Tehillim 36 – תהלים לו‏ – Mikraot Gedolot

לָא תְעַרְעִנַנִי רִגְלָא דְגֵיוְתָנָא וִידֵיהוֹן דְרַשִׁיעַיָא לָא תְטַלְטְלִנַנִי.

May the foot of the proud not reach me; and may the hands of the wicked not make me wander.

אל תבואני רגל גאוה – כשאכל אדם הראשון מפרי האילן טרדהו והוציאהו חוץ לגן עדן והיה מחזר על כל האילנות ולא היו מקבלין אותו, מה היו אומרים אל תבואני רגל גאוה רגל שנתגאה על בוראה, ויד רשעים אל תנדני אל תיסב מיני טרפין, אבל התאנה על ידי שאכל ממנה פתחה דלתיה וקבלתו, כשצוה הקב״ה לאדם הראשון שלא לאכול מעץ הדעת נטל הנחש עצה בלבו ואמר הואיל ואיני יכול להכשיל את אדם אכשיל את חוה, נכנס בשיחה עמה ואמר אם צוה הקב״ה שלא לנגוע בו הריני נוגע בו ואיני מת כך תגעי בו ואין אתה מת, הלך הוא והרתיעו בידיו וברגליו עד שנשרו פירותיו, ויש אומרים לא נגע בו כל עקר אלא כיון שראהו האילן היה צוח עליו ואמר אל תגע בי שנאמר אל תבואני רגל גאוה וגו׳.

ולא תדאכ׳לני רג׳ל ד׳וי אלאקתדאר, ויד אלט׳אלמין לא תחרכני.

וגם שרגל הגאוותנים לא תדחף אותי. וגם שלא תניע אותי יד הרשעים.

אל, אל תבואני רגל הגאותנים.

וקו׳ אל תבאוני רגל גאוה יעני לא תטאני קדם אלצﹶולה ויד אלטֺלם לא תזעזעני והמא אסתעארתאן.

The phrase, “Let not an arrogant foot come on me” intends [yaʿnî], do not allow the attack of the wicked to trample me and the “hand” of the wicked to shake me. They are metonymies.

אל תבואני רגל גאוה – אל תבוא עמי רגל הרשעים הללו בעת קיבול השכר להיות חלקם עם הצדיקים

[לשון חלק, אהלא פרטיאה בלעז.]

ויד רשעים אל תנידני – ממקומי בבואי לירש משנה את חלקי ואת חלקו בטובה, כעיניין שנאמר: לכן בארצם משנה יירשו (ישעיהו ס״א:ז׳).

Let the foot of haughtiness not come with me Let the foot of these wicked men not come with me at the time of the reception of reward, [because] their lot should [not] be with the righteous.

neither shall the hand of the wicked cause me to wander from my place when I return to inherit a double [portion]: my portion and the portion of the wicked man, in the goodness, as the matter that is stated: "Therefore, in their land they shall inherit twofold" (Yeshayahu 61:7). And then...

אל – הטעם אל תבואני רגל אנשי גאוה. והטעם, על דרך: ישכבנה, כאילו אמר שלא יתחברו עמו בבית השם.

ויד – הזכיר הרגל והיד.

וטעם אל תנידני – מדשן ביתך למקום אחר.

LET NOT. Let not the foot of pride¹ come with me means, let not the foot of men of pride come to me.

The word tevo’eni (come with me) is similar to yishkavennah (lie with her) (Deut. 28:30).⁠² David, as it were, says let not the proud join me in the house of God.

AND LET NOT THE HAND OF THE WICKED DRIVE ME AWAY. Our verse makes mention of the foot and the hand. Our clause means, let not the hand of the wicked drive me away from the fatness of Your house³ to another place.

1. In other words foot of pride is short for, foot of men of pride.

2. The word tevo’eni (come with me) is a compound of the words tavo (come) and oti (me). Thus tevo’eni literally means, come me. However, this makes no sense. Hence we must render tevo’eni come to me. We find the same to be the case with yishkavennah, which literally means “shall lie (yiskkav) her (otah)” but must be rendered “shall lie with her.”

3. See verse 9.

אל תבואני אל תבוא – לי. וכן תבואהו שואה (תהלים ל״ה:ח׳): תבוא לו. בקש: לא תבוא לי רגל גאוה רגל – האויבים הבאים בגאוה לטרדני במלחמה, ולא אהיה פנוי לעבודת האל.

ויד רשעים אל תנדני – ממקומי שאני מתבודד בו לדעת דרכיך. וזכר הרגל והיד, כי היו באים ברגלם ונלחמים בידם.

אל תבואני רגל גאוה.⁠¹ אחיתופל שאמר ׳ואקומה וארדפה אחרי דוד׳ (שמואל ב׳ יז א): אל תנידני. שאנוס מפניהם בהשיגם אותי²:

1. אל תבואני, אל תבוא לי.

2. ׳תנידני׳ מלשון ׳נע ונד׳, שלא תגרום ידם שאצטרך לנוס ולנוד ממקומי. והזכיר הרגל שלא יגיעו אליו ברדיפתם, ועל אחרי שהשיגו את מקומו התפלל שלא יזיקו לו בידם הנלחמת ויגמרו לו לנוס.

אל תבואני – אל תבוא אלי רגל אנשי גאוה להצר לי והרשעים לא ינדדו אותי ממקומי ביד חזקה.

תבואני – היה ראוי לאמר אל תבוא אלי, רק שמצייר גאות עצמו כעצם מופשט, והיא אינה באה מן החוץ אליו רק היא התפעליות עצמו, ופי׳ אל תבא אותי היינו בנפשי.

אל תבואני – ולכן אני מבקש בל אכשל בטענות הפשע בשני אלה בין בעיון בין במעשה, נגד העיון מבקש אל תבואני רגל גאוה – שהגאוה היא סבת הכשלון בעיונים במה שאחר הטבע וכ״ש בחכמת אלהית, במה שיתגאה שאין דבר נעלם מהשגתו, ולא ידע שיש דברים הסגורים בפני שכל האדם, שיש גבול להשגתו ואא״ל שישיג בדברים מופשטים מחומר, כמבואר בחכמת בקור התבונה, וכמ״ש דוד המלך ע״ה ה׳ לא גבה לבי, ונגד המעשה אמר ויד רשעים אל תנדני – היד מציין הפעולות, בל ינידהו ידי רשעים לפעול פעולת רשע.

אל תבואני וגו׳ – זה מגמת המזמור לבקש מה׳ שיעזרהו מאויביו ההולכים ומרשיעים יום יום מקנאתם בגדולתו ובגאותם אינם יכולים לקבלו, והוא נער, כשר עליהם ומלשינים עליו אל שאול להנידו מגדולתו או ג״כ להכריחו לגלות מארצו (מזמור י״א), ואע״פי שבראשונה טוב בעינים שנמנה שר (שמואל א׳ י״ח:ה׳) מעט מעט נֵעוֹרָה קנאתם ונהפך לבם עליו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון