Shemuel I 27 – שמואל א כז‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל⁠־לִבּ֔וֹ עַתָּ֛ה אֶסָּפֶ֥ה יוֹם⁠־אֶחָ֖ד בְּיַד⁠־שָׁא֑וּל אֵֽין⁠־לִ֨י ט֜וֹב כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀ אֶל⁠־אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֗ים וְנוֹאַ֨שׁ מִמֶּ֤נִּי שָׁאוּל֙ לְבַקְשֵׁ֤נִי עוֹד֙ בְּכׇל⁠־גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֔ל וְנִמְלַטְתִּ֖י מִיָּדֽוֹ׃

And David said in his heart, "Now, one day, I shall perish by the hand of Saul. There is nothing better for me than that I should escape into the land of the Philistines; and Saul will despair of seeking me any more in all the borders of Israel. So I shall escape out of his hand.⁠"

תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר דָוִד בְּלִבֵּיהּ דִלְמָא אִתְמְסִיר יוֹמָא חָד בִּידָא דְשָׁאוּל לֵית לִי מִדַעַם דְטַב אֲרֵי אִשְׁתֵּיזָבָא אִשְׁתֵּיזֵב לְאַרַע פְלִשְׁתָּאֵי וִינוּחַ מִנִי שָׁאוּל לְמִבְעֵנִי עוֹד בְּכָל תְּחוּם אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל וְאִשְׁתֵּיזֵיב מִן יְדֵיהּ.

עתה אספה יום אחד – שמא יארוב ויבא עלי פתאום.

Now I might perish one day. Perhaps he will ambush me and suddenly attack me.⁠¹

1. Dovid did not trust Shaul and was convinced that he was laying a trap for him by asking him to remain (Metzudat David).

אספה – לשון כליון.

ונואש – לשון ייאוש.

כי המלט אמלט – בקיצור נכון כמו שהיה נכון ביותר קצור מזה כאמרו אין טוב באדם שיאכל ושתה (קהלת ב׳:כ״ד), שטעמו משיאכל וגו׳.

הארבעים ושנים הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיסמך על הנס אף על פי שרואה תמיד עיני אלהיו בו לשמרו אבל ראוי שירחק מן הסכנה לפי מה שאפשר ולזה ספר שברח דוד בארץ פלשתים מפני ראותו שאי אפשר שתשלם לו השמירה בארץ ישראל בזולת סכנה כי תמיד היה שאול רודפו.

ויאמר דוד אל לבו וגו׳. עם היות שכפי דברי שאול ומאמריו היה ראוי לדוד שלא יפחד עוד ממנו ויבטח לבו שלא ירדפהו עוד, הנה עתה הוסיף דוד לירוא ממנו ממה שירא עד הנה, וזהו שאמר עתה אספה יום אחד ביד שאול אין לי טוב כי אם להמלט ללכת אל ארץ פלשתים ויתיאש ממני ואז אמלט שם מידו, והיה זה לפי שכמו שזכרתי פעמים רבות כל עוד שהיה רואה שאול את דוד מצליח במעשיו ושהשם עמו היה חפץ יותר להרגו, כי היה אז מתאמת אצלו שימלוך אחריו, וכראות דוד עתה ששאול נבהל מאשר היה השם אתו ושנמסר שתי פעמים בידו ושהיה אומר גם עשה תעשה וגם יכול תוכל, אמר דוד בלבו בלי ספק עתה יקנא בי יותר ממה שהיה מקנא עד עתה וישתדל יותר לרדוף אחרי ויום אחד אספה בידו.

לבקשני עוד – בספרים כ״י ובקצת דפוסים ישנים הקו״ף רפה.

אספה – ענין כליון.

ונואש – מלשון יאוש, כמו: לא אמרת נואש (ישעיהו נ״ז:י׳).

עתה אספה – כי אחר שכרת כנף המעיל, חשב שלא יוסיף עוד לרדוף אחריו כאשר בתחלה, אבל אחר שראה שעם כל זה רודפו, וחשש עוד כי פן בעבור שרואה טוב הצלחתו, ישכיל עוד לבוא פתאום ויהיה נספה ביום אחד, רצה לומר: מבלי דעת טרם בואו.

לבקשני עוד – כאשר בקשני עד הנה בכל גבול ישראל.

עתה אספה יום אחד ביד שאול כי לאו בכל יומא מתרחיש ניסא, וגם שהעושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, וחשב פן כבר כלו זכיותיו בשתי הצלות הקודמות, וזה שכתוב אין לי טוב כי המלט אמלט אל ארץ פלשתים ובזה אנצל מג׳ טעמים,

א. כי בעודי בארץ חושב שאול שאני אוסף אלי אנשים כדי למרוד בו, לא כן אם אהיה בארץ פלשתים, וזה שכתוב ונואש ממני שאול

ב. שאחר שידע שלא ימצאני יתיאש מלבקשני, וזה שכתוב ונואש שאול לבקשני עוד בכל גבול ישראל

ג. אף שיעלה על לבו לילך אחרי לארץ פלשתים ונמלטתי מידו כי יצילני מלך פלשתים.

עתה אספה – כבר העירותי בתחלת הסימן הקודם שנראה ששני המאורעות המסופרים בסימן כ״ד וכ״ו אחד הם, שנגד הסברא הוא שדוד יבטח להתגורר בין הזפים שנית אחר שבגדו בו פעם אחת, ואפילו אם תמצא לומר שלא ידע דוד מאומה מרכילותם אל שאול ושאמת הוא ששני פעמים נפל שאול ביד דוד במערה ובתוך שינתו, מ״מ מאורע שני זה קודם מעשה נבל היה, ודוד לא מהר לצאת מא״י בבטחו על בני יהודה שיקומו לעזרתו, או לכל הפחות יעלימו משאול מקום מחבואו ויגידו לו אם שאול ירדף אחריו, עכשו שראה שנבל היה כ״כ כפוי טובה עמו אחד שהוא הציל אותו ואת רכושו מיד פלשתים השודדים, ירא פן יהיו בארץ עוד נבלים כמהו שיסגירוהו ביד שאול, ועבר הוא ואנשיו אל אכיש.

אספה – אהיה נמסר או אפול בידו.

אחרי שכרת דוד את כנף מעיל שאול חשב שלא יוסיף שאול עוד לרדוף אחריו, אבל אחרי שראה שלמרות זאת המשיך לרודפו, חשש כי ימשיך עוד לרודפו בעבור שרואה את טוב הצלחתו¹, וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל-לִבּ֔וֹ בליבו, עַתָּ֛ה ששאול רואה שה׳ עימי, ללא ספק יקנא בי יותר ממה שהיה מקנא עד עכשיו, וישתדל יותר לרדוף אחרי², ומשכך אֶסָּפֶ֥ה³ יוֹם-אֶחָ֖ד בְּיַד-שָׁא֑וּל שמא יארוב ויבוא עלי פתאום⁴, וכיוון שלא בכל יום מתרחש נס⁵ אֵֽין-לִ֨י ט֜וֹב כִּ֣י אם הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט⁶ להימלט | אֶל-אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֗ים, וְכך נוֹאַ֨שׁ יתייאש⁷ מִמֶּ֤נִּי שָׁאוּל֙ לְבַקְשֵׁ֤נִי עוֹד֙ כמו שבקשני⁸ בְּכָל-גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֔ל, וְנִמְלַטְתִּ֖י שם מִיָּדֽוֹ כי אף אם ירדוף אותי שם, יצילני מלך פלשתים⁹:

1. מצודת דוד.

2. אברבנאל.

3. לשון כליון, רד״ק, מצודת ציון.

4. רש״י.

5. וגם שהעושים לו נס מנכים לו מזכיותיו, וחשב דוד פן כבר כלו זכיותיו בשתי ההצלות הקודמות, מלבי״ם.

6. לעתים המקרא מכפיל מילה לחיזוק העניין, ראה רד״ק שמואל ב׳ טז-יג (וכן שמואל ב כא-יד).

7. רד״ק, מצודת ציון.

8. מצודת דוד.

9. מלבי״ם. מלבי״ם מבאר ג׳ טעמים שדוד ינצל ע״י שיברח לארץ פלשתים, א׳ מפני שכשהוא בארץ חושב שאול שאוסף אנשים כדי למרוד בו, לא כן אם יהיה בארץ פלשתים, ב׳ בארץ פלשתים הוא לא יכול לחפשנו שאינה תחת מלכותו, וזהו שאמר ״ונואש שאול לבקשני עוד בכל גבול ישראל״, ג׳ אף אם יחליט ללכת לארץ פלשתים, יוכל להימלט מידו כי מלך פלשתים לא יסגיר אותו.

תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) וַיָּ֣קׇם דָּוִ֔ד וַיַּעֲבֹ֣ר ה֔וּא וְשֵׁשׁ⁠־מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ אֶל⁠־אָכִ֥ישׁ בֶּן⁠־מָע֖וֹךְ מֶ֥לֶךְ גַּֽת׃

And David arose, and passed over, he and the six hundred men that were with him, to Achish the son of Maoch, king of Gath.

תרגום יונתןרד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְקָם דָוִד וַעֲבַר הוּא וְשִׁית מְאָה גַבְרָא דְעִמֵיהּ לְוַת אָכִישׁ בַּר מָעוֹךְ מַלְכָּא דְגַת.

אל אכיש בן מעוך מלך גת – יש לשאול היאך הלך אליו, והוא היה כבר בסכנה עמו עד שהתהולל ונמלט משם? ויש לפרש כי בפעם ההיא היה דוד לבדו והתנכר שם, וכשראה שהכירוהו, פחד, אבל עתה בא בשש מאות איש, וקודם שנכנס לגת שלח לאכיש כי התבאש בשאול ובעמו, ואם ירצה ישב עמו הוא ואנשיו ויעזרוהו להלחם בישראל, והודיע עצמו כי הוא דוד. ואכיש קבלו בשלום וישב עמו.

אל אכיש בן מעוך – אף על פי שפעם אחרת נסתכן לפניו ובנס גדול נוצל, אז הלך בלא רשותו וברח מרוב פחדו והלך אליו, כדכתיב ויברח ביום ההוא מפני שאול ויבא אל אכיש, אבל עכשיו עשה מדעת ושלח לו שלוחים והבטיחו והלך אליו ברצונו וברשותו.

אכיש בן מעוך – הנראה הוא שאיננו אכיש הנזכר לפנים.

(ב-ד) ועם היות דוד מאמין בדברי השם יתברך ובהבטחותיו לא רצה להסמך על הנס, וראה להמלט בארץ פלשתים והלך אל אכיש מלך גת עם אנשיו ונשיו. ועם היות שבראשונה הלך דוד אליו ופחד ממנו והתהולל ונמלט משם, הנה היה אז הולך שמה לבדו, ועתה בהיות עמו שש מאות איש ונתפרסם הדבר שהיה נבאש את שאול ואת עמו, השלים את אכיש לשבת עמו ולשרתו ולהלחם בישראל ובכל אויביו, ואכיש קבלו בסבר פנים יפות ולכן בטח בו והלך לארצו:

בן מעוך – בקצת ספרים העי״ן בשורק ושגגה היא שהמסרה מעידה לית מלאפום וחד ומעוך וכתות.

אל אכיש – אף שמבראשונה פחד ממנו והתהולל בידם ונמלט, אבל כאשר בא ושש מאות איש עמו, ואף נודע שנבאש בשאול, השלים עמו אכיש לשבת אצלו, ולהיות סר למשמעתו.

ויקם דוד ויעבר הגם שכאשר ברח תחלה אל אכיש היה בסכנה (כנ״ל כ״א) אז בא יחידי וחשדו שבא כמרגל וגם לא היה מקוה תועלת מאיש אחד, לא כן עתה שבא עם שש מאות איש שלא נחשדו למרגלים והיה מקוה שיהיו מאנשי חילו ליום קרב ומלחמה, וזה שכתוב ויעבר הוא ושש מאות איש.

אכיש בן מעוך – הוסיף שם אביו, וזה הביא איזה מפרש לסברא שאיננו המלך הנזכר למעלה כ״א, ואין להכריע.

ולמרות שדוד האמין בדברי ה׳ ובהבטחותיו, לא רצה לסמוך על הנס¹, ולכן שלח דוד לאכיש כי נבאש בשאול ובעמו, ואם ירצה ישב עמו הוא ואנשיו ויעזרוהו להילחם בישראל², ואכיש הסכים לקבלו³, וַיָּ֣קָם דָּוִ֔ד, וַיַּעֲבֹ֣ר ה֔וּא וְשֵׁשׁ-מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ אֲשֶׁ֣ר היו עִמּ֑וֹ אֶל-אָכִ֥ישׁ בֶּן-מָע֖וֹךְ מֶ֥לֶךְ גַּֽת:

1. אברבנאל.

2. ולהטעותו אמר כן, שלא היתה כוונתו חלילה להילחם בישראל כפי שיבואר בפרק זה ובפרק כח.

3. ולכן לא פחד מאכיש מלך גת, למרות שבפעם הראשונה שנמלט לארץ פלשתים רצה להורגו ודוד נאלץ לעשות עצמו שוטה כדי להינצל, רד״ק, רי״ד, אברבנאל. וגם שאז בא יחידי וחשדו שבא כמרגל, וגם לא היתה תועלת מאיש אחד, לא כן עתה שבא עם שש מאות איש שלא נחשדו למרגלים, והיה אכיש מקוה שאנשי חילו של דוד יעזרו לו ביום מלחמה, מלבי״ם.

תרגום יונתןרד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ג) וַיֵּ֩שֶׁב֩ דָּוִ֨ד עִם⁠־אָכִ֥ישׁ בְּגַ֛ת ה֥וּא וַאֲנָשָׁ֖יו אִ֣ישׁ וּבֵית֑וֹ דָּוִד֙ וּשְׁתֵּ֣י נָשָׁ֔יו אֲחִינֹ֙עַם֙ הַיִּזְרְעֵאלִ֔ת וַֽאֲבִיגַ֥יִל אֵֽשֶׁת⁠־נָבָ֖ל הַֽכַּרְמְלִֽית׃

And David dwelled with Achish at Gath, he and his men, every man with his household, even David with his two wives, Ahinoam the Jezreelitess and Abigail the Carmelitess, Nabal's wife.

תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וִיתֵיב דָוִד עִם אָכִישׁ בְּגַת הוּא וְגַבְרוֹהִי גְבַר וֶאֱנַשׁ בֵיתֵיה דָוִד וְתַרְתֵּין נְשׁוֹהִי אֲחִנוֹעַם דְמִיזְרְעֶאל וַאֲבִיגַיִל אִתַּת נָבָל דְמִכַּרְמְלָא.

ואביגיל אשת נבל הכרמלי – הפליג כותב הספר הזה בשקדו בזכרו אביגיל בכל מקום אחר שלקחה דוד בקצת תחבולות, לתארה באשת נבל להעירנו כי בזה אבק ממין ענין בת שבע, ואם הכתוב לא האריך בזאת, ואיך שיהיה הנה י״י הטוב מחל הכל לדוד משיח י״י ועבד יי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

היזרעאלת – במקצת ספרים כ״י חסר יו״ד ונמסר עליו ה׳ ב׳ חסר יו״ד והכי נמי נמסר במסרה רבתא מערכת אות היו״ד זיל קרי התם.

[טעם ב׳] תחלה בא בלא בני בית וחשש שיברח ממנו לא כן עתה שבאו איש וביתו, וזה שכתוב וישב וכו׳ איש וביתו.

וַיֵּשֶׁב֩ דָּוִ֨ד עִם-אָכִ֥ישׁ בְּגַ֛ת, וכיוון שכבר לא חשש מאכיש התיישב שם¹ ה֥וּא וַאֲנָשָׁ֖יו אִ֣ישׁ וּבֵית֑וֹ, דָּוִד֙ וּשְׁתֵּ֣י נָשָׁ֔יו אֲחִינֹ֙עַם֙ הַיִּזְרְעֵאלִ֔ית² וַאֲבִיגַ֥יִל שהיתה בתחילה³ אֵֽשֶׁת-נָבָ֖ל⁴ הַֽכַּרְמְלִֽית:

1. מלבי״ם.

2. והקדים אחינועם שלקחה בתולה ולא היה לה בעל אחר משא״כ אביגיל שהיתה בתחילה אשת נבל, כלי יקר. מלבי״ם מבאר שזהו טעם נוסף שאכיש הסכים שדוד ישב בארצו, שכעת הוא לא חושש שדוד יברח אחרי שנשותיו נמצאות בארצו.

3. כלי יקר, חומת אנך.

4. ואמר אשת נבל דזה חשיבותה שהיתה ביד הנחש וניצולה ונתעלית להיות אשת מלך חסיד, חומת אנך.

תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותהכל

(ד) וַיֻּגַּ֣ד לְשָׁא֔וּל כִּֽי⁠־בָרַ֥ח דָּוִ֖ד גַּ֑ת וְלֹא⁠־[יָסַ֥ף] (יוסף) ע֖וֹד לְבַקְשֽׁוֹ׃

And it was told to Saul that David had fled to Gath; and he did not seek him anymore.

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שיהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְאִתְחַוָא לְשָׁאוּל אֲרֵי עֲרַק דָוִד לְגַת וְלָא אוֹסִיף עוֹד לְמִבְעוֹהִי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

יוסף – יסף קרי.

ולא יסף – אם כן אם לא היה יודע בו שברח אל גת היה מבקשהו עוד.

וַיֻּגַּ֣ד לְשָׁא֔וּל כִּֽי-בָרַ֥ח דָּוִ֖ד אל גַּ֑ת וְאולם לֹֽא-יָסַ֥ף (יוסף כתיב) הוסיף ע֖וֹד שאול לְבַקְשֽׁוֹ: ס

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שיהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ה) וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל⁠־אָכִ֗ישׁ אִם⁠־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ⁠־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת עָרֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה וְאֵ֣שְׁבָה שָּׁ֑ם וְלָ֨מָּה יֵשֵׁ֧ב עַבְדְּךָ֛ בְּעִ֥יר הַמַּמְלָכָ֖ה עִמָּֽךְ׃

And David said to Achish, "If now I have found favor in your eyes, let them give me a place in one of the cities in the country, that I may dwell there; for why should your servant dwell in the royal city with you?⁠"

תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר דָוִד לְאָכִישׁ אִם כְּעַן אַשְׁכָּחֵית רַחֲמִין בְּעֵינָךְ יִתְּנוּן לִי אֲתַר בַּחֲדָא מִן קִרְוֵי חַקְלָא וְאֵתֵיב תַּמָן וּלְמָא יְתֵיב עַבְדָךְ בְּקִירְוַת מַלְכוּתָא עִמָךְ.

ולמה ישב עבדך וגו׳ – ואהיה לך למשא.

Why should your servant remain… And be a burden to you.⁠¹

1. Probably, Dovid did not want to live with idolaters and therefore asked in a diplomatic fashion, e.g., ‘Why should your servant be a burden to you,’ to settle in a separate city.

ולמה ישב עבדך – פי׳: פן אהיה עליך למשא. ודעת דוד היה כדי שלא ירגישו בו בפשטו על המקומות, ושיהיה לו ולאנשיו עיר להם לבדם.

באחת ערי השדה – רוצה לומר באחת הערים הבלתי מוקפים חומה.

(ה-יב) הארבעים ושלשה הוא להודיע עוצם אהבת דוד עמו כי גם בעת שברח מארץ ישראל והיה בארץ פלשתים היה נלחם מלחמות י״י בשונאי ישראל והיה מכלה אותם לא יחיה איש מהם והיה מחכמת דוד שעשה הענין באופן שחשב אכיש כי דוד היה רודף ישראל והורגם ובזה בטח בו יותר לחשבו כי הבאש הבאיש בעמו ישראל ולזאת הסבה השתדל דוד שלא ישב את אכיש בעיר המלוכה.

והנה בקש דוד ממנו שיתן לו מקום לשבת בו עם כל אנשיו איש וביתו באחת ערי השדה, רוצה לומר שלא היה מבקש עיר דלתים ובריח להשגב בו, כי אולי יפחד אכיש מלתתה לו, ולכן שאל אחד מערי השדה לשבת בה והם ערי הפרזות, כי בהיותו יושב בערי הממלכה עמו יהיה לו למשא כבד, ואי אפשר לשני מלכים לשבת יחדיו. ואין ספק שכוון בזה דוד גם כן כדי שלא ירגישו בו פלשתים בפשטו לשלול שלל ולבוז בז:

ערי השדה – מבלי חומה סביב, כי חשב פן לא יאמין בו אכיש לתת לו עיר בצורה, כי פן ישגב בחוזק העיר וימרוד בו.

בעיר הממלכה עמך – כי אהיה למשא לך, כי יתייקרו המזונות בעבור אנשי.

אם נא – פי׳ מה שהקפיד שישב דוקא בעיר המלוכה הוא או מפני שירא ממנו פן ימרוד בו, ובעיר המלוכה יש חיל המלך, ועל זה אמר אם נא מצאתי חן בל תחשדני או מפני שירא שהפלשתים ירעו לו בהיותו אתם שלא בעיר המלכות, ע״ז בקש יתנו לי מקום היינו מקום מיוחד נבדל מפלשתים או מפני שירא למסור לו עיר חומה דלתים ובריח פן ישגב שם, על זה אמר בערי השדה היינו עיר פרזי.

וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל-אָכִ֗ישׁ, אִם-נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ-לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת מֵעָרֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה שאינם מוקפות חומה¹, וְאֵ֣שְׁבָה שָּׁ֑ם, וְלָ֨מָּה יֵשֵׁ֧ב עַבְדְּךָ֛ בְּעִ֥יר הַמַּמְלָכָ֖ה עִמָּֽךְ להיות לך למשא?⁠² שכן שם יתייקרו המזונות בעבור אנשי³, ודעת דוד היתה כדי שלא ירגישו בכך שהוא פושט על המקומות, ושיהיה לו ולאנשיו עיר להם לבדם⁴:

1. רלב״ג. כי חשב דוד שלא יאמין בו אכיש לתת לו עיר בצורה, פן ישגב בחוזק העיר וימרוד בו, אברבנאל, מצודת דוד.

2. רש״י.

3. מצודת דוד.

4. רד״ק, אברבנאל.

תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ו) וַיִּתֶּן⁠־ל֥וֹ אָכִ֛ישׁ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא אֶת⁠־צִֽקְלָ֑ג לָכֵ֞ן הָיְתָ֤ה צִֽקְלַג֙ לְמַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

Then Achish gave him Ziklag that day; therefore Ziklag belongs to the kings of Judah to this day.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל

וִיהַב לֵיה אָכִישׁ בְּיוֹמָא הַהוּא יַת צִקְלָג בְּכֵן הֲוָת צִקְלָג לְמַלְכַיָא דְבֵית יְהוּדָה עַד יוֹמָא הָדֵין.

לכן היתה צקלג למלכי יהודה – שאם באו מלכי ישראל לעורר אל צקלג לאחר שכיבשו ישראל את צקלג היו משיבין מלכי יהודה והלא אכיש נתנה לנו לדוד.

למלכי יהודה – אעפ״י שאנו רואים כי בעת כיבוש הארץ היתה צקלג לבני יהודה, אפשר כי על שם סופו נכתבה שם. או אפשר שכבשוה אז, ואחרי כן לקחוה פלשתים מידם, ומיום שישב בה דוד נשארה לו, על כן היתה למלכי יהודה מהיום ההוא ומעלה. לפיכך אמר: למלכי יהודה, ולא אמר: ליהודה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

ואכיש נתן לו את צקלג ומפני זה נשאר העיר אחרי כן למלכי יהודה. ועם היות שבכיבוש הארץ (יהושע ט״ז ל״א) תמצא שהיתה צקלג לשבט יהודה, הדעת נותן שאחרי כן לקחו אותה פלשתים מידם, ומעת שישב דוד שמה נתנה לו אכיש ונשארה למלכי יהודה, ולכן אמר כאן על כן היתה צקלג למלכי יהודה, ולא אמר לשבט יהודה כמו שהיה בחלוקת הארץ, כי אם למלכים שבאו מבית דוד אחריו שהורישוה ממנו. ואמרו עד היום הזה, יורה שלא אמר זה כי אם המחבר שקבץ דברי שמואל ודברי נתן, והוא לדעתי ירמיהו הנביא כמו שכתבתי בהקדמת הספרים האלה:

צקלג – נ״א ציקלג מלא וי״ס שהצד״י במאריך בשניהם שבפסוק אף על פי שאין בהם יו״ד כמ״ש בסי׳ ל׳ דספר זה ובספר שני סי׳ ד.

לכן היתה צקלג – סבירין על כן. מסורת.

ויתן לו וכו׳ את צקלג – אף שבספר יהושע נאמר: שהיתה מנחלת יהודה (יהושע ט״ו:ל״א), אולי לאחר זה לקחוה הפלשתים מידם.

למלכי יהודה – כי אכיש נתנה לדוד, ולא החזירה לכל בני השבט.

וַיִּתֶּן-ל֥וֹ אָכִ֛ישׁ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא אֶת-צִֽקְלָ֑ג אשר היתה שייכת לנחלת יהודה לפני שכבשו אותה פלשתים¹, לָכֵ֞ן הָיְתָ֤ה צִֽקְלַג֙ מכאן והלאה לְמַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה לנחלה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה בו ערכו את ספר שמואל², כי אכיש נתנה לדוד ולא החזירה אכיש לכל בני השבט³: פ

1. רד״ק, מצודת דוד. ויתכן גם לפרש שאע״פ שאנו רואים כי בעת כיבוש הארץ היתה צקלג לבני יהודה, אפשר כי על שם סופו נכתבה שם, רד״ק.

2. ראה ביאור לעיל פרק ה׳ פסוק ה׳. והמחבר שקיבץ דברי שמואל ודברי נתן, הוא לדעת אברבנאל ירמיהו הנביא.

3. אברבנאל, מצודת דוד.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל

(ז) וַֽיְהִי֙ מִסְפַּ֣ר הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁר⁠־יָשַׁ֥ב דָּוִ֖ד בִּשְׂדֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֑ים יָמִ֖ים וְאַרְבָּעָ֥ה חֳדָשִֽׁים׃

And the number of the days that David dwelled in the country of the Philistines was a full year and four months.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה מִנְיַן יוֹמַיָא דִיתֵיב דָוִד בְּקִרְוֵי פְלִשְׁתָּאֵי יוֹמִין עִדַן בְּעִדַן וְאַרְבְּעָא יַרְחִין.

ימים וארבעה חדשים – מיעוט ימים שנים. ואי אפשר לפרש ימים זה שנה, שהרי לא הלך דוד אצל אכיש עד שמת שמואל, ושאול לא מלך אחר מיתת שמואל אלא ארבעה חדשים, כמו ששנינו בסדר עולם. וגם ממנין שנותיו של עלי, ועשרים שנה שהיה הארון בקרית יערים, הרי ששים שנה, צא מהם חמשים ושתים של שמואל, ושנה אחת לעיבורו עם ארבעה חדשים הללו, ושבע שנים שמלך דוד בחברון קודם שהביא את הארון מקרית יערים, נמצא שלא מלך שאול אחר מיתת שמואל יותר מארבעה חדשים.

Days and four months. The minimum [number] of days is two. It is impossible to explain this word, 'יָמִים' as a year¹ because Dovid did not go to Achish until Shemuel had died, and Shaul only reigned after Shemuel's death² four months, as we learned in Seder Olam. Also [this can be deduced from the following:] the number of Eli's years [forty years which he judged Yisroel],⁠³ and the twenty years that the Ark was in Kiryas Ye'arim⁴ total sixty years. Subtract from that Shemuel's fifty-two years, plus one year from his conception, with these four months, plus the seven years which Dovid reigned in Chevron⁵ before he brought the Ark from Kiryas Ye'arim. This [calculation] discloses that Shaul reigned after Shemuel's death but four months.

1. As we find יָמִים to mean ‘year’ in Bereshit 41:1.

2. Therefore יָמִים is to be taken literally, i.e., days.

3. Above 4:18.

4. Above 7:2.

5. II Shemuel 2:5.

ימים וארבעה חדשים – ימים הוא שנה שלימה שכל ימות החדשים כלין בה שאין ימים בעולם יותר.

ימים וארבעה חדשים – פירושו שנה וארבעה חדשים.

ימים וארבעה חדשים – לא יתכן לפרש ימים זה שנה, שהרי שאול לא מלך אלא שתי שנים, וכל הענינים שהיו לדוד עם שאול אי אפשר שבשמנה חדשים היו. ועוד, כי דוד לא ירד בשדה פלשתים אלא אחר מיתת שמואל, ומיתת שמואל לא קדמה למיתת שאול אלא שבעה חדשים. לפיכך אנו מפרשים: ימים – כמשמעו, ורוצה לומר: ארבעה חדשים וקצת ימים מהחדש החמישי. וכן תרגם יונתן: יומין וארבעה ירחין. ובקצת נוסחאות יש: עידן בעידן וארבעה ירחין, ר״ל: שנה וארבעה חדשים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

וזכר הכתוב שהימים אשר ישב דוד בשדה פלשתים היו ימים וארבעה חדשים, והמפרשים למה שיקבלו ששאול לא מלך כי אם שתי שנים בלבד הוצרכו לפרש ימים ממש, ואמרו שהיו ד׳ חדשים ועוד ימי מספר מהחדש החמישי. וכבר כתבתי (בסימן י״ג) שהוא דעת נפסד לומר שלא מלך שאול כי אם ב׳ שנים, וגם לדבריהם היה ראוי שיאמר הכתוב בכאן החדשים השלמים ראשונה ואחר כך יזכור הימים ויאמר ד׳ חדשים וימים, כל שכן שאכיש אמר אל סרני פלשתים (סימן כ״ט ג׳) הלא זה דוד אשר היה אתי זה ימים או זה שנים, הנה אמר שהיה אתו שנים ונדחקו המפרשים בו. אבל הנכון לפרש שימים בכאן הוא כמו (בראשית מ״א א׳) ויהיה מקץ שנתים ימים, ויגיד שכל הימים אשר ישב דוד בשדה פלשתים היו שתי שנים וארבעה חדשים, ואולי נכללו בהם הימים אשר ישב שמה קודם לזה. ויונתן תרגם כפי הנוסחא האמתית עדן בעדן וארבעה ירחין, רוצה לומר שנה אחת וארבעה חדשים וזהו הנכון להאמין בזה, וכפי זה לא יאמין יונתן בן עוזיאל שהיו שני שנים מלכות שאול לבד כחכמינו ז״ל:

ימים – שנה.

ימים רצה לומר בגת ישב ימים אחדים ובצקלג ישב ארבעה חדשים – ועל כן הקדים ימים לחדשים.

ימים – שנה תמימה.

וַֽיְהִי֙ מִסְפַּ֣ר הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁר-יָשַׁ֥ב דָּוִ֖ד בִּשְׂדֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֑ים בגת ובצקלג¹, יָמִ֖ים אחדים בגת² וְאַרְבָּעָ֥ה חֳדָשִֽׁים בצקלג³:

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. מלבי״ם. ותרגום יונתן, רש״י, ורד״ק ביארו כי סה״כ היה בערי פלשתים ארבעה חודשים ויומיים. ור״י קרא, אברבנאל ומצודת ציון ביארו שנה וארבע חודשים (כמו נוסחאות אחרות של תרגום יונתן). וראה ברש״י שמבאר שלפי החשבון שלא מלך שאול אחרי מיתת שמואל אלא ארבעה חודשים יוצא שהיה זה יומיים וד׳ חודשים.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ח) וַיַּ֤עַל דָּוִד֙ וַאֲנָשָׁ֔יו וַֽיִּפְשְׁט֛וּ אֶל⁠־הַגְּשׁוּרִ֥י [וְהַגִּזְרִ֖י] (והגרזי)^א וְהָעֲמָלֵקִ֑י כִּ֣י הֵ֜נָּה יֹשְׁב֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר מֵעוֹלָ֔ם בּוֹאֲךָ֥ שׁ֖וּרָה וְעַד⁠־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

And David and his men went up, and made a raid upon the Geshurites, and the Gizrites, and the Amalekites; for those were the inhabitants of the land, who were of old, as you go to Shur, even to the land of Egypt.

א. [וְהַגִּזְרִ֖י] (והגרזי) א-כתיב=וְהַגִּרִ֖זְי

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּסְלִיק דָוִד וְגַבְרוֹהִי וְאִתְנְגִידוּ עַל גְשׁוּרָאֵי וְעַל גִזְרָאֵי וַעֲמַלְקָאֵי אֲרֵי אִינוּן יַתְבַת אַרְעָא דְמֵעַלְמָא מַעֲלָנָא דְחַגְרָא וְעַד אַרְעָא דְמִצְרַיִם.

ויעל דוד – לשון הוה, הוא תמיד היה רגיל בכך.

בואך שורה – מן מעלנא דחגרא.

Dovid…would go up. This is the present tense, i.e., he was always accustomed doing this.

In the direction of Shur. From the entrance of Shur.

כי הנה יושבות – כלומר כי הנה המקומות יושבות הארץ, שמקומות לשון נקיבה.

כי הנה ישבות הארץ אשר מעולם – לא הלכו בגולה מעולם, וידע דוד שימצא שלל רב בהם.

כי הנה יושבות הארץ אשר מעולם – פי׳: כי אותן משפחות שזכר היו יושבות באותה הארץ מקדם לבטח עד בואכה שורה ועד ארץ מצרים, ולפיכך לא היו נשמרים, כי לא היתה להם מלחמה עם אדם, ודוד בא עליהם והכה הארץ ושלל שלל רב, ולא היה נודע מי היה עושה להם זאת הרעה, כי לא יחיה איש ואשה.

ויעל דוד ואנשיו – הנה – הם.

כי הנה יושבות – פירוש: כי היו יושבות סמוך לו.

הארץ אשר מעולם – ישבו בה^א ולא ניטלטלו ממקומם עד שור עד ארץ מצרים.

א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פריס 217, פריס 218: ״כך״. בכ״י לייפציג 41: ״בך״.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

ויעל דוד ואנשיו וגו׳. ספר שדוד ואנשיו לא היה להם לאכול, ולזה מפאת ההכרח היו הולכים אל ארץ הגשורי והגרזי והעמלקי. והמפרשים חשבו שהאומות האלה לא היו נשמרים כי לא היה להם מלחמה עם אדם, ושזהו אמרו כי הנה יושבות הארץ אשר מעולם והם היו מגבול אשור ועד גבול ארץ מצרים, ושדוד היה מכה בהם ולוקח שלל רב ולא היו יודעים מי היה עושה להם הרעה הזאת, לפי שלא יחיה דוד אדם מהם שהיה ממית כלם בארצם. והדבר הזה זר אצלי מאד, לפי שהיא בגידה רבה לדוד להכות אנשי הארץ ולהבאיש את ריחו עמהם, והיה מרד גדול לאכיש מלך הארץ אשר עשה עמו חסד להכות אנשיו ועמו, והיה דוד בזה אם כן משלם רעה תחת טובה, ואם היה עושה זה פעמים רבות (כמו שכתוב כה עשה דוד וכה משפטו כל הימים אשר ישב בשדה פלשתים) אם כן איך נאמר שלא היה משאיר איש ואשה במקומות אשר הוא הולך? והוא כבר בלתי אפשר, וגם שימיתם כלם איך אכיש ואנשיו לא מצאו ארצותם שממה ועריהם שרופות אש וזרים אוכלים אותה? ואיך לא היו חוקרים מי עשה הדבר הרע הזה? ואיך היה אפשרי שלא יתוודע הדבר בהיות שנעשה פעמים רבות? והנראה אלי שהיו האומות האלה גשורי וגרזי ועמלק שנואי נפש אכיש ושהם היו אויביו, ולכן היה דוד מכה בהם ושולל שללם ולא היה זה בגידה לאכיש ולא לעמו, ולכן לא היה אכיש ואנשיו חוקרים עליו ולא היה איש מהגוים ההם צועק אליו על רעתו, והראיה לזה שלא אמר הכתוב שפשטו דוד ואנשיו אל ערי פלשתים כי אם אל הגשורי והגרזי והעמלקי הרחוקים משם, כי היו בואך שורה ועד ארץ כוש ודוד היה יושב בשדה פלשתים, ולא זכר הכתוב שהוא מכה בהם חלילה לו מזה, ועוד יורה על זה מה שאמר אחרי כן הנער המצרי עבד איש העמלקי אל דוד (בסימן ל׳ י״ד) אנחנו פשטנו נגב הכרתי ועל אשר ליהודה ועל נגב כלב ואת צקלג שרפנו באש, והכרתי היה משפחה מפלשתים, והוא המורה שהעמלקי היה מאויבי הפלשתים ולכן פשטו על ארצם, ומזה הצד גם כן פשטו אל צקלג עם היות ששרפו אותה מפני דוד שהיה יושב בה, וכן אמר (שם שם ט״ז) והנם נטושים על פני כל הארץ אוכלים ושותים וחוגגים בכל השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה, ולזה תמצא שלא הלך העמלקי עם הפלשתים למלחמה על שאול, לפי שלא היה מהם ולא מהמונם, אבל בראותם שהלכו הם למלחמה פשטו בארצם לשלול שלל ולבוז בז כדרך האויבים, ולהיותם אויבי אכיש ושונאי ארצו היה דוד מתפשט אליהם להכותם, ולא היה בזה בוגד ופושע לאכיש ולעמו.

והגרזי – והגזרי קרי.

ויפשטו – התפזרו כדרך הנלחמים.

בואך שורה – עד אשר תבוא לשור, וכאלו ידבר עם מי שמכיר המקום.

כי הנה וכו׳ – רצה לומר: לפי שהיו מעולם מיושבי הארץ ההיא, ולא באה עליהם מלחמה לטרדם ממנה, לזה לא היו נשמרים, ועשה בהם דוד כרצונו.

השאלות:

אם היו יושבי הארץ איך הכה בם תחת טוב שלם רע ואיך לא התירא שיודע לאכיש?

כי הנה ישבות הארץ – באר שפשט על אומות האלה מפני שהיו יושבות הארץ ועל ידי כן היה להם תגר עם פלשתים כדרך השכנים ולא יקפידו פלשתים על שנלחם בם,

ב. שהנה יושבות הארץ מעולם – מימות יהושע והם מן השבע עממין שקיים בהם מצות לא תחיה כל נשמה על זה אמר בואכה שורה וכו׳ כמוזכר בספר יהושע.

הגשורי וגו׳ – לפי דברי החכם שווארץ בתבואות הארץ שלו יש כאן אם למסורת ולא למקרא והנכון גרזי, וגשור וגרז היו שני מקומות לדרום א״י כמו ארץ העמלקי (כי הנה יושבות וגו׳), ויש שם עוד בימינו שני כפרים בשם Adshut, Bet Dshirsì; ומ״מ שני גשור היו אחד סמוך לארץ פלשתים במערבית דרומית והוא הנזכר כאן, ואחד בקרן מזרחית צפונית סמוך לארם (יהושע י״ב) ועליו לך תלמי זקנו של אבשלום וכן כתוב בשמואל ב ט״ו:ח׳ בשבתי בגשור בארם; ותאלמנה שפתי שקר הדוברות שדוד בגד באכיש המטיב עמו והכה מבני ארצו, שכל יושבי מקומות אלו היו משודדי ישראל כמו עמלק והיו בוזזים ג״כ ארץ פלשתים בצאתם גדודים (למטה ל׳:ט״ז), רק דוד כחש באכיש באמור לו שהכה מבני יהודה למען יאמין בו שהבאיש בשאול ויהיה לו עבד עולם.

הנה ישבות – לשון נקבה, אולי היה בדעת הכותב שם אומה (שנים עשר נשיאים לאמתם, סוף חיי שרה).

^א(בואך שורה – חסרה תיבת מן, מבואך שורה למזרח עד גבול ארץ מצרים למערב.)

א. ברשימת התיקונים שהדפיס בסוף פירושו לאיוב, מחק המחבר את ביאורו במהדורה קמא המופיע כאן בסוגריים העגולים.

ובתקופה אשר היו בארץ פלשתים, לא היה לדוד ואנשיו אוכל לאכול, ומפאת ההכרח¹ וַיַּ֤עַל היה עולה² דָּוִד֙ הוא וַֽאֲנָשָׁ֔יו, וַֽיִּפְשְׁט֛וּ והיו פושטים על האויב³ ולשם כך התפזרו כדרך הנלחמים⁴, אֶל-הַגְּשׁוּרִ֥י וְהַגִּזְרִ֖י (והגרזי כתיב) וְהָעֲמָלֵקִ֑י שהיו מעיקים לישראל⁵ ואשר היו גם שנואי אכיש⁶, והסיבה שבאו לפשוט דוקא על מקומות אלו היא כִּ֣י הֵ֜נָּה באותם המקומות⁷ שהיו יֹשְׁב֤וֹת אותן המשפחות⁸, היתה הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר מֵֽעוֹלָ֔ם מקדם לבטח⁹, ולא היו נשמרים כי לא היתה להם מלחמה עם אדם¹⁰, והיה גבולם עד בּוֹאֲךָ֥ הדרך בה מגיעים אל שׁ֖וּרָה שור¹¹ וְעַד-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם, ועשה בהם דוד כרצונו¹²:

1. אברבנאל.

2. רש״י.

3. מלבי״ם ביאר כי היו אלה משבע עממים שקיים בהם דוד מצוות ״לא תחיה כל נשמה״ (דברים כ׳ ט״ז).

4. מצודת ציון.

5. כך משמע לענ״ד ממלבי״ם.

6. אברבנאל.

7. ר״י קרא.

8. רד״ק.

9. רד״ק.

10. רד״ק.

11. מצודת ציון.

12. מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ט) וְהִכָּ֤ה דָוִד֙ אֶת⁠־הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א יְחַיֶּ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֑ה וְלָקַח֩ צֹ֨אן וּבָקָ֜ר וַחֲמֹרִ֤ים וּגְמַלִּים֙ וּבְגָדִ֔ים וַיָּ֖שׇׁב וַיָּבֹ֥א אֶל⁠־אָכִֽישׁ׃

And David smote the land, and left neither man nor woman alive, and took away the sheep, and the oxen, and the donkeys, and the camels, and the apparel. And he returned and came to Achish.

תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּמְחֵי דָוִד יַת יַתְבֵי אַרְעָא וְלָא מְקַיֵם גְבַר וְאִתָּא וּשְׁבָא עָאן וְתוֹרִין וַחֲמָרִין וְגַמְלִין וּנְסִיב לְבוּשִׁין וְתָאִיב וְאָתֵי לְוַת אָכִישׁ.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

ומה שאמר הכתוב ואיש ואשה לא יחיה דוד, אין הכוונה שלא ישאיר במקומות אשר יפשטו שם איש ואשה פן יבואו להגיד לגת, כי הם היו אויבי אכיש ואיך יבואו לצעוק ולהגיד דבר? אבל היתה הכוונה שדוד כאשר היה מכה הערים ההם לא היה לוקח נפשות בשבי ומביא אותם לגת כדרך הלוחמים ששבים טף ונשים, לפי שאותם העבדים השבויים אשר יביאו לו יגידו בגת מאיזו ארץ המה:

ולא יחיה רצה לומר לא החיה מן השבי לעבדים ולשפחות כמו שיאמר אח״ז רק ולקח צאן ובקר וכו׳.

וישב פי׳ ותמיד בעת ששב היה בא אל אכיש להגיד לו.

וְהִכָּ֤ה דָוִד֙ אֶת-הָאָ֔רֶץ, וְולא היה נודע מי היה עושה להם זאת הרעה כי¹ לֹ֥א יְחַיֶּ֖ה היה דוד משאיר חי אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֑ה מן השבי לעבדים ולשפחות², וְרק³ לָקַח֩ מהם כשלל, צֹ֨אן וּבָקָ֜ר וַחֲמֹרִ֤ים וּגְמַלִּים֙ וּבְגָדִ֔ים, וַיָּ֖שָׁב ותמיד כשהיה חוזר⁴ וַיָּבֹ֥א היה בא דוד אֶל-אָכִֽישׁ:

1. רד״ק.

2. מלבי״ם.

3. מלבי״ם.

4. מלבי״ם.

תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(י) וַיֹּ֣אמֶר אָכִ֔ישׁ אַל⁠־פְּשַׁטְתֶּ֖ם הַיּ֑וֹם וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד עַל⁠־נֶ֤גֶב יְהוּדָה֙ וְעַל⁠־נֶ֣גֶב הַיְּרַחְמְאֵלִ֔י וְאֶל⁠־נֶ֖גֶב הַקֵּינִֽי׃

And Achish said, "Where have you made a raid today?⁠" And David said, "Against the South of Judah, and against the South of the Jerahmeelites, and against the South of the Kenites.⁠"

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר אָכִישׁ לְאָן אִתְנְגַדְתּוּן יוֹמָא דֵין וַאֲמַר דָוִד עַל דָרוֹם יְהוּדָה וְעַל דָרוֹם יְרַחְמְאֵלָה וּלְדָרוֹם שַׁלְמָאָה.

[^אאל פשטתם היום –...] ׳אל תאמר לרעך׳ (משלי ג, כח). אם כך, ה-א׳ כאן היא במקום ע׳ [׳אל׳ במקום ׳על׳]. גם מן התשובה אפשר להביא ראיה לכך, שכן הוא אומר ״על נגב יהודה ועל נגב ירחמאלי״. הכוונה היא ״על מי פשטתם היום״. ייתכן גם שה-ל׳ באה במקום נ׳, ולפי זה מדובר בשאלה על מקום, כמו ׳אן הלכתם׳ (שמואל א׳ י, יד).⁠¹

1. השוו פירוש תנחום: הארבריקר (לעיל הערה 12), עמ׳ 44.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

אל פשטתם – למ״ד מתחלפת בנו״ן, כמו: ויעש לו נשכה בספר עזרא (נחמיה י״ג:ז׳) – כמו לשכה.

Where did you raid. The 'ל' is interchangeable with a 'נ' [so the word אֶל=אָן which means 'where'], as in "he prepared a large chamber [נִשְׁכָּה],⁠"¹ in the Book of Ezra, meaning the equivalent of לִשְׁכָּה [=chamber].

1. Nechemyoh 13:7.

אל פשטתם – אנה פשטתם היום למלחמה, והוא השיבו על נגב יהודה ועל נגב הירחמאילי שהן ערי ישראל והוא לא עשה כן כי אם ויפשטו אל הגשורי ואל הגזרי ואל העמלקי (שמואל א כ״ז:ח׳).

אל פשטתם – אן פשטתם.

אל פשטתם היום – כמו: אן. פי׳: כי חיילות פושטים ורצים בארץ לשלול שלל ולבוז בז,⁠¹ כמו: לשכה (נחמיה י״ג:ה׳) ונשכה (נחמיה י״ג:ז׳). וכן תרגם יונתן: לאן אתנגדתון יומא דין.

והחכם רבי יונה פירשו בחלוף עי״ן לאל״ף, ויהיה מי מסתתר עמו, כלומר: על מי פשטתם.

והחכם רבינו אברהם אבן עזרא פי׳ כמשמעו, והוא דרך שאלה: לא פשטתם היום? והם השיבו: כן פשטנו במקום פלוני ופלוני.

על נגב יהודה – פעם היו אומרים: על נגב יהודה, פעמים: על נגב הירחמאלי, פעמים: על נגב הקני.

וירחמאלי – היא משפחה משבט יהודה, והיא משפחת ירחמאל בן חצרות. וכן זוכר אותה בשלוח דוד להם מהשלל: ולאשר בערי הירחמאלי ולאשר בערי הקני (שמואל א ל׳:כ״ט). נראה כי סמוכות היו ערי אלו המשפחות אלו לאלו.

והקני – הוא משפחת יתרו שנתגיירו וישבו בתוך בני יהודה כמו שכתוב בספר שופטים.

ופי׳ דרום – כתרגומו.

1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו י׳:ו׳.

אל פשטתם – כמו אן, שהלמ״ד יתחלף בנו״ן, כמו לשכה נשכה.

אל פשטתם – כמשמעו דרך שאלה כאלו אמר הלא פשטתם היום או אם לא פשטתם.

וענה דוד על נגב יהודה – כאלו כתב אבל על נגב יהודה וגו׳. כי אכיש שאל שני קצות הסותר בכח כדרך כל אם, לא, והלא, וכן כשיונח החיוב לבד בפעל כמו שקדם לנו. ודוד השיב אבל פשטנו על נגב יהודה וגו׳. וכל אלה הקצורים בכאן לפי העברי וההגיון.

אל פשטתם – הוא כמו על והרצון בו על מי פשטתם וזה מבואר מתשובת דוד לו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

והיה זה לפי שדוד כאשר היה אומר אליו אכיש אל פשטתם היום, שפירושו אן פשטתם היום הזה לעשות מלחמה, או הוא כדברי ראב״ע שפירש אותו כמשמעו, שהיה אומר אכיש אל פשטתם היום רוצה לומר וכי לא פשטתם היום ולא עשיתם מאומה מלחמה? היו אז דוד ואנשיו משיבים אליו כן פשטנו על נגב יהודה, ופעמים אומרים נגב הירחמיאלי שהיא משפחה משבט יהודה ואל נגב הקני שהם מבני חובב שהיו נסמכים ומתחברים אל בני ישראל, וכל זה כדי שיבטח לבו בדוד בחשבו שנבאש בישראל והיה עושה להם מלחמה, לא להיות מה שהם היו עושים בגידה וקשר, והיה דעתו במאמר הזה כדי שיבטח אכיש בו, ואף שיודע אחרי כן שהכו הגשורי והגרזי והעמלקי לא יחוש דוד לזה, כי יאמר כאשר באנו מגבול יהודה עברנו בהם ונלחמנו בהם גם כן כי אויבי המלך הם, וכדי לכסות זה היה מתחבולת דוד ואנשיו שלא יביאו עבדים עמהם שיכחישו דבריהם.

הירחמאלי – היו״ד דגושה בספרים מדוייקים.

אל – ענינו לא.

פשטתם – נתפזרתם, להלחם לשלול שלל.

נגב יהודה – בדרומה של יהודה.

הירחמאלי – שם משפחה מבני יהודה.

הקיני – מבני חובב חותן משה, שהיו מתחברים לישראל וגרו בנחלת יהודה.

ויאמר אכיש – וכשהיה אכיש אומר לו: וכי לא פשטתם היום ולא עשיתם מאומה מלחמה.

ויאמר דוד – והיה דוד משיב: כן פשטנו גם היום, פעם אמר לו על נגב יהודה, ופעם אמר לו על נגב הירחמאלי וכו׳, למען יחשוב שהבאיש בעמו.

ויאמר אכיש שאלו בתמיה וכי אל פשטתם היום הלא בודאי פשטתם והיה משיב כמסיח לפי תומו על נגב יהודה וכו׳ שיחשוב אכיש כי נבאש בישראל.

אל פשטתם – אל במקום אן, למ״ד נחלפת בנו״ן כמו לשכה ונשכה (נחמיה י״ג:ז׳), ואן או אנה הוא כמו אין (מאין אתם, ויצא) שהוא כמו איפה, ואין לא ואל נרדפים.

וַיֹּ֣אמֶר וכאשר היה אומר לו¹ אָכִ֔ישׁ אַל- לאן² ועל מי³ פְּשַׁטְתֶּ֖ם הַיּ֑וֹם? וַיֹּ֣אמֶר היה משיבו⁴ דָּוִ֗ד כמסיח לפי תומו⁵, כי פשט על ישראל, למרות שהיה פושט אל הגשורי ואל הגזרי ואל העמלקי⁶, וכך פעם היה עונה לו שפשט⁷ עַל-נֶ֤גֶב דרום⁸ יְהוּדָה֙, וְפעם אחרת היה משיבו⁹ עַל-נֶ֣גֶב דרום הַיַּרְחְמְאֵלִ֔י שמבני יהודה¹⁰, וְפעם אחרת היה משיבו¹¹ אֶל-נֶ֖גֶב דרום הַקֵּינִֽי¹², והיה עונה כך דוד למען יחשוב אכיש שהבאיש דוד בעמו¹³, ויבטח לב אכיש בדוד¹⁴:

1. מצודת דוד.

2. רש״י, רי״ד.

3. רלב״ג. ואבן עזרא (מובא ברד״ק) ומצודת דוד ביארו ששאלתו היתה וכי לא פשטתם היום?.

4. מצודת דוד.

5. מלבי״ם.

6. ר״י קרא.

7. רד״ק, מצודת דוד.

8. מצודת ציון.

9. רד״ק, מצודת דוד.

10. רד״ק, מצודת ציון.

11. רד״ק, מצודת דוד.

12. מבני חובב חותן משה, שהיו מתחברים לישראל וגרו בנחלת יהודה, רד״ק, מצודת ציון.

13. מצודת דוד, מלבי״ם.

14. ואף אם היה נודע אחרי כן לאכיש כי היכו את הגשורי והגרזי והעמלקי, לא היה חושש דוד לזה, כי יכול היה לומר שכאשר באו מגבול יהודה, עברו דרכם ונלחמו בהם, שכן אויבי המלך הם, וכדי לכסות דבר זה היה מתחבולת דוד ואנשיו שלא יביאו עבדים עמהם שיכחישו דבריהם, אברבנאל, מלבי״ם.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יא) וְאִ֨ישׁ וְאִשָּׁ֜ה לֹא⁠־יְחַיֶּ֣ה דָוִ֗ד לְהָבִ֥יא גַת֙ לֵאמֹ֔ר פֶּן⁠־יַגִּ֥דוּ עָלֵ֖ינוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה⁠־עָשָׂ֤ה דָוִד֙ וְכֹ֣ה מִשְׁפָּט֔וֹ כׇּ֨ל⁠־הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יָשַׁ֖ב בִּשְׂדֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים׃

And David left neither man nor woman alive, to bring them to Gath, saying, "Lest they should tell on us, saying, 'So did David, and so has been his manner all the time he has dwelled in the country of the Philistines.'"

תרגום יונתןמיוחס לר״י קראר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּגְבַר וְאִתָּא לָא מְקַיֵם דָוִד לְאַיְתָאָה לְגַת לְמֵימָר דִלְמָא יְחַווּן עֲלָנָא לְמֵימָר כְּדֵין עֲבַד דָוִד וּכְדֵין הֲוַת הִלְכָתֵיהּ כָּל יוֹמִין דַהֲוָה יָתֵיב בְּקִירְוֵי פְלִשְׁתָּאֵי.

כה עשה דוד וכה משפטו – כה עשה דוד שפושט אל הגשורי והגרזי והעמלקי (שמואל א כ״ז:ח׳) שהן תחת יד אכיש וכה משפטו שאינו מחיה איש ואשה שיגיד.

לאמר כה עשה דוד – הטעם שיאמרו כה עשה דוד כי אמרו וכה משפטו וגו׳. היא גזרה אחרת.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

ולזה לא יחיה דוד איש ואשה להביא אל גת, ואין המלט משישארו שם אנשים הבורחים מהמלחמה והנחבאים, אבל המה לא יבואו להגיד דבר כי היו המה אויבי פלשתים ולא יבואו בארצם. הנה התבאר מה שאמרתי והארכתי בזה להסיר מעל דוד בחיר השם בגידה כזאת, ועם זה הותרה השאלה הששית:

משפטו – מנהגו, כמו: ומשפט הכהנים (שמואל א ב׳:י״ג).

ואיש וכו׳ – מאנשי הגשורי וכו׳.

לאמר – כי אמר: פן יגידו לאמר שעליהם פושטים, לא על בני עמו.

ואיש רצה לומר וזה היה הטעם שלא היה מביא איש ואשה מן השבי שלא יגידו לאמר שכה עשה דוד ועל ידי כן.

עלינו לאמר – יגידו עלינו בדברם, ובאמת תיבת לאמר מיותרת.

וְאִ֨ישׁ וְאִשָּׁ֜ה מבני הגשורי וכו׳¹ לֹֽא-יְחַיֶּ֣ה היה משאיר חי דָוִ֗ד לְהָבִ֥יא אותם לְגַת֙, לֵאמֹ֔ר כי אמר דוד² פֶּן-יַגִּ֥דוּ עָלֵ֖ינוּ לֵאמֹ֑ר שעליהם אנחנו פושטים ולא על ישראל³, כֹּֽה-עָשָׂ֤ה דָוִד֙ שהיה פושט אל הגשורי והגרזי והעמלקי⁴, וְכֹ֣ה היה מִשְׁפָּט֔וֹ מנהגו⁵ כָּל-הַ֨יָּמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יָשַׁ֖ב בִּשְׂדֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים שאינו מחיה איש ואשה פן יספרו לאכיש⁶:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד, מלבי״ם.

4. מהר״י קרא.

5. מצודת ציון.

6. מהר״י קרא.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קראר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יב) וַיַּאֲמֵ֥ן אָכִ֖ישׁ בְּדָוִ֣ד לֵאמֹ֑ר הַבְאֵ֤שׁ הִבְאִישׁ֙ בְּעַמּ֣וֹ בְיִשְׂרָאֵ֔ל וְהָ֥יָה לִ֖י לְעֶ֥בֶד עוֹלָֽם׃

And Achish believed David, saying, "He has made his people Israel utterly abhor him; therefore he shall be my servant forever.⁠"

תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְהֵימִין אָכִישׁ בְּדָוִד לְמֵימָר אִתְגְרָאָה אִתְגָרֵי בְּעַמֵיהּ בְּיִשְׂרָאֵל וִיהֵי לִי עֲבַד פְּלַח לַעֲלָם.

הבאיש בעמו – כיון שהוא פושט עליהם תמיד, נראה כי נתגרה בעמו שלא ישלים עמהם עוד, ומאס בהם, כמו שמואס אדם דבר הנבאש.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

והנה זכר הכתוב שהאמין אכיש שנבאש דוד בעמו בישראל, רוצה לומר לא לבד עם שאול כי אם גם בישראל אף על פי שהיה עמו ונחלתו, וחשב מפני זה שיהיה לו דוד לעבד עולם תמיד לא יחליפנו ולא ימיר אותו.

הבאיש – רצה לומר מאס בהם כבדבר הנבאש, כמו: נבאש ישראל בפלשתים (שמואל א י״ג:ד׳).

ויאמן – חשב שהאמת עם דוד, שהבאיש בעמו.

ויאמן אכיש בדוד כי אמר הבאש הבאיש בעמו בישראל – רצה לומר שיצויר ילחם עם ישראל ועמו שהם שבטו יחזיקו בידו, ויצויר ילחם עם שבטו למצוא חן בעיני ישראל בל יאמרו כי נוטה אל שבטו, אבל אחר שנלחם ביהודה ובקיני שהם מישראל נבאש בכולם וממילא והיה לי לעבד עולם.

וַיַּאֲמֵ֥ן אָכִ֖ישׁ בְּדָוִ֣ד שנלחם בעמו¹, לֵאמֹ֑ר ואמר, כיוון שהוא פושט עליהם תמיד, נראה כי נתגרה בכל עמו ולא רק בשאול², אלא גם ביהודה וגם בישראל³ ונראה שלא ישלים עמהם עוד⁴, מפני שהַבְאֵ֤שׁ הִבְאִישׁ֙ מאס דוד⁵ בְּעַמּ֣וֹ בְיִשְׂרָאֵ֔ל כמו שמואס אדם דבר הנבאש⁶, וְאם כן⁷ הָ֥יָה יהיה לִ֖י דוד לְעֶ֥בֶד עוֹלָֽם תמיד, לא יחליפנו ולא ימיר אותו⁸: פ

1. מצודת דוד.

2. אברבנאל.

3. מלבי״ם.

4. רד״ק.

5. רד״ק, מצודת ציון.

6. רד״ק.

7. מלבי״ם.

8. אברבנאל.

תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון