Midrash Zuta Shir HaShirim 5 – שיר השירים זוטא שיר השירים ה‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) בָּ֣אתִי לְגַנִּי֮ אֲחֹתִ֣י כַלָּה֒ אָרִ֤יתִי מוֹרִי֙ עִם⁠־בְּשָׂמִ֔י אָכַ֤לְתִּי יַעְרִי֙ עִם⁠־דִּבְשִׁ֔י שָׁתִ֥יתִי יֵינִ֖י עִם⁠־חֲלָבִ֑י אִכְל֣וּ רֵעִ֔ים שְׁת֥וּ וְשִׁכְר֖וּ דּוֹדִֽים׃ (ב) אֲנִ֥י יְשֵׁנָ֖ה וְלִבִּ֣י עֵ֑ר ק֣וֹל׀ דּוֹדִ֣י דוֹפֵ֗ק פִּתְחִי⁠־לִ֞י אֲחֹתִ֤י רַעְיָתִי֙ יוֹנָתִ֣י תַמָּתִ֔י שֶׁרֹּאשִׁי֙ נִמְלָא⁠־טָ֔ל קְוֻצּוֹתַ֖י^א רְסִ֥יסֵי לָֽיְלָה׃ (ג) פָּשַׁ֙טְתִּי֙ אֶת⁠־כֻּתׇּנְתִּ֔י אֵיכָ֖כָה אֶלְבָּשֶׁ֑נָּה רָחַ֥צְתִּי אֶת⁠־רַגְלַ֖י אֵיכָ֥כָה אֲטַנְּפֵֽם׃ (ד) דּוֹדִ֗י שָׁלַ֤ח יָדוֹ֙ מִן⁠־הַחֹ֔ר וּמֵעַ֖י הָמ֥וּ עָלָֽיו׃ (ה) קַ֥מְתִּֽי אֲנִ֖י לִפְתֹּ֣חַ לְדוֹדִ֑י וְיָדַ֣י נָֽטְפוּ⁠־מ֗וֹר וְאֶצְבְּעֹתַי֙ מ֣וֹר עֹבֵ֔ר עַ֖ל כַּפּ֥וֹת הַמַּנְעֽוּל׃ (ו) פָּתַ֤חְתִּֽי אֲנִי֙ לְדוֹדִ֔י וְדוֹדִ֖י חָמַ֣ק עָבָ֑ר נַפְשִׁי֙ יָֽצְאָ֣ה בְדַבְּר֔וֹ בִּקַּשְׁתִּ֙יהוּ֙ וְלֹ֣א מְצָאתִ֔יהוּ קְרָאתִ֖יו וְלֹ֥א עָנָֽנִי׃ (ז) מְצָאֻ֧נִי הַשֹּׁמְרִ֛ים הַסֹּבְבִ֥ים בָּעִ֖יר הִכּ֣וּנִי פְצָע֑וּנִי נָשְׂא֤וּ אֶת⁠־רְדִידִי֙ מֵֽעָלַ֔י שֹׁמְרֵ֖י הַחֹמֽוֹת׃ (ח) הִשְׁבַּ֥עְתִּי אֶתְכֶ֖ם בְּנ֣וֹת יְרוּשָׁלָ֑͏ִם אִֽם⁠־תִּמְצְאוּ֙ אֶת⁠־דּוֹדִ֔י מַה⁠־תַּגִּ֣ידוּ ל֔וֹ שֶׁחוֹלַ֥ת אַהֲבָ֖ה אָֽנִי׃ (ט) מַה⁠־דּוֹדֵ֣ךְ מִדּ֔וֹד הַיָּפָ֖ה בַּנָּשִׁ֑ים מַה⁠־דּוֹדֵ֣ךְ מִדּ֔וֹד שֶׁכָּ֖כָה הִשְׁבַּעְתָּֽנוּ׃ (י) דּוֹדִ֥י צַח֙ וְאָד֔וֹם דָּג֖וּל מֵרְבָבָֽה׃ (יא) רֹאשׁ֖וֹ כֶּ֣תֶם פָּ֑ז קְוֻצּוֹתָיו֙^ב תַּלְתַּלִּ֔ים שְׁחֹר֖וֹת כָּעוֹרֵֽב׃ (יב) עֵינָ֕יו כְּיוֹנִ֖ים עַל⁠־אֲפִ֣יקֵי מָ֑יִם רֹֽחֲצוֹת֙ בֶּֽחָלָ֔ב יֹשְׁב֖וֹת עַל⁠־מִלֵּֽאת׃ (יג) לְחָיָו֙ כַּעֲרוּגַ֣ת הַבֹּ֔שֶׂם מִגְדְּל֖וֹת מֶרְקָחִ֑ים שִׂפְתוֹתָיו֙ שֽׁוֹשַׁנִּ֔ים נֹטְפ֖וֹת מ֥וֹר עֹבֵֽר׃ (יד) יָדָיו֙ גְּלִילֵ֣י זָהָ֔ב מְמֻלָּאִ֖ים בַּתַּרְשִׁ֑ישׁ מֵעָיו֙ עֶ֣שֶׁת שֵׁ֔ן מְעֻלֶּ֖פֶת סַפִּירִֽים׃ (טו) שׁוֹקָיו֙ עַמּ֣וּדֵי שֵׁ֔שׁ מְיֻסָּדִ֖ים עַל⁠־אַדְנֵי⁠־פָ֑ז מַרְאֵ֙הוּ֙ כַּלְּבָנ֔וֹן בָּח֖וּר כָּאֲרָזִֽים׃ (טז) חִכּוֹ֙ מַֽמְתַקִּ֔ים וְכֻלּ֖וֹ מַחֲמַדִּ֑ים^ג זֶ֤ה דוֹדִי֙ וְזֶ֣ה רֵעִ֔י בְּנ֖וֹת יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א קְוֻצּוֹתַ֖י =ש1 ובדפוסים (וכן הכריעו דותן ברויאר ומג״ה)
• ל!=קְוֻּצּוֹתַ֖י (נקודת שורוק בנוסף לקובוץ בוי״ו)
• יש סימן קצת מטושטש אך עדיין ברור של קובוץ מתחת לאות וי״ו <קְוֻּצּוֹתַ֖י>.
• ייבין ה.11 (עמ׳ 65-66) כתב: ב-2 מקומות מצויה ו ואחריה u באמצע תיבה, ושתיהן נשתמרו ב׳׳לש1׳׳ בלבד: קְוּצּוֹתַ֖י (׳׳ל׳׳ שה״ש ה,ב; כנראה נמחק קבוץ תחת ו; אפאראט ב״ה: קְוֻּ; ׳׳ש1׳׳ קְוֻצּ), קְוּצּוֹתָיו֙ (׳׳ל׳׳ שם, יא; לא נראית מחיקה בו׳; ׳׳ש1׳׳ קְוֻצּ). אפשר שהניקוד המקורי ב׳׳ל׳׳ או במקור שהעתיק ממנו היה: וֻּ, היינו: בנקודה בו׳ להדגשת מבטאה התנועי ובקבוץ לתנועת u, אך מנקד ׳׳ל׳׳ השמיט את הקבוץ מתוך סברה שלפניו סימון כפול של תנועת u, בשורק ובקבוץ, ואחד מהם מיותר.
• הערות דותן וברויאר (והמקליד הוסיף כאן קובו״ץ בלי להעיר, כמו שעשה להלן בפסוק י״א).

^ב קְוֻצּוֹתָיו֙ =ש1 ובדפוסים (וכן הכריעו דותן וברויאר ומג״ה), וראו לעיל פסוק ב׳ בהערת הנוסח
• ל!=קְוּצּוֹתָיו֙ (נקודת שורוק במקום קובוץ בוי״ו)
• הערות דותן וברויאר והמקליד (האחרון לא העיר למעלה בפסוק ב׳).

^ג מַחֲמַדִּ֑ים =ש1 ובדפוסים
• ל?!=מַחֲּמַדִּ֑ים (חי״ת דגושה?!)
• הערת המקליד

E/ע

הערותNotes

(א) אריתי מורי עם בשמי – זה שער הקרבנות.
אכלו רעים שתו ושכרו דודים – אלו הן אוהבי המקום. (ב) אני ישנה ולבי ער – זו גלות בבל.
מי זאת הנשקפה כמו שחר – זו גלות המשיח.
יונתי בחגוי הסלע – זו גלות מצרים.
ד״א אני ישנה ולבי ער – זה העולם נדמה לישן הזה והדחיק עליו המקום ועוררו. רבי עקיבא אומר למה היה העולם דומה לבעל הבית שעשה כלים ולא פתחן שהיו בריאים כבר חזר ופתחן.
אני ישנה ולבי ער – זו הגאולה שהיא דומה לישן והמקום מעוררו. כמה שנאמר העירותי מצפון ויאת (ישעיהו מ״א:כ״ה). ואח״כ ממזרח שמש יקרא בשמי (שם). והמקום מעורר הגאולה מן הדרום תחלה ואחר כך מן המזרח ומן הצפון. הדי רוח צפון לדרום והדרום לצפון. כל זה ליבש את מעינות המים חוץ משבעה נהרות. כל עץ פרי. שזבחו שם לע״ז ויבשו.
ד״א אני ישנה ולבי ער – זו גאולת מרדכי ואסתר.
ד״א אני ישנה ולבי ער – המקום אומר לישראל אני ישנה ולבי ער.
פתחי לי אחותי רעיתי – א״ר אלעזר ביום שאמר מלך בבל כל בית שיהא פתוח היו נכנסים ובוזזים אותו. וכל בית שהוא נעול אל תכנסו בתוכו. ונעלו ישראל בתיהם. לפיכך שלח המקום נביאים לישראל ואומרים להם פתחו בתיכם עד מתי אתם יושבים באפלה.
ד״א פתחי לי אחותי רעיתי – הרי זו לימי גוג [ומגוג] שישראל עתידים להיות טמונים במערות ובמחילות והקב״ה מרתיק עליהם. שמעון בן שטח היה אומר שהקב״ה אומר לישראל פתחי לי אחותי והם מסתכלים. והמקום עושה להם נסים והם רואים את המשיח עומד בראש מדבר מואב ועמו ארבע מאות איש והמקום נותן להם גאולה. לקיים מה שנאמר ונתתי לה את כרמיה משם (הושע ב׳:ט״ז). והמחילה (נפרדת) [נפתחת] להם משם ממדבר מואב לחורב. וישראל הולכים ונוטלים את הזיין ממדבר חורב שהשם כתוב בו. ובאים ונוטלים עמון ומואב. לקיים מה שנאמר אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם (ישעיהו י״א:י״ד). אמר רבי יוסי [ב״ר יהודה] כדרך שהלגיונות עושים להם בית חמדה. כך חורב עשוי לישראל בית חמדה. הרי מלכי הצפון שומעים שנהרגו עמון ומואב וכלם מתכנסים ובאים וקובעים המלוכה בדמשק. ומלכי המערב והדרום מתכנסים אף הם. באים ונוטלים עצה במדין. וישראל מצירין להניח את החכמים שבמדין אי אפשר ולהניח את אחיהם שבירושלים [והמקום פותח פתח לאליהו והוא יוצא למדין ומניח את החכמים שבירושלים]. ומה אליהו עושה. כל המדבר שהוא הולך מירושלים למדין שכלו טרשים וחיה רעה עושה לו המקום נסים והוא בא ועומד לפני המשיח במדין והמשיח נפטר משם ואליהו עומד. באותה שעה הוא מוציא את ספר הישר. שכל התורה הזאת אינה אלא שירה אחת מתוכו. הארץ נפתחה מתחתיהם ושורפת אותם ונעשה להם שם [קבר] גדול. נמצא מקיים פתחי לי אחותי רעיתי. והמשיח בא לו ממדין ונוטל כל בזתה. וכן לדמשק ונוטל בזתה. לקיים מה שנאמר ישא את חיל דמשק (ישעיהו ח׳:ד׳). עד שלא תפול מלכות אדום. והפתח נפתח משם לרומי. לקיים מה שנאמר שם ירעה עגל ושם ירבץ (שם כ״ז:י׳).
שראשי נמלא טל – אמר להם הקב״ה אדם דומה לישן הזה ואני עוררהו. הרי מלכי מזרח מתכנסים לתדמור וישראל באים מרומי ומקריבים לירושלים שבעת ימים. והקב״ה משיב הרוח ואומר לישראל חזרו לתדמור כנגד מלכי המזרח. ומלכי הגוים אומרים נותן לישראל [רשות] לבנות בית המקדש והם באים לשרפו והקב״ה יוצא ונלחם עמהם. לקיים מה שנאמר ויצא ה׳ ונלחם בגוים ההם (זכריה י״ד:ג׳). והמשיח בא לו לצור ולצידון ולתדמור ולבירי. לקיים מה שנאמר אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם (ישעיהו י״א:י״ד). וכל האומות היו עתידות לשמוע והן מתכנסות ובאות על פוגה ועל עכו והם בוכים על סביבות עכו פרוסות. וכל הירדן וכל ישראל מראין לחבוש הזה שבאפלה. והקב״ה קורע את הרקיעים ומראה לישראל את כסא הכבוד. לקיים מה שנאמר ומעי המו עליו. והיו מתפללים והוא מקבלם לקיים מה שנאמר פתחי לי אחותי רעיתי. (ו) אני לדודי – בפתח שיראה לי והם מתפללים והקב״ה מעמיד להם חמה. כדרך שהעמיד ליהושע בן נון. שהשביע ביום ההוא לפניו ואחרי זה משיח.
ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו – שהוא מוציא קרח וכל עדתו.
בקשתיהו ולא מצאתיהו – הרי השכינה מסתלקת לשמים וישראל סבורים שהוא מחיה להם את המתים. לכך נאמר קראתיו ולא ענני. ד״א קראתיו ולא ענני.
בשעה שנסתלקה השכינה בימי ישעיה עשר פעמים עד שלא נסתלקה השכינה מן הכרוב האחד לכרוב השני. מן הכרוב השני למפתן הבית. כמה שנאמר וירם כבוד ה׳ מעל הכרוב על מפתן הבית (יחזקאל י׳:ד׳). וממפתן הבית למזבח. כמה שנאמר ראיתי את ה׳ (עומד) [נצב] על המזבח (עמוס ט׳:א׳). וממזבח לחומה. שנאמר (ראיתי את ה׳ עומד על החומה) [והנה ה׳ נצב על חומת אנך] (שם ז׳:ז׳). ומחומה לגג. כמה שנאמר טוב לשבת על פנת גג (משלי כ״א:ט׳). ומפנת גג להר הזיתים. כמה שנאמר ויעל כבוד ה׳ ויעמוד על ההר אשר מקדם לעיר (יחזקאל י״א:כ״ג). מהר הזיתים למדבר. כמה שנאמר טוב שבת בארץ מדבר (משלי כ״א:י״ט). מן המדבר לשמים. כמה שנאמר השמים שמים לה׳ (תהלים קט״ו:י״ז). הרי ישראל מבקשים את השכינה והיא לא חוזרת עד שיגיע הקץ. לכך נאמר קראתיו ולא ענני. (ז) מצאוני השומרים הסובבים בעיר – כיון שנסתלקה השכינה באו המלכיות ושרפו את בית המקדש. שהוא משול ככתנת.
ד״א מצאוני השומרים הסובבים בעיר – ביום שנתנה רשות למלאכי השרת שיהו (עמהם) [עומדים] על החומה (ביום) [כמה] שנאמר על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים (ישעיהו ס״ב:ו׳). אמר רבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי בו ביום נתנה רשות לגבריאל להפרע מן המלכיות. לקיים מה שנאמר מקול המון נדדו עמים (ישעיהו ל״ג:ג׳). וכן הוא אומר קול המון (בהמון) [בהרים] דמות עם רב (שם י״ג:ד׳). זה הקב״ה. ה׳ וכלי זעמו לחבל כל הארץ (שם שם ה׳). ואח״כ יריע אף יצריח על אויביו יתגבר (שם מ״ב:י״ג). (ט) מה דודך מדוד היפה בנשים – הכשרים שבאומות אומרים לישראל למי שאתם עובדים נלך עמכם. כמה שנאמר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה׳ לעבדו שכם אחד (צפניה ג׳:ט׳).
[מה דודך מדוד שככה השבעתנו] – למה נאמר שככה השבעתנו. אלא שעתידים להשבע להקב״ה ולישראל שלא לילך אחר ע״ז מעתה. אמר רבי אלעזר הרי אתה למד מאברהם יום שהכה את המלכים. כמה שנאמר אל עמק שוה (בראשית י״ד:י״ז). שנשבעו לו כל האומות שלא לילך מעתה אחר ע״ז. ובמקום שנשבעו לו לאברהם כך הם עתידים להשבע למקום ולמשיח שלא לילך אחר ע״ז לכך נאמר שככה השבעתנו. (י) דודי צח ואדום – דודי צח שאני נותן את התורה. ואדום שהוא נפרע מן האומות. (יא) ראשו כתם פז – בשעה שהוא מביא את היסורים על ישראל לנקותם מעון.
קוצותיו תלתלים – זה [היה] המזבח. (יב) רוחצות בחלב – אלו המדרשות. (יג) לחייו כערוגת הבשם – אלו הלוחות.
שפתותיו שושנים – אלו האגדות. (טו) שוקיו עמודי שש – ביום שנכנס משה ועמד לפני כסא הכבוד. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון