Melakhim II 11 – מלכים ב יא‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַֽעֲתַלְיָה֙ אֵ֣ם אֲחַזְיָ֔הוּ [רָאֲתָ֖ה] (וראתה) כִּ֣י מֵ֣ת בְּנָ֑הּ וַתָּ֙קׇם֙ וַתְּאַבֵּ֔ד אֵ֖ת כׇּל⁠־זֶ֥רַע הַמַּמְלָכָֽה׃

Now when Athaliah the mother of Ahaziah saw that her son was dead, she rose and destroyed all the royal offspring.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל

(א-ג) מלכות עתליה * – דברי הימים ב כ״ב:י׳-י״ב

וַעֲתַלְיָה אִמֵיהּ דַאֲחַזְיָה חֲזַת אֲרֵי מִית בְּרָהּ וְקָמַת וְאַבְדַת יַת כָּל זַרְעָא דְמַלְכוּתָא.

ועתליה אם אחזיהו ראתה כי מת בנה ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה – א״ר יהודה אמר רב אלמלי לא נשתייר אביתר לאחימלך לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט דכתיב ועתליה אם אחזיה וגו׳ הכא אשתייר יואש והתם אשתייר אביתר.

וראתה כי מת בנה – כתוב בוי״ו, וקרי בלא וי״ו, והענין אחד, אלא שהו״ו בכת׳ כו״ו וישא אברהם את עיניו (בראשית כ״ב:ד׳).

ותאבד – ובמקומו בדברי הימים: ותדבר את כל זרע הממלכה לבית יהודה (דברי הימים ב כ״ב:י׳), וסי׳: תאבד דוברי כזב (תהלים ה׳:ז׳).

הממלכה – פירוש: ממלכות יהודה, וכן אומר בדברי הימים (דברי הימים ב כ״ב:י׳).

ועתליהו אם אחזיהו ראתה כי מת בנה – הנה זה היה מאת הש״י לכלות הזרע הבא מאת בית אחאב כי הנותר שלא המית יהוא המיתה עתליה עד שגם יואש בן בנה הוצרכה יהושבע בת המלך יורם למלטו ולהסתירו מפני עתליהו שלא תמיתהו ולזה גנזה אותו ואת מיניקתו בחדר המטות שהיו שם והסתירו אותו הוא ומניקתו מפני עתליהו ולא הומת והנה הסתירה אותם יהושבע בבית י״י כי שם היתה יושבת כי בעלה היה כהן גדול והנה החביאתם שש שנים ואז היתה עתליהו מולכת על הארץ.

(הקדמה) פרשה שלש עשרה תספר המשכות מלכות יהודה אחרי מות אחזיהו, ושעתליה אמו החזיקה במלכות ותאבד את כל זרע המלוכה, ושנמלט יהואש יונק בחמלת ה׳ עליו והמליכו אחרי כן יהוידע הכהן הגדול והמית את עתליהו בחרב, ושיהואש חזק את בדק בית ה׳ ומה שקרה ליהואש עם חזאל מלך ארם, ושמת יהואש בידי עבדיו שהרגוהו. תחלת הפרשה ועתליהו אם אחזיהו ראתה כי מה בנה וגומר, עד בשנת עשרים ושלש ליואש וגומר. והנה שאלתי בפרשה הזאת שש השאלות:

השאלה הראשונה במה שזכר שמשח יהוידע הכהן ובניו את יהואש מלך יהודה, כי הנה הוא היה בן אחזיהו מלך יהודה וכפי הדין (הוריות י״א ע״ב) אין מושחין מלך בן מלך, לפי שמשיחת האב תספיק לכל בניו ויוצאי חלציו והעומדים על כסאו מזרעו, ולא מצאנו שנמשחו שאר מלכי יהודה, ולכן יקשה למה משחו את יהואש?

השאלה השנית במה שזכר שכל כסף הקדשים והשקלים לקחו לחזק את בדק בית ה׳, ויקשה זה לפי (משנה שקלים ד׳:א׳) שהתמידין היו עושים מהשקלים, ואם היה שהשקלים כלם וכל שאר הכסף המובא בית ה׳ לקחו לצורך הבנין והוצאתו, ישאר לשאול מאין הקריבו התמידין כל אותה השנה שעשו זה?

השאלה השלישית במה שכתו׳ בכאן אך לא יעשה בית ה׳ ספות כסף מזמרות מזרקות חצוצרות כל כלי זהב וכלי כסף מן הכסף המובא בית ה׳, והנה בדברי הימים כתוב הפך זה שנאמר (דברי הימים ב כ״ד י״ד) ויעשהו כלים לבית ה׳ כלי שרת וגומר, מורה שנעשו שם כלי בית ה׳ מאותו הכסף, והסברא תגזור עליו, כי הבית א״א שיעבדו בה מבלי כליה, ואם לא נעשה מכסף הקדשים לא ידענו מאין נעשו הכלים ההם?

השאלה הרביעית במה שכ׳ בכאן מהמלחמה אשר עלה חזאל להלחם בירושלם, כי הנה מה שיספר כאן בזה אינו מסכים למה שזכר בד״ה מהמלחמה ההיא, לפי שכאן כתוב שעלה חזאל, ושם (שם כ״ג) כתוב שעלו חיל ארם ולא המלך. כתוב בכאן שלא נלחמו בירושלם, ושם כתוב וישחיתו את כל שרי העם. כתוב בכאן שהמלך יהואש נתן זהב וכסף הקדשים ואוצרות בית ה׳ מרצונו אל חזאל ושעלה מעליו, ושם כתוב שהארמיים שללו אותו ושלחו השלל אל המלך דמשק. כתוב בכאן שעלה חזאל מעל מלך יהודה, ושם כתוב שהכו אותו מכות רעות, וראוי שנדע במה תלוי הסתירה הנמצאת בדבר הזה בשני הספורים האלה?

השאלה החמשית במה שכתוב בכאן שעבדי יהואש הכו אותו בית מילוא היורד סילא, ובדברי הימים (שם שם כ״ה) כתוב שהרגו אותו על מטתו, ומה שאומר בכאן מורה שהכוהו בהיותו בדרך, ומה שכתוב שם מורה שהיה על מטתו בירושלם:

השאלה הששית למה נהרג יהואש ולמה מרדו בו עבדיו? כי הנה לא עשו זה לקחת ממנו המלוכה אחרי שמיד כשמת הם עצמם המליכו את אמציה בנו, והנה יהואש עשה הישר בעיני השם, ועם היות שאחרי מות יהוידע עשה הרע בעיניו, הנה שאר המלכים הרעו ממנו ולא נתחייבו מיתה קשה ורעה כמותו:

והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות והספקות האלה כלם:

(א) ועתליה אם אחזיה וגומר. אחרי שהשלים הספור ענין בית אחאב וכל מה שעשה יהוא בן נמשי שמלך אחריו, נעתק לספר מה שהיה במלכות יהודה אחרי שמת אחזיהו מלך יהודה בידי יהוא, ואמר שעתליה אמו כיון שראתה בנה אחזיהו מת הרגה כל זרע המלוכה, כדי שלא ישאר איש יושב על כסא דוד והיא היתה המולכת ומנהגת כל הארץ בחזקה. וכבר זכרו חז״ל שהיתה אשה רעה ושזנתה עם איש אחר וילדה לו בנים, כמו שיבוא אחרי זה זכרונם.

וראתה – ראתה קרי.

כל זרע – בכדי שתמלוך היא, מבלי מערער.

וַעֲתַלְיָה אֵם אֲחַזְיָהוּ רָאֲתָה (וראתה כתיב) כִּי מֵת בְּנָהּ ע״י יהוא, וַתָּקָם וַתְּאַבֵּד – ותהרוג אֵת כָּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה ממלכת יהודה¹ בכדי שתמלוך היא מבלי מערער², וזה היה מאת השי״ת לכלות את כל זרע בית אחאב, והנותרים שלא המית יהוא הרגה עתליה³:

1. רד״ק.

2. מצודת דוד.

3. רלב״ג.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל

(ב) וַתִּקַּ֣ח יְהוֹשֶׁ֣בַע בַּת⁠־הַמֶּֽלֶךְ⁠־י֠וֹרָ֠ם אֲח֨וֹת אֲחַזְיָ֜הוּ אֶת⁠־יוֹאָ֣שׁ בֶּן⁠־אֲחַזְיָ֗ה וַתִּגְנֹ֤ב אֹתוֹ֙ מִתּ֤וֹךְ בְּנֵֽי⁠־הַמֶּ֙לֶךְ֙ [הַמּ֣וּמָתִ֔ים] (הממותתים)^א אֹת֥וֹ וְאֶת⁠־מֵינִקְתּ֖וֹ בַּחֲדַ֣ר הַמִּטּ֑וֹת וַיַּסְתִּ֧רוּ אֹת֛וֹ מִפְּנֵ֥י עֲתַלְיָ֖הוּ וְלֹ֥א הוּמָֽת׃

But Jehosheba, the daughter of king Joram, sister of Ahaziah, took Joash the son of Ahaziah, and stole him away from among the king's sons that were slain, him and his nurse, and put them in the bed-chamber. And they hid him from Athaliah, so that he was not slain.

א. [הַמּ֣וּמָתִ֔ים] (הממותתים) א-כתיב=הַמֻּ֣מָותִ֔תים

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּנְסִיבַת יְהוֹשֶׁבַע בַּת מַלְכָּא יוֹרָם אֲחָתֵיהּ דַאֲחַזְיָה יַת יוֹאָשׁ בַּר אֲחַזְיָה וּגְנָבַת יָתֵיהּ מִגוֹ בְּנֵי מַלְכָּא דְמִתְקַטְלִין וְאַטְמָרַת יָתֵיהּ וְיַת מֵנִקְתֵּיהּ בְּאִידְרוֹן בֵּית עַרְסָתָא וְאַטְמָרוּ יָתֵיהּ מִן קֳדָם עֲתַלְיָה וְלָא אִתְקְטֵיל.

ותקח יהושבע בת המלך וגו׳ את יואש – עליו הכתוב אומר כי יצפנני בסוכה ביום רעה וגו׳ (תהלים כ״ז:ה׳).

בחדר המטות – בעליית בית קדשי הקדשים, כמה שהוא אומר: ויהי אתה בית י״י מתחבא וגו׳ (מלכים ב י״א:ג׳). עליו אמר דוד: כי יצפנני בסכה יסתירני בסתר אהלו (תהלים כ״ז:ה׳). וקורא אותה חדר המטות על שם: בין שדי ילין (שיר השירים א׳:י״ג). וזהו שיסד רבי אליעזר: נפץ חדר המטות, חורבן ביתך יכפר עליהם.

Into the bed-chamber'room. In the attic of the Holy of Holies,⁠¹ as it states, "And he remained with her in the Beis [Hamikdosh] of Adonoy, hiding, etc.⁠"² Concerning him Dovid said, "For He will hide me in His Tabernacle … He will conceal me in the shelter of His Tent.⁠"³ He calls it the "bed-chamber" in accordance with, "Between my breasts He lodges.⁠"⁴⁵ This is what Rabbi Eliezer⁶ instituted, [May He remember for atonement] "the destruction of the bed-chamber,⁠" [i.e.,] "May the destruction of Your Beis [Hamikdosh] atone for them.⁠"

1. In II Divrei HaYamim 22:11 it indicates that Yehosheva was the wife of Yehoyada the chief kohein, and she therefore had access to the chambers in the Beis Hamikdosh.

2. Below v. 3.

3. Tehillim 27:5.

4. Shir Hashirim 1:13.

5. The Holy Presence rested between the two staves of the Ark within the Holy of Holies. The staves protruded into the curtain like a woman's breasts. See Rashi I Melakhim 8:8 and Maseches Yoma 54a.

6. Rashi is referring to Rabbi Elazar Hakalir, the author of this poetic liturgy.

בחדר המטות – תרג׳ באידרון בית ערסתא. וראיתי בפתרוני רבנא שלמה זצ״ל בחדר המיטות בעליית בית קדשי הקדשים כמו שהוא אומר ויהי אתה בבית י״י מתחבא וגו׳ (מלכים ב י״א:ג׳). ועליו אמר דוד: כי יצפנני בסוכה יסתירני בסתר אהלו (תהלים כ״ז:ה׳). וקורא אותה חדר המיטות על שם: בין שדי ילין (שיר השירים א׳:י״ג), וזהו שיסד ר׳ אלעזר הקליר: נפץ חדר המיטות חורבן ביתך יכפר עליהם.

הממותים – כתיב, וקרי: המומתים, והענין אחד, אלא שהכתוב הוא תואר, כמו: ממותי תחלאים (ירמיהו ט״ז:ד׳), והקרי הוא מהפעלים מבנין הפעיל.

בחדר המטות – חסר, וענינו: ותסתירהו ואת מניקתו בחדר המטות, וכתרגום יונתן: ואטמרת יתיה וית מניקתיה באידרון בית ערסתא. וכן בדברי הימים: ותתן אותו ואת מניקתו בחדר המטות (דברי הימים ב כ״ב:י״א).

ואמר אחר כך: ויסתירו אותו – ר״ל: היא הסתירה אותו לשעה, ומכאן ואילך הסתירו אותו ג״כ היודעים, שלא גלו הדבר לעתליה כל שש השנים.

ופירוש: בחדר המטות – החדר שהיה בעזרת הלוים או הכהנים.

ובדברי רז״ל: בחדר המטות – בתאים. ר׳ ישמעאל אומר: בעליות בימות החמה שהיו שוכבים שם הכהנים והלוים.

ויש בו דרש: בית המקדש קורא חדר המטות, על שם: בין שדי ילין (שיר השירים א׳:י״ג), ועוד כתיב: אף ערשינו רעננה (שיר השירים א׳:ט״ז).

בחדר המטות – מקום שהיו שם מטות הכהנים. ובדברי הימים כתוב כי יהושבע אשת יהוידע הכהן ועוד כי יואש מזרע המלוכה ועתליהו בת אחאב (דברי הימים ב׳ כ״ב:י״א).

והנה יהושבע בתה אחות אחזיהו חרה אפה וירע בעיניה מה שעשתה אמה, ולכן בחמלתה על זרע אביה ואחיה לקחה את יהואש שהיה ילד יונק שדי מינקתו והוציאתו מתוך בני המלכים ההרוגים מבלי ידיעת עתליה אמה, ותחבא אותו ואת מנקתו בחדר המטות, כמו שיחביאו הדבר הגנוב, וזהו אמרו ותגנוב אותו וגומר ואת מניקתו בחדר המטות, שגנבתם והחביאתם שם. וחדר המטות היה בעזרת הלויים או הכהנים, וחז״ל (שיר רבא דף י״ג ע״א) אמרו שאלה הם התאים, והתחבאה הזאת היתה אז לצורך שעה מפני עתליהו שלא תמיתהו גם כן.

הממותים – המומתים קרי ובמקצת ספרי׳ הכתיב בשני תוין. אמנם ברוב ספרים כ״י מדוייקים ודפוסים ישנים בתי״ו א׳ בלבד וכן ברד״ק כאן ובפי׳ רש״י ד״ה ב׳ כ״ב והוא חד מן מלין דכתיבין מוקדם מאוחר וסימן במסרה רבתי אות וא״ו. ברם צריך להתישב בדבר שמצאתי במלכי׳ א׳ י״ט מסרה מן ז׳ מלין דכתיבין תי״ו ולא קרינן. ומילין אלין אינון מתלתא גווני תרי מינייהו כתיבין תי״ו וקריין דל״ת וסימן ובאנו אליו באחת המקמות (שמואל ב י״ז) באחד קרי וחבריה ויבא וישב תחת רתם אחת (מלכים א י״ט) אחד קרי ותרתי אחריני כתיבין תי״ו וקריין ה״א בשנת הרביעית (ירמיהו כ״ח) בשנת העשירית (ירמיהו ל״ב) תרוויהו בשנה ק׳ ותלתא כתיבן תי״ו ואל קריין כלל וסימן ארבעת כנפות (יחזקאל י״ז) ארבע קרי. עפר התפלשתי (מיכה א׳) התפלשי קרי. הממותתים. המומתים ק׳. והמסרה בחד שמא כללינהו זאת אומרת שתיבה זו כתובה בשני תוי״ו וצריך עיון. ובסוף קהלת איכא נמי מסרה אחריתי חילופא דדא מן י״א מלין דקריין תי״ו וצריך עיון. ובסוף קהלת איכא נמי מסרה אחריתי חילופא דדא מן י״א מלין דקריין תי״ו ולא כתבן דאית בהון מכמה אנפי. ובמסר׳ גדולה כתיב שם ואני המאסף קשיא לי טובא וכו׳ ולידין לא קשיא לן כלל דאורחיה הוא כדחזינן הכא.

אותו ואת מניקתו – את יואש ומניקתו, החביאה בחדר המטות שהיה בבית המקדש.

ויסתירו – אף היודעים הסתירו אותו, לבל יודע לעתליה, ולזה לא הומת.

אתו ואת מניקתו – ובדברי הימים כתב ותתן אתו ואת מניקתו בחדר המטות – וכפי מה שפרש״י שם שהמיתה אותם על ידי דבר וסם המות, ויואש שהיה יונק חלב רצו לתת סם המות למניקתו כדי שיתקלקל החלב, והחדר ששכבו שם בני המלך החולים על מטות דוי, נקרא חדר המטות, ומשם גנבה אותו ואת מניקתו זה סיפר כאן, ובדברי הימים מספר כי המקום שהסתירה אותו שם בביהמ״ק קראו אותו גם כן חדר המטות ע״ש המאורע וע״ש בין שדי ילין כדרשת חכמינו זכרונם לברכה, וזש״ש ותתן אותו בחדר המטות.

יושבע – בדברי הימים ב׳ כ״ב:י״א כתוב בפירוש שהיתה אשת יהוידע הכהן הגדול.

ומתוך חמלה על זרע אביה ואחיה¹ ולמען יוותר המשך זרע למלכות יהודה, וַתִּקַּח יְהוֹשֶׁבַע בַּת הַמֶּלֶךְ יוֹרָם מלך יהודה ובת עתליה² אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ אֶת יוֹאָשׁ בֶּן אָחִיהָ אֲחַזְיָה המלך, נכדו של עתליה, וַתִּגְנֹב אֹתוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַמּוּמָתִים (הממותתים כתיב), שהמיתה אותם עתליה על ידי סם המוות³, והחביאה אֹתוֹ וְאֶת מֵינִקְתּוֹ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת שהיה בבית המקדש⁴ בעליית בית קודשי הקדשים⁵, וַיַּסְתִּרוּ אֹתוֹ כל יודעי הדבר⁶ מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ וְלכן⁷ לֹא הוּמָת⁸:

1. אברבנאל.

2. אברבנאל.

3. כיון שיואש היה יונק חלב, רצו לתת סם המות למניקתו כדי שיתקלקל החלב, ומשם גנבה אותו ואת מניקתו, מלבי״ם.

4. מצודת דוד. ורד״ק מפרש שהיה בעזרת כהנים או לויים. ובמדרש נחלקו רבותינו מהו חדר המטות, רבי אלעזר אמר בתאים, ורבי שמואל בר נחמן אמר בעליות, ולא פליגי, מאן דאמר בתאים בימות הגשמים, מאן דאמר בעליות בימות החמה, מדרש רבה שה״ש פ״א, רד״ק. ונקרא ״חדר המיטות״ ע״ש הכתוב (שה״ש א, יג) ״בֵּין שָׁדַי יָלִין״, רש״י. ומלבי״ם ביאר שהחדר ששכבו שם בני המלך החולים על מטות דוי נקרא חדר המטות, ועל שם המאורע קראו כך גם למקום שהסתירה אותו בבית המקדש.

5. רש״י, ונקרא כך על פי המדרש על שם ״בין שדי ילין״ הכתוב בשיר השירים, רש״י, רד״ק.

6. רד״ק, מצודת דוד.

7. מצודת דוד.

8. ובמדרש, אלמלי ברית שכרת הקב״ה עם דוד נהרג יואש באותה שעה ובטלה מלכות בית דוד, תנא דבי אליהו פרשה ג׳.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ג) וַיְהִ֤י אִתָּהּ֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה מִתְחַבֵּ֖א שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וַעֲתַלְיָ֖ה מֹלֶ֥כֶת עַל⁠־הָאָֽרֶץ׃

And he was with her in the house of Hashem, hidden for six years; and Athaliah reigned over the land.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַהֲוָה עִמָה בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ מִטַמַר שִׁית שְׁנִין וַעֲתַלְיָה מַלְכַת עַל אַרְעָא.

ולפי שיהושבע היתה אשת יהוידע הכהן הגדול והיתה מפני זה יושבת תמיד במקדש, החביאתו בבית ה׳ שש שנים, ובשנה השביעית שלח יהוידע הכהן הגדול לאסוף את שרי המאות, שהם הלויים שהיו הממונים על כל הלויים והכהנים. ופירש מי הוא אשר שלח לקרוא אותם לקחת אותם ואמר לכרי ולרצים, כי אותם שלח לקחת את שרי המאות, או יהיה פירושו ששלח שרי המאות לקחת את הכרי ואת הרצים. ואחרי שקראו אותם ובאו בית ה׳ כרת אתם ברית אמת ובשבועה, כמו שיאמר אחרי זה. ואז הראה יהוידע הכהן אליהם את בן המלך שהיה נחבא שם, וצוה אותם על שמירתו מפחד עתליה שלא תמיתהו.

ויהי אתה – כי היא היתה אשת כהן גדול, והתמידה לשבת בבית המקדש.

ועתליה מולכת – וימי מלכותה ו׳ שנים מקוטעות.

וַיְהִי יואש אִתָּהּ בְּבֵּית יְהוָה מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים מפני עתליה, ויהושבע היתה שם כי בהיותה אשת יהוידע¹ הכהן הגדול התמידה לשבת בבית המקדש², וַעֲתַלְיָה בזמן הזה היתה מֹלֶכֶת עַל הָאָרֶץ – ממלכת יהודה, ובסך הכל מלכה שש שנים מקוטעות³: פ

1. אברבנאל.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל

(ד) וּבַשָּׁנָ֣ה הַ֠שְּׁבִיעִ֠ית שָׁלַ֨ח יְהוֹיָדָ֜ע וַיִּקַּ֣ח׀ אֶת⁠־שָׂרֵ֣י [הַמֵּא֗וֹת] (המאיות) לַכָּרִי֙ וְלָ֣רָצִ֔ים וַיָּבֵ֥א אֹתָ֛ם אֵלָ֖יו בֵּ֣ית יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וַיִּכְרֹת֩ לָהֶ֨ם בְּרִ֜ית וַיַּשְׁבַּ֤ע אֹתָם֙ בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וַיַּ֥רְא אֹתָ֖ם אֶת⁠־בֶּן⁠־הַמֶּֽלֶךְ׃

And in the seventh year Jehoiada sent and fetched the captains of hundreds of the Carites and of the guard, and he brought them to him into the house of Hashem. And he made a covenant with them, and he made them swear in the house of Hashem and showed them the king's son.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

(ד-כ) יהוידע * – דברי הימים ב כ״ג:א׳-כ״א

וּבְשַׁתָּא שְׁבִיעֲתָא שְׁלַח יְהוֹיָדָע וּדְבַר יַת רַבָּנֵי מַאֲוָתָא לְגִבָּרַיָא וּלְרָהֲטַיָא וְאָעֵיל יַתְהוֹן לְוָתֵיהּ לְבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ וּגְזַר לְהוֹן קְיָם וְאוֹמֵי יַתְהוֹן בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ וְאַחְזֵי יַתְהוֹן יַת בַּר מַלְכָּא.

לכרי – שרי המאות לגבורים, ושרי מאות לרצים. ולשון כרי – שלא אמר: לכרים, שם דבר של קבוצת הגבורים, ברניר בלעז.

ויכרות להם ברית – שיהיו בעזרתו, להמליך את בן המלך.

The mighty warriors. The officers of the hundreds of the mighty warriors and the officers of the hundreds of the runners. The expression כָּרִי is used, and not כָּרִים,⁠¹ because [כָּרִי] is a noun, [meaning] a company of mighty warriors, barned, in Old French.

He made a covenant with them. That they will help him in crowning the king's son.

1. Which is the plural of כָּרִי.

לכרי – תרג׳ לגיבריא, כלו׳ שרי המאות לגיבורים ושרי המאות לרצים.

ולשון כרי שלא אמר לכרים שם דבר הוא של קבוצת הגיבורים, ברנ״י בלעז.

ויכרת להם ברית – שיהו לעזרתו להמליך את בן המלך.

שרי המאיות – כתוב ביו״ד, וקרי בלא יו״ד: המאות. וכן כלם אשר בפרשה זאת עד: ויכרת יהוידע (מלכים ב י״א:י״ז), כן כתוב וכן קרי. והכתוב הוא בהראות היו״ד למ״ד הפעל הנסתרת, ממלת: מאה, כי הה״א במאה לנקבה, וה״א השרש נעלמת.

ואלה שרי המאות – כהנים ולוים היו, כי רבים היו, כי דוד מנה מן הלוים ארבעת אלפים שוערים וארבעת אלפים (דברי הימים א כ״ג:ה׳) משוררים ומהללים.

לכרי ולרצים – כמו: לכרים, וכמוהו: הרודד עמי תחתי (תהלים קמ״ד:ב׳) – כמו עמים, והדומים להם שכתבנו בספר מכלל.

ותרגום יונתן: לכרי – לגבריא.

ופירוש: לקח שרי המאות אשר בלוים, וקרא ג״כ לשרים ולרצים, לשרים להתיעץ עמהם, וכן אומר בדברי הימים: וראשי האבות לישראל (דברי הימים ב כ״ג:ב׳), וקרא לרצים גם כן להכינם למשמרת המלך.

וירא אותם – מבנין הפעיל. בתשלומו: ויראה, בפתח הוי״ו.

לַכָּרִי – נכבדי העם ונשיאיהם, כפי שאמר: ״וַיִּקַּח אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְאֶת הָאַדִּירִים וְאֶת הַמּוֹשְׁלִים בָּעָם״ (דה״ב כג, כ). כך אמר כאן: ״וַיִּקַּח אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת לַכָּרִי וְלָרָצִים״, כוונתו: ״ואת הכרי ואת הרצים״. ואמר יהוא: ״לָרָצִים וְלַשָּׁלִשִׁים״ (מל״ב י, כה). התברר אפוא ש״כרי״ ו״שלישים״ ו״אדירים המושלים בעם״ [במובן] אחד. ואשר ל״רצים״ – אלה השליחים והשומרים האישיים אשר הולכים בפמליית המלך ורצים לפניו, והוא (= המלך) שולח אותם למשימות. וכך: ״לָשׂוּם כָּרִים״ (יח׳ כא, כז), ״וְשִׂים עָלֶיהָ כָּרִים סָבִיב״ (שם ד, ב). הם הנכבדים והמפקדים כמו ״כָּרִי״,⁠¹ מכיוון שהוא חסר מ״ם.⁠² והשם הזה הושאל עבורם כפי שהושאל עבורם ״אילים״ בדבר הכתוב: ״אֵילֵי הָאָרֶץ״ (מל״ב כד, טו), ״אֵילֵי מוֹאָב״ (שמ׳ טו, טו), וכבר נאמר: ״עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים״ (דב׳ לב, יד), מסוג המשל.

1. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳כר׳, עמ׳ 330, שו׳ 8 (השורשים, עמ׳ 229): קואד אלחרב (= ״מפקדי המלחמה״); אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 54א; פירושו השני של אבן בלעם ליח׳ ד, א (יחזקאל, עמ׳ 28): פסר פיה אלכבאש אלתי תנטח אלאסואר ואג׳וד מן הדא אן יקאל אנהם אלקואד ואלרוסא מת׳ל ואת הכרי ואת הרצים (= ״יש שתרגם אותה: אילים המנגחים את החומות; וטוב יותר מזה אם נאמר שפירושה: מנהיגים ושליטים, כמו ׳ואת הכרי ואת הרצים׳⁠ ⁠⁠״); רד״ק, השורשים, עמ׳ שלח: ״ועל דרך ההשאלה נקראו הנגידים והאצילים״. לעומתם, אלפאסי, ׳כר׳, ב, עמ׳ 128, שו׳ 23: נג׳יב [...] וקד יתכרר פיציר כרכרות והם אלנג׳ב (= בהמה אצילה [...] ואפשר ש⁠[האותיות תוכפלנה], ויהיה ״כרכרות״ והן בהמות אצילות); מנחם, ׳כרי׳, עמ׳ *222, שו׳ 15: ״ממיני בהמות המה״; ראב״ע על ״שלחו כר״ (יש׳ טז, א): ״מין ממיני הגמל שירוץ מגזרת ׳הכרי והרצים׳, ויש אומרים כי מושל ארץ תואר הכר בעברו שפסיעתו בארץ גדולה״.

2. כדברי רד״ק על אתר ובשורשים, ׳כר׳, עמ׳ שלח.

[232א] לכרי אג׳לא אלקום ווג׳וההם כמא קאל ויקח את שרי המאות ואת האדירים המושלים^א בעם כדלך קאל הנא^ב ויקח את שרי המאות לכרי ולרצים יריד ואת הכרי ואת הרצים וקאל יהוא לרצים ולשלישים פצח אן כרי ושלישים ואדירים המושלים בעם ואחד ואמא רצים פהו אלסעאה ואלג׳נאדרה^ג אלדין ימשו פי רכאב אלמלך ויג׳רון בין ידיה וירסלהם פי אלמהמאת וכדלך לשום כרים ושים עליה כרים הם אלאג׳לא ואלרוסא מתל כרי לאנה מחדוף אלמים ואסתעיר להם הדא אלאסם כמא [232ב] אסתעיר להם^ד אילים פי קו׳ אילי הארץ אילי מואב וקד קיל עם חלב כרים ואלים בני בשן ועתודים^ה מן באב אלמתל

א. ואת האדירים המושלים ] נוסח המקרא: ״וְאֶת הָאַדִּירִים וְאֶת הַמּוֹשְׁלִים״ (דה״ב כג, כ).

ב. הנא ] ב: ליתא.

ג. ואלג׳נאדרה ] ב: ליתא.

ד. להם ] הוספה בשוליים הימניים.

ה. ועתודים ] ב: ליתא.

לכרי ולרצים – פי׳ אבן ג׳אנח הם הרצים, כעניין שאמר ״ויאמר יהוא לרצים ולשלישים״ (י׳:כ״ה), וכמו ״ושים עליה כרים״ (יחזקאל ד׳:ב׳). אבן עזרא פי׳ הגמל נקרא כר, ומנהג הכר או רוכבו יקרא כרי, וכן ״בכרכרות״.

וירא אותם את בן המלך – עתיד מבניין הפעיל, והוא חסר הלמ״ד, ומשקלו ״וישק את בני ישראל״ (שמות ל״ב:כ׳), שהיה ראוי ״וַיַשְׁקֵה״ – ״וַיַרְאֵה״.

שלח יהוידע ויקח את שרי המאות לכרי ולרצים – הרצון באמרו לכרי לכרים והרצון בו לשרים והם ראשי האבות לישראל כמו שנזכר בספר דברי הימים והנה הרצון בזה שכבר לקח יהוידע שרי המאות לכהנים וללויים ושלח בידם לראשי אבות ישראל ולרצים שיבאו אליו והנה הביא אותם אליו בית י״י וכרת להם ברית עם י״י ועם המלך כמו שזכ׳ אחר זה שלא יגלה אותם והשביע אותם בשם י״י לעשות מצותו להקים את בית המלך על כסא אביו ואחר זה הראה אותם את בן המלך והוא יואש.

המאיות – המאות קרי.

לכרי – כמו לכרים, ויקראו כן השרים, על דרך השאלה, וכמו שכתוב: מדם כרים ועתודים (ישעיהו ל״ד:ו׳).

ובשנה השביעית – למספר השנים שהיה מתחבא.

יהוידע – יתכן שהוא יוחנן הנזכר בדברי הימים (דברי הימים א ה׳:ל״ה), ועיין בסוף הספר בחשבון הדורות.

שרי המאות – מן הכהנים והלוים.

לכרי ולרצים – גם לקח הכרים והרצים.

ויכרות – להיות האהבה ביניהם, ולהיות ידם עמו להמליך את בן המלך, והשביעם על זאת.

שרי המאות לכרי ולרצים – יל״פ שרי המאות של הכרי והרצים,

וכרי הוא מענין כרתי ופלתי שהם הגבורים, ויש לפרש שלקח שרי המאות, וכן לקח הכרי והרצים, ובדברי הימים נזכר אחר כך האדירים והמושלים,

וירא אותם את בן המלך ובדברי הימים נזכר שהם סבבו ביהודה ויקבצו את הלוים מכל ערי ישראל וראשי האבות לירושלים ושם כרתו ברית עם המלך וכו׳.

לכרי – ע״ד כל איש שמן וכל איש חיל (שופטים ג׳:כ״ט) שרי המאות שעל האצילים, שחלקם שמן, ע״כ נקראו כרי כמו הכבשים השמנים (שמואל א׳ ט״ו:ט׳).

ולרצים – פירשתיו בשמואל א׳ כ״ז.

וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שָׁלַח יְהוֹיָדָע הכהן הגדול¹ שליחים, וַיִּקַּח מן² הכהנים והלווים³ אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת (המאיות כתיב) לַכָּרִי – של הכרים⁴, הם הגיבורים⁵, וְשרי המאות⁶ לָרָצִים – של הרצים, וַיָּבֵא אֹתָם אֵלָיו בְּבֵּית יְהוָה וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית שיהיו בעזרתו להמליך את בן המלך⁷, וַיַּשְׁבַּע אֹתָם בְּבֵית יְהוָה בדבר הזה שיהיו נאמנים לו⁸, וַיַּרְא – והראה אֹתָם להם אֶת יואש בֶּן הַמֶּלֶךְ אחזיה שאמור היה להיות מלך על ממלכת יהודה:

1. והיה בעלה של יהושבע, דה״י ב, כב-יא.

2. רד״ק ומצודת דוד מבארים כי לקח את הכהנים והלוים ובנוסף את הגיבורים והרצים.

3. מצודת דוד.

4. רד״ק.

5. רש״י, מלבי״ם.

6. רש״י.

7. רש״י.

8. מצודת דוד.

(ה) וַיְצַוֵּ֣ם לֵאמֹ֔ר זֶ֥ה הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁ֣ר תַּעֲשׂ֑וּן הַשְּׁלִשִׁ֤ית מִכֶּם֙ בָּאֵ֣י הַשַּׁבָּ֔ת וְשֹׁ֣מְרֵ֔י מִשְׁמֶ֖רֶת בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃

And he commanded them, saying, "This is the thing that you shall do: a third part of you, that come in on the Sabbath, shall keep watch of the king's house,

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וּפַקְדִינוּן לְמֵימַר דֵין פִּתְגָמָא דְתַעְבְּדוּן תִּלְתָּא מִנְכוֹן עָלֵי שַׁבָּא וְנַטְרֵי מַטְרַת בֵּית מַלְכָּא.

(ה-ו) השלשית מכם באי השבת – המשמרות היו מתחדשות ובאות בשבת, משמרות כהונה ולויה, אחת נכנסת ואחת יוצאת. וצוה את המשמר הנכנס להתחלק לשלשה חלקים: השלישית בבית המלך – לשמור שלא יעמוד איש על המלך להרגו, והשלישית בשער סור – הוא שער המזרחי שבעזרה שער הסירה, והשלשית בשער אחר הרצים – אף הוא משערי העזרה. ויונתן תרגם: בתרעא דבתרוהי תרעא רהטיא. ושער הרצים, דרך שם באין מבית המלך לבית המקדש, כמה שנאמר בסוף הענין. ואותו שער העזרה שנאמר אחריו שער הרצים, קראו בדברי הימים: שער הספים (דברי הימים ב כ״ג:ד׳).

(5-6) One third of you of those who come on Shabbos. The watches would be renewed on Shabbos,⁠¹ the watches of the kohanim and Leviyim. one would enter and one would leave. He ordered the watch that was entering, to divide into three parts, one third in the king's palace, to guard that no one rise up against the king to assassinate him.⁠²

one third in the Sur Gate, the eastern gate of the Temple court, the Hasirah Gate. [6.] And one third [will be] at the gate behind the runners. That too was one of the gates of the Temple court. [Targum] Yonatan rendered, "בְּתַרְעָא דְּבַתְרוֹהִי תַּרְעָא רָהֲטַיָּא, [=the gate which was behind the Gate of the Runners].⁠" Through the Gate of the Runners one would go from the royal palace to the Beis Hamikdosh, as it is stated at the end of this matter. And that gate of the Temple court, about which it is stated at the gate behind the runners,⁠³ was called in Divrei HaYamim, "the Gate of the Sippim.⁠"⁴

1. See Mishna Taanis 2:6,7. There were twenty-four families of kohanim and Leviyim that served in rotation in the Beis Hamikdosh. They changed places on Shabbos.

2. I.e., Yoash.

3. See below, v. 6.

4. II Divrei HaYamim 23:4.

השלשית מכם באי השבת – המשמרות היו מתחדשות בשבת משמרות כהונה ולויה אחת נכנסת ואחת יוצאה וצוה את משמר הנכנס להתחלק לשלשה חלקים השלישית בבית המלך לשמור שלא יעמוד איש על המלך להורגו.

באי השבת ושומרי משמרת – שיתעסקו בעבודתם וישמרו משמרת הבית.

ופירוש: באי השבת – כי משמרות קבועות היו בכהנים ובלוים מימי דוד ושמואל שתקנו אותם, והיה משמר אחד עובד השבוע ויוצא בשבת אחר הקרבת המוספין, ונכנס המשמר האחר. ואמר להם יהוידע שישמרו המלך, ויהיה השלישית מן השומרים מן באי השבת, ושתי הידות כל יוצאי השבת (מלכים ב י״א:ז׳), כי יוצאי השבת יותר פנויים מן באי השבת, שעל באי השבת עבודת השבוע. ויהיה השלישית בבית המלך, השלישית בשער סור, והשלישית בשער אחר הרצים (מלכים ב י״א:ו׳), ולא חלק איזו שלישית יהיה כאן, ואיזו שלישית יהיה כאן, אלא שיחלקו באי השבת עם יוצאי השבת (מלכים ב י״א:ט׳) לשלשה חלקים, ויהיו על השלש מקומות הנזכרים, ויהיו מוכנים לשמור הנכנסים והיוצאים שלא יבואו עוזרי עתליהו להמית המלך.

השלשית מכם באי השבת – פי׳ הוא חלק אחד, וישמרו שער בית המלך ממש.

ויצום לאמר זה הדבר אשר תעשון השלשית – השלישית מהאנשים אשר צוה יהוידע לשמירת המלך הם מבאי השבת והם המשמר הנכנס לכהנים וללויים והשאר ישתדלו בעבודת בית המקדש וכבר זכר אחר זה כי שתי הידות ההם הם כל יוצאי השבת והם משמר היוצא ולזה יהיו השלישית מהם חצי באי השבת כי כל יוצאי השבת הם שתי הידות והנה באר כי השלישית ישמרו משמרת בית המלך שלא יכנס שם אדם יוכל להזיק למלך והשלישית יעמדו בשער סור והוא השער המזרחי שהיו טמאי׳ בלתי יכולים להכנס שם ולזה היה נקרא שער סור כטעם סורו טמא ובד״ה נקרא שער היסוד כי הוא היסוד הראשון מהקדושה והשלישית בשער שהוא אחר הרצים והנה תשמרו את משמרת הבית בית מסח והוא המקום שפרצו בבית בני עתליה המרשעת כמו שזכר בספר ד״ה ואולם שתי הידות באלו השלשה חלקים שזכר הם כל יוצאי השבת ושמרו את משמרת בית י״י בעבור המלך שלא ינזק על צד עוזרי עתליהו והקפת׳ אצל המלך סביב איש כלי מלחמתו בידו והנכנס מהזרים אל הסדרים והמערכות שיהיו מסדרים שומרי המלך יומת כדי לשמור המלך תכלית השמירה ואלו השומרים יהיו את המלך בצאתו ובבאו כדי שלא יקרהו נזק.

ולזה אמר הדבר אשר תעשון השלישית מכם באי השבת, דרצה לומר שהשליש מהאנשים שהיו ממונים לשמירת המלך יהיו מבאי השבת, ושני השלישים יהיו מיוצאי השבת כמו שיזכור אחרי זה. וכבר ידעת שמימי דוד ושמואל החוזה היו משמרות קבועות בכהנים ובלויים כפי מה שתקנו אותם, והיה משמר אחד עובד השבוע ויוצא בשבת אחר הקרבת המוספין ונכנס המשמר האחר, ואמר להם יהוידע ששליש אחד מהממונים לשמירת המלך יהיה מהמשמרה הבאה והנכנסת, וזהו אמרו והשלישית מכם באי השבת, לפי שהשאר מהם יהיו עסוקים בעבודת המקדש, ושני השלישים האחרים יהיו מהמשמרה היוצאת שכבר לא היו עובדים והם הנקראים יוצאי השבת. והנה קבע מאלה שני השלישים, לפי שכבר היו פנויים מעבודת המקדש, ואמר שהשלישית שהיו מבאי השבת, רוצה לומר מהמשמרה הנכנסת ביום השבת יהיו שומרים משמרת בית המלך, שלא יכנס שם אדם שיוכל להזיק אל המלך.

השלשית מכם – וכן והשלשית בשער סור והשלשית בשער אחר הרצים. בשלשתם ראיתי חילופים רבים ומשבח אני אות׳ שכתבום חסרים יו״ד קדמאה ומלא יו״ד בתראה ומסורת דפרשת שלח לך מסייעא להו זיל קרי התם במסרה גדולה.

השלישית – חלק שלישי.

באי השבת – כי משמרות הכהנים והלוים, היו מתחלפים בכל שבת, אלו יוצאים ואלו באים, כמה שכתוב בדברי הימים (דברי הימים ב כ״ג:ח׳) וקרוים המה באי השבת ואמר להם: השלישית מכם, רוצה לומר: חלק שלישי משומרי המלך, יהיו מאנשי באי השבת.

ושומרי וכו׳ – המה יהיו שומרי משמרת בית המלך, שלא יהרג בבית המלך מאוהבי עתליה, והשמירה ההיא תהיה אחר שיבוא המלך אל הבית.

(ה-ז) השאלות:

בדברי הימים נאמר שוערי הספים, בית המלך, שער היסוד, והמפרשים רצו להשוות שהשנוים האלה ואמרו ששער הרצים הוא שוערי הספים ושער סור הוא שער היסוד, והדברים פליאים, וגם מדוע לא הודיע מה עשו יוצאי השבת? (ה-ז) השלישית מכם וכו׳ בדברי הימים כתוב השלישית מכם באי השבת לכהנים וללוים לשוערי הספים, והשלישית בבית המלך והשלישית בשער היסוד, וכל העם בחצרות בית ה׳, ואל יבא בית ה׳ כי אם הכהנים והמשרתים ללוים וכו׳ ונדחקו המפרשים להשוות המקראות ולפי הפשט, פי׳ הכתוב בכאן שהשלישית מכם הם יהיו באי השבת והם ישמרו משמרת בית המלך מבפנים, ועוד שתי שלישים יתחלקו בשמירת הבית מבחוץ, ויהיה שליש אחד בשער סור, ושליש אחד בשער אחר הרצים – ועתה מפרש השליש הראשון שהם באי השבת,

ושמרתם את משמרת הבית – רצה לומר בית המלך,

מסח שלא יסיחו דעתם רגע ושתי הידות השנים (שהם אלה שעמדו בשער סור ובשער אחר הרצים) יהיו כל יצאי השבת, והם ישמרו את משמרת בית ה׳ מבחוץ (ויש לפרש ושמרו את משמרת שישמרו את המשמרת, רצה לומר שומרים סביב שומרים) ויהיו גם כן לצורך המלך – והנה לא פורש כאן בפרטות איך נחלקו השומרים מבפנים מבאי השבת רק אמר סתם ושומרי משמרת בית המלך, ובדברי הימים פי׳ עזרא הסופר ששמירת באי השבת נחלק לשלשה, אחד לשוערי הספים – ואחד בבית המלך ואחד בשער היסוד – וכן וכל העם בחצרות בית ה׳ היינו יתר העם שהם שתי הידות יוצאי השבת יהיו בחצרות בית ה׳ שומרים מבחוץ, כמו שחשב בספר מלכים.

השלשית מכם – נראה שהכרי והרצים משפטם לשמש שבוע אחת חליפות ונחלקים לג׳ משמרות.

באי השבת ושמרי – אותם שחלה משמרתם באותו שבוע ישמרו החדר שבו היה מתחבא בן המלך בבית ה׳ בצלעות שעשה שלמה ביציע סביב להיכל ולדביר (מלכים א׳ ו׳:ה׳).

ומשום שהמשמרות היו מתחדשות ובאות בשבת, משמרות כהונה ולוויה, אחת נכנסת ואחת יוצאת¹, וַיְצַוֵּם יהוא לֵאמֹר – ואמר להם כך, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן, תתחלקו לשלשה קבוצות² הַשְּׁלִשִׁית – שליש³ מִכֶּם בָּאֵי – אשר באים הַשַּׁבָּת – בשבת יגיעו וְיהיו שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ מבפנים⁴ לשמור שלא יעמוד איש מעוזרי עתליה⁵ על המלך להרגו⁶:

1. רש״י.

2. רש״י.

3. מצודת דוד.

4. מלבי״ם.

5. רד״ק.

6. רש״י.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ו) וְהַשְּׁלִשִׁית֙ בְּשַׁ֣עַר ס֔וּר וְהַשְּׁלִשִׁ֥ית בַּשַּׁ֖עַר אַחַ֣ר הָרָצִ֑ים וּשְׁמַרְתֶּ֛ם אֶת⁠־מִשְׁמֶ֥רֶת הַבַּ֖יִת מַסָּֽח׃

a third at the gate Sur, and another third at the gate behind the guard; you shall keep watch of the house, and be a defense.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וְתִלְתָּא בִּתְרַע גִבָּרַיָא וְתִלְתָּא בְּתַרְעָא דְבַתְרוֹהִי תְּרַע רָהֲטַיָא וְתִטְרוּן יַת מַטְרַת בֵּיתָא מִדְאִשְׁתְּלֵי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

(ו) ושמרתם את משמרת הבית מסח – שמירה זו צום על החלק הראשון שאמר עליו: ושמרו את משמרת בית המלך (מלכים ב י״א:ז׳).

מסח – שמרוהו מאד, שלא תסיחו דעתכם, לשון: נואש (שמואל א כ״ז:א׳) – שלא יהא יאוש בדבר. ומ״ם של מסח, מן היסוד.

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 5]

(6) And you shall keep the watch of the palace without taking your mind off it. This watch he commanded the first group, concerning whom he said, "will keep watch of the king's palace.⁠"¹

Without taking your mind off it. Guard it very diligently, that you do not take your mind off it, an expression of "despair [=ננוֹאָשׁ],⁠"² that there should be no despair in this matter. The 'מ' of מַסָּח is part of the root.⁠³

1. See above, v. 5.

2. I Shemuel 27:1.

3. I.e., The 'מ' is not a prefix meaning "from.⁠"

והשלשית בשער סור – הוא שער סררה שער המזרחי שבעזרה קרוי שער הסררה.

והשלישית בשער אחר הרצים – אף הוא משערי העזרה ויונתן תירגמו בתרעא דבתרוהי תרעא רהיטיה ושער הרצים אותו שער שם באים מבית המלך לבית המקדש כמה שנ׳ בסוף העיניין ואותו שער העזרה שאחריו שער הרצים קוראו בדברי הימים שער הספים (דברי הימים ב כ״ג:ד׳).

ושמרתם את משמרת הבית מסח – אילו הולכים ואחרים באים לשמור. דבר זה צוה על החלק הראשון שאמרו עליו: ושמרו את משמרת וגו׳ אל המלך.

ושתי הידות בכם – שאמרתי שזהו בשער סור ובשער הרצים,

ועמהם כל יוצאי השבת – כל בני משמר היוצא.

ושמרו את משמרת בית י״י אל המלך – שלא יבואהו נזק מתוך בית י״י. ולא הוצרך לכל זה אלא שבת ראשונה עד שהומתה עתליה וברחו עוזריה מן העיר.

בשער סור – ובדברי הימים: בשער היסוד (דברי הימים ב כ״ג:ה׳). ותרגום יונתן: בתרע גבריא. ויש נסחאות: בתרע נטוריא.

ובדברי רז״ל: שהוא שער המזרחי, ושבע שמות נקראו לו: שער סור – ששם היו טמאים פורשים, הה״ד: סורו טמא קראו למו (איכה ד׳:ט״ו), שער היסוד – ששם היו מיסדים את ההלכה, שער חרסית – שהיה מכוון כנגד זריחת החמה, הה״ד: האומר לחרס ולא יזרח (איוב ט׳:ז׳), שער האיתון – שהוא משמש כניסה ויציאה, שער התוך – שהוא ממוצע בין שני שערים, שער חדש – ששם חדשו סופרים את ההלכה, שער עליון – שהוא למעלה מעזרת ישראל.

בשער אחר הרצים – תרגום יונתן: בתרעא דבתרוהי תרע רהטיא.

ובדברי הימים: לשוערי הספים (דברי הימים ב כ״ג:ד׳), והוא שער שהיה לדרום העזרה, ועליו נאמר בדברי הימים: בית האספים (דברי הימים א כ״ו:ט״ו), ומה שכנהו בשער הרצים – לשעתו, שהיו רצי המלך שם.

מסח – פירוש: משמרת מסח, שתשמרו ממסח, והיא הנתיצה וההריסה, כמו: ונסחתם מעל האדמה (דברים כ״ח:ס״ג). ובמקום הזה הוא הריסת המשמרה, על דרך: פן יהרסו אל י״י לראות (שמות י״ט:כ״א). והזהירם שיהיו במשמרה כאחד, זה אצל זה, שלא יפרד אחד מסדר המשמרה ללכת אל מקום אחר, או יהיה מסח, מן: הסיח הדעת, שישמרו שלא יסיחו דעתם לענין אחר, אלא דעתם יהיה למשמרת לשמור את המלך.

יהיו שומרי משמרת בשער סור – אמר המתרגם ״בתרע גיבריא״, ויתכן היותו שם לאחת שערי המקדש. ורז״ל אמרו ז׳ שמות יש לה, והיא שער מזרחית, ו״סור״ שהיו סרים ממנה הטמאים, ו״חרסית״ מזרחית, מן ״חרס״.⁠^א

משמרת הבית מסח – אמר בו התרגום ״מדאשתלי״, שלא יהא שם שום שגגה ונסיחה, ושרשו נסח, על משקל ״מטע יי׳ להתפאר״ (ישעיהו ס״א:ג׳). אבן ג׳אנח מסח על משקל מטע, ועקרו מנסח, ופי׳ להרוס ולנתוץ, ר״ל נתיצת הסדר ולהריסת משמרה, כלומר מבלי סדר כי ממנהג העברים לקרוא התקת הסדר הריסה כמה שנאמר ״פן יהרסו אל יי׳ לראות״ (שמות י״ט:כ״א) כל לא ינתקו סדרם ויפרצו ערבתם אשר נאמר בה ״והגבלת את העם סביב״ (שמות י״ט:י״ב), והעניין בו שתשתתפו כולכם בעת ההיא בעבודה אנשי המשמר ומי שאינם מבעלי המשמר, הוא אמרו להם השלישית מכם באי השבת, כי בכל שבת היו משמרים לשלישית.

א. תלמוד ירושלמי עירובין ה׳: א׳.

מסח – ממסח.

והשליש האחר יהיה בשער סור, והוא השער המזרחי שהיו טמאים בלתי יכולים להכנס שם, ולזה היה נקרא שער סור, כטעם (איכה ה׳ ט״ז) סורו טמא, ובדברי הימים (דברי הימים ב כ״ג ה׳) נקרא שער היסוד, לפי שהיה היסוד הראשון מהקדושה. והשליש האחר בשער אחר הרצים, ונקרא כן לפי שהיו שם רצי המלך, ואמר ושמרתם את משמרת הבית מסח, רוצה לומר שישמרו בפרט את משמרת הבית מהמקום אשר היה פרוץ, שפרצו אותו בני עתליה המרשעת, שהיו לה בנים מאיש אחר והיו פורצים המקדש, והזהירם שישמרו על אותו הפרץ פן יכנס בו אדם להזיק אל המלך, ונקרא מסח, מלשון (דברים כ״ח ס״ב) ונסחת׳ מעל האדמה, והוא שפרצו והסיחו מהבית אותו מקום, זאת תהיה משמרת השליש האחד שהיה מבאי השבת:

מסח – מלשון היסח הדעת.

והשלישית – חלק שליש השני, ישמרו ב׳שער סור׳ ואמרו רבותינו ז״ל, שהוא שער המזרחי, ויקרא כן על שם שמשם היו הטמאים פורשים, על שם הכתוב: סורו טמא קראו למו (איכה ד׳:ט״ו), ובדברי הימים: נאמר שער היסוד (דברי הימים ב כ״ג:ה׳), והיא היא, לפי שהיתה מקום התחלת הקדושה, כמו יסוד להבנין.

והשלישית – חלק שליש השלישי, ישמרו בהשער אשר אחריו, ׳שער הרצים׳ כן תרגם יונתן.

את משמרת הבית – לבל יבוא מי בו להרוג את המלך.

מסח – תרגם יונתן: מדאשתלי, ורוצה לומר: שישמרו מבלי היסח הדעת.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

והשלשית – שתי השלישיות שהן יוצאי השבת כלו׳ שיוצאים חפשי בשבוע ההוא ישמרו שני השערים ביום המליך את יואש.

מסח – משרש נסח (ונסחתם מעל האדמה, תבא) לשון הסרה וחליפין, קצתם בבקר וקצתם בצהרים וקצתם בערב; ויהודע ירא פן תהי יד העם עם עתליה, שאל״כ מאחר ששומרי ראש המלך היו עמו שמירות האלה למה?

וְהַשְּׁלִשִׁית – והשליש השני יהיה בְּשַׁעַר סוּר¹ הוא השער המזרחי שבעזרה² הנקרא שער הסירה³, וְהַשְּׁלִשִׁית – והשליש השלישי יהיה בַּשַּׁעַר אַחַר הָרָצִים הוא השער שנקרא שער הספים והיה בדרום העזרה, ומכונה כך משום שבאותו זמן היו רצי המלך שם⁴, וּשְׁמַרְתֶּם בפרט⁵ אֶת מִשְׁמֶרֶת הַבַּיִת – בית המקדש מהמקום אשר היה פרוץ⁶ מַסָּח – מבלי היסח הדעת⁷:

1. ובדברי הימים כתוב בשער היסוד, ובדברי רז״ל הוא שער המזרחי ושבע שמות נקראו לו: שער סור ששם היו טמאים פורשים, כמו שכתוב ׳סורו טמא קראו למו׳, שער היסוד ששם היו מייסדים את ההלכה, שער חרסית שהיה מכוון כנגד זריחת החמה כמו שכתוב ׳האומר לחרס ולא יזרח׳, שער האיתון שהוא משמש כניסה ויציאה, שער התוך שהוא ממוצע בין שני שערים, שער חדש ששם חדשו סופרים את ההלכה, שער עליון שהוא למעלה מעזרת ישראל.

2. רש״י, מלבי״ם.

3. רש״י.

4. רד״ק.

5. אברבנאל.

6. שפרצו אותו בני עתליה המרשעת, שהיו לה בנים מאיש אחר והיו פורצים המקדש, והזהירם שישמרו על אותו הפרץ פן יכנס בו אדם להזיק את המלך, אברבנאל.

7. רש״י, מצודת דוד, מצודת ציון.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ז) וּשְׁתֵּ֤י הַיָּדוֹת֙ בָּכֶ֔ם כֹּ֖ל יֹצְאֵ֣י הַשַּׁבָּ֑ת וְשָׁ֥מְר֛וּ אֶת⁠־מִשְׁמֶ֥רֶת בֵּית⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶל⁠־הַמֶּֽלֶךְ׃

And the other two parts of you, all that go forth on the Sabbath, shall keep watch of the house of Hashem about the king.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וּתְרֵין חוּלָקִין בְּכוֹן כָּל נַפְקֵי שַׁבָּא וְתִטְרוּן יַת מַטְרַת בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ עַל מַלְכָּא.

ושתי הידות בכם – שאמרתי שיהא בשער סור ובשער הרצים, ועמהם: כל יוצאי השבת – כל אנשי משמר היוצא.

ושמרו את משמרת בית י״י אל המלך – שלא יבואהו נזק מתוך בית י״י. ולא הוצרך לכל זאת אלא שבת ראשונה, עד שהומתה עתליה וברחו עוזריה מן העיר.

The two groups of you. Who I said should be in the Sur Gate and in the Gate of the Runners, and with them all those who leave on Shabbos, [i.e.,] all the men of the departing watch.

Will guard Beis [Hamikdosh] of Adonoy for the king. That no harm befall him from within the Beis [Hamikdosh] of Adonoy. He did not require all this except for the first Shabbos, until Atalyoh was killed and her allies fled from the city.

אל המלך – בעבור המלך.

אמרו להם עוד ושתי הידות בכם כל יוצאי השבת – ישתף אותם כולם ביום ההוא בעבודה באמרו על שני השלישים היוצאים מן המשמר.

ואולם שתי הידות שהם שני השלישים הנשארים שיהיו כלם מיוצאי השבת, רצה לומר מהמשמרה היוצאת, זכר שהמה ישמרו בכלל בית השם אל המלך, כלומר בעבור המלך שלא יבואו אויביו שם להרגו.

הידות – החלקים, כמו: וארבע הידות (בראשית מ״ז:כ״ד).

ושתי הידות בכם – שני שלישים בשומרי המלך, יהיו כל אנשי יוצאי השבת, על כי המה פנוים הם מעבודת המקדש, כי באו במקומם באי השבת, והמה יעבדו עבודת המקדש, ולזה לא יוכלו הם כולם לשמור על המלך, כי אם מחציתם.

ושמרו – יוצאי השבת ישמרו בבית ה׳, בעבור המלך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

ושתי הידת וגו׳ – הם שתי השלישיות הנזכרות בפ׳ ו׳ שהיו יוצאי השבת.

וּשְׁתֵּי הַיָּדוֹת – החלקים¹ בָּכֶם שאמרתי שיהיו בשער סור ובשער הרצים, ועמהם² כֹּל יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת – כל אנשי משמר היוצא מבית המקדש³, וְשָׁמְרוּ – ישמרו אֶת מִשְׁמֶרֶת בֵּית יְהוָה אֶל – בעבור⁴ הַמֶּלֶךְ – שלא יבוא נזק למלך⁵ מתוך בית ה׳, ולא הוצרך לכל זאת אלא לשבת הראשונה⁶:

1. מצודת ציון.

2. רש״י.

3. רש״י.

4. רד״ק.

5. אברבנאל.

6. כי לאחר מכן הומתה עתליה, ועוזריה ברחו מן העיר, רש״י.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ח) וְהִקַּפְתֶּ֨ם עַל⁠־הַמֶּ֜לֶךְ סָבִ֗יב אִ֚ישׁ וְכֵלָ֣יו בְּיָד֔וֹ וְהַבָּ֥א אֶל⁠־הַשְּׂדֵר֖וֹת יוּמָ֑ת וִֽהְי֥וּ אֶת⁠־הַמֶּ֖לֶךְ בְּצֵאת֥וֹ וּבְבֹאֽוֹ׃

And you shall surround the king, every man with his weapons in his hand; and he that comes within the ranks, let him be slain. And be with the king when he goes out and when he comes in.⁠"

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וְתַקְפוּן עַל מַלְכָּא סְחוֹר סְחוֹר גְבַר וּזְיָנֵיהּ בִּידֵיהּ וּדְיֵעוּל לְגוֹ מִן סִדְרָא יִתְקְטֵיל וַהֲווֹ עִם מַלְכָּא בְּמִפְקֵיהּ וּבְמֵיעֲלֵיהּ.

והבא אל השדרות – איש נכרי שיבא לתוך המחוז הקרוי שדרות, והוא מקום מבוא המלך מביתו לבית י״י.

ולא ידעתי מהו לשון שדרות.

ויונתן תרגם: סודריא.

And whoever breaks the ranks. A stranger who comes within the boundary called "שדרות,⁠"¹ which is the place of the king's entry from his palace to the Beis [Hamikdosh] of Adonoy. I do not know the origin of the word "שְׂדֵרוֹת,⁠" but [Targum] Yonatan rendered it "סוּדְרִיָא.⁠"²

1. Any stranger entering this area was suspected of being Atalyoh's ally who was seeking to assassinate the king (Metzudat David).

2. Targum substitutes a 'ש' for the 'ס'. It was sort of a passage from the palace to the Beis Hamikdosh.

והבא אל השדרות – איש נכרי שיבא אל הטורים שבפנים העזרה יומת.

והבא אל השדרות – כתרגום: ודיעול לגו מן סדרא. כלומר: אדם אחר שיכנס תוך סדר משמרותיכם יומת.

ובדברי הימים: והבא אל הבית יומת (דברי הימים ב כ״ג:ז׳), ואחד הוא, כי כל הבית היה משמרתם, כמ״ש: מכנף הבית הימנית עד כנף^א הבית השמאלית למזבח ולבית (מלכים ב י״א:י״א).

א. כן בכ״י וטיקן 71. בפסוק: ״כתף״.

אל השדרות – אבן ג׳אנח חברו עם ״ויצא אהוד המסדרונה״ (שופטים ג׳:כ״ג), כאילו מקום לישיבת האנשים בארמון המלך.⁠^א

א. בכ״י לונדון פירוש זה מופיע בין ״יוצאי השבת״ לבין ״השלטים״.

וצוה לכלם שלא יסור איש מעל עבודתו וממשאו אבל כלם יקיפו על המלך סביב איש וכלי מלחמתו בידו, וכל אשר יבא אל השדרות, רצה לומר כל איש זר אשר יבא ויכנס אל הסדרים והמערכות שהיו מסדרים שומרי המלך שלא ברשותם יומת, כדי שישמר המלך תכלית השמירה, והשומרים האלה יהיו תמיד עם המלך בצאתו ובבואו. והנה לא הטריח יהוידע שאר המשמרות לעבודת המלך, לפי שהיה די באלו, ולא חלק איזה חלק יהיה כאן ולא איזה יהיה כאן, אלא שיחלקו באי השבת עם יוצאי השבת לשלשה חלקים, ויהיו באותם שלשה מקומות לשמור הנכנסים והיוצאים.

והקפתם – וסבבתם.

השדרות – כמו הסדרות, בסמ״ך, והוא מלשון סדור ועריכה, וכמו שהחיל המסודר יקראו מערכת, כמו כן יקראו סדרות.

וכליו – כלי זיינו.

והבא – איש זר הבא אל תוך סדר מערכות השומרים יומת, כי אולי הוא מאנשי עתליה, ומבקש להרוג את המלך.

בצאתו ובבואו – בצאתו מן הבית ובבואו אליו.

והקפתם ובדברי הימים אומר והקיפו הלוים את המלך סביב איש וכליו בידו והבא אל הבית יומת והיו את המלך בבואו ובצאתו – וכבר בארתי ששם דבר על השומרים מבפנים, וכאן דבר על השומרים בכלל, ופי׳ את השומרים שמבחוץ, כאן פי׳ והקפתם על המלך היינו השומרים בחוץ ושם אומר והקיפו את המלך היינו השומרים בפנים שהקיפו אותו ממש, כאן אמר שהבא אל השדרות יומת דהיינו במקום שמתחיל הסדר מבחוץ, ושם אמר שהשומרים הפנימים השגיחו שנית שהבא אל הבית יומת – באופן שלא יכנס שום אדם חוץ לגבולו, ולכן אמר כאן שיהיו עם המלך בצאתו ובבואו ושם אמר שיהיו עמו בבואו ובצאתו ששם מדבר משומרים הפנימים שהם קבלוהו בבואו ולוהו בצאתו וכשיצא לוהו השומרים החיצונים בצאתו וכן בחזרה בבואו ולכן אמר כאן בצאתו ובבואו.

השדרות – בשי״ן שמאלית, מלשון סדר (ולא סדרים, איוב י׳:י״ב), שורות אנשי החיל, ומלשון זה אולי ג״כ חוט השדרה, שיש בה צלעות בסדר זו אחר זו.

וְהִקַּפְתֶּם – וסבבתם¹ עַל הַמֶּלֶךְ סָבִיב אִישׁ וְכֵלָיו – וכלי נשקו² בְּיָדוֹ, וְהַבָּא – ואיש זר שיכנס³ בתוך סדר משמרותיכם⁴ אֶל – לתוך הַשְּׂדֵרוֹת – המבוא בו המלך הולך מביתו לבית ה׳⁵ יוּמָת מחשש שהוא מאנשי עתליה ומבקש להרוג את המלך⁶, וִהְיוּ אתם תמיד⁷ אֶת – עִם⁸ הַמֶּלֶךְ בְּצֵאתוֹ מביתו⁹ וּבְבֹאוֹ אליו¹⁰:

1. מצודת ציון.

2. מצודת דוד.

3. רש״י.

4. רד״ק.

5. רש״י.

6. מצודת דוד.

7. אברבנאל.

8. אברבנאל.

9. מצודת דוד.

10. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ט) וַֽיַּעֲשׂ֞וּ שָׂרֵ֣י [הַמֵּא֗וֹת] (המאיות) כְּכֹ֣ל אֲשֶׁר⁠־צִוָּה֮ יְהוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵן֒ וַיִּקְחוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת⁠־אֲנָשָׁ֔יו בָּאֵ֣י הַשַּׁבָּ֔ת עִ֖ם יֹצְאֵ֣י הַשַּׁבָּ֑ת וַיָּבֹ֖אוּ אֶל⁠־יְהוֹיָדָ֥ע הַכֹּהֵֽן׃

And the captains of hundreds did according to all that Jehoiada the priest commanded. And every man took his men, those that were to come in on the Sabbath with those that were to go out on the Sabbath, and they came to Jehoiada the priest.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וַעֲבַדוּ רַבָּנֵי מַאֲוָתָא כְּכֹל דְפַקֵיד יְהוֹיָדָע כַּהֲנָא וּדְבָרוּ גְבַר יַת גַבְרוֹהִי עָלֵי שַׁבְּתָא עִם נַפְקֵי שַׁבְּתָא וַאֲתוֹ לְוַת יְהוֹיָדָע כַּהֲנָא.

ויקחו איש את אנשיו – כל אחד משרי המאות לקח אנשיו עמו.

ושמרו את משמרת בית יי׳ אל המלך – ואחר כך אמר על הכל ״ויעשו שרי המאות ככל אשר צוה יהוידע ויקחו את אנשיו באי השבת ויבאו אל יהוידע הכהן״ (פס׳ ט), ועל זה נאמר בדברי הימים כי לא פטר יהוידע את המחלוקת (דברי הימים ב׳ כ״ג:ח׳), כלומר לא פטר אחד מהם, ולא אנשי המשמרת מהעבודה בעת ההיא, ולזה כוון באמרו להם ״ושמרתם את משמרת הבית מסח״, כלומר הריסת הסדר והמשמרה והשתתף בעבודה.

יוצאי השבת – הם שתי ידות שהיו רגילין לעמוד חוץ מן המקדש וללכת לביתם כשלא היה זמן משמרתם עתה בית המקדש לתועלת המלך, והיינו משמרת המלך לא שער המלך ממש, על כן כתוב ״משמרת בית יי׳ אל המלך״, לא אמר משמרת בית המלך, והשני ידות הם שהזכיר למעלה, אחת בשער סור ואחת בשער אחר הרצים. ושם כתוב כי לא פטר יהוידע את המחלוקת. ויש אומרים כי החלק שלישית שהם באי השבת הם נחלקו לג׳ חלקים לשמור ^אהשערים ושתי הידות לא ישמרו שערים, אלא יעמדו בכליהם סביב.

א. {לונדון 36v}

ויקחו איש את אנשיו באי השבת עם יוצאי השבת – והנה לקחו מבאי השבת מחציתם לזאת השמירה וכל יוצאי השבת כמו שקדם והנ׳ לא הטריח יהוידע המשמרו׳ האחרות לזאת השמירה.

(ט-י) והנה נתקיים הסדור אשר נתן יהוידע ויעשו שרי המאות כדברו, ויקחו איש את אנשיו שהיה ממונה עליהם, אם באי השבת ואם יוצאי השבת, ויתן להם הכהן הגדול את החניתים ואת השליטים,⁠^א שהם בדמות מגינים שהיו בבית ה׳.

א. כן בדפוס פיזרו, והשוו גם אברבנאל ירמיהו נ״א:י״א. בנוסח המקרא שלנו: ״השלטים״.

שרי המאיות – המאות ק׳.

איש את אנשיו – כל שר מאה מבאי השבת ויוצאי השבת, לקח את אנשיו.

וַיַּעֲשׂוּ שָׂרֵי הַמֵּאוֹת (המאיות כתיב) כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, וַיִּקְחוּ כל אִישׁ אחד משרי המאות¹ אֶת אֲנָשָׁיו מאה במספר² בָּאֵי – מאנשי הַשַּׁבָּת – המשמר הנכנס עִם יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת – אנשי המשמר היוצא וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן:

1. רד״ק, מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל

(י) וַיִּתֵּ֨ן הַכֹּהֵ֜ן לְשָׂרֵ֣י [הַמֵּא֗וֹת] (המאיות) אֶֽת⁠־הַחֲנִית֙ וְאֶת⁠־הַשְּׁלָטִ֔ים אֲשֶׁ֖ר לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֥ית יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

And the priest delivered to the captains of hundreds the spear and shields that had been king David's, which were in the house of Hashem.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וִיהַב יְהוֹיָדָע כַּהֲנָא לְרַבָּנֵי מַאֲוָתָא יַת מוּרְנִיתָא וְיַת שְׁלָטַיָא דִי לְמַלְכָּא דָוִד דִי בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַיָי.

את החנית – שם כלל, כי לא נתן להם חנית אחד לבד, אלא ר״ל: החניתים. וכן אומר בדברי הימים: את החניתים ואת המגנות ואת השלטים (דברי הימים ב כ״ג:ט׳).

ופירוש: השלטים – בדמות מגינים, וכן: כל שלטי הגבורים (שיר השירים ד׳:ד׳).

אשר למלך דוד – שהיה לוקח דוד במלחמות היה מקדיש, כמו שלטי הזהב אשר לקח מהדרעזר (שמואל ב ח׳:ז׳) וזולתו, והיו נתונים לאוצרות בית י״י.

אֶת הַחֲנִית וְאֶת הַשְּׁלָטִים – הרומחים והמגנים.⁠¹

1. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳חנה׳, עמ׳ 238, שו׳ 6, הע׳ 79 (השורשים, עמ׳ 162, ללא ביאור מילה): אלטבר (= גרזן קרב); ׳שלט׳, עמ׳ 727, שו׳ 9, הע׳ 4 (השורשים, עמ׳ 518, ללא ביאור מילה): טבאק והי נוע מן אלתרס (= צינה, והיא סוג של מגן); אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 54ב: אלסלאח [...] צ׳רבא מן אלתראס (= הנשק [...] סוג של מגן); פרחון, ׳שלט׳: ״מין מגינים״; רד״ק, השורשים, ׳חנה׳, עמ׳ רכ, ללא ביאור מילה; ׳שלט׳, עמ׳ תשעט: ״ענינם כמו מגנים״.

את החנית ו^את השלטים אלרמאח ואלתראס

השלטים – אבן ג׳אנח פי׳ מין ממיני המגינים, ויורה על זה מה שאמר הכתוב ״ויתן יהוידע הכהן לשרי המאיות את החניתים ואת המגנות ואת השלטים״ (דברי הימים ב כ״ג:ט׳).

ויתן הכהן לשרי המאות את החנית ואת השלטים אשר למלך דוד – רוצה לומר: שהקדיש אותם המלך דוד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

לשרי המאיות – המאות קרי.

השלטים – כעין מגינים.

החנית – רוצה לומר: קבוצת החניתות.

אשר למלך דוד – אשר עשאם דוד, והיו מונחים בבית ה׳.

את החנית ואת השלטים אשר למלך דוד ושלמה עשה שלטי זהב כנזכר למעלה (א׳ י׳) ויחסם אל דוד כי נעשה מן הזהב שהניח דוד, ובדברי הימים אמר ואת המגנים ולא נזכרו כאן, כי לקחם שישק והיו מגני נחושת תחתיהם הנזכר למעלה (א׳ י״ד).

השלטים – מלשון שלט, שבהם לא בלבד היו מְגינים על עצמם רק היו גם שולטים באויביהם ומנצחים אותם, אולי היו מאותם מָגינים שיש להם באמצעם כמין רומח להכות ולהמית.

וַיִּתֵּן יהוידע הַכֹּהֵן לְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת (המאיות כתיב) אֶת הַחֲנִית – החניתות¹ וְאֶת הַשְּׁלָטִים – המגינים² אֲשֶׁר היו השלל לַמֶּלֶךְ – של המלך דָּוִד ממלחמותיו³ והקדישם לה׳⁴, וַאֲשֶׁר היו מונחים⁵ בְּבֵית יְהוָה:

1. רד״ק, מצודת דוד.

2. מצודת ציון, ולמעשה שלמה עשה את שלטי הזהב כנזכר למעלה (א, י) ויחסם הכתוב לדוד המלך כי נעשו מן הזהב שהניח דוד, מלבי״ם.

3. רד״ק.

4. רלב״ג, רד״ק.

5. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יא) וַיַּעַמְד֨וּ הָרָצִ֜ים אִ֣ישׁ׀ וְכֵלָ֣יו בְּיָד֗וֹ מִכֶּ֨תֶף הַבַּ֤יִת הַיְמָנִית֙ עַד⁠־כֶּ֤תֶף הַבַּ֙יִת֙ הַשְּׂמָאלִ֔ית לַמִּזְבֵּ֖חַ וְלַבָּ֑יִת עַל⁠־הַמֶּ֖לֶךְ סָבִֽיב׃

And the guard stood, every man with his weapons in his hand, from the right side of the house to the left side of the house, along by the altar and the house, around the king.

מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וְקָמוּ רָהֲטַיָא גְבַר וּזְיָנֵיהּ בִּידֵיהּ מֵעִיבַר בֵּיתָא מִימִינָא עַד עִיבַר בֵּיתָא מִסְמָלָא לְמַדְבְּחָא וּלְבֵית כַּפּוֹרֵי עַל מַלְכָּא סְחוֹר סְחוֹר.

על המלך סביב – רוצה לומר: אצל המלך סביב.

וגם כן היו עומדים הרצים איש וכליו בידו להלחם מכתף הבית הימנית עד כתף הבית השמאלית, באופן שהיה נשמר כל הבית:

מכתף – מצד.

ויעמדו הרצים – מלבד באי השבת ויוצאי השבת, עמדו הרצים על פני רוחב הבית, ורוצה לומר: בעזרה.

למזבח – לפני המזבח וההיכל.

על המלך – סמוך למלך וסביבו.

למזבח ולבית רצה לומר קצתם שמרו למזבח שהם השומרים הפנימים מבאי השבת, וקצתם שמרו הבית שהם שומרים החיצונים ממוצאי השבת, ושניהם עמדו מכתף הימנית עד כתף השמאלית, משמרת לפנים ממשמרת (יב) את הנזר ואת העדות פרש״י שהוא ספר תורה, ובאמת כפי הדין היה צריך שיכתוב לעצמו ספר תורה אחר שמלך, רק לפי שעה נתנו עליו, ובפרט שיש לחקור אם יוצא אחר כך בספר תורה שצוה לכתוב כשהיה קטן,

וימשחהו ובדברי הימים כתוב וימשחהו יהוידע ובניו, כי משיחת המלך צריך שיהיה ע״פ נביא וזכריה בן יהוידע היה נביא, וכבר פי׳ חכמינו זכרונם לברכה בהוריות וכריתות שהגם שמלך בן מלך אין צריך משיחה, כאן משחוהו מפני מחלוקת עתליה (יג) קול הרצין העם – פי׳ קול הרצים וקול העם, ובדברי הימים קול העם הרצים והמהללים את המלך, ויש לפרש כאן גם כן קול הרצים, וקול העם המהללים.

למזבח ולבית – בחלל שבין קירות הבית והמזבח שבאמצע הבית.

ומלבד אנשי המשמר היוצא והנכנס¹ וַיַּעַמְדוּ – עמדו הָרָצִים על פני רוחב הבית² אִישׁ וְכֵלָיו – וכלי מלחמתו בְּיָדוֹ, ועמדו מִכֶּתֶף – מצד³ הַבַּיִת הַיְמָנִית עַד כֶּתֶף – צד הַבַּיִת הַשְּׂמָאלִית לפני לַמִּזְבֵּחַ וְלַבָּיִת – המזבח והבית⁴ עַל – סמוך⁵ הַמֶּלֶךְ – למלך סָבִיב – וסביבו⁶, וכך יצרו שמירה חיצונית ופנימית⁷:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. מצודת ציון.

4. מצודת דוד.

5. רלב״ג, מצודת דוד.

6. מצודת דוד.

7. מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יב) וַיּוֹצִ֣א אֶת⁠־בֶּן⁠־הַמֶּ֗לֶךְ וַיִּתֵּ֤ן עָלָיו֙ אֶת⁠־הַנֵּ֙זֶר֙ וְאֶת⁠־הָ֣עֵד֔וּת וַיַּמְלִ֥כוּ אֹת֖וֹ וַיִּמְשָׁחֻ֑הוּ וַיַּ֨כּוּ⁠־כָ֔ף וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

Then he brought out the king's son, and he put upon him the crown and the testimony. And they made him king and anointed him; and they clapped their hands and said, "Long live the king.⁠"

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וְאַפֵּיק יַת בַּר מַלְכָּא וִיהַב עֲלוֹהִי יַת כְּלִילָא וְיַת סַהֲדוּתָא וְאַמְלִיכוּ יָתֵיהּ וּמְשָׁחוּהִי וּטְפָחוּ יַד וַאֲמָרוּ יַצְלַח מַלְכָּא.

רמז רלג

ויוציא את בן המלך ויתן עליו את הנזר ואת העדות – נזר כלילא, עדות א״ר יהודה אמר רב עדות היא לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו וכל מי שאינו ראוי למלכות אינו הולמתו, אמר דוד זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי (תהלים קי״ט:נ״ו) בשכר שפקודיך נצרתי זאת היתה לי לעדות, מאי עדותיה, אמר ר׳ יהושע בן לוי שהיתה מניחה במקום תפילין והולמתו. והא בעי אנוחי תפילין, א״ר שמואל בר רב יצחק מקום יש בראש להניח בו שני תפילין. ואדוניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך (מלכים א א׳:ה׳), א״ר יהודה אמר רב שבקש להולמו ולא הולמתו.

את הנזר ואת העדות – ספר התורה, כמו שכתוב: והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו (דברים י״ז:י״ט).

ורבותינו אמרו (בבלי עבודה זרה מ״ד.): הנזר – הוא העדות, שכל הראוי למלכות הולמתו, ושאינו ראוי למלכות אינה הולמתו.

[Placed] the crown on him and [gave him] the Testimony. The Torah Scroll, as it is written, "And it shall be with him, and he shall read in it all the days of his life.⁠"¹² And our Rabbis stated that the crown itself was the "testimony,⁠" for it would fit anyone who is fit for the throne, but it would not fit anyone unfit for the throne.⁠³

1. Devarim 17:19. Adonoy king must always have a Torah Scroll with him at all times. Therefore, the Torah Scroll acts as a testimony of royalty. Alternatively, the Torah Scroll is referred to as "testimony.⁠" See Shemot 25:16 and Rashi there (Metzudat David).

2. Alternatively, עֵדוּת refers to the royal robes (Radak).

3. See Maseches Avodah Zarah 44a, and Rashi there.

את הנזר – זה העטרת שלקח דוד מרבת בני עמון, דכת׳: בס׳ שמואל: ויקח את עטרת מלכם וגו׳ (שמואל ב י״ב:ל׳). מיכאן ואילך מלכי בית דוד מניחין אותו נזר על ראשם.

ואת העדות – זה ספר תורה וכן הוא אומר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו (דברים י״ז:י״ט).

את הנזר ואת העדות – בגדי מלכות, מן: ועדית עדי (יחזקאל כ״ג:מ׳). עדות – בשקל: גאות.

ויונתן תרגם: ית כלילא וית סהדותא.

ובדברי רז״ל: כי זה הנזר היה עדות למלכי בית דוד, מי שראוי למלכות הולמתו, ומי שאינו ראוי למלכות אינה הולמתו, ואדניהו בקש להלמו ולא הולמתו.

וימשחוהו – יהוידע ובניו. וכן כתוב בדברי הימים: וימשחוהו יהוידע ובניו (דברי הימים ב כ״ג:י״א). ומפני מה משחוהו, והלא אין מושחין מלך בן מלך? מפני מחלוקת של עתליהו, כמו שמשחו שלמה מפני מחלוקתו של אדניהו.

יחי המלך – תרגם יונתן: יצלח מלכא.

וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַנֵּזֶר – עטרה, והוא הכתר. ויש אומרים, כי ״וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו״ (בר׳ מט, כו) כמותו.⁠¹

וְאֶת הָעֵדוּת – פריט לבוש וקישוט, ואינו ראוי למי שאינו מלך, וכאילו הוא (= הקישוט) מעיד על [היותו מלך]. וכמותו: ״לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוּשַׁן עֵדוּת״ (תה׳ ס, א), וגיזרונו מן ״וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי״ (יח׳ טז, יא).⁠²

1. כך ריב״ג, אלאצול, ׳נזר׳, עמ׳ 423 (השורשים, עמ׳ 296), וגם רישא הביאור שלו; ראב״ע לפסוק דלעיל: ״מגזרת נזר״.

2. השווה מנחם, ׳עד׳, עמ׳ *277: ״את הנזר ואת העדות [...] ואעדך עדי [...] ענין חלי הם״; ריב״ג, אלאצול, ׳עדה׳, עמ׳ 505, שו׳ 22-19 (השורשים, עמ׳ 356); אבן בלעם, אלתג׳ניס, ׳נזר׳, עמ׳ 93; הנ״ל, מלכים, עמ׳ 54ב; רד״ק, השורשים, עמ׳ תקג: ״פאר וחמדה [...] והקשוט״. לעומתם, רס״ג תרגם את התיבה ״עֵדוּת״ (תה׳ ס, א) מלשון עדה, קהילה: וכאן סבח בה ליעלם אלג׳מע נצר אללה (= ״והוא שר אותו ללמד לקהל נצחונות ה׳⁠ ⁠⁠״ [תרגום רצהבי]).

ויתן עליו את הנזר אכליל והו אלתאג׳ וקיל אן ולקדקד נזיר אחיו מתלה

ואת העדות צנף מן אלזי ואלזינה ולא ישאכל לגיר אלמלך פכאנה שאהד עליה ומתלה למנצח על שושן עדות ואשתקאקה מן ואעדך עדי

ואת העדות – אבן ג׳אנח ואבן בלעם פי׳ מן ״ועדית עדי״ (יחזקאל כ״ג:מ׳) על משקל גאות, ושרשם ״עדה״, ״גאה״.

את הנזר ואת העדות – רוצה לומר: הכתר ואחשוב שנתן אצלו התורה שנקראת עדות שיקרא בה כל ימי חייו והיתה עמו כמו שנזכר בתורה.

וימשחוהו – מפני מחלוקת עתליה הוצרכו למשחו מצורף לזה שלא היה מפורסם מאד שיהיה בן המלך.

וכאשר סדר כל זה הכהן הגדול אז הוציא את בן המלך ויתן נזר המלכות על ראשו ואת העדות, והנזר הוא הכתר שהיו מכתירים בו מלכי יהודה, והעדות הוא ספר התורה שנתן אצלו שנקרא עדות, להודיע שיקרא בו כל ימי חייו והיתה עמו כמו שנזכר בתורה (דברים י״ז י״ט), ובזה האופן המליכוהו ומשחו אותו שם יהוידע ובניו. ואחרים פירשו את העדות שהיו בגדי מלכות ודברים יפים מאבנים טובות שהם עדי המלכים, ומה שפירשתי ראשונה הוא היותר נכון. והנה משחו את יהואש בהיות שכפי הדין (הוריות י״א ע״ב) לא היו מושחין מלך בן מלך, שמשיחת האב תספיק לכל באי חלציו ויושבים על כסאו, לפי שמקום שיש מחלוקת היה מהדין שימשחו המלך, לפי שבאותה משיחה היה המלכות מתקיים בנמשח ומתחזק עמו, ולכן מפני מחלוקת עתליהו הוצרכו למשוח את יהואש, והותרה בזה השאלה הראשונה:

ויוצא – הצד״י בחירק וחסר יו״ד על פי המסורת והם ד׳ כתובים כן וסימן בפרשת ואתחנן מקרא גדולה.

הנזר – הכתר.

העדות – מלשון עדי וקשוט או על הספר תורה יאמר.

ויוצא – ממקום מחבואו.

הנזר – כתר מלכות.

העדות – היא התורה, הנקראת עדות, ותלו אותה בזרועו, וכמו שאמרו רבותינו ז״ל (בבלי סנהדדרין כ״ב.) בספר תורה היתירה של מלך, או הוא מלשון עדי וקשוט ורצה לומר: קשט אותו בגדי מלוכה, מאבני יקר.

ויכו כף – היא דרך שמחה.

ואת העדות – שאר עדיי המלכים, ומצאנו בשאול שהיתה לו אצעדה על זרועו, וגם אותה הביא הנער העמלקי לדוד, א״כ גם היא מעדיי המלוכה היתה.

וַיּוֹצִא יהוידע הכהן אֶת יואש בֶּן הַמֶּלֶךְ אחזיה ממקום מחבואו¹ וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַנֵּזֶר – כתר² המלכות³ וְאֶת הָעֵדוּת – ספר התורה⁴, ורבותינו אמרו שהכתר עצמו הוא העדות, שכל הראוי למלכות הולמתו, ושאינו ראוי למלכות אינה הולמתו⁵ וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ וַיִּמְשָׁחֻהוּ יהוידע ובניו⁶, ולמרות שמלך בן מלך אין צריך משיחה, כאן משחוהו מפני מחלוקת עתליה⁷, וַיַּכּוּ כָף – ומשמחה מחו כפיים⁸ וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ: ס

1. מצודת דוד.

2. מצודת ציון.

3. מצודת דוד.

4. כמו שכתוב (דברים יז, יט) ״וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו״, רש״י, רלב״ג. ורד״ק מבאר בגדי מלכות.

5. עבודה זרה מד., רש״י.

6. רד״ק, אברבנאל.

7. רד״ק, מלבי״ם.

8. מצודת דוד.

(יג) וַתִּשְׁמַ֣ע עֲתַלְיָ֔ה אֶת⁠־ק֥וֹל הָרָצִ֖ין הָעָ֑ם וַתָּבֹ֥א אֶל⁠־הָעָ֖ם בֵּ֥ית יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

And when Athaliah heard the noise of the guard and of the people, she came to the people into the house of Hashem.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וּשְׁמַעַת עֲתַלְיָה יַת קַל דְרַקְדָנִין עַמָא וַאֲתָת לְוַת עַמָא לְבֵית מַקְדְשָׁא דַיָי.

את קול הרצין העם – חסר הנסמך, ומשפטו: הרצים רצי העם, כמו: סיגים כסף (יחזקאל כ״ב:י״ח), אמרים אמת (משלי כ״ב:כ״א).

או הוא כמו הפוך, כמו שהוא אומר בדברי הימים: את קול העם הרצים (דברי הימים ב כ״ג:י״ב).

או יהיה קול עומד במקום שנים, ופירוש: את קול הרצים ואת קול העם.

ונו״ן הרצין במקום מ״ם, וכן: לקץ הימין (דניאל י״ב:י״ג) – כמו: הימים.

ופירוש: קול הרצין – קול השמחה, שהיו שמחים, והיו אומרים: יחי המלך (מלכים ב י״א:י״ב). ובדברי הימים: את קול העם הרצים המהללים את המלך (דברי הימים ב כ״ג:י״ב).

ותרגם יונתן: את קול הרצין העם – ית קל דרקדנין עמא, פירוש: שהיו מרקדים ומטפחין, כמו שאמר: ויכו כף (מלכים ב י״א:י״ב).

אֶת קוֹל הָרָצִין הָעָם – הנו״ן במקום מ״ם, כמו ״לְקֵץ הַיָּמִין״ (דנ׳ יב, יג), ״לַמְחוֹת מְלָכִין״ (מש׳ לא, ג), ״חטין ושעורין״ (שבועות ד, ה).⁠¹ והוא (= המשפט) בשיכול [מילים], כוונתו: ״את קול העם הרצים״, כלומר שמעה (= עתליה) את שאון העם וריצתם אל המקדש.

1. השווה ריב״ג, אללמע, עמ׳ 93, שו׳ 7 (הרקמה, עמ׳ קיא, ש׳ 5).

את קול הרצין העם אלנון בדל מים מתל לקץ הימין למחות מלכין חטין ושעורין והו מן אלמקלוב יריד את קול העם הרצים אי סמעת צ׳ג׳יג׳ אלקום וג׳ריהם אלי אלמקדש

הרצין העם – חסר וי״ו העטוף.

את קול הרצין העם – רוצה לומר: קול הרצין וקול העם.

והנה ספר הכתוב שעתליהו שמעה את קול הרצין העם, ר״ל קול הרצים וקול העם שהיו כלם מריעים ואומרים יחי המלך, ותבוא בית השם לדעת מה זה ועל מה זה.

קול הרצין העם – קול מרוצת העם, וכאילו אמר, קול העם הרצין.

הרצין העם – תרגמתי כנהוג העם הרצים אל בית המקדש, ויש ג״כ לומר שמעה קול הרצים שהם שומרי ראש המלך וקול העם וחסרה ו״ו החבור, ובדברי הימים ב׳ כ״ג:י״ב כתוב קול העם הרצים.

וַתִּשְׁמַע עֲתַלְיָה אֶת קוֹל הָרָצִין – מרוצת העם¹ וגם² את קול הָעָם המהללים את המלך³, וַתָּבֹא אֶל הָעָם אשר היה בְּבֵּית יְהוָה לדעת מה זה ועל מה זה⁴:

1. מצודת דוד.

2. רד״ק, רלב״ג, מלבי״ם. ומצודת דוד מבאר קול העם הרצין.

3. מלבי״ם.

4. אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יד) וַתֵּ֡רֶא וְהִנֵּ֣ה הַמֶּ֩לֶךְ֩ עֹמֵ֨ד עַֽל⁠־הָעַמּ֜וּד כַּמִּשְׁפָּ֗ט וְהַשָּׂרִ֤ים וְהַחֲצֹֽצְרוֹת֙ אֶל⁠־הַמֶּ֔לֶךְ וְכׇל⁠־עַ֤ם הָאָ֙רֶץ֙ שָׂמֵ֔חַ וְתֹקֵ֖עַ בַּחֲצֹֽצְר֑וֹת וַתִּקְרַ֤ע עֲתַלְיָה֙ אֶת⁠־בְּגָדֶ֔יהָ וַתִּקְרָ֖א קֶ֥שֶׁר קָֽשֶׁר׃

And she looked, and, behold, the king stood on the platform, according to the custom, and the captains and the trumpets by the king; and all the people of the land rejoiced and blew with trumpets. Then Athaliah tore her clothes and cried, "Treason, treason.⁠"

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וַחֲזַת וְהָא מַלְכָּא קָאִים עַל אִסְטְוָנָא כְּהִלְכָתָא וְרַבְרְבַיָא עִמֵיהּ וַחֲצוֹצְרָתָא קָדָם מַלְכָּא וְכָל עַמָא דְאַרְעָא חָדָן וְתָקְעִין בַּחְצוֹצְרָתָא וּבְזָעַת עֲתַלְיָה יַת לְבוּשָׁהָא וּקְרַת מֵירְדָא מֵירְדָא.

העמוד – הוא מעמד המלך בבית י״י.

קשר קשר – מרד מרד יש כאן.

On the pedestal. That is the king's platform in the Beis [Hamikdosh] of Adonoy.⁠¹

"A revolt! A revolt!⁠" Revolt. There is a revolt here.

1. Alternatively, עַמּוּד merely refers to a location in that area that was set aside for the king.

ותקרא קשר – קשרו עלי.

עומד על העמוד – פירוש: סמוך לעמוד, וכן: וזבחת עליו (שמות כ׳:כ׳) – סמוך לו, ועליו מטה מנשה (במדבר ב׳:כ׳) – סמוך לו.

ויונתן תרגם: קאים על אסטונא, ופירוש: סטיו, שהוא ספסל שיושבים בו השרים הגדולים, ולדעתו יהיה פירוש: עמוד – שהיה באותו הסטיו מקום נכבד לעמוד שם המלך, לפיכך נקרא: עמוד, וכן אומר בדברי הימים: על עמדו (דברי הימים ב ל״ד:ל״א), כלומר מקום הראוי לו לעמוד בו.

עֹמֵד עַל הָעַמּוּד כַּמִּשְׁפָּט – לפי הנוהג והמוסכמה הידועה.⁠¹

וַתִּקְרָא קֶשֶׁר קָשֶׁר – ׳מזימה מזימה׳.⁠²

1. השווה ת״י: ״כְּהִלכְּתָא״; ריב״ג, אלאצול, ׳שפט׳, עמ׳ 739 (השורשים, עמ׳ 528): רסם וסירה׳ וסנה׳ (= ״חוק ומנהג ודת״), ללא ציטוט פסוקנו. אלפאסי, ׳שפט׳, ב, עמ׳ 697: רסם (= חוק).

2. ראה ריב״ג, אלאצול, ׳קשר׳, עמ׳ 652 (כ״י רואן: אלמכ׳אמרה [= מזימה]); אלפאסי, ׳קשר׳, ב, עמ׳ 580: עקד אלכ׳לאף (= קשירת התנגדות).

עומד על העמוד כמשפט עלי אלסירה ואלערף אלמתעארף

ותקרא קשר קשר אלנפאק אלנפאק

קשר קשר – לחזוק, כמו מים מים כדברי החכם השלם מרז״ל שנכנסו לפרדס.

עומד על העמוד – רוצה לומר: אצל העמוד.

וכאשר ראתה את המלך עומד על העמוד, רצה לומר שהיה עומד אצל העמוד כמשפט המלכים, או שהיה יושב במקום הראוי לשבת המלך, וכמו שנאמר בדברי הימים (דברי הימים ב כ״ג י״ג) על עמדו, רצה לומר על מקום עמידתו, והיו השרים והעם סביבו, קרעה בגדיה ותקרא קשר קשר שהיו כלם מתקשרים נגדה.

על העמוד – רוצה לומר: על מקום מיוחד למלך לעמוד שם, וזהו כמשפט, רצה לומר: כמנהג המלך וכן נאמר בדברי הימים: על עמודו (דברי הימים ב כ״ג:י״ג), והיא היא.

קשר קשר – מרד יש כאן, וכפלה דבריה כדרך החרד.

על העמוד – אין לפרש אצל אחד משני העמודים יכין ובועז שהם היו באולם ומשיחת יואש היתה בעזרת הכהנים (דברי הימים ב׳ ד׳:ט׳); ור״ל על מעמדו, על מקום גבוה שרגיל המלך לעמוד שם, והמבאר לדברי הימים הנקרא בשם רש״י (אולי אחד מתלמידי תלמידיו ואינו רש״י עצמו, שכן מביא פעמים רבות דברי רש״י במלכים) פירש שהוא הכיור שעשה שלמה לפני המזבח חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו ושלש אמות קומתו ועליו ברך על ברכיו (דברי הימים א׳ ו׳:י״ג) ונכון.

וַתֵּרֶא עתליה וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ יואש עֹמֵד עַל – ליד¹ הָעַמּוּד מעמד המלך בבית ה׳² כַּמִּשְׁפָּט – כמנהג המלך³ וְהַשָּׂרִים – והעם אשר סביב המלך⁴, וְהַחֲצֹצְרוֹת מריעים אֶל הַמֶּלֶךְ וְכָל עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ וְתֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת מרוב שמחה, וַתִּקְרַע עֲתַלְיָה אֶת בְּגָדֶיהָ וַתִּקְרָא – ותצעק בחרדה⁵ קֶשֶׁר קָשֶׁר – מרד! מרד יש כאן⁶: ס

1. רד״ק, רלב״ג.

2. רש״י, והוא מקום מיוחד למלך לעמוד שם, מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. אברבנאל.

5. מצודת דוד.

6. רש״י.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טו) וַיְצַו֩ יְהוֹיָדָ֨ע הַכֹּהֵ֜ן אֶת⁠־שָׂרֵ֥י [הַמֵּא֣וֹת⁠׀] (המאיות) פְּקֻדֵ֣י הַחַ֗יִל וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ הוֹצִ֤יאוּ אֹתָהּ֙ אֶל⁠־מִבֵּ֣ית לַשְּׂדֵרֹ֔ת וְהַבָּ֥א אַחֲרֶ֖יהָ הָמֵ֣ת בֶּחָ֑רֶב כִּ֚י אָמַ֣ר הַכֹּהֵ֔ן אַל⁠־תּוּמַ֖ת בֵּ֥ית יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

And Jehoiada the priest commanded the captains of hundreds, the officers of the army, and said to them, "Take her forth between the ranks; and he that follows her slay with the sword", for the priest said, "Let her not be slain in the house of Hashem.⁠"

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וּפַקֵיד יְהוֹיָדָע כַּהֲנָא יַת רַבָּנֵי מַאֲוָתָא דִמְמַנָן עַל חֵילָא וַאֲמַר לְהוֹן אֲפִּיקוּ יָתָהּ לְגָיו מִן סִדְרָא וּדְיֵיעוּל בַּתְרָהָא יִתְקְטֵיל בְּחַרְבָּא אֲרֵי אֲמַר כַּהֲנָא לָא תִתְקְטֵיל בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַיְיָ.

הוציאו אותה – מבית המקדש לשדרות, והביאו אותה דרך בית השדרות לבית המלך, ואל תניחוה לצאת דרך מוצא העזרה אל העיר פן תמצא עוזרים ומתחברים אליה.

והבא אחריה – בעזרתה.

המת בחרב – להמית בחרב.

"Remove her.⁠" Out of the Beis Hamikdosh to the ranks [=שְׂדֵרוֹת] [i.e.,] and bring her by way of the שְׂדֵרוֹת to the king's palace, but do not allow her to leave through the exit of the Temple court through the city, where she might find allies who will join her.

And anyone who follows her. To help her.

Kill with the sword. To slay with a sword.

והבא אחריה – מאנשיה להמת בחרב.

הוציאו אותה אל מבית לשדרות – הוציאו אותה מבית י״י, ותצא דרך מקום השדרות שהיא מערכת השומרים, ואם יצא איש אחריה לעזרתם, המיתוהו בחרב.

המת – מקור.

המת בחרב – המיתו אותו.

הוציאו אותה אל מבית לשדרות – רוצה לומר: הוציאו אותה בדרך שתהיה תמיד מבפני׳ לסדרים ולמערכות השומרים את המלך כדי שלא תמלט ותנוס.

והבא אחריה המת בחרב – רוצה לומר: הנמשך אחריה לבא עמה תמיתו בחרב כדי שלא יאספו אליה ותתחזק מעט והנה שמו לה מקום לנוס אשר בחרו ולזה באה דרך כניסת הסוסים בית המלך ושם לא היתה יכולה לנטות אנה ואנה והרגוה שם כי לא רצה הכהן שתומת בית י״י.

והכהן הגדול צוה את שרי המאות שיוציאו אותה אל מבית לשדרות ויהרגוה שם, ומי שיבא אחריה לעזרה להצילה ימיתו גם כן, ואמרו מבית לשדרות, רצה לומר שיוציאו אותה מבית ה׳ ותצא דרך מקום הסדרים והמערכות שהיו לשומרים כדי שלא יהרגוה בבית השם.

את שרי המאיות – המאות ק׳.

פקדי החיל – כל פקודי מלא וא״ו בר מן חד חסר ויצו יהוידע את שרי. מסורת ריש פרשת פקודי.

פקודי החיל – הממונים על החיל.

הוציאו אותה אל מבית לשדרות – רצה לומר: הוציאו אותה מחוץ לבית המקדש אולם תלך אל מבית לשדרות, רצה לומר: מבפנים למערכת השומרים, לבל תמלט.

והבא אחריה – להיות בעזרתה, דתו להמית בחרב.

כי אמר וכו׳ – ולזה לא הרגוה מיד.

אל מבית לשדרות אל מקום שהוא בפנים של סדרי המערכה של השומרים החיצונים שהיו סביב הבית, כדי שלא תומת בבית ה׳.

אל מבית לשדרת – לוו אותה עד ביתה בין שתי שורות של גבורים שהעם לא ישלטו בה.

וַיְצַו יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת (המיאות כתיב) פְּקֻדֵי – הממונים על¹ הַחַיִל, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הוֹצִיאוּ אֹתָהּ מחוץ לבית המקדש² והביאו אותה לבית המלך אֶל מִבֵּית לַשְּׂדֵרֹת – דרך בית השדרות, שהוא מקום שורות החיילים³, ואל תניחוה לצאת דרך מוצא העזרה אל העיר פן תמצא עוזרים שיסייעו לה⁴ או פן תימלט⁵, וְהַבָּא אַחֲרֶיהָ להיות בעזרתה⁶ הָמֵת – דינו לְהֵהָרֵג⁷ בֶּחָרֶב ותהרגו אותו⁸, ויהוידע לא הרג אותה מיד וביקש להוציא אותה⁹ כִּי אָמַר יהוידע הַכֹּהֵן אַל תּוּמַת בְּבֵּית יְהוָה:

1. מצודת דוד.

2. רש״י, מצודת דוד.

3. רד״ק, אברבנאל, מלבי״ם.

4. רש״י.

5. מצודת דוד.

6. רש״י, מצודת דוד.

7. מצודת דוד.

8. רלב״ג.

9. מצודת דוד.

(טז) וַיָּשִׂ֤מוּ לָהּ֙ יָדַ֔יִם וַתָּב֛וֹא דֶּרֶךְ⁠־מְב֥וֹא הַסּוּסִ֖ים בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַתּוּמַ֖ת שָֽׁם׃

So they made way for her; and she went by the way of the horses' entry to the king's house, and she was slain there.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וְשַׁוִיאוּ לָהּ אַתְרָא וְעָלַת בְּאוֹרַח מַעֲלָנָא דְסוּסַיָא לְבֵית מַלְכָּא וְאִתְקְטִלַת תַּמָן.

וישמו לה ידים – מקום, אשטנצא בלעז.

They made a place for her. A place,⁠¹ aisances, in Old French.

1. See Devarim 23:13 where the word "יַד" means "a place.⁠"

וישמו לה – מקום לנוס.

ותבוא דרך מבוא הסוסים – הפונה לבית המלך.

וישימו לה ידים – נתנו לה מקום שתצא באותו הדרך אשר מבית י״י לבית המלך, והוא דרך מבוא הסוסים לבית, ושם המיתוה.

וַיָּשִׂמוּ לָהּ יָדַיִם – פינו לה מקום עד שיצאה ממנו, מן ״וְיָד תִּהְיֶה לְךָ [...] עַל אֲזֵנֶךָ״ (דב׳ כג, יג-יד).⁠¹ ויש אומרים: שתי שורות של האנשים.⁠²

1. השווה ת״י: ״אתרא״; רס״ג לדב׳ כג, יג: וליכון לך מכאן; אלפאסי, ׳יד׳, ב, עמ׳ 41; מנחם, ׳יד׳, עמ׳ *204; ריב״ג, אלאצול, ׳יד׳, עמ׳ 274, שו׳ 24 (השורשים, עמ׳ 188); רד״ק על אתר ובשורשים, עמ׳ רסו.

2. כך אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 54ב.

וישימו לה ידים וסّעו להא מכאן חתי כרג׳ת מנה מן ויד תהיה לך על אזינ^יך^א וקיל צפّין מן אלרג׳אל

א. ויד תהיה לך על אזיניך ] ב: ויד תהיה לך. נוסח המקרא: ״וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה [...] וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ״ (דב׳ כג, יג-יד).

וישימו לה ידים – אבן ג׳אנח חברו עם ״והנה מציב לו יד״, ועניינם סדר ושורה. ולי נראה ששמו כל העם ידיהם עליה לדחפה.⁠^א

א. בכ״י לונדון במקור ״לחרפה״ עם סימון טעות.

והנה היא בחרה לצאת דרך מבוא הסוסים אל בית המלך והניחוה לצאת באותו דרך ושם הרגו אותה:

וישימו לה ידים – עשו לה מקום פנוי ללכת מבית ה׳, ובאה אל בית המלך בדרך אשר הסוסים באים בה, ושם נהרגה.

ידים – מהלך בין שתי השורות; או בקיר העזרה היה פתח פתוח לבית המלך ופתחו השדרות כלו׳ אחת משורות הרצים שעל פני קיר הבית, ונתנו לה מקום לצאת דרך שם.

וַיָּשִׂמוּ – ועשו לָהּ יָדַיִם – מעבר¹, וַתָּבוֹא – והיא בחרה ללכת² דֶּרֶךְ מְבוֹא הַסּוּסִים לְבֵּית הַמֶּלֶךְ והניחוה לצאת בדרך זו³, וַתּוּמַת עתליה שָׁם בבית המלך: ס

1. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.

2. אברבנאל.

3. אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יז) וַיִּכְרֹ֨ת יְהוֹיָדָ֜ע אֶֽת⁠־הַבְּרִ֗ית בֵּ֤ין יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ וּבֵ֤ין הַמֶּ֙לֶךְ֙ וּבֵ֣ין הָעָ֔ם לִהְי֥וֹת לְעָ֖ם לַיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑ה וּבֵ֥ין הַמֶּ֖לֶךְ וּבֵ֥ין הָעָֽם׃

And Jehoiada made a covenant between Hashem and the king and the people, that they should be Hashem's people, between the king also and the people.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

(יז) כריתת ברית בין ה׳ ובנ״י – שמות כ״ד:ג׳-ח׳, דברים כ״ט:ט׳-י״ג, יהושע כ״ד:כ״ה-כ״ו

וּגְזַר יְהוֹיָדָע יַת קְיָמָא בֵּין מֵימְרָא דַייָ וּבֵין מַלְכָּא וּבֵין עַמָא לְמֶהֱוֵי לְעָם מְשַׁמֵשׁ קֳדָם יְיָ בֵּין מַלְכָּא וּבֵין עַמָא.

בין י״י ובין המלך ובין העם – שיהו המלך והעם אחרי י״י, ואחר כך: בין המלך ובין העם – שיהו עבדים למלך.

Between Adonoy and between the king and the people. That the king and the people will follow Adonoy,⁠¹ and afterwards [he enacted a covenant] between the king and the people that they should be subservient to the king.⁠²

1. And that they uproot all the idolatry that had become pervasive at the time.

2. And in return the king will wage wars for the people (Metzudat David).

ויכרת יהוידע את הברית בין י״י ובין המלך ובין העם – שיהו העם עובדים את י״י ואחר כך בין המלך ובין העם שיהו עובדין את המלך.

בין י״י ובין המלך – מתחלה כרת ברית בין י״י והמלך והעם, שיהיו כלם לעבודת י״י ולהסיר הבעלים, ואחר כך כרת ברית בין המלך והעם.

ויכרות יהוידע את הברית – הנה ראשונ׳ כרת ברית בין י״י ובין המלך והעם שיהיו לעם י״י ואחר כן כרת ברית בין המלך ובין העם שהוא יהיה להם למלך והם יהיו לו לעם.

ויכרת יהוידע וגומר. זכר הכתוב שיהוידע כאשר המליך את יהואש כרת ברית בין ה׳ ובין המלך ובין העם, אם בין ה׳ ובין העם והמלך שיהיה המלך והעם ליי׳ וילכו אחריו ולא ילכו אחרי הבעלי׳, וגם כן בין המלך ובין העם שישמרו אותו ויעבדוהו, והוא יחמול עליהם וישים נפשו בכפו על שמירתם.

להיות לעם לה׳ – מוסב גם על ובין המלך, שגם הוא יעבוד את ה׳.

ובין המלך ובין העם – שהמלך ילחום מלחמות העם והם יעבדוהו כמשפט הראוי למלך.

בין ה׳ וכו׳ רצה לומר כרת ברית שהמלך והעם יעבדו את ה׳, וזה הברית בין ה׳ ובין המלך והעם – ואחר כך כרת ברית בין המלך ובין העם שיהיו נאמנים למלכם, בענין שהברית השני תלוי בראשון, וכן היה אחר כך שכאשר עזב את ה׳ קשרו עליו קשר והרגוהו.

בין ה׳ וגו׳ – המלך והעם כרתו ברית כלו׳ הבטיחו לשמור מהיום ההוא והלאה תורת ה׳, ואח״כ המלך הבטיח לעם שינהלם בנחת, והם הבטיחו שיעבדוהו באמונה.

וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת הַבְּרִית בֵּין יְהוָה וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם לִהְיוֹת לְעָם לַיהוָה – שילכו המלך והעם אחרי ה׳¹, להסיר הבעלים², וּברית נוספת כרת לאחר מכן בֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם שהמלך ילחום את מלחמות העם וישים נפשו בכפו על שמירתם³, והם יהיו לו לעבדים נאמנים⁴:

1. רש״י.

2. רד״ק.

3. אברבנאל.

4. רש״י, רלב״ג, מצודת דוד, מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יח) וַיָּבֹ֣אוּ כׇל⁠־עַם֩ הָאָ֨רֶץ בֵּית⁠־הַבַּ֜עַל וַֽיִּתְּצֻ֗הוּ אֶת⁠־מִזְבְּחֹתָ֤ו^א וְאֶת⁠־צְלָמָיו֙ שִׁבְּר֣וּ הֵיטֵ֔ב וְאֵ֗ת מַתָּן֙ כֹּהֵ֣ן הַבַּ֔עַל הָרְג֖וּ לִפְנֵ֣י הַֽמִּזְבְּח֑וֹת וַיָּ֧שֶׂם הַכֹּהֵ֛ן פְּקֻדֹּ֖ת עַל⁠־בֵּ֥ית יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

And all the people of the land went to the house of Baal and broke it down. They thoroughly broke his altars and his images, and they slew Mattan the priest of Baal before the altars. And the priest appointed officers over the house of Hashem.

א. מִזְבְּחֹתָ֤ו: קו״כ: א-קרי=מִזְבְּחֹתָ֤יו

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וְעָלוּ כָל עַמָא דְאַרְעָא לְבֵית בְּעָלָא וְסַתְּרוּהִי וְיַת אֱגוֹרוֹהִי וְיַת צַלְמוֹהִי תְּבִירוּ יָאוּת וְיַת מַתַּן כּוּמְרַיָא דִבְעָלָא קְטַלוּ קֳדָם אֱגוֹרָא וּמַנֵי כַּהֲנָא מַטְרָן עַל בֵּית מַקְדְשָׁא דַיְיָ.

פקודות – ממונים לשמור במקום משמרתם כהלכתן, כי עתליהו בטלה את סדר משמרות הבית.

Assignments. Appointed to watch at the location of their watch according to their charge, because Atalyohu had abolished the order of the watches in the Beis [Hamikdosh].⁠¹

1. See II Divrei HaYamim 24:7.

פקדת – ממונים לשמור במקום משמרתם כהילכתם, כי עתליה בטלה את סדר משמרות הבית.

ואת מתן – כהן הבעל היה שמו מתן.

וישם הכהן פקדות – תרגם יונתן: ומני כהנא מטרן, ר״ל: המשמרות אשר היו מתוקנות מתחילה כן הושיבם עתה, כי נראה כי מפני שהיו עובדים הבעל המלכים אשר היו לפני זה, לא נשאר דבר בבית י״י על מכונו ועל סדורו. וכן כתוב בדברי הימים: וישם יהוידע פקדות בית י״י ביד הכהנים הלוים אשר חלק דוד על בית י״י להעלות עולות וגו׳ (דברי הימים ב כ״ג:י״ח).

וַיָּשֶׂם הַכֹּהֵן פְּקֻדּוֹת עַל בֵּית ה׳ – פקידים,⁠¹ מן ״וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים״ (אס׳ ב, ג), ״וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר״ (במ׳ ד, טז).

1. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳פקד׳, עמ׳ 582, שו׳ 5, 17 (השורשים, עמ׳ 409).

וישם הכהן פקודות על בית יוי וכלא מן ויפקד המלך פקידים ופקודת אלעזר

ואת מתן כהן הבעל – אחשוב שהרצון בזה שהנתנים לכהן לבעל והם שאר הכהנים שהיו שם עובדים עמו הרגום כלם לפני המזבחות.

וישם הכהן פקודות על בית י״י – רוצה לומר: שמנה שם מנויים ופקידות כדי עניינו מסודר בתכלי׳ הסדור והנה מענין אלו המנויים העמדת המשמרות על ענינם הראשון.

ומיד באו העם את בית הבעל ויתצו את מזבחותיו ואת כהן הבעל שהיה נקרא מתן הרגו לפני המזבחות, ואחרי כן שם יהוידע הכהן הגדול פקודות על בית ה׳, רוצה לומר שהכין המשמרות שהיו שם מתוקנות מתחלה והושיבם בסדר ראוי עתה, כי מפני שהיו בני יהודה עובדים לבעל, המלכים אשר היו להם לא חששו לזה, ולכן לא נשאר דבר על מכונו בבית ה׳, וכן נאמר בדברי הימים (שם י״ח) וישם יהוידע פקדות בית ה׳ ביד הכהנים הלויים אשר חלק דוד על בית ה׳ וגומר:

ויתצהו את מזבחתו – בס״א כתיבת יד היה כתוב את ואחר כך הוסיפו וא״ו ועשו ואת וכן נראה מהתרגום וכן מצאתי בשני דפוסים ישנים ובמאיר כתיב. אמנם ברוב הספרים כתוב את בלא וא״ו.

מזבחתו – מזבחותיו ק׳.

ויתצהו – מלשון נתיצה ושבירה.

היטב – רוצה לומר: בחוזק, וכן: טחון היטב (דברים ט׳:כ״א).

מתן – כך שמו.

פקודות על בית ה׳ – ממונים כפי שתקן דוד, כי בהיותם עובדים לבעל בטלו הממונים.

ויבאו כל עם הארץ – וכן עשו בפועל שהקדימו תחלה לקיים דברי הברית הראשון במה שבטלו בית הבעל והרגו את כהן הבעל, והכהן שם פקודות על בית ה׳, ומפרש בדברי הימים שהיו הפקודות שיקרבו התמידים כהלכתם, ולשמור את הבית כמצות הכתוב כמ״ש בריש מסכת תמיד.

פקדת – מפורש בדברי הימים ב׳ כ״ג:י״ח הקים שנית משמרות הכהנים והלוים שתקן דוד (דברי הימים א׳ כ״ד) ובטלו בימי יהורם אחזיה ועתליה.

וכן עשו בפועל, וקיימו תחילה דברי הברית הראשונה¹ וַיָּבֹאוּ כָל עַם הָאָרֶץ אל בֵּית הַבַּעַל וַיִּתְּצֻהוּ – ושברו² אֶת מִזְבְּחֹתָו, וְאֶת צְלָמָיו שִׁבְּרוּ הֵיטֵב – בחוזק³, וְאֵת מַתָּן⁴ כֹּהֵן הַבַּעַל הָרְגוּ לִפְנֵי הַמִּזְבְּחוֹת, וַיָּשֶׂם יהוידע הַכֹּהֵן פְּקֻדּוֹת – ממונים כפי שהתקין דוד המלך⁵ לשמור עַל בֵּית יְהוָה שיקריבו את התמידים⁶ במקום משמרתם כהלכתן, כי עתליהו ביטלה את סדר משמרות הבית⁷:

1. מלבי״ם.

2. מצודת ציון.

3. מצודת ציון.

4. כך היה שמו, רד״ק, מצודת ציון.

5. מצודת דוד.

6. מלבי״ם.

7. רש״י.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יט) וַיִּקַּ֣ח אֶת⁠־שָׂרֵ֣י הַ֠מֵּא֠וֹת וְאֶת⁠־הַכָּרִ֨י וְאֶת⁠־הָרָצִ֜ים וְאֵ֣ת׀ כׇּל⁠־עַ֣ם הָאָ֗רֶץ וַיֹּרִ֤ידוּ אֶת⁠־הַמֶּ֙לֶךְ֙ מִבֵּ֣ית יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וַיָּב֛וֹאוּ דֶּרֶךְ⁠־שַׁ֥עַר הָרָצִ֖ים בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיֵּ֖שֶׁב עַל⁠־כִּסֵּ֥א הַמְּלָכִֽים׃

And he took the captains of hundreds, and the Carites, and the guard, and all the people of the land; and they brought down the king from the house of Hashem, and they came by the way of the gate of the guard to the king's house. And he sat on the throne of the kings.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירלב״גאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וּדְבַר יַת רַבָּנֵי מַאֲוָתָא וְיַת גִבָּרַיָא וְיַת רָהֲטַיָא וְיַת כָּל עַמָא דְאַרְעָא וַאֲחִיתוּ יַת מַלְכָּא מִבֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ וְעָלוּ בְּאוֹרַח תְּרַע רָהֲטַיָא דְבֵית מַלְכָּא וִיתֵיב עַל כּוּרְסֵי מַלְכַיָא.

ויבאו דרך שער הרצים – אל בית המלך.

They came by way of the Gate of the Runners. To the king's palace.⁠¹

1. Literally the verse reads "by way of the Gate of the Runners of the king's palace.⁠" However, Rashi in v. 5 above explained that the Gate of the Runners was one of the gates of the Temple's court. Therefore Rashi renders the verse as, "by way of the Gate of the Runners to the king's palace.⁠" Alternatively, the Gate of the Runners was one of the gates of the king's palace (Targum).

ויבאו דרך שער הרצים – ידמה שזה השער היה נקרא כך מימי רחבעם כי אז עשה רחבעם מנוים והפקידם אל תא הרצים.

ועם זה הביאו בכבוד גדול ובשמחה רבה את יהואש מבית ה׳ אל בית המלך והושיבוהו שם על כסא המלכים.

ויקח את שרי המאות – לית כתיב כן בענין.

ויקח אחר כך קיימו הברית השניה בין המלך ובין העם, ומ״ש את הכרי ואת הרצים פי׳ בדברי הימים את האדירים ואת המושלים.

לאחר מכן קיימו את הברית השניה בין המלך ובין העם¹ וַיִּקַּח יהוידע אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת האדירים² וְאֶת הַכָּרִי – המושלים³ וְאֶת הָרָצִים וְאֵת כָּל עַם הָאָרֶץ, וַיֹּרִידוּ אֶת הַמֶּלֶךְ יואש מִבֵּית יְהוָה שם היה מוחבא, וַיָּבוֹאוּ דֶּרֶך שַׁעַר הָרָצִים אל⁴ בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב יואש עַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים:

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. מלבי״ם.

4. רש״י.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירלב״גאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותהכל

(כ) וַיִּשְׂמַ֥ח כׇּל⁠־עַם⁠־הָאָ֖רֶץ וְהָעִ֣יר שָׁקָ֑טָה וְאֶת⁠־עֲתַלְיָ֛הוּ הֵמִ֥יתוּ בַחֶ֖רֶב בֵּ֥ית [הַמֶּֽלֶךְ] (מלך)׃

So all the people of the land rejoiced, and the city was quiet; and they slew Athaliah with the sword at the king's house.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וַחֲדִי כָל עַמָא דְאַרְעָא וְקַרְתָּא שְׁדוֹכַת וְיַת עֲתַלְיָה קְטַלוּ בְּחַרְבָּא בֵּית מַלְכָּא.

בית מלך – כן כתיב, וקרי: המלך. ואחד הוא, אלא שבכתוב חסרון הידיעה.

ובזה שמח העם מאד ושקטה העיר, לפי שעתליה מתה, כי אם היתה בחיים לא היתה העיר בהשקט, כי תמיד היתה מסכסכת ומבקשת דברי ריבות:

בית מלך – המלך קרי.

שקטה – נחה.

והעיר שקטה – לא נתעורר עוד מלחמה בעבור זה, כי את עתליה המיתו, ולא היה עוד מי לעורר מלחמה.

ואת עתליהו המיתו בחרב בית המלך – כבר נזכר שהמיתו אותה וי״ל שתחלה עשו אותה גוסס ואחר כך גמרו מיתתה כדין, וימיתוה בחרב של בית המלך, כדין המתחייב למלך שמיתתו בסייף.

וַיִּשְׂמַח כָּל עַם הָאָרֶץ וְהָעִיר שָׁקָטָה – נחה¹, וְהסיבה לכך היתה כי אֶת עֲתַלְיָהוּ הֵמִיתוּ בַחֶרֶב של בֵּית הַמֶּלֶךְ (מלך כתיב) כדין המתחייב למלך שמיתתו בסייף², ולא היה עוד מי שיעורר מלחמה³: ס

1. מצודת ציון.

2. מלבי״ם.

3. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון