתר פניו וכו׳ עם היות ששם ד׳ ע״א מביא טעם ופירוש מה בדרך אחר לאותו שם, אבל במדרש תנחומא פרשת תולדות מצאתי הענין הזה באריכות עיין שם): שנקרא כלאב לפי שהיה דומה קלסתר פניו כקלסתר פניו של דוד, ועשה זה הקב״ה להסיר מלבות בני אדם שהיו אומרים שאביגיל נשארה מעוברת מנבל כאשר לקחה דוד, וכאלו אמר כלאב כלו אב. והבן השלישי היה אבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור, ודוד לקחה במלחמה ונשא אותה. ואחז״ל (תנחומא ריש פ׳ כי תצא) כי לפי שהיתה מעכה אשת יפת תואר שנלקחה במלחמה לפיכך היה אבשלום בן סורר ומורה באביו, ולכן נסמכה פרשת בן סורר ומורה (דברים כ״א) לפרשת יפת תואר, לומר לך שכל הנושא אותה יוצא ממנו בן סורר ומורה:
לאביגל – לאביגיל קרי.
ומשנהו – מלשון שנים.
בן מעכה – יפת תואר היתה, ולקחה במלחמה.
כלאב ובדברי הימים (א׳ פרק ג׳) קורא אותו דניאל ויש בזה דרוש בברכות (דף ד׳) ובמדרש אמרו מפני שליצני הדור היו אומרים שהיה מנבל (צ״ע הלא ודאי המתין חדשי הבחנה) היה קלסתר פניו כאביו ונקרא כל אב ולכן אמר פה אשת נבל הכרמלי ובד״ה (שם) אמר דניאל לאביגיל הכרמלית, כי פה יאמר שלכן נקרא כלאב מצד שהיתה תחלה אשת נבל.
וּמִשְׁנֵהוּ – והבן השני1 היה כִלְאָב2 אשר נולד לַאֲבִיגַיִל (לאביגל כתיב) שהיתה תחילה3אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי, וְהבן הַשְּׁלִשִׁי היה אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר אשר היתה יפת תואר, שלקחה דוד במלחמה4:
1. מצודת ציון.
2. ובמקום אחר (ד״ה א׳, ג א) הוא נקרא דניאל, כי אמר דוד דנני אל מנבל, ולמה נקרא שמו כלאב, אמר רבי יצחק: שהיו ליצני הדור אומרים, מנבל היתה אביגיל מעוברת, ועל כן, להוציאו מן החשד נהפך קלסתרו ונדמה לאביו. ורבותינו אמרו שהיה מכלים פני מפיבושת בהלכה (ברכות ד.), רש״י, רד״ק. ובתלמוד (בבא בתרא יז.) תנו רבנן ארבעה מתו בעטיו של נחש (דהיינו רק בגלל החטא הקדמון) ואלו הן בנימין בן יעקב ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד.
3. ומלבי״ם מסביר מדוע כאן נאמר ״אשת נבל הכרמלי״, היות ובשל היותה בעבר אשת נבל הכרמלי, נקרא בנה מדוד כלאב, אשר דומה לאביו דוד.
4. מצודת דוד. ודרשו בו כי לפי שהיה בן יפת תואר, היה אבשלום סורר ומורה באביו, ולכך נסמכה בתורה פרשת סורר ומורה לפרשת יפת תואר לומר לך כל הנושא יפת תואר (או אישה שאינה הגונה) יוצא ממנה בן סורר ומורה, רד״ק.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
לעגלה – זו מיכל, שהיתה חביבה עליו. וכן הוא אומר: לולא חרשתם בעגלתי (שופטים י״ד:י״ח). והכתיב: ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה (שמואל ב ו׳:כ״ג)? עד יום מותה לא היה לה מאותו מעשה ואילך, קודם אותו מעשה הוי לה.
By Egloh This refers to Michal1 who was cherished by him. Similarly it says "If you had not plowed with my calf" (Shofetim 14, 18).2 [But] it is written, "And Michal, the daughter of Shaul had no child until the day of her death" (Shemuel I 6:23) she didn't have one until the day of her death3?4 From that incident5 and on [she had no children], but prior to that incident she did have [children].
1. The daughter of Shaul.
2. עגלה, “calf” is used in reference to a cherished wife just as a calf is cherished by it’s owner (See Sanhedrin 21a).
4. That verse implies that Michal had no children up to the time of her death, but our verse states that Eglah, i.e. Michal gave birth to Yisrom.
5. Dovid rejoiced excessively when the Ark was returned from captivity. Michal rebuked Dovid for what seemed to her to be behavior beneath his dignity. This was not the case and she was punished for the unwarranted shaming of Dovid. (ibid).
לעגלה אשת דוד – דרשו רז״ל עגלה זו מיכל בת שאול, ולפי שהיתה חביבה על דוד קראה עגלה, כמו: לולי חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי (שופטים י״ד:י״ח). ומה שאמר אשת דוד מסייע הדרש אע״פ שהם לא הביאו, כי למה אמר על זאת אשת דוד מה שלא אמר על האחרות, אלא לפי שהיתה אשתו ראשונה. ומה שאמר: ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה (שמואל ב ו׳:כ״ג) – מההוא מעשה ואילך לא היה לה ולד לענשה שבזתה דוד שהיה מפזז לפני י״י, אבל מעיקרא הוה לה.
ולפי הפשט יש לפרש עגלה זו אחרת, ומיכל לא נזכרה כאן לפי שלא היה לו ממנה בן. וכן הוא אומר הבנים שהיו בחברון, לפיכך זכר הנשים, ומיכל אף על פי שהביאה לו אבנר ועודנו בחברון לא זכרה כאן לפי שלא היה לו ממנה בן.
אבל באמרו: אשת דוד, וכן אמר בדברי הימים לעגלה אשתו (דברי הימים א ג׳:ג׳) – אולי לא היתה ממשפחה גדולה ולא היתה ידועה בזכור אותה אלא באשת דוד.
ויש לפרש עוד כי עגלה זאת היתה אשת שאול ולקחה דוד אחרי מות שאול, כמו שאומר: ואת נשי אדונך בחיקך (שמואל ב י״ב:ח׳), ואף על פי שאמרו אין נושאין אלמנתו של מלך, הרי אמרו מלך נושא אלמנתו של מלך אחר. מפני זה אמר: אשת דוד – כלומר שלא היתה ראויה להיות אשת אדם אחר אלא אשת דוד לפי שהיה מלך. ואף על פי שזו הסברה אינה אלא לדעת רבי יהודה, כי הוא אומר מלך נושא אלמנתו של מלך ואין חכמים מודים לו, אף על פי כן פשט הפסוק נכון לר׳ יהודה, ואף על פי שהיתה אשת חמיו מותרת. ואף לדברי הירושלמי שאומר שאשת חמיו אסורה, לא אסרוה אלא מפני מראית העין, אבל מן התורה אינה אסורה, והם אמרו כי רצפה פלגש שאול לקחה דוד לאשה.
לעגלה אשת דוד – אמרו ז״ל כי מפני זה אמר אשת דוד בזו לבד ולא באחרות כי היא היתה בלתי ראויה כי אם לדוד לפי שהיתה אשת שאול כמו שאמר ואתנה לך את בית אדניך ואת נשי אדניך בחיקך והנה אלמנתו של מלך אינה ראויה כי אם למלך וידמה גם כן כי הנשים אשר לקח בירושלם והפילגשים כמו שאמר אחר זה היו קצתם מבית שאול.
והששי היה יתרעם לעגלה אשת דוד. וחז״ל אמרו גם כן במסכת (ברכות) (צ״ל סנהדרין כ״א ע״א) שעגלה זו מיכל שהיתה חביבה עליו כעגלה ולכן קראה אשת דוד להיותה אשתו הראשונה, והכתוב לא יסבול זה שאמר ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה, ולכן ראוי לומר שהיא היתה אשה אחרת, ולפי שהיתה שמה עגלה הוצרך הכתוב לומר עליה אשת דוד, להגיד שאשתו היתה לא עגלת בקר, ומה שאמרו (ירושלמי סנהדרין ב׳ כ׳ ע״ב) שאשת שאול היה רחוק הוא:
אשת דוד – חוזר על כולן, לומר: כל אחת היתה אשת דוד, ולא פילגש.
לעגלה פי׳ חכמינו זכרונם לברכה (שוח״ט תהלים נט) שהיא מיכל ונקראת עגלה ע״ש החביבות כמו (שופטים י״ד י״ח) לולא חרשתם בעגלתי, ולכן אמר אשת דוד – וכן בד״ה (שם, ג׳) עגלה אשתו רצה לומר ראויה אליו מצד היותה בת מלך.
לעגלה – וכן בשמשון לולא חרשתם בעגלתי (שופטים י״ד:י״ח) החביבה לו מכולן ולכך הוסיף אשת דוד.
וְהבן הַשִּׁשִּׁי היה יִתְרְעָם אשר נולד לְעֶגְלָה זו מיכל בת שאול1אֵשֶׁת דָּוִד הראשונה2, אֵלֶּה הבנים אשר יֻלְּדוּ – נולדו לְדָוִד כאשר היה בְּחֶבְרוֹן: פ
1. שהיתה חביבה עליו, וכן הוא אומר (שופטים יד יח) לולא חרשתם בעגלתי. ומה שכתוב (לקמן ו כג) ״ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה״, עד יום מותה לא היה לה מאותו מעשה ואילך, קודם אותו מעשה הוי לה, רש״י.
2. רד״ק. ויש מבארים כי היא היתה אלמנתו של שאול המלך ע״ה, ונקראה אשת דוד כי בהיות אלמנת מלך ראויה להתחתן לאחר מות בעלה רק עם מלך, רלב״ג. ומלבי״ם מבאר כי זו היתה מיכל, ונקראה אשת דוד בהיותה בת מלך ראויה להינשא למלך.
Was strengthening. With all his might over the house of Shaul, to establish its monarchy.
ויהי בהיות המלחמה וגו׳. ספר הכתוב שבהיות המלחמה בין בית שאול ובין בית דוד, ובהיות אבנר מתחזק בבית שאול ולוחם מלחמותיו, ר״ל שהיה מחזיק ידי אישבשת בעבור שאול אביו ולהתמיד בית שאול וכבודו, היה מסכלות אישבשת שבזמן שהיה יותר צריך לאבנר אז חזר עליו בדברי חרפה.
בבית שאול – להעמיד המלוכה ביד איש בושת בנו.
ויהי בהיות וכו׳ ואבנר היה מתחזק רצה לומר שבשתי שנים הראשונים היתה המלכות מתיחסת לאיש בושת, אבל מעת החלה המלחמה ואיש בושת לא היה איש מלחמה מנעוריו (שכן מטעם זה לא נמצא עם שאול ובניו במלחמת פלשתים) ע״כ אבנר שר הצבא היה הלוחם והמולך והיה מתחזק בבית שאול הוא המנהיג את הבית והמלוכה (כמו שתראה איך העיז פניו נגד מלכו ולא היה מוראו עליו), ובעת ההיא,
היה מתחזק – אף על פי שהרבה מקרוביו עזבו איש בושת להדבק אל דוד.
ובשנתיים הראשונות שלאחר מות שאול, היתה המלכות לאיש בושת1, אולם לאחר מכן וַיְהִי בִּהְיוֹת – כאשר הייתה הַמִּלְחָמָה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד היות ואיש בושת לא היה איש מלחמה מנעוריו2, אבנר שר הצבא הוא זה אשר לחם והנהיג בפועל את ישראל3, וְכך אַבְנֵר הָיָה מִתְחַזֵּק בכל הכח4בְּבֵית – על בית5שָׁאוּל בית המלוכה6, ועשה זאת בעבור שאול7, להעמיד את מלכותו ביד איש-בושת בנו8:
1. מלבי״ם.
2. ומטעם זה לא נמצא עם שאול ובניו במלחמת פלשתים, מלבי״ם.
3. מלבי״ם.
4. רש״י.
5. רש״י.
6. כמו שרואים אח״כ, איך העז פניו נגד מלכו ולא היה מוראו עליו. מלבי״ם.
7. אברבנאל.
8. רש״י, מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
ויאמר – איש בשת אל אבנר, ואף על פי שלא זכרו למעלה בפסוק, הנה זכר בית שאול והוא איש בשת כי בו תלויה בית שאול.
אל פלגש אבי – חשדו בפלגש אביו, ואם היה הדבר אמת היה לו לתפשו בכך לכבוד אביו, ועוד כי אסורה היתה לכל אדם לפי שהיתה פלגש המלך ואין נושאין אלמנתו של מלך, ואף על פי שלא היתה אשתו אלא פלגשו כיון שהיתה מיוחדת לו הרי היא נחשבת אלמנתו, ועוד כיון ששמשתו, הרי אמרו: אין משתמשין בשרביטו של מלך. וזהו שאמר: ותפקוד עלי עון האשה (שמואל ב ג׳:ח׳) – כי אסורה היתה להדיוט.
באמרו לו מדוע באתה אל פלגש אבי? והכתוב לא זכר אם היה זה אמת ששכב אבנר עם רצפה אם לא, אבל אמר ותפקוד עלי את עון האשה, וזה יורה שאמת היה הדבר ושאישבשת במשפט הוכיחו, להיות רצפה אלמנתו של מלך והיתה מתשמישיו (עם היותה פלגש ולא אשה) והיתה אם כן אסורה לכל אדם, ולכן אמר מדוע באת אל פלגש אבי? והוא לא כחש ולא התנצל שלא עשהו אבל חרה אפו, כי היה לו לאישבשת לשמור לפיו מחסום ושלא ידבר נגדו דבר קטון או גדול אחרי היותו מתחזק בידו ולוחם מלחמותיו והיה בידו להסירו מהמלוכה כשירצה.
באתה – מלשון ביאה ובעילה.
ויאמר – סתם ולא פירש מי האומר, ומעצמו יובן שהאומר היה איש בושת, שנאמר: אל פילגש אבי.
מדוע באתה וכו׳ – כי אלמנותו של מלך אסורה להדיוט (בבלי סנהדרין י״ח.).
ולשאול פלגש שמן הדין פלגש המלך אסורה להדיוט כי אין משתמשים בשרביטו של מלך מטעם כבוד המלך, ואבנר לא חש לזה ובא על פלגש המלך כאילו גם אליו יאותו עניני המלכות בהיות הוא המשענת אל המלכות, וזה חרה לאיש בושת כי זה מרד במלוכה, ולכן רב אתו על זה.
פלגש – כבר העירותי במקום אחר (ש״א כ״ד:ט״ו) שיש תיבות גם בלשון הקדש כמו בערבי שיש להן פ״א נוספת בראשן, ואולי גם פלגש מהן, ושלש אותיות הנשארות הם שם שגל (נחמיה ב׳:ו׳) הפוך.
מדוע באתה – המלך לבדו רשאי להשתמש בכליו של מלך (למטה י״ב:ח׳, מלכים א ב׳:כ״ב) א״כ לא בלבד אתה מצוה לי בסתר ואני שומע לך, כי גם לעיני השמש אתה נוהג שררה כמלך, וזה לא יתכן.
וּלְשָׁאוּל היתה פִּלֶגֶשׁ – אישה ללא כתובה וּשְׁמָהּ רִצְפָּה בַת אַיָּה, ומן הדין פילגש המלך אסורה להדיוט כי אין משתמשים בשרביטו של מלך מטעם כבוד המלך, ואבנר לא חש לזה, ובא על פלגש המלך כאילו גם אליו יאותו עניני המלכות בהיות הוא המשענת אל המלכות, וזה חרה לאיש בושת כי דבר זה נחשב למרד במלוכה, ולכן רב איתו על זה1, וַיֹּאמֶר איש-בשת2אֶל אַבְנֵר מַדּוּעַ בָּאתָה3אֶל פִּילֶגֶשׁ אָבִי? בעוד אלמנתו של מלך אסורה להדיוט4:
1. מלבי״ם.
2. רד״ק, מצודת דוד.
3. מלשון ביאה ובעילה, מצודת ציון.
4. סנהדרין יח., מצודת דוד. והיה לו לאיש-בשת לשמור לפיו מחסום ושלא ידבר נגד אבנר דבר קטון או גדול אחרי היותו מתחזק בידו ולוחם מלחמותיו, והיה בידו להסירו מהמלוכה כשירצה, אברבנאל.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
Then Abner was very angry at the words of Ish-bosheth, and said, "Am I a dog's head that belongs to Judah? This day I show kindness to the house of Saul your father, to his brothers, and to his friends, and have not delivered you into the hand of David, and yet you charge me this day with a fault concerning this woman.
אולא המצאתיך ביד דוד – לא מסרתי אותך בידיו, וזהו פועל בעבר בבניין כבד [הפעיל].
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.
הראש כלב אנכי אשר ליהודה – כלום אני חשוב אפילו כראש שומר הכלבים אשר לדוד?
אך לפי הנקוד, שהטעם תחת הראש, וכלב אנכי מוקף במקף, כך פירושו: הראש – וכי אחפוץ להיות ראש בביתך? טוב לי להיות כלב והדיוט בבית דוד. וכן תרגם יונתן.
היום אעשה חסד – מעתה נאה לי לעשות חסד עם בית שאול ועם כל אוהביו, כאשר עשיתי עד הנה ולא המציתיך ביד דוד.
Am I the chief dog [watcher] for [the kingdom of] Yehudah? Am I at least as important as the chief dog watcher for Dovid. However, according to the cantillation which has the accent under [the word] ראׁשׁ and [the word] כֶּלֶב אָנׂכׅי coralled [together],1 then this is the explanation: The chief? Do I want to be a chief in your house? It is better for me to be a dog and an ordinary person in the house of Dovid. This is also Yonatan's translation.
From this day on should I [continue to] be kind. From now on [is it] proper for me to be kind to the house of Shaul and with all those who love him as I have done until now and I have not delivered you into the hand of Dovid?
1. Rashi’s first explanation is assumming that the words ראש and כלב are connected. However, the cantillation indicates that they are separate. Instead, the words כלב אנכי belong together. This compels Rashi to offer an alternative explanation.
הראש כלב אנכי אשר ליהודה היום אעשה חסד וגו׳ – פתרון: לראש אשר ליהודה כמוני היום שהייתי ראוי להיות ראש ליהודה שמתה עלי מעשה כלב שפקדת עלי עון האשה היום. וכי מהיום והלאה אעשה חסד עם בית שאול אביך או עם אחיו או עם רעהו – כמו שהייתי נהוג לעשות.
{ו}לא המציתיך – אני לא המציתיך ביד דוד ואתה פקדת עלי עון האשה הזאת היום.
הראש כלב אנכי אשר ליהודה – פירושו: איש כמוני שהיה ראוי להיות ראש ליהודה, שמתה עלי מעשה כלב.
היום אעשה חסד – סבור הייתי לעשות עמך חסד כמו שעשיתי עם שאול – ועמך שלא המצאתיך ביד דוד.
הראש כלב אנכי – מלעיג: אילו הייתי ראש כלבים, כלומר אפילו לא הייתי ממונה אלא על הכלבים, שהייתי נקרא ראש כלב. ועוד, אפילו לשבט יהודה שאתה שונא, אם היה לי שום מנוי עליהם, לא היה לך לבזותי כל כך. היום יש לי דין לעשות חסד עם בית שאול כי בזיתני. והלא חסד גדול עשיתי עד היותי עם בית אביך, שהחזקתי בביתו להעמידו במלכותו ולא המציתיך ביד דוד ואתה פקדת עלי עון האשה.
ויונתן תרגם: הלא רישא אנא מכען הויתי גבר הדיוט לשארא דבית יהודה.
ולא המציתיך – בא על דרך בעלי הה״א, ואע״פ שהוא מבעלי האל״ף. ופירושו כמו: ואת העולה המציאו אליו (ויקרא ט׳:י״ג) – ענין הזמנה ומסירה.
הראש כלב אנכי אשר ליהודה – פי׳ אני ראש לכל ישראל ובזיתני כאילו הייתי ראש לכלבים ולא ראש לישראל, וכאילו הייתי ראש ליהודה שהם שונאיך חישבתני.
אל אחיו ואל מרעהו – פירוש: עם אחי שאול ועם אוהביו, שעד עכשיו נתחזקתי עמהם.
ולא המציתיךא – למסרך ביד דוד – לא אעשה עוד את הדבר הזה, ובא היו״ד בהמציתיך שהוא פעלי האל״ף כיו״ד בפעלי הה״א, כמו הראיתיך בעיניך.
א. כן בכ״י פריס 218 וכן בנוסח שלנו. בכ״י לייפציג 41, לונדון 24896, פריס 217, וכן במקצת כ״י: ״המצאיתיך״.
והנה סבב הש״י אשר לו נתכנו עלילות שנולדה קטטה בין אבנר ובין איש בושת והשתדל מפני זה אבנר להמליך דוד על כל ישראל כי מי״י היתה לו המלוכה וראוי שלא יעלם ממנו כי לא נטמאה מיכל עם פלטי בן ליש שאם הדבר כן היתה אסורה לדוד ואולם מה שהזכיר הכתוב מבני מיכל הם מבני מרב אחותה ומיכל גדלה אותם ומפני שגדלה אותם נקראו בניה ולזה אמר שילדה אותם לעדריאל המחולתי שהיה בעלה של מירב.
וז״ש הראש כלב אנכי אשר ליהודה וגו׳, ופירוש הפסוק אצלי כך הוא, הראש כלב אנכי? ר״ל ממונה אנכי על הכלבים לא שר צבא אנשים כי אם הכלבים? וגם לא ממלכות ישראל כ״א מיהודה אשר שנאת? כי הדברים האלה אשר אמרת לי לא יאותו לשר צבא ישראל כי אם לראש הכלבים אשר ליהודה, וזהו אמרו בתמיהה, הראש כלב אנכי וגו׳? ומאחר שככה בזיתני היום אעשה חסד עם בית שאול? ר״ל האם היום הזה ראוי לי שאעשה חסד עם בית שאול? אחרי שבמ׳ שעבר עד הנה לא המצתיך ביד דוד ואתה גמלתני רעה ותפקוד עלי את עון האשה, הנה א״כ באמת אין ראוי לעשות כן.
הראש כלב אנכי – לשון רש״י כלב אנכי מוקף במקף וכן הוא במקרא גדולה אבל בכמה ספרים כתבי יד מדוייקים מלת כלב בטעם גלגל ובקצת מהם מלת אנכי הנו״ן בטעם מלבד הזרקא שבסופה ובמסורת פרשת בראשית נמנה עם אותם שהם בטעם מלעיל.
המציתיך – לית וחסר יו״ד בתראה.
אחיו – קרוביו.
מרעהו – אוהביו.
המציתיך – ענין הזמנה ומסירה, כמו: ואת העולה המציאו אליו (ויקרא ט׳:י״ג).
ותפקוד – ענין זכרון.
הראש כלב וגו׳ – רצה לומר: מדוע בזיתני, וכי אינני שר וממונה על אנשי מלכותך וכי אני ראש וממונה על הכלבים במלכות יהודה אנשי מלחמתך אשר שנאת, כאומר לא יאות לבזות כי אם לשונא ושפל אנשים, ולא לאיש כמוני שאין בי אחת מהם.
היום אעשה חסד – רצה לומר: האם מהיום ראוי לי שאעשה חסד וכו׳.
ולא המציתיך – רצה לומר: אחר שעד הנה לא המציתיך ביד דוד, ואתה גמלתני הרע כי תפקוד עלי עון הפילגש.
השאלות:
לשון הראש כלב אנכי וכו׳ מוקשה, ולמה כפל מלת היום?
הראש כלב רצה לומר שראוי למלך לשמור אף כבוד שריו הקטנים מצד שהם נאמנים אליו ועובדים אותו וכן ראוי שישים כבוד לשר צבא הגדול מצד עצמות מעלתו אף שיהיה שר צבא אויביו וכ״ש לשר צבא של חילו שראוי שישמור כבודו מצד שני פנים, מצד גודל מעלתו, ומצד עבודתו, ואתה מבזני כאילו יש בי שני החסרונות, כאילו אני ראש הכלבים – רצה לומר ראש הפחותים ולא של חילך רק של חיל אשר ליהודה – ולא זאת אלא כי עשית זאת שלא בחכמה, שהיה לך לנטור דבר זה בלב לעת אחר שלא תצטרך אלי ולא תירא ממני, ואיך היום שאתה צריך אלי,
א. כי אעשה חסד עם בית שאול וכו׳,
ב. שראוי שתירא ממני כי לא המציתיך ביד דוד שאתה בידי כחומר ביד היוצר ואיך תפקד עלי עון האשה היום שזה סכלות גדול.
אשר ליהודה – האם גם אנכי כשאר קרוביך הנבזים כראש כלב שעזבוך לנפול אל יהודה ואל דוד מלכם.
ותפקד – כמו הוראת שרש פקד בכל מקום שאיננו זכור הנשכחות רק דַבֵר דבר בעת מזומנת, וכאן ר״ל אילו הזהרתני מיד בקרבי אל פלגש אביך אולי הייתי מתרחק ממנה, עכשו שכמה זמן עבר אחר שלקחתיה לי למה תוכיחני על זה היום, אין זה כי אם מרצונך לבקש תאנה לפרוק עולי מעל צוארך.
וַיִּחַר לְאַבְנֵר מְאֹד עַל דִּבְרֵי אִישׁ בֹּשֶׁת וַיֹּאמֶר אליו, מדוע בזיתני?1הֲאם רֹאשׁ כֶּלֶב הפחותים2אָנֹכִי אֲשֶׁר לִיהוּדָה?! אנשי מלחמתך אשר שנאת?3 האם מֵהַיּוֹם ראוי שאמשיך4 וְאֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם בֵּית | שָׁאוּל אָבִיךָ אֶל אֶחָיו וְאֶל מֵרֵעֵהוּ – אוהביו5, כפי שנהגתי לעשות?6וְעוד! אני לֹא הִמְצִיתִךָ – מסרתי אותך7בְּיַד דָּוִד ואתה גמלתני הרע8וַתִּפְקֹד – ואתה מזכיר9עָלַי – נגדי את עֲוֹן הָאִשָּׁה – הפילגש10הַיּוֹם – כעת11!:
1. אברבנאל, מצודת דוד.
2. מלבי״ם.
3. מצודת דוד. והרי משני צדדים היית צריך לכבדני, הן מצד שאני שר חשוב, וגם אם הייתי שר של הצד השני היית צריך לכבדני, ועוד שאני שר בממלכתך! מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
5. מצודת ציון.
6. ר״י קרא.
7. מצודת ציון.
8. מצודת דוד.
9. מצודת ציון.
10. מצודת דוד.
11. ולא עשית זאת בחכמה לדבר איתי כעת על העניין הזה, כי היה לך לנטור (לשמור) דבר זה בלב לזמן אחר, שלא תצטרך אלי ולא תירא ממני, ואיך היום שאתה צריך אותי אתה מדבר איתי על כך?. מלבי״ם.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
כאשר נשבע י״י לדוד – דברו הוא שבועתו. וכן אמר: נשבעתי לדוד עבדי (תהלים פ״ט:ד׳). או לפי שאמר שני פעמים לשאול בשם האל, בגלגל ובדבר עמלק, בקש לו י״י איש כלבבו (שמואל א י״ג:י״ד), ונתנה לרעך (שמואל א ט״ו:כ״ח), ואמרו: הן הן – שבועה, לאו לאו – שבועה.
כה יעשה אלהים – טובה וכה יוסיף. ומקרא קצר הוא.
וז״ש מיד כה יעשה אלהים לאבנר וכה יוסיף, ר״ל כ״כ רעה יעשה לי אלהים ויוסיף עליהם אם לא אקיים מה שנשבע ה׳ לדוד.
כה יעשה – הוא ענין שבועה, וכהנה הרבה במקרא.
כאשר נשבע ה׳ – להמליכו על כל ישראל.
אעשה לו – לדוד, לסייעו על דבר המלוכה.
כי כן אעשה לו כולל.
א. שרואה שזה סבה מאת ה׳ שימלוך דוד,
ב. שרואה שהוא הושם מה׳ לאמצעי לגמור הדבר וכאילו נשבע ה׳ שאני כן אעשה לו, ועל זה בא מלת כי כפול.
ונשבע אבנר בזו הלשון 1כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים רע2לְאַבְנֵר וְכֹה יֹסִיף לוֹ רעה, אם לא אקיים את השבועה של ה׳ לדוד3כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לְדָוִד להמליכו על כל ישראל4כִּי כֵן אֶעֱשֶׂה לּוֹ לדוד, לסייע לו למלוך5:
1. מצודת דוד.
2. אברבנאל.
3. אברבנאל.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
תרגום יונתןרד״קרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
והוא להעביר הממלכה מבית שאול להקים כסא דוד על כל ישראל. ואפשר עוד לפרשו באופן אחר, יאמר אעפ״י שאהיה בבית דוד ראש לכלבים, וזהו הראש כלב אנכי אשר ליהודה, כלומר אפילו שאהיה עם דוד ראש לכלבים והפחות שבכל אנשיו, האם ראוי היום הזה שאעשה חסד עם בית שאול? מאחר שלא המציתיך ביד דוד ותפקד עלי עון האשה, באמת עם כל זה שאהיה ראש כלב בבית דוד אין ראוי לעשות עוד עמך חסד, כי טוב בהיותי שם ראש כלב אשר ליהודה. ומה שאמר היום אעשה חסד עם בית שאול, ר״ל לא אמנע מלעשות חסד עמך עם היותי הפחות שבכל שבט יהודה, וזה אל אחיו ואל מרעהו, ר״ל בסבת היותי אני אחיו ומרעהו של שאול, כי אבנר היה אחיו בקורבה והיה מרעהו במלכות, אבל עתה שראיתי שלא המציתיך ביד דוד עם היות שמשחו הש״י למלך, ואתה עכ״ז פקדת עלי עון האשה, לכן כה יעשה ה׳ וגו׳ להעביר הממלכה וגו׳. ושמעתי מפרשים בזה שהכלב הוא הנובח והמכה את החיות, ולזה אמ׳ אבנר הראש כלב אנכי לנבוח ולזעוק נגד אנשי יהודה אשר עם דוד, וזהו אשר ליהודה, רוצה לומר לצעוק ולנבוח נגד אנשי יהודה:
ולהקים – להעמיד.
וּלְהַעֲבִיר את הַמַּמְלָכָה מִבֵּית שָׁאוּל לבית דוד וּלְהָקִים – ולהעמיד1אֶת כִּסֵּא דָוִד עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה, מִדָּן שבצפון וְעַד בְּאֵר שָׁבַע אשר בדרום:
And Abner sent messengers to David immediately, saying, "Whose is the land?" saying, "Make your covenant with me, and, behold, my hand shall be with you, to bring over all Israel to you."
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
אוישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי הארץ – הכוונה היא שהוא שלח אליו אגרת בסוד ונשבע לו בריבונו של עולם, כפי שאמר ׳למי הארץ׳.1
1. מופיע בפירוש ריב״ש [11ב].
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.
תחתיו לאמר – מאתריה למימר מקיימנא במאן דעבד ארעא.
למי ארץ – לשון שבועה: במי שהארץ שלו.
דבר אחר: תחתיו – שמו הזכיר תחלה באגרת, ואחר כך הזכיר שם דוד, ולכך נענש. כתב: ממני אבנר שר צבא ישראל, לדוד מלך ישראל, שלום.
למי ארץ – למי שהמלכות הגון לו, אני שולח לו לאמר כרתה בריתך וגו׳.
In his behalf saying. From his place to say, We shall keep this [oath] by the One Who made the world.
By He Who [posseses] the land. [This is] language [used for] an oath, By He Who [posseses] the land. Another interpretation: "Below him," [Avner] mentioned his name first in the message letter and afterwords he mentioned Dovid's name and that is why he was punished. [This is what] he wrote: From me, Avner, the general of Yisroel to Dovid, the king of Yisroel, peace salutation.
To He who [deserves] the land. To whom the kingdom is proper for him, I am sending to him "saying, Enact a convenant, etc."
וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר – במקומו של דוד שלח לו אבנר מלאכים לאמר למי הארץ – למי ראוייה להיות הארץ והמלכות כי אם לך כלומר למי כל חמדת ישראל (שמואל א ט׳:כ׳), ויונתן תירגם ושלח אבנר איזגדין לות דוד מאתריה למימר מקיימנא במאן דעבד ארעא.
תחתיו – במקומו שלא שלח הלך הוא אלא מלאכים שלח תחתיו.
למי ארץ – למי נאוה להיות מלך על הארץ הלא לך.
תחתיו לאמר למי ארץ – בסתר שלח לו: למי תאות הארץ אלא לך כמו שאמר האל, כרתה בריתך עמי ואני אסוב לך כל ישראל.
ויש דרש: שכתב בכתבו לדוד: מן אבנר לדוד, הקדים שמו לשם דוד, זהו: אל דוד תחתיו, לפיכך נענש אבנר.
תחתיו לאמר למי ארץ – פירוש: מלאכים שהיו בני סודו של אבנר שהיו חשובים לדוד במקומו של אבנר, ושלח לו לומר למי כל הארץ כי אם לך.
כרתה בריתך אתי – פירוש: שאהיה שר צבא לישראל כאשר הייתי בימי שאול.
תחתיו – כנוי לאיש בושת כי אבנר תחת אדנותו וזה כענין ואת כי שטית תחת אישך (במדבר ה׳:כ׳), האשה המנאפת תחת אישה וגו׳ (יחזקאל ט״ז:ל״ב).
למי הארץ – דרך התפארות כלומר למי כל הארץ רק לי לכן כרתה וגו׳ ואסב לך כל הארץ.
(יב-יג) הששה עשר הוא להודיע שאין ראוי לאדם כשיראה שיגיע לו טוב מה שיקצר מפני זה בבקשת טוב אחר עמו אשר יתכן לו להשיגו אבל ראוי שישתדל להגיע לו כל הטובות אשר יראה שהוא נכון להגיע אליו ולזה תמצא שאע״פ ששלח אבנר לדוד שאם יכרות ברית עמו יסב אליו את כל ישראל הנה לא קצר מפני זה מלשאול שיביא לו את מיכל אשתו והנה לא רצה דוד להמתין ביאת מיכל אחרי בא אבנר אליו לפי שאם היה הענין כן מאבנר על דרך התחבולה יתכן שתהיה מיכל יודעת זה ותגלה הסוד אל דוד כמו שגלתה לו הסוד במה שדמה שאול להרוג את דוד ואמרה לו אם אינך ממלט את נפשך מחר אתה מומת והסבה השנית הוא כי בזה מהכבוד לדוד ר״ל אם תובל לו מיכל אשתו בעוד בית שאול מחזיקים במלוכה אמנם אם לא ימשול בהבאתה אצלו כי אם אחר סור הממשלה מבית שאול הנה לא יהיה זה לדוד לכבוד וזה מבואר מאד.
השבעה עשר הוא להודיע כי ברצות י״י דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ולזה תמצא שספר שכבר התעורר אבנר לבקש שלום דוד והשתדל להשיב לו המלוכה באופן שמי שהיה מונע הממלכה מדוד הוא בעצמו שם הש״י כלי להסב הממלכה אליו ולהסירה ממשפחתו.
וישלח אבנר מלאכים. ספר הכתוב שאבנר נתכעס כל כך על אישבשת עד ששלח מיד מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ כרתה בריתך אתי וגומר, רוצה לומר ששלח בסתר לומר לדוד למי תאות הארץ אלא לך? כיון שמשחך ה׳ למלך ולכן כרתה בריתך עמי ואנכי אשיב לך כל ישראל. ואפשר לפרשו בענין שבועה, יאמר ששלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו במקומו, כי שלוחו של אדם כמותו, ויורה שנתן הרשאה גמורה למלאכים לקיים הברית עם דוד, וזהו תחתיו. ונשבע לו למי ארץ, והוא השם שלו הארץ ומלואה, שאם יכרות ברית עמו ישיב כל ישראל אחריו, ויהיה הלמ״ד הזה כלמ״ד (ישעיה ח׳ כ׳) לתורה ולתעודה שהיא למ״ד השבועה. ובדרש (תנחומא סוף פרשת מסעי) אמרו שכתב אבנר לדוד בהקדים שמו, ואמר מן אבנר לדוד ולכן נענש, וזהו שאמר אל דוד תחתיו ושעל זה נהרג אבנר:
תחתו – תחתיו קרי כמ״ש לעיל בסי׳ ב׳.
תחתיו – במקומו.
להסב – לסבב.
תחתיו לאמר – רצה לומר: שלח מלאכים ממקומו, שיאמרו בשבועה ׳למי ארץ׳, רצה לומר: נשבעים אנו במי שהארץ שלו, כי לה׳ הארץ, ודבר השבועה היתה אשר בלב ידבר לאמר: כרתה ברית עמי, להיות לי לאוהב, ויהיה כח ידי עמך וכו׳.
השאלות:
מהו תחתיו, ומהו לאמר למי ארץ?
מלאכים תחתיו רצה לומר שהיו המלאכים מורשים מאתו שהם יעמדו תחתיו ובמקומו ותהיה ידם כידו, וזה לשני דברים,
א. לאמר למי ארץ שהם יאמרו ויחרצו למי שייך הארץ, ומי המולך עליה, כי אחר שעל זה לחמו עד עתה, למי הארץ, ואבנר לחם מצד שאול, אם יודה כי הארץ לדוד והוא ימשול עליה פסקה המלחמה, שכך חק הלוחמים שאם השר צבא מוסר העיר או המדינה מעשיו קיימים,
ב. לאמר כרתה בריתך אתי שהם יעמדו תחתיו לכרות ברית עם דוד, ובזה יתחייב להאסף אליו כל מלכות ישראל.
תחתיו – הכנוי מוסב לאבנר, לא זז ממקומו עד ששלח, והרבה יש בתלמוד ״לא זזו משם״ כלו׳ תכף ומיד.
לאמר למי ארץ – תחלת הדברים ששם אבנר בפי המלאכים היו תיבות למי ארץ – אבנר שלחנו לאיש שהארץ שלו, שלו משפט המלוכה על כל הארץ הזאת.
כרתה בריתך אתי – הודע לי מה יהיה שכרי.
וַיִּשְׁלַח אַבְנֵר בסתר1מַלְאָכִים | – שליחים אֶל דָּוִד תַּחְתָּיו (תחתו כתיב) – במקומו2 ובשליחותו3לֵאמֹר – שהם יאמרו ויחרצו (ויפסקו)4לְמִי תהיה שייכת5 הָאָרֶץ ומי ימלוך עליה6 (דהיינו דוד), וישבעו לו בה׳ שהם מודים שהארץ שלו7, לֵאמֹר – ויאמרו לו שהוא הראוי למלוך על ישראל8, ויבקשו ממנו בשם אבנר כך: כָּרְתָה – תכרות בְרִיתְךָ – ברית אִתִּי ואני אהיה שר צבא תחתך9, וְהִנֵּה יָדִי תהיה עִמָּךְ לְהָסֵב – לסבב10 ולהשיב11אֵלֶיךָ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל, וכך עשו:
1. רד״ק, אברבנאל.
2. מצודת ציון.
3. שתהיה ידם כידו ונתן להם סמכות להחליט בשמו, מלבי״ם. ויש מדרש ולפיו ״אל דוד תחתיו״ – כתב אבנר בכתבו לדוד ״מן אבנר לדוד״, וכך הקדים שמו לשם דוד, (זהו אל דוד תחתיו) לפיכך נענש אבנר, רש״י, רד״ק.
4. מלבי״ם.
5. מלבי״ם.
6. כי מאחר שעל זה (למי תהיה המלכות) לחמו עד עתה, אם יודה אבנר כי הארץ לדוד והוא ימשול עליה פסקה המלחמה, שכך חוק הלוחמים שאם השר צבא מוסר העיר או המדינה מעשיו קיימים, מלבי״ם.
7. מצודת דוד.
8. לפי שהמלכות הגונה לו, רש״י.
9. רי״ד, מעם לועז.
10. מצודת ציון.
11. אברבנאל.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
And he said, "Well; I will make a covenant with you. But one thing I require of you, that is, you shall not see my face unless you first bring Michal Saul's daughter when you come to see my face."
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
ודוד השיב שיחפוץ בבריתו ושיכרות לו ברית אהבה אך בתנאי שיביא אליו את מיכל אשתו.
בבאך – בס״ס בבואך מלא.
כי אם לפני – רצה לומר: רק קודם כל דבר, יהיה הביאך את מיכל וכו׳ בעת בואך אלי.
השאלות:
היה לו לומר לא תראה את פני כי אם אחר הביאך, ולמה רצה בזה עתה טוב שיקחה אחר שימלוך על כל ישראל?
טוב וכו׳ אך דבר אחד וכו׳ באשר חשב דוד מחשבות מראש ועד סוף שלא ידמה כעבד מורד באדוניו שמשמיד בית אדוניו ומולך תחתיו בחזקה, רק כתופס מלכות על פי נביא ועל פי דין ובהסכמת ישראל וזקניהם, רצה שישיב לו את מיכל, שמצד זה הוא חתן המלך אשר לפניו, ויש לו זכות במלוכה גם מצד שאול, וגם רצה שלא יתראה שאבנר בא לפניו כשר המורד במלכו רק שהולך להוליך אליו את אשתו ברשות אדוניו שילך אתה הראש והנכבד בבית אביה וטרם יביאנה לפניו יראה פניו, וזה שכתוב כי אם לפני הביאך וכו׳ בבואך וכו׳ רצה לומר שיהיה הראיית פנים לפני ביאת מיכל (שתבוא אתך) לביתי.
לפני – מופרד וראוי להִטָעֵם רביע, והביאך היה ראוי להנקד הֲבִיאֲך, ומצאנו פעמים המקור בנקודת העבר כמו עד הִשמידו אתך (דברים כ״ח:מ״ח), וראוי להטעים הביאך֤ את־מיכ֙ל בת־שא֔ול לפני כל דבר יהיה הביאך את מיכל; ובסתר שלח דוד לשאל מיכל לאבנר לפי שידע בו שאיש בושת יעשה מה שהוא יועץ לו, ובפומבי שלח לשאל אותה לאיש בושת.
2. רד״ק, מצודת דוד. ובגלל שחשב דוד מחשבות מראש ועד סוף, כי רצה שלא ידמה כעבד המורד באדוניו שמשמיד את בית אדוניו ומולך תחתיו בחזקה, רק כתופס מלכות על פי נביא ועל פי דין ובהסכמת ישראל וזקניהם, ולכן רצה שישיב לו את מיכל, שמצד זה הוא חתן המלך אשר לפניו ויש לו זכות במלוכה גם מצד שאול, וגם רצה שלא יראה שאבנר בא לפניו כשר המורד במלכו (שאול) אלא שהולך להוליך אליו את אשתו ברשות אדוניו, שילך איתה הראש והנכבד בבית אביה, וטרם יביאנה לפניו יראה פניו, מלבי״ם.
3. מלבי״ם.
4. מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
And David sent messengers to Ish-bosheth Saul's son, saying, "Deliver my wife Michal, whom I betrothed to me for a hundred foreskins of the Philistines."
תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
אשר ארשתי לי במאה ערלות – למדנו שדעתו של דוד לארסה על הפרוטה.
וישלח דוד מלאכים – אף על פי ששלח לאבנר שלח גם כן לאיש בשת לכבודו, שלא רצה לקחתה בלא רשותו.
אשר ארשתי לי – זה מסייע פירוש רז״ל שכתבנו למעלה בענין זה, כלומר אשתי היא וארשתיה במאה ערלות פלשתים, כלומר בהם היה דעתי, לא בעושר שהתנה לי שאול שהוא מלוה אצלו, לפיכך היא אשתי באמת.
ולפי הפשט, אמר: ארשתי לי – ר״ל בסכנה שמתי עצמי בעבורה לפיכך יש עליך להחזירה לי. ובאמרו: במאה – והוא נתן מאתים ואמר במאה, כי מאה היה התנאי ביניהם.
תנה את אשתי את מיכל – פירוש: שלא נאסרה עליו שבאונס נתנה אביה לפלטי.
וישלח דוד מלאכים – זה יעץ אבנר לדוד ואם לא פורש.
ולכן שלח דוד מיד אל אישבשת שישלח לו אשתו אחרי אשר שם נפשו בכפו להרוג הפלשתים לקדשה בערלותיהם, והיה זה כדי שאבנר ימלא את דברו ויאמר לאישבשת שישלח את אשתו.
ארשתי – מלשון ארוסה, וכן: אשר ארש אשה (דברים כ׳:ז׳).
וישלח דוד – על כי היה עתה בטוח אשר אבנר ימלא את דברו.
במאה ערלות – ולקדושין תחשב או רצה לומר: הלא מאז שמתי עצמי בסכנה בעבורה, וכאומר שגם עתה יוסיף ידו להלחם בעבורה (אף שנתן מאתים ערלות, מכל מקום התנאי לא היה כי אם על מאה).
השאלות:
למה זכר מה שארשה במאה ערלות פלשתים?
וישלח ועל פי זה שלח לאיש בושת שישיב לו את אשתו ויען ששאול החליט שהיו קדושי טעות, כי קדשה במלוה ופרוטה ודעתו אמלוה, דייק דוד אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים לא במלוה וקדושיה קדושין, וכבר בארנו למעלה (סי׳ כה) איך בא דוד עליה אחרי היתה לאיש עי״ש.
אשר ארשתי לי – והיא היתה שכר גבורתי להצלת עמי, והבין איש בושת שלא כדין נטלה שאול מדוד והחזירה לו.
ואף על פי ששלח לאבנר שליחים, שלח גם כן לאיש בשת לכבודו מפני שלא רצה לקחת את מיכל ללא רשותו1, וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים – שליחים אֶל אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל לֵאמֹר תְּנָה אֶת אִשְׁתִּי אֶת מִיכַל אֲשֶׁר סיכנתי את עצמי בעבורה2 ואשר אֵרַשְׂתִּי – ארסתי3לִי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים4 אשר נתתי, וקידשתיה כדין5:
1. רד״ק.
2. רד״ק, מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
4. ואף שנתן מאתים ערלות, מכל מקום התנאי לא היה כי אם על מאה, רד״ק, מצודת דוד.
5. מלבי״ם.
תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
From [her] man. Yonatan translated "from the company of her husband."
מעם איש – מעם אישה. וכן תרגם יונתן: מלות בעלה. ואחר כך פירש מי היה בעלה, פלטיאל בן ליש, והוא פלטי בן ליש שכתוב למעלה.
ובדרש: לפיכך קראו עתה פלטיאל שפלטו אל מעבירה, שלא בא על מיכל כמו שפירשנו למעלה. ומה שאמר: הלוך ובכה אחריה עד בחורים (שמואל ב ג׳:ט״ז) – על מצוה שהלכה מידו, ושהיה כובש את יצרו. עד בחורים (שמואל ב ג׳:ט״ז) – שנעשה כבחורים, שלא טעמו טעם אותו חטא. וכל זה הוא רחוק מדרך הפשט. ובחורים הוא שם מקום בארץ בנימין, כמו: שמעי בן גרא בן הימיני מבחורים (מלכים א ב׳:ח׳).
ותרגם יונתן: עלמת, ועלמת ובחורים ענין אחד. וכן נזכר זה המקום בספר יהושע: עלמון, ובדברי הימים: עלמות, ואפשר שנקרא כן על שם אדם הנקרא עלמת בן יערה משבט בנימן ולו היתה העיר הזאת. וכבר כתבנו למעלה כי מיכל ופלטי שוגגים היו.
וכן היה שבעצת אבנר שלח אישבשת לקחת את מיכל מפלטיאל בן ליש להוליכה לדוד. וכבר כתבתי שלא היתה נשואה לו אבל היתה משמרת אצלו כדי שלא תלך לדוד ולא תפשע בכבודה, ולכן לא אמר מעם אישה או מעם בעלה אבל אמר מעם איש, רוצה לומר אדם נכבד, כמו שהיו אומרים ישראל (יומא פ״ד א׳) אישי כ״ג.
פלטיאל – סנהדרין פרק כהן גדול כתיב פלטי (שמואל א כ״א) וכתיב פלטיאל אמר ר׳ יוחנן פלטי שמו ולמה נקרא שמו פלטיאל שפלטו אל מן העבירה מה עשה נעץ חרב בינו לבינה אמר כל העוסק בדבר זה ידקר בחרב. ובויקרא רבה פרק כ״ג ג׳ הם שברחו מן העבירה ושתף הקב״ה שמו עמהם. יוסף, יעל, ופלטי. פלטי מנין כתוב אחד אומר ושאול נתן את מיכל בתו לפלטי וכתוב אחד אומר פלטיאל קרי ליה פלטי וקרי ליה פלטיאל מי נסיב פלטי ומי יהב פלטיאל בתמיהא אלא מעיד אני עליה שלא נגע באשת דוד.
לוש – ליש קרי.
מעם איש – וחוזר ומפרש שהוא פלטיאל, והוא פלטי האמור למעלה (שמואל א כ״ה:מ״ד).
מעם איש – מעתיק הספר לא דק בתג להוראת הה״א, ובודאי היה כתוב מעם אישה.
ובעצת אבנר וַיִּשְׁלַח – שלח אִישׁ בֹּשֶׁת וַיִּקָּחֶהָ מֵעִם אִישׁ – בעלה1מֵעִם פַּלְטִיאֵל בֶּן לָיִשׁ (לוש כתיב) שפלטו אל מעבירה שלא בא על מיכל2:
1. תרגום יונתן, רש״י, רד״ק. ואברבנאל מבאר שלא היתה נשואה לו אבל היתה נשמרת אצלו כדי שלא תלך לדוד ולא תפשע בכבודה, ולכן לא אמר מעם אישה או מעם בעלה אבל אמר מעם איש, רוצה לומר אדם נכבד.
אוילך אתה אישה הלוך ובכה – נאמר ׳אישה׳, אך אין הכוונה שהיה נשוי לה, אלא הכוונה היא: הממונה עליה שאצלו היא הופקדה, ונכמרו רחמיו עליה על שנלקחה ממנו משום שהוא חשש שדויד לא יתייחס אליה יפה בגלל מה שקרה בינו לבין אביה, ולכן בכה בגלל חששותיו לגביה. השימוש [של ׳איש׳ במובן ממונה] קיים בלשון המשנה: ׳אישי כהן גדול׳ (משנה, יומא א, ז), כלומר: נשיאי הממונה עליי.1
1. מופיע בפירוש ריב״ש [12ב]. השוו פירוש תנחום: הארבריקר (לעיל הערה 12), עמ׳ 55.
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.
הלוך ובכה – על מצוה ההולכת ממנו, שכל אותן השנים נעץ חרב בינו לבינה במטה, ולא נכשל בה.
Following and crying. Over the good deed [about to be] leaving him because all those years he thrust a sword into the bed [separating] between him and her and he did not stumble [into sinful intimacy] with her.1
1. Shaul did not consider her married to Dovid because he considered Dovid’s Kiddushin having been done using a loan which is an invalid Kiddushin. However, in fact, Dovid had used regular material wealth as his means for Kiddushin which made Dovid halakhically married to Michal. This meant that Paltiel Ben Loyish was living in the same house with another man’s wife. For all those years Paltiel made sure never to touch her and thus was spiritually elevated by subduing his lustful inclination. Now that she was leaving, he was saddenned to no longer have the opportunity for this type of spiritual greatness. (Sanhedrin, ibid).
עד בחורים – שם מקום.
וע״ד זה אמר וילך אתה אישה הלוך ובכה אחריה וגו׳ וכמו שפירשתי במה שקדם לזה. ובויקרא רבה אחז״ל (פר׳ כ״ג קנ״ב ע״ב), למה נקרא כאן פלטיאל? לפי שהאל פלטו מעבירה שלא בא על מיכל, והיה הולך ובכה אחריה על מצוה שהלכה מידו שהיה כובש את יצרו:
וילך – ללותה.
עד בחרים – הבנויה על גבול נחלת יהודה.
וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ ללוותה1הָלוֹךְ וּבָכֹה אַחֲרֶיהָ והיה בוכה על המצווה שהלכה ממנו, שכל הזמן הזה היה כובש את יצרו2, באשר כל אותן השנים נעץ חרב בינו לבינה במיטה ולא נכשל בה3, וליווה אותה עַד מקום בשם4בַּחֻרִים, שם וַיֹּאמֶר – אמר אֵלָיו אַבְנֵר לפלטיאל לֵךְ שׁוּב – חזור אל מקומך וַיָּשֹׁב פלטיאל למקומו:
1. מצודת דוד.
2. אברבנאל.
3. רש״י.
4. ר״י קרא. וע״פ המדרש שנעשה כבחורים שלא טעמו טעם אותו חטא, רד״ק.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
Now then do it; for Hashem has spoken of David, saying, 'By the hand of My servant David I will save My people Israel out of the hand of the Philistines and out of the hand of all their enemies.'"
תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
Said about Dovid. About Dovid, and this is not [an instance of the usual] meaning of the word, אל, "to".
ביד דוד עבדי הושיע – מקור, במקום: אושיע, כלומר: אמרתי להושיע את ישראל בידו. וכן: ואתכם הוציא מתוכה (יחזקאל י״א:ז׳) – כאילו אמר: אוציא. וכן תרגם יונתן: הושיע אפרוק.
ביד דוד עבדי הושיעאאת עמי ישראל – נחלף האל״ף בה״א, ופירושו: אושיע, שאותיות אהו״י מתחלפות זו בזו, וכן וכל מלבושי אגאלתי – נחלף הה״א באל״ף והיה לו לומר הגאלתי.
א. כן בכ״י פריס 218 ובפסוק, וכן משתמע מן ההמשך. בכ״י לייפציג 41, לונדון 24896, פריס 217, וכן בהרבה כ״י: ״אושיע״.
הושיע – מקור.
הנה עתה רואה אני שראוי שתעשו זה, לפי שיי׳ דבר שביד דוד יושיע את ישראל מיד פלשתים ומיד כל אויביהם.
ביד דוד עבדי הושיע – בס״א כ״י אושיע באל״ף ובכל שאר הספרים כתוב הושיע בה״א וכן כתב הרד״ק שהוא מקור במקום אושיע כלומר אמרתי להושיע את ישראל בידו. וכן ואתכם הוציא מתוכה כאילו אמר אוציא וכן ת״י הושיע אפרוק עכ״ל. ורבינו ישעיה כתב שנחלף האל״ף בה״א ופירש אושיע שאותיות אהו״י מתחלפות זו בזו וכן וכל מלבושי אגאלתי נחלף הה״א באל״ף והיה לו לומר הגאלתי ע״כ. ובמסורת כ״י הושיע ב׳ עתה ודין רצה לומר פ׳ עתה ידעתי כי הושיע ה׳ משיחו (תהלים כ׳).
הושיע – כמו אושיע, ה״א במקום אל״ף, כמו: ואתכם הוציא (יחזקאל י״א:ז׳), ומשפטו: אוציא.
ועתה עשו – רצה לומר: הואיל ובת שאול נשואה לו, גם הוא נחשב מבית שאול, לזאת עשו כאשר בקשתם מאז, כי ה׳ אמר וכו׳, ולזאת גם ידי עמו, וחפץ אני בו מבין כל בית שאול.
הושיע – מקור וחסר העתיד, הושע אושיע, או השתמש בה״א במקום אל״ף, וכן במלכים א כ״ב:ל׳ התחפש ובא במלחמה במקום אתחפש, או התחפש אתחפש.
וְעַתָּה היות שהמלכת המלך תלויה ברצון העם, ובבחירתו ע״י ה׳1עֲשׂוּ כרצונכם להמליכו, כי באשר לרצון העם הואיל ובת שאול נשואה לו, גם הוא נחשב מבית שאול, ולזאת גם יָדִי עמו, וחפץ אני בו מבין כל בית שאול2, ובאשר לבחירתו ע״י ה׳, הוא בחר בו כִּי יְהוָה אָמַר אֶל – על3דָּוִד לֵאמֹר בְּיַד | דָּוִד עַבְדִּי הוֹשִׁיעַ – אושיע4אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים וּמִיַּד כָּל אֹיְבֵיהֶם:
1. מלבי״ם.
2. מצודת דוד.
3. רש״י.
4. רד״ק, מצודת ציון.
תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
And Abner spoke also in the ears of Benjamin. And Abner went also to speak in the ears of David in Hebron that all seemed good to Israel and to the whole house of Benjamin.
תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
ומשבאו: {וידבר} גם אבנר באזני בנימין – כשם שדבר עם זקני ישראל (שמואל ב ג׳:י״ז) כך דבר באזני שבטא בנימין.
וילך גם אבנר לדבר באזני דוד בחברון את כל אשר טוב בעיני ישראל ובעיני כל בית בנימין – את כל מה שמצא שטוב בעיניהם להמליך את דוד.
א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״שבטי״.
וידבר גם אבנר באזני בנימין – לאחר שידע דעתן של כל ישראל ובנימין שנתקבלו דבריו ונתרצו כולן להמליך את דוד הלך להשיב את דוד שנתרצו כל ישראל להמליכו כמו שמפרש וילך גם אבנר.
וידבר גם אבנר באזני בנימן – כמו: וידבר אבנר גם כן באזני בני בנימן. ולפי שאמר: ודבר אבנר היה עם זקני ישראל (שמואל ב ג׳:י״ז) אמר כי גם באזני שבט בנימן דבר. ואף על פי ששבט בנימן היו קרובים לבית שאול היו יותר חפצים במלכות דוד מפני שראו שהיה מצליח בכל דרכיו ובכל מלחמותיו, וראו כי בית שאול היו הולכים ומתמעטים ולא היה להם סימן יפה במלוכה, ועוד כי אבנר הוא הטה את לבבם אחרי דוד מפני שרצה להשלים עמו, ולכך אמר הנה זה הספור מזה הענין ומזאת המלחמה.
וכן אמר אל בני בנימן, ואחרי שהכין לבב זקני השבטים הלך אל דוד להודיעו זה.
גם אבנר וגו׳ – כמו וידבר אבנר גם באזני בנימן, עם שהיו מבני שבטו של איש בושת.
את כל אשר טוב – אשר ישר הדבר בעיני כולם, שימלוך הוא.
באזני בנימין – אחר שכל השבטים קבלו את דוד למלך עליהם, כדי שיבינו שמוכרחים גם הם להשמע לו; ושאר השבטים ובנימין יותר מכולם התנו תנאים לקבל דוד עליהם, אולי שלא יקח מידם נחלתם שנתן להם שאול או שירשו מאחיהם אחר מעשה פלגש בגבעה, שבודאי מפני מעוטם היו בני בנימין מעשירי בני ישראל, ומלך שאינו מבני שבטם היה יכול לקחת נחלתם מידם.
וַיְדַבֵּר גַּם אַבְנֵר בְּאָזְנֵי בִנְיָמִין כשם שדבר עם זקני ישראל1, ואף על פי ששבט בנימן היו קרובים לבית שאול, היו חפצים במלכות דוד מפני שראו שהיה מצליח בכל דרכיו ובכל מלחמותיו וראו כי בית שאול היו הולכים ומתמעטים2, ואחרי שהכין אבנר את לבב זקני השבטים3, וַיֵּלֶךְ – הלך גַּם אַבְנֵר לְדַבֵּר בְּאָזְנֵי דָוִד בְּחֶבְרוֹן ואמר לו אֵת כָּל אֲשֶׁר טוֹב – ישר הדבר בעיני כולם4בְּעֵינֵי יִשְׂרָאֵל וּבְעֵינֵי כָּל בֵּית בִּנְיָמִן להמליך אותו5:
1. וכאילו נאמר ״וידבר אבנר גם באזני בנימין״ ר״י קרא, רד״ק, מצודת דוד.
2. רד״ק.
3. אברבנאל.
4. מצודת דוד.
5. ר״י קרא.
תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
And Abner said to David, "I will rise and go, and I will gather all of Israel to my lord the king, that they may make a covenant with you, and that you may reign over all that your soul desires." And David sent Abner away; and he went in peace.
תרגום יונתןמיוחס לר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
5. המילים ״לך בשלום״ הוא כינוי למיתה, שהאומר לך בשלום משמע שכבר השיג הכול ולא ישיג יותר, לא כן האומר ״לך לשלום״ שמשמע שעדיין דרכו לפניו ויוכל לעלות במעלות התורה והיראה, מעם לועז.
תרגום יונתןמיוחס לר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
And, behold, the servants of David and Joab came from a raid, and brought in much spoil with them; but Abner was not with David in Hebron; for he had sent him away, and he had gone in peace.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
אוהנה עבדי דוד ויואב בא מן הגדוד – והם [עבדי דוד] מן הגדוד, אך הכוונה בכך היא לומר: מן המלחמה.1
1. מופיע בפירוש ריב״ש [14א].
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.
מהגדוד – פשטו בגדוד, לשלול על האויב.
From an attack. They sprung, attacking to take spoils from the enemy.
מהגדוד – ולא סיפר מאיזה גדוד ומאין הביאו השלל, ומן הנראה כי מארץ פלשתים היה. אולי יצא גדוד פלשתים בארץ ישראל להלחם או לפשוט, ויואב עם עבדי דוד יצאו אליהם, ועתה שב מהגדוד ההוא והביאו שלל רב.
וכשנפטר מעם דוד באו יואב ועבדי דוד מהגדוד ושלל רב עמהם, והגדוד היה מארץ פלשתים.
והנה עבדי דוד ויואב בא – עיין מ״ש ביחזקאל כ״ג.
מהגדוד – אשר נלחם בהם.
(כב-כג) השאלות:
למה כפל והנה עבדי דוד ויואב בא, ויואב וכל הצבא באו?
והנה עבדי דוד – נתן ג׳ סבות שערב לב יואב לעשות כזאת,
א. שהביאו עמם שלל רב ונשאו רוחו לעשות את אשר יחפוץ,
ב. שאבנר איננו עם דוד דאם לא כן היה דוד מוחה בידם, וגם שמזה שהלך אבנר לדרכו מצא אמתלא לטעון נגדו כמו שיתבאר.
מהגדוד – מרדוף אחרי גדוד שבא לבז בז בארצם, ואע״פי שמצאנו שתי הלשונות יחד (כל שללה תבז לך, פרשת שופטים) כדרך כל הנרדפים הבאים זה במקום זה, מ״מ נ״ל שיש הפרש בין שלל ובזה, ומי שיש לו דין להלחם שולל, והנלחם על מי שלא גמלו רעה בוזז, א״כ יואב הביא עמו שלל ולא בזה, ובשמואל א ל׳ היה הדין עם עמלק ועם דוד ששניהם היו תמיד במלחמה זה עם זה, וקרא לבזת שניהם שלל (פסוקים ט״ז, כ״ו).
וְהִנֵּה לאחר שנפטר אבנר מדוד1, עַבְדֵי דָוִד וְיוֹאָב בָּא באו לאחר שפשטו לשלול שלל מן האויב2מֵהַגְּדוּד של הפלישתים3 אשר נלחם בהם4וְשָׁלָל רָב עִמָּם הֵבִיאוּ איתם, וְאַבְנֵר אֵינֶנּוּ – לא היה עִם דָּוִד בְּחֶבְרוֹן כשהם הגיעו כִּי שִׁלְּחוֹ דוד, וַיֵּלֶךְ – והלך אבנר ממנו בְּשָׁלוֹם:
1. אברבנאל.
2. רש״י.
3. רד״ק, אברבנאל.
4. מצודת דוד.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
When Joab and all the army that was with him came, they told Joab, saying, "Abner the son of Ner came to the king, and he has sent him away, and he has gone in peace."
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
והנה אמר הכתוב ויואב וכל הצבא אשר אתו באו וגו׳, אחרי שכבר אמר והנה עבדי דוד ויואב בא, לומר שקנה יואב וכל עבדי המלך אומץ לב לעשות המעשה הרע הזה לפי שבאו מהגדוד עם שלל רב, ועוד שבאו וחזרו כלם בשלום ולא נפקד מהם איש, וזהו ויואב וכל הצבא באו, ר״ל כלם חזרו בשלום.
וכל הצבא – ולא נפקד מהם איש, ובא לומר שבעבור זה ובעבור רוב השלל שהביא, מלאו לבו לסכל מעשה המלך, וכאשר יאמר.
ג. ויואב וכל הצבא באו שלא נפקד מהם איש וגם זה נתן תוקף ליואב לעשות כרצון לבו.
וְיוֹאָב וְכָל הַצָּבָא אֲשֶׁר אִתּוֹ בָּאוּ כולם, וחזרו בשלום1 ולא נפקד ממנו איש2וַיַּגִּדוּ לְיוֹאָב לֵאמֹר בָּא אַבְנֵר בֶּן נֵר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁלְּחֵהוּ המלך וַיֵּלֶךְ אבנר בְּשָׁלוֹם:
1. אברבנאל.
2. ובא לומר שבעבור זה ובעבור רוב השלל שהביא, מלאו לבו לסכל מעשה המלך, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם. ומלבי״ם מבאר בפס׳ הקודם כי גם העובדה שיואב הביא עימו שלל רב וגם העובדה שאבנר לא היה ליד דוד, כל אלו גרמו ליואב לסכל מעשה המלך.
ולזה עצר יואב כח לומר למלך הנה בא אבנר אליך למה זה שלחתו?
(כד-כה) השאלות:
מז״ש למה זה שלחתו וילך הלוך, שהוא שפת יתר, וכן מדוע לא טען יואב תחלה עת שלח אבנר מלאכיו, ואיך הוכיח שבא לרגל, ולמה כפל לפתותך לדעת מוצאך, לדעת כל אשר אתה עושה?
מה עשית טענתו היה שאם היה באמת אבנר מורד במלכו והולך בלתי רצונו הלא היה מתירא לשוב לביתו כי בודאי יהרגהו המלך בשמעו כי כרת ברית עם אויבו והיה לו להשאר פה לחסות בצלך מחמת מלכו, וזה שכתוב למה זה שלחתו וילך הלוך ממה שהלך ושב מבואר שהלך מדעת מלכו ובא אליך כמרגל, ואם כן לא היה ראוי שתשלחהו.
וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ דוד וַיֹּאמֶר לו מֶה עָשִׂיתָה?! הרי אם באמת אבנר היה מורד באיש-בשת כדבריו, הלא היה מתיירא לשוב לביתו לאחר שהיה אצלך, והראיה שלא בגד במלך שלו איש-בושת היא1, כי הִנֵּה בָא אַבְנֵר אֵלֶיךָ ולא חשש לחזור לארצו, וזו ראיה שעל דעת מלכו איש-בשת בא אליך כמרגל2, אם כן לָמָּה זֶּה שִׁלַּחְתּוֹ שיוכל וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ – ללכת?:
1. מלבי״ם.
2. מלבי״ם.
תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
אולדעת את מוצאך ואת מובאך – המילה ׳מובאך׳ בנויה לפי התבנית של ׳מוצאך׳, אף שהייתה צריכה להופיע בצורה ׳מבואך׳, שכן היא מגזרת נחי העין.
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.
את מוצאך ואת מבואך – כן כתיב. וקרי: מובאך. הכתיב כמשפטו, כדרך נחי העי״ן, והקרי הוא לזווג המלות, והוא מנהג הלשון במקומות הרבה לשנות התנועות מפני הזיווג, כמו: הורו והוגו (ישעיהו נ״ט:י״ג), וכן: תהומות יכסיומו (שמות ט״ו:ה׳). ובמובאך הקרי נהפך עי״ן הפעל לפ״א הפעל, והוא גם כן מנהג הלשון לכתוב כן, כמו: אם ישוב ישיבני (שמואל ב ט״ו:ח׳), וכן: ריבה י״י את יריבי (תהלים ל״ה:א׳).א
א. כן בכ״י וטיקן 71, פריס 197, לוצקי 849. בדפוסים נוסף כאן: ״ישוב יתפלא בי, והדומים להם, כמו שכתבנו בספר מכלול״.
כי לא בא כי אם לפתותך ולדעת מוצאך ומובאך כדי להשחית במעשה ידיך, ולא זכר הכתוב מה השיב דוד ליואב, ואולי ששתק ולא השיבו כלום כי ירד לסוף דעתו.
מבואך – מובאך קרי.
ידעת – הלא ידעת את אבנר אשר הוא שונא לך, ולא בא כי אם לפתותך אחר דעתו.
ולדעת וגו׳ – ובכדי לדעת את כל מוצאך, רצה לומר: מה אתה עושה בעניני המלחמות, ומה אתה עושה בבית.
ב. אם לא יעלה זאת בידו על כל פנים בא לדעת את מוצאך ואת מובאך – ושם יפול על מחניך וינצח אותך,
ג. אם גם זאת לא יעלה בידו על כל פנים ירויח לדעת כל אשר אתה עושה – שגם על זה יתחכמו האויבים לתור את הנעשה בבית בעלי מלחמתם ואת סודותיהם.
לה לפתתך וגו׳ – מתוך דבריך אם תמהר ותשמע לו או תמאן לשמוע, יבין אם בוטח או ירא אתה ומה בדעתך לעשות.
יָדַעְתָּ אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר אשר הוא שונא לך1כִּי לְפַתֹּתְךָ בָּא שתצא אליו ותיפול ברשתו2וְאם לא יצליח, על כל פנים בא3לָדַעַת אֶת מוֹצָאֲךָ וְאֶת מוֹבָאֶךָ (מבואך כתיב) – מה אתה עושה בענייני המלחמות4, ושם יפול על מחניך וינצח אותך5, וְאם גם זאת לא יעלה בידו על כל פנים ירוויח6לָדַעַת אֵת כָּל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה בבית7, שגם על זה יתחכמו האויבים לתור את הנעשה בבית בעלי מלחמתם ואת סודותיהם8:
1. מצודת דוד.
2. מלבי״ם.
3. מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
5. מלבי״ם.
6. מלבי״ם.
7. מצודת דוד.
8. מלבי״ם.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישיבו אותו מבור הסירה – מאי מבור הסירה א״ר אבא בר כהנא בור וסירה גרמו לו לאבנר שנהרג.
מבור הסרה – שם מקום.
ורבותינו אמרו (בבלי סנהדרין מ״ט.): בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג, על שלא החזיק דברי דוד בצפחת המים אשר לקח מראשותיו של שאול, וגם על כנף המעיל של שאול אמר: שמא אחד מן הסירים נאחז בו וקרעו.
From Bor HaSiroh. The name of a place [But] the Rabbis said: A well and a thorn caused Avner to be killed, by not grasping unto the deeds of Dovid, by [ignoring] the jug of water that [Dovid] took from [under] the head of Shaul1 and also [by ignoring] the corner of Shaul's garment2 [Avner dismissed this and] he said "Perhaps one of the thorns caught upon [the garment] and tore it.
1. This is reference to Shemuel I, 26,12 where Dovid was being pursued by Shaul and Avner. Dovid found them sleeping and hence vulnerable. Not wanting to harm them but wanting to show Shaul he had been there, Dovid took the spear and the jug of water that was underneath Shaul’s head.
2. This is a reference to Shemuel I, 24,5 where Shaul, in pursuit of Dovid, stopped temporarily inside the cave where Dovid was hiding with his men. Dovid did not kill him but surreptitiously caught off the corner of Shaul’s garment.
מבור הסירה – שם מקום.
מבור הסירה – שם מקום.
מבור הסרה – נראה כי סירים וקוצים היה מקום הבור ההיא לפיכך נקרא כן.
ורבותינו ז״ל דרשו: בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג, שלא החזיק דברי דוד אל שאול אלא דחה אותם בדברי הבל. בצפחת המים שלקח ממראשותיו, אמר לו אחד מן הנערים: שכחה בבור ומצאה דוד שם, ושקר הוא שאמר שלקחה ממראשותיך. ובדבר כנף המעיל, אמר: בסירים נאחז כנף מעילך ונקרע ולא הרגשת בו כשנקרע, ומצאו דוד.
(כו-כז) השמנה עשר הוא במדות והוא להודיע שראוי לאדם שיפחד תמיד על מה שראוי הלא תראה כי מפני שאבנר לא פחד מיואב על הרגו עשאל אחיו ולא יירא מלבוא אל חברון גם לא שאל מהמלך דוד שישלים ביניהם קרה לו שמת בידו ולזאת הסבה ג״כ למדנו שאין ראוי לאדם שיבא במקום שונאיו אע״פ שיבואוהו שלוחים או מכתב שאחד מהאנשים אשר הוא בוטח בו שולח לקרא לו כי יש לו לירא שתהיה זאת התחבולה מאויביו הלא תראה כי יואב שלח לאבנר מלאכים בשם דוד להשיבו לחברון ודוד לא ידע אך סבב זה יואב להמית את אבנר שם.
ואז יואב שלח אחרי אבנר לקראו בשם המלך וישיבו אותו מבור הסירה, ר״ל מהבור אשר היה בדרך אשר שם סירים וקוצים. וחז״ל במסכת סנהדרין [סוף] (דף מ״ט ע״א) פרק נגמר הדין אמרו, בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג, שלא החזיק בדברי דוד אל שאול אלא דחה אותם בדברי הבל, בצפחת המים אשר לקח מראשותיו, אמר לו אחד מהנערים שכחה בבור ומצאה שם דוד ושקר הוא אומר שלקחה מראשותיך, ובדברי כנף המעיל אמר בסירים נאחז ונקרע ולא הרגשת בו ומצאו דוד:
מבור הסרה – מן הבור העומד במקום הסירים, כי שם מצאוהו מלאכי יואב.
ויצא וכו׳ וישלח מלאכים תיכף למען יחשבו ששלח בפקודת דוד, ולכן הודיע האמת כי ודוד לא ידע.
וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים – שליחים אַחֲרֵי אַבְנֵר לקרוא לו בשם דוד המלך, כאלו שכח להגיד לו דבר1, וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ את אבנר מִמקום בשם2בּוֹר הַסִּרָה אשר שם סירים3 וקוצים4, וְדָוִד לֹא יָדָע על כך:
1. מצודת דוד.
2. ר״י קרא, ורבותינו אמרו (סנהדרין מ״ט.) בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג, על שלא החזיק דברי דוד בצפחת המים אשר לקח מראשותיו של שאול (שמואל א׳ כ״ו:י״ב), וגם על כנף המעיל של שאול אמר שמא אחד מן הסירים (הקוצים) נאחז בו וקרעו (שמואל א׳ כ״ד:ד׳), רש״י, רד״ק.
3. סוג של קוצים, מצודת ציון.
4. רד״ק, אברבנאל.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
And when Abner returned to Hebron, Joab took him aside into the middle of the gate to speak with him quietly, and he smote him there in the stomach, and he died for the blood of Asahel his brother.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
ויטהו יואב אל תוך השער – א״ר יוחנן שדנו בדין סנהדרין.
אלדבר אתו בשלי – יש מתרגמים זאת ׳בהסתר ובסוד׳, אך אני חושב שהוא נובע מלשון התרגום הארמי למילים ׳בפתע פתאם׳ (במדבר ו, ט), שהוא ׳בתכיף שלו׳ (אונקלוס, שם).1 ׳שֶלִי׳ הוא שם עצם, כמו ׳בית המֶרי׳ (יחזקאל יב, א).
1. מופיע בפירוש ריב״ש [15ב].
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.
אל תוך השער – לפני סנהדרין, להשפט על דם עשהאל אחיו.
בשלי – בשגגה, שלא הבין אבנר שבלבו להרגו, וסרס המקרא: ויטהו יואב בשלי, אל תוך השער לדבר אתו.
Within the gate. [Yoav brought Avner] before a sanhedrin to be judged1 for the [spilling of] blood of his brother, Asoel.
Deceptively. In a mistake provoking [way] so that Avner would not realize that it is in [Yoav's] heart to kill him. Cut up the verse [to rearrange it's words as follows] "and Yoav steered him deceptively to go within the gate to talk to him."
1. The word שַׁעַר often refers to judges who usually hold court at the gate of the city, cf. Devarim 22,15.
לדבר אתו בשלי – על עסק חליצה ששאלו גידמת היאך תחלוץ כשכרע אבנר להראות שתחלוץ בשינים ויואב הכהו בחומש.
לדבר אתו בשלי – עשה עצמו לדבר אתו בשלום.
בשלי – כמו אויביה שלו (איכה א׳:ה׳) שפתרונו לשון שלום ושלוה, ואת למד מכאן שאין כאן יסוד אלא ב׳ אותיות של, כמו כן, תאמר בשלי לשון שלוה, לפי פשוטו של מקרא. ומדרשו ידוע.
אל תוך השער – שער העיר חברון.
ורבותינו ז״ל דרשו בו: כמו: השערה אל הזקנים (דברים כ״ה:ז׳), כלומר אמר לו להביאו לפני הסנהדרין להשפט עמו בדם עשהאל. כן אמר לו, והטהו באלה הדברים שהיה מדבר עמו בשלי ובשגגה, שהיה משגה אותו ולא הבין אבנר, והכהו יואב.
לדבר אתו בשלי – בשלום, מן: ישליו אוהלים (איוב י״ב:ו׳).
או פירושו: בפתאו׳, וכן תרגם: פתע פתאום (במדבר ו׳:ט׳) – בתכף שלו.
ויש בו דרש, כי בא אליו בערמה, ושאל לו: גדמת היאך חולצת, והוא היה שוחה ומראה לו כי בשינים תחלץ, ואז הכהו, וזהו: בשלי – לשון: של נעלך (שמות ג׳:ה׳), זהו שאמר: ובנעלו אשר ברגליו (מלכים א ב׳:ה׳).
החומש – כמו: אל החומש. ורבים כמוהו וכבר פירשנוהו למעלה.
וימת בדם עשהאל – אמרו רז״ל שתבעו בדם עשהאל ודנו בדין סנהדרין, אמר לו: למה הרגת עשהאל. אמר: עשהאל רודף היה. אמר לו: היה לך להציל עצמך באחד מאיבריו. אמר לו: לא יכולתי לכוין לו. אמר לו: בדופן חמשית כוונת לו, באחד מאיבריו לא יכולת לכוין לו.
לדבר אתו בשלי – פירוש: בשגגה, ששגגה היתה לאבנר שלא נזהר משנאת יואב שהרג אחיו.
וספר הכתוב שכאשר שב אבנר הטהו יואב אל תוך השער, ר״ל שער העיר, לדבר אתו בשלי וימיתהו, ובשלי פירשו בו בשלוה, כמו (איוב י״ב ו׳) ישליו אהלים לשודדים, ות״י מענין פתאום. ואני אחשוב שפירושו שדבר אתו בשלי והחטא שחטא במיתת עשהאל אחיו שהרגו, והוא מגזר׳ שגגה, כמו (מלכים ב ד׳) לא תשלה אותי. וכמו (בסימן ו׳ ז׳) ויכהו שם על השל. וחז״ל דרשו בפר׳ נגמר הדין (מ״ט ע״א) אל תוך השער, כמו (דברים כ״ה ד׳) השערה אל הזקנים, אמר לו להביאו לפני סנהדרין להשפט עמו בדם עשהאל אחיו, וזהו וימת בדם עשהאל, כי תבעו בדם עשהאל ודנו בין סנהדרין, א״ל למה הרגת עשהאל? אמר רודף היה, א״ל היה לך להציל עצמך בא׳ מאיבריו? א״ל לא יכולתי לכוון לו, א״ל לדופן חמשית כוונת לו באבר מאיבריו לא יכולת לכוון? מיד הרגו, וזהו וימת בדם עשהאל. ועוד דרשו שם (עיין שם רש״י) בשלי בערמה, ששאל לו יבמה גדומה היאך חולצת? והוא היה שוחה ומראה לו כי בשיניה חולצת ואז הכהו, וזהו בשלי מלשון (שמות ג׳ ה׳) של נעליך מעל רגליך, ושעל זה אמר דוד (מלכים א ה׳) ובנעלו אשר ברגליו:
לדבר אתו בשלי (מלשון השמטה כמו (דברים כח, מ׳) כי ישל זיתך) אמר לו שדוד נשמט ממנו איזה דבר ששכח לדבר עמו, ושלחו להגיד לו הדבר הנשלה וימת בדם עשהאל שרק זאת היה הסבה להריגתו לא איזה חשד ולטובת המלך.
(כז-ל)אבדם עשאל אחיו – וכן למטה לשון על אשר המית נראה שכותב הספר לא חשבה מכל וכל כתואנה ליואב רק כאלו כמעט הדין עמו לעשות כן רק שאֵחר לנקום נקמת אחיו, שאם היו רודפים עוד יואב ואבישי אחרי אבנר ביום מלחמת גבעון והורגים אותו בו ביום היה נתפשים עמו גם שאר עבדי איש בושת והיה נשפך דם הרבה, וידוע כמה נשתרשה גם בין בני ישראל הדעה המעוקשה שחובה על גואל הדם לנקום נקמת אחיו מיד הורגו ודיני עיר מקלט יוכיחו.
א. הביאורים בפסוקים הבאים מובאים לא לפי סדר הפסוקים.
וַיָּשָׁב אַבְנֵר לְחֶבְרוֹן וַיַּטֵּהוּ – והיטהו יוֹאָב מן הדרך1אֶל תּוֹךְ חלל2הַשַּׁעַר של העיר חברון להביאו לפני סנהדרין כדי להישפט על דם עשהאל אחיו3, והיטה אותו כאילו רוצה לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי – בדבר השכחה אשר שכח המלך לדבר עמו4, וַיַּכֵּהוּ שָׁם בעת דברו עמו שלא היה אבנר נזהר, אז הכהו בתוך השער ההוא5 אל הַחֹמֶשׁ – הדופן החמישית, מקום שכבד ומרה תלויים6, וַיָּמָת אבנר בְּדַם עֲשָׂהאֵל – בעבור ששפך דם עשהאל7אָחִיו של יואב:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. רש״י, רד״ק.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד. ויש בו דרש כי בא אליו בערמה ושאל לו גדמת היאך חולצת? והוא היה שוחה ומראה לו כי בשיניים תחלוץ, ואז הכהו יואב, וזהו בשלי לשון של נעלך זהו שאמר ובנעלו אשר ברגליו, ר״י קרא, רד״ק. ולפי מדרש אחר, א״ל למה הרגת את עשהאל? אמר רודף היה, א״ל היה לך להציל עצמך באחד מאיבריו! א״ל לא יכולתי לכוון לו, א״ל לדופן חמשית כוונת לו באבר מאיבריו לא יכולת לכוון?! מיד הרגו, אברבנאל בילקוט מעם לועז מובא המדרש לפיו, לאחר שדקר יואב את אבנר, אבנר תפס את יואב להורגו, מיד עמדו כל ישראל לפניו ואמרו לו, אדוננו אם אתה הורגו אנו נשארים כיתומים אשר אין להם אב, אמר להם ומה אעשה שכבה נרי?!, אמרו לו תידון עמו לפני דיין האמת, השליך אותו אבנר מידו ונפל יואב על הארץ ואבנר מת.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
והנה היה רע מאד בעיני דוד מה שעשה יואב ולזה קללו בזאת הקללה הנפלאת והוא שלא יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך מצד חולי הרגלים וחולשת הגוף כי אלו האנשים חשובים הם כמת כי אין פעולותיהם הטבעיות המסודרות מהנפש אשר תשימם חיים באופן ראוי ולזה המשיל המצורע למת באמרו אל נא תהי כמת וכן חסר לחם הוא חשוב כמת כי אין לו מה שיחיה הוא עצמו.
(כח-לט) התשעה עשר הוא במדות והוא שראוי לאדם כשהוא נקי מפעל מה מגונה אשר יתכן שיחשב שמאתו נהיה שיפליג להראות שהוא נקי ממני באופן יתבאר לכל שהוא לא סבב זה הפעל המגונה כ״ש כשיהיה בו מה שירחיק ממנו התכלית שהוא פונה אליו אם לא יתבאר שהוא נקי ממנו ולזה תמצא שהפליג דוד להראות איך היה קשה בעיניו דבר הריגת אבנר ולזה קלל בני צרויה שהיו עבדיו וקלל את יואב בזאת הקללה הנפלאה ר״ל שלא יכרית מביתו זב מצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם ולזה הלך המלך דוד אחרי מטתו ועם לא היה זה מחק המלך ונשא את קולו ובכה אל קבר אבנר וקונן עליו את הקינה הזאת אשר הראה בה גנות הורגיו ולזה נשבע ג״כ שלא יטעם לחם או כל מאומה לפני בא השמש כי זה כלו ממה שהביא כל העם וכל ישראל להאמין כי לא היה מהמלך להמית את אבנר עם שבה האמין ישראל כי באמת מאת המלך נהיה רושם גדול למנוע ממנו המלוכה כי לא יתרצו האנשים להמליך עליהם מי שלא יקפיד להריגת השרים והגדולים בתחבולה ובמרמה ולזאת הסבה בעינה צוה להרוג הורגי איש בשת בן שאול כדי שלא יחשבו כי מאתו נהיה להמיתו בזאת התחבולה על משכבו.
וישמע דוד מאחרי כן וגו׳. זכר הכתוב ששמע דוד מאחרי כן, ר״ל שלא שמע דוד דבר מקריאת אבנר ולא מכל הענין כי אם אחרי מות אבנר, וזהו וישמע דוד מאחרי כן. והנה היה חושש דוד שמא יחשוב כל ישראל שהוא צוה להרגו, אחרי שנקרא אבנר בשמו ושהרגו יואב שר צבא דוד, ומפני זה אמר נקי אני וממלכתי מעם ה׳ עד עולם מדמי אבנר בן נר, שר״ל שדוד וכסאו היו נקיים מזה העון.
נקי אנכי – רצה לומר: לא מדעתי נעשתה, ואהיה נקי מהעונש, הן עונש בגוף, הן בדבר המלכות.
וישמע דוד מאחרי כן שאם היה דוד שומע ששלח אחריו מלאכים היה ראוי להעלות על דעתו פן יהרגהו, ואם לא השכיל על זה היה צריך כפרה על כל פנים שהיה קצת גורם, אבל הוא לא שמע עד גמר המעשה ולכן אמר נקי אנכי מעם ה׳.
ודוד לא ידע מהנעשה וַיִּשְׁמַע דָּוִד על כך מֵאַחֲרֵי כֵן – אחרי גמר המעשה1, והיה חושש דוד שמא יחשוב כל ישראל שהוא ציווה להרגו2וַיֹּאמֶר דוד, לא מדעתי נעשה הדבר3, ולכן אהיה נָקִי אָנֹכִי מעונש, הן עונש בגוף, והן בדבר המלכות4, וּמַמְלַכְתִּי ממלכת בית דוד, תהיה נקיה5מֵעִם יְהוָה עַד עוֹלָם – לעולם מִעוון6דְּמֵי אַבְנֵר בֶּן נֵר:
1. מלבי״ם.
2. אברבנאל.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. אברבנאל, מצודת דוד.
6. אברבנאל.
תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
Let it fall upon the head of Joab, and upon all his father's house; and let there not fail from the house of Joab one that has a discharge, or that is a leper, or that leans on a staff, or that falls by the sword, or that lacks bread."
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע – כל מי שיש לו זכות זוכה לחמשה דברים, כך אמרו רז״ל האב זוכה לבן בחמשה דברים בנוי ובכח בעושר בחכמה ובשנים, וכן אברהם ביצחק, בנוי מי האיש הלזה וכתיב ביוסף הנה בעל החלומות הלזה. בכח וישב יצחק ויחפור את בארות המים. בעושר ויגדל האיש. בחכמה הנה האש והעצים וגו׳. בשנים שהיה בן ק״פ שנים. וכל מי שאין לו זכות נוטל כנגדן חמשה פורעניות שנאמר ואל יכרת מבית יואב, זב כנגד הכח שאין חלש ממנו, מצורע כנגד הנוי, מחזיק בפלך כנגד העושר שדומה לאשה שאינה טוה שאין לה מה לאכול, חסר לחם כנגד החכמה שנאמר לכו לחמו בלחמי, ונופל בחרב כנגד השנים. על שבעה דברים נגעים באים על שפיכות דמים דכתיב אל יכרת מבית יואב וכו׳ (כתוב ברמז ר״ל).
איחולו על ראש יואב – יבואו ויפלו עליו, וזהו פועל בעתיד בבניין קל מגזרת נחי העין, כמו ׳יקום׳ ופעלים אחרים.1 ומחזיק בפלך ונופל בחרב: פירשו זאת בשני אופנים. הראשון הוא שהוא ייאלץ לשמור על חלק מן החומה תמורת שכר. השני הוא שהוא ייאלץ להסתמך במחייתו על מה שאשתו טווה, שכן למילה פלך בלשונם [של אנשי המקרא] יש שתי משמעויות, הראשונה היא ׳שר חצי הפלך קעילה׳ (נחמיה ג, יח), והשנייה היא ׳וכפיה תמכו פלך׳ (משלי לא, יט).2 הפירוש הראשון מתאים יותר לעניין. מפרשי הסיפור הקשו ושאלו: מהו חטאם של אנשי משפחת יואב שהם נענשים בגלל חטאו [של יואב]? הם פתרו את הקושי הזה בטענה שדויד קילל אותם שאם הם יהיו חייבים בעונש, אז יבוא עליהם העונש במכות מעין אלה, כדי שיהיה זכר לקללה הזאת, וכדי להרתיע את החוטאים שלא יעשו כפי שעשה.
1. מופיע בפירוש ריב״ש [16ב].
2. מופיע בפירוש ריב״ש [16ב].
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.
יחולו – ינוחו.
יחולו דמי אבנר, על מקרא שלפניו הוא מוסב, שאמר: נקי אני וממלכתי מדמי אבנר (שמואל א ג׳:כ״ח).
יחולו דמיו על ראש יואב, דמי הנזכרים במקרא שלפניו.
ומחזיק בפלך – נשען על מקלו מחמת חולי הרגלים.
[The guilt] should fall. The [guilt of the] blood of Avner should rest, should fall. [This verse is] referring back to the preceding verse that stated, I and my kingdom are innocent from [the guilt of] the blood of Avner [The guilt of] his blood should fall on the head of Yoav. The blood [of Avner] that was mentioned in the previous verse.
[A lame person] who leans on a cane. Who leans on his cane because of diseased feet.
יחולו – דמי אבנר יפלו ויחנו על ראש יואב, וכן: על ראש רשעים יחול (ירמיהו כ״ג:י״ט, ל׳:כ״ג).
ואל כל בית אביו – אם יואב חטא, מה חטאו בית אביו? לא אמר אלא על המסייעים והסומכים את ידו, כמו שכתוב בתורה: באיש ההוא ובמשפחתו (ויקרא כ׳:ה׳). ותרגם אונקלוס: ובסעדוהי.
ומחזיק בפלך – מחזיק במשענת מחמת חולי הרגלים.
ואמרו רז״ל: כל הקללות האלו נתקיימו בזרע של דוד לפי שלא כדין קללו אחר שהיה בדעתו לצוות עליו להרגו, וכן עשה. והיכן נתקיימו? זב – מרחבעם, מצורע – עוזיהו, מחזיק בפלך – אסא, נופל בחרב – יאשיהו, חסר לחם – יהויכין.
ועוד אמרו רז״ל: למה קללו באלו הקללות, ולמה קלל ביתו אחריו, שאמר: מבית יואב – לפי שאמרו בחמשה דברים אדם זכאי זוכה לבנים הזכאין, כלומר שמוסיף הקב״ה לבניו באלה החמשה דברים בזכות אבותיהם. ואלו הם החמשה דברים: בנוי, בכח, בעושר, בחכמה, בימים. בנוי, שנאמר: והדרך על בניהם (תהלים צ׳:ט״ז), בכח, שנאמר: גבור בארץ יהיה זרעו (תהלים קי״ב:ב׳), בעושר, שנאמר: לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם (תהלים ל״ז:כ״ה), בחכמה, שנאמר: ולמדתם אותם את בניכם (דברים י״א:י״ט), בימים, שנאמר: למען ירבו ימיכם וימי בניכם (דברים י״א:כ״א).
וכנגדן בהפך לרעה לדור חייב בעון אבותיהם הרשעים, והביאו ראייה מדוד שקלל את יואב בשביל שנתברר לו עונו, והוא מדה כנגד מדה, זב כנגד הכח, זה גבור וזה תשש, מצורע כנגד הנוי שנא׳: ושפח י״י את קדקד בנות ציון (ישעיהו ג׳:י״ז), כי תחת יופי (ישעיהו ג׳:כ״ד), זה הדור וזה כיעור, מחזיק בפלך כנגד חכם, כי פירשו מחזיק בפלך טפש, ונופל בחרב כנגד השנים, זה מאריך ימים וזה מקצר ימים, וחסר לחם כנגד העושר. ודוד נתברר לו כי זרע יואב יהיו רשעים וקלל הדור הרשע הבא מזרעו באלה החמש.
יחולו על ראש יואב – פירוש: יחולו דמי אבנר.
ומחזיק בפלך – זהו מטה שנשענין עליו וזהו חולי הרגלים הנקרא פודגרא, ודומה לו ידיה שלחה בכישור וידיהא תמכו פלך, והוא המקל שתופשות הטוות וקושרות בו הפשתן והצמר שהם טוות. וכישור ופלך דבר אחד הן. ותרג׳: ומתקיף באגד. ויש לומר שדומה לו סבי דאזלי אתיגרא (בבלי בבא מציעא כ״א:), שהוא מקל שהזקנים נשענים עליו.
א. כן בכ״י לייפציג 41, לונדון 24896, פריס 217, פריס 218. בנוסח שלנו: ״וכפיה״.
אבל אותם הדמים של אבנר יחולו על ראש יואב ועל כל בית אביו, רמז לאבישי ואנשיו וקרוביו אשר היו עמו באותה עצה.
ואמר ועל כל בית אביו כי לא רצה דוד לקלל את איש צרויה להיותה אחותו, ועל בית יואב, רוצה לומר על כל בניו ובנותיו שלא יכרת זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם. והנה בקללת כל זרעו כתבו המפרשים שלא קלל אלא המסייעים אותו בזה והסומכים את ידו, כמו שכתוב בתורה (ויקרא כ׳ ה׳) ושמתי את פני באיש ההוא ובמשפחתו, ותרגם אונקלוס ובסעדוהי. וגם אפשר לומר בזה שהקללות האלה כלם תנאיות, כ״א יהיו הבנים רעים וחטאים ליי׳ יענשו בעונש אביהם המרצח, ואם יהיו צדיקים וטובים הנה ימלטו מאותו עונש. ואמנם למה יחס הקללות והעונש הזה אל החטא, כבר התעוררו חז״ל אליו, (ילקוט ח״ב דף כ״א ע״א ועיין רד״ק) אמרו בה׳ דברים אדם זוכה לבניו הזכאים, כלומר שבזכות האבות האל יתברך מברך הבנים בדברים האלו, והם בנוי בחכמה בעושר בכח בימים. אם בכח שנאמר (תהלים קי״ב ב׳) גבור בארץ יהיה זרעו. בנוי, שנאמר (שם צ׳ ט״ז) והדרך על בניהם, בעושר, שנאמר (שם ל״ז כ״ה) ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. בחכמה, שנאמר (דברים י״א י״ט) ולמדתם אותם את בניכם. בשנים, שנאמר (שם שם כ״א) למען ירבו ימיכם וימי בניכם. ודוד קלל את בני יואב בכלם, זב כנגד הכח, ומצורע כנגד הנוי, שנאמר (ישעיה ג׳ י״ז) וספח ה׳ קדקד בנות ציון וגו׳ כי תחת יופי זה הדור וזה כעור, מחזיק בפלך כנגד החכם, כי המחזיק בפלך הוא הטפש, ונופל בחרב כנגד השנים, זה מאריך ימים וזה מקצר ימים, וחסר לחם כנגד העושר, ודוד ידע שזרע יואב עתידים להיות פושעים ולכן קללם. ורלב״ג כתב שקללם באלה החמשה קללות לפי שכל המקולל בהם כאלו מת ובוטל מן העולם, ולזה הביא בהם המצורע שהוא כמת, כמו שאמר (במדבר י״ב י״ב) אל נא תהי כמת. ואני אחשוב שדוד המלך ע״ה חשש שיואב לא נתכוון בזה לנקום נקמת עשהאל אחיו אבל עשה זה לשלשה תכליות. האחד מפחדו שדוד יאהב מאד את אבנר ויתחבר עמו אם יבא עליו, ובקנאתו לזה הרגו. השני שעשה זה לעשות גבורה, כי חשב שעל חרבו יחיה והתהלל במתת שקר. הג׳ כי חשב יואב שאבנר בבואו אל דוד יהיה כל ישראל אחריו ויהיו כלם בשלוה ובהשקט, ואז לא יהיה ליואב העושר והשלל אשר היה מקוה במלחמה, ולכן מאס בשלום ובחר במלחמה, ולהיות אבנר מסדר ומביא השלום והאחוה הרגו. ולפי שחשב דוד שיואב נתכוון לכל התכליות האלה שלשתם לכן קללו בקללות כנגדן, ר״ל אם אתה נתכוונת להרחיק ולהסיר אבנר ממני, השם ית׳ יעשה בניך זבים ומצורעים, באופן שמחוץ למחנה יהיה מושבם ולא יתחברו עם בני ישראל. ואם נתכוונת לעשות גבורה ולחיות על חרבך תהיה הקללה שתהיה מחזיק בפלך, ר״ל לא יהיה עוד חרב בידך כי אם משענת קנה רצוץ, והוא הפלך המשענת אשר ביד אדם, ובסוף תפול בחרב אחר, וזהו נופל בחרב שהוא תשלום הקללה השנית שזכר. ואם נתכוונת להעשיר בהתמדת המלחמה תהיה הקללה שכל ביתך יהיו חסר לחם:
יחולו – יחנו וישכנו, כמו: על ראש רשעים יחול (ירמיהו ל׳:כ״ג).
זב – חולי שנוטף מאמתו כעין זרע.
בפלך – ענין משענת ומטה, ודומה לו: וכפיה תמכו פלך (משלי ל״א:י״ט), והוא המטה שטוות בו הנשים.
יחולו – עונשי דמי אבנר יחולו על ראש יואב.
אל כל וגו׳ – הואיל ובעצתם נעשתה.
ואל יכרת – רצה לומר: לא יופסק להיות חדל.
ומחזיק בפלך – אוחז במשענת, מחמת חולי הרגלים.
ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע – אמרו חכמינו זכרונם לברכה (משנה עדיות ב׳:ט׳) כי בחמשה דברים האב זוכה לבניו מצד זכותו בנוי בחכמה בעושר בכח ובימים, ואמר כי יואב אבד זכותו, ותחת הכח אמר זב, ותחת הנוי מצורע, ותחת החכמה מחזיק בפלך, (שאין יודע להתפרנס רק ממטוה כנשים שאין חכמה לאשה אלא בפלך), ותחת האורך ימים נופל בחרב, ותחת העושר חסר לחם.
מחזיק בפלך – יש לתיבת פלך ג׳ הוראות, מחוז (נחמיה ג׳:ט׳), מקל שנותנים עליו הפשתן לטוות rocca, Spinnrocken (לא הכלי הקטן שמקיפים עליו החוט אתר הטויה fuso, Spindel והראיה תמכו פלך (משלי) ובו לא שייך לשון תמיכה), ומשענת; ונלאיתי מצוא דמיון בין שלשת הדברים ונשאלתי לתלמידי ואחד מהם מהח״ר יצחק מאיוניקא השיבני שפלך לשון מחוז הוא כמשמעו חלק (פלך, פלח, פלג, פרק, פרד) מן המדינה; ופלך הטויה נקרא כן על שם שחותכים ומפרידים אותו בראשו לארבע ומרחיבים החתך ונותנים עץ עגול בין ארבעת רבעיו כדי שלא יכווצו שנית, ועל מקום הנפוח נותנים הפשתן לטוות; ופלך לשון משענת ג״כ בראשו חתוך לשנים לתת אותו בין אצילי ידיו ולהשען עליהם, ונכון בעיני.
ואל יכרת – כמו לא יכרת לך איש (מלכים א ב׳:ד׳) לא יהיה דור מהם שלא יהיה בהם זב וגו׳.
עונש1 דמי אבנר2יָחֻלוּ – יפלו3
עַל רֹאשׁ יוֹאָב ועל ראש הרשעים4וְאֶל – ועל כָּל בֵּית אָבִיו אשר יעצו5 וסייעו לו6, וְאַל יִכָּרֵת – ולא ייפסק7מִבֵּית יוֹאָב זָב – חולי שנוטף מאמתו כעין זרע8וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ- נשען על מקלו מחמת חולי הרגלים9וְנֹפֵל בַּחֶרֶב בקיצור ימיו10וַחֲסַר לָחֶם מעניות11:
1. מצודת ציון.
2. רש״י.
3. רד״ק.
4. רד״ק.
5. מצודת ציון.
6. תרגום יונתן, רד״ק. ורמז לאבישי ואנשיו וקרוביו אשר היו עמו באותה עצה, ואמר ועל כל בית אביו כי לא רצה דוד לקלל את בעלה של צרויה שהיתה אחותו, אברבנאל.
7. מצודת ציון.
8. מצודת ציון.
9. רש״י. ואמרו רז״ל כל הקללות האלו נתקיימו בזרעו של דוד לפי שלא כדין קללו אחר שהיה בדעתו לצוות עליו להרגו וכן עשה, והיכן נתקיימו? זב מרחבעם, מצורע עוזיהו, מחזיק בפלך אסא, נופל בחרב יאשיהו, חסר לחם יהויכין, ועיין עוד ברד״ק למה קילל דווקא בקללות אלו, ומובא כי דוד נתברר לו כי זרע יואב יהיו רשעים וקילל הדור הרשע הבא מזרעו באלה חמש הקללות, רד״ק.
10. מלבי״ם.
11. מלבי״ם.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
הרגו לאבנר – כמו: את אבנר, ודומה לו: עשקה לי ערבני (ישעיהו ל״ח:י״ד) – עשקה אותי, וכן: רפא נא לה (במדבר י״ב:י״ג) – רפא אותה, וכמוהו: שלח לשריו לבן חיל לעובדיה וגו׳ ללמד בערי יהודה (דברי הימים ב י״ז:ז׳), ופתרונו: שלח את שריו את בן חיל.
Killed Avner. [As if to say] Avner1 and similar to it [we find] "Snatch me, be my surety" (Yeshaiya 38, 14), Snatch me2 and also similarly, "Please heal her" (Bemidbar 12,13). Heal her3 and similarly to this "He sent his officers, Ben Chayil, and Ovadiah… to teach in the cities of Yehudah" (Divrei Hayomin II, 17:7) and it's meaning is: He sent his officers, Ben Chayil.4
1. Without the ל because it is the object of the verse’s verb “killed.” Whereas Avner with the prefix ל would usually mean “to Avner.”
2. Not “to me” despite the verse using the word לי.
3. Not “to her” despite the verse using the word לָהּ.
4. Not “to his officers, to Ben Chayil” despite the verse using the prefix ל.
ויואב ואבישי – אבישי היה עם יואב כשהרגו ונסכם עמו וכאילו הרגו גם כן.
הרגו לאבנר – כמו: את אבנר, וכן: לכל כליו תעשה נחשת (שמות כ״ז:ג׳).
במלחמה – כלומר הוא הרג עשהאל במלחמה, והם הרגו אבנר בשלום, וזהו שאמר דוד: וישם דמי מלחמה בשלום (מלכים א ב׳:ה׳).
הרגו לאבנר – כמו את אבנר, ודומה לו רפא נא לה.
ויואב ואבישי אחיו – כלל בזה אבישי ואם לפנים לא זכר רק יואב מפנים רבים כמו שהעירונו על ענין שכם. וכן בענין בני גדעון ואבימלך (שופטים ט׳:ב׳-ג׳).
והנה גלה הכתוב שעם היות שחשב דוד שיואב הרג את אבנר לקנאתו במעלתו ובאהבתו וחברתו לדוד, שהנה כפי האמת לא היה כן כי יואב ואבישי אחיו שניהם היו באותו מעשה להרוג את אבנר, ולא עשו זה כ״א לפי שאבנר הרג את עשהאל אחיהם, עם היות שהיתה הריגתו במלחמה והם לקחו נקמתו בשלום, כמו שאמר דוד בצואתו (מלכים א ב׳ ה׳) וישם דמי מלחמה בשלום. הנה התבארו הפסוקים והותרו השאלות רביעית וחמישית. וכבר אמרו חכמינו ז״ל בפרק נגמר הדין (דף מ״ח ע״ב) שדוד קלל את יואב שלא כדין ולכן נתקיימו כל הקללו׳ האלה בזרעו של דוד, והיכן נתקיימו? זב ברחבעם, מצורע בעוזיהו, מחזיק בפלך באסא שחלה את רגליו, נופל בחרב ביאשיהו, חסר לחם ביהויכין, וזה שדוד בדעתו היה לצוות להרוג את יואב וכן עשה בשעת מותו, ולכן נענש דוד על שקללו יותר מהדין, ובספר מלכים (שם) במיתת יואב אכתוב בקללות האלה יותר בשלימות:
לאבנר – את אבנר, כמו: לכל כליו (שמות כ״ז:ג׳), ומשפטו: את כל כליו.
ואבישי – לפי שנכנס עם יואב לתוך השער להיות לו לעזר, מעלה עליו הכתוב כאלו גם הוא הרגו.
במלחמה – כאלו יאמר: הנה לא כן עשו, כי אבנר הרג את עשהאל במלחמה, והם הרגו לאבנר בשלום.
השאלות:
דבר זה אין מקומו פה רק למעלה.
ויואב ואבישי אחיו מבאר מדוע קלל משפחת יואב, כי גם אבישי אחי יואב עזר להרצח הזה, ולא תאמר שהיה כפי הדין שהם גואלי דם עשהאל, זה אינו כי המיתו בגבעון במלחמה ששם היה רודף והיה יכול להרגו.
וְדוד קילל גם את משפחת יואב כי1יוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו הָרְגוּ לְאַבְנֵר – את אבנר2עַל אֲשֶׁר הֵמִית אבנר אֶת עֲשָׂהאֵל אֲחִיהֶם, ולא הרגו את אבנר לפי הדין, כי מותר היה לאבנר להרוג את עשהאל היות והיה לעשהאל דין רודף3בְּגִבְעוֹן בַּמִּלְחָמָה: פ
1. מלבי״ם.
2. רש״י, רד״ק, מצודת דוד. ולמרות שלא אבישי ממש הרג אותו אלא כיוון שהיה עם יואב והסכים עימו, מעלה עליו הכתוב כאילו גם הוא הרגו, רד״ק, מצודת דוד.
3. מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
And David said to Joab, and to all the people that were with him, "Tear your clothes, and gird with sackcloth, and lament before Abner." And King David followed the bier.
והמלך דוד הולך אחרי המטה – שנו רבותינו המלך מת לו מת אינו יוצא מתוך פלטין שלו. ר׳ יהודה אומר אם רצה לצאת אחר המטה יוצא שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר שנאמר והמלך דוד הולך אחרי המטה, אמרו לו לא היה הדבר אלא לפייס את העם ונתפייסו שהיה דוד יוצא מבין האנשים ונכנס לבין הנשים ובין הנשים ונכנס לבין האנשים שנאמר וידעו כל העם וכל ישראל ביום ההוא כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר.
דרש רבא מאי דכתיב ויקם כל העם להכרות את דוד כתיב להכרות וקרינן להברות, בתחלה להכרותו ולבסוף להברות. אמר ר׳ יהודה אמר רב מפני מה נענש אבנר מפני שהיה בידו למחות בשאול ולא מיחה. ר׳ יצחק אמר מיחה ולא נענה, ושניהם מקרא אחד דרשו ויקונן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחושתים הוגשו, מ״ד לא מיחה ה״ק ידיך לא אסורות מאי טעמא לא מחית לפיכך כנפול לפני בני עולה נפלת. מאן דאמר מיחה אתמוהי קא מתמה הכמות נבל ימות אבנר מכדי מחיי מחית היאך כנפול לפני בני עולה נפלת. ולמאן דאמר מיחה מאי טעמא איענש א״ר נחמן בר יצחק ששיהה מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה.
ויאמר דוד – אף על פי שיואב הרגו, אמר לו שיקרע עליו ויתאבל כי שלא בדין הרגו.
הולך אחרי המטה – כשהיו מוליכין אותו לקבורה, ואף על פי שאמרו כי המלך אינו יוצא אחר המת ואפילו מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו, עשה כן דוד להוציא מלבם של ישראל שלא יחשדוהו כי בעצתו נהרג, כמו שאמר בסוף הענין: וידעו כל העם וכל ישראל ביום ההוא כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר (שמואל ב ג׳:ל״ז).
ויאמר דוד אל יואב. צוה דוד את יואב ואת כל העם אשר אתו קרעו בגדיהם וספדו לפני אבנר, וצוהו על זה כדי שיהיה כמתחרט על מה שעשה ודואג על מיתתו אחרי שלא הרגו בדין, והמלך דוד היה הולך אחרי המטה כאשר היו מוליכין אותו לקבורה, ואף על פי שאמרו במסכת סנהדרין (סנהדרין כ׳.) כי המלך אינו יוצא אחרי המטה, ואפילו מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו, הנה עשה דוד כן להוציא מלב ישראל שידע במיתת אבנר, כמו שאמר בסוף הענין וידעו כל העם וכל ישראל ביום ההוא כי לא היתה מאת המלך להמית את אבנר.
אל יואב – להיות גם הוא כדואג על מיתתו, ומתחרט על מה שהרגו.
הולך – היה הולך אחר המטה, למען דעת הכל שלא נעשתה בעצתו.
קרעו בגדיכם כדי שיתחרט על הרצח ושידעו שהרגו שלא כדין,
והמלך דוד הלך אחר המטה אף על פי שהמלך אין יוצא אחר המטה היה זה כדי להסיר החשד שלא יחשבו שהיה בפקודתו, ובגמ׳ סנהדרין (דף כ) דנשים אחרי המטה ודוד היה יוצא מבין האנשים והולך בין הנשים לפייס את העם, רצה לומר כי עדיין היו יכולים לאמר שעושה זאת בערמה להעלים הדבר ובאמת היתה הריגתו בצוויו, אולם הליכתו בין הנשים לא יתכן רק בעת אבילות דלא אתי להרהורא כמ״ש התוס׳ שם (ד״ה נשים), ואם לא היה מתאבל באמת בלבו לא היה החסיד דוד הולך בין הנשים.
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יוֹאָב1וְאֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ קִרְעוּ בִגְדֵיכֶם וְחִגְרוּ שַׂקִּים וְסִפְדוּ לִפְנֵי אַבְנֵר, וְכאשר היו מוליכים את אבנר לקבורה הַמֶּלֶךְ דָּוִד היה הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּטָּה2 כדי שיבינו כולם כי לא בעצתו נהרג3:
1. אף על פי שיואב הרגו, אמר לו שיקרע עליו ויתאבל כי שלא בדין הרגו, רד״ק. וגם כדי שיהיה כמתחרט על מה שעשה, אברבנאל, מצודת דוד.
2. ואף על פי שאמרו כי המלך אינו יוצא אחר המת, ואפילו מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו, עשה כן דוד להוציא מליבם של ישראל שלא יחשדוהו כי בעצתו נהרג, כמו שאמר בסוף העניין וידעו כל העם וכל ישראל ביום ההוא כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר, רד״ק.
אל קבר – כמו: על קבר, וכמוהו: אל ההרים לא אכל (יחזקאל י״ח:ו׳), וכן: ויקונן המלך אל אבנר (שמואל ב ג׳:ל״ג) – כמו: על אבנר.
והנה בכה דוד בכי גדול וקונן אל אבנר ולא טעם לחם כל היום ההוא לשתי סבות האחת לפי שהיה קשה בעיניו מאד הריגת אבנר שהיה שר וגדול בישראל עם היותו בברית עמו והסבה השנית כדי שיכירו ישראל כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר כי היה זה ממה שירחיקם מאד להמליכו עליהם ר״ל בראותם כי המית שר וגדול כמהו.
(לב-לג) ולכן בקבורתו בכה המלך דוד ויקונן עליו הכמות נבל ימות וגומר. והמפרשים פירשו הפסוקים הכמות נבל בחרב או הכמות אדם נבל ופחות ימות אבנר?
אל קבר – כמו על קבר.
(לב-לד) השאלות:
למה כפל ויבך אל קבר אבנר, ויקונן על אבנר, ומדוע הוסיפו לבכות, ומה ענין הקינה?
אל קבר אבנר תחלה היה הבכי על הרצח שנעשה, שהארץ שנקבר בה הנרצח ונשפך הדם צריכה כפרה וזה היה ענין עגלה הערופה אל נחל איתן, כמ״ש (במדבר לה, לג) ולארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו וזה הבכי על הענין הכולל.
וַיִּקְבְּרוּ אֶת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן, וַיִשָּׂא – והרים1הַמֶּלֶךְ אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ – ובכה בכי גדול2אֶל – על3קֶבֶר אַבְנֵר, והבכי היה על הרצח שנעשה4וַיִּבְכּוּ איתו כָּל הָעָם: פ
ויקונן ואחר כך קונן המלך הקינה המיוחדת אל אבנר שאינו כאחד העם ועליו יבכו ביחוד מצד מעלתו וגודל החסרון שקרה להם במותו, ועל זה אמר הכמות נבל ימות אבנר – הלא היה שר וגדול ליהודים.
הכמות נבל – הנלחם באיש צעיר לימים והורגו.
ולאחר הבכי על הרצח, קונן דוד המלך קינה מיוחדת על אבנר על היותו איש חשוב בישראל1, וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ אֶל אַבְנֵר וַיֹּאמַר הַאם כְּמוֹת – ראוי שכמו איש2נָבָל – רשע3 ופחות מעלה4, איש שפל5יָמוּת אַבְנֵר בחרב6 ללא מלחמה7?! הלא היה שר וגדול ליהודים8 וגיבור גדול, ואיך לא השיב ידו אל מכהו!?9:
1. מלבי״ם.
2. מצודת דוד.
3. רש״י, ר״י קרא.
4. מצודת ציון.
5. רד״ק.
6. רש״י.
7. מצודת דוד.
8. מלבי״ם.
9. רד״ק.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
Your hands were not bound, and your feet were not put into fetters. As a man falls before the children of iniquity, so did you fall." And all the people wept again over him.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
אורגליך לא לנחשתים הוגשו – ׳נחשתים׳ זוהי צורת הכפל [הזוגי], וזה מופיע בצורת היחיד בדברי המקרא ׳הכביד נחשתי׳ (איכה ג, ז).
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.
ידיך לא אסורות – היו, ואיך נפל גבור כמותך לפני בני עולה.
Your hands were not bound.1 How could a mighty soldier such as you fall before treacherous men.
1. This word belong with the three hebrew words in the headline, Rashi is filling the word that’s missing from the verse, the verb “were.”
ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחשתים הגשו – לזיקין דינחוש.
כנפול לפני בני עולה נפלת – כנפול עומד בזקף ושם סיום המילה, וזה פתרונו: כנפול אותו האיש שידיו אסורות ורגליו הוגשו לנחשתים כך נפלת לפני בני עולה, אילו יואב ואבישי שהרגוהו.
ידיך לא אסרות וגו׳ – פירושו נפלתך אינה דומה לנפילת שאר הגבורים שבנוהג שבעולם גבור שבגבורים אם אסרו ידיו ורגליו אפילו חלש שבחלשים יכול לו ואתה ידיך לא אסורות אף על פי כן כנפול – האיש שידיו אסורות ורגליו לנחושתים הוגשו גם אתה לפני אנשי בני עולה נפלת – בלא ידיך כבולים ובלא רגליך אסורות. וראייה לפתרוני שתיבת כנפול נקודה בשלשלת להפרידה מתיבה הסמוכה לה. שאם היתה דבוקה לתיבה שלאחריה אז היה פתרונו כאשר יפול אדם אחד לפני בני עולה גם אתה נפלת ביד יואב שהוא צדיק שאינו איש עולה. ולא יתכן לפרש שיצדיק את יואב שהרי קיללו קללות חמורות.
ידיך לא אסורות – היאך לא הכיתו גם אתה, ורגליך גם כן לא לנחושתים הוגשו – איך לא ברחת מפניהם, כנפול נבל כן נפלת לפני בני עולה, ואף על פי שלא זכר נבל, אלא: כנפול, זה ר״ל כיון שזכר נבל למעלה סמך על המבין, וכן מנהג הלשון בהרבה מקומות.
כנפול לפני בני עולה נפלת – כלומר שבעול המיתו אותך.
ידיך לא אסורות, ואם כן למה לא הכית את יואב כאשר הכה הוא אותך? ורגליך לא לנחשתים הוגשו, ולמה לא ברחת אם כן מפניו? ואין הפירוש הזה ישר אצלי, לפי שהיה דוד אם כן מגדף את אבנר ולא היה מקונן אותו. ואחשוב שדוד הלל ושבח תכונות אבנר, ואמר שלא היה ראוי למות באותו דרך שמת לפי שידיו לא אסורות, ר״ל שלא עשה פעל מגונה בידיו מימיו, ורגליו לא לנחשתים הוגשו, כי לא תפשו אדם ולא היו רגליו בנחושתים אסורות מעולם, ואם כן בתוך המלחמות תמיד עשה כאדם מעולה, ולכן אמר נגדו אם תמיד היו ידיך בלתי אסורות במעשים המגונים ולא תפשך אדם, ואם כן איך לפני בני עולה יואב ואבישי נפלת? כי נפלת בידיהם במרמה ותוך:
הגשו – במקצת ספרים הגימ״ל בפתח.
אסורות – קשורות.
לנחשתים – שלשלאות נחושת, אוסרים בהם רגלי השבוים.
ידיך לא אסורות – היות רבות פעמים יקרה, יקחו בשבי שר וגדול ויאסרו ידיו ורגליו ויהרגוהו בסוף בחרב בזולת מלחמה, לזה אמר הלא ידיך לא היו אסורות וכו׳, כי לא נלקחת בשבי, ומדוע אם כן הרגוך בחרב בזולת מלחמה.
כנפול וגו׳ – כאומר עם היות כי מעולם לא נעשתה כדבר הזה להמית שר וגדול בחרב זולת מלחמה, הנה לפעמים נעשתה על ידי בני עולה, וכמו כן נפלת גם אתה, כאשר יפול הנופל לפני בני עולה, כי גם בני צוריה לבני עולה יחשבו.
ידיך רצה לומר הלא לא הרגוך על חטא במשפט שאז אוסרים ידי החוטא ורגליו בנחושתים עד יגמרו דינו והלא לא על חטא ולא במשפט הרגוך, רק לפני בני עולה נפלת שהרגוך בדרך צדיה ורצח וגם רמז שידיו לא היו אסורות מכבלי היצר מלעשות צדקה וחסד, ורגליו כנשרים קלו ולא היו כבולות מלעשות משפט ומישרים והוא נפל לכפרת הדור או שלא יראה בצרת הדור כדרך מיתת הצדיקים שזה רמוז במ״ש לפני בני עולה נפלת, ולכן ויוסיפו כל העם לבכות עליו ביחוד בשמעם גודל מעלתו.
ידיך לא אסרות וגו׳ – כדרך הרוצחים שאוסרים אותם בנחשתים ונותנים אותם ביד גואל הדם (דברים י״ט:י״ב).
כנפול... נפלת – כ״ף כאשר וזה הוראתה לפני המקור בכל מקום, כאשר נפול נפלת לפני בני עולת, הורגיך בני עולה ולא אתה.
ולמרות שלעיתים שרים גדולים נהרגים בחרב ללא מלחמה, זה כאשר הם שבויים, אבל אתה לא היית כך1, הרי יָדֶךָ לֹא היו אֲסֻרוֹת – קשורות2וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם – לשלשלאות נחושת3הֻגָּשׁוּ! ואיך נפל גיבור כמוך4?! כִּנְפוֹל – כמו שנופל אדם נבל5לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה6 יואב ואבישי בני צרויה7נָפָלְתָּ אבנר, וַיֹּסִפוּ כָל הָעָם לִבְכּוֹת עָלָיו ביחוד בשמעם את גודל מעלתו8:
1. מצודת דוד.
2. מצודת ציון. ורמז שידיו לא היו אסורות מכבלי היצר מלעשות צדקה וחסד, ורגליו כנשרים קלו ולא היו כבולות מלעשות משפט ומישרים, והוא נפל לכפרת הדור או נפטר שלא יראה בצרת הדור כדרך מיתת הצדיקים, שזה רמוז במה שכתוב לפני בני עולה נפלת, ולכן ויוסיפו כל העם לבכות עליו ביחוד בשמעם גודל מעלתו, מלבי״ם. ואברבנאל ביאר ״ידיו לא אסורות״ שלא עשה פועל מגונה בידיו מימיו, ״ורגליו לא לנחשתים הוגשו״, כי לא תפשו אדם ולא היו רגליו בנחושתיים אסורות מעולם, ואם כן איך לפני בני עולה יואב ואבישי נפלת? כי נפלת בידיהם במרמה.
3. בהן אוסרים רגלי השבויים, מצודת ציון.
4. רש״י.
5. רד״ק.
6. ר״י קרא, מצודת ציון.
7. מצודת דוד.
8. מלבי״ם.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
And all the people came to urge David to eat bread while it was yet day; but David swore, saying, "So may God to me, and more also, if I taste bread or anything else until the sun goes down."
ויבא כל העם להברות את דוד – להכרות כתיב, וקרינן: להברות. ושניהם בין להכרות ובין להברות משמע לשון אכילה, להכרות כמו ויכרה להם כירה גדולה (מלכים ב ו׳:כ״ג), להברות תבא נא תמר אחותי ותבריני לחם (שמואל ב י״ג:ה׳) וכן תירגם יונתן לאוכלא ית דוד לחמא.
להברות – להאכיל, כמו ועשי לו הבריה (שמואל ב י״ג:ז׳) דאמנון.
להברות את דוד לחם – רבותינו ז״ל אמרו: כתיב: להכרות בכ״ף, וקרינן: להברות בבי״ת – בתחלה להכרותו, ולבסוף להברותו. וכן כתב ר׳ מנחם בן סרוק כי הכתוב להכרות, וכן כתב רבי יהודה חיוג, וכן כתב אדוני אבי ז״ל. ואנחנו לא מצאנוהו בשום ספר מדוייק אשר ראינו, וכן כתב רבי יונה כי לא ראה אותו כתוב כך להכרות לא בספרים ולא במסורת.
ופירוש להברות – להאכיל אפילו אכילה מועטת, ולא רצה, כי הבריה היא האכילה המועטת, וכן: ואברה מידה (שמואל ב י״ג:ו׳).
להברות את דוד – פירוש: כמו ואברה מידה. ואותו הוא קל וזהו כבד.
וזכר שעם היות שבא העם להברות את המלך ובקשו ממנו שיאכל לא אבה וישבע כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף, ר״ל כה יעשה לי כמו שעשה לאבנר, וכה יוסיף הוה על הוה אם אוכל דבר עד בוא השמש.
להברות את דוד – בדפוס ישן כתיב להכרות בכ״ף וקרי להברות בבי״ת וכן בסנהדרין פרק כהן גדול דרש רבא מאי דכתיב ויבא כל העם להברות את דוד כתיב להכרות בכ״ף וקרינן להברות בבית בתחלה להכרותו ולבסוף להברותו שידעו בבירור שלא מאת דוד נהרג אבנר עכ״ל. וכן כתבו מנחם בן סרוק ור׳ יהודה חיוג ור׳ יוסף קמחי כי הכתיב בכ״ף. אכן בספרים אחרים שלפנינו כתוב בבית ואין כאן קרי וכתיב כלל וכן העידו רד״ק ורבינו יונה המדקדק שלא מצאו כתוב בכ״ף בשום ספר מדוייק ולא במסורת ובעל כלי יקר כתב לפי דרכו שגם חז״ל לא היה להם כתיב וקרי רק להברות בבי״ת יעויין שם.
להברות – להאכילו סעודה מועטת, כמו: ואברה מידה (שמואל ב י״ג:ו׳).
מאומה – שום דבר.
בעוד היום – כשהיה עוד יום.
כה יעשה וגו׳ – הוא ענין שבועה, ורבים כמוהו ימצא במקרא.
כי אם לפני וגו׳ – כאשר אם לפני בוא השמש אטעם לחם וכו׳, אז יחול השבועה להתקיים בי.
אם אטעם לחם כמ״ש שמתענים על הגדולים והוא החזיקו לגדול בתורה.
כל העם – עם המלחמה או שריהם שמעו שדוד מתענה והבינו כונתו שהיא להוציא מלב בני ישראל שגם ידו עם יואב בהריגת אבנר, ובאו לדבר על לבו שלא יחשבו כזאת עליו; או כל העם ר״ל עם יהודה, וכן למטה ל״ז כל העם וכל ישראל.
כל מאומה – תיבת כל לחיזוק – אפילו דבר קטן.
וַיָּבֹא כָל הָעָם לְהַבְרוֹת – להאכיל אֶת דָּוִד סעודת1לֶחֶם מועטת2בְּעוֹד הַיּוֹם לפני שיחשיך3, וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לֵאמֹר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים כמו שעשה לאבנר4וְכֹה יֹסִיף מכה על מכה אם אוכל דבר5, כִּי – וזה יקרה לי אִם וכאשר6לִפְנֵי בוֹא שקיעת הַשֶּׁמֶשׁ אֶטְעַם לֶחֶם אוֹ כָל מְאוּמָה – שום דבר7, והתענה דוד המלך כפי שמתענים על הגדולים, שכן דוד המלך החזיק את אבנר לגדול בתורה8:
(לו-לז) ועם היות שהתפעל המלך יותר מדאי לא יחסוהו לגנות אבל ייטב בעיניהם מה שעשה על אבנר, והאמינו בתום לבבו ובנקיון כפיו:
הכירו – שלא מדעת דוד נעשתה.
ככל אשר עשה – הוטב בעיניהם כל אשר עשה, והם: ההליכה אחר המטה, והבכי, והקינה.
(לו-לז) השאלות:
מ״ש ככל אשר עשה המלך בעיני כל העם טוב, הוא שפת יתר אין בינה, ולמה כפל וכל העם הכירו, וידעו כל העם? (לו-לז) וכל העם הכירו רצה לומר יען שבכל זה עדיין היה מקום לאמר שדוד עשה כל זה בערמה שלא יקצפו ישראל עליו על שצוה להרגו לכן אמר שכל העם הכירו שלא היה בזה רמאות כי האמת ניכר והזיוף אי אפשר להעלימו מכלל העם,
ככל אשר עשה המלך בעיני כל העם טוב – כי המעשה הנעשה בתום ובישרת לבב תמצא חן בעיני כל, לא כן הזיוף, והנה היה פה דברים שהיה ראוי שיערערו עליהם כמו מה שבזה כבוד המלוכה לצאת אחרי המטה ולקונן, ובכ״ז ככל אשר עשה היה טוב בעיני כולם וזה סימן שהיה מעשה אמת לא בלב ולב (גם ימליץ שאי אפשר שהיה זה זיוף לפייס את העם,
כי ככל אשר עשה המלך תמיד היה טוב בעיני העם ולא היה דרכם לערער אחריו בשום פעם ובודאי גם אם היה הורגו בפקודתו, לא היה שום ערעור מצד העם ולא היה צריך לתחבולות לפייסם) ועל ידי כן וידעו כל העם ידיעה ברורה כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר.
וְכיוון שהאמת ניכרת1כָל הָעָם הִכִּירוּ שלא מדעת דוד נהרג אבנר2וַיִּיטַב הדבר בְּעֵינֵיהֶם, וכמו כן כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ, ההליכה אחר המטה, הבכי, והקינה3בְּעֵינֵי כָל הָעָם היה טוֹב4:
1. מלבי״ם.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. ומלבי״ם מבאר כך: כיוון ש״ככל אשר עשה המלך״ תמיד היה ״טוב בעיני העם״, ולא היה דרכם לערער אחריו בשום פעם, ובוודאי גם אם היה הורג את אבנר בפקודתו לא היה שום ערעור מצד העם ולא היה צריך לתחבולות לפייסם, ועל ידי כן ״וידעו כל העם״ ידיעה ברורה ״כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר״.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
הלא תדעו כי שר וגדול נפל – ואפילו קטן שבישראל מוטל עלי לבער הרשע ולהמית ההורג שלכך נמשחתי לשפוט ולבער עוברי עבירה, אבל איני יכול כמו שמפרש אנכי היום רך ומשוח מלך – שהרי אתמול מחדש נתרצו כל ישראל להמליכני ועדין המלוכה תלויה בספק.
ואמנם מה שאמר אחר זה ויאמר המלך, ענינו שדוד התנצל לעבדיו הקרובים אליו למה לא הרג ליואב ואבישי על הרגם את אבנר אחר שחרה אפו עליו כל כך, ולזה אמר הלא תדעו כי נפל היום שר וגדול בישראל, ולכן כפי הראוי והדין התאבלתי כל כך עליו.
הלא תדעו – כי דוד חשב אשר עבדיו יתפלאו על גודל האבל, עם שלא הרג אותו, לזה אמר: הלא מעצמכם תדעו כי שר וגדול נפל וכו׳, ומהראוי אם כן להרבות האבל.
(לח-לט) השאלות:
מה רצה במ״ש הלא תדעו וכו׳, שכבר קונן עליו ומה רצה במאמר זה בכלל?
הלא תדעו אמר להם הנה עתה תדעו ידיעה ברורה כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל ותרגישו ההפסד הגדול שיגיע לכלל ישראל על ידי מיתתו, ובאר הדבר.
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל עֲבָדָיו אל תתפלאו על גודל האבל1הֲלוֹא תֵדְעוּ ידיעה ברורה2כִּי שַׂר וְגָדוֹל נָפַל הַיּוֹם הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל ולכן כפי הראוי והדין התאבלתי כל כך עליו3:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. אברבנאל.
תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
And I am this day weak, and just anointed king; and these men the sons of Zeruiah are too hard for me. May Hashem repay the evildoer according to his wickedness."
ואנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני – א״ר ששת חוצפא מלכותא בלא תגא, רבי נחמן אמר חוצפא [אפילו] כלפי שמיא מהני, מעיקרא כתיב לא תלך עמהם ולבסוף כתיב לך עם האנשים.
ואנכי היום רך – ואנא יומא דין הדיוט ומרבי למלכא.
I am today weak [as a commoner] And I am, on this day, a commoner and a young king.
ואנכי היום רך ומשוח מלך – כלו׳ אני נכנסתי למלכות מחדש כנער הזה שהוא רך וכל אדם הנכנס מחדש לגדולה אינו מוחזק כל כך.
והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני – לפי שקרא עצמו רך, קרא אותם קשים, לשון נופל על הלשון.
מאחר שאני רך והם קשים ישלם י״י לעושה הרעה כרעתו – הקב״ה שהוא חזק על כל ינקום נקמה זו.
רך ומשוח מלך – רך במלוכה, כאילו היום נמשחתי למלך כי היום ההוא היה תחלת מלכותי על ישראל על ידי אבנר. והאנשים האלה בני צרויה שהם קשים ממני, בלבלו לי מלכותי. וזכר צרויה אמם, ולא זכר אביהם, כלומר בני אחותי הם והיה להם לחוש עלי ולא עשו. ובשאר מקומות שזוכר אמם ואומר: יואב בן צרויה, אבישי בן צרויה, לפי שהיו יותר נכבדים בזכר אמם לכבוד דוד.
ויונתן תרגם: רך ומשוח מלך – הדיוט ומרבי למלכא, כלומר עד היום לא הייתי חושב עצמי למלך אלא הדיוט, וכאילו היום נמשחתי למלך.
ורבותינו ז״ל פירשו: רך – לשון מלוכה, כאמרם: לא רכה ולא בר רכה את, ואמר מנא תימרא דהאי רכה לישנא דמלכותא הוא, דכתיב: רך ומשוח מלך.
ואנכי היום רך – פירוש: אין בי כח שאוכל להנקם מאנשים גדולים כאלה שהם קשים ממני, אלא השם ינקום מהם.
ואם תאמרו למה לא נקמתי נקמתו ולא אעשה משפט וצדקה? דעו שהסבה בו הוא שאנכי היום רך ומשוח המלך, כאלו היום נמשחתי והאנשים האלה בני צרויה הם קשים ממני, ר״ל עם היותם בני צרויה אחותי הנה לא חששו לכבודי, והם יותר קשים וזדונים ועושים כל חפצם ממני עם היותי מלך ולכן לא אוכל להם אבל האל יתברך שהוא דינא רבא, ישלם לעוש׳ הרעה כרעתו ולא ימלטו מהמשפט האלהי, והיה זה התנצלות אליו. וחז״ל פירשו רך מלשון מלכות, כאמרם (ב״ב פ׳ א׳ ד׳ ע״א) לא רכא ולא בר רכא. ואמנם למה לא הרג דוד את יואב על זה ואיך נמלט ממנו כפי הדין, הוא לפי שלא היו שם עדים והתראה ולכן כפי הדין לא היו בני מות, האמנם היה מהיכולת המוחלט המסור למלך להרגם אם ירצה, ודוד לא רצה להרגם כפי אותו היכולת המוחלט כדי שלא לבלבל מלכותו, ואם כן לא חטא במה שלא הרגו וזה על פי הדין, ולכן הניח את משפטן לפני ה׳ שישלם לעושה הרעה כרעתו, מסכי׳ למה שאמר ית׳ (שמות כ״ג ז׳) ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע, ר״ל אתה בן אדם הנקי והצדיק כפי הדין אל תהרגהו, וא״ת ואיך לא יגמול כרעתו? דע כי יש למעלה ממך דינא רבא אשר לא יצדיק רשע:
לעשה הרעה – בספרים ישנים מהדפוס וכ״י השי״ן בסגול לא בצירי כמו שהיא בדפוסים אחרים.
רך – רצה לומר רך הלבב מלהתגרות עם מי.
קשים – הוא חלוף הרך.
ואנכי היום – רצה לומר: ואם תתמהו מה זה לא לקחתי נקם, הנה אנכי אף היום שנמשחתי למלך על כל ישראל ומלכותי בכל משלה, עם כל זה אני רך הלבב מול בני צרויה, כי המה קשים ממני ולא אוכל להתגרות עמהם, ולפי שמן הדין אין ליואב משפט מות, שלא היו שם עדים והתראה, אולם ניתן רשות למלך לענוש לצורך השעה ביכלתו המוחלט, ולזה שמט ידו ממנו, כי לא היה יכול להם, ומסר דינו לשמים.
ואנכי היום רך – רצה לומר אף על פי שאני משוח למלך בכ״ז אנכי רך נגד הקשה ממני שהם בני צרויה שאיני יכול לעשות בהם משפט כראוי לרוצחים, ואם היה אבנר חי כבר היה מחזק ידי והייתי יכול לעמוד בפני בני עולה, ומזה תדעו כי אבדנו הרבה במיתתו, שלא נשאר איש כמוהו יחזיק ידי נגד בני צרויה שהם ישארו שרי הצבא בהכרח, ולא אוכל לעשות בהם משפט, (שהגם שלא יכול לדונם בסנהדרין שלא היה שם התראה היה יכול להמיתם ממשפט המלך) ואחר שאי אפשר לעשות משפט בארץ ישלם ה׳ לעושה הרעה כרעתו נשאר הדבר אל דינא רבא דין שמים, (וכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה דהא דאסור למסור דין לשמים הני מילי בדאית ליה דינא בארעא).
רך ומשוח מלך – לא רך בשנים כי בן ל״ז שנה היה באותה שעה, אך תיבת רך מתנגדת לקשים שאחריה וענינה רך הלבב שאינני יכול למלאת את לבי להמית את בני צרויה.
וְאם תאמרו למה לא נקמתי נקמתו ולא אעשה משפט וצדקה1? דעו כי הסיבה היא באשר אָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ – כאילו היום נמשכתי2, כי היום הזה היתה תחילת מלכותי על ישראל על ידי אבנר3, ואיני מוחזק כל כך4, וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה על אף היותם בְּנֵי צְרוּיָה אחותי בלבלו מלכותי5, ולא חששו לכבודי6, והינם קָשִׁים – וזדונים7מִמֶּנִּי ולכן לא אוכל להם, אבל האל יתברך הדיין הגדול8 כן יכול ולכן יְשַׁלֵּם יְהוָה לְעֹשֵׂה הָרָעָה כְּרָעָתוֹ9: פ
1. אברבנאל.
2. אברבנאל.
3. רד״ק.
4. ר״י קרא.
5. רד״ק.
6. אברבנאל.
7. אברבנאל.
8. אברבנאל.
9. ואמנם למה לא הרג דוד את יואב על זה ואיך נמלט ממנו כפי הדין, הוא לפי שלא היו שם עדים והתראה ולכן כפי הדין לא היו בני מוות, אמנם היה מהיכולת המוחלטת המסורה למלך להורגם אם ירצה, אולם דוד לא רצה להורגם כפי אותו היכולת המוחלטת כדי שלא לבלבל מלכותו, ואם כן לא חטא במה שלא הרגו וזה על פי הדין, ולכן הניח את משפטם לפני ה׳ שישלם לעושה הרעה כרעתו, אברבנאל.