×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
ויקרא ג׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) {רביעי} וְאִם⁠־זֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים קׇרְבָּנ֑וֹ אִ֤ם מִן⁠־הַבָּקָר֙ ה֣וּא מַקְרִ֔יב אִם⁠־זָכָר֙ אִם⁠־נְקֵבָ֔ה תָּמִ֥ים יַקְרִיבֶ֖נּוּ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (ב) וְסָמַ֤ךְ יָדוֹ֙ עַל⁠־רֹ֣אשׁ קׇרְבָּנ֔וֹ וּשְׁחָט֕וֹ פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְזָרְק֡וּ בְּנֵי֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֲנִ֧ים אֶת⁠־הַדָּ֛ם עַל⁠־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃ (ג) וְהִקְרִיב֙ מִזֶּ֣בַח הַשְּׁלָמִ֔ים אִשֶּׁ֖ה לַיהֹוָ֑הי״י֑ אֶת⁠־הַחֵ֙לֶב֙ הַֽמְכַסֶּ֣ה אֶת⁠־הַקֶּ֔רֶב וְאֵת֙ כׇּל⁠־הַחֵ֔לֶב אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־הַקֶּֽרֶב׃ (ד) וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת⁠־הַחֵ֙לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵהֶ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־הַכְּסָלִ֑ים וְאֶת⁠־הַיֹּתֶ֙רֶת֙ עַל⁠־הַכָּבֵ֔ד עַל⁠־הַכְּלָי֖וֹת יְסִירֶֽנָּה׃ (ה) וְהִקְטִ֨ירוּ אֹת֤וֹ בְנֵֽי⁠־אַהֲרֹן֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה עַל⁠־הָ֣עֹלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עַל⁠־הָעֵצִ֖ים אֲשֶׁ֣ר עַל⁠־הָאֵ֑שׁ אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַֽיהֹוָֽהי״יֽ׃ (ו) וְאִם⁠־מִן⁠־הַצֹּ֧אן קׇרְבָּנ֛וֹ לְזֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים לַיהֹוָ֑הי״י֑ זָכָר֙ א֣וֹ נְקֵבָ֔ה תָּמִ֖ים יַקְרִיבֶֽנּוּ׃ (ז) אִם⁠־כֶּ֥שֶׂב הֽוּא⁠־מַקְרִ֖יב אֶת⁠־קׇרְבָּנ֑וֹ וְהִקְרִ֥יב אֹת֖וֹ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (ח) וְסָמַ֤ךְ אֶת⁠־יָדוֹ֙ עַל⁠־רֹ֣אשׁ קׇרְבָּנ֔וֹ וְשָׁחַ֣ט אֹת֔וֹ לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְ֠זָרְק֠וּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֧ן אֶת⁠־דָּמ֛וֹ עַל⁠־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃ (ט) וְהִקְרִ֨יב מִזֶּ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ אִשֶּׁ֣ה לַיהֹוָה֒י״י֒ חֶלְבּוֹ֙ הָאַלְיָ֣ה תְמִימָ֔ה לְעֻמַּ֥ת הֶעָצֶ֖ה יְסִירֶ֑נָּה וְאֶת⁠־הַחֵ֙לֶב֙ הַֽמְכַסֶּ֣ה אֶת⁠־הַקֶּ֔רֶב וְאֵת֙ כׇּל⁠־הַחֵ֔לֶב אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־הַקֶּֽרֶב׃ (י) וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת⁠־הַחֵ֙לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵהֶ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־הַכְּסָלִ֑ים וְאֶת⁠־הַיֹּתֶ֙רֶת֙ עַל⁠־הַכָּבֵ֔ד עַל⁠־הַכְּלָיֹ֖ת יְסִירֶֽנָּה׃ (יא) וְהִקְטִיר֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן הַמִּזְבֵּ֑חָה לֶ֥חֶם אִשֶּׁ֖ה לַיהֹוָֽהי״יֽ׃ (יב) וְאִ֥ם עֵ֖זא קׇרְבָּנ֑וֹ וְהִקְרִיב֖וֹ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (יג) וְסָמַ֤ךְ אֶת⁠־יָדוֹ֙ עַל⁠־רֹאשׁ֔וֹ וְשָׁחַ֣ט אֹת֔וֹ לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְ֠זָרְק֠וּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֧ן אֶת⁠־דָּמ֛וֹ עַל⁠־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃ (יד) וְהִקְרִ֤יב מִמֶּ֙נּוּ֙ קׇרְבָּנ֔וֹ אִשֶּׁ֖ה לַֽיהֹוָ֑הי״י֑ אֶת⁠־הַחֵ֙לֶב֙ הַֽמְכַסֶּ֣ה אֶת⁠־הַקֶּ֔רֶב וְאֵת֙ כׇּל⁠־הַחֵ֔לֶב אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־הַקֶּֽרֶב׃ (טו) וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת⁠־הַחֵ֙לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵהֶ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־הַכְּסָלִ֑ים וְאֶת⁠־הַיֹּתֶ֙רֶת֙ עַל⁠־הַכָּבֵ֔ד עַל⁠־הַכְּלָיֹ֖ת יְסִירֶֽנָּה׃ (טז) וְהִקְטִירָ֥ם הַכֹּהֵ֖ן הַמִּזְבֵּ֑חָה לֶ֤חֶם אִשֶּׁה֙ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ כׇּל⁠־חֵ֖לֶב לַיהֹוָֽהי״יֽ׃ (יז) חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑םב כׇּל⁠־חֵ֥לֶב וְכׇל⁠־דָּ֖ם לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א וְאִ֥ם עֵ֖ז =ל,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו (מרכא וטפחא)
• דפוסים=וְאִֽם⁠־עֵ֖ז (תיבה מוקפת בגעיה)
ב מוֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם =ל-מ,ש,ו; ראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח (וכך ברויאר ומג״ה). המקום מטושטש בכתי״ל1; ברור שאין געיה במי״ם, אבל אולי יתכן שנשאר סימן קלוש של געיה בבי״ת.
• ל=מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶ֑ם (!), אמנם עיון בצילום כתב היד אולי מראה געיה מחוקה שנייה (?) גם תחת הבי״ת.
• ל1?,ב,ש1[ביד שניה]=מוֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם (אין געיה)
• קורן=מֽוֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם
• ראו גם את שלושת הדוגמאות המקבילות בויקרא פרק כ״ג (פסוקים ג׳, י״ד, ל״א) ובהערות הנוסח שם.
E/ע
הערותNotes
(א)
[דִּבּוּרָא דִנְדָבָה פֶּרֶק טז]
[א]
״וְאִם זֶבַח שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ״ – רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל הַמֵּבִיא שְׁלָמִים מֵבִיא שָׁלוֹם לָעוֹלָם.
אֵין לִי אֶלָּא שְׁלָמִים, מְנַיִן לְרַבּוֹת אֶת הַתּוֹדָה? אַרְבֶּה אֶת הַתּוֹדָה, שֶׁהִיא בָּאָה מִן הַשְּׁלָמִים.
וּמְנַיִן לְרַבּוֹת אֶת הָעוֹלָה? אַרְבֶּה אֶת הָעוֹלָה, שֶׁהִיא בָּאָה בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה.
וּמְנַיִן לְרַבּוֹת אֶת הַבְּכוֹר וְאֶת הַמַּעֲשֵׁר וְאֶת הַפֶּסַח? אַרְבֶּה אֶת הַבְּכוֹר וְאֶת הַמַּעֲשֵׁר וְאֶת הַפֶּסַח, שֶׁאֵינָן בָּאִין עַל חֵטְא.
מְנַיִן לְרַבּוֹת חַטָּאת וְאָשָׁם? תִּלְמֹד לוֹמַר ״זֶבַח״.
וּמְנַיִן לְרַבּוֹת אֶת הָעוֹפוֹת וְהַמְּנָחוֹת וְהַיַּיִן וְהַלְּבוֹנָה וְהָעֵצִים? תִּלְמֹד לוֹמַר ״שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ״ – הָא כָּל הַמֵּבִיא שְׁלָמִים מֵבִיא שָׁלוֹם לָעוֹלָם.
[ב]
דָּבָר אַחֵר: ״שְׁלָמִים״ – שֶׁהַכֹּל שָׁלוֹם בָּהֶן: הַדָּם וְהָאֵמוּרִין לַמִּזְבֵּחַ, הֶחָזֶה וָשׁוֹק לַכֹּהֲנֵים, הָעוֹר וְהַבָּשָׂר לַבְּעָלִין.
[ג]
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִי שֶׁהוּא שָׁלוֹם מֵבִיא שְׁלָמִין, אֵין הָאוֹנֵן מֵבִיא שְׁלָמִין.
אֵין לִי אֶלָּא שְׁלָמִין, שֶׁהֵן מִן שִׂמְחָה, מְנַיִן לְרַבּוֹת אֶת הַתּוֹדָה? אַרְבֶּה אֶת הַתּוֹדָה, שֶׁהִיא מִן שִׂמְחָה כִּשְׁלָמִין.
מְנַיִן לְרַבּוֹת אֶת הָעוֹלָה? אַרְבֶּה אֶת הָעוֹלָה, שֶׁהִיא בָּאָה בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה.
מְנַיִן לְרַבּוֹת אֶת הַבְּכוֹר, וְאֶת הַמַּעֲשֵׁר, וְאֶת הַפֶּסַח? אַרְבֶּה אֶת הַבְּכוֹר וְאֶת הַמַּעֲשֵׁר וְאֶת הַפֶּסַח, שֶׁאֵינָן בָּאִים עַל חֵטְא.
מְנַיִן לְרַבּוֹת חַטָּאת וְאָשָׁם? תִּלְמֹד לוֹמַר ״זֶבַח״.
מְנַיִן הָעוֹפוֹת וְהַמְּנָחוֹת וְהַיַּיִן וְהַלְּבוֹנָה וְהָעֵצִים? תִּלְמֹד לוֹמַר ״שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ״ – הָא כָּל קָרְבָּן שֶׁהוּא מֵבִיא, הָיָה שָׁלוֹם, מֵבִיא, הָיָה אוֹנֵן, אֵינוֹ מֵבִיא.
[ד]
״בָּקָר״ – לְרַבּוֹת אֶת אַחַד עָשָׂר, מִן הַבָּקָר, לְהוֹצִיא אֶת הַתְּשִׁיעִי. מָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת אַחַד עָשָׂר וּלְהוֹצִיא אֶת הַתְּשִׁיעִי? אַחַר שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב, מֵעֵט, שֶׁתִּמָּצֵא אוֹמֵר: אֵימָתַי הַקֹּדֶש עוֹשֶׂה תְּמוּרָה לְפָנָיו אוֹ לְאַחֲרָיו? הֱוֵי אוֹמֵר לְאַחֲרָיו; מַרְבֶּה אֲנִי אֶת אַחַד עָשָׂר, שֶׁהוּא לְאַחַר הַקְּדֻשָּׁה, וּמוֹצִיא אֶת הַתְּשִׁיעִי שֶׁהוּא לִפְנֵי הַקְּדֻשָּׁה.
[ה]
״הוּא״ – הַיָּחִיד מֵבִיא שְׁלָמִים נְדָבָה, אֵין הַצִּבּוּר מֵבִיא שְׁלָמִים נְדָבָה. הֲלֹא דִין הוּא: עוֹלַת בְּהֵמָה בָּאָה בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה, וּשְׁלָמִים בָּאִין בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה, מָה עוֹלַת בְּהֵמָה, שֶׁהִיא בָּאָה בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה, הֲרֵי הִיא בָּאָה נִדְבַת צִבּוּר, אַף שְׁלָמִים, שֶׁהֵן בָּאִין בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה, יָבֹאוּ נִדְבַת צִבּוּר.
[ו]
מִנְחָה תּוֹכִיחַ, שֶׁהִיא בָּאָה בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה, וְאֵינָהּ בָּאָה נִדְבַת צִבּוּר! לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַּמִּנְחָה, שֶׁאֵינָהּ בָּאָה נִדְבַת שְׁנַיִם, תֹּאמַר בִּשְׁלָמִים, שֶׁהֵן בָּאִין נִדְבַת שְׁנַיִם! עוֹלַת הָעוֹף תּוֹכִיחַ, שֶׁהִיא בָּאָה נִדְבַת שְׁנַיִם וְאֵינָהּ בָּאָה נִדְבַת צִבּוּר.
[ז]
לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְּעוֹלַת הָעוֹף, שֶׁאֵינָהּ בָּאָה חוֹבַת צִבּוּר, תֹּאמַר בִּשְׁלָמִין, שֶׁהֵן בָּאִין חוֹבַת צִבּוּר, הוֹאִיל וְהֵן בָּאִין חוֹבַת צִבּוּר, יָבֹאוּ נִדְבַת צִבּוּר! תִּלְמֹד לוֹמַר ״הוּא״ – הַיָּחִיד מֵבִיא שְׁלָמִים נְדָבָה, אֵין הַצִּבּוּר מֵבִיא שְׁלָמִים נְדָבָה.
[ח]
״זָכָר״ – לְרַבּוֹת אֶת הַוֶּלֶד.
״וּנְקֵבָה״ – לְרַבּוֹת אֶת הַתְּמוּרָה.
״זָכָר״ – לְרַבּוֹת אֶת הַוֶּלֶד? הֲלֹא דִין הוּא: מָה, אִם תְּמוּרָה, שֶׁאֵינָהּ גִּדּוּלֵי קֹדֶשׁ, כְּשֵׁרָה לִקָּרֵב, הַוֶּלֶד, שֶׁהוּא גִּדּוּלֵי קֹדֶשׁ, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּכְשַׁר לִקָּרֵב? לֹא! אִם אָמַרְתָּ בִּתְמוּרָה, שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בְּכָל הַקֳּדָשִׁין, תֹּאמַר בַּוֶּלֶד, שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בְּכָל הַקֳּדָשִׁין, הוֹאִיל וְאֵינוֹ נוֹהֵג בְּכָל הַקֳּדָשִׁין, לֹא יִכְשַׁר לִקָּרֵב! תִּלְמֹד לוֹמַר ״זָכָר״ – לְרַבּוֹת אֶת הַוֶּלֶד.
[ט]
״וּנְקֵבָה״ – לְרַבּוֹת אֶת הַתְּמוּרָה. הֲלֹא דִין הוּא: מָה, אִם הַוֶּלֶד, שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בְּכָל הַקֳּדָשִׁין, כָּשֵׁר לִקָּרֵב, תְּמוּרָה, שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בְּכָל הַקֳּדָשִׁין, אֵינוֹ דִין שֶׁתִּכְשַׁר לִקָּרֵב? לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַּוֶּלֶד, שֶׁהוּא גִּדּוּלֵי קֹדֶשׁ, תֹּאמַר בִּתְמוּרָה שֶׁאֵינָהּ גִּדּוּלֵי קֹדֶשׁ, הוֹאִיל וְאֵינָהּ גִּדּוּלֵי קֹדֶשׁ, לֹא תִכְשַׁר לִקָּרֵב! תִּלְמֹד לוֹמַר ״נְקֵבָה״ – לְרַבּוֹת אֶת הַתְּמוּרָה.
[י]
אֵין לִי אֶלָּא וְלָדוֹת וּתְמוּרוֹת שֶׁלִּתְמִימִין, וְלָדוֹת וּתְמוּרוֹת שֶׁלְּבַעֲלֵי מוּמִין מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר ״אִם זָכָר״ – לְרַבּוֹת וֶלֶד בַּעֲלֵי מוּמִין.
״אִם נְקֵבָה״ – לְרַבּוֹת תְּמוּרוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין. אֵלּוּ הֵן בַּעֲלֵי מוּמִין: כָּל שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן. הָא אִם קָדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן וְנִפְדּוּ, הֲרֵי אֵלּוּ כְהֶקְדֵּשׁ נְכָסִין.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ׳אֲרִי וְדֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ׳ (שמואל א י״ז:ל״ו), אֵין לִי אֶלָּא אֲרִי וְדוֹב, וּמְנַיִן לְרַבּוֹת אֶת הָאֲרִי עִם הַדּוֹב וְאֶת הַדּוֹב עִם הָאֲרִי? תִּלְמֹד לוֹמַר ״גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדֹּב הִכָּה עַבְדֶּךָ״.
(ב)
[דִּבּוּרָא דִנְדָבָה פֶּרֶק יז]
[א]
״וְסָמַךְ יָדוֹ״ – יָדוֹ, לֹא יַד בְּנוֹ, יָדוֹ, לֹא יַד עַבְדּוֹ, יָדוֹ, וְלֹא יַד שְׁלוּחוֹ.
״יָדוֹ עַל רֹאשׁ״ – לֹא יָדוֹ עַל גַּב.
״יָדוֹ עַל רֹאשׁ״ – לֹא עַל הַצַּוָּאר.
״עַל רֹאשׁ״ – לֹא עַל הַגַּבַּיִין.
אוֹצִיא אֶת כֻּלָּם, וְלֹא אוֹצִיא אֶת הֶחָזֶה, וְדִין הוּא: מָה, אִם הָרֹאשׁ, שֶׁאֵין טָעוּן תְּנוּפָה, טָעוּן סְמִיכָה, הֶחָזֶה, שֶׁהוּא טָעוּן תְּנוּפָה, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּטָּעַן סְמִיכָה? תִּלְמֹד לוֹמַר ״עַל רֹאשׁ״ – לֹא עַל הֶחָזֶה.
[ב]
״קָרְבָּנוֹ״ – ״קָרְבָּנוֹ״, ״קָרְבָּנוֹ״א, לְרַבּוֹת כָּל בַּעֲלֵי קָרְבָּן. הֲלֹא דִין הוּא: מָה, אִם תְּנוּפָה, שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בַּחַיִּים וּבַשְּׁחוּטִין, נִתְמַעֲטָה בְּחוֹבְרִיןב, סְמִיכָה, שֶׁאֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בַּחַיִּין, אֵינוֹ דִין שֶׁתִּתְמַעֵט בְּחוֹבְרִין? תִּלְמֹד לוֹמַר ״קָרְבָּנוֹ״ – ״קָרְבָּנוֹ״, ״קָרְבָּנוֹ״, לְרַבּוֹת כָּל בַּעֲלֵי קָרְבָּן.
[ג]
״קָרְבָּנוֹ״ – לֹא קָרְבָּן אָבִיו, ״קָרְבָּנוֹ״, לֹא קָרְבָּן אַחֵר, ״קָרְבָּנוֹ״, לֹא קָרְבָּן הַגֵּר. שֶׁרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין הַיּוֹרֵשׁ סוֹמֵךְ.
[ד]
״קָרְבָּנוֹ״ – לֹא הַבְּכוֹר. הֲלֹא דִין הוּא: וּמָה, אִם שְׁלָמִים, שֶׁאֵין קְדֻשָּׁתָן מֵרֶחֶם, טְעוּנִין סְמִיכָה, הַבְּכוֹר, שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּטָּעַן סְמִיכָה? תִּלְמֹד לוֹמַר ״קָרְבָּנוֹ״ – לֹא הַבְּכוֹר.
[ה]
״קָרְבָּנוֹ״ – לֹא הַמַּעֲשֵׁר. הֲלֹא דִין הוּא: מָה, אִם שְׁלָמִין, שֶׁאֵינָן בַּ׳עֲמֹד הָבֵא׳, טְעוּנִין סְמִיכָה, הַמַּעֲשֵׁר שֶׁהוּא בַּ׳עֲמֹד הָבֵא׳, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּטָּעַן סְמִיכָה? תִּלְמֹד לוֹמַר ״קָרְבָּנוֹ״ – לֹא הַמַּעֲשֵׁר.
[ו]
״קָרְבָּנוֹ״ – לֹא הַפֶּסַח. הֲלֹא דִין הוּא: מָה, אִם שְׁלָמִים, שֶׁלֹּא רִבָּה בָּהֶן הַכָּתוּב מִצְווֹת יְתֵרוֹת, טְעוּנוֹת סְמִיכָה, הַפֶּסַח, שֶׁרִבָּה בּוֹ הַכָּתוּב מִצְווֹת יְתֵרוֹת, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּטְעֹן סְמִיכָה? תִּלְמֹד לוֹמַר ״קָרְבָּנוֹ״ – לֹא הַפֶּסַח.
[ז]
״וּשְׁחָטוֹ״ – ״וְשָׁחַט אֹתוֹ״ (ויקרא ג׳:ח׳), ״וְשָׁחַט אֹתוֹ״ (ויקרא ג׳:י״ג), מַה תַּלְמוּד? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יי אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם, וְזָבַחְתָּ״ (דברים י״ב:כ״א), בְּרִחוּק מָקוֹם אַתָּה זוֹבֵחַ, אֵין אַתָּה זוֹבֵחַ בַּמָּקוֹם, פְּרָט לְחֻלִּין שֶׁלֹּא יִשָּׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה.
[ח]
אֵין לִי אֶלָּא תְּמִימִין שֶׁהֵן כְּשֵׁרִין לִקָּרֵב, מְנַיִן לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין? אַרְבֶּה אֶת בַּעֲלֵי מוּמִין, שֶׁהֵן מִמִּין כָּשֵׁר.
מְנַיִן לְרַבּוֹת אֶת הַחַיָּה? אַרְבֶּה אֶת הַחַיָּה, שֶׁהִיא בַּשְּׁחִיטָה כַּבְּהֵמָה.
מְנַיִן לְרַבּוֹת אֶת הָעוֹפוֹת? תִּלְמֹד לוֹמַר ״וּשְׁחָטוֹ״ – ״וְשָׁחַט אֹתוֹ״ (ויקרא ג׳:ח׳), ״וְשָׁחַט אֹתוֹ״ (ויקרא ג׳:י״ג).
[ט]
יָכֹל לֹא יִשְׁחֹט, וְאִם שָׁחַט, יְהֵא מֻתָּר בַּאֲכִילָה? תִּלְמֹד לוֹמַר ״כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם... וְזָבַחְתָּ... וְאָכַלְתָּ״ (דברים י״ב:כ״א), מַה שֶּׁאַתְּ זוֹבֵחַ בְּרִחוּק מָקוֹם אַתָּה אוֹכֵל, וְאֵין אַתְּ אוֹכֵל מַה שֶּׁאַתְּ זוֹבֵחַ בַּמָּקוֹם, פְּרָט לְחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָהג.
[י]
יָכֹל לֹא יֹאכְלֶנּוּ אֲבָל יַטִּילֶנּוּ לַכֶּלֶב? תִּלְמֹד לוֹמַר ״לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ״ (שמות כ״ב:ל׳), אוֹתוֹ אַתְּ מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב, אֵין אַתְּ מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב חֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה.
[יא]
״פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״ – ״לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד״ (ויקרא ג׳:ח׳), ״לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד״ (ויקרא ג׳:י״ג), לְהַכְשִׁיר אֶת כָּל הָרוּחַ. קוֹל וָחֹמֶר לַצָּפוֹן. הֲלֹא דִין הוּא: מָה, אִם שְׁאָר הָרוּחוֹת, שֶׁלֹּא כָשְׁרוּ לִשְׁחִיטַת קָדְשֵׁי קֳדָשִׁין, כָּשְׁרוּ לִשְׁחִיטַת קֳדָשִׁין קַלִּין, צָפוֹן, שֶׁכָּשַׁר לִשְׁחִיטַת קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּכְשַׁר לִשְׁחִיטַת קֳדָשִׁין קַלִּין? רַבִּי לְעָזָר אוֹמֵר: ״לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד״, לְהַכְשִׁיר בַּצָּפוֹן.
[יב]
הֲלֹא דִין הוּא: מָה, אִם שְׁלָמִין, שֶׁכָּשְׁרוּ לִשָּחֵט בְּכָל רוּחַ, לֹא כָשַׁר מְקוֹמָן לִשְׁחִיטַת קָדְשֵׁי קֳדָשִׁין, עוֹלָה, שֶׁלֹּא כָשְׁרָה לִשָּחֵט אֶלָּא בַּצָּפוֹן, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יִכְשַׁר מְקוֹמָהּ לִשְׁחִיטַת קֳדָשִׁין קַלִּין? תִּלְמֹד לוֹמַר ״לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד״, לְהַכְשִׁיר בַּצָּפוֹן.
(ג)
[דִּבּוּרָא דִנְדָבָה פָּרָשָׁה יד]
[א]
״וְהִקְרִיב מִזֶּבַח״ – אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ.
״שְׁלָמִים״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סָמַךְ עֲלֵיהֶן.
״אִשֶּׁה״ – לְשֵׁם אִשִּׁים.
״לַיי״ – לְשֵׁם מִי שֶׁעָשָׂה אֶת הָעוֹלָם.
[ב]
מִכָּן אָמְרוּ: לְשֵׁם שִׁשָּׁה דְבָרִים הַזֶּבַח נִזְבַּח: לְשֵׁם זֶבַח, לְשֵׁם זוֹבֵחַ, לְשֵׁם שֵׁם, לְשֵׁם אִשִּׁים, לְשֵׁם רֵיחַ, לְשֵׁם נִיחֹחַ. וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם לְשֵׁם חֵטְא.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵה: אַף מִי שֶׁלֹּא הָיָה בְלִבּוֹ לְשֵׁם אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ, כָּשֵׁר, שֶׁהוּא תְּנַי בֵּית דִּין, שֶׁאֵין הַמַחֲשָׁבָה הוֹלֶכֶת אֶלָּא לְאַחַר הָעוֹבֵד.
[ג]
״אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב, וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב״ – מַה תַּלְמוּד? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״כָּל חֵלֶב לַיי״ (ויקרא ג׳:ט״ז), ״כָּל חֵלֶב וְכָל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ״ (ויקרא ג׳:י״ז), ״כִּי כָּל אֹכֵל חֵלֶב מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיב מִמֶּנָּה אִשֶּׁה לַיי, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מֵעַמֶּיהָ״ (ויקרא ז׳:כ״ה).
יָכֹל אַף חֵלֶב הַדְּפָנוֹת בַּכְּלָל? תִּלְמֹד לוֹמַר ״אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב״.
יָכֹל לֹא יְהֵא בִּכְלַל עֹנֶשׁ, אֲבָל יְהֵא בִּכְלַל אַזְהָרָה? תִּלְמֹד לוֹמַר ״אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב״.
אוֹצִיא אֶת חֵלֶב הַחֻלִּין, וְלֹא אוֹצִיא אֶת חֵלֶב הַמֻּקְדָּשִׁין? תִּלְמֹד לוֹמַר ״אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב״.
יָכֹל לֹא יְהֵא בִּכְלַל עֹנֶשׁ אֲבָל יְהֵא בִּכְלַל אַזְהָרָה? תִּלְמֹד לוֹמַר ״אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב״.
יָכֹל לֹא יְהֵא בִּכְלַל אַזְהָרָה אֲבָל יְהֵא בִּכְלַל ׳עֲמֹד וְהַקְרֵב׳? תִּלְמֹד לוֹמַר ״אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב״.
[ד]
אוֹצִיא אֶת כֻּלָּם, וְלֹא אוֹצִיא אֶת חֵלֶב הַשָּׁלִיל הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב? תִּלְמֹד לוֹמַר ׳חֵלֶב וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת׳ד (ויקרא ג׳:י׳).
יָכֹל לֹא יְהֵא בִּכְלַל עֹנֶשׁ, אֲבָל יְהֵא בִּכְלַל אַזְהָרָה? תִּלְמֹד לוֹמַר ׳חֵלֶב וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת׳ה (ויקרא ג׳:ט״ו).
יָכֹל לֹא יְהֵא בִּכְלַל אַזְהָרָה, אֲבָל יְהֵא בִּכְלַל ׳עֲמֹד וְהַקְרֵב׳? תִּלְמֹד לוֹמַר ׳חֵלֶב וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת׳ בָּאָשָׁםו (ויקרא ז׳:ד׳), שֶׁאֵין תַּלְמוּד, שֶׁכְּבָר קוֹל וָחֹמֶר הוּא:
[ה]
מָה, אִם שְׁלָמִין, שֶׁאֵין כָּל מִינָן טָעוּן אַלְיָה, טְעוּנִים חֵלֶב וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת, אָשָׁם, שֶׁכָּל מִינוֹ טָעוּן אַלְיָה, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּטָּעַן חֵלֶב וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת? וְאִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר חֵלֶב וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת בָּאָשָׁם? לִלְמֹד מִמֶּנּוּ: מָה חֵלֶב וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת אֲמוּרִין בָּאָשָׁם, מוּצָא מִכְּלַל שָׁלִיל, אַף חֵלֶב וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת אֲמוּרִין כָּן, מוּצָא מִכְּלַל שָׁלִיל.
[ו]
״וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב״.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: לְהָבִיא אֶת הַחֵלֶב שֶׁעַל הַקֵּבָה.
רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: לְהָבִיא אֶת הַחֵלֶב שֶׁעַל הַדַּקִּים.
(ד)
[ז]
״וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת״ – לֹא בַּעַל כֻּלְיָה אַחַת וְלֹא בַּעַל שָׁלֹשׁ.
״וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן״ – לֹא הַבָּשָׂר שֶׁעֲלֵיהֶן.
״אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים״ – זֶה הַחֵלֶב שֶׁבֵּין הַפְּקוֹקְלוֹתז. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה.
רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: לְהָבִיא אֶת הַחֵלֶב שֶׁעַל הָעֹקֶץ.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מַה חֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב, קְרוּם נִקְלָף, אֵין לִי אֶלָּא קְרוּם נִקְלָף.
רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: מַה חֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב, תּוֹתָב וּקְרוּם וְנִקְלָף, אַף אֵין לִי אֶלָּא תּוֹתָב וּקְרוּם וְנִקְלָף.
[ח]
״וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד״ – דָּבָר שָׁקוּל שֶׁיִּטֹּל מִן הַכָּבֵד עַל הַיּוֹתֶרֶת, וּמִן הַיּוֹתֶרֶת עַל הַכָּבֵד. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״וְאֶת הַיֹּתֶרֶת מִן הַכָּבֵד מִן הַחַטָּאת הִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה״ (ויקרא ט׳:י׳), שֶׁיִּטֹּל מִן הַכָּבֵד עַל הַיּוֹתֶרֶת.
[ט]
׳יָסִיר׳׳יוֹתֶרֶת׳ – אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כְּלָיוֹת.
׳יָסִיר׳׳כְּלָיוֹת׳ – אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יוֹתֶרֶת.
״יְסִירֶנָּה״ – אֲפִלּוּ כֻּלְיָה אַחַת.
(ה)
[י]
״וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ״ – ״וְהִקְטִירוֹ״ (ויקרא ג׳:י״א), ״וְהִקְטִירָם״ (ויקרא ג׳:ט״ז), מַה תַּלְמוּד ״וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ״? כָּשֵׁר לֹא הַפָּסוּל.
״וְהִקְטִירוֹ״? שֶׁלֹּא יְעָרֵב חֲלָבִין בַּחֲלָבִין. ״וְהִקְטִירָם״? כֻּלָּם כְּאַחַת.
נֶאֱמַר כָּן אִשֶּׁה וְלֹא נֶאֱמַר לֶחֶם, נֶאֱמַר לְמַטָּן ״לֶחֶם״ (ויקרא ג׳:י״א) וְלֹא נֶאֱמַר רֵיחַ נִיחֹחַ, נֶאֱמַר לְמַטָּן ״רֵיחַ נִיחֹחַ״ (ויקרא ג׳:ט״ז) וְלֹא נֶאֱמַר לַשֵּׁם, וּמְנַיִן לִתֵּן אֶת הָאָמוּר בְּכֻלָּם לְכָל אֶחָד וְאֶחָד? תִּלְמֹד לוֹמַר ״אִשֶּׁה״, ״אִשֶּׁה״, ״אִשֶּׁה״, לִגְזֵרָה שָׁוָה.
(ו)
[דִּבּוּרָא דִנְדָבָה פֶּרֶק יח]
[א]
מַה תַּלְמוּד (לוֹמַר) ״שְׁלָמִים״ מִבֶּן הַבָּקָר, וּמַה תַּלְמוּד (לוֹמַר) ״שְׁלָמִים״ מִבֶּן הַצֹּאן? לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּבֶן הַבָּקָר מַה שֶּׁאֵין בְּבֶן הַצֹּאן, וּבְבֶן הַצֹּאן מַה שֶּׁאֵין בְּבֶן הַבָּקָר: בֶּן הַבָּקָר נִתְרַבָּה בַּנְסָכִין, וּבֶן הַצֹּאן נִתְמַעַט בַּנְסָכִין, בֶּן הַצֹּאן נִתְרַבָּה בַּצִּבּוּר, בֶּן הַבָּקָר נִתְמַעַט בַּצִּבּוּר, הָא לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּבֶן הַבָּקָר מַה שֶּׁאֵין בְּבֶן הַצֹּאן, וּבְבֶן הַצֹּאן מַה שֶּׁאֵין בְּבֶן הַבָּקָר, צָרִיךְ לוֹמַר ״שְׁלָמִים״ מִבֶּן הַבָּקָר, וְצָרִיךְ לוֹמַר ״שְׁלָמִים״ מִבֶּן הַצֹּאן.
[ב]
״זָכָר אוֹ נְקֵבָה״ – זָכָר וַדַּי וְהַנְּקֵבָה וַדַּי, לֹא טוֹמְטוֹם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס. הֲלֹא דִין הוּא? מָה, אִם עוֹלָה, שֶׁכָּשְׁרָה לָבֹא מִן הָעוֹף, לֹא כָשְׁרָה לָבֹא טוֹמְטוֹם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, שְׁלָמִין, שֶׁלֹּא כָשְׁרוּ לָבֹא מִן הָעוֹף, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יִכְשְׁרוּ לָבֹא טוֹמְטוֹם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס? לֹא, אִם אָמַרְתָּ בָּעוֹלָה, שֶׁלֹּא כָשְׁרָה לָבֹא נְקֵבוֹת כִּזְכָרִין, תֹּאמַר בִּשְׁלָמִים, שֶׁכָּשְׁרוּ לָבֹא נְקֵבוֹת כִּזְכָרִין? חַטָּאת תּוֹכִיחַ, שֶׁכָּשְׁרָה לָבֹא נְקֵבוֹת כִּזְכָרִין, וְלֹא כָשְׁרָה לָבֹא טוֹמְטוֹם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס!
[ג]
לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַּחַטָּאת, שֶׁלֹּא כָשְׁרָה לָבֹא כָּל מִין זְכָרִין וְכָל מִין נְקֵבוֹת, תֹּאמַר בִּשְׁלָמִין, שֶׁכָּשְׁרוּ לָבֹא כָּל מִין זְכָרִין וְכָל מִין נְקֵבוֹת? מַעֲשֵׁר יוֹכִיחַ, שֶׁכָּשַׁר לָבֹא כָּל מִין זְכָרִין וְכָל מִין נְקֵבוֹת, וְלֹא כָשַׁר לָבֹא טוֹמְטוֹם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס! לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְּמַעֲשֵׂר, שֶׁהוּא אֶחָד מֵעֲשָׂרָה, תֹּאמַר בִּשְׁלָמִין, שֶׁהֵן אֶחָד מֶאֶחָד? הוֹאִיל וְהֵן אֶחָד מֶאֶחָד, יִכְשְׁרוּ לָבֹא טוֹמְטוֹם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס! תִּלְמֹד לוֹמַר ״זָכָר אוֹ נְקֵבָה״ – הַזָּכָר וַדַּי, וְהַנְּקֵבָה וַדַּי, לֹא טוֹמְטוֹם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס.
(ז)
[ד]
״כֶּשֶׂב״. וְלָמָּה נֶאֱמַר ״כֶּשֶׂב״? לְרַבּוֹת אֶת הַפֶּסַח לָאַלְיָה.
כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״אִם כֶּשֶׂב״ – לְרַבּוֹת פֶּסַח שֶׁעִבֵּר זְמַנּוֹח, וּשְׁלָמִין בָּאִין מֵחֲמַת הַפֶּסַח לְכָל מִצְוַת שְׁלָמִין, שֶׁיִּטָּעֲנוּ סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק. שֶׁיָּכֹל הוֹאִיל וּמָה, אִם אָבִיו אֵינוֹ טָעוּן סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק, הַבָּאִים מִכֹּחוֹ, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יִטָּעֲנוּ סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״אִם כֶּשֶׂב״ – לְרַבּוֹת פֶּסַח שֶׁעִבֵּר זְמַנּוֹ, וּשְׁלָמִין בָּאִין מֵחֲמַת הַפֶּסַח לְכָל מִצְוַת שְׁלָמִין, שֶׁיִּטָּעֲנוּ סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק. אֲבָל אֵינָן נֶאֱכָלִין אֶלָּא לְיוֹם וְלַיְלָה כִּתְחִלַּת הֶקְדֵּשָׁן.
בֶּן עַזַּי אוֹמֵר: אֵינָן נֶאֱכָלִין אֶלָּא בַּלַּיְלָה וְאֵינָן נֶאֱכָלִין אֶלָּא צָלִי.
[ה]
״הוּא״ – הַיָּחִיד מֵבִיא שְׁלָמִין נְדָבָה, אֵין הַצִּבּוּר מֵבִיא שְׁלָמִין נְדָבָה. אִם תֹּאמַר, כְּבַר מֵעַטְתִּים מִן הַבָּקָר, שֶׁיָּכֹל לֹא יָבִיא צִבּוּר מִן הַבָּקָר שְׁלָמִין נְדָבָה, שֶׁכֵּן אֵינוֹ מֵבִיא כַיּוֹצֵא בָּהֶן חוֹבָה, אֲבָל יָבִיא צִבּוּר מִן הַצֹּאן שְׁלָמִים נְדָבָה, שֶׁכֵּן הוּא מֵבִיא כַיּוֹצֵא בָהֶן חוֹבָה! תִּלְמֹד לוֹמַר ״הוּא״ – הַיָּחִיד מֵבִיא שְׁלָמִין נְדָבָה, אֵין הַצִּבּוּר מֵבִיא שְׁלָמִין נְדָבָה.
(ט)
[דִּבּוּרָא דִנְדָבָה פֶּרֶק יט]
[א]
״וְהִקְרִיב מִזֶּבַח״ – אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ.
״שְׁלָמִים״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סָמַךְ עֲלֵיהֶם.
״אִשֶּׁה״ – לְשֵׁם אִשִּׁים.
״לַיי״ – לְשֵׁם מִי שֶׁעָשָׂה אֶת הָעוֹלָם.
[ב]
״חֶלְבּוֹ הָאַלְיָה״ – לְהָבִיא אֶת הַחֵלֶב הַסָּמוּךְ לָאַלְיָה, זֶה הַחֵלֶב שֶׁבֵּין הַפְּקוֹקְלוֹת. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״חֶלְבּוֹ הָאַלְיָה״ – הִקִּישׁ הַחֵלֶב לָאַלְיָה: מַה הַחֵלֶב בִּשְׁנֵי לָאוִים, אַף אַלְיָה בִּשְׁנֵי לָאוִים.
[ג]
״אַלְיָה״ – יָכֹל יְקַיֵּם בָּהּ מִצְוַת אַלְיָה? תִּלְמֹד לוֹמַר ״תְמִימָה״; אוֹ ״תְמִימָה״ – יָכֹל יִטְּלֶנָּה עִם הַשִּׁזְרָה? תִּלְמֹד לוֹמַר ״לְעֻמַּת הֶעָצֶה״; אוֹ ״לְעֻמַּת הֶעָצֶה״ – יָכֹל לֹא יִכָּנֵס לִפְנִים מִן הֶעָצֶה? תִּלְמֹד לוֹמַר ״יְסִירֶנָּה״ – יִכָּנֵס לִפְנִים מִן הֶעָצֶה.
[ד]
״וְאֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב, וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב״ – מַה תַּלְמוּד? יָכֹל יִתְרַבֶּה בְּחֵלֶב דְּפָנוֹת? וְדִין הוּא: מָה, אִם בֶּן הַבָּקָר, שֶׁנִּתְרַבָּה בִּנְסָכִין, נִתְמַעַט בְּחֵלֶב דְּפָנוֹת, בֶּן הַצֹּאן, שֶׁנִּתְמַעַט בִּנְסָכִין, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּתְמַעַט בְּחֵלֶב דְּפָנוֹת? לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְּבֶן הַבָּקָר שֶׁנִּתְמַעַט בְּאַלְיָה, תֹּאמַר בְּבֶן הַצֹּאן שֶׁנִּתְרַבָּה בְּאַלְיָה, הוֹאִיל וְנִתְרַבָּה בְּאַלְיָה, יִתְרַבֶּה בְּחֵלֶב דְּפָנוֹת! תִּלְמֹד לוֹמַר ״וְאֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב, וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב.
(י)
אֵין לָךְ אֶלָּא מַה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן. מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ: לְפִי שֶׁיָּצָא לִדּוֹן בְּחָדָשׁ, הֶחְזִירוֹ הַכָּתוּב לִכְלָלוֹ.
(יא)
[ה]
״וְהִקְטִירוֹ״ – שֶׁלֹּא יְעָרֵב חֲלָבִים בַּחֲלָבִים.
״לֶחֶם אִשֶּׁה לַיי״ – לִמֵּד עַל חַחֲלָבִים שֶׁהֵן קְרוּאִין לֶחֶם.
(יב)
[דִּבּוּרָא דִנְדָבָה פֶּרֶק כ]
[א]
״וְאִם עֵז קָרְבָּנוֹ״ – הִפְסִיק הָעִנְיָן, שֶׁלֹּא תְהֵא הָעֵז טְעוּנָה אַלְיָה.
(יג-יד)
[ב]
״וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ״ – מִן הַמְחֻבָּר.
״קָרְבָּנוֹ אִשֶּׁה לַיי, אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב, וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב״ – מַה תַּלְמוּד? שֶׁיָּכֹל יִתְמַעַט מִכֻּלָּם. וְדִין הוּא: מַה מָּצִינוּ בְּבֶן הַצֹּאן, שֶׁנִּתְרַבָּה בְּאַלְיָה, נִתְרַבָּה בְּכֻלָּם, אֲבָל בֶּן הָעֵז, שֶׁנִּתְמַעַט בָּאַלְיָה, יִתְמַעֵט מִכֻּלָּם! בֶּן הַבָּקָר יוֹכִיחַ, שֶׁנִּתְמַעַט בָּאַלְיָה, וְנִתְרַבָּה בְּכֻלָּם.
[ג]
לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְּבֶן הַבָּקָר, שֶׁנִּתְרַבָּה בַּנְסָכִין, תֹּאמַר בְּבֶן הָעֵז, שֶׁנִּתְמַעַט בַּנְסָכִין, הוֹאִיל וְנִתְמַעַט בַּנְסָכִין יִתְמַעֵט מִכֻּלָּם! תִּלְמֹד לוֹמַר ״אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב, וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב.⁠״
לְרַבּוֹת אֶת כֻּלָּם.
(טז)
[ד]
״וְהִקְטִירָם״ – כֻּלָּם כְּאַחַת.
״לֶחֶם אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ, כָּל חֵלֶב לַיי״ – לְחַיֵּב עַל חֵלֶב מְעִילָה.
[ה]
מִשֵּׁם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ: וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז, לֹא תִפְדֶּה, קֹדֶשׁ הֵם, אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר״ (במדבר י״ח:י״ז). לָמַדְנוּ לַבְּכוֹר שֶׁהוּא טָעוּן דָּמִין וַחֲלָבִין לַמִּזְבֵּחַ, לְמַעֲשֵׂר וּלְפֶסַח מְנַיִן? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח יי אֱלֹהֶיךָ, וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל״ (דברים י״ב:כ״ז), שֶׁיָּכֹל אֵין לִי אֶלָּא דָּמָן, חֶלְבָּן מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר ״כָּל חֵלֶב לַיי״.
(יז)
[ו]
״חֻקַּת עוֹלָם״ – לְבֵית הָעוֹלָמִין.
״לְדֹרֹתֵיכֶם״ – שֶׁיִּנְהֹג הַדָּבָר לַדּוֹרוֹת.
״בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם״ – בָּאָרֶץ וּבְחוּץ לָאָרֶץ.
״כָּל חֵלֶב וְכָל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ״ – רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ׳חֵלֶב וְדָם׳ – הִקִּישׁ חֵלֶב לְדָם: מַה חֵלֶב בִּשְׁנֵי לָאוִין, אַף הַדָּם בִּשְׁנֵי לָאוִין.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין בָּהֶם אֶלָּא אַזְהָרָה אַחַת.
[ז]
יָכֹל אַף דַּם פְּסוּלֵי מֻקְדָּשִׁין יְהוּ חַיָּבִין עֲלֵיהֶן בִּשְׁנֵי לָאוִין? תִּלְמֹד לוֹמַר ״רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ״ (דברים י״ב:ט״ז), אֵין בָּהֶן אֶלָּא אַזְהָרָה אַחַת.
אֵין לִי אֶלָּא דָּמָן, חֶלְבָּן מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר ׳חֵלֶב וְדָם׳ – הִקִּישׁ חֵלֶב לְדָם: מַה הַדָּם בְּלָאו אֶחָד, אַף הַחֵלֶב בְּלָאו אֶחָד.
[ח]
בְּתוֹךְ שֶׁיָּצָא הַבְּכוֹר מִכְּלַל פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין, יָכֹל יְהוּ חַיָּבִין עַל דָּמוֹ מִשֵּׁם שְׁנֵי לָאוִין? תִּלְמֹד לוֹמַר ״רַק אֶת דָּמוֹ לֹא תֹאכֵל״ (דברים ט״ו:כ״ג), אֵין בּוֹ אֶלָּא אַזְהָרָה אַחַת.
אֵין לִי אֶלָּא דָּמוֹ, חֶלְבּוֹ מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר ׳חֵלֶב וְדָם׳ – הִקִּישׁ חֵלֶב לְדָם: מַה הַדָּם בְּלָאו אֶחָד, אַף הַחֵלֶב בְּלָאו אֶחָד.
(סיום)
חַסְלַת מְגִלָּה דְוַיִּקְרָא. סְלִיק דִּבּוּרָא דִנְדָבָה.
מהדורת הרב דן בארי על פי כ"י וטיקן 66 ועדי נוסח נוספים
הערות
א ״קָרְבָּנוֹ״, ״קָרְבָּנוֹ״, ״קָרְבָּנוֹ״, שלוש הזכרות מתוך השבע שבפרשת שלמים, שנשארו לדרוש.
ב חוֹבְרִין. שותפים.
ג כאן מופיעה שוב בכתב יד וטיקן 66 כל הלכה ה.
ד ׳חֵלֶב וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת׳. לשון הפסוק: ״וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן״.
ה ׳חֵלֶב וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת׳. לשון הפסוק: ״וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים״.
ו ׳חֵלֶב וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת׳. לשון הפסוק: ״וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים״.
ז הַפְּקוֹקְלוֹת. צומת גידים.
ח שֶׁעִבֵּר זְמַנּוֹ. שהוא יותר מבן שנה.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×