Melakhim I 8 – מלכים א ח‏ – Mikraot Gedolot

(א) אָ֣ז יַקְהֵ֣ל שְׁלֹמֹ֣ה אֶת⁠־זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל אֶת⁠־כׇּל⁠־רָאשֵׁ֣י הַמַּטּוֹת֩ נְשִׂיאֵ֨י הָאָב֜וֹת לִבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל⁠־הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה יְרוּשָׁלָ֑͏ִם לְֽהַעֲל֞וֹת אֶת⁠־אֲר֧וֹן בְּרִית⁠־יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה מֵעִ֥יר דָּוִ֖ד הִ֥יא צִיּֽוֹן׃

Then Solomon assembled the elders of Israel and all the heads of the tribes, the princes of the fathers' houses of the Children of Israel, to King Solomon in Jerusalem, to bring up the ark of the covenant of Hashem out of the city of David, which is Zion.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

(א-יא) חנוכת המקדש * – דברי הימים ב ה׳:ב׳-י״ד

(א) סיכום בניין המקדש * – דברי הימים ב ה׳:א׳

בְּכֵן כְּנַשׁ שְׁלֹמֹה יַת סָבֵי יִשְׂרָאֵל וְיַת כָּל רֵישֵׁי שִׁבְטַיָא רַבְרְבֵי אַבְהָתָא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְוַת מַלְכָּא שְׁלֹמֹה לִירוּשְׁלֵם לְאַסָקָא יַת אֲרוֹן קְיָמָא דַייָ מִקַרְתָּא דְדָוִד הִיא צִיוֹן.

(א-ב)

רמז קפז

אז יקהל שלמה את זקני ישראל ואומר ויקהלו אל המלך שלמה, מלמד שאין השכינה שורה אלא בקהל, וכן הוא אומר וירא כל העם וירונו, ואומר וירא כל העם ויפלו על פניהם, וכה״א כי ביום השלישי ירד י״י לעיני כל העם, ואומר וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מן השמים, וכה״א במקהלות ברכו אלהים. אש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה עד מנשה ועל אותה שעה הוא אומר צאינה וראינה, ביום חתונתו אלו המלואים, וביום שמחת לבו בגמר בנין בית העולמים.

נשיאי האבות לבני ישראל – של בני ישראל.

מעיר דוד – שנתנו שם דוד כשהביאו מבית עובד אדום (שמואל ב ו׳:י״ב).

The leaders of the paternal families of the Bnei Yisroel. Of the children of Yisroel.⁠¹

From the city of Dovid. Dovid had placed it there when he brought it from the house of Oved Edom.⁠²

1. The literal translation is, "to the children of Yisroel.⁠"

2. See II Shemuel 6:10-12, 17.

נשיאי האבות לבני ישראל – של בני ישראל.

מעיר דוד – שנתנו דוד שם כשהביאו מבית עובד אדום.

מעיר דוד – כי שם העלהו דוד כשהביאו מבית עובד אדום (שמואל ב ו׳:י״ב).

והנה ספר שכבר הקהיל שלמה אליו את זקני ישראל והם השופטים והחכמים ואת כל ראשי המטות והם הנשיאים להעלות ארון ברית י״י מעיר דוד ולהביאו בקדש הקדשים, וזכר שכבר היה זה בירח האיתנים והוא חדש תשרי בחג הסוכות ואחשוב שקראו ירח האיתנים כי בו המועדים היותר חזקים והיותר מיישרים אל השלמות לפי מה שבארנו בבאורנו לדברי התורה ובפרשת פנחס בארנו רוב זה הענין.

אז יקהל שלמה וגומר. ספר הכתוב שאחר תשלום המלאכה ראה שלמה לתת בה התכלית הנכסף שהוא להביא ארון ברית ה׳ לקדש הקדשים כדי שישרה שם שכינה. ושם מגמתו ראשונה בהבאת הארון, כי זה הוא מה שהתלונן עליו דוד (שמואל ב ז׳ ב׳) וארון ברית ה׳ בתוך היריעה, ומפני כבודו צוה שיקהלו כל זקני ישראל והם השופטים והחכמים וכל ראשי המטות שהם הנשיאים, להעלו׳ את ארון ברית ה׳ מעיר דוד ולהביאו בכבוד גדול:

את כל ראשי המטות – חזינא לקמאי דמספקא להו בהאי תיבותא היכי כתיבא והן ולאו ורפיא בידייהו וליכא למפשט מנוסחי עתיקי דאיכא מאן דכתב ואת בוא״ו ובתר הכי אוסיף וא״ו ובסיפרי דדפוסא נמי איכא פלוגתא בחדתי כתוב ואת בוא״ו בקרא ובתרגום ובעתיקי כתיבאת בלא וא״ו והכי הוי תרגומא דילהון. ובס״ד אשכחנא בירורא דהאי מילתא במסרא רבתא דמסרא י״ט פסוקי בסיפרא דמלכים דכתיב בהו את. את. את. את. ודין חד מנייהו חזינא נמי לבעל א״ת דכתב בספריה הכי גרסינן את.

להעלות – כן הוא בס״ס.

אז – כאשר נשלם כל מלאכת הבנין.

נשיאי האבות – הנשיאים לכל בתי האבות של בני ישראל, והם הם ראשי המטות שזכר, ולתוספת ביאור כפל.

אז יקהל הנה לקדש העזרה היה צריך ב״ד של שבעים ואחד כמבואר בסנהדרין ולכן קבץ כל זקני ישראל שהם הסנהדרין, וגם קבץ כל ראשי האבות שהם הנשיאים לכבוד המלך ולכבוד הארון, וז״ש אל המלך שלמה להעלות ארון ברית ה׳.

נשיאי האבות – חסרה ו״ו החיבור, ראשי בתי האבות; שלמה שלח לקרוא אליו הזקנים כלומר שופטי עיר ועיר ונשיאי ישראל וראשי בית אבותם, ומהמון העם באו אליו מרצונם רוב עם ישראל לחג אתו חנכת הבית.

אָז בסיום מלאכת הבניה¹ יַקְהֵל – הקהיל שְׁלֹמֹה אֶת שבעים ואחד² זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל השופטים והחכמים³, וכן אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת שהם נְשִׂיאֵי בית⁴ הָאָבוֹת לִבְנֵי – של בני⁵ יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לכבוד המלך ולכבוד הארון⁶ ביְרוּשָׁלִָם, כדי לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה לקודש הקדשים⁷ מֵעִיר דָּוִד שם שהה הארון מאז שדוד לקחו מבית עובד אדום הגיתי⁸ הִיא הנקראת צִיּוֹן:

1. מצודת דוד.

2. שכן לקדש את העזרה היה צריך בית דין של שבעים ואחד, שהן הסנהדרין, מלבי״ם.

3. רד״ק, רלב״ג.

4. מצודת דוד.

5. רש״י.

6. מלבי״ם.

7. רלב״ג.

8. רש״י, רד״ק.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) וַיִּקָּ֨הֲל֜וּ אֶל⁠־הַמֶּ֤לֶךְ שְׁלֹמֹה֙ כׇּל⁠־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בְּיֶ֥רַח הָאֵתָנִ֖ים בֶּחָ֑ג ה֖וּא הַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃

And all the men of Israel assembled themselves to King Solomon at the festival, in the month Ethanim, which is the seventh month.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

(ב) חג הסוכות – שמות כ״ג:ט״ז, שמות ל״ד:כ״ב, ויקרא כ״ג:ל״ג-מ״ד, במדבר כ״ט:י״ב-ל״ד, דברים ט״ז:י״ג-ט״ו, עזרא ג׳:ד׳, נחמיה ח׳:י״ג-י״ח

וְאִתְכְּנִישׁוּ לְוַת מַלְכָּא שְׁלֹמֹה כָּל אֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל בְּיַרְחָא דְעַתִּיקַיָא דְקָרָן לֵיהּ יַרְחָא קַדְמָאָה בְּחַגָא וּכְעַן הוּא יַרְחָא שְׁבִיעָאָה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בירח האיתנים – תרגם יונתן: בירחא דעתיקיא דקרן ליה ירחא קדמאה בחגא, וכען הוא ירחא שביעאה. משניתנה תורה וכתיב בניסן שהוא ראש חדשים, נקרא תשרי שביעי.

In the month Eisonim. [Targum] Yonatan rendered, "In the month which people of the ancient times called the first month, on the festival, and at present it is the seventh month,⁠" i.e., since the Torah was given, and it is written in the month of Nissan which it is the first of the months, [therefore,] Tishrei¹ is called the seventh [month].⁠²

1. Although the construction of the Beis Hamikdosh was completed in the eighth month of the previous year [see above 6:38], Shelomo postponed its dedication until the following Tishrei.

2. איתן means "mighty" and ירח האיתנים refers to the month of Tishrei which has the strongest spiritual effect for people to improve themselves because of the holidays celebrated during Tishrei (Ralbag). Alternatively, איתנים alludes to the Patriarchs. See Maseches Rosh Hashana 11a.

ויקהלו אל המלך וגו׳ בירח האיתנים – תירגם יונתן בירחא דעתיקיא קרן ליה ירחא קדמאה חגא וכען הוא ירחא שביעא, למדנו שיונתן בן עוזיאל שנה לו כר׳ אליעזר שאמר בתשרי נברא העולם ומשנברא העולם עד שניתנה תורה היו קורין לתשרי ראשון לחדשים ומשנתנה תורה וקרא לניסן ראשון לחדשי השנה שביעי לו תשרי, פתרון זה לפי התרגום.

ואני יוסף בר שמעון אומר לי לבי שכשם שקרא שאר חדשים על שם העתים, שחודש זיו קורא על שם שהחמה שולטת בו, וירח בול על שם שכל יבול הארץ נאסף בו כבר לבית, ודומה שאף זה נקרא ירח האיתנים על שם העת שבאותו הפרק כבר העשבים והאילנות מתקשין שכל ימות החמה הן רכין ובחודש השביעי כבר העשבין נעשין קלחים ודליות הגפן והאילנות מתקשין ונעשין עץ, והמקום יאיר עינינו בתורתו. ומדרש רבותינו שבו נולדו איתני עולם.

בירח האיתנים – שבו אוספים הפירות והתבואות לבית, כמו שנקרא חג האסיף לזה הטעם. וכן איתנים – לשון חוזק, שהתבואות והפירות חיי האדם.

ומרבותינו ז״ל שאמרו: חדש שנולדו בו אבות, הם איתני עולם, כמו: והאיתנים מוסדי ארץ (מיכה ו׳:ב׳), ומהם שאמרו: שהוא חזק המצות, שיש בזה החדש חגים ומצות.

ויונתן תרגם: בירחא דעתיקיא דקרן ליה ירחא קדמאה בחגא, וכען הוא ירחא שביעאה, כלומר כי לפני הזמן יצאו ישראל ממצרים היה תשרי החדש הראשון, כי בתשרי נברא העולם, ומשיצאו בני ישראל ממצרים בניסן, הוא ראש לחדשים, ותשרי שביעי לו, כי כן אמר להם האל ית׳: החדש הזה לכם ראש חדשים (שמות י״ב:ב׳), לכם – מכלל כי לשאר העולם אינו ראשון כי תשרי הוא ראשון.

בחג – קודם חג הסכות נקהלו, אלא אמר כי בחג נקהלו לעשות שם חנוכת המקדש והחג, שבעת ימים קודם חג הסוכות הוא שנקהלו בירושלם כמו שנפרש.

בירח האתנים – תשרי. אבן ג׳אנח על שם המועדים הגדולים, והתרגום אמר ״בחגא דעתיקיא קרן ליה ירחא קדמאה חגא וכען הוא ירחא שביעאה״. ורבי דוד קמחי פירש, כלומר קודם שיצאו ישראל ממצרים היה תשרי חודש ראשון, ולאחר שיצאו נקרא שביעי, כי ניסן ראשון.

בירח האתנים – הוא תשרי, ונקרא כן לפי דעתי שאז יתחזקו האנשים מאד לעשות מעשים כמ״ש עליו באספך את מעשיך מן השדה (שמות כ״ג:ט״ז).

וזכר הכתוב שעם היות ששלמה לא קרא ולא הקהיל כי אם לזקנים וראשי האבות הנה כל איש ישראל הם מעצמם נקהלו אל המלך, כי כאשר ידעו מהקהל הזקנים והאבות קמו כל העם והלכו אחריהם, לא לכבוד הזקנים בלבד כי אם לכבוד השם, וז״ש ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל. וזכר שהיה זה בירח האיתנים, שהוא חדש תשרי שבו אוספים הפירות. וידמה שנקרא החדש השביעי ירח האיתנים, לפי שבו המועדים היותר חזקים ומישרים אל השלמות, כי בו יום תרועה ויום הכפורים וחג הסוכות, ולפי שכל ישראל היו מחוייבים לבא לחוג לירושלם בחג הסכות, לזה התקבצו כלם ובאו שמה לראות בחנוכת הבית ולחוג את חג הסכות, וז״ש בירח האיתנים בחג הוא החדש השביעי, רוצה לומר שהיה הקבוץ בעבור החג שהיה באותו חדש השביעי, והיו שתי תכליו׳ בביאתם, אם חנוכת הבית ואם חובת הרגל בחג. וחז״ל (ראש השנה י״א ע״א) אמרו שבאותו החדש נולדו האבות, ולכן נקרא חדש האיתנים:

האתנים – ענין חוזק, כמו: איתן מושבך (במדבר כ״ד:כ״א).

בירח האתנים – חודש תשרי נקרא ירח האתנים, מלשון איתן וחוזק, על שם כי בחודש תשרי הם המועדים היותר חזקים, ומיישרים את האדם אל השלמות.

ויקהלו – אמנם עי״ז נקהלו כלל ישראל מעצמם וזה היה ג״כ לכבוד המלך, ועז״א אל המלך שלמה – ומצד הזמן שהיה בירח האיתנים בחג שהגם שלא היה מוטל עליהם אז מצות עליה לרגל בכ״ז רצו לחוג את החג בעיר הקודש ולראות באפריון אשר עשה המלך שלמה.

האתנים – מלשון נחל איתן (תצא) בחודש שבו הנחלים מלאים מים והולכים ושוטפים (פֿיליפפזאן), רק בא״י לא ירדו גשמים תדיר באלול ותשרי ואין זה זמן שטף הנהרות, א״כ צריכים אנו להודות שלא נודע לנו מדוע קראו לחדש תשרי בשם זה.

וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה ולכבודו¹ כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח – בחודש הָאֵתָנִים – תשרי² בֶּחָג הסוכות³ הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מחודש ניסן⁴:

1. מלבי״ם.

2. רש״י. והוא לשון חוזק, מצודת ציון. ונקרא כך משום שבחודש זה המועדים החזקים, מצודת דוד. והרד״ק כ׳ שנקרא כך משום שבו אוספים את התבואה והפירות המחזקים את האדם, וגם מפני שהוא החודש בו נולדו איתני העולם האבות הקדושים.

3. רלב״ג.

4. בו נברא העולם, ולכן לפני יציאת מצרים היה החודש הראשון, ולאחר מכן כשניסן הפך להיות החודש הראשון ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים״. הפך תשרי להיות החודש השביעי, תרגום, רש״י, רד״ק.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ג) וַיָּבֹ֕אוּ כֹּ֖ל זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּשְׂא֥וּ הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת⁠־הָאָרֽוֹן׃

And all the elders of Israel came, and the priests took up the ark.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲתוֹ כָּל סָבֵי יִשְׂרָאֵל וּנְטַלוּ כַהֲנַיָא יַת אֲרוֹנָא.

וישאו הכהנים את הארון – אמרו רבותינו ז״ל: בשלשה מקומות נשאו הכהנים את הארון: כשעברו ישראל את הירדן, וכשסבבו את יריחו, וכשהחזירוהו למקומו כשברח דוד מפני אבשלום, ועתה כשהכניסוהו לבית המקדש לקדש הקדשים, והם לא זכרו זה המקום אולי בכלל החזירוהו למקומו הוא.

וזכר כי שם היו כל זקני ישראל לכבוד הש״י ולא נשאו הלויים את הארון רק הכהנים ואע״פ שהיה נשיאת הארון מעבודת בית המקדש לא הסכימו בזה המקום שישאו אותו הלויים לפי שהכוונה היתה להביאו לבית קדשי הקדשים והוא הדביר אשר לא הותר להכנס בו כי אם כהן גדול יום אחד בשנה וכאשר לא היה אפשר שישא הכהן הגדול לבדו הארון היה יותר ראוי שיכנסו שם הכהנים משיכנסו שם הלוים ואולם בספר ד״ה כתוב שהלויים נשאו אותו והנה הרצון בו כהנים כי מצאנו שנקראו הכהנים לויים במקומות מה, ומזה המקום יש ללמד כי כשיביא ההכרח לתקן בית קדש הקדשים ראוי לבחור תחלה שיתוקן על יד כהן גדול אם אפשר זה ואם לא היה אפשר זה נתיר תחלה זה לכהנים ואם אין מהם יודע לתקן נתיר זה ללוים וכן ממדרגה למדרגה שפלה ממנה.

וכמו שבאו כל העם מפני הסבה אשר זכר כן באו כל הזקנים אשר הקהיל שלמה. וכבר הרגישו חז״ל (עיין ילקוט ח״ב סוף רמז קפ״ד) בפסיקתא רבתי, אם היה שבחדש בול שהוא מרחשון נשלמה מלאכת הבית, למה לא הובא הארון מיד כי אם עד ירח האיתנים שהוא חדש תשרי? והנה לא ספר מה היה בי״א חדשים שעברו ביניהם, ולכן אמרו שהיה הבית נשלם י״א חדש והיו כל ישראל מגמגמים האיך בנה של בת שבע יבנה בית שישרה הקב״ה שכינתו עליו? והקב״ה חשב לעכב שמחת בית המקדש עד חודש שנולד בו אברהם שהוא ירח האיתנים, וכן אמרו שמלאכת המשכן נגמרה בכ״ה בכסלו ולא הוקם עד אחד בניסן, לפי שהקב״ה עכב שמחת הקמת המשכן עד החדש אשר נולד בו יצחק, זהו כלו כפי הדרש. וכפי הפשט הוצרכו אותם הי״א חדשים להקהיל שלמה את כל ישראל, ושיהיה אחרי אסיפת התבואות מפני שמחתם, ולתקן הענינים הצריכים לאותה שמחה וצהלה כפי העם הרב שיקהל שמה. וספר הכתוב שהכהנים נשאו את הארון, ואעפ״י שהיתה נשיאת הארון מעבודת בית המקדש המוטלת על הלויים, הנה בזה המקום לא הסכימו שישאו אותו הלויים, לפי שהיה הכוונה להביאו בבית קדש הקדשים, והוא הדביר אשר לא הותר להכנס שמה כי אם הכהן הגדול ביום הכפורים, וכאשר לא היה אפשר שהכהן הגדול לבדו ישא הארון, היה יותר ראוי שיכנסו שם הכהנים משיכנסו שם הלויים. ואולם בדברי הימים (דברי הימים א ה׳ ד׳) כתוב שהלויים נשאו אותו, אבל שם קרא הכהנים לויים לפי שכל כהן לוי ולא יתהפך, ומצינו שנקראו הכהנים לויים במקומות מה. ומזה המקום למדנו כי כשיביא ההכרח לתקן בית קדש הקדשים, שראוי שיתוקן על ידי כהן גדול אם ידע לתקנו, ואם לא נתיר זה תחלה לכהנים ההדיוטים, ואם אין אחד מהם יודע לתקנו נתיר זה ללויים, וכן ממדרגה אל מדרגה שפלה ממנה, וכמו שהביא כל זה הרמב״ם בספר עבודה הלכות בית הבחירה (סוף פ״ז). וחז״ל (סוטה ל״ג ע״ב) אמרו שבשלשה מקומות נשאו הכהנים את הארון, כשעברו ישראל את הירדן וכשסבבו את יריחו וכשהחזירוהו למקומו, והיה זה כשברח דוד מפני אבשלום שיצא הארון עמו עד מעלה הזיתים ושאל באורים ותומים והחזירוהו למקומו, כמו שמפורש בסדר עולם (פרק י״ד), כך הבינו זה המפרשים. ואני כבר כתבתי בפירושי לספר שמואל, שארון העדות לא הוליך דוד עמו כשברח מאבשלום, ולא נאמר עליו ששאל באורים ובתומים, כי לא היו האורים והתומים מונחים בארון ברית השם, אבל היה אותו ארון שהוליך עמו ארון אחר, שהיה בו האפוד עם האורים והתומים, ותהיה הכוונה אם כן באמרם ז״ל וכשהחזירוהו למקומו, על ההבאה הזאת שהזכיר כאן שהחזירו את ארון העדות לקדש הקדשים שהוא היה מקומו שהניחו משה שמה.

ויבאו – אולם לנשיאת הארון היה העקר הזקנים והכהנים, שהכהנים נשאו את הארון והזקנים היו במעמד, ועז״א ויבאו וכו׳ וישאו וכו׳.

וַיָּבֹאוּ – ובאו כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל למעמד נשיאת הארון¹, וַיִּשְׂאוּ – ונשאו הַכֹּהֲנִים בלבד² אֶת הָאָרוֹן:

1. מלבי״ם.

2. רלב״ג.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ד) וַֽיַּעֲל֞וּ אֶת⁠־אֲר֤וֹן יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ וְאֶת⁠־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְאֶת⁠־כׇּל⁠־כְּלֵ֥י הַקֹּ֖דֶשׁ אֲשֶׁ֣ר בָּאֹ֑הֶל וַיַּעֲל֣וּ אֹתָ֔ם הַכֹּהֲנִ֖ים וְהַלְוִיִּֽם׃

And they brought up the ark of Hashem, and the tent of meeting, and all the holy vessels that were in the Tent; the priests and the Levites brought them up.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְאַסִיקוּ יַת אֲרוֹנָא דַייָ וְיַת מַשְׁכַּן זִמְנָא וְיַת כָּל מָנֵי קוּדְשָׁא דִי בְמַשְׁכְּנָא וְאַסִיקוּ יַתְהוֹן כַּהֲנַיָא וְלֵיוָאֵי.

ואת אהל מועד – שעשה משה. וגנזו שלמה משנבנה בית ראשון, כמו ששנינו בתוספתא דסוטה (תוספתא סוטה י״ג:א׳).

אשר באהל – אשר נטה דוד לארון.

The Tent of Meeting. Which Moshe made and Shelomo stored this away as soon as the first Beis [Hamikdosh] was built, as we have learned in the Tosefta of Maseches Sotah.⁠¹

That were in the Tent. Which Dovid pitched for the Ark.⁠²

1. 13:1

2. See II Shemuel 6:17

ואת אוהל מועד – שעשה משה וגנזו שלמה משנבנה בית ראשון, כמו ששנינו בתוספתא דסוטה.

אשר באהל – שנטה דוד לארון.

ויעלו אותם – הכלים העלום.

את ארון י״י ואת אהל מועד – את ארון י״י מציון, כמו שאמר (מלכים א ח׳:א׳), ואת אהל מועד מגבעון כי שם היה.

הכהנים והלוים – הכהנים: הארון, והלוים: את אהל מועד, וכלי הקדש אשר באהל. ואהל מועד גנזו באוצרות בית האלהים, אבל הארון הכניסו אל מקומו אל דביר הבית (מלכים א ח׳:ו׳).

והנה העלו עם זה אהל מועד שנעשה במדבר על יד משה וכל כלי הקדש אשר היו באהל אשר הכין דוד לתת שם את ארון האלהים והנה היו נכללים בכלים ההם הכלים שעשה משה והנה הארון נשאו הכהנים ושאר הכלים שהיה נכון שישאום הלוים נשאו אותם הלוים.

וזכר כאן עוד שכאשר העלו את ארון ברית השם מציון היא עיר דוד, אז העלו גם כן את אהל מועד ואת כל כלי הקדש אשר באהל שהיה בגבעון, והיו הכהנים נושאים הארון והלויים נושאים אהל מועד, והכלים אשר עשה משה במדבר ואהל מועד גנזו באוצרות בית האלהים, והם העליות שהיו ממעל לדביר ולהיכל, והארון הכניסו לדביר למקומו, וכבר זכרתי שגם כן נתנו המנורה והשלחן וכיור וכנו שעשה משה במקומם הראוי:

ואת אוהל מועד – בגבעון היה, ומשם העלוהו וגנזוהו באוצרות בית ה׳, בהעליות אשר ממעל להיכל ולדביר.

הכהנים הלוים – הכהנים העלו הארון, והלוים את אוהל מועד וכליו.

ויעלו – וגם העלו את א״מ וכליו, שכפי מ״ש (למעלה סי׳ ג׳) היו אז בעיר ציון, והעלום משם, מקצתם נתנו במקדש כמו המנורה והשולחן, ומקצתם נגנזו בעליית הקדש כאשר קבלו חז״ל, ומפרש ויעלו אותם הכהנים והלוים ר״ל את הארון העלו הכהנים, ואת א״מ וכליו העלו הלוים.

ואת אהל מועד – מה שנשאר מיריעות או קרשים או אדנים שעשה משה וגנזום במקדש.

וַיַּעֲלוּ הכהנים¹ אֶת אֲרוֹן יְהוָה מעיר דוד², וְהלווים העלו³ אֶת אֹהֶל מוֹעֵד שעשה משה⁴ מגבעון⁵, וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ ובהם הכלים שעשה משה במדבר⁶ אֲשֶׁר היו בָּאֹהֶל שהכין דוד לשים שם את ארון האלוהים⁷, וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים את הארון וְהַלְוִיִּם את אהל מועד וכליו:

1. מצודת דוד, מלבי״ם.

2. רד״ק, מלבי״ם.

3. מצודת דוד, מלבי״ם.

4. רש״י, רלב״ג.

5. רד״ק, מצודת דוד.

6. רלב״ג.

7. רלב״ג.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ה) וְהַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה וְכׇל⁠־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ הַנּוֹעָדִ֣ים עָלָ֔יו אִתּ֖וֹ לִפְנֵ֣י הָאָר֑וֹן מְזַבְּחִים֙ צֹ֣אן וּבָקָ֔ר אֲשֶׁ֧ר לֹֽא⁠־יִסָּפְר֛וּ וְלֹ֥א יִמָּנ֖וּ מֵרֹֽב׃

And King Solomon and all the congregation of Israel that were assembled to him, were with him before the ark, sacrificing sheep and oxen that could not be counted or numbered for multitude.

מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּמַלְכָּא שְׁלֹמֹה וְכָל כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל דְאִזְדַמְנוּ עֲלוֹהִי קַיְמִין עִמֵיהּ קֳדָם אֲרוֹנָא מִנַכְסִין עָאן וְתוֹרִין דְלָא יִתְחַשְׁבוּן וְלָא יִתְמְנוּן מִסְגֵי.

וזכר כי המלך שלמה וכל עדת ישראל הנועדים עליו. והם ראשי העם וזקניו היו מזבחים צאן ובקר לרוב מאד לפני הארון בהיות הכהנים צועדים בהעלאת הארון למקומו והכהנים הביאו הארון אל דביר הבית שהוא קדש הקדשים תחת כנפי הכרובים שנעשו שם שהיו נוגעים בכנפיהם בכותל רוב הדביר והיו נוגעים כנף זה בכנף זה במה שבין הכרובים האלו תחת כנפיהם היה מקום הארון בדרך שסככו הכרובים על הארון ועל בדיו מלמעלה כי גובה הכרובים ההם היה עשר אמות כמו שקדם, והנה הבדים היו תמיד בארון והזהירה התורה שלא יסורו ממנו ולזה היו תמיד שם.

וספר שהמלך שלמה וכל העם אשר אתו, רוצה לומר הזקנים וראשי האבות היו מזבחים צאן ובקר לרוב לפני הארון בהיות הכהנים צועדים בהעלאת הארון למקומו.

הנועדים – ענין וועד ואסיפה, וכן: הנועדים על ה׳ (במדבר ט״ז:י״א).

עליו – כמו אליו.

אתו לפני הארון – ללכת עמו לפני הארון.

והמלך שלמה וכל עדת ישראל הנועדים עליו היינו הזקנים שהם היו נועדים, לא כן קהל ישראל היו נקהלים לא נועדים, כמ״ש בחבורי התו״ה בהבדל בין יעד ובין מקהיל, שיעד לא נאמר רק על מי שהזמינו אותו לבוא לזמן מועד ומוגבל, וכל ישראל לא נועדו רק נקהלו מעצמם.

וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל זקני¹ עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים – שהוזמנו² ונתאספו³ עָלָיו – אליו⁴, הלכו אִתּוֹ לִפְנֵי הָאָרוֹן כשהם מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר רבים אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב:

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. מצודת דוד.

4. מצודת ציון.

מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ו) וַיָּבִ֣אוּ הַ֠כֹּהֲנִ֠ים אֶת⁠־אֲר֨וֹן בְּרִית⁠־יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה אֶל⁠־מְקוֹמ֛וֹ אֶל⁠־דְּבִ֥יר הַבַּ֖יִת אֶל⁠־קֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֑ים אֶל⁠־תַּ֖חַת כַּנְפֵ֥י הַכְּרוּבִֽים׃

And the priests brought the ark of the covenant of Hashem to its place, into the inner sanctuary of the house, to the Holy of Holies, under the wings of the cherubim.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְאָעִילוּ כַהֲנַיָא יַת אֲרוֹן קְיָמָא דַייָ לְאַתְרֵיהּ לְבֵית כַּפּוֹרֵי דִי מְתַקֵן לֵיהּ בְּגוֹ בֵיתָא לְקוֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָא לִתְחוֹת כַּנְפֵי כְרוּבַיָא.

כנפי הכרובים – אותן שעשה שלמה העומדים על רגליהם בקרקע, ואין אלו כרובים של כפורת שעל הארון.

The wings of the cherubim. Those which Shelomo made, which are standing on their feet on the ground; and these are not the cherubim of the cover which was on the Ark.

אל תחת כנפי הכרובים – נאמר באותם כרובים שעשה שלמה שהן עומדין על רגליהן למטה בקרקע ואין אילו כרובים שעשה משה שהן עומדין על הכפורת שעל הארון.

אל תחת כנפי הכרובים – הכרובים הכניס בתחילה, והכרובים האלה שעשה שלמה היו עומדים על רגליהם ופניהם לבית (דברי הימים ב ג׳:י״ג) כמו שאומר בדברי הימים, ופורשים כנפיהם מקיר אל קיר. ובין כרוב לכרוב הכניסו הארון תחת הכנפים. והכרובים שעשה בצלאל היו בשני קצות הכפורת על הארון, והיה מכסה הארון כמו שהיה מתחילה. אבל אלו הכרובים היו כנפיהם גבוהים על הארון, כי חמש אמות היה קומת הכרוב. ואין צריך לגוף הכרובים שהיה עומד בנס, כי הגוף תחת הכנפים.

ואין לנו לשאול למה עשה שלמה כרובים אחרים ולא כתבנית הראשונים, כאשר אין לנו לשאול למה לא עשה ארון אחר, ועשה מזבחות אחרים ומנורות ושולחנות וכלים אחרים, כי הכל עשה על פי הנבואה כמו שמסר לו דוד אביו, כמו שכתוב בד״ה שאמר לו דוד: הכל בכתב מיד י״י עלי השכיל כל מלאכת התבנית (דברי הימים א כ״ח:י״ט).

אל תחת כנפי הכרובים – כי הארון גובהו י׳ טפחים, והכרובים גובהן י׳ אמות.

ולא ייראו חוצה^א – אלא שבולטין ודוחקין המסך לצד חוץ שעשה לפתח מסך ולא סגרה בדלתות אע״פ שאמר למעלה ואת פתח הדביר עשה דלתות עצי שמן אחר שראה שהבדים היו ארוכין הרבה מן הבית, ואם היה נסגר בדלתות עצי שמן איך יאמר וייראו ראשי הבדים?

א. נוסח המסורה: ״החוצה״

(ו-ז) ושהכהנים הביאו הארון אל דביר הבית שהוא קדש הקדשים תחת כנפי הכרובים הגדולים אשר עשה שם שלמה שהיו נוגעים בכנפיהם בכותלי הדביר ונוגעים כנפיהם זה בזה, באופן שתחת כנפיהם היה מקום הארון, בדרך שסככו אותם הכרובים הגדולים על הארון ועל בדיו מלמעלה, והכרובים אשר עשה משה היו בשני קצות הכפורת על הארון, והיו אם כן למטה מכנפות הכרובים הגדולים אשר עשה שלמה, וכן היו הבדים אשר עשה משה תמיד בארון כמו שאמרה תורה (שמות כ״ה ט״ו) לא יסורו ממנו:

כנפי הכרובים – הם שעשה שלמה, ועמדו בארץ כמו שנאמר למעלה.

ויביאו הכהנים את ארון ברית ה׳ אל מקומו אל דביר הבית וכו׳ כי באשר יחוס הארון בגוף הכללי שהוא המקדש היה כיחוס הנשמה במוח בגוף הפרטי שהוא האדם, הנה כמו שהנשמה י״ל ג׳ ענינים,

א. כמו שהיא בפ״ע במעונה העליון,

ב. כמו שהיא משכלת השכלותי׳ בפ״ע בהיותה כלואה בגויה,

ג. כמו שהיא שולחת השכלתה להאיר מחשכי הגויה ולהבקיע אור מבין החשך והערפל אל כלי הגויה כן ידמה יחוס הארון תחת כנפי הכרובים כנשמה במעונה האלהי העליון, והשפעת הקדושה היוצאת ממנו בקה״ק כנשמה הנמצאת במוח כלואה בגויה, והשפעת הקדושה היוצאת מן הדביר ידמה כשפע הבוקעת מן הנשמה אל הגויה, ובג׳ מדרגות אלה העלו את הארון תחלה אל דביר הבית שהוא הפתח הנשקף להיכל, ומשם אל קה״ק – ומשם אל תחת כנפי הכרובים.

הכרובים – כרובי עץ שמן שעשה שלמה בדביר (למעלה ו׳:כ״ג)

וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת – הפתח הנשקף להיכל, ומשם הביאו אותו¹ אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, ומשם² אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים שעשה שלמה, העומדים על רגליהם על הקרקע³ (ואין אלו הכרובים שהיו על כפורת הארון⁴):

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.

4. רש״י.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ז) כִּ֤י הַכְּרוּבִים֙ פֹּרְשִׂ֣ים כְּנָפַ֔יִם אֶל⁠־מְק֖וֹם הָאָר֑וֹן וַיָּסֹ֧כּוּ הַכְּרֻבִ֛ים עַל⁠־הָאָר֥וֹן וְעַל⁠־בַּדָּ֖יו מִלְמָֽעְלָה^א׃

For the cherubim spread forth their wings over the place of the ark, and the cherubim covered the ark and its poles above.

א. מִלְמָֽעְלָה =ל,ק ובדפוסים (אין דגש בלמ"ד), וכן הכריעו ברויאר ומג"ה
• א=מִלְּמָֽעְלָה (למ"ד דגושה)

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אֲרֵי כְרוּבַיָא פְּרִיסַן גַדְפֵיהוֹן עַל אֲתַר אֲרוֹנָא וּמַטְלִין כְּרוּבַיָא עַל אֲרוֹנָא וְעַל אֲרִיחוֹהִי מִלְעֵילָא.

אל מקום הארון – מקיר אל קיר, כמו שאמר למעלה בענין.

Over the place of the Ark. From wall to wall as it is stated above¹ regarding this subject.

1. I Melakhim 6:27.

אל מקום הארון – מקיר אל קיר כמו שאמור למעלה בעיניין.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

כי הכרובים – מתחלפים הספרים וע״פ המסורת מלא וא״ו שאין זה במספר החסרים בפרשת תרומה ואולם חברו שבפסוק הוא א׳ מן החסרים. (א״ה ויארכו פליגי ביה ספרי אי חסיר אי יתיר וע״פ המסורה דד״ה ב׳ ה׳ דין ראוי להיות חסיר).

ויסכו – מלשון סכך.

בדיו – מוטות, לשאת בהם הארון.

כי הכרובים וכו׳ – רוצה לומר: כי מתחילה נעשה שיפרשו הכרובים כנפיהם אל מקום עמידת הארון, ולזה בהכנסת הארון אל מקומו, היו אם כן הכרובים מסככים עליו.

כי הכרובים – ר״ל תחלה פרשו כנפיהם אל מקום הארון ובהגיע הארון בפנים נטו ויהיו כסוכה על הארון ועל בדיו מלמעלה והיה זה בנס, ועוד היה נס.

כִּי הַכְּרוּבִים נעשו לכתחילה שיהיו¹ פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם מקיר אל קיר² אֶל – מעל מְקוֹם הנחת הָאָרוֹן, ובהנחת הארון במקומו³ וַיָּסֹכּוּ – סככו⁴ בדרך נס⁵ הַכְּרֻבִים עַל הָאָרוֹן כשכנפי הכרובים נוגעים זה בזה⁶, וכמעין סוכה⁷ היו עליו וְעַל בַּדָּיו – מוטות הארון⁸ מִלְמָעְלָה:

1. מצודת דוד.

2. רש״י.

3. מצודת דוד.

4. מצודת ציון.

5. מלבי״ם.

6. רלב״ג.

7. מלבי״ם.

8. מצודת ציון.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ח) וַֽיַּאֲרִ֘כוּ֮ הַבַּדִּים֒ וַיֵּרָאוּ֩ רָאשֵׁ֨י הַבַּדִּ֤ים מִן⁠־הַקֹּ֙דֶשׁ֙ עַל⁠־פְּנֵ֣י הַדְּבִ֔יר וְלֹ֥א יֵרָא֖וּ הַח֑וּצָה וַיִּ֣הְיוּ שָׁ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

And the poles were so long that the ends of the poles were seen from the holy place, before the inner sanctuary, but they could not be seen without; and there they are to this day.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארשב״ם המשוחזררד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲרִיכוּן אֲרִיחַיָא וּמִתְחַזָן רֵישֵׁי אֲרִיחַיָא מִן קוּדְשָׁא עַל אַפֵּי בֵית כַּפּוֹרֵי וְלָא מִתְחַזָן לְבָרָא וַהֲווֹ תַמָן עַד יוֹמָא הָדֵין.

ויאריכו הבדים – שנו רבותינו כל הכלים שבמקדש ארכן לארכו של בית חוץ מארון שארכו לרחבו של בית שנאמר ויאריכו הבדים. יכול לא היו נוגעים בפרוכת, ת״ל ויראו. אי ויראו יכול יהו מקרעין בפרוכת ויצאו לחוץ, ת״ל ולא יראו, הא כיצד דחוקין ובולטין בפרוכת ודומין לדדי אשה שנאמר צרור המור דודי לי בין שדי ילין, ומנין דבדים לפותיא דארון הוו יתבי דילמא לאורכא דארון הוו יתבי, אמר רבי יהודה תרי גברי באמתא ופלגא לא מתסגן, ומנא לן דארבעה הוו דרי להו, דכתיב ונסעו הקהתים תרי, נושאי המקדש תרי.

רמז קפח

מאי ויהיו שם עד היום הזה – מלמד כשגלו ישראל לא גלה ארון עמהם אלא ארון במקומו נגנז שנאמר ויהיו שם עד היום הזה.

כמער איש וליות (מלכים א ז׳:ל״ו) – אמר רבא בר שילא כאיש המעורה בלויה שלו. אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו אויבים להיכל מצאו כרובים המעורים זה בזה, הוציאום לשוק אמרו ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללתן קללה יעסקו בדברים הללו מיד הזילום שנאמר כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה. ויביאו את ארון י״י מביתו ויציגו אותו וגו׳ ויתן לפני ארון י״י משרתים להזכיר ולהודות, ובשחר היו אומרים הודו לי״י קראו בשמו וגו׳ עד אל תגעו במשיחי, בין הערבים היו אומרים שירו לי״י כל הארץ עד ויאמרו כל העם אמן והלל לי״י, וכך היו עושין בציון מ״ג שנה עד שהביאו שלמה לבית העולמים, ובברחו מפני אבשלום בנו יצא עמו עד שעלה במעלה הזיתים ושאל באורים ותומים ונסתלק אביתר מן הכהונה גדולה ונכנס צדיק הכהן תחתיו והחזירו את הארון למקומו, אבל אהל מועד שעשה משה במדבר ומזבח הנחשת שעשה בצלאל ואש שירדה מן השמים בימי משה שם בבמה אשר בגבעון שנאמר ואת צדוק הכהן ואחיו הכהנים לפני משכן י״י אשר בגבעון.

ויראו ראשי הבדים – בפרוכת שכנגד הפתח באמה טרקסין. יכול יהיו מקרעין בה ויוצאין? תלמוד לומר: ולא יראו החוצה. הא כיצד? דוחקין ובולטין כעין שני דדי אשה, כענין שנאמר: בין שדי ילין (שיר השירים א׳:י״ג) (בבלי יומא נ״ד.).

The ends of the poles were seen. In the curtain which was at the entrance in the "Amoh Troksin.⁠" One might think they tore through it [i.e., the curtain] and protruded [on the other side], it states, "but they could not be seen from outside.⁠" How is this possible? They were pushing and bulging¹ similar to two breasts of a woman, as the matter is stated, "He lies between my breasts.⁠"²³⁴

1. These were new poles made by Shelomo to replace the ones made by Moshe. Shelomo's poles were 20 amohs long vs. Moshe's poles which were 10 amohs in length. Shelomo made them longer to enable more Kohanim to participate in carrying the Ark (Ralbag).

2. I.e., "the Divine Presence dwelt between the Holy Ark's poles.⁠"

3. Shir Hashirim 1:13.

4. Maseches Yoma 54a.

ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקודש על פני הדביר – במקרא זה אומר אני יוסף בר׳ שמעון שזהו פשוטו ומליצתו ובירורו של דבר ולא כפוסח על שתי הסעיפים¹ אלא באמת ובנכוחה,⁠^א ויאריכו הבדים לא שנארכו ראשי הבדים מעצמן והגיעו להם עד אמה טרקסין, מפני כמה דברים, אחד שאם כן היה לו למקרא לומר ויתארכו הבדים ולשון ויאריכו הבדים משמע שאחרים מאריכין אותם ועוד לכל איש שכל יש לו לשום על לב שכשם שהוצרך שלמה לבנות שני כרובים שכל אחד עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו (מלכים א ו׳:כ״ד) לבד משני כרובים שעשה משה העומדים על הכפורת כדי למלאות רוחב הדביר מצפון לדרום שתהא כנף הכרוב האחד נוגעת בכותל הדרום כשפירשו כנפי הכרובים וכנף הכרוב השיני נוגעת בקיר השיני (מלכים א ו׳:כ״ז) בכותל צפון כמו כן הוצרך לעשות בדים לארון של עשרים אמה שיהו מגיעין שני ראשי הבדים לכותל מערב, ושני קצותם השניים לפתח הדביר הוא אמה טרקסין כדי למלאות מאורך הבדים מכותל מערבי של דביר לכותל מזרחי של דביר, ועל כורחך פתרונו: ויאריכו הבדים האומנין שבנו להם הביניין עשו בדים לארון והאריכו אותם הבדים על בדי הארון שעשה לו משה במדבר, שאותם בדים שעשה לו משה במדבר היו קצרין שלא היו אלא לשאת את הארון בהם (שמות כ״ה:י״ד) ואילו היו אורכן עשרים אמה כדי שיהו נוגעין בכותל המערב של דביר, וזהו ויראו ראשי הבדים מן הקודש על פני הדביר, ופתרונו: עד פני הדביר כלומר עד כותל מזרחי של דביר.

ולא יראו החוצה – שלא היה אורכן יותר על עשרים אלא עשרים בלבד כדי שיהו מגיעין מכותל זה לכותל זה ולא יותר.

ומדרש רבותינו: ויראו ראשי הבדים – בפרוכת שכנגד הפתח באמה טרקסין יכול יהו מקרעין בה ת״ל ולא יראו החוצה הא כיצד דוחקין ובולטין כמו שני דדי אשה כעיניין שנאמר בין שדי ילין (שיר השירים א׳:י״ג).

1. השוו ללשון הפסוק במלכים א י״ח:כ״א.

א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״ובנוחה״.

ויאריכו הבדים – ארוכים היו הבדים עד שנראו בולטים בפרוכת שכנגד (ה)⁠בית קדשי הקדשים מבפנים היו בולטים מן המקדש לצד הדביר לחוץ, כי פתח בית קדשי הקדשים היה באמצע הכותל ומבפנים היתה פרוכת פרוסה כמלא חלל הפתח, מפני כשפותח כהן את הפתח ליכנס בו ביום הכיפורים אשר לא יסתכל אדם בפנים בקדש הקדשים.⁠¹ (ערוגת הבושם חלק א׳ עמ׳ 93 בשם ״ולשון רשב״ם... ע״כ רשב״ם״)

1. השוו רשב״ם ויקרא ט״ז:ב׳.

ויאריכו הבדים – האריכו אותם לחוץ, כלומר שמשכו אותם כלפי חוץ, לפי שלא היה צריך עוד לשאת בכתף. ומתחילה היו הבדים נתונים בארון בשוה, שהיו עודפים אחורי הארון כמו לפני הארון, שהרי ארבעה אנשים היו נושאין אותו, לכל בד שני אנשים, אחד לפניו ואחד לאחוריו, וכיון שהביאו הארון לדביר כמו שהיה עם בדיו, ולא היה עתיד עוד לנשוא בכתף, האריכו הבדים ומשכום כלפי חוץ, עד שנראו ראשי הבדים על פני הדביר, כדי שיהיה נכנס שם כהן גדול ביום הכפורים להקטיר בין הבדים, ולא יהיה פונה הנה והנה, ולפיכך האריכו הבדים על פני הדביר.

ולא יראו החוצה – לפני הדביר.

ואם תאמר: והלא אורך הבדים לא היה אלא עשר אמות, ולא נאמר בתורה שהיו נראים חוץ לפרכת, והדביר היה רחבו עשרים אמה? א״כ אע״פ שמשכו אותם, היאך נראו עדיין על פני הדביר? נאמר, כי לא נתנו הארון סמוך לכותל מערבי, אלא הרחיקו אותו מן הכותל עד כדי שיראו הבדים על פני הדביר כשמשכו אותם כלפי חוץ.

ואין צריך לומר כי מקום ארון אינו מן המדה, ובנס היה עומד, שהרי בתוך המדה היה תחת כנפי הכרובים בתוך עשרים אמה, ולא היה ממנו עשר אמה לכל רוח.

ויהיו שם עד היום הזה – שלא הסירו אותם עוד מן הארון, כמו שכתוב: לא יסורו ממנו (שמות כ״ה:ט״ו), וגם לא החזירו אותם לאחוריהם, אלא היו משוכים לפני הדביר לעולם. זהו: עד היום הזה. א״כ דלתות שער הדביר לא היו נסגרות, לפיכך הוצרך שלמה לעשות פרכת להיות מבדילו.

ויארכו הבדים – הטעם כי שלמה והבונים האריכום. ולמה אאריך אני בבאור זה, והנה החכם אבן קמחי באר כ״ז, ואין כפירה אם לא נניח בזה נס כלל, כמו אם לא נניח נס ודבר זר במה שקדם ביהושע ויעבר ארון י״י (יהושע ד׳:י״א), כי אין לנו מספר ידוע בפליאות והנסים, ובאור כלל זה אוצר י״י יבוא, וגם באור אבן הקמחי שהכרובים שעשה שלמה לא היו ככרובים שעשה משה, אבל היה שנוי בזה וגם שנוים בענינים אחרים והכל נכון, וגם זה אוצר י״י יבוא.

ויאריכו הבדים – אחשוב שאלו הבדים אינם הבדים שעשה משה ולזה אמר ויאריכו הבדים שעשו אותם יותר ארוכים ממה שהיו משל משה כי שיעור קדש הקדשים לא היה אז כי אם עשר אמות ועתה היה שיעורו עשרים אמה ואמר שכבר היו נראים ראשי הבדים מן הקדש אצל פני הדביר והוא פתח קדש הקדשים ולא היו נראים החוצה בהיכל אך היו מגיעים עד פני הדביר ולזה היו מגיעים בעובי הכותל ושם היתה פרוכת להבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים אעפ״י שהיו שם דלתות כי לא היה אפשר לסגרם כי הבדים ימנעו מזה.

ואמנם אמרו ויאריכו הבדים מן הקדש על פני הדביר, פירושו שהאריכו ומשכו אותם כלפי חוץ, לפי שלא היה צריך עוד לשאת הארון בכתף, עד שנראו ראשי הבדים מפני המשכתם על פני הדביר, וכדי שיהיה שם נכנס כהן גדול ביום הכפורים להקטיר בין הבדים ולא יהיה פונה ומתרחק הנה והנה. ואם תאמר והלא אורך הבדים לא היה כי אם עשר אמות ולא נאמר בתורה שהיו נראים חוץ לפרוכת, והדביר היה רחבו עשרים אמה אם כן אעפ״י שמשכו אותם האיך נראו עד על פני הדביר? נאמר כי לא נתנו הארון סמוך לכותל מערבי, אלא הרחיקו אותו מן הכותל כדי שיראו הבדים על פני הדביר בהמשכו אותם כלפי חוץ, ויהיו שם עד היום הזה, ר״ל באותה הנחה ומצב, לפי שלא הסירו אותם הבדים מן הארון גם לא החזירו אותם לאחוריהם, אלא היו משוכים לפני הדביר לעולם ועד, ומפני זה לא היו נסגרות דלתות הדביר והוצרך לעשות פרוכת להבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים, זהו דעת המפרשים ז״ל. והרלב״ג כתב שהבדים האלה שזכר הכתוב לא היו הבדים אשר עשה משה לארון, אבל שלמה עשה בדים אחרים להוליכו בהם והיו יותר ארוכים כדי שישאו אותם כהנים רבים, ולזה אמר עליהם ויאריכו הבדים שעשו אותם ארוכים יותר ממה שהיו, והיה אורכם כל כך עד שנראו ראשי הבדים מן הקדש אצל פני הדביר והוא פתח קדש הקדשים, ולא היו נראים החוצה בהיכל אך היו מגיעים עד פני הדביר בעובי הכותל ושם היה הפרוכת להבדיל, כי אעפ״י שהיו שם דלתות לא היו נסגרות, לפי שהבדים היו מונעים מלסגרם והוא יותר נכון אצלי. וחז״ל (יומא נ״ג ע״ב) דרשו ויהיו שם עד היום, מלמד שכשגלו ישראל לא גלה הארון עמהם אלא הארון במקומו נגנז, שנאמר ויהיו שם עד היום הזה, והיו נגנזים עמו הבדים:

ויאריכו הבדים – רוצה לומר: משכו הבדים לחוץ כלפי המזרח, והיו נראים לפני הדביר, בהיותם דוחקין ובולטין בפרוכת, שהיה מול הפתח, אבל לא היו נראים החוצה להיות מקרעין בפרוכת לצאת חוצה לו.

ויהיו שם – על הבדים יאמר, שהיו שם באותה הנחה ומצב.

עד היום הזה – רוצה לומר: עד אשר נגנז בימי יאשיהו.

ויארכו שהתארכו הבדים עד שנראו מן הקדש על פני הדביר ר״ל אל פתח הדביר תוך חלל הפתח בלטו מן הכפורת כשני שדים, שהבדים היו דוגמת חוט השדרה היוצא מן המוח ומשלח מעינות ההרגשה לכלל הגויה עד המקום נגד הלב ששם עקר פעולת נפש החיונית שנגדו היה ההיכל ושם היה דוגמת השדים המלאים חלב.

ויאריכו הבדים – עכשו שבא הארון לבית מנוחתו ואין עוד לטלטלו משכו הבדים לצד פנים, ולפי קבלת חז״ל גם במקדש היתה פרוכת פרוסה לפני קדש הקדשים ובה היו נוגעים ראשי הבדים ועושים בה בליטה מצד חוץ ונראים כשני דדי אשה (מנחות צ״ח:), ואליה היו הכהנים מכוונים בהקטרם קטורת הסמים ובשאר עבודות שבהיכל, והדביר רחבו כ׳ אמה ופרוכת שעשה משה י׳ אמות רוחב, וכאן לא הוזכר כלל שעשה פרוכת רק שעשה דלתות לדביר (ו׳:ל״א), רק בדברי הימים ב׳ ג׳:י״ד מספר שעשה שלמה פרכת חדשה; ויש לפרש ויאריכו כבר היו מעצמם ארוכים יותר מדאי כדי שיתעסקו כהנים או לוים הרבה לשאת הארון ומשכום מצד פנים ומפני זה חלק מה מהם היה נראה בולט בפרכת לכהנים שבהיכל, רק לחוץ כלומר בחצר הפנימית שבה מזבח החצון או בעזרת ישראל (דברי הימים ב׳ ד׳:ט׳) לא היו נראים כלל.

עד היום הזה – עד ימי כותב הספר.

וַיַּאֲרִכוּ – משכו¹ את הַבַּדִּים באופן שהתארכו² כנגד הפתח³ כלפי המזרח⁴ עד וַיֵּרָאוּ – שנראו⁵ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ – ההיכל עַל פְּנֵי – לפני⁶ הַדְּבִיר – פתח קודש הקדשים⁷ וְאולם לֹא יֵרָאוּ – נראו הַחוּצָה ולא הסירו אותם⁸, וַיִּהְיוּ שָׁם באותו מצב הנחה⁹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה שנגנז הארון בימי יאשיהו¹⁰:

1. לפי שהבדים היו נתונים בארון בשווה, החלק העודף לפני הארון היה שווה לחלק שמאחורי הארון, כדי שיוכלו לשאת בהם את הארון, וכיון שהביאוהו לקודש הקדשים ולא היו צריכים לשאתו משכו את הבדים לפניו, רד״ק.

2. מלבי״ם.

3. רש״י.

4. מלבי״ם.

5. מלבי״ם.

6. מצודת דוד.

7. היו דוחקין ובולטים בפרוכת כעין שני דדי אשה, רש״י. וראה בתוספות מסכת מנחות (צח:) שע״י נס האריכו הבדים עד שהיו דוחקין ובולטין ונראין כשני דדי אשה לחיבתן של ישראל.

8. ע״פ ציווי התורה ״לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ״ (שמות כה, טו), רד״ק.

9. מצודת דוד.

10. מצודת דוד. ובמדרש, מכאן שכשגלו ישראל לא גלה הארון עמהם אלא במקומו נגנז שנאמר ״ויהיו שם עד היום הזה״, ילקוט שמעוני.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארשב״ם המשוחזררד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ט) אֵ֚ין בָּֽאָר֔וֹן רַ֗ק שְׁנֵי֙ לֻח֣וֹת הָאֲבָנִ֔ים אֲשֶׁ֨ר הִנִּ֥חַ שָׁ֛ם מֹשֶׁ֖ה בְּחֹרֵ֑ב אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ עִם⁠־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּצֵאתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

There was nothing in the ark save the two tables of stone which Moses put there at Horeb, when Hashem made a covenant with the Children of Israel when they came out of the land of Egypt.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

לֵית בַּאֲרוֹנָא לְחוֹד תְּרֵין לוּחֵי אַבְנַיָא דְאַצְנַע תַּמָן מֹשֶׁה בְּחוֹרֵב דִי עִלַוֵיהוֹן כְּתִיבִין עַשְׂרָא פִּתְגָמֵי קְיָמָא דִגְזַר יְיָ עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִפַּקְהוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם.

אין בארון – זה ראייה כי לא היו בארון לא שברי לוחות, ולא ספר תורה. וארון שבו ספר תורה נראה כי נתנוהו באוצרות בית י״י עם אהל מועד ועם הכלים. וכן נראה מדברי חלקיהו הכהן: ספר תורה מצאתי בבית י״י (מלכים ב כ״ב:ח׳), נראה כי לא היה במקום שהיו רגילים בו, ולא היו יודעים אותו שם באותו הדור.

אשר כרת י״י – כמו שתרגום יונתן: די עילויהון כתיבין עשרה פתגמי קיימא דגזר י״י עם בני ישראל.

אין בארון – מבואר מזה כי לא היו שם שברי לוחות גם לא ספר התורה, אבל היה זה בארון אחר, ואולי היה כל זה בבית אחר ג״כ.

אין בארון רק שני לוחות האבנים – זה לא ישלול שלא היו שם הדברים שנזכרו בתורה שהם מונחים בו כמו מטה אהרן וצנצנת המן אך שלל בזה שלא היה שם מהתורה רק עשרת הדברים כי הם מקיפים בכח על התורה כמו שבארנו בפרשה יתרו.

והודיענו הכתוב שלא היו בארון כי אם שתי לחות האבנים אשר הניח שם משה בחורב אשר כרת השם עם בני ישראל בהוציאו אותם מארץ מצרים, וכתבו המפרשים שלא אמר הכתוב בזה לשלול שלא היה בו צנצנת המן ומטה אהרן, כמו שבא בקבלתם (שקלים ט׳ ע״א) ז״ל, כי דברים האלה ר״ל צנצנת המן ומטה אהרן היו בארון משמרת לבני ישראל, ואמנם שלל בזה שלא היו בארון שברי הלחות ולא ספר התורה אשר כתב משה, לפי שזה כלו נתן באוצרות בית ה׳ עם אהל מועד והכלים, וכן נראה מדברי חלקיהו הכהן שאמר (מלכים ב כ״ב ח׳) ספר התורה מצאתי בבית ה׳, כי מצאו אותו באותם האוצרות אשר נתנוהו שמה עם שאר הדברים המקודשים. ואפלא מאד מדעתם זה, לפי שחז״ל קבלו שהארון היו בו לחות ושברי לחות ומשה צוה את הלויים נושאי ארון ברית השם (דברים ל״א כ״ו) לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה׳ והיה שם בך לעד, ומי האיש הירא את דבר ה׳ יסירהו משם? ונחלקו חז״ל במסכ׳ בתרא (בבא בתרא י״ד:), יש מהם אומרים דף היה בולט מן הארון מבחוץ ושם היה מונח ספר התורה, ויש שאמרו בתוך הארון היה מונח והוא היותר מתישב, כי היו הלחות וספר התורה דברים ממין אחד ומה שכתו׳ בזה כתוב בזה, ולכן היה ראוי שישבו יחד. ובאותה מסכתא פרק ראשון (שם ע״א) אמרו, אין בארון רק שני לחות האבנים, מאי אין בארון רק? הוי מעוט אחר מעוט, ואין מעוט אחר מעוט אלא לרבות ספר תורה שהיה בארון, ר׳ יהודה אומר לרבות שברי לחות שהיו מונחות גם כן בארון. א״ר יוחנן מאי דכתיב (שמואל ב ו׳ ב׳) אשר נקרא שם שם ה׳ צבאות? מלמד שהשם וכל כנויו מונחי׳ בארון וכו׳. הנה אם כן מה שאמרו המפרשים ששלל הכתוב באמרו אין בארון רק שני לחות האבנים, שלא היו בו לא שברי לחות ולא ספר תורה הוא הפך האמת, גם במה שאמרו שהיה בארון צנצנת המן ומקלו של אהרן לא צדקו דבריהם כבודם במקומם מונח, לפי שלא צוה הש״י שישימו בתוך הארון עם הלחות הצנצנת והמטה, כי לא היה ראוי לחברם עם כל קדושתם עם הלחות מעשה אלהים ועם התורה האלהית, וגם לא היה ענינם שוה ומתדמה באופן שיהיו כלם במקום אחד, אבל אמר בפרשת בשלח (שמות ט״ז ל״ג) קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אותו לפני השם למשמרת לדורותיכם, ונאמר (שם ל״ד) ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת, ובפרשת קרח נאמר (במדבר י״ז כ״ה) ויאמר ה׳ אל משה השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי וגומר, והפסוקים האלה מורים שהיה צנצנת המן ומטה אהרן באהל העדות לפני ארון העדות למשמרת לא בתוכו. וכן כתב הרמב״ם בספר עבודה הלכות בית הבחירה פרק רביעי, אבן היתה בקדש הקדשים במערבו שעליה היה הארון מונח ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן עד כאן. הנה ביאר שהצנצנת והמטה לא היו בתוך הארון עם הלחות, אבל היו מונחים בדביר לפני הארון. ואמנם ענין ספר התורה אשר מצא חלקיהו הכהן, אני אפרש אותו במקומו. וכאשר הסתכלתי מי הביא האנשים האלה שלמים הם אתנו בדעת הזר הזה חשבתי (והוא האמת) שה״ר דוד קמחי מצא במסכת שקלים (ירושלמי שקלים ו׳:א׳:ה׳) מחלוקת בין החכמים אם היו בישראל שני ארונות או היה ארון אחד בלבד? והיה דעת ר׳ יהודה בר אלעאי שהיו בישראל שני ארונות, באחד מהם היו הלחות השלמות בלבד ובאחד היו שברי לחות וספר התורה אשר הניח משה, ולדעת הזה נמשך רש״י בפירוש התורה, והיה דעת רבנן כי לא היה בישראל אלא ארון אחד בלבד, ובו היו לחות ושברי לחות וספר התורה שכתב משה, ולדעת הזה נטה הרמב״ן בפרושי התורה בפרשת והיה עקב, ונראה שה״ר דוד קמחי נמשך אחרי רש״י ז״ל לדעת ר׳ יהודה בר אלעאי, וה״ר לוי בן גרשום נמשך אחריו גם כן, ולכן אמרו שלא היו בארון כי אם הלחות השלמות ולא שברי הלחות וספר התורה, כי חשבו שהיה כל זה בארון אחד. והתימה לדעתם אם שם ארון שני איך לא נזכר שהביאו אותו הכהנים ולא שעשו לו כבוד כלל בספור הזה? ואני בפירושי לספר שמואל בפרשה השלישית דרשתי בשלמות גדול בדרוש הזה, ועשיתי ששה טענות לכל אחד ואחד מהדעות, ושם הוכחתי שהיה האמת כדעת רבנן אשר נמשך אחריו הרמב״ן, ושדעת רבי יהודה בר אלעאי אינו אמתי ולא הכרחי בטענותיו יעויין שם, ולכן אסתפק עתה במה שכתבתי שם, שלא היה בישראל כי אם ארון אחד ושבו היו הלחות ושברי הלחות וספר תורת האלהים שכתב משה, כי היה כל זה תורה אחת, וכאלו אותו הארון היה מקום התורה ובית גנזיה, אם הכתובה באבנים ואם הכתובה בגוילים, ואותו הארון נשבה בימי עלי והשיבו אותו הפלשתים ובא וישב בקרית יערים ימים רבים, ומשם הוליכו דוד לבית עובד אדום הגתי ואחר כך הוליכו משם לציון, עם היות שאהל מועד כלו מזבח ומנורה ושאר הכלים היו בגבעון ולא יצא משם עוד עד עתה שהביאו שלמה לקדש הקדשים, וכפי קבלת חז״ל (שקלים ט׳ ע״א) הוא אשר גנזו המלך יאשיהו בחרבן בית קדשנו ותפארתנו, והוא העתיד להגלות בביאת משיחנו. ואחר הדברים והאמת האלה יהיה פירוש הכתוב כן, אין בארון רק שני לחות אבנים, ר״ל אין בארון דבר אחר לא צנצנת המן ולא מטה אהרן ולא דבר קדושה אחרת כי אם התורה האלהית, וזה אם הלחות השניים, ר״ל השלמות והנשברות, כי על כלם נאמר שני הלחות כפי מכתבם, ואם התורה והמצות אשר כרת השם עם בני ישראל בהוציאו אותם מארץ מצרים שהיו שם בספר התורה אשר כתב משה, ולזה כוון באמרו אשר כרת כי הלחות לא כרת עם ישראל כי אם התורה והמצות, ויחסר בכתוב הזה וי״ו אחד, כאלו אמר אין בארון רק שני לחות האבנים אשר הניח משה בחרב ואשר כרת עם בני ישראל שהוא ספר התורה, והיה אם כן מה ששלל הכתוב הוא מה שחשבו המפרשים שהיה בארון, והוא צנצנת המן ומטה אהרן, כי אלה היו שם לצד הארון לא בתוכו כמו שזכרתי:

אשר כרת וכו׳ – בעת שנתנם.

אין בארון רק שני לוחות אבנים – לדעת חז״ל היו שם ג״כ שברי לוחות או ס״ת מונחת, (ופליגי בזה ר״מ ור״י בב״ב דף י״ד) ולדעת כולם היה שם עוד דבר לבד מן הלוחות ודייקו ממ״ש אין בארון רק הוה מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, והדבר מבואר אצלי בכללי הלשון, כי לא נמצא בשום מקום בתנ״ך מלת רק אחר שלילה, שאחר שלילה בא תמיד מלת כי אם (אין זה כי אם בית אלהים, אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה וכדומה) כי מלת רק הוא שלילה בפני עצמו בלא מלת אין, ולפ״ז יש פה זרות בלשון, שהיל״ל אין בארון כי אם שני לוחות, או שיאמר רק שני לוחות היו בארון, וזה כלל בהגיון ששלילה אחר שלילה דינה כמשפט מחייב, כמו ראובן אינו חכם הוא שלילה, ראובן אינו בלתי חכם הוא חיוב ור״ל ראובן הוא חכם, וכן במ״ש אין בארון רק שני לוחות פירוש שלא רק שני לוחות היו בארון כי היו שם עוד דברים, ובכ״ז מפשטות הלשון שמשמע שרק שני לוחות היה מבואר שהדברים שהיו שם עוד, היו ענין אחד עם הלוחות והם השברי לוחות או הס״ת שכל מה שכתוב בס״ת נכלל בעשרת הדברות כמ״ש הקדמונים.

ולמעט מה שמוזכר במפורש בתורה כמו צנצנת המן והמטה¹ אֵין – לא היה בָּאָרוֹן לא שברי לוחות ולא ספר תורה² אלא רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב הן לוחות הברית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

1. רלב״ג.

2. רד״ק, רלב״ג. ואולם מלבי״ם מפרש שהיו שם ג״כ שברי לוחות או ס״ת מונח כמבואר בגמרא ב״ב יד.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון