Tehillim 99 – תהלים צט‏ – Mikraot Gedolot

(א) יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה מָ֭לָךְ יִרְגְּז֣וּ עַמִּ֑ים⁠ ^איֹשֵׁ֥ב כְּ֝רוּבִ֗ים תָּנ֥וּט הָאָֽרֶץ׃

Hashem reigns;⁠¹ let the peoples tremble. He sits enthroned on the cherubs;⁠² let the earth quake.⁠³

1. Hashem reigns | י"י מָלָךְ – Many commentators assume the psalm speaks of the End of Day, when God will judge the world and be victorious in the war of Gog and Magog described in Yechezkel 38-39 (Rashi, Radak, Sforno). The psalm can be divided into three sections (verses 1-3, 4-5, and 6-9), with each unit ending with a call exalt to God who "is holy". The first unit highlights the world's fear of God as He reigns in Zion, the second focuses on God's justice, and the third speaks of God's interactions with those close to Him.

2. He is enthroned on the cherubs | יֹשֵׁב כְּרוּבִים – More literally: "He sits on the cherubs", but the context evokes an image of God sitting on the cherubs as a king sits on a throne. This is one of seven verses in which Hashem is described as "יֹשֵׁב כְּרוּבִים".

3. Let the earth quake | תָּנוּט הָאָרֶץ – See Ibn Ezra that the root "נוט" appears only here but based on context appears to mean "quake". Radak notes that our verse appears to contradict Tehillim 97:1 and 10 which state that when Hashem will reign, the world will rejoice and will not be shaken. He suggests that the two psalms refer to two consecutive stages of history. During the war of Gog and Magog, all will quake in fear, but victory will usher in an era of peace and rejoicing in which the world will never again be shaken by war.

א. ‹ר1› פרשה סתומה

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְיָ מְלָךְ יְזוּעוּן עַמַיָא דִי שְׁכִנְתֵּיהּ שָׁרְיָא בֵינֵי כְרוּבַיָא יְזַעְזַע אַרְעָא.

The LORD reigns, the peoples will tremble; he whose presence abides among the cherubim will shake the earth.

יי׳ בציון גדול – אמר רבי יוחנן ממה שעשה בציון. על ביתו לא חס כשיבוא ליפרע מן המחריבים על אחת כמה וכמה. אמר רבי חנינא ויי׳ בציון גדול. כשיחזיר שכינתו בציון אותה שעה גדול הוא. אמר רבי יודן וקרא מסייעא ליה לרבי חנינא (ישעיהו נ״א:ג׳) כי נחם יי׳ ציון. אותה שעה נראה בכבודו. ועוז מלך משפט אהב. אמר רבי אבין אף על פי שהעוז שלו משפט אהב ותופש מיד בדין. אתה כוננת מישרים. אמר רבי אלכסנדרי אתה כוננת ישרות של עולם. יש לו לאדם דין עם חבירו הוא נכנס עמו לדין והן מקבלין עליהם מה שהדיין אומר יוצאין ועושין שלום. הוי אתה כוננת מישרים. אדם יוצא לדרך וראה חמורו של שונאו שהוא תחת משאו הולך ונותן לו יד והן נכנסין לפונדק ומסייעו והוא אומר כך פלוני הוא לי והייתי סבור שהוא שונאי מיד משונאין נעשו אוהבין. ומי גרם להם על ידי ששמרו את התורה שכתוב בה (שמות כ״ג:ה׳) כי תראה חמור שונאך. הוי (משלי ג׳:י״ז) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. (שמות כ״א:א׳) אלה המשפטים אשר תשים לפניהם.

ה׳ מלך ירגזו עמים – הה״ד שמעו עמים ירגזון, כיון ששמעו עו״א שהקב״ה מרומם קרנן של ישראל ומכניסן לארץ התחילו מתרגזין, אמר להם הקב״ה שוטים שבעולם כמה מלכו מכם ולא כעסו ישראל שנאמר ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום כמה שלטונות שלטו מכם ולא כעסו בני שנאמר אלוף לוטן ועכשו אתם כועסים, אף אני אתן לכם כעס שאין בו רצון שנאמר י״י מלך ירגזו עמים.

אללה אלמלך ירג׳זון מנה אלכפאר, ולאנה סאכן אלכרובין ימילון מן אלארץ׳.

ה׳ הוא המלך הכופרים ירעדו מפניו ולפי שהוא יושב הכרובים הם (הכופרים) יכחדו מן הארץ.

ה׳ המלך ירגזו מפניו הכופרים, ומפני שהוא שוכן הכרובים ימוטו מן הארץ, תרגם מלך ״אלמלך״ כאלו נקודה בשש נקודות. והניח מלת כרובים ללא תרגום והכוונה כרובים שעל הארון. וראה לעיל פ, ב.

פירשתי עמים כאן, כופרים, כי יודע אני שאין כוונתו אלא למקצת העמים וכבר אמר לפני כן כי בעבור מלכותו לא תמוט הארץ והוא אמרו אף תכון תבל בל תמוט¹, וכאשר אמר כאן תנוט הארץ ותרי תמוט ותנוט ענינן אחד הסבותיו על הכופרים.

1. צג א. צו י.

פסרת עמים ההנא, כפארא, לעלמי אנה אנמא קצד בעץ׳ אלאמם וקד כאן קבל הד׳א קאל אן מן מלכה לא תמיל בה אלארץ׳ והוא קולה אף תכון תבל בל תמוט, פלמא קאל הנא תנוט הארץ וד׳לך אן תנוט ותמוט פי מעני ואחד רג׳עת בה עלי אלכפאר.

ירגזו עמים – מדבר במלחמת גוג ומגוג, ואז ירגזו עמים, כעניין שנאמר: וזאת תהיה המגפה וגו׳ (זכריה י״ד:י״ב).

תנוט – לשון נטיו רגלי (תהלים ע״ג:ב׳).

nations will quake [This] deals with the war of Gog and Magog. Then the nations will quake, as the matter that is said: "And this shall be the plague, etc.⁠" (Zekharyah 14:12).

will falter Heb. תנוט, an expression of: "my feet faltered (נטוי)" (73:2).

יושב הכרובים^א – כפל לשון.

י״י מלך – לפיכך: ירגזו עמים.

יושב הכרובים^ב – לכך: תנוט הארץ.⁠^ג

אינו מן נטה, דאם כן היה לומר: תט או תטה הארץ. אלא פתרונו לפי עניינו, ולשון רוגז וחלחלה הוא.

א. כן בכ״י (פעמיים), וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: כרובים.

ב. כן בכ״י (פעמיים), וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: כרובים.

ג. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: הרים.

י״י מלך ירגזו עמים – מלת מלך תשרת אחרת מלך יושב הכרובים.

תנוט הארץ – כמו תרעש¹ ואין חבר לו.

וטעם ירגזו עמים – שהם הרשעים.

1. השוו ללשון הפסוק בירמיהו י׳:י׳.

THE LORD REIGNETH, LET THE PEOPLES TREMBLE. The word malakh (reigneth) is to be read as if it were written twice.⁠¹ Our verse is to read, “The Lord reigneth,… He who is enthroned upon the cherubim reigneth.”²

LET THE EARTH QUAKE. The word tanut (quake) means “will quake.”

The word tanut does not appear elsewhere.⁠³

The peoples in Let the peoples tremble refers to the wicked.

1. Literally, “the word malakh serves another.”

2. Ibn Ezra reads our verse as follows: “The Lord reigneth, Let the peoples tremble, He who is enthroned upon the cherubim reigneth, Let the earth quake.”

3. In scripture.

י״י מלך ירגזו – למעלה אמר: י״י מלך תגל הארץ (תהלים צ״ז:א׳), ואמר למעלה: י״י מלך אף תכון תבל בל תמוט (תהלים צ״ו:י׳), והנה אמר: ירגזו עמים תנוט הארץ, ואמת הוא הכל, כי ירגזו עמים ותנוט הארץ במפלת גוג מגוג, ואחר כך תגל הארץ ותכון תבל בל תמוט, כי לא תהיה עוד מלחמה בעולם.

ואמר: יושב הכרובים – כי אז יהיה יושב הכרובים, שיחזיר שכינתו לציון בבית המקדש.

כוונת המזמור גם כן לזמן המשיח. ואף על פי שאמר למעלה תגל הארץ, הכוונה אחר הניצוח ושבירת המלחמות, אבל כאן רמז על מלחמת גוג ומגוג. ולכן ירגזו עמים מפחדם. ואמר יושב הכרובים וגו׳, והוא כפל ענין, כלומר, שיושב כרובים ימלוך. ותנוט, כלומר, שתרעד ותתנועע ותתנודד, כי הדל״ת והטי״ת ממוצא אחד. ואמר יושב כרובים, לרמז חזרת שכינתו בבית המקדש כמאז.

(הקדמה) זה המזמור נאמר על יום הדין¹. אמר:

(א) ה׳ מלך ירגזו עמים. גילה מלכותו על כל המציאות עתה, לכן ׳ירגזו עמים׳ מאימת משפטו, ובהיותו יושב כרובים בשבתו על כסא דין, כאמרו (יחזקאל י א) ׳אל הרקיע אשר על ראש הכרובים כאבן ספיר כמראה דמות כסא׳², תנוט הארץ - תחרד בחרדת המון יושביה³:

1. רש״י: ירגזו עמים - מדבר במלחמת גוג ומגוג, ואז ירגזו עמים כענין שנאמר (זכריה יד) וזאת תהיה המגפה וגו׳.

2. ׳על ראש ארבעה חיות המרכבה׳ (רש״י). הרי שדמות הכסא של מעלה, שמסמל את המשפט (ראה מו״נ א), הוא בראש הכרובים, לכן כאשר ה׳ יושב במשפט נקרא ׳יושב כרובים׳.

3. ׳ואמר למעלה ה׳ מלך אף תכון תבל בל תמוט והֵנָּה אמר ה׳ מלך ירגזו עמים ותנוט הארץ, ואמת הוא הכל, כי ירגזו עמים ותנוט הארץ במפלת גוג ומגוג, ואחר כך תגל הארץ ותכון תבל בל תמוט לא תהיה עוד מלחמה בעולם׳ (רד״ק).

ירגזו – ענין רעדה כמו רגזו ואל תחטאו (תהלים ד׳:ה׳).

ה׳ מלך – כאשר תתגלה מלכותו ירעדו העמים סביב ארץ ישראל.

יושב – מלפני היושב על הכרובים שעל הארון תהיה הארץ נוטה לנפול ר״ל ליושבי הארץ תאחז חלחלה.

ה׳ מלך – הנה עת יתגלה ה׳ במלוכה והנהגה זאת ירגזו עמים – כמ״ש שמעו עמים ירגזון, וע״י שהוא יושב כרובים תנוט הארץ – כי בצד הראשון בא ציור ה׳ כמלך יושב בשמים, כי מנהיג ע״י המערכת שבזה כסאו בשמים, ומסדר הנהגת השמים כפי הראוי להנהגה השגחיית בצד ובמשפט, אבל עתה יצייר כיושב בארץ ושוכן על הכרובים, שהוא ציור אל ההנהגה הנסיית שבא ע״י המלאכים משרתיו עושי רצונו, שהם בעלי כנפים שזה ציור הכרובים, ומצד זה תנוט הארץ מחרדת המלך הגדול השוכן בה.

ישב כרובים – מלך ע״כ תנוט הארץ, ואע״פי שנוט ומוט נרדפים, מ״מ הראשון מורה תרועה לרגע והשני לזמן ארוך.

(ב) יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה בְּצִיּ֣וֹן גָּד֑וֹל⁠ וְרָ֥ם ה֝֗וּא^א עַל⁠־כׇּל⁠־הָעַמִּֽים׃

Hashem is great in Zion, and exalted above all the peoples.

א. ה֝֗וּא א=ה֝וּא (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

יְיָ בְּצִיוֹן רַבָּא וְרָמָא הוּא עַל כָּל עַמְמַיָא.

The LORD is great in Zion; and he is high over all the Gentiles.

ה׳ בציון גדול – אמר ר׳ יוחנן ממה שעשה בציון הוא גדול הם אומרים על ביתו לא חס כשיבא ליפרע ממחריביו על אחת כמה וכמה, אמר ר׳ חנינא ה׳ בציון גדולל כשיחזיר שכינתו לציון אותה שעה גדול הוא. א״ר יודן וקרא מסייע ליה לרבי חנינא כי (נחם) [בנה] ה׳ ציון אותה שעה נראה בכבודו.

ויט׳הר כבריאה מן ציון, אנה אלרפיע עלי ג׳מיע אלעלם.

ותופיע גאותו מציון שהוא העליון על כל העולם.

ה׳, ויגלה גדולתו מציון שהוא המרומם על כל העולם.

י״י – בעבור שהזכיר יושב הכרובים הזכיר כי מעונתו בציון.

THE LORD IS GREAT IN ZION. The psalmist mentions that Zion is God’s dwelling place because he earlier referred to God as enthroned upon the cherubim.¹

1. The cherubim were upon the Holy Ark in Zion.

י״י בציון גדול – אז יהיה בציון גדול, כי שם יתגדל על כל העמים בעשותו משפט ברשעים.

ובמדרש: י״י בציון גדול – כשיחזיר שכינתו לציון אותה שעה הוא גדול.

והוא בעצמו ענין ה׳ בציון גדול, כלומר, כי שם מצב החכמה המפרסמת גדולתו ועצם ידו. ורם הוא על כל העמים, כלומר, שכל העמים יחזיקוהו אז רם על כולם ויקבלו אלהותו.

ה׳ בציון גדול. מעולם ׳בישראל גדול שמו׳¹, ורם הוא עתה על כל העמים, שגם האומות יכירו זה:

1. לשה״כ לעיל, וכפרושו שם.

ה׳ בציון – ה׳ אשר מעונתו בציון הוא גדול ורם על הכל וממנו יחרדו.

גדול ורם – עמ״ש למעלה (ל״ד ד׳).

ה׳ – עתה החל לסדר שלש מדרגות אלה וההבדל שביניהם, ושיעור הכתובים, בעת אשר בציון גדול וכו׳ אז יודו שמך וכו׳, ובעת אשר עז מלך משפט אהב וכו׳, אז רוממו ה׳ אלהינו והשתחוו להדום רגליו, ובעת אשר משה ואהרן בכהניו וכו׳ אז רוממו ה׳ אלהינו והשתחוו לה׳ קדשו, חושב שלש מדרגות,

א. בעת אשר ה׳ בציון גדול ורם הוא על כל העמים – ויש הבדל בין גדול ובין רם, הגדול מתפשט בכמות מלמעלה למטה, כמו עמוד הנצב בארץ וראשו בשמים, שכ״א ישיג ממנו כפי גדלו, שהננס יחזיק בתחתית העמוד והענק יחזיק באמצעו, ובציור הזה ימצא ה׳ בציון, שכ״א ישיג ממנו לפי שלימותו אם מעט ואם הרבה, והוא נמצא עם כל איש ישראל גם עם הקטן שבהם, אבל הדבר הרם, כמו כוכב בשמים, אין שום אדם יכול להשיג אותו ובדמיון הזה נמצא ה׳ אל העכו״ם, כמ״ש רם על כל גוים ה׳, שאומרים שהוא בלתי מושג כלל, ושאינו משגיח כלל בעולם השפל, עפ״ז יאמר בעת שה׳ רם על כל העמים והוא בעת שמסרם להנהגת המערכת ואינו מראה להם השגחתו כלל, רק שהוא גדול בציון, ששם הוא משגיח ומושל ממשל רב, אז.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ג) יוֹד֣וּ שִׁ֭מְךָ גָּד֥וֹל וְנוֹרָ֗א⁠ קָד֥וֹשׁ הֽוּא׃

They will acknowledge Your name, Great and Awesome One.⁠¹ It is holy.⁠²

1. They will acknowledge... Awesome One | יוֹדוּ שִׁמְךָ גָּדוֹל וְנוֹרָא – See Sforno that "גָּדוֹל וְנוֹרָא" is an epithet for God, rather than adjectives describing His name. Alternatively: "They will acknowledge Your great and awesome name" (Radak) or similarly: "They will acknowledge [that] Your name is great, awesome and holy" (Metzudat David). Cf. Malbim that the first clause of the verse includes only: 'They will acknowledge Your name", while the second clause reads: "He (God) is great, awesome, and holy".

2. It is holy | קָדוֹשׁ הוּא – Alternatively: He (God) is holy. Cf. Amos Hakham (in Da'at Mikra on the verse) that these words (both here and in verse 5) constitute the response of the congregation to the words of the psalmist.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

יְהוֹדוּן שְׁמָךְ רַבָּא וּדְחִילָא קַדִישָׁא הוּא.

They will confess his name, great and fearful; he is holy.

פישכר אהלהא אסמה אלכביר אלמכ׳יף אלקדוס.

ומיד יודו בניה (בני ציון) לשמך הגדול והנורא והמקודש.

יודו, ואז יודו אנשי העולם את שמו הגדול הנורא הקדוש.

(ג-ד) ועוז מלך – מוסב על מקרא העליון.

יודו שמך – ויודו את עז מלך האוהב משפט.

אתה כוננת מישרים – פשרה ושימת שלום בין אנשים כוננתה באמרך: כי תראה חמור שנאך וגו׳ (שמות כ״ג:ה׳), כי תפגע שור אויבך (שמות כ״ג:ד׳), ומי הוא שיראה את שנאו גומל לו חסד זו ולא ידבנו לבו לחבקו ולנשקו, תנחומא (תנחומא משפטים א׳).

(3-4) and the might of the King Who loves judgment This refers back to the preceding verse.

They will acknowledge Your name They will acknowledge the might of the King Who loves judgment.

You founded equity You founded compromise and peacemaking between persons, by Your statement: "Should you see your enemy's donkey lying etc.⁠" (Shemot 23:5); "Should you come upon Your enemy's ox, etc.⁠" (ibid. verse 4). Now who is it who sees his enemy being kind to him, whose heart will not be inspired to embrace him and kiss him? (Tanchuma).

יודו – שב אל העמים ושמך שם העצם הנכבד הנגלה על יד משה לישראל כי בכל הלשונות אין לשם שם כבוד רק עם ישראל לבדם.

LET THEM PRAISE THY NAME. Let them praise refers to the peoples (verse 2).⁠¹ Thy name refers to the glorious personal name² of God that was revealed through the hand of Moses to Israel.⁠³ The Lord does not have a glorious name among all nations.⁠⁴ Israel is the only nation that knows God’s proper name.⁠⁵

1. Let them praise means, “Let the peoples praise.”

2. YHVH.

3. See Exodus 3:15.

4. The nations refer to him as “God (Elohim).” They do not know His proper name.

5. YHVH.

יודו שמך – אז יודו כל העמים שמך כי גדול ונורא הוא.

והוא אומרו יודו שמך ויאמרו שהוא גדול ונורא, ושהוא קדוש.

יודו שמך גדול ונורא. יהי רצון מלפניך ׳גדול ונורא׳, ש׳יודו שמך׳ המורה כח הבריאה¹: קדוש הוא. ו׳יודו׳ כמו כן שהוא לבדו ה׳קדוש׳ ונצחי בהחלט מצד עצמו:

1. ראה מה שציינו בישעיה.

יודו שמך – כלם יודו לשמך כי גדול וגו׳.

יודו רק שמך – אז לא יודו לו בעצמו רק לשמו, שההודאה לשמו מורה ששמעו שמעו למרחוק, ולא השיגו את עצמו, שכן אז לא ידעו מה׳ רק מה שהשיגו ממה שנתפרסם ממעשיו שעשה בציון, שע״י שמע השגחתו בציון יודו לאמר גדול ונורא קדוש הוא – שלשה התוארים האלה כוללים שלש הנהגות שידבר בהם בסימנים אלה, שם גדול מורה שהוא ראשית הסבות ואחריתם, וש נורא מורה שיוכל לערך המערכה ולשדדה שתסכים עם הנהגתו, ושם קדוש מורה שהוא מרומם על הנהגה הרגילה באמצעות הטבע רק יפליא פלאות בימינו ובזרוע קדשו באופן נשגב נסיי מרומם מחקי העוה״ז וסדריו.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ד) וְעֹ֥ז מֶלֶךְ֮ מִשְׁפָּ֢ט אָ֫הֵ֥ב⁠ אַ֭תָּה כּוֹנַ֣נְתָּ מֵישָׁרִ֑ים⁠ מִשְׁפָּ֥ט וּ֝צְדָקָ֗ה בְּיַעֲקֹ֤ב׀ אַתָּ֬ה עָשִֽׂיתָ׃

And the strength of a king who loves justice!⁠¹ You have established integrity; justice and righteousness You have executed in Yaakov.

1. strength... justice | וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב – According to this, the verse is a continuation of the preceding one: "They will acknowledge Your name... and the strength of a king who loves justice" (Sforno, Hoil Moshe). Alternatively, the clause stands alone as an exclamation: "Strength to the king who loves justice!⁠" (Ibn Ezra)

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְעוֹשְׁנֵיהּ דְמַלְכָּא דְדִינָא רָחֵים אַתְּ אַתְקֵינְתָּא תְרִיצוּתָא דִינָא וְצִדְקְתָא בְּיַעֲקֹב אַתְּ עֲבַדְתָּ.

And you love the strength of the king of justice; you have established integrity; you have made justice and righteousness in Jacob.

ועוז מלך משפט אהב, אתה – מוצא מי שהוא עז אינו תופס מדת הדין אבל הקב״ה ועוז מלך משפט אהב.

אתה כוננת מישרים – א״ר אלכסנדרי אתה כוננת ישרות בעולמך יש לו דין עם חברו הוא נכנס עמו לדין והן מקבלין עליהם מה שהדין נותן יוצאין ועושין שלום הוי אתה כוננת מישרים, אדם יוצא לדרך ורואה חמור שונאו רבץ תחת משאו הולך ונותן לו ידו, נכנסין לפונדק והוא אומר כך עשה לי פלוני אני הייתי סבור שהיה שונאי ומי גרם להם שיהיו אוהבים התורה שאמרה כי תראה חמור שונאך וגו׳ הוי אתה כוננת.

ועז אלמלך אלמחב אלחכם, באן יקולון אנת היאת אלמסתקים, ואלחכם ואלעדל פי אל יעקוב אנת צנעתהמא.

ותפארת המלך האוהב את המשפט והצדק בבית (משפחת) יעקוב אתה עשית (שיהיו המשפט והצדק מוכנים בבית יעקוב).

ועז, ועז המלך האוהב המשפט, בכך שיאמרו אתה כוננת המישרים והמשפט והצדק בבית יעקב אתה עשיתם ושני הפסוקים קשורים יחד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 3]

ועז – עז וכבוד הוא למלך שהוא אוהב משפט.

וטעם אתה – לבדך.

או מאתך התחלה.

וטעם מישרים – הם משפטי התורה וצדקותיה שנתנה על ידי שלוחיו.

THE STRENGTH ALSO OF THE KING WHO LOVETH JUSTICE.⁠¹

Strength and glory are due to the King who loves justice.⁠²

[THOU HAST ESTABLISHED EQUITY.⁠³] The meaning of Thou is “Thou alone”⁴ [have established] or “from You first”⁵ came equity (mesharim).

Equity (mesharim) refers to the laws of the Torah and its righteous dictates which were given by God’s messengers. These messengers were:⁠⁶

1. Our verse reads, kavod ve-oz melekh mishpat ahev. This literally reads, Glory and strength the King of justice loves.

2. Ibn Ezra reads this phrase as if it were written kavod ve-oz le-melekh mishpat ahev (glory and strength are due to the King who loves justice).

3. In Hebrew, this is mesharim.

4. In other words, Thou hast established equity means, “Thou alone hast established equity.”

5. Literally, “From Thou the beginning of equity.”

6. Moses and Aaron. The term “messengers” only refers to Moses and Aaron, for they alone were the agents of the Lord who transmitted God’s law to Israel. See Ibn Ezra on verse 7. Also see Ibn Ezra on Exodus 12:1.

ועז מלך – אז יראה עוזו ושהוא מלך על הכל, ואז יכירו כי אתה אוהב המשפט וכי אתה כוננת הכל במשרים ואתה הוא שעשית המשפט ביעקב בהגלותך אותם בין העמים, ואתה הוא שעשית הצדקה ביעקב בהוציאך אותם מהגלות.

ויש מפרשים הפסוק על משפטי התורה שנתן ליעקב, כי כולם מישרים, ואז יודו בם כל העמים.

ויפרסמו עוז המלך האוהב משפט, ויאמרו כלם לאל אתה כוננת מישרים, ר״ל העמדתם על מכונם. ומשפט וצדקה ביעקב, עשית משפט בהתאחרם בגלות לרוב עונותם, וצדקה בגאולתם מצד אמונתם הטובה וזכירת ברית אבות בתשובתם. והעיד בני עמיו למהר הגאולה ברוב תפילה ותשובה.

ועז מלך משפט אהב. וכמו כן ׳יודו עוז מלך׳ ומלכותו ש׳אהב משפט׳, וזה כי אמנם אתה כוננת את ישראל לעבדך, כאמרו (דברים לב ו) ׳הוא עשך ויכוננך׳¹: מישרים. וזה עשית ב׳מישרים׳, כי אמנם משפט וצדקה ביעקב אתה עשית, [׳עשית׳] גם ׳ביעקב׳ ׳משפט׳ ברשעים, כאמרו (זכריה יג ט) ׳והבאתי את השלישית באש וצרפתים׳, ׳וצדקה׳ לצדיקים, כאמרו (מלאכי ג כ) ׳וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה׳:

1. שנתן לך מציאות למען תהיה קנינו מוכן להשיג בך חפצו וסגולתו וזה כי הוא עשך לגוי כי לא היית גוי נחשב כלל:
ויכוננך. נתן לך הכנות שתהיה מוכן בהם להיות לו לעם סגולה (לשון רבינו שם).

אתה כוננת – בלא ה״א בסוף תיבה.

ועוז מלך – העוז הוא למלך אשר אוהב המשפט.

מישרים – התורה שהוא מישרים אתה כוננת.

משפט וצדקה – משפטי התורה ודבריה המצודקים הנתונים ביעקב מעשה ידיך המה.

ועז, כוננת מישרים – שכננת עז מלך על המישרים.

משפט וצדקה – עי׳ ישעיה נ״ט י״ז מש״ש.

ועז – (מדרגה ב) בעת שכוננת עז מלך אשר משפט אהב על המישרים בעת שאינך רם על העמים בלתי משגיח, רק אתה דומה כשופט המנהיג הכל במשפט ע״פ הדין, ודומה כמלך האוהב משפט, שכנן עזו על המישרים שיתנהג הכל לפי חקות היושר, עד שהמערכה שהוא כסא ה׳ מכוננת על המישרים לפעול כפי היושר והצדק, כפי שכנן אותה המלך העליון האוהב משפט, זה יהיה בהנהגת העכו״ם שיתנהגו עפ״י המערכה, שבכ״ז יהיה הנהגת המערכה כפי הגמול והעונש,

משפט וצדקה ביעקב אתה עשית אולם ביעקב יהיה הנהגה אחרת מעולה ממנו, כי הם לא יתנהגו באמצעות המערכה רק אתה בעצמך עשית בו משפט וצדקה המשפט הוא מה שיתן כפי הגמול, והצדקה הוא מה שיתן כפי הצדקה העליונה שהיא תתן בחסד מצד צדקת אלהים יותר מן הראוי כפי המעשה, ובעת שיתנהג עם כלל העולם במישרים יתנהג עם יעקב במדרגה יותר גדולה שהיא הנהגה מורכבת ממשפט וצדקה, והיא הנהגה נסיית פלאיית לפי הגמול הפרטי שהוא המשפט, ולפי חסד אלהים באהבה מיוחדת שהיא הצדקה שיעשה להם נסים נסתרים, אז

ועז מלך – ויודו ג״כ עז כלומר התאזרות כח מלך האוהב משפט והחפץ שהיושר יכון כלומר יעמוד על כן ובסיס.

משפט וצדקה – משפט להרחיק האויב מארצנו, וצדקה לתתו לנו למס, כי מאחר שחשב הוא לשומנו למס ראוי לו לנפול בשחת פעל.

(ה) רוֹמְמ֡וּ^א יְ֘הֹוָ֤היְ֘⁠־⁠הֹוָ֤ה^ב אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽ֭הִשְׁתַּחֲווּ^ג לַהֲדֹ֥ם רַגְלָ֗יו⁠ קָד֥וֹשׁ הֽוּא׃

Exalt Hashem, our God, and bow down to His foot stool.⁠¹ It is holy.⁠²

1. to His foot stool | לַהֲדֹם רַגְלָיו – According to many commentators, this is a metaphor for the Beit HaMikdash.

2. It is holy | קָדוֹשׁ הוּא – Alternatively: "He (Hashem) is holy". See Ibn Ezra for both possibilities, and see the note on verse 3 for similar ambiguity there.

א. רוֹמְמ֡וּ א=רוֹמֲמ֡וּ (חטף)

ב. יְ֘הֹוָ֤היְ֘⁠־⁠הֹוָ֤ה =א (מקום הצינורית כדרכו בשם הוי״ה)

ג. וְֽ֭הִשְׁתַּחֲווּ =ל,ש1 ובדפוסים
• א=וְֽ֭הִשְׁתַּחֲוּוּ (נקודה בוי״ו עיצורית)

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

שַׁבַּחוּ קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא וּסְגִידוּ לְבֵית מַקְדְשֵׁיהּ קַדִישׁ הוּא.

Sing praise in the presence of the LORD our God, and bow down towards his sanctuary; he is holy.

רוממו ה׳ אלהינו והשתחוו – הכל בזכות השתחויה (כתוב בשמואל ברמז פ׳ ובפסוק ויהי כי זקן שמואל ובפסוק ויאמר שמואל אל העם). כתיב ויחר אף ה׳ במשה, ר׳ יהושע בן קרחה אומר כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם וזה לא נאמר בו רושם, ר׳ שמעון בן יוחאי אומר אף זה נאמר בו רושם שנאמר הלא אהרן אחיך הלוי, והא כהן הוא, הכי קאמר אני אמרתי אתה כהן והוא לוי עכשו הוא כהן ואתה לוי. וחכמים אומרים לא נתכהן משה אלא שבעת ימי המלואים בלבד, ויש אומרים לא פסקה כהונה אלא מזרעו שנאמר ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי ואומר משה ואהרן בכהניו, מאי ואומר וכי תימא קרא לדורות הוא דכתיב ואומר משה ואהרן בכהניו. כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נמנע משה מלשמש בכהונה גדולה, ר׳ יודן בשם ר׳ יוסי בר׳ יודא ור׳ ברכיה בשם ר׳ משעון שמע לה מן הדא בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים ומשה איש האלהים, אבל בניו יקראו על שבט הלוי, א״ר אלעזר בר׳ יוסי פשוט הוא לן בחלוק לבן שמש משה במדבר.

פרפעו אללה רבנא ואסג׳דוא אלי קבלה סכינתה, פאנה אלקדוס.

ואם כך [שאתה עשית (המשך מהפסוק הקודם)] תרוממו את ה׳ אלוהינו ותשתחוו ממול שכינתו. לפי שהוא הקדוש.

רוממו, לכן רוממו ה׳ אלהינו והשתחוו כלפי שכינתו כי הוא הקדוש, תרגם להדם רגליו ״קבלה׳ סכינתה״ כלפי הרוח אשר שם שכינתו, כלומר להשתחוות בכל מקום בעולם כלפי המקדש ובמקדש כלפי קדש הקדשים, וראה להמן קלב ז. ובספרו אמו״ד מאמר ב פ״י הזכיר פסוק זה בין כל הפסוקים שיש במשמעותם הגשמה, והוכיח בראיות שגם כלפי בשר ודם משתמשים במונחים אלו למושגים שאינם גוף, ע״ש.

ואמרו רוממו, רוממו בשיר לא יותר.

וקולה רוממו, רפעו באלתסביח לא גיר.

רוממו – בבואכם אל המקדש.

והשתחוו להדום רגליו – לנגד מקום הארון כי מקום הדומו קדוש הוא.

או שב אל השם הנכבד ככתוב בסוף המזמור.

EXALT YE THE LORD. When you come to the Temple.

AND PROSTRATE YOURSELVES AT HIS FOOTSTOOL. Facing the place of His Ark, for the place of His footstool is holy.⁠¹ On the other hand, ki kadosh hu (for He is holy) might refer to God the glorious,⁠² as is noted at the end of this psalm.

1. According to this interpretation, kadosh hu (holy is He) should be rendered as “holy is it (the footstool)”; that is, the place of His footstool is holy.

2. The word hu can mean “he” or “it.” According to this interpretation, it means “He.”

רוממו י״י אלהינו – יאמר כנגד כל ישראל וכנגד כל העמים: רוממו י״י אלהינו בפיכם.

והשתחוו להדום רגליו – שהוא בית המקדש, כי הוא קדוש ושמו קדוש. כי תראו הנביאים הראשונים שהיו קדושים בהשתחוותם והתפללם לפניו היה עונה אותם י״י.

ואמר רוממו ה׳ אלהינו והשתחוו להדום רגליו כלומר, השתחוו לו ממקום הדום רגליו ר״ל בית המקדש. ואל תקשו לבבכם מלזעוק, כי כל שיחטא אדם או כמעט, צריך כפרה וסליחה ותפילה, כי הגדולים הם הנביאים הוצרכו לתפילה ולסליחה.

(ה-ח) ולי נראה לפרש עוד, רוממו ה׳ אלהינו, כלומר, התעוררו כולכם מעצמכם. כי אין עמכם נביאים שיעוררו אתכם כמו שהיה בזמן הקדום, שמשה ואהרן שהיו בכהני השם ר״ל משרתיו הדבקים, ושמואל שהיה בקוראי שמו היה קוראים בעד העם, והיה האל עונה אותם ומדבר עמם בעמוד ענן, ר״ל שמצילחם בהנהגתם על כי שמרו עדותיו וחקיו אשר נתן להם. ואמר על זה ה׳ אלהינו אתה עניתם, כשהיו מתפללים על ישראל. ואל נושא היית להם, ר״ל בעבורם כדרך אמרי לי אחי הוא (בראשית כ, יג). כלומר, היית נושא לישראל בעבורם ברוב תפלתם ונוקם מאויביהם. על עלילותם, ר״ל על סיבותיהם ועניני הנהגתם. או פי׳ נוקם על עלילותם שב למשה ולאהרן על דבר קורח.

רוממו ה׳ אלהינו. אתם בני קיבוץ גלויות, ׳רוממו׳ - פַּרסמו רוממותו לכל המין האנושי להכניס את כולם, והשתחוו להדום רגליו - מקום מקדשו¹, כי אמנם קדוש הוא - שנקדש בכבודו², כענין ׳כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא׳ (שמות ג ה)³:

1. כ״כ הרד״ק.

2. ע״פ לשה״כ, ׳קדוש הוא׳ מקום המקדש, שבכך שהכבוד שורה שם, הופך המקום להיות מקום קדוש.

3. שהתקדש על ידי ששרתה שם שכינה במראה הסנה. ראה שמות (יט כג) באיסור לעלות על הר סיני: ׳וקדשתו - באמור להם (שם פסוק יג) אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה, כענין אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא׳. וזהו שאמר כאן שלפי שהוא ׳הדום רגליו׳, לכן ׳קדוש הוא׳. וראה לפי זה ויקרא (א א) שהמשכן ובית המקדש התקדשו על ידי שירד שם השכינה בענן.

להדום – הוא שרפרף הכסא הנתון תחת רגלי היושב כמו הדום לרגליך (תהלים ק״י:א׳).

להדום רגליו – הוא בה״מ ואחז במשל כאלו ממכון שבתו השמים יוריד רגליו לנוח בבה״מ.

קדוש הוא – כי הוא קדוש וחלה הקדושה בהדום רגליו.

רוממו ה׳ אלהינו והשתחוו להדום רגליו – שהגם שעתה מדבר עדיין מעת שאין ה׳ שוכן בארץ להנהיג הנהגה מיוחדת מאתו לבדו, רק יצוייר כאלו השמים כסאו, כי גם הנסים הם נסתרים ויורדים דרך השמים והטבע, בכ״ז הדום רגליו הוא בארץ, דהיינו סוף השגחתו הוא בארץ דרך השמים, ויערך הנהגת הכסא וישיבתו עליה שהיא הנהגת המערכת לפי הדום רגליו והצורך בארץ כפי מעשה וצורך התחתונים, ובזה תשתחוו להדום רגליו, שעכ״פ סוף מסובביו בארץ הם כפי השגחה הפרטיית, ושם הוא קדוש ונבדל ומנהיג כפי ההשגחה והפלא, שזה גדר הקדושה, (ואמר קדוש הוא בנסתר כי במדרגה זו עדיין קדושתו מעוטף ומכוסה במסך הטבע).

(ו) מֹ֘שֶׁ֤ה וְאַהֲרֹ֨ן׀ בְּֽכֹהֲנָ֗יו⁠ וּ֭שְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵ֣י שְׁמ֑וֹ קֹרִ֥אים אֶל⁠־יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה⁠ וְה֣וּא יַעֲנֵֽם׃

Moshe and Aharon were among His priests¹ and Shemuel among those who call out in His name; they called to Hashem and He would answer them.

1. His priests | בְּכֹהֲנָיו – See Radak that Moshe is referred to as a priest since he, too, served in that capacity during the seven days of the Tabernacle's consecration. See also Ibn Ezra that the word "כהן" really only means "one who ministers", and as such need not refer to an actual priest. [See the word's usage in Shemuel II 8:18 and Iyyov 12:19 where it takes the meaning "official" or "governor".]

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכַהֲנוֹי דִמְסַרוּ נַפְשֵׁיהוֹן מְטוּל עַמָא דַייָ וּשְׁמוּאֵל אַמְטוּלְהוֹן צַלֵי קֳדָם יְיָ הֵיךְ אֲבָהַת עַלְמָא דְצַלוּ בִשְׁמֵיהּ מְצַלֵין קֳדָם יְיָ וְהוּא עָנִי יַתְהוֹן.

Moses and Aaron are among his priests who gave their life for the people of the LORD, and Samuel prayed for them before the LORD, like the fathers of old, who prayed in his name; they would pray in his presence and he would answer them.

משה ואהרן בכהניו – רבי יודן בשם רבי יוסי ברבי יהודה ורבי ברכיה בשם רבי יהושע בן קרחה אמר כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נמנע משה מלשמש בכהונה גדולה שנאמר משה ואהרן בכהניו. אמר רבי ברכיה בשם רבי סימון מקרא מלא הוא (דברי הימים א כג יג-יד) ובני עמרם משה ואהרן ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים. ומשה איש האלהים. אמר רבי יהושע ברבי יוסי בחלוק לבן שימש משה בכהונה גדולה כל שבעת ימי המלואים שנאמר משה ואהרן בכהניו.

רמז תתנג

קוראים אל ה׳ והוא יענם [בעמוד ענן וגו׳] – זה קורא ונענה בענן וירד ה׳ בענן, ובאהרן כתיב וירד ה׳ בעמוד ענן ויעמוד פתח האהל, אבל בשמואל לא שמענו, והיכן שמענו להלן ותענינה אותן ויאמרו יש הנה, ואין יש אלא ענן שנאמר ויש אשר יהיה הענן, ר׳ יודן בש״ר מרי בר יעקב אמרו להם הנשים אין אתם רואים ענן קשור למעלה מחצרו.

רב מוסי, והרון מן אימתה, ושמואל מן מסתג׳אביה, ידעון אלי אללה פיג׳יבהם.

[הוא] אלוהי משה ואהרון מהכהנים שלו ושמואל מבין המתחננים אליו כאשר הם מבקשים מה׳. ומיד הוא יתן להם את בקשתם.

משה, אלהי משה, ואהרן מכהניו, ושמואל מן הנענים מלפניו, קוראים אל ה׳ והוא יענם. גם פסוק זה המשך לשלפניו: כי הוא הקדוש אלהי משה.

ומה ששבח עצמו יתהדר ויתרומם במשה ואהרן ושמואל הרי זה כדי לעודדינו לצדקות, עד שנאמר אלוה המתפאר בעבדיו הצדיקים ראוי שנשתדל בעבודתו כדי שיענה אותנו כמו שענם, ולפיכך הוספתי מלה נסתרת ענינו כאשר עניתם.

ומדחה עז וג׳ל נפסה במשה ואהרן ושמואל פד׳לך תרגיב לנא פי אלצלאח, חתי נקול רב יתבאהא בעבאדה אלצאלחין יג׳ב אן נרגב פי טאעתה חתי יג׳יבנא כמא אג׳אבהם, ולד׳לך אצ׳מרת ענינו כאשר עניתם.

(ו-ז) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו היו קוראים אל י״י והוא יענם – וכמו כן אם אתם קוראים בעת צרה, ושמרים^א מצותיו ועדותיו הוא יענ⁠{כ}⁠ם.

בעמוד ענן {י}⁠דבר אליהם – מכאן אתה למד שאף לשמואל דבר הכתוב, ובפסיקתא (פסיקתא דרב כהנא ד׳) יליף בגזירה שוה, כת׳ הכא: ויש אשר יהיה הענן (במדבר ט׳:כ׳-כ״א), וכת׳ בשמואל גבי שאול: יש הנה^ב וגו׳ (שמואל א ט׳:י״ב).

{וחק נתן – כמו:} חונן נותן (תהלים ל״ז:כ״א) למו.

א. בכ״י ס״פ: ושמרי.

ב. כן בפסוק. בכ״י (בחילוף הסדר): הנה יש.

והם: משה – בכהניו – מלת כהן בכל המקרא – משרת, כהני י״י משרתי אלהינו (ישעיהו ס״א:ו׳), וכהנו לי (שמות כ״ח:מ״א). על כן אם אהרן היה הכהן הראש, משה כהן הכהנים, כי הוא שרת שבעת ימי המלואים.

והזכיר שמואל – שהוא ממשפחותם בקריאתו אל השם וענהו ככתוב אקרא אל י״י (שמואל א י״ב:י״ז) וענהו מיד.

(ו-ז) משה – בעמוד – פירשתים.

¹MOSES AND AARON AMONG HIS PRIESTS. In all of scripture, the word Kohen (priest) means one who ministers.⁠² Compare this to the priests (Kohane) of the Lord, the ministers of our God (Isaiah 61:6); that they may minister unto Me (ve-khihanu li) in the priest’s office(Exodus 28:41). Therefore, if Aaron was the High Priest, Moses was the priest over all the priests, for Moses served during the seven days of dedication.⁠³ The psalmist mentions Samuel, who was of their family,⁠⁴ and notes that when Samuel called unto His name he was answered by God.⁠⁵ Thus scripture records, I will call unto the Lord (Samuel I 12:17).

(6-7) MOSES. I have previously explained the meaning of [He spoke unto them] in the pillar of cloud. ⁶

1. Moses, Aaron, and Samuel are mentioned and dealt with in verses 6–7. Since Ibn Ezra speaks of God’s messengers at the end of his comments on verse 4, he goes on to explain verses 6–7 rather than verse 5. After Ibn Ezra comments on verses 6–7, he explains verse 5.

2. The psalmist refers to Moses as a Kohen (priest). However, Moses was a Levi, not a Kohen. Hence Ibn Ezra points out that whoever ministers before the Lord can be referred to as a Kohen. He then goes on to note that not only was Moses a Kohen but he was “a Kohen over all the Kohanim.”

3. See Lev. 8. The act of consecrating the Kohanim made Moses a Kohen over all the kohanim.

4. Samuel, like Moses and Aaron, was descended from Levi. See 1 Chron. 6:18–23.

5. In other words, And He answered them does not only refer to Moses and Aaron – it also refers to Samuel.

6. See Ibn Ezra’s comments on the beginning of verse 7.

וזהו שאמר: משה ואהרן בכהניו – משה ואהרן שהיו הכהנים הגדולים בכהניו, וכן שמואל שהיה גדול בנביאים שהיו בזמנו, שהנביאים הם קוראי שמו, ואלה בכל עת שהיו קוראים אל י״י היה עונה אותם וזכר שמואל שהיה ממשפחת משה ואהרן ונביא כמו הם, ואפשר שהיה גדול בנבואה משאר הנביאים אחר משה וכן אמר: אם יעמוד משה ושמואל לפני (ירמיהו ט״ו:א׳).

ובדרש: אתה מוצא מה שכתוב במשה כתיב בשמואל: זה לוי וזה לוי, זה אמר שירה וזה אמר שירה, זה מלך על כל ישראל ויהודה וזה מלך על כל ישראל ויהודה, זה מלך מ׳ שנה וזה מלך מ׳ שנה, זה עשה מלחמות וזה עשה מלחמות, זה הרג מלכים וזה הרג מלכים, זה בנה מזבחות וזה בנה מזבחות, זה הקריב וזה הקריב, זה בקריאה: ויקרא י״י למשה (שמות י״ט:כ׳) וזה בקריאה: ויקרא י״י אל שמואל (שמואל א ג׳:ד׳).

ומה שאמר: בכהניו כי גם משה כהן היה, והוא שמש בכהונה תחלה ששימש שבעת ימי המלואים.

ובדרש: רבי יונתן בשם רבי יוסי ברבי ברכיה בשם רבי יהושע בן קרחה אומר: כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נמנע משה מלשמש בכהונה גדולה, דכתיב: משה ואהרן בכהניו. אמר רבי ברכיה בשם רבי יהושע מקרא מלא הוא: בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן וגו׳ ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי (דברי הימים א כ״ג:י״ג-י״ד) – משמע שהוא נקרא כהן אבל בניו יקראו על שבט הלוי.

קוראים אל י״י – האל״ף נחה, וכן: חוטאים אל י״י (שמואל א י״ד:ל״ג).

משה ואהרן בכהניו, ר״ל במשרתיו הדבקים בעבודתו. ושמואל בקוראי שמו, הוצרכו למחילה, אהרן במעשה העגל ומשה ואהרן במי מריבה ושמואל כשלא הדריך את בניו בדרך ישרה, ומ״מ נענו ונתכפרו בקראם אליו. והוא אמרו קוראים אל ה׳ והוא יענם. ומלת קוראים באה בנחות האל״ף ובחירק ברי״ש דרך זרות. וכן אתם אל תגשו לבבכם מזעוק לאל.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

(ו-ט) משה ואהרן בכהניו. ואמרתי שתהיו זהירים בכבוד מקום מקדשו, כי אמנם ׳משה ואהרן׳ הנבחרים ׳בכהניו׳¹ ושמואל הנבחר בקוראי שמו², קוראים אל ה׳ להתפלל בעד אחרים, והוא יענם ונושא פניהם: שמרו עדותיו. אפילו המצוות שהן ׳עדות׳ וסייג³ - ׳שמרו׳, ולא אמרו כמו שאמר שלמה ׳אני ארבה ולא אסור׳ (סנהדרין כא:): וחק נתן למו. וכמו כן שמרו כל ׳חוק׳ פרטי ש׳נתן למו׳⁴ בלי תוספת וגרעון, כאמרו (שמות ז ו) ׳ויעש משה ואהרן כאשר צוה ה׳ אותם כן עשו׳⁵, ועם כל זה, ונוקם על עלילותם - דקדקת עליהם ולא נשאת להם למשה ולאהרן בחטא מי מריבה ולשמואל באמרו (שמואל א׳ טז א) ׳עד מתי אתה מתאבל על שאול ואני מאסתיו׳, ובכן מת קודם שימות שאול⁶. לכן אתם, רוממו ה׳ אלהינו בהודיעכם רוממותו לכל באי עולם, והשתחוו להר קדשו - לכבוד שמו, כי קדוש - נצחי וקדמון ה׳ אלוהינו, ואין זולתו בזה:

1. משה שירת כל שבעת ימי המילואים. וכ״כ האבע״ז. רד״ק: ובדרש (שו״ט ויל״ש תתנב): רבי יונתן בשם רבי יוסי ברבי ברכיה בשם רבי יהושע בן קרחה אומר, כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נמנע משה מִלְּשַׁמֵּשׁ בכהונה גדולה, דכתיב: משה ואהרן בכהניו. אמר רבי ברכיה בשם רבי יהושע, מקרא מלא הוא (דהי״א כג, יג - יד): בני עמרם אהרן ומשה, וַיִּבָּדֵל אהרן וגו׳ ומשה איש האלהים בניו יִקָּרְאוּ על שבט הלוי, משמע שהוא נקרא כהן, אבל בניו יִקָּרְאוּ על שבט הלוי.

2. קריאת שם ה׳ היא פירסום שמו, ושמואל היה מסובב ממקום למקום. וראה מש״כ סוף פרשת בראשית (ו ח) ׳ כי לא למדו את דורם לדעת את ה׳, כאברהם משה ושמואל וזולתם׳. ונקט את שלושת אלה לעומת ׳דניאל איוב ונח׳ שהזכיר שם, כי בירמיה (טו, א): ׳אם יעמוד משה ושמואל לפני׳, ומזה למד רבינו שכנגד אלה שלא זכו ללמד, היו שלושת אלה הגדולים שבקוראי בשמו. ויש לציין בקצרה מהות הקריאה בשם ׳ה. טאבע״ז: כי הוא שרת שבעת ימי המלואים והזכיר שמואל שהוא ממשפחותם בקריאתו אל השם וענהו ככתוב אקרא אל ה׳ וענהו מיד.

3. ראה הקדמה לפרק קי״ט.

4. כן פירש רש״י: שמרו עדתיו וחק נתן למו - וחוק אשר נתן למו. ורד״ק: משה ואהרן שמרו העדות והחוקים שנתן להם, שמרו אותם לאמר לישראל בלי תוספת וגרעון, ואין צריך לומר הַמְּצֻוֶּה עליהם לבדם כמו שצוה למשה בשבעת ימי המילואים ומה שצוה לאהרן במשמרות הכהונה, כמו שכתוב (במדבר יח, ז): אתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם וגו׳, וכן שמואל שמר עדותיו וְהוֹרָם לישראל וֶהֱשִׁיבָם לדרך טובה כמו שכתוב (ש״א ז, ד): ויעבדו את ה׳ לבדו.

5. ׳בכל דיבור ודיבור שמרו זה הסדר המצווה וכו׳, כן עשו - לא הוסיפו ולא גרעו׳.

6. ראה תענית (ה:) אמר רבי יוחנן: זקנה קפצה עליו, דכתיב נחמתי כי המלכתי את שאול. אמר לפניו: רבונו של עולם, שקלתני כמשה ואהרן, דכתיב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו, מה משה ואהרן - לא בטלו מעשה ידיהם בחייהם, אף אני לא יתבטל מעשה ידי בחיי! - אמר הקדוש ברוך הוא: היכי אעביד? לימות שאול - לא קא שביק שמואל, לימות שמואל אדזוטר - מרנני אבתריה, לא לימות שאול ולא לימות שמואל - כבר הגיעה מלכות דוד, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא. אמר הקדוש ברוך הוא: אקפיץ עליו זקנה, היינו דכתיב ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה, וכי מה ענין גבעה אצל רמה? אלא לומר לך: מי גרם לשאול שישב בגבעה שתי שנים ומחצה - תפלתו של שמואל הרמתי.

בכהניו – הבי״ת בגעיא.

קראים – האלף נחה וכן חטאים לה׳ שמואל א׳ יד.

משה ואהרן – ר״ל ראו גודל קדושתו כי הלא משה ואהרן היו מהגדולים ומהמיוחדים בכהני ה׳ (כי גם משה היה כהן כי שמש בימי המלואים) ושמואל היה מהגדולים ומהמיוחדים בקוראי שמו.

קוראים – הם היו קוראים לה׳ והוא היה עונה להם.

משה (מדרגה ג) אבל בעת שנמצאו משה ואהרן בין כהניו, ושמואל נמצא בין קוראי שמו – ר״ל בעת בעת שישראל הם במדרגה כזאת שישרה שכינתו עליהם בדרך פלאיי, וימצא עם כהניו כמו שנמצא עם משה ואהרן, שידמו כהניו כמשה ואהרן בדיבוק אלוה עמהם, וקוראי שמו ידמו כשמואל ומפרש כמו שענה לשמואל בעת קרא אליו וינוסס נס להתנוסס (כמש״ש הלא קציר חטים היום אקרא אל ה׳ ויתן קולות ומטר) כן קוראי שמו קוראים אל ה׳ והוא יענם – וכמו שדבר עם משה ואהרן בעמוד הענן כמ״ש הנה אנכי בא אליך בעב הענן, כן

משה ואהרן בכהניו וגו׳ – אתם בני עולה ראו כי ה׳ כ״כ אוהב משפט שאפילו גדולי כהניו (שלפי דעות המשובשות שבעמים בימים הקדמונים האלילים היה להם משוא פנים לכהניהם) וגדולי נביאיו נענשים על עברות שבידם.

(ז) בְּעַמּ֣וּד עָ֭נָן יְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֑ם⁠ שָׁמְר֥וּ עֵ֝דֹתָ֗יו וְחֹ֣ק נָֽתַן⁠־לָֽמוֹ׃

In a pillar of cloud He would speak to them;⁠¹ they kept His testimonies and the statutes that He gave them.

1. to them | אֲלֵיהֶם – See Radak that this refers back only to Moshe and Aharon. Cf. Rashi that Hashem at times also revealed himself to Shemuel through a cloud, and see R. Saadia that sometimes God gives a prophet a sign that he should know that it is God speaking to him, and that this sign might take the form of a cloud. For discussion of how Hashem reveals Himself to mankind, see Seeing Hashem.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּעַמוּד עֲנָנֵי יְקָרָא מְמַלֵל עִמְהוֹן נְטַרוּ סָהִדְוָתֵיהּ וּקְיָם דִיהַב לְהוֹן.

In the pillar of glorious clouds he would speak with them; they kept the commandments [of] his testimony, and the covenant that he gave to them.

שמרו עדותיו וחק נתן למו – שמענו במשה שנכתבה תורה לשמו זכרו תורת משה עבדי, ושמענו בשמואל שנכתב לו ספר תורה דכתיב ויכתוב בספר וינח וגו׳, באהרן לא שמענו, אלא מלמד שנכתב לו פרשה זו שלא תזוז מבניו ובני בניו עד סוף כל הדורות ואיזו זו זאת חקת התורה.

בעמוד מן גמאם יכ׳אטבהם פחפט׳ו שואהדה, ורסם אעטאהמא.

הוא דבר אתם בעמוד מענן ושמרו את עדותיו ואת החוקים שנתת להם.

בעמוד ענן ידבר אליהם – אף עם שמואל, וזהו שנאמר: היש בזה הרואה ותענינה אותם ותאמרנה יש (שמואל א ט׳:י״ב), תראה הענן קשור על פתחו, כמה דאת אמר: ויש אשר יהיה הענן (במדבר ט׳:כ׳).

שמרו עדתיו וחק נתן למו – וחוק אשר נתן למו.

In a pillar of cloud He would speak to them Even with Samuel. This is what is stated: "and they said to them, Is the seer here? and they answered them and said, He is (יֵש)" (I Sam. 9:11f.). You will see a cloud attached to his doorway, as Scripture says: "And sometimes the cloud would be..⁠" (Bemidbar 9:20).

they kept His testimonies and the statute He gave them The statute that He gave them.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

בעמוד ענן – אליהם – ישוב אל משה ואהרן ואין שמואל עמהם, כמו: וישם דמי מלחמה בשלום (מלכים א ב׳:ה׳) שב אל יואב לבדו ולא עמשא, וכמוהו רבים. וטעם לאמר על משה ואהרן שהם שומרי עדותיו בעבור היותם אמצעיים בין השם ובין ישראל והעדות והחקים שנתן להם השם שמרום לאמרם כן לישראל^א ולא יוסיפו ולא יגרעו וזה הוא שבחם כי אין צורך לזכור עליהם ששמרו התורה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״ישראל״.

HE SPOKE UNTO THEM IN THE PILLAR OF CLOUD. The reference is to Moses and Aaron. Samuel is not included with them.⁠¹ Our verse is similar to and shed the blood of war in peace (Kings I 2:5),⁠² which refers only to Joab. It does not refer to Amasa.⁠³ There are many such instances in scripture.⁠⁴

Scripture says that Moses and Aaron kept His testimonies because they were intermediaries between God and Israel. They kept⁵ the testimonies and statutes which God gave them in order to pass them on to Israel. They did not add to them nor diminish from them.⁠⁶ This is their praise, for there is no reason to note that they observed the Torah.⁠⁷

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 6]

1. Them does not include Samuel even though he is mentioned in the previous verse. Ibn Ezra’s point is that God did not speak to Samuel in a pillar of cloud.

2. Kings I 2:5 reads: Moreover, thou knowest also what Joab the son of Zeruiah did unto me, even what he did to the two captains of the hosts of Israel, unto Abner the son of Ner and unto Amasa the son of Jether, whom he slew, and shed the blood of war in peace, and put the blood of war upon his girdle that was about his loins and in his shoes that were on his feet.

3. Even though Amasa precedes and shed the blood of war in peace, the latter does not apply to him.

4. Where the predicates do not apply to the last mentioned subject.

5. In other words, “kept” does not mean “observed.” It means “preserved.”

6. See Deut. 13:1.

7. See note 26.

בעמוד ענן ידבר אליהם – טעמו על משה ואהרן.

והגאון רב סעדיה פירש כי מהדברים שהם אות לנביא כי מה שרואה ושומע מי״י הוא, שפעמים יהיה האות הזה עמוד ענן שיעמוד כנגד הנביא, מתיחד לפניו וכל הרקיע אין בו ענן, כמו שנאמר במשה ואהרן ושמואל: בעמוד ענן ידבר אליהם.

וכן אמר במדרש תנחומא: בעמוד ענן ידבר אליהם – אף עם שמואל דבר בעמוד ענן, וזהו שנאמר: היש בזה הרואה ותאמרנה יש (שמואל א ט׳:י״א-י״ב), תראה הענן קשור על פתחו, כדכתיב: ויש אשר יהיה הענן (במדבר ט׳:כ׳).

שמרו עדותיו וחוק נתן למו – משה ואהרן שמרו העדות והחוקים שנתן להם שיאמרו לישראל, שמרו אותם לאמר לישראל בלי תוספת וגרעון. ואין צריך לומר המצֻוה עליהם לבדם, כמו שצוה למשה בשבעת ימי המלואים, וכן מה שצוה לאהרן במשמרת הכהונה, כמו שכתוב: אתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם וגו׳ (במדבר י״ח:ז׳). וכן שמואל שמר עדותיו והורם לישראל והשיבם לדרך טובה כמו שכתוב: ויעבדו את י״י לבדו (שמואל א ז׳:ד׳).

ואמרו בעמוד ענן ידבר אליהם, שב למשה ולאהרן. ובדרש אפי׳ שמואל כשאמר שאול היש בזה הרואה, וכתיב ותאמרנה וגו׳ (שמואל א ט, יב), אמרו לו ענן קשור אתה מוצא בפתחו (תנחומא כב). ואמר כי שמרו עדותיו, והחוקים שנתן להם, ולכן עניתם והיית נושא להם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ידבר אליהם – ביו״ד כי לא נמנה עם החסרים בספר כתובים.

בעמוד ענן – עם עמוד הענן בא ודבר עליהם על אשר שמרו עדותיו והחוק אשר נתן להם.

עדותיו – הם מצות שבאו להעיד על מעשה ה׳ והשגחתו, וחק הם מצות שאין להם טעם.

בעמוד ענן ידבר אליהם – וכמו שלמשה ואהרן נתן תורה ומצות כן הם שמרו עדיותיו וחק נתן למו – עד שנראה לכל כי

וחק נתן למו – וחק אשר נתן למו.

(ח) יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֵינוּ֮ אַתָּ֢ה עֲנִ֫יתָ֥ם⁠ אֵ֣ל נֹ֭שֵׂא הָיִ֣יתָ לָהֶ֑ם⁠ וְ֝נֹקֵ֗ם עַל⁠־עֲלִילוֹתָֽם׃

Hashem, our God, You answered them; You were a forgiving God¹ for their sake,⁠² but an avenger of their misdeeds.⁠³

1. forgiving God | אֵל נֹשֵׂא – The verb "נשא" more literally means to carry or raise, but often takes the connotation of "bearing away sin" or "forgiving". Cf. Amos Hakham (Da'at Mikra on the verse) who suggests that here the word is short for "נשא פנים" (lifting the face), which refers to granting someone's request, as per the phrase's usage in Bereshit 19:21, Iyyov 42:9 and Shemuel I 25:35. If so, the clause is parallel to the first one.

2. for their sake | לָהֶם – See Rashi and Radak that Hashem forgave the nation because of Moshe, Aharon and Shemuel. Alternatively: "to them", with the verse saying either that God was a forgiving God to the people, or a forgiving God to its leaders.

3. their misdeeds | עֲלִילוֹתָם – See Rashi that this refers to the sins of the nation's leaders. The psalmist states that though God is forgiving to the nation, He is strict with its leaders. [The psalmist likely refers to Moshe and Aharon's being punished for their sin at Mei Merivah in Bemidbar 20, but see Hoil Moshe that it is not clear to which sin of Shemuel the verse might be referring.] Cf. Ibn Ezra and Radak that the verse refers to the evils wrought by the nation against its leaders which God avenged. If so the verse should be rendered: "You were a forgiving God... and an avenger...⁠" (rather than: "but an avenger")

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְיָ אֱלָהָנָא אַתְּ עֲנֵיתָ יַתְהוֹן אֱלָהָא שָׁבֵיק הֲוֵיתָא לְעַמָךְ אַמְטוּלְהוֹן וּמִתְפְּרַע עַל עוֹבָדֵיהוֹן.

O LORD our God, you answered them; you were a forgiving God for your people for their sake, and take vengeance for their deeds.

אללהם יא רב אג׳בנא כמא אג׳בתהם ולם תזל להם רבא גאפרא. ומנתקמא באסבאבהם.

ה׳! אלוהינו! תענה לנו כפי שענית להם. ועדיין אתה מכפר להם עונותיהם. ונוקם על העלילות שעשו להם.

ה׳, ה׳ אלהינו ענינו כמו שעניתם, ולא חדלת מהיות להם אל סלה, ונוקם בעבורם. תרגם נשא ״גאפרא״ סולח, נושא עון. ופירש על עלילותם בגללם, מסבות שלהם. והכוונה נוקם מאויבי ישראל בעבור תפלתם ובקשתם.

אל נושא – עון ישראל.

היית להם – בשבילם.

ונוקם – היית על עלילותם – משה ואהרן בשמעו נא המורים (במדבר כ׳:י׳), שמואל על שלא הדריך בניו בדרך טובה מת בחור.

a forgiving God [Forgiving] the iniquity of Israel.

for them Heb. להם, for their sake.

but vengeful You were vengeful for their misdeeds: Moshe and Aharon for "Hear now, you rebels!⁠" As for Samuel, because he did not direct his sons in the good way, he died young.

י״י אלהינו אתה עניתם^א – משה ואהרן בנפלם על פניהם ודבר הקטרת היית להם כי בעבורם נשאת לישראל.

ונוקם על עלילותם – כדבר השרופים והבלועים.

א. כן בפסוק ובכ״י לונדון 24896, פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870: ״עניתה״.

O LORD, OUR GOD, THOU DIDST ANSWER THEM. The reference is to Moses and Aaron¹ when they fell on their faces,⁠² and to the incident of the incense.⁠³

A FORGIVING GOD WAST THOU UNTO THEM. For Israel was forgiven on their account.⁠⁴

THOUGH THOU TOOKEST VENGEANCE OF THEIR MISDEEDS. In the incident of those who were burned⁵ and those who were swallowed by the ground.⁠⁶

1. Not to Samuel.

2. During Korach’s revolt Moses and Aaron fell on their faces and prayed, O God, the God of the spirits of all flesh, shall one man sin, and wilt Thou be wroth with all the congregation? (Num. 16:22).

3. Which Aaron offered to stop a plague that broke out in the camp of Israel. See Num. 17:11–13.

4. Them should be understood as “because of them.” See Radak and Rashi.

5. Those who joined Korach in his revolt against Moses and offered incense. See Num. 17:4.

6. Korach and his camp (bid. 16:32). Ibn Ezra renders their misdeeds as the misdeeds done to them – that is, the misdeeds done to Moses and Aaron by Korach and his camp (ibid. Num. 16:32). See Radak. Ibn Ezra reads our verse as follows: “Oh Lord, our God, Thou didst answer them; a forgiving God wast thou because of them, thou tookest vengeance for the misdeeds done to them.”

י״י אלהינו אתה עניתם – כשהיו מתפללים על ישראל עניתם, כמו שכתוב: ויפלו על פניהם (במדבר ט״ז:כ״ב), ונשאת לישראל בעבורם.

להם – פירושו: עבורם.

ונוקם על עלילותם – על העלילות שעשו להם קרח וכל עדתו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

עלילותם – מעשיהם כמו אשר עולל לי (איכה א׳:י״ב).

אתה עניתם – אם כי אתה ענית להם בכל עת קראם ובעבורם היית נושא עון ישראל ועכ״ז נוקם היית על מעלליהם ולא ויתרת להם כלום כי משה ואהרן מתו על מי מריבה ושמואל לא האריך ימים על אשר לא הדריך את בניו כראוי ומכל זה נראה גודל קדושתו שאינו נושא פנים.

ה׳ אלהינו אתה עניתם – לא ע״י שליח ואמצעי,

אל נושא – כי בעת ינהיג ה׳ בהנהגה המופלאה הלזו כמו שהתנהג בדורו של משה, אז יעניש על החטא תיכף, כמו שהיה בדור המדבר, וגם יסלח להחוטא תיכף, כי כ״ז שתהיה הנהגה בהשגחה נסתרת יצויר שלא יעניש תיכף בשאין הטבע מסכים לזה, וכן לא יסלח להחוטא תיכף כמ״ש הנה אנכי שולח מלאך וכו׳ כי לא ישא לפשעיכם, לא כן המונהג בהשגחה הנסיית ע״י ה׳ בעצמו, יעניש תיכף ויסלח תיכף, כמ״ש רק אתכם ידעתי וכו׳ על כן אפקד עליכם את כל עונותיכם כאב לבנו שיענישוהו תיכף במריו ויסלח לו תיכף, וז״ש אל נושא היית להם וגם ונוקם על עלילותם שע״י שיענישהו תיכף יכופר העון תיכף.

עניתם – כששועו אליך על בני עמם, וגם כי להם כלומר בעבורם ובזכותם נשאת עון בני עמם, עכ״ז נקמת כלומר שלמת להם גמול (עיין מה שכתבתי למעלה צ״ד:א׳).

על עלילותם – על שלא שמו לב לעשות צווי בתכלית הדיוק (עיין מה שכתבתי למעלה ז׳:י׳) ולא נודע לנו איזה מאורע פרטי, מחיי שמואל דומה לחטאת משה ואהרן שבני דורו חשבו שבעבור כן מת (לפי קבלת רבותינו בחצי ימיו בהיותו בן נ״ב שנה, תלמוד בבלי מועד קטן כ״ח), ובימיהם היתה דעה פשוטה שאין מיתה בלא חטא.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ט) רוֹמְמ֡וּ^א יְ֘הֹוָ֤היְ֘⁠־⁠הֹוָ֤ה^ב אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽ֭הִשְׁתַּחֲווּ לְהַ֣ר קׇדְשׁ֑וֹ כִּי⁠־קָ֝ד֗וֹשׁ יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃

Exalt Hashem, our God, and bow down to His holy mountain,⁠¹ for Hashem, our God, is holy.

1. His holy mountain | לְהַר קׇדְשׁוֹ – See Radak that the verse refers to Mount Moriah, home to the Beit HaMikdash.

א. רוֹמְמ֡וּ א=רוֹמֲמ֡וּ (חטף)

ב. יְ֘הֹוָ֤היְ֘⁠־⁠הֹוָ֤ה =א (מקום הצינורית כדרכו בשם הוי״ה)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

שַׁבַּחוּ קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא וּסְגִידוּ לְטוּר בֵּית מַקְדְשֵׁיהּ אֲרוּם קַדִישׁ יְיָ אֱלָהָנָא.

Sing praise in the presence of the LORD our God, and bow down towards the mount of his sanctuary, for the LORD our God is holy.

כד׳אך ארפעוא אללה רבנא ואסג׳דוא אלי קבלה קדסה, פאן אללה רבנא קדוס.

כך תשבחו [שהוא נוקם על העלילות (המשך מהפסוק הקודם)] ותשתחוו לכיון הקודש שלנו שהרי ה׳ אלוהינו הוא קדוש.

להר קדשו, כלפי קדשו. והכוונה להשתחוות בכל מקום לנוכח המקדש.

כי קדוש י״י אלהינו – על שהוא מדקדק עם הצדיקים הוא מקודש בעולם, וכן הוא אומר ונקדש בכבודי (שמות כ״ט:מ״ג) – במכובדי.

for the Lord our God is holy because He is strict with the righteous, He is sanctified in the world, and so He says: "and it will be sanctified with My glory" (Shemot 29:43), meaning "with those glorified by Me.⁠"

רוממו – בצאתם מן המקדש, והשתחויה אל הר קדשו – בנראה רק באמונת הלב הוא לשם הנכבד.

EXALT YE THE LORD, OUR GOD. Exalt ye the Lord, our God when you leave the Temple.⁠¹

And bow to His holy hill means, “bow visibly to His holy hill.”² However, the faith of the heart should be directed to the Lord the glorious.⁠³

1. Literally, “when they leave the temple.”

2. Let people see that you are bowing to God’s holy hill.

3. Your mind should be on God when you bow to His holy hill.

רוממו – כשתראו מה שהוא עושה לאוהביו.

והשתחוו להר קדשו – הוא הר המוריה שבו בית המקדש, כי הוא קדוש ומקומו קדוש. ואמר ואת מקדשי תיראו (ויקרא י״ט:ל׳), וכשיראו הבית לא יראו אלא מי שצוה על בית ובחר בו, וכשישתחוו אל קיר הבית לא ישתחוו אלא למי שקדש הבית, וישימו מגמתם לזכור האל ולעורר הלב אליו.

וחזר לענינו לאיזה פי׳ שיהיה ואמר רוממו ה׳ אלהינו וכו׳. והר קדשו רומז על בית המקדש. וביאור והשתחוו לו מהר קדשו, כמו שפירשתי בלהדום רגליו. או ביאור שניהם להדר מקום בית המקדש כענין ואת מקדשי תיראו (ויקרא יט, ל), וכמו שאמרו בדרש לא מן המקדש אתם מתיראים אלא למי ששכן כבודו לשם. והכוונה לראות תמיד עיניהם ולבם לזכור מקום לפני תמיד שכנו תמיד ולשוות שם ה׳ נגדם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

רוממו – המ״ם בשוא לבדו וכן חברו שבמזמור.

והשתחוו – הוא״ו בגעיא.

רוממו – לזה רוממו וגו׳.

להר קדשו – הוא בה״מ של הר המוריה.

רוממו – אז דומה ה׳ כשוכן ביניהם וכאלו דירתו בהר קדשו למטה, לא בשמים והארץ הדום רגליו, רק רוממו ה׳ אלהינו והשתחוו להר קדשו – כי שם ה׳ שוכן וקדוש ה׳ אלהינו בתוכנו, וע״ז לא אמר קדוש הוא, כי הוא אלהינו ונמצא בינינו.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון