Tehillim 32 – תהלים לב‏ – Mikraot Gedolot

(א) לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל⁠ ^אאַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי⁠־פֶּ֗שַׁע⁠ כְּס֣וּי⁠ חֲטָאָֽה׃

Of David. Maskil.⁠¹ Fortunate is the one whose crime is forgiven, whose sin is covered over.⁠²

1. Maskil | מַשְׂכִּיל – Thirteen psalms contain this title, though its exact meaning is unclear. See Ibn Ezra and Radak that מַשְׂכִּיל" is a musical term, referring to the tune to which the psalm was to be sung (perhaps so called after the first word of a known song with the same melody). Cf. Metzudat David that it relates to the root "שכל" (to have insight or comprehension) and refers to a psalm which intends to impart wisdom. [See verse 8 here where the psalmist explicitly states this goal, "אַשְׂכִּילְךָ" (I will teach you).] The psalm speaks of the power of confession and repentance. According to Rashi and Sforno, it was written by David in reference to his sin with Batsheva, while according to Malbim it was written in a time of national drought (perhaps that described n Shemuel II 21) to encourage the nation to repent of their sins.

2. whose crime is forgiven, whose sin is covered over | נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה – The translation reads these words as comprising two parallel phrases. Cf. Malbim who reads the four words as one clause: "whose crime of covering up sin is forgiven".

א. ‹ר1› פרשה סתומה

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לְדָוִד שִׂכְלָא טָבָא אֲמַר דָוִד טוּבוֹי דְמִן דְשַׁבְקִין לֵיהּ מְרוֹדוֹי חָפְיָן עַל חֶטְאוֹי.

Of David. Good counsel. David said, “ “How blessed is the one¹ whose impieties they forgive, whose sins they cover over.”

1. One: son of man.

לדוד משכיל אשרי נשוי פשע – זה שאמר הכתוב (משלי ט״ו:כ״ד) ארח חיים למעלה למשכיל. מי שהוא מסתכל למעלה מה כתיב עליו אורח חיים למעלה למשכיל. בניו של קרח שנסתכלו למעלה נמלטו. וכן הוא אומר (תהלים ל״ד:ו׳) הביטו אליו ונהרו. ואביהם שלא נסתכל למעלה ירד למטה. שנאמר (במדבר ט״ז:ל״ג) וירדו הם וכל אשר להם. וכן בדוד שנסתכל למעלה נמלט. שנאמר לדוד משכיל. וכן אתה מוצא בנבוכדנצר שנאמר (דניאל ד׳:ל״א) עיני לשמיא נטלית. מה אם הרשעים שהן חייבים להקב״ה כשמסתכלין למעלה הקב״ה מוחל להם. לישראל שהם בני אברהם יצחק ויעקב אם מסתכלין על אחת כמה וכמה. אמר דוד אני מסתכל למעלה. שנאמר לדוד משכיל. ומי שהוא מסתכל הוא כסוי חטאה. וכן הוא אומר (שמואל א י״ח:י״ד) ויהי דוד בכל דרכיו משכיל. ואומר (שם ט״ו) וירא שאול כי הוא משכיל מאד. ומפני שהיה משכיל היה כסוי חטאה. שהיה פורש ממעשיו והודה לפני הקב״ה. וכן הוא אומר חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי.

רמז תשיח

לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה – זה שאמר הכתוב אורח חיים למעלה למשכיל מי שמסתכל למעלה הוא בא לידי אורח חיים. וכן הוא אומר לבני קרח משכיל כיון שנסתכלו למעלה נמלטו, וכן אתה מוצא בנבוכדנאצר אנא נבוכדנאצר עיני לשמיא נטלית, ומה רשעים המסתכלים למעלה הקב״ה מוחל להם, בני אברהם יצחק ויעקב על אחת כמה וכמה. אמר דוד אף אני אשכיל למעלה.

לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה – וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח, אמר רב יהודה א״ר לא קשיא כאן בעברות שבין אדם למקום כאן בעברות שבין אדם לחברו. שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה ודוד, משה אמר יכתב סורחני שנאמר על אשר מעלתם בי וגו׳ (ואם אין מחני נא), ודוד אמר אל יכתב סורחני שנאמר אשרי נשוי פשע, משל של משה ודוד למה הדבר דומה לשתי נשים שלוקות אחת קלקלה ואחת אכלה פני שביעית, זו שאכלה פני שביעית אמרה להם בבקשה מכם הודיעו על מה אני לוקה, מיד הביאו פני שביעית ותלו לה בצוארה והכריזו עליה על זו היא לוקה. ד״א אשרי נשוי פשע אשריו לאדם שהוא גבורה מפשעו ולא פשעיו גבוהין ממנו. ד״א אשרי נשוי פשע אל תהי קורא ס׳ אלא ש׳, מהו נשוי אמר רבי ברכיה הכהן דהוא מנשי חובינו וסולח לעונינו בכל שנה ושנה שנאמר והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל, אתה מוצא ביום הכפורים בא שטן לקטרג את ישראל והוא פוטר עונותיהם ואומר רבון העולמים גנבים הם ישראל והקב״ה פורט זכיותיהן של ישראל, מה עושה נוטל קנה של מאזנים והוא מעיין את העונות כנגד הזכיות והן שוקלין אלו כנגד אלו ושתי כפות של מאזנים והוא מעיין את העונות כנגד הזכיות והן שוקלין אלו כנגד אלו ושתי כפות של מאזנים שוות והשטן הולך להביא עונות וליתן בכף עונות ולהכריעה, מה הקב״ה עושה נוטל את העונות מתוך הכף ומטמינם תחת פורפירא שלו והשטן בא ואינו מוצא שם עון שנאמר יבוקש את עון ישראל ואיננו, כיון שהשטן רואה כן אמר לפניו רבון העולמים נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. לכך דוד משבחם לישראל שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. ד״א אשרי נשוי פשע שהא מסתכל למעלה והוא כסוי חטאה שהודה ופרט מעשיו, וכן הוא אומר חטאתי אודיעך.

קול לדאוד יפהם בה אלנאס ליעקלו, טובא אלמגפור ד׳נבה אלמצפוח כ׳טאה.

מאמר לדוד בו מסביר לבני אדם אם יתבוננו אשר איש שעונו התכפר לו וחטאו נסלח לו.

מאמר לדוד שבו הוא משכיל כדי שילמדו דעת. אשרי אשר מכופרים חטאיו וסלוחים חטאיו. והנה ״כסוי״ ענין סליחה ומחילה איני יודע לה גזרה, וראה ברכות לד ב, ויומא פו ב דמשמע ענין כיסוי כפשטה.

אמרו באמצע פרק זה אשכילך ואורך, הוא פירוש למה שעשה ציון לפרק והוא אמרו לדוד משכיל והנה פירש משכיל אשכילך, ללמדנו כי מטרתו בזה ללמד לבני אדם דעת.

קולה פי וסט הד׳א אלפצל אשכילך ואורך, הו תפסיר מא ג׳עלה ענואנא לה והו קולה לדוד משכיל פג׳על תפסיר משכיל אשכילך, אעלמנא אן גרצ׳ה פיה תפהים אלנאס אלעקל.

לדוד משכיל אשרי

נשוי פשע באליא מתצרף מן נשה באלהא ונשוא עון (ישעיהו לג:כד) מן דֺואת אלאלף.

וכסוי דאלﹼ עלי כסה אלכׄפיף אלמתעדי ואלפאעל מנה וכוסה קלון ערום (משלי יב:טז). ואמא אלכׄפיף אלגיר מתעדי פהו עבית כשית (דברים לב:טו) והו מנחרף ען הדֺא אלמעני קלילא אלי מעני אלעבל ואלסמן ואן כאן לא יכׄלו מנה כמא קאל פי מן סמן כתֺירא פי כסה פניו בחלבו (איוב טו:כז).

“he whose transgression is forgiven” with a Y (Yôḏ) is declined from N-Ś-H with a H (Hē), whilst “whose sin has been forgiven” (Is. 33:24) is with an ʾ (ʾālęp̄). (N- Ś -ʾ)

“covered over” proves that KiSûi is a light (Qāl) intransitive verb and its active participle, “But a clever man conceals (KôSęH) his humiliation” (Prov. 12:16). However, it is an intransitive light verb (Qāl) in “and gross and coarse (KāŚîṯā)” (Deut. 32:15). It has a slightly different meaning; plump and fat as it pertains to not lacking it, as it says excess fat - “His face is covered (KiSSâ) with fat” (Job 15:27).

משכיל לדוד^א – אמרו חכמים כל מקום^ב שנאמר בו: משכיל, על ידי תורגמן אמרו.

אשרי נשוי פשע – שהקב״ה נושא פשעו ומכסה לו עון.⁠^ג

[נשוי – אנפורדוניץ בלעז.]⁠^ד

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204. בכ״י פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים, וכן בפסוק: ״לדוד משכיל״.

ב. כן בכ״י לוצקי 778, פריס 154, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים: ״מזמור״.

ג. כן בכ״י לוצקי 778, פריס 154, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים: ״ומכסה חטאיו״. בכ״י קמברידג׳ A3: ״ומכסה לו חטא עון״.

ד. המלים בסוגריים המרובעים מופיעות בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינן מופיעות בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.

Of David, a maskil The Sages said (Pes. 117a): Every Psalm in which "maskil" is mentioned was said through an interpreter.

Praiseworthy is he whose transgression is forgiven Whose transgression the Holy One, Blessed Be He, forgives, and He conceals his sins.

(נשוי is anpardone in Old French, pardoned. The implication is forgiveness, because the forgiveness of iniquity represents [the sin] being lifted up and withdrawn from upon a person.)

לדוד משכיל אשרי נשוי פשע – יתכן היות זה המזמור על נועם פיוט תחלתו משכיל.

או בעבור שכתוב בו אשכילך.

ומלת נשוי פשע – מבעלי האל״ף בא על דרך בעלי הה״א או שניהם נמצאים. והעד: ונשו את כלימתם (יחזקאל ל״ט:כ״ו). וכיסוי פעול כי וכוסה קלון פועל יוצא. והטעם כי המוכה או הנגוע בעבור פשע שעשה בגלוי, על כן אמר: אודה עלי פשעי (תהלים ל״ב:ה׳).

ויש שאלה קשה הנה מצאנו דוד אומר: כי חסיד אני (תהלים פ״ו:ב׳), ולא תתן חסידך (תהלים ט״ז:י׳) אם כן איך מצאנו בכמה מזמורים שיש לו פשעים ועונות כי פשעיי אני אדע (תהלים נ״א:ה׳). והתשובה כי לבו היה שלם עם השם בלא פשע ובלא חטא רק כנגד בני אדם יש לו פשיעות בשגגה.

ואחרים אמרו: שהוא מדבר בעד אחרים שהם בגלות אם כן מה יעשה במלת כי פשעיי אני אדע (תהלים נ״א:ה׳) שהוא בדבר בת שבע. ועוד אפרשנו.

אשרי – הנה כסוי חטאה – הוא העושה תשובה וסר חרון השם ממנו ולא נראתה חטאתו שלא היה עליה עונש.

A PSALM OF DAVID. MASKIL. HAPPY IS HE WHOSE TRANSGRESSION IS FORGIVEN. It is possible that the word maskil indicates that this psalm is to be performed to the tune of a poem beginning with the word maskil.⁠¹ It is also possible that the word maskil is used because this psalm has the word askilekha (I will instruct thee) (v. 8) in it.⁠²

The word nesuy (forgiven) in nesuy pesha (whose transgression is forgiven) comes from a root ending in an alef.⁠³ However, it is treated as if it came from a root ending in a heh.⁠⁴ On the other hand it is possible that there are two roots for the word pardoned.⁠⁵ The word ve-nasu⁶ (and they shall bear) in And they shall bear their shame (Ezek. 39:26) is proof of this.⁠⁷

The word kesuy (pardoned) is passive,⁠⁸ for the word koseh (concealeth) in But a prudent man concealeth shame (Prov. 12:16) is a transitive verb.⁠⁹

Scripture uses the phrase kesuy chata’ah (whose sin is pardoned),⁠¹⁰ because one is beaten or smitten in public because of sins that he committed. The psalmist therefore states: I will make confession¹¹ concerning my transgression unto the Lord (v. 5).⁠¹²

We encounter a great difficulty in the book of Psalms. Note, we find David saying, for I am godly (Psalms 86:2) and Neither wilt Thou suffer Thy godly one to see the pit (Psalms 16:2). Now if this is so, then why do we find a number of psalms saying that David was guilty of trespasses and sins? [For Example, we find David saying,] For I know my transgressions (Psalms 51:5). The answer is:

David’s heart was whole with regard to God. He did not sin nor trespass. However, he unintentionally transgressed in the eyes of human beings.⁠¹³

Others say that David spoke on behalf of others, who were in exile.⁠¹⁴ However, if this is the case, what will they¹⁵ do with for I know my transgressions (Psalms 51:5)? The latter was said with regard to the incident of Bat Sheba. I will yet explain this.⁠¹⁶

1. See Ibn Ezra on Ps. 4:2 and the notes thereto.

2. In other words [A Psalm] Of David. Maskil means, a Psalm of Enlightenment written by David. See Ibn Ezra on Ps. 42:1.

3. Its root is nun, sin, alef. Compare, nose avon (forgiving iniquity) (Exodus 33:7).

4. If it followed the normal conjugation of a word ending in an alef then the word would have been spelled with an alef and without a yod and would have read nesu rather nesuy.

5. Or carry or bear. One nun, sin, alef, and one nun, sin, heh. The latter is used in this verse.

6. It should be noted that the mikra’ot gedolot edition of Ibn Ezra reads ve-nase’u. However, this is an error, for the text in Ezekiel reads ve-nasu. See Filwarg.

7. The usual word used for bear is nose. Nose comes from the root nun, sin, alef. However, the word ve-nasu in Ezek 39:26 comes from the root nun, sin, heh, for if it came from the root nun, sin, alef then Ezek. 39:26 would read: Ve-nase’u. We thus see that there are two roots for the word to bear (and thus also for forgive).

8. Heb., pa’ul.

9. In other words koseh is the active (po’el) form of the verb and kesuy the passive form (pa’ul).

10. Lit., “whose sin is covered. Hence Ibn Ezra’s comment.”

11. Before people.

12. There is thus no reason for public punishment. Fillwarg.

13. What David did appeared to people to be a sin. It thus entailed desecration of God’s name. However, David did not intentionally desecrate God’s name. Hence he confessed his “sin.” See Filwarg.

14. When David speaks of his sins, he refers to the sins of the Jews in exile.

15. Lit., “he.”

16. According to Ibn Ezra David did not actually commit adultery with Bat Sheba. It only appeared so to people. See Ibn Ezra on Psalm 51:2, 5.

לדוד משכיל – כבר כתבנו בפתיחה ובמזמור הרביעי טעם משכיל ושאר ראשי המזמורים.

אשרי נשוי פשע כסוי חטאה – אמר: אשרי מי שנשא האל על פשעו וכסה את חטאתו בתשובה שישוב אל האל, ובעונש שיענישהו בעולם הזה, כי אין סליחת העון בלתי עונש מעט או רב. ולפי תשובתו יקל ענשו. והנה אשריו, שיהיה נקי מעון לעולם הבא. ומלת נשוי באה כדרך בעלי הה״א. וכן: ונשו את כלמתם (יחזקאל ל״ט:כ״ו).

(הקדמה) בזה המזמור סיפר דרכי התשובה, ואיך התנהג הוא בעצמו. אמר:

(א) אשרי נשוי פשע. בתשובה¹: כסוי חטאה. גם שיכשל בחילול ה׳ שנקרא ׳חטאה׳², הנה כשהיה בסתר³ ושב בתשובה, ישיג סליחה:

1. ׳נשוי פשע - שהקב״ה נושא פשע ומכסה חטאיו׳ (רש״י), ובוודאי אין זה אלא במי שעשה תשובה. וכ״כ אבע״ז: ׳הנה כסוי חטאה הוא העושה תשובה וסר חרון השם ממנו ולא נראתה חטאתו שלא היה עליה עונש׳. ורד״ק: אשרי מי שנשא האל על פשעו וכסה את חטאתו בתשובה שישוב אל האל, ובעונש שיענישהו בעולם הזה, כי אין סליחת העון בלתי עונש מעט או רב, ולפי תשובתו יקל ענשו.

2. עי׳ והש׳ שיעורים. בשמות (לב כא) כתב רבינו ׳הבאת עליו חטאה גדולה. ששמחו בקלקול במחולות מפני שקבעת להם חג ליום המחרת, וזה הוא רע מן הפשע והמרד שעשו בעגל, ועל זה ביקש רחמים יותר, כאמרו (פסוק ל) אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה, וכן בתפילתו אמר (פסוק לא) אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה, וכן בסדר שלש עשרה מדות (לד ז) הזכיר עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה, וכן בתפילתו שם (שם פסוק ט) וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ׳. וכ״כ (שם לד ז) בשלוש עשרה מידות ׳וחטאה. הכעסה נוספת על המרד, כענין כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי (ירמיהו יא טו)׳. [כי אין לפרש ש׳חטאה׳ היינו שוגג, כי סידרם הכתוב מן הקל אל החמור, כי פשע חמור מעוון. אלא ׳חטאה׳ הוא השמחה ששמח החוטא בעוונו, ושמחה זו גרועה מן החטא עצמו, וכמו שכתב רבינו לעיל (לב יט-כא). [וראה ביומא (לו:) במחלוקת רבי מאיר וחכמים כיצד מתוודה, ובגבורת ארי שם תמה על סדר רבי מאיר שאינו לא מן החמור אל הקל ולא מן הקל אל החמור, ועיין שפת אמת שם].

3. ׳כסוי׳.

לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה. אמר הגאון, כי נושא המזמור הלז הוא על חטא בת שבע.

וראוי לידע, כמו שאמרו ז״ל (יומא לו:) ש׳עוונות׳ – אלו הזדונות, ו׳חטאים׳ לשון זכר – [אלו השגגות], ו׳פשעים׳ – אלו המרדים, אבל אין בהם חילול ה׳, ו׳חטאה׳ לשון נקבה היא גדולה מכולם, לפי שהוא מרד שנכלל בו חילול ה׳¹. וכן אמר משה רבינו ע״ה (שמות ל״ב:כ״א) ׳כי הבאת עליו חטאה גדולה׳², ׳אנא חטא העם הזה חטאה גדולה׳ (שם פסוק לא)⁠³.

וראוי עוד לידע, כי מה שאמרו ז״ל (ר״ה יז.) ׳מעביר ראשון ראשון וכך היא המידה׳, יאמר כי ה׳ יתברך אינו חושב העוון לאדם באופן שיהיה בכלל העוונות המורידים הא⁠[דם לגיהנם] רק כשעשאו שלוש פעמים, כי ׳הן כל אלה יפעל גבר פעמיים שלוש עם גבר׳ (איוב ל״ג:כ״ט)⁴, מכל מקום בפעם הראשונה והשנית נפרע ממנו בעולם הזה⁵. אמנם המצוה, אפילו בפעם ראשון מביאתו לחיי עולם הבא, ועל זה נחלקו ז״ל (ר״ה שם), חד אמר ׳נושא׳ וחד אמר ׳כובש׳, שהאחד אומר שמן הדין היה ראוי שהעון ההוא יַקְנהו⁶ ויורישהו עונש העולם הבא לולא חסד ה׳, וחבירו חולק עליו [ואומר] כי הראוי היה שהמצוה גם היא עד שלוש פעמים לא תקנהו חיי העולם הבא, רק בטוב ה׳⁷.

ועוד דע, כי מילת ׳נושא׳ אינה סליחה, רק נשיאת החטא להיפרע בדור אחר, [כמו שאמר] משה (שמות ל״ב:ל״ב) ׳ועתה אם תשא חטאתם׳, וענה אנכי אעשה כדברך ׳וביום פקדי ופקדתי׳ (שם פסוק לג)⁠⁸, שה׳ יתברך מאריך אפיה וגבי דיליה (ב״ר ס״ז:ד׳)⁹. ומה שנכללו בי״ג מידות ׳נושא עון ופשע וחטאה׳, [שעשאן] מידות נפרדות, לפי שיש הבדל בין נשיאות ׳עון׳ לנשיאות ׳פשע׳ וכיוצא¹⁰.

ודע, כי ה׳חטאה׳ אינה נישאת אפילו בתשובה ליחיד, כי אם בציבור, וכן אמרו ז״ל (משנה אבות ד׳:ד׳) ׳[כל המחלל שם שמים בסתר] נפרעין ממנו בגלוי, אחד שוגג ואחד מזיד בחילול ה׳⁠ ⁠׳. ואפילו בציבור כששנו בה אינה נישאת, וכן אמר (דברים א׳:מ״ה) ׳ותשובו ותבכו וגו׳ ולא האזין ה׳⁠ ⁠׳ וגו׳, לפי ששנו בחילול ה׳ עצמו, וכסבורים לעשות תשובת פה ולא בלב ושתועיל להם, כי תפילת רבים בפה לבד מועלת¹¹, כאמרו (תהלים ע״ח:ל״ו) ׳ויפתוהו בפיהם׳ וגו׳ ואפילו הכי ׳והוא רחום יכפר עוון׳ (שם פסוק לח)⁠¹², אבל לדור המדבר לא די בתפילה, כי אפילו בדמעה, ששערי דמעה לא ננעלו (ברכות לב:), לא עלתה מחשבתו, כי לא האזין ה׳ להם על ששנו שנית בחילול ה׳¹³.

הנה אם כן אמר דוד, אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע, שהוא סימן שעשה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד¹⁴: כְּסוּי חֲטָאָה. שאפילו אותה התשובה הגמורה ליחיד לא תועיל לשאת ׳חטאה׳ שיש בה חילול ה׳ נכלל, ודי לו אם יכסה ה׳ עונשו, שלא יפרע ממנו בגלוי, רק בסתר¹⁵. והנה בעון דוד היה נכלל חילול ה׳, כי הוא ׳עיני העדה׳, נמצא מחלל שם שמים בפרהסיא לעשות כזאת לעיני כל ישראל, ולהיות מאשרי העם מתעים¹⁶ – יש בו חילול ה׳. אם כן על עצמו אמר דוד שעשה תשובה גמורה¹⁷:

1. לדעת רבי מאיר שם סדר וידוי הוא ׳עויתי פשעתי וחטאתי׳, וחכמים חלקו עליו, כי ׳מאחר שהתוודה על הזדונות ועל המרדים, חוזר ומתוודה על השגגות [בתמיה], אלא כך היה מתוודה, חטאתי ועויתי ופשעתי׳, ע״ש. ומחדש כאן ש׳חטא׳ בלשון זכר משמש לחטא הקל שהוא שוגג, ו׳חטאה׳ בלשון נקבה הוא החמור ביותר – חילול ה׳. וא״כ ׳חטאנו׳ מתפרש בשני האופנים, ולרבי מאיר אין להתוודות על השוגג, אלא על המזיד, המרד וחילול ה׳. ולחכמים צריך להתוודות על שוגג, מזיד ומרד, ולא על חילול ה׳ [אולי כי אין יום הכיפורים מכפר עליו]. ובזה א״ש מקושיית הגבורת ארי ביומא שם שלר״מ אינו לא מן החמור אל הקל ולא מן הקל אל החמור. ופירוש זה הוא אליבא דר״מ, ובמפרשים שם מבואר שרבים פסקו כדעתו אף שיחיד הוא.

2. ראה מש״כ שם.

3. אך בשיעורים שם מפרש ש׳חטאים׳ – אלו המרדים, א״כ ר״מ חולק על חכמים ש׳פשעים אלו המרדים׳, וחטא העגל היתה ׳חטאה גדולה׳ בכך שהיה גם חילול ה׳, ולא כדבריו כאן וכנראה מפירוש הנדפס לתורה, ש׳חטאה׳ היא דרגת חטא נוספת וגם לר״מ ׳פשע׳ הוא מרד.

4. ראה שמות רבה (ז ב) ׳הה״ד הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, שלוש פעמים ממתין לאדם שאם עשה תשובה מוטב, ואם לאו הוא מגלגל עליו את הראשונות׳.

5. נראה שמפרש ׳ועון עצמו אינו נמחק׳ (ר״ה יז.) – שנענש בעולם הזה.

6. יַקנה ויתן לאדם.

7. בר״ה (יז.): ׳בית הלל אומרים, ׳ורב חסד׳ [מהי מידה זו מתוך י״ג מידות של רחמים], מטה כלפי חסד. היכי עביד, רבי אליעזר אומר ׳כובשו׳ וכו׳, רבי יוסי בר חנינא אמר, ׳נושא׳ וכו׳. תנא דבי רבי ישמעאל, מעביר ראשון ראשון, וכן היא המדה [עוון שבראשונים הבאים לתתם לכף – מעבירו ושומטו, שאם היו מחצה על מחצה, כיון שחסר אחד מהן – יכרעו הזכיות (רש״י)]. אמר רבא, ועון עצמו אינו נמחק, דאי איכא רובא עוונות מחשיב בהדייהו׳. ופירש רש״י ש׳כובש׳ – היינו שה׳ כובש ומוריד את כף המאזניים של המצוות כדי שיכבידו יותר מן העבירות, ו׳נושא׳ – היינו שמנשא ומרים את כף העבירות שיקלו יותר מן המצוות. ולפירושו, נחלקו בדעת בית הלל מהו ׳מטה כלפי חסד׳, א׳ כובש, ב׳ נושא, ג׳ שמעביר את העוונות הראשונים מן המשקל. ולרבינו אין כאן אלא שני פירושים (וראה ערכין ח:, ובפירוש רגמ״ה שם), ולכולם ה׳ מעביר ראשון ראשון, כלומר שמוחק את העבירות עד שיצטרפו לשלושה, ורק אז הוא מעניש עליהם בעולם הבא. ונחלקו רק היכן ניכר בו מידת ה׳ ורוב חסדו, אם הוא ניכר בעוונות, בזה שהוא ׳כובש׳ את העוון הראשון והשני בעולם הבא עד שיצטרפו לשלושה, כלומר שמכסה ומעלים אותם, או שהוא ניכר במצוות, בזה שסופר ו׳נושא׳ גם אם אין לו לאדם אלא מצוה אחת, ו׳מעביר ראשון ראשון׳ היינו שמעלה אותם בתוך כף הזכויות. ופירוש זה נמצא בכתב יד של נכד רבינו רבי חננאל חיים ספורנו המעיד שהוא פירוש זקנו רבינו: ׳להיות האל ית׳ ׳חפץ חסד׳, כך היא מידתו, שכל העבירות שאדם ראוי ליענש עליהם בעולם הנשמות ליום הדין, לא יבוא העונש בעולם ההוא עליהם זולתי אם יחטא החוטא באותו חטא עצמו שלוש פעמים, ובשנים הראשונים ייענש בעולם הזה, אבל בפעם שלישית כל עוונותיו תזכרנה. שנית, כל מצוה שיעשה האדם, יקבל עליה שכרו ביום הדין בעולם הנצחי אף אם לא עשה זולתי פעם אחת, וכך היא מידתו. למאן דאמר ׳כובש׳ – ר״ל שהקב״ה כובש שתי עוונות הראשונים ואינו מענישו בעולם הזה עליהן, כי אין בם כח להכריע הכף לחובה. ולמאן דאמר ׳נושא׳ – ר״ל שהאל ית׳ נושא הזכות למעלה ראש אף אם לא שווה לו לטובה, וכך היא מידתו ית׳ כי הוא ידע יצרינו, והרבה עמו פדות׳. וראה מש״כ במבוא.

8. בשיעורים לשמות שם: ׳כי הנשיאות אינה סליחה גמורה, רק הקלת העונש׳. ויותר מבואר בשיעורים לויקרא (ה יז), ע״ש. אך בנדפס בכמה מקומות מבואר ש׳ונשא עוונו׳ נאמר כשיש מדריגות שונות בחטא, והכוונה שכל חוטא ייענש כפי דרגת חטאו.

9. ׳א״ר חנינא, כל מי שהוא אומר שהקב״ה וותרן הוא יתוותרון בני מעוהי, אלא מאריך אפיה וגבי דיליה׳. וראה ב״ק (נ.).

10. כ״כ רבינו שם: ׳נושא עון – מזיד, ופשע – מרד במלכות, וחטאה – הכעסה נוספת על המרד וכו׳, אבל אין נשיאות האחד כנשיאות האחר בלי ספק, ולכן יִמָּנּוּ למידות נפרדות׳.

11. מה ששבו ובכו בחטא המרגלים, עשו בפה ולא בלב, אך חשבו שתועיל תשובה זו, כי בציבור מועילה תשובה גם אם אינה בלב שלם.

12. ראה נדפס ושיעורים שם.

13. בחטא המרגלים, ושם כתב רבינו (במדבר י״ג:ב׳): ׳שלא קיבל האל יתברך תפילתם מפני חילול ה׳ שעשו שאינו מתכפר אלא במיתה, וכמו שהעיד בהם באמרו (שמות ל״ב:ל״ד) וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי וגו׳⁠ ⁠׳. ובשמות שם כתב: ׳וביום פקדי – שיוסיפו לחטוא כמו במרגלים וכו׳, כי מאחר ששנו באיוולתם הם מוחזקים להוסיף לאשמה בה׳. וראה בפירוש שיר השירים (ג יא), ובדברים (א מה). [ומבואר שאף שחילול ה׳ אין מתכפר לו עד שימות (יומא פו.), תשובה מאהבה מועילה, וכ״כ בספר חרדים (פרק סה אות ד), והחיד״א במדבר קדמות (מערכת ת אות יח), ובמנ״ח (מצוה שס״ד), ובנחל יצחק (להרי״א מקאוונא, בהקדמה אות כ-כא), וראה מאירי ביומא שם].

14. ׳נשוי פשע – בתשובה׳ (נדפס), ודוד העיד שהוא ׳נשוי פשע׳, כלומר שה׳ נשא לפשעו, ותשובת יחיד אינה כתשובת רבים המתקבלת גם אם אינה שלימה, ואם התקבלה – בהכרח שתשובתו שלימה ומגעת עד כסא הכבוד. וראה מש״כ בפירושו לי״ג מידות: ׳ונקה – אף על פי שהוא מנקה לשבים מאהבה, והיא תשובה המגעת עד כסא הכבוד, מכל מקום לא ינקה אפילו לשבים כאשר תהיה תשובתם מיראת עונש בלבד׳.

15. על חילול ה׳ הנקרא ׳חטאה׳, לא תועיל ליחיד תשובה שלימה להיות ׳נשוי חטאה׳, אך הועילה לדוד להיות ׳כסוי חטאה׳, שלא יפרסמה כדברי המשנה (משנה אבות ד׳:ד׳) ׳כל המחלל שם שמים בסתר – נפרעין ממנו בגלוי׳.

16. לשה״כ בישעיה (ט טו).

17. ובפירושו לאבות שם כתב: ׳הזהיר על כבוד האל יתברך שיצטרך האדם להזהר בו מאד, כי אמנם אפילו על השוגג ממנו נפרעים מן החוטא בגלוי, לא להגדיל ענשו יותר מהראוי לו, אבל להועיל לרבים להודיעם גודל עניינו, כמו שקרה לדוד שנאמר לו (שמואל ב׳ י״ב:י״ב) ׳כי אתה עשית בסתר, ואני אעשה נגד כל ישראל ונגד השמש׳, אף על פי שבענין חילול השם היה שוגג בלי ספק, כי חשב שלא יוודע ושלא יתחלל שם שמים על ידו כלל׳. ובנדפס קיצר: ׳כסוי חטאה – גם שיכשל בחילול ה׳ שנקרא ׳חטאה׳, הנה כשהיה בסתר ושב בתשובה, ישיג סליחה׳. ולא חילק שם בין לשון ׳נשוי׳ ל׳כסוי׳.

נשוי – בגעיא.

נשוי – ענין מחילה כמו כל תשא עון (הושע י״ד:ג׳).

משכיל – בזה ישכיל את העם ללמדם דעת.

נשוי פשע – אשרי למי שנמחה פשעו ונתכסה חטאו למען לא יזכר כי בודאי עשה תשובה הגונה.

פשע, חטאה – הבדלם ידוע בכ״מ, העון מציין עוות המחשבה, והחטא מציין המעשה, והפשע מציין המרד.

כסוי החטא והעלמתו הוא עצמו פשע ומרד גדול, עז״א פשע של כיסוי חטאה – (רצונו לומר המעלים חטאו, כמו מכסה פשעיו לא יצליח) ואומר אשרי אדם שלא יחשוב ה׳ לו גם עוות מחשביי, שלא חטא אפילו במחשבה, ועז״א ואין ברוחו רמיה, ועז״א חטאתי אודיעך וגם עוני לא כיסיתי – הגם שהעון נסתר יותר מן החטא, רצונו לומר שהתודיתי על המעשה והמחשבה, ושניהם יחד הם פשע נגד ה׳, לז״א עלי פשעי לה׳, ואתה לא לבד שנשאת החטא, נשאת גם עון של חטאתי גם עוות המחשבה.

לדוד משכיל – מזמור זה נתיסד על עצירת גשמים שהיה בעת ההיא וגזרו צום ותענית והתודו על עונותיהם (כמו שכן היה דרכם בעת הצום לפשפש במעשיהם) ונעתר ה׳ להם והוריד הגשם והגשם היה שוטף מאד ובכל זה היה לברכה, ונראה גם כן שבעת ההיא היה להם מלחמה עם אויביהם ושטף הגשם והמים עכב את האויבים מבוא בגבולם וי״ל שהיה זה בעת שהיה רעב בימי דוד שלש שנים, ששאלו אז באורים ותומים ונודע להם עונם ותקנו אותו וירד הגשם (כנז׳ בספר שמואל) וגם המזמור שאח״ז מחובר אל מזמור זה, כמו שיתבאר אשרי אחר שראה שע״י שהתודו את עונם נושעו, כאלו היה הצרה ע״י מה שכסו את עונם עד עתה, אמר אשרי נשוי פשע של כסוי חטאה – אשרי מי שמוחלים לו על הפשע שפשע במה שכסה חטאיו, כי מצד שהוא כסוי חטאה ואינו מתודה עליהם שב החטא לפשע ומרד כמחזיק בחטאותיו וענשו קשה, ואשרי מי שנושאים לו פשע זה הגדול.

נשוי פשע – ששב מפשעיו והאל נשאם לו, ויש לפתרו לשון נשיה שעונותיו נשכחו, ולשון נושא עון שהאל מרים ומסיר עונו ממנו, ולפנינו הוא בשי״ן שמאלית לשון משא.

(ב) אַ֥שְֽׁרֵי אָדָ֗ם⁠ לֹ֤א יַחְשֹׁ֬ב יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה ל֣וֹ עָוֺ֑ן⁠ וְאֵ֖ין בְּרוּח֣וֹ רְמִיָּֽה׃

Fortunate is the man to whom Hashem does not reckon¹ iniquity² and in whose spirit there is no deceit.

1. to whom Hashem does not reckon | לֹא יַחְשֹׁב י"י לוֹ – R"Y Kimchi notes that the verses mention three degrees of righteousness, from lowest to highest: one who sinned but was forgiven (נְשׂוּי פֶּשַׁע), one whose merits are so great that any minor infraction is lost (covered) among them (כְּסוּי חֲטָאָה), and one who did not sin at all, so that no transgression can be reckoned to him.

2. iniquity | עָוֺן – Verses 1-2 contain three distinct terms for sin, "פֶּשַׁע", "חֲטָאָה", and "עָוֺן". Malbim suggests that "עָוֺן" refers to a perversion of thought (from the word ""עוה, to twist), "חֲטָאָה" to sinful deeds, and "פֶּשַׁע" to acts of rebellion (as per usage of the verb in Melakhim II 3:7). Cf. Bavli Yoma 36b that "עָוֺן" is an intentional sin, while "חֲטָאָה" is an unintentional one.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

טוּבוֹי דְבַר נָשָׁא דְלָא חֲשִׁיב יְיָ לֵיהּ עֲוָיָן וּדְלָא בְרוּחֵיהּ נִכְלָא.

How happy was Moses, son of Amram,⁠¹ to whom the LORD did not reckon his sins, because there was no guile in his spirit.

1. Moses son of Amram: a son of man.

אשרי אדם לא יחשוב ה׳ לו עון – אמר רבי יוסי בר׳ יהודה שאם עשה תשובה שלימה שלבו עקור עליו הקדוש ברוך הוא מרחמו ומוחל לו. רבי אליעזר בן יעקב אומר עונות שהתודה עליהם שנה זו אסור להתודות עליהם שנה אחרת. ועליו הכתוב אומר (משלי כ״ו:י״א) ככלב שב על קיאו. ורבנן אמרי עבירות שהתודה עליהם שנה זו צריך להתודות עליהם שנה אחרת. לקיים מה שנאמר (תהלים נ״א:ה׳) וחטאתי נגדי תמיד. ומאי עביד רבי אליעזר בן יעקב להאי דרבנן. אמר לך שיהיו כנגד לבו ודעתו אבל אינו מזכירן בפיו. אמר רבי פינחס בשם ר׳ אבא בר פפא על ידי שאין לך מן החדש את מבזה על דבור קונך. תאלמנה שפתי שקר. אתה מתגאה על שאין לך עונות של שנה זו. א״ר הונא בר אבהו בשבילך כתבתי על עצמי כביכול שאני שכחן. שנאמר (מיכה ז׳:י״ח) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע. דאנשי חובין. וכן הוא אומר (ישעיהו מ״ט:ט״ו) גם אלה תשכחנה. לכך אמר דוד אשרי נשוי פשע. ואין ברוחו רמיה. שלא עשה תפלתו של רמיות. הבוטח בה׳ חסד יסובבנו.

אשרי אדם לא יחשוב ה׳ לו עון – אמר רבי שמעון בן לוי משל למה הדבר דומה למי ששתת אמו מים המרים ונמצאת טהורה התחיל אומר בפני בני אדם אשרי אימא ששתת מים המרים ונמצאת טהורה, א״ל אדם אחר אשרי אימא שלא נצרכה לשתותה כל עקר, כך דוד אמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, א״ל הקב״ה אשרי אדם לא יחשוב ה׳ לו עון כל עיקר.

אשרי אדם לא יחשוב ה׳ לו עון – א״ר יוסי בר׳ יהודה שאם עשה תשובה שלמה שכלבו עקור עליו הקב״ה מוחל לו, ואין ברוחו רמיה שלא תהא תפלתו רמיות ותורתו רמיות.

ואכת׳ר טובא מנה אדמי לא יחסב אללה לה ד׳נבא ממא ליס פי ראיה שי מן אלארב.

ויותר ממנו אשרי [אדם] שה׳ לא מחשיב לו שום עון מכך שאין בלבו ברעיוניו שום מרמה.

אשרי, ועוד יותר אשריו ממנו אדם אשר לא יחשב ה׳ לו עון מפני שאיו במחשבתו שום מרמה.

ולא יחשב לו חטא,⁠^א ובלבד שלא תהא ברוחו רמייה להיות בדעתו לשוב על קיאו.

א. כן בכ״י לוצקי 778, קמברידג׳ A3, פריס 154, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים: ״עון״.

to whom the Lord ascribes no iniquity provided that in his spirit there is no guile, thinking to revert to his "vomit.⁠"

טעם יחשב – ממחשבה או חשבון.

ורמיה – כמו: מרמה.

ויש אומרים: ואין ברוחו להיות כקשת רמיה. ועוד אפרשנו.

HAPPY IS THE MAN. The phrase kesuy cha’ta’ah (whose transgression is pardoned)⁠¹ refers to one who repents and God’s fierce anger is turned away from him. Such a person’s sin is not seen, for he is not punished for trespassing.⁠²

The word yachashov (counteth) refers to a thought (machashavah)⁠³ or to an account (cheshbon).⁠⁴

The word remiyyah (guile) means, deceit.

Some say that And in whose spirit there is no deceit (remiyyah) means, and in whose spirit there is no thought of acting like a deceitful bow (remiyyah).”⁵ I will yet explain this.⁠⁶

1. Lit., “whose sin is covered.”

2. Hence it is said to be covered.

3. According to this interpretation, our clause should be rendered as follows: Happy is the man that the Lord does not think of his sin.

4. According to this interpretation, our clause reads as follows: Happy is the man unto whom the Lord counteth not iniquity.

5. Ps. 78:57. A deceitful bow is a bow that does not accomplish its task.

6. See Ibn Ezra on Ps. 78:57.

ועוד כפל הענין ואמר: אשרי אדם לא יחשב י״י לו עון עונו למאומה. כלומר: שנשאו בראותו יושר לבבו ששב אל י״י בכל¹ לבו.

וזהו שאמר: ואין ברוחו רמיה – כי אין תשובתו במרמה כאומר: אחטא ואשוב (משנה יומא ח׳:ט׳), או שיהיה במחשבתו שישוב ויחטא. ואמר דוד זה על עצמו שהיה דואג על עוניו ואמר: אשרי מי שידע שהאל נשא עונו.

ואדני אבי, זכרו לברכה, פרש הענין הזה כן. אמר: כי זכר שלש מדרגות שהצדיקים הם בהן. והחל במדרגה התחתונה, והוא נשוי פשע: והוא שחטא והעוה ועבר עברות, ואחר כן חזר בתשובה שלמה ונסלח לו.

כסוי חטאה: שיש לו זכיות וצדקות הרבה ואין לו כי אם חטא קטן והוא כסוי, ואינו נראה בתוך צדקותיו. דומה כמו גרעין דוחן בתוך סאה של חטים שמתכסה הגרעינה בהם שאינה נראית.

לא יחשוב י״י לו עון – זה שלא חטא כלל, ואפילו על לבו לא עלה. וזהו: ואין ברוחו רמיה. ואמר: כי הקדים תחלה נשוי פשע בעבור כי רב הצדיקים במדרגה הזאת, ומעוטם כסוי חטאה, והמעט מן המעט לא יחשב י״י לו עון.

1. השוו ללשון הפסוק במלכים ב כ״ג:כ״ה.

לא יחשוב ה׳ לו עון. כשכיוון בו¹ לכבוד קונו, כענין יעל וזולתה: ואין ברוחו רמיה. שמקיים המצוות לכבוד האל יתברך, לא ליוהרא:

1. באותה ׳חטאה׳ שעשה, כי היא עבירה לשמה, ראה בכ״מ בעניין יעל ועוד.

אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב ה׳ לוֹ עָוֹן. שהיא הוראה על שעשה תשובה לגמרי, אפילו הכי העיקר הוא שאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה, שלא יאמר לבו הרע ושאור שבעיסה, חַטֵא והקב״ה ימחול, אחטא ואשוב¹, כלומר ׳ואין ברוחו רמיה׳ – שבעודו שב לא יחשוב לחטוא שנית ולשוב, שהרי הוא כטובל ושרץ בידו²:

1. במשנה (משנה יומא ח׳:ט׳) ׳האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב – אין מספיקין בידו לעשות תשובה׳.

2. בתענית (טז.) ׳אמר רב אדא בר אהבה, אדם שיש בידו עבירה ומתוודה ואינו חוזר בה – למה הוא דומה, לאדם שתופס שרץ בידו, שאפילו טובל בכל מימות שבעולם – לא עלתה לו טבילה׳. וכ״כ רש״י ורד״ק, ע״ש.

אשרי אדם – עיין מ״ש בריש סיפרא.

לא יחשוב – העון שעשה לא יחשוב לו ה׳ בחשבון מעשיו כי נמחל לו על ידי התשובה.

ואין ברוחו רמיה – וזהו כשאין במחשבתו רמיה שאין עושה תשובה לרמות הבריות כי אם בלב שלם.

אשרי – ובכ״ז טוב יותר מי שלא יחשב ה׳ לו עון שלא חטא כלל,

ואין ברוחו רמיה – שרוחו תמיד עם ה׳ וא״צ להתודות, זה טוב יותר מן הבעל תשובה שכבר היה ברוחו רמיה ועון.

לא יחשב וגו׳ – ויותר טוב לאדם שלא חטא מימיו ואין עון שיחשב לו, או ר״ל יש לו עון רק הקב״ה לא יחשבנו כי אין ברוחו רמיה כלומר מודה ועוזב הוא ואינו מסתירהו במרמה.

(ג) כִּֽי⁠־הֶ֭חֱרַשְׁתִּי בָּל֣וּ עֲצָמָ֑י⁠ בְּ֝שַׁאֲגָתִ֗י כׇּל⁠־הַיּֽוֹם׃

When I was silent¹ my bones wore away, as I roared all day long,

1. When I was silent… | …כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי – This clause would seem to contradict the final one which mentions the speaker's roaring. See Rashi and others that the psalmist notes that when he was silent, i.e. when he did not confess his sins, his body grew weak from his constant moaning and worry about his expected punishment (or, perhaps, simply from the burden of guilt). Cf. Amos Hakham in Da'at Mikra that the phrase "בָּלוּ עֲצָמָי" modifies both parts of the verse so that it reads: "Whether I was silent or whether I roared, my bones wore away all day long".

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מְטוּל דְשַׁתְקֵית מִן פִּתְגָמֵי אוֹרַיְתָא בַּלְיָן גַרְמַי כְּנַהֲמוּתִי כּוֹלָא יוֹמָא.

Because I have been silent from the words of Torah, my bones waste away while I groan all day.

ומן אמסאכי ען ד׳לך קד בלו עט׳אמי, ממא אזיר טול אלזמאן.

כי כבר נשחקו העצמות שלי לפי התאפקותי מזה [מלהודות על חטאי] ומשאגתי כל היום.

כי, ומחמת שתיקתי מכך כלו עצמי מפני שאני הומה כל הזמן. נראה שכוונתו בגלל שתיקתי מלהתודות על חטאי ולבקש סליחתך בלו עצמי מחמת היסורין ולכן חטאתי אודיעך וכו׳.

ומעני כי החרשתי בלו עצמי אדֺא אמסכתﹸ מן אלכלאם [36 ב] סאכׄת עטֺאמי במא כאן לי אן אציﹼח מנה מדה נהארי.

פקו׳ בלו עצמי במעני רקבו עצמי כמא קאל יבוא רקב בעצמי (חבקוק ג:טז) ורקב עצמות קנאה (משלי יד:ל).

וקו׳ בשאגתי עלי מא כאן יכון שאגה לו (ישעיה ה:כט) לם יחריש ואמא אדֺא החריש פצאר יצֺיק במא לם ישאג אדֺ כאן יסתריח פי דֺלך ורבמא כאנת אלשאגה צותא לא כלאמא פיכון מחריש ושואג מעא פצאר איצֺא יצֺיק במא מנעה אלמה מן אלכלאם אלדֺי יסתריח בה ווקפה עלי אלשאגה פקט.

The significance of “As long as I said nothing, my limbs wasted away;” when I refrained from speaking then my bones wore away. (It) is because of what happens to me that I wish to shout out the extent of my anger.

It states “my limbs waste away” meaning [maʿnâ] ‘my limbs rot,’ as it says “Rot entered into my bones” (Hab. 3:16) and “Passion is rot to the bones” (Prov. 14:30).

It states “through my moaning” as in what is intended by “Their roaring” (Is. 5:29). Not – ‘is silent (yaḥrîŝ),’ rather ‘he was silenced (hęḥęrîŝ),’ his throat) contracted, preventing him from roaring, forcing him to rest. Or perhaps, roaring as a sound is not talking, therefore, he “is silent” and “roaring” simultaneously, as it constricts (his throat) preventing him from speaking, requiring rest, so he ceases moaning entirely.

כי החרשתי – כאשר החרשתי מלהתודות על פשעי לפניך.

בלו עצמי – מרוב שאגת אנחותי^א כל היום, שהייתי דואג מפני הפורענות.

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165 (״שאגת אנחותיי״), פריס 154. בכ״י קמברידג׳ A3, פריס 161: ״שאגת אנחתי״. בכ״י אוקספורד 34: ״שאגתי ואנחתי״. בכ״י ברלין 122, פרמא 3204: ״שאגותי ואנחותי״. בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים: ״אנחותי ודאגותי״.

When I was silent When I was silent, [when I refrained] from confessing my transgressions before You.

my bones decayed because of my many sighs and my worries all day, that I was worrying about the punishment.

כי – אם שתקתי שלא אדבר כדבור בני אדם בלו עצמי בשאגתי – כמו האריה שירים קול.

WHEN I KEPT SILENCE, MY BONES WORE AWAY. If¹ I kept silent and did not speak as people speak² then my bones wore away. Bi-sha’agati (through my moaning) means, I acted like a lion that lifts up his voice.⁠³

1. Ibn Ezra renders ki hecherashti (when I kept silent) as, if I kept silent.

2. When they are in pain. David did not fully verbalize his pain. However, he was not totally silent. Ibn Ezra comments thus so that part one and part two of the verse will not contradict each other. Filwarg.

3. Bi-sha’agati (through my moaning) literally means, through my roaring. People do not roar. Hence Ibn Ezra’s comment.

כי החרשתי בלו עצמי בשאגתי כל היום – מלת כי ענינה: כאשר, כמו: כי תוליד בנים (דברים ד׳:כ״ה), והדומים לו. ואמר: כאשר שתקתי וחשבתי בעצמי בלו עצמי מרב דאגתי, ואני שואג עליהם כל היום.

כי החרשתי. אף על פי שהיתה חטאתי בסתר ושבתי בתשובה, בעוד ש׳החרשתי׳ ולא התוודיתי¹ בלו עצמי בשאגתי², שהייתי מצטער³:

1. כ״כ הרד״ק: ׳מילת ׳כי׳ ענינה ׳כאשר׳, ואמר, כאשר שתקתי וחשבתי בעצמי׳.

2. בדפו״ר ׳משאגתי׳.

3. רש״י: ׳כאשר החרשתי מלהתודות על פשעי לפניך, בלו עצמי - מרוב אנחותי ודאגותי כל היו׳ שהייתי דואג מפני הפורענות׳.

כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי. אחרי שחטא דוד, קודם שבא אליו נתן הנביא, ביקש לתקן קלקול ולא יכול, שהיה מעוות לא יוכל לתקון (קהלת א׳:ט״ו)¹, ותיכף הכה לב דוד אותו ודאג מחטאתו יומם ולילה, ויבך על מריו, [וזהו] שאמר ׳גם כי החרשתי׳ קודם בא אלי נתן הנביא², אפילו הכי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל הַיּוֹם, כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ וגו׳, וכן אמרו ז״ל (עיין ברכות יט. ותנד״א רבה פ״ג) ׳תלמיד חכם שסרח ביום ודאי עשה תשובה בלילה׳³:

1. במשנה (חגיגה ט.): ׳איזהו מעוות שאינו יכול להתקן – זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר׳.

2. ששתק ולא התוודה, ולא אמר ׳חטאתי׳.

3. בברכות (יט.) הגירסא ׳אם ראית ת״ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום׳ וכו׳, ובתנא דבי אליהו ׳אם ראית וכו׳ ביום אל תהרהר אחריו בלילה ׳שמא׳ עשה תשובה׳. אך בתקוני זהר (תקון ה׳, קמא:) איתא כגירסת רבינו, וכן גירסתו בבראשית (ו ו), וכן הביא האוה״ח בויקרא (יט יז) ובדברים (כא כב).

בלו – נרקב.

כי החרשתי – ועל שגדול כל כך כח התשובה לזה כאשר החרשתי ועמדתי בשתיקה להתבונן במעשי אז הייתי דואג על עונותי עד שבלו עצמי ועסקתי בשאגתי כל היום.

כי – כמו כאשר,

בלו עצמי – על ידי שאגתי.

(ג-ד) כי – עתה מתחיל לבאר הדבר ואיך קשה מאד הפשע של כסוי חטאה, שהלא כל זמן שהחרשתי ולא התודיתי על חטאותי בלו עצמי ע״י שאגתי – ששאגתי כל היום מצד שיומם ולילה תכבד עלי ידך (היינו מכת ידך) במה שנהפך לשדי בחרבוני קיץ – דהיינו המכה של עצירת גשמים, שע״י חרבוני ויבשות הקיץ נהפך לשדי, שכל לחלוחית האדמה והפירות נהפך לחורב ויבשות, מזה מבואר שע״י שלא התודיתי על חטאתי נעצרו הגשמים וכבדה עלי יד ה׳ בקיץ חרב ויבש, עד שבלו עצמי מרוב שאגתי על הצרה,

סלה סיום הענין.

כי החרשתי – אם לא הודיתי על פשעי בלו עצמי מפני הצרות הבאות עלי בעונש עוני, והייתי שואג כל היום ממכאבי.

(ד) כִּ֤י׀ יוֹמָ֣ם וָלַיְלָה֮ תִּכְבַּ֥ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י⁠ בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה׃

For day and night Your hand was heavy upon me; my sap¹ was turned, as by summer droughts.⁠² Selah.

1. my sap | לְשַׁדִּי – See Rashi and others that the "ל" of "לְשַׁדִּי" is not a prefix, but rather part of the root: "לְשַׁד". This noun is found in only one other verse, Bemidbar 11:8, and is understood to refer to moisture. The verse might refer to bodily liquids, a metaphor for one's vitality (Ibn Ezra), with the image as a whole being a metaphor for a heavy fever (Da'at Mikra). Malbim, in contrast, suggests that the "sap" is the moisture of the land which had literally dried up due to heat and drought (Malbim). Cf. Menachem who uniquely relates the word "לְשַׁדִּי" to the root "שדד", to plunder or devastate, understanding the "ל" to be the prefix "to". According to him, the verse might read: "Your hand was heavy upon me; [it] was turned to destroy me with the heat of summer".

2. was turned as by summer droughts | נֶהְפַּךְ... בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ – See Malbim similarly: "was turned by summer drought", understanding that the psalmist is speaking of a real drought. The noun "חרבון" appears only here, but is related to the root "חרב", to be dry or hot, similar to the noun "חֹרֶב".

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרוּם יֵימָם וְלֵילֵי תְּקִיפַת עֲלַי מַחֲתָךְ אִתְהַפֵּךְ רוּטְבִי הֵיךְ שַׁרְבָּא דְקַיְטָא לְעַלְמָא.

Because day and night your punishment is severe upon me, my moisture is turned to, as it were, the hot wind of summer forever.

אד׳ נהארא ולילא תת׳קל עליי אפתך, ותתקלב עליי פתולמני כסמום אלציף סרמדא.

ואם יום ולילה המכה שלך תכבד עלי. וגם תתהפך עלי וכך היא תמיד תכאיב לי כמו כוויות הרוח החמה (רוח קייצית).

ידך, פגעך. נהפך, ותתהפך נגדי ותצערני כחורב הקיץ תמיד. תרגם ידך ״אפתך״ וכך תרגם בכל מקים ״יד הדומה לזה כגון ונתתי את ידי במצרים, בשמות ז ד, בנטותי את ידי, שם ה. הנה יד ה׳, שם ט ג, ועוד.

ופירשתי לשדי צערי, כמו ישוד צהרים¹ שהוא יצער.

1. לקמן צא ו.

ופסרת לשדי אלמי, מת׳ל ישוד צהרים יולם.

וקיל פי קו׳ נהפך לשדי דסמי וכׄצבי אסתעארה מן אלשד השמן (במדבר יא:ח).

Some say, the phrase “my vitality was turned,” is my fat or my corpulence, borrowed from “cream of fat” (Num. 11:8).

כי יומם ולילה – היה כבד עלי^א מורא ידך וגזירותיך.

נהפך לשדי – ליחלוח שלי, וכן לשד^ב השמן (במדבר י״א:ח׳), לִחלוח שמן כן תרגמו^ג דונש.

[ומנחם חבר: לשון שדידה, כמו: משוד עניים (תהלים י״ב:ו׳), רשעים זו שדוני (תהלים י״ז:ט׳).]⁠^ד

בחרבוני קיץ – עד שיבש כחורב הקייץ מפני דאגת כובד ידך, שהייתי דואג על חטאי.

א. כן בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778: ״על״.

ב. כן בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778: ״ולשד״.

ג. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פריס 161. בכ״י פרמא 3204, מוסקבה 104 ובדפוסים: ״פירשו״.

ד. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.

For [both] day and night the fear of Your hand and Your decrees was heavy upon me.

my freshness was transformed Heb. לשדי, my moisture, and so: "the moisture (לשד) of oil" (Bemidbar 11:8), the moisture of oil. This is how Dunash explained it (p. 14). Menachem (p. 171) associates [it with] an expression of plunder as: "from the plunder (משד) of the poor" (Tehillim 12:6); "Because of the wicked who have robbed me (שדוני)" (Tehillim 17:9).

as in the droughts of summer Until it dries up as the drought of summer out of my worry of the heaviness of Your hand, that I was worrying about my sins; therefore...

כי – ידך – מכתך כי המכה ביד היא.

לשדי – מגזרת לשד השמן (במדבר י״א:ח׳). והטעם הלחה החמה שבה חיי האדם.

גם בחרבוני קיץ – דרך משל שיבשה הליחה וימיו קרבו למות.

FOR … THY HAND. Thy blow, for blows are delivered by the hand.

MY SAP. The word leshaddi (my sap) is related to the word leshad (moisture) in leshad ha-shamen (moisture of oil) (Num. 11:8). The reference in our verse is to the body’s warm liquids upon which human life depends.⁠¹ The droughts of the summer is² similarly³ a metaphor. It means that the liquids in David’s body⁴ were dried up and the days of his death were drawing close.

1. In other words my sap is a metaphor for the warm liquids in the body.

2. Like my sap.

3. Lit., “also.”

4. Lit., “his body.”

כי יומם ולילה – ביום ולילה אני דואג על עוני,

וזהו שאמר: תכבד עלי ידך שאני דואג ממכתך שלא תענישני עונש גדול כמו שעוני גדול.

נהפך לשדי – ולרב דאגתי כחש בשרי וכבדי, ונהפך השמן לחרב ויובש. ולשדי הוא טוב השמן ולחותו, כמו: לשד השמן (במדבר י״א:ח׳).

ואמר: בחרבני קיץ סלה – כי בקיץ יתיבשו הענינים. ואף על פי שידע דוד ענשו על העון הגדול וקבל אותו בעולם הזה, אף על פי כן היה דואג עליו שמא לא נגמר מרוק העון בעולם הזה, ואולי יענש בו בעולם הבא.

כי יומם ולילה. בחשבי על העונש הראוי לי מיד⁠[ך]¹, תכבד עלי², באופן שנהפך לשדי ולחותי השרשיי³ בחרבוני קיץ מרוב יובש⁴:

1. בדפו״ר ׳מיד׳, ויל״ע כת״י.

2. שאני דואג ממכתך שלא תענישני עונש גדול כמו שעווני גדול (רד״ק).

3. לשדי - לחלוח שלי, וכן לשד השמן (במדבר י״א), לחלוח שמן כך פירשו דונש (רש״י).

4. בחרבוני קיץ - עד שייבש בחורב הקיץ מפני דאגת כובד ידך שהייתי דואג על חטאתי (רש״י). אבע״ז: והטעם הליחה החמה שבה חיי האדם גם בחרבוני קיץ דרך משל שיבשה הליחה וימיו קרבו למות.

בחרבני – לית וחסר.

לשדי – ענין לחלוחית כמו לשד השמן (במדבר י״א:ח׳).

בחרבוני – מלשון חורב ויובש החום.

קיץ – הם ימי החמה.

כי וגו׳ – ר״ל כי פחדתי פן יומם ולילה תכבד עלי מכת ידך והלחלוחית שבי יהיה נהפך ליובש כאלו היה לעולם בחורב הקיץ.

לשדי – הלמ״ד שורש כמו כטעם לשד השמן, מענין לחלוחית.

וחרבוני – שם מענין חרב ויבש.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

כי – יען כי.

תכבד עלי ידך – כל זמן שלא הודיתי.

לשדי – עקרו שד, ושדא בלשון ארמי שפך, וממנו אשדת הפסגה, גבי ההרים שמהם שופכים מים לארנון וגם שדים נכנו אולי הוא ממקור זה כי שופכים חלב.

בחרבני קיץ – חרב נגזר מן חר רב, נתחמם ביותר, וקיץ ממקור קץ לפי שהוא בסוף השנה לעובדי אדמת ישראל, והחורף הוא ראש לשנה החדשה ומזה בימי חרפי (איוב כ״ט:ד׳) בימי נעורי.

(ה) חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֪יעֲךָ֡ וַעֲ֘וֺנִ֤י לֹֽא⁠־כִסִּ֗יתִי⁠ אָמַ֗רְתִּי אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לַיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑ה⁠ וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲוֺ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה׃

My sin I have made known to You; and my iniquity I did not cover up. I said, "I will acknowledge my crimes to Hashem"; and You forgave¹ my iniquitous sin.⁠² Selah.

1. and You forgave | וְאַתָּה נָשָׂאתָ – See Rashi and Sforno. Alternatively, though "נָשָׂאת" is cast in the past, it refers to the future, and this phrase is a continuation of the psalmist's statement: "I will acknowledge my crimes to Hashem and You will forgive…" (Radak, noting that such tense reversals are common in prayer and prophecy).

2. my iniquitous sin | עֲוֺן חַטָּאתִי – See Radak that this doubled formulation emphasizes the intensity of the crime. Cf. R. Saadia who reads the words as if written: "my iniquity [and] my sin". The verse refers back to the beginning of the psalm, utilizing both the same three synonyms for sin and the same verbs "כסה" and "נשא" of verses 1-2 (Ibn Ezra).

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

חוֹבְתִּי אוֹדְעִנָךְ וְעַוְיָתִי לָא חֲפֵית אֲמַרֵית אוֹדֵי עַל מְרוֹדַי קֳדָם יְיָ וְאַתְּ שְׁבַקְתָּא עֲוָיָת חוֹבִי לְעָלְמִין.

My sin I will tell you and my iniquity I have not covered. I said, “I will confess my rebellions in the presence of the LORD”; and you forgave the iniquity of my sin forever.

פאני אעתרף לך בכ׳טיתי ולא אכתם ענך ד׳נובי, כמא טאל מא קלת אקר בג׳רומי ללה פאחתמלתהא וכ׳טאיי סרמדא.

שהרי אני אתודה לפניך על עונותי ואינני מסתיר חטאי וכאשר אני אמרתי: אתודה לה׳ על עונותי אם כך תשא [תסלח] את עוני ואת חטאי.

חטאתי, והנני מתודה לפניך על חטאי ולא אכסה ממך פשעי וכפי שתמיד אמרתי אודה על פשעי לה׳ ואתה נשאת אותם עם חטאתי סלה.

ואודה יתאול מעניין מעני אלאקראר והו מתעד באללאם מתֺל אודה עלי פשעי לייי ותן לו תודה (יהושע ז:יט) יעני אלחמד והו מתעד באללאם איצֺא הודו לייי כי טוב (תהלים קו:א ודברי הימים א טז:לד) הודינו לך אלהים (תהלים עה:ב) ודונה אודך ייי אלהי בכל לבבי (תהלים פו:יב) אודה ייי מאד בפי (תהלים קט:ל).

“I will confess” is explained in two ways, meaning decree, it is transitive with a L (Lāmęḏ) (i.e., intransitive) as in “I will confess my transgressions to the Lord” and “and make confession to Him” (Jos. 7:19), intending praise. It is also transitive with a L (Lāmęḏ) “Praise the Lord for He is good” (Ps. 106:1, I Chr. 16:34), “We praise You, O God” (Ps. 75:2) and without it “I will praise You, O Lord, my god, with all my heart” (Ps. 86:12) and “My mouth shall sing much prise to the Lord” (Ps. 109:30).

ולפיכך: חטאתי אודיעך – תמיד. ולשון הווה הוא, כי אמרתי זה טוב שאודה עלי פשעי לי״י.

ואתה – כשהודתי ואמרתי לנתן הנביא: חטאתי (שמואל ב י״ב:י״ג), נשאת עון חטאתי – כעיניין שנאמר שם: גם י״י העביר חטאתך וגו׳ (שמואל ב י״ב:י״ג).

I would inform You of my sin always. This is a present tense. For I said, It is good that I should confess my transgressions to the Lord, and now that I confessed and said to Nathan the prophet, "I have sinned,⁠" (Shemuel II 12:13)...You forgave the iniquity of my sin as the matter that is stated there: "Also the Lord has removed your sin, etc.⁠" (verse 13).

חטאתי – כנגד כסוי חטאה (תהלים ל״ב:א׳).

ועוני – כנגד לא יחשב י״י לו עון (תהלים ל״ב:ב׳) ופשע כנגד נשוי פשע (תהלים ל״ב:א׳).

וטעם אודה – להתודות.

וטעם נשאת – ברוח הקודש.

או שנשא עד היום עונו.

MY SIN. I acknowledged my sin corresponds to whose sin is pardoned (v. 1); mine iniquity corresponds to unto whom the Lord counteth not iniquity (v. 2), and my transgressions corresponds to whose transgression is forgiven (v. 1).

Odeh (I acknowledged) means, I will make confession.

And Thou forgavest the iniquity of my sin was said under the influence of the Holy Spirit.⁠¹ Or, it indicates that God forgave David’s sin in the past.⁠²

1. Ibn Ezra renders nasata (forgavest) as, will forgive. The question thus arises: How does David know that God will forgive his sin? Hence Ibn Ezra’s comment that David knew this because he was prophetically inspired. See Radak.

2. Lit., until that very day. Hence David was confident that God would forgive his sin.

חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי – אף על פי שהוא יודע הנסתרות אמר: אודיעך כדרך לשון בני אדם, כלומר שאתודה עליו בפי לפניך ולא אכסה אותו.

אמרתי אודה עלי פשעי לי״י ואתה נשאת עון חטאתי סלה: אמרתי – זה חשבתי: כי זה הטוב הוא לי אחר שחטאתי שאתודה עלי פשעי, ואתה, בהתודותי לפניך ושובי בלב שלם, תשא עון חטאתי. נשאת עבר במקום עתיד, וכמוהו רבים בדברי הנבואה. או אמר: נשאת דרך נבואה. וסמיכות עון לחטאתי לגודל חטאתי, כמו: אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳), מטיט היון (תהלים מ׳:ג׳).

ובכן חטאתי אודיעך ואתוודה לפניך¹, נכנע על עווני², ומיד שאמרתי אודה עלי פשעי, קודם שהתוודיתי, אתה נשאת עון חטאתי, כי מיד שאמרתי לנתן הנביא ׳חטאתי׳ (שמואל ב׳ יב יג), אמר נתן (שם) ׳גם ה׳ העביר חטאתך׳³, כלומר משעה שהסכמת להתוודות⁴:

1. שהודיע שיתוודה אך עוד לא עשה כן.

2. אף על פי שהוא יודע הנסתרות אמר: אודיעך, כדרך לשון בני אדם, כלומר שאתוודה עליו בפי לפניך ולא אכסה אותו (רד״ק).

3. כ״כ רש״י. וראה פי׳ בראשית ג יב ובמדבר יב ט-י.

4. כתב בספר שער המלך על תהלים (ר״מ בלומנפלד) על דברי רבינו אלה: והנה הרמב״ם (תשובה פ״א) כתב שיש חובת וידוי, והמנחת חינוך הקשה מגמרא בקידושין דף מט דאמרינן שם על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו והרי לפי הרמב״ם שחייב להתוודות בדברים ובהרהור בלבד לא סגי, ותירץ דבאמת צדיק ורשע אינו תלוי בכפרה כלל שיש עבירות חמורות שאין מתכפר בתשובה ומכל מקום כיון שמתחרט ושב הוי צדיק, וכמו כן נהי דאין לו כפרה בתשובה בלב מכל מקום הוי צדיק כל שמתחרט לפני קונו. ומספורנו שהעלה שאפילו קודם שמתודה בוידוי דברים ורק אומר אודה עלי פשעי, נחשב מאותה שעה והלאה שאין עליו העבירה וזאת אומרת דנתחשב גם צדיק אחר שהתחרט על העבירות כי ההסכמה להתוודות עולה יפה למעשה התשובה ומחוסר רק וידוי דברים ולגמור המצוה כתקונה. וזהו ראיה ברורה לדברי המנחת חינוך וראה עוד בספרי ״שמחת עולם״ לשבת תשובה דרוש רביעי בנושא הרהור תשובה והוידוי דברים שכתבתי שם באריכות.

והייתי אומר, אמר דוד, חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ, וכשבא נתן להוכיחני עֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי, אך אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַה׳, וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה, לא ה⁠[חטאה]⁠¹, אך ׳עון׳ החטאה, שהוא הזדון², כי על הזדון היה חייב דוד מיתה, ואם לא מיתת בית דין להיותו מלך³, מן השמים היו ממיתים אותו⁴, וה׳ נשא הזדון הזה, כי אמר לו נתן ׳[גם ה׳] העביר חטאתך לא תמות׳ (שמואל ב׳ י״ב:י״ג):

1. כפי שהתבאר, על ׳חטאה׳ אין תשובת יחיד מועילה להיות ׳נשוא חטאה׳, רק ׳כסוי חטאה׳.

2. לא על החילול ה׳ עצמו, אלא על המזיד שבו, שעצם העבירה של אשת איש נעשתה במזיד.

3. במשנה בסנהדרין (יח.) ׳המלך לא דן ולא דנין אותו׳. אך בגמרא שם (יט.) ׳אמר רב יוסף, לא שנו אלא מלכי ישראל, אבל מלכי בית דוד – דן ודנין אותן׳. וצ״ע.

4. בכתובות (ל.) ׳אף על פי שבטלו סנהדרין וכו׳ דין ארבע מיתות לא בטלו׳.

ואתה נשאת – בלא פסק באמצע.

חטאתי – לזאת אודיע חטאתי ולא אכחש בה כי אמרתי כשאודה עלי פשעי ואתחרט אז תמחול עליהם לעולם כי לא יזכרו עוד.

חטאתי – (מציין הצום והוידוי), אומר אמנם אחרי שהסכמתי להודיעך חטאתי ולהתודות,

ועוני לא כסיתי – אז נושעתי מהצרה, כי תיכף כאשר אמרתי אודה עלי פשעי לה׳ – אז אתה נשאת עון חטאתי וירד הגשם, הרי שהוידוי מועיל ומשיב חמה,

סלה סיום הענין.

חטאתי אודיעך – וכשראיתי שנענשתי שבע על שהלכתי עמך קרי ולא הודיתי, אמרתי אודה ואודיע חטאתי ולא כסיתי עוד עוני, ובכן אתה נשאת עוני ביני ובין עמיתי וחטאתי נגדך.

(ו) עַל⁠־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל כׇּל⁠־חָסִ֨יד׀ אֵלֶיךָ֮ לְעֵ֢ת מְ֫צֹ֥א⁠ רַ֗ק לְ֭שֵׁטֶף מַ֣יִם רַבִּ֑ים⁠ אֵ֝לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ׃

Therefore,⁠¹ let each of the faithful pray to You at a propitious time;⁠² surely³ the flood of mighty waters shall not reach him.

1. Therefore | עַל זֹאת – In other words, in light of the knowledge that Hashem forgives the sins of one who repents (as mentioned in the previous verse), the pious should not hesitate to pray (Ibn Ezra, Radak and others). Alternatively, the phrase "עַל זֹאת" means "about this" and refers to what follows, that the pious will pray about the flood of mighty waters (Metzudat David, and see the footnote on "רק" regarding the content of their prayers).

2. at a propitious time | לְעֵת מְצֹא – Literally: "at a time of finding", but see Rashi and Ibn Ezra that the connotation is: "at a time when Hashem is found (and ready to hear one's prayers)", recalling Yeshayahu 55:6 "דִּרְשׁוּ י"י בְּהִמָּצְאוֹ". Cf. Hoil Moshe: "when he finds that he has sinned", Sforno: "when he finds himself in times of trouble", or Radak: "when he finds his heart free of sin", i.e. after he has repented.

3. surely | רַק – See Hoil Moshe, pointing to such usage of the word in Devarim 4:6. Cf. Metzudat David that "רק" means "only", and that the psalmist presents the pious as praying "only" that they not be inundated with punishments, but not that they not be punished at all (recognizing that some amount of punishment is necessary to atone for sin).

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מְטוּל דָא יְצַלֵי כָּל חֲסִידָא קֳדָמָךְ לְעִידָן רְעוּתֵיהּ לְחוֹד דְיֵיתוּן עַמְמִין סַגִיאִין הֵיךְ מַיָא לְוָתֵיהּ לָא יִמְטוּן לְמַבְאָשָׁא.

Because of this let every pious man pray in your presence¹ at the time of his favor; indeed, at the time when many Gentiles come like waters, to him they will not come near to do harm.

1. In your presence: unto you.

על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא – לעת מצוי נפש וכן שנו רבותינו אל תאמין בעצמך עד יום מותך. אמר ר׳ יוסי בר חנינא יהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה מאי טעמא על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא לעת מצוי של יום. רבי חנינא אמר לעת מצא זו אשה שנאמר מצא אשה מצא טוב, ר׳ נתן אמר לעת מצא זו תורה שנאמר כי מוצאי מצא חיים, ר״ג בר יצחק אמר לעת מצא זו מיתה שנאמר למות תוצאות. רבי יוחנן אמר לעת מצא זו קבורה, א״ר יוחנן מאי קראה השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר. אמר ר׳ שילא היינו דאמרי אינשי לעולם ליבעי אינש רחמי עד זבולא בתרייתא שלמא, מר זוטרא אמר לעת מצא זו בית הכסא, אמרי במערבא הא דמר זוטרא עדיפא מכולהו. זש״ה הוד והדר לבושה של תורה ואימתי היא שוחקת ליום אחרון, אימתי היא נותנת שכרה לאדם לעתיד לבא ומראה להם מתן שכרן מה שעתיד ליתן להם לעתיד ונפשותן שבעה והם ישנים, א״ר אלעזר משל למלך שעשה סעודה וזמן את האורחים והראה להם מה שאוכלין ושותין ושבעה נפשם וישנו להם, מה טעם כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי, הוי בשעת סלוקן של צדיקים מראה להן מתן שכרן. כד דמך רבי אבהו חזא תלת עשרה נהרי אפרסמון, אמר להון אלין למאן, א״ל לדידך, א״ל כל אלין לאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי אכן משפטי את ה׳ ופעולתי את אלהי. זבדי בן לוי ורבי יהושע בן לוי ור׳ יוסי בן פטרס תלתיהון אמרין הלין קריא כד דמכין. חד מנהון אמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא, וחרינא אמר תערוך לפני שלחן, וחרינא אמר כי טוב יום בחצריך, רבנן אמרין מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, בן עזאי אמר יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו, אימתי מראה להם הקב״ה היקר סמוך למיתתן הה״ד המותה לחסידיו.

עלי הד׳א אלחאל יצלי אליך כל באר פי וקת אכ׳לאץ נייה פתחג׳בה, חתי גרק אלמא אלכת׳יר לא ידנו אליה.

ולמצב הזה מתפלל אליך כל חסיד במחשבה טהורה בעת רצון. ואתה תגן עליו [על החסיד] שאפילו כשיהיה שטף מים מרובים לא יגיע אליו.

על, על מצב זה יתפלל אליך כל חסיד בעת שהוא בטוהר מחשבה ואז תצילהו עד שאפילו שטף המים הרבים לא יגעו בו.

ופירשתי לעת מצוא טוהר המחשבה כמר שאמר דוד על כן מצא עבדך את לבו¹ שפירושו טיהר לבבו.

1. שמואל ב ז כז.

ופסרת מצוא אכ׳לאץ אלנייה מת׳ל קול דוד על כן מצא עבדך את לבו אכ׳לץ קלבה.

וקו׳ על זאת יתפלל כל חסיד אליך יעני ען גפראן אלדֺנב ותגאוﹸז אלכׄטא לאנה ואן כאן חסיד לא יאמן אן יכון מנה זלל ידעו אלי אללה פי תגאוזה ענה ודֺלך [37 א] לאנה חסיד ולדֺלך מא אתפק לה וקת אגאבתה כמא קאל לעת מצוא מתֺל קו׳ ובקשתם משם את ייי אלהיך ומצאת (דברים ד:כט) וקאל ואני תפלתי לך ייי עת רצון (תהלים סט:יד).

וקו׳ רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו אראד בתכׄציצה רק לאנה ואן כאן חסיד ודעא רבה אלדֺי פי אלמטֺאן אגאבתה פאנמא דעא אליה פי דפע אלצֺר אלדֺי קד אחס בקרבה מנה פתוקע וצולה אליה לא פי מקארצֺתה עלי פצֺלה אדֺ לם יכון ענד נפסה אהלא לדֺלך.

It states “Therefore let every pious man pray to you.” Meaning forgiveness for sins and transgressions. If the pious individual is unsure that he has sinned, (then) he prays to God for forgiveness anyway, therefore, he is called a pious. It happened to be a convenient time for an answer as it says; “upon discovering (his sin)” as in “but if you search there for the Lord your God, you will find Him,” (Deut. 4:29). It says “As for me, my my prayer come to You, O Lord, at a favorable moment.”

It states “upon discovering (his sin), that the rushing mighty waters not overtake him” that is to say precise “upon.” The pious prayed to his Master, for an expectant a response.

He prays to Him to eliminate the harm which he senses in himself as he expected its arrival (i.e., the mighty waters), not on account of an advanced reward, as he was unworthy of it.

לעת מצוא – בהמצאך לקבל תפילתי. ומה היא זאת? רק לשטף מים רבים אשר לא יגיעו אליו – שלא יפול ביד האומות שהם כמים שוטפים. וכן מצינו שהתפלל דוד על זאת, ואמר: אפלה נא ביד י״י כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה (שמואל ב כ״ד:י״ד, דברי הימים א כ״א:י״ג).

at the time that You are found When You are found to accept his prayer, and what is this?...only about a flood of vast waters that they should not reach him, that he should not fall into the hands of enemies, who are like flooding waters. And so we find that David prayed for this and said: "Let us fall now into the hand of the Lord, for His mercies are great; but into the hand of man let me not fall" (II Sam. 24:14).

על זאת – שאתה נושא עון.

לעת מצוא – כדרך דרשו י״י בהמצאו (ישעיהו נ״ה:ו׳), ובקשתם משם את י״י אלהיך ומצאת (דברים ד׳:כ״ט).

או כאשר ימצא לבבו מפונה ממחשבות ופנוי מעסקיו וצרכיו אז יתפלל, על דרך: על כן מצא עבדך את לבו (שמואל ב ז׳:כ״ז).

טעם לשטף מים רבים – רמז להמית אויביו במים, כמו: ימשני ממים רבים (שמואל ב כ״ב:י״ז) או המות והתחלואים והמשילם למים שהתגברו. וטעם רק כי המים יזיקו אחרים וכאילו הוא קשור עם אליו לא יגיעו, וכמוהו בלשונינו הרבה.

FOR THIS. That You forgive sin.

IN A TIME WHEN THOU MAYEST BE FOUND. This is similar to Seek ye the Lord while He may be found (Isaiah 55:6) and to But from thence ye will seek the Lord thy God; and thou shalt find Him (Deut. 4:29). Or in a time when Thou mayest be found means, the godly person will pray when he finds his mind free from ruminations of business, other needs, and extraneous thoughts.⁠¹ Our verse is similar to therefore hath Thy servant found his heart to pray this prayer unto Thee (Samuel II 76:27).⁠²

When the great waters overflow alludes to David’s³ enemies who roar like water.⁠⁴ It is similar to He drew me out of many waters (Psalms 18:17).⁠⁵ Or, the great waters (which) overflow refers to death and illness. David compared the latter to waters that greatly increase.

The meaning of Surely, when the great waters overflow, they will now reach unto him is that the waters will harm others but not him. The word surely (rak) is tied to they will not reach him.⁠⁶ There are many similar such cases in our language.⁠⁷

1. Lit., “his thoughts.” According to this interpretation le-et metzo (in a time when Thou mayest be found) means, in a time when one finds one’s mind free.

2. According to Ibn Ezra, our verse means, Your servant has found his heart fit to pray to You.

3. Lit., “his.”

4. So Filwarg, reading ka-mayim for ba-mayim.

5. Where the waters refer to David’s enemies.

6. Our text should be read as if written, When the great waters overflow, surely (rak) they will not reach him.

7. Where a word is not connected to what immediately follows.

על זאת יתפלל כל חסיד אליך – כיון שראו כי שמעת תפלתי ונשאת חטאתי יתפלל כל חסיד אליך אם קרהו עון.

לעת מצא לעת – שימצא לבו פנוי, שיהיה לבו שלם בתשובה.

רק לשטף מים רבים – אם יעשה זה אין צריך לומר שהוא לא יאבד בחטאו, אלא אפילו אם באות לעולם צרות רבות, דומות לשטף מים רבים ששוטפים הכל.

אליו לא יגיעו – כמו שלא הגיעו אלי.

על זאת¹. שראוי להתוודות²: יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא. מיד כאשר יקרה לו איזה רע, ראוי שיתפלל ויתוודה על חטאתו: רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. ולא ימתין שיבואהו ׳שטף׳ - רעות רבות וצרות³:

1. בדפו״ר: ׳לזאת׳.

2. ׳כיון שראו כי שמעת תפלתי ונשאת חטאתי׳ (רד״ק), ותפילתו התקבלה עם הווידוי שהתוודה.

3. ראה מש״כ בבמדבר שם שאחרי שנגזר העונש כבר לא מועיל כ״כ אמירת ׳חטאתי׳.

עַל זֹאת. היינו על זאת המידה שבזכות התשובה והתפילה אתה נושא וממעט עונש הזדונות, ראוי שיִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא, ר״ל לעת מצוא ה׳ עוונו, על דרך ׳האלקים מצא את עון עבדיך׳ (בראשית מ״ד:ט״ז), וזה שאם לא יועיל מכל וכל ועון עצמו אינו נמחק¹, לפחות רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ, [שלא] ייענש בפתאומיות כשיבולת מים העוברת ושוטפת:

1. כמו שאמרו בר״ה שם, ובשלוש עשרה מידות כתב רבינו: ׳ורב חסד – מטה כלפי חסד בדינו, כאמרם ז״ל (שם) ׳מעביר ראשון ראשון וכך היא המידה׳, ואמת – ורב אמת, ׳מאריך אפיה וגבי דיליה׳, כאמרם ז״ל ׳ועוון עצמו אינו נמחל׳⁠ ⁠׳.

לעת מצוא – במדוייקים כ״י מלא וא״ו ואל״ף.

לשטף – במדוייקים כ״י בחמש נקודות וכן כתב רד״ק בשרשו.

על זאת – האמור למטה.

לעת מצוא – כשימצא לבו שלם בתשובה.

רק לשטף – ר״ל לא יתפלל שלא יבוא עליו הפורעניות כלל כי במה א״כ ימורק העון רק תפלתו תהיה שלא יבוא הרבה יחד כשטף מים רבים.

לעת מצוא – שימצאו מים שהם רק לשטף.

על זאת – ע״י הגשם היה שטף מים רבים כנ״ל, ע״ז אומר הנה לעת מצוא רק לשטף מים רבים, על זאת יתפלל כל חסיד אליך אליו לא יגיעו – ר״ל לעת שימצאו מים רבים המוכנים רק לשטף, להשטיף את הכל, הלא אז יתפלל כל חסיד שלא יגיעו המים אליו ושיפסק השטף, אבל פה היה בהפך, כי ע״י

על זאת – כמו על כן, מאחר שכן הדבר יתפלל כל חסיד אליך לעת שימצא בעצמו חטאים, והתפלל מלשון פלילים ר״ל דון דין על עצמו ומצא חטאתו ובקש רחמים עליה (ואתפלל אל ה׳ ואמר... אל תשחת עמך... אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו, פרשת עקב).

רק – כמו רק עם חכם ונבון (פרשת ואתחנן) ודומיו, לשון ודאי כאשר יתודה, אם מי המבול ישטפו שנית האדמה בגלל חטאות יושביה, בודאי לו לא יגיעו וינצל כמו נח.

(ז) אַתָּ֤ה׀ סֵ֥תֶר לִי֮ מִצַּ֢ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי⁠ רׇנֵּ֥י פַלֵּ֑ט⁠ תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי^א סֶֽלָה׃

You are a shelter for me; from foes¹ You guard me. You surround me² with songs of deliverance.⁠³ Selah.

1. from foes | מִצַּר – See Rashi. Alternatively: "from distress" (opinion in Ibn Ezra, Radak).

2. You surround me | תְּסוֹבְבֵנִי – As tenses in Biblical poetry are fluid, it is often hard to know which is intended. See Rashi that the verb should be understood as if written in the present tense, signifying a continuous action, Sforno who reads the statement as a request for the future: "may You surround me", and Malbim who renders it in the past tense. [This ambiguity applies to the earlier clause as well.]

3. songs of deliverance | רׇנֵּי פַלֵּט – The noun "רֹן" appears only here but is likely related to the words "רננה" and "רינה", a ringing cry (of either joy or distress) or a song. The word "פַלֵּט" is also rare, appearing only twice, but the related verb "פלט" means to escape or be delivered.

א. תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי א=תְּס֖וֹבֲבֵ֣נִי (חטף)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אַתְּ הוּא יְיָ טְמוֹר לִי מִמְעִיקָא תִנְטְרִנַנִי בִּיעַת שֵׁזָבוּתָא תַּחְזְרִנַנִי לְעָלְמָא.

You are the LORD; hide me, from the oppressor¹ guard me; the joy of salvation will surround me forever.

1. From the oppressor: at your side.

כד׳אך כן לי סאתרא ואחפט׳ני חפאט׳א, וברנין ונג׳אה חוטני סרמדא.

כך [באותו אופן שכתוב בפסוק הקודם] תגן עלי ותשמור אותי שמירה. ותמיד יקיפו אותי הרנה וההצלה.

אתה, וכך היה לי למחסה ושמרני שמור ובהאזנה ובהצלה תסובבני סלה. והנה מצר מקור וענינה נצירה ושמירה. ומלת ״רני״ תרגם ״רנין״ שהוראתה כאן האזנה לתפלתו

(ז-ח) ומעני קו׳ רני פלט תסובבני סלה ותחיט בי אצואת אלנגאה ואלכׄלאץ יריד אצואת אלמלאיכה מבשריה באלנגאה ואלכׄלאץ וחכאהא פי מא יתלוהא מן קו׳ אשכילך ואורך בדרך זו תלך (תהלים לב:ח) יעני אן תלך אלאצואת תקתצֺי קולהא אלהמך ואחדיך טריקא תציר עליה.

ותסובבני פי מכאן יסובבני מתֺל וברוב יועצים תקום (משלי טו:כב) ועמו על עפר תשכב (איוב כ:יא).

וקד יגוז אן יעני ברני פלט פתכון מכׄאטבה ללה.

(7-8) The phrase “You surround me with the joyous shouts of deliverance. Selah,” means You surrounded me with the sound of victory and salvation, that is to say the sound of angels announcing victory and salvation. It is related to “Let me enlighten you, and show you which way to go” (i.e., doubly transitive). It means these are the voices, which urge you and prompt you along the way towards Him.

And “You surrounded me” in place of ‘He surrounded me’ like “But they succeed through many advisers” (Prov. 15:22) and “Lie down in the dust with him” (Job 20:11).

The meaning of “with the joyous shouts of deliverance” may be addressed to him.

אתה סתר לי – להסתר בצילך מחמת פחד אויב.

[תצרני – כמו תשמרני.]⁠^א

רני פלט – רינה של הצלה. תסוככני^ב – לשון הוה הוא, סיככתני^ג תמיד, רני פלט.

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.

ב. כן בכ״י לוצקי 778, פריס 154. בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104: ״תסובבני״.

ג. כן בכ״י לוצקי 778, פריס 154. בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104: ״סיבבתני״.

You are a shelter for me to hide in Your shadow from before the enemy.

You guard me Heb. תצרני, like תשמרני.

songs of deliverance A song of rescue.

You encompass me Heb. תסובבני. This is the present tense. You always encompassed me with songs of deliverance. And so You said to me...

אתה – יתכן להיות מצר – כמו: אויב.

או הצרת החולי, כמו: צר ומצוק (תהלים קי״ט:קמ״ג). והעד: רבים מכאובים.

רני פלט – אמר ר׳ משה: תסובבני פועל יוצא לשנים פעולים, קולות מלאכים, שאמלט. והנה רני – כדרך: ותעבר הרנה.

THOU ART MY HIDING-PLACE. It is possible that mi-tzar (from the adversary) means, from the enemy. It might also refer to the sorrow caused by illness.⁠¹ Compare, the word tzar (trouble) in Trouble and anguish have overtaken me (Psalms 119:143). Many are the sorrows of the wicked (v. 10) is proof of this.

WITH SONGS OF DELIVERANCE THOU WILT COMPASS ME ABOUT. Rabbi Moses says that the word tesoveveni (thou wilt compass me about) is a verb with two objects.⁠² Ranne falet (songs of deliverance) refers to the voices of the angels saying that I will be saved. Note, the word ranne (songs of) is similar to the word rinnah (cry) in And there went a cry (Kings I 22:36).⁠³ These angels correct me and say, I will instruct thee... (v. 8).

1. The word tzar means adversity, trouble or sorrow. Hence the two interpretations.

2. It refers to David and to the voice of the angels.

3. Ibn Ezra reads: va-ta’avor. However, the reading in 1 kings 22:36 is: va-ya’avor.

אתה סתר לי מצר תצרני – כי אתה היית סתר לי ומצרות תצילני כל זמן שאני בהם מעונש עוני. ואף על פי כן לא נטשתני ביד איבי.

רני פלט תסובבני סלה – רננות וצעקות של הצלה תסובבני כנגד האיבים שסבבוני.

(ז-ח) אתה סתר לי. ׳אתה׳ שהיית ׳סתר לי׳ תמיד בכל צרה, מצר תצרני - הואל נא לשמרני ׳מצר׳¹ גם להבא, ולא יגרום החטא היפך זה: רני פלט תסובבני. ותסובבני ברננות של הצלה², וזה, כשתאמר לי אשכילך ואורך, איעצה - ואתן לך עצה איך תתנהג: עליך עיני. ועין השגחתי תהיה עליך:

1. משמע שמפרש ׳מצר׳ – מצרה, ועיין אבע״ז.

2. כ״כ הרד״ק: ׳רננות וצעקות של הצלה תסובבני כנגד האויבים שסבבוני׳.

(ז-ח) אמר דוד, אתה¹ שאַתָּה סֵתֶר לִי במלחמות החיצוניות, מִצַּר תִּצְּרֵנִי – מיצר הרע שהוא ׳צר׳ ומצוק ונלחם מבפנים², כ⁠[מו שאמר] לעיל (תהלים ל״ב:ב׳) ׳ואין ברוחו רמיה׳, שלא יכשילהו שנית: רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה. ועוד אתה האל, ׳תסובבני׳ רְנָנֵי פליטה³, ובהם אדע ואבין כי הרעה הבאה עלי – טובה ה⁠[יא], ומאן דעביד רחמנא – עביד לטב (ברכות ס:), ואלה ה׳רננים׳ יאמרו כאילו אתה היית אומר אלי, שאני צדיק גמור, אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ, כי אלה הייסורים ומה שאני עושה [אתך] הוא רק טוב, ועוד אִיעֲצָה, כלומר איעצך את הדרך אשר תלך בה, ועוד עָלֶיךָ עֵינִי בלכתך, על דרך ׳רגלי חסידיו ישמור׳ (שמואל א׳ ב׳:ט׳)⁴. ככה יאמרו אלה רנני פליטה ל⁠[צדיק] גמור כמוני ומשכיל:

1. ה׳.

2. בשבת (קה:) ׳איזהו אל זר שיש בגופו של אדם – הוי אומר זה יצר הרע׳.

3. ׳תסובבני ברננות של הצלה׳ (נדפס), וכ״כ רד״ק.

4. ראה לעיל (תהלים א׳:ו׳) ולהלן (תהלים קי״ט:ח׳).

אתה סתר לי – ויאמר בתפלתו אתה תהיה לי סתר מן הפורעניות ותשמר אותי מן הצרות לבל יכלו אותי מן העולם.

רני וגו׳ – לעולם תסבב אותי ברנה של הצלה ר״ל כשתבוא עלי צרה למרק העון ותלך לה ותבוא שוב ותחזור ותלך לה ואז בכל פעם שתלך ארנן רנה של הצלה וכאלו אהיה מסובב בהם לעולם.

פלט – מקור רננות של ההצלה.

שאתה סתר לי מצר תצרני – וגם ר״ל שע״י השטף נצרת אותי מן הצר והאויב שבא לצור על ארצו שלא יכול לבא אלי מפני השטף, ועי״כ רני פלט תסובבני – כאלו סבבו אותי מחנה שמרננים על הפליטה וההצלה מן האויב, שהמים סבבו אותי לפלטני מני צר.

רני פלט תסובבני סלה – אתה קיים לנצח תשלח לי פליטה ותשועה מצדדים הרבה עד שמסובב בתשועותיך אני ועל כל אחת ואחת ארנן לשמך, וכן למטה פסוק י׳ חסד יסובבנהו, ואיננו רחוק ג״כ שתיבת רני היא כפל אותיות אחרונות של תצרני ע״ד ירחק⁠־חק (מיכה י״א:ז׳) פקח⁠־קוח (ישעיה ס״א:א׳) לחיזוק כלומר תצרני מכל וכל.

(ח) אַשְׂכִּֽילְךָ֨׀ וְֽאוֹרְךָ֗ בְּדֶֽרֶךְ⁠־ז֥וּ תֵלֵ֑ךְ אִיעֲצָ֖ה עָלֶ֣יךָ עֵינִֽי׃

Let me teach and instruct you in this path that you should go; let me counsel you with my sight.⁠¹

1. let me counsel you with my sight | אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי – See Ibn Ezra that "עֵינִי" should be understood as if written "בעיני" (with my eye/sight) and see Radak and Hoil Moshe that the connotation is "let me advise you according to what I have seen" (i.e. in accord with my experiences). Alternatively, one might translate: "let me give counsel, my eye being upon you". Both possibilities connect "אִיעֲצָה" to the verb "יעץ", to advise. Cf. Rashi, pointing to Mishlei 16:30, who suggests that the verb stems from the root "עצה", to wink. The clause would read: "I will wink at you with my eye", i.e. hint to you when you need guidance. According to Radak and Hoil Moshe the speaker is the psalmist who advises his audience; according to the other readings, Hashem might be the speaker, with the psalmist describing what Hashem had said to him in the past.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אַשְׂכְּלִינָךְ וְאַלְפִינָךְ בְּאוּרְחָא דְנָן תְּהַךְ אֶמְלְכִנָךְ וַאֲשַׁוֵי עֲלָךְ לְטָבָא עַיְנָי.

I will enlighten you and teach you; in this way you shall go; I will advise you and put my eye upon you for good.

רמז תשיט

אשכילך ואורך בדרך זו תלך וגו׳ – מהו איעצה עליך עיני מרמז בעיניו, למלך שעשה סעודה לכל בני פלטין שלו והיה לו שם אוהב אחד והיה אוהבו יותר מדאי, כיון שבא התמחוי לפניהם היה שם מנה אחת טובה היה המלך מרמז לאותו אוהבו שיטול אותה המנה ולא היה מבין, מה עשה המלך נטלה בידו ונתנה לאוהבו, כך כשבא הקב״ה לחלוק כל הארצות לכל האומות לכל אומה ואומה נטלה כפלים מארץ ישראל שנאמר בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים גבול עמים אין כתיב כאן, והיה הקב״ה מרמז לישראל שיטלו ארץ ישראל ולא היו רוצים שהיתה קטנה מכל הארצות, נטלה בידו ונתנה להם שנאמר ואתן לך ארץ חמדה.

אפהמך יא אייהא אלאנסאן פאעקל אד׳ אדלך עלי טריק ינבגי אן תסלכה, ואשיר עליך במא ראיתה.

בן אדם! אני מסביר לך אם כך תתבונן ואני אורה לך את הדרך שאתה צריך להתהלך בו. ואני אתן לך עצה לפי מה שנראה לי.

אשכילך, אשכילך אתה בן אדם והבן כאשר אודך את הדרך אשר ראוי שתלד בו ואיעצה עליך במה שנראה בעיני.

יאמרו איעצה עליך עיני פירשתיו איעצך במה שראיתי, והוא מוסב על אמרו רבים מכאובים לרשע, כלומר אני ראיתי כי כאשר העבד בוטח על רבו אע״פ שהוא חוטא הוא חוננו ועושה עמו חסד.

וקולה איעצה עליך עיני עברתה אשיר עליך במא ראיתה, והו מוצול בקולה רבים מכאובים לרשע, יעני אני שאהדת הד׳א מן אלעבד אן יכון אד׳א תוכל עלי רבה ועלי אנה עאציא ראפה ותפצ׳ל עליה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

(ח) ומעני קו׳ איעצה עליך עיני אנך תסיר טריקך תלך בחסן תדבירי לך גמיל ראיי פיך [37 ב] ותקדירה איעצה ואשים עליך עיני ועלי מא ביינא פי קו׳ שחו גבעות עולם הליכת עולם לו (חבקוק ג:ו) וגירה.

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 7]

(8) The meaning of “let me offer counsel” that you follow your path; that is My excellent direction of you, My excellent advice to you. It is approximately ‘let me offer counsel and I let me place my eye upon you’ as I explained in “The primaeval hills sink low. His are the ancient routes” (Hab. 3:6) and elsewhere.

וכך אמרת לי: אשכילך ואורך^א [דרך ללכת].⁠^ב

איעצה – ארמוז לך בעיני רמז מה תעשה. איעצה – לשון קריצת עין, כמו: עוצה עיניו לחשוב תהפוכות (משלי ט״ז:ל׳) בספר משלי.

א. כן בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104, וכן בנוסח שלנו. בכ״י לוצקי 778, ברלין 122, וכן בכמה כ״י של המקרא: ״ואודך״.

ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204.

I will enlighten you and instruct you which way to go.

I will wink With My eye; I will hint to you what to do. איעצה is an expression of winking the eye, as: "He winks (עצה) his eyes to think perverse thoughts" (Mishlei 16:30).

והם יוכיחוני ויאמרו: אשכילך בדרך זו – כמו^א זאת.

ותחסר בי״ת מן עיני.

ויש אומרים: כטעם רמז.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״זו כמו״.

IN THE WAY WHICH THOU SHALT GO. The word zu (the) means, this.⁠¹

The word bet is missing in the word eni (eye).⁠² Some say that I will give counsel... with mine eye means, I will hint.⁠³

1. Ibn Ezra reads our verse as follows: I will instruct you and teach you: This is the way you shall walk in.

2. In other words eni (mine eye) should be read as if written, be-eni (with mine eye). According to Ibn Ezra our clause is to be interpreted, I will counsel you with Mine eye.

3. “I will hint with my eyes as to how you should act.” Rashi.

אשכילך ואורך בדרך זו תלך – מוכיח למי שישמע תוכחתו, יהיה יחיד או רבים.

איעצה עליך עיני – אתן לך עצה ממה שראיתי בעיני ובעצמי, כי חטאתי והלכתי בדרך לא טוב, והבנתי בעצמי ונחמתי ושבתי אל י״י בכל לבי, וסלח לי וקבל אותי בתשובה. כן תעשה אתה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ואורך – בגעיא.

ואורך – ואלמדך.

איעצה – מלשון עצה.

אשכילך – אתן שכל בלבך ואלמדך אשר בדרך הזה תלך.

איעצה – אתן לך עצה בדבר אשר ראיתי בעיני בעצמי כי גם אנכי חטאתי ושבתי לה׳ וכזה התפללתי והנה הועילה תפלתי.

אשכילך – עפ״ז אמר, הלא א״כ טוב שלא ימתינו מלשוב בתשובה עד שיכם ה׳ בשבט מוסר, כסוס וחמור שאינו מבין ללכת בדרך עד שמכים אותו במקל, הלא טוב שבעת אשכילך ואורך בדרך זו תלך – לא אצטרך ליסרך ביסורים רק איעצה עליך עיני שיהיה די בקריצת עין שתבין ע״י ללכת בדרך הישר, אבל

אשכילך – על כן קרא למזמור משכיל וממנו נלמד לרעיו הנקראים בשם זה.

איעצה עליך עיני – אתן לך עצה לטובתך מה שראיתי בעיני.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ט) אַל⁠־תִּהְי֤וּ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֮ אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין⁠ בְּמֶתֶג⁠־וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם⁠ בַּ֝֗ל^א קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ׃

Do not be like a horse, like a mule who has no understanding, with bit and bridle to curb his mouth¹ that he not come close to you.

1. his mouth | עֶדְיוֹ – See R. Moshe ibn Chiquitilla and others, pointing to this usage of the word in Tehillim 103:5. Cf. R. Saadia and an opinion in Malbim that the word should be understood according to its more common meaning of "ornament", with the clause reading: "with bit and bridle, his ornaments [i.e the horse's trappings], to curb him that he not come close…". Malbim raises a third possibility that "עֶדְיוֹ" relates to the verb "עדה", to pass by or remove, as per its usage in Iyyov 28:8 and Mishlei 25:20, rendering the clause: "with bit and bridle to curb his straying". The connotation might be that a horse, lacking understanding, needs bit and bridle to steer him the right direction, but man, endowed with intellect, can simply heed the advice of those more experienced or of God, and thus avert the need for punishment (the harness.) Alternatively, the idea is that while the horse cannot comprehend that his bridle is for his own good, serving to guide and restrain him from harming, man should recognize that his punishments are a corrective.

א. בַּ֝֗ל א=בַּ֝ל (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לָא תֶהֱווּן כְּסוּסְיָא וְהֵיךְ כּוּדְנָא דְלֵית לְהוֹן בְּיוֹנָא בִזְמָמָא וּבִפְרוּמְבְּיָא תִקוּנֵיהּ לְאִתְחֲסָמָא כַּחֲדָא לָא יִתְקְרֵב לְוָתָךְ.

Do not be like a horse or mule who have no intelligence; both muzzle and halter are its trappings to be kept silent; let it not come near you.

אל תהיו כסוס כפרד – ששה דברים נאמרו בסוס, אוכל הרבה, ומוציא קימעא, אוהב זנות, אוהב מלחמה, מואס בשינה, ורוחו גסה, ויש אומרים אף הורג בעליו במלחמה. אל תהיו כסוס כפרד, הסוס הז הוא בולם מאכילו שעורים והוא בולם, (משכשכו) [מכשכשו] והוא בולם, קריב לגביה והוא בולם, אתם אל תהיו כן אלא הוו זהירין למיגז לטבא טיבותיה ולביש בישותיה, לכך נאמר זכור את אשר עשה לך עמלק.

פלא תכונו כאלפרס או אלבג׳ל אלד׳ין לא פהם להמא, ואנמא זנתהמא באללג׳אם ואלרסן אן ילג׳מאן חתי לא ידנון אליך.

אם כך אל תהיה כמו הסוס והפרד שלשניהם אין שכל. אלא שמקשטים אותם ברסן ובמתג ששמים את הרסן עליהם [על פיותיהם] כדי שלא יתקרבו אליך [ואין להם שכל לא להזיק וכו׳].

אל, אל תהיו כסוס או כפרד אשר אין תכונה להם אשר תכשיטיהם המתג והרסן שבולמים אותם בהם כדי שלא יגעו כך. ותיבת עדיו כמו עדי–תכשיט וראה לקמן קג ה.

וק׳ אל תהיו כסוס כפרד הו תביין אלעצה אלמדֺכורה אי ארשדך נאהיאﹰ לך ען אלתשביה באלדואב אלממלוכה באללגם ואלארסאן לילא יצל אדאוהא.

ולבלום לפטֺה מפרדה פי מעני אלסד וקאל אואילנא בלום פיך מלדבר.

ועדיו פמה. ומתֺלה המשביע בטוב עדיך (תהלים קג:ה).

וקד יגוז פי קו׳ בל קרוב אליך אן יכון במעני חאשאך הדֺא אלוצף ובעיד ענך מתֺלה כמא קאל ועצת רשעים רחקה מני (איוב כב:יח).

The verse “Be not like a senseless horse or mule” is an explanation of the advice given, as in I will enlighten you on what not to do by means of a simile [tašbîh] comparing the horse to the bridle and halter, thus so, they are unable to approach and cause harm to them.

“must be curbed” its form [lafẓ] is a hapax-legomenon, meaning [maʿnâ] curb. Our ancestor said “curb your mouth from speaking.”

And “mouth (ʿęḏyô)” ‘his mouth. (i.e., ʿęḏô)’ It is like “he satisfies you with good things in the prime of life” (Ps. 103.5).

It may be “far be it from you!” means excludes you from this description and is far from you, similar to what is said in “The thoughts of the wicked exclude me!” (Job 22:18).

אל תהיו כסוס כפרד – שאינו מבין בין העושה לו טובה לעושה לו רעה. כשאתה ממתגו במתג הוא בולם פיו ומכסכס ברסנו, וכשאתה מקרדו ומקרצפו הוא בולם, ואתה צריך לבלום ולסגור פיו ולייסרו במתג ורסן כשאתה מעדהו עדי ומייפהו בל קרב אליך – שלא יקרב אליך להזיקך כשאתה מייפהו.

במתג ורסן עדיו לבלום – בשעת עדיו שאתה מקרדו ומקרצפו אתה צריך לסגרו במתג ורסן שלא יקרב אליך. בלימה בלשון משנה לשון מסגר, פיו בלום, רגליו מבולמות, במסכת בכורות.

[ומנחם חבר: לבלום וכן על בלימה (איוב כ״ו:ז׳) – לשון תוכן.]⁠^א

Be not like a horse, like a mule which does not discern between one who benefits him and one who does him harm, for when you insert a bit into his mouth, he closes his mouth and shakes his bridle, and when you curry him and brush him, you must close his mouth and chastise him with a bit and bridle while you adorn him and groom him.

so that...he does not come near you So that he should not come near you to hurt you while you groom him, with bit and bridle (when he is being groomed, to close his mouth. When he is being groomed while you curry him and brush him you must close his mouth with a bit and bridle so that he does not come near you.) בלימה is an expression of closing in the language of the Mishnah: Its mouth is closed (בלום), its feet are closed (מבלמות), in Tractate Bechoroth (40b).

[Menachem associated לבלום, and also בלימה [Iyyov 26:7] as an expression of regulating [p. 45].]

אל תהיו – זאת היא העיצה.

כסוס כפרד – דרך צחות בלא ו״ו, כרע כאח לי (תהלים ל״ה:י״ד) ופעמים יחסרו הכ״ף.

אמר ר׳ משה: הטעם אל תהיו כדמות הסוס שהוא צריך למתג ולרסן. ואמר עדיו, כמו: לחיו, וכמוהו: המשביע בטוב עדייך (תהלים ק״ג:ה׳).

לבלום – מלה ידועה בלשון חכמינו ז״ל.

וטעם בל קרוב אליך – להזיקך.

ויש אומרים: כי בל קרוב אליך – חלילה לך מהיותך כסוס, כדרך: ועצת רשעים רחקה מני (איוב כ״ב:י״ח).

ויש אומרים: כי תחסר מלת אותו כאילו כתב במתג ורסן תפארתו לבלום אותו.

ועוד אפרש^א עדייך על דרך למצוא עונו לשנוא (תהלים ל״ו:ג׳).

א. כן בכ״י פרמא 2062 ובגיליון כ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״אפרש״.

BE NOT. This is the counsel.

BE NOT AS THE HORSE, OR AS THE MULE. There is no vav¹ in front of the word ke-fered (as the mule).⁠² Scripture does this because it wants to employ an elegant style.⁠³ Compare ke-re’a ke-ach li⁴(my friend or my brother) (Psalms 35:14).⁠⁵ Sometimes the comparative kaf (as)⁠⁶ is also omitted.

Rabbi Moses says that Be not as the horse… whose mouth must be held in with bit and bridle means, don’t be like a horse⁷ that requires a bit and a bridle.

Edyo (whose mouth) means, cheeks.⁠⁸ Compare, who satisfieth thine mouth (edyekh) with good things (Psalms 103:5).⁠⁹

MUST BE HELD. The word li-velom (be held) is a well-known Talmudic term.⁠¹⁰ That they come not near unto thee means, that they come not near unto you to harm you.

Others say that That they come not near you means, far be it from you to act like a horse.⁠¹¹ It is similar to, But the counsel of the wicked is far from me (Job 22:18).

Others say that the word oto (him) is missing from our text.⁠¹² Our clause should be read as if written, whose glory it is to be held in with bit and bridle.⁠¹³ I will yet explain the word

Edyekh (thine old age) (PS. 103:5).⁠¹⁴ Our verse is similar to Until his iniquity be found, and he be hated (Psalms 36:3).⁠¹⁵

1. Which here would have the meaning of, or.

2. Our verse literally reads: Be not as the horse, as the mule. Hence Ibn Ezra’s comment.

3. In poetry one often omits a word.

4. Rather than ke-re’a u-khe’ach li.

5. Ps. 35:14 literally reads: my friend, my brother.

6. Which grammar requires to be prefixed to each of two things being compared.

7. Or a mule.

8. Or mouth. See Ibn Ezra on Ps. 103:5.

9. Translated according to Ibn Ezra

10. In other words, the meaning of li-velom can be ascertained from Talmudic use. See Hull. 89a: He who restrains (she-bolem) himself in strife. The word balam thus means to muzzle or to restrain.

11. Or a mule.

12. In other words li-velom (be held) should be read as if written, li-velom oto, to hold him (or it) in.

13. Ibn Ezra renders edyo as his glory.

14. Ibn Ezra connects the word edyo with adah an ornament. Hence his rendering of Edyo as his glory. See Filwarg.

15. Literally, to hate (li-seno). Here too li-seno is to be read as if written, li-seno oto (that he be hated; literally, to hate him) See Ibn Ezra on Ps. 36:3).

אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום בל קרב אליך – לא תהיו כמו הבהמה שאין בה תבונה ולא תדע אם תעשה רע ותזיק ולא תבין, וצריך לבלום פיה במתג ורסן שלא תקרב אליך לנשוך אותך, שאין לה תבונה שתוסר ותוכח בדברים אם לא יעשו בה מעשה למנעה מן הרע. אבל אתם לא תהיו כן, אלא הבינו והתוכחו והתוסרו ושובו לאל ממעשיכם הרעים ויסלח לכם. וזכר הסוס והפרד שהם נרכבים, ויאחז הרוכב הרסן שהוא בפיהם בידו לכבשם ולהנהיגם אל מקום שירצה, ולמנעם מן המקום שירצו הם ללכת, ולמנוע פיהם מלהזיק. ומתג ורסן אחד. והוא כלי עשוי לבלום פי הבהמה, אלא שהם משונים זה מזה בתכונת מעשיהם.

עדיו – פיו כמו: המשביע בטוב עדיך (תהלים ק״ג:ה׳).

אל תהיו כסוס. לכן, אתם ׳צדיקים וישרי לב׳ שאזכיר (פסוק יא), ׳אל תהיו׳ כמו אותו ה׳סוס׳ או ה׳פרד׳ אין הבין, שאינו מרגיש בהכאה הראשונה, וצריך להוסיף להכותו: במתג ורסן עדיו לבלום. ושצריך לסתום את פיו ׳במתג ורסן׳ להדריכו¹: בל קרוב אליך. אשר עם זה צריך להישמר ממנו שלא יקרב אליך - שלא יבעט בך, מפני שאינו יודע שכל כוונתך להיישיר אותו בדרך נאות²:

1. כ״כ הרד״ק׳לא תהיו כמו הבהמה שאין בה תבונה ולא תדע אם תעשה רע ותזיק ולא תבין, וצריך לבלום פיה במתג ורסן שלא תקרב אליך לנשוך אותך, שאין לה תבונה שתווסר ותווכח בדברים אם לא יעשו בה מעשה למנעה מן הרע׳, וכ״כ אבע״ז בשם רבי משה.

2. וכעי״ז כתב רש״י, ׳אל תהיו כסוס כפרד שאינו מבין בין העושה לו טובה לעושה לו רעה כשאתה ממתגם בו במתג הוא בולם פיו ומכסכס ברסנו וכשאתה מקרדו ומקרצפו אתה צריך לבלום ולסגור פיו ולייסרו במתג ורסן כשאתה מעדהו עדי ומיפהו, בל קרב אליך - שלא יקרב אליך, להזיקך כשאתה מיפהו במתג ורסן, עדיו לבלום - בשעת עדיו שאתה מקרדו ומקרצפו אתה צריך לסוגרו במתג ורסן שלא יקרב אליך׳. ׳ואמר שאתה לא תהיה כן ובין תבין שהיסורים הבאים המה למרק העון ולא תבעט בהם׳ (מצודות).

וליתר הצדיקים שאינם כל כך שלימים, ישמיעום¹ כאילו היית אומר להם: אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ, ׳אל תהיו כסוס ופרד׳ שאינם מבינים שקוניהם הולך להאכילם להנאתם ולטובתם, ואפילו הכי צריך לשים מחסום ומתג ורסן לפיהם כדי שלא ירעו לו [כאשר] קרב להם מיראתו אותם פן יבעטו בו, כן אתם, אל תחשבו שה׳ יתברך בייסרו אתכם שהוא להיטיב לכם הוא מרע לכם, ותבעטו בו²:

1. אותם ׳רנני פליטה׳.

2. הבועט בייסורין דומה לסוס ופרד שבועטים באדוניהם שבא להאכילם, שאין להם שכל להבין שלטובתם הוא בא.

בל קרב – חסר וא״ו.

במתג ורסן – שמות כלי בחל ההושם בפי הבהמה להוליכם ע״י ולקשטה.

עדיו – פיו כמו המשביע בטוב עדיך (תהלים ק״ג:ה׳).

לבלום – ענין חסימת וסגירת הפה ובדרז״ל מי שבולם עצמו בשעת מריבה (בבלי חולין פ״ט).

כסוס כפרד – אטומי לב כמותם.

במתג ורסן – אשר כשמקשטים אותו במתג ורסן אז מהצורך לבלום פי לבל יקרב אליך לנשוך כי אין לו חלק בבינה לדעת שלקשטו משימין בו ולא להכאיבו ואמר שאתה לא תהיה כן ובין תבין שהיסורים הבאים המה למרק העון ולא תבעט בהם.

עדיו – מענין הסרה, כמו מעדה בגד, ולא עדה עליו שחל למפרשים, הן עד ירח לפירושי.

לבלום – לחסום בל יסור מהדרך, או מענין עדי ותכשיט שהמתג והרסן הם תכשיט לו כי על ידם יבלמו אותו בל יקרב אליך להזיק.

אל תהיו כסוס וכפרד אין הבין – שאם רוצים להראותו דרך ילך צריך מתג ורסן להנהיגו, עד שבמתג ורסן צריך לבלום עדיו לבלום ולעצור בעד עדיו והסרתו מן הדרך, וכן לעצור בו בל קרוב אליך שלא יקרב אליך להזיקך, הלא אתה ראוי שיהיה די לך בקריצת עין, (והנה ידמה את האדם במליצתו בשני חלקיו כסוס ורוכבו, כי חומר האדם דומה כחומר יתר הבע״ח כסוס כפרד, רק האדם השוכן תוך חמרו היא הנפש השכליית הוא המנהיג את חמורו וחובש אותו ורוכב עליו, וכמו שבעת ימרה הסוס ברוכבו יאסרהו רוכבו במתג ורסן, כן עת תמרה בהמת האדם הקרובה אליו שהוא חמרו בהנפש מנהיגו, ייסרו גופו במכאובים והם לטובת האדם הרוכב על חמורו בל תבעט בו אתונו ותזיקו במעשיה הרעים, והיה ראוי לכל הפחות שתבדל בהמת האדם שהוא חמרו מיתר הבהמה אשר הוא רוכב עליה במה שתכיר כי המתג והרסן והיסורים הם לטובת האדם העצמי שהיא נשמתו בל תקרב חמורו אליו לנשכו ולהזיקו, היינו לקלקל את נשמתו, ועז״א בל תהיה כסוס וכפרד גם בזה, שאין הבין אשר המתג והרסן הם לטובת הרוכב לבלום עדיו לבל קרוב אליך).

במתג – הם מוסרות שמנהיגים בהם הבהמה, ומתג בחילוף אותיות (פלג⁠־פלח) מתח, דבר נמתח ונמשך, ורסן הוא כלי הברזל שמשימים לה בפיה.

עדיו – פיו שמיפה פניו, וכן המשביע בטוב עדיך (למטה ק״ג:ה׳).

לבלום – לסגור והרבה יש בלשון תלמוד.

בל קרוב אליך – לנשכך, ונשיכת סוס ופרד קשה היא (תלמוד בבלי חולין ז).

(י) רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָ֫רָשָׁ֥ע^א וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּֽיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑ה⁠ חֶ֝֗סֶד^ב יְסוֹבְבֶֽנּוּ^ג׃

Great is the pain of the wicked, but the one who trusts in Hashem, kindness will surround him.

א. לָ֫רָשָׁ֥ע א!=לָרָ֫שָׁ֥ע (סימן העולה באות רי״ש)
• בניגוד לדרכו ה״עולה״ אינו מסומן בהברה הראויה לגעיה; אולי זה בגלל הראש של הלמ״ד שמפריע שם לכתיבתו.

ב. חֶ֝֗סֶד א=חֶ֝סֶד (השמטת נקודת הרביע)

ג. יְסוֹבְבֶֽנּוּ א=יְסוֹבֲבֶֽנּוּ (חטף)

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

סַגִיאִין כֵּיבִין לְרַשִׁיעָא וּדְכָלֵי בַיָי טֵיבוּתָא יַחְזְרִינֵהּ.

Many are the pains of the wicked; but favor will surround the one who trusts in the LORD.

רבים מכאובים לרשע – רבי ור׳ ישמעאל בר׳ יוסי היו יושבין ועוסקין במגלת קינות ע״ש עם חשכה, שיירו בה אל״ף בי״ת אחד אמרו למחר אנו גומרין אותה, כשעלה רבי נכשל באצבעו קרא על עצמו רבים מכאובים לרשע. רבי אליעזר ורבי תנחום בשם רבי ירמיה אפילו רשע ובוטח בה׳ חסד יסובבנו.

אן אלפאסק ועלי אן אוג׳אעה כת׳ירה, פאן אלואת׳ק באללה יחוטה בפצ׳ל.

כי הרשע למרות שיש לו הרבה כאבים. אבל מי שבוטח בה׳ ה׳ יסובב אותו בחסד שלו.

רבים, כי הרשע ואף על פי שמכאוביו רבים הרי אם הוא בוטח בה׳ יסובבנו בחסד.

ווגה צלתה בהדֺא כקו׳ רבים מכאובים לרשע לאנה מן גפל תפקד מכאנה מן אלטאעה ואלמעציה ותעתֺר מנזלתה מן אלכׄיר או אלשר חתי לא תזﹼﹺל קדמיה כתֺירא.

פיצעב תנקלה מן אלמעציה אלי אלטאעה ויבעד תחולה מן אלשר אלי אלכׄיר פאשבה אלדואב פי אלגפלה וקלה אלשעור ואלפטנה פהו רשע מן חיתֺ כאן ימכנה גיר דֺלך מן אלאחתראם ואלתחפטֺ.

ואמא צלתה בדֺלך והבוטח בייי חסד יסובבנהו פלא יושך אן [38 א] יכון אלגאפל ען אמור אﹸכראה אלמשבה בסוס ופרד וקד ענא באמר דניאה תציבה אלאוגאע ואלאלאם וכׄיבה אלמטאלב ואלגאפל ען אמור דניאה אלמﹸעני באמור אﹸכראה והו הבוטח בייי מן חיתֺ תורך פי רזקה ומעישתה עליה תֺם לם ישגל באלה בגיר מא ינאל בה תֺואב אלאﹸכׄרא ונעים דאר אלבקא יושך בלוג מרגובה איצֺא פי דניאה פלם יעדם כׄירא.

And the manner of his prayer in this phrase “Many are the torments of the wicked” is one who fails to examine (the extent of) his obedience and disobedience and he feet stumbles from good to bad, until they err. It is difficult to shift from disobedience to obedience and to keep far from wickedness, turning to good. He compares the wicked with the wild animal; who is heedless, possessing little skill and intelligence as is neither deferent nor respectful.

However, his prayer in this verse “but he trusts the Lord shall be surrounded with favor” is unlike the heedless of earthly commandments. He despises, the comparison is to a horse or ass. He is subservient to His earthly decrees, which afflict pain, illness and loss of desire whereas the heedless of earthly decrees is torments by the decrees which he despises. He is the one “trusts the Lord,” in view of his reliance on Him for His sustenance and way of life. Furthermore, he only occupies himself only with what he is due in the afterlife and eternal bliss. He will also obtain his desires in this world without missing out on reward.

רבים – אמר ר׳ משה: מי שלא שם לבו לשמור ארחתיו אולי מעדו אשוריו ובעבור זה נקרא רשע. ויתכן שהוא הנשוי פשע.

וטעם והבוטח בי״י – שלא ישען על הרופאים כאסא. ודע כי הכתוב לא התיר להתרפאות רק ממכת בן אדם כי השם לבדו הוא רופא ישראל ורפואתו לחזק נפשו ולהוסיף על יראתו.

MANY ARE THE SORROWS OF THE WICKED. Rabbi Moses says that the wicked refers to one who did not set his heart to watch his ways and to see if his steps have slipped. It is because of this that he is called wicked.⁠¹ It is therefore likely that our verse speaks of the one whose sin is pardoned (v. 1.).⁠²

But he that trusteth in the Lord refers to a person who does not rely on physicians as King Asa did.⁠³

Note the following: Scripture only permits one to be healed from a human blow, for God alone is the healer of Israel. One’s healing consists in strengthening one’s spirit and increasing his fear of God.⁠⁴

1. In other words, our verse speaks of a person who was not scrupulous with regard to his religious behavior.

2. This type of individual sinned only in error and repented when God brought pain upon him. Filwarg.

3. When king Asa fell ill, he sought the help of physicians. Ibn Ezra notes that Scripture criticizes the king for doing this. See 2 Chron. 16:12.

4. According to Ibn Ezra, illness is to be healed only by God. See Ibn Ezra on Exodus 21:19. Also See Chapter 7 of The Secret of The Torah.

רבים מכאובים לרשע – שבוטח ברב חילו ולא הביט אל האל ולא הבין. בעונותיו ובחטאתיו רבים מכאובים באים לו ואין מי שיצילהו מהם.

והבוטח בי״י – אבל מי שהוא בוטח בי״י, ויבין שאין לו משען בלעדיו, צריך לו לשוב מחטאיו ומהדברים אשר מנעהו, וישכיל כי הטוב והרע מאת האל יבאו לו לפי מעשיו ובוטח בו לבדו.

חסד יסובבנו – הפך הרשעים שיסובבום מכאובים רבים.

כי אמנם בכיוצא בזה רבים מכאובים לרשע, שאינו חושש לפשפש במעשיו כשיתחילו לבוא עליו יסורין¹, ובכן הם הולכים וגדלים²: והבוטח בה׳. שיקבל תשובתו: חסד יסובבנהו. האל יתברך הגביר³ עליו חסדו מכל צד:

1. כמו שאמרו בברכות (ה.) ׳אם רואה אדם שיסורין באין עליו - יפשפש במעשיו׳.

2. שבוטח ברב חילו ולא הביט אל האל ולא הבין בעונותיו ובחטאתיו רבים מכאובים באים לו ואין מי שיצילהו מהם (רד״ק).

3. לכאורה צ״ל ׳יגביר׳, ויל״ע כת״י.

[ואמר] המשורר, רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע, לפי שה׳ יתברך מייסר האנשים על עוונם לטובתם, כשהוא מייסר הרשעים – יחשבו כל הייסורים ההם ל׳מכאובים׳ ולא לשום טוב, אבל הַבּוֹטֵחַ בַּה׳ חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ, וכל רעה הבאה עליו – חשבה לטובה¹:

1. לשה״כ בבראשית (נ כ) ׳ואתם חשבתם עלי רעה – אלהים חשבה לטובה׳.

רבים וגו׳ – כי הרשע המבעט ביסורים הנה באים עליו רבים מכאובים אבל הבוטח בה׳ ומשכיל לדעת שהמה לטובתו כי בהם ימורק העון ואינו מבעט בהם החסד מה׳ מסבבו כי יסירם ממנו ויהי נקי מעון.

רבים – רק לרשע נמצא רבים מכאובים – שדברים רבים הם מכאובים לו, הרשע יכאב עת יחלה, עת ירעב, וכן בכל מיני יסורים, אבל הבוטח בה׳ לא יכאב בכל אלה, כי המכאובים האלה הם אצלו חסד יסובבנו – כי הם לשמירה מן הבהמה הפראיית בל תטה מן הדרך ובל תקרב אליו להזיקו, לכן

לרשע – המתעצם בחטאו ואינו מודה עליו.

והבוטח בה׳ – ומודה חטאתו ובוטח בסליחת עונו, ה׳ יפליא לו חסדו מכל צד.

(יא) שִׂמְח֬וּ בַיהֹוָ֣הי⁠־⁠הֹוָ֣ה וְ֭גִילוּ צַדִּיקִ֑ים⁠ וְ֝הַרְנִ֗ינוּ כׇּל⁠־יִשְׁרֵי⁠־לֵֽב׃

Rejoice in Hashem and exult O righteous; sing all the upright of heart.

תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

חֲדוּ בְמֵימְרָא דַייָ וּבְעוּ צַדִיקַיָא וְשַׁבָּחוּ כָּל תְּרִיצֵי לִבָּא.

Rejoice in the word of the LORD, and be glad, O righteous; and give praise, all you with upright hearts.⁠¹

1. Hearts: minds.

שמחו בה׳ וגילו צדיקים – ר׳ יודן בשם ר׳ ברכיה אמר שלא יהו הצדיקים אומרים יצאנו מכלל ישרים. אף לצדיקים נותן רננה שנאמר (תהלים ל״ג:א׳) רננו צדיקים בה׳. א״ר יהודה בר׳ סימון אמר הקב״ה רמ״ח אברים יש בך ורמ״ח מצוות עשה יש בתורה. אם קיימת רמ״ח שבתורה אני מקיים רמ״ח איברים שבגופך שנאמר (תהלים ל״ד:כ״א) שומר כל עצמותיו. אמר ר׳ אליעזר בן יעקב בשם ר׳ פנחס בן יאיר אמר הקב״ה (ישעיהו מ״ו:ד׳) אני עשיתי ואני אשא אני אסבול ואמלט. אני עשיתי יצר הרע ואני אשא. הוי אני עשיתי ואני אשא.

פאפרחו באללה וסרו יא צאלחין, ורננו יא מעאשר מסתקימי אלקלוב.

אם כך [הענין שהבוטח בה׳ וכו׳] צדיקים! תשמחו ותשישו בה׳. ואסיפות ישרי הלב! תרננו..

והרנינו, ורננו.

והרנינו פעל תֺקיל גיר מתעדי וקד תעדי פי קו׳ ולב אלמנה ארנין (איוב כט:יג).

“shout for joy” is a heavy (Hip̄ʿîl) verb. It is intransitive, but transitive in “I gladdened the heart of the widow” (Job 29:13).

שמחו – הצדיקים שלא חטאו הם שמחים שלא יבוא עליהם חולי כי רופאם שהוא השם הוא שומרם והוא יסיר כל מחלה הנמצאים במאכלם.

The RIGHTEOUS who have not sinned REJOICE because no illness will befall them, for God who is their physician watches over them, and he will remove all disease which is found in their food.⁠¹

1. People in the middle ages often fell ill from contaminated food. Ibn Ezra’s comment reflects the latter.

שמחו בי״י וגילו צדיקים – מי שבוטח בו ישמח מרב הטוב שיבא לו מאתו, או פירושו: שתמצא נפשו בעבודת האל שמחה ובבטחונה בו.

והרנינו כל ישרי לב: והרנינו – פעל יוצא. אתם שמחו והרנינו לכל מי שלבו ישר וירצה לאחוז דרככם, בשרו אותו בטוב מאת האל והרנינו אותו.

לכן, אתם צדיקים וישרי לב, שמחו בה׳ כי טוב - כי לעולם חסדו, בכל קראכם אליו:

ועתה, שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַה׳ – שהם המשכילים החסידים¹, בהביאו עליכם רעות, בהשכילכם כי מאן דעביד רחמנא – לטב עביד (ברכות ס:): וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב. ר״ל, השמיעו והודיעו ל׳ישרי לב׳, שהם החסידים בעלי מעשה לבד², הסברא שמה שה׳ עונשם הוא לתכלית טוב, באופן שירננו גם הם בבוא עליהם רעות עד אין מספר. ומילת ׳הרנינו׳ תהיה מבניין הפעיל³, וכן פירש הגאון בפסוק ׳הרנינו גוים עמו׳ (דברים ל״ה:מ״ג)⁠⁴. ו׳ישרים׳ – יקראו בעלי מעשה לבד, שכל מגמת פניהם היא ללכת בקו ישר אל תכלית המעשה אשר ציוה ה׳ ושלא לסור ימין ושמאל, גם כי לא ידעו ולא יבינו. ו׳צדיקים׳ – הם חסידים ומשכילים השוקלים במאזני צדק דיעות התורה וחוקרים ודורשים היטב, וכן אמר (תהלים א׳:ו׳) ׳כי יודע ה׳ דרך צדיקים׳⁵, והם מה שאמר לעיל (תהלים א׳:ב׳) ׳כי אם בתורת ה׳ חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה׳, שהם המשכילים:

1. כמו דוד עצמו שהוא ׳צדיק גמור׳, כמו שהזכיר (פסוק ז-ח).

2. והם ׳יתר הצדיקים שאינם כל כך שלימים׳ (פסוק ט).

3. לגרום לאחרים לרנן. וכ״כ רד״ק.

4. ׳הרנינו גוים – אתם חצי ה׳ וחרבו, הרנינו גוים, שיכירו כולם כִּי יָשָׁר ה׳ וְלֹא עַוְלָתָה בּוֹ וכו׳, עמו – והרנינו עמו, שיתנו תודה וקול זמרה׳. ולהלן (תהלים פא א-ב) כתב: ׳הרנינו – מבניין הפעיל, עֲשוּ שהגויים האחרים ירננו לאלקים על כבוד שמו׳.

5. ופירש רבינו שם שהכוונה למש״כ ׳רגלי חסידיו ישמור׳, וכן פירש כאן על אלה הצדיקים.

שמחו בה׳ – בהחסד הבא ממנו.

שמחו וגילו – הגיל הוא על דבר חדש (כנ״ל כ״א ב׳) כי יתחדשו להם ישועות,

ישרים – גדולים.

מצדיקים – הצדיק הוא הכובש את יצרו, והישר לבו נוטה אל היושר, וישרי לב הוא מדרגה יותר שלבם מלא יושר, והתבאר כ״ז בפי׳ משלי.

שמחו בה׳ וגילו אתם צדיקים – ואתם ישרי לב הרנינו כי כל אשר יעשה הוא לטובתכם ולהצלחתכם.

והרנינו – ולב אלמנה ארנין (איוב כ״ט:י״ג) מוצאי בקר וערב הרנין (תהלים ס״ה:ט׳) בודאי פעל יוצא וכאן ובמקומות אחרים ר״ל רננו כ״כ בקול רם ובשמחה עד שאחרים ירננו עמכם שכן דרך בני אדם לבכות עם הבוכים ולשמוח עם השמחים.

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון