×
Mikraot Gedolot Tutorial
×
E/ע
בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot
  1. תורהTorah
  2. נביאיםNeviim
  3. כתוביםKetuvim
  1. תהליםTehillim
  2. משליMishlei
  3. איובIyyov

  4. שיר השיריםShir HaShirim
  5. רותRut
  6. איכהEikhah
  7. קהלתKohelet
  8. אסתרEsther

  9. דניאלDaniel
  10. עזראEzra
  11. נחמיהNechemyah
  12. דברי הימים אDivrei HaYamim I
  13. דברי הימים בDivrei HaYamim II
  1. בחרו פרשהChoose a Parashah
  2. בחרו פרק שלםChoose a full chapter
  3. בחרו פסוקChoose a verse
    1. הקדמותIntros
    2. א1
    3. ב2
    4. ג3
    5. ד4
    6. ה5
    7. ו6
    8. ז7
    9. ח8
    10. ט9
    11. י10
    12. יא11
    13. יב12
    14. יג13
    15. יד14
    16. טו15
    17. טז16
    18. יז17
    19. יח18
    20. יט19
    21. כ20
    22. כא21
    23. כב22
    24. כג23
    25. כד24
    26. כה25
    27. כו26
    28. כז27
    29. כח28
    30. כט29
    31. ל30
    32. לא31
    1. א1
    2. ב2
    3. ג3
    4. ד4
    5. ה5
    6. ו6
    7. ז7
    8. ח8
    9. ט9
    10. י10
    11. יא11
    12. יב12
    13. יג13
    14. יד14
    15. טו15
    16. טז16
    17. יז17
    18. יח18
    19. יט19
    20. כ20
    21. כא21
    22. כב22
    23. כג23
    24. כד24
    25. כה25
    26. כו26
    27. כז27
    28. כח28
    29. כט29
    ×
    E/ע
    בחרו פרשניםSelect Commentators
    הגדרות כלליותGeneral Settings
    הגדרות להערותNotes Settings
     
    (א) נִבְחָ֣ר שֵׁ֭ם מֵעֹ֣שֶׁר רָ֑ב מִכֶּ֥סֶף וּ֝מִזָּהָ֗ב חֵ֣ן טֽוֹב׃
    A good name is more desirable than great riches, and loving favor is better than silver and gold.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    שְׁמָא טָבָא אִתְבְּחַר מִן עוּתְרָא סַגִיעָא וּמִכַּסְפָּא וּמִן דַהֲבָא שַׁפִּיר חִסְדָא.
    נבחר שם מעושר רב, מכסף ומזהב חן טוב – בוא וראה כמה הוא שקול שם טוב בעולם, שאפילו יש לו לאדם אלף דינרי זהב ולא קנה שם טוב, לא קנה כלום, וכן הוא אומר: ״כי לוית חן הם לראשך״ (משלי א׳:ט׳).
    חן טוב – אין טוב אלא תורה, שנאמר: ״כי לקח טוב נתתי לכם״ (משלי ד׳:ב׳), וכתיב: ״טוב פריי מחרוץ ומפז״ (משלי ח׳:י״ט).
    נבחר שם מעושר רב – בוא וראה כמה שקול שם טוב שאפילו יש לו לאדם אלף דינרי זהב ולא קנה שם טוב לא קנה כלום.
    אלאסם יכ׳תאר עלי אלגנא אלכת׳יר, ואלחט׳ אלג׳יד עלי אלפצ׳ה ואלד׳הב.
    מכסף, והחן הטוב מן הכסף והזהב.
    מצוה לבני אדם שאם יאמרו לאדם איזה חביב עליך הון רב או שם טוב, יבחר את השם הטוב בגלל הסבות אשר הזכרנו בפרשת העדפתו טוב שם משמן טוב1, והחשוב שבהן שההון יאבד והשם הטוב ישאר.
    1. קהלת ז א. וראה פירושו שם מהדורתי.
    יוצי ללנאטקין אן יכון אד׳א קיל ללמר אימא אחב אליך מאל עט׳ים או אסם ג׳ייד, פליכ׳תאר אלאסם אלג׳ייד ללכ׳לאל אלתי ד׳כרנאהא פי קצהֵ תפצילה טוב שם משמן טוב, ואג׳להא אן אלמאל יד׳הב ואלאסם אלג׳ייד יבקי.
    נבחר שם – שם טוב.
    מכסף ומזהב – נבחר חן טוב.
    A name is chosen A good name above great wealth.
    good favor over silver and gold Good favor is chosen.
    נבחר שם מעשר רב מכסף ומזהב חן טוב – הנה הזכיר בשני המקראות של מעלה כי אין החכמה והגבורה מועילין כנגד הגזרה ועתה הזכיר מגרעת ענין העושר וכאילו אמר אין צריך לומר כי אין העושר מועיל להציל בעליו מן הגזירה כי היא השפלה במעלות. כי החכמה יתרון וכח בנפש והגבורה יתרון וכח בגוף ומעלת העושר הנה הוא חוץ ממנו ולא הגיע אליה לא בכחו ולא בשכלו כאשר יזכיר במקרא הבא אחר זה. וכן מצינו שהזכיר הכתוב מעלת העושר אחרי החכמה והגבורה כי היא למטה מהגבורה, שנאמר: אל יתהלל חכם בחכמתו וגו׳ (ירמיהו ט׳:כ״ב). וביאור הענין נבחר שם מעושר רב כי השם הטוב יועיל לכל דבר מעושר רב כי העושר לא יציל בעליו מן הגזרה ולא יועיל הון ביום עברה (משלי י״א:ד׳). ואם העושר ינחיל כבוד השם הטוב יגדל ממנו ויותר יביטו אל בעליו בעין ההדור.
    מכסף ומזהב חן טוב – הזכיר יתרון השם על עושר רב ויתרון החן על הכסף והזהב. כל אחד הזכיר אצל הדומה לו כי בעל עושר רב יצא לו שם כי עושר רב יקרא בעל הנחלות והעיירות אשר עשרו גלוי לכל העם כאשר הוזכר בדברי חז״ל עתיר נכסין עתיר פומבי זה בעל הגדות (בבלי ב״ב קמ״ה:) על כן אמר כי השם הטוב נבחר משם העושר ובעל הכסף והזהב אין עשרו גלוי לכל וכן בעל החן יתכן שאין לו שם.
    נבחר שם מעושר – ידוע כי השם הטוב יהיה לאדם בסב׳ יושר תכונותיו ופעולותיו והוא נבחר וטוב לאד׳ מעוש׳ רב והחן הטוב שיש לו מהאנשי׳ הוא נבחר מכסף וזהב כי בסבת יושר תכונותיו ופעולותיו והיותו אהוב לאנשים יהיה לו מחסה מהרעות יותר ממה שיוכל לחסות בכספו וזהבו כמו שיאמר משל הדיוט יותר טוב אהוב בשוק מזהב בארגז.
    נבחר – שם טוב נבחר מעושר רב וחן טוב נבחר מכסף וזהב.
    נבחר שם מעושר רב – קניני העושר הם קנינים מדומים בלתי דבוקים מתעצמים עמו, ופתאום יורש ואבד העושר בענין רע, אבל השם שקנה על ידי מעשיו הטובים הם מתעצמים בנפשו בלתי נפרדים ממנו, תכלית העושר הרב יותר מן הצורך להשיג כבוד ושיהיו דברים נשמעים, וזה ישיג יותר בעל השם. והעושר רב צריכה שמירה וגוזל שנת בעליו, לא כן השם, מכסף ומזהב חן טוב הכסף והזהב אין להם מעלה פנימית רק הסכמיית שהסכימו עליהם לתת להם שיוי יותר על יתר המתכיות, ודוגמתו החן טוב, שאדם מוצא חן בעיני אנשים מצד ההסכמה, אבל זה יותר טוב לו מכסף ומזהב שישיג, שמציאות חן הוא נמצא בו בעצמו לא בדבר אחר, וגם שמה שיוכל להשיג אצל שליט ושרים ע״י שיתן כסף וזהב, ישיג יותר ע״י מציאות חן, והנה השם הוא לפי המעשים והחן הוא מצד החנינה כמ״ש ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני, ונגד זה העושר הוא הקנין שלו ונבחר ממנו השם שהוא קנין עצמי לו, והחן שאינו קנין רק מוצאו בעיני אחר טוב מכסף וזהב שיתנו לו אחרים.
    נבחר – כדאי הוא להיות נבחר.
    שׁם – טוב, וכן טוב שם משמן טוב (קהלת ז׳:א׳).
    חן טוב – להיות אהוב הרבה לבריות וזה בא מחמת שם טוב שקנה לו; ויש מפרידים בין חן וטוב, ומפרשים תאר טוב נרדף לתיבת נבחר (נגד הטעמים).
    חן – היא טוב מכסף וזהב.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ב) עָשִׁ֣יר וָרָ֣שׁ נִפְגָּ֑שׁוּ עֹשֵׂ֖ה כֻלָּ֣ם יְהֹוָֽהי״יֽ׃
    The rich and the poor have this in common: Hashem is the maker of them all.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    עַתִּירָא וּמִסְכְּנָא פָגְעָן חַד בְּחַד וְתַרְוֵיהוֹן אֱלָהָא בְרָא אִינוּן.
    עשיר ורש נפגשו עושה כלם י״י – בשעה שהתלמיד הולך אצל הרב ואמר לו למדני תורה אם מלמדו עליהם נאמר רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם י״י, ואם לאו עשיר ורש נפגשו עושה כלם י״י, מי שעשה לזה חכם ולזה טפש עושה החכם טפש והטפש חכם, זו משנת ר׳ נתן, ר׳ יהודה הנשיא אומר בשעה שהעני הולך אצל עשיר ואומר לו פרנסני אם מפרנסו מאיר עיני שניהם י״י, ואם לאו עושה כלם י״י מי שעשה לזה עשיר עושהו עני ומי שעשה לזה עני עושהו עשיר.
    אד׳א תפאג׳א אלגני ואלפקיר, כ׳אלק אלג׳מיע רב אלעאלמין.
    עשיר, אם נפגשו העשיר והרש, בורא הכל אדון העולמים.
    ואז יטיב העשיר לעני כאשר יזכור שאלו עשה אותו ה׳ הוא העני היה מבקש שיטיב עמו, ולא יקנא העני בעשיר כאשר יזכור אלו הבורא עשה אותו הוא העשיר לא היה רוצה לעצמו שיקנאו בו אחרים, ולכן אל ירצה את זה לזולתו1.
    1. בבחינת ״דעלך סני לחברך לא תעביד״ שבת לא א.
    פיג׳וד אלגני עלי אלפקיר אד׳ יד׳כר אן אללה לו כאן ג׳עלה הו אלפקיר אלתמס אן יחסן אליה, ולא יחסד אלפקיר אלגני אד׳ יד׳כר אן אלכ׳אלק לו כאן ג׳עלה הו אלגני לם ירץ׳ לנפסה אן יחסדה אחד, פלא יסתחסן ד׳לך פי גירה.
    עשה כולם י״י – כשעני אומר לעשיר פרנסני והוא עונה קשות, עושה כולם י״יא – הקב״ה עושה אותם חדשים, לזה עני ולזה עשיר.
    א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״עושה כולם י״י״.
    the Lord is the Maker of them all When the poor man says to the rich man, "Sustain me,⁠" and he answers him harshly, the Holy One, blessed be He, makes them new: this one poor and this one rich.
    עשיר ורש נפגשו וגו׳ – לא הגיע העושר לעשיר בכחו ושכלו ולא העוני לעני בשפלות ידיו וחסרון שכלו כי שניהם נפגשו שחזר הגלגל ופגשם מקרה העושר והריש. על כן אין ראוי שיתהלל ויתפאר העשיר מן הרש.
    עשה כלם י״י – אל תתע בנפשך לאמר כי אחרי שהעושר והריש מקרה ופגישה מסבת הגלגל כי לא גזר השם ית׳ על העושר והריש. לא כן הדבר כי עושה כולם י״י והסבות כולם מעשה השם ית׳ הם ובידו למנוע הסבה ולהגיע הסבה.
    עשיר ורש – עשה כלם י״י, כאמרם ז״ל: במזלא תליא מילתא (בבלי מו״ק כ״ח).
    עשיר ורש נפגשו – ולבאר כי העושר אינו נחסר מאד אמר כי כבר יקרה בעשיר ורש שיפגשו זה את זה כאילו תאמר שהעשיר ירד מעט מעשרו והרש יעלה ויקנה העושר מעט מעט עד שיקר׳ מזה שיהיו שוים בקנינים לפי שהש״י עושה זה עני וזה עשיר או ירצה בזה שהעשיר והרש נפגשו שלא יוכל לחיות זה בלא זה והמשל שאם היו כל האנשים עשירים לא ימצא איש עושה מלאכה מהמלאכות המעשיות ויפסד היישוב ואם היו כלם עניים לא יוכלו להתפרנס זה מזה ולזה הוא מבואר כי הש״י עושה קצת האנשים עשירים וקצתם עניים כדי שיתקיים המציאות ויהיה אמרו עשיר ורש נפגשו כאמרו חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו.
    נפגשו – ענין פגיעה כמו רש ואיש תככים נפגשו (משלי כ״ט:י״ג).
    עשיר – מוסב למעלה לומר לזה נבחר שם וחן מעושר כי העושר לא ישובח והעוני לא יגונה כי מה׳ יצא הדבר בגזרה היורדת מן השמים ופגשה בהם בזה העושר ובזה העוני כפי הגזרה הגזר כי ה׳ עושה כל אלה ולא בעבור רוב החכמה העשיר העשיר אבל השם והחן באה בבחירת האדם עצמו.
    עשיר ורש נפגשו – הם זה כנגד זה, הם שני הפכים. עיין בכורי העתים תקפ״ט עמוד 87-86.
    עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה׳ זה טעם על שהשם נבחר מעושר רב, כי העושר אינו קנין תמידי, כי העשיר והרש נפגשו מצייר שהעשירים והרשים אינם עומדים במקום אחד שזה יעמוד בצד העושר וזה בצד העוני עד שלא יפגשו זה בזה, כי הם הולכים תמיד עולים ויורדים בסולם, עד שהעשיר והעני נפגשים זה בזה אם בתחילה בעת שעלה העשיר אל ראש הסולם ירד הרש ממנו למטה ונפגשו בדרך, ואם אחר זה בעת יעלה, הגיע העשיר אל ראשו שאז יתחיל לרדת במסבה, כי גלגל הוא שחוזר בעולם, והרש בהיותו בקצה המטה יתחיל לעלות ויפגשו שנית, כמ״ש הקב״ה עושה סולמות ברקיע מוריש לזה ומעשיר לזה, ועז״א עושה כולם ה׳, ה׳ עושה תמיד עשירים ורשים, שכן תקן את ההנהגה, וא״כ העשיר סופו לרדת ולאבד העושר, וטוב ממנו השם טוב אשר לא יסוף לעולם.
    נפגשו – רחוקים הם זה מזה בשתי הקצוות, רק בזה נפגשו שה׳ עשה שניהם ובחכמתו הציבם במצבם לטוב להם ולעמיתם.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ג) עָר֤וּם׀ רָאָ֣ה רָעָ֣ה [וְנִסְתָּ֑ר] (ויסתר) וּ֝פְתָיִ֗ים עָבְר֥וּ וְֽנֶעֱנָֽשׁוּ׃
    A prudent man sees danger, and hides himself; but the simple pass on, and suffer for it.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    עֲרִימָא חָזֵי בִישְׁתָּא וּמִטְשֵׁי וְשַׁבְרֵי עָבְדִין וְחַסְרִין אִנוּן.

    רמז תתקס

    ערום ראה רעה – ונסתר זה משה שנאמר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט.
    ופתיים עברו ונענשו – זה נדב ואביהוא שזנו עיניהם מן השכינה שנאמר ויחזו את האלהים, ומה היה להם, ותצא אש מלפני י״י.
    אלנאהץ׳ ירא אלשר פיחג׳ב ענה, ואלגפאל ימרון בה פינכבון.
    ערום, הערום רואה את הרע ונסתר ממנו, והפתאים עוברים בו ונפגעים.
    יש אצלנו ענש ממון, וענש פגיעה גופנית1. ונכללו בדבר זה ענינים רבים, מהם הרע שהחוש מרגישו כגון האש והשלג והאבן והברזל ושאר המזיקים. שהמשכיל נשמר מהן והסכל מתעלם מהן ויצערוהו. וכן התרופות שאפשר שימיתו אם לא נעשו כראוי בכמות ובאיכות ולפי הגיל והזמן והמזג, כגון שתיית ה״כ׳רבק״2 וה״פרביון״3 וה״בלאד׳ר״4 וזולתן. וכן מוראות העולם כגון הפרישה בים וההליכה במדברות ושרותי המלכים וכל הדומה לכך שהם משמידים מי שאינו נשמר מהם. ואחר כך הצווי והאזהרה אשר עשאתם התורה תרי״ג מצות, מהם שכליות ומהם שמעיות5, המכלים מי שאינו מקיים אותם ומצילים מי שמקיים אותם שנאמר כי ישרים דרכי ה׳ וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם6.
    1. לעיל יז כו הובאו הראיות לשני אלה.
    2. צמח, עליו דומים ללשון הטלה, ונקרא גם ״לסאן אלחמל״ לשון הטלה, והוא שני זנים לבן ושחור, והזכירן הרמב״ם בפרקי משה מהד׳ מונטנר עמ׳ 262 בין הסמים החמים.
    3. שרף של אילן, ומזכירים אותו בין השרפים החמים מאד, והזכירו בפרקי משה מהד׳ מונטנר עמ׳ 199.
    4. צמח שמציינים אותו חם ויבש, והוא רעל, ולוקחים ממנו לא למעלה מגרם ומחצה, והזכירו הרמב״ם בפרקי משה מהד׳ מונטנר עמ׳ 26. וטוענים שהוא מועיל לזכרון ולשפור ההבנה. ובימי עלומי שמעתי מזקנים אמרה בלשון זה ״אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא הדור הדור ואל תצטרך לבלאדור״ אך איני יודע לה מקור.
    5. על חלוקת המצות שכליות ושמעות ראה בהרחבה בספרו הנבחר באמו״ד המאמר השלישי מהדורתי עמ׳ קיז-קיח.
    6. הושע יב י.
    לנא ענש גראמה, וענש נכבה.
    תחת הד׳א אלקול מעאני כת׳ירה, מנהא שר ילאקי אלחס מת׳ל אלנאר ואלת׳לג ואלחג׳ר ואלחדיד וסאיר אלמודיאת אלתי יתוקאהא אלעאקל ויגפל ענהא אלג׳אהל פתולמה. ת׳ם אלאדויה אלד׳י קד תקתל אד׳א לם תחכם עלי מא ינבגי פי אלכמיה ואלכיפיה ואלסן ואלזמאן ואלמזאג׳, מת׳ל שרב אלכ׳רבק ואלפרביון ואלבלאדר וגיר ד׳לך. ת׳ם אהואל אלדניא מת׳ל רכוב אלבחאר ואלמסיר פי אלמפאזאת וכ׳דמהֵ אלסלאטין ומא אשבה ד׳לך אלתי תהלך מן לם יחתרז מנהא. ת׳ם אלאמר ואלנהי אלתי ג׳עלתה אלשריעה תרי״ג שריעה, מנהא עקליה ומנהא סמעיה, אלתי תהלך מן לם יקום בהא ותכ׳לץ מן יקום בהא כקולה כי ישרים דרכי ה׳ וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.
    ערום ראה רעה – עונשה של עבירה, ונסתר ולא עבר העבירה.
    A cunning man saw harm The punishment for a sin, and hid, not committing the sin.
    ערום ראה רעה ונסתר ופתיים עברו ונענשו – הנה הזכיר כי לא תציל החכמה ולא הגבורה מן הגזרה אף כי העושר שהיא מעלה שפלה מהם והיא מקרה ופגישה שנפגש בה העשיר כמו שנפגש בה העני בעניו, ועתה יאמר כי רוח והצלה תעמוד מן החכמה יותר מן הגבורה והעושר כי אף על פי שלא תציל החכמה ואין חכמה לנגד השם. אולם החכמה תשמר בעליה שלא יענש בעת צרה כי ישמור נפשו שלא ידחוק את השעה כמו שאמרו ז״ל: כל הנדחה מפני השעה שעה עומדת לו (בבלי עירובין י״ג) וזה ביאור ענין ערום ראה רעה ונסתר ופתיים עברו ונענשו כמו שאמרו ז״ל: כל הדוחק את השעה שעה דחקתו.
    ערום – הנה האיש הערום והחכם ראה הרעה קודם בואה ונסתר להמלט ממנה ואולם הפתאים לא נתנו לבם לזה ועברו במקום הרעה שם השיגם ההפסד והעונש.
    ויסתר – ונסתר קרי. ועיין בספר הזוהר פרשת נח דף ס״ט.
    ופתיים – בשני יודי״ן וחברו פתח דבריך יאיר.
    ונענשו – הוא״ו ובגעיא בס״ס.
    נענשו – גם הפסד הממון קרוי בל׳ עונש כמו וענשו אותו מאה כסף (דברים כ״ב:י״ט).
    ראה רעה – הערום רואה הרעה המעותדת לבא ונסתר ממנה ר״ל שומר עצמו מן הרעה טרם בואה אבל הפתאים עברו דרך הרעה ולא נשמרו והשיג אותם העונש וההפסד.
    ערום, פתיים – כנ״ל (א׳ ד׳), ובא היו״ד תמורת ה׳ למ״ד הפעל.
    ערום ראה רעה ונסתר – הערום אינו חכם שידע חקי החכמה, ובכ״ז כבר תלמדהו הערמה להבין דרכו שהוא הולך בה, אם לא יש בו איזה הפסד, כמ״ש חכמת ערום הבין דרכו, ושוקל ומפלס אם לא תגיעהו רעה בעתיד, ועי״כ ראה רעה – אם רעה עתידה לבוא הוא רואה אותה, וגם ונסתר בל ילך בדרך זה שאחריתו רע, כמ״ש יש דרך ישר לפני איש וכו׳, אבל הפתאים שהם הפך הערום לא לבד שלא יביטו ויזהרו מרעה עתידה, אבל גם עברו על רעה ההוה, ולכן ונענשו שמלבד שהשיגו הרע יקבלו עונש על שלא נזהרו כי היה להם להזהר.
    עברו – על הרעה בלי שום לב וקבלו עונש פתיותם וסכלותם.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ד) עֵ֣קֶב עֲ֭נָוָה יִרְאַ֣ת יְהֹוָ֑הי״י֑ עֹ֖שֶׁר וְכָב֣וֹד וְחַיִּֽים׃
    The result of humility and the fear of Hashem is wealth, honor, and life.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    עֶקְבָא דְעִנְוְתָנוּתָא דְחַלְתָּא דַייָ עוּתְרָא וִיקָרָא וְחַיֵי.
    (ד-ה) עקב ענוה יראת ה׳, עושר וכבוד וחיים – אמר רבי חנין: אם זכה לקנות ענוה ויראת ה׳, זוכה לקנות עושר וכבוד וחיים. ואם לאו – ״צנים פחים בדרך עקש״ (משלי כ״ב:ה׳), וכל מי שהוא ערום – ״שומר נפשו ירחק מהם״.
    עקב ענוה יראת י״י – א״ר יצחק בר׳ אלעזר דקסרין מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה סוליים לרגלה שנאמר ראשית חכמה יראת י״י וכתיב עקב ענוה יראת י״י.
    ג׳זא אלכ׳שוע ותקוי אללה, אלגנא ואלכראמה ואלחיוה.
    עקב, גמול הענוה ויראת ה׳ העושר והכבוד והחיים.
    הענוה היא הכניעה לה׳, שיעשה המאמין מה שנצטוה בו. והיראה היא הפחד, שימנע ממה שהוזהר עליו1. וגמול הכל עשר וכבוד וחיים, בעולם הזה על דרך המופת, ולעולם הבא בזכות.
    1. ושתי המלים כוללות כל מצות התורה עשה ולא תעשה.
    אלכ׳שוע הו אלתעבד ללה, אן יפעל אלמומן מא אמר בה. ואלתקוי הו אלכ׳שיה, אן ינתהי עמא נהי ענה. וג׳זא אלג׳מיע עשר וכבוד וחיים, פי דאר אלדניא באלאיה, ופי דאר אלבקא באלאסתחקאק.
    עקב ענוה – בשביל הענוה יראת י״י באה.
    דבר אחר: ענוה עיקר והיראה טפלה ועקב לה, מדרס לרגליה.⁠א
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165. בכ״י אוקספורד 142, וינה 220, וכן בגיליון בכ״י אוקספורד 34 נוספה כאן הגהה: ״ירושלמי (ירושלמי שבת א׳:ג׳): מה שעשתה חכמה כפה לראשה עשתה ענוה עקב לסולייתה. וקל למבין. הגהה.⁠״
    In the wake of humility Because of humility, fear of the Lord comes. Another explanation: Humility is the main attribute, and fear is secondary to it and a "heel" to it, a mat for its feet.
    עקב ענוה יראת י״י וגו׳ – יש מעלה גדולה מן העושר והגבורה והחכמה הנזכרים למעלה והיא הענוה כי עקב ענוה יראת י״י שהיא מעלה עליונה וגם יזכה בה האדם להצלחת ענין העולם הזה שהן עושר וכבוד וחיים. ויתכן לפרש כי העושר לבעל הענוה מפני שהוא שמח בחלקו ואינו מתאוה ליתרונות וכמו שנאמר: ושפלא רוח יתמך כבוד (משלי כ״ט:כ״ג) וכן החיים לבעל הענוה כי לא ידאג לקנות ענייני העולם הזה ולא יאנח עליהם כאשר הדבר ידוע מדרכי מדת הענוה.⁠1
    1. ועיין היטב ר׳ בחיי ריש פרשת ויקרא ובכד הקמח ערך ענוה.
    א. כן בכ״י וטיקן, וכן בפסוק. בדפוס ראשון: ״ושכל״.
    עקב ענוה – סוף ותכלית.
    עקב ענוה – בשכר תכונת הענוה יגיע האדם אל שיקנה יראת י״י כי מפני היותו שפל בעיניו יתבונן מפני זה בנמצאים הנכבדים העליונים ממנו וכאשר יראה עוצם הש״י הנה יקנה מזה שיירא מהש״י בתכלית מה שאפשר ומזה יגיע אל שיקנה עושר בקניינים המדומים ובדעות ויקנה ג״כ כבוד וחיים בעניינים המדיניים וזה מבוא׳ במעט עיון מה שקדם מהדברים.
    עקב – עניינו סוף ואחרית ע״ש שהעקב הוא סוף הרגל.
    עקב – סוף הענוה היא יראת ה׳ ר״ל הענוה תסבב היראה כי כשיכיר בשפלות עצמו יגדיל רוממות המקום ותבוא בלבו יראת הרוממות וימצא עושר וכבוד וחיים.
    עקב ענוה – (שהיא יראת ה׳, כמו שמצאנו ענוים להוראת צדיקים) עושר וגו׳.
    עקב ענוה יראת ה׳ עושר וכבוד וחיים – שורש הענוה מסתעף ממה שמשיג גדולתו של יוצר בראשית וכחו הגדול והמציאות אשר ברא, עד שישיג שהנהו כאין וכאפס לפני קצת מבריאותיו, והגם שישיג בעוה״ז מלכות וחכמה וגבורה וכל המעלות, ידע כי הוא כנמלה קטנה לפני המלך הגדול העומד עליו, וכאין חשוב לפני הקטן שבמלאכיו, ומחשבה זו סופה להכניס בלבבו יראת ה׳ שיירא מעשות דבר נגד רצונו, כמ״ש הרמ״א שויתי ה׳ לנגדי תמיד וכו׳ כי אינו דומה ישיבת האדם וכו׳ כ״ש כשישים על לבו שממ״ה הקב״ה עומד עליו ורואה במעשיו וכו׳, ומי שנוחל ענוה ינחל עושר וכבוד כי ה׳ יגביהנו. מדה כנגד מדה, וינחל חיים אם חיי הנצחיים ע״י שיזהר מרע, אם חיי העוה״ז בהשגחת ה׳ הפך המתגאה שיסיר יראת ה׳ מנגד פניו ודרכיו דרכי מות.
    ענוה – הראשון בכשרונות וכל כשרון בודאי עמה והיא היא יראת ה׳, ועקב ושכר לה הם עושר וגו׳; או חסרה ו״ו החבור ע״ד שמש ירח (יחזקאל ג׳:י״ד) ודומיו.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ה) צִנִּ֣ים פַּ֭חִים בְּדֶ֣רֶךְ עִקֵּ֑שׁ שׁוֹמֵ֥ר נַ֝פְשׁ֗וֹ יִרְחַ֥ק מֵהֶֽם׃
    Thorns and snares are in the path of the wicked; whoever guards his soul stays from them.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    נִשְׁבָא בְּאָרְחָא עֲקִימָתָא וּמַן דְנָטֵר נַפְשֵׁיהּ יִרְחַק מִנְהוֹן.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

    צנים פחים בדרך עקש – א״ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים שנאמר צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם.
    א״ר יוחנן אם זכה אדם לקנות ענוה ויראת שמים זוכה לקנות עושר וכבוד וחכמה מהם ואם לאו צנים פחים ואם הוא ערום ירחק מהם.
    אלמסאל ואלפכ׳אך׳ פי טריק אלעסר, מן חפט׳ נפסה תבאעד ענהא.
    הצנינים והמוקשים בדרך העקש, שומר נפשו יתרחק מהם. צנים ״מסאל״ וכן תרגם ולצנינים, במדבר לג נה, והוא המחט הגדול שתופרים בו השקים. פחים ״פך״ מין מלכודת כמו ילכד בפח, ישעיה כד יח.
    הצנים מצערים זמנית. והפחים הורגים את הנפש. בדרך הידוע1 יש שיהיו תלוליות וגבעות ואבנים ויתר המכשולות, ודרוש להם השכל להטות את האדם מהם. ובדרך הידועה על ידי הלמידה אפשר שיהיו תחבולות בני אדם, בעסקים כדי לקחת הממון, ובפשעים לחייב בדין, והמשכיל ימצא עצה וינצל מהם. ובדרך הידוע במסורת, דינים עונשן מלקות, ודינים עונשן מיתה, ובמשפטי ה׳ התקנת אש גהנם, והמשכיל ינצל מהם וישמר.
    1. כלומר דרכי ושבילי בני אדם.
    אלמסאל תולם לוקתהא, ואלפכ׳אך׳ תקתל אלנפס. פי אלטריק אלמשהור קד יכון אלנבך ואלכדי ואלחג׳ארה וסאיר אלמעאת׳ר, והי מחתאג׳ה אלי אלעקל יחיד אלאנסאן ענהא.
    ופי אלטריק אלמערוף עלמא קד תכון חיל אלנאס, פי אלמעאמלאת לאכד׳ אלמאל, ופי אלגנאיאת לאלזאם אלחכם, ואלעאקל יחתאל ויתכ׳לץ מנהא. ופי אלטריק אלמעלום כ׳ברא, אחכאם עקובתהא אלחד, ואחכאם עקובתהא אלקתל, ופי חכם אללה אצלאח נאר ג׳הנם, ומן עקל תכ׳לץ מנהא ותוקאהא.
    צנים פחים – כמו לצנינים בצדיכם (במדבר ל״ג:נ״ה), ובאו עליך הוצן (יחזקאל כ״ג:כ״ד), לשון גדודים ולסטים, פחים הם טמונים בדרכי המעקש דרכיו, כלומר יסורים מוכנים לו.
    שומר נפשו ירחק מהם – שמיישר מעשיו ודרכיו ונצול מהם.
    Troops [and] snares Heb. צנים, as in "troops (לצנינים) in your sides" (Bemidbar 33:55); "And they will come upon you, a band (הצן)" (Yechezkel 23:24), an expression of bands and brigands.
    Troops and snares are hidden on the ways of the one who perverts his ways; i.e., torments are prepared for him.
    he who preserves his soul will distance himself from them He who is upright in his deeds will be saved from them.
    צנים פחים בדרך עקש וגו׳ – פעמים יניח האדם הדרך הישרה ויעקש וילך בדרך לא סלולה לקצר הדרך והנה ימצא בדרך העקש ההוא צנים והם הקוצים והברקנים וימצא בה פחים והם המכשולות כי מפני שאין אדם עובר שם עלה קמשונים ולא הרימו משם מכשול והנה יגיעהו נזק מזה וינגף במכשולים או בצינים.
    שומר נפשו ירחק מהם – שומר נפשו ילך בדרך ישרה וירחיק מן הצנים והפחים שהם בדרך העקש ויגיע מן הדרך הישרה אל מחוז חפצו ולא יבא לו שום נזק ממנו ויבא שלם אין פגע רע. ובא המכשלה הזה על ענין מה שהזכיר עקב ענוה יראת י״י עושר וכבוד וחיים (משלי כ״ב:ד׳) כי מן הדרך הישרה מגיעים אל הצלחת העולם מלבד היתרון האמתי אשר יגיע לנפש משם כי תשמרא ותנצל מן החטא כי יראת השם שמגיעין אליה מן הענוה היא יסוד השמירה מכל חטא. ומי שיבקש הכבוד והעושר ויבקש למהר להגיע אליהם מן הגאוה והשררה והגזל והחמס ימצא הנזקים והמכשולות לגופו בעולם הזה ולנפשו לעולם הבא.
    א. כן בכ״י וטיקן. בדפוס ראשון: ״תאמר״.
    צנים פחים – מהנשוא, ומה שאמרו רז״ל: הכל בידי שמים (בבלי כתובות ל׳) כבר פרשו רבינו ז״ל בשמיני מהקדמות לאבות, ואין להטיב על דבריו.
    צנים ופחים וג׳ – הנה פחים תאר לצנים, בצדי הדרכים, שההולך עליהם נאחז בם כמו הפחים, ואמר: כי אלו נמצאים בדרך עקש.
    צנים פחים – הנה בדרך האיש העקש והוא ההולך בדרך מעוות שאינו משגיח כראוי אי זה הדרך ראוי שילך ימצא צנים להנזק בקרירות האויר וימצא בו פחים להלכד בהם רגליו ומי שהוא שומר נפשו והוא המתבונן בדרכיו והולך בהם דרך ישרה ירחק מאלו הדברים המזיקים כי הוא לא ימסור עצמו לסכנות ויעיין באי זה דבר ראוי שישתדל בהשגתו ובאי זה אופן שיהיה נמלט מהרעות והפגעים.
    צנים – קוצים כמו ולצנינים בצדיכם (במדבר ל״ג:נ״ה).
    צנים פחים – קוצים ופחים יקושים נמצאים בדרך עקש ר״ל המעקם דרכיו יתייסר בקוצים וילכד בפח אבל השומר נפשו וסר מדרך העקש הנה ירחק מצנים ופחים ולא עליו יהיו.
    צנים פחים – בדרך העקש (הפך דרך ישרה) יש צנינים ופחים, כלומר הדרך העקלתון הוא מלא סכנות. ומי שרוצה לשמור עצמו ילך בדרך ישרה, ומתוך כך ירחק מאותם צנים ופחים.
    צנים – חולה הבא ע״י צינה.
    ופחים – כמו פחים אש וגפרית, הפחת האש.
    צנים פחים בדרך עקש – הדרך הישר בתהלוכות הנפש הוא הדרך האמצעי, והדרך הנוטה מן האמצעי אל קצה היתרון או קצה החסרון הוא דרך עקש, נוטה מן הישר, ותפס לזה משל מן הטבע שהאויר הממוזג הוא השוה לבריאות הגויה, אבל הנוטה לקצה היתרון אל החמימות ישרוף את הדמים כי תגבר האדומה והיובש והאש, וזה קורא פחים – שהם גחלים בוערים, והנוטה לקצה החסרון תגבר הצנה, והקור יצמית את הדם, וזה קורא צנים חולי הבא על ידי רוב הצינה, ושניהם ממיתים את הגויה, וכן בהנהגת הנפשות, בקצה היתרון תלהטהו אש בוער, ובקצה החסרון תקפיאהו הקור והרפיון, ולכן שומר נפשו ירחק מן הקצוות וילך בדרך הישר הממוצע.
    עקש – מעקש ומעקל דרכיו ואין לו מזה תועלת כי אם נזק (צנים פחים – קוצים ומכשולים).
    ירחק מהם – בהתרחקו מדרך עקלתון.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ו) חֲנֹ֣ךְ לַ֭נַּעַר עַל⁠־פִּ֣י דַרְכּ֑וֹ גַּ֥ם כִּי⁠־יַ֝זְקִ֗ין לֹא⁠־יָס֥וּר מִמֶּֽנָּה׃
    Train a child in the way he should go, and when he is old he will not depart from it.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אַדְרְכָא לְטַלְיָא לִקְבֵל אוֹרְחֵיהּ דְלָא כַד נְסוּב נִסְטֵי מִנֵיהּ.
    חנוך לנער על פי דרכו – רבי אליעזר ורבי יהושע: רבי אליעזר אומר: אם חנכת בנך עד שהוא נער בדברי תורה, הוא מתגדל בהם והולך, שנאמר ״גם כי יזקין לא יסור ממנה״. ורבי יהושע אומר: כהדא תורתא, דלא יליפא רדיא ומתקשיא עלה בסופא, וכהדא עוברתא דכרמא, דאית לה אתר כי אתא עד דהיא רטיבא, וכדקשיא ליה אי את יכיל לה.
    חנוך לנער על פי דרכו – ר׳ יהודה ור׳ נחמיה חד אמר משיתסר עד עשרין ותרתין וחד אמר מתמני סרי עד עשרים וארבע.
    דבר אחר: חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה – זה ראובן וילך ראובן בימי קציר חטים ואומר יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה. ד״א זה לוט על ידי שגדל בביתו של אברהם תפס מדותיו וישתחו אפים ארצה והכניס אותם לביתו.
    סס אלצבי עלי קדר סנה, פאנה אן שאך׳ לם יזול ען תלך אלסיאסה.
    חנך, חנך את הנער לפי ערך גילו כדי שאם יזקין לא יסור מאותו החנוך.
    קבע כאן את החנוך חלקים שיש לתת מהן לנער בכל גיל כפי יכולת קבולו כפי שאמר על פי דרכו. ובא במסורת1 כי מחמש שנים עד עשר שנים מרגילים אותו במקרא, ועד חמש עשרה שנה במשנה. ועד שמונה עשרה בתלמוד, ועד עשרים בעניני הנשואין, ומשש והלאה בעניני המלחמה2 ויתר הפעולות.
    1. בריתא הוכנסה למשנה אבות סוף פ״ה.
    2. מפרש רבנו בן עשרים לרדוף - להתגייס לצבא, ופירוש נאה הוא וכן פירש הגר״א שם.
    ג׳על אלאדב ההנא אג׳זאא יעטי מנהא אלחדת׳ פי כל סן חסב אחתמאלה לקולה על פי דרכו. וג׳א פי אלאת׳אר אנה מן כ׳מס סנין אלי עשר סנין יראץ׳ פי אלקראן, ואלי כ׳מס עשרה פי אלפקה, ואלי ת׳מאן עשרה פי אלתחריר, ואלי עשרין פי אמור אלתזויג׳, ומן ת׳ם ומא בעד פי אמור אלחרב וסאיר אלאעמאל.
    חנוך לנער וגו׳ – לפי מה שתלמד לבנך ותחנכהו בדרכים אם לטובה אם לקלקלה, גם כי יזקין לא יסור ממנה.
    Train a child According to what you teach a child and train him in matters, either for good or bad, even when he grows old, he will not turn away from it.
    חנוך לנער על פי דרכו גם וגו׳ – תרגיל הנער בדרכי המדות הטובות והמנהגים המתוקנים על פי הדרך אשר הוא מתיצב עליה ר״ל כי יחל ללמדו ולהרגילו בתיקון הענינים אשר תולדתו קרובה לקבל תקונם וכן ירגילוהו מענין לענין ומדרך לדרך על פי אשר תשיג יד שכלו לקבל וימצא בכח תולדתו להכיל כי אין מגיעין אל שלמות המדות בפעם אחת כי אם לאט ועל יד שכלו ומן הקרוב לתולדת אל הרחוק ממנו. וזה כיון ענין על פי דרכו.
    גם כי יזקין לא יסור ממנה – בימי הנערות הדבר קרוב ליישר הטבע ולתקן המדות ויקבל ההרגל וגם כי יזקן לא יסור ממנה כאשר אמרו ז״ל:⁠1 ההרגל על כל דבר שלטון. אבל בימי הזקנה רחוק הדבר להחליף הטבע ולהעתיקו אחרי שהרגילו בפועל ויצטרך טורח גדול ועמל עצום להפכו משרשו. ועל כן נתחייבנו בתוכחת הנער כי אין כח כלי שכלו שלם והטבע נמצא בו ואין לו תוכחת מנפשו ואם ירגיל טבעו בפועל ובהנהגה כאשר יגיע לזמן שלמות שכלו ילאה להשיב ההרגל אחור ולתקן טבעו על כן נתחייבו האב והאם לעזרו בשכלם ולתקן טבעו בימי הנערות קודם שישלוט עליו ההרגל. והשנית כי בזמן הגידול והוא בזמן הנערות יוכל לתקן טבעו יותר. וכבר הביאו משל על זה מתקון הסעיף2 ונסמך ענין זה לאשר אמר צנים פחים בדרך עקש (משלי כ״ב:ה׳) ראוי ללמד ולהרגיל הנער בזאת הדעת כי מן הדרך הישרה מגיעים אל כל ההצלחות.
    1. המאמר לקוח ממבחר הפנינים סי׳ ת״פ ואינו מאמר רבותינו ז״ל ועיין מוסרי הפילוסופים דף ק״א הגהה ה׳.
    2. עיין פירוש ר׳ יונה אבות א׳:י״ד: ועוד יש בכלל זה הלשון אם לא עכשיו בימי הנערות אמתי... כמו שכתוב: חנוך לנער על פי דרכו (משלי כ״ב:ו׳) ... וכתיב: כי האדם עץ השדה (דברים כ׳:י״ט).
    חנוך לנער – אשר יחנוך לנער על פי הדרך אשר מנהגו וטבעו ללכת בה לחשבו והשגתו שכבר יקבל המוסר כאשר יגדל הנה ימשך שלא יוכל להסירו אחר זה מהדרך הרעה ההיא וגם לא יסור ממנה מעצמו וגם בעת זקנתו.
    חנוך – הוא ענין התחלה לדבר שעתיד לעמוד בו כמו ולא חנכו (דברים כ׳:ה׳).
    חנוך – התחל והרגל את הנער בשנים להוליכו בעבודת ה׳ לפי דרך חכמתו אם מעט ואם הרבה וכשיהיה מורגל בעבודת ה׳ אז גם כי יזקין לא יסור ממנה כי יתן לב להשכיל כשרון המעשה ההיא.
    חנוך לנער – ironia כדעת רלב״ג. ובא בלמ״ד כמו הלאל ילמד דעת (איוב כ״א:כ״ב).
    חנוך – מרגילו מעט מעט, ובדברי חז״ל הרבה.
    חנוך לנער על פי דרכו – מצוה ב׳ דברים, א] שיחנכו את הנער – והוא שירגילנו מנעוריו אל השלמות, אם בדעות, אם במעשים ובמדות, כי ההרגל שיורגל בנעוריו, יעשו בו חקוי עצום ורושם שמור בנפש לא יסור גם לעת זקנה, לא כן החינוך שיתחנך בגדלותו אין החקוי קבוע בנפש, וימוש ממנו לעת זקנתו, ב] מצוה שיהיה החינוך ע״פ דרכו כי כל אדם מסוגל מטבעו לענין אחר, בין בדעות יש שמוחם חד, ויש ששכלם ישר בלתי מחודד, וצריך ללמדם כפי ההכנה שנמצא בו, ובין במעשים, יש שמוכן לאומנות מיוחד, ולמדה מיוחדת, ויקבל אותה בקל, וזה יוכר בהנער לפי התשוקה, ולפי מה שמשתדל בעצמו באיזה דבר מיוחד, צריך לחנכו לפי דרכו ולפי הרושמים שיש בו אל מה שהוא מוכן אליה, שאז לא יסור ממנה גם כי יזקין – לא כן אם יחנכהו אל מה שהוא זולת טבעו.
    דרכו – הראוי לו; ולדעת שד״ל הוא לשון לעג והתול Ironia (וזו גם דעת רלב״ג) ונגד ההורים הסכלים המשיבים למוכיחם ״למה לא תיסרו בנכם?⁠״ – ״הלא עדין נער הוא!⁠״
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ז) עָ֭שִׁיר בְּרָשִׁ֣ים יִמְשׁ֑וֹל וְעֶ֥בֶד לֹ֝וֶ֗ה לְאִ֣ישׁ מַלְוֶֽה׃
    The rich rule over the poor. The borrower is servant to the lender.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    עַתִּירָא בְּמִסְכְּנֵי נִשְׁתַּלֵט וְעַבְדָא יוֹזִיף לְגַבְרָא מוֹזְפָנָא.
    וכמא יתסלט אלמוסר עלי אלפקרא, כד׳אך ינבגי אן יכון אלמקתרץ׳ כאלעבד ללמקרץ׳.
    עשיר, וכמו שמשתלט העשיר על הענים כך ראוי שיהא הלוה כעבד למלוה.
    הראשון הוא המציאות1, אמר ראיתי שהענים שמים את העשירים שליטים עליהם מרצונם, וכך ראוי באמת שיהא הלוה למלוהו כעבד יתרפס אליו ויפייסהו כיון שבידו מה לומר.
    1. שאין שלמה מחייב את זאת, אלא למד מן המציאות כפי שהיא.
    אלאול הו אלוג׳דאן, קאל ראית אלפקרא יג׳עלון אלמיאסיר מתסלטין עליהם אכ׳תיארא, פכד׳לך יג׳ב באלחק אן יכון אלמקתרץ׳ למקרצ׳ה כאלעבד ילטף בה וידאריה אד׳ לה מקאל.
    עשיר ברשים ימשלא – עם הארץ צריך לתלמיד חכמים לעולם.
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220, וכן בנוסח המקרא שלנו: ״ימשול״.
    A rich man will rule over the poor An ignoramus always needs a Torah scholar.
    עשיר ברשים ימשול – ישוב לדבר על ענין העושר שהזכיר למעלה ואמר כי העשיר ייראוהו הרשים מפני שהם צריכים אליהם. והשנית כי אוהבי העשיר רבים ודל מרעהו יפרד (משלי י״ט:ד׳) על כן יגורו ממנו.
    ועבד לוה לאיש מלוה – גם בני אדם אשר אינם רשים צריכין אליו פעמים רבות וגם הם משועבדים לו ונושאין פניו כי עבד לוה לאיש מלוה. ועיקר כונת המקרא הזה יתבאר במקרא שאחריו.
    ועבד לוה לאיש מלוה – כאלו אמר: ולוה הוא עבד לאיש מלוה, והכל נכון בלשון.
    עשיר ברשים ימשול – האיש העשיר ימשול ברשים ולזה ישובח העושר מזה הצד וכי ילוה מטובו לאיש הנה האיש הלוה הוא לו כפוף ונכנע כאילו הוא עבדו מצד החסד שגמל אותו והנה בזה האופן ימשול העשיר ברשים במה שיגמל להם מהחסד.
    עשיר – העשיר בדעת ימשול בעניי הדעת וכן עבד לוה לאיש מלוה ר״ל כמו שהלוה הוא מוכנע להמלוה על כי לוה לו די מחסורו כן ימשול החכם בעניי הדעת על כי יספיק להם משאלותם בדבר החכמה.
    (ז-ט) רשים, דל – הרש גרוע מן הדל, כנ״ל.
    עברתו – כמו מכה עמים בעברה.
    (ז-ט) עשיר ברשים ימשול וכו׳, זורע עולה וכו׳, טוב עין וכו׳, נודע מקורות העמים כי בימי קדם היו העשירים מלוים מעות להדלים ברבית, והיה החק כשלא היה לו לשלם היה לו רשות לקחת אותו ואת אשתו ובניו לעבדים ולרדות בו בשבט כרצונו, והיו העשירים מלוים להדלים ועל ידי הרבית התמוטטו לגמרי ונעשו רשים, שהרש גרוע מן הדל שהדל התדלדל מנכסיו ולרש אין כל, ואז נעשו לו עבדים, אבל עי״כ התעורר כפעם בפעם מרידה מן העם הלוים, והיו הורגים את העשירים ועושים בם נקמות גדולות, עד שעי״כ הוכרחו השרים כ״פ להקים חק לוותר את החובות או לשלמם מכיס המדינה להשקיט המרד, ובעתים האלה העשירים שלא היו מלוים ברבית רק חננו את הדלים בצדקה, היו נצולים ועמדו בכבוד ובברכה בין העם, וז״ש העשיר ימשול ברשים ע״י שהלוה עבד לאיש מלוה – אמנם הסוף הוא, שמי שזורע עולה שמלוה מעות ברבית לעשות עולה, יקצר און – כי אז יכלה שבט עברתו שבו רודה את הרשעים, כי יקומו עליו ויהרגוהו, ואז טוב עין הוא יבורך מי שנתן מלחמו לדל – לא המלוה ברבית לעשות את הדל לרש, רק מי שנתן לו מלחמו ועזרו בכספו בלא בצע, הוא יבורך מן העם.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (ח) זוֹרֵ֣עַ עַ֭וְלָה (יקצור) [יִקְצׇר⁠־]אָ֑וֶןא וְשֵׁ֖בֶט עֶבְרָת֣וֹ יִכְלֶֽה׃
    He who sows wickedness reaps trouble, and the rod of his fury will be destroyed.
    א. [יִקְצׇר⁠־] (יקצור)אָ֑וֶן א=יִקְצׇור⁠־אָ֑וֶן
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    דְזָרֵיעַ עַוְלָא נֶחְצַד עָאָתָא וְשִׁבְטָא דְחֶרְיָנֵיהּ נִגְמוֹר.
    מן זרע ג׳ורא חצד גלא, ופני קצ׳יב עברתה.
    אנו יודעים כי העול אינו נזרע ולא נקצר, אלא שהמשל עשה את הפעולה כזריעה, והגמול בקצירה כדי לקרבן לטבע, כמו שאמר הנביא זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד1, כי כל זמן שחרשתם רשע עולתה קצרתם2. וענין ושבט עברתו יכלה, כלומר העזתו נגד בני אדם וחריפותו לרשעות תכלה, או במותו הטבעי, או במיתת כרת, או בהעדר יכולת שיארע לו, או במה שדומה לכך, וכפי באור שבר ה׳ מטה רשעים3.
    1. הושע י יב.
    2. שם י יג.
    3. ישעיה יד ה. וכוונת רבנו על באורו הארוך לספר ישעיה ואשר לצערנו כלוא הוא בידי לא יוכל קום.
    נחן נעלם אן אלג׳ור לא יזרע ולא יחצד, ולכן אלמת׳ל ג׳על אלפעל כאלזרע, ואלג׳זא כאלחצאד תקריב ללטבע, לקול אלנבי זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד, לאנכם טאל מא חרשתם רשע עולתה קצרתם.
    ומעני ושבט עברתו יכלה יעני סטותה עלי אלנאס וחדתה עלי אלט׳לם תפני, אמא במותה אלטביעי, או במותה אלאכ׳תראמי, או בקצר יד יחדת׳ עליה, או במא אשבה ד׳לך, עלי תאויל שבר ה׳ מטה רשעים.
    זורע עולה יקצר און – לפי זריעתו קצירו, לפי פעלו קיבול שכרו.
    ושבט עברתו – של רשע סופו שתכלה שבטו וממשלתו.⁠א
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בדפוסים נוסף כאן: ״קנה השבולת שלו כלה והולך לו. יש אומרים: שבט חמתו שרודה בני אדם כלה והולך לו לפי שמפסיד את יכולתו.⁠״
    He who sows injustice will reap violence According to his sowing will be his reaping; according to his deed will be the reception of his reward.
    and the rod of his wrath will fail The rod of his ear of grain will fail more and more [interpreting עברתו as עבור, grain]. Some say: The rod of his wrath with which he rules over people will become progressively lessened because he impairs his ability.
    זורע עולה יקצר און – אם יבא העשיר להרויח ולהשתכר בנשך ובתרבית וישען על דבר אשר מוראו וחתיתו על הרשים וזולתם כי ייראו ממנו להביאו עד האלהים ולפטור עצמם מלפרוע הרבית הנה אחריתו יקצור און ויגיע ההפסד תחת ריוח מדה כנגד מדה.
    ושבט עברתו יכלה – יתמוטט ויכלה עשרו עד שתכלה אימת עברתו וכעסו אשר היו הרשים יראים ממנו מפני עשרו כמו שהזכיר עשיר ברשים ימשול (משלי כ״ב:ז׳). גם זאת מדה כנגד מדה כי בדבר אשר זדה עליו1 מפני שהיה מתגבר על הרשים באימת עשרו וכן אמרו ז״ל: כי המלוים ברבית נכסיהם מתמוטטים ויורדים לטמיון (בבלי ב״מ ע״א).
    1. השוו ללשון הפסוק בשמות י״ח:י״א.
    זורע עולה – ושבט עברתו – בעבור שזכר הזריעה והקצירה באון על דרך משל, זכר בו השבט שהוא לדוש, ואמר כי יכלה ויאבד, וזה משל למלמד ברמיה.
    וטעם עברתו – כי זה בסבת קנאה.
    ושבט עברתו – בעבור שזכר בזה, זריעה וקצירה, דרך השאלה, אמר: שבט הדישה, כטעם: בשבט יודש.
    זורע עולה – אך מי שיחשוב למשול באנשים בהפך זאת התכונה והוא בעול והחמס שיעשה להם הנה לא תמשך ממלכתו עליהם כי כבר יגיע לו רע מהרע שיעשה ר״ל כי במה שיזרע מהעול יצא לו קציר נאות למה שעש׳ אותו מהרע וזה הקציר והפרי שישיג מזה הוא עמל ואון לא דבר שיש בו תועלת ויקרה לו מהרע מה שיכלה בו שבט עברתו ר״ל שלא תשאר לו שררה יוכל להכות בה האנשים בשבט עברה כמו שהיה עושה קודם זה.
    וקצור און – כתיב בוא״ו וקרי בקמץ חטוף מפני המקף והוא חד מן מלין דיתירין וא״ו וחטפין קמצין על פי המסורת וחשיב ליה נמי בהדי ג׳ יקצור מלא וא״ו ותרתי אחריני בחולם.
    ושבט עברתו – הושאל לשון שבט על העברה והזעם וכן אשור שבט אפי (ישעיהו י׳:ה׳).
    זורע – כמו הזורע דבר מה הנה יקצור המין שזרע כן הגמול לפי המעשה.
    ושבט עברתו – שבט חמתו שהיה מכה ורודה בה הנה יכלה ר״ל יפסיד היכולת.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

    יקצר און – לא יצליח ע״י עַוְלָתוֹ.
    ושבט עברתו – שבו עַוָּל זה היה חושב להכות נקיים יכלה, כלומר יכלה כח שבו להרע.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ט) טֽוֹב⁠־עַ֭יִן ה֣וּא יְבֹרָ֑ךְ כִּֽי⁠־נָתַ֖ן מִלַּחְמ֣וֹ לַדָּֽל׃
    He who has a generous eye will be blessed; for he shares his food with the poor.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מַן דְטָבָא הוּא עַיְנֵיהּ הוּא נִתְבְּרַךְ מְטוּל דְיָהֵיב מִן לַחְמֵיהּ לְמִסְכֵּינָא.
    טוב עין הוא יבורך – א״ר יהושע בן לוי אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין שנאמר טוב עין הוא יבורך, אל תקרי יבורך אלא יברך.
    דבר אחר: טוב עין הוא יבורך – זה משה, דא״ר יוסי בר חנינא בתחלה לא נתנה תורה אלא למשה ולזרעו שנאמר כתב לך פסל לך מה פסולתן שלך יהא אף כתבן שלך יהא, נהג בה משה עין טובה ונתנה לישראל שנאמר תורה צו לנו משה מורשה, ועליו הכתוב אומר טוב עין הוא יבורך.
    דבר אחר: טוב עין הוא יבורך – זה משה ויסמוך ידיו עליו, משל למלך שאמר לבן ביתו תן לפלוני סאה של חטים הלך ונתן לו סאתים, כך אמר לו הקב״ה וסמכת את ידך עליו ידו אחת וכתיב ויסמוך את ידיו עליו. ד״א את מוצא יעקב קבל חמש ברכות, שתים מאביו ויתן לך האלהים גם ברוך יהיה, ואחת של אברהם ויתן לך את ברכת אברהם, ואחת של מלאך ויברך אותו שם, ואחת של הקב״ה וירא אלהים אל יעקב עוד וגו׳ ויברך אותו, בא יעקב לברך את השבטים ברכן בחמש ברכות שהיו בידו והוסיף להם אחת משלו שנאמר איש אשר כברכתו ברך אותם, בא משה לברך את ישראל והוסיף להם ברכה שביעית וזאת הברכה. ד״א וזאת הברכה תוספת על הברכות שברך בלעם, שהיה ראוי לברכם שבע ברכות כנגד שבעה מזבחות ולא ברכן אלא שלש שנאמר והנה ברכת ברך זה שלש פעמים, אמר לו הקב״ה רשע אתה עינך צרה לברכן אף אני איני מספיק על ידך שתשלים ברכתן של ישראל, ובא משה שעינו יפה וברך את ישראל, ועליו אמר שלמה טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך, וברכן ארבע ברכות וירא משה את כל המלאכה וגו׳ ויברך אותם משה, ויצאו ויברכו את העם, י״י אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם וגו׳ וזאת הברכה.
    אלסכ׳י הו אלד׳י יבארך לה, אד׳ אעטא מן טעאמה ללמסכין.
    טוב עין, הנדיב.
    יברכוהו בני אדם בארץ, מי שהטיב לו דרך תודה לו, ומי שלא הטיב לו1 דרך שמחה בו. ויברכהו ה׳ מן השמים בעולם הזה על דרך המופת, ולעולם הבא עצם הגמול.
    1. כלומר שאינו זקוק לו.
    יבארכה אלנאס פי אלארץ׳, מן אחסן אליה שכרא לה, ומן לם יחסן אליה סרורא בה. ויבארכה אללה מן אלסמא פי אלדניא עלי סביל אלאיה, ופי אלאכ׳רה ד׳את אלג׳זא.
    טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל – 1מפני שהזכיר זורע עולה יקצר און אמר כי טוב עין הוא יבורך והוא נדיב לב, על כן יצלח.
    כי נתן מלחמו לדל – מדת טוב עין לצמצם מלחמו וממאכלו לתת לדל כאשר אמרו ז״ל: אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יעשה מהם צדקה (בבלי גיטין ז׳:).
    טוב עין – אך מי שהוא טוב עין וימשול באנשים בהטבתו להם הוא יבורך מאת הש״י ויתחזק כחו להטיב להם ולמחול בהם מפני שנתן מלחמו לדל כי בגלל הדבר הזה יברכהו הש״י.
    טוב עין – הנותן לעני בעין יפה יבורך מה׳ כי הלא נתן מלחמו לדל ואם עוד יבורך בנכסיו ישפיע עוד יותר ולא ירע לבבו בתתו לו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

    טוב עין – ראשית הוראתו רואה הצלחת אחרים ושמח, ובלי ספק נדיב הוא.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (י) גָּ֣רֵֽשׁ לֵ֭ץ וְיֵצֵ֣א מָד֑וֹן וְ֝יִשְׁבֹּ֗ת דִּ֣ין וְקָלֽוֹן׃
    Drive out the mocker, and strife will go out; yes, quarrels and insults will stop.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    תָּרֵךְ לִמְמִקְנָא וְאַפֵּיק לְתִגְרָנָא וְיִבְטַל דְיָנָא וְצִעֲרָא.
    גרש לץ ויצא מדון – אמר רבא אשה רעה מצוה לגרשה שנאמר גרש לץ ויצא מדון וישבות דין וקלון.
    ד״א זה לוט, ויצא מדון – ויהי ריב בין רועי מקנה, וישבות דין וקלון ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה.
    אטרד אלדאהי יכ׳רג׳ אלצכ׳ב, ותעטל אלמחאכמה ואלהואן.
    דין, ההתדיינות.
    אם היה החבר לץ הרי הוא ללצות, אינו מניח למאורעות ללכת במהלכן, אלא ירקום עליהן תחבולות, ולכן כל זמן שהוא קיים המדנים מצוים, לפי שנדמה לו שאם לא ינהג במדנים לא ישיג מאומה, ויבואו מהמדנים לידי התדיינויות. ובעת הויכוח יקל ביריבו, ואף יזלזל בו. וכאשר תגרשהו תנצל ממנו מכל אלה. בין שהיה החבר הזה בת זוג, או זולתה מן השותפין. וזה מצוי, שראשית תחבולת איש הזדון לעורר מחלוקת, כדי שיאמרו בני אדם התפשרו, ואז תדרוך רגל השקר עם האמת.
    אד׳א כאן אלצאחב דאהיא פהו לדהאיה, לא ידע אלחואדת׳ תסיר מסירהא בל יחתאל עליהא, פמהמא הו מקים פאלסכ׳ב מוג׳וד, לאנה יקדר אנה אן לם יסאכ׳ב לם יטמע בשי, ואול אלסכב אלי אלמחאכמה. ופי חאל אלמנאט׳רה ימתהן בכ׳צמה, ת׳ם יסתכף. פאד׳א טרדתאה כפית הד׳א אלג׳מיע מנה. סוא פי ד׳לך כאן הד׳א אלעשיר זוג׳ה, או גיר ד׳לך מן אלמעאמלין. והד׳א משאהד, אן אול חילה אלמסתעדי איקאע אלשגב, חתי יקולו אלנאס פאצטלחו, פתדכ׳ל רג׳ל אלבאטל מע אלחק.
    גרש לץ – יצר הרע.
    Banish a scorner The evil inclination.
    גרש לץ ויצא מדון וגו׳ – גרש לץ מחבורתך ויצא איש מדון והוא בעל המריבות.
    וישבות דין וקלון – כאשר תגרש מחברתך שני אלה והם לץ ואיש מדון יסתלקו מעליך שני נזקין גדולים שהם מטרידים נפש האדם בעולם והם דין וקלון כי איש מדון יגלגל תרעומות על מי שיש לו עסק עמו ויזיקנו תמיד לבא לבית דין או שלא ירצה לשלם את אשר עליו זולתי בבית דין והלץ יגרום תמיד קלון לאיש חברתו ויתכן כי ענין מצה ומריבה תורה ריב ודינא.
    גרש לץ – כאשר שבח הלימוד לדל, המבקש ללמוד, צוה למלמד לגרש הלץ ולהוציאו ממעמדו.
    דין – כי הוא נעשה על ריב.
    גרש לץ – מדרך הלץ לשנוא האנשים ולהלעיג בהם ולעורר להם מדינים ולזה אם תגרש לץ מהבית יצא המדון ממנו כי הוא היה המעורר מדינים שם וישבות מהבית ריב וקלון המריב שם והמבייש האנשים.
    גרש לץ – בב׳ טעמים וכן במכלול דף צ״ה.
    וישבות – ענין הבטול כמו שבת נוגש (ישעיהו י״ד:ד׳).
    גרש לץ – גרש ממך את הלץ ויצא המריבה כי דרך הלץ לחרחר ריב.
    וישבות – אז יבוטל דין וקלון כי כשיהיה ריב יגשו למשפט ויריבו לבזות זה את זה וכשאין מחרחר ישבות הכל.
    מדון, דין – מדון הוא הריב המתהוה ע״י דין ודברים, והוא מצד הב״ד.
    גרש לץ ויצא מדון – המדון הוא הענין והטענה שבעבורה יהיה לו דין ומשפט עם חברו, וכבר בארתי שהמדון יתעורר ע״י כמה סבות, ע״י השנאה כמ״ש שנאה תעורר מדנים, וע״י איש חמה ואיש אף, כמ״ש איש חמה יגרה מדון, כי בלא סבה לא יקפידו על ענינים קטנים לדון ולריב בעבורם, ואמר פה שגם ע״י הלץ יתעורר מדון, שהלץ ילוצץ על כל, וע״י לצנותו ישלח מדון, ונותן עצה לכל איש שיגרש הלץ מביתו ולא יתחבר עמו, ועמו יצא המדון – וכשלא יהיה מדון לא יצטרכו לילך לדין ולזילותא דבי דינא, ועז״א וישבות דין וקלון – שהדין הוא מצד הב״ד שמעיינים בדבר המדון.
    לץ – בלי נותן לב מה תצא ממעשיו ודבריו (עיין מה שכתבתי למעלה ג׳:ל״ד).
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יא) אֹהֵ֥ב (טהור) [טְהׇר⁠־]לֵ֑בא חֵ֥ן שְׂ֝פָתָ֗יו רֵעֵ֥הוּ מֶֽלֶךְ׃
    He who loves purity of heart and speaks gracefully is the king's friend.
    א. [טְהׇר⁠־] (טהור)לֵ֑ב א=טְהׇור⁠־לֵ֑ב
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    רָחֵם אֱלָהָא דְכֵי לִבָּא וּבְחִסְדָא דְשִׂפְוָתֵיהּ יִתְחַבֵּר לְמַלְכָּא.
    אוהב טהר לב חן שפתיו רעהו מלך – וי״י אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו.
    מן אחב נקא אלקלב פלנטקה חט׳א, ואלמלוך אצחאבה.
    אהב, האוהב טוהר הלב יש לדבורו חן, והמלכים רעיו.
    כאשר האדם נודע כאיש אמת שהוא פרי טוהר הלב יהיה לדבריו חן בעיני בני אדם, כלומר שהם יקבלו דבריו יותר ממה שמקבלים דברי המלך, כי קבלתם דברי המלך מפחד ואימה, וקבלתם דברי איש האמת משלוה ובטחון, ולפיכך לא אמר והוא רע המלך שיהא המלך למעלה ממנו, אלא אמר רעהו מלך, עשה את המלך למטה ממנו.
    אלאנסאן אד׳א ערף באלצדק אלד׳י הו ת׳מרהֵ נקא אלקלב כאן לנטקה ענד אלנאס חט׳א, יעני אנהם יקבלון קולה אפצ׳ל ממא יקבלו כלאם אלמלך, לאן קבולהם כלאם אלמלך כ׳ופא ורהבה, וקבולהם כלאם אלצאדק סכונא וארכאנא, ולד׳לך לם יקול והוא רע המלך פיג׳על אלמלך פוקה, בל קאל רעהו מלך ג׳על אלמלך דונה.
    אוהב טהור לב ומי ששפתיו חן, רעהו מלך – הקב״ה אוהבו ומחבבו.
    He who loves one pure of heart with charm on his lips One whose lips have grace.
    the King is his friend The Holy One, blessed be He, loves him and endears him.
    אהב טהר לב – הוא האיש אשר אהבתו זכה וטהורה והיא האהבה שאינה תלויה בדבר ולא יאהב להנאת עצמו בלבד אבל יאהב את חברו מפני שרבו טובותיו עליו והוא חייב לאהוב אותו אף על פי שלא יקוה עוד ממנו טובה או יאהבנו מצד מעלותיו כי חובה על כל איש אמת לאהוב יראי אלהים אנשי אמת1 ותהיה אהבתו נאמנת כדת וכמשפט לטרוח ולהשתדל בתועלת הנאהב ותקנתו ולמצוא דברי חפץ ולהצר נפשו בצרותיו ולא על מנת לקבל פרס אבל מדרך חובת האהבה. זה ענין אהב טהר לב.
    חן שפתיו – זה האוהב אשר הוא טהר לב חן שפתיו לפני אוהבו כי בכל דבריו ומועצותיו יכיר אהבתו הזכה כענין שהוזכר במדת השנאה בשפתיו ינכר שונא (משלי כ״ו:כ״ד) ואמרו במוסרים כשיתקיימו השרשים בלבבות יראו הסעיפים על הלשונות2 ולא יראו לך אהבה ישרה אלא מלב שלם.
    רעהו מלך – ראוי הוא שהיה מלך רעהו כי יש על המלך לחפש ולבקש אנשים שאהבתם זכה וטהורה והם מזער מעט כענין שנאמר: אדם אחד מאלף מצאתי (קהלת ז׳:כ״ח). ודע כי המדה הזאת לא תמצא בלתי באיש הישר כי מצד אהבת היושר יאהב אהבה זכה את מי שנתחייב לאהוב אותו וישתדל ויטרח בתקנתו על מנת שלא לקבל פרס מהטובה או כבוד. וכן יוכיח המקרא אשר הוא אחרי זה. והמקרא הזה היה ראוי להסמך למה שאמר טוב עין הוא יבורך (משלי כ״ב:ט׳) אך הפסיק ואמר אחרי כן גרש לץ ויצא מדון (משלי כ״ב:י׳) כי חייב אדם להסתלק ולברוח בתחלה מן החברה הרעה ואחר כך יחפש החברה הטובה.
    1. השוו ללשון הפסוק בשמות י״ח:כ״א.
    2. עיין מבחר הפנינים סי׳ רע״ט ובמוסרי הפילוסופים בשם פטולימיס.
    אֺהב טהור לב רעהו מלך – הוא הנשוא. והטעם יעשה מצותיו מרוב אהבה וצחות אמריו, כמו מצות המלך כאמרם: משתמעין מיליה.
    חן שפתיו – הוא נשוא.
    ורעהו מלך – נושא אחר, כלומר, דומה למלך, כטעם: חבר הוא לאיש משחית (משלי כ״ח:כ״ד).
    אוהב טהר לב – אך מי שהוא טהור לב ואוהב בלי לב ולב הנה החן והאהבה שמראה בדבריו לאהובו רעיונו מולך ומושל בו אז ירצה בזה כי לא יאמר בפיו רק מה שבלבו לעשות והנה הביאור הראשון הוא יותר נקשר אל מה שלפניו מן הדברים.
    טהור לב – יתיר וא״ו וקריאתו בקמץ חטוף כדלעיל אע״פ שלא נמנה במסורת עם האחרים.
    אוהב – מי שאוהב איש טהר לב מבלי סיג און ויאהב את מי שיש חן באמרי שפתיו על כי בדעת ידבר הנה המלך מכבדו כי כן דרך המלך לאהוב אנשים כאלה.
    אוהב טהר לב וגו׳ – מי שהוא אוהב בלא לב ולב אבל לבו טהור,
    שפתיו חן – דבריו אהובים לכל, ואפילו המלך נעשה רעהו (וקרובין לזה דברי המאירי).
    אוהב טהר לב חן שפתיו רעהו מלך – לאשר צוה לגרש את הלץ שדרכו לשלח מדון ובלי להתרועע עמו, אמר בהפך האיש שהוא אוהב לכל אדם, והוא טהר לב ובשפתיו חן שזה הקצה ההפך מן הלץ, שלבו מלא סיג, ושפתיו מלאו ריב, והוא שונא לכל, אבל האוהב הנאמן, ושלבו ופיו שוים, ולא ידבר לצנות רק דברי חן, ראוי שאפילו המלך יהיה רעהו וחברו.
    חן שפתיו – גם תוכחותיו מוצאות חן כי בטהרת לבו יוכיח.
    רעהו מלך – הלואי וכל מלך שלרוב מסובב באנשי חונף יהיה לו אוהב טהר⁠־לב כזה.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יב) עֵינֵ֣י יְ֭הֹוָהי֭״י נָ֣צְרוּ דָ֑עַת וַ֝יְסַלֵּ֗ף דִּבְרֵ֥י בֹגֵֽד׃
    The eyes of Hashem watch over knowledge; but he frustrates the words of the unfaithful.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    עַיְנוֹי דֵאלָהָא נָטְרָן יְדִיעֲתָא וּמְטַלְטֵל מִלֵיהוֹן דְבָזוֹזֵי.
    ענאיהֵ אללה תחפט׳ אהל אלמערפה, ותזיף כלאם אלגדארין.
    עיני, השגחת ה׳ נוצרת בעלי הדעה, השוה דברי רבנו באמו״ד מאמר ב פ״ו מהדורתי עמ׳ צג. ושים לב לדברי הרמב״ם במורה הנבוכים ח״ג פרק נא, מהדורתי עם הערבית עמ׳ תרפא ד״ה והנה נראה. ומסלפת דברי הבוגדים.
    בעולם על דרך ההשחתה1, ובפעל על דרך המופת, ולעולם הבא על דרך הדירוג וההבחנה2 גם יחד.
    1. ״אלאפה״ מכה ומפגע. כלומר שיתן לו ה׳ מכות ופגעים שיסלפו וישנו מחשבותיו ותכניות בגידותיו.
    2. כלומר שידינוהו ויבחנו מעשיו ויחליטו עליו שהוא בוגד. ועל הרעיון הזה דבר רבנו בהרחבה בספרו הנבחר באמו״ד המאמר הרביעי פ״ו ד״ה והרביעי, מהדורתי עמ׳ קסה.
    פי אלדניא עלי סביל אלאפה, ובאלפעל עלי נחו אלאיה. ופי אלאכ׳רה עלי סבל אלתרתיב ואלאמאזה ג׳מיעא.
    עיני י״י נצרו דעת ויסלף דברי בוגד – דעת – איש דעת,⁠1 וכן ואני תפלה (תהלים ק״ט:ד׳) – איש תפלה (תהלים כ״ט:ד׳). וביאור הענין איש דעת – איש אמת, כי הדעת הוא האמת, ר״ל איש אוהב הדעת והאמת. וכן יקרא ישר מי שאוהב היושר והאמת, וכן יראי אלהים אנשי אמת (שמות י״ח:כ״א) והם אוהבי אמת.
    ויסלף דברי בוגד – זה יוכיח על מה שפירשנו כי ענין דעת שהוזכר בתחילת המקרא הוא מדת היושר והאוהב הדעת והוא הישר. על כן הזכיר בסוף המקרא ענין הבוגד כי הפך ישר בוגד כמו שכתוב: ותחת ישרים בוגד (משלי כ״א:י״ח) וכאשר הקדמנו לך בהרבה מקומות.⁠2
    וביאור ענין המקרא: עיני י״י נצרו – הישר ואיש האמת שלא יקרהו נזק ברדפו אחרי האמת שלא להחניף הרשע וכאשר אמרו במוסרים סבול האמת ואם יימר.⁠3 וכענין הזה כתוב: צדקת ישרים תצילם (משלי י״א:ו׳). ויסלף דברי בוגד – שלא יצליח בדברי שקריו ותרמיתו ויכשילהו בלשונו כענין שנאמר: ויכשילוהו עלימו לשונם (תהלים ס״ד:ט׳). ונסמך המקרא הזה לענין אוהב טהר לב (משלי כ״ב:י״א) לפי שאין מגיעין אל מדת האהבה הזכה והטהורה שהיא על מנת שלא לקבל פרס זולתי מדרך אהבת הדעת והאמת והיושר כאשר פירשנו למעלה. ויועיל לך הענין הזה תועלת עצומה כשתגיע לחקור על דרך אהבת הבורא ית׳ עדי עד ואין זה מקום להאריך בו.
    1. כן פירש המאירי.
    2. עיין פירוש ר׳ יונה משלי י״א:ו׳,י״א.
    3. עיין מבחר הפנינים קל״ה.
    עיני י״י – הנה עיני י״י והשגחתו שומרת דעת החכמים לקיים מחשבותיהם ועצתם הוא מסלף דברי הבוגדים להפילם ממועצותיהם.
    ויסלף – ויעקם.
    עיני ה׳ – המקום ישגיח בשמירת אנשי הדעת ויעוות לקלקל דברי עצת הבוגד אשר ידבר ללכוד אנשי הדעת לא יוכל להם.
    עיני ה׳ נצרו איש דעת – (ויראת ה׳ היא חכמה) עיין פירושי לישעיה י״א:ב׳.
    דעת – כבר בארתי שהוא מורה על דבר הנודע בידיעה ברורה ע״י מושכלות ראשונות או החוש וכדומה.
    עיני ה׳ נצרו דעת – הנה חקי החכמה לא נמצא עליהם מופת רק הם מקובלים, והאוילים יבזו חקיה ויטילו בה ספיקות, וכן התבונה והשכל הגם שהוא מפעולת מחקר השכל לא רבים יתבוננו, וגם לא יוכלו להתבונן אם לא יהיה להם יסודות מוסדות שעליו נוסדו חקירותיהם, אולם היה בהשגחת ה׳ שנטע בלב האדם את הדעת, שהם המושכלות הראשונות, והבחינה מן המאוחר אל הקודם ע״י החושים, שעל ידם ישיג האדם ידיעה ברורה, ואז יוכל להשתמש גם בכח הבינה להוציא דבר מדבר ולעמוד על האמתיות וזה מצד ההשגחה שעיני ה׳ נצרו דעת – ועי״כ יסלף דברי בוגד הבא להכחיש האמתיות.
    דעת – איש דעת ותבונה הפועל צדק ולא יבגוד, כי מראשית פעלו יחזה אחריתו כי יזיק לעצמו ולאחרים.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יג) אָמַ֣ר עָ֭צֵל אֲרִ֣י בַח֑וּץ בְּת֥וֹךְ רְ֝חֹב֗וֹת אֵרָצֵֽחַ׃
    The sluggard says, "There is a lion outside! I will be killed in the streets!⁠"
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    אֲמַר עַטְלָא בַּחֲכִינְנוּתֵיהּ אַרְיָא אִית לְבָרָא וּבֵינָת שְׁוָקֵי מִתְקְטֵלְנָא.
    תרי אלכסלאן יקול אסד פי אלסוק, ופי וסט אלרחאב אכ׳אף אן אקתל.
    אמר, תמצא את העצל אומר ארי בחוץ ובתוך הרחוב אני ירא פן איהרג.
    כפי פשוטו, תמצא את העצלן מעמיד כל פחד וכל מפגע ויטען בו כדי שלא יעשה מאומה, אינו עושה מלאכות שעל ידי האש מיראתו שישרף, ולא המים מיראתו שיטבע, ולא המסעות מיראתו הלסטים והחיות, ולא יסתחר פן יפסיד. ובכללו אינו צם שלא יחלה, ולא נותן צדקה שלא יעני, ולא לומד שלא ייגע וישכח. וכל אלה סבות להשקיט מצפונו, כי אין מטרתו אלא לנוח מן היגיעה1.
    1. מחמת בטלנותו. והשוה גם פירוש רבנו לקהלת ד ו, מהדורתי.
    עלי ט׳אהרה, תג׳ד אלכסלאן יוקע כל כ׳וף וכל בלא יחתג׳ בה חתי לא יפעל שיא, לא יעמל אלצנאיע אלנאריה לכ׳ופה אלחרק, ולא אלמאיה לכ׳ופה אלגרק, ולא יסאפר לכ׳ופה קטאע אלטריק ואלוחוש, ולא יתג׳ר ללא יכ׳סר. ופי אלבאטן, לא יצום ללא ימרץ׳, ולא יתצדק ללא יפתקר, ולא יתעלם ללא יתעב וינסא. והד׳ה כלהא מנה תעליל ותבריד, ליס קצדה אלא אלראחה מן אלתעב.
    ארי בחוץ – איך אצא ואלמוד תורה.
    The lazy man says, "There is a lion outside...⁠" How will I go out to learn Torah?
    אמר עצל ארי בחוץ בתוך רחובות ארצח – בא להודיע כי המדות הרעות מתעות השכל ויבקש טעמים להמשך אחרי התאוות על כן אמר כי העצל ימצא טענה להמשך אחרי עצלותו ויפחד מדבר שלא יפחד ממנו זולתו.
    ויש מפרשים כי המקרא הזה בא להודיע כי העצלה מתולדת מורך הלב וכן הזריזות מתולדת הגבורה. ונכון הדבר.
    אמר עצל – הנה העצל לא יצא מפתח ביתו לעשות מלאכתו מרוב העצלה ויאמר כי הארי בחוץ לטרפו אם יצא מביתו והלסטים ברחובות להרגו אם ילך שם.
    אמר עצל – בעבור העצלות לא יצא מפתח ביתו לעשות מלאכתו ויבדה מלבו לאמר הלא הארי בחוץ ויטרוף נפשי ובתוך הרחובות אהיה נרצח מן הלסטים המצויים שם.
    בחוץ, רחובות – הבדלם (ישעיהו ט״ו).
    אמר עצל ארי בחוץ בתוך רחובות ארצח – יש הבדל בין חוץ ורחוב.
    * שהחוץ הוא אחורי הבתים, ששם אין רשות הרבים, רק בני החצר לבד משתמשים שם,
    * ורחוב הוא מקום השוק, ששם מתקבצים בני העיר.
    ודרך הוא, שביערות הרחוקים מן היישוב יש חיות רעות, ובדרכים יש לסטים, לא כן בעיר אף בחוצות וכל שכן ברחובות, אין לסטים וכל שכן חיה רעה.
    והעצל, מעצלותו לצאת מביתו, ידמה לו כוח המדמה כאילו.
    * בחוץ, ששם אין רבים מצויים, יש חיות רעות,
    * וברחוב יש רוצחים, הגם שאין שם חיות מפני יראת רבים, עד שמזה ימצא אמתלא לעצלותו בל יזוז מביתו.
    והוא נמשל גם כן על העצל מלעסוק בתורה וחכמה.
    * שאם יאמרו לו לעסוק בחוץ, במחקר וחכמה חוץ מתורה, יאמר שיש שם ארי, כמו שמפרש (משלי כב יד): שוחה עמוקה פי זרות – שמתיירא שלא ייפול בכפירה,
    * ואם יאמרו לו ללכת ברחוב, ללמוד דברים שרבים דשים בה, מתיירא מרציחת אנשים, שלא יבין ולא ישיג את אשר לומד,
    וכל זה - מעצלותו.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (יד) שׁוּחָ֣ה עֲ֭מֻקָּה פִּ֣י זָר֑וֹת זְע֥וּם יְ֝הֹוָ֗הי֝״י֗ (יפול) [יִפׇּל⁠־]שָֽׁםא׃
    The mouth of an adulteress is a deep pit; he who is under Hashem's wrath will fall into it.
    א. [יִפׇּל⁠־] (יפול)שָֽׁם א=יִפׇּול⁠־שָֽׁם
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    גוּמְצָא עֲמִקְתָּא פּוּמָא דְנוּכְרֵיתָא וּמַן דְמַרְגֵז קֳדָם אֶלָהָא נָפֵל תַּמָן.
    שוחה עמוקה פי זרות – אמר רבא בר שילא אמר רב חסדא כל המנבל את פיו מעמיקים לו גיהנם שנאמר שוחה עמוקה פי זרות זעום י״י יפל שם, רב נחמן בר יצחק אמר אף השומע ושותק שנאמר זעום י״י יפל שם.
    אלהותה אלעמיקה אקואל אלמתג׳אנבאת, יד׳ם אללה מן יקע הנאך.
    שוחה, השוחה העמוקה הדברים הזרים, מגנה ה׳ מי שנופל שם.
    הזעימה גנות1, כמו שאמר בלעם ומה אזעם לא זעם ה׳2. ודברי זרות הם החרופים והגדופים, מי שמבזה בני אדם מגנהו ה׳ על כך שנאמר כי נבל נבלה ידבר3.
    1. ראה גם פירוש רבנו לאיוב ג א מהדורתי.
    2. במדבר כג ח.
    3. ישעיה לב ו.
    זעימה ד׳ם, מת׳ל קול בלעם ומה אזעם לא זעם ה׳. ואקואל אלמג׳תנבאת הי אלקד׳איף ואלשתימה, מן הג׳א אלנאס יד׳מה אללה עלי ד׳לך כקולה כי נבל נבלה ידבר.
    פי זרות – עבודה זרה.
    זעום י״י – מי שהקב״ה שונאו נופל ונכשל בה.
    זעום י״י – נזוף מלפניו.
    The mouth of strange women is [like] a deep pit An idolatress.
    the one abhorred by the Lord Heb. זעום. He whom the Holy One, blessed be He, hates, falls and stumbles upon her.
    the one abhorred rebuked from before Him.
    שוחה עמוקה פי זרות וגו׳ – 1שיחת האשה תפיל האדם ותכשילהו בחטא כאשר שוחה עמוקה סיבת הנפילה לאשר לא ישמר ממנה. על כן יש לאדם להשמר ממנה ומשיחתה.
    זעום י״י יפול שם – יותר רע ומר פי זרות משוחה עמוקה כי הנופל בשוחה עמוקה איננו זעום השם, והנופל בסבת פי זרות הוא זעום י״י אחרי נפלו.
    פי זרות – תואר לנשים, וזכר פי, כי הכסיל חושק הנשיקה בו, או על דרך אחרת.
    שוחה עמוקה – הנה הפה הדובר זרות ותהפוכות ודברים הם הפך האמת וביחוד בהתחלות והשרשים הם בדמיון השוחה העמוקה שהנופל בה אין לו תחבולה לצאת ממנה זעום י״י הוא מי שיפול בזאת השוחה כי תמיד יתרחק מן הדרך הנכונה והשלימות כל מה שיחזיק בזאת התכונה הפחותה.
    יפול שם – גם זה נמנה עם מלין דחטפין קמצין ויתרין וא״ו.
    שוחה – בור כמו בשחת עשו (תהלים ט׳:ט״ז).
    זרות – מלשון זר.
    זעום – ענין כעס.
    שוחה – כחפירה עמוקה אשר הנופל בה קשה לו לעלות כן הוא הנלכד בפתוי פי זרות היא המינות אשר יקשה מאוד לפרוש ממנה.
    זעום ה׳ – מי שה׳ זעם עליו וחפץ במיתתו הוא נכשל בה כי לא יאיר עיניו בתחלת הפתוי להבין סכלות הדבר וכזביו.
    שוחה עמוקה – כמו כ״ג:כ״ז {משלי כ״ג:כ״ז}.
    שוחה – חפירה ללכוד שם בע״ח, כי כרו שוחה ללכדני (ירמיהו י״ח כ״ב).
    שוחה עמוקה פי זרות זעום ה׳ יפל שם, פי זרות הם דרכי החכמה והפילוסופיא של עובדי גלולים (ומבואר אצלי ששם פה בא על החכמה) דומה כשוחה עמוקה – השוחה היא חפירה העשויה ללכוד בה בני אדם, וכשהיא עמוקה א״א שהנופל יצא ממנה, כן בלימודיהם יצודדו הנפשות לפורחות ולכפירה, וא״א עוד שיצא משם אל אור החיים, וגם אין לו תקוה שה׳ יעזרנו לצאת מן השחת, כי זעום ה׳ יפל שם – הנופל שם הוא זעום ה׳, חל עליו קללת ה׳ וזעמו, כי נלכד במינות ואבדון, ודפריש ממינות מיד מת כמ״ש כל באיה לא ישובון.
    זרות – זונות, וכן למטה כ״ג:כ״ז.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (טו) אִ֭וֶּלֶת קְשׁוּרָ֣ה בְלֶב⁠־נָ֑עַר שֵׁ֥בֶט מ֝וּסָ֗ר יַרְחִיקֶ֥נָּה מִמֶּֽנּוּ׃
    Folly is bound up in the heart of a child: the rod of discipline drives it far from him.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    שַׁטְיוּתָא קְטִירָא בְּלִבֵּיהּ דְטַלְיָא שִׁבְטָא דְמַרְדוּתָא נִרְחֲקֵיהּ מִנֵיהּ.
    איוולת קשורה בלב נער, שבט מוסר ירחיקנה ממנו – אמר רבי זבידא: שבטא של תורה מסירה ממנו, אם זכה אדם לשבט מוסר הרי מוטב, ואם לאו – הרי מלקות בית דין. הוא דאמר מתלא: ״לחכימא ברמיזא, לשטיא בכורמיזא״. אם זכה אדם – הרי שבטא של תורה, ואם לאו – הרי שבט מלכות. תמן תנינן: ״רבי נחוניא בן הקנה אומר: כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות״ (משנה אבות ג׳:ו׳).
    אולת קשורה בלב נער – אלו ישראל שנאמר כי נער ישראל ואוהבהו שהיו מכעיסין בכל שעה לפני הקב״ה.
    שבט מוסר ירחיקנה ממנו – שנאמר קח מאתם מטה מטה, כנער הזה שהוא בורח והסופר רודהו במטהו.
    אלג׳הל אלמנעקד פי קלב אלצבי, יבעדה ענה קצ׳יב אלאדב.
    אולת, האולת הקשורה בלב הנער, ירחיקנה ממנו שבט המוסר.
    אין קשירת הסכלות הזו בלב מתכונת מהות הנפש המבחנת, כי בעצם תכונתה האמת והצדקה כפי שהקדמנו1, אלא שהסכלות הזו נקשרת לנערים ממה שמקבלים ושומעים בקטנותם לפני שיתחזקו רעיונם והבחנתם, ויבואו להחזיק בה עד אשר יחוץ החנוך ביניהם ובינה על כרחו. ואם נפרש שגם זה על שני כחות הנפש האחרונים הכעס והתאוה אשר השכל2 מנהיגם ומכשירם עד שיכנעו תחתיו ויקבלו ממנו, יהיה זה נכון.
    1. לעיל כ יא.
    2. ״עקל״ שכל האמור כאן היא התבונה, ולא השכל בפעל. וביחס לשלשת הכחות הנפשיים הללו ראה גם פירוש רבנו לספר יצירה פ״א הל׳ ד, מהדורתי עמ׳ סג.
    ליס הד׳א אלאנעקאד ללג׳הל פי אלקלב מן אכ׳לאק ענצר אלנפס אלממיזה, לאן מחץ׳ כ׳לקהא אלחק ואלצדק כמא קדמנא, ולכן הד׳א אלג׳הל ינעקד ללאחדאת׳ מא ירוה ויסמעוה פי צגרהם קבל אן יקוי כ׳אטרהם ותמייזהם, פיאכ׳ד׳ון אן יתמסכון בה חתי יחול אלאדב בינהם ובינה צ׳ג׳רא. ואן קיל הד׳א איצ׳א עלי קותי אלנפס אלאכ׳רתין אלגצ׳ב ואלשהוה אלד׳י אלעקל יסוקהמא ויחצלהמא חתי תד׳ען תחתה ותקבל מנה. אסתקאם ד׳לך.
    אולת קשורה בלב נער שבט מוסר ירחיקנה ממנו – אף על פי שתראה שיגבר הנבלות על הנער והאולת קשורה בלבו כי יש בבעלי המדות הרעות שהתולדת גוברת עליהם מזולתם. בכל זאת לא תתיאש מהוכיחו כי יש תקוה להעתיקו מן התולדת בימי הנערות בשבט מוסר.
    אולת קשורה בלב נער – בלב הנער קשורה אולת בהתחלה ענינו כי מפני היותו נבהל ונחפז לעשות מה שיחפוץ לא ידרוך בעניניו בסבות הנאותות ולא יתיישב להתבונן מה שראוי לעשות ומה שראוי שיתרחק ממנו אך שבט מוסר ירחיק מהנער האולת הזאת ולזה ראוי לאדם ליסר בנו בתחלת ענינו כי אז יוכל להקנותו מוסר.
    קשורה בלב – הבי״ת רפויה.
    אולת קשורה – דבוק הוא במעשה האולת כאלו קשורה בלבו אבל שבט המייסר ירחיק ממנו את האולת.
    אולת – כבר התבאר שאולת היא הספק שיסופק בכל דבר חכמה.
    אולת קשורה בלב נער – האולת היא הספיקות שיסופק על דרכי החכמה ויחלוק עליהם, אומר שהגם כשתהיה האולת אצל הגדול בשנים יעשה שורש במעמקי לבבו וא״א להפרידו ממנו, כמ״ש אויל ינאץ מוסר אביו, אם תכתוש את האויל וגו׳, אבל בלב נער עדיין לא מצאה האולת שורש במעמקי לבבו בפנים, רק היא קשורה בלבו, כקושר דבר אל דבר על ידי חוט או משיחה, שאם ינתק החוט הקושר אותם יסור הקשר, כן האולת הוא אצלו דבר חיצוני, רק קשורה בו, ועל ידי שבט מוסר ירחיקנה ממנו.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (טז) עֹ֣שֵֽׁק דָּ֭ל לְהַרְבּ֣וֹת ל֑וֹ נֹתֵ֥ן לְ֝עָשִׁ֗יר אַךְ⁠־לְמַחְסֽוֹר׃
    Whoever oppresses the poor for his own increase and whoever gives to the rich, both come to poverty.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    דְעָשֵׁק לְמִסְכְּנָא מַסְגֵי לֵיהּ בִּישְׁתָּא וּדְיָהֵב לְעַתִּירָא חוּסְרָנָא הוּא לֵיהּ.
    מן יגשם פקירא ליסתכת׳ר לנפסה, או ליעטיה למוסר, פאנמא אלג׳מיע לנקץ.
    עשק, העושק דל כדי להרבות לעצמו, אז לתתו לעשיר, הרי הכל למחסור.
    אומר למי שעושק בדין שהוא דן בו או עדות או עזרה1, אין בכך הבדל אם עשקתו ולקחתו לעצמך או לזולתך, הכל מגרעת בך אתה העושק לעצמך או לזולתך. והסמיך למשלים הללו הבודדים2 בבא כלל בה חמשת יסודי החכמה, והם המוחש והשכל3 והכתוב והמסור והנלמד מתוך הדברים. והחל במסור לפי שהוא כולל כמה דברים.
    1. ״מעונה״ והכוונה הבא כאלו לעזור ומתכוון לטרוף טרף. ואפשר לתרגם ״שותפות״ ואפשר גם ״עסקא״.
    2. שכל פסוק הוא משל בפני עצמו.
    3. -ואלעקל״ כ״ה בכל הנוס׳, ושמא צ״ל ״ואלמעקול״ והמושכל. וכדלקמן בסוף הדבור הבא.
    יקול למן יט׳לם פי חכם יחכם בה או שהאדה או מעונה, סוי עליך ט׳למתה פאכ׳ד׳תה לנפסך או צאר לגירך, אלג׳מיע נקץ מנך יא ט׳אלם לנפסך או לגירך.
    ואתבע הד׳ה אלאמת׳אל אלמנת׳ורה בפצל ג׳מע פיה כ׳מסה אצול אלחכמה, והי אלשאהד ואלעקל ואלמכתוב ואלמנקול ואלאסתנבאט. ובדא באלמנקול לאנה יג׳מע אשיא שתי.
    להרבות לו – להרבות עושר.
    נותן לעשיר – סופו שנותן ממונו למלכי האומות העשירים, ואך למחסור הוא בא.
    He who exploits a poor man to increase for himself money.
    will give to a rich man He will ultimately give his money to the rich pagan kings, and it will be only to want.
    עושק דל להראות לו נותן לעשיר אך למחסור – מי שנותן מתנה לעשיר הנה הוא חוטא כאשר אמרו ז״ל: למען ספות הרוה את הצמאה (דברים כ״ט:י״ח) זה הנותן מתנה לעשיר.⁠1 והנה זה חוטא ללא הנאה כי אין לו יתרון בדבר זולתי חסרון כי העשיר יחשוב כי זה נתכבד בקחתו מתנה מידו, והשנית כי רוב אוהבי כסף צרי עין על כן לא ישלם גמולו ואיך יחטא האדם למחסור בלא תועלת. והנה למד על הפזור כי הוא עון רב, ועדות הוא לאדם כי הצדקות וגמילות חסדים נקלות ואלו ידע כח מעשה הצדקה הלא היה נותן מתנתו לעני תחת הפזור.
    1. כעין זה תמצא בסנהדרין ע״ו: המחזיר אבידה לעכו״ם וכו׳.
    להרבות לו – לעצמו.
    אך למחסור – הטעם זה תכלית כל אחד משני המינים הנזכרים בזה הפסוק, הראשון קצה הכֵילות, והשני קצה הפיזור.
    עושק דל להרבות לו וג׳ – הנה בזה הפסוק נשוא אחד לבד, והוא: אך למחסור. ואולם בזה שני נושאים, האחד: עושק דל להרבות לו, והשני: נותן לעשיר, והנה להרבות לו, שטעמו לעצמו אינו עקר, רק דרך צחות מליצה, לומר שהוא מכוון להרבות לעצמו, ואחריתו יהיה לחסרון, והכונה כאלו אמר: הנה העושק דל, והנותן לעשיר, הנה כל אחד מאלו יבא לחסרון ועוני, ובמקום אחר כתוב: נותן לרש אין מחסור (משלי כ״ח:כ״ז), כי הוא הראוי.
    עושק דל להרבות לו – מי שהוא עושק הדל והוא הכח המתעורר לתאוות הגופיות שלא יתן לו מתאוותיו דבר הנה זה הוא להרבות לו כי כל מה שיתמיד להתנהג תמעט תאותו לאלו הדברים ולזה יהיה תמיד שבע ומי שיתן לעשיר תאוותיו והוא האיש הנמשך אחר התאוות הנה זה לו למחסור כי תמיד יהיה יותר רעב בסבת רוב תאוותיו כאמרם אבר קטן יש לו לאדם משביעו רעב מרעיבו שבע או ירצה בזה הנה אם הדל העושק כבר יש לו השתדלות מה כי הביאהו ולזה שם מגמתו להרבות לו קנינים אך הדל הנותן לעשיר הנה אין לו בזאת המתנה תועלת רק לחסר קנינו כי העשיר לא יחשוב מאד המתן הזה עם שהוא יבזה הדל וילעיג עליו על מה שנתן לו ולא ישתדל להשיב לו גמול וזה מפורסם מהעשיר והנה הביאור הראשון הוא יותר נכון.
    עושק דל – דבר בהווה על כי אין העשיר מניח לגזול הימנו כי חזקה ידו.
    להרבות לו – בחושבו שבזה יתרבה הונו.
    נותן לעשיר – וכן הנותן מתן לעשיר.
    אך למחסור – בשתי אלה לא יבוא יתרון כי אם חסרון בעשרו כי הגזל יאבד עוד את שלו ובתת מתן לעשיר בעצמו מחסר עשרו והמקום לא ימלא החסרון כי לא עשה מצות ה׳ במתן ההוא.
    עושק דל – חושב להרבות לעצמו, ואחר כך הוא נותן שחד לשופט עשיר כדי שיצדיקהו בריבו, ונמצא מפסיד יותר ממה שהרויח במה שעשק.
    להרבות – יל״פ ג״כ מענין ריבית, כמ״ש על הוי המרבה לא לו (חבקוק ב׳).
    עושק דל להרבות לו – מי שהוא עושק דל הגם שאין כוונתו לעשקו רק שיהיו המעות בתורת הלואה ושיתן להעני רבית כדי שאח״כ יוכל לתת לו הרבה בפעם אחד, והגם שאינו עוצר המעות בידו רק נותנו ביד עשיר שיהיו בידו ברבית, בכ״ז הוא אך למחסור – ויל״פ אם עושק דל ועוצר שכרו, כדי שיתאסף לו שכר הרבה בפעם אחד, ויוציאנו עי״כ ממעמד הדלות אל מעמד העושר, שעושק הדל ועוצר שכרו ומרבה לו – שעוסק בהמעות לטובת הדל שיתרבה, ואח״כ נותן לעשיר כי אחר שנאסף אצלו מעות הרבה כשמחזיר לו הוא נעשה עשיר עי״כ, הגם שידמה שעשה לו טובה גדולה, בכ״ז הוא אך למחסור כי עשק דל ונתן לעשיר הגם שעתה נותן לו ונעשה עשיר, הלא נתן לעשיר ועשק לדל, שבעת העשק היה דל וסבל חרפת רעב ולחץ, ומה יועיל מה שנותן אח״כ בעת שיהיה עשיר, במה ישא חטאו מה שסבל על ידו לחץ ודוחק, וכבר באר החכם בספר המדות שתנאי הנבון שבכל מה שיסדר פעולותיו להביא התכלית הטוב שיכוין להגיעם אליו בדרך טוב ונכון, שאל״כ יקרהו כמו שמוליד תולדה אמתית מהיקש כוזב להיות הגבול האמצעי כוזב.
    עשק – מה שירויח מעושק הדל הוא דבר מועט לערך מה שלעונש עונו יצטרך לתת מתנה לעשיר, א״כ עושק הדל הוא לו אך למחסור.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יז) הַ֥ט אׇזְנְךָ֗ וּ֭שְׁמַע דִּבְרֵ֣י חֲכָמִ֑ים וְ֝לִבְּךָ֗ תָּשִׁ֥ית לְדַעְתִּֽי׃
    Turn your ear, and listen to the words of the wise. Apply your heart to my teaching.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    בְּרִי צְלִי אָדְנָךְ וּשְׁמַע מִלֵי דְחַכִּימֵי וְלִבָּךְ שִׂים לִידִיעֲתִי.
    (יז-יח) הט אזנך ושמע דברי חכמים – אם נכנסת לבית המדרש וראית חכמים שיושבין ומתעסקין בשיחתה של תורה, הט אזנך ושמע לדבריהם על מנת שתשמרם, שנאמר: ״כי נעים כי תשמרם בבטנך״ (משלי כ״ב:י״ח).
    הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי – לדעתם לא נאמר וכו׳ (כתוב ברמז ת״י).
    מיל אד׳נך ואסמע כלאם אלחכמא, ורד באלך למערפתי.
    ולבך, והשב מחשבתך לדעתי. תרגם תשית כאלו כתוב תשיב.
    (יז-כא) עיקר שלישים שרים1, אלא שאני יודע כי העברים פעמים רבות מכנים אח הכל בשם החלק, כגון מה שקראים כל הברזל חרב במה שנאמר כי חרבך הנפת עליה2, לפיכך עשיתי כאן שלישים מלכים לפי שהם ככל ואלה כחלק. וענין שלחיך כאן מבקשי הוראתך, לפי שהענין שהם שלחו אליך שאלה באגרת מה היא תשובתה. החל מחמשת המדעים בידיעת המסורת אשר קבלוה החכמים דור אחר דור ואינה כתובה ואין השכל מורה עליה ולא שוללה ולא מונעה3, אמר בה הט אזנך ושמע דברי חכמים. ואמרו לדעתי ולא אמר לדעתם, מתוך הנחה שהוא אחד מהם ושהוא כמותם בסוג החכמה4 ואף על פי שהכמות שונה. ואחר כך ידיעת החושים שאותה מביאים השמע והראות אל הלב ונשמרת בו עד עת הצורך ואז ידבר האדם בה לכך אמר כי נעים כי תשמרם אחר שאמר הט אזנך. ואחר כך ידיעת ההבחנה אשר בראשה והמוקדם והנכבד שבה ידיעת ה׳ יתהדר ויתרומם לפי שאי אפשר לחוש אותה בחוש אמר בה להיות בה׳ מבטחיך. ואחר כך ידיעת הכתוב אמר בה הלא כתבתי לך שלישים. ואחר כך ידיעת הדיוק שהיא מחוברת מאותם ארבע הידיעות אמר בה להודיעך קשט אמרי אמת, כי ההוכחה בה נודעת ובה תהיה למידות דבר מדבר, יבחר המוכיח5 שטת הדבור הטובה ביותר כדי שלא ישתמש בדרך המוציאתו אל הפקפוק6, לא שייצור שטה7, אלא ייצור מה שיתחם8 בו שטת האמת. וכפי השערתנו היה יותר טוב שידרג חמשת הסוגים הללו כפי שהקדמנו9 שיהא המוחש תחלה, ואחר כך המושכל, ואחר כך הכתוב, ואחר כך המקובל, ואחר כך ההוכחה, אלא שכדי להאדיר בעינינו מה שמסרו בעלי האמת קבעו תחלה, וגם לפי שהוא האומר אחד המוסרים10 וכפי שבארתי לדעתי, וגם לפי שהארבעה כוללתם המסורת האמתית.
    1. כגון ומבחר שלישיו שמות טו ד. ויען השליש, מלכים ב ז ב. ורבים הם.
    2. שמות כ כב, וכן כתב בפירושו לאיוב יד יט.
    3. על מצות השמעיות שאין השכל שוללן ראה גם בספרו הנבחר באמו״ד המאמר השלישי פ״א.
    4. הכוונה חכמת התורה והמסורת. והשוה חגיגה טו ב.
    5. הרוצה להביא ראיה והוכחה על איזה דבר.
    6. שכתוצאה מאי דיוקו ילמד הצד שכנגד לפקפק בשטתו ולסתרה מתוך דבריו הוא.
    7. כוונת רבנו בזה נגד הקראים שיצרו שטה חדשה.
    8. יבצר ויחזק את מסורת וקבלת חז״ל כאלו בונה חומה סביבה לבל יפרוץ בה צר ואויב.
    9. ראה לעיל בהקדמה עמ׳ טז ד״ה ושלמות המדע. ובהקדמתו לספרו הנבחר באמו״ד פ״ה.
    10. שלמה המלך אחד ממקבלי תורה שבע״פ ואחד המוסרים הלאה.
    עני ״מסכין״ כולל גם החלש בגופו או במעמדו, וכבר באר רבנו כי ״עני״ בעברית משמש לארבעה ענינים, חולשת כח, חולשת ממון, תולשת רחם, חולשת מעמד ומצב. ראה פירושיו לתורה מהדורתי שמות ג ז ושם הע׳ 3.
    (יז-כא) מחץ׳ שלישים קואד, אלא אנה מן עלמי אן אלעבראניין רבמא לקבו אלכל באלג׳ז, מת׳ל תסמיתהם ג׳מיע אלחדיד חרב אד׳ קאל כי חרבך הנפת עליה, ג׳עלת הנא איצ׳א שלישים מלוכא אד׳ הם כאלכל והאולא כאלג׳ז. ומעני שלחיך ההנא מסתפתוך, עלי מעני אנהם בעת׳ו אליך פי רסאלה מסאלה מא ד׳א ג׳ואבהא. אבתדי מן אלכ׳מסה אלמעארף בעלם אלנקל אלד׳י נקלוה אלעלמא טבקה בעד טבקה גיר מכתוב ולא אלעקל ידל עליה ולא ינפיה ולא ימנעה, פקאל פיה הט אזנך ושמע דברי חכמים. וקולה לדעתי ולם יקול לדעתם, עלי תאויל אנה אחדהם ואנה מת׳להם פי נוע אלחכמה ואן כאנת אלכמיה מכ׳תלפה. תם עלם אלחואס אלד׳י יודיהא אלסמע ואלבצר אלי אלקלב פתנחפט׳ פיה אלי וקת אלחאג׳ה פינטק אללסאן בהא פקאל כי נעים כי תשמרם בעד קולה הט אזנך.
    ת׳ם עלם אלתמייז אלד׳י ראסה ומקדמה ואשרפה אלמערפה באללה עז וג׳ל אד׳ ליס ימכן אן יחס בחאסה קאל פיה להיות בה׳ מבטחיך. ת׳ם עלם אלמכתוב קאל פיה הלא כתבתי לך שלישים, ת׳ם עלם אלתחריר אלד׳י הו מולף מן תלך אלארבעה מעארף קאל פיה להודיעך קשט אמרי אמת, אן אלחג׳ה פיה תט׳הר ופיה יקע אלאסתנבאט, יכ׳תאר אלמחתג׳ אצלח אלטרק ללכלאם ללא יאכ׳ד׳ טריקא תכ׳רג׳ה אלי אלטען, ליס אנה יבדע מד׳הבא, בל אנמא יבדע מא יחוט בה אלמד׳הב אלחק. ועלי מא נקדרה קד כאן אלאולי אן ירתב הד׳ה אלכ׳מסה אלפנון עלי מא צדרנאה אן יכון אלשאהד אוולא. ת׳ם אלמעקול, ת׳ם אלמכתוב, ת׳ם אלמנקול. ת׳ם אלחג׳ה, לכן ליעט׳ם ענדנא מא נקלוה אלצאדקין רתבה אוולא, ואיצ׳א לאנה הו אלקאיל אחד אלנאקלין ועלי מא קלת לדעתי, ואיצ׳א לאן אלארבעה יג׳מעהא אלנקל אלצאדק.
    ושמע דברי חכמים – ללמוד תורה מחכם כל שהוא.
    ולבך תשית לדעתי – ואם רשע רבך אל תלמוד מעשיו.
    Incline your ear and hearken to the words of the wise to learn the Torah from a sage of any stature.
    and put your heart to my knowledge But if your teacher is wicked, do not learn from his deeds.
    הט אזנך ושמע דברי חכמים וגו׳ – תתן ללבך להבין עיקר כוונתי בכל דבר ולאי זו מסלה אני מתכוין להגיעך כי הדברים עמוקים ולא תגיע לכוונת ענינם עד שתשית לבך להשכיל ולהתבונן בהם.
    הט אזנך – הנה מה שעבר מן המשלים, כאשר אמרנו היו גזרות מונחות, רק קצת מה שהוחל בו, ועתה ישים לומר צווים ואזהרות.
    הט אזנך ושמע דברי חכמים – ללמד חכמתם ושים עם זה לבך לדעתי ולא תשען על דברי החכמים לבדם רק במה שיסכים מהם עם מה שהודעתי לך המיוסד על יסודות התורה כי התורה היא המישרת להשיג מה שיקצרו מהשגתי בדרך החכמה.
    תשית – תשים כמו שת לי אלהים זרע (בראשית ד׳:כ״ה).
    ולבך – ר״ל לא שמיעת האוזן בלבד כי גם לבך שים לדעת התורה להבינה ולזכרה.
    לדעתי – עמ״ש (א׳ ב׳) על לדעת חכמה ומוסר.
    הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי – דברי חכמים בחכמה הם דברי קבלה, שקבלו חקי החכמה מאת ה׳, כי אין על החכמה מופתים רק צריך לקבלה מפה לאזן, אולם שלמה ע״ה בספר משלי אמר לדעת חכמה ומוסר, שע״י משליו הסביר חקי החכמה במשלים עד שיושג מהם ידיעה, שגדר הדעת הוא שמשיג הדבר בידיעה ברורה, ועז״א הנך צריך להטות אזנך ולשמוע דברי חכמים מצד הקבלה, ואז אחר שתקבלם מצד הקבלה, ויוקבעו בלבך מצד שתבטח על ה׳ שנתן חקי החכמה והוא יודע אמתותם, אז תשית לבך לדעתי – לפי מה שהסברתי חקיה במופתי הדעת, כי אם לא תקבלם תחלה בקבלה לא יועיל לך דעתי כי תכחיש יסודותם.
    כאן מתחיל חלק חדש מהספר.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יח) כִּֽי⁠־נָ֭עִים כִּֽי⁠־תִשְׁמְרֵ֣ם בְּבִטְנֶ֑ךָ יִכֹּ֥נוּ יַ֝חְדָּ֗ו עַל⁠־שְׂפָתֶֽיךָ׃
    For it is a pleasant thing if you keep them within you, if all of them are ready on your lips.
    תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מְטוּל דְבַסִימִין נְטַר אִינוּן בִּכְרֵסָךְ וְנִתַּקְנוּן אֵיךְ חַדָא עַל שִׂפְוָתָךְ.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

    פאנה לד׳יד׳ אן תחפט׳הא פי צדרך, וית׳בת ג׳מיעהא פי נטקך.
    בבטנך, בחזך. והכוונה הלב אשר משכנו בחזה. וכמו שתרגם באיוב טו ב, טו לה, לב יח. ראה שם מהדורתי.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

    כי נעים – יהי לך לאחר זמן אם תשמרם ותצפנם בבטנך שלא תשכחם. ואימתי יהו שמורים בלבך? בזמן שיכונו על שפתיך – שאתהא מוציאם בפיך.
    א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בכ״י לוצקי 778: ״שאתם״.
    for it is pleasant It will be [pleasant] for you at a later time if you preserve them and hide them in your innards lest you forget them. Now when will they be preserved in your heart? When they are established on your lips, when you utter them with your mouth.
    כי נעים כי תשמרם בבטנך וגו׳ – תשמרם שלא יסורו מלבבך כדי שתוציא אותם לפועל.
    יכונו יחדיו על שפתיך – פן תשכחם כי מבטא החכמה בשפתים תמיד ובהיות הדברים שגורים על הלשון סבת הזכרונות.
    כי נעים – שֵם, והקיבוץ, בנעימים.
    כי נעים – ומתוק הוא לנפש כי תשמור דברי החכמים בלבך ויכונו יחדיו עם דעתי שהישרתיך אליו על שפתיך.
    נעים – ענין מתיקות וערבות.
    כי נעים – נעים תהיה כאשר תשמרם בלבך הנתון בבטן וכאשר כל דברי התורה יחדיו יהיו נכונים על שפתיך מבלי שגיאה ובלבול ולזה שים לבך להם כי השומע מבלי הבנת הלב לא יוכל להוציא דבר מבלי שגיאה ואף מהר ישכחם.
    נעים – מענין נע ונד, וכבר בארתי (י״ב כ׳) שהשפתים מציינים את הדעת, ויכנו – ר״ל שיהיו להם כן ובסיס ולא יהיו נעים.
    כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדו על שפתיך – אולם אחרי שקבלת דברי חכמים טוב לך דעתי – ר״ל מה שהמשלתי ולמדתיך לדעת חכמה ע״פ הדעת, כי עי״כ תוכל להוציאם בשפתיך, שכבר בארתי שהשפה מציינת את הדעת, שדבר שי״ל בו ידיעה ברורה יוכל לדבר ולהגיד אמתתו בשפתיו, וזה מעלה גדולה, כי אם תשמרם בבטנך הם נעים ונדים, כל עוד שלא תוכל להוציאם בשפתיך (ר״ל שאינך יודע אותם בדעת) רק תשמרם בבטנך מצד הקבלה שקבלת, הם נעים ונדים ואינם קבועים בך כמסמרים בל ימוטו, אבל יכונו יחדו – בעת שיהיו על שפתיך – אם יצאו מבטנך אל שפתיך, להביעם בשפתי דעת, אז יכונו, לא יהיו נעים רק ימצאו כן ובסיס בל ימושו ממקומם.
    יכונו יחדו – כשתצטרך להם תמצאם כולם כאחד נכונים.
    תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יט) לִֽהְי֣וֹת בַּ֭יהֹוָהי״י מִבְטַחֶ֑ךָ הוֹדַעְתִּ֖יךָ הַיּ֣וֹם אַף⁠־אָֽתָּה׃
    That your trust may be in Hashem, I teach you today, even you.
    תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    דְנֶהֱוֵי בֵאלָהָא סִבְרָךְ וְאוֹדַעְתָּךְ יוֹמָנָא הָדָא אַף אַנְתְּ.
    להיות בה׳ מבטחך הודעתיך היום אף אתה – אמר שלמה: הודעתי חכמתי בעולם הזה כדי שתהא שמורה לדורות.
    ויכון באללה מית׳אקך, ערפתך אליום אנת איצ׳א.
    להיות, ויהיה בה׳ בטחונך.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

    להיות בי״י מבטחך הודעתיך – אני מודיעך שתבטח בי״י ותעסוק בתורה, ולא תאמר איך אבטל ממלאכתי ובמה אתפרנס.
    That your trust shall be in the Lord, I have made known to you I make known to you that you should trust in the Lord and engage in the Torah, and you shall not say, "How will I be idle from my work, and how will I earn a livelihood?⁠"
    להיות בי״י מבטחך הודעתיך וגו׳ – כונתי בכל המוסרים אשר ערכתי לך להגיע מהם אל הבטחון כי כל המדות הטובות צריכות להגיע האדם אל היראה כאשר אמרו ז״ל: כי טהרה וקדושה מביאות ליראת חטא (בבלי ע״ז כ׳:) והבטחון מן המדרגות העליונות אשר ביראת חטא וזה ענין נכבד ומופלא ואין זה מקומו להאריך.
    ענין אף אתה – כמו שהועלתי לנפשי באלה המוסרים להגיע מהם אל הבטחון כן אקוה להועיל לך.
    להיות בי״י – אך אתה אחרי הגיעך לזאת המדרגה שזכרתי הודעתיך היום שלא תשען על חכמתך ובינתך אך יהיה תמיד בי״י מבטחך עם כל מה שתישיר מהסבות להגעת דרושך כמו שנזכר במה שקדם כי לשוא יוקדמו הסבות אם מאת השם לא נהיה הדבר.
    הודעתיך היום – בהדברים האלה הודעתיך עתה להיות מבטחך בה׳ ופנה מכל עסקך להעמיק בדברי חכמים בכל לב.
    אף אתה – ר״ל עם שאתה רק לומד לעצמך ואינך גדול כהמלמד לאחרים מ״מ אף אתה בטח בה׳ כי יש תקוה גם לך.
    להיות בה׳ מבטחך הודעתיך היום אף אתה – חוזר למעלה נגד מ״ש הט אזנך ושמע דברי חכמים – שהוא להיות בה׳ מבטחך – ר״ל שתשמע חקי החכמה מפי החכמים שקבלום מאת ה׳, ותבטח בה׳ אשר נתן חקי החכמה שהוא יודע סודם ואמתתם ואל תסתפק בהם מאומה, ואח״ז לבך תשית לדעתי כי הודעתיך היום טעמי החכמה והסברתיה במופתי הדעת, כדי שתדע אף אתה – שחוץ ממה שתבטח אל ה׳ שהוא יודע טעמם וסודותם תדע אף אתה מה שתוכל להשיג מהם.
    מבטחיך – בדעתך כי רצון האל מלאת.
    אף אתה – כמו שידעתי אני ונהניתי.
    תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כ) הֲלֹ֤א כָתַ֣בְתִּֽי לְ֭ךָ [שָׁלִישִׁ֑ים] (שלשום) בְּמֹ֖עֵצ֣וֹת וָדָֽעַת׃
    Haven't I written to you excellent things of counsel and knowledge,
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    וְהָא כִּתְבֵת אִנוּן לָךְ עַל תְּלָתָא זִמְנִין בְּעֵצְתָּא וִידִיעֲתָא.
    (כ-כא) הלא כתבתי לך שלישים במעצות ודעת – בר חוניא אמר: בם עצות ודעת.
    שלישים – המד״א: ״מתמול שלשום״ (שמות כ״א:כ״ט).
    דבר אחר: שלישים – גיבורים, כמד״א: ״ושלישים על כולו״ (שמות י״ד:ז׳).
    דבר אחר: שלישים – אמר רבי ישמעאל: כל מעשה תורה משולש: תורה נביאים וכתובים – אותיותיה משולשים – אל״ף מ״ם תי״ו = אמ״ת, ושבט משולש – ראובן שמעון לוי – ואותיותיו משולשים ל׳ ו׳ י׳. ואחים שלושה – משה אהרן ומרים. ונצפן לשלושה, שנאמר: ״ותצפנהו שלושה ירחים״ (שמות ב׳:ב׳). ישראל משולשים – כהנים לויים וישראלים. וירח שלישי, שנאמר: ״בחודש השלישי לצאת בני ישראל״ (שמות י״ט:א׳). קדושה משולשת. אמר רבי לוי: הא למדת, שכל מעשה היום משולש היה, לכך נאמר ״הלא כתבתי לך שלישים״.
    במועצות ודעת – מלמד, שבה לימד הקב״ה עצה ודעת למשה, וכתב לו באמת, והודיעם לו באמת, ונתנם לו באמת, כדי שיילך הוא ויודיעם וישמיעם לישראל באמת, שנאמר: ״להודיעך קושט אמרי אמת, להשיב אמרים אמת לשולחיך״ (משלי כ״ב:כ״א).
    הלא כתבתי לך שלישים – התורה משולשת, והאבות משולשים, והשבט שנתנה על ידו משולש, ומשה שלישי ביניהם, ואותיותיו משולשות, ואחים שלשה, ונצפן לשלשה חדשים. התורה משולשת תורה נביאים וכתובים, ואותיותיה משולשות אב״ג, והשבט שלישי ראובן שמעון לוי, ביום השלישי כי ביום השלישי, בחדש השלישי בחדש השלישי.
    במועצות ודעת – אם בקשת ליטול עצה מן התורה הוי נוטל, וכן דוד הוא אומר בפקודיך אשיחה.
    דבר אחר: הלא כתבתי לך שלישים – שלשים כתיב, אמר רבי אלעזר שלא יהו דברי תורה בעיניך כפרוזדגמא ישנה אלא יהו בעיניך כפרוזדגמא חדשה שהכל רצים לקרותה הדא הוא דכתיב היום הזה י״י אלהיך מצוך לעשות. ר׳ שמואל בר נחמני אמר שלישים גבורים כמה דאת אמר ושלישים על כלו, דברי תורה נמשלו בזיין מה הזיין הזה מתקיים לבעלים כך דברי תורה מתקיימין למי שהוא עמל בהן כל צרכן, א״ר אחא גבורים הם דברי תורה לפרוע ממי שאינו עמל בהן כל צרכן. במועצות בר חטיא אמר במו עצות.
    דבר אחר: במועצות ודעת – מלמד שלמד הקב״ה עצה ודעת למשה ונתנם לו באמת וכתב לו אותם באמת והודיעם לו באמת כדי שילך הוא וישמיעם לישראל באמת, להודיעך קושט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחך.
    אליס קד כתבת לך מלוכא במשוראת ומערפה.
    הלא, האם לא כתבתי לך מלכים במועצות ודעת.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

    שלישים – תורה נביאים וכתובים.
    Have I not written to you thirds The Torah, the Prophets, and the Hagiographa.
    הלא כתבתי לך שלשים במועצות וגו׳ – מליצה שכוללת הענין אשר תחתיה ושולטת עליו כי אין מחסור כל דבר1 בלשון ובענין. השליש שהוא שולט על מספר האנשים אשר תחת ידו וכן ענין שמעו כי נגידים אדבר (משלי ח׳:ו׳).
    1. השוו ללשון הפסוק בשופטים י״ח:י׳.
    הלא כתבתי לך – במה שיבוא אחר זה.
    שלשים – כמו: ושׇׁלִשִם על כֻלו (שמות י״ד:ז׳), והם אשר אחר המשנה למלך, שהם שרים ונכבדים, וזה כטעם: כי נגידים אדבר (משלי ח׳:ו׳).
    הלא כתבתי לך – דברים נכבדים להישירך למועצות בדברים המדיניים ולדעת בדברים העיוניים ואחשוב שקראם שלישים כי כמו שהמלך ינהג כל עם המלכות וכן הענין במשנה אך השלישים ינהיגו כל אחד חלק מהכלל ההוא כן קרא שלישים ההישרות שנתן בדברים החלקיים בתבונה ותבונה ובדעת ודעת.
    שלשים – שלישים קרי.
    שלישים – שרים ונכבדים כמו ומבחר שלישיו (שמות ט״ו:ד׳) ור״ל דברים חשובים ונכבדים וכן שמעו כי נגידים אדבר (משלי ח׳:ו׳).
    במועצות – מלשון עצה.
    הלא כתבתי – ר״ל ופן תאמר איך אבטח בה׳ לפנות לבבי מכל עסקי להעמיק בדברי מלמדי שמא שוגים גם המה בדברי התורה ואין מקום לבטוח בה׳ ולקבל שכר ולז״א הלא כתבתי לך בספר התורה דברים חשובים ונכבדים אמורים במועצות ודעת.
    שלשים – ספר משלי נחלק לשלשה חלקים, ח״א עד סי׳ י׳, וח״ב עד סי׳ כה, וח״ג עד סוף הספר.
    הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת – כמ״ש וידבר שלשת אלפים משל, שס׳ משלי נחלק לג׳ חלקים, ועז״א הלא כתבתי לך שלישים במועצות שכולם מלאים עצות לעצמך איך תתנהג, ודעת להיות לך ידיעה ברורה ללמד את אחרים, ונגד מועצות אמר להודיעך, ונגד דעת אמר להשיב אמרי וכו׳.
    שלשים – במלוכה המלך הוא הראשון, והמשנה הוא שני לו, ושר הצבא הוא השליש, א״כ שלשים ר״ל דברי כח וגבורה המנצחים דעת האדם.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כא) לְהֽוֹדִיעֲךָ֗ קֹ֭שְׁטְ אִמְרֵ֣י אֱמֶ֑ת לְהָשִׁ֥יב אֲמָרִ֥ים אֱ֝מֶ֗ת לְשֹׁלְחֶֽיךָ׃
    to teach you truth, reliable words, to give sound answers to the ones who sent you?
    תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳מצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    לְאוֹדָעִנָךְ קוּשְׁטָא וּמִלֵי דִתְרִיצוּתָא דְתַהֲפִיךְ מִלָתָא דְקוּשְׁטָא לִמְשַׁדְרָיִךְ.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

    לתערף אקואל אלקסט ואלחק, ותרד אקואל אלחק עלי ראסליך.
    להודיעך, כדי שתדע אמרי הקשט והאמת, ותשיב אמרים אמת לשולחיך.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

    להודיעך קושט וגו׳ – שלישים כתבתי לך כדי שתבין מתוכם קושט אמרי אמת.
    לשולחך – לשואליך דבר איסור והיתר.
    to make known to you the certainty I wrote thirds for you in order that you should understand from them the certainty of the true words.
    to respond with words of truth to those who send you To those who ask you for instruction.
    להודיעך קשט אמרי אמת וגו׳ – כבר כתבנו פירוש הפסוק הזה בתחלת הספר.⁠1
    להודיעך קשט – מה שהוא ברור במופת.
    קשט – ענין אמת כמו מפני קושט סלה (תהלים ס׳:ו׳).
    לשולחיך – ענין טרוד וגרושין כמו הן ישלח איש (ירמיהו ג׳:א׳).
    להודיעך – ר״ל דברי התורה ההיא עשויה המה להודיעך אמיתת אמרי אמת לדעת להבדיל בין האמת ובין השקר ולא תירא א״כ עוד פן ידיחוך בשגגתה כי תוכל להשיב אמרי אמת ותשובה נוצחת להמטעים ומגרשים אותך מדרך האמת.
    קשט, אמת – קשט תרגומו של אמת, ובעברי יורה על תכשיט האמת, והיינו ברורו והתגלותו לכל.
    אמרים אמת – שיעורו להשיב אמרים להשיב אמת.
    להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחיך – יש הבדל בין קשט ובין אמת, שהאמת יהיה בדבר שהוא אמת בעצמו אף שאין אדם יודע טעמו, והקשט הוא אם אמתתו גלויה ומבוארת לכל, ר״ל המשלים שעשיתי יודיעו אותך הקושט והאמתיות של אמרי אמת – שתבין את האמת על אמתתו, ר״ל שתבין הטעמים והדעת של האמת המקובל לך, וגם שתוכל להשיב אמרים אמת לשולחך – שעל ידי שתשיגם במופתי הדעת ויכונו על שפתיך, תשיב גם לאחרים ותודיעם טעמי החכמה ודעתה בידיעה ברורה.
    קשט – בלשון ארמי אמת, ודבר אמת הוא התכשיט היותר נאה שיתקשט בו האדם.
    לשלחיך – נראה שרש״י ז״ל היתה לפניו נוסחת לְשֹׁאֲלֶיךָ, ונכון, לפי שתיבת לשלחיך לא תתבאר כי אם בקושי, לשולחים אותך לְמַלַאֲכוּת מה ואתה עושה שליחותך בדעת, באופן שלא תצטרך לכזב בהשיבך דבר לשולחיך.
    תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳מצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כב) אַֽל⁠־תִּגְזׇל⁠־דָּ֭ל כִּ֣י דַל⁠־ה֑וּא וְאַל⁠־תְּדַכֵּ֖א עָנִ֣י בַשָּֽׁעַר׃
    Don't exploit the poor, because he is poor; and don't crush the needy in court;
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    לָא תִגְזוֹל לְמִסְכְּנָא מְטוּל דְמִסְכֵּינָא הוּא וְלָא תְמַכֵּיךְ עַנְיָא בְתַרְעָא.
    אל תגזל דל כי דל הוא – וכי מה היה שלמה צריך להזכיר שני פעמים דל? אלא, משנדלדל מנכסיו, שמתוך שאין לו נכסים חכמתו אינה מתקיימת, שנאמר: ״וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים״ (קהלת ט׳:ט״ז). דל מחייו, שאין לו פרוטה לחיות בה, מתוך כך נגזלים חייו מן העולם.
    דבר אחר: אל תגזל דל – אמר רבי עקיבא: דיו דלותו של עני, דין הוא דאמר מתלא: ״מסתייא לעייקא, שבקיה לעייקותיה״.
    ואל תדכא עני בשער – אמר רבי סימון: בשעת דינו, אל תחוס עליו. ד״א אמר רבי עקיבא: אין מרחמין בדין.
    דבר אחר: אל תגזול דל – אמר רבי חייא: שבעה שמות נקראו לעני, ואלו הן: עני, אביון, מסכן, דל, דך, רש, מך: עני – כמשמעו, אביון – שהוא מתאוה לכל, רואה דבר ואינו אוכל ואינו שותה, מסכן – שהוא מסוכן בחייו, דל – שהוא דל מנכסיו, דך – שהוא מדוכדך ממקום למקום, רש – שהוא מתרושש, מך – שהוא מך עד האסקופה התחתונה. ולא דיו כל העניות הזו, אלא אף את גוזלו?! לפיכך פירש שלמה בחכמתו ואמר: ״אל תגזול דל, כי דל הוא!⁠״.
    אל תגזל דל כי דל הוא – א״ר שמעון בן יוחאי א״ר יצחק בר טבלא א״ר חמא אריכא משום רבי אחא דתנא רבי חייא כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו שנאמר אל תגזל דל כי דל הוא.
    אל תגזל דל כי דל הוא – וכי יש לו כלום, אלא אם היית רגיל להיות מפרנסו וחזרת בך ואמרת עד מתי אני מספיק לזה ואתה מונע יד שלא ליתן לו אם עשית כן כאלו אתה גוזל.
    ואל תדכא עני בשער – שלא אעצור בשבילך את השמים שנקרא שער שנאמר וזה שער השמים.
    דבר אחר: אל תגזל דל – כזה התורמוס שהוא נכנס עם הפרפרת, לא יאמר אדם יש לפני אגוזים ותמרים עליהם אני אומר ומניח את התורמוס לכך נאמר אל תגזל דל.
    ד״א מדבר בשבטו של לוי והוא קורא לשבטו של לוי דל, ר׳ יהודה ור׳ סימון חד אמר שהיו דלים בנחלה שנאמר (לבני) [רק לשבט] הלוי לא נתן, לפיכך אל תגזל דל אל תגזלנו מן המתנות, וחד אמר שהיו דלים מן המנין שהיה הארון מכלה בהם, לפיכך הקב״ה מצוה את משה אל תכריתו וגו׳ וכו׳ (כתוב במלכים ברמז קע״ד ולעיל בפסוק כן ארחות כל בוצע בצע).
    אל תגזל דל כי דל הוא – וכי מה היה צריך שלמה להזכיר דל שני פעמים, אלא משנדלדל מנכסים חכמתו אינה נשמעת שנאמר וחכמת מסכן בזויה, דל מחיים שאין לו פרוטה לחיות בה מתוך כך נגזלים חייו מן העולם.
    אל תגזל דל כי דל הוא – עני במה יקרא שמו לפניך, עשיר יקרא שמו לפניך על שם ממונו על שם כספו וזהבו ואבנים טובות ומרגליות, אבל עני במה יקרא שמו לפניך, על שם בנו, כיצד עמד בנו וקרא בתורה אומרים בן מי הוא זה, אומרים בן פלוני עני הוא, לכן הוא אומר כי י״י יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש.
    לא תגצב אלפקיר לאנה פקיר, ולא תצ׳טהד אלמסכין פי אלמחאל.
    דל, ״פקיר״ מי שאין לו ממון.
    (כב-כג) לא שהוא מתיר לגזול את העשירים, אלא שקבע גזלת העני יותר חמורה לפי שהוא יותר זקוק. ולא שהוא יעשה להם עול באבדו את נפשם על גניבתם ממון, מפני שאותו הממון הוא קיום נפשם1 כפי שהקדים יצפנו לנפשותם2.
    1. כלומר ואין ה׳ עושה עול באבדו נפש הגוזל את העני כי הממון שגזלם הוא קיום נפשם ונמצא נפש תחת נפש. וראה בבא קמא קיט א.
    2. לעיל א יח.
    (כב-כג) ליס אנה אבאח ט׳לם אלאגניא, ולכן ג׳על ט׳לם אלפקיר אשנע אד׳ הו אחוג׳. וליס אנה יט׳למהם אד׳א הם סרקוא מאלא פאפאתהם נפסא, לאן ד׳לך אלמאל הו קואם אנפסהם כמא קדם יצפנו לנפשותם.
    אל תגזל דל כי דל הוא – אל תגזלנוא כי תראנו דל ואין לו כח לעמוד נגדך.
    א. כן בכ״י אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בכ״י אוקספורד 165: ״תגזל דל״. בכ״י לוצקי 778 רק: ״תגזל״.
    Do not rob a poor man Do not rob him because you see that he is poor and has no strength to resist you.
    אל תגזל דל כי דל הוא – 1מצד שהוא דל ואינך ירא שהוא יוכל להציל הגזלה מתחת ידיך.
    ואל תדכא עני בשער – ענין בשער מקום שהרבים מתקבצים שם, וכמוהו ועלתה יבמתו השערה (דברים כ״ה:ז׳), כי אראה בשער עזרתי (איוב ל״א:כ״א). וביאור הענין אף על פי שיש לאל ידיך לדכאו בשער לעיני הכל ואין מציל מידיך אל תדכאהו.
    אל תגזל דל – הטעם בעבור שתראהו שפל ונכנע ואין לאל ידו לעמוד על נפשו.
    אל תגזול דל כי דל הוא – להיותו דל דכא ושפל רוח,⁠1 ואין לו עוזר כי בזה יבטחו המצרים לו.
    1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו נ״ז:ט״ו.
    אל תגזל דל – להשענך שהוא חלוש ולא יגיע ממנו לך נזק כי דל הוא ולא יוכל לעמוד כנגדך ואל תדכא עני בשער לזאת הסבה כי תראה שם עזרתך ולעני אין עוזר.
    כי דל הוא – ר״ל בחשבך כי דל הוא ואין לאל ידו לעמוד למולך.
    ואל תדכא – אל תכתת העני בשער המשפט כאשר ישפוט עמך.
    אל תגזל דל כי דל הוא – אומר: הגם שאתה מוזהר מלגזול גם את העשיר, בו האזהרה מצד הגזלה שאסור לגזול; אבל בגזלת דל, חוץ ממה שאתה מוזהר מלגזול, אתה מוזהר מלגזלו ביחוד מצד שהוא דל״; וכן, אל תדכא את העני בשער המשפט, שאין לו שומע מאת השופטים נגדך.
    כי – בעבור.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כג) כִּֽי⁠־יְ֭הֹוָהי֭״י יָרִ֣יב רִיבָ֑ם וְקָבַ֖ע אֶת⁠־קֹבְעֵיהֶ֣ם נָֽפֶשׁ׃
    for Hashem will plead their case, and plunder the life of those who plunder them.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מְטוּל דֵאלָהָא דָאֵן דִינְהוֹן וּמִתְפְּרַע פּוּרְעֲנוּתְהוֹן דְנַפְשֵׁהוֹן.
    כי ה׳ יריב ריבם – אמר רב המנונא: כי ה׳ יריב ריבם – בעולם הזה, וקבע את קובעיהם נפש – בעולם הבא.
    כי י״י יריב ריבם – אני רב אותך ריבים שעשיתיך עשיר ולא לו.
    וקבע את קובעיהם נפש – נפשו אתה מחסרו אם לא תפרנסנו.
    לאן אללה יכ׳צם כ׳צומאתהם, ויפית באכ׳סיהם נפוסהם.
    וקבע, ויאבד למזלזליהם או משפיליהם את נפשם.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

    וקבע – ויגזול את הנפש.
    את קובעיהם – גוזליהם, ולשון ארמי הוא: קביעה – גזילה, כדאמרינן במסכת ראש השנה (בבלי ראש השנה כ״ו:): אתא ההוא גברא לקמיה אמר ליה קבען פלניא, וכן: במה קבענוך המעשר והתרומה (מלאכי ג׳:ח׳).
    For the Lord will plead their cause and rob Heb. וקבע. And will rob the life.
    those who rob them Heb. קבעים, those who rob them; in Aramaic קביעה means robbery. In tractate Rosh Hashanah (26b): A certain man came before him and said to him, "So-and-so robbed me (קבען)" etc.
    כי י״י יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש – אחרי שאין היכולת להציל את נפשם מיד עושק ומדכא השם יריב ריבם כענין שנאמר: מציל עני מחזק ממנו (תהלים ל״ה:י׳) וקבע את וגו׳. יקח הנפש מן הלוקח שגזל מהם ממון כי יענש על הדל משפט מות בידי שמים אף על פי שלא יענש על שאר בני אדם זולתי ממון מפני כי הגוזל מן העני כנוטל את נפשו.⁠1 והשנית כי האיש הזה הפר יראה ואמר נבל בלבו אין אלהים2 ואחרי שאין עזרה לדל מבני אדם אין פחד אלהים לנגד עיניו (תהלים ל״ו:ב׳) ודמה בנפשו שאין דין ודיין וכן אמרו ז״ל: בענין הגנב כי על כן יענש יותר מן הגזלן מפני שהוא ירא מן הבריות ולא ירא אלהים3 והשלישית כי יודע הגוזל לעני כי אין עיני העני נשואות בלתי אל השם וכי השם יריב ריבו אחר שאין דן דינו.
    ויש לפרש: וקבע את קובעיהם נפש – את הגוזלים מהם נפשם כאשר אמרו ז״ל: כי הגוזל העני כנוטל נפשו ממנו.
    1. הגוזל את חברו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו (בבלי ב״ק קי״ט).
    2. השוו ללשון הפסוק בתהלים י״ד:א׳, נ״ג:ב׳.
    3. השוו ללשון הפסוק בדברים כ״ה:י״ח.
    וקבע – ילקח בחזקה, וטעמו כמו ילקח את נפש עושקיהם.
    כי י״י יריב ריבם – כי יש שם חזק ממך לקחת נקמתי ממך והוא הש״י כי הוא יריב ריבם ויגזול נפש הגוזל אותם מדה כנגד מדה כי הגוזל את הדל גוזל ממנו חייו.
    וקבע – ענין גזל כמו היקבע אדם אלהים (מלאכי ג׳:ח׳).
    כי ה׳ – ר״ל אם אין לאל ידו לריב ריבו הנה ה׳ יריב ריבם ומן קובעיהם יקבע את הנפש כי ימות ויאבד נפשו.
    קבעיהם פעל קבע בא על גזל עני והקדש ומתנת שמים.
    כי ה׳ יריב ריבם – כי בגזלת העשיר ובהטיית דינו, שיש לו כוח מעצמו, הוא רק עסקי ממון;
    לא כן בהדל והעני, שאין לו מי שיריב בעדו, אז ה׳ יריב ריבו״; כי החלשים, שאין להם כוח, ה׳ יריב ריבם;
    ואז אינו דיני ממונות, רק יקבע את קובעיהם נפש.
    קבע – עשק, וכן במלאכי (ג׳:ח׳) היקבע אדם אלהים.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כד) אַל⁠־תִּ֭תְרַע אֶת⁠־בַּ֣עַל אָ֑ף וְאֶת⁠־אִ֥ישׁ חֵ֝מ֗וֹת לֹ֣א תָבֽוֹא׃
    Don't befriend a hot-tempered man, and don't associate with one who harbors anger:
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    לָא תִתְחַבֵּר עִם מָרֵי מְרִירוּתָא וְעִם גַבְרָא חֶמְתָנָא לָא תֵעוֹל.
    לא תצאחבן ד׳ו גצ׳ב, ומע ד׳ו אלחמיה לא תדכ׳ל.
    (כד-כה) לפי הפשט, שכאשר מתחבר האדם עם בעל הרוגז והכעס עלול להיות מושפע מדרכו וישתנה טבעו. ולפי ענינו, שכל שהוא בעל אף הרי יש עליו חרון מאת ה׳, ולכן אל תתחבר עמו כי הוא מוקש, כמאמר ה׳ על שבעה גוים לא ישבו בארצך וגו׳ כי יהיה לך למוקש1, וכמו שלמדונו קדמוננו ואמרו אל תתחבר לרשע2.
    1. שמות כג לג.
    2. אבות פ״א מ״ז.
    (כד-כה) עלי אלט׳אהר, אן אלמר אד׳א הו ראפק ד׳ו אלחדה ואלנזק יכאד אן יאכ׳ד׳ מן סירתה ויתגיר טבעה. ועלי אלבאטן, מן כאן בעל אף פהו מסכ׳וט עליה מן ענד אללה, פלא תראפקה פאנה מוקש, כקול אללה ען שבעה גוים לא ישבו בארצך וגו׳ כי יהיה לך למוקש, וכמא עלמונא קדמאינא וקאלו אל תתחבר לרשע.
    אל תתרע – אל תתחבר, לשון ריעות.
    Do not befriend Heb. תתרע, do not befriend, an expression of friendship (רעות)
    אל תתרע את בעל אף – תתרע בשקל אל תתאו (משלי כ״ג:ג׳) והוא מלשון ויתנה למרעהו (שופטים ט״ו:ו׳), אשר רעה לו (שופטים י״ד:כ׳). וביאור הענין אל יהי בעל כעס רעך וחברך. יש לאדם לבחור לו חברת הסבלן. ואמרו במוסרים1 כשתרצה להתחבר עם אדם הכעיסהו ואם יודה לך על האמת בעת כעסו התחבר לו ואם לאו עזוב אותו.
    ואת איש חמות לא תבוא – החמה עזה מן האף כי ענין החמה כשתגבר הרוח בלב מפני הכעס עד שתוליד חום מן הגוף וכן תראה בכל מקום שמזכיר חמה אחרי האף, באף ובחמה (דברים כ״ט:כ״ז) באפו ובחמתו (דברים כ״ט:כ״ב). והנה תראה בבני אדם מהם מי שהוא כעסן כעס קלה ומי שהוא בעל כעס גדול וכבד והוא יקרא איש חמות. על כן אמר ואת איש חמות לא תבוא. שלא תלך בדרך אתו מלשון ארח ברגליו לא יבוא (ישעיהו מ״א:ג׳), והכוונה בהזהירו מזה למנוע רגליו מנתיב איש חמות לעשות לו גדר בדבר שלא יתקרב לחברתו כי יגיעו ממנו נזקים גדולים אבל בענין בעל אף לא הזהיר על ההליכה בדרך אתו זולתי שלא יהיה רעהו.
    1. מבחר הפנינים סי׳ שי״ג.
    אל תתרע – מענין רֵעַ, וכונתו אל תתחבר לו.
    אל תתרע – אל תתחבר עם איש כעס להיות לו רע ולא תבא את איש חמות להתחבר ללכת עמו.
    תתרע – מלשון ריע וחבר.
    אל תתרע – אל תתחבר עם בעל אף ולא תבוא בדרך אחד עם בעל חמה וכפל הדבר במ״ש.
    אף, חמה הבדלם למעלה (ט״ו א׳)
    ותתרע – מענין ריע רק נשתנו בשרשם.
    אל תתרע את בעל אף – יש הבדל בין בעל אף ובעל חמות, שבעל אף נוקם בגלוי ואינו נוטר חמה בלב, עליו צוה בל יתחבר אליו, ובעל חמות הוא השומר חמה בלבו ואינו נוקם תיכף, וזה גרוע יותר, צוה שלא יבא עמו כלל אף שלא בתורת ריעות וחברות.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (כה) פֶּן⁠־תֶּאֱלַ֥ף אֹרְחֹתָ֑ו וְלָקַחְתָּ֖ מוֹקֵ֣שׁ לְנַפְשֶֽׁךָ׃
    lest you learn his ways, and ensnare your soul.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    דְלָא תֵילַף אָרְחָתֵיהּ וְתַשְׁכַּח פַּחָא לְנַפְשָׁךְ.
    כילא תתעלם מן מד׳אהבה, פתאכ׳ד׳ לנפסך והקא.
    אורחותיו, ״מד׳אהבה״ שטותיו המחשבתיות ודרכיו הרעיוניות.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

    פן תֶאלַף – פן תלמד.
    lest you learn Heb. תאלף.
    פן תאלף ארחותיו ולקחת וגו׳ – אם אתה איש סבלן ותתרע את הכעסן יכעיסך פעמים רבות כי אין מכעיס את האדם כמו הכעסן. והשנית ידמה לך בהיתר הכעס עמו אחרי שתראה שהוא כועס תמיד ותגיע לך מזה לכעוס על זולתך. והשלישית כי לא תתגנה לך מדת הכעס כאשר בתחלה בהיותך רגיל על איש שיכעס תמיד.
    ולקחת מוקש לנפשך – תקח לנפשך מדה שתהיה לה למוקש כמו שנאמר: עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו (משלי כ״ה:כ״ח).
    פן תאלף – פן תלמד דרכיו ויהיה זה סבה שתקח מוקש לנפשך כי האיש הכעסן יבואו לו רעות גדולות ממיתות אותו.
    תאלף – האל״ף בחטף סגול ברוב ספרים.
    ארחתו – ארחתיו קרי.
    תאלף – תלמד כמו כי יאלף עונך פיך (איוב ט״ו:ה׳).
    פן תאלף – פן תלמוד דרכו ותקח בזה מוקש לנפשך.
    פן תאלף אורחותיו – כי על ידי שתרגיל בדרכיו תעשה ג״כ כן, ולקחת מוקש לנפשך שתוקש בו אח״כ.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (כו) אַל⁠־תְּהִ֥י בְתֹֽקְעֵי⁠־כָ֑ף בַּ֝עֹרְבִ֗ים מַשָּׁאֽוֹת׃
    Don't be one of those who strike hands, of those who are collateral for debts.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    לָא תֶהֱוֵי מַשְׁלֵם אַיְדָךְ בְּעַרְבוּתָא עַל חַבְרָךְ.
    לא תכון מע מסאפקי אלאכף, וצ׳מנא אלנסיאת.
    אל, אל תהי עם תוקעי כף והעורבים משאות.
    (כו-כז) הזהיר שלא יכנס האדם במה שאינו ענינו, ועשה את הערבות אחד מהם ודוגמא להם. וזה מתארי הנבון, שאינו נוטל על עצמו דבר שיכול להשתחרר ממנו, ואינו מזניח מה שבתפקידו, ואינו אומר מה שלא שמע, ואינו מבקר מי שיהא עליו למשא, ואינו נעזר במי שירמהו בסיועו. ואמרו למה יקח משכבך, אומר לו אם לא תערב לא ילקח משכבך לפי שאין בו חובת השב תשיב לו את העבוט1, לפי שאין חוק זה אלא ללוה עצמו2.
    1. דברים כד יג.
    2. ודלא כהרמ״ה הובא בטוח״מ סי׳ צז, וראה מאמרי בסיני אייר- סיון תשלה.
    השכים ״רעאע״ שפלי בני אדם, חדלי אישים, נחשלי החברה.
    (כו-כז) נהי ען דכ׳ול אלמר פי מא לא יעניה, וג׳על אלצ׳מאן אחדהא ומת׳לא להא. והד׳ה מן צפאת אלעאקל אלא יתכלף מא כ׳פי ענה, ולא יצ׳יע מא יתולאה, ולא יחדת׳ מן לא יסמעה, ולא יזור מן יסתת׳קלה, ולא יסתעין במן יכ׳ונה פי אלמעונה. וקולה למה יקח משכבך, יעניה אד׳א לם תצ׳מן לם יוכ׳ד׳ פראשך לאן לא ילזמה השב תשיב לו את העבוט, לאן ד׳לך אנמא הו רסם אלמקתרץ׳ נפסה.
    משאותא – הלואות, כמו משאת מאומה (דברים כ״ד:י׳).
    א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, וינה 220, וכן בנוסח המקרא שלנו. בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 142, וטיקן 94: ״משואות״.
    Do not be one of those who give their hands, who stand surety for debts Loans, as in, "When you lend you fellow [Jew] any item" (Devarim 24:10).
    אל תהי בתוקעי כף בערבים משאות – במקומות רבים הזהיר על הערבות לזר ולא על ערבות הלואות לבדה הזהיר כי על כל ערבות שלא יערוב ערובה לחברו להבטיח בעדו לקיים כל דבר או שימשך המקח ויבטיח בעדו על הפרעון אחר יום או יומים. נתן טעם למנוע האדם לערוב ערובה מפני שאוהב פשע אוהב מצה (משלי י״ז:י״ט). ועתה יוסיף להזהיר על ערבות משאות שזמן פרעונם רחוק לקץ שנתים או שלש שנים שיש לאדם להזהיר מזאת מטעם אחר וגם כי יגמר בדעתו לפרוע משלו בלא מצה ומריבה אם לא יפרע הלוה כאשר יפרש הטעם במקרא הבא אחר זה.
    אל תהי בתקעי כף – משׇאות, בשקל מתנות והיה בשלימות כמו ממלכות, והוא שם בלשון רבות, מעניין נושה.
    אל תהי בתוקעי כף – להכניס עצמך בשעבוד תחת רעיהם לפרוע חובן והם האנשים שהם עורבים ההלואות בעבור זולתם.
    משאות – ענין הלואה כמו משאת מאומה (דברים כ״ד:י׳).
    בתוקעי כף – בחברת אנשים התוקעים כף זה בעבור זה להיות ערב בחובו בשעבוד מקויים.
    בעורבים – בחברת אנשים הנעשים ערבים על ההלואות וכפל הדבר במ״ש.
    תקע, כף ערב – למעלה (ו׳ א׳)
    משאות – שם ר״ל חובות.
    אל תהי בתוקעי כף – הוא הערב קבלן, ומוסיף אף לא תהיה בעורבים משאות שלא בדרך קבלנות.
    משאות – מה שאדם נושה באחיו.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כז) אִם⁠־אֵֽין⁠־לְךָ֥ לְשַׁלֵּ֑ם לָ֥מָּה יִקַּ֥ח מִ֝שְׁכָּבְךָ֗ מִתַּחְתֶּֽיךָ׃
    If you don't have means to pay, why should he take away your bed from under you?
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אִם לֵית לָךְ דְפָרֵיעַ נְסַבְיָן תַּשְׁוַיְתָךְ מִתַּחְתָּיִךְ.
    אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך – תנא רבי נתן אומר בעון נדרים אשתו של אדם מתה שנאמר אם אין לך לשלם וגו׳, רבי אומר בעון נדרים בניו של אדם מתים כשהם קטנים שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף האלהים על קולך. וחבל את מעשה ידיך אלו הם בניו ובנותיו של אדם.
    פאנה אן לם יכון לך מא תסלם, לא יאכ׳ד׳ פראשך מן תחתך.
    אם, כי אם לא יהיה לו לשלם לא יקח משכבו מתחתיך כאשר לא תערוב לשום אדם.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כו]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כו]

    אם אין לך לשלם למה יקח משכבך וגו׳ – גם אם אתה עשיר בשעת הערבות מי יודיעך אם עשרך ימשך עד זמן הפרעון ואם אין לך לשלם בעת ההיא למה יקח משכבך כי אין ראוי לאדם שיבטח בעשרו וכמו שכתוב: בוטח בעשרו הוא יפול (משלי י״א:כ״ח), ונאמר: התעיף עיניך בו ואיננו (משלי כ״ג:ה׳).
    אם אין לך – למה יקח משכבך מתחתיך – זה תכלית הנגישה לקחת למשכון הכר והכסת אשר הוא שוכב עליה, וחכמינו ז״ל פרשוהו, אשתו, ונכון פירושם אחר שהתבאר לנו פירוש תקעת לזר (משלי ו׳:א׳).
    למה יקח משכבך מתחתיך – זה אחרית ההתמשכנות כאשר הלכו להם יתר החפצים.
    אם אין לך לשלם – בבוא המלוה להפרע מאומה למה תביא עצמך אל שיקח משכבך מתחתיך ולא תשאר לך מטה תשכב בה וזאת ג״כ הערה טובה שישמור השכל מהיות ערב בעד הנפש המתאוה.
    אם אין וגו׳ – ר״ל אם לא יהיה לך לשלם למה תגרום שהמלוה יקח ממך מצעות משכבך.
    למה יקח משכבך מתחתיך – נראה לי שאף על פי שאין לוקחין המשכב מבעל חוב, מן הערב לוקחין ואין מרחמין עליו, כי לא היה לו לערוב ערובה. כי בערובתו רמה את רעהו שבזולת הבטחתו לא היה מלוהו.
    אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך – ר״ל כי הלוה בעצמו אם א״ל לשלם אסור לו ליכנס אל ביתו לעבוט עבוטו, אבל בבית הערב מותר ליכנס למשכנו, כמ״ש לא תבא אל ביתו אבל אתה נכנס לבית הערב, וא״כ אתה גרוע מן הלוה עצמו.
    משכבך – כתב שד״ל, נ״ל שאע״פי שאין לוקחים המשכב מבעל חוב, מן הערב לוקחים ואין מרחמים עליו, כי לא היה לו לערוב ערובה, כי בערובתו רמה את רעהו שבזולת הבטחתו לא היה מלוהו, עכ״ל; מ״מ היא גוזמא, כלומר למה תוזק הרבה בלי יסוד.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כח) אַל⁠־תַּ֭סֵּג גְּב֣וּל עוֹלָ֑ם אֲשֶׁ֖ר עָשׂ֣וּ אֲבוֹתֶֽיךָ׃
    Don't move the ancient boundary stone, which your fathers have set up.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    לָא תַשְׁנֵי תְחוּמָא דְמִן עַלְמָא דַעֲבַדוּ אֲבָתָךְ.
    אל תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך – אמר רבי שמעון בר יוחאי: מנהג שעשו אבותיך, אל תשנה אותו, כגון: אברהם שתיקן תפילת השחרית, דכתיב: ״וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה׳⁠ ⁠⁠״ (בראשית י״ט:כ״ו), ויצחק תיקן תפילת המנחה, שנאמר: ״ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב״ (בראשית כ״ד:ס״ג), ויעקב תיקן תפילת ערבית, שנאמר: ״ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש״ (בראשית כ״ח:י״א). שלא תאמר ׳אף אני מוסיף אחרת׳, שנאמר ״אשר עשו אבותיך״, מה עשו אבותיך. אמר רבי יוחנן: לא עשו אבותיך להם לבדם, אלא עשויה לכל הדורות.
    אל תסג גבול עולם – רב ירמיה ורב יוסף חד אמר אלו עולי מצרים, וחד אמר אלו שירדו מנכסיהם, לסמיא צווחין סגי נהורא. א״ר יצחק ועניים מרודים תביא בית [אלו שהם עניים מנעוריהם כהדין סמיא דקרין ליה סגי נהורא. ד״א] אם עשית כן מעלה אני עליכם כאלו הבאתם בכורים לבית המקדש, כתיב הכא תביא בית וכתיב התם ראשית בכורי אדמתך תביא בית י״י אלהיך.
    אל תסג גבול עולם – א״ר שמעון בן יוחאי אם ראית מנהג שעשו אבותינו אל תשנה אותו כגון אברהם תקן תפלת השחר, יצחק תפלת המנחה, יעקב תפלת ערבית, שלא תאמר אף אני אוסיף אחרת, תלמוד לומר אשר עשו אבותיך. א״ר יוחנן לא עשו אלא לכל הדורות.
    לא תזיג תכ׳ם אלדהר, אלד׳י צנעה אבאיך.
    (כח-כט) אמר החכם שיש כאן דברים מוסכמים בעניני הפרנסות וההכנסות שלא קבעה בהם התורה מאומה, והניחה את הדבר למה שיסכימו עליו בני אדם, ולכן אם מצאת שאבותיך הסכימו כי למוכרי הבדים יום ראשון דרך משל ולרוכלים יום שני ולפנינאים יום שלישי ולטרסיים יום רביעי, אל תחלוק על כך, כי זה כמו פסק דין1. וכן אם הסכימו שיהא פלוני ממונה עבודת המלך, ופלוני שלישו, ופלוני על עבודת השלישים והמפקדים, ופלוני לשרים, בכל זה רשאים, ואסור לעבור עליו, ולפיכך חברתי לו חזית איש מהיר. אלא אם כן הסכימו הסכם אחר והשתוו על זולתו.
    1. ראה בבא בתרא ח ב. ורמב״ם הלכות מכירה פי״ד הל׳ ט-יא.
    (כח-כט) יקול אלחכים אן ההנא אסתצלאחאת פי אלמעאיש ואלמכאסב לם תשרע פיהא אלשריעה שיא, אלא אנהא רדת ד׳לך אלי מא יצטלח עליה אלנאס, פאד׳א וג׳דת אבאיך קד אתפקו עלי אן אלבזאזין להם יום אלאחד מת׳לא ואלעטארין יום אלאת׳נין ואללולויין יום אלת׳לאת׳ה ואלצפארין יום אלרבוע, פלא תכ׳אלף ד׳אך, פאנה יקום מקאם אלחכם. וכד׳לך אן אתפקוא עלי אן פלאן חריף אלמלך, ופלאן וזירה, ופלאן מעאמל אלוזרא ואלאמרא, ופלאן ללקואד, כל ד׳לך ג׳איז ולא יג׳וז אלתעדי פיה, ולד׳לך וצלת בה חזית איש מהיר. אלא אן אתפקוא אתפאקא אכ׳ר ויצטלחון עלי גירה.
    אל תסג גבול עולם – אל תשיב אחור מנהג אבותיך.
    אהמניח כלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר ליפול הפרט בתוכו, על זה נאמר: אל תסג גבול עולם.
    תסג – כמו יסוגו אחורב (תהלים ל״ה:ד׳).
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בדפוסים נוסף כאן: ״ואז״ל״.
    ב. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 142, וינה 220, וכן בנוסח המקרא שלנו. בכ״י לוצקי 778: ״אחר״.
    Do not remove an ancient boundary Do not turn away from the custom of your forefathers. Our Sages of blessed memory said: If one places a basket under a vine at the time of vintage so that the fallen grapes should fall into it, concerning this was stated: "Do not remove an ancient boundary, etc.⁠" remove Heb. תסג, as in "and shall draw backwards (ויסגו)" (Tehillim 129:5).
    אל תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך – נכון לפרשו על דרך משל. כי לא הוצרך עתה להזהיר על אזהרות הכתובים בתורה אם לא לבאר טעם בדבר.⁠1 וביאור הענין אל תשנה מן המנהגים הטובים ומן התקנות שתקנו האבות והגדרים והסייגים אשר עשו אבותיך לתורה, וכדרך שביארו ז״ל ענין מה שכתוב: אל תטוש תורת אמך (משלי א׳:ח׳) כי הוא מדבר על המנהגים הטובים שהנהיגו האבות, והמקרא הבא אחר זה יוכיח על הפירוש הזה כאשר נבאר. והנה למטה כתיב: אל תסג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבוא (משלי כ״ג:י׳) ונכתב לענין פשוטו כאשר נפרש,⁠א ובכאן כתיב: אשר עשו אבותיך מפני שהוא מדבר דרך משל על תקנות האבות וגדריהם כאשר פירשנו.
    1. עיין פירוש ר׳ יוסף יעבץ אבות א׳:א׳.
    א. כן בכ״י וטיקן, לוצקי. בכ״י אוקספורד חסר: ״והנה למטה... כאשר נפרש״.
    אל תסג גבול עולם – רוצה לומר: שלא תשנה הגבול שגבלו הראשונים בענין הקרקעות כדי לעשוק מרעהו ולהוסיף על קרקע וזאת ג״כ הערה שלא ישנה הגדרים הקודמים שגדרו הראשונים כי בכלם תועלת.
    אל תסג גבול עולם – פ״ה דפיאה מי שאינו מניח את העניים ללקוט וכו׳ הרי זה גוזל את העניים ע״ז נאמר אל תסג גבול עולים. כלומר אל תקרי עולם אלא עולים והכי איתא במד׳ ילמדנו סוף פ׳ וישלח ועיין בפי׳ המשנה להרמב״ם וביפה מראה ותוספות יו״ט ומ״ש במלאכי סימן ב׳.
    תסג – ענין ההחזרה לאחור כמו ארור מסיג גבול (דברים כ״ז:י״ז).
    אל תסג – הדרך לעשות דבר לסימן בין שדה האיש לשדה רעהו לדעת גבול השדות ואמר סימן הגבול אשר מעולם אשר עשו אבותיך אל תחזיר לאחור אל תוך שדה רעך להרחיב את גבולך.
    אל תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך – אזהרה זו כבר נאמרה בתורה (דברים י״ט י״ד) לא תסיג גבול ריעך אשר גבלו ראשונים בנחלתך, אולם שם בא על המשיג גבול רעהו, ושלמה למד מזה שה״ה שלא יסיג כל גבול שגבלו ראשונים, כמו המנהגים שהנהיגו הראשונים שיהיו לעולם, שעז״א גבול עולם וכן אמר בילקוט אמר רשב״י אם ראית מנהג שעשו אבותינו אל תשנה אותו, כגון אברהם תקן תפלת שחרית וכו׳ ת״ל אשר עשו אבותיך – וכן בספרי סי׳ קפ״ח מנין למחליף דברי ר״א בדברי ר״י ת״ל אל תסג גבול עולם, ועיין לקמן (כ״ג י׳).
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

    כותרת הגיליון

    כותרת הגיליון

    ×

    Are you sure you want to delete this?

    האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

    ×

    Please Login

    One must be logged in to use this feature.

    If you have an ALHATORAH account, please login.

    If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

    נא להתחבר לחשבונכם

    עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

    אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

    אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

    ×

    Login!כניסה לחשבון

    If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
    Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
    ×
    שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
    ×