×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
E/ע
הערותNotes
אני הגבר יצחק בן איש חי רב פעלים בישראל גדול שמו אדון יהודה בן שמואל בן יהודה בן יוסף בן יהודה מבני אברבנאל כלם אנשים ראשי בני ישראל משורש ישי בית הלחמי ממשפחת בית דוד נגיד ומצוה לאומי זצ״ל. שלו הייתי בביתי בית והון נחלת אבות בית מלא ברכת ה׳ בלשבונה המהוללה עיר ואם במלכות פורטוגאל, שם צוה ה׳ את הברכה באסמי העושר והכבוד לפני ותענוגות בני האדם, בניתי לי בתים ועליות מרווחות, ביתי בית ועד לחכמים, כי שמה ישבו כסאות למשפט, ומשם יפרד מפי ספרים ומפי סופרים טוב טעם ודעת ויראת ה׳, בביתי ובחומותי הון עתק וצדקה יד ושם תורה וגדולה כגבורים אשר מעולם. ורענן בהיכל המלך דון אלפונשו מלך גבור ומשל ממשל רב וירד מים עד ים וכל אשר יעשה יצליח. מלך יושב על כסא דין עושה חסד משפט וצדקה בארץ, מלך בוטח בה׳ ירא וסר מרע דורש טוב לעמו, מלך בהתאסף ראשי עם חכם ומי כמוהו מורה. אכל מעץ הדעת חן ושכל טוב ולא אבא ה׳ גם אל עץ החיים ישלח ידו, וכחזקתו בעושרו פקד ה׳ את עמו לתת להם לחם, ריוח והצלה עמד ליהודים, בצלו חמדתי וישבתי והייתי קרוב אליו והוא נשען על ידי, וכל הימים אשר הוא חי על האדמה על היכל מלכותא די בבל מהלך הוית. ויהי היום יום צרה ותוכחה ונאצה לכל עמו ולישראל נחלתו בני יעקב בחיריו, היום ההוא היה חושך ונפל למשכב, ובאשר שכב שם נפל שדוד, קור וחום יום ולילה לא ישבותו, ובימים אחדים עלה מות בחלוניו קפדה בארמנו, היא היתה אם כל חי, ותקח את המאכלת לשחוט את בנה ותשחטהו כמשפט כדרך כל הארץ, אז חלף רוח ויעבור זו כחו לאלוהו כמוץ יסוער מגורן וכעשן מארובה, ונותרה בת ציון כסוכה בכרם באין משען ומשענה, סר צלם מעליהם וימררו את חייהם בצום ובכי ומספד אבל גדול ליהודים, וירב בבת יהודה תאניה ואניה, ואני נהייתי ונחלתי חבלים נפלו לי באבלו צרה כמכביר׳, עלי תשתפך נפשי ואתמשל כעפר ואפר. וימלוך בנו תחתיו דון יוא״ן מלך חדש אשר לא ידע, הפך לבו לשנוא שריו ולהתנכל בעבדיו, ויתנכר לכל אוהבי אביו הפרתמים ושרי המדינות היושבים ראשונה במלכות במדרגת שלמות ומעלה, הקרובים אליו עצם מעצמיו ובשר מבשרו, ויתנכל אליהם לאמר בני מות אתם, כי קשרתם עלי כלכם לתת אותי ואת ארצי בידי מלכי ספרד, ויתפוש מהם שר וגדול ומשנה למלך (והוא יושב לבטח עמו) וימת אותו בחרב, ואחיו הנשארים הרה נסו ברחו לנפשם, כי נבהלו מפניו בראותם כי נפל שיאם ומת גבורם נשיא בית אב להם, ויחפזו ללכת כי אמרו כלנו מתים וכן נגוזו ועבר, ויקח המלך את כל ארצם ואת כל אשר להם ויאבד את כל זרע הממלכה. גם בי התאנף המלך על לא חמס בכפי ואין מרמה בפי, ביען מימי קדם קדמתא בימים הראשונים (היו טובים מאלה) היתה אהבתי עצומה את השרים הנרדפים האלה וידמו למו עצתי, דבר האיש אדוני הארץ עלי קשות, בעוצם ידו ישטמני ויתן אותי בקושרים לאמר, כי לא יעשו האנשים האלה דבר בלתי אם נגלה לי סודם הקשורים ובתי הנפש ונפשי קשורה בנפשם. ואנשים בני בליעל אשר חשבו לדחות פעמי לקחת כל אשר לי זממו שננו לשונם כמו נחש, וידברו עלי רעה אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי, ובתוך ההפכה והנה שלח אלי משלחת מלאכי רעים לאמר, המלך דבר רדה אלי אל תעמד, ואעש ככל אשר צוני ואלך למסעי, ואני בתומי הולך אל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע, ויהי בדרך במלון והנה איש עומד לנגדי ויאמר אלי אל תקרב הלום המלט על נפשך כי עת רעה היא, וכי שמעתי דבת רבים מגור מסביב האומרים לנפשי עליך ברית יכרותו, ועולם הפוך ראיתי אין אמת ואין חסד ואין יראת אלהים בארץ, ועיני ראו ולא זר קדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם אשר קומטו בלא עת, ואף לא פעלו עולה עלימו אבד כלח ועזבו לאחרים חילם, אמרתי אני אל לבי אנא אני בא, אני ידעתי את האיש ואת שיחו איש חמודות בוצע בצע, את נפש בעליו יקח לשלול שלל ולבוז בז, חמת מלך מלאכי מות יתר ידו ויבצעני, ומי יאמר לו מה תעשה, מה יועילני זהב וכסף? המה ירדפוני והמה יהיו בעוכרי. מה ימלצו לחכי שדות וכרמים בתים מלאים כל טוב? המה ירמוני והמה יארבו לדמי, ויהי עושרי עושר שמור לבעליו לרעתו, הנה מה טוב ומה נעים להחיות את נפשי, והייתי רק עשוק וגזול כל הימים, על כן על כל דברי האגרת הזאת עזבתי נטשתי את נחלתי, האשה אשר הוכיח ה׳, הילדים אשר חנן אלהים וכל אשר לי, ואמלטה רק אני לבדי, ואקום בעוד לילה ושמתי לדרך פעמי, מפני צר״ה גברתי אנכי ברחתי, וכי פתאום בא אידי כמוץ גנבתו סופה, לא נדבק בידי מאומה מן החרם, ואתמלטה בעור שיני, השמש יצא על הארץ והקול נשמע בית פרעה והרצים יצאו דחופים בדבר המלך לאמר, רדפו ותפשוהו אחת דמו להמית, יחד יבואו גדודיו ויסולו עלי דרכם, ורוכבי הרכש האחשתרנים רדפו אחרי כל היום ההוא וכל הלילה דרך המדבר, ובחמלת ה׳ עלי לא נתנם להרע לי. ויהי כחצות הלילה אני יוצא מתוך מצרים מלכות פורטוגא״ל ואבוא אל מלכות קאשטילי״א עיר קצה גבולה פה שיגור״ה דיל״ה אורדי״ן, וירא כי לא יכול לי לצוד את נפשי לקחתה, ואלך בדרך שלחני ה׳, ויחר אפו חרק עלי בשיניו ויחשבני כאויב לו, שלח ידיו בכל אשר כנסתי לי כסף וזהב וסגולת מלכים עובר לסוחר מכל אשר היו לפני בארץ ההיא, ויקח את כל אשר לי קרקעי אגב מטלטלי, עד בלי השאיר לי שריד, מבטן שאול שועתי לפניו מן המקום אשר נסתרתי שם ביום המעשה במגלת ספר כתוב עלי, צעקתי הושיעה המלך, הטוב לך כי תעשוק? השופט כל הארץ לא יעשה משפט? למה הרעות לעבדך, למה תדחפני במו אל הודיעני על מה תריבני? בחנני אדני ונסני כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא, כמו פתן חרש יאטם אזנו, לא השיב ידו מבלע, ואקו למשפט והנה מספח לצדקה והנה צעקה, וכי ראיתי חמס וריב בעיר, והנוגשים אצים כמעט כלוני בארץ, אני כמעט נטיו רגלי כי רדף אויב נפשי כאשר ירדוף הקורא בהרים, אצעק אליו חמס ואמר אין: כאין שופכה אשורי, כל מחשבותי עלי על מה עשה ה׳ לי ככה במעשים אשר לא יעשו עשה עמדי, אם לא הייתי בימי חלדי גודר פרץ כי יפרצני פרץ על פני פרץ? אם לא בכיתי לקשה יום כי הקשה ה׳ את רוחו כי נתנני אלהים בידי אדונים קשה? אם אבא באהל ביתי בתשומת יד או בגזל כי ינתק מאהלי מבטחי דורי נסע ונגלה מני כאהל רועי? אם שוא ודבר כזב אשר לא כדת בינותי בספרים (ספרי הדת והדין אשר לי הנחמדים מזהב ומפז רב) כי אמר אלהים לקוח את הספרים האלה ועתה לא ידעתי ספר? אם לא אחלץ עני בעניו ועניים מרודים אביא בית כי ענה בדרך כחי יאחזוני ימי עוני? את מי עשקתי ואת מי רצותי ואחר עיני הלך לבי כי הייתי אדם עשוק בדם נפשי? אם עלי אדמתי תזעק צעקו עלי צעירים ממני? למה זה לא ישמעני אלהי גם כי אזעק ואשוע? אכן שעיפי ישיבוני, למה תהיה כאיש נדהם חבור עצבים? דום לה׳ והתחולל לו, מה תצעק אליו לאמר מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי? צדיק הוא ה׳ כי פיהו מריתה, הלא אתה שכת בעדו ותשכח אל מחוללך ובעד כל אשר לך ותשכח תורת אלהיך? לא דרשת מעל ספר ה׳ לשמוע בלמודים, ותגרע שיחה לפני אל לדעת לעות את יעף דבר, ותבחר לשון ערומים מעם לועז ותשעה בדברי שקר עם מלכים ויועצי ארץ בעת פקודתם יאבדו, ואיך איפה המה יאבדו ואתה תעמוד, שמת זהב כסלך וכל מחמדי תבל ותלך אחרי ההבל הגדולה והגבורה והתפארת, ואם שכחת שם אלהיך גם אלה תשכחנה ונשכח כל השבע, אם אתה תשחר אל אל ובתורתו תהגה יומם ולילה, אם תבקשנה ככסף ואל שדי תתחנן, ישוב ה׳ לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך, ואם מצרים נתנו יד? הן לא קצרה יד ה׳ מהושיע, ואם כשלת בעוניך? הן ה׳ אלהים יעזור לך להטיבך באחריתך, ואם באו גוים בנחלתך? הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך, ואתה תגיל בה׳ בקדוש ישראל תתהלל. ובדברם עמי התחזקתי ואחשבה לדעת זאת, חשבתי דרכי דרך ישר לפני איש דרך גבר בעלמא, ויחפש רוחי בשלמי הרעה הזאת לנו, עם לבבי אשיחה מה לי עוד לעצבים, הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה, זדים הליצוני עד מאד כי מתורתך נטיתי, ואומר טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך, טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, ואף כי אמר אלהים נע ונד תהיה בארץ, גר הייתי בארץ נכריה, ואחי מעלי הרחיק חדלו קרובי, הנה פה הקרה ה׳ אלהינו לפני אנשים חכמים וידועים, חברים מקשיבים לקולי תורת ה׳ תמימה משיבת נפש, עמהם כל היום היא שיחתי. ומאשר לי שמעו ויחלו דעתי בפירוש פרשיות מספרי הנביאים הראשונים, ועלימו תטוף מלתי מה מתוק מדבש, הם הרהיבוני ויבקשו ממני לשלוח יד לפרש ספרי יהושע ושופטים שמואל ומלכים ובאר על הלוחות ויכתבון מלי, כי באו דברי המפרשים בהם מעט מזער לא כביר, וכי ראיתי עת לעשות לה׳, בחרתי הסתופף בבית אלהי ולעבוד את עבודת הקדש, חצני נערתי ואקום ואעשה מלאכת המלך ה׳ צבאות שמו פירוש הספרים האלה ארבעתם. וראיתי להקדים לפירושים הקדמה כוללת תקיף בשני מחקרים וכך אומר: המחקר הראשון בחלוקת ספרי הקדש בכלל, הנה חכמינו הקדושים ז״ל חלקו ספרי הקדש חלוקה ראשונה לשלשה חלקים, ויקראו אותם תורה נביאים וכתובים, וראוי שנדע למה נקראו בשמות האלה ומהו ההבדל העצמי אשר ביניהם שיורו עליו שמותיהם, וראה ראיתי שהספרים האלה ישיגום השמות מאחת משלשה בחינות, אם בבחינת מהותם וחומרם (כמו שנקראה תורה החלק הראשון כפי מהותה, להיותה סדר ולמוד יורנו דרך זו נלך יכלול המצות כלם) ואם בבחינת הפועל, ר״ל המחברים אותם הספרים (כמו שנקרא החלק השני נביאים, לפי שחברו אותם הספרים נביאי ה׳) ואם בבחינת צורתם, ר״ל אופן נתינתם, אם היו דברים נתנו בעל פה או נכתבו על ספר, כמו שיראה שנקרא החלק השלישי מזה הצד כתובים: והנה אם נאמר שנקראו כל ספרי הקדש תורה נביאים כתובים מפאת הבחינה הראשונה, יקשה למה נקרא החלק השני מהם נביאים? והיה ראוי שיקראו אותם הספרים נבואות או הגדת העתידות, שהוא השם הראוי אליהם כפי מהותם, ולמה נקראו ספרי החלק השלישי כתובים? והיה ראוי שיקראו רוח הקדש, או דברי קדושה שהם השמות המורים על מהותם. ואם נאמר שלא השיגום שמותיהם כי אם כפי הבחינה השנית ביחסם אל הפועלים והמחברים אותם, יקשה א״כ למה נקרא החלק הראשון תורה? והיה ראוי שיקרא נותן התורה, או אדון הנביאים, או תורת משה, ולמה נקראו ספרי החלק השלישי כתובים? והיה ראוי שיקראו מדברים ברוח הקדש, שהם השמות המורים על הפועל. ואם נטינו לדעת האחר שלא השיגם השם כי אם בבחינת אופן נתינתם, יקשה א״כ למה נקרא החלק הראשון תורה, וספרי החלק השני נביאים? והיה ראוי שיקרא שמותם מאופן נתינתם, ר״ל כתובים להיותם דברים שנתנו בכתב ולא נתנו ע״פ, וכאז״ל (גיטין ס ע״ב) דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה. ובכלל אומר לך שבשם נביאים תוכלל התורה ג״כ עם ספרי שאר הנביאים, והיה ראוי שתקרא נביאים כמוהם, ושהיה ראוי ג״כ שכל ספרי הקדש יקראו כתובים, אחרי שכלם נכתבו, ולמה א״כ נקרא החלק הראשון בשם מיוחד לא ישתתף בו שני החלקים האחרים? ונקרא החלק השני בשם יבדילהו מהשלישי וישתתף בו עם הראשון? ונקרא החלק השלישי בשם משותף ישתתפו בו שלשת החלקים וכל ספרי הקדש? ומלבד זה הנה יקשה עוד, אם היה בספר התורה חלק הגדיי מהדברים אשר עברו, וחלק נבואיי מהגדת מה שיהיה, וחלק תוריי מהמצות, למה א״כ לקח השם מחלק המצות לבד (שהוא תורה) ולא משאר החלקים? והיה יותר ראוי שיקרא נבואה שהוא שם כולל החלקים כלם. ולא מצאתי אחד מחכמינו בזה דבר כי אם לאפו״ד בהקדמת ספרו בדקדוק, אמר שמה כי למה שהיה קבוץ ספרי הקדש משתוה בסגולותיו אל בית המקדש ואל העולם בכללו, היה שנחלק חלוקה ראשונה לשלשה חלקים, כמו שהיה הענין במקדש שהיה בו קדש הקדשים אשר היה בו הארון והלוחות וספר תורה בתוכו והכרובים פורשי כנפים למעלה, והוא הרומז לעולם השכל לאלוה יתברך ולמלאכים הקדושים, וכנגדם היה ספר התורה האלהית שהיא מושפעת מאתו יתברך למשה רבינו. והחלק השני מבית המקדש היה היכל הקדש אשר הוא מקום השלחן והמנורה ומזבח הזהב, והוא הרומז לעולם הגלגלים והגשמים הטהורים ההם, וכנגדם באו ספרי הנביאים, שעם היותם מאת ה׳ היו נבואותיהם באמצעות השכל הפועל המושפע ממניעי השמים, וכמו שכתב הרב המורה. והחלק השלישי מהבית המקודש היה העזרה או החצר, ובו היה מזבח העולה והכיור וכנו, והוא רומז לעולם התחתון הזה עולם ההויה וההפסד, וכנגדו בא החלק השלישי מספרי הקדש והם הכתובים שנאמרו ברוח הקדש, לפי שמדרגת רוח הקדש למטה ממדרגת הנבואה, ולזה היה ההגדלה לאלה החלקים ראויה ומחוייבת לפי מדרגתם במעלה, ואין ראוי לשנות הסדר בם בהקדים המאוחר ואחור המוקדם עד כאן לשונו: ועם היות דברי פי חכם חן, הנה לא התיר הספקות אשר הערותי, ולא התעורר לתת הסבה למה סדרו חכמינו ז״ל שמות חלקי כתבי הקדש בזה האופן תורה נביאים כתובים? והוא הדרוש הנכסף הנה: והנראה אלי בזה הוא, שחז״ל כוונו בשמות האלה להעיר שלמות כל אחד מחלקים האלה, והמעלה העליונה אשר בו נתעלה חלק חלק מהם, ובמה שקראו החלק הראשון תורה? רצו להבדיל ספר תורת האלהים מבין שאר ספרי הקדש מפני מעלת מדרגתו על מדרגתם באיכות השפע, ולפי שלא יבדל מהם בספור הדברים אשר עברו, כי רבים מהנביאים (זולת אדוננו משה) ספרו והגידו הדברים העוברים, וגם לא יבדל מהם בהגדת העתידות, כי שאר הנביאים הגידו האותיות לאחור ואשר תבואינה, והיה לבד ההבדל העצמי המיחד בתורה ומעלתה מפאת המצות שניתנו ביד משה אדוננו, ושלא נתנה מצוה כלל ביד נביא אחר, לכן מפני ההבדל המיחד הזה ומעלתו קראו הספר הזה אשר בו המצוות האלהיות תורה, כי בזה יובדל ויתעלה מכל שאר ספרי הקדש: ואמנם לספרי הנביאים כלם קראו שם נביאים, לא להבדילם מספר התורה (כי כבר נבדלו ממנה במה שהיא תורה) אבל קראום כן לרשום מעלתם, וגם כן להבדילם מהכתובים, ולהעיר שהמחברים אותם הספרים היו נביאים, ואשר חברו ספרי הכתובים לא היו נביאים, כי אם מדברים ברוח הקדש, והנה לא נקראו נבואות, לפי שבדברי הימים באו גם כן נבואות שנבאו נביאים, ולא היה פועל הספר ההוא נביא, ואין הספר ההוא מכלל הנביאים, ולכן קראום נביאים להעיר על מעלתם שהיו המחברים אותם נביאים, וכבר כתב הרב המורה בפל״ה ח״ב שמשה רבינו לא נקרא נביא סתם, ולא יוכלל עם שאר הנביאים בשם וגדר, מפני החלוף הגדול אשר ביניהם, ואם כן שם נביאים יורה על מעלת הספרים ההם, והוא מה שיבדילהו מן הכתובים. וגם נוכל לומר שלא נקראו בשם נבואות, לפי שהחלק הרב מהם הוא ספורי הדברים שקרו באותם הזמנים, כרוב ספר יהושע ושופטים שמואל ומלכים וקצת ישעיהו וירמיהו ויחזקאל, ולפי שאין זה הגדת העתיד לא נקראו נבואות, שהוא השם המיוחד להגדת העתידות, וכמו שאבאר במחקר השני בדרוש צורת הספרים האלה, ולבד זה מצאו להודיע במעלתם שהמחברים אותם היו נביאים. ואמנם לספרי המדברים ברוח הקדש קראו כתובים, לא להבדילם מספר התורה (כי כבר הובדלו ממנה בשמה) ולא להבדילם מהנביאים (כי כבר הובדלו מהם בבחינת הפועל שיורה על שם נביאים) אבל נקראו כן להעיר על מדרגתם במה היה השפע בהם, רוצה לומר שלא היה מדרגת המדברים ההם במה שיראו צורות נבואיות ולא בשישמעו דברי אלהים חיים, כי אם בהיותם במעלת רוח הקדש אשר הוא (כמו שזכר הרב המורה בפמ״ה ח״ב) ענין אלהי, ילוה לאיש יעוררהו ויזרזהו לדבר או לכתוב דברי שירות ותשבחות או דברי חכמה באופן נפלא, ולזה כתב הרב שמה וז״ל, ולכן נקראו כתובים, לפני שנכתבו ברוח הקדש. הנה אם כן אין הכוונה בשם כתובים להודיע שנכתבו הדברים ההם על ספר ושלא היו על פה, כי אם שנכתבו ברוח הקדש ובמדרגה ההיא, ושלא היה הרוח האלהי אתם, כי אם בכתיבתם באותו לשון וחכמה ולא בדבר אחר, ולהיות זאת המעלה העליונה בהם נקראו כתובים, כי כמו שאמרתי היו שמותיהם מורים על שלמותם היותר עליון, ועם זה הותרו השאלות כלם לדעת חז״ל, והתבארה כוונתם בחלוק זה, שהיא מיוסדת על מדרגות ספרי הקדש ומעלתם בעצמם, ושלכן נקרא ספר התורה תורה, להורות על מעלתה שהיה במצות ולא בדבר אחר: ואמנם חכמי הנוצרים חלקו ספרי הקדש לארבעה חלקים. חלק תוריי, והם חמשה חומשי תורת משה. וחלק ספוריי, והם יהושע שופטים ורות ושמואל ומלכים, דברי הימים דניאל ועזרא ואסתר. וחלק נבואיי, והם ישעיהו וירמיהו וקינות יחזקאל תרי עשר וקצת ספר דניאל האחרון, ומנו בתוכם ספר תהלים, וקבלו היות דהע״ה נביא במדרגה עליונה מהנבואה. וחלק מדעיי, והם איוב ומשלי קהלת ושיר השירים, וקראו החלקים ההם ליגאלי״ש הישטוריאלי״ש פרופיטיקו״ש שאפיאינטי״ש. ואין חלוקתם זאת מסכמת לסדר הספרים, לפי שהנה הספרים אשר קראו ספוריים, הנה הם ג״כ יוכללו בשם נביאים, ואשר קראו מדעיים, ברוח הקדש נעשו, ולא היו כספרי ארסט״ו, ולא יעיד הכתוב שבא דבור אלהי לדוד, כמו שהעיד בשאר הנביאים, לשיהיה דוד מכלל הנביאים ויהיו דבריו בספר תהלים ממדרגת דברי הנבואה כמו שאמרו, ולכן צדקו דברי חז״ל במה שהגדילו מדרגות השפע אשר נעשו בו ספרי הקדש לשלשה מדרגות, ומצדם חלקו ספרי הקדש לג׳ חלקים, תורה נביאים וכתובים מהבחינות אשר זכרתי. ומלבד חלוקתם זאת הנה עוד שערתי אני חלוקה אחרת בספרי הקדש כפי הזמן אשר נכתבו וחוברו בו, ואחלק אותם גם כן לשלשה חלקים אחרים. החלק הראשון במה שנכתב וחובר קודם הכנס ישראל לארץ, והוא ספר התורה אשר שם משה לפני בנ״י בהיותם במדבר קודם בואם אל הארץ. והחלק השני הוא כלל הספרים אשר נכתבו בהיותם בארץ קודם הגלות וחרבן הבית, והם ספרי יהושע ושופטים ורות ושמואל וספר מלכים ישעיהו ירמיהו ומגלת קינות הושע יואל עמוס עובדיה יונה מיכה נחום חבקוק צפניה, שהם הנביאים אשר נבאו כפי מה שהעידו הכתובים ומה שקבלו חז״ל בסדר עולם (פרק י״ט כ׳ וכ״א וכ״ב) בימי מלכי ישראל ויהודה, ומזה החלק ג״כ היה ספר תהילים משלי שיר השירים וקהלת, אשר חברום דוד ושלמה ברוח הקדש בארץ ישראל בימים ההם. הנה כל הספרים האלה נכתבו וחוברו קודם חרבן הבית בהיות ישראל על אדמתם, והם מהחלק השני הזה. והחלק השלישי מספרי הקדש הוא כלל הספרים אשר נכתבו וחוברו אחרי חרבן הבית וגלות ישראל מעל אדמתם, והם ספר יחזקאל ומגלת אסתר וג״כ ספר עזרא ודברי הימים שכתב הוא ג״כ ונבואות חגי זכריה ומלאכי, כי עם היות שנבאו בארץ ישראל היה אחרי החרבן וגלות ישראל בעת שובם שמה באותה פקידה החלושה אשר פוקדו על פי כורש מלך פרס, ולכן היו מהחלק השלישי הזה: ואמנם ספר איוב, אם היה שמשה רבינו כתבו (כדברי חז״ל בפ״ק דבבא בתרא דף י״ד ע״ב ודף ט״ז ע״א) הנה נכנס בחלק הראשון, ואם היה איוב בימי השופטים (כדעת רבי אליעזר שם) היה נכנס בחלק השני, ואם היה בימי אסתר ואחשורוש (כדברי רבי יהושע בן קרחה) או היה מעולי הגולה ובית מדרשו בטבריא (כדברי רבי יוחנן) יהיה ספרו מכלל החלק השלישי. סוף דבר כל ספרי הקדש יתחלקו לאשר נכתבו קודם ביאת ישראל לארץ, ולמה שנכתבו בהיותם בארץ, ולמה שנכתבו אחרי יציאתם בגלות ראשון מהארץ: והיוצא לנו מזה כלו הוא שארבעת הספרים האלה (יהושע שופטים שמואל מלכים) היתה התחלת זמן ספוריהם מעת הכנסת ישראל עם יהושע לארץ הנבחרת אשר נתן ה׳ להם, ותכלית ספוריהם בעת יציאתם ממנה בגלות צדקיהו המלך. וידענו עם זה שהספרים הארבעה האלה כוללים רוב שאר ספרי הקדש נביאים וכתובים, לפי שספרי הנביאים הנזכרים בחלק השני הם נבואות שנבאו הנביאים בימי מלכי יהודה וישראל אשר נזכרו בספר מלכים, ויכללו ג״כ ספרי הכתובים הנזכרים באותו חלק השני שזכרתי, לפי שחוברו ונכתבו ברוח הקדש מאותם המלכים ובזמניהם: ולאומר שיאמר מדוע לא נכתבו הנבואות כלם ודברי רוח הקדש מהנביאים והכתובים בתוך ספורי המלכים אשר היו בימיהם? כמו שנכתבו נבואות שמואל וגד ונתן ואליהו ואלישע ושאר הנביאים הנזכרים בספר שמואל ובספר מלכים כל אחד במקומו ובזמן המלך אשר נבא אז, ולמה יוחדו ספרים בפני עצמם לנבואות הנביאים האלה ישעיהו וירמיהו וזולתו? וכ״ש עובדיה ויונה ושאר הנביאים אשר לא נמצאו מהם כי אם נבואות מועטות, ויוחדו אליהם עם כל זה ספרים בפני עצמם ולא יוחדו כן ספרים לנבואות שמואל וגד החוזה ונתן הנביא ואלישע ובאו דבריהם מפוזרים בתוך הספורים? ואני אשיב לזה, שלא נכתבו הנבואות והשירים ומאמרי החכמה ההמה אשר באו בספרי הנבואות ובספרי תהלות דוד וחכמת שלמה בתוך הספרים ובספורי המלכים אשר קרו בימיהם לשתי סבות. האחת כדי שלא תכבד העבודה על המעיינים, ולא יוכלו להשיג אמתת הספורים במה שיכנס ביניהם מאורך הנבואות ורבוי השירים וגודל המאמרים המדעיים אשר יבואו בתוכם, ולכן בחרו לכתוב הספורים בפני עצמם מחוברים ונמשכים זה אחר זה מבלי הפסק, ועשו ספרים בפני עצמם מנבואות הנביאים בימים ההם וספר מיוחד לשירי דוד וזקניו, וכן יוחדו ספרים למדברים ברוח הקדש אשר דברו באותו זמן כפי חומר הדברים וחלוף הדרושים. והסבה השנית היא שד׳ הספרים האלה, ר״ל יהושע ושופטים שמואל ומלכים יוחדו בעצם וראשונה לספורי השופטים והמלכים וקורותם, ולזה לא באו בהם מהנבואות כי אם המתיחסות לעניני אותם השופטים והמלכים ולספוריהם, כי להיותם הכרחיות לידיעת הספור, היה ראוי ומחוייב שיתחברו עמהם ויבאו בתוכם, וכן ספורי הנביאים במה שאין בו נבואה, וספורי נסים אשר עשו בזמן המלכים מאשר לא היו בהן נבואות באו ג״כ בתוך הספורים מהצד שיתיחסו כלם למלכים ההם, אמנם שאר הנבואות אשר נבאו הנביאים במה שאינם מתיחסות לספורי המלכים ואינם הכרחיות להכתב שמה לא באו בתוכם, והושמו ספרים בפני עצמם, בין שיהיו נבואות רבות או מועטות, להיות הגדת העתידות או ענינים מתיחסים לנביאים ההם עצמם ונבואותיהם ונבואות האומות, ואינם ממין ספורי המלכים ועניניהם: הנה נתבאר מכל זה מדרגת ארבעת הספרים האלה יהושע שופטים שמואל ומלכים וזמן חבורם, והוא מה שרציתי לבאר במחקר הראשון הזה, ויושלם ענינו עוד במחקר השני שיבא: המחקר השני הוא בידיעת ארבעת סבות הספרים האלה, הפועלת והצוריית החומריית והתכליתיית, יען וביען היה הדבר נודע בשלמות (כמו שזכר החוקר) כאשר יודעו סבותיו והתחלותיו הקרובות מאלו והרחוקות, ולהיות הסבה התכליתיית היא הקודמת במחשבה לכל שאר הסבות, אבאר ראשונה מה הוא התכלית בארבעת הספרים האלה יהושע שופטים שמואל ומלכים, אם התכלית הכולל בהם, ואם המיוחד האחרון באחד אחד מהם. אחרי זה אחקור בפועל, ר״ל מי היה הכותב והמחבר הספרים האלה, ואם היה בכלל כותב ומחבר אחד או היו הכותבים והמחברים רבים כמספר הספרים, ומי הם אלה. ואח״כ אבאר צורתם, ר״ל אם היה מדרגתם מדרגת ספרי הנביאים או מדרגת הספרים הנכתבים ברוח הקדש, ולמה יבדלו אלה מאלה, ומה הם הבחינות אשר מפניהם היו הספרים האלה מכלל הנביאים ואינם מכלל הכתובים, ואחריו אבאר חומרם, ר״ל החומר הכולל לספרים האלה ארבעתם ונושאם. והנה אקדים הדברים האלה לפי׳ הספרים להיותם דברים מועילים והכרחיים בהבנתם: ואומר אם בענין התכלית, שהתכלית הראשון הכולל לארבעת הספרים האלה, היא ללמדנו תועלות ולמודים מועילים בידיעת ההשגות האמתיות ובלמוד המדות והתכונות המשובחות, כפי מה שיורו ספוריהם, ותכלית אחר כולל להם, הוא בידיעת ימות עולם שנות דור ודור, כי אין לנו דרך לדעת מספר השנים אשר עברו כי אם משנות השופטים והמלכים, להיותם נמשכים זה אחר זה מבלי הפסק כמו שאבאר אחרי זה בספר שופטים בעזרת האל. ואם מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו השתדלו להקיף ולדעת שנות הראשונים וגבולי הימים דור אחרי דור כדי לדעת תקופות הימים ומספר שנותיהם, אף כי בני ישראל (המושרשים באמונת חדוש העולם הכללי הרצוני) שראוי שידעו ויבינו הסתעפות הדורות מתחלת הבריאה עד גלות ירושלם ועד כי יבא שילה ולו יקהת עמים. ולזה היה מההכרח שימנו שנות השופטים והמלכים וספורי עניניהם, כדי שמהם נעמוד על שנות העולם. והתכלית המיוחד בספר יהושע, הוא להעיד שכל הייעודים האלהיים אשר ייעד הקב״ה ע״י האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב ועל ידי משה אדוננו ע״ה בכבוש הארץ הנבחרת וירושתה (כמו שנכתב בספר תורת אלהים) כלם נתקיימו ויצאו לפועל לא חסר דבר, ולכן נכתב ספר יהושע להודיע הכנסת ישראל לארץ וכיבושה וירושתה וחלוקה, וכבר העיד יהושע בדבריו לישראל בסוף ימיו על התכלית הזה, אמר (יהושע כ״ג יד) וידעתם בכל לבבכם ובכל נפשכם כי לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים אשר דבר ה׳ אלהיכם עליכם הכל באו לכם לא נפל ממנו דבר אחד. והיה תכלית שאר הספרים השלשה, לספר שאחרי מות יהושע, אם בימי השופטים ואם בימי המלכים, פעמים היו בני ישראל רעים וחטאים לה׳ מאד, קם העם וזנה אחרי אלהי נכר הארץ, ומפני זה הלכו בלי כח לפני רודף, זנח ישראל טוב אויב ירדפו, ופעם היו שבים עד ה׳ ויזעקו אל ה׳ בצר להם ואז ממצוקותיהם יצילם ונפלו אויביהם לפניהם לחרב, וכל זה ממה שיורה כי יש אלהים שופטים בארץ, וכל דברי אדון הנביאים ע״ה וייעודיו נתקיימו אם בענין השכר ואם בענין העונש כפי הכנת המקבלים. וכבר העיד על זה יהושע בדבריו ג״כ שם אמר (שם כ״ג ט״ו) והיה כאשר בא עליכם כל הדבר הטוב אשר דבר ה׳ אלהיכם אליכם כן יביא את כל הדבר הרע עד השמדו אתכם מעל האדמה הטובה אשר נתן ה׳ אלהיכם לכם: הנה זה הוא התכלית המכוון בשלשת הספרים האלה שופטים שמואל ומלכים, ר״ל שבספר שופטים יספר מה שקרה לישראל מהטוב והרע כפי מעשיהם בימי השופטים, ובספר מלכים ספר זה הענין בעצמו, ר״ל מהשכר והעונש אשר בא עליהם בימי המלכים עד גלות ישראל מעל אדמתם. ואמנם במה יובדלו השופטים מהמלכים, הנה יבא ביאור וחקירה מספקת עליו בהקדמתי לפירוש ספר שופטים בג״ה: אבל ראוי שנשאל שאלה בזה והיא, מה היה ענין ספר שמואל? כי מה שספר בו מעניני עלי ושמואל היה ראוי שיביאהו עם שאר השופטים אשר יוחד ספר אחד אליהם, ומה שבא בו מספורי שאול ודוד היה ראוי שיכללהו עם המלכים אשר יוחד אליהם ספר אחד, ולא יהיו א״כ לנו כי אם ספר שופטים וספר מלכים לבד. אבל התשובה לדעתי בזה הוא כי יוחד ספר שמואל למעלתו ולמעלת דוד המלך ע״ה, ולכן בין ספר שופטים וספר מלכים היה הספר הממוצע ביניהם ספר שמואל, לפי שיוחד לספורי שופט אחד השלם שבשופטים שמואל הנביא ע״ה ומלך אחד השלם שבמלכים דוד עבד ה׳, וכדי להגיד עניני השופט השלם שמואל, הוצרך להגיד בצדו ענין עלי שקדם אליו, לפי ששמואל הקים האל ית׳ בחיי עלי לשופט על ישראל ומת עלי אחרי היות שמואל שופט בחייו. וכן הביא קודם לספורי דוד ענין שאול שמלך לפניו ונמשח דוד בחייו למלך ומת שאול אחרי היות דוד בחייו משוח מלך. הנה א״כ בענין הזה נתדמה שמואל השופט לדוד המלך בערך עלי ושאול הקודמים אליהם במשפט ובמלכות, ולפי זה היה ספר שמואל כנקודה אשר באמצע הקו, שהוא תכלית החלק הקודם וסופו והתחלת החלק המתאחר וראשיתו, כי שם ספר תכלית השופטים והוא מזה הצד סוף ספר שופטים, ויספר התחלת המלכים והיה מזאת הבחינה ראש והתחלה לספר מלכים, והספר הזה (ר״ל ספר שמואל) הוא המורכב משניהם מהשופטים והמלכים. ואמנם למה נקרא הספר ההוא ספר שמואל אחקור עליו בהקדמתו. ואם תשאל מדוע התחיל ספר מלכים בפרשת והמלך דוד זקן? והיה ראוי שיהיה ג״כ הספור הזה מספר שמואל אשר יוחד לעניני דוד, וישלים שם ספורי עניניו עד מותו, ויתחיל ספר מלכים מהתחלת עניני שלמה וספוריו? אני אשיבך כי מפני שבאותה פרשה (מלכים א א׳) והמלך דוד זקן בא בימים וגו׳ נזכר שהמליכו את שלמה, התחיל בה ספר מלכים, לפי שכל עניני שלמה ומה שנמשך אחרי המשחתו בכל ישראל יוחס לספר מלכים, ונשאר בספר שמואל כל עניני דוד במה שהוא מלך, כי מה שהיה לו אחרי המלכת שלמה כבר נמנה בזמנו של שלמה. והנה זהו אצלי ענין הספרים הארבעה האלה כלם, שהיתה התחלתם מעת היות וצמיחת ירושת ישראל וכבודם בהכנתם לארץ שהגיד בספר יהושע ועד עת ההפסד והחרבן והגלות ממנה שנזכר בסוף ספר מלכים כמו שאמרתי, והוא מה שראיתי לבאר בענין תכלית הספרים האלה בכלל ובפרט: ואמנם הפועל, רוצה לומר מי היה הכותב והמחבר הספרים האלה, הנה חכמינו ז״ל בבבא בתרא פ״ק (דף י״ד ע״ב) חקרו על זה בכלל, אמרו שם ומי כתבן? משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב. יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה. שמואל כתב ספרו וספר שופטים ורות, דוד כתב ספרו שהוא תהלים ע״י עשרה זקנים ואלו הן, אדם הראשון ומלכי צדק ואברהם ומשה והימן וידותון ואסף ושלשה בני קרח. ירמיהו כתב ספרו וספר מלכים ומגילת קינות. חזקיהו וסיעתו כתבו ישעיהו משלי שיר השירים וקהלת. אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל ותרי עשר נביאים ודניאל ואחשורוש. עזרא כתב ספרו וייחוס דברי הימים עד לו, מסייע ליה לרב דאמר רב יהודה אמר רב לא עלה עזרא מבבל עד שייחס עצמו ועלה. ומאן אסקיה? נחמיה בן חכליא וכו׳. הנה ביארו חז״ל בזה המאמר שיהושע כתב ספרו, ושמואל כתב ספר שופטים וספרו ורות, וירמיהו כתב ספר מלכים. והקשו שם יהושע כתב ספרו? והא כתיב (יהושע כ״ד כ״ט) וימת יהושע, דאסקיה אלעזר. והא כתיב (שם כ״ד ל״ג) ואלעזר בן אהרן מת? דאסקיה פינחס וזקנים וכו׳. וכאשר עיינתי בפסוקים ראיתי הדעת הזה שיהושע כתב ספרו רחוק מאד, לא בעבור מה שנאמר בסופו וימת יהושע (שהוא לבד הספק אשר התעוררו אליו בגמרא), כי אם בעבור הכתובים שיעידון יגידון שלא כתבם יהושע, אמר בהקמת האבנים בתוך הירדן (שם ד׳ ט׳) ויהיו שם עד היום הזה, ואמר בענין המילה ויקרא את שם המקום ההוא גלגל עד היום הזה, ואמר בעכן (שם ז׳ כ״ו) על כן קרא למקום ההוא עמק עכור עד היום הזה, ובגבעונים נאמר (שם ט׳ כ״ז) ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח ה׳ עד היום הזה, ואמר (שם י״ד י״ד) על כן היה חברון לכלב בן יפונה הקניזי לנחלה עד היום הזה, ובנחלת בני יהודה אמר (שם ט״ו ס״ב) ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יוכלו בני יהודה להורישם וישב היבוסי את בני יהודה בירושלם עד היום הזה, וכן נאמר בנחלת אפרים (שם ט״ז י׳) וישב הכנעני בקרב אפרים עד היום הזה ויהי למס עובד, ואם יהושע כתב כל זה איך יאמר בהם עד היום הזה? והנה הכתיבה היתה סמוכה לעשיית הדברים ההמה, וכח מאמר עד היום הזה יורה בהכרח שנכתב זמן רב אחרי שקרו הדברים. עוד תמצא בנחלת בני דן שאמר שם (שם י״ט מ״ה) ויצא גבול דן מהם ויעלו בני דן וילחמו בלשם, וידוע שזה היה בימי פסל מיכה באחרית השופטים, וזו טענה מכרעת שלא נכתב המאמר הזה כי אם שנים רבות אחרי מות יהושע, והוא המוכיח שלא כתב יהושע את ספרו. וכן יורו הכתובים ששמואל לא כתב ספרו בזה הדרך עצמו, כי שם בענין הארון בארץ פלשתים שהיה בימיו נאמר (שמואל א ה׳ ה׳) על כן לא ידרכו כהני דגון וכל הבאים בית דגון על מפתן דגון באשדוד עד היום הזה, ונאמר ג״כ כשהשיבו הפלשתים את הארון (שם ו׳ י״ח) ועד אבל הגדולה אשר הניחו עליה את ארון ה׳ עד היום הזה בשדה יהושע בית שמש, ואם היו הדברים האלה בימי שמואל איך אמר עד היום הזה שיורה אורך הזמן? ועוד תמצא כאשר בא שאול אליו לשאול על דבר האתונות אמר שם (שם ט׳ ט׳) לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד הרואה כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה, וזה הפסוק מורה בהכרח שלא כתבו שמואל כי שאול בימיו היה, ואיך יאמר עליו לפנים בישראל כי לנביא היום יקרא הרואה? אבל יורה זה בחיוב מבואר שנכתב זמן רב אחרי מות שמואל ששנו המנהגים. עוד תמצא שאמר (שם ז׳ ב׳) ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה, ואם זה כתב שמואל שהיה בימיו, איך יאמר שישב הארון שם עשרים שנה? והנה בימי שמואל לדעת חז״ל סדר עולם פ׳ י״ב לא ישב שם הארון כי אם י״ג שנה ואחרי מותו שבע שנים נעלה משם ע״י דוד המלך ע״ה. ובדוד אמר ג״כ (שם כ״ז ו׳) ויתן לו אכיש ביום ההוא את צקלג לכן היתה צקלג למלכי יהודה עד היום הזה, והנה בימי שמואל לא היו מלכים על יהודה לבד. ובענין עוזא נאמר (שמואל ב ו׳ ח׳) ויקרא למקום ההוא פרץ עוזא עד היום הזה, ואי אפשר לומר שנתן הנביא או גד החוזה כתבו זה, לפי שהיה בימיהם ואיך יאמר עד היום הזה? הנה כל מה שאמרתי יורה ששמואל ג״כ לא כתב ספרו. ומפני זה כלו חשבתי אני, שיהושע לא כתב ספרו, אבל שמואל הנביא כתבו וכתב ג״כ ספר שופטים, ולזה לא תמצא שנאמר ביהושע שכתבו, כמו שהעידה התורה על משה רבינו עליו השלום באומר׳ (דברים ל״א ט׳) ויכתוב משה את התורה הזאת ואמר (שם ל״א כ״ד) ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם, והנה הכתוב ספר בסוף ספר יהושע שכתב את כל הדברים ההם אשר דבר לעם. ואם היה שהוא כתב ספרו איך לא העידו הכתוב ג״כ, אבל הוא כמו שזכרתי, שמה שכתב יהושע העיד עליו הכתוב, ומה שלא כתב לא העידו הכתוב, ולהיות ספר יהושע נכתב על ידי שמואל, לכן אמר כדברים ההם אשר זכרתי, עד היום הזה. וזכר כבישת לשם על ידי בני דן, לפי שכבר עבר הכתוב בזמן כתיבת הספר. ואמנם מה שאמר שם בפסל מיכה (שופטים י״ח ל׳) עד יום גלות הארץ, אין פירושו על גלות ישראל הכללי, כי אם על גלות הארון אשר לקחו פלשתים במלחמה שהיה בימי שמואל, כמו שאפרש במקומו. ואל תתמה על אשר נטיתי מדעת חז״ל בזה, כי גם בגמרא לא הסכימו בדברים האלה, וחלקו שם, אם משה כתב ספר איוב, ואם כתב יהושע שמונה פסוקים מהתורה? ואחרי שחז״ל עצמם ספקו בקצת המאמר, אינו מהבטל שגם אני אבחר בקצתו דרך יותר ישר ונאות כפי טבע הפסוקים ויושרם: ואמנם ספר שמואל מי כתבו? הנה מלבד מה שכתבו בו חז״ל (כמו שאמרתי) הנה בדברי הימים נאמר במיתת דוד (ד״ה א כ״ט כ״ט) ודברי דוד המלך הראשונים והאחרונים הנם כתובים על דברי שמואל הרואה ועל דברי נתן הנביא ועל דברי גד החוזה וגומר, וזה יורה ששמואל כתב ספרו והשלימו נתן וגד כדבריהם ז״ל. ואפלא מחכמינו איך לא הביאו הפסוק הזה לחזוק דעתם, והנכון אצלי בדבר הזה הוא, ששמואל כתב הדברים שקרו בימיו, ונתן הנביא כתב גם כן בפני עצמו, וגד החוזה כתב גם כן בפני עצמו כל אחד מהם כל מה שקרה בימיו, ושהכתובים האלה ירמיהו הנביא קבצם וחברם יחד וסדר הספר כלו על פיהם, שאם לא כן מי קבץ המאמרים ההם בהיותם מפועלים מתחלפים? שהכתוב לא אמר שכתבו הנביאים ההם דבריהם זה אחר זה, כי אם שכל אחד כתב ספר בפני עצמו. וידמה שירמיהו כאשר רצה לכתוב ספר מלכים, הבין ספר שמואל הקודם אליו, והוא קבץ מאמרי הנביאים הנזכרים בספר, ואין ספק שהוסיף בו דברים לביאור המאמרים כפי מה שראה, וזהו אומרו, עד היום הזה, והוא היה מה שכתב לפנים בישראל וגומר, כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה, ושאר הפסוקים אשר זכרתי שיורו איחור הזמן, כלם היו מפעל המתקן והמקבץ ע״ה. ואם תרצה לומר שיהושע כתב ספרו להסכים עם דברי חז״ל, אמור מעתה שירמיהו ג״כ או שמואל קבץ המאמרים ההם ותקנם על ספר, והוא אשר הוסיף עליהם כיד אלהיו הטובה כמו שאומר בספר שמואל. וזהו מה שרציתי לבאר בענין הפועל וכותב הספרים האלה: ואמנם בצורת הספרים האלה ארבעתם, כבר כתבו חז״ל שהם מכלל הנביאים, ואינם מכלל הספרים הנכתבים ברוח הקדש, והיתה א״כ צורתם נבואה גמורה, ואני בספר מחזה שדי אשר עשיתי, הפלגתי החקירה בענין הנבואה ורוח הקדש, ובמה תבדל המדרגה הנבואיית ממדרגת רוח הקדש, האם היה ההבדל בבחינת הנותן והמשפיע, או בבחינת המקבל אותו, או בבחינת השפע עצמו? וזה אם בכמותו או באיכותו, או בביטול החושים והשתמשם? כי היה הדרוש הזה עמוק עמוק מי ימצאנו, ולא מצאתי ממנו דבר כי אם לרב המורה (דף קי״ג) באותו פרק מ״ה ח״ב אשר זכרתי, וגם שם באו דבריו בקצור מופלג ובלתי מספיקים, ומצאתי להרמב״ן בפירוש לתורה (פר׳ בהעלותך קי״ד ע״א) דברים בזה יראה שהם סותרים לדעת הרב המורה, וראוי א״כ שנדע באמת דעתם ודעת חז״ל אצלם באמתת רוח הקדש, ושם חקרתי בזה בכלל ובפרט במדרגת כל ספר מן הספרים מה שחייב טבע הדרוש, ואין זה מקום החקירה הזאת ומה שראוי שנדע בזה עתה הוא מאי זו בחינה היו הספרים האלה נביאים? ואומר שהיתה צורת אלה הספרים נבואיית משלשה בחינות. האחת מפאת האומר שהיה נביא, כי שמואל וירמיהו וזולתם מהנביאים היו ספריהם במדרגת הנבואה מצד שחוברו ונכתבו ע״י נביאים. והבחינה השנית מאשר בא הצווי האלהי לנביא שיכתוב כל ספר מהם, ואחרי שנכתבו אלה הספרים על פי ה׳ ובמצותו היתה מדרגתם נבואיית. והבחינה השלישית היא במה שהאל ית׳ בשפע נבואתו הודיע לנביאים דברים רבים שלא היו נודעים בישראל, כדי שיכתבו אותם בספריהם, וזה במחשבות האומות ומלכיהם ודבריהם ועונות בני ישראל ותשובותיהם, ושינחם ה׳ על הרעה אשר אמר לעשות אליהם, וכדומה לדברים האלה שלא היה אפשר לנביא שיגבילם וידעם כי אם מפי הגבורה. ואמנם אופן כתיבת הספרים ההם, ואיך ידעו הנביאים הדברים העוברים בימים הראשונים אשר כתבו על ספר, אין ספק שמצאו הנביאים דברים נכתבו באותם הזמנים בספרי דברי הימים שנזכרו בספר מלכים, והיו נכתבים אותם הדברים מאותו זמן, אם על ידי השופטים או המלכים או שאר חסידי אותם הדורות וסופרים, ומאשר היו מפוזרים ומפורדים מזה אחד ומזה אחד, והיו בהם דברים נכתבו כפי הרצון ולא כפי האמת, ומהם דברים מיותרים, כי זהו דרך הסופרים ומגידי הדברים לשבח ולגנות יותר מהראוי כפי אהבתם ושנאתם, והיה א״כ מעורב בהם האמת עם השקר והמותר עם ההכרחי, לכן נחה רוח ה׳ על הנביאים ההם ויצום לחבר על ספר כל הספורים ההם בשלמות ואמת, ויאספו אליהם כל הכתבים ההם והודיעם האל ית׳ בנבואתו השלמת אותם הדברים ואמתתם והצדקם והבדלת האמת מן השקר וההכרחי מהבלתי הכרחי, וא״כ מעלת המחבר ומדרגתן בנבואה והצווי האלהי שבאהו על זה וההתודעות הנבואיי שיאמת הדברים ויצדקם, המה הבחינות השלשה אשר מפניהם ידענו שצורת הספרים האלה היא נבואיית. ועם מה שכתבתי בזה תוכל להשיב לשלשה ספקות אפשר שיסופקו אליך בדרוש הזה, ולא התעוררו אליהם עד הנה אחד מחכמינו חדשים גם ישנים. הספק הראשון איך היו ספר שופטים ושמואל ומלכים מכלל הנביאים, והיה ספר דברי הימים אשר באו בו מאותם הספורים עצמם מכלל הכתובים, ואתה תראה שאין בספר דברי הימים כי אם קצת מספורי תורת משה בהתיחסות הדורות וקצת מספורי ספרי הנביאים האלה, ואם תאמר הדרוש הוא מה שישימם ממדרגת הנבואה, או רוח הקדש, למה א״כ לא היה מדרגת דברי הימים כמדרגת ספרי הנביאים האלה עצמה, ויהיו אלו ואלו כלם אם מן הנביאים או מן הכתובים? הספק השני הוא, למה לא באו ספורי בועז ורות ונעמי בתוך ספר שופטים כשאר הספורים שנכתבו שמה? ואם היה שכבר יוחד לענין בועז ורות ספר בפני עצמו לסבה מן הסבות, יקשה למה סדרוהו חז״ל מכלל הכתובים ולא סדרוהו מכלל הנביאים, והנה ספר רות שמואל הנביא ע״ה כתבו כמו שכתב ספר שופטים, והיו בשניהם ממין אחד והזמן אשר קרו בו כלם היה אחד בימי שפוט השופטים, וא״כ מה ראו חכמינו ומה הגיע אליהם שסדרו סדר שופטים מכלל הנביאים, וספר רות מכלל הכתובים? הספק השלישי במה שבא בספר שמואל פרשת, וידבר דוד לה׳ את דברי השירה הזאת וגו׳, והוא אחד מהמזמורים שבאו בספר תהלים (תהלים י״ח א׳) למנצח לעבד ה׳ לדוד וגומר, ויקשה א״כ למה בא שמה המזמור הזה לבד ולא מזמור אחר? וגם יקשה זה לפי שלא ימלט אם שנ׳ שחובר אותו מזמור בנבואה או ברוח הקדש, ואם היה בנבואה איך הושם בספר תהלים בתוך הכתובים? ואם ברוח הקדש איך שמוהו בכלל הנביאים ובתוך הדברים הנבואיים בספר שמואל? אף כי דהע״ה לא היה נביא על דרך האמת: ואומר בתשובת הספק הראשון, שהספרים האלה ארבעתם יהושע שופטים שמואל ומלכים, היה ראוי שימנו מכלל ספרי הנביאים מהבחינות השלשה שזכרתי, ואין כן ספר דברי הימים, כי לא היה מחבר אותו נביא, אבל עזרא ונחמיה חברו אותו, כמו שאז״ל, ולפי שהמה היו מדברים ברוח הקדש ולא נביאים, היה ראוי שימנה אותו הספר אשר חברו מכלל הכתובים ולא מהנביאים (והיא הבחינה הראשונה) גם לא בא אליהם צווי אלהי לחברו, כי לא היו נביאים ולא דבר האלהי ית׳ עמהם (והיא הבחינה השנית) וגם לא קבלו בנבואה הענינים אשר כתבו בו (והיא הבחינה השלישית) אבל הם חברו אותו ספר כפי מה שהיה מקובל אצלם מהדברים ההם ומה שמצאו בספרי הנביאים ובכתובים אשר היו בתוכם, וכוונו ג״כ להוסיף ולשנות דברים בספורים שבאו בספרי הנביאים על צד הביאור ולהטיב הבנתם, ולהודיע שהיו לאנשים הנזכרים שמה שמות אחרים זולת מה שבאו בספרי הנביאים שנו השמות, כמו שיתבאר בפירוש הפסוקים, ולוה אותם העזר האלהי באופן כתיבתם למצוא דברי חפץ וכתוב יושר אמרי אמת, ולכן היה הספר הזה מכלל הכתובים ולא נמנה בנביאים והותר בזה הספק הראשון: ואמנם מגלת רות לא נכתבה בתוך ספר שופטים ולא נמנה מכלל הנביאים, לפי שספר שופטים יוחד בעצם וראשונה לספורים הכוללים שקרו לישראל ולשופטיהם בימים ההם מימות יהושע עד שנולד שמואל, ואין ספק שקרו באותם הזמנים ענינים פרטיים לאנשים מיוחדים מישראל ולא נזכרו באותו ספר, לפי שהיתה הכוונה בו לבד לספר הדברים הכוללים לא הפרטיים, אבל כאשר שמואל משח את דוד למלך על ישראל חפש אחרי משפחתו ובית אביו, ולכבודו עשה ספר רות לספר בו שורש ישי אשר עומד לנס עמים והסתעפות יחוסו, ולהגיד שהיה ממשפחת רם, ושבועז ראש משפחתו היה נגיד ומצוה לאומים, וכמו שאחז״ל (בבא בתרא דף צ״א ע״א) שבועז היה אבצן שופט ישראל. ולפי שבעשותו מגלת רות היה כבר נשלמה כתיבתו של ספר שופטים, עשה ספר רות מגלה בפני עצמה, וגם להיותו ספור פרטי לא היה ראוי שיכנס בספר שופטים המיוחד לספורים הכוללים. ולפי שעשה זה שמואל מעצמו לכבוד דוד ולספר יחוסו בלי צווי אלהי, ולא ספר מה שכתב בזה מאת ה׳ בנבואה, כי אם כפי המקובל אצלם, קבלו חז״ל שנכתב ברוח הקדש ולא בנבואה, ולכן שמוהו מכלל הכתובים כפי מדרגת הרוח אשר חובר בו לדעתם ז״ל. ולי אני עוד בזה סבה שנית והיא, שאף שנודה שהיה ספר רות ממדרגת ספר שופטים, ושנעשה בנבואה בצווי והתודעות אלהי כשאר ספרי הנביאים, הנה היתה כוונת שמואל בחבורו לכבוד דוד כמו שאמרתי, ולכן חז״ל ראו לחברו לספר תהלים אשר כתב דוד, כדי להודיע ייחוסו, ולצורך אותו הסמך הושם בכתובים, עם היותו ממדרגה נבואיית. וכבר העירו חז״ל על זה בפ״ק דבבא בתרא (דף י״ד ע״א) אמרו סדרן של כתובים רות תהלים איוב משלי קהלת שיר השירים קנות דניאל אסתר עזרא ודברי הימים, הנה שמו רות בראשיתם מהסבה שזכרתי, להיות ספור בועז סמוך לתהלות דוד אשר בא מזרעו, והותר עם זה הספק השני. ואמנם למה נכתבה בספר שמואל השירה אשר דבר דוד לה׳ בהיותו אחד מהמזמורים אשר חובר ושנכתבה בספר תהלים שהוא הספק הג׳? אחשוב שהיתה הסבה בזה, לפי שמלחמות ה׳ רבות נלחם דוד המלך ע״ה, וכאשר היה זקן ובא בימים ולא יוכל עוד לצאת ולבא במלחמות, אחרי רבוי הצלחותיו וה׳ הניח לו מסביב נתן בכלל שבח והודאה לאל ית׳ אשר גמלו כרחמיו וכרוב חסדיו והושיעו בכל מלחמותיו מאויביו, ומפני זה הביא כותב הספר אחרי השלמות ספורי המלחמות כלם פרשת וידבר דוד לה׳ את דברי השירה הזאת, לא כערך שאר המזמורים, כי אם להיות השירה כוללת על כל הגבורות והתשועות, ולזה הובאה שמה ולא הובא מזמור אחר פרטיי, ואף שנאמר שהיתה השירה הזאת שגורה בפי דוד לאומרה בכל תשועה ותשועה שהושיעו השם, הנה מפני כללותה והיותה נאמרת בכל יום ויום שעזרו השם והושיעו מאויביו, ראה כותב הספר להביאה שמה בבחינת כללותה ומעלתה זאת, ולא עשה כן לשאר השירים והמזמורים להיותם פרטיים ואמרם בזמן מיוחד. ואין ספק שהשירה ההיא ברוח הקדש נאמרה, וכן הפרשה הנמשכת אליה ואלה דברי דוד האחרונים וגו׳, ובאו שמה לסבה שאבאר שם בפירושם, אבל לא יתחייב שכל הדברים שנאמרו וסופרו בספרי הנביאים יהיו נאמרים בנבואה מהאומר אותם, כי שם נזכרו גם כן דברי המלכים והכהנים והיועצים ושאר האנשים מהאומה ומיתר העמים ולא היו כלם נביאים ולא דבריהם נבואה, אבל הנביא כותב הספר כתב הענינים הספוריים והדברים שאמרו אחרים, אם ברוח הקדש או בנבואה או בדרך שכל או בדרך קללה או באפן אחר, כפי מה שיביא סדר הספור וצרכו. ואמנם למה באו חלופים בשירה ההיא ממה שזכר כאן למה שהביא בספר תהלים? אם היה האומר אחד ואם נעשה בספר תהלים בסוף ימי דוד או קודם לזה? הנה אדבר בו בפי׳ השירה ההיא בע״ה דבור מספיק ונאות, יעויין משם בפרשה הכ״ד מספר שמואל, ועם זה הותר הספק השלישי. וכבר יספק ג״כ ספק רביעי, במה שסדרו חז״ל מגלת קינות אשר חברה ירמיהו בכלל הכתובים ולא שמוה מכלל הנביאים, עם היות ירמיהו שכתב ספרו הוא אשר כתב ספר קינות גם כן ובספרו ספר שעשה המגלה ההיא, ויקשה א״כ למה לא נכתבו הקינות בתוך ספר ירמיהו ויוחדו בספר בפני עצמו? כ״ש שיסדרו אותה המגלה בתוך הכתובים שלא נכתבו מידי הנביאים, אבל זה הספק אינו מתיחס למקום הזה, לפי שאין מגלת קינות מיוחסת לארבעת הספרים האלה אשר אני בפירושם, כי אם לספר ירמיהו, ולכן לא אתעסק בו בכאן. ובחבור הנזכר אשר לי חקרתי עליו עם שאר הדרושים האלה, הנה זהו מה שראיתי לחקור בכאן בענין צורת הספרים האלה כלם: ואמנם בחומר הספרים האלה אומר שהחומר הכולל בהם הוא הספור והגדת הדברים אשר קרו בימים ההם, והנושא העצמי הראשון הזה הוא סוג כולל בהם, והוא יתחלק לתשעת מיני הספורים אשר באו בהן, מין ספור הנבואות שנבאו נביאים באותם הזמנים, ומין ספור הנסים והנפלאות אשר עשה האלוה ית׳ בימים ההם, ומין ספור העונות והפשעים חטאות הצבור והיחיד אשר עשו בזמן זמן מהם, ומין ספור העונשים והרעות אשר מצא אותם, ומין ספור המוסר והתוכחות אשר הוכיחו לישראל שופטיהם כהניהם ונביאיהם, ומין ספור התשובה והתפלה העבודה האלהית אשר עשו בשובם אל ה׳, ומין ספור התשועות וההצלחות אשר קבלו מהאל ית׳ בחסדיו, ומין ספור השירים והתשבחות אשר נתנו לאלהים כעל כל אשר גמלם ורב טוב לבית ישראל, ומין הספורים הפשוטים אשר אין בהם לא טוב ולא רע לא שכר ולא עונש, כהסתעפות הדורות ומה שידמה לזה, והם מהכרח הספור, וזהו מה שרציתי לומר בחומר הספרים האלה. אבל הנה נשאר למספק שיספק על זה כלו שאמרתי בארבעת סבות הספרים האלה, עוד שלשה ספקות עצומות: הספק הראשון הוא, כי אם היה שהספרים האלה הארבעה יוחדו לספורים והגדות, ושאר ספרי הנביאים יוחדו להגדת העתידות וזכרון הנבואות אשר נבאו, א״כ איך בתוך ספר ישעיהו בא באורך רב הספור הגדול, איך עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה, וענין רב שקה, ותפלת חזקיהו עליו, ומכת השם במחנה מלך אשור, ושחלה חזקיהו אחר זה, ותפלתו ותוספת ימיו, וששלח לו מלך בבל ספרים ומנחה ומה שנמשך עליו? והספור הזה כלו כבר בא בספר מלכים מלה במלה, ומה התועלת בהשנות והכפל הדברים ההם, ולמה לא סופרו ג״כ בספר ישעיהו ספורים אחרים זולת זה? ואיך בא בתוך הנבואות ספור המאורע ההוא שאינו נאות לאותו מקום? ובזה הדרך עצמו תמצא בסוף ספר מלכים, ספור חרבן ירושלים ושריפת בית קדשנו ותפארתנו וגלות ישראל, והריגת גדליה בן אחיקם, והספור הזה עצמו כתב ירמיהו בספרו בסוף, ויקשה זה מאשר לא היה נאות הספור ההוא לספר ירמיהו, אשר יוחד לזכרון נבואתו לבד? ויקשה ג״כ למה נשנה שמה, אחרי שבסוף ספר מלכים בא מלה במלה, כ״ש בהיות כמו שכתבו חז״ל, שירמיהו כתב ספרו וספר מלכים, וכתב א״כ ירמיהו אותו ספור שתי פעמים בשני ספריו אלה ללא צורך? וקשה עוד מזה שאתה תמצא בספר ירמיהו הספור הזה עצמו שנית פעם אחרת בסופו, ונזכר א״כ הספור הרע הזה שלשה פעמים והוא זר מאד? ומה שראיתי לומר בתשובת זה הוא, כי ספורי חזקיהו שבאו בספר מלכים ובספר ישעיהו לא באו בשניהם מבחינה אחת ולתכלית אחד, אבל באו מבחינות שונות ולתכליות מתחלפים, וזה בספר מלכים כתב ירמיהו הנביא ע״ה הספור ההוא כלו, להודיע עניני המלך חזקיהו וקורותיו, יען היה הספר ההוא מיוחד לספורי המלכים והגדת עניניהם. אמנם בספר ישעיהו ראה חזקיהו וסיעתו (שכתבוהו כפי קבלתם ז״ל) לספר הנבואות אשר נבא ישעיהו הנביא כלם, וראו שהיה בלתי ראוי שישמטו ויעזבו הנבואות אשר נבא על ביאת סנחריב ועל מחלת חזקיהו ויתר הדברים, להיותם נבואות עצומות יורו על שלמותו ודבקותו באל ית׳, וכי לא נפל מכל דבריו ארצה, ומפני שהיו צריכין אל זכרון אותם הנבואות למעלתם, ולהשלים קבוץ נבואותיו כמו שאמרתי, כתבו הספורים ההם לא מפאת עצמם, כי אם להגיד הנבואות אשר נבא הנביא עליהם, שלא יתכן הגדתם כי אם אחרי הצעת הספורים שהיו נושאים להם, ולכן היו התחלות הדברים שם פרשת (ישעי׳ ל״ה ג׳) חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו וגו׳, שיעדם על מה שיהיה, והבטיחם שלא יראו ולא יפחדו, כי לא תבואם רעה בביאת סנחריב, ואחרי אותה הפרשה באה הספור, ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו עלה סנחריב וגו׳, וזכר הנבואות שאמר ישעיהו עליו וכי קויימו בשלמות, וכן הביא ספור חולי חזקיהו, להגיד שישעיהו נבא עליו וכאשר התפלל אל ה׳ בידו שלח לו רפואות תעלה, וזכר ענין שלוחי מלך בבל שבאו אליו, להגיד הנבואה שנבא עליו ישעיהו ומה שספר בה מהגלות, ולזה בא אחרי כל זה פרשת (שם מ׳ א׳) נחמו נחמו עמי וגו׳, לנחמם על הייעוד הרע ההוא שנבא אז, הנה ביארתי שבאו הספורים האלה בספר מלכים לתכלית הספור, ובספר ישעיהו לתכלית הנבואות והם תכליות מתחלפים. ואמנם בספר ירמיהו באו ספורי החרבן מהבחינה הזאת ג״כ, וזה שעם היות שבאו הספורים ההם בספר מלכים כשאר הספורים, הנה עוד ראה הנביא להביאם בספרו אשר ייחד לנבואותיו לא לתכלית הספור, כי אם להודיע הנבואות אשר אמר ואשר ייעד לבא ושיצאו לפעל איש לא נעדר, וכדי להגיד אותם הנבואות הוצרך להציע אליהם אותם הספורים אשר נבא עליהם, ומפני זה תראה שלא באו בספר מלכים באותו ספר הנבואות אשר נבא, ולא באו ג״כ בספר ירמיהו הספורים ההם מדובקים כאשר באו בספר מלכים, אבל הביא מעט מן הספור והנבואה סמוכה אליו אשר נבא על הענין ההוא, וכן הביא כלו מעט מעט מתערב עם הנבואות כמו שאמרתי, להיות התכלית שמה להביא הנבואות לא זולת זה. אמנם מה שבא בסוף ספר ירמיהו ספור החרבן והגלות כלו פעם אחרת מתחלת פרשת בן עשרים ואחד שנה צדקיהו במלכו וגו׳ עד סוף הספר, והם ספורים פשוטים מבלי זכרון נבואות והגדת העתיד כלל. והמה עצמם הפרשיות אשר באו בספר מלכים בסוף, מועתקות אות באות בלי חלוף, האמת והסברא הישרה מורה, שהדברים ההם אינם דברי ירמיהו ולא כתב הוא הפרשיות ההם, והראיה המורה כל זה שקודם הפרשה הנזכרת בסוף הפסוקים הקודמים נאמר (ירמי׳ נ״א ס״ד) עד הנה דברי ירמיהו, וזה יורה שמה שאמר אחריו לא היו דבריו. וידמה שעזרא הסופר או אנשי כנסת הגדולה באשר קבצו הספרים וסדרו ספרי הקדש זה אחר זה, ראו לכתוב בסוף ספר ירמיהו הפרשיות ההם והעתיקום מסוף ספר מלכים, והיה זה אצלי לשתי סבות. האחת כדי שידע הקורא איך היה חרבן הבית וגלות ישראל אשר נבא עליו ירמיהו באותו ספר, כדי להודיע אמות דבריו וקיום נבואותיו, ויען בספרו בא זה לשיעורין מעורב עם ייעודי נבואותיו כמו שאמרתי, ראו בדרך כלל וקבוץ לזכרו בסוף ספרו, כאומר הלא זה הוא כלל מה שנבא עליו בספר הזה ירמיהו. והסבה השנית היא כדי שתתחבר אחרי זה נבואת יחזקאל שהיה אחרי החרבן על נהר כבר בתוך הגולה, ולזה שמו בסוף ספר ירמיהו ספור החרבן להיותו הצעה לספר יחזקאל שיבא אחריו, ולא נסתפקו במה שכתב ירמיהו בתוך ספרו, להיותו מעורב עם הנבואות ולהיותו בתוך הספר, ובחרו לזכור הספור בעצמו מדובק ולהניחו בסוף הספר סמוך מה שנבא יחזקאל אחריו, הנה במה שאמרתי בזה הותר הספק הראשון הנזכר: והספק השני הוא, כי אם היה שיוחד ספר שמואל להודיע בו ספורי דהע״ה ועניניו כלם, למה כותבי הספר לא כתבו עניניו בשלמות והשמיטו ענינים רשומים היה ראוי שיזכרו אותם, וכתבם עזרא בדברי הימים, וזה כמו הגבורים אשר באו אל דוד צקלג עוד עצור מפני שאול, וראשי החלוץ אשר באו חברונה להמליך את דוד, ומה שזכר שם שאסף דוד את בני אהרן והלויים ושסדרם למשוררים ולשוערים להעלות את ארון האלהים ומספרם, והשיר אשר עשה דוד להודות הודו לה׳ קראו בשמו בהעלות הארון, וכל זה לא נזכר בספר שמואל. עוד זכר שם בדברי הימים אחרי ענין גורן ארונה היבוסי (שבו נחתם ספר שמואל) ענינים אחרים יקרים מאד, והם מה שהכין דוד לבנין הבית, ומה שצוה לשלמה בנו עליו, ומספר הלויים אשר נמנו לעבודת הקדש ומחלקותם למשמרות אשר עשה דוד, ושהקהיל שרי ישראל ויקם על רגליו וידבר אליהם ענינים מעולים לבנין הבית, ונתן לשלמה בנו תבנית הבית ודברי דוד לכל הקהל, ומה שבירך את ה׳ ואת הקהל, ואלה הם ענינים וספורים ארוכים גדולי המעלה לא זכרם הנביא כלל בספר שמואל והוא זר מאד. ויותר זר מזה ששם בדברי הימים לא באו ספורים אחרים ממה שזכרם הנביא בספר שמואל, כעניני השופטים כלם, וכספורי עלי ובניו ושמואל הרואה, וכהמלכת שאול ועניניו ומלחמותיו כלם, והמשחת דוד, וענין גלית, ומה שרדף שאול את דוד, וכל עניני איש בשת מהמלכתו ומיתתו, ומיתת עשאל ואבנר, וענין בת שבע, וענין אמנון ותמר, וספור אבשלום כלו, ושבע בן בכרי, ולא הרעב שבא על דבר הגבעונים, כל הענינים הגדולים האלה לא זכר שמה עזרא בדברי הימים כלל, וזכר ספורים אחרים שבאו בספר שמואל נעתקים מלה במלה בקצתם שנה מלות מועטות והשמות לבד. ויקשה א״כ מה ראה עזרא על כל זה בדברי הימים, ומה הגיע אל כותב ספר שמואל שהשמיט הדברים השלמים וכן רבים אשר זכרתי וכתב ענינים למטה מהם במעלה? אבל היתר זה עם הרחבת ביאור אנכי אערבנו מידי תבקשנו בע״ה בהקדמתי לפי׳ ספר שמואל שהוא המקום הראוי אליו, ולא הביאותיו הנה פן יארך הדבור בהיתרו ויכבד המחקר הזה על המעיינים: והספק השלישי הוא, כי אם היה שכיוון הנביא ירמיהו ע״ה במצות האלהים לספר כל עניני המלכים וקורותיהם בספר מלכים, למה א״כ לא ספר עניניהם בשלמות כלם, ונסתפק בספר קצתם והשמטת קצתם? הלא תראה שבספור כל מלך ומלך (בין ממלכי יהודה ובין ממלכי ישראל) אומר הכתוב שיתר דברי המלך ההוא וכל אשר עשה וגבורותיו הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל או למלכי יהודה? וזה יורה שהיו ביניהם ספרי דברי ימים אשר נכתבו עליהם עניני המלכים כלם אחד למלכי ישראל ואחד למלכי יהודה, ושהנביא בכתבו ספר מלכים לקח משם קצת הדברים זולת קצת, ועל כן באחרית הספור יאמר ששאר עניני אותו המלך שלא כתב, הנם כתובים על ספר דברי הימים וגו׳, ועל כן יספק המספק, אם היו הדברים כלם נכתבים בספרי דברי הימים, מה ראה הנביא א״כ לכתוב ספר מלכים, ולמה צוה האל ית׳ במה שאין בו צורך? ואם ראתה החכמה העליונה שראוי היה לכתוב עניני המלכים על ספר מפי נביא, למה לא נכתבו כלם ונכתבו קצתם זולת קצתם? ומה ראה עזרא להוסיף בספר דברי הימים בספורי המלכים, יותר ממה שכתב הנביא בספר מלכים שלקח היותר מועיל וראוי, ובקצתם השמיט דברים ממה שכתב הנביא הנה, ולא ידענו אם נאמין לדברי הנביא בספר מלכים, ונחשוב שמה שהוסיף לכתוב עזרא אינו אמת, או אם נחשוב שחסר הנביא מהראוי לכתוב? ועוד תראה באותם הספורים שבקצתם לא הוסיף ולא שנה כלל, והיה מלאכת עזרא בדברי הימים כפי זה מותר ודבר בטל בזכרו מה שספר הנביא בעצמו, אבל גם היתר הספק הזה אניח למקומו, והוא להקדמת ספר מלכים שהוא מתיחס לאותו מקום ושם תמצאנו בג״ה, ולא אאריך עוד במחקר הזה השני. ואתה המעיין בדברי אלה, חליתי פניך בכל לב, תנה בני לבך במה שכתבתי בשני המחקרים האלה, קח נא את ברכתי אשר הובאת לך, ולא תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, כי במה שזכרתי בזה עשיתי חקירה רבה בכתבי הקדש, והקפה כוללת בהם כפי הסברא הפשוטה וקוצר שכלי, והעירותי על זה חמשה עשר שאלות בספריהם, חדשים מקרוב באו אצלי, לא שערום אבותינו, וכדי שלא ימושו מפיך אזכירם פה שנית בקצור זכרון דברים ריש מלין אומר: השאלה הראשונה מה כוונו חז״ל שחלקו ספרי הקדש אל תורה נביאים וכתובים? בהיות שמותיהם אלה אינם כפי מהותיהם, ולא כפי הפועל והמחבר אותם, ולא כפי אופן נתינתם: השאלה השנית למה קראו החלק הראשון תורה? בהיות בה חלק הגדיי מהדברים שעברו, וחלק יעודיי ממה שהיה, וחלק תוריי מהמצות, ולמה לקחו השם מפאת המצות, ולא מפאת הבחינות האחרות? השאלה השלישית למה לא נכתבו נבואות הנביאים כלם בתוך ספרי המלכים אשר קרו בימיהם, כמו שהיה בנבואות שמואל ונתן וגד ואליהו ואלישע ושאר הנביאים שנזכרו בתוך ספורי המלכים, ולא יוחדו ספרים לנבואותיהם? השאלה הרביעית אם היה ראוי שיוחדו נבואות הנביאים בספרים בפני עצמם בלתי הספורים, אף שיהיו מועטות, כעובדיה ויונה ודומיהם מהנביאים, למה א״כ לא יוחדו בספרים בפני עצמם גם כן נבואות שמואל וגד ונתן ואליהו ואלישע ואחיה השלוני וזולתו? השאלה החמישית מה היה ענין ספר שמואל? ולמה לא נכללו ספורי עלי ושמואל עם שאר השופטים בספר שופטים, וספורי שאול ודוד עם שאר המלכים בספר מלכים? ויהיו אם כן הספרים שלשה יהושע שופטים ומלכים לבד? השאלה הששית מדוע לא באו כל עניני דוד בספר שמואל? ולמה התחיל ספר מלכים בפרשת והמלך דוד זקן וגו׳, ונזכרו בספר מלכים ענינים אחרים ממנו עד יום מותו? והיה ראוי שיתחיל ספר מלכים אחרי מות דוד מעניני שלמה: השאלה השביעית אם יהושע ושמואל כתבו ספריהם, איך אמרו עד היום הזה בענינים רבים? וזה יורה שנעשה הספר אחרי כן זמן הרבה, ואיך זכר יהושע ענין לשם שלא היה בימיו, ושמואל עשרים שנה שישב הארון בקרית יערים שנשלמו אחרי מותו? השאלה השמינית איך היו ספר שופטים ושמואל ומלכים מן הנביאים, וספר דברי הימים מן הכתובים? בהיות הספורים שבאו בנביאים הם עצמם שבאו בדברי הימים: השאלה התשיעית במגלת רות, אם היה ששמואל כתבה והיה מהספורים אשר קרו גם בימי שפוט השופטים, למה אם כן לא נכללה בספר שופטים? ומה היה שלא הושמה בנביאים כי אם בכתובים? השאלה העשירית במגלת קינות, אם היה שירמיהו הנביא כתבה, למה א״כ לא באה בתוך ספרו, ואיך סדרוה חז״ל בתוך ספרי הכתובים בהיותה מהנביאים? השאלה הי״א למה באה בספר שמואל השירה אשר דבר דוד לה׳, בהיותה אחד מהמזמורים שבאו בספר תהלים ושחוברה ברוח הקדש? ולמה אם כן הובאה בספרי הנביאים ולא מזמור אחר? השאלה הי״ב למה באו בספר ישעיהו ספרי חזקיהו המלך, בהיות הספר ההוא מיוחד לנבואות שנבא ישעיהו לא לספורים, ושכבר נכתב זה בספר מלכים? השאלה הי״ג במה שהביא ירמיהו בספרו ספורי חרבן הבית שתי פעמים, אחרי שכבר ספרו פעם אחרת בסוף ספר מלכים במלות מועתקות אות באות? השאלה הי״ד למה בספר שמואל לא נזכרו עניני דוד כלם? ועזב הנביא דברים יקרים מענינו שזכרם עזרא בספר דברי הימים, ולמה לא נזכרו בדברי הימים ג״כ דברים גדולים שזכר הנביא בספר שמואל? השאלה הט״ו למה בספר מלכים לא נזכרו בספורי מלכים כל הענינים שהיו בספרי דברי הימים אשר למלכים, ונזכרו קצתם ונשמטו קצתם? ואני ברוב השאלות האלה זכרתי דעתי בהיתרם, ואת השלשת שאלות, העשירית, הי״ד והט״ו אשר הצבתי לבדנה בלי תשובות, הודעתי אל מקום פלוני אלמוני אשר שם אביא תשובותיהם, ולא נמנעתי עם זה מלזכרם הנה כי טבע הדברים הביאני אליהם, וראוי היה להעשות כך לשלמות החקירה, שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום, כי הערת הספיקות אשר עשיתי, והגדת מחשבותי וסברתי בהיתרם כפי חומר הדרוש לא דבר רק הוא מכם, ואיש אחד איש אחד אשר נגע אלהים בלבו רוח חכמה ובינה רוח דעת ויראת ה׳ פתחין לו להכניס ידו בדרושים האלה, והרשות בידו להתעסק בזאת החקירה אם יבקשנה ככסף, ובמה שהבינותי בזה ישמע חכם ויוסף לקח, וכמאמר ראש הפילוסופים (אריסט״ו) בספר השמים והעולם, עלינו להודות לראשונים המתחילים בחקירות, כי עם שלא עמדו על האמת הנה עמדו על הערת הספק, ולולא היו הם המתחילים בחקירה, לא היינו האחרונים משלימים אותה: ואחרי ההצעה הכוללת הזאת והמחקרים האלה, הנה אנכי בא אליך בעב עיוני לפרש ארבעה ספרים האלה יהושע ושופטים ושמואל ומלכים כפי סדרם, ולהקל מעלי המלאכה המרובה הזאת ולהטיב ההקפה בספוריהם, ראיתי לחלק כל ספר וספר מהם אל פרשיות, אבל לא יהיו ארוכות וגדולות כמו שעשאם הרלב״ג ז״ל, שכלל כל ספר יהושע בארבעה פרשיות, וספר שופטים בה׳ פרשיות, וספר שמואל בה׳ פרשיות אחרות, וגם לא יהיו קטנות וקצרות כמו שעשאם החכם גירונימ״ו, אשר העתיק ספרי הקדש לנוצרים, שעשה בספר יהושע כ״ד פרשיות, ובספר שופטים כ״א פרשיות, ובספר שמואל ל״ה, אבחר דרכם בהבדל הפרשיות, ולא אהיה מתכוין לא למעלה ולא למטה, אלא בדרך אמצעי מתיחס כפי חומר הדרושים והבדל הספורים, ובתחלת כל ספר עשיתי מפתח לפרשיותיו, בביאור דרוש הפרשה וחומרה והתחלתה וסופה בפסוקים, וזה בלא ספק ממה שיועיל מאד לזכרון הדברים ושמירתם בלבבות, למה שהיה ראוי אלינו שנשתדל על שמירת הדברים וזכרונם, כמאמר נעים זמירות (תהלים קל״ט) בפקודיך אשתעשע לא אשכח דבריך. וחשבתי עוד דרכי לשאול בתחלת כל פרשה שש שאלות, כפי מה שיסבלו הפסוקים וחומר הדרוש, העשיר בעניניו לא ירבה והדל לא ימעיט מהמספר הזה, ואני זאת בריתי אותם לזכור שש השאלות תמיד, עם היות קצתם עצומות הספק וקצתם קלי ההיתרה, כי היה הסדור וההגבלה בדברים העיוניים, ממה שיעזור אל ההבנה השלמה ויביא אל זכרונה והנה בחרתי בדרך הזה להקדים השאלות לפי׳ הפסוקים, להיות בעיני דבר מועיל לעורר הענינים, ולהמציא הויכוח ולהרחיב החקירה, וגם שהתעוררות השאלות יביא פעמים רבות להוסיף העיון בפסוקים ולהמציא בהם ענינים מתוקים מדבש ונופת צופים, ופעמים אסתייע בפירושם מעט מדברי המפרשים ומדרכי המדרשות, ופעמים אטה מהם אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה, והיה זה לפי שאת הטוב נקבל מהם ואת הרע לא נקבל, והנה הנחתי דברים מדקדוק המלות שכבר באו בדברי המפרשים לבחירת הקיצור יעויינו משם, ואביא מהמדרשות ומאמרי חז״ל היותר נאות אצלי, ואזכור מקומות דבריהם מה שלא עשה רד״ק ז״ל, ולא אמנע מהראות החולשה שבאה בדבריהם במקומות שהיו דבריהם על דרך הפירוש ולא היו מקובלים אצלם, וכל זה בלשון מפואר, ולא אבא לנסותך בחידות כראב״ע והרמב״ן ז״ל. והנה לא נתעסקתי להוציא תועלות מהספורים כדרך הרלב״ג, להיותו פועל בטל בעיני, כי דברי הנביאים כלם הם עצמם התועלות במדות ובדעות, ודי לי בפירוש הכתובים באופן היותר מתישב שאפשר אצלי, ובחקירת הדרושים הנכללים בהם עד תכליתם בשלמות גדול כיד אלהי הטובה. והרוצה להבחין היש בלשוני עולה או אם אמת יהגה חכי בפי׳ הכתובים? יעיין ראשונה בפרשה מהפרשיות דרכי המפרשים ודבריהם, ועלימו תטוף מלתי, ואז ישפוט למישרים וידע וישכיל מי משלנו את מלך ישראל ית׳, ומי הוא זה ואי זה הוא מכלנו יכתוב ידו לה׳ ודעת קדושים ימצא, ואין המלט מהרחבת הדבור בפירוש הזה לא בשפת יתר ודברים מיותרים, כי אם ברבוי החקירה והדרישה והבנת אמתת הענינים ועמקם, כי רע ומר לי המעשה שהרב הגדול רש״י ז״ל נסתפק בפירושיו לספרי הקדש ברוב הענינים עם מה שדרשו חז״ל, והחכם ראב״ע עם דקדוק המלות ושטחיות הפשט, ועם זה היו ספריו בפירוש יותר קצרים מהפסוק עצמו, ואחריהם בפיהם ירצו סלה פעם על צד הדרש ופעם כפי שטחיות הפשט ונגלהו, ובדקדוק הלשון עברו על הספרים, כעברם על ספר מדברי הימים ושיר מן השירים בקצור גדול, יורה באמת על קוצר ההשגה באמתת הפסוקים, הלא ידעו אם לא יבינו שיש שבעים פנים לתורה? ושנהירו ושכלתנו וחכמה יתירא אשתכחת בספרי הקדש, ושבאו בהם מסודות המציאות ומחכמת האלהות שיעור מופלא, ואיך יפרשום במלות מועטות? לא כן אנכי עמדי, שבמקום שראוי להאריך איני רשאי לקצר, אוחילה לאלהי ישעי דרך שקר יסיר ממני, תקרב רנתי לפניך, הנותן לפתאים ערמה תתן לראשי לוית חן, תורני דרך זו אלך, תנחני במעגלי צדק להבין אמרי בינה, כמאמר נעים זמירות ישראל, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך האמנתי, עבדך אני הבינני ואדעה עדותיך: והנה שערתי בספר יהושע ששה עשר פרשיות: הפרשה הראשונה תספר הנבואה האלהית הראשונה שבאה אל יהושע אחרי מות משה רע״ה על עברת הירדן ובואם אל הארץ לכבשה. תחלתה, ויהי אחרי מות משה וגו׳ (יהושע א׳:א׳), עד ויצו יהושע את שוטרי העם וגו׳ (יהושע א׳:י׳): הפרשה השנית במה שצוה יהושע אל שוטרי העם שיזהירו ישראל על העברת הירדן, ולבני ראובן וגד וחצי מנשה על העברתם לארץ. תחלתה ויצו יהושע את שוטרי העם וגו׳ (יהושע א׳:י׳), עד וישלח יהושע בן נון (יהושע ב׳:א׳): הפרשה השלישית במרגלים ששלח יהושע לרגל את יריחו, ומה שקרה להם שמה עם רחב ועם אנשי יריחו. תחלתה וישלח יהושע בן נון וגו׳ (יהושע ב׳:א׳), עד וישכם יהושע בבקר וגו׳: הפרשה הרביעית בהעברת ישראל את הירדן ובמה שדבר האל ית׳ אל יהושע עליו, וענין האבנים שלקחו מהירדן והאבנים שהציבו בתוכו. תחלתה וישכם יהושע בבקר וגו׳, עד בעת ההיא אמר וגו׳ (יהושע ה׳:ב׳): הפרשה החמישית במה שצוה האל ית׳ למול את בני ישראל, ובפסח שעשו ישראל בגלגל, ובמראה שראה יהושע שם. תחלתה בעת ההיא אמר ה׳ אל יהושע וגו׳ (יהושע ה׳:ב׳) עד ויאמר ה׳ אל יהושע ראה וגו׳ (יהושע ו׳:ב׳): הפרשה הששית בכבישת יריחו והנסים שנעשו עליה, ואיך קלל יהושע את אשר יבנה אותה. תחלתה ויאמר ה׳ אל יהושע וגו׳, עד ויהי ה׳ את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ וגומר: (יהושע ו׳:כ״ז) הפרשה השביעית בענין עכן רצה לומר בחטאו ובענשו. תחלת הפרשה ויהי ה׳ את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ וגומר, (יהושע ו׳:כ״ז) עד ויאמר ה׳ אל יהושע אל תירא ואל תחת (יהושע ח׳:א׳): הפרשה השמינית בלכידת העי ותלית מלכה. תחלתה ויאמר ה׳ אל יהושע וגומר, עד אז יבנה יהושע וגומר (יהושע ח׳:ל׳): הפרשה התשיעית בענין המזבח שבנה יהושע בהר עיבל ובמה שקראו שמה, ואיך הסכים מה שעשה עם מה שצוה משה עליו השלום. תחלתה אז יבנה יהושע וגו׳ (יהושע ח׳:ל׳), עד ויהי כשמוע כל המלכים וגו׳ (יהושע ט׳:א׳): הפרשה העשירית בענין הגבעונים, רוצה לומר מה ששאלו ומה שעשו ישראל להם. תחלת הפרשה ויהי כשמוע כל המלכים וגו׳ (יהושע ט׳:א׳), עד אז ידבר יהושע לה׳ וגו׳ (יהושע י׳:י״ב): הפרשה הי״א בענין עמידת השמש בגבעון ליהושע ומה שהתפלל לאל ית׳ עליו. תחלת הפרשה אז ידבר יהושע לה׳ וגו׳ (יהושע י׳:י״ב), עד וישב יהושע וכל ישראל וגו׳ (יהושע י׳:ט״ו): הפרשה הי״ב במלחמות שעשה יהושע למלכי הארץ והערים אשר לכד. תחלת הפרשה וישב יהושע וכל ישראל וגו׳ (יהושע י׳:ט״ו), עד ויהושע זקן בא בימים (יהושע י״ג:א׳): הפרשה הי״ג במה שצוה האל ית׳ ליהושע שיחלוק את הארץ לשבטים, ומה שספר שנתן משה בעבר הירדן לראובן וגד וחצי מנשה. תחלתה ויהושע זקן וגו׳ עד ויגשו בני יהודה וגומר: (יהושע י״ד:ו׳) הפרשה הי״ד בחלוקת הארץ שעשה יהושע, ובמה שבקש כלב שיתנו לו את חברון, ובצוחת בני יוסף, ובערי המקלט וערי הלוים. תחלתה ויגשו בני יהודה וגומר, (יהושע י״ד:ו׳) עד אז קרא יהושע וגומר (יהושע כ״ב:א׳): הפרשה הט״ו איך שלח יהושע את הראובני והגדי וחצי מנשה לארצם, והמזבח שבנו על הירדן ומה ששלחו ישראל אליהם עליו. תחלתה אז קרא יהושע וגו׳ (יהושע כ״ב:א׳), עד ויהי מימים רבים וגומר (יהושע כ״ג:א׳): הפרשה הט״ז בהשלמת הספר הזה והגדת הדברים אשר דבר יהושע אל ישראל על קיום התורה והברית אשר כרת אתם עליו, ומיתת יהושע ומיתת אלעזר הכהן וקבורתם, וקבורת עצמות יוסף. תחלת הפרשה ויהי מימים רבים (יהושע כ״ג:א׳) עד סוף הספר:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144