Iyyov 35 – איוב לה‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיַּ֥עַן אֱלִיה֗וּ וַיֹּאמַֽר׃

Moreover Elihu answered and said:

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומצודת דודעודהכל

וַאֲתִיב אֱלִיהוּ וַאֲמַר.

ממלוך אדם חנף – אבא גוריון איש ציידן אמר חמשה דברים. מדסגן דייני שקרא סגיאן סהדי שקרא. מדסגן דלטוריא סגיאן ממוניהון דגברין חטופין. מדסגן אפי חציפתא אתנטילת יקרא מן ברייתא. מדאמר זעירא לרבא אנא רב מינך אתקטעו שינהון דבני אנשא. מדארגיזו בניא חביביא קדם אבוהון דבשמיא העמיד עליהם מלך חנף ופרע מהם זה מלך אחשורוש שנאמר ממלוך אדם חנף, ולמה הקב״ה ממליך אדם חנף בשביל מוקשי עם, ולמה נקרא אחשורוש חנף שהרג אשתו בשביל אוהבו והרג אוהבו בשביל אשתו יש לך חנף גדול מזה, כיון שראו הכל שמלך אחשורוש התחילו צווחין ווי ווי ויהי בימי אחשורוש.

פאג׳אב אליהו וקאל.

כבר הקדמנו בפתיחת ספר זה כי שני המאמרים אשר באחד מהם הוא אומר כי ה׳ מטיב ומיסר היאך שירצה ואין סבה לכך זולת רצונו, והשני אשר אמרו חבריו והוא שאין ה׳ מיסד עבדיו אלא על חטא שקדם מצדם, ועל שני המאמרים אמר אליהוא לאיוב.

קד כנא קדמנא פי צדר הד׳א אלכתאב אן אלמקאלתין אלתי אחדהמא כאן יקול פיהא אן אללה יסעד וישקי כיף שא לא עלה לד׳לך גיר מראדה, ואלת׳אני אלתי כאן יקולהא אצחאבה והו אן אללה לא יולם עבאדה אלא עלי זלל סלף מנהם, ו⁠[ל]⁠ג׳מיע אלמקאלתין קאל אליהוא לאיוב

(מענה אליהוא).

(Elihu's Reply)

אליהוא.⁠^א

א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״אליהו״.

ויען אליהוא^א ויאמר.

א. כן בכ״י בהמ״ל 985, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״אליהו״.

אליהוא:

ויען אליהוא – זה דקדוק המלות.

פירוש המענה.

ויען אליהוא.

ביאור דברי המענה ענה אליהוא על קצת דברים זכר שאמרם איוב ואמר האם חשבת שיהיה מאמר נכון אמרך שאחה יותר צדיק מהש״י במה שהביא עליך מהמכות והנגעים כי הוא הביאם לך על לא פשע כי תאמר מה יועיל לך כי תתם דרכיך ומה תועיל מענשיך כי אמרת תם ורשע הוא מכלה והבאת ראיה מהחוש במה שימצא מהרשעים שישחיתו זולתם ואין מוחה בידם וספרת בזה הסיפור הארוך אשר במענה גם היום מרי שיחי, אני אשיבך מלים על זאת הטענה ואת רעיך עמך שלא מצאו מענה להתיר הספק הזה, ואולם אמר זה לפי שאליפז החל להתיר הספק בשאמר שאין רשע הרשע מזיק לשם יתברך ולא צדק הצדיק מועיל לו ולזה יתכן שיאריך לרשע כמו שקדם במענה הלאל יסכן גבר וכאשר טען איוב על זאת ההנחה מה שטען במענה גם היום מרי שיחי לא מצא מענה אחד מהם על דברו כי מה שהשיב בלדד לא יותר בו הספק כלל ולא השיב אחר זה אחד מרעיו על דבריו אלה, הבט שמים וראה איך גבה ממך במקום ובמדרגה אף כי השם יתברך רחוק מאד ממדרגתינו ובהיות הענין כן מה יזיקו לו חטאינו ופשעינו ומה יועיל לו צדקנו, הלא רשעינו וצדקתינו הוא לנו לבד ולנו התועלת והנזק בהם והנה תועלת הצדק הוא ההגעה אל השארות הנפש בעצמות והשמירה מהרעות הגופיות בשנית מצד ההשגחה האלהית ועונש הרשע הוא בעצמות אבדן הנפש וההמסר אל הרעות הגופיות במקרה מצד העדר ההשגחה האלהית, ואולם מה שיחשב מרוע הסידור מפני המצא רוב עשוקים יזעיקו אותם עושקיהם וישועו העשוקים מכח העושקים אשר הם רבים והוא מה שטענת במענה גם היום מרי שיחי על זה המאמר אשר זכרתי כאשר אמרו אליפז תדע באמת כי הסבה בזה העדר ההשגחה האלהית מהעשוקים לפי שלא השתדל לדבקה בו, ולא אמר אחד מהם איה אלוה עושהו לחקור בו ולהשכיל ולדעת אותו אשר הוא נותן אלו השכחים הנפלאים בזה העולם השפל החשוך ר״ל שממציא בהם עניינים נפלאים יוכר וישובח בהם, והוא מלמדינו חכמה ובינה וזה הלימוד וההבנה הוא לנו יתרון על שאר בעלי חיים ולא נתנו אל לבם להוציא הבנתם זאת אל הפועל עד שישיגו השם יתברך כפי היכולת, הנה זה סבה שיזעקו העשוקים אל השם יתברך מפני גאון הרעים העושקים אותם ולא יענה השם יתברך, לא שהשם יתברך ישמע זה השוא והחמס ויראה אותו ויהיה מסודר ממנו כי איננו משגיח באלו הדברים הפרטיים מצד מה שהם פרטיים, ואולם ידע אותם כלם איש לא נעדר באופן אחר כמו שביארנו בספר מלחמות י״י ובביאורינו לספר החוש והמוחש אבל אנחנו סבת זה החמס כשנסור מדרכי השם יתברך ולא נשתדל ללכת בדרכיו ולהשכיל אותו בדרך שתהיה ההשגחה האלהית בנו, אף כי תאמר לא תוכל לראות את השם באמרך שמאל בעשותו ולא אחז וגו׳ הישר מעשיך בדין לפניו ותקוה לו שייטיב אחריתך, ועתה הנה אין מה שפקד אפו ולא ידע איוב ברבוי הרע כי כבר אפשר שהיה רע יותר מהרע שהגיע לו לאין שיעור ולזה היה לו לירא שיוסיף לו רע על רעתו, אבל איוב להבל יפתח פיו לדבר כנגד השם ובבלי דעת ידבר דברים כנגדו או יהיה הביאור באומרו ועתה כי אין פקד אפו, ועתה מה שתטעון מהחמסים הנראה לפי המוחש שנעשים תחת השמש הנה עם שאינם חמסים כמו הנזכר כי אנחנו סבתם הנה זה מעט מאד ולא ימצא מזה רבוי ולזה הוא מבואר שלא היה לך לשפוט מפני זה הענין שימצא על המעט ביחס אל הטוב הנמצא בזה העולם השפל שיהיה השם יתברך עושה עול ושלא יועיל לאדם מאלו הרעות כי יתום דרכיו אבל אתה תדבר מה שתדבר ותטעון כנגד השם בבלי דעת. והכלל עולה מהדברים הוא שאליהוא ישיב על מה שהיה טוען איוב מההצלחה הנמצאת לרשעים זמן ארוך עם הכאיבם שאר האנשים בכל מיני ההכאבה וההיזק שהרשע לא יזיק לשם יתברך בעשותו הרשע ולזה לא יחויי׳ שיענשהו תכף מרותו ואם אמר אומר שהשם יתברך לא ימלט מהעול בהאריכו לרשע עד בא העת אשר תמוט רגליו לפי המערכת מפני שהוא מזיק לאנשים רבים תוך זה הזמן כמו שטען איוב הנה ישיב אליהוא כי אלו האנשים לא יוזקו על יד הרשע אלא מפני שלא השתדלו לדבקה בשם יתברך כפי היכולת כמו שקדם ויביא להם על ידם את הרע המסודר להם מצד המערכת או הרע הבא להם על צד ההשגחה לא זולת זה וזאת היא הסיבה שלא יבא לאנשים רע מהרשעים כי אם על המעט עם היות כוונתם להרע והם משתדלים בזה בכל אופני ההשתדלות ולזה הוא מבואר שהם בעצמם הם סבת הגעת הרע להם לא ההארכה שיאריך הש״י לרשע ובזה הותר הספק בזאת הטענה והנה מה שטען איוב על רעיו במה שהם אומרים שהשם יתברך פוקד האדם על מעשיו ויודע אותו וביאר שזה בלתי אפשר מצד החוש והעיון כמו שקדם הוא מבואר שכבר הותר הספק כמו שהניח אליהו בזה הדרוש וזה שהוא לא יניח שהשם יתברך ידע אלה הדברים הפרטיים מצד מה שהם פרטיים ולזה אמר אך שוא לא ישמע אל ואמנם ידעם כלם מצד אחד כמו שביארנו באופן שלם בספר מלחמות י״י ובזאת הידיעה אשר לו בהם תגיע ממנו לנביאים באמצעות המדמה הידיעה באלו העניינים הפרטיים טרם בואם והוסיף אליהוא להוכיח איוב מפני שהוא עשה גזירה כוללת שהשם יתברך עוזב אישי האדם ושוכחם מפני מה שנמצא מהרעות במין האינושי אשר הוא מעט מאד ביחס אל הטובות הנמצאות בו ולזה אין ראוי שנחליט המאמר מפני הענין הנמצא באדם על המעט שהשם יתברך עוזב אישי האדם ושוכחם אבל ראוי שנחקור בזה הענין המעטי הנמצא לאיזה דבר נוכל ליחס אותו מזולת שנבטל מה שיראה מהשגחת השם הנפלאה באישי האדם מפני הטובות הנמצאות בהם על הרוב.

(הקדמה) [אליהוא מענה ג]

(א-ב) ויען אליהו [ויאמר], הזאת חשבת למשפט. האמנם ׳חשבת׳ היות זה נאות: אמרת צדקי מאל. ׳צדקי׳ רב מצדק ה׳אל׳:

ויען – לפי שבמענה השניה השיב בדבר גמול השכר והעונש ועתה בא להשיב בדבר היסורים הבא לאיוב עצמו לזה נתן ריוח בין ענין לענין להתבונן יפה בכל דבר והפסיק מהשניה והתחיל בשלישית.

(ב) הֲ֭זֹאת חָשַׁ֣בְתָּ לְמִשְׁפָּ֑ט⁠ אָ֝מַ֗רְתָּ צִדְקִ֥י מֵאֵֽל׃

Do you think this to be just, to say: 'I am more righteous than God',

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

הֲדָא חֲשֵׁבְתָּא לְדִינָא מַלֵלְתָּא דִכְיֵית מִן אֱלָהָא.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

הל הד׳א קול תחסבה חכמא, אן תקול אנא אעדל מן אלטאיק.

לזאת, אתה חושב דברים אלה משפט, כאמרך אני יותר צדיק מן האל.

הזאת חשבת למשפט – שהוא משפט הבריות כנגד יוצרם אשר אמרת צדקי משל הבורא.

Do you consider this to be customary that this is the custom of the creatures toward their Creator, what you said – 'My righteousness is greater than that of the Creator'?

הזאת חשבת שהוא משפט הבריות לנגד יוצרם, אשר אמרת צדקי – גדול משל הבורא.

אליהו – הזאת חשבת למשפט אמרת^א – יותר הוא צדקי צדק מאל.

א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395: ״אמר״.

אמרת צדקי מאל – יותר מצדק האל.

הזאת חשבת למשפט – שאמרת צדקי יותר מצדקת אל.

הזאת חשבת – בבואך למשפט שתאמר צדקי יותר מצדק אל.

הזאת חשבת למשפט – ענין המענה הזה כי אליהוא יחזור ויאשים אותו פעם אחר פעם על אמרו שהוא צדיק מאלהים, כי זה הדעת היה לאיוב גמר דעתו והסכמתו שהוא צדיק, ותלאותיו על לא חמס, רק פעם יאמר שהאל יזיק לו לדעת כאילו יחשבהו לאויב לו, ותפשו על זה במענה הראשון, ופעם יאמר כי אין השגחה לאל באישי השפלים, ותפשו על זה במענה השני כאשר פירשתי. ועוד יאמר איוב דרך תלונה אם חטא האדם במה יתרצה לו האל ומה יוכל לעשות, וכוונתו לאמר כי אין החטא מזיק לאל, ולא הזכות מועיל לו, ואיננו חפץ בתשובה, שהרי איוב שוגג ומודה ועוזב וחפץ ליראה את השם ולא שוה לו, אם כן במה יתרצה לו ומה יוכל האדם להיטיב לאל, ודעתו לאמר כי על כן לא יגמול טוב על הצדק ולא רע על הרשע, וגם בזה ירצה לבטל השמירה. ועדין לא תירץ זה בביאור, זהו שאמר לו אליהוא עתה, כי תאמר מה יסכן לך מה אועיל מחטאתי (איוב ל״ה:ג׳), ואמר לו עתה, אני אשיבך מלין ואת רעיך (איוב ל״ה:ד׳), כי גם הם אמרו ככה, כאשר אמר אליפז גדולם, הלאל יסכן גבר (איוב כ״ב:ב׳), ואמר החפץ לשדי כי תצדק ואם בצע כי תתם דרכיך (איוב כ״ב:ג׳). על כן יאמר להם אליהוא הנה כולכם מודים שאין החטא מזיק לאל, ולא הצדק או התשובה מן החטא מועילים לו, והנה כולכם טעיתם, כי אתה איוב יצא לך מזה בטול השמירה וצדקך מאל, בעבור כי לא ידעת לך חטא, וחביריך ישפטוך ברשע גמור מכזב בהצדיקך עצמך, ועוד יגזרו עליך שאם היית בעל תשובה מחטאיך לא יריע לך, כאשר אמר לו במענה אם תשוב עד שדי תבנה (איוב כ״ב:כ״ג). והנה הוא משיב לכולם עתה כי אמת הדבר, שאין החטא מזיק או מועיל לאל, אבל לטובת הנבראים צוה והזהיר, אך יעניש ולא יקבל תפלת הצועק אליו החפץ ליראה את השם מפני העשוקים אשר עשה להם הרעה והוא אינו יודע בה׳ ועל כן לא ישיב אותה ולא יתבונן במשפטו, ירצה לאמר כי איוב לא יכזב בצדקתו, אכן ה׳ הצדיק, וזהו ענין המענה למתבונן בו.

וזה פירוש פרט הפסוקים: הזאת חשבת למשפט – יאמר הזאת חשבת לגזר דין וראיה שאתה צדיק מן האל,

ביאור מלות המענה

צדקי מאל – שאני צדיק יותר מאל.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

הזאת – וכי המענה הזאת חשבת למשפט צודק שאמרת צדיק אני יותר מהאל כי אני עשיתי הצדק והוא יעשוק הגמול במה שמסר הכל ביד המערכה.

^אהזאת חשבת למשפט אמרת צדקי מאל - צדקי מרובה מצדקת האל, כלומר צדקתי ממנו.

א. הפירוש לאיוב פרק ל״ה נדפס ע״י שד״ל בבכורי העתים תקפ״ט עמ׳ קי״ג-קי״ד.

צדקי – שם צדקתי בא מאל.

הזאת חשבת למשפט – אחר שסתר את שטתו שאמר שההנהגה נתנה בידי המערכה. שא״כ הלא זאת עול כולל שלא ישגיח שתהיה ההנהגה לפי המעשה. ושיקבלו המונהגים שכר ועונש לפי מעשיהם כמ״ש במענה הקודמת. ע״ז אומר שאם אתה לפי שטתך תשיב שבזה אין עול. כי המערכה תמשול גם על מעשה בני אדם הבחיריים ותגזור את מעשיהם מה שיעשו אם טוב ואם רע. וא״כ אין להם בחירה ומעשיהם מוכרחים ואין מגיע להם שכר ועונש. וז״ש שחשבת למשפט להצדיק דרכי ה׳ בזה. במה שאמרת צדקי מאל. ר״ל שצדקי אינו ע״י בחירתי. רק הוא גזור וחרוץ מאל. שהוא גזר שאעשה צדק. ולא עשיתי צדק עפ״י בחירתי. ואין מגיע לי שכר:

What if man in fact has no free-will: that it is all an illusion and even our apparently voluntary acts are predestined; that whether we are righteous or wicked is decided naturally by the Cosmos; that there is no reward or punishment? This would undermine Elihu's explanation of why Providence acts invisibly: it isn't invisible; it just doesn't exist, for without free-will there is no meaning to Providence. This in turn would remove the question of any injustice on God's part.

(ג) כִּֽי⁠־תֹ֭אמַר מַה⁠־יִּסְכׇּן⁠־לָ֑ךְ מָה⁠־אֹ֝עִ֗יל מֵחַטָּאתִֽי׃

that you inquire: 'What will it profit You?' and: 'What benefit shall I have more than if I had sinned?'

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אֲרוּם תֵּימַר מָה יַהֲנֵי לָךְ מָה צְרוֹךְ אִית מִן סוּרְחָנִי.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

אן תקול אי רבח לי מן צלאחי, ומא אנתפע מן תרך כ׳טייתי.

כי, באמרך איזה ריוח יש לי מצדקתי, ומה אועיל בעזיבת חטאתי.

כי תאמר מה יסכן לך – דרכי יושר.

מה אועיל – בצדקתי יותר מחטאתי.

That you say, 'What will it benefit you ways of uprightness, and what profit will I have more than if I had sinned?'

כי תאמר מה יסכן לך – פתרונו: אמרת: מה יהנה לך אם צדקת.

ומה אועיל בצדקי יותר מחטאתי – שכך אמר איוב: אם רשעתי אללי לי וצדקתי^א לא אשא ראשי (איוב י׳:ט״ו).

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״ואם צדקתי״.

כי תאמר – אשר אתה אומר.

מה יסכון לך – מה ייהנה לך.

מה יסכן לך – כמו: מה יועיל, כמו: הוכח בדבר לא יסכן (איוב ט״ו:ג׳).

כי תאמר מה יסכן לך – תחשוב בלבך מה יועיל לי שאודה חטאתי.

כי תאמר מה יסכן לך – שתודה חטאותיך.

יסכן – יועיל.

כי תאמר מה יסכן לך – מה יועיל לך צדקך ותאמר מה אועיל מחטאתי וזה כנגד דברי איוב אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי (איוב י׳:ט״ו). והעניין אם אצדק או אם ארשע אין לי תועלת כי הנני מעונה.

בעבור כי תאמר לו מה יסכן לך – כלומר מה יהנה לך.

ומה אועיל מחטאתי – שאעשה לפניך על חטאתי ותסלח לי. מ״ם מחטאתי כמו על חטאתי, וכן מחטאתו ונסלח לו (ויקרא ד׳:כ״ו). וכן אומר התרגום: מה יהנה לך מה צריך אית מן סורחני, וזה ממה שאמר איוב חטאתי מה אפעל לך נוצר האדם (איוב ז׳:כ׳), שביאורו מה אפעל ואעשה לך ותכפר לי על עווני. ויתכן שיהיה פירוש ״נוצר האדם״ כענין נוצר תאנה יאכל פריה, ושומרי (משלי כ״ז:י״ח) הגנות שיקראו נוצרים, יאמר מה אפעל ואעשה לטובתך ותהיה נוצר האדם ושומרו.

יסכן – יועיל.

כי תאמר מה יסכן לך. מה יועיל לאל ית׳ שיעשה צדק ומשפט: ומה אועיל מחטאתי. ומה אועיל לו בצרותי יותר מחטאתי, ולכן לא היה זה נמנע אצלך שהאל ית׳ לא יעשה משפט, כי אמרת שאין זה חסרון בחוקו מאחר שאין זה מועיל ולא מזיק לו, אבל ראוי שלא יפנה לתכלית שפל בלתי מגיע אליו:

יסכן – ענין הנאה ותועלת כמו לא יסכן גבר (איוב ל״ד:ט׳).

מה יסכן לך – אם הכל באה מצד המערכה מה הנאה באה לך מעבודת האל או מה הועיל עם ההמנע מחטאתי ר״ל מן החטא המוטבע באדם אשר כמעט טבעו כופהו עליו וקשה לפרוש הימנה.

(ג-ז) כי תאמר כנגד האל מה יסכן לך מה אועיל מחטאתי מה אועיל לך בצדקי יותר מבחטאתי? אני אשיבך מלין ואת רעיך עמך, הבט שמים וראה ושור שחקים גבהו ממך, אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו, אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח,

מחטאתי – יותר מן חטאתי.

כי תאמר מה יסכן לך – שתביא ראיה ע״ז ממה שאין לך שום תועלת מן הצדק.

ומה אועיל יותר מחטאתי. שאין הבדל בין העושה צדק ובין החוטא. ומזה תכריע כי שניהם מוכרחים במעשיהם ולכן אין מקבלים שכר ועונש. ובזה תצדיק הנהגת ה׳ שלא ערך את ההנהגה לפי המעשיים הבחיריים שיקבלו שכר ועונש כי לא נמצא כלל מעשים בחיריים כי ב״א מוכרחים במעשיהם:

(ד) אֲ֭נִי אֲשִֽׁיבְךָ֣ מִלִּ֑ין⁠ וְֽאֶת⁠־רֵעֶ֥יךָ עִמָּֽךְ׃

I will give you an answer, and your companions with you.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אֲנָא אֲתֵבִינָךְ מִלַיָא וְיַת חַבְרָיִךְ עִמָךְ.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

אנא ארד עליך כלאמא, ועלי אצחאבך מעך.

אני אשיבך מלים ואת רעך עמך.

אני אשיבך מלין ואת רעך עמך.

ואת רעיך עמך – ששתקו על דבריך.

and your companions with you who remained silent at your words.

ואת רעיך עמך – ששתקו על דבריך, ולא ידעו להשיבך.

ואת רעיך – שלא ענוך אל נכון.

אני אשיבך מלין ואת רעיך עמך. שהם פילוסופי האומות המסכימים עמך בזה:

ואת רעיך – בגעיא.

ואת רעך עמך – ר״ל כמו שאני חולק עמך כן אני חולק עם רעיך כי הם שפטו שהיסורים באו עליך בעבור מרבית העון ולבבי לא כן יחשוב.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

אני אשיבך מלין ואת רעיך עמך – שגם שטתם לא נכונה בזה כמו שיבאר. כי זה היה נכון אם היתה העבודה לצורך האל ולתועלת לו. (כמ״ש אליפז האנוש מאלוה יצדק, שהאדם מחויב לעבדו מצד שהוא עושהו. וא״כ העבודה היא לאלהים שהוא בב״ת. וחטא קטן לגדול יחשב והעבודה אין לה שיעור. שזה משמע שהאלהים צוה לעבדו בשבילו. וכן עד״ז היה צריך לתת השכר והעונש. כמלך שנותן שכר למי שעשה לו טובה ומעניש למי שהרע לו). ובזה היית טוען כדין מדוע לא שלמו לך שכרך אחר שעבדת בשלימות. והיית מכריע שהאדם מוכרח במעשהו ולכן אין מגיע לו שכר כאשר לא ישלמו שכר להרחיים המתגלגלים בכח המים ועושים עבודה לטחון הקמח. אבל כ״ז טעות כמו שיבאר:

Elihu now comes to the crux of his argument. He points out to Job and to his three companions that they had totally misunderstood the nature of Providence. It is not based on a reciprocity between man and God, for that would imply that there is something God needs from man and for which He is prepared to reward or punish. Were this so, a man as good as Job would be right to complain if God took away his prosperity: he had given God what He supposedly wanted and was entitled to expect his reward. But Providence does not work like that for there is nothing God needs from man.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל

(ה) הַבֵּ֣ט שָׁמַ֣יִם וּרְאֵ֑ה⁠ וְשׁ֥וּר שְׁ֝חָקִ֗ים גָּבְה֥וּ מִמֶּֽךָּ׃

Look to the heavens, and see; and behold the skies, which are higher than you.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אִסְתַּכֵּל לִשְׁמַיָא וַחֲמֵי וְאִסְתְּכֵי שְׁחָקַיָא דְאִתְגַבְּהוּ מִנָךְ.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

אקול אלתפת אלי אלסמא ואנט׳רהא, ואלמח אלשואהק כיף הי אשמך׳ מנך.

הבט, אומר הבט אל השמים וראה אותם ושור שחקים כמה הם גבוהים ממך.

אבל אמרו הבט שמים וראה,

פאמא קולה הבט שמים וראה,

הבט שמים – ואחרי שהוא גבוה ואתה נמוך ואין לו תועלת ברשעך וצדקך למה תתפאר אליו בצדקך.

Gaze at the heavens And since He is high and you are low, and He has no benefit from your wickedness and righteousness, why do you boast to Him about your righteousness?

הבט שמים וראה ושור שחקים – ותראה שגבהו ממך ואי איפשר לך להגיע לרמותם.

ושור – ראה, כמו: אשורנו (במדבר כ״ג:ט׳).

אם חטאת וג׳ – ואם צדקת.

ושור – הבט; מן אשורנו.

ושור שחקים גבהו ממך אף כי יוצר הכל.

הבט שמים וראה – יאמר האמת הוא נראה לעינים, כי האל עליון נורא ונשגב שוכן מרום ואין ביד האדם לעשות עמו דבר מועיל, ולא חטא מזיק לו בעצמו יתברך ואיך יצטרך תשלומין עליו, ואם יצדיק אין ביד האדם דבר הראוי שיתן לאל ולא יקח הוא מידו כלום, כענין ארעב לא אומר לך וגו׳ (תהלים נ׳:י״ב), ולא יבחר בצדק וימאס בחטא רק לטובת האדם, וכי הוא חומל על מעשה ידיו, כמו שבא בפסוק הבא אחרי כן. והנה לטובתם יבחר ויצוה ויזהיר ויעניש עליו, וכל שכן שלא יעוות משפטו לדעת ולא יסיר אותו מבלי השגחה, ואלה טענות טובות אחרי שפירש לו כי משפט האל אמת ונכון, והצדיק ורע לו דין ומשפט, והרשע וטוב לו גם כן משפט וצדק, וכן יודיע לו שאין צדקו וחפצו בתשובה לעשות רצון אלהיו מונעים ממנו ייסוריו בקו המשפט, ואיוב הודה אליו זה, אבל מתחלה גם איוב היה מודה שאין החטא והצדק מועיל או מזיק לאל וגם לא לאדם, כפי תלונתו והמענה אשר יטעון עליו אליהוא.

ושור – וראה.

הבט שמים¹ וראה. והוא הרקיע שנעשה ביום שני הנקרא ׳שמים׳: ושור שחקים. שהם השמים העליונים²: גבהו ממך. והנה שניהם ׳גבהו ממך׳ במקום:

1. בד״ר וק׳: משמים.

2. ראה וזאת הברכה וגאוותו שחקים ודו,ק.

ושור – וראה כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כ״ד:י״ז).

וראה – עצם תבניתו שאין לו ערך ויחס עמך.

גבהו ממך – אשר גבהו ממך מאד ומרחק רב ממך עליהם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

שמים, שחקים – שחקים גבוה משמים, ע״כ אמר שור שמורה הבטה מרחוק, וההבדל בין הבט וראה עי׳ ישעיה ה׳ י״ב.

הבט שמים וראה – הנה כשתביט לשמים שהם גבוהים ממך. וכ״ש השחקים שגבוהים יותר משמים. ומזה תראה,

• א) שא״א לומר שהשמים הרחוקים יפעלו על מעשיך הבחיריים. כי הם רחוקים ממך שיניעו אותך ויכריחוך על מעשיך.

• ב) שמזה תראה שא״א לומר שאתה תפעול עליהם במעשיך הטובים או הרעים בין טוב בין רע, וכ״ש שא״א שתפעול במעשיך בהבורא ית׳ הגבוה מעל גבוה, ורחוק מכל רחוק. וא״כ.

(ו) אִם⁠־חָ֭טָאתָ מַה⁠־תִּפְעׇל⁠־בּ֑וֹ וְרַבּ֥וּ פְ֝שָׁעֶ֗יךָ מַה⁠־תַּֽעֲשֶׂה⁠־לּֽוֹ׃

If you have sinned, how do you affect Him? And if your transgressions are multiplied, what do you do to Him?

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אִין חַבְתָּא מָה תַעְבֵּיד בֵּיהּ וּסְגִיעֵי מְרוֹדָךְ מָה תַעְבֵּיד לֵיהּ.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

פאן אכ׳טאת מא תפעל בה, ואן כת׳רת ד׳נובך מא תצנע בה.

אם, לפיכך אם תחטא מה תפעל בו, ואם רבו פשעיו מה תעשה לו.

אם חטאת,

אם חטאת,

אם חטאת מה תפעל בו – אם רצונך לחטוא כדי להכעיס ליוצרך, אי אתה יכול לפעול בו כדי להכעיסו, שהרי שחקים שהם כסא כבודו גבהו מאד ממך (איוב ל״ה:ה׳), ואי איפשר לגבות^א אליו.

ורבו פשעיך מה תעשה לו – כפל מלה.⁠^ב

א. כן בכ״י פריס 162, דפוס ברסלאו. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225: ״לגשת״.

ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162חסר: ״לו כפל מלה״.

(ו-ז) אם חטאת מה תפעל בו – לא פעלת לו רעה כי אם לעצמך ואם צדקת מה תועלת לו מצדקך.

(ו-ז) אם חטאת, אם צדקת – הענין חטאתיך לא יזיקו לשם וצדקתך לא תועילהו.

אם צדקת מה תפעל בו.¹ והנה בכל אחד מהם² יתאמת זה שצדקתך ורשעתך לא יועיל ולא יזיק לו, אבל יהיה כל תועלת והיזק מהם לאיש כמוך, לבן אדם, ועם כל זה, כשתביט ותתבונן בהם³, תראה שכל פעולתם ותנועותם מסודרות לצורך הנפסדים השפלים, לא לזולתם, כי לא יעשו השתנות בעצמם ולא בעליונים מהם, ולא יצוייר שיהיה הסדר זולתי מן האל ית׳, ובכן עם רב גדלו יפנה אל השפלים ונפסדים:

1. לשה״כ: אם חטאת מה תפעל בו, אם צדקת מה תתן לו.

2. ברקיע ובשמים העליונים.

3. ברקיע ובשמים העליונים.

מה תפעל בו – י״ס שהעי״ן בפתח ובס״ס בקמץ חטוף ואף רד״ק כתב בשרשים ובמכלול דף כ׳ כ״ב ר״נ שהוא בקמץ חטף מקום החולם מפני המקף והאפודי בפ׳ י״ו כתב שטעה רד״ק לשום בכלל דומי׳. והחולם שדרכן לשוב קמץ חטוף במקף מה תפעל בו כי הגזרה הזאת באה על דמיון אפעל בפתח וכן טעה במה נרדף לו (איוב י״ט) כי הוא פתוח וכן העיד בעל המסורה נרדף ב׳ חד קמץ וחד פתח יבקש את נרדף קהלת ג׳ קמץ. מה נרדף לו פתח. ובעל מגן דוד סימן ל״ד השיב עליו שלא אמר כלום כי לפי הספרים המדוייקים שבזמן רד״ק וכן בזמן הזה מלת תפעל הוא בקמץ חטוף ורד״ק הכריע מהמאוחר אל הקודם כי מאחר שכל הגזרות שהן על דמיון אפעל לא תבאנה בקמץ חטף כי אם אותן שהם בחולם אם כן מה תפעל בו שהיא בקמץ חטף אינה מן אפעל רק מן אפעול וא ף שעי״ן הפועל היא גרונית הנה כמוה ומה אזעום וינהום עליו ועל טענתו על פסוק מה נרדף לו ממסורת שהביא אפשר לומר כי רד״ק לא ראה זאת המסורת אבל ראה מסורת אחרת שאומרת מה נרדף לו בקמץ וידוע שרד״ק שקד הרבה בספרי המקרא וא״א שלא ראה מאותם הספרים שהיתה מלת נרדף לו בפתח ועם כל זה אמר באמירה מוחלטת שהיא בקמץ כנראה שראה מסורת שאומרת כן והספרים שהיתה בהם מלת נרדף לו בפתח חשב שהם בטעות עכ״ל גם בס׳ פתח דברי דף ס״א כתוב לשון הזה ובהסמכו במקף ישוב החולם לקמץ חטוף מה תפעל בו איזה הדרך ישכן אור.

אם חטאת – ר״ל ומן השמים תשפוט על היושב ממעל לו אשר אם חטאת מהו הדבר אשר תוכל לפעול בו.

ורבו – ואם רבו וכו׳ וכפל הדבר במ״ש.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

תפעל בו – תעשה לו. הפעל הוא העסק, והמעשה היא העשיה עצמה (ישעיהו שם שם) ר״ל לא תפעל בו שינוי והתפעליות במדותיו ולא תעשה מעשה ממש ע״י רוב הפשעים שהם המרדים במעשה ממש.

אם חטאת מה תפעל בו – לא תוכל לפעול בו שום שינוי ע״י חטאיך. ואף לא שנאמר שיכעס ויחרה אפו או יתעצב ע״י מעשיך שזה הפעלות ולא יצדק בחק השי״ת. וכל מה שנאמר שה׳ כועס או מתעצב ע״י מעשי ב״א. כ״ז נאמר לפי ערך המקבלים לא שיהיה ח״ו שום הפעלות ושינוי למעלה כנודע. וגם אם רבו פשעיך. גם אם הם פשעים ומרדים שהוא יותר מחטא. ואף אם יהיו רבים. ובכ״ז לא לבד שלא תפעול בו בעצמותו. כי גם מה תעשה לו איזה פגם לכבודו. וכן.

(ז) אִם⁠־צָ֭דַקְתָּ מַה⁠־תִּתֶּן⁠־ל֑וֹ א֥וֹ מַה⁠־מִּיָּדְךָ֥ יִקָּֽח׃

If you are righteous, what do you give Him, or what can He receive from your hand?

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אִין זְכֵיתָ מָה תֵיהַב לֵיהּ אוֹ מָה מִן אַיְדָךְ יְקַבֵּל.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

וכד׳לך אן צלחת מא אלד׳י תעטיה, או מא יאכ׳ד׳ מן ידך עלי כל חאל.

אם, וכך אם צדקת מה אשר תתו לו, או מה יקח מידו על כל פנים.

אם צדקת, אמר את זה כאשר שמע מדברי איוב ותארו את עצמו בתכלית הצדקות, אמר לו אין ראוי שתתפאר לפני אלהיך, כי צדקתך לא תועיל לו, אלא מועילה לך, וכך לא יזיקהו חטאך אלא יזיקך אתה עצמך, והוכיחו בזה על מה שאמר במאמרו השלישי מן כי אמלט עני משוע (כט יב) עד סוף הפרק, ועל אמרו מי יתן לי שומע לי (לא לה), אמר לו לא כל מי שהתאוה להשמע שומעין לו, לפי שיש במציאות בני אדם העושקים אחרים וכאשר הם נעשקים בעצמם ומשוועים אליו אין ה׳ שומע להם, כאמרו

אם צדקת, פקאל ד׳לך למא סמע מן כלאם איוב ווצפה לנפסה בגאיהֵ אלצלאח, פקאל לה ליס ינבגי אן תתעט׳ם בין ידי רבך, לאן צלאחך לא ינפעה הו, ואנמא ינפעך אנת, וכד׳אך לא יצ׳רה כ׳טאך בל אנמא יצ׳רך פי נפסך, פעאתבה בהד׳א עלי מא חכאה פי מקאלתה אלת׳אלת׳ה מן כי אמלט עני משוע אלי אכ׳ר אלפצל, ופי קולה מי יתן לי שמע לי, קאל לה ליס כל מן תמני אן יסמע יסמע מנה, לאן ההנא קום יט׳למון גירהם, פאד׳א הם ט׳למוא פי אנפסהם וצרכ׳ו אליה לם יסמע אללה מנהם, כקולה

וכן: אם צדקת מה תתן לו – אם נתת בלבך להיות צדיק מה תתן לו, אפילו אם^א היה בדעתך להביא דורון לפניו, ולתת אותו מידך לידו, אי איפשר דבר זה שתתן לו או יקח מידך – שום דבר דורון, שהרי שחקים גבהו ממך (איוב ל״ה:ה׳).

א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י פירנצה II.24, דפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״נתת בלבך... אפילו אם״.

או מה מידך יקח – איזו הנאה יקבל מידך אם היית צדיק לפניו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

אם צדקת – וכן אם תצדק מהו הדבר אשר תתן לו בזה או מהו הדבר אשר יקח מעצמו מידך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

אם צדקת מה תתן לו – כי אין לך דבר לתת לו כי כל מעשיך הגשמיים אין להם יחוס עם רוחניותו. ואף אם יהיה לך דבר מתיחס אליו לתת לו.

מה מידך יקח – הלא הכל שלו והכל בידו וא״צ לקחתו מידך:

(ח) לְאִישׁ⁠־כָּמ֥וֹךָ רִשְׁעֶ֑ךָ וּלְבֶן⁠־אָ֝דָ֗ם צִדְקָתֶֽךָ׃

Your wickedness concerns a man like yourself; and your righteousness a son of man.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

לִגְבַר דְרַשִׁיעָא דִכְמָךְ חִיוּבָךְ וּלְבַר נָשׁ דַכְיָא צִדְקָתָךְ.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

אנמא יצ׳ר טלאחך לאנסאן מת׳לך, וכד׳לך צלאחך ינפע לאדמי כשבהך.

לאיש, ולא יזיק רשעו כי אם לאדם כמוך, וכך צדקו יועיל לאדם כיוצא בו.

לאיש אשר כמוך יוכל ויועיל רשעך וצדקתך.

a man like yourself your wickedness or your righteousness can and will benefit. Observe [that there are] many wicked men who...

ומאחר שכן היא המידה: שאם צדקת מה תתן לו (איוב ל״ה:ז׳), וכן: אם רבו פשעיך מה תעשה לו (איוב ל״ה:ו׳), שאין רשעתך אלא לאיש כמוך, שאתה יכול להזיק לו, לפי שהוא אצלך, ואין צדקתך אלא לבן אדם כמותך, שאתה נותן מידך לידו, כמו שמפרש והולך: לאיש כמוך רשעך ולבן אדם צדקתך. מעתה, היאך ברייה יכולה לבוא^א בזרוע נגד היוצר לקבל שכרו. מה נתן לו או מה לקח הקב״ה מידו, שיבא לקבל שכר? בנוהג שבעולם: אדם בא אצלך ואתה נותן לו מתנה, מחר הנותן בא אצל המקבל ומבקש ממנו דבר, בדין הוא שיעשה רצונו, לפי שקיבל מידו טובה. אבל הקב״ה: מה נתת לו, או מה לקח מידך, שאתה צועק ואומר: וצדקתי לא אשא ראשי (איוב י׳:ט״ו).

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״לבוא״.

לאיש כמוך – יועיל צדקך ויזיק רשעך.

לאיש כמוך רשעך וגו׳.

רק לאיש כמוך יזיק רשעך ותועיל לך צדקתך.

לאיש כמוך – הוא רשעך.

ולבן אדם – כמוך, צדקתך – יאמר שלא יקרא הרע רשע, רק בשביל איש כמוך, כי יזיק לו, והצדקה תקרא טוב בעבור בן אדם שתועיל לו, כי לטובת הנבראים נצטוו להתנהג ביושר ובמשפט.

לאיש כמוך – שיש לו ערך עמך בעצם ועמך ישב בקרבך לו יזיק רשעך אשר תעשה לו וכן לו יועיל הצדקה אשר תעשה עמדו אבל לא לה׳ וכאומר והנה בהיות כן אין על המקום לשלם גמול לאדם לא בעבור המנעו מן החטא ולא בעבור עשות הצדק אולם הגמול הבא לאדם הוא בטובו הגדול ובחסדו הרב.

לאיש כמוך רשעך - לאנשים אחרים יזיק רשעך ולא לאל, ולבן אדם תועיל צדקתך.

לאיש כמוך רשעך – רק הרשע שלך מזיק לאיש כמוך. שהרשע שיעשה בין אדם לחברו מזיק אל בני אדם. והרשע שיעשה בעצמו מזיק לעצמו. וכן צדקתך הוא מועיל רק לבן אדם. וא״כ איך תוכל לבקש ע״ז שכר מאת ה׳ או שישגיח ה׳ בפרטות להעניש את הרשע. כאילו עשה איזה תועלת או נזק לו. וה״ז דומה כמו שלא יבקש החולה שכר מן הרופא בעבור ששמע בקולו לכל אשר צוהו בשמירת בריאותו. או שיענישנו הרופא בשבט על שלא שמע לאשר הזהירהו. כי השכר והעונש רצוף בהמעשה עצמה. שאם שמע ירפא מחליו וזה שכרו. אם לא שמע יאנש וימות וזה ענשו. לא ע״י הרופא רק ע״י עצמו. וכן השכר הוא הדרך הטוב בעצמו שקונה בזה שלימות לנפשו. והעושה טוב לזולתו ישיגהו טוב ההנהגה המדינית. והעושה רע עוכר שארו ונפשו. והעושה רע לזולתו תשיגהו רוע ההנהגה המדינית. שה׳ ברא את האדם שיהיה מדיני בטבעו. ושאנשי המדינה יעזרו זל״ז בהפקת צרכיהם. ושיהיה להם נימוסים טובים ומשפטים צדיקים לשמור את הקיבוץ מכל רשע. ואם כל אישי הקיבוץ ישתתפו לעשות טוב וחסד לריעיהם ולהשמר מלהזיק איש לחברו בשום דבר לעשות משפט חרוץ בעוברים על הנימוסים האלה. אז יחיו כולם בשלוה ובהצלחה ולא יקרה לשום אחד רעה מדינית. כן הכלל המיוסד על חקים ומשפטים צדיקים ישמרו את כל אישיהם מכל רע ונזק ואיש את רעהו יעזורו. ואם יסכימו כולם על חקים רעים לעשוק ולחמוס ולהיות כזאבי ערב. יקבל כ״א את הרע ולא יבטח רגע מן שודד וחומס וחייו יהיו תלואים לו מנגד מכף מעול ומרצח. כי אז יהיו כדגי הים איש את רעהו חיים בלעו. וה׳ ערך את בריאת האדם בענין שהשכר והעונש כרוכים בטבעו. הן בהאדם עצמו, הן בקיום החברה המדינית, שבמה שנוגע להנהגת עצמו אם ילך בדרך המאושר בהנהגת מדותיו וחסימת תאוותיו וכדומה, יהיה מאושר בחיים הגופנים בטבע, ובהפך יקבל רע מן הטבע עצמה, זולל וסובא יורש, וקרעים תלביש נומה, תאות עצל תמיתנו, לאויל יהרג כעס ורקב עצמות קנאה, חבורות פצע תמרוק ברע, ואם ירבה בתענוגים יחלה בחולאים נאמנים, ועצומים הרוגי אשת זנונים, וכן החוטא בהנהגה המדינית ירדפוהו החבורה האנושית ויעשו בו שפטים, וקנאים יפגעו בו, וההפך בהפך, ועפ״ז תשוב אחור השאלה ששאל איוב בסימן כ״ד, הלא יש רשעים מחריבי הישוב והם שודדי הים והמדבריות הרוצחים נפשות ומחריבים את העולם ומדוע לא ישמידם ה׳ להעביר רעתם, כי התשובה ע״ז הוא.

The only person affected by man's behavior is man himself. Elihu's thesis is that man's relationship with God is like that between a patient and his doctor. The doctor neither rewards his patient for taking the medicine he prescribes nor punishes him for refusing to: the patient's reward or punishment is inherent in the prescription. Thus, the reward the patient gets for taking the medicine is that he gets better and his punishment for not taking it is that he doesn't and might even die. This principle applies both to persons and to societies: their reward and punishment is inherent in their choices and actions. Furthermore, all creatures have been endowed by God with ways of protecting themselves. In addition, mankind has been endowed with the faculty to govern its own affairs. If they do so properly, they prosper; if they do not, they suffer. Therefore, let man look to himself for the reasons for his own condition. Referring specifically to Job's complaints about God's apparent indifference to the way the wicked exploit the weak,⁠¹ Elihu adds that it is not only God's job to deal with tyrants, pirates and other evil-doers but man's as well, through the instruments of human government. And if man is negligent in this duty, what right does he have to complain about God.

1. The Fifteenth Oration, in particular Ch.24.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל

(ט) מֵ֭רֹב עֲשׁוּקִ֣ים יַזְעִ֑יקוּ יְשַׁוְּע֖וּ מִזְּר֣וֹעַ רַבִּֽים׃

Because of the multitude of oppressions they cry out; they cry for help because of the arm of the mighty.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

מִסוּגְעֵי טָלוֹמִין מְקַבְּלִין יִבְעוּן מִתְּקוֹף אֶדְרַע דוּרְבָּנַיָא.

מרוב עשוקים יזעיקו ישועו מזרוע רבים – מרוב עשוקים יזעיקו אלו הנעשקים, ישועו מזרוע רבים אלו העושקים, אלו רבים על אלו ואלו רבים על אלו, [אלו רבים על אלו בחמוס ממון, ואלו רבים על אלו בחמוס דברים], עד שנחתם גזר דינם, ולפי שהיו שטופים בגזל נמחו מן העולם שנאמר קץ כל בשר בא לפני וגו׳.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ואעלם אן כת׳רהֵ מא יצרך׳ אלמגשומין, ויגוות׳ון מן ד׳ראע מן הו אכת׳ר מנהם תאיידא.

מרוב, ודע כי מרוב מה שצועקים העשוקים, ומשויעים מזרוע מי שחזק יותר מהם. ושלשת הפסוקים ט-יא קשורים זה בזה, והתשובה הוא פסוק יב. ובספרו הנבחר באמו״ד מאמר ה פ״ז מהדורתי עמ׳ קפט למד מפסוק זה שחמור עונש הגוזל אלף זוז מאלף בני אדם יותר מעונש הגוזל אלף זוז מאדם אחד.

מרב עשוקים יזעקו. ולפי שיש גם בני אדם שאינו שומע מהם כדי לנסותם, לפי שהוא צדיק שאין לפניו עולה כאמרו

מרב עשוקים יזעקו.

ולמא כאן ההנא קום לא יסמע מנהם מחנה להם, לאנה עדל לא ג׳ור ענדה לקולה

ראה רשעים רבים אשר מרוב עשוקים – שהם עושקים יזעיקו את הבריות לפניו וישועו עניים מזרוע רבים העושקים אותם.

Because of the many oppressed ones whom they oppress, they [the wicked] cause the creatures to cry out before Him, and the poor cry for help from the arm of those who oppress them.

מרוב עשוקים יזעיקו – שלא תאמר מאחר שאין בריה יכולה להרע ולהיטיב להקב״ה, לא איכפת ליה לקב״ה לא ברעה שאדם עושה לחבירו, ולא בטובה שאדם עושה לחבירו, לכך נאמר: כשם שמצינו ברשעי דור המבול ובאנשי סדום, מרוב עשוקים יזעיקו – פתרונו: מחמת שרוב עשוקים היו אנשי דור המבול ואנשי סדום מזעיקים, שהיו גוזלין וחומסין אותם.

ישוועו – העשוקים והנגזלים מזרוע הגזלנין והחמסנים, שהיו רבים יותר מן הנגזלים.

מרוב עשוקים – אמר אליהוא: עשה מה שתרצה, לא יועיל ולא יזיק למקום, רק המקום ישמע זעקת העשוקים מרוב – כמו מגדולה.

או: הוא כמשמעו. והראשון יותר נכון בעבור שיש אחריו ישועו מזרוע רבים.

מרוב עשוקים יזעיקו – כי הרשעים עושקים אותם והם זועקים, שיזעיקום הרשעים.

מרוב עשוקים – שזועקים לי״י שאותם הרשעים יזעיקום, ומאותם העניים שישועו מזרוע רבים וגדולים שיחמסו אותם ולא ישיבו אל לבם.

יזעיקו – פועל יוצא.

רבים – גדולים.

ואל תתמה מרבים עשוקים שיזעיקו אותם הרשעים ישועו מזרוע רבים – גדולים.

מרוב עשוקים יזעיקו – אותם העושים להם הרשע.

ישועו – מזרוע גדולים המושלים בהם, מזה יעשה האל משפט באדם, לא מפני שהזיק לו החטא. ומקרא קצר הוא, כי בענין המשפט ידברו. ויתכן שהוא קשור עם פסוק אם חטאת מה תפעל בו (איוב ל״ה:ו׳), ויאמר כי מרוב עשוקים יזעיקו, יפעלו בו הרשעים ויהיה להם החטא מאשר ישועו לפניו מזרוע רבים יעשו לו פשע, אם כן הכל לטובת הנבראים ולחמלת הבורא עליהם.

מרוב עשוקים יזעיקו – מה שטענת שימצאו רוב עשוקים יזעיקו אותם עושקיהם או יהיה מרוב ענין ריב והרצון בו ממה שיריבו בו עשקים אשר יזעיקו אותם עושקיהם.

ישועו מזרוע רבים – יזעקו מגבורת רבים ותוקפים אשר יעשקום.

(ט-י) מרוב עשוקים יזעיקו. ועל מה שאמרת שרבים זועקים מפני בעלי זרוע ואינם נענים, הטעם הוא כי לא אמר שום אחד מהם איה אלוה עושי הנותן זמירות בלילה, שעשה רוב כוכבים הנראים בלילה מורים גדלו וטובו באופן שראוי לזמר על זה לפניו:

ישועו – יצעקו.

מרוב עשוקים – ולזה כאשר ירבה זעקת עשוקים אשר יזעיקו אותם עושקיהם שועתם אשר ישועו מזרוע רבים אשר יאנסום בכח הזרוע והוא כפל ענין במ״ש.

מרוב עשוקים יזעיקו ישועו מזרוע רבים - זה הוא מה שמזיק רשעך שהעשוקים נאנחים ונאנקים.

יזעיקו – ענין קיבוץ העם, וישועו הוא הצעקה לישועה, ע״י העשוקים ראוי שיזעקו העם ואם העושק בעל זרוע ישועו לישועה למושלי ארץ ושרי החיל.

מרוב עשוקים יזעיקו – שהלא ה׳ ערך תקנת דבר זה בטבע האדם עצמו, שאחר שכל הבע״ח השגיח ה׳ עליהם לתת להם כלים ותכונות שבם יהיו נשמרים מאויביהם, ושיתקיימו מיניהם ואישיהם, כ״ש שהיתה השגחה זו באדם מבחר היצורים, והוא שבראו על אופן שיהיה מדיני, ונטע בטבעו שיתקבצו חברת האנשים לעשות נימוסים ישרים ביניהם, ולעשות דין ומשפט לכל עובר על חקי החבורה ונימוסיהם, ולבער כל עושי רשעה מן הארץ, וא״כ אם יהיו רוב בני אדם טובים אוהבי משפט ומישרים, א״א שיתרבו משודדים והרצחנים להחריב את הישוב, כי אז יתקבצו תיכף הטובים בעם שהם הרוב וישמידו את הטורפים האלה ויכריתום מן האדמה, עד שא״צ שה׳ בעצמו ירד ממרום ללחום עם המשחיתים האלה, כי כל בני אדם הישרים הם שלוחיו לעשות בהם משפט, ושיתקבצו כאיש אחד ושופטיהם בראשיהם לאבדם ולכלותם, וז״ש מרוב עשוקים יזעיקו, הלא הושם בטבע האדם שמרוב עשוקים יזעיקו ויתקבצו כל בני אדם, ומזרוע של החומסים והשודדים ישועו רבים לישועה, שיתאספו כל בני המדינה שהם תמיד רבים על הרצחנים והשודדים ויזעקו להתאסף לישע העשוקים, וישמידו את העושקים שהם תמיד מועטים בערך הקיבוץ הכללי, ובזה כבר ערך ה׳ את האדם עצמו בענין שישמר מן עושקי נפשות והמזיקין האלה, במה שהקיבוץ הכללי ישמיד את כל המשחיתים האלה:

(י) וְֽלֹא⁠־אָמַ֗ר אַ֭יֵּה אֱל֣וֹהַּ עֹשָׂ֑י⁠ נֹתֵ֖ן זְמִר֣וֹת בַּלָּֽיְלָה׃

But none says: 'Where is God my Maker, Who gives songs in the night;

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְלָא אֲמַר הָאן אֱלָהָא דְעַבְרַנִי דִמְסַדְרִין אַנְגְלֵי מְרוֹמָא קֳדָמוֹי תּוּשְׁבְּחָן בְּלֵילְיָא.

ולא אמר איה אלוה עושי – א״ר ירמיה בר׳ אלעזר כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה אינו חרב שנאמר ולא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ולם יקול אין אללה צאנענא מנא, אלמלזמנא תמג׳ידה עלי מר אלליל.

ולא, ולא אמר איה ה׳ העושנו ממנו, המחייבנו להללו בתמידות במשך הלילות. הוסיף ״מנא״ ממנו, לומר שאין האנשים הללו מעלים על לבם קרבת ה׳ אלינו בהשגיחו על ברואיו, ואינם מרגישים זאת. ותרגם בלילה ״עלי מר אלליל״ וכפי שתרגמתי, והכוונה בתמידות יומם תמיד לא יחשו. וכן תרגם לקמן לו כ, לח ז. וכך תרגם בתהלים ה ד, בקר תשמע קולי בקר אערך לך. ושם קל, ו. קמג ח. וכך תרגם בישעיה לג ב.

ולא אמר – הרשע.

איה אלוה עושי – לירא מפניו.

נותן זמירות – כמו כרמך לא תזמור (ויקרא כ״ה:ד׳), שמכרית את הרשעים בלילה כגון אמרפל וחביריו ומצרים וסנחריב.

And he did not say The wicked man [did not say] 'Where is God, my Maker?' to fear Him.

Who deals destruction Heb. זמירות like, "nor prune (תזמר) your vineyard" (Vayikra 25:4), for He cuts off the wicked at night, e.g., Amraphel and his allies, Egypt, and Sennacherib.

ולא אמר אחד מהם איה אלוה עושי – שאני חייב שאהיה נותן לו זמירות אפילו בלילה כיום, שהרי השפיע לנו רוב טובה.

ולא אמר איה אלוה עושי – פתרונו: לא שם פחד אלהים לנגד עיניו.⁠¹

(י-יא) מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו – מקרא זה מחובר הוא למקרא שלמעלה ממנו, וכה פתרונם של שני מקראות הללו: כשהיו מצעיקין עליהם העשוקים לא היה אחד בהם שיאמר: איה אלוה עושי שאני חייב ליתן זמירות לפניו^א אפילו בלילה, ולשום על לב: מפני מה נתן בנו בינה יותר מבהמות הארץ, ויותר מעוף השמים נתן בנו חכמה, אלא כדי שנפרוש מן הגזילות ומן החמסים ומן העבירות. זהו פשוטו, ומדרשו ידוע.

1. השוו ללשון הפסוק בתהלים ל״ו:ב׳.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״לפניו״.

זמירות – לשון חיתוך וכריתה, כמו: לא תזמר (ויקרא כ״ה:ד׳).

נותן זמירות בלילה – יש אומרים: שעל המקום ידבר, כענין: מוצאי בקר וערב תרנין (תהלים ס״ה:ט׳), וכענין: כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים (תהלים ח׳:ד׳).

ורובי המפרשים אמרו: שמלת לא תשמש עצמה ואחרת עמה, וכן הוא אומר: ולא אמר איה אלוה עושי ולא היה נותן זמירות בלילה.

ולא אמר איה אלוה עושי – שצבא השמים נותן לו זמירות בלילה.

עושי – לשון רבים כדרך אלהים קדשים הוא (יהושע כ״ד:י״ט).

זמירות – מן מזמור.

ויש אומ׳ מן זמיר עריצים (ישעיהו כ״ה:ה׳) ופי׳ כריתה מן לא תזמור (ויקרא כ״ה:ד׳) כרמך.

ולא יאמר איוב איה אלוה עושי – כטעם איה אלהי המשפט (מלאכי ב׳:י״ז) כי לית דין ולית דיין ואיה נותן כריתות בלילה כטעם וחצות לילה יגועשו עם ויעבורו (איוב ל״ד:כ׳) וכענין מכת בכורים.

ויש אומ׳ נותן כוכבים לזמר לפניו בלילה, כטעם ברן יחד כוכבי בקר (איוב ל״ח:ז׳).

ולא אמר איה אלוה עושי – יאמר כי המשפט יעשה ברשעים מפני צעקת העשוקים ויחמול האל עליהם, וגם מפני שהרשעים לא נהגו בו כבוד ומורא ולא אמר אחד מהם איה האלוה העושה את שנינו, כדרך הלא בבטן עושני עשהו (איוב ל״א:ט״ו), על כן מלת עושי. או שהוא לשון העושה אותי עשייה, כדרך הוא עשך ויכוננך (דברים ל״ב:ו׳).

והמפרשים יאמרו שהוא לשון כבוד, וכן ישמח ישראל בעשיו (תהלים קמ״ט:ב׳).

נותן זמירות בלילה – שנתן לפניו בלילה זמירות לשבח ולהודות לו, כענין הללוהו כל כוכבי אור (תהלים קמ״ח:ג׳), או כענין כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו׳ (תהלים ח׳:ד׳). והענין לאמר כי האל עשה שיתנו זמירות בלילה לפניו, ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה (תהלים קל״ט:י״ב), לא שיעשו הרשעים חמס בלילה, רק שיודו ויאמרו כי האל עשאם ויודע מעשיהם, והוא תקן לילה ויום ורואה כל הנעשה בהם.

זמירות – דברי שבח.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ולא אמר – בגעיא.

נותן – אומר כמו ולא נתן תפלה (איוב א׳:כ״ב).

זמירות – מלשון זמר ורננה.

ולא אמר וגו׳ – ר״ל הצדיק אשר בהם הנותן בפיו זמירות לה׳ בלילה בהסתר ויחידי לא אמר לזולת איה אלוה העושה אותי ר״ל מדוע שכחת בה׳ ולא תשמור מצותיו ותעשוק רעיך.

ולא אמר איה אלוה עושי - לא אמר כן האיש העריץ אשר הוא נותן זמירות בלילה - שרודף אחר ההנאות דוגמת ודחוון^א לא הנעל קדמוהי (דניאל ו׳:י״ט);

א. כן כנראה צ״ל. בדפוס: ״נדחוון״.

נותן זמירות – העוף המזמר בלילה לא אמר איה אלוה עושי, שאינו משגיח עלי, כי ה׳ השגיח על שמירתו.

ולא אמר – הלא גם הצפור הנותן זמירות בלילה, שהם הצפרים החלשים ששם ה׳ בטבעם שיזמרו בלילה, שמפני שיראים בלילה מפני הטורפים האורבים על נפשם יזמרו בלילה לעורר זה את זה שיתאספו ביחד להיות נכונים להלחם על נפשם אם יבא אורב עליהם, ולהזהיר זה את זה מפחד בלילות, עד שבזה הם נשמרים ועי״ז יתקיים מינם, עד שלא אמר איה אלוה עושי, ר״ל שאינו מושגח מה׳ עושהו שבראו חלוש מוכן להיות טרף להדורסים החזקים ממנו, כי כבר השגיח ה׳ גם על הצפור הזה וברא אותו באופן שיהיה נשמר ממזיקיו, ואם שם ה׳ בהשגחתו שמרה כזאת בטבע הבע״ח הקטנים שיצעקו בקול וישועו מזרוע לעמוד נגד העושקים אותם, ולהלחם עם טורפי חיתם, כ״ש שהשגיח בהשגחה כזאת על האדם, שהלא.

(יא) מַ֭לְּפֵנוּ מִבַּהֲמ֣וֹת אָ֑רֶץ⁠ וּמֵע֖וֹף הַשָּׁמַ֣יִם יְחַכְּמֵֽנוּ׃

Who teaches us more than the beasts of the earth, and makes us wiser than the fowls of heaven?'

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

דִמְאַלֵף יָתָנָא מִבְּעִירֵי אַרְעָא וּמֵעוֹפָא דִשְׁמַיָא יְחַכְּמִנָנָא.

מלפנו מבהמות ארץ – א״ר חייא זו פרדה שכורעת ומשתנת, ומעוף השמים יחכמנו זה תרנגול שמפייס ואח״כ בועל, אמר ר׳ יוחנן אלמלי לא נתנה התורה לישראל למדנו צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה, ודרך ארץ מתרנגול שמפייס ואח״כ בועל, מאי קאמר לה, א״ר יהודה הכי קאמר זיל דזבינא ליך דמטי ליך עד כרעיך.

דבר אחר: מלפנו מבהמות ארץ – למדנו מפרו של אליהו ז״ל (כתוב במלכים ברמז רי״ד).

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

אלמעלמנא אכת׳ר מן בהאים אלארץ׳, ומן טאיר אלסמא יחכמנא.

מלפנו, המלמדנו יותר מבהמות הארץ. וכך תרגם בבראשית יט ט נרע לך מהם. ופירוש רבנו כאן שלא כדרש חז״ל בערובין ק, ב.

מלפנו – מלמדנו חכמה יותר מבהמות, כלומר חשבנו וגדלנו מבהמות ומעוף.

Who teaches us He teaches us more wisdom than [He does] the beasts; i.e., He esteemed us and made us greater than the beasts and the birds.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

מלפינו – חסר אל״ף, והוא מן: ואאלפך חכמה (איוב ל״ג:ל״ג).

(יא-יב) מלפנו מבהמות ארץ – דגשות הלמ״ד בעבור האל״ף הנחסרת, והוא מן האלוף (משלי ב׳:י״ז), מאלופנו (תהלים קמ״ד:י״ד), ונחסרה יו״ד המשך כמו שנחסרה במלת וידרכו את לשונם (ירמיהו ט׳:ב׳). ודומהו ואבדך (יחזקאל כ״ח:ט״ז) שהוא כמו ׳ואבידך׳ שהוא דגשות הבי״ת בעבור האל״ף.

שם יזעקו לאל מפני גאון רעים ולא יענם אלהים, ואתה שתזעק בשוא ובשקר יענה אותך.

המאלף אותנו המחכמנו יותר מבהמות ועופות. ולא יתנו הרשעים כל זה אל לבם ויחמסו ויעשקו בעניים.

מַלְּפֵנוּ – מן ואאלפך חכמה (איוב ל״ג:ל״ג).

ויש אומ׳ כי הוא מבנין כבד והראוי מאלפנו.

ויש אומ׳ שהוא מבנין הפעיל. והנכון מַליפֵנוּ כמו מגישנו מצילנו והאל״ף נבלע בצרי גם זה נכון.

מלפנו – מלמדנו דעת יותר מבהמות ארץ כי הבהמות והעופות עושקות והורגות אלה לאלה כי אין בהם שכל שימנעם מתאותם.

מלפנו מבהמות ארץ – יאמר כי האל למד אותנו לדעת אותו ולהתחכם במעשיו יותר מן הבהמות, ועל כן לא ירצה שנרע אחד את חבירו, כאשר שם בטבע הבהמות לטרוף אחת את חברתה, ובעוף השמים לדרוס ולצוד את מינם, כי לא ידעו ולא יכירו בוראם, ולכן לא יקפיד על מעבדיהם, ומפני שהיה איוב מדמה אדם כדגי הים והבהמות בהסרת ההשגחה, אמר זה המאמר לפרש טעם השמירה בפרטית, מפני שאנחנו מכירים את בוראנו ומתחכמים במעשיו ונזהרים באזהרותיו.

מלפינו – כמו מאלפינו והרצון בו מלמדנו.

מלפנו מבהמות ארץ [ומעוף השמים יחכמנו]. ומבלעדי זאת נתן בנו כח שכלי יותר ממה שנתן לכל שאר בעלי חיים:

מלפנו – כמו מאלפנו באל״ף והוא ענין למוד כמו ואאלפך חכמה (איוב ל״ג:ל״ג).

מלפנו – הלא המקום למד אותנו דעת יותר מבהמות הארץ ויותר מעוף השמים יחכמנו ואם בהם אין מי יעשוק משל רעהו כ״ש האדם שחננו ה׳ דעה שאין ראוי לו לעשוק משל רעהו.

ולא יאמר האיש ההוא איה מלפנו מבהמות הארץ ומעוף השמים יחכמנו - איננו מודה לאל אפילו על יתרון החכמה שנתן למין האנושי אשר על ידה ידע להמציא לו תענוגים מתענוגים שונים.

מלפנו מבהמות הארץ – הלא נתן אל האדם חכמה יותר מן הבהמות ומן עוף השמים, ואיך יתכן שהאדם יאמר איה אלוה עושי, שאינו משגיח עלי לשמרני מטורפי טרף ועושקי נפשות, הלא בודאי השגיח ה׳ על מין האדם באופן יותר מעולה, בשגם שהאדם יחכם וילמד מטבע כל היצורים וכולל בשכלו את כולם, שע״ז אמר ג״כ מלפנו מבהמות ארץ, ר״ל שילמד ממדותיהם ומעשיהם את אשר יעשה הוא לשמירת מינו ואישיו, וא״כ ראוי שגם בני אדם יתאספו כולם כאחד להקהל ולעמוד על נפשם נגד השודדים והרוצחים המשחיתים אותו, ויתנו זמירות וקול בלילה בבא האורב עליהם:

(Malbim adds that human beings should also learn from the animals how to protect their own species and its individuals; they too should unite to defend themselves against bandits and murderers.)

(יב) שָׁ֣ם יִ֭צְעֲקוּ וְלֹ֣א יַעֲנֶ֑ה⁠ מִ֝פְּנֵ֗י גְּא֣וֹן רָעִֽים׃

There they cry, but none answer because of the pride of evil men.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

תַּמָן יְקַבְּלוּן וְלָא אַעֲנֵי מִן קֳדָם גֵיוְתָנוּתָא דְבִישַׁיָא.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

כד׳אך הם יצרכ׳ון הנאך, מן קבל אקתדאר מן הם אשר מנהם פלא יג׳יבהם.

שם, כך הם יצעקו שם מפני גאון מי שהם יותר רעים מהם, ולא יענם. ופסוק זה הוא התשובה לפסוק ט, כשם שלא ענו לעשוקים כך ישוועו ולא ייענו. ובספרו הנבחר באמו״ד מאמר ט פ״ג ד״ה והרביעי, פירש פסוק זה על העונש לעתיד. ולמושג המלה ״שם״ ראה לעיל א כא.

שם יצעקו – וראה אשר שם צועקים העניים מפני גאון העושקים אותם והוא אינו עונה.

There they cry out And see that there the poor cry out because of the pride of those who oppress them, and He does not answer, for...

שם יצעקו ולא יענה – פתרונו: כשבא שעתם לגבות מהם כפי רשעם, צעקו אל אלהים ולא ענה אותם, מידה כנגד מידה: הם הצעיקו את העשוקים, גרמו לעשוקים שהיו צועקין על שם שהיו עושקין^א אותם ולא היו נענין, אף הם צעקו ואין עונה אותם.

מפני גאון רעים – מפני עבירות שבידם, הא למדת שהקב״ה נפרע ממי שעושה רעה לחבירו, ודורש משפט בריותיו מיד איש^ב אחיו.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י פריס 162: ״עשוקין״. בדפוס ברסלאו: ״עושקים״.

ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״איש״.

שם יצעקו – מפני גאון רעים, ולא יענה.

שם יצעקו – ישוב על רבים העושקים, גם הם יביא המקום עליהם צרות ויצעקו ולא יענה.

מפני גאון רעים – אחרים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

שם יצעקו מפני גאון רעים – והקב״ה לא יענם.

ואל תתמה איוב על חפץ העשק והמרוצה כי שם – במקום שיעשו עושק יצעקו העשוקים ולא יענה השם מפני גאון רעים שהתגאו לעשוק אחרים.

שם יצעקו ולא יענה – יאמר כי במקום אשר העשוקים יזעקו וישועו וישמע אלהים את נאקתם,⁠¹ שם יזעקו עושקיהם ולא יענה אותם, מפני גאון רעים – שלא נתנו כבוד לבוראם לאמר איה אלוה עושי (איוב ל״ה:י׳), כי האל ישמע שועת העשוקים ולא יאבה בצעקת העשוקים כי תבא עליהם צרה, כי שוא לא ישמע אל ולא ישורנה, כי צעקתם שוא היא ועל חנם ישועו, כי כדרכם יעשה להם וכמעשיהם יגמול אותם. ויתכן על דרך האמת, כי שם יזעקו במקום אשר יזעיקו, כטעם שפירש להם, ומפני גאון רעים שיתגאו במעשיהם הרעים, ופושעים אף על פי שצועקים ושואלים לה׳ בצעקתם אינם נשמעים ואין עונה עליהם ה׳.

1. השוו ללשון הפסוק בשמות ב׳:כ״ד.

שם יצעקו ולא יענה מפני גאון רעים. ולכן ׳לא יענה מפני גאון רעים׳, כי ׳יצעקו שם׳ לבני אדם השומעים, ולא יכוונו ולא יצעקו אליו כלל:

שם יצעקו – ר״ל ועל כי הצדיק המשכיל ידום בעת ההיא ולא מיחה ברשעי הדור לדבר בם כדברים האלה לכן שם במקום הרשעים האלה יצעקו גם הצדיקים על מכאובים ולא יענה להם המקום כי יסתיר פניו מפני גאון וגאות הרעי׳ העושקי׳ כי כל הגמול בא מצד החסד אבל כשירבו רשעים והצדיק לא ימחה בידם אז מסתיר פניו מכולם יחד ולא יעשה עוד חסד אף לצדיק וכאילו יאמר לאיוב שהכל בא לו על שלא מיחה כראוי ברשעי הדור.

שם יצעקו ולא יענה - העשוקים צועקים והוא הנותן זמירות בלילה לא יחוש לזעקתם ולא יענה אותם, והם צועקים והולכים.

ולא יענה – וה׳ לא יענה, ויל״פ שר״ל אחר שיחכמנו מעוף השמים א״כ איך שם יצעקו העשוקים ואין איש עונה אותם, שזה מפני גאון רעים שהתגבר הרע על הטוב ובני אדם עצמם אשמים בדבר שלא יצאו לעזר לעשוקים.

שם – ועפ״ז תמצא התשובה לשאלתך ששאלת על מה ששם יצעקו וה׳ לא יענה, שהוא מה ששאל בסי׳ כ״ד מעיר מתים ינאקו ונפש חללים תשוע ואלוה לא ישים תפלה, שהלא הרוצחים יחרימו וישמידו שם בעיר ויפילו חללים רבים והם יצעקו אל ה׳, כמ״ש ונפש חללים תשוע דהיינו שצועקים לה׳ לישועה, ולמה לא יענה ולא ישים תפלה? התשובה לזה הוא מפני גאון רעים, מפני שהתגברו הרעים על הטובים בגאון ותוקף. שזה סימן שהחבורה האנושית רובה רע, ואינם משתדלים לעשות משפט ולבער עושי רשעה, שאז לא היו הרעים מתגברים כ״כ עד שיפלו בעיר להפיל שם חללים, כי אז מרוב עשוקים ומזרוע היו זועקים ושועים רבים למהר לישע העשוקים ולבער עושי רשעה, וא״כ זה דבר שמוטל על הקיבוץ בעצמו לא על ה׳:

(יג) אַךְ⁠־שָׁ֭וְא לֹא⁠־יִשְׁמַ֥ע ׀ אֵ֑ל⁠ וְ֝שַׁדַּ֗י לֹ֣א יְשׁוּרֶֽנָּה׃

Surely God will not hear vanity, neither will the Almighty regard it.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

בְּרַם שִׁקְרָא לָא יִשְׁמַע אֱלָהָא וְשַׁדַי לָא יַסְכִּנָהּ.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

אמא אלזור פאן אלטאיק לא יסמעה סמאע תצויב, ואלכאפי לא יראה ראי תג׳ויז.

אך, אבל השוא אין האל שומעו שמיעת אשור, ושדי לא יראהו ראיית השלמה. כלומר שהעול והרשע בעולם אין ה׳ מביט עליו מתוך השלמה עם המצב וקיומו כפי שהוא, אלא מעניש את העוולים ונותן לרשעים כרשעם. וכאן מקור הרעיון שכתב הרמב״ם במו״נ ח״א פרק מח, ראה שם מהדורתי ד״ה וכאשר התבוננתי.

אך שוא לא ישמע אל, ובאר את הגמול בפרק זה באמרו

אך שוא לא ישמע אל, ופצח ען אלעוץ׳ פי הד׳א אלפצל בקולה

אך שוא לא ישמע – מיד.

ושדי לא ישורנה – להנקם מיד אלא מאריך אפו.

Indeed, God will not hear vanity immediately.

neither will the Almighty see it to avenge it immediately, but He is longsuffering.

אך שוא לא ישמע אל – פתרונו: אך אנשי שוא לא ישמע אל לצעקתם. לפיכך, כשיצעקו לא יענה^א להם.

ושדי לא ישורנה^ב – לתפילה שלהם.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״ענה״.

ב. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בדפוס ברסלאו, וכן בנוסח שלנו: ״ישורינה״.

אך שוא לא ישמע אל – כי שוא לא ישמע אל. כי צעקתם היא שוא, כי המקום ישלם להם גמולם.

ישורנה – דברת השוא.

אך שוא לא ישמע אל ושדי לא ישורנה – חוזר על הרשע ולא אמר איה אלוה עושי (איוב ל״ה:י׳) הנותן לו צבא השמים זמירות בלילות ולא נמנע מעשות עולה.

ואותך יענה שאתה משוע וצועק בשקר: אך שוא לא ישמע אל ושדי וגו׳.

ישורנה – יביטנה או יראנה.

אך צעקת שוא לא ישמע אל ושדי לא ישורנה צעקתם.

אך שוא לא ישמע אל. וגם שלפעמים רבים אומרים דברי תפילה כמו מדברים עמו, הנה היא תפילת ׳שוא׳ ש׳לא ישמע האל׳ אותה, שאינה אלא ׳מצות אנשים מלומדה׳: ושדי לא ישורנה. ולפיכך, גם שהוא יכול להושיע מזרוע רבים, ׳לא ישורנה׳ ולא יפנה אליה:

ישורנה – יראנה.

אך שוא – ר״ל עם כי המקום מסתיר פניו לפעמים זהו כשירבו הפושעים והצדיק לא מיחה בהם אך שוא דברי האומר אשר בכל זמן לא ישמע אל ושדי לא יראה את המעשה אשר יעשה כי באמת משגיח הוא בכל.

והרשעים הגאים האלה מתברכים בלבבם לאמר אך שוא לא ישמע אל ושדי לא ישורנה.

אל, ושדי – התבאר בכל הספר, ששדי מציין ההשגחה. מצד היותו אל הוא שומע, ומצד היותו שדי משגיח רואה ומשגיח על אלה הדברים.

אך ר״ל ובכ״ז זה שוא והבל מה שתוכיח מזה שלא ישמע אל את צעקת העשוקים וששדי לא ישורנה, שאינו משגיח ואינו רואה רעת העושקים, זה שוא וכזב, כי ה׳ שומע ורואה את כל הנעשה בארץ:

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יד) אַ֣ף כִּֽי⁠־תֹ֭אמַר לֹ֣א תְשׁוּרֶ֑נּוּ דִּ֥ין לְ֝פָנָ֗יו וּתְח֥וֹלֵֽל לֽוֹ׃

All the more so you who say you cannot see Him; the case is before Him; therefore wait for Him.

לְחוֹד אֲרוּם תֵּימַר לָא יִסְכִּנֵהּ אִדִין קֳדָמוֹי וְתוֹרִיךְ לֵיהּ.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

פאן קלת אנת אנך לא תרי ד׳לך, פחאכמני בין ידיה ואצבר עלי אלג׳ואב.

אף, ואם תאמר שאין הדבר נראה לך שכך הוא, דון עמי לפניו והוחל לתשובה.

אף כי תאמר – כל שכן אתה שאין צעקתך באה כי אם על ידו ואתה תאמר ותזעק על אשר לא תשורנו להתווכח עמו כלומר אותם הקובלים וצועקים אינו ממהר לענות׳ ואתה תצעק שלא תשורנו.

דין לפניו – בכל מקום שהוא.

ותחולל – וקוה לתנחומין.

Surely you who say Surely you, whose cry comes only because of Him, and you say and cry that you do not see Him to debate with Him. That is to say that those who complain and cry, He does not hasten to answer, yet you cry that you do not see Him?

present your case before Him (Your arguments – absent in some editions) wherever He is.

and wait And hope for consolations.

אף כי תאמר לא תשורנו דין לפניו ותחולל לו – פתרונו: אך בדבר זה שאמרת שאינך רואה אותו שתערוך לפניו משפט (איוב כ״ג:ד׳), אתה עתיד ליתן את הדין לפניו.

ותחולל לו – לשון: חיל, כמו: הרפאים יחוללו (איוב כ״ו:ה׳), שפתרונו: יחילו מפניו, וכן: קול י״י יחולל איילות (תהלים כ״ט:ט׳), שפתרונו: קול י״י מחריד איילות. אף כאן: ותחולל לו – חול^א וגור מפניו, על שאמרת דבר זה.

א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו: ״חיל״.

אף כי תאמר – כל שכן אתה שצועק לפניו על אשר אינך רואה אותו להתווכח עמו.

דין לפניו ותחולל לו – אין לך לעשות כי אם לבקש רחמים ולהתחולל לו, כעיניין שנאמר: דום לי״י והתחולל לו (תהלים ל״ז:ז׳) ויתן לך וג׳ (תהלים ל״ז:ד׳).

לא תשורנו – אף על פי שאין לך יכולת לראות המקום.

דין לפניו ותחולל לו – כמו: קוה (ירמיהו ח׳:ט״ו).

ויש אומרים: שהוא מן חיל (ירמיהו ו׳:כ״ד). והענין:⁠^א סבול החיל בשבילו, כענין: דום לי״י והתחולל לו (תהלים ל״ז:ז׳).

א. בכ״י פרמא 2395 נוסף כאן: ״כלומ׳⁠ ⁠⁠״.

אף כי תאמר לא תשורנו – לאותו המיסר אותך תאמר כי לא תראנו, איך תזעק^א שיענה אותך.

דין לפניו – דין הוא שיצא לפניו.

ותחולל לו – תיחל לו, והם שני שרשים: יחל, חול.

א. כן במהדורת עפנשטיין ע״פ כ״י מינכן. בכ״י בהמ״ל 985: ״תעזוק״.

ותחולל – לשון ׳תוחלת׳ כאשר פרשתי.

ותחולל – מן ויחילו עד בוש (שופטים ג׳:כ״ה) ופי׳ תקוה.

ויש אומ׳ מן חיל כיולדה.

אף כי תאמר שלא תראנו המענה או לא תשורנו השוא ולא פעלת און הדין לפניו כי לא יעות משפט (איוב ל״ד:י״ב).

[ותחולל לו] ותקוה לו עד שירחם אותך ופי׳ זה נכון;

או תחולל יסבול החיל בעבורו.

אף כי תאמר לא תשורנו – כמו אף כי אנכי אעננו (איוב ט׳:י״ד), ואף כי אחרי מותי (דברים ל״א:כ״ז). יאמר לאיוב, האל ישמע צעקת העשוקים ויעשה משפט ברשעים עם גאונם ולא ישמע בתפלת שוא אשר יזעקו לפניו הרשעים בעשותו בהם משפט, כל שכן שתאמר אתה לאל לא תראה השוא ולא תדע בו, כי על כן יהיה רשע וטוב לו כאשר אמרת פעמים רבות.

דין לפניו – משפט יש לפניו ותצפה אליו כי בוא יבוא¹ על כל פנים.

ותחולל לו – מלשון תוחלת, ולו כנוי לאל, וכן דום לה׳ והתחולל לו (תהלים ל״ז:ז׳).

והמפרשים אמרו אף ע״פ שתאמר בלבך ותחשוב שלא תשורנו לאל שאין לך יכולת לראותו, כי לא יראהו האדם וחי, השפט לפניו ותסבול החיל בשבילו. והנכון בעיני כאשר אמרתי כי יאשים אותו על שיאמר לאל שלא ישור ויראה השוא, ופירוש דין לפניו ותחולל לו, כי משפט לפניו ויפחד איוב ממנו ויאחזהו חיל כיולדה בעבורו.

1. השוו ללשון הפסוק בחבקוק ב׳:ג׳.

ותחולל לו – מענין תוחלת.

אף כי תאמר לא תשורנו. וגם שתאמר שגם אתה לא תשיג מהותו, ולכן לא תדע לכוין אליו תפילתך¹: דין לפניו. ראוי שתדין את עווניך לצד חובה ותתוודה עליהם לפניו, יהיה אשר יהיה זה הנמצא הממציא: ותחולל לו. וקוה אליו, כי חפץ חסד הוא:

1. כי אין תפילה נענית אלא אם מתפללים בשם. בקהלת ד א ואין להם מנחם, שיורה להתפלל בשם, באופן שתהיה תפילתם מקובלת, כאמרו (דברים ד, כט) ׳ובקשתם משם את ה׳ אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך׳, ראה מדרש שוחר טוב (צ״א) ׳רבי יהושע בן לוי בשם רבי פינחס בן יאיר אמר, מפני מה מתפללין ישראל בעולם הזה ואינן נענין, על ידי שאינן יודעין בשם המפורש׳. וכ״ה בפסיקתא רבתי (כב). ובתהלים (י, יז) כתב רבינו ׳תאות ענוים שמעת, שמעת והבנת תאוות ענווי עמך אף על פי שאינם יודעים להתפלל, תכין לבם שידעו להתפלל בשם, ובזה תכין אזנך׳. ואולי כאן מדבר בגויים שלא נדרש מהם זאת ודו״ק. ומדוייק מפני מה ישראל.

ותחולל – ענין תפלה כמו ויחל משה (שמות ל״ב:י״א).

אף כי תאמר – אף שתאמר אתה מול המקום לא תראה את האדם להשגיח בו כמ״ש מה אנוש וכו׳ ותפקדנו וכו׳ (איוב ז׳:י״ח) ונמשך מזה שאין דין למעלה ואין מקום לתפלה הנה לא כן הוא כי יש דין למעלה ולזה התפלל לו כי התפלה מועלת כי הואיל והוא משגיח ממילא יש דין ויש מקום לתפלה.

ואולם אף כי תאמר לא תשורנו - אעפ״י שאתה אומר שאין אתה רואה אותו כלומר השגחתו בשפלים, דע לך מכל מקום כי דין לפניו - יש ויש לפניו מדת הדין המחייבת השכר והעונש, לא מפני נזק או תועלת אשר יבא לו אלא לאהבת האמת והצדק, על כן ותחולל לו - יש לך להכנע לפניו ולירוא מפני זעמו.

דין – הדין יש לפניו, ואתה נבראת לו להדין, ר״ל לעשות הדין, מענין ותחולל ארץ ותבל.

אף כי תאמר לא תשורנו – הגם שאתה אומר שאינך רואה אותו, ר״ל שאינך רואה בעיניך איך ישגיח לעשות משפט לעשוקים, בכל זה האמת הוא כי דין לפניו, הדין עומד לפניו לעשות משפט בארץ, ותחולל לו, ואתה נוצרת אל הדין הזה, שאתה נוצרת להיות שלוח השגחתו לעשות את הדין בגוזלי עניים ורוצחי אביונים ר״ל שזה הושם בטבע יצירתך שאתה תתאמץ לבער הרע מן הארץ ולעשות דין לעשוקים, ושתלחם בזרוע נגד מפירי חק ומפריעי שלום הארץ, וגם כיון בזה על איוב עצמו שהוא נוצר לזה לעשות דין, כי ע״י שהיה שופט הארץ וגדול מכל בני קדם היה ראוי שהוא יבער את העושקים והשודדים, וילחם בם בכחו הגדול ובצירוף כל בני קדם השומעים לפקודתו, והיה הוא שליח ההשגחה ליסר את הרשעים האלה ולאבדם ולכלותם מעל פני האדמה:

(טו) וְעַתָּ֗ה כִּי⁠־אַ֭יִן פָּקַ֣ד אַפּ֑וֹ וְלֹֽא⁠־יָדַ֖ע בַּפַּ֣שׁ מְאֹֽד׃

And now, is it for nothing that He punished in His anger? And has He not full knowledge of arrogance?

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּכְדוּן אֲרוּם כְּאִלוּ לָא הֲוָה אַסְעַר רוּגְזֵיהּ וְלָא יְדַע לַאֲפּוּשֵׁי לַחֲדָא.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ואלאן אנמא איוב לם ירי ד׳לך, לאנה עדד מצאיבה, ולם יעלם אן ראחתהא כת׳ירה ג׳דא.

ועתה, ועתה הסבה שאין איוב רואה את זאת, לפי שהוא פירט את צרותיו, ולא ידע כי הנחת הנגרמת מהן רבה מאד. והנה פקד, פירוט מנין וספירה. אפו, יסוריו וצרותיו, דברים המרגיזים אותו.

ועתה כי אין פקד אפו, כלומר שלא פירט איוב את יסוריו וצערו והחל להספיד את עצמו ולשווע אלא מפני שלא ידע כי תכליתן טובה גדולה, ואלו ידע זאת לא היה משווע אלא היה סובל בשקט. והנה צדק אליהוא בזה, כי איוב היה נשאר בצדקתו אלו ידע שיש לו גמול על מה שאירע לו ולא היה קץ. וגזלתי פקד מן פקודיהם¹ וכל הדומה לו. ופירשתי בפש מן וינפש בן אמתך², וכן וינפש³, שכולן מנוחה, ותהיה בנפש, ותהיה הנון בה נוספת כמו נגוף⁴ ונתון⁵ ונדר, לפי שאומרים ינגף ינתן ינדור וכל הדומה לכך. ואחר כך החל אליהוא ואמר מאמר רביעי, בחשבו שאץ לאיוב תשובה, ולפיכד פתח באמרו ויוסף אליהוא, כי הראשונות היו באמת תשובת שלשת מאמרי איוב, וזו תוספת עליהן. ואמר:

1. במדבר א כא.

2. שמות כג יב.

3. שם לא יז.

4. ישעיה יט כב.

5. במדבר כא ב. כז ז. דברים טו י. שופטים ח כה. יא ל. שמואל ב ה יח.

ועתה כי אין פקד אפו, יעני איוב אנה אנמא עדד אלמה ואוג׳אעה ואכ׳ד׳ ינדב נפסה ויסתגית׳ חין לם יעלם אן עאקבתהא ראחה כבירה, ולו עלם ד׳לך לם יסתגית׳ בל צבר. וקד צדק אליהוא פי הד׳א, לאן איוב כאן עלי צלאחה לו כאן עלם אן לה תעויצ׳א ממא חל בה לם יצ׳ג׳ר. ואשתקקת פקד, מן פקודיהם, ומא אשבהה. וצרפת בפש, מן וינפש בן אמתך, וכד׳לך וינפש, אלד׳י ג׳מיעהמא ראחה, ותכון בנפש, ויכון אלנון פי ד׳לך ערצ׳א בה מת׳ל נגוף ונתון ונדר, אד׳ יקול ינגף ינתן ינדור ומא מאת׳ל ד׳לך. ת׳ם אבתדא אליהוא פקאל מקאלה ראבעה, יזעם פיהא אן איוב לא ג׳ואב לה עליהא, ולד׳לך אבתדי בקולה ויוסף אליהוא, לאן אלאואיל כאנת עלי אלחקיקה ג׳ואב ת׳לאת׳ מקאלאת איוב, והד׳ה הי זיאדה עליהא. פקאל.

ועתה – דע לך כי אין היא פקידת (אפו) זאת עליך אינה כלום לפי רוב עוונותך.

ולא ידע בפש מאד – ברוב חטאך התנהג הבור׳ כאילו לא ידעם.

בפש – לשון רוב, כמו: ופשתם (מלאכי ג׳:כ׳), וכמו כי תפושו וגו׳ (ירמיהו נ׳:י״א), כי פשה הנגע (ויקרא י״ג:נ״א).

And now you should know that this visitation [of His Wrath upon you is nothing according [compared] to your many iniquities.

and He did not know because of the great multiplicity Because of your many sins, the Creator acted as though He did not know them.

of the...multiplicity Heb. בפש, an expression of multiplicity, like, "and be fat (ופשתם)" (Malakhi 3:20), and like, "as you become fat (תפושו)" (Yirmeyahu 50:11); "that the mark has spread (פשה)" (Vayikra 13:51).

ועתה כי אין פקד אפו ולא ידע בפש מאד – פתרונו: ועתה אף על פי שאין בידי עון, פקד עלי אפו מאד,⁠^א ואיני מכיר שום נופש ומנוחה, שכן אמר איוב: תם אני לא אדע נפשי (איוב ט׳:כ״א).

א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י פירנצה II.24, דפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״ולא ידע בפש... פקד עלי אפו מאד״.

(טו-טז) ועתה כי אין – יש אומרים: כי בפש – לשון מנוחה, והוא חסר נו״ן מן וינפש (שמות ל״א:י״ז). והענין: בשביל שאין לו דעת לאיוב פקד אפו ולא ידע כי מנוחת שכרו רבה.

ויש אומרים: בעבור שלא התחוללת לו פקד אפו עליך. ולא ידע בפש – פירשו בו שהוא מלשון פרה ורבה (בראשית ל״ה:י״א) – פוש וסגי, וכמוהו: ויצאתם ופשתם (מלאכי ג׳:כ׳). והענין: שהחריש ולא פקד אפו כדין וכאילו לא ידע בריבוי דבריך.

ועתה כי אין פקד אפו – על מעט שהעוה איוב, עתה פקד אפו, האל, עליו, ואינו יודע שהעוה והרשיע קודם לכך במאד מאד, והוא בפש מאד – ברוב מאד, שהקדים מפשעים. ופש מלשון תרגום ׳פושו וסגו׳ (אונקלוס בראשית א׳:כ״ב), לשון רבוי.

ועתה כי אין פקד אפו – צועק על אפס ואין.

ולא ידע – בהרבה שהרשיע.

בפש – לשון רבוי, מן התרגום.

אין [פקד] – כטעם לא פקד זכר, עבר תחת עתיד.

בפש – יש אומ׳ מן וינפש ופי׳ מנוחה.

ויש אומ׳ שהמלה מן תרגום פרו ורבו פושו וכן ויצאתם ופשתם (מלאכי ג׳:כ׳).

ועתה כי לא יפקוד השם אפו לחרות בך אם לא ידע בריבוי עוניך שהם מאד רק ידעם וחרה אפי בך;

פירוש אחר, ועתה כי אדם שהוא אין יפקוד אפו לכעוס על משפטי השם כאלו לא ידע השם ברבוי עונותיו מאד.

ועתה כי אין – כי עדיין אין ומעט פקד האל אפו עליו.

ולא ידע בפש – ולא ידע איוב ברבוי אשר עוד ירבה האל מאד האף והחמה כפי חטאיו, על כן ידאג מן פורענות. ואיוב יסבול על זה לאליהוא ולא ישתוק לחביריו, מפני שהוא צדיק בעיניו ולא חטא, וירשיע במשפט האל כאשר פירשתי.

בפש – בריבוי.

ועתה כי אין. שלא עשית כן: פקד אפו. על חטאתיך: ולא ידע. ולא השגיח: בפש מאד. בכאב הגדל מאד מבלי אין תשובה, ובזה הלך וגדל:

בפש – בספרים מדוייקים הפ״א בפתח וכן כתב רד״ק בשרש פרש.

פקד – חסר כמו ויפקד מקום דוד (שמואל א כ׳:כ״ז).

אפו – פניו כמו בזעת אפיך (בראשית ג׳:י״ט).

בפש – ענין רבוי כמו פשה תפשה (ויקרא י״ג:כ״ב).

ועתה – ואף כי הוא משגיח אבל עתה כאשר ירבו רשעים ואין מי יאמר איה אלוה עושי וכו׳ לזה הסר פניו והסתירו ועשה עצמו כאלו לא ידע ולא ישגיח באנשי הדור ההוא בעבור כי נתרבה מאד הרשע באין מכלים ואף הצדיק לא יקבל החסד על כי לא מיחה.

ועתה כי אין - כראותו שאין יראתו על פניך פקד אפו (לעשות משפט) ולא ידע בפש מאד - כי אמנם דע נאמנה שאין האל מכיר המנוחה והנפש שהכופרים בהשגחה מייחסים אליו, כמה שאמר לוקריציוס בתחלת דברי פיו סכלות:

Omnis enim per se Divum natura necesse est

Immortali aevo summa cum pace fruatur,

Semota a nostris rebus, sejunctaque longe;

Nam privata dolore omni, privata periclis,

Ipsa suis pollens opibus, nihil indiga nostri

Nec bene promeritis capitur, nec tangitur ira.

כי אין – הדין, לכן פקד אפו. ועל שלא ידע, פקד אפו.

בפש – מענין ריבוי, כמו ופשו פרשיו.

ועתה כי אין – ובאשר ראה ה׳ כי אין דין בארץ, ואתה לא עשית שליחותך לבער כל עושי רשעה, וכלל הקיבוץ ג״כ לא התחברו להשמידם, לכן פקד אפו, לכן התחברו השודדים והם מחריבים את הערים ונפש חללים תשוע ואלוה לא ישים תפלה, ולכן באו השודדים גם עליך שהם השבא והכשדים ושללו את כל אשר לך, שאם היית מבער עושי רשעה לא היו יכולים להרים ראש נגדך, ולא ידע, ובכל זה לא ידע איוב שזה עונש השגחיי מה׳ על שלא עשה משפט לטובת כלל הקיבוץ המדיני, לכן (פקד אפו) בפש מאד, לכן התרבה החרון אף עליו ונהרגו גם בניו והוכה ביסורים:

As 'the greatest man in all the East', Job should have ensured that justice was properly administered in his society: this was his mission from God. Had he used his wealth and influence to organize a campaign against crime, there would have been no rustlers and gangs of bandits to take off his livestock. But when Job failed to recognize the providential nature of the loss of his own livestock, God's anger was so aroused that he brought the further afflictions down upon him, namely, the death of his children and his sickness.
He should have realized that he himself was the cause of everything that had happened to him. His possessions were stolen because he had not wiped out crime; his children were killed because he did not take this to heart and make amends for his sin; and he was also the cause of his own body's suffering because of his luxurious and indulgent life-style.
According to Malbim's interpretation, Elihu appears to be accusing Job of being the sort of righteous person who only cares for himself. He is scrupulous about what he himself does but is less concerned with the problems and shortcomings of society: politics are beneath him.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(טז) וְ֭אִיּוֹב הֶ֣בֶל יִפְצֶה⁠־פִּ֑יהוּ בִּבְלִי⁠־דַ֝֗עַת^א מִלִּ֥ין יַכְבִּֽר׃

But Iyyov opens his mouth in vain; he multiplies words without knowledge.

א. בִּבְלִי⁠־דַ֝֗עַת א=בִּבְלִי⁠־דַ֝עַת (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְאִיוֹב לְמָה פָצֵי פּוּמֵיהּ מִדְלֵית מַנְדְעָא מִלַיָא יִסְגֵי.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

פמנהא צאר איוב יתכלם פאה באלהבא, ויכת׳ר כלאמה בגיר מערפה.

ואיוב, ומשום כך נעשה איוב מדבר בפיו דברי הבל, ומרבה אמריו בלי דעת.

יכביר – לשון מאד.

he increases Heb. כביר, an expression meaning, exceedingly.

וגם בדבר זה איוב הבל יפצה פיהו.

מילין יכביר – ירבה.⁠^א

א. כן בדפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״מלין יכבר ירבה״. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225 רק: ״יפצור ירבה״.

יכביר – יגדיל, כמו: ושאר מעט מזער לוא כביר^א (ישעיהו ט״ז:י״ד).

א. כן בפסוק. בכ״י לוצקי 778 (בהשפעת ישעיהו י׳:כ״ה): כי עוד מעט מזער אשר לא כביר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

יפצה – יפתח.

יכביר – ירצה.

ואיוב להבל יפתח פיהו להצדיק נפשו ולהתרעם על השם.

בבלי רעת – ירבה מלין.

ואיוב הבל יפצה פיהו – כשאמר כי האל יעות משפט (איוב ח׳:ג׳), ומבלי דעתו האמת, ירבה מלין לאמר תלונות רבות, הם אשר הזכיר אליהוא והאשים אותו עליהם בשלשה המענים הנזכרים.

יפצה פיהו – יפתח פיהו.

יכביר – ירבה.

ואיוב הבל יפצה פיהו. ולכן איוב הצועק פוצה פיהו ב׳הבל׳: [בבלי דעת] מלין יכביר. מטיח דברים כלפי מעלה ׳בבלי דעת׳, מבלתי שידע על מה:

יפצה – יפתח כמו פציתי פי (שופטים י״א:ל״ה).

יכביר – ירבה כמו לא כביר (ישעיהו ט״ז:י״ד).

ואיוב – אבל איוב יפתח פיו בדברי הבל לומר שאינו משגיח בשפלים בכל זמן.

בבלי דעת – בעבור שאין דעתי שלימה מגודל מכאוב היסורים לזה ירבה אמרים בעלמא ולא בהשכל (העולה מהמענה ההיא להשיב על תלונות איוב אשר יתרעם על מכאוביו עם כי עשה את הטוב כי ישיב אמרים לומר הלא אין על המקום לשלם גמול לאדם כי מה יועיל לו בצדקו ומה יזיק לו ברשעו אולם מצד החסד בא הגמול ולזה כאשר ירבו הפושעים והצדיק לא ימחה בידם לא יקבל עוד החסד ובעבור זה לא יקבל איוב גמול מעשה הטוב כי לא מיחה כראוי ברשעי הדור).

ואיוב הבל יפצה פיהו בבלי דעת מלין יכביר וכו׳ וכו׳ כי אמנם האל לא יחיה רשע ומשפט עניים יתן וכו׳.

ואיוב – ובכ״ז איוב עדיין אינו מרגיש, ועדיין הבל יפצה פיהו ויכביר מלין בבלי דעת, וכמ״ש ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב, והיה לו לשום על לב שכל מה שהגיע עליו היה הוא הסבה לזה, שמה ששדדו את נכסיו היה מפני שלא בער אותם מן הארץ, והריגת בניו היה על שלא שם על לב לשוב מחטאתו, והשחין רע זה בא ג״כ מסבת עצמו מריבוי התענוג והמותרות, כי השכר והעונש רצוף בטבע האדם עצמו ובמעשיו הטובים או הרעים:

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון