Tehillim 79 – תהלים עט‏ – Mikraot Gedolot

(א) ⁠מִזְמ֗וֹר לְ⁠אָ֫סָ֥ף⁠ ⁠^אאֱֽלֹהִ֡ים⁠ ⁠בָּ֤אוּ גוֹיִ֨ם⁠׀ בְּֽ⁠נַחֲלָתֶ֗ךָ ⁠טִ֭מְּ⁠אוּ אֶת⁠־הֵיכַ֣ל קׇדְשֶׁ֑ךָ ⁠שָׂ֖מוּ אֶת⁠־יְ⁠רוּשָׁלַ֣͏ִם לְ⁠עִיִּֽ⁠ים׃

A Psalm of Asaph. O God, the heathen have come into Your inheritance. They have defiled Your holy temple; they have made Jerusalem into heaps.

א. ‹ר3› פרשה פתוחה

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

תּוּשְׁבְּחָא עַל יְדוֹי דְאָסָף עַל חוּרְבַּן בֵּית מַקְדְשָׁא אֲמַר בְּרוּחַ נְבוּאָה אֱלֹהִים אֲתוֹ עַמַיָא בְּאַחְסַנְתָּךְ סְאִיבוּ יַת הֵיכָל קָדְשָׁךְ שַׁוִיאוּ יָת יְרוּשְׁלָם לְצָדוּ.

A psalm composed by Asaph about the destruction of the Temple. He said in the spirit of prophecy: O God, the Gentiles are entering your inheritance; they have defiled your holy temple, they have made Jerusalem a desolation.

מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך – זה שאמר הכתוב (איכה ד׳:י״ב) לא האמינו מלכי ארץ כל יושבי תבל. מי היה מאמין שירושלים נכבשת ביד השונאים מאחר שנעשו בה כל הנסים בימיו של סנחריב. בוא וראה בשעה שבא גדוד עמלק על ציקלג ושרפה ושבה כל מה שהיה בתוכה כיון שבא דוד ומצאה שרופה התחיל מצטער הוא ואנשיו מהו אומר לפני הקב״ה (שמואל א ל׳:ח׳) הארדף אחר הגדוד הזה. אמר לו רדוף. וכן עשה הלך ומצא אותן והרגן שנאמר (שם י״ז) ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתו. אסא לא עשה כן אלא אמר אסא לפני הקב״ה רבונו של עולם אין בי כח לרדוף אחרי מלך הכושי. מה עשה הקב״ה (דברי הימים ב י״ד:י״א) ויגוף ה׳ את הכושים לפני אסא. עמד יהושפט ואמר רבונו של עולם אין בי כח לרדוף אחריהם ולעשות עמהם מלחמה אלא נהיה עומדים אנחנו ואתה רודף אותם. וכן עשה הקב״ה שנאמר (שם כ׳:כ״ב) ובעת החלו ברנה ותפלה נתן ה׳ מארבים. מה עשה הקב״ה הלבישן איספקלריא המאירה ורואין אלו את אלו. עמד חזקיה בשעה שבא סנחריב ואמר אין בי כח לרדוף ולא לראות מלחמה אלא בשעה שאני ישן על מטתי אתה נלחם בעדינו. אמר הקב״ה אני עושה כן אתה ישן על מטתך ואני עושה מלחמה בשבילך שנאמר (שמואל ב י״ט:ל״ה) ויהי בלילה ההוא וגו׳ ויך ה׳ במחנה אשור. והלכו מעליהן ומכל אלו האוכלוסין מאה ושמונים וחמשה אלף וכולן דוכסין ואפרכים חוץ מן אוכלוסיהון. אמרו רבותינו לא נשתייר מהם אלא אלו שנאמר (ישעיהו ח׳:ח׳) והיה מוטות כנפיו מלא רוחב ארצך עמנו אל. והמוטה של תרנגול אחד מששים בכנפיו. וכל אותן מתו. וכמה נשתיירו מהן רב אמר עשרה שנאמר (שם י׳:י״ט) ונער יכתבם. וכמה נער כותב י׳. הוי עשרה נשתיירו מהן. ר׳ אליעזר אומר ששה נשתיירו מהן ומה נער כותב ו׳. רבי יהודה אומר חמשה שנאמר (שם י״ז:ו׳) ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר. הוי חמשה נשתיירו מהן. רבי תנחום בר חייא אמר תשעה שנאמר (שם) ארבעה חמשה בסעיפיה. הרי תשעה נשתיירו מהן. ר׳ תנחום אומר ארבעה עשר. שנים שלשה הרי חמשה. ארבעה חמשה הרי תשעה. הרי ארבעה עשר. ונבוכדנצר היה אחד מהן כיון שהכעיסו אנשי ירושלים ביקש הקב״ה להעלות נבוכדנצר ויחריב את ירושלים ולהגלות את ישראל מן הארץ שנאמר (ירמיהו מ״ג:י׳) הנני שולח את נבוכדנצר עבדי ואת כל עמו ירושלים. אמר רבי לוי שמונה עשרה שנה היתה בת קול מכרזת לתוך ביתו של אותו רשע עבדא בישא סק וחרוב ביתא דמרך דבני מרך לא שמעין ליה. והיה מתירא לעלות שהיה יודע מה הגיע לסנחריב בימי חזקיה ולא היה מאמין שהקב״ה מחריב את ירושלים שנאמר (איכה ד׳:י״ב) לא האמינו מלכי ארץ. מה עשה עמד לו מקסם לידע אם לעלות אם לאו שנאמר (יחזקאל כ״א:כ״ו) כי עמד מלך בבל על אם הדרך על ב׳ הדרכים לקסם קסם. שהיה זורק את החץ לשם אנטוכיא או לשם צור או לשם לודקיא והיה החץ נשבר. וכשהיה זורק לשם ירושלים לא היה נשבר והיה יודע שהיא חריבה בידו. כיון שראה כן אסף התחיל אומר לפני הקב״ה רבונו של עולם מי היה מאמין שיכנסו השונאין בירושלים ומחריבין אותה מקום שלא היתה שולט בו היד. הרי אני רואה שנכנסו וטמאו את מקדשך ופיגרו את בניך באו גוים בנחלתך. הוי כי לא האמינו מלכי ארץ.

מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך – וכי מזמור היה לו לומר אינו אלא בכיה. וכיוצא בו אתה אומר (שמואל ב ט״ו:ל׳) ודוד עולה במעלה הר הזיתים עולה ובוכה. וכתיב מזמור. זה שאמר הכתוב (משלי כ״א:ט״ו) שמחה לצדיק עשות משפט. הצדיקים פורעין חובן ומזמרין להקב״ה. וכן אסף אומר מזמור לאסף אלהים. משל למלך שהיה לו בן והיה קשה ולא היה שומע לאביו מה עשה המלך כיון שכעס נכנס לחופתו של בנו והיה מחתך ומקרע ומשליך לאשפה עד שנקרע כולו והשליך הבן משם. אמר המלך לא יפה עשיתי שקרעתי חופתו של בני שאני יכול לעשות יותר יפה הימנה ולא הרגתיו בחמתי שאם הרגתיו בחמתי בן אחי יורש אותי ומוטב שיירשני בני. כך אמר אסף לא יפה עשה הקב״ה שהפיג את חמתו בעצים ובאבנים ולא בבניו. וכן הוא אומר (איכה ד׳:י״א) כלה ה׳ חמתו. במה ויצת אש בציון. לכך אמר אסף הנחת אותם ליכנס ולא כתבת בתורה (במדבר א׳:נ״א) והזר הקרב יומת. ולא הזר בלבד אלא בני אהרן קדושים נכנסו להקריב ונשרפו. וכן עוזיה לא נכנס אלא לכבודך להקטיר קטרת לפניך ויצא מצורע ולא עוד אלא שרעשה הארץ. ואלו הערלים הנחתם שיכנסו. אמר לו הקב״ה הללו נכנסו שלא ברשות לפיכך פגעתי בהם. אבל אלו נכנסו ברשות ואני צויתי אותם שיכנסו שנאמר (ירמיהו א׳:ט״ו) הנני קורא לכל משפחות הארץ. אמר הקב״ה מה עשו שמו את ירושלים לעיים ואני מחדשה שנאמר (ישעיהו ס׳:י״ז) תחת הנחשת אביא זהב. אמר לפניו רבונו של עולם הרי את מחדש את אלו בניך שנהרגו מה תעשה שנאמר נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך. וכי חסידים היו והלא כתיב (ירמיהו ה׳:ח׳) סוסים מזוינים משכים היו איש אל רעהו יצהלו. אמר אסף כיון שנעשה בהן דין חסידים היו. וכן הוא אומר (דברים כ״ה:ב׳) והיה אם בן הכות הרשע. בתחלה נקרא רשע ואחר שנקלה נקרא אחיך שנאמר (שם) ונקלה אחיך לעיניך.

