×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
בראשית ט״ותנ״ך
א֣
אָ
(א)  אַחַ֣ר׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הָיָ֤ה דְבַר⁠־יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֶל⁠־אַבְרָ֔ם בַּֽמַּחֲזֶ֖הא לֵאמֹ֑ר אַל⁠־תִּירָ֣א אַבְרָ֗ם אָנֹכִי֙ מָגֵ֣ן לָ֔ךְ שְׂכָרְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃ (ב) וַיֹּ֣אמֶרב אַבְרָ֗ם אֲדֹנָ֤י יֱהֹוִה֙יֱ⁠־⁠הֹוִה֙ מַה⁠־תִּתֶּן⁠־לִ֔י וְאָנֹכִ֖י הוֹלֵ֣ךְ עֲרִירִ֑י וּבֶן⁠־מֶ֣שֶׁק בֵּיתִ֔י ה֖וּא דַּמֶּ֥שֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר׃ (ג) וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֔ם הֵ֣ן לִ֔י לֹ֥א נָתַ֖תָּה זָ֑רַע וְהִנֵּ֥ה בֶן⁠־בֵּיתִ֖י יוֹרֵ֥שׁ אֹתִֽי׃ (ד) וְהִנֵּ֨ה דְבַר⁠־יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א יִֽירָשְׁךָ֖ זֶ֑ה כִּי⁠־אִם֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ ה֖וּא יִֽירָשֶֽׁךָ׃ (ה) וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הַבֶּט⁠־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָהג וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם⁠־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ׃ (ו) וְהֶאֱמִ֖ן בַּֽיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑הד וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ לּ֖וֹ צְדָקָֽה׃ (ז) {ששי} וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אֲנִ֣י יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵאתִ֙יךָ֙ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֔ים לָ֧תֶת לְךָ֛ אֶת⁠־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּֽהּ׃ (ח) וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־⁠הֹוִ֔ה בַּמָּ֥ה אֵדַ֖ע כִּ֥י אִֽירָשֶֽׁנָּהה׃ (ט) וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו קְחָ֥ה לִי֙ עֶגְלָ֣ה מְשֻׁלֶּ֔שֶׁת וְעֵ֥ז מְשֻׁלֶּ֖שֶׁת וְאַ֣יִל מְשֻׁלָּ֑שׁ וְתֹ֖ר וְגוֹזָֽל׃ (י) וַיִּֽקַּֽח⁠־ל֣וֹ אֶת⁠־כׇּל⁠־אֵ֗לֶּה וַיְבַתֵּ֤ר אֹתָם֙ בַּתָּ֔וֶךְ וַיִּתֵּ֥ן אִישׁ⁠־בִּתְר֖וֹ לִקְרַ֣את רֵעֵ֑הוּ וְאֶת⁠־הַצִּפֹּ֖רו לֹ֥א בָתָֽר׃ (יא) וַיֵּ֥רֶד הָעַ֖יִט עַל⁠־הַפְּגָרִ֑ים וַיַּשֵּׁ֥ב אֹתָ֖ם אַבְרָֽם׃ (יב) וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לָב֔וֹא וְתַרְדֵּמָ֖ה נָפְלָ֣ה עַל⁠־אַבְרָ֑ם וְהִנֵּ֥ה אֵימָ֛ה חֲשֵׁכָ֥ה גְדֹלָ֖ה נֹפֶ֥לֶת עָלָֽיו׃ (יג) וַיֹּ֣אמֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי⁠־גֵ֣ר׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה׃ (יד) וְגַ֧ם אֶת⁠־הַגּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי וְאַחֲרֵי⁠־כֵ֥ן יֵצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל׃ (טו) וְאַתָּ֛ה תָּב֥וֹא אֶל⁠־אֲבֹתֶ֖יךָ בְּשָׁל֑וֹם תִּקָּבֵ֖ר בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָֽה׃ (טז) וְד֥וֹר רְבִיעִ֖י יָשׁ֣וּבוּ הֵ֑נָּה כִּ֧י לֹא⁠־שָׁלֵ֛םז עֲוֺ֥ן הָאֱמֹרִ֖י עַד⁠־הֵֽנָּה׃ (יז) וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בָּ֔אָה וַעֲלָטָ֖ה הָיָ֑ה וְהִנֵּ֨ה תַנּ֤וּר עָשָׁן֙ וְלַפִּ֣יד אֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֔ר בֵּ֖ין הַגְּזָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃ (יח) בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה אֶת⁠־אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת⁠־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד⁠־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר⁠־פְּרָֽת׃ (יט) אֶת⁠־הַקֵּינִי֙ וְאֶת⁠־הַקְּנִזִּ֔י וְאֵ֖ת הַקַּדְמֹנִֽי׃ (כ) וְאֶת⁠־הַחִתִּ֥י וְאֶת⁠־הַפְּרִזִּ֖י וְאֶת⁠־הָרְפָאִֽים׃ (כא) וְאֶת⁠־הָֽאֱמֹרִי֙ח וְאֶת⁠־הַֽכְּנַעֲנִ֔יט וְאֶת⁠־הַגִּרְגָּשִׁ֖י וְאֶת⁠־הַיְבוּסִֽי׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א בַּֽמַּחֲזֶ֖ה ל=בַּֽמַּחֲזֶ֖ה בגעיה ימנית
ב וַיֹּ֣אמֶר =ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=וַיֹּ֣אמֶּר (דגש מיותר באות מ"ם) והמקליד תיקן בלי להעיר
• הערת דותן
ג הַשָּׁמַ֗יְמָה =ל,ש,ש1,ק3,ה (נקודה אחת לטעם רביע), וכמו כן בעוד כתבי⁠־היד הספרדים (פריז 25 ותנ"ך ליסבון)
• ו,ש2,דפוסים=הַשָּׁמַ֔יְמָה (שתי נקודות לטעם זקף קטן) וכמו כן ברוב התיגאן (כולל כתבי⁠־יד של הסופר בניה ובניו דוד ויוסף, ובדפוס הראשון של התאג')
ד בַּֽיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑ה ל=בַּֽיהוָ֑הי⁠־⁠הוָ֑ה בגעיה ימנית
ה אִֽירָשֶֽׁנָּה ל=אִֽירָשֶֽׁנָּה בגעיה ימנית
ו וְאֶת⁠־הַצִּפֹּ֖ר =ש,ש1?,ק3,ו וכמו כן בתיגאן ובכתבי⁠־יד ספרדים ובדפוסים
• ל,ש1?=וְאֶת⁠־הַצִפֹּ֖ר (חסר דגש באות צד"י)
• הערות ברויאר ודותן והמקליד
ז כִּ֧י לֹא⁠־שָׁלֵ֛ם =א⁠(ס),ל <א⁠(ס)=כ֧י לא שלם דרגא תביר? כן>
ח וְאֶת⁠־הָֽאֱמֹרִי֙ ל=וְאֶת⁠־הָֽאֱמֹרִי֙ בגעיה ימנית
ט וְאֶת⁠־הַֽכְּנַעֲנִ֔י ל=וְאֶת⁠־הַֽכְּנַעֲנִ֔י בגעיה ימנית
E/ע
הערותNotes
(א) אחר הדברים האלה – אחר ואחרי ענין אחד הם, כמו על ועֲלֵי; עֲלֵי ואחרֵי נכונים לפי׳ הדקדוק מאחר שאומרים תמיד עלַי אחרַי בלשוֹן רבים, ועל ואחר הם לשון מקוצָר. אל תירא אברם – יש אומרים {בראשית רבה מ״ד:ה׳} שהיה ירא מן המלכים שהכה, פן ישובו עליו; ויש אומרים שמא יְנַכו לו מזכויותיו; והקרוב אלי שאין קשר לענין זה עם המעשה הקודם, עיין המגיד 7 יולי 1858. (ב) ערירי – בלא בנים, והוא ל׳ ערום (משרש ערה כמו עריה) ערום מכל טוב וקרוב לו והיה כערער בערבה (ירמיהו י״ז:ו׳) שטעמו ערום מפרי. הולך ערירי – הולך כנוי למיתה, כמו אנכי הולך בדרך כל הארץ {מלכים א ב׳:ב׳}, וילך בלא חמדה (דברי הימים ב כ״א⁠{:כ׳}), כי כן מצאנו ערירים ימותו (ויקרא כ׳:כ׳). בן משק – כמו ועל פיך ישק כל עמי (בראשית מ״א:מ׳) יתנהג, כלומר כל ממוני הוא ביד איש נכרי, כי אין לי בן, ומה יועיל לי מה שתתן לי ובמותי אעזוב לאחרים חילי, וכמו שמפרש והולך הן לי וכו׳. משק – מן שקק, ענין תנועה והשמעת קול (עיין מה שכתבתי בבכורי העתים תקפ״ז ע׳ קפד), וכן ישק כל עמי {בראשית מ״א:מ׳}, יתנועע ויתנהג כל עמי; ומלת מֶשֶק אין לה אח, ובאה כאן להיותה לשון הנופל על לשון דמשק שאחריה והחכם Quatremère אמר כי משק כמו משקה, אך לא מצאנו משקה אלא למלכים, ועוד המשקה היה משקה למלך ולא לבית המלך. דמשק אליעזר – שתי המלות שם אחד הן, (או כדעת רד״ק שתחלה היה שמו דמשק, ואברהם הוסיף לו שם אליעזר), ולא שהיה מדמשק, כי היל״ל אליעזר הדמשקי, או אליעזר איש דמשק, ולא להקדים התואר אל השם, וראב״ע אמר כי בן מושך עצמו ואחר עמו, בן דמשק אליעזר, וזה רחוק ודחוק, ועדין נשאר התואר קודם לשם, והיה משפטו הוא אליעזר בן דמשק. (ו) והאמין בה׳ – אם היה כתוב ויאמן, היה משמע שעכשיו האמין, ובאמרו והאמין משמע שכבר היה מאמין בה׳; עיין מ״ש בבכורי העתים תקפ״ז עמוד קע״א. ויחשבה לו צדקה – אברהם חשבה להקב״ה צדקה וחסד, ר׳ יוסף בכור שור, רמב״ן, רלב״ג, בעל העקדה, דון יצחק, בעל תולדות יצחק, בעל מעשי ה׳ וס׳ הזהר ח״ג דף קמ״ח, כלומר מתוך שהיה מאמין בו חשב כי זו צדקה שיעשה עמו ולא פנה לבבו לומר הלא כמה פעמים הבטיחני על זאת, ועדיין אני ערירי. שאם לא היה סמוך לבו בטוח בי שיקיים דברו היה ראוי שתהיה ההבטחה הזאת בעיניו כצחוק והתול, ולא צדקה וחסד. ואמנם שתהיה האמונה נחשבת לזכות לאדם, זה אינו לא לפי השכל ולא לפי התורה והנביאים, ולפיכך אין נ״ל לפרש (כפירוש אנקלוס ורש״י והרמב״ם במורה ח״ג פנ״ג ורד״ק ובעל העקרים חלק א׳ פרק כ״א, ספורנו ורמבמ״ן ויש״ר {ריגייו}) שהאל חשבה לאברהם לזכות. האמין ב... – ענינו אמונה בכל מה שיאמר, האמין ל..., אמונה בדבר מיוחד, כגון ולא האמנתם לו (דברים ט׳:כ״ג). ויחשבה לו צדקה – על הרוב פעל חשב נקשר בלמ״ד, ויחשבה לזונה, {בראשית ל״ח:ט״ו} ויחשבה עלי לשכורה {שמואל א א׳:י״ג}, ולפעמים נקשר בלא למ״ד, כמו ואנחנו חשבנוהו נגוע (ישעיהו נ״ג:ד׳). (ז) אני ה׳ וגו׳ – כשהוצאתיך מבית אביך לא הוצאתיך אלא בכוונה לתת לך את הארץ הזאת, מה שלא יהיה אם לא יהיה לך זרע; ואני שהוצאתיך בכוונה זאת אני ה׳ – אשר בידי לְמַלֵא הבטחתי. אשר הוצאתיך מאור כשדים – סבבתי שיצא אביך מאור כשדים ויבוא לחרן, וכשהיית בחרן אמרתי לך לצאת משם ולבוא ארצה כנען. (ח) במה אדע – אחר שאמר והאמין בה׳ לא יתכן שיאמר במה אדע להיותו מטיל ספק בדבר, ואם היה שהיה מסופק וחסר אמונה, הנה (כמו שהעיר הרמב״ן) לא עשה לו ה׳ שום אות כדי שיאמין. והראב״ע כתב כי הבטחות האל הן לפעמים על תנאי ושאברהם בקש שישבע לו, שיתקיים הדבר על כל פנים ואין זו תשובה מספקת, שהרי אברהם לא שאל שבועה. והקרוב אלי כי מאמין היה אברהם בהבטחת ה׳ אמונה שלמה, אך בראותו כי כבר זה כמה פעמים שהיה ה׳ מבטיחו על ריבוי הזרע ועל כיבוש הארץ (י״ב:ב׳,ז׳, י״ג:ט״ז), ועדיין לא היה ה׳ נותן לו זרע, ירא היה שמא איזה ניסיון היה בדעת האל לנסותו תחלה, ושרק אחר שיקנה לו אברהם זכות מה יהיה ראוי לקיום ההבטחה ההיא, ע״כ שאל במה אדע, מה הדבר אשר כשאעשה אותו בו אדע שאירשנה. והקב״ה השיבו כי איננו שואל עוד ממנו שום זכות, כי קיום הבטחתו אינו תלוי בשום תנאי, אך הוא תלוי בקץ הנגזר, כי צריך שיעברו עוד ת׳ שנה אח״כ מצאתי קרוב לזה לקלעריקוס, אלא שהוא אומר במה אדע שאני קרוב לירש אותה, מה יהיה לי סימן שבא זמן שאירשנה, ולזה השיבו כי צריך שימות ושיעברו ת׳ שנה – ואמנם הברית שכרת עמו לא היתה כדי שיאמין אברהם, כי כבר היה מאמין בה׳, אבל לפי שהיה הענין לעתים רחוקות רצה ה׳ שיהיה לב הדורות הבאים סמוך ובלתי מפקפק בדבר, כדי שבמשך ת׳ שנה לא יתערבו בגוים, וכן היה שהברית הזאת אשר כרת עמו נרשמה בלב כל צאצאי אברהם יצחק ויעקב והאמינו בכל הדורות ההם להבטחות ה׳, וכמו שמצאנו כי יוסף בשעת מיתתו אמר לאחיו ואלהים פקוד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב {בראשית נ׳:כ״ד}. (ט) עגלה משלשת – דעת אנקלוס ורש״י שלש עגלות (והוא על דרך והחוט המשולש {קהלת ד׳:י״ב} ובאמת אין הנדון דומה לראיה כי שלשה חוטין כרוכין זה עם זה נעשין חוט אחד משולש, אבל שלשה עזים אינם נעשין עז משולש). ודעת תרגום ירושלמי ואחריו בושארט, קלעריקוס וראזנמילר בת שלש שנים, והקרוב אלי כדעת יש אומרים שהביא רד״ק בשרשים (שרש שלש) שלישית לבטן, וכן בתלמוד בפסחים (ס״ב:) רב יוסף יומא דעצרתא עבדו ליה עגלא תלתא, פירש בעל הערוך שלישי לבטן, שהוא מובחר מכל וולדות שבפרה, כי הראשון כחוש הרבה, והשני מובחר ממנו, והשלישי מוטב מכולן, וכן בסנהדרין (ס״ה:) ומיברי להו עגלא תלתא, פירוש רך וטוב, כמו עגל שלישי לבטן, וכיוצא בזה (ישעיהו ט״ו:ה׳) עגלת שלישיה, שמנה. כל זה היה לעשות עמו כמה שהיו בני אדם רגילים לעשות בכריתת ברית, וכיוצא בזה כתב פלוטארך (Quistiones romanae): Apud Beotos est sacrificium, quo cane in duas partes discisso, per carrum medium transire solent. והמינים הנזכרים כאן הם כלל המינים הכשרים ע״ג המזבח. ועיין פירושי בירמיה ל״ד י״ח. (י) ויבתר – ענין חילוק לשנים, וממנו בתרים (ירמיהו ל״ד:י״ח וי״ט) וממנו ג״כ בחלוף אותיות ברית (כדברי ר׳ יוסף זארק1 בספרו רב פעלים), וכן בערבי בטר ענינו חתיכה ובקיעה. והנה כיון שצוהו ה׳ לקחת לו את כל אלה הבין אברהם שהיה ה׳ רוצה לכרות עמו ברית, ולפיכך כרת הבהמות ההן לשנים. ויתן איש בתרו לקראת רעהו – מכל אחת מן הבהמות נתן בתר אחד לקראת הבתר האחר, ולפי הדקדוק היל״ל ויתן מאיש או לאיש בתרו לקראת רעהו, אבל כך נוהגין בלשון הקודש לומר מליצה שלֵמָה במקום תואר הפועל, והנה בתרו לקראת רעהו הוא כעין תואר הפעל, נתן כל אחד באופן זה שיהיה בתרו לקראת רעהו, וכיוצא בזה {בראשית ל״ב:י״ב} והכני אם על בנים (אהוד לולי). ולדעת תלמידי אליעזר אליה איגל שיעור הכתוב ויתן איש לקראת רעהו, ומלת בתרו היא מאמר מוסגר והיא פירוש למלת איש, לא נתן הבהמה כולה אלא מחציתה, וזה מסכים יפה עם בעל הטעמים שחיבר איש בתרו במקף. ורמבמ״ן תרגם איש בתרו; כאילו כתוב כל א׳ מהבתרים ואין זה פירוש מדוקדק. (יא) וישב – משרש נשב, הבריחם ע״י נענוע איזה דבר המניע את האויר. והכוונה בפסוק זה כי אברם ישב שם שעות מה ממתין, ובתוך כך לא אירע דבר ולא בא לו שום חזון, אלא שירדו העופות והוא הרחיק אותם, ואח״כ כבוא השמש בא אליו הדבור. (יב) ותרדמה וגו׳ – כי היה ער (או במחזה היה נראה לו כאילו הוא ער) ובאה לו תרדמת הנבואה והאימה לגודל מעלת המַחזֶה, שבא ה׳ לכרות עמו ברית. חשכה – שם דבר (לא כתרגום רמבמ״ן) והחושך כינוי לפחד, כי היושב בחושך מְפַחֵד. (יג) ארבע מאות שנה – הם ימי הגרות. ועבדום וענו אותם – הוא מאמר מוסגר. (טו) ואתה תבא אל אבותיך – עיין למטה כ״ה:ח׳. (טז) ודור רביעי – יהודה ירד למצרים, פרץ בנו, חצרון בנו, כלב בנו היה מבאי הארץ (רש״י). כי לא שלם – ואינם ראויים עדיין לכליה, וגלוי היה לפניו שלא תתמלא סאתם עד הזמן הזה. האמורי – והוא הדין לשאר אומות שהיו בא״י, והזכיר האמרי שהיה היותר תקיף. (יז) והנה תנור עשן ולפיד אש – השכינה עברה בין הבתרים לכרות ברית עם אברם, ונדמתה לו כאש ועשן. תנור עשן – עשן כעשן התנור. ולפיד אש – אש כשלהבת הלפיד. (יט) את הקני וגו׳ – נראה שאלו הן אומות שהיו בימי אברהם ונכרתו לפני ימי משה ויהושע, על דרך שמצאנו שהרפאים נכרתו לפני משה, כי רק עוג נשאר מהם {דברים ג׳:י״א}.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 {על ר׳ יוסף זארק, ראו במאמריו של סילבר כאן וכאן.}
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144