Divrei HaYamim I 20 – דברי הימים א כ‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיְהִ֡י לְעֵת֩ תְּשׁוּבַ֨ת הַשָּׁנָ֜ה לְעֵ֣ת׀ צֵ֣את הַמְּלָכִ֗ים וַיִּנְהַ֣ג יוֹאָב֩ אֶת⁠־חֵ֨יל הַצָּבָ֜א וַיַּשְׁחֵ֣ת׀ אֶת⁠־אֶ֣רֶץ בְּנֵי⁠־עַמּ֗וֹן וַיָּבֹא֙ וַיָּ֣צַר אֶת⁠־רַבָּ֔ה וְדָוִ֖יד יֹשֵׁ֣ב בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וַיַּ֥ךְ יוֹאָ֛ב אֶת⁠־רַבָּ֖ה וַיֶּהֶרְסֶֽהָ׃

And it came to pass, at the time of the turn of the year, at the time when kings go out to battle, that Joab led forth the power of the army, and destroyed the country of the children of Ammon, and came and besieged Rabbah. But David stayed in Jerusalem. And Joab smote Rabbah, and overthrew it.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״יר״י אבן כספירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

המצור על רבה * – שמואל ב י״א:א׳

לכידת רבה – שמואל ב י״ב:כ״ו

וַהֲוָה לִזְמַן סוֹפָא דְשַׁתָּא לְעִדַן דְנַפְקִין מַלְכַיָא מִן בֵּית מַלְכוּתְהוֹן בְּיוֹמֵי יֶרַח נִיסָן וּדְבַר יוֹאָב יַת מַשִׁרְיַת אוֹכְלָסָא וְחַבִּיל יַת אַרְעָא בְּנֵי עַמוֹן וַאֲתָא וְאָעֵיק עַל רַבָּה וְדָוִד הֲוָה יָתֵיב בִּירוּשְׁלֵם וּמְחָא יוֹאָב יַת רַבָּה וְחַבְּלָהּ.

לעת צאת המלכים – הוא ניסן.

ויהי לעת תשובת השנה – כשהעשבים בשדה להאכיל הסוסים.

Now it came to pass at the time of the return of the year when there are grasses in the field to feed the horses.

ויהי לעת תשובת השנה וג׳ – עשה מוסר גדול כותב דברי הימים, כי לא כתב עניין בת שבע.

ויך יואב את רבה ויהרסה – כבר נתבאר (בספר שמואל ב׳ י״ב:כ״ז) שכבר שלח יואב לדוד שהוא לכד את עיר המים שיבא דוד עם יתר העם ללכוד העיר כדי שלא יהיה נקרא שם יואב בכבוש העיר הזאת.

ויצר – מלשון מצור.

תשובת השנה – ר״ל בעת תשובת השמש אל הנקודה ההיא בעצמה שהיתה בה בעת צאת המלכים בשנה העברה להלחם בישראל ולעזור לבני עמון כמ״ש למעלה.

ויהי – ר״ל בשנה הבאה לעת צאת המלכים בימי הקציר, ופסוק זה נעתק משמואל י״א א׳, ומ״ש ויך יואב הוא סוף הספור שם (יב, כו-לא), שהגם שדוד בא שם לבסוף עקר הכובש היה יואב כמבואר.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״יר״י אבן כספירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(ב) וַיִּקַּ֣ח דָּוִ֣יד אֶת⁠־עֲטֶֽרֶת⁠־מַלְכָּם֩ מֵעַ֨ל רֹאשׁ֜וֹ וַֽיִּמְצָאָ֣הּ׀ מִשְׁקַ֣ל כִּכַּר⁠־זָהָ֗ב וּבָהּ֙ אֶ֣בֶן יְקָרָ֔ה וַתְּהִ֖י עַל⁠־רֹ֣אשׁ דָּוִ֑יד וּשְׁלַ֥ל הָעִ֛יר הוֹצִ֖יא הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃

And David took the crown of Malcam from off his head, and found it to weigh a talent of gold, and there were precious stones in it. And it was set upon David's head; and he brought forth the spoil of the city, very much.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודעודהכל

(ב-ג) שלל בני עמון * – שמואל ב י״ב:ל׳-ל״א

וּנְסִיב דָוִד יַת כְּלִיל מַלְכְּהוֹן מֵעַל רֵאשֵׁיהּ וְאַשְׁכְּחָא מַתְקַל קַנְטֵינֵר (ס״א קִנְטֵר) דְדַהֲבָא סְנֵינָא וּבָהּ קְבִיעָא אֶבֶן טָבָא דַהֲוַת טִימִין דִידָהּ קַנְטִינֵר דְדַהֲבָא סְנֵינָא הִיא הֲוַת אַבְנָא שְׁאֶבְתָּא דְסוֹבָרָא יַת רִמוּץ דַהֲבָא בַּאֲוֵירָא וַהֲוַת עַל רֵישׁ דָוִד וַעֲדִי קַרְתָּא אַפֵּיק סַגִי לַחֲדָא.

ותהי על ראש דויד – בעת שהיה יושב במסיבו הכתר תלוי למעלה מראשו בסמוך לו.

ובה אבן יקרה – בעטרה.

ותהי על ראש דויד – יש מפרשים על ראש דוד ממש ויש לתמוה היאך ראשו סובלת ורבותינו פירשו אבן שואבת היתה בה ושמעתי בנרבונא כי מנהג בארץ ישמעאל שתולין כתר של מלך מלמעלה על ראשו והוא יושב כנגדה מלמטה תחתיה על כסא ומה שכתוב ותהי על ראש דוד שנראית כמו על ראשו.

and in it was a precious stone in the crown.

and it was set on David's head Some explain that it was literally on David's head. It is, however, amazing how his head could endure it. Our Sages, however, explain that there was a magnet in it (A"Z ad loc.). I heard in Narbonne that it is the prevalent custom in the land of Ishmael to suspend the king's crown over his head, and he sits opposite it below on a throne, and that which is written: "... and it was on David's head,⁠" means that it appeared as though it were on his head.

ותהי על ראש דויד – ¹שואלים: היאך היה סובל אותה, ומשקלה היה ככר זהב? ואומרים כי תלויה היתה למעלה מראשו, והוא היה יושב על הכסא תחתיה והיתה כנגד ראשו למעלה. ובדברי רבותי׳ ז״ל (בבלי ע״ז מ״ד.) כי אבן יקרה שהיתה בה אבן שואבת היתה, והיתה מעמידה אותה באויר. ²ועוד אמרו: אבן יקרה שהיתה בה היתה שוה ככר זהב. ויש לפרש כי לא היתה על ראשו תמיד, אלא היתה על ראשו פעם או שתים, ויכול לסבלה שעה אחת שהיתה על ראשו.

1. שואלים...ואומרים וכו׳. ממה שאין רד״ק מצטט מיד את דברי רז״ל התומכים בפירוש זה, נראה שעיקר מקורו לאותה קושיה ואותו תירוץ הוא במפרשים שקדמוהו. ואכן, לפנינו נמצא תירוץ זה במיוחס לתלמיד רס״ג; וכן נמצא במיוחס לרש״י ובמיוחס לר״י קרא בשם רז״ל. בייחוד מהנוסחה ״יש מפ׳⁠ ⁠⁠״ שבכת״י פריס ומינכן (ובנדפס המבוסס על כת״י פריס), במקום ״ואומרים״, נראה שמקורו העיקרי אינו דברי רז״ל עצמם; ויתכן אמנם שהניסוח ״יש מפ׳⁠ ⁠⁠״ היה בפירוש בצורתו הקדומה, ושרד״ק הכניס את דברי רז״ל אחר כך, ואחרי זה הוא שינה ״יש מפ׳⁠ ⁠⁠״ – שבסגנונו מתייחס לפרשני ימי-הביניים – ל״אומרים״, שיכול לכלול גם את רז״ל. (ויש לשער שהסופר שהכניס את התוספות לכת״י פריס לא הקפיד על שינוי קל זה, ולכן נשארה שם ובנדפס הנוסחה ״יש מפ׳⁠ ⁠⁠״.) לדברי רד״ק כאן השוו פירושו לשמואל ב י״ב:ל׳. בתרגום כאן נמצא כדברי רז״ל. בפירוש ר׳ יוסף קרא שם נמצא שהיתה העטרה על ראשו ממש ושימשה סימן לגבורתו; השוו הפירוש המובא בתחילת דברי המיוחס לרש״י.

2. ועוד אמרו...ככר זהב. דברי רד״ק אלה חסרים בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהם מתוספותיו. הכוונה היא שמשקל האבן לא היה ככר זהב, רק היתה שווה כך.

[The crown] was placed on David’s head. [Interpreters] ask (e.g., Pseudo-Rashi): How could he have withstood it, when it weighed a talent of gold? So they say that it was suspended above his head: he would sit under it on the throne, with it directly over his head. In a rabbinic source [we find] (b. Avodah Zarah 44a) that the precious stone in it was a drawing stone, which would keep it in the air. The Sages also suggest (ibid.) that a talent of gold is what the precious stone in it was worth. But possibly, one can explain that it was not always on his head. Rather, it was on his head once or twice, and he was able to withstand it for that brief period.

את עטרת מלכם – עיין מה שכתבתי בשמואל ב׳ י״ב.

את ספי מילידי הרפאים – בדפוסי׳ ישנים ובכל ספרים מדוייקים כתובי יד שלפני כתוב הרפאים לא הרפא וכן בפירש״י ובמאיר נתיב כתוב הרפאים.

מלכם – העבודת כוכבים הקרויה מלכום או כפשוטו.

יקרה – חשובה.

ותהי על ראש דויד – למעלה מראשו היתה תלויה כשהוא יושב על הכסא כי איך יסבול על ראשו משא של ככר.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהכל

(ג) וְאֶת⁠־הָעָ֨ם אֲשֶׁר⁠־בָּ֜הּ הוֹצִ֗יא וַיָּ֨שַׂר בַּמְּגֵרָ֜ה וּבַחֲרִיצֵ֤י הַבַּרְזֶל֙ וּבַמְּגֵר֔וֹת וְכֵן֙ יַעֲשֶׂ֣ה דָוִ֔יד לְכֹ֖ל עָרֵ֣י בְנֵי⁠־עַמּ֑וֹן וַיָּ֧שׇׁב דָּוִ֛יד וְכׇל⁠־הָעָ֖ם יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

And he brought forth the people that were therein, and cut them with saws, and with iron picks, and with axes. And thus did David to all the cities of the children of Ammon. And David and all the people returned to Jerusalem.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קרלב״גמצודת ציוןאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וְיַת עַמָא דְבָהּ אַגְלֵי וּמְסָאַרְיַתְהוֹן (ס״א וּמַסַר יַתְהוֹן בִּמְסָרִין כו׳ סִמְפּוֹרִין) בִּמְסַאֲרִין וּבְמוֹרִיגֵי סִיפּוֹרִין דְפַרְזְלָא וְהֵיכְדֵין עֲבַד דָוִד לְכָל קִרְוֵי בְנֵי עַמוֹן וְתָב דָוִד וְכָל עַמָא לִירוּשְׁלֵם.

ויסר^א במגרה – במסור ששמו מגרה.

ובחריצי הברזל – רצצם ונטל נשמתם בעצבון הקושי^ב, ובמלבן היה שוחק עצמותיהם ונותנן בחומר כמו תבן ובונה בהם דימוסיאות. [ובמואב: וימדד] שני חבלים (שמואל ב ח׳:ב׳) שני גורלות, שני חלקים היה ממית והחבל האחר היה מחיה, כמו ויפלו: חבלי מנשה עשרה (יהושע י״ז:ה׳).

א. לפנינו: ״וישׂר״.

ב. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853: ״ובקשיון״.

וישר במגרה – ¹כרת אותם במגרה. ״וישר״ מענין ״אם יתגדל הַמַּשּוֹר״ (ישעיהו י׳:ט״ו), ²והיה ראוי להדגש.

1. כרת אותם במגרה וכו׳. בפירושו על הפסוק בישעיהו כותב רד״ק שמגירה היא משור (כך גם בפירושו לשמואל ב י״ב:ל״א; וכן במיוחס לתלמיד רס״ג), וששרשו ״נשׂר״, מענין נסרים (וכך בריק״ם, ספר הזכרון ע׳ 15); השוו ספר השרשים ערך ״נשׂר״. מפירושו לשמואל מוכח שרד״ק סובר שהרג אותם בזה (וכן נמצא במיוחס לר״י קרא כאן), וכן נראית משמעות ״כרת אותם״ בדברי רד״ק כאן. אך בשאר המפרשים שם לא נמצא שהרג אותם, אלא שייסר אותם.

2. והיה ראוי להדגש. מחמת חוסר הדגש טוען המיוחס לר״י קרא ששרשו ״סור״; אבל לא הבנתי איך הוא מפרש לפי זה את משמעותו המדוייקת כאן.

Vayyasar with a saw. [David] crushed [the people of Rabbah] with a saw. Vayyasar (וישר) is similar to: “Or a massor (=saw) magnify itself” (Isa 10:15), and [the sin] should in principle have been geminated.

וישר במגרה – אחשוב שהרצון בו שכבד גרר אותם במגרה לחתוך אותם באכזריות ויהיה וישר מענין משר (ישעיהו י׳:ט״ו) שהוא מגרה ואף על פי שהם שני שרשים הנה ענינם אחד.

ובמגרות – הנה כתוב תמורת זה בספר שמואל ובמגזרות הברזל וידמה שתהיה הכונה אחת ולולא זה כבר יהיה אמרו ובמגרות מותר כי כבר אמר וישר במגרה.

וישר – כלי המלא פגימות אשר יכרתו בו העצים קרוי משור כמו אם יתגדל המשור (ישעיהו י׳:ט״ו) וע״ש שכורתים בו העצים ע״י גרירה קרוי ג״כ מגרה כמו מגררות במגרה (מלכים א ז׳:ט׳) והיה די לומר וישר שפירש חתך במשור אבל לתוספות ביאור אמר במגרה וכן רתקו בזיקים (נחום ג׳:י׳).

ובחריצי הברזל – כלי ברזל עשוי חריצים כמו כי לא בחרוץ יודש קצח (ישעיהו כ״ח:כ״ז).

ובמגרות – גם הם כלים מלאים פגימות אבל קטנים הם מן המשור.

ובמגרות – פירש מגרות כפולות היו.

וישר – שרשו נשר, כמו (ישעיהו י׳:ט״ו) אם יתגדל המשור על מניפו, ובא הנח תמורת הדגש.

ובמגרות – כלי אחר מורכב מכמה מגרות, ושם ובמגזרות, כמו (תהלים קל״ו:י״ג) לגוזר ים סוף.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קרלב״גמצודת ציוןאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל

(ד) וַֽיְהִי֙ אַחֲרֵי⁠־כֵ֔ן וַתַּעֲמֹ֧ד מִלְחָמָ֛ה בְּגֶ֖זֶר עִם⁠־פְּלִשְׁתִּ֑ים אָ֣ז הִכָּ֞ה סִבְּכַ֣י הַחֻשָׁתִ֗י אֶת⁠־סִפַּ֛י מִילִידֵ֥י הָרְפָאִ֖ים וַיִּכָּנֵֽעוּ׃

And it came to pass after this, that there arose war at Gezer with the Philistines; then Sibbecai the Hushathite slew Sippai, of the sons of the giants; and they were subdued.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת ציוןמלבי״םעודהכל

(ד-ח) גיבורי דוד ומלחמתם בפלשתים * – שמואל ב כ״א:י״ח-כ״ב

וַהֲוַת מִן בָּתַר כְּדֵין וְקָמַת קְרָבָא בְּגֶזֶר עִם פְּלִשְׁתָּאֵי בְּכֵין קְטַל סִבְּכַי דְמִן חוּשַׁת יַת סִיפַּי מִבְּנֵי עָרְפָּה דְמִן בְּנֵי גִבָּרַיָא וְאִתְבְּרוּ.

ויהי אחרי כן ותעמוד מלחמה בגזר – מה שמחוסר כאן בזו הפרשה כתוב בשמואל ותהי עוד מלחמה לפלשתים את ישראל וירד דוד ועבדיו עמו וילחמו את (שמואל ב כ״א:ט״ו) הפלשתים ואף זה משום כבודו של דוד לא נכתבה כאן שהרי כתיב שם ויעף דוד וכתיב: וישבי בנוב אשר בילידי הרפא עד והוא חגור חדשה ויאמר להכות את דוד (שמואל ב כ״א:ט״ז) ולולי שעזרו אבישי בן צרויה היה נופל בידו של ישבי ולפי אותו גנאי לא כתבו כאן.

אז הכה סבכי החשתי את ספי מילידי הרפא – ובשמואל כתיב את סף אשר בילידי הרפא (שמואל ב כ״א:י״ח), שהיה אחיו של גלית הפלשתי ואחי ישבי בנוב.

Now it came to pass after this that a war arose in Gezer That which is missing here is written in Samuel (II 21:15): "And the Philistines waged war again with Israel, and David went down with his servants and they fought against the Philistines.⁠" And this too was not written here because of David's honor, for it is written there: "... and David became faint,⁠" and it is written: (ibid. 16): "And Ishbi, who was one of the sons of Raphah, was in Nob, etc., and he was girded with new armor, and he thought to smite David,⁠" and had it not been for the aid of Abishai the son of Zeruiah, he would have fallen into the hands of Ishbi in Nob and because of that disgrace, [the Chronicler] did not mention these things here.

then Sibbecai the Hushathite smote Sippai of the sons of Rapha But in Samuel (II 21:18), it is written: "Saph, who was one of the sons of Rashah,⁠" who was the brother of Goliath the Philistine and Ishbi in Nob.

ותעמד מלחמה בגזר – ובספר שמואל (שמואל ב כ״א:י״ח) כתוב בנוב וידמה שיהיה לעיר ההיא שני שמות או היו נוב וגזר סמוכים לזה לזה.

את ספי מילידי הרפא – ובספר שמואל כתוב את סף והנה היו לו שני שמות.

הרפא – הענקים כמו מיתר הרפאים (דברים ג׳:י״א).

ויהי אחרי כן – הועתק מש״ב (כ״א:י״ח) ואלה היו מלחמותיו האחרונים כמש״ש, ואז לא היה דוד יוצא למלחמה בעצמו כנזכר שם.

בגזר – ושם חושב ג׳ מלחמות בנוב – מפני שהרפאים היו בנוב והמלחמה היתה בגזר.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת ציוןמלבי״םהכל

(ה) וַתְּהִי⁠־ע֥וֹד מִלְחָמָ֖ה אֶת⁠־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּ֞ךְ אֶלְחָנָ֣ן בֶּן⁠־[יָעִ֗יר] (יעור) אֶת⁠־לַחְמִי֙ אֲחִי֙ גׇּלְיָ֣ת הַגִּתִּ֔י וְעֵ֣ץ חֲנִית֔וֹ כִּמְנ֖וֹר אֹרְגִֽים׃

And there was again war with the Philistines; and Elhanan the son of Jair slew Lahmi the brother of Goliath the Gittite, the staff of whose spear was like a weaver's beam.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וַהֲוָת תּוּב קְרָבָא עִם פְּלִשְׁתָּאֵי וּקְטַל דָוִד בַּר יִשַׁי הוּא גַבְרָא חֲסִידָא דַהֲוָה מִתְּעַר מִשִׁנְתֵּיהּ בְּפַלְגוּת לֵילְיָא לְשַׁבָּחָא קֳדָם יְיָ יַת לַחְמִי אֲחוּהִי דְגָלְיַת בְּיוֹמָא דִקְטַל יַת גָלְיָת דְמִן גַת וְאָעָא דְמוּרְנִיתֵיהּ הֵי כְאַכְסָן דְגַרְדָאִין.

ויך אלחנן בן יעיר – אחד מגבורי דוד היה.

את לחמי אחי גלית הגתי ועץ חניתו כמנור אורגים – כאותו עץ עגול שכורכין בו הבגד בשעת האריגה ויונתן תרגם אותו פסוק בשמואל וקטל דוד בן ישי מחי פרוכת בית מקדשא דמבית לחם, ופתרון יעיר כמו יער הלבנון מדה כנגד מדה יבא דוד שאמו אורגת פרוכת לבית המקדש במנור אורגים ויהרוג את גלית שעץ חניתו כמנור אורגים ולמה קראו אלחנן שחננו י״י ונראה שגלית הגתי אינו גלית הפלשתי אחת ששם קוראו גלית הפלשתי ואחת שהרי למעלה כתיב אז הכה סבכי החשתי את ספי מילידי הרפאים (דברי הימים א כ׳:ד׳) וגם למטה כתוב כן וגם הוא יולד להרפה (דברי הימים א כ׳:ו׳) מכלל שלא מזכיר אף באחי גלית הגתי מילידי הרפה שאינו בנה.

And Elhanan the son of Jair smote He was one of David's mighty men.

Lahmi, the brother of Goliath the Gittite, and the staff of his spear was as [thick as] a weavers' beam like the round stick about which they wrap the cloth while weaving. Jonathan translated that verse in Samuel: And David the son of Jesse, the weaver of the dividing curtain of the Temple, slew. He interprets Jair (יָעִיר) as being similar to the Lebanon forest (יַעַר). He was paid in kind: Let David, whose mother wove the dividing curtain for the Temple with a weavers' beam, slay Goliath, whose spear staff was as thick as a weavers' beam. Now why does Scripture call him Elhanan? Because God favored him (ה' חֲנָנוֹ). I believe that Goliath the Gittite is not identical with Goliath the Philistine. One reason is that there [I Sam. 17:23] he called him Goliath the Philistine. Another reason is that above it is written: "... then Sibbecai the Hushathite smote Sippai of the sons of Rapha,⁠" and also below it is written: "and he too was born to Raphah.⁠" Since he does not mention that Goliath the Gittite was a son of Rapha, it proves that he [Goliath the Gittite] was not her son

אלחנן בן יעיר את לחמי אחי גלית הגתי – ובספר שמואל: ״אלחנן בן יערי אורגים בית הלחמי את גלית הגתי״ (שמואל ב כ״א:י״ט). גלית הגתי ¹הוא גלית הפלשתי, כי כן הוא אומ׳ שם כי ״גלית הפלשתי שמו מגת״ (שמואל א י״ז:כ״ג); ואלחנן לא הכהו, כי דוד הכהו (שמואל א י״ז:מ״ט-נ׳). אם כן, בפסוק אשר בשמואל ²יש דבר נסתר.

³ו״בית הלחמי״ אמ׳ על דוד שהכה גלית הגתי, ואלחנן הכה אחיו – והנה אומר גם כן ״את לחמי״, רוצ׳ לומ׳: עם לחמי, והוא דוד – ושם ספר מיתת גלית, והנה ספר מיתת אחיו, ודוד הכה גלית, ואלחנן אחי גלית; ⁴אולי בעזרת דוד הרגו, לפיכך זכר עמו דוד. ⁵ויונתן תרג׳ אותו פסוק של שמואל על זה הדרך: ״וקטל דוד בר ישי ⁶מחי פרכות בית מקדשא ⁷דמבית לחם״.

1. הוא גלית הפלשתי וכו׳. המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא סוברים שאינו גלית הפלשתי; ובכך עולים שני הפסוקים באופן הכי פשוט: שם נמצא שהרג אלחנן אותו גלית, וכאן שהרג את לחמי אחיו. וכן מסביר המיוחס לר״י קרא במפורש.

2. יש דבר נסתר. כי שם כתוב שאלחנן הרגו, ולא דוד.

3. ו״בית הלחמי״ אמ׳ על דוד שהכה גלית הגתי. כוונתו היא לפסוק בשמואל; אבל אין זה מסביר את הזכרת שמו של אלחנן שם, שהיא עדיין ״דבר נסתר״.

4. אולי בעזרת דוד הרגו, לפיכך זכר עמו דוד. ברם, הזכרת אלחנן בפסוק בשמואל עדיין בעייתית. בפירושו לשמואל רד״ק מפרש שגם שם מדובר בהריגת אחיו של גלית על ידי אלחנן; ופירוש ״את גלית הגתי״: את מי שהיה עם גלית, היינו האח שלו. והוא מוסיף שלפי זה ״בית הלחמי״ שם הוא תיאור לאלחנן שהיה מבית לחם, ושגם כאן ״את לחמי״ פירושו: מלחמי, כלומר: מהלחמיים, היינו הגבורים המתייחסים לבית לחם. ובכך כל הבעיות נפתרות.

5. ויונתן תרגם וכו׳. ואחריו רש״י ור׳ יוסף קרא שם. לפי זה אלחנן בן יערי הוא דוד. וכן כותב המיוחס לר״י קרא בשם רז״ל; וראו על כך רות רבה ב׳:ב׳. בביאור השם ושייכותו לדוד עיינו במדרש ובפירושו של רד״ק על הפסוק בשמואל.

6. מחי פרכות בית מקדשא. פירושו: אורג את הפרוכות לבית המקדש.

7. דמבית לחם. כך אמנם בתרגום שלפנינו ברוב הנדפסים; אבל מילים אלה אינן מופיעות בנוסח התרגום שבמהדורת ״הכתר״.

Elhanan son of Jair [killed] et Laḥmi the brother of Goliath the Gittite. But in the book of Samuel [it says], “Elhanan son of Jaare-oregim (Oregim [=weavers]) the Bethlehemite (Bet ha-Laḥmi) [killed] Goliath the Gittite” (2 Samuel 21:19). Now Goliath the Gittite is the same as Goliath the Philistine—after all, the text says there that “his name was Goliath, the Philistine of Gath” (1 Samuel 17:23)—and it was not Elhanan who killed him, but David (1 Samuel 17:49–50)! So there remains something elusive about the verse in [2] Samuel. “The Bethlehemite” who “killed Goliath the Gittite,” however, indeed refers to David. Here also, in fact, when the text says et Laḥmi, it means: with the Lehemite, that is, David. Still, it was Elhanan who killed [Goliath’s] brother: perhaps the reason it mentions David also is that he assisted in the killing. So there it reports the death of Goliath, whom David killed, whereas here it reports the death of his brother, whom Elhanan killed. But Targum Jonathan renders the verse in [2] Samuel as follows: “David son of Jesse of Bethlehem, weaver of the curtains of the Holy Temple.”

יעור – יעיר ק׳. ועיין בפירש רד״ק כאן ובשמואל ב׳ כ״א ומה שכתבתי שם.

כמנור אורגים – הוא העץ העגול אשר האורג כורך בו חוטי השתי ובמשנה נקרא כובד (בבלי שבת ק״ג).

ועץ חניתו – הוא בית יד החנית.

אלחנן בן יאיר את לחמי – פירש שהיה מן בית לחם וכן כתב בשמואל בית לחמי.

אחי – קאי לעיל על ספי, רצה לומר אחי ספי והיינו גלית הגתי.

ויך אלחנן – ושם ויך אלחנן בן יערי אורגים בית הלחמי את גלית הגתי, ופירש עזרא ששם הגבור המכה היה אלחנן בן יערי ממשפחות אורגים היינו ממשפחת בצלאל, ושלא היה גלית רק לחמי אחי גלית, ועל שאחי גלית היה גבור כגלית אחיו וההורג אותו היה ג״כ אפרתי כדוד, ממשפחת בצלאל, משלו המושלים שבית הלחמי (ר״ל ממשפחת דוד מבית לחם) הרג את גלית.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל

(ו) וַתְּהִי⁠־ע֥וֹד מִלְחָמָ֖ה בְּגַ֑ת וַיְהִ֣י׀ אִ֣ישׁ מִדָּ֗ה וְאֶצְבְּעֹתָ֤יו שֵׁשׁ⁠־וָשֵׁשׁ֙ עֶשְׂרִ֣ים וְאַרְבַּ֔ע וְגַם⁠־ה֖וּא נוֹלַ֥ד לְהָרָפָֽא׃

And there was again war at Gath, where was a man of great stature, whose fingers and toes were twenty-four, six and six; and he also was born to the giant.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וַהֲוָת תּוּב קְרָבָא בְּגַת וַהֲוָה תַּמָן גְבַר דִמְכִילְתָא וְאֶצְבְּעָתֵיהּ אֶשְׁתָּה בְּכָל יְדָא וְאֶשְׁתָּה בְּכָל רִגְלָא סְכוֹמְהוֹן עֶשְרִין וְאַרְבְּעָא וְאוֹף הוּא אִתְיְלִיד לְעָרְפָּה מִן גִבָּרַיָא.

ויהי איש מדה – דוגמא אנשי מדות (במדבר י״ג:ל״ב), כלומר איש גדול, ולפי שהוא גדול כל כך שצריך למדדו קורהו איש מדה.

ואצבעותיו שש ושש עשרים וארבע – י״ב בידים וי״ב ברגלים, אומר עשרים וארבע מספר (שמואל ב כ״א:כ׳) כלומר זה בצד זה שיכול למנות וגם זה היה כחו שיכול לאחוז החרב בכח גדול בידו ובמסכת ברכות מפרש ל״ל דכתיב שש ושש עשרים וארבע צריכא אי כתב רחמנא שש ושש הוה אמרינן שית דידיה ושית דכרעיה לכך כתיב כ״ד ואי כתיב כ״ד הוה אמרינן שבע בהא וחמש בהא לכך כתב רחמנא שש ושש עשרים וארבע.

and there was a man of great stature. This is similar to (Num. 13:32): "big in stature,⁠" and since he was so tall that he had to be measured, he calls him a man of measure.

and his fingers were six and six Twelve on his hands and twelve on his feet, and in Samuel (II 21:20) it says: "twenty-four in number,⁠" i.e., one beside the other, so that one can count them, and this also was his strength, for he was able to grasp the sword with the great strength of his hand. And in Tractate Bechoroth (45b) it is explained why it is written: "six and six, totaling twenty-four.⁠" It is necessary, because if it were written, "six and six,⁠" we would say six on one hand and six on one foot. Therefore, it says, "twenty- four.⁠" And if it would say, "twenty-four,⁠" I would say seven on one and five on the other. Therefore, it says, "six and six, totaling twenty-four.⁠"

איש מדה – רוצה לומ׳: ¹מדה גדולה; וכן ״אנשי מדות״ (במדבר י״ג:ל״ב). ובספר שמואל אומר ²״איש מדון״ (שמואל ב כ״א:כ׳); והנו״ן ³במקום הכפל, ⁴כנו״ן ״מעֻזניה״ (ישעיהו כ״ג:י״א), ״כי לא תמנו״ (איכה ג׳:כ״ב). או הנו״ן ⁵כנו״ן ״זכרון״ (שמות י״ז:י״ד); והד״ל היתה ראויה להדגש לחסרון הכפל, ⁶ובא הנח תמורתו.

שש ושש עשרים וארבע – ⁷אמרו רבותי׳ ז״ל (בבלי בכורות מ״ה:): למה הוצרך לומר ״עשרים וארבע״? כי אלו לא אמר ״עשרים וארבע״, הייתי אומר ⁸שש בשתי ידיו ושש בשתי רגליו; לכך אמ׳ ״עשרים וארבע״. ואלו אמ׳ ״עשרים וארבעה״ ולא אמ׳ ״שש ושש״, הייתי אומר באחת מידיו חמש ובאחת שבע; לכן אמר ״שש ושש״.

להרפא – כתב אדני אבי ז״ל (ספר הגלוי ערך ״רף״) כי ⁹אינו שם לנקבה, כי אם לזכר; ¹⁰והוא מן ״רפאים״ שהם ענקים (דברים ב׳:י״א) – ומן ״רפאים״ ¹¹יאמר האחד ״רפא״. וכאשר אמר ״להרפא״ ¹²כאלו אמר ״לענק״, ¹³והה״א לידיעה. והוא כת׳ באל״ף בזה הספר בזה הענין בשנים מקומות (כאן ולהלן פס׳ ח), ¹⁴ובספר שמואל כת׳ בה״א (שמואל ב כ״א:כ׳); ואותיות אהו״י מתחלפות.

1. מדה גדולה. כך במיוחס לרש״י ובמיוחס לר״י קרא; והשוו התרגום.

2. ״איש מדון״ וכו׳. גם התרגום, רש״י ור׳ יוסף קרא שם מפרשים ״מדון״ מלשון מידה. השוו דברי רד״ק שם, ובעיקר בספר השרשים ערך ״מדד״. לעומת כן, המיוחס לר״י קרא כאן כותב שהוא מלשון מלחמה, כנראה מהשורש ״דון״, כמובנו במשלי ט״ו:י״ח (השוו דברי רד״ק שם); וכן מציע גם רד״ק בספר השרשים ערך ״דון״.

3. במקום הכפל. ר״ל: במקום עוד דל״ת, כי השורש הוא ״מדד״.

4. כנו״ן מעזניה. לשונו שם: ״שהיה משפטו ׳מעוזזיה׳, ולהקל הקריאה החליפו אות הכפל בנו״ן; וכן ׳כי לא תמנו׳, כמו ׳תממו׳⁠ ⁠⁠״.

5. כנו״ן ״זכרון״. ר״ל: הנו״ן אינה במקום אות השורש.

6. ובא הנח תמורתו. הנח הוא אריכות החול״ם; וכוונתו היא כנראה שאות השורש מיוצגת על ידי אורך התנועה. ברם, רגיל להופיע חול״ם ארוך במשקל זה בכל אופן, כגון במילה ״זכרון״ שמזכיר רד״ק; ובכן, אין כוונתו ש״בא הנח״ (קרי: שנמצאת תנועה גדולה) כדי לעמוד במקום אות השורש, אלא שהנח אף מציג את אות השורש.

7. אמרו רבותי׳ וכו׳. כך בדבריו על שמואל ב כ״א:כ׳ בלי ההפניה לרז״ל. וכך גם מצטטים המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא.

8. שש בשתי ידיו ושש בשתי רגליו. ר״ל: שש בין שתי ידיו ושש בין שתי רגליו.

9. אינו שם לנקבה. היינו על-אף שמסתיימת המילה בקמ״ץ, שהוא בדרך כלל סימן ללשון נקיבה. (בפסוק המקביל בשמואל אף נמצאת ה״א בסוף המילה כמנהג לשון נקיבה, ולא אל״ף, כדלהלן בדבריו.) השוו לעומת פירושו של ר׳ ישעיה מטראני לשמואל ב כ״א:ט״ז, המפרש אמנם ש״הרפה״ מתייחס לנקיבה.

10. והוא מן ״רפאים״. השוו דברי רד״ק לשמואל ה כ״א:ט״ז. בפירושו לשמואל א י״ז:כ״ג הוא מצטט מדרש האומר ש״הרפה״ היא ערפה, כתרגום כאן. לעומת כן, התרגום שם כנראה מפרש שהוא מלשון גבורה; השוו ספר השרשים לריב״ג ערך ״רפא״.

11. יאמר האחד ״רפא״. ר״ל: לשון היחיד היא ״רפא״.

12. כאלו אמר ״לענק״. ר״ל: כמו שמשמעות ״ענק״ היא איש גדול במידה, ואין הכוונה דווקא לבן האומה ששמה ״ענק״, כך ה״רפא״ כאן מובנו איש גדול במידה אשר איננו דווקא מה״רפאים״ במשמעות האומה.

13. והה״א לידיעה. היינו על-אף שברגיל הה״א נופלת ותנועתה מופיעה תחת הלמ״ד (כמו: לָרָפָא), כמו שרד״ק מפרש על הפסוק המקביל בשמואל ובספר השרשים ערך ״רפא״.

14. ובספר שמואל וכו׳. מכאן עד סוף הדיבור חסר בכת״י פריס, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.

A man of size (middah). This means great size, as in “men of middot” (Numbers 13:32). In the book of Samuel, though, it says “a man of madon (מדון)” (2 Samuel 21:20): the nun functions in place of the doubling [of the letter], akin to the nuns in ma‘uzneha (=its strongholds; Isa 23:11) and ki lo tamnu (=have not ended; Lam 3:22). Alternatively, the nun is like the nun of zikkaron (זכרון; =reminder; Exod 17:14), and whereas the dalet should in principle have been geminated because it is not doubled, the vowel-letter compensates for this.

Six and six—twenty-four. Our Sages, of blessed memory (b. Bekhorot 45b), say: “Why did the text have to say ‘twenty-four’? Because had it not said twenty-four, I might have understood: six on his two hands and six on his two feet. Thus it says ‘twenty-four.’ And had it said ‘twenty-four’ but not ‘six and six,’ I might have understood that one hand had five and the other seven. Thus it says ‘six and six.’”

Le-ha-rafa (להרפא). My master, my father, of blessed memory (Sefer Ha-Galuy entry רף), writes that this noun refers not to a female but to a male: it is akin to Refa’im—[a people] consisting of giants (Deut 2:11)—the singular of which is Rafa. When the text says le-ha-rafa, it is as though it had said la-‘anaq (=to the giant), with the hei functioning to make it definite. In two places in this context, rafa is spelled with an alef (vv. 6, 8), whereas in the book of Samuel it is spelled with a hei (2 Samuel 21:20); for the letters alef, hei, vav, and yod interchange.

וגם הוא נולד להרפא – וכן אל נולדו להרפא בגת. שבסמוך נכתבו שניהם באל״ף ובס׳ שמואל נכתבו בה״א מסורת ושרשים.

להרפא – להענקה.

איש מדה – בעל מדה גדולה וכן אנשי מדות (במדבר י״ג:ל״ב).

שש ושש – לכ״א היו שש ולשלא נחשוב שבשתי ידיו וכן בשתי רגליו היו שש ג׳ לכ״א לזה אמר עשרים וארבע.

איש מדה – פי׳ על איש מדון הנאמר שם, ששרשו מדד.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(ז) וַיְחָרֵ֖ף אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּכֵּ֙הוּ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן בֶּן⁠־שִׁמְעָ֖א אֲחִ֥י דָוִֽיד׃

And when he taunted Israel, Jonathan the son of Shimea David's brother slew him.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת דודעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וְחַסַד יַת יִשְרָאֵל וּקְטַל יָתֵיהּ יְהוֹנָתָן בַּר שִׁמְעָא אֲחוּהִי דְדָוִד.

ויחרף – חרפם בדברים.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת דודהכל

(ח) אֵ֛ל נוּלְּד֥וּ לְהָרָפָ֖א בְּגַ֑ת וַיִּפְּל֥וּ בְיַד⁠־דָּוִ֖יד וּבְיַד⁠־עֲבָדָֽיו׃

These were born to the giant in Gath; and they fell by the hand of David and by the hand of his servants.

מקבילות במקראתרגום כתוביםרד״קרלב״גמנחת שימצודת ציוןעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

אִלֵין אִתְיְלִידוּ לְעָרְפָּה בְּגַת וְאִתְמְסָרוּ בִּידוֹי דְדָוִיד וּבִידוֹי דְעַבְדוֹהִי.

נוּלּדו – ¹כמו ״נוֹלדו״, והדגש תמורת הנח; ואע״פ שכת׳ בו״ו, אחר שהלמ״ד דגושה הנה, הו״ו נעלמת מהמבטא.

1. כמו ״נוֹלדו״ וכו׳. ראו לעיל ג׳:ה׳ ד״ה ״אשר נולדו״ ובהערות.

Nulledu (נוּלּדו; =were descended). This is the equivalent of noledu, with the gemination displacing [the lengthening suggested by] the vowel-letter. Even though the vav is present, because the lamed is geminated here, the vav is ignored in pronunciation.

אל נולדו – הוא מורכב מבנין פועל ונפעל והרצון בו יולדו או נולדו.

אל נולדו – ב׳ אל דסבירין אלה הדין ואידך ואמר ליה אל מאניא עזרא ה׳.

אל נולדו – בשורק והלמ״ד דגושה רד״ק בפירוש ושרשים ובמכלול דך ק״ה ודך קכ״ה ועיין בספר הרכבה אות הנו״ן.

אל נולדו – כמו אלה נולדו וכן כל התועבות האל (ויקרא י״ח:כ״ז).

מקבילות במקראתרגום כתוביםרד״קרלב״גמנחת שימצודת ציוןהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

דברי הימים א כ – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מקבילות במקרא דברי הימים א כ, תרגום כתובים דברי הימים א כ, מיוחס לתלמיד רס"ג דברי הימים א כ – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) המבוססת על מהדורת קירכהיים, ובתוספת תיקונים והערות מאת עזריאל רוזנשטרק, מיוחס לרש"י דברי הימים א כ, רד"ק דברי הימים א כ – מהדורת פרופ' יצחק ברגר (ניו יורק, תשס"ג, תשע"ו), ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר), ר"י אבן כספי דברי הימים א כ, רלב"ג דברי הימים א כ, מנחת שי דברי הימים א כ, מצודת ציון דברי הימים א כ, מצודת דוד דברי הימים א כ, אדרת אליהו לגר"א דברי הימים א כ, מלבי"ם דברי הימים א כ

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון