(טו-ל) התועלת השישי – הוא שראוי לעשות מלחמה בתחבולות יביאו הענין אל תכלית מן הדרוש, כל שכן שיהיה ראוי, כאשר נלחם ונצחו אויביו בתחבולות להשיב מדה כנגד מדה, וכל שכן שיחויב זה כשיהיה אויבו חזק ממנו, כמו שעשה אברהם כשבא להלחם עם ד׳ המלכים שלקחו את לוט בן אחיו, שנחלק עליהם לילה כדי שלא ירגישו, ולזה תמצא, כי כשראה אהוד מה שעשה עגלון מן החמס לישראל בבואו עליהם לקחת ארצם על יד בני עמון ועמלק, עשה דבריו בחכמה להשיב מה שעשק מהם, ולזה השתדל להביא לעגלון מנחה חשובה בעבור ישראל, כדי שיתקרב דעתו אליו ויבטח בו.
ונזדמן הענין שהיה אהוד אטר יד ימינו, כי זה ממה שיעזור לו להשיג מבוקשו בהריגת עגלון קודם שירגיש בזה, והנה עשה החרב בעלת שתי פיות, כדי שתכנס בבטן עגלון בקלות, ולא עשאה ארוכה מאד, כדי שלא יוכר שהוא נושא חרב, ולזאת הסיבה שמה מתחת למדיו, ושלח תחילה נושאי המנחה, קודם שיהרגנו, לסבות:
האחת – שאם היה אומר אז לעגלון שיש לו לדבר אליו דבר סתר, היה לעגלון לירא שיהיה על צד התחבולה, ושלא יהיה תכלית שלוח המנחה כי אם לזה הענין, ולא היה מתיר עצמו אל שישאר יחידי בבית עם אהוד, ולזה יצא משם ואחר שב להורות שכבר שכח דבר מה היה לו לדבר אתו, והראה זה שלא היה הדבר ההוא מכוון על הכוונה הראשונה, כי הוא רחוק שישכח האדם מה שדרכו הוא בעבורו על הכונה הראשונה, ואמנם ישכחו הדברים שהם על הכוונה השנית, ולזה לא נשמר עגלון מזה.
והסיבה השנית – כי בחר אהוד שתהיה הסכנה לו לבדו, לא לו ולחבריו נושאי המנחה יחד, כי זה ממה שראוי לברור בו, כי הוא תועלת ז׳ בזה הספור.
והסיבה השלישית – כי כבר היה יותר קל ההמלט לאהוד, כאשר לא היה לו להשתדל כי אם בהצלת עצמו, ואם היו עמו רעיו היה עליו משא ההשתדלות בהצלתם ובהצלתו, ואולי יהיה זה סיבה אל שלא ימלט איש מהם, ולזה הוליך חביריו עד הפסילים, באופן שכבר עברו הפסילים כשעשה אהוד זה הפועל, והנה השתדל אהוד שיהיה סמוך למלך, והיו שניהם לבד בבית כשהביא המלך לקום מעל הכסא, ולכבדות תנועת המלך מרוב השומן, היה קל עליו אז לקחת החרב מיד שמאלו מתחת למדיו, ותקעה בבטנו בעוד שהיה טרוד לקום, עד שלא הרגיש בזה הענין, שאם היה מרגיש בו, היה צועק והיו באים עבדיו, וכדי שיתאמת לו שכבר מת קודם הפרדו ממנו, הביא בבטנו גם יד החרב אחר החרב, באופן שראה שיצא הפרש בזולת שליפת החרב מבטנו, כי אם לא היה מת קודם צאתו, לא יתכן שישלם ההמלט לאהוד.
והנה נעל הדלתות במפתח, שיחשבו עבדיו שאדוניהם סגר מבפנים במפתח בעבור הצניעות כדי שלא יכנס אדם שם בעודו נפנה בחדר המקרה, ובין כך ובין וכך נשלם ההמלט לאהוד. ובעודם מתבהלים על מיתת מלכם, השתדל שסגרו ישראל למואב אשר בארץ ישראל הדרך שלא יברחו, ולזה לכדו תחלה מעברות הירדן למואב, באופן שלא נמלט איש מהמואבים אשר בארץ ישראל שלא נהרג, והם היו היותר תקיפים שבבני מואב לסיבה שזכרנו, ובזה האופן רפו ידי הנשארים ולא נלחמו עם ישראל.