Tehillim 58 – תהלים נח‏ – Mikraot Gedolot

אֵרֵסָא לְהוֹן כְּגַוָן אֵרֵסָא דְחִוְיָא הֵיךְ חוּרְמָנָא חֵרְשָׁא דִמְטַמְטֵם אֻדְנֵיהּ.

Poison is theirs like the poison of the serpent; like the deaf adder that stops up his ears.

חמת למו כדמות חמת נחש וגו׳ – אשר לא ישמע לקול מלחשים, אמר להם אין אתם יודעים מה עשה הקב״ה לנחש (לא) שבר את שניו ועכשיו הוא אוכל עפר כך הוא עושה להם שנאמר הרס שנימו בפימו, אמר להם הקב״ה אמרתם לשון הרע אתם הולכים לגיהנם והאש אוכלת אתכם שנאמר כמו שבלול תמס יהלוך נפל אשת ואין רואין השמש לעולם שנאמר בל חזו שמש, אבל הצדיקים וזרחה לכם יראי שמי.

ותרי להם חמייה שביה בחמיית אלחייה, וכאלמטרון אלאצם כד׳אך יצמון אד׳אנהם.

ואתה יכול לראות שיש להם כעס כמו כעס הנחש. וכמו הפתן החרש כך הם אוטמים את האזנים שלהם.

חמת, ותמצא להם חמה בדומה לחמת הנחש וכמו הפתן החרש כך הם אוטמים אזניהם. בדברים לב לג, איוב כ יד. ישעיה יא ח תרגם רבינו פתן ״רקש״ והוא ממיני הנחשים מרוקם ארסי מאד. ולקמן צא יג. איוב כ טז תרגם ״שג׳אע״ וגם הוא ממיני הנחשים אמיץ ורב כח. וכאן וגם בבראשית מט יז תרגם ״מטרון״ שהחושבים שיש לחברים שליטה על הנחשים ונשיכותיהם אומרים שאין להם שליטה על מין זה.

וקו׳ חמת למו מצֺאף מע בקא אללאם פי למו מן דון קו׳ חמתם או חמה למו מתֺל אם אתן שנת לעיני (תהלים קלב:ד) מימין לבית (יחזקאל י:ג).

וקו׳ יאטם אזנו ליס אן דֺלך מנה עמד לכן לאסתילא קוה אלסם עליה פצארת אלרקיה לא תנגע פיה פגעלה כאלאצםﹼﹶ ען תלך אלמנאגﹶאה מן חיתֺ לם תנגﹺ׳ע פיה.

וכדֺלך אקול פי אם ישוך הנחש בלא לחש (קהלת י:יא) אנה יריד בלא שמע לחש או מן דון אן יקבל אלרקיה פלא פצֺל לדֺי אללסאן אן יעני אלראקי אדֺא לם תטיעה אלחיה פהו מתֺל צֺרבה למﹶן עאנﹶי תחת אמרא לם יﹶחסן תנאוۥלא או פאת קדרתה פכאב סעיה ונﹶילה כקו׳ דברי פי חכם חן ושפתות כסיל¹ תבלענו (קהלת י:יב) והו מן אלבאב אלמתקדם אי אן אלחכים אנמא חﹸטֺי ענד אלנא⁠[יב] [75 ב] במא אטﹼרד עלי לסאנה מן אלחכמה צֺד מא הדם אלגאהל אלחטֺוה במא נטק בה מן עורה ופאחשה.

1. כסילים

The phrase “their venom (ḥamaṯ lāmô)” is annexed [muḍâf] to the following L (Lāmęḏ) of “their (lāmô)” without inserting ‘their’ (after) venom (ḥamaṯām) or in the separated form¹ (ḥamâ lāmô) as in “I will not give my sleep to my eyes (šenāṯ)” (Ps. 132:4) and “on the south side of the House” (Ez. 10:3).

It states “stop his ears,” this does not mean his strongholds but the power of the venom to overpower him therefore the charm had no effect upon him and so he became deaf to those whisperings as it was ineffectual upon him.

So too it was said, “If the snake bites because no charm was uttered” (Ecc. 10:11). That is to say, without hearing the whispering or without hearing or receiving the charm then it is no benefit to the snake-charmer, for the snake is disobedient. He compares the bite (of the snake) to one who strives to do something to which he unsuited or is beyond his power. Consequently, his effort is worthless and empty as stated, “A wise man’s talk brings him favor, but a fool’s lips are his undoing” (Eccl. 10:12). It is (connected to) the preceding matter, as in the wise man. He enjoyed the authority of good grace so that wisdom flowed uninterruptedly off his tongue unlike the fool who destroyed his grace by uttering falsehoods and obscenities.

1. i.e. substitution of the Ṯ (Ṯāw) for the H (Hē).

חמת למו – ארס יש להם להרוג את הבריות כדמות ארס הנחש.

כמו פתן חרש אשר אוטם אזנו – הנחש כשהוא מזקין נעשה חרש באזנו אחת ואוטם אזן השנית בעפר שלא ישמע את הלחש שהחבר משביעו שלא יזיק.

They have venom They have venom to kill people, like the venom of a serpent.

like a deaf cobra that closes its ear When the snake ages, it becomes deaf in one ear, and closes the other ear with dust so that it should not hear the incantation of the charmer, adjuring it not to cause injury.

חמת למו – רשעם ניכר בפניהם שמטילין ארס מפיהם ומפניהם בהתרגזם, כמו הנחש המטיל ארס. ובא חמת בתי״ו שלא בסמיכות, וכן חלת מצה אחת (ויקרא ח׳:כ״ו), והדומים להם.

כמו פתן חרש – לפי שדמה אותם לנחש אמר שהם כמו הנחש הקשה שבמין והוא הפתן החרש שיאטם אזנו. לפי שאומרים, לחש ידוע לנחש שלא יזיק אחר כן, וזה הנחש לא יועיל בו הלחש כאלו הוא חרש וכאלו יאטם אזנו שלא ישמע מה שלוחשים לו.

כדמות חמת נחש. שהטיל זוהמא בזרעה של חוה, כמו שסיפרו חכמינו ז״ל (שבת קמו.), ואותו ׳חמת נחש׳ יאטם אזנו מלקבל מוסר התורה שראו וידעו¹:

1. בסנהדרין (קי.) איתא ׳אמר רבי יוסי, כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש׳, ובאוצרות יוסף שנביא להלן מבואר באריכות כי בית דוד בחינת מלכות העליונה, וההיפך מזה הוא הנחש שהוא מלכות דטומאה [ויש להוסיף על דבריו מדברי הבן יהוידע ביבמות (עו:) על יתרא שחגר חרבו כישמעאלי, שביאר שבא לבטל קליפה דנחש המתנגד למלכות דוד, ע״ש, ולעיל הערנו שגלית היה דומה למגדף שלגלג על לחם הפנים, שזה בחינת עמלק, ושו״מ שבספר הגלגולים הביא שגלית היה בו שורש הנחש, ואכמ״ל. גם ראיתי שהשל״ה הק׳ בכמה מקומות מזכיר מאמר ׳כל החולק על מלכות בית דוד כחולק על השכינה׳, ולא מצינו מאמר זה בגמרא, אלא בסנהדרין שם נאמר כן על החולק על רבו, ולפי משנ״ת להלן שמלכות בית דוד בבחינת שכינה, ונחש היפך זה, א״ש שצירף שתי המימרות].

יאטם – בספרים מדוייקים כ״י האל״ף בשו״א לבדו וכן הוא בבעל הלשון.

חמת – ארס כמו חמת תנינים יינם (דברים ל״ב:ל״ג).

פתן – מין נחש רע.

יאטם – יסתום כמו אוטם אזנו (משלי כ״א:י״ג).

חמת למו – בכעסם מטילים ארס כנחש והוא ענין מליצה.

כמו פתן חרש – המה כמו פתן אשר לעוצם רעתו לא יועיל לו הלחש כאלו היה חרש ואוטם אזנו לבל ישמע כי כן הרשעים הללו לא יועיל בם המוסר כאילו היו חרשים וכו׳.

חמת – כמו אם אתן שנת לעיני.

כמו חמת נחש – הנושך וממית בלי הועיל לו כי לא יאכל מבשר נשוכיו וכן כתוב (קהלת י׳:י״א) אם ישך הנחש בלוא לחש ואין יתרון לבעל הלשון.

פתן – בחילוף אותיות פתל, נחש ארוך המסתבך ומתפתל סביבות ערפו ומחנקו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון