Melakhim II 13 – מלכים ב יג‏ – Mikraot Gedolot

(א) בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֤ים וְשָׁלֹשׁ֙ שָׁנָ֔ה לְיוֹאָ֥שׁ בֶּן⁠־אֲחַזְיָ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַ֠ךְ יְהוֹאָחָ֨ז בֶּן⁠־יֵה֤וּא עַל⁠־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃

In the twenty-third year of Joash the son of Ahaziah, king of Judah, Jehoahaz the son of Jehu began to reign over Israel in Samaria, and he reigned for seventeen years.

תרגום יונתןרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

בִּשְׁנַת עַסְרִין וּתְלַת שְׁנִין לְיוֹאָשׁ בַּר אֲחַזְיָה מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה מְלַךְ יְהוֹאָחָז בַּר יֵהוּא עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שְׁבַע עַסְרֵי שְׁנִין.

בשנת עשרים ושלש – היה לו לומר: בשנת עשרים ואחת, שהרי בשנת שבע ליהוא מלך יהואש (מלכים ב י״ב:ב׳), וכ״ז ואחת הרי כ״ח, וכ״ח שנה מלך יהוא, א״כ בנו מלך בשנת כ״א ליואש מלך יהודה.

נאמר, כי מה שאמר: בשנת שבע ליהוא מלך יהואש (מלכים ב י״ב:ב׳) – ר״ל: בתחלת שבע, ובשנת כ״ג ליואש – ר״ל בתחילת כ״ג.

בשנת עשרים ושלש שנה ליואש עד סוף הספר – בשנת עשרים ושלש ידוע כי שש שנים נחבא יואש ואלו השש שנים מלך יהוא קודם מלוך יואש ולזה יתבאר כי בראש שנת עשרים ושלש ליואש מלך אחזיהו.

(א-כה) ואולם התועלות המגיעות מאלו הספורים הנה הם אלו:

הראשון לבאר מדרך העדות שהש״י משגיח על אישי המין האנושי לענוש הרשעים על רשעם ולגמול טוב לצדיקים על צדקם ולזה ספר כי מפני שעשה יהואחז בן יהוא הרע בעיני י״י חרה אף י״י בישראל ונתנם ביד חזאל מלך ארם וביד בנו עד שלא השאיר חזאל ליהואחז כי אם חמשים פרשים ועשרה רכב ועשרת אלפים רגלי ולזה גם כן ספר כי ההצלחה שהיתה ליואש בן יהואחז על מלך ארם לא היתה כי אם מפני ברית הש״י עם האבות כי בזולת זה תופר בריתו עם האבות כמו שזכרנו בביאורנו בזה המקום עם מה שעזר בזה אלישע על דרך המופת במה שצוה ליואש לקחת קשת וחצים כי מההשגחה הדבקה לנביא נמשכה אז ההשגחה לישראל בתפלתו ולזה גם כן ספר כי תכף שמת אלישע פשטו גדודי מואב על ארץ ישראל כי בזכותו היו נצולים מזה בחייו ולזה גם כן ספר כי אמציה בעשותו הישר בעיני י״י הצליח במלחמה והכה את אדום בגיא מלח י׳ אלפים ומן אז עבד לאלהי אדום והשתחוה להם וקטר להם נפל ביד אויביו הוא ויהודה עמו וקשרו עליו קשר בירושלים והמיתוהו ולזה גם כן ספר שההצלחה שהיתה לירבעם בן יואש מלך ישראל היתה בעבור ברית השם עם האבות שלא ימחה שם ישראל מתחת השמים ולזה ג״כ ספר כי עוזיה נצטרע מפני החטא שעשה בגשתו אל המזבח להקטיר כמו שנזכר בד״ה ובראשונה כאשר עשה הישר בעיני י״י הצליח במלחמות מאד ובכל ענינו כמו שנזכר בד״ה ולזה גם כן ספר שזכריהו בן ירבעם לא מלך כי אם ששה חדשים ונהרג מפני עשותו הרע בעיני י״י ומפני חטא אבותיו ולא המית אבותיו בזה האופן כי דבר י״י היה שיהיו ליהוא בנים רבעים על כסא ישראל לזה גם כן ספר כי מנחם בן גדי מפני עשותו הרע בעיני י״י קשר עליו פקח בן רמליהו והרגו ולזה גם כן ספר כי פקח מפני עשותו הרע בעיני י״י בא עליו מלך אשור ולקח הרבה מעריו והגלה יושביהם לאשור ומפני זה גם כן קשר עליו הושע בן אלה והרגו ולזה גם כן ספר כי מפני שעשה יותם הישר בעיני י״י שכב עם אבותיו קודם שישלח י״י ביהודה רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו וזה היה בעבור חטא העם כי עם יהודה היו משחיתים כמו שנזכר בספר ד״ה ולזה גם כן ספר פה ובד״ה כי מפני שעשה אחז הרע בעיני י״י והפליג בזה הנה בא עליו רע נפלא על יד רצין ופקח וזולתם כמו שנזכר בספר ד״ה ולזה ג״כ ספר כי מפני שעשה הושע בן אלה את הרע בעיני י״י ומפני החטאים ששקדו עליהם מלכי ישראל בכללם הנה בא קץ הכרתת ישראל מעל אדמתם ולזה עלה עליו מלך אשור ובאחרית הדבר לכד שמרון ויגל את ישראל אשורה וזכר אחר זה כי זה היה מפני החטאים הנפלאים שהתמידו בהם כל המלכים והעם וזה שהם מאסו את ברית הש״י וכל עדותיו אשר העיד בהם ועזבו כל מצותיו ולא אבו שמוע לדברי הנביאים המוכיחים אותם ולזה היה תכליתם לזה הרע הנפלא כמו שיעדה התורה ולזה גם כן ספר שהש״י שלח האריות להמית העם אשר הביא מלך אשור בעם שמרון עד התקרבו לעבוד׳ י״י קצת התקרבו׳ ולזה ג״כ ספר כי מפני שהפליג חזקיה לעשות הישר בעיני י״י וביער מן הארץ כל מה שיש בו רושם להסיר ישראל מאחרי י״י הצליח הצלחות רבות ועשה לו הש״י מופתי׳ נפלאים והטיב לו בזה שהוא יצא מעבודת מלך אשור והכה את הפלשתים מכה רבה ונמלט מסנחריב מלך אשור שהיה מולך בכל הממלכות בזה האופן הנפלא שנזכר בזה הספור והוסיף הש״י על ימיו ט״ו שנה ורפאו מחליו הכבד בקלות רב עד שביו׳ הג׳ עלה בבית י״י ולזאת הסבה ספר כי מפני שנתן חזקיהו כבוד לעצמו במה שהראה למלאכי מלך בבל מכבוד עשרו ולא נתן הכבוד לש״י לפרס׳ להם גדולות הש״י מצד המופת שהיה בארץ אשר באו לדרוש עליו כמו שנזכר בספר ד״ה הנה היה קצף י״י עליו אלא שלא היה הרע בימיו מפני התהלכו את הש״י תמיד רק בזה הדבר לבד חטא ולזה ג״כ ספר כי מפני שחטא מנשה זה החטא הנפלא בע״ג ושפיכות דמים נגזר על מלכות יהודה לגלות מעל האדמה אשר נתן להם י״י כמו שגלו עשרת השבטים והנה ספר בד״ה שכבר עשה מנשה תשובה אחרי נתנו י״י ביד מלך אשור ואסר אותו ושמהו בבית כלא ולזה לא נהיה הרע בימיו והאריך ימים על ממלכתו אך אמון בנו שהלך בדרכיו הרעים הלך בלא חמדה ולא מלך כ״א שתי שנים וקשרו עליו והכוהו והמיתוהו כאילו היה זה להשגחת הש״י על יהודה ובנימין שלא יכשלו בחטאיו ולזה ג״כ ספר כי יאשיה מפני שעשה הישר בעיני י״י השגיח בו הש״י שלא היה הרע שגזר על יהודה וירושלים בימיו אך נהי׳ בימי בניו וכבר מת על ידי פרעה נכה בעבור אשמת ישראל ולזה גם כן ספר מה שקרה מהרע לבני יאשיהו כלם מפני עשייתם הרע בעיני י״י עד שכבר השליך הש״י בחטאיהם יהודה ובנימין מעל פניו והחריב ירושלים ובית המקדש יהי רצון שיבנה במהרה בימינו.

(הקדמה)
פרשת ארבע עשרה תספר ארבעת המלכים אשר מלכו בישראל יוצא חלצי יהוא בן נמשי, כאשר יעדו יתברך בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל, והם יהואחז בנו ויואש בן יהואחז וירבעם בן יואש, שבימיו מת אלישע, וזכריהו בן ירבעם, ותספר בזה המלכים שמלכו ביהודה בימיהם, וגם כן המלחמה שהיה בין אמציה מלך יהודה ובין יהואש בן יהואחז בן יהוא מלך ישראל. תחלת הפרשה בשנת עשרים ושלש ליואש בן אחזיהו וגומר עד שלום בן יבש מלך וגומר. והנה שאלתי בפרשה הזאת שש השאלות:

השאלה הראשונה במה שאמר בשנת עשרים ושלש שנה ליואש בן אחזיהו מלך יהודה מלך יהואחז בן יהוא על ישראל, וזה כי כבר נכתב למעלה שבשנת שבע ליהוא מלך יהואש, ויהוא מלך עשרים ושמנה שנים, הנה אם כן בשנת עשרים ואחת שנה ליהואש מלך יהודה מת יהוא ומלך בנו יהואחז, לא בשנת עשרים ושלש כמו שאמר כאן:

השאלה השנית במה שאמר כאן בשנת שלשים ושבע שנה ליואש מלך יהודה מלך יהואש בן יהואחז על ישראל, ואם היה שיהואחז מלך יהודה מלך בשנת שלשים ושלש למלכות יהואש מלך יהודה וימלוך שבע עשרה שנה, אם כן בשנת הארבעים ליהואש מלך יהודה מלך יהואש בן יהואחז מלך ישראל לא בשנת שלשים ושבע:

השאלה השלישית במה שאמר בכאן ויתר דברי יואש וכל אשר עשה וגומר וישכב יואש עם אבותיו וגומר, ויקשה זה מאד מפנים. האחד שאיך השלים ספור יהואש וספר ממלכות ירבעם בנו ואחרי זה יספר כל עניני יואש ומלחמותיו? והיה ראוי שיגיד כל זה קודם ספור מיתתו וקבורתו. השני מאשר בא כל זה כאן בכפל, כי הנה אחרי זה כשהשלים מלחמת יהואש עם אמציה מלך יהודה באו הפסוקים האלה מלה במלה, ויתר דברי יהואש וגומר וישכב יהואש עם אבותיו וגומר. השלישי איך יאמר ויתר דברי יהואש וגבורותיו ואשר נלחם עם אמציה מלך יהודה הלא הם כתובים על ספר דברי הימים וגומר? והנה זאת המלחמה כתובה בכאן, ולמה יאמר הלא הם כתובים על ספר דברי הימים?

השאלה הרביעית בענין החצים אשר צוה אלישע ליואש מלך ישראל שיורה לתשועתו בארם, כי אם היה רצון השם לחמול על עמו בזכות האבות ושלא יכלו בידי ארם, מה צורך היה בענין החצים כי אם להודיע שיתן את ארם בידיו כמו שעשה במלחמות אחרות שעשו מלכי ישראל עם ארם ואדום ומואב? ולמה התקצף איש האלהים על מלך ישראל שלא ירה כי אם שלש פעמים? והיה ראוי שיצוהו ירה עוד, כי לא היה תלוי הדבר במנין החצים אשר ירה מעצמו כי אם בגזרת האלהים ורצונו ועל החצים אשר יורה במצות הנביא:

השאלה החמשית בנס אשר עשו עצמות אלישע אחרי מותו שהחיה את המת שנקבר אצלו, וזה כי הנה הנביאים יפעלו הנסים והנפלאות בהדבקותם בו יתברך, כי אז יגזרו אומר ויקם להם, ואחרי שבמותם נפסק אותו דבקות איך יהיה אפשר שבזולת דבקות יעשו העצמות היבשות נס תחיית המתים כזה? הלא ראית שכאשר אליהו ואלישע בחייהם הוצרכו להחיות את המת הרבו בתפלותיהם ועשו מעשים רשומים בהשתטחם עליהם כמו שנזכר בספוריהם, ואיך מזולת כל זה יעשו עצמותיו אותו הנס עצמו? כל שכן שהיה הנס לבלתי תכלית, כי מה היה המונע שישכבו עצמות הנביא עם עצמות איש אחר? כי אם היות שיתחלפו בקדושותיהם ונבואותיהם כל זה הוא מצד נפשם, אבל מצד גופם יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם:

השאלה הששית אם היה אמציהו בן יהואש מלך יהודה ירא אלהים וסר מרע ויהואש בן יהואחז מלך ישראל היה עובד עבודה זרה, וכמו שאמר ויעש הרע בעיני ה׳, למה אם כן היה מענשו של אמציהו שנפל ביד יואש מלך ישראל וינגף יהודה לפניו, ותפש את אמציהו ויביאהו ירושלם שבוי ותפוס ויפרוץ חומת ירושלם ויקח כל הכסף וכל הזהב אשר מצא בבית ה׳ ובבית המלך? והנה ביואש כתוב ויעש הרע בעיני ה׳ ובאמציהו ויעש הישר בעיני ה׳.

והנני מפרש פסוקי הפרשה באופן יותרו השאלות והספקות האלה כלם:

(א) בשנת עשרים ושלש וגומר אחרי שספר הכתוב שמת יהוא בן נמשי ומה שיעדו השם יתברך שבני רבעים ישבו לו על כסא ישראל, יזכור איך נתקיים זה, ואמר שמלך יהואחז בנו על ישראל שבע עשרה שנה, ושהיתה המלכתו בשנת עשרים ושלש למלכות יהואש בן אחזיהו מלך יהודה. וכבר יקשה על זה מה ששאלתי, שהרי בשנת שבע ליהוא מלך יהואש, ויהוא מלך עשרים ושמונה שנה, הנה אם כן בשנת עשרים ואחת ליהואש מת יהוא ומלך יהואחז בנו, ואיך אמר כאן בשנת עשרים ושלשה? אבל תשובת זה כבר התבאר ממה שכתבתי למעלה, והוא שהיו שתי שנים מאלה מקוטעות, כי מה שאמר בשנת שבע ליהוא מלך יהואש הוא בתחלת שבע, ומה שאמר כאן בשנת עשרים ושלש הוא גם כן בתחלת אותו שנה, ולכן מנה אותם עשרים ושלש שהיו עשרים ואחת שלמים, והותרה בזה השאלה הראשונה אשר שאלתי:

בשנת עשרים ושלש – כי יהואש מלך בתחלת שבע ליהוא, ויהוא מת בסוף כ״ח למלכו, והוא כ״ב ליהואש, ובתחלת השנה הבאה מלך יהואחז, אם כן היא כ״ג ליהואש.

שבע עשרה שנה – ומקוטעות היו.

בשנת עשרים ושלש – לפי החשבון שנזכר למעלה שבשנת שבע ליהוא מלך יהואש [ויהוא מלך כ״ח שנה, אם כן מת יהוא בשנת כ״א ליואש, ופי׳ הרד״ק שהיו שנים מקוטעות שמ״ש בשנת שבע ליהוא מלך יואש היה בתחלת שבע, וכן מ״ש כאן בשנת עשרים ושלש היינו בתחלת אותו שנה והיה כ״א שנים שלמות.

וכעת עובר המקרא לממלכת ישראל ומספר כי בִּשְׁנַת – בתחילתה של שנת¹ עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לְיוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יְהוֹאָחָז בֶּן יֵהוּא עַל יִשְׂרָאֵל כאשר מקום מושב המלכות היה בְּשֹׁמְרוֹן, ומלכותו של יהואחז נמשכה שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה ומקוטעות היו²:

1. רד״ק, אברבנאל.

2. מצודת דוד.

תרגום יונתןרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ב) וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ וַ֠יֵּ֠לֶךְ אַחַ֨ר חַטֹּ֜את יָרׇבְעָ֧ם בֶּן⁠־נְבָ֛ט אֲשֶׁר⁠־הֶחֱטִ֥יא אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹא⁠־סָ֥ר מִמֶּֽנָּה׃

And he did that which was evil in the sight of Hashem, and he followed the sins of Jeroboam the son of Nebat who caused Israel to sin; he did not depart from them.

תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַעֲבַד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ וַאֲזַל בָּתַר חוֹבֵי יָרָבְעָם בַּר נְבָט דְחַיֵיב יַת יִשְׂרָאֵל לָא סְטָא מִנְהוֹן.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וזכר הכתוב שהמלך יהואחז הלך אחרי חטאת ירבעם בקיימו את העגלים בביתאל ובדן שבהם החטיא את ישראל.

ויעש הרע וכבר היה רשע בן רשע שבזה פוקד עון אבות על בנים ולכן ויחר אף ה׳ בישראל להעניש אותם.

ממנה – יחיד אחר רבים לנקבות.

וַיַּעַשׂ יְהוֹאָחָז הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, וַיֵּלֶךְ אַחַר חַטֹּאת יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל בעגלי הזהב לֹא סָר מִמֶּנָּה, ומשום שהיה רשע בן רשע פקד ה׳ עוון אבות על בנים ולכן¹:

1. מצודת דוד.

תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ג) וַיִּֽחַר⁠־אַ֥ף יְהֹוָ֖הי״י֖ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּתְּנֵ֞ם בְּיַ֣ד׀ חֲזָאֵ֣ל מֶלֶךְ⁠־אֲרָ֗ם וּבְיַ֛ד בֶּן⁠־הֲדַ֥ד בֶּן⁠־חֲזָאֵ֖ל כׇּל⁠־הַיָּמִֽים׃

And the anger of Hashem was kindled against Israel, and He delivered them into the hand of Hazael king of Aram and into the hand of Ben-hadad the son of Hazael continually.

תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּתְקֵיף רוּגְזָא דַייָ בְּיִשְׂרָאֵל וּמַסְרִינוּן בְיַד חֲזָאֵל מַלְכָּא דַאֲרָם וּבְיַד בַּר הֲדַד בַּר חֲזָאֵל כָּל יוֹמַיָא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ושנתנם השם ביד חזאל וביד הדד בנו של חזאל.

כל הימים – כל ימי יהואחז.

(ג-ז) השאלות:

איך אמר שנתנם ביד מלך ארם כל הימים ותיכף אמר שיצאו מת״י ארם? ומה ז״ש אך לא סרו וכו׳ כי לא השאיר ליהואחז וכו׳ מה שייכות זל״ז?

ויתנם רצה לומר שה׳ גזר גזרה שיהיו ביד חזאל וביד הדד בנו כל הימים רצה לומר ימי חזאל והדד, ובודאי הודיע להם גזרה זאת על ידי נביא.

וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וּבְיַד בֶּן הֲדַד בֶּן חֲזָאֵל כָּל הַיָּמִים – ימי יהואחז¹:

1. מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר כל ימי חזאל ובן הדד בנו.

תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ד) וַיְחַ֥ל יְהוֹאָחָ֖ז אֶת⁠־פְּנֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔הי״י֔ כִּ֤י רָאָה֙ אֶת⁠־לַ֣חַץ יִשְׂרָאֵ֔ל כִּי⁠־לָחַ֥ץ אֹתָ֖ם מֶ֥לֶךְ אֲרָֽם׃

And Jehoahaz besought Hashem, and Hashem listened to him, for He saw the oppression of Israel, how the king of Aram oppressed them.

תרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְצַלִי יְהוֹאָחָז קֳדָם יְיָ וְקַבֵּיל צְלוֹתֵיהּ יְיָ אֲרֵי גְלֵי קָדָמוֹהִי דוֹחֲקָא דְיִשְׂרָאֵל אֲרֵי דְחַק יַתְהוֹן מַלְכָּא דַאֲרָם.

וַיְחַל יְהוֹאָחָז – [פועל] חסר לה״פ. והיה צריך להיות ״ויחלה״, וכמותו: ״וַיְחַל מֹשֶׁה״ (שמ׳ לב, יא). ושניהם פועל [בזמן] עבר ב⁠[אמצעות] וי״ו ההיפוך.⁠¹ ואילו ״חַל נָא אֶת פְּנֵי ה׳⁠ ⁠⁠״ (מל״א יג, ו) – [צורת] ציווי. וכן: ״חַלּוּ נָא פְנֵי אֵל וִיחָנֵּנוּ״ (מלאכי א, ט), בהשמטת לה״פ. והמובן של כולן: העתרה [אל ה׳] ותחנונים.⁠² ומוכרחים להוסיף להם (= לפעלים ״חַל״ ו״חַלּוּ״) את [התיבה] ״פנים״, שאם לא כן – הרי שאינם במובן הזה.⁠³

אֶת לַחַץ יִשְׂרָאֵל – [צורת] מקור. ואשר ל״כִּי לָחַץ אֹתָם מֶלֶךְ אֲרָם״ (בפסוקנו) – פועל בעבר. לכן הוא (= ״לַחַץ״ בצורת המקור) ב״מלעיל״. כלומר, העמדת ההטעמה על האות הראשונה. וכשהפועל בעבר – ב״מלרע״,⁠⁴ כשהוא בקמץ. ו⁠[ב]⁠פתח, כמו ״שַׁעַר הָעִיר״ (דב׳ כב, כד) – שם עצם. [לעומת] ״כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ״ (מש׳ כג, ז) – פועל בעבר. ״נעל״ – שם עצם, כלומר ״חֲלוּץ הַנָּעַל״ (דב׳ כה, י), ״וְנָעַל הַדֶּלֶת״ (שמ״ב יג, יז), כמו ״רַחַב לֹא מוּצָק״ (איוב לו, טז) – שם עצם, [לעומת] ״רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי״ (שמ״א ב, א) – פועל בעבר, אלא שהפך ל״מלעיל״, בגלל המילית אשר אחריו (= ״פִּי״), כפי שביארנו מקודם.⁠⁵

1. ראה ריב״ג, אללמע, עמ׳ 55, שו׳ 7 (הרקמה, עמ׳ סט, שו׳ 8), בעניין הוי״ו, ההופכת פועל בצורת עתיד לפועל שמובנו בעבר.

2. עד כאן ריב״ג, אלאצול, ׳חלה׳, עמ׳ 227 (השורשים, עמ׳ 155), ולפניו רס״ג תרגם את ״וַיְחַל מֹשֶׁה״ [שמ׳ לב, יא]: פאבתהל מוסא.

3. השווה פירושו הארוך של ראב״ע לשמ׳ לב, יא: ״זאת הגזרה לא מצאנוה מזה הטעם כי אם על פנים, כמו ׳יחלו פני נדיב׳ (מש׳ יט, ו)״.

4. עד כאן השווה אלפאסי, ׳לחץ׳, ב, עמ׳ 160: ואסם אלצ׳גט לחץ בתלחין אללאם. לחץ בתלחין אלחית אצ׳גט פעל (= ושם הדחיקה – ״לחץ״, בהטעמת הלמ״ד. ״לחץ״ בהטעמת החי״ת – דחק – פועל). חשיבות ההטעמה המבחינה בין משמעים נדונה גם בחיבור הדאיה׳ אלקאר (הוריית הקורא) לאבו אלפרג׳ הארון (אלדר, תורת, עמ׳ 164): אן קאל קאיל מא אלחאג׳ה אלי עלם שרוט אלמקרא, קיל לה אן אלאלחאן מגירה ללמעאני מת׳ל קומי אורי אמרין ללמונת׳ מן אן אלטעם עלי אול חרף ומת׳ל ליום קומי לעד, ה׳ אורי וישעי אסמין למד׳כר למא תאכ׳ר אללחן ען אול אלכלמה (= ״אם יטען איש: מה הצורך בידיעת כללי הקריאה? אמור לו, שהטעמים משנים את המשמעויות. כגון קוּמִי אוֹרִי [יש׳ ס, א] – שתי [צורות] ציווי לנקבה, כי הטעם על האות הראשונה; וכגון ליום קוּמִי לעד [צפ׳ ג, ח], ה׳ אוֹרִי וישעי [תה׳ כז, א] – שני שמות זכריים, כיוון שהטעם נמשך מראש המלה הראשונה [לסופה]״ [תרגום אלדר, שם]).

5. בביאור זה ניתן להבחין בהדים מדיונו של מנחם (עמ׳ *11-*12) על תפקוד התנועות – ההבחנות הפונמיות הקובעות משמעויות (ובכלל זה הומוגרפים שהם גם הומופונים וביניהם מילים הנבדלות בקמץ ובפתח): ״ונקידתה תורה על גזרתה [...] ואלה המלים השוים במראיהם ושנוים בנקידתם ובפתרונם [...] ׳שַׁעַר עִירוֹ׳ (בר׳ כג, י) ׳כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ׳ (מש׳ כג, ז)״.

[234ב] ויחל יהואחז מחדוף אללאם וחקה ויחלה ומתלה ויחל משה והמא פעל מאץ׳ ברדّ אלואו ואמא חל נא את פני יוי פהו אמר וכדלך חלו נא פני אל ויחננו^א בחדף לאם אלפעל ומענאהא כלהא אלאבתהאל ואלתצ׳רע ולא בד להא מן וסיט פנים ואלא פליס הי מן הדא אלמעני

את לחץ ישראל מצדר ואמא כי לחץ אותם מלך ארם פהו פעל מאץ׳ לדלך הו מלעיל אעני אן אלוקף עלי אלחרף אלאול ואלפעל אלמאצ׳י מלרע והו קמץ ופתח מתל שער העיר אסם כי כמו שער בנפשו מאץ׳ נעל אסם אעני חלוץ הנעל ונעל הדלת מתל^ב רחב לא מוצק אסם רחב פי על אויבי פעל מאץ׳ לכנה צאר מלעיל לאג׳ל אלכלמה אלצגרי אלתי בעדה עלי מא בינא פי מא תקדם

א. ויחננו ] ב: ליתא.

ב. מתל ] ב: פעל (= פועל).

ויחל יהואחז וגו׳ – גם זה אוצר י״י יבוא.

ויחל יהואחז את פני י״י – אף על פי שלא היה יהואחז ראוי שתשמע תפלתו הנה שמע הש״י אליו מפני ראותו את לחץ ישראל שלחץ אותם מלך ארם כי לולי שמעו תפלתו היו כלי׳ עשרת השבטים ותופר ברי׳ הש״י עם השבטים בעבור האבות ואולם אמרנו בריתו עם השבטים כי כבר התבאר בתורה שלא יכלה אחד מהם כמו שבארנו שם ואחשוב כי שמע הש״י תפלתו לשמור ישראל שלא יצר להם חזאל בזה האופן הנפלא שהיה משחי׳ בהם והיה זה בחייו אך עם כל זה לחץ אותם כל ימי חייו כמו שנזכר אחר זה והקים להם מושיע מידו אחר מות יהואחז והוא יואש בנו כמו שנזכר אחר זה ואחר סרו מתח׳ יד ארם וישבו ישראל באהליהם כתמול שלשום אך לא סרו ישראל מחטאת בית ירבעם ובה הלך יהואחז וגם האשרה עמדה עדיין בשמרון שלא בער אותן יהואחז והנה עם כל זה שמע י״י תפלת יהואחז להקל מהלחץ אשר היה לוחץ אותם חזאל בימיו ולתת לישראל אחרי יהואחז מושיע מיד מלך ארם והוא יואש מפני שברוב הלחץ שהיה לוחץ אותם חזאל היו ישראל כלים בקלות כמו שזכרנו והוצרך הש״י בעבור בריתו עם האבות שירחם עליהם כמו שנזכר אחר זה וזה כי לא השאיר חזאל׳ ליהואחז עם כי אם חמשים פרשי׳ ועשרה רכב ועשרת אלפים איש רגלי כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

האמנם יהואחז עשה תשובה ויחל את פני השם וישמע אליו כי ראה את לחץ ישראל שהיה ארם לוחץ אותם, ויחמול על עמו כדי שלא יכלה על ידי ארם.

ויחל – ויתפלל.

לחץ – דחק.

כי ראה וכו׳ – ולולי זאת לא היתה תפלתו כדאי להתקבל.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ויחל אמנם על ידי תפלת יהואחז שמע אליו ה׳ להקל הגזרה ונצרך לזה שראה את לחץ ישראל – וזה עני קרא וה׳ שמע, ועל ידי כן.

וַיְחַל – והתפלל¹ יְהוֹאָחָז אֶת פְּנֵי – לפני יְהוָה, וַיִּשְׁמַע אֵלָיו יְהוָה ונעתר לתפילתו², ובאמת הסיבה שהתפילה התקבלה היתה³ כִּי רָאָה הקב״ה אֶת לַחַץ יִשְׂרָאֵל, כִּי לָחַץ – דחק⁴ אֹתָם מֶלֶךְ אֲרָם, ולולי חמלת ה׳ על עמו⁵ לא היתה תפילתו של יהואחז ראויה להתקבל⁶:

1. מצודת ציון.

2. מלבי״ם.

3. מלבי״ם.

4. מצודת ציון.

5. אברבנאל.

6. רלב״ג, מצודת דוד.

תרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ה) וַיִּתֵּ֨ן יְהֹוָ֤הי״י֤ לְיִשְׂרָאֵל֙ מוֹשִׁ֔יעַ וַיֵּ֣צְא֔וּ מִתַּ֖חַת יַד⁠־אֲרָ֑ם וַיֵּשְׁב֧וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאׇהֳלֵיהֶ֖ם כִּתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃

And Hashem gave Israel a deliverer, so that they went out from under the hand of the Arameans; and the Children of Israel dwelled in their tents, as beforehand.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וִיהַב יְיָ לְיִשְׂרָאֵל פָּרִיק וּנְפָקוּ מִתְּחוֹת יַת אֱנַשׁ אֲרָם וִיתִיבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִרְוֵיהוֹן כְּמַאִתְמָלֵי וּמִדְקָדָמוֹהִי.

ויתן י״י לישראל מושיע – את יואש בן יהואחז, שנאמר בו: שלש פעמים תכה את ארם (מלכים ב י״ג:י״ט).

And Adonoy provided Yisroel with a savior. Yoash son of Yehoachaz, concerning whom it is stated, "You will strike [and defeat] Arom [only] three times.⁠"¹

1. Below, v. 19.

ויתן י״י לישראל מושיע – את יהואש בן יהואחז שנ׳ בו: שלש פעמים תכה את ארם (מלכים ב י״ג:י״ט).

ויתן י״י לישראל מושיע – הוא יהואש בן יהואחז, כי כל ימי יהואחז לחץ אותם מלך ארם (מלכים ב י״ג:ד׳).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ויתן להם מושיע, והוא יהואש בן יהואחז כמו שיזכור אחרי זה. ועם היות שאמר בכאן ויצאו מתחת יד ארם וישבו בני ישראל באהליהם, הנה לא היה זה בימים שמלך יהואחז, כי כל ימיו לחץ אותם כמו שיזכור, כי אם בימי יהואש בנו היה כמו שיתבאר.

שלשום – יום השלישי שלפני היום.

מושיע – יהואש בנו היה המושיע, כמו שזכר אחרי זה, בימי מלכות יהואחז התחילה התשועה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ויתן ה׳ לישראל מושיע זה היה בסוף ימי יואחז שמלך יואש בנו והושיע להם כמו שיתבאר.

מושיע – אף על פי שנראה משני פסוקים אלה שמיד אחר שחלה יהואחז את ה׳ הקים ה׳ לישראל מושיע (איזה גבור חיל שיצא ובא לפניהם והעיר בהם רוח גבורה), מ״מ נ״ל, נגד דעת החכם פֿיליפפזאן וכפי שאר המפרשים, שמושיע זה הוא יהואש בן יהואחז המכה את ארם בימי בן הדד בן חזאל, שכן הוא אומר (פסוק ג׳) שה׳ נתנם בידי חזאל ובניו כל הימים, ושחזאל לחץ את ישראל כל ימי יהואחז (פסוק כ״ב), ולומר שכאן מדבר בתשועה עוברת לא קיימת לא נראה שכן כתוב וישבו בני ישראל באהליהם כתמול שלשום.

ובסוף ימי מלכות יהואחז¹ וַיִּתֵּן – נתן יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ – את יואש בנו², וַיֵּצְאוּ ישראל מִתַּחַת יַד שיעבוד אֲרָם, וַיֵּשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאָהֳלֵיהֶם במנוחה כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם – כמקודם:

1. אברבנאל, מלבי״ם.

2. רש״י, רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ו) אַ֠ךְ לֹא⁠־סָ֜רוּ מֵחַטֹּ֧את בֵּית⁠־יָרׇבְעָ֛ם אֲשֶׁר⁠־הֶחֱטִ֥י^א אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣הּ הָלָ֑ךְ וְגַם֙ הָאֲשֵׁרָ֔ה עָמְדָ֖ה בְּשֹׁמְרֽוֹן׃

Nevertheless they did not depart from the sins of the house of Jeroboam who caused Israel to sin, but walked in them; and also the Asherah remained in Samaria.

א. הֶחֱטִ֥י =א
• מ״ק-א=<ב׳ חס׳ א׳>
• ל-קרי=הֶחֱטִ֥יא

תרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

בְּרַם לָא סְטוּ מֵחוֹבֵי יָרָבְעָם דְחַיֵיב יַת יִשְׂרָאֵל בְּהוֹן אֲזָלוּ וְאַף אֲשֵׁירָתָא קָמַת בְּשֹׁמְרוֹן.

אשר החטי את ישראל בה הלך – חסר אל״ף. וכמוהו: וי״י חפץ דכאו החלי (ישעיהו נ״ג:י׳).

וגם האשרה – כי לא כרת אותה יהוא, אלא הבעלים הוא שהשמיד.

וְגַם הָאֲשֵׁרָה עָמְדָה בְּשֹׁמְרוֹן – התבססה והתמידה [בקיומה], כלומר לא שרשוה ולא הסירוה.⁠¹

1. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳עמד׳, עמ׳ 532, שו׳ 32, הע׳ 84 (השורשים, עמ׳ 374), ללא הזכרת פסוקנו: וקפת ות׳בתת (= ״נתקימה ונמצאה״); רד״ק, השורשים, עמ׳ תקלח.

וגם האשרה עמדה בשומרון תבתת ודאמת אי אנהם מא קלעוהא ומא ^אזלוהא

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ונזכר בזה המקום להודיע שיהואחז חלה את פני ה׳ ושהשם יתברך לא נעתר אליו לצדקתו, כי הוא ועמו לא סרו מחטאת בית ירבעם, וגם האשרה היתה עומדת בשמרון שלא בערה יהוא מן הארץ כי אם הבעלים, ועם כל זאת בעבור שהיה ארם לוחץ לישראל, גזרה חכמתו יתברך בימי יהואחז לתת לו בן יושב על כסאו שיושיע את ישראל מידי ארם.

אך לא סרו וגו׳ החטי – חסר אל״ף וכן בירמיה ל״ב.

אך לא סרו – חוזר על המקרא שלפניו, לומר אף שחילה יהואחז את פני ה׳, אך לא סרו הוא ועמו מחטאת בית ירבעם, והיה התפילה עם אחיזת העון.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

אך באר שלא היתה התשועה על ידי שעשו תשובה ושב ה׳ מחרון אפו, כי באמת לא סרו מחטאת ירבעם וגם האשרה עמדה להוסיף חטאת על חטאת רק סבת התשועה היתה, יען.

בה הלך – הראוי הלכו כמו סרו שבראש הפסוק, וחסרה הו״ו מפני ו״ו של וגם שאחריה (עיין במשתדל על פסוק קצתי בחיי, תולדות), ור״ל גם אחר שהקים להם מושיע לא חדלו מעבודת עגלי ירבעם, ועל חטאם זה נוסף שהיו מנאפים באשרות ביערי הקדשים והקדשות.

אַךְ הישועה לא באה בגלל שעשו ישראל תשובה¹, שכן למרות שחילה יהואחז את פני ה׳² לֹא סָרוּ הוא ועמו³ מֵחַטֹּאות בֵּית יָרָבְעָם אֲשֶׁר הֶחֱטִיא (החטי כתיב) אֶת יִשְׂרָאֵל והמשיכו ללכת בדרך בָּהּ הָלָךְ, והיתה תפילתו עם אחיזת העוון⁴, וְגַם הָאֲשֵׁרָה עָמְדָה בְּשֹׁמְרוֹן להוסיף חטאת על חטאתם⁵, ועם כל זאת באה הישועה לישראל כי כך גזרה חכמתו יתברך בימי יהואחז לתת לו בן יושב על כסאו שיושיע את ישראל מידי ארם בעבור שהיה ארם לוחץ מאוד לישראל⁶:

1. מלבי״ם.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. מלבי״ם. כי לא כרת אותה יהוא אלא הוא השמיד רק את הבעלים רד״ק.

6. אברבנאל.

תרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ז) כִּ֣י לֹא֩ הִשְׁאִ֨יר לִיהוֹאָחָ֜ז עָ֗ם כִּ֣י אִם⁠־חֲמִשִּׁ֤ים פָּֽרָשִׁים֙ וַעֲשָׂ֣רָה רֶ֔כֶב וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים רַגְלִ֑י כִּ֤י אִבְּדָם֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם וַיְשִׂמֵ֥ם כֶּעָפָ֖ר לָדֻֽשׁ׃

For he had not left to Jehoahaz of the people except fifty horsemen, and ten chariots, and ten thousand footmen; for the king of Aram destroyed them and made them like the dust to be trampled upon.

תרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

אֲרֵי לָא אַשְׁאַר לִיהוֹאָחָז עַם אֱלָהֵין חַמְשִׁין פְּרָשִׁין וַעֲסַר רְתִיכִין וְעַסְרָא אַלְפִין גְבַר רַגְלִין אֲרֵי אַבְּדִינוּן מַלְכָּא דַאֲרָם וְשַׁוִינוּן כְּעַפְרָא לְדָיֵשׁ.

כי לא השאיר ליהואחז – אינו טעם לדבק אליו אלא למה שאמר למעלה כי לחץ אותם מלך ארם (מלכים ב י״ג:ד׳).

וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ – הלמ״ד הזו [היא] המצטרפת אל [צורות] המקור, ומובנו: עשה אותם כמו אדמה מבחינת הדריכה [עליה].⁠¹

1. ראה ריב״ג, אללמע, עמ׳ 40, שו׳ 4 (הרקמה, עמ׳ נב, שו׳ 5), בעניין למ״ד זו (ראוי לציון שימושו של רת״י בתמייז [= תיאור הבחנה] כדי לפרש ביטוי זה. השווה דברי אבו אלפרג׳ הארון בכתאב אלכאפי, רעא ע״ב (כ״י II Firk., Evr.-Arab., I, 2437): וכדלך אלחאל פי כדבש למתוק וגירה ותגרי הדה אללאם פי באבהא מגרי מא יסמא פי אלערבי אלתמייז אלדי יחתמל אלשיא וגוהא פימייז באחדהא וינצב עלי אלתמייז (= ״וכן הדבר בעניין ׳כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק׳ [יח׳ ג, ג] וזולתו. והלמ״ד הזאת נוהגת בשערהּ מנהג מה שמכונה בערבית ה״תמייז״, שהוא כאשר עשוי הדבר להשתמע לכמה פנים, הוא מובחן על ידי אחד מהם ויהיה באקוזטיב בהיותו ׳תמייז׳⁠ ⁠⁠״ [תרגום בסל, התמייז, עמ׳ 106-105, וכן ראה הדיון בעמ׳ 110, 112).

וישימם כעפר לדוש הדה אללאם אלדאכלה עלי אלמצאדר ומענאה ג׳עלהם כאלתראב דוסא

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וכדי שלא יתפאר ישראל שבחרבם ירשו ארץ וזרועם הושיעה להם מארם, גזר יתברך שלא ישארו למלך ישראל כי אם חמשים פרשים ועשרה רכב ועשרת אלפים רגלי, כי אבדם מלך ארם ויתנם כעפר לדוש:

ועשרה רכב – מלעיל.

לדוש – מלשון דישה וכתישה.

כי לא השאיר – כי בעבור זה לא השאיר ארם ליהואחז עם וגו׳.

כעפר לדוש – כעפר הנידש ברגלי אדם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

כי לא השאיר ליואחז עם וכו׳ וכבר נתקיים מ״ש על ידי אליהו והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל,

ומלך ארם אבדם וישימם כעפר – עד שמצד זה ראה עני עמו שאם יעזבם עוד בלי תשועה יושחתו לגמרי וכמ״ש בפסוק כ״ג ויפן אליהם למען בריתו וכו׳.

כי לא השאיר – מוסב לפסוק ד׳, כי לחץ אותם מלך ארם, או תהיה הוראת כי כמו בפסוק כי מנשה הבכור (ויחי) הוראת אף על פי, ומוסב לפסוק שלפניו, אף על פי שאבדם מלך ארם עכ״ז לא סרו מחטאתם.

כִּי לֹא הִשְׁאִיר ארם לִיהוֹאָחָז עָם, כִּי אִם חֲמִשִּׁים פָּרָשִׁים וַעֲשָׂרָה רֶכֶב – מרכבות וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים לוחמים רַגְלִיים, כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ – הֲנִידַשׁ והנכתש¹ ברגלי אדם², ובגלל זה ראה ה׳ יתברך בעוני עמו שאם יעזבם עוד בלי תשועה יושחתו לגמרי³ והושיעם, ואולם כדי שלא יתפארו ישראל שבחרבם ירשו ארץ וזרועם הושיעה להם מארם, גזר ה׳ יתברך שלא יִשָּׁאֲרוּ למלך ישראל כי אם חמישים פרשים ועשרה רכב ועשרת אלפים רגלי⁴:

1. מצודת ציון.

2. מצודת דוד.

3. מלבי״ם.

4. אברבנאל.

תרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ח) וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֧י יְהוֹאָחָ֛ז וְכׇל⁠־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה וּגְבוּרָת֑וֹ הֲלוֹא⁠־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל⁠־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

Now the rest of the acts of Jehoahaz, and all that he did, and his might, are they not written in the book of the chronicles of the kings of Israel?

תרגום יונתןרלב״ג תועלותמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

וּשְׁאָר פִּתְגָמֵי יְהוֹאָחָז וְכָל דַעֲבַד וּגְבוּרְתֵּיהּ הֲלָא אִינוּן כְּתִיבִין עַל סְפָר פִּתְגָמֵי יוֹמַיָא לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וגבורתו – בהלחמו ביתר העמים זולת ארם.

וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹאָחָז וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ בהלחמו ביתר העמים זולת ארם¹, הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים² לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:

1. מצודת דוד.

2. אין הכוונה לספר דברי הימים המצוי בידינו, אלא לספר שהיה בזמנם לכל מלך ובו מפורט סיפורי ממלכתו.

תרגום יונתןרלב״ג תועלותמצודת דודמקראות שלובותהכל

(ט) וַיִּשְׁכַּ֤ב יְהוֹאָחָז֙ עִם⁠־אֲבֹתָ֔יו וַֽיִּקְבְּרֻ֖הוּ בְּשֹׁמְר֑וֹן וַיִּמְלֹ֛ךְ יוֹאָ֥שׁ בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃

And Jehoahaz slept with his fathers, and they buried him in Samaria; and Joash his son reigned in his stead.

תרגום יונתןרלב״ג תועלותמקראות שלובותעודהכל

וּשְׁכִיב יְהוֹאָחָז עִם אֲבָהָתוֹהִי וְקַבְרוֹהִי בְּשֹׁמְרוֹן וּמְלַךְ יוֹאָשׁ בְּרֵיהּ תְּחוֹתוֹהִי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַיִּשְׁכַּב יְהוֹאָחָז עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּשֹׁמְרוֹן בירת ממלכת ישראל, וַיִּמְלֹךְ יוֹאָשׁ בְּנוֹ תַּחְתָּיו: פ

תרגום יונתןרלב״ג תועלותמקראות שלובותהכל

(י) בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָשֶׁ֙בַע֙ שָׁנָ֔ה לְיוֹאָ֖שׁ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַ֠ךְ יְהוֹאָ֨שׁ בֶּן⁠־יְהוֹאָחָ֤ז עַל⁠־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃

In the thirty-seventh year of Joash king of Judah, Jehoash the son of Jehoahaz began to reign over Israel in Samaria, and he reigned sixteen years.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

בִּשְׁנַת תְּלָתִין וּשְׁבַע שְׁנִין לְיוֹאָשׁ מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה מְלַךְ יְהוֹאָשׁ בַּר יְהוֹאָחָז עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שִׁית עַסְרֵי שְׁנִין.

בשנת שלשים ושבע וגו׳ – מקרא זה מוכחש משני צדדין ולא מצאתי לו מתקן, שהיה לו לומר שלשים ותשע, שהרי עמד אביו בשנת עשרים ושלש ליואש ומלך שבע עשרה שנה, נמצא שמת בשנת שלשים ותשע ליואש. ועוד, הא אמור למטה בענין: בשנת שתים ליואש בן יהואחז מלך ישראל מלך אמציה בן יואש מלך יהודה (מלכים ב י״ד:א׳) – נמצא שעמד יואש בן יהואחז בשנת ארבעים של יואש שהיתה שנה אחרונה לו, ובשנה שניה ליואש בן יהואחז מלך אמציה. ואף כי תאמר שמלך אמציה בשנת מות אביו, וקרא הכתוב שנת שתים ליואש, למדת שלא מלך יואש מלך ישראל עד שנת שלשים ותשע של יואש מלך יהודה.

In the thirty-seventh year, etc. This verse is contradicted from two sides, and I have not found a reconciliation, for it should have said, "thirty-ninth [year],⁠" because his father ascended [to the throne] in the twenty-third year of Yoash['s reign], and reigned seventeen years, consequently, he died in the thirty-ninth year of Yoash['s reign]. Also, it is stated below in this section, "In the second year of Yoash son of Y[eh]oachaz, king of Yisroel, Amatzyoh, son of Yoash became king.⁠"¹–the king of Yehudah–Consequently, Yoash son of Yehoachaz, ascended [to the throne] in the fortieth year of Yoash, which was his last year, and in the second year of Yoash son of Yehoachaz, Amatzyoh became king. And even if you say that Amatzyoh became king in the year of his father's death, and Scripture calls this the second year of Yoash['s reign], [nonetheless,] you can deduce that Yoash the king of Yisroel did not become king until the thirty-ninth year of Yoash the king of Yehudah.

1. Below 14:1.

בשנת שלשים ושבע שנה ליואש וגו׳ – מקרא זה מוכחש משני צדדין ולא מצאתי לו מתקן שהיה לו לומר שלשים ותשע שהרי עמד אביו בשנת עשרים ושלש (מלכים ב י״ג:א׳) ליואש ומלך שבע עשרה שנה נמצא שמת בשנת שלשים ותשע ליואש. ועוד הוא אומר למטה בעיניין בשנת שתים ליואש בן יהואחז מלך אמציה בן יואש (מלכים ב י״ד:א׳), נמצא שעמד יואש בן יהואחז בשנת ארבעים ליואש מלך יהודה שהיא שנה אחרונה שלו ובשנה שניה ליואש בן יהואחז מלך אמציה, ואף כי תאמר שמלך אמציה בשנת מות אביו וקראה הכת׳ שנת שתים ליואש, למדת שלא מלך יהואש מלך ישראל עד בשנת שלשים ותשע ליואש מלך יהודה.

בשנת שלשים ושבע – היה לו לומר: בשנת שלשים ותשע, שהרי בתחילת שנת עשרים ושלש ליהואש מלך יהודה מלך יהואחז בן יהוא, ומלך שבע עשרה שנה (מלכים ב י״ג:א׳), הנה כלו לו י״ז בשנת תשעה ושלשים ליואש מלך יהודה.

ונראה כי מלך יהואש בחיי יהואחז אביו שני שנים, וזהו שאמר: ויתן י״י לישראל מושיע (מלכים ב י״ג:ה׳), והמושיע הוא יהואש. ואחרי שחלה יהואחז את פני י״י, ואמר: וישמע אליו י״י (מלכים ב י״ג:ד׳), היאך ידע ששמע אליו י״י אם לא החלה התשועה בימיו? אלא מלמד שהחלה התשועה בימיו, אך לא על ידו אלא ע״י בנו. ואולי על ידי נביא המליכו בחייו, שאמר לו כי על ידי בנו תהיה התשועה, ובעבור שיראה תחלה הישועה המליכו בחייו.

בשנת שלשים ושבע שנה – כבר קדם כי בהיות יואש מלך יהודה בראש שנת עשרים ושלש למלכו אז מלך יהואחז והוא מלך שבע עשרה שנה מקוטעים משתי קצותיהן והם יתכן שיהיו בפחות משש עשרה שנה ולזה יחוייב שנבין אמרו בשנת שלשים ושבע שנה אחר עבור ליואש שלשים ושבע שנה והיתה שנת שלשים ושמנה לו בלתי שלימה וזה יתכן שיהיה פחות משש עשרה שנה מעט וידמה שהתחלת שנת מלכי בית יהוא היא זולת התחלת שנת מלכי בית דוד ובזה האופן היתה השנה ראשונה ליהואחז קטועה וגם האחרונה ובזה יתישר זה המספר וכבר בארנו במה שקדם שלפעמים ירצה בזה שאלה השנים עברו שלמות למלכותו ולפעמים ירצה שהוא בזאת השנה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וספר שאחרי זה בשנת שלשים ושבע ליואש מלך יהודה מת יהואחז מלך ישראל וימלוך בנו יואש תחתיו, וכבר יקשה בזה גם כן שאם היה כמו שנאמר למעלה שבשנת כ״ג ליואש בן אחזיהו מלך יהודה מלך אחזיהו בן יהוא והיה ימי מלכותו שבע עשרה שנה, הנה אם כן כשמלך יהואש בנו היה בשנת הארבעים ליהואש מלך יהודה, ואיך אמר כאן אם כן בשנת שלשים ושבע? ואף שנאמר שמלך יהואחז בתחלת שלשים ושלש שנה כמו שנזכר, היה ראוי אם כן שיהיה המלכת יהואש בן יהואחז בשנת ל״ט למלכות יהואש מלך יהודה, והיא השאלה השנית. אבל תשובת זה היא, שיהואחז מלך שבע עשרה שנה מקוטעין, ולכן היה המלכת יהואש בנו אחרי עבור ליואש מלך יהודה שלשים ושבע שנים שהיו לו שלמים, והיה זה אם כן בהתחלת שנת ל״ח. ואפשר לומר עוד בתשובת זה שמה שאמר למעלה במלכות יהואחז שהקים השם לו מושיע, שהוא יהואש בנו, אפשר שמלך בחיי אביו יהואחז שתי שנים, כי אחר שחל את פני ה׳ אלהיו ושמע ה׳ תפלתו מיד החלה התשועה אבל היתה על ידי בנו, ואולי שעל ידי מצות נביא המליכו בחייו, שאמר לו שתהיה התשועה על ידו, ומפני זה ספר בימי יהואחז ויתן השם לישראל מושיע ויצאו מתחת יד ארם, לפי שבימי יהואחז היה זה על ידי בנו שהמליך אותו בחייו, ועם זה נתישב היות המלכת יהואש בן יהואחז בשנת ל״ז, והותרה בזה השאלה השנית:

בשנת שלשים ושבע – כי יהואש מלך ישראל מלך בחיי אביו ב׳ שנים, לפי שבאה על ידו תשועה, כמו שכתוב למעלה, לזה המליכו בחייו שתי שנים, והלא יהואחז מלך בכ״ג ליואש מלך יהודה, וימי מלכותו י״ז שנים מקוטעות, וכלו אם כן בל״ט ליואש מלך יהודה, והלא יהואש מלך ישראל מלך בחיי אביו ב׳ שנים, הרי מלך בל״ז ליואש מלך יהודה.

שש עשרה שנה – מספר השנים ההם מלך אחר מות אביו.

(י-יד) השאלות:

לפי החשבון מלך בשנת הארבעים ליהואש לא בשנת הל״ז? איך אחרי שספר שמת יואש ומלך ירבעם בנו ויקבר יואש, חזר לספר שנית עניני יואש ומלחמותיו מן פסוק י״ד עד סימן י״ד פסוק, ט״ו, ושם כפל שנית וישכב יהואש עם אבותיו ויקבר בשומרון וימלוך ירבעם תחתיו, וזה פלא וזר מאד?

בשנת שלשים ושבע ליואש לפמ״ש בפסוק א׳ שבשנת עשרים ושלש ליואש בן אחזיה מלך יהואחז בן יהוא שבע עשרה שנה אם כן כלו בשנת הארבעים ליואש, ומוכרח שיהואש מלך על ישראל שתי שנים בחיי אחזיה אביו שעל זה אמר ויתן ה׳ לישראל מושיע, ועל זה אמר (בס׳ י״ד) שבשנת שתים ליואש מלך אמציה, נמצא שמ״ש כאן ספור של יואש (שהוא כפול (בס׳ י״ד פ׳ ט״ו ט״ז) ששם מקומו, כי ספר מעשה יואש ועניניו) לא בא לגופו רק לפרש הכתובים הקודמים מ״ש ויתן ה׳ לישראל מושיע וכו׳ אך לא סרו מחטאת ירבעם – ומפרש מ״ש ויתן ה׳ לישראל מושיע כי בשנת שלשים ושבע ליואש, מלך יהואש, והוא התחיל להושיע בחיי אחזיה, ומ״ש אך לא סרו מחטאת ירבעם מפרש ויעשה הרע בעיני ה׳, ולהשלים מ״ש ויקם לישראל מושיע אמר ויתר דברי יואש וגבורתו וכו׳ רצה לומר ששם כתוב בפרטות איך הושיע את ישראל, והתשועה הזאת נמשכה ימים רבים עד ימי ירבעם, שעל זה אמר וירבעם ישב על כסאו רצה לומר שהיה גבור ומושיע כמו אביו (כמ״ש לקמן שהוא השיב את גבול ישראל וכו׳) לפי זה כל זה נזכר אגב גררא להודיע שהגם שחטאו כל הזמן הזה, באהבתו ובחמלתו הוא גאלם ויושיעם למען שמו, ונמשכה התשועה בערך חמשים ושבע שנים, עד אחר כך שהתחיל מלך אשור לבא על הארץ.

וממשיך המקרא בממלכת ישראל ומספר כי בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְיוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ עוד בחיי אביו¹ יְהוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז עַל יִשְׂרָאֵל ומקום מושב מלכותו היתה בְּשֹׁמְרוֹן בירת ממלכת ישראל, וּמָלַך בחיי אביו שנתיים, ולאחר מות אביו מָלַך עוד² שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה:

1. מצודת דוד. ואולי על ידי נביא המליכו אביו בחייו שאמר לו כי על ידי בנו תהיה התשועה, וכדי שיראה את תחילת הישועה המליכו יהואחז בחייו, רד״ק.

2. מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יא) וַיַּעֲשֶׂ֥ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ לֹ֣א סָ֠ר מִכׇּל⁠־חַטֹּ֞אות יָרׇבְעָ֧ם בֶּן⁠־נְבָ֛ט אֲשֶׁר⁠־הֶחֱטִ֥יא אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֥הּ הָלָֽךְ׃

And he did that which was evil in the sight of Hashem. He did not depart from all the sins of Jeroboam the son of Nebat who caused Israel to sin; but he walked in them.

תרגום יונתןר״י קרארלב״ג תועלותמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַעֲבַד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ לָא סְטָא מִכָּל חוֹבֵי יָרָבְעָם בַּר נְבָט דְחַיֵב יַת יִשְׂרָאֵל בְּהוֹן אֲזַל.

(יא-יד) וירבעם ישב על כסאו – בנו היה. ויש לתמוה על מה נכתבו כאן שני מקראות הללו (מלכים ב י״ג:י״ב-י״ג), שהרי עוד לפנינו הוא מספר והולך בדברי יהואש וחוזר וכותב: ויתר דברי יהואש וגו׳ וישכב יהואש עם אביו וגו׳ (מלכים ב י״ד:ט״ו-ט״ז). ואני אומר שלא נכתבו כאן אילו הפסוקים אלא להפסיק בין מיתת אלישע לפסוק של עו״ז שאמר: ויעשה הרע בעיני י״י וגו׳ (מלכים ב י״ג:י״א), ואלישע חלה וגו׳ (מלכים ב י״ג:י״ד).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

וַיַּעֲשֶׂה יהואש מלך ישראל הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לֹא סָר מִכָּל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל והמשיך ללכת בדרך בָּהּ הָלָךְ ירבעם בן נבט:

תרגום יונתןר״י קרארלב״ג תועלותמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יב) וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֤י יוֹאָשׁ֙ וְכׇל⁠־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וּגְב֣וּרָת֔וֹ אֲשֶׁ֣ר נִלְחַ֔ם עִ֖ם אֲמַצְיָ֣ה מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָ֑ה הֲלֹא⁠־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל⁠־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

Now the rest of the acts of Joash, and all that he did, and his might with which he fought against Amaziah king of Judah, are they not written in the book of the chronicles of the kings of Israel?

תרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּשְׁאַר פִּתְגָמֵי יוֹאָשׁ וְכָל דַעֲבַד וּגְבוּרָתֵיהּ דְאַגִיחַ עִם אֲמַצְיָה מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה הֲלָא אִינוּן כְּתִיבִין עַל סֵפֶר פִּתְגָמֵי יוֹמָא לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

ויתר דברי יואש – למה הזכיר הנה סוף מלכות יואש, והלא עתיד לזכור עדיין את אשר עשה, ואחר כן: ויתר דברי יהואש (מלכים ב י״ד:ט״ו)? אלא סמך תחלת מלכות בנו לתחלת מלכותו, ואמר: וירבעם ישב על כסאו (מלכים ב י״ג:י״ג), להודיע כי בימיו המליכו, כמו שמלך הוא בחיי אביו. אולי הרגיש בבנים אחרים שהיו לו שיחלקו עליו, לפיכך טרם מותו הושיבו על כסאו. וזהו שאמר: ירבעם ישב על כסאו (מלכים ב י״ג:י״ג), ולא אמר: וימלוך ירבעם בנו תחתיו¹ כמו שאמר בשאר המלכים. אלא כיון שאמר בלשון זה, נראה כי בנו ישב על כסאו לפני מותו. ובסדר עולם אומר: ירבעם מלך בחיי אביו שנה, שנאמר: וירבעם ישב על כסאו (מלכים ב י״ג:י״ג).

1. השוו ללשון הפסוק במלכים ב י״ד:ט״ז.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ואמנם למה זכר בזה המקום סוף מלכות יואש והמלכת ירבעם בנו, עם היות שכתב אחרי זה עניניו ומלחמותיו כלם, ולמה נשנו הדברים האלה ונכפלו, כי אחרי זה יזכור פעם אחרת סוף מלכותו ומיתתו ומלכות בנו בלשון אשר נזכר בכאן עצמו, והיא השאלה השלישית אשר שאלתי בפרשה, הנה הוקשה אצלי מאד התרתה. והרלב״ג לא התעורר אליה כלל. והרד״ק הרגיש בה הרגש חלוש, ואמר שירבעם מלך בחיי יואש אביו, אולי שהרגיש בבניו שהיה מגמתם לחלוק עליו במלכות, ולכן המליכו בחייו ושהיה זה שנה אחת, ולכן אמר כאן וירבעם ישב על כסאו ולא אמר וימלוך ירבעם תחתיו כמו שאומר למטה בספורו ובשאר המלכים כלם, ושהוא דעת בעל סדר עולם (פרק י״ט). אבל זה אפילו שנודה שכן היה כמו שאמרו, אינו ממה שיתיר הקושיא, לא בהגדת הדבר בזולת מקומו ולא בהכפל הזר אשר בא בכתובים האלה. ומה שיכולתי דבר בענין הזה הוא, שכותב הספר ראה לזכור עניני יואש וספוריו בקצרה, אם מה שנלחם בארם, בהסמכו על מה שאמר למעלה בספורי אביו ויתן ה׳ לישראל מושיע ויצאו מתחת יד ארם וישבו בני ישראל באהליהם כתמול שלשום, שהיה יואש המושיע אותם, ואם מה שנלחם באמציה מלך יהודה ממה שאמר כאן בכלל, ויתר דברי יואש וכל אשר עשה וגבורתו אשר נלחם עם אמציה מלך יהודה וגומר.

אשר נלחם אמציה – בדפוס ישן נכתב בגליון אמציהו וכן הוא במקצת ספרים כ״י וטעות הוא בידם שזהו אחד מן ט׳ הכתובים בלא וא״ו על פי המסורת וסימן נמסר לקמן סימן י״ד במ״ג.

ויתר וגו׳ – אף שאחרי זה יספר עוד ממעשה יואש, ואף שתי המקראות האלו אמורים שם ואולי לפי שרמז עליו בקצרה שיהיה מושיע לישראל מיד ארם, וסמכה לספורי אביו, כי באה בתפלתו, ואף התחילה בימי מלכותו, ולזה ראה להזכיר כל מעשיו בקצרה עד אחר מותו, חוזר שוב לפרש מעשיו בארוכה, ועד אחר מותו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

אשר נלחם עם אמציה – כמסופר למטה סימן י״ד.

וְיֶתֶר דִּבְרֵי¹ יוֹאָשׁ וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר נִלְחַם עִם אֲמַצְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:

1. וכיוון שבסיפורי אביו יהואחז, נרמז על יהואש בקצרה שיהיה מושיע לישראל, לזה ראה הנביא ירמיה (מחבר ספר מלכים) להזכיר כל מעשיו בקצרה עד אחר מותו ואח״כ לחזור שוב ולפרש מעשיו בארוכה עד אחר מותו, אברבנאל, מצודת דוד.

תרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יג) וַיִּשְׁכַּ֤ב יוֹאָשׁ֙ עִם⁠־אֲבֹתָ֔יו וְיָרׇבְעָ֖ם יָשַׁ֣ב עַל⁠־כִּסְא֑וֹ וַיִּקָּבֵ֤ר יוֹאָשׁ֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן עִ֖ם מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

And Joash slept with his fathers; and Jeroboam sat upon his throne. And Joash was buried in Samaria with the kings of Israel.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּשְׁכִיב יוֹאָשׁ עִם אֲבָהָתוֹהִי וְיָרָבְעָם יְתִיב עַל כּוּרְסֵיהּ וְאִתְקְבַר יוֹאָשׁ בְּשֹׁמְרוֹן עִם מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.

וירבעם ישב על כסאו – בנו היה. ויש לתמוה: למה נכתבו כאן שני מקראות הללו, שהרי עוד לפנינו הוא מספר והולך בדברי יואש, וחוזר וכותב: ויתר דברי יואש וגו׳, וישכב יואש עם אבותיו וגו׳ (מלכים ב י״ד:ט״ו-ט״ז). ואומר אני: שלא נכתבו אלא להפסיק, שלא לסמוך מיתת אלישע למקרא של עבודה זרה, לומר: ויעש הרע וגו׳, ואלישע חלה וגו׳.

And Yorovom sat on his throne. He was his [Yoash's] son. There is reason to wonder why these two verses were written here, for [Scripture] continues and tells about events of Yoash, and then repeats, "The rest of Yoash's deeds, etc.,⁠¹ and Yehoash slept with his forefathers, etc.,⁠"² I therefore say that they [i.e., these two verses] were written [here] for the sole purpose of causing a break, so as not to juxtapose Elisha's death with a verse [dealing] with idolatry,⁠³ by saying, "He did what was evil, etc.,⁠⁴ and Elisha became sick.⁠"⁵

1. Below 14:15.

2. Ibid. v. 16.

3. Alternatively, the verses are inserted here to indicate that Yorovom was placed on the throne by his father during his lifetime, and he ruled for two years (Radak).

4. v. 11.

5. v. 14.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ולכן חתם ספורו באמרו וישכב יואש עם אבותיו וירבעם ישב על כסאו, רוצה לומר אחרי מותו, ויקבר בשמרון עם מלכי ישראל.

וְיָרָבְעָם ישב – כן נקוד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

וַיִּשְׁכַּב יוֹאָשׁ עִם אֲבֹתָיו, וְיָרָבְעָם בנו¹ יָשַׁב עַל כִּסְאוֹ והמליכו אביו בחייו², וַיִּקָּבֵר יוֹאָשׁ בְּשֹׁמְרוֹן בירת ממלכת ישראל עִם מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: פ

1. רש״י, .

2. כדי למנוע מחלוקת עם אחיו, רד״ק פס׳ יב.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותהכל

(יד) וֶֽאֱלִישָׁע֙ חָלָ֣ה אֶת⁠־חׇלְי֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יָמ֖וּת בּ֑וֹ וַיֵּ֨רֶד אֵלָ֜יו יוֹאָ֣שׁ מֶלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֵּ֤בְךְּ עַל⁠־פָּנָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אָבִ֣י ׀ אָבִ֔י רֶ֥כֶב יִשְׂרָאֵ֖ל וּפָרָשָֽׁיו׃

Now Elisha had fallen sick with the sickness of which he was to die. And Joash the king of Israel came down to him, and wept over him, and said, "My father, my father, the chariots of Israel and its horsemen!⁠"

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וֶאֱלִישָׁע מְרַע יַת מַרְעֵיהּ דִימוּת בֵּיהּ וּנְחַת לְוָתֵיהּ יוֹאָשׁ מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל וּבְכָא עַל אַפּוֹהִי וַאֲמַר רַבִּי רַבִּי דְטַב לֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל בִּצְלוֹתֵיהּ מֵרְתִיכִין וּמִפָּרָשִׁין.

ואלישע חלה את חליו – שנו רבותינו שלשה חלאים חלה אלישע אחד שגירה דובים בתינוקות ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידיו ואחד שמת בו שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו, ועד אלישע לא הוה איניש דחליש ואתפח עד דאתא אלישע ובעא רחמי. ועד אברהם לא הוה זקנה מי שרואה אברהם סבור שהוא יצחק ומי שרואה יצחק סבור שהוא אברהם עד דבעא אברהם רחמי שנאמר ואברהם זקן בא בימים (בראשית כ״ד:א׳), ועד יעקב לא הוה חולשא אמר יעקב היאך אדם מישב ומצוה את בניו, בעא רחמי והוה חולשא שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חולה (בראשית מ״ח:א׳).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

ואלישע חלה – כבר כתבנו למעלה (רד״ק מלכים ב ב׳:כ״ד) מה שדרשו בפסוק זה, כי שלשה חלאים חלה אלישע, ומזה החולי השלישי מת.

וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חָלְיוֹ – היו״ד ב״חָלְיוֹ״ היא הה״א אשר ב״חָלָה״, כמו ש״יפיו״ מן ״יפה״, ״יפיתי״.⁠¹

אָבִי אָבִי – מורה ואדון, כמו: ״אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר״ (בר׳ ד, כא), ״לְאָב לְפַרְעֹה״ (שם מה, ח).⁠²

1. ראה ריב״ג, אלאצול, ׳חלה׳, עמ׳ 227, שו׳ 9 (השורשים, עמ׳ 154), בהזכירו את חיוג׳ (ל״מ, ׳חלה׳, עמ׳ 78).

2. השווה ת״י: ״רבי רבי״; רס״ג על בר׳ מה, ח: וציירני אסתאד׳א לפרעון; ריב״ג, אלאצול, ׳אבה׳, עמ׳ 16, שו׳ 12 (השורשים, עמ׳ 15); פרחון, ׳אבה׳: ״פ׳ רב ומלמד מלאכה [...] פ׳ מלמד חכמה״.; פיציר אסתאד׳א לסאכן ירושלם; ריב״ג, אלאצול, ׳אבה׳, עמ׳ 16, שו׳ 12 (השורשים, עמ׳ 15); פרחון, ׳אבה׳: ״פ׳ רב ומלמד מלאכה [...] פ׳ מלמד חכמה״.

ואלישע חלה את חליו אליא אלתי פי חליו הי אלהא אלתי פי חלה מתל יפיו מן יפה יפיתי

אבי אבי אסתאד ומולא מתל אבי כל תופש כנור^א לאב לפרעה

א. כנור ] ב: כנור ועוגב.

אבי אבי רכב ישראל ופרשיו – כי הוא גבורת ישראל וכחם בו ינצחו מלחמותיהם בעצותיו שיתן להם בדבר י״י.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ולפי שנעתק מזה לספר בשנת שלשים ושבע ליואש (מלכים ב י״ג:י׳) לפמ״ש בפסוק א׳ שבשנת עשרים ושלש ליואש בן אחזיה מלך יהואחז בן יהוא שבע עשרה שנה א״כ כלו הארבעים ליואש, ומוכרח שיהואש מלך על ישראל שתי שנים בחיי אחזיה אביו שעז״א ויתן ה׳ לישראל מושיע, ועז״א (בס׳ י״ד) שבשנת שתים ליואש מלך אמציה, נמצא שמ״ש כאן ספור של יואש (שהוא כפול (בס׳ י״ד פ׳ ט״ו ט״ז) ששם מקומו, כי ספר מעשה יואש ועניניו) לא בא לגופו רק לפרש מיתת הנביא אלישע ומה שעשה, אם בשעת מותו ואם לאחר מותו. הוצרך לזכור ספור יואש שהלך אל אלישע כשחלה את חליו אשר מת בו, ושבכה על פניו ויאמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, שהיה אלישע רבו ואביו ומנהיגו, שכל זה יובן משם אבי, ושהוא היה חוזק ישראל ופרשיו להצילם בעצתו ובתפלתו מידי האויבים.

אשר ימות בו – אשר היה מעותד למות מחולי זה.

אבי אבי וגו׳ – רבי רבי, שעזר ישראל בתפלתו כרכב ופרשים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ואלישע חלה הנה אלישע משח את חזאל למלך על ארם (על פי נבואת אליהו) ונבא לו שיעשה רע לישראל, ולא היה אפשר שיתבטל זה בחייו,

ובעת חלה את חליו שהיה עתיד למות בו ירד אליו יואש – זה היה בתחלת מלכותו, בעוד יואחז חי,

ויבך על פניו עד שרחם הנביא עליו.

וחזר המקרא לספר את אשר ארע בימי יואש¹, וֶאֱלִישָׁע חלה בשלושה² חֳלָאִים וכעת חָלָה אֶת חָלְיוֹ השלישי אֲשֶׁר היה עתיד³ יָמוּת – למות בּוֹ – ממנו, וַיֵּרֶד אֵלָיו יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לבקרו וַיֵּבְךְּ המלך עַל פָּנָיו עד שרחם עליו הנביא⁴, וַיֹּאמַר לו יואש המלך אָבִי אָבִי – רבי! רבי!⁠⁵ רֶכֶב יִשְׂרָאֵל – שעזר בתפילתו⁶ ובעצותיו⁷ לישראל יותר טוב⁸ מאשר מֶרְכַּב מלחמה וּכְפָרָשָׁיו:

1. וראה את הסברו של רש״י המבאר כי הפסוקים הקודמים נכנסו שלא במקומם לכאורה כדי לא לסמוך את סיפור מיתת אלישע הנביא למעשי עבודה זרה עליהם סופר מקודם.

2. רד״ק, אברבנאל. שנו רבותינו, שלשה חֲלָאִים חלה אלישע, אחד שגירה דובים בתינוקות ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידיו ואחד שמת בו שנאמר ״ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו״. עד אלישע לא היה אדם שחלה והתרפא עד שבא אלישע וביקש רחמים, ועד אברהם לא היה זִקְנָה, שמי שרואה אברהם סבור שהוא יצחק ומי שרואה יצחק סבור שהוא אברהם, עד שביקש אברהם רחמים, ועד יעקב לא הוי חולשה לפני המוות, אמר יעקב היאך אדם מישב ומצוה את בניו?!, ביקש רחמים והוה חולשא, ב״מ פז., ילקוט שמעוני.

3. אברבנאל, מצודת דוד.

4. מלבי״ם.

5. מצודת דוד.

6. מצודת דוד.

7. רלב״ג.

8. תרגום יונתן.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(טו) וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אֱלִישָׁ֔ע קַ֖ח קֶ֣שֶׁת וְחִצִּ֑ים וַיִּקַּ֥ח אֵלָ֖יו קֶ֥שֶׁת וְחִצִּֽים׃

And Elisha said to him, "Take bow and arrows"; and he took bow and arrows to him.

תרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר לֵיהּ אֱלִישָׁע סַב קַשְׁתָּא וְגִרְרַיָא וּנְסֵיב לְוָתֵיהּ קַשְׁתָּא וְגִרְרַיָא.

וַיִּקַּח אֵלָיו קֶשֶׁת וְחִצִּים – כוונתו: ״ויבא אליו״.

ויקח אליו קשת וחצים יריד ויבוא^א אליו^ב

א. ויבוא ] ב: ויבא, ודומה כי יש לקרוא: ויבֵא.

ב. יריד ויבוא אליו ] הוּסף בשוליים השמאליים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

(טו-יט) השלישי לפרסם דבר המופתים המתחדשים על יד הנביא כי באמונתם קיום פנת התורה ולזה זכר ענין הנבואה וההצלחה שנתחדשה ליואש עם הלחמו על ארם מפני מה ששם הנביא ידיו על ידי המלך שהיו על הקשת ומספר החצים שירה אז כן היה מספר המלחמות שהצליח בם והכ׳ את ארם וביאר לו הנבי׳ שאם הי׳ מכה מהחצי׳ בארץ פעמי׳ יותר הי׳ מכה ארם פעמים יותר כאילו התבאר מזה שההצלחה שפעה לו על דרך מופת מהנביא מפני שומו ידיו על ידיו בהכאות ההם שהיה משל להכאתו ארם, ולזה גם כן ספר שהאיש שקברו בנגעו בעצמות אלישע חיה וקם על רגליו בעבור כבוד אלישע והנה זה המופת היה נפלא מאד ולזה ג״כ ספר מה שנגע הש״י המלך עוזיהו בצרעת בעלותו על המזבח להקטיר ולזה גם כן ספר מה ששלח הש״י האריות להמית השמרונים עד שהסכימו לעבוד את י״י באופן מה והתקרבו קירוב מה לעבודתו ולזה ג״כ ספר המופת הנפלא שעשה הש״י בנגפו חיל מלך אשור שהיה מתפאר על הש״י עד שבלילה ההוא מת חיל מלך אשור על יד מלאך י״י והוא שב לארצו ושם סבב הש״י שהכוהו בניו בחרב והרגוהו כמו שייעד ע״י נביאו ולזה ג״כ ספר מה שרפא הש״י על דרך המופת את חזקיה מחליו אשר היה ראוי שימות בו וענין המופת שעשה בהשבתו הצל אחורנית י׳ מעלות.

(טו-טז) וספר שהנביא התפעל מדבריו ורחם וחמל עליו, וצוהו שיקח קשת וחצים ושהרכיב המלך ידו על הקשת והנביא סמך ידו על ידיו להשפיע על ידיו, כדי שיצליחו במלחמותיו ויהיו ידיו רב לו.

(טו-יח) השאלות:

למה הוצרך לפעולה זו לקחת חצים וקשת ולא ברכהו הנביא בדבורו שינצח את ארם?

ויאמר לו אלישע אחר שחזאל היה כחו על ידי דבורו של אלישע לא אתי דבור ומבטל דבור, והוצרך לעשות מעשה עם נבואתו כדי שיעמוד נגד דבור הראשון ויבטלנו, והיה זה במה שצוהו לקחת קשת וחצים.

ויקח אליו – לשון קצר כמו קחם נא אלי (ויחי), ויקח ויבא אליו.

וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלִישָׁע קַח קֶשֶׁת וְחִצִּים, וַיִּקַּח אֵלָיו יואש קֶשֶׁת וְחִצִּים כדבר הנביא¹:

1. ומאחר שחזאל היה כוחו על ידי דבורו של אלישע, הוצרך לעשות מעשה עם נבואתו כדי שיעמוד נגד הדבור הראשון ויבטלנו, מלבי״ם.

תרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טז) וַיֹּ֣אמֶר׀ לְמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל הַרְכֵּ֤ב יָֽדְךָ֙ עַל⁠־הַקֶּ֔שֶׁת וַיַּרְכֵּ֖ב יָד֑וֹ וַיָּ֧שֶׂם אֱלִישָׁ֛ע יָדָ֖יו עַל⁠־יְדֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

And he said to the king of Israel, "Put your hand upon the bow"; and he put his hand upon it. And Elisha laid his hands upon the king's hands.

תרגום יונתןרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר לְמַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל אָחֵית יְדָךְ עַל קַשְׁתָּא וְאַחֵית יְדֵיהּ וְשַׁוִי אֱלִישָׁע יְדוֹהִי עַל יְדֵי מַלְכָּא.

ידיו על ידי המלך – לחזק לבו להאמין בסימן החצים.

וישם אלישע ידיו על ידי המלך – להעיר כי ידיו תהיינה במלחמותיו על דרך המופת וההשגחה הפרטית בעבור הנביא והנה היו אלו המופתים אחר מותו כמו שנמשך מופת המן גם אחרי מות משה וכמו שהחיה השם יתברך האיש שנגע בעצמות אלישע בעבור כבודו אחר מותו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

הרכב – הנח ידך על הקשת ותפוש בו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ויאמר – והיה בזה מעשה,

א. במה שצוהו להרכיב ידו על הקשת והנביא שם ידיו על ידי המלך להשפיע בו כח מידיו קדש לעשות נפלאות.

הרכב ידך – שרג ידך על הקשת כאדם הרוכב שרגלו אחת מכאן ורגלו אחת מכאן.

וַיֹּאמֶר אלישע לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַרְכֵּב – הנח¹ יָדְךָ עַל הַקֶּשֶׁת ותפוש בו², וַיַּרְכֵּב יואש יָדוֹ, וכדי לחזק ליבו להאמין לסימן החיצים³ ושיבין כי ידי הנביא יהיו איתו במלחמותיו על ידי המופת⁴ וַיָּשֶׂם אֱלִישָׁע יָדָיו עַל יְדֵי – הידיים של הַמֶּלֶךְ להשפיע בו כח מידיו לעשות נפלאות⁵:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. רד״ק.

4. והיו אלו המופתים אחר מותו כמו שנמשך מופת המן גם אחרי מות משה, וכמו שהחיה השם יתברך את האיש שנגע בעצמות אלישע בעבור כבודו אחר מותו, רלב״ג .

5. אברבנאל, מלבי״ם.

תרגום יונתןרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יז) וַיֹּ֗אמֶר פְּתַ֧ח הַחַלּ֛וֹן קֵ֖דְמָה וַיִּפְתָּ֑ח וַיֹּ֨אמֶר אֱלִישָׁ֤ע יְרֵה֙ וַיּ֔וֹר וַיֹּ֗אמֶר חֵץ⁠־תְּשׁוּעָ֤ה לַֽיהֹוָה֙י״י֙ וְחֵ֣ץ תְּשׁוּעָ֣ה בַאֲרָ֔ם וְהִכִּיתָ֧ אֶת⁠־אֲרָ֛ם בַּאֲפֵ֖ק עַד⁠־כַּלֵּֽה׃

And he said, "Open the window eastward"; and he opened it. Then Elisha said, "Shoot"; and he shot. And he said, "Hashem's arrow of victory, the arrow of victory against Aram; for you shall smite the Arameans in Aphek until you have consumed them.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר פְּתַח כֵּוָן לְמַדִינְחָא וּפְתַח וַאֲמַר אֱלִישָׁע שְׁדֵי וּשְׁדָא וַאֲמַר הָדֵין גִירָא יִתְעֲבֵיד לָנָא פּוּרְקָנָא מִן קֳדָם יְיָ וְהָדֵין גִירָא יִתְעֲבֵיד לָנָא נִצְחָנָא בֶּאֱנַשׁ אֲרָם וְתִמְחֵי יַת אֱנַשׁ אֲרָם בַּאֲפֵיק עַד דְיִשְׁתֵּיצוּן.

פתח החלון קדמה – מול ארץ ארם שהם במזרח, כמה שנאמר: ארם מקדם (ישעיהו ט׳:י״א).

ירה ויור – שדי ושדא.

ויאמר חץ תשועה וגו׳ – אלישע אמר: החץ הזה יהיה סימן תשועה לישראל.

באפק – שם העיר.

"Open the window towards the east.⁠" Opposite the land of Arom which is located in the east, as it is stated, "Arom from the east.⁠"¹

"Shoot!⁠" And he shot. [Targum Yonatan renders] "Shoot!⁠" And he shot.

And he said, "An arrow of salvation, etc.⁠" Elisha said, "This arrow is a symbol of salvation for Yisroel.⁠"

In Apheik. The name of the city [is Apheik].⁠²

1. Yeshayahu 9:11.

2. Yisroel had been defeated earlier by Arom. See I Melakhim 20:26-30.

פתח החלון קדמה – מול ארם שהם במזרח כמה שנ׳ ארם מקדם (ישעיהו ט׳:י״א).

{ויאמר – } אלישע אמר החץ יהי חץ תשועה לישראל.

באפק – שם העיר.

ויאמר פתח החלון – כבר אמר לו טרם שירכיב ידו על הקשת. או, אמר: פתח לאחד מן העומדים שם.

קדמה – לפי שארם היה למזרח ארץ ישראל, כמו שכתוב: ארם מקדם (ישעיהו ט׳:י״א). והחץ הראשון הוא שיורה דרך החלון, אבל האחרים הכה בהם בארץ. ואמר אלישע בהורותו החץ: זה החץ יהיה תשועה, שיושיע ישראל, ובאיזה עם יפול החץ, שתהיה תשועה ממנו לישראל? בארם יפול החץ. זהו שאמר: חץ תשועה לי״י וחץ תשועה בארם.

באפק עד כלה – אפק הוא מערי יהודה, ואף על פי שהיה גם כן אפק בנחלת בני אשר, זה היה לבני יהודה, כמו שפירש למעלה בדבר אחאב. והוא המקום שנלחמו בו ישראל עם מלך ארם בימי אחאב, והכו בני ישראל את ארם מאה אלף רגלי ביום אחד (מלכים א כ׳:כ״ט). ונאמר לאלישע בנבואה כי באותו מקום שהיתה אז התשועה תהיה עוד התשועה לישראל במלחמת ארם.

ואמר לו אלישע: עד כלה – כי כן נאמר לו בנבואה, אם יורה המלך החצים פעמים רבות. והיה סבור אלישע כי לא יעמוד מלירות החצים עד שיאמר לו: עמוד, ומפני זה קצף עליו אלישע כאשר עמד.

וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְרֵה וַיּוֹר – [צורת] היסוד לגביו: ״ויורה״, כשהוא מן הפועל הכבד (= הפעיל), כלומר ״הורה״ כמו ״הֹרָנִי לַחֹמֶר״ (איוב ל, יט). ואינו מן ״יָרָה בַיָּם״ (שמ׳ טו, ד). ולוּ היה ממנו, היה אומר ״וייר״ כמו: ״וַיְּיִף בְּגָדְלּוֹ״ (יח׳ לא, ז), מן ״יפה״. ואשר למובן – שניהם [במובן] אחד: הטלה, השלכה ויידוי.⁠¹

1. ראה חיוג׳, ל״מ, ׳ירה׳, עמ׳ 81; רד״ק, השורשים, ׳ירה׳, עמ׳ רצט.

ויאמר אלישע ירה ויור^א אלאצל פיה ויורה והו מן אלפעל אלתקיל אעני הורה מתל הורני לחמדי^ב וליס הו מן ירה בים ולו כאן מנה לקאל וייר מתל וייף בגדלו מן יפה ואמא אלמעני פהמא פיה ואחד והו אלרמי ואלטרח ואלרשק

א. ויאמר אלישע ירה ויור ] הוּסף בשוליים השמאליים.

ב. לחמדי ] ב: לחומר, ואכן נוסח המקרא: ״הֹרָנִי לַחֹמֶר״ (איוב ל, יט).

חץ תשועה ליי וגו׳ – אין זה שני ענינים נבדלים, אבל הטעם שהשם יושיע את ישראל מיד ארם ולכן שם התשועה הראשון והשני הכל לי״י מצד הפועל.

ויאמר פתח החלון קדמה – הנה היה זה רמז להכאת ארם כי הם היו מזרחיים להם.

ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה לי״י – העיר אותו כי בכחו זה שקנה מידי אלישע ינצח במלחמת ארם וזה החץ שירה עתה הוא סימן לזה ואמר שיכם באפק עד כלה הנה בחר שהיתה המלחמה באפק כי משם יתכן לו יותר לנצחם וכבר זכרנו שהש״י כשיעשה המופתים יעשה באופן אשר בו יהיה בהם יותר מעט מן הזרות.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

וצוהו שיפתח החלון קדמה, לפי שארם היה למזרחו של ארץ ישראל, כמו שאמר (ישעי׳ ט׳ י״ב) ארם מקדם, כאלו העירו בפתיחת החלון שהוא יתחיל במלחמה ושיורה חצים, והיה אומר הנביא על כל חץ שהמלך היה מורה חץ תשועה יהיה ליי׳ בארם, ויעדו שיכה את ארם באפק עד כלה, רוצה לומר כי בעשותם המלחמה באפק, שהיה אפק זה מארץ יהודה, ינצחו את ארם. ואפק הוא המקום שנלחמו בו ישראל בימי אחאב עם ארם והכו בארם מאה אלף רגלי ביום אחד, ואמר אלישע שאותו מקום שהיתה אז ממנו התשועה תהיה גם כן התשועה הזאת. ואין ספק שהיו שם חצים הרבה, והנביא חשב שמלך ישראל יורה חצים רבים עד שהוא אומר אליו עמוד.

ירה ויור – ענין השלכת חצים.

קדמה – אל מול ארם היושב מקדם כמו שנאמר: ארם מקדם (ישעיהו ט׳:י״א).

ירה – השלך החצים מהקשת.

ויור – שמע לו וירה.

ויאמר – בעת שירה אמר הנביא.

חץ תשועה וכו׳ – רצה לומר: על ידי החץ יהיה תשועה המיוחדת לה׳ לבוא מאתו, ובאיזה עם יפול החץ שיהיה על ידו תשועה לישראל, בארם יפול החץ.

באפק – במקום אפק תכה אותם עד תכלם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ויאמר

ב. במה שפתח החלון קדמה להראות שהיריה תהיה נגד ארם שהוא במזרח כמ״ש ארם מקדם,

ג. במ״ש ירה – וכשירה החצים אמר הנביא שיהיה חץ תשועה המיוחסת לה׳ וכחו הגדול ויהיה זה בארם, וציין לו שיכה אותם באופן ששם כבר הוכו ארם ע״פ נביא בימי אחאב והיה מקום מוכן לתשועה.

קדמה – לרוח מזרחית שבה ארץ ארם.

לה׳ – כמו חרב לה׳ ולגדעון (שופטים ז׳:כ׳) לכבוד ה׳ ולתפארת שמו.

וַיֹּאמֶר לו אלישע פְּתַח הַחַלּוֹן קֵדְמָה – מול ארץ ארם שהם במזרח¹, וַיִּפְתָּח יואש את החלון וַיֹּאמֶר לו אֱלִישָׁע יְרֵה את החץ, וַיּוֹר – וירה יואש את החץ², וַיֹּאמֶר אלישע הַחֵץ הזה יהיה סימן³ תְּשׁוּעָה מיוחדת⁴ לַיהוָה, וְחֵץ – והחץ יפול בארם, ובכך יהיה סימן⁵ כי תהיה לישראל⁶ תְּשׁוּעָה בַאֲרָם וְהִכִּיתָ אֶת אֲרָם בַּאֲפֵק⁷ אשר בערי יהודה⁸ עַד כַּלֵּה – שֶׁתְּכַלֵּם⁹:

1. רש״י.

2. מצודת ציון.

3. רש״י.

4. מצודת דוד.

5. רלב״ג.

6. מצודת דוד.

7. ששם כבר הוכו ארם ע״פ נביא בימי אחאב והיה מקום מוכן לתשועה, מלבי״ם.

8. רד״ק.

9. מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יח) וַיֹּ֛אמֶר קַ֥ח הַחִצִּ֖ים וַיִּקָּ֑ח וַיֹּ֤אמֶר לְמֶֽלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵל֙ הַךְ⁠־אַ֔רְצָה וַיַּ֥ךְ שָׁלֹשׁ⁠־פְּעָמִ֖ים וַֽיַּעֲמֹֽד׃

And he said, "Take the arrows"; and he took them. And he said to the king of Israel, "Smite upon the ground"; and he smote three times and stopped.

תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר סַב גִרְרַיָא וּנְסִיב וַאֲמַר לְמַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל מְחֵי לְאַרְעָא וּמְחָא תְּלַת זִמְנִין וּפְסַק.

הך ארצה – הנה היו שם חצים רבים וחשב הנביא שיכה בכלם לארץ כיון שאמר לו קח החצים ומפני זה אמר לו שיכה את ארם באפק עד כלה אך יואש הכה שלש פעמים ועמד מלהכות עוד וקצף עליו איש האלהים כי הוא מיעט הטובה שהיה נותן לו על ארם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

הך ארצה – השלך עם הקשת את החצים לארץ.

ויעמוד – פסק מלהשליך עוד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ויאמר אחר שציין לו הנצחון הראשון שהיה בדרך פלא כי היו ישראל אז מתי מספר, צוה שיקח החצים ויכה לארץ, ורצה שיוסיף להכותם כמספר שיכה בהחצים ולא הכה רק ג׳ פעמים כי לא הבין כוונת הנביא, וא״ל שהיה לו להכות חמש או שש פעמים והיה מנצח כמספר הזה ועתה רק שלש פעמים יכה את ארם.

הך ארצה – ולא השמימה, להורות מפלתם.

אחר שציין לו הניצחון הראשון שיהיה בדרך פלא כי היו ישראל אז מתי מספר¹, וַיֹּאמֶר לו אלישע קַח את הַחִצִּים שיש לך² ותירה אותם באמצעות קשתך לארץ³, וַיִּקָּח אותם יואש, וַיֹּאמֶר אלישע לְיואש מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַךְ – תירה אותם אַרְצָה, ורצה אלישע שיוסיף להכות את ארם כמספר ההכאות שֶׁיַּכֶּה יואש בחיצים⁴, וַיַּךְ יואש שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בלבד כי לא הבין את כוונת הנביא שהיה לו להכות חמש או שש פעמים⁵, וַיַּעֲמֹד – ופסק יואש מלירות בחיצים עוד⁶:

1. מלבי״ם.

2. רלב״ג.

3. מצודת דוד.

4. מלבי״ם.

5. מלבי״ם.

6. מצודת דוד.

תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יט) וַיִּקְצֹ֨ף עָלָ֜יו אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לְהַכּ֨וֹת חָמֵ֤שׁ אוֹ⁠־שֵׁשׁ֙ פְּעָמִ֔ים אָ֛ז הִכִּ֥יתָ אֶת⁠־אֲרָ֖ם עַד⁠־כַּלֵּ֑ה וְעַתָּ֕ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים תַּכֶּ֥ה אֶת⁠־אֲרָֽם׃

And the man of God was angry with him and said, "You should have smitten five or six times; then you would have smitten Aram until you had consumed it; whereas now you shall smite Aram only three times.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּרְגֵיז עֲלוֹהִי נְבִיָא דַייָ וַאֲמַר הֲוָה חָזֵי לָךְ לְמִמְחֵי חֲמֵשׁ אוֹ שִׁית זִמְנִין בְּכֵן פּוֹן מְחֵיתָא יַת אֱנַשׁ אֲרָם עַד שֵׁיצָיוּתָא וּכְעַן תְּלַת זִמְנִין תִּמְחֵי יַת אֱנַשׁ אֲרָם.

ויאמר להכות חמש או שש פעמים – היה לך.

אז – אם כך עשית, הכית את ארם חמש או שש פעמים, שהרי לסימן תשועה הרכבתי ידיך על הקשת.

And [he] said, "[If only] you had struck [the arrows at the ground] five or six times. [I.e.,] you should have.

Then. Had you done so, you would have struck Arom five or six times, for as a symbol of victory, I placed your hands on the bow.

ויאמר להכות חמש או שש פעמים^א – היה לך לעשות, ואם כן עשית הכית את ארם חמש או שש פעמים שהרי לסימן תשועה הרכבתי ידך על הקשת (מלכים ב י״ג:ט״ז).

א. כן בפסוק וברש״י. במהדורת עפנשטיין: ״ויאמר להכות או חמש פעמים״.

להכות חמש – אם עלה בלבך להכות חמש או שש פעמים אז הכית ארם עד כלה.

ויאמר להכות וגו׳ – אין זה כמו ויאמר להכות את דוד (שמואל ב כ״א:ט״ז), כי הטעם ויאמר איש האלהים הנה אם הכית חמש או שש פעמים אז הכית וגו׳. ואולם באור ענין זה כי הסבות כמו שידוע לבעלי החכמות על מינים לאין מספר, ויש מהם אמתלאות חלושות מאד וסימנים, אבל ימנו על כל פנים בסבות ובראיות, ולכן אם הכה זה המלך פעמים רבות מאד כאשר אמר ורצה איש האלהים באמרו הך ארצה בסתם, הנה בזה ראיה כי יצליח ויעשה מלוכה בישראל, כי זה הוראה על זריזותו וחריצותו וחם לבו בענין המלחמות, וגם בזה השכיל ועמד על כונת הנביא, ולכן כי לא עשה זה, היה הוראה על סכלותו ועצלתו וע״ז קצף עליו. ולכן ראה כי בירִייה בחץ ובקשת שאמר לו ירֵה, לא היתה כונתו רק פ״א כי הירייה תעשה בפ״א אם בחץ אחד או בחצים רבים כמו שנהוג שם, אבל מה שאמר לו קח החצים להכות בם ארצה, הכונה בזה קח החצים כלם מן האשפה והכה בכולם ארצה אחד אחד, ובכלל כי זה דומה לאות וראיה, כענין המלקקים אל פיהם (שופטים ז׳:ה׳), כמ״ש שם ובאור גם זה אוצר י״י יבוא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ומאשר ראה שהכה שלש פעמים ויעמוד נתקצף עליו איש האלהים, כי אם היה מכה ארצה עם חצים יותר עד חמש או שש חצים היה מכלה את ארם בהחלט, ועתה יהיו מספר ההצלחות שלשה כמספר החצים אשר ירה ארצה. וראוי שתדע שכפי מספר שנות המלכים, אלישע פרנס את ישראל מי״ט שנה למלכות יהושפט עד מותו שהם ששים וששה שנים:

להכות חמש וכו׳ – היה לך להכות חמש וכו׳, ואז היית מכלה את ארם.

להכות – למ״ד במקום בי״ת, בהכותך, אם היית מכה, וקצף עליו לפי שאחר שאמר לו והכית וגו׳ עד כלה היה לו לירות פעמים הרבה כאומר אלחם בם מלחמות הרבה עד שאכלם, עכשו שירה ג׳ פעמים בלבד נראה כבוטח בגבורתו שבג׳ פעמים יכם עד כלה.

וַיִּקְצֹף עָלָיו אלישע אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר ליואש המלך, היה לך¹ לְהַכּוֹת חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ פְּעָמִים אָז הִכִּיתָ – היית מכה אֶת אֲרָם גם חמש או שש פעמים² עַד כַּלֵּה – שהיית מכלה את ארם³, וְעַתָּה שֶׁיָּרִיתָ רק שלושה חיצים וּמִעַטְתָּ טובה מעצמך⁴ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בלבד תַּכֶּה אֶת אֲרָם: ס

1. רש״י.

2. שהרי לסימן תשועה הרכבתי ידיך על הקשת, רש״י.

3. מצודת דוד.

4. רלב״ג פס׳ יח.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כ) וַיָּ֥מׇת אֱלִישָׁ֖ע וַֽיִּקְבְּרֻ֑הוּ וּגְדוּדֵ֥י מוֹאָ֛ב יָבֹ֥אוּ בָאָ֖רֶץ בָּ֥א שָׁנָֽה׃

Elisha died and they buried him. Now the bands of the Moabites used to invade the land at the beginning of the year.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּמִית אֱלִישָׁע וּקְבָרוּהִי וּמַשִׁרְיַת מוֹאָב עָלַת בְּאַרְעָא בְּמֵיעַל שַׁתָּא.

וימת אלישע ויקברוהו – היא שנת עשירי ליהואש, מכאן אתה מחשב כמה שנים פרנס אלישע את ישראל מי״ט ליהושפט ועד עכשו הרי יותר מששים שנים.

יבאו בארץ – היו רגילין לבא ולשלול בארץ.

בא שנה – במיעל שתא – בתשובת השנה, בעוד הארץ מליאה דשאים ויש מאכל לבהמתם, דרך חיילות לצאת.

Would invade the land. It was common for them to come and plunder the land.⁠¹

At the beginning of each year. [Targum Yonatan renders,] "at the beginning of the year,⁠"² [i.e.,] at the return of the year, when the ground is still full of vegetation, and there is food for their animals, it is customary for troops to set out [for war].

1. After Elisha's death (Radak). For as long as he was alive no Aramean dared to invade as indicated in II Melakhim 6:23.

2. I.e., בָּא שָׁנָה means "when the year [= שָׁנָה] enters [=בָּא].⁠" However, שָׁנָה is feminine and בא is masculine. This difficulty can be resolved by substituting בָּא with בָּהּ, meaning "in that very year,⁠" i.e., the year that Elisha died (Radak). Or, בָּא שָׁנָה means, "when he [Elisha] had come [to his resting place] for a year (Ralbag).

יבאו בארץ – היו רגילין לשלול ולבוא בארץ.

בא שנה – תרג׳: במיעל שתא, בתשובת השנה, בעוד הארץ מליאה דשאים ויש מאכל לבהמתם, שכן דרך חיילות.

וימת אלישע – בסדר עולם: היא שנה עשירית ליואש. מכאן אתה מחשב כמה שנים פרנס אלישע לישראל, משנת י״ט ליהושפט עד עכשיו, יותר מששים שנה. ולא ידעתי מאין היה לו כי בשנה העשירית ליואש מת, אבל נראה כי בתחילת מלכותו מת, כי אז התחילה התשועה, שהרי מעת שחילה יהואחז אביו את פני י״י שמע י״י את תפלתו.

וגדודי מואב – כיון שמת אלישע, התחיל הפורענות לבא. התחילו גדודי מואב לבא, שעל ידו נושעו ישראל מיד מואב, ועשו ישראל בהם רעה גדולה, כמו שכתוב למעלה, ומשמת הוא התחילו לבא בארץ.

בא שנה – כתרגומו: במיעל שתא. ואפשר שתהיה האל״ף תמורת ה״א הנקבה, והוא כמו: בה שנה, כלומר באותה שנה עצמה שמת אלישע באו גדודי מואב בארץ. וכמוהו: על כן גבהא קומתו (יחזקאל ל״א:ה׳) – באל״ף במקום ה״א הנקבה. וכן: בה ברוב גלוליו (יחזקאל י״ד:ד׳) – בה״א במקום אל״ף.

וּגְדוּדֵי מוֹאָב יָבֹאוּ בָאָרֶץ – כוונתו: ״באו בארץ״.⁠¹

בָּא שָׁנָה – האל״ף במקום ה״א. והמובן: בשנה ההיא.⁠²

1. ראה ריב״ג, אללמע עמ׳ 307, שו׳ 4 (הרקמה, עמ׳ שכב, ש׳ 8), בעניין הפועל בזמן עתיד במובן עבר.

2. השווה רד״ק על אתר, וראה ריב״ג, אללמע, עמ׳ 87, שו׳ 11 (הרקמה, עמ׳ קד, שו׳ 15), בעניין חילוף אותיות א/ה.

וגדודי מואב יבואו בארץ יריד באו בארץ

בא שנה אלאלף בדל הא ואלמעני פי תלך אלסנה

בא שנה – בתחלת בוא השנה.

בא שנה – שבא בשנה ההיא. ורמז בא אם למואב אם לגדוד ולגדודים. והכל נכון.

וגדודי מואב יבאו בארץ בא שנה – הנה בא באל״ף כמו בה בה״א בחלוף ה״א באל״ף כי הם מתחלפות או יהיה הרצון בזה שבא אלישע אל קבר זה שנה ועם כל זה נעשה זה המופת לכבוד אלישע שלא יקבר רשע אצל צדיק והנה זכר שתכף שקברו אלישע התחילו גדודי מואב לבא בארץ להצר לישראל כי בימי אלישע נכנעו כמו שקדם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

(כ-כא) וספר אחרי זה שאחרי מות אלישע יצאו גדודי ארם להתפשט בארץ ישראל, ויום אחד הלכו בני ישראל לקבור איש אחד חוץ לעיר, ובהיותם קוברים אותו ראו את גדודי האויבים, ועם המהירות כדי לנוס מפניהם טעו במערות ופתחו פי המערה שהיה שם אלישע, כי במערות היו קוברים שם, והכניסו את האיש המת במערת אלישע ונתגלגל האיש עד שנגע בעצמות אלישע, וזהו וילך ויגע בעצמות אלישע, ובנגעו בו חיה האיש ההוא הנקבר ויקם על רגליו, ויש בזה לחז״ל דעות. ומהם (פר׳ אליעזר פרק ל״ג) אמרו שהיה האיש הזה שלום בן תקוה איש חולדה הנביאה שהיה מגדולי הדור ועושה צדקות הרבה בכל יום, כמו שספרו מעניניו, ושקם על רגליו והלך לביתו, ושאחרי זה הוליד את חנמאל בן שלום הנזכר בספר ירמיהו (ירמיה ל״ב) וכן הוא בתרגום של התוספתא. ומהם (מדר׳ תלים מזמור כ״ו) אמרו שאדם רשע היה ושלא חיה עוד כי אם מה שקם על רגליו כדי שלא יקבר עם אלישע, הה״ד אל תאסוף עם חטאים נפשי, ודקדקו (סנהדרין דף מ״ז ע״א) ויקם על רגליו, על רגליו קם אבל לביתו לא הלך, כי לא היה תכלית הנס כי אם שלא יגע בעצמות אלישע ולא יקבר אצלו, וזהו הדעת היותר מתישב.

יבואו בארץ – היו רגילין לבוא בארץ, לשלול שלל.

בא שנה – תרגום יונתן: במיעל שתא, רצה לומר: בתחילת השנה, בעוד הארץ מלאה דשאים למאכל בהמתם.

וימת אלישע ספר עוד נס שעשה אלישע אחר מותו, שגדודי מואב יבאו בארץ בא שנה פי׳ אחר שבא שנה אחרת, רצה לומר שעבר שנה מעת נקבר אלישע.

בא שנה – בבוא כל שנה ושנה אחר שאספו תבואתם אל הבית היו באים גדודי מואב לבוז, וזהו שכתב יבאו כעתיד ע״ד ככה יעשה איוב, לשון התמדה.

וַיָּמָת אֱלִישָׁע¹ וַיִּקְבְּרֻהוּ, וּלאחר מותו התחילה הפורענות כאשר² גְדוּדֵי מוֹאָב יָבֹאוּ – היו רגילים לבוא לשלול שלל³ בָאָרֶץ בָּא – בתחילת⁴ שָׁנָה שהוא זמן מלחמה, בעוד הארץ מלאה דשאים למאכל בהמתם⁵:

1. ובמדרש, מכאן אתה מחשב כמה שנים פרנס אלישע את ישראל, משנת י״ט ליהושפט ועד עכשיו הרי יותר משישים שנים, ילקוט שמעוני.

2. רד״ק.

3. רש״י, מצודת דוד.

4. מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר כשנה לאחר פטירת אלישע הנביא.

5. מצודת דוד.

(כא) וַיְהִ֞י הֵ֣ם׀ קֹבְרִ֣ים אִ֗ישׁ וְהִנֵּה֙ רָא֣וּ אֶֽת⁠־הַגְּד֔וּד וַיַּשְׁלִ֥יכוּ אֶת⁠־הָאִ֖ישׁ בְּקֶ֣בֶר אֱלִישָׁ֑ע וַיֵּ֜לֶךְ וַיִּגַּ֤ע הָאִישׁ֙ בְּעַצְמ֣וֹת אֱלִישָׁ֔ע וַיְחִ֖י וַיָּ֥קׇם עַל⁠־רַגְלָֽיו׃

And it came to pass, as they were burying a man, that, behold, they spied a band, and they cast the man into the grave of Elisha; and as soon as the man touched the bones of Elisha, he revived and stood up on his feet.

תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה עַד דְאִינוּן קָבְרִין גַבְרָא וְהָא חֲזוֹ יַת מַשְׁרִיתָא וּרְמוֹ יַת גַבְרָא בְּקִבְרָא דֶאֱלִישָׁע וַאֲזַל וּקְרֵיב גַבְרָא בְּגַרְמֵי דֶאֱלִישָׁע וַחֲיָא וְקָם עַל רִגְלוֹהִי.

ויהיה הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד – שנו רבותינו מי שנתחייב מיתה בבית דין לא היו קוברין אותו בקברות אבותיו אלא שתי קברות היו מתוקנין בבית דין אחד לנסקלין ולנשרפין ואחד לנהרגין ולנחנקין, וכל כך למה לפי שאין קוברים רשע אצל צדיק שנאמר ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע וגו׳. אמר ליה אביי ודילמא לקיומי ויהי נא פי שנים ברוחך אלי (מלכים ב ב׳:ט׳), אמר לו אי הכי היינו דתניא על רגליו עמד ולביתו לא הלך אלא ויהי נא פי שנים ברוחך אלי (מלכים ב ב׳:ט׳) היכי משכחת לה, א״ר יוחנן שרפא את צרעת נעמן שהיא שקולה כמת, דכתיב אל נא תהי כמת (במדבר י״ב:י״ב) (שאר קיטעא כתוב בתהלים ברמז תש״ה).

ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי – א״ר חמא בר חנינא גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן שנאמר ויהי הם קוברים וגו׳. מילתא דרבי אליעזר עבידא פליגא דאמר רבי עזריה תדע לך כח הצדקה משלום בן תקוה שהיה מגדולי הדור והיה עושה צדקות בכל יום, ומה היה עושה היה ממלא חמת מים והיה יושב על פתח העיר וכל אדם שהיה בא מן הדרך היה משקה אותו ומשיב את נפשו ובזכות זה שרתה עליו שכינה שנאמר וילך חלקיהו הכהן ואליקים אל חולדה הנביאה אשת שלום בן תקוה (מלכים ב כ״ב:י״ד), ולמפרע נקרא שמו סחרה על שם כי טוב סחרה (משלי ל״א:י״ח), וכשמת בעלה חסרה אותה צדקת את בעלה ויצאו כל ישראל לגמול חסד עם שלום בן תקוה וראו החיל שבא עליהם וישליכו את האיש בקבר אלישע וחיה ואח״כ הוליד את חנמאל שנאמר הנה חנמאל בן שלום (ירמיהו ל״ב:ז׳).

וישליכו את האיש – מרוב חפזם מפחד הגדוד השליכוהו בקבר אלישע, כלומר במערת אלישע שנקבר בה, ולא היה להם אלא לפתוח פי המערה ולהשליכו בתוכה, והיה נקל להם לעשות זה מלחפור קבר לאיש.

ופירוש: ויהי הם קוברים איש – רוצים לקברו, מתעסקים בקבורתו. וכיון שפתחו פי המערה, השליכוהו שם, ונתגלגל האיש עד שנגע בעצמות אלישע, וזהו: וילך ויגע האיש בעצמות אלישע.

ויחי ויקם על רגליו – מרז״ל: כי חיה והוליד בנים. והטעם שחיה – לקיים ברכת אליהו, שנתן לו פי שנים ברוחו, ואליהו החיה מת אחד והוא החיה שנים, אחד בחייו – בן השונמית, ואחד במותו – זה האיש. ואמרו כי הוליד בן. והאיש הזה היה שלום בן תקוה (מלכים ב כ״ב:י״ד), והוא מגדולי הדור, והיה עושה צדקות בכל יום. ומה צדקות היה עושה? היה ממלא את החמת מים, והיה יושב על פתח העיר, וכל אדם שהיה בא מן הדרך היה משקה אותו ומשיב את נפשו. ובזכות הצדקות שעשה שרתה רוח הקדש על אשתו, שנאמר: אל חולדה הנביאה אשת שלום בן תקוה (מלכים ב כ״ב:י״ד). וכשמת גמלו כל ישראל עמו חסד ויצאו עמו לקברו, וראו הגדוד, והשליכו האיש בקבר אלישע, ויגע בעצמות אלישע וחיה, ואחרי כן הוליד את חנמאל, שנאמר: הנה חנמאל בן שלום דודך (ירמיהו ל״ב:ז׳). וכן אמר בתרגומו של תוספתא: דין הוא שלום בן תקוה (מלכים ב כ״ב:י״ד), והוליד ית חנמאל בתריה.

ומהם אמרו שלא חיה אלא שלא יקבר עם אלישע הצדיק, והאיש הזה היה רשע, הה״ד: אל תאסוף עם חטאים נפשי (תהלים כ״ו:ט׳), ודקדקו: ויקם על רגליו – על רגליו עמד, ואל ביתו לא הלך. א״כ, לא חיה, אלא כדי שלא יהיה נקבר אצל אלישע, וכאשר יצא מן המערה מת ונקבר במקום אחר. וברכת פי שנים נתקיימה כשריפא צרעת נעמן, כי המצורע חשוב כמת.

וַיְהִי הֵם קֹבְרִים אִישׁ וגו׳ וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת הָאִישׁ בְּקֶבֶר אֱלִישָׁע – שתי ההלוויות יצאו יחדיו. ו⁠[הם] קברו את אלישע, ובעודם מתכוונים לקבור את האיש השני, ראו לפתע את הגדוד. [ולכן] מיהרו והטילו אותו בקבר אלישע, מכיוון שלא הספיקו לחפור [קבר] עבורו.⁠¹

1. השווה רד״ק על אתר.

ויהי הם קוברים איש וג׳ וישליכו את האיש בקבר אלישע כאנת אלג׳נאזתין כרג׳ן ג׳מיע פדפנו אלישע ובין^א מא הם ירידו אן ידפנו אלרג׳ל אלאכר אד ראו אלעסכר פאסתעג׳לו וארמוה פי קבר אלישע לאנהם לם ילחקו אן יחפרו לה

א. ובין מא הם ירידו ] ב: ובינא הם ירידו (דומה כי נפלה טעות בכ״י ב).

ויחי ויקם על רגליו – היפלא מי״י דבר (בראשית י״ח:י״ד), ואם בעינינו יפלא ונקל זאת בעיני י״י (מלכים ב ג׳:י״ח), וגם תכף בזמן שנגע האיש בעצמות אלישע. ודעתי שהוא מופלג והכל אוצר י״י יבוא.

ויחי ויקם על רגליו – תחיה שלימה עד שכבר קם על רגליו לא כמו שהיה הענין בבן השונמית שהיתה תחייתו מעט מעט אך זה שב תכף לכחו לעמוד על רגליו או אפשר שיהיה הרצון בזה שכבר חיה לקום על רגליו לא ללכת לביתו לענינו הראשון אך היה זה להוציאו מהקבר ההוא לכבוד אלישע.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

החמישי הוא להודיע שאין ראוי שיתחבר הרשע עם הצדיק אפילו אחר המות ולזה ספר שכאשר קברו איש בקבר אלישע הנה תכף שנגע בעצמותיו חיה וקם על רגליו כי לא רצה הש״י שיהיה רשע נקבר אצל צדיק.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

ויהי הם – רצה לומר: פעם אירע כשהיו קוברין איש אחד, ראו גדוד מואב בא.

בקבר – סמוך להקבר.

וילך ויגע – כאשר השליכוהו, נתגלגל עד הקבר ונגע בעצמות אלישע.

ויחי – המת ההוא, וזהו על כי לא רצה אלישע שישכב אצלו.

ויהי – ובאשר אחר י״ב חדש כבר נתעכל הבשר חשבו שאין להקפיד בזה ומפחד הגדוד השליכו את האיש בקבר אלישע עד שנגע בעצמותיו,

ויחי ויקם על רגליו לצאת משם, כי גוף הצדיק ועצמותיו שהיו ארון מיוחד לקדושה אין ראוי שיגע בהם חול.

וישליכו וגו׳ – מסיפור זה נראה שלא היה מנהגם לכסות מתיהם באדמת עפר רק היו חופרים להם קבר ומשכיבים אותם בו ומכסים פי הקבר באבן או בדלת ברזל, באופן שבפתוח הקבר יראו עצמות הקבור בו, וכותב סיפור זה לא הוסיף מלה להודיענו אם יחסו הדבר לנס אם לא.

וַיְהִי – פעם אחת אירע¹ שכאשר הֵם – אנשים קֹבְרִים – היו קוברים אִישׁ אחד², במהלך קבורתו וְהִנֵּה רָאוּ הקוברים אֶת הַגְּדוּד של מואב בא³, וּמִפַּחַד הגדוד וַיַּשְׁלִיכוּ – השליכו אֶת הָאִישׁ בְּקֶבֶר – במערה⁴ בה אֱלִישָׁע היה קבור, שחשבו כי כיוון שעברו י״ב חדש מיום קבורת אלישע, כבר נתעכל הבשר של אלישע ואין להקפיד בזה⁵, וַיֵּלֶךְ והתגלגל האיש הנקבר⁶ וַיִּגַּע – עד שנגע הָאִישׁ בְּעַצְמוֹת אֱלִישָׁע, ואלישע לא רצה כי איש זה ייקבר לידו⁷ לכן וַיְחִי האיש תְּחִיָּה שלמה⁸ וַיָּקָם עַל רַגְלָיו לכבודו של אלישע⁹, וכאשר יצא מן המערה מת ונקבר במקום אחר¹⁰: פ

1. מצודת דוד.

2. יש אומרים כי האיש היה מגדולי הדור, שלום בן תקוה בעלה של חולדה הנביאה, פדר״א לג. ויש אומרים שהיה זה בנה של השונמית והשליכו אותו במותו פעם שנייה בקבר אלישע שיחיה, וחזר וחיה וקם ומת, פעם שלישית קברוהו במקום אחר, ולמה מת? לפי שהיה רשע, מדרש שוחר טוב תהילים כ״ו. ובמדרש, אמר רבי עזריה תדע לך כח הצדקה משלום בן תקוה שהיה מגדולי הדור והיה עושה צדקות בכל יום, ומה היה עושה? היה ממלא חמת מים והיה יושב על פתח העיר וכל אדם שהיה בא מן הדרך היה משקה אותו ומשיב את נפשו, ובזכות זה שרתה עליו שכינה... וכשמת בעלה חסרה אותה צדקת את בעלה ויצאו כל ישראל לגמול חסד עם שלום בן תקוה וראו החיל שבא עליהם וישליכו את האיש בקבר אלישע וחיה, ואח״כ הוליד את חנמאל, ילקוט שמעוני.

3. מצודת דוד.

4. אברבנאל, ולפי דעתו השליכו את האיש שם מתוך מהירות בטעות.

5. מלבי״ם.

6. מצודת דוד.

7. מצודת דוד. וראה את ביאורו של הרד״ק בו מובאת המחלוקת אודות האיש אם היה רשע או צדיק.

8. רלב״ג.

9. רלב״ג. מכאן אמר ר׳ חמא בר חנינא, גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן, חולין ז:, ילקוט שמעוני.

10. רד״ק.

תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כב) וַֽחֲזָאֵל֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם לָחַ֖ץ אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל כֹּ֖ל יְמֵ֥י יְהוֹאָחָֽז׃

And Hazael king of Aram oppressed Israel all the days of Jehoahaz.

תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַחֲזָאֵל מַלְכָּא דַאֲרָם דְחַק יַת יִשְׂרָאֵל כָּל יוֹמֵי יְהוֹאָחָז.

לחץ את ישראל בימי יהואחז – ידמה שתכף שמת סר לחצו מישראל והנה הושיעם י״י על יד יואש שנצח ארם במלחמה שלש פעמים והשיב לישראל את עריהם שלקחו ארם מהם במלחמה ולא ידענו מתי היה זה אם בראשית מלכות יואש או אחר שמלך זמן מה וידמה ממה שכתוב פה כי אחר שמת יהואחז סר לחץ ארם מישראל לגמרי כי לא אבה השם השחיתם כמו שזכר ולזה לא היה זמן הלחץ כי אם כל ימי יהואחז אך אחר מות חזאל ומלך בן הדד היתה התשועה שהשיב יואש ממלך ארם את כל ערי ישראל אשר לקחו ממנו במלחמה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

(כב-כג) השני הוא להודיע שאף על פי שישראל חוטאים לש״י הנה תדבק ההשגחה בהם מצד האבות הקדושים באופן שלא ישמידם ולזה ספר כי מפני ראות הש״י את לחץ ישראל על יד חזאל שהיה בשיעור שיכלם לולי י״י שהיה להם כי לא השאיר ליהואחז עם כי אם מתי מספר הנה חנן הש״י אותם ורחמם ופנה אליהם למען בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב והציל אותם מכף חזאל ובזה נתבאר כי כמו שההשגחה הכוללת תמשך מהאב לזרעו זמן ארוך כן הענין בהשגחה הפרטית אבל היא יותר אמתית בזה ולזה נתבאר מן התורה שלא יכלה שבט מן השבטים.

הרביעי הוא לפרסם קיום ייעודי השם יתברך על יד נביאו ולזה ספר הרע שעשה חזאל לישראל כמו שייעד הש״י לאליהו וזכר אלישע זה הייעוד לחזאל בעת שלא היה מלך ונתבאר מזה הספור שכן היה הענין בסוף כמו שייעד אלישע ולזה זכר ג״כ שכבר ייעד אלישע ששלש פעמים יכה יהואש את ארם ושכן היה הענין בסוף ולזה זכר גם כן מירבעם בן יואש שהוא השיב את גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה כמו שייעד הנביא יונה ולזה גם כן ספר שהיו ליהוא בנים רבעים על כסא ישראל כמו שייעד לו הש״י על יד נביאו וספר ג״כ רוב הרעות שבאו לישראל שכבר ייעד אותם אחיה לאשת ירבעם באמרו והכה י״י את ישראל כאשר ינוד הקנה במים ונתש את ישראל מעל האדמה הטובה ונתבאר גם כן מזה הספור ששבט ראובן והנטפלים אליו גלו ראשונה ואל זה רמז בתורה באומר יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר כמו שביארנו שם ולזה ג״כ זכר שכבר הסיר הש״י את ישראל מעל פניו כאשר דבר ביד כל עבדיו הנביאים ולזה ג״כ זכר שכבר ייעד הש״י בסנחריב שכבר ישמע שמוע׳ ושב לארצו ויפול בחרב בארצו ושלא יבא אל ירושל׳ ולא יורה שם חץ ולא יקדמנה מגן ולא ישפוך עליה סוללה וכן היה הענין בסוף ולזה ג״כ זכר שכבר ייעד הנביא שירפא י״י לחזקיה ויוסיף על ימיו ט״ו שנה וכן היה ולזה ג״כ זכר שכבר ייעד ישעיה לחזקיה הנה ימים באים ונשא את כל אשר בביתו ואשר אצרו אבותיו בבל ומבניו אשר יוליד יהיו סריסים בהיכל מלך בבל וכן היה הענין בסוף ולזה גם כן זכר מה שדבר הש״י ביד עבדיו הנביאים על חטא מנשה שיבין מן הרעה על יהודה וירושלם מה שנתאמת בזה הספור שכבר באה להם הרעה ההיא ולזה גם כן ספר שכבר עשה יאשיהו מה שייעד הנביא אשר בא מיהודה שכבר ישרף יאשיהו על המזבח ההוא עצמות אדם.

(כב-כג) ומפני שזכר הדברים הנפלאים האלה שעשה הנביא, הוצרך לספר איך נתקיים יעודו בחצים, כי עם היות שחזאל לחץ את ישראל כל ימי יהואחז, השם יתברך רחם על ישראל בזכות אבותיו.

וחזאל שב לספר איך נתקיים דבר אלישע, שהגם שחזאל לחץ את ישראל כל ימי יהואחז, בכ״ז.

וַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם לָחַץ – דחק אֶת יִשְׂרָאֵל כֹּל יְמֵי מלכות יְהוֹאָחָז:

תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כג) וַיָּ֩חׇן֩ יְהֹוָ֨הי״י֨ אֹתָ֤ם וַֽיְרַחֲמֵם֙ וַיִּ֣פֶן אֲלֵיהֶ֔ם לְמַ֣עַן בְּרִית֔וֹ אֶת⁠־אַבְרָהָ֖ם יִצְחָ֣ק וְיַעֲקֹ֑ב וְלֹ֤א אָבָה֙ הַשְׁחִיתָ֔ם וְלֹא⁠־הִשְׁלִיכָ֥ם מֵעַל⁠־פָּנָ֖יו עַד⁠־עָֽתָּה׃

But Hashem was gracious to them and had compassion on them, and turned to them because of His covenant with Abraham, Isaac, and Jacob, and He was not willing to destroy them or to cast them from His presence until now.

תרגום יונתןרשב״ם המשוחזרר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְחֵס יְיָ עֲלֵיהוֹן וּרְחַם עֲלֵיהוֹן וְאִתְפְּנֵי בְּמֵימְרֵיהּ לְאוֹטָבָא לְהוֹן בְּדִיל קְיָמֵיהּ דְעִם אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְלָא אֲבָה לְחַבָּלוּתְהוֹן וְלָא אַגְלִינוּן מֵאֲרַע בֵּית שְׁכִינְתֵּיהּ עַד כְּעַן.

{ויחן –} מעלומי ע׳ פעל. (ערוגת הבושם חלק א׳ עמ׳ 208 בשם ״ועל דעת רשב״ם״)⁠^א

א. ערוגת הבושם מקדים לפירוש: ״לחין אבות, לפי הדיקדוק לא יתכן חין מגיזרת תחינה, אך מגזירת ויחן י״י אותם וירחמם.⁠״

וַיָּחָן ה׳ אֹתָם – ממובן ״וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן״ (שמ׳ לג, יט), ומובנו: רחמים.⁠¹ וממנו: ״אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי״ (בר׳ מג, כט). שיעורו: ״יחון אותך״ או ״עליך״.

1. השווה אלפאסי, ׳חן׳, א, עמ׳ 563; ריב״ג, אלאצול, ׳חנן׳, עמ׳ 237 (השורשים, עמ׳ 161); רד״ק, השורשים, ׳חנן׳, עמ׳ ריט.

ויחן יוי אותם מן מעני וחנותי את אשר אחון ומענאה אלראפה ומנה^א אלהים יחנך בני תקדירה יחון אותך או עליך

א. ומנה ] ב: ומתלה (= וכמותו).

למען בריתו את אברהם וגו׳ – זה נתינת סבה פועלת נפלאת היא בכל כותבי הספרים שיתנו כזאת וכזאת ממינים שונים והכל אוצר י״י יבוא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

ויחן – מלשון חנינה וחמלה.

ולא אבה – ולא רצה.

עד עתה – רצה לומר: עד עולם, כי כל הקורא במקרא הזה, כל אחד בזמנו, אומר עד עתה.

ויחן ה׳ אותם מצד החנינה וירחמם מצד הרחמים,

ויפן אליהם מצד זכות אבות, כי גם עד עתה לא אבה השחיתם – כי היה העונש רק כדי שישובו בתשובה, ולא היה העונש על ידי הסתר פנים רק בהשגחה, ועל זה אמר ולא השליכם מעל פניו עד עתה – ולכן כשראה שיושחתו לגמרי שב אליהם, והגם שבימי חזאל לא היה אפשר כי חזאל נמשח לזה על ידי נבואת אליהו.

וַיָּחָן יְהוָה אֹתָם וַיְרַחֲמֵם – וחמל עליהם¹, וַיִּפֶן אֲלֵיהֶם מצד זכות אבותם² לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְלֹא אָבָה – רצה לְהַשְׁחִיתָם, כי אם רצה שישובו בתשובה³, וְלכן לֹא הִשְׁלִיכָם מֵעַל פָּנָיו עַד עָתָּה – עד עולם⁴:

1. מצודת ציון.

2. מלבי״ם.

3. מלבי״ם.

4. כי כל הקורא במקרא הזה, כל אחד בזמנו, אומר עד עתה, מצודת דוד. ואמרו רבותינו בתלמוד (שבת נה.), לפי שעד עתה זכות אבות היתה קיימת, ורק מימי חזאל תמה זכות אבות.

תרגום יונתןרשב״ם המשוחזרר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כד) וַיָּ֖מׇת חֲזָאֵ֣ל מֶֽלֶךְ⁠־אֲרָ֑ם וַיִּמְלֹ֛ךְ בֶּן⁠־הֲדַ֥ד בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃

And Hazael king of Aram died; and Ben-hadad his son reigned in his stead.

תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּמִית חֲזָאֵל מַלְכָּא דַאֲרָם וּמְלַךְ בַּר הֲדַד בְּרֵיהּ תְּחוֹתוֹהִי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

(כד-כה) ועם זה מת חזאל שנמשח בדבר השם יתברך, ומיד יואש נלחם בארם ולכד כל הערים אשר חזאל לכד מאביו, ועשה מלחמות בתשועה רבה בארם שלש פעמים כמספר החצי׳ אשר הכה בדבר הנביא אלישע. וזכר הספור עם זה שאמציה מלך יהודה כששמע הנצחון אשר היה למלך ישראל מארם בא גם הוא ויך את אדום בגי מלך ותפש את הסלע בחזקה, ולפי ששניהם מלך ישראל ומלך יהודה התאמצו במלחמותיהם, התפארו בעצמם עד אשר מלך יהודה בקש ממלך ישראל שילחמו שניהם, וינגף ה׳ את בני יהודה לפני בני ישראל. הנה אם כן עניני אלישע הביאו המשך ספורי תשועת יואש, ונזכרו פה לא לספר דברי יואש (כי כבר חתם הכתוב בספורו) כי אם לספר ענין יעודי אלישע ואיך נתקיימו, ומזה נמשך המשך ספור מלך יהודה ומה שקרה לו עם מלך ישראל, ואחר שהשלים הכתוב ספור הענינים האלה המגיעים ליואש מלך ישראל, עם היות שספרם בבחינות אחרות מפאת אלישע הנביא ואמציה מלך יהודה, הוצרך לעשות סיום אחר למלך יואש מלבד מה שעשה למעלה, בעבור שנמשכו עוד הדברים בו מהסבות אשר זכרתי. זהו מה שנראה אלי בהתר השאלה השלישית: ואמנם ענין החצים אשר צוה הנביא אלישע אל מלך ישראל שיכה ארצה ונתקצף עליו על אשר הכה ג׳ פעמים, כבר יקשה בו מה ששאלתי, כי אם הית׳ גזרת השם יתברך ורצונו שיעשה ישראל כליה בארם, למה זה נמנע זה מפני שמלך ישראל לא הכה כי אם שלש פעמים? ומה היה המונע שיצוהו הנביא הכה עוד, כל שכן שלא היה צורך באותה הכאה, כי אם השי״ת רחם על עמו בזכות אבותיו, מבלי הכאה כלל היה בידו לתת ארם בידי ישראל, כמו שעשה למואב כשאמר אלישע לשלשת המלכים ונקל עוד בעיני השם ונתן את מואב בידכם, ובשאר התשועות הגדולות שהיו בישראל ולא היה שם סימן ולא חצים. והנראה אלי בדבר הזה הוא, שהתשועות האלה שנעשו ליואש בארם היו בזכות אלישע הנביא, כי להיותו בעת מותו הלך אליו שיתן לו עזר בעניניו, ואלישע שאל מהשם יתברך שיעשה לו החסד הזה לתת אליו התשועה הזאת, ולכן היה שצוה שיורה החצים לאותו צד של ארם, כאלו היה זה התחלת המלחמה. ושם הנביא ידו על ידי מלך ישראל בקשת, להורות שהנביא עצמו היה הלוחם ואליו תהיה התשועה, ולפי שהיתה תפלתו על התשועה אשר תהיה בזה היה ענינה באותה פעולה שעשה מלך ישראל בלי הפסק, והיה כלו פעל אחד ותשועה אחת ובה נשלמה התשועה שיעשה השם יתברך לאלישע, ולכן נתקצף הנביא על מעוט החצים שירה, ולא ראה שנית לומר שירה עוד חצים כי אז יצטרך לתפלה אחרת ובקשה שנייה לעשות לשם יתברך ויהיה זה ככלב שב על קיאו. וכן תמצא (בסי׳ ד׳) באשה אחת מנשי בני הנביאים, שצוה לה הנביא ענין האסוך שמן, שמיד כשאמרו אין עוד כלי נפסק השמן, לפי שהיה הנס המבוקש בפעם אחת, ובהפסק היציקה נפסק הנס. הנה התבאר מזה מה צורך היה בחצים, כי זה היה תחלת מלחמה, ולמה נתקצף איש האלהים על שלא ירה עוד חץ, והותרה בזה השאלה הרביעית אשר הערותי בפרשה: וראוי שלא נתרשל מהתרת השאלה החמשית, והיא איך יעשו הנביאים נסים אחרי מותם, אחרי שפעל הנס הוא בהדבקות הנביא בשם יתברך ואז יגזור אומר ויקם לו, ואחרי שבמותם נפסק הדבקות איך יהיה אפשר שיעשו הנסים אחרי מותם? והנה זה הנס אשר עשו עצמות אלישע בהחיות המת אשר נגע בהם לא היה כבר בעת הדבקות, ואיך נעשה אם כן? גם כי לא יראה תכלית הכרחי ולא מועיל בנס ההוא, כי מה חפצו שלא יגעו עצמות אדם אחר אצל עצמותיו? כי הנה אלישע היה נבדל מאדם אחר בקדושתו ובנבואתו שהם כלם שלמיות נפשיים, אבל בגופו מקרה אחד לכל וישוב העפר אל הארץ כשהיה, ומה היה הצורך בזה הנס? ואומר בזה שכבר כתבתי בספר מחזה שדי, שאין הנביא פועל הנס ולא השכל הנבדל, כי השם יתברך לבדו הוא פועל הנפלאות, אבל פעמים יעשה אותם באמצעות פעולות הנביאים ותחנוניהם, ופעמים יעשה אותם לכבודם מבלי שידעו בהם, כמו (בראשית י״ב י״ז) וינגע ה׳ את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם, ומה שהכה השם במחנה מלך אשור (בסי׳ י״ט) בעבור כבוד חזקיהו ודומיהם, וכן היה גם כן שאחרי מות הנביאים יעשה השם יתברך נסים בעבור כבודם, וזה ענין זכות אבות שאנחנו מזכירים תמיד שיעשה השם עמנו נסים ונפלאות בעבורם מפני כבודם, ולפי שהיה גוף הנביא ועצמותיו משכן הקדוש׳ והפרישות, לא היה ראוי שיתערבו עמהם עצמות אדם בלתי הגון שהיה שטוף בכל מדה מגונה, והגוף שבחייו היה מעון לשכינה לא היה מהדין שילין במחיצה אחת עם הגוף הנגוף שהיה מקום הזמה והחטא, וכמו שנבדלה מחיצתו בעולם הנפשות, ככה היה ראוי שיבדל קבור׳ גופו מאותו איש, ומפני זה הש״י עשה אותו נס לכבוד אלישע, כדי שלא יתערבו עצמותיו עם עצמות אותו האיש שנקבר אצלו. והותרה בזה השאלה החמשית הזאת:

וימת חזאל – בכדי לבוא תשועה לישראל, מת חזאל ומלך בן הדד, ובימיו נושעו.

אז מת חזאל וימלך בן הדד – והגם שהיתה הגזרה שיהיו גם תחת יד בן הדד (כמ״ש בפסוק ג׳) בטל הגזרה.

ובכדי שתבוא תשועה לישראל¹ וַיָּמָת – מת חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם שכן בימיו לא יכלה לבוא תשועה לישראל², וַיִּמְלֹךְ בֶּן הֲדַד בְּנוֹ תַּחְתָּיו ובימיו נושעו ישראל³:

1. מצודת דוד.

2. ראה מלבי״ם פס׳ כ״ג בו מבאר כי לשם כך (להצר לישראל) נמשח חזאל למלך וזאת ע״פ נבואת אליהו, ואולם הגם שהיתה נבואה שגם יהיו ישראל תחת בן הדד (לעיל בפס׳ ג׳), ביטל הקב״ה את הגזירה כי לא לשם כך הומלך בן הדד, מלבי״ם.

3. מצודת דוד.

תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כה) וַיָּ֜שׇׁב יְהוֹאָ֣שׁ בֶּן⁠־יְהוֹאָחָ֗ז וַיִּקַּ֤ח אֶת⁠־הֶעָרִים֙ מִיַּד֙ בֶּן⁠־הֲדַ֣ד בֶּן⁠־חֲזָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר לָקַ֗ח מִיַּ֛ד יְהוֹאָחָ֥ז אָבִ֖יו בַּמִּלְחָמָ֑ה שָׁלֹ֤שׁ פְּעָמִים֙ הִכָּ֣הוּ יוֹאָ֔שׁ וַיָּ֖שֶׁב אֶת⁠־עָרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

And Jehoash the son of Jehoahaz took back out of the hand of Benhadad the son of Hazael the cities which he had taken out of the hand of Jehoahaz his father by war. Joash smote him three times and recovered the cities of Israel.

תרגום יונתןר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְתַב יְהוֹאָשׁ בַּר יְהוֹאָחָז וּנְסִיב יַת קִירְוַיָא מִיַד בַּר הֲדַד בַּר חֲזָאֵל דִי נְסִיב מִן יְהוֹאָחָז אֲבוּהִי בִּקְרָבָא תְּלַת זִמְנִין מְחָהִי יוֹאָשׁ וַאֲתֵיב יַת קִירְוֵי יִשְׂרָאֵל.

שלש פעמים הכהו – כי הכל צפוי והרשות נתונה, וזה, מזה והלאה התרפה ונתעצל.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

ויואש לקח את הערים וכו׳ והכהו ג׳ פעמים כדבר אלישע.

וישב וגו׳ – הלך הוא למלחמה על ארם בבטחו על דברי אלישע, ונראה שיהואש זה גבור חיל היה והעיר ג״כ גבורת ישראל שכן קראו הכתוב מושיע (פסוק ה׳), ואחר שכתוב שחזאל לא השאיר ליהואחז כי אם עשרת אלפים רגלי, מצאנו בדברי הימים ב׳ כ״ה:ו׳ שבימיו אמציה מלך יהודה שכר מישראל מאה אלף גבור חיל, א״כ נתעוררה גבורת המון העם ולמדו ידיהם לתפוש כלי מלחמה והיו לאדירים.

וַיָּשָׁב – ושב יְהוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז מלך ישראל וַיִּקַּח אֶת הֶעָרִים מִיַּד בֶּן הֲדַד בֶּן חֲזָאֵל אֲשֶׁר לָקַח – חזאל מלך ארם מִיַּד יְהוֹאָחָז אָבִיו בַּמִּלְחָמָה, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הִכָּהוּ יוֹאָשׁ כדבר אלישע¹, וַיָּשֶׁב – והשיב יואש לידו אֶת עָרֵי יִשְׂרָאֵל: פ

1. מלבי״ם.

תרגום יונתןר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

Melakhim II 13, Olam HaMikra Melakhim II 13, Targum Yonatan Melakhim II 13, Yalkut Shimoni Melakhim II 13, Rashi Melakhim II 13 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Melakhim II 13, Rashbam Reconstructed Melakhim II 13, Radak Melakhim II 13, R. Tanchum HaYerushalmi Hebrew Translation Melakhim II 13, R. Tanchum HaYerushalmi Arabic Melakhim II 13, R. Binyamin b. Yehuda Melakhim II 13, R. Yosef ibn Kaspi Melakhim II 13, Ralbag Melakhim II 13, Ralbag Toalot Melakhim II 13, Abarbanel Melakhim II 13, Minchat Shai Melakhim II 13, Metzudat Zion Melakhim II 13, Metzudat David Melakhim II 13, Malbim Melakhim II 13, Hoil Moshe Melakhim II 13, Mikraot Sheluvot Melakhim II 13

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון