Midrash Zuta Shir HaShirim 4 – שיר השירים זוטא שיר השירים ד‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) הִנָּ֨ךְ יָפָ֤ה רַעְיָתִי֙ הִנָּ֣ךְ יָפָ֔ה עֵינַ֣יִךְ יוֹנִ֔ים מִבַּ֖עַד לְצַמָּתֵ֑ךְ שַׂעְרֵךְ֙ כְּעֵ֣דֶר הָֽעִזִּ֔ים שֶׁגָּלְשׁ֖וּ מֵהַ֥ר גִּלְעָֽד׃ (ב) שִׁנַּ֙יִךְ֙ כְּעֵ֣דֶר הַקְּצוּב֔וֹת שֶׁעָל֖וּ מִן⁠־הָרַחְצָ֑ה שֶׁכֻּלָּם֙ מַתְאִימ֔וֹת וְשַׁכֻּלָ֖ה אֵ֥ין בָּהֶֽם׃ (ג) כְּח֤וּט הַשָּׁנִי֙ שִׂפְתוֹתַ֔יִךְ^א וּמִדְבָּרֵ֖ךְ^ב נָאוֶ֑ה כְּפֶ֤לַח הָֽרִמּוֹן֙ רַקָּתֵ֔ךְ מִבַּ֖עַד לְצַמָּתֵֽךְ׃ (ד) כְּמִגְדַּ֤ל דָּוִיד֙ צַוָּארֵ֔ךְ בָּנ֖וּי לְתַלְפִּיּ֑וֹת אֶ֤לֶף הַמָּגֵן֙ תָּל֣וּי עָלָ֔יו כֹּ֖ל שִׁלְטֵ֥י הַגִּבֹּרִֽים^ג׃ (ה) שְׁנֵ֥י שָׁדַ֛יִךְ כִּשְׁנֵ֥י עֳפָרִ֖ים תְּאוֹמֵ֣י צְבִיָּ֑ה הָרוֹעִ֖ים בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃ (ו) עַ֤ד שֶׁיָּפ֙וּחַ֙ הַיּ֔וֹם וְנָ֖סוּ הַצְּלָלִ֑ים אֵ֤לֶךְ לִי֙ אֶל⁠־הַ֣ר הַמּ֔וֹר וְאֶל⁠־גִּבְעַ֖ת הַלְּבוֹנָֽה׃ (ז) כֻּלָּ֤ךְ יָפָה֙ רַעְיָתִ֔י וּמ֖וּם אֵ֥ין בָּֽךְ׃ (ח) אִתִּ֤י מִלְּבָנוֹן֙ כַּלָּ֔ה אִתִּ֖י מִלְּבָנ֣וֹן תָּב֑וֹאִי תָּשׁ֣וּרִי׀ מֵרֹ֣אשׁ אֲמָנָ֗ה מֵרֹ֤אשׁ שְׂנִיר֙ וְחֶרְמ֔וֹן מִמְּעֹנ֣וֹת אֲרָי֔וֹת מֵֽהַרְרֵ֖י נְמֵרִֽים׃ (ט) לִבַּבְתִּ֖נִי אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה לִבַּבְתִּ֙נִי֙^ד [בְּאַחַ֣ת] (באחד) מֵעֵינַ֔יִךְ בְּאַחַ֥ד עֲנָ֖ק מִצַּוְּרֹנָֽיִךְ׃ (י) מַה⁠־יָּפ֥וּ דֹדַ֖יִךְ אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה מַה⁠־טֹּ֤בוּ דֹדַ֙יִךְ֙ מִיַּ֔יִן וְרֵ֥יחַ שְׁמָנַ֖יִךְ מִכׇּל⁠־בְּשָׂמִֽים׃ (יא) נֹ֛פֶת תִּטֹּ֥פְנָה שִׂפְתוֹתַ֖יִךְ כַּלָּ֑ה דְּבַ֤שׁ וְחָלָב֙ תַּ֣חַת לְשׁוֹנֵ֔ךְ וְרֵ֥יחַ שַׂלְמֹתַ֖יִךְ כְּרֵ֥יחַ לְבָנֽוֹן׃ (יב) ^הגַּ֥ן ׀ נָע֖וּל אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה גַּ֥ל נָע֖וּל מַעְיָ֥ן חָתֽוּם׃ (יג) שְׁלָחַ֙יִךְ֙ פַּרְדֵּ֣ס רִמּוֹנִ֔ים עִ֖ם פְּרִ֣י מְגָדִ֑ים כְּפָרִ֖ים עִם⁠־נְרָדִֽים׃ (יד) נֵ֣רְדְּ׀ וְכַרְכֹּ֗ם קָנֶה֙ וְקִנָּמ֔וֹן עִ֖ם כׇּל⁠־עֲצֵ֣י לְבוֹנָ֑ה מֹ֚ר וַאֲהָל֔וֹת עִ֖ם כׇּל⁠־רָאשֵׁ֥י בְשָׂמִֽים׃ (טו) מַעְיַ֣ן גַּנִּ֔ים בְּאֵ֖ר מַ֣יִם חַיִּ֑ים וְנֹזְלִ֖ים מִן⁠־לְבָנֽוֹן׃ (טז) ע֤וּרִי צָפוֹן֙ וּב֣וֹאִי תֵימָ֔ן הָפִ֥יחִי גַנִּ֖י יִזְּל֣וּ^ו בְשָׂמָ֑יו יָבֹ֤א דוֹדִי֙ לְגַנּ֔וֹ וְיֹאכַ֖ל פְּרִ֥י מְגָדָֽיו׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א שִׂפְתוֹתַ֔יִךְ =ק-מ,ב1 ומסורה ומ״ג דפוס ונציה (ובעוד כתב⁠־יד שנבדק ע״י ברויאר)
• ל=שִׂפְתֹתַ֔יִךְ (כתיב חסר וי״ו)

^ב וּמִדְבָּרֵ֖ךְ =ק-מ,ב1 ובדפוסים וקורן, וכן הוא בברויאר ומג״ה; כת״י ק-מ יותר מדויק בכתיב שבו מאשר ל,ש1.
• ל,ש1=וּמִדְבָּרֵ֖יךְ (כתיב מלא יו״ד)
• קורן, ברויאר, מג״ה, סימנים, מכון ממרא

^ג הַגִּבֹּרִֽים =ק-מ ומסורות-א,ל וטברניות
• ל!=הַגִּבּוֹרִֽים (כתיב מלא וי״ו)

^ד לִבַּבְתִּ֙נִי֙ =ק-מ ומסורת-ל ובדפוסים
• ל!=לִבַּבְתִּ֙ינִי֙ (כתיב מלא יו״ד)

^ה ‹רווח› =א(ק),ק-מ (אין פרשה)
• ל=פרשה סתומה

^ו יִזְּל֣וּ =ש1,ק-מ? ומ״ש ובדפוסים וקורן, וכן אצל ברויאר ומג״ה
• ל=יִזְל֣וּ (חסר דגש)

E/ע

הערותNotes

(א) הנך יפה רעיתי – אלו הזקנים.
הנך יפה עיניך יונים – מה העינים הללו נתונות בגובה של ראש כך דברי חכמים גבוהים בעיני האדם מה העינים שהן מאירות כך דבריהם [של חכמים] מאירים לישראל. מבעד לצמתך. אימתי (הן) [אתם] משובחים כשאתם מצומיתין לפני (לא עושין) [ועושין] אגודות אגודות [מצות]. ד״א מבעד לצמתך. כשאתם עושים דברי תורה (כצמתה) [בצנעה].
שערך כעדר העזים – זה מעשה נסים שבמשכן.
שגלשו מהר גלעד – אלו ישראל כשהלכו למדין. (ב) שניך כעדר (הרחלים) [הקצובות] – בביאתם (של מדין) [ממדין] זכים מעריות ומע״ז. ולמה משל הקב״ה כעדר הקצובות שלא היה נבחר לקרבן אלא הקצובות. כך לא נבחרו במדין [אלא הכשרים].
שכלם מתאימות ושכולה אין בהם – שלא נשתכלו במדין לא בהליכתם ולא בביאתם. תני רבי מאיר לא נבחר מהם אלא ממאה אלף לכך שכלם מתאימות ושכולה אין בהם. (ג) כחוט השני שפתותיך – זה הפרוכת שהיה מבדיל בין כהן גדול [לעם].
ד״א כחוט השני – זו כניסתו של משה למשכן. שנאמר וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבית שני הכרובים (במדבר ז׳:פ״ט). לכך נאמר ומדברך נאוה.
ד״א ומדברך נאוה – אלו הנביאים.
כפלח הרמון רקתך – אלו יושבי המדרשות. מבעד לצמתך. זה הציץ שהיה בין עיניו של אהרן. (ד) כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות – במקום שהיו ישראל נותנים הודיות למקום.
אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים – זה אברהם שאמר לו הקב״ה אנכי מגן לך (בראשית ט״ו:א׳). ונתן לשלמה בנו אלף המגן. (ה) שני שדיך כשני עפרים – זה משה ואהרן.
הרועים בשושנים – זה יהושע וכלב. (ו) אלך לי אל הר המור – זה אברהם.
ואל גבעת הלבונה – זה יצחק. (ז) כלך יפה רעיתי ומום אין בך – זה יעקב.
ד״א אלך לי אל הר המור – זה אברהם ושרה אשתו. שנאמר ויקח אברם את שרה אשתו וגו׳ (בראשית י״ב:ה׳).
כלך יפה רעיתו ומום אין בך – זה יעקב [ובניו] שלא היו בהם רשעים ובעלי מומים. (ח) אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי – איזהו לבנון זהו בית המקדש שנקרא לבנון ולמה נקרא שמו לבנון אלא כל מי שהיה עולה לשם ובידו עון לא היה זז משם עד שיהיו עונותיו מתלבנים כשלג לקיים מה שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעיהו א׳:י״ח). ד״א אתי מלבנון כלה. כשהגליתי את השכינה מבית המקדש הגליתי אתכם עמה. תשורי מראש אמנה. שהאמנתם בי תחלה.
מראש שניר וחרמון – זו הליכתם במדבר ארבעים וחמשה מסעות.
ממעונות אריות מהררי נמרים – אלו המלכים שעבדת ביניהם שהיו רעים מאריות ונמרים. (ט) לבבתני אחותי כלה לבבתני באחת מעיניך – משל למה הדבר דומה לתינוקת בת מלכים ששלח המלך אחריה ראה אותה באחת מעיניה ושבחה אלו ראה כל הגוף על אחת כמה וכמה. לכך נאמר לבבתני אחותי כלה [לבבתיני באחת מעיניך].
ד״א לבבתני אחותי כלה – את נתת לי את הלב שאהיה מלך על הבריות. (י) מה יפו דודיך אחותי כלה – אלו הקרבנות שהקריבו ישראל בשילה ובנוב וגבעון.
וריח שמניך מכל בשמים – ביום שגמרו מלאכתן מהבמות. (יא) נפת תטופנה שפתותיך כלה – זה משיח הצדיק שהוא עומד מיהודה.
ד״א זה משוח מלחמה שהוא עומד מיוסף ואינם מקנאים זה לזה. לקיים מה שנאמר אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יקנא את אפרים (ישעיהו י״א:י״ג).
דבש וחלב תחת לשונך – זה יעקב שברך את השבטים. (יב) גן נעול אחותי כלה – זה הקץ שהיה נעול מישראל.
ד״א גן נעול אחותי כלה – אלו קצי ספר דניאל החתום. (יג) שלחיך פרדס רמונים – מה הפרדס של רמונים שהוא [נאה]. כך היו ישראל נאים ומעשיהם הולכים חוץ מהם. ולמה נמשלו לפרדס רמונים. מה הרמון הזה גודעו פורעו. כך ישראל כובשים עצמם במצרים וכשהגיע הקץ פרעו עצמן ויצאו.
ד״א פרדס רמונים – זו הקטרת.
כפרים עם נרדים – שהיה כפרה עליהם. (יד) נרד וכרכום קנה וקנמון – זה בצלאל בן (אהליאב) [אורי]. שעלה להר סיני והראה אותו מעשה המשכן כאלו עשוי למעלה. ויש אומרים המקום הראה למשה וירד והראה לבצלאל. והסכים בצלאל לדעת האלהים.
ד״א קנה וקנמון – זה אהרן וחור. כמה שנאמר ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד (שמות י״ז:י״ב). (טו) מעין גנים באר מים חיים – זה המעין שהמקום עתיד לטהר את הצדיקים. לקיים מה שנאמר ואת דמי [ירושלים] ידיח מקרבה (ישעיהו ד׳:ד׳).
ד״א מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון – מה (הטובה) [הטבח] הזה שהוא נותן טפה אחת בכוס או בקדרה ונוזלה. כך עתיד המקום לטהר את ישראל מע״ז וגלוי עריות ושפיכות דמים. או יכול יאמרו הצדיקים על הקלות הוא מוחל. אבל על החמורות אינו מוחל. הוא אומר על ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל (יחזקאל י״ח:ט״ו). ואומר לישראל כטמאת הנדה היתה דרכם לפני (שם ל״ו:י״ז). אלו אמר כטומאת נבלה או כטומאת שרץ לא היה להם טהרה לעולם. [אלא מה הנדה שהיא טובלת במים וכשרה לביתה כך כשנתרחצו במעין הזה אתם טהורים לעולם].
ד״א נוזלים מן לבנון – אלו הנביאים שעמדו בבית המקדש. (טז) עורי צפון ובואי תימן – מכאן אתה אומר שהצדיקים לעתיד לבא אינם צריכים לא אפרסמון ולא כל מיני בשמים. רוח צפונית מכבדת וזוחלת לפניהם כל בוסמני גן עדן.
ד״א עורי צפון ובואי תימן – שהרוחות עתידות להכניס (ובאה) [קנאה] זו עם זו. הדרום אומר אני מביא גלות תימן וכל הגדה וכל הדרום. והצפון אומר אני מביא גלות צפון וכל הצפון. והמקום נותן שלום ביניהן והן נכנסין בפתח אחד. לקיים מה שנאמר באתי לגני אחותי כלה. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון