Shemot 8 – שמות ח‏ – Mikraot Gedolot

Loading text...

(א) וַיֹּ֣⁠אמֶר יְהֹוָה֮י״י֮ אֶל⁠־מֹשֶׁה֒ אֱמֹ֣ר אֶֽל⁠־אַהֲרֹ֗ן נְ⁠טֵ֤ה אֶת⁠־יָדְ⁠ךָ֙ בְּ⁠מַטֶּ֔⁠ךָ עַ֨ל⁠־הַנְּ⁠הָרֹ֔תעַ֨ל⁠־הַנְּהָרֹ֔ת =ש1,ק3 ושיטת-א
• ל,ל1?,ב,ו=עַל⁠־הַ֨נְּהָרֹ֔ת (מקום המתיגה)
• ש=עַל⁠־הַנְּהָרֹ֔ת (אין מתיגה)
• הערת ברויאר עַל⁠־הַיְאֹרִ֖ים וְ⁠עַל⁠־הָאֲגַמִּ֑⁠ים וְ⁠הַ֥עַל אֶת⁠־הַֽצְ⁠פַרְדְּ⁠עִ֖יםאֶת⁠־הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים =ל
• א⁠(ס),ב=אֶת⁠־הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים (חטף); וראו בהערה לעיל ז,כז. עַל⁠־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

Hashem said to Moshe, "Tell Aharon, 'Stretch forth your hand with your staff over the rivers, over the canals,⁠over the canals | עַל הַיְאֹרִים – See the footnote on Shemot 7:19. and over the ponds, and bring up the frogs over the land of Egypt.'"

תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתשמות רבהרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובשכל טובאבן עזרא ב׳חזקוניטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרמושב זקניםרלב״ג ביאור המילותמנחת שיר׳ י״ש ריגייומלבי״םרד״צ הופמןליקוט הערות מסורה

[א]

לעיל ז פ, ובתרגום יוב״ע כאן פסוק ב. ובשמו״ר כ א: ״אמר לו: יש אדם שותה מן הבאר ומשליך אבן לתוכה, א״ל: ילך אהרן ויהפכנו כו׳, ולמה לא הכה אותו משה, אמר: אני נשלכתי לתוכו ולא הזיקני, ובשביל כן הכהו אהרן״. ובילקוט המכירי תהלים (קלו כד) גורס בסוף: ״שנאמר: ויאמר ה׳ אל משה אמור אל אהרן״.

אמר אל אהרן, א״ר תנחום א״ל הקב״ה למשה המים ששמרוך בשעה שהושלכת ליאור לא ילקו על ידך. (שמות רבה י ה)

[ב]

בלק״ט (להלן ט כב): ״על השמים, בשביל השמים, כמו: על הנהרות ועל האגמים״. וראה לעיל ז אות פא מספרי ואתחנן פסקא כז, ובספר המוסר לר יוסף כלץ אבות ה ח.

נטה את ידך במטך על הנהרות וגו׳, זה דומה לדם, שאמר ונטה ידך על מימי מצרים וגו׳ (שמות ז׳:י״ט) וכי על כל נהר ואגם ועל כל מקוה מים נטה ידו, אלא נתכוין בעד הנהרות, ובעד האגמים, ובעד מקוה מים, וכן בצפרדעים לא נטה ידו אלא במקום אחד, אבל הוא נתכוין על הנהרות ועל האגמים ועל היאורות, כמו על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ה׳ (שמואל ב א׳:י״ב) ופירושו בשביל. (לקח טוב)

וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה אֵימַר לְאַהֲרֹן אֲרֵים יָת יְדָךְ בְּחוּטְרָךְ עַל נַהְרַיָּא עַל אֲרִתַּיָּא וְעַל אַגְמַיָּא וְאַסֵּיק יָת עוּרְדְּעָנַיָּא עַל אַרְעָא דְּמִצְרָיִם.

Hashem said to Moshe, “Say to Aharon, ‘Extend your hand with your staff over the rivers, over the streams and over the lakes, and bring up the frogs upon the land of Egypt.’”

וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם

וַאֲמַר ה׳ לְמֹשֶׁה אֵימַר לְאַהֲרֹן אֲרֵים יָת יְדָךְ בְּחוּטְרָךְ עַל נַהְרַיָּא עַל אֲרִיתַּיָא (ח״נ: אֲרִיטַיָא) וְעַל אַגְמַיָּא וְאַסֵּיק יָת עוּרְדְעָנַיָּא עַל אַרְעָא דְמִצְרָיִם

״הַיְאֹרִים״ – ״אֲרִיתַּיָא״ התבאר לעיל ״עַל יְאֹרֵיהֶם״ (שמות ז יט) ״עַל אֲרִיתֵּיהוֹן״. ומסתבר שגרסת אֲרִיטַיָא נשתבשה מן ״הָרְהָטִים – בריכות מרוצת המים״ (שמות ב טז ורש״י).

ואמר י״י למשה אמר

בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אמר״) גם נוסח חילופי: ״אמור״.

לאהרן ארכן ית ידך בחוטרך על נהריא ועל שקיא ועל ביציה ואסק ית ארדעניא

בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ארדעניא״) גם נוסח חילופי: ״אורדעניא״.

על ארעא דמצרים.

ואמר י״י למשה {אימר לאהרן}⁠

חסר בכ״י לונדון.

ארים ית ידך בחוטרך על נהריא על ביציא ועל שיקייא ואסיק ית עורדעניא על ארעא דמצרים.

And the Lord said to Mosheh, Lift up thy hand with thy rod over the rivers, over the trenches, and over the canals, and I will bring up the frogs upon the land of Mizraim.

ויאמר י״י אל משה אמר אל אהרן הרם את ידך במטה על הנהרות על יובלים ועל האגמים והעלה את הצפרדעים על ארץ מצרים.

[ד] וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל משֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ – אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, הַמַּיִם שֶׁשְּׁמָרוּךָ בְּשָׁעָה שֶׁהֻשְׁלַכְתָּ לַיְאוֹר לֹא יִלְקוּ עַל יָדֶיךָ. וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ, לָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶם צְפַרְדְּעִים, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ מְשַׁעְבְּדִין בְּיִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִין לָהֶן, הָבִיאוּ לָנוּ שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, לְפִיכָךְ הֵבִיא עֲלֵיהֶן צְפַרְדְּעִים. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיוּ מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס הָיָה מִתְמַלֵּא מִן הַצְפַרְדְּעִים.

ת֗ם קאל אללה למוסי קל להרון מד ידך בעצאך עלי אלאנהאר ואלכ֗לג֗אן ואלאג֗אם ואצעד אלצ֗פאדע עלי בלד מצר.

אחר כך אמר ה׳ למשה: אמור לאהרן נטה את ידך במטך על הנהרות, התעלות והאגמים, והעלה את הצפרדעים על ארץ מצרים.

ויאמר ה׳ אל משה אמור אל אהרן נטה את ידך במטך על הנהרות על היאורים ועל האגמים – זה דומה לדם, שאמר ונטה ידך על מימי מצרים וגו׳ (שמות ז׳:י״ט), וכי על כל נהר ואגם ועל כל מקוה מים נטה ידו, אלא נתכוין בעד הנהרות, ובעד האגמים, ובעד מקוה מים, וכן בצפרדעים לא נטה ידו אלא במקום אחד, אבל הוא נתכוין על הנהרות ועל האגמים ועל היאורים, כמו על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ה׳ (שמואל ב א׳:י״ב), ופירושו בשביל.

ויאמר ה׳ אל משה אמור אל אהרן נטה את ידך במטך – זו מכה דומה למכת הדם שנטה אהרן ידו במטה:

על הנהרות ועל האגמים – על היינו בשביל, ודומה לדבר על שאול ועל יהונתן בנו (שמואל ב א יב) שהרי לא נטה ידו במטה אלא במקום אחד, דהיינו כנגד נילוס, ולא בשאר היאורים והאגמים והמקואות, לא במכת דם ולא במכת צפרדעים, אלא שנתכוין על כולם:

והעל את הצפרדעים על ארץ מצרים – והעל כמו והעלה ודומה לו והעל אותם הר ההר (במדבר כ כה), ושניהם לבדם במקרא:

ויאמר – נטה ידך – על רוחות השמים. והנה הצפרדעים יעלו מהנהרות ומהיאורים ומהאגמים, ולא מכל מקוה מים.⁠

ולא כתיאור מכת דם בשמות ז׳:י״ט.

AND THE LORD SAID…STRETCH FORTH THY HAND. Towards the four corners of heaven

The passage is to be interpreted, stretch forth thy rod with thy hand towards heaven so that a plague will descend upon the rivers, canals, and pools. Ibn Ezra interprets thus because he believed it unlikely that the Lord would ask Aaron to put forth his hand over every river, canal, and pool in the land of Egypt (Krinsky).

and the frogs will arise from the canals, from the rivers, and from the pools. However, they will not arise from all gatherings of water.⁠

Unlike the plague of blood, which struck all gatherings of water (Ex. 7:19), the plague of frogs was limited to rivers, pools, and canals.

נטה את ידך – להראות שעל ידך תבא המכה שמיד שתטה את ידך תחול המכה.⁠

שאוב מאבן עזרא פירוש שני שמות ח׳:ב׳.

נטה את ידך, "extend your hand!⁠" God wanted Pharaoh and the Egyptians to see that the cause of the plague was Moses, although it was Aaron who actually extended his arm with Moses' staff over the river.8.2. ותעל הצפרדע, "the frogs emerged from the river.⁠" Even though the Torah uses the singular mode here, the meaning is that swarms of frogs came forth. We find something similar in Numbers 21,7 when the Torah describes the plague of snakes besetting the people as if it had been only a single snake, i.e. ויסר מעלינו את הנחש, "may He remove the snake(s) from us.⁠"

אמור אל אהרן נטה ידך – לפי שאמר למעלה בזרוע נטויה לכך ברוב המכות אמר נטה ידך. כתב ר׳ אברהם אמר לו נטה ידך על ד׳ רוחות השמים ויעלו הצפרדעים מהנהרות והיאורות והאגמים ולא מכל מקוה המים:

אמור אל אהרן נטה את מטך, "say to Aaron to stretch out his staff, etc.⁠" seeing that we have been told earlier (6,6) that God would employ His זרוע נטויה, "outstretched arm,⁠" when the "hand" was employed instead, the Torah had to spell this out.

Ibn Ezra claims that the stretching out of Aaron's hand with the staff in all four directions resulted in the frogs emerging from the streams and rivers as well as from the lakes, but not from the ponds.

והעל – ב׳ במסורה דין ואידך והעל אותם הר ההר כדאיתא בפסחים מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לשריפה נשאו ק״ו לעצמן מצפרדעים שהצפרדעים מסרו עצמן למיתה על קידוש השם ואח״כ נמלטו כדכתיב וימותו הצפרדעים מן הבתים מן החצרות ומן השדות אבל לא מהתנורים אבל משה ואהרן שנאמר בהם יען לא האמנתם בי להקדישני ולא נשאו ק״ו מצפרדעים מתו ולא זכו ליכנס לארץ.

והעל את הצפרדעים – [ב׳ במסורה זה ועוד] (אחר והוא אחר) (במדבר כ׳ כ״ה) והעל אותם הר ההר כדאיתא פר׳ מקום שנהגו (פסחים נ״ג ב׳) שהצפרדעים מסרו עצמן למיתה על קדושת השם, ועל כן נמלטו כדכתיב וימותו הצפרדעים מן הבתים ומן החצרות ומן השדות אבל לא מן התנורים אבל משה ואהרן לא נשאו ק״ו מצפרדעים שנ׳ בהם (שם י״ב) יען לא האמנתם בי להקדישני לכן לא זכו ליכנס לארץ. אבל חננייה מישאל ועזרייה נשאו ק״ו מצפרדעים ומה צפרדעים שלא נצטוו על קדושת השם מסרו עצמן לכבשן האש אנו שנצטוינו על אחת כמה וכמה ומסרו עצמן ולכן ניצולו. וק״ל על האי ק״ו והא הצפרדעים נצטוו שנ׳ ועלו בביתך ובתנורך. וי״ל מ״מ הצפרדעים לא שמעו ציווי מפי הגבורה אלא משה אמר להם מפי הגבורה ואפילו הכי מסרו עצמן ויצאו מן המים ממקום חיותן והלכו במקום יבש, ובאו בבתים ובשדות ובתנורים שנכנסו בעיסה בשעת לישתה, ונאפה העיסה עמהם וכשהיה המצרי אוכל הפת היו נכנסין תוך מיעיהן בפת, והיו בוכים המצרים מתוך צער הצפרדעים, וזהו שאמר משה התפאר עלי למתי ויאמר למחר, ולא אמר היום דאם היו הולכים מעליו באותו יום שבאו היו אומרים לפי שלא היו יכולים הצפרדעים לחיות יום אחד חוץ מהמים, שאינו מקום גדולן, לכך מתו לא היו מכירים במכה. אך כיון ששהו במצרים יותר מיום שלם ידעו כי המכה מפי הגבורה היתה.

נטה את ידך במטך על הנהרֹת – הרצון בזה שיטה ידו במטהו בעבור הנהרות והיאורים והאגמים, בְּדרך שיצאו מהם צפרדעים. או אפשר שנטה ידו במטהו אל הצד שהיו בו הנהרות והיאורים והאגמים. והביאור הראשון הוא יותר נכון, כי כבר יתכן שיהיו במצרים מימות מכל הצדדים.

בספרי׳ מדוייקי׳ כ״י אין שום פיסקא בין יעלו הצפרדעים לויאמר ה׳ אל משה, כמו שאכתוב בפ׳ יתרו בעשרת הדברות. וכתב א״ת שכן מצא ברמב״ם א׳ כ״י שהיה מהר״ז הלוי, ובשני׳ אחרי׳ כ״י ג״כ, ושכן דעת המאירי, ע״ש.⁠

ראה א״ת, דף ט ע״א. הוא תיאר באריכות את שמצא בכ״י הרמב״ם שהיה שייך להר״ז הלוי ובשני כתבי יד אחרים של הרמב״ם.

נטה את ידך – על רוחות השמים:

(א-ה) שאלות:

מ״ש נטה ידך והעל את הצפרדעים היל״ל וישרץ היאר צפרדעים, ולפ״ז משמע שכבר שרצו מעצמם, אחר שאמר למתי אעתיר שפי׳ שאעתיר היום שיסורו למחר כפרש״י, היל״ל ויעש ה׳ כדבר משה ממחרת כמ״ש במכת דבר, ולמה אמר פרעה למחר ולא היום, ומ״ש ויצעק ע״ד הצפרדעים אשר שם לפרעה לשון מיותר ולא אמר כן במכות ערוב וברד וארבה, וכן מ״ש ויעש ה׳ כדבר משה מיותר:

(א) נטה – לא אמר קח מטך כמו למעלה כי כבר היה המטה אצל אהרן מעת מכת דם, והעל את הצפרדעים כי ההשרצה נעשה ע״י ה׳ כנ״ל [ז׳ כח]:

(1-5) {See questions in Hebrew text.}

(1) STRETCH OUT YOUR HAND. In contrast to the earlier occasion (7:19), He did not say, Take your staff. For the staff had been in Aharon's possession ever since the plague of Blood, Then he is told, cause frogs to come up – only that. As already indicated, the actual increase into swarms was effected by God.

נטה... במטך – לשון קצר, במקום ״קח מטך״ וגו׳ שלמעלה ז׳:ט׳.

על-הנהרות וגו׳ – לא נאמר כאן ״ועל כל מקוה מימיהם״ כמו למעלה ז׳:י״ט, מפני שבהם לא היו מצויים צפרדעים.

הַנְּהָרֹ֔ת – Forms of the word “rivers” occur 4 times in Tanakh (2 times in Torah) spelled defectively, i.e., נְהָרֹת with the vowel ḥōlem-ḥāsēr, rather than נְהָרוֹת with the vowel ḥōlem-mālēʾ, indicated by the letter wāw: נַֽהֲרֹתָ֣ם (Exodus 7:19), הַנְּהָרֹ֔ת (Exodus 8:1), וְנַֽהֲרֹתַ֖יִךְ (Isaiah 44:27), נַֽהֲרֹתֶ֗יהָ (Ezekiel 31:4). The Second Rabbinic Bible [Bomberg, Venice, 1525] mistakenly contains two additional occurrences בְּנַֽהֲרֹתֶ֗יךָ, נַֽהֲרֹתָֽם‏ (Ezekiel 32:2).

(ב) וַיֵּ֤⁠ט אַהֲרֹן֙ אֶת⁠־יָד֔וֹ עַ֖ל מֵימֵ֣י מִצְרָ֑יִם וַתַּ֙⁠עַל֙ הַצְּ⁠פַרְדֵּ֔עַ וַתְּ⁠כַ֖ס אֶת⁠־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

Aharon stretched forth his hand over the waters of Egypt, and the frogsThe frogs | הַצְּפַרְדֵּעַ – Literally: "the frog", but see Ibn Ezra that the singular form is a collective noun, referring to the species, or Rashi that it refers to "the swarm of frogs". Cf. Bavli Sanhedrin 67b that originally there was only one frog which then spawned the others. came up and covered the land of Egypt.

מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתשמות רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ישכל טובר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳חזקונימושב זקניםר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותאברבנאלתולדות אהרןמנחת שיר׳ י״ש ריגייומלבי״םהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימה

מכת צפרדע (קישור לעיון) – תהלים ע״ח:מ״ה, תהלים ק״ה:ל׳

[ג] פירש״י: ״הצפרדע - אחת משמע. השריצה - ממעיה ויצאו ולדות. שרקה להם - ושמעו קולה כל הצפרדעים שבעולם והם באו״. בשמו״ר י ד כנוסח הגמ׳, ובשמו״ר כתי״ס: ושרקה להן ׳והם באות׳. ובתנחומא וארא יד: ״כתוב אחד אומר: ׳ושרץ היאור צפרדעים׳, וכתוב אחד אומר: ׳ותעל הצפרדע׳. ר׳ עקיבא אומר צפרדע אחת היתה והיו המצרים מכין אותה ומתזת צפרדעים הרבה״. ובסגנון יותר מורחב בסדר אליהו רבה (פ״ז) פ״ח דף מא: ״כתוב אחד אומר: ׳ותעל הצפרדע׳, וכתוב אחד אומר (לעיל ז כח): ׳ושרץ היאור צפרדעים׳, כאיזה צד נתקיימו שני כתובין, ר׳ עקיבא אומר צפרדע אחת היתה והיו מצריים מכין אותה במקל והיו מנשרים ממנה צפרדעים עד שנתמלאה כל ארץ מצרים צפרדעים, אמר לו ר׳ לעזר המודעי, מה לך אצל הגדה, כלך מדברותיך אצל נגעים ואהילות, ׳ותעל הצפרדע׳, שיש בו דיעה, בשעה שהעופות צמאים ובאים לשתות מים מן היאורים ומן האגמים, קורא אותם: בואו ושתו ואל תיראו, עליהן הכתוב אומר: עליהם עוף השמים ישכון וגו׳ (תהלים קד יב)״. ובסגנון אחר במדרה״ג כאן: ״ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים, אמר ר׳ אליעזר צפרדע אחת היתה וממנה נתמלאה כל ארץ מצרים. כתנאי, צפרדע אחת היתה והשריצה ומילאה ארץ מצרים דברי ר׳ עקיבה, אמר לו ר׳ אלעזר בן עזריה: עקיבה, מה לך אצל הגדה, כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות, צפרדע אחת היתה ושרקה להן והן באו. רבנן אמרי צפרדע היתה בנילוס נהר, והיתה שוקעת ושורקת לצפרדעים, והן באין לארץ מצרים״. ומבואר שהמדרה״ג אינו גורס בדברי ר״א ׳השריצה׳, רק בדברי ר״ע. וי״ל שהוא כהדרש לבסוף ששרקה והן באו, לא שנבראו מחדש (ובש״ס כת״י (בד״ס) הגי׳ גם בדברי ר״ע: ׳והשריצה ומילאת׳), אע״פ שבמדרה״ג ברישא הגי׳ ר׳ אליעזר ולבסוף ר׳ אלעזר בן עזריה, י״ל שהעיקר כגי׳ הגמ׳. ולפי גירסת המדרש הגדול, יש להבין המו״מ שראב״ע הקפיד על ר״ע: מה לך כו׳, שכל המפרשים נתקשו בגמ׳ למה הקפיד עליו. מפני שר״א אמר סתם: ׳צפרדע אחת היתה וממנה נתמלאה׳, ולא פירש באיזה אופן, ובא ר״ע ואמר שהשריצה. על זה אמר ראב״ע: מה לך אצל הגדה כו׳, כלומר שלא פירש דבריו כראוי, שאין כוונתו שהשריצה, רק שממנה נתמלאה על ידי ששרקה ובאו, ולא היתה כאן בריה חדשה. ראה במהרש״א כאן. ודברי רבנן שהביא נראה שהוא להוציא מהפירוש המובא לעיל ז קח שצפרדע היינו צפור בעל דע. ודורש צפרדע ממש, שהיתה שוקעת במים ושורקת וכו׳. וכגירסת המדרש הגדול מבואר גם בלק״ט כאן: ״אמר רבי אלעאי (לפנינו אלעזר), צפרדע אחת היתה ומלאת כל ארץ מצרים״. ובזהר ח״ב (כח:): ״ותעל הצפרדע, חדא הוי ואולידת ואתמליית ארעא מינייהו״.ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים, א״ר אלעזר צפרדע אחת היתה, השריצה ומלאה כל ארץ מצרים, כתנאי ר׳ עקיבא אומר צפרדע אחת היתה ומילאה כל ארץ מצרים, אמר לו ר״א בן עזריה עקיבא מה לך אצל הגדה כלך מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות צפרדע אחת היתה שרקה להם והם באו. (סנהדרין סז)

[ד]

כ״ה ברש״י כאן, ותו״ש בראשית שם.

ותעל הצפרדע, כמו ויהי לי שור וחמור והם רבים, וקראם הכתוב אחד. (לקח טוב)

[ה] במדרש תהלים (עח יא): ״צפרדע ותשחיתם, ר׳ יוחנן אמר כל מקום שהיו רובצין שם נעשה צפרדע, ובתי השיש ובתי פסיפס שלהן, מה היו עושות הצפרדעים, היו רואין ועולין לתוכן, והיו אומרים: אנו שלוחין ממי שאמר והיה העולם, והיו פסיפס נבקעים לפניהם. אמר ר׳ יהודה בשם רבי זה אחד מן הדברים שהשליט הרך את הקשה״. ובילק״ש תהלים תתסג גורס: ״אמר ר׳ יוחנן כל מקום שהיו רובצים מים היו נעשים צפרדעים״. ובובר בהע׳ מביא דברי הילקוט, ומתקן שצ״ל: שהיו רובצים ׳שם׳. ולא הרגיש שגירסת הילקוט: ׳מים׳ נכונה מאוד, כמפורש בשמו״ר להלן. ומאמרו של ר״י נשנה עוד הפעם במדרש תהלים (קד ט), ובסגנון אחר בשמו״ר י ג: ״רבי יוחנן אמר כל מקום שהיה שם עפר והיה טפה של מים בו, היה נעשה צפרדע. חזקיה בר׳ אמר אם כשיטה הזו לא לקו בתיהם של גדולים שהיו עשויין בשיש ובפסיפס, אלא מלמד שהיתה הצפרדע עולה מן התהום ואומרת לשיש עשה לי מקום שאעלה ואעשה רצון בוראי, והיה נבקע השיש, ועולה ונוטלת בית הסתרים שלהם ומסרסתן, שנאמר: ׳וצפרדע ותשחיתם׳, כד״א (ויקרא כב כה): ׳כי משחתם בהם׳.ותעל הצפרדע, וצפרדע ותשחיתם (תהלים ע״ח:מ״ה) זה צפרדע שנאמר ותעל הצפרדע שהיתה בוקעת ועולה לעשות שליחותה, לכך נאמר וצפרדע ותשחיתם. (מדרש תהלים עח)

[ו] כ״ה בתנחומא ד״ו, ובשאר דפוסים מסיים: ״שנאמר: ועלו ובאו בביתך וגו׳⁠ ⁠⁠״. ובד״ו מבואר שפסוק זה נדרש להלן. והתחלת המאמר היא בתנחומא, מובא לעיל אות קט: ״צפרדע, למה הביא עליהם, מפני שהיו משעבדין בישראל ואומרין להם: הביאו לנו שקצים ורמשים לפיכך ׳ותעל הצפרדע׳ בשעה שהיו מוזגין כו׳⁠ ⁠⁠״. ובתנחומא כתי״ס יש נקודה אחר המלה: ׳ורמשים׳. ונראה פירוש הדברים שהתנחומא דורש שנענשו על זה שאמרו להביא להם שקצים, שבשעה שהיה ישראל מוזג את הכוס להמצרי מתמלא צפרדעים. וראה בס׳ והזהיר ריש פ׳ בא. ובשמו״ר י ד: ״לפיכך הביא עליהם צפרדעים, ובשעה שהיו מוזגין את הכוס היה מתמלא מן הצפרדעים״. והרד״ל כותב: ״בתנחומא גריס ליה לעיל אקרא ד׳ועלו ובאו בביתך׳, וכן נכון״. גם הרז״ו מביא לשון התנחומא, ומפרש שהיל״ל ׳אל ביתך׳ או: ׳ולביתך׳, ודורש, כשיבואו אל ביתך אז יעלו על השלחן אל הכוס. ולא ראו שניהם שבד״ו לא גורס ׳שנאמר׳, ושאין זה דרש בפני עצמו, אלא נסמך אל הטעם שנענשו בצפרדעים. והרמז להדרש בקרא שלפנינו, נראה לי שהיא במלה ׳ותכס׳, שדורש ׳ותעל הצפרדע ותכס׳, שנכנסה גם אל הכוס. ומצינו רמזים כאלה, בתו״ש בראשית כד סה: ׳ותקח הצעיף ותתכס׳, במדרש הבאור: ״מלמד שנתן לה כוס ברכה״. ולהלן יב ד: ׳תכסו על השה׳, מכת״י רבינו אפרים: ״תכסו, רמז לארבע כוסות״. ובמדרש אגדה כאן: ״וכשהיו ׳טוחנים את הסם׳, היה מתמלא מן הצפרדעים״. ובובר בהערות כתב: ״זה ליתא לפנינו״. ולדעתי נראה שיש כאן ט״ס, וצ״ל: ״וכשהיו ׳מוזגין את הכוס׳ היה מתמלא מן הצפרדעים״.ותעל הצפרדע, בשעה שהיו מוזגין את הכוס מתמלא מן הצפרדעים. (תנחומא וארא יד)

וַאֲרֵים אַהֲרֹן יָת יְדֵיהּ עַל מַיָּא דְּמִצְרָאֵי וּסְלִיקוּ עוּרְדְּעָנַיָּא וַחֲפוֹ יָת אַרְעָא דְּמִצְרָיִם.

Aharon extended his hand over the waters of Egypt, and the frogs emerged and covered the land of Egypt.

וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם

וַאֲרֵים אַהֲרֹן יָת יְדֵיהּ עַל מַיָּא דְמִצְרָאֵי (ח״נ: דְמִצְרָיִם) וּסְלִיקוּ עוּרְדְעָנַיָּא וַחֲפוֹ יָת אַרְעָא דְמִצְרָיִם

א. ״באורי אונקלוס״ תמה על נוסחי ״מֵימֵי מִצְרָיִם״ – ״מַיָּא דְמִצְרָאֵי״, וכתב שיותר נכון לגרוס ״מַיָּא דְמִצְרָיִם״ כמקצת נוסחים, ונכון.⁠

אבל לעיל ״⁠ ⁠⁠״וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם״ (שמות ז יט) יש מקום לנוסח ״עַל מַיָּא דְּמִצְרָאֵי״ כמבואר שם.

שם קיבוצי מתורגם ברבים

ב. ת״א נוטה לתרגם ברבים שמות קיבוציים שבאו במקרא ביחיד דוגמת ״וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר״ (בראשית לב ו) ״וַהֲווֹ לִי תּוֹרִין וּחְמָרִין״ ועיין שם. על פי זה תרגם כאן ״וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ״ – ״וּסְלִיקוּ עוּרְדְעָנַיָּא״ ברבים. ובהשפעת הארמית, גם בלשון חז״ל מופיע השם הקיבוצי בצורת רבים כגון ״מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו [עצמן] על קדושת השם לכבשן האש? נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים״ (פסחים נג ע״ב). ומכיוון שבלשונם שוב אין ״צפרדע״ משמש כשם קיבוצי נחלקו במשמעות ״ותעל הצפרדע״ (סנהדרין סז ע״ב):

אמר רבי אלעזר: צפרדע אחת היתה, השריצה ומלאה כל ארץ מצרים. כתנאי, רבי עקיבא אומר: צפרדע אחת היתה, ומלאה כל ארץ מצרים. אמר לו רבי אלעזר בן עזריה: עקיבא, מה לך אצל הגדה? כלה מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות, צפרדע אחת היתה, שרקה להם והם באו.

השפעת הארמית על לשון חז״ל הובחנה היטב גם אצל רש״י כמוכח מביאוריו.⁠

לכן כתב כאן: ״ותעל הצפרדע – צפרדע אחת היתה והיו מכין אותה והיא מתזת נחילים נחילים זהו מדרשו. ופשוטו יש לומר שרוץ הצפרדעים קורא לשון יחידות״. כלומר, לפי לשון המקרא ״צפרדע״ הוא שם קיבוצי וזהו פשוטו. אבל מכיוון ש״צפרדע״ בלשון חז״ל זוהי צפרדע יחידה, נזקק לביאור נוסף שהוא מדרשו. וכן כתב לבר׳ לב ו: ״שור וחמור – דרך ארץ לומר על שורים הרבה שור. אדם אומר לחבירו בלילה קרא התרנגול, ואינו אומר קראו התרנגולים״. ״דרך ארץ״ – מנהג לשון המקרא, אבל לא בלשון חז״ל. אמנם הרה״ג אביגדר נבנצל העיר שאת דרשתם יש לפרש על דרך שבעים פנים לתורה ואין צורך לטעם הלשוני.

וארכן אהרן ית ידיה על מימיהון דמצריי וסלקון ארדעניה וחפון

בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ארדעניה וחפון״) גם נוסח חילופי: ״אורדעניא וכסון״.

ית ארעא דמצרים.

וארים אהרן ית ידיה על מיא דמצרים וסליקת מחת עורדענייא וחפת ית ארעא דמצרים ברם משה לא אלקי ית מיא לא באדמא ולא בעורדענייא מן בגלל דהות ליה בהון שיזבותא בזמן דטלקת יתיה אימיה בנהרא.

And Aharon uplifted his hand over the waters of Mizraim, and the plague of frogs came up and covered the land of Mizraim. But Mosheh (himself) did not smite the waters, either with the blood or with the frogs, because through them (the waters of the Nile) he had (found) safety at the time that his mother laid him in the river.

וירם אהרן את ידו על מימי מצרים ותעל מכת צפרדעים ותכס את ארץ מצרים אך משה לא הלקה את המים לא בדם ולא בצפרדעים כי בעבור שהיתה לו בהם הצלה בזמן שהשליכה אותו אמו ביאר.

וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת וגו׳ – תָּנֵי רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר צְפַרְדֵּעַ אַחַת הָיְתָה וְהִיא הִשְׁרִיצָה וּמִלְּאָה אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם, אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה עֲקִיבָא מַה לְּךָ אֵצֶל הַגָּדָה, כַּלֵּה מִדַּבְּרוֹתֶיךָ וְלֵךְ אֵצֶל נְגָעִים וְאָהֳלוֹת, צְפַרְדֵּעַ אַחַת הָיְתָה וְשָׁרְקָה לָהֶן וּבָאוּ.

ותעל הצפרדע –

צפרדע אחת היתה. תנחומ׳ אות י״ד, ושמ״ר פ״י אות ד׳, ותדב״א פ״ז, ורש״י על התורה, ולק״ט וילקו׳ רז קפ״ג, ועיין נהדרין ס״ז סע״ב.

צפרדע אחת היתה והיו מכים אותה ומתזת נחלים נחלים.

ועוד שהיתה הצפרדע מקרקרת כו׳ וכשהיו טוחנין את הסם. זה ליתא לפנינו, ובשמ״ר פ״י אות ו׳ מובא רז״ל אמרו היה קולם של צפרדעים קשה להם ממכתם שהיו נכנסות בגופן וצועקים בתוכם.

ועוד שהיתה הצפרדע מקרקרת מבחוץ וחברתה עונה לה מבטן המצרי, וכשהיו טוחנין את הסם היה מתמלא מן הצפרדעים, וכשהתפלל משה רבינו ע״ה נתנערו מן היבשה.

(ב-יא) וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ – רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: צְפַרְדֵּעַ אַחַת הָיְתָה, הִשְׁרִיצָה וּמִלְּאָה כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, עֲקִיבָא, מַה לְּךָ אֵצֶל אַגָּדָה, כַּלָּךְ מִדַּבְּרֹתֶיךָ וְלֵךְ אֵצֶל נְגָעִים וְאֳהָלוֹת, צְפַרְדֵּעַ אַחַת הָיְתָה, שָׁרְקָה לָהֶם וְהֵם בָּאוּ.

בָּתֵּי הַשַּׁיִשׁ וּבָתֵּי הַפְּסֵפָסִים שֶׁלָּהֶם, מֶה הָיוּ עוֹשִׂים הַצְּפַרְדְּעִים, הָיוּ בּוֹקְעוֹת וְעוֹלוֹת לְתוֹכָן, שֶׁנֶּאֱמַר וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ, וְהֵן אוֹמְרִים, אָנוּ שְׁלוּחִין שֶׁל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, וְהָיָה הַשַּׁיִשׁ וְהַפְּסֵפָסִים מִתְבַּקֵּעַ מִלִּפְנֵיהֶם. וְזֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהִשְׁלִיט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַךְ בְּקָשֶׁה. וְעַכְבָּרִים שֶׁל פְּלִשְׁתִּים, יוֹשֵב עַל סַפְסָל שֶׁל נְחֹשֶׁת, וּמְבַקֵּעַ הַסַּפְסָל וְהוּא עוֹלֶה וְשׁוֹמֵט אֶת בְּנֵי מֵעָיו. וְכֵן הַצְּרָעוֹת, הָיוּ נִטְמָנִים בַּמְּעָרוֹת וְנוֹתְנִין אֲבָנִים בְּפֶתַח הַמְּעָרָה, וְהָאֶבֶן מִתְבַּקְּעָה מִן הַצִּרְעָה. וְהָאֶבֶן שֶׁמֵּת בָּהּ גָּלְיָת, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ״. וְחֵץ נַעֲמָן שֶׁהִכָּה אֶת אַחְאָב וְנִכְנַס לְתוֹךְ הַשִּׁרְיוֹן, וְשָׁרְשֵׁי תְּאֵנָה שֶׁהֵן רַכִּין וּבוֹקְעִין בַּצּוּר. וְהַשָּׁמִיר שֶׁהוּא בּוֹקֵעַ הָאֶבֶן.

קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם – (כָּתוּב בְּרֶמֶז ח).

פמד הרון ידה עלי מיאה אלמצריין פצעד אלצ֗פאדע וגטו בלד מצר.

נטה אהרן את ידו על מימי המצריים, ועלו הצפרדעים וכיסו את ארץ מצרים.

ותעל הצפרדע – צפרדע אחת הייתה, והיו מכין אותה, והיא מתזת נחילים נחילים, זהו מדרשו (בבלי סנהדרין ס״ז:, תנחומא וארא י״ד).

ובפשוטו יש לומר: שירוץ הצפרדעים קורא לשון יחידית, וכן: ותהי הכנם (שמות ח׳:י״ג) – הָרְחִישה, פדוייליידא

קשה לקרוא מלה זו בכ״י לייפציג 1.

בלעז, ואף ותעל הצפרדע – בלעז: רַנויִילְידִא.

ותעל הצפרדע AND THE FROG CAME UP

The difficulty here is the use of the singular form for the plague of frogs.

– There was only one frog, but when they hit it, it spewed forth many swarms. This is a Midrashic explanation [of the usage of the singular noun here] (cf. Sanhedrin 67b, Shemot Rabbah 10:4).

But as a literal explanation one must say that the swarm of the frogs is denoted by the singular form. Similar is"and there was the כנם", (v. 14) – the swarm of insects, in old French: pedulier; i.e. a swarm of lice. So, too, here, ותעל הצפרדע means: and there came up a grenouillière [in old French] i.e. a swarm of frogs.

ויט אהרן את ידו על מימי מצרים – ואע״ג דלא כתיב הכא במטהו, מיהו במטה נטה ידו:

ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים – א״ר עקיבא צפרדע אחת היתה והשריצה ומלאת כל ארץ מצרים, אמר לו ר׳ אליעזר בן עזריה עקיבא מה לך אצל ההגדה כלה מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות, צפרדע אחת היתה ושרקה להן והן באו:

ותעל הצפרדע – שיר⁠[וץ הצפרדעים קורא לשון יחידית, וכן ותהי הכנם (שמות ח׳:י״ג) – הרחישה] פדוליר בל׳. (כ״י פיאבא די צינטו 1)⁠

שוחזר מרש״י שמות ח׳:ב׳

ותעל הצפרדע – שם המין והיא לשון נקבה, ומחברתם במ״ם, כמו:

הוספת המלה הבאה היא מכ״י וטיקן 283. היא חסרה בכ״י פריס 182, ברסלאו 53.

[נשים ו]⁠פילגשים.

ויט – הנה נטה

המלה ״נטה״ הושמטה בכ״י פריס 176 והושלמה מכ״י פריס 177.

ידו, ולא הכה כאשר עשה בראשונה, רק רמז כי יחלו לעלות הצפרדעים מרגע נטות ידו.

AND AARON STRETCHED OUT HIS HAND. Behold, Aaron merely stretched forth his hand but did not strike the water as he did the first time.⁠

At the plague of blood. See Ex. 7:15.

He merely indicated that the frogs could arise from the moment that he stretched out his hand.

ותעל הצפרדע – משמע אפילו רבים, דוגמא: ויסר מעלינו את הנחש (במדבר כ״א:ז׳).

ותעל הצפרדע, "the frogs emerged from the river.⁠" Even though the Torah uses the singular mode here, the meaning is that swarms of frogs came forth. We find something similar in Numbers 21,7 when the Torah describes the plague of snakes besetting the people as if it had been only a single snake, i.e. ויסר מעלינו את הנחש, "may He remove the snake(s) from us.⁠"

ויט אהרן את ידו – שמעתי כי מכת היאר והצפרדעים וכנים היו ביד אהרן ולא ביד משה. ויכול להיות הטעם כי המכות אשר היו בארץ היו על יד אהרן שהיה שלוחו אבל דברים שבאים מלמעלה היו על יד משה.

ותעל הצפרדע – שם המין בלשון נקבה, וכן הארנבת ורבים כן.

ותכס את ארץ מצרים – רוצה לומר שעלה ממנה ריבוי נפלא.

והנה עשה אהרן העלאת הצפרדעים.

[א] ותעל הצפרדע

מדוע רבנו לא ציטט גם את המשך הפסוק ׳ותכס את ארץ מצרים׳ כפי שכתוב בהפניה א1 סנהדרין סז ע״ב. ככל הנראה רבנו השתמש כאן בגרסת ׳הילקוט׳ (שמעוני) שלא גרס תוספת זו. זו הלשון שם: ׳ותעל הצפרדע׳ [ח, ב] ר׳ עקיבא אומר צפרדע אחת הייתה, השריצה ומלאה כל ארץ מצרים, א״ל רבי אלעזר בן עזריה עקיבא מה לך אצל אגדה כלך מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות צפרדע אחת הייתה שרקה להם והם באו.

[1] סנהדרין פרק שביעי דף סז ע״ב (סנהדרין סז:)

הַצְּפַרְדֵעַ: הה״א בלא מאריך בס״ס, והצד״י דגושה, כמ״ש לעיל על מלת בצפרדעים. [הַצְּפַרְדֵּ֔עַ].

הצפרדע – שם המין:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]

ותעל הצפרדע – כתב רש״י ז״ל (על פי מדרש שמות רבה) צפרדע אחת היתה והיו מכים אותה והיא מתזת נחילים נחילים. ובאמת יש במין הצפרדעים Batrachi, Rospi מין אחד Pipa המטיל ביציו בחול, רק הזכר שם אותן אחת אחת על גב הנקבה תוך יבלתות שיש לה מִטֶּבַע, ואחר ימים מעט תרוקמנה הבצים על ידי חום השמש, ותצאנה הצפרדעים מקליפתן, ותפולנה לארץ.

ושם צפרדעים אולי נגזר מן קולן שמשמיעות, שכאזני בני מצרים נשמע כהברת ״צפרדע״.

ותעל הצפרדע – שם קיבוצי בלשון נקבה. נוסעים מספרים שאחרי שטפונות הנילוס מכסות הצפרדעים את הקרקע בהמוניהן, אלא שציפורים מסוימות משמידות אותן, ואלו כאן עולות הצפרדעים מן היאור והופכות למכת-מדינה מטרידה.

ותעל הצפרדע – [מאי ותעל הצפרדע],⁠

דלפום הלשון שאמר הקב״ה יעלו הצפרדעים, והעל הצפרדעים, בלשון רבים, וכן בסמוך במעשה החרטומים כתיב (פ׳ ג׳) ויעלו את הצפרדעים, ועוד כ״פ בפרשה בכולם כתיב בלשון רבים קשה שרק כאן כתיב ותעל הצפרדע בלשון יחיד, ולא ויעלו הצפרדעים וצריך טעם על זה השינוי.

ר׳ עקיבא אומר, צפרדע אחת היתה ומלאה כל ארץ מצרים, ור׳ אלעזר בן עזריה אמר, צפרדע אחת היתה ושרקה להם והם באו.⁠

ר״ל שרקה לכל הצפרדעים שבעולם, ורש״י בפסוק זה הביא דרש זה וכתב, זהו מדרשו, ופשוטו יש לומר ששרוץ הצפרדעים קורא לשון יחידות, עכ״ל. והנה יותר יש להסביר פי׳ הפשטות הזה, דדרך הכתוב לכלול מין שלם בפרט אחד, כמו (ר״פ וישלח) ויהי לי שור וחמור, וכמש״כ רש״י שם, אבל באמת נראה שעל כרחיך הלשון הזה אומר דרשני כי פשטותו קשה מאד למה שינה רק הפעם הזאת לכתוב בלשון יחיד בעוד שכמה פעמים בפרשה הקודמת ובפרשה זו בכולם כתיב לשון רבים, וכמו שכתבתי באות הקודם, אלא ודאי שכונה אגדית טמונה בשנוי הלשון וכדרשות החכמים שהבאנו.

(סנהדרין ס״ז:)

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון