×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֧ם יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה בְּיַד⁠־מִדְיָ֖ן שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים׃
The Children of Israel did that which was evil in the sight of Hashem, and Hashem delivered them into the hand of Midian seven years.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארלב״גאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבָדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דְבִישׁ קֳדָם יְיָ וּמַסְרִינוּן יְיָ בִּידָא דְמִדְיָנָאֵי שְׁבַע שְׁנִין.

רמז ס

ויעשו בני ישראל – אמר רבי סימון לא כל מי שירצה לומר שירה אומר שירה אלא כל מי שנעשה לו נס וכל מי שנעשה לו נס ואומר שירה בידוע שמוחלין לו על כל עונותיו ונעשה בריה חדשה. ישראל כשנעשה להם נס ואמרו שירה נמחל להם עונותיהם שנאמר ויסע משה את ישראל שהסיעם מעוונותיהם. וכן אתה מוצא בדבורה וברק שנעשה להם נס ואמרו שירה. ומנין שנמחלו עונותיהם, רבי איבו בשם רבי אבא בכל מקום הוא אומר ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע, וכאן כתיב ויעשו בני ישראל תחלת עשייה והיכן הם מה שעשו לשעבר אלא מחל להם הקב״ה מה שעשו לשעבר, וכן אתה מוצא בדוד שנעשה לו נס ואמר שירה ומנין שנמחלו לו כל עונותיו דכתיב בתר שירה ואלה דברי דוד האחרונים והיכן הם הראשונים אלא מלמד שמחל לו הקב״ה.
ויעשו הרע – עד כאן נאמר ׳ויוסיפו׳, שהיה נצבר חטא על חטא, אבל בשירה זו נמחל להם כל אשר עשו, ועכשיו מתחילין לחטוא, כך נדרש באגדת תהלים (מדרש תהלים י״ח:ו׳).
Acted wickedly. Until this period, Scripture states, "They resumed [acting wickedly]" since their iniquities accumulated. However, through this hymn1 they were granted forgiveness for all that they had perpetrated.⁠2 But now they began sinning anew. This interpretation is in Aggadat Tehilim.
1. Sung by Devorah and Barak [ch.5].
2. Anyone rescued miraculously who then sings a hymn of praise forgiven all his sins, as if he had been newly created. (Yalkut, 60)
ויעשו בני ישראל הרע – למעלה כת׳ ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע (שופטים ד׳:א׳) וכאן כתב ויעשו, מדרש חכמים, לשעבר עד שלא אמרו שירה היו חוטאים וחוזרין לספות חטאת על חטאת1 וכיון שאמרו שירה נמחל להם, כשחזרו וקילקלו אי אפשר לומר ויוסיפו שכבר נמחל להם על הראשונות, לכן כת׳ ויעשו {הרע}.
1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו ל׳:א׳.
AND THE CHILDREN OF ISRAEL DID THAT WHICH WAS EVIL [IN THE SIGHT OF THE LORD]. Scripture earlier writes And the children of Israel again did (va-yosifu) that which was evil in the sight of the Lord (Judges 4:1). However, here it writes: And the children of Israel did (va-ya'asu) that which was evil in the sight of the Lord.⁠1 The midrash of the wise explains: In the past,⁠2 before they recited a poem (in praise of God),⁠3 they sinned and went on to sin.⁠4 When they sang a song of praise to God their sins were forgiven. When they backslid and sinned [again] Scripture found it impossible to say "Israel did again" for their earlier sins had been forgiven. Hence our verse reads "Israel did [evil].⁠"
1. Why does Scripture employ two different verbs (va-yosifu, and va-ya'asu) in describing Israels behavior?
2. Before Deborah appeared on the scene.
3. Before they recited the poem composed by Deborah praising God.
4. They sinned and went on to add sin to sin.
עוד ספר ששבו בני ישראל לעשות הרע בעיני י״י אחר מות דבורה ולזה נתנם השם ביד מדין ז׳ שנים ותקפה יד מדין מאד על ישראל עד שהוצרכו לעשות להם בהרים מנהרות והן מערות שיש בהן כמו חלונות תכנס מהן אורה במערה, ואפשר שהרצון יהיה במנהרות אבוקות בעלות אור גדול והיה זה כן כי כשהיו רואין ההרים שבאו בני מדין היו עושין באבוקות ההן סימן שירגישו בו ישראל ויתחבאו הם ויסתירו מקניהם וקנינם עד שבזה הדרך היתה מגעת בקלות ההודעה הזאת לישראל בעשותם הסימן הזה להם מהר אל הר והיה אפשר שיצילו מאויביהם דברים רבים ועכ״ז עשו מערו׳ להתחבא שם בקלות ומצדות שהם בניינים חזקים להמלט שם מאויביהם לא שישבו תמיד במערות ובמצודות כי היה בלתי אפשר שישלם להם חיותם בזה האופן כי לא יזרעו ולא יאספו תבואה, ואחר זה ביאר מה הכריחם לעשות המנהגות והמערות והמצדות והוא מה שהיו משחיתים בני מדין תבואותיהם ומקניהם, ויהי כי צר להם מאד מפני מדין צעקו אל י״י ושבו אליו שיושיעם מידם, והנה שלח הש״י נביאו אז לבני ישראל והודיעם כי עונותיהם הטו שיפלו ביד מדין כי הם סרו מאחרי י״י ועבדו אלהים אחרים אלהי האמורי אשר בארצם עם רוב הטובות שחנן הש״י אותם וידמה שזה הנביא היה פנחס כמו שזכרו רז״ל בפנחס בימי דוד שהגיד הכתוב כי לפנים י״י עמו והנה חיה זמן ארוך מאד ולזה אמרו כי פנחס הוא אליהו כי כבר התבאר שאליהו ג״כ חיה שנים רבות וכבר יעד מלאכי שהש״י יביאהו בימי הגאולה אמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו׳ ואין לאומר שיאמר שכבר מת אליהו קודם שהתנבא אלישע כמו שאמר כי היום אדוניך לוקח מאתך וזה שכבר מצאנו שהגיע מכתב מאליהו אחר זה כמו שנבאר שם בע״ה בספר דברי הימים ובספר מלכים.
(הקדמה) הפרשה הרביעית בעניני גדעון, רוצה לומר במה שדבר אליו המלאך ובנסים שנעשו לו על הגיזה. תחלת הפרשה ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה׳ ויתנם ה׳ ביד מדין וגו׳, עד וישכם ירובעל הוא גדעון וגו׳, והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:
השאלה הראשונה בצורך שליחות השם איש נביא אל בני ישראל, והוא כי לא מצאנו שהוכיחם על ע״ז ולא שהזהירם על דבר מה, ולבד אמר ואמרה אליכם אני ה׳ אלהיכם לא תיראו את אלהי אמורי ולא שמעתם בקולי, והנה ישראל לא חטאו בהיותם יראים את אלהי העמים, כי אם בעזבם את הש״י ועבדם אלהים אחרים, ולמה לא הוכיחם עליו אם עבדו ע״ז והוכיחם על יראת אלהי העמים?
השאלה השנית במלאך שבא לגדעון, כי לא ימלט שנאמר שנראה אליו כדמות איש שחשב שהיה נביא, או שחשבו מלאך, כי בין שיהיה זה בהקיץ או בנבואה יתכן לדעת זה מה היה הנראה אליו ומה היה מחשבת גדעון באותו המדבר עמו? ואם נאמר שחשבו נביא איך יאמר א״כ ויפן אליו ה׳ וגו׳, ויאמר אליו ה׳? והנה אלו הלשונות לא נאמרו על הנביאים, ואם חשבו מלאך ה׳ איך הביא גדי העזים להניחו לפניו לאכול ואיך אמר וירא גדעון כי מלאך ה׳ הוא וגו׳? ויורה שלא הכירו שהיה מלאך עד הנה:
השאלה השלישית באמרו ויבא מלאך ה׳ וישב תחת האלה וגו׳, שיראה כי המאמר הזה אין לו צורך, כי אם היתה הכוונה בו שנראה המלאך לגדעון הנה אחרי זה אמר וירא מלאך ה׳ ויאמר אליו וגו׳, ומה לו לזכור עוד שבא המלאך ושישב תחת האלה? אם לא היתה בזה מראה ולא דבור המלאך אליו.
השאלה הרביעית באמרו ועשית לי אות שאתה מדבר וגו׳ והנה האות היה צריך באמנת התשועה שיעד עליה ובמה שיבא בעתיד, אבל באמנת שהוא היה מדבר אליו מה צורך היה באותו אות? והנה עיניו הרואות שפיו המדבר אליו, ובמה שיעיד החוש לא יצטרך כלל למופת:
השאלה החמשית במה שצוהו האל יתברך קח את פר השור אשר לאביך והפר השני שבע שנים, ובמעשה לא מצאנו צורך כי אם בפר השני, כמ״ש ולקחת את פר השני והעלית עולה בעצי האשרה, ולא זכר מה יעשה מהפר הראשון. ורד״ק ז״ל כתב שצוה לקחתו כדי שלא ישאר לע״ז, והוא טעם זר מאד, האם יחסרון בארץ פרים לע״ז?
השאלה הששית בנסי הגיזה, למה שאל אות אחרי שכבר ראה הנס שעשה המלאך לעיניו באש שעלה מן הצור על הלחם ועל המצות והמלאך הלך מעיניו? ואיך אחרי זה ומה שבאהו הנבואה לא נסתפק במאמר האלהי ושאל האותות בגיזת הצמר בגרן ובסל? ועוד כי אם היה שגדעון בנס הראשון אמר וידעתי כי תושיע בידי את ישראל וגו׳, איך אח״כ שבא הנס ונתקיים כמ״ש ויהי כן לא נסתפק בזה ושאל עוד נס אחר? באמרו אל יחר אפך בי ואדברה אך הפעם אנסה נא רק הפעם בגיזה, ומה הראה בנס השני להתחזק בו מהראשון? והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלות כלם:
(א) ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה׳. זכר שאחרי מות דבורה הנביאה עשו בני ישראל את הרע בעיני ה׳, ואמרו חז״ל (שוחר טוב מ״ש פר׳ כ״ט) שלא נאמר כאן ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע, לפי שכל העונות הקודמים נמחלו להם בזכות השירה, ועתה הם כאלו מתחילים בחטא, ויאמר שבעבור עונם נתנם ה׳ ביד מדין ז׳ שנים.
ויעשו – בשני פעמים הראשונים כתוב ויוסיפו לעשות הרע, ועתה שבימי דבורה שבו בתשובה גמורה והתחילו לחטא מחדש כתוב ויעשו, וקרוב לזה אמרו חז״ל שע״י השירה נמחל עונותיהם:
לאחר שירת דבורה נמחלו לישראל עוונותיהם הראשונים, אולם לאחר מות דבורה הנביאה1, וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵי יִשְׂרָאֵ֛ל את הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה, ובעבור עוונם2 וַיִּתְּנֵ֧ם נתנם יְהוָ֛ה בְּיַד מִדְיָ֖ן במשך שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים:
1. למעלה כתוב (שופטים ד, א) ״ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע״, וכאן כתב ״ויעשו״, מובא במדרש תהלים (יח, ו) עד שלא אמרו שירה היו חוטאים וחוזרים לספות חטאת על חטאת, כיון שאמרו שירה נמחל להם, כשחזרו וקילקלו אי אפשר לומר ״ויוסיפו״ שכבר נמחל להם על הראשונות, לכן כתב ויעשו הרע, רש״י, ר״י קרא, אברבנאל, מלבי״ם.
2. אברבנאל.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארלב״גאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ב) וַתָּ֥עׇז יַד⁠־מִדְיָ֖ן עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל מִפְּנֵ֨י מִדְיָ֜ן עָשׂ֥וּ לָהֶ֣ם׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֶת⁠־הַמִּנְהָרוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר בֶּהָרִ֔ים וְאֶת⁠־הַמְּעָר֖וֹת וְאֶת⁠־הַמְּצָדֽוֹת׃
The hand of Midian prevailed against Israel; and because of Midian the Children of Israel made themselves the dens which are in the mountains, and the caves, and the strongholds.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּתְקֵיפַת יַד מִדְיָנָאֵי עַל יִשְׂרָאל מִן קֳדָם מִדְיָנָאֵי עֲבָדוּ לְהוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יַת מַטְמוֹרִיתָא דִבְטוּרַיָא וְיַת מְעָרָתָא וְיַת מְצוֹדָתָא.
המנהרות – מטמוריתא, ובלשון לע״ז. וודו״ש, ועל שם שעושין בהם מאור קטן במקום שאין ניכר קוראן מנהרות, לויישיטש בלעז.
מערות – גרוטיה בלעז.
מצדות – פליישדיץ בלעז, על שם שעושים ביערים על ידי הפלת האילנות סביב סביב.
Retreats. Hidden places.⁠1 In old French, "voutes". Because a slight bit of illumination is positioned in them in some inconspicuous spot, they are referred to as מִנְהׇרוֹת, lit. "glimmerings", "lucerno" in old French.
Caves. "Grotte" in old French.
Stockades. "Palliser" in old French, "pales", as it is constructed in the forest by felling trees around its perimeter.⁠2
1. This is Targum Yonatan’s translation.
2. The trees serve as the pales or stakes forming the stockade.
המנהרות – תירגם יונתן מטמורייתא והן גומות שרחבות מלמטן ומלמעלן סתומות שאין להם אלא חור אחד שמשילין דרך החור תבואה להטמין מפני הגייסות, ומנהרות לשון אסיפה כמו ונהרו אליו כל הגוים (ישעיהו ב׳:ב׳) ושם אוספין את התבואה, ור׳ מנחם ב׳ ר׳ חלבו היה לועז המנהרות קבר״ש.⁠1
1. בלעז: cavernes.
THE DENS. Targum Jonathan renders ha-minharot (the dens) matmurayyeta. Minharot are trenches that are wide on the bottom and closed on the top. They only have one hole (on top) through which they lower grain (which they wish to hide) from raiders. Minharot means1 to gather. Compare, And all nations shall gather (naharu) unto it (Isaiah 2:2). Minharot serves as a place for grain to be gathered. Rabbi Menachem ben Chelbo rendered minharot, cavernes in the vernacular.
1. Literally, Minharot is an expression of gathering.
המנהרות – כמו: מערות, ויש להם חלון למעלה שתכנס ממנו האורה, ומפני זה נקראו מנהרות.
המצדות – מבצרים חזקים.
התועלת הראשון – הוא להודיע שאין ראוי שיתרשל האדם מההצלה מפני רוב שפלות ידיו והכנעו לפני האויב, אבל ראוי שיתחכם בזה לפי מה שאפשר, ולזה ספר כי בראות ישראל כי מדין באים תמיד לשללם ולהשחיתם המציאו תחבולות להימלט מזה לפי מה שאפשר ולזה עשו המנהרות בהרים והמערות והמצדות כי בהם תשלם להם הצלת מה כמו שביארנו.
ושחזקה כ״כ יד מדין על ישראל עד שמפניהם הוצרכו ישראל לעשות את המנהרות אשר בהרים, והם המערות שהיו להם חלון מלמעלה שממנו יכנס האור, ואת המצדות והם המבצרים החזקים.
ותעז יד מדין – העי״ן בקמץ והוא חטוף כמ״ש לעיל סימן ג׳ לא בפתח כמו שנמצא במקצת דפוסים ישנים.
ותעז – מלשון עז וחזק.
המנהרות – ענין אורה, כמו: ואל תופע עליו נהרה (איוב ג׳:ד׳), והם מערות ולהם חלון יבוא בו אור היום.
המצדות – מבצרים חזקים, כמו: מצדת ציון (שמואל ב ה׳:ז׳).
מפני מדין – להסתיר עצמן מפניהם.
ותעז יד מדין – בכל פעם יותר עד שהוכרחו לעשות את המנהרות וכו׳ מערות שהאור בוקע דרך נקב קטן, ויש מפרשים אבוקות שעשו על ההרים להדליק כשבא האויב למען יצילו את אשר להם וכמו שאמר (ר״ה פב): בראשונה היו משיאין משואות.
עשו להם – שרש עשה משמש ג״כ להוראת הכין וקנה כמו אשר עשו בחרן (לך לך), ומנהרות משרש נהר שענינו רוץ (ונהרו אליו כל הגוים, ישעיה ב׳:ב׳) ענינו רהיטים ומבואות, Gänge, Corridoi כמו מערה משרש ערה שענינו הריק, מקומות מופנים ע״י הטבע או עשוים ומתוקנים בידי אדם הכינו להניס בהם תבואותיהם.
וַתָּ֥עָז והתחזקה1 יַד מִדְיָ֖ן עַל יִשְׂרָאֵ֑ל, והעזו פניהם הרבה להרע לישראל מה שלא עשו אומות אחרות, כשכל כוונתם היתה להשחית2, ובכל פעם התחזקה מדין יותר3 עד שהוכרחו ישראל להסתיר עצמם4 מִפְּנֵ֨י מִדְיָ֜ן, ולשם כך עָשֽׂוּ לָהֶ֣ם | בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל מקומות מחבוא שם ישבו לעתים5 אֶת הַמִּנְהָרוֹת֙6 אֲשֶׁ֣ר היו בֶּֽהָרִ֔ים וְאֶת הַמְּעָר֖וֹת7 וְאֶת הַמְּצָדֽוֹת הם מבצרים חזקים8:
1. מצודת ציון.
2. חומת אנך.
3. מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
5. כלי יקר.
6. והן כמו מערות רק שיש להם חלון למעלה שנכנס ממנו האור, ומפני זה נקראו מנהרות, רד״ק, אברבנאל, מצודת ציון. ויש מפרשים אבוקות שעשו על ההרים להדליק כשבא האויב למען יצילו את אשר להם, מלבי״ם.
7. מערות ממש, לע״ז רש״י.
8. רד״ק, אברבנאל. ובלע״ז רש״י מעין גדרות בנויות מעצים מסורגים.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ג) וְהָיָ֖ה אִם⁠־זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵ֑ל וְעָלָ֨ה מִדְיָ֧ן וַעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי⁠־קֶ֖דֶם וְעָל֥וּ עָלָֽיו׃
So it was, when Israel had sown, that the Midianites came up, and the Amalekites, and the children of the east. They came up against them;
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה כַּד זְרַע יִשְׂרָאֵל וְסַלְקִין מִדְיָנָאֵי וַעֲמַלְקָאֵי וּבְנֵי מַדִינְחָא וְסַלְקִין עֲלוֹהִי.
והיה אם זרע ישראל – אמר רבי הונא בר פפא לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שלא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה שנאמר והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק וכתיב וידל ישראל.
והיה אם זרע – כאשר זרע, כמו: והיה אם בא אל אשת אחיו (בראשית ל״ח:ט׳), ואם יהיה היובל לבני ישראל (במדבר ל״ו:ד׳) והדומים להם.
וכאשר היה ישראל זורע הארץ היה עולה מדין ועמלק ובני קדם ועלו על ישראל ועל הזריעה.
אם – כאשר.
והיה אם זרע – רצה לומר, כאשר זרע והתחיל לצמוח.
השאלות: (ג-ה) למה כפל, ועלה מדין, ועלו עליו, ויחנו עליהם, וכן כל הדברים כפולים:
ועלו עליו – היינו על הזריעה, וכן...
אם זרע – לא היו זורעים כי יודעים היו שזרים יאכלו פרי יגיעם, ואף אם היו זורעים ועלה מדין וגו׳, וכן ואם יהיה היבל לבני ישראל (סוף מסעי) אף היובל המשיב אחזה לבעליה לא ישיב לנו אחזת בנות צלפחד.
וְהָיָ֖ה אִם כאשר1 זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵ֑ל2 והתחילה התבואה לצמוח3, וְעָלָ֨ה אז מִדְיָ֧ן על ישראל4, וַֽעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי קֶ֖דֶם הצטרפו אליו5 וְעָל֥וּ כולם6 עָלָֽיו על השדה הזרועה7 להשחיתה8:
1. רד״ק, מצודת ציון.
2. אברבנאל וכלי יקר מבארים שנאמר בלשון יחיד ובלשון ״אם״ במקום ״כאשר״, כי כוונת הפסוק היא שלא זרעו ישראל מפני פחד מדין ואף אם זרע אחד מישראל, עלו מדין להשחית את תבואתו.
3. מצודת דוד.
4. כלי יקר.
5. כלי יקר.
6. כלי יקר.
7. מלבי״ם.
8. אברבנאל.
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ד) וַיַּֽחֲנ֣וּ עֲלֵיהֶ֗ם וַיַּשְׁחִ֙יתוּ֙ אֶת⁠־יְב֣וּל הָאָ֔רֶץ עַד⁠־בּוֹאֲךָ֖ עַזָּ֑ה וְלֹֽא⁠־יַשְׁאִ֤ירוּ מִֽחְיָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְשֶׂ֥ה וָשׁ֖וֹר וַחֲמֽוֹר׃
and they encamped against them, and destroyed the produce of the earth, until you come to Gaza, and left no sustenance in Israel, neither sheep, nor ox, nor donkey.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁרוֹ עֲלֵיהוֹן וּמְחַבְּלִין יַת עֲלַלְתָּא דְאַרְעָא עַד מַעְלָנָא דְעַזָה וְלָא מְשַׁאֲרִין מָזוֹן לְקַיָימָא נְפַשׁ בְּיִשְׂרָאֵל וְאִמַר וְתוֹר וַחֲמָר.
ולא ישאירו מחיה בישראל – כתרגומו ולא משיירין מזון לקיימא נפשא בישראל.
AND LEFT NO SUSTENANCE IN ISRAEL. The Targum renders our verse ve-lo meshayarin michyeh le-kayema nafsha be-yisrael, they left no food to sustain life in Israel
וישחיתו את יבול הארץ – התבואות שהיו בעשב קודם שיגמר בשולם, וכן אלנות, הכל היו כורתים ומפילים ולא היו משאירים מחיה.
ושה ושור וחמור – היו נוהגים להם.
ויחנו עליו, באופן שהיו משחיתים את יבול הארץ, ר״ל התבואות הזרועות ההם קודם שנגמר בשולם, ובזה האופן לא היו משאירים מחיה לישראל, וגם לא ישאירו שור ושה וחמור, כי היו בוזזים הכל או ממיתים ומשחיתים אותם, באופן שלא נשאר מחיה לישראל, ר״ל מחית לחם וכל מחית ב״ח:
יבול – צמח האדמה, כמו: ארץ נתנה יבולה (תהלים ס״ז:ז׳).
מחיה – ענייני צורך חיי הבריות, כמו: למחיה שלחני (בראשית מ״ה:ה׳).
יבול הארץ – צמחי התבואות.
עד בואך עזה – מתחלת הגבול עד אשר תבוא אל עזה, וכאלו ידבר לנוכח מול האדם היודע המקום.
ויחנו עליהם – על העם עצמם, ומפרש ע״י שעלו על הזריעה וישחיתו את יבול הארץ. וע״י שחנו עליהם ולא ישאירו מחיה וכו׳.
עד בואך עזה – מדין בקצה מזרח ועזה בקצה מערב.
וַיַּחֲנ֣וּ עֲלֵיהֶ֗ם על העם1, וַיַּשְׁחִ֙יתוּ֙ אֶת יְב֣וּל צמחי תבואת2 הָאָ֔רֶץ, מתחילת הגבול3 עַד המקום בּוֹאֲךָ֖ בו מגיעים4 לְעַזָּ֑ה, וְלֹֽא יַשְׁאִ֤ירוּ השאירו צרכי5 מִֽחְיָה֙ מזון6 בְּיִשְׂרָאֵ֔ל בכדי לקיים נפשם7, וְגם לא השאירו בישראל שֶׂ֥ה וָשׁ֖וֹר וַחֲמֽוֹר, כי לקחו אותם8 או שהשחיתו והמיתו אותם9:
1. מלבי״ם.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. מצודת ציון.
6. תרגום יונתן.
7. תרגום יונתן, ר״י קרא.
8. רד״ק. כלי יקר מבאר כי בעצם השחתתם את יבול הארץ גרמו כי לא יהיו לישראל בהמות כי לא היה להם מרעה.
9. אברבנאל.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ה) כִּ֡י הֵם֩ וּמִקְנֵיהֶ֨ם יַֽעֲל֜וּ וְאׇהֳלֵיהֶ֗ם [וּבָ֤אוּ] (יבאו) כְדֵֽי⁠־אַרְבֶּה֙ לָרֹ֔ב וְלָהֶ֥ם וְלִגְמַלֵּיהֶ֖ם אֵ֣ין מִסְפָּ֑ר וַיָּבֹ֥אוּ בָאָ֖רֶץ לְשַׁחֲתָֽהּ׃
For they came up with their livestock and their tents. They came in as locusts for multitude; both they and their camels were without number. And they came into the land to destroy it.
תרגום יונתןרש״יאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
אֲרֵי אִינוּן וְגֵיתֵיהוֹן סַלְקִין וּמַשְׁכְּנֵיהוֹן וְאָתָן כְּמִסַת גוֹבָא לִסְגֵי וּלְהוֹן וְלִגְמַלֵיהוֹן לֵית מִנְיָן וְעָלִין בְּאַרְעָא לְחַבָּלוּתָהּ.
הם ומקניהם – לרעות את התבואה.
With their cattle to graze on the produce.
וזכר שהיו עושים האויבים השחתה גדולה, כי כאשר יבואו להלחם בישראל לא היו באים לבד על סוסיהם נקלים לחזור, אבל היו מביאים מקניהם וגמלים אין מספר, ובזה היו משחיתים היבול, ונוהגים כל ב״ח שימצאו כי היה כוונתם לבא אל הארץ לשחתה, ועל זה צעקו ישראל אל ה׳ וגו׳:
יבאו – ובאו קרי והוא חד מן כ״ב מלין דכתיבין יו״ד בריש תיבותא וקרי׳ וא״ו וסימן נמסר במס״ג ריש הושע וריש ד״ה ובמסרא רבתא מערכת אות היו״ד.
כדי ארבה – כארבה, ומלת ׳די׳, יורה ענין רבוי.
כי הם ומקניהם יעלו – על הזריעה, ואהליהם יבאו על העם עצמם, ולשניהם בין להם בין לגמליהם אין מספר, כי עקר ביאתם היה לשחתה.
כִּ֡י כך היו עושים האויבים השחתה גדולה, שכאשר באו להלחם בישראל לא היו באים לבד על סוסיהם, אלא היו באים1 הֵם֩ וּמִקְנֵיהֶ֨ם לרעות את התבואה2, והיו יַעֲל֜וּ עולים על ישראל, וְמביאים איתם בני קדם את3 אָהֳלֵיהֶ֗ם, וּבָ֤אוּ כולם4 (יבאו כתיב) כְדֵֽי כמו5 אַרְבֶּה֙ לָרֹ֔ב, וְלָהֶ֥ם וְלִגְמַלֵּיהֶ֖ם של בני קדם6 אֵ֣ין לא היה מִסְפָּ֑ר מרוב שהיו רבים, וַיָּבֹ֥אוּ בָאָ֖רֶץ במטרה7 לְשַׁחֲתָֽהּ:
1. אברבנאל.
2. רש״י.
3. כלי יקר.
4. מלבי״ם.
5. מצודת ציון.
6. כלי יקר.
7. אברבנאל, כלי יקר, מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ו) וַיִּדַּ֧ל יִשְׂרָאֵ֛ל מְאֹ֖ד מִפְּנֵ֣י מִדְיָ֑ן וַיִּזְעֲק֥וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃
Israel was brought very low because of Midian; and the Children of Israel cried to Hashem.
תרגום יונתןילקוט שמעונירלב״ג תועלותמצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל
וּמְאַךְ יִשְׂרָאֵל לַחֲדָא מִן קֳדָם מִדְיָנָאֵי וּזְעִיקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל קֳדָם יְיָ.
וידל ישראל מאד – שלא היה להם להקריב מנחה דכתיב ואם דל הוא.
(ו-לב) התועלת השני – הוא להודיע עוצם השגחת הש״י בישראל מפני בריתו עם האבות והוא שתכף ששבו ישראל אליו שלח נביאו להצילם ביד גדעון, ומשך לבבו לזה בכמו זה האופן הנפלא שבא בזה הספור, וכל זה לחוזק ההשגחה בישראל וידמה שבחר השם יתברך שתהיה התשועה על יד גדעון לשתי סבות:
האחת כי אולי היה היותר ראוי לזה המעשה, כי הוא היה גבור חיל והיה ג״כ יותר ראוי שיעשה הנס על ידו מזולתו מישראל אז.
והשנית כי ידמה שהרע שעשו ישראל היה שרשו בבית יואש אביו, כי שם היה הבעל ומזבח הבעל והאשרה, והיה שם פר שהוקצה לע״ג ז׳ שנים, ולזה יתכן שהתחיל יואש בזה הטעות וזנו אחריו בית ישראל, ולפיכך נתיצת מזבח הבעל וכריתת האשרה היה ראוי שיקדם קודם הצלת ישראל מהרע שנפלו בו על זה המרי, וזה היה אפשר שישלם בקלות על יד גדעון לבער הרע מקרבם קודם הלחמם עם מדין.
וידל – מלשון דל ועני.
וַיִּדַּ֧ל ונהיו דלים ועניים1 יִשְׂרָאֵ֛ל מְאֹ֖ד מִפְּנֵ֣י מה שעשו להם מִדְיָ֑ן, וַיִּזְעֲק֥וּ בתפילה2 בְנֵֽי יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל יְהוָֽה: (פ)
1. מצודת ציון.
2. ראה את ביאור הנצי״ב בשמות ב, כג.
תרגום יונתןילקוט שמעונירלב״ג תועלותמצודת ציוןמקראות שלובותהכל
 
(ז) וַיְהִ֕י כִּֽי⁠־זָעֲק֥וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל⁠־יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה עַ֖ל אֹד֥וֹת מִדְיָֽן׃
It happened, when the Children of Israel cried to Hashem because of Midian,
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה כַּד זְעִיקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קֳדָם יְיָ עַל עֵסַק מִדְיָנָאֵי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

(ז-ח) ויהי כי צעקו בני ישראל וגו׳. זכר שכאשר ישראל שבו בתשובה וצעקו אל ה׳ מתוך צרותם שמע האל יתברך צעקתם ושלח איש נביא. ובסדר עולם פרק כ׳ אמרו שהיה פנחס. ויש לשאול אם היה פנחס כהן ונביא קיים איך לא היה מוכיח לישראל והוצרכו לנבואת דבורה? והשיב רלב״ג שלא היה מנבא כי אם לעתות ידועות, או היה מתעלם פעמים ופעם היה נראה במאמר השם, כמו שהיה הענין באליהו, ולזה לא היה משמש ג״כ בכהונה גדולה כל ימיו, והיו משמשים בניו ובני בניו בהיותו קיים, וזה כי בימי דוד היה עדיין חי, כמו שאמר (דברי הימים א ט׳ ב׳) פנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם, ולכן אמרו (ילקוט ח״א ריש פר׳ פנחס) שפנחס הוא אליהו. וכפי הפשט נראה שהיה הנביא הנזכר כאן איש שנבא לצורך שעה, ולכן לא נזכר שמו, והיה תכלית דבריו להוכיחם ולהודיעם שמפני חטאתם קראום הצרות האלה, ולכן הודיעם בשם ה׳ אלהי ישראל שהוא בהשגחתו עשה עמהם ד׳ חסדים. האחד שהעלה אותם ממצרים שהיתה הארץ סוגרת ומסוגרת. השני שהוציא אותם מבית עבדים, ר״ל שמלבד הארץ היו המצריים מושלים בהם, כמ״ש מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו.
אדות – תרגומו: עסק.
ויהי כי זעקו על אודות מדין – לא זעקו על חטאתיהם, רק מתרעמים על הרעה ולא הכירו כי בא העונש בסבת החטא, לכן שלח נביא להוכיחם.
וַיְהִ֕י כִּֽי כאשר זָעֲק֥וּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל יְהוָ֑ה מתוך צרתם1 עַ֖ל אֹד֥וֹת מִדְיָֽן, לא זעקו הם על חטאתיהם אלא רק התרעמו על הרעה, ולא הכירו כי בא העונש בסיבת החטא, לכן שלח הקב״ה נביא להוכיחם2:
1. אברבנאל.
2. מלבי״ם.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ח) וַיִּשְׁלַ֧ח יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה אִ֥ישׁ נָבִ֖יא אֶל⁠־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּה⁠־אָמַ֥ר יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה׀ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָנֹכִ֞י הֶעֱלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וָאֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃
that Hashem sent a prophet to the Children of Israel, and he said to them, "Thus says Hashem, the God of Israel, 'I brought you up from Egypt, and brought you forth out of the house of bondage.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁלַח יְיָ גַבְרָא נְבִיָא לְוַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַר לְהוֹן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל אֲנָא אַסְקֵית יַתְכוֹן מִמִצְרַיִם וְאַפְקֵית יַתְכוֹן מִבֵּית עַבְדוּתָא.
איש נביא – זה הנביא הוא פנחס, בסדר עולם (סדר עולם רבה ב׳).
A prophet. This prophet was Pinchas.⁠1 Taken from Seder Olam.
1. See above, 2:1.
איש נביא אל בני ישראל – זה פנחס.
THE LORD SENT A PROPHET UNTO THE CHILDREN OF ISRAEL. The reference is to Phineas.⁠1
1. The grandson of Aaron the brother of Moses. See Seder Olam 20.
איש נביא – מפרש בסדר עולם זה פנחס, ולהוכיחם בא ולהודיעם כי מפני חטאתם קרה להם מה שקרה.
ויש לשואל לשאול אחר שהיה זה הנביא קיים איך לא הוכיח ישראל כל ימיו ולמה הוצרכו לנבואת דבורה, וידמה שנאמר בהיתר זה הספק שהוא לא היה מתנבא רק לעתים רחוקים ולא היה בו כח יתישר בו להנהיג העם ולזה ג״כ תמצא בזה המקום שהוצרך למנות גדעון על פועל מלחמת מדין ואפשר כי כמו שהיה אליהו פעם נראה ופעם נעלם כשישאהו רוח השם אל מקום רחוק כך היה הענין בפנחס ולזאת הסבה לא שמש בכהונה גדולה כל ימיו אבל שמשו בניו ובני בניו ובני בני בניו דורות רבי׳ והוא עדיין קיים כמו שיתבאר בספר דברי הימים וזה כי הוא היה קיים בימי דוד כמו שאמר ופנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן נגיד היה עליהם לפנים י״י עמו ולא ימצא בזרע אהרן אחר שיקרא שמו פנחס בן אלעזר בן אהרן כמו שמבואר שם בספר תולדותם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

איש נביא – יען שאח״כ שלח מלאך קרא לזה איש, כה אמר ה׳, ידיכם עשו לכם את הרע, ומפרש -
א) אנכי העליתי אתכם ממצרים באותות ומופתים שעל ידי זה היה לכם להכיר גדלי ויכלתי ולירא יראת הרוממות.
ב) ואוציא אתכם מבית עבדים. והיה לכם להכיר טובה, וגם לדעת כי עבדי אתם.
ג) ואצל אתכם והיה לכם לדעת כי עדיין אתם צריכים לי,
ד) ואגרש אותם מפניכם. וא״כ לא היה לכם לעשות כמעשיהם, אחר שבעבור זה נגרשו מפניכם, ובכ״ז ולא שמעתם בקולי.
איש נביא – להכין לבם לתשובה.
וַיִּשְׁלַ֧ח יְהוָ֛ה אִ֥ישׁ נָבִ֖יא הוא פנחס1, אֶל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל, וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם במו ידיכם גרמתם לכם את הרע2, כֹּה אָמַ֥ר יְהוָ֣ה | אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָנֹכִ֞י הֶעֱלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם באותות ומופתים והיה לכם להכיר גדלותי ויכולתי ולירא ממני יראת הרוממות3, וָאֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים והיה לכם להכיר לי טובה על כך, וגם לדעת כי עבדי אתם4:
1. רש״י, ר״י קרא, רד״ק. ויש לשאול אם היה פנחס כהן ונביא קיים איך לא הוכיח את ישראל קודם לכן והוצרכו לנבואת דבורה?! והשיב רלב״ג שלא היה מנבא כי אם לעתות ידועות, או שהיה נעלם פעמים ופעם היה נראה במאמר השם, כמו שהיה הענין באליהו, ולכן אמרו (ילקוט ח״א ריש פר׳ פנחס) שפנחס הוא אליהו, אברבנאל.
2. מלבי״ם.
3. מלבי״ם.
4. מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ט) וָאַצִּ֤ל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם וּמִיַּ֖ד כׇּל⁠־לֹחֲצֵיכֶ֑ם וָאֲגָרֵ֤שׁ אוֹתָם֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וָאֶתְּנָ֥ה לָכֶ֖ם אֶת⁠־אַרְצָֽם׃
I delivered you from the hand of the Egyptians and from the hand of all who oppressed you, and drove them out from before you, and gave you their land.'
תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וְשֵׁיזְבֵית יַתְכוֹן מִידָא דְמִצְרָאֵי וּמִידָא כָּל דַחֲקֵיכוֹן וְתָרְכֵית יַתְהוֹן מִן קֳדָמֵיכוֹן וְיַהֲבֵית לְכוֹן יַת אַרְעֲהוֹן.
ואגרש אותם – טעמו למלת לוחציכם, לא למלת מצרים. והלוחצים הם סיחון ועוג שלא הניחום לעבור ויצאו לקראתם למלחמה, וכן כנעני מלך ערד, וכן מלכי כנען חשבו ללחצם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ועוד אמר שלישי: ואציל אתכם מיד מצרים מבית עבדים, שהוא רמז להצלת הים כי שם הושיע ה׳ את ישראל מיד מצרים. עוד אמר החסד הרביעי ומיד כל לוחציכם ואגרש אותם מפניכם ואתנה לכם את ארצם, רמז למלחמת סיחון ועוג ועמי הארץ ומלכיה שנתנם האל ית׳ בידם.
לחציכם – ענין דחק.
כל לחציכם – הם מלכי כנען אשר לחצו אתכם בהלחמם עמכם.
וָאַצִּ֤ל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם מבית עבדים1, וּמִיַּ֖ד כָּל לֹחֲצֵיכֶ֑ם מסיחון ועוג2 ומכנעני מלך ערד3 וממלכי כנען אשר לחצו אתכם בהלחמם עמכם4, והיה לכם לדעת כי עדיין אתם צריכים לי5, וָאֲגָרֵ֤שׁ אוֹתָם֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וָאֶתְּנָ֥ה לָכֶ֖ם אֶת אַרְצָֽם, וא״כ לא היה לכם לעשות כמעשיהם, אחר שבעבור מעשיהם גורשו מפניכם, ובכל זאת לא שמעתם בקולי6:
1. אברבנאל.
2. רד״ק, אברבנאל.
3. רד״ק.
4. רד״ק, מצודת דוד.
5. מלבי״ם.
6. מלבי״ם.
תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(י) וָאֹמְרָ֣ה לָכֶ֗ם אֲנִי֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם לֹ֤א תִֽירְאוּ֙ אֶת⁠־אֱלֹהֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יוֹשְׁבִ֣ים בְּאַרְצָ֑ם וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּקוֹלִֽי׃
And I said to you, 'I am Hashem your God; you shall not fear the gods of the Amorites, in whose land you dwell. But you have not listened to my voice.'"
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמָרִת לְכוֹן אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן לָא תִדְחֲלוּ יַת טַעֲוַת אֱמוֹרָאֵי דְאַתּוּן יַתְבִין בְּאַרְעֲהוֹן וְלָא קַבֵּלְתּוּן לְמֵימְרִי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ואמר שלהיותו אל קנא אמר אליהם אני ה׳ אלהיכם לא תיראו את אלהי האמורי, ואין האזהרה הזאת שלא ייראו מפניהם, כי אם שלא יהיו רואים אותם ולא יביטו בעניני אותם האלוהות, על דרך (ויקרא י״ט ד׳) אל תפנו אל האלילים, ואמר (שמות כ״ג י״ג) ושם אלהים אחרים לא תזכירו, או הזהיר על היראה להיותה מהדברים המיוחדים לאל ית׳, כמו שאמר (דברים ו׳ י״ג) את ה׳ אלהיך תירא, והיה תכלית המאמר ולא שמעתם בקולי שלא שמעו לדברי האל ותורתו, כי נטו אחרי אלהי נכר הארץ, ואם כן היה די בתוכחה הזאת, והותרה השאלה הראשונה:
ולא שמעתם בקולי – כאומר, בעבור זה באה הרעה עליכם.
וָאֹמְרָ֣ה לָכֶ֗ם, אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם, לֹ֤א תִֽירְאוּ֙ אל תביטו ואל תסטו לעבוד1 אֶת אֱלֹהֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יוֹשְׁבִ֣ים בְּאַרְצָ֑ם, וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּקוֹלִֽי והלכתם אחרי אלהי נכר הארץ2, ובעבור זה באה הרעה עליכם3: (פ)
1. אברבנאל.
2. אברבנאל.
3. מצודת דוד.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(יא) וַיָּבֹ֞א מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה וַיֵּ֙שֶׁב֙ תַּ֤חַת הָֽאֵלָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעׇפְרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְיוֹאָ֖שׁ אֲבִ֣י הָעֶזְרִ֑י וְגִדְע֣וֹן בְּנ֗וֹ חֹבֵ֤ט חִטִּים֙ בַּגַּ֔ת לְהָנִ֖יס מִפְּנֵ֥י מִדְיָֽן׃
The angel of Hashem came and sat under the oak which was in Ophrah, that belonged to Joash the Abiezrite, and his son Gideon was beating out wheat in the winepress, to hide it from the Midianites.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲתָא מַלְאָכָא דַייָ וִיתֵב תְּחוֹת בּוּטְמָא דִי בְעָפְרָה דִי לְיוֹאָשׁ אֲבוּהִי דְעֶזְרִי וְגִדְעוֹן בְּרֵיהּ חָבֵיט חִטִין בְּמַעֲצַרְתָּא לַעֲרָקָא מִן קֳדָם מִדְיָנָאֵי.
אבי העזרי – מבני אביעזר בן גלעד בן מנשה.
וגדעון בנו – אביו היה חובטן והוא כוברן, אמר לו. אבא, זקן אתה ואם יבאו המדינים לא תוכל לנוס, לך אתה ואני אחבט.
בגת – בקורות בית הבד.
The Aviezrite. One of the sons of Aviezer ben Gilod ben Menasheh.
His son Gidon. His father had been threshing, while he sifted. He told him, "Father, you are elderly. If the enemies come, you will never be able to escape. You leave, and I will thresh.⁠"
In the wine press. With beams of an olive press.
חבט חטים בגת להניס מפני מדין – להטמין החטים במערה להבריחם מפני מדין, כשם שאמור למעלה מפני מדין עשו להם בני ישראל את המנהרות (שופטים ו׳:ב׳).
[GIDEON] WAS BEATING OUT WHEAT IN THE WINEPRESS, TO HIDE IT FROM THE MIDIANITES. [Gideon was beating out wheat in the winepress] in a cave to hide the wheat so that the Midianites would not find them. This is in keeping with what Scripture earlier stated, namely, and because of Midian the children of Israel made them the dens (v.2).
וישב תחת האלה – אינו ר״ל ישיבה, כי אין נראים המלאכים בישיבה כי אם בעמידה, כמו: ומלאך י״י עומד (זכריה ג׳:ה׳), והנה איש עומד לנגדו (יהושע ה׳:י״ג), אלא ר״ל נתעכב שם תחת האלה עד שיפנה אליו גדעון, וכאשר לא פנה אליו נראה אליו ויאמר לו: י״י עמך (שופטים ו׳:י״ב). וכן: אנכי אשב עד שובך (שופטים ו׳:י״ח) – לשון עכבה, וכן: אשרי יושבי ביתך (תהלים פ״ד:ה׳) והדומים להם. ועשה זה המלאך שנתעכב שם ולא נראה אליו בתחילת בואו, משל שהקדוש ברוך הוא נמצא להם לישראל בכל עת אם יפנו אליו ויקראוהו באמת.
ובדרש נתעכב שם עד שמצא לו זכות, ואחר כן נראה לו. אמרו: יואש אביו היה חובט חטים, אמר לו גדעון: אבי זקן אתה, הכנס לביתך ואני אהיה חובט, שאם יבאו המדינים אין בך כח לנוס. אמר המלאך: קיימת מצות כבוד, וראוי אתה שיגאלו בני על ידיך. מיד: וירא אליו מלאך י״י וגו׳ (שופטים ו׳:י״ב). אמר לו גדעון: ויש י״י עמנו וגו׳ (שופטים ו׳:י״ג) – אמש קראנו את ההלל, והיה אבי מקראני: בצאת ישראל ממצרים (תהלים קי״ד:א׳), אם צדיקים היו אבותינו עשה לנו בזכותם, ואם רשעים היו, כשם שעשית להם נס כך עשה לנו נס. אמר הקדוש ברוך הוא: חייך, כך למדת סניגוריא על בני, כדאי אתה שאדבר עמך, מיד: ויפן אליו י״י ויאמר לך בכחך זה (שופטים ו׳:י״ד) – בכח זכות׳ שלמדת סניגוריא על בני. ונכון הוא זה הדרש שנתן טעם לעכוב המלאך ולמה שאמר: ויפן אליו (שופטים ו׳:י״ד).
אשר בעפרה אשר ליואש – וכן: אשר בעפרת אבי העזרי (שופטים ו׳:כ״ד), לפי שיש עיר אחרת ששמה עפרה בגבול בנימן, כמו שכתוב בספר יהושע: והעוים והפרה ועפרה (יהושע י״ח:כ״ג).
חובט חטים – כמו: דש, אלא שהדישה בבהמות וחביטה במקל. וכן: כי תחבוט זיתך (דברים כ״ד:כ׳) – חובט במקל בזית להפיל הזתים.
בגת – גת היה שם שדורכין שם ענבים, באותו גת היה חובט החטים. וכן תירגם יונתן: במעצרתא.
אבי העזרי – פירוש: משפחת אביעזר.
חובט חטיםא בגת – פירוש: בגת הכרם היה חובט מעט כי היה ירא לחבוט הכל יחד.
א. כן בכ״י לונדון 24896, וככה תוקן בין השיטין בכ״י לייפציג 41. בטקסט המקורי בכ״ לייפציג 41 ובכ״י פריס 217 (במקום ״חטים״): ״עצים״.
ויבא מלאך י״י – הוא הנביא שזכר כי הנביא יקרא מלאך י״י כאמרו ויבא חגי מלאך י״י ולזה נראה לגדעון בהקיץ בהשתמש חושיו על מנהגם, והנה נתעכב שם הנביא עד שנראה לגדעון אמר לו כי י״י צוהו, והנה קראו גבור חיל כי כן היה כמו שאמר לו זבח וצלמונע קום אתה ופגע בנו כי כאיש גבורתו, והנה הרחיק גדעון שהיה י״י עמו לראותו שפלות ישראל וכי נטשם י״י בכף מדין.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

האלה – שם אילן מה.
חבט – ענין דישה במקל, כמו: במטה יחבט קצח (ישעיהו כ״ח:כ״ז).
בגת – מקום דריכת הענבים נקרא גת.
להניס – להבריח.
אשר ליואש – ׳האלה׳ היתה של יואש, שהיה מבני אביעזר, מבני מנשה.
להניס – רצה לומר, להבריח ולהטמין.
ויבא מלאך ה׳ – אחר שהוכיחם הנביא בא מלאך ה׳ להושיעם, כמו שאמר בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם.
אשר ליואש – רצה לומר האלה שהיתה ליואש, ויש לומר עפרה אשר ליואש כי היה עוד עפרה בגבול בנימין (יהושע יח כג), וגדעון בנו השפע האלהית לא תחול רק על המזומנים לה, והמזומן לה במקצת תחול עליו ברכת ה׳ בשיעור רב. והנה היה צריך פה, א) זכות קצת, שע״י יסייעו לו לזכותו הרבה כענין הבא לטהר, ב) גבורה, בענין שתחול עליו רוח ה׳ כח וגבורה למלחמה, וגדעון נמצא לו זכות כבוד אב, שעל זה אמר וגדעון בנו חבט, גם גבורה בשהיה מכין א״ע להניס מפני מדין שלפ״ז הרגיש בעצמו גבורה למלחמה.
ולאחר שהוכיחם1, וַיָּבֹ֞א בא מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה להושיעם2, וַיֵּ֙שֶׁב֙ והמתין3 המלאך תַּ֤חַת עץ4 הָֽאֵלָה֙ אֲשֶׁ֣ר היה בְּעָפְרָ֔ה5, וַאֲשֶׁ֥ר היה שייך6 לְיוֹאָ֖שׁ הנקרא אֲבִ֣י הָֽעֶזְרִ֑י שהיה מבני אביעזר בן גלעד בן מנשה7, וְגִדְע֣וֹן בְּנ֗וֹ היה חֹבֵ֤ט במהירות רבה8 חִטִּים֙ בַּגַּ֔ת בקורות בית הבד9 כדי לְהָנִ֖יס להטמין את החיטים במערה להבריחם10 מִפְּנֵ֥י מִדְיָֽן:
1. מלבי״ם.
2. מלבי״ם. רלב״ג מבאר שהמלאך הוא הנביא שהוזכר קודם לכן, ומלבי״ם ביאר שהכונה למלאך ה׳ שהגיע מן השמים.
3. למרות שכתוב ״וישב״, רד״ק מבאר כי הכוונה שהמתין, כי אין נראים המלאכים בישיבה כי אם בעמידה, והכוונה נתעכב שם תחת האלה עד שיפנה אליו גדעון, ושמשלא פנה אליו גדעון נראה אליו ״ויאמר לו ה׳ עמך...⁠״, ועוד מביא רד״ק את המדרש ולפיו נתעכב הנביא שם עד שמצא לו זכות ואחר כן נראה אליו. אמרו, יואש אביו היה חובט חטים אמר לו גדעון, אבי! זקן אתה, היכנס לביתך ואני אהיה חובט, שאם יבואו המדינים אין בך כח לנוס, אמר המלאך קיימת מצות כבוד אב וראוי אתה שיגאלו בני על ידיך, מיד (פס׳ יב) ״וירא אליו מלאך ה׳...⁠״.
4. מצודת ציון.
5. והיא לא עפרה שבגבול בנימין (המוזכרת ביהושע יח, כג), רד״ק, מלבי״ם.
6. מלבי״ם.
7. רד״ק, רי״ד.
8. אברבנאל.
9. רש״י. ורד״ק ומצודת ציון ביארו בדומה לתרגום יונתן כי גת היה שם שדורכים שם ענבים, ובאותו גת היה גדעון חובט החטים.
10. ר״י קרא, מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יב) וַיֵּרָ֥א אֵלָ֖יו מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה עִמְּךָ֖ גִּבּ֥וֹר הֶחָֽיִל׃
The angel of Hashem appeared to him and said to him, "Hashem is with you, you mighty man of valor.⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאִתְגְלֵי לֵיהּ מַלְאָכָא דַייָ וַאֲמַר לֵיהּ מֵימְרָא דַייָ בְּסַעְדָךְ גִבַּר חֵילָא.

רמז סא

י״י עמך גבור החיל – שנו רבותינו התקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם שנאמר והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים י״י עמכם, ואומר י״י עמך גבור החיל, ואומר אל תבוז כי זקנה אמך, ואומר עת לעשות לי״י הפרו תורתך, מאי ואומר וכי תימא מדעתיה דנפשיה קאמר, תא שמע מדקאמר ליה מלאך לגדעון י״י עמך גבור החיל, וכי תימא מלאך הוא דקאמר ליה לגדעון, ואומר אל תבוז כי זקנה אמך, ואומר עת לעשות לי״י הפרו תורתך. אמר רבא האי קרא מסיפה לרישה מדריש ומרישה לסיפה מדריש. מרישה לסיפה דכתיב: עת לעשות לי״י מה טעם דמשום דהפרו תורתך, ומסיפיה לרישיה הפרו תורתך מה טעם משום דעת לעשות (כתוב ברמז תתע״ח).

רמז סב

אמר ר׳ יהודה בר שלום ליל פסח היה אותו הלילה שאמר לו ואיה כל נפלאותיו היכן הם הפלאים שעשה האלהים לאבותינו בלילה הזה והכה בכוריהם של מצרים והוציא משם ישראל שמחים. וכיון שלמד סנגוריא על ישראל, אמר הקב״ה דין הוא שאגלה אני בכבודי עליו שנאמר ויפן אליו ויאמר לו לך בכחך זה, אמר לו הקב״ה יש בך כח ללמד סנגוריה על ישראל בזכותך הם נגאלים שנאמר והושעת את ישראל. התחיל מנסה בגזה שנאמר אנסה נא רק הפעם בגזה מה כתיב ויהי כן. אין הקב״ה מיחד שמו שם, אמר הקב״ה כל העולם בצרה ואני מיחד שמי והכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. אבל בשעה שאמר יהי נא חורב אל הגזה לבדה אמר הקב״ה הואיל וטל מנשב והעולם שמחים איחד שמי שנאמר ויעש אלהים כן בלילה ההוא, וכן ירמיה בשעה שהיה מתנבא דברי נחמות היה מיחד שמו שנאמר כה אמר י״י זכרתי לך חסד נעוריך, אבל בדברי תוכחות כתיב דברי ירמיהו. וכן משה על כל דבור ודבור כתיב וידבר י״י וכשבא להוכיח כתיב אלה הדברים. זה שאמר הכתוב והיה שארית יעקב וגו׳ אותו שארית שא״ל הקב״ה לאליהו והשארתי בישראל שבעת אלפים וגו׳ והם אותם שהופרשו בימי גדעון בשעה שאמר להקב״ה אם ישך מושיע בידי את ישראל כאשר דברת הנה אנכי מציג וגו׳. א״ל הקב״ה אני הכתבתי אהיה כטל לישראל ואתה אמרת על כל הארץ חורב אני איני עושה שאין כתיב ויעש אלהים כן אלא ויהי כן מעצמו היה אבל כשאמר יהי נא חורב אל הגזה לבדה מיד ויעש אלהים כן. א״ל הקב״ה רב העם אשר אתך הורד אותם אל המים אותם שכרעו על ברכיהם מים לשתות רוצה ולא רוצה היה משתחוה לאלילים, דורו של גדעון היה משתחוה לבבואה, אמר לו הקב״ה בשלש מאות איש המלקקים אושיע את ישראל, ועליהם הוא אומר והשארתי בישראל וגו׳, ועליהם הוא אומר והיה שארית יעקב וגו׳. ר׳ אבהו אמר רבי סימון אריב״ל מצות העומר עמדה להם בימי גדעון שנאמר ויבוא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום וגו׳ והנה צליל לחם שעורים מהו צליל רבנן אמרין על שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים, ובזכות מה נצולו בזכות צליל שעורים ואיזו זו מצות העומר.
י״י עמך גבור החיל – שנתן לך כח כזה.
Adonoy is with you, man of supreme power. Since He infused you with such power.
גבור החיל – קראהו כן לבשרו ולחזקו, שיגבר וינצח מדין. וכן אמר: לך בכחך זה (שופטים ו׳:י״ד).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וירא אליו מלאך ה׳. חשבו המפרשים שהיה כל זה במראה הנבואה, להמשכם אחרי דעת הרב המורה (ח״ב פמ״א) שלא יראה מלאך ה׳ כי אם בחלום או במראה הנבואה לא בהקיץ, ואני כבר זכרתי שעם היות שהמלאכים במהיותיהם הנבדלים מחומר אי אפשר שיושגו בחושים, הנה ברצות ה׳ יראו לאנשים וישיגום בחושיהם בצורת אדם, וזה כדמות שאר הנפלאות, והנה גדעון בהקיץ נראה לו זה ושאל אות בדבר, וזה לא יעשה הנביא בנבואתו. וספר הכתוב (בפסוק שלמעלה) שבהיותו חובט חטים בגת, ר״ל דש החטים במקל, והיה עושה זה במהירות רב כדי להניס ולהטמין אותה החטה מפני המדינים הנלחמים בהם, הנה אז בהיותו עסוק בזה בא המלאך בצורת אדם וישב תחת האלה. והרלב״ג כתב שהמלאך הזה היה הנביא הנזכר, ואם היה כן לא היה עולה בלהב האש השמימה, אבל כפי האמת היה שכל נבדל נראה אליו בצורת איש. ויראה שישב ונתעכב שם תחת האלה, עד שיפנה אליו גדעון וישאלהו כדי להשיב לו, וכאשר ראה שגדעון לא פנה אליו ולא שאלו דבר כי היה מתעסק במלאכתו, וזהו שאמר כאן וגדעון בנו חובט חטים, ר״ל היה עושה זה ולא הביט אליו, אז נראה המלאך לנגד גדעון ונכח עיניו, וזהו וירא אליו מלאך ה׳ ויאמר לו וגו׳. ובדרש אמרו (עיין רש״י) נתעכב שם עד שמצא לו זכות ואז נראה לו, אמרו יואש אביו היה חובט חטים אמר לו גדעון אבי זקן אתה הכנס לביתך ואני אהיה חובט, שאם יבואו המדינים אין בך כח לנוס, אמר המלאך קיימת מצות (כבוד) אב ואם ודאי אתה ראוי שיגאלו בני על ידיך, מיד וירא אליו מלאך ה׳ ויאמר לו ה׳ עמך גבור החיל. הנה זה המאמר ה׳ עמך גבור החיל היה אפשר שיובן בא׳ מב׳ פנים, אם שהיה ה׳ עמו בזמן ההווה, ואם שיהיה עמו אחר זה בזמן העתיד, והנה המלאך כיון הפן השני וגדעון הבין באופן הראשון.
החיל – ענין כח.
וירא אליו – בכח הזה התראה המלאך אליו והודיעו כי ה׳ עמו ושהוא גבור החיל כי ישפיע עליו זכות וקדושה וגם גבורה בשפע רב.
ה׳ עמך – שני משמעות במליצה זו, ה׳ הוא עמך או יהיה עמך, וגדעון עשה עצמו כאלו הבין הוא עמך והשיב ויש ה׳ אתנו.
וַיֵּרָ֥א אֵלָ֖יו מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו, יְהוָ֥ה עִמְּךָ֖ גִּבּ֥וֹר הֶחָֽיִל שנתן לך כח כזה1, וקראהו כך לבשרו ולחזקו שיגבר וינצח את מדין2:
1. רש״י.
2. רד״ק.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יג) וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו גִּדְעוֹן֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י וְיֵ֤שׁ יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ עִמָּ֔נוּ וְלָ֥מָּה מְצָאַ֖תְנוּ כׇּל⁠־זֹ֑את וְאַיֵּ֣ה כׇֽל⁠־נִפְלְאֹתָ֡יו אֲשֶׁר֩ סִפְּרוּ⁠־לָ֨נוּ אֲבוֹתֵ֜ינוּ לֵאמֹ֗ר הֲלֹ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ הֶעֱלָ֣נוּ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וְעַתָּה֙ נְטָשָׁ֣נוּ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וַֽיִּתְּנֵ֖נוּ בְּכַף⁠־מִדְיָֽן׃
Gideon said to him, "Oh, my lord, if Hashem is with us, why then has all this happened to us? And where are all His wondrous works which our fathers told us of, saying, 'Did not Hashem bring us up from Egypt?' But now Hashem has cast us off, and delivered us into the hand of Midian.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לֵיהּ גִדְעוֹן בְּבָעוּ רִבּוֹנִי וְאִית שְׁכִנְתָּא דַיְיָ בְּסַעְדָנָא וּלְמָא עַרְעָנָא כָּל דָא וְאָן כָּל פְּרִשְׁוָתֵיהּ דְאִשְׁתְּעִיאוּ לָנָא אַבְהָתָנָא לְמֵימַר הֲלָא מִמִצְרַיִם אַסְקָנָא יְיָ וּכְעַן רַטְשָׁנָא יְיָ וּמַסְרָנָא בִּידָא דְמִדְיָנָאֵי.
ויש י״י עמנו – ואם יש י״י עמנו, למה מצאתנו וגו׳.
אשר ספרו לנו אבותינו – פסח היה, אמר לו. אמש הקרני אבא את ההלל, ושמעתיו שהיה אומר: בצאת ישראל ממצרים (תהלים קי״ד:א׳), ׳ועתה נטשנו׳, אם צדיקים היו אבותינו, יעשה לנו בזכותם, ואם רשעים היו, כשם שעשה להם נפלאותיו חנם כן יעשה לנו, ואיה כל נפלאותיו.
If [lit. and] Adonoy is with us.⁠1 If Adonoy is with us, why has [all this] occurred, etc.
Which our forefathers recounted to us. It was Pesach, and he told him, "Last night father recited the Hallel for me, and I heard him read, "When Yisroel departed from Egypt"2 – but now He has abandoned us. If our forefathers were saintly, let Him act in our behalf in their merit; and if they were wicked, then, just as He worked His wonders for them gratuitously, so, let Him act in our behalf. Where are all His marvels?⁠"3
1. Not “And Adonoy is with us,” as the literal reading would indicate, but “If Adonoy is with us,” as demonstrated by the following phrase cited by Rashi, “why has [all this] occurred, etc.”.
2. “…the sea observed and fled, the Yardein turned back, etc.” (Tehilim, 114)
3. Yalkut, 62.
ויש י״י עמנוא – המלאך אמר לו י״י עמך וגדעון השיבו לפי דבריו: ויש י״י עמנו ולמה מצאתנו כל זאת.
א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״אתנו״.
IF THE LORD BE WITH US. The angel said to Gideon ‘The Lord is with thee (verse 12). Gideon responded in kind, namely if the Lord be with us, why then is all this befallen us?
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ולזה השיב בי אדוני ויש ה׳ עמנו, ואין המאמר בי אדוני לשון תחינה כמו שחשבו המפרשים, אבל פירושו אצלי כאדם האומר בשמעו דברי חבירו ושואל עמי אתה מדבר? וזהו בי אדוני? ר״ל בי דברת אדוני ואלי היתה מאמרך? ואם בהווה יש ה׳ עמנו איך מצאנו כל זאת, ר״ל הצרות והרעות וההשחתה שהיה מדין עושה בהם, ואיה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו וגו׳, ר״ל וא״ת שאין באל ית׳ יכולת יותר מזה הוא בלתי אפשר, כי איה כל נפלאותיו וגו׳?
בי – ענין בקשה.
מצאתנו – מצאה אותנו.
נטשנו – עזבנו.
בי אדני – בקש ממנו להשיבו על דבריו, ואמר לו, ואם אמת שיש ה׳ עמנו, למה אם כן מצא אותנו הרעה, ׳ואיה כל נפלאותיו׳, וכי כלו.
ועתה נטשנו – ואיך אם כן תאמר שה׳ עמי.
ויש ה׳ עמנו – גדעון חשב שסבת הרעה שבא עליהם היא הסתרת פנים, שעזבם תחת המקרה, כמו שאמר ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה, וזה שאמר אם יש ה׳ עמנו ולמה מצאתנו כל זאת שזה מורה כאילו הכל במקרה.
ואיה כל נפלאותיו – הלא בעת השגיח עלינו עשה נפלאות למעלה מדרך הטבע.
אשר ספרו לנו אבותינו – כי עתה אותותינו לא ראינו, ואיה נפלאות אלה זה מורה שעזב אותנו, ואם תאמר שזה מפני רוע מעשינו הלא ממצרים העלנו ה׳ שאז ג״כ היינו משוקעים בטומאת מצרים, ואם אז העלנו אף שעדיין לא היינו עמו ואיך עתה שכבר בחר אותנו לעם נטשנו ה׳ ויתננו בכף מדין, וזה מורה שאינו משגיח עלינו.
וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו גִּדְעוֹן֙, בִּ֣י בבקשה1 אֲדֹנִ֔י השב לי על שאלתי, אם אכן2 וְיֵ֤שׁ יְהוָה֙ עִמָּ֔נוּ, וְלָ֥מָּה אם כן מְצָאַ֖תְנוּ מצאה אותנו3 כָּל הרעה הַזֹ֑את?⁠4 וְאַיֵּ֣ה והיכן כָֽל נִפְלְאֹתָ֡יו של הקב״ה אֲשֶׁר֩ סִפְּרוּ לָ֨נוּ אֲבוֹתֵ֜ינוּ לֵאמֹ֗ר שאמרו לנו הֲלֹ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ הֶעֱלָ֣נוּ יְהוָ֔ה, והרי בעת ההיא השגיח ה׳ עלינו ועשה לנו נפלאות למעלה מדרך הטבע5, וְעַתָּה֙ האם כל נפלאותיו כלו6 שֶׁנְטָשָׁ֣נוּ עזב אותנו7 יְהוָ֔ה וַֽיִּתְּנֵ֖נוּ ונתן אותנו בְּכַף מִדְיָֽן?! ואם כן איך תאמר שה׳ עמי?!⁠8:
1. מצודת ציון. אברבנאל ביאר, בי אדוני, בי (אֵלַי) אתה מדבר?.
2. רש״י, מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
4. מצודת דוד.
5. מלבי״ם.
6. מצודת דוד.
7. מצודת ציון.
8. מצודת דוד. ובמדרש אמר לו גדעון, ויש ה׳ עמנו וגו׳? אמש קראנו את ההלל והיה אבי מקראני ״בצאת ישראל ממצרים״ (תהלים קיד, א), אם צדיקים היו אבותינו, עשה לנו בזכותם, ואם רשעים היו, כשם שעשית להם נס כך עשה לנו נס! אמר הקדוש ברוך הוא, חייך, כך למדת סניגוריא על בָּנָי, כדאי אתה שאדבר עמך, מיד (פס׳ יד) ״ויפן אליו ה׳...⁠״, רש״י, רד״ק.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יד) וַיִּ֤פֶן אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וַיֹּ֗אמֶר לֵ֚ךְ בְּכֹחֲךָ֣ זֶ֔ה וְהוֹשַׁעְתָּ֥ אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל מִכַּ֣ף מִדְיָ֑ן הֲלֹ֖א שְׁלַחְתִּֽיךָ׃
Hashem looked at him, and said, "Go with this might of yours, and save Israel from the hand of Midian; have I not sent you?⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאִתְפְּנֵי לֵיהּ יְיָ וַאֲמַר אֱזִיל בְּחֵילָךְ דֵין וְתִפְרוֹק יַת יִשְׂרָאֵל מִידָא דְמִדְיָנָאֵי הֲלָא שְׁלַחְתִּיךְ.
ויפן אליו – הקדוש ברוך הוא בעצמו.
בכחך זה – בכח הזכות הזה שלמדת סניגוריא על בני, כך דרש רבי תנחומא (תנחומא שופטים ד׳).
Turned to him. The Holy One, blessed is He, Himself.⁠1
By this power of yours. By the power of the merit of your advocacy of my children.⁠2 This is R' Tanchuma's explanation.
1. Gidon was visited by Adonoy himself in the merit of his advocacy of Yisroel. (Yalkut, ibid)
2. Ibid.
לך בכחך זה – אינו אומר לגייס עליהם גייסות ולהושיע לישראל על ידי גייסות מרובין אלא לך בכחך זה שיש לךא עכשיו, שאעפ״י שיש לך כח קטן לך והושיעם, ושמא תאמר אין בי כח להציל,⁠1 לכך נאמר הלא שלחתיך, כי אהיה עמך (שופטים ו׳:ט״ז).
1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו נ׳:ב׳.
א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״לו״.
GO IN THIS THY MIGHT. I am not saying, go gather [many] troops to fight Midian and save Israel by a large number of troops. I say to you [save Israel] by the might that you now have. Save Israel even though you have a small number of men.
Scripture reads have not I sent thee? (verse 14); Surely I will be with thee (verse 16), in case Gideon says, I do not have the might required to save Israel.
ויפן אליו י״י – פירוש: פנה אליו והלבישהו גבורה.
ואמר לו: לך בכחך זה – פירוש: בכח שהוסיף לו, על דרך: ותהי על יפתח רוח י״י (שופטים י״א:כ״ט), שתרגומו: רוח גבורתא מן קדם י״י, ויד י״י היתה אל אליהו (מלכים א י״ח:מ״ו) – רוח גבורה מן קדם י״י.
הלא שלחתיך – המלה הזאת תבא לחזק המצוה. וכן: הלא שמעת בתי (רות ב׳:ח׳), הלא צויתיך חזק ואמץ (יהושע א׳:ט׳).
לך בכחך זה – פירוש: במה שיש בידך לך ותצליח.
הלא שלחתיך – פירוש: ואין לך לדאג כי אני שלחתיך ותצליח.
ויפן אליו י״י – הוא מלאך י״י שזכר והוא ע״ד ויאמר י״י לה שאמרו רבותינו שכבר היה זה על ידי שם, והנה אמר דבריו כאילו השם ידבר כי הנביא ידבר בשם שולחו ואפשר שיאמר אומר שזה הענין היה במראה הנבואה אלא שאנחנו לא הסכמנו לפרש זה ע״ד הנבואה בזה האופן כי ראשית הספור מורה שזה הספור היה בהקיץ ולא נראה לנו שנשים מדרגת גדעון בנבוא׳ בזה האופן ר״ל שהגיעה לו הנבואה בהקיץ ועוד שאין מדרך הנביא שבא לו הנבואה פעמים רבות שישאל אות מהש״י שיקים לו יעודו כמו שמצאנו גדעון אחר זה שאמר אם ישך מושיע בידי את ישראל וגו׳ וזה מבואר מאד למי שידע ענין הנבואה, והנה אמר לו הנביא לך בכחך זה ידמה כי נתחדש לגדעון מאז כח נוסף על הכח שהיה לו קודם זה כדמיון מה שאמר לשאול שיתחדש לו לב אחר ובאופן שנזכר דמיון זה בדוד אחרי המשחו למלך על יד שמואל וידמה שאביו היה שר האלף ממה שאמר גדעון הנה אלפי הדל במנשה ולזה היה כח ליואש אשר יריב לו יומת עד הבקר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וזכר הכתוב שהמלאך שהיה מדבר בשם ה׳ הוא פנה אליו ואמר לו: לך בכחך זה, רוצה לומר באותו הכח אשר למדת סניגוריא על ישראל לך והושעת את ישראל מכף מדין, ובזה ביאר שהיתה כוונתו באמרו ה׳ עמך גבור החיל על העתים שיהיה ה׳ עמו ויושיע את ישראל מכף מדין לא על ההווה כמו שחשב. ואמרו הלא שלחתיך, רוצה לומר ולא תחשוב שאמרתי זה במקרה כי הלא שלחתיך, רוצה לומר הלא כבר גזרתי זה, והנה מה שאמר ויפן אליו ה׳ הוא ספור הכתוב שספר האמת שהשגיח השי״ת בהפנותו, אבל גדעון לא היה חושב כי אם שהיה איש, ואולי שלזה הקדים לספר שבא הנביא לדבר לישראל התוכחות שזכר למעלה, לפי שגדעון כשראה המלאך בצורת אדם חשב שהיה הוא הנביא שבא להוכיח לישראל.
ויאמר לך – מלת ויאמר בטעם רביע.
הלא – המלה ההיא יורה על הזרוז.
ה׳ – רצה לומר, מלאך ה׳.
בכחך זה – רצה לומר, בכח זה הזכות אשר למדת סניגוריא על ישראל, תוכל להושיעם.
הלא שלחתיך – ועשה השליחות.
השאלות: (יד) מדוע אמר ויפן אליו ה׳, ולא אמר שפנה אליו המלאך שדבר עמו עד הנה:
ויפן אליו ה׳ – עד עתה דבר עמו המלאך, ועתה פנה ה׳ אליו בדבור נבואיי (שהמלאך הוא אמצעי אליו ויקדים להתראות טרם יגלה דבר ה׳ כמו שהיה בהיות יהושע ביריחו), ויאמר לך בכחך זה כיון, אם על הכח הנמצא בו לגבורה, כמו שאמר במ״ש להניס מפני מדין, שהוריק על כח זה שפע רב עד יספיק להושיע את ישראל. ואם על כח הטענה כי אחרי ראה שטוען בעד סור ההשגחה מישראל זה אות שדבר זה סוער בלבבו, והוא מוכן לתשועתם.
ויפן אליו – בתחלה המלאך נתן לו שלום לתומו ממקום שבתו תחת האלה, ועתה פנה אל דבריו ונכנס עמו בדברים.
בכחך זה – בכח דבורך זה שאני רואה כי איש דברים אתה, לך ודבר על לב העם ומשכם אחריך למלחמה.
וַיִּ֤פֶן אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה באמצעות המלאך1, וַיֹּ֗אמֶר לגדעון לֵ֚ךְ בְּכֹחֲךָ֣ זֶ֔ה בכח הגבורה שאני מוסיף לך2, וְהוֹשַׁעְתָּ֥ ותושיע אֶת יִשְׂרָאֵ֖ל מִכַּ֣ף מִדְיָ֑ן, הֲלֹ֖א גזרתי זאת3 וְשְׁלַחְתִּֽיךָ, ואם כן אין לך מה לדאוג4 ועשה את השליחות5 בזריזות6:
1. רלב״ג אברבנאל ומצודת דוד.
2. רד״ק, רלב״ג. ר״י קרא ורי״ד מבארים לך בכוח הזה המעט שיש לך ותצליח. ובמדרש ״לך בכחך זה״ לך בכוח הזכות הזה שלמדת סניגוריא על בָּנָי, כך דרש רבי תנחומא (תנחומא שופטים ד׳), רש״י, אברבנאל, מצודת דוד. וראה את המדרש בהערה שבפסוק יג.
3. אברבנאל.
4. רי״ד.
5. מצודת דוד.
6. מצודת ציון.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טו) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בִּ֣י אֲדֹנָ֔י בַּמָּ֥ה אוֹשִׁ֖יעַ אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל הִנֵּ֤ה אַלְפִּי֙ הַדַּ֣ל בִּמְנַשֶּׁ֔ה וְאָנֹכִ֥י הַצָּעִ֖יר בְּבֵ֥ית אָבִֽי׃
He said to him, "Oh, lord, with what shall I save Israel? Behold, my family is the poorest in Manasseh, and I am the least in my father's house.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לֵיהּ בְּבָעוּ יְיָ בְּמָא אֶפְרוֹק יַת יִשְׂרָאֵל הֲלָא הָא זַרְעִיתִי זְעִירָא בְּשֵׁבֶט מְנַשֶׁה וַאֲנָא חֲלַשׁ בְּבֵית אַבָּא.
הנה אלפי – האלף שאני נמנה בו להיות תחת שר האלף, הוא האלף הדל בכל אלפי מנשה.
Behold, my unit [lit. thousand]. The thousand member unit of which I am a constituent, under the command of its captain, is the most inadequate unit among all the units in Menasheh.
הנה אלפי הדל במנשה – כמה אלפים בשבטי ואלף שלי דל מכל אלפי מנשה ועוד שאני הצעיר שבכולן.
THE LEAST IN MY FATHER'S HOUSE]. There are many families in my tribe. My family is the poorest of all the families in Manasseh. Furthermore, I am the least of them all.
בי אדוני במה אושיע – לשון חול הוא, כי עדיין לא ידע גדעון כי מלאך י״י הוא (שופטים ו׳:כ״ב). וכן אמר לו מתחילה: בי אדוני (שופטים ו׳:י״ג) בחיריק הנון, ונקמץ זה מפני הזקף. ואמר לו לשון רבים כי כן המנהג בזו המלה, כמו: אדניך, אדניו, זולתי מדבר בעדו, כדי שלא יתחלף בשם הנכבד, אבל זה לבדו בא בלשון רבים ליחיד למדבר בעדו.
ויונתן תרגם לשון קודש: ואמ׳ ליה בבעו י״י, ולדעתו אמר גדעון זה כנגד הקדוש ברוך הוא לא כנגד המלאך, כי עדיין לא היה יודע שהוא מלאך.
אלפי – האלף שבית אבי נמנה בו הוא הדל באלפי מנשה.
ויונתן תרגם: זרעיתי זעירא בשבט מנשה.
וי״מ אלפי – כמו: אבי, כמו: אלוף שפירושו שר ואדון.
הנה אלפי הדל במנשה – פירוש: האלף שאני ממונה עליו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

והיה תשובת גדעון אליו בי אדוני במה אושיע את ישראל, רוצה לומר עמי דברת אדוני? (והוא דרך חול) ובי היו הדברים האלה? הנה אין לי במה אושיע את ישראל, כי אלפי הדל אשר במנשה, רוצה לומר האלף אשר בית אבי נמנה בו הוא הדל באלפי מנשה ומאותו האלף אנכי הצעיר בבית אבי, וידמה שהיה יואש אביו שר האלף, כי כן אמר אחר זה (בפסוק ל״א) בענין הבעל אשר יריב לו יומת עד הבוקר, ולזה אמר אלפי שהיה אביו שר האלף, וי״ת אדוני לשון קדש, הבין שאמר דברים כלפי גבוה, ותרגם אלפי, זרעיתי זעירא בשבט מנשה.
ויאמר אליו בי אדני – רד״ק פירש לשון חול ונקמץ מפני הזקף ויונתן תרגם לשון קדש.
אלפי – האלף שבית אבי נמנה בו, הוא הגרוע מכולן, ואנכי הוא הקטן שבבית אבי, ומי ישמע לי ללכת אחרי.
במה אושיע את ישראל – הנה חשב תחלה כי תהיה התשועה ע״י אמצעיים טבעיים אחר שהיה הצווי ע״י המלאך שזה מורה על מלחמה באמצעות הטבע, כמו שאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך וכמש״ש, ואמר מה יהיו האמצעיים לזה, אם רוב עם הנה אלפי הדל במנשה. ואם שישמעו ישראל לקולי, אנכי הצעיר בבית אבי?!
אלפי – משפחתי, וראש המשפחה יקרא אלוף או שר אלף, אולי מזה שרש אלף שעניניו למד.
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ גדעון, שעדיין לא ידע שהוא מלאך1, בִּ֣י בבקשה2 אֲדֹנָ֔י אדוני3, בַּמָּ֥ה אוֹשִׁ֖יעַ אֶת יִשְׂרָאֵ֑ל? אם מבחינת רוב הלוחמים4 הִנֵּ֤ה אַלְפִּי֙ האלף5 שבית אבי נמנה בו הוא6 הַדַּ֣ל בִּמְנַשֶּׁ֔ה, וְאם מהבחינה שישמעו לי העם7, בנוסף לכך שאלפי הוא הדל, הנה עוד8 אָנֹכִ֥י הַצָּעִ֖יר בְּבֵ֥ית אָבִֽי ומי ישמע לי ללכת אחרי?!⁠9:
1. רד״ק. ויונתן ביאר ״בי אדוני״ ״בבקשה ה׳⁠ ⁠⁠״ שלדעתו אמר גדעון זאת כנגד הקדוש ברוך הוא ולא כנגד המלאך כי עדיין לא היה יודע שהוא מלאך.
2. ראה ביאור בהערות שבפס׳ יג לעיל.
3. רד״ק.
4. מלבי״ם.
5. שהוא תחת שר האלף, רש״י.
6. רש״י, רד״ק, רי״ד, אברבנאל, מצודת דוד.
7. מלבי״ם.
8. ר״י קרא.
9. מצודת דוד, מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טז) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה כִּ֥י אֶהְיֶ֖ה עִמָּ֑ךְ וְהִכִּיתָ֥ אֶת⁠־מִדְיָ֖ן כְּאִ֥ישׁ אֶחָֽד׃
Hashem said to him, "Surely I will be with you, and you shall strike the Midianites as one man.⁠"
תרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לֵיהּ יְיָ אֲרֵי יְהֵי מֵימְרִי בְּסַעֲדָךְ וְתִקְטוֹל יַת מִדְיָן כְּגַבְרָא חָד.
ויאמר כי אהיה עמך – ואין לי מעצור להושיע ברב או במעט.⁠1
והכית את מדין – אעפ״י {שיש} כמה אלפים, כאיש אחד.
1. השוו ללשון הפסוק בשמואל א י״ד:ו׳.
‘SURELY I WILL BE WITH THEE. I am not limited. I can save with many or with a few.
AND THOU SHALT SMITE THE MIDIANITES AS ONE MAN. Even though they have many thousands.’
כי אהיה עמך – אמר לו בשם י״י כי אהיה עמך, לפיכך אמר לו גדעון: אם כן שנביא אלהים אתה, ובשליחותו אתה בא, תעשה לי אות שאתה מדבר עמי (שופטים ו׳:י״ז) בשם י״י. והאות שעשה לו הוא האש שעלה מן הצור.
ומה שאמר: ויאמר אליו י״י – קרא המלאך בשם י״י, כמו שכתוב במלאך שנראה ליהושע: ויאמר י״י אל יהושע (יהושע ו׳:ב׳).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וזכר שהמלאך אמר לו על זה כי אהיה עמך והכית את מדין כאיש אחד, רוצה לומר לא תצטרך לאנשים רבים ולא לעמים להלחם במדין, כי אני אהיה עמך ונהיה אני ואתה שנים והכית את מדין כאיש אחד, ואם מדין יהיה כאיש אחד איך אתה עם עזרתי לא תוכל להכותו? ואמר זה על דרך מליצת השיר, שיהיה מדין כאלו הוא איש אחד ויהיה גדעון עם המלאך שנים ואיך לא יהיו טובים השנים מן האחד? ואמר בדבור הזה ויאמר אליו ה׳ לפי שהיו דברי המלאך בשם ה׳, וזה ספר הכתוב להודיענו אמתת הענין עם היות שגדעון לא היה יודע שהיה מלאך כי אם נביא, מ״מ חשב שהיה זה ייעוד גדול אחרי שהנביא דברו:
כי אהיה – בלא מאריך באל״ף.
כי אהיה עמך – והכל ישמעו לך.
כאיש אחד – רצה לומר, מהרה ובקלות.
ויאמר אליו ה׳ כי אהיה עמך – ותהיה התשועה נסיית לא ברוב חיל רק תכה את מדין כאילו הוא איש אחד.
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה, לא תצטרך להרבה אנשים1 כִּ֥י אֶהְיֶ֖ה עִמָּ֑ךְ ואין לי מעצור להושיע ברב או במעט2, וכולם ישמעו לך3, והתשועה תהיה על דרך נס ולא ברוב חיל4, וְהִכִּיתָ֥ ותכה אֶת מִדְיָ֖ן במהירות ובקלות5, ואע״פ שיש במחניהם אלפים6, אתה תכה בהם בקלות כְּאילו היה שם רק7 אִ֥ישׁ אֶחָֽד:
1. אברבנאל.
2. ר״י קרא.
3. מצודת דוד.
4. מלבי״ם.
5. מצודת דוד.
6. ר״י קרא.
7. מלבי״ם.
תרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יז) וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אִם⁠־נָ֛א מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתָ לִּי֙ א֔וֹת שָׁאַתָּ֖ה מְדַבֵּ֥ר עִמִּֽי׃
He said to him, "If now I have found favor in your sight, then show me a sign that it is you who talk with me.
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לֵיהּ אִם כְּעַן אַשְׁכָּחִית רַחֲמִין בְעֵינָךְ וְתַעְבֵּיד לִי אָת דִי אַתְּ מְמַלֵיל עִמִי.
שאתה – כמו שאתה.
That you. The same as שֶׁאַתׇּה, with the segol vocalization.⁠1
1. שֶׁאַתׇּה, with the “kamatz” vocalization, which appears in the text, is the same as שֶׁאַתׇּה “that you.”
שאתה מדבר עמי – כמו: שאתה בסגול, השין כמו: עד שקמתי דבורה (שופטים ה׳:ז׳), שהשין בפתח במקום הסגול, ונקמצה שין שאתה להרחיב על האלף, ופירושו: שאתה מדבר עמי בשם י״י.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ויאמר אליו אם נא מצאתי חן בעיניך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי, כוונתי בפירוש הכתוב הזה אחד משני פנים. האחד שגדעון רצה לשאול אות ופלא על הייעוד הזה, ולזה אמר למלאך אם נא מצאתי חן בעיניך עשה לי אות ופלא, כי כמה שאמרת עד הנה אין אמתות כלל, שאתה אתה מדבר עמי דברים בלי אות ומה אמתות יש בדבר שפתים? ויהיה א״כ שאתה מדבר עמי סבה על שאלו האות ממנו. והפן השני מהפירוש הוא שגדעון חשב היותו נביא ורצה לתת לו לאכול, ולא בקש לו עתה שיתן לו אות, אבל שבעת המלחמה והתשועה אז יעשה אותו אות והיא הכאת מדין, ולזה אמר אם נא מצאתי חן בעיניך (אחר אשר קראתני גבור חיל) ואם הוא כך, שתעשה בעתיד אות ופלא על מה שאתה מדבר עמי (והיא התשועה אשר יעדו בה שיוכל הנביא לעשות עליו אות, שהם שתי סבות, ר״ל מציאת החן בעיניו והיותו מאמת מה שאמר לו, ושיעשה עליו אח״כ אות לשיושיע את ישראל מיד מדין) הנה תכלית המאמר וסופו הוא.
שאתה – בדפוס ישן השי״ן בסגול ובס״א כ״י בפתח ונכתב עליו בגליון יפה בפתח בשי״ן. עוד כתוב שם נ״א בקמץ ע״כ. ורד״ק כתב שהיא קמוצה וכן מצאתי בשאר ספרים.
אות – איזה מופת ופלא לדעת אשר אתה מלאך ה׳ מדבר עמי, כי לא היה רגיל בנבואה וחשב פן אין זה נבואה.
השאלות: (יז) האות היה צריך על שיקיים הבטחתו להושיעם לא על שהוא מדבר עמו, שע״ז אין צריך אות, ואיך היה לו אות ע״י שהביא מנחה:
ויאמר אליו אם נא מצאתי חן בעיניך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי – יש לומר בזה שני ענינים: א) אחר שנסתפק אם היה הדבור מה׳ בעצמו בלא אמצעי שזה מורה על תשועה נסיית שאין צריך עמה עם רב וחיל, כי אין מעצור לה׳ להושיע ברב או במעט. או אם היה הדבר באמצעות המלאך, שאז גם התשועה תהיה באמצעותו, שזה מורה על תשועה ע״י אמצעים טבעיים ע״י רב עם ומלחמה, וזה שאמר אם נא מצאתי חן בעיניך, שזה שילך ה׳ בעצמו בקרבם בלא אמצעי מורה על מציאות חן, כמו שאמר אם מצאתי חן בעיניך ילך נא ה׳ בקרבנו, ובמה יודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך הלא בלכתך עמנו. א״כ אבקש אות ע״ז שאדע שאתה מדבר עמי בלא אמצעי, (כי יש מלאך שהוא רק אמצעי שליח מאת ה׳, ויש שבו תתלבש ההופעה העליונה בעצמה) והאות הזה יהיה ע״י המנחה, שאם הוא רק שליח במלאכות ה׳ ואין אדוניו אתו, לא יקח עולה ומנחה, כי זובח לאלהים יחרם בלתי לה׳ לבדו, וכמו שאמר מלאך ה׳ אל מנוח ואם תעשה עולה לה׳ תעלנה, ואז או ימנע לקחתה, או יאכלנה כמו שעשו מלאכי אברהם, אבל לא יניח אותו להקריב לו קרבן, ואם יקח מידו קרבן זה האות והמופת שה׳ שוכן בקרבו. ומענין השני שאף שידע גדעון שה׳ בעצמו מדבר עמו, בקש אות מצד אחר, כי יש הבדל בין דבור הבא מאת ה׳ אל הנביא בתורת שליחות, ובין דבור הבא מאת ה׳ אל היחידים, שהיעודים שבאו ע״י נביא לטובה לא יחזור בהם ה׳ בשום אופן, אף אם ישתנה ענין העם וירעו מעשיהם, כמו שאמר הנביא אשר ידבר בשם ה׳ ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה׳, אולם היעודים הטובים שבאו אל היחידים שלא בתורת שליחות יצוייר שישתנו לרעה אם ירע המקבל הטוב מעשהו.
וכמו שאמר הרמב״ם אולם גם בדבר ה׳ אל היחידים אם בא עם הדבור איזה אות או מופת לא ישתנה בשום אופן, וזה היה ענין האות שבא בברית בין הבתרים וכדומה שלא ישונה הדבר עוד.
וכמו שאמר הרמב״ן בכ״מ וזה שאמר ועשית לי אות שאתה מדבר עמי. רצה לומר אחר שאתה מדבר עמי לבדי, ואינני שליח אל העם, ובזה יצוייר שישתנה הדבר מפני רוע המעשים, וכמו שאמר שירא יעקב שמא יגרום החטא (ברכות דף ד). ולכן אני מבקש אות שבזה יוכרח הדבר לבא בכל אופן, והאות היה ע״י שקבל מאתו המנחה בדרך פלא ובאש, וזה שאמר אל נא תמוש מזה וכו׳.
שאתה מדבר עמי – על זה שאתה מדבר, והאות איננו שיתעכב שם לקבל את מנחתו, כי מה אות זה לאמתת נבואתו? רק אחר קבלת המנחה יעשה לפניו אות.
וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו גדעון, אִם נָ֛א מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתָ תעשה לִּי֙ א֔וֹת מופת1 שָׁאַתָּ֖ה שֶׁאַתָּה2 מלאך ה׳3 מְדַבֵּ֥ר עִמִּֽי בשם ה׳4:
1. מצודת דוד.
2. רש״י, רד״ק, אברבנאל.
3. מצודת דוד.
4. רד״ק. ואמר לו כך כי לא היה רגיל בנבואה וחשב אולי אין זו נבואה, מצודת דוד. אברבנאל מביא עוד פירוש אפשרי ולפיו גדעון ביקש אות עתידית בזמן המלחמה עם מדין. מלבי״ם מבאר כי גדעון הסתפק אם היה הדיבור מה׳ בעצמו או שהיה הדבר באמצעות המלאך, שאז גם התשועה תהיה באמצעותו, ולכן ביקש אות בעניין זה כדי שידע שה׳ מדבר עמו בלא אמצעי, והאות הזאת תהיה ע״י המנחה, שאם הוא רק שליח, לא יקח עולה ומנחה, ובמקרה זה או שימנע מלקחתה, או שיאכלנה (כמו שעשו מלאכי אברהם), אבל לא יניח אותו להקריב לו קרבן, ואם יקח מידו קרבן זה האות והמופת שה׳ שוכן בקרבו. מלבי״ם מעלה עוד אפשרות, והיא שאף שידע גדעון שה׳ בעצמו מדבר עמו, ביקש אות מצד אחר, כי יש הבדל בין דיבור הבא מאת ה׳ אל הנביא בתורת שליחות, ובין דיבור הבא מאת ה׳ אל היחידים, שהיעודים שבאו ע״י נביא לטובה, לא יחזור בהם ה׳ בשום אופן, אולם היעודים הטובים שבאו אל היחידים שלא בתורת שליחות, יתכן וישתנו לרעה אם ירע מקבל הטוב את מעשיו כמו שאמר שירא יעקב שמא יגרום החטא (ברכות דף ד). ואולם (כמו שאמר הרמב״ם) גם בדבר ה׳ אל היחידים אם בא בתוספת הדיבור איזה אות או מופת לא ישתנה אף הדיבור הזה בשום אופן (וזה היה ענין האות שבא בברית בין הבתרים), ולכן גדעון ביקש אות שבזה יוכרח הדבר לבא בכל אופן, והאות היה ע״י שיקבל מאתו המנחה בדרך פלא ובאש.
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יח) אַל⁠־נָ֨א תָמֻ֤שׁ מִזֶּה֙ עַד⁠־בֹּאִ֣י אֵלֶ֔יךָ וְהֹֽצֵאתִי֙ אֶת⁠־מִנְחָתִ֔י וְהִנַּחְתִּ֖י לְפָנֶ֑יךָ וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֥י אֵשֵׁ֖ב עַ֥ד שׁוּבֶֽךָ׃
Please don't go away until I come to you and bring out my present, and lay it before you.⁠" He said, "I will wait until you come again.⁠"
תרגום יונתןר״י קרארלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
לָא כְעַן תַּעֲדֵי מִכָּא עַד מֵתָאִי לְוָתָךְ וְאַפֵק יַת תִּקְרוּבְתִּי וְאַנִיחַ קֳדָמָךְ וַאֲמַר אֲנָא אוֹרִיךְ עַד דִתְתוּב.
אנכי אשב – פתרונו: ואנכי אמתין, כמו ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה (שמות כ״ד:י״ד).
‘I WILL TARRY. Anokhi eshev is to be rendered I will tarry. Compare, Tarry ye (shevu) here for us.
אל נא תמוש מזה עד בואי אליך – זה גם כן לעד שזה הענין היה בהקיץ כמו הענין שנראה במלאך י״י במנוח ואשתו כמו שאנחנו עתידים לבאר שם בגזרת האל, והנה גדעון שאל אות שיכיר ממנו שהוא בא במלאכות י״י כדי שיוכל לסמוך על דבריו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

אל נא תמוש מזה עד בואי אליך והוצאתי את מנחתי וגו׳, כי אם מצא חן בעיניו ואם אמת הוא מה שאמר ויוכל לעשות עליו אות בזמן הצורך ראוי שיהנה מאשר לו ויאכל עמו. ואפשר עוד לפרש שבקש ממנו שלא ימוש משם עד הגישו לפניו מנחה, כדי שבה יעשה אותות ומופתים כאש שהוריד אליהו על עולתו, ומלת שאתה השי״ן בקמ״ץ הוא כמו בסגו״ל, כמו עד שקמתי בפת״ח שהוא כמו שקמתי בסגו״ל:
תמש – ענין הסרה, כמו: לא ימוש ספר התורה (יהושע א׳:ח׳).
והנחתי לפניך – ועשה לי בה אות.
והמשיך גדעון ואמר לו, אַל נָ֨א תָמֻ֤שׁ תסור1 מִמקום זֶּה֙ עַד בֹּאִ֣י שאחזור אֵלֶ֔יךָ, וְכאשר אחזור הֹֽצֵאתִי֙ אוציא אֶת מִנְחָתִ֔י וְהִנַּחְתִּ֖י אותה לְפָנֶ֑יךָ ועשה לי בה אות2, וַיֹּאמַ֕ר לו המלאך, אָנֹכִ֥י אֵשֵׁ֖ב ואמתין3 עַ֥ד שׁוּבֶֽךָ:
1. מצודת ציון.
2. מצודת דוד.
3. ר״י קרא.
תרגום יונתןר״י קרארלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(יט) וְגִדְע֣וֹן בָּ֗א וַיַּ֤עַשׂ גְּדִֽי⁠־עִזִּים֙ וְאֵיפַת⁠־קֶ֣מַח מַצּ֔וֹת הַבָּשָׂר֙ שָׂ֣ם בַּסַּ֔ל וְהַמָּרַ֖ק שָׂ֣ם בַּפָּר֑וּר וַיּוֹצֵ֥א אֵלָ֛יו אֶל⁠־תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה וַיַּגַּֽשׁ׃
Gideon went in, and prepared a kid and unleavened cakes of an ephah of meal; the flesh he put in a basket, and he put the broth in a pot, and brought it out to him under the oak, and presented it.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְגִדְעוֹן אָתָא וַעֲבַד גַדְיָא בַּר עִזֵי וּמְכִילְתָּא דְקִמְחָא אָפָה פַּטֵיר בִּסְרָא שַׁוִי בְּסַלָא וְתַבְשִׁילָא שַׁוִי בְּקִדְרָא וְאַפֵּיק לְוָתֵיה לִתְחוֹת אִילָנָא וְקָרֵב.
קמח מצות – למדנו שפסח היה, יום תנופת העומר, לכך נאמר: והנה צליל לחם שעורים מתהפך וגו׳ (שופטים ז׳:י״ג).
והמרק – והרוטב.
Matzos containing flour. We learn that it was Pesach, the day the Omer offering was waved.⁠1 This is why it is said,⁠2 "Behold, a toasted barley bread was careening,⁠3 etc.⁠"
Soup. Broth.
1. On the second day of Pesach. (Vayikra, 23:11)
2. Below, 7:13.
3. “… into the camp of Midyon. It reached the tent and struck it down.” This was in the merit of the Omer offering (Rashi, there, Yalkut, 62), which was made of barley.
בפרור – בקידרא,
ויגש.
IN A POT. Ba-parur means in a pot. He then presented it.
והמרק – המים שנתבשל בהם הבשר נקראו מרק לפי שבהם מירוק הבשר והיוצא ממנו.
ונמצא המרק חציו קמץ וחציו פתח במקצת ספרים המדויקים, והוא שלא כמשפט השמות מזה המשקל, וראיתי במחברת בן אשר שזוכר אותו בכלל הקמוצים.
בפרור – ידוע הוא, דוד נחשת שמבשלין בו הבשר.
אל תחת האלה – תירגם יונתן: לתחות אלנא.
ואיפת קמח מצות – פירוש: מפני שמיהר לעשות ולא הספיק להחמיץ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

(יט-כ) וזכר שעשה גדעון גדי עזים והביאו לפניו תחת האלה, ושאמר אליו המלאך הנח הבשר והמצות אל הסלע הלז ואת המרק שפוך, וצוה זה להיות הסלע קר ויתקרר יותר עם שפיכת המרק עליו, ואז יתראה הנס יותר בשיעלה מן הצור ויאכל הבשר והלחם, על דרך מה שאמר אליהו בהר הכרמל (מלכים א י״ח ל״ד) מלאו ארבעה כדים מים ויצקו על העולה ועל העצים, והנה הפעולות האלה והאש אשר בא על העולה ידמו מאד למה שעשה אליהו, ואולי שבעבור זה אמרו חז״ל (סדר עולם פ״כ) שהיה פנחס הנביא שקדם ושהוא עצמו היה המלאך הזה אבל פשט הכתובים לא יסבלוהו:
והמרק שם בפרור – ברוב הספרי׳ כולו קמוץ וכן ואת המרק שפוך דבסמך ורד״ק כתב ונמצא המרק חציו קמץ וחציו פתח במקצ׳ הספרי׳ המדוייקים והוא שלא כמשפט השמות בזה המשקל וראיתי במחברת בן אשר שזוכר אותו בכלל הקמוצים ע״כ לשונו.
ואיפת – שם מדה בת שלש סאים.
בסל – שם כלי מה.
והמרק – הרוטב, כמו: ומרק פגלים (ישעיהו ס״ה:ד׳).
בפרור – הוא דוד נחושת, כעין יורה, וכן: ובשלו בפרור (במדבר י״א:ח׳).
בא – אל הבית.
ויעש – רצה לומר, תקן ובשל.
ויגש – הגיש אליו המנחה הזאת.
וגדעון בא ויעש גדי עזים וכו׳ – אחר שבארנו לפי׳ הראשון שגדעון הסתפק אם יקבלנה בדרך עולה לה׳, או יאכלנה כמו שעשו מלאכי אברהם. לכן הכין גדי עזים שראוי בין להעלאה בין לאכילה וכן הכין מרק בפרור ובשר בסל שראוי להעלאה ולאכילה, ויוצא אליו אל תחת האלה לראות מה יעשה בו.
המרק – כבר העיר רד״ק שבקצת ספרים נמצאת מלה זו נקודה חציה קמץ וחציה פתח שלא כדרך השמות רק כדרך הפעלים, עתה לא ידעתי מדוע כל הספרים הנדפסים בימינו בחרו בנוסחא מוטעית.
מרק – מלשון ומרק ושטף במים (צו) יסורין ממרקים עונותיו כל אדם (תלמוד ברכות ה.) שע״י מירוק הבשר יהיה המרק.
וְגִדְע֣וֹן בָּ֗א לביתו1, וַיַּ֤עַשׂ ובישל2 גְּדִֽי עִזִּים֙3 וְאֵיפַת4 קֶ֣מַח מַצּ֔וֹת כי פסח היה אותו יום5, את הַבָּשָׂר֙ שָׂ֣ם גדעון בַּסַּ֔ל בִּכְלִי6, וְאת הַמָּרַ֖ק הרוטב7 שָׂ֣ם בַּפָּר֑וּר בקדרה8, וַיּוֹצֵ֥א והביא את המנחה9 אֵלָ֛יו10 אֶל תַּ֥חַת עץ הָאֵלָ֖ה11, וַיַּגַּֽשׁ והגיש אליו את המנחה12 בדרך כבוד13: (ס)
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. מלבי״ם ביאר שכיוון שגדעון הסתפק אם יקבלנה בדרך עולה לה׳, או יאכלנה כמו שעשו מלאכי אברהם (ראה בהרות שבפס׳ יז), לכן הכין גדי עזים שראוי בין להעלאה בין לאכילה, וכן הכין מרק בפרור ובשר בסל שראוי להעלאה ולאכילה, ויוצא אליו אל תחת האלה לראות מה יעשה בו.
4. שם מדה בת שלש סאים, מצודת ציון.
5. והיה יום תנופת העומר, לכך נאמר (שופטים ז, יג) ״והנה צליל לחם שעורים מתהפך וגו׳⁠ ⁠⁠״, רש״י. ורי״ד ביאר שמפני שמיהר לעשות לא הספיק להחמיץ.
6. מצודת ציון.
7. רש״י, מצודת ציון. המים שנתבשל בהם הבשר נקראו מרק, לפי שבהם מירוק הבשר והיוצא ממנו, רד״ק.
8. ר״י קרא. ורד״ק ומצודת ציון ביארו דוד נחושת בו מבשלים.
9. אברבנאל.
10. כלי יקר מבאר כי המנהג היה שהאורח אוכל לבדו ובעל הבית עומד עליו עד שישבע, והנותר אוכלים הם לכבודו.
11. מצודת ציון פס׳ יא.
12. מצודת דוד.
13. כלי יקר.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כ) וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים קַ֣ח אֶת⁠־הַבָּשָׂ֤ר וְאֶת⁠־הַמַּצּוֹת֙ וְהַנַּח֙ אֶל⁠־הַסֶּ֣לַע הַלָּ֔ז וְאֶת⁠־הַמָּרַ֖ק שְׁפ֑וֹךְ וַיַּ֖עַשׂ כֵּֽן׃
The angel of God said to him, "Take the flesh and the unleavened cakes, and lay them on this rock, and pour out the broth.⁠" He did so.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לֵיהּ מַלְאָכָא דַיְיָ סַב יַת בִּסְרָא וְיַת פַּטִירָא וְאָחֵית לְכֵיפָא דֵיכִי וְיַת תַּבְשִׁילָא שְׁפוֹךְ וַעֲבַד כֵּן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

הלז – הזה, כמו: מי האיש הלזה (בראשית כ״ד:ס״ה).
הלז – שהיה לפניהם.
שפוך – על הסלע.
השאלות: (כ-כא) למה תחלה קורא אותו בשם מלאך אלהים ואח״כ בשם מלאך ה׳:
ויאמר אליו מלאך האלהים וכו׳ וישלח מלאך ה׳ את קצה המשענת – כבר בארנו שהמלאך לא אפשר שיקח קרבן, כי זובח לאלהים יחרם, רק אם ה׳ שוכן בו והקרבן לה׳ לבדו. ולכן באמירה והצווי היה ע״י מלאך אמצעי, אבל עת שלח קצה המשענת לקבל הקרבן, היה בהכרח ה׳ בעצמו שוכן בו ומקבל הקרבן, ולכן בזה לא קראו מלאך אלהים כי זובח לאלהים יחרם, רק מלאך ה׳.
וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים, קַ֣ח אֶת הַבָּשָׂ֤ר וְאֶת הַמַּצּוֹת֙ וְהַנַּח֙ אֶל הַסֶּ֣לַע הַלָּ֔ז הזה1 שלפנינו2, וְאֶת הַמָּרַ֖ק שְׁפ֑וֹךְ על הסלע3 וַיַּ֖עַשׂ כֵּֽן גדעון:
1. מצודת ציון.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד. כדי שהנס יהיה גדול בהיות הסלע רטוב מהמרק, כפי שעשה אליהו הנביא ששפך מים על הקרבן, אברבנאל.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כא) וַיִּשְׁלַ֞ח מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה אֶת⁠־קְצֵ֤ה הַמִּשְׁעֶ֙נֶת֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַיִּגַּ֥ע בַּבָּשָׂ֖ר וּבַמַּצּ֑וֹת וַתַּ֨עַל הָאֵ֜שׁ מִן⁠־הַצּ֗וּר וַתֹּ֤אכַל אֶת⁠־הַבָּשָׂר֙ וְאֶת⁠־הַמַּצּ֔וֹת וּמַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה הָלַ֖ךְ מֵעֵינָֽיו׃
Then the angel of Hashem put forth the end of the staff that was in his hand and touched the flesh and the unleavened cakes. And there went up fire out of the rock, and consumed the flesh and the unleavened cakes; and the angel of Hashem departed out of his sight.
תרגום יונתןר״י קרארלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וְאוֹשֵׁיט מַלְאָכָא דַייָ יַת רֵישׁ שׁוֹטִיתָא דְבִידֵיהּ וְקָרֵיב בְּבִסְרָא וּבְפַּטִירָא וּסְלֵיקַת אֶשְׁתָּא מִן טִנָרָא וְאַכְלַת יַת בִּסְרָא וְיַת פַּטִירָא וּמַלְאָכָא דַייָ אִסְתַּלֵק מִלְקֳבֵיל עֵינוֹהִי.
המשענת – שוטיתא.
OF THE STAFF. Mishenet is rendered shotita (the staff) by Targum Yerushalmi.
והנה היה האות הזה שכאשר שלח מלאך י״י את קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות עלתה האש מן הצור וזה דומה למופת שנתן אליהו בהר הכרמל, והנה פעולות זה הנביא דומות מצד לפעולות אליהו וזה ממה שיחזק מאמר האומר פנחס זה אליהו, וכאשר ראה גדעון כי מלאך י״י הוא פחד מן המות לחשבו כי כבר ראה בעיניו המציאות הרוחני וכבר היה מפורסם שכאשר יקרה זה ימשך אחריו המות ויראה זה ממאמר גדעון ומאמר מנוח ומאמר יעקב כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי הורה שזה הענין נפלא שתנצל נפש הרואה המציאות הרוחני ואמר בתורה ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלהים הורה על זה שהיו ראויים שישלח ידו בהם מפני ראותם האלהים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

(כא) התועלת השלישי – הוא להודיע ענין המופתים אשר עשה הש״י על יד נביאו, כי באמונתם יתקיימו הפנות התוריות כמו שביארתי בספר מלחמות י״י (ו,ח) ובביאורנו לדברי התורה ולזה זכר שעלה האש מן הצור ע״ד המופת ואכלה הבשר והמצות, ושנשאה רוח י״י המלאך אל אשר לא ידע עד אשר הלך מעיני גדעון.
(כא-כב) וספר שכאשר מלאך ה׳ הלך בלהב האש ידע גדעון כי מלאך ה׳ הוא, ויאמר גדעון אהה אתה ה׳ אלהים כי על כן ראיתי מלאך ה׳ פנים אל פנים, ומלת אהה הוא לשון יללה, כאומר אוי נא לי כי ראיתי אלהים פנים בפנים ותנצל נפשי, והיה זה לפי שהיה פשוט אצל הקדמונים שמי שיראה מלאך ה׳ ימות מיד, וכן אמר יעקב (בראשית ל״ב ל׳) כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי, וכן הרגיש בזה ג״כ מנוח (שופטים י״ג כ״ב) כמו שיתבאר.
המשענת – המטה שנשען עליה.
הצור – הסלע.
ותאכל – ותשרף.
הלך מעיניו – רצה לומר, לא ראהו עוד.
וַיִּשְׁלַ֞ח מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה אֶת קְצֵ֤ה הַמִּשְׁעֶ֙נֶת֙ המטה1 אֲשֶׁ֣ר היה בְּיָד֔וֹ ועליו נשען2, וַיִּגַּ֥ע המטה בַּבָּשָׂ֖ר וּבַמַּצּ֑וֹת, וַתַּ֨עַל הָאֵ֜שׁ מִן הַצּ֗וּר הסלע3, וַתֹּ֤אכַל ושרפה4 אֶת הַבָּשָׂר֙ וְאֶת הַמַּצּ֔וֹת, וּמַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הָלַ֖ךְ נעלם מֵעֵינָֽיו של גדעון ולא ראהו עוד5:
1. מצודת ציון.
2. מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
4. מצודת ציון. ומופת זה דומה למופת שנתן אליהו בהר הכרמל, וזה שיחזק מאמר האומר פנחס זה אליהו, רלב״ג, אברבנאל. מלבי״ם מבאר שהמלאך לא לקח את הקרבן, כי זובח לאלהים יחרם, רק אם ה׳ שוכן בו והקרבן לה׳ לבדו. ולכן האמירה והצווי היו ע״י מלאך אמצעי, אבל בעת ששלח את קצה המשענת לקבל הקרבן, היה בהכרח ה׳ בעצמו שוכן בו ומקבל את הקרבן, ולכן לא קראו מלאך אלהים כי זובח לאלהים יחרם, אלא מלאך ה׳.
5. מצודת דוד.
תרגום יונתןר״י קרארלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(כב) וַיַּ֣רְא גִּדְע֔וֹן כִּֽי⁠־מַלְאַ֥ךְ יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה ה֑וּא וַיֹּ֣אמֶר גִּדְע֗וֹן אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־⁠הֹוִ֔ה כִּֽי⁠־עַל⁠־כֵּ֤ן רָאִ֙יתִי֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל⁠־פָּנִֽים׃
Gideon saw that he was the angel of Hashem, and Gideon said, "Alas, Lord Hashem, for I have seen the angel of Hashem face to face!⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַחֲזָא גִדְעוֹן אֲרֵי מַלְאָכָא דַייָ הוּא וַאֲמַר גִדְעוֹן בְּבָעוּ יְיָ אֱלֹהִים אֲרֵי עַל כֵּן חֲזֵיתִי מַלְאָכָא דַייָ אַפִּין בְּאַפִּין.
אהה – לשון דאגה, כלומר מה תהא עלי.
כי על כן ראיתי – כי על אשר ראיתי מלאך י״י, לכך אני דואג וצועק ׳אהה׳.
Aahha. This denotes apprehension, as if to say, "What will become of me?⁠"
This, because I have seen. Because I have seen an angel of Adonoy – this is why I am apprehensive and exclaim "Aahha!⁠"
אהה י״י אלהים כי על כן ראיתי – כל מי שקורא אהה מחמת יראה הוא צועק אהה, אף זה צווח אהה כי על אשר ראה את המלאך.
ALAS, O LORD GOD! FORASMUCH AS I HAVE SEEN [THE ANGEL OF THE LORD FACE TO FACE]. Whoever shouts alas (aha) calls out in fear. Here too Gideon shouted alas because he saw the angel.
כי על כן ראיתי – על אשר ראיתי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

אהה – ענין צעקת יללה.
על כן – על אשר.
כי מלאך ה׳ – כי עד הנה היה מסתפק בדבר, ולזה שאל אות.
אהה ה׳ – רצה לומר, אתה ה׳, מילל אני כי לבי יפחד על אשר ראיתי מלאך, פניו מול פני.
וירא גדעון כי מלאך ה׳ הוא – אז ידע שאינו מלאך אלהים שזה מורה על מלאך שליח שאין ה׳ אתו, כי שם אלהים יבא גם על המלאך, רק שהוא מלאך ה׳ שזה מורה שה׳ שוכן בו.
ויאמר גדעון אהה ה׳ אלהים כי על כן ראיתי וכו׳ – רצה לומר כי לא יראני האדם וחי, שא״א שישיג האדם לראות ה׳ בעודו כלוא בגויה רק לפני מותו.
וכמו שאמר (בספרא ויקרא פרק ב) בחייהם אינם רואים אבל במיתתם רואים את השכינה, שנאמר כי לי תכרע כל ברך, ובזה חשב שימות. וגם לפי פירוש המפרשים שהיה מסופק אם הוא נביא או מלאך, עלה במחשבתו שא״א שהאדם יראה מלאך שעצמותו הוא רוחני מובדל מחמר ואיך יראהו האדם מוגשם בחומר, רק לפני מותו, שאז יש לו דמיון אל המלאך שהנפש הרוחנית מוכנת אז להתפשט מן הגולם כמו שהמלאך המתראה בגולם מוכן להפשיטו תיכף ואז הדומה יראה את הדומה.
וזה שאמר אהה כי על כן ראיתי רצה לומר על השוי הזה שביני ובין המלאך עתה שגם נפשי מוכנת לצאת ממכלא הגשם על כן ראיתי אלהים פנים אל פנים, כי הפנים דומים במקריהם מצד זה, ולכן חשב שמעותד למות.
(וביחוד יש לומר שגדעון וכן מנוח התיראו מצד שראוהו ברגע שנעלם מעיניהם שברגע זו שפושט גולמו א״א להחי לראותו, שעל זה אמר אליהו: אם תראה אותי לוקח מאתך, וזה שאמר וירא גדעון כי מלאך ה׳ הוא כי ראהו בעצמותו כמו שהוא מלאך, כי עד עתה נראה לפניו כתבנית איש) ולכן התירא.
אהה – לא רצה לפתוח פיו לרע ולא אמר אהה אמות, ודעה מפורסמת היתה בימיהם וגם בימי יעקב ומנוח שעיני האדם אינן כדאי לראות מלאך אלהים, ואם יֵראה להם תכף האדם ימות.
וַיַּ֣רְא והבין1 גִּדְע֔וֹן כִּֽי מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה2 ה֑וּא שכן עד עתה ראה אותו כאיש ועכשיו ראה אותו בעצמותו כמו מלאך ממש3, ס וַיֹּ֣אמֶר וְצָוַח4 גִּדְע֗וֹן בדאגה5, אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יֱהוִ֔ה! מה תהא עלי?!⁠6 כִּֽי עַל כֵּ֤ן על אשר7 רָאִ֙יתִי֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל פָּנִֽים ולבי יפחד על כך8:
1. מלבי״ם.
2. עתה הבין גדעון שאינו ״מלאך שליח״ המכונה מלאך אלהים (כפי שכתוב בפס׳ הקודם), שמלאך כזה אין ה׳ איתו בשליחותו, אלא באמת זהו ״מלאך ה׳⁠ ⁠⁠״ – שה׳ שוכן בעת שליחותו, מלבי״ם.
3. מלבי״ם.
4. ר״י קרא.
5. רש״י.
6. רש״י.
7. רי״ד, מצודת ציון.
8. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כג) וַיֹּ֨אמֶר ל֧וֹ יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה שָׁל֥וֹם לְךָ֖ אַל⁠־תִּירָ֑א לֹ֖א תָּמֽוּת׃
Hashem said to him, "Peace be to you. Don't be afraid; you shall not die.⁠"
תרגום יונתןרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לֵיהּ יְיָ שְׁלַם לָךְ לָא תִדְחַל לָא תְמוּת.
שלום לך – המלאך אחר שעלה השמיעו הקול הזה, כי ראה שהיה מפחד בדעתו כי היה מלאך.
והשיב לו מלאך י״י אחר שעלה כל כך שלא היה יכול גדעון לראותו שלום לך אל תירא לא תמות וידמה ששב אליו המלאך כשאמר לו זה המאמר והוא ג״כ אמר לו בלילה שיקח את פר השור אשר לאביו ואפשר שיאמר שזה הדבור שהיה בלילה היתה מדרגת מה ממדרגות הנבואה והביאור הקודם הוא יותר נראה לנו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

והשי״ת השיבו שלום לך אל תירא. הנה התבארו השאלות שנית ושלישית ורביעית. ומזה תדע שלא עשה המלאך זה הנס כדי לאמת לגדעון שיושיע לישראל, כי אם להודיע שהוא מלאך, ולזה אמר וירא גדעון כי מלאך ה׳ הוא, שזה למד מהמופת לא דבר אחר, אבל הנס על התשועה אח״כ נעשה לגדעון כמו שיתבאר:
ויאמר לו ה׳ שלום לך – השלום הוא הפך המות שסבתו הוא פירוד והתנגדות היסודות, וכשיש שלום במוסדי הגויה ובין הגוף והנפש אין אסון, כמו שאמר הנני נותן לו את בריתי שלום, והשלום הזה היה ג״כ סבת ראייתו המלאך שלא עצר החומר בעד הנפש להשיג, ולכן אל תירא, לא תמות לא מיתת הגוף ולא מיתת הנפש כי נמחלו עונותיך, כמו שאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה׳ ורפאתיו.
וַיֹּ֨אמֶר ל֧וֹ מלאך1 יְהוָ֛ה לאחר שעלה2 ונעלם, שָׁל֥וֹם יהיה לְךָ֖, אַל תִּירָ֑א כי לֹ֖א תָּמֽוּת, לא מיתת הגוף ולא מיתת הנפש כי נמחלו עוונותיך3, ואמר לו כן כי ראה שהיה גדעון מפחד בדעתו כי היה מלאך4:
1. רד״ק, רלב״ג.
2. רד״ק, רלב״ג.
3. מלבי״ם.
4. רד״ק.
תרגום יונתןרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כד) וַיִּ֩בֶן֩ שָׁ֨ם גִּדְע֤וֹן מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהֹוָ֔הי⁠־⁠הֹוָ֔ה וַיִּקְרָא⁠־ל֥וֹ יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה שָׁל֑וֹם עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה עוֹדֶ֕נּוּ בְּעׇפְרָ֖ת אֲבִ֥י הָעֶזְרִֽי׃
Then Gideon built an altar there to Hashem and called it Adonai Shalom. It is still in Ophrah of the Abiezrites to this day.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארשב״ם המשוחזררלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּבְנָא תַמָן גִדְעוֹן מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָ וּפְלַח עֲלוֹהִי קֳדָם יְיָ דַעֲבַד לֵיהּ שְׁלָם עַד יוֹמָא הָדֵין עַד כְּעַן אִיתוֹהִי בְּעָפְרַת אֲבוּהִי דְעֵזֶר.
ויקרא לו י״י שלום – אמר רב המנונא משמיה דעולא אסור לאדם שיתן שלום לחברו בבית המרחץ משום שנאמר ויקרא לו י״י שלום.
אמרו רבותינו ערבות שבו צדק ומשפטו צדקה וגנזי חיים וגנזי ברכות ונשמתן של צדיקים ורוחות ונשמות העתידות להבראות וטל שעתיד הקב״ה להחיות בו את המתים, גנזי שלום דכתיב ויקרא לו י״י שלום (כתוב ברמז שלט).
ויקרא לו – גדעון למזבח.
י״י שלום – י״י הוא שלומנו.
Entitled it. Gidon named the altar.⁠1
Adonoy is peace. Adonoy is our peace.
1. The reading is, “[He] entitled it, ‘Adonoy is peace,’” not “Adonoy entitled it, ‘Peace.’”.
ויקרא לו י״י שלום – למזבח קרא י״י שלום על כן שאמר לו הק׳ אל תירא כלו׳ י״י הבטיחני שלום עד היום הזה.
עודנו בעפרת – המזבח שבנה גדעון בעפרת עודנו שם עד היום הזה.
AND CALLED IT ‘ADONAI-SHALOM.’ He called the altar Adonai-shalom because the Holy One [Blessed Be He] said to him, "fear not.⁠" The meaning of Adonai-shalom is, God (Adonai) has promised me peace (shalom) until this very day.
IT IS YET IN OPHRAH OF THE ABIEZRITES. The altar that Gideon built in Ophrah is yet in Ophrah until this very day.
{ויקרא לו י״י שלום} – הטפחה אשר תחת הש׳ היא מוכחת כי שם קרא למזבח שלום. (ערוגת הבושם חלק ג׳ עמ׳ 123 בשם ״ובפירושי רשב״ם״)
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ויקרא לו ה׳ שלום – פרקא קמא דשבת אמר רב המנונא משמיה דעולא אסור לאדם שיתן שלום לחברו בבית המרחץ משום דשם גופיה איקרי שלום כדכתיב ויקרא לו ה׳ שלום ואיתא נמי בויקרא רבה פ׳ ט׳ ובמדבר רבה פ׳ י״א אמר ר׳ יודן ברבי יוסי גדול שלום ששמו של הקב״ה נקרא שלום הה״ד ויקרא לו ה׳ שלום אמר רבי תנחום בר יודן מכאן שאסור לו לאדם לשאול בשלום חבירו במקום מטונף והכי איתא בפ׳ השלום דבתר מס׳ דרך ארץ ויש מוכיחין מכאן שאסור למוחקו כדאמרינן בפ״ק דסוטה גבי שמשון על שמו של הקדוש ברוך הוא נקרא שנאמר כי שמש ומגן ה׳ אלהים ופרכינן התם אלא מעתה לא ימחק ואע״ג דבמסכת סופרים לא חשיב שלום בהדי שמות שאין נמחקין איכא למימר דתנא ושייר ועדיף מחנון ורחום דאמרינן בסוף פ׳ שבועת העדות דנמחק דלא אשכחן שקרא הקדוש ברוך הוא שמו חנון ורחום אלא כנוי הוא על שם שהוא חונן ומרחם לבריותיו כדדחינן בשמשון אלא מעין שמו של הקב״ה מה הקב״ה מגן על כל העולם כולו אף שמשון הגין בדורו על ישראל ועיין מה שכתבתי בריש שיר השירים בס״ד. ובספר הזהר פרשת ויקהל סוף דף ר׳ ופרשת ויקרא דף י׳ ובחגיגה פרק אין דורשין גבי ערבות שבו גנזי שלום דכתיב ויקרא לו ה׳ שלום. ועיין מה שאכתוב בירמיה מ״ג על פסוק ה׳ צדקנו ובריש השירים.
עודנו – מלשון עוד.
לו – למזבח.
ה׳ שלום – רצה לומר, פה אמר לי ה׳ שלום.
עודנו – עוד הוא עומד בעפרה שהיא מנחלת בני אביעזר.
ויבן שם מזבח – אחרי ראה שנעשה מופת במקום הזה. ויקרא לו ה׳ שלום, לפי הפשט פי׳ שה׳ קרא לו שלום, (וכן דעת בעל הטעמים בשם הטפחא על השם) ורצה לומר שאחר שבני עירו היו עובדי ע״ז, והיה מתירא שיפריעו מעשיו כמו שהרסו את המזבח השני שנבנה אח״ז על המזבח הזה כמו שאמר אח״ז, מזבח הזה קרא ה׳ לו שלום שלא הרסוהו בני העיר והוא עוד עד היום בעפרת קיים לזכר הנס.
והמפרש פירש שגדעון קרא למזבח ה׳ שלום רצה לומר ה׳ ישפות שלום לנו, ורצה לומר שהכיר שה׳ הוא שלום העולמות כולנה, הוא החוט החורז כל חלקי המציאות ומחברן ומעמידם, וכמו שאמר בפי׳ ישעי׳ (מה ז׳) בפ׳ עושה שלום, ונקרא מטעם זה מלך שהשלום שלו.
וחז״ל אמרו בזה (שבת ד׳ יב) הכא שם גופיה אקרי שלום, ויש בו אצלי ענין מושכל בארתיו במק״א.
וַיִּבֶן֩ שָׁ֨ם גִּדְע֤וֹן מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וַיִּקְרָא ל֥וֹ גדעון1 יְהוָ֖ה שָׁל֑וֹם הוא שלומנו2, וְעַ֚ד הַיּ֣וֹם בו נכתב הספר3 הַזֶּ֔ה, עוֹדֶ֕נּוּ עדיין4 המזבח עומד5 בְּעָפְרָ֖ת בעפרה שהיא מנחלת6 אֲבִ֥י הָעֶזְרִֽי בני אביעזר7: (פ)
1. רד״ק. לפי טעמי המקרא ה׳ הוא זה שקרא למזבח שלום, מלבי״ם.
2. רש״י. ומצודת דוד ביאר, פה אמר לי ה׳ שלום.
3. ראה ביאור בפס׳ כא בפרק א׳ לעיל.
4. מצודת ציון.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארשב״ם המשוחזררלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כה) וַיְהִי֮ בַּלַּ֣יְלָה הַהוּא֒ וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה קַ֤ח אֶת⁠־פַּר⁠־הַשּׁוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יךָ וּפַ֥ר הַשֵּׁנִ֖י שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וְהָרַסְתָּ֗ אֶת⁠־מִזְבַּ֤ח הַבַּ֙עַל֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יךָ וְאֶת⁠־הָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר⁠־עָלָ֖יו תִּכְרֹֽת׃
It happened the same night, that Hashem said to him, "Take your father's bull, even the second bull seven years old, and throw down the altar of Baal that your father has, and cut down the Asherah that is by it.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה בְּלֵילְיָא הַהוּא וַאֲמַר לֵיהּ יְיָ סַב יַת תּוֹר בַּר תּוֹרֵי דִי לַאֲבוּךְ וְתוֹר תִּנְיָנָא דְאִתְפַּטִים שְׁבַע שְׁנִין וּתְפַגֵר יַת אֱגוֹרָא דְבַעֲלָא דִי לַאֲבוּךְ וְיַת אֲשֶׁרְתָּא דִי עֲלוֹהִי תְּקוֹץ.
ויהי בלילה ההוא ויאמר לו י״י קח את פר השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים – אמר רבי אבא בר כהנא שמונה דברים הותרו באותה הלילה חוץ ולילה וזרות וכלי אשרה ואבני מזבח ועצי אשרה ומוקצה ונעבד, ואמר ריש לקיש אין מוקצה אסור אלא מוקצה לשבע שנים.
פר השור – פר הבחור, שהשור בן יומו קרוי שור.
ופר השני – ותורא תנינא.
שבע שנים – דאיתפטם שבע שנין לעבודה זרה. שמונה דברים הותרו אותו הלילה. מוקצה, אשרה, ולילה, ובמה וכו׳, כדאיתא בתמורה (בבלי תמורה כ״ח:).
Bullock [lit. bull ox]. The young bull, as even a day old ox is called an "ox".⁠1
A second bull.וְתוֹרָא תִּנְיׇנׇא, "A second bull".⁠2
Seven year. Which had been fattened for seven years to be brought as an idolatrous sacrifice. Eight prohibitions were suspended3 that night; 'designated', 'asheirah', 'night', 'altar', etc., as enumerated in Temurah.⁠4
1. The inference of “Bull ox” is a bull that qualifies as an ox. Since even a day old bull qualifies, the reference is to a young bull.
2. This is Targum Yonatan’s rendition.
3. 1. The second bull, which had been designated as an idolatrous sacrifice, was now brought as an offering. 2. Utensils used previously for the Asheirah sacrifices were now used. 3. The wood of the Asheirah tree was used as fuel. 4. The offering was brought at night. 5. It was brought on a personal altar outside the Mishkon at Shiloh. 6. The second bull had been actually worshipped as a deity. 7. Gidon was not a Kohein. 8. He did not use the required sacred utensils.
4. 29:a.
(כה-כו) קח את פר השור אשר לאביך – פר השור שיצא מכלל שור ובא לכלל פר, ששור בן יומו קרוי שור ופר אינו פחות משתי שנים.
ופר {ה}⁠שיניא שבע שנים – שכבר עברו עליו שבע שנים.
הב׳ של לאביך ננקדת בזקף ומפרידו מתיבה של אחריו ומעמידו לבד להפסיק הפתרונות זה מזה, שאילו לא ננקד בזקף היה דבוק פר השור אשר לאביך לופר השיני שבע שנים והיה נשמע המקרא: קח את פר השור אשר לאביך וגם פר השיני שבע שנים, ובנית מזבח על ראש המעוז הזה הוא הסלע האמור למעלה ולקחת את שני הפרים והעלית שם לעולה.
עכשיו שננקד בזקף, לימדך שפר השור אשר לאביך עומד לבד, וזה פתרונו: ויהי בלילה ההוא ויאמר לו י״י קח את פר השור אשר לאביך והעלהו לעולה על המזבח שבנית בראשונה וקראת למזבח י״י שלום, ומקרא קצר הוא זה, והרי פירש מפר השור אשר לאביו מה יעשה בו ומשפירש מה יעשה בפר השור אשר לאביו חזר ופירש מה יעשה בפר השיני, דכת׳: והרסת את מזבח הבעל {וגו׳} ו⁠{את} האשרה אשר עליו תכרת ובנית מזבח {וגו׳} על ראש המעוז הזה {במערכה} ולקחת את הפר השיני והעלית עליו עולה על המזבח שתבנה עכשיו, ובעצי האשרה שציויתיך לכרות תשרוף את הפר השיני, וזהו והעלית עליו עולה – עולה בעצי האשרה אשר תכרות.
תדע שכן שפר הראשון שנקרא פר השור לא ציוה להעלותו על מזבח השיני שציוהו לבנות על ראש המעוז שהרי הוא אומר בסמוך ובנית מזבח על ראש המעוז הזה במערכה, ולקחת את הפר השני והעלית עולה, ואילו פר השור לא פירש מה יעשה בו. ואף כשהשכימו אנשי העיר, דכת׳: וישכימו אנשי העיר בבקר והנה נותץ מזבח הבעל והאשרה אשר עליו כרתה ואת הפר השני העלה על המזבח הבנוי (שופטים ו׳:כ״ח), פר השני ופר {אשר לאביו}⁠ב העלה אין כתיב כאן, אלא ואת הפר השני העלה, לפי שפר הראשון הנקרא פר השור העלהו כבר על המזבח שבנה בראשונה ופר השני העלה על המזבח שבנה מחדש.
וראיתי בפתרונות אחרים שפר השור ופר השני שניהם פר אחד, והיפיל הו׳ מן ופר השני ועשהו אות נופל כמו נרדם ורכב וסוס (תהלים ע״ו:ז׳). ולא ישר בעיני.
על ראש המעוז הזה – הוא הסלע שאמר לו למעלה קח את הבשר ואת המצות והנח אל הסלע הלז (שופטים ו׳:כ׳), ויונתן תירגם מעוז תוקפא.
א. כך כנראה צ״ל, וכן בהמשך. במהדורת עפנשטיין: ״שיני״.
ב. כך השלים עפנשטיין חסרון שהיה בכ״י.
(25-26) TAKE THY FATHER’S BULLOCK (PAR). A par is a bullock. It is not classified as a shor, for a calf that is a day old is called a shor, and a bullock (par) is at least two years old.
AND THE SECOND BULLOCK OF SEVEN YEARS OLD. A bullock that has already lived seven years.
The bet in the word la-avikha (thy father's) is vocalized with a zakef1 which separates this word from the word that follows and makes it stand by itself so that it divides one interpretation from the other, for if we did not vocalize la-avikha with a zakef then "thy father’s bullock" would have been connected to "and the second bullock of seven years old. The meaning of our verse would be: "|Take thy father’s bullock, and a bullock that is seven years old and build an altar upon the top of this stronghold, that is on the rock earlier mentioned (verse 20) and take the two bullocks and offer them up as a burnt-offering.⁠"
By vocalizing avikha with a zakef Scripture teaches us that thy father’s bullock stands alone.⁠2 Our verse is to be read as follows: And it came to pass the same night, that the Lord said unto him: "Take thy father’s bullock, and offer it up as a burnt-offering" upon the altar that you first built and called Adonai-Shalom (v. 24).⁠3 Our verse is abbreviated. Look, it explains what Gideon should do with his father's bullock.⁠4
After explaining what Gideon should do with the bullock of his father, Scripture backtracks and goes on to tell what Gideon was commanded to do with the second bullock. Thus Scripture reads, [‘Take thy father’s bullock…] and the second bullock of seven years old, and throw down the altar of Baal that thy father hath, and cut down the Asherah that is by it. The fact that Gideon was not commanded to offer the first bullock which is called par ha-shor upon the second altar that God commanded him to build on top of the fortress is proof of the above. For Scripture soon reads, and build an altar unto the Lord thy God upon the top of this stronghold, and take the second bullock, and offer a burnt-offering (verse 26). However, Scripture does not tell us what Gideon should do with the first bullock (the par ha-shor). Also, when reporting that "the people of the city arose", we read: And when the men of the city arose early in the morning, behold, the altar of Baal was broken down, and the Asherah was cut down that was by it, and the second bullock was offered upon the altar that was built" (v. 28), Scripture does not tell us that Gideon offered the second bullock and his father's bullock. It merely states "and he offered the second bullock,⁠" for Gideon had already offered the first bullock which is referred to as par ha-shor on the first altar that he built. He offered the second bullock on the altar which he newly rebuilt.
I saw other interpretations that identify Gideon's father's bullock with "the second bullock" (mentioned in our verse). This interpretation drops the vav from u-far ha-sheni (and the second bullock.⁠5 It explains that the vav placed before the word par is a vav that can be dropped.⁠6 This explanation compares the vav placed before the word par to the vav in va-rekhev (the riders) in they are cast into a dead sleep, the riders7 also and the horses (Psalms 76:7). However, this interpretation does not find favor in my eyes.⁠8
UPON THE TOP OF THIS STRONGHOLD. The reference is to the rock mentioned above by the angel in the verse reading: Take the flesh and the unleavened cakes, and lay them upon this rock (verse 20).
Targum Jonatan renders ma'oz, tukefa (stronghold).
1. A zakef. A cantillation mark employed in the Torah and prophets.
2. Our verse reads: "Take thy father's bullock, and the second bullock of seven years old, and throw down the altar of Baal that thy father hath, and cut down the Asherah that is by it. According to this interpretation, Take thy father’s bullock is not connected to and the second bullock of seven years old, and throw down the altar of Baal that thy father hath, and cut down the Asherah that is by it. It is rather related to: and offer it up as a burnt-offering upon the altar that you built first and call the alter Adonai-Shalom which has to be inserted in the verse by the reader. See next note.
3. It leaves out and offer it up as a burnt-offering upon the altar that you built first and call the alter Adonai-Shalom which has to be inserted in the verse by the reader.
4. It reads Take thy father's bullock and offer it up as a burnt-offering upon the altar that you built first and call the alter Adonai-Shalom. Rabbi Yosef Kara says that our verse explains what Gideon should do with the bullock of his father because one who knows how to read the verse (as Rabbi Yosef Kara does) will know that our verse explains what Gideon is to do with the bullock of his father.
5. This interpretation reads u-far (and the [second] bullock as if written par (the bullock). It reads verse as follows: Take thy father's bullock, the second bullock of seven years old, and throw down the altar of Baal that thy father hath, and cut down the Asherah that is by it.
6. It is not to be translated. The medieval Jewish grammarians refer to such a letter as an ot nosaf.
7. The text reads va-rekhev (and the riders). However, the vav is dropped and the text interpreted as if reading rekhev (riders).
8. For the vav in u-far has a meaning, it means and.
פר השור – כמו: פר בן בקר. וכן תירגם יונתן: תור בר תור.
ויש לפרש כי פר איננו סמוך, והשור בדמות תואר לו, כאילו אמר: פר הגדול שהיה דומה לשור.
ופר השני – י״א שני לבטן. והנכון: שני לפר הראשון שזכר.
ופירוש ז׳ שנים – תירגם יונתן: דאיתפטים שבע שנים.
ואפשר שהיה בן שבע שנים.
ובדברי רז״ל: שהוקצה לע״ג שבע שנים, שאמרו: אמר ריש לקיש: אין מוקצה לע״ג אלא מוקצה לשבע שנים, שנאמר: ופר השני שבע שנים, ומהם אמרו כי נעבד היה. ואמרו שמנה דברים הותרו באותה הלילה: חוץ, וזר, ולילה, כלי שרת, וכלי אשרה, עצי אשרה, ומוקצה, ונעבד.
ופר השֵני שבע שנים – פירוש: שני הוא מפוטם כמו ועל מיטב הצאן והבקר ועלא המשנים. והוי״ו יתירה, וכך פירושו: קח את פר השור אשר לאביך, פר שנתפטם שבע שנים.
א. כן בכ״י לייפציג 41, פריס 217, לונדון 24896. בנוסח שלנו אין: ״ועל״.
ידמה שיהיה הרצון באמרו פר השור אשר לאביך כי לאביו היה שור גדול והשתדלו להקצו׳ הפר שיוליד השור ההוא תחלה לע״ג מלידה ומבטן ומהריון כדי שיהיה יפה וגדול כשור שהולידו ויהיה מקודש לע״ג מיום היותו, וכן הקצו גם כן זה הפר השני שהוליד השור ההוא והנה היו מוקצים ז׳ שנים וזה יורה כי זה הטעות היה מעת התחלת השעבוד כי ז׳ שנים היו תחת יד מדין כשקרה זה והיה לאביו מזבח לבעל והאשרה היתה אצלו וצוה השם יתברך באמצעו׳ הנביא או המלאך שיהרוס את מזבח הבעל אשר לאביו ושיכרות האשרה אשר אצלו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

(כה) התועלת הרביעי – הוא להודיע כי כשימשך דבר רע מדבר מה, ראוי שיכירו הדבר ההוא קודם שישתדלו בהסרת הרע הנמשך ממנו, ולזה ספר שצוה הש״י להרוס מזבח הבעל, ולכרות האשרה אשר עליו, ולהעלות הפר שהוקנה לע״ג כדי לבערו. ואולם מי שישתדל בזה התועלת בזולת זה האופן, ידמה למי שירצה לטבול מפני טומאת שרץ ושרץ בידו, כי בזה לא יטהר מטומאתו כלל.
ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה׳ וגו׳. הרלב״ג השתדל לבאר שגדעון לא היה נביא, ושהדברים האלה באו לו ע״י נביא, ושהוא ע״ד (בראשית כ״ה כ״ג) ויאמר ה׳ לה שני גוים בבטנך שאחז״ל (ב״ר פר׳ כ״ג) שהיה ע״י נביא, ואליו נטה הרב המורה (ח״ב פמ״א) ואין כן דעתי, יען מצאנו אמירות רבות שאמר האל יתברך לגדעון ולא נזכרה באחת מהן שהיה ע״י נביא, ולכן אחשוב שזכה למדרגת הנבואה, ושבראשונה נראה לו המלאך בצורת אדם, אחר זה בא לו מדרגת החלום הנבואיי באמרו ויהי בלילה ההוא, ואח״כ באו לו דבורים אחרים במראה ובמחזה כיון שלא נאמר בהם שהיה בלילה כמו שזכר כאן, ומה שמנוהו חז״ל מקלי העולם הוא בערך משה ואהרן ושמואל, ולא ישללו מפני זה היותו נביא, כמו שיראה מהמאמר שאמרו בזה במסכת ראש השנה (כ״ה ב׳): והנה אמר שבלילה הסמוכה למראת המלאך בא לו חלום נבואיי ואמר לו קח את פר השור אשר לאביך, ר״ל קח את הפר שהוא השור אשר לאביך ופר שני שהוא בן ז׳ שנים, ר״ל שהיה מוקצה לע״ז מיום הולדו שהיו ז׳ שנים (והם אשר נתנם ה׳ ביד מדין) יקח גם כן, ושיהרוס המזבח אשר לבעל והאשרה (והוא האילן אשר אליו יכרות).
פר השור – הכפל לתוספת ביאור, כמו: פר בן בקר (ויקרא ט״ז:ג׳).
אשר לאביך – שהוא של אביך.
ופר השני – גם קח פר השני שנתפטם לעבודה זרה זה שבע שנים.
השאלות: (כה-כו) לא באר מה יעשה בפר הראשון שהלא לא צוהו להקריב רק את פר השני, ומ״ש ובנית על ראש המעוז במערכה אין לו פי׳ כלל, וכי בונה על המערכה והלא עורך המערכה על מזבח הבנוי לא בהפך:
ויהי בלילה ההוא – הנה ביום בנה את המזבח, ולא נזכר שהקריב עליו קרבן כי היה ירא להקריב ביום מפני אנשי העיר ובלילה רצה להקריב כמו שאמר (פסוק כז) ויהי כאשר ירא וכו׳ ויעש לילה וכאשר פנה במחשבתו, מה יקריב איל או כבש או גדי, א״ל ה׳ קח את פר השור אשר לאביך, רצה לומר אותו תקריב ולכך לא באר לו שיקריבנו, כי הוא מענה על ספיקו מה יקריב, השיב את השור אשר לאביך תקריב, עוד הוסיף וצוהו דבר חדש, שיקח פר השני שבע שנים, הפר השני היה של בני העיר לא של אביו והיה מתפטם שבע שנים, שבעת החלו מדין למשול על ישראל נדרו להקריב פר הזה לע״ז עת יושעו ממדין, ופטמוהו משך זמן ממשלת מדין שהיה שבע שנים, ובאר לו מה יעשה בפר השני, צוהו שאחר שיקריב הפר הראשון על המזבח, יהרס את מזבח הבעל ויכרות את האשרה שעליו.
ופר השני – נ״ל כדברי האומר שני לבטן כמו עגלה משלשת (לך לך) והוא הוא פר השור שהזכיר, שאם הם שנים מה עשה בראשון? ו״ו של והוא איננה ו״ו החבור רק משמשת במקום כלומר בלשון חכמים, וזה ענין הו״ו בכל כפל ענין במלות שונות, ודמיונו במקרא ואת הכסף המושב בפי אמתחתיכם (מקץ), כסף משנה קחו בידכם, כלו׳ מבלעדי הכסף לשבור בר קחו ג״כ הכסף המושב.
וַיְהִי֮ בַּלַּ֣יְלָה הַהוּא֒ הסמוך למראה המלאך1, וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יְהוָ֗ה באמצעות הנביא2, קַ֤ח אֶת פַּר הַשּׁוֹר֙ הגדול3 אֲשֶׁ֣ר שייך4 לְאָבִ֔יךָ, וּפַ֥ר וקח גם את הפר5 הַשֵּׁנִ֖י של בני העיר6 שנתפטם לעבודה זרה זה7 שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים, והוקצה לעבודה זרה מיום היוולדו8, וְהָרַסְתָּ֗ ותהרוס אֶת מִזְבַּ֤ח הַבַּ֙עַל֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יךָ, וְאֶת אילן הָאֲשֵׁרָ֥ה של עבודה זרה9 אֲשֶׁר עָלָ֖יו, תִּכְרֹֽת:
1. אברבנאל.
2. רלב״ג. ולדעת כלי יקר בשלב זה השיג גדעון מדרגת נבואה בעצמו.
3. רד״ק.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. מלבי״ם. ויש מרבותינו שביארו פר השני – השני לבטן, רד״ק. וכן ראה את ביאורו של רי״ד ולפיו לא היו שני פרים אלא פר אחד.
7. רש״י, מצודת דוד. ובני העיר הקצו אותו לעבודה זרה כי בעת שהחלו מדין למשול על ישראל נדרו ישראל להקריב את הפר הזה לעבודה זרה בעת שיושיע הפר את ישראל ממדין, מלבי״ם.
8. אברבנאל.
9. ראה רמב״ן בדברים טז כא.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כו) וּבָנִ֨יתָ מִזְבֵּ֜חַ לַיהֹוָ֣הי⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ עַ֣ל רֹ֧אשׁ הַמָּע֛וֹז הַזֶּ֖ה בַּמַּעֲרָכָ֑ה וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת⁠־הַפָּ֣ר הַשֵּׁנִ֔י וְהַעֲלִ֣יתָ עוֹלָ֔ה בַּעֲצֵ֥י הָאֲשֵׁרָ֖ה אֲשֶׁ֥ר תִּכְרֹֽת׃
Build an altar to Hashem your God on the top of this stronghold, in the orderly manner, and take the second bull, and offer a burnt offering with the wood of the Asherah which you shall cut down.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְתִבְנֵי מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ עַל רֵישׁ תּוּקְפָא הָדֵין בְּסִדְרָא וְתִסַב יַת תּוֹרָא תִּנְיָנָא וְתַסֵיק עֲלָתָא בְּאָעֵי אֲשֶׁרְתָּא דִי תְקוֹץ.
ראש המעוז – ראש הסלע.
Top of the bulwark. Top of the rock.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כה]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 25]

המעוז הזה – הוא הסלע שהקריב עליו הבשר והמצות.
במערכה – כתרגומו: בסדרא. ופירושו: במקום המישור שבראש המעוז, שיוכל לערוך שם אבני המזבח.
על ראש המעוז הזה – הוא הסלע שהניח עליו הבשר והמצות.
במערכה – רוצה לומר: במקום המסודר בו שיוכל להבנות בו מזבח וצוה שיקריב בו הפר ההוא לאל ויעלהו עולה בעצי האשרה וכל זה היה הוראת שעה כמו שארז״ל כי זה נעשה בזר ובחוץ ובלילה ובעצי האשרה והנה עשה מהמוקצה לע״ג קרבן לש״י כי יראה שבעשותו בהפך האמונה שגדל בה תשלם לו ההצלה וההצלחה בהפך ממה שהיו חושבים עובדי ע״ג והנה היתה הכונה להוסיף בגדעון אמונה בש״י.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ושיבנה מזבח לה׳ על ראש המעוז, והוא הסלע שזכר במראת המלאך ויעלה שם הפר השני לעולה, וזכרו חז״ל (תמורה כ״ח ע״ב) שהיה זה לצורך שעה, כי נעשה בזר ובחוץ ובלילה ובעצי האשרה ומן המוקצה לע״ז. והכוונה כלה היתה להוסיף לגדעון אמונה בשי״ת ולכן צוה שיעשה כל זה לצורך שעה, ואמנם הפר הראשון לא זכר מה שנעשה ממנו, ואני אחשוב שהפר הראשון היה לאביו כמ״ש אשר לאביך והפר השני לא היה מאביו כ״א מעובדי הבעל מוקצה לעבודתו, וצוהו שיקח שני הפרים כדי שאנשי העיר לא ירגישו בו, וכאשר יצעקו איה פר הבעל ישיב יואש ואנשיו גם השור אשר לי גנוב הוא מאתי, ועם זה לא יאשימו לגדעון ויחשבו שאדם מחוץ גנבם, ולכן העלה הפר השני והסתיר את פר יואש, ועם זה הותרה השאלה החמשית:
המעוז הזה במערכה – כן כתיב הזה במערכה לא הזה אשר במערכה.
המעוז – מלשון עוז וחוזק, והוא הסלע.
במערכה – מלשון עריכה וסדור.
המעוז הזה – הוא הסלע האמור למעלה (פסוק כ).
במערכה – רצה לומר, במקום ישר, שתוכל לערוך שם אבני המזבח.
הפר השני – והפר אשר לאביו, צוה לקחתו לבל יקריבו הם לעבודה זרה, ולא הוזכר מה נעשה בו, או זהו הפר אשר לאביו, וכמו שכתוב למעלה.
בעצי האשרה – להבעיר בהם האש.
ובנית מזבח – שמן האבנים של מזבח הבעל שנהרס יבנה מזבח לה׳, על ראש המעוז הזה במערכה, צוהו שיבנה המזבח השני על המזבח הראשון שבנה על הצור, בענין שיבנה מזבח על גבי מזבח, ועל זה אמר על ראש המעוז, שרצה לומר שמזבח הראשון עז וחזק לבנות עליו, ושיהיה המזבח השני על המערכה ששם העלה הפר הראשון, ולקחת את הפר השני והעלית עולה בעצי האשרה, בענין שאבני מזבח של ע״ז היו לה׳ ועצי האשרה לעצים והפר לעולה, להורות כי ה׳ הוא יפדם ממדין וגם שימסור נפשו לקדש ש״ש ולהראות שאין ממש בע״ז.
ואמרו חז״ל ז׳ דברים הותרו באותו לילה.
המעוז – ראש הסלע מקום מחסה ומעוז מאויב.
במערכה – באמצעו שהוא מקום ישר בלי גבשושיות ששם יערכו מלחמתם על קמיהם.
וּבָנִ֨יתָ ותבנה מאבני מזבח הבעל שנהרס1, מִזְבֵּ֜חַ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ2 עַ֣ל רֹ֧אשׁ הַמָּע֛וֹז הסלע3 הַזֶּ֖ה עליו הקרבת את הבשר והמצות4, ותבנה אותו בַּמַּֽעֲרָכָ֑ה במקום המישור שבראש המעוז שתוכל לערוך שם את אבני המזבח5, וְלָֽקַחְתָּ֙ וקח אֶת הַפָּ֣ר הַשֵּׁנִ֔י6, וְהַעֲלִ֣יתָ עוֹלָ֔ה בַּעֲצֵ֥י הָאֲשֵׁרָ֖ה אֲשֶׁ֥ר תִּכְרֹֽת להבעיר בהם האש7:
1. מלבי״ם.
2. ואמרו חז״ל (תמורה כח:) שהיה זה לצורך שעה, ושמונה דברים הותרו באותו לילה, חוץ, וזר, ולילה, כלי שרת, וכלי אשרה, עצי אשרה, ומוקצה, ונעבד, אברבנאל, ורש״י ורד״ק בפס׳ כה לעיל.
3. רש״י, מצודת ציון. והוא מלשון עוז וחוזק, מצודת ציון.
4. רד״ק, רלב״ג.
5. רד״ק, מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר שהציווי היה לבנות מזבח על גבי מזבח, ובמקום המערכה בנה את המזבח השני.
6. והפר אשר לאביו צוה לקחתו לבל יקריבו הם לעבודה זרה, ולא הוזכר מה נעשה בו, מצודת דוד. אברבנאל מבאר כי צוהו שיקח שני הפרים כדי שאנשי העיר לא ירגישו בו, וכאשר יצעקו איה פר הבעל? ישיב יואש ואנשיו גם השור אשר לי גנוב הוא מאיתי, ועם זה לא יאשימו לגדעון ויחשבו שאדם מבחוץ גנבם, ולכן העלה את הפר השני והסתיר את פר יואש. רד״ק בפס׳ כח מבאר ששלח אותו כדי לגזלו מהם כדי שלא יקריבו אותו לע״ז.
7. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כז) וַיִּקַּ֨ח גִּדְע֜וֹן עֲשָׂרָ֤ה אֲנָשִׁים֙ מֵעֲבָדָ֔יו וַיַּ֕עַשׂ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֵלָ֖יו יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יָרֵא֩ אֶת⁠־בֵּ֨ית אָבִ֜יו וְאֶת⁠־אַנְשֵׁ֥י הָעִ֛יר מֵעֲשׂ֥וֹת יוֹמָ֖ם וַיַּ֥עַשׂ לָֽיְלָה׃
Then Gideon took ten men of his servants, and did as Hashem had spoken to him. It happened, because he feared his father's household and the men of the city, that he could not do it by day, so he did it by night.
תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּדְבַר גִדְעוֹן עַסְרָאן גַבְרִין מֵעַבְדוֹהִי וַעֲבַד כְּמָא דְמַלֵיל עִמֵיהּ יְיָ וַהֲוָה מִדְדָחִיל מִן בֵּית אֲבוּהִי וּמִן אֱנָשֵׁי קַרְתָּא מִלְמֶעְבַּד בִּימָמָא וַעֲבַד לֵילְיָא.
ולפי שזה הענין לא היה יכול גדעון לעשותו הוא לבד ויקרא י׳ אנשים מעבדיו יעזרוהו בזה עם שזה היה קדוש השם והיה מן הראוי שיהיה בפרהסיא לפי מה שהיה אפשר לו והמספר המעט שישלם בו זה הוא י׳ ולולי יראתו את בית אביו ואת אנשי העיר שימנעו אותו מעשות זה היה עושה זה ביום להוסיף בזה פרסום.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

(כז) התועלת החמישי – הוא להודיע שראוי למי שיחוייב לו לעשות פועל מה, שישתדל לעשותו באופן אשר יתכן לו לעשות בקלות, ולזה ספר כי לא הסכים גדעון לעשות זה הענין שצוה לו ביום, אע״פ שהיה יותר ראוי, כי הקרבנות לא יעשו אלא ביום, עם שבזה יהיה הענין יותר מפורסם וההקדשה לש״י. ואולם מנעהו מזה ראותו שאם היה עושה זה הענין ביום, ימנעהו מזה כל בית אביו וכל בני עירו, לרוב היותם שקועים בזה המרי, ולזה הסכים לעשות זה הענין בלילה.
התועלת הששי – הוא להודיע שהקדשת הש״י ראוי שתהיה בעשרה מישראל, לפרסם הענין יותר, ולזה זכר שלקח גדעון עשרה אנשים מעבדיו במעשה הדבר הזה מהריסת מזבח הבעל, וכריתת האשרה והעלת הפר השני.
וזכר שגדעון ליראתו את אנשי העיר עשה זה בלילה.
ויקח גדעון עשרה אנשים – כי היה צריך להקריב הפר הא׳ ואח״כ לבנות מזבח על המערכה ואם היה עושה לבדו היה מתארך עד היום לקח אנשים לעזרו, ומפרש כי היה מתירא מעשות יומם.
וַיִּקַּ֨ח גִּדְע֜וֹן עֲשָׂרָ֤ה אֲנָשִׁים֙ מֵֽעֲבָדָ֔יו לסייע לו1 כדי שיוכל לסיים במהירות בלילה את בניית המזבח וההקרבה2, וַיַּ֕עַשׂ גדעון כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֵלָ֖יו יְהוָ֑ה, וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר וכיוון שהיה יָרֵא֩ אֶת בֵּ֨ית אָבִ֜יו יואש וְאֶת אַנְשֵׁ֥י הָעִ֛יר עָפְרָה, מֵעֲשׂ֥וֹת במקום לעשות זאת יוֹמָ֖ם ביום, ובכך לקדש שם ה׳ בפרהסיה3, וַיַּ֥עַשׂ עשה זאת בַּלָֽיְלָה:
1. רלב״ג.
2. מלבי״ם.
3. רלב״ג.
תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כח) וַיַּשְׁכִּ֜ימוּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ בַּבֹּ֔קֶר וְהִנֵּ֤ה נֻתַּץ֙ מִזְבַּ֣ח הַבַּ֔עַל וְהָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר⁠־עָלָ֖יו כֹּרָ֑תָה וְאֵת֙ הַפָּ֣ר הַשֵּׁנִ֔י הֹֽעֲלָ֔ה עַל⁠־הַמִּזְבֵּ֖חַ הַבָּנֽוּי׃
When the men of the city arose early in the morning, behold, the altar of Baal was broken down, and the Asherah was cut down that was by it, and the second bull was offered on the altar that was built.
תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאַקְדִימוּ אֱנָשֵׁי קַרְתָּא בְּצַפְרָא וְהָא מִתְרַע אֱגוֹרָא דְבַעֲלָא וַאֲשֶׁרְתָּא דִי עֲלוֹהִי קְצִיצָא וְיַת תּוֹרָא תִנְיָנָא מִסַק עַל מַדְבְּחָא דְבָנוּי.
ואת הפר השני – ואת הפר הראשון לא מצאנו שעשה ממנו דבר. אם כן, למה צוהו לקחתו? אמר כדי לגזלו מהם שלא יהיו מקריבין אותו לע״ג.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

נתץ – נשבר וכתות.
הבנוי – אשר נבנה זה מחדש.
והנה נתץ – יש הבדל בין הריסה לנתיצה, ההורס יפרק הבנין, והנותץ שובר כל אבן לשברים, ובאמת לא נתץ רק ההרס, כמו שאמר: והרסת את מזבח הבעל כי לקח האבנים בשלמות ובנאם לה׳, רק הם שלא ידעו שבנה מזבח מן האבנים האלה חשבו שנתץ ושבר.
ואת הפר הועלה – מלת את כמו עם, רצה לומר האשרה עם הפר הועלה על המזבח הבנוי, (ובלי ספק הרסו אנשי העיר את מזבח הבנוי רק שהמזבח התחתון לא יכלו להרסו ולכן קראו מעוז. והיה בהשגחת ה׳ שקרא לו שלום כנ״ל).
וַיַּשְׁכִּ֜ימוּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ עָפְרָה בַּבֹּ֔קֶר, וְהִנֵּ֤ה נֻתַּץ֙ נשבר לרסיסים1 מִזְבַּ֣ח הַבַּ֔עַל, וְהָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר היתה עָלָ֖יו כֹּרָ֑תָה נכרתה, וְאֵת֙ עצי האשרה עם2 הַפָּ֣ר הַשֵּׁנִ֔י3 הֹֽעֲלָ֔ה העלה גדעון4 עַל הַמִּזְבֵּ֖חַ הַבָּנֽוּי, אשר נבנה זה עתה מחדש5:
1. מצודת ציון. מלבי״ם מבאר כי יש הבדל בין להרוס שזה לפרק, לבין לנתוץ שזה לשבור, לבין להרוס שזה לפרק, ובאמת לא נתץ רק הרס, כמו שאמר לעיל בפס׳ כה ״והרסת את מזבח הבעל״, כי לקח גדעון את האבנים בשלמות ובנאם לה׳, רק הם שלא ידעו שבנה מזבח מן האבנים האלה וחשבו שנתץ ושבר.
2. מלבי״ם.
3. והכירו כי הפר השני הוא, כי אולי נשארו ממנו קצת איברים שלא נשרפו או או שפטו זה מאומד כשלא מצאו את הפר השני, רלב״ג.
4. מלבי״ם.
5. מצודת דוד. מלבי״ם מבאר שבלי ספק הרסו אנשי העיר את המזבח העליון ונשאר רק המזבח הראשון שהיה תחתיו ונקרא מעוז כי לא יכלו לשברו.
תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כט) וַיֹּֽאמְרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶל⁠־רֵעֵ֔הוּ מִ֥י עָשָׂ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַֽיִּדְרְשׁוּ֙ וַיְבַקְשׁ֔וּ וַיֹּ֣אמְר֔וּ גִּדְעוֹן֙ בֶּן⁠־יוֹאָ֔שׁ עָשָׂ֖ה הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
They said one to another, "Who has done this thing?⁠" When they inquired and asked, they said, "Gideon the son of Joash has done this thing.⁠"
תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרוּ גְבַר לְחַבְרֵיהּ מָן עֲבַד פִּתְגָמָא הָדֵין וּתְבַעוּ וּבְעוֹ וַאֲמַרוּ גִדְעוֹן בַּר יוֹאָשׁ עֲבַד פִּתְגָמָא הָדֵין.
והנה כאשר השכימו אנשי העיר בבקר ראו כי נותץ הבעל והאשרה אשר עליו כורת והכירו כי הפר השני הוא הועל על המזבח הבנוי כי אולי נשארו ממנו קצת איברים שלא נשרפו כאילו תאמר שנשארו קרניו והיה בהן סימן הכירו בו כי זה הפר היה או שפטו זה מאומד כשלא מצאו הפר השני והכירו כי המזבח שבנה הקריב בו קרבן וחקרו ומצאו שגדעון עשה זה והגיע מרוע תכונתם עד שחשבו להמיתו על זה לולי מה שאמר להם יואש אביו שהיה אדוניהם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

מי עשה הדבר הזה – בנביאים עם פירוש אברבניל כתיב את הדבר הזה ויש גם כן הערה מחילוף זה בדפוס ישן אבל בשאר ספרים חסר מלת את וכן נמסר עליו י״א חסרים את.
ויאמרו גדעון – לא פירש מי היו האומרים.
וַיֹּֽאמְרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶל רֵעֵ֔הוּ, מִ֥י עָשָׂ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה? וַֽיִּדְרְשׁוּ֙ וחקרו בעניין1 וַיְבַקְשׁ֔וּ וביקשו למצוא מי עשה זאת, ומצאו שגדעון הוא אשר עשה את הדבר2, וַיֹּ֣אמְר֔וּ, גִּדְעוֹן֙ בֶּן יוֹאָ֔שׁ עָשָׂ֖ה הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:
1. רלב״ג.
2. רלב״ג.
תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(ל) וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ אֶל⁠־יוֹאָ֔שׁ הוֹצֵ֥א אֶת⁠־בִּנְךָ֖ וְיָמֹ֑ת כִּ֤י נָתַץ֙ אֶת⁠־מִזְבַּ֣ח הַבַּ֔עַל וְכִ֥י כָרַ֖ת הָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר⁠־עָלָֽיו׃
Then the men of the city said to Joash, "Bring out your son, that he may die, because he has broken down the altar of Baal, and because he has cut down the Asherah that was by it.⁠"
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרוּ אֱנָשֵׁי קַרְתָּא לְיוֹאָשׁ אַפֵּיק יַת בְּרָךְ וְיִתְקְטַל אֲרֵי תְרַע יַת אֵיגוֹרָא דְבַעֲלָא וַאֲרֵי קָץ אֲשֶׁרְתָּא דִי עֲלוֹהִי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וכאשר ראו אנשי העיר שנתץ מזבח הבעל אמרו ליואש שיתן בנו להמיתו, לא על הפר שלקח (כי לא חשדוהו בזה, אחרי שג״כ צעק אביו על פרו שנשבר או נשבה אין רואה), כי אם על שנתץ מזבח הבעל.
וימת – רצה לומר, נמית אותו.
וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ אֶל יוֹאָ֔שׁ, הוֹצֵ֥א אלינו אֶת בִּנְךָ֖ וְיָמֹ֑ת ונמית אותו1 כִּ֤י נָתַץ֙ הוא אֶת מִזְבַּ֣ח הַבַּ֔עַל וְכִ֥י כָרַ֖ת את הָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר היתה עָלָֽיו, ולא חשדוהו על הפר, מאחר שגם אביו יואש צעק על פרו שנעלם2:
1. מצודת דוד.
2. אברבנאל.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(לא) וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֡שׁ לְכֹל֩ אֲשֶׁר⁠־עָמְד֨וּ עָלָ֜יו הַאַתֶּ֣ם׀ תְּרִיב֣וּן לַבַּ֗עַל אִם⁠־אַתֶּם֙ תּוֹשִׁיע֣וּן אוֹת֔וֹ אֲשֶׁ֨ר יָרִ֥יב ל֛וֹ יוּמַ֖ת עַד⁠־הַבֹּ֑קֶר אִם⁠־אֱלֹהִ֥ים הוּא֙ יָ֣רֶב ל֔וֹ כִּ֥י נָתַ֖ץ אֶֽת⁠־מִזְבְּחֽוֹ׃
Joash said to all who stood against him, "Will you contend for Baal? Or will you save him? He who will contend for him, let him be put to death while it is yet morning; if he be a god, let him contend for himself, because one has broken down his altar!⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר יוֹאָשׁ לְכָל דְקָמוּ עֲלוֹהִי הֲאַתּוּן תִּתְפַּרְעִין לְבַעֲלָא אִם אַתּוּן תִּפְרְקוּן יָתֵיהּ דְיִתְפְּרַע לֵיהּ יִתְקְטֵל בְּרַם אַרְכָּא יִתְיְהֵב לֵיהּ עַד צַפְרָא אִם צְרוֹךְ אִית בֵּיהּ יִתְפְּרַע לֵיהּ בַּעֲלָא אֲרֵי תְּרַע יַת אֱגוֹרֵיהּ.
האתם תריבון לבעל – בשביל הבעל.
תושיעון אותו – תנקמו נקמתו, וכן והושיעה ידי לי (שמואל א כ״ה:ל״ג), דדוד בנבל.
אשר יריב לו – בשבילו.
עד הבקר – עד הבקר המתינו.
אם אלהים הוא – יריב הוא לעצמו ריבו ונקמתו, וכדי לדחותם עד שיברח גדעון היה אומר כן.
You want to fight for [lit. "to"] the baal? For the sake of the baal.
To avenge [lit. rescue] him. To exact vengeance for him.⁠1 Similarly, "by my own hand exacting my vengeance,⁠"2 by David concerning Novol.
Whoever fights for [lit. "to"] him. For his sake.
Wait until morning. Until morning, wait.
If he is a god let him fight his own battle and exact his own vengeance. To rebuff them until Gidon could escape, he said this.
1. The literal translation of תּוֹשִׁיעוּן, “to rescue,” does not apply, since the idol was no longer endangered. The alternate interpretation, “to avenge,” is correct here.
2. Shemuel 1, 25:33. הוֹשִׁיעָה is interpreted as “avenge.”
האתם תריבון בשביל הבעל – כמו אם לאלא תריבון (איוב י״ג:ח׳), שפתרונו: אם בשבילו תריבון.
אשר יריב לו יומת עד הבקר – אין אתם צריכים לריב בשבילו שכל איש אשר יבא הבעל לווכח עמו יומת עד הבקר שהבעל ממהר הוא ליפרע מן האיש שעשה דבר זה ואינו חיה עד אור הבקר.
יריב לו – פתרונו: לעצמו ולא אתם.
א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״לו״.
WILL YE CONTEND BAAL? This should be rendered "Will ye contend for (bishvil) Baal?⁠" Our verse is similar to Will ye contend God?⁠1 (Job 13:8), which is to be explained as "Will ye contend for (bishvil) God?⁠"2
HE THAT WILL CONTEND FOR HIM, SHALL BE PUT TO DEATH BEFORE MORNING. You do not have to contend on his behalf, for each man that Ba'al has a dispute with shall be put to death before morning, for Ba'al will hasten to punish the man who does such a thing3 and this person shall not live until morning.
HE WILL CONTEND FOR HIM. He, not you, will contend for himself.
1. Literal translation.
2. Literally, Will ye contend for Him?
3. Breaking down the altar of Ba'al and cuting down the Asherah.
האתם תריבון לבעל – בעבור הבעל.
אשר יריב לו – מי שהריב לו ונתץ מזבחו ימיתהו עד הבקר. פירוש אם אלהים הוא יריב למריב לו, וימיתהו.
ויונתן תרגם: דיתפרע ליה יתקטל ברם ארכא יהב ליה עד צפרא, ואי צרוך אית ליה יתפרע ליה ארי תרע ית אגוריה.
צרוך – לשון כח, תרגום: אלהים לא ידעום (דברים ל״ב:י״ז) – דלית בהון צרוך.⁠א
א. ״ברם ארכא... צרוך״ חסר בדפוס ונציה והושלם מכ״י.
אשר יריב לו יומת עד הבקר – פירוש: מי שיריב עם הבעל לא יחיה עד הבקר.
האתם תריבון לבעל ר״ל האם ראוי שאתם תריבון בעבור הבעל הנה אתם מראים בזה שאינכם מאמינים שהוא אלוה כי לא יצטרך שתריבון בעדו אם היה אלוה ולפי שהיה הוא ראש הע״ג הזאת כמו שנראה ממה שאמר פר השור אשר לאביך מזבח הבעל אשר לאביך והיה עם זה שר להם אמר שאשר יריב בעבור הבעל מהם יומת עד הבקר ר״ל שלא ימתינו להמיתו כי אם עד אור הבקר ר״ל לפי שהוא מורה שאינו מאמין שיהיה הבעל אלוה והוא קרא שם בנו ירובעל לזאת הסבה כאילו הוא מתפלל שירב בו הבעל, והנה לא ספר בזה הספור מה נעשה מפר השור אשר לאביו שצוה לקחת אותו וידמה שהמיתו באופן שלא יהנו ממנו כדין המוקצה ולא נצטרך לפרש זה כי הוא ממשפטי התורה וצוה לקחתו להצילם שלא יהיו מקריבין אותו לע״ג כמו שארז״ל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

(לא) התועלת השביעי – הוא להודיע כי מי שירצה למנוע רבים מדבר מה יכבד לו, ראוי שישתדל בחכמה בשיראה שהוא מסכים להם במה שבעבורו היה התעוררותם לזה הפועל אשר יקשה לו, ובזה יקל לו למצוא תואנה למנעם מן המעשה ההוא, ולזאת הסיבה מצאנו בראובן שלא בקש מאחיו שיניחו יוסף וילך לו, כי ידע שלא ישמעו אחיו לו בזה, אך בקש מהם שלא ישפכו דם, אבל שישימו אותו בבור ושמה ימות מעצמו.
וכן עשה יואש בזה המקום, להציל בנו מיד העם המבקשים אותו להרגו, וזה כי הוא לא אמר להם כי אין לבעל אלהות, כי אולי לא ישמעו לו, אבל הודה להם שהוא אלוה, ולזה צוה אותם שלא יריבו בעבורו, כי הם יחסרו בזה מעלתו ויכלתו, והתפלל הוא לפניהם שיריב הבעל בעצמו לאשר נתץ את מזבחו.
ויואש השיבם האתם תריבון לבעל, ר״ל אינו מהדין שבני אדם יחרפו את אלהיהם ולא ג״כ שיושיעוהו, וז״ש האתם עשיתם הקלון והמריבה לבעל? לא עשיתם אתם אותו ואין עליכם א״כ אשמה, וגם כן האתם תושיעון אותו? כי הוא אלהים והוא יושיע לעבדיו ולא יושיעו הם אותו, ולכן גזר אשר יריב בעבורו יומת עד הבוקר, ר״ל שיואש ואנשיו ימיתו אותו עד הבוקר, ואם אלהים הוא הוא יריב בעד כבודו ובעד מזבחו. או יהיה פירוש האתם תריבון לבעל אם תריבו בעד כבודו, ואשר יריב לו יומת היתה קללה, שאשר רב לו ונתץ מזבחו, הבעל באלהותו הוא ימיתהו עד הבקר, ואמר זה להיותו בלתי מאמין לבעל, והנה נראה שהיה יואש שר העיר ושמעו לדבריו:
ירב לו כי נתץ את מזבחו – בנביאים הנ״ל כתוב כי ירב בו כמו שהוא בפסוק שלאחריו אך בשאר ספרים כתוב בו וכן נמסר קדמאה יריב לו תנייא ירב לו תליתאה ירב בו.
האתם – וכי אתם תריבון בעבור הבעל, וכי אתם תושיעון אותו, בתמיה.
אשר – מי אשר יריב בעבורו יומת על ידי עד הבוקר, רצה לומר, טרם יבוא הבוקר השני.
אם אלהים הוא – אם יש בו אלהות, יריב בעצמו את ריבו.
השאלות: (לא) מה הכפל האתם תריבון, אם אתה תושיעון, ואיך אמר אשר יריב לו יומת עד הבקר, מי ימיתהו, והלא העם כולם מקנאים קנאת הבעל ומוכנים לריב בעדו.
ויאמר יואש – אמר להם ממה נפשך, אם תחשבו שיש יכולת ביד הבעל לנקום על כבודו רק שאינו רוצה לריב, א״כ האתם תריבון לבעל כיון שאינו רב ריבו בעצמו, ואם תחשבו כי רוצה לריב רק שאין לו יכולת, ע״ז א״כ האתם תושיעון אותו אחר שאין לו תשועה בעצמו, כי אז הלא איש אשר יריב לו יומת עד הבקר.
למה המתין כל הלילה והחריש לו ואם היה יכולת בידו היה ראוי שימית את גדעון עד הבקר והרי גדעון חי, הרי אין לו יכולת. ואם תשיבו שאינו רוצה לריב, גם זה שקר, כי אם אלהים הוא ירב לו כי נתץ את מזבחו, בודאי היה רב ריבו ולא היה מחריש ע״ז, רק שאינו אלהים ואין לו כח, ואין בו ממש.
וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֡שׁ לְכֹל֩ אלו אֲשֶׁר עָמְד֨וּ עָלָ֜יו, הַאַתֶּ֣ם וכי אתם1 | תְּרִיב֣וּן לַבַּ֗עַל בשביל הבעל?!⁠2 אִם אַתֶּם֙ וכי אתם3 תּוֹשִׁיע֣וּן אוֹת֔וֹ לנקום נקמתו?!⁠4 מי5 אֲשֶׁ֨ר יָרִ֥יב ל֛וֹ בשבילו6 יוּמַ֖ת על ידי7 עַד הַבֹּ֑קֶר כי הוא מראה בכך שאינו מאמין שהבעל אלוה8, אִם אֱלֹהִ֥ים הוּא֙ ויש בו אֱלֹהוּת9 יָ֣רֶב ל֔וֹ בעצמו את ריבו10 כִּ֥י נָתַ֖ץ שברו אֶֽת מִזְבְּחֽוֹ, וכדי לדחותם עד שיברח גדעון היה אומר כן11, ונראה שהיה יואש שר העיר ושמעו לדבריו12:
1. מצודת דוד.
2. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. רש״י.
5. מצודת דוד.
6. רש״י, ר״י קרא, מצודת דוד.
7. אברבנאל, מצודת דוד. ורד״ק ור״י קרא ביארו יומת ע״י הבעל. וכן משמע מרש״י. מלבי״ם מבאר שיואש אמר להם ממה נפשך, אם תחשבו שיש יכולת ביד הבעל לנקום על כבודו רק שאינו רוצה לריב, א״כ האתם תריבון לבעל, כיון שאינו רב ריבו בעצמו. ואם תחשבו כי רוצה לריב רק שאין לו יכולת לעשות זאת, א״כ האתם תושיעון אותו אחר שאין לו תשועה בעצמו? כי אז הלא איש אשר יריב לו יומת עד הבקר, ולמה המתין כל הלילה והחריש לו, ואם היה יכולת בידו היה ראוי שימית את גדעון עד הבוקר והרי גדעון חי, ואם כן הרי אין לו יכולת. ואם תשיבו שאינו רוצה לריב, גם זה שקר, כי אם אלהים הוא ירב לו כי נתץ את מזבחו, בודאי היה רב ריבו ולא היה מחריש ע״ז, אלא שבאמת שאינו אלהים ואין לו כח ואין בו ממש.
8. רלב״ג.
9. מצודת דוד.
10. ר״י קרא, מצודת דוד.
11. רש״י.
12. אברבנאל.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לב) וַיִּקְרָא⁠־ל֥וֹ בַיּוֹם⁠־הַה֖וּא יְרֻבַּ֣עַל לֵאמֹ֑ר יָ֤רֶב בּוֹ֙ הַבַּ֔עַל כִּ֥י נָתַ֖ץ אֶֽת⁠־מִזְבְּחֽוֹ׃
Therefore on that day he named him Jerubbaal, saying, "Let Baal contend against him, because he has broken down his altar.⁠"
תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּקְרָא לֵיהּ בְּיוֹמָא הַהוּא יְרֻבַּעַל לְמֵימָר יִתְפְּרַע לֵיהּ בַּעֲלָא אֲרֵי תְּרַע יַת אֱגוֹרֵיהּ.
ירב בו – בגדעון אצל ריב נופל עם, או את, או בו, כמו וירב בלבן (בראשית ל״א:ל״ו), אבל ׳לו׳ אינו נופל על הלשון, וכל ׳לו׳ הכתובים כאן ׳בשביל׳ הם.
Fight against him. Against Gidon. In relation to רַיב, "fight", the proper term is עִם, or אֶת, or בּוֹ, "with" [him], as in "he fought with Lavan".⁠1 However, לוֹ, lit. "to", is not the proper term. Every לוֹ mentioned here is interpreted as "for his sake.⁠"
1. Bereshit, 31:36.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ויקרא לו – יואש קרא לגדעון בנו.
ויקרא לו – למען ידעו מזה שהבעל הבל קרא לו בשם זה שיש לומר מריבה עם הבעל והוא כופר בו ועובד את ה׳, ובזה נתקיים הכוונה העליונה להרחיקם ע״י מעשה הזאת מע״ז וזה היה הכנה אל התשועה אשר הבטיח, שא״א שיושעו בעודם מאמינים בבעל.
וַיִּקְרָא ל֥וֹ יואש1 בַיּוֹם הַה֖וּא לגדעון בנו2 בשם ״יְרֻבַּ֣עַל״, לֵאמֹ֑ר באומרו יָ֤רֶב בּוֹ֙ יִפָּרַע ממנו הַבַּ֔עַל על כִּ֥י נָתַ֖ץ הוא אֶֽת מִזְבְּחֽוֹ3: (פ)
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. מלבי״ם מבאר כי קרא לו כך למען ידעו מזה שהבעל הבל, ובזה נתקיים הכוונה העליונה להרחיקם ע״י מעשה זה מעבודה זרה, וזה היה הכנה אל התשועה אשר הבטיח הקב״ה, שאי אפשר היה שֶׁיִּוָּשְׁעוּ בעודם מאמינים בבעל.
תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לג) וְכׇל⁠־מִדְיָ֧ן וַעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי⁠־קֶ֖דֶם נֶאֶסְפ֣וּ יַחְדָּ֑ו וַיַּעַבְר֥וּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעֵ֥מֶק יִזְרְעֶֽאל׃
Then all the Midianites and the Amalekites and the children of the east assembled themselves together; and they passed over, and encamped in the valley of Jezreel.
תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וְכָל מִדְיָנָאֵי וַעֲמַלְקָאֵי וּבְנֵי מַדִינְחָא אִתְכְּנִישׁוּ כַּחֲדָא וַעֲבָרוּ וּשְׁרוֹ בְּמֵישַׁר יִזְרְעֶאל.
וכל מדין ועמלק ובני קדם היו נאספים להשחית את ישראל וחנו בעמק יזרעאל.
וכל מדין ועמלק ובני קדם וגו׳. זכר שמדין ועמלק ובני קדם נאספו להלחם בישראל ויעברו, רוצה לומר שעברו מעבר הירדן לארץ ישראל להלחם בם.
ויעברו – את הירדן.
וְכָל מִדְיָ֧ן וַעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי קֶ֖דֶם נֶאֶסְפ֣וּ יַחְדָּ֑ו להשחית את ישראל1, וַיַּעַבְר֥וּ את הירדן2 ונכנסו לישראל3, וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעֵ֥מֶק יִזְרְעֶֽאל:
1. רלב״ג, אברבנאל.
2. מצודת דוד.
3. אברבנאל.
תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(לד) וְר֣וּחַ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה לָבְשָׁ֖ה אֶת⁠־גִּדְע֑וֹן וַיִּתְקַע֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיִּזָּעֵ֥ק אֲבִיעֶ֖זֶר אַחֲרָֽיו׃
But the Spirit of Hashem came on Gideon, and he blew a trumpet; and Abiezer was gathered together after him.
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְרוּחַ גְבוּרָא מִן קֳדָם יְיָ לְבִישַׁת יַת גִדְעוֹן וּתְקַע בְּשׁוֹפָרָא וְאִתְכְּנִישׁוּ אֱנַשׁ אֲבִיעֶזֶר בַּתְרוֹהִי.
רוח י״י – רוח גבורה.
ויזעק אביעזר – כל המשפחה.
The Divine spirit. The spirit of valor.
Aviezer gathered. The entire clan.
ורוח י״י – כתרגומו: רוח גבורא מן קדם י״י.⁠א
א. ״רוח גבורא מן קדם י״י״ חסר בדפוס ונציה והושלם מכ״י.
ורוח י״י לבשה את גדעון – רוצה לומר: רוח גבורה כמו שתרגם יונתן ויתכן עוד ששרתה עליו רוח הקדש, ותקע בשופר ונזעקו כל משפחות אביעזר אחריו והם יושבי עפרה כי הוא היה מהמשפחה והיה אדון להם ולזה לא הוצרך לשלוח להם מלאכים.
ושלבש רוח אלהי את גדעון ויתקע בשופר כדרך שרי הצבא, ומיד נאספו אחריו אביעזר והם אנשי עפרתה להיותם מארץ יואש אביו, כמו שאמר (למעלה פסוק י״א) בעפרה אשר ליואש אבי העזרי, או היו לבד אנשי משפחתו ולכן נאספו אליו מבלי שישלח אליהם מלאכים.
ויזעק – ענין אסיפה, על כי בא בזעקת המאסף, וכן: מה לך כי נזעקת (שופטים י״ח:כ״ג).
ורוח ה׳ – בא לו מה׳ רוח גבורה ואומץ הלב.
ויתקע – לסימן להאסף.
ויזעק – נאספו אחריו משפחת אביעזר.
ורוח ה׳ – הוא רוח גבורה, כמו שאמר המורה, המדרגה הראשונה מהנבואה שיחול רוח האלהים על איש אחד להציל גוי כולו, ויתקע בשופר: לסימן שיתקבצו למלחמה, ויזעק אביעזר משפחתו ועירו:
וְר֣וּחַ יְהוָ֔ה רוח גבורה1 שבאה לו מה׳2 לָבְשָׁ֖ה אֶת גִּדְע֑וֹן, וַיִּתְקַע֙ גדעון בַּשּׁוֹפָ֔ר כדרך שרי הצבא3 לסימן שיתקבצו למלחמה4, וַיִּזָּעֵ֥ק ואכן נאספו5 מעירו עָפְרָה וממשפחתו6, כל משפחת7 אֲבִיעֶ֖זֶר, ללכת אַחֲרָֽיו:
1. תרגום יונתן, רש״י, רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד, מלבי״ם.
2. מצודת דוד.
3. אברבנאל.
4. מצודת דוד, מלבי״ם.
5. מצודת ציון.
6. רלב״ג, מלבי״ם.
7. רש״י.
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לה) וּמַלְאָכִים֙ שָׁלַ֣ח בְּכׇל⁠־מְנַשֶּׁ֔ה וַיִּזָּעֵ֥ק גַּם⁠־ה֖וּא אַחֲרָ֑יו וּמַלְאָכִ֣ים שָׁלַ֗ח בְּאָשֵׁ֤ר וּבִזְבֻלוּן֙ וּבְנַפְתָּלִ֔י וַֽיַּעֲל֖וּ לִקְרָאתָֽם׃
He sent messengers throughout all Manasseh; and they also were gathered together after him. And he sent messengers to Asher, and to Zebulun, and to Naphtali; and they came up to meet them.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וְאִזְגַדִין שָׁלַח בְּכָל תְּחוּם מְנַשֶׁה וְאִתְכְּנִישׁוּ אַף אִינוּן בַּתְרוֹהִי וְאִזְגַדִין שָׁלַח בְּשֵׁבֶט אָשֵׁר וּבְשֵׁבֶט זְבוּלֻן וּבְשֵׁבֶט נַפְתָּלִי וּסְלִיקוּ לָקֳדָמוּתְהוֹן.
ומיד שלח מלאכים בכל מנשה וזבולון ונפתלי ובאו אחריו. והרוח הזה כבר כתב הרב המורה בפמ״ה ח״ב מספרו (דף קכ״א) שהיא המדרגה הראשונה ממדרגות הנבואה, והוא עזר ילוה לאיש וכח גדול נתחדש לו להציל קהל חשובים מקהל רעים. ות״י ורוח נבואה מן קדם ה׳ רמז למה שאמרתי שהוא רוח נבואה לא להנבא כי אם לפעול גבורות, ושאינו טבעי כ״א בדרך פלא, והוא מן קדם ה׳:
לקראתם – באו אל גדעון ואנשיו למולם.
וּבטרם הזעיק את בני עירו1, מַלְאָכִים֙ שליחים שָׁלַ֣ח גדעון בְּכָל שבט מְנַשֶּׁ֔ה, וַיִּזָּעֵ֥ק ונאסף2 גַּם ה֖וּא אַחֲרָ֑יו, וּמַלְאָכִ֣ים ושליחים נוספים שָׁלַ֗ח בְּנחלת שבט אָשֵׁ֤ר וּבִזְבֻלוּן֙ וּבְנַפְתָּלִ֔י, וַֽיַּעֲל֖וּ לִקְרָאתָֽם, לקראת גדעון ואנשיו3:
1. כלי יקר הוכיח מזה שכתוב ״ומלאכים שלח״ ולא כתוב ״וישלח מלאכים״, שרוח חכמה מאת ה׳ לבשה את גדעון לאסוף את כל העם לפני שיתקע בשופר כדי להפתיע את האויב.
2. מצודת ציון בפס׳ לד.
3. מצודת דוד.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(לו) וַיֹּ֥אמֶר גִּדְע֖וֹן אֶל⁠־הָאֱלֹהִ֑ים אִם⁠־יֶשְׁךָ֞ מוֹשִׁ֧יעַ בְּיָדִ֛י אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃
Gideon said to God, "If you will save Israel by my hand, as You have spoken,
תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר גִדְעוֹן קֳדָם יְיָ אִם אִיתָךְ פָּרִיק בִּידִי יַת יִשְׂרָאֵל כְּמָא דְמַלֵילְתָּא.
והנה גדעון היה עדיין מאמין ואינו מאמין ושאל אות מהש״י אם יהיה מושיע בידו כאשר דבר ולא הספיק לו האות הא׳ כי מדרך הגזה שתמשוך הלחיות ולזה שאל אות שני הפך הא׳ והוא שיהיה חורב על הגזה לבדה ועל כל הארץ יהיה טל, והנכון בעיני כי לנביא שאל אלו האותות וע״י הנביא עשה אותם הש״י וצוה אותו הש״י ע״י נביאו או הודיע לו זה הש״י במראה הנבואה והשיב לביתו כל איש אשר הוא ירא וחרד כמו שהושרש זה בתורה עד שבזה תועלת שני להכיר לישראל כי לא בכחם נצחו אויביהם בזאת המלחמה אך היה זה מאת הש״י אשר הוא נלחם להם.
(לו-מ) התועלת השמיני – הוא לפרסם ענין המופתים שזכר, מענין ירידת הטל על גזת הצמר לבדו והיה על כל הארץ חורב, ומענין ירידת הטל על כל הארץ ועל הגזה היה חורב, כמו ששאל גדעון כי בזה יתקיימו הפנות התוריות כאמרם ז״ל בהאמנת המופתים.
התועלת התשיעי – הוא להודיע שראוי למי שיתחיל במלחמה עם מי שתקיף ממנו, שיעשה דבריו בחכמה, רוצה לומר שאם לא יתבאר לו שינצח, לא ימסור עצמו לסכנה. ולזה תראה ששאל גדעון אות שינצח אויביו קודם שיתיר עצמו להלחם עמהם, ולפי שהיה קצת ספק באות הראשון, שב לשאול אות שני, כמו שביארנו עם שבריבוי האותות תתחזק האמונה בנביא כמו שביארנו, בבאורינו לדברי התורה על מה שאמר: והיה אם לא יאמינו לקול האות הראשון וגו׳ ולזה גם כן נתן השם יתעלה לגדעון אות שלישי שכבר ינצח המלחמה, והוא מספר החלום ואת שברו ששמע במחנה מדין.
וזכר שאמר גדעון בתפלתו אל האלהים שיעשה לו אות כדי שידע שיושיע את ישראל.
ישך – יש אתה, רוצה לומר, יש הדבר הזה שאתה מושיע וכו׳.
השאלות: (לו-מ) למה שאל אות אחר שכבר נתן לו אות באש ולמה שאל עתה שתי אותיות, ולפי טבע הלשון היל״ל אם על כל הארץ יהיה חורב ועל הגזה יהיה טל ובפעם הראשון אמר ויהי כן:
ויאמר גדעון – לא בקש את האות למען דעת אם יש ביכולת אלהים להושיע, שנסיון כזה אסור שמורה מיעוט אמונה. וכמו שאמר רבינו סעדיה רק באשר ראה כי הדור ההוא בלתי ראוי לתשועה. שהגם שבני עירו עזבו את הבעל, עדן היו יתר השבטים משתחוים אליו כמו שהיו בהכורעים על ברכיהם, ומצד זה בקש אות אם יספיק זכותו הקטן לתשועה זו, והנה בקש שתי אותות, כי המופת לא יושלם רק בשיבחן בשני צדדים, שתחלה חשב שיתקיים הטל יותר על הארץ שלפי טבע קרירותה תתקיים בה הליחות זמן יותר ארוך, ואח״כ חשב להפך שיש לומר שהגזה מצד רפיונה וספגיותה תמשך אליה את הטל יותר, כמו שאמר בעל העקדה, ולזה במופת הראשון אמר: ויזר את הגזה כי עקר המופת שהתקיים בה הטל אח״כ, כי המשכת הטל בתחלתו הוא בטבע הגזה, ובמופת השני אמר: ויהי חורב אל הגזה, שהיה עקר המופת מה שהיה חורב בתחלתו ולא משכה אליה את הטל כלל עם ספגיותה, וכן היה צריך שני המופתים האלה לפי הנמשל, כי תחלה נסתפק אם יספיק זכותו הקטן שיושעו ישראל אף שהם עובדי ע״ז, וע״כ אמר אם ישך מושיע בידי, רצה לומר בזכותי את ישראל, והנה זכותו התחיל בגורן ששם התראה אליו המלאך.
וַיֹּ֥אמֶר גִּדְע֖וֹן בתפילה1 אֶל הָאֱלֹהִ֑ים2, אִם יֶשְׁךָ֞ הינך3 מוֹשִׁ֧יעַ בְּיָדִ֛י אֶת יִשְׂרָאֵ֖ל כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ4:
1. אברבנאל.
2. רלב״ג מבאר כי לנביא שאל אלו האותות וע״י הנביא עשה אותם הש״י. ואברבנאל חולק ומבאר שלא היה זה ע״י הנביא כי אם תפילה אל ה׳.
3. מצודת ציון.
4. לעיל בפס׳ טז. מלבי״ם מבאר כי לא בקש את האות למען דעת אם יש ביכולת אלהים להושיע, שנסיון כזה אסור, שמורה על מיעוט אמונה, אלא כמו שאמר רבינו סעדיה גאון (מובא גם ברד״ק בפס׳ לט) שכיון שראה שהדור ההוא בלתי ראוי לתשועה, (שהגם שבני עירו עזבו את הבעל, עדיין היו יתר השבטים משתחוים לבעל), ומצד זה ביקש אות אם תספיק זכותו הקטנה לתשועה זו.
תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לז) הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י מַצִּ֛יג אֶת⁠־גִּזַּ֥ת הַצֶּ֖מֶר בַּגֹּ֑רֶן אִ֡ם טַל֩ יִֽהְיֶ֨ה עַֽל⁠־הַגִּזָּ֜ה לְבַדָּ֗הּ וְעַל⁠־כׇּל⁠־הָאָ֙רֶץ֙ חֹ֔רֶב וְיָדַעְתִּ֗י כִּֽי⁠־תוֹשִׁ֧יעַ בְּיָדִ֛י אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃
behold, I will put a fleece of wool on the threshing floor; if there is dew on the fleece only, and it is dry on all the ground, then I shall know that you will save Israel by my hand, as You have spoken.⁠"
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
הָא אֲנָא מָחֵת יַת גִזְתָא דְעִמְרָא בְּבֵית אִדְרֵי אִם טַלָא יְהֵי עַל גִזְתָא בִּלְחוֹדָהּ וְעַל כָּל אַרְעָא יוּבְשָׁא וְאִדַע אֲרֵי תִפְרוֹק בִּידִי יַת יִשְׂרָאֵל כְּמָא דְמַלֵלְתָּא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לו]

והוא אמרו הנה אנכי מציג את גיזת הצמר בגורן אם טל יהיה על הגיזה לבדה ועל כל הארץ יהיה חורב, וראוי שנדע בזה השלשה דברים ששאלתי בדרוש הזה. האחד למה שאל האות בגיזת הצמר בגורן ובטל ולא שאלו בדבר אחר? השני אם גדעון כבר ראה מופת המלאך על התשועה ואח״כ באתהו הנבואה האלהית, איך אח״כ ספק במאמר האלהי ושאל אות? השלישי אחרי שכבר בקש האות הראשון בגיזת הצמר שעליה יהיה טל ועל כל הארץ יהיה חורב ובא האות, מה ראה לבקש אחריו אות אחר שעל כל הארץ יהיה טל ועל הגיזה יהיה חורב? ואומר שזה לא היה לגדעון נסיון ביכולת הבורא שהוא (כמו שאמר הגאון רבינו סעדיה) האסור, כאומרו (תהלים ע״ח כ׳) וינסו אל בלבבם אמרו הגם לחם יוכל תת, וגדעון היה שואל האות לראות אם רצון האל יתברך להושיע את ישראל בידו, לא לנסות יכלתו כי אם לדעת רצונו, והיה ענין האות (לפי שכבר פירשתי) שגדעון אמר למלאך כשנראה אליו אם נא מצאתי חן בעיניך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי, רוצה לומר שבעת הצורך יעשה לו אות על מה שהיה מדבר עמו שיושיע את ישראל, כי הנס שעשה שם המלאך לא היה לאמת התשועה כי אם לאמת היותו מלאך, כמו שפירשתי שם, ולכן גדעון (כאשר עתה בא עת הצורך) ראה לשאול האות שהיה עתיד לעשות המלאך ההוא ושבקש שם לעשות לו, ולא היה אם כן מספק בדבור האלהי אבל היה שואל האות שיעד לעשות לו, ושאל זה לא לנביא שהיה שם כמו שחשב רלב״ג כי אם בתפלה אל האלהים שיעשה לו הנס שכבר שאל מהמלאך בתחלת הדברים והודה לו בו. וראה לשאול האות בגיזת הצמר ובגורן ובטל להיותו משל ודוגמא אליו, כי היה גיזת הצמר משל לגדעון שהיה דבר מועט ורפה כמוה, ולכן עשה בחינת הנס בגורן שהוא היה המקום אשר נראה לו בו המלאך, והיה הנסיון בטל שהוא השפע והעזר האלהי, כמ״ש (הושע י״ד ו׳) אהיה כטל לישראל (ישעיה כ״ו י״ט) כי טל אורות טלך, להיות הטל סימן ברכה, וכאלו אמר אני אשים גיזת הצמר שהוא דוגמתי ודמיון עצמי במעוטה ורפיונה בגורן אשר באה לי בה הנבואה בראשונה, ואם עליה לבדה יהיה טל ועל כל הארץ חורב יהיה סימן ואות שיבוא אלי השפע והעזר האלהי ולא יבוא על כל האומות שהם משל לכל הארץ, וז״ש אם ישך מושיע בידי את ישראל כאשר דברתי הנה אנכי מציג את גיזת הצמר בגורן, רוצה לומר הנה אנכי סימן ומשל לגיזת הצמר, ולכן אשימה בגורן אשר ישבתי אני שם, אם טל יהיה על הגיזה לבדה, רוצה לומר עם היותה גיזה לבדה יחידה ומועטת (כי זה רצה באמרו לבדה) ועל כל הארץ יהיה חורב שהוא רמז לאומות שלא יבוא עליהם טל ישועות. הנה אז ידעתי כי תושיע בידי את ישראל, כי היה הגיזה משל לידו. והבן אמרו כאשר דברת שירמוז למה שאמר לו המלאך, ולכן שאל האות שנזכר שם שיעשה לו. ואמנם למה לא נסתפק באות הראשון ושאל האות השני, כתב רש״י ז״ל שבנס הראשון נתקיים היות הטל על הגיזה אבל כל הארץ חורב לא נתקיים שהברית כרותה על הטל שלא יעצר, והפסוק יורה עליו.
מציג – מעמיד, כמו: צאנכם ובקרכם יוצג (שמות י׳:כ״ד).
גזת הצמר – צמר הגזוז ונתלש.
חרב – יובש.
וידעתי – על ידי המופת הזה.
ואמר – שיציג גזת הצמר בגורן וינסה בטל שהטל היא מליצה על שפע האלהית היורדת מלמעלה (כמו שאמר אהיה כטל לישראל, שראשי נמלא טל) ואם טל יהיה על הגזה לבדה הגם שעל כל הארץ יהיה חרב, רצה לומר הגם שכל הארץ שהוא כל ישראל בלתי ראוים אל הטל העליון ויהיה שם חורב, בכ״ז אמשיך הטל בזכותי, אז וידעתי כי תושיע בידי ובזכותי את ישראל.
הנה אנכי מציג – אחר שנזעקו השבטים אחריו שאל שתי האותות לחזק לבם לקראת המלחמה.
הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י מַצִּ֛יג מעמיד1 אֶת גִּזַּ֥ת הַצֶּ֖מֶר הגזוז והתלוש2 בַּגֹּ֑רֶן, אִ֡ם טַל֩ יִהְיֶ֨ה עַֽל הַגִּזָּ֜ה לְבַדָּ֗הּ וְעַל כָּל הָאָ֙רֶץ֙ חֹ֔רֶב יהיה יובש3, וְיָדַעְתִּ֗י אדע על ידי המופת הזה4 כִּֽי תוֹשִׁ֧יעַ בְּיָדִ֛י אֶת יִשְׂרָאֵ֖ל כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ:
1. מצודת ציון.
2. מצודת ציון.
3. מצודת ציון.
4. מצודת דוד.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לח) וַיְהִי⁠־כֵ֕ן וַיַּשְׁכֵּם֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת וַיָּ֖זַר אֶת⁠־הַגִּזָּ֑ה וַיִּ֤מֶץ טַל֙ מִן⁠־הַגִּזָּ֔ה מְל֥וֹא הַסֵּ֖פֶל מָֽיִם׃
It was so; for he rose up early on the next day, and pressed the fleece together, and wrung the dew out of the fleece, a bowl full of water.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה כֵן וְאַקְדֵים מִיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי וַעֲצַר יַת גִזְתָא וּנְפַץ טַלָא מִן גִזְתָא מְלֵי לַקְנָא דְמַיָא.
ויהי כן – שהיה טל על הגזה לבדה יותר מבשאר מקומות, כמו שהוא אומר מלא הספל מים (שופטים ו׳:ל״ז), אבל ׳על כל הארץ חורב׳ לא נתקיים, שהברית כרותה לטל שאינו נעצר (בבלי תענית ג׳.).
ויזר – לשון מכבש, וכן לא זורו ולא חובשו (ישעיהו א׳:ו׳), לא נחבשו להוציא הלחה.
That is what occurred. The dew condensed on the fleece alone more than everywhere else, as it is said, "a full bowl of water.⁠" However, "while all of the ground is dry" did not materialize, as a Divine covenant assures perpetual dew fall.
He squeezed. The word connotes pressure. Similarly, "They were neither pressed nor bandaged.⁠"1 They were not strapped in bandages to draw out the discharge.
1. Yeshaya, 1:6.
ויזר את הגזה – פתרונו: ויעצור.
וימץ – מגזרת ונמצה דמו (ויקרא א׳:ט״ו) ויונתן תירגם ונפץא טלא, ואני אומר ויזר מגזרת ויזר על פני המים (שמות ל״ב:כ׳), ואתכם אזרה בגוים (ויקרא כ״ו:ל״ג), שכל אדם שבא לעצור מים מן הגיזה העומדת בציבור אחד צריך לזרותה ולאחר שמנפץ אותה נוטל ממנה כדי קומצו ועוצר המים ממנה אף כאן בתחלה ויזר את הגיזה נפץ את הגזה, ואחר כך וימץ ופת׳: ועצר, כמו מיץ חלב יוצא חמאה (משלי ל׳:ל״ג).
א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״ונפל״.
AND PRESSED THE FLEECE TOGETHER, The meaning of va-yazar is "and he pressed.⁠"
AND WRUNG. The word va-yimetz (and rung) comes from the same root as ve-nimtza (shall be drained). Compare, ve-nimtza damo (and the blood thereof shall be drained) (Lev. 1:15).
Targum Jonathan renders va-yimetz tal, unefatz tala (and wrung dew).
I say the following: Va-yazar comes from the same root as va-yizer (and strewed it), in and strewed it upon the water (Ex. 32:20) and ezareh (I will scatter) in I will scatter you among the nations (Lev. 26:33),⁠1 for every person who comes to squeeze water from fleece that is gathered in one heap has to first spread it out and beat it. He then takes a handful and squeezes the water out of it. We find the same with Gideon and the fleece.⁠2 So too here. Scripture first reads va-yzer et ha-gizah, he spread the fleece. It then reads va-yimetz, he squeezed (out the dew). The meaning of va-yimetz is pressed. Compare, mitz (pressing) in For pressing milk will give out butter (Prov. 30:33).⁠3
1. In other words words Va-yazar means and he scattered not and he pressed.
2. Literally, so too here.
3. Chabad translation.
ויזר את הגזה – מבנין הקל, בשקל: ויצר עליה (מלכים ב י״ז:ה׳), או מבנין הפעיל, בפלס: ויסר נח את מכסה התיבה (בראשית ח׳:י״ג).
והוא מענין: כי רגל תזורה (איוב ל״ט:ט״ו), לא זורו ולא חובשו (ישעיהו א׳:ו׳) שהוא ענין העיצור והסחיטה.
והענין הזה היה בהקיץ, הראה לו השם יתברך זה האות לחזק את לבו. או היה במראה הנבואה, כי המעשה היה בלילה, ומה שאמר: וישכם ממחרת (שופטים ו׳:ל״ח) כך נראה לו הכל במראה הנבואה. והראשון קרוב.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לו]

שנאמר ויזר את הגיזה וימץ טל מהגיזה מלא הספל, ולא זכר דבר שהיה הארץ חורב. ור׳ ידעיה הפניני במאמר בחינת העולם אשר עשה, מתוך מליצתו יראה שהיה דעתו, שחשש גדעון שהגיזה לרפיונה יקבל הלחות יותר מהארץ לקשיה, ולכן עם מעט הטל יתלחלח הגיזה מאד, ומפני זה בקש הנס השני שיהיה על הארץ טל לקשיה ועל הצמר יהיה חורב עם כל רפיונה, והוא באמת נס יותר שלם ומפורסם, ותהיה בחינתו וכוונתו על הנס השני שבהיותו גדעון דומה לגיזת הצמר במיעוטו ורפיונו, ובמקום הנס שהיה הגורן שנראה לו שם המלאך עשה הנסיון בטל, שאם יבוא על כל הארץ שהיה רמז לאומות, יהיה סימן שכלם יכסו עליהם המים המרים המאררים, כמ״ש (שמות ט״ו א׳) וברוח אפך נערמו מים, (שם שם י׳) נשפת ברוחך כסמו ים. וכמו שבים סוף נעשה למשה רע״ה עמידת המים לישראל ונפלו על המצריים, ובירדן ליהושע שביבשה עבר ישראל, כך יהיה כאן היבשה סימן טוב לישראל, ולפי זה לקח הטל בשתי הפעמים בבחינות שונות, וכבר זכר הרב המורה שפעמים שיהיה דבר אחד משל לשני ענינים מתחלפים. הנה התבארו הדברים כלם ושעשה מה שראוי, והותרה השאלה הששית:
ויזר – ענין הוצאת דבר בלוע, כמו: והזורה תבקע אפעה (ישעיהו נ״ט:ה׳).
וימץ – ענין מציצה, וכן: אפס המץ (ישעיהו ט״ז:ד׳).
הספל – שם כלי מה.
ויזר – סחט להוציא הבלוע, והיה נמצץ ספל מלא.
ויהי כן וישכם כו׳ את הגזה – פי׳ חז״ל שלא הזכיר שהיה על כל הארץ חורב, כי ברית כרותה לטל בל יעצר, והיה המופת רק רבוי הטל בגזה, והנה מופת זה היה קרוב אל הטבע, שהיה רבוי הטל ותוספתו, והנה ה׳ הבטיח לו שני דברים: א) שיושיע את העם בידו, ב) שיושיעם בידו לבדו בלא עם רב בדרך נס, ועל פרט זה רצה מופת אחר נסיי, שיבטח שזכותו הקטן יספיק לנס, ולכן אמר: אנסה נא עוד הפעם, שכבר בארתי במקום אחר שיש הבדל בין נסיון לבחינה שגדר הנסיון הוא בשרוצה לדעת אם יוכל המנוסה לעמוד על מדרגה יותר גדולה ממה שהוא, וכן רצה לנסות אם יעלה ממדרגה הקרובה אל הטבע אל מדרגת הנס, והוא שיהיה חורב אל הגזה לבדה, שזה לגמרי נגד הטבע, ומבואר בכללי הלשון, שבעל הלשון יקדים תמיד את מה שהוא עיקר במאמר, ולפי זה היה לו לומר בהפך, אם על כל הארץ יהיה חורב ואל הגזה יהיה טל, אך למ״ש שני הבחינות היו בגזה, כי גם בפעם הראשון ידע שא״א שיעצר הטל, רק בחן אם יהיה כ״כ טל בשפע על הגזה עד שלפי ערכו יהיה על הארץ חורב, ועל זה אמר.
וַיְהִי כֵ֕ן, וַיַּשְׁכֵּם֙ גדעון מִֽמָּחֳרָ֔ת, וַיָּ֖זַר וסחט1 אֶת הַגִּזָּ֑ה, וַיִּ֤מֶץ וניער2 טַל֙ מִן הַגִּזָּ֔ה בכמות מְל֥וֹא הַסֵּ֖פֶל מָֽיִם, אבל לא התקיים התנאי השני שגדעון ביקש שבארץ יהיה יובש, שברית כרותה לטל שאינו נעצר3:
1. מצודת ציון.
2. תרגום יונתן.
3. תענית ג. רש״י.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לט) וַיֹּ֤אמֶר גִּדְעוֹן֙ אֶל⁠־הָ֣אֱלֹהִ֔ים אַל⁠־יִ֤חַר אַפְּךָ֙ בִּ֔י וַאֲדַבְּרָ֖ה אַ֣ךְ הַפָּ֑עַם אֲנַסֶּ֤ה נָּא⁠־רַק⁠־הַפַּ֙עַם֙ בַּגִּזָּ֔ה יְהִי⁠־נָ֨א חֹ֤רֶב אֶל⁠־הַגִּזָּה֙ לְבַדָּ֔הּ וְעַל⁠־כׇּל⁠־הָאָ֖רֶץ יִֽהְיֶה⁠־טָּֽל׃
Gideon said to God, "Don't let your anger be kindled against me, and I will speak but this once. Please let me make a trial just this once with the fleece; let it now be dry only on the fleece, and on all the ground let there be dew.⁠"
תרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״ג תועלותמנחת שימקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר גִדְעוֹן קֳדָם יְיָ לָא יִתְקֵיף רוּגְזָךְ בִּי וַאֲמַלֵל בְּרַם זִמְנָא הָדָא אֲנַסֵי כְעַן לְחוֹד זִמְנָא בְּגִזְתָא יְהֵי כְעַן יוּבְשָׁא עַל גִזְתָא בִּלְחוֹדָהּ וְעַל כָּל אַרְעָא יְהֵי טַלָא.
ואדברה אך הפעם – לומר שאני מנסה עוד בדבר הזה, שוב איני מנסה מעתה.
AND I WILL SPEAK BUT THIS ONCE: IN OTHER WORDS, I WILL MAKE ANOTHER ATTEMPT IN THIS MATTER. After this, I will not try again.
אנסה נא – והנה כתיב: לא תנסו את י״י (דברים ו׳:ט״ז), והנה עשה עמו האל אות, ובא לנסותו אם יעשו לו זה האות שהוא חזק מהראשון. כתב רבינו סעדיה ז״ל כי הנסיון ביכולת הבורא אסור, כמו שאמר: וינסו אל בלבבם (תהלים ע״ח:י״ח), ויאמרו הגם לחם יוכל תת (תהלים ע״ח:כ׳), אבל גדעון לא היה לו ספק ביכולת הבורא, אלא רצה לנסות אם הוא ראוי לנס גדול כזה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לו]

יהי נא חרב אל הגזה – בנביאים הנ״ל ובספר אחר כתוב על הגזה ויש ספרים כתוב אל וק׳ ועל כן תרגם יונתן על. ובמקצת ספרי הדפוס כתיב בגליון ס״א על. אמרם ברוב הספרים כתיב וקרי אל.
וַיֹּ֤אמֶר גִּדְעוֹן֙ אֶל הָ֣אֱלֹהִ֔ים, אַל יִ֤חַר אַפְּךָ֙ בִּ֔י לומר שאני מנסה עוד בדבר הזה1, וַאֲדַבְּרָ֖ה אַ֣ךְ רק הַפָּ֑עַם, אֲנַסֶּ֤ה נָּא רַק הַפַּ֙עַם֙ ניסיון אחרון2 בַּגִּזָּ֔ה, והפעם אבקש להיפך, יְהִי נָ֨א חֹ֤רֶב יובש3 אֶל הַגִּזָּה֙ לְבַדָּ֔הּ וְעַל כָּל הָאָ֖רֶץ יִֽהְיֶה טָּֽל:
1. ר״י קרא.
2. ר״י קרא.
3. מצודת ציון בפס׳ לו לעיל.
תרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״ג תועלותמנחת שימקראות שלובותהכל
 
(מ) וַיַּ֧עַשׂ אֱלֹהִ֛ים כֵּ֖ן בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַֽיְהִי⁠־חֹ֤רֶב אֶל⁠־הַגִּזָּה֙ לְבַדָּ֔הּ וְעַל⁠־כׇּל⁠־הָאָ֖רֶץ הָ֥יָה טָֽל׃
God did so that night; for it was dry on the fleece only, and there was dew on all the ground.
תרגום יונתןר״י קרארלב״ג תועלותמנחת שימלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַד יְיָ כֵּן בְלֵילְיָא הַהוּא וַהֲוָה יוּבְשָׁא עַל גִזְתָא בִלְחוֹדָהּ וְעַל כָּל אַרְעָא הֲוָה טַלָא.
ויעש אלהים כן – בניסיון הראשון אינו אומר אלא ויהי כן (שופטים ו׳:ל״ח), ובניסיון שני הוא אומר ויעש אלהים כן. ולפי פשוטו של מקרא, לפי שבנוהג שבעולם אין לך אדם שמנסה את חבירו ואינו מאמין בו מפעם הראשונה וחוזר ומנסהו פעם שנייה שלא יקצוף עליו המנוסה בפעם שניה מפני שלא האמין בו לנסיון הראשון, אבל הקב״ה אעפ״י שלא האמין בו גדעון מניסיון הראשון ושב וניסהו שנית לא כעס עליו אלא שמע לו ועשהו בשניה, זהו ויעש אלהים כן ארפיש״ט בלעז.⁠1 ומדרש רבותינו, בראשונה ששאל על פני כל הארץ חורב שהוא קללה לעולם לא חלה שם שמים עליו, אמר הק׳ אני הבטחתי לאברהם לך טל ילדותיך (תהלים ק״י:ג׳) וזה שואל חורב, חייך אין שמי חל עליו, אבל כששאל ועל כל הארץ יהיה טל (שופטים ו׳:ל״ט) הוזכר שם שמים עליו.
1. בלעז: et refist.
AND GOD DID SO. Scripture does not read "And it was so" when God responded to the first test. However, it says And God did so concerning the second test.
According to the plain meaning of the text: It is normal behavior for one who is tested by a colleague who does not believe him even after he passes the test to get very angry if his collegue goes on to test him a second time because he did not trust his friend to begin with.⁠1
However, the Holy One Blessed Be He did not get angry at Gideon, because Gideon did not believe that the first test proved that God keeps his word and thus went on to test God a second time. This is the meaning of And God did so,2 ארפישט in the vernacular.
A Midrash composed by our Rabbis reads: Gideon first asked that it be dry upon the face of all the earth.⁠3 The latter is a curse4 and the name of heaven does not rest upon it. The Holy One [Blessed be He said] I promised Abraham Thine is the dew of thy youth (Ps. 110:3). You ask that [the land be] dry. By your life, My name shall not rest upon it.⁠5 When Gideon said6 and upon all the ground let there be dew, God's name was mentioned over it.
1. Literally, the first time.
2. It means, God did so, even though the request was out of order.
3. Our verse literally reads "and it be dry upon all the earth.⁠" Hence the midrashic interpretation.
4. Dry land is a curse. See Lev. 26:19.
5. Scripture reads: And it was so. It does not read And God did so as it does in verse 40.
6. Literally, asked.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לו]

ויהי חרב אל הגזה לבדה – אף זה כתוב על בנביאים הנזכר למעלה והתרגום מסייעו אך בכל שאר ספרים כתוב אל.
ויעש אלהים כן בלילה ההוא – כי במופת השני לא היה לטבע מבוא כלל והיה אצבע אלהים לבדו, אולם היה צריך לשני מופתים גם לפי הנמשל, כי תחלה נצח את מחנה מדין לבדו, וע״ז היה המשל הראשון, ואח״כ ויצעק כל איש ישראל וירדפו, והם נצחו לבסוף בלעדו, כמו שאמר (ח׳ ב׳) ומה יכלתי עשות ככם, וע״ז הורה המשל השני שהגם שהיה חורב על הגזה רצה לומר שכח גדעון לא הספיק לגמור הנצחון, היה טל על הארץ.
ולא כעס ה׳ על גדעון למרות שביקש ניסיון נוסף1, וַיַּ֧עַשׂ אֱלֹהִ֛ים כֵּ֖ן בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיְהִי חֹ֤רֶב יובש אֶל על2 הַגִּזָּה֙ לְבַדָּ֔הּ וְעַל כָּל הָאָ֖רֶץ הָ֥יָה טָֽל3: פ
1. ר״י קרא.
2. תרגום יונתן.
3. ומדרש רבותינו, בראשונה ששאל ״על פני כל הארץ חורב״ שהוא קללה לעולם לא חל שם שמים עליו, אמר הקב״ה, אני הבטחתי לאברהם ״לך טל ילדותיך״ (תהלים קי, ג) וזה שואל חורב?! חייך אין שמי חל עליו, ולכן נאמר (פס׳ לח) ״וַיְהִי כֵן״, אבל כששאל ״ועל כל הארץ יהיה טל״ הוזכר שם שמים עליו, שנאמר (כאן) ״וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים כֵּן״ ר״י קרא. אברבנאל מבאר ששאל גדעון את האות בגיזת הצמר ובגורן ובטל להיותו משל ודוגמא אליו, כי היתה גיזת הצמר משל לגדעון שהיה רפה כמוה, ולכן עשה בחינת הנס בגורן שהוא היה המקום אשר נראה לו בו המלאך, והיה הנסיון בטל שהוא השפע והעזר האלהי, להיות הטל סימן ברכה, וכאלו אמר, אני אשים גיזת הצמר שהוא דוגמתי בגורן אשר באה לי בה הנבואה בראשונה, ואם עליה לבדה יהיה טל ועל כל הארץ חורב יהיה סימן ואות שיבוא אלי השפע והעזר האלהי ולא יבוא על כל האומות שהם משל לכל הארץ, ולמה לא נסתפק באות הראשון ושאל האות השני, כי (כמו שכתב רש״י ז״ל) בנס הראשון לא נתקיים התנאי במולאו שלא היה חורב בארץ, וכוונתו על הנס השני, שאם יבוא טל על כל הארץ שהיה רמז לאומות, יהיה סימן שכלם יכסו עליהם המים המרים המאררים, כמו שכתוב (שמות טו, א) ״וברוח אפך נערמו מים״, (שם שם י׳) ״נשפת ברוחך כסמו ים״, וכמו שבים סוף נעשה למשה רבינו ע״ה עמידת המים לישראל ונפלו על המצריים, ובירדן ליהושע שביבשה עבר ישראל, כך יהיה כאן היבשה סימן טוב לישראל.
תרגום יונתןר״י קרארלב״ג תועלותמנחת שימלבי״םמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144