Tehillim 11 – תהלים יא‏ – Mikraot Gedolot

(א) לַמְנַצֵּ֗חַ לְדָ֫וִ֥ד^א ^בבַּֽיהֹוָ֨הי⁠־⁠הֹוָ֨ה׀ חָסִ֗יתִי⁠ אֵ֭יךְ תֹּאמְר֣וּ לְנַפְשִׁ֑י⁠ [נ֝֗וּדִי] (נודו)^ג הַרְכֶ֥ם צִפּֽוֹר׃

For the leader; of David. In Hashem I have taken refuge. How do you say to my soul, "Flee to your mountain, you birds"?

א. לְדָ֫וִ֥ד =ל
• א!=לְדָ֥֫וִד (טעם ה״יורד״ נכתב לפני החיריק מתחת לאות דל״ת ביחד עם ה״עולה״)

ב. ‹ר3› פרשה פתוחה

ג. [נ֝֗וּדִי] (נודו) א-קרי=נ֝וּדִי (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

תּוּשְׁבַּחְתָּא לְדָוִד בְּמֵימְרָא דַייָ סַבְּרֵית הֵכְדֵין אַתּוּן אָמְרִין לְנַפְשִׁי אִטַלְטְלֵי לְטוּרָא הֵיךְ צִפָּרָא.

A hymn of David. In the word of the LORD I have hoped; how do you say to my soul, wander to the mountain¹ like a bird?

1. The mountain: your mountain.

למנצח לדוד בה׳ חסיתי – זה שאמר הכתוב (תהלים קי״ח:ו׳) ה׳ לי לא אירא. משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו עבד ומחבבו והיו עבדיו מתקנאין בו. אמר מרי רחים לי מאן איניש דיכיל לי. [נודי] הרכם צפור. א״ר אחא בשעה שגלו ישראל היו אומות העכו״ם שמחין עליהן להגלותן ממקומן. נודי אין כתיב אלא נודו. א״ר אחא כלפי מעלה אמרו וכלפי מטה. כלפי מעלה (משלי כ״ז:ח׳) כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו. ואין איש אלא הקב״ה שנאמר (שמות ט״ו:ג׳) ה׳ איש מלחמה. ואין מקומו אלא בית המקדש שנאמר (תהלים קל״ב:י״ד) זאת מנוחתי עדי עד.

למנצח לדוד בה׳ חסיתי איך תאמרו לנפשי וגו׳ – דרש רבא אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע מחול לי על אותו עון שלא יאמר הר גדול שבהן צפור נדדתו (ברמז קמ״ז).

דבר אחר מהו הרכם צפור – אמר ר׳ חמא כשגלו ישראל היו עובדי אלילים שמחים עליהם להגלותם ממקומם. נודי אין כתיב כאן אלא נודו כלפי מעלן וכלפי מטן אמרו, כלפי מעלה אמרו כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו, ואין איש אלא הקב״ה שנאמר ה׳ איש מלחמה, ואין מקומו אלא בית המקדש שנאמר זאת מנוחתי עדי עד.

קול לדאוד יסבח בה אלמואט׳בין, אלי אללה אסתכנת, פכיף תקולון ען נפסי אנהא נאידה כטאיר עלי בעץ׳ אלג׳באל.

מאמר לדוד בו משבח את המתמידים. מה׳ בקשתי מחסה. ואם כך איך אתם אומרים על נפשי שהיא נודדת כמו הצפור בין קצת מההרים.

מאמר לדוד ישירו בו המתמידים במשמרותם, בה׳ חסיתי ואיך תאמרי על נפשי שהיא נודדת כצפור על ההרים.

למנצח לדוד בייי חסיתי

For the leader; of David. In Hashem I have taken refuge.

איך תאמרו לנפשי נודי וגו׳ – זהו דוגמת: כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת י״י (שמואל א כ״ו:י״ט) – שגרשוני מארץ לחוצה לארץ. וכאן הוא אומר: בי״י חסיתי – שיחזירני להסתפח בנחלתו.

איך תאמרו – אתם טורדיי, לנפשי נודי הרכם – עברי הר שלכם, אַתְ צפור הנודדת, [שכל איש המטלטל משול לצפור הנודדת, כדכתיב: כצפור נודדת מקינה כן איש נודד ממקומו (משלי כ״ז:ח׳),]⁠^א שטירדנוך מכל ההר כצפור הנודדת.

נודו כתיב שהוא נדרש אף בישראל שהאומות אומרים להם כן.

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים (בשינויים). הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, פריס 154, אוקספורד 34.

How do you say to my soul, "Wander from your mountain, etc. This is on the order of: "for they have driven me today from cleaving to the Lord's heritage" (I Sam. 26:19), for they drove him out of the [Holy] Land to outside the [Holy] Land, and here he says, "I took refuge in the Lord [hoping] that He would restore me to cleave to His heritage. How do You, who drive away my soul, say to me... "Wander from your mountain"? Pass over your mountain, you wandering bird. For every wandering person is compared to a bird that wanders from its nest, as it is written: "As a bird wandering from its nest, so is a man wandering from his place" (Mishlei 27:8). For your nest has wandered, because we have driven you from the entire mountain like a wandering bird. The masoretic spelling is נודו [plural] because it is also expounded on in reference to Israel, that the nations say that to them.

ביי׳ חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור – מזמור זה נאמר כשנמלט דוד אל ארץ פלשתים שלא יבקשוהו שאול בכל גבול ישראל וימלט מידו, וכן אמר: ביי׳ חסיתי תוכלו לומר לנפשי נודי שאתם אומרים לי שאנוד מהר שלכם כציפור נודד מקנה.

הרכם – זה ארץ ישראל כעניין שנאמר: ״ויביאם אל {גבול} קדשו הר״^א (תהלים ע״ח:נ״ד). וכן מצינו בספר שמואל: ״ואם בני האדם ארורים הם {לפני יי׳} כי גרשוני {היום} [מ]⁠הסתפח בנחלת יי׳״ (שמואל א כ״ו:י״ט).

א. כן בפסוק. בכ״י: ״הר קדשו״.

למנצח – טעם איך תאמרו – לנכח שונאיו הרשעים, ולהם ידבר.

הרכם – הר שלכם.

וצפור – חסר כ״ף, כמו: ויקרא אריה על מצפה י״י (ישעיהו כ״א:ח׳) כי כאריה הוא כי השם הוא הקורא, והעד: היות על מצפה בשלש נקודות כי איננו סמוך. כי הטעם תאמרו לנפשי נודי מעצמך אל הר שלנו כי את כציפור.

FOR THE LEADER… HOW SAY YE TO MY SOUL. How say ye is directed to David’s enemies, the wicked. It is to them that David speaks.

TO YOUR MOUNTAIN. Harkhem means, your mountain.

Tzippor (birds)⁠¹ should be interpreted as if written, ke-tzippor (like a bird).⁠² It is similar to the word aryeh (lion) in And he called a lion: Upon the watch tower O Lord³(Isaiah 21:8). Aryeh (lion) in the latter is to be interpreted as if written ke-aryeh (as a lion), for God is the subject of and he called.⁠⁴ The fact that mitzpeh (watchtower) is vocalized with a segol⁵ and is not⁶ in the construct is proof of this.⁠⁷

Tzippor is to be read as if written ke-tzippor, for the meaning of our clause is, you say to me, flee by yourself to our mountain⁸ for you are like a bird.⁠⁹

1. Lit. “Bird.” Ibn Ezra interprets this word as a singular.

2. Lit. “Tzippor is lacking a Kaf.”

3. Translated lit.

4. Isaiah 21:8 should be interpreted, and God called like a lion.

5. Rather than a tzere.

6. Lit., “for it is not.”

7. That aryeh is to be read as if written ke-aryeh. Isaiah 21:8 reads: va-yikra arye al mitzpeh Adonai. If mitzpeh were vocalized with a tzere it would be in the construct with what follows. Va-yikra arye al mitzpeh Adonai could conceivably be translated as, And a lion called upon the watchtower of the Lord. However, since mitzpeh is vocalized with a segol the clause ends there and the verse should be read, vayikra arye al mitzpeh, Adonai. It should be rendered: God called like a lion on the watchtower. See Filwarg.

8. Scripture employs your mountain because David was addressing his enemies. However, when his enemies addressed him they employed the phrase “our mountain.”

9. According to Ibn Ezra our verse should be understood as follows: How say ye to my soul: Flee thou to our mountain, for you are like a bird.

למנצח לדוד בי״י חסיתי איך תאמרו לנפשי נודו – נודו כתיב ונודי קרי. הכתיב כנגד הגוף והנפש, כלומר: כי אמרו שונאיו עליו, כי גופו יאבד, שימית אותו שאול, ונפשו גם כן, שהיו אומרים עליו שהוא רשע, ונפשו תאבד ותנוד, על דרך יקלענה בתוך כף הקלע (שמואל א כ״ה:כ״ט), וקרי הוא על נפשו, כי היא המנהגת הגוף.

הרכם – איך תאמרו לה שתנוד מהרכם שבאה להמלט שם בהר שלכם? והרכם כמו מהרכם. וכן אלחנן בן דודו בית לחם (שמואל ב כ״ג:כ״ד) כמו מבית לחם. עד יקם גוי איביו (יהושע י׳:י״ג) כמו מאויביו. ואמר זה כנגד אויביו המגידים לשאול מקומו שהיה חושב להמלט באותו המקום, והם היו מגלים לשאול כמו שאמר ויגד לשאול כי בא דוד קעילה (שמואל א כ״ג:ז׳).

ופירוש צפור: כצפור הנודדת – מקן אל קן ומהר אל הר. וחסר כ״ף השמוש, כמו גור אריה יהודה (בראשית מ״ט:ט׳), יששכר חמר גרם (בראשית מ״ט:י״ד) והדומים להם. ואמר דוד כנגד השונאים המגלים אותו: בי״י חסיתי מכל מקום. אף על פי שאני בורח בי״י חסיתי שיושיעני. אבל אתם איך תאמרו לנפשי שתנוד?

(הקדמה) זה המזמור גם כן אמר בברחו מפני אבשלום, בשמעו קללת שמעי¹. ואמר:

(א) בה׳ חסיתי. אז, בשמעי קללת שמעי בן גרא, ואמרתי ׳אולי יראה ה׳ בעניי׳ (שמואל ב׳ טז יב): איך תאמרו לנפשי נודי. אתם, ישראל שנלחמתי עם האומות בשבילכם, ׳איך׳ תרדפוני באופן שאצטרך לברוח אל ארץ אחרת², כמו שיעץ חושי הארכי באמרו (שם יז טז) ׳אל תלן הלילה [בערבות המדבר] וגם עבור תעבור׳³: הרכם צפור. איך ׳הרכם׳ ומלככם⁴ ומגן בעדכם יהיה כ׳ציפור׳ לנוד⁵:

1. אך רש״י פירש כשברח מפני שאול, וכן דעת רבינו בשיעורים.

2. כן כתב רש״י: ׳זהו דוגמת כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳, שגרשוהו מארץ לחוצה לארץ, וכאן הוא אומר בה׳ חסיתי, שיחזירני להסתפח בנחלתי, איך תאמרו אתם טורדים לנפשי נודי׳. אך רש״י לשיטתו פירשו על רדיפת שאול, ואילו רבינו מפרשו על רדיפת אבשלום, ולא יצא אז דוד מארץ ישראל, אלא שנד ממקום למקום.

3. ׳ויאמר חושי אל צדוק ואל אביתר הכהנים כזאת וכזאת יעץ אחיתפל את אבשלם ואת זקני ישראל וכזאת וכזאת יעצתי אני, ועתה שלחו מהרה והגידו לדוד לאמר אל תלן הלילה בערבות המדבר וגם עבור תעבור פן יבלע למלך ולכל העם אשר אתו׳. והיינו שאמר שיעבור את הירדן, א״כ יצא אל מעבר לירדן שהיא ארץ אחרת [שלוש ארצות, עבר הירדן].

4. כ״כ המצודות.

5. ופירוש צפור, כצפור הנודדת מקן אל קן ומהר אל הר, וחסר כ״ף השימוש (רד״ק), כל אדם המיטלטל נמשל לצפור הנודדת מן קינה כדכתיב כצפור נודדת מן קינה כן איש נודד ממקומו (משלי כז) (רש״י).

לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד בַּה׳ חָסִיתִי וגו׳. אמר הגאון, כי זה המזמור אמרו דוד המלך ע״ה כשרדפו שאול, ואמר בַּה׳ חָסִיתִי אֵיךְ תֹּאמְרוּ לְנַפְשִׁי נוּדִי: הַרְכֶם צִפּוֹר. כלומר, ה׳הר׳ שלכם, שהוא המלך¹, נהפך ל׳ציפור׳ לרדוף איש נקלה², וכן אמר³ (שמואל א׳ כ״ד:י״ד) ׳אחרי מי אתה רודף מלך ישראל וגו׳ אחרי כלב׳ וגו׳.

וגם המזמור הזה אמרו על סנחריב, לפי שאמר רבשקה (מלכים ב׳ י״ח:ל״ב) ׳עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם׳, ואמר לו חזקיהו, ׳איך תאמרו לנפשי נודי׳ ללכת מארצנו הטובה אל ארץ אחרת, תהיה כמוה⁴, ועוד ׳הרכם ציפור׳, המלך שלכם נהפך ל׳ציפור׳ לרדוף עני ונכאה לבב למותת⁵, כי סנחריב שהיה מלך גדול, איך ירדוף אחרי איש קטן כחזקיה, כמו שאמר לו (שם פסוק כג) ׳ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך רוכבים עליהם׳.

ואמר חזקיהו, ׳בה׳ חסיתי׳, כמו שאמר רבשקה (שם פסוק כב) ׳וכי תאמרון אל ה׳ אלקינו בטחנו׳:

1. שאול.

2. איך שאול – המלך שלכם – נהפך ל׳ציפור׳ לרדוף איש נקלה כמוני. ובנדפס פירש שמזמור זה התחבר ברדיפת אבשלום, ושם פירש שהציפור הוא משל לנרדף, כציפור נודד מקינו, ואילו כאן המשיל את הרודף לציפור.

3. דוד לשאול.

4. גם אם תהיה טובה כמותה.

5. ע״פ לשה״כ להלן (תהלים ק״ט:ט״ז).

נודו – נודי קרי ויש בו דרש באגדת תילים והמלה מלעיל בשקל קומי שובי והכתיב ראיי׳ על הקרי ובס״ס אין בהם רביע לא בדל״ת ולא בנו״ן ובספרים כ״י שיש בהם רביע הוא בנו״ן.

לנפשי – איך תאמרו על נפשי הר שלכם הוא נד כצפור ר״ל מלך ישראל הוא נד מפני שאול כצפור הזה הנודד וסופו לפול ברשת וכן יהיה סופו ליפול ביד שאול ואמר איך תאמרו כן הלא בה׳ חסיתי וכל יכול להצילני.

נודי – שם, נוד שלי על הרכם, כנוד צפור.

למנצח – במזמור זה יתוכח את בני דורו אשר טענו על אמונת ההשגחה ממה שהרשע מכתיר את הצדיק וה׳ לא יעשה משפט, ותשובתו, שבזה יבחן את בני אדם, שאם היה מעניש את הרשע תיכף לא היה מקום לבחירה ולשכר ועונש, והיו כולם עובדים את ה׳ מיראת העונש, אבל ע״י שהעלים את השגחתו, בזה יבחנו הצדיקים העובדים את ה׳ באמת ובזה יגדל שכרם בה׳ חסיתי – אנכי חוסה בה׳ בהשגחתו הפרטית, ואתם איך תאמרו לנפשי כי נודי הרכם – פי׳ הנוד שלי שאני נע ונד על הרכם ונרדף מפני אויבי, הוא דומה כמו נוד צפור שהוא מקריי בלתי השגחיי ושכן נדידה שלי הוא במקרה לא בהשגחה, ואתם מביאים ראיה לזה שאין ה׳ משגיח.

נודי הרכם צפור – נראה שיותר יש כאן אם למסורת מלמקרא מפני תיבת הרכם שאח״כ שכנוי שלה לשון רבים; אני חוסה בה׳, איך תלעגו ותאמרו על נפשי (התלויה וקשורה בנפש ההולכים ברגלי) נודו על הריכם כצפור נודדת מן קנה (משלי כ״ח:א׳) עם כל זה תפלו בידנו; והרכם לשון כולל כמו הר יהודה, הר אפרים, והגיהו נודי מפני תיבת לנפשי, ואלי כונתם אתם אומרים לנפשי מדי בעוד שהרכם שהוא לכם למשגב הוא צפור, כלומר אתם חושבים שאני בצרה גדולה בכל עוד שאני בטוח ואתם בסכנה, וגם הטעמים מסכימים עם פירוש זה רק הראשון נ״ל עיקר.

(ב) כִּ֤י הִנֵּ֪ה הָרְשָׁעִ֡ים יִדְרְכ֬וּן קֶ֗שֶׁת⁠ כּוֹנְנ֣וּ^א חִצָּ֣ם עַל⁠־יֶ֑תֶר⁠ לִיר֥וֹת בְּמוֹ⁠־אֹ֝֗פֶל^ב לְיִשְׁרֵי⁠־לֵֽב׃

For, lo, the wicked bend the bow; they have readied their arrow upon the string that they may shoot in darkness at the upright in heart.

א. כּוֹנְנ֣וּ א=כּוֹנֲנ֣וּ (חטף)

ב. בְּמוֹ⁠־אֹ֝֗פֶל א=בְּמוֹ⁠־אֹ֝פֶל (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרוּם הָא רַשִׁיעֵי נַגְדִין קַשְׁתָּא מְתַקְנִין גִירֵהוֹן עַל נִימָא לְמִרְמֵי בִּקְבָלָא עֲלַוֵי תַקִינֵי לִבָּא.

For behold, the wicked bend the bow, fixing their arrows on the string to shoot in darkness at the firm¹ of heart.

1. Firm: upright.

כי הנה הרשעים ידרכון קשת – ר׳ ברכיה בשם ר׳ אבא אמר זה שבנא ויואש. מה עשו כתבו אגרות ותחבוה בחץ ופשטוה (לנסחריב) [לסנחריב] בעד החלון וכתבו בה כל ישראל מבקשין להשלים לך וחזקיה וישעיה אינן מניחין לנו. לירות במו אופל. לשני ישרי לב לחזקיה וישעיה.

כי הנה הרשעים ידרכון קשת – (ברמז תי״ב).

אן אלט׳אלמין אן אותרו קסיהם ואצלחו סהאמהם עלי אותאר, לירמון בהא אלמסתקימין פי אפל.

שהרי הרשעים אם מתחו מיתרי קשתותיהם. והפנו את החצים שלהם על המיתרים (של הקשת) כדי שיירו אותם בחושך על הישרים.

(ב-ג) כי הרשעים אם דרכו קשתותיהם וכוננו חציהם על היתרים לירות באופל את הישרים, הרי יסודותיהם יהרסון. אל תשאל על הצדיק מה עשה, נראה לי בכוונת רבינו כי מן ״צדיק מה פעל״ התחלת ענין והמשכו בפסוקים הבאים, ור״ל כי בראותך את הצדיק מתיסר ונרדף אל תשאל מה עשה כי יש שה׳ מיסר את הצדיק ובוחנו כדי להוסיף שכרו לעתיד, וכפי שטתו כמבואר בהקדמתו לפירושו ספר איוב, ובספרו אמו״ד מאמר ה פ״ג. וידוע שאין כן שטת הרמב״ם. והדברים עתיקים.

כי הנה הרשעים – דואג ודילטורי הדור, המטילים איבה ביני ובין שאול.

ידרכון – [לשון דריכה נופל בקשת, שכשהוא חזק צריך ליתן רגלו עליו כשרוצה לנטותו.

קשת –]⁠^א לשונם [ידרכו]⁠^ב קשתם שקר.

כוננו חצם על יתר – הקשת, [קורדא דארק בלעז].⁠^ג

לירות – [אהגיטר בלעז,]⁠^ד במסתר.

לישרי לב – דוד וכהני נוב.

(ב-ג) ורבותינו פתרו: הרשעים ידרכון קשת – על שבנא וסיעתו. ופתרו לישרי לב – חזקיה וסיעתו, כי השתות יהרסון – אם השתות נהרסין על ידם, צדיקו של עולם מה פעל. ואין סדר המקראות נופל על המדרש.

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.

ב. המלה בסוגריים המרובעים מופיעה בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינה מופיעה בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.

ג. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.

ד. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.

For behold the wicked Doeg and the informers of the generation who cause hatred between me and Saul.

tread The expression of treading is appropriate for the bow, because if it is stout, he must place his foot on it when he wishes to bend it.

the bow They have directed their tongue treacherously [as] their bows (Yirmeyahu 9:2).

they set their arrow on the bowstring lit. the cord [the string], of the bow, corde d'arche in French, a bowstring.

in the dark In secret.

at the upright of heart David and the priests of Nob.

to shoot ajeter in French.

(2-3) Our Sages [Midrash Tehillim 11:2, Sanh. 26a, Vayikra Rabbah 5:5] interpreted "the wicked tread the bow" as referring to Shebna and his company, and they interpreted "the upright of heart" as referring to Hezekiah and his company.

For the foundations are destroyed If the foundations are destroyed by them, what did the Righteous One of the world accomplish? The sequence of verses, though, does not concur with the Midrash.

כי הנה הרשעים ידרכון קשת – אילו הזיפים שהיו מראין לו בפניו פנים של אהבה ובסתר שלא בפניו אומר לו לשאול: ״הלא דוד מסתתר עמנו״ (שמואל א כ״ג:י״ט) ולשון הרע נמשל לקשת כעניין שנאמר: ״וידרכו את לשונם קשתם שקר״ (ירמיהו ט׳:ב׳).

והנה הקשת דרוכה במו אפל.

The bow is made ready in darkness.

כי הנה הרשעים ידרכון קשת – כמו שאתם מגלים עלי כן יגלו עלי האחרים שתנוס אליהם כי כן דרך הרשעים לדרוך קשת

כוננו חצם על יתר – ולכונן חצם על יתר הקשת.

לירות במו אפל – כלומר בהסתר.

לישרי לב – כמוני היום שאין בי עון. ואמר לירות ואינם יורים, כי אינם מועילים מעשיהם ומחשבותם כי בי״י חסיתי. והדרש (בקצת שנוי במדרש שוחר טוב) מפרש הענין הזה על ישראל. בשעה שגלו ישראל היו אמות העולם שמחים עליהם להגלותם ממקומם.

נודי – אין כתיב כאן אלא נודו כלפי מעלה וכלפי מטה. כלפי מעלה: כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו (משלי כ״ז:ח׳), ואין איש אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר: י״י איש מלחמה (שמות ט״ו:ג׳), ואין מקומו אלא בית המקדש שנאמר: זאת מנוחתי עדי עד (תהלים קל״ב:י״ד). כלפי מטה: ישראל.

כי הנה הרשעים, ידרכון קשת כוננו חצם על יתר. – ר׳ ברכיה בשם רבי אבא אמר: זה שבנא ויואח. מה עשו? כתבו אגרת והכוה בחץ ופשטוה לסנחריב בעד החלון, וכתוב בה: כל ישראל מבקשים להשלים לך. וישעיה וחזקיה אין מניחים אותם.

לירות במו אופל לישרי לב – לשבר שני ישרי לב חזקיה וישעיה.

כי הנה הרשעים. אחיתופל וחביריו: ידרכון קשת לירות במו אופל [לישרי לב]. כאמרו (שם פסוק א) ׳וארדפה אחרי דוד הלילה׳¹:

1. ו׳ישרי לב׳ הם דוד ואנשיו.

(ב-ה) ואמר, איני תמה על זה, כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת וגו׳, אבל תמה אני על מה שאתה מתגאה כל כך, כִּי הנה הַשָּׁתוֹת והיסודות שיסדת יֵהָרֵסוּן. ואם תאמר, מאין אראה זה, צא וחשוב צַדִּיק מַה פָּעָל – צדיקו של עולם, ׳מה פעל׳ ועשה לדורות הראשונים הקמים על עדתו, הנה ה׳ בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ, כי בית מקדשו הוא בירושלים, ה׳ בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ עֵינָיו יֶחֱזוּ וגו׳, ועוד ה׳ צַדִּיק יִבְחָן¹ וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ, ולכן צא וחשוב בזה, ואל ישיאך זדון ליבך השיאך² לקום על עמו ומקומו:

1. ׳יבחן׳ לשון השגחה.

2. ע״פ עובדיה (א ג) ׳זדון ליבך השיאך׳, ולעיל (תהלים י ג-ו) הביא משם לשונות נוספים על סנחריב אף שנאמר על אדום, כי הם דומים בעניינם. ונקט לשון ׳אל ישיאך׳ לרמוז למלכים ב׳ (יט י) ׳כה תאמרון אל חזקיהו מלך יהודה לאמר אל ישיאך אלהיך אשר אתה בוטח בו לאמר לא תנתן ירושלים ביד מלך אשור׳.

יתר – חבל הקשת כמו שבעה יתרים (שופטים ט״ז:ח׳).

לירות – להשליך כמו ירה בים (שמות ט״ו:ד׳).

במו – כמו בתוך.

אופל – חשך.

כי הנה – ר״ל ואם תחשובו שעזבני ה׳ בעבור עון הריגת כהני נוב כי הלא הנה הרשעים דרכו קשת וכו׳ והוא משל הלה״ר שאמר דואג לשאול על כהני נוב.

לירות – את החצים.

במו אופל – ר״ל בהסתר.

לישרי לב – על כהני נוב.

כי הנה הרשעים ידרכון קשת – וגם כוננו את חציהם על יתר לירות לישרי לב במו אפל – שאורבים על הישרים באופל להכותם נפש, וחציהם מכוננים, וגם יצליחו במעשיהם.

(ב-ג) יתר – מקורו תר כמו בשרש נתר, שלח מלך ויתירהו (תהלים ק״ה:כ׳) ובחלוף ת״ו בשי״ן (חרש⁠־חרת) שרא שענינו התיר; וכשם שהעבותים הקשים נקראים מוסרות מגזרת אסר או יסר כך הקוים הדקים נקראים מיתרים או יתרים לפי שקל הוא להתיר מאסרם.

לירות במו אפל – שאול ואנשיו היו חושבים תחבולות (שמואל א׳ כ״ג:כ״ו) לתפוש דוד ואנשיו, וכל כמה שתחבולותיהם היו בטלות כן היו מוסיפים שנאה עליו, וזה שהולך ומוסיף...

כי השתות יהרסון – אם מזמותיכם נופלות בלי יסוד למה יחר אפכם עלי וכי אני סבותי בכל זאת? אני לא חשבתי תחבולות להנצל מידכם ואם נצלתי הלא ה׳ הצילני ולא חכמתי וחילי, ושתות משרש שות המורה נתינה בקביעות וא״כ נרדף הוא ליסד, וגם האחורים נקראו שתות (עד שתותיהם, שמואל ב׳ י׳:ד׳) שעליהם ישב האדם כשרוצה לנוח, א״כ שתות כאן כמו יסודות מה שנוסדתם יחד, ועל הוראת שרש פעל, עיין מה שכתבתי למעלה סימן ז׳:י׳.

(ג) כִּ֣י הַ֭שָּׁתוֹת יֵהָרֵס֑וּן⁠ צַ֝דִּ֗יק מַה⁠־פָּעָֽל׃

When the foundations are destroyed, what can the righteous do?

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מְטוּל דְאִין אִשְׁיָתָא יִתְרַעוּן זַכָּאָה מְטוּלָא עֲבַד טוּבָא.

For if the foundations are shattered, why did the virtuous do good?⁠¹

1. Virtuous do good: righteous do right.

כי השתות יהרסון צדיק מה פעל – אם הצדיקים שהשתיתו עולמך באו הרשעים ופיגרו אותם צדיק העולם מה פעולה הניחו לך בעולמך. אם אבן שתיה שממנה הושתת העולם עמדו רשעים ופיגרו אותה צדיק העולם מה הנייה יש לך בעולמך. מה אם השיתין שהם מגיעים עד התהום עמדו הרשעים ופיגרו אותם צדיק העולם מה פעולה פעלת לפועלי מצוות.

רמז תרנג

כי השתות יהרסון – רב יהודה ורב עינא חד אמר אילו חזקיהו וסיעתו נהרסין צדיק מה פעל, וחד אמר אילו בית המקדש יהרס צדיק מה פעל, עולא אמר אילו מחשבותיו של אותו רשע אינן נהרסות צדיק מה פעל, בשלמא למאן דאמר מחשבותיו של אותו רשע היינו דכתיב כי השתות יהרסון, ולמאן דאמר נמי בית המקדש דתנן אבן אחת היתה שם מימות הנביאים הראשונים ושתיה היתה נקראת, אלא למען דאמר חזקיה וסיעתו היכא אשכחנא צדיקי דאתקרו שתות, דכתיב כי לה׳ מצוקי ארץ וישת עליהם תבל, ואיתימא מהכא הגדיל עצה הפליא תושיה, אמר רבי יוחנן למה נקרא שמה תושיה שמתשת כחו של אדם.

דבר אחר שניתנה בחשאי מפני השטן.

דבר אחר דברים של תהו שהעולם משותת עליהם. ד״א אמר דוד לפני הקב״ה אם נטשת ועזבת את יעקב שהוא שתיית עולם שנאמר וצדיק יסוד עולם מה פעולות פעלת לפועלי מצות אם השיתין שהם רואין את התהום עמדו רשעים ופגרום צדיק העולם וכו׳. א״ר זעירא נשיין דנהגין דלא למשתי יין מן דאב עליל מנהג שבו פסקה אבן השתיה, ומה טעם כי השתות יהרסון צדיק מה פעל. כל הדברים תלויין במנהג, נשי דנהיגי דלא למעבד עובדא באפוקי שבתא אינו מנהג, עד דתתפני סדרא מנהג, בתרי וחמשה אינו מנהג, עד דתתפני תעניתא מנהג, בערבתא אינו מנהג, במנחתא ולעיל מנהג, ביומא דירחא מנהג.

פאן אסאסאתהם תנהדם, לא תסל ען אלצאלח מה פעל.

שהרי התשתיות (יסודותיהם) שלהם ישברו. ואתה! (בן אדם) אל תשאל על הצדיק (ה׳) מה הוא עשה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

פירשתי השתות היסודות, מפני שאני עשיתי שרש הדבר מן וישת שהיא הנתיבה והנתון להיות עיקר הוא היסוד.

פסרת השתות אלאסאסאת, לאני ג׳עלת אצל אלקול מן וישת אלד׳י הו ג׳על ואלמג׳עול אצלא פהו אלאסאס. ו וקולה פחים אש וגפרית לם יריד בה אלנאר ואלכברית אנפסהמא, ולכן למא נץ אלכתאב ען אהל סדום אנהם עוקבו בד׳לך ועלי קום גוג אנהם סיחאדבון בה מת׳ל בהם ג׳מיע אלכפאר. וצרפת כוסם, מן במכסת נפשות פג׳עלתה נציבא.

כי השתות יהרסון – על ידיכם, כהני י״י צדיקים שהם שתות של עולם.

צדיק מה פעל – דוד שלא חטא, מה פעל בכל זאת. אתם תשאו עון ולא אני.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

For the foundations were destroyed Because of you the righteous priests of the Lord, who are the foundation of the world, were slain.

what did the righteous man do David, who did not sin, what did he do in this entire matter? [He said to Doeg,] You shall bear the iniquity, not I.

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 2]

כי השתות יהרסון צדיק מה פעל – משל הוא כשאומרים בני אדם כשיסוד החומה נהרס מ⁠[למ]⁠טה אין בניין הבנוי מלמעלה יכול לעמוד, אף כאן אם הרס תהרסנו אם כן פעולתי שפעלתי עם אלהי ו⁠[צד]⁠קתי שצרכתי לשוא פעלתיה ולריק יגעתיה, שאם לא יועיל צדקת הצדיק צדיק מה פעל – מה הנאמ⁠{נות} צדקתו.

כי השתות – מצודות, כמו: והיו שתותיה (ישעיהו י״ט:י׳).

ויש אומרים: יסודות, כמו: וחשופי שת (ישעיהו כ׳:ד׳). והעד: יהרסון. וזה רמז לעצות שהם כמו יסודות.

וטעם צדיק מה פעל – כי זה פעל אלהים אל תתרעמו על הצדיק.

WHEN THE FOUNDATIONS ARE DESTROYED. The word shattot (foundations) means, traps. Compare, And her traps (shatoteha) shall be crushed (Isaiah 19:10).⁠¹

Others say that the word shatot means foundations. Compare, and with foundations (shet)⁠² uncovered (Isaiah 20:5). The fact that Scripture goes on to say are destroyed proves that shatot means foundations.

The foundations refer to council. The latter is the foundation of all endeavors.⁠³

What hath the righteous wrought means, do not be angry at the righteous, for this is God’s work.

1. Translated according to Ibn Ezra See Ibn Ezra on Isaiah 19:10: “The buildings which they erect to take the fish in.” Friedlander, M. The Commentary of Ibn Ezra on Isaiah. London: 1873. Radak renders shatoteha as, her nets.

2. Translated according to Ibn Ezra

3. Lit. “The foundations refer to council which is the basis.”

כי השתות יהרסון – מה אם הצדיקים שהשתיתו עולמך, ומה אבן שתיה שממנה הושתת העולם עמדו הרשעים ופגרו אותה.

צדיק מה פעל – מה פעלה פעלת לפעלי מצות?

כי השתות יהרסון – השתות הם היסודות כמו והיו שתתיה מדכאים (ישעיהו י״ט:י׳) וחשופי שת (ישעיהו כ׳:ד׳).

או פירושו: רשתות ומצודות. ויהיה זה או זה משל על המחשבות והעצות.

צדיק מה פעל – כי מחשבות הרשעים יהרסון ולא יזדמן להם מה שחשבו לעשות, והצדיק יהיה לו מה שפעל כלומר יגמלהו י״י כצדקו.

כי השתות יהרסון. כאמרו (שם פסוק יד) ׳וה׳ [צוה ל]⁠הפר את עצת אחיתופל׳¹, ועוד כי צדיק מה פעל שיהיה ראוי להיות נרדף מישראל²:

1. השתות הם היסודות, והוא משל על המחשבות והעצות (ע״פ רד״ק ואבע״ז), ועצות אלו יופרו.

2. על עצמו אמר דוד, הלא אני צדיק בזה, ומה פעלתי אני, הלא לא עשיתי מאומה (מצודות).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

השתות – היסודות כמו והיו שתותיה מדוכאים (ישעיהו י״ט:י׳).

כי השתות – הרשעים הללו הרסו יסוד העולם הם כהני נוב צדיקי יסודי עולם צדיק מה פעל על עצמו אמר דוד הלא אני צדיק בזה ומה פעלתי אני הלא לא עשיתי מאומה.

השתות – היסודות.

כי השתות יהרסון – שמהרסין יסודות העולם, שמאבדים צדיקים יסודי עולם ומחריבים יסודי הקיבוץ המדיני ושלומם, ובכל זאת,

צדיק מה פעל – אחר שה׳ הוא הצדיק היה ראוי שיפעל פעולה השגחיית לענוש את הרשעים ולהגן על הצדיקים, שזה ראוי שיפעל מצד הצדק והמשפט, ומדוע לא פעל מאומה? ע״כ שאינו משגיח, (וזה כטענות איוב שטען כן להכחיש את ההשגחה), זאת טענת בני דורו, מתחיל להשיב על טענותיהם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

(ד) יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה׀ בְּֽהֵ֘יכַ֤ל קׇדְשׁ֗וֹ יְהֹוָה֮יְ⁠־⁠הֹוָה֮ בַּשָּׁמַ֢יִם כִּ֫סְא֥וֹ עֵינָ֥יו יֶחֱז֑וּ עַפְעַפָּ֥יו יִ֝בְחֲנ֗וּ בְּנֵ֣י אָדָֽם׃

Hashem is in His holy temple. Hashem, His throne is in heaven. His eyes behold, His eyelids test the children of men.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְיָ בְּהֵיכְלָא דְקוּדְשֵׁיהּ אֱלָהָא בִשְׁמֵי מְרוֹמָא כּוּרְסֵיהּ עֵינוֹי חָמְיָן תְּמוֹרוֹי מְבַחְנָן בְּנֵי נָשָׁא.

The LORD is in his holy temple; God's¹ throne is in the highest heavens; his eyes see, his eyelids examine, the sons of men.

1. God's: the LORD's.

ה׳ בהיכל קדשו ה׳ בשמים כסאו – בזמן שישראל עושין רצונו של מקום ה׳ בהיכל קדשו ובזמן שאין עושין רצונו של מקום ה׳ בשמים כסאו. א״ר אלעזר בין שחרב בית המקדש ובין שלא חרב אין השכינה זזה מתוכו שנאמר ה׳ בהיכל קדשו. אף על פי שבשמים כסאו שכינתו בבית המקדש שנאמר (מלכים א ט׳:ג׳) והיו עיני ולבי שם כל הימים. וכן הוא אומר (תהלים ג׳:ה׳) ויענני מהר קדשו סלה. אף על פי שהוא הר בקדושתו הוא עומד. א״ר אלעזר ראה מה כתיב (מיכה ד׳:י׳) כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה. ושכנתי כתיב שאף על פי שחרב שכינתי עומדת שם. א״ר אחא לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי שנאמר (שיר השירים ב׳:ט׳) הנה זה עומד אחר כתלנו. א״ר ינאי מלך בשר ודם כשהוא נכנס לטרקלין אינו יודע מה בקיטון והקב״ה אינו כן אלא ה׳ בהיכל קדשו ה׳ בשמים כסאו. צופה ומביט לכל באי עולם ואין עין שולטת בו.

עיניו יחזו עפעפיו יבחנו – ולמי הוא בוחן את הצדיקים. שנאמר ה׳ צדיק יבחן. ולמה אינו בוחן את הרשעים מפני שאינן יכולים לעמוד. א״ר יוסי בר חנינא פשתני הזה כשפשתנו קשה אם מקיש עליו ביותר הוא פוקע וכשפשתנו יפה הוא מקיש עליו ביותר למה שהיא משבחת והולכת. כך אין הקב״ה מנסה את הרשעים שאינן יכולין לעמוד שנאמר (ישעיהו נ״ז:כ׳) והרשעים כים נגרש. אך הצדיקים הוא מנסה שנאמר ה׳ צדיק יבחן. אבל רשע ואוהב חמס שנאה נפשו.

ה׳ בהיכל קדשו ה׳ בשמים כסאו – (ברמז קצ״ה), א״ר סימון ראה מה כתיב כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ושכנתי כתיב אע״פ שחרב ביהמ״ק ונעשה שדה אעפ״כ שכינתי שם, א״ר ינאי מלך ב״ו כשנכנס בטרקלין אינו יודע מה בקיטון והקב״ה אינו כן ה׳ בהיכל קדשו ה׳ בשמים כסאו צופה ומביט לכל באי עולם ואין העין שולטת בו. זה אחד מהדברים שכסא של מטן מכוון שכנגד כסא של מעלן, וכה״א תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך, וכה״א בנה בניתי בית זבול לך וגו׳.

רמז תרנד

עיניו יחזו עפעפיו יבחנו – ולמי בוחן לצדיקים שנאמר ה׳ צדיק יבחן זה אברהם שנאמר והאלהים נסה את אברהם,

דבר אחר זה נח שנאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה.

לאן אללה מע מא נורה פי היכל קדסה, פאן אלסמא כרסיה, ועלמה אלנאט׳ר אלי בני אדם ואלממתחן להם.

שעם כל זה שאור ה׳ בהיכל קדשו. הרי השמים מושבו. (עם כל זה) החכמה שלו רואה את כל בני האדם (לא כתב עיניו להרחקת ההגשמה וההאנשה). והוא הבוחן אותם.

ה׳, כי ה׳ אע״פ שכבודו בהיכל קדשו הרי השמים כסאו, וידיעתו רואה את בני אדם ובוחן אותם.

י״י בהיכל קדשו – הרואה ובוחן מעשיכם. ואף על פי שבשמים כסאו גבוה, עיניו יחזו אתכם בארץ.

The Lord is in His Holy Temple Who sees and tests their deeds, and although His throne is in Heaven and is lofty, His eyes see you on the earth.

(ד-ה) יי׳ בהיכל קדשו יי׳ בשמים כסאו עיניו יחזו עפעפיו יבחנו – מקרא זה מוסב לעניין של מעלה [ש]⁠אומר: ״כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר״ (תהלים י״א:ב׳). ואם מסתירים עצמם בפני ״ישרי לב״ (תהלים י״א:ב׳) בפני הקב״ה אינן יכולין לסתר.

כמו שמפרש והולך: יי׳ צדיק יבחן – בוחן מעשיו הטובים ומצילו מכף מרעים ומאוחר שהוא אמר להצילני איך תוכלו לומר: ״לנפשי נודי״ (תהלים י״א:א׳).

הרי לימדך פרשה זו שהקב״ה בוחן את הרשעים ואת הצדיקים בוחן הרשעים ומשלם להם כמעשה ידיהם הרעים, דכתיב: עפעפיו יבחנו בני אדם ובוחן הצדיקים ומשלם להם כמעשיהם הטובים.

על כן אחריו: י״י בהיכל קדשו – הוא השמים.

עיניו יחזו – כנגד לירות במו אפל (תהלים י״א:ב׳).

The Lord in his holy temple therefore follows. His holy temple refers to heaven.

HIS EYES BEHOLD. This is in contrast to That they may shoot in darkness (v. 3).⁠¹

1. In other words God sees what is done in the dark.

י״י בהיכל קדשו היכל קדשו – הם השמים.

י״י בשמים כסאו – הוא כפל דבר. כלומר אף על פי שבשמים כסאו.

עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם – על דרך כי רם י״י ושפל יראה (תהלים קל״ח:ו׳) ויגמול לצדיק ולרשע לכל אחד ואחד כפי מעשיו.

הנה ה׳ בהיכל קדשו. בקרב ישראל¹: בשמים כסאו. כי כל יוכל: עיניו יחזו. בעניי²: עפעפיו יבחנו בני אדם. שכוונתם להרע:

1. בדפו״ר: ׳ישר׳. אבל בחבקוק ב כ לא פירש כן ׳בהיכל קדשו׳, וגם הרד״ק פירש כאן שהכוונה לשמים, אלא שרבינו בא ליישב כפילות העניין, ׳ה בהיכל קדשו – בשמים כסאו׳. ובשיעורים פירש שבית המקדש הוא בירושלים.

2. כמו שאמר (פסוק א) שאמר אז דוד ׳אולי יראה ה׳ בעניי׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

בהיכל קדשו – הבי״ת בגעיא.

עפעפיו – כן יקרא אישון העין.

וה׳ בהיכל וגו׳ – אף שה׳ מגביה לשבת בהיכל קדשו אשר בשמים עכ״ז משפיל עיניו לראות בארץ לבחון מעשה בני אדם ויודע הוא בשלמי הרעה.

עיניו, עפעפיו – העפעף סוגר את העין, עמ״ש (ירמיהו ט׳ י״ז).

ה׳ – דלתות הכתוב מקבילות, [ה׳ בהיכל קדשו עיניו יחזו] בני אדם, ה׳ בשמים כסאו עפעפיו יבחנו בני אדם – ר״ל שאנחנו רואים שהשגחת ה׳ בעולמו ושכרו ועונשו, היא לפעמים גלויה ופעמים צפונה, שמצד אחד יראה המשכיל ויצייר לעצמו שה׳ יושב בהיכל קדשו בבהמ״ק למטה, כמלך היושב בין בני עמו שופט ודן ומשגיח על מעשיהם, ובצד אחר יתדמה אל ההמון כי בשמים כסאו – שסלק השגחתו מן הארץ וישם כסא הנהגתו בשמים, כאלו מסר ההנהגה אל השמים והמערכת שעל ידם מנהיג עולמו לא ע״י ההשגחה, ומבאר שבאמת ה׳ הוא בהיכל קדשו ועיניו יחזו וישגיחו השגחה פרטית, ומה שנראה מצד אחר כי בשמים כסאו ושהוא מעצים את עיניו ובלתי משגיח, הוא מפני כי עפעפיו יבחנו בני אדם, [העפעפים הם הסוגרים את העינים, והוא ציון אל סילוק ההשגחה שאז דומה כאילו עיניו סגורים ע״י העפעפים לבל יראה את הנעשה בארץ] מה שמעצים עיניו מלהשגיח, הוא כי עי״ז יבחנו בני אדם ויצא לאור מעשה הצדיקים אם עובדים לשמו, ועי״כ מלא לב הרשעים לעשות רע, ומפרש

ה׳ בהיכל קדשו – הוא הפר מחשבותיכם.

עיניו יחזו – כאן עין לשון זכר ולרוב הוא לשון נקבה, וחזה יורה ראיה בעין השכל, ואתה תחזה מכל העם (פרשת יתרו) ומקורו חז כמו בשרש אחז, כלומר אוחז הדבר בשכלו.

יבחנו – בחן קרוב לבחר (לשכה⁠־נשכה, להצהיל⁠־להצהיר) הבוחן בוחר או בוחל (זכריה י״א:ח׳).

(ה) יְהֹוָה֮יְ⁠־⁠הֹוָה֮ צַדִּ֢יק יִ֫בְחָ֥ן⁠ וְ֭רָשָׁע וְאֹהֵ֣ב חָמָ֑ס⁠ שָֽׂנְאָ֥ה נַפְשֽׁוֹ׃

Hashem tests the righteous; but His soul hates the wicked and him that loves violence.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אֱלָהָא צַדִיקַיָא בָחֵין וְרַשִׁיעַיָא וְרַחֲמֵי חֲטוּפִין סְנָאַת נַפְשֵׁיהּ.

God¹ examines the righteous, but his soul hates the wicked and those who love rapacity.

1. God: the word of the LORD.

ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו – אמר רבי יונתן היוצר הזה כשבודק את כבשנו אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק להקיש עליו עד שישברנו והוא בודק קנקנים יפים שאפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים, כך אין הקב״ה בודק את הרשעים שאינן יכולים לעמוד שנאמר והרשעים כים נגרש, את מי בודק הצדיקים שנאמר והאלהים נסה את אברהם, אמר רבי יוסי בר חנינא הפשתני הזה בשעה שיודע שפשתנו יפה כל זמן שכותשה היא משבחת וכל שהוא מקיש עליה היא משתמנת, בשעה שיודע שפשתנו רעה אינו מספיק להקיש עליה אחת עד שפוקעת, כך אין הקב״ה בוחן את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר ה׳ צדיק יבחן.

כד׳אך אללה יבלו אלצאלח, ואמא אלפאסק ומחב אלט׳לם פקד שנאהמא.

כך ה׳ ינסה את הצדיק על ידי צרות שמביא עליו. ואילו את הרשע ואת אוהב העושק. ה׳ שונא את שניהם.

ה׳, וכך ה׳ בוחן את הצדיק, אבל הרשע ואוהב החמס ה׳ שונאם.

י״י צדיק יבחן – ואם מפני שאני לוקה ונרדף על ידיכם אתם מתהללים לאמר: אלהים עזבו (תהלים ע״א:י״א), לא כן הוא. אך כך מדתו של הקב״ה לייסר ולנסות הצדיקים ולא את הרשעים, הפשתני הזה כל זמן שיודע שפשתנו יפה הוא מקיש עליה, וכשאינה יפה הוא ממעט בכתישתה לפי שמתנתקת.

שנאה נפשו – ומצניע לו את גמול עונותיו לעולם ארוך, ואז ימטר עליהם בגיהנם.

The Lord tries the righteous And if, because I suffer and am pursued by you, you boast, saying, "God has forsaken him" (Tehillim 71:11), it is not so, but so is the custom of the Holy One, blessed be He, to chasten and to test the righteous but not the wicked. This flax worker as long as he knows that his flax is of high quality, he beats it, but when it is not of high quality, he crushes it only a little because it breaks.

His soul hates He lays away the recompense for his iniquities for the "long world,⁠" and then He showers [punishment] upon them [sic] in Gehinnom.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

י״י – טעם יבחן אם בא רע על הצדיק לענותו הוא ולנסותו ולהוכיחו, כדרך: כי את אשר יאהב י״י יוכיח (משלי ג׳:י״ב).

רק הרשע לעולם ישנאנו.

THE LORD TRIETH. If evil falls upon the righteous it is to afflict him,⁠¹ to test him and to chastise him.⁠² Compare, For whom the Lord loveth He correcteth (Prov. 3:12). However, God eternally hates the wicked.⁠³

1. To cleanse him from his sins.

2. See Deut. 8:17.

3. The evil that befalls the wicked does not serve as a corrective.

י״י צדיק יבחן – על דרך כי את אשר יאהב י״י יוכיח (משלי ג׳:י״ב), ויביא עליו צרות ויבחננו לעיני העולם להראות צדקו לבני האדם, כי לא ימוט לעולם לבבו בעבור הצרות, וינקהו מפשעיו.

ורשע ואהב חמס שנאה נפשו – אבל הרשע ואהב חמס שנאה נפשו מלהוכיח, כי לא יקבל תוכחות עד בא עתו ויאבידנו מן העולם.

ה׳ צדיק יבחן. והוא ׳יבחן׳ את דוד ה׳צדיק׳ המתפלל בעת צרה¹: ורשע. אחיתופל, שיעץ לאבשלום שיגלה כנף אביו: ואוהב חמס. שיקום הבן נגד האב:

1. ׳יבחן׳ מעניין השגחה, ולא כשאר המפרשים שה׳ מנסה אותו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

צדיק יבחן – מה שאני נרדף משאול לא הוא בעבור העון רק כן דרך ה׳ להבחין את הצדיק ביסורים אם יעמוד בצדקתו להטיב אחריתו ולא משנאתו אותו מייסרו.

ורשע – אבל את הרשע ישנא עם כי חדל הוא מן היסורים.

ה׳ צדיק יבחן ה׳ מעלים השגחתו שעי״כ יבחן את הצדיק אם עובדו מאהבה מבלי פניה חיצונית, שע״י שהצדיק נרדף מן הרשע ובכ״ז לא מט מצדקתו יבחן שעובד מאהבה, והגם שע״י שהשגחת ה׳ נעלמת עי״כ מלא לב בני אדם לעשות רע,

את הרשע והאוהב חמס שנאה נפשו – וע״כ מניחו ברשעתו ואינו מעניש אותו עד שיתמלא סאתו, ואז

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ו) יַמְטֵ֥ר עַל⁠־רְשָׁעִ֗ים פַּ֫חִ֥ים⁠ אֵ֣שׁ וְ֭גׇפְרִית וְר֥וּחַ זִלְעָפ֗וֹת⁠ מְנָ֣ת כּוֹסָֽם׃

Upon the wicked He will rain coals; fire and brimstone and burning wind shall be the portion of their cup.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יָחֵית מַטְרִין דְפוּרְעָנוּ עַל רַשִׁיעֵי מַפְּחִין דְאֶשְׁתָּא וְכַבְרִיתָא וְזַעֲפָא עַלְעוֹלָא יַהֲבַת כַּלִידְהוֹן.

He will bring down rains of retribution on the wicked, coals of fire and brimstone; a violent storm-wind is the portion of their cup.

ימטר על רשעים פחים – כמה דאמר (משלי כ״ו:כ״א) פחם לגחלים ועצים לאש. אמר הקב״ה כל מי שמעלה עצמו סופו נדון באש. דור המבול (איוב ו׳:י״ז) בחומו נדעכו ממקומם. אנשי המגדל (שם כ״ב:כ׳) ויתרם אכלה אש. אנשי סדום (בראשית י״ט:כ״ד) וה׳ המטיר. פרעה (שמות ט׳:כ״ד) ברד ואש. סנחריב (ישעיהו י׳:ט״ז) יקד יקוד כיקוד אש. ששרף אותו בפנים והניח בגדיו מבחוץ על שהיו מבני שם שנאמר (בראשית י׳:כ״ב) בני שם עילם ואשור. נבוכדנצר שנאמר (דניאל ג׳:כ״ה) מהלכין בגו נורא. סיסרא (שופטים ה׳:כ׳) מן השמים נלחמו. אדום שנאמר (דניאל ז׳:י״א) ויהיבת ליקידת אשא. גוג ומגוג שנאמר (יחזקאל ל״ט:ו׳) ושלחתי אש במגוג. שאר העכו״ם שנאמר (ישעיהו ס״ו:ט״ז) כי באש ה׳ נשפט. חירם שנאמר (יחזקאל כ״ח:י״ח) ואוציא אש מתוכך.

דבר אחר: פחים – מצודים. כמה דאמר (משלי ז׳:כ״ג) כמהר צפור אל פח. אש וגפרית. אמר ר׳ יודן בשעה שאדם מריח גפרית נפשו מסוללת עליו שהיא יודעת שבה עתיד לידון שנאמר (ירמיהו י״ח:י״ז) כרוח קדים אפיצם. ארבע כוסות של פורענות הם לאומות העכו״ם. וארבע כוסות של ישועה לישראל.

רמז תרנה

ימטר על רשעים פחים – גומרן ומצדן, גומרן כמד״א פחם לגחלים ועצים לאש, ומצדן כד״א כמהר צפור אל פח. אש וגפרית אמר רבי יודן בשעה שאדם מריח גפרית נפשו קצה למה שיודעת שבה עתידין לידון שנאמר ברוח קדים אפיצם. מנת כוסם, רבי שמואל בר נחמני אמר כפייליפוטירין לאחר המרחץ. אמר רבי יודן אין דבר רע יורד מלמעלה אלא הוריד מטר ונעשה גפרית. התיבון והכתיב אש וברד שלג וקיטוב, א״ל רוח סערה עושה דברו, היא מילתא דרשב״ל פליגא דאמר רשב״ל יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב מכאן דאיכא אוצרות אחרים. ומנת כוסם היתה המנה מתוקנת עד שלא נברא העולם. ימטר על רשעים פחים וכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, אמר רבי ברכיה לאחד שהיה עומד אצל הכבשן של נחתום בא בנו ורדה את הפת ונתן לו, באת שפחתו רדה גחלים ונתן לה, לשניהם רדה מן התנור. ה׳ מנת כוסם (ברמז ש״ז).

ותואעד באן ימטר עלי אלט׳אלמין ג׳מר נאר וכברית מע ריאח זמע, ד׳אך נציבהם ואסתחקאקהם.

יעניש את הרשעים בכך שימטיר על הרשעים גחלים ואש וגפרית עם רוחות. כל אלה יחד הם חלקם ומה שמגיע להם.

ימטר, והועיד ואיים להמטיר על הרשעים גחלי אש וגפרית עם רוח זלעפות וזהו מנתם וחלקם שהם ראויים לו. והנה פחים כמו פחמים, וכעין דרשת חז״ל בכתובות ל, א. כי יתר הפחים שבמקרא תרגם ״פך״ מלכודת, ואיום וייעוד האמור כאן הוא לעתיד ליום הדין וכמ״ש בספרו אמו״ד מאמר ט פ״ה.

ואמרו פחים אש וגפרית, אינו רוצה בכך האש והגפרית עצמם, אלא כיון שאמר הכתוב על אנשי סדום¹ שהם נענשו בכך. ועל חיל גוג שילחם בהם בכך², המשיל בהם כל הכופרים. וגזרתי כוסם מן במכסת נפשות³ ולפיכך עשיתיו חלק.

1. בראשית יט כד.

2. יחזקאל לח כב.

3. שמות יב ד.

פחים – לשון פחמים.

זלעפות – לשון שריפה.

[ומנחם פתר אותו: לשון שער קטב (ישעיהו כ״ח:ב׳), וכן מפני זלעפות רעב (איכה ה׳:י׳), זלעפה אחזתני (תהלים קי״ט:נ״ג), כלומר שערו שער.]

charcoal Heb. פחים, an expression of charcoal (פחם).

burning Heb. זלעפות, an expression of burning. Menachem (p. 79) interprets it as an expression of "a storm of destruction (שער קטב)" (Yeshayahu 28:2). Likewise, "because of the heat of (זלעפות) hunger" (Lam. 5:10); "burning (זלעפה) seized me" (Tehillim 119:53). That is to say, "became greatly alarmed (שערו שער)" (Yechezkel 27:35). (The quotation from Menachem appears only in several early printed editions, and not in any manuscript.)

ימטר – דמה הרעה הבאה על הרשעים פתאום כמו הפחים. וחברו רקועי פחים, והם כדמות אבנים שורפים שהם יורדים עם^א המטר.

זלעפות – כמו: זלעפה אחזתני (תהלים קי״ט:נ״ג), כמו: רעדה.

כוסם – חלקם. וככה י״י מנת חלקי וכוסי (תהלים ט״ז:ה׳), והם מפעלי הכפל. והעד: תכוסו על השה (שמות י״ב:ד׳).

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״מן״.

HE WILL CAUSE TO RAIN COALS. David compares the evil which suddenly befalls the wicked to pachim (coals). Pachim are burning stone like objects which come down with the rain. The word pachim is related to pachim (plates) in beaten plates (Num.17:3).

AND BURNING WIND. Zilafot (burning wind) means shaking. Compare, zalafah ac-hazatni (shaking hath taken hold of me) (Psalms 119:53).⁠¹

PORTION. The meaning of kosam (their cup) is, their portion.⁠² The word kosi (my portion) in O Lord, the portion of my inheritance and my portion (kosi) (Psalms 16:5) is similar.⁠³ Kosam and kosi come from a double root.⁠⁴ The word takhossu (make your count) in ye shall make your count for the lamb (Exodus 12:4) is proof of this.⁠⁵

1. Translated according to Ibn Ezra

2. Ibn Ezra interprets the latter part of our verse as follows: Fire and brimstone and burning wind shall be their portion.

3. Translated according to Ibn Ezra

4. Kaf, samekh, samekh.

5. Takhossu comes from the root kaf, samekh, samkeh. Compare, tasobbu, from the root samekh, bet, bet.

וזהו שאמר: ימטר על רשעים פחים – מן פח יקוש (הושע ט׳:ח׳). ואמר: ימטר לפי שהגזרות באות מן השמים.

ויש מפרשים (תרגום ורש״י): פחים כמו פחם לגחלים (משלי כ״ו:כ״א), והוא משקל אחר.

והחכם רבי אברהם בן עזרא פרש: כמו רקעי פחים (במדבר י״ז:ג׳), והם כדמות אבנים שורפות יורדות עם המטר.

אש וגפרית ורוח זלעפות זלעפות – הזי״ן בחיר״ק והעי״ן בקמ״ץ מן זלעפה אחזתני (תהלים קי״ט:נ״ג): ענין רעדה, או ענין שרפה.

מנת כוסם – פירושו: חלקם. וכן מנת חלקי וכוסי (תהלים ט״ז:ה׳). ונסמך מנת אל החלק ואל הכוס, אף על פי שהם ענין אחד, כמו אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳), מטיט היון (תהלים מ׳:ג׳). או זה לפי כי מנת יש בו ענין הזמנה גם כן.

ובכן ימטר פחים. כאמרו (שמואל ב׳ יח ח) ׳וירב היער לאכול בעם׳¹:

1. ׳פחים׳ מלשון רשתות, וראה מלבי״ם שם שפירש ׳וירב היער על ידי שנפוצו ברחו אל היער ונמחצו מעצי היער ומחיתו טרף׳, ונראה שרבינו מפרש על דרך זה שנפלו בפחים ומוקשים ביער, ומדויק לשון הכתוב שנאכלו ע״י היער, לא ע״י עצי או חיות היער.

(ו-ז) והתפלל ואמר, יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים וגו׳ כִּי צַדִּיק ה׳ – והכל יעשה בצדק, והוסיף ואמר צְדָקוֹת אָהֵב – מי שאוהב הצדקות והיָשָׁר – יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ, כלומר, ׳יחזו פנימו׳ של אותם הרשעים בטובת מי שאוהב צדקות והישר, על דרך ׳ותבט עיני בשורי׳ (תהלים צ״ב:י״ב), ׳ובאויבי ראתה עיני׳ (תהלים נ״ד:ט׳), ׳ושילומת רשעים תראה׳ (תהלים צ״א:ח׳), ורבים כיוצא באלה:

ואם ניישב המזמור הזה על עצמו של דוד, הנה יאמר, אותם הרשעים הרודפים אותי ׳יחזו פנימו׳ בטובת ׳צדקות אהב וישר׳ שאמרן על עצמו. ואמר ׳צדקות אהב ישר׳ על דרך ׳שמש ירח׳ (חבקוק ג׳:י״א)¹, ׳ראובן שמעון׳ (שמות א׳:ב׳)²:

1. שפירושו ׳שמש וירח׳, וחסר וי״ו.

2. ראה אבע״ז בויקרא (יא לו), ובנדפס ושיעורים בבראשית (מה כג).

אש וגפרית – בס״ס בטעם ימנית וי״ס חונה.

פחים – רשתות כמו מפח יקוש (תהלים צ״א:ג׳).

זלעפות – רעדה כמו זלעפה אחזתני (תהלים קי״ט:נ״ג).

מנת – חלק ומתנה כמו והיה לך למנה (שמות כ״ט:כ״ו).

ימטר – כי סוף הדבר יקבל גמולו משלם כי הרבה רשתות כמטר ירדו עליו מן השמים וילכד בהם.

מנת כוסם – המנה למלאות כוסם יהיה מרוח זלעפות ר״ל פורעניות רב יביא עליהם.

פחים – כמו פחם לגחלים (משלי כ״ו),

מנת כוסם – המנה שהכינו להם על פי מעשיהם, כמו תכסו על השה, במכסת נפשות.

ימטר על רשעים פחים אש וגפרית והעונש הזה יהיה מנת כוסם, המנה שהכינו הם לעצמם, ר״ל שאם היתה ההשגחה גלויה והיה מענישו תכף היה מתירא מלהרשיע ואין כאן בחינה להרשע,

ב. שלא היה יכול להענישו בעונש גדול פחים אש וגפרית, לכן מאריך לו עד שיתמלא סאתו ויאבידנו אם בעוה״ז או שר״ל פחים אש וגפרית בגיהנם, כמ״ש ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו.

פחים – משרש נפח, פחם כלומר גחלי אש.

זלעפות – הלמ״ד נוספת (שלאנן, איוב כ״א:כ״ו במקום שאנן) מלשון זעף, רוח סערה, ומקור התיבה יזע, המורה תנועה, וכן זלעפה אחזתני מרשעים (תהלים קי״ט:נ״ג) חרדה.

מנת כוסם – מנה חלק המסובים לאכול, וכוס חלק המסובים לשתות, ע״ד ה׳ מנת חלקי וכוסי (למטה ט״ז:ה׳) שר״ל אין לי חלק כי אם בה׳ כן לרשעים אין חלק אחר כי אם פחים וגו׳; ומנת בא בקמץ אף על פי שהוא סמוך, והוא קמץ ארמי או קדמוני (עיין בדקדוק שד״ל סימן ד׳ סעיף רכ״ה) שלא ישתנה לסמוך, וכן בתיבת דת, כתב, יקר, שאר ודומיהם, וה׳ מנת חלקי יש ספרים שמנת נקוד פתח ויש שנקוד קמץ.

(ז) כִּֽי⁠־צַדִּ֣יק יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה צְדָק֣וֹת אָהֵ֑ב⁠ יָ֝שָׁ֗ר יֶחֱז֥וּ פָנֵֽימוֹ׃

For Hashem is righteous. He loves righteousness. The upright shall behold His face.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מְטוּל דְצַדִיקָא יְיָ צִדְקוּתָא רָחֵים תְּקַנְיָא יֶחֱמוֹן סְבַר אַפּוֹי.

For the LORD is righteous, he loves righteousness,⁠¹ the honest man will look upon his countenance.

1. Righteousness: virtue.

כי צדיק ה׳ צדקות אהב – רבי יהודה בר סימון אמר כל אינש סני בר אומנותיה אבל הקב״ה אינו כן כי צדיק ה׳ והוא אוהב את הצדיקים. ומהו ישר יחזו פנימו. שבע כתות הן שהן עתידין לעמוד לעתיד לבוא לפני חי וקיים קודשא ב״ה. ואי זו הכת המעולה שבהן שמקבלין פני שכינה זו כת ישרים שנאמר יחזו פנימו. וכתוב אחד אומר (תהלים ק״מ:י״ד) ישבו ישרים את פניך. לא היה צריך לומר אלא ישר יחזו פניו ומהו ישר יחזו פנימו. קודם לישרו של עולם יחזו פנימו של ישרים.

דבר אחר: ישר יחזו פנימו – אלו שבע כתות של צדיקים שכן כתיב (דניאל י״ב:ג׳) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. כחמה וכלבנה כרקיע ככוכבים כברקים וכשושנים וכלפידים. כחמה שנאמר (שופטים ה׳:ל״א) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. כלבנה שנאמר (תהלים פ״ט:ל״ח) כירח יכון עולם. כרקיע שנאמר (דניאל י״ב:ג׳) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. ככוכבים שנאמר (שם) ככוכבים לעולם ועד. כברקים שנאמר (נחום ב׳:ה׳) כברקים ירוצצו. כשושנים שנאמר (תהלים ס״ט:א׳) למנצח על שושנים. כלפידים שנאמר (נחום ב׳:ה׳) מראיהן כלפידים. והכת הראשונה יושבת לפני המלך ורואה את המלך ואת הפנים שנאמר (תהלים ק״מ:י״ד) ישבו ישרים את פניך. ואומר ישר יחזו פנימו. והכת השניה (שם פ״ד:ה׳) אשרי יושבי ביתך. והשלישית (שם כ״ד:ג׳) מי יעלה בהר ה׳. רביעית (שם ס״ה:ה׳) אשרי תבחר ותקרב. חמישית (שם ט״ו:א׳) ה׳ מי יגור באהלך. ששית (שם) מי ישכון בהר קדשך. שביעית (שם כ״ד:ג׳) ומי יקום במקום קדשו. וכל כת וכת יש לו מדור בפני עצמו בגן עדן. וכנגדם שבע בתי דירות בגיהנם ואלו הן - שאול ואבדון גיא דומה וצלמות וארץ תחתית וארץ ציה. הרי שבע בתי דירות לרשעים ולצדיקים לכל אחד ואחד לפי מעשיהן בתי דירתן. אמרו יקום איש צרורות הוא בן אחותו של [ר׳ יוסי בן] יועזר איש צרידה והוא רכוב על סוסיא אזיל לקמיה מלכא ונפיק למקטלייא אמר ליה חמי סוסיא דארכבי מרי וחמי סוסיא דארכבך מרך. אמר למכעיסיו כן קל וחומר לעושי רצונו. אמר ליה ועושה אדם רצונו יותר ממך אמר לו ואם לעושי רצונו כן קל וחומר למכעיסיו. נכנס בו הדבר כארס של עכנאי והלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין. מה עשה הביא קורה ונעצה בארץ וקשר בו נימא וערך עצים והקיף עליהם גדר של אבנים ועשה מדורה לפניו ונעץ החרב באמצע והצית את האש מתחת האבנים ונתלה בקורה ונחנק ונפסקה הנימא ונפל באש וקידמתו החרב ונהפך עליו הגדר של אבנים. נתנמנם ר׳ יוסי בן יועזר וראה מטתו פורחת באויר אמר חזו לשעה קדמני לגן עדן.

כי צדיק ה׳ צדקות אהב – רבי תנחום בשם רבי סימון ר׳ מנחם בשם ר״א ברבי יוסי אין לך אדם אוהב בן אומנותו והחכם אוהב בן אומנותו, כגון רבי חייא לר׳ אושעיא ור׳ אושעיא לרבי חייא והקב״ה אוהב בן אומנותו שנאמר כי צדיק ה׳ צדקות אהב, זה נח שנאמר בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אותך ראיתי צדיק.

רמז תרנו

ישר יחזו פנימו – שבע כתות הן (ברמז נ״ו). ואי זה כת המעולה שבהם שמקבלים פני שכינה זו כת ישרים שנאמר ישר יחזו פנימו, והיא יושבת לפני המלך ורואה פני המלך דכתיב ישבו ישרים את פניך. וכת שניה אשרי יושבי ביתך. שלישית מי יעלה בהר ה׳, רביעית אשרי תבחר ותקרב. חמישית ה׳ מי יגור באהלך. ששית מי ישכון בהר קדשך. שביעית מי יקום במקום קדשו, לכל כת וכת מדור בפני עצמו בג״ע, וכנגדן שבע כתות בגיהנם ובתי דירות לרשעים, ואלו הן, שאול, ואבדון, וגיהנם, דומה, וצלמות, וארץ תחתית, וארץ נשיה, הרי שבעה בתי דירות לכל כת וכת לפי מעשיו.

אנה אלעדל יחב אלאנצאף, ואלמסתקים בחצ׳רתה יט׳הר.

כי ה׳ השופט בצדק אוהב את המשפט. והיושר בנוכחתו יתגלה (יראה לעין כל).

כי, כי הוא הצדיק ואוהב צדק והיושר ייראה לפניו.

כי צדיק י״י צדקות אהב – וירחם על הצדיק ואוהב אותם^א שפנימו יחזו ישר – שדרך ישר נכון בעיניהם.

ישר יחזו פנימו – מוסב על צדיק י״י^ב צדקות אהב, ואותם אשר ישר יחזו פנימו.

א. כן בכ״י קמברידג׳ A3, אוקספורד 34, פרמא 3204, מוסקבה 104. בכ״י לוצקי 778: ״אוהב ואותם״. בכ״י אוקספורד 165: ״אהב ואותם״. בכ״י פריס 154 רק ״ואותם״.

ב. כן בכ״י אוקספורד 34, פריס 161, מוסקבה 104 (״ה׳⁠ ⁠⁠״). בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165 חסר: ״י״י״.

For the Lord is righteous; He loves [workers of] righteousness and has mercy on the righteous and loves those whose faces see the straight [way], in whose sight the straight way is proper.

whose faces approve of the straight This refers to "The Lord is righteous; He loves [workers of] righteousness and those whose faces approve of the straight [way].⁠"

כי – אמר ר׳ משה: פנימו – כמו: פניו, וככה: כי יסכון עלימו משכיל (איוב כ״ב:ב׳).

ויפת אמר: כי הוא על דרך: כאשר התעו אותי אלהים (בראשית כ׳:י״ג). ולא דבר נכונה, כי לא ימצא לשון רבים עם השם הנכבד רק על מלת אלהים לסוד עמוק, ולא מצאנו הפנים רואים רק העינים שהם בם. ואין טענה מן פני י״י חלקם (איכה ד׳:ט״ז) כי הוא כמו: פני י״י בעושי רע (תהלים ל״ד:י״ז).

והנכון: כי יחזו שב למלת יבחנו בני אדם (תהלים י״א:ד׳), ואם הוא רחוק.

או יחזו החוזים, כמו: אשר ילדה אותה ללוי (במדבר כ״ו:נ״ט).

ומלת ישר – תאר, והטעם משפט ישר, כמו: וישר משפטיך (תהלים קי״ט:קל״ז).

FOR …Rabbi Moses says that Scripture employs the word panemo (his face)⁠¹ in place of panav (his face).⁠² The word alemo (unto him) in Or can he that is wise be profitable unto him (Job 22:2) is similar.⁠³

However, Yefet says that our verse employs panemo in the same way that it employs hitu (caused me to wander)⁠⁴ in when God (Elohim) caused me to wander (hitu) (Gen. 20:13).⁠⁵

However, he is mistaken. The plural is never used with God’s glorious name.⁠⁶ It is only employed with the name Elohim. The reason for the latter is a deep secret.⁠⁷ The face does not see. It is only the eyes that are in the face that see.⁠⁸

The face of the Lord hath divided them (Lam. 4:16) is no argument to the contrary.⁠⁹ The latter¹⁰ is similar to The face of the Lord is against them that do evil (Psalms 34:17).⁠¹¹

In reality they shall behold (yechezu) is connected to the children of men (v. 4).⁠¹² This is so even though there is some distance between the two.

It is also possible that shall behold should be interpreted as if written, those who behold shall behold.”¹³ It is similar to Whom she bore to Levi in Egypt (Num. 25:59).⁠¹⁴

The word yashar (the upright) is an adjective. Its meaning is, upright judgments. Compare, And upright (yashar) are Thy judgments (Psalms 119:137).

1. Lit., “their face.”

2. Our clause reads: Yashar yechezu fanemo (The upright shall behold his face). Now fanemo literally means, their faces. See Radak. Rabbi Moses argues that Scripture employs a plural with the meaning of a singular. He interprets yashar yehezu fanemo as; His face shall behold the upright.

3. Alemo literally means unto them. Thus Scripture employs alemo with the meaning of alav (to him).

4. Hitu is a plural. It literally means they caused me to wander.

5. We thus see that Scripture sometimes uses the plural when referring to God. Thus there is no reason to say that Scripture employs the word panemo (his face) in place of panav (his face).

6. The reference is to Gods personal name YHVH.

7. Ibn Ezra might be alluding to his belief that Elohim means angels and that the Divine name Elohim means, God who works through the angels. Now since Elohim is in the plural the verbs pertaining to it are at times in the plural. See Ibn Ezra on Gen. 1:1.

8. Thus yashar yechezu fanemo (The upright shall behold their face) cannot be rendered; the face of the Lord shall behold the upright. Lit. “We do not find that the face sees. It is only with the eyes which are in the face.”

9. The face does not divide (Filwarg). We thus see that Scripture is not always exact when it describes the activity of the face. Thus yashar yechezu fanemo (The upright shall behold his face) can conceivably be rendered; the face of the Lord shall behold the upright.

10. Lit., “for the.”

11. The face of the Lord hath divided them is to be interpreted, the anger of the Lord hath divided them.

12. In other words, the last part of verse 7 does not continue the thought expressed in the first part of verse 7 but continues the ideas expressed in v. 4. This interpretation renders our clause, the children of men shall behold [God’s] upright [judgment] before their face. Filwarg.

13. This interpretation renders yasher yechezu fanemo (literally, the upright shall behold their face) as, those who behold, shall behold [God’s] upright [judgment] before their face. Filwarg.

14. Num. 25:5 literally reads, who bore to Levi (asher yaledah le-levi). Scripture does not identify the bearer. According to Ibn Ezra the verse is be explained, whom the bearer bore (asher yoledah ha-yoledet). In other words, the verb yaledah implies the subject (ha-yoledet). The same is the case here. Yechezu (shall see) implies the subject, the one who sees.

כי צדיק י״י צדקות אהב צדקות – איש צדקות כמו ואני תפלה (תהלים ק״ט:ד׳)

ישר יחזו פנימו – ואיש ישר יחזו פניו על דרך ופניתי אליכם (ויקרא כ״ו:ט׳).

פנימו – כמו פניו. וכן כי יסכן עלימו משכיל (איוב כ״ב:ב׳) כמו עליו.

או פירוש ישר יחזו פנימו – על דרך אני בצדק אחזה פניך (תהלים י״ז:ט״ו).

או פירוש פנימו – פניהם כמשמעו, כי מ״ם וא״ו לשון רבים. ופירושו: כי פני הצדיקים יחזו האל שהוא ישר.

ובדרש (שוחר טוב בשנוי קצת): לא היה לו לומר אלא ישרים יחזו פניו, או ישר יחזה פניו: מהו ישר יחזו פנימו? אלא לישרו של עולם יחזו פניהם של ישרים.

יחזו פנימו. של נשארים מישראל¹ כי צדיק ה׳ צדקות אהב ישר - שה׳ ה׳צדיק׳ אהב צדקת דוד שלא המית שמעי בן גרא² ולא עמשא³ ולא איש מישראל⁴, ויאהב את דוד שהוא ׳ישר׳ לגמול חסד לברזילי⁵:

1. ׳פנימו – פניהם, כי מ״ם וא״ו לשון רבים (רד״ק בפירושו השלישי, ע״ש), .

2. שמואל ב׳ טז ט-יא ׳וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֶל הַמֶּלֶךְ לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶעְבְּרָה נָּא וְאָסִירָה אֶת רֹאשׁוֹ: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרֻיָה כי כֹּה יְקַלֵּל וכי כִּי יְקֹוָק אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד וּמִי יֹאמַר מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן: וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי וְאֶל כָּל עֲבָדָיו הִנֵּה בְנִי אֲשֶׁר יָצָא מִמֵּעַי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי וְאַף כִּי עַתָּה בֶּן הַיְמִינִי הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר לוֹ ה׳⁠ ⁠׳.

3. שהיה שר צבא לאבשלום כמו שכתוב בשמואל ב׳ (יז כה) ׳וְאֶת עֲמָשָׂא שָׂם אַבְשָׁלֹם תַּחַת יוֹאָב עַל הַצָּבָא׳, וכשנהרג אבשלום אמר דוד (שם יט יד) ׳וְלַעֲמָשָׂא תֹּמְרוּ הֲלוֹא עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אִם לֹא שַׂר צָבָא תִּהְיֶה לְפָנַי כָּל הַיָּמִים תַּחַת יוֹאָב׳.

4. שם (כ ב) ׳וַיַּעַל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי דָוִד אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי׳, ולכן חששו לפתוח לו את העיר כי חשבו שיהרוג את כל איש ישראל שמרדו בו, אך יואב אמר (שם פסוק כא) ׳ לֹא כֵן הַדָּבָר כִּי אִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ נָשָׂא יָדוֹ בַּמֶּלֶךְ בְּדָוִד תְּנוּ אֹתוֹ לְבַדּוֹ וְאֵלְכָה מֵעַל הָעִיר׳. ׳צדקות אהב׳, ה׳ אוהב את צדקותיו של דוד. ורד״ק פירש שה׳ אוהב איש של צדקות.

5. ׳הוא כלכל את המלך בשיבתו במחנים׳ (שמואל ב׳ יט לב), ושם מבואר שרצה דוד שיבוא לביתו בירושלים כדי שיכלכל אותו אך ברזילי לא רצה בכך, ובמלכים א׳ (ב ז) ציוה דוד לשלמה לפני מותו ׳ולבני ברזלי הגלעדי תעשה חסד והיו באכלי שלחנך כי כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך׳. ואמר ׳צדקות אהב ישר׳ על דרך ׳שמש ירח׳ (חבקוק ג יא), ׳ראובן שמעון׳ (שמות א ב)׳ (שיעורים), כלומר שחסר וי״ו, כאילו כתוב ׳וישר׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

צדקות – איש צדקות יאהב ולא יעזבו ביד אויביו.

ישר – איש ישר יראה פני ה׳ והוא ענין משל ממלך שאת אשר יאהב הוא מרואי פניו.

יחזו – הצדקות יחזו פניו ישר, ופנימו כמו פניו, כמו יסכון עלימו משכיל (איוב כ״ב) כמו עליו.

כי – מבאר איך יבחן בזה את הצדיק, שאם היתה הנהגת ההשגחה גלויה והיה משלם שכר הצדיק תיכף, הי׳ פונה בעשותו הצדק בעבור השכר וגמול, אבל ה׳ צדיק הוא אוהב צדקות בתנאי אם הצדקות ישר יחזו פנימו אם הצדקות יביטו ישר נוכח פני ה׳, היינו אם מטרת הצדקות וכוונתם הוא לשם ה׳ בלבד, לא כן אם עושה הצדקות בעבור שכר וגמול, שאז לא יפנו לה׳ בדרך ישר רק יחזו אלי, בדרך עקלתון, שעיניו יחזו אל השכר שיקבל, ודרך פניה זאת יחזה אל ה׳ לעשות מצותיו, וצדקות כאלה לא יאהב ה׳, ולכן מעלים מאתו שכר העבודה וימצאוהו רעות וצרות ובזה יבחן שעשה צדקות רק לשם ה׳ ואליו היתה פנייתו בדרך ישר.

ישר יחזו פנימו – ה׳ אוהב אנשי צדקות שפניהם יחזו ישר, ע״ד עיניך לנכח יביטו (משלי ד׳:כ״ה); ויש מפרשים פנימו כמו פניו, פני ה׳ יחזו ישר, או ישר (שם כולל) יחזו פניו של ה׳ רק הבאת מוֹ בסוף התיבה הוא סימן הכנוי לרבים, ואם מצאנו ישפק עלימו כפימו (איוב כ״ז:כ״ג) שנראה כלשון יחיד, אין ללמוד משם לפי ששם רשע צדיק נקי ועשיר הכתובים לפניו (פסוק י״ג, י״ז, י״ט) הם שמות כוללים וכנויהם יכולים לבוא בלשון יחיד או רבים, וכן מצאנו במזמור הקודם (פסוק ב׳) בגאות רשע ידלק עני יתפשו במזמות זו חשבו.

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון