×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
בראשית י״חתנ״ך
א֣
אָ
(א) {פרשת וירא} וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח⁠־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם׃ (ב) וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רׇץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה׃ (ג) וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם⁠־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל⁠־נָ֥א תַעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ׃ (ד) יֻקַּֽח⁠־נָ֣א מְעַט⁠־מַ֔יִם וְרַחֲצ֖וּ רַגְלֵיכֶ֑ם וְהִֽשָּׁעֲנ֖וּ תַּ֥חַת הָעֵֽץ׃ (ה) וְאֶקְחָ֨ה פַת⁠־לֶ֜חֶם וְסַעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ אַחַ֣ר תַּעֲבֹ֔רוּ כִּֽי⁠־עַל⁠־כֵּ֥ן עֲבַרְתֶּ֖ם עַֽל⁠־עַבְדְּכֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֵּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃ (ו) וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל⁠־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת׃ (ז) וְאֶל⁠־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן⁠־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל⁠־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ׃ (ח) וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן⁠־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא⁠־עֹמֵ֧דא עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ׃ (ט) וַיֹּאמְר֣וּ אֵׄלָ֔יׄוׄב אַיֵּ֖ה שָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּ֥ה בָאֹֽהֶל׃ (י) וַיֹּ֗אמֶר שׁ֣וֹב אָשׁ֤וּב אֵלֶ֙יךָ֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה וְהִנֵּה⁠־בֵ֖ן לְשָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וְשָׂרָ֥ה שֹׁמַ֛עַת פֶּ֥תַח הָאֹ֖הֶל וְה֥וּא אַחֲרָֽיו׃ (יא) וְאַבְרָהָ֤ם וְשָׂרָה֙ זְקֵנִ֔ים בָּאִ֖ים בַּיָּמִ֑ים חָדַל֙ לִהְי֣וֹת לְשָׂרָ֔ה אֹ֖רַח כַּנָּשִֽׁים׃ (יב) וַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ לֵאמֹ֑ר אַחֲרֵ֤י בְלֹתִי֙ הָֽיְתָה⁠־לִּ֣יג עֶדְנָ֔ה וַֽאדֹנִ֖יד זָקֵֽן׃ (יג) וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶל⁠־אַבְרָהָ֑ם לָ֣מָּה זֶּה֩ צָחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה לֵאמֹ֗ר הַאַ֥ף אֻמְנָ֛ם אֵלֵ֖ד וַאֲנִ֥י זָקַֽנְתִּי׃ (יד) הֲיִפָּלֵ֥א מֵיְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה דָּבָ֑ר לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כָּעֵ֥ת חַיָּ֖ה וּלְשָׂרָ֥ה בֵֽן׃ (טו) {שני} וַתְּכַחֵ֨שׁ שָׂרָ֧ה ׀ לֵאמֹ֛ר לֹ֥א צָחַ֖קְתִּי כִּ֣י ׀ יָרֵ֑אָה וַיֹּ֥אמֶֽר ׀ לֹ֖אה כִּ֥י צָחָֽקְתְּ׃ (טז) וַיָּקֻ֤מוּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔יםו וַיַּשְׁקִ֖פוּ עַל⁠־פְּנֵ֣י סְדֹ֑ם וְאַ֨בְרָהָ֔ם הֹלֵ֥ךְ עִמָּ֖ם לְשַׁלְּחָֽם׃ (יז) וַֽיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה אָמָ֑ר הַֽמְכַסֶּ֤הז אֲנִי֙ מֵֽאַבְרָהָ֔םח אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה׃ (יח) וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛הט לְג֥וֹי גָּד֖וֹל וְעָצ֑וּם וְנִ֨בְרְכוּ⁠־ב֔וֹי כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃ (יט) כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַ֩עַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת⁠־בָּנָ֤יו וְאֶת⁠־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ עַל⁠־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר⁠־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו׃ (כ) וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה זַעֲקַ֛ת סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה כִּי⁠־רָ֑בָּה וְחַ֨טָּאתָ֔ם כִּ֥י כָבְדָ֖ה מְאֹֽד׃ (כא) אֵֽרְדָה⁠־נָּ֣איא וְאֶרְאֶ֔ה הַכְּצַעֲקָתָ֛הּ הַבָּ֥אָה אֵלַ֖י עָשׂ֣וּ ׀ כָּלָ֑ה וְאִם⁠־לֹ֖א אֵדָֽעָה׃ (כב) וַיִּפְנ֤וּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔יםיב וַיֵּלְכ֖וּ סְדֹ֑מָה וְאַ֨בְרָהָ֔ם עוֹדֶ֥נּוּ עֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (כג) וַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם⁠־רָשָֽׁע׃ (כד) אוּלַ֥י יֵ֛שׁ חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר הַאַ֤ף תִּסְפֶּה֙ וְלֹא⁠־תִשָּׂ֣א לַמָּק֔וֹם לְמַ֛עַן חֲמִשִּׁ֥ים הַצַּדִּיקִ֖ם אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבָּֽהּ׃ (כה) חָלִ֨לָה לְּךָ֜ מֵעֲשֹׂ֣ת׀ כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה לְהָמִ֤ית צַדִּיק֙ עִם⁠־רָשָׁ֔ע וְהָיָ֥ה כַצַּדִּ֖יקיג כָּרָשָׁ֑ע חָלִ֣לָה לָּ֔ךְ הֲשֹׁפֵט֙ כׇּל⁠־הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה מִשְׁפָּֽט׃ (כו) וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אִם⁠־אֶמְצָ֥א בִסְדֹ֛ם חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר וְנָשָׂ֥אתִי לְכׇל⁠־הַמָּק֖וֹם בַּעֲבוּרָֽם׃ (כז) וַיַּ֥עַן אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הִנֵּה⁠־נָ֤א הוֹאַ֙לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל⁠־אֲדֹנָ֔י וְאָנֹכִ֖י עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר׃ (כח) א֠וּלַ֠י יַחְסְר֞וּן חֲמִשִּׁ֤ים הַצַּדִּיקִם֙ חֲמִשָּׁ֔ה הֲתַשְׁחִ֥ית בַּחֲמִשָּׁ֖ה אֶת⁠־כׇּל⁠־הָעִ֑יר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית אִם⁠־אֶמְצָ֣א שָׁ֔ם אַרְבָּעִ֖ים וַחֲמִשָּֽׁה׃ (כט) וַיֹּ֨סֶף ע֜וֹד לְדַבֵּ֤ר אֵלָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם אַרְבָּעִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔היד בַּעֲב֖וּר הָאַרְבָּעִֽים׃ (ל) וַ֠יֹּ֠אמֶר אַל⁠־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙טו וַאֲדַבֵּ֔רָה אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔הטז אִם⁠־אֶמְצָ֥א שָׁ֖ם שְׁלֹשִֽׁים׃ (לא) וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּֽה⁠־נָ֤א הוֹאַ֙לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל⁠־אֲדֹנָ֔י אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֶשְׂרִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָֽעֶשְׂרִֽיםיז׃ (לב) וַ֠יֹּ֠אמֶר אַל⁠־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַאֲדַבְּרָ֣ה אַךְ⁠־הַפַּ֔עַם אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֲשָׂרָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָעֲשָׂרָֽה׃ (לג) וַיֵּ֣לֶךְ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל⁠־אַבְרָהָ֑ם וְאַבְרָהָ֖ם שָׁ֥ב לִמְקֹמֽוֹ׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א וְהֽוּא⁠־עֹמֵ֧ד =א⁠(ס),ל,ש,ש1,ק3 <א⁠(ס)=בקדמא? אינו כן אלא במקף ומתג בה״א>
• דפוסים=<וְה֨וּא עֹמֵ֧ד> (קדמא ודרגא)
ב אֵׄלָ֔יׄוׄ =ש,ש1,ה,ש2? ומ״ש, וכך בתיגאן ובספרי התורה של כל העדות (הנקודות באותיות אי״ו); וראו ברויאר (נוסח המקרא ב״כתר ירושלים״ עמ׳ 3 הערה 23) לגבי מחלוקת בין המסירות בדקדוקי הטעמים, במסורה הסופית בכתי״ל (מ״ס-ל=ל) ובמקראות הגדולות.
• ל,ק3,ו=אֵׄלָ֔ׄיׄוׄ (ארבע אותיות מנוקדות כולל האות למ״ד)
• הערת ברויאר
ג הָֽיְתָה⁠־לִּ֣י ל=הָֽיְתָה⁠־לִּ֣י בגעיה ימנית
ד וַֽאדֹנִ֖י ל=וַֽאדֹנִ֖י בגעיה ימנית
ה וַיֹּ֥אמֶֽר ׀ לֹ֖א =ק3 ושיטת-א (געיה); הכתר מקפיד לרשום געיה בהברה השנייה של תיבת ״ויאמר״ בטעם מחבר שאחריה ״לא״ (שופטים יב,ה; מל״א ב,ל; מל״ב יא,כב), למרות שכתבי⁠־יד אחרים לא עושים את זה בדרך כלל, וראו על כך בייבין יט.3 (עמ׳ 191) ושגם מסירות מעידות על כך כאן בבראשית.
• ל,ל1,ש,ש1=וַיֹּ֥אמֶר ׀ לֹ֖א (אין געיה, ואולי בכתי״ל נמחקה הגעיה) וכך אצל ברויאר ומג״ה, וכמו כן בדפוסים וקורן וסימנים.
ו הָֽאֲנָשִׁ֔ים ל=הָֽאֲנָשִׁ֔ים בגעיה ימנית
ז הַֽמְכַסֶּ֤ה =ל,ש,ק3 ובדפוסים ומ״ש
• ל=הַֽמְכַסֶּ֤ה בגעיה ימנית
• מג״ה=הַֽמֲכַסֶּ֤ה (לפי שחזור שיטת הכתר)
ח מֵֽאַבְרָהָ֔ם ל=מֵֽאַבְרָהָ֔ם בגעיה ימנית
ט הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה =א⁠(ס),ל <א⁠(ס)=דרגא תיביר? כן>
י וְנִ֨בְרְכוּ⁠־ב֔וֹ =ש,ש1,ק3 ובדפוסים
• ל!=<וְנִ֨בְרְכוּ ב֔וֹ> (חסר מקף)
• הערת דותן
יא אֵֽרְדָה⁠־נָּ֣א =ש ובדפוסים
• א⁠(ס),ל,ק3=אֵֽרֲדָה⁠־נָּ֣א (חטף) <א⁠(ס)=חטף פתח? כן>
• הערת ברויאר
יב הָֽאֲנָשִׁ֔ים ל=הָֽאֲנָשִׁ֔ים בגעיה ימנית
יג כַצַּדִּ֖יק =ש,ש1,ק3 ובדפוסים
• ל!=כַצַדִּ֖יק (חסר דגש באות צד״י)• הערות דותן וברויאר
יד אֶֽעֱשֶׂ֔ה ל=אֶֽעֱשֶׂ֔ה בגעיה ימנית
טו לַֽאדֹנָי֙ ל=לַֽאדֹנָי֙ בגעיה ימנית
טז אֶֽעֱשֶׂ֔ה ל=אֶֽעֱשֶׂ֔ה בגעיה ימנית
יז הָֽעֶשְׂרִֽים ל=הָֽעֶשְׂרִֽים בגעיה ימנית
E/ע
הערותNotes
(הקדמה) פרשת וירא אליו ה׳. (א) וירא אליו – בגימ׳ בכבוד מילה נגלה אליו. לוי. ד״א וירא – בגימ׳ רזי. שבזכות המילה נגלו לו רזי תורה ורזי עולם דכתי׳ סוד ה׳ ליריאיו (תהלים כה:יד). ד״א וירא אליו ה׳ – פר״ש (ד״ה וירא אליו) לבקר את החולה. וא״ת מנא ליה שבא לבקרו. וי״ל לפי שלא מצינו בכל הקריה שאין כת׳ אחריו וידבר או ויאמר או לשון צווי (כגון בראשית לה:ט-י, בראשית מו:כט-ל, במדבר טז:יט-כ, כ:ו-ז). וכאן לא נכתב מאומה. ש״מ שבא לבקרו. ולפי הפשט אומ׳ רבינו בכור שור דעיקר מה שנתראה אליו בשביל סדום היה (בראשית יח:כ). אלא שהפסיק בביאת מלאכים ובשליחותם אשר עשו קודם שהתחיל הק׳ לדבר אליו במעשה סדום. גן. באלוני ממרא (עי׳ רש״י ד״ה באלוני ממרא) – תימ׳ וכי היה לו ליקח עצה ממה שצוה לו הקב״ה. וי״ל ששאל לו באי זה אבר ימול. וא״ל דומיא דערלה ממקום שעושה פרי (בשם בראשית רבה מו:ד). אי נמי שאל ליקח עיצה לימול ביום או בלילה. אי נמי עשה לנסות אותו. וה״ר נתן בן ה״ר יוסף אומ׳ דודאי בטוב ידע באי זה אבר אלא לא היה יודע מאי זה צד מן העור שעל הגיד יקח. אם מראשו אם מצידו. וממרא אמ׳ שיחתוך כל עור הערלה שעל ראש הגיד עד שישאר הגיד כאלון שקורין גלאנטיר. ועל שם האלון נגלה לו באלוני ממרא. יושב פתח האהל כחום היום – בשעת אכילה בשחרית והזמינן. (יושב) [ישב] פתח האהל – בגימ׳ להכניס את הארחים. ד״א ישב פתח האהל – מלמד (עירובין יט., בראשית רבה מח:ח) שעתיד אברהם אבינו לישב בפתחו של גיהנם ואינו מניח ליכנס שם מי שנימול אלא מי שבא על הגויה דלא מבשקר לי׳ כו׳. האהל כחם – בגימ׳ גיהנם. שלשה אנשים – פר״ש (ד״ה והנה שלשה אנשים) אחד לרפאות אברהם כו׳. וקצת תימ׳ דאמ׳ בפ״ק דבבא בתרא (טז:, תוספתא קידושין ה:יז) אבן אחת תלויה בצוארו שכל מי שרואה אותה מתרפא. פ׳תח ה׳אהל – בר״ת פ׳ה׳. ובגימ׳ מילה. לומ׳ מי שנימול יש לו פה לדבר כנגד מידת הדין. כחם היום – חסר ו׳. שאמרו רבותי׳ (בראשית רבה מח:ח) שבחצי היום באו המלאכים אליו. לכך חסר ו׳. ד״א כחם היום – ולכך אמ׳ לסוף והשענו תחת העץ (בראשית יח:ד). לצל. מצאתי. (ב) וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים – בבראשית רבא (מח:ט) מיכאל גבריאל ורפאל. וכן אומ׳ התם (בראשית רבה נ:ב) ויבואו שני המלאכי׳ סדומה (בראשית יט:א). מיכאל אמ׳ בשורתו ונסלק. גבריאל נשתלח להפוך את סדום. ורפאל הלך להציל את לוט. שלשה אנשים – תימ׳ והיאך נראו כמו שאכלו. והלא גבי מנוח כתי׳ אם תעצרני לא אוכל בלחמך (שופטים יג:טז). (ג) אל נא תעבור מעל עבדך – לפי הפשט תימה והלא שנים היו צריכין לישאר. אחד לבשר את שרה ואחד לרפאות את אברהם. וי״ל לפי הפשט שלא אמ׳ אלא לאותו שהלך להפוך את סדום. שאלו השנים בלא זה נשארים. לכך אמ׳ בלשון יחיד1. אל נא תעבור – פר״ש (ד״ה ויאמר) שלהקב״ה אמ׳ כך כו׳. ותימ׳ שכבר כת׳ וירץ לקראתם (בראשית יח:ב). ובחד עניינא אמרי׳ (פסחים ו:) יש סדר. ויש לתרץ כשרץ לקראתם נסתלק שכינה וכשחזר חזרה שכינה עמו. (ה) כן תעשה כאשר דברת – כלומ׳ לעולם תהיה היכולת בידך להכניס אורחים. ורבי׳ בכור שור פי׳ כאשר דיברת – רק פת לחם דבר מועט כי אנו נחוצים. והוא אמ׳ מועט ועשה הרבה (בבא מציעא פז., אבות דרבי נתן יג:ג, אבות א:טו). גן. ד״א כן תעשה – אתה. אבל לפנינו אין אכילה ושתיה (דברים רבה יא:ד, חגיגה טז., בבא מציעא פו:). (ו) קמח – בגימ׳ פסח. מלמד שפסח היה (בראשית רבה מח:יב, סדר עולם רבה פרק ה). (ז) ואל הבקר רץ – בגימ׳ למערה רץ. ד״א ואל הבקר – בגימ׳ זהו המערה. מלמד (מדרש אגדה בראשית יח:ז, ילקוט שמעוני יהושע טו:כב) שאברהם רץ אחר הבקר בתוך המערה לחברון ושם ראה אדם וחוה שוכבים. ואז נתאוה למערה. בן בקר רך וטוב – הרי ג׳. מלמד (בבא מציעא פו:) שהאכילן ג׳ לשונות בחרדל. וא״ת למה לשונות יותר משאר בשר. וי״ל שכל מעשיהם היה במהירות ובקל תקנו אותם. שחט ובדק ולא פשט. וא״ת אמאי בחרדל. וי״ל לפי שחרדל מקרר וחום היה. (ח) ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה – פר״ש (ד״ה ויקח חמאה וחלב) והלחם נטמא לפי שפרסה נידה. ותימ׳ והא כת׳ חדל להיות לשרה אורח כנשים (בראשית יח:יא). י״ל דהכי פי׳ חדל אברהם להיות משמש עמה לפי שלא היתה לה אורח כנשים זקינות שאינן רואות. כי היא היתה רואה. ויקח חמאה וחלב ובן הבקר – ע״כ י״ל שהיו אוכלין כסדר חמאה וחלב וא⁠[ח]״כ בן הבקר. וכך הביאם לפניהם זה אחר זה. לעיל (בראשית יח:ה) ואקחה פת לחם – קצת הלשון תימה דהוה ליה למימר קחו פת לחם. אלא רמז כאן דבעל הבית בוצע (ברכות מו.). מה״ר יוסף כהן. חמאה וחלב – יש להביא ראיה מכאן דחלב מותר מן התורה באכילה. דאם לא כן והלא אברהם שמר כל התורה (יומא כח:). וצ״ע לקמן בפרשת ראה (???). לוי. ויאכלו – נראה כמו שאכלו (בבא מציעא פו:). וי״מ דממש אכלו שלא לשנות מן המנהג (עי׳ תוספות בבא מציעא פו: ד״ה נראין שהביא מסדר אליהו רבה). מצאתי בירושלמי (פסחים ד:ג, עבודה זרה א:ו) כשם שקונסין על ההלכה כך קונסין על המנהג. (ט) ויאמרו אליו איה כו׳ – פרש״י (ד״ה ויאמרו אליו) למה נקוד אׄיׄוׄ שבאׄליׄוׄ. לומ׳ כשם ששאלו לאברהם איה שרה כך שאלו לשרה איו אברהם. וא״ת היכי משמע. וי״ל כשתקח א׳י׳ו׳ ישאר ל׳ שאינה נקודה. תשים בין איה ויהיה איו אליה. כלומ׳ שאליה שאלו איו. וא״ת היאך שאלו איה שרה. והא אין שואלין בשלום אשה (קידושין ע:, בבא מציעא פז.). וכן היאך שאלו לה איו. והלא אסור לספר עם האשה (אבות א:ה). וי״ל דמלאכים שאני. אי נמי דמה שאסור לשאל בשלום אשה אפי׳ על ידי בעלה. כגון שאומ׳ לבעלה תשלים אשתך מאתי דכ״ש שמביא לידי חשד. אבל לשאל (אנא) [אנה] אשתך או (אנא) [אנה] בעלה יכול להיות דמותר. אי נמי לא שאלו עליה אלא ליכנס עמו בדברים דהא בטוב ידעו. כמו גבי אדם (בראשית ג:ט) ובלעם (במדבר כב:ט) כו׳. מצאתי. אליו איה – נקוד על אׄיׄוׄ. ופרש״י (ד״ה ויאמרו אליו, ירושלמי פסחים ט:ב, בראשית רבה מח:טו, עח:ט) כל מקום שהכתב רבה על הנקודה אתה דורש את הכתב. וכל מקום שהנקודה רבה אתה דורש הנקודה. וא״ת א״כ לינקד רק על הל׳ ואדרוש איו. ואין נראה לתרץ דאם היה נקוד הל׳ היה נראה כמחוקה. לא היא דהא גבי רחוׄקה2 (במדבר ט:י) וגבי אהׄרן3 (במדבר ג:לט) רק אות אחת נקודה. וי״מ מה שאומ׳ למעט אע״פ שהכתב רבה אין למעט לגמרי. ואומ׳ ר׳ דבכל דוכתי גרסינן הכי. כל מקום שנקודה רבה אתה דורש הנקודה. פי׳ דוקא. אבל מקום שהכת׳ רבה אתה דורש גם הכתב. ומ״מ הנקודה אתה דורש דבחנם לא ינקד. וי׳ נקודות נקד עזרא בתורה4. וד׳ בנביאים5. וא׳ בכתובי׳6. לא יכולתי להאריך. אמ׳ עזרא אם יבוא אליהו ויאמ׳ למה נקדת אותם אומ׳ לו כבר נקדתי אותם. ואם יאמ׳ לא יפה עשית אעבור הנקודה (אבות דרבי נתן לד:ה, במדבר רבה ג:יג). (י) ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה – המלאכים אמרו שוב אשוב לפי שאין מיתה ביניהם (בראשית רבה נג:ב, חגיגה טז.). אבל אלישע לא אמ׳ אלא כעת חיה כו׳ (מלכים ב ד:טז, ד:יז). ר׳ משה. כעת הזאת לשנה (לשנה) הבאה (לשון רש״י ד״ה כעת חיה). ופרש״י (ד״ה כעת חיה, ובראשית יט:ג ד״ה ומצות אפה) דפסח היה ובפסח נולד יצחק. וקש׳ דאמ׳ בפ״ק דר״ה (ראש השנה יא.) דקאי בסוכות ואמ׳ ליה למועד ראשון נולד יצחק. ותו קשי׳ לר׳ אליעזר דאמ׳ (ראש השנה י:-יא.) בתשרי נברא העולם ובתשרי נולדו האבות הֵיכִיא מקיים קרא דכתי׳ בלך לך בשעה שצוה הק׳ למול את אברהם ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת (בראשית יז:כא). יש במדרש (תנחומא וירא יג) שסרט שריטה בכותל ואמ׳ לשנה הבאה. ע״כ בט״ו בניסן היה. ולא יתכן לומ׳ שנצטוה בפסח ולא נמול עד תשרי דזריזין מקדמין למצות (פסחים ד., ראש השנה לב:, יומא כח:). ועוד תימה דאמ׳ באגדה (פרקי דרבי אליעזר כט) דאברהם נימול ביום הכפורים. וא״כ לר׳ אליעזר דאמ׳ (ראש השנה י:-יא.) בתשרי נולדו אבות היאך יתקיימו מקראות הללו7. (יא) ח׳דל ל׳היות ל׳שרה א׳ורח׳ כ׳נשים׳ – בר״ת ובסופן8 נידה בגימ׳. ח׳ל׳ל׳ בר״ת. שבא מחלל הגוף דם נידה. (יב) ותצחק שרה בקרבה – וא״ת מפני מה כעס הק׳ על צחוק שרה יותר משל אברהם (בראשית יז:יז). וי״ל לפי שבודאי אברהם האמין והשחוק היה מתוך שמחה. אבל שרה לא האמינה. וא״ת והלא היתה צדקת. וי״ל הוא שמע מפי הק׳. לכך האמין. והיא שמעה מפי אנשים. לכך לא האמינה. תירוץ אחר פירש רי״ח בשם אביו דמיד כשפרסה נידה (התסיל) [התחיל] הנס. וכן דרך למעלה כשעושין נס עושין בצינעה. כמו בשונמית (מלכים ב ד:ח-לו) והיא התחילה לפרסם. ומן הדין לא היה להיות הצלחה באותו הנס. ואני שמעתי מר׳ משה שלכך דיקדק הק׳ יותר בצחוק שלה. לפי שהלכה ואמרה לחברותיה בבזיון שנ׳ בקרבה לאמר. ובכל מקום שנ׳ לאמר לאמר לאחרים. אבל אברהם בלבו. ואדוני זקן – לכך לא אמר׳ ואני זקנתי. לפי שחזרה לה דמי נידות כדלעיל (בקטע המתחיל ח׳דל ל׳היות ל׳שרה א׳ורח׳ כ׳נשים׳). (יג) ויאמר ה׳ אל אברהם כו׳ ואני זקנתי – מכאן למדו רבותי׳ (בבא מציעא פז., בראשית רבה מח:יח, יבמות סה:) שמותר לשנות בעבור השלו׳ שהרי היא אמרה ואדוני זקן (בראשית יח:יב). ותימ׳ שאין כאן שום שינוי שגם היא תלתה הדבר בזקנתה דכת׳ אחרי בלותי היתה לי עדנה (בראשית יח:יב). וי״ל דלא אמרה הדבר בתמיה אלא בניחותא. וה״פ אחרי בלותי היתה לי עדנה זה אני רואה שיכול להיות אבל מאחר שאדוני זקן היאך יכול להיות שאלד עוד. גן. (טו) ותכחש שרה לאמר – מכאן (ילקוט שמעוני בראשית יח:טו) שנשים פסולות לעדות. פרש״י (בראשית יח:יג ד״ה ואני זקנתי) דמותר לשנות בדבר השלו׳. תימ׳ אמאי לא חשיב האי בהדי הנך תלת מילי (ומשני) [דמשני] צורבא [מרבנן] דיבורייהו (בבא מציעא כג:-כד.). וי״ל דאותן ג׳ דברים אין משני כי אם צורבא מרבנן. אבל בדבר שלו׳ יכולין לשנות כולי עלמא. 9נחזור לעיל לתרץ המקראות. ותירץ רבינו שמשון בר׳ אברהם דשמא המלאכים שני פעמי׳ באו. פעם ראשונה באו בניסן ואמרו כעת חיה. ולהחזיק דבריהם באו בתשרי ואמרו למועד10 ואז צחקה שרה. ולאמת דברי רבינו שמשון היה אומ׳ ה״ר יוסף מכח הפרשה דודאי כך היה דתמיה גדולה בצדקת גדולה [כ]⁠שרה שלא האמינה בשליחות של הק׳. ולא סבירא לי׳ מה שפי׳ (בספר הגן: מה שפירש רש״י). אבל כשראתה שעמדה בכך (בספר הגן: כבר) בתשרי ששה חדשים אחר הבשורה ולא הכירה בעצמה שום סימן של הריון ולא היה לזמן לידה כי אם ו׳ חדשים ומן העבור לא ידעה. אז צחקה. ואביו של הגן אומ׳ שכל הפרשה בפרק אחד נאמ׳. דהא על הא דאמרי׳ בראש השנה (יא.) אותה שנה מעוברת פריך סוף סוף כי מדלית ימי טומאה בצרי להו. ימי טומאה היינו דאמרי׳ (בבא מציעא פז., בראשית רבה מח:יד) שפירסה נידה מדכתי׳ חמאה וחלב ובן הבקר (בראשית יח:ח) ולא כת׳ עוגות אמרי׳ שפירסה נידה ונטמאה העיסה. וכל זה היה קודם שהתחילו לדבר ולבשר מאומה. ושמעתי בשם רבי׳ שמואל (בספר הגן: רבינו יצחק ב״ר שמואל) שפרש״י שנותיו לדברי ר׳ אליעזר דאמ׳ (ראש השנה י:-יא.) בתשרי נברא העולם. ולדידיה צריך לומ׳ דבניסן נאמ׳ הבשורה. שהרי בשלשי למילתו של אברהם באו המלאכים ועל מצות מילה אמ׳ הק׳ לאברהם ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה בשנה האחרת (בראשית יז:כא). וכיון דקיימ׳ לן (בראשית רבה מח:יב, סדר עולם רבה פרק ה) דבפסח נולד יצחק. אם נאמרה הבשורה בתשרי מהו שכתו׳ בשנה האחרת. אדרבא באמצעית׳ של שנה היה. אבל אם בפסח נאמרה השתא הויא לידה בשנה האחרת דבתשרי נתחדשה השנה. אבל סוגיא דר״ה (ראש השנה יא.) כר׳ יהושע [ו]⁠יכול להיות שנתבשרה בתשרי ושבא בניסן נתחדשה שנה האחרת (עי׳ תוספות ראש השנה יא. ד״ה אלא). גן. (כג) האף תספה כו׳ – פי׳ רי״ח על הרשעים איני חושש אם תמיתם. רק העיר אל תהפוך ותניח לצדיקים ולזרעי. וזהו התשחית בחמשה את כל העיר (בראשית יח:כח). הקרקע תניח ובני העיר תמית אם יש בה צדיקים. אבל אם אין בה אפי׳ י׳ צדיקים אז אין הקרקע ראוי לינצל. (כה) להמית צדיק – פי׳ להעני צדיק. מצאתי. (טז) וישקיפו על פני סדום כו׳ – פרש״י (ד״ה וישקפו) כל השקפה שבתורה לרעה חוץ מהשקיפה [מ]⁠מעון קדשך מן השמי׳ (דברים כו:טו). ותימה והא איכא אמת משמים נשקף (תהלים פה:יב) דמשמע לטובה. וי״ל דהתם נמי לרעה כדאמ׳ באגדה (בראשית רבה ח:ה) חסד אמ׳ אדם לברא. אמת אמ׳ לא יברא כו׳. ה״ר יעקב.מהדורת שמואל גרשום דיקסלער ע"פ כ"י אוקספורד אופנהיים 103, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות)
הערות
1 כלומר, ״תעבור״ ולא ״תעברו״.
2 בספרים שלנו נקוד על ה׳: רחקהׄ. וכן בפירושו בפרשת בהעלותך (במדבר ט:י), וכן דורש בפסחים (משנה פסחים ט:ב). אבל אני כותב כמו שהסופר כתב.
3 בספרים שלנו נקוד על ואהרן: וׄאׄהׄרׄןׄ. וצע״ג.
4 בראשית: וביניׄך {י׳ בתרא} (בראשית טז:ה). אׄליׄוׄ {איו} (בראשית יח:ט). ובקוׄמה {ו׳ בתרא} (בראשית יט:לג). וׄיׄשׄקׄהׄוׄ {וישקהו} (בראשית לג:ד). אׄתׄ {את} (בראשית לז:יב).
במדבר: וׄאׄהׄרׄןׄ {ואהרן} (במדבר ג:לט). רחקהׄ {ה׳} (במדבר ט:י). אשרׄ {ר׳} (במדבר כא:ל). ועשרוׄן {ו׳ בתרא} (במדבר כט:טו).
דברים: לׄנׄוׄ וׄלׄבׄנׄיׄנׄוׄ עׄד {י״א נקודות לנו ולבנינו ע} (דברים כט:כח).
5 יׄצׄאׄ {יצא} (שמואל ב יא:כ). הׄמׄהׄ {המה} (ישעיהו מד:ט). הׄהׄיׄכׄלׄ {ההיכל} (יחזקאל מא:כ). מׄהׄקׄצׄעׄוׄתׄ {מהקצעות} (יחזקאל מו:כב).
6 לׅׄוׅׄלׅׄאׅׄ {לולא נקוד למעלן ולמטן} (תהלים כז:יג).
7 קטע זה נמשך לקמן בקטע המתחיל ״נחזור לעיל לתרץ המקראות״.
8 ר״ת וסופן של ״אורח כנשים״ בגימ׳ נידה.
9 קטע זה נמשך מלעיל מקטע המתחיל ״כעת הזאת לשנה הבאה״.
10 הרמש״ג כתב על תיבה זו, ונראה כמו שהוא מגיה הכתב לומר ״לזרעה״. אבל בכת״י אחרים ובספר הגן כתב ״למועד״.
א בכת״י יש נקודות.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144