וכאילו ה׳ ישיב ויאמר1, פּוּרָה – את הגת2 דָּרַכְתִּי לְבַדִּי3, וּמֵעַמִּים – ומהעכו״ם4 אֵין אִישׁ מתייצב5 אִתִּי להלחם6, אם כן7, וְאֶדְרְכֵם – אני דורך גם אותם8 בְּאַפִּי9, וְאֶרְמְסֵם – ואני רומס אותם10 בַּחֲמָתִי, וְיֵז – וטיפטף11 נִצְחָם – דמם12 עַל בְּגָדַי, וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי – לכלכתי13:
1. רד״ק, מצודת דוד.
2. הגת תקרא פורה כי שם מפררים הענבים להוציא היין (רד״ק, מצודת ציון). והמשיל הרשעים כאילו הם ענבים בגת והאל דורכם (רד״ק).
3. והרגתי השר של אדום להוציא דמו כמו שדורכים בגת להוציא היין (מצודת דוד), רוצה לומר, לא בזכותם של ישראל כי אם בצדקתי לבד עשיתי זאת (רד״ק).
4. מצודת דוד. אברבנאל ביאר ״עמים״ דהיינו ישראל, ולפי ביאורו אין לישראל זכות ומעשים טובים לעזור להביא את הגאולה ולכן הקב״ה בעצמו יביאנה.
5. רש״י.
6. רש״י. דהיינו אין מהם איש שבא לעזרתי להנקם באויבי ישראל, כי כולם היו אויביהם ובכולם אעשה נקמה (רד״ק).
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. שיש לי עליהם, על שהרעו לישראל שהגליתים ביניהם ואני קצפתי מעט והם עזרו לי לרעה (רד״ק).
10. מצודת דוד. מלבי״ם מבאר שדריכה היא כדרכו ורמיסה היא במטרה להשחית, וההבדל בין אף לחמה כי האף הוא חיצוני למראית עין והחמה הוא הכעס הפנימי השמור בלב, ואמר ע״י אפי ועונשי החיצון היתה כונתי רק לדרכם כדורך בגת המסיר החרצנים והזגים ומוציא את היין, כן רציתי רק להעביר את הרשעים, אבל ע״י חמתי שבערה בם ע״י שלא רצו לשוב ארמסם דרך השחתה.
11. מלשון הזאה (מצודת ציון).
12. מצודת ציון. ונקרא הדם ״נצח״ לפי שהוא חיי האדם וחוזקו (רש״י, רד״ק, מצודת ציון).
13. רד״ק, מצודת ציון. וכל זה הוא דרך משל מלשון הנוהג בבני אדם (מצודת דוד).