R. Yosef Kara Yechezkel 17 – ר' יוסף קרא יחזקאל יז‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ (ב) בֶּן⁠־אָדָ֕ם ח֥וּד חִידָ֖ה וּמְשֹׁ֣ל מָשָׁ֑ל אֶל⁠־בֵּ֖ית יִשְׂרָאֵֽל׃ (ג) וְאָמַרְתָּ֞ כֹּה⁠־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗היֱ⁠־הֹוִ֗ה הַנֶּ֤שֶׁר הַגָּדוֹל֙ גְּד֤וֹל הַכְּנָפַ֙יִם֙ אֶ֣רֶךְ הָאֵ֔בֶר מָלֵא֙ הַנּוֹצָ֔ה אֲשֶׁר⁠־ל֖וֹ הָרִקְמָ֑ה בָּ֚א אֶל⁠־הַלְּבָנ֔וֹן וַיִּקַּ֖ח אֶת⁠־צַמֶּ֥רֶת הָאָֽרֶז׃ (ד) אֵ֛ת רֹ֥אשׁ יְנִיקוֹתָ֖יו קָטָ֑ף וַיְבִיאֵ֙הוּ֙ אֶל⁠־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּעִ֥יר רֹכְלִ֖ים שָׂמֽוֹ׃ (ה) וַיִּקַּח֙ מִזֶּ֣רַע הָאָ֔רֶץ וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ בִּשְׂדֵה⁠־זָ֑רַע קָ֚ח עַל⁠־מַ֣יִם רַבִּ֔ים צַפְצָפָ֖ה שָׂמֽוֹ׃ (ו) וַיִּצְמַ֡ח וַיְהִי֩ לְגֶ֨פֶן סֹרַ֜חַת שִׁפְלַ֣ת קוֹמָ֗ה לִפְנ֤וֹת דָּֽלִיּוֹתָיו֙ אֵלָ֔יו וְשׇׁרָשָׁ֖יו תַּחְתָּ֣יו יִהְי֑וּ וַתְּהִ֣י לְגֶ֔פֶן וַתַּ֣עַשׂ בַּדִּ֔ים וַתְּשַׁלַּ֖ח פֹּרֹֽאות׃ (ז) וַיְהִ֤י נֶֽשֶׁר⁠־אֶחָד֙ גָּד֔וֹל גְּד֥וֹל כְּנָפַ֖יִם וְרַב⁠־נוֹצָ֑ה וְהִנֵּה֩ הַגֶּ֨פֶן הַזֹּ֜את כָּפְנָ֧ה שׇׁרָשֶׁ֣יהָ עָלָ֗יו וְדָֽלִיּוֹתָיו֙ שִׁלְחָה⁠־לּ֔וֹ לְהַשְׁק֣וֹת אוֹתָ֔הּ מֵעֲרֻג֖וֹת מַטָּעָֽהּ׃ (ח) אֶל⁠־שָׂ֥דֶה טּ֛וֹב אֶל⁠־מַ֥יִם רַבִּ֖ים הִ֣יא שְׁתוּלָ֑ה לַעֲשׂ֤וֹת עָנָף֙ וְלָשֵׂ֣את פֶּ֔רִי לִהְי֖וֹת לְגֶ֥פֶן אַדָּֽרֶת׃ (ט) אֱמֹ֗ר כֹּ֥ה אָמַ֛ר אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖היֱ⁠־הֹוִ֖ה תִּצְלָ֑ח הֲלוֹא֩ אֶת⁠־שׇׁרָשֶׁ֨יהָ יְנַתֵּ֜ק וְאֶת⁠־פִּרְיָ֣הּ׀ יְקוֹסֵ֣ס וְיָבֵ֗שׁ כׇּל⁠־טַרְפֵּ֤י צִמְחָהּ֙ תִּיבָ֔שׁ וְלֹֽא⁠־בִזְרֹ֤עַ גְּדוֹלָה֙ וּבְעַם⁠־רָ֔ב לְמַשְׂא֥וֹת אוֹתָ֖הּ מִשׇּׁרָשֶֽׁיהָ׃ (י) וְהִנֵּ֥ה שְׁתוּלָ֖ה הֲתִצְלָ֑ח הֲלֹא֩ כְגַ֨עַת בָּ֜הּ ר֤וּחַ הַקָּדִים֙ תִּיבַ֣שׁ יָבֹ֔שׁ עַל⁠־עֲרֻגֹ֥ת צִמְחָ֖הּ תִּיבָֽשׁ׃ (יא) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ (יב) אֱמׇר⁠־נָא֙ לְבֵ֣ית הַמֶּ֔רִי הֲלֹ֥א יְדַעְתֶּ֖ם מָה⁠־אֵ֑לֶּה אֱמֹ֗ר הִנֵּה⁠־בָ֨א מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֤ל יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ וַיִּקַּ֤ח אֶת⁠־מַלְכָּהּ֙ וְאֶת⁠־שָׂרֶ֔יהָ וַיָּבֵ֥א אוֹתָ֛ם אֵלָ֖יו בָּבֶֽלָה׃ (יג) וַיִּקַּח֙ מִזֶּ֣רַע הַמְּלוּכָ֔ה וַיִּכְרֹ֥ת אִתּ֖וֹ בְּרִ֑ית וַיָּבֵ֤א אֹתוֹ֙ בְּאָלָ֔ה וְאֶת⁠־אֵילֵ֥י הָאָ֖רֶץ לָקָֽח׃ (יד) לִֽהְיוֹת֙ מַמְלָכָ֣ה שְׁפָלָ֔ה לְבִלְתִּ֖י הִתְנַשֵּׂ֑א לִשְׁמֹ֥ר אֶת⁠־בְּרִית֖וֹ לְעׇמְדָֽהּ׃ (טו) וַיִּמְרׇד⁠־בּ֗וֹ לִשְׁלֹ֤חַ מַלְאָכָיו֙ מִצְרַ֔יִם לָתֶת⁠־ל֥וֹ סוּסִ֖ים וְעַם⁠־רָ֑ב הֲיִצְלָ֤ח הֲיִמָּלֵט֙ הָעֹשֵׂ֣ה אֵ֔לֶּה וְהֵפֵ֥ר בְּרִ֖ית וְנִמְלָֽט׃ (טז) חַי⁠־אָ֗נִי נְאֻם֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒יֱ⁠־הֹוִה֒ אִם⁠־לֹ֗א בִּמְקוֹם֙ הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַמַּמְלִ֣יךְ אֹת֔וֹ אֲשֶׁ֤ר בָּזָה֙ אֶת⁠־אָ֣לָת֔וֹ וַאֲשֶׁ֥ר הֵפֵ֖ר אֶת⁠־בְּרִית֑וֹ אִתּ֥וֹ בְתוֹךְ⁠־בָּבֶ֖ל יָמֽוּת׃ (יז) וְלֹא֩ בְחַ֨יִל גָּד֜וֹל וּבְקָהָ֣ל רָ֗ב יַעֲשֶׂ֨ה אוֹת֤וֹ פַרְעֹה֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה בִּשְׁפֹּ֥ךְ סֹלְלָ֖ה^א וּבִבְנ֣וֹת דָּיֵ֑ק לְהַכְרִ֖ית נְפָשׁ֥וֹת רַבּֽוֹת׃ (יח) וּבָזָ֥ה אָלָ֖ה לְהָפֵ֣ר בְּרִ֑ית וְהִנֵּ֨ה נָתַ֥ן יָד֛וֹ וְכׇל⁠־אֵ֥לֶּה עָשָׂ֖ה לֹ֥א יִמָּלֵֽט׃ (יט) לָכֵ֞ן כֹּה⁠־אָמַ֨ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֮יֱ⁠־הֹוִה֮ חַי⁠־אָ֒נִי֒ אִם⁠־לֹ֗א אָֽלָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר בָּזָ֔ה וּבְרִיתִ֖י אֲשֶׁ֣ר הֵפִ֑יר וּנְתַתִּ֖יו בְּרֹאשֽׁוֹ׃ (כ) וּפָרַשְׂתִּ֤י עָלָיו֙ רִשְׁתִּ֔י וְנִתְפַּ֖שׂ בִּמְצוּדָתִ֑י וַהֲבִיאוֹתִ֣יהוּ בָבֶ֗לָה וְנִשְׁפַּטְתִּ֤י אִתּוֹ֙ שָׁ֔ם מַעֲל֖וֹ אֲשֶׁ֥ר מָעַל⁠־בִּֽי׃ (כא) וְאֵ֨ת כׇּל⁠־מִבְרָחָ֤ו בְּכׇל⁠־אֲגַפָּיו֙ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים לְכׇל⁠־ר֣וּחַ יִפָּרֵ֑שׂוּ וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ דִּבַּֽרְתִּי׃ (כב) כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־הֹוִ֔ה וְלָקַ֣חְתִּי אָ֗נִי מִצַּמֶּ֧רֶת הָאֶ֛רֶז הָרָמָ֖ה וְנָתָ֑תִּי מֵרֹ֤אשׁ יֹֽנְקוֹתָיו֙ רַ֣ךְ אֶקְטֹ֔ף וְשָׁתַ֣לְתִּי אָ֔נִי עַ֥ל הַר⁠־גָּבֹ֖הַּ וְתָלֽוּל׃ (כג) בְּהַ֨ר מְר֤וֹם יִשְׂרָאֵל֙ אֶשְׁתֳּלֶ֔נּוּ וְנָשָׂ֤א עָנָף֙ וְעָ֣שָׂה פֶ֔רִי וְהָיָ֖ה לְאֶ֣רֶז אַדִּ֑יר וְשָׁכְנ֣וּ תַחְתָּ֗יו כֹּ֚ל צִפּ֣וֹר כׇּל⁠־כָּנָ֔ף בְּצֵ֥ל דָּלִיּוֹתָ֖יו תִּשְׁכֹּֽנָּה׃ (כד) וְֽיָדְע֞וּ כׇּל⁠־עֲצֵ֣י הַשָּׂדֶ֗ה כִּ֣י אֲנִ֤י יְהֹוָה֙י״י֙ הִשְׁפַּ֣לְתִּי׀ עֵ֣ץ גָּבֹ֗הַּ הִגְבַּ֙הְתִּי֙ עֵ֣ץ שָׁפָ֔ל הוֹבַ֙שְׁתִּי֙ עֵ֣ץ לָ֔ח וְהִפְרַ֖חְתִּי עֵ֣ץ יָבֵ֑שׁ אֲנִ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִֽׂיתִי׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א סֹלְלָ֖ה א=סֹלֲלָ֖ה (חטף)

(ג) ואמרת^א כה אמר י״י – זו היא חידה.
הנשר הגדול – זה נבוכדנצר מלך בבל שמלך על כל העולם.
גדול הכנפים – מרובה באוכלוסין, הם הכנפים הגדולים, ומדמה את הדוכסין ואת הפחות ואת הסגנים לנוצה הגדולה.
אשר לו הרקמה – זה נוצה דקה של עוף. ודימה דלת העם שהם נתונים תחתיו לנוצה דקה. ואף בנבוכדנאצר מצינו שמלך על החיות^ב ועל העופות. דכתיב: וכל דיירין בני אינשא וחיות ברא ועופא דשמיא יהב בידך.
בא אל הלבנון – אל ארץ ישראל.
צמרת הארז – צימא בלעז. גובהו שְל אילן. זה יהויכין מלך יהודה. (ד) את ראש יונקותיו^ג קטף – העבירו מן המלכות והגלה אותו בבלה.
ויביאהו אל ארץ כנען בעיר רוכלים שמו – ארץ שהיא רוכלת העמים. כלומר שכל העמים נקבצים בה. שכל הגוים אל מלך בבל ידרושו. ובבל היא היתה דלתות העמים. כי כל האומות באים ונותנים את צוארם למלך בבל. לכך^ד נקרא שמו {של} מדינת בבל ארץ כנען – פתרונו: ארץ סוחרים. וסמיך ליה יגיד עליו שהוא בעיר רוכלים שמו. זה בא לפרש מה היא ארץ כנען היא עיר רוכלים שהביאו לבבל שכל המלכים נכנעין לה. ואף בפרשה ראשונה קורא לארץ כשדים ארץ כנען. כדכתיב: ותרבה^ה את תזנותייך אל ארץ כנען כשדימה (יחזקאל ט״ז:כ״ט). (ה) ויקח מזרע הארץ מזרע המלוכה – זה צדקיהו^ו מלך יהודה שהמליכו תחת יהויכין.
ויתנהו בשדה זרע – בשדה טוב הראוי לזריעה.
דבר אחר: ויתנהו בשדה זרע – זה ירושלם. שכן אותיות שדה זרע עולין למיניין ירושלם.
קח על מים רבים – כעץ שתול על מים רבים – אשר שיתותיו הולכין סביבות מטעיו. מחמת ששתול על מים רבים. יעשה יפה ענף חרש מצל^ז וגבה קומתו. אף כאן קח על מים רבים – פתרונו: קח ממשלה על חמשה מלכים על מלך אדום ועל מלך מואב ומלך עמון ומלך צור ומלך צידון.
צפצפה שמו – העץ הנשתל במקום שהמים צפים עליו מכל עבריו.⁠^ח כלומר המליכו על כל המלכים שסביבותיו. (ו) ויצמח ויהי לגפן סורחת שפלת קומה – שאין מעולה בגפנים, שהם סמוכין בקרקע שפלי קומה.
סורחת – פתרונו: גדולה כמו וסרח העודף (שמות כ״ו:י״ב).
לפנות דליותיו אליו^ט – להיות משועבד תחת יד נבוכדנצר.
ותהי לגפן – כל זמן שעמד צדקיהו^י באמונתו שלא מרד בו היה הולך וגדל.
בדים ופארות – לשון אחד הן. ותשלח בדים פארת^יא – ענפיו^יב שנוטים לכאן ולכאן. (ז) ויהי נשר אחד גדול – זה פרעה מלך מצרים.
גדול כנפים ורב נוצה – גם הוא מגדולי המלכים, אך^יג לא כנבוכדנצר.
והנה הגפן הזאת – זה צדקיהו מלך יהודה.
כפנה^יד שרשיה עליה, כתרגומו: כפפה שרשיה עליה. כלומר שמרד במלך בבל ושלח מלאכיו למלך מצרים לתת לו סוסים ועם רב (יחזקאל י״ז:ט״ו).
שלחה לו להשקות אותה מערוגת^טו מטעה – שלח אליו מלאכים לעזור לו מפני מלך בבל וחיילותיו. (ח) אל שדה טוב אל מים רבים היא שתולה – הכתוב מתמיה על הגפן הזה ואומר מה צורך לגפן ששתול אל שדה טוב אל מים רבים. שהיה כל כך גדול שתשלח קציריה עד ים ועד נהר יונקותיו¹ להניח שדה טוב ומים רבים שהיא שתולה עליהם ונתאוית לגן ירק שמשקין אותו ברגל. לדלי מלא מים ששותת^טז בין הערוגות להשקותה מאותה הערוגה. כלומר מה צורך היה לצדקיה למרוד במלך בבל שהיה מושל בכל העולם לשלוח מלאכיו למצרים שהיה מלך כנגד מלך בבל כמים מכונסין לפני נהר גדול. (ט) כה אמר י״י תצלח – בתמיה, כלומר דין {הוא:} האיפשר לו לגפן שאין מנהרות משקין אותו שאינו שותה אלא מערוגת מטע אחת, שתצלח^יז ותעשה פירות. הלא כל גפן ששתולה בארץ ציחה וצמאה, כגעת בה רוח הקדים יבש תיבש, כמו שמפרש והולך (יחזקאל י״ז:י׳).
ואת שרשיה ינתק – מלך בבל שיהרוג את כל חילו.
יקוסס – יכתת.
ולא בזרוע גדולה ובעם רב – יסייע אותו פרעה כשיבא עליו נבוכדנצר על אותו כרם.
למשאות אותה משרשיה^יח – לעקור אותה משרשיה. (י) והנה שתולה התצלח^יט – מפני שהוא מחזיק במלכותו עכשיו היצלח. בתמיה.
הלא כגעת בה רוח קדים^כ יבש תיבש – כאשר יבא עליו נבוכדנאצר שהוא כרוח קדים לא יתחזק ממנו.
על ערוגת צמחה תיבש – אלו בני צדקיה שנשחטו לפניו. (יג) ואת אילי הארץ לקח – והגלה אותו בבלה שלא ימרוד בו צדקיהו, כמו שמפרש והולך. (יד) להיות ממלכה שפלה לבלתי התנשא לשמור את בריתו לעמדה – שלא ישקרו בו. (יז) {ו}⁠לא בחיל גדול ובקהל רב – יעזור אותו פרעה במלחמה בשפך נבוכדנצר סוללה.
דייק – כרכם.⁠^כא (יח) {ו}⁠הנה נתן ידו – שלא למרוד, והכניס עצמו בשבועה, דין שלא ימלט מתחת ידו של נבוכדנצר. (יט) ונתתיו בראשו^כב – זה סימוי עינים ואת עיני צדקיהו עור. (כא) וכל מברחיו^כג וכל אגפיו בחרב יפלו – חייליו וגבוריו שברחו ממנו. מבריחין – על שם: וכל חילו נפוצו (מלכים ב כ״ה:ה׳). (כב) ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה – כבר ראיתם שנטיעת בשר ודם אינה מתקיימת, שהרי נבוכדנצר מלך בבל בא אל ירושלם ויקח מזרע הארץ ויתנה⁠{ו} בשדה זרע (יחזקאל י״ז:ה׳) – זה צדקיהו שהמליכו נבוכדנצר, וסוף לא נתקיימה מלכותו. אבל נטיעתי תתקיים, כלומר מלך שאעמיד הוא מלך המשיח הוא יתקיים במלכותו. הה״ד: ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה – מעיקר מלכותו זרע של בית דוד.
ונתתי – תירגם יונתן: ואקיימיניה.
על הר גבוה ותלול – תירגם טור רם ומנטל. (כג) בהר מרום ישראל אשתולנו – על הר גבוה בארץ ישראל.
ושכנו תחתיו כל ציפור כל כנף – שיהא כל העולם תחת ידו והוא ימלוך עליהם. (כד) וידעו כל עצי השדה – אילו הבריות, כדמתרגם כי האדם עץ השדה (דברים כ׳:י״ט). ותרגומו וידעון כל מלכי עממיא.
כי אני י״י השפלתי עץ גבוה – זה אדום הרשעה.
הגבהתי עץ שפל – אילו ישראל שהן שפלים בין האומות.
דברתי ועשיתי – אמר ר׳ יודן לא כדין אמרין ולא כדין עבדין. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ השוו ללשון הפסוק בתהלים פ׳:י״ב.

^א כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״ואמרתם״.

^ב כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״החיה״.

^ג כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״יניקותיו״.

^ד כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״וכך״.

^ה כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162. בפסוק: ״ותרבי״.

^ו כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״צדקייהו״.

^ז כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״מציל״.

^ח כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״עיבריו״.

^ט כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 נוסף כאן: ״אילו״.

^י כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5: ״צדקיה״. בכ״י לוצקי 777: ״צדקייהו״.

^יא כן בכ״י פירנצה II.24. בכ״י לוצקי 777: ״פארם״. בכ״י מינכן 5: ״פארו״. בכ״י פרמא 2994, פריס 162 חסרה המלה.

^יב כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24. בכ״י מינכן 5: ״ענפין״. בכ״י פרמא 2994: ״ענפים״.

^יג כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״אף״.

^יד כן בפסוק ובכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פירנצה II.24: ״כנפיה״.

^טו כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״מערגות״.

^טז כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שתותת״.

^יז כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שתשלח״.

^יח כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״ושרשיה״. בכ״י פרמא 2994, פריס 162: ״שרשיה״.

^יט כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״שתצלח״.

^כ כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162. בנוסח שלנו: ״הקדים״.

^כא כן גם ברש״י ירמיהו נ״ב:ד׳.

^כב כן בפסוק, ובכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״בראש״.

^כג כן בפסוק וכן משתמע מן המשך הביאור, אולם כך לא מופיע בכ״י. בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, פירנצה II.24, פריס 162: ״מבחריו״. בכ״י לוצקי 777: ״מבחוריו״.

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון