הקדמות
הקדמות
ר"י קרא ורשב"ם
יחידת לימוד אינטראקטיבית
1. הקדמה
- For the English version of this module, click here.
- אחד המאפיינים של פרשני הפשט בצפון צרפת הוא הכרה ב"דרכי המקראות" ורגישות לתופעות ודפוסים ספרותיים בתנ"ך.
- תופעה אחת כזו היא עקרון ההקדמות, הרעיון שאמירות מסוימות מופיעות בטקסט לא בגלל שהן נחוצות לאותו חלק של הסיפור, אלא להכין את הקורא לקראת מה שעתיד לבוא.
- כיצד פרשנים שונים מיישמים את העקרון? איך הוא יכול לעזור לפתור קשיים מסוימים בטקסט?
2. "וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן"
- נמחיש את העקרון באמצעות דוגמה קלאסית לתופעה, הביטוי "וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן" בבראשית ט':י"ח. גשו למקראות גדולות על בראשית ט' ורפרפו בסיפור שכרותו של נח בפסוקים י"ח-כ"ז.
- מדוע נוכחות המילים "וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן" בפסוק י"ח קצת קשה?
- לפי אבן עזרא מדוע המקרא מספר לנו את העובדה הזו? כיצד, לעומתו, מסביר רש"י את נוכחות הביטוי במבוא לסיפור?
- רפרפו בפירושים אחרים על הפסוק. מי מסכים עם קריאתו של רש"י? מי מסכים עם אבן עזרא? איך אפשר להסביר את זה?
3. פיתוח העקרון: ר"י קרא
- בעוד שאבן עזרא מציע שהביטוי "וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן" משמש להשוות בין הרשעות של חם האבא ובנו כנען, רש"י מציע שהוא ממלא תפקיד ספרותי גרידא. רש"י משתמש כאן בעקרון "ההקדמות" (אם כי מבלי לפתח אותו). מכיוון שכנען יקולל בהמשך הסיפור, הטקסט צריך להציג אותו כבר בהתחלה כדי שהקורא יידע מי הוא.
- רש"י אינו מיישם מתודה זו של "הקדמות" בשיטתיות לאורך כל פירושו, אולם פרשנים צפון-צרפתיים הבאים אחריו, כמו ר"י קרא (תלמיד-חבר של רש"י) ורשב"ם (נכדו של רש"י), מפתחים את הרעיון והופכים את "ההקדמות" לעקרון פרשני מובהק.
- נעיין בפירושו של ר"י קרא לשמואל א א':ג' (ד"ה "ושם שני בני") שם הוא מתאר את העיקרון ומציין שהוא "דרך מקראות רבים" ורלוונטי לפסוקים רבים ברחבי התנ"ך. כיצד הוא מגדיר את המושג?
4. חפני ופנחס
- ר"י קרא מציע כי "פסוקי הקדמה" באים "לשבר את האוזן" ולהציג מידע שיהיה דרוש מאוחר יותר, כדי שהקורא לא יהיה נבוך כשיגיע להמשך הסיפור.
- כיצד הוא מיישם את המושג בשמואל א א':ג'? איזה עובדה נראית לא במקום בפסוק? מדוע בכל זאת מועבר מידע זה כאן?
- כיצד המקרה הזה דומה למקרה של "וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן"? מה בכל זאת מייחד את שתי הדוגמאות?
- במקרה של ספר שמואל, האם אין מיקום אחר שבו ניתן היה להעביר את המידע? מה, אם כן, היתרון בהבאתו כאן?
5. חפני ופנחס: הדברים אחרים
- לפי ר"י קרא, המקרא מציג את חפני ופנחס לקורא כבר בפרק א' בכדי להבין את נוכחותם בשילה בפרק ב'.
- הדוגמה שונה מהאמור לעיל בכך שיש פרק מלא בין "ההקדמה" למה שהיא משמשת להקדים. יתירה מזאת, נדמה שבפרק ב' לא חסר מקומות שהיה אפשרי להציג בהם את הדמויות (למשל בפסוק י"ב שם). לכן קשה להבין מדוע היה צורך להזכיר אותן מוקדם יותר.
- איזה הסבר חילופי מציע מלבי"ם להבין את אזכורם של חפני ופנחס? האם גישה זו משכנעת יותר? אילו הנחות היא מניחה?
- מה מציע רד"ק? כיצד גישתו דומה לזו של ר"י קרא? כיצד הוא מנסה לטפל בקושי שלנו?
6. "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל"
- נחקור כעת מקרה שני בו ר"י קרא מיישם את העקרון, והפעם הוא מציע כי ה"הקדמה" באה להקדים מידע לסיפורים שיידונו רק לאחר פרקים רבים. לחצו כאן לעיין במקראות גדולות על שמות י"ג:י"ח.
- הפרשנים מוטרדים מהביטוי "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל", ומפקפקים הן במשמעות המילה "וַחֲמֻשִׁים" והן במדוע עובדה זו מוזכרת במיוחד עכשיו, כאשר האומה עולה ממצרים.
- נעיין בפירוש השני של רש"י (המתחיל במלים "דבר אחר"), שם הוא מאמץ את הפירוש של מכילתא דרבי ישמעאל (המכילתא נגיש בלחיצה על הכפתור "הצג מפרשים נוספים" שבתחתית הפסוק). כיצד הוא מסביר את הביטוי ואת מיקומו?
- לעומת זאת, מה מציע ר"י קרא?
7. עבודה בקונקורדנציה: "וַחֲמֻשִׁים"
- רש"י בעקבות המכילתא מציע שהמילה "וַחֲמֻשִׁים" פירושה 'חמישית', וכי הפסוק מגיד לנו מי זכה לצאת ממצרים, נקודה שרלוונטית לפסוק עצמו.
- לעומת זאת, ר"י קרא טוען שמובן "וַחֲמֻשִׁים" הוא 'מזויינים' וכי הפסוק מציין עובדה זו כבר עכשיו כדי שכאשר נקרא אחר כך על הניצחונות הצבאיים של האומה במדבר, לא נתהה כיצד היה להם נשק להלחם.
- איזו הגדרה של "וַחֲמֻשִׁים" תואמת את המובן הפשוט של הטקסט? לחצו על המילה "וַחֲמֻשִׁים" כדי לגשת לקונקורדנציה בלחיצה אחת כדי לראות את מובן המילה במקומות אחרים בתנ"ך.
- באיזה הסבר תומכים הממצאים שלכם? (כדי לצאת מהקונקורדנציה, לחצו מחוץ לשכבת-על או לחצו על ה-x בפינה.)
- בהתחשב בכך, מה נראה שמניע את הוויכוח בין המדרש ור"י קרא?
8. דרש מול פשט
- הגישה המדרשית מניחה שלכל פסוק בתורה צריך להיות ערך בפני עצמו, ולכן היא מעדיפה להסביר את הביטוי "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל" באופן שיהיה לו רלוונטיות בעומדו בפני עצמו, גם אם זה מצריך הבנה יצירתית במקצת למילה "וַחֲמֻשִׁים".
- גם יתכן שהמדרש לא מוטרד בשאלת המוצא של ציוד צבאי, שכן המדרש עשוי להניח שהקרבות היו על-טבעיים לחלוטין.
- לעומת זאת, לאחר שר"י קרא זיהה את הדפוס הספרותי של "הקדמות", הוא אינו מוטרד מחוסר הרלוונטיות המיידית, מה שמאפשר לו לשמור על המשמעות הפשוטה של המילה. גם סביר להניח שהוא מעדיף להסביר שה' מבצע את מרבית הניסים שלו באמצעים טבעיים.
- חילוקי הדעות הללו ביחס לשאלה האם לכל מילה ומילה במקרא יש משמעות בפני עצמה ועד כמה ניתן לומר שהטקסט מפעיל שיטות ספרותיות סטַנדַרטיות, מהווה נקודת מפתח במחלוקת בין פרשנות מדרשית ופשטנית.
- האם אתם יכולים לחשוב על דוגמאות אחרות בהן חילוק הדעות הזה משפיע על קריאת פסוק או סיפור?
9. "שלא תתמה"
- כאשר ר"י קרא דן בעיקרון ה"הקדמות", הוא משתמש לעתים קרובות בלשונות "לשבר את האוזן" או "שלא תתמה". בהתחשב בכך, חיפוש אחר מונחים אלו הוא דרך מועילה למצוא מקרים אחרים שבהם ר"י קרא משתמש במתודולוגיה זו. סמנו את המילים "שלא תתמה" בפירוש שלו ולחצו על "חיפוש" מהתפריט הנפתח, או לחצו כאן.
- גללו למטה כדי לרפרף בתוצאות הקשורות לר"י קרא (החל מתוצאת חיפוש #12). לחצו על הקישור בכל תוצאה כדי לראות את הפירוש המלא.
- באילו מקרים מציגה ה"הקדמה" עובדה הרלוונטית להמשך אותו סיפור, ומתי היא מתייחסת למשהו בפרק או אפילו בספר אחר לגמרי?
- באיזו תדירות משתמש ר"י קרא בעקרון "ההקדמות"? האם כמות הדוגמאות תומכת בטענתו שקיימת תופעה ספרותית כזו?
10. יישום עקרון ההקדמות ע"י רשב"ם
- נעבור כעת לרשב"ם שמפתח את רעיון ה"הקדמות" עוד יותר.
- רשב"ם מגדיר את המושג בפירושו לפסוק הראשון בתורה. גשו לפירושו לבראשית א':א', ועיינו בקטע המתחיל במלים "אך זה הוא עיקר פשוטו".
- כיצד הגדרתו של רשב"ם משתווה לזו של ר"י קרא? שימו לב גם היכן לשונם חופפת.
- מהן שתי הדוגמאות הראשונות שהוא מביא כדי להסביר את העקרון?
11. "וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל"
- כבר עיינו לעיל בפסוק "וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן", ולכן נבחן כעת את הדוגמה השנייה של רשב"ם: תגובתו של יעקב למעשה ראובן עם בלהה.
- בכדי להשוות את רשב"ם עם פרשנים אחרים, ניגש לפסוק במקראות גדולות על בראשית ל"ה:כ"ב. אילו קשיים מעלה המחצית השנייה של הפסוק, "וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר"?
- לפי רשב"ם, מדוע הפסוק מספר "וישמע ישראל" אם תוכן תגובתו אינו נזכר? מה הקשר בין העובדה שליעקב נולדו שנים עשר בנים וחטאו של ראובן?
- מה מציע אבן עזרא (בפירושו השלישי)? מה אומר רמב"ן?
12. ניתוח
- בעוד שרשב"ם טוען שהטקסט מזכיר את שמיעתו של יעקב על מעשה ראובן רק כדי להכין את הקורא לתוכחתו המאוחרת של יעקב בבראשית מ"ט, ראב"ע ורמב"ן טוענים כי המילים "וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר" עצמם חושפים את תגובתו של יעקב, ורומזים או לפרישותו מבלהה או לסליחתו לראובן.
- מהם היתרונות והחסרונות של כל גישה?
- האם העובדה כי נזיפת יעקב מופיעה רק בסוף הספר הופכת את הדוגמה הזו של רשב"ם לפחות משכנעת מהאחרים? למה כן או למה לא? איך הוא שונה מהמקרה של חפני ופנחס לעיל? איך הוא משתווה למקרה של "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל"?
- לדיון נוסף בסיפור ראובן ובלהה וכיצד מבינים הפרשנים את תגובתו של יעקב, ראו: ראובן ובלהה.
13. מעשה בראשית
- נחזור כעת לפירושו של רשב"ם על בראשית א':א', שם הוא מביא דוגמה שלישית ויותר קיצונית לתופעה זו. נמשיך מהקטע האחרון, המתחיל במלים "גם כל הפרשה הזאת".
- לפי רשב"ם, אילו פסוקים בפרק מהווים "הקדמה"? מה הם באים להציג?
- במה שונה דוגמה זו מן הדוגמאות הקודמות?
- מה בטקסט מטריד את רשב"ם ומניע אותו להעלות את טענתו?
14. מיותר?
- רשב"ם טוען כי סיפור בריאת העולם בכללו מובא רק כדי להעיד על אמיתת דבר ה' בעשרת הדברים: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה י"י אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ". כל פרק א' של בראשית, ולא רק ביטוי או פסוק בודד, מהווה "הקדמה".
- האם זה בעייתי להציע שפרק שלם נכלל בתנ"ך רק בכדי לספק רקע לפסוק אחד בלבד (שמופיע בספר אחר לגמרי)?
- יתירה מזאת, מדוע רשב"ם חושב שסיפור הבריאה מיותר?
- עיינו בפסקת הפתיחה של פירוש רש"י לתורה. לפי רש"י, איפה היינו מצפים שתתחיל התורה? מה זה מרמז על דעתו של רש"י לגבי מהי המטרה העיקרית של התורה? הייתכן שרשב"ם מסכים?
15. מוקד התורה
- אף על פי שרשב"ם אינו אומר זאת במפורש, אפשר שהוא, כמו רש"י, מניח כי חלק הסיפורי של התורה כפוף לחלק ההלכתי. אם כן, רשב"ם חולק על סבו רק בשאלה מדוע התורה בכל זאת מתחילה בסיפור הבריאה.
- מה יותר משכנעת, הגישה הספרותית של רשב"ם, שהפרק משמש לאמת שה' ברא את העולם, או טענתו של רש"י שהוא משמש כבסיס לזכותו של עם ישראל בארץ ישראל?
- השוו את גישות רש"י ורשב"ם לגישת שד"ל בפירושו לבראשית א':א'. לדעתו, מדוע התורה פותחת עם סיפור הבריאה? מהי המטרה העיקרית של התורה?.
16. סיכום
- פרשני הפשט מצפון צרפת כמו ר"י קרא ורשב"ם השתמשו בשיטתיות בעקרון של "הקדמות" כדי לפתור קשיים בטקסט המקראי.
- הם מציינים כיצד "הקדמות" עשויות לשרת פונקציות רבות: הכנת הקורא על ידי הצגת דמויות, מקומות, או מושגים, הסבר פסוקים, אימות מידע, ומניעת תפיסות שגויות אפשריות.
- בעוד שהרבה "הקדמות" מופיעות בתחילת יחידה ומציגות מידע שיידרש בהמשך אותו סיפור, אחרות פחות ברורות ויכולות להתייחס לסיפור מאוחר בהרבה פרקים מהן.
- באופן דומה, בעוד שרבים מניחים ש"הקדמה" היא הצהרה קצרה, שנועדה להבהיר יחידה שגדולה ממנה באורך, רשב"ם טוען שגם ההיפך הוא אפשרי. לעיתים, פרק שלם או יותר עשוי לשמש כ"הקדמה" לפסוק או ביטוי אחד בלבד.
- אם כי המושג פשוט למדי, השימוש בעקרון ה"הקדמות" תוך כדי לימוד וכהנגדה להסברים מדרשיים, מביא לעתים קרובות לקריאות ותובנות חדשות ומעשיר את חויית הלימוד.
