×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וְאֵ֤לֶּה הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר הִנִּ֣יחַ יְהֹוָ֔הי״י֔ לְנַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֚ת כׇּל⁠־אֲשֶׁ֣ר לֹא⁠־יָדְע֔וּ אֵ֖ת כׇּל⁠־מִלְחֲמ֥וֹת כְּנָֽעַן׃
Now these are the nations which Hashem left to test Israel by them, even as many as had not known all the wars of Canaan;
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאִלֵין עַמְמַיָא דִי שְׁבַק יְיָ לְנַסָאָה בְהוֹן יַת יִשְׂרָאֵל יַת כָּל דְלָא הֲווֹ יָדְעִין יַת כָּל קְרָבֵי כְנָעַן.

רמז מא

ואלה הגוים אשר הניח י״י לנסות בם את ישראל – משל למה״ד למלך שנטע כרם והיה בתוכו ארזים גדולים וקוצים הלך המלך וקצץ את הארזים והניח את הקוצים, אמרו לו עבדיו אדונינו המלך הקוצים שאוחזים בבגדינו הנחת וקצצת את הארזים, א״ל אם קצצתי את הקוצים במה הייתי גודר את כרמי, כך ישראל כרמו של הקב״ה שנאמר כי כרם י״י צבאות בית ישראל, והכניסם לארץ וקצץ את הארזים שבה שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו, והניח את בניהם כדי שישמרו ישראל את התורה שנאמר אלה הגוים אשר הניח וגו׳. וכשיעמוד הכרם על עמדו במשמרת התורה והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים באש יצתו.
ואלה הגוים אשר הניח י״י לנסות בם את ישראל – הה״ד נתתה ליראיך נס להתנוסס מנוס שינצלו ישראל מדינה של גיהנם למה מפני קשט סלה כדי ליתן שכרם בקשט שנאמר ונתתי פעולתם באמת, אבל הרשעים אין להם מנוס שנאמר ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם. בוא וראה מה בין ראשונים לאחרונים שהראשונים היו מתנסים ביד הקב״ה והאלהים נסה את אברהם, וכן דור המדבר למען אנסנו, ולמען נסותך. אבל האחרונים נתנסו ביד האומות שנאמר ואלה הגוים אשר הניח י״י לנסות בם את ישראל, לידע מי עושה רצונו באמת מפני קשט סלה. וכן אתה מוצא בדניאל וחבריו כשגלו גזר הקב״ה ואמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים. עמד נבוכדנאצר וקיים את הדבר התחיל לומר גוזרני שיהיו אוכלים מן אנונה שלי שנאמר וימן להם המלך דבר יום ביומו, דניאל לא קבל עליו, אמר הקב״ה בקש לנסות אותנו שאנו מבני בניו של אברהם אבינו שנתנסה בעשר נסיונות שמא זכותו תעמוד לנו התחיל לומר לשר הסריסים נס וגו׳ נס נא עבדיך ימים עשרה לא כבר מצא בנו המלך עשר ידות שנאמר וימצאם עשר ידות.
לנסות בם את ישראל – את דור האחר (שופטים ב׳:י׳) אשר לא ידעו את ניסי המלחמות של ארץ כנען ולא ראו את מעשה י״יא הגדול (שופטים ב׳:ז׳), ועמדו ומעלו במקום.
א. כן בפסוק ובכ״י לונדון 26879. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פריס 163 חסר שם הויה.
So that Yisroel would be tested through them. This was a different generation, ignorant of the miracles of the Canaanite wars, and not having witnessed the great deeds, they rebelled, and betrayed the Omnipresent.
את כל אשר לא ידעו את כל מלחמות כנען – אותן האומות שלא ידעו במלחמות יהושע והשאירם הקב״ה שלא החרימם בימי יהושע, למען נסות בם (שופטים ב׳:כ״ב) דורות הבאים.
לנסות בם את ישראל – הדור הבא אשר לא ידעו את כל מלחמות כנען שהיו בדרך נס, ולא בגבורת ישראל, אלא שהקדוש ב״ה היה נלחם בעבורם.
ואמרו אלה הגוים – רמז לבא אחריו ברחוק ר״ל חמשת סרני פלשתים (שופטים ג׳:ג׳).
ואלה הגוים אשר הניח י״י לנסות בם את ישראל את כל אשר לא ידעו את כל מלחמות כנען. ר״ל שהם לא הרגישו איך היו מלחמות כנען כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו אך השם יתברך היה הנלחם להם והם לא הרגישו בזה רק עשה זה השם יתברך.
וזהו שפירש מיד: ואלה הגוים אשר הניח ה׳ וגו׳.
את כל וגו׳ – אלו הדורות הבאים, אשר לא ידעו להשכיל הנסים שנעשו ליהושע בעת נלחם בכנען, ובעבור זה היתה רפויה בידם אמונת ה׳, ולזה הניח הגוים האלה לנסותם בהם.
ואלה הגוים – עתה חושב בפרטות הגוים שהניח ה׳ לנסות את ישראל אשר לא ידעו מלחמות כנען ולא ראו אותם בעיניהם.
וְאֵ֤לֶּה הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר הִנִּ֣יחַ יְהוָ֔ה לְנַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת הדור הבא של1 יִשְׂרָאֵ֑ל שהיו אחרי ימות יהושע2, אֵ֚ת כָּל אותם האנשים אֲשֶׁ֣ר לֹֽא יָדְע֔וּ אֵ֖ת כָּל מִלְחֲמ֥וֹת כְּנָֽעַן שהיו בדרך נס3, ולא ראו אותם בעיניהם4, ובעבור זה היתה רפויה בידם אמונת ה׳, ולזה הניח ה׳ את הגויים האלה לנסותם בהם5:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. רש״י, רד״ק, רלב״ג, מלבי״ם.
4. מלבי״ם.
5. מצודת דוד. משל למה הדבר דומה? למלך שנטע כרם, והיה בתוכו ארזים גדולים וקוצים, הלך המלך וקצץ את הארזים והניח את הקוצים, אמרו לו עבדיו, אדונינו המלך, הקוצים שאוחזים בבגדינו הנחת, וקצצת את הארזים?! אמר להם, אם קצצתי את הקוצים במה הייתי גודר את כרמי?! כך ישראל כרמו של הקב״ה, שנאמר (ישעיהו ה, ז) ״כי כרם ה׳ צבאות בית ישראל״, והכניסם לארץ וקצץ את הארזים שבה, שנאמר (עמוס ב, ט) ״ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו״, והניח את בניהם כדי שישמרו ישראל את התורה, שנאמר אלה הגוים אשר הניח וגו׳, וכשיעמוד הכרם על עמדו במשמרת התורה, ״והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים באש יצתו״ (ישעיה לג, יב), ילקוט שמעוני.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ב) רַ֗ק לְמַ֙עַן֙ דַּ֚עַת דֹּר֣וֹת בְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל לְלַמְּדָ֖ם מִלְחָמָ֑ה רַ֥ק אֲשֶׁר⁠־לְפָנִ֖ים לֹ֥א יְדָעֽוּם׃
only that the generations of the Children of Israel might know, to teach them war, at least those as knew nothing of it beforehand:
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
לְחוֹד בְּדִיל דְיֵדְעוּן דָרַיָא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲלָפוּתְהוֹן קְרָבָא לְחוֹד דְמִלְקַדְמִין לָא הֲווֹ יָדְעִין.
רק למען דעת – רק לדבר זהא לבדו הניחם, למען דעת והתבונן דורות בני ישראל הבאים מה החטאב גורם, כי עתה זקוקים ללמדם מלחמה.
רק אשרג לפנים – אשר היו עובדים את י״י.
לא ידעוםד – למלחמות הללו ולטכסיסיהם, ולא נצרכו להם.
א. כן בכ״י פריס 162, פריס 163. בכ״י לוצקי 777: ״זו״.
ב. כן בכ״י לונדון 26879. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פריס 163: ״החט״.
ג. כן בפסוק ובכ״י לונדון 26879. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פריס 163 חסרה מלת: ״אשר״.
ד. כן בכ״י לונדון 26879, פרמא 3260. בכ״י לוצקי 777, פריס 162: ״לא היו יודעים״.
Only so that they should know. For this alone, He permitted these nations to remain, so that future generations of the Bnei Yisroel might grasp the consequence of iniquity – for it was now necessary for them to undergo martial training.
Whereas earlier when they stood worshiping Adonoy.
This was unknown. These wars and the art of battle. It was unnecessary.
רק למען דעת דורות בני ישראל ללמדם מלחמה – למען יבינו דורות הבאים מה בינם לדורות הראשונים, שדורות האחרונים צריכין ללמד מלחמה מפני אומות הנלחמים בהם, ודורות אשר לפנים לא ידעום, כלו׳ לא הוצרכו לכך לפי שהקב״ה היה נלחם בהם.
רק למען – רק הניחם למען ידעו דורות בני ישראל אלה הבאים אחר הדור הראשון, שידעו מה היא המלחמה אם לא ישמרו דרך י״י, וצריכים הם שילמדו אותם דרכי המלחמה כי אין י״י נלחם בעבורם. רק הדור אשר היה לפנים לא ידעו דרכי המלחמה כי לא הצטרכו להם כי י״י נלחם להם, ואיש אחד מהם ירדוף אלף.
ומה היו אלה הגוים אשר הניח י״י אשר לא נתנם ביד יהושע? חמשת סרני פלשתים וגו׳ (שופטים ג׳:ג׳).
רק למען דעת דורות בני ישראל ללמדם מלחמה – פירוש: לא הניחם השם רק בעבור דבר זה שיכירו כמה קשה מלחמת הכנענים ויעבדו השם בכל לב שיצילם מידם.
רק אשר לפנים לא ידעום – כי רק הכנענים אשר לפנים לא ידעום, והניח להם הבורא אלה הכנעניים שידעו אותם.
ואמרו רק אשר לפנים לא ידעום – הטעם על ישראל שהיו בזמן יהושע כי י״י נלחם להם, אם בצרעה ואם באבני ברד, כטעם ואתם תחרשון (שמות י״ד:י״ד). ואולם בכ״ז יש שאלות רבות והבאור ימצא בגביע.
למען דעת דורות ישראל כי עתה הם צריכין ללמדם ענין המלחמה כי לא יכירו מה שנפקד מהם בסור השגת השם יתברך מהם כי קודם זה לא היו צריכים לדעת סדר ענין המלחמה כי י״י הנלחם להם.
ואמרו רק למען דעת דורות בני ישראל ללמדם מלחמה רק אשר לפנים לא ידעום, פירשו המפרשים רק הניחם השם למען דעת דורות בני ישראל אלה הבאים אחר הדור הראשון הטוב ההוא, שידעו שהם עתה צריכים ללמוד המלחמה, כי הדור אשר היו לפנים לא ידעו דרכי המלחמה כי היה ה׳ נלחם לישראל, ולכן לא היו יודעים אופני המלחמה ותחבולותיה.
רק למען דעת – רצה לומר, רק בעבור זה ישכילו דעת פלאי הנסים הנעשה להן מאז.
ללמדם מלחמה – רצה לומר, הנה בהשאיר הגוים, הלא ילחמו בם ויהיה אם כן מהצורך ללמדם טכסיסי מלחמה, כי רק הדור אשר היו לפנים בימי יהושע, המה לא ידעו טכסיסי מלחמה, כי ה׳ נלחם להם, אבל לאחר זה יצטרכו לדעתם, כי בעבור מעשיהם יעזבם ה׳ אל המקרה, ואז ישכילו לדעת הנסים הנעשים מאז ויאמינו מעתה בה׳.
רק – רצה לומר ותכלית הנסיון היה שני ענינים: א) רק למען ידעו הדורות הבאים אשר הם יהיו מוכרחים ללמוד מלחמה ותכסיסי קרב, אשר הדורות אשר היו לפנים לא ידעו מזה, כי הכנענים גורשו מפניהם ע״י ה׳ בנס, ובזה יכירו כח הנס ומה שגרמו במעשיהם אשר לא טובים, כמו שאמר אלהים באזנינו שמענו וכו׳ פועל פעלת בימיהם וכו׳, כי לא בחרבם ירשו ארץ וכו׳, ומלת רק רצה לומר על תכלית זה הניחם. ולכן הניח.
רק למען דעת – הפסוק הזה יקשה מאד ומחברת תיבותיו אך זרה לי נחשבה ואין דעתי נוחה בפירושי המבארים כי לפיהם רק הראשון מיותר הוא; ואחרי שהזכיר בפסוק הקודם מלחמות כנען, המלחמה האמורה כאן היא מלחמת כנען הנזכרת למעלה, ואין צורך להוסיף תיבת ״דרכי״ ״ללמדם דרכי המלחמה״ כי כבר מצאנו מלחמה שם כולל בלשון יחיד ופועלו בלשון רבים, כי תקראנה מלחמה (שמות) מפני המלחמה אשר סבבוהו (מלכים א ה׳), ולא יתכן לפרש שעתה שישראל מרו את פי ה׳ ילמדו דרכי המלחמה להִוָשע מאויביהם, כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה׳, ואם ישמרו דרכיו ינצחו אף אם לא ידעו תכסיסי המלחמה, ואם לא ישמרו יספו גם אם ידעום, ופסוק ד׳ יוכיח, ואם יטעון טוען והלא כתוב (שמואל ב א׳:י״ח) ללמד את בני יהודה קשת? נ״ל שפירושו, קינה זו תהי לחזק את לב בני יהודה לקראת המלחמה עם פלשתים לנקום נקמת שאול ולא יחילו מהמורים בלמדם גם הם לירות חצים בקשת כי להם תאות גבורה כי רבים ועצומים הם, אך לא שישימו בקשת כסלם ולא באלהים, ודברי רד״ק שם נוטים לדברי; ופירוש הפסוק כאן רק למען ידעו דורות בני ישראל הבאים בהלחמם עם יתר הכנעני מה היתה גבורת שבעה העממים בהלחמם עם יהושע להציל נפשם וארצם, ובכל זאת נגפו כי ה׳ נלחם לישראל, ועתה שישראל עזבו את ה׳ הם מנוצחים לפני מעט מזער מהם, רק הדורות אשר לפנים ממות יהושע עד התחיל הכנעני לפרוק עולם מעל צוארו ולהצר להם לא ידעו מלחמות כנען ר״ל לא שתו לבם עליהן ובטחו בגבורתם ועל כן נענשו; ואין לפרש לנסות ע״ד כי לא נסיתי (שמואל א י״ז:ל״ט) כי כן כתוב אחריו ויהיו לנסות בם את ישראל לדעת הישמעו וגו׳ א״כ הוא מלשון לא תנסו את ה׳ אלהיכם (ואתחנן), ורק הראשון הוא להגידנו שלא הניחם למען יעבדו בישראל, רק לא הורישם מהר והניחם עוד איזה שנים למען ילמדו בני ישראל מה הייתה גבורת בני כנען הקדמונים, ואח״כ יורישם, כי כן כתוב (ויצא) לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך, ר״ל גם אם לא יזכו לא אעזבם עד שאקיים דברי לתת להם את כל הארץ הזאת, ואח״כ לפי מעשיהם, אם ישמעו בקולי יִוָשְנו בה, ואם ימרו את פי ינערו ממנה.
והניח ה׳ את הגויים האלה, רַ֗ק לְמַ֙עַן֙ כדי1 דַּ֚עַת שידעו דֹּר֣וֹת בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵ֔ל הבאים אחרי דור יהושע, מהי מלחמה2, ורצה לְלַמְּדָ֖ם דרכי הַמִלְחָמָ֑ה כדי שידעו מה הם הפסידו שה׳ לא נלחם להם3, כי עד עתה, רַ֥ק הדור אֲשֶׁר לְפָנִ֖ים הקודם, אשר היו עובדים את ה׳4, לֹ֥א יְדָעֽוּם למלחמות הללו ולטכסיסיהם, כי לא נצרכו להם5 בהיות ה׳ נלחם להם6, אבל לאחר שעזבו הדור החדש את דרך ה׳ יצטרכו לדעתם, ואז יבינו מה החטא גורם7, וישכילו לדעת הניסים הנעשים מאז, וכך יאמינו מעתה בה׳8:
1. מלבי״ם.
2. רד״ק, מלבי״ם.
3. רלב״ג.
4. רש״י.
5. רש״י.
6. רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד, מלבי״ם.
7. רש״י, מלבי״ם.
8. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ג) חֲמֵ֣שֶׁת׀ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וְכׇל⁠־הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַצִּ֣ידֹנִ֔י וְהַ֣חִוִּ֔י יֹשֵׁ֖ב הַ֣ר הַלְּבָנ֑וֹן מֵהַר֙ בַּ֣עַל חֶרְמ֔וֹן עַ֖ד לְב֥וֹא חֲמָֽת׃
the five lords of the Philistines, and all the Canaanites, and the Sidonians, and the Hivites who lived on Mount Lebanon, from Mount Baal Hermon to the entrance of Hamath.
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
חַמְשָׁא טוּרְנֵי פְּלִשְׁתָּאֵי וְכָל כְּנַעֲנָאֵי וְצִידוֹנָאֵי וְחִוָאֵי יַתְבֵי טוּרָא דִלְבָנוֹן מִטוּר מֵישַׁר חֶרְמוֹן עַד מַעֲלָנָא דַחֲמָת.
חמשת סרני פלשתים – הם הגויםא אשר הניחן לנסות. [ובימי יהושע לא נכבשו, אבל אחרי מותו כיבשו מקצתן: עזה ואשקלון ועקרון (שופטים א׳:י״ח).]⁠ב
א. כן בכ״י פריס 162, לונדון 26879, פרמא 3260. בכ״י לוצקי 777, פריס 163: ״הגרים״.
ב. תוספת זו מופיעה בכ״י לונדון 26879 בלבד.
Five Pelishtite sovereignties. These were the nations whom He permited to remain as a test.
ופי׳ חמשת סרני פלשתים – המקומות שהיו מושלים בהם חמשת סרני פלשתים הם חמש ערים הגדולות: אשדוד, עזה, גת, אשקלון, עקרון, ושאר הערים הקטנות והכפרים. והנה ראינו כי יהודה לכד אשקלון ועזה ועקרון ואת גבולם, ואיך אמר כי אלה הגוים הניח י״י לנסות בם את ישראל (שופטים ג׳:א׳)? אפשר כי אחר כן לקחום הפלשתים מידם, ואמר: הניח י״י על אותם שלא לכדום ישראל כלל. וכן אמר הניח על אשר לכדום ישראל ואחר כן הניח הגוים לקחתם מיד ישראל.
ופי׳ וכל הכנעני – אותם שהיו יושבים בהר הלבנון.
ואמר שכבר השאיר השם יתב׳ שלא ינתן ביד יהושע חמשת סרני פלשתי׳ ואע״פ שלכדו מהם שבט יהודה אחר מות יהושע עזה ואשקלון ועקרון הנה נשאר להם העמק כמו שנזכר בראש זה הספר, ואפשר שנאמר שיושבי העמק שבו לקחת אלו הערים מיד יהודה ולזה מצאנו כי עם חמשת סרני פלשתים היו עזה ואשקלון ועקרון אשדוד גת כמו שנזכר בספר שמואל.
וזכר שהיו הגוים האלה חמשת סרני פלשתים, רוצה לומר המקומות אשר היו יושבים בהם סרני פלשתים, שהם חמש ערים גדולות אשדוד עזה גת אשקלון עקרון ושאר הערים אשר ביניהם ועם היות שכבר נזכר שבני יהודה לכדו עזה ואשקלון ועקרון, יראה שהפלשתים חזרו ולקחום מידיהם, ואחרי היותם עמהם אמר שהניחם האל ית׳ לנסות, שלא חזרו ללכדם בני יהודה.
סרני – ענין שררה.
חמשת – מוסב על המקרא שלפני פניו, לומר, ואלה הגוים וכו׳ חמשת וכו׳.
סרני פלשתים – רצה לומר, מקומות ממשלתם, ואף שבני יהודה כבשו מפלשתים עזה ואשקלון ועקרון, כמו שכתוב למעלה (שופטים א׳:י״ח), הנה לאחר זמן חזרו הפלשתים ולקחו מידם, ואז לא יכלו בני יהודה לגרשם.
יושב הר הלבנון – רצה לומר, וכל הכנעני וכו׳ אשר ישב בהר הלבנון מן הר בעל וכו׳, עד המקום שבאים דרך בו אל חמת.
חמשת סרני פלשתים וכו׳ – שמהם כבשו בני יהודה עזה ועקרון ואשקלון אחר מות יהושע ומהם שלא כבשו והיו צריכים ללחום עמהם.
ואלה הגויים אשר הניח ה׳ לנסות בהם את ישראל1, מקום ממשלתם של2 חֲמֵ֣שֶׁת | סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים הם חמש הערים הגדולות, אשדוד, עזה, גת, אשקלון ועקרון3, וְכָל הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַצִּ֣ידֹנִ֔י וְהַ֣חִוִּ֔י יֹשֵׁ֖ב יושבי הַ֣ר הַלְּבָנ֑וֹן, מֵהַר֙ מן ההר4 בַּ֣עַל חֶרְמ֔וֹן עַ֖ד לְב֥וֹא המקום שבאים דרכו אל5 חֲמָֽת:
1. רש״י, מצודת דוד.
2. ואף שבני יהודה כבשו מפלשתים את עזה אשקלון ועקרון, כמו שכתוב למעלה (א, יח), הנה לאחר זמן חזרו הפלשתים ולקחום מידם, ואז לא יכלו בני יהודה לגרשם, רד״ק, רלב״ג, אברבנאל, מצודת דוד.
3. רד״ק.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ד) וַיִּהְי֕וּ לְנַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל לָדַ֗עַת הֲיִשְׁמְעוּ֙ אֶת⁠־מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔הי״י֔ אֲשֶׁר⁠־צִוָּ֥ה אֶת⁠־אֲבוֹתָ֖ם בְּיַד⁠־מֹשֶֽׁה׃
They were left to test Israel by them, to know whether they would listen to the commandments of Hashem which He commanded their fathers by Moses.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַהֲווֹ לְנַסָאָה בְּהוֹן יַת יִשְׂרָאֵל לְמִידַע הַיְקַבְּלוּן יַת פִּקוּדַיָא דַייָ דְפַקֵד יַת אֲבָהַתְהוֹן בִּידָא דְמֹשֶׁה.
ואמנם אמרו עוד ויהיו לנסות בם את ישראל וגו׳, הוא אצלי כדמות תולדה מכל מה שאמר עד הנה, ופירושו והיו אם כן האומות האלה לנסות בם את ישראל.
ויהיו – הגוים האלה.
הישמעו – לבלתי לכת אחרי אלהיהם.
ויהיו – והתכלית השני היה לנסות בם את ישראל לדעת הישמעו את מצות ה׳ לבל יתחתנו עמהם, ובל יעבדו את אלהיהם.
וַֽיִּהְי֕וּ הגויים האלה1 הנותרים, כדי2 לְנַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת יִשְׂרָאֵ֑ל, לָדַ֗עַת הֲיִשְׁמְעוּ֙ ישראל אֶת מִצְוֹ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁר צִוָּ֥ה אֶת אֲבוֹתָ֖ם בְּיַד מֹשֶֽׁה, לבלתי לכת אחרי אלהיהם של הגויים3, ולבל יתחתנו עמהם ולבל יעבדו את אלהיהם4:
1. אברבנאל, מצודת דוד.
2. מלבי״ם.
3. מצודת דוד, מלבי״ם.
4. מלבי״ם.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ה) וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יָשְׁב֖וּ בְּקֶ֣רֶב הַֽכְּנַעֲנִ֑י הַחִתִּ֤י וְהָאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃
The Children of Israel lived among the Canaanites, the Hittites, and the Amorites, and the Perizzites, and the Hivites, and the Jebusites.
תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יְתִיבוּ בְּגוֹ כְנַעֲנָאֵי חִתָּאֵי וֶאֱמוֹרָאֵי וּפְרִיזָאֵי וְחִוָאֵי וִיבוּסָאֵי.
ועכ״ז ובני ישראל ישבו בקרב הכנעני וגומר, ולא עמדו בנסיון.
ובני ישראל – לא עמדו בשני הנסיונות האלה, עם הא׳ שילמדו מלחמה לא לחמו עמהם רק ישבו בקרבם וכרתו עמהם ברית, ועם הב׳ בל יתחתנו.
וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לא עמדו בשני הנסיונות האלה, לא למדו מלחמה כי לא לחמו עמהם, משום שכרתו עימם ברית1, והם יָשְׁב֖וּ בְּקֶ֣רֶב הַֽכְּנַעֲנִ֑י הַחִתִּ֤י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי:
1. מלבי״ם.
תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ו) וַיִּקְח֨וּ אֶת⁠־בְּנוֹתֵיהֶ֤ם לָהֶם֙ לְנָשִׁ֔ים וְאֶת⁠־בְּנוֹתֵיהֶ֖ם נָתְנ֣וּ לִבְנֵיהֶ֑ם וַיַּעַבְד֖וּ אֶת⁠־אֱלֹהֵיהֶֽם׃
And they took their daughters to be their wives, and gave their own daughters to their sons and served their gods.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּנְסִיבוּ יַת בְּנָתֵיהוֹן לְהוֹן לִנְשִׁין וְיַת בְּנַתְהוֹן יְהִיבוּ לִבְנֵיהוֹן וּפְלַחוּ יַת טַעֲוַתְהוֹן.
כי לקחו את בנותיהם להם לנשים ואת בנותיהם נתנו לבניהם, ונמשך זה שעבדו את אלהיהם, וזו היא הסבה בבוא עליהם צרה וצוקה. הנה התבארו הפסוקים ושהם כלם כדמות הקדמה לספורים העתידים לבא, ר״ל שהגיד מה שקרה להם בכל, אח״כ יפרט עניני השופטים כל אחד בעצמו, ולזה הביא אחריו ענין עתניאל בן קנז שהיה שופט אחרי יהושע, כי הוא פרט אחד ממה שזכר בכלל, והותרו עם זה השאלות כלם:
ויקחו – רצה לומר, אבל לא עמדו בנסיון, ולקחו בנותיהם וכו׳, וסוף הדבר היה שעל ידי זה עבדו אלהיהם.
ויקחו את בנותיהם וכו׳ וגם עבדו את אלהיהם – (ודברי קרובים בזה לדברי מהרי״א בכל המאמר):
ואף לא עמדו בנסיון שלא להתחתן עימם1 וַיִּקְח֨וּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶ֤ם לָהֶם֙ לְנָשִׁ֔ים וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶ֖ם נָתְנ֣וּ לִבְנֵיהֶ֑ם, וסוף דבר היה2 וַיַּעַבְד֖וּ שעבדו ישראל אֶת אֱלֹהֵיהֶֽם של הגויים: (פ)
1. מלבי״ם.
2. אברבנאל, מצודת דוד.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ז) וַיַּעֲשׂ֨וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֤ל אֶת⁠־הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ וַֽיִּשְׁכְּח֖וּ אֶת⁠־יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיַּעַבְד֥וּ אֶת⁠־הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת⁠־הָאֲשֵׁרֽוֹת׃
The Children of Israel did that which was evil in the sight of Hashem, and forgot Hashem their God, and served the Baals and the Asheroth.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל יַת דְבִישׁ קֳדָם יְיָ וְאִתְנְשִׁיאוּ יַת פּוּלְחָנָא דַייָ אֱלָהָהוֹן וּפְלַחוּ יַת בְּעָלַיָא וְלַאֲשָׁרָתָא.
ויעשו בני ישראל את הרע וגו׳. הנה מכאן מתחיל לספר הדברים כלם בפרט, ולזה אמר ויעשו בני ישראל את הרע וגו׳, ויעבדו את הבעלים וגו׳, ויחר אף ה׳ בישראל, שהם עצמם הדברים שזכר למעלה, אם לא ששם נאמרו בדרך כלל, וכאן אמר זה בפרט על מה שעשו כשנתנם בידי כושן רשעתים והקים להם עתניאל בן קנז לשופט, וכאלו אמר נחזור למה שהיינו בו ונבאר אותו.
אשרות – אילן הנעבד.
ויעשו וגו׳ – עד הנה אמר דרך כלל ספור מעשיהם בכל ימי השופטים, ומעתה יחזור לספר דרך פרט בימי כל שופט, ואמר, טרם שעמד השופט הראשון, עשו הרע.
ויעשו – הנה עד הנה הציע הקדמה כוללת לכל ספורי הספר מה שנעשה מן אחרי מות יהושע עד כל ימי השופטים, ועתה שב לספר הפרטים, ענין כל שופט ושופט והנעשה בימיו, יאמר כי בני ישראל החלו לעשות הרע בעיני ה׳, עד ששכחוהו ועד שעבדו את הבעלים. ועי״כ...
וכך לפני ימי השופטים, ובטרם העמיד ה׳ לישראל את השופט הראשון1, המצב היה וַיַּעֲשׂ֨וּ שעשו בְנֵי יִשְׂרָאֵ֤ל אֶת הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה, וַֽיִּשְׁכְּח֖וּ אֶת יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם, וַיַּעַבְד֥וּ ישראל אֶת הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת עצי הָאֲשֵׁרֽוֹת2:
1. מצודת דוד, מלבי״ם.
2. הוא אילן הנעבד, מצודת ציון.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ח) וַיִּחַר⁠־אַ֤ף יְהֹוָה֙י״י֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיִּמְכְּרֵ֗ם בְּיַד֙ כּוּשַׁ֣ן רִשְׁעָתַ֔יִם מֶ֖לֶךְ אֲרַ֣ם נַהֲרָ֑יִם וַיַּעַבְד֧וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת⁠־כּוּשַׁ֥ן רִשְׁעָתַ֖יִם שְׁמֹנֶ֥ה שָׁנִֽים׃
Therefore the anger of Hashem was kindled against Israel, and He sold them into the hand of Cushan Rishathaim king of Mesopotamia; and the Children of Israel served Cushan Rishathaim eight years.
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרלב״גאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּתְקֵיף רוּגְזָא דַייָ בְּיִשְׂרָאֵל וּמַסְרִינוּן בְּיַד כּוּשַׁן חַיָבָא מַלְכָּא דַאֲרָם דִי עַל פְּרָת וּפְלַחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יַת כּוּשַׁן חַיָבָא תְּמָנֵי שְׁנִין.
ויעבדו בני ישראל את כושן רשעתים – תאנא הוא בעור הוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי. בעור שבא על בעירו, כושן רשעתים דעבד שתי רשעיות אחד בימי יעקב ואחד בימי השופטים.
דבר אחר שתי רשעיות ששעבד את ישראל ושעבר על השבועה, ומה שמו לבן הארמי שמו.
עתניאל בן קנז פרנס את ישראל ארבעים שנה, צא מהם שעבוד של כושן רשעתים שמונה שנה. בימי כושן היה פסלו של מיכה שנאמר וישימו להם פסל, בימיו היתה פלגש בגבעה.
ביד כושן רשעתים – כך היה שמו, ואפשר כי רשעתים – שם מקום.
ובדרש: מהו רשעתים? על שני רשעיות שהרשיעו ארם לישראל, אחת של בלעם ואחת של כושן.
והנה זכר שכבר עבדו בני ישראל את כושן רשעתים מלך ארם שמנה שנה.
וכושן רשעתים, כן היה שמו על שם רשעיותיו. ובדרש אמרו (סנהדרין ק״ה ע״א) רשעתים על שם שתי רשעיות שהרשיעו ארם לישראל אחת של בלעם ואחת של כושן.
ויחר אף ה׳ כו׳ וימכרם ביד כושן – (כמו שאמר למעלה ב׳ מן פסוק יא עד טז). ואח״כ...
וימכרם – שרש מכר קרוב באותיותיו למגר וסגר, נתנם ביד כושן.
וַיִּֽחַר אַ֤ף יְהוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל, וַֽיִּמְכְּרֵ֗ם ומסרם1 בְּיַד֙ כּוּשַׁ֣ן רִשְׁעָתַ֔יִם2 מֶ֖לֶךְ אֲרַ֣ם נַהֲרָ֑יִם, וַיַּעַבְד֧וּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת כּוּשַׁ֥ן רִשְׁעָתַ֖יִם במשך שְׁמֹנֶ֥ה שָׁנִֽים:
1. ראה מצודת ציון בפרק ב לעיל פס׳ יד.
2. כך היה שמו על שם רשעותיו, רד״ק, אברבנאל. ואפשר כי רשעתים שם מקום, רד״ק. ובדרש (סנהדרין קה.) מהו רשעתים? על שני רשעיות שהרשיעו ארם לישראל, אחת של בלעם ואחת של כושן, רד״ק, אברבנאל. ובילקוט שמעוני מובא, בעור הוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי.
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרלב״גאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ט) וַיִּזְעֲק֤וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ וַיָּ֨קֶם יְהֹוָ֥הי״י֥ מוֹשִׁ֛יעַ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּשִׁיעֵ֑ם אֵ֚ת עׇתְנִיאֵ֣ל בֶּן⁠־קְנַ֔ז אֲחִ֥י כָלֵ֖ב הַקָּטֹ֥ן מִמֶּֽנּוּ׃
When the Children of Israel cried to Hashem, Hashem raised up a savior for the Children of Israel who saved them, Othniel the son of Kenaz, Caleb's younger brother.
תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּזְעִיקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קֳדָם יְיָ וְאֲקֵים יְיָ פָרִיק לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וּפַרְקִינוּן יַת עָתְנִיאֵל בַּר קְנַז אֲחוּהִי דְכָלֵב דִזְעֵיר מִנֵיהּ.
והקים י״י להם מושיע את עתניאל בן קנז כששבו לשם יתב׳ והיתה עליו רוח י״י והנהיג ישראל הנהגה משובחת וגברה ידו על כושן רשעתים מלך ארם שמנה שנה ואפשר שיהיה זה נבואה או היה חלק מה מרוח הקדש.
(ט-י) וזכר שצלחה רוח ה׳ על עתניאל בן קנז, והרוח הזה הוא רוח הקדש שזכר הרב המורה בפמ״ה ח״ב (דף קכ״א), שהוא כח ילוה לאדם לעשות פעל משובח ולהציל קהל חשוב מקהל רעים, והיא הגבורה המושפעת מהאל ית׳. וזכר הכתוב שהיה רוחו הטובה בב׳ דברים, האחד ששפט את ישראל במשפט ובצדקה, השני שהושיעם מאויביהם, ושלא לבד היתה תשועתו על אותה האומה פעם אחת או שתים כי אם פעמים רבות, ולזה אמר ויתן ה׳ בידו את כושן רשעתים מלך ארם, וזה לא נאמר על שהרגו כי אם שנצחו.
ואמר עוד ותעז ידו על כושן רשעתים, ר״ל שהתמיד בנצחון פעמים רבות.
את עתניאל – מוסב על ׳מושיע׳, לומר, את עתניאל הקים למושיע.
ויזעקו כו׳ ויקם ה׳ מושיע – כמו שאמר שם מן פסוק יז והלאה.
וַיִּזְעֲק֤וּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵל֙ אֶל יְהוָ֔ה, וכאשר שבו אל ה׳1 וַיָּ֨קֶם הקים יְהוָ֥ה מוֹשִׁ֛יעַ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיּֽוֹשִׁיעֵ֑ם, אֵ֚ת עָתְנִיאֵ֣ל בֶּן קְנַ֔ז אֲחִ֥י כָלֵ֖ב הַקָּטֹ֥ן מִמֶּֽנּוּ הקים ה׳ להם למושיע2:
1. רלב״ג.
2. מצודת דוד.
תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(י) וַתְּהִ֨י עָלָ֥יו רֽוּחַ⁠־יְהֹוָה֮י״י֮ וַיִּשְׁפֹּ֣ט אֶת⁠־יִשְׂרָאֵל֒ וַיֵּצֵא֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וַיִּתֵּ֤ן יְהֹוָה֙י״י֙ בְּיָד֔וֹ אֶת⁠־כּוּשַׁ֥ן רִשְׁעָתַ֖יִם מֶ֣לֶךְ אֲרָ֑ם וַתָּ֣עׇז יָד֔וֹ עַ֖ל כּוּשַׁ֥ן רִשְׁעָתָֽיִם׃
The Spirit of Hashem came upon him, and he judged Israel; and he went out to war, and Hashem delivered Cushan Rishathaim king of Mesopotamia into his hand. And his hand prevailed against Cushan Rishathaim.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁרַת עֲלוֹהִי רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ וְדָן יַת יִשְׂרָאֵל וּנְפַק לְאַגָחָא קְרָבָא וּמְסַר יְיָ בִּידוֹהִי יַת כּוּשַׁן חַיָבָא מַלְכָּא דַאֲרָם דִי עַל פְרָת וּתְקֵפַת יְדֵיהּ עַל כּוּשַׁן חַיָבָא.
ותהי עליו רוח י״י – דרש רבי תנחומא (תנחומא שמות כ׳): נסתכל במה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה במצרים: ראה ראיתי את עניא עמי אשר במצרים (שמות ג׳:ז׳). ומה הן שתי ראייות הללו? אמר לו: רואה אני שעתידים לטעות בעגל, ואף על פי כן ראיתי את עניב עמי. זו דרש עתניאל: בין זכים בין חייבים, עליו להושיעם.
א. כן בפסוק ובכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״עוניי״.
ב. כן בפסוק ובכ״י פריס 162, וכן לעיל. בכ״י לוצקי 777 (וכן גם לעיל): ״עניי״.
The Divine spirit visited him. R' Tanchuma expounded: He studied the statement of the Holy One, blessed is He, to Moshe in Mitzrayim, "I have surely seen (lit. 'seeing, I have seen') the tribulation of my people.⁠"1 What are the two sights?⁠2 He said to him, "I see that they are destined to err with the golden calf – nevertheless, 'I have seen the tribulation of my people.'" Asniel expounded upon this, saying, whether innocent or guilty, He is obliged to save them.⁠3
1. Shemot, 3:7.
2. ‘Seeing’ I have ‘seen’.
3. Shemot Rabah, 3:2. Accordingly, “He judged Yisroel” in our passage does not refer to Asniel’s adjudication of litigation in the courtroom, but to his exposition of “I have seen” in his prayer before Adonoy. In his “judgment”, Yisroel was to be saved. (Radal there, 5)
ותהי עליו רוח י״י – שלבשתו רוח גבורה ונלחם באומות ומינוהו שופט על ישראל.
ותהי עליו רוח י״י – תירגם יונתן: ושרת עלוהי רוח נבואה מן קדם י״י.
ויתכן לפרש רוח – הכח והגבורה, כי התעורר בגבורה להלחם עם כושן והוסר כל פחד ומורך לב ממנו בסיוע הבורא עליו. וכן תירגם יונתן: ורוח י״י לבשה את גדעון (שופטים ו׳:ל״ד) – ורוח גבורה מן קדם י״י, וכן: ותהי על יפתח רוח י״י (שופטים י״א:כ״ט) – ושרא על יפתח רוח גבורה מן קדם י״י.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ותעז ידו – מן הכפולים ומפני שהמלה מלעיל שב החולם לקמץ חטף וכן ותעז יד מדין על ישראל (סימן ו׳) ובמסורת ב׳ קמץ ובספרא.
ותעז – ענין חוזק.
רוח ה׳ – התעוררות חכמה לשפוט ואמיץ לבב להלחם.
ותעז ידו – חזקה ידו לנצחו בכל פעם.
ותהי עליו רוח ה׳ – א) רוח משפט וגבורה לשפוט את ישראל ולהשיבם אל דרכי ה׳, ב) וע״י ששבו אל משפטי ה׳ אמת יצא למלחמה וה׳ עזרו, ולא לבד עתה, רק ותעז ידו בהחלט. עד ששקטה הארץ ארבעים שנה וזה במדרגה שאמר למעלה (ב׳ יח) והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט. וימת וכו׳.
וישפט את ישראל – קבץ את ישראל והוכיחם על עונותם ועשה דין ופשרה ביניהם ואח״כ יצא למלחמה.
וַתְּהִ֨י עָלָ֥יו רֽוּחַ יְהוָה֮ רוח כוח וגבורה1, שלבשה אותו2, וַיִּשְׁפֹּ֣ט עתניאל אֶת יִשְׂרָאֵל֒, במשפט וצדקה3, וַיֵּצֵא֙ לַמִּלְחָמָ֔ה פעמים רבות על כושן רשעתיים4, וַיִּתֵּ֤ן יְהוָה֙ בְּיָד֔וֹ אֶת כּוּשַׁ֥ן רִשְׁעָתַ֖יִם מֶ֣לֶךְ אֲרָ֑ם, וַתָּ֣עָז וחזקה5 יָד֔וֹ וגבר עתניאל עַ֖ל כּוּשַׁ֥ן רִשְׁעָתָֽיִם בכל פעם שלחם נגדו6:
1. רד״ק. ויונתן תרגם רוח נבואה. ואברבנאל ביאר רוח הקודש. ומלבי״ם מבאר רוח משפט וגבורה לשפוט את ישראל ולהשיבם אל דרכי ה׳, וע״י ששבו אל משפטי ה׳, יצא למלחמה וה׳ עזרו. ודרש רבי תנחומא (תנחומא שמות כ׳), נסתכל במה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה במצרים, ״ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים״ (שמות ג, ז), ומה הן שתי ראייות הללו? אמר לו, רואה אני שעתידים לטעות בעגל, ואף על פי כן ראיתי את עמי, זו דרש עתניאל, בין זכאים בין חייבים, עליו להושיעם, רש״י.
2. ר״י קרא.
3. אברבנאל.
4. אברבנאל.
5. מצודת ציון.
6. אברבנאל, מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יא) וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֖רֶץ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיָּ֖מׇת עׇתְנִיאֵ֥ל בֶּן⁠־קְנַֽז׃
The land had rest forty years. Othniel the son of Kenaz died.
תרגום יונתןרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁדוֹכַת אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל אַרְבְּעִין שְׁנִין וּמִית עָתְנִיאֵל בַּר קְנַז.
ותשקט הארץ ארבעים שנה – פירוש: לא ששקטה הארץ ארבעים שנה שאם כן עולים יותר מת״פ שנה מיום שיצאו ממצרים עד שנבנה הבית אם תמנה שנות כל השופטים. אלא זהו פירושו: ותשקט הארץ ובין השעבוד והשקט היה ארבעים שנה, וכך הם מתפרשים כולם. וכך מפרש בסדר עולם.
והנה שקטה הארץ ארבעים שנה מעת התחלת שעבוד כי לא יתכן שיהיו ימי ההשקט מ׳ שנה כמו שאנחנו עתידין לבאר בע״ה בענין יפתח.
ולכן שקטה הארץ ארבעים שנה עד מות עתניאל. ואמנם הארבעים שנה האלה, אם היו כלם מההשקט או אם נמנו עם השעבוד, אחקור עליו אחר זה בספר שמואל (א׳ סי׳ י״ג א׳) בפרשת בן שנה שאול במלכו וגו׳, ושם יתבאר שהם נמנים עם השעבוד, שממנו עד יום מותו שהיתה הארץ שקטה עברו ארבעים שנה:
ותשקט – ענין מנוחה.
ותשקט – על ידי זה שקטה הארץ ונחה מן המלחמה עד כלות ארבעים שנה מזמן התחלת השעבוד, כן כתבו ב׳סדר עולם׳ (סדר עולם רבה י״ב).
ועל ידי זה1 וַתִּשְׁקֹ֥ט שקטה הָאָ֖רֶץ ונחה2, עד כלות3 אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֑ה4 מזמן תחילת השיעבוד5 עד שנפטר עתניאל6, וַיָּ֖מָת עָתְנִיאֵ֥ל בֶּן קְנַֽז: (פ)
1. מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
3. רי״ד, רלב״ג, אברבנאל, מצודת דוד.
4. בזכות התורה שהחזיר בפלפולו ההלכות, וגזירות שוות שנשכחו ונתנו למשה רבינו ע״ה במ׳ יום, חומת אנך.
5. רי״ד, רלב״ג, אברבנאל, מצודת דוד.
6. אברבנאל.
תרגום יונתןרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(יב) וַיֹּסִ֙פוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ וַיְחַזֵּ֨ק יְהֹוָ֜הי״י֜ אֶת⁠־עֶגְל֤וֹן מֶלֶךְ⁠־מוֹאָב֙ עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֛ל כִּי⁠־עָשׂ֥וּ אֶת⁠־הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃
The Children of Israel again did that which was evil in the sight of Hashem; and Hashem strengthened Eglon the king of Moab against Israel because they had done that which was evil in the sight of Hashem.
תרגום יונתןילקוט שמעונירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאוֹסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֶעְבַּד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ וּתְקֵיף יְיָ יַת עֶגְלוֹן מַלְכָּא דְמוֹאָב עַל יִשְׂרָאֵל עַל דַעֲבָדוּ יַת דְבִישׁ קֳדָם יְיָ.
ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני י״י ויעבדו את הבעלים וגו׳ ויעזבו את י״י ולא עבדוהו (כתוב ברמז תנ״ז).
ממשמע שנאמר ויעזבו איני יודע שלא עבדוהו, אלא מה ת״ל ולא עבדוהו, אמר רבי אלעזר אמר הקב״ה אפילו כתורמוס הזה ששוקלים אותו שבע פעמים ואוכלים אותו בקנוח סעודה לא עשאוני בני, לא תהא כהנת כפונדקית.
ואחר מות עתניאל בן קנז שבו ישראל לעשות הרע בעיני י״י והכניע השם ישראל ושמם תחת עגלון מלך מואב ועבדוהו שמנה עשרה שנה וכבשו מהם עיר התמרים והיא יריחו כמו שנזכר בתורה בקעת יריחו עיר התמרים.
ויוסיפו בני ישראל לעשות וגו׳. זכר הכתוב שאחר מות עתניאל בן קנז שופט ישראל חזרו ישראל לעבוד ברית האלהים, ומפני זה חזק האלהים את עגלון מלך מואב, ר״ל שעם היותו חלש ורך הלבב, הנה הש״י חזק את לבו ויתקפו בסבת עונותיהם של ישראל.
ויחזק ה׳ – חלש היה, וה׳ חזקו על ישראל בעבור מעשיהם הרעים.
ויוסיפו לעשות הרע – וכמש״ש והיה במות השופט ישובו והשחיתו, ויחזק ה׳ את עגלון כו׳ על כי עשו את הרע רצה לומר שעגלון היה חלוש מצד עצמו, ובדרך הטבע היו הם מתגברים עליו רק ע״י שעשו הרע חזקו ה׳ עד שנצח אותם ע״י השגחת ה׳, וכמו שאמר שם טו בכל אשר יצאו יד ה׳ היתה בם לרעה. וגם ע״י שעשו הרע נתחזק כי בזה הסית את שכניהם להתעולל בם, באמרו אלהים עזבם ולא יצא עוד בצבאותם כי מרו בו. ושעל ידי זה...
ולאחר מות השופט עתניאל1, וַיֹּסִ֙פוּ֙ חזרו2 בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה, וַיְחַזֵּ֨ק יְהוָ֜ה אֶת עֶגְל֤וֹן מֶֽלֶךְ מוֹאָב֙ עַל יִשְׂרָאֵ֔ל, למרות שהיה עגלון מלך חלש מצד עצמו, ובדרך הטבע היו אמורים ישראל לנצחו, ה׳ חזקו על ישראל3, עַ֛ל כִּֽי עָשׂ֥וּ ישראל אֶת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה:
1. רלב״ג, אברבנאל.
2. אברבנאל. כלי יקר מבאר שהוסיפו על עוונותיהם שעדיין היו קיימים או שהגדילו אותם, או שעצם חזרתם לעוונותיהם (לאחר שכבר נענשו בידי ה׳ ע״י כושן רשעתיים) הכעיס ביתר שאת את הקב״ה.
3. אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יג) וַיֶּאֱסֹ֣ף אֵלָ֔יו אֶת⁠־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן וַעֲמָלֵ֑ק וַיֵּ֗לֶךְ וַיַּךְ֙ אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּֽירְשׁ֖וּ אֶת⁠־עִ֥יר הַתְּמָרִֽים׃
He gathered to him the children of Ammon and Amalek; and he went and struck Israel, and they possessed the city of palm trees.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּכְנַשׁ לְוָתֵיה יַת בְּנֵי עַמוֹן וַעֲמָלֵק וַאֲזַל וּמְחָא יַת יִשְׂרָאֵל וִירִיתוּ יַת קַרְתָּא יְרִיחוֹ.

רמז מב

ויאסוף אליו את בני עמון ועמלק וילך ויך את ישראל ויירשו את עיר התמרים – ארבעה דברים טובים היה לו ללוט לחשב לאברהם אבינו וילך אברם כאשר דבר אליו י״י וילך אתו לוט וגם ללוט ההולך את אברם וגו׳ וישב את כל הרכוש וגם את לוט, ויהי בשחת אלהים את ערי הככר, וכנגדן היו בני לוט צריכין לפרוע לנו טובות ולא דיין שלא פרעו טובות אלא פרעו רעות הה״ד וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור. ויאסוף אליו בני עמון, ויהי אחרי כן באו בני עמון ובני מואב אל יהושפט, ידו פרש צר על כל מחמדיה. ונכתבה חטא שלהם בארבע מקומות לא יבא עמוני ומואבי על דבר אשר לא קדמו אתכם כי לא קדמו את בני ישראל בלחם ובמים. עמי זכר נא מה יעץ בלק. עמדו ארבעה נביאים וחתמו גזר דינם ואלו הם ישעיה ירמיה יחזקאל צפניה. ישעיה אמר משא מואב כי בליל שודד. ירמיה אמר לכן הנה ימים באים והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה. יחזקאל אמר לבני קדם על בני עמון ונתתיה למורשה למען לא תזכר בני עמון בגוים ובמואב אעשה שפטים. צפניה אמר לכן חי אני נאם י״י כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה.
את עיר התמרים – יריחו.
The city of dates. Yericho.
עיר התמרים – תירגם יונתן: קרתא דיריחו. וכבר כתבנו דעתנו בו.
ואמר וירשו – לומר כי כשלכדוה לא שללוה והלכו להם, אלא נאחזו בה וישבו בה כאילו היתה להם ירושה.
ויאסוף אליו עמון ועמלק ויך את ישראל וירשו את עיר התמרים. (ת״י), קרתא דיריחו, ואני כבר זכרתי שהיתה עיר קרובה אליו.
ויאסוף וגו׳ – מלבד בני עמו.
ויאסוף אליו את בני עמון וכו׳ – ותחלה הכה אותם במלחמה, ואח״כ לקח מאתם עיר התמרים, שיריחו היה אסור לבנותה ובנו עיר אצלה ולא רצו לקראה בשם יריחו שזה גם כן אסור וקראוהו בשם עיר התמרים ע״ש התמרים שגדלו בה, וחיאל בית האלי נענש על שבנה את יריחו במקומה הראשון וקראה בשם יריחו.
וַיֶּאֱסֹ֣ף אֵלָ֔יו עגלון, בנוסף לבני עמו1, אֶת בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן וַעֲמָלֵ֑ק, וַיֵּ֗לֶךְ עגלון וַיַּךְ֙ והיכה אֶת יִשְׂרָאֵ֔ל, וַיִּֽירְשׁ֖וּ עגלון ואנשיו אֶת עִ֥יר הַתְּמָרִֽים היא יריחו2:
1. מצודת דוד.
2. תרגום יונתן, רש״י. ומלבי״ם מבאר שלא היתה זו יריחו שהרי יהושע אסר לבנותה, אלא עיר הסמוכה לה, ולא קראוה יריחו כי גם שם זה נאסר. וכאשר לכדו אותה, לא שללוה והלכו להם, אלא נאחזו בה וישבו בה כאילו היתה להם ירושה, רד״ק.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יד) וַיַּעַבְד֤וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת⁠־עֶגְל֣וֹן מֶלֶךְ⁠־מוֹאָ֔ב שְׁמוֹנֶ֥ה עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃
The Children of Israel served Eglon the king of Moab eighteen years.
תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּפְלַחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יַת עֶגְלוֹן מַלְכָּא דְמוֹאָב תַּמְנֵי עַסְרֵי שְׁנִין.
ואמר שעבדו בני ישראל את עגלון שמנה עשרה שנה.
ואח״כ ויעבדו והיו לו למס.
וכיוון שגדלה אשמתם, גדלה תקופת שיעבודם1, וַיַּעַבְד֤וּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵל֙ העלו לו מס2 אֶת עֶגְל֣וֹן מֶֽלֶךְ מוֹאָ֔ב שְׁמוֹנֶ֥ה עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה: (ס)
1. עלי יקר.
2. מלבי״ם.
תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(טו) וַיִּזְעֲק֣וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵל֮ אֶל⁠־יְהֹוָה֒י״י֒ וַיָּ֩קֶם֩ יְהֹוָ֨הי״י֨ לָהֶ֜ם מוֹשִׁ֗יעַ אֶת⁠־אֵה֤וּד בֶּן⁠־גֵּרָא֙ בֶּן⁠־הַיְמִינִ֔י אִ֥ישׁ אִטֵּ֖ר יַד⁠־יְמִינ֑וֹ וַיִּשְׁלְח֨וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֤ל בְּיָדוֹ֙ מִנְחָ֔ה לְעֶגְל֖וֹן מֶ֥לֶךְ מוֹאָֽב׃
But when the Children of Israel cried to Hashem, Hashem raised up a savior for them, Ehud the son of Gera, the Benjamite, a left-handed man. The Children of Israel sent tribute by him to Eglon the king of Moab.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּזְעִיקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל קֳדָם יְיָ וַאֲקֵים יְיָ לְהוֹן פָּרִיק יַת אֵהוּד בַּר גֵרָא בַּר שִׁבְטָא דְבִנְיָמִין גַבְרָא גְמִיד בִּידֵיהּ דְיַמִינָא וְשַׁדָרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּידֵיהּ תִּקְרוּבְתָּא לְעֶגְלוֹן מַלְכָּא דְמוֹאָב.
אטר יד ימינו – תירגם יונתן: גבר גמיד יד ימיניה. וכל גמיד בלשון ארמי הוא דבר כווץ מתוך החלי, רְטרְיי״ט. לא היה שולט ביד ימינו.
ובלשון עברי: אטר – אטום, כמו: {ו}⁠אל תאטר עלי באר פיה (תהלים ס״ט:ט״ז), אטום ביד ימינו, שלא היה שולט בה.
Whose right arm was immobile. Yonatan renders "A man whose right arm was shrunken.⁠" "Gamid" in the Aramaic always indicates something shrunken by disease, "retrait", "shrunk" in old French. He could not utilize his right arm. In Hebrew, "closed", as in "Let not the well close its mouth over me.⁠"1 His right arm was "closed" – he could not utilize it.
1. Tehilim, 69:16.
איש אטר יד ימינו – איש סתום מיד ימינו כמו ואל תאטר עלי באר פיה (תהלים ס״ט:ט״ז), שפתרונו: אל תסתום ותסגור עלינו הבאר את פיה ולכך הוא אומר איש אטר יד ימינו לפי שלא היה אדם מרגיש מן החרב שעל ירך ימינו כמו שכתוב ויחגור אותה וגו׳ על ירך ימינו (שופטים ג׳:ט״ז) וגם כשהוא שולפה ביד שמאלו לא היה עגלון מרגיש לפי שדרך בני אדם לחגור חרב בשמאלו ולשלפה בימינו.
אטר יד ימינו – סגור יד ימינו, שלא היה שולט בה, והיה שמאליי. והוא מן: ואל תאטר עלי באר פיה (תהלים ס״ט:ט״ז).
איש אטר יד ימינו – פירוש: אטר עונה על האיש שהיה האיש אטר מיד ימינו.
וכששבו ישראל לשם ית׳ הקים להם מושיע אהוד בן גרא משבט בנימן ובתחבולות עשה לו מלחמה וזה שהוא סבב ששלחו ישראל מנחה לעגלון כדי שיתכן לו יותר לבא אליו בטח והוא היה אטר יד ימינו והיה זה גם כן סבה שלא ירגיש בלקיחתו החרב ביד שמאלו.
(טו-ל) התועלת השישי – הוא שראוי לעשות מלחמה בתחבולות יביאו הענין אל תכלית מן הדרוש, כל שכן שיהיה ראוי, כאשר נלחם ונצחו אויביו בתחבולות להשיב מדה כנגד מדה, וכל שכן שיחויב זה כשיהיה אויבו חזק ממנו, כמו שעשה אברהם כשבא להלחם עם ד׳ המלכים שלקחו את לוט בן אחיו, שנחלק עליהם לילה כדי שלא ירגישו, ולזה תמצא, כי כשראה אהוד מה שעשה עגלון מן החמס לישראל בבואו עליהם לקחת ארצם על יד בני עמון ועמלק, עשה דבריו בחכמה להשיב מה שעשק מהם, ולזה השתדל להביא לעגלון מנחה חשובה בעבור ישראל, כדי שיתקרב דעתו אליו ויבטח בו.
ונזדמן הענין שהיה אהוד אטר יד ימינו, כי זה ממה שיעזור לו להשיג מבוקשו בהריגת עגלון קודם שירגיש בזה, והנה עשה החרב בעלת שתי פיות, כדי שתכנס בבטן עגלון בקלות, ולא עשאה ארוכה מאד, כדי שלא יוכר שהוא נושא חרב, ולזאת הסיבה שמה מתחת למדיו, ושלח תחילה נושאי המנחה, קודם שיהרגנו, לסבות:
האחת – שאם היה אומר אז לעגלון שיש לו לדבר אליו דבר סתר, היה לעגלון לירא שיהיה על צד התחבולה, ושלא יהיה תכלית שלוח המנחה כי אם לזה הענין, ולא היה מתיר עצמו אל שישאר יחידי בבית עם אהוד, ולזה יצא משם ואחר שב להורות שכבר שכח דבר מה היה לו לדבר אתו, והראה זה שלא היה הדבר ההוא מכוון על הכוונה הראשונה, כי הוא רחוק שישכח האדם מה שדרכו הוא בעבורו על הכונה הראשונה, ואמנם ישכחו הדברים שהם על הכוונה השנית, ולזה לא נשמר עגלון מזה.
והסיבה השנית – כי בחר אהוד שתהיה הסכנה לו לבדו, לא לו ולחבריו נושאי המנחה יחד, כי זה ממה שראוי לברור בו, כי הוא תועלת ז׳ בזה הספור.
והסיבה השלישית – כי כבר היה יותר קל ההמלט לאהוד, כאשר לא היה לו להשתדל כי אם בהצלת עצמו, ואם היו עמו רעיו היה עליו משא ההשתדלות בהצלתם ובהצלתו, ואולי יהיה זה סיבה אל שלא ימלט איש מהם, ולזה הוליך חביריו עד הפסילים, באופן שכבר עברו הפסילים כשעשה אהוד זה הפועל, והנה השתדל אהוד שיהיה סמוך למלך, והיו שניהם לבד בבית כשהביא המלך לקום מעל הכסא, ולכבדות תנועת המלך מרוב השומן, היה קל עליו אז לקחת החרב מיד שמאלו מתחת למדיו, ותקעה בבטנו בעוד שהיה טרוד לקום, עד שלא הרגיש בזה הענין, שאם היה מרגיש בו, היה צועק והיו באים עבדיו, וכדי שיתאמת לו שכבר מת קודם הפרדו ממנו, הביא בבטנו גם יד החרב אחר החרב, באופן שראה שיצא הפרש בזולת שליפת החרב מבטנו, כי אם לא היה מת קודם צאתו, לא יתכן שישלם ההמלט לאהוד.
והנה נעל הדלתות במפתח, שיחשבו עבדיו שאדוניהם סגר מבפנים במפתח בעבור הצניעות כדי שלא יכנס אדם שם בעודו נפנה בחדר המקרה, ובין כך ובין וכך נשלם ההמלט לאהוד. ובעודם מתבהלים על מיתת מלכם, השתדל שסגרו ישראל למואב אשר בארץ ישראל הדרך שלא יברחו, ולזה לכדו תחלה מעברות הירדן למואב, באופן שלא נמלט איש מהמואבים אשר בארץ ישראל שלא נהרג, והם היו היותר תקיפים שבבני מואב לסיבה שזכרנו, ובזה האופן רפו ידי הנשארים ולא נלחמו עם ישראל.
ושאח״כ צעקו אל ה׳ ויקם להם שופט ומושיע את אהוד איש אטר יד ימינו, ר״ל שהיתה ידו אסורה ולא ילחם בה להיות שמאליי בטבעו, וזה היתה סבה שלא הרגיש עגלון בלקיחתו החרב בידו השמאלית: וספר ששלחו בני ישראל בידו מנחה לעגלון כדי שיבטח בו, ושאהוד מפאת עצמו והרוח האלהי שצלחה עליו עשה לו חרב ולה שתי פיות, שמשני הצדדים היו חרבו חד וצר מאד כדי שתכנס בקלות רב ותמית תכף, ולא היה החרב ארוך מאד כדי שלא יוכר, ולזה לא היה ארכו כי אם אמה והיה מתחת למדיו לשלא יראוהו.
אטר – ענין סגירה, כמו: ואל תאטר עלי באר פיה (תהלים ס״ט:ט״ז), ורצה לומר: כאלו יד ימינו סגורה, כי לא שלט בה.
בן הימיני – מבני בנימין.
איש אטר, וגו׳ – יבאר הסיבה שלא נשמר מלך מואב מחרב אהוד לפי שהיה שמאלי, ולזה תלאה בירך ימין להיות נוח לו לאחזה בשמאלו ולא היה אם כן נראה בירך השמאל דבר בולט מתחת למדיו ולזה לא הרגיש בדבר, כי לא חשב שהוא שמאלי.
וישלחו וגו׳ מנחה – בכדי שלא ירגיש בדבר, ויבטח בו בראות הכנעתו להביא מנחה.
ויזעקו וכו׳ ויקם להם מושיע – כמו שאמר בהקדמה (למעלה ב׳ יז) והנה עתניאל שפטם גם בעניני הדת לכן כתוב ומושיע לבני ישראל ויושיעם, ואהוד רק הצילם מצר לכן כתוב להם מושיע, כי לא צלחה עליו רוח ה׳ כעל עתניאל רק ע״י שהיה אטר יד וכו׳ רצה לומר: א) ע״י שהיה אטר היה יכול להסתיר החרב בצד ימין ולא הרגישו בו כי אין דרך לאחוז החרב בצד ימין, ב) מצד ששלחו בידו מנחה מצא מקום לבא אל המלך, ומפרש ע״י שהיה אטר.
בן גרא – בפרשת ויגש מצאנו בן לבנימין בשם גרא, ובד״ה שנים מבני בנו בלע, ומצאנו ג״כ שמעי בן גרא, נקראו כולם על שם ראש המשפחה, או בן גרא ר״ל ממשפחת גרא (פֿיליפפזאן) ועיין מ״ש ביחס עכן יהושע ז י״ח.
אטר יד ימינו – שם התאר על משקל עור, חרש, פסח, אלם, גבן, קרח, גבח א״כ הוראתו בעל מום והוא המשתמש בשמאל במקום ימיןא רק יפה העיר פֿיליפפזאן שבמעשה פלגש בגבעה מספר שהיו מבני בנימין שבע מאות איש אטר יד ימינו, ודבר זר הוא שיהיה שבט אחד עלול כ״כ לאותו המום, ע״כ יש לפרש ששם אטר שענינו מקודם בעל מום וגם הוראת שרשו היא כן מלשון אל תאטר עלי באר פיה (תהלים ס״ט) ניתן אח״כ למשתמש בשתי ידיו בשמאל כמו בימין, אולי בני בנימין לעשות כבוד לשמם הרגילו עצמם לכך מנעוריהם, ובד״ה א י״ב:ב׳ כתוב בפירוש נושקי קשת מימינים ומשמאלים באבנים ובחצים בקשת מאחי שאול מבנימין; ויונתן תרגם גמיד (שרש״י ז״ל פירשו retrait שקצרה ידו האחת) מלשון גמֶד ארכה (ט״ז) וגמדים (יחזקאל כ״ז:י״א) שענינו קצרי הקומה.
א. בדפוסים מופיע כאן: ״על תיבת פקח הכתובה בפרשת שמות בין תארי בעלי המומים ולא הוקדמה או אוחרה להם, הייתי מצטער כל ימי, ולולי שא״א לאמרו הייתי סובר שהראוי פִסֵח.⁠״ אך עיין בהואיל משה שמות ד׳:י״א שחזר בו מביאור זה וציווה למוחקו. וכן מופיע למוחקו גם ברשימת התיקונים שהדפיס בסוף פירושו לאיוב.
וַיִּזְעֲק֣וּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵל֮ אֶל יְהוָה֒, וַיָּקֶם֩ יְהוָ֨ה לָהֶ֜ם מוֹשִׁ֗יעַ1 אֶת אֵה֤וּד בֶּן גֵּרָא֙ בֶּן הַיְמִינִ֔י מבני בנימין2 אִ֥ישׁ אִטֵּ֖ר3 יַד יְמִינ֑וֹ שמאלי4, ובתחבולות עשה לו מלחמה, שהוא סיבב שישלחו ישראל בידו מנחה לעגלון, כדי שיוכל לבוא אליו מבלי שעגלון יחשוד בו5, וַיִּשְׁלְח֨וּ ואכן שלחו בְנֵי יִשְׂרָאֵ֤ל בְּיָדוֹ֙ מִנְחָ֔ה לְעֶגְל֖וֹן מֶ֥לֶךְ מוֹאָֽב:
1. והנה עתניאל שפטם גם בעניני הדת לכן כתוב ומושיע לבנ״י ויושיעם, ואהוד רק הצילם מצר לכן כתוב להם מושיע, כי לא צלחה עליו רוח ה׳ כעל עתניאל, רק שע״י שהיה אטר יד היה יכול להסתיר החרב בצד ימין ולהושיע את ישראל כפי שיפורט בהמשך, מלבי״ם. אברבנאל מבאר שבכל זאת היתה לו רוח אלוהית.
2. מצודת דוד.
3. מלשון סגירה, דהיינו שיד ימינו כאילו סגורה ומשתמש ביד שמאל, רש״י, רד״ק, מצודת ציון.
4. רש״י, ר״י קרא, רד״ק, מצודת ציון. ענין היותו איטר הוזכר משום שבזכות עובדה זו יכל להסתיר את חרבו ולהרוג את עגלון, מצודת דוד, מלבי״ם.
5. רלב״ג.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טז) וַיַּ֩עַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב וְלָ֛הּ שְׁנֵ֥י פֵי֖וֹת גֹּ֣מֶד אׇרְכָּ֑הּ וַיַּחְגֹּ֤ר אוֹתָהּ֙ מִתַּ֣חַת לְמַדָּ֔יו עַ֖ל יֶ֥רֶךְ יְמִינֽוֹ׃
Ehud made himself a sword which had two edges, a cubit in length; and he girded it under his clothing on his right thigh.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַד לֵיהּ אֵהוּד חַרְבָּא וְלָהּ תְּרֵין פּוּמִין גַרְמִידָא אָרְכָּא וְזָרֵיז יָתָהּ מִלְרַע לִלְבוּשׁוֹהִי עַל יַרְכֵיהּ דְיַמִינֵיהּ.
ויעש לו אהוד חרב ולה שני פיות – שהיה עוסק בתורה שנקרא חרב פיפיות, ולה שני פיות שאוכלים בעולם הזה ובעולם הבא.
גמד ארכה – אמה גמודה, ובלשון אשכנז: דוֹמִיאַלְנַא, ובלשון לעז: אשקולטא.⁠א
על ירך ימינו – לפי שבשמאלו שולט, ויאחזנה בשמאלו.
א. בכ״י פריס 162 נוסף כאן: ״ובלשון כנען: קירשנא.⁠״
One gomed long. An abridged amoh.⁠1 In German, 'daumen lang'. In old French, 'espan courte'.
Over his right thigh. Since he was able to utilize his left hand, he would grasp it with the left hand.
1. The length of the forearm. (Rashbam to Bava Basra, 100:a).
גומד – אמה קטנה עד אגודל.
ולה שתי פיות – מן: לפי חרב, שהוא הצד החד אשר לחרב. וחרב אהוד היו שתי צדיה חדים.
גומד ארכה – שיעור אמה, וכן תירגם יונתן: גרמידא.
למדיו – למלבושיו.
גמד ארכה – תרגומו גרמידא, והיא אמה בלשון תלמוד.
על ירך ימינו – שתהא נוחה ליטלה בשמאלו מפני שהיה אטר.
ועשה החרב בעלת שתי פיות כדי שתכנס בקלות מצד החדות אשר בשני צדדיה ותמית אותו תכף ולא היה ארוך מאד כדי שלא יוכר ולזה לא היה ארכה כי אם אמה ושם החרב מתחת למדיו כדי שלא יראוה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ולה שני פיות – בדפוס ישן נכתב בצדו שתי דומה שכן נמצא באיזה ספר וכן הובא בילקוט ובמקצת המפרשים. ובכל ספרים שלפני כתוב שני. ומלת פיות בא בצירי הפ״א.
פיות – חודה של חרב נקראת פה.
גמד – אמה, וכן: גמדים במגדלותיך (יחזקאל כ״ז:י״א), שרצה לומר, אנשי מדה קצרה.
למדיו – למלבושיו, כמו: מדו בד (ויקרא ו׳:ג׳).
ירך – צד, כמו: ירך המזבח (ויקרא א׳:י״א).
שני פיות – להמיתו בקלות ומהר.
גמד ארכה – קצרה ממדת חרב, עם כי חגרה מתחת למדיו, מכל מקום נרגש היה בליטתה אם היתה כמדת חרב.
על ירך ימינו – להיות נוח לו לאחזה בשמאלו.
עשה לו חרב משני פיות שתדקור היטב וגמד ארכה בל תתראה.
ויחגר כו׳ על ירך ימינו – כי שמש בשמאלו, וע״י ששלחו בידו מנחה.
למדיו – השבעים תרגמו μανδύα שלפי דברי פֿיליפפזאן הוא מעיל אנשי המלחמה, א״כ אולי שרש תיבה זו איננו מדד, לבוש מדוד לאורך הנושאו, רק שרש מנד וחסרה הנו״ן כמו שחסרה בתיבת חטה ואף ששרשן חנט ואנף.
וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב, וְלָ֛הּ שְׁנֵ֥י פֵי֖וֹת ששני צדדיה היו חדים1 וזאת כדי להמית את עגלון בקלות ומהירות2, וכדי שלא תבלוט החרב מתחת לבגדיו, עשה אהוד את החרב קטנה3, גֹּ֣מֶד אַמָּה היה4 אָרְכָּ֑הּ, וַיַּחְגֹּ֤ר אוֹתָהּ֙ אהוד מִתַּ֣חַת לְמַדָּ֔יו למלבושיו5, עַ֖ל יֶ֥רֶךְ צד6 יְמִינֽוֹ, לפי שהיה שמאלי וכך יוכל לשלוט באחיזת החרב7:
1. רד״ק. חודה של החרב נקרא פה, מצודת ציון. ובמדרש שהיה עוסק בתורה שנקרא חרב פיפיות, ולה שני פיות שאוכלים בעולם הזה ובעולם הבא, ילקוט שמעוני.
2. רלב״ג, מצודת דוד, מלבי״ם.
3. מצודת דוד.
4. תרגום יונתן, רד״ק, רי״ד, אברבנאל, מצודת ציון.
5. רד״ק, מצודת ציון.
6. מצודת ציון.
7. רש״י, רי״ד, מצודת דוד.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יז) וַיַּקְרֵב֙ אֶת⁠־הַמִּנְחָ֔ה לְעֶגְל֖וֹן מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֑ב וְעֶגְל֕וֹן אִ֥ישׁ בָּרִ֖יא מְאֹֽד׃
He offered the tribute to Eglon king of Moab. Now Eglon was a very fat man.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְקָרֵיב יַת תִּקְרוּבְתָּא לְעֶגְלוֹן מַלְכָּא דְמוֹאָב וְעֶגְלוֹן גְבַר פַטִים לַחֲדָא.
אישא בריא – גבר פטים (תרגום יונתן שופטים ג׳:י״ז). [לפי שעתיד לומר ויסגר החלב (שופטים ג׳:כ״ב) הוצרך לומר שהיה איש בריא.]⁠ב
א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777 חסרה מלת: ״איש״.
ב. תוספת זו מופיעה בכ״י לונדון 26879 בלבד. ביאור מקביל מופיע בר״י קרא.
Obese. Fat.
ועגלון איש בריא מאוד – שלא תתמה כשאתה מגיע לויסגר החלב בעד הלהב (שופטים ג׳:כ״ב) שדבר זה גורם, שעגלון איש בריא מאד.
איש בריא – גבר פטים, שמן. וכן: להבריאכם (שמואל א ב׳:כ״ט) – להשמינכם, וכן: עשרה בקר בריאים (מלכים א ה׳:ג׳) – שמנים.
איש בריא – שמן.
בריא – אין ענינו שמן, וכן הבריאות (בראשית מ״א:ד׳) והעד כי כן הוא בשבלים (בראשית מ״א:ה׳), אבל ענינו שלימות הגשם לפי המין.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

וכאשר הלך הקריב המנחה לפני עגלון בהיותו שמן ובריא מאד.
בריא – בעל בשר שמן, וכמו: עשרה בקר בריאים (מלכים א ה׳:ג׳).
איש בריא – גם זה היתה סיבת מיתתו, כי על היותו שמן ובעל בשר, יקשה עליו ההקמה, וטרוד בה, ולא היה נשמר מאהוד.
ויקרב וכו׳ – ומ״ש ועגלון איש בריא הוא הוצעה לפסוק כב, (שהיה איש שמן, כמו עשרה בקר בריאים):
המנחה – עיין מ״ש ביהושע ט״ז:י׳.
וַיַּקְרֵב֙ אהוד אֶת הַמִּנְחָ֔ה לְעֶגְל֖וֹן מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֑ב, וְעֶגְל֕וֹן היה אִ֥ישׁ בָּרִ֖יא שמן1 מְאֹֽד2:
1. רש״י, רד״ק, רי״ד, מצודת ציון.
2. גם זו היתה סיבת מיתתו, כי על היותו שמן ובעל בשר, קשה היתה עליו הקימה, וטרוד היה בה, ולא נשמר מאהוד, מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יח) וַֽיְהִי֙ כַּאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְהַקְרִ֖יב אֶת⁠־הַמִּנְחָ֑ה וַיְשַׁלַּח֙ אֶת⁠־הָעָ֔ם נֹשְׂאֵ֖י הַמִּנְחָֽה׃
When he had finished offering the tribute, he sent away the people who bore the tribute.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה כַּד שֵׁיצֵי לְקָרָבָא יַת תִּקְרוּבְתָּא וּשְׁלַח יַת עַמָא נַטְלֵי תִּקְרוּבְתָּא.
וישלח את העם – חזר לאחוריו וליוה את חבורת ישראל אשר באו עימו לשאת את המנחה, וליוה אותם עד הגלגל.
He escorted the people. He turned back to accompany the delegation of Yisroelites who came with him to bear the gift. He escorted them until Gilgal.
ויהי כאשר כלה להקריב את המנחה וישלח את העם – חזר לאחוריו וליווה את חבורת ישראל אשר באו עמו לשאת את המנחה וליווה אותם עד הגלגל.
והנה זכר שאחר שהקריב המנחה לעגלון שלח את העם נושאי המנחה ואחר זה שב הוא להמית עגלון ממקום שנשלמה ההצלה לנושאי המנחה מיד מואב אם ירדפום לנקום נקמת אדוניהם, והנה בחר אהוד היות בסכנה לו לבדו לא לנושאי המנחה יחד עם שכבר יתכן ההמלט בקלות יותר כשהיה יחיד ולא היה צריך להשתדל כי אם למלט עצמו עם שבשובו הורה שלא בא אלא על דבר המנחה ולזה הראה עצמו ששכח הדבר שהיה לו לדבר עמו מצד שמצא מקום לדבר אתו זה הדבר לא שכוון זה ממנו על הכוונה הראשונה כי זה כלו ממה שיישיר אל שהסמך בו עגלון להוציא מעליו כל איש בדברו אתו. וזכר שכבר היה עגלון שמן מאד לצורך מה שזכר אחר זה שכבר סגר החלב בעד הלהב.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

והיה מחכמת אהוד שכאשר הקריבה שלח את העם נושאי המנחה, (והם היהודים ההולכים עמו), והוא נשאר יחידי, כי בחר היותו לבדו בסכנה, וגם שלא יורגש בצאתו כל כך כמו בהיותו עם האנשים הרבה עמו.
כלה להקריב – אחר שמסר כל המנחה.
וישלח וגו׳ – כי האחד בקל יוכל להמלט, מה שאין כן כשהם רבים.
וישלח – הלך ללוותם, ועשה זה, א) בל יהיו גם הם בסכנה, ב) בל ירגישו בו אחר שהלך וחזר כאילו שכח דבר.
וַֽיְהִי֙ כַּאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה אהוד לְהַקְרִ֖יב אֶת הַמִּנְחָ֑ה ומסר אותה1, וַיְשַׁלַּח֙ אֶת הָעָ֔ם מישראל2 נֹשְׂאֵ֖י הַמִּנְחָֽה אשר באו איתו, וליוה אותם בחזרה עד הגלגל3, ועשה זאת כדי לא להכניסם גם הם לסכנה4 וגם שיוכל לברוח אח״כ מבלי שירגישו בו5:
1. מצודת דוד.
2. אברבנאל.
3. רש״י, ר״י קרא.
4. אברבנאל, מלבי״ם.
5. אברבנאל, מצודת דוד. ומלבי״ם ביאר כדי שיוכל לעשות את עצמו כאילו שכח דבר מה ולכן חזר, וכך עגלון לא נשמר ממנו.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יט) וְה֣וּא שָׁ֗ב מִן⁠־הַפְּסִילִים֙ אֲשֶׁ֣ר אֶת⁠־הַגִּלְגָּ֔ל וַיֹּ֕אמֶר דְּבַר⁠־סֵ֥תֶר לִ֛י אֵלֶ֖יךָ הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר הָ֔ס וַיֵּֽצְאוּ֙ מֵעָלָ֔יו כׇּל⁠־הָעֹמְדִ֖ים עָלָֽיו׃
But he himself turned back from the quarries that were by Gilgal, and said, "I have a secret errand to you, king". He said, "Keep silence.⁠" All who stood by him went out from him.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְהוּא תַב מִן מַחֲצָבַיָא דְעִם גִלְגָלָא וַאֲמַר פִּתְגָמָא דְסִתְרָא אִית לִי לְמַלָלָא עִמָךְ מַלְכָּא וַאֲמַר סְלִיק וּנְפַקוּ מֵעִלַווֹהִי כָּל דְקַיְמִין עֲלוֹהִי.
והוא שב – יחידי.
מן הפסילים – מקום שפוסלים שם אבנים מן ההר, וכן תרגם יונתן: מןא למחצבייא.
ובא אל עגלון, ויאמר הס – עגלון שיתקו. אמר: הוציאו כל איש מעלי.⁠1
ויונתן תרגם: סליק – הוציאו כל איש. ואף על פי כן, הס – לשון שיתוק הוא, כמו: ויהס כלב (במדבר י״ג:ל׳), וכשמוציאין כל איש אין לך שיתוק גדול מזה.
1. השוו ללשון הפסוק בבראשית מ״ה:א׳.
א. כן בתרגום יונתן ובכ״י פריס 162, לונדון 26879. בכ״י לוצקי: ״אל״.
He then returned alone.
From the quarries. An area where stones were excavated from the mountain. Similarly, Yonatan renders "from the quarries.⁠" Then he went to Eglon,⁠1 and declared to him.⁠2
He said, "Hsst.⁠" Eglon said, "Silence everyone near me!⁠" Yonatan renders, "Leave!⁠" – remove everyone. Still, the term connotes silence.⁠3
1. Ehud’s return to Eglon is not actually discussed in the text. Rashi mentions the return for the sake of clarification.
2. “…I have a matter, etc.”.
3. Silence them by removing them.
והוא שב – יחידי.
מן הפסילים – מקום שפוסלים שם אבנים מן ההר וכן תירגם יונתן מן מחצוביא, ובא לו אל עגלון
ויאמר דבר סתר לי וגו׳.
ויאמר – עגלון
הס – אמר שתקו את הכל מעלי, ויונתן תירגם הס סליק.
מן הפסילים – ממקום שהיו פוסלים שם אבנים. וכן תירגם יונתן: מן מחצביא.
ויש לשאול מאחר שהיה בדעת אהוד להמית עגלון בענין הזה, למה הלך ואחר כך שב, ולמה לא המיתו בעודו שם עם נושאי המנחה, כי יודע היה אחר שיאמר לו: דבר סתר לי שהיה מוציא העומדים עליו. וי״ל כדי שיראה כי עיקר בואו היה להביא המנחה, והלך לו כאשר כלה להקריב המנחה (שופטים ג׳:י״ח) כדי שלא ירגישו בו שבא לדבר אחר אלא על דבר המנחה. וכאשר הלך עד הפסילים, שב כאדם שנזכר ואמר דבר אחד שכחתי לדבר אל המלך. ועוד, שאם ירגישו בו אחר המעשה היה נקל לו להמלט על נפשו ולברוח ממה שהיה אם היה עם נושאי המנחה.
ויאמר הס – שתוק עד שיצאו העומדים עלי.
והוא שב מן הפסילים – פירוש: כי ליווה את העם נושאי המנחה עד הפסילים וחזר עוד משם לעגלון. ופסילים הוא צלמים וצורות חצובים שעושין בני אדם בבנין לנוי.
הפסילים – המקום שהיו פוסלים שם אבנים.
והנה שב אהוד לעגלון ועגלון האמין בו על דבר המנחה שהראו בו ישראל היותם לו לעבדים נאמנים ואמר אהוד לעגלון שדבר סתר לו אליו ולא יתכן לגלותו בפני רבים והנה היה רחוק עדיין אהוד מן המלך כמו שנראה ממה שאחר זה ואמר המלך לעומדים לפניו הם רצה לומר שישתתקו עד שיצאו מעליו כל העומדים עליו כאשר הכירו ממנו כי אין רצונו לשמוע דברים אחרים קודם דברי אהוד ולא היה מן המוסר שישארו שם אלא עם רצונו לשמוע דברי סתר מאהוד.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

והוא הלך לדרכו אחרי כן, ובהיותו חוץ לעיר במקום שהיו חוצבים שם אבנים הנקראים פסילים חזר משם, כאומר שנשכחה ממנו דבר ושהיה חוזר לאומרם, וזה ממה שהבטיח לבב המלך עליו, וכן אמר לו דבר סתר לי אליך, ר״ל שאין לאומרו בפני אנשים אחרים והוא השיבו הס, ר״ל שתוק עד יוציא העומדים שמה.
הפסילים – מקום שמחליקים שם פני האבנים, כמו: ויפסלו בני שלמה (מלכים א ה׳:ל״ב).
הס – ענין שתיקה, כמו: ויהס כלב (במדבר י״ג:ל׳).
מעליו – מאצלו.
והוא שב – עשה עצמו כשוכח דבר מה.
את הגלגל – אצל הגלגל.
דבר סתר – רצה לומר, לזה לא דברתי עמך בהיות פה נושאי המנחה.
ויאמר הס – כאומר, אם דבר סתר הוא בפני בני עמך, שתוק ולא תדבר באזני העומדים מבני עמי.
ויצאו – בשמעם דבר המלך יצאו מעצמם.
ויצאו – עגלון היה בפרוזדור, ומשם יצאו האנשים, ויען שאין דרך שיתקרב איש אל המלך נכנס עגלון להחדר הפנימי, וזה שאמר –
והוא שב – דאג שמא יכוו נושאי המנחה בגחלתו אם לא יצליח, ולכן שלחם והלך עמהם מקצת דרכם, ואח״כ חזר לו אל עגלון.
הס – איננו פועל רק מלה, וממנה נתהוה שרש הסה וחשה, ורובי התיבות ובפרט הפועלים החסרים והנחים נהיו ממלות זעירות הקדמונות בלשון בני אדם כמו עלה מן על, חנן מן חן, כלה מן כל וכיוצא בהן, וכן בכל לשון.
וְה֣וּא בהיותו מחוץ לעיר1, עשה עצמו כשוכח דבר מה2 וְשָׁ֗ב יחידי3 מִן הַפְּסִילִים֙ הוא מקום חציבה4 בו היו פוסלים אבנים מן ההר5 ומחליקים אותן6, אֲשֶׁ֣ר אֶת היה ליד7 הַגִּלְגָּ֔ל, וַיֹּ֕אמֶר אהוד לעגלון דְּבַר סֵ֥תֶר לִ֛י אֵלֶ֖יךָ הַמֶּ֑לֶךְ ולכן לא דברתי עמך בהיות פה נושאי המנחה8, וַיֹּ֣אמֶר עגלון9, הָ֔ס שתוק10 עד שיצאו העומדים עלי11, ובשומעם את דבר המלך12 וַיֵּֽצְאוּ֙ מעצמם13 מֵֽעָלָ֔יו מאצלו14, כָּל הָעֹמְדִ֖ים עָלָֽיו לידו15:
1. אברבנאל.
2. מצודת דוד.
3. רש״י, ר״י קרא.
4. תרגום יונתן.
5. רש״י, ר״י קרא, רד״ק.
6. מצודת ציון.
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. ר״י קרא.
10. מצודת ציון. ורש״י ביאר ״שתקו״ דהיינו הוציאו את כל האנשים ויהיה שקט.
11. רד״ק, מצודת דוד.
12. מצודת דוד.
13. מצודת דוד.
14. מצודת ציון.
15. מצודת ציון.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כ) וְאֵה֣וּד׀ בָּ֣א אֵלָ֗יו וְהֽוּא⁠־יֹ֠שֵׁ֠ב בַּעֲלִיַּ֨ת הַמְּקֵרָ֤ה אֲשֶׁר⁠־לוֹ֙ לְבַדּ֔וֹ וַיֹּ֣אמֶר אֵה֔וּד דְּבַר⁠־אֱלֹהִ֥ים לִ֖י אֵלֶ֑יךָ וַיָּ֖קׇם מֵעַ֥ל הַכִּסֵּֽא׃
Ehud came to him; and he was sitting by himself alone in the cool upper room. Ehud said, "I have a message from God to you.⁠" He arose out of his seat.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאֵהוּד עָאל לְוָתֵיהּ וְהוּא יָתֵיב בַּעֲלִיַת בֵּית קַיְטָא דִילֵיהּ בִּלְחוֹדוֹהִי וַאֲמַר אֵהוּד פִּתְגָמָא דַייָ לִי לְמַלָלָא עִמָךְ וְקָם מֵעַל כּוּרְסֵיהּ.
ויקם מעל הכסא – רב ביבי בש״ר ראובן רות וערפה בנותיו של עגלון היו אמר הקב״ה אתה חלקת לי כבוד ועמדת מכסאך בשביל כבודי חייך שאני מעמיד ממך בן ואני מושיבו על כסאי שנאמר וישב שלמה על כסא י״י למלך (כתוב ברמז ת״מ).
אהוד בן גרא פרנס את ישראל שמונים שנה צא מהם י״(א)[ח] שנים של עגלון מלך מואב בימיו היה שמגר בן ענת בסוף ימיו ובימי עגלון נאמר ויהי בימי שפוט השופטים וגו׳ וימת אלימלך איש נעמי, ואומר אל בנותי כי מר לי מאד מכם כי יצאה בי יד י״י. ואומר בכל אשר יצאו יד י״י היתה בם לרעה. נחשון מת בשנה השנית לצאת בני ישראל מארץ מצרים. שלמון היה מבאי הארץ ומת אחרי יהושע. אחריו דבורה וברק ארבעים שנה, צא מהם שעבוד ליבין מלך כנען כ׳ שנה.
מכל השבטים יצאו שופטים ומלכים ומשבט שמעון לא קם לא שופט ולא מלך בשביל החטא שעשה זמרי בשבטים, ללמדך כמה חמורה הזנות. עתניאל בן קנז משבט יהודה. אהוד משבט בנימן. דבורה וברק מהר אפרים ומקדש נפתלי. גדעון משבט מנשה ואבימלך בנו אחריו, תולע בן פואה משבט יששכר. יאיר הגלעדי מחוות יאיר משבט מנשה. וכן יפתח מיושבי גלעד. אבצן מבית לחם יהודה. אלון משבט זבולון. עבדון בן הלל משבט אפרים. שמשון משבט דן. עלי ושמואל משבט לוי, ומבנימן יצאו מלכים. ומיהודה מלכים. ומאפרים ירבעם. וממנשה יהוא בן נמשי. אבל שמעון לא העמיד לא שופט ולא מלך בשביל עון הזנות, לפיכך נתנה תורה ברית מילה בערוה שיהא יראת המקום מונעת מלעשות החטא. לכל הרגשה והרגשה נתן הקב״ה תורה מה לעשות ומה לא לעשות. ללב ולא תתורו אחרי לבבכם. לעינים ואחרי עיניכם. לאזנים לא תשא שמע שוא. לפה לא תאכל כל תועבה. ללשון תשא את שם. לא תשבעו. ולא תשקרו. לא תענה. לידים אל תשת ידך עם רשע. לעריות לא תנאף ולא תזנה. לרגלים לא תלכו אחרי אלהים אחרים, הרי לא תעשה. ומה לעשות, מלמד ללב ושמתם את דברי אלה על לבבכם. לעינים לא תשכח את אשר ראו עיניך. לאזנים שמע ישראל את החוקים. ללשון ושננתם לבניך. לידים פתוח תפתח את ידך. לערוה ואתם פרו ורבו ואומר קחו נשים והולידו בנים. לרגלים בכל הדרך אשר צוה י״י אלהיכם אתכם תלכו.
בעליית המקרה – בעלייתא קייטא (תרגום יונתן שופטים ג׳:כ׳), שהייתה לאויר וצוננת.
דבר אלהים לי אליך – וצריך אתה לעמוד.
ויקם מעל הכסא – לכך זכה ויצאה ממנו רות המואביה, שרות בת בנוב של עגלון היתה.
א. בתרגום יונתן ובדפוס לובלין נוספה כאן מלת: בית. המלה חסרה בכ״י לוצקי 777 ובכ״י אחרים.
ב. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 163, וכן בדפוס וילנא בבלי נזיר כ״ג:, הוריות י׳:. בכ״י פריס 162, לונדון 26879: בת בנו. בדפוס וילנא בבלי סוטה מ״ז., סנהדרין ק״ה: (חסר ״בת״): ״בתו״.
In his penthouse veranda. In the summer penthouse which was airy and cool.
I have a Divine message for you! Thus, you are required to rise.
He rose from the throne. He therefore merited that Rus was descended from him.
בעליית המקרה – תרגומו בעילית בית קייטא בית הקייץ הבנוי לאויר לקרר את עצמו.
המקרה – שם בפלס מחתה, ולולי הרי״ש היה דגוש. והוא מענין קר וחם, כלומר עליה עשויה חלונות חלונות להכנס בהן הרוח לקרר, ועומדים שם בימי הקיץ. וכן תירגם יונתן: בעליה בית קיטא.
דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא – אמרו רז״ל: לפיכך זכה עגלון שתהא בתו אם למלכות ישראל, והיא רות המואביה שהיתה בת עגלון.
בעלית המקרה – פירוש: בית הקיץ.
המקרה – שם דמיון ראשון כמו תקרה כלשון רז״ל, כי אמרו ימך המקרה (קהלת י׳:י״ח) הוא שם נגזר.
ואחר זה נתקרב אהוד אליו והנה המלך יושב לבדו בעלית המקרה אשר לו והיתה עשויה לקרר בימי הקיץ ולזה היתה העליה ההיא בעלת חלונות רבים כדי שישלוט בה הרוח ויקרר האויר אשר שם ואמר לו אהוד דבר סתר מהאלהים לי אליך ולזה לא יתכן שהיה יושב עגלון וקם מעל הכסא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ואז אהוד בא אליו בהיותו יושב בעלית המקרה, והוא עליה מלאה חלונות להביא קור לבית כי היה זמן קיץ חם מאד, וראה אהוד שלא לדבר אליו בהיותו על הכסא ואהוד רחוק ממנו כי לא יגיע שם החרב, ולכן אמר לו עוד דבר אלהים לי אליך, והמלך עם היותו ממלכי העמים עמד מכסאו לכבוד דברי האלהים.
בעלית – מלשון עליה, הבנויה ממעל.
המקרה – מלשון קור וצינה.
בא אליו – נתקרב אליו.
בעלית המקרה – בהיות הזמן חם, ישב בעליה עשויה בחלונות מרובים להקר עצמו.
לבדו – כי העומדים עליו יצאו.
דבר אלהים – ומהראוי אם כן, לעמוד בעת תשמענה, וכונתו היה להטרידו בקימה לבל ירגיש.
(כ-כא) והוא ישב וכו׳ לבדו – רצה לומר מובדל בפני עצמו, ואהוד בא והתקרב אליו ואמר: דבר אלהים לי אליך ויקם, ובעודו טרוד בקימה וישלח אהוד וכו׳.
והוא יושב וגו׳ – סרס המקרא ופרשהו, והוא יושב לבדו בחדר המקרה אשר לו; המקרה אולי מלשון המקרה במים עליותיו, בית מקורה בקורות ארזים, אך גם המוציאים התיבה מלשון קור ומפרשים חדר שבו ישבו בימות החמה להתקרר צדקו בדבריהם.
וְאֵה֣וּד | בָּ֣א התקרב1 אֵלָ֗יו, וְהֽוּא עגלון, בהיות הזמן חם2, היה יֹ֠שֵׁב לקרר עצמו3 בַּעֲלִיַּ֨ת הגג4 הַמְּקֵרָ֤ה המקררת5 אֲשֶׁר היתה לוֹ֙, והיתה עליה זו צוננת ומאווררת6 בהיותה עשויה חלונות מרובים7, והיה עגלון יושב שם לְבַדּ֔וֹ כי העומדים אשר היו לידו יצאו8, וַיֹּ֣אמֶר אֵה֔וּד לעגלון, דְּבַר סתר9 מֵהָאֱלֹהִ֥ים לִ֖י אֵלֶ֑יךָ, ומן הראוי אם כן, שתעמוד בעת שתשמע אותו10, וַיָּ֖קָם עגלון מֵעַ֥ל הַכִּסֵּֽא11:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. כך משמע ממצודת ציון.
5. מצודת ציון.
6. רש״י.
7. אברבנאל, מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. רלב״ג.
10. רש״י. וכונתו היה להטרידו בקימה לבל ירגיש, מצודת דוד.
11. רב ביבי בש״ר ראובן, רות וערפה בנותיו של עגלון היו, אמר הקב״ה אתה חלקת לי כבוד ועמדת מכסאך בשביל כבודי, חייך שאני מעמיד ממך בן ואני מושיבו על כסאי, שנאמר וישב שלמה על כסא ה׳ למלך, רש״י, רד״ק, ילקוט שמעוני.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כא) וַיִּשְׁלַ֤ח אֵהוּד֙ אֶת⁠־יַ֣ד שְׂמֹאל֔וֹ וַיִּקַּח֙ אֶת⁠־הַחֶ֔רֶב מֵעַ֖ל יֶ֣רֶךְ יְמִינ֑וֹ וַיִּתְקָעֶ֖הָ בְּבִטְנֽוֹ׃
Ehud put forth his left hand and took the sword from his right thigh, and he thrust it into his body.
תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאוֹשִׁיט אֵהוּד יַת יַד שְׂמָאלֵיהּ וּנְסִיב יַת חַרְבָּא מֵעַל יַרְכָא דְיַמִינֵיהּ וּקְבָעָה בִּמְעוֹהִי.
והנה בעת היותו קם מעל הכסא שלח אהוד את יד שמאלו ולקח החרב מעל ירך ימינו ותקע החרב בבטן עגלון והוא לא הרגיש בזה הענין כלל כי בהיותו טרוד לקום עשה זה אהוד עם שעשה זה בידו השמאלית ונכנס בבטנו גם יד החרב אשר שנכנס החרב.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ואז בטרדתו לקום בהיותו שמן מאד, ותקע החרב בבטנו כלה.
ויתקעה – ענין נעיצה ותחיבה, וכן: ויתקעם בלב אבשלום (שמואל ב י״ח:י״ד).
וישלח אהוד – בעוד שהיה טרוד בהקמתו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

והנה בעת שקם עגלון מעל הכסא1, ובהיותו טרוד לקום שהיה בעל בשר וקשה עליו הקימה2, וַיִּשְׁלַ֤ח שלח אֵהוּד֙ אֶת יַ֣ד שְׂמֹאל֔וֹ, וַיִּקַּח֙ אֶת הַחֶ֔רֶב מֵעַ֖ל יֶ֣רֶךְ יְמִינ֑וֹ, וַיִּתְקָעֶ֖הָ ותחב אותה3 בְּבִטְנֽוֹ של עגלון שלא הרגיש בתחבולתו של אהוד4:
1. רלב״ג.
2. רלב״ג, מצודת דוד בפס׳ י״ז.
3. מצודת ציון.
4. רלב״ג.
תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כב) וַיָּבֹ֨א גַֽם⁠־הַנִּצָּ֜ב אַחַ֣ר הַלַּ֗הַב וַיִּסְגֹּ֤ר הַחֵ֙לֶב֙ בְּעַ֣ד הַלַּ֔הַב כִּ֣י לֹ֥א שָׁלַ֛ף הַחֶ֖רֶב מִבִּטְנ֑וֹ וַיֵּצֵ֖א הַֽפַּרְשְׁדֹֽנָה׃
And the handle also went in after the blade, and the fat closed on the blade, for he didn't draw the sword out of his body; and it came out behind.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְעַל אַף דִסְתְּקָא בָּתַר שְׁנָנָא וְטִמְטֵם שׁוּמְנָא בְּאַפֵּי שְׁנָנָא אֲרֵי לָא שְׁלַף חַרְבָּא מִמְעוֹהִי וּנְפַק אוּכְלֵיהּ שְׁפִיךְ.
הנצב – הוא הברזל שהשנןא תחוב לתוכו, שקורין הַלְטְב הוא המעמיד את החרב על פי התערה.
הלהב – הוא השנןג שקורין בְרַנְטְ, ובלעז למא.⁠ד
ויסגור החלב – הוא שומנו, שהיה שמן מאד,⁠ה וכסה את כל ארך החרב.
[כי לא שלף – שלא היה יכול לשלוף מפני סגירת החלב.]⁠ו
ויצא הפרשדנהז – תרגם יונתן: ונפק אוכליה שפיך, עשאו שתי תיבות ושי״ן משמשת לשתיהן, ויצא הפרש שדונה,⁠ח בשפיכה. שפך (ויקרא ד׳:י״ב) – שדא תרגומו.
א. כן בכ״י לונדון 26879, פרמא 3260. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פריס 163: ״שהסכין״.
ב. כן בפריס 162, פריס 163. בכ״י לוצקי 777: ״חלט״.
ג. כן בכ״י לונדון 26879, פרמא 3260. בכ״י לוצקי 777, פריס 163: ״השוכן״.
ד. כן בכ״י לונדון 26879, פרמא 3260. בכ״י לוצקי 777, פריס 163 חסר: ״ובלעז למא״.
ה. כן בכ״י לונדון 26879, פרמא 3260. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פריס 163: הרבה
ו. תוספת זו מופיעה בכ״י לונדון 26879 בלבד. ביאור מקביל מופיע בר״י קרא.
ז. כן בפסוק ובכ״י לונדון 26879. בכ״י לוצקי: ״הפרשידונה״.
ח. כן בכ״י לונדון 26879, פרמא 3260. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פריס 163: ״הפרשדונה״.
The hilt. The iron into which the blade is inserted, called 'hulot' in old French. This balances the sword in its scabbard.
The blade. The sharpened section, called "brant" and "lama" in old French.
The fat closed. His fat. He was extremely corpulent, so that he enclosed the entire length of the dagger.
Waste matter oozed. Yonatan renders, "Spilled waste matter oozed.⁠" He reads this as a contraction of two words with the 'shin' serving both.⁠1 "spilled waste matter" [oozed].⁠2שְׁפַךְ, "spilled", is the translation of שְׁדָא3 according to Yonatan.
1. פַּרְשְׁדֹֽנׇה is read as פֶּרֶשׁ⁠־שְׁדוֹנׇא, “spilled waste matter”, with the middle ש serving as the last letter of פֶּרֶשׁ and the first letter of שְׁדוֹנׇא.
2. The waste matter first spilled from the abdomen into the body, then it oozed from the wound. (Ralbag).
3. Or שְׁדוֹנׇא.
ויבא גם הנצב – היל״ץ בלעז.
אחר הלהב – אחר החרב עצמו.
ויסגור החלב בעד הלהב – שהנצב עיכב את החלב לצאת מבטנו אע״פ שכבר נקב להב החרב לפניו לפי שלא שלף החרב מבטנו.
פרשדונה – תרגו׳ אכליה שפיך תיבה מתחלקת לתיבות, הפרש שדוי, וכמו: אשדות (דברים ג׳:י״ז) – משפך, וכמו: ואשד (במדבר כ״א:ט״ו) – ושפוך, כלו׳ שנשפך הפרש לחוץ.
הנצב – הוא יד החרב, והלהב הוא החרב, ונקראת החרב להב לפי שהוא מתלהב ומתלהט כשהוא משונן וממורט. וכן הוא אומר: ולהב החרב וברק חנית (נחום ג׳:ג׳). ותירגם יונתן: דסתקא בתר שננא.
ואמר: ויבא גם הנצב – כלומר שנכנס גם יד החרב בבטנו, ויסגור החלב שהיה איש שמן.
וסגר החלב בעד הלהב – כלומר בפני הלהב, שלא יכול לשלוף החרב מבטנו והניחו אהוד ויצא.
ויצא הפרשדונה – תירגם יונתן: ונפק אוכליה שפיך. לדעתו המלה מורכבת מן: פרש שתרגו׳ אוכליה, ומן: שדונא שהוא תרגום ושפך ושדי.
וי״מ הפרשדונה – מקום ישיבת הפרשי׳, והמסדרונ׳ – מקום ישיבת העם הבאים אל המלך, והמקום עשוי סדרים סדרים לשבת שם. אבל אחר שאמר: ויצא אהוד המסדרונה (שופטים ג׳:כ״ג), ידמה כי ויצא הראשון אינו אמור על אהוד, ודעת המתרגם נכונה. ותרגם המסדרונה – לאכסדרה.
הנצב אחר הלהב – פירוש: קת הסכין.
ויצא הפרשדנה – פירוש: הפרש. ואין לו דומה.
הנצב – הוא העץ שהוא בית יד החרב כי הוא מציב החרב.
הלהב – הוא החרב כי הוא עשה להט כמו הלהבה.
ויצא הפרשדנה – נכון מאד כי ויצא בכאן כנוי לפרשדונה, ושרשו פרשד והוא אם מטעם פרש, ואם שענינו מענין מיץ או דבר אחר מחלקי הבטן, ומה נוכל להנבא אחר שאין בידינו, כמו שאמר המורה, מלשון העברי כי אם מעט.
והנה סגר החלב בפני הלהב ר״ל שהשומן היה סבה שלא היה יכול אהוד להשיב החרב אליו והנה מפני זה לא שלף אהוד החרב מבטנו ולא יצא הפרש והצואה דרך המכה או יהיה הרצון בזה שכבר הביא גם הנצב אחר הלהב כי כבר סגר החלב בעד הלהב מרוב השומן עד שלא נתאמת לאהוד שיהיה החרב נוגע לחלל הגוף ולזה הכניס שם גם יד הסכין עד שראה שכבר יצא הפרש מהמכה בזולת הוצאתו מבטנו והנה זה הפירוש יותר נכון.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

עד שבא גם הנצב אחר הלהב שהוא יד החרב (שעומד ונצב אחר להב החרב) ואותו גם כן נכנס בבטנו ולא יצא משם עוד החרב, ויצא הפרשדונה שהוא הפרש היושב במעים:
הנצב – הוא יד החרב שמעמיד אותה לעשות מלאכתה.
הלהב – היא ברזל החרב, כי היא מברקת כלהב כשהיא מרוטה, כמו: ולהב חרב (נחום ג׳:ג׳).
שלף – ענין הוצאה, כמו: וחרבו שלופה (יהושע ה׳:י״ג).
הפרשדנה – הפרש והצואה.
גם הנצב – בכדי שימות מיד ולא יצעק תחבה בעומק.
ויסגר החלב – אחז להב החרב לבל תצא מעצמה, כי אהוד לא שלף החרב מבטנו, כי חשש פן יטפטף עליו דם וירגישו הרואים אותו כשהוא יוצא.
ויצא הפרשדנה – גם זה היה סיבה לחשוב שעושה צרכיו, כי הריחו סרחון הצואה.
כי לא שלף – בל יטנפו בגדיו.
ויצא הפרשדונה – וע״י הסרחון טעו עבדיו שמסיך את רגליו,
(ויש מפרשים: הפרשדונה - שיצא למקום שעומדים הפרשים. אבל ממ״ש ויצא אהוד המסדרונה מבואר שויצא הראשונה אינו על אהוד וכן ת״י, והמלה מורכבת פרש שדונה.
הנצב – יד החרב נקראת נצב לפי שמעמידים אותה על החרב ע״י יתדות קטנות נצבות היטב למען לא ינתק הלהב מחמת המכות שמכים בה.
ויצא הפרשדנה – חדר הפרשים ושרי המלך.
(כב-כג) המסדרונה – בית החצרן עשוי סדרים סדרים לשבת שם (רד״ק בשם י״מ והוא לפ״ד הנכון); שתי תיבות אלו אף על פי ששרשם לשון עברי, מהברתם נראה שמלות נכריות הן, לפי שכל לשונות העמים סביבות כנען דומות לל׳ עברי כנראה משמות המלכים והערים, ובכל ארץ כנען וגם בארץ גשן מושב בני ישראל במצרים (ומחוז קרוב היה לכנען) דברו לשון עברי, וישעיה קרא לל׳ עברי עצמו שפת כנען (ישעיהו י״ט:י״ח), ובכן היה אפשר לבני ישראל לבלתי שנות את לשונם במצרים ולבלתי סור ממנהג אבותיהם, ולבלתי התערב במצרים. וזו כונת הפסוק בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לעז; ואם היתה כונת הפסוק כאן להגיד לנו שיצא הפרש מגוף עגלון מדוע יבחר במלה נכריה? וגם לא יטרח להגיד לנו כאלה; וגם הברת תיבת מסדרונה תורה שענין שני השמות קרוב, והכותב בחר בשמות הרגילים בפי בני ישראל בהיותם תחת עול מואב להורות שתי חצרות בית המלך, ועוד מספר לנו הכתוב שסגר החרב בעד הלהב עד כי לא יכול אפילו לשלוף החרב מבטנו, ומהיכן יצא הפרש? והאומר שהריחו ריח רע ומזה חשבו שמסיך הוא את רגליו דורש דרשה של דופי על המקרא שבודאי לא יבא להגידנו דבר נבלה כזאת, וכי לא שלף ר״ל באופן שלא שלף, או לא שלף החרב מבטנו כי ירא פן יזה מדם המכה עליו וזה נכון, ומהמשך הפסוקים נראה ששתי חצרות היו לעלית המקרה, ועבדי המלך לא בלבד יצאו מהעליה כי גם התרחקו מהחצר הפנימית היא הפרשדנה ונכנסו לחצר החצונה היא המסדרונה כדי שלא יחשב המלך שהטו אזן לשמוע דברי אהוד לו, והראיה והוא יצא (אהוד יצא מהפרשדנה) ועבדיו באו (מהמסדרונה לפרשדנה) שאם לא כן להיכן באו? והלא כתוב שהחילו עד בוש טרם יכנסו לעליה? ואמת הוא שהיה ראוי ליכתב ויצא אהוד הפרשדנה ויצא המסדרונה, מ״מ נושא שרש שלף הוא כבר אהוד בלי ספק, ואין צורך לכפול שמו עד הפסוק האחר, ומהמשך הפסוקים ומטבע סיפורי הנביאים נ״ל לבחור בפירוש זה אף על פי שכתב רד״ק שהראשון הוא הנכון, וגם שד״ל מאור דורנו באר כמהו, ומה שכתב ויצא אהוד המסדרונה ויסגר ר״ל אחרי שסגר ואין מזה להקשות לי כי כן דרך לשון הקודש.
ובכדי שימות עגלון מיד ולא יצעק, תחב אהוד את החרב בעומק1, וַיָּבֹ֨א ונכנס בגופו של עגלון גַֽם הַנִּצָּ֜ב יד החרב2 אַחַ֣ר שנכנס בו הַלַּ֗הַב החרב עצמה3, וַיִּסְגֹּ֤ר הַחֵ֙לֶב֙ השומן של בטנו4 בְּעַ֣ד הַלַּ֔הַב וכיסה את כל אורך החרב5, כִּ֣י לֹ֥א שָׁלַ֛ף הוציא6 אהוד את הַחֶ֖רֶב מִבִּטְנ֑וֹ של עגלון, כי השומן סגר בעד להב החרב שלא תצא7, וגם כי חשש פן יטפטף עליו דם וירגישו הרואים אותו כשהוא יוצא8, והמשיך אהוד לתחוב את החרב עד אשר9 וַיֵּצֵ֖א יצאה הַֽפַּרְשְׁדֹֽנָה הצואה של עגלון10, ובגלל הסירחון, טעו עבדיו שעושה עגלון צרכיו11:
1. מצודת דוד.
2. רש״י, רד״ק, מצודת ציון.
3. ר״י קרא, רד״ק. ונקראת כך משום שהוא מבריק כשהוא משונן, רד״ק, מצודת ציון.
4. רש״י.
5. רש״י.
6. מצודת ציון.
7. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
8. מצודת דוד, מלבי״ם.
9. רלב״ג.
10. רלב״ג, אברבנאל, מצודת ציון.
11. מצודת דוד, מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כג) וַיֵּצֵ֥א אֵה֖וּד הַֽמִּסְדְּר֑וֹנָה וַיִּסְגֹּ֞ר דַּלְת֧וֹת הָעֲלִיָּ֛ה בַּעֲד֖וֹ וְנָעָֽל׃
Then Ehud went forth onto the porch, and shut the doors of the upper room on him, and locked them.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּנְפַק אֵהוּד לְאַכְסַדְרָא וַאֲחַר דָשֵׁי עִילִיתָא בְאַפּוֹהִי וְאַגָף.
ויצא אהוד המסדרונה – מן העליה אל המסדרונה – אכסדרא, כת״י.
ונעל – במפתח.
And Ehud went out to the hallway. From the penthouse to the מסדרונה, translated by Targum Yonatan as 'hallway'.
And locked With the key.
המסדרונה – אכסדרה, פורייא בלעז.⁠1
ונעל – במפתח.
1. בלעז: porjé.
בעדו – עליו, וכן: ויסגור י״י בעדו (בראשית ז׳:ט״ז), כלומר סגר דלתות העליה על עגלון כדי שלא יכנסו בני הבית פתאום בצאת אהוד, ולא ירגישו בדבר עד שימלט.
ונעל – הסגירה הוא סגירת הדלתות בלא מנעול, וכאשר אמר: ונעל – אמר כי סגר במנעול, כדי שיחשבו מה שחשבו, ויאחרו מלרדוף אחריו, וימלט בין כך.
ויצא אהוד המסדרונה – פירוש: בית גדול שלפני העליה למושב בני אדם.
ויצא אהוד המסדרונה – זה נדע ענינו, אחר שבידינו שמוש סדר, וזה היה אכסדרה שהיא סדורה לפני העליה.
אחר זה יצא אהוד אל האכסדרה וסגר דלתות העליה בעדו ונעל במפתח ויתכן שהיה המפתח ההוא סוגר מבפנים ומבחוץ ולזה כאשר ראו עבדי עגלון דלתות העליה נעולות חשבו שעגלון נעל אותן על צד הצניעות להיותו מסכך רגליו בחדר המקרה ר״ל שהיה בית הכסא בחדר המקרה והיה נפנה שם כי דרך מי שהוא נפנה לסכך רגליו בבגדו ועושה מהם כמו אהל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ויצא אהוד המסדרונה, שהוא אכסדרה היושבת קודם חדר המלך, וסגר דלתות העליה בעדו ונעל, ר״ל שנעל אותם במפתח, ויורה שהיו פתחי העליה מסודרים באופן שבהדבקם ישארו נעולים מבפנים.
המסדרונה – היא האכסדרה המסודרת בכסאות לישיבת אנשים.
בעדו – כנגדו, כמו: ויסגור ה׳ בעדו (בראשית ז׳:ט״ז).
ונעל – רוצה לומר, גם סגרה בהמנעול.
דלתות העליה – עליות המקרה.
ונעל דלתות החדר הפנימי וע״י שלא היה איש בחיצון, חשבו שהמלך נעל הדלת (ופירוש ונעל במנעול, והמסדרונה - היינו אכסדרה שלפני הבית):
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

וַיֵּצֵ֥א אֵה֖וּד מן העליה אל1 הַֽמִּסְדְּר֑וֹנָה האכסדרה2, וַיִּסְגֹּ֞ר אהוד את דַּלְת֧וֹת הפנים3 של הָעַלִיָּ֛ה הַמְּקֵרׇה4 בַּעֲד֖וֹ כנגדו5, וְנָעָֽל במפתח6 את הדלתות על עגלון7 כדי שיעלו ביניהם כל מיני השערות למה מתעכב המלך לצאת, ובנתיים יאחרו מלרדוף אחריו וכך יספיק להימלט8, וכיוון שלא היה איש בחוץ, חשבו שהמלך הוא זה אשר נעל את הדלתות כדי להתפנות בצניעות9:
1. רש״י.
2. תרגום יונתן, רש״י. והוא מעין אולם גדול שלפני העליה למושב בני אדם, רי״ד, אברבנאל, מצודת ציון.
3. מלבי״ם.
4. ראה בהבהרות שבפס׳ כ׳ לעיל.
5. מצודת ציון.
6. רש״י, מצודת ציון.
7. רד״ק.
8. רד״ק.
9. רלב״ג, מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כד) וְה֤וּא יָצָא֙ וַעֲבָדָ֣יו בָּ֔אוּ וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֛ה דַּלְת֥וֹת הָעֲלִיָּ֖ה נְעֻל֑וֹת וַיֹּ֣אמְר֔וּ אַ֣ךְ מֵסִ֥יךְ ה֛וּא אֶת⁠־רַגְלָ֖יו בַּחֲדַ֥ר הַמְּקֵרָֽה׃
Now when he had gone out, his servants came; and they saw, and behold, the doors of the upper room were locked. They said, "Surely he is covering his feet in the upper chamber.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְהוּא נְפַק וְעַבְדוֹהִי עֲלוֹ וַחֲזוֹ וְהָא דָשֵׁי עִילִיתָא אֲחִידָן וַאֲמַרוּ בְּרַם עָבִיד הוּא יַת צוֹרְכֵיהּ בְּאִדְרוֹן בֵּית קַיְטָא.
והוא יצאא – אהוד יצא, ועבדיו של עגלון באו.
אך מסיך הוא את רגליו – עביד צורכיה,⁠ב הם נקבים הגדולים.⁠ג
א. בכ״י לוצקי נוסף כאן: ״יצא״.
ב. כן בכ״י פריס 162, פריס 163, לונדון 26879. בכ״י לוצקי 777: עושה צרכיו, וכת״י.
ג. כן בכ״י פריס 162, פריס 163, לונדון 26879. בכ״י לוצקי 777: ״גדולים״.
As he left. Ehud left, and Eglon's servants came.
Relieving himself [lit. 'covering his legs']. Performing his necessary bodily functions. This refers to a bowel movement.⁠1
1. When the legs are covered as a matter of modesty. (Metzudas).
אך מסיך הוא את רגליו – תרגומו ברם עביד הוא ית צורכיה, שכל מי שבא ליפנות מסכך הוא את רגליו בבגדיו משום צניעות
מסיך – כמו מסך בצרי, כי הוא מן: סוכך, ר״ל סוכך רגליו, והוא לשון כבוד, כלומר שהיה נפנה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ולכן אמר ויראו והנה דלתות העליה נעולות, וכאשר ראו שהתמהמה עגלון מאד.
מסיך – הוא כנוי לעושה צרכיו, כמו: ויבא שאול להסך את רגליו (שמואל א כ״ד:ג׳), על שם שדרך היושב להפנות, לסכך ולכסות רגליו מחמת צניעות.
והוא יצא – מן המסדרונה.
אך מסיך – רצה לומר, אין דבר רע, אך עושה הוא צרכיו.
ועבדיו באו – אל הפרוזדור.
אך מסיך – כמו מסך בציר״י, סוכך רגליו. וכן הוא במשנה: כל המסיך רגליו טעון טבילה.
מסיך הוא את רגליו – בגדי בני קדם ארוכים כבגדי אשה ובשבתם יכסו רגליהם, ומסיך כמו מסֵך משרש סכך ושממנו נהיה שם סכה, וכן בדברי רז״ל ויבא שאול להסך את רגליו (שמואל א כ״ד:ד׳) מלמד שעשה עצמו כסכה.
וְה֤וּא אהוד1, יָצָא֙ מן המסדרונה2, וַעֲבָדָ֣יו של עגלון3 בָּ֔אוּ אל הפרוזדור4, וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֛ה דַּלְת֥וֹת הָעֲלִיָּ֖ה נְעֻל֑וֹת, וַיֹּ֣אמְר֔וּ כנראה שזה נעול אַ֣ךְ רק משום שֶׁמֵסִ֥יךְ ה֛וּא אֶת רַגְלָ֖יו עושה צרכיו5 בַּחֲדַ֥ר הַמְּקֵרָֽה:
1. רש״י.
2. מצודת דוד.
3. רש״י.
4. מלבי״ם.
5. רש״י, רד״ק, מצודת דוד. והם נקבים גדולים, רש״י. ונקרא כך משום שכל מי שבא ליפנות מסכך הוא את רגליו בבגדיו משום צניעות, מצודת ציון.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כה) וַיָּחִ֣ילוּ עַד⁠־בּ֔וֹשׁ וְהִנֵּ֛ה אֵינֶ֥נּוּ פֹתֵ֖חַ דַּלְת֣וֹת הָעֲלִיָּ֑הא וַיִּקְח֤וּ אֶת⁠־הַמַּפְתֵּ֙חַ֙ וַיִּפְתָּ֔חוּ וְהִנֵּה֙ אֲדֹ֣נֵיהֶ֔ם נֹפֵ֥ל אַ֖רְצָה מֵֽת׃
They waited until they were ashamed; and behold, he didn't open the doors of the upper room. Therefore they took the key, and opened them, and behold, their lord was fallen down dead on the earth.
א. הָעֲלִיָּ֑ה
• מג״ה בדפוס=הָעֲלִיָּ֖ה בטעם טפחא (תקלדה)
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאוֹרִיכוּ עַד סַגִי וְהָא לֵיתוֹהִי פָּתַח דָשֵׁי עִלִיתָא וּנְסִיבוּ יַת מַפְתְּחָא וּפְתַחוּ וְהָא רִבּוֹנְהוֹן טָרִיף רְמֵי עַל אַרְעָא מִית.
עד בוש – עד עיכוב, כלומר עד זמן ארוך.
A considerable time. [lit.] Until [it constituted] delay, as if to say, a considerable time.
ויחילו עד בוש – ואוריכו עד סגי.
ויחילו עד בוש – תירגם יונתן: ואוריכו עד סגי, כלומר עד אשר בושש מאד.
ובוש – הוא פעל עבר מנחי העי״ן בשקל אור, ובושש משה (שמות ל״ב:א׳) – מן המרובע בשקל כונן.
ויקחו את המפתח – כי מצאו אותו מבחוץ במקום שהניח אותו אהוד, כי המפתח היה נועל ופותח מבית ומחוץ.
עד בוש – שם המקור הוא ולא שם דבר.
בוש – מענין בושש.
והנה כאשר המתינו שיעור רב וראו שאיננו פותח דלתות העליה לקחו את המפתח ופתחו הדלתות מבחוץ וראו את אדוניהם נופל ארצה מת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

פתחו הדלתות במפתח אשר היה להם מבחוץ והנה עגלון אדוניהם שוכב מת.
ויחילו – המתינו, כמו: ויחל עוד (בראשית ח׳:י׳).
בוש – ענין איחור, כמו: וישם עד בוש (מלכים ב ח׳:י״א).
המפתח – שם הכלי הפותח המנעול.
עד בוש – עד אחרו זמן הראוי להתעכב בעשיית הצורך.
את המפתח – אשר היה בידם לפתוח מן החוץ.
ויחילו עד בוש – יש הבדל בין מתמהמה, בושש, אחר, התמהמה הוא הפך החש, שהוא בלתי ממהר וזריז רק מתעכב, והבושש הוא אם מתעכב יותר מן הראוי, והמאחר הוא המאחר זמן קבוע ובוש מנחי העי״ן משתתף עם בושש מן הכפולים, והנה תחלה המתינו עד התמהמהם, כי חשבו שמסיך את רגליו ודרך להתמהמה ולהתעכב, אבל אח״כ שהחלו עד בושש יותר משיעור הראוי ואז פתחו במפתח. אבל...
ויחילו – אותיות השרש האמתיות הם חל, ומהן עשו שרש חיל כמו כאן וגם ויחל נח (הראשון בפרשה) ושרש יחל כמו וייחל נח (שהוא השני) לא כן אחילה לפניך (שמואל ב י״ח:ט״ו) בחולם וחסרה הו״ו.
המפתח – שהסיר אהוד לסימן שהמלך רוצה לשבת לבדו.
וַיָּחִ֣ילוּ והמתינו1 זמן רב2 עַד בּ֔וֹשׁ שהתעכבו3 זמן ארוך4 יותר מהזמן הראוי להתעכב בעשיית צרכים5, וְהִנֵּ֛ה עגלון אֵינֶ֥נּוּ פֹתֵ֖חַ את דַּלְת֣וֹת הָֽעֲלִיָּ֖ה, וַיִּקְח֤וּ אֶת הַמַּפְתֵּ֙חַ֙ כי מצאו אותו בחוץ במקום שהניח אותו אהוד6, וַיִּפְתָּ֔חוּ את הדלתות, וְהִנֵּה֙ עגלון אֲדֹ֣נֵיהֶ֔ם נֹפֵ֥ל אַ֖רְצָה מֵֽת:
1. מצודת ציון.
2. רש״י.
3. רד״ק.
4. רש״י.
5. רלב״ג, מצודת דוד, מלבי״ם. בוש הוא ענין איחור, מצודת ציון. יש הבדל בין מתמהמה לבושש, שהתמהמה הוא ההיפך מהזריז דהיינו שהוא מתעכב, והבושש הוא המתעכב יותר מן הראוי. שבתחילה המתינו עד התמהמהם, כי חשבו שמסיך את רגליו ודרך להתמהמה ולהתעכב, ולאחר מכן המשיכו להמתין יותר מן הראוי עד בוש, מלבי״ם.
6. והמפתח היה נועל ופותח מבית ומחוץ, רד״ק, רלב״ג. ואברבנאל ביאר כי פתחו עם מפתחות שהיו להם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כו) וְאֵה֥וּד נִמְלַ֖ט עַ֣ד הִֽתְמַהְמְהָ֑םא וְהוּא֙ עָבַ֣ר אֶת⁠־הַפְּסִילִ֔ים וַיִּמָּלֵ֖ט הַשְּׂעִירָֽתָה׃
Ehud escaped while they waited, and passed beyond the quarries, and escaped to Seirah.
א. הִֽתְמַהְמְהָ֑ם א=הִֽתְמַהְמֳהָ֑ם (חטף קמץ)
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאֵהוּד אִשְׁתְּזִיב עַד אִתְעַכְּבֵיהוֹן וְהוּא עֲבַר יַת מַחְצְבַיָא וְאִשְׁתְּזֵיב לִשְׂעִירָתָא.
נמלט – ברח, אשמוציר בלעז.
עד התמהמהם – בעוד שנתעכבו הם והיו מצפים שיפתח העלייה.⁠א
עד התמהמהםב – כמו: עד שהמלך במסיבו (שיר השירים א׳:י״ב) – בעוד שהמלך במסיבו,⁠ג וכן:⁠ד את האהבה עד שתחפץ (שיר השירים ב׳:ז׳) – בעוד ששניהםה חפצים בה.⁠ו
השעירתה – יער דק ועב, שקורין בְרוֹצַא, וטוב הוא להיחבא בו. והרבה יש בסדר זרעים שענפי אילנות דקים קרויין שיער הופך את השיער (משנה כלאים ד׳:ט׳), אם היה השער כותש (משנה פאה ב׳:ג׳).
א. כן בכ״י פריס 162, פריס 163, לונדון 26879. בכ״י לוצקי 777 הושמט ע״י הדומות מ״בעוד שנתעכבו... עד התמהמהם״.
ב. כן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״המתמהם״.
ג. כן בכ״י פריס 162, פריס 163. בכ״י לוצקי 777, לונדון 26879 חסר ״בעוד שהמלך במסיבו ״.
ד. כן בכ״י פריס 162. מלת ״וכן״ חסרה בכ״י לונדון 26879.
ה. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לונדון 26879: ״ששנינו״ (ותוקן ל״שהיינו״).
ו. כן בכ״י פריס 162, ובשינויים קלים בלונדון 26879. בכ״י לוצקי 777, פריס 163 חסר: ״וכן את האהבה... חפצים בה״.
Escaped. Fled, "eschamocier" in old French.
While [lit. until] they tarried. As in,⁠1 "While the king lounged,⁠"2 "Affection, while still desired"3–while we both desire it.
In the underbrush. A thin-branched, heavily wooded forest, called "brousaille", brush, in old French, excellent for concealment. Frequently, in the order of Zeraim, thin branches are called "sa'ar" – "[He] overturned the branches,⁠"4 "If the branches meshed.⁠"5
1. Rashi cites these quotations to demonstrate that עַד, lit. “until”, may be translated as while”.
2. Shir Hashirim, 1:12.
3. Ibid, 2:7.
4. Kilayim, 4:9.
5. Peah, 2:3.
וימלט השעירתה – וימלט אל היער, כך שמעתי.
עד התמהמהם – בעוד התמהמהם.
והשעירתה – שם מקום.
ובזמן הזה שיתמהמהו על מיתת אדוניהם נשלם ההמלטה לאהוד עד שעבר מקום פיסלי האבנים או יהיה פירוש הפסילים פסילי אלהי מואב כי לא נשלמה ההצלה עד שעבר את הפסילים כי עם מואב היו תמיד הולכים שם לעבוד ע״ג וכאשר עבר המקום ההוא נמלט מהם במקום שהיה שמו שעירתה שהיה לישראל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ואהוד נמלט, ואמרו נמלט עד התמהמהם, רוצה לומר בעוד שהיו טרודים בזה ונתמהמהו במה שזכר:
עד – כמו בעוד.
התמהמהם – ענין עכבה, כמו: לולא התמהמהנו (בראשית מ״ג:י׳).
השעירתה – שם מקום.
עד התמהמהם – בעוד שעכבו והמתינו עד בוש.
את הפסילים – אשר היה בארץ מואב, ונמלט השעירתה אשר היתה מארץ ישראל.
ואהוד נמלט כבר עד התמהמהם – שהוא שיעור שיתמהמהו כשיעור הראוי ולא חשב שיתבוששו יותר משיעור הראוי, ומהר להימלט בעוד שיתמהמהו כשיעור הראוי.
וְאֵה֥וּד נִמְלַ֖ט ברח1 עַ֣ד בעוד2 אנשי עגלון הִֽתְמַהְמְהָ֑ם התמהמהו3 והמתינו שיפתח עגלון את הדלת בעצמו4, וְהוּא֙ אהוד, עָבַ֣ר בינתיים אֶת הַפְּסִילִ֔ים אשר היו בארץ מואב5, וַיִּמָּלֵ֖ט הַשְּׂעִירָֽתָה אל יער שיחים6 בישראל7:
1. רש״י.
2. רש״י, מצודת ציון.
3. מצודת ציון.
4. רש״י.
5. מצודת דוד.
6. לע״ז רש״י, כלי יקר. ויש שביארו כי הוא שם מקום, רד״ק, מצודת ציון.
7. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כז) וַיְהִ֣י בְּבוֹא֔וֹ וַיִּתְקַ֥ע בַּשּׁוֹפָ֖ר בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיֵּרְד֨וּ עִמּ֧וֹ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל מִן⁠־הָהָ֖ר וְה֥וּא לִפְנֵיהֶֽם׃
It happened, when he had come, that he blew a trumpet in the hill country of Ephraim; and the Children of Israel went down with him from the hill country, and he before them.
תרגום יונתןרש״ירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה בְּמֵיתוֹהִי וּתְקַע בְּשׁוֹפָרָא בְּטוּרָא דְבֵית אֶפְרָיִם וּנְחָתוּ עִמֵיהּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן טוּרָא וְהוּא קֳדָמֵיהוֹן.
ויהי בבואו – שעבר את הירדן ובא למקומו בארץ כנען.
בהרא אפרים – שהיה בארץ כנען בעבר הירדן המערבי, וארץ מואב היתה בעבר הירדן במזרחו. מתוך ששלטו בישראל עברו את הירדן וירשו את יריחו, כמו שכתוב למעלה (שופטים ג׳:י״ג), ונתנו נציביהם ושליטיהם על ישראל.
א. כן בפסוק ובכ״י לונדון 26879, פרמא 3260. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פריס 163: ״בארץ״.
It happened that, when he arrived. He crossed the Yardein, and arrived at his place in the land of Canaan.⁠1
At Mount Ephrayim. Which was in the land of Canaan, on the western side of the Yardein. The land of Moav was on the eastern side of the Yardein, but as they had subdued Yisroel and crossed the Yardein, they occupied Yericho as stated above, and installed their princes and governors over Yisroel.
1. The text omits Ehud’s crossing of the Yardein andhis arrival in Canaan. Rashi mentions these events for clarification.
ואז תקע בשופר בהר אפרים לרדוף אחרי מואב בעמד׳ נבהלי׳ על מיתת אדוניהם ולכדו תחלה מעברות הירדן למואב ר״ל למה שנכנסו מעבר לירדן ובזולת מהמקומות שכבשו מואב מישראל בדרך שלא יוכלו מואב לעבו׳ הירדן ולנוס לארצם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

(כז-כט) וכאשר עשה זה מיד חם לבו של אהוד בקרבו ויתקע בשופר, ובא כל ישראל אחריו ולכדו מעברות הירדן והכו בבני מואב אז כעשרת אלפים איש ונמשך מזה ששקטה הארץ ממלחמה שמונים שנה והם ממיתת עתניאל עד הנה, כי שני השעבוד יכנסו בזה המספר, ובספר שמואל (א׳ סי׳ י״ג א׳) בפרשת בן שנה שאול במלכו וגו׳ אחקור עליו בעזרת השם:
בבואו – אל ארץ ישראל.
ויתקע – לעשות סימן להאסף.
ועבר אהוד את הירדן1, וַיְהִ֣י בְּבוֹא֔וֹ אל ארץ ישראל2, התחמם ליבו3, וַיִּתְקַ֥ע בַּשּׁוֹפָ֖ר בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם לסמן לעם להתאסף4, וַיֵּרְד֨וּ עִמּ֧וֹ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵ֛ל מִן הָהָ֖ר, וְה֥וּא למרות שהיה עייף מהריגת עגלון ובריחתו ממואב5, הלך לִפְנֵיהֶֽם בראש6:
1. רש״י.
2. מצודת דוד.
3. אברבנאל.
4. מצודת דוד.
5. כלי יקר.
6. כי רוח ה׳ פעמה בו, ״וקוי ה׳ יחליפו כח״, (ישעיהו מ, לא), כלי יקר.
תרגום יונתןרש״ירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(כח) וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ רִדְפ֣וּ אַחֲרַ֔י כִּֽי⁠־נָתַ֨ן יְהֹוָ֧הי״י֧ אֶת⁠־אֹיְבֵיכֶ֛ם אֶת⁠־מוֹאָ֖ב בְּיֶדְכֶ֑ם וַיֵּרְד֣וּ אַחֲרָ֗יו וַֽיִּלְכְּד֞וּ אֶֽת⁠־מַעְבְּר֤וֹת הַיַּרְדֵּן֙ לְמוֹאָ֔ב וְלֹא⁠־נָתְנ֥וּ אִ֖ישׁ לַעֲבֹֽר׃
He said to them, "Follow after me; for Hashem has delivered your enemies the Moabites into your hand.⁠" They went down after him, and took the fords of the Jordan against the Moabites and didn't allow a man to pass over.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לְהוֹן רְדִיפוּ בַתְרַי אֲרֵי מְסַר יְיָ יַת בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן יַת מוֹאֲבָאֵי בִּידֵיכוֹן וּנְחָתוּ בַתְרוֹהִי וַאֲחַדוּ יַת מְגִיזַת עָבְרָאֵי יַרְדְנָא עַל מוֹאָב וְלָא שְׁבַקוּ אֱנַשׁ לְמֶעְבַר.
רדפו אחריא – להרוג את כלב מואב אשר בעבר הירדןג שלנו.
וילכדו את מעברות הירדן – שלא יעברוהו מואב לנוס אל ארצם.
א. כן בפסוק ובכ״י לונדון 26879, פרמא 3260. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פריס 163: ״אחריהם״.
ב. כן בכ״י פריס 162, פריס 163. בכ״י לוצקי 777 חסרה מלת ״כל״.
ג. בכ״י לונדון 26879 נוסף כאן: ״ובא למקומו בעבר הירדן״.
Charge behind me to wipe out all the Moabites on our side of the Yardein.
Took control of the Yardein passes so that the Moabites could not cross to escape and return to their country.
וילכדו את מעברות הירדן למואב – שכשהיה עגלון מלך מואב מושל על ישראל שם לו נציבים בארץ ישראל וכשגברה יד אהוד על מואב צוה וילכדו את מעברות הירדן למואב ולא נתנו איש מבני מואב שנכנסו לארץ ישראל לעבר את הירדן ולשוב איש אל ביתו.
רדפו אחרי – כיון ששלטו מואב בישראל ולכדו מארצם שמעבר הירדן, כמו שכתוב למעלה: ויירשו את עיר התמרים (שופטים ג׳:י״ג), ועכשיו הכו אהוד וישראל כל מואב שמצאו מעבר הירדן בעיר התמרים ובשאר המקומות, ולכדו מעברות הירדן שלא יעברו מואב מארצם להושיע את אחיהם שהיו בארץ ישראל, כי ארץ מואב היא מעבר הירדן מזרחה סמוך לירדן. או לכדו מעברות הירדן לאותם בני מואב שהיו בארץ ישראל, שלא יוכלו לנוס לארצם.
וילכדו את מעברות הירדן למואב – שהיו בני מואב מעבר מערבי של ירדן כדכתיב לעיל ויירשו את עיר התמרים. וזו היא יריחו.
את מואב – כאלו אמר ר״ל את מואב.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

רדפו – רצה לומר, לכו במרוצה.
כי נתן ה׳ – במה שהספיק בידו להמית את המלך.
מעברות הירדן למואב – כי ארץ מואב היא מעבר הירדן המזרחי, ולכדו מקום מעבר הירדן, לבלי תת לעבור לארצם את אנשי מואב אשר היו בארץ ישראל למשול בה.
ולא נתנו איש לעבר – שמואב היה ביריחו עיר התמרים בעבר הירדן מזה.
רדפו אחרי – באו אחרי ורדפו את אויביכם לשון קצר ע״ד לא תבנה אתהן גזית (יתרו) טחני קמח (ישעיהו מ״ז:ב׳).
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אהוד, רִדְפ֣וּ רוצו1 אַחֲרַ֔י להרוג את כל מואב אשר בעבר הירדן שלנו2, כִּֽי נָתַ֨ן יְהוָ֧ה אֶת אֹיְבֵיכֶ֛ם אֶת מוֹאָ֖ב3 בְּיֶדְכֶ֑ם שסיפק בידי להרוג את מלכם4, וַיֵּרְד֣וּ אַחֲרָ֗יו, וַֽיִּלְכְּד֞וּ אֶת מַעְבְּר֤וֹת הַיַּרְדֵּן֙ המובילות לְמוֹאָ֔ב שלא יעברו מואב שהיו בישראל5 לנוס אל ארצם6 ושלא יבואו ממואב להושיע את המואבים שבישראל7, וְלֹֽא נָתְנ֥וּ לְאִ֖ישׁ לַעֲבֹֽר את הירדן ממקום למקום:
1. מצודת דוד.
2. רש״י.
3. כי לא היו אויבים ושונאים לישראל כמואב, כלי יקר.
4. מצודת דוד.
5. כיון ששלטו מואב בישראל, היו מהם שהתיישבו בחלקים מישראל שמעבר הירדן, רד״ק, רי״ד, מלבי״ם.
6. רש״י, ר״י קרא, רד״ק, מצודת דוד.
7. רד״ק.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כט) וַיַּכּ֨וּ אֶת⁠־מוֹאָ֜ב בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא כַּעֲשֶׂ֤רֶת אֲלָפִים֙ אִ֔ישׁ כׇּל⁠־שָׁמֵ֖ן וְכׇל⁠־אִ֣ישׁ חָ֑יִל וְלֹ֥א נִמְלַ֖ט אִֽישׁ׃
They struck of Moab at that time about ten thousand men, every vigorous man, and every man of valor; and no man escaped.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּקְטַלוּ יַת מוֹאָב בְּעִדָנָא הַהִיא כְּעַסְרָא אַלְפִין גַבְרָא כָּל אֵימְתָן וְכָל גְבַר גִבַּר חֵילָא וְלָא אִישְׁתְּזֵיב אֱנָשׁ.
כל שמן – כלא גבר אימתן (תרגום יונתן שופטים ג׳:כ״ט), [כמו: במשמניו רזון (ישעיהו י׳:ט״ז).]⁠ב
א. כן בכ״י פריס 162, פריס 163. בכ״י לוצקי 777 חסרה מלת ״כל״.
ב. תוספת זו מופיעה בכ״י לונדון 26879 בלבד.
All horrific [lit. corpulent]. Every man awe inspiring.
כל שמן וכל איש חיל – מיתרגם כל אימתן וכל גבר גיבר.
כל שמן – תירגם יונתן: כל אימתן. ותרגם האימים – אימתני, כלומר גבורים, שתפול אימה בלב רואיה. ואמר שמן – כלומר בריאים וחזקים, וכן: ויהרג במשמניהם (תהלים ע״ח:ל״א).
ויש לפרש שמן – עשירים וגדולים. ובדרש: הנה משמני הארץ (בראשית כ״ז:ל״ט) – מן שמיניא די בארעא, כלומר עשירים גדולים, מפיק דוכסין ומעיל דוכסין.
כל איש שמן – פירוש: גבור בעל שמועה, כמו לריח שמניך.
ואחר זה הכו כל הנמצא ממואב בארץ ישראל בערים ההם והיה מספר המואבים שהכו כעשרת אלפים איש. כל שמן וכל איש חיל. ר״ל כל עשיר וכל גבור חיל כי עגלון קבץ שם לפי הנראה היותר חזקים להיותם סמוכים לארץ ישראל כדי שישמרו הארץ שכבשום ויכבשו תמיד מהארץ שנשארה לישראל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

כל שמן – כי בארץ ישראל היו כל המובחרים שבהם.
ולא נמלט – מאותן שהיו בארץ ישראל.
כל שמן – בעל כח.
וַיַּכּ֨וּ ישראל אֶת מוֹאָ֜ב בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא, כַּעֲשֶׂ֤רֶת אֲלָפִים֙ אִ֔ישׁ, כָּל שָׁמֵ֖ן כל עשיר1 וכל גיבור ובעל שם2, וְכָל אִ֣ישׁ חָ֑יִל, וְלֹ֥א נִמְלַ֖ט אִֽישׁ מאותם המואביים שהיו אז בארץ ישראל3:
1. רלב״ג.
2. רי״ד. ויונתן תרגם ״כל אימתן״ דהיינו גבורים שתפול אימה בלב רואיהם, רש״י, ר״י קרא, רד״ק. והגיבורים היו מצויים שם, כי נראה שעגלון הציב את אותם בגבול ישראל כדי שישמרו על הגבול וימשיכו לכבוש את הארץ, רלב״ג, מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ל) וַתִּכָּנַ֤ע מוֹאָב֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא תַּ֖חַת יַ֣ד יִשְׂרָאֵ֑ל וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֖רֶץ שְׁמוֹנִ֥ים שָׁנָֽה׃
So Moab was subdued that day under the hand of Israel. The land had rest for eighty years.
תרגום יונתןרי״דרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאִתַּבָּרוּ מוֹאֲבָאֵי בְּיוֹמָא הַהוּא תְּחוֹת יַד אֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל וּשְׁדוֹכַת אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל תְּמָנָן שְׁנִין.
ותשקוט הארץ שמונים שנה – פירוש: שקטה הארץ ובין הכל היה שמונים שנה בין השעבוד והשקט.
והנה שקטה הארץ שמונים שנה מעת התחלת השעבוד ולזה יהיה זמן ההשקט עד ס״ב שנה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ותכנע – מלשון הכנעה.
שמונים שנה – עד כלות שמונים שנה מזמן התחלת השעבוד.
ותכנע מואב ביום ההוא – לא היתה התשועה כל ימיו רק ביום ההוא לבד (כמו שאמר דבורה בשירתה בימי שמגר חדלו ארחות) רק היה תשועה מועטת שלא יהיו עוד עבדים.
וַתִּכָּנַ֤ע מוֹאָב֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא1 תַּ֖חַת יַ֣ד יִשְׂרָאֵ֑ל, וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֖רֶץ עד כלות2 שְׁמוֹנִ֥ים שָׁנָֽה מזמן תחילת השעבוד3 לאחר מות עתניאל4: (ס)
1. ולא היתה התשועה כל ימיו של אהוד רק ביום ההוא לבד, והיתה תשועה מועטת שלא נהיו עוד עבדים בימיו, מלבי״ם.
2. רי״ד, רלב״ג, מצודת דוד.
3. רי״ד, רלב״ג, מצודת דוד.
4. אברבנאל.
תרגום יונתןרי״דרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לא) וְאַחֲרָ֤יו הָיָה֙ שַׁמְגַּ֣ר בֶּן⁠־עֲנָ֔ת וַיַּ֤ךְ אֶת⁠־פְּלִשְׁתִּים֙ שֵֽׁשׁ⁠־מֵא֣וֹת אִ֔ישׁ בְּמַלְמַ֖ד הַבָּקָ֑ר וַיּ֥וֹשַׁע גַּם⁠־ה֖וּא אֶת⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃
After him was Shamgar the son of Anath, who struck of the Philistines six hundred men with an ox-goad; and he also saved Israel.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּבַתְרוֹהִי הֲוָה שַׁמְגַר בַּר עֲנָת וּקְטַל יַת פְּלִשְׁתָּאֵי שִׁית מְאָה גַבְרִין בִּפְרַשׁ תּוֹרַיָא וּפְרַק אַף הוּא יַת יִשְׂרָאֵל.
מלמד – הואא דרבן (שמואל א י״ג:כ״א) – מרדע,⁠ב אגולון בלעז.
א. כן בכ״י פריס 162, לונדון 26879. בכ״י לוצקי 777, פריס 163 חסרה מלת ״הוא״.
ב. כן בכ״י לונדון 26879, פרמא 3260. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פריס 163: ״דרדע״.
With a goad. A saddle spur, "aiguillon" in old French.
במלמד הבקר – בפרש תורייא, כדגרסינן בבבא מציעא (בבלי ב״מ פ׳.) דנקיט פרשא משלם, אגולו״ן בלעז.⁠1
1. בלעז: aiguillon.
במלמד הבקר – הוא הכלי שבראשו האחד תקוע מחט הנקרא דרבן שמפריש בו החורש את הבקר, נקרא כן כאלו מלמד הבקר לחרישה.
ויונתן תרגם: בפרש תוריא. ומן הלשון הזה נקראו רוכבי סוסים פרשים לפי שמפרישין בפרישין שברגליהם, מלשון: וכצפעוני יפריש (משלי כ״ג:ל״ב).
במלמד הבקר – הוא הדרבן.
במלמד הבקר – הוא הדרבן המלמד המרגיל הבקר לחרוש, וזה כטעם בלחי החמור (שופטים ט״ו:ט״ז) וכן וירד אליו בשבט (שמואל ב כ״ג:כ״א) וכתי׳ הוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל (שמואל ב כ״ג:י״ח).
ספר עוד שאחר אהוד היה מושיע את ישראל שמגר בן ענת והוא הכה את פלשתים שש מאות איש במלמד הבקר הוא אגולייא בלעז. ולא מנה כמה שנים היתה התשועה לישראל על ידו וידמה שלא היתה תשועה שלימה כי הכתוב ספר שכבר הוסיפו בני ישראל לעשו׳ הרע בעיני י״י אחר שמת אהוד ולזה היו ימי שמגר נכללים בעשרים שנה שלחץ ישראל בחזקה יבין מלך כנען על יד סיסרא שר צבאו שהיו לו ט׳ מאות רכב ברזל.
ואמרו: ואחריו היה שמגר בן ענת ויך את פלשתים שש מאות איש וגו׳, הוא ספור שופט שלישי שהיה בימי אהוד ואחריו במדרגה, וזהו שאמר ואחריו היה שמגר וגו׳. והנה במכת האויבים אין ספק שעשה דבר מועט, כי הכה לבד שש מאות איש במלמד הבקר, שהוא כלי שבראש הדרבן שבו מפרישין הבקר שנקרא בלע״ז אגולייאד״ה, אבל עם כל זה הנה הוא הושיע את ישראל שהצילם מהאויבים הרוצים להכות בהם, עם היות שלא הכה הוא באויבים הרבה. ואם נאמר שהיה שמגר אחרי אהוד בזמן, ראוי שנאמין שנכנס ענינו בארבעים שנה של דבורה, ועם שני שעבוד סיסרא ומלך כנען. וחז״ל אמרו ששפט שמגר שנה אחת:
במלמד הבקר – הוא המקל שבראשו, תקועה כעין מחט הנקרא דרבן, ובו מלמד ומורה הבקר לחרישה.
ואחריו – בשנה שמת אהוד היה שמגר לשופט, ומת בשנה ההיא.
גם הוא – רצה לומר, לא היתה תשועתו גדולה כשל אהוד, ומכל מקום גם הוא עשה תשועה מה.
ואחריו היה שמגר כו׳ ויושע גם הוא – וכ״ז תשועה מועטת, באופן שבעת ההיא היה כצד הראשון שאמר בהקדמת הספר (ב׳ יז) וגם אל שופטיהם לא שמעו שלכן לא כתיב בו וישפוט את ישראל (כנ״ל טו).
ויך את פלשתים – שרש הכה לא יורה תמיד מכת מות ולרוב יבא אחריו פועל המית, ואולי שמגר התיצב לפני ת״ר פלשתים הבאים לבוז בז בא״י, וכלי זין אין בידו זולתי מלמד הבקר, והמס לבם עד שנסו מפניו והרג בהם, וכמהו בשמשון, בלחי החמור הניס אלף איש מהפלשתים והרג מהם חמורתים.
וְאַחֲרָ֤יו בשנה שמת אהוד1, הָיָה֙ שַׁמְגַּ֣ר בֶּן עֲנָ֔ת לשופט על ישראל, שנה אחת2, וַיַּ֤ךְ והרג3 שמגר אֶת פְּלִשְׁתִּים֙, שֵֽׁשׁ מֵא֣וֹת אִ֔ישׁ הרג בְּמַלְמַ֖ד הַבָּקָ֑ר במרדע4, וַיֹּ֥שַׁע גַּם ה֖וּא אֶת יִשְׂרָאֵֽל ואולם הגם שעשה תשועה, תשועתו לא היתה גדולה כשל אהוד5: ס
1. מצודת דוד. ואברבנאל ביאר ״אחריו״, אחריו במעלה, לא בזמן, כי היה בזמן אהוד.
2. אברבנאל. ומת בשנה ההיא, מצודת דוד.
3. תרגום יונתן.
4. רש״י. והוא המקל שבראשו תקועה כעין מחט הנקרא דרבן, ובו מלמד ומורה הבקר לחרישה, מצודת ציון. ונקרא כן כאלו מלמד את הבקר לחרישה, רד״ק.
5. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שופטים ג – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, עולם המקרא שופטים ג, תרגום יונתן שופטים ג, ילקוט שמעוני שופטים ג, רש"י שופטים ג, ר"י קרא שופטים ג, רד"ק שופטים ג, רי"ד שופטים ג, ר"י אבן כספי שופטים ג, רלב"ג שופטים ג, רלב"ג תועלות שופטים ג, אברבנאל שופטים ג, מנחת שי שופטים ג, מצודת ציון שופטים ג, מצודת דוד שופטים ג, מלבי"ם שופטים ג, הואיל משה שופטים ג, מקראות שלובות שופטים ג – מקראות שלובות על נביאים וכתובים, באדיבות המהדיר הרב אליהו חדד

Shofetim 3, Olam HaMikra Shofetim 3, Targum Yonatan Shofetim 3, Yalkut Shimoni Shofetim 3, Rashi Shofetim 3 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Shofetim 3, Radak Shofetim 3, Rid Shofetim 3, R. Yosef ibn Kaspi Shofetim 3, Ralbag Shofetim 3, Ralbag Toalot Shofetim 3, Abarbanel Shofetim 3, Minchat Shai Shofetim 3, Metzudat Zion Shofetim 3, Metzudat David Shofetim 3, Malbim Shofetim 3, Hoil Moshe Shofetim 3, Mikraot Sheluvot Shofetim 3

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×