Tehillim 133 – תהלים קלג‏ – Mikraot Gedolot

(א) שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד⁠ ^אהִנֵּ֣ה מַה⁠־טּ֭וֹב וּמַה⁠־נָּעִ֑ים⁠ שֶׁ֖בֶת אַחִ֣ים גַּם⁠־יָֽחַד׃

A song of ascents.⁠¹ Of David. Behold how good and how pleasant it is for brothers² to dwell all together.⁠³

1. A song of ascents | שִׁיר הַמַּעֲלוֹת – Regarding the meaning of this title, see the note on Tehillim 120:1.

2. brothers | אַחִים – Commentators debate who is referred to. The psalmist might be speaking of: the unity of Israel as a whole (R"Y Kimchi) or their joining together on pilgrimage festivals specifically (commentary attributed to Rashbam), the alignment of Israel's political and spiritual leadership (with Radak suggesting that the psalm refers to Zerubavel and Yehoshua and Sforno suggesting that it speaks of Moshe and Aharon), the partnership between Yissachar and Zevulun (Malbim), or perhaps the love between any siblings, or specifically the need for unity rather than discord and jealousy when brothers vie for kingship (Hoil Moshe).

3. all together | גַּם יָחַד – The word "גם" often denotes addition, meaning "also" or "moreover", but it can also serve as an intensifier (sometimes translated as "even"). Here it perhaps emphasizes that it is beautiful when people are not just physically together, but also of one mind and heart.

א. ‹ר3› פרשה פתוחה

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

שִׁירָא דְאִתְאֲמַר עַל מַסוּקִין דִתְהוֹמָא הָא כְמָא טָב וּכְמָא בְּסִים לְמִיתַב צִיוֹן וִירוּשְׁלֶם כִּתְרֵין אַחִין בְּרַם כַּחֲדָא.

A song that was uttered on the ascents of the abyss.⁠¹ Behold, how good and how pleasant is the dwelling of Zion and Jerusalem, together indeed like two brothers.

1. Abyss: +composed by David.

(א-ב)

שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו – שנו רבותינו כמין שני טפי מרגליות היו תלוין לאהרן בזקנו. אמר רב פפא תאנא כשהוא מספר עולות ויושבות לו בעקרי זקנו ועל דבר זה דאג משה אמר שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה. יצאת בת קול ואמרה כטל חרמון מה טל אין בו מעילה אף שמן המשחה אין בו מעילה. ועדיין היה אהרן דואג שמא משה לא מעל ואני מעלתי. יצאת בת קול ואמרה הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד מה משה לא מעל אף אתה לא מעלת. כטל חרמון שיורד על הררי ציון. כל פעולות ונחמות טובות מציון.

שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו. שנו רבותינו כמין שני טפי מרגליות היו תלויין לאהרן בזקנו, א״ר פפא תנא כשהוא מספר עולות ויושבות לו בעיקרי זקנו, ועל דבר זה דאג משה אמר שמא מעלתי בשמן המשחה, יצאה בת קול ואמרה כטל חרמון מה טל אין בו מעילה אף שמן המשחה אין בו מעילה, ועדין היה אהרן דואג שמא משה לא מעל ואני מעלתי, יצאה בת קול ואמרה הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד מה משה לא מעל אף אתה לא מעלת (כתוב בשמואל ברמז קכ״ד וברמז שצ״ב).

ותסביח ברפע צות לדאוד, מא אג׳וד ג׳לוס אלאכ׳וה אג׳מעין ואנעמה.

ועוד הלל בהרמת קול. כמה טובה הטובה הזאת והשפע הזה. וכמה טובה ונעימה ישיבת האחים יחד.

ושיר בקול רם לדוד

כוונתו באמרו שבת אחים כלל ישראל בזמן המלכות והממשל, לפיכך המשילו כשמן הטוב וכטל חרמון.

יעני בקולה שבת אחים ג׳מע ישראל פי וקת אלמלך ואלדולה, פמת׳לה כשמן הטוב וכטל חרמון.

הנה מה טוב וגו׳ שבת אחים גם יחד – שישב הקב״ה בבית הבחירה עם ישראל הקרויים אחים ורעים ויהא גם הוא יחד עמם.

(א-ג) ורבותינו דרשו: שבת אחים במשה ואהרן ולעיניין מעילה בשמן המשחה, במסכת הוריות כל המזמור. אבל יש בדברי תורה וקבלה משל ומליצה ודברי חכמים וחידותם. ועיקר שיר המעלות על בית המקדש נאמר.

Behold how good and how pleasant it is for brothers also to dwell together When the Holy One, blessed be He, will dwell in the Temple with Israel, who are called brothers and friends, and He too will be together with them.

(א-ג) שיר המעלות – שבת אחים יחד – ברגל.

כשמן הטוב – מוסב למעלה: מה טוב ומה נעים שבת אחים יחד כשמן הטוב – שמן המשחה שנמשח בו אהרן, שמן העולה מכל השמנים, בחשיבות ובנעימות.

וכטל היורד על הר חרמ⁠{ו}⁠ן – כגבוה בהרים.

וכיורד על זקן אהרן – מטפטף על זקנו.

על פי מידותיו – שלו, שהוא בית הצואר של בגדיו שנאמר:⁠^א והיה^ב פי ראשו בתוכו כפי תחרא (שמות כ״ח:ל״ב).

א. בכ״י ס״פ היה שיבוש שתוקן.

ב. כן בפסוק. בכ״י ס״פ היה שיבוש שתוקן.

שיר המעלות – הנה הזכיר בשיר העליון אצמיח קרן לדוד (תהלים קל״ב:י״ז) והטעם בית דוד הזכיר כי יהיו לאגודה אחת בימי שלמה עם אחיו ותחסר מלת דבר וכן הוא הנה מה דבר טוב ומה דבר נעים כי טוב ונעים תואר והמתואר חסר וטעם גם רמז לכהנים.⁠^א

או הנכון להיות אחים על חברת הכהנים. וטעם גם על הכהן הגדול.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״הכהנים״.

A SONG OF ASCENTS. The psalmist mentions in the earlier poem,⁠¹ There will I make a horn to shoot up unto David (Psalms 132:17); that is, unto the house of David. He now notes that the house of David – namely, Solomon and his brothers – will all be united in the days of Solomon.

The word davar (thing) is missing. Our verse should be read as follows: “How good a thing and how pleasant a thing it is for brethren to dwell together,”² for tov (good) and na’im (pleasant) are adjectives. The word that they are describing is missing.⁠³

The word gam (together) alludes to the Kohanim.⁠⁴ One may also interpret⁵ brethren as referring to the community of Kohanim, and gam as referring to the Kohen Gadol.⁠⁶

1. Literally, “the above poem.”

2. Our verse reads, hinneh mah tov u-mah na’im shevet achim gam yachad. It should be interpreted as if it were written, hinneh mah davar tov u-mah davar na’im shevet achim gam yachad.

3. The missing word is davar (thing).

4. Our verse literally reads, Behold, how good and how pleasant it is for brethren to dwell also (gam) in unity. The question arises: What does “also” refer to? Ibn Ezra suggests that it refers to the Kohanim. He interpretes our verse as follows: “Behold, how good and how pleasant it is for brethren, and also the Kohanim, to dwell in unity.” Ibn Ezra interprets “also” as referring to the Kohanim because the next verse speaks of a Kohen Gadol.

5. Literary, “it is also correct to interpret.”

6. According to this interpretation, our verse is to be interpreted as follows: “Behold, how good and how pleasant it is for the Kohanim, and also the Kohen Gadol, to dwell in unity.” Ibn Ezra interprets “also” as referring to the Kohen Gadol, because the next verse speaks of Aaron, the first Kohen Gadol.

(א-ג) שיר המעלות – שבת אחים גם יחד – פירש אדוני אבי ז״ל: כי על כל ישראל נאמר, שהם כלם אחים. אמר שיהיה שבתם בירושלים יחד טוב ונעים, כמו השמן הטוב שיורד על זקן אהרן ועל בגדיו, או כטל חרמון שיורד עליו, וכטל שיורד על הררי ציון, שהוא מבורך מכל טל שהוא יורד בעולם.

והחכם ראב״ע ז״ל פירש כי הענין דבק למעלה, שזכר הכהנים, ואמר אחים – על חברת הכהנים. וטעם גם – על הכהן הגדול. והזכיר אהרן – כי הוא היה ראש המשוחים.

ונראה בעיני: על מלך המשיח ועל כהן גדול שיהיה בימיו מדבר, כי שניהם גדולי ישראל ואדונים עליהם, כי המלך היושב על כסא המשפט והמלוכה לצוות את ישראל לאשר יראה וירצה, והכהן יורה התורה והמצות.

וקראם אחים – שהם אחים בגדולה ולא יקנאו זה לזה. וכן כשעלו מגלות בבל, ניבא זכריה על שניהם, על זרובבל הנשיא ועל יהושע הכהן הגדול, וראה אותם שני זתים, וקראם שני בני היצהר (זכריה ד׳:י״ד) לפי ששניהם משוחים בשמן המשחה, זה למלוכה וזה לכהונה. ואמר: ועשית עטרות ושמת בראש יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול (זכריה ו׳:י״א), כלומר, האחת צוה לשום בראש יהושע, והאחת על איש שיהיה צמח שמו, וזה יהיה זרובבל. כן אמר על העתיד, על המלך ועל הכהן הגדול, שבת אחים, כי כל אחד מהם ישב על כסא גדולה, ומה טוב ומה נעים יהיה שבתם.

ואמר גם יחד – כי כמו שיהיו אחים בגדולה כן יהיו אחים בלבותם, ויהיו יחד בהסכמה אחת, לא יקנא אחד מהם בחבירו. וכן אמר על זרובבל ויהושע: ועצת שלום תהיה בין שניהם (זכריה ו׳:י״ג).

שיר המעלות לדוד הנה מה טוב וגו׳. הרבה טרחו המפרשים לפרש פסוקים אלו לזרותם. מהם בדרך פשט ומהם בדרך מדרש, ומהם בדרך נסתר. ועיקר הפירוש בהם לדעתי לפי הפשט, שמאחר שבמזמור שלפניו (קלב) דבר בשבחי הבית בחשק נמרץ ובכוסף גדול, והזכיר בו המלכות והכהונה. וידוע שההנהגה בבני עמנו היתה על שתי הנהגות הנפש, והוא הנבואה והכהונה, כדכתיב (דברים לג, י) יורו משפטיך, ואז היתה הנהגת העם נשלמת בכל מיני השלמויות, הוסיף לדבר בזה בחושק.

ואומר מה טוב ומה נעים שבתם יחד, ר״ל בהיות כל אחד מהם יושב על מכונו. ודימה הכהונה לשמן, שהוא עליון על כל משקה וצף על כולם, כמו ששלמות הנפש עולה על כל שלמות. וכן שהוא מורה על חלקוּת וענוה.

(הקדמה) בזה המזמור הורה והודיע המשורר, שאף על פי שמקום בית המקדש נבחר לשרות השכינה בו, מכל מקום תשרה בכל מקום אשר יהיו שם צדיקי הדורות¹. ואמר:

(א) הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. ׳הנה מה טוב׳ היה במדבר ׳שבת אחים׳ - שהיו משה ואהרן ׳גם יחד׳², ועם זה שישבו שניהם שם, היתה ישיבתם יחדיו ובזמן אחד³, ובזה זכה המקום אז שתשרה בו שכינה:

1. כלשונו בבחוקותי ועוד.

2. רבותינו דרשו שבת אחים משה ואהרן לענין מעילה בשמן המשחה במסכת הוריות כל המזמור.

3. ׳גם יחד׳, ריבה ׳יחד׳ באותו מקום ובאותו זמן. וראה יבמות ׳כי ישבו אחים יחד׳, שתהיה להם ישיבה אחת בעולם.

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד הִנֵּה מַה טּוֹב שֶׁבֶת האַחִים, שהם משה ואהרן, וּמַה נָּעִים ששבתם יהיה גַּם ביָחַד, כי כל אחד מעצמו ׳טוב׳ היה לישראל, וכל שכן בשבתם יחד:

נעים – ענין ערבות ומתיקות.

הנה מה טוב – מה מאוד טוב ומה מאוד נעים הדבר כאשר ישבו על אדמתם כל בית ישראל הנקראים אחים לגודל האחוה שביניהם.

גם יחד – ויהיו גם יחד במלכות אחת ולא יחצו לשתי ממלכות עוד.

שיר המעלות – שיר זה הוסד על שני האחים הידועים, שהם יששכר וזבולון שהתחברו יחד עד שהיו כגוף ונפש, אשר האחד הולך מהלך השלמות לחברו, כמ״ש שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך שישכר עסק בתורה והשלים את הנפש, וזבולון עסק בפרקמטיא לשלמות הגוף והקנינים, ובצירוף שניהם יחד נשלם הטוב והנעימות, הטוב האמתי מעניני העוה״ב, והנעימות בחיים הזמנים, וז״ש הנה מה טוב ומה נעים – וזה בא ע״י שבת אחים גם יחד – שמלבד שבתם בשלום היו יחד כגוף אחד, עתה יבאר הדבר.

שבת אחים גם יחד – מזמור זה חברו דוד על בניו שהיתה קטטה ביניהם וכל אחד מהם מתנשא למלוך, או על אחיו שקנאו בו כשנמשח למלך עד שאליאב אחיו הגדול גער בו על לא דבר (שמואל א׳ י״ז:כ״א) אע״פי שישי שלח דוד אצל אחיו כעבד לבקש שלומם, או חברו על שאר השבטים כשבחרו גם הם בו למלך עליהם, עם כל קנאתם את שבט יהודה; וכונת המזמור להודיע כי בשלום בעל הבית יהיה שלום ג״כ לכל המשפחה, כמו שבהמשח הראש בשמן הטוב יתהנה ממנו הזקן וגם הבגדים המכסים כל הגוף ינדוף ריחם ממנו, וכמו שההרים הגבוהים מושכים אליהם, ראשונה האידים בדמות טל המדשן את הארץ ומהם יתפשטו האידים על כל שטח המדינה עד שירוו ממנו גם ההרים הקטנים.

(ב) כַּשֶּׁ֤מֶן הַטּ֨וֹב׀ עַל⁠־הָרֹ֗אשׁ יֹרֵ֗ד עַֽל⁠־הַזָּקָ֥ן זְקַֽן⁠־אַהֲרֹ֑ן⁠ שֶׁ֝יֹּרֵ֗ד עַל⁠־פִּ֥י מִדּוֹתָֽיו׃

Like the goodly oil¹ upon the head, running down upon the beard, the beard of Aharon, that runs down upon the collar of² his garments.⁠³

1. Like the goodly oil | כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב – According to most commentators the images in this and the next verse are metaphors describing the unity mentioned in verse one. "Brothers dwelling together" are compared to both goodly oil that provides pleasure and the dew of the Chermon which nourishes the land. Cf. Rashi that the two verses comprise their own unit, with the oil and dew being compared to each other. Just as the anointing oil testifies to the greatness if the priest, the dew upon the mountains of Zion serves to glorify it.

2. the collar of | פִּי – A "פה" or mouth, often refers to any opening (see Bereshit 29:3, 43:12, and Shemot 28:32). Here the opening of a garment is likely its neck hole, or collar area.

3. his garments | מִדּוֹתָיו – The word "מדה" usually refers to a measure, here borrowed to refer to a measure of cloth, a garment. It is related to the word "מד", clothing, as used in Vayikra 6:3 or Shemuel I 4:12 (Radak).

תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כִּמְשַׁח טָב דְמִתְרַק עַל רֵישָׁא נָחֵת עַל דִקְנָא דִקְנֵיהּ דְאַהֲרֹן דְנָחֵת עַל אִמְרָא דִלְבוּשׁוֹי.

Like the fine oil that is poured on the head, coming down on the beard, the beard of Aaron, that comes down to the hem of his garments.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

פהו כאלדהן אלטיב עלי אלראס או עלי אללחיה, כמא אלדהן אלוארד עלי לחיה הרון ועלי אטואק קמצאנה.

כי זה כמו השמן המבושם על הראש והשמן הזה יורד על הזקן שזה זקן אהרון. וגם יורד השמן על צווארון הכתונת שלו.

כשמן, והרי הוא כשמן הטוב על הראש או על הזקן כמו השטן היורד על זקן אהרן ועל בית הצואר של כתנותיו. והנה מדותיו כמו מדו בד. בויקרא ו ג.

(ב-ג) כשמן הטוב – שנמשח בו אהרן הכהן.

היורד – מראשו אל זקנו אל פי ראש כתנת שלו שהזקן שוכב על פי הכתנת.

כן נעים טל חרמון שגבוה על הררי ציון והטל יורד מחרמון להררי ציון. כשם ששמן המשחה לגדולה כך טל ציון לתפארת ולכבוד לישראל.

כשמן הטוב, כטל חרמון – כזה כן זה, כמו: והיה כעם ככהן (ישעיהו כ״ד:ב׳).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

(2) As the good oil with which Aharon the priest was anointed.

which runs down from his head to his beard, to the mouth of his tunic, for the beard rests on the mouth of the tunic. So is the dew of Hermon, which is high, pleasant on the mountains of Zion. Just as the anointing oil is for greatness, so is the dew of Zion for glory and distinction for Israel. Just as the good oil is so, so is the dew of Hermon. Like this, so is that, like: "as with the people, so with the priest" (Yeshayahu 24:2). Our Rabbis explained "for brothers to dwell" as concerning Moshe and Aharon, regarding unlawful use of the anointment oil, in tractate Horioth (12a) the entire psalm. But [there is], in words of Torah and post-Mosaic Scriptures, an allegory and a figure, and [in the] words of the wise and their riddles, but the primary meaning of the song of ascents is that it was said regarding the Temple.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כשמן – הוא שמן המשחה, על כן הודיעו. פירוש: על כן הוא נפתח כי הוא שמן הידוע כי הוא קודש והנמשח בו קדוש.

והזכיר אהרן – כי הוא היה ראש המשוחים.

THE PRECIOUS OIL. The reference is to the anointing oil.⁠¹ Scripture therefore identifies the oil; that is, the kaf prefixed to shemen is vocalized with a pattach.⁠² It is so vocalized to indicate that the reference is to the holy oil, and that the one anointed by it is holy. Aaron is mentioned because he was the first of the anointed to be anointed with the holy oil.⁠³

1. Hebrew, shemen ha-mishchah.

2. The pattach beneath the kaf indicates that the direct object follows.

3. See Lev. 8:30.

^אעתה, וזה פתרונו: כשמן הטוב שיצק משה¹ על הראש [שהיה]⁠^ב יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו – דכתיב: ויז על אהרן ועל בגדיו (ויקרא ח׳:ל׳).⁠² כן עתה משחו הכהן צדוק, וכל ישראל באו עתה הנה לשמחת עבודה.

1. בדומה ברש״י ובמיוחס לרשב״ם.

2. בדומה במיוחס לרשב״ם שגם פירש כבגדיו.

א. הכתב יד מתחיל באמצע הביאור.

ב. המלה מטושטשת.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

(ב) כשמן הטוב – בפת״ח הכ״ף להורות על ה״א הידיעה, השמן הידוע, והוא שמן המשחה.

אמר: כן יהיה טוב ונעים שבת האחים, כמו שהיה טוב ונעים משיחת אהרן הכהן ביום שנתמנה לכהן גדול. וזכר משיחת הכהן ולא זכר משיחת המלך דוד, לשני טעמים: האחד, לפי שמשיחת אהרן היתה תחילה, והיתה העת שחנה הכבוד בישראל כשהוקם המשכן. כן לעתיד כשיבנה בית המקדש, ויעמוד מלך המשיח והכהן הגדול, וחנה שם הכבוד. ועוד לטעם אחר: כי משיחת אהרן היתה לעיני כל ישראל, ומשיחת דוד היתה בסתר, לפני ישי ובניו וזקני בית לחם. ולעתיד יהיה הדבר בגילוי לעיני כל ישראל ולעיני העמים.

על הראש – כשיצק משה אותו על ראש אהרן, ירד לו על זקנו ועל פי בגדיו. כי בתחילה הלבישו בגדי כהונה, ואחר כך יצק מן השמן על ראשו. ומשח אותו מן השמן בין ריסי עיניו כמין ג״ם יונית, והשמן שיצק על ראשו ירד על זקניו ועל פי מדותיו תחת הזקן, ופי הבגד הוא בית הצואר. והיה השמן מרוקח מבוסם טוב ונעים.

מדותיו – בגדיו, כמו: מדו בד (ויקרא ו׳:ג׳).

ואחר דימהו למעולה שבשמנים, ואמר כשמן המרוקח שנמשח בו הכהן, ואמר יורד על הזקן ר״ל, שמן הראש יורד לזקן, ומן הזקן על פי מדותיו ר״ל שפת בגדיו. ופרט כל זה להוראת השלמות האחרון שבחכמה, והוא ההשפעה לזולתו. ומדותיו בחיר״ק כמו בפת״ח, ואף כי מצאנו מדובר בחיר״ק.

וזה, כי כשמן הטוב המורק על הראש ומשם יורד על הזקן ומבשם גם את הזקן, כן היה זקן אהרן, שפרש כנפי צדקתו וחסידותו על אחרים להכניסם תחת כנפי השכינה¹, כאמרו (מלאכי ב ו) ׳ורבים השיב מעון׳²:

1. מתלמידיו של אהרן ומקרבן לתורה.

2. יש שפירשו שם על אהרן.

וזה כי כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד בלתי מכוונו עַל הַזָּקָן ומבשם אותו, כן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד בושמו עַל פִּי מִדּוֹתָיו ובגדיו¹ ומבשם אותם, להורות כי ׳הדרת פנים – זקן׳ (שבת קנב.) אהרן היה [יורד] ומבשם הבריות ומקרבם לתורה ורודף אחר השלום²:

1. ׳מדותיו – בגדיו׳ (רד״ק).

2. ע״פ אבות (פ״א מי״ב): ׳הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה׳.

מדותיו – מלבושיו כמו מדו בד (ויקרא ו׳:ג׳).

כשמן הטוב – והרי הדבר דומה כשמן המשחה הנתון על הראש בשפע רב עד כי ירד משם על הזקן והוא זקן אהרן שהיה הראשון להנמשחים בשמן המשחה.

שיורד – אשר ירד עוד על פי מלבושיו בפתיחת בית הצואר ור״ל כמו שמן המשחה עם כי היה נתון על הראש לבד מ״מ באה השמן ממנו על מקומות מחולפות על כי המה דבוקות זו בזו כן אם כל בית ישראל אחת וראש אחד להם תתחלק אז השפע לכולם באמצעות המלך המקבל השפע בראשונה.

כשמן – הנה ההשפעה האלהית תרד לפעמים על המוכן לה בבלי אמצעיי אמנם תרד בשפע רב כ״כ עד שישופע ממנה גם הבלתי מוכן לה, וזה במשל השמן הטוב של שמן המשחה, שעקרו יורד על הראש – ששם היו מושחים בשמן משחת קדש, כי הוא המקום המוכן לזה באשר שם משכן המוח וכלי השכל והמחשבה, שהשמן מורה על ההשגה, ובכ״ז יורד במקרה גם על הזקן זקן אהרן – הגם שהזקן ארוך שיורד על פי מדותיו – ובנמשל זה היה בא השפעת החכמה על יששכר שהוא במשל הראש שהוא היה מוכן לקבל החכמה וקבל ממנה חלק גדול ושפע רב עד ששמן החכמה הושפעה ממנו גם על שבט זבולון, שגם הם קבלו משפע ההוא, ושמן תורק.

זקן אהרן – כקבלת רז״ל (משנה אבות פרק א׳ משנה י״ב), שהיה אוהב שלום ורודף שלום, וכן נראה ג״כ ממעשה העגל ששמע מיד לקול העם.

מדותיו – מלשון מדו בד (פרשת צו).

(ג) כְּטַל⁠־חֶרְמ֗וֹן⁠ שֶׁיֹּרֵד֮ עַל⁠־הַרְרֵ֢י צִ֫יּ֥וֹן⁠ כִּ֤י שָׁ֨ם׀ צִוָּ֣ה יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה אֶת⁠־הַבְּרָכָ֑ה⁠ חַ֝יִּ֗ים עַד⁠־הָעוֹלָֽם׃

Like the dew of the Chermon that runs down to the mountains of Zion,⁠¹ for there Hashem commanded the blessing, life forever.

1. mountains of Zion | הַרְרֵי צִיּוֹן – As the Chermon is not near the hills of Zion, both Ibn Ezra and Radak suggest an alternative reading of the verse, positing that the words "like the dew" of the first clause apply to the second clause as well: "Like the dew of Chermon [and like the dew] that runs down on the mountains of Zion…" Cf. Robert Alter who is similarly bothered, leading him to translate the phrase as: "parched mountains". His reading relates the word "צִיּוֹן" to the words "צִיָּה" and "צָיוֹן" meaning "drought" or "dry land" (and see Hoil Moshe Tehillim 107:35 that perhaps Zion is itself so called because the area is dry.) It is also possible, however, that the psalmist simply means that the blessing of rain which falls upon the Chermon should spread to all of Israel and Zion.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

הֵיךְ כְּטַלָא דְחֶרְמוֹן דְנָחֵת עַל טוּרֵי דְצִיוֹן אֲרוּם תַּמָן פַּקֵד יְיָ יַת בִּרְכְּתָא חַיֵי עַד עַלְמָא.

Like the dew of Hermon that comes down on the mountains of Zion; for there the LORD has commanded the blessing, life forevermore.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

כטל חרמון שיורד על הררי ציון – כל פעולות ונחמות טובות מציון.

והו איצ׳א כטל חרמון אלוארד עלי ג׳בל ציון, לאן אללה אמר הנאך באלברכה ואלחיוה אלי אלאבד.

וזה גם (ישיבת האחים יחד) כמו טל חרמון שיורד על הר ציון לפי שה׳ ששם ה׳ צוה שיחולו הברכה והחיים לעולם.

כטל, והוא גם כטל חרמון היורד על הר ציון כי שם צוה ה׳ את הברכה והחיים עד העולם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כטל – אמר ר׳ משה: מה טעם הר חרמון להר ציון.

ופירש בו כטל חרמון – שראוי להיותו יורד על הררי ציון.

והנכון בעיני: כי כטל ישרת אחר וכן הוא כטל חרמון – כטל שיורד. והנה הזכיר שני דברים, על דרך: יכפה אף (משלי כ״א:י״ד) ורבים כמוהו כי הברכה בטל אז תרבה התבואה שחיי האדם תלויין בה.

LIKE THE DEW OF HERMON. Rabbi Moses asks,⁠¹ “What connection is there between Mt. Hermon and Mt. Zion?”² Rabbi Moses explains it as follows: “Like the dew of Hermon that is fit to come down on the mountains of Zion.”

However, in my opinion ke-tal (as dew) serves two words. Our verse is to be read as follows: “As the dew of Hermon [and] as the dew that comes down on the mountains of Zion.” The psalmist thus mentions two things.⁠³ Our verse is similar to pacifieth anger (Prov. 21:14).⁠⁴ There are many such cases.⁠⁵

The blessing For there the Lord commanded the blessing refers to the blessing of dew. On the other hand, the blessing might refer to an increase in grain, for the life of man is dependent on it.

1. Literally, “says.”

2. They are far from each other: Mt. Hermon in the north of the Land of Israel, Mt. Zion in its center.

3. The dew that falls on Mt. Hermon and the dew that falls on Mt. Zion.

4. Prov. 21:14 reads, A gift in secret pacifieth anger, and a present in the bosom strong wrath. According to Ibn Ezra, the word pacifieth (yikhpeh) should be read as if it were written twice. The verse should be read: “A gift in secret pacifieth anger and a present in the bosom pacifieth strong wrath.”

5. Where a word should be read as if it were written twice.

כטל חרמון שיורד – כך כל רוב עם באו, כמו: טל חרמון שיורד לרוב. ולכך נקט הר חרמון שהוא גבוה משאר הרים,⁠¹ דכתיב: צידונים יקראו לחרמון שריון והאמרי יקראו לו שניר (דברים ג׳:ט׳), ומתרגמינן: טור תלגא (אונקלוס דברים ג׳:ט׳), שהשלג מצוי עליו כל השנה.

כטל – לשון ריבוי [הוא, דכתיב]⁠^א בחושי הארכי: ובאנו עליו באחת המקומות אשר נמצא שם ונחנו עליו כאשר יפל הטל על פני האדמה (שמואל ב י״ז:י״ב), מחמת רוב עם שיהיה לנו, הרי לך שטל זה לשון ריבוי הוא.

על הררי ציון – באו עם [ש.. ל..].⁠^ב

כי שם ציוה י״י – שם בהררי ציון ציוה את הברכה שנאמר: בכל {ה}⁠מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך (שמות כ׳:כ׳).

וחיים להם עד העולם – אינו אומר לעולם ממש אלא לשון אריכות כלומר [חיים]⁠^ג ארוכים.

1. בדומה במיוחס לרשב״ם.

א. המלים מטושטשות בכתב היד.

ב. המלים מטושטשות בכתב היד.

ג. המלה מטושטשת בכתב היד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

(ג) כטל חרמון – כטל עומד במקום שנים, כאילו אמר: כטל חרמון, כטל שיורד על הררי ציון, וזכר חרמון שהוא מן ההרים הרמים אשר בארץ ישראל, כמ״ש: תבור וחרמון בשמך ירננו (תהלים פ״ט:י״ג).

וזכר: הררי ציון – כי שם תהיה המלוכה.

ואמר: הררי – רבים, כמו שאמר: ירושלם הרים סביב לה (תהלים קכ״ה:ב׳).

וכבר זכר משל השמן הוא משל לכהן גדול, וזכר עתה הטל שהוא משל על המלך. כמו שכתוב: נהם ככפיר זעף מלך וכטל על עשב רצונו (משלי י״ט:י״ב). ועוד כי הגאולה נמשלת לטל, כמו שאמר: כטל מאת י״י (מיכה ה׳:ו׳). וזכר טל על ההרים שהוא בהם לברכה, והם צריכים יותר מן העמקים וארץ המישור.

כי שם – בהררי צוה י״י את הברכה.

ויצוה שם חיים עד עולם – ופירש עד העולם – זמן רב, כמ״ש: כי כימי העץ ימי עמי ומעשי ידיהם יבלו בחירי (ישעיהו ס״ה:כ״ב).

או פירש עד העולם – לעולם הבא.

ואחר שדימה הכהונה לשמן שהוא המעולה שבמשקים, דימה המלכות לטל, לרמז, שכמו הטל צורך לעולם בכל יום וערב לכל אדם, כן המלכות צריך העם להתמדת משפטיו בתמידות, ושתהא הנהגתו לא בחימה ולא בשטף כמטר סוחף, רק במתון, על דרך הוו מתונים בדין (משנה אבות א׳:ב׳). ואמר שלמה (משלי יט, יב), נהם ככפיר זעף מלך וכטל על עשב רצונו.

וחרמון אינו קרוב לציון, ואיך יאמר שטל חרמון יורד על הררי ציון. ולדעתי פירושו, שהמלכות על הררי ציון נעים וערב, כטל חרמון שיורד במקומו, וניגר לארץ. וזכר חרמון לרוב גובהו, ושהוא נגוב כשמו, מלשון והחרים ה׳ את לשון ים מצרים (ישעיה יא, טו), והטל נראה שם בשפע, כן הנהגת המלכות נגלית לרוב ישרה, והתקיים הישוב המדיני בה. ואמר על ציון כי שם צוה ה׳ את הברכה לרוב שלימות יושביה. וחיים עד העולם רומז לחיי העולם הבא.

ואם תרצה תפרשהו על מלך המשיח, על הדרך שפירשנוהו. ויראה לי עוד שזאת המעלה היו אומרים כשהיו סמוכים לגבוהה שבמעלות, וזו שאחריה גבוהה שבהם, שהיו נכנסים לזמר ולברך.

כטל חרמון. וכמו כן היו אלה האחים בתורתם ׳כטל חרמון׳ שאין שם מטר מצוי, ונמצא בו טל מספיק, שהוא רצוי לכל¹, וכן האחים הנזכרים² נתנו מתורתם להמון מה שיוכלו לקבל³: שיורד על הררי ציון. וכמו כן היו כמו מה ׳שיורד על הררי ציון׳, שהוא טל ומטר⁴, וזה למבינים, כאמרו (דברים לב ב) ׳יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי׳: כי שם ציוה ה׳ את הברכה. ואמרתי (פסוק א) ׳הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים׳, ׳כי׳ אמנם ׳שם׳ - במקום שבתם במדבר⁵ מבלתי שימתין למקום המקדש, ׳צוה ה׳ את הברכה׳ בתורתו בעולם הזה, וכמו כן ׳ציוה׳ פה חיים עד העולם, כאמרו (שמות יט ו) ׳ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש׳:

1. כטל שהכל שמחים בו (ראה רבינו תחילת האזינו ע״פ ספרי).

2. משה ואהרן.

3. על דרך פירושו בתחילת האזינו שנמביא בסמוך.

4. ׳ כטל, עומד במקום שנים, כאילו אמר: כטל חרמון וכטל שיורד על הררי ציון׳ (רד״ק)..

5. שישבו שם ׳גם יחד׳.

וכמו טַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן שזה מהנה לזה, כן אלה השני האחים זה וזה ההנו לישראל בשבתם יחד, כִּי שָׁם צִוָּה ה׳ אֶת הַבְּרָכָה, ׳שם׳ במדבר בעוד היו יושבים יחד האחים, ׳ציוה ה׳ את הברכה׳, שנתן לנו תורתו תורת אמת על ידי משה נאמן ביתו שהיא חַיִּים עַד הָעוֹלָם, ו׳עץ חיים היא למחזיקים בה׳ (משלי ג׳:י״ח):

כטל חרמון – כמו הטל היורד מהר חרמון על הררי ציון הנמוכים ממנו כן באה השפע באמצעות המלך ליתר העם.

כי שם – בציון צוה ה׳ את הברכה והחיים עד העולם ר״ל בציון באה שפע ותחל ראשונה על המלך המולך בה וממנו יושפע על בני העם ולכן טוב הדבר שיהיו לאחדים.

כטל חרמון – ולפעמים תגיע השפע על המוכן לה ע״י אמצעי באופן שתגיע תחלה אל מקום בלתי מכוון בעצם וראשונה, כדי שתריק על מקום הראוי, כטל חרמון שאינו מכוון לצורך הר חרמון רק שיורד על הררי ציון, כי שם צוה ה׳ את הברכה – שעקר הברכה יורד בשביל הר ציון והולך דרך הר חרמון, כי הטל המביא חיים בהר חרמון אינם חיים מתמידים עד העולם, ואינם חיים נצחיים, אבל החיים אשר בהר ציון הם חיים נצחיים עד העולם, כן שפע העושר והקנינים שהגיע אל זבולון לא הגיעו אליו רק לצורך יששכר שימצא ריוח לעסוק בתורה ולקנות על ידם חיי עד, והגיעו ליששכר באמצעות זבולון, ובזה היה זבולון דומה כהר חרמון שמקבל הטל בשביל הר ציון.

חרמן – סעיף הרי הלבנון גבול לא״י מצד צפון שממנו מסתעפים כל ההרים שבארץ כנען.

כי שם – במקום שישבו אחים גם יחד או בהררי ציון כלומר בארץ ישראל.

חיים – ע״ד את החיים ואת הטוב (פרשת נצבים) משמעו חיי שקט והצלחה.

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון