(הקדמה)
הנבואה השנית תחילתה ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חדש הוא חדש שבט וגומר עד ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך. ויש בה עשר פרשיות. הא׳, ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חדש. הב׳, לכן כה אמר ה׳ שבתי לירושלם בשלום. הג׳, ואשא עיני וארא והנה ארבע קרנות. הד׳, ואשא עיני ואראה והנה איש ובידו חבל מדה. החמישית, כי כה אמר ה׳ צבאות אחר כבוד. הו׳, רני ושמחי בת ציון. הז׳, ויהי דבר ה׳ אלי לאמר ידי זרובבל. הח׳, ואשא עיני וארא והנה שתים נשים. הט׳, ואשוב ואשא עיני וארא והנה ארבע מרכבות. הי׳, ויהי דבר ה׳ אלי לאמר לקוח מאת הגולה. והנה הנבואה הזאת היא גדולה ורבה בכמותה וקשור הדברים בעניניה מוכיחים שהיא נבואה אחת מתדבקת וקשורה כולה, כי הנה אע״פ שיש בה דברים נבדלים באו כולם להכרח הדרוש ולכן היו כולם בכללותם נבואה אחת והיא גם כן עצומה באיכותיה כי יש בה עשר מראות קשות ההבנה הפתרון מאד, וכמה מהשאלות ראוי לעורר בעניניה אך אמנם לבלתי אסור מן הדרך והסדר המורגל בשאר הנבואות אעיר פה בלבד שש השאלות ואח״כ בפירוש הפסוקים אעיר עוד על שאר הספיקות אשר יפלו בהם:
השאלה הראשונה מה היה פתרון המראה הראשונה אשר ראה מהאיש הרוכב על סוס אדום וגו׳ ואחריו סוסים אדומים שרוקים לבנים, כי הנה הנביא שאל ע״ז למלאך הדובר בו מה אלה אדוני והוא השיבו אני אראך מה המה אלה ולא נתקיימו דבריו לפי שלא הראהו דבר מפתרונה, ורש״י פי׳ איש רוכב על סוס אדום רמז הוא להפרע מהכשדים ומפרס ומדי בחרב אבל לא פי׳ על מה יורו הסוסים אדומים שרוקים לבנים ולא מי הוא האיש הרוכב על סוס אדום שזכר בל׳ יחיד וזכר בל׳ רבים שאר הסוסים, והראב״ע לא הכניס עצמו בפתרון המראות האלה כלל, והרד״ק כתב בשם אביו שהסוס האדום היה רמז לנבוכדנצר ושאר הסוסים היו רמז לד׳ המלכיות ושלא זכר מלכות רומי שהיא הרביעית בעבור היותה רחוקה, ואינו נכון כי למה יראהו ה׳ מלכות בבל שכבר נעקרה ולא יראהו מלכות רומי אימתני ותקיפא העתיד להיות כמו שהראה אותה בשאר המראות, גם פי׳ החכם סוסים אדומים על בנו ובן בנו של נבוכדנצר שהיו כולם אדומים כמוהו להיותם מזרעו, ועל פרס ויון אמר שהראהו שרוקים ולבנים, וג״ז בלתי נכון כי למה יראהו במלכות בבל ג׳ מלכים שמלכו בו זה אחר זה ולא יראהו כן בפרס ויון שמלכו בהם ג״כ מלכים זה אחר זה ומאב אל בן גם כי עכ״פ תחסר המלכות הרביעית. וגם יקשה לי מאד שיראה הנביא ג׳ מראות והם זאת מהסוסים ומראת הקרנים ומראות המרכבות שכל אחת מהן תורה על ממשלת הארבע מלכיות ומה הצורך בהכפל ההודעה הזאת במשלים שונים לנביא אחד:
השאלה השנית באומרו עד מתי אתה לא תרחם את ירושלם ואת ערי יהודה אשר זעמת זה שבעים שנה, וזה כי כבר ריחם עליה במה שהעיר את רוח כרש מלך פרס לשלח את העם ואת כלי בית ה׳ ובמה שהעיר ג״כ את רוח דריוש לתת רשות לבנות את הבית, ועם היות שעדיין לא נבנו חומות ירושלם הנה היו אז בתחילת הדבר ועתידים היו להבנות ולמה התלונן על זה כי כבר לא היתה ירושלם זעומה אחרי ששבו בנים לגבולה, כל שכן שהתלונה הזאת אינה מסכמת עם המראה כי אותם המלכים אמרו התהלכנו בארץ והנה כל הארץ יושבת ושוקטת ומה ענין זה לענין עד מתי אתה לא תרחם את ירושלם:
השאלה השלישית במראת חבל המדה באומרו והנה המלאך הדובר בי יוצא ומלאך אחר יוצא לקראתו, וזה שיראה בין שיהיה המלאך הדובר בו הוא האיש שבידו חבל המדה או שיהיה זולתו שאין ענין למאמר הזה במראה כי אם באה הנבואה להודיע שפרזות תשב ירושלם מאין אדם מה צורך היה בהראות אל הנביא מלאך א׳ יוצא ומלאך אחר יוצא לקראתו ושיאמר א׳ לחברו רוץ דבר אל הנער הלז והנה לא נאמר כזה בשאר הדבורים והמראות שנאמרו ונראו לו, ואין לנו שנאמר שנסתלק מעליו שפע המלאך הדובר בו כי הנה כתוב אח״ז וישב המלאך הדובר בי ויעירני ויען המלאך הדובר בי ויאמר אלי והוא המורה שגם אח״ז התמיד בדבורו אליו ואיך אמר א״כ שהיה יוצא:
השאלה הרביעית באומרו הוי הוי ונוסו מארץ צפון וגו׳ הוי ציון המלטי יושבת בת בבל, שפי׳ המפרשים כולם שהיה מצוה הנביא לאותם שנשארו בבבל שישובו ויעלו לירושלם, ואין פשט הכתובים סובלו כי למה יאמר על הנשארים בבבל ונוסו מארץ צפון האם מפני חרבן בבל הלא בזמן הנבואה הזאת כבר עבר חרבנה ולמה ינוסו משם א״כ עתה, גם אומרו כי בד׳ רוחות השמים פרשתי אתכם אין ענין לו עם הנשארים בבבל ומה שפי׳ המפרשים עליו באומרם ולא הגיע זמנם עדיין לצאת מגלותם אין זה בכתוב, גם אומרו הוי ציון המלטי איך יפורש על הנשארים בבבל וממה כל שכן שהנה זרובבל ורבים מהעולים שבו לבבל להמלט מגלות בית שני, סוף דבר שאם נאמרו הכתובים האלה על הנשארים בבבל שימהרו לעלות לבנין בית שני אין ספק שלא נתקיימו כי הם לא עלו עוד כ״ש שהפסוקים שבאו אח״ז כי כה אמר ה׳ צבאות אחר כבוד שלחני וגו׳ כי הנני מניף וגו׳ ושאר הפסוקים ורני ושמחי וגו׳ א״א לפרשם כי אם על הגאולה העתידה וכן פי׳ המפרשים ונתנו א״כ דבריהם לשעורין:
השאלה החמישית במראת המנורה שראה אותה וגולה על ראשה ושבעה נרותיה עליה שבעה ושבעה מוצקות וגו׳ ושנים זיתים וגו׳ ושאל הנביא אל המלאך מה אלה והוא השיבו זה דבר ה׳ אל זרובבל וגו׳, ויש לשאול מה היחס שיש לפתרון הזה עם המראה ועל מה יורו שבעת הנרות ושבעה ושבעה ושנים הזיתים ואיך נכללו כל אלה הענינים בזה דבר ה׳ אל זרובבל, ועוד למה הנביא חזר אחר כך לשאול על שני הזיתים מה המה שני הזיתים האלה ולא שאל על הנרות ולא על הגולה ואם כבר כללה תשובת המלאך כל הדברים שבמראה למה שאל על הזיתים עוד, ועוד כי תשובת המלאך אלה שני בני היצהר אם נפרש אותו על שני הזיתים תשאר השאלה השנית משתי שבלי הזיתים אשר ביד שני צנתרות הזהב בלי תשובה ואם תאמר כי עליהם השיב אלה שני בני היצהר תשאר אם כן השאלה הראשונה מבלי תשובה, כי השאלות שתים הן בכתוב והתשובה והפתרון אשר נתן היא אחת כ״כ כי פתרונו היה כ״כ קשה שצריך לו פתרון אחר לפי שעדיין תשאר השאלה ומה המה אלה שני בני היצהר ויקשה א״כ איך נסתפק הנביא בתשובה החשובה הזאת, סוף דבר המראה הזאת צריכה כולה ביאור:
השאלה השישית במראת העטרות שאמר ולקחת כסף וזהב ועשית עטרות, והיא אם ראשונ׳ למה תלה ענין העטרות בחולדי וטובי׳ וידעי׳ ובבית יאשי׳ בן צפני׳ אשר באו מבבל האם לא היו ביניהם שתי ליטרין זהב או כסף לעשות העטרות ההם מבלתי שיצוה לנביא ממי יקח אותם, ואם שנית למה צוה לעשות עטרות שהם מיעוט רבים שנים ואמר על א׳ מהן ושמת בראש יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול והעטר׳ השנית לא זכר בראש מי ישימנה, והמפר׳ אמרו מדרך סברא שהי׳ לתתה בראש זרובבל ויקשה א״כ למה לא זכרו הכ׳ וזכר ענינו של זרובבל שיבנה את היכל ה׳ וישא הוד מלכות, ואם שלישית באומרו הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח וגו׳ והוא יבנה את היכל ה׳ והנה כשנאמרה הנבואה הזאת כבר הי׳ זרובבל בונה את ההיכל ואיך יאמר עליו ומתחתיו יצמח והוא יבנה וכמ״ש למעלה כי הנני מביא את עבדי צמח שאם אמרו על זרובבל הנה כבר בא, ואם רביעית באמרו והעטרות תהיה לחלם ולידעי׳ ולחן בן צפני׳ לזכרון בהיכל ה׳ ואם היו העטרות לכהן הגדול ולמלך איך אמר שהיו לאותם האנשים המתנדבים בעם, גם ששנה בשמותם ממה שזכרם למעל׳: והנני מפ׳ הכתובים בעזרת האל באופן יותרו השאלות כולן:
הכונה הכוללת אצלי בנבואה הזאת היא להודיע ה׳ לנביא מה שיהיה אחר זה על יהודה וירושלם מהממשלות הנכריות מבני היונים שימשלו בה בזמן בית שני ושברחמי השם יבנה הבית וחומות ירושלם, אך אמנם לא יהיה קבוצם בזמן בית שני שלם כי עוד יבא עליהם גלות אחר ויחריבם ואחר כך ידין ה׳ עמו ועל עבדיו יתנחם ויבחר בירושלם בקבוץ הכוללי המוחלט, ולכן הראהו ארבע מלכיות שימשלו על ישראל וארצו אם מלכות בבל שכבר עברה ואם פרס שהיתה אז מושלת עליהם ואם יון ואחריו רומי העתידים לבוא, והראהו עוד ארבע משחיתים לאותם ארבעה מלכיות שיחריבום וישחיתום תחת אשר החריבו והשחיתו את ארץ יהודה, והראהו שאחרי אותן המלכיות תהיה מלכות ישראל בשלימותה ותתרחב ירושלם עד שתהיה פרזות כי לא תכילה חומה ובאו האובדים מארץ אשור והנדחים מגלות ירושלם וינקום השם נקמתם מהגוים השוללים אותם וישיב שכינתו לירושלם וכל האומות ילוו אליו וישימו יד לפה: וראה עם זה בפרט שכר יהושע הכהן הגדול שלצדקתו וחסידותו היה עומד לפני המלאך ה׳ בבית מנוחתו ובעולמו, ובזה רמז גם כן שהראהו השם ממשלת זרע יהושע כהן גדול והם הכהנים מבני חשמונאי בבית שני אשר גברו חיל ושהיה השטן אנטיוכוס עומד על ימינם הוא וכל בני יון לשטנם ושהשם יתברך יגער ביון המצרים אותם, כי מה שראה בנבואתו היה כולו סימן לבנים, ושצוה המלאך שילבישום מחלצות ובגדים טהורים שהוא רמז לתקון כהונתם וגם צניף טהור על ראשו לתיקון הדעות לבל יתעסקו במלכות שאינה עטרה ראויה אליהם, כי כנגד בניו ויוצאי חלציו אמר לו כל זה ולכן יעדו וייעד את בניו הכהנים שאם ישמרו את משמרתו עוד באחרית הימים לעתיד לבוא ידינו את בית ה׳ וישמרו חצריו כמשפט הכהנים יראי ה׳ וחושבי שמו, והודיעו זה לפי שהיה עתיד הקב״ה להביא את עבדו צמח והוא מלך המשיח ויכהנו בימיו ואז תהיה האבן אשר לפני יהושע שהוא בית המקדש שהיו אז בונים בבית שני יהיו עליה שבעה עיני השם לשומרה ולכבדה, והקדוש ברוך הוא יבנה הבית ההוא וישבית את עון הארץ ובמקום ההוא יתן שלום ולכן הראהו מנורת זהב לרמוז אל האומה בכללותה ושתהיה עמה כבודה וממשלה ועיני השם משוטטות עליה, ושנים זיתים שהם המלך והכהן הגדול הנמשחים בשמן המשחה אחד מן הימין ואחד מן השמאל, ולכן יעדו שמזרובבל יצא המלך המשיח כי כמו שידי זרובבל יסדו הבית השני כן ידי מלך המשיח היוצא מחלציו ישלים הבית הג׳, ובעבור שהנביא לא יבהל מבנין הבית הג׳ אם כבר היה להם השני ולא יאמר בלבו מדוע נעשה אז בית אחר על זה הבית לכן הראהו מגלה עפה לרמוז אל העונות שנעשו בבית שני ושמפני כן יהיו לאלה ולגלות כללי אשר נקדם לבית העתיד והוא ענין האיפה והעופרת להגיד שיצללו בגלותם כעופרת במים אדירים, והיו אם כן לנגד עיני הנביא שנים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם והם מלכות ישראל ומלכות יהודה שהלכו בגליותיהם ותשאנה את האיפה כי היה עונשם במדה ובמשורה, והראהו ה׳ ענין ארבעה המלכיות שמשלו עליהם במשל אחר, ובסוף צוהו על מעשה העטרות ושיהיו בהיכל ה׳ לזכרון שיבאו שני בני היצהר באחרית הימים א׳ מלך מזרע זרובבל משיח אלהי יעקב והא׳ כ״ג מזרע יהושע הכהן הגדול ויזכו בהם כי הנה באחרית הזעם רחוקים יבאו שהם הפזורים בגלותם בארבע פנות הארץ ויבנו היכל ה׳ העתידה וזה סוף הנבואה הגדולה הזאת וכמה שיתבאר כ״ז בפי׳ הפסוקים:
(ז) ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חדש וגומר עד ראיתי הלילה: הנה ראה הנביא להגביל זמן לנבואתו זאת אם מן הימים שהיה ביום עשרים וארבעה לחדש ומן החדשים שהיה חדש עשתי עשר, וגם כינה את שם החדש ההוא שבט מה שלא עשה חגי בנבואותיו כי תמיד אמר לבד בחדש הששי או בשביעי או בתשיעי מבלי שיכנה את אחד מהחדשים ההמה בשמות החדשים אשר עלו עמהם מבבל, וגם הנביא הזה זכריהו בנבואה הראשונה בתחילת ספרו אמר בחדש השמיני אבל לא כינה אותו בשם טבת ולכן ראוי להתעורר למה בנבואה השנית הזאת לא נסתפק באומרו בעשתי עשר חדש ואמר עוד הוא חדש שבט, וכן עשה בנבואה השלישית שביאר בה שהיה החדש כסליו, גם הגביל בנבואה הזאת בשנה שהיה בשנת שתים לדריוש, עוד תשוב תראה שביאר בזאת הנבואה שמו ושם אביו ושם אבי אביו באומרו אל זכריה בן ברכיה בן עדוא הנביא ויש לעיין עליו גם כן כי הנה בתחילת הספר כבר כתב יחוסו ומה לו לזוכרו שנית פה מה שלא עשה בשאר נבואותיו שתמיד אמר היה דבר ה׳ אל זכריה ויהי דבר ה׳ אל זכריה מבלי שיזכור שם שם אביו ולא שם אבי אביו. והנראה אלי בכל זה הוא שהנבואה הזאת גדלה מאד בעיני זכריה כי ראה בה עשר מראות אלהים ונפתחו השמים לפניו וראה כל מה שהיה עתיד להיות על האומה מהטובות והרעות עד אחרית הימים, ומפני כן אמר בתחילתה היה דבר ה׳ אל זכריה בן ברכיה בן עדוא הנביא להגיד שזכות אבותיו סייעתהו ובפרט זכות אבי אביו עדוא שהי׳ נביא לה׳ וזה הביאהו להגיע מדרגתו לראות כל המראות שראה בנבואה הזאת, ולכן כמו שבתחילת הספר נכתב יחוסו כדי לדעת מי הוא ככה בנבואה השנית הזאת נכתב גם להעיר על מדרגת המראה ומדרגתה, ואתה תראה שביום עשרים וארבעה לחדש התשיעי יוסד היכל ה׳ כמו שנזכר בספר חגי ומשם עד שני חדשים מיום ליום שהם תשעה וחמשים ימים באה הנבואה הזאת לזכריה והיה זה להודיעו שכל כך מהשנים יום לשנה יום לשנה תתמיד מלכות פרס אחר חרבן בבל, כי הנה מלכות מדי ופרס כפי דעת רבותינו ז״ל משלה על ישראל י״ט שנה לפני בנין הבית ולא התחילו ישראל למנות למלכות יון עד ארבעים שנה אחר הבנין כמו שזכרו בפ״ק דע״ז (ט, א) הנה א״כ נקרא שם פרס עליהם תשעה וחמשים שנה קודם הבית ובפני הבית, ולפי שבנבואה הזאת ראה הנביא חרבן מלכות פרס ביאר שהיתה נבואתו זאת שנים חדשים שלמים מיום ליום אחר שיוסד היכל ה׳ שהם תשעה וחמשים יום כמספר השנים שיתמיד מלכות פרס עד סוף ימי דריוש, ומה טוב אמרו חדש שבט שהעיד בזה שראה בנבואתו ענין אלכסנדרוס מוקדון שהיה השבט המכה בפרס, ובעבור שהיתה נבואתו רומזת לאותו מלכות אמר בשנת שתים לדריוש כי עליו היו הדברים ובימיו נחרבה מלכותו ונזכר כל זה בקיצור וברמיזות לפי שהיו תחת ממשלת פרס והיתה סכנה רבה בפרסום נבואת חורבנו זהו צורך הגבלת הזמן הזה וכבר ידעת דעת חכמים ז״ל בענין שמות החדשים שאמרו שעלו עמהם מבבל כי הנה לא מצאנו בתורה ובנביאים שמות לחדשים כי אם ראשון ושני ושלישי וכן כולם במספרם כמשפט ובלבד בזה הספר ובמגלת אסתר וספר עזרא מצאנו שמות מיוחדים לחדשים, וכבר חשבו מאחרוני המחברים שטעו בזה אנשי בית שני שהוא עון פלילי לפי שהתורה לא צותה בשמות החדשים כי אם על פי מספרם ראשון ושני והם עברו על לא תוסיפו, וכתבו מהם שעל פי ירמיהו עשו זה מפי הגבורה, ונראה לי שאין הדבר כן כי הנה התורה צותה החדש הזה לכם ראש חדשים ואין ענין המצוה הזאת אלא שיהיה ראשון לחדשי השנה וממנו ימנו חדשי השנה ואנשי בית שני תמיד היו מונין ממנו החדשים והוא היה אצלם הראשון לחדשי השנה כמו שצותה התורה, אבל כנוי החדשים בשמות לומר שני ושלישי וכן השאר לא נמנע מן התורה ולא בא עליו צווי ולא מאמר לירמיהו כי הם עשו בחדשים המספר שצותה תורה, ומלבד זה אמרו הוא חדש שבט או הוא חדש כסליו כלומר זה הוא החדש הנקרא אצל הכשדים כך והיה זה אצלם לזכרון שעמדו בבבל וכמ״ש הרמב״ן ז״ל בפירוש התורה, וכן אמר זכריה לעשתי עשר חדש הוא חדש שבט ובזה לא עברו על המצוה אף כי במקום הזה שראה לזכור שבט מפני שתוף השם כמו שביארתי: