×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
יחזקאל ל״חתנ״ך
א֣
אָ
(א) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ (ב) בֶּן⁠־אָדָ֗ם שִׂ֤ים פָּנֶ֙יךָ֙ אֶל⁠־גּוֹג֙ אֶ֣רֶץ הַמָּג֔וֹג נְשִׂ֕יא רֹ֖אשׁ מֶ֣שֶׁךְ וְתֻבָ֑ל וְהִנָּבֵ֖א עָלָֽיו׃ (ג) וְאָ֣מַרְתָּ֔ כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑היֱ⁠־הֹוִ֑ה הִנְנִ֤י אֵלֶ֙יךָ֙ גּ֔וֹג נְשִׂ֕יא רֹ֖אשׁ מֶ֥שֶׁךְ וְתֻבָֽל׃ (ד) וְשׁ֣וֹבַבְתִּ֔יךָ וְנָתַתִּ֥י חַחִ֖ים בִּלְחָיֶ֑יךָ וְהוֹצֵאתִי֩ אוֹתְךָ֨ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־חֵילֶ֜ךָ סוּסִ֣ים וּפָרָשִׁ֗ים לְבֻשֵׁ֤י מִכְלוֹל֙ כֻּלָּ֔ם קָהָ֥ל רָב֙ צִנָּ֣ה וּמָגֵ֔ן תֹּפְשֵׂ֥י חֲרָב֖וֹת כֻּלָּֽם׃ (ה) פָּרַ֛ס כּ֥וּשׁ וּפ֖וּט אִתָּ֑ם כֻּלָּ֖ם מָגֵ֥ן וְכוֹבָֽע׃ (ו) גֹּ֚מֶר וְכׇל⁠־אֲגַפֶּ֔יהָ בֵּ֚ית תּֽוֹגַרְמָ֔ה יַרְכְּתֵ֥י צָפ֖וֹן וְאֶת⁠־כׇּל⁠־אֲגַפָּ֑יו עַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אִתָּֽךְ׃ (ז) הִכֹּן֙ וְהָכֵ֣ן לְךָ֔ אַתָּ֕ה וְכׇל⁠־קְהָלֶ֖ךָ הַנִּקְהָלִ֣ים עָלֶ֑יךָ וְהָיִ֥יתָ לָהֶ֖ם לְמִשְׁמָֽר׃ (ח) מִיָּמִ֣ים רַבִּים֮ תִּפָּקֵד֒ בְּאַחֲרִ֨ית הַשָּׁנִ֜ים תָּב֣וֹא׀ אֶל⁠־אֶ֣רֶץ׀ מְשׁוֹבֶ֣בֶת מֵחֶ֗רֶב מְקֻבֶּ֙צֶת֙ מֵעַמִּ֣ים רַבִּ֔ים עַ֚ל הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר⁠־הָי֥וּ לְחׇרְבָּ֖ה תָּמִ֑יד וְהִיא֙ מֵעַמִּ֣ים הוּצָ֔אָה וְיָשְׁב֥וּ לָבֶ֖טַח כֻּלָּֽם׃ (ט) וְעָלִ֙יתָ֙ כַּשֹּׁאָ֣ה תָב֔וֹא כֶּעָנָ֛ן לְכַסּ֥וֹת הָאָ֖רֶץ תִּֽהְיֶ֑ה אַתָּה֙ וְכׇל⁠־אֲגַפֶּ֔יךָ וְעַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אוֹתָֽךְ׃ (י) כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑היֱ⁠־הֹוִ֑ה וְהָיָ֣ה׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יַעֲל֤וּ דְבָרִים֙ עַל⁠־לְבָבֶ֔ךָ וְחָשַׁבְתָּ֖ מַחֲשֶׁ֥בֶת רָעָֽה׃ (יא) וְאָמַרְתָּ֗ אֶֽעֱלֶה֙ עַל⁠־אֶ֣רֶץ פְּרָז֔וֹת אָבוֹא֙ הַשֹּׁ֣קְטִ֔ים יֹשְׁבֵ֖י לָבֶ֑טַח כֻּלָּ֗ם יֹֽשְׁבִים֙ בְּאֵ֣ין חוֹמָ֔ה וּבְרִ֥יחַ וּדְלָתַ֖יִם אֵ֥ין לָהֶֽם׃ (יב) לִשְׁלֹ֥ל שָׁלָ֖ל וְלָבֹ֣ז בַּ֑ז לְהָשִׁ֨יב יָדְךָ֜ עַל⁠־חֳרָב֣וֹת נוֹשָׁב֗וֹת וְאֶל⁠־עַם֙ מְאֻסָּ֣ף מִגּוֹיִ֔ם עֹשֶׂה֙ מִקְנֶ֣ה וְקִנְיָ֔ן יֹשְׁבֵ֖י עַל⁠־טַבּ֥וּר הָאָֽרֶץ׃ (יג) שְׁבָ֡א וּ֠דְדָ֠ן וְסֹחֲרֵ֨י תַרְשִׁ֤ישׁ וְכׇל⁠־כְּפִירֶ֙יהָ֙ יֹאמְר֣וּ לְךָ֔ הֲלִשְׁלֹ֤ל שָׁלָל֙ אַתָּ֣ה בָ֔א הֲלָבֹ֥ז בַּ֖ז הִקְהַ֣לְתָּ קְהָלֶ֑ךָ לָשֵׂ֣את׀ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֗ב לָקַ֙חַת֙ מִקְנֶ֣ה וְקִנְיָ֔ן לִשְׁלֹ֖ל שָׁלָ֥ל גָּדֽוֹל׃ (יד) לָכֵן֙ הִנָּבֵ֣א בֶן⁠־אָדָ֔ם וְאָמַרְתָּ֣ לְג֔וֹג כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑היֱ⁠־הֹוִ֑ה הֲל֣וֹא׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא בְּשֶׁ֨בֶת עַמִּ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל לָבֶ֖טַח תֵּדָֽע׃ (טו) וּבָ֤אתָ מִמְּקֽוֹמְךָ֙ מִיַּרְכְּתֵ֣י צָפ֔וֹן אַתָּ֕ה וְעַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אִתָּ֑ךְ רֹכְבֵ֤י סוּסִים֙ כֻּלָּ֔ם קָהָ֥ל גָּד֖וֹל וְחַ֥יִל רָֽב׃ (טז) וְעָלִ֙יתָ֙ עַל⁠־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כֶּעָנָ֖ן לְכַסּ֣וֹת הָאָ֑רֶץ בְּאַחֲרִ֨ית הַיָּמִ֜ים תִּהְיֶ֗ה וַהֲבִאוֹתִ֙יךָ֙ עַל⁠־אַרְצִ֔י לְמַ֩עַן֩ דַּ֨עַת הַגּוֹיִ֜ם אֹתִ֗י בְּהִקָּדְשִׁ֥י בְךָ֛ לְעֵינֵיהֶ֖ם גּֽוֹג׃ (יז) כֹּה⁠־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗היֱ⁠־הֹוִ֗ה הַאַתָּה⁠־ה֨וּא אֲשֶׁר⁠־דִּבַּ֜רְתִּי בְּיָמִ֣ים קַדְמוֹנִ֗ים בְּיַד֙ עֲבָדַי֙ נְבִיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַֽנִּבְּאִ֛ים בַּיָּמִ֥ים הָהֵ֖ם שָׁנִ֑ים לְהָבִ֥יא אֹתְךָ֖ עֲלֵיהֶֽם׃ (יח) וְהָיָ֣ה׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא בְּי֨וֹם בּ֥וֹא גוֹג֙ עַל⁠־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑היֱ⁠־הֹוִ֑ה תַּעֲלֶ֥ה חֲמָתִ֖י בְּאַפִּֽי׃ (יט) וּבְקִנְאָתִ֥י בְאֵשׁ⁠־עֶבְרָתִ֖י דִּבַּ֑רְתִּי אִם⁠־לֹ֣א׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ רַ֣עַשׁ גָּד֔וֹל עַ֖ל אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל׃ (כ) וְרָעֲשׁ֣וּ מִפָּנַ֡י דְּגֵ֣י הַיָּם֩ וְע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם וְחַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה וְכׇל⁠־הָרֶ֙מֶשׂ֙ הָרֹמֵ֣שׂ עַל⁠־הָאֲדָמָ֔ה וְכֹל֙ הָאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה וְנֶהֶרְס֣וּ הֶהָרִ֗ים וְנָֽפְלוּ֙ הַמַּדְרֵג֔וֹת וְכׇל⁠־חוֹמָ֖ה לָאָ֥רֶץ תִּפּֽוֹל׃ (כא) וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכׇל⁠־הָרַי֙ חֶ֔רֶב נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑היֱ⁠־הֹוִ֑ה חֶ֥רֶב אִ֖ישׁ בְּאָחִ֥יו תִּהְיֶֽה׃ (כב) וְנִשְׁפַּטְתִּ֥י אִתּ֖וֹ בְּדֶ֣בֶר וּבְדָ֑ם וְגֶ֣שֶׁם שׁוֹטֵף֩ וְאַבְנֵ֨י אֶלְגָּבִ֜ישׁ אֵ֣שׁ וְגׇפְרִ֗ית אַמְטִ֤יר עָלָיו֙ וְעַל⁠־אֲגַפָּ֔יו וְעַל⁠־עַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃ (כג) וְהִתְגַּדִּלְתִּי֙ וְהִתְקַדִּשְׁתִּ֔י וְנ֣וֹדַעְתִּ֔י לְעֵינֵ֖י גּוֹיִ֣ם רַבִּ֑ים וְיָדְע֖וּ כִּֽי⁠־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
E/ע
הערותNotes
(ב) אל גוג – הנבא אל גוג ארץ המגוג – אל גוג שהוא מארץ המגוג, ומבני יפת הוא, כמו שנאמר: בני יפת גומר ומגוג (בראשית י׳:ב׳). {שם} הוא אומר {שם}:⁠א ותובל ומשך וגו׳, ואף כאן: ראש משך ותובל.⁠ב
נשיא ראש משך – כלומר: מלך הוא מארץ המגוג, ומלך של משךג ותובל – של אילו אומות.
(ג) הנה אני מתנבא אליך – שיעשה לך המקום דבר זה. (ד-ו) ושובבתיך – פתרון: והמרדתיךד
ונתתי חחים בלחייךהאני אתן המחשבה בלבך שתמרוד בעצמך ונהוג עצמך שררה להיות מושל על ארץ ישראל. ומתוך שאתה רוצה להיות מושל על ארץ ישראל, אתה תצא מארצך להלחם עם ישראל ולכבוש את הארץ תחת ידך, ובזהו העיניין אפתה אותך שתצא מארצך.
לבושי מכלול כולם – מלובשים בבגדים נאים כולם.
ואת כל חיליך – ולא חיל מועט אלא קהל רב מזויינים בצינה ומגן – כלומר תוגרמה – השרויים בצפון וכל חייליו.
(ז) הכן לך והכןז לך – כאדם המתקן את עצמו למלחמה וחבירו משחק עליו ואומר לו: הזמן והתקן עצמך למלחמה. שאף על פי שאתה מזיינך למלחמה להלחם על ישראל, אין אתה עושה להם רעה, אלא למפלתך אתה מתקן את עצמך, כמו שאומר לקמן: על הרי ישראל תפול (יחזקאל ל״ט:ד׳).
ענין אחר: הכן והכן לך – זהו אחד מן השיטים שאין צריך לפרש לפי שפירושם בצידם: הכןאתה, והכןכל קהליך.
הנקהלים עליך – הנקהלים עמך, כמו: והחנים עליו (במדבר ב׳:ה׳), וכמו: ונתתי אותם עליו וגומ׳ (יחזקאל ל״ז:י״ט).
והיית להם למשמר – והיית לראש במלחמה, והן יוצאים אחריך.
(ח-ט) מימים רבים תפקד – מזמן מרובה חטאת לפני ולא פרעתי ממך, ומאותו חטא שחטאת לפני מזמן מרובה, עכשיו אני פורע ממך, ואפקוד עליך חטאיך להשיב גמולך על ראשך.
ח[ואני הכותב תמיה על אשר פירש ר׳ יוסף: מימים רבים תיפקד – מזמן מרובה. והלא מעתה יגזור הקב״ה להעמידו מלך ולהלחם על ישראל, אם כן תחילה לא נלחם ולא חטא? ונראה לי לפרש כך: מימים רבים תיפקד – שיאמרו בעולם:⁠ט מימים רבים – מפרעה מלך מצרים ועד עתה, לא נלחם הקב״ה ולא נקם נקמת ישראל משום מלך כך כמו שנקם ממך. הרי תפקד אתה עם פרעה, שנאמר בו: ויהי בימים הרבים ההם וגומ׳ (שמות ב׳:כ״ג). וכה פתרונו: מימים רבים – מפרעה ועד הנה לא נפקד כמוהו עמו שום מלך בייסורין, כי אם אתה תפקד. דוד ב״ר מנחם מבהם.]
באחרית השנים – ואימתי יהיה פריעת עוונך לפקוד גמולך על ראשך? באחרית השנים – שיסיימו השנים הטובים שגזרתי שהיה מלכותך מקויים בהם, שאין שנים קיום מלכותך עוד אחריהם לפי שהן כלין, באותה שעה תבא אל הארץ. כלומר מימים רבים חטאת אותו חטא שהקב״ה פוקד עליך לעת פיסוק מלכותך.
והיאך פורע ממך, שהוא מוציא אותך ואת כל חייליך ממקומכם ותבוא אל ארץ משובבת מחרב – ותבא אל אומה אחת, כמו {ו}⁠כל הארץ באו מצרימה (בראשית מ״א:נ״ז), שהיא משובבת – שהיא שבה על מקומה, והחזירה הקב״ה והצילה מכמה חרבות ששלפו האומות עליהם, וקיבצם מבין האומות שהיו נפרדין בתוכן.
על הרי ישראל – תפולי (יחזקאל ל״ט:ד׳), ומביא אותך על הרי ישראל, כלומר: תיפקדיא להביאך על אומה אחת שהיא משובבת מחרב ומקובצת מעמים, וישביםיב בגובהו של עולם.
אשר היו לחרבה תמיד – שאתה אומר בלבך: וודאי אם אעלה עליה אני אחריבה, לפי שלא עלה עליה מלך מעולם אפילו חלשים ממך שלא החריבוה, וכל שכן אני שכבשתי כל העולם תחת ידי, שאני מחריבה. שכבר החריבה סנחריב והגלה עשרת השבטים לג׳ פעמים, והחריבה ג׳ פעמים, וכן נבוכדנצר עלה והגלה יהודה ובנימן לג׳ פעמיםיג והחריבה ג׳ פעמים, וגם אני אחריבנה.
והיא מעמים הוצאה – וטעות גדול בידו שהוא סבור להחריבה. שאם היה פקח, היה לו לחשוב ולומר: שוטה אני שאני סבור להחריבן, שהקב״ה הוציאם מבין האומות ששיעבדו בהם, ועשה בהם שפטים ובאלוהיהם, ולא היויד האומות יכולין לעמוד מפניו. פרעה והמן שרצו להשתעבד בהם נטרדו מן העולם, וכל הנפלאות הללו שעשה להם, לא עשה אלא כדי ליישבן כולן בשלווה. ואני סבור לאבדם ממקומם,⁠טו אתמיה. בטוח אני שאעשה לירשם שאעשה להן,⁠טז והיה לו למשוך ידו מעליהם.
והוא לא חושב כן, אלא אומר: אעלה עליהם בחיילותי שהומים כשואה ויהיו מכסין את הארץ כענן המכסה את הארץ. ולפיכך תהיה אתה וכל אגפיך עמים רבים אשר אתך לחרב ומאבדך, כשם שאיבד את הראשונים שקמו עליהם לאבדם. מדקאמר הנביא: והיא מעמים הוצאה – כבר כשהיא מקובצת מעמים, ואחר כך כתב מפלת גוג, מכלל שהגאולה קודמת למלחמת גוג. כלומר: מעמים רבים הוצאה כבר כשהוא יבא.
(ח-יא) ועוד יש לפרש בעיניין אחר: והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כולם – משיבאו – הוא יבא עליהם, והם אינם מתייראין ממנו. שמשעה שישראל רואין כח גבורתו של הקב״ה שהוציאם מן העמים, מיכן ואילך הם יושבים לבטח כולם באין חומה דלתים ובריח, לפי שמשימים בטחונם בהקב״ה. ודבר זה גורם לגוג שיבא עליהם, שאמר:⁠יז אעלה אל ארץ פרזות אבוא על אותם השקטיםיח ויושבין לבטח, שיושבין באין חומה דלתים ובריח, ומיד הם מסורים בידי, ואשלול אותם שנוחים ליכבש.⁠יט (יב) להשיב ידך על חרבות נושבות – להשיב ידך עוד פעם שנייה לשלול שלל ולהחריבן אותן ערים שהיו מיושבות מחורבן,⁠כ שכבר יהיו נחזרים מן הגליות ויהיו מאוספים מבין האומות.
עשה מקנה וקניין – מרבהכא מקנה ומרבה נכסים, כמו:⁠כב באלהים נעשה חיל (תהלים ס׳:י״ד).
לפי שהן יושבין על טבור הארץ – באמצעיתו של עולם, בתוך הספר שסביב לארץ ישראל יושבים כל האומות, ובאין לשם וקונין מהן ומוכרין להן, ומתוך כך הם מתעשרים במקנה וקיניין.
(יג) תרשיש וכל כפיריה – אומות התלויותכג וניזונות ומשועבדותכד לתרשיש, שהם אנשי התרים ומסחר הרוכלים (מלכים א י׳:ט״ו) ויודעים עושר המלכיות, יהיו מוכנים ללכת עמך, כסבורים לקנות ממך שלל שתשלול מישראל, ויבטיחך על השקר.
ויאמרו לך: הלשלול שלל אתה בא הלבוז בז הקהלת קהליך – יפה נתתה בדעתך לעלות אל ארץ ישראל, שמשם אתה יכול לשאת כסף וזהב לקחת מקנה וקיניין לשלול שלל גדול.
(יד) בשבת עמי ישראל לבטח – באין חומה ובריח ודלתים (יחזקאל ל״ח:י״א) ויושבים בפרזות, ואתה תבוא עליהם למלחמה, כשם שאומר למעלה.
תדע – אני פורע ממך, ואודיעך במי שמו בטחונם לישב בלא חומה, שאני מגן עליהם ואחריבך.⁠כה
(טו) לפי שאני יודע שתצא ותבא ממקומך שהוא בקרן צפונית. למעלה אמר: והוצאתי אותך (יחזקאל ל״ח:ד׳), ולא פירש מאי זה מקום, ופירשו בכאן.
אתה ועמים רבים – היושבים בצפון, כמו שאמר למעלה: גומר ותוגרמה ירכתי צפון.
(טז) ותעלה על עמי ישראל כענן לכסות הארץ באחרית הימים – שתפסוק מלכותך יהיה דבר זה, שאני אביאך אל ארצו ואעשה בך שפטים. ויראו האומות שיש כח בידי להושיע האומות מידיך ולהפיל אותך, ומקדישין ומייחדין אלוהותי, ואומרים: אין כמוך באלהים (תהלים פ״ו:ח׳) עיזוז וגיבור להושיע אומתו כמוך. (יז) כה אמר י״י – ואז אומר לך: כה אמר י״י אלהיםכו האתה הוא – והלא אתה הוא גוג.
אשר דברתי – אשר נבאתי.
על ידי עבדי הנביאים נביאי המתנבאיםכז בימים ההם – שדברתי להם ממנו שנים – משנים קדמונים, שדברתי ממנוכח מכמה שנים להביא אותך עליהם. ומה היתה הנבואה שדברתיכט בימים קדמונים שאני עתיד להביא אותך על ישראל, ומי היו נביאי ישראל שניבאו עליו בימים קדמונים? הן יחזקאל וזכריה. יחזקאל – הא דאמרן, זכריה – הנה יום בא לי״י וחולק שללך בקרבך (זכריה י״ד:א׳). וכתב: ואספתי את כל הגוים וגומ׳ (זכריה י״ד:ב׳). וחכמים ז״ל אמרו: אל תקרי שָׁנִים אלא שְׁנַיִם, והן אלדד ומידד שנתנבאו עליו.
(יח) והיה ביום ההוא – שיבא גוג על אדמת ישראל – כלומר יחזקאל וזכריה נבאו מימים קדמונים על מלחמת גוג.
ומה נבואה נבאו? שכשיבוא גוג על אדמת ישראל להחריבה, תעלה חמתי באפי – אמרו שכן אמר הבורא שתעלה חמתי באפיל עליו, ומתמלאים מחימה גדולה שיש לילא עליו, כל חרי אף,⁠לב שכן אמר משה: שוב מחרון אפך (שמות ל״ב:י״ב).
(יט) ובקנאתי באש עברתילג דברתי – שבשנאתי אותו, מרוב שנאה שאני שונאו, אני ארבה חמתי עליו שהיא בוערת כאש אוכלת, כעיניין שנאמר: כי י״י אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא וגו׳ (דברים ד׳:כ״ד).
אם {לא} ביום ההוא – בשבועה, לא יפול מדבר1 זה לעולם. כלומר לא יהיה לעולם שלא יתקיים דבר,⁠לד שבוודאי בארלה יהיה רעש גדול על אדמת ישראל.
(כ) ונהרסו ההרים – הם הרים שיכול אדםלו לעלות בהם, שאינן גבוהים כל כך.
ונפלו המדרגות – מדרגות – לשון מדרון,⁠לז הר גבוה ותלול,⁠2 ומדרון שן סלע הוא, והולך ותולה חוץ להר, כמו: בסתר המדרגה (שיר השירים ב׳:י״ד). ויונתן תירגם: מדרגות – מגדליא.
(כא) וקראתי עליו – אכריז עליו לכל יושבי הרים שיהרגו אותו.
חרב איש באחיו תהיה – שכל אחד ואחד מחיילותיו של גוג הורג את חבירו מרוב שגעון, שכן דרך שאינו יודע מהו עושה. וסבור להכות ישראל אחד ומכה חבירו כעיניין שאמרלח זכריה: אכה כל סוס בעיורוןלט ורכבו בשגעון (זכריה י״ב:ד׳), וכתיב: והחזיקו איש יד רעהומ ועלתה ידו על יד רעהו (זכריה י״ד:י״ג) – כל דאלים גבר.
ענין אחר: וקראתי עליו לכל הרי חרב – אני אפקדנו לכל יושבי הרים להורגו לחרב.
קראתי – בלעז אַבָנְטְ בְרַיְילוֺ.
(כב) ונשפטתי אתו – ועם העם אשר אתו. ובמה אשפטנו.
בדבר ובדם וגשם שוטףמא – שמשטף ומאבד את כל חיילותיו. לפי שאמר למעלה דבר ודם, ופירש למעלה את הדם, שאמר: חרב איש באחיו תהיה (יחזקאל ל״ח:כ״א), והדבר שאמר בכאן לאמב פירש, עכשיומג מפרש: אני מכלה חיילותיו בדבר שהגשם משטפם.
אבני אלגביש – אבני ברד ומאש וגפריתמד אשרוף אותם, שיורד עם אבני ברד. כמו שעשה למצרים: ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד (שמות ט׳:כ״ד).
(כג) והתגדלתי והתקדשתי – אני אגדל את עצמי בעולם בנפלאות הללו שאני אעשה לגוג, שכשרואין אומות העולם כח גבורתי, מכירין את אלהותימה ומגדילין ומקדישין אותי.
ויודעים האומות כי אני י״י – ואין עוד, שכן אמר זכריה: והיה כלמו הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלםמז ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות וגומ׳ (זכריה י״ד:ט״ז).
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 השוו ללשון הפסוק במלכים ב י׳:י׳.
2 השוו ללשון הפסוק ביחזקאל י״ז:כ״ב.
א כן אולי צ״ל. בכ״י מינכן 5: ״נשיא״.
ב כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777 הושמט ע״י הדומות: ״ותובל ומשך... ראש משך ותובל״.
ג כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777 הושמט ע״י הדומות: ״כלומר מלך הוא... של משך״.
ד כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״ והמדרתיך״.
ה כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5 נוסף כאן: ״אלא״.
ו כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״וכזה״.
ז כן בכ״י מינכן 5, וכן בפסוק, וכן בהמשך. בכ״י לוצקי 777: ״והוכן״.
ח תוספת זו של המעתיק מופיעה רק בכ״י פירנצה II.24. היא חסרה בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פירנצה III.8, פריס 162. והשוו לתוספת המובאת בשם ר׳ דוד בפירוש ליחזקאל כ״ט:ז׳.
ט מלה זו תוקנה בכ״י, ונראה שבמקור היה כתוב: ״העולם״ ואז תוקנה ל״בעולם״.
י כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״תפלי״.
יא כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״תפקוד״.
יב כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״וישבם״.
יג כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777 חסר: ״פעמים״.
יד כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״יכלו״.
טו כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״במקומם״.
טז כן בכ״י לוצקי 777, וצ״ע בנוסח.
יז כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777 נוסף כאן: ״למעלה״.
יח כן בכ״י מינכן 5, ובדומה בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״השקיטים״.
יט כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״לכבש״.
כ כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777 נוסף כאן: ״כלל״.
כא כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777 נכפלה כאן מלת: ״מרבה״.
כב כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777 חסר: ״כמו״.
כג כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״התליות״.
כד כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״ומשובעדות״.
כה כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״ואחרי כן״.
כו כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״האלהים״.
כז כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״המתנבאו״.
כח כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 הושמט ע״י הדומות: ״שנים משנים קדמונים שדברתי ממנו״.
כט כן כנראה צ״ל. בכ״י מינכן: ״שדברת״. בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24: ״שדכת׳⁠ ⁠⁠״.
ל כן בכ״י מינכן 5, פירנצה II.24. בכ״י לוצקי 777 הושמט ע״י הדומות: ״אמרו שכן... חמתי״.
לא כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״לו״.
לב צ״ע בהבנת הנוסח.
לג כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״ובעברתי״.
לד כן בכ״י מינכן 5, לוצקי 777. בכ״י פרמא 2994: ״דברי״.
לה צ״ע בנוסח.
לו כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״אדום״.
לז כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״מודרון״.
לח כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שנ׳ שאמ׳⁠ ⁠⁠״.
לט כן בטעות בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פירנצה II.24, פירנצה III.8, פריס 162 על פי סוף הפסוק. בפסוק: ״בתמהון״.
מ כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״לרעהו״.
מא כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״ושוטף״.
מב כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״ולא״.
מג כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״ועכשיו״.
מד כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״ומגופרית״.
מה כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 בטעות: ״אלותתי״.
מו כן בכ״י מינכן 5, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994 חסר: ״כל״.
מז כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״ירושלים״.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×