Malbim Beur HaInyan Zephanyah 3 – מלבי"ם ביאור הענין צפניה ג‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) ה֥וֹי מֹרְאָ֖ה וְנִגְאָלָ֑ה הָעִ֖יר הַיּוֹנָֽה׃ (ב) לֹ֤א שָֽׁמְעָה֙ בְּק֔וֹל לֹ֥א לָקְחָ֖ה מוּסָ֑ר בַּֽיהֹוָה֙י״י֙ לֹ֣א בָטָ֔חָה אֶל⁠־אֱלֹהֶ֖יהָ לֹ֥א קָרֵֽבָה׃ (ג) שָׂרֶ֣יהָ בְקִרְבָּ֔הּ אֲרָי֖וֹת שֹׁאֲגִ֑ים^א שֹׁפְטֶ֙יהָ֙ זְאֵ֣בֵי עֶ֔רֶב לֹ֥א גָרְמ֖וּ לַבֹּֽקֶר׃ (ד) נְבִיאֶ֙יהָ֙ פֹּֽחֲזִ֔ים אַנְשֵׁ֖י בֹּֽגְד֑וֹת כֹּהֲנֶ֙יהָ֙ חִלְּלוּ⁠־קֹ֔דֶשׁ חָמְס֖וּ תּוֹרָֽה׃ (ה) יְהֹוָ֤הי״י֤ צַדִּיק֙ בְּקִרְבָּ֔הּ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה עַוְלָ֑ה בַּבֹּ֨קֶר בַּבֹּ֜קֶר מִשְׁפָּט֨וֹ יִתֵּ֤ן לָאוֹר֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔ר וְלֹא⁠־יוֹדֵ֥עַ^ב עַוָּ֖ל בֹּֽשֶׁת׃ (ו) הִכְרַ֣תִּי גוֹיִ֗ם נָשַׁ֙מּוּ֙ פִּנּוֹתָ֔ם הֶחֱרַ֥בְתִּי חוּצוֹתָ֖ם^ג מִבְּלִ֣י עוֹבֵ֑ר נִצְדּ֧וּ עָרֵיהֶ֛ם מִבְּלִי⁠־אִ֖ישׁ מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃ (ז) אָמַ֜רְתִּי אַךְ⁠־תִּֽירְאִ֤י^ד אוֹתִי֙ תִּקְחִ֣י מוּסָ֔ר וְלֹֽא⁠־יִכָּרֵ֣ת מְעוֹנָ֔הּ כֹּ֥ל אֲשֶׁר⁠־פָּקַ֖דְתִּי עָלֶ֑יהָ אָכֵן֙ הִשְׁכִּ֣ימוּ הִשְׁחִ֔יתוּ כֹּ֖ל עֲלִילוֹתָֽם׃ (ח) לָכֵ֤ן חַכּוּ⁠־לִי֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ לְי֖וֹם קוּמִ֣י לְעַ֑ד כִּ֣י מִשְׁפָּטִי֩ לֶאֱסֹ֨ף גּוֹיִ֜ם לְקׇבְצִ֣י מַמְלָכ֗וֹת לִשְׁפֹּ֨ךְ עֲלֵיהֶ֤ם זַעְמִי֙ כֹּ֚ל חֲר֣וֹן אַפִּ֔י כִּ֚י בְּאֵ֣שׁ קִנְאָתִ֔י תֵּאָכֵ֖ל כׇּל⁠־הָאָֽרֶץ׃ (ט) כִּי⁠־אָ֛ז אֶהְפֹּ֥ךְ אֶל⁠־עַמִּ֖ים שָׂפָ֣ה בְרוּרָ֑ה לִקְרֹ֤א כֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֔הי״י֔ לְעׇבְד֖וֹ שְׁכֶ֥ם אֶחָֽד׃ (י) מֵעֵ֖בֶר לְנַהֲרֵי⁠־כ֑וּשׁ^ה עֲתָרַי֙ בַּת⁠־פּוּצַ֔י^ו יוֹבִל֖וּן מִנְחָתִֽי׃ (יא) בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא לֹ֤א תֵב֙וֹשִׁי֙ מִכֹּ֣ל עֲלִילֹתַ֔יִךְ אֲשֶׁ֥ר פָּשַׁ֖עַתְּ בִּ֑י כִּי⁠־אָ֣ז׀ אָסִ֣יר מִקִּרְבֵּ֗ךְ עַלִּיזֵי֙ גַּאֲוָתֵ֔ךְ וְלֹא⁠־תוֹסִ֧פִי^ז לְגׇבְהָ֛ה ע֖וֹד בְּהַ֥ר קׇדְשִֽׁי׃ (יב) וְהִשְׁאַרְתִּ֣י בְקִרְבֵּ֔ךְ עַ֥ם עָנִ֖י וָדָ֑ל וְחָס֖וּ בְּשֵׁ֥ם יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (יג) שְׁאֵרִ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל לֹֽא⁠־יַעֲשׂ֤וּ עַוְלָה֙ וְלֹֽא⁠־יְדַבְּר֣וּ^ח כָזָ֔ב וְלֹֽא⁠־יִמָּצֵ֥א בְּפִיהֶ֖ם לְשׁ֣וֹן תַּרְמִ֑ית כִּי⁠־הֵ֛מָּה יִרְע֥וּ וְרָבְצ֖וּ וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃ (יד) ^טרׇנִּי֙ בַּת⁠־צִיּ֔וֹן הָרִ֖יעוּ יִשְׂרָאֵ֑ל שִׂמְחִ֤י וְעׇלְזִי֙ בְּכׇל⁠־לֵ֔ב בַּ֖ת יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ (טו) הֵסִ֤יר יְהֹוָה֙י״י֙ מִשְׁפָּטַ֔יִךְ פִּנָּ֖ה אֹֽיְבֵ֑ךְ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל ׀ יְהֹוָה֙י״י֙ בְּקִרְבֵּ֔ךְ לֹא⁠־תִֽירְאִ֥י רָ֖ע עֽוֹד׃ (טז) ^יבַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יֵאָמֵ֥ר לִירוּשָׁלַ֖͏ִם אַל⁠־תִּירָ֑אִי צִיּ֖וֹן אַל⁠־יִרְפּ֥וּ יָדָֽיִךְ׃ (יז) יְהֹוָ֧הי״י֧ אֱלֹהַ֛יִךְ בְּקִרְבֵּ֖ךְ^יא גִּבּ֣וֹר יוֹשִׁ֑יעַ יָשִׂ֨ישׂ עָלַ֜יִךְ בְּשִׂמְחָ֗ה יַֽחֲרִישׁ֙^יב בְּאַ֣הֲבָת֔וֹ יָגִ֥יל עָלַ֖יִךְ בְּרִנָּֽה׃ (יח) נוּגֵ֧י מִמּוֹעֵ֛ד אָסַ֖פְתִּי מִמֵּ֣ךְ הָי֑וּ מַשְׂאֵ֥ת עָלֶ֖יהָ חֶרְפָּֽה׃ (יט) הִנְנִ֥י עֹשֶׂ֛ה אֶת⁠־כׇּל⁠־מְעַנַּ֖יִךְ בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא וְהוֹשַׁעְתִּ֣י אֶת⁠־הַצֹּלֵעָ֗ה וְהַנִּדָּחָה֙ אֲקַבֵּ֔ץ וְשַׂמְתִּים֙ לִתְהִלָּ֣ה וּלְשֵׁ֔ם בְּכׇל⁠־הָאָ֖רֶץ בׇּשְׁתָּֽם׃ (כ) בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ אָבִ֣יא אֶתְכֶ֔ם וּבָעֵ֖ת^יג קַבְּצִ֣י אֶתְכֶ֑ם כִּֽי⁠־אֶתֵּ֨ן אֶתְכֶ֜ם לְשֵׁ֣ם וְלִתְהִלָּ֗ה בְּכֹל֙ עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ^יד בְּשׁוּבִ֧י אֶת⁠־שְׁבוּתֵיכֶ֛ם לְעֵינֵיכֶ֖ם אָמַ֥ר יְהֹוָֽהי״יֽ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א שֹׁאֲגִ֑ים =א (אין געיה)
• ל=שֹֽׁאֲגִ֑ים (געיה)

^ב וְלֹא⁠־יוֹדֵ֥עַ =א (אין געיה)
• ל=וְלֹֽא⁠־יוֹדֵ֥עַ (געיה)

^ג חוּצוֹתָ֖ם =א (אין געיה)
• ל=חֽוּצוֹתָ֖ם (געיה)

^ד אַךְ⁠־תִּֽירְאִ֤י =א (געיה)
• ל=אַךְ⁠־תִּירְאִ֤י (אין געיה)

^ה לְנַהֲרֵי⁠־כ֑וּשׁ =א (אין געיה)
• לְנַֽהֲרֵי⁠־כ֑וּשׁ (געיה)

^ו בַּת⁠־פּוּצַ֔י =א (פ״א דגושה)
• ל=בַּת⁠־פוּצַ֔י (חסר דגש בפ״א)
• הערות דותן והמקליד בגירסה 4.14.

^ז וְלֹא⁠־תוֹסִ֧פִי =א (אין געיה)
• ל=וְלֹֽא⁠־תוֹסִ֧פִי (געיה)

^ח וְלֹֽא⁠־יְדַבְּר֣וּ =א (געיה)
• ל=וְלֹא⁠־יְדַבְּר֣וּ (אין געיה)

^ט ‹פפ› ל=פרשה סתומה

^י ‹פפ› ל=אין פרשה

^יא בְּקִרְבֵּ֖ךְ =א
• ל!=בְּקִרְבֵּ֖ך (חסר שווא)
• הערת דותן (וכן בהקלדה ללא הערה)

^יב יַֽחֲרִישׁ֙ =א (געיה)
• ל=יַחֲרִישׁ֙ (אין געיה)

^יג וּבָעֵ֖ת =א
• ל=וּבָעֶ֖ת (בסגול!) וכך ציין דותן בספק, אבל המקליד רשם וּבָעֵ֖ת (בציר״ה; כנראה בעקבות BHS).
• הערת דותן

^יד הָאָ֔רֶץ מכאן ואילך חסרים ארבעה דפים בכתר ארם צובה. חסרים כאן סוף נבואת צפניה (ג׳), נבואת חגי כולה (א׳-ב׳), ורוב נבואת זכריה מתחילתו (א׳-ט׳; עד זכריה ט,יז אחרי התיבה ״דָּגָן֙״). יסוד הנוסח בחלק החסר הוא כתי״ל.

(א) הוי מוראה – טרם נבוא לבאר נבואה זאת נציע הוצעה אחת, והוא, כי כבר התבאר אצלנו שמעת התחיל הגלות הראשון שהיה ע״י סנחרב, מעת ההיא התחילו הנביאים לנבאות על הגאולה, ומעת ההיא היתה הגאולה אפשרית אם היו זוכים כמ״ש בפי׳ ישעיה סי׳ י״א וסי׳ מ״ח ובכ״מ, והזמן הראשון לזה היה בימי חזקיה שאם היו זוכים היה אז הקיבוץ הכללי, כמ״ש חז״ל שבקש הקב״ה לעשות את חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג רק שאיזה חטא גרם, ובימי מנשה באו עליהם שרי מלך אשור מבבל ויאסרו את מנשה, והתחיל מלך אשור שנית לבא על ישראל כמש״פ בנבואת נחום, ובימי יאשיה חשב ירמיה שהגיע עת הגאולה והלך להחזיר את עשרת השבטים כמ״ש חז״ל, וכן בעת שנחרבה נינוה בתחלת מלכות יהויקים לא היו יראים עוד ממלכות אשור וכל הזמן הזה היה עת מוכשר לגאולה אם היו זוכים, אבל בשביל שהתמידו לחטוא ושבו על עונות אבותם, נדחה הזמן וגבר עליהם מלך בבל והגלם בגולה, ואז היה זמן המוכשר לזה אם היו שבים בתשובה בימי בית שני, כמ״ש חז״ל שאם היו עולים כולם כחומה היו נגאלים גאולה עולמית, וגם זה לא היה כי אז התחילו הכתות ביניהם וגברה זרוע רשע, ונחרב הבית שנית, ומאז הדבר תלוי ועומד עד שיבא העת המיועד באחרית הימים, אולם יש הבדל בזה שאם היתה הגאולה בימי חזקיה או בימי יאשיהו או בית שני, לא היתה גאולה כללית, ר״ל שלא היתה אז רק לישראל לבד, אבל הגאולה המקוה באחרית הימים תהיה כללית לכל העולם, כי אז יכירו כל העמים מלכות ה׳ ואחדותו וישובו כולם לקרא בשם ה׳ אל אחד (וכמ״ש זה באורך בישעיה סי׳ מ״ח, ויתבאר עוד בנבואת חגי וזכריה), על הפנה הזאת יסד נביאנו את דבריו בסי׳ זה, שאחר שהודיע חורבן נינוה, ומפלת האומות שהרעו לישראל, וניבא ששארית ישראל ינחלו את פלשתים ואת עמון ומואב, בא לבאר שהיה אז הזמן לזה ואם היו זוכים היו נגאלים, ועז״א הוי מוראה ונגאלה – שעיר ירושלים היא נוראה שבימי חזקיה ובימי יאשיה התיראו העמים מפניה כי היה ה׳ אתה, וגם היא נגאלה כי נגאלה מכף מלך אשור, וגם היו ראוים להגאל גאולה שלמה, העיר היונה היא ירושלים שהיתה תחת יד אשור ובבל שהיה דגלו צורת יונה ונקראת ע״ש ממלכתו, והגיע זמן שתגאל, רק שהעון גורם. (ב) לא שמעה בקול – שלא שמעה לקול המורים והנביאים לשוב אל התורה מצד הערת השכל, וגם לא לקחה מוסר לשוב אל ה׳ מצד יראת העונש והיסורין, בה׳ לא בטחה שתשוב אליו מצד שהוא ה׳ בורא העולם, שע״ז מורה שם הויה שזה מצד הערת השכל, ונגד לא לקחה מוסר אומר אל אלהיה לא קרבה – שתקרב אליו מצד שהוא אלהיה המשגיח עליה בהשגחה פרטית, שמצד זה יש לה לירא יראת העונש ולקוות תקות גמול. ע״י הקורבה שיש לה עמו, כי גם לא התיסרה מיראת הגמול והעונש. (ג) שריה – מבאר ארבעה מיני מנהיגים שהיה לה, השרים אשר בקרבה הם כאריות השואגים לטרף בפרהסיא, והשופטים שהם לוקחים שחד בצנעה דומים כזאבים הטורפים בערב בסתר בחשך אין רואה ואין משאירים העצמות לבקר, עד שבאור הבקר לא נודע כלל אם טרפו איזה דבר, כי גם העצמות נאכלו. (ד) נביאיה – הם פוחזים וריקים, והם אנשי בוגדות הם אנשים לנשים הבוגדות בבעליהן ומזנות עמהם, וכהניה – שעליהם מוטל לשמור את המקדש וקדשיו.
הם חללו קדש – וגם תחת שעליהם מוטל ההוראה, הם חמסו תורה. (ה) ה׳ צדיק בקרבה – כולם רעים וחטאים ועושי עולה, רק צדיק אחד נמצא בעיר והוא ה׳ הנמצא בקרבה, הוא לא יעשה עולה – והגם שהם מעותים את המשפט הוא יתן משפטו בכל בקר לאור אשר לא נעדר ואינו נפסק לעולם, כי מאיר תמיד ומוציא המשפט לאור תמיד, והיה ראוי שישובו בושת מפני ה׳ הצדיק הנמצא בקרבה השונא עולה והרואה מעשיהם, ובכ״ז ולא יודע עול בושת – כי אינו יודע את ה׳ ולכן לא יבוש מפניו להיות יראתו על פניו זו הבושה מכבודו המלא עולם. (ו) הכרתי גוים – אחר שראה שלא התביישו מגדולת ה׳ השוכן בקרבם, עשה תחבולה אחרת שהכרית גוים וגם עשה חורבן בעריהם, וזה היה בג׳ מדרגות, תחלה נשמו פנותם – הפנות והקרן זויות שמן הצד, ר״ל צדדי המדינה וגבולותיה, ואח״כ החרבתי חוצותם – החוץ הוא אחורי הבתים שהוא יותר מן הפנות אשר בקצה המדינה, כי החריב את הדרכים בתוך המדינה והכפרים עד שאין עובר – כי נתפשט האויב במדינה, ואח״כ נצדו עריהם – נחרבו הערים בעצמם עד שנעשו מבלי איש מאין יושב. (ז) אמרתי – ובזה חשבתי שעי״כ תיראו אותי יראת הרוממות שתראו גבורתי, או עכ״פ תקחו מוסר לירא יראת העונש בל אחריב ארצכם ג״כ, והמאמרים מקבילים, אמרתי אך תיראי אותי ולא יכרת מעונה – שע״י יראת הרוממות לא יחרב המעון והמקדש ששם שכינתי בתוככם, תקחו מוסר כל אשר פקדתי עליה – שתתיראו מן העונשים והיעודים הרעים אשר פקדתי עליה על עיר ירושלים, אכן כ״ז לא הועיל, כי כבר השכימו השחיתו כל עלילותם – שכבר השחיתו עלילותיהם טרם שעשיתי כל זאת, וא״א עוד שיטיבו מעשיהם אחר שהם נשחתים מכבר עד שא״א עוד לתקנם. (ח) לכן – אחר שסופר רעת העם ושכל מה שהשתדל כדי שישובו בתשובה ושיהיה אז עת הגאולה לא הועיל, לכן א״א שיהיה אז זמן הגאולה, כי א״א שאני אחכה לכם ר״ל שאקוה ואמתין שאתם תיטיבו מעשיכם ועי״ז תושעו, רק אתם צריכים לחכות לי – ר״ל להמתין עד שיבא העת המיועד באחרית הימים, שאז אתעורר אני אל הגאולה העתידה כשיגיע הקץ האחרון המוגבל הבלתי תלוי במעשיכם כלל, ועז״א ליום קומי – שאז אקום אני מעצמי לגאלכם, וזה יהיה לעד – ר״ל שאז תהיה גאולה נצחית לעד שלא יהיה אחריו גלות עוד, משא״כ הגאולה שע״פ המעשים לא תהיה לעד, כי כשישובו וירעו מעשיהם תבטל הגאולה, אבל ע״ז צריכים אתם לחכות, ר״ל להמתין זמן רב, כי הקץ המוגבל רחוק מאד, ועתה מפרש איך יהיה הגאולה הזאת שיהיה לעד, כי משפטי – ר״ל שאז לא תהיה הגאולה פרטית לישראל לבד, רק משפטי והנהגתי בגאולה זאת יהיה לאסף גוים – שיתאספו כל העמים למלחמת גוג ומגוג, וע״י אסיפתם אשפך עליהם זעמי וכל חרון אפי שיש לי עליהם על שהרעו לישראל, וחוץ מן מה שאעניש אותם דרך נקמה אקנא ג״כ על כבוד שמי, ובאש קנאתי זאת תאכל כל הארץ – כמ״ש וילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה. (ט) כי אז – וע״י מלחמת גוג ומגוג יכירו כולם כח ה׳ ונפלאותיו, ויעזבו את עצביהם ויקבלו עליהם עול מלכות שמים (כמ״ש ישעיה ס״ו פסוק י״ח י״ט כ׳, יחזקאל ל״ט כ״א, זכריה י״ד), ואז אהפך אל עמים שפה ברורה – שעד עתה קראו שם ה׳ בשפה, אבל לא בשפה ברורה, כי היו מערבים אמונות שוא והבלי נכר בעניני האלהות, ואז יקראו בשפה ברורה באחדות הבורא, לקרא כולם בשם ה׳ – ותחת שעד עתה לא עבדוהו שכם אחד, כי נחלקו לכתות שונות ועבדוהו עבודות מתחלפות, ואז יעבדוהו שכם אחד כפי העבודה שצוה בתורתו. (י) מעבר – ולא לבד האומות אשר באמצע הישוב כי גם העמים היושבים מעבר לנהרי כוש – גם האומות הנקראות עתרי ובת פוצי שהם עובדי אלילים ועושים כל התועבות, גם הם יובילון מנחתי – וכבר פירש ישעיה מה תהיה המנחה הביאו את כל אחיכם מנחה לה׳ וכו׳, והאומות האלה יובילון את הנדחים שם מגלות סנחריב מנחה לה׳. (יא) ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך – ר״ל שלא ישובו עוד לחטא כמקדם עד שיבושו שנית ממעשיהם הרעים, כי בזמנים הקודמים היה סבת חטאותיהם שלמדו מן העמים שכניהם מסביב אבל אז שכל העמים יקראו בשם ה׳ ויעבדוהו א״א שיחטאו ישראל כמ״ש (ישעיהו נ״ד) כי בושת עלומיך תשכחי כי גואלך קדוש ישראל אלהי כל הארץ יקרא כמ״ש בפי׳ שם), וכן בזמנים הקודמים הוצרכו לכרות ברית עם העמים לבקש מהם עזר ורכב וסוס וחיל ועל ידי כן למדו ממעשיהם, אבל אז אסיר מקרבך עליזי גאותך, ולא תוסיפי לגבהה עוד בגבורה וכח וסוס ורכב וכסף וזהב, רק, (יב) והשארתי בקרבך עם עני ודל – שיהיו נכנעים בנפשם ובמדותיהם, ודלים שלא יהיה להם עושר רב ובני חיל, רק יחסו בשם ה׳ שהוא יגן עליהם מכל פגע, ועי״כ. (יג) שארית ישראל לא יעשו עולה במעשה, וגם לא ידברו כזב אף בדיבור, וגם לא ימצא בפיהם לשון תרמית שהלשון מציין הדבור התבוניי ההגיוני, שבו ידברו היקשים מתעים ודברי מרמה בחקירות ובעניני האמונה, כי יהיו שלמים במעשה ובדבור ובמחשבת העיון.
כי המה ירעו כצאן הרועות ע״י הרועה על מי מנוחות, וגם ורבצו בלילה ואין מחריד ולא יצטרכו לברית העמים וללמוד מדעותיהם וממעשיהם. (יד-טו) רני – בת ציון מציין מקום מושב הסנהדרין והשופטים והשרים, וירושלים תציין עיר המלוכה כי משם יצאה ההנהגה, וישראל מציין כלל האומה, ועד עתה בציון היו השופטים הרעים שהם עזרו להחריב את העיר ע״י הטיית המשפט ועשק וחמס, ובירושלים יצא רע מאת המלכים הרעים, והעם בכלל היו נאנחים ונאנקים מפני האומות אויביהם שהיו לוחצים אותם, ושני הפסוקים מקבילים, רני בת ציון כי הסיר ה׳ משפטיך – שסרו השופטים ומשפטיהם המעוותים, כמ״ש ואשיבה שופטיך כבראשונה וכו׳, ציון במשפט תפדה, שבזה תתוקן ציון, הריעו ישראל כי פנה אויבך – ולא ימצא מיצר ומעיק לישראל, שמחי ועלזי בת ירושלם כי מלך ישראל ה׳ בקרבך – שלא יגיע לך רע מצד המלוכה וההנהגה, כי ה׳ יהיה מלך ישראל וישב בקרבה להנהיג האומה בהשגחתו הנסיית, וממילא לא תראי רע עוד. (טז) ביום ההוא יאמר לירושלם אל תיראי ובירושלים היה מושב העם וקבוצם המדיני, ובציון היה מושב הסנהדרין והמקדש ועננים הרוחני הנפשי, ובירושלים היו מתיראים מן האויבים אז יאמר להם אל תיראי, וציון רפו ידיה מעסוק בשלמות הנפשי כי חשבה שה׳ עוזב אותה ע״י חטאתיה, ואז יאמר לציון אל ירפו ידיך, ומפרש. (יז) ה׳ – והמאמרים מקבילים אז יאמר לירושלים אל תיראי כי ה׳ אלהיך בקרבך גבור יושיע ר״ל אל תיראי שאין ה׳ המושיע בקרבך, כי הוא בקרבך – ואל תיראי מחסרון היכולת להושיע, כי הוא גבור – ואל תיראי מחסרון הרצון שלא ירצה להושיע, כי יושיע בודאי, ציון אל ירפו ידיך כי ישיש עליך בשמחה – אל תחשוב שה׳ יעזבך, כי בהפך ישיש עליך, שגדר המשוש הוא הסימנים החיצונים שיעשו להוראת השמחה, וגדר השמחה היא שמחת הלב, מה שיראה אותות המשוש במה שישיש עליך כמשוש חתן על כלה יהיה בשמחת הלב, שלא יהיה כמחזיר גרושתו ועושה משוש ולבו אינו שמח, רק ישמח בך, ומוסיף שאח״כ יחדש עליך אהבתו תמיד עד שיחריש באהבתו יחשוב מחשבות עמוקות איך להוסיף לך טובות נפשיות בכל עת, עד שיגיל עליך ברנה כי גדר הגיל הוא השמח בלבו על דבר מתחדש כמו מציאה ובשורה טובה, שחוץ מן השמחה התמידית שישמח עליך יחדש לך תמיד אותות ומופתים ואתה תעלה תמיד במעלת השלמות, עד שיגיל בכל עת מחדש על הנסים ושלמיות המחודשים. (יח) נוגי ממועד – גם אלה שמלאים יגון על שמעדה רגלם מן האמונה, והם אלה שלא עמדו בנסיון בדורות השמד ויצאו מדת ישראל ולבבם מלא תוגה ע״ז, אאסף אותם אל העם (כמ״ש וגם מהם אקח לכהנים ללוים (ישעיהו ס״ו) כמש״פ שם), כי הלא ממך היו – הלא היו מבני ישראל, ואנסו אותם על אמונתם, משאת – שעורו אספתי משאת עליה חרפה – שעד עתה נשאו חרפה על שהם מבני ישראל שגם אחר כשטמעו בין העכו״ם חרפו אותם על צור מחצבתם, עתה אספתי חרפתם אשר נשאו. (יט) הנני עושה (לחרפה) את כל מעניך – אלה שענו אותך ביסורים להעבירך מן הדת, אני עושה בם נקמות והושעתי את הצולעה הם שמעדה רגלם באמונה והיא צולעת על ירכה, והנדחה – ישראל שעמדו באמונתם וגרשו אותם מן הארץ ונפזרו לארבע רוחות אקבץ אותם, ושמתים לתהלה בשתם אמונתם שהיתה תחלה להם לבושת ונשאו עליה חרפה תהיה לתהלה ולשם. (כ) בעת – נגד הצולעה שהם האנוסים שנשארו במקומם ויצאו מן הדת אביא אותם אל דתם ואחוזתם, ונגד הנדחה שגרשו מן הארץ, אמר בעת קבצי אתכם – ונגד מ״ש ושמתים לתהלה בשתם, שאמונתם תהיה לתהלה מפרש כי אתן אתכם לשם שאז גם אתם תהיו לשם ולתהלה שיהיה לשם ע״י גבורתם במלחמת גוג ומגוג, וע״י השם יהיו לתהלה, וזה יהיה אח״כ בשובי את שבותיכם וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון