×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
דברים ל״אתנ״ך
א֣
אָ
(א) {פרשת וילך} וַיֵּ֖לֶךְ מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֛ר אֶת⁠־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶל⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ב) וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם בֶּן⁠־מֵאָה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים שָׁנָ֤ה אָנֹכִי֙ הַיּ֔וֹם לֹא⁠־אוּכַ֥ל ע֖וֹד לָצֵ֣את וְלָב֑וֹא וַֽיהֹוָה֙י⁠־⁠הֹוָה֙ אָמַ֣ר אֵלַ֔י לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת⁠־הַיַּרְדֵּ֥ן הַזֶּֽה׃ (ג) יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ ה֣וּא׀ עֹבֵ֣ר לְפָנֶ֗יךָ הֽוּא⁠־יַשְׁמִ֞יד אֶת⁠־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛לֶּה מִלְּפָנֶ֖יךָ וִירִשְׁתָּ֑םא יְהוֹשֻׁ֗עַ ה֚וּא עֹבֵ֣ר לְפָנֶ֔יךָ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (ד) {שני} וְעָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ לָהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה לְסִיח֥וֹן וּלְע֛וֹג מַלְכֵ֥י הָאֱמֹרִ֖י וּלְאַרְצָ֑ם אֲשֶׁ֥ר הִשְׁמִ֖יד אֹתָֽם׃ (ה) וּנְתָנָ֥ם יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה לִפְנֵיכֶ֑ם וַעֲשִׂיתֶ֣ם לָהֶ֔ם כְּכׇ֨ל⁠־הַמִּצְוָ֔הב אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אֶתְכֶֽם׃ (ו) חִזְק֣וּ וְאִמְצ֔וּ אַל⁠־תִּֽירְא֥וּ וְאַל⁠־תַּעַרְצ֖וּ מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּ֣י׀ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ ה֚וּא הַהֹלֵ֣ךְ עִמָּ֔ךְ לֹ֥א יַרְפְּךָ֖ וְלֹ֥א יַעַזְבֶֽךָּ׃ (ז) {שלישי / חמישי במחוברות} גוַיִּקְרָ֨א מֹשֶׁ֜ה לִיהוֹשֻׁ֗עַד וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו לְעֵינֵ֣י כׇל⁠־יִשְׂרָאֵל֮ חֲזַ֣ק וֶאֱמָץ֒ כִּ֣י אַתָּ֗ה תָּבוֹא֙ אֶת⁠־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶל⁠־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה לַאֲבֹתָ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם וְאַתָּ֖ה תַּנְחִילֶ֥נָּה אוֹתָֽם׃ (ח) וַיהֹוָ֞הי⁠־⁠הֹוָ֞הה ה֣וּא׀ הַהֹלֵ֣ךְ לְפָנֶ֗יךָ ה֚וּא יִהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ לֹ֥א יַרְפְּךָ֖ וְלֹ֣א יַעַזְבֶ֑ךָּו לֹ֥א תִירָ֖א וְלֹ֥א תֵחָֽת׃ (ט) וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁה֮ אֶת⁠־הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּאת֒ וַֽיִּתְּנָ֗הּ אֶל⁠־הַכֹּֽהֲנִים֙ז בְּנֵ֣י לֵוִ֔י הַנֹּ֣שְׂאִ֔ים אֶת⁠־אֲר֖וֹן בְּרִ֣ית יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וְאֶל⁠־כׇּל⁠־זִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ (י) {רביעי} וַיְצַ֥ו מֹשֶׁ֖ה אוֹתָ֣ם לֵאמֹ֑ר מִקֵּ֣ץ׀ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים בְּמֹעֵ֛ד שְׁנַ֥ת הַשְּׁמִטָּ֖ה בְּחַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת׃ (יא) בְּב֣וֹא כׇל⁠־יִשְׂרָאֵ֗ל לֵֽרָאוֹת֙ח אֶת⁠־פְּנֵי֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֑ר תִּקְרָ֞א אֶת⁠־הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את נֶ֥גֶד כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאׇזְנֵיהֶֽם׃ (יב) הַקְהֵ֣ל אֶת⁠־הָעָ֗ם הָֽאֲנָשִׁ֤ים וְהַנָּשִׁים֙ וְהַטַּ֔ףט וְגֵרְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֑יךָ לְמַ֨עַן יִשְׁמְע֜וּ וּלְמַ֣עַן יִלְמְד֗וּ וְיָֽרְאוּ֙י אֶת⁠־יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔םיא וְשָׁמְר֣וּיב לַעֲשׂ֔וֹת אֶת⁠־כׇּל⁠־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת׃ (יג) וּבְנֵיהֶ֞ם אֲשֶׁ֣ר לֹא⁠־יָדְע֗וּיג יִשְׁמְעוּ֙ וְלָ֣מְד֔וּ לְיִרְאָ֖ה אֶת⁠־יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם כׇּל⁠־הַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֤ם חַיִּים֙ עַל⁠־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֧ים אֶת⁠־הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃ (יד) {חמישי / שישי במחוברות} וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה אֶל⁠־מֹשֶׁ֗ה הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶ֘יךָ֮ לָמוּת֒ קְרָ֣א אֶת⁠־יְהוֹשֻׁ֗עַ וְהִֽתְיַצְּב֛וּ בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ וַיֵּ֤לֶךְ מֹשֶׁה֙ וִיהוֹשֻׁ֔עַיד וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (טו) וַיֵּרָ֧א יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה בָּאֹ֖הֶל בְּעַמּ֣וּד עָנָ֑ן וַֽיַּעֲמֹ֛דטו עַמּ֥וּד הֶעָנָ֖ן עַל⁠־פֶּ֥תַח הָאֹֽהֶל׃ (טז) טזוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֶל⁠־מֹשֶׁ֔ה הִנְּךָ֥ שֹׁכֵ֖ב עִם⁠־אֲבֹתֶ֑יךָ וְקָם֩ הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה וְזָנָ֣ה׀ אַחֲרֵ֣י׀ אֱלֹהֵ֣י נֵכַר⁠־הָאָ֗רֶץיז אֲשֶׁ֨ר ה֤וּא בָא⁠־שָׁ֙מָּה֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וַעֲזָבַ֕נִי וְהֵפֵר֙ אֶת⁠־בְּרִיתִ֔י אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖תִּי אִתּֽוֹ׃ (יז) וְחָרָ֣ה אַפִּ֣י ב֣וֹ בַיּוֹם⁠־הַ֠ה֠וּא וַעֲזַבְתִּ֞ים וְהִסְתַּרְתִּ֨י פָנַ֤י מֵהֶם֙ וְהָיָ֣ה לֶאֱכֹ֔ליח וּמְצָאֻ֛הוּ רָע֥וֹת רַבּ֖וֹת וְצָר֑וֹת וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הֲלֹ֗א עַ֣ל כִּי⁠־אֵ֤יןיט אֱלֹהַי֙ בְּקִרְבִּ֔י מְצָא֖וּנִי הָרָע֥וֹת הָאֵֽלֶּה׃ (יח) וְאָנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עַ֥ל כׇּל⁠־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה כִּ֣י פָנָ֔ה אֶל⁠־אֱלֹהִ֖ים אֲחֵרִֽים׃ (יט) וְעַתָּ֗ה כִּתְב֤וּ לָכֶם֙ אֶת⁠־הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֔את וְלַמְּדָ֥הּ אֶת⁠־בְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖לכ שִׂימָ֣הּ בְּפִיהֶ֑ם לְמַ֨עַן תִּֽהְיֶה⁠־לִּ֜יכא הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את לְעֵ֖ד בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (כ) {ששי / שביעי במחוברות} כִּֽי⁠־אֲבִיאֶ֜נּוּכב אֶֽל⁠־הָאֲדָמָ֣ה׀ אֲשֶׁר⁠־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ וְאָכַ֥ל וְשָׂבַ֖ע וְדָשֵׁ֑ן וּפָנָ֞ה אֶל⁠־אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ וַעֲבָד֔וּם וְנִ֣אֲצ֔וּנִי וְהֵפֵ֖ר אֶת⁠־בְּרִיתִֽי׃ (כא) וְ֠הָיָ֠ה כִּי⁠־תִמְצֶ֨אןָכג אֹת֜וֹ רָע֣וֹת רַבּוֹת֮ וְצָרוֹת֒ וְ֠עָנְתָ֠ה הַשִּׁירָ֨ה הַזֹּ֤את לְפָנָיו֙ לְעֵ֔ד כִּ֛י לֹ֥א תִשָּׁכַ֖ח מִפִּ֣י זַרְע֑וֹ כִּ֧י יָדַ֣עְתִּי אֶת⁠־יִצְר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר ה֤וּא עֹשֶׂה֙ הַיּ֔וֹם בְּטֶ֣רֶם אֲבִיאֶ֔נּוּ אֶל⁠־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּֽעְתִּיכד׃ (כב) וַיִּכְתֹּ֥ב מֹשֶׁ֛ה אֶת⁠־הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֖את בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַֽיְלַמְּדָ֖הּ אֶת⁠־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (כג) וַיְצַ֞ו אֶת⁠־יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן⁠־נ֗וּן וַיֹּ֘אמֶר֮ חֲזַ֣ק וֶאֱמָץ֒כה כִּ֣י אַתָּ֗ה תָּבִיא֙ אֶת⁠־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל⁠־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר⁠־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לָהֶ֑ם וְאָנֹכִ֖י אֶהְיֶ֥הכו עִמָּֽךְ׃ (כד) וַיְהִ֣י׀ כְּכַלּ֣וֹת מֹשֶׁ֗ה לִכְתֹּ֛ב אֶת⁠־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה⁠־הַזֹּ֖את עַל⁠־סֵ֑פֶר עַ֖ד תֻּמָּֽם׃ (כה) {שביעי} וַיְצַ֤ו מֹשֶׁה֙ אֶת⁠־הַלְוִיִּ֔ם נֹ֥שְׂאֵ֛יכז אֲר֥וֹן בְּרִית⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ (כו) לָקֹ֗חַ אֵ֣ת סֵ֤פֶר הַתּוֹרָה֙ הַזֶּ֔ה וְשַׂמְתֶּ֣ם אֹת֔וֹ מִצַּ֛ד אֲר֥וֹן בְּרִית⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְהָיָה⁠־שָׁ֥םכח בְּךָ֖ לְעֵֽד׃ (כז) כִּ֣י אָנֹכִ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ אֶֽת⁠־מֶרְיְךָ֔ וְאֶֽת⁠־עׇרְפְּךָ֖ הַקָּשֶׁ֑ה הֵ֣ן בְּעוֹדֶ֩נִּי֩ חַ֨י עִמָּכֶ֜ם הַיּ֗וֹם מַמְרִ֤ים הֱיִתֶם֙ עִם⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וְאַ֖ף כִּי⁠־אַחֲרֵ֥י מוֹתִֽי׃ (כח) {מפטיר} הַקְהִ֧ילוּ אֵלַ֛י אֶת⁠־כׇּל⁠־זִקְנֵ֥י שִׁבְטֵיכֶ֖ם וְשֹׁטְרֵיכֶ֑ם וַאֲדַבְּרָ֣ה בְאׇזְנֵיהֶ֗ם אֵ֚ת הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם אֶת⁠־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת⁠־הָאָֽרֶץ׃ (כט) כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי אַחֲרֵ֤י מוֹתִי֙ כִּֽי⁠־הַשְׁחֵ֣ת תַּשְׁחִת֔וּן וְסַרְתֶּ֣ם מִן⁠־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אֶתְכֶ֑ם וְקָרָ֨את אֶתְכֶ֤ם הָרָעָה֙כט בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֔ים כִּֽי⁠־תַעֲשׂ֤וּ אֶת⁠־הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה לְהַכְעִיס֖וֹ בְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיכֶֽם׃ (ל) וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֗ה בְּאׇזְנֵי֙ כׇּל⁠־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת⁠־דִּבְרֵ֥י הַשִּׁירָ֖ה הַזֹּ֑אתל עַ֖ד תֻּמָּֽם׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א וִירִשְׁתָּ֑ם =א (אין געיה)
• ל=וִֽירִשְׁתָּ֑ם (געיה)
ב כְּכׇ֨ל⁠־הַמִּצְוָ֔ה =א,ש1,ק3
• ל,ש,ל3,ל9=כְּכָל⁠־הַמִּצְוָ֔ה (אין מתיגה)
• ל1=כְּכָל⁠־הַ֨מִּצְוָ֔ה (מקום המתיגה)
• הערת ברויאר
ג ‹סס› ל=פרשה פתוחה
ד לִיהוֹשֻׁ֗עַ =א (אין געיה)
• ל=לִֽיהוֹשֻׁ֗עַ (געיה)
ה וַיהֹוָ֞הי⁠־⁠הֹוָ֞ה =א (אין געיה)
• ל=וַֽיהוָ֞הי⁠־⁠הוָ֞ה (געיה)
ו יַעַזְבֶ֑ךָּ =א (אין געיה)
• ל=יַֽעַזְבֶ֑ךָּ (געיה)
ז אֶל⁠־הַכֹּֽהֲנִים֙ =א (געיה)
• ל=אֶל⁠־הַכֹּהֲנִים֙ (אין געיה)
ח לֵֽרָאוֹת֙ =א (געיה)
• ל=לֵרָאוֹת֙ (אין געיה)
ט וְהַטַּ֔ף =א,ל (פתח באות טי״ת) וכמו כן בדפוסים וקורן
• ברויאר ציין ספק קמ״ץ <וְהַטָּ֔ף> בכתר, אבל הנקודה מתחת לקו נראית יותר כמו כתם או מחיקה.
י וְיָֽרְאוּ֙ =א,ל (געיה באות יו״ד); רואים את הגעיה היטב בכתי״ל למרות הטשטוש, אבל דותן השמיט אותה.
יא אֱלֹהֵיכֶ֔ם =א (אין געיה)
• ל=אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם (געיה)
יב וְשָׁמְר֣וּ =א (אין געיה)
• ל=וְשָֽׁמְר֣וּ (געיה באות שי״ן); רואים את הגעיה היטב בכתי״ל למרות הטשטוש, אמנם לפי דותן וברויאר ל=<וְשָׁמְר֣וּ> (בלי געיה).
יג לֹא⁠־יָדְע֗וּ =א (אין געיה)
• ל=לֹֽא⁠־יָדְע֗וּ (געיה)
יד וִיהוֹשֻׁ֔עַ =א (אין געיה)
• ל=וִֽיהוֹשֻׁ֔עַ (געיה)
טו וַֽיַּעֲמֹ֛ד =א (געיה)
• ל=וַיַּעֲמֹ֛ד (אין געיה)
טז ‹רווח› ל=פרשה סתומה
יז נֵכַר⁠־הָאָ֗רֶץ =א (אין געיה)
• ל=נֵֽכַר⁠־הָאָ֗רֶץ (געיה)
יח לֶאֱכֹ֔ל =א (אין געיה)
• ל=לֶֽאֱכֹ֔ל (געיה)
יט כִּי⁠־אֵ֤ין =א (אין געיה)
• ל=כִּֽי⁠־אֵ֤ין (געיה), אבל ברויאר לא סימן במהדורתו שהכ״ף ראויה לגעיה.
כ אֶת⁠־בְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל =א (געיה)
• ל=אֶת⁠־בְּנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל (אין געיה)
כא תִּֽהְיֶה⁠־לִּ֜י =א (געיה)
• ל=תִּהְיֶה⁠־לִּ֜י (אין געיה)
כב כִּֽי⁠־אֲבִיאֶ֜נּוּ =א (געיה)
• ל?=כִּי⁠־אֲבִיאֶ֜נּוּ (דותן לא סימן געיה, ובכתי״ל נראה שדותן צודק למרות שהמקום מטושטש).
כג כִּי⁠־תִמְצֶ֨אןָ =א (אין געיה)
• ל=כִּֽי⁠־תִמְצֶ֨אןָ (געיה); דותן העיר על ספק לגבי ״כִּֽי⁠־״, אבל לא ברור מה כוונתו (בגעיה ברורה למרות הטשטוש במקום).
כד נִשְׁבַּֽעְתִּי =א,ש,ק3[צוין פָּתַח],ל9 ובן⁠־אשר בספר החילופים (פתח באות ב)
• ל,ל1[וצוין חילוף],ש1,ל3=נִשְׁבָּֽעְתִּי (בקמץ) ובן⁠־נפתלי בחילופים, ומ״ג דפוס ונציה וכמו כן בדפוסים וקורן. בכתי״א יש כתם שנראה אולי כמחיקה של נקודת הקמ״ץ.
• הערת ברויאר ע״פ ייבין, כתר, א.4.
כה וֶאֱמָץ֒ =א (אין געיה)
• ל=וֶֽאֱמָץ֒ (געיה)
כו אֶהְיֶ֥ה =א (אין געיה)
• ל=אֶֽהְיֶ֥ה (געיה)
כז נֹ֥שְׂאֵ֛י =א,ל (מרכא בתיבת תביר)
• דפוסים וקורן=נֹֽשְׂאֵ֛י (געיה).
• דותן ציין מרכא וכך נראה בכתי״ל.
כח וְהָיָה⁠־שָׁ֥ם =א (אין געיה)
• ל=וְהָֽיָה⁠־שָׁ֥ם (געיה)
כט הָרָעָה֙ =א (אין געיה)
• ל=הָֽרָעָה֙ (בגעיה ימנית)
ל אֶת⁠־דִּבְרֵ֥י הַשִּׁירָ֖ה הַזֹּ֑את =א,ל,ל1,ש,ש1,ק3,ל3,ל9 (מרכא וטפחא ואתנחתא)
• דפוסים וקורן=אֶת⁠־דִּבְרֵ֖י הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את (טפחא ומונח ואתנחתא)
E/ע
הערותNotes
(א) 1וידבר את (כל) הדברים האלה אל כל ישראל. 2ענין זה מוקדם ומאוחר. שהוא ראוי לומר תחלה ענין הן קרבו ימיך למות עד האזינו ואחרי כן אמר להם שירת האזינו. וכתיב ויבא משה וידבר את דברי השירה הזאת באזני העם הוא והושע בן נון ולמה הסמיך הענין הזה וילך לשל מעלה על שהזכיר את האבות שנאמר אשר נשבע ה׳ לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם. סמך לו וילך משה 3שהלך לו עם אבות העולם: (ב) פס׳: ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא – מה ת״ל היום. היום מלאו ימי מלמד שהקב״ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום. שנאמר (שמות כ״ג:כ״ו) את מספר ימיך אמלא. לא אוכל עוד לצאת ולבוא והלא כתיב לא כהתה עינו ולא נס לחה. אלא לצאת ולבוא בתורה. נתן רשות ליהושע לדרוש לפניו. לא תעבור את הירדן הזה – לא חי ולא מת: (ג) פס׳: ה׳ אלהיך הוא עובר לפניך – כענין שנא׳ (מיכה ב) ויעבר מלכם לפניהם וה׳ בראשם. הוא ישמיד – הבטחה היא לכם שאתם יורשים אותם. יהושע בן נון הוא עובר לפניך כאשר דבר ה׳. והיכן דיבר 4שנא׳ (במדבר כז) קח את יהושע בן נון: (ד) פס׳: ועשה ה׳ להם כאשר עשה וגו׳ – זו הצרעה. אשר השמיד – שנאמר (עמוס ב׳:ט׳) ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם. ונתנם ה׳ לפניכם – על מנת שאתם עושים ככל המצוה הוא נותנם לפניכם ומהו המצוה לא תחיה כל נשמה: (ו) פס׳: חזקו ואמצו – בתורה ובמצות ובמעשים טובים ובדרך ארץ. אל תיראו – מפני הענקים. ולא תערצו – מפני האימים. מפניהם אין אתה ירא אלא יהא מורא שמים עליכם. כי ה׳ אלהיך הוא ההולך עמך – ותהיו קדושים כי קדוש הוא. לא ירפך – בארץ. ולא יעזבך – בגלות. כענין שנאמר (עזרא ט׳:ט׳) כי עבדים אנחנו ובעבדותנו לא עזבנו אלהינו. ד״א: וילך משה – להיכן הלך. 5וויעד את כל ישראל במקום שלא היה שם יהושע כדי לשבחו בפני בני ישראל שלא בפני יהושע. וכן מצאנו שמקצת שבחו של אדם אומרין בפניו וכולו שלא בפניו. וכן בשעה שדברה מרים ואהרן במשה מה כתיב שם (במדבר י״ב:ה׳) ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם כדי שלא לדבר בפני משה. ד״א: וילך משה – מלמד שהלך אל אהל מועד וקיבץ שם כל ישראל לדבר בשביל יהושע. וכן הוא אומר וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד: (ז) פס׳: ויקרא משה ליהושע – אחר שדיבר לישראל שלא בפני יהושע חזר וקרא את יהושע. ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ. לכבדו בפניהם. חזק ואמץ כדרך שאמר לישראל אמר לו ליהושע. תבוא6ולהלן הוא אומר כי אתה תביא, א״ר יוחנן אמר לו משה ליהושע זקנים שבדור עמהם. כלומר התיעץ בהם וחוץ מהם אל תעשה דבר. אבל הקב״ה אמר לו כי אתה תביא. הכל יהו תחת רשותך טול מקל והך על קדקדן. דבר אחד לדור ואין שני דברים לדור. ד״א: כי אתה תבוא – אתה תבוא ואני איני בא. ואתה תנחילנה אותם – הבטיחו שהוא חי עד שכובשין ועד שנוחלין: (ח) פס׳: וה׳ הוא ההולך לפניך הוא יהיה עמך – הוא שאמר והיה העולם הוא שהוציא את ישראל ממצרים. הוא שעשה לנו את כל הנוראות. הוא שיפיל את ז׳ המלכים לפניך. הוא קיים לדורי דורים ולנצח נצחים. הוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין אלהים. לא ירפך ולא יעזבך לא תירא ולא תחת: (ט) פס׳: ויכתב משה את התורה הזאת – שלא חסרה כלום. ויתנה אל הכהנים בני לוי – שיהו מורים בהוראה לישראל. ואל כל זקני (בני) ישראל. אלו סנהדרי (ן): (י) פס׳: ויצו משה אותם לאמר – להזהיר המצוה לדורות על פרשת המלך. מקץ שבע שנים – תנן התם במסכת סוטה בפרק אלו נאמרים ואלו נאמרים בלשון הקדש. מקרא בכורים וחליצה ברכות וקללות ברכת כהנים וברכת כהן גדול פרשת המלך ופרשת עגלה ערופה ומשוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם. ותנן פרשת המלך. כיצד. יו״ט האחרון של חג בשמינית במוצאי שביעית עושים לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה. שנאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות בבוא כל ישראל לראות את פני ה׳ אלהיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול וכהן גדול נותנו למלך והמלך עומד ומקבל וקורא יושב. אגריפס המלך עמד וקיבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים וכשהגיע (דברים י״ז:ט״ו) לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא זלגו עיניו דמעה אמרו לו אל תירא אגריפס המלך 7אחינו אתה אחינו אתה. וקורא מתחלת אלה הדברים 8ועד שמע והיה אם שמוע. עשר תעשר. 9כי תכלה לעשר. ברכות וקללות עד שהוא גומר את כולה. ברכות שכהן גדול מברך אותן המלך מברך. אלא שהוא נותן של רגלים תחת מחילת העון, למדנו שמקץ שנאמר להלן מקץ שבע שנים תעשה שמיטה. ומקץ שנאמר בספר ירמיה (ירמיהו ל״ד:י״ד) מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר ימכר לך ועבדך שש שנים ושלחתו חפשי מעמך. ומקץ האמור כאן כלם סוף שבע שנים מלמד שאין השביעית משמטת אלא בסוף. וכן (בראשית מ״א:א׳) מקץ שנתים ימים וכן (שמואל ב ט״ו:ז׳) ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך להוציא מלבן שאומר מקץ הוא תחלה [א] שאין ממש בדבריהם: (יא) פס׳: בבוא כל ישראל – כל הני למה לי צריכי דאי כתב רחמנא מקץ הוה אמינא 10נמני מהשתא. ואע״ג דלא מתרמי משמטה כתב רחמנא שנת השמטה. ואי כתב רחמנא שנת השמטה הוה אמינא בסוף שמטה שהוא סוף אלול. כתב רחמנא במועד. ואי כתב רחמנא במועד הוה אמינא מראש השנה כתב רחמנא בחג הסוכות. ואי כתב רחמנא בחג הסוכות הוה אמינא אפילו ביום טוב האחרון כתב רחמנא בבוא כל ישראל מאתחלתא דמועד מלמד שמוסיפין מחול על הקדש והשמטה נוהגת עד חג הסוכות של שנה שמינית. נגד כל ישראל באזניהם – שהיו מקשיבין לספר תורה. מיכן אמרו 11כיון שנפתח ספר תורה אסור לדבר. וכן אתה מוצא בעזרא דכתיב (נחמיה ח׳:ה׳) וכפתחו עמדו כל העם. ואין עמידה אלא שתיקה שנא׳ (איוב ל״ב:ט״ז) עמדו לא ענו עוד. ואומר (נחמיה ח׳:ג׳) ואזני כל העם אל ספר התורה: (יב) פס׳: הקהל את העם – אם אנשים באים ללמוד ונשים לשמוע טף למה ליתן שכר למביאיהן שאין הקב״ה מקפח שכר כל בריה. וגרך אשר בשעריך – אלו גרי צדק. למען ישמעו ולמען ילמדו – מלמד שהשמיעה מביאה לידי תלמוד והתלמוד מביא לידי יראה. ושמרו לעשות – והיראה מביאה לידי שמירה. את כל דברי התורה הזאת – שלא יאמר אדם הריני מקיים כל התורה חוץ ממצוה הזאת ודי 12ת״ל את כל דברי התורה הזאת: (יג) פס׳: ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה – גדולה היא יראת שמים שמשה הזהיר את ישראל (דברים י׳:י״ב) ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה׳ אלהיך. כל הימים – לרבות ימות המשיח. 13עוברים את הירדן – כיון שאתם עוברים אתם יורשים: (יד) פס׳: ויאמר ה׳ אל משה הן קרבו ימיך למות – אמר לפניו רבש״ע בלשון שקילסתיך בו בלשון אתה אומר לי הן קרבו ימיך. שכחתי שמך (שם) הן לה׳ אלהיך השמים. ואתה אומר לי הן קרבו ימיך. אמר הקב״ה למשה אתה אמרת להם לישראל הן לה׳ אלהיך על שאני יחיד בעולמי כך אתה יחיד לי בעולמי. שכן בלשון יון קורין לחד הינ״א. רבי אלעזר הקפר אומר ה״ן 14שכל האותיות יש להן זוגות חוץ מן ה״א ונו״ן. כיצד א״ט עשרה ב״ח עשרה ג״ז עשרה ד״ו עשרה ה״א אין לה זוג. י״צ הרי מאה כ״פ הרי מאה ל״ע הרי מאה מ״ם הרי מאה נ׳ אין לה זוג. 15זה הוא שכתוב (הנ״ך שוכב עם אבותיך). 16קרבו – ביעקב כתיב ויקרבו ימי ישראל למות על כי לא השיגו ימי חיי אבותיו אברהם. ויצחק. אברהם חיה קע״ה ויצחק ק״פ יעקב קמ״ז. במשה כתיב הן קרבו ימיך לפי שנאמר (שמות ו׳:י״ח) ושני חיי עמרם שלש ושלשים ומאת שנה ולוי שבע ושלשים ומאת שנה. וקהת חיה קל״ז [א]. ולפי שלא השיג חיי אבותיו כתיב בו קריבה. וכן בדוד כתיב (מלכים א ב׳:א׳) ויקרבו ימי דוד למות 17שלא הגיע לימי ישי שנא׳ (שמואל א י״ז:י״ב) והאיש בימי שאול זקן בא באנשים. היה בן שלשים שנה במלכו וארבעים שנה מלך בירושלים הרי ע׳. קרא את יהושע 18שלא יאמרו ישראל בחיי רבו לא היה מדבר ועכשו הוא מדבר. וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד. באותה שעה 19נתגבר כחו של משה והיה מחזק את יהושע לעיני כל ישראל. נאמר כאן וילך משה ונאמר להלן וילך משה מה כאן הלך אל אהל מועד. 20אף להלן הלך אל אהל מועד. נתקבצו ישראל אצל משה רבינו בחדש החמישי ואמרו לו אהרן אחיך היכן הוא אמר להם הקב״ה גנזו לחיי עולם הבא ולא היו מאמינים לו. מה עשה הקב״ה הביא מטתו של אהרן תלויה בשמי שמים ומלאכי השרת אומרים (מלאכי ב׳:ו׳) תורת אמת היתה בפיהו וגו׳ לכך נאמר (דברים י׳:ו׳) ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן. 21שם נתבקשה מיתתו של אהרן, 22וכן אתה מוצא בשמואל דכתיב (שמואל א כ״ה:א׳) ושמואל מת וגו׳. וכתיב (שם כה) וימת שמואל (ופלשתים נאספו) וגו׳. נתבקש שמואל והנה מת. וכן אתה מוצא ביהושע כתיב בו שני פעמים. (שופטים ב׳:ח׳) וימת יהושע [בן נון] עבד ה׳ בן מאה ועשר שנים. וכתיב (יהושע כ״ד:כ״ט-ל׳) וימת יהושע בן נון עבד ה׳ בן מאה לפי שנאמר (שם) ויקברו אותו בגבול נחלתו עד מצפון להר געש מלמד שגעש עליהם ההר לבלעם. מה כתיב בתריה בספר שופטים, (שופטים ב׳:י׳-י״א) ויעשו בני ישראל את הרע 23מלמד שנתבקש יהושע ולא נמצא: (טו) פס׳: וירא ה׳ באהל בעמוד ענן – לקדש את יהושע: (טז) פס׳: ויאמר ה׳ אל משה – משה שמע יהושע לא שמע. הנך שוכב עם אבותיך וקם – מלמד שנתבשר בתחיית המתים. הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה. הראה לו גליות ומעלם אשר מעלו. נכר הארץ – מלמד שהם נקראים אלהי נכר. אשר הוא בא שמה – כשם שגירשתי מפניהם את יושבי הארץ כך אני עתיד לגרש את אלה מפני מעשיהם. בקרבו – שלא גרם להם לישראל גלות וטלטול אלא הכנענים שהניחו בקרבם. וכן הוא אומר (יהושע י״ג:י״ג) וישב גשור ומעכה בקרב ישראל עד היום הזה. ועזבוני – זה יחוד השם. והפר את בריתי – זה תלמוד תורה. אשר כרתי אתו: (יז) פס׳: וחרה אפי בו ביום ההוא – זה יום חרבן הבית. ועזבתים – כענין שנאמר (ירמיהו י״ב:ז׳) עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי. והסתרתי פני מהם והיה לאכול – תחת אשר אמרתי להם (דברים ט״ו:ו׳-ז׳) ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשלו. ועתה והיה לאכול – ומצאוהו רעות רבות וצרות. מגיעות צרות זו לזו כעין זיבורא ועקרבא דהאי צריך חמימי והאי צריך קרירי. ואמר ביום ההוא – זה יום אורך הגלות. הלא על כי אין אלהי בקרבי – וכן גדעון אומר למלאך (שופטים ו׳:י״ג) בי אדני ויש ה׳ עמנו ולמה מצאתנו כל זאת ואיה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו וגו׳. רבותינו אמרו כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם. שנאמר והסתרתי פני מהם. כל שאינו בוהיה לאכול אינו מהם. שנאמר והסתרתי פני מהם והיה לאכול: (יח) פס׳: ואנכי הסתר אסתיר פני מהם24הרי אלף שלש מאות ושלשים ושש מנין הסת״ר אסתי״ר שנה. למעלה ממה שאמר דגיאל (דניאל י״ב:י״ב) אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה. פני ביום ההוא – אין יום שאין קשה מחבירו. על כל הרעה אשר עשה – כי לא על חנם בא עליהם. כי פנה אל אלהים אחרים – הוא שגרם: (יט) פס׳: ועתה כתבו לכם את השירה – אמר רבא אע״פ שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה מצוה לכתוב לו לשמו. ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם – שתהא מושמת היא בפיהם ומסודרת. למען תהיה לי השירה הזאת לעד – כמה עדים עמדו להם לישראל השמים והארץ הם עדים. שנא׳ (דברים ל׳:י״ט) העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. הנביאים הם עדים. 25שנאמר (מלכים ב י״ז:כ״ג) (ואעידה בם) ביד כל נביא וחוזה. והם עצמם עדים שנא׳ (יהושע כ״ד:כ״ב) עדים אתם בכם. הקב״ה עד בהם שנאמר (ירמיהו כ״ט:כ״ג) ואנכי היודע ועד. השירה עדה בישראל שנאמר למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל: (כ) פס׳: כי אביאנו אל האדמה ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים – היינו דאמרי אינשי מלי כריסיה זני בישיה. ונאצוני והפר את בריתי – עד שיכפרו בעיקר: (כא) פס׳: והיה כי תמצאן אותו – עתידות הנה למצוא אותו. וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו. זו הבטחה טובה לישראל כי אין תורה משתכחת מהם. כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו. כל שכן משיבוא ויאכל וישבע. היינו דאמרי אינשי בוצינא מכניה ידיע. וכן אמר שלמה (משלי כ״ב:ו׳) חנוך לנער על פי דרכו. ואומר (שם כ) גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו: (כב) פס׳: ויכתב משה את השירה הזאת26וכך היה דרך במקדש שהיו (ישראל) אומרים שירה זו בשבתות בששה שבתות וסימן הזי״ו ל״ך כדרך שהיו קורין אותן במקדש כך קורין בבתי כנסיות: (כג) פס׳: ויצו את יהושע כי אתה תביא – ברשותך יהו יוצאים ובאים. ואנכי אהיה עמך – מיכן שהקב״ה אמר ליהושע כי אתה תביא טול מקל והך על קדקדם. דבר אחד לדור ואין שני דברים לדור: (כד) פס׳: ויהי ככלות משה לכתוב על ספר עד תומם27זה ספר התורה: (כה) פס׳: ויצו משה את הלוים – שהלוים היו שכיני שכינה: (כו) פס׳: לקוח את ספר התורה הזה – שהיו לוקחין אותו. ושמתם אותו מצד ארון ברית ה׳ – מיכן אמרו דף היה יוצא מן הארון שעליו ספר התורה מונח. ויש אומרים מצדו מתוכו היה מונח שהיו שני הלוחות ביחד והתורה מצד אחד בתוך הארון: (כז) פס׳: כי אנכי ידעתי את מריך – במצרים. ואת ערפך – בארץ. הקשה – בגולה. הן בעודני חי עמכם – מלמד שהיו מתביישין ממשה יותר מכל נביא וחוזה. אף כי אחרי מותי: (כח) פס׳: הקהילו אלי – שאין אני בוש מאחד מכם. את הדברים האלה זו השירה: (כט) פס׳: כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון – עד לאין די. וסרתם מן הדרך – מזידים. אשר צויתי אתכם – בהרבה מקומות. וקראת אתכם הרעה באחרית הימים – יש אחרית לימים רחוקים ויש אחרית לימים קרובים. כי תעשו את הרע בעיני ה׳ להכעיסו במעשה ידיכם. זה עבודה זרה מלמד שאין הכעס רב יותר מע״ז שכל המודה בה כופר בכל התורה. וכן ירמיהו אומר (ירמיהו ב׳:י״ג) כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים וגו׳: (ל) פס׳: וידבר משה באזני כל קהל ישראל – דברי תוכחות 28דבר להם שני פעמים חד לכתיבה וחד לקריאה לא נותר דבר אחד שלא אמר להם כדי לחזקם בתורת אל חי וקים:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 דע כי נצבים וילך נחשבים לסדרא אחת. וכן הובא בספרי עם ביאור הגר״א מהמגיה בשם הגר״א בתיקונים כ״י להגר״א ג״ן סדרים דאורייתא כי נצבים וילך סדרא אחת רק נחלקים כשחל ב״ג המל״ך (היינו כשחל ר״ה ביום ב׳ או ג׳) וכן הוא במסורת הפסוקים שחשב וילך ע׳ פסוקים הוא ביחד עם נצבים. וכן נראה דעת המחבר הזה כי בכל הסדרות כתב בהתחלתו איזה דרוש ומתחיל בפסוק שנמצא בו מלת טו״ב או טוב״ה לרמז בו שם המחבר הרב טובי״ה ובפרשה זו לא כתב כלל ונכלל בפרשה אחת עם נצבים: וכן בספרי דריש נצבים וילך ביחד. ועיין בספר שם הגדולים מערכת ספרים אות נ׳ ג״ן פרשיות ע״ש מה שכתב:
2 ענין זה מוקדם ומאוחר. עי׳ מכילתא בשלח ע״פ אמר אויב וכו׳ חשיב כל המוקדמין והמאוחרין בתורה וזה לא חשיב:
3 שהלך לו עם אבות העולם. היינו לחיי עוה״ב:
4 שנאמר קח לך את יהושע בן נון כצ״ל:
5 וויעד את כל ישראל. פירוש הקהיל את ישראל:
6 ולהלן הוא אומר כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ וכו׳. (סנהדרין ה׳) ונ״ל הכוונה כי הכא כי אתה תבוא את העם הזה. תרגם אונקלוס ארי את תיעול עם עמא הדין וכו׳. והכוונה כי משה רק הבטיח ליהושע כי יבוא ביחד עם העם לא״י אבל לא יהיה לו מעלה על העם. וזה שאמר התיעץ בהם. (היינו עם הזקנים) וחוץ מהם לא תעשה דבר. אבל לקמן כי אתה תביא את בני ישראל תרגם אונקלוס ארי את תיעול ית בני ישראל לארעא וכו׳ והיינו כי הכל תחת רשותו כי הוא יהיה המוציא והמביא ובלעדו לא ירים איש את ידו וזה שסיים טול מקל וכו׳. וכ״ה הכוונה ברש״י בחומש:
7 אחינו אתה. שאמו היתה מישראל:
8 ועד שמע ושמע והיה אם שמוע כצ״ל:
9 כי תכלה לעשר ופרשת המלך כצ״ל:
10 נמני מהשתא. היינו משנת ארבעים והלאה שבערבות מואב נאמרה פרשה זו. ושמיטין ויובלות התחילו למנות אחר י״ד שכבשו וחלקו:
11 כיון שנפתח ס״ת אסור לדבר אף בדבר הלכה כצ״ל:
12 ת״ל את כל דברי. וכל רבויא הוא אפילו מצוה אחת:
13 עוברים את הירדן לרשתה כיון וכו׳ כצ״ל לרשת״ה דריש:
14 שכל האותיות יש להם זוגות. שמ״ר פ׳ ט״ו ומסיים שם הקרא ה״ן עם לבדד ישכון:
15 וה הוא שכתוב ה״ן קרבו ימיך וכו׳. והפסוק הנך שוכב וכו׳ ט״ס:
16 קרבו ימיך למות ביעקב כתיב וכו׳ בר״ר פ׳ צ״ו:
17 שלא הגיע לימי ישי. בר״ר שם שישי חי ד׳ מאות שנה:
18 שלא יאמרו ישראל. דורש סיפא דקרא קרא את יהושע כו׳ ואצונו היינו שהקב״ה ידבר עמו בפני משה. וזה שאמר בחיי משה לא היה מדבר עם הקב״ה ועכשיו הוא מדבר:
19 נתגבר כחו של משה. בספרי פינחס הלשון העמידו מן הארץ והושיבו על הספסל. היינו שזה עשה משה מעצמו כי אף ביום מיתתו היה לו כ״כ כח מרובה. ובספרי שם מסיים שלא יאמרו ישראל בחיי רבו לא הורה ועכשיו הוא מורה ע״כ הושיבו על הספסל להורות כי הוא ראוי להוראה. כי דרכם היה הרב יושב על הספסל ותלמיד יושב על הארץ:
20 אף להלן. בתחלת הפרשה וילך משה הלך אל אוה״מ לקבץ כל ישראל:
21 שם נתבקשה מיתתו של אהרן. שחזרו לאחוריהם ז׳ מסעות:
22 וכן אתה מוצא בשמואל דכתיב. (שמואל א כ״ה:א׳) וימת שמואל וכתיב (שמואל א כ״ח:א׳) ושמואל מת ויקבצו פלשתים כצ״ל ובכאן עירבובי דברים בקרא. וע״ש בפרש״י הרי כבר נאמר וימת שמואל. אלא לפי שבא לדבר בשאול שהוצרך לדרוש בבעלת אוב פתח ואמר ושמואל מת שאילו היה שמואל קיים ממנו היה שאול דורש עכ״ל רש״י וזה שסיים המחבר נתבקש שמואל והנה מת:
23 מלמד שנתבקש יהושע וכו׳. כי אלו היה יהושע קיים לא עשו בני ישראל הרע:
24 הרי אלף וכו׳. המחבר כחב כאן קץ לימי המשיח בשנת קס״ד לאלף הששי. ובעוה״ר כבר עבר עדן ועדנים:
25 שנאמר ויעד ה׳ וכו׳. ביד כל נביא וכל חוזה כצ״ל:
26 וכן היה דרך במקדש שהיו לוים אומרים שירה כצ״ל:
27 וה ספר התורה. היינו שכתב כל התורה גם פרשת האזינו וזאת הברכה. וכן פי׳ הספורנו:
28 דיבר להם שני פעמים. שגם בהאזינו אחר השירה כתיב ג״כ ויבוא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת וזה חד לכתיבה שכתבה בתוך התורה. וחד לקריאה שהגיד להם בע״פ:
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144