Yechezkel 6 – יחזקאל ו‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

The word of Hashem came to me, saying,

תרגום יונתןאברבנאלעודהכל

וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר.

ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם שים פניך אל הרי ישראל וכולי עד עשה הרתוק: אחרי שניבא בספור הקודם זכרון מה שיבא מן העונשים על בני יהודה ועל עיר ירושלם באתהו הנבואה

תרגום יונתןאברבנאלהכל

(ב) בֶּן⁠־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ אֶל⁠־הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִנָּבֵ֖א אֲלֵיהֶֽם׃

"Son of man, set your face toward the mountains of Israel, and prophesy to them,

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודשד״להואיל משהעודהכל

בַּר אָדָם קַבֵּל נְבוּאָה עַל טוּרֵי יִשְׂרָאֵל וְאִתְנַבֵּי עֲלֵיהוֹן.

בן אדם – לפי שהיו עובדים על ההרים הרמים ועל הגבעות¹ לאלהים שהיו נותנים שם ותחת כל עץ רענן שהיא באפיקים ובגאיות אמר שיתנבא עליהם כלומר כאילו מדבר כנגדם כי הבמות והמזבחות והחמנים שבנוים עליהם יאבדו וישברו וסמך הנעבדים והעובדים להם מפני המעשה הנעשה בהם ואמר במותיכם מזבחותיכם חמניכם חלליכם גלוליכם וחרב כולל החרב ההורג העובדים והחרב הנותצת את המזבחות והבמות כי גם יקרא חרב והוא הפטיש כמו כי חרבך הנפת עליה (שמות כ׳:כ״א) יתץ בחרבותיו פירוש חמניכם גלוליכם שהיו עושים עובדי החמה.

1. השוו ללשון הפסוק בדברים י״ב:ב׳.

על הרי ישראל והם ההרים אשר סביבות ירושלם כמ״ש ירושלם הרים סביב לה (תהלים קכה, ב).

שים פניך – החזר פניך מול ההרים.

שים פניך – אין הכוונה שיהפוך פניו ממש לצד ההרים, אלא כדרך מליצה הוא. והכוונה, שידבר אליהם כאלו עומדים לפניו. וכיוצא בזה למטה: שים פניך אל גוג (ל״ח:ב׳).

אל הרי ישראל – לפי שהיו עובדים האלילים על ההרים ותחת כל עץ רענן הנמצאים בגאיות ואצל אפיקי מים, לפיכך היסב הדבור נגד המקומות ההם ונבא עליהם החרבן כמפורש למטה פסוק י״ג (רד״ק).

שים פניך – פני דעתך.

הרי ישראל – שעליהם היו עובדים האלילים יותר מבעמקים (פרשת ראה י״ב:ב׳).

לאפיקים – הרים שמהם יוצאים נחלי מים (פוק או נפק בלשון ארמי יצא).

ולגאיות – שיש להן הרים מזה ומזה (זכריה י״ד:ד׳): בגו בלשון ארמי בתוך.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודשד״להואיל משההכל

(ג) וְאָ֣מַרְתָּ֔ הָרֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁמְע֖וּ דְּבַר⁠־אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑היֱ⁠־⁠הֹוִ֑ה כֹּה⁠־אָמַ֣ר אֲדֹנָ֣י יֱ֠הֹוִ֠היֱ֠⁠־⁠הֹוִ֠ה לֶהָרִ֨ים וְלַגְּבָע֜וֹת לָאֲפִיקִ֣ים [וְלַגֵּיאָי֗וֹת] (ולגיאות)^א הִנְנִ֨י אֲנִ֜י מֵבִ֤יא עֲלֵיכֶם֙ חֶ֔רֶב וְאִבַּדְתִּ֖י בָּמוֹתֵיכֶֽם׃

and say, 'You mountains of Israel, hear the word of Adonai Elohim. Thus says Adonai Elohim to the mountains and to the hills, to the watercourses and to the valleys, 'Behold, I, even I, will bring a sword on you, and I will destroy your high places.

א. [וְלַגֵּיאָי֗וֹת] (ולגיאות) א-כתיב=וְלַגֵּיאָ֗וֹת

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְתֵימַר טוּרֵי יִשְׂרָאֵל קַבִּילוּ פִתְגָמָא דַייָ אֱלֹהִים כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים לְטוּרַיָא וּלְרָמָתָא וּלְפַצִידַיָא וּלְחֵילַיָא הָא אֲנָא מַיְתֵי עֲלֵיכוֹן דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא וְאוֹבִיד בָּמָתֵיכוֹן.

לאפיקים ולגאיות – המקומות הנמוכים שבאדמה, כמו עמקים.⁠¹

1. השוה: ריב״ג, אצול, ערך ׳אפק׳.

ולגבעות – לשון רמה.

ולגאיות – לשון גיא.

and to the hills [Heb. [ולגבעות is] a term expressing height.

and to the valleys [ולגאיות is] a term expressing valleys.

עד כאן דבר אליו בבקעה, מכאן ואילך דבר אליו על מצור מסגרו, להתנבא {על} במות שעליכם.

ולגיאות – כתיב וקרי ולגאיות ואחד הוא אלא שבקרי סימן ה״א הנקבה נהפכת ליו״ד נראת.

והיה זה לפי שבני יהודה היו עובדים עבודה זרה על ההרים הרמים ועל הגבעות הנשאות וכן תחת כל עץ רענן שהיה באפיקים ובגאיות, לכן ניבא עליהם שהבמות והמזבחות והחמנים הבנויים עליהם יאבדו וישתברו ויענשו ג״כ העובדים אותם שמה והוא אומרו כה אמר ה׳ אלהים להרים ולגבעות וגומר הנני אני מביא עליכם חרב ולשון הנני מורה על המהירות ואני מורה שתהיה גזירה מלפניו יתברך ולא מפאת המערכה כי הוא יביא עליהם חרב האויבים באופן שיאבדו הבמות שהיו נעשות עליהם

ולגאות – ולגאיות קרי ובס״ס בלא יו״ד אחר הגימ״ל.

הנני אני – כ״כ לא הנה אני.

לאפיקים – הוא מקום שנגרים שם המים בחוזק וכן כאפיקים בנגב (תהלים קכ״ו:ד׳).

ולגאיות – מלשון גיא ועמק.

במותיכם – מלשון במה והיא מזבח אבנים.

חרב – אחוזי חרב מלומדי מלחמה.

במותיכם – הבמות העשויות לעבודת כוכבים העומדים בכל המקומות ההם.

לאפיקים – לדעת קלינעבערגער הוא Défilé בין שני הרים.⁠^א

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר ביאור זה.

להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות – הרים גדולים מגבעות והגבעות סביב ההרים (ישעיהו ב׳ ב׳). אפיקי ואפיקיו, מקום שהמים מוגרים בשטף והוא בין ההרים הרמים שמי ההרים מוגרים באפיקים. וגאיות, מקביל עם גבעות שהגיא הוא בין הגבעות.

להרים ולגבעות הגבעות סביב ההרים וקטנות מהם, ובין ההרים ילכו אפיקי מים ובין הגבעות יש גאיות, במותיכם של היחידים.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ד) וְנָשַׁ֙מּוּ֙ מִזְבְּח֣וֹתֵיכֶ֔ם וְנִשְׁבְּר֖וּ חַמָּנֵיכֶ֑ם וְהִפַּלְתִּי֙ חַלְלֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֖י גִּלּוּלֵיכֶֽם׃

Your altars shall become desolate, and your incense altars shall be broken; and I will cast down your slain men before your idols.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנציאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְיִצְדוּן אֱגוֹרֵיכוֹן וְיִתְבְּרוּן חֲנִיסְנְסֵיכוֹן וְאַרְמִי קְטִילֵיכוֹן קֳדָם פִּגוּר טַעֲוַתְכוֹן.

חמניכם – מין צלמי עבודה זרה העשויין על הגגות לחמה.

your sun gods חַמָּנֵיכֶם, a class of pagan idols made on the roofs [dedicated] to the sun.

חמניכם – מיני אלילים.

וישומו המזבחות אשר שם, והרד״ק כתב שאמר כאן חרב על הפטיש כי בו יהרסו המזבחות והבמות מלשון כי חרבך הנפת עליה, ואין צורך כי לא אמר שהחרב יתוץ הבמות ויהרוס המזבחות אבל שיבא חרב האויבים על ירושלם באופן שהיהודים יסגרו בתוך העיר ולא יצאו משם לעבוד עבודתם בהרים ובגאיות כמנהגם, ובזה הדרך יאבדו הבמות וישומו המזבחות בהיותם מבלי אדם עובד בהן, גם שהאויבי׳ שבאים על הארץ ישברו אותם ויהרסום, ואמר ונשברו חמניכם על הצלמים שהיו שמה כצורת החמה שהיו עובדים לשמש, ולפי שהעובדים מהם שיעלו שמה ומהם היו עומדים שם בעבודתם לכן כנגד העובדים שהיו תמידים שם אמר שימצאום האויבים ויהרגום ולזה אמר והפלתי חלליכם לפני גלוליכם.

ואמנם כנגד בני ישראל שהיו הולכין לעבוד שמה וחוזרים לבתיהן אמר

ונשמו – מלשון שממון.

חמניכם – מלשון חמה.

גלוליכם – דמות עובדי גלולים המאוס כגלל של רעי.

ונשמו – יהיו שממה כי לא יהיה עוד מי יבוא להקטיר בה.

חמניכם – צורת חמה היו עושים להם לפסל כי עבדו לחמה וכן נאמר וישבת וכו׳ אשר נתנו מלכי יהודה לשמש (מלכים ב כ״ג:י״א).

לפני גלוליכם – במקום הרשע שם העונש.

והפלתי חלליכם לפני גלוליכם – המתים מטמאים כל הנוגע בם. והנה נבא שיהיו האלילים מתחללים ושעצמוֺת המתים יתפזרו סביבות המזבחות שהוא חלול גדול (עיין מלכים ב כ״ג:ט״ז). ונבא גם כן הרג רב לעובדיהם.

במותיכם מזבחותיכם – הבמות הם של יחידים, והמזבחות הם לרבים, והשממה היא הפך קיבוץ הרבים, אמר שהמזבחות ישמו באין איש דורש אותם.

חלליכם – פגרי בני ישראל, החללים הם מוכי חרב, והפגרים כולל כל פגר מת, וכן (ישעיהו ל״ד ג׳).

ונשמו מזבחותיכם של רבים ונשברו חמניכם צורת החמה שעבדו לה.

ונשמו – לא יהיה עוד בא ומקריב עליכם.

חמניכם – דתות חמה או שמש (הוא הבעל) שעליכם.

לפני גלוליכם – ובזה תדעו כי אין בהם כח להצילכם.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנציאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ה) וְנָתַתִּ֗י אֶת⁠־פִּגְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִפְנֵ֖י גִּלּוּלֵיהֶ֑ם וְזֵרִיתִי֙ אֶת⁠־עַצְמ֣וֹתֵיכֶ֔ם סְבִיב֖וֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶֽם׃

I will lay the dead bodies of the children of Israel before their idols; and I will scatter your bones round about your altars.

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְאֶתֵּן יַת פִּגְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קֳדָם פִּגּוּר טַעֲוַתְהוֹן וַאֲבַדֵר יַת גַרְמֵיכוֹן סִחְרָנוּת אֱגוֹרֵיכוֹן.

עצמותיכם – עצמות חלליכם.

ונתתי, וזריתי – מלרע בפשטא אחד.

ונתתי את פגרי בני ישראל לפני גלוליהם כי יהרגום בעלותם שמה ויהיו מפוזרים עצמותיהם סביבות מזבחותיהם, ועם היות שהיה הנביא מדבר כנגד הרי ישראל אמר וזריתי את עצמותיכם כנגד ישראל כי לפי שהם היו עיקר הייעוד דיבר כנגדם והוא אומרו

וזריתי – מלרע בפשט א׳ לבד רד״ק.

פגרי – כן נקרא גוף ההרוג.

וזריתי – אפזר.

ונתתי וגו׳ – ר״ל שמה יהיו ולא יקברו.

ונתתי פגריכם אחר ההריגה ישארו מונחים לפני הגלולים, וגם העצמות יהיו מפוזרות שם כמו שהיו זובחים הבהמות לפני הגלולים ועצמות הקרבנות היו לפני המזבחות, עד הנה דבר מן ההרים הבלתי מיושבים, עתה יאמר גם

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ו) בְּכֹל֙ מוֹשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם הֶעָרִ֣ים תֶּחֱרַ֔בְנָה וְהַבָּמ֖וֹת תִּישָׁ֑מְנָה לְמַ֩עַן֩ יֶחֶרְב֨וּ וְיֶאְשְׁמ֜וּ מִזְבְּחֽוֹתֵיכֶ֗ם וְנִשְׁבְּר֤וּ וְנִשְׁבְּתוּ֙ גִּלּ֣וּלֵיכֶ֔ם וְנִגְדְּעוּ֙ חַמָּ֣נֵיכֶ֔ם וְנִמְח֖וּ מַעֲשֵׂיכֶֽם׃

In all your dwelling places the cities shall be laid waste, and the high places shall be desolate; that your altars may be laid waste and made desolate, and your idols may be broken and cease, and your incense altars may be hewn down, and your works may be abolished.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּכֵל מוֹתְבָנֵיכוֹן קִרְוַיָא יֶחֱרְבָן וּבְמָתָא יִצְדְיָן בְּדִיל דְיֶחֱרְבוּן וְיִצְדוּן אֱגוֹרֵיכוֹן וְיִתְבְּרָן וְיִבְטְלָן טַעֲוַתְכוֹן וְיִתְקַטְפוּן חֲנִסְנְסֵיכוֹן וְיִתְמְחוּן עוֹבָדֵיכוֹן.

והבמות תישמנה – התחלפה בו האל״ף ביו״ד,⁠¹ והוא במשמעות ריק, כמו ״תאשם שמרון״ (הושע י״ד:א׳),⁠² ואחרים.

1. כך חיוג׳, ערך ׳אשם׳, וכתאב אלנתף על אתר. ראב״ע, צחות, יב ע״ב מצטט את דעת חיוג׳ ומשבחה במלים: ״ויפה אמר״, אם כי על-פי פירושו לבראשית מז, יט ולתהלים ה, יא ו-סח, ח נראה, שלדעתו שורשה של תיבת ״תישמנה״ הוא יש״ם. גם רד״ק סבור ששורשה הוא יש״ם ללא חילוף.

2. השווה פירושו להושע יד, א. כך פירשו גם ת״י ורד״ק.

ויאשמו – יהיו נכרים באשמתם.

and shown to be guilty Heb. ויאשמו [lit. they be made guilty.] They will be recognized for their guilt.

למען יחרבו ויאשמו – למען דבר זה שאתם עובדים לגילולים.

בכל מושבותיכם – בכל מקום שיש בכם יישוב.

ויאשמו. לשון שממה וא׳ יתירה לפי ענינו.

בכל, תישמנה – שרשה ישם ענין שממה ישם ושמם בענין אחד.

יחרבו – בסגול היו״ד והחי״ת ענין חרבן.

ויאשמו – בשו״א האל״ף ענין שממה וטעם למען בעבור כי חטא הבמות הם המזבחות והגלולים.

בכל מושבותיכם רוצה לומר לא לבד בהרי ישראל ובגבעות ייעדתי החרבן והשממה כי גם הערים תחרבנה והבמות אשר בהם תשמנה רוצה לומר תהיו שוממות, ואומרו למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכ׳ אין ענין למען מענין התכלית והסבה אבל הוא כמו למען ינוח שורך וחמורך (שמות כג, יב) שענינו באופן שינוח וכן הוא בכאן למען יחרבו רוצה לומר באופן שיהיו חרבות ושוממות מזבחותיכם ונשברו ויחדלו מביניהם כל גלוליהם וחמניהם שהיו עובדים בצורת השמש וימחו המעשים ההם.

וידעו כי אני ה׳ ושלא לחינם דברתי לעשות להם הרעה הזאת כי אם מפני רוע מעלליהם.

יחרבו – בסגול היו״ד והחי״ת רד״ק.

ויאשמו – בשוא האל״ף רד״ק.

תחרבנה – מלשון חורבן.

תישמנה – מלשון שממון.

למען – ענינו כמו באופן ודוגמתו למען ינוח שורך וחמורך (שמות כ״ג:י״ב) ופירושו באופן שינוח.

יחרבו – מלשון חורבן.

ויאשמו – מלשון שממון.

ונשבתו – ענין בטול כמו שבת נוגש (ישעיהו י״ד:ד׳).

ונגדעו – ענין כריתה כמו שקמים גדעו (ישעיהו ט׳:ט׳).

ונמחו – ענין המסה והשחתה כמו וימח את כל היקום (בראשית ז׳:כ״ג).

למען יחרבו – ר״ל החורבן יהיה גדול באופן שיחרבו וישממו מזבחותיכם וכו׳ וכל מעשיכם יהיו נמוחים ונשחתים.

תישמנה – היו״ד יתרה והשי״ן היתה ראויה לדגש, וכן ויאשמו – משפטו וְיִשַּׁמוּ. ובאו ישם ואשם במקום שמם.

ויאשמו – מענין חטא ואשם, וגדר אשם המכיר שראוי לעונש על חטאו (ישעיהו כ״ד ו׳).

בכל מושבותיכם – שגם במקומות שהיו מיושבים יחרבו הערים כדי שישומו הבמות – ותכלית החורבן יהיה למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם – שע״י שיחרבו ידעו שהיו אשמים לה׳,

ונשברו ונשבתו ר״ל ע״י שישברו עי״כ ישבתו גלוליכם ולא תעשו עוד גלולים, וע״י שנגדעו חמניכם עי״כ ונמחו מעשיכם ולא תוסיפו לעשותם עוד.

ויאשמו – מלשון שממה והאל״ף בו מיותרת, וכן תאשם שומרון (הושע י״ד:א׳); ובתיבת תישמנה שלפניו היו״ד מיותרת, ומקור כלם היא מלת ״שם״, שרואיהם יתמה ויקרא ״שם!⁠״ ״שם!⁠״.

ונמחו – כאלו לא היו מעולם.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ז) וְנָפַ֥ל חָלָ֖ל בְּתוֹכְכֶ֑ם^א וִידַעְתֶּ֖ם כִּֽי⁠־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

The slain shall fall in your midst, and you shall know that I am Hashem.

א. בְּתוֹכְכֶ֑ם א=בְּתוֹכֲכֶ֑ם (חטף)

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְיִתְרְמוּן קְטִילִין בֵּינֵיכוֹן וְתֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ.

ונפל חלל – על דרך כלל.

ויפלו חללים העושים אותם

בתוככם – הכ״ף בשוא.

ונפל חלל – רב חלל יפול בתוככם.

וידעתם – אז תדעו שאני ה׳ והכל בידי.

ונפל וע״י שיפול חלל בתוככם עי״כ וידעתם כי אני ה׳ – תכירו כי יש אלהים שופטים בארץ.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ח) וְהוֹתַרְתִּ֗י בִּהְי֥וֹת לָכֶ֛ם פְּלִ֥יטֵי חֶ֖רֶב בַּגּוֹיִ֑ם בְּהִזָּרוֹתֵיכֶ֖ם בָּאֲרָצֽוֹת׃

Yet I will leave a remnant, in that you shall have some that escape the sword among the nations, when you shall be scattered through the countries.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאַשְׁאַר בְּמֶהֱוֵי לְכוֹן מְשֵׁזְבֵי חַרְבָּא בֵּינֵי עַמְמַיָא בְּאִתְבַּדָרוּתֵיכוֹן בִּמְדִינָתָא.

בהזרותיכם – <צורת> מקור של נפעל, ובא בריבוי אף אם אין משמעות לריבוי <צורות> המקור.⁠¹

1. ראה: ריב״ג, אללמע, עמ׳ 320 (רקמה, עמ׳ שלו); והשווה: רד״ק. גישה שונה באה לידי ביטוי בפירושיו ל-כו, י ול-כח, ח.

(ח-ט) והותרתי בהיות לכם פליטי וגו׳ – זהו אות שאמרנו למעלה: ולקחת משם מעט במספר וצרת אותם בכנפיך (יחזקאל ה׳:ג׳), כך אני אשאיר בכם כל פליטי חרב, לא מפני שהם ראויים לפליטה, אלא^א מפני שיזכירו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו שם.

א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 חסר: ״אלא״.

והותרתי – מוסב על בגוים לומר: בהיות לכם פליטי חרב והותרתי אותם בגוים.

בהזרותיכם – בהיותם נזרים.

והותרתי – בכם שלא תפלו כלכם בחרב.

בהזרותיכם – בא המקור ביו״ד הרבוי לפי שהמקור הוא בדמות השם וכן בבנותיך גבך (יחזקאל ט״ז:ל״א).

אבל לא תחשבו שכולכם תמותו על ידי חרב כי הנה על כל פנים יהיה לכם נותרים ופליטי חרב בגוים בהזרותיכם בארצות רוצה לומר בגלות אשר תלכו שמה.

והותרתי – מלשון נותר.

פליטי – ענין המלטה כמו ויבא הפליט (בראשית י״ד:י״ג).

בהזרותיכם – ענין פזור.

והותרתי – אבל אשאיר מהם במה שיהיה לכם בין הגוים אנשים פליטי חרב כשתהיו פזורים בארצות הגוים.

והותרתי וגו׳ – הרי זה מאמר מורכב משני מאמרים אשר הראשון מהם בלתי נשלם. ושיעור הכתוב כך הוא: והותרתי לכם פליטי חרב ואז בהיות לכם פליטי חרב בגוים ובהזרותיכם בארצות אז יזכרו פליטיכם אותי. ואולי גם כן מלת בהיות יתרה והסופר אחר שכתב וידעתם כי אני ה׳ בא לעיניו פסוק י״ג: וידעתם כי אני ה׳ בהיות חלליהם (אולי היו שניהם בראש העמוד), ואחר כך הכיר שטעה וחזר למקומו וקרה מקרה שכתב בהיות בראש השטה ועשה סימן עליה וכתב בגליון והותרתי והמעתיקים העתיקו והותרתי בהיות כזה:

  ;וידעתם כי אני י״י

והות֯רתי בה֯יות לכם פליטי...

בהזרותיכם – ביו״ד הרבוי, על דרך: בבנותַיִךְ גבך (למטה ט״ז:ל״א).

והותרתי – כמו בכל עצב יהיה מותר, ר״ל ריוח ותועלת.

בגוים – בארצות בספר זה יציין תמיד שמן הגוים הסמוכים נפוצו לארצות רחוקות כנ״ל (ה׳ ה׳).

והותרתי ר״ל וא״כ יהיה לי יתרון וריוח ע״י העונשים שאעניש אתכם, שעי״ז בהיות לכם פליטי חרב בגוים.

והותרתי – רבים מכם.

בהיות – באופן שתהיה לכם פליטה.

בהזרותיכם – שם בדמות זמן מקור, בהיותכם מוזרים פעם אחר פעם בארצות; שאם לא היתה כן שהאויב השקיט חמתו בהגלות אתכם, היה הורג את כולכם.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ט) וְזָכְר֨וּ פְלִיטֵיכֶ֜ם אוֹתִ֗י בַּגּוֹיִם֮ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבּוּ⁠־שָׁם֒ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֜רְתִּי אֶת⁠־לִבָּ֣ם הַזּוֹנֶ֗ה אֲשֶׁר⁠־סָר֙ מֵֽעָלַ֔י וְאֵת֙ עֵֽינֵיהֶ֔ם הַזֹּנ֕וֹת אַחֲרֵ֖י גִּלּוּלֵיהֶ֑ם וְנָקֹ֙טּוּ֙ בִּפְנֵיהֶ֔ם אֶל⁠־הָֽרָעוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֔וּ לְכֹ֖ל תּוֹעֲבֹתֵיהֶֽם׃

Those of you that escape shall remember Me among the nations where they shall be carried captive, how that I have been broken with their lewd heart, which has departed from Me, and with their eyes, which play the prostitute after their idols; and they shall loathe themselves in their own sight for the evils which they have committed in all their abominations.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְיִדְכְּרוּן מְשֵׁיזְבֵיכוֹן דְחַלְתִּי בֵּינֵי עַמְמַיָא דְאִשְׁתְּבִיאוּ לְתַמָן דִתְבַרֵית יַת לִבְּהוֹן טִפְּשָׁא דִסְטָא מִבָּתַר פּוּלְחָנִי וְיַת חֵיזוּ עֵינֵיהוֹן דִטְעָא בָּתַר טַעֲוַתְהוֹן וְיִדַנְקוּן וִיהוֹן חָזַן עַל בִּישְׁתָּא דַעֲבַדוּ לְכָל תּוֹעֲבַתְהוֹן.

אשר נשברתי את לבם הזונה – אבו אלוליד אמר שהוא בבניין נפעל, והוא <פועל> יוצא ל״לבם הזונה״,⁠¹ וזוהי הדרך הנכונה; אולם חלק עליו בזה מי שלא נתגלתה נכונות דבריו ולא נראה מקום הוכחתו, והשיב לו אבו אלוליד בספר ההכלמה,⁠² והגן על דרכו באמצעות ההוכחה הברורה והראיה הבהירה.

ונקטו בפניהם – פירושו: זלזול והשפלה,⁠³ונמצא רפה ודגוש:⁠⁴ הדגוש – מהכפולים, כמו ״ונגלו כספר״ (ישעיהו ל״ד:ד׳),ל והרפה⁵ – מנחי עה״פ, כמו ״נכונו ללצים שפטים״ (משלי י״ט:כ״ט).⁠⁶

1. כך אמנם אומר ריב״ג, מחברות, עמ׳ 6 ועמ׳ 349, אללמע, עמ׳ 162 (רקמה, עמ׳ קפו). לפניו סברו כך גם ת״י, וחיוג׳, כתאב אלנתף על אתר. רד״ק מתנגד לדרך ניתוח זו ומפרש את צורת הנפעל של תיבת ״נשברתי״ בהוראה חוזרת אך בדרך משל, ואת תיבת ״את״ – בהוראת ״מן״, וכל המשפט מתייחס לה׳. והשווה: רש״י; ראב״ע, מאזנים, נד ע״א.

2. רק קטעים אחדים שרדו מחיבור זה. ראה: פרץ, ״כתאב אלתשויר״, עמ׳ 1387-1367, והקטע הדן במלה זו ובמחלוקת אודות פירושה טרם נמצא.

3. כך פירש גם ריב״ג, אצול, ערך ׳קטט׳. ואילו ת״י, רש״י ורד״ק מפרשים אחרת.

4. אפשר שמשפט זה נאמר על סמך בדיקה בכתבי-יד מקראיים, ואפשר שזו מסקנה מדברי ריב״ג על מלה זו, מחברות, ערך ׳קוט׳. עיין בשתי ההערות הבאות.

5. השוה: ריב״ג, שם; רד״ק.

6. השוה: חיוג׳, ערך ׳קוט׳; ריב״ג, שם. ראה: מנחת שי.

וזכרו פליטיכם אותי – את חסדי ואת רחמי שהייתי מרחם עליהם בהעוותם לפני בארצם.

אשר נשברתי את לבם הזונה – אשר נכנעתי אצלם אע״פ שזונה לבם וסר מעלי הייתי מבקש מהם ע״י נביאי לשוב אלי ואטיב להם ולא אבו.

ונקוטו בפניהם – מנחם חברו עם ראיתי בוגדים ואתקוטטה (תהלים קי״ט:קנ״ח), יתקוטטו על עצמם על אשר לא שמעו אלי.

וי״ת וידנקון ואינון יהון חזן וכן תרגם הנאנקים דמדנקים ובכי ואנק׳ דמדנקן דמונייר בלעז.

And those of you that escape will remember Me My kindnesses and My compassion, that I had compassion on them when they committed iniquities before Me in their land.

that I yielded to their straying heart That I yielded to them. Although their heart went astray and they turned away from Me, I begged of them, through My prophets, to return to Me, and [promised] that I will [then] do good for them, but they were unwilling.

and they will quarrel with themselves Heb. וְנָקֹטוּ. Menachem associated it with: "I saw traitors, and I quarreled (וָאֶתְקוֹטָטָה)" (Tehillim 119:158). They will quarrel with themselves for not listening to Me. Jonathan renders: וְידַנְקוּן and they will see, and so does he translate: "those who groan (הַנֶאֶנָקִים)" (Yechezkel 9:4), דְּמִדַנְקִין, and: "weeping...and groaning (וַאֲנָקָה)" (Malakhi 2:13), דְּמִדַנְקָן, demonir in Old French, to groan.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

(ט-י) אשר נשברתי את לבם הזונה – ואז כששברתי את לבם הזונה כבר שסר מעלי, אז יזכרו אותי וידעו כי אני י״י.

נשברתי – מגיזרת ונפצתי בך נער וזקן^א (ירמיהו נ״א:כ״ב), וכן: נשפטתי אתך^ב בדבר ובדם (יחזקאל ל״ח:כ״ב), שפתרונו: ושפטתי אותך. אף כאן, נשברתי – פתרונו: ושברתי את לבם.

ונקוטו בפניכם^ג – מנחם חברו עם: ראיתי בוגדים ואתקוטטה (תהלים קי״ט:קנ״ח), יתקוטטו אל עצמן על אשר לא שמעו. ותרגומו: וידנקון, וכן הנאנחים (יחזקאל ט׳:ד׳) – דמדנקין, ובכי ואנקה (מלאכי ב׳:י״ג) – דמדנקא.

א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994. בנוסח שלנו: ״זקן ונער״.

ב. כן בכ״י פרמא 2994, פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״אותך״. בכ״י מינכן 5: ״אותה״. בנוסח שלנו: ״אתו״.

ג. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162, וכן ביחזקאל כ׳:מ״ג, ל״ו:ל״א. בנוסח שלנו בפסוק: ״בפניהם״.

נשברתי – כמו השברתי, שהכנעתי לבם הזונה,

ואז נקטו ויהיו חסרים וקטנים ומעטי שכל ומדע בפני עצמם.

וזכרו – אשר נשברתי לבם הזונה אמרו קצת המפרשים שהוא כמו שברתי וכן תרגם יונתן די תברית ואיננו נכון שיהיה בנין נפעל יוצא ופירושו כמשמעו עומד ויהיה את כענין מן כמו כצאתי את העיר (שמות ט׳:כ״ט) אמר האל על דרך משל שאני נשברתי מלבם הזונה ובא על דרך ויתעצב אל לבו (בראשית ו׳:ו׳).

ונקוטו בפניהם – בדגש הטי״ת ושרשו קטט ענינו ענין כריתה וכן משורש קוט מענין זה ונקוטותם בפניכם פירוש בפניכם כתרגומו ויהון חזן על דרך יראו עיניו כידו (איוב כ״א:כ׳).

אל הרעות – כמו על וכן אל ההרים לא אכל (יחזקאל י״ח:ו׳).

אשר נשברתי את לבם הזונה – אחר שהדבור הוא כלשון בני אדם, נכון מצד מה לומר לשון התפעלות על הפועל כמו והתנחלתם (ויקרא כ״ה:מ״ו) וזולתו. ואין תמה אם יאמר כן בשם, אחר שידענו בכלל על כל מה שהונח עליו, כי ההתר הוא, כי דברה תורה כלשון בני אדם, וכן כתיב התעללתי (שמות י׳:ב׳).

וזכרו פליטיכם רוצה לומר אז בהיותם בגלות יזכרו הפלטים מכם בהיותם בקרב הגוים אשר נשבו שם, ומה שיזכרו הוא מה שאמר אשר נשברתי לבם הזונה, ויש מפרשים נשברתי כמו שברתי, וה״ר דוד קמחי פירש נשברתי מהנפעל כפשוטו ופירש את לבם מלבם כמו כצאתי את העיר (שם ט, כט) שהוא מן העיר, וכן פירשו ואת עיניהם הזונות מעיניהם הזונות, ופי׳ אל הרעות אשר עשו על הרעות כמו אל ההרים לא אכל (לקמן יח, ו). ונראה לי לפרש נשברתי שהוא גם כן מהנפעל אבל את לבם הוא כמו עם לבם וכמוהו הבאים מצרימה את יעקב (שמות א, א) ר״ל עם יעקב, יאמר ה׳ יזכרו פליטיכם אשר נשברתי קדרתי ונעצבתי עם לבם הזונה שסר מעלי ועם עיניהם בעבור שהיו זונות אחרי גלוליהם ולבם ועיניהם נקוטו בפניהם, ואין הרצון בו נכרתו כדברי המפרשים אבל נקוטו הוא מלשון מעט כמו כמעט קט, וענינו שאותם העובדים את הגלולים נקוטו ונתמעטו בפניהם שלא הועילו להם עבודתם הזרה אבל בהפך שנתמעטו בפניהם אל הרעות אשר עשו לכל תועבותיהם הנה כ״ז יזכרו הפלטים בגלות.

ונקטו – בדגש הטי״ת וכן במסורת לית ודגש והביא רבי יהודה מלה זו בבנין נפעל מנחי העי״ן דומה שמצאו בספריו רפה ורבי יונה כתב שמצאו דגש וכן מצאנוהו בספרים מדוייקים והמסורת עליו לית ודגש וא״כ יהיה מפעלי הכפל שרשים.

נשבו – מלשון שבי.

נשברתי – ענינו שברון רוח ועצבון.

את לבם – מלבם וכן ואת עיניהם כמו כצאתי את העיר (שמות ט׳:כ״ט) ופירושו מהעיר.

הזונה – הוא ענין הסרה ולכן נקראת מנאפת בשם זונה על כי סרתה מדרכי הצניעות.

ונקוטו – ענין כריתה כמו ונקטתם בפניכם (יחזקאל כ׳:מ״ג).

אל הרעות – על הרעות ר״ל בעבור הרעות.

וזכרו פליטיכם – הפליטים מהם יזכרו בי בהיותכם בין הגוים אשר נשבו שם וחוזר ומפרש שיזכרו את אשר נשברתי ונעצבתי מלבם הזונה ולתוספת ביאור אמר אשר סר מעלי.

ואת עיניהם – ר״ל ומעיניהם הזונות אחרי העבודת כוכבים ר״ל אז יזכרו העצבות שהיו לפני מלבם הזונה ומעיניהם הזונות.

ונקוטו בפניהם – יכרתו בעיני עצמם ר״ל הם ישפטו הכריתה על עצמם על הרעות אשר עשו להוסיף על כל תועבותיהם שעשו מאז.

אשר נשברתי את לבם – עשיתי שיהיה לבם נשבר ונדכה; והנה היה לו לומר: שברתי, ואמר: נשברתי – לרמוז על מליצת לב נשבר.

ונקטו בפניהם – וכן למטה (כ׳:מ״ג) ונקטותם בפניכם, משרש קטט. וענינו כשרש קוּט והוא כשרש קוּץ, יקוצו בפניהם, יהיו כקוץ מכאיב לעצמם מרוב חרטתם על עונותיהם שגרמו להם הרעות ההן.

אשר נשברתי את לבם – פי׳ כמו שברתי (בפועל) והוא יוצא, ובא בצורת הנפעל לכונה תאומית, שכביכול נשבר לבו בשברון לבם, ע״ד עמו אנכי בצרה, ויל״פ בגוים אשר נשבו שם, אשר שם נשברתי, יזכרו את לבם הזונה, מציין שבגוים נשבר כח אל מעוזם מעשות חיל, כי שם נשבו בניו והצל לא יצילם.

ונקטו – משורש קטט (כי הט׳ דגושה) כמו בתקוממך אתקוטט, ובא גם מנחי העי״ן, ארבעים שנה אקוט בדור, מענין מריבה, והבדלו שתכונת הקטטה נמצא בכחות נפשו על דבר בלתי מרוצה אל הנפש, כמו ראיית בוגדי ה׳ ומתקוממיו, וע״כ בא בהתפעל ובנפעל וכן נקטה נפשי בחיי (איוב י׳) ופה יקוטו עם פניהם, פי׳ עם עצמם.

וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו – שהנשארים מכם אשר ישארו בגולה ישימו על לב וישכילו ויזכרו את ה׳,

אשר נשברתי אחרי ששברתי את לבם ואת עיניהם (כי לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה אינון העין רואה והלב חומד ובעת ישברו ולא יתורו אחרי לבבם ואחרי עיניהם אשר הם זונים אחריהם) אז ונקטו בפניהם אל הרעות אשר עשו לכל תועבותיהם ר״ל שאז יראו שע״י תועבותיהם באו עליהם הרעות, עד שהם בעצמם עשו להם את הרעות שבאו עליהם בתועבותיהם שעשו, ויתחרטו מאד ע״ז.

נשברתי – היל״ל שברתי, אבל (כדברי שד״ל) היתה דעתו לומר עשיתיו לב נשבר.

ונקטו – ובתקוממיך אתקוטט (תהלים קל״ט:כ״א), אבוא עמהם בקטטה שבלשון חכמים ענינו מריבה.

ובפניהם – ר״ל יבואו קטטה עם עצמם.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(י) וְיָדְע֖וּ כִּֽי⁠־אֲנִ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה לֹ֤א אֶל⁠־חִנָּם֙ דִּבַּ֔רְתִּי לַעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם הָרָעָ֥ה הַזֹּֽאת׃

They shall know that I am Hashem. I have not said in vain that I would do this evil to them.'

תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְיֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ לָא לְמַגָן גְזֵרֵית בְּמֵימְרִי לְמֶעְבַּד לְהוֹן בִּישְׁתָּא הָדָא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

לא אל^א חנם – שהדין עמי וצדיק אני.

א. בכ״י: על.

וידעו כי לא אל חנם דברתי – כמו בחנם כלומר שיתקיים מה שדברתי וכן ואל הארון תתן את העדות (שמות כ״ה:כ״א) כמו ובארון.

אל חנם – בחנם כמו ואל הארון (שמות כ״ה:כ״א).

וידעו – אז יתנו לב לדעת אשר אני ה׳ הנאמן בתשלום גמול המעשה.

לא אל חנם וגו׳ – כ״א בגמול המעשה.

וידעו כי אני ה׳ לא אל חנם דברתי – יראו שדבורי נתקיים (רד״ק). ודון יצחק פירש: לא לחנם אלא מפני רוע מעלליהם. ואפרים רפאל גירונדי מפרש: לא לחנם אלא כדי שישובו ולבם יהיה נשבר ונקוטו ויתחרטו מתועבותיהם. ודוד חזק מקשה: שאם כן לא היה לו לומר לא אל חנם דברתי לעשות, אלא לא אל חנם עשיתי להם הרעה הזאת.⁠^א

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר ד״ה ״וידעו״.

לא אל חנם – היה לו לומר על חנם ומזה ראיה שר״ל לא אל לא תועלת עשיתי, והאתנח שבא על אני ה׳, לעד שנפסק הענין.

וידעו – וגם אז ידעו כי אני ה׳, לתת שכר ועונש, וא״כ אחר שיהיה לי היתרון הזה מן העונשים, שעל ידם יחזרו בתשובה וידעו את ה׳, וא״כ לא אל חנם דברתי לעשות להם הרעה הזאת – ר״ל א״כ אין הבאת העונשים פועל ריק ודבר של חנם לבלי תכלית, כי אשיג על ידי גזרתי זאת שדברתי עליהם הרעה התכלית הנרצה אצלי.

תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יא) כֹּֽה⁠־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗היֱ⁠־⁠הֹוִ֗ה הַכֵּ֨ה בְכַפְּךָ֜ וּרְקַ֤ע בְּרַגְלְךָ֙ וֶאֱמׇר⁠־אָ֔ח אֶ֛ל כׇּל⁠־תּוֹעֲב֥וֹת רָע֖וֹת בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֗ר בַּחֶ֛רֶב בָּרָעָ֥ב וּבַדֶּ֖בֶר יִפֹּֽלוּ׃

Thus says Adonai Elohim, 'Smite with your hand, and stamp with your foot, and say, 'Alas!' because of all the evil abominations of the house of Israel; for they shall fall by the sword, by the famine, and by the pestilence.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים טְפַּח בִּידָךְ וּרְפוֹס בְּרַגְלָךְ וַאֲמַר וַי עַל כָּל תּוֹעֲבָתָא בִּישְׁתָא בֵּית יִשְׂרָאֵל דִי בְּחַרְבָּא בְּכַפְנָא וּבְמוֹתָא יִתְרְמוּן.

הכה בכפך ורקע ברגלך – בעיטה, והיא דריכה על הארץ, ומשמעותו היסודית <גזורה> מן ״וירקעו את פחי הזהב״ (שמות ל״ט:ג׳).⁠¹

ואמר אח אל כל תועבות רעות בית ישראל – מלה הנאמרת להבעת צער.⁠²

1. כך: ריב״ג, אצול, ערך ׳רקע׳; רש״י; רד״ק.

2. השוה: תג׳ניס, ערך ׳אח׳. כך: ריב״ג, אצול, ערך ׳אח׳; אבן ברון, ערך ׳אח׳ – עם ההשוואה לערבית; אלפסי, ערך ׳אח׳; רש״י; רד״ק.

ורקע – עניינו יורה עליו מכה רגלו על הארץ ומרדד את הטיט והוא דרך אבל.

ואמר אח – צעקת יגון ואוי.

and stamp Its context implies that it means to stamp one's foot on the ground to flatten out the mud, and this is a custom of a mourner.

and say, Ah! A cry of grief and woe.

הכה בכפך – מרוב צער.

ורקע – כתרגומו: ורפוס ברגלך, לשון רמיסה.

ואמור אח – אח לשון נהי.

הכה בכפך ורקע ברגליך – דרך בוכה ומתאנק.

אשר בחרב ברעב – על אשר בחרב ברעב לכן הכה ורקע לעיניהם אולי יכנס הדבר בלבם.

ואיך יפלו – בחרב ברעב ובדבר.

כה אמר י״י, הכה בכפך – כפך בכפך כמו ויספוק את כפיו (במדבר כ״ד:י׳). או הכה בכפך על ירכך כמו ספקתי על ירך (ירמיהו ל״א:י״ח).

ורקע ברגלך – כשמכה אדם ברגל על הרגל כאילו רוקע ושוטח הארץ תחתיו.

ואמר אח – ענינו אוי ואבוי וכן תרגם יונתן ווי.

אל כל תועבות רעות בית ישראל – סמוך על סמוך וכמוהו מספר מפקד העם (דברי הימים א כ״א:ה׳), נהרי נחלי דבש וחמאה (איוב כ׳:י״ז) והדומים להם.

אשר בחרב – אשר בעונש התועבות בחרב ברעב ובדבר יפולו.

ואמר אח – כן דרך הנואקים לקרוא אח ואחות.

וצוה השם לנביא שיכה בכפיו רוצה לומר כף בכף כאשר יעשו המקוננות, או שיכה בכפו על ירכו על דרך ספקתי על ירך (ירמיה לא, יט), ושירקע ברגליו כאדם המכה על הארץ מפני כעסו, ולכן כמתאונן יאמר אח רוצה לומר אוי ואבוי אל כל תועבות רעות אשר עשו בית ישראל לפי שבחרב וברעב ובדבר יפלו וע״ז היה הקינה.

ורקע – ענין שטיחה ורדוד כמו כסף מרוקע (ירמיהו י׳:ט׳).

אח – כמו האח ויאמר על השמחה ועל הצער.

הכה בכפך – כף אל כף כאשר יעשו המקוננות.

ורקע ברגלך – בעט רגלך בארץ כי אז נראה כאלו מרקע ומרדד הארץ והוא ענין צער ואבלות.

ואמר אח – אמור כמתאונן האח על כל תועבות הרעות שעשו בית ישראל אשר בעבורם יפלו בחרב וברעב ובדבר.

ורקע – ענין הכאה, עיין פירושי בבראשית א׳:ו׳.⁠^א

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן (במקום ״ענין הכאה... א׳:ו׳.⁠״): ״מכה ברגלו על הארץ ונראה כמרדד את הקרקע (רש״י ורד״ק).⁠״

אח – מענין שמחה, האח חמותי, האח האח ראתה עינינו.

תועבות רעות – סמוך על סמוך תועבות הרעות, ויל״פ הכה ברגלך אל תועבות, ואמור אח אל רעות (ר״ל הצרות) של בית ישראל, ומפרש הרעות אשר בחרב ובדבר יפולו, עיין בפי׳.

כה אמר ה׳ עפ״ז אמר לי ה׳,

הכה בכפך – שיעור הכתוב הכה בכפך ורקע ברגלך אל תועבות רעות בית ישראל ואמר אח אשר בחרב ברעב יפלו – שיכה בכף וירקע ברגל על הארץ מתוך כעסו על תועבות רעות של בית ישראל, אבל בצד האחר יאמר אח ושמחה על מה שיעניש ה׳ אותם ויפלו בחרב ורעב ודבר.

ורקע – ראשית הוראתו רדירה ע״י דריכה, וירקעו את פחי הזהב (פרשת ויקהל) ומזה שם רקיע, וכאן הוראתו הכאה בכח על הקרקע להודיע שיממותו.

והנצור – הנסגר בעיר נצורה (ישעיהו א׳:ח׳) מפחד אויב.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יב) הָרָח֞וֹק בַּדֶּ֣בֶר יָמ֗וּת וְהַקָּרוֹב֙ בַּחֶ֣רֶב יִפּ֔וֹל וְהַנִּשְׁאָר֙ וְהַנָּצ֔וּר בָּרָעָ֖ב יָמ֑וּת וְכִלֵּיתִ֥י חֲמָתִ֖י בָּֽם׃

He who is far off shall die of the pestilence; and he who is near shall fall by the sword; and he who remains and is besieged shall die by the famine; thus I will accomplish My wrath on them.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

דְרָחִיק בְּמוֹתָא יְמוּת וּדְקָרִיב בְּחַרְבָּא יִתְקְטֵיל וּדְיִשְׁתְּאַר וּדְיֵעוֹל לִכְרַכֵּי צַיְרָא בְּכַפְנָא יְמוּת וְיָחוּל רוּגְזִי בְּהוֹן.

והנשאר והנצור ברעב ימות – המתבצר במבצרים.⁠¹

1. ההתבצרות היא לשם התגוננות מהאויב ולא מחמת מצור. בהוראה זו פירשו גם ריב״ג, אצול, ערך ׳נצר׳, ורד״ק (פירוש ראשון), ככל הנראה על סמך תיבת ״הנשאר״. בהוראת ״מצור״ פירשו ת״י, רש״י ורד״ק (פירוש שני).

והנצור – הנאסף אל העיר ויצורו עליו.

וכליתי חמתי – אשלי׳ כל חרוני וחפצי ברעתם.

and who is in the siege Heb. והנצור, one who is gathered into the city when they besiege it.

and I shall spend My fury I shall finish all My fury and My desire to do evil to them.

והנצור – פתרונו: הנאסף אל העיר למלט את נפשו מפני המחנות הצרים על העיר.

והנשאר – מדבר ומחרב.

הרחוק {בדבר ימות} – ולא יראה חרב הבאה.

והקרוב {בחרב יפול} – כאן.

והנשאר – מן החרב,

והנצור – במצור העיר {ברעב ימות}.

הרחוק – מי שירחיק עצמו מן האויבים ויברח לארצות בדבר ימות שם והקרוב שישיגוהו האויבים בחרב יפול.

והנשאר והנצור – הנשאר בירושלם והוא שם במצור ברעב ימות והנצור פעול מן נוצר תאנה (משלי כ״ז:י״ח) ענינו שהוא שמור בתוך העיר או הוא מענין מצור ומשרשו והוא נפעל ובא בשורק כמו נבוכים הם בארץ (שמות י״ד:ג׳), וכן כעיר נצורה (ישעיהו א׳:ח׳), וכן תרגם יונתן ודיעול לכרכי צירא.

והנצור – הטעם השמור במבצר.

ואמר הרחוק בדבר ימות כלומר מה שירחיק עצמו מן האויבים ויברח לארצות הגוים להמלט שמה לא יועיל לו כלום כי שם בדבר ימות, והקרוב שיקריב עצמו למלחמה בחרב יפול מהאויבים, והנשאר והנצור רוצה לומר שיסגר בירושלם במצור ברעב ימות שמה וכליתי חמתי בם.

והנצור – מלשון מצור.

הרחוק – המרחיק עצמו מן המלחמה ויברח לארצות הגוים להמלט שמה הנה לא ימלט מן הדבר וימות בה.

והקרוב – המקריב עצמו למלחמה יפול בחרב האויב.

והנשאר והנצור – הנשאר בהעיר והוא בתוך המצור כי האויבים צרים עליה הנה הוא ימות ברעב מחסרון הלחם.

וכליתי – אשלים בם כל חמתי.

והנצור – נפעל משורש צור, כמו כעיר נצורה (ישעיהו א).

הרחוק – מי שהוא במדבר רחוק מן האויב ימות בדבר, והקרוב אל העיר ששם יעמוד האויב יפול בחרב אויב, והנשאר בעיר שיהיה נצור במצור יפול ברעב – על כל זה תאמר אח ושמחה, כי עי״ז ירויחו שני דברים,

א. שעי״ז וכליתי חמתי בם – ע״י שיקבלו ענשם תכלה החמה שהיה לי עליהם

ב. שעי״ז

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יג) וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי⁠־אֲנִ֣י יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה בִּֽהְי֣וֹת חַלְלֵיהֶ֗ם בְּתוֹךְ֙ גִּלּ֣וּלֵיהֶ֔ם סְבִיב֖וֹת מִזְבְּחוֹתֵיהֶ֑ם אֶל֩ כׇּל⁠־גִּבְעָ֨ה רָמָ֜ה בְּכֹ֣ל׀ רָאשֵׁ֣י הֶהָרִ֗ים וְתַ֨חַת כׇּל⁠־עֵ֤ץ רַֽעֲנָן֙ וְתַ֙חַת֙ כׇּל⁠־אֵלָ֣ה עֲבֻתָּ֔ה מְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר נָֽתְנוּ⁠־שָׁם֙ רֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ לְכֹ֖ל גִּלּוּלֵיהֶֽם׃

You shall know that I am Hashem, when their slain men shall be among their idols round about their altars, on every high hill, on all the tops of the mountains, and under every green tree, and under every thick oak, the places where they offered sweet savor to all their idols

וְתִדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ בְּמֶהֱוֵי קְטִילֵיהוֹן בְּגוֹ פִּגוּר טַעֲוַתְהוֹן סַחֲרָנוּת אִגוֹרֵיהוֹן עַל כָּל רָמָא מְנַטְלָא בְּכָל רֵישֵׁי טוּרַיָא תְּחוֹת כָּל אִילָן עַבּוּף וּתְחוֹת כָּל בּוּטְמָא מְעַפְיָא אֲתַר דִיהַבוּ תַמָן קוּרְבָּנִין לְפוּלְחַן לְכָל טַעֲוַתְהוֹן.

ותחת כל אלה עבותה – שם תואר, כמו ״פרה אדמה״ (במדבר י״ט:ב׳), ״עקבה מדם״ (הושע ו׳:ח׳);⁠¹ מסועפת, כלומר רבת סעיפים, והם הענפים הנקראים אצלנו ״ובין עבותים היתה צמרתו״ (יחזקאל ל״א:ג׳).⁠²

1. השוה: ריב״ג, אללמע, עמ׳ 119 (רקמה, עמ׳ קמ); אצול, ערך ׳עבת׳; רד״ק.

2. השוה: ריב״ג, אצול, שם; רש״י; רד״ק.

אלה – פלנצון בלעז.

עבתה – לשון עץ עבות (ויקרא כ״ג:מ׳) שענפיו מרובין.

terebinth Heb. אֵלָה, planzon in Old French, a branch.

branchy עֲבֻתָּה, an expression of: "a branchy (עָבוֹת) tree" (Yechezkel 20:28), i.e., whose branches are many.

אלה עבותה – אלה^א שענפיה מרובין.

א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״אליה״.

עבתה – מלשון ענף עץ עבות (ויקרא כ״ג:מ׳).

וידעתם, אל כל גבעה – כמו על וכמוהו רבים.

בכל ראשי ההרים – חסר וי״ו החבור והוא כמו ובכל וכן שמש ירח (חבקוק ג׳:י״א), ראובן שמעון (שמות א׳:ב׳) והדומים להם.

עבתה – מן עץ עבות (יחזקאל כ׳:כ״ח), יאמר מן עבות עבתה לנקבה בדגש התי״ו כמו מן אדום אדמה.

מקום אשר נתנו – מקום סמוך למלת טעם וכן במקום לא ידע אל (איוב י״ח:כ״א).

וידעתם כי אני ה׳ והנה תדעו זה בראותכם העונש הקרוב לחטא וסמוך אליו והוא אומרו בהיות חלליהם בתוך גילוליהם סביבות מזבחותיה׳, וזה אל כל גבעה רמה רוצה לומר על כל גבעה רמה ובכל ראשי ההרים וגו׳ כי שם היו עובדי׳, ומלת עבותה הוא מלשון עץ עבות מגיד שתחת העץ עבות היו נותנים עבודתם להיות ריחו טוב.

(סביבות מזבחותיהם – א״ה טעות גדול ראיתי בדפוס ויניציאה עם פתרון המלות משנת יתנו שכתב שם סביבות מזבחותיכם בכ״ף וזה אינו שהרי במסורה כאן נמנה עם ג׳ מזבחותיהם בה״א ע״כ).

עבתה – התי״ו דגושה.

רמה – גבוהה.

רענן – ענין לחות ורטיבות כמו בשמן רענן (תהלים צ״ב:י״א).

אלה – שם אילן סרק.

עבותה – קלועה כעין גדיל כמו וענף עץ עבות (ויקרא כ״ג:מ׳).

ניחוח – מלשון נחת רוח.

וידעתם וגו׳ – כשיהיו חלליהם בין גלוליהם במקום הרשע שם המשפט אז תדעו שאני ה׳ הנאמן בתשלום גמול המעשה.

אל כל – החללים יהיו על כל גבעה רמה ובכל ראשי וכו׳.

אלה עבתה – אילן אלה המרובה בענפים וקלועים זה בזה.

ריח ניחוח – הקטרת שמעלה ריח להיות לה לנחת רוח ואמר זה לפי מחשבת עובדיה.

עבתה – לשון וענף עץ עבות {ויקרא כ״ג:מ׳}, שענפיו מרובין (רש״י).

בכל – כמו ובכל.

עבתה – מן עץ עבות, ובא במשקל עקבה מדם (הושע ו׳).

וידעתם כי אני ה׳ – תכירו את ה׳ המשגיח ומעניש, וזה

א. תכירו ע״י שיהיה חלליהם בתוך גלוליהם – וכן יהיו במקום שחטאו ונתנו ריח ניחוח לכל גלוליהם – ובזה ידעו שבא להם העונש בעבור החטא,

ב. תכירו זה ע״י במה

רענן – לח וגבוה (רֵעַ⁠־עָנָן).

אלה – ממקור ״אֵל״ שענינו חזק; עץ חזק ועב, ועב הוא ג״כ מקור ״עֲבֻתָּה״ (וענף עץ עבת, פרשת אמר).

(יד) וְנָטִ֤יתִי אֶת⁠־יָדִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְנָתַתִּ֨י אֶת⁠־הָאָ֜רֶץ שְׁמָמָ֤ה וּמְשַׁמָּה֙ מִמִּדְבַּ֣ר דִּבְלָ֔תָה בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֽוֹתֵיהֶ֑ם וְיָדְע֖וּ כִּֽי⁠־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

I will stretch out My hand on them, and make the land desolate and waste, from the wilderness toward Diblah, throughout all their habitations; and they shall know that I am Hashem.'"

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאָרִים יַת מְחַת גְבוּרְתִּי עֲלֵיהוֹן וְאֶתֵּן יַת אַרְעָא לְצָדוּ וְאִשְׁתְּמָמוּ מִמִדְבַּר דִבְלָת בְּכָל מוֹתְבָנֵיהוֹן וְיֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ.

שממה – מאין יושב.

משמה – תמהון שיתמהו עליה רואיה.

a desolation Heb. שְּׁמָמָה, without an inhabitant.

and an astonishment Heb. ומשמה, a wonder, i.e., that all who see it will wonder about it.

ממדבר דבלתה – שבמזרח.

ונטיתי, שממה ומשמה – הכפל לחזק.

ממדבר דבלתה – בדל״ת כמו רבלתה ברי״ש וכן דעואל רעואל וזכר המקום הזה לפי ששם היה נבוכדנצר כאשר צרו חילו על ירושלם ושם העלו צדקיהו כמו שכתוב ויעלו אותו אל מלך בבל רבלתה (מלכים ב כ״ה:ו׳).

ולהיותו מקום הרשע היה משפטו שתהיה שממה ומשמה שהכל ענין אחד ונכפל הלשון לחזוק, ואמר ממדבר דבלתה בד״לת והוא כמו רבלתה ברי״ש, וכן דעואל רעואל, וזכר המקום הזה לפי ששם היה נבוכדנצר כאשר צרו הכשדים על ירושלם ושם העלו את צדקיהו לפניו ואמר שכל מושובותיהם יהיו נשחתים כמו רבלתה.

דבלתה – בדל״ת כמו רבלתה ברי״ש וכן רעואל דעואל רד״ק.

ומשמה – ענין תמהון.

דבלתה – כמו רבלתה ברי״ש וכן דעואל רעואל (במדבר א׳:ב׳) והוא המקום שישב בה נ״נ בעת שהביאו לו את צדקיהו כמ״ש ויעלו אותו אל מלך בבל רבלתה בארץ חמת (ירמיהו נ״ב:ט׳) ויתכן שהיא חמת רבה והיא בצפון א״י ונזכר בסוף הספר בגבולי א״י לעתיד.

ונטיתי וגו׳ – להכות בם.

ומשמה – הכל יתמהו מגודל חורבנה.

ממדבר דבלתה – משם תתחיל מקומות שוממות וכן יהיה בכל מושבותיהם.

וידעו – אז ידעו שאני ה׳ נאמן לשלם גמול.

ממדבר דבלתה – מן המדבר שהוא לדרום ארץ ישראל עד דבלה שהוא בקצה הצפוני לארץ ישראל הכל יהיה שממה.

דבלתה – כמו רבלתה {מלכים ב כ״ה:ו׳} ברי״ש (רד״ק, י״ד מיכאעליס וגעזעניוס).

שממה ומשמה – משמה גדול מן שממה, מורה על התמדת השממון, ועל שישמו ע״י אחרים שזה גדר בנין הכבד ועל כן כפל שמה ומשמה (לקמן כ״ג ל״ג, ל״ג כ״ח, ל״ה ג׳).

שאטה ידי עליהם ונתתי הארץ שממה ותהיה משמה יותר ממדבר דבלתה שהיתה שממה מאד, וזה יהיה במקומות מושבותיהם בענין שמקום שהיה יותר מיושב יגדל חורבנו ביותר, ובזה ידעו כי אני ה׳.

ומשמה – בתוספת אות (ובפרט אות מ״ם שצורתה הקדמונית היתה גלי מים) מוסיף על שממה, ומ״ם השורש נשמעת ע״י הדגש.

דבלתה – בפרשת מסעי נזכר עלמון דבלתימה אחד ממסעי בני ישראל האחרונים, א״כ קרוב למדבר הוא, והשממה תתחיל מהמדבר ותתפשט בכל א״י.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון