Tehillim 130 – תהלים קל‏ – Mikraot Gedolot

(א) שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֑וֹת⁠ ^אמִמַּעֲמַקִּ֖ים קְרָאתִ֣יךָ יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

A song of ascents.⁠¹ From the depths² I have called to You, Hashem.

1. A song of ascents | שִׁיר הַמַּעֲלוֹת – Regarding the meaning of this title, see the note on Tehillim 120:1. This psalm focuses on deliverance from sin more than on deliverance from external foes. Nonetheless, many commentators suggest that the themes are intertwined, for the psalmist is assuming that troubles come due to sin, and hence that pardon for sin will lead to salvation from distress and exile.

2. the depths | מִמַּעֲמַקִּים – In the four other places that the word appears it refers specifically to the depths of the sea. See Ibn Ezra and Radak that here it is a metaphor for the poverty and degradation of exile. Cf. Malbim that the psalmist calls out from the "depths of his distress", or Hoil Moshe that he cries "from the depths of his heart". The commentary attributed to Rashbam, instead, suggests that the word means "עמקים", valleys, perhaps assuming that as a sign of humility, the psalmist prays from a place which is physically low down.

א. ‹ר3› פרשה פתוחה

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

שִׁיר דְאִתְאֲמַר עַל מַסוּקִין דִתְהוֹמָא מִן עוּמְקַיָא קְרֵיתָךְ יְיָ.

A song that was uttered on the ascents of the abyss. From the depths I have called you, O LORD.

שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה׳ – אמר רבי יוסי בר חנינא משום ר׳ אליעזר בן יעקב לעולם אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל משום שנאמר ממעמקים קראתיך. תניא נמי הכי לעולם לא יעמוד אדם לא על גבי מטה ולא על גבי כסא ולא על גבי ספסל ולא על גבי שרפרף ולא במקום גבוה ויתפלל שאין גבהות לפני המקום שנאמר ממעמקים קראתיך ה׳. כי עמך הסליחה. אמר רבי אבא הסליחה מופקדת אצלך מראש השנה. וכל כך למה למען תורא. בשביל ליתן אימתך על בריותיך ביום הכפורים.

שיר המעלות ממעמקים קראתיך י״י – א״ר יוסי בר חנינא משום ר׳ אליעזר בן יעקב לעולם אל יעמוד אדם על גבי מקום גבוה ויתפלל משום שנאמר ממעמקים קראתיך י״י, תניא נמי הכי לא יעמוד אדם לא על גבי מטה ולא על גבי כסא ולא על גבי ספסל ולא על גבי שרפרף ולא במקום גבוה ויתפלל שאין גבהות לפני המקום שנאמר ממעמקים קראתיך י״י.

ותסביח ברפע צות, מן אלאעמאק דעותך יא רב.

וגם זה הלל בהרמת קול. ה׳! קראתי אליך מהמעמקים.

ושיר בקול רם.

[118 א] שיר המעלות ממעמקים

שיר המעלות ממעמקים – מתוך עמקים.

שיר המעלות ממעמקים – טעם ממעמקים – בעבור היות ישראל בגלות ודלות וקלות ושפלות.

A SONG OF ASCENTS. OUT OF THE DEPTHS. Scripture says out of the depths because it speaks of Israel in exile. Israel in exile suffers poverty, shame, and degradation.⁠¹

1. In other words, the psalm speaks on behalf of Israel in exile.

שיר המעלות ממעמקים קראתיך י״י – דמה הגלות למעמקי מים.

שיר המעלות ממעמקים גם זאת המעלה נאמרה על בני הגלות. תפילה על הגאולה והערת הנבואה ליחל לאל ולבטוח בו בזה. וממעמקים ר״ל מעומק הגלות וממבוכת הצרות.

(הקדמה) בזה המזמור התפלל המשורר על בני הגולה, שיקבל האל יתברך תפילתם ויסלח על עוונות שנעשו בגלות. והזהיר את בני הגלות שיצפו לישועה בחסד עליון. ואמר:

(א) ממעמקים. של גלות¹: קראתיך ה׳. שתושיע:

1. טעם ממעמקים בעבור היות ישראל בגלו׳ ודלו׳ וקלו׳ ושפלו׳ (אבע״ז).

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה׳. מעומק הגלות ׳קראתיך׳ לעזרתה לי, ואליך נשאתי את עיני:

ממעמקים – מתוך עומק הצרות קראתי לך ה׳.

שיר המעלות – תפלה על סליחת העון, ממעמקים קראתיך ה׳ – העומק יאמר על עומק ממשי הפך מקום הגבוה, כמו העני והחלש והגולה וכדומה, וגם יאמר על עומק נפשי מי שבחטאו התרחק מה׳ הגבוה מעל גבוהים ונפשו עומדת במורד ובשפלות, הגם שבעניני גופו יעמוד בהצלחה וברום עולם ע״ז יאמר אנכי קראתיך משני עמקים שאני בם, עומק ושפלות הגוף, עם עומק ושפלות הנפש.

ממעקים – מעומק לבי, או משפלות רוחי.

(ב) אֲדֹנָי֮ שִׁמְעָ֢ה בְק֫וֹלִ֥י⁠ תִּהְיֶ֣ינָה אׇ֭זְנֶיךָ קַשֻּׁב֑וֹת⁠ לְ֝ק֗וֹל תַּחֲנוּנָֽי׃

Adonai, listen to my voice. May Your ears be attentive to the sound of my pleas.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְיָ קַבֵּל צְלוֹתִי תֶּהֶוְיָן אוּדְנָיִךְ צָיְתִין לְקָל צְלוֹתִי.

O LORD, receive my prayer; may your ears be attentive to the sound of my prayer.

אללהם אסמע צותי, ויכון מקבולא ענדך צות תחנני.

ה׳! תשמע את קולי ושיהיה קול תחינתי מרוצה לפניך.

תהיינה, ויהיה מקובל לפניך קול תחנוני.

וקשובות וזנה פעולות דל עלי וגוד קשב אלתֺקיל מתֺל שכל (בראשית מח:יד) וקד יגוז איצֺא כונה לקשב אלכׄפיף לאן אלגנב אלכׄפיף וסלח (תהלים פו:ה) משדדאן והמא מן אלכׄפיף.

And “be attentive” (qashshūôth) morphological pattern is ‘Peʾūlôth’ proving the existence of a Piʾēl QSHB similar to “crossing” (Shikkēl) (Gen. 48:14). It may also mean QSHB in Qāl alongside the Qāl and “Sallāḥ” (Ps. 86:5). They are doubled and they are (unequivocally) Qāl.

י״י^א – בעבור היותו במעמקים צועק שמעה בקולי.

א. כן בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896, פרמא 1870, פרמא 2062. בפסוק מופיע שם אדנות.

LORD. The psalmist cries out, Lord, hearken unto my voice because he is in the depths.

קשובות – בשקל: שכולה, שכולות (ירמיהו י״ח:כ״א).

קשובות ר״ל מקשיבות, והוא תואר, על משקל ושכולה אין בהם (שיר השירים ד, ב), שיאמר ממנו שכולות.

שמעה בקולי. בהרימי קולי מרוב צוררי, והנקם: לקול תחנוני. לסלוח ולהושיע:

אתה אֲדֹנָי, שִׁמְעָה בְקוֹלִי, היפך [...⁠¹]. כשיאמר ׳שמע קולי׳², ר״ל קבל תפילתי, וכשהוא אומר ׳שמעה בקולי׳, ר״ל לעשות מה שהוא מצווה ושואל מאתו בלי שום תפילה, כמו ׳איננו שומע בקולנו׳ (דברים כ״א:כ׳), ר״ל איננו סר למשמעתם, וכן (יהושע י׳:י״ד) ׳ולא היה כיום ההוא וגו׳ לשמוע ה׳ בקול איש׳: תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי. שצריך שאתה תשים ׳אזניך קשובות׳ לשמוע ׳קול תחנוני׳, לפי שתפילתי אינה ראוייה לעלות אליך, אבל צריך שאתה תטה אזנך לשמעה:

1. חסרה שליש שורה.

2. בלי בי״ת השימוש.

קשובות – ענין שמיעה.

ה׳ שמעה בקולי – הוא קבלת תפלתו למלאת בקשתו, וגם תהיינה אזנך קשובות לקול תחנוני – ר״ל איכות קולי והצעת דברי וטענותי הצודקות.

קשבות – תאר על משקל חנון, וחסרה הו״ו, אולי כונת המחבר היתה לכתוב קַשְׁבוֹת וכן בנחמיה א׳:ו׳, תהי נא אזנך קַשֶּׁבֶת.

(ג) אִם⁠־עֲוֺנ֥וֹת תִּשְׁמׇר⁠־יָ֑הּ אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַעֲמֹֽד׃

If You, Hashem, keep account¹ of iniquities, Adonai, who can endure?

1. keep account | תִּשְׁמׇר – The root "שמר" has several connotations, including: "to guard/watch", "to keep/observe" or "to remember" (see its usage in Bereshit 37:11). Here it might be combining these nuances, with the psalmist saying that if Hashem were to keep in mind and preserve one's sins forever, no one could survive.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אִין עַוְיָן תִּטוֹר יָהּ יְיָ מַן יְקוּם.

If you will take note of iniquities, O Yah, LORD, who will remain?

פאנך יא אזלי יא רב אן חפט׳ת אלד׳נוב, מן ד׳א ית׳בת.

הנצחי! לפי שאם אתה שמרת את העונות. ה׳! אם כך מי יכול להתקיים?

מי, מי יוכל להתקיים.

אם – הטעם הושיעני מהרה ואל תזכור לי עוונות שעברו כי לא אוכל לענות ולהשיב.

IF THOU, LORD, SHOULDST MARK INIQUITIES. The following is the meaning of our verses: “Come quickly to my rescue,⁠¹ and do not mark to me the sins that I committed in the past,⁠² for I cannot answer nor respond.”³

1. Verse 1.

2. Ibn Ezra’s rendition of If Thou, Lord, shouldst mark iniquities.

3. Ibn Ezra’s explanation of who could stand. According to this interpretation, the psalmist is saying, “I cannot explain why I sinned. Hence, if You mark iniquities, I am guilty of sinning and deserve punishment.”

אם עונות מי יעמוד – כמעט נהיה כלים ואובדים אם תשמור לנו עונותינו.

ואם עונות תשמר יה פי׳ שלא תסלח בתשובה ובבקשת מחילה, מי יעמוד.

אם עוונות תשמר יה. כי ׳אם תשמור׳ עוונותינו בגלות בעוד שמך ׳יה׳, שאין השם שלם במידת רחמים¹, ה׳ מי יעמוד - אין ספק שאפילו במידת רחמים יהיה הדור חייב²:

1. בשמות (יז טז) כתוב ׳כי יד על כס יה מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור׳, ופירש רש״י (ומקורו בתנחומא כי תצא יא ועוד מדרשים) ׳ומהו כס, ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם׳. ורבינו מפרש ששם הוי״ה מורה על מידת הרחמים, ואם כן חיסרון השם הזה מורה שאין חסדים גמורים. וזהו שלעתיד לבוא יהיה ׳ה׳ אחד ושמו אחד׳, כפי שפירשו בפסחים (נ.) והביא רבינו בכוונות התורה ע״ש. ובעירובין (יח:) ׳ואמר רבי ירמיה בן אלעזר: מיום שחרב בית המקדש דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות, שנאמר כל הנשמה תהלל יה הללויה׳, ורש״י שם פירש שהכוונה לעשות בו שימוש בברכת כהנים, והפסוק ׳כל הנשמה׳ מורה ששם זה יכולים כולם להשתמש בו, אך תוספות בשם ר״ח כתבו שדורש ׳כל הנשַמה׳ בדגש המ״ם, לשון הארץ הלזו הנשמה, ובתוספות הרא״ש לדרך זו פירש ששם י-ה יכולים להששתמש היינו ׳שנקרא ככתבו, ובמקדש היה נקרא שם של ד׳ אותיות ככתבו׳. ומהרש״א שם כתב: ועי״ל ע״פ מ״ש בפרק כל היד אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף וז״ש כל שהנשמות עדיין הם בגוף ולא כלו ממנו תהלל יה ואחר שיכלו מן הגוף הנשמות ובן דוד בא אזי יהללו בשם של ד׳ מלא כדאמרינן כי יד על כס יה שאין השם מלא עד שיכלה זרעו של עמלק ע״י בן דוד וק״ל: ובישעיה (כו ד) ׳אתם בני הגלות, בִּטְחוּ בַה׳ עֲדֵי עַד, ׳לא יוסיף להגלותך׳ (איכה ד כב), [כִּי בְּיָהּ ה׳], כי במה שהתנהג במידת מחצית השם המיוחד שהיא רחמים עם הדין בגלות, ובכן נפרע מפשעי עמו, ׳יעמס לנו האל ישועתנו׳, ויהיה צוּר עוֹלָמִים׳. וראה מה שהאכתי בביאור שם ועדיין טעון בירור.

2. לפנינו בשם אדנ״י שאינו דווקא שם רחמים.

אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ [אֲדֹנָי]¹ מִי יַעֲמֹד. יאמר, בעוד שאתה ׳י״ה׳ ואין שמך שלם, וזהו בגלות, כי עד שלא יכרת זרעו של עמלק אין השם שלם², ׳אם תשמור העוונות׳ שאז אני עושה, עתה ששמך שלם שיהיה בימי הגאולה³, ׳מי יעמוד׳:

1. בכת״י: ׳ה׳⁠ ⁠׳. וכן נראה ממה שמפרשו שהוא מידת הרחמים, וזה נאמר רק בשם הוי״ה.

2. ראה רש״י בשמות (יז טז) ע״פ תנחומא (כי תצא יא), וראה לעיל (תהלים קי״ג:א׳). ושם הוי״ה בשלימותו מורה על רחמים, א״כ חסרונו מורה שאין חסדים גמורים, ולעתיד יהיה ׳ה׳ אחד ושמו אחד׳, ראה פסחים (נ.), הביאו רבינו בכוונות התורה, ע״ש. ובעירובין (יח:) ׳ואמר רבי ירמיה בן אלעזר, מיום שחרב בית המקדש דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות, שנאמר כל הנשמה תהלל יה הללויה׳, וראה תוספות הרא״ש ומהרש״א שם. וראה מש״כ בישעיה (כו ד) ובמצויין שם.

3. שם ׳אדנ״י׳.

אם עונות תשמר – אם לא תמחול ותשמור אותם להפרע עליהם גמול מי יוכל לעמוד ולהתקיים כי הלא רבו מאוד.

אם עונות תשמר יה אם תרצה לשמור עונות ושלא לסלוח, ה׳ מי יעמד לא ימצא מי שיעמוד ויתקיים, כי אחר שה׳ בלתי בעל תכלית מחוייב שהעבודה אליו תהיה ג״כ בלתי בעל תכלית, ושחטא היותר קל יגדל מאד, כי לא יצוייר שימלא החוב המוטל עליו לעבוד את הבלתי בעל תכלית רק מי שהוא בלתי בעל תכלית כמוהו, וא״כ מי יעמוד אחר שגם חטא קטן הוא מרי בלתי בעל תכלית, ואין הבדל בין בלתי בעל תכלית לבלתי בעל תכלית.

תשמר – מלשון ועלי שמר את פיה (שמואל א׳ א׳:י״ב) לשון השגחה והמתנה.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) כִּֽי⁠־עִמְּךָ֥ הַסְּלִיחָ֑ה⁠ לְ֝מַ֗עַן תִּוָּרֵֽא׃

For with You¹ is forgiveness, that You shall be feared.⁠²

1. with You | עִמְּךָ – In other words, pardon is in the hands of Hashem alone, and not given to the angels (Rashi, Radak). Malbim further notes that in Tanakh, the root "סלח" is found only in reference to Hashem, and never between humans, since it includes total erasure of the original sin, something God alone can do.

2. You shall be feared | תִּוָּרֵא – See the commentary attributed to Rashbam that only if God is forgiving will man fear Him, as otherwise, as soon as he sins once, man will stop caring, thinking that he is beyond repair regardless. Cf. Radak (citing his father) and Metzudat David, that if angels were also able to pardon sins, they would do so easily, as they are not the One against whom one transgressed; their quick pardons, then, would lessen people's fear of and reverence for God.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרוּם גַבָּךְ שְׁבִיקוּתָא מִן בִּגְלַל דְתִתְחַמֵי.

For there is forgiveness with you, so that you might be seen.

כי עמך הסליחה – א״ר אחא הסליחה מופקדת אצלך מראש השנה וכל כך למה למען תורא בשביל ליתן אימתך על בריותיך ביום הכפורים.

בל אלמגפרה מעך, לקבל אן תתקא.

אלא הסליחה מאתך בשביל שאתה תהיה יראוי (יפחדו ממך).

כי, אלא עמך הסליחה.

וקו׳ למען תורא מ⁠(ס)⁠תקבל נורא (יואל ב:יא) אלמאצֺי ואלמסתקבל יורא תורא עלי זנה תוקש בו (דברים ז:כה).

ואלמעני רגא גפראנך מן חיתֺ כׄשי עקאבך לאנך לו עאקבת עלי כל דֺנב ארתפע מעני אלתקוﹶי אדֺ כאנת אלנפס קד וטנת עלי אלעקובה ובאלחרי אן גפרת גמיע אלדֺנב אלא יבני אלא מא יתקי.

It states; “so that You may be held in awe” is an imperfect verb. “terrible” (Nôrā) (Joel 2:11) is the perfect form. The Imperfect (forms) are ‘Yiwwārē,’ ‘Tiwwārē’ based on the morphological form “you be ensnared” (Deut. 7:25).

It signifies hope for Your forgiveness since he fears Your punishment. If You punish every sin, it would eliminate the effect of fear. For then the soul would be reconciled mentally to the punishment. More precisely; if You forgave every punishment, then it would have not foundation behind it and no one would be fearful.

עמך הסליחה – לא נתת רשות לשליח לסלוח, כמה שנאמר: כי לא ישא לפשעכם (שמות כ״ג:כ״א).

למען תורא – על זאת שלא יהא אדם בטוח על סליחת אחר.

For forgiveness is with You You did not give permission to an agent to forgive, as it is said: "for he will not forgive your transgression" (Shemot 23:21).

in order that You be feared for this, so that no man will rely on the forgiveness of another. (I found this.)

למען תיראו – לפי שעמך הסליחה בני אדם יריאים ממך, לפי שצריכים לבקש רחמים שתמחול להם. שאם לא היית מוחל, לא היו יריאים, והיו ע⁠{ו}⁠שים כל רצונם בעולם הזה, משעברו עבירה אחת, שהרי יודעים שאין להם תקנה.⁠¹

1. השוו ר״י בכור שור שמות ל׳:א׳.

כי – הטעם כאשר תסלח לעוני ישמעו חטאים וישובו גם הם ויניחו חטאם, ואם לא תסלח לא ייראוך ויעשו חפצם ככל אות נפשם.

FOR WITH THEE THERE IS FORGIVENESS. The following is the meaning of our verse: “When You forgive my transgressions and sinners hear of this, they too shall repent and put their sins aside. However, if You do not forgive, then they will not fear You¹ and they will do all that they want to. [They will act] in accordance with all of their desires.”²

1. They will violate God’s negative commandments.

2. Since there is no forgiveness, they might as well go on sinning.

כי עמך הסליחה – פי׳ אדוני אבי ז״ל: האל יתברך נתן ממשלה לעליונים לעשות חפצו בארץ, אבל הסליחה אינה עמהם כי אם עמו. למה? שלא יאמרו בני אדם בלבם: אם אנו חוטאים יתפייסו לנו המלאכים וישאו לפשעינו. בא להודיע אין בהם סליחה, למען שייראו בני אדם את האל ית׳, למען כי עמו הסליחה לא עם אחר זולתו.

והחכם ראב״ע פירש: שאם לא תסלח, לא ייראוך החוטאים, ויעשו חפצם בכל אות נפשם.

כי עמך הסליחה למען תורא כלומר, שבני אדם אי אפשר להם שלא לחטוא, כי יצר לב האדם רע. ואלו לא הבטחת בסליחה לא היית נורא, כי כשחטא האדם כבר נואש מן הסליחה ויחשוב בעצמו שמאחר שלא תועיל תשובה טוב לו שימלא חפצו, ונמצא שהבטחתך בסליחה הוא סיבה שתורא. וי״מ שמצד שהאל נתן ממשלה בעליונים להראות מהם במצוות ופעולות גדולות בארץ, אמר שהסליחה איננה רק עמו לבד, וכן אמרו בדרש (תנחומא משפטים יח). והביאור, מדכתיב (שמות כג, כ-כא) הנה אנכי שולח מלאך, כי לא ישא לפשעכם.

כי עמך הסליחה. ואמרתי שתשמע לקול תחנוני ולסלוח, ׳כי׳ אמנם ׳עמך׳ - במידת רחמים גמורים שהם בשם שלם, תהיה ׳הסליחה׳ הצריכה על עוונות הגלות, ולא יספיקו בזה רחמים בלתי גמורים בשם ׳יה׳ שהוא שם בלתי שלם: למען תיוורא. ושאלתי שתשמע בקולי בשוועי מצרת רודפי ותנקם, ׳למען תיוורא׳ מישראל, כאמרו (צפניה ג ו-ז) ׳הכרתי גוים [וגו׳], אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר׳, כענין ׳וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים וייראו העם את ה׳⁠ ⁠׳ (שמות יד לא):

מה שאמרתי שלא תשמור עוונות, הוא לפי שעִמְּךָ הַסְּלִיחָה ואתה יכול לסלוח ואין זולתך יכול, כאמרו (שמות כ״ג:כ״א) ׳כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו׳¹. ומה שאמרתי (פסוק ב) ׳שמעה בקולי׳, אמרתיהו לְמַעַן תִּוָּרֵא², כי בראות כל הגוים גדלך ויכלתך שאתה פועל עמנו ונפנה אלינו, אז בודאי תיוורא, על דרך ׳מי לא ייראך מלך הגויים וגו׳ מאין כמוך׳ (ירמיה י׳:ז׳)³:

1. כ״כ רש״י. וראה מש״כ רבינו בשמות שם.

2. תהיה יראוי, שייראו אותך.

3. בנדפס פירש ׳למען תיוורא׳ – מישראל, לא מן הגויים.

תורא – מלשון מורא.

כי עמך הסליחה – ולא מסרת סליחת העון לאחד מהמלאכים כמ״ש כי לא ישא לפשעכם (שמות כ״ג:כ״א).

למען תורא – כ״א מסר הסליחה אל המלאך היה נפתה לה האדם לומר המלאך יתפייס לנו הואיל ולא לו חטאנו וישא את העון והיה ממעט ביראת המקום.

הסליחה – גדר הסליחה שמעביר העון כאילו לא היה במציאות כלל ולא ימצא רק אצל ה׳ (התו״ה ויקרא סי׳ רע״ז).

כי עמך הסליחה – ר״ל שיש הבדל בין בשר ודם הסולח ומוחל למי שחטא כנגדו, שיעשה זאת מצד איזה ענין שמצא בהחוטא, ע״י שחוטא התחרט ובקש סליחה, או ע״י שרחם עליו, או ע״י שמצא חן בעיניו, וא״כ סבת הסליחה לא נמצא עם הסולח רק עם מי שסולחים לו. משא״כ אתה סבת הסליחה נמצא בך, כי אי אפשר שיצוייר אל בורא ומקיים ברואיו אם לא יהיה סולח לעולם, כמ״ש במדרש שאמר אברהם אבינו ע״ה להקב״ה אם דין אתה מבקש אין עולם ואם עולם אתה מבקש אין דין וא״כ סבת הסליחה נמצא עמך, וגם שגדר הסליחה הוא שיעביר את העון כאילו לא היה במציאות כלל, וזה לא יוכל האדם לעשות שיעשה מדבר שהיה במציאות כאילו לא היה, וע״כ לא נמצא בשום מקום בתנ״ך סליחה מאדם לאדם רק מה׳, ועז״א כי רק עמך הסליחה למען תורא – ר״ל בשר ודם ע״י שרוצה שייראו מפניו לא ימחול על עון שאם ימחול עונות לא ייראו מפניו באשר היראה מפניו הוא רק מפני ענשו, ואם לא יעניש אין מקום לירא, משא״כ אתה סבת היראה שמתיראים מפניך הוא גדולתך ורוממתך וזה מתגלה ע״י הסליחה שבזה יראו שאתה נעלית משיפגמו בכבודך, כמ״ש אם חטאת מה תפעל בו, ונעלית משימצא איש צדיק לפניך עד שהסליחה היא תסבב למען תורא.

למען תורא – יראת הרוממות, שאם לא תסלח יאמר אדם כבר אבדתי, ומה לי לשוב בתשובה, או למען זה גם הוא ע״ד למען אשר יצוה, שכתבנו עליו למעלה (קכ״ה:ג׳) בגלל היראה שאדם ירא ממך אתה תסלח והראשון נראה יותר.

(ה) קִוִּ֣יתִי יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה קִוְּתָ֣ה נַפְשִׁ֑י⁠ וְֽלִדְבָר֥וֹ הוֹחָֽלְתִּי׃

I have hoped, Hashem, my soul has hoped; and for His words I have waited.⁠¹

1. I wait | הוֹחָלְתִּי – Malbim differentiates between the somewhat synonymous roots "קוה" and "יחל", suggesting that the former implies uncertain hope, not stemming from a promise of aid or the like, whereas "ייחל" refers to one who is waiting for a promise to come to fruition. Thus, the psalmist both simply hopes, wishing that God's mercy be directed at him, and also waits with certainty, knowing that eventually God's word will be fulfilled.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אַמְתִינֵית יְיָ מְתִינַת נַפְשִׁי וּלְאַיְקָרֵיהּ אוֹרִיכֵית.

I have waited, O LORD; my soul has waited, and for his glory I have waited long.

כד׳אך רג׳ות אללה ט׳אהרא, ורג׳אתה נפסי סרא, וצברת לאמרה.

באופן הזה התחננתי לה׳ בגלוי כך נפשי התחננה אליו בסתר והמתנתי בסבלנות לדברו.

קויתי, כן קויתי ה׳ בגלוי וקותה אותו נפשי בסתר ולדברו הוחלתי.

אלא תרי אנה וצל דֺכר אלרגא בדֺכר אלמכׄאף פקאל קויתי ייי קותה נפשי אי רגתה נפסי אכתֺר מן רגא אלחﹸרﹼﹶאס רויה אלצבאח תֺם כׄצץ הדֺא מא יחתרסון בעד אﹸכר חרסוא קבלהם אדֺ הם אקרב אלי אלצבאח פיקול אנה תֺלג מן בלוג רגאיה אכתֺר מן רגאיהם פידנוא אלצבאח ואלושיך.

Since he (the Psalmist) continues to mentions hope in connection to the fear, as it says; “I look to the Lord; I look to Him;” as in his hope is greater that the hope of the watchers of the morning. Afterwards, he specifies those who guard again since they guarded previously, they are closer to the morning. Therefore, it says his delighted was greater then there’s in obtain his Hope thought they (too) are close to the morning and what is about to happens.

[קויתי י״י קותה נפשי – קווי אחר קווי, כעין: קוה אל י״י חזק ויאמץ לבך וקוה (תהלים כ״ז:י״ד), כעין משומרים לבקר שומרים לבקר (תהלים ק״ל:ו׳).]

I hoped, O Lord; yea, my soul hoped one hope after another hope, similar to: "Hope for the Lord, be strong and He will give your heart courage, and hope" (Tehillim 27:14), and similar to "among those who await the morning, those who await the morning.⁠"

(ה-ו) משמרים לבקר נפשי קותה לי״י – מפני הרשעים השומרים לבקר – ואורבים אותי לבקר בצאתי מפתח ביתי.

קיויתי – לשמוע בקולי.⁠^א

ולדברו – לגזירותיו.

א. כן בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2062: ״בקולו״.

I WAIT FOR THE LORD. I wait for the Lord to hear my voice. AND IN HIS WORD: The reference is to God’s decrees.

קויתי י״י – אני קויתי אותו בעולם הזה שיראני הישועה. וקיותה אותה גם כן נפשי במותי לאסוף כבודי אליו.

ולדברו הוחלתי – שהבטיחני להוציאני מן הגלות.

ואמר על לשון כל אחד מהגלות, קויתי ה׳ רומז שתקותו להנצלו מצרות הגוף בעולם הזה, וקותה נפשי רומז לתקותו בעולם הבא. ולדברו ר״ל להבטחתו. הוחלתי בודד, כמו יחלתי.

קויתי ה׳. ועם זה, ראוי שתושיעני ותנקם מרודפי, כי אמנם ׳קויתי ה׳⁠ ⁠׳ - צפיתי לישועה¹: קיוותה נפשי. שתכניע חורפי: ולדברו הוחלתי. כאמרו (דברים לב מג) ׳ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו׳:

1. ע״פ שבת (לא.) שכשבא אדם לדין אחרי מותו שואלים אותו ׳ציפית לישועה׳. ראה בישעיה שראויה לגאולה כי ציפתה לישועה.

ואף על פי שאיני זוכה וראוי לזה, אפילו הכי קִוִּיתִי ה׳ וציפיתי לישועה וקִוְּתָה נַפְשִׁי שתעשה תשועה במשפט האומות, וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי שאמרת (דברים ל׳:ז׳) ׳ונתן וגו׳ את כל האלות האלה על אויביך אשר רדפוך׳¹:

1. ואיתא בתענית (ל:) ׳כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, ושאינו מתאבל על ירושלים – אינו רואה בשמחתה׳, וראה לעיל (תהלים קכו ב-ו) ובמצויין שם.

ולדברו – הוא״ו בגעיא.

קויתי ה׳ – קויתי אל ה׳.

קותה נפשי – כפל הדבר להתמדתו.

קויתי, הוחלתי – המקוה מקוה על דבר בלתי ברור, והמיחל מיחל על דבר ברור (ישעיהו נ״א ה׳, יחזקאל י״ט ה׳, מיכה ה׳ ו׳, ז׳ ז׳, למעלה ל״ח וא״ו, משלי יו״ד כ״ח א׳ ז׳, איוב למ״ד כ״ו) ובזה תבין מ״ש בברכות (ל״ב ע״ב) כל המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם וכו׳ איני והאמר רחב״א אר״י כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנא׳ תוחלת ממושכה מחלה לב, ל״ק הא דמאריך ומעיין הא דלא מעיין, אר״ח ב״א אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר קוה אל ה׳ חזק ויאמץ וכו׳, כי תוחלת הוא המצפה שתעשה בקשתו בודאי וזה מחלה לב, אבל המקוה אינו מצפה על ודאי, וזה כמ״ש התוס׳ שם ד״ה כל דהכא במצפה שתבא בקשתו.

קויתי ה׳ – יש הבדל בין תקוה ובין יחול, סבת התקוה היא בנפש המקוה, שהגם שלא הובטח בבירור על הדבר, נפשו תקוה אליו, וסבת היחול הוא מצד הדבר שאליו מיחל והוא ע״י הבטחה שהבטיחו לעזור לו והוא בלתי מסתפק שימלא דברו והבטחתו, עפ״ז אומר שיש לומר אל ה׳ תקוה וגם יחול קויתי לה׳ מצד שקותה נפשי – שנמצא בנפשי תקוה שה׳ יושיעני גם אם לא היה לו על זה הבטחה נפשו בוטחת בישועתו כי לא יטוש ה׳ עמו, וחוץ מזה לדברו והבטחתו הוחלתי – יש לי יחול אחר שהבטיח לי להושיעני.

הוחלתי – שרש יחל מלשון ולא חלו בה ידים (איכה ד׳:ו׳) מוסיף על קוה ממקור קו שענינו חוט, שזה הוראתו בטחון קטן כחוט, וזה בטחון מיושב.

(ו) נַפְשִׁ֥י לַאדֹנָ֑י⁠ מִשֹּׁמְרִ֥ים לַ֝בֹּ֗קֶר שֹׁמְרִ֥ים לַבֹּֽקֶר׃

My soul yearns for Adonai,⁠¹ more that those who watch² for morning watch for morning.⁠³

1. My soul yearns for Adonai | נַפְשִׁי לַאדֹנָי – More literally: "My soul is for Adonai", but see Radak that the word "yearns" is assumed, or Ibn Ezra that the word "hopes" from the previous verse should be applied here.

2. more than those who watch | מִשֹּׁמְרִים – See Ibn Ezra that the opening "מ" of the word "מִשֹּׁמְרִים" signifies comparison, meaning: "more than". The psalmist waits for Hashem even more than night time guards wait and watch for dawn. Cf. Rashi and Radak, who translate the "מ" as: "among", understanding the "watchmen" to refer to those people who yearn for morning, metaphoric for redemption (Rashi), or those who wake up early to pray to God (Radak). The psalmist declares himself among this group.

3. watch for morning | שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר – See Hoil Moshe that in this phrase, "שֹׁמְרִים" is a verb, while in the initial phrase it serves as a verbal noun. Cf. Rashi, Ibn Ezra, and Radak that the doubling is for emphasis or to show that this yearning is a continuous action, done again and again.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

נַפְשִׁי אוֹרִיכָא לַיָי מִן נָטְרֵי מַטְרַת לְצַפְרָא דְנָטְרִין לִקְרָבָא קוּרְבָּן צַפְרָא.

My soul has waited long for the LORD, more than the watchmen on the morning watch who watch to offer the morning sacrifice.

וכד׳אך נפסי ללה מן אלחראס נהארא, ואלחראס לילא.

באופן הזה נפשי [בתחינה] אל ה׳ [הן בסתר הן בגלוי שיציל אותי ה׳] מהשומרים ביום ומהשומרים בלילה.

נפשי, וכן נפשי לה׳ מן השומרים יומם והשומרים לילה.

פירשתי משומרים לבוקר שומרים לבוקר, יומם ולילה¹, לפי שאין להם היעתקות כלל. לפיכך הכוונה היא תמיד יומם ולילה נכלל בו ולכן ביארתיו.

1. וכיוצא בזה פירש לעיל ה ד בקר – בקר, ראה שם וראה לקמן קמג ח.

ופסרת משומרים לבקר שומרים לבקר, אלנהאר ואלליל, לכון ליס להם אנתקאל בתה, לכן אלגרץ׳ הו עלי מר אלנהאר ואלליל פי מא בין ד׳לך ידכ׳ל פפצחת בה.

נפשי לי״י משומרים לבקר – הנני מן המצפים לגאולה.

שומרים לבקר – מצפים וחוזרים ומצפים קץ אחר קץ.

My soul is to the Lord among those who await the morning I am among those who look forward to the redemption.

those who await the morning They look forward and repeatedly look forward for one end after another end.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

נפשי – קותה לי״י יותר משומרי החומות^א לבקר וטעם להזכירו פעמים כי הם מחזקים נפשם ומנחמים לבם כי ישנו לבקר.

א. כן בכ״י פרמא 1870, פרמא 2062, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״משומרים״.

MY SOUL WAITETH FOR THE LORD. Nafshi (my soul) is to be read as if it were written nafshi kivvetah.⁠¹

[MORE THAN WATCHMEN FOR THE MORNING.] “My soul waits for the Lord more than the watchmen of the walls² wait for the morning.” Scripture mentions more than watchmen for the morning twice, because the watchmen fortify their spirits and console their hearts, for morning has arrived.⁠³

1. The Hebrew reads, My soul for the Lord (nafshi la-Adonai). Hence Ibn Ezra’s comment that My soul for the Lord should be read as if it were written, “My soul waiteth for the Lord (nafshi kivvtah la-Adonai).”

2. Shomrim (watchers) is to be rendered, “watchmen of the walls.”

3. They wait for the morning, for when morning comes the watchmen fortify their spirits and console their hearts.

נפשי הומה לי״י בלילה, להיותה מאותם האנשים השומרים לבקר – כלומר, שקמים באשמורת הבקר להתפלל.

ואמר שומרים לבקר – פעם אחרת, כלומר שמנהגם להיות שומרים וערים בכל בקר להתפלל לאל.

וזה המזמור מאמר כל חסיד בגלות.

והחכם ראב״ע פירש: נפשי קותה לי״י יותר משמקוים שומרי החומות לבוקר, שערים בלילה ויקוו לבוקר, מתי יהיה שיוכלו לישן.

נפשי לה׳, יש מפרשים שהוא שב למה שאמר קותה נפשי, כלומר, נפשי לה׳ מקוה ומיחלת יותר ממה ששומרי החומות בלילה מקוים לבקר, שהם שומרים לבקר שיוכלו לישון. וי״מ נפשי לה׳, כלומר, נפשי נשואה לה׳ להתפלל לפניו להיותי מאותם השומרים לבקר לקום ממטתם להתפלל. ונ״ל כי עת הגאולה הוא קורא בוקר, כי זמן הצרות נמשל ללילה, ואמר, נפשי נשואה לה׳, והיא מאותם השומרים לבקר, ר״ל המחכים והמצפים ליום הגאולה. וכפל ואמר שומרים לבקר לחיזוק.

ועם זה, נפשי לה׳ - מתאווה ׳לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו׳¹, לעבדו שכם אחד: משומרים לבוקר שומרים לבוקר. יותר ממה שה׳שומרים׳ באשמורת ה׳בוקר׳ ׳שומרים׳ וממתינים בנפש שוקקה את ה׳בוקר׳², גם כי אין ספק אצלם שיבוא:

1. לשה״כ לעיל (כז ד). וראה ׳צמאה נפשי לאלקים- ואראה פני׳.

2. ׳נפשי קותה לה׳ יותר משומרים החומות לבקר, וטעם להזכירו פעמים כי הם מחזיקי׳ נפשם ומנחמים לבם כי ישנו לבקר (אבע״ז). והחכם ראב״ע פירש: נפשי קותה לה׳ יותר מִשֶּׁמְקַוִּים שומרי החומות לבוקר, שׁעֵרִים בלילות וִיקַוּוּ לבוקר, מתי יהיה שיוכלו לִישֹׁן (רד״ק). וכוונת רבינו לפרש יותר מאותם השומרים באשמורת שלפני הבוקר מצפים לבוקר, נמצא שכפל ׳שומרים לבוקר׳ בשתי משמעויות, א׳, שומרים את העיר באשמורת הבוקר, ב׳ שומרים – מצפים וממתינים שיבוא הבוקר.

נַפְשִׁי לַאדֹנָי. יאמר, ׳נפשי׳ קיוותה ׳לה׳⁠ ⁠׳ וליום גאולתו מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר – יותר מבעלי המשמרה האחרונה הקרובה לבוקר אשר הם ׳שומרים׳ ומצפים ה׳בוקר׳ בחשק רב, כך ׳נפשי׳ שומרת הבוקר – אור הגאולה¹:

1. ׳שומרים לבוקר׳ השני אינו מתייחס לבעלי המשמר, אלא נפשי שומרת וממתנת לבוקר הגאולה. ובנדפס יישב כפילות ׳שומרים לבוקר׳ באופ״א.

משומרים – מלשון שומר או הוא ענין תקוה והמתנה כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית ל״ז:י״א).

נפשי לה׳ יותר משומרים וממתינים על הבקר – כי השומר וממתין על האדם שיבא ויושיעו אינו בטוח, כי יכול להיות שהאדם ימות או יחלה ולא יבא, אבל מי שממתין על הבקר, הבקר בודאי בא בזמנו, בכ״ז נפשי המיחלת לה׳ היחול הזה גדול משומרים לבקר, ומפרש הם שומרים לבקר שמצד שתקותו נתלה בזמן לא יגיע רק בעתו אחר עבור י״ב שעות של הלילה, וא״א שיבא הבקר קודם לכן אבל.

נפשי – שומרת (כמו תשמר בפסוק ג׳) יותר ממה ששומרי העיר באשמורת האחרונה שומרים ומצפים לבקר ללכת לישן, ושומרים הראשון יש לו הוראת תאר, והשני הוראת פֹּעַל.

(ז) יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל⁠ אֶל⁠־יְ֫הֹוָ֥היְ֫⁠־⁠הֹוָ֥ה^א כִּֽי⁠־עִם⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה הַחֶ֑סֶד⁠ וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת׃

Wait, Israel, for Hashem, for with Hashem is mercy, and with Him is abundant redemption.⁠¹

1. abundant redemption | וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת – See Radak that the psalmist is reminding Israel that Hashem has often delivered the nation in the past, from Egypt, Babylonia and other troubles, and, thus, so too will He deliver them from the present exile.

א. אֶל⁠־יְ֫הֹוָ֥היְ֫⁠־⁠הֹוָ֥ה =א (מקום ה״עולה״ כמנהגו)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מוֹרִיךְ יִשְׂרָאֵל לַיָי אֲרוּם גַבֵּי יְיָ חִסְדָא וְסַגִי עִמֵיהּ פּוּרְקָן.

Israel waits long for the LORD, for with the LORD is kindness, and with him is much redemption.

ויג׳ב אן יצבר אלאסראיל ללה, לאן מעה אלפצ׳ל, וכת׳יר ענדה מן אלפדא.

ובני ישראל חייבים להמתין בסבלנות ל⁠[ישועת] ה׳. לפי שעמו החסד. ויש אצלו הרבה פדות.

יחל, וחובה שיוחילו בית ישראל לה׳.

ויחל ישראל אמר מן אלתֺקיל וחקה תשדיד חאוה עלי זנה דבר.

“O Israel, wait” (yaḥēl), is a Piʾēl imperative, and its true form doubles the Ḥēth following the morphological pattern of ‘Dabbēr.’

(ז-ח) יחל ישראל – כל זה המזמור מדבר על מחילת עונות, ונעשה בגלות בבל, שהגלות תלוי בעון הדור. ולכך מבקשים שימחול להם עונותם, ומתוך כך יוצאים מגלותם.

יחל – לשון הציווי^א מהבנין הכבד וזה דברי המשורר יוכיח ישראל וכמה בני אדם פדה.

א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״הציוי״.

HOPE IN THE LORD. Yachel (hope) is an imperative in the pi’el. The poet reproves Israel. He asks them to consider how many people God redeemed in the past.⁠¹ He tells Israel,⁠² “And He will redeem you.”

1. Ibn Ezra’s interpretation of For with the Lord there is mercy, and with Him is plenteous redemption.

2. In the next verse.

יחל – צווי מפעל הדגוש. אמר: ישראל קוה אל י״י שיפדך מהגלות.

כי עם י״י החסד – תמיד עם הנבראים, ויעשה עמך חסד.

כי הרבה עמו פדות – כי כבר פדה אותך פעמים רבות: ממצרים, ומבבל, ומצרות רבות פעמים רבות, כן יפדה אותך מזה הגלות. כי לא יחסר לו פדות, כי הרבה עמו.

ואמר דרך הערת הנבואה יחל ישראל אל ה׳ ר״ל קוה אל ה׳, אם גדל עונך, כי עמו החסד, ואם רבו הצרות והרבה עמו פדות.

יחל ישראל אל ה׳. אתה עתה, ׳יחל׳ וקוה ׳אל ה׳⁠ ⁠׳ וצפה לישועתו¹, ובזה תכין עצמך להיות מן הנושעים: כי עם ה׳ החסד. כי גם שלא תהיה ראוי לזה לגמרי, עמו ׳החסד׳ הצריך לזַכות אותך לזה: והרבה עמו פדות. גם שהוא נמנע בטבע שתוסיף קום², ׳הרבה׳ דרכים לפניו לפדותך:

1. יַחֵל, ציווי מבנין פעל הדגוש. אמר: ישראל קוה אל ה׳ שיפדך מהגלות (רד״ק).

2. ע״פ עמוס (ה ב) ׳נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל׳.

(ז-ח) ואמר המשורר, יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל ה׳, שאף על פי שאינך ראוי לזה, עִם ה׳ הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת, וכן הוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו שעשו בגלות:

יחל ישראל – אתה ישראל קוה אל ה׳ כי עמו החסד.

והרבה – הלא פדה אותך רבות פעמים וכמו כן יפדה אותך גם עתה כי לא יחסר לו פדות כי הרבה עמו.

יחל ישראל אל ה׳ תוחלתם אינו נתלה בזמן רק בה׳ כי עם ה׳ החסד והרבה עמו פדות שע״י מדת חסד שבו יוכל לפדותו קודם הזמן המיועד אל הגאולה, ע״י שהוא יפדה את ישראל מכל עונותיו – ועי״ז תסור חשכת הלילה גם בטרם בקר ויגאלם לפני עלות השחר, ר״ל קודם הזמן כמ״ש זכו אחשינה.

החסד – לסלוח.

והרבה וגו׳ – הרבה ריוח והצלה לפניו.

(ח) וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל⁠ מִ֝כֹּ֗ל עֲוֺנֹתָֽיו׃

And He will redeem Israel from all its iniquities.⁠¹

1. redeem.... iniquities | יִפְדֶּה... מִכֹּל עֲוֺנֹתָיו – Normally the root "פדה" refers to ransoming one from captivity or delivering one from distress; the usage here, where it refers to cleansing from sin, is somewhat unique. Cf. Hoil Moshe who, perhaps for this reason, understands "עֲוֺנֹתָיו" to mean "his punishments". [See similar usage of the noun "עון" in Bereshit 4:13, 15:16 and Shemuel I 28:10.]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודהואיל משהעודהכל

וְהוּא יִפְרוֹק יַת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עַוְיָתֵיהּ.

And he will redeem Israel from all his iniquities.

והו יפדי אל אסראיל, מן ג׳מיע ד׳נובה.

והוא [ה׳ יתברך] יפדה את בני ישראל מכל עונותיו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

והוא יפדה – אותך מכל עוונותיו כנגד אם עוונות תשמר יה (תהלים ק״ל:ג׳).

AND HE WILL REDEEM. He will redeem you.⁠¹

FROM ALL ITS INIQUITIES. This is in response to, If Thou, Lord, shouldst mark iniquities, O Lord, who could stand?

1. In other words, “Should one say, ‘I am a sinner. What hope do I have?,’ remember that God will redeem Israel – including you – from all of its sins.” See Radak on this verse.

והוא – ואם תאמר איך יפדה אותי ואני מלא עון? הוא יפדה ישראל מכל עונותיו – תחילה יפדה אותו מעוונותיו, כלומר, שיסלח לו עוונותיו שעברו, ויתן בלבם לשוב אליו בכל לבבם, ואחר כך ישיב שבותו, כמו שכתוב: ושב י״י אלהיך את שבותך (דברים ל׳:ג׳), וכתיב: כי תשוב אל י״י אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך (דברים ל׳:י׳).

והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו, ר״ל, מכל העונשים הראויים לבא לו מצד עונותיו, כי גם העונש יקרא עון לטעם זה, ר״ל להיותו בא מצד עון, כמו כי לא שלם עון האמורי (בראשית טו, טז), וכן תם עונך (איכה ד, כב).

והוא. ׳והוא רחום׳, לא בזכות הדור, יפדה את ישראל - בהוציאו אותם משעבוד מלכויות - מכל עונותיו שעשה מכח הגלות, וזה שלא יוסיף עוד להכשל בם בצאתו מתוכם:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

והוא יפדה את ישראל וגו׳ – ר״ל הנה גם העון לא יעכב הגאולה כי הוא יפדה את ישראל מן העונות כי כבר נתמרק העון והלך לו והרי הוא פדוי מן העין.

מכל עונותיו – מעונש עונותיו, ע״ד גדול עוני מנשוא (פרשת בראשית).

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון