×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וּבִשְׁנַת֙ שְׁמֹנֶ֣ה עֶשְׂרֵ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ יָרׇבְעָ֣ם בֶּן⁠־נְבָ֑ט מָלַ֥ךְ אֲבִיָּ֖ם עַל⁠־יְהוּדָֽה׃
Now in the eighteenth year of king Jeroboam the son of Nebat, Abijam began to reign over Judah.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
(א-ב) מלכות אביה * – דברי הימים ב י״ג:א׳-ב׳
וּבִשְׁנַת תַּמְנֵי עַסְרֵי לְמֶלֶךְ יְרָבְעָם בַּר נְבָט מְלַךְ אֲבִיָם עַל דְּבֵית יְהוּדָה.
ובשנת שמונה עשרה למלך ירבעם – שנה אחת אחר מות רחבעם. ובשנת עשרים לירבעם מלך אסא (מלכים א ט״ו:ט׳), שנה השלישית של {אבים}⁠א נמנית למלך אסא שנה, ולו נמי נמנית.
א. כך תוקן בדפוסים. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, שוקן 19526, אוקספורד 34, אוקספורד 127: ״נדב״, ואפשר שהייתה כאן פליטת קולמוס של רש״י.
In the eighteenth year [of the reign] of King Yerovom. One year after Rechovom's death, in the twentieth year of Yerovom, Asa reigned. The third year of Nodov (Aviyam) is counted for King Asa as a year, and for him it is also counted.
ובשנת שמנה עשרה שנה – לא ידענו למה נתעכב שנה אחת מלמלוך, שהרי רחבעם לא מלך אלא י״ז שנה ורחבעם וירבעם תחלת מלכותם בשנה אחת היתה. ויתכן לפרש כי רחבעם נכנס בשנת שמנה עשרה ולא מנו אותה לפי שלא השלימה, ומנה אותה לירבעם כמשפט.
(הקדמה)
הפרשה השביעית תספר עניני אביה בן רחבעם, ועניני אסא בן אביה מלכי יהודה, ועניני מלכי ישראל שמלכו בימיהם, רוצה לומר נדב בן ירבעם ובעשא ואלה בן בעשא וזמרי ועמרי ובנו אחאב ששה מלכי ישראל אלה שמלכו בימי אסא מלך יהודה, ותספר ענין יהוא בן חנני שנבא על בעשא. תחלת הפרשה ובשנת שמנה עשרה למלך ירבעם בן נבט מלך אביה על יהודה וגומר, עד ויאמר אליהו התשבי וגומר.
והנה שאלתי בפרשה הזאת שש השאלות:
השאלה הראשונה במה שאמר הכ׳ ב׳ פעמי׳ ומלחמה היתה בין רחבעם ובין ירבעם, כי הנה בסוף הפר׳ הששית שעברה אמר ויתר דברי רחבעם וגו׳, ומלחמה היתה בין רחבעם ובין ירבעם כל הימים, ובזאת הפר׳ אמר ג״כ פעם ב׳ ומלחמה היתה בין רחבעם ובין ירבעם כל ימי חייו, והוא כפל מבואר:
השאלה השנית באמרו ומלחמה היתה בין אסא ובין בעשא וגומר, ויעל בעשא וגו׳, ואם עדיין לא נזכר׳ מיתת נדב בן ירבעם ועניני המלכתו ולא מלכות בעשא, איך זכר המלחמות אשר עשה בעשא, וקראו מלך ישראל בהיותו מולך אחרי נדב? והיה ראוי שיזכור ראשונה עניני נדב עד מותו והמלכת בעשא תחתיו, ואז יזכור את מלחמותיו, ואתה תראה שזכר כאן בספורי אסא המלחמה שהיה לו עם בעשא מלך ישראל, ואחרי זה יספר שמלך נדב בן ירבעם על ישראל ושהכהו בעשא ואחרי זה יזכור שמלך בעשא, ובאו הספורים האלה אם כן מבולבלים שלא כסדר:
השאלה השלישית באמרו בשנת שלש לאסא מלך יהודה מלך בעשא, וזכר שמלך עשרים וארבע שנה, והיתה אם כן עלותו לבנות את הרמה בשנת שבע ועשרים שנה לאסא, והוא סותר למה שנאמר בספר דברי הימים (דברי הימים ב ט״ז א׳) שהיה זה בשנת שלשים ושש למלכות אסא:
השאלה הרביעית במה שאמר פעם ב׳ ומלחמה היתה בין אסא ובין בעשא מלך ישראל כל ימיהם, וזה כבר נזכר בפסוק אחר כזה עצמו בספורי אסא, ויקשה א״כ ההכפל הזה:
השאלה החמשית באמרו וגם ביד יהוא בן חנני הנביא דבר ה׳ אל בעשא ואל ביתו וגומר, והנבואה הזאת היא אשר זכר למעלה ויהי דבר ה׳ אל יהוא בן חנני על בעשא וגומר, ולא ידעתי למה נשנית ונכתבה שתי פעמים זה אחר זה ללא צורך? כל שכן שנכתבה אחרי שזכר מיתת בעשא ושמלך אלה בנו תחתיו וחזר לספר מה שנבא יהוא לבעשא:
השאלה הששית למה נחשב לעון לבעשא על הרגו לנדב בן ירבעם, כמו שאמר ועל כל הרעה אשר עשה בעיני ה׳ להכעיסו במעשה ידיו להיות כבית ירבעם ועל אשר הכה אותו, והנה נדב היה רע מעללים והוא יתברך דבר על בית ירבעם הדבר הזה על ידי אחיה השילוני, ואם הוא עשה זה בדבר ה׳ איך נחשב לו לעון? והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות כלם:
(א) ובשנת שמנה עשרה וגומר. ספר הכתוב שבשנת שמנה עשרה למלך ירבעם בן נבט מלך ישראל, היה שמלך אביה בן ירבעם על יהודה.
ובשנת שמונה עשרה – כי ירבעם ורחבעם מלכו כאחד, ומת רחבעם בי״ז למלכו, ובשנה הבאה מלך אבים, שהיא בי״ז לירבעם.
מלך אבים ובד״ה נקרא אביה, ונראה כי יען שגם ירבעם היה לו בן בשמו אביה היו ישראל קוראים בנו של רחבעם אבים במ״ם של כנוי הרבים ר״ל אביה שלהם, ולהבדילו מן אביה של ירבעם.
וממשיך המקרא לבאר על מלכי יהודה שמלכו בתקופת ירבעם מלך ישראל, וּבִשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט מֶלֶךְ ישראל1, שנה אחת אחר מות רחבעם מֶלֶךְ יהודה2 מָלַךְ אֲבִיָּם3 עַל יְהוּדָה:
1. ירבעם ורחבעם התחילו למלוך באותה תקופה, ומת רחבעם בשנת י״ז למלכו, ובשנה שלאחריה מלך אבים, שהיא בי״ח לירבעם, מצודת דוד.
2. רש״י. ולא ידוע למה נתעכב שנה אחת מלמלוך, רד״ק.
3. ובדברי הימים נקרא אביה, ונראה כי גם לירבעם היה בן בשם אביה והיו ישראל קוראים לבנו של רחבעם אבים בְּ״מֵם סוֹפִית״ (של כנוי הרבים) כאילו אומרים אביה שלהם, וזאת כדי להבדילו מאביה בנו של ירבעם מלך ישראל, מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ב) שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ מַעֲכָ֖ה בַּת⁠־אֲבִישָׁלֽוֹם׃
He reigned three years in Jerusalem; and his mother's name was Maacah the daughter of Abishalom.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

תְּלַת שְׁנִין מְלַךְ בִּירוּשְׁלֵם וְשׁוּם אִמֵיהּ מַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם.
ושם אמו מעכה בת אבישלום – להודיע כי אשה רעה היתה, כמו שאומר למטה: אשר עשתה מפלצת לאשרה (מלכים א ט״ו:י״ג), ובנה הלך בדרכיה.
ושם אמו מעכה בת אבישלום – הנה בספר דברי הימים זכר שמה מיכיהו בת אוריאל מגבעה והכל אחד עוד זכר שם שמה מעכה בת אבשלום ואחשוב שהוא אבשלום בן דוד כי שם זכר לרחבעם שלש נשים האחת בת בן דוד והשנית בת בן ישי והשלישית מעכה בת אבשלום וידמה שזכר אלו הנשים מפני היותם ממשפחתו ולא זכר באבשלום שהיה בן דוד כי לא נהג עמו מנהג בן ואולי שאר הנשי׳ שלקח ופילגשיו לא זכר שמם אך זכר אלו לבד להיותן ממשפחתו כמו שזכרנו והנה זכר שם אמו להעיד כי היתה מתיחסת לאביה שהיה איש רע מאד ולזה תמצא גם כן שזכר כי היא עשתה מפלצת לאשרה וכאילו באר שהסבה בהיות אביה עושה רע בעיני י״י היתה מפני היותו בן מעכה.
ומלך שלשה שנים לא עוד, לפי שהלך בכל חטאת אביו ומת בקצרות ימים.
ואמר שהיה שם אמו מעכה בת אבישלום, להעיר שהיתה לאמו טבע אביה אבישלום בן דוד, שהיה איש רע מאד, ובתו מעכה היתה מתכונתו, ואביה בנה היה ג״כ מטבעה ותכונתה. ובדברי הימים (דברי הימים ב י״ג ב׳) כתוב שהיה שם אמו מיכיהו בת אוריאל מגבעה, וכלו אחד, כי שמה זכר השם אשר היא היתה מתיחסת אליו, וכאן זכר הכתוב שמה העצמי ושם אביה אשר נטה בתה אליו:
שלש וכו׳ – ומקוטעות היו.
שָׁלֹשׁ שָׁנִים מקוטעות1 מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, והלך בדרך רעה כמו אִמּוֹ אשר עשתה מִפְלֶצֶת לָאֲשֵׁרָה2, וְשֵׁם אִמּוֹ מַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם3:
1. מצודת דוד.
2. רד״ק, רלב״ג.
3. וי״א הוא אבשלום בן דוד, רלב״ג.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(ג) וַיֵּ֕לֶךְ בְּכׇל⁠־חַטֹּ֥אות אָבִ֖יו אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֣ה לְפָנָ֑יו וְלֹא⁠־הָיָ֨ה לְבָב֤וֹ שָׁלֵם֙ עִם⁠־יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהָ֔יו כִּלְבַ֖ב דָּוִ֥ד אָבִֽיו׃
And he walked in all the sins of his father which he had done before him; and his heart was not whole with Hashem his God, as the heart of David his father.
תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲזֵל בְּכָל חוֹבֵי אֲבוּהִי דַעֲבַד קָדָמוֹהִי וְלָא הֲוָה לִבֵיהּ שְׁלִים בִּדְחַלְתֵּיהּ דַייָ אֱלָהֵיהּ כְּלִבֵּיהּ דְדָוִד אֲבוּהִי.
וזכר שגם כן הלך בחטאת אביו, הנה אם כן נדמה לאמו בגאוה וסכלות ורוע לב, ונדמה לאביו בחטאת ע״ז אשר עבד אבל לא נדמה אל דוד זקנו, כי עם היותו מפאת האם ומפאת האב מזרע בית דוד, לא לקח מאמונתו ויושר לבבו דבר, וקבל מהם הרע ואת הטוב לא קבל, שהנה רחבעם אביו אמרנו שאמו נעמה העמונית הטתה את לבבו, אבל אביה שהיתה אמו בת אבישלום בן דוד והיה אביו רחבעם בן שלמה בן דוד, אעפ״י שמשני צדדיו היה מזרע בית דוד לא דמה אליו בישרות לבבו, וזהו אמרו ולא היה לבבו שלם עם ה׳ אלהיו כלבב דוד אביו. גם כי היה לו סבה אחרת חזקה מאד ללכת בדרכי דוד.
אשר עשה לפניו ר״ל הוא לא היה חוטא בעצם רק מפני שכבר נעשו לפני מלכו לא בטל חטאת אביו וזה היה מצד שלא היה לבבו שלם כלבב דוד לכן לא שם על לבו להסיר חטאות האלה.
לבבו שלםמדברי הימים ב׳ י״ג:י׳ נראה שעבד את ה׳ אלהי ישראל, רק לא עבדו עבודה שלמה, שהיה פוסח על שתי הסעפים והיה נפתה אחר האשרים והקדשים.
וַיֵּלֶךְ – והמשיך אבים ללכת1 בְּכָל חַטֹּאות רחבעם אָבִיו אֲשֶׁר עָשָׂה לְפָנָיו, וְלא הסיר חטאות אלה שכן2 לֹא הָיָה לְבָבוֹ של אֲבִיָּם שָׁלֵם עִם יְהוָה אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִד אָבִיו:
1. מלבי״ם.
2. מלבי״ם.
תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ד) כִּ֚י לְמַ֣עַן דָּוִ֔ד נָתַן֩ יְהֹוָ֨הי״י֨ אֱלֹהָ֥יו ל֛וֹ נִ֖יר בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם לְהָקִ֤ים אֶת⁠־בְּנוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וּֽלְהַעֲמִ֖יד אֶת⁠־יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
Nevertheless for David's sake Hashem his God gave him a lamp in Jerusalem, to set up his son after him, and to establish Jerusalem;
תרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
אֲרֵי בְּדִיל דָוִד יְהַב יְיָ אֱלָהֵיהּ לֵיהּ מַלְכוּ בִּירוּשְׁלֵם לַאֲקָמָא יַת בְּרֵיהּ תְּחוֹתוֹהִי וּלְקַיָמָא יַת יְרוּשְׁלֵם.
ניר בירושלם – כבר פירשנוהו למעלה.
ניר בירושלם – ניר הוא הארץ הנעבדת באופן שיהיו הצמחים אשר בה פרים ובזה יאמר כי לולא דוד לא היה השם יתברך נותן לו בירושלם זרע שימשול בו להעמיד את ירושלם והוא אסא.
והיא שלמענו נתן השם אלהיו לו ניר בירושלים להקים את בנו אחריו, כלומר להקים זרעו על כסא ממלכתו ולהעמיד את ירושלם, כי יותר יעמידו העיר והבית המקודש מלכי בית דוד להיותו בנין אביהם משיעמידוהו מלכי ישראל שלא היו מזרעו. וניר הוא שם הארץ הנעבדת באופן שיתנו הצמחים אשר בה את פרים, וכאלו אחר שבעבור דוד השאיר השם יתברך בירושלם קיום זרעו לתת את פרים, ועכ״ז לא הלך זרעו בדרכיו:
ניר – כמו נר, ורוצה לומר: מלכות.
כי למען דוד – רצה לומר: כל כך הרשיעו, עד שלא היה ראוי למלוך רק למען דוד וכו׳.
לו ניר – לדוד נתן ניר בירושלים, ולתוספות ביאור אמר להקים את בנו אחריו.
ולהעמיד וכו׳ – רוצה לומר: בכדי שיתקיים הבית אשר בירושלים, כאשר ימלוך בה מזרע הבונה אותה.
כי למען ר״ל ומצד זה היה ראוי שיפול אז במלחמה שהיה לו עם ירבעם הנזכר בד״ה והוא נצחו ע״פ נס, באר שנס הזה לא היה בזכותו רק בזכות דוד אביו ובזכות ירושלים (כנ״ל י״א י״ג).
את בנו – אחד מצאצאיו.
וכל כך הרשיע אֲבִיָּם, עד שהיה אמור ליפול במלחמה שהיה לו עם ירבעם1 ולא היה ראוי להמשיך למלוך2, כִּי רק לְמַעַן דָּוִד אשר נָתַן יְהוָה אֱלֹהָיו לוֹ נִיר – מלכות3 בִּירוּשָׁלִָם השאיר את אבים, כדי לְהָקִים – להמליך אֶת בְּנוֹ אסא4 אַחֲרָיו וּבכך לְהַעֲמִיד – לקיים אֶת הבית אשר בִּירוּשָׁלִָם בידי זרע דוד5:
1. מלבי״ם.
2. מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
4. רלב״ג.
5. מצודת דוד.
תרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ה) אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֥ה דָוִ֛ד אֶת⁠־הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ וְלֹא⁠־סָ֞ר מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר⁠־צִוָּ֗הוּ כֹּ֚ל יְמֵ֣י חַיָּ֔יו רַ֕ק בִּדְבַ֖ר אוּרִיָּ֥ה הַֽחִתִּֽי׃
because David did that which was right in the eyes of Hashem, and did not turn aside from anything that He commanded him all the days of his life, except only in the matter of Uriah the Hittite.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
דַעֲבַד דָוִד יַת דְכָשַׁר קֳדָם יְיָ וְלָא סְטָא מִכָּל דְפַקְדֵיהּ כָּל יוֹמֵי חַיוֹהִי לְחוֹד בְּפִתְגָמָא דְאוּרִיָה חִתָּאָה.
רק בדבר אוריה החתי – זה סוד גדול ובאורו אוצר י״י יבוא.
רק בדבר אוריה החתי – זה ממה שיעיד כי בשאר דבריו בכללם עשה דוד הישר בעיני י״י.
וזכר שהיה הקב״ה עושה כל זה בעבור דוד ליושר לבבו, כי עשה את הישר בעיניו ולא סר מכל אשר צוהו כל ימי חייו. והתבונן אמרו רק בדבר אוריה החתי, שיורה שענין בת שבע לא נחשב לדוד עון, (כי ראויה היתה אליו) כי אם מות אוריה:
אשר עשה – רוצה לומר: בעבור אשר עשה דוד את הישר וכו׳.
רק בדבר אוריה – כי בבת שבע לא חטא, כי כל היוצא למלחמת בית דוד, גט כריתות כותב לאשתו.
וזאת בעבור1 אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה וְלֹא סָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ הקב״ה כֹּל יְמֵי חַיָּיו, רַק – למעט בִּדְבַר אחד בלבד2, שגרם דוד למותו של אוּרִיָּה הַחִתִּי3:
1. מצודת דוד.
2. ופסוק זה מעיד כי בשאר דבריו בכללם עשה דוד הישר בעיני ה׳, רלב״ג.
3. אולם בבת שבע לא חטא, מצודת דוד. ובתלמוד דרשו שהיה דוד זורק חץ ומפיל שמונה מאות חלל בפעם אחת, והיה מתאנח על מאתים שנאמר (דברים לב, ל) ״אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף״, יצתה בת קול ואמרה ״רק בדבר אוריה החתי״ שנענש בעוון זה, מו״ק טז ע״ב.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(ו) וּמִלְחָמָ֨ה הָיְתָ֧ה בֵין⁠־רְחַבְעָ֛ם וּבֵ֥ין יָרׇבְעָ֖ם כׇּל⁠־יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃
Now there was war between Rehoboam and Jeroboam all the days of his life.
תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּקְרָבָא הֲוַת בֵּין רְחַבְעָם וּבֵין יְרָבְעָם כָּל יוֹמֵי חַיוֹהִי.
ומלחמה היתה בין רחבעם ובין ירבעם כל ימי חייו – רוצה לומר: כל ימי חיי רחבעם ואף על פי שבתחלה מנעם הנביא מלהלחם להשיב אל רחבעם המלוכה אחר זה היה ביניהם מלחמות.
ואמנם אמרו אחרי זה ומלחמה היתה בין רחבעם ובין ירבעם כל ימי חייו, הוא להודיע שבהיות אביה בחור וטוב בחיי רחבע׳ אביו היה לוח׳ תמיד עם ירבעם, ולפי שזה נזכר למעלה בספורי רחבעם ראה הכתוב להודיע עתה שאותם המלחמות אביה היה סבתם, והוא היוצא ובא במלחמות יותר מאביו, ולזה אמר כאן ומלח׳ היתה בין רחבעם ובין ירבעם כל ימיו, וכנוי כל ימיו שב לאביה, שכל ימי אביה אחרי שהיה בחור בימי אביו התמיד המלחמה שהיה בין אביו ובין ירבעם, וכן גם כן היתה המלחמה אחרי שנמלך אביה עם רחבעם, לפי שאביה התמיד בה תמיד, ולפי זה אין כאן מאמר שיהיה מותר, והותר׳ בזה השאלה הא׳: וכבר נזכר בדברי הימים (שם שם) שמלחמה חזקה היתה בין אביה ובין ירבעם אחרי המלכ׳ אביה, ושדבר אביה דברי כבושים לישראל להוכיחם על עזבם מלכות בית דוד, ושהיה רחבעם אביו נער ורך הלבב, והיה זה להתנצלו על אשר השיבם אבי הכה אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים, שעשה זה להיות נער בעניניו ולהיותו רך לבב מעודן ומעונג ומבלי מוסר לרוב השלוה אשר היה בימי שלמה ולא ידע נימוסי המלחמה, והוא ממה שיורה שהיה אביה אמיץ לבו בגבורי׳, והיה במלכו רב השנים מאביו ומנוסה במלחמותיו. ואמנם מה שנאמ׳ שם ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביהו ויגפהו השם וימות, אחשוב שפירושו שנגף השם את ירבעם ומת, כי לא זכר עוד דבר ממנו, וכאלו אמר שלא עצר כח נגד אביה עד מות ירבעם עם היות שמת אחר אביה. וחז״ל (ב״ר פר׳ ס״ה דף ע״ג ע״ד) הבינוהו באופן אחר שמת אביה, כמו שהבאתי מדבריהם. ועוד תראה ששם נאמר שנגף השם את ירבעם ואת ישראל לפני אביה ובני יהודה ויפלו חללים מישראל חמש מאות אלף איש בחור, ואני ראיתי בספר יוסף בן גוריון אשר כתב לרומיים ממלחמות היהודים שכתב בזה שנפלו חללים במלחמה הזאת חמשים אלף איש בחור, ותמהתי ממנו איך נטה מדרכי הכתוב ואמתתו? וכן ראיתי שכתב בספרו ג״כ נדבת דוד אשר עשה לבית ה׳, שבמקום מה שנאמר בדברי הימים (דברי הימים א כ״ב י״ד) והנה בעניי הכנותי לבית ה׳ זהב מאה אלף ככר, כתב הוא חמש אלף ככר, וכפי מה שיראה בחפוש דברי האיש הזה, רואה אני שלא נטה כל כך מדברי הנביא אשר כתב בספר מלכים כמו שנטה מדברי עזרא שכתב בספר דברי הימים, והיה כוונתו לדבר לרומיים דברים מתישבים על לבם, וכאשר מצא דבר גדול וזר יקשה בעיניהם האמנתו, התאמץ לכתוב לשכך את אזנם כפי מה שעלה על לבו, ולא חשש לנטות מדברי הכתובים, והוא בעיני עון פלילי ושגעון ותמהון לבב. אם עון פלילי, להיותו מכחיש פשוטי הכתובים שנאמרו ברוח הקדש, והוא בכלל (במדבר ט״ו ל״א) דבר ה׳ בזה. ואם שגעון, לפי שמה שחשב שהיה בלתי אפשר הוא אפשרי בעצמו, ואין ראוי להכחיש אם היו לדוד זהב מאה אלף ככר, כי הנה מצאנו (בסי׳ ט׳ כ״א) שבא לשלמה באניה שעשה בעציון גבר בפעם אחת זהב ארבע מאות ועשרים ככר, וכתיב (בסי׳ י׳ י״ד ט״ו) ויהי משקל הזהב אשר בא לשלמה בשנה אחת שש מאות ששים ושש ככר זהב, לבד מאנשי התרים ומסחר הרוכלים וכל מלכי הערב ופחות הארץ, ואם לשלמה בא בשנה אחת יותר מאלף ככר מכל הדברי׳ האלה מבלי שיבא לידו משלל המלחמות כלל, מי המונע שדוד בארבעים שנה שמלך לא יקבץ ויאסוף ויכנוס בתאותו לבנין בית האלהים זהב ככר מאה אלף? בהיות שבאו לידו משלל מלחמות האויבים דבר בלתי משוער, ונוסף עליו שברכת ה׳ היא תעשיר. הנה זה אם הוא אפש׳ רחוק בעיני יוסיפון, אינו מכת הנמנע ואינו רחוק בעיני השכל הישר, גם מיתת חמש מאות אלף איש במלחמת אביה עם ירבעם, למה הוקשה בעיניו? והנה בן רמליהו הרג וישב מבני יהודה קרוב לזה המספר, וגם אני ראיתי בספורי דברי הימים והמלחמות אשר היו בין הטרוייאנו״ש והיונים ובין הרומיים והאפריקאנו״ש בימי הניבא״ל, ובין אומת אדום מהספרדים עם הישמעאל׳ אשר קנו ספרד, שמתו במלחמה אחת יותר ויותר מחמש מאות אלף איש מצד אחד, ואם זה קרה להם בכח אנושי, למה נכחיש עדות הכתובים כמו שיעידו שנעשה לישראל בהשגחה אלהית ועל דרך נס? וכמה פעמים ראינו נמסרים רבים ביד מעטים ויעשו בהם מכת חרב והרג ואבדן עד בלי די, כי הנה אין מעצור ביד השם להושיע ברב או במעט, ואין לזוז מפשט הכתובים, ועזרא לא כתב בדברי הימים דבר מעצמו, כי אם מה שמצא בספורים האמתיים שנכתבו בישראל, וכמו שאמר שם על זה הספור (דברי הימים ב י״ג כ״ב) ויתר דברי אביה ודרכיו ודבריו כתובים במדרש עדו הנביא, והוא ממה שיורה שמה שכתב בזה עזרא כבר כתבו ראשונה אותו נביא בדבר ה׳. והנה לא נכתב כאן בספר מלכים המלחמה העצומה הזאת אשר היתה בין אביה וירבעם, לפי שלא היה כוונת הנביא כותב זה הספר כי אם לכתוב המלכים ועניניהם בינם למקום יתברך אם היו טובים וישרים בלבותם או הרשיעו לעשות, ובזה עשה עקר ספוריו ונסתפק בשאר הדברים לספרם בקוצר, כמו שעשה בזה שאמר לבד ומלחמה היתה בין אביה ובין ירבעם וגומר, אמנם עזרא שרצה לשבח עניני מלכי יהודה האריך בספורי מלחמותיהם:
ומלחמה היתה – רוצה לומר, המלחמה שהיתה בין רחבעם לירבעם, היתה כל ימי חייו של אבים, רוצה לומר: מעת היותו לאיש, כי הוא היה היוצא והבא במלחמה.
השאלות:
מ״ש ומלחמה היתה וכו׳, כבר נזכר למעלה (י״ד ל׳) ולמה נכפל שתי פעמים.
(ו-ז) ומלחמה היתה בין רחבעם – כבר אמר זה למעלה (י״ד ל׳) ופי׳ רי״א שבא לומר שבמלחמה זו היה אבים העיקר העוסק בה כי רחבעם היה רך הלבב וכמ״ש בד״ה ויל״פ שמוסב למטה ופי׳ המלחמה אשר היתה בין רחבעם ובין ירבעם וכן יתר דברי אבים הם כתובים על ספר ד״ה למלכי יהודה וכן המלחמה שהיתה בין אבים ובין ירבעם ג״כ כתוב שם, ובא לומר שמלחמה זו התחילה מימי רחבעם ונגמרה בימי אבים שהוא נצח המלחמה ואז כתבו על ספר כלל דברי המלחמות האלה שנמשך בין ירבעם ובין רחבעם ואבים בנו.
וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵין רְחַבְעָם וּבֵין יָרָבְעָם כָּל יְמֵי חַיָּיו של רחבעם1, ובמלחמה זו עסק בעיקר אֲבִיָּם למרות שלא הוא היה מלך אלא רחבעם אביו מָלָךְ2, וגם לאחר מכן כְּשֶׁאֲבִיָּם מָלָךְ על יהודה לא פסקה המלחמה3:
1. ואף על פי שבתחילה מנעם הנביא מלהילחם, לאחר מכן היו ביניהם מלחמות, מלבי״ם.
2. שכן אביו רחבעם היה רך לבב, מלבי״ם.
3. מלבי״ם.
תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ז) וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֤י אֲבִיָּם֙ וְכׇל⁠־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה הֲלוֹא⁠־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל⁠־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה וּמִלְחָמָ֥ה הָיְתָ֛ה בֵּ֥ין אֲבִיָּ֖ם וּבֵ֥ין יָרׇבְעָֽם׃
And the rest of the acts of Abijam, and all that he did, are they not written in the book of the chronicles of the kings of Judah? And there was war between Abijam and Jeroboam.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארלב״גמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
(ז-ח) מות אביה * – דברי הימים ב י״ג:כ״ב-כ״ג
וּשְׁאָר פִּתְגָמֵי אֲבִיָם וְכָל דַעֲבַד הֲלָא אִינוּן כְּתִיבִין עַל סְפַר פִּתְגָמֵי יוֹמַיָא לְמַלְכֵי דְבֵית יְהוּדָה וּקְרָבָא הֲוַת בֵּין אֲבִיָם וּבֵין יָרָבְעָם.
ויתר דברי אבים הלא הם כתובים על ספר דברי הימים וגו׳ ומלחמה היתה בין אבים ובין ירבעם – וכת׳ בדברי הימים וירדף אביה אחרי ירבעם וילכוד ממנו ערים וגו׳ ויגפהו י״י וימת (דברי הימים ב י״ג:י״ט-כ׳), ואי אתה יודע מי הוא שניגף שהרי ירבעם קבר את אבים וימלוך אחריו עוד שתי שנים הוא אינו אומר ויגפהו אלא באבים ומפני מה נגפו המקום מפני שהוא עומד ומחסדא את ישראל ואומר להם ועמכם עגלי זהב (דברי הימים ב י״ג:ח׳) וכשלכד את בית אל וראה את עגלי הזהב חמל עליהם לפיכך חמל עליה...⁠ב
א. כן גם בסדר עולם רבה ט״ז.
ב. לפי הערות המהדיר, בכ״י היה כאן חסרון. בסדר עולם רבה ט״ז הסיום הוא: ״לפיכך נגפו הקב״ה״.
ומלחמה היתה בין אבים ובין ירבעם – כבר זכר בד״ה מלחמה חזקה שהיתה ביניהם שמתו בה חמש מאות אלף איש מישראל ושם זכר כי רחבעם היה נער ורך כאשר מרדו בו ישראל וזה ממה שיתבאר ממנו שאבים היה במלכו רב השנים ממה שהיה רחבעם במלכו והנה אמר ורך כי לרוב השלוה שהיתה בימי שלמה היה מעונג מאד ולא ידע נימוס המלחמה אך אבים ראה מלחמות בין ירבעם ובין אביו.
בין אבים – אף בימי מלכותו לא חדל מלהלחם עם ירבעם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ומלחמה היתה בין אבים וגו׳ – נקשר עם מקרא שלפניו, כשם שהיתה מלחמה בין רחבעם ובין ירבעם כל ימי חייו של רחבעם כך היתה מלחמה בין אבים ובין ירבעם, אולי המעתיק השמיט שטה וכתבה אחר שתי שטות.
וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲבִיָּם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה, ובימי מלכותו לא חדל מלהילחם עם ירבעם1, וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אֲבִיָּם שהמשיך את המלחמה שאביו נלחם2 וּבֵין יָרָבְעָם:
1. מצודת דוד.
2. אולם רחבעם היה נער רך כאשר מרדו בו ישראל, כי לרוב השלווה שהיתה בימי שלמה אביו היה מעונג מאד ולא ידע נימוס המלחמה, אך אבים ראה את המלחמות בין ירבעם ובין אביו, רלב״ג.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארלב״גמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ח) וַיִּשְׁכַּ֤ב אֲבִיָּם֙ עִם⁠־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֖וֹ בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ אָסָ֥א בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
And Abijam slept with his fathers; and they buried him in the city of David; and Asa his son reigned in his stead.
מקבילות במקראתרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

וּשְׁכִיב אֲבִיָם עִם אֲבָהָתוֹהִי וּקְבָרוּ יָתֵיהּ בְּקַרְתָּא דְדָוִד וּמְלַךְ אָסָא בְּרֵיהּ תְּחוֹתוֹהִי.
וַיִּשְׁכַּב אֲבִיָּם מלך יהודה עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּעִיר דָּוִד וַיִּמְלֹךְ אָסָא בְנוֹ תַּחְתָּיו: פ
מקבילות במקראתרגום יונתןמקראות שלובותהכל
 
(ט) וּבִשְׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים לְיָרׇבְעָ֖ם מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֥ךְ אָסָ֖א מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
And in the twentieth year of Jeroboam king of Israel Asa began to reign over Judah.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וּבִשְׁנַת עַסְרִין לְיָרָבְעָם מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל מְלַךְ אָסָא עַל שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה.
ובשנת עשרים לירבעם מלך ישראל מלך אסא על יהודה – מקצה שמונה עשרה שנה שמלך רחבעם, כמו שכתבנו למעלה, ולא מנה אותם לרחבעם ומנה אותם לאבים בנו. ותשע עשרה וקצת שנת עשרים הרי שלש שנים לאבים.
(ט-י) וספר הכתוב שמלך אחרי אביה אסא בנו בשנת עשרים לירבעם, וכבר נזכר קודם זה שירבעם ורחבעם מלכו כאחד, והנה רחבע׳ לא מלך כי אם שבע עשר׳ שנה, ואם אביה מלך בשנת שמנה עשרה לירבע׳ ומל׳ שלש שני׳, יתחייב בהכר׳ שמלך אסא בשנ׳ עשרי׳ ואחת למלכות ירבעם, ואיך אמר הכתוב בשנת עשרים? אם לא שנאמר שרחבעם נכנס בשנת שמנה עשרה, ולא מנה לו אותה שנה לפי שלא השלימה ומנה אותה לאסא, ולכן היתה המלכת אסא בשנת עשרים. וספר הכתוב מאסא שמלך ארבעים ואחד שנה, כי מפני חסידותו האריך ימים על ממלכתו כדוד ושלמה אבותיו ומלך ארבעים שנה כמו הם, לקיים מה שנאמר (משלי י׳ כ״ז) יראת ה׳ תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה, ולכן היה שירבעם לא האריך ימים, ונדב בנו לא מלך כ״א שלש שנים, ולכן בעשא ואלה בנו להיותם רשעים מתו כלם בקצרות שנים.
ובשנת עשרים – כי אבים מלך בי״ח לירבעם, ומלך ג׳ שנים מקוטעות, והם שנת י״א לירבעם וי״ט וכ׳, ובשנה ההיא מלך אסא, ונחשבת השנה ההיא לאבים ולאסא.
וּבִשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיָרָבְעָם1 מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ על יהודה אָסָא בן אֲבִיָּם מֶלֶךְ יְהוּדָה:
1. כי אבים מלך בשנת שמונה עשרה, ומלך שלוש שנים מקוטעות, והם שנת שמונה עשרה, תשע עשרה ומקצת שנת העשרים לירבעם, ובשנה ההיא מלך אסא, ונחשבת השנה ההיא לאבים ולאסא בנו, רד״ק, מצודת דוד.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(י) וְאַרְבָּעִ֤ים וְאַחַת֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ מַעֲכָ֖ה בַּת⁠־אֲבִישָׁלֽוֹם׃
And he reigned forty-one years in Jerusalem; and his mother's name was Maacah the daughter of Abishalom.
תרגום יונתןרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאַרְבְּעִין וַחֲדָא שְׁנִין מְלַךְ בִּירוּשְׁלֵם וְשׁוּם אִמֵיהּ מַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם.
(י-יא) ושם אמו מעכה וגו׳ – ולא היתה אם אסא אלא אם אבים אביו, כמו שכתוב למעלה, ואם אביו קורא אותה אמו, כמו שכתוב: ותבאן אל רעואל אביהן (שמות ב׳:י״ח). וזכר לאסא אם אביו בעבור שהיתה עובדת עבודת גילולים, כמו שאומר: אשר עשתה מפלצת לאשרה (מלכים א ט״ו:י״ג), ועם כל זה עשה אסא הישר בעיני י״י ולא נטה אחריה.
ושם אמו מעכה בת אבישלום – ידמה שאם אמו גדלה אותו וזכר זה כי עם כל זה לא למד אסא ממעשיה ועשה הישר בעיני י״י כדוד אביו.
השנים עשר הוא להודיע כי הסבה היתה בחטא אבים היותו בן אשה רשעה והיא מעכה בת אבישלום כי היא עשתה מפלצת לאשרה כמו שנזכר אחר זה ומזה המקום עמדנו על רוע אבשלום כי הכתוב יחס אותה לו להדמותה לפעולותיו.
השלשה עשר הוא להודיע כי שנות רשעים תקצורנה ואורך ימים לעובדי השם ית׳ ולזה תמצא כי אבים לא חיה במלכות כי אם שלש שנים ואסא שעשה הישר בעיני י״י האריך ימים על ממלכתו ולזאת הסבה גם כן תמצא שכבר ראה אסא בימיו כמו שמנה מלכים בישראל והם ירבעם ונדב ובעשא ואלה וזמרי ותבני ועמרי ואחאב.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ושם אמו – אם אביו היתה, ולפי שהיתה מגדלתו, אמר אמו.
ושם אמו מעכה וגו׳ – כאן אומר שמעכה היתה אם אסא וכן בדברי הימים ב׳ ט״ו:ט״ז, ולמעלה פסוק ב׳ אומר שהיתה אם אבים וכן בדברי הימים ב׳ י״א:כ״ב, ואח״כ שם סימן י״ג:ב׳ קורא לאם אביה או אבים מיכיהו בת אוריאל מן גבעה, א״כ יש כאן חלופי דברים ואין להכריע, ולומר שקורא לה אמו אבל היא היתה באמת אם אמו כדברי המפרשים היה הגון לומר אם היה כתוב בלבד וגם את מעכה אמו ויסירה מגבירה (ודוגמתו בדברי הימים) שקרא לזקנתו אמו כמו שקורא יעקב לאברהם זקנו אביו (אלהי אבי אברהם, פרשת וישלח), רק כאן שמספר לנו שם אמו, באמו ממש מדבר ולא באם אביו אפילו גדלתו כאמו.
וְאַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ – סָבָתוֹ (אִמּוֹ של אֲבִיָּם אביו1) מַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם שעשתה הרע בעיני ה׳2:
1. ונקראה אימו על כי גידלה אותו, מצודת דוד.
2. שעבדה עבודה זרה, כמו שמובא בפס׳ יג׳, רד״ק.
תרגום יונתןרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יא) וַיַּ֧עַשׂ אָסָ֛א הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ כְּדָוִ֖ד אָבִֽיו׃
And Asa did that which was right in the eyes of Hashem, as did David his father.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַד אָסָא דְכָשַׁר קֳדָם יְיָ כְּדָוִד אֲבוּהִי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

אמנם אסא מלך כל כך לפי שהוא עשה הטוב והישר בעיני השם והלך בדרכי דוד. ואמנם אמרו ושם אמו מעכה בת אבישלום, אין פירושו שהיא ילדתו, כי היא היתה אמו של אביו כמו שנזכר למעלה, אבל לפי שהיא גדלתו קראה הכתוב אמו. והעיר בזה שלא היה אסא כאביה אביו, ולא כרחבעם אבי אביו שנמשכו אחרי מדות ומנהגי אמותיהם לפי שגדלו עמהם, כי הנה אסא גדל גם כן עם מעכה ולא נמשך אחרי׳ בחטאתיה אבל היה בהפך, שעם היותה אמו הסירה מהיות גבירה בעבור שעשתה מפלצת לאשרה.
ואף שגידלה אותו בביתה לא נטה אסא הצדיק אחריה1, וַיַּעַשׂ – ועשה אָסָא הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּדָוִד אָבִיו:
1. רד״ק, רלב״ג בפס׳ י׳.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(יב) וַיַּעֲבֵ֥ר הַקְּדֵשִׁ֖ים מִן⁠־הָאָ֑רֶץ וַיָּ֙סַר֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־הַגִּלֻּלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ אֲבֹתָֽיו׃
And he put away the cultic prostitutes out of the land and removed all the idols that his fathers had made.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״גאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל
וּפַלֵי נַפְקַת בָּרָא מִן אַרְעָא וְאַעְדֵי יַת כָּל טַעֲוָתָא דַעֲבַדוּ אֲבָהָתוֹהִי.
ויעבר הקדשים – תרגם יונתן: ופלי נפקת ברא.
And he rid [the land] of prostitutes. [Targum] Yonatan rendered, "and he abolished the prostitutes.⁠"
ויעבר הקדשים – תרג׳ ופלי ית נפקת ברא.
ויעבר הקדשים מן הארץ – הם המוכנים למשכב.
(יב-יג) ואסא בהסירו את הגלולים מן הארץ כרת את מפלצת אמו וישרוף אותה בנחל קדרון, לפי שע״ז אסור בהנאה, ולכן השליך אותה לנחל כדי שלא יהנה ממנה אדם:
ויעבר – הסיר.
הקדשים – הניאוף.
הגלולים – העבודת גלולים המאוסים כגלל וצואה.
וַיַּעֲבֵר – והסיר1 את הַקְּדֵשִׁים – הניאוף2 והוציאם3 מִן הָאָרֶץ, וַיָּסַר אֶת כָּל עבודת4 הַגִּלֻּלִים אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו:
1. מצודת ציון.
2. מצודת ציון. הם המוכנים למשכב, רלב״ג.
3. תרגום, רש״י.
4. המאוסה כגלל וצואה, מצודת ציון.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״גאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותהכל
 
(יג) וְגַ֣ם׀ אֶת⁠־מַעֲכָ֣ה אִמּ֗וֹ וַיְסִרֶ֙הָ֙ מִגְּבִירָ֔ה אֲשֶׁר⁠־עָשְׂתָ֥ה מִפְלֶ֖צֶת לָאֲשֵׁרָ֑ה וַיִּכְרֹ֤ת אָסָא֙ אֶת⁠־מִפְלַצְתָּ֔הּ וַיִּשְׂרֹ֖ף בְּנַ֥חַל קִדְרֽוֹן׃
And also Maacah his mother he removed from being queen, because she had made an abominable image for an Asherah; and Asa cut down her abominable image, and burnt it at the brook Kidron.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
(יג-טז) מעשי אסא * – דברי הימים ב ט״ו:ט״ז-י״ט
וְאַף יַת מַעֲכָה אִמֵיהּ אַעְדָהּ מִמַלְכוּתָהּ דַעֲבַדַת טַעֲוָתָא לַאֲשֵׁרָתָא וְקָץ אָסָא יַת טַעֲוָתָא וְאוֹקֵיד בְּנַחְלָא דְקִדְרוֹן.

רמז רז

וגם את מעכה אמו ויסירה מגבירה אשר עשתה מפלצת לאשרה ויכרות אסא את מפלצתה וישרוף בנחל קדרון – שנו רבותינו מצא כלים ועליהם צורת חמה ולבנה וצורת דרקון יוליכם לים המלח. ור׳ יוסי אומר שוחק וזורה לרוח או מטיל לים. אמרו לו אף הוא נעשה זבל ונאמר ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. א״ל רבי יוסי הרי הוא אומר וגם את מעכה אמו ויסירה מגבירה וגו׳, א״ל משם ראיה נחל קדרון אינו מגדל צמחים. ולא והא תנן אלו ואלו מתערבין באמה ויצאים לנחל קדרון ונמכרים לגננים לזבל ומועלים בהם. מקומות מקומות יש בו יש מקום שהוא מגדל צמחים ויש מקום שאינו מגדל. מאי מפלצת א״ר יהודה דהוה מפליא ליצנותא. תני ר׳ יוסף כמין זכרות עשתה לה והיא נבעלת לו בכל יום. אמר להם הרי הוא אומר וכתת את נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטירים לו ויקראו לו נחשתן. א״ל משם ראיה הרי הוא אומר ויאמר י״י אל משה עשה לך שרף משלך ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ובדין הוא דכתותי נמי לא הוה צריך, אלא כיון דחזא חזקיה דקא טעו בתריה ישראל עמד וכתתו. אמר להם הרי הוא אומר ויעזבו פלשתים את עצביהם וישאם דוד ואנשיו, מאי משמע דהאי וישאם לישנא דבדרויי הוא, כדמתרגם ר׳ יוסף תזרם ורוח תשאם תבדרינון ורוח תנטלינון ועלעולא תברר יתהון. א״ל משם ראיה הרי הוא אומר ויאמר דוד וישרפם באש מדלא כתיב וישרפם וישאם ש״מ וישאם ממש.
ויסירה מגבירה – מהיות גבירה.
אשר עשתה מפלצת – אמרו רבותינו: מפליא ליצנותא, כמין זכרות עשתה לה, והיא היתה נבעלת לו בכל יום (בבלי עבודה זרה מ״ד.).
He removed from her position of authority. From being queen.
For she had made a fearful image. Our Rabbis stated [that מפלצת is a combination of] מפליא ליצונתא [=extreme lasciviousness]. She made for it a phallic symbol,⁠1 and she would copulate with it every day.⁠2
1. Alternatively, an image that casts fear and dread unto its worshipers (Radak).
2. Maseches Avodah Zarah 44a.
{ויסירה מגבירה} – הסירה מהיות גבירה.
אשר עשתה מפלצות – אמרו רבותינו מפליא ליצנותא כמין זכרות עשתה לו והייתה נבעלת לו בכל יום.
וגם את מעכה אמו – טעמו למה שאמרו: ויסר (מלכים א ט״ט:י״א), אמר כי גם כן הסיר את מעכה אמו, ואחר כך פירש איך הסיר אותה, ואמר: ויסירה מגבירה – כלומר, הסירה מהיות גבירה בעבור שעשתה מפלצת לאשרה.
ופירש מפלצת – עבודת גילולים. קראה מפלצת שהוא לשון אימה ורעדה, כמו: פלצות בעתתני (ישעיהו כ״א:ד׳), לפי שאימתה מוטלת על עובדיה. וכן מזה הטעם נקראו אימים הגלולים, כמו שאמר: ובאמים יתהוללו (ירמיהו נ׳:ל״ח).
וישרוף בנחל קדרון – שרף המפלצת והשליך האפר בנחל קדרון כי עבודת גילולים אסורה בהנאה.
מפלצת לאשירה – אבן ג׳אנח שהגדילה עניינה ויראת בני אדם ממנה במה שנזדמנה מן התכשיטין והכלים בעטרה, והדומה לה כאשר אמר ״ויכרות אסא את מפלצתה וידק וישרף בנחל קדרון״ (דברי הימים ב׳ ט״ו:ט״ז). הלא תראה שאמר ״וידק וישרף״, וזה ממנהג העברים בהגדלת דבר דומה לאמרו ״הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת״ (מלכים ב׳ ד׳:י״ג). ותרגום ״דעברת טעותא לאשרתא״. אבן עזרא (אבן עזרא ישעיהו כ״א:ד׳): כדמות תפארת, שהיו הפרסיים מתפארים.
ויסירה מגבירה – הסירה מהיות גביר׳ כדי שלא תביא העם לעבוד ע״ג.
מפלצת לאשרה – הוא בנין עשתה לכבוד הע״ג וקראה מפלצת לפי שהוא מביא פלצות וצרות רבות לעובדיו.
ויכרת אסא את מפלצתה – הנה שרף אותה לפי שע״ג היא אסורה בהנאה ולזה השליך עפרה בנחל קדרון שלא יהנו ממנה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

וגם את מעכה – מוסב על ויסר האמור במקרא שלפניו, לומר וגם את מעכה הסיר, וחוזר ומפרש שהסרתה היתה מהיות עוד גבירה ומושלת, לבל תסית אנשים לעבודת כוכבים.
אשר עשתה – בעבור אשר עשתה מפלצת, והיא דמות מה, להיות דבר נוסף אל האשרה, וכמו שעבודת גלולים נקראים עצבים, ועל שם שמעציב לב עובדיהם, כן יקרא מפלצת, כי מביא רעדה, כי היא מלשון פלצות בעתתני (ישעיהו כ״א:ד׳), ובעבור זה יקראו אימים, כמו שנאמר: ובאימים יתהללו (ירמיהו נ׳:ל״ח).
וישרוף בנחל קדרון – רוצה לומר: שרפה והשליך עפרה לנחל קדרון, כי אפר עבודת כוכבים אסורה בהנאה.
השאלות:
מ״ש וגם את מעכה אמו חסר נשוא המאמר.
וגם שיעור הכתוב ויסר את הגלולים ואת מעכה אמו שהיתה ג״כ מן הגלולים שהיו משתחוים לה לשם עבודה או שהיתה קדשה לע״ז וגם הסירה מגבירה וגם הסיר מפלצתה, שהיה שייך לעבודתה או אל היותה קדשה לאשרה.
מפלצת – כמו תועבת מצרים (פרשת וארא) במקום אלהי מצרים, לשון בזיון, צלם הראוי להיות נפרץ ונכרת (בחילוף אותיות), או המחריד ומפחיד לשון פלצות (תהלים נ״ה:ו׳), אם מחמת דמותו שעשאוהו בכונה כעור ורע, או מפני תשמישו הנמאס לניאוף וזנות, ואליל האשרה היתה הלבנה ולאורה יראו צללי האילנות כצללי ענקים ורפאים, וע״כ עשו לה גם כן צלם מפחיד מחמת רוע מראהו.
מגבירה – עיין מ״ש למעלה י״א:י״ט.
וְגַם אֶת מַעֲכָה אִמּוֹ – סָבָתוֹ1 וַיְסִרֶהָ – הסיר2 מִהיות3 גְּבִירָה ומושלת, לבל תסית אנשים לעבודת כוכבים4, וזאת על אֲשֶׁר עָשְׂתָה מִפְלֶצֶת – דמות5 עבודה זרה6, לָאֲשֵׁרָה, וַיִּכְרֹת אָסָא אֶת מִפְלַצְתָּהּ וַיִּשְׂרֹף את המפלצת7 והשליך את עפרה8 בְּנַחַל קִדְרוֹן:
1. ראה לעיל בפס׳ י׳.
2. רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם.
3. רש״י.
4. רלב״ג, מצודת דוד.
5. אמרו רבותינו (עבודה זרה מד.), כמין זכרות עשתה לה, והיא היתה נבעלת לו בכל יום, רש״י. וקראה מפלצת שהוא לשון אימה ורעדה, לפי שאימתה מוטלת על עובדיה רד״ק.
6. מצודת דוד.
7. רד״ק.
8. כי אפר עבודת כוכבים אסורה בהנאה, רד״ק, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יד) וְהַבָּמ֖וֹת לֹא⁠־סָ֑רוּ רַ֣ק לְבַב⁠־אָסָ֗א הָיָ֥ה שָׁלֵ֛ם עִם⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ כׇּל⁠־יָמָֽיו׃
But the high places were not taken away; nevertheless the heart of Asa was whole with Hashem all his days.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״גאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וּבָמָתָא לָא עַטְרָא לְחוֹד לִבָּא דְאָסָא הֲוָה שְׁלִים בִּדְחַלְתֵּיהּ דַייָ כָּל יוֹמוֹהִי.
והבמות לא סרו – במות היחיד שהורגלו ליקרב עליהן לשמים משחרבה שילה עד שנבנה הבית, שהיו הבמות מותרות, לא סרו עתה, ואף על פי שנאסרו משנבנה הבית, והיו ענושים עליה כרת.
[However] the [private] altars he did not remove. The private altars upon which they had become accustomed to sacrifice to Heaven since Shiloh had been destroyed until the Beis [Hamikdosh] was built, when private altars were permissible, were not removed now, even though they were forbidden once the Beis [Hamikdosh] was built, and they were punished by premature death because of it.
והבמות לא סרו – במות יחיד שהורגלו לקטר עליהם לשמים משחרבה שילה עד שנבנה הבית שהיו הבמות מותרות להם לא סרו עתה אעפ״י שנאסרו הבמות משנבנה הבית והיו ענושים עליהם כרת.
והבמות לא סרו – ידמה שאלו הבמות היו מזבחים בהם לש״י כמו שהיו עושין קודם בנין בית המקדש ובזה היו חוטאי׳ העם אך הבמות שהיו עובדים בהם ע״ג סרו כמו שהתבאר בספר ד״ה.
וזכר שהבמות לא סרו והיו העם מעלים עליהם, לא לשם ע״ז כי אם לשם ה׳ כמו שהיו עושים קודם בנין בית המקדש, ובזה היו חוטאים, לפי שכאשר נבנה בית ה׳ נאסרו הבמות כלם, כמ״ש הכתוב (דברים י״ב י״ג) השמר לך פן תעלה עולותיך וגו׳, כי אם אל המקום אשר יבחר ה׳ וגומר, אבל עכ״ז היה לבב אסא שלם עם ה׳ כל ימיו.
והבמות – אשר היו עשויות לשמים, ולפי שכאשר נבנה הבית נאסרו הבמות בכל מקום, לזה יחשב לחטא.
והבמות וגו׳ – בזה חטא שהתיר לאחרים שיזבחו בבמות לה׳, רק הוא לא זבח כי אם בבית המקדש ולא נתפתה אחר ניאופי האלילים, ובדברי הימים ט״ו:י״ז כתוב והבמות לא סרו מישראל.
וְאולם הַבָּמוֹת יחיד שהורגלו להקריב עליהם לה׳1 לֹא סָרוּ – הוּסְרוּ2 למרות שנאסרו (באיסור כרת) מאז שנבנה בית המקדש3, רַק – אך לְבַב אָסָא הָיָה שָׁלֵם עִם יְהוָה כָּל יָמָיו:
1. רש״י, מצודת דוד.
2. אבל הבמות שהיו עובדים בהם ע״ג סרו כמו שהתבאר בספר דברי הימים, רלב״ג.
3. רש״י, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״גאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טו) וַיָּבֵא֙ אֶת⁠־קׇדְשֵׁ֣י אָבִ֔יו [וְקׇדְשֵׁ֖י] (וקדשו) בֵּ֣ית יְהֹוָ֑הי״י֑ כֶּ֥סֶף וְזָהָ֖ב וְכֵלִֽים׃
And he brought into the house of Hashem the things that his father had consecrated, and the things that he had consecrated, silver, and gold, and vessels.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וְאַיְתֵי יַת קוּדְשֵׁי אָבוּהִי וְקוּדְשׁוֹהִי לְבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ כַּסְפָּא וְדַהֲבָא וּמָנַיָא.
ויבא את קדשי אביו וקדשי בית י״י – ובדברי הימים כת׳: ויבא את קדשי אביו וקדשיו בית האלהים (דברי הימים ב ט״ו:י״ח).
וקדשי בית י״י – ר״ל: וקדשי עצמו, וחסר הנסמך, כמו: ושכורת ולא מיין (ישעיהו נ״א:כ״א). וכן הוא בדברי הימים: וקדשיו (דברי הימים ב ט״ו:י״ח), וכתרגום יונתן: וקדשוהי לבית מקדשא די״י. ובקצת ספרים: וקדשו – כתיב, וקרי – וקדשיו.
ויבא את קדשי אביו – שהקדיש אחר קחתם שישק, והוא מחובר עם הפסוקים שלמטה. ובדברי הימים מוכיח כי הביאם בבית יי׳ ובסוף ימיו שלחם לבן הדד שוחד (דברי הימים ב׳ ט״ז:ב׳).
ויבא את קדשי אביו וקדשי בית י״י – הרצון בו שכבר הביא בית י״י קדשי אביו וקדשי עצמו. ולזה הוא קרי וקדשיו וכן כתוב בד״ה.
והביא את קדשי אביו וכל שאר הקדשים אל בית ה׳, וכ״כ בד״ה (דברי הימים ב ט״ו י״ט) וקדשיו. ולי נראה שאביה אביו ורחבעם הוציאו מבית ה׳ דברי הקדש מהאוצרות, וזכר כאן שאסא הביא שמה אוצרות אביו ואוצרות בית ה׳ אשר הוציאו אבותיו משם, ויהי׳ שעורו ויבא אסא לה׳ שזכר למעל׳ את קדשי אביו וקדשי בית ה׳, שכלם הביאם לפניו ית׳ אל ביתו. והנה בד״ה (שם) כתוב הערי׳ אשר בנה המל׳ אסא ואנשי חיל אשר הכין, והמלחמ׳ אשר הי׳ לו עם הכושיים, והנבואה אשר באהו עליו, ואיך נגפם השם ית׳ לפניו, והתפלות אשר התפללו עליו וההודאות אשר נתנו לו ית׳ על התשועה, והקרבנות אשר העלו בבית ה׳, אבל הדברים האלה לא כתבם הנביא פה בספר מלכים, כי הי׳ כוונתו בספורים האל׳ זולת מה שכוון בהם עזרא הסופר בכתבו ספר ד״ה, כי הוא כוון לספר שם המעלות והתושבחות שהיו במל׳ יהודה ועם זה תכונותיהם הטובה היא אם רעה, והנביא בכאן בספר מלכים לא כוון לספר גדולתם ומעלתם כ״א הסתעפותם וזמניהם וצדקתם או רשעתם לא לדבר אחר, ולזה זכר בענין אסא ישרו וצדקת לבבו.
וקדשו – וקדשי ק׳.
קדשי אביו – אולי אחר שהקדיש, חזר ולקחם מן ההקדש, והביאם אסא לבית ה׳.
וקדשי וכו׳ – רוצה לומר: גם קדשיו הביא בית ה׳, ובדברי הימים (דברי הימים ב ט״ו:י״ח) נאמר וקדשיו.
וקדשי – כתיב וקדשו והראוי וקדשיו, מה שהקדיש אביו ומה שהקדיש הוא וכן הוא בדברי הימים שם פסוק י״ח.
בית ה׳ – כמו בבית ה׳.
וַיָּבֵא – והביא אסא אֶת קָדְשֵׁי אָבִיו1 וְקָדְשֵׁי (וקדשו כתיב) עצמו2 לְבֵּית יְהוָה, כֶּסֶף וְזָהָב וְכֵלִים יקרים:
1. יתכן שאחר שהקדישם אביו, חזר ולקחם מן ההקדש, והביאם אסא לבית ה׳, מצודת דוד.
2. תרגום, רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד. וכן כתוב בדברי הימים ב פרק טו פס׳ יז ״וְקָדָשָׁיו״.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טז) וּמִלְחָמָ֨ה הָיְתָ֜ה בֵּ֣ין אָסָ֗א וּבֵ֛ין בַּעְשָׁ֥א מֶלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל כׇּל⁠־יְמֵיהֶֽם׃
And there was war between Asa and Baasa king of Israel all their days.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י אבן כספימנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וּקְרָבָא הֲוַת בֵּין אָסָא וּבֵין בַּעְשָׁא מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל כָּל יוֹמֵיהוֹן.
בין אסא ובין בעשא – עדיין לא נזכר בעשא שכונתו להשלים קצת מלכי [בית] דוד שמלכו בימי ירבעם, ואחר ישוב לומר ונדב בן ירבעם (מלכים א ט״ו:כ״ה), ויזכור אז ענין בעשא, אבל זכרו בזה מעט לזווג ענין אסא עמו.
בעשא מלך ישראל – בנוסחאות כ״י כולם העי״ן בשוא לבדו וכך הם במקצת דפוסים.
ובין בעשא – אשר מלך אחר נדב בן ירבעם, כאשר יאמר למטה.
כל ימיהם – מן העת שהתחילו.
ומלחמה היתה שהגם שכתוב בד״ה שלא היתה מלחמה עד שנת ט״ו למלכותו בכ״ז היו קטטות ביניהם תמיד ובשנת ט״ו היתה המלחמה הגדולה ויתר הכתובים עד פסוק כ״ג התבאר בפרושי לד״ה.
וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אָסָא מלך יהודה וּבֵין בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל (אשר מלך אחר נדב בן ירבעם1), ומעת שהתחילה המלחמה ביניהם לא הפסיקה2 כָּל יְמֵיהֶם3:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. והגם שכתוב בדברי הימים שלא היתה מלחמה עד שנת חמש עשרה למלכותו, בכל זאת קטטות ביניהם היו תמיד, ובשנת החמש עשרה היתה המלחמה הגדולה ביניהם, מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י אבן כספימנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יז) וַיַּ֨עַל בַּעְשָׁ֤א מֶֽלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵל֙ עַל⁠־יְהוּדָ֔ה וַיִּ֖בֶן אֶת⁠־הָרָמָ֑ה לְבִלְתִּ֗י תֵּ֚ת יֹצֵ֣א וָבָ֔א לְאָסָ֖א מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
And Baasa king of Israel went up against Judah, and built Ramah, to prevent any from going out or coming in to Asa king of Judah.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
(יז-כד) מלחמת אסא ובעשא * – דברי הימים ב ט״ז:א׳-י״ד
וּסְלִיק בַּעְשָׁא מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל עַל דְבֵית יְהוּדָה וּבְנָא יַת רָמָתָא בְּדִיל דְלָא לְמִשְׁבַּק לְמִתַּן נָפִיק וְעָלֵיל לְאָסָא מַלְכָּא דְבֵית יְהוּדָה.
ויעל בעשא מלך ישראל ויבן את הרמה – יש ספק במה שכתוב בזה בספר ד״ה כי שם כתוב שזה היה בשנת שלשי׳ ושש למלכות אסא וכבר מצאנו כי בשנת שלש למלכות אסא מלך בעשא ולא מלך בעשא כי אם ארבע ועשרים שנה ואיך יתכן עם זה שתהיה זאת המלחמות בשנת שלשים ושש למלכות אסא ואולם התר זה הספק הוא לפי מה שאומר והוא שכבר שקטה הארץ מכל מלחמה עשר שנים בימי אסא כמו שכתוב בספר ד״ה וכראות ישראל הצלחתו בקבצו אליו רבים מישראל בחמש עשרה שנה במלכו כי אז נלחם עם ישראל והביאו שלל רב כמו שכתוב שם ושם כתוב ומלחמה לא היתה עד שלשים וחמש שנה למלכות אסא והרצון בו שלא היתה מלחמה לו עם ישראל קודם זה כי לא יתכן לומר שלא היתה לו מלחמה כלל כי לא שקטה הארץ בימיו כי אם עשר שנים וכאשר התישב זה הוא מבואר שמה שאמר עד שלשים וחמש שנה למלכות אסא הוא שנת חמש עשרה שנה למלכות אסא כי אז היתה לו מלחמה עם ישראל ואמנם מנה שלשים וחמש שנה מעת החלק המלכות כי כבר היו עשרים שנה לרחבעם ואבים ולאסא חמש עשרה והנה בשנת שש עשרה לאסא בנה בעשא את הרמה ואחשוב שמנה מעת החלק המלכות כי מה שעשה אסא על דבר בניית הרמה סבב גם כן החלק המלכות כי כבר החל המלכות לשוב לו קודם זה כמו שזכרנו ובעבור זה החטא נשארה המלכות נחלקת כבראשונה והנה זה החטא היה ששם בשר זרועו במה ששלח אל בן הדד מלך ארם ולא בטח בי״י אשר הפיל מחנה הכושיים לפניו ואחשוב שלזאת הסבה חלה את רגליו לעת זקנתו כי הוא שלח זה אל בן הדד כאילו לא היו לו רגלים ללכת במלחמה ולזה סבב הש״י שחלש כח רגליו לעת זקנתו.
וזכר מיד אח״ז במה חטא לאלהים, והוא שבעשא מלך ישראל אשר הי׳ בזמנו ובהיותם במלחמה עלה בעשא זה על יהודה והיה בונה מבצר עיר ומגדל ברמה, כדי שלא יוכל העם לצאת ולבא בירושלם.
הרמה – בנין רם.
את הרמה – מגדל גבוה בנה מול שערי ירושלים, להשליך ממנו אבנים ליוצא ולבא.
הרמה – מבצר במקום רם על תחום יהודה, אולי הליך עוברת תחתיו, ואנשי צבאו היו יכולים ממרום מצודתם למנוע אנשי יהודה מעבור.
וַיַּעַל בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל למלחמה עַל יְהוּדָה, וַיִּבֶן בניין גבוה1 אֶת הָרָמָה – שהיה מגדל גבוה מול שערי ירושלים ממנו היו משליכים אנשי בעשא אבנים2 לְבִלְתִּי תֵּת יֹצֵא וָבָא לְאנשי אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה בירושלים:
1. מצודת ציון.
2. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יח) וַיִּקַּ֣ח אָ֠סָ֠א אֶת⁠־כׇּל⁠־הַכֶּ֨סֶף וְהַזָּהָ֜ב הַנּוֹתָרִ֣ים׀ בְּאוֹצְר֣וֹת בֵּית⁠־יְהֹוָ֗הי״י֗ וְאֶת⁠־אֽוֹצְרוֹת֙ בֵּ֣ית [הַמֶּ֔לֶךְ] (מלך) וַֽיִּתְּנֵ֖ם בְּיַד⁠־עֲבָדָ֑יו וַיִּשְׁלָחֵ֞ם הַמֶּ֣לֶךְ אָסָ֗א אֶל⁠־בֶּן⁠־הֲ֠דַ֠ד בֶּן⁠־טַבְרִמֹּ֤ן בֶּן⁠־חֶזְיוֹן֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם הַיֹּשֵׁ֥ב בְּדַמֶּ֖שֶׂק לֵאמֹֽר׃
Then Asa took all the silver and the gold that were left in the treasures of the house of Hashem, and the treasures of the king's house, and delivered them into the hand of his servants; and king Asa sent them to Ben-hadad, the son of Tabrimmon, the son of Hezion, king of Aram, that dwelled at Damascus, saying,
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

וּנְסֵיב אָסָא יַת כָּל כַּסְפָּא וְדַהֲבָא דְאִשְׁתָּאֲרוּ בְּאוֹצְרוֹת בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ וְיַת אוֹצָרֵי בֵּית מַלְכָּא וּמְנִינוּן בִּידָא דְעַבְדוֹהִי וְשַׁדְרִינוּן מַלְכָּא אָסָא לְוַת בַּר הֲדַד בַּר טַבְרִימוֹן בַּר חֶזְיוֹן מַלְכָּא דַאֲרָם דְיָתֵיב בְּדַמֶשֶׂק לְמֵימָר.
הנותרים באוצרות י״י – לפי שלקח שישק מלך מצרים אוצרות בית י״י אמר: הנותרים, כי לא לקחם כלם.
(יח-יט) הארבעה עשר הוא להודיע שאין ראוי לאדם שישים בשר זרועו אבל ראוי שישים בי״י מבטחו כל שכן כשמצא עצמו נעזר בו יתברך ולזה תמצא שנענש אסא בששם בשר זרועו בששלח אל בן הדד מלך ארם כסף וזהב שיפיר בריתו את בעשא מלך ישראל כדי שיסור מעליו כמו שנזכר בספר ד״ה ולזא׳ הסבה גם כן ידמה שחלה את רגליו כמו שבארנו.
(יח-יט) והנה אסא לא דרש את ה׳ עליו ולא התפלל אליו להשיב דעתו וגם לא יצא להלחם בו, אבל לקח כל הכסף והזהב הנותרים באוצרות בית ה׳ וישלחם אל מלך ארם כדי שיעלה על ערי ישראל, באופן שיעל׳ בעשא מעליו.
בית מלך – המלך ק׳.
הנותרים – מה שלא לקח שישק, ועם שנאמר למעלה (מלכים א י״ד:כ״ו) שאת הכל לקח, הנה לא לקח אלא מה שמצא, ונשאר עוד מה שלא מצא.
הנותרים – בנין הרמה ע״י בעשא לא היה על שנת ל״ו למלכות אסא (עיין בדברי הימים), א״כ נשתמשו לצורך בית המקדש מקדשי אבים ומקדשי אסא בשנים שהיה שלום בארץ, ומה שנותר בקדשים ההם לקח עתה אסא ושלח לבן הדד, ולפרש הנותרים ממה שלקח שישק נ״ל רחוק, שלמעלה (י״ד:כ״ו) הוא אומר שלקח הכל.
טברמן – טוב וידיד בעיני אלהיו רמון (מלכים ב׳ ה׳:י״ח).
וַיִּקַּח אָסָא אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הַנּוֹתָרִים שלא לקח שישק בימי רחבעם (כי לא מצאו)⁠1 בְּאוֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ (מלך כתיב) וַיִּתְּנֵם בְּיַד עֲבָדָיו, וַיִּשְׁלָחֵם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶל בֶּן הֲדַד בֶּן טַבְרִמֹּן בֶּן חֶזְיוֹן מֶלֶךְ אֲרָם הַיֹּשֵׁב בְּדַמֶּשֶׂק, וציווה לעבדיו לֵאמֹר לו:
1. לעיל פרק יד פס׳ כו׳, רד״ק, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יט) בְּרִית֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ בֵּ֥ין אָבִ֖י וּבֵ֣ין אָבִ֑יךָ הִנֵּה֩ שָׁלַ֨חְתִּי לְךָ֥ שֹׁ֙חַד֙ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֵ֣ךְ הָפֵ֗רָה אֶת⁠־בְּרִֽיתְךָ֙ אֶת⁠־בַּעְשָׁ֣א מֶלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל וְיַעֲלֶ֖ה מֵֽעָלָֽי׃
"There is a treaty between me and you, between my father and your father; behold, I have sent to you a present of silver and gold; go, break your treaty with Baasa king of Israel, that he may depart from me.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

קְיָם בֵּינִי וּבֵינָךְ וּבֵין אַבָּא וּבֵין אֲבוּךְ הָא שַׁדְרֵית לָךְ שׁוֹחָדָא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא אֱזִיל אַשְׁנֵי יַת קְיָמָךְ עִם בַּעְשָׁא מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל וְיִסְתַּלֵק מִנִי.
הפרה את בריתך – שיש לך עמו והלחם עמו עד שיעלה מעלי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

ובינך – בדפוסים ראשונים וברוב ספרים כ״י מדוייקים בלא יו״ד אחר הנו״ן וכן כתב רש״י על פסוק ישפט ה׳ ביני ובינך שבמקרא חסר יו״ד בין הנו״ן והכ״ף וזה מלא וכו׳.
הפרה – ענין בטול.
ויעלה מעלי – רצה לומר: הלחם עמו שיעלה מעלי.
בוא נכרות בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֶךָ כפי שהיה בֵּין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ כי לא תִּלָּחֵם בעם ישראל, הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ שֹׁחַד כֶּסֶף וְזָהָב ומשכך לֵךְ הָפֵרָה – בָּטֵל1 אֶת בְּרִיתְךָ אשר כרתת אֶת עִם בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְהילחם עימו2 שֶׁיַעֲלֶה מֵעָלָי – שיעזוב את שטחי:
1. מצודת ציון.
2. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(כ) וַיִּשְׁמַ֨ע בֶּן⁠־הֲדַ֜ד אֶל⁠־הַמֶּ֣לֶךְ אָסָ֗א וַ֠יִּשְׁלַ֠ח אֶת⁠־שָׂרֵ֨י הַחֲיָלִ֤ים אֲשֶׁר⁠־לוֹ֙ עַל⁠־עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּךְ֙ אֶת⁠־עִיּ֣וֹן וְאֶת⁠־דָּ֔ן וְאֵ֖ת אָבֵ֣ל בֵּֽית⁠־מַעֲכָ֑ה וְאֵת֙ כׇּל⁠־כִּנְר֔וֹת עַ֖ל כׇּל⁠־אֶ֥רֶץ נַפְתָּלִֽי׃
And Ben-hadad listened to King Asa, and sent the captains of his armies against the cities of Israel, and smote Ijon, and Dan, and Abel-beth-maacah, and all Chinneroth, with all the land of Naphtali.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

וְקַבֵּל בַּר הֲדַד מִן מַלְכָּא אָסָא וּשְׁדַר יַת רַבָּנֵי חֵילְוָתָא דִילֵיהּ עַל קִרְוֵי יִשְׂרָאֵל וּמְחָא יַת עִיוֹן וְיַת דָן וְיַת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְיַת כָּל גִינוֹסַר עַל כָּל אֲרַע שִׁבְטָא דְבֵית נַפְתָּלִי.
אבל בית מעכה – הוא אבל מים הנזכרת בדברי הימים (דברי הימים ב ט״ז:ד׳).
ואת כל כנרות – קבוץ כנרת.
וזה תרגום יונתן: גינוסר, והיא ארץ שמנה מאד. ורז״ל הפליגו בספור שבח פירותיה.
והקבוץ, רצה לומר שהיו מקומות נחלקים, וכלם היו שמנים.
על כל ארץ נפתלי – כמו: עם. וכן: ויבאו האנשים על הנשים (שמות ל״ה:כ״ב) – עם הנשים. ובדברי הימים: ואת כל מסכנות ערי נפתלי (דברי הימים ב ט״ז:ד׳).
וכן עשה שעלה מלך ארם ויך את עיון ואת דן ואת אבל בית מעכה שהוא אבל מים הנזכר בד״ה (דברי הימים ב ט״ז ד׳), ואת כל כנרות שהיא ארץ שמנה, ורז״ל (בר׳ פר׳ צ״ח דף קי״א ע״א) הפליגו בספו׳ שבח פירותי׳ ואמרו שהיו מקומות נחלקים שמנים וטובים כלם, על כל ארץ נפתלי, ר״ל ועל כל ארץ נפתלי, וחסר וי״ו התוספת:
ואת כל כנרות – בספרים כ״י מדוייקים הכ״ף במאריך והנון רפה ובשו״א לבד ומקצת ספרים בחטף פתח וכמוהו כנרות דיהושע סי׳ י״א וסימן י״ב כמ״ש שם והם שלשה על פי המסורת.
כל כנרות – כל המקומות אשר במחוז כנרות.
על כל – עם כל ארץ וכו׳.
ואת כל כנרות – כל הערים שעל ים כנרות הוא ימה של טבריא.
וַיִּשְׁמַע בֶּן הֲדַד מלך ארם אֶל – בקול הַמֶּלֶךְ אָסָא, וַיִּשְׁלַח אֶת שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר לוֹ עַל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּךְ – וְהִכָּה אֶת עִיּוֹן וְאֶת דָּן וְאֵת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה1 וְאֵת כָּל המקומות שבמחוז2 כִּנְרוֹת – כִּנֶּרֶת3 היא ארץ גִּנוֹסַר4 עַל – עִם5 כָּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי:
1. היא אָבֵל מָיִם הנזכרת בדברי הימים ב׳ פרק טז פס׳ ד׳, רד״ק.
2. מצודת דוד.
3. רד״ק.
4. תרגום יונתן.
5. רד״ק, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כא) וַֽיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ בַּעְשָׁ֔א וַיֶּחְדַּ֕ל מִבְּנ֖וֹת אֶת⁠־הָרָמָ֑ה וַיֵּ֖שֶׁב בְּתִרְצָֽה׃
And it came to pass, when Baasa heard of it, that he stopped building Ramah, and dwelled in Tirzah.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

וַהֲוָה כַּד שְׁמַע בַּעְשָׁא וְאִתְמְנַע מִלְמִבְנֵי יַת רָמָתָא וִיתֵב בְּתַרְעִיתָא.
וישב בתרצה – ר״ל ישב לו בעירו, כי שם היה מלך, כמו שכתוב למטה. ולא רצה להלחם עוד עם מלך יהודה כי בסוף ימיו היתה מלחמה זאת.
ויונתן תרגם: ויתיב בתרעיתא, תרגם: בתרצה – מן: עשוק ורצוץ (דברים כ״ח:ל״ג), כלומר ישב לו ירא וחרד ורצוץ מפני מלך ארם.
ובעשא כששמע זה חדל לבנות הרמה וילך לשבת בתרצה כי שם היה ביתו, ולא רצה להלחם עוד עם אסא, ויונתן תרגם בתרצה תרעתא, כלומר שישב עשוק ורצוץ כל ימיו מפני מלך ארם:
ויחדל מבנות את הרמה – באיזה דפוסי׳ קדומים כתוב מבנות הרמה בלא מלת את ובטלים הם אצל רבים שכתוב בהם מלת את.
בתרצה – שהיתה עיר המלוכה.
בתרצה – מקום מבצר פן יבאו לו אויבים מצפון ומדרום.
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ בַּעְשָׁא כי נלחם נגדו בן הדד מלך ארם, וַיֶּחְדַּל מִבְּנוֹת אֶת הָרָמָה מול שערי ירושלים1, וַיֵּשֶׁב יָרֵא וְחָרֵד2 בְּתִרְצָה עירו3 שהיתה עיר המלוכה4, ולא רצה להלחם עוד עם מלך יהודה5:
1. ראה לעיל בפס׳ יז׳.
2. תרגום יונתן.
3. רד״ק.
4. מצודת דוד.
5. רד״ק.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כב) וְהַמֶּ֨לֶךְ אָסָ֜א הִשְׁמִ֤יעַ אֶת⁠־כׇּל⁠־יְהוּדָה֙ אֵ֣ין נָקִ֔י וַיִּשְׂא֞וּ אֶת⁠־אַבְנֵ֤י הָֽרָמָה֙ וְאֶת⁠־עֵצֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר בָּנָ֖ה בַּעְשָׁ֑א וַיִּ֤בֶן בָּם֙ הַמֶּ֣לֶךְ אָסָ֔א אֶת⁠־גֶּ֥בַע בִּנְיָמִ֖ן וְאֶת⁠־הַמִּצְפָּֽה׃
Then King Asa made a proclamation to all of Judah; no one was exempted; and they carried away the stones of Ramah and its timber with which Baasa had built; and King Asa built with it Geba of Benjamin and Mizpah.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

וּמַלְכָּא אָסָא כְּנַשׁ יַת כָּל דְבֵית יְהוּדָה לֵית דִנְקֵי וּנְטַל יַת אַבְנֵי רָמָתָא וְיַת אֲעָהָא דִי בְנָא בַּעְשָׁא וּבְנָא בְהוֹן מַלְכָּא אָסָא יַת גִבְעֲתָא דִבְנֵי בִנְיָמִן וְיַת מִצְפַּיָא.
אין נקי – אפילו חתן מחדרו, שנאמר בו: נקי יהיה לביתו שנה אחת (דברים כ״ד:ה׳).
There will be no exceptions. Even a bridegroom from his chamber,⁠1 concerning whom it is stated, "he shall be free for his home one year.⁠"2
1. Not even Torah scholars were exempt and Asa was punished for this. See Maseches Sotah 10a.
2. Devarim 24:5.
אין נקי – אפילו חתן מחדרו שנאמר בו: נקי יהיה לביתו שנה אחת (דברים כ״ד:ה׳). כתיב בדברי הימים: ומלחמה לא היתה עד שנת שלשים וחמש למלכות אסא (דברי הימים ב ט״ו:י״ט), ותניא בסדר עולם: בשנת שלשים ושש למלך אסא עלה בעשא בן אחיה מלך ישראל על יהודה ויבן את הרמה וגומר (דברי הימים ב ט״ז:א׳) – איפשר לומר כן, והלא אסא קבר את בעשא בשנת עשרים ושש למלכותו (מלכים א ט״ז:ח׳)? אלא מה ת״ל בשנת שלשים ושש (דברי הימים ב ט״ז:א׳) – כנגד שלשים ושש שנתחתן שלמה בבת פרעה, וכנגד שלשים ושש שנים שנגזרה גזירה על מלכי ארם להיותם שוטנים לישראל, ובאחרונה ליפול ביד בית דוד, לכך נאמר בשנת שלשים ושש שנה למלך אסא (דברי הימים ב ט״ז:א׳) – בשנת ששא עשרה למלכותו, מאחר שנפל זרח מלך כוש בידו, הוא שנת שלשים ושש לשלמה משמת. בשנת שש עשרה לאסא כרתו ברית מלך ישראל ומלך ארם לעלות ולהתגרות באסא, וקילקל אסא שנא׳: ויקח אסא את כל הכסף והזהב הנמצא באוצרות בית י״י וגומר, ברית ביני ובינך וגו׳, וישמע בן הדד אל המלך אסא וגומר, ויהי כשמוע בעשא ויחדל מבנות וגו׳ (מלכים א ט״ו:י״ח-כ״א). בעת ההיא בא חנני הרואה אל המלך אסא ויאמר אליו בהשענך על מלך ארם ולא נשענת על י״י אלהיך על כן נמלט חיל מלך ארם מידך הלא הכושים והלובים היו לחיל רב לרכב ולפרשים להרבה מאוד ובהשענך על י״י וגו׳ (דברי הימים ב ט״ז:ז׳-ח׳). ולא פסקו מלכי ארם מהיות שוטנים לישראל עד מות אחז. ובשנת שלש לאחז כרתו ברית מלך ארם ומלך ישראל לעלות ולהתגרות באחז ולא היתה זכות ביד אחז שיפלו בידו ונפלו שניהם בידי תגלת פלאסר מלך אשור. סליק פירקא.
א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״שבע״.
אין נקי – אפילו חתן שנאמר עליו: נקי יהיה לביתו שנה אחת (דברים כ״ד:ה׳).
אין נקי – לא נשאר מהם נקי שלא בא.
וספר שאסא צוה בכל אנשי ארץ יהודה כשעלה בעשא משם אין נקי, ר״ל שלא ישאר אדם נקי. (סוטה י׳ א׳) (אפילו החתן כל שנתו, שאמרה תורה (דברים כ״ד ה׳) נקי יהי׳ לביתו,) מלכת אל הרמ׳ להביא משם העצי׳ והאבנים אשר הכין בעשא לבנין, ובנה מהם את גבע בנימן ואת המצפה, כי פחד אולי ישוב בעשא לבנות הרמה. והנה נזכר פה הספור הזה, לא להודיע ענין המלחמה הזאת, כי לא היה זה מקומו, כי אם לספר במה חטא לאלהים, כי אחרי שזכר צדקתו ויושרו זכר לעומת זה במה היה חטאו, וכבר נזכר בד״ה (דברי הימים ב ט״ז ז׳) שבעת ההיא בא חנני הרואה אל אסא מלך יהודה ויאמר אליו בהשענך על מלך ארם ולא נשענת על ה׳ אלהיך על כן נמלט חיל מלך ארם מידך, הלא הכושים והלובים היו לחיל לרוב לרכב ולפרשים הרבה מאד ובהשענך על ה׳ אלהיך נתנם בידך, כי ה׳ עיניו משוטטות בכל הארץ להתחזק עם לבבם שלם אליו נסכלת על זאת כי עתה יש עמך מלחמות, וזכר שם שכעס עליו אסא ויתנהו בית המהפכת וגו׳, ולפי שלא נזכרה בכאן מלחמת הכושיים, לכן לא הביא בכאן הנביא כותב הספר זאת הנבואה אשר נבא חנני לאסא על דבר מלך ארם, לפי שהיתה מדברת מתשועת מלחמת הכושיים שלא זכרה. הנך רואה שבא הספור הזה להגיד חטאת אסא, ולכן זכר מלחמת בעשא קודם שיספר המלכתו ולא המלכת נדב שקדם לו, לפי שלא בא הכתוב לספר מלחמות בעשא כי אם להגיד במה חטא אסא ולכן הוצרך להקדים כאן הספור הזה, והותרה בזה השאלה השנית: ואמנם מתי היתה מלחמת בעשא ועלותו לבנות הרמה, קשה להבין מתוך הפסוקים אשר בד״ה וכאן. וה״ר דוד קמחי כתב שמה שאמר הכתוב כאן שבשנת שלש לאסא מלך בעשא, אין פירושו בשנת שלש למלכו כי אם בשנת שלש שהתחיל להלחם עם מלכי ישראל, ונלחם תחלה עם נדב בן ירבעם ולשלש שנים לזה מלך בעשא ונלחם עם אסא, כמו שאמר ומלחמה היתה בין אסא ובין בעשא כל ימיהם, ומלחמה זו שעלה בעשא לבנות הרמ׳ הית׳ בשנת עשרים ושלש למלכו׳ בעשא שהיא שנת שלשים ושלש לתחלת מלכותו של אסא, שהיא שנת חמש ועשרים או שש ועשרים למלחמות אסא, כי שנה שניה של נדב בן ירבעם מנה אותה גם כן לבעשא כי לא שלמה לו השנה, ועשר שנים ששקטה הארץ בתחלת מלכות אסא כמו שאומר בד״ה לא מנה אותם לנדב בן ירבעם, ושתי שנים מהם היו בימי ירבעם, ושמנה שנים לא מלך נדב על ישראל בחזקה ולא מנה אותם לו, ובשנה השנית אחר העשר שנים מלך נדב מלכות שלמה ונלחם עם אסא, וז״ש ונדב בן ירבעם מלך על ישראל בשנת שתים לאסא, כלומר בשנת שתים למלחמות אסא, ובשנת אחת עשרה למלכו התחילו מלחמותיו, וכל החשבונות שאומר בד״ה הם לתחלת מלכותו, וראיה לזה כי שם אומר למלכות אסא, ובחשבונות זה הספר אומר גם כן לאסא, אלו הם דבריו. ולא נתישבה דעתו זו אצלי, אם לפי שעשה הבדל מהשנים שנמנו בכאן למה שנמנו בד״ה, באמרו שהיו אלה למלחמות ואלה לתחלת המלכות, ואם לפי שנצטרך לומר בכאן ששנה הכתוב מנין השנים באסא ממנין השנים של שאר המלכים, כי כלם הם לתחלת מלכותם ושנות אסא היו למלחמותיו, ואם לפי שאומר שעשרה שנים אשר שקטה הארץ בימי אסא היו מהם שמנה בימי נדב ולא נמנו אליו לפי שלא נתחזק במלכותו, ודוחקים אחרים תראה בדבריו כשתעיין בהם על פי הפסוקים. ולכן היותר מתישב אצלי הוא מה שאמרו חז״ל בסדר עולם, (פרק ט״ו ט״ז) שהגזרה שנגזרה על מלכות בית דוד שתתחלק לא היה כי אם לשלשים ושש שנה, ושזה נרמז באמרו בנבואת אחיה לירבעם למען זאת, רצה לומר למען בת פרעה שנשאה שלמה, והנה שלמה מלך ארבעים שנה, ובשנה הרביעית למלכו נתחתן עם בת פרעה, הנה אם כן ישב עמה בנשואין ששה ושלשים שנה, ואותם היתה הגזרה שתתחלק מלכותו, ובימי אסא היה עתיד לחזור אלא שקלקל אסא, שנאמר בד״ה (דברי הימים ב ט״ז א׳) בשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא, ולא היה אלא בשנת שש עשרה לאסא אחרי מלחמת הכושיים, אלא שהיו שלשים ושש שנה למלכות שלמה שהיה עתיד ליקבץ ולהתאחד מלכות ישראל ויהודה, ולפי שנשען אסא על ארם ונתן אוצרות בית ה׳ לבן הדד מלך ארם לא חזרה, לפי ששם בשר זרועו ומן ה׳ סר לבו, ולזאת הסבה ג״כ חלה את רגליו, מד׳ כנגד מד׳, הוא שלח אל מלך ארם שיושיעהו, כאלו לא היו לו רגלים ללכת להלחם בבעשא, היה מענשו שחלשו רגליו ונחלה, ולפ״ז ידענו שמה שכתוב בד״ה ובשנת שלשים ושש עלה בעשא, שלא היה מנין השנים האלה למלכותו, כי הנה בשנת שלש למלכות אסא מלך בעשא והיה המלכתו ארבע ועשרים שנה, ובהיות זה כן הי׳ בלתי אפשר שבשנת שלשים ושש למלכו תהי׳ מלחמת בעשא, כי הנה הוא מת בשנת שבע ועשרים שנה למלכות אסא, אבל היו אותם שלשים ושש שנה מעת חלוק המלכות, לפי שהעשרה שנים הראשונים שמלך אסא שקטה הארץ מכל מלחמה כמו שנזכר בד״ה, ואח״ז הי׳ מלחמת הכושיים ותשועת ה׳ הגדולה בה, ובראות ישראל הצלחת אסא נאספו עליו רבים משאר השבטים לחמש עשרה שנה למלכו, כמ״ש שמה ויקבוץ את כל יהודה ובנימן והגרים עמהם מאפרים ומנשה ומשמעון כי נפלו עליו מישראל לרוב בראותם כי ה׳ עמו, ויקבצו ירושלם בחדש השביעי לשנת חמש עשרה למלכות אסא וגו׳, ואח״ז עלה בעשא לבנות הרמה, ועם היות שהיו לאסא מלחמות עם שאר האומות הנה עם ישראל לא היו לו מלחמות עד שנת שלשים וחמש שנה, וזהו שכתוב שם ומלחמה לא היתה עד שנת שלשים וחמש למלכות אסא וגו׳, שאז התחילו המלחמות בין יהודה וישראל. הנה התבאר מזה שמלחמת בעשא לא היתה כ״א בשנת החמש עשרה שנה למלכות אסא, שהיתה ששה ושלשים לחלוק המלכות כדבריהם ז״ל, כן ראוי שיובנו הפסוקים והוא דעת אמתי ומוכרח כמו שאמרתי, והותר׳ בכאן השאלה השלישי׳: ולפי שהנביא לא ראה לכתוב בכאן בנין הערים ולא מלחמת הכושיים ושאר המלחמות אשר עשה אסא.
השמיע – הכריז להשמיע.
אין נקי – לבל יהיה מי מכולם, נקי ונפטר מלבוא.
וישאו וגו׳ – הרסו מה שבנה ולקחו מה שמוכן לכלות הבנין.
וְהַמֶּלֶךְ אָסָא הִשְׁמִיעַ – הכריז1 אֶת – בְּכָּל יְהוּדָה אֵין – כי לא יהיה נָקִי – איש פָּטוּר מלבצע את מלאכת נשיאת האבנים והעצים של הָרָמָה2, ואפילו חתן מחדרו3, וַיִּשְׂאוּ – ואכן נשאו יהודה אֶת אַבְנֵי הָרָמָה וְאֶת עֵצֶיהָ אֲשֶׁר בָּנָה בהם בַּעְשָׁא את הָרָמָה, וַיִּבֶן בָּם – ובנה בהם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶת הישוב גֶּבַע בִּנְיָמִן וְאֶת הַמִּצְפָּה:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. רש״י, רד״ק.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כג) וְיֶ֣תֶר כׇּל⁠־דִּבְרֵֽי⁠־אָ֠סָ֠א וְכׇל⁠־גְּב֨וּרָת֜וֹ וְכׇל⁠־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה וְהֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֔ה הֲלֹא⁠־הֵ֣מָּה כְתוּבִ֗ים עַל⁠־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה רַ֚ק לְעֵ֣ת זִקְנָת֔וֹ חָלָ֖ה אֶת⁠־רַגְלָֽיו׃
Now the rest of all the acts of Asa, and all his might, and all that he did, and the cities which he built, are they not written in the book of the chronicles of the kings of Judah? But in the time of his old age, he was diseased in his feet.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

וּשְׁאַר כָּל פִּתְגָמֵי אָסָא וְכָל גְבוּרְתֵּיהּ וְכָל דִי עֲבַד וְקִירְוַיָא דִי בְנָא הֲלָא אִינוּן כְּתִיבִין עַל סְפַר פִּתְגָמֵי יוֹמַיָא לְמַלְכָּא דְבֵית יְהוּדָה לְחוֹד לְעִדַן סִיבְתֵיהּ אִתְמְרַע בְּרִגְלוֹהִי.
רק לעת זקנתו חלה את רגליו – (כתוב ברמז ע״א וברמז קע״ב).
חלה את רגליו – וקורין אותו חולי פודגרא.
וכל גבורתו – במלחמות ובכושיים.
חלה את רגליו – מן רגליו, וכן: הם יצאו את העיר (בראשית מ״ד:ד׳) – מן העיר, והדומים לו.
ובדברי רז״ל: אין נקי (מלכים א ט״ו:כ״ב) – שעשה אנגריא לתלמידי חכמים, ומפני זה נענש וחלה את רגליו, מפני שהעביד בעבודה זו תלמידי חכמים.
חלה את רגליו – ואם עשה הישר בעיני י״י.
אמר בדרך כלל ויתר כל דברי אסא וכל גבורתו והערים אשר בנה הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה, ובד״ה כ׳ למלכי ישראל ומלכי יהודה, לפי שנכתבו עניניו בשני הספרים, אם בספר ד״ה שהיו כותבים למלכי יהודה, ואם בספר האחר מד״ה למלכי ישראל, כי כתבו ג״כ בו דברי אסא למעלתם. ואמרו רק לעת זקנתו חלה את רגליו, נזכר כאן בקוצר, ובד״ה אמר שהי׳ חולי זה בשנת שלשים ותשע למלכותו, ושגם בחליו לא דרש את ה׳ כ״א ברופאים, וגם יחזור לענין בעשא שזכר, ר״ל שכמו שבעלות בעשא לבנות הרמה לא דרש אסא את ה׳, כ״א את מלך ארם ונחשב לו לחטאת, כך בחליו לא דרש את ה׳ כ״א ברופאים, וגם הי׳ זה אליו חטא אחר וחוסר דעת, כי הנה הוא הי׳ בן שמונים שנה, ומה יוכלו הרופאים בדרך טבע לעשות בישיש אחד בחולי ההוא? ולכן היה מהסכלות שלא דרש ביי׳ שהי׳ יכול על הטבעים לרפאותו בדרך נס, ודרש ברופאים אשר כפי דרכי הטבע לא יקח מהם מזור, ונאמר שם ויקברוהו בקברותיו אשר כרה לו בעיר דוד וישיכבוהו במשכב אשר מלא בשמים וזנים מרוקחים במרקחות מעשה וישרפו לו שרפה גדולה עד למאד, ר״ל שאסא למעלתו עשה קבר מיוחד לעצמו ולא נכנס עם שאר המלכים בקבריהם, ועוד הכין באותו קבר מקום אשר ישכב עליו שהי׳ מלא בשמים ומרקחות, ושאחרי מותו עשה לו כשרפת המלכים, והיא שריפת כלי תשמישיהם כדי שלא ישתמש בהם זר:
את רגליו – מרגליו, כמו: יצאו את העיר (בראשית מ״ד:ד׳), ומשפטו: מהעיר.
רק – רצה לומר: בכל דבר היה מוצלח, רק לעת זקנתו וכו׳.
וְיֶתֶר כָּל דִּבְרֵי אָסָא וְכָל גְּבוּרָתוֹ במלחמות העמים ובמלחמות הכושים1 וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה, הֲלֹא הֵמָּה כְתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה, ובכל דבר היה מוצלח2, רַק לְעֵת זִקְנָתוֹ חָלָה אֶת – ברַגְלָיו3 על כי העביד בעבודת פינוי העצים והאבנים של הָרָמָה תלמידי חכמים4:
1. כמובא בדברי הימים ב׳ פרק יד פס׳ יא׳, רד״ק.
2. מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
4. סוטה י., רד״ק.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(כד) וַיִּשְׁכַּ֤ב אָסָא֙ עִם⁠־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵר֙ עִם⁠־אֲבֹתָ֔יו בְּעִ֖יר דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹשָׁפָ֥ט בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
And Asa slept with his fathers and was buried with his fathers in the city of David his father; and Jehoshaphat his son reigned in his stead.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

וּשְׁכִיב אָסָא עִם אֲבָהָתוֹהִי וְאִתְקְבַר עִם אֲבָהָתוֹהִי בְּקַרְתָּא דְדָוִד אֲבוּהִי וּמְלַךְ יְהוֹשָׁפָט בְּרֵיהּ תְּחוֹתוֹהִי.
וימלוך יהושפט בנו תחתיו – בשנת שמונה עשרה לירבעם, שנה אחת אחרי מות רחבעם {מלך אבים}⁠א בשנת עשרים לירבעם מלך אסא, שנה השלישית של נדב נימנית לו ולאסא.
א. כך השלים עפנשטיין.
וַיִּשְׁכַּב אָסָא עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו, וַיִּמְלֹךְ על יהודה יְהוֹשָׁפָט בְּנוֹ תַּחְתָּיו: פ
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראמקראות שלובותהכל
 
(כה) וְנָדָ֣ב בֶּן⁠־יָרׇבְעָ֗ם מָלַךְ֙ עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל בִּשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֔יִם לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנָתָֽיִם׃
And Nadab the son of Jeroboam began to reign over Israel in the second year of Asa king of Judah, and he reigned over Israel for two years.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וְנָדָב בַּר יָרָבְעָם מְלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּשְׁנַת תַּרְתֵּין לְאָסָא מַלְכָּא דְשִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה וּמְלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל תַּרְתֵּין שְׁנִין.
שנתים – השניה והשלישית לאסא.
Two years. The second and the third [year] of Asa.
וימלוך על ישראל שנתים – השנייה והשלישית לאסא.
בשנת שתים לאסא מלך יהודה – ידוע כי מת ירבעם בשנת שתים לאסא כי עשרים ושתי׳ שנה מלך וכבר מלכו עשרי׳ שנה רחבעם ואבים ולא השלים השנה ונחשבה השנה ההיא לו ולנדב בנו ולא השלים נדב השנה השלישית לאסא ונחשבה השנה השלישית לאסא ולז״א שכבר מלך נדב שנתים ואחר מלך בעשא עשרים וארבע שנה ולזה נשלמו בשנת עשרים ושש לאסא ולא השלים השנה ונחשבה לו השנה ההיא לו ולעמרי ואחר מלך עמרי שתים עשרה שנה ולזה נשלמו בשנת שלשים ושמנה לאסא ובזה הותרו ספקות רבות יפלו במנין אלו השנים שנחשבו לכאן ולכאן.
ונדב בן ירבעם וגו׳. כבר כתב קודם לזה שמלך ירבעם עשרים ושתים שנה, ומהם מלכו רחבעם ואביה בנו עשרים שנה, לפי שרחבעם מלך שבע עשרה שנה ואביה בנו שלש שנים, ולפי שירבעם לא השלים השבע עשרה שנה, נמנה אותה שנה לו ולנדב בנו, ולא השלים נדב השנה השלישית לאסא ונמנה השנה ההיא לו ולבעשא, ולזה אמר שמלך על ישראל שנתים.
בשנת שתים לאסא – כי אסא מלך בשנת כ׳ לירבעם, וירבעם מת בשנת כ״ב, ומיד מלך נדב אם כן הוא בשנת שתים לאסא.
שנתים – ומקוטעות היו.
וְנָדָב בֶּן יָרָבְעָם מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם ושלוש1 לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל שְׁנָתָיִם מקוטעות2:
1. רש״י. וראה פירוט ברלב״ג.
2. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(כו) וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ וַיֵּ֙לֶךְ֙ בְּדֶ֣רֶךְ אָבִ֔יו וּ֨בְחַטָּאת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃
And he did that which was evil in the sight of Hashem, and walked in the way of his father, and in his sin, that he caused Israel to sin.
תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ וַאֲזַל בְּאוֹרַח אֲבוּהִי וּבְחוֹבֵיהּ דְחַיֵב יַת יִשְׂרָאֵל.
(כו-כז) ובחטאתיו ובחטאת אביו הרגו בעשא, בהיות נדב וכל ישראל צרים על גבתון שהיה עיר אחת לפלשתים, ולכן זכר שהמיתו בשנת שלש לאסא וימלוך בעשא מיד באותה שנה, ומלך בעשא עשרים וארבע שנה ונשלמו אם כן בשנת שבע ועשרים לאסא, אבל לפי שלא נשלמה השנה ההיא לא נמנה לבעשא לבד ונמנה לו ולעמרי, ואחרי כן מלך עמרי שתים עשרה שנה, ולזה נשלמו בשנת שלשים ושמנה לאסא, ובזה הדרך יותרו ספקות רבות יפלו במנין אלו השנים כשנחשבו לכאן ולכאן:
בדרך במעשים רעים שעשה ובחטאתו בדבר העגלים.
וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ הרעה1 של אָבִיו ירבעם, וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל בעגלים2:
1. מלבי״ם.
2. מלבי״ם.
תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כז) וַיִּקְשֹׁ֨ר עָלָ֜יו בַּעְשָׁ֤א בֶן⁠־אֲחִיָּה֙ לְבֵ֣ית יִשָּׂשכָ֔ר וַיַּכֵּ֣הוּ בַעְשָׁ֔א בְּגִבְּת֖וֹן אֲשֶׁ֣ר לַפְּלִשְׁתִּ֑ים וְנָדָב֙ וְכׇל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל צָרִ֖ים עַֽל⁠־גִּבְּתֽוֹן׃
And Baasa the son of Ahijah, of the house of Issachar, conspired against him; and Baasa smote him at Gibbethon, which belonged to the Philistines; for Nadab and all Israel were laying siege to Gibbethon.
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּמְרַד עֲלוֹהִי בַּעְשָׁא בַר אֲחִיָה מִשִׁבְטָא דְבֵית יִשָׂשׂכָר וּמְחָהִי בַּעְשָׁא בְּגִבְּתוֹן דִי לִפְלִשְׁתָּאֵי וְנָדָב וְכָל יִשְׂרָאֵל צַיְרִין עַל גִבְּתוֹן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כו]

גבתון – הבי״ת בדגש והתי״ו רפויה כחברו שבפסוק ואחרים שבספר זה.
ויקשור – ענין מרד הנעשה על ידי בני אדם קשורים באגודה אחת.
צרים – מלשון מצור, רוצה לומר: חנו לצור ולסבב.
ונדב – ואז היה נדב וכל ישראל וכו׳.
בגבתון – עיר בנחלת דן (יהושע י״ט:מ״ד) ונפלה אח״כ ביד פלשתים.
וַיִּקְשֹׁר עָלָיו קשר למרוד בו1 בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה לְבֵית – משבט יִשָּׂשכָר, וַיַּכֵּהוּ – והרג אותו בַעְשָׁא בְּעיר גִבְּתוֹן אֲשֶׁר היתה שייכת לַפְּלִשְׁתִּים, וְבזמן הזה2 נָדָב וְכָל יִשְׂרָאֵל היו צָרִים – חונים ומסובבים שם, לצור3 עַל גִּבְּתוֹן:
1. מצודת ציון.
2. מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כח) וַיְמִתֵ֣הוּ בַעְשָׁ֔א בִּשְׁנַ֣ת שָׁלֹ֔שׁ לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֖ךְ תַּחְתָּֽיו׃
In the third year of Asa king of Judah Baasa slew him, and he reigned in his stead.
תרגום יונתןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וְקַטְלֵיהּ בַּעְשָׁא בִּשְׁנַת תְּלַת לְאָסָא מַלְכָּא דְשִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה וּמְלַךְ תְּחוֹתוֹהִי.
בשנת שלש לאסא – כי נדב מלך בשנת שתים לאסא, ושנתים מלך, והם מקצת הב׳ מאסא והג׳, והם ב׳ שנים מקוטעות.
וַיְמִתֵהוּ בַעְשָׁא בעקבות המרד בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיִּמְלֹךְ בעשא על ישראל תַּחְתָּיו אחריו:
תרגום יונתןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(כט) וַיְהִ֣י כְמׇלְכ֗וֹ הִכָּה֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־בֵּ֣ית יָרׇבְעָ֔ם לֹא⁠־הִשְׁאִ֧יר כׇּל⁠־נְשָׁמָ֛ה לְיָרׇבְעָ֖ם עַד⁠־הִשְׁמִד֑וֹ כִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַד⁠־עַבְדּ֖וֹ אֲחִיָּ֥ה הַשִּׁילֹנִֽי׃
And it came to pass that, as soon as he was king, he smote the entire house of Jeroboam; he did not leave to Jeroboam any that breathed, until he had destroyed him; according to the saying of Hashem which He spoke by the hand of His servant Ahijah the Shilonite;
תרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה כְמִמְלְכֵיהּ קְטַל יַת בֵּית יָרָבְעָם לָא אַשְׁאַר כָּל נִשְׁמָא לִיְרָבְעָם עַד דִי שֵׁיצֵיהּ כְּפִתְגָמָא דַייָ דְמַלֵיל בְּיַד עַבְדֵיהּ אֲחִיָה שִׁילוֹנָאָה.
ויהי כמלכו – בכ״ף.
ויהי כמלכו הכה את כל בית ירבעם – ראוי לספק איך נחשב לו זה לעון והנה היה דבר י״י ביד אחיה הנביא שיהיה זה לבית ירבעם בן נבט והנה מצאנו שנחשב לו לעון במה שאמר אחר זה ועל כל הרעה אשר עשה בעיני י״י להכעיסו במעשה ידיו להיות כבית ירבעם ועל אשר הכה אותו, ואפשר שנאמר כי נענש על זה מפני שכבר הראה שלא עשה זה בעבור חטאת ירבעם כי גם הוא הלך בדרכי ירבעם ולא עשה זה גם כן למלא דבר י״י כמו שעשה יהוא אבל עשה זה לרוע לבבו בעבור שימלוך ולא ימצא מי שיחלוק עמו על המלכות לתתה לבית ירבעם ונענש גם כן בעבור שהרגו בעת שהיה נלחם מלחמות י״י עם פלשתים כי כבר היו אז צרים על גבתון אשר לפלשתי׳ ואולי יהוא לא נענש על כלותו בית אחאב כי כבר עשה זה במצות נביא השם ובער גם כן הרבה מהתועבות אשר עשה אחאב.
וספר הכתוב שבעשא הכה את כל בית ירבעם כדבר ה׳ על כל חטאתיו אשר חטא ואשר החטיא את ישראל, לפי שהיה ענינו במרד ובמעל, והיה יודע את רבונו ומכוון למרוד בו.
ויהי כמלכו – בכ״ף וחבירו שבסי׳ ט״ז בבי״ת על פי המסורת.
הכה כל בית ירבעם זה עשה לחזק מלכותו שלא ימרדו בו, אבל מה שלא השאיר כל נשמה אף נשים וקטנים זה היה כדבר ה׳ – והיה עונש השגחיי.
עד השמדו – הא נקודה חירק לשון עבר וחסרה תיבת אשר וכן עד השמידו אותך (פרשת תבוא) עד הכרית כל זכר באדום (למעלה י״א:ט״ז) ורבים עוד.
וַיְהִי כְמָלְכוֹ, הִכָּה אֶת כָּל בֵּית יָרָבְעָם כדי לחזק מלכותו שלא ימרדו בו1, לֹא הִשְׁאִיר כָּל נְשָׁמָה לְיָרָבְעָם עַד הִשְׁמִדוֹ ואף את הנשים והקטנים מבית ירבעם הרג, וזאת ללא קשר לחיזוק מלכותו אלא היה זה עונש על בית ירבעם2 כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי3:
1. מלבי״ם. וכיוון שגם בעשא הלך אחרי עבודה זרה, הראה במעשיו שהריגת בית ירבעם לא היתה לשם קיום מצוות ה׳ אלא לחיזוק מלכותו, ועוד שעשה זאת בזמן לא ראוי כאשר ירבעם נלחם את מלחמות ה׳, רלב״ג.
2. מלבי״ם.
3. ראה לעיל פרק יד פס׳ י׳.
תרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ל) עַל⁠־חַטֹּ֤אות יָֽרׇבְעָם֙ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֔א וַאֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל בְּכַעְס֕וֹ אֲשֶׁ֣ר הִכְעִ֔יס אֶת⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
for the sins of Jeroboam which he sinned, and that he caused Israel to sin; because of his provocation with which he provoked Hashem, the God of Israel.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
עַל חוֹבֵי יָרָבְעָם דְחַב וּדְחַיֵב יַת יִשְׂרָאֵל בְּאַרְגְזָיוּתֵיהּ דְאַרְגֵיז קֳדָם יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל.
וזהו אמרו עוד בכעסו אשר הכעיס את ה׳ אלהי ישראל:
בכעסו – רצה לומר: שהיה יודע רבונו, ומתכוין להכעיסו ולמרוד בו.
על חטאת ירבעם
א. שחטא,
ב. שהחטיא,
ג. אשר הכעיס שעשה להכעיס.
בכעסו – ידע בוראו וכיון למרוד במצותו לא תעשה לך פסל.
עַל שלוש1 חַטֹּאות יָרָבְעָם, הראשון אֲשֶׁר חָטָא בעצמו, השני וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל בעגלים שעשה2, והשלישי בְּכַעְסוֹ אֲשֶׁר הִכְעִיס אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שהיה יודע ריבונו ומתכון להכעיסו ולמרוד בו3:
1. מלבי״ם.
2. ראה מלבי״ם פס׳ כו.
3. מצודת דוד.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לא) וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י נָדָ֖ב וְכׇל⁠־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא⁠־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל⁠־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
Now the rest of the acts of Nadab and all that he did, are they not written in the book of the chronicles of the kings of Israel?
תרגום יונתןמנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁאָר פִּתְגָמֵי נָדָב וְכָל דִי עֲבַד הֲלָא אִינוּן כְּתִיבִין עַל סְפַר פִּתְגָמֵי יוֹמַיָא לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
בכעסו – העי״ן בשוא לבדו בספרים כ״י ודפוסים ישנים.
ומלחמה היתה – עם שכבר נאמר למעלה, בא עתה לומר אף שאסא היה צדיק גמור, ובעשא הלא הטיב לעשות להשמיד בית ירבעם, עם כל זאת לא נמנע אסא מלהלחם עמו, על כן גם הוא עשה הרע כאשר יאמר למטה, ולא נחשב לו אם כן לזכות מה שהשמיד בית ירבעם.
וְיֶתֶר דִּבְרֵי נָדָב וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:
תרגום יונתןמנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(לב) וּמִלְחָמָ֨ה הָיְתָ֜ה בֵּ֣ין אָסָ֗א וּבֵ֛ין בַּעְשָׁ֥א מֶֽלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל כׇּל⁠־יְמֵיהֶֽם׃
And there was war between Asa and Baasa king of Israel all their days.
תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּקְרָבָא הֲוַת בֵּין אָסָא וּבֵין בַּעְשָׁא מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל כָּל יוֹמֵיהוֹן.
והנה ספר הכתוב בכאן ומלחמה היתה בין אסא ובין בעשא מלך ישראל כל ימיהם, בהיות שכבר נזכר זה למעלה, לפי ששם נכתב בספור אסא וכאן נכתב בספור בעשא. ואפשר לומר עוד בזה שאסא היה ירא את השם, ואם בעשא היה עובד אלהים היה אסא אוהבו, אחרי אשר הכרית את כל זרע ירבעם אויבו, אבל לא ראה לכרות עמו ברית שלום והיה לו מלחמה עמו כל ימיו, אף על פי שהכרית בית ירבעם כמו שזכר, בעבור שבעשא מלך בשנת שלש למלכות אסא ומלך ארבע ועשרים שנה ותמיד עשה הרע בעיני ה׳ והלך בדרך ירבעם ובחטאתו אשר החטיא את ישראל, ומפני זה היה שונא אותו אסא ונלחם בו, כמאמר המשורר (תהלים קל״ט כ״א), הלא משנאיך ה׳ אשנא ובתקוממיך אתקוטט, ולפי זה הפירוש יהיה אמרו ומלחמה היתה בין אסא ובין בעשא הקדמה לפסוקים אשר אחריו, כאלו בזה נתן הסבה במלחמותיו, והותרה בזה השאלה הרביעית:
השאלות:
מ״ש ומלחמה היתה כבר נזכר למעלה בפסוק ט״ז ולמה נכפל.
(לב-לד) ומלחמה היתה – זה נזכר כבר בפסוק ט״ז, רק פה בא לבאר סבת המלחמה, כי אחר שבעשא הכה בית ירבעם שמרד בשלמה היה ראוי שיהיה אסא אוהבו רק סבת המלחמה מפני כי.
וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אָסָא מלך יהודה וּבֵין בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵיהֶם, שאף שהטיב בעשא להשמיד את בית ירבעם, כיוון שעשה הרע כמוהו, לא נחשב לו לזכות ולכן אסא הצדיק לא נמנע מלהילחם עימו1: פ
1. מצודת דוד.
תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לג) בִּשְׁנַ֣ת שָׁלֹ֔שׁ לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַ֠ךְ בַּעְשָׁ֨א בֶן⁠־אֲחִיָּ֤ה עַל⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵל֙ בְּתִרְצָ֔ה עֶשְׂרִ֥ים וְאַרְבַּ֖ע שָׁנָֽה׃
In the third year of Asa king of Judah Baasa the son of Ahijah began to reign over all Israel in Tirzah, and he reigned twenty-four years.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
בִּשְׁנַת תְּלַת לְאָסָא מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה מְלַךְ בַּעְשָׁא בַר אֲחִיָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּתִרְצָה עַסְרִין וְאַרְבַּע שְׁנִין.
מלך בעשא וגו׳ עשרים וארבע שנה – אלה בנו שתי שנים נמצא אסא קבר את אלה בשנת כ״ז למלכותו. זמרי הרג את אלה ומלך אחריו שבעה ימים וישמע העם החונים וגו׳ ויחלק העם וכמה היה המחלוקת ה׳ שנים. בשנת ל״א לאסא מלך עמרי מלכות שלמה, כיון שהשיא אסא את בת עמרי ליהושפט מת תבני. עמרי מלך י״ב שנה. בשנת ל״ח לאסא מלך אחאב בן עמרי על ישראל כ״ב שנה. בשנת ארבע לאחאב מלך יהושפט, בן ל״ה יהושפט במלכו וכ״ה שנים מלך בירושלים. בשנת י״ג לאחאב היה רעב בשומרון שלש שנים ומחצה וישבו שלש שנים אין מלחמה בין ארם ובין ישראל. אחזיה בנו מלך שתי שנים. ובשנת שתים לאחזיהו נגנז אליהו ז״ל ואינו נראה עד שיבא [מלך המשיח ונגנז שניה ואינו נראה] גוג ומגוג, ועתה הוא כותב כל מעשה הדורות כלן.
בשנת שלש לאסא מלך יהודה מלך בעשא – שנה השלישית לאסא, נמנית לנדב ולבעשא.
It was during the third year of Asa king of Yeudah, Bashah son of Achiyoh became king. The third year of Asa is counted for Nodov and Bashah.⁠1
1. The in year in which Basha killed Nodov was during the third year of Asa's [above v. 28] reign, and it is counted for both kings.
בשנת שלש לאסא מלך בעשא – שנה שלישית לאסא מלך בעשא, שנה שלישית לאסא נימנית לנדב ולבעשא.
בשנת שלש לאסא מלך בעשא – היאך היה זה, והלא מלחמה זו שנלחם בעשא עם אסא ובנה את הרמה היתה בשנת שלשים ושש למלכות אסא, כמו שאומר בדברי הימים (דברי הימים ב ט״ז:א׳), ובעשא לא מלך אלא עשרים וארבע שנה, ואם בשנת שלש לאסא מלך בעשא, הנה מת בעשא בשנת כ״ז לאסא, ואיך אמר כי בנה את הרמה בשנת ל״ו לאסא?
אלא פי׳ בשנת שלש – בשנת שלש שהחל אסא להלחם עם מלכי ישראל, ונלחם תחילה עם נדב בן ירבעם, ולשנת שלש מלך בעשא ונלחם עם אסא, כמו שאמר: ומלחמה היתה בין אסא ובין בעשא כל ימיהם (מלכים א ט״ו:ט״ז). ומלחמה זו שעלה בעשא ובנה את הרמה היתה בשנת כ״ג למלכות בעשא, שהיא שנת ל״ו לתחילת מלכותו של אסא, והיא שנת כ״ה או כ״ו למלחמת אסא, כי שנה שנייה של נדב בן ירבעם מנה אותה ג״כ לבעשא, כי לא שלמה לו השנה, ועשר שנים ששקטה הארץ בתחילת מלכות אסא, כמו שאומר בדברי הימים, לא מנה אותם לנדב בן ירבעם, ושתי שנים מהם היו בימי ירבעם, ושמנה השנים לא מלך נדב על ישראל, ואם מלך לא חזקה מלכותו ולא מנה אותם לו, ובשנה השנית אחר העשר שנים מלך נדב מלכות שלימה, ונלחם עם אסא, וזה הוא: ונדב בן ירבעם מלך ישראל בשנת שתים לאסא (מלכים א ט״ו:כ״ה), כלומר בשנת שתים לאסא למלחמותיו, ובשנת י״א למלכו, התחילו מלחמותיו. וכל החשבונות שמנה בספר זה לאסא אינם לתחילת מלכותו אלא לתחילת מלחמותיו, והחשבונות שאומר בדברי הימים הם לתחילת מלכותו. וראיה לדברינו כי בחשבונות דברי הימים אומר: למלכות אסא (דברי הימים ב ט״ו:י׳), ובחשבונות זה הספר אומר: לאסא.
ובסדר עולם אומר כי המלחמה הזאת שבנה בעשא את הרמה היתה בשנת ט״ז לאסא, שנה אחת אחר מלחמת הכושיים, ומנין ל״ו שאומר בדברי הימים הוא למיתת שלמה, כי כשנשא שלמה את בת פרעה בשנת ארבע למלכותו (דברי הימים ב ג׳:ב׳) נגזרה גזירה שתחלק מלכות בית דוד ל״ו שנה כנגד אותן ל״ו שנה שהיה שלמה חתן פרעה, והיתה עתידה מלכות בית דוד לחזור בשנת ט״ז לאסא, ששלמו ל״ו לשלמה, ומפני שקלקל אסא במלחמת בעשא, ונשען על מלך ארם (דברי הימים ב ט״ז:ז׳), ושלח לו אוצרות בית י״י ולא נשען על י״י, לא חזרה מלכות בית דוד והיתה חלוקה כשהיתה. ולדברי בעל סדר עולם יקשה הפסוק שאומר בדברי הימים: ומלחמה לא היתה עד שנת שלשים וחמש למלכות אסא (דברי הימים ב ט״ו:י״ט), והנה מלחמת אסא קודם ל״ה היתה לדבריו.
בשנת שלש לאסא – השנה ההיא נחשבת גם לנדב גם לבעשא, כי בשנה ההיא הרגו לנדב, ומלך מיד.
עשרים וכו׳ – ומקוטעות היו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לב]

בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ1 לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּתִרְצָה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁנָה שנים מקוטעות2:
1. השנה ההיא נחשבת גם לנדב וגם לבעשא, רש״י, מצודת דוד. וראה רד״ק המבאר באריכות את ההשתלשלות.
2. מצודת דוד.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לד) וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ וַיֵּ֙לֶךְ֙ בְּדֶ֣רֶךְ יָרׇבְעָ֔ם וּ֨בְחַטָּאת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃
And he did that which was evil in the sight of Hashem, and he walked in the way of Jeroboam, and in his sin, that he caused Israel to sin.
תרגום יונתןר״י קראמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ וַאֲזַל בְּאוֹרַח יָרָבְעָם וּבְחוֹבֵיהּ דְחַב דִי חַיַב יַת יִשְׂרָאֵל.
וילך בדרך ירבעם – שהיה מתיירא שלא תשוב המלוכה לבית דוד והושיב שומרים שלא יעלו ישראל לרגל וציום לזבוח לפני עגלים שבבית אל ושבדן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לב]

ויעש הרע בעיני ה׳ וילך בדרך ירבעם וע״כ שנאהו אסא הצדיק ע״ד הלא משנאך ה׳ אשנא והתגר בו מלחמה.
וַיַּעַשׂ בַּעְשָׁא הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ יָרָבְעָם וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל ועל כן אסא הצדיק נלחם איתו1: ס
1. מלבי״ם.
תרגום יונתןר״י קראמלבי״םמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מלכים א טו – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מקבילות במקרא מלכים א טו, עולם המקרא מלכים א טו, תרגום יונתן מלכים א טו, ילקוט שמעוני מלכים א טו, רש"י מלכים א טו, ר"י קרא מלכים א טו, רד"ק מלכים א טו, ר׳ בנימין ב"ר יהודה מלכים א טו, ר"י אבן כספי מלכים א טו, רלב"ג מלכים א טו, רלב"ג תועלות מלכים א טו, אברבנאל מלכים א טו, מנחת שי מלכים א טו, מצודת ציון מלכים א טו, מצודת דוד מלכים א טו, מלבי"ם מלכים א טו, הואיל משה מלכים א טו, מקראות שלובות מלכים א טו – מקראות שלובות על נביאים וכתובים, באדיבות המהדיר הרב אליהו חדד

Melakhim I 15, Biblical Parallels Melakhim I 15, Olam HaMikra Melakhim I 15, Targum Yonatan Melakhim I 15, Yalkut Shimoni Melakhim I 15, Rashi Melakhim I 15 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Melakhim I 15, Radak Melakhim I 15, R. Binyamin b. Yehuda Melakhim I 15, R. Yosef ibn Kaspi Melakhim I 15, Ralbag Melakhim I 15, Ralbag Toalot Melakhim I 15, Abarbanel Melakhim I 15, Minchat Shai Melakhim I 15, Metzudat Zion Melakhim I 15, Metzudat David Melakhim I 15, Malbim Melakhim I 15, Hoil Moshe Melakhim I 15, Mikraot Sheluvot Melakhim I 15

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×