רמז תתכד

מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך – וכי מזמור הוא, כיוצא בו ודוד הולך במעלה הזיתים הולך ובוכה וכתיב מזמור לדוד בברחו זה שאמר הכתוב שמחה לצדיק עשות משפט, הצדיקים פורעין חובן ומזמרין להקב״ה וכן אסף אומר מזמור לאסף, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן קשה ולא היה שומע לו, מה עושה המלך נתמלא עליו חמה ונכנס לתוך חופתו של בנו והיה קורע את הכל ומשליך לאשפה והיה מחתך ומקרע עד שקרעו כלו והשליך הבן מתוכו, אמר המל לא יפה עשיתי שקרעתי חופתו של בני שאני יכול לעשותו לו טובה הימנה ולא הרגתיו בחמתי שאלו הרגתיו בחמתי בן אחי היה יורש אותי ומוטב שירשני בני, כך אמר אסף לא מוטב שהפיג הקב״ה חמתו בעצים ובאבנים ולא בבניו וכן הוא אומר כלה ה׳ את חמתו במה ויצת אש בציון, לכך אמר אסף אלהים וגו׳.

רמז תתכה

אלהים באו גוים בנחלתך – הנחת אותם ליכנס ואת אמרת והזר הקרב יומת, ולא הזר בלבד אלא בני אהרן כהנים קדושים נכנסו להקריב ונשרפו וכן עוזיה לא לכבודך נכנס להקטיר קטרת ויצא מצורע ולא עוד אלא שרעשה הארץ, ואלו אנשים טמאים הנחתם ליכנס, אמר להם אלו נכנסו שלא ברשות לפיכך פגעתי בהם אבל אלו אני צויתים שנאמר כי הנני קורא לכל משפחות אמר הקב״ה מה עשו אמר לפניו שמו את ירושלים לעיים, אמר הקב״ה אני מחדשה תחת הנחשת אביא זהב, אמר לפניו הרי אתה מחדש את אלו, בניך שנהרגו מה אתה מחדש, נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ, וכי חסידים הם הרי הוא אומר סוסים מיוזנים משכים היו, אלא אמר אסף כיון שהדין נעשה בהם נעשו חסידים, וכן הוא אומר והיה אם בן הכות הרשע וכתיב ונקלה אחיך לעיניך.

והד׳א ממא ימג׳ד בה אל אסף.

יא רב קד דכ׳ל מן אלאמם פי נחלתך, מן נג׳ס היכל קדסך, וצירוא מדינהֵ אלסלאם בלאקעא.

וזה הלל שבו משבח את בית אסף בתלונה. ה׳! כבר נכנסו חלק מהאומות בתוך הנחלה שלך. ונכנסו מהם כאלו שטמאו את היכל קדשך ועשו את עיר השלום חרבות.

וזה מה ששרים בו בני אסף. אלהים באו מן הגוים בנחלתך אשר טמאו את היכל קדשך ושמו את ירושלים לשממה. בכל מקום מתרגם עיים ״בלאקע״ והם מקומות השוממים.

מזמור זה הודעה מוקדמת במה שידע ה׳ שיהיה מחרבן המקדש ופזור האומה ושאר הצרות שאירעו לנו, והקדים להזכיר את הדבר קודם היותו והודיע אותו לנביאו לדוד. והתשובה על השאלה האם יהיה חרבן בית המקדש הכרחי אחרי הודעה מוקדמת זו או לאו היא התשובה בכל מה שהודיע ה׳ לפני היותי, שאנו אומרים מתוך האמונה שהוא יודע מה שיהיה לפני היותו, שאלו היה המאורע נעשה היפך מה שאמרנו כי אז היתה הידיעה בהתאם לכך¹.

1. בשאלה זו השוה דברי הרמב״ם בהלכות תשובה פ״ה הל׳ ה. ובהקדמתו למסכת אבות הפרק השמיני.

הד׳א אלמזמור תקדמת כ׳בר עלם אללה אנה סיכון מן כ׳ראב אלקדס ותבדיד אלאמה וסאיר אלמצאיב אלתי חלת בנא, פסבק בד׳כר ד׳לך קבל כונה ואנבא בה נבייה דאוד.

ואלג׳ואב ען אלמסאלה הל כאן מן כ׳ראב אלקדס בד מע הד׳ה אלמקדמה אם לא אלג׳ואב פי ג׳מיע מא אעלם בה אללה קבל כונה, אלד׳י נקול מן בעד אלתסלים אנה עאלם במא יכון קבל כונה, פלו כאנת אלחאדת׳ה תכון עלי כ׳לאף מא וצ׳ענאה לכאן אלעלם איצ׳א חסבהא.

לעיים – לגלים ומהו מזמור והלא קינה היא אלא לפי שנאמר: כלה י״י את חמתו (איכה ד׳:י״א) ובמה כלה ויצת אש בציון מזמור ושיר הוא ששפך חמתו על העצים ועל האבנים ולא עשה כלייה בבניו.

into heaps Now what is this song? Is it not a lamentation? But because it says: "The Lord has spent His fury" (Lam. 4:11). With what has He spent it? "He has kindled a fire in Zion.⁠" This is a song and an occasion for singing, for He poured out His fury on the wood and stones and did not utterly destroy His children.

לעיים – לאבדון, כמו: לעי השדה (מיכה א׳:ו׳). ומתנבא היה על גלות בבל.

מזמור לאסף אלהים באו גוים – הזכרתי מחלוקת המפרשים בתחלת הספר.

יש אומרים: כי מזמור דבר שנזמר ונכרת מרבים אולי קינות היו.

או טעם מזמור שראה ברוח הקדש בעבור מה שכתב באחרונה כי ישראל היו עמו ונחלתו.

וטעם אלהים – איך הוא אלהים וגברה יד בני אדם על חסידיו ועל מקום קדשו.

בנחלתך – ארץ ישראל.

לעיים – מקומות שפלים, והפך זה: נכון יהיה הר בית י״י (ישעיהו ב׳:ב׳).

ויש אומרים: מקום שאין שם ישוב.

או שחפרו ירושלם לבקש מטמונות.

A PSALM OF ASAPH. O GOD, THE HEATHEN ARE COME INTO THINE INHERITANCE. I made mention in my comments at the beginning of this book¹ of the difference of opinion among the commentators [regarding the composition of the Book of Psalms].⁠²

Some say that the word mizmor (psalm)⁠³ refers to something that is pruned (nizmar) and cut off⁴ from many others.⁠⁵ It is possible that they were laments.⁠⁶ On the other hand, the poem might be termed mizmor (psalm) because the psalmist saw, under the influence of the holy spirit, what is described at the end of this psalm; namely, that Israel is God’s people and His inheritance.⁠⁷

The meaning of O God, the heathen are come into Thine inheritance… is as follows: “O God, how is it possible that the hand of evil people overcame Your pious ones and Your holy place?”

INTO THINE INHERITANCE. The Land of Israel.

INTO HEAPS. Iyyim (heaps) means “low places.”⁸ That the mountain of the Lord’s house shall be established as the top of the mountains (Isaiah 2:2) is the reverse of our verse.⁠⁹ Some say that iyyim (heaps) refers to an uninhabited place. It is also possible that the enemies of Israel dug holes in Jerusalem in search of hidden treasures.⁠¹⁰

1. The reference is to Ibn Ezra’s introduction to the Book of Psalms. See Vol. 1, 14–16, of this translation.

2. In his introduction to Psalms, Ibn Ezra notes that there is a difference of opinion among the commentators regarding whether David composed the entire Book of Psalms or only those psalms that bear his name. Ibn Ezra mentions this difference of opinion here, for if David wrote this psalm he prophesied the destruction of the Temple. It should be noted that Ibn Ezra quotes an opinion in his introduction that states that Asaph was a poet who lived during the Babylonian exile following the destruction of the First Temple.

3. Our poem opens with A Psalm of Asaph. At first glance, the term “psalm” seems misplaced, for it deals with a calamity that befell Israel. Hence the interpretation that follows.

4. The root of mizmor is zayin, mem, resh. This root means “to sing.” However, it also means “to cut.” See the word tizmor (prune) in Lev. 25:4.

5. A mizmor (psalm) is a composition that is “cut off” from other poems; that is, it is a unique composition. Ibn Ezra renders it thus because the term mizmor, literally a “song,” does not apply to our psalm, which is basically a lament.

6. That is, the mizmorim also contained laments among them.

7. Verse 13 states that Israel is God’s people and the flock of [His] pasture. Hence the term “song” is not out of place here. According to this interpretation, one can maintain that the term mizmor in our psalm is related to the word “song.”

8. Low in status, insignificant.

9. Isaiah 2:2 speaks of Jerusalem being exalted. Our verse speaks of the Temple as being degraded.

10. The holes produced by the digging were not filled in. Their contents were piled above the ground. This resulted in heaps all over Jerusalem.

מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך – זה המזמור נאמר על חרבן ירושלם, כמו שמפורש.

ואמר: אלהים – לשון קריאה, כלומר אתה, שאתה אלהים, איך התאפקת על זה שבאו גוים אחרים בנחלתך.

לעיים – לגלים, כי העיר ההרוסה היא גלי אבנים, וכן לעי השדה (מיכה א׳:ו׳) – וכן תרגומו: ליגרי חקלא. ותרגום גלעד – יגר שהדותא.

(הקדמה) בזה המזמור התפלל המשורר על צרת מלכות יוון בבית שני. ואמר:

(א) אלהים באו גוים בנחלתך. באנטיאוכיאה, שהיא העיר הנקראת ׳חמת רבה׳ (עמוס ו ב, ע״ש במפרשים)⁠¹, ושָׁם שָׂם לוֹ אנטיוכס כסא מלכותו, וקראה על שמו²: טמאו את היכל קדשך. שקצו את אבני המזבח, באופן שהוצרכו לגנזם ולעשות מזבח חדש בימי החשמונאים³:

1. שהיא מגבול ארץ ישראל, וכ״כ אבע״ז ׳ בנחלתך - ארץ ישראל׳. בויקרא רבה ה ג: ולכו משם חמת רבה זו חמת של אנטוכיא. וכן בבמדב״ר י ג.

2. בויקר״ר ה ג: ולכו משם חמת רבה זו חמת של אנטוכיא. אך ראה רד״ק בזכריה ט (ב) וגם חמת - אמר וגם חמת שהיא עיר גדולה כמו שאמר חמת רבה והיא חוץ לגבול ארץ ישראל כי היא אחד מגבולי ארץ ישראל ואמר כי באותו הזמן תהיה חמת בתוך גבולה הוא שאמר תגבל בה צר וצידון כי חכמה מאד וכן צר וצידון שהם קרובים לה יהיו בתוך גבולה. בראשית רבה (כג א): קראו בשמותם עלי אדמות, טבריה על שם טיבירואיס, אלכסנדריאה על שם אלכסנדרוס, אנטוכיה על שם אנטיוכס׳. ובמדרש תהלים (ט ח) ׳אנטיוכס בנה אנטוכיא׳.

3. משנה במידות (א׳:ו׳) ׳בה גנזו בני חשמונאי את אבני המזבח ששקצום מלכי יון׳. ובע״ז (נב:) מבואר ׳ואמר רב ששת ששקצו לעבודת כוכבים׳.

מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ וגו׳. זה המזמור נוסדה על מלחמת החשמונים וזמנם¹. ואמר, אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם וגו׳, לְעִיִּים – לגלים², וכן נחרשה ונבקעה העיר³:

1. כן פירש בנדפס: ׳בזה המזמור התפלל המשורר על צרת מלכות יוון בבית שני׳. אך בכל המזמור כאן מפרשו על חורבן בית שני, וצ״ע.

2. כי העיר ההרוסה היא גלי אבנים (רד״ק).

3. ראה ירמיה (לט ב) ׳הבקעה העיר׳, ולעיל (תהלים ע״ד:ז׳) מה שציינו על חרישת העיר. וראה אבע״ז ׳שחפרו ירושלים לבקש מטמונות׳.

אלהים באו גוים – בס״ס בגעיא האל״ף באמצע החטף סגול או בראשו.

בנחלתך – הבי״ת בגעיא.

לעיים – ענינו תל וגל כמו לעי השדה (מיכה א׳:ו׳).

אלהים – אתה אלהים איך תתאפק על אשר באו גוים בנחלתך.

לעיים – כן דרך החרבות להיות מלאים מגלי אבנים.

לעיים – לגלים, ותרגום לעי השדה ליגרי חקלא, ויגר תרגום של גל.

מזמור לאסף – הוסד על החורבן,

אלהים באו גוים בנחלתך – כולל כל מקומות המקודשות שהם נחלת ה׳, ומפרש את ההיכל טמאו ואת ירושלים שמו לעיים.

מזמור לאסף – אולי חובר ע״י אחד מבני אסף שגלו בגלות אחרונה בימי צדקיה, על חרבן בית המקדש, ונסמך אל הקודם המדבר בחרבן בית שילה.

לעיים – גלי אבנים.

(ב) נָתְ⁠נ֡וּ ⁠אֶת⁠־נִבְלַ֬ת עֲבָדֶ֗יךָ ⁠מַ֭אֲכָל לְ⁠ע֣וֹף הַשָּׁ⁠מָ֑יִם⁠ בְּ⁠שַׂ֥ר חֲ֝סִידֶ֗יךָ לְ⁠חַיְתוֹ⁠־אָֽרֶץ׃

They have given the dead bodies of Your servants to be food to the fowls of the heaven, the flesh of Your pious to the beasts of the earth.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

יְהַבוּ יַת גוּשְׁמֵי עַבְדָךְ לְמֵיכְלָא לְעוֹפָא דִשְׁמַיָא בְּסַר חֲסִידָךְ לְחֵיוָת אַרְעָא.

They have given the bodies of your servants to the birds of heaven for food, the flesh of your pious ones to the wild beasts.

רמז תתכו

נתנו את נבלת עבדיך – מאי עבדיך הנך דמחייבי דינא מעיקרא וכוין דאקטול קרי להו עבדיך דכיון דלאו כי ארחיה מת הויא ליה כפרה.

וג׳עלוא ג׳יף עבידך מאכלא לטאיר אלסמא, ולחום אברארך לחיואן אלארץ׳.

ועשו את הקרבים [של הגוף] של עבדיך מאכל לעוף השמים ועשו את הבשרים של החסידים לחיות הארץ.

ואמרו בשר חסידך לחיתו ארץ וכבר אמר שומר נפשות חסידיו¹, נאמר שיש שה׳ מיסר את הצדיק או ממיתו אחר שכבר הבטיח לו גמול לעולם הבא².

1. לקמן צז י.

2. בשאלה זו האריך רבינו בהקדמתו לספר איוב.

וקולה בשר חסידך לחיתו ארץ וקד שרט שומר נפשות חסידיו, פנקול אן אלצאלח יג׳וז אן יולמה אללה או יכ׳תרמה בעד אן יצ׳מן לא אלתעויץ׳ פי אלאכ׳רה.

בשר חסידיך – והלא רשעים היו אלא משקיבלו פורענותם הרי הם חסידים וכן הוא אומר ונקלה אחיך (דברים כ״ה:ג׳), כיון שלקה אחיך הוא, כן מפורש בהגדה.

the flesh of Your pious ones Now were they not wicked? But since they received their punishment, they are accounted as pious men. Similarly, Scripture states: "your brother would be degraded before your eyes" (Devarim 25:3). As soon as he is lashed, he is your brother. It is explained in this manner in the Aggadah (Midrash Tehillim 79:4).

לחיתו ארץ – של ארץ.

נתנו – קשור זה הפסוק, כי החסידים לא נקברו בעיים הדומים לקברים.

THEY HAVE GIVEN THE DEAD BODIES OF THY SERVANTS. This verse is connected to the one that precedes it. It relates that the saints were not buried in graves. Graves are similar to heaps.⁠¹

1. In other words, even though the heaps mentioned in the earlier verse resemble graves, they do not refer to graves.

נתנו את נבלת עבדיך – כתב אדני אבי ז״ל: והלא כתוב בירמיה: שוטטו בחוצות ירושלם וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה (ירמיהו ה׳:א׳). ואיך אמר: עבדיך, חסידיך? ופרש: כי היו בהם עבדי האל וחסידים, שהרי דניאל חנניה מישאל ועזריה היו מן הגולים מירושלם שהיו חסידים ועבדי האל, וכמוהם כן היו אחרים, אלא שהיו נחבאים בבתים ולא היו יכולים להראות בחוצות וברחובות. והחסידים שהיו בירושלם, מהם נצלו מן המיתה וגלו, ומהם לא נצלו, הכל לפי הדין הנתון מאת האל יתברך.

ורבותינו ז״ל פרשו: עבדיך – כי המיתה מכפרת^א לנהרגין, וכיון שנהרגו קרי להו: עבדיך.

לחיתו ארץ – כמו לחית ארץ, הו״ו נוספת, וכן וחיתו ארץ למינה (בראשית א׳:כ״ד), בנו צפור, בנו בעור.

א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207: ״מתכפרת״.

(ב-ג) נָתְנוּ אֶת נִבְלַת וגו׳ וְאֵין קוֹבֵר. שגזרו והעמידו שומרים שלא יקברו המתים (ראה תענית לא.)¹:

1. שם על הרוגי ביתר.

לחיתו – הי״ו יתירה וכן וחיתו ארץ למינה (בראשית א׳:כ״ד).

נתנו וכו׳ – כי לא נתנום לקבורה.

לחיתו ארץ – מובדל במובנו המדויק מחית השדה שהם חיות המצוים בישוב, שכלכלו אותם בבשר שחתכו מן נבלת החסידים

נתנו וכו׳ בשר חסידיך – הנבלה הוא גוף של המת כמו שהוא והבשר הוא אם מחתכים אותו לחתיכות, ומוסיף שחתכו בשר החסידים לחתיכות והשליכום לכלבים ולחית הארץ.

(ג) שָׁפְ⁠כ֬וּ דָמָ֨ם⁠׀ ⁠כַּמַּ֗⁠יִם⁠ סְֽ⁠בִ֘יב֤וֹת יְֽ⁠רוּשָׁלָ֗͏ִם⁠ וְ⁠אֵ֣ין קוֹבֵֽר׃

They have shed their blood like water round about Jerusalem, with none to bury them.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

שָׁדוֹן אַדְמְהוֹן הֵיךְ מַיָא חַזְרָנוּת דִירוּשְׁלֶם וְלֵית דְקָבֵר.

They have poured out their blood like water around Jerusalem, and there is none to bury.

שפכו דמם כמים – כדם בהמה שנאמר (שם י״ב:כ״ד) על הארץ תשפכנו כמים. בשר חסידיך לחיתו ארץ להודיע שאפילו העצמות לא היו מניחין לקבור. אם חייב אדם לחבירו מאה מנה אומר לו תן לי מעותי אמר לו אין לי מה יש לו עליו לעשות הואיל ואין לו ממה לפרוע. אבל הקב״ה אינו כן גובה מן הנפש יצאה הנפש גובה מן הבשר. וכן הוא אומר (ישעיהו י׳:י״ח) מנפש ועד בשר יכלה. אין לו נפש ובשר גובה מן העצמות. וכן הוא אומר (ירמיהו ח׳:א׳) בעת ההוא נאם ה׳ יוציאו את עצמות מלך יהודה. ולא עוד אלא שמחרפים אותנו שנאמר היינו חרפה לשכנינו. ולא עוד אלא שהם אומרים אין אנו אשמים עליהם שנאמר (שם נ׳:ז׳) אמרו לא נאשם. וכתיב (זכריה י״א:ה׳) ומוכריהם יאמר ברוך ה׳ ואעשיר.

שפכו דמם כמים – כדם בהמה שנאמר בה על הארץ תשפכנו כמים, בשר חסידיך לחיתו ארץ, שאף העצמות לא היו מניחים אותם לקבור, בשר ודם חייבו לחברו מאה מנה אומר לו תן לי מעותי והוא אומר לו אין לי הולך לו, אבל הקב״ה אינו כן אלא גובה מן הנפש יצאת הנפש גובה מן הבשר, וכה״א מנפש ועד בשר יכלה. אין לו לא נפש ולא בשר גובה מן העצמות וכה״א בעת ההיא נאם ה׳ יוציאו את עצמות מלכי יהודה.

שפכו דמם כמים – כתיב אשר יצוד ציד חיה או עוף וכסהו בעפר, ובירושלים כתיב שפכו דמם כמים, אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה לחמורים נתת קבורה שנאמר נטית ימינך תבלעמו ארץ ולחסידיך סביבות ירושלים ואין קובר, כתיב לא תקח האם על הבנים, וכתיב אם על בנים רוטשה, וכתיב אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד וכתיב להשמיד להרוג ולאבד.

וספכוא דמאהם כאלמא חואלי ירושלם, ומא להם מן דאפן.

וגם שפכו את הדמים שלהם כמים שלהם סביב לירושלים ולא היה להם קובר.

שפכו – דעת השופכים, כי אין דורש דמם כמים שהם מותרים.

THEY HAVE SHED THEIR BLOOD LIKE WATER ROUND ABOUT. Those who shed their blood believe that no one will inquire after it, for Israel’s blood is like water, which is permissible to spill.

שפכו – ואין קובר – ולא היו כישראל, כי ישראל היו קוברים הרוגיהם.

ואין קובר. כי היה החיל של יוונים סובב חוץ לעיר¹:

1. ׳לא היה בישראל קובר, כי לא היו יכולים לקבור הרוגיהם׳, וזה היה מחמת שהיו הגויים סביבות ירושלים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

סביבות ירושלם – שניהם בגעיא בס״ס.

ואין קובר – כי הנשארים פחדו לצאת ממקום מחבואם ולקברם.

שפכו – ולא היה זה מעט כי שפכו דמם כמים רבים, ולא בשדה במדבר כי זה היה סביבות ירושלים – ובכ״ז אין קובר מרוב השממון, כמ״ש בירמיה סי׳ ח׳.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ד) הָיִ֣ינוּ חֶ֭רְפָּה לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ ⁠לַ֥עַג וָ֝קֶ֗לֶס לִסְבִיבוֹתֵֽינוּ׃

We have become a taunt to our neighbors, a scorn and derision to those that surround us.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

הֲוֵינָא קְלָנָא לְשָׁכְנָנָא תּוֹלְעֲבָא וְגוֹחֲכָא לְחַזְרָנוּתָנָא.

We have become a disgrace to our neighbors, a subject of scorn and mockery to our surroundings.

חתי צרנא עארא לג׳יראננא, והזוא ותשויהא למן חואלינא.

עד [כדי כך] שנהיינו חרפה לשכנינו. ולעג ולבזיון לכל אלה שמסביב לנו.

היינו, עד שנעשינו. ובכמה מקומות פירש רבינו היה – נעשה כמו והנחש היה ערום בבראשית ג א, וראה פירושי רס״ג מהדורתי שם. וראה גם חמש מגלות מהדורתי קהלת א יב ״הייתי מלך״ ובהערות שם.

וקלס – לשון דבה לדבר בם, כמו למשל.

and derision Heb. וקלס, an expression of speech, to speak of them as for a byword.

היינו – הנשארים ממנו.

WE ARE BECOME. Those of us who survived.

היינו חרפה – זה בגלות.

וקלס – לעג וחרפה, כמו וקלסה לכל הארצות (יחזקאל כ״ב:ד׳).

לשכנינו. עמון ומואב¹:

1. שבבי בישי, ראה בישעיה.

הָיִינוּ חֶרְפָּה וגו׳. שאין לך כלימה גדולה מזו שלא לקבור המתים, ומושלכים עפר [בראש כל חוצו]⁠ת:

וקלס – ענין לעג וחרפה כמו וקלסה לכל הארצות (יחזקאל כ״ב:ד׳).

היינו חרפה – השכנים היו מחרפים אותנו.

חרפה – לשכנינו וכו׳ (כנ״ל מ״ד י״ד).

היינו חרפה לשכנינו – האומות השוכנים בינינו היה להם זה לחרפה, והשוכנים סביבותינו היינו להם לעג וקלס.

לשכנינו – אדום עמון ומואב ואשדוד והערבים.

לעג – להג (קהלת י״ב:ב׳) בחילוף אותיות הגרון, ממקור הגה, ובהפוך אותיות עלג, דבור כעלג שאינו יכול להוציא הברת האותיות, כדרך שעושים לצחק על איש, ובלשון תלמוד לגלג עליו אותו תלמיד (תלמוד בבלי שבת ל׳).

קלס – דברי נאוץ וחרפה (מלכים ב׳:כ״ג).

(ה) עַד⁠־מָ֣ה יְ֭הֹוָהי֭״י תֶּאֱנַ֣ף לָנֶ֑צַח⁠ ⁠תִּֽבְעַ֥ר כְּ⁠מוֹ⁠־אֵ֝֗שׁ^א קִנְאָתֶֽךָ׃

How long, Hashem? Will You be angry forever? How long will Your jealousy burn like fire?

א. כְּמוֹ⁠־אֵ֝֗שׁ א=כְּמוֹ⁠־אֵ֝שׁ (השמטת נקודת הרביע)

עַד אֵימָתַי יְיָ תִּתְקוֹף לְעָלְמִין תִּבְעַר הֵיךְ אֶשָׁא טְנָנוּתָךְ.

How long, O LORD, will you be fierce ׀ forever? [How long] will your zeal burn like fire?

פאלי כם יא רב תג׳ד עלינא גאיה, או תשתעל כאלנאר חמיתך.

ה׳! עד כמה תכעס עלינו לעולם. ותבער החימה שלך כמו האש.

עד, עד כמה ה׳ תאנף עלינו מאד או תבער כאש חמתך.

עד מה – עד מתי.

תאנף – תקצוף.

קנאתך – חמתך שאתה מקנא להנקם לשון אל קנא (דברים ד׳:כ״ד) בלעז אינפרינימנט.

How long Heb. עד מה [lit. until what.] Until when?

Your jealousy Your wrath,

that You are jealous to wreak vengeance, an expression of: "a jealous (קנא) God" (Shemot 20:5), emportement or enprenemant in Old French, zealous anger.

עד מה י״י תאנף לנצח – בנו.

תבער כמו אש קנאתך – בעבור שעבדו ישראל אלהים אחרים, ולמה לא תקנא בזרים.

HOW LONG, O LORD, WILT THOU BE ANGRY FOREVER? At us. HOW LONG WILL THY JEALOUSY BURN LIKE FIRE? You were angry because Israel served foreign gods. Why are You not angry at the foreigners?⁠¹

1. Who destroyed Your sanctuary and killed Your people.

עד מה – אף על פי שהמזמור נאמר על גלות ראשון ולא היה אלא שבעים שנה, היה בעיניהם ארוך. וכן אמר זכריה הנביא: עד מתי אתה לא תרחם את ירושלם ואת ערי יהודה אשר זעמת זה שבעים שנה^א (זכריה א׳:י״ב).

א. כן בכ״י פרמא 1872, וכן בפסוק. בכ״י פריס 207, פרמא 3239: ״שנים״.

תאנף לנצח.⁠¹ שהיו גזירותם לבטל ולשכח תורה ומצוות לדורי דורות: תבער כמו אש קנאתך. יהי רצון ש׳קנאתך׳ על חילול השם ׳תבער כמו אש׳ על האומות²:

1. תאנף – תקצוף (רש״י).

2. ובזה יישב את הכפילות. אבל אבע״ז פירש ׳עד מה ה׳ תאנף לנצח – בנו, תבער כמו אש קנאתך - קנאת בעבור שעבדו ישראל אלהים אחרים, ולמה לא תקנא בזרים׳.

עַד מָה ה׳ תֶּאֱנַף לָנֶצַח. ׳נצח׳ – יורה הבלתי בעל תכלית. ויאמר, ׳עד מה׳ – עד מתי, עד זמן מה ׳תאנף׳ באף בלתי בעל תכלית כפי הגודל והאיכות¹, הלוא די לך במה ש׳היינו חרפה׳, רק אנא תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ קִנְאָתֶךָ נגד צרי ישראל – שהם² עמך ונחלתך, וראוי לך לקנא להם כאדם המקנא לאשתו, כי ה׳קנאה׳ היא בתת מה שהוא מיוחד לו לא⁠[חר שאינו] אישה וכיוצא³:

1. כי אם הוא ׳לנצח׳, אין מקום לשאול ׳עד מתי׳.

2. – ישראל.

3. ראה מש״כ ב׳רשימת מונחים׳ מכת״י רבינו.

תאנף – מלשון אף וחימה.

עד מה – עד מתי יהיה כן וכי תאנף לנצח וכי תבער קנאתך כמו אש שהולך ושורף עד תומו.

תאנף – גדר פעל אנף (לקמן פ״ה ו׳).

עד מה ה׳ תנאף לנצח – אנף הוא בשמכלה חרון אפו, ובזה ראוי שיופסק הכעס, ואיך תנאף לנצח, אחר שכבר כלית חרון אפך בנו, א״כ ראוי שתבער כמו אש קנאתך

לנצח – ולא תחדל (עיין למעלה ע״ד:י״ד).

(ו) שְׁ⁠פֹ֤ךְ חֲמָתְ⁠ךָ֗ ⁠אֶֽל⁠־הַגּ⁠וֹיִם֮ אֲשֶׁ֢ר לֹא⁠־יְ⁠דָ֫ע֥וּךָ וְ⁠עַ֥ל מַמְלָכ֑וֹת⁠ ⁠אֲשֶׁ֥ר בְּ֝⁠שִׁמְךָ֗ לֹ֣א קָרָֽאוּ׃

Pour out Your wrath upon the nations that do not know You, and upon the kingdoms that do not call upon Your name.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

שְׁדֵי חֵמְתָךְ עַל פַּלְחֵי כוֹכְבַיָא דְלָא חַכִּימוּ יָתָךְ וְעַל מַלְכְּוָתָא דְכַשְׂדָאֵי דִי בִשְׁמָךְ לָא צַלִיאוּ.

Pour out your wrath on the Gentiles who have not known you, and on the kingdoms who have not prayed in your name.

בל אטרחהא עלי אמם לא יערפונך, וממלכאת לא ידעון אסמך.

אלא תשפוך אותה (את החימה שלך) על האומות שאינם מכירים אותך [ועל ממלכות] שאינם מאמינים בך.

(ו-ז) כי אכלו את יעקב – כל אחד ואחד.

לפי שצריך לומר לשון אכילה, כתב מתחילה: על הממלכות אשר בשמך לא קראו. לפי שדרך האוכל צריך ברכה לאחר אכילה, שנאמר: ואכלת ושבעת וברכת (דברים ח׳:י׳), והם אוכלים ולא קוראים להקב״ה.

שפוך – ועל ממלכות – כמו אל הממלכות, כמו: אל יסוד המזבח (ויקרא ח׳:ט״ו).

POUR OUT THY WRATH … AND UPON THE KINGDOMS. El (upon)⁠¹ in el ha-goyim (upon the nations) means the same as al (upon) in ve-al mamlakhot (and upon the kingdoms). Compare this to el yesod ha-miz-be’ach (at the base of the altar) (Exodus 29:12).⁠²

1. El usually means to. Hence Ibn Ezra’s comment.

2. Generally speaking, al means “on,” and el means “to.” However, there are many instances in scripture where al and el have the same meaning; that is, they mean “on.” Thus, el yesod ha-mizbe’ach (at the base of the altar) should be rendered “on the base of the altar” rather than “to the base of the altar.” Ibn Ezra notes this because our verse uses al and el interchangeably. It reads: Pour out Thy wrath upon the nations (el ha-goyim) that know Thee not, and upon the kingdoms (ve-al mamlakhot) that call not upon Thy name.

שפך חמתך אל הגוים – קנאתך וחמתך, שהיא בוערת כמו אש עלינו, שפך אותה על הגוים אשר לא ידעוך. כי אנחנו אף על פי שחטאנו ידענוך וקראנו בשמך.

אל הגוים – כמו על הגוים, וכן: אל ההרים לא אכל (יחזקאל י״ח:ו׳), ויך הפלשתי אל מצחו (שמואל א י״ז:מ״ט).

ועל ממלכות – לפי שאבדה ממלכת ישראל בגלות שבט יהודה בחרבן ירושלם, זכר ממלכות, כי עד עתה אף על פי שגלו עשרת השבטים לא אבדה ממלכת ישראל.

אשר לא ידעוך. גם כי השתדלו קצת חכמי יון להתבונן, לא ידעו את ה׳ כלל, אבל דיברו עליו סרה¹: בשמך לא קראו. על היפך אברהם ויצחק שנאמר בהם ׳ויקרא בשם ה׳⁠ ⁠׳ (בראשית יב ח, יג ד, כא לג, כו כה)⁠², שהשתדלו להודיע את גדולת האל יתברך לכל באי העולם:

1. ראה הקדמת או״ע.

2. אף שלא הזכיר כאן את יעקב, ראה מש״כ בבראשית (כו ה) במה שיצחק לא קרא בשם ה׳ עד שרבו צרותיו, ולא נושע עד אז בזכות עצמו אלא בזכות אברהם אביו, ׳אמנם ליעקב לא תלה בזכות אחרים כלל כי הוא אמנם מנעוריו יושב אהלים ללמוד וללמד דעת את העם בפרט באהלי שם ועבר ששם עלה כל מבקש ה׳ בלי ספק׳.

שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ. הבאה עלינו, על הַגּוֹיִם¹: וְעַל וגו׳ אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. שלא דרשו ברבים מה רב טובך, כמו שעושים שארית ישראל²:

1. כ״כ רד״ק.

2. ׳הנה קורא בשם ה׳ הוא המודיע ומלמד מציאות האל יתברך ודרכי טובו׳ (לשון רבינו בשמות ל״ג:י״ט). וכ״כ בנדפס: ׳על היפך אברהם ויצחק שנאמר בהם ׳ויקרא בשם ה׳⁠ ⁠׳ (בראשית יב ח, יג ד, כא לג, כ״ו:כ״ה), שהשתדלו להודיע את גדולת האל יתברך לכל באי העולם׳.

אל הגוים – ובירמיה על הגוים.

אל הגוים – על הגוים.

שפוך – הסר החמה מאתנו ושפוך אותה על הגוים אשר לא יירצו לדעת אותך.

חמתך – הוא הכעס הפנימי כנ״ל (ו יב).

לא ידעוך. בשמך לא קראו – וכן בירמיה (י׳ כ״ה).

ותשפך חמתך הפנימית על הגוים אשר לא ידעוך, ועל ממלכות אשר הגם שידעוך בשמך לא קראו.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ז) כִּ֭י אָכַ֣ל אֶֽת⁠־יַעֲקֹ֑ב⁠ וְֽ⁠אֶת⁠־נָוֵ֥הוּ הֵשַֽׁמּ⁠וּ׃

For they have devoured Jacob and destroyed his habitation.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרוּם גַמַרוּ בֵית יַעֲקֹב וְיַת בֵּית מַקְדְשֵׁיהּ אַצְדִיאוּ.

For they have destroyed the house of Jacob, and made desolate his sanctuary.

פאנהם קד אסתאכלוא אל יעקוב ואוחשוא מאואיה.

שהרי הם כבר פיזרו את בית יעקוב והשמימו את ביתו [של יעקוב].

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

כי – לא די שלא תקנא בעבור שלא ידעוך, עד שאכלו את יעקב שידע אותך.

FOR THEY HAVE DEVOURED JACOB. Not only did You not act in Your anger against the nations and kingdoms because they know You not, [but You left them at peace] up until the point that they devoured Jacob, who does know You.

כי אכל – אכל – דרך כלל.

השמו – דרך פרט. ולפי שאכל את יעקב אשר ידע אותך והשמו הנוה שהיו עובדים בו אליך, היה לך לשפוך חמתך עליהם. כי אף על פי שחטאנו, ובמצותיך וברצונך באו עלינו, היה להם לרחם ולא לאכול ולכלות. וכן אמר הכתוב: אשר אני קצפתי^א מעט והמה עזרו לרעה (זכריה א׳:ט״ו).

א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, וכן בפסוק. בכ״י פריס 207: ״קצפת״.

כי אכל את יעקב. כי אמנם ׳שמך׳ הוא ש׳אכל את יעקב׳, ׳כי עליך הורגנו כל היום׳ (לעיל מד כג): ואת נוהו. של ׳שמך׳, כאמרו (דברים יב יא) ׳אשר יבחר ה׳ אלקיך לשכן שמו שם׳: השמו. אומות העולם ׳מבלי באי מועד׳ (איכה א ד)¹:

1. לא החריבוהו, אלא שלא עבדו בו ולא עלו אליו, והם שלוש שנים בימי מלכות יוון.

כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב. יאמר, שזה ׳שמך׳¹ היה סיבה לאכילת יעקב, לפי שלא קראו כראוי: וְאֶת נָוֵהוּ. היינו של ׳שמך׳ הנזכר, הֵשַׁמּוּ אלה השונאים:

1. שאותו לא קראו, כמש״כ בפסוק הקודם.

ואת נוהו – בגעיא.

אכל – כלו והשמידו.

נוהו השמו – החריבו מדורו זה בה״מ.

כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו – כי ה׳ החריב המקדש לכלות חמתו על העצים והאבנים, וא״כ אחר שנוהו השמו למה אכל את יעקב ג״כ, וא״כ עשו בנו יותר ממה שגזרת עלינו.

נוהו – ישראל צאן מרעית ה׳ ובית המקדש הוא נויהם.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ח) אַֽל⁠־תִּזְכׇּר⁠־לָנוּ֮ ⁠עֲוֺנֹ֢ת רִאשֹׁ֫נִ֥ים⁠ ⁠מַ֭הֵר יְ⁠קַדְּ⁠מ֣וּנוּ רַחֲמֶ֑יךָ ⁠כִּ֖י דַלּ֣⁠וֹנוּ מְ⁠אֹֽד׃

Do not remember against us the iniquities of our ancestors;⁠¹ quickly may Your mercy come to greet us for we have been brought very low.

1. the iniquities of our ancestors | עֲוֹנוֹת רִאשׁוֹנִים – See Reconstructed Rashbam and Ibn Ezra. Alternatively: "our former iniquities", meaning: "the iniquities of our youth" (opinion in Radak).

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לָא תִדְכַּר לָנָא עַוְיָן דְמִן שֵׁרוּיָא בְּסַרְהוֹבְיָא יְקַדְמוּ לָךְ טַבְוָתָךְ אֲרוּם אִתְמַסְכַּנְנָא לַחֲדָא.

Do not remember against us trespasses which were from the beginning; in haste, may your favors go before us, for we have become very destitute.

ולא תד׳כר לנא אלד׳נוב אלסאלפה, ואסרע ברחמתך פתתלקאנא, פאנא קד צ׳עפנא ג׳דא.

ואל תזכור לנו את העונות הקודמים. ותמהר ברחמיך אל מול פנינו לפי שאנחנו כבר נחלשנו מאוד.

מהר, והחש רחמיך לקראתינו.

עונות ראשונים – עון אבות.

אל – מפרשים רבים אמרו כי ראשונים תאר לעוונות.

והנכון בעיני: כי עוונות סמוך לאבות ראשונים ומלת יקדמונו כנגד ראשונים.

וטעם^א כי דלונו מאד – אין לנו כח ואין לאל ידינו,⁠¹ על כן נבקש רחמים.

1. השוו ללשון הפסוק בנחמיה ה׳:ה׳.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״והטעם״.

REMEMBER NOT AGAINST US THE INIQUITIES OF OUR FOREFATHERS.⁠¹ Many commentaries say that the word rishonim (forefathers) describes avonot (iniquities).⁠² Others say that avonot (iniquities) refers to³ the iniquities of the forefathers.⁠⁴

The word yekaddemunu (to come to meet us) is parallel to rishonim (forefathers).⁠⁵

The meaning of for we are brought very low is, “We have no strength, we are powerless. We therefore seek mercy.”

1. In Hebrew, Al tizkor lanu avonot rishonim.

2. This opinion renders rishonim (forefathers) as former. It translates al tizkor lanu avonot rishonim (remember not against us the iniquities of our forefathers) as “Remember not against us former iniquities.”

3. Literally, “is connected.”

4. This opinion renders al tizkor lanu avonot rishonim as, “Remember not against us the iniquities of our forefathers.”

5. Or first. The word yekaddemunu (to come to meet us) comes from the root kof, dalet, mem. This root has the meaning of “first” or “prior.”Rishonim has a similar meaning.

אל תזכר לנו – ראשונים – על העונות הראשונים שעשו בימי נעורים אמר, כאלו אמר עונות נעורים.

והחכם ר׳ אברהם בן עזרא פרש: עונות אבותינו. ונכון הוא כמו שאמר ירמיהו: אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו. כי אע״פ שהיו חוטאים האל היה פוקד עליהם עונות אבותיהם במדת הדין: פוקד עון אבות על בנים, והוא בשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. לפיכך אמר: אל תזכר לנו עונות ראשונים – כי דיינו בעונינו, אל תזכור לנו עונות הראשונים.

מהר יקדמונו – מהר – צווי או שם.

יקדמונו – ענין הזמנת הדבר והביא אותו לפני האדם, וכן: אשר לא קדמו אתכם (דברים כ״ג:ה׳), תקדמנו ברכות טוב (תהלים כ״א:ד׳).

כי דלונו מאד – ואין בנו כח לסבול הגלות.

יקדמונו רחמיך. קודם שנהיה ראוים לכך, כדי שנוכל להשיג זכות ראוי לזה: כי דלונו מאד. מכל זכות בעיון ובמעשה, בלחץ אויב:

אַל תִּזְכָּר לָנוּ וגו׳ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד. וכך היא המידה¹, שאתה לרוב עוני האיש נעתר לו אף על פי שאינו ראוי להינצל, על דרך ׳וגם ראיתי את הלחץ׳ וגו׳ (שמות ג׳:ט׳), וגם עתה דַלּוֹנוּ מְאֹד²:

1. מידתו של הקב״ה.

2. בנדפס פירש: ׳יקדמונו רחמיך – קודם שנהיה ראוים לכך, כדי שנוכל להשיג זכות ראוי לזה, כי דלונו מאד – מכל זכות בעיון ובמעשה, בלחץ אויב׳. ונראה שזו כוונתו כאן, שכן בפסוק הבא מתפלל שיעזור כדי שאחרי זה נהיה ראויים לכך.

אל תזכר וכו׳ – אם אמנם עתה נשוב אליך.

מהר – במהירות רב תקדים לנו רחמיך כי דלונו מאד בתכלית העוני ואין לנו כח לסבול עוד.

יקדמונו – הקדימה היא לפני דבר אחר, ור״ל לפני זכירת העונות.

אל תזכר – ר״ל שהמוכה עבור חטאיו אין מרחמים עליו אחר שהוא אשם בדבר, לכן אבקש שיקדמונו רחמיך טרם תזכור העונות הראשונים, שאם תזכור עונות לא תרחם, ולכן אל תזכר לנו עונות רק טרם שתזכור העונות יקדמונו רחמיך על כי דלונו מאד – וגם

עונת ראשונים – אחר שעתה שבנו בתשובה.

יקדמונו – יבואו לקראתנו (עיין סימן י״ח:י״ט), או ר״ל עונות של ראשונים ע״ד אבותינו חטאו ואינם (איכה ה׳:ז׳).

(ט) עׇזְרֵ֤נוּ׀ ⁠אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׁעֵ֗נוּ ⁠עַֽל⁠־דְּ⁠בַ֥ר כְּ⁠בֽוֹד⁠־שְׁ⁠מֶ֑ךָ וְ⁠הַצִּ⁠ילֵ֥נוּ וְ⁠כַפֵּ֥⁠ר עַל⁠־חַ֝טֹּ⁠אתֵ֗ינוּ לְ⁠מַ֣עַן שְׁ⁠מֶֽךָ׃

Help us, the God of our salvation, for the sake of Your name's glory;⁠¹ and save us and atone for our sins for the sake of Your name.

1. for the sake of Your name's glory | עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ – See Metzudat David that "עַל דְּבַר" means "for the sake of". Hashem should help the nation so that His name will not be desecrated but rather glorified. Cf. Ibn Ezra that it means: "so that"; Hashem should save us so that we will glorify His name.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

סְעֵד יָתָנָא אֱלָהָא פּוּרְקָנָנָא מְטוּל אַיְקַר שְׁמָךְ וּפְרוֹק יָתָנָא וְכַפֵּר עַל חוֹבָנָא בִּגְלַל שְׁמָךְ.

Help us, O God our redemption, because of your glorious name; and redeem us, and atone for our sins, for the sake of your name.

ועיננא יא רב גיאת׳נא בסבב אסמך אלכרים, ונג׳ינא ואגפר כ׳טאיאנא כמא אנת אהלה.

ואלוהי ישועתינו! תעזור לנו בגלל שמך הנכבד ותציל אותנו ותסלח עונותינו כפי שזה ראוי לך.

על דבר, בגלל שמך המכובד, והצילנו וכפר על חטאתינו כפי שראוי לך ראה בפירושו לעיל סט.

עזרנו – הטעם עזרנו עד שנכבד^א שמך.

או עזרנו בעבור כבוד שמך שנקרא עלינו.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״שנקבל״.

HELP US, O GOD OF OUR SALVATION, FOR THE SAKE OF THE GLORY OF THY NAME. Its meaning is, “Help us, so that we will glorify Your name.” On the other hand, it might mean, “Help us, for the sake of the glory of Your name which is called upon us.” Hence scripture next reads:

עזרנו – כבוד שמך – שהוא מחולל בגוים, ואחר שתעזרנו יהיה מכובד.

על דבר כבוד שמך. שנוכל לעסוק בתורה ובמצוות¹:

1. ׳הטעם עזרנו עד שנכבד שמך׳ (אבע״ז).

עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ – כדי שנוכל אחר כך לכבד ׳שמך׳ לנגד העמים, וזה הוא ׳כבוד שמך׳, שלולי ינצחו הם, לא יקראו בשמך: וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. למען מידתך של רחמים. וכבר אמרנו פעמים רבות¹ שמילת ׳כפרה׳ – אינה ׳סליחה׳ לגמרי, רק הקטנת גודל העוון:

1. ראה ויקרא (ד כ) וכהנה רבות, וראה בכללים לרבינו.

על דבר – בעבור כמו ועל דבר כזבי (במדבר כ״ה:י״ח).

על דבר – בעבור כבוד שמך לבל יחולל.

למען שמך – המורה שאתה רחום וחנון.

עזרנו אלהי ישענו – העזר פחות מן הישועה, שהמושיע עושה הכל בעצמו לא כן העוזר, ואחר שתמיד היית מושיע, עכ״פ עזור עתה.

עזרנו והצילנו – ע״ל ז׳ ב׳.

עזרנו מצד שהיית תמיד אלהי ישענו, על דבר כבוד שמך כי בזה יתחלל כבוד שמך, אחר שיודעים שתמיד היית מושיע לנו יאמרו מבלתי יכולת, ואז אחר שיקדמונו רחמיך בסבת כבוד שמך ותתעורר עי״כ לעזרנו טרם שתזכור לנו עונות ראשונים, אז הצילנו וכפר על חטאתינו שאז תזכור כי חטאנו לפניך, ותכפר עון, וזה ג״כ למען שמך – שאתה טוב וסלח, שאחר שכבר קדם מדת הרחמים והסכים להושיענו, ראוי שתכפר גם החטאים שהם מעכבים את הישועה.

(י) לָ֤מָּ⁠ה⁠׀ ⁠יֹא⁠מְ⁠ר֣וּ הַגּ⁠וֹיִם֮ ⁠אַיֵּ֢⁠ה אֱֽלֹהֵ֫יהֶ֥ם⁠ ⁠יִוָּ⁠דַ֣ע [בַּגּ⁠וֹיִ֣ם] (בגיים)⁠^א לְ⁠עֵינֵ֑ינוּ ⁠נִ֝קְמַ֗ת דַּֽם⁠־עֲבָדֶ֥יךָ הַשָּׁ⁠פֽוּךְ׃

Why should the nations say, "Where is their God?⁠" Let the avenging of Your servants' blood that is shed be made known among the nations in our sight.

א. [בַּגּוֹיִ֣ם] (בגיים) א-כתיב=בַּגֹּייִ֣ם

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

לְמָה יֵימְרוּן עַמַיָא אָן אֱלָהָהוֹן יִתְגְלֵי בְּעַמַיָא לְמֶחֱמֵינָא פּוּרְעֲנוּת אֲדַם עַבְדָךְ דְאִשְׁתְּפֵךְ.

Why should the Gentiles say, “Where is their God?” Let the punishment for the blood of your servants that has been spilled be revealed in our sight among the Gentiles.

לא יקול אלאמם אין רבהם, בל יערף פיהם בחצ׳רתנא נקמה דם עבאדך אלמספוך.

ולא יאמרו האומות היכן האלוהים שלהם אלא שבאומות יהיה ידוע בנוכחותינו את נקמת דם עבדיך הנשפך.

למה, ואל יאמרו הגוים. ראה לעיל י, א.

דם עבדיך – שנאמר: שפכו דמם כמים (תהלים ע״ט:ג׳).

על כן אחריו: למה. טעם לעינינו – שנהיה חיים לפני מותנו.

ודם עבדיך – הוא הנזכר בתחלת המזמור.

IN OUR SIGHT. The meaning of In our sight is “during our lifetime, before we die.”

Thy servants’ blood refers to the blood mentioned at the beginning of the psalm (verse 3).

למה יאמרו – וזהו החלול.

יודע בגוים – בנקום נקמת דם עבדיך.

איה אלוהיהם. וקנא לכבוד שמך: יוודע בגוים לעינינו [דם עבדיך השפוך]. בימי חשמונאים¹:

1. הוא הנזכר בתהלים הפרק ׳שפכו דמם סביבות ירושלים׳.

לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם. עשה למען כבוד שמך שלא יתחלל, ואנא יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ, וכן עשו נקמה גדולה החשמונים¹:

1. בכת״י נכתב ׳בחשמונים׳, ותוקן ׳החשמונים׳, ותיבת ׳עשו׳ מטושטשת, ונראה שהיה כתוב ׳יעשו׳. וראה מש״כ בפסוק א׳ שמזמור זה מדבר בגזירות היוונים, אך תוכן הפירוש אינו תואם אלא גזירות חורבן בית שני. ואולי ׳חשמונים׳ רמז לחשמנים, ראשי הנצרות, וביקש להסתיר את הדברים, וא״כ מובנת היטב הכתיבה הראשונה: ׳יעשו נקמה גדולה בחשמנים׳.

איה אלהיהם – בגעיא האלף בס״ס בראש החטף סגול או באמצע.

בגיים – בגוים קרי.

למה יאמרו וגו׳ – למה יאמרו הגוים איה אלהיהם אם אלהים הוא יריב ריב עמו יודע לזאת יודע.

למה – מפרש מ״ש על דבר כבוד שמך, כי למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם ויש בזה חילול ה׳, אחר שהיית תמיד אלהי ישענו, זאת שנית ראוי שיודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך – שזה ג״כ נוגע לכבוד שמך.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יא) תָּ֤ב֣וֹא לְ⁠פָנֶיךָ֮ ⁠אֶנְקַ֢ת אָ֫סִ֥יר⁠ כְּ⁠גֹ֥דֶל זְ⁠רוֹעֲךָ֑ ⁠ה֝וֹתֵ֗ר בְּ⁠נֵ֣י תְ⁠מוּתָֽה׃

Let the groaning of the prisoner come before You; according to the greatness of Your power set free those that are appointed to death.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

תְּעוֹל קֳדָמָךְ אֶנְקָתָא דַאֲסִירֵי הֵיךְ סַגִי תְּקוֹף אֶדְרְעָךְ שְׁרֵי בְנַיָא דְמִתְמַסְרִין לְמִיתוּתָא.

Let the groan of the prisoners come before you like the great strength of your arm; release the children who have been handed over to death.

ותצל אליך שהקה אלאסיר, ועלי עט׳ם קדרתך אטלק ד׳וי אלאמאתה מן כ׳טרהם.

ואליך תגיע נאקת האסיר ובעוצם יכולתך תשחרר את אלה שהם בני מיתה (ראוים לכך מחמת מצבם) מהסכנה שהם בה.

כגדל, וכפי גודל יכלתך שחרר בני תמותה מן הסכנה שהם בה. והנה ״בני תמותה״ שם לבני אדם, כמו בני חיל, בני בליעל, בני אביון. וראה בפירושו לעיל כט א. ותרגם הותר ״אטלק״ שחרר, כאלו כתוב התר.

הותר – פתח אסורים ממסגר שלהם, כמו: מתיר אסורים (תהלים קמ״ו:ז׳), שלח מלך ויתירהו (תהלים ק״ה:כ׳).

בני תמותה – בני הנהרגת עליך, תמותה – אֶינְמֿוֺרִינֵֿיד בלעז, ויש דוגמתו בלשון חכמים: מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות, ופירושו בשר מסוכנת ששחטה, במסכת קידושין.

set free Heb. הותר, release the prisoners from their prison, as: "A king sent and released him (ויתירהו)" (Tehillim 105:20); "sets loose (מתיר) the bound" (146:7).

the children of the mother who died The children of her who was killed because of You; enmorinede in Old French, doomed to die. There is an example in the Sages' language: "It is better that Jews eat the flesh of slaughtered dying beasts rather than eat the flesh of the carcasses of dying animals.⁠" That means the flesh of a dying animal that was slaughtered, in tractate Kiddushin (21b).

הותר בני תמותה – כלומר: תן ריוח וברכה במותר בני המות.

תבא – בעבור היות ישראל בגלות כאסיר בבית כלא.

הותר – מגזרת הותירם, שהם מוכנים למות.

ומשקל תמותה – תשועה תקומה תרועה.

ור׳ משה אמר: כי הותר – הסר יתרם ופתח קשורם, בעבור שהזכיר אסיר.

LET THE GROANING OF THE PRISONER COME BEFORE THEE. For Israel in exile is like an incarcerated prisoner.

SET FREE. Hoter (set free) is related to hotirem (leave them remaining).⁠¹

The meaning of hoter bene temutah (set free those that are appointed to death) is, “let those who are appointed for death remain [alive].” APPOINTED TO DEATH. The word temutah (death) is vocalized like teshu’ah (deliverance) (Samuel I 11:9), tekumah (power to stand) (Lev. 26:37), and teru’ah (blast of horns) (ibid. 23:24).

Rabbi Moses says that hoter (set free) means “remove their ropes, open their bonds,” for the psalmist earlier mentioned the term “prisoner.”

1. One is tempted to emend Ibn Ezra as follows: “Hoter is related to hotir (Jer. 44:7). Its meaning is, ‘let those who are appointed for death remain [alive].’” See Jer. 44:7.

תבא אסיר – קל. אסיר על בור (ישעיהו כ״ד:כ״ב), להוציא ממסגר אסיר (ישעיהו מ״ב:ז׳), בלתי כרע תחת אסיר (ישעיהו י׳:ד׳), דגושים.

הותר בני תמותה – שהגיעו קרוב למות עד שיקראו בני תמותה, השאיר אותם בחיים.

ויש מפרשים: הותר – התר יתרם, שהם קשורים בגלות, כמו שקראם אסיר שהם אסורים וקשורים בגלות.

אנקת אסיר. השבויים במלחמת יוונים: הותר בני תמותה. ׳הותר׳ יתר שאת על אויביהם את בני ההרוגים¹ שיעשו נקמת אבותיהם בכל לב:

1. בני תמותה - בני הנהרגת עליך (רש״י).

תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר. כי בודאי היו בהם ׳אסירי עני וברזל׳¹: כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר. היינו, הֲעְדֵף וְהַגְבֵּר עד שיגבהו וינשאו עליהם אלה בְּנֵי תְמוּתָה – בני המתים על ידיהם, והם יעשו נקמת אבותיהם:

1. לשה״כ להלן (תהלים ק״ז:י׳), ובנדפס כאן ׳אנקת אסיר – השבויים במלחמת יוונים׳.

אנקת – ענין צעקה וגניחה כמו באנוק חלל (יחזקאל כ״ו:ט״ו).

הותר – ענין פתיחת הקשר.

אנקת: – צעקת האסיר.

הותר – התר קשרי הנאסרים להוציאם להריגה.

הותר – שיתירם מן המאסר, או שישאירם בחיים.

תבוא – וגם ראוי שתעשה זאת מצד התפלה,

שתבא לפניך אנקת אסיר שהוא מוכן למות, וראוי שתותיר אותו מן המות כגודל זרועך.

אסיר – בבית הכלא ומעותד למות.

הותר – תהיה להם פליטה ולא ימותו.

(יב) וְ⁠הָ֘שֵׁ֤ב לִשְׁכֵנֵ֣ינוּ שִׁ֭בְעָתַיִם אֶל⁠־חֵיקָ֑ם⁠ ⁠חֶרְפָּ֘תָ֤ם אֲשֶׁ֖ר חֵרְ⁠פ֣וּךָ אֲדֹנָֽי׃

And render to our neighbors sevenfold into their bosom, their reproach, with which they have reproached You, Adonai.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתמיוחס לרשב״םרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וַאֲתִיב לְשָׁכְנָנָא עַל חַד שִׁבְעָה גוּמְלָא עַל פּוּרְעֲנוּת קְיָמְהוֹן וְחִסוּדָן דִי חֲסִדוּ יָתָךְ יְיָ.

And give back to our neighbors a seven-fold requital for the punishment of their oaths, and the aspersions they cast on you, O LORD.

רמז תתכז

והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם – וירמיה אמר תשיב להם גמול ה׳ כמעשה ידיהם, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר מה שעשו לנו תעשה להם גמול כמעשה ידיהם ומה שעשו במקדש השב לשכנינו שבעתים, רבי נחמיה אומר מה שעשו לנו תשיב להם גמול, ועל ששרפו תורתך שכתוב בה מזוקק שבעתים השב לשכנינו שבעתים אל חיקם שבעתים אל חיקם רבי יודן בן גדיא ורבי יהושע בן לוי ורבנן, רבי יודן אומר זכור מה שעשו לנו במילה שהיא נתונה בחיקו של אדם. ואתיא כי הא דאמר רבי לוי בשם רבי יוחנן מה היו עושים בני ביתו של עמלק לישראל היו מחתכין מילותיהן והיו מזרקין כלפי מעלה והיו אומרים הרי לך מה שבחרת, ורבי יהושע אומר זכור להם מה שעשו בבית המקדש שהוא חיקו של עולם שנאמר ומחיק הארץ עד העזרה, בא שמואל ופרע להם שנאמר וישסף שמואל את אגג, מה עשה לו אבא בר כהנא אומר היה מחתך מבשרו זיתים ומאכיל לנעמיות הה״ד יאכל בדי עורו ברר לו מיתה מרה. ורבנן אמרין העמיד ארבע קונדיסין ומתחו עליהן והוא אכן סר מר המות כך ממיתים את השרים מיתות חמורות, ורשב״נ אמר בדיני ב״נ דנו לא בעדים ולא בהתראה.

ורד עלי ג׳יראננא כ׳תירא ועלי כ׳לפהם עקובה תעיירהם אלד׳י עיירונא יא רב.

ה׳! ותשיב לשכנים שלנו רבות וגם לזרעם אחריהם תשיב להם עונש החירופים שחירפו אותנו.

והשב, והשב על שכנינו הרבה, ועל בניהם נקמת חרפתם אשר חירפונו ה׳. ותרגם חיקם ״כ׳לפהם״ בניהם וזרעם אחריהם. וכמו שכתב בפירושו לעיל לה יג.

ואמרו והשב לשכנינו שבעתים, הכוונה בכך הרבה לא שבעה קצובים כמו שביארנו במה שקדם¹.

1. לעיל יב ז.

וקולה והשב לשכנינו שבעתים, יריד בה כת׳ירא לא סבעה מחדודה כמה שרחנא פי מע תקדם.

שבעתים – כלומר: בכפל, כמו: שבע על חטאתיכם (ויקרא כ״ו:י״ח).⁠¹

1. השוו רשב״ם ויקרא כ״ו:י״ח, ובפירוש להלן תהלים קי״ט:קס״ד.

והשיב לשכנינו חרפתם – שאמרו: איה אלהיהם.

לשכנינו. עמון ומואב ואדום¹:

1. ראה פסוק ד׳, ויל״ע למה לא הזכיר כאן את אדום.

(יב-יג) וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ וגו׳, וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם – בעולם הזה, עד שלְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ, ויוודע שמך לנצח עדי עד:

והשב – כמו שעשה לנו כן השב גמול פורעניות אל שכנינו.

שבעתים – שני פעמים שבעה ר״ל רבת פעמים השב להם גמולם.

אל חיקם – הפורעניות תביא אל חיקם ולא יטה לכאן ולכאן.

חרפתם – גמול חרפתם אשר חרפוך.

והשב – וגם ראוי שתשיב לשכנינו על מה שחרפו אותך – שזה ג״כ נוגע לכבוד שמך, וראוי שתשב להם שבעתים – כי כפי ערך המחרף והמתחרף אין די אם תשיב להם כפי חרפתם, כי אין ערך שוה בינך ובינם, וראוי שיקבלו שבעתים, ר״ל פעמים אין מספר.

(יג) וַאֲנַ֤חְנוּ עַמְּ⁠ךָ֨׀ וְ⁠צֹ֥אן מַרְעִיתֶךָ֮ ⁠נ֤וֹדֶ֥ה לְּ⁠ךָ֗ לְ⁠ע֫וֹלָ֥ם⁠ לְ⁠ד֥וֹר וָדֹ֑ר⁠ נְ֝⁠סַפֵּ֗⁠ר תְּ⁠הִלָּ⁠תֶֽךָ׃

But we are Your people and the flock of Your pasture. We will give You thanks forever; we will tell of Your praise to all generations.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲנַחְנָא עַמָךְ וְעָאן רַעֲיָתָךְ נוֹדֵי קֳדָמָךְ לַעֲלַם דָרֵי לְדָרֵי דָרַיָא נְתַנֵי תּוּשְׁבַּחְתָּךְ.

But we are your people, and the sheep of your pasture; we will give thanks in your presence forever; for all generations we will recite your praise.

[ואנחנו עמך וגו׳ – לדור ודור נספר תהלתך] א״ר יוחנן משקלם דוד להקב״ה בכל מיני שבח מהו אומר בסוף קלוסו תהלת ה׳ ידבר פי תהלה לקלוסו של הקב״ה.

ונחן קומך וגנם רעיתך נשכרך אלי אלאבד, ואלי ג׳יל ואג׳יאל נקץ מן מדחתך.

ואנחנו העם שלך ואתה מנהל אותנו כפי שמנהלים את הצאן. אנחנו נודה לך לעולם ולדור ודור נספר [חלק] מהשבחים שלך (כי אין שום נברא שיכול לספר את כל השבחים שלך).

תהלתך, מתהלתך.

ואנחנו עמך – אנחנו הנודעים שהם עמך אז נודה לך בפדותך אותנו.

SO WE THAT ARE THY PEOPLE. We are known to be the ones who are Your people. Hence we will offer thanks to You when You redeem us.

ואנחנו עמך – בין בגלות בין בצאתנו מהגלות נודה לך לעולם.

נודה לך לעולם. יהי רצון ש׳נודה לך לעולם׳ ולא יחרב הבית¹:

1. ראה זכריה באריכות שאם היו מודים הדורות שאחרי החשמונאים, לא היה בית שני נחרב, והיה בא משיח אז.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

אשר חרפוך אדוני – בשם של אל״ף דל״ת.

לדור ודר – חד מן ד׳ קדמאה מלא ותניינא חסר וסימן במסרה גדולה סימן מ״ט.

ואנחנו – ואז אנחנו שאנו עמך וגו׳ נודה לך לעולם בעבור זה ונספר תהלתך להדורות הבאים.

לעולם, לדור ודור – לעולם הוא הזמן התמידי, ולדור ודור הוא הזמן המתחלק לשני דורות (כנ״ל ל״ג י״א), ההודאה על הטובה העברה היא תמידית כל ימי חיינו שהוא מצדנו, וספור התהלה היא לדורות הבאים מדור לדור.

ואנחנו – וגם שעי״כ נודה לך לעולם ויתקדש שמך, בין ע״י הודאה על הטוב, בין ע״י ההילול שהוא ספור שבחך.

נודה – הם חרפוך ואנחנו נודה לך ונספר תהלתך.

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון