×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
משלי ט״זתנ״ך
א֣
אָ
(א) לְאָדָ֥ם מַעַרְכֵי⁠־לֵ֑ב וּ֝מֵיְהֹוָ֗הי״י֗ מַעֲנֵ֥ה לָשֽׁוֹן׃ (ב) כׇּֽל⁠־דַּרְכֵי⁠־אִ֭ישׁ זַ֣ךְ בְּעֵינָ֑יו וְתֹכֵ֖ן רוּח֣וֹת יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (ג) גֹּ֣ל אֶל⁠־יְהֹוָ֣הי״י֣ מַעֲשֶׂ֑יךָ וְ֝יִכֹּ֗נוּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ׃ (ד) כֹּ֤ל פָּעַ֣ל יְ֭הֹוָהי֭״י לַֽמַּעֲנֵ֑הוּ וְגַם⁠־רָ֝שָׁ֗ע לְי֣וֹם רָעָֽה׃ (ה) תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הֹוָהי֭״י כׇּל⁠־גְּבַהּ⁠־לֵ֑ב יָ֥ד לְ֝יָ֗ד לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃ (ו) בְּחֶ֣סֶד וֶ֭אֱמֶת יְכֻפַּ֣ר עָוֺ֑ן וּבְיִרְאַ֥ת יְ֝הֹוָ֗הי֝״י֗ ס֣וּר מֵרָֽע׃ (ז) בִּרְצ֣וֹת יְ֭הֹוָהי֭״י דַּרְכֵי⁠־אִ֑ישׁ גַּם⁠־א֝וֹיְבָ֗יו יַשְׁלִ֥ם אִתּֽוֹ׃ (ח) טוֹב⁠־מְ֭עַט בִּצְדָקָ֑ה מֵרֹ֥ב תְּ֝בוּא֗וֹת בְּלֹ֣א מִשְׁפָּֽט׃ (ט) לֵ֣ב אָ֭דָם יְחַשֵּׁ֣ב דַּרְכּ֑וֹ וַ֝יהֹוָ֗הי״י֗ יָכִ֥ין צַעֲדֽוֹ׃ (י) קֶ֤סֶם׀ עַֽל⁠־שִׂפְתֵי⁠־מֶ֑לֶךְ בְּ֝מִשְׁפָּ֗ט לֹ֣א יִמְעַל⁠־פִּֽיו׃ (יא) פֶּ֤לֶס׀ וּמֹאזְנֵ֣י מִ֭שְׁפָּט לַיהֹוָ֑הי״י֑ מַ֝עֲשֵׂ֗הוּ כׇּל⁠־אַבְנֵי⁠־כִֽיס׃ (יב) תּוֹעֲבַ֣ת מְ֭לָכִים עֲשׂ֣וֹת רֶ֑שַׁע כִּ֥י בִ֝צְדָקָ֗ה יִכּ֥וֹן כִּסֵּֽא׃ (יג) רְצ֣וֹן מְ֭לָכִים שִׂפְתֵי⁠־צֶ֑דֶק וְדֹבֵ֖ר יְשָׁרִ֣ים יֶאֱהָֽב׃ (יד) חֲמַת⁠־מֶ֥לֶךְ מַלְאֲכֵי⁠־מָ֑וֶת וְאִ֖ישׁ חָכָ֣ם יְכַפְּרֶֽנָּה׃ (טו) בְּאוֹר⁠־פְּנֵי⁠־מֶ֥לֶךְ חַיִּ֑ים וּ֝רְצוֹנ֗וֹ כְּעָ֣ב מַלְקֽוֹשׁ׃ (טז) קְֽנֹה⁠־חׇכְמָ֗ה מַה⁠־טּ֥וֹב מֵחָר֑וּץ וּקְנ֥וֹת בִּ֝ינָ֗ה נִבְחָ֥ר מִכָּֽסֶף׃ (יז) מְסִלַּ֣ת יְ֭שָׁרִים ס֣וּר מֵרָ֑ע שֹׁמֵ֥ר נַ֝פְשׁ֗וֹ נֹצֵ֥ר דַּרְכּֽוֹ׃ (יח) לִפְנֵי⁠־שֶׁ֥בֶר גָּא֑וֹן וְלִפְנֵ֥י כִ֝שָּׁל֗וֹן גֹּ֣בַהּ רֽוּחַ׃ (יט) ט֣וֹב שְׁפַל⁠־ר֭וּחַ אֶת⁠־[עֲנָוִ֑ים] (עניים) מֵחַלֵּ֥ק שָׁ֝לָ֗ל אֶת⁠־גֵּאִֽים׃ (כ) מַשְׂכִּ֣יל עַל⁠־דָּ֭בָר יִמְצָא⁠־ט֑וֹב וּבוֹטֵ֖חַ בַּיהֹוָ֣הי״י֣ אַשְׁרָֽיו׃ (כא) לַֽחֲכַם⁠־לֵ֭ב יִקָּרֵ֣א נָב֑וֹן וּמֶ֥תֶק שְׂ֝פָתַ֗יִם יֹסִ֥יף לֶֽקַח׃ (כב) מְק֣וֹר חַ֭יִּים שֵׂ֣כֶל בְּעָלָ֑יו וּמוּסַ֖ר אֱוִלִ֣ים אִוֶּֽלֶת׃ (כג) לֵ֣ב חָ֭כָם יַשְׂכִּ֣יל פִּ֑יהוּ וְעַל⁠־שְׂ֝פָתָ֗יו יֹסִ֥יף לֶֽקַח׃ (כד) צוּף⁠־דְּ֭בַשׁ אִמְרֵי⁠־נֹ֑עַם מָת֥וֹק לַ֝נֶּ֗פֶשׁ וּמַרְפֵּ֥א לָעָֽצֶם׃ (כה) יֵ֤שׁ דֶּ֣רֶךְ יָ֭שָׁר לִפְנֵי⁠־אִ֑ישׁ וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ דַּרְכֵי⁠־מָֽוֶת׃ (כו) נֶ֣פֶשׁ עָ֭מֵל עָ֣מְלָה לּ֑וֹ כִּֽי⁠־אָכַ֖ף עָלָ֣יו פִּֽיהוּ׃ (כז) אִ֣ישׁ בְּ֭לִיַּעַל כֹּרֶ֣ה רָעָ֑ה וְעַל⁠־[שְׂ֝פָת֗וֹ] (שפתיו) כְּאֵ֣שׁ צָרָֽבֶת׃ (כח) אִ֣ישׁ תַּ֭הְפֻּכוֹת יְשַׁלַּ֣ח מָד֑וֹן וְ֝נִרְגָּ֗ן מַפְרִ֥יד אַלּֽוּף׃ (כט) אִ֣ישׁ חָ֭מָס יְפַתֶּ֣ה רֵעֵ֑הוּ וְ֝הוֹלִיכ֗וֹ בְּדֶ֣רֶךְ לֹא⁠־טֽוֹב׃ (ל) עֹצֶ֣ה עֵ֭ינָיו לַחְשֹׁ֣ב תַּהְפֻּכ֑וֹת קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו כִּלָּ֥ה רָעָֽה׃ (לא) עֲטֶ֣רֶת תִּפְאֶ֣רֶת שֵׂיבָ֑ה בְּדֶ֥רֶךְ צְ֝דָקָ֗ה תִּמָּצֵֽא׃ (לב) ט֤וֹב אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם מִגִּבּ֑וֹר וּמֹשֵׁ֥ל בְּ֝רוּח֗וֹ מִלֹּכֵ֥ד עִֽיר׃ (לג) בַּ֭חֵיק יוּטַ֣ל אֶת⁠־הַגּוֹרָ֑ל וּ֝מֵיְהֹוָ֗הי״י֗ כׇּל⁠־מִשְׁפָּטֽוֹ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) לאדם מערכי לב – לערוך עצמו להודיע מחשבות לבו, רק לה׳ היא היכולת להמציא לו הדברים הצודקים להכניס מחשבותיו באוזן שומעיו, וכמה ענינים נכונים לא יקובלו מפני שעורכם לא ידע להטעימם לשומעיו.
מענה – שהלשון כאילו עונה ללב הקורא אותה ואומר עָזְרִינִי.
(ב) זך – לשון יחיד לזווגו אל איש שלפניו אע״פי שמוסב הוא אל תיבת דרכי שהיא לשון רבים, וכן קשת גבורים חתים (שמואל א׳ ב׳:ד׳), מהמון רשעים רבים (תהלים ל״ז:ט״ז); וענין הפסוק זהו – כל איש יתנצל בתואנה מה שהיא אם רוחו אומר לו חָטָאתָ וּמַהֲסֶה קול זה, רק ה׳ ידע תוך ותוכן רוחו ונפשו, וביום הדין יאמר לו אל תתנצל באמרך כי חשבת שפעלך זך היה כי זוכר אתה שרוחך העיד בך כי חטאת ואתה השתקת אותו. (ג) גל וגו׳ – אם רוצה אתה שמחשבותיך יכונו, כלומר יצאו לְפֹעַל נכון וקיים, גֹל ויחס לאל הצלחת מעשיך ולא לבינתך ועוצם ידך, וכן בתהלים (שם פסוק ה׳) גול אל ה׳ דרכך ובטח עליו והוא יעשה; ויש כאן זרות שכתב יכונו לשון זכר במקום תכוננה. (ד) למענהו – מַעַן הוא שם מַעֲנֶה בחסרון ה״א, ומזה כל למען שבתנ״ך, להפיק מענה ושכר לפֹעַל מה, וכן Corrispondenza בלשון איטלקי; ובאה כאן זרות דגש להוראת ה״א הידיעה בשם עם כנוי מחובר, ע״ד האהלי (יהושע ז׳:כ״א) והחציו (שם ח׳:ל״ג), ההרותיה (מלכים ב׳ ט״ו:ט״ז).
וגם רשע – האריך אפו עליו ולא המיתו בחטאותיו למען יהיה שבט מוסר ביד האל ביום רעה.
(ה) יד ליד – עיין מה שכתבתי למעלה משלי י״א:כ״א, לאט לאט יבא אידו ולא ינקה ממנו. (ו) עון – העשוי כבר יכופר במעשה חסד עם העניים (ואמת הוא גמילות חסדים גדולה שכל שומעה מודה עליה ואומר אמת! חסד היא!), רק לסור מרע מהיום ולהבא צריך יראת ה׳, והאומר אחטא ואשוב ואחשה חסד אין מספיקין בידו לעשות תשובה. (ז) אויביו – מבקשי רעתו יחיו עמו בשלום ולא יעפילו להרע לו. (ח) טוב מעט – ריוח היוצא ממעשה צודק. (ט) לב אדם וגו׳ – דומה לפסוק ג׳; מ״מ יש הפרש מה ביניהם, ששם האל הוא העושה, וכאן האדם הוא העושה והאל תומך בידו, ויש מקום לשניהם לפי המעשים. (י) קסם – צריך שיהיה על שפתי מלך, שיחשוב שתים טרם ידבר אחת, שאם מתוך נמהרותו לדבר יטעה, יגרע מכבודו; וקסם הוא דבר המתאמת כמו שהיו מיחסים לקוסמים, ומלך מלשון וימלך לבי עלי (נחמיה ה׳:ז׳) לשון עצה, ומקור הוראתו אדם שבאים לשמוע ממנו עצה.
ימעל – כל מקום שבא בתנ״ך פעל זה לפ״ד הוראתו כמו הפכו עלם, ומעלה מעל בה׳ וכחש בעמיתו (פרשת ויקרא), עושה כאילו עין של מעלה אינה רואה ויעלם ממנה מה שהוא עושה; וכן כאן לא יעלם מפיו עצה הגונה; וגם אם נקבלנו כנרדף לשרש חטא יש גם לזה הוראת טעות כמו ולא יחטא (שופטים כ׳:ט״ז).
(יא) כל אבני כיס – המשקלות שדרך הסוחר לשאתם בכיסו, וכן לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן (פרשת תצא); וענין הפסוק כך הוא – ה׳ יודע באיזה משקל צריך לשקול מעשה כל אדם ואדם, ומה שהוא עון קל לזה הוא עון חמור לאדם אחר, והכאת הסלע נחשבה למשה ולאהרן כחטא משפט מות, והוא יתברך שמו ידע אימתי נכון להעניש או להאריך אפו. (יג) יאהב – כל אחד מהמלכים. (יד) מלאכי מות – הנה אנכי שלח מלאך לפניך (פרשת משפטים), שרש לאך לא מצאנוהו בתנ״ך אבל בלי ספק קרוב הוא להלך, ומלאך ר״ל מוליך ומנהיג.
יכפרנה – מגזרת וכפרת אתה (פרשת נח) ישים מכסה עליה, שהיא כאש בוערת וע״י מכסה תכבה.
(טו) באור – כשפני המלך צהובות סימן חיים ורצון לעבדיו הוא.
מלקוש – בימי ניסן וטוב לאדמה יותר מיורה שהוא בימי תשרי.
(טז) מחרוץ – זהב שע״י חריצות רבה נקיהו מסיגים. (יז) מסלת – דרך סלולה בלי מכשול.
נצר דרכו – שלא תאבד ותשחת.
(יח) גאון – בהברת וֹן להוראת הגדלה כמו עליון תחתון ורבים כן, ור״ל גאוה רבה מאד, אם ראית אדם נשבר פתאם בודאי קודם שבירתו זחה דעתו בהצלחתו. (יט) ענוים – יש אם למקרא ולמסורת, לפי שגאים שאחריו מורה גסי הרוח וגם רמי המצב, וגם על האל יתברך שמו נאמר כי גאה גאה (שירת הים). (כ) על דבר – על דבר ה׳ או על כל דבר שהוא עושה, על פי דעת ר׳ שמעון (אבות פרק ב׳ משנה ט׳) איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם? ר׳ שמעון אומר הרואה את הנולד; ואשריו מוסיף על ימצא טוב. (כא) יקרא נבון – מבין תוך הדברים, כל אדם יודה בחכמתו ובינתו; רק מתק שפתים – אם להודיע חכמתו ישתמש במתיקות שפתים.
יוסיף לקח – יביא בני אדם הרבה לקבל דעתו; ועל שם לֶקַח כתבתי למעלה משלי א׳:ה׳.
(כב) שכל – לבעליו הוא מקור חיים, בעוד שאולת היא מוסר ועונש לאוילים. (כג) לב חכם – לב שהוא חכם, ע״כ בא בצירי המורה שהשם נפרד ולא בסגול המורה כי סמוך הוא; והמאמר דומה לפסוק כ״א, והפרש מה ביניהם, שכאן מזהיר שישכיל על התיבות שמוציא מפיו שתהיינה נכונות להגיד מחשבתו, ולא ידבר כלום על מתיקות הקול בהוציאן מפיו. (כד) ומרפא לעצם – פיוס דברים מרחיק מן האדם קנאה שנאה ותחרות המשחיתות נפשו וגם מקלקלות בריאותו. (כה) דרך ישר – דרך משמש גם לשון זכר (ובשבעה דרכים, פרשת כי תבא), ומצאנו במקומות אחרים שבפסוק אחד עשה שם זכר ונקבה, כמו המחנה האחת והכהו (פרשת וישלח), והנה רוח גדולה באה ויגע וכו׳ (איוב א׳:י״ט).
דרכי מות – דרך זה הנראה מתחלה ישר והגון בלי חשש סכנה לדורך עליו, בסופו יתראה כמזיק בכמה אופנים (דרכי לשון רבים).
(כו) עמל – הוא היגע יגיעה רבה לערך תועלת קטנה שיוציא ממנה, וכמה פעמים רואים אנו בעינינו מה טורַח טורֵחַ אדם לשבוע פת לחם ומתפלאים אנו איך יט שכמו לסבול משא כבד שהטילה עליו ההשגחה.
אכף – מצאנו שֵם אֶכֶף באיוב ל״ג:ז׳, ואכפי עליך לא יכבד, לשון כפית אחרים למען נעשה רצונם שלא בטובתנו, ואוכף בלשון משנה היא מרדעת החמור החובשת אותו כדי שאדוניו ירכב עליו לאטו; ושרש חבש גם הוא מורה, כפיה מבכי נהרות חבש (שם כ״ח:י״א).
(כז) כרה רעה – ככורה שוחה לאט לאט.
כאש צרבת – כל תיבה שמוציא מפיו הולכת ושורפת.
(כח) תהפוכות – כתבתי עליו למעלה כ׳:י״ב, ועל מדון ו׳:י״ט.
ונרגן – שרשו רגן בחילוף אותיות (לשכה⁠־נשכה) רגל, מרגל בחבירו, ותרגנו באהליכם (פרשת דברים) הלינותם בסתר כמרגל.
אלוף – כמו מודע, שני בני אדם הבאים ויוצאים תמיד זה עם זה ויודעים זה לבו של זה ומאלפים ומלמדים איש לרעהו מה יסכון לו.
(כט) חמס – הפך הצדק, ואיש חמס קשה מרשע ובליעל, ושמח לאיד עמיתו. (ל) עצה וגו׳ – אם עוצה וסוגר עפעפיו, לא במקרה יעשה זאת, כי אם במחשבה רעה; והם מדביק שפתיו זו בזו סימן הוא שגמר בלבו לעשות רע, ועוצה כמו עוצם (ישעיה ל״ג:ט״ו), מתעצם לבלתי ראות, ועל קורץ עיין מה שכתבתי למעלה ו׳:י״ג. (לא) עטרת תפארת שיבה – אין ראוי לאדם שיתפאר בא רך ימיו אם לא עשה בהם צדקה; וגם יש לומר כי לרוב הרשע מת בחצי ימיו ורק הצדיק מאריך ימים, א״כ אריכות ימיו מעידה על צדקתו ועטרת תפארת היא לו. (לב) טוב ארך אפים וגו׳ – כי דבר קשה ביותר הוא לכבוש כעסנו. (לג) בחיק – בתיק, במקום שיש לו בית קיבול כמו החיק; ור״ל כל אבני הגורל מוטלות יחד בתיק, וה׳ יעשה באופן שיצא מן התיק אותו גורל שהוא חפץ כדי שיתקיים מה שהוא יתברך שמו גזר, ואין לך דבר בעולם שיבא בדרך מקרה.
משפטו – השופט נותן שבטו (שבט⁠־שפט) בין המתעצמים וחותך הדין, וכאן הגורל חותך למי ואיך יפול דבר.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144