(ה)להשליך – להזניח.
(ו)להשליך – לזרוק,
(ז)לקרוע – לפזר.
לתפור – לחבר ולאחד.
(ט)מה יתרון – ואם כן מה תועלת לעמל במה שיעמול בו.
(י)ראיתי – התבוננתי.
(יא)כל דבר עשה בעתו – גם קיומו שלעולם והטפול בו נתן בלבם ובטבעם. מבלי שירגיש האדם את המעשה אשר עשה ה׳ מתחלה ועד סוף (ר״ל שהאדם עמל בעולם ומדמה שזה לעניניו הפרטיים, ואינו מרגיש שכל זה הטביע בו ה׳ לקיום העולם ואינו אלא פרט בתוך הכלל בשביל הכלל ולמען הכלל).
(יב)בם – מהם (מבני אדם עלי אדמות) כי אם מי שישמח ויעשה טוב בחייו.
(יג)וגם – וכן כל מה שיאכל וישתה ויראה טוב בעמלו, זו מתנה מאת ה׳.
(יד)הוא היה – הוא הקיים לעולם.
והאלהים עשה – והוא כבר צוה לירוא מלפניו,
(טו)
ומשפט העבר הוא משפט ההוה, ומשפט העתיד כבר נחקק בעבר, ובשני הזמנים (העבר והעתיד) האלהים ידרוש הנרדף הנדכה.
(טז)ועוד ראיתי – וחוץ מזה ראיתי בעולם הזה שמקום המשפט הוא מקום הרשע, ומקום הצדק הוא מקום הרשעות.
(יז)
ולכן אמרתי בלבי כי יש לה׳ מעמד שבו ישפוט את הצדיק והרשע, ויש עת מזומן לכל חפץ ולכל הבריאה שם.
(יח)
והייתי אומר בלבי כפי מה שמשוחחים בני אדם לפי שגילה אותם ה׳ ופרסמם וכדי שיראו הם עצמם שהם בהמות.
(יט)
לפי שבני אדם בעולם הזה מקרה, וגם הבהמות בו מקרה, ומקרה אחד להם וכמות זה כן מות זה, וכולם שוים ברוח החיוני, ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל.
(כ)הכל – והכל חוזר אל מקום אחד כי הכל היה מן העפר ואליו ילכו.
(כא)
ומי מהם ישכיל וידע שרוח האדם היא העולה מעלה, ורוח הבהמה היא הנשפלת מטה.
(כב)וראיתי – וראיתי כי אין טוב בעולם הזה מאשר.
מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה (כל הזכויות שמורות)