Midrash Tehillim 104 – מדרש תהלים תהלים קד‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) בָּרְכִ֥י^א נַפְשִׁ֗י אֶת⁠־יְ֫הֹוָ֥הי֫״י֥^ב יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱ֭לֹהַי גָּדַ֣לְתָּ מְּאֹ֑ד ה֖וֹד וְהָדָ֣ר לָבָֽשְׁתָּ׃ (ב) עֹֽטֶה⁠־א֭וֹר כַּשַּׂלְמָ֑ה נוֹטֶ֥ה שָׁ֝מַ֗יִם כַּיְרִיעָֽה׃ (ג) הַ֥מְקָרֶ֥ה^ג בַמַּ֗יִם עֲֽלִיּ֫וֹתָ֥יו הַשָּׂם⁠־עָבִ֥ים רְכוּב֑וֹ הַֽ֝מְהַלֵּ֗ךְ^ד עַל⁠־כַּנְפֵי⁠־רֽוּחַ׃ (ד) עֹשֶׂ֣ה מַלְאָכָ֣יו רוּח֑וֹת מְ֝שָׁרְתָ֗יו אֵ֣שׁ לֹהֵֽט׃ (ה) יָֽסַד⁠־אֶ֭רֶץ עַל⁠־מְכוֹנֶ֑יהָ בַּל⁠־תִּ֝מּ֗וֹט עוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ (ו) תְּ֭הוֹם כַּלְּב֣וּשׁ כִּסִּית֑וֹ עַל⁠־הָ֝רִ֗ים יַ֖עַמְדוּ מָֽיִם׃ (ז) מִן⁠־גַּעֲרָ֣תְךָ֣ יְנוּס֑וּן מִן⁠־ק֥וֹל רַ֝עַמְךָ֗ יֵחָפֵזֽוּן׃ (ח) יַעֲל֣וּ הָ֭רִים יֵרְד֣וּ בְקָע֑וֹת אֶל⁠־מְ֝ק֗וֹם זֶ֤ה׀ יָסַ֬דְתָּ לָהֶֽם׃ (ט) גְּֽבוּל⁠־שַׂ֭מְתָּ בַּל⁠־יַעֲבֹר֑וּן בַּל⁠־יְ֝שֻׁב֗וּן לְכַסּ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃ (י) הַֽמְשַׁלֵּ֣חַ^ה מַ֭עְיָנִים בַּנְּחָלִ֑ים בֵּ֥ין הָ֝רִ֗ים יְהַלֵּכֽוּן׃ (יא) יַ֭שְׁקוּ כׇּל⁠־חַיְת֣וֹ שָׂדָ֑י יִשְׁבְּר֖וּ פְרָאִ֣ים צְמָאָֽם׃ (יב) עֲ֭לֵיהֶם עוֹף⁠־הַשָּׁמַ֣יִם יִשְׁכּ֑וֹן מִבֵּ֥ין עֳ֝פָאיִ֗ם יִתְּנוּ⁠־קֽוֹל׃ (יג) מַשְׁקֶ֣ה הָ֭רִים מֵעֲלִיּוֹתָ֑יו מִפְּרִ֥י מַ֝עֲשֶׂ֗יךָ תִּשְׂבַּ֥ע הָאָֽרֶץ׃ (יד) מַצְמִ֤יחַ חָצִ֨יר׀ לַבְּהֵמָ֗ה וְ֭עֵשֶׂב לַעֲבֹדַ֣ת הָאָדָ֑ם לְה֥וֹצִיא לֶ֝֗חֶם^ו מִן⁠־הָאָֽרֶץ׃ (טו) וְיַ֤יִן׀ יְשַׂמַּ֬ח לְֽבַב⁠־אֱנ֗וֹשׁ לְהַצְהִ֣יל פָּנִ֣ים מִשָּׁ֑מֶן וְ֝לֶ֗חֶם לְֽבַב⁠־אֱנ֥וֹשׁ יִסְעָֽד׃ (טז) יִ֭שְׂבְּעוּ עֲצֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ אַֽרְזֵ֥י לְ֝בָנ֗וֹן אֲשֶׁ֣ר נָטָֽע׃ (יז) אֲשֶׁר⁠־שָׁ֭ם צִפֳּרִ֣ים יְקַנֵּ֑נוּ חֲ֝סִידָ֗ה בְּרוֹשִׁ֥ים בֵּיתָֽהּ׃ (יח) הָרִ֣ים הַ֭גְּבֹהִים לַיְּעֵלִ֑ים סְ֝לָעִ֗ים מַחְסֶ֥ה לַֽשְׁפַנִּֽים^ז׃ (יט) עָשָׂ֣ה יָ֭רֵחַ לְמוֹעֲדִ֑ים שֶׁ֝֗מֶשׁ יָדַ֥ע מְבוֹאֽוֹ׃ (כ) תָּֽשֶׁת⁠־חֹ֭שֶׁךְ^ח וִ֣יהִי לָ֑יְלָה בּוֹ⁠־תִ֝רְמֹ֗שׂ כׇּל⁠־חַיְתוֹ⁠־יָֽעַר׃ (כא) הַ֭כְּפִירִים שֹׁאֲגִ֣ים לַטָּ֑רֶף וּלְבַקֵּ֖שׁ מֵאֵ֣ל אׇכְלָֽם׃ (כב) תִּזְרַ֣ח הַ֭שֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפ֑וּן וְאֶל⁠־מְ֝עוֹנֹתָ֗ם יִרְבָּצֽוּן׃ (כג) יֵצֵ֣א אָדָ֣ם לְפׇעֳל֑וֹ וְֽלַעֲבֹ֖דָת֣וֹ עֲדֵי⁠־עָֽרֶב׃ (כד) מָה⁠־רַבּ֬וּ מַעֲשֶׂ֨יךָ׀ יְֽהֹוָ֗היֽ״י֗ כֻּ֭לָּם בְּחׇכְמָ֣ה עָשִׂ֑יתָ מָלְאָ֥ה הָ֝אָ֗רֶץ קִנְיָנֶֽךָ׃ (כה) זֶ֤ה׀ הַיָּ֥ם גָּדוֹל֮ וּרְחַ֢ב יָ֫דָ֥יִם שָֽׁם⁠־רֶ֭מֶשׂ וְאֵ֣ין מִסְפָּ֑ר חַיּ֥וֹת קְ֝טַנּ֗וֹת עִם⁠־גְּדֹלֽוֹת׃ (כו) שָׁ֭ם אֳנִיּ֣וֹת יְהַלֵּכ֑וּן לִ֝וְיָתָ֗ן זֶֽה⁠־יָצַ֥רְתָּ לְשַֽׂחֶק⁠־בּֽוֹ׃ (כז) כֻּ֭לָּם אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּר֑וּן לָתֵ֖ת אׇכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ׃ (כח) תִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם יִלְקֹט֑וּן תִּפְתַּ֥ח יָ֝דְךָ֗ יִשְׂבְּע֥וּן טֽוֹב׃ (כט) תַּסְתִּ֥יר פָּנֶיךָ֮ יִֽבָּהֵ֫ל֥וּן תֹּסֵ֣ף ר֭וּחָם יִגְוָע֑וּן וְֽאֶל⁠־עֲפָרָ֥ם יְשׁוּבֽוּן׃ (ל) תְּשַׁלַּ֣ח ר֭וּחֲךָ יִבָּרֵא֑וּן וּ֝תְחַדֵּ֗שׁ פְּנֵ֣י אֲדָמָֽה׃ (לא) יְהִ֤י כְב֣וֹד יְהֹוָ֣הי״י֣ לְעוֹלָ֑ם יִשְׂמַ֖ח יְהֹוָ֣הי״י֣ בְּמַעֲשָֽׂיו׃ (לב) הַמַּבִּ֣יט לָ֭אָרֶץ וַתִּרְעָ֑ד יִגַּ֖ע בֶּהָרִ֣ים וְֽיֶעֱשָֽׁנוּ׃ (לג) אָשִׁ֣ירָה לַיהֹוָ֣הי״י֣ בְּחַיָּ֑י אֲזַמְּרָ֖ה לֵאלֹהַ֣י בְּעוֹדִֽי׃ (לד) יֶעֱרַ֣ב עָלָ֣יו שִׂיחִ֑י אָ֝נֹכִ֗י אֶשְׂמַ֥ח בַּיהֹוָֽהי״יֽ׃ (לה) יִתַּ֤מּוּ חַטָּאִ֨ים׀ מִן⁠־הָאָ֡רֶץ וּרְשָׁעִ֤ים׀ ע֤וֹד אֵינָ֗ם בָּרְכִ֣י^ט נַ֭פְשִׁי אֶת⁠־יְהֹוָ֗הי״י֗ הַֽלְלוּ⁠־יָֽהּ^י׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א בָּרְכִ֥י א=בָּרֲכִ֥י (חטף)

^ב אֶת⁠־יְ֫הֹוָ֥הי֫״י֥ =א (מקום ה״עולה״ כדרכו לאחר תיקון בכתב⁠־היד)

^ג הַ֥מְקָרֶ֥ה א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה (חטף)

^ד הַֽ֝מְהַלֵּ֗ךְ א=הַֽ֝מֲהַלֵּ֗ךְ (חטף)

^ה הַֽמְשַׁלֵּ֣חַ א=הַֽמֲשַׁלֵּ֣חַ (חטף)

^ו לֶ֝֗חֶם א=לֶ֝חֶם (השמטת נקודת הרביע)

^ז לַֽשְׁפַנִּֽים א=לַֽשֲׁפַנִּֽים (חטף)

^ח תָּֽשֶׁת⁠־חֹ֭שֶׁךְ =א,ל,ש1 וכמו כן בדפוסים וקורן. אמנם בכתי״א הקו של הדחי ממוקם באופן קצת חריג באמצע האות חי״ת.

^ט בָּרְכִ֣י א=בָּרֲכִ֣י (חטף)

^י הַֽלְלוּ⁠־יָֽהּ א=הַֽלֲלוּ⁠־יָֽהּ (חטף)

E/ע

הערותNotes

(א)
ברכי נפשי את יי׳ יי׳ אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת – מלך בשר ודם אין לובשין את לבושו. אבל הקב״ה בני אדם לובשין את לבושו שנאמר (תהלים כ״א:ו׳) הוד והדר תשוה עליו. זהו שאמר הכתוב (דברי הימים א כ״ט:י״א) לך יי׳ הגדולה והגבורה וגו׳ והמתנשא לכל לראש. אמר רב הונא מהו מתנשא לכל לראש. את מוצא הכל מקלסין להקב״ה שנאמר (תהלים קי״ג:ג׳) מהולל שם יי׳. ואין קילוס גדול להקב״ה אלא קילוסין של ישראל שנאמר (ישעיהו מ״ג:כ״א) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. תדע לך שכן כתיב למעלה ברכו ה׳ מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. גבורי כח לשמוע בקולו לעשות את דברו היה צריך לומר שמה שאדם שומע הוא עושה. למה כתיב כן. אלא בישראל הכתוב מדבר שעמדו בסיני והקדימו עשייה לשמיעה שנאמר (שמות כ״ד:ז׳) כל אשר דבר יי׳ נעשה ונשמע. משמקלסין ישראל מקלסין המלאכים אחריהם. מה כתיב אחריו ברכו ה׳ כל צבאיו. אלו המלאכים כענין שנאמר (ישעיהו כ״ד:כ״א) יפקוד ה׳ על צבא המרום במרום. הוי המתנשא לכל לראש. ואין ראש אלא ישראל שנאמר (שמות ל׳:י״ב) כי תשא את ראש בני ישראל. ואומר (ירמיהו ב׳:ג׳) קדש ישראל ליי׳ ראשית תבואתו. דבר אחר לכל לראש. אמר רבי סימון ראש אתה לכל הקילוסין שקלסו אותך. ומרומם על כל ברכה ותהלה שנאמר (תהלים ק״ו:ב׳) מי ימלל גבורות יי׳. מי יכול לספר שבחו של הקב״ה. ואם ביקש אדם לומר שבחו של הקב״ה מתבלע. שכן אליהוא אומר (איוב ל״ז:כ׳) היסופר לו כי אדבר. תדע לך שכן הוא משאמר דוד מאה וארבעים וחמשה מזמורים קילס להקב״ה שנאמר (תהלים קמ״ה:כ״א) תהלת יי׳ ידבר פי. סוף כל הדברים קלסו ברמ״ח איברים שיש בו באדם שנאמר (שם ל״ה:י׳) כל עצמותי תאמרנה יי׳ מי כמוך. לא הניח אבר שלא קילס בו להקב״ה. אמר להם מה אתם סבורים מפני שקלסתי להקב״ה בכל הדברים האלה שמא נגעתי באחת מרובי רבבות של שבחיו עכשיו אני בראש הקילוסין (שם קמ״ה:א׳) תהלה לדוד ארוממך אלהי המלך. א״ר אף כשיעשה פיהם של צדיקים לעתיד לבוא כמעין נובע שאינו פוסק שבחו של הקב״ה תאמר שהם יגעים. לאו אלא זכר רב טובך יאמרו אין כתיב כאן אלא יביעו. שהם נובעים כמעין. הוי לכל לראש. אף דוד כך אמר ה׳ אלהי גדלת מאד.
דבר אחר: ברכי נפשי את יי׳ – זה שאמר הכתוב (דברים כ״ח:ח׳) יצו ה׳ אתך את הברכה באסמיך. את מוצא כל דבר ודבר מלאך ממונה עליו. אם זכה אדם מלאכי השרת נמסרין לו אם מתחייב אדם מלאכי חבלה נמסרים לו. הוי יצו ה׳ אתך את הברכה. ואם הפרשת מעשרותיך בשדה ברכתי אותך (שם ג-ו) ברוך אתה בעיר ברוך אתה בשדה. ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך. אמר רבי זעירא אפילו שיחתן של ישראל תורה היא. משל הדיוט אומר יהא אליך לוייתך. אמר רבי מאיר ומי גדול הנושא או הנישא. הוי אומר הנישא גדול מן הנושא. ומי גדול השומר או הנשמר. הוי אומר הנשמר. למה שאלולי שיש בו מעשים טובים לא היה נשא ונשמר שנאמר (תהלים צא יא-יב) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. על כפים ישאונך. הוי אם זכית מלאכי שלום משמרין אותך ואין נוגע בך דבר רע שנאמר (שם י׳) לא תאונה אליך רעה. כיון שראה דוד שכך הברכה יפה ברך להקב״ה בנפשו ובגופו שנאמר ברכי נפשי את ה׳.
דבר אחר: ברכי נפשי את ה׳ ה׳ אלהי גדלת מאד – אמר רבי ברכיה בשם ר׳ אליעזר ור׳ יהושע עד שלא בראת עולמך היית גדול בעולם ומשבראת עולמך נתגדלת עד מאד. עד שלא קילסו אותך הנביאים גדול היית ומשקלסו אותך נתגדלת עד מאד. ר׳ שמעון בן יהוצדק שאל את ר׳ שמואל בר נחמן ואמר לו כיצד ברא הקב״ה את האורה. אמר לו נתעטף בטלית לבנה והבהיק את העולם באורו. הוה קאמר ליה בלחישה אמר לו ולאו מקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה. אמר לו כשם שקבלתיה בלחישה כך אמרתי לך בלחישה. אמר רבי ברכיה אילולא דשמעיניה לרבי יצחק דדרשה ברבים לא אמריתיה ברבים. ומהיכן הביא הקב״ה את האורה. אמר רבי ברכיה בשם ר׳ יצחק מבית המקדש הביאו שנאמר (יחזקאל מ״ג:ב׳) הנה כבוד יי׳ בא מדרך הקדים והארץ האירה מכבודו.
דבר אחר: הוד והדר לבשת – בשר ודם אם גבור אינו נאה ואם נאה אינו גבור. אבל הקב״ה אינו כן שני דברים הללו יש לו ההוד וההדר. ונתן הוד למשה שנאמר (במדבר כ״ז:כ׳) ונתת מהודך עליו. וההדר נתן ליהושע שנאמר (דברים ל״ג:י״ז) בכור שורו הדר לו. ונתן את ההוד לשלמה שנאמר (דברי הימים א כ״ט:כ״ה) ויתן עליו הוד מלכות. אמר הקב״ה לעתיד לבוא אני נותן את שניהם למלך המשיח שנאמר (תהלים כ״א:ד׳) כי תקדמנו ברכות טוב. מה כתיב אחריו הוד והדר תשוה עליו. ולא למלך המשיח בלבד הוא נותן אלא לכל מי שהוא יגע בתורה שנאמר (שם קי״א:ב׳) גדולים מעשי ה׳ דרושים לכל חפציהם. ואין מעשי אלא הלוחות שנאמר (שמות ל״ב:ט״ז) והלוחות מעשה אלהים המה. ומה שכרו (תהלים קי״א:ג׳) הוד והדר פעלו. הוי הוד והדר לבשת. (ב)
עוטה אור כשלמה – המקרה במים עליותיו. אמר רבי פנחס בשם רבי לוי השמים הללו של נתר הן או של בורית ואין אתה יודע ממה הן. וממה שנאמר המקרה במים עליותיו הוי אומר של מים הן. השם עבים רכובו. בשני עבים בא הקב״ה עם ישראל אחד בסיני ואחד במצרים. אחד בסיני שנאמר (שמות י״ט:ט׳) הנני בא אליך בעב הענן. ואחד במצרים שנאמר (ישעיהו י״ט:א׳) הנה ה׳ רוכב על עב קל ובא מצרים. המהלך על כנפי רוח עושה מלאכיו רוחות. רבי יוחנן אמר בשני נבראו המלאכים וכו׳ במזמור של מעלה. אמר רבי איבו משל למלך שמלך תחלה וכו׳ במזמור צ״ב. (ו)
תהום כלבוש כסיתו – רבי יהודה ורבי נחמיה שאלו הארץ על מה היא עומדת על המים שנאמר (תהלים קל״ו:ו׳) לרוקע הארץ על המים. והמים על ההרים שנאמר על ההרים יעמדו מים. וכתיב יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם. זה אוקינוס. גבול שמת בל יעבורון. המשלח מעינים בנחלים. עליהם עוף השמים ישכון. רבי ישמעאל ורבי עקיבא. רבי עקיבא אומר אלו מלאכי השרת. אמר לו רבי ישמעאל עקיבא כלה (מדברותיך) [מדברותיך] ולך אצל נגעים ואהלות. רבי ישמעאל אומר זה עוף ששוכן על האילנות שקילוסו של הקב״ה מהם שנאמר מבין עפאים יתנו קול. אמר רבי יודן כמה דאת אמר (דניאל ד׳:י״ח) ועפיה שפיר. ושמואל אמר על שלשה דברים אנו עומדים ואיני יודע מהו. התוקע יתד בארץ ונשמע ממקום אחר. וקולו של סוס כשהוא רץ ומרתיח. ומבין עפאים יתנו קול.
דבר אחר: עליהם עוף השמים ישכון – אלו אומות העולם שהן מתכנסין על ישראל ומשעבדין בהן כדי להרחיק אותן מן הקב״ה. אף על פי כן אינן מניחין אותו שנאמר מבין עפאים יתנו קול. ומיחדים אותו בכל יום שתי פעמים ואומרים (דברים ו׳:ד׳) שמע ישראל ה׳ אלהינו יי׳ אחד. (יד)
מצמיח חציר – ר׳ יעקב בר אחא ורבי נחמיה ורבנן. ר׳ נחמיה אומר ראה לשון שהתקינו חכמים בברכת המוציא לחם מן הארץ שהוא מוציא הלחם מן הארץ. ורבנן אמרי שהוא עתיד להוציא גלוסקאות מן הארץ שנאמר (תהלים ע״ב:ט״ז) יהי פיסת בר בארץ. ולחם לבב אנוש יסעד. א״ר יצחק בשלשה מקומות מצינו שהלחם סועד. באברהם כתיב (בראשית י״ח:ה׳) ואקחה פת לחם וסעדו לבכם. וכתיב (שופטים י״ט:ה׳) סעד לבך פת לחם. וכאן לחם לבב אנוש יסעד. (טז)
ישבעו עצי ה׳ – ישבעו מימיהם ישבעו ימיהם ישבעון מטעתן. ארזי לבנון. אמר ר׳ חנינא לא היו ארזים ראוים להבראות. ולמה נבראו בשביל כבוד מקום שנאמר ישבעו עצי ה׳ ארזי לבנון. אין לבנון אלא בית המקדש שנאמר (דברים ג׳:כ״ה) ההר הטוב הזה והלבנון. אר״ש בן לקיש לא היה זהב ראוי להבראות. ולמה נברא בשביל בית המקדש שנאמר (שמות ל״ח:כ״ד) כל הזהב העשוי למלאכה. וכן הוא אומר (בראשית ב׳:י״ב) וזהב הארץ ההוא טוב. ואין טוב אלא בית המקדש שנאמר (דברים ג׳:כ״ה) ההר הטוב. (יז)
אשר שם צפרים יקננו – רבי הונא בר פפא ורבי יהודה בשם רבי סימון. חד אמר למה נקרא שמה חסידה שהיא נרמסת תחת חברותיה. וחד אמר שהיא חסה על שכיניה. רבי יהודה ברבי סימון אמר אינו מדבר אלא בשבטו של לוי שנאמר (שם ל״ג:ח׳) תומיך ואוריך לאיש חסידיך. (יח)
הרים הגבוהים ליעלים – אמר רבי יודן לא ברא הקב״ה את עולמו אלא בזכות אברהם שנאמר (בראשית ב׳:ד׳) השמים והארץ בהבראם. הן הן האותיות של אברהם. אמר רבי יודן ואם תמה אתה על זה ראה מה כתיב הרים הגבוהים ליעלים מה אם הרים הגבוהים לא נבראו אלא בשביל היעלים על אחת כמה וכמה שנברא העולם בזכות אברהם. (יט)
עשה ירח למועדים – אמר ר׳ שילא דכפר תמרתא בשם רבי יוחנן אין מונין ללבנה אלא משקיעת החמה. הוי עשה ירח למועדים. הכפירים שואגים לטרף. אלו האומות שהם כופרים בהקב״ה שואגים לטרוף את ישראל. תזרח השמש יאספון. כשתזרח שמשו של מלך המשיח יאספון העכו״ם. ולהיכן אל מעונותם ירבצון זה גיהנם. יצא אדם לפעלו. יצאו ישראל לקבל פעולתן מן הקב״ה שנאמר (יחזקאל ל״ד:ל״א) ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ולעבודתו עדי ערב. מי שהשלים עבודתו עד ערב. דבר אחר ולעבודתו עדי ערב. אמר רבי אבהו בשם ריש לקיש מכאן אמרו חכמים שתהא היציאה של בעל הבית והכניסה משל פועל. שצריך הפועל שתזרח לו השמש בשדה במלאכתו וצריך בעל הבית שתהא משקיע הפועל להיות בביתו. (כד-כח)
מה רבו מעשיך ה׳ כולם בחכמה עשית – כגון אריא ואנקקתא וכלבא הוו קיימי בעא אריא למיזק כלבא והוי חמי אנקקתא וצרי ליה מיניה דהוא סעדא דאריא וכלבא סעדא דאנקקתא ולא הוו מזקי אהדדי. התחיל רבי עקיבא רואה ואומר מה רבו מעשיך ה׳ כלם בחכמה עשית. כשהיה רבי עקיבא מגיע למקרא זה הים גדול ורחב ידים. אמר יש בריות (גדלות) [גדילות] בים ויש בריות (גדלות) [גדילות] ביבשה. אם עולות אלו שבים אל היבשה ואלו שביבשה לים מתות. מקום חיותן של אלו מיתתן של אלו. הוי מה רבו מעשיך יי׳ כלם בחכמה עשית.
דבר אחר: זה הים גדול – מדבר במלכות רביעית שהיא שולטת בעולם. שם רמש ואין מספר – אין מספר לגזרות שמכתיבין עלינו. חיות קטנות עם גדולות – דוכסין ואפרכין ואיסטרטוקולין. שם אניות יהלכון – אלו האוניות שהם עושין לישראל שהן מכתיבין עליהם בכל יום. לויתן זה יצרת – שכל מי שמתלוה עמהן עתיד להעשות שחוק עמהם לעתיד לבוא.
דבר אחר: מדבר בתורה – (איוב י״א:ט׳) ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. שם רמש. אלו המסכתות דבר קפרא ור׳ חייא ודרב ודרבנן בבלאי. חיות קטנות עם גדולות. אלו התלמידים הקטנים עם הגדולים שמחדדין זה את זה. שם אניות יהלכון. אלו בני התורה זה אומר טהור וזה אומר טמא דמנהגין עלמא. לויתן זה. כל מי שמתלוה עמהן עתיד הקב״ה לשחק עמהן לעתיד לבוא.
דבר אחר: זה הים גדול מדבר בשאול – שם רמש ואין מספר אלו המתים. חיות קטנות עם גדולות (איוב ג׳:י״ט) קטון וגדול שם הוא. שם אניות יהלכון (קהלת י״ב:ה׳) כי הולך האדם אל בית עולמו. לויתן וגו׳. זה טובוי מן הדא מלוויתא. כלם אליך ישברון. שעיניהם תלויות לתחיית המתים. תשלח רוחך יבראון. באותה השעה יאמרו לשם שירה. יהי כבוד ה׳ לעולם. ותדע לך שאינו מדבר אלא בתחיית המתים. שבתחיית המתים כתיב (ישעיהו מ״ב:י״א) ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירונו יושבי סלע מראש הרים יצוחו. ישימו לה׳ כבוד. מה כבוד שאומר להלן תחיית המתים אף כבוד שנאמר כאן תחיית המתים. באותה השעה הן אומרים שירה הדא הוא דכתיב (שם י׳) שירו ליי׳ שיר חדש.
דבר אחר: זה הים גדול מדבר בים – שם אניות יהלכון. אמר ר׳ יצחק בר מוריון אילולי שכתיב (ישעיהו מ״ג:ט״ז) הנותן בים דרך. מי שהוא בים מיד היה מת. (כט)
תסתיר פניך יבהלון – רבי ורבי נתן. רבי אמר אילולי איילו של הקב״ה שהוא נותן ומגין על האדם הזה היו הורגין אותו המזיקין שנאמר (שם נ״ז:י״ט) בורא ניב שפתים שלום שלום. (ל)
תשלח רוחך יבראון – אימתי כשתחדש פני אדמה. אותה שעה יהי כבוד ה׳ לעולם. אמר רבי ברכיה בשם ר׳ לוי אמר הקב״ה אני לא שמחתי בעולמי והעכו״ם שמחים וכו׳ במזמור ע״ג. (לב)
המביט לארץ ותרעד – אליהו זכור לטוב שאל לרבי נהוראי אמר מפני מה הזועות באות. אמר לו מפני המעשרות שאין מוציאין כתקנן. אמר לו אליהו זכור לטוב נראין הדברים כדבריך אבל אינו כן. אלא כשהקב״ה מביט ורואה בעכו״ם ובתי קרקסיאות יושבין ובית הקדש חרב. הוא מביט בעולמו ומבקש להחריבו שנאמר (עמוס א׳:ב׳) ה׳ מציון ישאג. הוי המביט לארץ ותרעד. רבי אחא אמר בעון משכב זכור. אומר לו הקב״ה אתה הרתעת איבריך במקום שאינו ראוי לך אף אני מזעזע את העולם בעבורך. הוי המביט לארץ ותרעד. אמר רבי שמואל בר נחמן כל מקום שנאמר רעש אינו אלא הפסק מלכות. ואי זהו בית אב שלהם (ירמיהו נ״א:כ״ט) ותרעש הארץ. מה כתיב בתריה כי קמה על בבל מחשבת ה׳. (לג)
אשירה לה׳ בחיי – רבי ינאי ורבי יהודה בר׳ שמעון. חד מהן אמר אילו אדם נתון תחת צירו של דלת כדי להנצל מן המיתה אינו ניצל. ואחרינא אמר אילו נתון לשונו תחת צירו של דלת כדי להנצל מן שאול אינו ניצל. הוי אשירה לה׳ בחיי. (לה)
יתמו חטאים מן הארץ – רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר יתמו יעשו תמימים. ורשעים עוד אינם. אינם עוד רשעים. באותה שעה ברכי נפשי את ה׳. רבי נחמיה אומר יתמו רשיעיא ורשעים עוד אינם. אותם שעה ברכי נפשי את ה׳. רבי מאיר הוה ההוא מינא בשיבבותיה דהוה מצער ליה טובא הוה בעי עליה דלימות. אמרה ליה ברוריה אתתיה מאי דעתך משום יתמו חטאים. מי כתיב חוטאים יסופון. חטאים כתיב יתמו חובייא ורשעים עוד אינם. אותה שעה ברכי נפשי את יי׳. אמר רבי שמואל בר יצחק לפי שבעולם הזה פרעה נידון בפני עצמו. סיסרא בפני עצמו. סנחריב בפני עצמו. וכל אחד ואחד בפני עצמו. אבל לעתיד לבוא כולם נידונין בבת אחת שנאמר יתמו חטאים מן הארץ. אותה שעה ברכי נפשי את ה׳. אמר רבי שמואל בר אבא מראש הספר ועד כאן מאה ושלשה מזמורין ואין כתיב בהן הללויה. וכשהרשעים נגמרין מה כתיב ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה׳ הללויה. ולמה (משלי י״א:י׳) באבוד רשעים רנה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון