שיר המעלות – שנו רבותינו הלוים היו עומדים בכנורות ונבלים ובכל כלי שיר על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד חמש עשרה מעלות שבספר תהלים. א״ל רב חסדא לההוא מרבנן דהוה מסדר אגדתא קמיה מי שמיע מידי הני חמש עשרה מעלות כנגד מי אמרן דוד, א״ל הכי א״ר יוחנן בשעה שכרה דוד שתין, קפא תהומא בעא למשטפיה לעלמא, אמר דוד מי איכא מאן דידע אי שרי למכתב שם אחספא ומשדא ביה ואחתיה לדוכתיה, וליכא איניש דאמר מידי, אמר כל היודע לומר דבר זה ואינו אומר יחנק בגרונו, נשא אחיתופל ק״ו בעצמו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום על כל העולם כלו עאכ״ו, א״ל שרי, כתב שם שדא ביה נחית תהומא שיתא אלפי גרמידי, כיון דחזא דנחת טובא אמר כמה דמדלי טפי מרטב עלמא ואמר ט״ו שיר המעלות ואסקיה חמיסר גרמידי ואוקמה לאלפא גרמידי (כתוב למעלה ברמז קמ״ב). ויוסף עוד דוד, ר׳ ברכיה בש״ר אבא בר כהנא תשעים אלף זקנים מנה דוד ביום אחד ולא מינה אחיתופל עמהם והיה ארונא טעין כהניא לרומא וטריף להון לארעא, שלח ואייתי לאחיתופל א״ל לית את אמר לי מה נעביד לדין ארונא דהוא טעין כהניא לרומא וטריף להון לארעא, א״ל שלח שאיל לאלין חכימיא דמניתא, א״ל מאן דידע למיקמתיה ולא מיקם ליה יהא סופיה מחנקא, א״ל מיליא דינקיא אמרין בכל יום בכנישתא לא הוית ידע ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, וכן אתה מוצא בשעה שבקש דוד לחפור תמליא של בית המקדש חפר ט״ו מאות אמין ולא אשכח תהומא ובסופא אשכח חד עציץ ובעי מירמתיה א״ל לית את יכיל לי, א״ל למה, א״ל דאנא הכא כביש על תהומא, א״ל ומן אימת את הכא, א״ל מן שעה דאשמע רחמנא קליה בסיני ואמר אנכי ה׳ אלהיך ורעדת ארעא ושקעת ואנא יהיבת הכא כביש על תהומא, אעפ״כ לא שמע ליה, כיון דרמייה סליק תהומא בעי מישטפי עלמא. והוה אחיתופל קאי תמן אמר כדון מת ואנא מלך אמר דוד מאן דחכים למוקמיתיה ולא מוקמיתיה יהא סופיה מתחנק אמר מה דאמר ואוקמיתיה, התחיל דוד עולה ואומר שיר המעלות אעפ״כ הוה סופיה מתחנקא, הדא הוא דמלתא אמרה צריך בר נש חשש על לווטתא דרביה אפילו על מגן. ר׳ שמואל בר ר׳ יצחק מגלה שמסר שמואל לדוד אמרה אחיתופל לדוד ברוח הקדש, מה הוה אחיתופל עבד, הוה בר נש מימליך מילייא ביה והוא א״ל זיל ועבד הכין והכין ואי לית את מהימן לי זיל ושאיל באורים ותומים והוה אזיל ושאיל ומשכח הכין, הה״ד ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש וגו׳ איש קרי ולא כתיב, לא יכלו הכתובים לקרותו איש.