R. Yonah Mishlei 10 – ר' יונה משלי י‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה בֵּ֣ן חָ֭כָם יְשַׂמַּח⁠־אָ֑ב וּבֵ֥ן כְּ֝סִ֗יל תּוּגַ֥ת אִמּֽוֹ׃ (ב) לֹֽא⁠־י֭וֹעִילוּ אוֹצְר֣וֹת רֶ֑שַׁע וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת׃ (ג) לֹא⁠־יַרְעִ֣יב יְ֭הֹוָהי֭״י נֶ֣פֶשׁ צַדִּ֑יק וְהַוַּ֖ת רְשָׁעִ֣ים יֶהְדֹּֽף׃ (ד) רָ֗אשׁ עֹשֶׂ֥ה כַף⁠־רְמִיָּ֑ה וְיַ֖ד חָרוּצִ֣ים תַּעֲשִֽׁיר׃ (ה) אֹגֵ֣ר בַּ֭קַּיִץ בֵּ֣ן מַשְׂכִּ֑יל נִרְדָּ֥ם בַּ֝קָּצִ֗יר בֵּ֣ן מֵבִֽישׁ׃ (ו) בְּ֭רָכוֹת לְרֹ֣אשׁ צַדִּ֑יק וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יְכַסֶּ֥ה חָמָֽס׃ (ז) זֵ֣כֶר צַ֭דִּיק לִבְרָכָ֑ה וְשֵׁ֖ם רְשָׁעִ֣ים יִרְקָֽב׃ (ח) חֲכַם⁠־לֵ֭ב יִקַּ֣ח מִצְוֺ֑ת וֶאֱוִ֥יל שְׂ֝פָתַ֗יִם יִלָּבֵֽט׃ (ט) הוֹלֵ֣ךְ בַּ֭תֹּם יֵ֣לֶךְ בֶּ֑טַח וּמְעַקֵּ֥שׁ דְּ֝רָכָ֗יו יִוָּדֵֽעַ׃ (י) קֹ֣רֵֽץ עַ֭יִן יִתֵּ֣ן עַצָּ֑בֶת וֶאֱוִ֥יל שְׂ֝פָתַ֗יִם יִלָּבֵֽט׃ (יא) מְק֣וֹר חַ֭יִּים פִּ֣י צַדִּ֑יק וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יְכַסֶּ֥ה חָמָֽס׃ (יב) שִׂ֭נְאָה תְּעֹרֵ֣ר מְדָנִ֑ים וְעַ֥ל כׇּל⁠־פְּ֝שָׁעִ֗ים תְּכַסֶּ֥ה אַהֲבָֽה׃ (יג) בְּשִׂפְתֵ֣י^א נָ֭בוֹן תִּמָּצֵ֣א חׇכְמָ֑ה וְ֝שֵׁ֗בֶט לְגֵ֣ו חֲסַר⁠־לֵֽב׃ (יד) חֲכָמִ֥ים יִצְפְּנוּ⁠־דָ֑עַת וּפִֽי⁠־אֱ֝וִ֗יל מְחִתָּ֥ה קְרֹבָֽה׃ (טו) ה֣וֹן עָ֭שִׁיר קִרְיַ֣ת עֻזּ֑וֹ מְחִתַּ֖ת דַּלִּ֣ים רֵישָֽׁם׃ (טז) פְּעֻלַּ֣ת צַדִּ֣יק לְחַיִּ֑ים תְּבוּאַ֖ת רָשָׁ֣ע לְחַטָּֽאת׃ (יז) אֹ֣רַח לְ֭חַיִּים שׁוֹמֵ֣ר מוּסָ֑ר וְעֹזֵ֖ב תּוֹכַ֣חַת מַתְעֶֽה׃ (יח) מְכַסֶּ֣ה שִׂ֭נְאָה שִׂפְתֵי⁠־שָׁ֑קֶר וּמוֹצִ֥א דִ֝בָּ֗ה ה֣וּא כְסִֽיל׃ (יט) בְּרֹ֣ב דְּ֭בָרִים לֹ֣א יֶחְדַּל⁠־פָּ֑שַׁע וְחוֹשֵׂ֖ךְ שְׂפָתָ֣יו מַשְׂכִּֽיל׃ (כ) כֶּ֣סֶף נִ֭בְחָר לְשׁ֣וֹן צַדִּ֑יק לֵ֖ב רְשָׁעִ֣ים כִּמְעָֽט׃ (כא) שִׂפְתֵ֣י צַ֭דִּיק יִרְע֣וּ רַבִּ֑ים וֶ֝אֱוִילִ֗ים בַּחֲסַר⁠־לֵ֥ב יָמֽוּתוּ׃ (כב) בִּרְכַּ֣ת יְ֭הֹוָהי֭״י הִ֣יא תַעֲשִׁ֑יר וְלֹֽא⁠־יוֹסִ֖ף עֶ֣צֶב עִמָּֽהּ׃ (כג) כִּשְׂח֣וֹק לִ֭כְסִיל עֲשׂ֣וֹת זִמָּ֑ה וְ֝חׇכְמָ֗ה לְאִ֣ישׁ תְּבוּנָֽה׃ (כד) מְגוֹרַ֣ת רָ֭שָׁע הִ֣יא תְבוֹאֶ֑נּוּ וְתַאֲוַ֖ת צַדִּיקִ֣ים יִתֵּֽן׃ (כה) כַּעֲב֣וֹר ס֭וּפָה וְאֵ֣ין רָשָׁ֑ע וְ֝צַדִּ֗יק יְס֣וֹד עוֹלָֽם׃ (כו) כַּחֹ֤מֶץ׀ לַשִּׁנַּ֗יִם וְכֶעָשָׁ֥ן לָעֵינָ֑יִם כֵּ֥ן הֶ֝עָצֵ֗ל לְשֹׁלְחָֽיו׃ (כז) יִרְאַ֣ת יְ֭הֹוָהי֭״י תּוֹסִ֣יף יָמִ֑ים וּשְׁנ֖וֹת רְשָׁעִ֣ים תִּקְצֹֽרְנָה׃ (כח) תּוֹחֶ֣לֶת צַדִּיקִ֣ים שִׂמְחָ֑ה וְתִקְוַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד׃ (כט) מָע֣וֹז לַ֭תֹּם דֶּ֣רֶךְ יְהֹוָ֑הי״י֑ וּ֝מְחִתָּ֗ה לְפֹ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃ (ל) צַ֭דִּיק לְעוֹלָ֣ם בַּל⁠־יִמּ֑וֹט וּ֝רְשָׁעִ֗ים לֹ֣א יִשְׁכְּנוּ⁠־אָֽרֶץ׃ (לא) פִּֽי⁠־צַ֭דִּיק יָנ֣וּב חׇכְמָ֑ה וּלְשׁ֥וֹן תַּ֝הְפֻּכ֗וֹת תִּכָּרֵֽת׃ (לב) שִׂפְתֵ֣י צַ֭דִּיק יֵדְע֣וּן רָצ֑וֹן וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים תַּהְפֻּכֽוֹת׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א בְּשִׂפְתֵ֣י =ל
• א!=בְּשִׁפְתֵ֣י (נקודת שי״ן ימנית)

E/ע

הערותNotes

(א) משלי שלמה בן חכם וגו׳ – הזכיר שמחת בן חכם על האב ותוגת הבן הכסיל על האם כי האב מכיר יותר בחכמת הבן ומבחין כל עת בדברי חכמתו ושמחתו רבה משמחת האם, והאם יודעת יותר מן האב את מעשה הבן הכסיל כי עסקי הנאת הזולל והסובא בבית. והכסיל והאויל והרשע כלם תוארים לבעלי מעשה הרעים. והתרגום:⁠¹ תוגת אמו על אפרא דאימיה. (ב) לא יועילו אוצרות רשע וגו׳ – אין תועלת ביתרון ההון המקובץ מן החמס והחטא כי לא יצלח בו,⁠² ולא יועיל הון ביום עברה (משלי י״א:ד׳) וצדקה תציל ממות, חסרון ההון למצוה ולמעשה הצדקה תועלתו גדולה כי הצדקה תציל ממות. (ג) לא ירעיב י״י נפש צדיק – ³אין נזק בחסרון ההון לצדקה כי אין הצדיק נעזב ולא יורש בחסרון כי לא ירעיב י״י נפשו.
והות רשעים יהדוף – עון ההות שעושין הרשעים אל העשוקים יהדוף אותם, הנה שיש נזק רב ביתרון הונם בחמס, הנה מה טוב החסרון בתועלת בלי נזק מן היתרון בנזק בלי תועלת. (ד) ראש עושה כף רמיה – רש באחריתו האיש העושה כף רמיה הנהיג ידו לשרת מחשבות הרמיה ולעשות מזמות העול יקראנו הכת׳ עושה כף רמיה כי הוא עושה כף אל הרמיה וכפו תרוששנו ואם הוא ראש וקצין בעשרו כהיום. על כן נכתב ראש מלא, כי במכתב ובמקרא שלם פירוש הענין.
ויד חרוצים – והם הזריזים האוכלים יגיע כפיהם ולא מן העושק.
תעשיר – את בעליה. (ה) אגר בקיץ בן משכיל – לפי שדבר על החרוצים והם הזריזים למד דעת בענין הזריזות. כי השכל מזרז אדם בעניינים המחוייבים וחסרון השכל ימנענו. והודיענו בזה גם במקומות אחרים בספר כי הבושה הפך השכל כי לפי שכלו יהולל איש (משלי י״ב:ח׳). והבושה הפך המהלל כי הבושה הגיע מן הבזיון. על כן מביש הפך בן משכיל.
והזכיר האגירה בקיץ במעשה המשכיל כי יאגור ענייני הקיץ התבואה והיין והצמוקים והגרוגרות. ובמנהג העצל הזכיר הקציר כי התבואה גדול שבכולם והמביש אף בקציר הוא נרדם. (ו) ברכות לראש וגו׳ ופי רשעים וגו׳ – ברכות שמים מעל⁴ כי הם ברכות בפועל ואחרי כן הזכיר ברכות הבריות ואמר: זכר צדיק לברכה (משלי י׳:ז׳) כי היא ברכה בזכר ובדבור, ויתכן כי ענין לראש על דרך משל שהדבר היורד מן השמים על הראש יורד תחלה.
ופי רשעים יכסה חמס – הרע והנזק הנעשה מעמל שפתיהם ברכילות ובחתית הוא החמס ויספיק לכסותם לבד החמס במעשיהם, כענין כי חמס לבנון יכסך (חבקוק ב׳:י״ז). (ז) זכר צדיק לברכה ושם וגו׳ – אחר שהזכיר כי ברכות שמים לראש צדיק הזכיר כי גם יעטה מן הבריות.
ושם רשעים ירקב – לא יתכן בו הזכרון ברוב הימים כמו שתולדת העץ לרקבון.
עוד יתכן לפרש: זכר צדיק לברכה – לא יזכירוהו רק לברכה לא לגנאי ולא לבטלה כי רוב הזכרון שמזכירים את האדם על מעשיו ועל דבריו ואין במעשה הצדיק ודבריו לא גנאי ולא בטלה כענין ועלהו לא יבול (תהלים א׳:ג׳).
ושם רשעים ירקב – ⁵הגנות מחויב ומוכרח מהזכרת שמו כמו שהעץ המרקיב תולדת הרקבון מעצמו כן זכרון שם הרשע יחייבהו הגנות ואין גנותו מצד המגנה שיאהב לגנות, והודיענו כי זכרון המום ברשעים חובה ואין לתלות הגנות במגנה כי אם ברשע ובזכרון שמו. ועל הפירוש הזה סוף המקרא הפך ענין תחלתו כמשפט מליצת הספר ומכוון לדברי רבותינו ז״ל רקבובית תעלה בזמן שנזכרין לרעה (בבלי יומא ל״ח:). (ח) חכם לב יקח מצות ואויל שפתים ילבט – ⁶מחזר ומחפש אחרי המצות וגם כי לא הגיע חובה לידו מתבונן במחשבותיו איזה הדרך תמצא לו מצוה כדרך קחו עמכם דברים (הושע י״ד:ג׳).
והאויל הוא בעל עבירות מתעסק בחטא בידיו ובשפתיו ולא דיו המעשה וזה למופת עליו כי לא מאשר יתקפו היצר ומאונס התאוה הוא עושה רק כי הסכים לבו הגואל שאין נזק בחטאים, וראה הפך עניינו מן החכם לב כי הוא יקח מצות בידיו לעשותם ולא בשפתיו כי לא יתפאר ויתהלל אך יאמר מעט ויעשה הרבה והאויל נלבט בשפתיו ומודיע עבירותיו.
ילבט – ⁷יטפש וכן ועם לא יבין ילבט (הושע ד׳:י״ד) פירוש: עם לא יבין במעשיו ימשך אל הטפשות והתאוה עד שיפרדו עם הזונות ועם הקדשות.
גם יש לפרש: ואויל ילבט בשפתים – ויתפאר במעשה הצדקה והחסד ואפילו מעט אינו עושה. (ט) הולך בתום ילך בטח וגו׳ – ואיננו מניח תמימותו מיראתו פן יתגבר חברו ולא יתנהג בתחבולות והערמות במשאו ובמתנו עם חברו ולא יתן חתיתו ולא יענה עזות.
ומעקש דרכים – מי שמניח הדרך הישרה מפחדתו לחתחתים בדרך ומבקש לשמור עצמו וללכת בעקלקלות ירגישו בו יותר כי יודע בהניחו הדרך הישרה כי נפל פחד⁸ האויבים עליו וכן המתחכם ונוטה מן הדרך הישרה להרבות בשמירת כבודו ולתת חתיתו ירגישו בו ולא יועילו תחבולותיו וישאר גנות העקשות. (י) קורץ עין יתן עצבת ואויל שפתים וגו׳ – כשמדבר עם חברו בדברים שבינו לחברו קורץ עין ורומז לחברים או רומז בעצמו על יד מחשבה שיקחנו לבו להערים על חברו ולנצחו, יתן עצבת שיתירא חברו ממנו ועל ידי כן ירבה להשמר שלא יתחכם לו ולא תגבר ידו עליו, ואויל יטפש בשפתים ויודיע מחשבתו ולא יירא והוסכל במעשיו מן הקורץ עין. וכן מבואר עוד בספר הזה אויל ביום יודע כעסו (משלי י״ב:ט״ז). הנה הודיע כי לב האדם וסודו נחשף בשלוש מדות בתחבולותיו והערמותיו ובקריצת עינו ורמיזותיו וסוד האויל יגלו שפתיו. (יא) מקור חיים פי צדיק ופי רשעים יכסה וגו׳ – כאילו פיו מקור חיים וכל השותה מנוזליו יחיה כי שפתי צדיק אינם פוסקות מדברי מוסרים ודברי צדיקים וחיים הם לשומעיהם המקשיבים על דבריהם.
ופי רשעים יכסה חמס – פירשנוהו (ר׳ יונה משלי י׳:ו׳). ושנה בזה הענין לערוך הפך מדת שפתי הרשע משפתי הצדיק כי רוב הספר להראות קצוי הטוב וקצוי הרע ולהודיע ריחוקם זה מזה והפכם ולהתקרב אל קצוי הטוב בכל מאמצי כח ולדעת כי אם יתקרב אל מדת הרע יגיע מן הדרך ההוא אל קצוי הרע והמר אשר גלה לך עליו. (יב) שנאה תעורר מדנים וגו׳ – גם כי פשע לו חברו במעשה והענה עליו לא יריבהו ולא יתקוטט עמו ויכסה על כל פשעיו באהבתו אותו, על כן אדם יזהר ממדת השנאה המביאה אל הכעס והמדון וגם יזהר אדם מהיות לו כל עסק עם השונא ויבחר משאו ומתנו עם האוהב. (יג) בשפתי נבון תמצא חכמה – הנבון הוא המבין דבר מתוך דבר על כן תמצא חכמה כל היום בשפתיו בכל העניינים המזדמנים אף על פי שלא למד עליהם דרך חכמה מפי זולתו.
ושבט לגו חסר לב – החסר לב לא די כי לא ידע להבין מעצמו כי גם כאשר ילמדוהו לא יבין ולא יתיסר כי אם בשבט ואומר במשלים: אין תקנה לנבלים כי אם בהכנעה ובזיון.⁠⁹ (יד) חכמים יצפנו דעת – החכמים הם המקשיבים על דברי מלמדיהם ואף על פי שאינם מחדשים בחכמה מתבונתם צופנים הדעת שלומדים מן החכמים ושומרים אותו לבלתי ישכחוהו ומרגישים במה שאינם יודעים ומחרישים כענין שנאמר: גם אויל מחריש חכם יחשב (משלי י״ז:כ״ח).
ופי אויל מחתה קרבה – האויל ילבט בשפתיו ויאמר כל העולה על רוחו גם כי יגיע נזק בדבר ברכילות ומלשינות והוצאת דבה ועצה רעה על כן פיו יהיה מחתה קרובה לבריות ואומר במשל:⁠¹⁰ חברת השוטה סכנה. הנה ספר מדת הנבון והחכם והאויל בדברים.
גם יש לפרש: ופי אויל מחתה קרובה – אם יתפאר בדבריו בחמתו כי יזיק לחברו פיו יראה קרובה כי קרוב הדבר לעשות את כל אשר יאמר, ונאמר במקום אחר: פי כסיל מחתה לו (משלי י״ח:ז׳) והוא ענין אחר. (טו) הון עשיר קרית עוזו – ¹¹דבר בהוללות וסכלות בני אדם שהעשיר בוטח בעושרו והדל ירא מחמת רישו ונמצאת כונת העשיר בבטחון והעני ביראה עולה בדעת אחד ושניהם^א שגו כי אין החיים והטוב בסבת העושר. (טז) אבל פעולת הצדיק לחיים – כל מה שיפעל אם במצות אם ביגיע כפיו להרויח ממנו ואם מעט ואם הרבה כל פעולתו לחיים כי יגיע בממון למען לא ישלח בעולתה ידו ולמען שיכבד את השם מהונו ולמען יוכל ליחד נפשו למלאכת שמים ויעזור לנשא יראי י״י ולהגביר ידי מודיעי שמו, על השמים תאות לבם ומגמת פני כוונתם בעמלם ויגיעם לא לגאוה ולהשתרר.
תבואת רשע לחטאת – צבורת ההון ותספת הממון שצובר וקובץ הרשע גם כי לא יקבצנו מן הגזל ולא יאספנו מן החמס הכל לחטאת ולמכשול עון וכל תוספת רוחו למען ספות חטאת¹² כי יעזר ברשעו וישלוט לחזק ידי מרעים כמוהו ותשיג ידו למלאות תאותו ברשעו ובחטאים ולתת חתיתו ולהשתרר על הצדיקים גם השתרר, ויוסיף בהון גאוה וגודל לבב לתת עון על עונו וישים כסלו בהונו ומבטח בקנינו ולא בקונו ואם לא יגרום לו ההון רק שיכבדוהו בו ונמצא הונו מנשא את תועבת י״י ומגבר ידי מנאציו ומרומם משפילי יקר עבדיו, רב ודי בזה טוב טעם כי אסף הונו ותבואתו לחטאת.
והנה זאת התשובה להשיב את מחשבת הדל אשר רישו מחתתו כי אם יבחר ללכת בדרכי הצדיקים כל פעולתו לחיים לא יירא מעניו ולא יחת ואם ילך בעצת רשעים מה יחמוד העושר טוב לו בעניו ולא יהיה לו עשרו לפוקה ולאבן נגף ולצור מכשול.⁠¹³
ולא יתכן לפרש תבואת ר״ל שאוסף הונו מן החמס, כי אז היה ראוי לומר: תבואת רשע חטאת. ועוד כי גם פעמים רבות תבואת רשע ורב עשרו מעמלו. (יז) אורח לחיים שומר מוסר וגו׳. (יח) מכסה שנאה שפתי שקר וגו׳ – שפתי שקר הם כסוי השנאה וכן למכסה עתיק (ישעיהו כ״ג:י״ח) ומכסך תולעה (ישעיהו י״ד:י״א) ובא לגנות מדת המכסים שנאתם, גם הנביא ע״ה אמר עליהם בפיו שלום את רעהו וגו׳ (ירמיהו ט׳:ז׳).
ומוציא דבה הוא כסיל – בא לגנות המוציאים כל רוחם בפיהם ואם יבעון או יחשבון דבה על שונאם יוציאו את דבתו רעה. וחבר הענין הזה אל הענין מכסה השנאה פן תאמר כי טוב שיגלה האדם את כל אשר בלבבו על חברו השנאה והדבה על כן גנה את מוציא הדבה, והנה הראוי על השונא להודיע מחשבת השנאה ולא מחשבת הדבה וכבר נתבארה בתורה העצה היעוצה על מחשבת השנאה וידיעת החטא, והדבה בחברו, שנאמר: לא תשנא את אחיך וגו׳ (ויקרא י״ט:י״ז) פירוש: לא תשא עליו חטא בהוכיחך אותו להוכיחו ברבים ולהלבין פניו אך בינך ובינו תוכיחנו. (יט) ברב דברים לא יחדל פשע – הרחיק רוב הדברים כי אין לב האדם משיג לכוין מחשבתו ולשקול דעתו עם הדברים והנכון באדם שישקול דעתו ראשונה ואחר ידבר על כן [לא]⁠^ב יתכן רוב דברים בלי הפסק ומחשבה בין דבר לדבר להשיב על כל דבר ודבר מדברי חבריו.
וחושך שפתיו משכיל – השכל הוא העיון שמגיעין ממנה אל התבונה ומי שהוא בעל עיון להכיר הדברים שצריכים מחשבה תמיד הוא חושך שפתיו ולא ידבר דבר עד שישלם לו העיון בו אבל הנבון והוא שהרגיל הרבה מחקר שכלו מעניינים והגיע אל התבונה ברב ענייני הנמצאות וממה שחקר יתבונן אל הדומה מבלי עיון רב שהנבון מבין דבר מתוך דבר על כן אינו חושך שפתיו תמיד ומה שנאמר: אוטם שפתיו נבון (משלי י״ז:כ״ח) על דרך אחרת הוא. (כ) כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט – ¹⁴אינו מושל ברוחו להתיישב במחשבה לזקק הדברים וקופץ ומדבר טרם יכלה לדבר אל לבו, כמעט עניינו רגע קטן וכן כמעט אויביהם אכניע (תהלים פ״א:ט״ו) כמעט כסדום היינו (ישעיהו א׳:ט׳). (כא) שפתי צדיק ירעו רבים – מנהיגים ויועצים רבים בטובה.
ואוילים – גם הם את עצמם לא ינהיגו ולא יבינו לאחריתם גם לא יקבלו הנהגת הצדיק ותוכחתו ולא תסור מעליו אולתו וחסרון רוחו עד יום מותו. (כב) ברכת י״י היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה – היא המעשרת את העשירים ולא יוסיף צער ודאגת ממון עם ברכת השם כמו שכתוב: יתן לידידו שנא (תהלים קכ״ז:ב׳) ובא זה הענין על הצדיק הנזכר שאין הצדיק נבהל להון ולא מרבה בצער במיעוט עשרו כי יודע הוא שאם יצו השם אתו את הברכה לא יצטרך לצער וטרדת מחשבה כי מבלתי רב מחשבות יגיע ברכתו ובמה שלא יגזר השם ית׳ לתת לו אין הרבות מחשבות מועיל כי אין מחשבה מועלת וכן כתיב: שוא לכם משכימי קום וגו׳ אוכלי לחם העצבים (תהלים קכ״ז:ב׳) והתכלית העולה מזה שהצדיק מסתפק במה שחננו השם ית׳ ושמח בחלקו כי יודע הצדיק כי לא יוסיף הצער ממון עם הברכה אשר ברכו השם ית׳.
עצב – עניינו הצער והכעס, וכן ודבר עצב יעלה אף (משלי ט״ו:א׳). (כג) כשחוק לכסיל עשות זמה – כמו שהשחוק קל לבוא מן המחשבה כי השחוק מן התנועות הבאות פעמים רבות בלא כונה כן הפועל קל לבוא ממחשבת הכסיל כי דרכו לעשות כל אשר יזום ולא יפריש בין מחשבת החפץ והעולה על הרוח בלי עיון ובין המחשבה המגעת אל הפועל.
וחכמה לאיש תבונה – עשות זמה והיא המחשבה היא חכמה לאיש תבונה כי עיקר חכמתו על שפת הפועל כי שם מרבה העיון עד שישלם לו על נכון. (כד) מגורת רשע היא תבואנו – לא יגיע אל הרשע ממחשבותיו וממה שמשער בנפשו רק מגורתו ופחדתו אך תאוותיו לא יגיעוהו.
ותאות צדיקים יתן – השם ית׳ שמתאוים אל חסדו ומיחלים לו אך פחדתו מן האויב ומפני עקת רשע לא יבואם. (כה) כי כעבור סופה ואין רשע – מקרה קל ועובר יעבירנו כמקרה הסופה כרגע תעביר את המוץ וכן כתיב: תמותת רשע רעה (תהלים ל״ד:כ״ב) וכתיב: כי שבע יפול צדיק וקם (משלי כ״ד:ט״ז).
וצדיק יסוד עולם – הצדיק צדקתו תצילנו מן הצרות בשגם את הרבים היא מצלת והעולם נוסד עליו וכן כתיב: ימלט אי נקי (איוב כ״ב:ל׳). (כו) כחומץ לשנים וכעשן לעינים – אף על פי שייטב לאדם פעמים לרפואה והעשן לפעמים לצורך ויבערו אור לשבת נגדו.⁠¹⁵ ולא יתכן להגעת תועלתם בלא היזק לאחד האיברים כי החומץ יזיק לשנים והעשן לעינים כן העצל לשולחיו כי פעמים יש צורך לשליחותו והמצא תמצא בו תועלת ונכון לשולחו בשעת הצורך מאשר אם ימנע השולח לשלח את האיש. אך לא יתכן לשליחותו מבלי קלקול באחד הדברים כי מעצלותו להקשיב לקול דברי השולח ולצפון אותם בלבבו או לכוין את דברי מי ששלחוהו או מעצלותו ואיחורו בדרך לא תנצל שליחותו מן הקלקול, ויתכן כי יקרא קלקול חסרון התועלת^ג בדבר השליחות, כי אילו שלח בעל השליחות ציר חרוץ אז השלמה לו התועלת לכל דברי השליחות, ועתה כי בטח על משענת^ד העצל קרהו החסרון בקצת ענייני השליחות וחסרון לא יוכל להמנות,⁠¹⁶ ואם בינה שמעה זאת¹⁷ מה לעצל ולשליחותו בתוך ענין מדות הצדיק והרשע כי הזכיר למעלה וצדיק יסוד עולם (משלי י׳:כ״ה). ואחרי המקרא הזה יזכיר יראת י״י תוסיף ימים (משלי י׳:כ״ז) ואיך באה שליחות העצל בתוך הדברים האלה.
ועתה עמוד והתבונן כי המשל על מלאכת התורה והמצות ועל שליחותם כי המחזיקים בהם שולחי השם כדכתיב: וישלחך י״י בדרך (שמואל א ט״ו:י״ח), כי י״י שלחני לעשות (במדבר ט״ז:כ״ח), ארור עושה מלאכת י״י רמיה (ירמיהו מ״ח:י׳). גם ראה חתימת רוב משלי שלמה שחתם בהם דברי חכמה הוריתיך להשיב אמרים אמת לשולחיך¹⁸ (משלי כ״ב:כ״א) ובא להזהירנו על הזריזות במצות ולגנות העצלתים והודיענו כי לא יתכן לשלמות מצוה שיש טורח בהקמתה רק עם הזריזות והעצל אם יקיים מצוה יבטל אחד מחובותיה וחוק מחוקיה. גם הנצל לא ינצל מן הנזק לנפשו ומן העונש בקיום המצוה אף על פי שעשה מצוה מצד אחד והועיל תועלת ושכרו אתו, גם בהגותו בתורה לא יכוין אל כל דברי מלמדיו ותקראנה אותו השגגות בהוראות תמיד וכן אמרו ז״ל: משרבו זחוחי הלב רבו מחלוקות בישראל (בבלי סוטה מ״ז:) וכן במצות תפלין שצריכה זריזות לא ינצל מן העונש בהסח הדעת. גם נאסר שלא יפיח בהן ולא יישן בהן ומצותן כל היום אך העוסק במצות הוא לבדו פטור מן המצות וכן בכל חובות השם ית׳ יתחייב הזריזות. ויקרא עון בעצלתים כי ביחדו את הבורא אם בפיו ובשפתיו יכבדהו ולבו ירחק ממנו והנה גדול עוונו וככה בעת התפלה כאשר יתור אחר לבבו וזנה אחר עסקיו לא יעשה כן כי דבר ידבר עם מלכים ויועצי ארץ¹⁹ וכהנה רבות עם העצל לא ימלט בקיום המצוה מן הנזק באחד העניינים כאשר לא יתכן לתועלת החומץ מבלתי הנזק לשנים. (כז) יראת י״י תוסף ימים – הדאגות²⁰ מחלישות הכח ומקרבות קץ המות ויראת השם ית׳ והדאגה על העונות וחסרון עבודת האלהים לא תקצר את הימים אבל הימים על ימי היראה תוסיף כמו שנאמר: ימים על ימי מלך תוסיף (תהלים ס״א:ז׳) פירוש: כשני דורות כי משנה שני חייו יוסיף לו ואמרו ז״ל: תוספתו של הקב״ה מרובה על העיקר (בראשית רבה ס״א) שנאמר: והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה (מלכים ב כ׳:ו׳) ובתחלה לא מלך רק ארבע עשרה שנה.
ושנות רשעים תקצרנה – תענוגות בני אדם מעמידות בנין הגוף מדרך תולדתו ושנות רשעים המתענגים במלאת תאותיהם והשוברים עול שמים ומנתקים מוסרות תקצורנה בחטאים מן המספר הראוי לימי חייהם. (כח) תוחלת צדיקים שמחה – הנה כתוב בענין התאוות לעושר ולכבוד: תוחלת ממושכה מחלת לב (משלי י״ג:י״ב) אך תוחלת הצדיקים איננו מחלת לב כי ששון ושמחה ימצא בה²¹ כי תוחלתם לא על כוחם ועוצם ידם ולא אל בינתם ישענו כי על רחמי השם ית׳ וכן כתיב: בטח אל י״י בכל לבבך וגו׳ (משלי ג׳:ה׳). ולא ידאגו בהמשך התוחלת כי אינם דואגין למיעוט העושר ככתוב: טוב מעט ביראת י״י (משלי ט״ו:ט״ז) אך שמחה ישיגון מן התוחלת על כל פנים כי הם שמחים בכל עת על אשר השיגו לערוך תוחלתם לאלהים ולשום תקותם לחסדו וכל מה שנמשכת ומתאחרת תוחלתם הם מתענגים על העבודה אשר יעבדון את האלהים בתוחלת ובבטחון.
גם תוכל לפרש תוחלת וגו׳ – כי אין ממושכה תוחלתם כי קרובה ישועתם לבא ואם לא יגיע הענין שמיחלים עליו תהיה צדקת התוחלת סבה לתועלות ולחסדים רבים ונכבדים מן הענין אשר בקשה נפשם ככתוב: והבוטח בי״י חסד יסובבנו (תהלים ל״ב:י׳).
ותקות רשעים תאבד – בהעדר הענין שמקוים עליו תהיה תקותם אובדת כי אין שכר על תקותם כי לא על ישועת השם בטחו.
גם יתכן לפרש:⁠^ה כי קללם באבדון תקותם, כענין שכתוב: אל תתן י״י מאויי רשע (תהלים ק״מ:ט׳) כי פעמים בהזכר מדת הצדיק אין ההפך במדת הרשע נזכר רק הקללה על מדתו, וכן פי צדיק ינוב חכמה ולשון תהפוכות תכרת (משלי י׳:ל״א). לשון התקוה יבא על התערת לב האדם בקרוב הדבר והתוחלת תבא על הצפיה וההמתנה כמו שכתוב: וייחל עוד שבעת ימים (בראשית ח׳:י׳), ותרא כי נוחלה כי אבדה תקותה (להתחזק המלכות בידה) ותקח אחד מגוריה (יחזקאל י״ט:ה׳). על כן אמר הכתוב: תקות רשעים תאבד כי גם בדבר שמתעתדים בלבם על הגעתו תאבד תקותם. (כט) מעוז לתום דרך י״י – מדות השם ית׳ מעוז לתום כי אם כשל כח התם י״י עוזו ומעוזו.
ומחתה לפועלי און – גם בעת שלותם וגבורת כחם מדות השם ית׳ להם למחתה לשבר את גאון עוזם ולהשפיל גאותם.
דרך י״י – כענין שנאמר: הודיעני נא את דרכיך (שמות ל״ג:י״ג), בדרכיך חייני (תהלים קי״ט:ל״ז) כן גבהו דרכי מדרכיכם (ישעיהו נ״ה:ט׳). (ל) צדיק לעולם בל ימוט – כי השם ית׳ מעוז לו בכל צרותיו והוא תוספת ביאור על מה שהזכיר מעוז לתום דרך י״י (משלי י׳:כ״ט).
ורשעים לא ישכנו ארץ – טובתם לא ימשך ואחרית שלותם לאבדון כי הדבר ברור שזאת אחריתו אך לא נודע מתי נמצא כי דרך י״י מחתה לפועלי און. מחתה ענינו הפחד והיראה כי כל עת יש לו להתיירא פן יקרהו מה שלא תמלט אחריתו ממנו. והנה גם סוף המקרא הזה ביאור לסוף המקרא שלמעלה לו. (לא) פי צדיק ינוב חכמה – ינוב לשון דבור,⁠²² וכן בורא ניב שפתים (ישעיהו נ״ז:י״ט) או יהיה לשון פרי וכן ומלאו פני תבל תנובה (ישעיהו כ״ז:ו׳) מתנובות²³ שדי (איכה ד׳:ט׳) חיל כי ינוב (תהלים ס״ב:י״א) שפרושו יפרה כתנובה. והענין פי צדיק יפרה חכמה שהרגיל שפתיו בחכמה עד שהיא להם כפרי לעץ שלא ידברו בלתי דברי חכמה.
ולשון תהפוכות תכרת – שמדברת הפך האמת אומרת לטוב רע ולרע טוב ומחזקת השקר ומראה פנים לשוא וחלוף האמת הוא הפך החכמה על כן בא לשון תהפוכות על הפך מדת הצדיק שינוב חכמה.
ולשון תהפוכות תכרת – הזכיר הקללה על המדה ההיא כי היא מגונה עד מאוד ולמטה יזכור פירוש פי רשעים נוהג עליה בהפך ממדת הצדיק אשר פיו ינוב חכמה, ולגודל רעת המדה הקדים קללתה להזכרת מדת הרשע עליה. (לב) שפתי צדיק ידעון רצון – לפי שהזכיר כי פי צדיק ינוב חכמה (משלי י׳:ל״א) וקלל לשון תהפוכות בא להודיענו כי אף על פי שלא ידבר הצדיק רק אמת דרכו לשנות בענין השלום ושפתיו נהוגות ומלומדות לרצות חבריו, שנאמר: מענה רך ישיב חמה (משלי ט״ו:א׳) וכן אמרו ז״ל:⁠^ו מותר לשנות בדברי השלום (בבלי יבמות ס״ה:) ובלעדי זה לא תכון ביד האדם מצות הבאת שלום בין אדם לחברו אשר הכתוב ודברי החכמים ז״ל משבחין עליה.
ופי רשעים תהפוכות – פיהם מלומד ורגיל להכריע על הפך האמת בכל ריב ותוכחה כי יהיה ריב בין אנשים²⁴ וגם אינם בדבר ואין להם בו תועלת דרכם להכריע על טענת השקר ולהראות לה פנים ומה שהביאם לזה כי על פי שפעלו תמיד עולה ועושק וחמס והוצרכו תמיד לטענות השקר בהתוכחם עם רעיהם לאמר לא פעלנו און על ידי זאת הרגילו שפתיהם לאמר רע לטוב ולטוב רע ולהכריע את השקר. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ בתרגום שלנו: וברא סכלא מחמץ לאימיה ועיין ערוך השלם (הוצ׳ קאהוט) ערך אפר ובילקוט: תוגת באותיות א״ת ב״ש אפרא בעיני אמיה.

² עיין שערי תשובה לר׳ יונה א׳:מ״ז, ד׳:י״א ופירוש ר׳ יונה משלי י״א:ד׳.

³ עיינו פירוש ר׳ יונה משלי ד׳:י״ב.

⁴ השוו ללשון הפסוק בבראשית מ״ט:כ״ה.

⁵ עיין שערי תשובה לר׳ יונה ג׳:קפ״ט.

⁶ עיין שערי תשובה לר׳ יונה ב׳:כ״ב.

⁷ בס׳ השרשים פירוש אחר.

⁸ השוו ללשון הפסוק באסתר ח׳:י״ז.

⁹ עיין מוסרי הפלוסופים ב׳ כ״א, ל״ב: אין רפואה לשוטה כי אם לרחוק ממנו.

¹⁰ עיין מוסרי הפלוסופים א׳:י׳, מ״ו חבר הכסיל מסתכן.

¹¹ הפירוש הזה מביאו ר׳ יוסף יעבץ אבות ב׳:י״ד בשם ר׳ יונה.

¹² השוו ללשון הפסוק בישעיהו ל׳:א׳.

¹³ השוו ללשון הפסוק בישעיהו ח׳:י״ד.

¹⁴ עיין שערי תשובה לר׳ יונה ג׳:ר״ל.

¹⁵ השוו ללשון הפסוק בישעיהו מ״ז:י״ד.

¹⁶ השוו ללשון הפסוק בקהלת א׳:ט״ו.

¹⁷ השוו ללשון הפסוק באיוב ל״ד:ט״ז.

¹⁸ עיין שערי תשובה לר׳ יונה ג׳:כ״א.

¹⁹ השוו ללשון הפסוק באיוב ג׳:י״ד.

²⁰ עיין ר׳ יונה אבות ב׳:ח׳: אף על פי שאמרו חכמי הטבע היגון חלי הלב והדאגה היא כלות הלב אך דואג בתורה אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך (משלי ג׳:ב׳). ועיין פירוש ר׳ בחיי לפרשת כי תשא בתחלתו. ועיין פירוש ר׳ יונה משלי ג׳:ח׳.

²¹ השוו ללשון הפסוק בישעיהו נ״א:ג׳.

²² עיין פרושו לפסוק כ״ח ור׳ בחיי פרשת האזינו.

²³ עיין ס׳ השרשים ערך נוב.

²⁴ השוו ללשון הפסוק בדברים כ״ה:א׳.

^א בכ״י לוצקי: והעני ביראה חטא אחד ועולה אחד להם ושניהם.

^ב המלה חסרה בדפוס ראשון.

^ג המאמר הזה משובש בכ״י ונתקן על ידי כ״י לוצקי.

^ד כ״י לוצקי: דברי.

^ה בכ״י לוצקי: גם יתכן תאבד לשון קללה כי קללם.

^ו בכ״י לוצקי: מותר לשנות מפני השלום, וביבמות הגירסא: מותר לו לאדם לשנות בובר השלום. ועיין שערי תשובה לר׳ יונה ג׳:קס״א.

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון