וספר שאסא צוה בכל אנשי ארץ יהודה כשעלה בעשא משם אין נקי, ר״ל שלא ישאר אדם נקי.
(סוטה י׳ א׳) (אפילו החתן כל שנתו, שאמרה תורה
(דברים כ״ד ה׳) נקי יהי׳ לביתו,) מלכת אל הרמ׳ להביא משם העצי׳ והאבנים אשר הכין בעשא לבנין, ובנה מהם
את גבע בנימן ואת המצפה, כי פחד אולי ישוב בעשא לבנות הרמה. והנה נזכר פה הספור הזה, לא להודיע ענין המלחמה הזאת, כי לא היה זה מקומו, כי אם לספר במה חטא לאלהים, כי אחרי שזכר צדקתו ויושרו זכר לעומת זה במה היה חטאו, וכבר נזכר בד״ה
(דברי הימים ב ט״ז ז׳) שבעת ההיא בא חנני הרואה אל אסא מלך יהודה ויאמר אליו בהשענך על מלך ארם ולא נשענת על ה׳ אלהיך על כן נמלט חיל מלך ארם מידך, הלא הכושים והלובים היו לחיל לרוב לרכב ולפרשים הרבה מאד ובהשענך על ה׳ אלהיך נתנם בידך, כי ה׳ עיניו משוטטות בכל הארץ להתחזק עם לבבם שלם אליו נסכלת על זאת כי עתה יש עמך מלחמות, וזכר שם שכעס עליו אסא ויתנהו בית המהפכת וגו׳, ולפי שלא נזכרה בכאן מלחמת הכושיים, לכן לא הביא בכאן הנביא כותב הספר זאת הנבואה אשר נבא חנני לאסא על דבר מלך ארם, לפי שהיתה מדברת מתשועת מלחמת הכושיים שלא זכרה. הנך רואה שבא הספור הזה להגיד חטאת אסא, ולכן זכר מלחמת בעשא קודם שיספר המלכתו ולא המלכת נדב שקדם לו, לפי שלא בא הכתוב לספר מלחמות בעשא כי אם להגיד במה חטא אסא ולכן הוצרך להקדים כאן הספור הזה, והותרה בזה השאלה השנית: ואמנם מתי היתה מלחמת בעשא ועלותו לבנות הרמה, קשה להבין מתוך הפסוקים אשר בד״ה וכאן. וה״ר דוד קמחי כתב שמה שאמר הכתוב כאן שבשנת שלש לאסא מלך בעשא, אין פירושו בשנת שלש למלכו כי אם בשנת שלש שהתחיל להלחם עם מלכי ישראל, ונלחם תחלה עם נדב בן ירבעם ולשלש שנים לזה מלך בעשא ונלחם עם אסא, כמו שאמר ומלחמה היתה בין אסא ובין בעשא כל ימיהם, ומלחמה זו שעלה בעשא לבנות הרמ׳ הית׳ בשנת עשרים ושלש למלכו׳ בעשא שהיא שנת שלשים ושלש לתחלת מלכותו של אסא, שהיא שנת חמש ועשרים או שש ועשרים למלחמות אסא, כי שנה שניה של נדב בן ירבעם מנה אותה גם כן לבעשא כי לא שלמה לו השנה, ועשר שנים ששקטה הארץ בתחלת מלכות אסא כמו שאומר בד״ה לא מנה אותם לנדב בן ירבעם, ושתי שנים מהם היו בימי ירבעם, ושמנה שנים לא מלך נדב על ישראל בחזקה ולא מנה אותם לו, ובשנה השנית אחר העשר שנים מלך נדב מלכות שלמה ונלחם עם אסא, וז״ש ונדב בן ירבעם מלך על ישראל בשנת שתים לאסא, כלומר בשנת שתים למלחמות אסא, ובשנת אחת עשרה למלכו התחילו מלחמותיו, וכל החשבונות שאומר בד״ה הם לתחלת מלכותו, וראיה לזה כי שם אומר למלכות אסא, ובחשבונות זה הספר אומר גם כן לאסא, אלו הם דבריו. ולא נתישבה דעתו זו אצלי, אם לפי שעשה הבדל מהשנים שנמנו בכאן למה שנמנו בד״ה, באמרו שהיו אלה למלחמות ואלה לתחלת המלכות, ואם לפי שנצטרך לומר בכאן ששנה הכתוב מנין השנים באסא ממנין השנים של שאר המלכים, כי כלם הם לתחלת מלכותם ושנות אסא היו למלחמותיו, ואם לפי שאומר שעשרה שנים אשר שקטה הארץ בימי אסא היו מהם שמנה בימי נדב ולא נמנו אליו לפי שלא נתחזק במלכותו, ודוחקים אחרים תראה בדבריו כשתעיין בהם על פי הפסוקים. ולכן היותר מתישב אצלי הוא מה שאמרו חז״ל בסדר עולם, (פרק ט״ו ט״ז) שהגזרה שנגזרה על מלכות בית דוד שתתחלק לא היה כי אם לשלשים ושש שנה, ושזה נרמז באמרו בנבואת אחיה לירבעם למען זאת, רצה לומר למען בת פרעה שנשאה שלמה, והנה שלמה מלך ארבעים שנה, ובשנה הרביעית למלכו נתחתן עם בת פרעה, הנה אם כן ישב עמה בנשואין ששה ושלשים שנה, ואותם היתה הגזרה שתתחלק מלכותו, ובימי אסא היה עתיד לחזור אלא שקלקל אסא, שנאמר בד״ה
(דברי הימים ב ט״ז א׳) בשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא, ולא היה אלא בשנת שש עשרה לאסא אחרי מלחמת הכושיים, אלא שהיו שלשים ושש שנה למלכות שלמה שהיה עתיד ליקבץ ולהתאחד מלכות ישראל ויהודה, ולפי שנשען אסא על ארם ונתן אוצרות בית ה׳ לבן הדד מלך ארם לא חזרה, לפי ששם בשר זרועו ומן ה׳ סר לבו, ולזאת הסבה ג״כ חלה את רגליו, מד׳ כנגד מד׳, הוא שלח אל מלך ארם שיושיעהו, כאלו לא היו לו רגלים ללכת להלחם בבעשא, היה מענשו שחלשו רגליו ונחלה, ולפ״ז ידענו שמה שכתוב בד״ה ובשנת שלשים ושש עלה בעשא, שלא היה מנין השנים האלה למלכותו, כי הנה בשנת שלש למלכות אסא מלך בעשא והיה המלכתו ארבע ועשרים שנה, ובהיות זה כן הי׳ בלתי אפשר שבשנת שלשים ושש למלכו תהי׳ מלחמת בעשא, כי הנה הוא מת בשנת שבע ועשרים שנה למלכות אסא, אבל היו אותם שלשים ושש שנה מעת חלוק המלכות, לפי שהעשרה שנים הראשונים שמלך אסא שקטה הארץ מכל מלחמה כמו שנזכר בד״ה, ואח״ז הי׳ מלחמת הכושיים ותשועת ה׳ הגדולה בה, ובראות ישראל הצלחת אסא נאספו עליו רבים משאר השבטים לחמש עשרה שנה למלכו, כמ״ש שמה ויקבוץ
את כל יהודה ובנימן והגרים עמהם מאפרים ומנשה ומשמעון כי נפלו עליו מישראל לרוב בראותם כי ה׳ עמו, ויקבצו ירושלם בחדש השביעי לשנת חמש עשרה למלכות אסא וגו׳, ואח״ז עלה בעשא לבנות הרמה, ועם היות שהיו לאסא מלחמות עם שאר האומות הנה עם ישראל לא היו לו מלחמות עד שנת שלשים וחמש שנה, וזהו שכתוב שם ומלחמה לא היתה עד שנת שלשים וחמש למלכות אסא וגו׳, שאז התחילו המלחמות בין יהודה וישראל. הנה התבאר מזה שמלחמת בעשא לא היתה כ״א בשנת החמש עשרה שנה למלכות אסא, שהיתה ששה ושלשים לחלוק המלכות כדבריהם ז״ל, כן ראוי שיובנו הפסוקים והוא דעת אמתי ומוכרח כמו שאמרתי, והותר׳ בכאן השאלה השלישי׳: ולפי שהנביא לא ראה לכתוב בכאן בנין הערים ולא מלחמת הכושיים ושאר המלחמות אשר עשה אסא.